PAGE
3
ועדת משנה למאבק בסחר בנשים
10/07/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' >
מישיבת ועדת המשנה למאבק בסחר בנשים
יום שלישי, כ' בתמוז התשע"ב (10 ביולי 2012), שעה 11:00

<הצגת דו"ח פעילות מרפאת לוינסקי בסימן עשור לפעילות המרפאה>

חברי הוועדה: >
אורית זוארץ – היו"ר

>
פרופ' רוני גמזו - מנכ"ל משרד הבריאות

ד"ר מיכאל דור - ראש אגף רפואה כללית, משרד הבריאות

ד"ר רבקה שפר - רופאה מחוזית, מחוז תל אביב, משרד הבריאות

נתן בונפיס - רכז תחבורה, מחוז תל אביב, משרד הבריאות

ורד סוויד - מנהלת הרשות לקידום מעמד האישה, משרד ראש הממשלה

ד"ר מירב שמואלי - עוזרת המתאמת למאבק בסחר בבני אדם, משרד המשפטים

עו"ד תמר פרוש - פרקליטות המדינה, משרד המשפטים

מיכל יוספוב - רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול, משרד הפנים

נעמה ריבלין - קרימינולוגית קלינית, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

ביאטריס רוזן כץ - מנהלת תוכנית אופק נשי בעיריית חיפה, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

חיים אורון - חבר כנסת לשעבר

מרית דנון - אגודת ידידות מרפאת לוינסקי

חיים אומן - אגודת ידידים מרפאת לוינסקי

יעל גור - עובדת סוציאלית, מנהלת מרפאת לוינסקי

אריקה בוני - מנהלת אדמיניסטרטיבית, מרפאת לוינסקי

רני חלאבי - רכזת שטח, מנהלת המרפאה הניידת לנשים בזנות, מרפאת לוינסקי

צהלה יצחק - עובדת סוציאלית, מרפאת לוינסקי

אורי עייק - רכז תחום להט"ב, מרפאת לוינסקי

אנה בר נתן - מרפאת לוינסקי

יונתן מרטון - עובד סוציאלי, מרפאת לוינסקי

רעיה פזילוב - אחות, מרפאת לוינסקי

מאיה פאליי - מנטורית ניידת נשים, מרפאת לוינסקי

י.ט. - מטופלת במרפאת לוינסקי

ניבין ריזקאללה - מנהלת המרפאה הניידת, חיפה

שחר שוהם - רופאים לזכויות אדם

מיכאל בבלי נתן - יועץ בכיר, נציבות האו"ם לפליטים

וויליאם טול - נציגות האו"ם לפליטים

שרון הראל - נציבות האו"ם לפליטים

עו"ד ליאת קליין - היועצת המשפטית, איגוד מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית

עידית הראל שמש - מכון תודעה למאבק בתופעת הזנות

עו"ד גילי ורון - מטה המאבק לסחר בנשים

אריאלה אהרן

חבר המתרגמים – אהובה שרון
<הצגת דו"ח פעילות מרפאת לוינסקי בסימן עשור לפעילות המרפאה>

חברות וחברים, אני מתכבדת לפתוח את הדיון בוועדת המשנה למאבק בסחר בנשים. על סדר היום הצגת דוח מרפאת לוינסקי בסימן עשור לפעילות המרפאה. מנכ"ל משרד הבריאות יצטרף אלינו בהמשך. אנחנו נעשה את החלק הטכני בתחילת הדיון וכאשר המנכ"ל יצטרף נאפשר לו להתייחס.
יעל גור, מנהלת מרפאת לוינסקי, בבקשה. מה שיש לי לומר עליך אני אומר כשהמנכ"ל יגיע, אבל בינתיים נעבור יחד אתך על המצגת שהכנתם.

תודה שבאתם. אני צריכה לספר על מה שאנחנו עושים למרות שרובכם מכירים.

סליחה, נמצא אתנו חבר הכנסת לשעבר חיים אורון ויש כאן עוד מישהי שהייתה האם הרוחנית של כל הפרויקט הזה, הגברת מרית דנון. תודה רבה על שהגעת אלינו לראות לאן התקדמנו מאז יזמת וקידמת את כל הפרויקט הנפלא הזה לטיפול בקורבנות זנות. תודה לך.

אנחנו חוגגים עשור למרפאת לוינסקי. החגיגה מתחילה היום אבל היא תימשך גם באוקטובר אז אנחנו עורכים כנס ונשלח לכם הזמנות. זה באמת מאוד מרגש לציין עשר שנים לפעילות של שירות כאשר נמצאים כאן כמעט רוב חברי המרפאה. כולנו מאוד מתרגשים היום.

מהי מרפאת לוינסקי. מרפאת לוינסקי היא מרפאה למחלות מין שהוקמה על ידי לשכת הבריאות תל אביב. רופאת מחוז תל אביב נמצאת כאן, דוקטור רבקה שפר. זה פרויקט בייבי של לשכת הבריאות תל אביב. מרפאה שנותנת את השירותים שלה בחינם ובאופן אנונימי לכל אדם כדי לצמצם את שיעורי התחלואה מין ולא פחות מכך, כדי לקדם מין מוגן גופנית ונפשית.

המרפאה מאפשרת לכל אדם להיבדק ללא תשלום ובאופן אנונימי מתוך אמונה שלכל אדם מגיעה הזכות לבריאות, לכבוד ולחיים, ללא הבדל בין דת, גזע, מין, סטטוס אזרחי, סטטוס משפחתי, נטייה מינית, זהות מגדרית, מוצא, עיסוק וכולי. באמת, ללא כל תלות בגורמים האלה.

זה מרגש כפליים לציין עשר שנים לפעילות המרפאה ולהקמתה במעמד הזה משום שלוועדה הזאת היה חלק חשוב בהקמת המרפאה. בתחילת שנות ה-2000 אנחנו כולנו זוכרים שהנושא שבער על השולחן הזה היו המספרים הלא הגיוניים של נשים שמגיעות לישראל, שמוברחות לשראל לצורך עיסוק בזנות, והוועדה הזאת דחפה את משרדי הממשלה, וביניהם גם את משרד הבריאות, לתת מענה לקורבנות הסחר, בהיבט הבריאותי וכמובן בהיבט הנפשי.

מה שעוד קרה באותן שנים, וזה כבר קשור לעולם האפידמיולוגיה, זה שיעורי התחלואה במין עלו. באמת החיבור של שני הגורמים האלה יחד הביא להקמת המרפאה בשנת 2002. עשו איזשהו סקר בלשכת הבריאות תל אביב שגילה שבנשים בזנות בתל אביב באותן שנים – זה היה על קורבנות סחר בנשים – מצאו קצת יותר בציבור הכולל דונוקוקים של זיבה, מחלת מין, בלוע. אני חייבת לומר שמאז לא מצאנו שיעורים כאלה. אחד הדברים שאנחנו מנסים במהלך השנים הוא דווקא לנתק את הקשר הזה בין זנות ומחלות מין. לכן שמתי כאן תמונה של גולגולת של אישה שמתה מסיפיליס. זה הוצג במוזיאונים, במיוחד בגרמניה, וזה היה למען יראו ויראו. גברים שעוזבים את הקשר הממוסד, הקבוע, המונוגמי והולכים לקיים יחסי מין עם נשים אחרות, שייזהרו להם כי הם יכולים להידבק בסיפיליס. אז סיפילס הייתה מחלה שאפשר היה למות ממנה כי עוד לא הייתה אנטיביוטיקה. זה בעצם איזה לינקג' כזה שלאורך השנים זה הפך להיות מיתוס שזנות היא תחלואה.
אני חושבת שלעבוד בעולם הזה, זה להיות ער כל הזמן לגילויים חדשים על בני אדם. אחד הדברים אנחנו רואים לאורך השנים זה שדווקא זנות היא מסבה לאישה ולגבר שעוסקים בה הרב נזקים אבל מחלות מין זה לאו דווקא הדבר הבולט ואת זה תראו בהמשך המצגת.

אם כן, זה הרקע להקמת המרפאה. המרפאה הוקמה ב-2002 והיו לה ארבע מטרות מרכזיות: לאבחן חולים, לטפל בהם, לאפשר לאנשים לקבל מידע וגישה למידע כדי שהם יוכלו לשמור על עצמם מוגנים מפני פגיעה מינית, מחלות מין וכל הנזקים שיכולים להיגרם על ידי מין לא מוגן, גופנית ונפשית, וכמובן לאפשר לאנשים שהם בסיכון גבוה – ואז באמת זאת הייתה הקבוצה של נשים בזנות אבל מאז אנחנו יודעים שיש קבוצות נוספות שהן בסיכון גבוה. הן לאו דווקא חולות יותר, אבל הן נמצאות סיכון גבוה להידבק במחלות מין ולהדביק אחרים בגלל סיטואציית החיים. אחר כך אנחנו נתייחס לאוכלוסיות האלה. האוכלוסייה של נשים בזנות, גם גברים וקטינים, סומנה כמי שצריך לתת לה מענה שהוא מעבר למענה הבריאותי.

בגרף הזה אפשר לראות את שיעור ההגעה למרפאה. עם השנים ציבור האנשים שפוקדים את המרפאה הולך וגדל. עוד דבר מעניין שאפשר לראות מהגרף הזה זה שדווקא אנשים שהם ותיקים – כלומר, נבדקו אצלנו בעבר – באים יותר. העמודה האדומה מסמנת את שיעור הבאים שהם ותיקים והעמודה הכחולה מסמנת את שיעור הבאים שהם חדשים. זה משהו שאפשר לראות אותו ממש כמגמה ב-2011 כאשר יותר ותיקים מגיעים. הוותיקים הם אנשים שיודעים למה הם באים, הם מגיעים מקבוצות סיכון, הם נמצאים עדיין במצבי סיכון, לעתים גם הזנחה אבל לא תמיד, והם מגיעים יותר כדי לקבל מענה של בדיקות תקופתיות וטיפול.

עוד קצת על מאפייני הפונים בהיבט המגדרי והגילאי. אנחנו רואים שהמרפאה מקבלת בעיקר אנשים שהם בגילאי עשרים לארבעים-חמישים וקצת יותר גברים מנשים. זה משהו שהוא מאוד דומה למרפאות כאלה דומות בעולם. מתוך סיבות הפנייה, אפשר לפלח שתי סיבות עיקריות. חלק מהאנשים – וזה החלק הגדול – באים כי היה להם איזשהו מין לא מוגן או איזשהו חשש, לעתים פגיעה מינית, איזשהו סיפור שבגללו הם רוצים לבדוק את סטטוס מחלות המין שלהם וזה מה שקרוי אצלנו סריקה. זה ה-87 אחוזים. חלק קטן יותר אלה אנשים שבאים כבר עם תסמינים של מחלת מין, פצע או איזושהי הפרשה, משהו שמציק להם, שהוא לא רגיל והרבה פעמים אנחנו רואים גם את ההבחנות החיוביות – ממצאים חיוביים של תחלואה – שמתגלות דווקא אצל אנשים שבאים עם התסמינים. גם זה דבר הגיוני כי חלק ממחלות המין הן תסמיניות אבל חלק מהן הן לא תסמיניות ולכן אנחנו רואים שיש גם שיעורי גילויים של מחלות מין גם אצל אנשים שבאים כאשר סיבת הפנייה שלהם הייתה סריקה. עשיתי מגע מיני חשוד או קרה משהו ויש לי סיבה לבדוק אבל לאו דווקא תסמינים.

עוד קצת לגבי המתאם של גורמי סיכון עם מחלות שונות. אפשר לראות שב-HIV אנחנו רואים יותר אנשים שגורם הסיכון הוא נטייה מינית. בדרך כלל אלה גברים שמקיימים יחסי מין עם גברים במדינה אנדמית, בדרך כלל ארצות אפריקה. בזיבה אנחנו רואים שגם המגדר, כלומר, בעיקר גברים ולאו דווקא נטייה מינית – זאת אומרת, גם גברים שמקיימים יחסי מין עם גברים אבל גם גברים שמקיימים יחסי מין עם נשים. העניין המגדרי נמצא כאן בקורלציה עם זיבה וכמובן גם מדינה אנדמית. אנחנו רואים את זה גם אצל יוצאי אפריקה שמגיעים למרפאה או פוגשים אותנו בניידת ואלה שיעורים יחסית גבוהים של זיבה. זאת אומרת, זאת מחלה גם אנדמית.
בכלמידיה לא נמצאו אפיונים בבסיס המידע למעט נטייה מינית ודווקא של מה שנקרא סטרייטים. יותר גברים סטרייטים מגברים הומואים חולים בכלמידיה.

לגבי הזיבה בלוע – מה שראינו בסקר הראשון שהביא להקמת המרפאה – אנחנו רואים קצת יותר זיבה בלוע אצל נשים בזנות ומההכרות שלנו זה כתוצאה מחוסר היכולת לשכנע לקוח להשתמש בקונדום במין אוראלי. זאת אומרת, נשים שמצליחות לעשות את זה, לא נדבקות כי אחרת כולן היו נדבקות. אנחנו יודעות שזאת הסיבה היחידה. גם לקוחות זנות מבקשים בתוך הסצנה מין בלי קונדום ובעיקר לא מוכנים לוותר על זה במין אוראלי וזאת הסיבה שאנחנו רואים נתון גבוה של זיבה בלוע אצל נשים בזנות.

לגבי הפטיטיס B, זה בעיקר מדינה אנדמית וסמים בהזרקה. מעורבות בזנות או צריכת זנות, זה די מקזז את עצמו וזה בשיעורים נמוכים.

אם לחזור על השקף שהראינו עם הגולגולת של האישה עם הסיפיליס, אנחנו רואים שבאמת הקשר הזה מתברר כלא מובהק, של זנות ותחלואה.

יש גורמי סיכון שונים ואחד המסרים שאנחנו כמרפאה מעבירים – ומאוד חשוב לנו לא לזרות פחד ולא להטיל אשמה – אנחנו לא אוהבים לדבר על מחלות מין כאופייניים לאוכלוסייה ולתייד אותה אלא אנחנו מדברים על מחלות מין כמה שיכול להיות נחלת חלקו או חלקה של כל מי שלא עושה מין מוגן. נכון, מין מוגן ברוב המקרים הוא בחירה, אנחנו יכולות לבחור להשתמש בקונדום, אבל אנחנו יודעות ויודעים שלא תמיד הבחירה נמצאת בידי כל אחד ואחת מאתנו ובאמת כאן אנחנו מתקרבים לאזורים של הפגיעה המינית והזנות שלא תמיד יש שם בחירה. לדעתי תמיד אין שם בחירה.

קצת לגבי תחומי הפעילות של המרפאה. שישה תחומים עיקריים: קבלת קהל במרפאה. יושבים כאן חבריי למרפאה – אנה, רעיה ואריקה. קבלת הקהל במרפאה היא מדי יום. מקבלים קהל שבא לעשות בדיקות למחלות מין, לקבל תוצאות, לקבל טיפול אם צריך, והסברה. זאת קבלת קהל שמתרחשת שלושים שעות בשבוע במרפאה. כדי להבין את ההיקפים, אנחנו סוגרים עשר שנים עם 25 אלף אנשים שפקדו את מרפאת לוינסקי לפחות פעם אחת. ראיתם שיש הרבה שהם חוזרים. לא ציינתי כמה ביקורים היו במרפאה אלא ספרתי רק את האנשים. אם כן, 25 אלף אנשים כאשר חלקם היה הרבה פעמים.

זאת הפעילות במרפאה. שוב, כל הבדיקות שעלותן גבוהה וכל התרופות שעלותן לא גבוהה ניתנות בחינם על ידי משרד הבריאות לכל אדם שמגיע אלינו ומגיעים אלינו גם אנשים שאין להם מעמד אזרחי. מגיעים אלינו הרבה מאוד כאלה כאשר בשנה האחרונה הם מהווים למעלה מעשרה אחוזים.

יש לכם פילוח נתונים?

לא במצגת הזאת אבל אני יכולה לשלוח לוועדה.

אנחנו נשמח לקבל כי אנחנו מבינים שיש יותר ויותר פונים שהם חסרי מעמד שבאים לבקש סיוע רפואי.

נכון. כמו אצל רופאים לזכויות אדם – ושחר נמצאת כאן – וארגונים אחרים שמטפלים באנשים הם חסרי מעמד, מהגרי עבודה, פליטים, גם אלינו מגיעים אנשים עם האפיון הזה והם מקבלים את השירות בחינם. יש לנו לצורך הטיפול בהם שיתופי פעולה מאוד טובים גם עם רופאים לזכויות אדם וגם עם עמותת אסף ועם הוועד למלחמה באיידס כדי לתת מענים בתחומי חיים אחרים שהם מעבר לבריאות.

תחום נוסף שמתלבש על קבלת קהל במרפאה הוא ההסברה. נכון, מתרחשת גם הסברה במרפאה. כל אדם עובר מה שנקרא אפטר טסט קאונסלינג שזה איזשהו ייעוץ שנוגע לגורמי הסיכון שהוא תיאר ואם יש מחלה או תסמינים או חשש, זה המקום שבו הוא מקבל אפשרות ללבן, לעבד, לאוורר, לעשות וינטלציה וגם לשאול שאלות. זה קורה עם רופא או עם עובדת סוציאלית או עם רופאה או עם עובד סוציאלי. ההסברה היא הרבה מעבר למה שקורה בתוך המרפאה והיא באמת פונה לקבוצות מחוץ למרפאה.

יש לנו פרויקט שנקרא סקס בטוח בעיר הגדולה שממומן בעיקר מכספי תרומות, גם מגורמים מסחריים וגם מעודפי תקציבים אחרים ולא מהתקציב הקבוע. הפרויקט הזה הוא הסברה בבתי ספר. הסברה מניעתית בבתי ספר מול קבוצה. ב-2011 פקדו את הפעילות הזאת 35 אלף תלמידים. זה פרויקט שאנחנו עושים אותו יחד עם המרפאה בחיפה, המרפאה התאומה שלנו בחיפה שמנהלת אותה דניאלה בקר, וגם עם נציגים של ארגונים אחרים בדרום הארץ ובירושלים.

זה לא נעשה בשיתוף משרד החינוך?

משרד החינוך נתן לנו את ברכת הדרך.

ברכת הדרך היא טובה, אבל צריך תקציב.

נכון. התקציב מגיע בעיקר מגורמים מסחריים.

אז אתם נכנסים לתוך בתי הספר?

כן. אנחנו נכנסים לתוך בתי הספר.

גם לתנועות הנוער או רק לבתי הספר?

פחות תנועות נוער. קצת אגודות סטודנטים וצה"ל. יש תהליך הסברתי מאוד קצר. זאת ממש טעימה אבל יש שם דיבור דרך פריזמה של שוויון בין המינים, על נושא מחלות מין, סיכונים במין, פגיעה מינית, נטייה מינית, זהות מגדרית. מזהו שהוא מאוד על קצה המזלג עם חיבור לארגונים אחרים שממשיכים את זה ועושים עוד פעילויות דומות ארוכות יותר. זה קורה בבתי הספר.

לקבוצות שהן בסיכון גבוה, נערות ונערים בסיכון גבוה, זה תהליך קצת ארוך יותר של שישה עד שמונה מפגשים שמתרחשים בפנימיות של חסות הנוער, במעון צופיה, בהוסטלים שונים, כאשר שם אנחנו עושים תהליך ארוך יותר וסדנאי. זה תהליך פסיכו חינוכי שיש בו גם אפשרות לשיח עם הקבוצה. זאת לא הרצאה אלא זה משהו שהוא תהליכי. אנחנו עושים את העבודה הדומה הזאת גם עם הצוות ולעתים גם עם הורים של החוסים באותן מסגרות. גם זה היה השנה.

תחום נוסף שמשלים את ההסברה במרפאה והושק השנה בעזרת המחלקה לשחפת ואיידס במשרד הבריאות הוא מה שאנחנו קוראים לו לוינסקי און ליין. את הפרויקט מנהלת אריקה בוני שיושבת כאן שהיא גם המנהלת האדמיניסטרטיבית של המרפאה. הפרויקט הזה כולל אתר אינטרנט מאוד יפה, קו חם שאותו מוביל יהונתן מרטון, עובד סוציאלי שיושב כאן ועיסוק אינטרנטי שעושה אותו רוני ממן שלא נמצאת כאן, עיסוק אינטרנטי של אנשים בסיכון גבוה, גם אנשים בזנות, ברשת, נשים, גברים וקטינים, וגם קהל בכלל שמציע מין לא מוגן באתרי הכרויות שונים, גם לקהילה הסטרייטית וגם לקהילה ההומוסקסואלית. אני חושבת שהפרויקט הזה של לוינסקי און ליין הוא איזשהו גורם משלים את פעילות ההסברה שנעשית בבתי הספר ובמרפאה בכלל. אנחנו כבר רואים הרבה חיבורים. אנשים שמגיעים לקו החם, ליהונתן מרטון, מגיעים לבדיקות במרפאה, אנשים שהשתתפו בסדנאות פונים וממשיכים לשאול שאלות באתר האינטרנט ויש גם קשרים עם נשים בזנות שצמחו ונבטו בתוך השיח עם נשים שמעורבות בזנות דרך הרשת.
תחום נוסף במרפאה הוא תחום ה-HIV.

לגבי אנשים שאתם מצליחים לזהות ברשת, יש איזשהו ציר שמחבר אותן הלאה לתוכניות השיקום הנוספות?

בוודאי. קודם כל הן מקבלות את מספר הטלפון של קו החירום של סלעית ומקבלות את מספרי הטלפון הסלולרי של עובדות הניידת והן יכולות להמשיך ולפנות. בדרך כלל אם אישה כזאת מגיעה למענה הטלפוני, היא פוגשת עובד או עובדת סוציאלית שלנו כאשר בדרך כלל זאת עובדת סוציאלית שתדבר אתה והקשר חורג מעבר לקו החם אבל לעתים לא.

השאלה הייתה לגבי ההפניה כי אנחנו כל פעם אומרים לעשות עבודה שהיא מתכללת את כל השירותים שקיימים.

הם מקבלים את מספרי הטלפון של כל הגורמים, בעיקר של סלעית שהיא הקו הארצי ושל העובדות הסוציאליות אצלנו.

תחום ה-HIV במרפאה מתבקש במרפאה שמגיעים אליה אנשים שהם בסיכון גבוה ואנשים שמגיעים עם מצבי הזנחה ופגיעה. לצערי גם מתגלים נשאים חדשים וכל שנה יותר ויותר. אורי שנמצא כאן, עובד סוציאלי במרפאה, מרכז את תחום ה-HIV במרפאה ומלווה אותם בכל השלבים של קבלת הבשורה כי זה תהליך ולא בדיקה אחת. חלקם נשארים בקשר אבל את רובם אנחנו מפנים הלאה לגורמי טיפול ייעודיים שהם כמובן מרכזי האיידס בארץ והוועד למלחמה באיידס שנותן מעטפת גם פסיכו-סוציאלית וגם חברתית. אנחנו עובדים בקשר צמוד עם מרכז האיידס באיכילוב, עם צוות מקסים שמשלים את מתן הבשורה ברוב המקרים כאשר מה שאנחנו מסיימים לבשר במרפאה, מתחבר אליהם בשלב מאוחר יותר. זאת אומרת, זה מרכז האיידס אתו אנחנו עובדים.
לסבר את האוזן. בשנת 2011 התגלו 23 נשאים כאשר אחד תגלה כפולס פוזיטיב, שזה גם קורה, כך שהתגלו 22 נשאים.

אתה רוצה לספר משהו על האפיון שלהם?

מגיעים בעיקר משלוש קבוצות עיקריות: אנשים שמגיעים עם פגיעות אנדמיות באפריקה, הקבוצה השנייה היא MSM שאלה גברים שמקיימים יחסי מין עם גברים ואנחנו קצת רואים שמגיעים מתחום של מכורים ואוכלוסיות קצה. זה הקו לאורך כל השנים. עוד נתון אחד הוא שרק במחצית הראשונה של 2012 הגענו לאותו מספר של 23 אנשים.

עוד לא סיימנו את השנה וכבר המספר דומה למספר שהיה ב-2011.

גם תחום ה-להט"ב – לסביות, הומואים, טרנסים ובי סקסואלים – מרכז אורי. זה תחום רוחבי בתוך השירות שלנו. בעצם בכל עולמות התוכן שאנחנו עוסקים בהם, המשקפיים המגדריות נמצאות והדיבור למשל על יחסי מין בסדנאות בבתי ספר הוא לא רק גבר ואישה אלא גם גבר עם גבר ואישה עם אישה כאשר האופציה של טרנס גם מתאפשרת בשיחות. באמת זה תודות לעבודה של אורי בתהליך שהוא עושה אתנו כצוות, כדי להפוך אותנו לצוות ידידותי לקהילת הלהט"ב. מעבר לזה, בתוך הפעילות הזאת יש גם ניידת שמיועדת לגברים בזנות וניידת נוספת שמיועדת לגברים שהם בסיכון גבוה להידבק בשיתוף עם הוועד למלחמה באיידס בגן מאיר. אני לא ארחיב כי אנחנו צריכים להתקדם.

להתקדם עם הדיון כי יש כאן הרבה התייחסויות.

את ספינת הדגל של המרפאה - שגם שוכפלה לחיפה תודות לתוכנית הבין-משרדית, וניבין מנהלת המרפאה הדומה בחיפה – מובילה רני חלאבי שהיא מנהלת המרפאה הניידת לנשים בזנות. אני חושבת שהמרפאה הזאת היא החיבור המרכזי לוועדה הזאת ולכן אני ארחיב קצת יותר.
המרפאה הניידת בווריאציות שונות היא כבר קיימת מראשית המרפאה. זה התחיל כשיצאנו עם צידניות החוצה ואפילו עוד לא היה רכב ואפילו לא עשינו בדיקות ברחוב אלא רק חילקנו קונדומים, אבל לאט לאט הפרקטיקה הזאת הלכה ונהייתה יותר מאורגנת ויותר מסודרת. בשנת 2007 התוכנית הבין-משרדית הוקמה והושקה, הודות למרית ולמי שהיה אז ראש הממשלה אהוד אולמרט, והושג תקציב שניתן כדי להקים רשת של שירותי שיקום וטיפול לנשים בזנות כאשר את הסניף החיפאי שלה מנהלת ביאטריס שנמצאת כאן ואת הסניף התל אביב בתחום של הרווחה מנהלת נעמה והמרפאות הניידות הן חלק מאותו רצף.

אגב, חשוב לציין שיש גם סניף חדש בבאר-שבע.

נכון.

לפעילות של המרפאה הניידת יש ארבעה מוקדים עיקריים. כמובן זאת מרפאה על גלגלים ואתם תכף תצפו בסרטון שהכנו לרגל עשר השנים ותוכלו לראות ולחוש קצת יותר מה קורה בניידת. זאת מרפאה על גלגלים. כמו שיש את מרפאת לוינסקי, יש מרפאת רחוב עם אופי שמותאם לרחוב. המרפאה הניידת מאפשרת לאנשים שיוצרים קשר עם הצוות שלנו גם טיפול פסיכו-סוציאלי וקבוצות תמיכה. אנחנו עוסקים בקידום מין מוגן גופנית ונפשית בקרב נערות וגם בהעלאת המודעות החברתית לנזקי הזנות ועושים זאת מעל כל במה אליה אנחנו מוזמנים לדבר.

אנחנו נצפה בסרט.

הקרנת סרט.

אני אוותר על המשך המצגת כי באמת גלשתי קצת אבל היא נמצאת על השולחנות ואם יהיה זמן, אני אחזור אליה אחר כך. תודה רבה.

תודה רבה לך יעל על העבודה שאת עושה יחד עם הצוות שלך. הגיע מנכ"ל משרד הבריאות ואנחנו נעשה את הפתיחה הפורמאלית כי חיכינו לך.
אני חייבת לומר – מיקי דור יצא אבל אנחנו נתייחס אליו כשהוא יחזור – שיעל גור היא שותפה בוועדה. היא באה לכאן עם מחויבות ועם אחריות. מה שהיא מביאה לוועדה, זה רק הייצוג של כל הצוות שעובד אתה גם בתל אביב וגם בחיפה, ואני מקווה מאוד שהפעילות של הניידות תתרחב לערים נוספות. אני חייבת לומר שיש כאן מסירות, אחריות, מחויבות ושיתוף פעולה עם גורמים נוספים שלצערי הרב לא תמיד עולים יפה. אנחנו בעצמנו נחשפנו לכמה קונפליקטים שהתעוררו בין עבודת משרד הבריאות לבין עבודת המשרד לביטחון פנים וניסינו להסדיר את זה. אני לא רואה כאן נציג של המשרד לביטחון פנים אבל אני חושבת שזאת אחת הסוגיות שצריך להסדיר כיוון שהמרפאה עובדת בחסות משרד הבריאות והמשרד לביטחון פנים עובד במקביל ולפעמים על אותם צירים. אני חושבת שיש כאן כמה פערים שאתה כמנכ"ל משרד הבריאות שמחויב ומגויס ולכן הגעת לכאן היום, אני מאמינה שתיקח את זה על עצמך.

אני מקדמת בברכה את העובדה שאתה נמצא אתנו כאן היום. הנושא הזה הוא נושא חשוב, הוא משמעותי, הוא קריטי ובעיקר – לא רק הפעילות של מרפאת לוינסקי – הוא כל מה שקשור לטיפול בקורבנות הזנות והסחר בבני אדם. עכשיו אנחנו מתמודדים במדינת ישראל עם קבוצות נוספות, קורבנות שהם פליטים, מבקשי מקלט, קורבנות מחנות העינויים ולצערי הרב בתוך האווירה ובתוך ההתלהמות הזאת כנגד מבקשי המקלט, כנגד המהגרים, כנגד הפליטים שהגיעו למדינת ישראל, יש הרבה מאוד קורבנות. בכל ביקור שאנחנו מקיימים בסהרונים, אנחנו נחשפים ליותר ויותר מקרים. גם הסנגוריה הציבורית – ונמצאות כאן נציגת משרד המשפטים, דוקטור מירב שמואלי – נחשפה לזה. אנחנו מקבלים יותר ויותר פניות מקורבנות שעברו עינויים, שהתעללו בהן, שנוצלו פיזית, נפשית, מינית ואולצו לספק שירותי מין גם בדרך לכאן ולפעמים גם בתוך הקהילות שלהן כאן בתוך מדינת ישראל. יש כאן מארג שלם של פשיעה וזה בהחלט משיק לעבודה של משרד הבריאות ומרפאת לוינסקי.

אני חושבת שאנחנו כחברה ערכית ומוסרית קודם כל חייבים להוקיע את ההתבטאויות שיוצאות מהבית הזה - ואני רוצה לחדד את זה כאן בדיון הזה – ומלבות את היצרים, מעודדות גזענות, מסיתות כנגד אותן קבוצות באוכלוסייה. השבוע התקיים דיון נוסף והוצגו נתונים על אחוזי התחלואה בקרב הקורבנות ואנחנו רואים שאחוזי התחלואה הם לא כל כך גבוהים כפי שמנסים להציג או לפעמים לעוות אותם. אני חייבת לציין – זה לא נושא הדיון אבל אי אפשר להתעלם מהמקרה הקשה שקרה בשבוע שעבר בבית החולים איכילוב והחלטת ההנהלה לטפל באותם קורבנות, פונים, מהגרים, פליטים ולבודד אותם על רקע הצבע שלהם ולשים להם תג על היד. היו עדויות קשות מאוד שהגיעו בנושא הזה ואני בטוחה שמדינת ישראל לא המדינה היחידה שמתמודדת עם התופעות האלה. אני חושבת שבעולם יש מספיק מודלים שאפשר לאמץ על מנת לטפל באותם פליטים, קורבנות ומסתננים - אפשר להכניס את זה לתוך כל הקטגוריות – או מבקשי המקלט ומהגרי העבודה ואפשר לתת להם מענה גם על הציר הזה של מערכת הבריאות על מנת גם להגן על הרופאים ועל המטופלים האחרים שפונים. אני יודעת שהמדרגה הראשונה אליה אותם פונים מגיעים היא סהרונים ואנחנו מדברים על העבודה של משרד הבריאות.
מיקי דור, ציינתי קודם את העבודה של יעל גור ואני חייבת לציין את השותפות שלך, את המחויבות שלך ואת העבודה שלך בצוות הבין-משרדי, את העובדה שהגעת לכאן והצגת את הפעילות שלכם. אנחנו נשמח לשמוע גם את ההמשך אבל במקום הזה צריך לעשות סדר, גם להגן על האנשים וגם להגן על הפונים האחרים אבל גם להתנהג באנושיות. אנחנו מדינה יהודית, אנחנו מדינה ערכית מוסרית ואנחנו צריכים לפעול על פי הערכים שלנו. זה מחד ומאידך לפעול על פי האמנות הבינלאומיות להן אנחנו מחויבים וחתומים עליהן. בעיני האמנה, כבודה במקומה מונח אבל הערכים והמוסר הם הרבה יותר חשובים על הציר הזה.

לגבי מרפאת לוינסקי והעבודה שנעשית. אני יודעת שיש הרבה מאוד יוזמות והרבה מאוד מחשבה להרחיב את הסוגיות בהן המרפאה מטפלת ולהרחיב את שיתופי הפעולה. אנחנו באמת נשמח לשמוע גם אותך לגבי הנושא הזה.

במסגרת הדיונים גם עם משרדים אחרים עלו סוגיות שונות. עלה הנושא שהוא בסיס התקציב של המרפאה שלא השתנה מיום הקמתה. עובדה שיש תקציב נוסף שהוגדל, אבל הוא לא בבסיס התקציב וכל מה שקשור לקיצוץ ולחרב שמונפת מעל המרפאה. אנחנו נשמח לשמוע אחר כך את נציג הרשות לקידום מעמד האישה שהוא הגורם שמעביר חלק מהתקציב. נרצה לשמוע את כל מה שקשור להעסקת הניידות והקונפליקט עם בית החולים וולפסון. הובא לידיעתנו שהחל מ-2013 בית החולים וולפסון לא מוכן להמשיך בהעסקה ואנחנו מבקשים לקבל תשובות קצת יותר ברורות כיצד יועסקו עובדי המרפאות, בסיס התקציב ותנאי ההעסקה של העובדות והעובדים. כפי שציינתי, יש כאן קיצוץ רוחבי.
היו סוגיות נוספות שעלו בדיונים הקודמים ודוקטור מיקי דור התייחס אליהן. ינו רוצים לשמוע על התפתחות מסקנות ועדת דור וועדת חורב ומה דינם וגורלם של כל אותם גורמים שאמורים לקבל מענה במסגרת ההחלטות שהתקבלו.

אני חושבת שבשלב הזה אלה הן השאלות להתייחס אליהן.

תודה רבה ליושבת הראש ולוועדה על קיום הדיון. אני אתייחס לנושאים שעלו ואם יש עוד דברים אותם שכחתי, תאמרו לי.

כדי שאני לא אשכח, אני צריך באמת להגיד תודה למי שהקים את המרפאה ולמי שמוביל אותה במשך השנים. זאת גם הפעילות של דוקטור ברלוביץ שהיה ראש מינהל רפואה וגם הפעילות של דוקטור דור, הפעילות של יעל וכל המעורבים, גם הפעילות של הרופאים המחוזיים של מחוז תל אביב ונמצאת כאן דוקטור רבקה שפר שנותנת את התמיכה שלה יום-יום במרפאה. אם שכחתי מישהו, תאמרו לי תוך כדי הדברים.

זאת באמת פעילות שנעשית לעתים אפילו אולי בניגוד לאיזושהי מדיניות רשמית. אנחנו כאן נותנים תמיכה להרבה מאוד פרטים שהם אינם בעלי מעמד ואנחנו עושים זאת מתקציבנו ולא תמיד עם גיבוי והכרת תודה מלאה.

בנושא של התקציב. התקציב של משרד הבריאות יישאר. אנחנו אף פעם לא ניקח או נשחית או נשחק או נקטין את התקציב. גם הפעילות מול בית החולים וולפסון תישאר. אני לא מכיר שום בקשה או שום כוונה לסגת מזה. אני מבקש גם שכל הגופים המעורבים ימשיכו לתת את הגיבוי התקציבי. יש לנו איזשהו עניין של איום לגבי תקציבים שאנחנו מקבלים ממשרדים אחרים אבל אני אדאג לכך שאותם משרדים ימשיכו לתת את הגיבוי התקציבי.

נכון שצריך גם להגדיל את התקציב אבל אני כרגע נמצא אל מול אתגרים ומשימות מאוד מאוד קשים שהם לא קשורים רק בנושא של הסחר בנשים, מחלות מין, זנות וכולי אלא בכלל בהקשר של הבריאות בעיר תל אביב ובמרכז העיר תל אביב עם עשרות אלפי תושבים חסרי מעמד שגרים בה. לגבי הוועדה של חורב, בהקשר הזה, אין לי בשורות. כלומר, המדינה לא החליטה כרגע שאותם חסרי מעמד יהיו בעלי מעמד בחוק ביטוח בריאות ממלכתי. לכן אנחנו נותנים להם את הגיבוי הרפואי ככל שאנחנו יכולים אבל ככל שאנחנו יכולים, זה לא מספיק. לאחרונה החלטתי להרחיב את הפתרון שנתנו במרפאת הפליטים בתחנה המרכזית שדוקטור דור הקים אותה יחד עם ההסתדרות הרפואית ועם עוד גורם. אנחנו נרחיב אותה ואני עומד בלוחות זמנים מאוד מאוד קצרים להרחבתה ולהקים מרפאה בעלות כספית משמעותית, לא בהתנדבות אלא בשירות רפואי מלא בתוך מרכז תל אביב לאותם חסרי מעמד מכיוון שאני רואה את המצב ההפוך, את המצב הלא יעיל שאותם אנשים מידרדרים רפואית ומגיעים למצבים רפואיים פחות טובים ובעצם מבקשים את שירותי הטיפול הרפואי בתוך בתי החולים, שם אנחנו מחויבים לתת אותו על פי חוק זכויות החולה. אנחנו אחת המדינות המתקדמות מאוד בתחום הזה אבל אנחנו משעינים את כל כובד המשקל הזה על בתי חולים ממשלתיים ואולי גם על בתי חולים אחרים שהם אינם ממשלתיים, כמו של שירותי בריאות כללית, שהם חייבים לקבל את המטופלים האלו כאשר כסף הם בדרך כלל לא רואים.

יש חובות אבודים של כחמישים מיליון שקלים.

נכון.

זה לא יותר יעיל לתת מענה וכיסוי ביטוחי כדי לסיים את הסאגה הזאת אחת ולתמיד?

למענה ביטוחי אני צריך את הכנסת. אני צריך שינוי חקיקה. אני צריך ממשלה.

יש לך סגן שר וראש ממשלה שיכולים לקדם הצעת חוק בנושא. אני מוכנה לקדם הצעת חוק פרטית ואני אומרת את זה כאן ועכשיו. אנחנו נשב וננסח אותה. אני מוכנה לעשות זאת.

לממשלה יש שיקולים רחבים יותר ולכן בוועדת חורב יושבים נציגים נוספים, כולל משרד המשפטים ונציגים אחרים. אני כרגע בתוך ד' אמותיי, בתוך מערכת הבריאות, הולך לתת איזשהו פתרון קהילתי ואני מסביר אותו מכיוון שכרגע המצב מידרדר לכך שהם מגיעים למצבים יותר קשים ובסופו של דבר אני מטפל בהם ואני מטפל בהם בקצה השני, בתוך בתי החולים, עם תפיסה של משאבי אשפוז.

לכן אנחנו נרחיב את המענה קהילתי בהקשר הזה.

לגבי איכילוב, אתם כבר יודעים שמשרד הבריאות פרסם נהלים אחרים שגם איכילוב וגם וולפסון כרגע מתיישרים לפי הנהלים האלה.

יש איזושהי מחשבה להרחיב את הפעילות שלכם בתוך מתקני השהייה?

אני אסביר מה קורה שם. החל מתחילת יוני אין העברה של מבקשי מקלט או מסתננים – לא יודע את שמות התואר המתאימים – או מהגרים לא חוקיים למרכז תל אביב. לכן הסיטואציה בסהרונים גם היא תצטרך לקבל את תשומת הלב של המדינה, בין אם זה שירות בתי הסוהר או שירות בתי הסוהר מונחה משרד הבריאות. זה דבר שכולכם מכירים אותו.

בוא נעשה סדר. זה לא התפקיד של שירות בתי הסוהר לתת מענה בסוגיות האלה. זה התפקיד של משרד הבריאות. לפני שבוע בדיון היה כאן מפקד המתקן והוא בפירוש אמר שהוא צריך לפקד על מתקן כליאה. תפקידו לעסוק בכליאה ובאחזקה של מהגרים לא חוקיים שהגיעו לישראל. התפקיד שלו הוא לא לתת להם מענה ברמה הרפואית. מספר הפניות הולך וגדל, התקציבים ששירות בתי הסוהר מוציא על נושא הבריאות הם באמת אסטרונומיים והם מיליוני שקלים בשנה. השאלה אם לא כדאי לעשות שיתוף פעולה, איגום משאבים ולהקים שם מרפאה שתיתן מענה.

מעבר לשאלה התקציבית, יש כאן שאלה של טריטוריות ואחריות של מסגרות בתוך המדינה. בתוך שירות בתי הסוהר, כל מה שנחשב מתקן כליאה, האחריות הרפואית היא של שירות בתי הסוהר. אנחנו נותנים את ההנחיות המקצועיות. אנחנו אומרים להם מה בדיוק צריך לעשות, איך צריך לעשות, עוזרים להם על ידי מערכות האשפוז שלנו, עוזרים להם על ידי מתקני משרד הבריאות בהקשר של שחפת וטיפול, אבל בתוך מתקני הכליאה – האחריות היא של שירות בתי הסוהר. אכן, הסוגיה התקציבית היא סוגיה יחסית שולית והיא תיפטר על ידי דרישה תקציבית בגובה של 10-15 מיליון ואני מניח שמשרד האוצר יכסה את הסכום הזה, אבל יש טריטוריות בתוך שירותי הבריאות ואנחנו לא נכנסים לבתי הסוהר כדי לתת שירותי בריאות. משרד הבריאות מנחה מקצועית, הוא הרגולטור המקצועי והוא זה שצריך להיות עם אצבע על הדופק ולומר אם זה בסדר או לא בסדר, אם זה מתנהל טוב או לא מתנהל טוב. זה התפקיד שלנו וכך אנחנו עושים ועובדים אל מול סהרונים לאורך כל הדרך. אנחנו נתנו את ההנחיות המקצועיות איך לבצע את הצילומים, איזה בדיקות לעשות, לוודא שהבדיקות מבוצעות ושלא עובר אדם לפני שהוא ביצע את כל הבדיקות האלה ואם הוא צריך המשך טיפול אשפוזי, זה יהיה בתוך המערכת האשפוזית. אנחנו נותנים לזה את כל הגיבויים האפשריים אבל כמובן בתוך מסגרות מתקני הכליאה, הוא מבוצע על ידי שירות בתי הסוהר.

יש איזשהו פיקוח ובקרה שהם באמת פועלים על פי כל ההנחיות?

כן.

אם למשל נמצאים שם אנשים שחולים בשחפת, יש כאן בעיה. כל אדם שמגיע עובר צילום חזה?

כן, כי זאת בדיקת הסקר לחולי שחפת. אין בדיקת סקר אחרת. מבחינה רפואית כדי לאתר חולה שחפת, אתה עושה לו צילום חזה ואתה כן רואה נגע או לא רואה נגע. אז אתה יודע אם זה אדם שזקוק לטיפול. אחרי שעשית לו את צילום החזה, אתה עושה בדיקת אימות. לא אכנס לזה, אבל יש לזה ממש הגדרה בנהלי משרד הבריאות שאומרים איך מבצעים את זה. ברגע שהגעת למסקנה שהוא חולה שחפת, משרד הבריאות נותן את הנוהל הטיפולי והאדם מקבל טיפול בתוך סהרונים. הוא לא עוזב את סהרונים עד שהוא לא משלים טיפול. בסוף הטיפול האדם מגיע אל מרכז המעקב של שחפת בדרום, בודקים לו בדיקת כיח כמה פעמים ורואים שהוא בריא, שהוא עבר תהליך של ריפוי ורק אחרי כן משחררים אותו. זאת מחלה אנדמית באוכלוסייה הזאת ואנחנו כרגע עוסקים בביקורת על המצב הספציפי בתוך העיר תל אביב ואנחנו רואים עלייה בתחלואת השחפת.

לא רק תל אביב. אנחנו מדברים גם על אילת ועל ערים נוספות בארץ.

זה נכון.

פנה אלי ראש מועצת אור עקיבא. שם יש שכונה אליה עברו מבקשי מקלט והוא עומד חסר אונים כי אין לו מענה לסוגיות שהוא צריך לטפל בהן.

בכל מקרה, אני חושבת שהסוגיה הזאת צריכה להיות על סדר יומכם.

היא על סדר יומנו.

בינתיים מגיעים לכאן ממתקן סהרונים והם זועקים לשמים כיוון שהמתקן הולך להתרחב והתקציבים לא ממש גדלים.

אכן זאת סוגיה מורכבת. בימים הקרובים אמור להתקיים איזשהו דיון בין משרדי בהקשר הזה. הסוגיה על שולחן הדרגים הגבוהים ביותר. אתם יודעים את ההתמודדות שלנו בתוך בתי החולים וזאת התמודדות מאוד מאוד מאוזנת. אנחנו גם רואים את השיקול של לתת את השירות הרפואי על פי חוק זכויות החולה לכל דורש ומצד שני אנחנו עוסקים כאן באוכלוסייה שהשירות הרפואי והתמיכה הרפואית שהיא מקבלת בקהילה היא לא כמו שמקבל כל אזרח. הם לא מקבלים תמיכה רפואית מספיק טובה וחלקם אפילו חוששים אולי לבוא ולומר שהם חולים. זמן הפנייה לרופא מהרגע שיש סימפטומים הוא קצת שונה בגלל חוסר הביטוח וזה יוצר לנו אתגר מאוד מאוד מיוחד. אכן על סדר יומנו ההקשר הזה עם כל האיזונים שאת תיארת אותם ואנחנו צריכים לבצע אותם. ההנחיות לבתי החולים הן מאוד פשוטות. בתי החולים נאנקים, במיוחד בית החולים איכילוב. אגב, איכילוב הוא בית חולים - ולשם ההגינות אני אומר שאני מגיע ממנו – שלאורך כל השנים באופן מאוד מאוד אנושי פתח את דלתותיו בפני כל האוכלוסייה שהיא חסרת מעמד. אם אני אקח את שנות ה-2000, אז היו אנשים מגאנה, מניגריה, מהפיליפינים ועובדים זרים מכיוון אחר. בשנים האחרונות אלה מהגרים מכיוון אחר. באיכילוב יש רופאים עם רמה אנושית מאוד מאוד גבוהה, חלקם מתנדבים בתוך אותן מרפאות של זכויות אדם. בית החולים פתח את שעריו וכרגע הוא מתמודד עם סוגיה לא פשוטה שהמדינה הפילה עליו ואנחנו צריכים לתת את האיזונים הנכונים, דבר אותו עשינו בימים האחרונים.

אני רוצה להוסיף עוד משהו לגבי סהרונים וכל הנושא הזה של נשים. כל פעם אנחנו חוזרים למקום הזה. יש להן קושי למצוא רופא או רופאת נשים שתיתן מענה לקורבנות שמגיעות ונמצאות שם. זה נושא שאולי תפקידו של משרד הבריאות לעשות איזשהו מאמץ קצת יותר משמעותי ולסייע למצוא רופא או רופאת נשים, מישהו שיהיה נציג בית החולים שיגיע למתקן ויסייע בטיפול לאותן נשים וקורבנות. אגב, מהדיווחים שעולים – לפחות בדיון האחרון – ומהנתונים שהציג בפנינו מפקד המתקן, יש מספר לא מבוטל של נשים שעברו תקיפות מיניות ונאנסו. חלקן בהריון ולפעמים לא מאתרים את ההריון או הן לא מדווחות אלא הן משתחררות וכשהן מגיעות לתל אביב, הן כבר לא יכולות להפיל. זאת עוד סוגיה שבסופו של דבר למיטב הבנתי מגיעה לבית החולים וולפסון. שם בחלק מהמקרים נשים מפילות, עוברות התערבות ואחר כך הן בורחות ונעלמות כי אין להן את היכולת לשלם עבור הטיפול. שוב, לדעתי מדובר כאן באיזשהו כשל מערכות. בסופו של דבר המדינה משלמת. היא מוציאה מעל חמישים מיליון שקלים ואלה חובות אבודים שלא גובים אותם.

אף אחד לא ירדוף אחרי אישה שעוברת הפסקת הריון כתוצאה מדבר שכזה. בתוך בתי החולים הממשלתיים, אם זה לא ברור ואם יש בעיות כאלה, נא להעביר אלי. משרד הבריאות יגבה את התשלום.

בחלק מהמקרים לא מאפשרים להן לעבור הפלה כי זה לא אובחן בזמן ולא אותר בזמן. אנחנו חיים במדינת הלכה שאסור להפיל החל מחודש מסוים.

לא. בהקשר הזה מדינת ישראל יחסית היא מאוד מתירנית.

יש לנו אין ספור דוגמאות. נמצאות כאן נציגות הארגונים שיוכלו להתייחס לכך.

אנחנו עושים הפסקת הריון במצבים כאלו גם בשבועות מאוד מאוד מתקדמים ואני מדבר על מעל 25 שבועות. אני במקצועי גניקולוג ואני הייתי בוועדות כאלו. אנחנו מאוד מתירנים בעניין הזה ואני מבקש לקבל אלי מצבים כאלו בהם יש בעיה בוועדה כלשהי או בבית חולים כלשהו וגם בנושא הכספי.

לגבי שירותי רפואת נשים בסהרונים, זה הכול שאלה של תגמול. אני מצטער לומר את זה. שירות בתי הסוהר יכול לקבל את העזרה שלנו אבל צריך לשבת אל מול גורמים.

לקיים ישיבת צוות.

יש לי פגישה עם ראש שירות בתי הסוהר בשבוע הבא או בעוד שבועיים ובפגישה נדון בהרבה מאוד סוגיות. בנוסף, כמו שאמרתי לכם, יש דיון בין משרדי בהקשר הזה. כל הדברים האלה מטופלים ואין אתם בעיה.

אנחנו נשמח לקבל עדכון לוועדה בעוד נניח שלושה שבועות, אחרי שתסיימו את ההתדיינות שלכם עם שירות בתי הסוהר.

אין בעיה. עוד חודש.

אנחנו מכניסים את זה לסיכום הדיון.

אני אצטרך לצאת בעוד חמש דקות.

גם איחרת ואתה גם רוצה לצאת מוקדם?

כל הזמן יש דיונים בוועדות השונות.

אני רוצה לחדד. אנחנו מזמינים פעם בשנה את השר עם צוות משרדו. אני מברכת על כך שצוות המשרד, בנוסף ליעל ודוקטור דור, באמת משתתפים באופן קבוע יחד עם עוד נציגים בדיוני הוועדה. פעם בשנה אנחנו מקיימים דיון במעמד שר ומנכ"ל משרדו. אין לנו שר כי ראש הממשלה הוא שר הבריאות והוא לא ממש פנוי להגיע למקומות האלה. סגן שר הבריאות, הובהר לי שהוא לא מגיע לדיונים שנשים מנהלות. זה משהו הזוי, אבל כך הובהר לי בפעם הקודמת כאשר המנכ"ל הקודם היה כאן.

הוא היה בישיבות.

לא בישיבותיי. מצטערת.

אני לא מכיר את זה.

לא משנה. בוא נתקדם. זה היה בפברואר 2010. כך הובהר לי אבל בואו נתקדם.

ג'ומס, אתה רוצה להעיר משהו?

אני רוצה לתפוס את אוזנו של המנכ"ל לפני שהוא הולך. קודם כל, אנחנו שמחים על קיומו של הדיון הזה ותכף אני אומר מי זה אנחנו. כל הכבוד, היקר והתודה מגיעים לאנשי מרפאת לוינסקי והמרפאות האחרות שעושים את העבודה.

אנחנו כאן – מרית דנון ואני – כי תפסו אותנו ברשת. לא במרפאה ניידת ולא בהיתקלות מקרית במקומות אלא פשוט כל אחד מאתנו היה מחובר למרפאה תוך כדי עבודתו כאן ובבית ליד. כשיעל פנתה אלינו נענינו ברצון ובעצם מבחינה מסוימת המפגש הזה בין השאר הוא הזדמנות על הכרזה רשמית על הקמת ועד ידידים למרפאה שהוא קיבל גם את האישורים הפורמליים כי מדובר בגוף ממשלתי אבל רוני אמר קודם שאלה מבנים שהם בצד המדיניות הרשמית. יש לי תכונה רעה שהיכן שזה בצד המדיניות הרשמית, אני מנסה להיכנס. להיכנס למדיניות הרשמית זה יותר מסובך. אני חושב שאנחנו רואים את תפקידנו שהוא קודם כל לתת גב לעבודה המאוד מאוד חשובה הזאת שצריך להזכיר שהיא מורכבת בחלק גדול מאנשים שמתנדבים ועושים את זה מתוך נאמנות ודבקות שראויה לכל הערכה.

אנחנו רואים את תפקידנו כתפקיד משולש. לתת גב למרפאה, לדאוג שהמקורות הממלכתיים יאוגמו באופן כזה שיאפשרו למרפאה ולשירותים הנוספים שהיא נותנת – ואני אומר את הדברים בכותרות אבל לפי דעתי כל הציבור שיושב כאן מכיר את זה לא פחות טוב מאתנו ואולי אפילו יותר טוב – לכל הפעילויות הנוספות, בעיקר בתחום החינוכי שכולו כרגע חי מתרומות, ואחרי שיורחב הבסיס הזה ויקבל יותר מאפיינים של סעיף קבוע בתקציב שמתעדכן וכולי – מה שעדיין לא קיים – אנחנו התחלנו, ואני מוכרח לומר שגם מצליחים – למרות שאני לא יודע לעשות השוואות עם מקומות אחרים – לגייס גם כספים מהציבור או מגופים שונים כדי להרחיב את פעולת המרפאה.
אני חושב שאני אומר כאן דבר שהוא ידוע לכולם. גופים חיצוניים לא תורמים או כמעט לא תורמים לגופים שהמדינה עצמה לא רואה את עצמה כמי שנושאת בעיקר האחריות לגביהם. בשום אופן אנחנו לא רואים את תפקידנו להחליף את משרד הבריאות ואני יודע שרוני גם לא מתכוון לכך, גם סגן השר למיטב ידיעתי לא מתכוון לכך, אבל אנחנו רוצים לשמור עליכם. אנחנו רוצים לשמור עליכם כך שגם בשנת התקציב הבאה שכנראה לא תהיה פשוטה – ורמזת על כך ואני חושב שחשוב להדגיש בסיכום הישיבה, אם מותר לי לתת עצה - שמנכ"ל משרד הבריאות אמר שהתקציבים היו בשנת 2012 מובטחים גם ב-2013 אבל אנחנו כמובן רוצים יותר שכאן לא יהיה כל קיצוץ. אני חושב שאנחנו צריכים לדאוג ליותר ואכן יש לנו כמה רעיונות. אנחנו נעשה, כל אחד בזמננו החופשי, בהתנדבות. יש כבר קבוצה משמעותית של אנשים שהסכימו להיות באגודת הידידים ופורמאלית היא תכונן בימים הקרובים עם כל הרישומים שלה. יעל הזכירה כבר את מה שמתוכנן לאוקטובר, שמבחינתנו יהווה גם איזושהי השקה של המהלך הזה וניסיון לגייס כספים.

לסיכום. אני חושב שאנחנו צריכים לברך את מי שעוסק בכך בתוך המסגרות הממשלתיות, מאוד מאוד לברך את אלה שעוסקים בכך במסגרת של המרפאות השונות וכל הזמן את המתנדבים שמחוברים לפעילות הזאת. אנחנו מצידנו נעשה מה שניתן כדי לקדם שירות שקשה להגזים בחשיבותו ולתת אותו לאוכלוסייה שכל הניסיון שלנו להגדיר עד כמה היא פגיעה, עד כמה פגעו בה, עד כמה החברה לפעמים מתעלמת ומתאכזרת לה, כל התיאורים האלה לא יהיו מספיק חריפים. בזה אנחנו עוסקים ואני מקווה שנצליח לעשות זאת ביחד. תודה רבה.

תודה רבה לך. תודה רבה על היוזמה, על שיתוף הפעולה ועל החיזוקים. אני חושבת שמהמקום הזה גם אנחנו במסגרת הוועדה נשמח להסתייע, בעיקר בכל מה שקשור לסוגיות התקציביות שהיו אחת החזוקות שלך חבר הכנסת לשעבר ג'ומס. אנחנו בהחלט ניעזר ונדאג לכך שהתקציב לא רק שהוא לא יקוצץ אלא הוא גם יגדל. אנחנו מדברים עכשיו על סל שיקום לקורבנות זנות ואנחנו מדברים על סל שיקום שיכלול גם את שירותי הבריאות, גם רווחה וגם משרדים נוספים. אין ספק שלעבודה שנעשית כאן יש משמעות מאוד גדולה.
אנחנו נאפשר לארגונים לדבר ולאחר מכן גם לנציגי המשרדים.

עידית הראל שמש, מכון תודעה, המאבק בתופעת הזנות. שלוש שאלות קצרות. נודע לנו שישנן סאונות בתוך הקהילה הגאה לגברים, שם מתקיימת פעילות זנות. אני מבינה שהסאונות מקבלות רישיון ממשרד הבריאות.

לא. שלילי לחלוטין. אנחנו לא נותנים רישיון לסאונות.

אתם לא מפקחים על סאונות ועל מכוני ספא?

לא.

אתם לא חלק מהרישוי?

יכול להיות שבצו רישוי עסקים יש איזושהי ביקורת של משרד הבריאות או משהו כזה.

בודקים את הפחים ובודקים את המטבח.

אני יודעת שהיה פרסום באינטרנט, ברישיון משרד הבריאות.

אנחנו ביקשנו לשנות את חוק רישוי עסקים לגבי ספא ומכוני עיסוי וביקשנו להכניס את משטרת ישראל כגורם שחייב להיות חתום על רישוי עסקים. למיטב זיכרוני, משרד הבריאות הוא חלק מהגורמים שחתום.

השאלה כיצד זה מוגדר. איך העסק מגדיר את עצמו ואיך רישוי עסקים מגדיר אותו. אם העסק מגדיר את עצמו, והעירייה והרשות מגדירה אותו כעסק שטעון רישוי עסקים, אז יש שם סעיף בדרך כלל שמשרד הבריאות נכנס ובודק את המצב התברואתי הקיים. בדרך כלל המכונים האלה לא מגדירים את עצמם כמכוני עיסוי או מכונים שמקיימים פעילות זנות אלא הם מגדירים את עצמם אחרת והפעילות נעשית בצורה לא חוקית. אם הדבר נודע לרשויות, מטפלים בהם, אבל כל עוד לא יודעים עליהם או שהפעילות שמתבצעת בהם היא פעילות לא חוקית, אין דרך לדעת על כך.

אם תעבירי את זה לדוקטור שפר, יכול להיות שנעשה ביקורת של משרד הבריאות. ביקורת שגרתית.

נשמע את כל השאלות בבת אחת כי יש כאן עוד גורמים שרוצים לשאול.

נודה לנו שקיימת פרקטיקה של זנות בקרב תופעת הסרוגייט. אנחנו יודעים שהוקמה ועדה בראשותו של דוקטור יורם לוטן שאמורה להגדיל מי הוא מטפל מין. למיטב הבנתנו ישנם כמה מטפלי מין שפשוט החליטו לפתוח לעצמם מרפאת מין בעוד שהנושא הזה בכלל לא מוגדר. יש לנו עדויות של פרקטיקה של זנות בקרב הסרוגייט. מה עמדתכם בעניין?

לגבי מרכזי הגמילה. על פי הבנתנו היום הם מאוחדים לנשים וגברים אבל עבור נשים בזנות זה חסר סיכוי. אנחנו יודעים שיש שם פעילות של זנות בתוך מרכזי הגמילה. האם יש איזושהי תוכנית לעשות משהו מופרד לאוכלוסייה עבורה כל כך נדרשת ההפרדה הזאת?

לגבי הסרוגייט. אני לא חסיד של ועדות. אני לא יודע על הקמת ועדה. היא בטח הוקמה לפני שנים וזאת עוד אחת מהוועדות שהוקמו. אני אקיים דיון על הסרוגייט ואחתוך עניין.

נשמח להיות מעורבים כי יש לנו עדויות.

בסדר. יכול להיות שאני אקבל את העדויות. תעבירו אישית אלי.

לגבי מרכזי הגמילה. אני לא מכיר את הבעיה אבל אלמד אותה. אם יש אפשרות, אשתדל לפצל אותם. מרכזי הגמילה הם באחריות משרד הבריאות, הרווחה והרשות למלחמה בסמים, אבל אני אטפל בעניין.

לגבי מרכזי גמילה או טיפול בפונים שיש להם תחלואה כפולה, כך סמים וגם מחלת נפש, הם נופלים בין הכיסאות או מקבלים מענה? יש תוכנית לטיפול בהם? חלק לא מבוטל מאותם דרי רחוב, לפעמים יש להם תחלואה כפולה, גם מחלת נפש וגם צריכת סמים. הם לא יכולים להגיע למרכזים של משרד הרווחה לטיפול ושיקום.

בתוך מערכת בריאות הנפש יש מספר מיטות של תחלואה כפולה. אני לא מכיר בעיה מיוחדת בסוגיה הזאת אבל אני אשמח לקבל מכל מי שמכיר פנייה אלי כדי שאני אוכל לטפל בה.

בסדר. שחר מרופאים לזכויות אדם.

שלום. אני רוצה לברך את עמיתיי במרפאת לוינסקי. אנחנו עובדים אתכם הרבה שנים ואתם צוות נפלא ועושים עבודה נהדרת. תמשיכו כך.

אני רוצה להתייחס בקצרה לכמה נקודות שהעליתם כאן. קודם כל, רופאים לזכויות אדם לקחה על עצמה מעין משימה שהיא קשה, מורכבת ואנחנו לא בטוחים שאנחנו יכולים להתמודד אתה שהיא בעצם מספקת את אותם שירותים בקהילה שחסרים, אם זה לאחר שחרור מבית החולים או אם זה לפני אשפוז בבתי החולים. המצב בשטח הוא לא פשוט. אנחנו מטפלים בכ-8,000 מבקרים כל שנה. אני רוצה לברך על יוזמה כזאת להרחיב את המרפאה אבל אני רוצה להביע חשש מאוד עמוק שמרפאה כזאת, כמו שהמרפאה שלנו לא מספיקה וכמו שמרפאת הפליטים אינה מספיקה, לא תספיק לסייע לכל רבע מיליון חסרי המעמד בישראל ושישים אלף מבקשי המקלט שנמצאים כאן.

איך את יודעת לאיזה היקף אני מתכוון?

אני אשמח לשמוע על ההיקפים אבל אנחנו חושבים שהפתרון הנכון הוא להשתמש בסעיפים שקיימים בחוק ואולי במובן הזה יכול להיות שהצעת חוק חדשה איננה נחוצה. הרי בחוק בריאות ממלכתי, סעיף 56(א)(1)(ד) מסמיך את השר להחיל את החוק על אוכלוסיות חסרות מעמד בתנאים שיבחר לנכון. אשמח לשמוע התייחסות לנושא הזה.

זאת ועדת חורב שעוסקת בנושא והיא כוללת כמה מסגרות ממשלתיות. כרגע היא עדיין לא קבעה את זה. זה לא שהשר מחר הולך לעשות את זה כי הוא משוכנע שזאת הפעולה הנכונה. לכן הוועדה עצמה היא הכלי והיא לא קבעה את זה. אני מרגיש שאני כמנכ"ל משרד הבריאות לא יכול לעמוד מהצד מול ההחלטות הללו לאורך זמן ולכן קיבלתי החלטה להרחיב את נתינת השירותים במקום ולהרחיב באופן שיהיה מספק. זה לא אומר בעוד עשרים אחוזים אלא בהיקף.

נקודה נוספת שאני רוצה להעלות שהיא מאוד רלוונטית גם לעבודה של מרפאת לוינסקי, זה נושא של היעדר טיפול לחסרי מעמד נשאי HIV. מרפאת לוינסקי עושה עבודה נהדרת באיתור האנשים אבל גם הם וגם אנחנו נשארים חסרי אונים אל מול מצב שבו אנשים נותרים ללא טיפול רפואי מלבד הפרויקט המאוד קטן והמדהים של הוועד למלחמה באיידס שלא מספק מענה לכל האנשים. רופאים רמים ממני, למשל פרופסור בנטוויץ', מדברים על מצב מאוד קשה בשטח בו אנשים מתים בישראל 2012 מ-HIV. אשמח לקבל התייחסות לנושא הזה.

להערכתי יש כמאה – ויכול להיות שאני אטעה קצת – מאובחני איידס שהם חסרי מעמד והם לא מצליחים לקבל טיפול סדיר. חלק קטן מהם, הייתי אומר כעשרים אחוזים, כחמישית, מצליחים לקבל טיפול סדיר על ידי כל מיני תרומות או מרכזים שמצליחים להתמודד ולטפל בהם. כאן הסוגיה היא כמעט לחלוטין סוגיה תקציבית. הטיפול בהם הוא סדר גודל – אם אני עכשיו מקבל החלטה ולכאורה זה בסמכות ההחלטה שלי – של שלושה מיליון שקלים. אני יכול לקבל את ההחלטה אבל זה אומר שאז אני לוקח משאבים אחרים של מערכת הבריאות או של משרד הבריאות, משאבים אחרים שנדרשים בכל מקום, ומסיט אותם לכיוון הטיפול הזה. יש כאן שאלה מאוד מורכבת שאני מתחבט בה כל הזמן ואתם שמים לב שאני לא חושש לומר את הלבטים שלי.

הדבר שאני עשיתי בחודשים האחרונים זה לנסות ולקבל איזשהו שיתוף פעולה עם חברות התרופות בהקשר הזה כדי להשיג עלות שהיא נמוכה בחצי כי אני מוכן לשים היום על הנושא הזה מיליון-מיליון וחצי שקלים כי הצלחתי לגייס. אלה לא רק תרופות אלא גם בדיקות מעבדה. אתם יודעים שכל הזמן צריך לבדוק וכולי. אני מניח שתוך חודש תהיה לי תשובה מכולם. זה משהו שעשיתי בארבעה-חמישה החודשים האחרונים. הייתה פגישה ואני אמשיך ללחוץ אבל הכוונה שלי היא באמת לא להשאיר את הפינה הזאת לא סגורה כי היום היא לא סגורה.

התייחסות אחרונה לנושא הטיפול בסהרונים. אנחנו חושבים שנכון יהיה להוציא את מערך הרפואה מידי שירות בתי הסוהר ולהעבירו למשרד הבריאות באופן כללי. ספציפית לגבי קורבנות עינויים שנאנסו בסיני ונכנסו להריון כתוצאה מהאונס, כיום אנחנו רואים – ואלה התשובות ששירות בתי הסוהר נתן גם לכם וגם לנו – שאין שירותים גניקולוגיים בסהרונים. אנחנו עתרנו לבית המשפט בנושא. השירותים ניתנים רק דרך בית החולים סורוקה. אנחנו רואים הרבה בעיות בנושא הזה, גם מבחינת תורים שניתנים, גם מבחינת זמינות ובסופו של דבר נשים חוזרות לקהילה במצב הריון מתקדם והן לא יכולות לעבור תמיד את ההפלה.

לכן העליתי את הנושא קודם לכן. קיבלנו פניות של קורבנות שביקשו לעשות הפלה ולא אפשרו להן.

אני לא מקבל את העובדה שלא מגיע רופא נשים לסהרונים ואני לא מקבל את העובדה שאין. זאת שאלה של כסף. זאת אומרת, אם אתה יושב עם בית החולים סורוקה או עם איזו מסגרת של קופת חולים ואתה אומר לו שאתה רוצה פעם בשבוע או פעמיים בשבוע והוא אומר לך שלסהרונים זה כך וכך, אז בסוף סוגרים את זה. אם הם לא עשו את זה עד עכשיו, אני אדאג שהם יעשו את זה.

אמרת קודם שתוך שבועיים יש לך פגישה עם ראש שירות בתי הסוהר.

נכון.

שבועיים לאחר מכן, במקסימום, נקבל תשובה על ההסדר שהושג. המטרה היא שתהיה או יהיה רופא נשים בתוך המתקן.

אני מסכים אתכם. אני חושב שזה לא סביר שאין שם רופא.

תודה. מרית דנון.

דברים קצרים. יום הולדת עשר זה יום הולדת עגול ומשמעותי. ברכות גם לצוות המרפאה וגם למתנדבים.

בין השנים 2006 עד 2009 הייתי מנהלת הרשות לקידום מעמד האישה במשרד ראש הממשלה ואחד הדברים, אולי הראשון, שעמד לפתחי היה יישום של תוכנית שכבר הייתה כתובה אז באותו זמן, תוכנית להוצאת נשים ממעגל הזנות. בנוסף לקריאה הרבה שעשיתי במשרד הממוזג, חשבתי שנכון יותר יהיה לצאת למוקדי זנות. המפגש הראשון שלי עם עולם הזנות היה במסגרת של סיור של מרפאת לוינסקי ואני מוכרחה לומר שזה היה אירוע מכונן מבחינתי. למחרת כבר הייתי בן אדם אחר. לא רק ההבנה מהי הזנות, מי האנשים, סיור ברחוב פיין, אלא דווקא ההתרשמות המאוד מאוד רצינית שלי מצוות המרפאה ומהמתנדבים, מהיחס המאוד מאוד אנושי, מהיחס האישי, מהמגע הפיזי, מהחיבוק והנשיקה. אלה דברים שאני לא יכולה לשכוח. כשאנחנו באים לזירה כזאת בפעם הראשונה, הדבר הראשון שעולה במוחנו היא תתרחקי קצת כדי שלא תידבקי מזה ומזה ומזה, אבל אני ראיתי שם רק אהבה ורק עבודה מלב, מקרביים, מגע, חיבוק ונשיקה.
אני מצטרפת כאן לדברים של ג'ומס. אנחנו שנינו כאן בתקן של אגודת ידידים. אני לא יודעת אם יש כאן נציג של האוצר אבל הנהלת משרד הבריאות נמצאת. אני חושבת שמאוד חשוב לשמר את התקציבים האלה של מרפאת לוינסקי שהתחילה לפני עשר שנים במסגרת מסוימת והפעילות שלה היא כבר מעבר למסגרת של מרפאה רגילה של בדיקות ומתן תרופות. יש כאן עבודה רבה להעלאת מודעות בקרב הציבור, נושא של חינוך בקרב בני נוער, עבודה עם אימהות וגם הרחבה פיזית של המקומות אליהם המרפאה יוצאת. היא התחילה בתל אביב, עברה לחיפה ואני יודעת שיש כוונה להרחיב גם לאשדוד ולנתניה ואולי גם לבאר שבע.

אם כן, צריך לשמר את הדבר הזה. אני יודעת שהאוכלוסיות החלשות האלה הן תמיד הראשונות להיפגע וכשיש קיצוצים, תמיד נטפלים ראשונים לאלה שקולם לא נשמע ושהם שקופים. אם אפשר היה לבקש במסגרת הזאת לשמור על התקציבים האלה.

נמצאת לידי ורד סוויד, מנהלת הרשות כיום ואני יודעת שהתקציב למרפאות עובר כיום דרך הרשות.

אנחנו נתייחס גם לזה. ברשותכם, אנחנו ניפרד ממנכ"ל משרד הבריאות. אני מודה לך שהגעת והקשבת. אנחנו אליך ואל דוקטור את כל הסיכום בצורה מסודרת על מנת להמשיך ולטפל בסוגיה הזאת ולאפשר למרפאת לוינסקי להמשיך לעשות את עבודת הקודש שהיא עושה. אגב, לפני שאתה יוצא אני רוצה להזכיר שמדינת ישראל הועלתה לדירוג הראשון, על ידי מחלקת המדינה האמריקאית. בכל שנה מחלקת המדינה האמריקאית מדרגת את המדינות שמקבלות ממנה סיוע חוץ – סיוע חוץ הוא הוועדה השנייה שלי, חוץ וביטחון – והשנה ישראל עלתה לדירוג הראשון לצד מדינות שמטפלות ופועלות למיגור תופעת סחר בבני אדם וגם סחר פנים, שאנחנו קוראים לו זנות אבל בהגדרת הדוח ההגדרה היא סחר פנים. אני חושבת שלצוות של מרפאת לוינסקי ולעבודה שנעשית במרפאה ובמשרד הבריאות יש חלק לא מבוטל בעלייה שלנו לדירוג הראשון. לא רק שאנחנו רוצים לשמור על הדירוג הזה אלא אנחנו רוצים להמשיך ולהרחיב את הפעילות.

רק לסבר את אוזנך. אם מדינת ישראל לא תטפל בתופעות הסחר בבני אדם ובתופעות הזנות, אנחנו נרד בדירוג ויש סנקציות כספיות על מדינות שמקבלות סיוע. אנחנו לא רוצים להיות במקום הזה. זה לא הגורם המרכזי בעטיו נטפל בסוגיות האלה, אבל צריך לשים את זה לנגד עינינו.

תודה רבה לך.

תודה לכם.

אנחנו נעשה איזשהו מעבר למטופלת לשעבר במרפאת לוינסקי. אנחנו מבקשים להפסיק את שידור האינטרנט כדי שהיא תוכל להציג את עצמה ולספר קצת על החוויות שלה.

ורד, אנחנו רוצים שתישארי כי יש לנו שאלות ממוקדות גם אליך.

צהרים טובים לכולם. אני רוצה לומר לכם תודה על הכבוד הזה שאני היום יכולה להיות כאן ויש לי זכות לומר לכם תודה. אני מתרגשת. תודה שאני היום חיה ולא מתה, תודה לכל העזרה שנתנה לי מרפאת לוינסקי. הנתינה שלכם מאוד גדולה ורואים את זה עלי. אתם עושים עבודה, לא סתם.
היום אני אימא, היום אני אישה, היום אני חיה, היום אני בריאה ואני לא לבד. מה שאתם ראיתם שם, אתם לא ראיתם כלום כי אני יודעת שבמשך השנים מהבוקר עד הלילה קיבלתי שם עזרה ומיליון כמוני מקבלים. מיליון. אני מאושרת. אני אסירת תודה למרפאת לוינסקי ולמשרד הבריאות על העבודה שאתם עושים. אם אתם מצילים חיים, אתם לא יושבים כאן סתם.

את רוצה לשתף אותנו בסיפור שלך? איך הגעת לשם? מה קרה?

כן, אבל הבנתי שאין כל כך הרבה זמן.

דברי כמה דקות. אני חושבת שהנשים הן העדות הכי חזקה.

אני 19 שנים בארץ. במשך 15 שנים הייתי ברחובות על הקרטונים עם סמים. המקום שאתם ראיתם, זה עוד היה מקום טוב. בית נטוש, שבור ובזבל. אני קמתי מהברכיים. נכון שהרצון היה שלי אבל העזרה הייתה שלכם. אני רוצה לומר לכם תודה על שהיום אני יכולה לשבת כאן ולומר את הדברים האלה.
אני סבלתי הרבה שנים. עברתי בחיים שלי מקרי אונס וזנות ולא רציתי לחיות. כבר ארבע שנים אני נקייה וחיה חיים בריאים. סיימתי ים של טיפולים, סיימתי ים של קבוצות ואני עושה מכינה לאוניברסיטה. החלום שלי היום הוא לעבוד במיוחד עם אנשים. אני רוצה לקבל תואר ראשון ולשם כך התחלתי ללמוד.

תודה רבה לך. את אישה מאוד חזקה. הייתי בכנס בינלאומי בבוסטון בנושא מאבק בזנות ובסחר בבני אדם ואחד הדברים שמאוד חיזקו אותי שם היה פרויקט שיזמו והובילו נשים שהן שורדות זנות. הן קראו לעצמן מעבריינית- כי בהתחלה התייחסו אליהן כאל עברייניות ואנחנו יודעות בדיוק איך מתייחסים במדינת ישראל לנשים בזנות – אחר כך שורדת, מועצמת ומנהיגה. היום נשים שהן שורדות זנות מובילות את כל המאבק והן הפכו להיות המנהיגות של המאבק. הן עובדות מול משרדי ממשלה, הן הקימו ארגון, הן הקימו עמותה ואני אומרת שאחד הנושאים הבאים שאני רוצה לקדם – מעבר לנושאים שכבר יש לנו על סדר היום – זה באמת את הפורום הזה של נשים שורדות ומנהיגות, כפי שהן קוראות לעצמן. הן בהחלט משתפות את הסביבה שלהן ברצונות שלהן ובשאיפות שלהן. העובדה שהיא רוצה ללמוד, להתפתח ולממש את הפוטנציאל שלה, רק מחזק אותי להציב לעצמנו יעד נוסף לתחילת המושב הבא ובאמת לעבוד בצורה יותר אינטנסיבית עם נשים שורדות ולעשות את המעבר הזה, שורדות ומנהיגות. כן, אנחנו צריכות את הנשים האלה שיובילו יחד אתנו את המאבק הזה כי אנחנו שם מתוקף תפקידנו, תחום עיסוקנו והמקצוע שלנו, אבל הן שילמו בחייהן. יש גם גברים שנמצאים שם. כל פעם שאני שומעת עוד סיפור, זה מחזק אותי בכיוון הזה.
אנחנו נחזור לרשות לקידום מעמד האישה. ברכות על השותפות. נכון להיום ורד סוויד, ראש הרשות לקידום מעמד האישה, השאלה המרכזית היא איך זה יימשך. כל פעם אנחנו שומעים שיש חרב שמונפת מעל הרשות, קיצוצים וכולי. אגב, אני בדקתי את זה במשרד האוצר, אחרי שזה הגיע אלינו, ונמסר לי שההחלטה היא החלטה פנימית של משרד ראש הממשלה לשנות את התקצוב של כל פעילות ופעילות. נאמר לנו שזאת החלטה של משרד ראש הממשלה, אבל אני אשמח לשמוע דברים אחרים.

מנכ"ל משרד הבריאות אמר בצורה מאוד ברורה שהוא ומשרדו לא יקצץ ואנחנו נדאג שגם אולי יעלו קצת את התקצוב. אני רוצה לשמוע קצת יותר על מה שקורה במשרד ראש הממשלה.

אני לא באתי לדבר בשם משרד ראש הממשלה אלא בשם הרשות לקידום מעמד האישה.

קודם כל, לברך את מרפאת לוינסקי ואת המרפאה הניידת בחיפה על העשייה הברוכה שלהם. הדברים הוצגו אבל אני חושבת שאין עוד ריצ'ינג אאוט מהסוג שהם עושים להגיע לנשים. התלוויתי אליהם - מרית תיארה עד כמה זאת חוויה מכוננת – ואני חושבת שזאת המסגרת היחידה בה חברה מושיטה יד בצורה ישירה ביותר לאותן נשים והן יודעות שיש להן כתובת כשהן רוצות לצאת ולהגיע אחר כך לשירותים נוספים.
הרשות תעשה את הכול כדי שהתקציבים ימשיכו. הרשות מעבירה, גם בשנה שעברה גם השנה – כרגע זה עומד בוועדת הכספים – את התקציב במלואו למשרד הבריאות.

לא יהיה קיצוץ?

אני לא יכולה להתחייב לשנה הבאה. כל עוד זה תלוי ברשות, הרשות תעשה את הכול. ההמלצה שלי, ואמרתי אותה גם בשנה קודמת, שהתקציבים יגיעו ישירות למשרדים ללא כל העברה שלוקחת זמן ותלויה בוועדת הכספים. אני רואה את הדגם הטוב ביותר שזה עובר ישירות למשרדים אבל כל עוד זה עובר אלינו, אנחנו ממשיכים להעביר את הסכום במלואו. לא נוצרו עודפים או חסרונות בשנתיים האחרונות, הכסף עבר ואתן יכולות להעיד על כך. כך יהיה גם בשנה הבאה. משרד הבריאות פנה אלינו בשבוע שעבר במכתב לגבי בעיה של תקנים, אבל אני אמורה שאלה אמורים להיות תקנים של משרד הבריאות כי לי אין את היכולת לגייס תקנים.

למשרד הבריאות אין תקנים. המנכ"ל לא נמצא כאן אבל למשרד הבריאות אין תקנים ולכן הם פנו לרשות לקידום מעמד האישה.

הרשות לא יכולה לתקצב תקנים במשרד הבריאות. אני יכולה להעביר את התקציב אבל הנושא של תקינה, הסברתי את זה למנכ"ל וגם עניתי לו, הוא בתוך משרד הבריאות מול משרד האוצר. לכן אנחנו נתמוך בכל דבר, אבל אני לא יכולה לממן תקן אצלך בתוך משרד הבריאות.

לנו אומרים שאין תקנים.

כמו שאתם מגדילים תקן בבית חולים כאשר גדל מספר התושבים, יש כאן פעילות שהיא משרתת את כלל הציבור במדינת ישראל. אני חושבת שזה צריך להיות תקן של מדינה.

אין איזשהו יחס בין תקן לגודל אוכלוסייה?

לא. אין עדכון אוטומטי לגודל האוכלוסייה.

זאת הבעיה המרכזית.

זה לא יקרה עד שהאוצר יסכים. יש תקציב אבל לא מדובר רק בתקציב. האוצר לא רוצה להגדיל תקנים מסיבות שלו שזה לא המקום לציין אותן. זה לא ייפתר בפינג-פונג הזה שהכסף נמצא אבל אין מי שייתן תקנים וההוא אומר שהוא לא רוצה כסף בלי תקנים כי זה דופק אותו במקום אחר. אני מבין שיעל לא תתנגד שייווצר תקן במשרד ראש הממשלה, אבל אני לא חושב שזה מה שיקרה. האוצר צריך לגבש שיש כאן תקנים מסומנים לתכלית הזאת ולמטרה הזאת שהם מתוקצבים וכך נפתור את העניין.

אני רוצה לברך על הקמת אגודת הידידים כי זה לא דבר טריביאלי. הרבה פעמים אנשים רצים להסתופף סביב בתי חולים. יש אמירה מאוד חזקה באגודת ידידים שייסדתם, גם חבר הכנסת לשעבר אורון וגם מנהלת הרשות לקידום מעמד האישה לשעבר מרית דנון שעסקה וממשיכה לעסוק הרבה מאוד בתחום הזה. אני באופן אישי מוכנה להצטרף לאגודת הידידים. באמת העשייה שלכם, היא הפנים של מדינת ישראל ויש לזה חלק מרכזי בשינוי. שוב, תודה לכם. כל עוד זה תלוי בנו, התקציב ימשיך להיות.

לגבי התקינה. במסגרת הוועדה נכניס את זה לסיכום. אנחנו נעשה את הפנייה שלנו גם לאוצר, גם למשרד הבריאות וגם למשרד ראש הממשלה. אנחנו מתכננים למושב הבא דיון במעמד שר האוצר, בעיקר בגלל הקורלציה בין סיוע החוץ האמריקאי לבין המאבק בסחר בבני אדם. יש כנראה כמה סוגיות שצריך לחדד ולהבהיר כדי שכולם יבינו על מה מדובר ומה ההשלכות. גם את סוגיה הזאת של תקינה נכניס לסיכום ונדאג להעלות אותה ולהמשיך לעקוב אחריה כפי שאנחנו עושים לגבי יתר הנושאים.

אין לי הרבה עניינים של ביקורת אלא בעיקר אני רוצה לברך את האחות הצעירה והמצטרפת לתוכנית שכבר הייתה קיימת. אני חושבת שבהחלט זה עזר לקום אחרי שכבר הייתה איזושהי רשת של עבודה בתל אביב. אני חושבת ששיתופי הפעולה בשטח יכולים להיות הרבה פעמים עניינים למעלה ולמטה אבל במשולש לוינסקי כולם שווים וכולם עובדים ביחד. משולש לוינסקי הוא אולי הצומת המרכזית אבל זה גם בדירות דיסקרטיות. כמובן שיש עוד להרחיב את העבודה המשותפת.
לנושא התקציב. אנחנו שומעים כל מיני קולות אחרים. רק השבוע שמענו שגם במשרד הבריאות יהיה קיצוץ של חצי מיליון שקלים ואני לא יודעת היכן זה עומד. לגבי משרד הרווחה, הנושא של התקנים עוד לא עלה ואני מניחה שמה שביאטריס רוצה לומר זה להתייחס לזה. כרגע גם התקנים שלנו הם לא דרך משרד הרווחה אלא כולנו מופרטים. יש לזה גם משמעות לגבי העובדים לטווח ארוך כי לא רק שהתקציב לא עולה אלא הוא נשחק. עובדים שנמצאים במערכת למעלה מארבע שנים עם מיומנות של הכשרה – ואני חושבת שגם יעל יכולה לומר משהו לגבי הכשרת העובדים – מקבלים שוק כשיוצאים פעם ראשונה לרחוב. צריך להכשיר אנשים מיומנים.

תודה. ביאטריס.

אני שמחה לברך את עובדי המרפאה. כמו רבים כאן, אני חושבת שאתם חנכתם אותנו. מהזיכרון של הסיור הראשון אתכם – נתתם את הטון הערכי. אני חושבת שבפינה של מי אני כאישה שמסייעת לנשים שלכודות במעגל הזנות, יש לכם חלק נכבד. באותו רגע את אומרת שזה מה שאת רוצה.

אנחנו שותפות לדרך ושותפות לדרך הקשה עם הקשיים היום יומיים ועם הטראומות המשניות שכולנו סופגות והקשיים בהתמודדות, עם ההפתעות ועם הרצון שלנו שהתוכנית תצליח. זאת לא תוכנית בחסד אלא זאת תוכנית בזכות. היא חלק ממערך השירותים שניתנים במדינת ישראל ומאוד קשה שנה אחרי שנה להתמודד האם כן יהיה המשך, לא יהיה המשך, מה יהיה הקיצוץ, מה לא יהיה הקיצוץ.

השבוע הייתה לנו ישיבה ואני רוצה לחזור על הנושא שלי מאוד כואב. יש את הנושא של התקינה גם לנו יש את בעיית התקינה.

אבל אתם עובדי עירייה.

רק אני. אני עובדת 27 שנים בעירייה והיה קשה להוציא אותי. אני עובדת עירייה. כל התוכנית מופעלת באמצעות עמותה. אין תקינה.

מה קורה עם האיומים על הקיצוץ?

יש הודעה על קיצוץ של עשרה אחוזים. קיבלנו הודעה.

היה ויכוח בין הרשות המקומית.

הוויכוח לא נפתר. הרשויות המקומיות לא מוכנות לקחת חלק במימון התוכניות בטענה שהתוכניות הן תוכניות ארציות. הרשות לא מוכנה לממן את ה-25 אחוזים והמשרד אומר שהוא לא מוכן לכך שהרשות לא תיקח חלק. בסופו של דבר יש הודעה על קיצוץ של עשרה אחוזים השנה. לא בשנה הבאה, אלא כבר השנה.

נושא נוסף שמאוד כואב לי אישית הוא המדריכות שלנו. המדריכות שלנו הן ברובן מנטוריות. דיברתם קודם על נשים שיצאו ממעגל הזנות והצליחו לשקם את עצמן והיום הן עובדות אצלנו כמדריכות. אצלי יש כעשר נשים כאלו וברור שהן עובדות ללא תקן.

דובר כאן רבות על שיקום אישה, אבל מה המשכורת שהאישה מקבלת? המשכורות אצלנו הן משכורות מינימום, לפי התקצוב שיש בתוכנית והן כך ארבע שנים ולא מתעדכנות. מה זאת תכנית שלא מתעדכנת ארבע שנים בסעיף התקציבי של מדריכות? זה אומר שהמשכורת הולכת וקטנה. זאת אומרת, נשארת אותה משכורת ולא גדלה.

מה שבעצם אומר שזה לא קיצוץ של עשרה אחוזים אלא יותר כי היינו צריכים להגדיל עכשיו תקציב. הקיצוץ הוא עשרה אחוזים וזה אומר שצריך לפגוע בקיים.

זה לא רק קיצוץ אלא זאת גם שחיקה.

ברור. אני חושבת שאנחנו צריכים להיות הדגם של איך מסייעים לאישה להשתקם. אם לעובדות שלי שהן הראשונות שבאות לסייע לנשים אחרות אני משלמת שכר מינימום על עבודה שהיא עבודה מאוד קשה, אני חושבת שזה בעייתי.

לכן אנחנו שוב חוזרים לסל שיקום לקורבנות ולשורדות זנות. היינו בבאר שבע ואחת הפונות, שהיא גם מדריכה בפרויקט, מדברת על שנים שהיא לא מצליחה להסדיר את סוגיית הדיור שלה. היא שואלת איך היא יכולה לשכנע נשים נוספות לצאת ממעגל הזנות ושהמדינה תיתן להן איזושהי רשת ביטחון לפחות בתקופה בה הן עוברות את התהליך השיקומי, אם היא בעצמה עברה תהליך שיקומי ולא מצליחה לממש את הזכות שלה לדיור. יש כאן איזשהו פרדוכס שנוצר ואנחנו מטפלים בו במסגרת הוועדה. יש כאן איזשהו צוות שהוקם – דוקטור מירב שמואלי במשרד המשפטים – כדי שיאגם את כל החשיבה והתכנון בנושא הזה.

זה יותר עניין של איסוף מידע, הצלבת כל מקורות המידע מכל גורם רלוונטי לגבי תופעת הזנות, מה הדפוסים, מה ההיקפים, מה הבעיות. בצוות חברים מכמה משרדים ויוזמנו אליו כל מי שיש לו משהו רלוונטי לומר מהארגונים, מהאקדמיה, מהשטח וכולי. ניפגש בערך אחת לחודשיים. הפגישה הראשונה תהיה ב-22 ביולי בנושא זנות קטינים. אם יש רעיונות, אפשר לפנות אלי.

אנחנו נשמח מאוד - כי אנחנו עכשיו נמצאים בתהליך של גיבוש וחשיבה על סל השיקום לשורדי ושורדות זנות וכמובן גם לקטינים – אם הנושאים האלה יגיעו אל הצוות.

עוד מילה לגבי התקציב. אולי שווה לקיים דיון בוועדה על נושא התקציב כי זה הבין-משרדי.

אמרתי שבתחילת המושב הבא אנחנו מזמנות את שר האוצר. חשוב לנו לרתום אותו כשותף. אני חושבת שבמשך שלושת השנים שאני עומדת בראש הוועדה שינינו קצת את הדפוסים שלנו, את דפוסי העבודה עם המשרדים, ואנחנו מתעקשות על כך שבכל דיון עם המשרד, יהיה גורם בכיר מהמשרד, אם לא השר, לפחות המנכ"ל. אני חושבת שהצלחנו לרתום את מרבית השרים. היה כאן שר הרווחה שההתחייבות שלו מאוד ברורה ואנחנו נמשיך לעקוב אחרי ההתחייבויות שלו גם בציר התקציבי. אנחנו מאוד אוהבים שהדברים נאמרים לפרוטוקול או לתקשורת, אבל אנחנו גם משתדלות לבדוק ולעשות מעקב על כל התחייבות שנתן כאן השר או נתן מנכ"ל משרדו. עשינו את זה עם המשרד לביטחון פנים ועם משרדים נוספים. יתקיים דיון עם שר האוצר. הגענו להחלטה שזה בלתי נמנע והוא חייב להיות כאן כדי לראות את התמונה כולה.

תהיה גם אפשרות להזמין את נציגי הרשויות כדי להבין למה הם לא נותנים את החלק של ה-25 אחוזים?

ברור. הם אמרו את זה בצורה מאוד ברורה. הם אמרו שמדובר בשירות לאומי שניתן ברמה הלאומי. זה שירות ארצי.

אבל גם פנימיות של רווחה זה שירות לילדים מכלל הארץ.

והעירייה לא משלמת 25 אחוזים על אחזקת הפנימייה אלא פר מטופל של העירייה.

יש כאן איזשהו תחשיב שראש הרשות או תקציב הרשות המקומית מכסה טיפול לפונה שהוא מאותה רשות.

אז שיכסו א הטיפול של הנשים והנערות מאותה רשות. גם זה יהיה משהו.

אנחנו מנסים להרחיב את זה ולדאוג שכל ראש רשות יוכל לשלם עבור המטופל שמגיע, גם אם הוא מגיע ומקבל את השירות ברשות אחרת. שוב, כסגנית ראש מועצה הייתי ממונה על האגף לשירותים חברתיים והיו לנו שירותים משותפים עם הרשויות השכנות, אם זה מרכז יום לקשיש לצורך הדוגמה. אם היינו שולחים לפרדסיה קשישים מהישוב שלנו, הרשות שלנו הייתה משתתפת בעלות הזאת. אני חושבת שגם בשירות הזה אין שום סיבה שאם יש מטופלים שמגיעים מעכו, מנהריה או מערים אחרות או מישובים אחרים, שהם לא ייקחו אחריות על המטופלים האלה.

זה לא על סדר היום אבל נייחד דיון לנושא התקציב. אני חושבת שזה דיון שצריך להיות דיון עומק עם נתונים, צריך לקבל את המסמכים מהמשרדים השונים ולעשות עבודה יותר יסודית במחלקת המחקר.

מעבר לכסף, ראש רשות שישלם כסף, לא ייתן שיחלקו כרטיסי ביקור לזנות אצלו בעיר. זה חשוב ולו שהוא ייתן חלקית על חלק מהנשים.

אולי הערה צינית על ראש עיריית תל אביב – ישבתי שם לפני שנתיים וחצי, עוד לפני שהחוק לאיסור פרסום מודעות שמציעות שירותי חוק חוקק - שנכנס לחדר, הוא הצהיר וזה באמת התפרסם בתקשורת, אבל עכשיו אנחנו מתמודדים עם עיריית תל אביב כעירייה שלא אוכפת את החוק, כראש רשות שהוא שותף לעבירה - אמרתי את זה ואני אומרת את זה עוד פעם – לכל תופעות סחר בנשים וזנות. ראש רשות שיש לו פקחים שנותנים דוח אחרי שתי שניות שעוצרים ליד מדרכה, הוא יכול להעמיד את הפקח בחניה ולתת דוחות לאלה שמחלקים את הכרטיסים. הוא יכול לעשות זאת גם אם הוא משתמש לא רק באיסור פרסם מודעות שמציעות שירותי זנות אלא משתמש בחוק הסדר והניקיון . זה דיון אחר.
באמת נגענו בהרבה מאוד נושאים ובהרבה מאוד סוגיות. ברכות למרפאת לוינסקי, ברכות למשרד הבריאות על העבודה ועל פריצת הדרך. אני חושבת שזה אחד המודלים שבאמת התגאיתי להציג כמודלים שהמדינה לוקחת עליהם חסות ואחריות ומממנת אותם, גם אם לא באופן מלא. אנחנו כן יכולים להרגיש שיש לנו משהו מיוחד במדינת ישראל וזאת באמת העבודה של האנשים. אלה אנשים שעושים את העבודה ומטפלים באותן קורבנות יחד עם מערכות נוספות שנמצאות כאן כמו הארגונים החברתיים ומשרדי ממשלה נוספים. אם כן, ברכות ומזל טוב. אנחנו נשמח להמשיך ולחגוג אתכם גם בהמשך ולתת לזה מקום.

לסיכום הדיון. כפי שאמרתי, אנחנו נכנס דיון בנושא תקציב הפעולות שמתקיימות לטיפול וסיוע לקורבנות זנות וסחר בבני אדם.
לגבי משרד הבריאות. אנחנו מברכים את ההתחייבות של המנכ"ל לא לקצץ בתקציב הפעילות של מרפאת לוינסקי וכל המערך הנלווה לה. אנחנו מבקשים לבחון אפשרות להגדיל את התקציב.

לגבי יתר הסוגיות. אנחנו נמשיך לעקוב אחרי התחייבות המנכ"ל בנושא שירותי בריאות לקורבנות שנמצאים בסהרונים לאחר הפגישה שלו עם נציב שירות בתי הסוהר.

יש כאן עוד נושא שהמנכ"ל התחייב לגביו וזאת תוכנית ההפרדה בכל מה שקשור למרכזי הגמילה. אני לא אחזור על הדברים שהוא אמר, אבל אנחנו נמשיך לעקוב גם אחרי הנושא הזה.

ארגונים, אם זאת נציבות האו"מ לפליטים ורופאים לזכויות אדם. נמצאים כאן ממטה המאבק לסחר בנשים, תודעה וגופים נוספים שלא ציינתי. אנחנו נשמח לרכז במסגרת הוועדה פניות קונקרטיות למנכ"ל ולהעיר אותן אליו בצורה מרוכזת, או אם תרצו תעבירו את זה למנכ"ל ותשלחו העתק אלינו על מנת שנוכל לעקוב. אני חייבת לומר שבפעם הקודמת כאשר דרך הוועדה עברו פניות בנושאים אחרים שקשורים לשרים אחרים, באמת היה טיפול והיה מעקב שלנו. אני באמת מבקשת, לגבי כל הפניות שעוברות אלינו על נשים שלא מקבלות שירותים רפואיים וטיפול, נשמח לקבל אותן.

לנושא התקינה. גם משרד הרווחה וגם משרד הבריאות, אני חושבת שאלה שני המשרדים המרכזיים שמטפלים בסוגיה הזאת. אנחנו נפנה בצורה ממוקדת גם לשר הבריאות, גם לראש הממשלה וגם לשר הרווחה וכמובן לשר האוצר שאמון על אישור התקנים ונבקש ממנו להגדיל את מספר התקנים ואולי לבדוק תוכנית שתהיה יותר מחוברת לצרכים שעולים בשטח ולא תקצוב שניתן לפני עשור ואמור לתת מענה.

במסגרת הוועדה נבחן את כל נושא רישוי העסקים, גם ברמת משרד הבריאות, אם אלה מכוני ספא, נושא שהועלה על ידי מרכז תודעה.

בזמנו נגענו בנושא המשרד לביטחון פנים ואני מבינה שיש כאן ציר נוסף בו לא נגענו.

אנחנו כמובן מברכים את משרד הבריאות על הנכונות שלו להיות חלק מהצוות שיטפל בכל נושא סל השיקום לקורבנות הזנות. לקורבנות סחר יש סל שיקום ומדינת ישראל מממנת באופן מלא. גם זאת סוגיה שהעליתי והיא ייחודית לישראל ברמה הגלובאלית. אין כמעט מדינות בעולם שמממנות מקלטים סל שיקום לקורבנות סחר ואגב, לא מתנים את זה בעדות.
לגבי מרפאת לוינסקי. נשמח לקבל יותר נתונים, פיתוח של נתונים לגבי הפונים, מאפיינים וכולי כדי שיהיו לנו קצת יותר נתונים בוועדה.

לגבי נציגות משרד החינוך, אפרופו פרויקט ההסברה. הזמנו את נציגות משרד החינוך ואנחנו רואים בחומרה – אנחנו גם נעביר אליהן מכתב – שלא נמצאת כאן נציגות משרד החינוך. במשרד החינוך יש תקציב והוא אמור לתת מענה גם לסוגיה הזאת. אגב, יש גם תקציב במשרד ראש הממשלה, ברשות לקידום מעמד האישה, בכל מה שקשור להסברה. כאן אני מציעה לקיים ישיבת צוות עם הרשות כדי לבדוק איך אפשר להשתמש בתקציבים האלה, אם הם לא נוצלו.

התקציב כולל את האירוע בבית הנשיא והשנה גם הוצאת חוברת.

אני חושבת שכדאי שנוסיף גם את הנושא הזה.

יש מחליפה למרים?

כן. אושרה לרר. הוצאנו לה ברכה וביקשנו שתישלח נציגות. אני אפנה אליה באופן אישי. שוב, אנחנו שולחים הזמנות של הוועדה ואנחנו מצפים שהגורמים יגיעו אבל לצערנו הרב היא לא הגיעה.

ביום ראשון הקרוב, ה-15 ביולי, אנחנו מקיימים במסגרת הוועדה ביקור במרפאת רופאים לזכויות אדם בתל אביב. אנחנו מזמינים את המשתתפים בדיון להצטרף לביקור הזה.

שבוע לאחר מכן, ב-5 באוגוסט, יש לנו ביקור באופק נשי ובמקלט בעוספייה. אנחנו כמובן מזמינים את המשתתפים להצטרף אלינו. מי שמעוניין להגיע להצטרף לסיור – מוזמן. אנחנו מוציאים באופן קבוע הזמנות לכל הגורמים שמגיעים לדיוני הוועדה ונשמח לצרף גורמים נוספים שלא מקבלים את ההזמנות באופן קבוע. אפשר לפנות לאריאלה, מנהלת הוועדה.

הסיור הראשון שלי היה באמת מרפאת לוינסקי. לבשתי את הסווצ'רט, נכנסתי לרכב ונסענו בתל אביב. הגענו לדירות דיסקרטיות וסיפרו לי שבדירות דיסקרטיות נמצאות נשים שמבחינתן הזנות היא בחירה אבל לסיום אני אומרת שזנות היא לא בחירה. בכל פעם שאנחנו נפגשות ונפגשים עם קורבנות ושורדות זנות, אנחנו מבינים שמדובר בנסיבות חיים ובהרבה מאוד מקרים בגורמים בסביבה המאוד קרובה שמנצלים את נסיבות החיים ודוחפים את אותה קורבן לזנות.
אנחנו נמשיך לטפל בסוגיה הזאת גם בדיונים הבאים.

אריאלה מזכירה לי שיש גם יום עיון בנושא תרבויות וסחר בבני אדם. זה דיון שיתקיים ב-24 ביולי. אתם תקבלו הזמנות אלא שאני מחדדת את זה לפרוטוקול. הדיון מתקיים בשיתוף ובהובלת משרד המשפטים והמטה למאבק בסחר בבני אדם במשרד המשפטים יחד עם המשרדים הנוספים. אתם כמובן מוזמנים לקחת חלק ולהגיע.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 12:50.>