PAGE
2
הוועדה לענייני ביקורת המדינה
05/06/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 255>
מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה
יום שלישי, ט"ו בסיון התשע"ב (05 ביוני 2012), שעה 9:00

<השירות לעיוור – דוח מבקר המדינה 50ב', עמ' 485.>

חברי הוועדה: >
אורי אריאל – היו"ר
גאלב מג'אדלה
מרינה סולודקין

>
בעז ענר - משנה למנכ"ל ומנהל חטיבה, משרד מבקר המדינה

איזידור טנקמן - סגן מנהל אגף, משרד מבקר המדינה

ד"ר אילנה גלייטמן - מנהלת השירות לעיוור, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

שוש להט קרטר - מפקחת ארצית, השרות לעיוור, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

מרים מאיר שטטמן - מפקחת ארצית, השרות לעיוור, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

זיוה אמסלם - רכזת השירות לעיוור, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

דינה שלום - השירות לעיוור, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

גיא הרמתי - רפרנט רווחה, משרד האוצר

מאירה שוורץ - שירותים מיוחדים, המוסד לביטוח לאומי

יעלי רוקח - מנהלת מרכז רב שירותים לעיוורים, עיריית רמת-גן

גיא שמחי - מנכ"ל המרכז לעיוור

זוהר ג'יניאו - עו"ד, הנהלת המרכז לעיוור ויו"ר עמותת על"ה

דניאל קאפח - המרכז לעיוור

בזה נבבה - מרכז לעיוור

משה משרקי - על"ה

גילה זיידל - יו"ר אופק לילדינו

אנייס פרנו - אופק לילדינו

מיכל אבס - מנהלת המדור להדרכה שיקומית, מגדל אור – יעדים לצפון

ריטה לפיד - רכזת מקצועית במדור להדרכה שיקומית, מגדל אור – יעדים לצפון

איון קורקיליוס - יו"ר אגודת העיוורים ששת

שלי נחום נהרי - קורס דוברות, חושבים בצבע

אורן גנור - פעיל

חיים הלד - פעיל

חנה פריידין

ירון קוונשטוק
<השירות לעיוור – דוח מבקר המדינה 50ב', עמ' 485>

שלום, בוקר טוב. אנחנו מתחילים את הישיבה. הישיבה היא ישיבת מעקב על דוח מבקר המדינה בעניין העיוורים. הדוח הוא אומנם ישן, בינתיים היו ישיבות בפורומים אחרים כמו ועדת כספים, אבל אני מבקש מהמבקר לתת סקירה מאוד קצרה על העניין ואחרי זה נשמע את הקליינטים שלנו, את העיוורים הפעם.
הנהגנו לפני שנה לעשות בכנסת את "יום העיוור", ולא מדובר דווקא על הח"כים, למרות שיש טוענים שלעתים הם העיוורים. מדובר על העיוורים באמת. בתורה יש לזה ביטוי יותר רחב: "לפני עיוור לא תיתן מכשול". הכוונה היא לאו דווקא לעיוורים הפיזיים, גם אליהם כמובן, אבל גם לאלה שאתה יכול להכשיל אותם כי הם לא מבינים בנושא, הם עיוורים בנושא עצמו. זה יכול לקרות לכל אחד מאתנו.

ראינו צורך בעבר וגם היום, ואני מקווה שזו תהיה מסורת פה בכנסת, שיהיה יום קבוע, "יום העיוור". אנחנו רואים חשיבות מאוד גדולה לסייע לאוכלוסיות היותר חלשות, ודאי שלא באשמתן. ואנחנו רוצים לראות ולעשות את זה במשך השנה ולא רק יום אחד בשנה כ"יום העיוור", אבל ביום הזה המיוחד אנחנו נותנים פה ביטוי לעניין בכמה צורות כדי להביא את זה לתודעה ציבורית בעיקר.

אנחנו מתחילים בדיון הזה שנערך פה עכשיו, בצהריים יהיו שתי סדנאות של – "דיבור בחשיכה" זה נקרא?

"דיאלוג בחשכה".

"דיאלוג בחשיכה". אני בעד בעברית, אבל בסדר. נעשה דיבור בחשיכה, ננסה לחוש מעט שבמעט ברגשות וביכולות בעניין הזה. נמשיך אחרי זה במשחק מעין קט-רגל.

כדור שער. זה בעברית.

כדור שער, בסדר, שעשינו אותו גם לפני שנה, וכך ננסה לעשות שיתוף פעולה עם הרבה גורמים פה בכנסת, מנהלי מחלקות, ח"כים, יושב-ראש הכנסת יגיע לחלק מהדברים. עיקר העניין הוא להביא את זה לתודעה הציבורית, והלוואי ועם ישראל כולו יבין יותר טוב ויירתם יותר טוב.
אני מעביר את רשות הדיבור למבקר, ואחרי זה נשמע את נציג העיוורים. בבקשה.

בישראל יש כ-30,000 עיוורים ועוד עשרות אלפי כבדי ראייה. מבקר המדינה הניח בפני הכנסת דוח בשנת 2000. ברגע שמבקר המדינה הניח את הדוח הוא מצפה שהרשויות שעוסקות בכך יעמיקו בפרטים ויימצאו פתרונות כאלה ואחרים לסוגיות שעולות. את עיקרי הסוגיות יציג חברי איזי טנקמן בקצרה.

כפי שמר ענר אמר, בדקנו את הנושא כבר לפני זמן רב, לפני כ-12 שנה. עיקרי הליקויים שהעלינו, ואז בדקנו בעיקר את תפקוד השירות לעיוור שבמשרד הרווחה והשירות הניתן על ידי המוסך לביטוח לאומי, עיקרי הליקויים היו בתחום של שירות המוענק לאוכלוסיית העיוורים וההטרחה הנגרמת להם בבואם לנסות למצות את הזכויות המגיעות להם.
בין היתר העלינו שגם משרד הרווחה, השירות לעיוור, וגם המוסד לביטוח לאומי עוסקים בהכרת הזכויות לעיוור, דבר שאפשר היה לדעתנו אז לייעל את התהליך. העלינו שקבוצה של עיוורים מבוגרים, בני 65 ומעלה, שהיו זכאים לדמי ליווי לא קיבלו את המגיע להם. מדובר בסכומים משמעותיים עבורם ובעזרה משמעותית.

עוד העלינו שחלק מההטבות, גם קיים קושי על מנת לממש אותן. בין היתר העלינו את הצורך לאחד את הטיפול, להגיע לחשיבה כוללנית ולבדיקת הצרכים של העיוורים. גם העלינו את הסוגיה שקיים תמריץ שלילי ליציאתם של העיוורים לעבודה דרך הקיצוץ בקצבאות המגיעות להם כאשר הם נכנסים למעגל העבודה. יוזכר שכשני שליש מהעיוורים אז לא עבדו. אומנם הוקמה בינתיים ועדת לרון ומסקנותיה כיוונו להקטנת אותו תמריץ שלילי, אבל אני בהחלט מבקש מהנוכחים להתייחס לנעשה מאז פרסום הדוח.

תודה רבה למבקר המדינה. מי מבין העיוורים רוצה להציג לנו את המצב?

אני כנראה כרגע בין הבודדים שנמצא פה, ואני הכנתי עם אריק את היום הזה.

בסדר גמור. אני מבקש מכולם שני דברים. אחד, להציג את שמם ואת תפקידם, והדבר השני, אני מבקש אם אפשר לקצר, אנחנו בחמישה לעשר חייבים לגמור. בבקשה.

אני עורך-דין, אני בעל תעודת עיוור כמובן, אני חבר הנהלת המרכז לעיוור בישראל, שהוא ארגון הגג של כלל ארגוני העיוורים בישראל, ויושב-ראש עמותת על"ה.

לעניין עצמו. מדובר בסכום של 957 שקלים שמקבל עיוור כדמי ליווי. אני לא חושב שיהיו חילוקי דעות בעניין הזה, שהסכום לכשעצמו לא מספיק לסייע לעיוור בניידותו. צריך להבין שהכלי החשוב של העיוור בניידות הוא מונית, משום שהיא לוקחת אותם מנקודה אל"ף לנקודה בי"ת. וזה להבדיל גדול מתחבורה ציבורית שגם בה אנחנו נעזרים, אבל ברוב המקרים זה לא יכול לשמש תחליף, משום שלעיוור קשה להגיע גם לתחנה, וגם מהתחנה לנקודה שהוא צריך. כשלוקחים בחשבון את עלות מחירי המוניות, הסכום הזה לכשעצמו די מביש.
בתוך העניין הזה, יש אפליות שהן בלתי מוסברות, ועליהן רצינו לדבר כאן היום. קודם כול, מה שאמר משרד המבקר. יש מצב בלתי הגיוני וגם בלתי נסבל, שכשעיוור, רחמנא לצלן, מגיע למצב הזה של עיוורון מעל גיל 65, שוללים ממנו את העניין של דמי ליווי. למה? ככה. זאת אומרת, זקן שהפך להיות, רחמנא לצלן, עיוור מעל גיל 65, לא זכאי לסיוע בניידות.
הדבר השני שלא ברור לנו ולא מקובל עלינו הוא שעיוור שיוצא ממעגל העבודה, עד לא מזמן חתכו לו 50% מדמי הליווי. שימו לב, אני חוזר למספר, 900 ומשהו שקל, אז זה כבר ירד ל-400 ומשהו שקל, שזה מגוחך. אבל עכשיו בעקבות התערבות של חברי הכנסת מקצצים לו 25%, שזה עדיין בלתי הגיוני. הטיעון שתיכף נשמע זה שיש איזו הקבלה בין הפרודוקטיביות שלך לבין הזכות שלך לדמי ליווי, וכשאתה יוצא ממעגל העבודה אז אתה כאילו פחות פרודוקטיבי. אני לא יודע, תיכף נשמע את זה מאילנה.
מה שאני טוען הוא שהטיעון הזה מופרך לגמרי. קודם כול, הוא לא נכון עובדתית, במובן הזה שאנחנו עוסקים בליווי ולא בתעסוקה. והדבר היותר חשוב בעניין זה שמן הסתם ובאופן פרדוקסלי, כשמישהו דווקא יוצא ממעגל העבודה, יש לו יותר נקודות שאליהן הוא רוצה להגיע. דווקא אז הוא רוצה להגיע לנכדים, אולי גם יותר.; אפילו חברי המבוגרים אמרו שמן הסתם הם יותר צריכים להגיע לקופות חולים, לכל מיני חוגים וכאלה. אז גם בטיעון עצמו זה נופל.
אבל הטיעון עצמו הוא גם לא הגיוני ואין בו שום הצדקה, חוץ מאשר רצון של המדינה לחסוך כסף. ופה אני מגיע לאנומליה השלישית, וזה שמשום מה הוחלט בשירות לעיוור, שמי שזכאי לקבל את דמי הליווי צריך להיות הרבה יותר מסתם עיוור. סתם עיוור, הקריטריון – לא אלאה אתכם, אתמקד בקריטריון אחד, יש שני קריטריונים – זה ראייה של שלוש על 60. ופה עוד פעם אני אומר לכם, מתוך רצון למצוא איזה פטנט להוריד את העלות הכספית, החליטו שמי שזכאי לדמי ליווי הוא רק מישהו שמגיע לאחד על שישים, זאת אומרת חתכו את זה כמעט בשליש. במילים אחרות, הצטמצמו ל-7,000 עיוורים שבכלל זכאים.
אני אומר עוד פעם, בתוך זה נכנסות הבעיות שהזכרתי קודם, כך שהעסק מצטמצם לכסף קטן. אני חושב שהגיע הזמן לבטל את העוולה הזאת. אגיד עוד משפט אחד, ואני מתאפק לא להרחיב את היריעה, אבל התחושה הכללית שלנו, של ציבור העיוורים – יושב פה מולי, אמרו לי עכשיו, חברי קאפח, ואנחנו מטפלים בכמה דברים – אנחנו מופלים לרעה בצורה בוטה בתחומים רבים. אנחנו מנסים בדרכי נועם, זה לא יקרה, זה ייגמר, דרכי הנועם שלנו ייגמרו. בשר"מ, אילנה, לא רוצה להיכנס לזה, אנחנו מופלים בצורה בוטה וחריפה. זאת אומרת, לא מקיימים את החוק כלפינו. אנחנו לא מבקשים זכות חדשה.

במה לא מקוים החוק?

פשוט לא מקוים. אסביר, אם תרשה לי להרחיב את היריעה.

בבקשה.

שר"מ זו עזרה כספית שניתנת לעיוור בביצוע הפעולות היום-יומיות.

לנכה.

לעיוור כולל נכה, זאת אומרת זה לכלל הנכים במדינת ישראל. ראה זה פלא. בביטוח הלאומי, למרות שוועדה החליטה שצריך כן היה לעשות, לא פיתחו כלים לבדוק האם העיוור מסוגל או לא מסוגל לבצע את הפעולות היום-יומיות שלו.
מה קורה? קורה מצב בלתי נסבל ואבסורדי. באים אנשי ביטוח לאומי אלינו הביתה, שולחים אותנו לאסלה, להתיישב על האסלה ולקום. למה? כי יש להם מבחנים רק לבעיות של קושי פיסי. אז שולחים אותנו לאסלה, אנחנו נכנסים לאסלה, יוצאים מהאסלה, אומרים: אתה לא זכאי לשר"מ. אבל רגע, בדקתם אם אנחנו יכולים לבשל, לנקות את הבית, להתלבש, לבחור זוג גרביים, ללכת לסופר? אלה הכלים שצריך לבדוק את העיוורים. אומרים לנו: אתה צודק, לא פיתחנו מנגנונים.

מי זה אומר לא פיתחנו?

ביטוח לאומי במכתב. חבל, אם הייתי יודע, הייתי מביא את זה. עכשיו, אחרי שהגענו לשר, השר זימן את הביטוח הלאומי, ואז הביטוח הלאומי כתב: אכן שגינו, טעינו, אין לנו כלים לבחון את העיוורים. אמרתי את זה וכתבתי את זה, וכולם מאשרים את זה: שערו בנפשכם שמישהו בעל כסא גלגלים, היתה באה המפקחת מהביטוח הלאומי, נותנת לו טקסט מספר לקרוא, הוא היה קורא, והיא היתה אומרת לו: אדוני, אתה לא qualified, אתה לא זכאי לקבל שר"מ, אתה יכול לקרוא. זה מה שעושים לעיוורים. שולחים אותנו לרחוץ ידיים, ממש דרישות משפילות.

ואז עשו לנו טובה, ואיזה קבוצה מאוד קטנטונת נתנו לה 50% שר"מ, 50% ממה שנותנים לאחרים. וזאת קבוצה מאוד קטנטונת, וגם כאן יש קושי. הנושא הזה כרגע נמצא על שולחנו של המנכ"ל החדש של הביטוח הלאומי, אבל האפליה פה היא אפליה קשה. ואני חוזר, אנחנו לא מבקשים זכות חדשה, אנחנו מבקשים לקיים את החוק כלפינו.

טוב, תודה.

משפט אחרון. אני רוצה להודות לך באופן אישי, חבר הכנסת אורי אריאל, אני חושב שאתה עושה פשוט מלאכה קדושה. אתה "אשם" בעובדה שהיום הזה קיים, אני מודה לך מאוד, אני חושב שמשנה שעברה התלבשת על העניין הזה, ואתה עושה עבודה יוצאת מן הכלל.
הערה אחרונה-אחרונה, אני רוצה להמחיש לכם את בעיית הניידות של העיוורים. רובם איחרו בגלל שזאת בעיית ניידות קשה. אנשים לא יכולים להבין, שברגע שאין לך את העיניים, אתה מאבד את היכולת הפונקציונלית של האיברים הפיסיים האחרים. אנשים צריכים שתהיה לך רגל שבורה כדי להבין שאתה מתקשה בניידות, אבל לא מבינים שהעיניים מוליכות את הידיים והעיניים מוליכות את הרגליים. ברגע שאין לך אותם, אין לך כמעט רגליים ואין לך כמעט ידיים.
לאנשים קשה לעשות את המחשבה המופשטת הזאת, ובאמת לחברים שלנו היה קושי. קשה לנו להגיע. קשה לנו להגיע לכנסים, קשה לנו להגיע למקומות מפגש, והנה עובדה, הרוב איחרו. אני מאוד מבקש לשמוע את קולי, לתת לחברים קצת לדבר, ולהיענות לבקשתנו. תודה רבה.

תודה רבה. זו הזדמנות להגיד תודה רבה לעוזרי, לאריק בן שמעון - - -

בדיוק, איפה הוא?

אריק, אני חושב, עדיין מטפל באלה שנתקעו בכניסה בפולומבו.

הוא בלבל לי את השכל כל השבוע. הוא מעולה.

אריק הוא זה שעשה את כל המלאכה, ומגיע לו הרבה תודות, יחד עם שאר העוזרים ועם הוועדה. אנחנו מודים לו. וכבר אמרתי בפתיחה, אני אומר את זה עוד פעם, היו חסרים פה הרבה אנשים, אנחנו מתכוונים להפוך את זה ליום קבוע. מבחינתי לא חשוב איפה הוא יהיה, אנחנו נשתדל לקיים את היום הזה גם בשנה הבאה כדי להעלות את המודעות, וכדי לעקוב אחרי הבעיות ולעשות מאמץ לפתור אותן, ולא להשאיר אתכם לבד.
עוד מישהו מהעיוורים רוצה לדבר? בבקשה. אני רק מבקש, אם אפשר, לא לחזור על הדברים שכבר עלו אלא להוסיף כדי שנוכל להתקדם. אנחנו רוצים עוד לשמוע כמובן את משרדי הממשלה ואת התשובות, בשביל זה באנו.

אני יכול להעביר לך את המכתב שזוהר דיבר עליו גם, כדי שתוכלו לראות אותו.

שהמוסד לביטוח לאומי מאשר? מצוין.

אין לי פשוט העתקים. אוסיף על מה שזוהר אמר. אנחנו דנים פה בבעיה של דמי ליווי, שלמעשה עיוור שהוא נכה 100% עם אובדן כושר עבודה של 75% אמור לקבל אותם תנאים של כל נכה אחר. באנו בדרישה, היינו בפגישה עם השר ב-16.1, ישבנו עם ביטוח לאומי, ושם הגענו למסקנה שיש פה איזושהי אפליה. והניסיון לתקן אותה הוא לא להעלות את ה-200 שקלים האלה מ-700 ל-900, אלא שעיוור יקבל באמת את הניידות שמגיעה לו כמו כל נכה אחר, ויוכל להתנהל. זה כמו שזוהר אמר, זה סופר, זה קניות, זה בית מרקחת, זה קופת חולים, זה כל דבר אחר.
הגיע הזמן שהזכות שלנו תתממש ולא ישימו אותנו באיזושהי נישה וישימו עלינו איזשהו כוכב שקוראים לו השירות לעיוור, ובסוף אנחנו לא מקבלים כלום. אנחנו שייכים לביטוח לאומי בתור נכים, אבל אנחנו לא מקבלים מביטוח לאומי כלום, אפילו שהם מודים כבר במכתב הזה שיש מולך, שאנחנו אמורים לקבל גם ניידות. ויש פה את הפרוטוקול מהישיבה עם השר גם כן – אם אתה רוצה, אני יכול להראות לך אותו – שביטוח לאומי גם הסכים לפתוח את הסכם הניידות. ניידות זה הסכם. ובסך הכול אנחנו דנים ודשים בדברים שלא מתקדמים, הם לא הולכים לשום מקום.

ממש ככה.

אנחנו מדברים על סיכום – אני מדבר על המכתב מהביטוח הלאומי – של הסמנכ"ל מ-25 למרץ 2012 למניינם. מה קרה מאז? היתה ישיבה עם השר גם?

לא. מאז המכתב הזה – לא. יש לנו ישיבה עם מנכ"ל ביטוח לאומי ב-3.7.

אם יורשה לי להתערב, השר הפנה אותנו. הגיע רגע של עשייה, יש אישור של הביטוח הלאומי.

אז הוא הפנה אתכם למנכ"ל - - -

מספיק ישיבות. אז הפנו אותנו לישיבה שנדחתה ליולי. אם אתה שואל אותי, זה יהיה עוד "פלברות" – תסלחו לי שאני משתמש בביטוי כזה – וכרגע, בדקתי מאחורי הקלעים, לא עושים שום דבר. זה כרוך ב-70 ומשהו מיליון שקל, כדי לתקן את העוולה שכולם מודים בה, בינתיים לא עשו כלום בעניין, נקודה.

אוקיי.

אם אפשר להוסיף עוד דבר, זוהר דיבר גם על השר"מ. אנחנו, בתור עיוורים, כשאנחנו ניגשים לקבל את השר"מ ואנחנו חולים במחלה נוספת, לא שבאים לקבל שר"מ כי אנחנו עיוורים, אלא העיוור הופך להיות סיעודי גם. אתה מגיע לביטוח לאומי, הוא אומר לך: לא, מצטער, אני לא יכול לתת לך כי אתה עיוור, אתה יכול לקבל רק 50% שר"מ. עיוור לא מקבל יותר מ-50%.

מה שנקרא בעגה, סליחה על הביטוי, "אין כפל מבצעים".

זה לא כפל מבצעים.

אני אומר בין מירכאות גדולות. תסלחו לי שאני משתמש בזה. ברור.

אני יכול להעיד על עצמי. אני חולה סרטן, אני נפגע פעולות איבה, אני עיוור ואני חולה דיאליזה. אני מגיע לביטוח לאומי, אומרים לי: לא מגיע לך כלום. אתה עיוור, אתה מקבל 50%, לא תקבל יותר.

דבר אחד אני כבר אומר. חנה, אני מבקש להוציא מכתב למנכ"ל הביטוח הלאומי לקראת פגישתם, כשהוועדה דנה. אני מבקש לאמץ את הבקשות, כפי שעלו במסמך של הביטוח הלאומי כבר בהכנה לקראת הפגישה עם המנכ"ל. ואני אשתדל לדבר גם עם מנכ"ל הביטוח הלאומי באופן אישי, כדי לנסות לקדם את זה.

אני רוצה להוסיף.

אתן לכם לדבר. ידבר עכשיו משה, ואחרי זה, אם מישהו מחברי הכנסת רוצה להוסיף.

אני רוצה לשמוע את הממשלה.

חברי הכנסת ייכנסו לדיון מתי שירצו. נמצאים אתנו חברי הכנסת גאלב מג'אדלה ומרינה סולודקין, שהצטרפו אלינו לישיבה ומאזינים, וכשירצו – ידברו. בבקשה, משה.

הדבר היחיד שאני רוצה להוסיף על הדברים שכבר נאמרו זה שיותר ויותר עיוורים משתלבים בכל תחומי החברה והתעסוקה. אנחנו רואים יותר עיוורים בגלל כל הדברים האחרים שנעשים בשטח. יותר מגיעים לפעילות פנאי, יותר משתלבים בחברה בכל המובנים שאנחנו רוצים לשאוף אליהם.
העלויות מאידך של ניידות, שהיא קושי בסיסי כתוצאה מעיוורון, הולכות ונהיות גדולות יותר. הדרך של העיוור להשתלב יותר ויותר, לתרום מעצמו ולהשתלב מבחינה חברתית, תעסוקתית, להיות ככל האדם וליהנות מכל מה שהחברה המודרנית מציעה ולתת לה, היא גם באמצעות השוואת התנאים שלו, כמו שנאמר פה, בקצבת הניידות כמו לשאר הנכים. והעיוורון מהבחינה הזאת הוא נכות קשה מבחינת הניידות, לפחות כמו נכות מוטורית. אלה הדברים.

תודה.

כמו שזוהר אמר בהתחלה, כשהגענו לפה היה עניין של קושי עם אישורים שעיכבו אותנו קצת, ולהגיע לכאן היה לנו מאוד קשה. אם הייתי מגיע לפה בעצמי ללא ליווי, לא הייתי יכול להיכנס לכאן, והייתי מגיע בטח בזמן מאוחר יותר.

אנחנו הרבה מאוד שנים כבר מנסים להביא לתודעה של הציבור, שלכם – אנשים שמחליטים על איך אנחנו נקדם את עצמנו – שבאמת העיוורון הוא לקות מאוד קשה מבחינת הניידות. אומנם אנחנו הולכים על רגלינו, אבל ברגע שהמרחב סגור מאוד קשה להתנייד בו. וכמו שמשה אמר, היום אנחנו גם כגופים שאחראים על הציבור שלנו, מייצרים את היכולת של הציבור שלנו הרבה יותר להיכנס לתוך החברה ולחיות בה ככל האדם.

ולנו מאוד חשוב לקדם את הנושא הזה, כי אנשים שלא יכולים לעשות את זה נשארים ספונים בביתם ולא יוצאים. לפני כמה זמן, במקרה, אחרי ששוחחתי ברדיו, התקשר אלי אדם בן 87, כאשר בגיל 60 אשתו נפטרה, ומאז הוא לא יצא מביתו 27 שנים. ויש הרבה כאלה. אז אנחנו צריכים לטפל בזה.

תודה רבה. אני מבקש עכשיו שנעבור למשרדי הממשלה. עוד פעם, אבקש את סוד הצמצום, בקצרה ולעניין. בבקשה, מי ממשרדי הממשלה מתייחס?

אני מנהלת השירות לעיוור במשרד הרווחה. קודם כול, מאוד לא נוח לי, משום שאני רוצה שיהיה ברור, אני לא מהצד השני.

עשינו פה שולחן עגול. כולם מאותו צד, באופן מפתיע.

מה שקורה מבחינת דמי הליווי, כמו שזוהר הסביר, התפיסה היא שככל שהאדם רואה פחות והראייה שלו הרבה יותר מצומצמת, זאת אומרת הוא יותר קרוב לעיוורון מוחלט, אז הצורך שלו בהסתייעות בניידות פרטית, זאת אומרת לקנות שרותי ניידות על-ידי מונית, הוא הרבה יותר גבוה. ומכאן נולד הצורך הזה לסייע בדמי ליווי, במקביל לניידות שיש לנכים בביטוח לאומי, ששם העיוורים לא מקבלים קצבת ניידות.
מה שחותך וגוזר את ההיקפים הוא באמת רמת הניידות של הבן-אדם. ככל שהוא פעיל יותר, זאת אומרת אם הוא עובד הוא נחשב לאדם פעיל יותר שצריך יותר את ההתניידות הזאת, ולכן אז הוא יקבל 100% דמי ליווי, וככל שהוא פחות פעיל הוא יקבל פחות.

לדעתכם, ה-100% הקיים היום עונה על הצרכים?

מעולם לא בדקנו לגופו של עניין, האם 957 שקל יכולים לכסות את אותם מצבים שבהם האדם נזקק לקחת מונית במקום לעלות על תחבורה ציבורית. זה ברור לנו שאדם עיוור, כשהוא נמצא ברחוב ויורד גשם או יש חמסין כבד, קשה לו הרבה יותר להתנייד בין תחבורה אחת לשנייה, ולהתחיל לעבור מאוטובוס לאוטובוס. אין בזה ספק, אנחנו יוצאים מנקודת המוצא הזאת.
אני רק רוצה שתהיו מודעים לזה שהיום ההוצאה על דמי ליווי היא 55,000,000 שקלים על 7,000 איש. זה גובה ההוצאה. עשיתי חישוב, שאם נוסיף רק את הקבוצה של הקשישים, זה עוד 66,000,000 שקל. זאת אומרת, זה נגזרות תקציב, אין פה ספק. בתוך המגבלה הזאת אנחנו חיים.

המגבלה הזאת היא תמיד מגבלה. גם אם יהיו עוד 66,000,000, נרצה לשפר את זה עוד יותר, זה ברור. יחד עם זאת, ראיתי את המנכ"ל ואת השרים במשרד הרווחה מביאים תקציבים נוספים בנושאים שונים, גם לניצולי שואה וגם לעמותות חסד, ואפשר להמשיך. אני אומר את זה מאוד לזכותם.

אנחנו כמובן לא מתנגדים.

לא שאתם מתנגדים, השאלה מה נעשה בתחום הזה באחריותכם. כן, אילנה, את רוצה עוד להוסיף משהו?

השינוי היחיד שנעשה במהלך 12 השנים האחרונות היה תוספת שניתנה לאותם קשישים שקיבלו בעבר דמי ליווי, העלו להם מ-50% ל-75%. זו היתה תוספת תקציבית של 5,000,000 שקלים בסך הכול, ובזה האוצר עמד. את כל השאר אי-אפשר היה להגדיל.

נציג האוצר נמצא אתנו?

כן.

בבקשה, בוא נשמע את האוצר.

דרישה נוספת, מעבר לאותם 5,000,000 שקלים, ממשרד הרווחה למשרד האוצר לא הוגשה. אם תוגש היא תיאלץ להיות ביחד עם סדרי העדיפויות האחרים שמשרד הרווחה מגיש למשרד האוצר, ותוספת לסעיף הזה תיאלץ לבוא על חשבון תוספות לתחומים שמשרד הרווחה מבקש.

בקיצור, לקחת את הכדור, גלגלת למשרד העבודה והרווחה, אמרת: תנו לנו סדרי עדיפויות, תיקחו מהגידמים ותעבירו - - -

לא.

לא? מה אתה היית מציע בתור אחד שמכיר את המשרד לפני ולפנים בצד התקציבי?

סדרי העדיפויות הם לא הסטה מן הגידמים שמקבלים עכשיו לעומת העיוורים, אלא איך להשתמש בתוספות התקציביות. למשל בשנתיים האחרונות ניתנו תוספות של 300,000,000 שקלים כל שנה, והן חולקו בעיקר לפי סדרי עדיפויות שהמשרד הגיש. וכך זה יהיה גם שנה הבאה.

הן לא היו תוספות ייעודיות מראש? זה לא היה עבור ניצולי שואה? כי אם זה ניצולי שואה, זה לא יעזור לא למשה ולא לאחרים פה ולא לכל הציבור שהם מייצגים. הם לא ניצולי שואה, הם עיוורים, מה לעשות.

צריך להיות ניצול שואה ועיוור, שילוב ביחד.

כשבוחנים את התוספות, כמה תוספות משרד הרווחה מקבל - - -

אבל אני שואל אותך: האם התוספות היו פנויות והם החליטו יחד אתכם, או שאלה היו תוספות צבועות? זו השאלה.

חלק זה תוספות צבועות במהלך ההחלטות שהתקבלו בכנסת או בממשלה במהלך השנה, וחלק זה תוספות שהן בהתאם לסדרי העדיפויות.

תן לנו מה-300 סדר גודל, כמה בערך היה פנוי, שהם החליטו שזה לא יהיה לאל"ף, זה יהיה לגימ"ל נניח.

קשה לי להעריך, אבל אני מניח שזה מעל 100,000,000 שקלים.

מה שעולה להעביר את האולפנה למקום אחר.

גאלב, אתה מוזמן לישיבה ב-10:00, יש ישיבה בנושא האולפנה, ושמה תוכל לדבר על האולפנה. כן, מי את?

אני יושבת-ראש אופק לילדינו, זה ארגון ארצי של הורים לילדים עיוורים ולכבדי ראייה.

רגע, אני צריך עוד את משרדי הממשלה. יש מישהו ממשרדי הממשלה שרוצה להגיד משהו?

אני מהמוסד לביטוח לאומי, במחלקת שירותים מיוחדים. אנחנו בקשר רציף מאוד עם ארגוני העיוורים. יש לנו 7,335 עיוורים מקבלי קצבה כלשהי במוסד, מהם 4,668 מקבלי קצבת נכות, 884 מקבלי קצבת שירותים מיוחדים ו-1,783 שמקבלים גם שירותים מיוחדים וגם נכות.
שירותים מיוחדים אנחנו באמת בודקים את ה-ADL. ADL זו בדיקה שבאמת לא רלוונטית כל כך לעיוורים.

אז למה עורכים אותה?

לקח לנו שבע שנים לשמוע הודעה כזאת.

אני שוב אומרת, באמת היא לא רלוונטית לעיוורים, מפני שהם עצמאיים.

סליחה?

הם לא עצמאיים.

זה משהו חדש.

חברים, זה לא מתנהל פה ככה, סליחה. אנחנו רוצים לשמוע אחד את השני גם אם הדברים קשים, גם אם הדברים לא מוסכמים. עכשיו מדברת מאירה. אני מבין רק, שכשאת אומרת לא כל כך מותאם, זה אנדרסטייטמנט כזה.

לא, זה לא מותאם. מבחן תלות לא מותאם לעיוורים.

אוקיי, יופי, הבנו. עכשיו זה עברית.

אז מי צריך להתאים אותו? זה מעניין.

סליחה, אני יכולה להמשיך לדבר?

שלא תהיה אי הבנה, חברי הכנסת הם אלה שיכולים להתפרץ בכל דקה נתונה. אנחנו מעדיפים כמובן שזה יהיה מסודר, אבל לחברי הכנסת יש את האפשרות להתפרץ ונא להקשיב להם.

לא, זאת שאלה עניינית.

עניינית מאוד.

תיכף מאירה בטח תתייחס, איך הם משנים את המבחן לעיוורים. בבקשה.

יחד עם זאת, אנחנו משלמים לעיוורים בודדים באופן אוטומטי מלגה לשירותים מיוחדים בשיעור 50%. והיה ואותו עיוור, יש לו ליקוי נוסף על העיוורון, אנחנו חייבים לבדוק את בדיקת התלות. באמת יש וועדה היום שבה אנחנו בוחנים את מבחן של ה-ADL לעיוורים. זה לטווח הרחוק.

מתי הוועדה תסיים את עבודתה, לפי הערכתך?

אני לא יכולה להגיד לך. היום אנחנו יושבים.

כשאנחנו שומעים ועדה אז אנחנו מתחילים לדאוג. כי מוועדה לוועדה כוחנו עולה, רק אין תוצאות.

אני לא יכולה להגיד לך היום.

את יכולה להודיע לנו, נניח תוך יומיים, במכתב, אחרי שבדקת?

לא.

מי עומד בראש הוועדה?

לימור לוריא, מנהלת אגף נכויות.

מה אתם הולכים להציע למנכ"ל לקראת הפגישה שתהיה לו בתחילת יולי, נדמה לי?

3.7.

הוועדה הזאת עכשיו דנה באמת איך אנחנו משנים את המבחן הקיים היום בשירותים מיוחדים לעיוורים. לטווח הרחוק באמת רצינו לתת גמלה אוטומטית לכל עיוור שעונה על הקריטריון, ועיוור מוגדר אצלנו מעל 90% נכות רפואית.

מאירה, סלחי לי שאני קצת מכביד, אתם מתכוונים שבישיבה ב-3.7 המנכ"ל יגיד שהוקמה ועדה והיא בוחנת?

לא, יש ועדה שבוחנת את המבחן הקיים היום, איך הוא יותאם לעיוורים.

שאלתי שאלה, תני לי עוד פעם לחזור עליה, ברשותך. מה אתם הולכים להמליץ למנכ"ל לקראת הישיבה ב-3.7? הוא ישב וישמע עוד פעם את כל הטענות?

אנחנו רוצים להמליץ שתהיה גמלה אוטומטית לעיוורים.

בלי פקידים.

אין חיה כזאת.

יש לנו מחלות אוטומטיות שאנחנו נותנים, כמו בדיאליזה, שמקבלים אוטומטית את הגמלה הנמוכה.

הבנתי. אתם הולכים להמליץ להעלות את הגמלאות?

אנחנו רוצים להמליץ שתהיה גמלה אוטומטית לכל עיוור שעונה על הקריטריונים של 90%.

הבנתי. אתם הולכים להמליץ להעלות את הגמלה?

אנחנו רוצים להמליץ, אבל מאחר שהעלות של התקציב היא עלות מאוד גבוהה, אני לא יודעת אם היא תתקבל.

בסדר, אבל שאלתי אם אתם תמליצו, לא אם היא תתקבל.

מהניסיון המקצועי שלכם, שואל היושב-ראש, אתם סבורים שיש מקום להמליץ להעלות את הקצבה?

כן.

כמה זמן הוועדה הזאת יושבת? מתי היא מונתה?

אין לי תאריך מדויק.

בערך. תטעי בשבוע, לא נורא.

ב-5 ביוני היתה ישיבה. לא, סליחה, לפני כן. יש לנו מכתב לחבר הכנסת משה כחלון על ההצעה שלנו.

זה המכתב שיש לך.

שאנחנו מציעים: בשלב ראשון בשנה הקרובה תשולם תוספת בשיעור של 12.5% לגמלת שר"מ באמצעות השירות לעיוור במשרד הרווחה. בשים לב למוגבלות התקציבית לכך שאין שוני תפקודי מהותי בין בעלי ליקוי ראייה בשיעור 100% לעומת מי שהשיעור שנקבע להם הינו 90%, אנו ממליצים לתת תוספת של גמלת שר"מ.

זה טוב.

אבל הסכום התקציבי הוא - - -

לא, אני שאלתי מתי מונתה הוועדה ומי עומד בראשה.

עומדת בראשה לימור לוריא, מנהלת מחלקת נכות. היא יושבת כחודשיים בערך.

הוועדה?

כן.

אני מבקש להתקדם. יש לנו עשר דקות. אנחנו נותנים לעוד ארבעה אנשים לדבר, כל אחד שתי דקות, ברשותם, ואני מסכם שתי דקות.

- - -

כבר אמרתי: חברי הכנסת – ודאי. אתם רוצים עכשיו, חברי הכנסת?

כן.

אז הסדר הוא כזה: מרינה סולודוקין, שאני מבקש ממך, להמשיך לעקוב. עשינו ועדות משנה לוועדה הראשית, כדי שנוכל לטפל ביותר דברים ברצף ובמעקב בעיקר, כי אין טעם בדיון אם אין לו מעקב. חברת הכנסת מרינה סולודקין מחזיקה בכל ענייני הרווחה מבחינת הוועדה, והיא תמשיך לעקוב אחרי הנושא הזה.

ולעשות ישיבות המשך.

כן, לעקוב זה לעשות כל מה שאת חושבת בעניין. אני ניהלתי את זה הפעם רק בגלל שהתחלנו לפני שנה את "יום העיוור", ואנחנו רואים בזה חשיבות להמשיך. אבל העניין עובר לטיפולה המסור, ואני יודע שהוא מסור, של מרינה, והמשך הקשר יהיה איתה, וגם את תמשיכי עם ביטוח לאומי. במקום שתרצי שאני אתערב או שמישהו מחברי הוועדה, אז אנחנו ודאי עומדים לרשותך.
עכשיו מדברת חברת הכנסת מרינה סולודקין, אחריה חבר הכנסת גאלב מג'אדלה, אחריו תדבר שלי, ואחרי זה זוהר ומשה – אה, סליחה, נכון, הבטחתי לגילה. בסדר, אז כל אחד יעשה את זה בצמצום. בבקשה.

אז קודם כול, אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת אורי אריאל, אני חושבת שזה מאוד נכון שעשית תת-ועדה לוועדת ביקורת המדינה בנושא רווחה. יש הרבה נושאים שאנחנו צריכים יחד עם משרד המבקר לבדוק, לפקח וגם לשפר.
מה שאנחנו שמענו היום, אני קצת כועסת, בגלל שכל העניין של השפלה של נכים בזמן המבחנים, בשבילי זה פצע בלב. שמעתי הרבה מאוד דברים, איך השפילו את הגמלאים ופנסיונרים בזמן הבדיקות, ועשו במשרד שיפורים. אני צריכה לומר שאנחנו משפיעים וגם המשרד רוצה, אבל לשמוע שעוד ועדה עוד חודשיים יושבים ויודעים מה התוצאה הסופית. התוצאה הסופית היא שבלי מבחנים יהיה המשך אוטומטי של נכות של עיוורים, בגלל שזה נכות קשה. וגם בגלל זה אני חושבת שבאחת המסקנות שלנו, אורי, היום, אנחנו צריכים לומר שמשבוע הבא המשך אוטומטי של נכות של עיוור בלי מבחנים. לשבת עוד שנה ועוד שבע שנים, אנחנו לא יכולים לאפשר.
ודבר שני, כמו שאמרו כאן, להשוות את התנאים של עיוורים, בגלל שזה נכות קשה, עם כל הנכים האחרים עם נכות 100%. תודה.

בבקשה, חבר הכנסת מג'אדלה.

אדוני היושב-ראש, אנחנו באמת מצד אחד של השולחן, לא שני צדדים, אבל תשכנעו אותנו שאנחנו מצד אחד של השולחן. אני רואה כאן סוללה של אנשים שמטפלים בעיוור: מפקחת, מנהלת שירות, מנהלת שירות ארצי, מנהלת שירות ארצי, מפקחת דמי ליווי – אתם צריכים למלא את תפקידכם נאמנה. בשביל זה אתם מקבלים משכורת מהמדינה, כדי לטפל באנשים האלה, כדי להמליץ באופן מקצועי לשר ולדרגים, וכדי לתת שירות לאנשים האלה.
זה שנציג האוצר אומר שסדר העדיפות נקבע על ידכם ואתם מקבלים תקציבים נוספים, ואנחנו יודעים שאתם מקבלים, אבל בסדר העדיפות העיוורים לא מופיעים, אז את מי אנחנו נשאל?

הם מופיעים, דמי הליווי לא מופיעים.

אנחנו לא מדברים עכשיו על המשקפיים, אנחנו מדברים רק על הדמי ליווי. כשאני שומע שהתוספת היא 66,000,000 שקל, את יודעת כמה כסף מבזבזים כל יום במדינה הזאת על דברים שהם לא בבני אדם אלא עוסקים במבנים? מאות מיליונים. את צריכה לומר למקבלי ההחלטות ואתם צריכים לומר להם, מה עושים לעיוור דמי הליווי האלה, שהוא יוצא מהבית שלו ומתחכך בחברה, או עובד או הולך לנכדים או למשפחה, מה זה עושה לבן-אדם הזה, שלא מסתגר בבית. אתם צריכים להוסיף לו יותר כדי לצאת מהבית, כדי שיהפוך להיות בן-אדם, חלק מהחברה. אני לא מדבר על כסף, אני מדבר על הבן-אדם.
כמה אנשים אנחנו סוגרים בבית בגלל הכסף הקטן הזה, והופכים אותם מבני-אדם לשברי כלים? קודם כול, זה יותר חשוב מכסף. ברגע שנותנים לו תנאים לצאת מהבית, ללכת למשפחה, ללכת לעבודה, למצות את עצמו, אנחנו הופכים אותו לאזרח, לאדם חי, ולא אדם מסוגר בבית, בבית-סוהר פתוח. זה יותר חשוב מכל דבר.

לכן אני אומר, אדוני היושב-ראש, זאת הוצאה מאוד חשובה לחיי האדם ולתפקודו כחלק מהחברה, יותר חשוב מכל כסף אחר.

ברור.

תודה.

תודה רבה. שלי, בבקשה.

רציתי להעיר שתי נקודות. אחד זה לגבי גברת מאירה שוורץ, שדיברה על מבחני ADL. ADL לא כל כך משקף מה זה המבחן. חשוב לי שתדעו שהמבחן זה למשל לגרוב גרביים, לעשות דברים שנכה פיזית לא יכול לעשות, זה אפילו לא מתייחס למוגבלות בראייה. זה בכלל לא מתייחס, ולא פלא שרוב העיוורים גם לא עוברים את ה-ADL הזה ואז גם לא מקבלים את התקציב.

דבר נוסף זה שוב ההתניה, שאם העיוור עובד אז ניתן לו כסף מלא ואם לא אז 50%. זו אותה נקודה, זה להחליש את החלש ולחזק את החזק. אנחנו מדינה מערבית, הגיע הזמן להשוות אותנו לארצות-הברית, לעיוורים של ספרד. בספרד כל משרד הפיס העיוורים מנהלים, ולכן הם לא צריכים את ביטוח לאומי. זו דוגמה, אבל אפשר גם להסתכל טיפה בצורה רחבה יותר. תודה.

תודה. בבקשה, גילה.

אני רציתי פשוט להדגיש את העניין של מעגל הקסמים. אם אתה לא נותן לאדם העיוור את האפשרות לצאת מהבית ולמצוא לו עבודה, אז אנחנו חוזרים למספרים הנוראיים של שני שליש של אנשים עיוורים שלא עובדים. אנחנו נותנים לילדים שלנו את הכלים להיות אנשים תורמים לחברה ועצמאיים, כל השנים מטפחים אותם, וכשהם מגיעים לבגרות, פתאום בגלל קשיים של מימון, הפיצוי בעצם על הבעיה בניידות, אז אנשים נשארים בבית וזה לא יעלה על הדעת.
אני רוצה להגיד רק עוד דבר אחד בקשר לשר"מ. הקריטריונים כפי שאמרה הגברת מהביטוח הלאומי, שאדם בודד מקבל שר"מ, זה לא נכון. יש הרבה קשיים בדרך. אדם בודד צריך לענות על קריטריונים נוספים, והמספר הזה של 884 הוא מבזה, הוא פשוט מבזה.

טוב, תודה. זוהר.

הערה פרוצדורלית. דובר פה על וועדה, שמענו הרגע שתקום ועדה. מנכ"ל הביטוח הלאומי, פרופ' יוחנן שטסמן, הקים את הוועדה הזאת ב-2003, והיתה יושבת-ראש בוועדה הזאת, זאת שעכשיו לימור מחליפה אותה, עירית פלדמן, ובחתימת ידה נאמר כל מה שעכשיו הולכים להגיד לנו בוועדה החדשה. מ-2003 אנחנו אומרים: תממשו.

תשע שנים רק.

אמרתי הערה פרוצדורלית. כל החומר נמצא אצל חבר הכנסת אוריאל. חשבנו לקיים דיון על השר"מ, אריק קצת פסל לנו את זה, אבל יש לכם את הוועדה, את המסקנות, יש לכם את כל החומר אצלכם.

אנחנו לא פוסלים שום דבר, אנחנו, כמו שאמרנו, ממשיכים בראשותה של חברת הכנסת סולודקין. אתם תגלו לראות שהיא עושה את זה מצוין והיא לא תניח לאף אחד. וטוב ששמענו את הנתון, כי את אומרת לנו: "הוועדה הוועדה", הוועדה היא עם זקן ארוך. זה לא נורמלי, זה קרוב לעשר שנים. לא ידענו, ואמרנו שאנחנו דואגים מוועדות.
אני מבקש לקבל תשובה ממך תוך שבוע, בואו ניקח זמן שתוכלי לדבר עם כל האחראים, מתי תגמור הוועדה ותגיש את המלצותיה. אין מצב שוועדה מקבלת כתב מינוי בלי תאריך סיום. זה ממש לעשות צחוק מאנשים, ממש, בצורה הכי בוטה. אני לא רוצה להגיד דברים אחרים. אנחנו מבקשים בעוד שבוע לקבל מכתב, לא צריך לבוא הנה, מתי הוועדה תסיים את עבודתה ותגיש את המלצותיה. תודה.

מותר לי לגמור בהערה אחרונה?

כן, בבקשה.

זה על מה שנאמר פה. שיידעו כולם מה זה עיוור בודד בהגדרת המוסד לביטוח לאומי. גם זה נשמתנו פרחה עד שהגענו לאיזושהי הבנה, אבל אין לנו הבנה. עיוור בודד שיש לו בת או בן בן 20 ומשהו, אפילו הוא עסוק והוא לומד וכו', הוא לא עיוור בודד. הבת צריכה לטפל ולהחליף את הביטוח הלאומי.
עיוור בודד, ויש לנו מקרה קונקרטי, גילה דיברה קודם, שגר על יד הוריו – לא עם הוריו, על יד הוריו – לא נחשב עיוור בודד. למה? הוא גר על יד הוריו. עיוור בודד שהיה לו בן זוג עיוור עד לא מזמן, שללו ממנו את השר"מ. שני עיוורים שהיו בודדים וקיבלו שר"מ, כשהם התחתנו, מתנת החתונה של הביטוח הלאומי היתה שגזלו מאחד מהם שר"מ. את זה סוף-סוף לאחרונה תיקנו.

אז הנה לפחות משהו אופטימי, ותודה על התיקונים, גם אם לקחו הרבה זמן. אחרון גיא, בשתי דקות. לא, אנחנו מסיימים חברים, פשוט נגמר הזמן.

אז קודם כול, אני רוצה להודות לחברי הכנסת ולכל מי שככה מבין את הערך המאוד גבוה של דאגה לציבור ולתכנים שדיברנו עליהם בנושאים האלה לציבור שלנו, אבל אני רוצה להוסיף נקודה אחת מאוד חשובה. ההשקעה בנו, בציבור שלנו, ביכולת שלנו ובכלים שיינתנו לנו לצאת החוצה לעולם היא רווח אדיר עבורנו ורווח אדיר עבור החברה לפגוש את היכולות האלה, לפגוש את הכוחות האלה, בסופו של דבר שיוצאים מאיתנו ומשקיעים בחזרה בתוך החברה שלנו.

טוב, תודה רבה.

אני מבקש לסכם את הדיון בדברים הבאים. לפי המצווה "לפני עיוור לא תיתן מכשול" אני וחברי נפעל שיהיה "יום עיוור" בכנסת גם בשנה הבאה, כדי להעלות את המודעות הציבורית, הממשלתית ואחרת. הוועדה מחזקת את העיוורים ופונה למשרדי הממשלה ולציבור, לתת עדיפות לעיוורים.
הוועדה דורשת ממשרד הרווחה והשירותים החברתיים ומהביטוח הלאומי:
1. להכיר בעיוור כנכה בלי מבחנים.
2. להגדיל באופן משמעותי את תקציב הליווי והשר"מ.
3. לעודד יציאה לעבודה ושילוב בחברה.
המשך המעקב ייעשה על ידי חברת הכנסת מרינה סולודקין בוועדת משנה לענייני רווחה של הוועדה הזאת. אני מודה לכם על ההשתתפות, ואני מקווה שלפני שנה הבאה, לא נחכה שנה שלמה, נוכל לבשר, בעיקר הממונים על זה אבל אולי גם אנחנו נוכל לתרום לזה, ששיפרנו את הדברים בכל הנושאים שעלו פה, וגם נושאים שלא הספקנו לעלות אבל יעלו בהמשך אצל חברת הכנסת סולודקין.
תודה רבה. שנפגוש אתכם בשמחות. להתראות.
<הישיבה ננעלה בשעה 09:56.>