PAGE
14
הוועדה לקידום מעמד האישה
04/06/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 143>
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה
יום שני, י"ד בסיון התשע"ב (04 ביוני 2012), שעה 09:30

<ישיבה חגיגית לציון זכייתן של תלמידות בחידון הארצי" אלוף פרקי אבות" -בהשתתפות שר החינוך חה"כ גדעון סער והזוכות בתחרות.>

חברי הוועדה: >
ציפי חוטובלי – היו"ר
אנסטסיה מיכאלי

>
ח"כ גדעון סער - שר החינוך

ציפי קוריצקי - מנהלת מחוז במשרד החינוך, משרד החינוך

תחיה סופר - רפרנטית במחוז תל אביב, משרד החינוך

מוחמד מסאלחה - עוזר משפטי, משרד ראש הממשלה

עו"ד ציפורת שימל - אמונה

מרים גרייבר - נשיאה ארצית הדסה-ישראל בדימוס, הדסה ישראל

יהודית ביטון - מנהלת בית ספר מקיף ד', אשדוד

חיים לסרי - מנהל ביה"ס חקלאי נחלת יהודה

לילי חושן - מנהלת בי"הס "רמות", בת-ים

ישי קבלה - מורה ורכז מורשת ישראל

מאירה ימימה - מורה לתושב"ע

תמר ג'ינלי - זוכה בפרס

חופית פדידה - זוכה בפרס

עדן דוד - זוכה בפרס

עזרא עדן - אב

סמדר דוד - אם

רונית פדידה - אם

דלית אזולאי

שרון רפאלי
<ישיבה חגיגית לציון זכייתן של תלמידות בחידון הארצי" אלוף פרקי אבות" –>
בהשתתפות שר החינוך חה"כ גדעון סער והזוכות בתחרות.

אני רוצה לברך את המשפחות המקסימות שגידלו את הבנות הנהדרות האלה, ובעיקר לברך את היוזמה של שר החינוך, השר גדעון סער שפנה אליי ואמר שיש פלא לא מפתיע שהתחרש שבשלושת המקומות הראשונים בחידון "פרקי אבות" הארצי זכו בנות. אז כבוד השר, אני לא מופתעת כל כך שנשים מגיעות למקום הראשון, גם אם הן נשים צעירות.

אני אספר לכם חוויה אישית: כשאני הייתי בכיתה ד' התקיים בבית הספר שלי חידון "פרקי אבות". אני זכיתי במקום הראשון, ויש לי ספר של "חוכמת שלמה המלך" – כל הסיפורים הכי יפים של שלמה המלך. הוא עד היום שמור אצלי בספריה – לא כאן בכנסת, אלא אצלי בבית – ואני מתרגש כאילו זכיתי באיזה תואר הצטיינות כשאני פותחת את זה ורואה בצד ימין שזכיתי ב"פרקי אבות".

אנחנו נמצאים היום בדיוק בסבב השני של "פרקי אבות". "פרקי אבות" קוראים בקיץ, בדרך כלל בין פסח לבין שבועות, ואנחנו עכשיו בסבב השני של "פרקי אבות". בעיניי, אם יש משהו בין שלל הדברים היפים והמרשימים שעשה שר החינוך זה אחד הדברים היפים שבעצם "פרקי אבות" לא צריכים להיות נחלת התלמידים הדתיים בלבד, אלא באמת בתי הספר הממלכתיים.
עכשיו נעביר את רשות הדיבור לשר, שיש לו בטח כמה דברים חשובים להגיד. והכי חשוב – שנשמע את הבנות – מה גרם לכם לאהוב וללמוד "פרקי אבות" עד שהגעתן למקומות הראשונים. בבקשה, כבוד השר.

קודם כול, גברתי היושבת ראש, תודה שכינסת את הישיבה. זה דבר יפה בשני הממדים גם בממד היהודי וגם בממד שזאת הוועדה למעמד האישה. תכף אני אגיע לנקודה הזאת, ואני מודה לך על כך.

אני רוצה לנצל גם את ההזדמנות לומר שהערב – את מוזמנת, אני מקוזז – מתקיים ביד-בנימין חידון "פרקי אבות" לממלכתי-דתי שגם זה דבר שלא התקיים קודם, אם כי זאת השנה השנייה. אני משתתף בגמר היום בשמחה רבה, לא רק בהענקת הפרס.

השאלה אם גם שם יש בנות במקומות הראשונים.

אני אעדכן אותך בערב.


אני רוצה לברך את הבנות שזכו שראיתי אותן גם באירוע. אחר כך אשתי הסבירה לי את העניין הזה. היא אמרה לי, זה מאוד פשוט: זה הגיוני שבנות יצטיינו בנושא של "פרקי אבות" כי "פרקי אבות" זה על מידות טובות, ולבנות יש תמיד מידות יותר טובות. לכן אם תחשוב על זה יש בזה דבר מאוד הגיוני, זה לא דבר שאמור להפתיע.


קרה פה משהו כפול במהלך הזה שהוא חלק מהמהלך של הטמעת המקצוע החדש "מורשת ותרבות ישראל" שהיום קיים בכיתות ה'-ח' בבתי הספר הממלכתיים והקצינו לו שעתיים לכל שנת לימוד. "פרקי אבות" לומדים במסגרת הזאת בכיתות ח', ואנחנו רצינו להעצים את נושא "פרקי אבות" שאני רואה בו נושא מאוד חשוב ומרכזי באמצעות התחרות הזאת כי חוץ מללמוד אותו בכיתה – תחרויות וחידונים ולימוד חווייתי מהסוג הזה יכול להיות הרבה יותר אפקטיבי לפעמים. זה באמת הצליח מאוד. אני חששתי, לא ידעתי מה תהיה הרמה. אני הייתי בכל שלב הגמר והתרשמתי מאוד מהרמה של כל המשתתפים שהגיעו לגמר; כמובן, של הבנות שהגיעו לשלושת המקומות הראשונים, אבל גם של המתמודדים האחרים. הם שלטו ברמה הגבוהה ביותר בחומר, וכתוצאה מכך החלטתי – וזה גם עלה בישיבה שלי עם מנכ"לית המשרד – שבשנה הבאה נקיים את זה במעמד עוד יותר חזק, בבנייני האומה, ונעשה את זה מאוד קרוב למה שאנחנו עושים סביב חידון התנ"ך.

המסר שעלה מהחידון הזה הוא כפול: קודם כול אוצרות הרוח "פרקי אבות" זה אוקיינוס של חוכמה מזוקקת ושל דרך התנהגות בין אדם לחברו ומידות טובות. "פרקי אבות" כחלק מכל המורשת שלנו הוא לא דבר ששייך לפלג או לזרם כזה או אחר בעם, זה שייך לכל עם ישראל, למורשת המשותפת שלנו. לכן יש חשיבות עוד יותר גדולה מאשר כשזה מתקיים בחינוך הדתי, להנחיל את המורשת הזאת בבתי הספר הממלכתיים. זאת הדרך שאנחנו הולכים בה.

אני חושב שלא הגענו לנקודה שאליה הייתי רוצה שנגיע אליה בסוף התהליך, אבל אנחנו כל הזמן מתקדמים בכיוון הזה. כשאני אומר שזאת מורשת של כולנו יש כאן גם הנושא של לימוד המקורות, לימוד תורה, לימוד "פרקי אבות", על-ידי בנות, על-ידי נשים. גם זה ערך חשוב מאוד שבמקרה הזה קיבל ביטוי מובהק - -

דרך הזוכות.

דרך הזוכות קיבל גם ביטוי סמלי. באחד המקומות ראיתי את הכותרת: "פרקי בנות". זה מצא חן בעיניי.

אני כבר אומרת לכם שיש בעיה אחת קטנה שאת "פרקי אבות" אומרים התנאים שלנו שהם כולם גברים. אני מקווה שבעוד 100 שנה יהיו גם נשים חכמות שיזכירו את הדברים שלהן ולא רק גברים שיצטטו אותם. אז הנה, אתן יכולות להיות התחלה של נשים שיצטטו אותן.

מה שחשוב לנו – וזאת החשיבות שאני רואה בקיום הישיבה היום – שאנחנו נדע לתת הוקרה והערכה לאותם אנשים וגם לאותם תלמידים ותלמידות שהולכים בדרך הזאת. אנחנו נפעל ליצור חברה ישראלית שיש לה מערכת ערכים מסוימת, שגיבורי התרבות שלה זה לא – יש היום "האח הגדול", "היפה והחנון" – כל פעם יש משהו אחר בכותרות – אם נדע להסיט את המוקד של ההתייחסות הציבורית אפילו לא באופן מלא, אפילו באופן חלקי בלבד, למקומות הערכיים האלה שאנחנו מאמינים בהם אני מאמין שתהיה לנו חברה יותר טובה וחברה יותר מתוקנת. במובן הזה אני מאמין שישיבת הוועדה היום תורמת משהו למהלך הזה.

אני מסכימה, ואני שוב מברכת אותך על היוזמה הנפלאה הזאת.
עכשיו לכלות, מרכז הישיבה שלנו. כל אחת מכן, בבקשה, שתציג את שמה, מאין היא בארץ, באיזה בית ספר היא לומדת, באיזו כיתה, ואיך היא הגיעה לאהבה הזאת של "פרקי אבות", מה תפס אתכן בספר החשוב כל כך הזה. בבקשה.

אני עדן דוד מכיתה ח' בבית ספר "רמות" בבת-ים. בהתחלה לא הכרתי את "פרקי אבות". אני ידעתי שזה ספר שתמיד שמעתי שהוא מאוד מעניין והרבה אנשים מתעניינים בו. כשהתחלתי ללמוד ראיתי שזה מעניין אותי וכתובים שם דברים נכונים. זה עניין אותי להמשיך ללמוד.

יש משנה שאת אוהבת במיוחד בפרקים שלמדת?

כן. הילל אמר: "אל תאמין בעצמך עד יום מותך". זה אומר שלא יהיה לאדם יותר מדי ביטחון עצמי ולא יהיה גאוותן, כי בסוף כל האנשים הם אותו דבר - -

אמרת את זה – כולם בשר ודם.

מה שיפה זה שהוא גם זה שאמר: "אם אין אני לי מי לי" – הוא גם מבין שלאדם יש תפקיד ואחריות, אבל בסוף הוא צריך לשמור על הצניעות שלו.

שאלה שאני לא יודעת אם יש לך עליה תשובה: יש לך איזה חלום, מה תרצי לעשות כשתהיי גדולה?

לא.

את עדיין לומדת אחרי החידון? את עדיין קוראת?

כן. אני מאוד משתדלת עדיין ללמוד ועדיין לזכור.

אם אפשר לשאול שאלה שקשורה קצת גם לתוכן של החידון: אותנו ביקשו ללמוד את זה בעל-פה. מה ביקשו מכם? מה היה החידון, לשאול שאלות – "מי אמר ובאיזה מקום"?

אני זכרתי את כל המשניות בעל-פה ומי אמר אותם ולמה הוא התכוון.

יפה. נעבור לחברה שלך. אתן מכירות רק מהחידון?

אני תמר ג'ינלי מכיתה ח' במקיף ד' באשדוד. אני לומדת בכיתת "מופת" אז אין לי כל כך קשר לעולם הזה של התושב"ע, זה היה מאוד חדש בשבילי כשעליתי לחטיבת הביניים. בכיתה ז' התחלתי ללמוד במסגרת השיעורים משניות שמוכרות לכולם, ומאוד אהבתי אותם. השנה הציעו לי להשתתף בחידון, ובהתחלה חשבתי, איזה קשר יש לי לדבר הזה; ופתחתי את הספר, וכשהתחלתי להתעמק הבנתי שאני מתחברת לזה באופן מאוד חזק. בעצם כל המשניות שם זה משהו שגם עוד 2,000 שנה יישמר. זה לא קשור למי שאתה או מאין באת. זה קשור לכול ולכולם. יש שם הכול מהכול, ואני באמת התחברתי כמעט לכול דבר שם. הדגש שלי היה לא לשנן כמו שאמרו לנו, אלא באמת להבין ולהתחבר לזה. כי ברגע שאתה מבין מה שאתה קורא אתה גם תזכור את זה וגם תדע את זה.

עכשיו זה ממש מעניין אותי. את יודעת כמה פירושים נכתבו על "פרקי אבות"? אין ספור פירושים. אז איזה פרשן בחרת לך כדי להבין את המשניות האלה שנראות דווקא מובנות באופן יחסי?

יש הרבה פירושים שאי אפשר לקבוע בוודאות מה נכון ומה לא, כי כולם הגיוניים. אבל לרוב זה לפי הרמב"ם.

לפי הרמב"ם – יפה.

יש לו הרבה פירושים. האמת היא שלפירושים שלו הכי התחברתי.

אז גם הכרת על הדרך את הרמב"ם. כל הכבוד.

קיבלתם את הספרים של הרמב"ם בזכייה?

זאת הייתה המתנה?

לא. ביום התחרות אני גיליתי שהמתנה זה מחשבים אישיים. אמרתי שזה לא נראה לי הגיוני, אז צורף ספר המדע של הרמב"ם בהנחייתי.

יפה, כל הכבוד.

אתן קוראות משהו בספר המדע? הגעתן לזה? יש שם על מידות דברים מאוד מעניינים.

יש שם פירושים שלא הופיעו בספר.

לך יש משנה שאת אוהבת במיוחד?

אהבתי את כולן, אבל יש אחת של רבי עקיבא שאומר: "הכול צפוי, והרשות נתונה".

שזה ממש נשמע סתירה.

זה נשמע הזוי כי אלה דברים שונים לחלוטין. אבל האמת היא שגם לפני החידון הרהרתי בשאלה הזאת הרבה כי בעצם יש גורל שהעתיד שלנו בידיים שלנו. בעצם יש כמה מעגלים: המעגל של העולם ואת המעגל האישי של כל אדם. אז בעצם אני תלויה בבחירות שלי, אבל אני גם יכולה להיות בטוחה שיש מי שישמור עליי.

כל הכבוד. איזה יופי. לך יש חלום, מה תרצי להיות כשתהיי גדולה?

עדיין לא.

בסדר. גם בגילכן עוד לא חשבתי שאהיה חברת כנסת. זה בסדר.

את אחרונה חביבה.

אני חופית פדידה, לומדת בראשון לציון.

יש כאן סוד מיוחד שכולן גרות ליד הים. יש לנו בת-ים, אשדוד וראשון לציון. צריך להבין אם גם זה קשור.

אני לומדת בראשון לציון, אבל במקור אני מבית שמש. אני בכיתה ח'. "פרקי אבות" זה משהו שקצת למדתי עם האחים שלי כי הם דתיים, ויש לנו המון ספרים של זה. גם אנחנו עשינו מין תחרות בשכבה – בחרו את הילדים הכי טובים, מתוכם עלו שלושה, ומתוכם אני עליתי לחידון המחוזי וגם לארצי. מאוד התעניינתי בזה. אני חושבת שזה דבר היחיד שבאמת כולם אמרו שהשקעתי בו.

מי מהבנות, ההורים שלהם נמצאים כאן?

כולם.

יופי. אז מי רוצה לשתף אותנו בחוויה שפתאום ראיתם את הילדות שלכם, במקום לצפות בטלוויזיה לומדות "פרקי אבות"? או שזה לא קרה?

אני בפנימייה, היא לא ראתה אותי.

מישהו מההורים רוצה אולי לספר מה זה עושה לו שהוא רואה את הבת שלו?

אני אבא של עדן דוד. אני יכול להגיד לך שכשהייתה אופציה לבחור בין חידון של היסטוריה וחידון של "פרקי אבות", לי ברמה האישית היה ברור מאליו ש"פרקי אבות", היות שזה מתכון להצלחה בחיים, וכל מה שכתוב שם זה אחרי מחשבה מאוד מעמיקה של התָנאים, וכל משפט הוא משפט חוכמה – היה לי ברור לי אישית לכוון אותה לכיוון הזה כי זה בהחלט יתרום לה בעתיד. כשראיתי אותה לומדת ומשליכה את המשניות למה שקורה ליום-יום זה תורם משהו אדיר – גם לביטחון שלה. כמו שהיא אמרה קודם – "אל תאמין בעצמך" – להמשיך ללמוד, להתחזק עוד יותר ועוד יותר. כל מיני דברים שקשורים לחיים. זה בהחלט תורם.

איזה יופי. אני חייבת להודות שזאת אחת הישיבות הכי מרגשות שהיו לי.

יש מצב שכל המשפחה קוראת ביחד עכשיו?

אני יכול להגיד לך שביום שישי אנחנו עושים "קידוש", ולפני התחרות אמרנו, בואו נדבר על משניות, שזה גם קידוש ערב שבת, גם כל כך מתאים ללמוד "פרקי אבות" בסוף הקידוש. גם הקטנה עכשיו יודעת, גם אשתי מתחברת – כולם יודעים.

שימו לב מה קורה פה – הכול כאן בנות.

אני רוצה לפנות למנהלת בית הספר. מי מתנדבת מבין כל המנהלות?

גם מנהלים.

דווקא זה יהיה טוב לשמוע גם מגבר וגם מאישה.

מעניין אותי לדעת מבחינה מספרית כמה מהתלמידים שלכם בכלל נרתמו לפרויקט של החידון, והאם הייתה העדפה לבנות?

לגמרי בנות. חמש בנות בהתחלה; לאט-לאט בית הספר ניפה. שלוש הבנות הטובות ביותר פנו לתחרות. עדן זכתה במחוזי והמשיכה לארצי. בהחלט כן, בנות היו יותר קשובות לעניין הזה. זה משך את לבן.

תספרי קצת בכלל על המהפכה הזאת של המקצוע החדש שנכנס למערכת הלימודים בזכות שר החינוך. איך התלמידים מקבלים את זה?

אני בדיוק אמרתי לתחיה, הרפרנטית המחוזית, שכשהיא התחילה את זה, ואני הייתי רק מורה בבית ספר עשינו את זה ביוזמות כמעט אישיות. לאט-לאט צמחתי במערכת, וכשנכנסתי לניהול גיליתי שזה ממש שעתיים בתוך המערכת ששר החינוך הקצה - -

עזבו רגע את שר החינוך – התלמידים מתחברים לזה?

זה בדיוק מה שאני רוצה להגיד – זאת מהפכה אמיתית משום שברגע שהתלמידים מבינים מה קורה כאן הם לומדים את זה, מתחברים, אוהבים, מתחילות לעלות שאלות מסוגים שונים – גם שאלות של אמונה, גם שאלות של בירור, רצון לדעת יותר. אני מרגישה שילדים רוצים להכיר את המקורות שלהם, חשוב שהם יכירו את המקורות שלהם – זה הבסיס, למעשה. בית הספר לקח את מורשת ישראל כמה צעדים קדימה: בכל חודש יש לנו טקס ראש חודש שמציינים בו גם עניינים יהודיים, אבל גם ישראליים לחלוטין. זה משהו שהוא יוזמה פרטית שלנו.

שוב, רק מספרים כדי להבין כמה תלמידים נרשמו לחידון.

נרשמו עשרה, המשיכו חמישה, והכלה היא שלנו.

יפה.

אולי גם מנהל בית הספר יספר לנו איך המקצוע עובד אצלם, ומה אתה מרגיש שמדבר לתלמידים.

אני בא מכפר נוער "נחלת יהודה" בראשון לציון. אז קודם כול זה מרגש אותי כי זה מחבר לנו הרבה מאוד מעגלים. השבוע חגגנו 90 שנה ל"נחלת יהודה". זה כפר שהוקם על-ידי נשים שעזבו את הבית באירופה, ולכן זה מתקשר גם למעמד של המקום שאנחנו נמצאים בו. ארבע נשים שנלחמו שנים במוסדות ובחקלאים באזור והצליחו להכשיר הרבה מאוד נשים לחקלאות, לעבודה פיזית ולתרום לחברה הישראלית המתהווה. אז אנחנו משתייכים לייחוס באמת משמעותי.

השעות האלה מאוד משמעותיות. יש אפשרות לשלב שעות במערכת. האמת היא שהרבה שנים אנחנו קצת באלתורים, קצת בצורה פרטיזנית הכנסנו הרבה שעות לזה. למשל את "פרקי אבות" אנחנו מלמדים בכיתות כבר שש-שבע שנים.

כבר שבע שנים אתם מלמדים "פרקי אבות"?

שעה בשבוע הצלחנו למצוא לכיתות י"ב. כשנכנס העניין של "פרקי אבות" ראינו שזה ממש מתאים לנו. אנחנו מלמדים מורשת ויהדות מכיתה ז' עד כיתה י"ב, ובוואריאציות שונות אנחנו אפילו זוכים לתקציבים - - - זאת אומרת אנחנו משקיעים בזה הרבה. מצאנו שהתלמידים – לא משנה מה הקושי, מה הרקע - יש לנו עולים חדשים מאתיופיה ועולים מחבר העמים וותיקים – כולם מתחברים. התכנים מחברים אותם בצורה מדהימה – גם "פרקי אבות" אבל לא רק – יש הרבה מאוד – דברי חזן, משניות, מדרשים. הילדים מתחברים. בהתחלה חששנו שאולי יגידו שזאת כפייה דתית אף על פי שאנחנו לא דתיים ולא מטיפים לדת. אבל התכנים – מדהים, הילדים מתחברים עם הנשמה לדברים האלה, אוהבים לדבר, אוהבים לפתח את זה. יש לנו גם בית מדרש למורים – הרחבנו את כל המערכת כך שכולם מתחברים לזה.

מדהים. איך אתה מסביר את זה שיותר בנות מבנים נמשכות לזה?

קודם כול הן נחמדות וחרוצות. עשינו את זה בכל השכבה, ואחר כך בחרנו קבוצה - -

אתה חושב שזה קשור לפרס?

לא, ממש לא.

לא.

אחר כך שלושה טובים – שתי בנות ובן – וחופית עלתה על כולנה. תענוג לשבת אתה ולראות איך היא לומדת, מתעניינת ומשננת. אז אותנו זה גם סחף. התגייסנו כולם – הרבה מאוד התגייסו וישבו אתה.

יש כאן מנהלת שלישית. את גם רוצה לשתף אותנו קצת בניסיון שלך?

כן. אני מנהלת מקיף ד' באשדוד. בכובע השני שלי, לפני שהייתי מנהלת, הייתי מדריכה מחוזית לתורה שבעל-פה ולתרבות מורשת ישראל. מן הסתם חיזקתי את העניין הזה בתוך בית-הספר. לכן בשבילי זה היה אך טבעי שכל תלמידי בית הספר ילמדו את מורשת תרבות ישראל. עכשיו עם השינוי וגם אמירה חיים שתומכת מאוד בעניין תרבות מורשת ישראל – אנחנו חיזקנו את זה אף יותר.

אמירה חיים היא מנהלת מחוז דרום. לא כולם בוועדה לקידום מעמד האישה מכירים את כל השמות של משרד החינוך.

בבית הספר שלנו כולם יודעים מ-ז' עד י"ב. אני רוצה לחזק את מה שאת אומרת – גם בלימודי המשך במגמות יש יותר בנות מבנים שלומדים במגמה לבגרות ברמה של חמש יחידות – גם שם יש יותר בנות מבנים. בכיתה של תמר אנחנו עובדים הרבה על העצמת האישה. הבאנו את עדה יונת, והן גם נכנסות לקטע של מדעים – בנות למדעים. זה בשבילי היה נדבך נוסף. לגבי השאלה שלך, מדוע יותר בנות – הבנות אולי מוצאות יותר זמן ללמידה ומקפידות בזה יותר מאשר הבנים. הבנים מתעסקים בדברים נוספים, אבל הבנות מכווננות לשם. גם אצלנו היו בנים, ובסופו של דבר תמר שהיא בעיניי מדהימה - -

ניצחה את כולן.

הצליחה.

אולי מילה מציפי קוריצקי? ציפי, את מנהלת מחוז.

אני אמונה על היישום ועל ההטמעה של המקצוע החדש.

מה הניסיון שלך מאז נכנסת לתפקיד לפני שלוש שנים?

קצת יותר – שלוש שנים, חודשיים ושלושה ימים.

בסדר גמור.

אני בדרך כלל לא מתקנת את שר החינוך, אבל אני אתקן, ואני אומר: שנתיים של הטמעה בלבד; כי שנה אחת עבדנו על פיתוח המקצוע.

טוב, הייתה קבלת החלטה בתכנית- -

כן, כן.

- - אחר כך הוקמה ועדת מקצוע בראשות פרופ' בני איש-שלום. אבל מה שאני רוצה לומר, שכבר בתוכנית שהצגנו בחודש אוגוסט – קצת יותר מארבעה חודשים אחרי שנכנסתי לתפקיד בממשלה – בוועדת החינוך של הכנסת, אחד היסודות בחינוך לערכים היה המקצוע החדש. העובדה שהגענו היום לשלב כל כך מתקדם זה גם בזכות זה שהקדנציה התארכה מספיק, שזה טוב, וגם שמהרגע הראשון ידענו מה אנחנו רוצים, ואיזה דברים אנחנו רוצים לדחוף.

היו לכם גם שיתופי פעולה טובים עם משרד החינוך.

מדוע היה חשוב לי לומר "שנתיים"?

כדי להראות שהפלא מתרחש בזמן כל כך קצר.

אנחנו מדברים על דברים כמובנים מאליהם, ואנחנו צריכים לקחת בחשבון שלפני שנתיים כשדובר בבתי הספר הממלכתיים על "פרקי אבות" או בכיתה ו' על "פרשת השבוע", ובכיתה ז' על "סידור התפילה" – ואני אתייחס גם לנושאים ציוניים, כמו "אלטנוילנד" של הרצל – הדברים היו חדשים לגמרי גם מבחינת מורים שלא עברו את ההכשרה, גם מבחינת מקראות לימוד, גם מבחינת תרבות של בית הספר. אני לא מדברת על בתי ספר יוצאים מן הכלל שהקדימו את זמננו וכבר עבדו על הדברים בצורה ספורדית או בצורה מובנית. כאן מערכת שלמה נכנסה למהפכה שלא הייתה כדוגמתה בבתי ספר ממלכתיים.

המשמעות היא שהוסיפו שעות?

המשמעות היא שהוסיפו שעתיים בשבוע, והתפקיד שלנו היה לוודא שאמנם יש אכיפה של שעתיים בשבוע.

ומי שהעביר את זה הם המחנכים והמחנכות?

גם כאן אנחנו עוברים מהפכה. בשלב הראשון, מכיוון שלא היו מורים שהוכשרו לנושא, ומדובר במקצוע חדש, מטבע הדברים המחנכים תפקדו כמורים ל"תרבות ישראל". נכון להיום בהנחיות החדשות אנחנו מייעדים מורים שזאת תהיה הספציפיקציה שלהם - -

יש הכשרה של 900 מורים למקצוע החדש בשלושה סבבים, אם אני לא טועה.

נכון. יצרנו מסלול ייחודי במכללות להכשרת מורים עם תעודה, כך שתוך שלוש שנים יהיו לנו 900 מורים שהוכשרו להיות מורי "תרבות ישראל". וזה מעבר לפיתוח המקצועי שאנחנו מקיימים באמצעים שלנו. אנחנו מאוד מקווים שהמחנכים ימשיכו להיות מחנכים, ובתוקף עבודת החינוך שלהם יחדירו ויטמיעו גם את תרבות ישראל כחלק מתוך התרבות של בית הספר. אבל יחד עם זה, כל בית ספר אנחנו רוצים לכוון לחוד חנית של מורים שזה המקצוע שלהם.

נשמע מאוד מרשים.

אני יכולה להגיד לכם שיש חסך אדיר בתחום הזה של "מורשת ישראל", ולצערי, גם בלימודי ציונות בבתי הספר. אני אומרת את זה גם כמי שמכירה איך לומדים בבית ספר ממלכתי וגם כבוגרת תיכון דתי – זה עדיין מאוד חסר. הרבה פעמים מדברים בחינוך על הצטיינות, אז קראתי לא מזמן מאמר שכל הזמן מדברים על הצטיינות כשבעצם מנתקים את החינוך מערכים. זה הדבר הכי גרוע שקורה לנו. ברור לגמרי שאם אנשים רק יצטיינו ולא יהיו מחוברים למקום הזה, אז הם יצטיינו אחר כך בארצות-הברית או באנגליה או במקומות אחרים בעולם, ואנחנו נמשיך את תופעת "בריחת המוחות" שהיא תופעה מאוד קשה שעוברת על האקדמיה הישראלית. כאן ככל שהתשתיות ייבנו בגילאים צעירים יותר אנחנו באמת נזכה לראות את הפירות של כל ההצטיינות היפה הזאת שמחוברת לשורשים ההיסטוריים שלנו.
נקודה אחרונה לבנות – כמה שעות השקעתן מעבר לשעות הלימוד בבית הספר כדי להגיע לאן שהגעתן? כל אחת תספר לי כמה היא השקיעה במהלך השבוע – שעה? שעתיים?

אני למדתי במשך רוב היום את "פרקי אבות", כי זה היה הדבר שהיה הכי חשוב לי להתמקד בו.

בבית ספר הרשו לך לצאת משיעורים?

מדי פעם, כן. וגם אחרי שעות הלימודים. זה היה הדבר המרכזי בשבילי, ועל זה ישבתי המון זמן.

מה הייתה התגובה של החברות שלך? תפסיקי ללמוד, בואי לשחק?

הן כן תמכו בי ועודדו אותי, והן גם קצת בחנו אותי וראו שאני יודעת את החומר, אבל תמיד המשכתי, לא ויתרתי לעצמי.

כל הכבוד.


כמה זמן את השקעת?

גם בבית הספר מאוד תמכו בי וישבו אתי, נתנו לי מורים שישבו איתי ונתנו לי להשתחרר מהשיעורים וגם מעבר. כל זמן שלא הייתי באימון או חוג ישבתי ולמדתי את זה. זה הגיע למצב שחברים שלי היו באים אליי הביתה כדי להוציא אותי מהספרים בכוח – לנסות, בכל אופן. היו בוחנים אותי. רואים את הספר והיו בוכים – היו אומרים, איך את מסוגלת? באמת השקעתי בזה. אפילו הייתי מקליטה את עצמי ומקשיבה לזה לפני השינה.

יפה. תרגיל טוב.

המורה המלווה שלי ימימה לקחה אותי לשישי-שבת.

יש לנו כאן coacher, יש לנו כאן מאמנת. את לקחת אותה לשישי-שבת כדי להתאמן על זה לפני החידון?

היא הייתה אצלי בבית לפני כן, ובשבת שלפני החידון לקחתי אותה אליי הביתה.

איזה יופי. זה נשמע ממש התמכרות.

זאת התמכרות. אני במטוסים תמיד קורא "פרקי אבות".

חופית, בבקשה.

גם אני רוב היום נכנסתי לשיעורים שאני חייבת, ובשאר הזמן ישבתי בחוץ ולמדתי. חברים שלי דווקא עזרו לי. בוא נגיד שהם קבעו שאני הולכת לעשות שבע יחידות בתושב"ע. הם גם האמינו שהרבה ספרים כאלה אני יכולה ללמוד. כל הזמן תמכו בי.

אחרי שראינו את הלהט והאהבה שיש לכן ל"פרקי אבות" אתן גם קצת מרגישות שליחות של הספר החשוב הזה? אתן אומרות לחברים שלכן שהם מפסידים שהם לא לומדים כמוכן? כן?

הצלחתן לשכנע מישהו?

לפעמים במהלך השיעורים של תושב"ע כשלומדים את זה אני מתחילה לצטט להם ולהסביר.

הם יצליחו להשפיע בסוף כשהן יתחתנו איתם.

עוד מישהי רצתה לדבר מבין הנוכחים כאן?

אני פשוט רוצה לברך. אני באה מארגון נשים, ואני חושבת שזה מאוד חשוב. ציפי, זה שאת עושה את זה כאן בוועדה הזאת זה באמת אומר משהו. אני מברכת את שר החינוך גדעון סער על היוזמה ללמד את התלמידים מורשת ישראל. מורשת ישראל היא יסוד הזהות היהודית והציונית. אני מברכת את המנהלים ואת המורים על מסירותם. לתלמידים, על שהשקיעו ממרצם בנושא מתוך פרקי אבות. לזוכות שלנו היום אני מעבירה מסר מנשות "הדסה ישראל": "הצלחה היא מסע, ולא רק יעד". בברכות, מרים גרייבר.

תודה רבה. אני אסכם ואומר שבעיניי זאת הייתה אחת הישיבות המרגשות כי אתה רואה בעצם איך התוכנית הזאת היא לא תוכנית לימודית רגילה, היא תוכנית שמערבת המון רגשות. בעצם אני שומעת נכון גם את ההורים, גם את המנהלים, זה אפילו מגיע לרמת הפיקוח העליונה ואפילו – אם יורשה לי – גם אנחנו קצת מתרגשים ולא רק מסתכלים על זה כעל עוד תחום הישגי. יש כאן באמת שילוב של לב ושל שכל, וזה נראה לי השילוב האופטימלי, לאו דווקא בסדר הזה – אנחנו צריכים לפעול לפי הראש ולהכניס לזה גם את הלב.
אני לוקחת על עצמי כיושבת ראש הוועדה לקחת את השמות שלכן, ואנחנו נעקוב אחריכן. באיזשהו שלב אתן תגבשו גם חלומות. כל אחד שליח של המקום שהוא נמצא בו, אז אני קצת שליחה של המקום הזה – חסרות כאן נשים במקום הזה. אנחנו עדיין לא מספיק, אנחנו מאוד רחוקות מלהיות מחצית מהבית הזה שמונה 120 חברים ורק 24 נשים. לכן כשאתן מתלבטות מה לעשות – אתן יכולות להיות גם טייסות, גם רופאות, גם מדעניות וגם מורות למורשת ולציונות – אבל אני שומרת לכם מקום גם בבית הזה כי באמת צריך בו מנהיגות, ומנהיגות שמכירות את עולם הערכים היהודי יתרמו מאוד לבית הזה. אני באמת מודה לכל המשתתפים. זכות הסיכום למי שבזכותו הישיבה החגיגית, כבוד שר החינוך.

אולי חברת הכנסת מיכאלי רוצה לומר משהו.

אני רק מברכת אתכן. תמשיכו כך. אני מעבירה את זכות הדיבור אליך.

אני רציתי לסיים עם משהו מ"פרקי אבות", כי דיברת על המקום הזה, על הכנסת. אז הגעתי למסקנה – אולי הוועדה תיזום את זה. אני רוצה לקרוא משהו שהבנות בטוח מכירות, שאם חברי הכנסת היו דבקים בו אז היינו מצליחים מאוד לרומם את המקום של הבית הזה בציבור הרחב: "שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם: חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחוכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על הראשון – ראשון ועל האחרון – אחרון; ועל מה שלא שמע, אומר: "לא שמעתי", ומודה על האמת. וחילופיהן – בגולם. אני חושב שזה צריך להיות תלוי בכל חדר של חבר כנסת או של חברת כנסת.

אימצנו את זה. תודה רבה. אז בנות, אתן במעקב עכשיו. תודה רבה שבאתן.

<הישיבה ננעלה בשעה 10:30.>