PAGE
24
ועדת הפנים והגנת הסביבה
23/07/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 595 >
מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה
יום שני, ד' באב התשע"ב (23 ביולי 2012), שעה 10:00

<1. רישיונות עסק ארנונה ויעוד שטחים לגני אירועים>

חברי הוועדה: >
אמנון כהן – היו"ר

אורי מקלב

אלכס מילר

>
אשר גרנר
–
ראש אגף לרישוי עסקים ואתרי רחצה, משרד הפנים

גליה כהן
–
ממונה מיסוי עירוני, משרד הפנים

יוסי עדס
–
רפרנט פנים, אגף תקציבים, משרד האוצר

נועה בן אריה
–
עו"ד, יועמ"ש, מרכז השלטון המקומי

כפיר כהן
–
ראש מנהל משפט מעקב ובקרה, מרכז השלטון המקומי

יהודה כהן
–
מנכ"ל התאחדות בתי אולמות, התאחדות בעלי אולמות וגני אירועים

שמעון עמר
–
חבר הנהלה, התאחדות בעלי אולמות וגני אירועים

שלום ג'יבלי
–
חבר הנהלה, התאחדות בעלי אולמות וגני אירועים

אלדד אהרוני
–
חבר הנהלה, התאחדות בעלי אולמות וגני אירועים

אריה סער
–
עו"ד - רישוי עסקים, התאחדות בעלי אולמות וגני אירועים

ענת בירן
–
עו"ד - תכנון ובניה, התאחדות בעלי אולמות וגני אירועים

מוטי איצקוביץ
–
עו"ד - ארנונה, התאחדות בעלי אולמות וגני אירועים

בנימין מימון
–
חבר הנהלה, התאחדות בעלי אולמות וגני אירועים

שרית פרדי
–
התאחדות בעלי אולמות וגני אירועים

ציפורה חלפון
–
התאחדות בעלי אולמות וגני אירועים

דניאל דנן
–
התאחדות בעלי אולמות וגני אירועים

אליאסף קלר
–
מגמה ירוקה

רז איתן קוקס
–
מגמה ירוקה

שמואל חן
–
דובר ועדת הפנים והגנת הסביבה

תומר רוזנר
אורון אלוני (מתמחה)

יפה שפירא

אושרה עצידה
<רישיונות עסק ארנונה ויעוד שטחים לגני אירועים>

שלום לכולם, אני פותח את ישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה. על סדר-היום רישיונות עסק ארנונה ויעוד שטחים לגני אירועים.
אנחנו רצינו לייחד את היום הזה לטובת דיון חגיגי בעניין בעלי אולמות וגני אירועים. אבל כשהתייעצתי עם יהודה שהוא המנכ"ל אמרתי שאנחנו לא עושים דיון חגיגי, אלא אנחנו לומדים את הבעיות בהן ניתן לעזור. אנחנו גם נזמין את משרדי הממשלה ואת אשר מרישוי עסקים במשרד הפנים. בחוק רישוי עסקים ובתקנות שאישרנו נגענו גם בנושא בעלי אולמות וגני אירועים, ואנחנו כמובן גם נעלה את בעיית הארנונה של בעלי אולמות וגני אירועים. הם אפילו לא כמו מלונות, הם הפכו להיות ממש כמו בנקים. בל נתבלבל, הם משלמים. אבל בסופו של דבר זה מגולגל על הצרכן. זוג צעיר לוקח משכנתה על מנת להתחתן כי עלויות של המנות הן יקרות. הארנונה והדברים האחרים מייקרים מאוד את המנה. ברוך השם, זכינו שיש לנו הרבה אירועים במדינת ישראל. פעם היו עושים אירועים בבית, אבל היום לא רוצים לעבוד קשה ואין אירועים בבית. הכול נעשה היום באולם שמחות. ברוך השם, הקדוש ברוך הוא זיכה את מדינת ישראל ב-700 אולמות וגני אירועים, וכן ירבו. הזוגות הצעירים מחפשים תמיד את המקום החדש ביותר והאטרקטיבי ביותר, אבל לא צריך לעשוק אותם.

אני מבין שמשרד הפנים אמור לתת מענה בנושא הזה ולהשוות אותם לפחות לענף המלונאות. אני גם ראיתי הצעת חוק של חברת הכנסת ליה שמטוב שרצתה לאחד את זה. אני רוצה לדעת איפה זה עומד, האם ועדת שרים תמכה או לא תמכה. בדיונים בוועדת הפנים דיברנו על כך שאולי תהיה תכנית מתאר ארצית לאולמות וגני אירועים. גם זה לא הבשיל ולא הגענו לעמק שווה. אני ביקשתי ממשרד הפנים וממשרד המשפטים לעשות עבודת מטה יחד עם נציגי בעלי האולמות על מנת למצוא פתרונות לנושא הזה. אני חושב שכמדינה מתפתחת צריך למצוא תכנית מתאר ארצית לגני אירועים ובעלי אולמות. אנחנו רואים שבאזורים שונים אפשר להקים אולמות. זה צורך השעה. זה כבר לא משהו טריוויאלי שקורה פעם ב-, אלא זה משהו שהוא היום in. כל אחד רוצה לעשות את האירוע שלו באולם. לכן, המדינה צריכה לתת לזה מענה בתכנית מתאר ארצית, וכמובן בחוק התכנון והבנייה שסיימנו בו את כל הדיונים, אך עדיין לא הוצבע. גם שם היה פרק שדיבר על ביטול של שימוש חורג. למעשה, זה היה הופך את אותם בעלי אולמות וגני אירועים שכרגע נמצאים כשימוש חורג לפעמים בשטח כזה או אחר. אני לא מדבר על משהו שהוא לא חוקי, אני לא מדבר על כאלו שהקימו גני אירועים על שטחים חקלאיים שזה עבירה על החוק וזה משהו אחר. אבל ישנם כאלה העומדים במקומות בשימוש חורג ותוך שבע שנים הם היו צריכים למצוא מענה בחקיקה או דרך תכניות כאלו ואחרות. כל בעל אולם או גן אירועים היה צריך לדעת שהוא צריך להסדיר את הנושא הזה. לטובתכם החוק הזה עדיין לא חוקק, אבל זה עומד על הפרק וייתכן שזה יהיה. לכן, אתם צריכים להיערך והמדינה צריכה לתת לכך מענה.
אני הייתי רוצה לשמוע את משרד הפנים גם בנושא התכנון מעבר לנושא הרישוי. האם יש נציג למינהל התכנון?

אני מנסה להביא נציג.

כן. מינהל התכנון חייב לראות האם ישנה מחשבה מערכתית וארצית בנושא המתאר.

התקנות של רישוי עסקים לא פורסמו עדיין.

אשר, לחצת אותי ואמרת דחוף. למה לא חתמו? אנחנו ישבנו.

לגבי התקנות - בעזרת השם, אני מקווה. שוב משהו בהיבט המינהלי אצלנו במשרד.

האם מישהו נמצא בחו"ל והוא לא יכול לעבור על זה?

משהו כזה. בכל מקרה, זה אמור לעבור השבוע פרסום ברשומות.

השבוע? טוב שעשיתי דיון על בעלי האולמות. ברוך השם, סייעתא דשמיא.

אמרתי בעזרת השם.

אתה תעדכן אותנו בהמשך מה קורה עם הרישוי. זה עדיין לא פורסם והם עדיין לא יודעים. תשמח אותם בבשורות טובות בנושא הזה.

יהודה, תחליט אתה מי ירצה לדבר. אנחנו גם ניתן לחברי הכנסת לדבר.

נמצאים פה שלושה אנשים מכובדים. עו"ד ענת בירן תדבר בנושא חוק התכנון והבנייה. עו"ד מוטי איצקוביץ ידבר בנושא הארנונה, הוא הכין עבודה, ועו"ד אריה סער בנושא רישוי עסקים.

היום, בשנת 2012, יש כשבעה מיליון תושבים. הלמ"ס מגדיר בשנת 2030 עשרה מיליון תושבים. יש כיום לשירות הנושא כ-700 אולמות וגני אירועים. יש צפי לגידול בנושא הזה עקב גידול באוכלוסייה. מדינת ישראל לא נערכת בהתאם לזה, ולכן נאריך בנושא הזה.

בנושא הארנונה – נטל המיסים מאוד כבד. נמצאים פה חברים מבאר-שבע. שנים רבות הם חיו באזור שהוא רחוק מההפגזות, רחוק מטווח האש. אבל הם עכשיו קרובים לטווח האש והם מופגזים חדשות לבקרים. אבל משום מה עיריית באר-שבע החליטה עכשיו להעלות להם את הארנונה בעשרות אחוזים רטרואקטיבית שבע שנים. זוהי מדיניות של שלטון מקומי כדי לרדות באנשי העסקים, כדי להקשות עליהם את נטל החיים בנושא הזה.
בנושא רישוי עסקים – יש סיפורים מפה ועד להודעה חדשה. אנחנו הבאנו לפה רק דוגמה אחת מאשדוד – איך נותנים לאדם להקים עסק ולהשקיע את מיטב כספו, אבל כשהוא מגיע סוף סוף לנושא רישוי עסק אין לו רישיון עסק. הוא צריך לעבוד בלי רישיון עסק ולחכות לחסדים. אחר כך הוא יספר את הסיפור הקטן שלו.

חבר הכנסת אלכס מילר ידבר עכשיו, ואחריו האחרים.

תודה, אדוני היושב-ראש. ראשית, כמובן שאני מברך על כך שאולי בעתיד תהיה איזושהי הטבה לאותם מקומות אירועים בהם אנחנו חוגגים את השמחות שלנו. כמדינה חשוב לנו שכל אותם מקומות ייהנו מכל ההטבות האפשריות שרק אנחנו יכולים כי בסופו של דבר עדיף לנו להיפגש בשמחות מלהיפגש באירועים להם היינו עדים בזמן האחרון.

אדוני היושב-ראש, אמרת שהעלות היא גבוהה מאוד באופן יחסי בסופו של דבר. אם אנחנו משווים את זה למדינות אחרות אז כמובן שאנחנו איכשהו מאוזנים מבחינת המחיר ורמת החיים של האזרחים. השאלה היא האם המחיר יוזל, בסופו של דבר, במידה ותהיה הפחתה בארנונה. האם אנחנו מדברים על מצב בו הארנונה תוזל אבל המחיר יישאר אותו מחיר? זה יהיה כסף נקי שנכנס. זו שאלה שעומדת על הפרק ועליה אנחנו צריכים לתת את הדעת.

בנוסף לכך, אם מדובר על פריפריה אני חושב שאכן גם שם צריך לחשוב בצורה הרבה יותר רחבה. אם אותם בעלי אולמות אירועים אכן ניזוקו בעקבות המבצעים והמתקפות מעזה אז יכול להיות שהם צריכים להיות השלב הראשון שאנחנו צריכים לדחוף. אם צריך לבוא ולהפחית באזורי הפריפריה ובאזור הדרום והצפון אז יכול להיות שזה יכול להיות שלב הביניים להתקדמות בעניין זה.

כאשר אנחנו מדברים על אותם פטורים יש עוד כמה סוגיות שדיברתי איתך שצריך לתת עליהן את הדעת, אם זה מכללות טכנולוגיות, אם זה מקומות נוספים שהיום נמצאים באיזשהו מצב שהם משלמים סכומים מאוד גדולים וזה איכשהו מתגלגל על האזרח.
אם יהיה רצון להביא חוק שמסדיר את הסוגיה הזאת אז אני רוצה להעלות שתי סוגיות נוספות והן המכללות הטכנולוגיות, המכללות להנדסאים והטכנאים, שמשום מה נפלו בין הכיסאות שם, בין מתן פטור למוסדות להשכלה גבוהה שמקבלים פטור מארנונה, אבל דווקא המכללות שאחראיות על ההכשרה המקצועית של אזרחי מדינת ישראל לא מקבלות את העניין הזה. בנוסף לכך, כמובן את מעונות הסטודנטים כשגם על כך הגשתי הצעת חוק. אין שום היגיון בזה שהם צריכים לשלם את הארנונה במעונות בהם הם גרים וכל זאת על רקע משבר הדיור שקיים היום במדינת ישראל לגבי הצעירים. זה כמובן מקפיץ להם את המחיר. בכל הדברים האלה אנחנו צריכים לקבל הבטחה כזאת או אחרת שאכן תהיה הפחתה במחיר שמשלם האזרח. אם כן, אני חושב שכן אפשר להתקדם עם הנושא הזה. מבחינתי, אנחנו גם נתמוך, ואני מדבר בשם הסיעה כך שאין בעיה.

מוטי איצקוביץ בנושא הארנונה. מה תפקידו בכוח?

שלום ותודה אדוני. אני עורך-דין חיצוני. יש לי משרד עורכי-דין כץ, גבע, איצקוביץ. אנחנו מייצגים - - -

יש לנו תקנון בכנסת שאם הוא שדלן - - -

לא, אין לי שדלנים.

הוא מייצג אז הוא שדלן. צריך אישור. ניקח בחשבון שאתה שדלן. צריך אישור מיוחד.

מבחינת הארנונה, מה אתה מציע אדוני?

אני אתן קצת רקע כללי ואז ניכנס לעובי העניין. אני רק אציין בהתחלה שהמגזר פה לא מבקש פטור מארנונה, אלא מבקש שתשקלו שיקולים משפטיים וכלכליים שיביאו אתכם למסקנה אחת והיא שנטל הארנונה על המגזר הזה הוא בלתי סביר. במה דברים אמורים? בישראל יש כ-250 רשויות מקומיות כאשר לכל רשות מקומית יש צו מיסים משל עצמה וצו המיסים קובע את תעריפי הארנונה בכל רשות ורשות. יש אומנם חלוקה למגזרים כפי שנקבע בתקנות ההסדרים, אבל צווי הארנונה הם איזשהו עיקרון שהוקפא בשנת 1985 ומתעדכן על-פי אישורים שנותן המחוקק.

לא, משרד הפנים מאשר את הצו.

נכון, ניתן אישור העלאה. הארנונה בישראל מוטלת לפי מספר קריטריונים. הקריטריון הראשון הוא מי מחזיק הנכס. הקריטריון השני הוא מה משתמשים בנכס, האזור בו הוא מצוי, והשטח שלו. מאחר ועיקרון השטח הוא מהותי צריך לבחון מה סוג הנכס שאנחנו מדברים ומה המאפיינים שלו מבחינת שטח. השטח של גני האירועים הוא עצום. מדובר גם על שטחי קרקע מאוד מאוד גדולים, גם על מבנים מאוד גדולים, והמגמה והרעיון והרצון של כולנו פה שהשטחים האלה רק יגדלו. זה מאפשר יותר אירועים, יותר אכלוס של אנשים, וכיוצא בזה. אבל נכסים גדולים בישראל בגלל העיקרון של הארנונה שהיא לא נוגעת לעלויות ולשווי ולהכנסות ולשום דבר אלא רק לגודל השטח, השטח הזה גורם לכך שחיוב הארנונה על אותם גני אירועים הוא עצום. אם ניקח בהגבלת שטחים אי-אפשר להשוות אותם לא למסעדה, אפילו לא לבנק, אפילו לא לשום נכס שמצוי בתחומי העיר, אלא למעט למבני תעשייה מאוד גדולים או לבתי מלון שגם הם מתאפיינים בשטח גדול, שטח קרקע גדול ושטח בנוי עצום.
מרגע שזה עיקרון הבסיס - השטח, אנחנו צריכים לראות עכשיו את התעריף כי זה החלק השני במשוואה. ביצענו בדיקה על-ידי מומחה כלכלי – כולנו, אגב, גם עם השכלה חשבונאית - בדקנו את המספרים והממצאים הם פשוט מדהימים. אולמות אירועים - הממוצע הכלל ארצי שלהם לשטחים בנויים הוא כ- 193 - 195 שקל למטר לשנה בנוי. כל מטר בנוי משלם 195 שקל בממוצע בישראל בעוד שבתי המלון הממוצע הארצי הוא כ-70 שקלים. העסקים האחרים, חנויות וכיוצא בזה, הממוצע הוא כ-200 שקלים. המסקנה המתבקשת היא שהרשויות המקומיות לוקחות את אולמות האירועים ושמות אותם בתעריף הגבוה של עסקים, שירותים ומסחר. ברגע שמכפילים את זה בכל מטר בנוי התוצאה היא פשוט אבסורד. מגיעים לתוצאות שהן לא סבירות

אתה אומר שחנות מכולת של 50 מטר משלמת 200 ואני של 4 דונם משלם - - -

צריך להבין, רוב השטח שלי זה שטחים תומכים. אני צריך מטבח גדול, אני צריך קרקע גדולה כי אחרת לא יבואו. לא יבואו לאיזה בקתה, רוצים שטחי קרקע גדולים. הציבור דורש את הדברים האלה, אבל על כל מטר שאני מוסיף אני נאלץ לשלם יותר.

שאלה טכנית, ברשותך אדוני היושב-ראש. יש אולם שמחות שיש לו גם מגרש תומך והאירועים גם מתקיימים במגרש. האם הרשויות גובות מאותו אולם שמחה גם על המגרש כמקומות - - -? חשוב לי לדעת. אדוני היושב-ראש, בעקבות השאלה שלך התעוררה בי השאלה לגבי מקומות שמפעילים אולמות שמחה אבל האולם הוא חלק והשטחים התומכים מתקיימים בהם גם אירועים.

האם זה אותו מחיר?

זו סוגיה מדהימה, נגעת בסוגיה יפה ומדהימה. בישראל הארנונה מלבד שהיא מוטלת על החלק הבנוי, היא מוטלת גם על הקרקע התפוסה.

בתעריף מופחת באופן - - -

איך את יודעת שהתעריף מופחת? הרשות עושה מה שהיא רוצה.

אני אשפוך אור, זה פשוט נתון מדהים. לפני 15 שנה בוצע תיקון בתקנות וקבעו שהתעריף לקרקע תפוסה לאירועים הוא כ-50 שקלים לכל מטר. זה ממוצע עצום. תיקחו קרקע של 2000 - 3000 מטר, תכפילו ב-50, רק על הקרקע האדון מבאר-שבע קיבל חיוב ארנונה של 200 אלף שקל, רק על הקרקע. על החניה גם יש חיוב ארנונה.

כמה?

זה יכול להגיע גם לאותם 50 שקלים או 20 שקלים או 40 שקלים.

ועל בנוי?

ועל בנוי אותם 200 שקלים.

האבסורד, אדוני היושב-ראש, שבחניונים של בתי חולים משלמים יותר ארנונה מאשר בית החולים עצמו.

פה עלתה הערה. חניונים שמשרתים את גני האירועים ואת הבאים אליהם משלמים ארנונה או לפי קרקע תפוסה של אותם 40 - 50 שקלים או לפי חניה, לא בתשלום או בתשלום, תלוי איך מסתכלים על זה, גם 40 - 50 שקלים.

כשהתעריף משתנה.

הממוצע מביא לתוצאות שהן אבסורדיות. אנחנו ערים לכך שבגלל ארנונה אולמות נסגרים, אנשים פושטים רגל ומגיעים לחובות עצומים. אתם בטח יודעים שלראשי הרשויות המקומיות אין בכלל סמכות לתת הנחה מארנונה. הכול מוקפא, רק מה שהחוק מתיר, ואז מגיעים למצב שאו שתפשוט את הרגל או שתפשוט את העור. זו התוצאה הסופית.

תודה. חבר הכנסת מקלב, בבקשה.

תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. אני לא יודע באמת מה הביא אותך לדון בנושא הזה. אבל אין לי ספק שזה מגיע בעקבות זה שאוזניך כרויות למצוקה של ציבור, ואולי במקרה הזה זה נראה כאן שזה ציבור הסוחרים בעלי האולמות, ואולי תיכף יגיעו טייקונים. לייצג את בעלי העסקים זה לא עבירה, אבל הלקוחות והאזרחים הם הראשונים שאנחנו מייצגים. אין ספק שמי שמשלם בסופו של דבר את המחיר הם הלקוחות בעלי השמחה. מי שמכיר את הנושא הזה קצת יודע שבהוצאות סביב חתונה אתה יכול לרהט בית שלם. זוג צעיר מתחתן, הרבה הוצאות לפניו. הוא יקנה מכשירי חשמל, הוא ירהט את חדר השינה, הוא יקנה שולחן למטבח ועוד דברים. ההוצאה על כל הריהוט הזה לא תגיע לחצי ממה שהוא ישלם בשביל החתונה.

זה משכנתה, לא?

בעלי אולמות אומרים לך והם צודקים. מי שנמצא גם ברשות מקומית יודע ובתור בעלי ניסיון אנחנו יודעים שבעלי האולמות היו אחת הפרות החולבות במירכאות, ואחד מהגורמים שהניב ארנונה גדולה לרשויות המקומיות, וזה דבר חשוב. אבל באמת העלתם כאן את חוסר הפרופורציה של המטר מול השימושים.
אסור לשכוח עוד דבר, אדוני היושב-ראש, והוא שבעלי אולמות שמחה כמעט למעלה משליש מהשנה לא יכולים להפעיל את האולמות, בוודאי לא במלוא התפוקה שלהם.

בתקופות האלה, עכשיו.

עכשיו לא עושים שום דבר. יש הרבה תקופות, הרבה ימים בשנה, שהעסק הוא לא פעיל וזאת בשונה מהרבה עסקים שיכולים להפעיל מתי שהם רוצים.
אני חולק על חברי אלכס מילר. הוא לא חלק, הוא לא אמר את זה כעמדה ברורה. הוא אמר באם. הוא אמר באם זה יבוא וישפיע על הלקוחות, על הצרכנים, אז הוא מסכים לחוק הזה. אין ספק שיש היעדר תחרות. לא יכולה להיות תחרות רבה במחירים של אולמות השמחה וזה בגלל שני מרכיבים עיקריים. אחד מהם הוא רישוי עסק. הוצאת רישיון זה לא רק משהו טכני. ההשקעה סביב רישיון עסק היא השקעה של מאות מאות אלפי שקלים בגלל הדרישות שמגיעות ממכבי אש וכד'. הדרישות האלה מייקרות.

מינהל התכנון הגיע? אם לא, נביא את בינת שוורץ.

מצוין. כרגע זה עוד בבישול.

אני עוד מעט מסיים את הדיון, הבישול צריך להיות - - -

השקעה ברישוי עסק היא השקעה מאוד גדולה בכל עסק. קל וחומר, בן בנו של קל וחומר, באולמות שמחה שלגביהם הדרישות הן יותר גדולות בגלל הקהל, בגלל האסונות שהיו פעם באולמות שמחה, בגלל התפיסה שבאולמות שמחה צריך להשקיע הרבה. ההשקעות מגיעות לפעמים למאות אלפי שקלים. קח בחשבון שבעל האולם הוא לא בעל הנכס. בעל האולם בסך הכול שוכר את הנכס ממישהו. הוא לא יודע מהו אופק ההשקעה שלו. הוא יכול לא להצליח, אחרי כמה שנים הוא לא מצליח להסתדר בהכנסות והוצאות. אותו אחד שמגיע אחריו מתחיל רישיון עסק חדש. זה לא רק חידוש, זה רישיון עסק חדש. הדרישות וההשקעות הן חדשות. אני רואה שלא כולם מסכימים איתי. יכול להיות שאתם לא מכירים את זה, אולי יש פה רק עורכי-דין. אבל מי שנמצא בשטח הזה יודע כמה עולה רישיון עסק ויחד עם זאת, הארנונה של העסק שהיא מרכיב באמת באמת גדול.
אדוני היושב-ראש, נפגשתי לא מעט במשך שנים רבות עם עמותות וולונטריות שבגלל יוקר המחירים של אולמות השמחה והעלויות הגבוהות הכרוכות בחתונות ובבר-מצווה ניסו להוזיל עלויות. הן אמרו: אולי ניקח אולם ונשפץ ונשכיר אותו במחיר עלות. אתה כמעט ולא תמצא דבר כזה. אם אתה כבר מוצא דבר כזה אז זה אחד שיש לו תורם שגם נתן את הנכס וגם מתחזק את העסק וגם תורם להפעלת העסק. כידוע, התחרות בתחום הקייטרינג היא גדולה ויש שבירת שוק. התחרות שם עובדת טוב ויש היום מחירים מאוד נמוכים ביחס לשנים קודמות. נמצא כי הפערים בין המחירים של עמותות וולונטאריות גדולות מאוד בעלות יכולות בהפעלה שכזאת לבין בעלי אולמות פרטיים הם לא גדולים. הם לא עשו את השינוי מכיוון שהמרכיב המרכזי בהוצאות הוא הארנונה ורישוי עסק. גם עמותה משלמת ארנונה וגם היא חייבת ברישיון עסק. מה שנשאר כאן זה שכר הפועלים והקייטרינג שבהם התחרות היא גדולה ויש ירידה.
אם הדבר הזה יביא לשינוי חוק בעניין הזה - - -. אני יודע שהרשויות המקומיות אולי לא יסכימו בעניין הזה וטבעי מאוד שהן לא יסכימו, וזה נכון. אבל צריך לעשות משהו מאזן.

לא, תמורת שיפוי הן יסכימו.

תמורת שיפוי גם אנחנו נסכים בעניין הזה. אבל זה בהחלט דבר שצריך לבדוק אותו. תודה.

עו"ד ענת בירן, בנושא תכנון ובנייה של בעלי אולמות, בבקשה.

אדוני, אולי נשיב לעניין הארנונה. אני צריכה לעזוב. יש לי עוד שלוש ועדות במקביל.

אני יודע שאת מוכשרת, אבל את לא צריכה להתחייב לשלוש ועדות.

כוח-אדם, כוח-אדם.

אם כך, אנחנו ניתן לה. היא צריכה ללכת לוועדה אחרת. השלטון המקומי תומך בשתי ידיים בהצעת החוק של ליה שמטוב.

השלטון המקומי מעוניין לייצר תעריף של אגורות בודדות. כיוון שהפרוטוקול לא משדר גם את הטון אז כמובן שהדברים שאמרתי עכשיו נאמרו בציניות.

כרגע גובים ארנונה מבעלי אולמות וגני אירועים בתעריף הכי גבוה. היא רצתה להשוות אותם לתעריף של בתי מלון.

לא מדובר בתעריף הכי גבוה. אני יכולה לחשוב על עוד כמה סוגי עסקים שמהם גובים תעריפים גבוהים בהרבה.

בנקים וחברות ביטוח.

בנקים וחברות ביטוח ואנחנו גם מגיעים לתעריף של אלף שקלים. אבל בואו נתמקד כרגע באולמות וגני האירועים, אם אפשר.
קודם כל, השלטון המקומי סבור שהדיון הזה בכלל לא היה צריך להגיע לשולחן הזה בתחום הארנונה.

למה לא? אני אחראי גם על הארנונה, למה?

אנחנו לא סבורים שהיה צורך לדון בתעריף שמוטל. לא מבחינת הוועדה, ודאי שלא. אנחנו סבורים שאין פה באמת נושא שיש צורך לטפל בו בגלל מצוקה של ממש.

אני לא מסכים איתך.

יכול להיות, יכול להיות.

בשנת 85' – 86' עשו את צו הארנונה הזה ואני חושב שצריך לעשות איזושהי רביזיה, איזושהי חשיבה מאז. לא עשיתי את זה סתם. ראיתי פה איזושהי לקונה. כל ראש עיר בא והוא מחליט מה שהוא רוצה וגובה מה שהוא קובע.

זה לא נכון, ממש לא.

גם אני הייתי בשלטון מקומי. כשיש לי מצוקה בעיר אז קל לי יותר להטיל עליהם. אני מבין, משרד הפנים לא רוצה לשפות במשהו אחר ולכן הוא מסכים והוא נותן. מה איכפת לו ממי יגבה השלטון המקומי? אנחנו נגיד בסיכום גם מה צריך לעשות בנושא צו הארנונה. אם את הולכת אז את צריכה אחר כך לקרוא את הפרוטוקול.

אני בטוח אקרא אותו.

אני אומר לך שיהיה פה תהליך ואנחנו גם נלווה את הבדיקה הזאת. זה צריך להיות פה מידתי, לא לעשוק ענף מסוים מתוך הענפים העסקיים. זה לא צריך להיות מגולגל על האזרח. אני רוצה שזוג צעיר יתחתן פעם בחיים, אבל לשם כך הוא לא צריך לקחת משכנתה.

קודם כל, ביטויים כמו "עושק" בהתקשר עם תעריפי הארנונה שמושתים על אולמות אירועים שהם מגזר עסקי רווחי, זה צמד מילים שהשלטון המקומי מאוד מתנגד לו.

בבאר-שבע רוצים לסגור עכשיו אולם שמחות כי השיתו עליו ארנונה שבע שנים אחורה.

הנושא הנקודתי של עיריית באר-שבע צריך להתברר מול עיריית באר-שבע. אני לא רואה כאן את נציגי עיריית באר-שבע.

הדיון הוא לא על באר-שבע. זה עלה תוך כדי דיון.

אני לא רואה פה את נציגי עיריית באר-שבע ואני לא אשיב בשמם. ברשותך, אדבר על המכלול. יש לנו תעריפי ארנונה. תעריפי הארנונה שנקבעו לנו בצווי המיסים של הרשויות המקומיות הם מוגבלים בתעריפי מינימום ומקסימום. אכן צדק עו"ד איצקוביץ כשהוא דיבר על התקופה שבה הוקפאו דיני הארנונה, ולמעשה מה שקשור בחוקי ההקפאה לא מאפשרים לרשויות המקומיות מנעד רחב, לא לקולא ולא לחומרא - אין מה לעשות. במקומות בהם חשבנו שיש מקום להשית ארנונה גבוהה בהרבה ממה שמכונה היום תעריף המקסימום לסיווג מסוים, גם בזה אנחנו מוגבלים כשם שאנחנו מוגבלים במתן הנחות מתחת לתעריף המינימום. אבל יש דברים שצריך לומר אותם. כשאנחנו מדברים על אולמות אירועים וגני אירועים, לא דין אולמות אירועים וגני אירועים כדין מגזרים אחרים וכדין גופים אחרים שמחויבים בארנונה בשטחים עתירי שטח שהיכולות שלהם לשלם את אותו מס היא מוגבלת הרבה יותר. את זה אני אומרת גם בהינתן שאולמות האירועים לא עובדים כל השנה, וגם בהינתן שיש תקופות מסוימות שהם לא יכולים לפעול, וגם בהינתן שהם נמצאים לפעמים ביישובים שבהם מחירי האירועים או כמות האירועים שיכולה להתבצע או האטרקטיביות של המקום היא לא כזאת שמאפשרת להם להיוושע ממקור הרווח של מכירת האירוע למול תשלום המס. עד כאן העניין הזה ברמה העקרונית.
אנחנו צריכים להבחין בין כמה דברים במסגרת הדיון כאן. אנחנו צריכים להבחין בין המצב שבו אולם האירועים הוא דבר אחד והשטח הסובב אותו הוא גן אירועים לכל דבר ועניין. וצדק חבר הכנסת אורי מקלב כשהעלה את שאלת הביניים שלו: האם אתם עורכים את האירוע גם בשטח של אותה קרקע תפוסה שעליה אנחנו מדברים. בואו נאמר את הדברים על השולחן. כשמדובר בקרקע תפוסה, כפי שדיבר עליה עו"ד איצקוביץ, שמשמשת שטח חניה או שטח נלווה שהוא לא באותו שימוש שעושה בו למעשה אותו אולם ומקיים את האירוע הלכה למעשה בשטח אותה קרקע תפוסה עם שולחנות וכסאות וחופה וקבלת פנים וברים, כך שהאירוע עצמו ואותה קרקע תפוסה משמשת חלק בלתי נפרד לחלוטין מאולם האירועים עד כדי שאילו היו שואלים חלק לפחות מהרשויות המקומיות, אותה קרקע תפוסה בכלל לא צריכה לקבל תעריף של קרקע תפוסה. היא צריכה להיות מחויבת כעסק לכל דבר ועניין מכיוון שזה שטח משמש את העסק באופן בלתי נפרד. אם אנחנו מדברים על שטחי שירות, יש גם סיווגים של שטחי שירות. אבל אי-אפשר לדבר על הקרקע התפוסה של אולם האירועים ולומר במין נאיביות כזאת שאותה קרקע תפוסה היא קרקע תפוסה שצריך לחייב אותה כמו שמחייבים קרקע תפוסה בתעריפים שנקבעו על-ידי המדינה בשנת 1994. עד כאן בעניין הזה.

התכוונתי להעצים את התשלום שלהם. צריך לקחת בחשבון שכשהם עושים את האירוע בחוץ הם לא עושים בפנים.

זה לא נכון.

האם הוא עושה שני אירועים?

אדוני היושב-ראש, הדינאמיקה היום של אירועים בגני אירועים ובאולמות אירועים היא כזאת שכל השטח המכובד הזה של גני האירועים שאנחנו מכירים היום הוא כזה שמתחילים בחוץ, ממשיכים בפנים. אגב, ברור לך גם שאנחנו לא יכולים לעשות איזושהי הפרדה או דיכוטומיה במצב שבו האירוע מתבצע בחוץ אז יהיה לנו חיוב בחוץ ובתקופות שמתבצע בפנים יהיה חיוב בפנים. זה לא מתקבל על הדעת.
לגבי בתי המלון – הסיבה שתעריפי בתי המלון הוזלו בתקופה מסוימת ולכן נקבעו בתעריף נמוך יותר מהתעריפים שקיימים היום באולמות אירועים נבעה מסיבה אחרת לחלוטין. לא היה מדובר במצב שבו באו בתי המלון ואמרו: השטחים שלנו נרחבים, לא ראוי. היה משבר חמור מאוד בתיירות במדינת ישראל. כחלק מצעדי הבראה שהחליטה לבצע המדינה היא גם החליטה לגבי התעריף.

באיזה שנה?

לדעתי, זה היה בשנות ה-90, אולי לקראת הסוף, או אפילו בשנת 2,000. הוחלט אז לקבע תעריף נמוך יותר בתעריף בתי המלון. אילו היתה היום סבורה הממשלה שלנו שיש לנו משבר בענף האירועים ובאולמות האירועים באופן כזה שהממשלה צריכה להתכנס ולקבוע איזשהו תעריף אחיד לאולמות אירועים שיקבע אותנו בצווי המיסים בגבולות מינימום או מקסימום, לרבות התייחסות לאותו שטח קרקע תפוסה, אז יכול להיות שהיינו מדברים פה ברמה אחרת, ברמת ההתנגדות שלנו לחקיקה, והיינו בודקים השוואתית איפה נמצא ענף האירועים.
ומילה לחבר הכנסת מילר שכבר לא נמצא כאן. כשאנחנו מדברים על גלגול ללקוח, גלגול למי שבא לרכוש את האירוע והארנונה מתגלגלת עליו, אז בואו גם את זה נשים בפרופורציות. אם אנחנו נסתכל על איזשהו רפרט שגן האירועים נותן לחתן ולכלה כשהם באים לסגור את האירוע אז אפשר למצוא שם עוד כמה דברים שמגולגלים על החתן והכלה כשהם באים לסגור את האירוע. למשל, אפשר למצוא שם את אקו"ם, אפשר למצוא את שכר המלצרים לאותו ערב.

מה פתאום? סליחה. שכר המלצרים משולם מבעל האולם.

שאני אתן לך דוגמאות? הוא ימצא שם את מנהל האירוע ואת המפיק.

לא כל מי שעושה אירוע נותן טיפ.

זה משהו אחר, זה תוספת.

ואת הטיפ למלצר, זה הטיפ למנהל. אנחנו נמצא שם הרבה מאוד מרכיבים שבינם לבין המזון ולבין הכיסאות ולבין המבנה המפואר והחופה המסורתית יש פער גדול מאוד.

רבותי, אם אנחנו רוצים להחליט שלא ייתכן שצרכן הקצה שבא להתחתן ומשלם במיטב כספו כדי שתהיה לו חתונה מפוארת ישלם עבור מרכיבים שאינם קשורים בהכרח להפעלת אותו אולם אירועים אז בואו נתחיל קודם כל במרכיבים שבאמת באמת מגולגלים.

זה לא חייב, לא מכריחים.

אבל אלה מגולגלים. אגב, בשונה מתעריפים אקו"ם או השכר ככל שיהיה, או טיפים ככל שיהיו לצוות, כשאנחנו מדברים על מבנה שמשמש את אולם האירועים והקרקע שמשמשת את אולם האירועים, כחלק מעלות המבנה כן נמצא גם המיסוי המוניציפאלי שנותן לו את השירותים. וכן, כשאנחנו מדברים על מגוון סוגי העסקים במדינת ישראל אנחנו צריכים לקחת בחשבון שיש לנו עסקים מסוג רווחי יותר ועסקים מסוג רווחי פחות. ואלה בתעשיית הכבדה ישלמו פחות, בעוד שאלה בתעשיית האירועים ישלמו יותר. לכן אדוני, אני חושבת שלפחות בסוגיית הארנונה מבחינת השלטון המקומי אין כאן פער.

תודה. עמדתכם ברורה גם לפני כן. אבל ייצגת אותם נאמנה.

אני מתנצלת שאני עוזבת.

אין בעיה. ענת, בבקשה.

אני רוצה לדבר קצת על הצד של התכנון ובנייה בעולם הזה של גני אירועים ולאולמות אירועים כיוון שזה צד לא מטופל. אנחנו נתקלים בעשרות הליכים משפטיים שננקטים נגד גני אירועים. הבעיה היא בעיה מובנית בתוך הנושא הזה כיוון שכל העולם של אולמות אירועים וגני אירועים כשאנחנו מתחילים לבדוק, לא מוסדר, לא בחוק, לא בתקנות, לא בתוכנית מתאר ארציות, ואפילו לא בתוכניות מתאר מחוזיות. כלומר, בחלק מתכניות המתאר המחוזיות שחלות במחוזות כאלה ואחרים יש איזושהי התייחסות לשאלה באיזה סוגים של אזורים ניתן יהיה לאשר גני אירועים ואולמות אירועים. גם תכניות מתאר מחוזיות כאלה לא מאפשרות לאשר גן אירועים כזה או אחר. צריך להכין תכניות מתאר מקומיות או תכניות מתאר מחוזיות חלקיות. בקיצור, אנחנו נמצאים בסיטואציה שמבחינת תכנון ובנייה אי-אפשר לקבל היתר לגן אירועים זמין כאן ועכשיו כמעט בשום מקום, אלא כמעט בכל מקרה אנחנו בסיטואציה של או שימוש שהוא שימוש חורג לתב"ע או שימוש שהוא חורג להיתר כאשר גני אירועים שמבוקשים באזורים שמוגדרים חקלאיים, אפילו אם זה לא באזור שבתכנית המתאר המחוזית מוגדר כחקלאי אבל פעם הקרקע שהוכרזה כחקלאית, יש קושי בהכשרת העסק הזה. במקומות אחרים צריך להכין תוכניות מתאר מקומיות.
התוצאה היא כזאת. מגיע מישהו והוא רוצה להקים גן אירועים. ההשקעה היא השקעה של מיליונים גדולים. בדרך כלל התב"ע לא מאפשרת את זה ואז או שצריך להכין תב"ע או שצריך לבקש היתר לשימוש חורג בהנחה שיש מבנה קיים או שאפשר לקבל היתר למבנה כאילו עבור שימוש אחר. העמדה של ועדות התכנון היא כזאת: אנחנו לא מקדמות תכניות נקודתיות כיוון שאנחנו עמוסות ואנחנו לא יכולות שכל אחד שיש לו איזשהו פרויקט על דונם או שניים או שלושה דונם יגיש לנו תכנית. ואם הוא יגיש תכנית זה ייקח כמה שנים לאשר אותה, אם בכלל נאשר אותה. שימושים חורגים - יש היום בכלל מדיניות האומרת: ככל ששטח העסק המבוקש גדול יותר, השימוש החורג אינו אפשרי כיוון שזאת כבר תיחשב כסטייה ניכרת. זו עמדה של משרד המשפטים. ואז ככל שגן האירועים או אולם האירועים הוא של כמה אלפי מטרים יכול להיות שאי-אפשר יהיה לתת לו היתר לשימוש חורג. וגם אם כן ניתן לתת לו היתר לשימוש חורג, ההיתר ניתן לו לתקופה של 3 עד 5 שנים, מה שנותן לו חוסר ודאות טוטאלי מבחינת היכולת שלו לתכנן הלאה את העסק הזה וגם מבחינת החזר ההשקעה.

כל הסיפור הזה עומד להיגמר. יש הרי את הרפורמה בתכנון הבנייה.

הרפורמה בתכנון ובנייה היא עוד יותר - - -

את אמרת שלמשרד המשפטים יש איזושהי עמדה?

למשרד המשפטים יש עמדה לגבי שימושים חורגים שהיא מבוססת על עמדה שגם באה לידי ביטוי בפסיקה שאומרת שככל שהעסק גדול יותר, שהשימוש החורג המבוקש מתפרס על פני אלפי מטרים ולא משהו מצומצם של 100, 200, 500 מטר, אז בכלל זה כבר סטייה ניכרת. זאת אומרת, אי-אפשר לאשר את זה כשימוש חורג. עכשיו יש גם מגמה שאומרת ששימושים חורגים הם בכלל מכת מדינה, וברפורמה בכלל יש כוונה לבטל את המושג הזה של שימושים חורגים ולהגביל אותו לתקופה מאוד קצרה, לתקופת מעבר. התוצאה היא שגני אירועים ואולמות אירועים שנפתחים היום ומקבלים במקרה הטוב היתר לשימוש חורג לחמש שנים, ונניח מבקשים בשלב מסוים להאריך להם לעוד חמש שנים, זה המקסימום שהם יכולים להגיע אליו. זה לא פרופורציונאלי בכלל להשקעה, לעלויות הגבוהות של ההשקעה, להתחברויות לדרישות של משרד הבריאות, המשרד להגנת הסביבה. אלה עסקים שגובים הרבה מאוד הוצאות.

אני לא רואה שום פיתרון אלא אם הפיתרון יבוא מלמעלה. אני הצעתי ליהודה כמה דרכים לפתור את הנושא הזה ולא להשאיר את זה לפתרונות מקומיים של הוועדות המקומיות כיוון שגם הן לא עצמאיות בשטח. היתרים לשימושים חורגים אם הקרקע מוגדרת כחקלאית טעונים אישור גם של הוועדה המחוזית וגם של הוולקחש"פ - הוועדה לשמירה קרקע חקלאית ושטחים פתוחים, שזה סיפור ארוך מאוד ולא תמיד הסוף שלו ידוע מראש. תוכניות מתאר מקומיות לשינוי ייעוד זה דבר שלוקח הרבה מאוד זמן, ולעיתים הוועדות מבקשות, כמו שאמרתי, לא לתת תכנית ספציפית אלא לתת תכנית כללית, תוכנית אב שמשקפת את התכנון של גני האירועים במתחם שלם. זה גם דבר שלוקח הרבה מאוד שנים ואי-אפשר לבסס עליו עסקים שפועלים.

אני הצעתי או לתת מענה לדבר הזה בחקיקה כמו שנתנו באמת בצורה מאוד לא שגרתית אבל מאוד מעניינת פיתרון למעונות לחוסים וכתבו איפה יותרו מעונות לחוסים. דרך אחרת זה להגן את זה בתוכנית מתאר ארצית כמו שפעלו בתחום של תחנות התדלוק. כשראו שצריך לפתור בצורה יעילה ומהירה את המיקומים של תחנות תדלוק קבעו בתמ"א 18 שבכל אזור תעשייה גם תחנת תדלוק מותרת, אלא אם כן בחריגים כאלה ואחרים, ואז זה מאפשר לוועדות המקומיות לתת היתרי בנייה ולתת היתרים. גם אם צריך שימושים חורגים אפשר לתת הגדרה שמאפשרים אותם לתקופות יותר ארוכות ולא שעסק כל הזמן יהיה על כרעיים מתנדנדות.

נושא התכנון ובנייה גם כרוך בד בבד עם נושא רישוי עסקים, כי עסק שאין לו היתר לשימוש חורג או לא מותר על-פי התב"ע, גם לא יקבל רישיון עסק. ואז הוא גם כפוף להליכים משפטיים פליליים וגם אי-אפשר לתפעל אותו. ולכן, עשרות עסקים היום מתנהלים בצורה שהם עבריינים בפועל ויש קושי לפתור להם את הבעיה.

האם הגיע מישהו ממינהל התכנון?

לא, מצטער.

זה ההתייחסות גם - - -

לא. אמרת שאנחנו עושים את זה חגיגי ואני רציתי שיבואו ממשרד הפנים. חשוב לנו לשמוע את נציג רישוי העסקים. אני רוצה לתת לאשר מרישוי עסקים הוא הבכיר שבקי. יש חקיקה שעברה ותקנות שעברו. תעדכן גם את הציבור כאן בעקבות החקיקות שעברו והתקנות, ותגיד לנו איפה עוד צריך לתקן. בבקשה אדוני.

חוק רישוי עסקים התשכ"ח-1968 עבר תיקון מס' 27 פה בוועדה באוקטובר 2010. זו רפורמה שהיא כוללת מספר מרכיבים, לרבות מרכיב מאוד חשוב שנקרא מפרט אחיד, וזו תשובה שאני רוצה גם לתת לחברי הכנסת שהעלו בעניין הזה וגם להערות שלכם על המסמך שכתבתם. המפרט האחיד ייתן לכן מענה על כל דרישות החוק לגבי אותן מטרות חוק כמו: משרד הבריאות בהיבט של בריאות הציבור, בהיבט של שלום הציבור - המשטרה, בהיבט של כיבוי אש. לצורך העניין, ייתן לכם מענה כולל לגבי המפרטים האחידים לכל דבר ודבר.
אתם לא נכנסים למסלול מזורז. היות ואתם עסק עתיר קהל אתם לא יכולים להיכנס למסלול מזורז, ולכן בעניין הזה אתם במסלול רגיל כפי שקבענו. כל הדברים האלו יהיו כמובן על אתר אינטרנט ותוכלו לקבל את כל המפרטים שאתם רוצים לכל אולם ואולם וגן אירועים.
לגבי התקנות - הן עברו במאי 2012 בוועדה הזאת. התקנות הן הכלי הביצועי של תיקון הרפורמה. כבוד יושב-הראש, זה נמצא עכשיו בחתימת השר, לאישור השר, ואז אנחנו נעביר את זה לפרסום ברשומות בעניין הזה.
לצורך העניין עלתה נקודה מסוימת, ואני קורא מתוך הנייר, לגבי רישיונות עסק לנושא של מה שנקרא הפאב הנייד הזה. איך אתם קוראים לזה?

בר אקטיבי.

בר אקטיבי. זה רק מראה שמזמן כבר גמרתי את העניין של החתונות. לגבי הבר האקטיבי - אנחנו בעבר סברנו שהבר האקטיבי כמובן צריך להיות התנהלות רישיון לכל אחד ואחד. אנחנו שינינו את עמדתנו בישיבה בוועדה הבין-משרדית שלנו כאשר אמרנו שצריך להיות רק מנהל אחד, אחראי אחד, באולם האירועים. זה בעל אולם האירועים. מי שרוצה לעבוד אצלכם באולם חייב לקבל את האישור שלכם והוא יעבוד תחת הרישיון שלכם. הוא לא יכול להיכנס אליכם ללא אישור שלכם, לרבות תקליטן לצורך העניין הזה. לכן, בהיבט שלנו האחריות היא כוללת של בעל האולם. כמו שהוא לא נותן לזה שמעצב בפנים להיכנס וזה רק באישור בעל האולם, אותו דבר גם זה שמביא את המשקאות המשכרים לא יכול להיכנס לאולם ללא אישור של בעל העסק. זה לגבי רישוי עסקים.
אני מקווה שאנחנו נסיים את הצו בחודש הקרוב. באופן עקרוני, ברגע שאנחנו מפרסמים את זה ברשומות אז יש לנו שנה שלמה לכניסה לתוקף של כל החקיקה. בארבע החודשים הקרובים אנחנו מתעסקים בנושא של מפרטים אחידים, ובעזרת השם התהליך מתקדם. יותר מהר בהיבט של תכנון ובנייה, אבל זה מתקדם.

נמצאת פה גליה לגבי הארנונה.

ארנונה, בבקשה.

אני מצטרפת למה שהשלטון המקומי אמר.

מצטרפת למה? שאתם מביאים להם שיפוי שיוזילו את הארנונה של האולמות?

לא, לא. ממש לא, ממש לא. אני אחדד.

מה שמך?

גליה כהן מהשלטון המקומי, משרד הפנים.

אתם מביאים כמה? 20 מיליון שקל שיפוי לרשויות מקומיות שייתנו הנחה, כן?

על-פי התקנות יש תעריף מינימום ומקסימום לכל עסק כשכל עסק נגזר מסיווג ראשי. במקרה של אולמות שמחות כרגע המחוקק דיבר על משרדים, שירותים ומסחר. אכן, התעריף של 200 הוא אולי גבוה, אבל המקסימום של משרדים, שירותים ומסחר הוא 300 פלוס, ויש נכסים שבאמת מגיעים למקסימום. בל נשכח שהמינימום זה 60 נקודה משהו שקל למטר מרובע.

האם בחנתם להצמיד אותם למלונאות?

אני אשיב גם על זה. רשות שחפצה ומעוניינת לעודד אולמות - - -

רשות לא חפצה. מראש רשות לא חפצה.

אבל זה המצב. זה המצב החוקי כרגע. היוזמה צריכה להיות של הרשות. היא פונה לשרי הפנים והאוצר, ולאחר מכן, לאחר אישור ובדיקה שלנו, ההמלצה של הצוות המקצועי זה עובר לשרים לאישור, ואז היא יכולה לגבות את תעריף המינימום של 60 נקודה משהו שקל למטר מרובע.

מתי אישר בפעם האחרונה משרד הפנים הורדת תעריפים?

אישרנו. מדי שנה מאשרים וגם בשנה זו.

גם כשביקשו הם לא – של אחוז ושניים.

אבל השלטון המקומי בחיים לא יבקש הורדה, אלא רק להעלות. זה טבעי, צורכי עמך מרובים ומשרד הפנים לא משפה אותו על כלום אז הוא מחפש.

היו רשויות מקומיות שביקשו להוריד את הארנונה גם במגורים במשהו, באחוז-שתיים, ולא אישרו להם.

אגב, כן מאשרים הפחתה של תעריפים. גם במקרה נקודתי וגם כללי הפחתה של תעריפים.

אולי כשעושים רפורמה.

לא, בכלל לא. בתור אחת שמרכזת את הצוות וממליצה לשרים, יש בקשות להפחתה שכן מאושרות. היוזמה היא של הרשות. המצב החוקי הוא כזה שרשות צריכה ליזום. רשות שכן תיזום, כן זה יישקל לגופו של עניין, ואולי גם בחיוב. אפשר להגיע אם לא ל-60 שקל למטר מרובע, אפשר להגיע להרבה פחות מהסכומים שהוזכרו כאן. יש נכסים אחרים שהם עתירי שטח והם נשאבים מתוך משרדים, שירותים ומסחר, ועמדת משרד הפנים היא שאין להרחיב את הסיווגים הראשיים. המשמעות של הבקשה כאן זה בעצם הרחבה של הסיווגים הראשיים לסיווג נוסף. המגמה היא לצמצום סיווגים וסיווגים ראשיים ולא להרחבה שלהם, והמשמעות זה בעצם מגמה הפוכה.

הם מודעים לזה. הם אמרו לשים אותם בסיווג של בתי מלון, לא שמת לב?

אני אשיב על בתי המלון עוד רגע, אבל כאן אני רוצה לחדד שיש הרבה נכסים שהם תחת משרדים, שירותים מסחר. הם עתירי שטח והם משלמים הרבה יותר מהסכומים שהוזכרו כאן, כך שאולמות השמחה הם לא הנכס היחידי. חייבים להעמיד את זה כאן ולציין זאת.
לגבי בתי מלון - את בתי המלון הזכירה עו"ד נועה מהשלטון המקומי.

איזה דוגמאות יש לך לעוד נכסים?

למשל, סופרמרקט.

כל מטר מנוצל.

עדיין זה שטחים גדולים וגם שם. זאת אומרת, אין לזה סוף. אם אתה תתחיל אז אני יכולה לתת דוגמאות. לא חשבתי על זה כרגע.

אני מקווה שאת הבנת למה הם התכוונו בשטחים גדולים.

אני הבנתי וגם אין טעם שאני אחזור על מה שהשלטון המקומי אמר לגבי קרקע לעריכת אירועים. גם שם. אני לא יודעת אם מרבית הפעילות, אבל פעילות לא מבוטלת נמצאת בקרקע עצמה שסמוכה לאולם.
לעניין בתי המלון - בתי המלון זה היה סיפור באמת של עידוד התיירות זה היה המקור, זה היה משהו אחר לגמרי. אם נסתכל על בית מלון רגיל וממוצע יש הרבה שטחי עזר שם. בית מלון לא בנוי רק מאולמות שמחה. גם שם יש פעילות עסקית שלא נשכח אותה, ויש המון שטחי עזר, חדרי מדרגות ומעברים כששם השטחים הם הרבה יותר גדולים. אבל שם המקור הוא אחר לגמרי - עידוד התיירות בתקופה של שפל. זה לא הסיפור של בתי המלון.

אבל את יודעת שיש גם אירועים שהם עושים שם. גם למלונאות יש.

אני יודעת, אבל זה חלק אחד מתוך קומפלקס.

יש גם חצרות בכלל של נופשי המלון אבל הם עושים שם ברביקיו ודברים כאלה.

אבל זה חלק אחד מתוך כל הנכס הזה, קומפלקס גדול.

אז אפשר להשוות את התנאים, נכון?

אי-אפשר להשוות.

אה, לא?

לא, בפירוש לא.

הבנתי. אני רוצה לסכם את הדיון, ידידי יהודה.

קודם כל, עו"ד אריה סער רוצה לדבר גם בנושא - - -

לא, אין יותר. אם יש משהו חדש שלא דיברנו אז בבקשה. על ארנונה דיברנו, תכנון ובנייה דיברנו, בעיות - - - דיברנו. אני חייב לסכם. מי אדוני?

שלום מבאר-שבע.

בנושא של באר-שבע אני הבנתי שיש בעיה.

אני רק רוצה להגיד למשרד הפנים שאין עסק שלא עובד 180 יום בשנה, אין דבר כזה. מלון עובד כל השנה. אנחנו לא לא רוצים לעבוד. אנחנו לא עובדים בימים כמו תשעה באב, בעומר. את גם יודעת שלפני חגים גם לא מתחתנים. יום לפני ראש השנה בן-אדם לא מתחתן. הוא אומר: מחר ראש השנה, איך אני אתחתן? בסוכות אי-אפשר לעשות אירועים. במוצאי-שבת הרבנות לא נותנת לנו לעשות אירועים כי השעון מגיע מאוחר ויהיה חילול שבת. אז מה אנחנו עובדים? חמישה ימים? חמישה ימים אנחנו עובדים בשבוע.

הוא אומר: למה האלמנט הזה שבמשך 180 יום בשנה אני לא עובד, לא מביא אותי לידי זה שאני אקבל איזושהי הנחה במקום אחר? למשל, בארנונה.

הנחה זה לא המושג הנכון, אבל יש עוד נכסים שנקראים נכסים עונתיים מלבד אולמות שמחות. למשל, סופרלנד, מפעל מצות. נתקלנו בבקשות של רשויות מקומיות לנכסים עונתיים והפחתה משמעותית בתעריף - זה לא נקרא הנחה, אבל הפחתה בתעריף - וגם שם המחוקק לא מאפשר הפחתת תעריפים.

כשאת מדברת על סופרלנד את מדברת על מתקן אחד בסך-הכול שיש בכל ארץ-ישראל. את לא מדברת על ענף.

לא, סופרלנד, לונה פארק. יש כמה כאלה.

לא, אבל 60 אלף עובדים הענף מעסיק. זה הולך ומתרחב, יש דבר כזה. את לא יכולה לעשות את זה באותו קנה מידה.

אני לא משווה, אני רק אומרת - - -

לא, העלית את הנושא כהשוואה וזה לא ההשוואה. מדובר פה על 60 אלף עובדים שמועסקים בדברים האלה. זה לא אותו קנה מידה.

אני מבין שצריך לעשות חשיבה, בסדר. מה עוד, אדוני?

חוץ מזה, באר-שבע חצי מחיר מאזור המרכז.

ידידי, את החשיבה לא עושים פקידים, את החשיבה עושים פוליטיקאים. בשביל זה הם נבחרו. הם מנחיתים אליהם והם עושים את העבודה. כרגע היא עושה מה שקבעו לה. אני המחוקק ואני קבעתי לה זה, רק היא יכולה לעשות את זה. היא לא יכולה לזוז מילימטר, אלא אם כן נתתי לה סמכות אחרת. הגבלתי את זה בחוק, סידרתי לה, תקנות הבאתי, שיניתי תקנות שלהם, שיניתי חוק. לכן, זה במקום אחר. גם נושא תכנון. יבוא לפה הפקיד של מנהל התכנון והוא עובד לפי אמות מידה שאנחנו קבענו כמדינה. אם אנחנו רוצים לשנות, להביא תוכנית מתאר ארצית לנושא בעלי אולמות וגני אירועים, אני צריך לחייב את המדינה לעשות את זה. ברגע שתהיה תמ"א אז זה ייגזר מתוכו כמו למעון חוסים. יש היום מקומות מסוימים שקבעו: פה יהיה מקום למעון חוסים. אותו דבר אנחנו צריכים לקבוע במדינה. אנחנו מדברים על זה, בשביל זה אנחנו עושים דיון. לומדים את הדברים. הפקידות הבכירה שיושבת כאן עושה באמת את העבודה על-פי אמות מידה שקבענו על-פי חוקי מדינת ישראל. הם לא יכולים לתת הנחות, הם לא יכולים לתת הקלות, שום דבר, אלא אם כן המחוקק ייתן את דעתו על זה. אנחנו כבית מחוקקים נעלה את הדברים לשרים כי מי שאחראי על הביצועים זה השרים. אם הם יכולים בתקנות או בצווים לתקן, בבקשה. אם לא, אני מחוקק, אני אביא חוק. לכן, חבריי יושבים פה ושומעים את הדברים. אנחנו צריכים למצוא פיתרונות בחקיקה. אם לא יעשו את זה והדברים שלנו לא יישמעו - אנחנו נוציא גם סיכום של דיון ונשמע את התשובות - אנחנו נביא חקיקה שהמדינה חייבת להתכנס ולהכין תכנית מתאר ארצית.
הסיכום של הדיון הוא כך. אני צריך לסכם יש לי דיון אחר.

הערה אחת קטנה בנושא רישוי עסקים שהיא חובה לאור התייחסותו של משרד הפנים.

לא נסכם את הדיון, בסדר.

הערה קטנה אחת. אנחנו מברכים, ההתאחדות מברכת על נושא של נוהלים אחידים.

לא, יברך את הוועדה כי אנחנו דרשנו.

אוקיי, אנחנו מברכים על זה גם כן. אבל אנחנו מבקשים לשתף אותנו משום שלא שמעו את כל הבעיות.

נגמר. בוקר טוב אליהו, 2010 זה היה.

עדיין זה לא יצא.

הערתו היתה, ומה שציין פה אשר, בנושא של ברים אקטיביים. אני רוצה לשים לב לזה פה. מדינת ישראל נלחמת נגד תופעה של שתייה חריפה.

יקירי יהודה, תקשיב. אשר דיבר על זה שכאשר זוג בא להתחתן הוא אומר לבעל אולם: אני רוצה מעצב, אני רוצה תקליטן, אני רוצה בר אקטיבי. הוא אומר אז: לזה אני מסכים, לזה אני לא מסכים. זה נסגר ביניהם, זה נגמר. לא צריך עוד הפעם לחדש.

לא, היתה הערה שכבוד היושב-ראש לא שם לב, ואני רק אעיר. בר אקטיבי חייב על-פי חוק רישיון עסק כי הוא מתעסק במשקאות חריפים. בר אקטיבי - ילדים בני 18 מפעילים אותו ביערות, מפעילים אותו בכל מיני מקומות ומשקים אנשים.

דבר עכשיו על אולמות שמחה, עזוב את היערות.

הוא נכנס אליי בלי רישיון עסק והוא גורם לי ל - - -, ואז הוא אומר: לא, האחריות היא שלך.

אתה תבדוק. נכון, אני מסכים איתו.

אבל איפה הוא במקומות האחרים?

תעזוב אותו במקומות האחרים. אתה מדבר על בעלי אולמות, אתה מנכ"ל של התאחדות בעלי אולמות. להם אתה צריך לדאוג.
אדוני, האם אתה רוצה להגיד משפט? אתה עשית את כל הדרך ולא נקפח אותך.

תודה. שמי אלדד ואני הבעלים של גלריה "פלורנס" ביפו העתיקה. דיברתם על ארנונה עונתית. יש לי גג. כשיורד גשם בחורף אני משלם אותו הדבר כמו בקיץ.

לא, הם דיברו שאין דיפרנציאליות. משלמים כל הזמן.

כל הזמן אני משלם. חצי שנה אני לא משתמש בגלל הגשם ואני משלם אותו הדבר.

על זה הוא מלין. אדוני היושב-ראש, אני חושב שאנחנו צריכים למחות על כך, לא להסכים לכך, כפי שהתבטאו כמה מהדוברים, בכל אופן דוברת אחת, שכאילו אולמות שמחה וחתונות מתמזגים יחד עם חתונה מפוארת. לא בכל החתונות ולא בכל האירועים הכוונה היא למשהו מפואר.

אף אחד לא התכוון למפואר.

דיברו: הנה האדם עושה חתונה מפוארת, שישלם גם ארנונה. יכול להיות שיש כאלה שעושים חתונות מפוארות, אבל ישנם רבים רבים שלא רוצים ולא מבקשים לעשות חתונות מפוארות. הם מבקשים לעשות את המינימום הצנוע. אנחנו מכירים ואני בטוח שגם אתה מגיע לחתונות שנערכות בצמצום.

אבל למה הם לא מביאים כסף לזוג הצעיר? הם מביאים איזשהו ספר, שיביאו כסף. הרי המנה שולמה. בוכרים שמים כסף. כסף,כסף הם שמים: 500, 800, 1,000.

הספר הזה הוא ספר מוסר שממנו הוא ילמד. בספר שמקבלים לבר-מצווה כתוב שבחתונה צריך להסתפק במועט.

אבל יש הוצאות. יש לו עשרה ספרים כאלה בבית. למה הוא צריך עוד ספר כזה?

כי יש לו אחר כך עוד בר מצווה, ולכן הוא צריך עשרה כאלה.

אני מבין. אבל כרגע הוא צריך לשלם את המנה. העניין הוא שבחוגים האלה גם מנה אין, כך שלא משנה.

- - - מנה אחת אפיים.

נעשה סיכום. יהודה, תהיה קשוב.

הוועדה פונה לשר הפנים להנחות את מינהל התכנון להכין תכנית מתאר ארצית לאולמות וגני אירועים. מכתב נפרד יצא גם לבינת שוורץ שהיא ראש מינהל התכנון בנושא התכנון.

לגבי הארנונה – במכתב לשר הפנים אפשר להוסיף שאני חושב שלגבי גני אירועים ובעלי אולמות צריך לעשות רביזיה ובחינה מחדש בנושא צו הארנונה, לבחון את סוגי השטחים, שטחי השירות, קרקע תפוסה ואת המושג של שטח עיקרי, וכמובן להתחשב בעונות ובתקופות שבהן מתקיימים האירועים. השר רגיש מאוד, הוא יודע שיש 180 יום בשנה, כפי שצוין כאן על-ידי האנשים שמנהלים אולמות, כך שכמעט חצי שנה מתוך שנה אין אירועים. צריך לחשב את זה בבדיקה הכוללת של הדברים לגבי הארנונה ולקחת את זה בחשבון.
אנחנו כמובן מברכים את רישוי עסקים על המפרט האחיד, ושזה יפורסם באינטרנט כפי שאנחנו יודעים, וכל בעל אולם ידע מראש. אנחנו עשינו את זה לגבי כל העסקים, לגבי קיוסק, מכולת, בעל אולם. הוא ייכנס לאתר ויקיש שהוא רוצה להקים גן אירועים או אולם שמחות ואז הוא ייראה את המטלות שבהן הוא צריך לעמוד. הוא אפילו לא צריך להגיע. הוא ימלא את זה ויביא את זה לרישוי עסקים של אותה עיר ובמקום הגיאוגרפי שבו הוא נמצא, ואז הוא מתקדם עם זה. אני חושב שלאחר תקופה ארוכה הגענו להחלטה כך שזה יבוא לטובת אוכלוסיית אנשי העסקים ושהדברים האלה יהיו להם.
כל נושא שימוש חורג הוא כרגע לא רלוונטי כי כרגע הרפורמה לא עברה. אבל אני חושב שאם בתכנית מתאר ארצית לגבי גני אירועים, בעלי אולמות ושמחה, המדינה תיתן לזה מענה אז זה גם יפתור את בעיית השימוש החורג כי זה כבר יהיה מוגדר באזור כזה או אחר. אני חושב שאם תוקם שכונה ולידה יהיה מרכז מסחרי שבתוכו יהיה גם אולם שמחות או שבמקום שהוא קצת מרוחק משם יהיה גן אירועים שייתן מענה לאזור גיאוגרפי בו נמצאים האזרחים אז זה ייתר את כל נושא שימוש חורג, ואט ואט כל העסקים האלה ירקמו עור וגידים ויהיו חוקיים לשירות הציבור לעילא ולעילא.
אני כמובן רוצה להגיד ישר כוח לכל בעלי האולמות, גני האירועים, שנותנים לנו מקום על נמת שנוכל לכנס בו משפחה וחברים באירועים השונים, וזאת מבלי שיהיו לנו דאגות מה יאכלו או מה לא יאכלו. אתם עושים את כל העבודה בשבילנו, ישר כוח לכם. אנחנו עומדים לעזר, הבית הזה הוא שלכם. אם יש לכם עוד טיעונים אז, יהודה, תשלח מכתבים ופניות. אנחנו נהיה איתכם, ובמה שאפשר יהיה לעזור בוודאי שנעזור. כמובן בכל החלטה שיקבל משרד הפנים הוא צריך לשפות את השלטון המקומי.

לגבי באר-שבע – אני ראיתי פה שיש מכתב. נכתוב מכתב גם לשר הפנים שייבחן את הנושא הזה, גם לראש עיריית באר-שבע שלא יטיל גזרה שאי-אפשר לעמוד בה, ושלא יגרום לכך שבעלי אולמות וגני אירועים ייסגרו בעירו כי הם לא יכולים. האם הוא ביקש את הכסף של הארנונה שבע שנים אחורה?

כן, כן.

אני חושב שזו גזירה שקשה לעמוד בה. צריך לבוא לקראתם. אני לא יודע ממה זה נבע. האם לא שילמו בכלל?

לא. שילמו, שילמו. באו עכשיו מדידות חדשות. חברת ברק - - - עושים מדידות.

אז לבחון את הדברים שתהיה או פריסה או - - -

לא, להמשיך את המצב של היום של מלחמה.

אני לא יכול להגיד לו כי אולי בן-אדם התרחב, עשה דברים.

לא עשה שום דבר, אותו מצב שהיה קיים.

אז איך המדידות השתנו?

המחירים השתנו, לא המדידות.

לא, לא.

אני לא יודע מה בדיוק – שיבדקו את הנושא הזה.

אדוני היושב-ראש, לשאול את עיריית באר-שבע מה היה קורה אם הם היו מוצאים שהשינוי היה הפוך. דהיינו, מה קורה במקרה וגבו מבן-אדם על יותר מטרים ממה שהיו לו? כמה הם מחזירים אחורנית? כמה עיריית באר-שבע מחזירה לאותו אדם שהתגלה שהוא שילם יותר מידיי? תופתע שמחזירים לו שנה אחורנית, אבל לחייב הם רוצים שבע שנים.

אני סיכמתי את הדיון. בסדר, יקירי. אנחנו נכתוב מכתב. אני לא יודע בדיוק מה הביא אותו. לפי חוק מותר לו שבע שנים אחורה. אנחנו נבוא ל - - -

סליחה, כשאני פתחתי אולם לפני שש שנים ישבתי עם ראש העיר דאז טרנר ואמרתי לו שיש לנו שטח אדמה שנמצא במרכז העיר והוא עומד כבר עשרים שנה בתול. אני רק נותן את הדוגמה האישית שלי. אמרתי לו: למה אני צריך לשלם מיסים ועל מה? קבע לי: אתה צריך לשלם את זה ואת זה. השקענו ואחרי שש שנים שאנחנו עובדים אני משלם 600 אלף שקל בשנה. השנה הזאת הוסיפו לי עוד 300 אלף שקל על כל מיני דברים. אני לוקח את הדוגמה האישית שלי. אם הייתי יודע לפני שש שנים שזה מה שמצפה לי בחישוב הכלכלי ושאני צריך לחזור שש שנים אחורה, אז - - -

האם אלו דברים שלא ידעת?

לא ידענו ולה היה בכלל. לא היה מודע בכלל מה זה קרקע תפוסה. לא שילמנו חניה במשך עשרים שנה. הדברים האלה לא היו בבאר-שבע לפי החישובים. היום אתה צריך לחזור שבע שנים אחורה ולשלם את הדברים האלה.

תודה, אני מקווה שנביא איזושהי בשורה.

תודה רבה.

<הישיבה ננעלה בשעה 11:15.>