PAGE
25
הוועדה המיוחדת לפניות הציבור
18/06/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 170>
מישיבת הוועדה המיוחדת לפניות הציבור
יום שני, כ"ח בסיון התשע"ב (18 ביוני 2012), שעה 11:30

<פניות ציבור לגבי היעדר טיפול הולם עבור ילדות ונערות הסובלות מהפרעות אכילה- ישיבת מעקב>

חברי הוועדה: >
דוד אזולאי – היו"ר
רחל אדטו

>
רועי כפיר - רפרנט בריאות באגף תקציבים, משרד האוצר

איגור ברש - מנהל המחלקה למערך קליני-בריאות הנפש, משרד הבריאות





אסתר גלילי - מנהלת היחידה לפסיכאטריה של הילד המתבגר- הדסה עין כרם, בית החולים הדסה

שוש ארבל - פסיכיאטרית ילדים ונוער, בית חולים סורוקה

איתן גור - מנהל מחלקה, בית חולים שיבא תל- השומר

דניאל שטיין - מנהל המחלקה להפרעות אכילה, בית חולים שיבא תל- השומר

שני אלוני - תחום מדיניות ציבורית, ההסתדרות הרפואית בישראל

עדי ברקן - המרכז הישראלי לשינוי הרגלי אכילה

מור ישראלי - מנהלת המרפאה להפרעות אכילה רמה"ש, מכבי שירותי בריאות

גד רייזלר - רופא בכיר ביחידה לאשפוז יום ילדים, מרכז רפואי אסף הרופא





ריקה אלקיים - מפקחת מחוזית נערות וצעירות, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

אליעזר חבשוש -

משה חבשוש -





מרים קריזנובסקי - דיאטנית הפרעות אכילה, קופת חולים מאוחדת

רפאל שטרנבוך

אבינוח שלומית

לאה קיקיון
<פניות ציבור לגבי היעדר טיפול הולם עבור ילדות ונערות הסובלות מהפרעות אכילה->
ישיבת מעקב

רבותיי, צהריים טובים לכולם. נושא הדיון – פניות ציבור לגבי היעדר טיפול הולם עבור ילדות ונערות הסובלות מהפרעות אכילה. אני מניח שחברת הכנסת אדטו תצטרף אלינו בהמשך, אני לא מוותר על הידע הרב שיש לה בתחום הזה ולכן אני רוצה אותה בדיון בזה.

אני רוצה לומר שמשרד האוצר יצטרפו בהמשך כי הם בישיבה אצל השר.

האמת שראיתי שהנושא הזה הוא נושא שעלה מספר רב של פעמים בוועדה, אצלנו. הישיבה הזו היא ישיבה חמישית במספר, בנושא, לאחר שחברת הכנסת סופה לנדבר קיימה 2 ישיבות וחבר הכנסת אורי מקלב גם הוא קיים 2 ישיבות. זו בעצם הישיבה החמישית, ואני מקיים אותה כישיבת המשך לאותן שתי ישיבות קודמות.

יש בעיה קשה בנושא שאנחנו מקיימים עליו דיון, וזה הפרעות אכילה, בכך שלצערי הרב, למרות הדיונים הרבים בין משרד הבריאות ובין קופות החולים וגורמים נוספים, למעשה אנחנו נשארנו תקועים באותו מצב, כאשר בסך הכל היום יש כ- 24 מיטות ברחבי הארץ ולא כולן מנוצלות –

מנוצלים. תור מאד ארוך.

- --

גם אלה שמנוצלים – זה מאלץ את המשפחות לנסיעות מאד רחוק ו לפעמים נוצר מצב שחלק מההורים מוותרים על הטיפול הזה בגלל המרחק הרב שהם נאלצים לעבור. הנושא הזה הוא נושא שנתון במחלוקת ובוויכוח בין משרד הבריאות ובין קופות החולים. אני חשבתי שאנחנו נעורר את הנושא הזה מחדש ואני מקווה שנציג משרד האוצר שיבוא בהמשך יוכל לתת מענה. בהמשך נשמע גם את משרד הבריאות אבל אבקש כעת את המשפחה שהעלתה את הנושא הזה בפעם הראשונה, משפחת חבשוש, לדבר.

שמי משה חבשוש, אני פניתי – למרות שזו הישיבה החמישית, אני עדיין מתרגש. כבוד היושב ראש, חברי הכנסת, חברי הוועדה, נציגי מערכת הבריאות, ונציגי האוצר שאני מקווה שיצטרפו בהמשך. חמש שנים חלפו בדיוק מאז פניתי לראשונה לוועדה הזו וביקשתי לחשוף בפניה מציאות שבעיניי היא בלתי נתפסת, מציאות שבה בישראל ישנם אלפי גברים ונשים הסובלים מהפרעות אכילה, מתוכם מאות שנמצאים במצב בריאותי הדורש אשפוז והשגחה. לעומתם ישנה גם היום, חמש שנים אחרי פנייתי הראשונה, מרפאה ייעודית אשפוזית אחת, במסגרת בית החולים תל השומר. מרפאה שבה 24 מיטות בלבד. לפי מה שאני יודע, על כל 24 מטופלים שנמצאים כרגע יש 24 שנמצאים בהמתנה. משך האשפוז שם הוא בין 3 חודשים, במקרה הטוב, לבין 6 חודשים ויותר – יתקנו אותי אם אני טועה.
חמש שנים חלפו, חמש ישיבות בפורום המכובד הזה, ועדיין דבר לא נעשה על מנת לשנות את המציאות העגומה הזו. אני שוב מדגיש – כשאני פניתי התייחסתי אך ורק לאוכלוסייה הבוגרת, קרי – נשים וגברים בגיל 24, ואני גם מבקש שהדיון הזה יהיה סביב האוכלוסייה הזו, לא סביב המתבגרים ולא סביב הילדים כי משום מה בישיבות הקודמות הדיון נסחף לאוכלוסייה ההיא וכן נעשו צעדים בשטח. לעומת זאת, בהתייחס לאוכלוסייה הבוגרת דבר לא נעשה.

בשנתיים האחרונות נטו להאשים את אי הפעלת הרפורמה במערך בריאות הנפש בכך שהנושא תקוע. לשמחתי, או לא, גם המחסום הזה או התירוץ הזה, כמו שאני קורא לו – הוסר עם הפעלתה בצו של - - הפורום החברתי כלכלי לפני כחודש. שוב, אני פונה אליכם, המכובדים, בדיון הזה להתייחס אך ורק לאוכלוסייה הבוגרת ולמצוקה שהם נמצאים בה. הכספים ישנם, תכניות ישנן, אבל דבר לא נעשה עדיין, אני מקווה שמהישיבה הזו נמצא עם משהו לקראת צעד מעשי. תודה שהיגעתם.

תודה רבה.

להוסיף שתי מילים: אתה הדגשת את הבעיה שיש מרפאה אחת במרכז, והבעיה היא לוגיסטית, להגיע לשם, וכו'.

גם.

הבעיה העיקרית היא התור בהמתנה של בחורות שמחכות חודשים במצב מאד גרוע, מצב 12BMI לפי מה ששמעתי – מחכים בבית. אלה זמנים מאד קריטיים. הבעיה היא תוספת מיטות. אתה יודע מה? לא איכפת לי שלא יהיה בצפון, שיהיה במרכז, אבל שיוסיפו מיטות. זו הבעיה הקריטית.

גם אם יוסיפו מיטות, ולא יוסיפו אותן בפריסה ראויה, זאת עדיין יכולה להיות בעיה. אני מבין את הגישה שלך שאומרת – קודם כל שיוסיפו מיטות, ולא חשוב איפה. אבל אל תשכח שמדובר במשפחה שצריכה גם ללוות את המטופל. מבינים שזה לא כך.

אני מדבר מניסיון, אני מברך על כל דבר. הגעתי למצב שאני אומר – אני אברך, לא משנה על מה.

שיקרה משהו. תכלס' .

אני מנהל המערך הקליני באגף בריאות הנפש במשרד הבריאות. קודם כל, התכוננתי לדיון על הפרעות אכילה אצל קטינים, ואכן – כל החומר שהכנתי ושוחחתי עם מריה, ממרכז המידע, היה על קטינים, אז תחליט, בבקשה, כבוד היושב ראש, אם מדברים על קטינים או על בגירים.

אגיד לך את האמת – הייתי רוצה לדבר על שניהם.

הנקודה היא שאצל קטינים – זו פחות בעיה. הבעיה כמעט לא קיימת. היא במידה - -

- - -

כי התכוננתי לדבר על קטינים.

אני בטוח שאדוני מכיר את הנושא וגם אם לא התכונן הוא בוודאי יוכל לבשר לנו משהו.

לגבי הבגירים. קודם כל, נכון שהצו שחתום מסדיר את העברת האחריות הביטוחית לקופות ביולי 2016, עד אז אנחנו נכנסים לתקופת היערכות. זאת אומרת, נתחיל לקבל כסף ממשרד האוצר, עוד השנה, וזה הרבה יותר ממה שקיבלנו עד כה. בקרוב תקום מנהלת הרפורמה בה ישתתפו נציגי משרד הבריאות, נציגי הקופות, משרד האוצר, ומנהלת זו תדון בתיעדוף של הרחבת השירות האמבולטורי.
אנחנו נקבל הרבה יותר כסף ממה שקיבלנו כל השנים. הקופות יצטרכו לפתוח שירות ועד ליולי 2015 המשרד, משרד הבריאות, יממן את זה, וביולי 2015 הכספים יתחילו לעבור ישירות ממשרד האוצר לקופות.

על מה אתה מדבר, על הרפורמה? הרפורמה זו מילה גדולה.

לגבי המיטות לאשפוז בגירים עם הפרעות אכילה, נכון לכרגע - -

- - יש הסכם, אף אחד לא יודע מה כתוב.

ידוע, יש הסכם בריאות-אוצר וידוע מה כתוב בו.

לכם ידוע. ההסכם הזה ספון ועד כדי כך הוא ספון שגם שלושת הקופות האחרות לא יודעות מה כתוב שם, רק קופת חולים כללית שחתמה על ההסכם מול משרד הבריאות. היא היחידה שיודעת. שלושת הקופות האחרות עוד לא יודעות מה כתוב בהסכם שאמור לחול עליהן, מתוך הרפורמה הזו.

מה הבעיה? יכולים לתת לנו אותו.

אני ביקשתי. אני מחכה. זה לא ככה. אני ביקשתי את ההסכם.

נבקש את ההסכם. זה לא משהו צבאי - -

אני מחכה.

יש היום שני מקומו בהם מאושפזים בגירים עם הפרעות אכילה. המקום הכי גדול זה בית החולים "שיבא" עם מחלקה של 24 מיטות ויש גם 5 מיטות ב "הדסה".

ממה שכתוב – זה 3 מיטות ב "הדסה".

יכול להיות.

יש יותר מ-3.

אלה הנתונים שסיפקו למרכז המידע של הכנסת.

5 מיטות ב "הדסה". המיטות האלה לא מספיקות. יש רשימת המתנה של כמה חודשים. הטיפול בהפרעות אכילה הוא יותר ארוך מאשפוז פסיכיאטרי רגיל, לכן – תחלופת החולים היא איטית יותר. הגשנו בקשה למשרד האוצר להוסיף מיטות בפריסה ארצית, להפרעות אכילה לבגירים, גם להרחיב מחלקה ב "שיבא" שיש בה facilities לעוד 8 מיטות, גם להוסיף עוד 5 מיטות ב "הדסה". יש שם הכל – חדרים והכל, רק כיוון שהמיטות לא מתוקצבות אי אפשר לקבל כוח אדם.

למה? ב "הדסה" זה בתוך הפסיכיאטריה, ביקשתם להרחיב את המיטות בתוך הפסיכיאטריה, או לבנות כמו ב "שיבא", בנפרד?

בתוך הפסיכיאטריה, יחידה להפרעות אכילה.

ב "שיבא" זו יחידה נפרדת?

זה מחלקה בנפרד.

היא נמצאת במקום אחר בבית החולים.

יש מקום מיועד לבנות את זה, בנפרד, אם יוסיפו עוד מיטות. כלומר, יש אפשרות פיזית.

כן. יש אפשרות פיזית. זה רק מחכה להוספה. אנחנו ביקשנו גם תוספת מיטות לדרום ולצפון. זאת אומרת, סך הכל, אם הבקשה שלנו תיענה, אנחנו מקווים שכן, נקבל הרחבה.

אתה מוכן להגיד מה ביקשתם בצפון ומה בדרום? כי בדרום, "סורוקה" כרגע – למה ביקשתם? ביקשתם לפסיכיאטריה? "סורוקה" כרגע זה עד גיל 18. לעומת זאת, בבית החולים הפסיכיאטרי – אתם ביקשתם לבית החולים הפסיכיאטרי? אותה השאלה אני שואלת גם לגבי הצפון.

לגבי "סורוקה" – אי אפשר שם לבנות מחלקה לבגירים, כי המחלקה לקטינים מחוברת למחלקה פדיאטרית. זה בתוך החטיבה הפדיאטרית. אין שם מיטות אשפוז פסיכיאטריים לבגירים, ב "סורוקה". ככל הנראה זה יהיה במרכז לבריאות הנפש, באר שבע.

אני מצטערת שאני קוטעת אותך – בגלל שאני כל כך בתוך העניין הזה, זה לא מדויק לגבי "סורוקה". נכון ש "סורוקה" בונה בתוך הקומפלקס החדש שלו, של הנוער, את המחלקות לנוער. אין להם שום בעיה להרחיב את זה למחלקה לבגירים, בתנאי שיקבלו את המימון. אז השאלה אם מלכתחילה לוקחים את זה לבית חולים לפסיכיאטריה, ולא נותנים ל "סורוקה" לעשות את זה במסגרת בית החולים - - -

התייעצנו עם יועץ פסיכיאטרי של "הכללית". הוא לא חושב שזה כל כך מציאותי לפחות בטווח קצר. אם נקבל מידע אחר נפעל, אולי, אחרת. התקשרנו עם יועץ פסיכיאטרי של "הכללית", והוא לא אופטימי לגבי האפשרות הזו כאפשרות ריאלית בזמן קצר, אלא אם כן – לחכות 4-3 שנים.

מה אמרת לגבי הצפון

לגבי הצפון הכוונה לרמב"ם. ברמב"ם יש אשפוז פסיכיאטרי. יש מיטות אשפוז - -

בתוך האשפוז הפסיכיאטרי?

בתוך האשפוז הפסיכיאטרי, לעשות יחידה להפרעות אכילה.

זה לא מה שרפי ביאר, מנהל בית החולים, אמר לי.

וזה גם לא מה שכתוב פה במסמך עמדה של - -

מי שקובע זה מנהל בית החולים. פרופ' רפי ביאר, במפורש - - אם הוא יקבל אפשרות, מימון, להקמת יחידה להפרעות אכילה, לא במסגרת פסיכיאטריה- אתם מובילים את כל המחלקות להפרעות אכילה לתוך המחלקות הפסיכיאטריות. אני אשמח מאד שאיתן גור יגיב על מה שאני אומרת, אבל אני לא חושבת שזה הקונספט המקובל – לקחת הפרעות אכילה, להכניס אותם לתוך המחלקות הפסיכיאטריות.

אני חושב שההערה היא במקומה ואני מאד מתפלא פה על אנשי המקצוע אם זו הכוונה שלכם, לצערי הרב, אני אומר את זה בזהירות רבה, אבל אני חושב שאתם מחטיאים את המטרה שלשמה כולנו מתכוונים. אין שום סיבה בעולם שמי שצריך טיפול בהפרעות אכילה ימצא את עצמו בתוך - - -

· - -

מניסיון אישי קרוב וישיר – אשפוז במחלקה פסיכיאטרית עושה יותר נזק, מחזיר אחורה.

אנחנו מדברים פה על בני נוער צעירים אתה כבר יוצר להם סטיגמה.

אנחנו מדברים על בגירים. אתה ביקשת, כבוד היושב ראש, שנדבר על בגירים. בשביל שתקום יחידה נפרדת, על פי תקנות הרישוי, גודל מינימלי של מחלקה זה 20 מיטות. פחות מ-20 מיטות זו לא מחלקה, זו יחידה, שצריכה להיות ליד מחלקה אחרת. לכן, אי אפשר להקים, אם זה פחות מ-20 מיטות, במקום שהוא לגמרי נפרד.

ד"ר גור מנהל בהצלחה יוצאת מן הכלל - -

24.

לא, הוא לא ניהל עד עכשיו 24 - -

24 יום.

קודם כל, אני חושב שצריך להתייחס לדברים האלה קצת בספקנות. בשנת 2004 משרד הבריאות מינה ועדה לבדוק את מצב מצוקת האשפוז בהפרעות אכילה אצל מבוגרים. הוועדה המליצה למשרד להגדיל את מספר המיטות, המליצה גם איפה לעשות ומה לעשות. מ-2004 ועד היום, לצערי – לא רק שלא קרה שום מדבר, מנכ"לי משרד הבריאות, והתחלפו רק בסביבות 8-7, לא קראו אפילו את המסמך הזה. וזה שד"ר ברש אומר עכשיו שעובדים על זה ומבקשים כסף מהאוצר זה, לדעתי, להמשיך ולזרות חול בעינינו כדי לעבור את זה עד לוועדה הבאה. הוועדות האלה, כבר פעם חמישית שאנחנו נפגשים. התחילו מפניה של משפחה שיש לה בת בוגרת שהיתה צריכה להמתין תקופה ארוכה מאד לאשפוז. זה המצב שהיה אז, וזה המצב שיש עכשיו. משרד הבריאות לא ממלא את התפקיד שלו לדאוג לאזרחים לקבל שירות סביר. לא טוב, אלא סביר. זו נקודה אחת ואני לא מציע שתתרגשו מזה שהמיטות תהיינה במחלקות פסיכיאטריות, כי לא יהיו מיטות.
הדבר השני הוא – עד שנת 98 לא היו יחידות נפרדות למבוגרים להפרעות אכילה. בשנת 98 ביוזמה של ד"ר מיטרני מבית החולים תל השומר, ולא ביוזמה של משרד הבריאות, הוקמה מחלקה כזו לראשונה. המגמה בעולם היא להוציא את החולות האלה מתוך האשפוז הפסיכיאטרי, לא בגלל העניין הסטיגמטי, אלא בגלל שהחולות האלה זקוקות לתכנית טיפול אחרת, שונה, שאי אפשר לקיים אותה בתוך מחלקה פסיכיאטרית מעורבת. ולכן, המחשבה עכשיו להחזיר 5 מיטות או 10 מיטות למחלקה פסיכיאטרית היא ללכת אחורה, בהבנה שלנו, של איך מטפלים בהפרעות אכילה. זה לדעתי דבר שהוא מבחינה מקצועית חוסר הבנה מוחלט של איך צריך לטפל בהפרעות האכילה.

קודם כל, אנחנו מדברים על יחידה בתוך מחלקה. אנחנו לא מדברים על להכניס את החולים האלה לתוך מחלקה פסיכיאטרית כללית. ליצור יחידה, שבתוך היחידה יעבוד צוות משלה, שיתעסק רק בהפרעות אכילה. זה לא להכניס חולים עם הפרעות אכילה לתוך מחלקה פסיכיאטרית סגורה. זה דבר אחד.

אז איך אתה רוצה ב "הדסה"?

ככה זה עובד ב "הדסה".

ב "הדסה" זו מחלקה פסיכיאטרית סגורה. ה-5 מיטות שישנן שם הן בתוך המחלקה הפסיכיאטרית. אפילו אם יקצו כמו שאמרה פרופ' גלילי עוד מקום, הם עדיין יהיו בתוך המחלקה - -

לא, לא. יש קומה - טכנית, חבל להיכנס לפירוט, אבל אם זה יהיה יותר, תהיה אפשרות להפריד. פשוט, המספר הזה לא מאפשר.

אבל זה יהיה חלק מהמחלקה הפסיכיאטרית, עם יחידה במקום אחר.

יש הבדל אם זו מחלקה פסיכיאטרית בבית חולים כללי או מחלקה בבית חולים פסיכיאטרי. זה שתי אוכלוסיות לגמרי שונות. לבית חולים פסיכיאטרי גם אין שום קרבה לבית חולים כללי.

אתה מנהל מחלקה פסיכיאטרית למופת, מחלקה פסיכיאטרית של הילד בתל השומר, ובתוך המחלקה שלו מסתובבות הבנות עם הפרעות האכילה, יחד עם הבנות החולות.

לא נכון. אצלי יש רק הפרעות אכילה. 20 מיטות רק להפרעות אכילה.

במסגרת המחלקה הפסיכיאטרית.

אני מחלקה פסיכוסומטית לילדים ונוער – אך ורק הפרעות אכילה. זה שכתוב למעלה "מחלקה פסיכיאטרית", עדיין, כל החולות – זה בגלל הדרישות של התורם, ופרופ' שני, אבל כל החולות הן עם הפרעות אכילה. אין חולה אחת בלי הפרעת אכילה. זה שונה לגמרי.

אבל כתוב - -

זה בגלל דרישת התורם, אבל לא בגלל שזו מחלקה פסיכיאטרית.

אז זה שזה יהיה כפוף עוד לא אומר שהחולים האלה יתערבבו. הם לא יתערבבו עם חולים פסיכוטיים שמאושפזים במחלקה הפסיכיאטרית.
לגבי מיטות. לגבי המיטות, כידוע לכם- לפני כניסת הרפורמה היתה רפורמה מבנית. ברפורמה זו כמות המיטות הפסיכיאטריות הצטמצמה בכ-3,000 מיטות וכל תוספת של מיטה אחת היתה כרוכה באישור האוצר, כי זו היתה ההתניה לתמיכת משרד האוצר ברפורמה. משרד הבריאות לא יכול לפתוח מיטות לבדו. הוא לא יכול. זה שיתוף של משרד הבריאות ומשרד האוצר. שני משרדים מחליטים על זה יחד. לכן, להאשים זה קל. פתיחת מיטות פסיכיאטריות זה תהליך משותף.

בוא נדבר על עובדות. העובדות היום, שלצערי הרב, כל אלה שיושבים כאן סביב לשולחן אומרים את זה- שיש חוסר במיטות. איפה שיש מיטות – הם נמצאים במיקום לא נכון. יש רפורמה או אין רפורמה, בתוצאה הסופית יש עדיין הרבה מאד אנשים שזקוקים לטיפול והם לא מקבלים את הטיפול. ולכן, אני עדיין לא שמעתי שום מענה מאדוני למצוקה הקיימת.

עוד פעם אני אומר- אנחנו פנינו עם בקשה, מרחיבים טיפול אמבולטורי. פנינו לגבי המיטות. אין לנו אפשרות, בלי הסכמה של האוצר, לפתוח מיטות.

מה שהוא רוצה להגיד זה ככה- כאשר אנחנו נראה את הרפורמה שנחתמה בצו רק לפני כמה זמן, ואנחנו עדיין לא יודעים מה כתוב שם, כשנדע מה כתוב שם, לגבי בריאות הנפש בכלל ולגבי הפרעות אכילה בפרט נוכל לתת מענה מה התכניות. אבל כרגע, גם הרפורמה עליה מדובר, זה בשנת 2015. לפי מה שנאמר כרגע - -

אבל עד 2015 אנחנו נישאר באותו מצב.

וגם, מה שלמדנו עכשיו, שזה הדבר היותר חמור, מבחינתי, מכל מה שנאמר- שבוא נגיד שזה יהיה רק בשנת 2015, ונניח שזה יהיה בשלבים, ונניח שנקבל מיטות, גם אז, התפיסה תהיה שהמיטות תתווספנה כחלק מהמערך הפסיכיאטרי. לא נקבל מענה שמה שרצינו דוגמת תל השומר – שזו היתה התקווה, שנראה ברמב"ם מחלקה להפרעות אכילה בנפרד, כ- entity נפרד, וב "סורוקה" כ- entity נפרד, אלא – נמצא אותם בתוך המחלקות הפסיכיאטריות בתור תפיסה של מערכת הבריאות. אני מסכימה לחלוטין ואני למדתי את הנושא הזה גם ממה שקורה בעולם – הבנות האלה לא נמצאות בפסיכיאטריה. מקימים להן מחלקות נפרדו עצמאיות. זו הדרך הנכונה לטפל בזה. לכן, מה ששמעתי כרגע עושה לי לא טוב, לשמוע את המשפט הזה שזו תפיסת העולם.

לא בהכרח זה צריך לעשות לא טוב. אני מנהלת היחידה ב "סורוקה". בשעה טובה נפתחה ב "סורוקה" לפני חודש מחלקה עם מיטות אשפוז בתוך בית החולים. בספטמבר פתחנו שירות מרפאתי ואשפוז יום, לקטינות עד גיל 21, כי אנחנו נעזרים גם בחוק חינוך חובה במסגרת בית החולים. זה כן עוזר. אנחנו מוגדרים כיחידה פסיכיאטרית וזה היה בתמיכה ובמימון של משרד הבריאות. זה מוגדר כיחידה פסיכיאטרית מאופי ההפרעה עצמה, זו הפרעה עם בעיה נפשית ותחלואה נפשית קשה שדורשת גם התייחסות רפואית. לכן המיקום שלה בתוך בית חולים כללי הוא קריטי, אבל ההתייחסות לאורך זמן היא ברובה פסיכיאטרית. זו לא בושה, זו עובדה. עיקר המערך הטיפולי הוא פסיכיאטרי. צריך שם פסיכיאטרים, צריך שם פסיכולוגים, צריך עובדים סוציאלים. כל המערך וכל הטיפול הוא בעיקרו טיפול פסיכיאטרי מגובה בצורה מאד מאד אינטנסיבית בחלק הרפואי - - -

חשבתם על הסטיגמה שאתם יוצרים באותם מטופלים?

זו יחידה חדשה שיושבת בתוך בית חולים לילדים בתוך הבניין של בית החולים, אבל היא מוגדרת כמחלקה פסיכיאטרית. התקינה הטיפולית שנובעת מזה נובעת בהיותה מוגדרת כהפרעה, כמחלקה פסיכיאטרית. אני קצת מרגישה שאנחנו מבלבלים כאן שני דברים: 1. האם זו מחלקה פסיכיאטרית בנס ציונה, שבאמת –האופי של המחלקה הוא שזו מחלקה פסיכיאטרית סגורה, עם תחלואות נפשיות אחרות. זה לא צריך להיות שם, אני מסכימה עם זה, אבל עדיין – לא צריך לחשוש מלקרוא לזה יחידה פסיכיאטרית בתוך בית חולים כללי. זה האופי של ההפרעה הזו. בחלקים הראשונים יש צורך רפואי מאד אינטנסיבי ומעקב רפואי לאורך כל הדרך, אבל הטיפול העיקרי לאורך זמן הוא טיפול פסיכיאטרי. ההפרעות והקשיים שיש לנערות ולמבוגרות - -

אנחנו נוטים לסמנטיקה כרגע- -

זו לא סמנטיקה בכלל. זו מהות. זו ממש לא סמנטיקה, ואני חושבת שזה יהיה טעות לקרוא לזה משהו - - שמחלקת ילדים זה יהיה מחלקת ילדים. אני רואה מה קרה לאורך השנים במחלקות ילדים כשהביאו ילדות, נערות עם הפרעות אכילה – מה קרה להן כשהן היו מאושפזות במחלקות הילדים. חמור מאד. הטיפול לא היה טיפול. עכשיו אנחנו מנסים לבנות את זה, ואני חושבת שהקונספט הנכון זה לראות את מוקד ההפרעה ולתת את המענה – איפה? לא בבית חולים פסיכיאטרי, אני מסכימה עם זה, אבל עדיין, ההפרעה ביסודה היא הפרעה פסיכיאטרית ואסור לנו לשכוח את זה.

אני מסכים לגמרי. מדובר בהפרעה פסיכיאטרית.

רבותיי, אני לא רוצה להיכנס לנושא הזה. הנושא הזה הוא רגיש מאד. זה נושא מקצועי. אני לא אקיים דיון. אני מבין שאתם מבינים בנושא הזה, אני לא מבין בו.

ברגע שכבודו מדבר על סטיגמה בפסיכיאטריה יש לנו קצת בעיה.

אני לא אכנס לנושא הזה, כי אני חושב שאנחנו מחטיאים את המטרה שלשמה התכנסנו.

זה מאד חשוב, כי אם אתה, כמחוקק, מתבייש בפסיכיאטריה, אז אתה גורם לאוכלוסייה להתבייש.

אז תרשה לי, אני אעיר הערה, ובזה אני אסיים. זה לא שאני מתבייש בפסיכיאטריה. אני יודע שגם שם נעשית עבודה יוצאת מן הכלל. אני מכיר את זה מהרבה מקומות. אבל כאשר מדובר על ילדים או מבוגרים שסובלים מבעיה של אכילה, ואנחנו - -

- - -

זו בעיה פסיכיאטרית לכל דבר ועניין.

רבותיי, הרי אתם מבינים בזה, ואני לא אכנס כרגע לוויכוח המקצועי. אמרתי מה שאמרתי, ומי שחושב שאני טועה, זכותו לחשוב כך. יישבו אנשי המקצוע ויחליטו בנושא. כרגע אנחנו מדברים על נושא יותר חשוב – האם המצב הקיים כרגע של חוסר מיטות בכל הארץ לאותו מספר גדול של מטופלים שבעצם משרד הבריאות לא נותן מענה על כך – זו הבעיה העומדת על הפרק, ולזה אני רוצה להתייחס כרגע.

אני למעשה צריכה להודות על הדיון שהיה כאן פני שנתיים ומשהו, כחבר הכנסת אורי מקלב היה יושב ראש הוועדה, כי אז נכנסתי לדיון באקראי לגמרי, כשמשפחת חבשוש העלתה את הנושא, בדיוק אותו נושא – הפרעות אכילה, וישב איתן גור וכל האנשים המכובדים האחרים. זו היתה הפעם הראשונה שנחשפתי לכל הנושא של הפרעות אכילה. מאז, שנתיים וחצי אני בתוך הנושא של הפרעות אכילה, ואני מכירה אותו לפניי ולפנים. לא חשבתי שנגיע לנקודת עומק כזו. רק כדי לסבר את האוזן – 1,500 נוער מדי שנה נכנסים למעגל של הפרעות אכילה. 1,500 בני נוער מדי שנה. לא כולם צריכים אשפוז, לא כולם יגיעו למחלקות סגורות, לא כולם צריכים אשפוז כפוי, לא כולם צריכים את הכל. אבל אלה סדרי הגודל של הבעיה במדינת ישראל.

הנתון שאת אומרת – זה ממשרד הבריאות?

- - -

הרבה יותר.

זו הערכה מינימליסטית ביותר.

אוקיי, אז אני הולכת עם ה- 1,500 בני נוער, תתקנו אותי - -

אנחנו לא הצלחנו לקבל נתונים ממשרד הבריאות.

אלה המספרים שרצים. יתקנו אותי – אז יגידו לי 2,00 בני נוער חדשים? 10% מקבוצת הגילאים של בני הנוער במדינת ישראל – 10% מהם סובלים מהפרעות אכילה. אם אנחנו מדברים על סדרי גודל של בין 250 ל-300 אלף בני נוער בקבוצת הגיל, 10% מהם סובלים מהפרעות אכילה. אני לא מדברת על הצד של השמנת יתר, אני מדברת על הפרעות אכילה מסוג אנורקסיה, בולמיה, וכו'. אלה סדרי הגודל.

עכשיו, תקנו אותי אם אני צודקת במספר – 5% מהם מגיעים למצב של אנורקסיה שהם צריכים טיפול במסגרת בתי החולים. לזה אין מענה, נקודה. המענה שיש לנו היום זה לגילאי עד 18, אולי קצת לגילאי 21, בבאר שבע, שהאריכו את זה טיפה. אבל פרופ' שטיין שמנהל את המחלקה בתל השומר, ומי שמנהל את המחלקה בבית החולים בצפת, קצת בריאות, אשפוז יום - - -

שניידר ו "הדסה" .

עם כמה מיטות בודדות – זה מה שיש היום במדינת ישראל לטיפול בהפרעות אכילה בסדרי הגודל שאני אומרת לך, וזה ביזיון. זאת המילה – זה ביזיון של המערכת. זה ממש מבזה. כל הזמן זרקו את זה על הרפורמה בבריאות הנפש, עד היום זה לא היה חלק. למה אי אפשר היה ל - - בתל השומר את המיטות? – כי לא קיבלו כסף על הדברים האלה, כי זה לא נכלל במסגרת – כי הפרעות אכילה לא נכללות במסגרת ההכרה כמחלת נפש שמצריכה אשפוז של מי שמממן. ואם ההורים יכלו לממן – בסדר, ואם הם נכנסו כחולי נפש ואז משרד הבריאות מימן – גם בסדר, אבל אין מי שיממן ולכן גם מנהלי בתי חולים - - דיברתי עם מנהל בית החולים רמב"ם, פרופ' רפי ביאר, ואמרתי לו – תשמע, כל הצפון אין מיטות לבגירות, למה אתה לא בונה, כי אתה בתנופת בניה? והוא אמר – כי אין מי שיממן את זה. לא משלמים לי על ימי אשפוז. אני מקווה שאם עכשיו, ברפורמה הזו, תהיה התייחסות לנושא, אז תהיה מוטיבציה למנהלי בתי חולים לפתוח מחלקות אשפוז. הנקודה כרגע, כמו שאמרתי – אני לא יודעת מה כתוב ברפורמה. אני לא יודעת מה ההתייחסות המדויקת לנושא הפרעות האכילה, כמה כסף יוקצה למערכת, כמה מיטות עומדים לתקצב, אבל אני חושבת שהמערכת – כמה שאנחנו מדברים על מערכת הבריאות המפוארת במדינת ישראל, מה שקורה בנושא של הפרעות אכילה זה ביזיון שאין שני לו. היום זרקתי משפט שאף פעם לא חשבתי עליו, והיום אמרתי אותו בפעם הראשונה בקול רם – שאם זו לא היתה מחלה רק של בנות אולי היא היתה מקבלת מענה אחר. בגלל שזו מחלה רק של נשים, רק של בנות, אז כמו הרבה דברים שפעם דיברו על בריאות האישה ואמרו – מחלות לב, זה של נשים, נתייחס לזה אחרת, עד שלא הנענו את כל הנושא של בריאות האישה. זה באמת משפט שהשתמשתי בו היום לראשונה, בדברים שאמרתי לכרמית ראובן, כתבת, שאמרתי שאולי זה נכון – שזה חלק מהביזיון של איפה שנמצאות היום הפרעות אכילה. אני אשמח אם רועי יתקן ויביא את האור בקצה המנהרה, אבל לא ייתכן שנשב פה 5-4 פעמים בגלל שמשפחת חבשוש העלתה את הנושא. ומה קורה אחר כך? אתה יודע עוד חלק מהביזיון ואף אחד לא מדבר על זה כאן – מה קורה עם הבנות שמשתחררות מהמחלקה, ואחת גרה באילת, אחת גרה בדימונה, ואי אפשר לשלוח אותן - - -
מה אני רוצה לומר? הבנות שיושבות שם במחלקה, והן העלו 4-3 ק"ג ואולי איתן גור מרגיש שהוא סוף סוף יכול לשחרר אותן, הוא שולח אותן לדימונה, שולח אותן לנתיבות והן צריכות להמשיך ולבוא למעקב, לראות את העובדת הסוציאלית, התזונאית, לבוא להישקל - מה, הן יתחילו לנסוע? במילא אין להן מוטיבציה לעשות דברים, יש להן מוטיבציה לנסוע? איפה מקומות השיקום? אז יש במדינת ישראל 3-2 מקומות שיקום – אחד ב "צידה לדרך" ברמת ישי, עוד מקום אחד ברמת השרון, השאר – מקומות פרטיים. מי משלם על הדברים האלה? האנשים, ב "צידה לדרך" שהקימו שם את ה- 12 מיטות, או כמה שיש להם – צריכים לעשות התרמות כדי להחזיק את הבתים האלה, להתחנן לביטוח הלאומי, להתחנן למשרד הבריאות שיקצה להם קצת כסף. אין מקומות. גם אחרי שיש מקומות אשפוז אין המשך דרך בקהילה, ואז ברור שהן מתדרדרות חזרה למצב ההתחלתי. זאת אומרת, משפט ההתחלה ומשפט הסוף שלי: כל הטיפול באנורקסיה במדינת ישראל הוא מבזה את המערכת.

אני אנצל את ההזדמנות הזו להודות לך שאת משתתפת בדיון הזה, כי באמת את מגלה ידע רב ובקיאות בנושא, לכן היה חשוב שתשתתפי אתנו בדיון הזה. אני מבקש לשמוע את נציג האוצר.

בדיונים הקודמים ד"ר קולוקביץ' אמר שיש בעיה ואנחנו לא יודעים - -

הוא עכשיו מנהל בית החולים "טירת הכרמל" וקודם היה ראש שירותי בריאות כללית.

הוא טען בכל הישיבות ובכל הדיונים שאין תיעוד ואין רישום של חולים בהפרעות אכילה. שיש לאקונה בחוק שלא מאפשרת רישום. נכון להיום – זה כתוב בפרוטוקול, זה אחד.
דבר שני, אני יודעת ש - -סופה לנדבר, שר הבריאות בניזרי הקצה לתכנית 6.5 מיליון ₪, כשיש תכנית שחתומה על ידו, טבלה שיש בה בפירוש – סך המיטות שנפתחו, ואני יודעת שזה - - באוצר. ואיפה ההתייחסות לזה?

לגבי הרישום – כל האשפוזים של קטינים, שמית – לא מדווחים.

לא ביקשנו שמית. אף פעם לא ביקשנו שמית.

הרישום הוא דיווח שמי.

ביקשנו לקבל נתון – כמה חולים כאלה יש?

חולים עם אנורקסיה זה ספקטרום מאד רחב. חלק מהספקטרום הזה לא מגיע בכלל לפסיכיאטרים, הם נשארים אצל פדיאטרים. חלק אחר מגיע למרפאות. חלק אחר – לאשפוזים.

אבל יש אבחנה. היום – לכל מטופל יש אבחנה.

בקופת חולים יש אבחנה כזו, ואפשר בלחיצת כפתור לקבל.

כמה חולים באנורקסיה יש בארץ?

אני לא יודע את המספר המדויק.

זה בדיוק העניין. משרד הבריאות לא רוצה לדעת.

רק שידוע שבאוכלוסייה זה - -

אני לא יכול ללחוץ על הכפתור של מחשב של קופת חולים, אבל אתה כן יכול לעשות את זה. אפשר לבקש את הנתון הזה למשרד הבריאות. זה הגורם שיכול לתת את הנתון הזה, ולא קיבלנו עד היום, למרות כל הדיונים שעשינו כאן.

קודם כל, לגבי הרפורמה – הרפורמה היא החלטת הממשלה והצו שעברו. אני יודע שחברת הכנסת מתייחסת להסכם שערכנו עם קופת חולים כללית. ההסכם הזה, בגדול – שאלתי את הקופה גם אם מבחינתם אפשר להעביר את זה קודם כל לקופות האחרות שיראו, מבחינתנו – לנו אין שום דבר שהיינו רוצים להסתיר - - -

· - רפורמה, וסוגרים את זה רק עם קופה אחת?

לא, אני אסביר. היה לזה סיבה וזה גם תואם עם הקופות האחרות. אמרנו להם שזה מה שאנחנו עושים - - -

אני עם כל השלוש בקשר, עם כל שלושת המנכ"לים, הם אמרו שהם חמים על זה בצורה לא רגילה. אמנם 80% מחולי הנפש נמצאים בקופת חולים כללית, אבל 30% אחרים לא היו שותפים עד יום חמישי, יומיים לפני החתימה.

חבל לי שהם אומרים את זה. אנחנו ישבנו עם סמנכ"לי הכספים של כל הקופות בתחילת התהליך. סיכמנו אתם את המסגרת הכללית ואמרנו שנסכם את הפרטים כי קשה לעשות את המשא ומתן הכל כל מורכב עם 4 ראשים. סיכמנו שנסכם עם הכללית, אני כבר אומר – סעיפים ש "כללית" ביקשו שהיו אמורים לבוא על חשבון הקופות האחרות אנחנו בפירוש לא הכנסנו. החידוש המהותי שיש בהסכם הזה והוא גם לא תלוי בהסכם ואפשר גם מחר להוציא אותו – זה טיוטה של חוזר של אגף בריאות הנפש שאמורה להיכנס לתוקף ב-2015 או כבר היום - - -

במלואה – ב- 2015, אבל יש שם התייחסות גם לתקופת הביניים.

שבעצם הסדירה מול הקופות מה יהיו הדרישות המקצועיות מקופות החולים, בעיקר לגבי השירות המרפאתי, וזה משהו שאין מניעה – אני לא יודע, אולי הם לא ביקשו את זה ממשרד הבריאות, אני אפילו יכול מהמייל שלי לשלוח את זה להנהלות שלהם, זו לא בעיה. אין מעטה של סודיות.

אז אני מבקש ממך – כדי להסיר את הרושם הזה, אנא ממך, אם אין בעיה, תעביר את זה.

אין שום בעיה, אני יכול להעביר את זה גם לוועדה, גם לחברת הכנסת.

אני אגיד לך למה אני חושבת שזה לא בסדר – הרי מה קרה? היה תהליך של רפורמה שהיה צריך להיות גם בחקיקה. זה הגיע להכנה לקריאה שניה ושלישית בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת. ליצמן עשה מעקף של הכנסת, הלך והעביר את זה בצו. דבר שהיה חלק מחקיקה, שהיה פתוח לעיני כל, פתאום עבר בצו. נסגר בין משרד האוצר לבין קופת חולים כללית ומשרד הבריאות, ועכשיו, במסגרת מה שהיה צריך להיות חוק פתוח לכל, פתאום אנחנו נקבל את החלק הזה או החלק הזה. רפורמה של 1,6 מיליארד שקלים הפכה להיות משהו שנקבל אולי פרקים ממנה.

אני אומר- בואי נתחיל קודם כל לקבל. רועי כאן אמר דבר ברור.

אנחנו נעביר חומרים ככל שנידרש. מבחינתי, לפחות – אני כתבתי את הדברים עם שותפים ממשרד הבריאות והקופה, שלא לדבר על החלטת הממשלה שהיא עברה, והיא גלויה לעיני כל, כולל הצו שמעביר את השירותים. אין בעיה, נעביר את כל החומרים שיידרשו. נסביר: היה צריך להיערך הסכם מול הקופות בגלל הסוגיה המימונית – לצבוע את המקורות, את התוספות, להסדיר את הדברים האלה. זה משהו שאי אפשר להסדיר אותו בהחלטת ממשלה, והיה צריך לעשות הסכם. כל הצדדים רצו להגן על עצמם בהסכם. הקופות האחרות היו מעודכנות.

מתי הרפורמה הזו – אמורה להיכנס לתוקף?

כמו שנאמר קודם – בעצם, הצו נחתם על ידי השרים, צו לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי. התחולה שלו היא ה-1 ביולי, 2015, כלומר – העברת הרפורמה בצו התבצעה, עכשיו מחכים עד ליולי. לא יושבים ומחכים אלא כמו שאתה יודע כבר התחלנו לשבת עם משרד הבריאות ומשרד הבריאות עם הקופות, לגבי פתיחה של מרפאות - -

סליחה, אבל מה הקשר של זה למיטות? קופות חולים יוסיפו מיטות?

זה לא קשור, זה לא קשור.

הרוגלטור הוא זה שצריך להוסיף מיטות, זה לא קשור לרפורמה.

זה לא התשובה לזה. פשוט עלו פה טענות שהן לא רק לגבי הפרעות אכילה, ואני חושב שהייתי צריך לענות גם עליהן.

אנחנו מדברים על מצוקת אשפוז. מה זה קשור? למה משרד האוצר לא מתקצב תוספת מיטות.

זה לא בסדר. אני באמצע דבריי ואתה - -

אתה לוקח אותנו למקום שהוא לא רלבנטי לדיון.

ההערה שלך היא במקומך. אמרת את החלק הראשון, ההבהרה היתה חייבת להיות.

עכשיו לגבי מיטות – אנחנו גם מול משרד הבריאות תוך כדי עבודה על הרפורמה, אמרנו שברגע שנעשה את הדבר העיקרי, שהוא העברה של החקיקה, והעברה של האחריות הביטוחית – אנחנו נשב אתם ונבחן מחדש את הפריסה של מיטות האשפוז והעמדות של הטיפול יום ואשפוז יום. אני מבין שהמשרד בסדרי העדיפויות שלו בתוך תוספת המיטות זה בעיקר מיטות לילדים והפרעות אכילה - -

הפרעות אכילה, מיטות לילדים מתחת לגיל 12, יש גם המרה של מיטות כרוניות - - מתחת לגיל 12. יש בארץ רק מחלקה אחת לילדים - - -

מתחת לגיל 12 – פסיכיאטריה כללית או רפואה - -

פסיכיאטריה כללית.

אז איפה אנחנו עם הבעיה שאנחנו יושבים כאן, היום? אני אגדיר את השאלה: אנחנו מדברים עכשיו על מיטות אשפוז לבגירוןת. איפה עומד בסדרי העדיפות שלכם - - -

למעלה, למעלה.

כמה מיטות? מתי? גם ב- 2015 תהיינה מתוכננות - -

עוד לא סיכמנו. ממש התחלנו לדבר, בימים האלה, העברנו את הצו ואני מקווה שיהיו לנו - - בקרוב.

עד כה לא שוחחנו על זה בכלל כי היה מסוכם שעד החלטה לגבי מעבר אחריות ביטוחית לא נדבר על מיטות. עכשיו זה הזמן. עוד לא נפגשנו, המסמך למשרד האוצר הוכן, ונדבר על זה. זה בראש סדר העדיפויות.

התחלנו לדבר על זה, עוד לא בישיבה מסודרת, אבל --

- - -

גדי לובין, בישיבה לפני 9 חודשים אצלנו אמר שיש תוספת של 50 מיטות – נכון?

שביקשנו, שביקשנו.

אני חושב שהבעיה היא ההתייחסות הלא מקצועית של משרד הבריאות שלא יודע כמה חולות יש. לא יודע, פשוט, מה היקף התופעה, מה צריך בשביל החולות האלה, ומדבר לגמרי לגמרי באוויר. זה חוסר מקצועיות וחוסר יכולת לנהל את מה שצריך לנהל. הוא הרגולטור. זה בכלל לא קשור לרפורמה. המצב אחרי הרפורמה יהיה חמור פי כמה וכמה מהמצב היום. אני מבטיח לכם את זה. אחרי הרפורמה קופות החולים לא יאפשרו בכלל לאשפז את החולות האלה, ולא יצטרכו בכלל מיטות, כי הם לא יאפשרו לאשפז חולה - - -

הם יטפלו בהם בקהילה.

יותר מזה – דיברתם על מעקב. לקופות החולים יהיה בדיוק מה שאין היום למשרד הבריאות וזו האפשרות לתכלל את הטיפול נכון, בעצם – אותה חולה שחזרה לנתיבות תוכל גם בנגב לעשות את המעקב באחת מהמרפאות של קופת החולים.

לקופה לא תהיה אפשרות למנוע אשפוז פסיכיאטרי, כולל הפרעות אכילה. לא תהיה אפשרות. הקופה לא תמנע מהחולה להתאשפז אצלך.

רק לא יהיה לה איפה.

אני רק אבקש, רבותיי. אני לא רואה שאנחנו יוצאים מהדיון הזה. הדבר היחיד שיש פה כרגע, מה שאני מגלה, לפחות, שאם לא היה הדיון הזה אז יכול להיות שגם משרד האוצר וגם משרד הבריאות יש להם זמן והם לא מתקדמים בנושאים שהם היו אמורים להתקדם בהם. אני, בכל אופן, מודיע כאן, שיהיה ברור: אני לא מתכוון להרפות מהנושא הזה. כפי שאני אעשה בהרבה נושאים, גם בנושא הזה אני מתכוון לכנס עוד ישיבה ועוד דיון מעקב ולשמוע. אם צריך להביא את סגן שר הבריאות נביא אותו לפה. היו בדיונים האלה גם מנכ"לים וגם סגני שרי בריאות ושרים. אתם, לצערי הרב, לא אתם לבד, אני מניח שהם הגורם המרכזי – הגורם שצריך שצריך לתת מענה. אני לא רוצה להתייחס לרפורמה, זה לא התפקיד שלי.

- - האוצר, במקרה הזה, הפעם אני מוכנה להגן עליהם, כי סדרי העדיפויות צריכים - - משרד הבריאות.

אני לא בא להיכנס כרגע לרפורמה, זה לא התפקיד שלנו. יש בעיה שהצפנו כאן ולצערי הרב אני א מקבל עליה מענה.

אני רק רוצה להוסיף עוד זרד למדורה, מה שלא עולה, לדעתי, מספיק חזק – זה הנושא של טיפולי יום, לפני אשפוז ובמקום אשפוז. רק לפתור את הבעיה בלפתוח מרפאות ולהוסיף מיטות אשפוז – זו תפיסה מקצועית שגוייה. אני חושבת שאם יעשו טיפולי יום כמו שצריך, שזה half way in, תהיה אפשרות להקל על מצוקת האשפוז. אז בכל הדיון הזה, אם בסוף מה שייצא זה שיוסיפו מיטות אשפוז ושיפתחו מרפאות ולא יתמחרו את טיפולי היום כמו שצריך - -

· - הרפורמה אמורה לענות בדיוק על הדבר הזה - -

זה חשוב, בעיניי, ברצף, טיפול יום זה בדיוק לנערה מדימונה שלא יכולה לבוא לתל השומר. יש, באמת, רצף של שלושה דברים שצריכים לקרות: חיזוק מרפאות, תוספת מיטות אשפוז בבתי חולים כלליים, ליחידות להפרעות אכילה, בלי להתחבא תחת זה שגם איתן גור וגם דניאל שטיין הם פסיכיאטריים בהכשרה שלהם, וטיפולי יום – גם half way in, כלומר – למנוע. אפשר שמישהי ב- BMI16 תהיה בטיפול יום ולא באשפוז מלא 5 חודשים, ו half way out.

דבר אחד צריך לקרות – שמישהו ממשרד הבריאות ייקח את הנושא של הפרעות אכילה ייקח את הנושא בצורה פעילה, ויגיד: צרך לתת מענה בדיוק כמו לחולים אונקולוגיים. ברגע שמישהו ייקח אחריות על הנושא הזה ולא ייקח את זה "על הדר" או "על הרפורמה" אלא ייקח את הפרעות האכילה כבעיה מרכזית, קשה – אז, סוף סוף יהיה מענה. אז יבנו מרפאות יום, ובתים שיקומיים ומיטות אשפוז. בשביל זה הרי חיכינו לרפורמה, בדיוק חלק מזה – להכניס את כל הפרעות האכילה כחלק מהרפורמה. לא צריך לפרק את זה. צריך לקחת את הנושא הזה ולהבין שמדובר בנושא אדיר שרק הולך וגדל, וההיקף רק הולך וגדל. ועד שלא יבינו במשרד הבריאות שהנושא הזה צריך התייחסות נפרדת – לא יקרה שום דבר. מה שאת אומרת ומה שכל אחד אומר כאן זה נכון, אבל צריך לחבר את הכל ביחד.

אל"ף אני מצטרף לדברים שאומרת חברת הכנסת אדטו – אני מסכים לדברים ואני גם מודה לך על כל התמיכה שלך בכל הטיפול בהפרעות אכילה בארץ. זה נמשך לא מעט זמן ואנחנו מודים על זה. המרכזים הטובים בעולם שאני זכיתי ללמוד בהם – מדובר על wrap around service. שירותים שמקיפים את הכל – מחלקה, מרפאה, אשפוז יום in, אשפוז יום out - הכל במרכז אחד. הדבר הזה מאפשר ניוד של חולים ממקום למקום, אשפוז מהיר, דילוג על רשימות המתנה. אתה עושה את זה בתוך מערכת וזה מאד מאד יעיל. הייתי במרכז כזה בפיטסבורג, יש מרכז כזה בטורונטו. בארץ, מאיזושהי סיבה בלתי ברורה זה מחולק בכל מיני מקומות. המקום היחיד שיש - - זה בבאר שבע, במקום החדש.

לזכות משרד הבריאות – בכל ההשמצות, המרכז שקם עכשיו ב "סורוקה", אמנם הוא לקטינות, עד גיל 21, אבל הוא באמת מערך שהוא מעטפת של מרפאה, אשפוז יום ומיטות.

- - -

יכול להיות. אני מאחת המחלקות הכי גדולות בארץ להפרעות אכילה, ולנו אין את השירותים האלה. אנחנו מקבלים את החולים מכל הארץ. אני חושב שזו בעיה. אני לא יועד מה מקורה ומה - -

אתם מקבלים אותם דרך הקופות, נכון?

לא, דרך חדרי המיון, דרך רופאים, אנחנו - - דרך הפניות של רופאים ובעיקר דרך רופאים של קופות חולים אבל הרבה יותר דרך רופאים של מרפאות להפרעות אכילה, או דרך מחלקות אחרות שמגיעים אלינו.

אני מצטרף לדברים של ד"ר גלילי בנושא של אשפוז היום. בתל השומר, במחלקה לנוער יש אשפוז יום של 3 פעמים בשבוע, half way out מה שנקרא. כל זה לא דרך משרד הבריאות, דרך קרן המחקרים של תל השומר ו - - . משרד הבריאות לא נתן כל תקציב לנושא של אשפוז היום. אני חושב שאחת הבעיות הקשות ביותר באשפוז יום הוא התמחור המאד נמוך של מיטות אשפוז יום – משהו בסביבות 300 שקל, בין אם זה half way out או half way in, ולאף בית חולים לא משתלם לעשות את זה.

כמה יש לכם כאלה במשך שנה?

יש לנו בערך 20-30 בנות. היום כבר 50 בנות – אלה בנות באשפוז יום שמשתחררות מהמחלקה. יש לנו כמעט 1000 ימים של אשפוז יום.

כמה זה - - המתנה?

אשפוז יום – זה לא המתנה. זה half way out. זה לנערה שמשתחררת מהמחלקה שלי יכולה להגיע כדי שלא תצטרך להתאשפז שוב.

מהמחלקה שלך.

;

רק מהמחלקה שלי. הדבר הזה אפשר קיצור אשפוזים, בהחלט.

ואת זה אתם מתקצבים באופן עצמאי.

עצמאי לחלוטין, קרן המחקרים של בית החולים, לא משרד הבריאות.
אני בהחלט כן רוצה להודות למשרד הבריאות. אנחנו עכשיו, ביולי, כן פותחים מרפאה של הפרעות אכילה. קיבלנו תקציב לפתוח מרפאה ל-250 בנות עם הפרעות אכילה. צריך להגיד תודה, זה משהו שהיה חסר ביותר. אבל אני מסכים עם ד"ר גלילי שחייבים לעשות דברים כלליים בייחוד בנושא של אשפוז יום.

אני מאשפוז יום ילדים ב "אסף הרופא". תודה לוועדה. בזכות מה שקרה לפני שלוש שנים הדברים התחילו להתגלגל וכל מיני תשובות שליליות שקיבלנו הפכו לחיוביות, שזה באמת חשוב, כי אנחנו עבדנו במימון של תרומות, היתה לנו יחידה, מרפאה ואשפוז יום שעבדו רק על תרומות עד לפני שלוש שנים. מאז קיבלנו מימון ל – 10 מיטות של אשפוז יום ילדים ובני נוער. הבעיה שלנו, ואת זה אני רוצה להדגיש ולרדת לפרוטות – משרד הבריאות אמר – יופי, יש כסף, כי באמת היה מין דיון כזה והתברר שיש בכספות כסף. אז הסכימו לתת כסף. אז דבר אחד שהוזכר פה, שהתמחור לא נכון, והעלות של אשפוז יום של הפרעות אכילה הוא בערך פי 2 ממה שהם משלמים. בית החולים שלי הסכים לממן את העניין הגרעוני הזה לעומת בתי חולים אחרים שהחליטו לא. רמב"ם החליטו לא, בגלל שזה רוכב על מערכות קיימות, ונוסף על תפקידם, הרופא, הדיאטנית – ממילא הם שם, המקום, בנינו מקום מתרומות, לאשפוז יום ילדים ובנינו מקום להפרעות אכילה, אז בואו נממן את זה. זה כאשר התקציב הוא למעשה גרעוני. הבעיה היא – ולכן, אנחנו לא יכולים להעסיק את הצוות ולאייש את כל המיטות האלה, ואני מחזיק רק בערך 80% מהמקומות האלה, וגם אצלי יש רשימת המתנה של חודשיים. אני לא יכול לקבל יותר כי אין לי. אני לא יכול לממן עוד פסיכולוגים ועוד צוות שאני רוצה לממן על הסכום הזה.
הבעיה השניה היא שהסכום מגיע ככסף לבית החולים, הוא לא מגיע עם שום תקנון. ואז אני לוקח דיאטנית, מכשיר אותה לעבודה, זה לוקח כמה חודשים טובים להכשיר דיאטנית חדשה לטיפול בהפרעות אכילה. אחרי 22 חודש אני חייב לפטר אותה כי אין לי קביעות, אין לי תקן, אין לי להעסיק אותה יותר. ולכן, משרד הבריאות עשה כאילו הוא היה נדיב וכאילו נתן אפשרות לתת שירות, אבל למעשה הוא לא נתן את מה שצריך, וצריך לתקנן את המחלקות האלה, ובהמשך גם – לתקנן בצורה מסודרת, הרי הרגולטור לא עושה את זה, וזה צץ מלמטה. אז יש מקומות שזה צץ בצורה מסודרת, כמו ב "סורוקה" ששם היה שיתוף פעולה באמת יפה בין מחלקות הילדים, המתבגרים והפסיכיאטריה. במקומות אחרים זה לא קיים.

רועי, לא התייחסת להערה שיש תקציב של 6.5 מיליון שקל לטובת ילדים עד גיל 18.

אז אם יש שאלה ספציפית לגבי התקציב אני אצטרך לחזור אליך - -

התכנית כללה תוספת מיטות גם וגם. יש פה את התכנית.

מאז הישיבה הקודמת שקיימתם ב-2009 אז הוספנו בעיקר ב "סורוקה" אני חושב. אבל אני אומר לך – מאחר ומודל העבודה שלנו הוא מול משרד הבריאות כשהם בתוך התקציב שלהם, בניהול מיקרו, הם עושים את זה באופן די עצמאי, אז אני צריך פשוט לבדוק את זה ולחזור אליכם.

אני אוכל לקבל ממך תשובה כתובה בנושא?

אני דיאטנית הפרעות אכילה בקופת חולים מאוחדת. אני עובדת במרפאה ש "מאוחדת" הקימה, כבר שנים רבות, יחידה, אני חושבת למופת, שבה עובדים דיאטניות, פסיכולוגיות, יחד עם פסיכיאטר, במרפאה להפרעות אכילה. זה עובד יפה וטוב, אבל יש לנו שתי בעיות: אותה הבעיה עם דיאטניות, שאין תקציב, אין שעות. ויש לנו גם במרפאה המתנה להיכנס למרפאה לטיפול, אבל כרגע יש לי בעיה – 3 מטופלות עם בעיה אקוטית, ואנחנו יודעים שמטופלות עם הפרעות אכילה, חלק מהן אפשר להחזיק במרפאה, אבל יש חלק שבלתי אפשרי להחזיק אותן במסגרת של מרפאה, אנחנו צריכים או אשפוז יום או מיטות. כרגע יש לי שלושה שאוכלים – תסלחו לי שאני יורדת לפרטים: פעמיים ביום, סלט וזהו. הן לא מסוגלות לאכול שום דבר, ואנחנו מחזיקים אותן כל שלושה ימים - - יש כאלה שגם סלט לא אוכלות. אנחנו מחזיקים אותם כדי לתת להן כל שלושה ימים עירוי באיזו מרפאה בתוך הקופה, ואנחנו מתחננות ומבלבלות את המוח לאיתן שייקח אותן, כל יום.
מה היום, תכלס'? אנחנו מחכים לרפורמה, וזה מעולה, והרפורמה תהיה ב- 2015. אותה בחורה עם 2 סלטים ליום תחזיק מעמד עד 2015? מה היום אני עושה אתה? אני עושה טלפונים, אני כל יום הולכת לישון וחושבת – מחר יהיה לה או היום יהיה לה התקף לב? אנחנו יודעים שזו אחת הבעיות. מה אני עונה למשפחות, שאין לי מקום היכן לאשפז אותן? אנחנו עובדים במסירות נפש, עובדים עם משפחות. אני מדברת אתן ב- 11 בלילה וב- 10 בלילה, ובין הפסיכולוגית שלה ובינינו, אבל תכלס' – מה אני עושה אתן, היום? זו שאלה.

יש לי שאלה. עם כל הכבוד, באמת, ל "מאוחדת" וגם ל "מכבי" שהקימו מסגרות וירטואליות בקהילה שבאמת מאגדות פסיכיאטר, פסיכולוג, דיאטנית, רופא ואיך שהוא מנסים להחזיק אותן בקהילה,. מי מממן את זה? קופת חולים כללית לא עושה את זה בכלל, בעיקרון, כי היא אומרת שזה לא בסל. זה שירותי בריאות הנפש - -

אז אני רוצה להגיד לכם שמממנת את זה קופת חולים ועד היום אני יכולה להגיד על עצמי, כדיאטנית – עבדתי שם רק בגלל שאני מאוהבת בנושא, ולא בגלל שאני מקבלת שם כסף. קיבלתי, עד היום - - כי אנחנו קמנו ואמרנו שזה בלתי נסבל לעבוד 24 שעות ביממה עם טלפונים ולקבל 25 או 30 שקל פר מטופלת. אז אני אוכלת מקליניקה פרטית שלי ועושה את העבודה כי פשוט אני רוצה לעשות אותה, אני אוהבת, אני לא יכולה לעשות שהנושא מוזנח, ובגלל שאני, בתוכי, מבינה עד כמה זה חשוב. אני אומרת שזה סרטן של המוח ואני מסכימה אתך, אנחנו לא מתייחסים לזה בצורה טובה, בצורה הגיונית ורפואית כפי שצריכה להיות.

אני רק רוצה לתת נתונים שלדעתי משרד האוצר צריך לתת אותם אבל הוא תמיד מתחמק מלתת אותם למרות שיש לו את הנתונים כי הוא ממני קיבל אותם כבר עשרות פעמים: בין גיל 15 ל-25 יש חצי מיליון נשים ונערות בישראל באוכלוסייה. מתוכן – 10% חולות בהפרעות אכילה. זה 50 אלף חולות בהפרעות אכילה, בין גיל 15 ל-25. אני; המרכז הגדול ביותר בארץ, מאשפז בשנה 160 חולות ומטפל בעוד 600 במרפאה. זה הכל. ובואו נגיד שבכל שאר המרכזים למבוגרים מטפלים בעוד כמות כזו. רוב החולות עם הפרעות אכילה לא מאובחנות ולא מטופלות. לא כולן צריכות להגיע לאשפוז, אבל לקבל טיפול ולהיות מאובחנות, זה זכותן.

משרד הבריאות באופן מתמיד מתעלם מהנתונים האלה. כשהם נמסרים לו הוא זורק אותם לפח, כי הוא לא יכול להסביר את ההתנהגות שלו נוכח היקף התחלואה. אנורקסיה זו המחלה שהורגת הכי הרבה בחורות צעירות, יותר מכל מחלה אחרת. 5% מהחולות האנורקטיות מתות. 1 מכל 20 חולות. זה המון. משרד הבריאות פשוט לא עושה את העבודה שלו, אלה דיבורים בעלמא. לא יוסיפו אפילו מיטה אחת עד 2015 ואחר כך יבואו בטענות לקופות. הרגולטור הוא זה שצריך לדעת מה היקף המחלה, ולתת לה מענה. הקופות אחר כך יצטרכו לשלוח את החולות לטיפול. משרד הבריאות בכוונה לא הוסיף מיטות, כי הוא ידע שאם הוא יוסיף מיטות ויחשוף את היקף התופעה, הוא יצטרך לשלם לקופות מחיר יותר גבוה כדי לטפל בחולות האלה. לכן הוא באופן מכוון לא הוסיף מיטות לאורך כל השנים, כי הדיונים על הרפורמה, אני רק רוצה להזכיר לכם, התחילו בשנת 96. אם אתם שואלים למה "מאוחדת" ו "מכבי" הקימו את המרפאות – כי הן היו תמימות וחשבו שהרפורמה תעבור. אז הן הקימו את המרפאות כדי להתכונן ליום שהרפורמה תעבור. אבל עברו 16 שנה והרפורמה לא עברה.
לכן כל מה שנאמר פה, אני מצטער שאני אומר את זה, זה לא נגד איגור ברש, כי לפניו היה מישהו אחר. זה נגד משרד הבריאות שמועל בתפקיד שלו ולא עושה את מה שצריך לעשות. אדוני, אתה יכול לבקש מהם דוחות כמה שאתה רוצה. אני הייתי בכל הישיבות האלה, בכל ישיבה ביקשו וגם רועי כפיר הבטיח שהוא ייתן מענה, גם איגור ברש הבטיח שישלח דיווח מה נעשה עם הכסף. אף פעם לא שלחו שום דיווח.

הם אמרו ש- 10 מיליון הלכו ל "סורוקה" לפתוח את המחלקות. אני כבר ביררתי.

אבל אנחנו ביקשנו לדעת – היו 10 מיליון ב-2010. ביקשנו לדעת לאן הלך הכסף וכמה כסף ניתן ל "סורוקה". את אומרת, אבל אני יודע שלהקים את היחידה ב "סורוקה" לא עולה 8 מיליון. אני אומר לך שלא.

· - -

זו הפעילות השוטפת, לא ההקמה.

הפעילות השוטפת ב "סורוקה" עולה 8 מיליון?

7-8 מיליון, זה מה שאני יודע.

אל תיזרו לנו חול בעיניים. אני יודע בדיוק את השיטה של התמחור. זה לא מה שאתם נותנים להם. מהכסף של ה-10 מיליון ב-2010 נישאר כסף, אתם מסתירים אותו.

אני מנהלת המרפאה להפרעות אכילה של "מכבי" ברמת השרון. המרפאה הזו היא אחת מתוך שתיים שקיימות ב "מכבי" ברמת השרון ובחיפה, וזה כל המרפאות שיש ב "מכבי". יש לנו 8 מטפלים שכולם ביחד פחות ממשרה וחצי. זה המענה, מבחינת הטיפול. אנחנו מטפלים עם המרפאה השניה בפחות מ – 200 מטופלים בו זמנית. למעשה, יש לנו מצוקה מבחינת המענה. מגיעים אלינו בטיסות מאילת כדי לקבל טיפול מרפאתי אצלנו, ואני לא יודעת – לא הזכרנו, אבל צריך להבין: בחורה כזו, שחולה בהפרעות אכילה, משתקת את כל המשפחה. הן צריכות להגיע עם מלווה, לפחות אחד, ולפעמים כל המשפחה. אם הן מגיעות מרחוק, כולם ביחד מפסידים יום עבודה. מעבר לזה שצריך להשגיח על החולה הזו בבית שהיא תאכל, שהיא לא תקיא 10 פעמים ביום, שלא תיקח משלשלים וכו', כל זה בעצם הורס ומשתק משפחה. ההורים בקושי עובדים, ואתם מבינים את הפגיעה במשק מבחינה זו. מעבר לזה, החולות האלה שאין להן מענה הולכות ועושות "שופינג" בין הרופאים המקצועיים השונים. יש להן כאבים והן נבדקות אצל כל הרופאים. רשימה של שלמה של ביקורים עד שהן בסוף מגיעות למקום הנכון, אם יש מענה.
אז מה שאנחנו בעצם מבקשים – שתעבור הרפורמה, כי עד עכשיו אין תקצוב של זה. "מכבי" מתקצבת בעצמה, אין לנו תקצוב, כל תקצוב, למרפאות האלה. אחנונ הקמנו עכשיו כמה מרפאות לווין. זה אומר שהדיאטנית נמצאת במקום מסוים, פסיכיאטר במקום אחר, רופא – ואיכשהו הם מדברים בלילה ומתכננים איזה שהוא טיפול. אבל הטיפול הוא לא נכון, הוא לא כמו שהוא צריך להיות. טיפול בהפרעות אכילה, שזו מחלה מאד מניפולטיבית, צריך להיות במקום אחד, מסודר, ביחד, כולם. אז אנחנו באמת בהקשר הזה של הרפורמ, שאנחנו מקווים שזה יביא לאיזה שינוי, כי חלק רב מהמטופלים גם נמצאים אצלנו - - -

זה לא "מחכים לרפורמה". אתם אמורים להתחיל לפתוח מרפאות אצלכם בחודשים הקרובים.

אני לא יודעת אם התקציב עבר, איך אמורים לעשות את זה.

יש לזה כבר תקציב. עכשיו זו רק שאלה של עבודה של משרד הבריאות מולכם, אני מניח שאצלכם פרופ' יאיר פורת אמור לרכז את זה. פשוט לעשות תכנית, לפתוח מיטות, אני מניח שזה ישולב במערך הזה.

מיטות?

אין לנו מיטות, יש לנו רק מרפאות.

יש לי שאלה – ברפורמה, האם יש הגדרה ספציפית למרפאות להפרעות אכילה, שהתקציב לא יילך לכלל - -

ההגדרה, כפי שהיא מופיעה בחוק ביטוח בריאות ממלכתי – שירות מרפאתי לבריאות הנפש ואשפוז בבריאות הנפש. אם הפרעו אכילה הן הפרעות נפשיות הן מקבלות טיפול במסגרת הסל.

- - -

זה לא הוא , זה לא משרד האוצר. זה רק משרד הבריאות, נקודה. הוא לא צריך להיכנס לזה. הוא נתן את הכסף. משרד הבריאות צריך לקחת את העניין הזה לידיים.

אני הייתי רוצה להפנות את השאלה הזו לנציג משרד הבריאות.

בהסכם אין הגדרה. יחד עם זאת מנכ"ל המשרד הנחה את אגף התקציבים לעשות תמחור מיוחד לטיפול יום ומרפאה להפרעות אכילה. נציגי אגף התקציבים ביקשו שאני אמסור פה שהם עובדים על זה וזה מטופל.

אז חשוב שתהיה הגדרה ספציפית, כי אחרת לא יהיה מענה. ואנחנו מטפלים גם במבוגרים וגם בנוער.

אני אבקש ממנהלת הוועדה- קיבלנו פה איזושהי התייחסות מבית החולים רמב"ם.

פרופ' לצר ביקשה שהדברים ייכנסו לפרוטוקול כי היא לא היתה יכול להגיע. אני חילקתי לכם את המכתב.

רבותיי, אני רוצה לסכם את הדיון. קודם כל, אני מודה לכל המשתתפים. אני מודה לחברת הכנסת אדטו שהשתתפה בדיון הזה ומברך על כך מפני שהיא באמת תורמת לדיונים האלה וזה חשוב מאד. הוועדה תקיים דיון מעקב נוסף בתוך חודש בהשתתפות המנכ"ל. אני מקווה שזה יהיה לפני תקציב 2013, אם ניכנס לדיוני תקציב אנחנו נפספס את הנושא החשוב. הוועדה דורשת לקבל פירוט על 6.5 מיליון ₪ שאושרו עבור פתרון בעיות להפרעת אכילה לנוער ולמבוגרים. זה מה שביקשתי.

משרד הבריאות הוא הכתובת.

למה לא אתם?

זה קשור לתקצוב הפנימי שלהם.

אני חושש שאם נפנה למשרד הבריאות הדברים יישארו בחלל. אני פונה אליכם. אתם תפנו למשרד הבריאות שינפק לכם את הדוח הזה.

הוועדה פונה למשרד האוצר להעביר את ההסכם של משרד הבריאות עם קופת חולים כללית בכל הקשור ברפורמה, לפחות לגבי אותם סעיפים שיש לגביהם הסכמה ולא להשאיר את זה בגדר דבר שהוא סודי. זה לא מכובד, לא לכם ולא לאף אחד, שחבר כנסת מעלה טענות כאלה – זה מעיד שאולי - - -אני בטוח שאין לכם מה להסתיר. דווקא בגלל זה, ראוי שיפיצו את זה.

הוועדה דורשת נתונים על מספר החולים המטופלים בהפרעות אכילה. אני מזכיר לך אדוני שעד הדיון הבא – להביא לנו נתונים, ואני מקווה שנוכל לקיים דיון נוסף על מנת שמפה תצא הבשורה לאותם אנשים. אני אומר פה לכל החברים: לצערי הרב, משנת 2009, בוועדה הזו לא התקיימו דיונים. יכול להיות שזה חלק מהעניין, ובגלל זה הרשו לעצמם לא לטפל ולא לתת מענה לבקשה הזו. אני מקווה שעצם הדיונים הדחופים, עוד לפני דיוני התקציב, נוכל להיות אנשי בשורה לאותן משפחות.

אני אקרא: "הנדון- דוח מצב הטיפול בהפרעות אכילה במרכז הרפואי רמב"ם. בהמשך לשיחתו הטלפונית מהיום, אני מתנצלת על שנבצר ממני להגיע לישיבת הוועדה לפניות הציבור בנושא הטיפול בהפרעות אכילה, שכן קיבלתי את ההודעה רק היום. אני מודה לך שאפשרת לי להעלות את דבריי לוועדה בכתב. המרפאה להפרעות אכילה ברמב"ם נוסדה בשנת 92 כחלק מהחטיבה הפסיכיאטרית. מאז הקמתה מספקת המרפאה שירות רפואי לכל תושבי צפון הארץ, אך רבים מגיעים אליה לקבל טיפול גם מאזורים אחרים מכל קצווי הארץ. מרפאה זו הינה ייחודית בארץ וחלוצה בתחום הטיפול האמבולטורי בהפרעות אכילה. כל אנשי הצוות מומחים בתחום הטיפול בהפרעות האכילה. אנחנו מקבלים קרוב ל-10 פניות חדשות מדי חודש, בפועל מטפלים בממוצע ב-170 מטופלים הסובלים מכל טווח הפרעות האכילה. לפני כ-4 שנים קיבלנו את החלטת משרד הבריאות להקצות לרמב"ם 10 מיטות אשפוז יום לצורך טיפול בהפרעות אכילה. עקב חסר בתמחור של אשפוז יום השירות לא יצא לפועל.
מצוקת האשפוז המלא לבוגרות ומתבגרות הסובלות מהפרעות אכילה בישראל הוא נושא כאוב שכן מספר המיטות בישראל הוא נמוך מאד באופן יחסי לצורך. על כן המסגרות האשפוזיות הספציפיות להפרעות אכילה ממוקמות בעיקר במרכז הארץ. נכון להיום אין כל מענה אשפוזי לבוגרות באזור הצפון. אנו נאלצים להפנות את המטופלות שלנו לאזור המרכז ולהמתין בתור לעתים מספר חודשים. למותר לציין כי הדבר כרוך בסבל רב למטופלות ולבני משפחותיהן, גורם לאשפוזים חוזרים ולפרוגנוזה קשה.

גם אין, נכון להיום, כל מענה אשפוזי לטיפול בהפרעות אכילה לילדים ומתבגרים באזור הצפון. קיים שירות פסיכיאטרי בצפת ובנהריה, שחלק מהטיפול מוקצה להפרעות אכילה. למותר לציין כי מצוקת אשפוז זו כרוכה בסבל רב, למטופלות ובני משפחותיהן, גורם לאשפוזים חוזרים ולפרוגנוזה קשה.

רמב"ם מעוניין לפתח את נושא הטיפול בהפרעות אכילה, גם בילדים ומתבגרים וגם במבוגרים. לאחרונה קיבלנו תקציב נוסף שיאפשר את הרחבת השירות האמבולטורי בילדים ובמתבגרים וגם במבוגרים. נושא מיטות האשפוז עדיין לא סוכם. הרחבת השירות האמבולטורי והאשפוז לילדים ומבוגרים בבית החולים רמב"ם ישלים את רצף הטיפול ויחסוך בעלויות, וישפר באופן משמעותי את אחוזי ההבראה. בכבוד רב, פרופ' יעל לצר, מנהלת המרפאה להפרעות אכילה".

תודה רבה לכולם, הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 12:50.>