PAGE
25
ועדת החינוך, התרבות והספורט
10/06/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 637 >
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום ראשון, כ' בסיון התשע"ב (10 ביוני 2012), שעה 9:30

<סיור בבסיס חיל האוויר בתל-נוף>

חברי הוועדה: >
אלכס מילר – היו"ר

>
אלי שרמייסטר - תא"ל קצין החינוך והנוער הראשי

תומר בר - מפקד בסיס תל נוף

רביב טלמון - סגן מפקד בסיס תל נוף

יואב בר סלע - אל"מ, רמ"ח חותם

זהבה בכר - ממונה פיתוח פדגוגי טכנולוגי, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

גלעד שפינדל - כתב פרלמנטרי, 'במחנה'

לירון וייס - דוברת ועדת החינוך של הכנסת

יובל וורגן - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

אהוד טנא - לשכת ח"כ אלכס מילר

מרינה קרשקין - לשכת ח"כ אלכס מילר

טליה אברבוך - לשכת ח"כ אלכס מילר

יהודית גידלי

ס.ל., חבר המתרגמים
<סיור בבסיס חיל האוויר בתל-נוף>

קודם כל נעשה היכרות. את אלי אתם מכירים, קצין חינוך ראשי. אל"ף, אני מאוד שמח שאתם פה. אני מפקד הבסיס מזה קרוב לחצי שנה, חשבתי שנכון לפני שאתם ככה ממשיכים ביום המעניין שיש לכם כאן, אתם תסיירו בשתי טייסות מבצעיות בבסיס, זה סיור שטח יותר, יציגו לכם את הטייסת, תסיירו בדת"ק (דיר תת קרקעי), תראו את המטוסים, את כלי המלחמה שלנו, בין לבין ארוחת צהריים בחדר האוכל כאן, וחשבתי שנכון לתת איזה רקע על הבסיס שאליו הגעתם. אני מניח שלחלקכם זה לא ביקור ראשון כאן, אני יודע שבעברך היית- - -

כן, אני שירתי כאן עד 99'.

בכל מקרה אני חושב שנכון תוך כדי הביקור לדבר גם על סוגיות של חינוך, בצבא, בחיל אוויר. אני מניח שזה מעניין אתכם.

אז אני פה חצי שנה. בעברי הייתי מפקד בית ספר לטיסה בחצרים, התפקיד האחרון, קרוב לשנתיים, לפני זה הייתי שלוש שנים ראש מחלקת מבצעים של חיל האוויר, אחראי בעצם על הפעלת כוחו של חיל האוויר בשגרה ובחירום, גם פעילויות בפועל, גם תכנונים, כמובן ללחימה. פיקדתי על שתי טייסות, טייסת אחת בחצרים, F15 מתקדמים יותר, לפני זה הייתי מפקד טייסת פה, בטייסת שאתם תסיירו בה, טייסת 133, אלה אותם בזים שהגיעו ב-76' וככה כבדרך אגב הפילו את הממשלה באותה יציאת השבת המפורסמת. המטוסים, אגב, נחתו לפני כניסת השבת, השיירה של ראש הממשלה שחזרה מתל נוף נכנסה לשבת. כמובן שבין לבין בסיורים יש את ההרצאה של אלי ושל רמ"ח חותם, שיהיו יותר מוכוונות לנושאים שמעסיקים אתכם.

ברשותך, לפני שאנחנו נתקדם עם המצגת, קודם כל אני רוצה להודות לך על כך שבסיס תל נוף מארח אותנו, את ועדת החינוך. אני שנה וחצי יושב ראש הוועדה. יש לנו הסכם רוטציה עם סיעת עצמאות, אז אנחנו מתחלפים בימים הקרובים. מה שחשוב לי שאכן יהיה כאן סיור בעקבות כמה נושאים שוועדת החינוך איכשהו מטפלת, נושאים שקשורים לצה"ל בכלל ולחיל האוויר בפרט. היו לנו כמה סוגיות, כמה דיונים, חלק עלו, חלק אמורים לעלות בעתיד, לא דווקא בקשר לתל נוף, אלא בכלל. כידוע לך, ועדת החינוך, בלי שום קשר לחינוך, תרבות וספורט, היא גם הוועדה שאחראית על צער בעלי חיים, כלומר כל מה שקשור לתחום הזה הוא לפי החוק נידון בוועדת החינוך. הייתה לנו הסוגיה של הכלביות, היו לנו גם הסוגיות שקשורות לבית הספר הטכני בחיפה, עם כל הסיכומים של העברה לכרמיאל. בנוסף לכך כל העניין של החינוך הטכנולוגי. כבוגר אורט, גם הסוגיה הזאת קרובה ללבי, אז אנחנו העלינו כמה סוגיות, אחת הסוגיות החשובות שאני העליתי, גם בעבר, ואני מקווה מאוד שמשרד התמ"ת (משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה) כאן, אז הרעיון שאנחנו מנסים לגבש אותו זה שאותם החיילים שמקבלים הסמכות ועושים קורסים של טכנאים כאלה ואחרים במשך השירות שלהם, חשוב שגם ייצאו עם התעודה. אנחנו גם בדקנו ולדעתי אפשר לקדם מהלך, וזה בפנייה לקצין חינוך ראשי, שאותם האנשים שיוצאים עם תעודות טכנאי ייצאו עם תעודת טכנאי לכל דבר ולא איזה שהיא הכשרה שהם מקבלים כביכול כחיילים אבל אין להם בפועל תעודה שהם יוצאים איתה לאזרחות. אני חושב שמהלך כזה יכול להיות טוב גם לצה"ל, שאותם חבר'ה שעושים קורסים, שעובדים כאן בתור תומכים וכו', יוכלו לצאת עם דבר משמעותי ביד, שיוכלו לממש אותו גם באזרחות.

כמובן כמו שאמרת, מבחינתי זו גם איזה שהיא סגירת מעגל, לחזור לבסיס ששירתּי בו. חשוב גם כמובן שאנחנו מכירים שתל נוף אחד מהבסיסים הגדולים היום בישראל מבחינת הטייסות ואין ספק שאתם נותנים את העוגן של כלל הסוגיות שקשורות היום לשמירת גבולותינו, וחשוב גם בהיבט החינוך וגם בכלל. אני חושב שהחיבור בין הכנסת לצה"ל, לא רק בהיבט של הוועדה שהיא ועדת חוץ וביטחון, אמנם הייתי בכנסת הקודמת שם ממלא מקום חבר, אלא גם בדברים כלליים יותר. אנחנו מטפלים המון בסוגיות שקשורות לחיילים וחיילים משוחררים, כידוע לך בחקיקה וכו', אני חושב שלא רק בהצהרות אלא גם במגע אישי, חשוב שלחברי כנסת ולאנשים שאחראים על הסוגיות האלה תהיה חשיפה גם ברמה הפרקטית ולא רק ברמה התיאורטית, כשאנחנו דנים בוועדות הכול נראה רחוק ולא כל כך מובן, אבל ברגע שמגיעים לכאן ורואים את הדברים בעיניים אז הדברים נראים אחרת.

זה מבחינתי. כמו שנאמר על ידי מנהלת הוועדה זו ועדה רשמית של הכנסת, כמובן שכל דבר בסופו של דבר מוקלט ומתפרסם, אז בהתאם לזה- - -

או שתגיד להפסיק את ההקלטה.

בסדר..

אז שוב ברוכים הבאים. אתה יכול לראות לפי החזון שבאמת הבסיס הזה בראייתנו, ודיברת על זה קודם, הוא בסיס מרכזי ומכריע. יש פה המון עוצמה בבסיס, על יחידותיו, יחידות מובחרות, יש פה גם יחידות מבצעיות וגם יחידות תמיכה מאוד חזקות שתומכות את היחידות המבצעיות להוציא את המשימות שלהם בכל קשת הפעילויות. אין למעשה פעילות מבצעית בחיל האוויר שבאיזה שהוא אופן לא קשורה בבסיס הזה. תיכף אני אעבור על היחידות, אתם תבינו גם למה.

היה חשוב לנו להכניס לתוך החזון את המקום שממנו הגענו. יש פה מורשת ענפה שהתחילה עוד משנת 48', כשהבסיס הוקם על תשתיות החיל האוויר של הבריטים עוד, ואני אראה לכם את זה בהמשך. הבריטים הקימו פה הרבה בסיסים, אגב, תל נוף הוא אחד הבסיסים שעליו הוא הוקם. עם המסורת יש כמובן את החדשנות והיוזמה המבצעית, שמאוד חשוב לנו שכל הזמן נהיה בקדמת איזו זירה שלא תהיה, באיזה גוון, באיזה צבע שלא יהיה, שנהיה מעורבים, יוזמים, דומיננטיים, משפיעים על ההליכים.
את הבסיס הזה פוקדים כל יום סדר גודל של 4,000 אנשים. זו כמות גדולה, זה כמו עיר, פחות או יותר. בחירום זה 10,000, אז זה אומר שצריך להכין פה תשתיות עמוקות כדי לנהל אופרציה מבצעית מאוד מורכבת. עם כל הכמות שאמרתי, אז אנחנו רוצים שכל אחד יראה במקום הזה כבית. זה אתגר לא פשוט, לכן זה חזון. אנחנו חושבים שהחזון הזה ממומש יפה, כמובן שתחום החינוך הוא תחום שמחובר לתוך זה שאנשים בסוף מונעים בראש ובראשונה פה מתחושת גאווה, עשייה משמעותית בכל ההיבטים. כמובן שהצינור המרכזי זה הצינור המבצעי. אנשים שעושים עשייה משמעותית לביטחון המדינה מרגישים שייכים.

אנחנו ממוקמים במרכז הארץ. יש לנו תפקיד מיוחד בזה שאנחנו בסיס במרכז הארץ. מצד אחד אמרתי, תסתכלו על הדפוס של הדקות טיסה שלוקח להגיע, זה שתי דקות להגיע מפה לים המלח, כשאתה ממריא לאירוע מסוים, קצת יותר צפונה ודרומה, כך שאנחנו באמת מעורבים בכל החזיתות השונות בהקשרים של כוח אווירי, מצד שני אנחנו בלב סביבה אזרחית, זה לא במדבר, אוכלוסייה שרגישה, רוצה לחיות באיכות חיים. אנחנו משתדלים יחד. אני אישית נותן לזה דאגה וקשב מיוחד, שבמרקם החיים כאן במרכז אנחנו נשתלב היטב, מצד אחד לא נוותר על הכשירות המבצעית שלנו ומצד שני יש לנו יחסים מצוינים עם המועצות האזוריות פה, עם הערים הסמוכות, מנהלים תקשורת רציפה סביב סוגיות על הפרק, נקרא לזה ככה.

אתם מומחים בתרשימי דיאגרמות כאלה. אני רק יכול להגיד לכם, אתם יכולים לראות פה את כל היחידות המבצעיות בתכלת. אגב, שתי הטייסות הן טייסות של F15, שתי הטייסות האלה הן טייסות היסעורים המוכרות והידועות, יש כאן את יחידת הל"א (לוחמה אלקטרונית) של כל חיל האוויר, יחידת לוחמה אלקטרונית מוטסת. יש את יחידת 669, אחד מהסמלים הלאומיים אולי של מדינת ישראל, יחידת החילוץ שרק ביום שישי האחרון, אני אומר את זה לצערי, כי גם נפטר שם אחד החיילים בתאונת הדרכים על הגדר עם ההתהפכות הג'יפ, זינקנו מפה, כשהחוזק של היחידה הזאת שהיא מלכדת בתוכה את מיטב הרופאים שיש פה מהאזור כמובן ומאפשרים לתת טיפול רפואי ראשוני הכי טוב שאפשר להעמיד. אגב, זה היה גם דרך שהיא לא נגישה, קשה להגיע משם בזמן לבית החולים ומיד הם היו מעורבים באירוע הזה, אבל בכל אירוע, גם אזרחי, שאגב מכין אותנו יותר טוב גם לדברים שנצטרך לעשות בהם מלחמה, זה חילוץ טייסים נוטשים ומשימות נוספות. יש את טייסת מרכז ניסויי הטיסה - בתחום האווירי, כל דבר חדש ששמים על מטוס, בין אם זה חימוש ובין אם זה מערכת חדשה שצריכה לעלות עכשיו ולתפקד באוויר, היא לא מגיעה לטייסות הנמצאות בצד ימין לפני שיש טייסת מיוחדת שמעלה אותם לאוויר ועושה את הבדיקות. טייסת זה מרכז ניסויי טיסה, הסלוגן שלהם זה 'ראשונים בארץ לא נודעת', כי באמת יש כאן איזה סוג של אתה לוקח משהו חדש ובודק אותו האם הוא בכלל יכול לעלות לאוויר, זה קצת גם אלמנטים מסוכנים שמחייבים המון מקצועיות, ויש כאן את טייסת האיתן, טייסת 210, טייסת של כלי טיס בלתי מאוישים, אתם יכולים לראות, אולי זה אפילו בגלל הציור שבגודל הם כבר די דומים למטוס רגיל. אנחנו לא מחזיקים פה את כלי הטיס הקטנים, אנחנו מאלה שמאמינים שהגודל כן קובע, יש פה באמת פריצת דרך משמעותית בתחום שישראל וחיל האוויר מובילים עולמיים אולי בהיבט הזה. זו טייסת שעושה משימות, מבלי לפרט, מאוד יפות, מאוד חשובות וזה בלי בן אדם למעלה, זה בכל זאת סוג של הורדת סיכונים, נקרא לזה ככה, יכולת שהייה ארוכה מאוד. את כל הטייסות המבצעיות כאן בצד ימין, יש את הטייסות שדואגות שהקסם הזה יפעל. זו טייסת תחזוקה שיודעת לתחזק את המטוסים.

דרך אגב, החבר'ה שמטיסים את המזל"טים (מטוס זעיר ללא טייס) הם גם לומדים בבית הספר לטיסה רגיל?

לא, הם עוברים מסלול אחר והם בדרך כלל כאלה שנושרים בשלבים מתקדמים בבית ספר לטיסה ואז משאירים אותם כבר בחיל האוויר וממצים אותם כמפעילים קרקעיים למטוסים האלה. אבל הם לא כאלה שסיימו את קורס טיס. קורס טיס לא מכשיר מפעילי כטב"מ, מכשירים אותם בפלמחים, שם יש בית ספר מיוחד למפעילי כטב"מ.

טייסת תחזוקה – דואגת לתחזק טכנית את כל הפלטפורמות האלה. אתם כבר רואים את האתגר, את כמות סוגי המטוסים, ועכשיו האתגר כאן זה להביא אנשים מצוינים מבתי הספר, שצריכים להיות טכנולוגיים, צריכים להכיר את המקצועות השונים בכדי להעלות את המטוסים האלה לאוויר, זה אתגר רציני. טייסת תעופה, מי שאחראית פה על מסלולי מגדל הפיקוח, כיבוי אש, אבטחת מידע, בטח עשו לכם צרות בשער, אני מניח, אישורים וכאלה, לראות שרק מי שמוסמך נכנס

טייסת מנהלה כמובן ויחידת בינוי, שאגב שם, לדוגמה, יש לנו את אנשי נצח כחול, שזה חרדים שהתגייסו לקורס אצלנו ובעצם הם מפעילים היום את כלי הצמ"א, הכלים הכבדים שאמורים לסגור מסלולים שנפגעו במהלך לחימה. ובתוך הבסיס, וזה חשוב לנו מאוד, יש גם את יחידת האחזקה האווירית, שלהבדיל מטייסת תחזוקה, הם עושים את התיקונים היותר עמוקים למטוסים.

כל מי שעובד שם נכלל בתוך ה-4,000?

כן, יחד איתם זה 4,300. הם מונים סדר גודל של 1,200.

אבל אלה אזרחים?

לא, הם חיילים. יש להם מפקד משלהם בדרגת אלוף משנה, אבל הם יושבים בתוך הבסיס עם המון ממשקים יחד איתנו והם תחת ראש להק ציוד. זאת אומרת מתחת לראש להק ציוד יושב מפקד יא"א עם 1,200 חיילים ואזרחים שיושבים תחתיו. יש פה את בית ספר אורט, ממש כאן מעבר למפקדה, בית ספר שאנחנו מאוד מאוד גאים בו, מגיע להישגים מאוד יפים. אנחנו לאחרונה גם התחלנו מהלך שבעצם הילדים שמגיעים בגיל התיכון, שייצאו מספר ימים במהלך השנה כבר לטייסות, למכונאים שעובדים, ייגעו קצת במטוס, יבינו את העבודה שמצפה להם ואת המשמעות שלהם בהקשר העתידי בבסיס.

מאיזה אזור?

הם באים מכל האזורים בארץ, גם ממקומות רחוקים, אגב, חלקם. יש מנגנון הסעות של כל אורט למעשה שדואג להיקפים מאוד גדולים שמתייצבים כאן יום יום, מביאים את האנשים ממש לפתח בית הספר.

זה מקביל לבית הספר בחיפה?

לא, זה בית ספר של י' עד י"ב.

זה אורט מפעיל, בחיפה זה חיל אוויר.

ויש לנו פה סדנת רכב מרחבית, שזה פחות או יותר המבנה. שאר הדברים פחות חשובים.

מה זה סוציולוג?

בתוך חיל האוויר משולב מזה שנים מערך סוציולוגיה מקצועי.

ייעוץ ארגוני, אבל גם הערכה ומיון וכל מיני.

הם שזורים בכל המבנה הארגוני של החיל ונותנים ייעוץ.

זה אזרחי או צבאי?

הם מסתובבים על אזרחי אבל הם כביכול מחוילים.

כלומר או קצינים או אזרחים עובדי צה"ל ממערך מדעי ההתנהגדות, הוא מלווה גם תהליכים, גם ייעוץ אישי למפקד.

אז אלה המטוסים שקודם סקרתי. אם אנחנו שמים על זה את המשימות אז הגנ"ש זה הגנת שמי המדינה, מטוסי הבז עושים, עושים כמובן תקיפות עומק, אוספים בשוטף בכל השכונה שלנו, זה גיחות צילום ואיסוף מודיעין, וכמובן זה מטוסים שיש להם יכולות להגיע למעגל שלישי, זה ידוע.

טייסת מנה – דיברתי, אני לא ארחיב, אבל זה כל המטוסים כולל כטב"מים. זה מרכז ניסוי הטיסה. מסוקי היסעור הם מביאים למעשה את הכוחות של 669, לדוגמה, שהזכרתי, פינוי פצועים, תובלת כוחות, המון גיחות של מתלה מיטה. אלה המסוקים של חיל האוויר שנכנסים גם לעומק, יכולים להביא כוחות מיוחדים, עם יכולות טובות לטוס בעומק שטח האויב, זה המל"ט (מטוס ללא טייס) שעליו דיברתי כרגע, הוא עושה משימות איסוף מודיעין ותצפית, יחידה 669 ויחידת הל"א, אני לא ארחיב, כי זה עובד.

מבחינת המעגלים השונים, למעשה אנחנו מעזה, מתחת לאף כאן, ועד מעגל שלישי, אתם יכולים לראות את המעגלים השונים ולא סתם הסלוגן שלנו הוא בסיס לכל מעגל, כי האתגר שלנו להיות רלוונטיים, דומיננטיים, יוזמים ומביאים הישגים משמעותיים בכל מעגל, בכל זירת לחימה שאליה נידרש.

אתם יכולים לראות שתל נוף הוא באמת בסיס מרכזי, אפשר לראות בהיקפים שלו, זו דוגמה מחצי השנה הקודמת, את היקפי העשייה, פחות שעות, מה שאפשר לראות זה את היחסיות יותר, והיינו גם מעורבים ואנחנו מאוד גאים בזה, פה גלעד שליט נחת את הנחיתה הראשונה שלו מהשבי, כאן הוא פגש את המשפחה שלו וזה היה מבצע בפני עצמו, קצת אחר, שנוגע באנשים, הוא משאיר את העומק של העשייה שלנו פה.

המטוסים שאתם תראו היום בליין חיצונית הם נראו לכם אולי קצת מאובקים, קצת עם שמן מבחוץ, קצת ישנים אולי. הם גרנד ניו בפנים, הכול חדש, מסוקים שיכולים להיות ולטוס איתנו עד שנות ה-20 וה-30. גם כאן זו עבודה של אנשים מיומנים שמחליפים לדוגמה את כל החיוט מתוך מסוק ושמים חיוט חדש ודואגים למערכות אביוניות הכי חדשות שיש, עם מחשבים הכי משוכללים, והופכים בעצם את הפלטפורמה עצמה למשהו שהוא כבר עומד באתגרים של הזירה המבצעית שנים קדימה. אחד הסודות של חיל האוויר זה שמעבר לאנשים המצוינים שדואגים שיהיו בו, זה שתמיד יהיה בקדמת הטכנולוגיה, גם להרתעה, אבל גם ליכולות עצמן, כי מאחורי יכולת הרתעה תמיד עומדות יכולות. זה לא שקפים בפאואר פוינט, אנחנו צריכים להוכיח שאנחנו אכן כאלה ומעבר לזה שהמסוקים והמטוסים האלה הם הכי חדשים שאנחנו יכולים לעשות, אתם יכולים לראות, מצד שמאל זו דוגמה של חייל שעובד על מטוס F15 כשכל החיוט שאתם רואים שם הוא חדש לגמרי, רק החציצים בעצם הם משנות ה-70, 80, וגם הם עוברים, אגב, חיזוקים. אז גם אמירה של מדינת ישראל שהיא קונה את ה-JSF על אף העלויות, זה אומר שתמיד חיל האוויר ומדינת ישראל מבינים את המשמעות של צירוף של אנשעים ולהיות בקדמת הטכנולוגיה. אלה הדברים.

כמובן שהצלע השלישית שעליה אני נוהג לדבר זה להיות באוויר. אי אפשר ללמוד טיסה ולדעת להילחם בתחום כל כך מורכב בהתכתבות או בסימולטורים. סימולטורים זה טוב, אבל זה לא מחליף. למה? כי צריכים להיות באוויר, הרבה, בשביל לתרגל את הדברים. סימולטור יכול להחליף לדוגמה חירומים, אתה יכול לסמלץ תקלות ודברים, אפילו אלמנטים ראשוניים שנכנסים של לחימה טקטית, אבל זה לא מחליף באמת טיסה באוויר, בשביל זה אנחנו משקיעים הרבה מאוד שעות טיסה והכשרה של הלוחמים שלנו באוויר.
מִסְפָּרִים מְסַפְּרים – דיברתי. דיברת על אזרחים עובדי צה"ל, זה סך הכול מה שיש בבסיס. קצינים, נגדים, חיילי חובה, אנשי מילואים. אפשר לראות בשגרה ובחירום, אלה הדברים.

מורשת ענפה – את זה אני עושה רק בגלל שאמרת שאתה משרת פה משנות ה-90, אבל אם חוזרים אחורה, תסתכלו על הצילום פה שהיה על הבסיס כמו שנראה פעם, בסך הכול אין היום קצין לוחם באחת היחידות שלא מכיר את ההיסטוריה של הבסיס היטב ושל הטייסת שלו. אני יכול רק להגיד לכם שאחד הדברים היפים, אני חושב, שקורים בטייסות וביחידות זה הקשר עם המשפחות השכולות. יש פה 271 משפחות שכולות בבסיס מאז הקמתו על כל היחידות ואני חושב שאין לוחם שחוצה קו למדינת אויב בלי שהוא מכיר גם את החללים של הטייסת, איפה הם נהרגו, מה הסיפור מאחורי הדברים, מזה הם יונקים המון המון משמעות לעשייה שלהם.

הבסיס פה עבר את כל המערכים למעשה, גם מערכי התובלה הכבדה, גם כמובן היווסדות מערך המסוקים, מלחמת ששת הימים, שמפה המריאו הרבה מאוד מטוסים באותו מבצע מוקד ידוע, וכך הלאה במעלה ההיסטוריה, יום כיפור, מיד אחרי זה קליטת הבזים, 119, עם הפנטומים שנקלטו בשנות ה-70. יש כאן באמת מורשת גדולה מאוד. יצאו מפה מבצע, איך אפשר לא להזכיר בימים אלה את שלום הגליל כמובן ומבצע התקיפה הכי רחוק עד היום שבוצע, בטוניס, מבצע רגל עץ. אפשר לראות פה את התצלום. מאז ועד היום אפשר לראות את ההשתתפות בשאר המלחמות, כך שבעצם הבסיס הזה הוא היסטוריה של מדינת ישראל.

אם אני אעבור על האנשים, שזה חשוב לי, אני אכנס ישר לחינוך ותרבות, זאת דוגמה, פשוט לקחתי ואמרתי לאסוף לי נתונים מהתקופה האחרונה, מה עוד עשינו חוץ מכל הפעילות המבצעית, מה עוד עשינו בבסיס לטובת ההכשרה של אנשינו, לתת להם יותר מרק עבודה ואת המקצוע. אז אתם יכולים לראות שזו פעילות ענפה מאוד ובאמת מתוך החזון לראות שזה אכן מתממש בפועל. אפשר לראות שההשקעה של האנשים מתבטאת גם בדברים פרקטיים שאנחנו אכן עושים. לנו, לדוגמה, אני חייב להתחיל מפולין, אני ככה חושב, מאמין בזה, אנחנו ממצים, מי שאפשר, שהוא מפקד קודם כל כאן, מפקד של חיילים, שייסע לפולין. אתם רואים פה את התמונה. בזמנו הייתי מפקד הטייסת כאן, אמיר אשל הוביל את המטס לפולין, היום הוא מפקד חיל האוויר, זה היה בשנת 2004, נדמה לי, כשיצא המטס הזה. אתם יכולים לראות, זה רק משנת עבודה 2011, 33 מפקדים מהבסיס יצאו למשלחת כזאת של עדים במדים. אנחנו ממסדים כאן קבוצות מצוינות, פנימיות, מתוך אמונה שמי שמצטיין סוחב אחריו את כל הארגון. אנחנו ממיינים אותם, מזהים מי המצטיינים מכל דרגה ושלב, אוספים אותם לכדי קבוצה ועושים להם תכנית העשרה של חצי שנה, של שנה, שבהם קצת מרחיבים להם אופקים ונותנים להם יותר, הכול מאמצעי הבסיס, יותר, עד שהארגון יִרְאה ויַרְאה שהם האנשים המצטיינים שלנו וזה יוצר הרבה מאוד מומנטום מתוך הארגון, שאנשים רוצים להיות בקבוצה הזאת, רוצים להיות מצטיינים. זה משביח את כולם.
מסתכלים מאוד צמוד את מי אנחנו רוצים לגייס לקבע, וזה אומר שהעבודה ההתחלתית מתחילה כבר עם החיילים הסדירים שלנו, כי חתימה לקבע זו התחייבות ואפשר לראות שבאמת אנחנו משקיעים הרבה מאוד באנשים עצמם.

זאת ליגת החינוך. אם כבר אתם בתל נוף, אז אני אתגאה מאוד בזה שיש ליגת חינוך בכל חיל האוויר ואנחנו נמצאים במקום הראשון. ליגה תובענית אבל אנחנו בהחלט מאמינים שחינוך זה עשייה. צריך פשוט לתרגם את זה לפעולות פרקטיות ותכנון מאוד מדוקדק בשטחים עם מסרים מאוד ברורים, מהמפקד ומטה ועכשיו, שכל החיילים יקבלו את מה שאנחנו חושבים שנכון שיקבלו בתחום החינוך. טייסת 133 שתבקרו בה זכתה, לדוגמה, בתחום הטיפול באנשי המילואים. אנשי מילואים מתייצבים פה פעם בשבוע לשמור על כשירות הטיסה והיחס אליהם, היחס האישי, הייתי אומר, המודעות לקשיים שלהם, גם בעבודה וגם לתת כאן את השירות, בסוף מתבטא בשטח. יש לכם פה מידעון שפרוש על השולחן, זה משהו שמחולק אחת לחודשיים או שלושה. זה נותן לחיילים יותר תחושה שהם שייכים. על אף שאנחנו מוודאים שכולם מקבלים גם את הנגיאות שעליהם דיברתי קודם, אני מזכיר לכם את ההיקפים של 4,000 איש, אז אנחנו משתמשים בכל האמצעים כדי שיהיו מחוברים לעשייה.

קפלן הוא כאן מעבר לגדר אצלנו ויש פה חלוקה לשני רבדים של התנדבות בקהילה. פעם אחת ברמה הבסיסית, משהו שמרוכז מהשולחן הזה, משולחן המפקד, וזה ההתנדבות בקפלן, בצורה מתודית וסדורה, כי אני חושב שפעם אחת לבוא וחד פעמי לעשות אירוע זה לא מספיק, צריך פה על בסיס קבוע למסד דברים ואנחנו מסיירים שם בכל המחלקות. אתם צריכים לראות את אנשי 669, לוחמים מחופשים לליצנים, במחלקה החדשה של הילדים בקפלן. יש פה חיבור, חיבור אמיתי אבל שנעשה גם בצורה רציפה. שאר ההתנדבויות מסביבנו הן ברמת מפקדי הטייסות, למה? כי מפקד טייסת יודע הכי טוב את דפוס התכנון התקופתי שלו ומתי יש לו ימים יותר פנויים לעסוק בפעילות התנדבותית ואז הוא מוצא מישהו שבאופן קבוע גם, ברמת הטייסת, אפשר להוציא חיילים, הלוך חזור, הם יבואו לבקר בתוך הבסיס והחוצה.

יש לנו הרבה חיילים שלצערי מתגייסים ואין להם תעודת בגרות מלאה. כשאני מסתכל על הבסיס, יש פה אנשים שיכולים להיות מורים בעתיד, הרבה מאוד שכל ויכולות שמצויים כאן בתוך הבסיס. אנחנו חשבנו שנכון להרים תכנית שמאפשרת לאנשים תוך כדי השירות, על ידי מורים מתוך הבסיס, להגיע לתעודת בגרות. אז זה ממש בעשר אצבעות. עשינו כבר חמישה מחזורים כשבכל מחזור מתחילים הרבה, לצערי אני אומר, אנחנו גם עוד משתפשפים בזה, לא כולם מצליחים לעמוד באתגר, אבל 25-30 פר מחזור שעומדים בסוף ומשלימים את הבגרות שלהם, חייל שהתגייס ותוך כדי השירות בטייסת בערב בא ומקבל שעה וחצי של שיעור בחשבון, מתמטיקה, או כל תחום אחר ואחר כך עוד עוזרים לו לתרגל באחד על אחד והוא מגיע לבגרות, גם אם אלה מספרים יחסית קטנים, הרי כל אחד זה עולם בפני עצמו, הוא הגיע לבגרות. אז זו תכנית 'אמץ לומד', שגם היא מובלת מהמקום הזה.

אנחנו מארחים פה באופן קבוע את עמותת 'עמך', מראשון לציון, אלה ניצולי שואה מבוגרים כבר. יש פה קצת תמונות. התמונה השמאלית עליונה נראית תמונה לכאורה סטנדרטית, אבל כשניצול שואה יושב מול המטוס הזה, F15, ורואה את העוצמה של מדינת ישראל ושהמדינה אחראית לביטחונה העצמי, הם באים נרגשים אחר כך ואומרים... אין, זה באמת ממלא אותם. אגב, זה ממלא גם אותנו. המפגש הזה עם האנשים, זה קורה סביב אירועי יום השואה, הוא מאוד מיוחד ותובע מכולם.

חווינו פה ואנחנו חווים פה מדי פעם, אני אומר את זה בצער, כי אנחנו מתעסקים בביזנס מסוכן, אבל התאונה ברומניה קרתה מהבסיס הזה עם מסוק יסעור, מיטב אנשינו, מיטב לוחמינו. ושוב אני אומר, הקשר עם המשפחות השכולות הוא קשר שהוא מאוד מאוד עמוק, אני לא יודע עד כמה הסברתי את עצמי. מהמקום הזה לקחנו את המשפחות השכולות ועשינו אזכרה מול צלע הר, תסתכלו איזה צלע הר פה, שהמסוק בערך בשליש הגובה בגלל עננות כזו או אחרת. זו האזכרה ברומניה וזה, דיברתי כבר על משלחות עדים במדים. אנחנו מנסים לרכז שבראשות מפקד הבסיס תהיה פה משלחת גדולה של 25-30 איש יחד, באותה משלחת, כדי להעצים את המשמעות גם בהכנה וגם תוך כדי הסיור.

אם אתם זוכרים, דיברתי על יחידות מבצעיות, אבל דיברתי גם על יחידות תמיכה, הרבה מאוד חיילים מתחזוקה, ממנהלה, מתעופה, מבינוי. יש פרויקט שנקרא 'לגעת במטוס', אנחנו לוקחים את כל החיילים האלה ומסבירים להם, 'תשמעו, כדי שטייס יפגע בקצה במטרה בול, כמו שצריך, אתם שותפים, אתם חלק מהמעגל הזה של העשייה המבצעית, כי אם אתם לא תעשו את מה שנדרש מכם הפצצה לא תפגע במטרה', אנחנו לוקחים אותם ומעלים אותם לטייסת המבצעית ואומרים להם, 'תיגעו במטוס, אתם שותפים לדבר הזה'. חוץ מזה יש פה סדנאות שונות, עושים להם המון פעילויות נוספות, קצת לגוון ולהעביר כאן את ה... בסך הכול אנחנו בסיס גדול, יש פה את כל הפסיליטי גם באמת לעסוק בדברים שכאן אנחנו מאמינים בהם.

אלה הדברים. אני חושב שבכמה דקות ממש רק לפתיחה אפשר לראות שבסך הכול את החזון הזה אנחנו בהחלט מנסים לממש הלכה למעשה ולא שוכחים שבסוף ביום פקודה אנחנו קודם כל צריכים להיות ערוכים ומוכנים לכל משימה שאנחנו צריכים להיות ערוכים אליה ואני אומר לכם את זה פה שאנחנו כאלה. באחת הפעמים שאני השתתפתי באיזה שהוא מבצע הגיע ראש הממשלה בזמנו ואמר משפט שאני ללוחמים הצעירים לפעמים מסביר את העומק של המשפט, הוא אמר 'כשאני מגיע לחיל אוויר אז אני יודע שהמרחק בין מה שאתם מבטיחים לי שיהיה לבין מה שקורה בפועל הוא הכי מצומצם שיש'. לפוליטיקאי להגיד כזה דבר, זה מעיד המון על חיל האוויר, שמה שחיל האוויר אומר שהוא עושה הוא יעשה והוא בהחלט מתכוון שמאחורי הדברים האלה תהיה מציאות שתומכת בדבר הזה.

זה לפתיחה, יש לכם עוד לו"ז עמוס, אני מקווה שתיהנה ביום הזה.

תודה רבה. אני יכול להגיד לך רק שזה נראה- - - אולי כמה ראשי ערים צריכים לקחת דוגמה.

תודה, כל טוב.

סקירת קח"ר (קצין חינוך ראשי)– יחידת טייסת 114

אני שמח להיות פה, שמח לתת סקירה.

אנחנו בעשייה החינוכית בצה"ל והעשייה החינוכית בצה"ל היא רחבה יותר ממה שאתם מכירים בצבאות אחרים, ודאי רחבה אולי ממה שהיינו חושבים שצריך להיות הקשר בין צה"ל לבין עשייה חינוכית. הרי גוף צבאי לא באופן טבעי עוסק באופן כזה מרחיב בפעילות חינוך ואנחנו תיכף גם נראה מה הם המרכיבים של הפעילות הזאת. אנחנו נשענים בעיקר על מה שנקבע בשנים הראשונות להקמת המדינה ולהקמת הצבא על ידי בן גוריון ובאופן בכלל לא מפתיע רבות מהאמירות שם רלוונטיות ותקפות גם היום. אנחנו מבינים שלצבא יש משימות נוספות על המשימות הצבאיות, מה שאני אנסה לשכנע כאן זה שהרבה מהחינוך שאנחנו עושים הוא למעשה חלק מהעשייה הצבאית המבצעית.

אז על מה אנחנו נשענים ומה עומד בבסיס הגישה המרחיבה לחינוך בצה"ל? שתי הנחות יסוד. האחת, זה ההבנה שהחייל יבצע את המשימה הצבאית שלו טוב יותר, היחידה תפעל טוב יותר, הצבא יעמוד בייעודו טוב יותר אם כל אלה יבינו את ההיבטים הרחבים של המשימה הצבאית ויהיו חדורים באותה תחושת שליחות עמוקה שצריכה ללוות אותם בעשייה המבצעית שלהם. מה זה ההיבטים הרחבים של המשימה הצבאית? כדי שחייל יבין לעומק וגם יעשה את זה כמו שצריך, שממשלה במדינה דמוקרטית, יש לה סמכות לשלוח אותו לסכן את נפשו בשדה הקרב, או לקחת אותו או אותה לשירות של שלוש שנים, של שנתיים, שירות די ארוך, צריך להבין לעומק את הדמוקרטיה הישראלית, צריך להבין לעומק מה הן ההשלכות שיש למבנה הזה, לגישה הזאת, כך שאנחנו נלמד את החיילים איך נראית הדמוקרטיה הישראלית, מה היא סמכותה של הממשלה לפקד על הצבא או סמכות המחוקק להחליט על גיוס חובה, לגייס את האנשים ולשלוח אותם לבצע את המשימות הצבאיות. כשבכל מקום אחר בעולם הילד הממוצע בן ה-18 הולך לקולג', מפתח תחביבים, משתלב במעגל העבודה ועושה דברים אחרים, כאן הוא או היא צריכים להגיע לשירות צבאי.
מה עוד בהיבטים הרחבים? קצת ההיסטוריה שלנו, קצת הזכות שיש לאזרח תושב שדרות, באר שבע, אשקלון, גליל עד חברון, אם הממשלה קבעה שאנחנו יושבים בחברון, לחיות את חייו ולקחת את הילדים לגן שלא תחת איום. זו זכות שחייל שמופקד על משימת ההגנה צריך להכיר לעומק, להבין לעומק, לחוות לעומק כדי שיסתער טוב יותר, כדי שהטייס יטוס טוב יותר, כדי שהשריונר יפגע טוב יותר. הרבה מאוד היסטוריה והרבה מאוד מורשת. אנחנו מעמיקים את העיסוק שלנו בהנחלת זיכרון השואה כדי שהחיילים יבינו שאנחנו לא יכולים לקחת סיכונים בחיים, בתקופה שלעם ישראל לא היה צבא מגן היינו בצרות. ועוד הרבה מאוד מרכיבים שקשורים גם בגיאוגרפיה וגם בחבל הארץ שעליו החיילים מגנים. בהיסטוריה ובמורשת אנחנו גם נלמד את החיילים ואת המפקדים איך נראית החברה הישראלית, הכול כדי שיידעו על מה הם נלחמים, כמו גם נעסוק לא מעט במותר ובאסור בשדה הקרב, זאת אומרת כללי המוסר ומגבלות הפעלת הכוח, מה מותר לנו לעשות ומה אסור, כי אנחנו גזרנו על עצמנו סט של ערכים שבהם אנחנו עומדים. זה אחד, ההבנה שהחינוך משרת את המשימה הצבאית, את ההסתערות חייל החי"ר (חיל רגלים) בשדה הקרב ואת עבודת האפסנאי באפסנאות. המרכיב השני שעומד בבסיס העשייה החינוכית בצה"ל הוא המחויבות. דיבר על זה לא מעט תומר מפקד הבסיס, גייסנו את החייל לפרק זמן כל כך ארוך, או את החיילת לפרק זמן כל כך ארוך, אתה בעצם מפה יוצא כשאתה מדבר על תעודת הטכנאי, או תעודת ההסמכה, אנחנו מבינים שיש לנו מחויבות מול הפרט. שללנו את חירותו, כמעט, אנחנו מביאים אותו לשירות למדינה, במובנים מסוימים עוצרים את ההתפתחות שלו, הוא מתפתח כמובן בתחומים אחרים אבל יש לנו מחויבות מול האינדיבידואל, מול החייל, להחזיר אותו הביתה שלם בגופו ובנפשו, לפתח אותו, לטפח אותו, לחזק את הערכים שלו, את הזיקה שלו לחברה הישראלית ולתת לו כלים טובים יותר להתמודד עם החיים שאחרי השירות הצבאי. זו מחויבות כפולה למעשה, אחת מול האינדיבידואל הפרט, החייל או החיילת, והשנייה זה מול החברה הישראלית. עשרות אלפי חיילים מתגייסים בשנה, מדי שנה, זה נתח די גדול מהחברה הישראלית, בני נוער בשנות הפעילות הפוריות שלהם, אנחנו כאילו מנתקים אותם מהחברה הישראלית, ראוי שנחזיר אותם כאזרחים מועילים, יצרניים ולא כאלה שיהוו נטל על החברה. אז פעם אחת הסיפור של המשימה הצבאית ופעם אחת המחויבות החברתית במסגרת החוזה הלא חתום בין הצבא לבין המשרתים, זה עומד בבסיס הפעילות החינוכית של צה"ל.

אנחנו מבינים שהצבא במובנים רבים זו הזדמנות אחרונה עבור רבים מהמתגייסים. הרבה מהחיילים לא יעסקו בתכנים האלה כשהם ישתחררו. מי שלא בוחר בתחום המקצועי הממוקד הזה, לא בטוח שהוא יבחר להעמיק את היכרותו עם ההיסטוריה של עם ישראל או עם אתרי המורשת ברחבי המדינה או להכיר את ארץ ישראל. לא תמיד זה בסדר עדיפויות, לא תמיד זה ביכולת הכלכלית. בכאב אנחנו אומרים שעבור רבים מהחיילים זו גם ההזדמנות הראשונה. יש לנו חיילים שהפעם הראשונה שרגלם דורכת בתיאטרון או שומעים קונצרט או מקבלים איזה שהוא פרק תכני כלשהו או מגיעים לירושלים, אז זה לא כמו שפורסם בתקשורת פעם ש-50% מהחיילים לא היו בירושלים, זה נתון לא נכון, אבל יש לא מעט חיילים שמתגייסים לצה"ל ואם הם היו בירושלים הם היו בבר מצווה של הבן דוד לשעתיים בכותל ולא באמת הבינו את המשמעות העמוקה של בירתו של דוד המלך, על מוסדותיה הדמוקרטיים ועל אתריה הקדושים. את התכנים האלה אנחנו מחויבים להשלים, מחויבים ללמד ועבור הרבה מאוד מהחיילים זו הפעם הראשונה שהם פוגשים את התכנים האלה.

האחריות בכלל - עיקר החינוך, הלוא איפה מתבצע עיקר החינוך כתפיסה? עיקר החינוך זה לא בהרצאות פרונטאליות ולא בשום דבר שאיש חינוך או מרצה נותן. עיקר החינוך מתבצע בדוגמה האישית, בשגרה היומיומית. חייל קם בבוקר, רואה את המ"כ (מפקד כיתה) שלו, רואה את המ"מ (מפקד מחלקה), לעתים רחוקות את המ"פ (מפקד פלוגה), קם בבוקר רואה את המפקד שלו קם בדת"ק או את המפקד שלו הנגד בגדוד ההובלה, הוא רואה איך הוא מתנהג, איך הוא מתפקד, איך הוא מדבר, מה סדרי העדיפויות שלו, בוחן את אומץ הלב שלו, כללי ההתנהגות, ומשם הוא סופג. איך אנחנו התחנכנו? מההורים, המחנכים, המדריכים בתנועה, והדברים שאנחנו עושים הם שכבה משלימה. אנחנו באים, קוראים לחייל לסדרת חינוך כזו או אחרת, השתלמות כזו או אחרת, וזו חבילה משלימה לפעילות היומיומית שלנו, ולכן, מאחר שאנחנו מבינים שעיקר החינוך זה בעשייה היומיומית, בשדה הקרב, באימון, בסדרה, המפקדים אצלנו היא אוכלוסיית יעד עיקרית ואת מרבית התכנים אנחנו מעבירים למפקדים כי דרך המפקדים אנחנו מחוללים מעגלי השפעה נוספים. את הדוגמה האישית של המפקד אנחנו רוצים לחזק, את הכלים שלו לקיים את השיח הזה, אני לא רוצה שהוא יקרא למישהו אחר לדבר על משמעותה של ירושלים לחייל לובש המדים או לכל אזרח במדינת ישראל, אנחנו רוצים שהמפקדים יעשו את זה. אנחנו רוצים שהם יעשו את זה בזמנים הנכונים, שישלבו את זה בפעילות שלהם, ולכן מפקדים הם אוכלוסיית היעד העיקרית אצלנו.
מה הן התשתיות שלנו? יש לנו תורה. חינוך זה לא איזה אוסף של פעילויות שמתבצעות באופן אינטואיטיבי, יש לנו תורה שלמה של מה מותר ומה אסור, כללי האתיקה של ההסברה בצה"ל זה עניין מאוד עדין, חייל שיושב בחדר תדריכים ומקבל הרצאה או מקבל איזה שהיא פעילות, מחויב לשבת כי הוא חייל בשירות חובה, לכן אנחנו צריכים להיות מאוד זהירים, מאוד פלורליסטים, אבל מאוד עקביים לעובדה שאנחנו צבא במדינה יהודית ודמוקרטית ומאוד זהירים בתכנים שאנחנו מעבירים, במה אנחנו כופים על החייל לשמוע. אז יש לנו תורה ויש לנו תכני סף. תכני סף זה אוסף התכנים שהם תכני חובה לכל מפקד בצה"ל להעביר לחייליו. כל שנה הוא צריך לדבר על זיכרון השואה וכל שנה הוא צריך לדבר על הסיכונים שיש בשתיית אלכוהול ועישון סמים, וכל שנה הוא צריך לדבר על ענייני עצמאות וזיכרון. יש עוד הרבה מאוד מרכיבים שכל חייל צריך לקבל כל שנה.
שני מסמכי יסוד או תפיסות יסוד. האחת זה רוח צה"ל, ביקשתי שיביאו לנו כדי שאני אתן לכם, אבל רוח צה"ל, אני מניח שפגשתם את זה בהזדמנות כזו או אחרת, זה הקוד האתי של הצבא, זאת סדרת הערכים שאנחנו מאמינים בהם, שיונקים ממקורות כמו המסורת של העם היהודי, מקורות אוניברסאליים כי יש כללים בינלאומיים של מה מותר ומה אסור, בעיקר בענייני כבוד האדם. פה יש סדרה של שלושה ערכי יסוד ועשרה ערכים כדוגמת אחריות ודבקות במשימה ודוגמה אישית ואמינות וחיי אדם, מקצועיות, טוהר הנשק, שליחות, שאנחנו מאמינים בהם. לאור סדרת הערכים הזאת אנחנו הולכים וגם מעריכים וגם שופטים. כאן אולי ראוי גם לציין את ההבחנה שיש בין התנהגות לאמונה או לעקרונות פנימיים. אנחנו לא כופים על חייל במה להאמין, לצה"ל מגיעים יהודים ושאינם יהודים ודתיים וחילוניים ויהודים רפורמים, קונסרבטיביים ואורתודוקסים ואתיאיסטיים, מכל הסוגים והמונים, בני העיר ובני הכפר, עשירים ועניים- - -

הייתה ישיבה בוועדת החינוך בכנסת הקודמת לגבי מסירת התנ"ך בטקס השבעה ודובר על נתינת ספר אחר חלופי לאלה שאינם יהודים. זה אכן מתקיים?

כן, בוודאי.

קוראן, ברית חדשה, מי שרוצה להישבע על זה נשבע על זה. בהחלט כן. הגישה היא גישה פתוחה פלורליסטית. מה אנחנו כן תובעים? זה להתנהג לפי ערכי רוח צה"ל. אם זה בא מדת אחרת או ממקור אמוני אחר זה עניין של החייל, אנחנו לא מייצרים או משתדלים לא, לא תמיד זה עובד, לייצר זהות בין אמונה או מקור אמוני אחד לבין איזה שהיא אמת מוחלטת. לא, כל אחד ואמונתו, אבל התנהגות? אנחנו לא מפרים את כללי טוהר הנשק, או לא מחנכים לזה, כמו בכל מקום יש טעויות, יש חריגות, ואנחנו לא פוגעים בכבוד האדם, כל אחד אמונתו היא עניין פנימי.
אז רוח צה"ל זה הקוד האתי, גם את זה תיכף אני אדאג שיביאו לכם, זו סדרה שלמה של אמירות שמרכיבה תפיסה על כל מרכיבי החינוך בצה"ל, גם על הגישה הפלורליסטית שדיברתי עליה קודם וגם על הקשר עם משפחות שכולות וקשר לארץ ובני מיעוטים שמשרתים בצה"ל וכל מרכיבי תפיסת...
מכאן אני רוצה לדבר באופן טיפה יותר קונקרטי על אתגרי החינוך בצה"ל. הראשון זה עידוד או חיזוק הנכונות והמוכנות לשירות צבאי. אנחנו יודעים שבערך רבע מהבנים בגיל גיוס לא מתגייסים, משהו כמו 42% מהבנות בגיל גיוס לא מגיעות לשירות צבאי. הנושא כולו על סדר היום, בעיקר על רקע ביטול חוק טל וועדת פלסנר. אנחנו מבינים שההשתמטות הקלאסית, זאת שבדרך כלל פעלה דרך הערוצים הנפשיים והרפואיים, נבלמה. השירות בצה"ל עומד על סדר היום כבר די הרבה זמן והשוויון בנטל ואנחנו גם נכנסנו בשיתוף עם משרד החינוך, הכנסנו הרבה מאוד פעילויות בבתי ספר, אנחנו עובדים בבתי ספר תיכוניים והרחבנו את הגדנ"ע ועשינו הרבה מאוד פעולות ולזכותה של הכנסת גם ייאמר שזה נדון בכל מיני ועדות בכל מיני הזדמנויות. בקיצור זה עומד על סדר היום, כך שההשתמטות במסלול הקלאסי נבלמה. אלא מה? בגלל לא מעט אוכלוסיות שבחסות החוק, אבל בהחלטה, לא מתגייסות לצה"ל ועקב שיעורי הילודה של האוכלוסיות השונות אנחנו לא חווים עלייה בשיעורי הגיוס לצה"ל ואני מניח שהשינוי שמתוכנן, אם הוא יקרה ואם הוא יקרה בהיקפים רחבים יכול לשנות את המאזן הזה.
בכל מקרה אנחנו מבינים שאנחנו צריכים להמשיך ולעבוד עם בני הנוער כדי להחליק עבורם ולהקל עבורם את המעבר מתלמיד תיכון, או מילד חופשי בן 18, ללובש מדים, כללים אחרים, גישה אחרת, ואנחנו רוצים לתמוך במעבר הזה, גם לטובת מיצוי טוב יותר, גם כדי לתת לבני הנוער אפשרות להשפיע על העתיד שלהם. כך מתנהל הדיאלוג שלנו, כשהאחריות להביא את בני הנוער לשירות בצה"ל לא מוטלת על הצבא, היא מוטלת על החברה האזרחית, כך צריך להיות. מי שקבע שיהיה שירות צבא בצה"ל, מי שקבע שהצבא הוא צבא העם, צריך להביא את בני הנוער. אנחנו שם, אנחנו מספקים את המידע, אנחנו שם כי בשותפות הזאת טמונה שותפות ראויה, ילד שמתלבט ויש לו חששות, ראוי שנפיג לו אותם, נעמיד מולו חייל ונעמיד מולו מפקד ונגיד לו מה הוא כן יכול לעשות בצבא ומה הוא לא יכול לעשות בצבא כדי להקל עליו את המעבר הזה בתהליך הזה.

מה לגבי שירות המילואים?

יש לנו פעילות מול אנשי המילואים, אני אפרט את זה בהמשך. יש פה פעילות חינוכית מול אנשי המילואים, שהם במגמת עלייה. המילואימניקים עצמם דורשים את זה.

השאלה אם בתוך השירות הסדיר אתם פועלים ועובדים גם כדי שלא תיווצר- - -

אז זה לא ממוקד לזה, אבל אנחנו כן פועלים בתוך השירות הסדיר כדי להקטין את הנשר משירות, לשמור על שרידות גבוהה, מחזקים את תחושת השייכות בשירות הסדיר ואת החשיבות ואת ההבנה של המשימה.
אז אנחנו פועלים בלמעלה מ-400 בתי ספר תיכוניים באופן ישיר, בשיתוף עם משרד החינוך. כל פעילות ההכנה לצה"ל היא תחת חוזר מנכ"ל משרד החינוך, כי כך ראוי. לובשי מדים לא צריכים להפעיל פעילות חינוכית בבתי ספר שלא דרך הערוצים האלה ועל זה אנחנו מאוד מקפידים ולכן יש לנו ערבי צה"ל ברשויות ולרשויות המקומיות יש תפקיד מאוד משמעותי וכל העשייה הזאת מצויה בתנופה בשנים האחרונות ואנחנו רואים שבאמת העסק עובד. העסק הוא הנכונות והמוכנות.
גדנ"ע – יש דרישה לגדנ"ע שאנחנו לא מצליחים לספק בגלל ריבוי דרישה ומיעוט בסיסים. פתחנו בסיס נוסף בחצרים, בבסיס חיל האוויר, יש בסיס גדנ"ע שם שפתחנו בתחילת השנה ואנחנו מסתכלים על בסיס נוסף. בסך הכול יש ארבעה בסיסי גדנ"ע, חצרים אמרתי, שדה בוקר, ג'וערה וצלמון. פעילות הגדנ"ע נתפסת בעינינו, בעיקר בעיני משרד החינוך, בתי הספר, המנהלים, המחנכים ובני נוער, כפעילות עם ההשפעה הכי משמעותית שיש. ילד שעובר התנסות כזאת, חוויה משמעותית, מתחכך בצבא ורואה שאל"ף, זה לא נורא, בי"ת, יש לזה משמעות ערכית עמוקה, בדרך כלל זה משפיע על העמדות שלו ואנחנו יודעים להצביע על פרטים, אנחנו מנהלים גם את לשכות הגיוס ואת המעקבים האלה ויודעים לומר שאחרי התערבות שלנו מועמד לשירות, נער או נערה, שהחזיקו פטור מהצבא או לא התייצבו לצו ראשון, הפעלנו עליו איזה שהיא פעילות, ישבנו איתו, דיברנו איתו והצלחנו להסיט את העמדה שלו לכיוון השירות המשמעותי. זה אחד.

הדבר השני זה החוסן הערכי. אחד הדברים שאנחנו מקפידים עליהם מאוד ואחד מתכני החינוך העיקריים הוא רוח צה"ל, הוא כבוד האדם, הוא תחושת השליחות, הוא הדבקות במשימה. אנחנו צריכים לדאוג שמי שיוצא לשדה הקרב מצויד לעומק בכלים, גם תיאורטית אבל גם פועל במסגרת קבלת ההחלטות שלו. אנחנו לא פוגעים באזרחים באופן מכוון, אנחנו לא בוזזים, אנחנו לא פוגעים בכבודו של חייל שמשרת ביחידתנו באופן בלתי תלוי במוצאו, בעדתו, באמונותיו. על כל הדברים האלה אנחנו מקפידים מיומו הראשון של חייל, חוזרים ועוסקים בזה לעומק בקורסי הפיקוד שלנו. זה החוסן הערכי, ובעיקר ללחימה, כי שם המבחן האמיתי של הערכים.

הצבא הוא צבא של מדינה יהודית ודמוקרטית ואנחנו על הצביון הזה מקפידים לשמור ולחנך את החיילים ואת המפקדים לאהוב, עוסקים הרבה מאוד בציונות, גם בתולדות הציונות וגם ציונות בת זמננו. הרבה מאוד בחברה הישראלית ובמרכיביה, כי הלוא בסוף כל נציגי הסקטורים השונים בחברה הישראלית מגיעים אל יחידות צה"ל ועוסקים בזהות יהודית לעומק. מעת לעת זה עולה גם לתקשורת, יש לנו קצת מחלוקות פנימיות עם הרבנות הצבאית, אבל זה בסדר וזה נשמע יותר רע ממה שזה באמת. מצבנו בסדר. שם נעשית עבודה טובה מאוד וראוי לחזק ואנחנו עוסקים הרבה מאוד בדמוקרטיה הישראלית, גם בסוגיות של שוויון וכבוד האדם וגם בסוגיות של מה מותר ומה אסור והעובדה שהצבא לעולם ועד כפוף להחלטות הדרג המדיני וגם אם המשימות הן כאלה שאין עליהן הסכמה לאומית פוקד הדרג המדיני והצבא מבצע. גם אם מישהו חושב שזה קשה לו, עם האמונות הפרטיות, הוא צריך בהיבט הזה להיות ממושמע. בזה אנחנו עוסקים לא מעט. הסיכון בלא לקיים את ההנחיות הוא הסיכון שיש באנרכיה, אנחנו דואגים שהחיילים והמפקדים יבינו את העניין הזה לעומק.

חיזוק ערך השירות ותחושת השליחות – על זה שאלת מקודם בהקשר לאנשי המילואים. יש לנו גם נשר משירות צבאי. לאנשים קצת קשה, הרקע הסוציו אקונומי לעתים לא תומך ואנחנו צריכים לדאוג שהחיילים ימשיכו עם אותה מוטיבציה ועם אותה תחושת שליחות עד סוף השירות שלהם ואל תוך שירות המילואים. עוסקים גם בעניין הזה וצריך לתחזק. לא מספיק שהבאנו נער או נערה אל השירות הצבאי, צריך מעת לעת לתחזק את הסיפור הזה, בעיקר מפקדים, להם אנחנו נותנים כלים.

דיבר על זה תומר, אולי הוא נהנה מזה שלתל נוף מגיעים כאלה שאין להם בגרות. בצה"ל יש פחות או יותר 10,000 חיילים בכל נקודת זמן שאין להם 10 או 12 שנות לימוד, או כאלה שאולי יש להם 12 שנות לימוד אבל לפי המבחנים שלנו אנחנו מבינים שזה לא בדיוק הרמה של 12 שנות לימוד, ולכן אנחנו משלימים השכלה. משנה לשנה הכמות הזו גדלה. אנחנו יודעים גם שיש הלימה בין רקע סוציו אקונומי לבין השכלה פורמלית, מי שידו משגת לצערנו מצליח לתת יותר, וכאלה שלא, אז פחות, ויש כאלה, חיילים או בני נוער שצריכים לדאוג לכלכלה וללחם בבית והם עוזבים את בתי הספר, יש לנו לא מעט כאלה. אנחנו דואגים להשלים להם- - -

אנחנו מדברים על זה שאמרת שהכמות גדלה.

הכמות גדלה או שאתם פשוט ייעלתם את האמצעים של- - -

לא, המענה שאנחנו נותנים בחיל האוויר. הכמות, מי שמגיע, אני לא שולט על זה- - -

באחוז זה גדל או במספר זה גדל?

במספר זה גדל.

ובאחוז?

אני לא יודע מה קורה אל מול השנתון, מאחר ששיעורי- - -

לא, כי זה מפתיע, כי מצד אחד משרד החינוך מדי שנה מודיע שאחוז הזכאים לתעודות בגרות הולך וגדל מדי שנה- - -

והעלו את גיל חינוך חובה.

העלו את זה לכיתה י"א-י"ב, אז זה קצת מפתיע.

אני עומד מאחורי המספרים שאני נותן- - -

אני מקבלת את המספרים שלך, רק אמרתי שזה מפתיע.

אוקי. המספר הכולל הוא כזה, יש לנו בערך כ-5,000 חסרי 12 שנות לימוד ומשני הסוגים האחרים זה השאר. הכמות גדלה, פעם אחת כי גייסנו קצת יותר חרדים ובני מיעוטים שבאופן טבעי לא הלכו לשם, אבל גם האחרים, הצבא הקל קצת במדיניות הגיוס שלו והיום אנחנו מגייסים בני נוער שאולי- - -

שבעבר לא הייתם מגייסים.

כן, לכן גם כשנגיע לאוכלוסיות ייחודיות, לנערי רפול, לחיילי מקא"מ (מרכז קידום אוכלוסיות מיוחדות) ולבנות גיוס מיוחד, אני אבשר לכם שאנחנו מגייסים יותר, הרבה מהם הם האוכלוסייה שאין להם 12 שנות לימוד, חלק אין להם 10 שנות לימוד. ברוך ה' יש עבודה. זה מחייב אותנו- - -

גם מי שסיים את 12 שנות הלימוד לא בהכרח יודע מה היה שם.

יש הרבה כאלה שלא יודעים מה היה שם.

יש קבוצה מובחנת כזו, שאנחנו רואים מתוצאות המבחנים שלנו שרשומות להם 12 שנות לימוד אבל הציונים שאנחנו נותנים במבחנים הם כאלה שכנראה שלא הצליחו שם לספוג את כל התכנים שלימדו אותם. אז פה אנחנו משלימים הרבה מאוד השכלה. עכשיו תשאלו מה הצבא צריך את זה.

למצות מהם יותר, כדי שיהיה לו יותר בתפקידים יותר טובים.

אחת, נכון. שתיים, את רוב השלמת ההשכלה אנחנו עושים לקראת סוף השירות, אז זה בעיקר עם מבט לחברה הישראלית וכך ראוי. אני לא חושב שאנחנו עושים משימות לא לנו.

שפה – אנחנו מגייסים- - -

אתה מדבר על ישראלים או על עולים?

אני מדבר על עולים חדשים ובני עולים ואני מדבר על בני מיעוטים בעיקר, אבל גם ישראלים.

יש לך נתונים על העולים מבחינת צה"ל?

כל חייל חמישי בצה"ל הוא עולה או בן עולה. הם 22%-23%.

וכמה מתוכם קרביים?

אין לי את הנתון המספרי אבל שיעורי הגיוס של עולים חדשים לקרבי גבוה יותר מהממוצע. נדמה לי שזה 82%-83%.

אני אשמח אם- - -

אפשר להעביר את זה. העולים מתגייסים בשיעורי גיוס גבוהים. בתוך קבוצת העולים מובחנים לנו כ-5,800 בני העדה האתיופית שגם הם נתפסים בעינינו כעולים וגם אצלם שיעורי הגיוס לצה"ל בכלל גבוהים, משהו כמו 83%, ללחימה זה כ-40%-41% וזה די דומה לשיעור הכללי של מתנדבים ללחימה.

פה יכולנו להסתפק בללמד את החייל בהקשר של מה שאמרתי רק את הוראות הפתיחה באש בעברית. ילמד הוראות פתיחה באש, יכול ללכת לעבודה שלו. פה אנחנו לא מסתפקים בזה, אנחנו גם נותנים לו בתחילת שירות, למי שסימול העברית שלו נמוך, עולים חדשים, עולים למחווה אלון, עוברים טירונות ייחודית, לומדים עברית, לומדים זהות ישראלית יהודית, לומדים ציונות ואחרי זה יוצאים למסלולים שלהם בשטח. אותו דבר להרבה מבני העדה האתיופית שזקוקים לזה והטיפול שלנו בעולים חדשים הוא ממוקד ויש להם לא מעט ליווי לאורך השירות. יש להם אולפניות, מהגדס"ר (גדוד סיור) הבדווי דרך בא"ח (בסיס אימונים חטיבתי) גולני, אנחנו מלמדים אותם עברית כי אנחנו מבינים שהם צריכים להמשיך ולהשלים, ודאי מונחים מקצועיים.
דרך זה גם הגעתי כמובן לקליטת העלייה שדיברתי עליה קודם. הסיפור של קליטת העלייה בצה"ל הוא משימה שעומדת לפתחי מי שאחראי על ההכשרות ועל תחילת השירות ולכן עולים חדשים עושים אצלנו טירונות ייחודית, אבל קליטת עלייה זה סיפור של השתלבות בשירות גם לאורך הדרך, ביחידה הצבאית, ולכן אנחנו עוסקים הרבה מאוד בקליטת עלייה עם מפקדים, נותנים להם גם כלים וגם חוויות שמחזקות את ההתמודדות שלהם עם עולים חדשים.

אוכלוסיות ייחודיות – דיברתי על זה קודם. אנחנו בעלייה משמעותית בכמות נערי רפול, חיילות גיוס מיוחד, שזה האקוויוולנט הנשי, טירונות בחוות השומר לבנים, טירונות במחנה 80 לבנות וליווי לאורך השירות. זה נשען על החלטת ממשלה משנת 81' שקובעת שעם החיילים והחיילות האלה אנחנו פועלים כשטובת הפרט במרכז ולא הצרכים הצבאיים. אבל אנחנו יודעים גם לשלב. יש לנו פה הצלחות יוצאות דופן, יש לנו קצינים, יש לנו בנקודת הזמן הזו כ-120 חיילים במערך הלוחם שהתחילו בחוות השומר שהלכו למסלולים בצנחנים, בגולני, בכפיר ובמקומות אחרים. יחד עם משרד התמ"ת אנחנו נותנים למי שלא הולך להיות לוחם שלל מקצועות ושם הם מקבלים תעודת הסמכה, זה יכול להיות תדמור לטבחים ומיזוג וחשמל ומכונאות, סייעות שיניים ועוד עשרות קורסים כשהיעד פה הוא שכל חייל וחיילת, או שהולכים להיות לוחמים ואז זה ממילא יסדר קצת יותר טוב את עתידם, או שהם מקבלים תעודה מקצועית שמוכרת גם באזרחות. יש לנו עכשיו הפעלת ציוד מכני הנדסי. סיפור הצלחה יפה של האוכלוסיות הייחודיות, הרבה מהם חוזרים להשלים השכלה כדי שישתחררו גם עם 12 שנות לימוד. באופן טבעי האוכלוסיות חופפות.
פיתוח מנהיגות – אני אגע בזה קצת פחות. בית הספר למנהיגות יושב אצלנו. אנחנו עוסקים בזה גם בהיבטים של מדעי ההתנהגות וגם בהיבטים אחרים, עוסקים בזה לעומק. אגב, אני חוזר רגע לפה, דיברנו על מנהיגות, אחת הפנינות היותר חשובות שלנו זו יחידה, ואני מזמין אתכם לבקר בה, שהקמנו בגבעת התחמושת שנקראת 'מחצ"בים', מנהיגות חינוכית צה"לית בירושלים, שם אנחנו מעבירים את כל הפיקוד בצה"ל השתלמויות חובה בתחומי ערכים וזהות ישראלית יהודית. כל קצין שרוצה לקבל רב סרן בצבא מחויב בקורס של 12 ימים שם. סגני אלופים מגיעים לקורס ייחודי, אלופי משנה לקורסים ייחודיים, גם מפקד הבסיס כאן לקח את כל סגל הפיקוד שלו והגיע לשם להשתלמות. זו אחת הפנינות היפות שלנו, סיפור בהחלט עמוק ורציני.
הבחירה בחיים – זו תכנית המעטפת למניעת התנהגות סיכונית בקרב חיילי צה"ל. לא ניתחנו פה את פני הנוער ואתם ודאי שולטים בזה טוב ממני, אנחנו עושים הערכות מצב מדי שנה איך נראה הנוער שמתגייס. אז אנחנו מכירים את בני הנוער, הם מחפשים ריגושים, הרגלי בילוי קצת יותר קיצוניים ואנחנו רואים ובאופן בולט את ממדי תופעת שתיית האלכוהול, היא חודרת גם את שורות הצבא, פחות בבסיסים, הרבה חיילים בפנאי, שמעורבים בשתייה ואנחנו עם מהלכי הסברה, אנחנו אחראים על ההסברה, המשטרה הצבאית על האכיפה ועל הענישה אנחנו עוסקים בזה הרבה מאוד, גם בקמפיינים אבל גם בהסברה ממוקדת כדי למנוע, כדי להסביר את הסכנות. אלכוהול זה אולי הדבר הכי מורכב להתמודדות, הוא חוקי, הוא זול, התרבות שלנו מעודדת שתיית אלכוהול, כולנו מקדשים ביום שישי ויין ישמח לבב אנוש ולא כל כך פשוט הסיפור הזה, מאבק יומיומי, ויש עוד צרות אחרות. צריך להמשיך ולעבוד. מדי שנה מתגייסים לנו עוד ועוד חיילים וצריך לעסוק בזה הרבה.

אני רק אדבר על כמה דברים שעל הפרק. כאן אנחנו מזהים שתי מגמות אולי סותרות, שני אתוסים סותרים, גם בחוץ, בחברה הישראלית, וגם בצבא. האחד הוא תוצאה של המגמות המערביות הגלובליות הליברליות של היחלשותה של הסולידריות, של העדפת תועלת הפרט על פני הצורך הקהילתי ופה היינו מצפים לראות בני נוער שמה שמעניין אותם זה הם. יש לנו שיח כזה, שיח שהוא יותר מבוסס על זכויות ועל תועלת מאשר על חובות והיינו מצפים לראות באמת דור שהולך ופוחת ומה העניין שלו לעשות שירות צבאי ואיזה עניין יש לו להתנדב, אבל אנחנו מזהים משהו אחר, שבא לידי ביטוי גם בשנים שלפני השירות, יותר בני נוער מצטרפים לתנועות נוער, דרישה הולכת וגוברת לשנת שירות היא אולי ביטוי מובהק לנתינה, בן אדם דוחה את השירות הצבאי שלו, הולך לעשות שנה לטובת הקהילה ואחרי זה מתגייס. מה יותר נתינה מזה למען הכלל? מכינות קדם צבאיות שזה איזה מן ורסיה של העניין, ושיעורי התנדבות מאוד גבוהים לשירות משמעותי, בעיקר ללחימה במחזורי הגיוס האחרונים, ובתוך הצבא גידול משמעותי בצריכת החינוך, לא בגלל חיל חינוך מצטיין, בגלל רצון ודחיפה של המפקדים של החיילים. משנה לשנה גדלה כמות החיילים שמבקרים במוסדות להנחלת זיכרון השואה, שפוקדים גנים לאומיים ואתרי מורשת- - -

באופן רצוני אישי?

לא, כאקט יחידתי, מטעם הצבא. ואנחנו צריכים לתת ימי עיון והרצאות וסיורים. צריכה הולכת וגוברת לחינוך. אני חושב שיש פה הבנה גם של הפוטנציאל אבל גם של פוטנציאל הסכנה שיש לנו אם אנחנו לא נקפיד ונאזן את הפיתויים ואת הצרות שיש לנו לפעמים בחוץ.

דיברנו על שותפות מערכת החינוך ואת הצורך בערכים. שדה הקרב המודרני, זו אחת ההבנות שלנו, מציב בפני הלוחמים באוויר, בים וביבשה דילמות ערכיות מורכבות יותר ממה שהכרנו בעבר. בעזה בעופרת יצוקה, בלבנון, ואם תרצו גם על המרמרה ובכל מקום אחר. יש לנו סיפור אחר עכשיו של מלחמה ואנחנו צריכים לעסוק הרבה בזה ולדאוג שאנחנו לא ניפול בסוגיות ערכיות ונפעיל את מעשה המלחמה שנגזר עלינו באופן מוסרי.

על בני העדה האתיופית דיברתי, סיפור מורכב, שאנחנו משקיעים בו הרבה אנרגיות והרבה משאבים ועם לא מעט הצלחה, אבל הדרך עוד ארוכה.

אני אגיד מלה אחת על מילואים ועל השאלה שלך. מילואים בעבר לא הייתה אוכלוסיית יעד מבחינתנו בגלל סדר עדיפויות, סך הכול זה החיילים הסדירים, המפקדים. חוק המילואים, שנה אחת עושים תעסוקה מבצעית, שנה אחת אימון, שנה אחת היא שנה שבה לא כל כך עושים מילואים, וכדי לשמור על הלכידות, כדי לשמור על תחושת השייכות הכנסנו אל תוך שירות המילואים פעילויות חינוך בשלושה מרחבים באופן גס. אחת, זה באימון, במל"י (מרכז לאומי לאימונים ביבשה), יש לו לבנת חינוך לבחירת המפקד עם שלל פעילויות. שתיים, לפני הכניסה לתעסוקה מבצעית. אני מדלג חזרה על הסיפור של הערכים אל ההכנה, אנחנו מכינים את החיילים למשימה הצבאית שלהם גם בהיבט הערכי, זה נקרא הכנה ערכית. מה זה הכנה ערכית? נותנים להם סימולציות, תיאטרון, יש לנו תיאטרון צה"ל שמציג דילמות ערכיות שהמפקדים מתמודדים איתן לפני שהם יפגשו את זה בשטח, הכול כדי לחזק את ההתמודדות. הרבה מאוד פעילות מנטלית חינוכית לפני. עושים את זה גם למילואים, זה המרחב השני שבו אנחנו פוגשים את המילואים, והמרחב השלישי, אנחנו מביאים את המילואימניקים לירושלים לדו יומי, למדרשת חינוך הר גילה, או באחד האתרים האחרים שיש לנו בעיר, ונותנים להם סדרת חינוך קצרה בנושא ציונות, חברה ישראלית, זהות ישראלית יהודית, סוגיות ערכיות ועוד ועוד. זה אנשי המילואים.

זה פחות או יותר הפריסה. אנחנו נוגעים בחיילים, בלוחמים, מסדרת החינוך בטירונות ועד הקצונה הבכירה, שמגיעים אלינו למחצ"בים ויש עוד.

יש עוד על מה לדבר אבל אני אעצור כאן בגלל הזמנים, אם יש שאלה, אז בשמחה.

אני רואה שיש כמה סוגיות שלדעתי צריך לחשוב איך אנחנו מתקדמים איתן, זה קודם כל הסוגיה של המערך המקצועי, שדיברנו, שמקבלים אותו החיילים המשרתים בצה"ל. אני חושב שלעניין הזה יש חשיבות במיצוי מלא של כל מה שמקבלים בצבא להמשך החיים האזרחיים. זאת אומרת גם ככה כל אחד ואחד לוקח פרק זמן מחייו של שלוש שנים יחסית לכל אותם שלא משרתים בצבא, אז ההיגיון, איפה שאפשר לנצל את זה מבחינת הזמן שאחר כך, חייבים לעשות את זה וצריך לחשוב על זה בצורה שמשתפת גם את משרד התמ"ת וגם כמובן משרד החינוך. זו צריכה להיות נקודה שאפשר לפחות עכשיו להתחיל לגבש יחד עם המרצים של כל הקורסים המקצועיים שלומדים בצבא, לקראת החיים האזרחיים.

הנושא של העולים. זה גם דבר מאוד חשוב. אני חושב שדווקא צה"ל זה בעצם המקום שבאמת ניתן לחבר את העולה למדינת ישראל. בבית הספר אתה פחות מרגיש את זה כי בית הספר יש חברים ודברים אחרים, אבל לעצם העניין של ציונות וחיבור למדינה, זה דווקא בצה"ל ואני גם חושב שצריך לתת קצת היבטים של חיזוק האהבה למולדת, חיבור למולדת, של העולים בצבא. צריך לחשוב על כל מיני קורסים שכדאי לתת להם אותם, לעולים ספציפית, במשך השירות, שיכולים לחזק את הרגש והמוטיבציה שלהם לעניין הזה, כי צריך להבין שאלה לא אותם אנשים שחוו במשך כל השנים את מדינת ישראל והחשיבות של ההגנה על המולדת, הפטריוטיות, וצריך לעשות את זה בעוד מסגרת.

זהו. אז אני מאמין שגם במסגרת כל הדיונים שיהיו לנו בוועדות אנחנו נדע על הסוגיות שלכם קצת יותר לעומק והחיבור לצה"ל.

הצבא חסר בוגרי מסלולים מקצועיים, חסר לצבא, ולכן אני חושב שתהיה שותפות מלאה ב- - -

לדעתי צריך לעשות איזה שהוא מפגש נפרד ייחודי לאנשים של תמ"ת, של משרד החינוך ושל הצבא ולחשוב באיזה קונספט ניתן לעבוד. הצבא צריך קצת להיפתח, אתם בטח תבקשו שזה יהיה מסונכרן והמשרדים צריכים להבין שברגע שזה מסונכרן אז כל בן אדם שעושה את זה, צריך לשתף איתו פעולה. זהו.
סקירת רמ"ח (ראש מחלקת) חות"ם (חובה, תכנון ומקורות כוח אדם)

שלום. אחר צהריים טובים. לי קוראים יואב בר סלע, בתפקידי בחיל אוויר אני רמ"ח חות"ם, ראש מחלקת חובה, תכנון ומקורות כוח אדם. אני אמון בחיל האוויר על כל סוגיית איתור המקורות, כל נושא המיון בדגש על מיון לקורס מיון, בדגש על מיון לבכירים שלנו, מרכזי הערכה וכדומה, המון קורסי תכנון החיילים בחובה, אני מדבר על סדר גודל של מעל כמה עשרות אלפי חיילים בחובה בחיל אוויר, לתכנן איך עושים, יש לנו סדר גודל של 250 סוגי הכשרות שונות, רובן במערך הטכנולוגי אבל הרבה מאוד בעולם התעופה. בין היתר אני מתעסק גם בנושא השירות החרדי בחיל האוויר ובעצם ב-2007 הייתי שותף לפתיחת מה שנקרא שח"ר (שירות חרדים) כחול, זה שילוב החרדים בחיל אוויר, זה היה פתח לכניסה של חרדים בכלל לצבא, גם על זה נספר לכם וגם על הדרך, ובחרתי באמת להציג לכם, כמו שכתוב: 'יזמות וכוח אדם טכנולוגי – פערים ומענה בחיל האוויר'.

כמי שמתעסקים בחינוך אתם מכירים שהחינוך הטכנולוגי שלנו נמצא בפער. אני חייב להגיד שבשנתיים האחרונות אני חש שיש הסתכלות אחרת על עולם החינוך הטכנולוגי, אני חושב שעופר רימון עושה עבודה טובה, אני חושב שיש רוח טובה והבנה שצריך להתעסק בזה.

עופר רימון לא יכול לעשות שום דבר אם השר לא מנחה אותו.

אני חושב שבסוף יש הכוונה נכונה היום ויש דגשים יפים מאוד בעולם הטכנולוגי, עדיין בעיניי יש עוד הרבה מה לעשות, הדברים מאוד מאוד גדולים, כי בסוף אנחנו, ארגון צבאי במדינת ישראל, מקבלים את התוצרים של מערכת החינוך. את התוצרים האלה אנחנו מנסים להרוויח ובחינוך הטכנולוגי חסר. אנחנו נדבר על זה, אני אדבר על שתי המשגות, המושג שנקרא חינוך טכנולוגי למול הכשרה טכנולוגית, אלה שני מושגים שמשתמשים בהם כי אצלנו בחיל האוויר אנחנו רוצים לראות יותר חיילים שמגיעים כשהם בעלי מה שנקרא חינוך טכנולוגי, כלומר גדלו בעולם הטכנולוגי, מכיתה ח'-ט' ספגו טכנולוגיה, דיברו על טכנולוגיה, דיברו על מדעים, דיברו על איכות סביבה דרך אגב, דיברו על דברים שמדברים אלינו ואני יכול להגיד ש-50% מהכוח אני מקבל כזה, דרך אגב רובו הוא כוח אדם שאנחנו מתעסקים בו בבתי הספר וגם על זה נדבר, אבל חצי מהכוח אני מקבל כאן בוגרי עיוני שלמדו בתלמה ילין ואני צריך תוך שלושה חודשים לעשות מהם טכנאי מטוסים. זה קורה. הם מצוינים, אני מניח שראיתם את זה בטייסות היום, יש לנו בנות מצוינות, רובן ככולן בוגרות מה שנקרא המסלול העיוני, אבל זה פרי של מוטיבציה, אבל זה לא מה שאנחנו באמת באמת צריכים. זה בעצם פער שאיתו אנחנו מסתדרים.

אז אנחנו צריכים לדבר קצת על יזמות טכנולוגית, נציג את הפערים שאתם מכירים, גם בהנדסה נציג את הפערים, כי יש לנו גם לא מעט מהנדסים בחיל האוויר, לאחר מכן נראה איך התמודדנו עם הפערים האלה בשנים האחרונות. שאלות תוך כדי, אתם מוזמנים לשאול.

אני חושב שהתרשמתם היום שאנחנו נמצאים בליבת העיסוק המבצעי, שהגעתם לתל נוף, זה המקום שבאמת אולי כל דבר שנוגעים בו הוא כאן מבצעית ובאמת אנחנו חיים פה שליחות אמיתית והבנה שאנחנו מתעסקים בליבה המבצעית של הצבא ובעניין הזה אני חושב שזה אחד הדברים שמחזיקים אותנו ונותנים לנו את האנרגיות להמשך. לעומת זה חיל האוויר הוא חיל טכנולוגי, צריך גם את זה להבין, בסוף רוב הלוחמים שלנו אלה אותם אנשים שראיתם בדת"קים, הם הלוחמים האמיתיים שלנו, יחד עם לוחמי צוות האוויר שהם בסוף עושים את העבודה המבצעית, אבל בלי האנשים האלה בתמונה המערכות לא יודעות לתפקד, אנחנו לא יודעים לתת מענה, ובעניין הזה אנחנו עסוקים לא מעט בלייצר ולהכין כוח אדם טכנולוגי, גם כעתודה וגם לפתח את כוח האדם שנמצא אצלנו.

דרך אגב, לא היית בתחילה כשפתחנו אבל אנחנו דיברנו גם עם קצין החינוך הראשי על הסוגיה של ההסמכות שהן הסמכות חתומות של אותם החיילים שמשרתים כצוות קרקע, בכלל בצבא, שבעצם לומדים, מקבלים הכשרה מקצועית, מכונאים, חשמלאים והכול ויוצאים בלי שום תעודה לאזרחות.

לא נכון, אני חייב לתקן.

לא, אין טכנאי והנדסאי.

אני עובד היום עם שר התמ"ת, כמעט בכל אחד מהמקצועות שלנו יש הגדרה וקרדיטציה מאוד מסודרת, אנחנו בשלבים מתקדמים של עבודה מול משרד התמ"ת כדי לאבחן את כל אחד מהמקצועות שלנו כמקצועות שבסוף- - - לא רק שהן מהוות קרדיטציה מקצועית, אלא גם יקצרו, יכניסו אנשים לקורסים וייתנו להם את חלק מהקורסים להכשרות למול- - -

טכנאים.

לאו דווקא טכנאים בהשכלתם, אלא גם בוגרי 12 שנות לימוד שעסקו בתחום הזה.

אז מה שאנחנו בעצם מציעים זה להיכנס לשיח בין הצבא לבין משרד התמ"ת לבין משרד החינוך שיהיה איזה שהוא סנכרון בין הדברים האלה ובסופו של דבר להגיע למצב שיהיה או קיצור שעות, נגיד אם אתה עכשיו תרצה לקבל תעודה יהיה קיצור שעות שאתה צריך, או שבכלל תקבל תעודה לפחות של טכנאי, כי- - -

קודם כל מצוין. אנחנו נמצאים בשיח עם משרד התמ"ת, עם שלום בן משה, זה האיש שמדבר איתנו, ואנחנו עשינו איתו עבודה מאוד יפה, התקדמנו בהרבה מאוד מקצועות ובסוף כשאני משווק לחיילים מה כדאי להם ולמה כדאי להם, אחד הדברים שאני אומר זה הקרדיטציה, גם ללימודים וגם בכלל להשכלה.

בסופו של דבר קח לדוגמה את אותו הבן אדם שעכשיו מסיים טכנאי, בלי שום רקע במכונאות, לעומת בן אדם שמגיע אחרי שלוש או ארבע שנים של ניסיון אבל בלי תעודה, אפילו המשכורת, אם תיקח חברות ממשלתיות, תעשייה אווירית למשל, רוב בוגרי חיל האוויר מוצאים את עצמם שם, בסופו של דבר הם מוצאים את עצמם עם הניסיון למול אנשים שאין להם שום ניסיון עם משכורת ושכר הרבה יותר נמוכים כשהידע שלהם, גם הטכני וגם פיזית, הרבה יותר גבוה. צריך למצוא איזה שהוא מנגנון שברגע שהם מסיימים, כמו לוחם מג"ב עם תעודת שוטר, כך לפחות בחלק, לפחות ב- - -

הדבר שאני ממליץ להתנות שיעשה שירות סדיר מלא, זאת אומרת מי שעשה שירות סדיר ויש המלצה של המפקדים שלו, שזה לא יהיה משהו אוטומטי, כי בעניין הזה אנחנו רוצים גם מצוינות וגם- - -

אין שום בעיה.

בעניין הזה צריך להיות רק מישהו שסיים שירות- - -

צריך לתמחר את שעות הלימודים ושעות העבודה למשהו מעשי שגם בסופו של דבר תהיה- - -

קרדיטציה, אנחנו מתקדמים מאוד עם שלום ואנשיו.

בסדר גמור.

מורכבות טכנולוגית וכוח אדם טכנולוגית אלה שני דברים שלא מתכנסים כרגע וצריך להכיר את זה. את המורכבות הטכנולוגית אני מניח שראיתם במהלך הסיורים היום וראיתם בסוף עם מה צריך להתמודד, עוד לא דיברנו על מטוס הקרב העתידי ועוד לא דיברנו על כיפת ברזל. כיפת ברזל זאת מערכת שרוויה בטכנולוגיות ואנחנו זקוקים כאן לאנשים טכנולוגיים וכמו שאתם רואים את הגרף, אנחנו מצד אחד במורכבות טכנולוגית, מטוסים, כלי נשק וכדומה, ולעומת זה כוח האדם הטכנולוגי בשנים האחרונות בירידה וזה וקטור שלא מתכנס מבחינתנו.

את הנתון הזה אתם מכירים, זה נתון ממשרד החינוך. הנתון הכי מעודכן שאנחנו מכירים שמציג את הגידול בחינוך העיוני למול החינוך הטכנולוגי. בחיל האוויר אנחנו נוהגים לעשות הערכת מצב אחת לשנה ובעצם אנחנו לומדים את הסביבה החיצונית לנו ואת הסביבה הפנימית, אנחנו לומדים מה יש לנו, מי מגיע אלינו, מי אלה התלמידים שמגיעים אלינו, מאוד מעניין אותנו מה הם לומדים, כמה הם מצליחים, כי זה בסוף החומר האנושי שאנחנו צריכים להתמודד איתו ומה שאנחנו מזהים בסוף, כמו שראינו, שבחינוך העיוני, זה לאורך שנים, הפער טיפה נסגר, הוא עדיין פער גדול. נתון של מה שקורה במערב אירופה, במערב אירופה התלמידים, כ-70% מהנוער בשוויץ ובאוסטריה, לומדים טכנולוגיה, מנגרות עד hi tech, אצלנו זה קצת הפוך, ובעיניי המגמה צריכה להשתנות. בעניין הזה אני אומר את זה גם כאזרח, אני חושב שבסוף זו גם בנייה של אנשים למשק הישראלי. אני בכלל רואה בצבא גשר בין מה שאתם עושים במערכת החינוך לבין עולם העבודה. הצבא זה פרקטיקה לאנשים, אבל אנחנו צריכים להגיע עם יותר ידע ויותר הכוונה.

אני רוצה רק להעיר שצריך לקחת בחשבון שהרבה מהתלמידים הולכים לחינוך העיוני בין היתר כדי להתקבל טוב יותר לאוניברסיטאות. לכן הם לוקחים 5 יחידות אנגלית, גם כשהם לא צריכים את זה, לכן יש פה איזה שהיא בעיה, הם רואים בטכנולוגיה אפשרות קטנה יותר להתקבל לאוניברסיטה מאשר אם יבחרו ב- - -

כן, אני מסתובב הרבה במערכת החינוך, כשאני רואה מנהלי בתי ספר שמדברים על מדעים, זה חשוב מאוד, אבל לא מדברים גם על מדעים וטכנולוגיה, כי צריך לחבר את הדברים האלה ביחד, אלה דברים שבסוף מסתדרים ביחד.

אני אומרת שבתדמית החינוך הטכנולוגי נחשב לפחות לעומת החינוך העיוני.

כי זו התדמית שמשרד החינוך יצר.

היום החינוך הטכנולוגי נתפס גם כ-low tech, כמשהו שמי שלא נכנס לחינוך העיוני מגיע לפה.

בחוץ לארץ זה לא כך.

אני מאמין שצריך לשנות את הווקטור הזה.

מה שאני אומרת שפרמטר נוסף שצריך לקחת בחשבון זה את ההשכלה הגבוהה, תנאי קבלה.

דיברתי על הערכת המצב, אז אנחנו בעצם שואלים את המועמדים לשירות הרבה מאוד שאלות. אני חייב להגיד שיש מוטיבציה מאוד יפה בשנים האחרונות להגיע ללחימה, להיות לוחמים. בסוף צריך להכיר שהמסה הקריטית של חיילי החובה בצבא מגיעים להיות לוחמים, ואנחנו רואים את המוטיבציה ואנחנו חושבים שזו הכוונה נכונה. בעיניי זה תוצר של השיח בין מערכת החינוך לבין הצבא, השיח הזה שהתחזק בשנים האחרונות. אני, דרך אגב, בעוד שעה וחצי הולך לבית ספר לאמנויות באשקלון, יש לנו מיזם שנקרא 'דרך ערך' שבו נפגשים מפקדים עם סגלי החינוך ומדברים על מדינת ישראל, על מה בין חינוך לבין צבא, בין פיקוד לבין חינוך, ואני חושב שהחיבור הזה בין מערכת החינוך לבין הצבא בגבולות הגזרה שצריך להגדיר אותן הוא בעיניי חיבור טוב, כי בשיח הזה אני מרגיש שהמנהלים והמורים מתחברים אלינו והמוטיבציה הזאת ללחימה, אני חושב שחלק ממנה בא מתוך המקום של ההכרה של המורים ושל מערכת החינוך שהתלמידים שלהם צריכים לעשות שירות משמעותי, גם בקרבי. לעומת זאת כששואלים את המלש"בים (מיועדים לשירות ביטחון) לגבי רצון להשתלב בצבא בתפקידי low tech ו-hi tech בתחום הטכנולוגי, אנחנו רואים שהמספרים הם מאוד מאוד נמוכים. זה חבל, כי בסוף אנחנו צריכים לייצר מוטיבציה למערך הטכני. זה אירוע לא פשוט וכמי שהיה בוגר המערך הטכני, זה אחד הדברים- - -

אני יכול רק להמליץ לך כמו שעושים באל-על, רק יוצאי חיל האוויר. תנסו לבנות חברות כאלה.

לא, אנחנו מנסים להסתכל רחב יותר.

הנדסה - הנתונים האלה מציגים את המצב של עובדי ההנדסה במוסדות החינוך במדינת ישראל למול הצורך של הצבא וכמות המהנדסים, אותם אנשים שמחליטים לא להתגייס לצבא, לעשות ארבע שנים לימודי עתודה, לסיים את העתודה בתואר הנדסה ולחזור לצבא ולתת עוד שירות של שלוש שנים חובה ושלוש שנים קבע. יש פערים מאוד מאוד גדולים בין הצורך לבין המצבות כרגע. אנחנו יודעים לשער כי אנחנו יודעים כרגע כמה אנשים לומדים במוסדות החינוך ולכן הפער הזה הוא גם פער קיים. אני עדיין בשלב הצגת הפערים מבחינתנו, תיכף נגיע לדברים היותר מעודדים, מה עשינו עם זה.
אמרתי, אנחנו מסתכלים רגע אחד על שני וקטורים, וקטור אחד שמדבר על חינוך טכנולוגי והכשרה טכנולוגית. הכשרה טכנולוגית זה לקחת את אותם בוגרי עיוני, אנחנו יודעים לעשות את זה מצוין, עושה את זה פרנק בבח"א 21, מקבל בוגרות או בוגרי עיוני שנכנסים עם לא הרבה מוטיבציה והוא יודע להוציא אותם בסוף ההכשרה מוכשרים לעבוד על מטוס F16, F15 או יסעור, אבל כמו שאמרנו זה לא טבעי, זה לא הדבר הטבעי לעשות, בסוף נכון שאותם טכנאים בטייסות יהיו הנדסאים, אנשים שלמדו, אנשים שמכירים את עולם הטכנולוגיה, זה מדבר אליהם, הם אוהבים את זה, ובעניין הזה יש לנו פערים מאוד גדולים. כך גם רואים את האוכלוסיות השונות, ההנדסה זה השיא של החינוך הטכנולוגי, השוחרות, תכניות ההנדסאים שנגיע אליהם עוד רגע, הם באמצע, ובוגרי עיוניים הם בעצם בתחום ההכשרה.

מה עשינו? עכשיו אני אתן לכם ארבעה תחומים שטיפלנו בהם ואנחנו מתעסקים בהם בשנים האחרונות כדי לייצר פתרונות לפערים שהצגנו. דבר ראשון זה הפלדה הכחולה. הפלדה הכחולה זה מגוון רחב מאוד של מיזמים שהמטרה שלהם בסוף לייצר כוח אדם טכנולוגי לחיל האוויר. בעצם כל נער ונערה בכיתה ח' או בסוף כיתה י"ב יכול למצוא אצלנו מקום ללמוד או להיות הנדסאי או ללמוד מקצוע טכנולוגי במגוון סוגים שונים של מיזמים. סוג אחד זה השוחרים, אלה אותם חבר'ה שעולים על מדים בכיתה ט', דרך אגב יש לנו כאלה 3,500, ואופציה אחרת זה בוגרי עיוני שאנחנו מכשירים אותם להיות הנדסאים בסוף כיתה י"ב. יש לנו פרויקט רקיע, שזה פרויקט לבנות שאנחנו גם מכשירים בנות עיוני להנדסאים. בקיצור, כל העניין הזה אנחנו בסוף קוראים לו הפלדה הכחולה, blue steel, אנחנו מדברים על 7,200 תלמידים ברחבי המדינה, מכיתה ט' עד כיתה י"ד, 25% נשים ו-37% גברים. אלה הנתונים. המיזם הזה הוא מיזם שחיל האוויר משקיע בו הרבה מאוד משאבים, הרבה מאוד חשיבה, מדברים עם בני הנוער, מנסים להביא אותם אלינו תוך הבנה שהם בסוף מהווים כ-50% כמו שאמרתי מכוח האדם הטכנולוגי שלנו.

זה הפיזור שלהם – אנחנו נמצא אותם במיוחד בפריפריה, אנחנו נמצא אותם פחות במרכז הארץ. באופן טבעי כשאנחנו מגיעים לעיר כמו נהריה, למשל, בשנה שעברה פתחנו בעמל נהריה מגמת שחרות, אני אומר לכם שכל העיר הייתה איתנו, מראש העיר, דרך מנכ"ל העיר, מנהל בית הספר, כולם היו איתנו, הייתה התלהבות רבה, פתחנו שכבה פעם ראשונה עם 100 תלמידים, אין דברים כאלה, והתחרות בלתי רגילה. אנחנו לא קולטים כל אחד. כאן כל דגל מבטא מוסד אחר, יש לנו מאילת וחיספין, עוד רגע נדבר על חיספין, בכל הארץ, סוגים שונים ומשונים, אנחנו עובדים עם חרדים ועם דתיים ועם דתיים לאומיים ועם קיבוצניקים ועם מושבניקים, מי שרוצה לעבוד איתנו מוזמן, בסוף יש תחרות רבה, עומדים אצלנו בתור בעניין הזה מוסדות חינוך רבים מאוד, רשתות החינוך עמל ואורט משתפים איתנו פעולה, אנחנו בני בית, גם הם אצלנו, ואנחנו מנסים כל הזמן לחפש פתרונות.

דרך אגב, גם בבסיס הזה, יש בית ספר אורט תל נוף, שהוא בית ספר תעשייתי, אז אנחנו בעצם מדברים מבתי ספר תעשייתיים עד בתי ספר להנדסאים, מגוון מאוד רחב והמסר הוא שכל בן נוער שרוצה ללמוד אצלנו יכול למצוא את עצמו איפה שהוא.

יש כאן את הגידול. יש כאן עבודה משמעותית שעשינו בשנים האחרונות כדי להגדיל את הפלדה הכחולה. אמרתי לכם, יש לנו קרוב ל-4,800 שוחרים כל יום בבתי הספר, עם מדים, מ-ט' עד י"ד, ויתר המסלולים הם מסלולים יותר קטנים אבל גם עם מאות תלמידים שלומדים אצלנו ואנחנו ממשיכים במגמת הגדילה. בעניין הזה אנחנו מנסים עכשיו להרחיב ולהתמודד, עם איזה שהוא מיצוי מסוים אבל עדיין יש עוד מה לעשות בעניין הזה.

קצת תוצאות, מה בסוף. אנחנו בודקים את הכול אם אנחנו מצליחים, בודקים לפי נתונים. אנחנו מציגים כאן שני נתונים – תגבורת מיטב אלה אותם חיילים שהם חיילים רגילים שאני לא מתעסק איתם, שאני מקבל אותם מהצבא, לעומת פלדה כחולה, אלה אותם בוגרים של המוסדות שאמרתי. אתם רואים כאן את ההצלחות, אם הנשר, שנשר זה אי הצלחה או מישהו שנופל מקורס בכיר יותר לקורס פחות בכיר, אנחנו רואים כאן בפלדה הכחולה שזה מאוד מינורי, ב-2010 טיפה יותר חריגה, אבל ב-2011 חזרנו למספרים שאנחנו מכירים וכאן אנחנו מדברים על שכמעט כל חייל שני במערך הטכני שהוא לא בוגר הפלדה הכחולה בעצם נופל, הוא נושר, הוא לא משתחרר מהצבא אבל הוא לא מצליח לשרוד בעולם הטכנולוגי, לכן הפלדה הכחולה זה דבר שאנחנו מבינים שצריך להרחיב אותה והיא מאוד לא זולה. חיל האוויר משקיע הרבה מאוד משאבים, גם במדריכים וגם בשעות ובהרבה מאוד דברים אבל לנו זה חשוב. אנחנו מבינים שאם אנחנו לא נשקיע כאן, יהיו חסרים לנו אנשים טובים שאנחנו צריכים.
הרחבנו את המיזם ירושלים. פעם ראשונה עם ניר ברקת הצלחנו להיכנס לתוך עיר ירושלים, עם שוחרים. בית ספר אורט, בית ספר שנמצא בתוך שכונה חרדית שרגע אחד היה לפני סגירה, בית הספר יכול להכיל 1,500 תלמידים וכרגע נמצאים 300 תלמידים, פתחנו שם פעם ראשונה שלוחה של שוחרים עם מדים, עם 20 איש. היה חשוב לנו לשים את הרגל בדלת, תוך כוונה שבאמת בני העיר ירושלים יוכלו להגיע. אחת הבעיות שלנו זה כל נושא אזורי הרישום. אנחנו בעניין הזה של אזורי הרישום מתקשים מאוד להגיע לכל העיר ירושלים, אנחנו בסוף לא הצלחנו גם דרך ראש העיר לפרוץ את העניין הזה כי כל מנהל בית ספר שומר על הטריטוריה שלו ובעניין הזה אני אומר עוד פעם, אני חושב שמדינת ישראל- - -

יש דבר כזה שנקרא בית ספר על אזורי.

בירושלים היה מאוד קשה.

איפה האורט הזה?

אורט, אני שכחתי את שמו, היה מאוד קשה וגם עם ראש העיר, אני נפגשתי איתו, אמרתי לו 'בוא תפתח את זה', מנהלת החינוך בעירייה ניסתה גם לעזור, או מנהל החינוך בעירייה גם ניסה לעזור, לא הצלחנו. אני נותן את זה כדוגמה. גם בנתניה, גם עם מרים אני נפגשתי בזמנו, מאוד מאוד מאוד מורכב, כל אחד נורא שומר על הטריטוריה שלו ובעניין הזה אני חושב שהיום החינוך צריך להיות חינוך תחרותי, זאת אומרת כל אחד צריך להתמחות במשהו מסוים ובסוף בן הנוער יבחר איפה הוא רוצה להיות, איפה הוא רוצה להשתלב.

אני יכול לשלוח לך את המאמר שלי בעיתון דה מרקר על החוק של פתיחת אזורי רישום.

אני אשמח. אתם נמצאים במקום שמקדמים את הדברים.

בשנת הלימודים הבאה, חיספין, מי שיש לו זמן וירצה לבוא, גם לאכול דובדבנים כי זו העונה, וגם לבוא לראות מה אנחנו עושים בחיספין, חיספין זו הייתה ישיבה תיכונית דתית, אבל מה שאנחנו עשינו שם, פתחנו שם בשנים האחרונות מכללה לבוגרי י"ג-י"ד, דרך אגב רובם בני העדה האתיופית, מכללה מדהימה, תיכף נראה גם תמונות של המקום הזה, והחל משנה הבאה אנחנו פותחים שם כפר טכנולוגי מכיתה ט', פותחים שם שוחרות שהם יזינו את המכללה. דרך אגב הרבה מבתי הספר מזינים את המכללות בי"ג-י"ד ואת זה אנחנו רוצים לעשות בחיספין. עוד פעם, חיספין זו דוגמה טובה כי שם יש ראש מועצה, סגן ראש מועצה שדוחף, גבי חמו, שהוא האיש שדוחף את העניין הזה, מצד שני יש עוד כמה שמחויבים לעניין הזה, במשרד החינוך יחיאל שילה, ראש המינהל, שגם נתן תמיכה בעניין הזה. אפילו הבאנו את הרפרנט של משרד החינוך כדי שאני אסביר לו למה חשוב שבית הספר הזה יקום והצלחנו, כי זה הולך לקום, אתם תיכף תראו איך זה נראה.
אלה תמונות מחיספין. מכללה ברמה הכי גבוהה, שבאמת מתמודדת עם אוכלוסייה איכותית מאוד, אבל שבאה ממקומות לא קלים, עם הרבה מאוד השקעה, הרבה מאוד רצון טוב של הסגל שם, מאוד מאוד מוצלח.

זאת המכללה שלנו בבאר שבע ובמעלה אדומים, ראש הממשלה היה אצלנו בביקור.

היה אמור להיות אצלי דיון על בית הספר בחיפה.

בית הספר שעולה לכרמיאל?

כן, יש שם ברדק שלם.

אני חושב שיש ברדק שלם, אם תשאל אותי איפה הוא צריך להיות, הוא לא צריך להיות בכרמיאל.

אני יודע, אבל- - -

אבל יש לחצים.

לא לחצים, פשוט כולם קיבלו החלטה, אבל בסוף הם לא יכולים לבצע את זה. סתם משגעים את המוח לאנשים.

רוצים לראות סרט קטן? 5 דקות.

כן.

(סרט) - זה חלק מתוך תחומים שפתוחים לבני נוער לפני גיוס וכאן הם הולכים לבחור לעצמם איזה שהוא מסלול, נכנסים לאיזה שהוא מסלול ואז הם מקבלים אינפורמציה על המסלול הרלוונטי עבורם. הכול עם הרבה שיווק, עם הרבה שיח עם בני הנוער.

שילוב חרדים – שח"ר כחול. היה לנו כאן סשן ארוך ביום חמישי עם הוועדה שצריכה לגבש את ההמלצות שלה, עם המון פתיחות. אני חייב להגיד שאני מאוד התרשמתי מהפתיחות של כל חברי הוועדה, נשאלו הרבה שאלות, השקענו בהם יום שלם להראות להם שבסוף אנחנו צריכים את החרדים. המסר הוא מאוד פשוט, כי היו כל מיני מסרים לא ברורים, אנחנו צריכים את החרדים, אנחנו מרוויחים אותם, אנחנו צריכים אותם, בחיל אוויר יש לנו סדר גודל של 350 חרדים היום, בנקודת הזמן הזאת, אנחנו נגיע גם ל-1,000 חרדים, זאת אומרת יש לנו מקום לחרדים. צריך לעשות את זה כמובן בצורה מסודרת, בצורה מתוכננת, אבל בגדול הצבא צריך את החרדים ואני אומר לכם שאנחנו מצליחים מאוד. האירוע הזה מאוד מאוד מוצלח. 700 מתגייסים, הרבה מאוד נשואים עם ילדים, ממוצע הגילאים הוא 25, בדרך כלל אנשים שסיימו את הישיבה הראשונה שלהם והחליטו לצאת לעבוד, התחתנו, צריכים לפרנס את המשפחה, אז במקום לעבוד בצורה כזו או אחרת הם בוחרים לבוא לצבא, מקבלים תשמ"ש (תשלומי משפחה) שמגיעים להם בעצם היותם חיילים בשירות חובה ונשואים ולאחר מכן לשמחתי הרבה, אתם רואים את הנתונים, 92% מהם מוצאים את הפרנסה בעניין הזה. זה ההישג היפה של הפרויקט הזה, שאנשים באים לצבא, לומדים מקצוע ומשתלבים בעולם העבודה. הם משובצים בהרבה מקצועות, קצינים, נגדים. נגדים אלה פשוט אנשים שהמשיכו איתנו בקבע, מצאנו אותם טובים ומתאימים והם המשיכו אותנו בקבע.

אם הוא לא בקבע מה משך הזמן שהוא מתגייס בגיל 25?

בגיל 25 זה שנה ו-8, 9 חודשים. תלוי בגיל שלו, במצב המשפחתי, יש טבלת שקילה שמגדירה בסוף כמה הוא עושה.

והם משרתים אחר כך במילואים?

משרתים במילואים.

תוצאות – אנחנו רואים באירוע הזה, כמו שאמרתי, אירוע מצוין, צריך להמשיך ולפתח אותו. לא נרחיב, אבל אנחנו בהחלט מוצאים אותם במקומות חשובים בחיל האוויר, גם בבסיס הזה יש כמה וכמה מקומות שהם נמצאים. כדי להבין את האירוע צריך לפגוש את החבר'ה האלה, לראות אותם, זה מאוד מרשים.

שילוב חרדים בהמשך הדרך – אנחנו מוכנים לחוק טל, לראות מה יהיו בסוף ההמלצות. אני יכול להגיד שגם אנחנו מחכים להחלטות כי זה ידרוש מאיתנו גם להתארגן וגם לחשוב איך עושים את הדברים במידה שבאמת נגדיל בצורה משמעותית את כמות החרדים שיתגייסו.

מיזמי שוחרות – אני רואה בחרדים משתלבים גם במיזמי שוחרות, לא כולם ממשיכים בישיבות. פה יש איזה שהוא ערוץ שמשרד החינוך התחיל אותו, שאומר שאנחנו לוקחים באמת מה שנקרא מי שלא הצליח בישיבה ומכניסים אותו למסלול שוחרות. אפשר בעניין הזה להתרחב יותר ואנחנו כמובן נשמח. אנחנו בסוף לוקחים את החרדים למקומות שבהם הם יוכלו בסוף להרוויח את זה להשמה לאזרחות. ממש ככה. זאת אומרת אנחנו גם מרוויחים אותם אבל אנחנו גם רוצים שהם ירוויחו ואנחנו נרוויח אותם כאזרחים יותר טובים למדינה הזאת.

עתודה כחולה בחובה – כמו שראיתם, הפערים בעולם העתודה הם פערים מאוד מאוד גדולים. אנחנו פתחנו במסלול שאומר לחיילי החובה, מי שנמצא שנה בשירות, אנחנו מציעים לו לצאת ללמוד הנדסה, להפסיק את שירות החובה שלו ולצאת לאקדמיה ללמוד הנדסה במקצועות שאנחנו צריכים, אווירונאוטיקה וחשמל ומכונות ולחזור אחרי ארבע שנים להשלים את שירות החובה ולעשות עוד שלוש שנים קבע. בעצם מצאנו כאן מסלול חדש לגמרי, כי פעם היו יוצאים לעתודה לפני השירות, או מי שמשתחרר, בסיום, אני כאן מציע לאנשים שהם מתאימים, כמובן הם חייבים להראות לי שהם יכולים להיות קצינים כי עתודאי הוא קצין, שהם יכולים להתקבל לטכניון ולאוניברסיטאות, למקומות שאנחנו מבקשים מהם להגיע, ויש כאן כרגע קבוצה, היא לא קבוצה גדולה אבל מבחינתי היא מאוד משמעותית, של 20 חיילים שאנחנו מפסיקים להם את שירות החובה, הם יוצאים ללימודים ו- - -

זה במימון הצבא, נכון?

במימון הצבא, כמו כל עתודאי אחר. אבל בסוף יש כאן רווח, במיוחד לחיילים קשי יום, אני חייב להגיד, שלא מחכה להם בסוף השירות הצבאי משפחה שיכולה לתמוך בלימודים. בעניין הזה הם יכולים לקבל, והם אנשים מוכשרים ומוצלחים, אלה אנשים שמגיעים לפסיכומטרי הנדרש וגם מתאימים להיות קצינים בחיל האוויר, אז מבחינתנו התחלנו במסלול מספר 2 כבר ובעינינו זה עוד מקור לסגור את הפערים.

הדבר הבא והאחרון שאני אציג לכם זה נשים. שימו לב מה קרה כאן, מהפכה. אלכס, כשאתה היית חייל כמעט שלא היו נשים במערך הטכני. היום בכל דת"ק בחיל אוויר 30% נשים. זאת מהפכה. מי שלא מבין את זה, זו מהפכה בזמן קצר, מתחילת שנות האלפיים. הקצינים הטכניים, לא היה להם פשוט לקבל את זה שיש אישה בדת"ק והיא תופסת כוננות, אבל ראינו כי טוב ובמה שעברנו מאז הקליטה הזאת, במיוחד באירועים מבצעיים כמו בעופרת יצוקה, כמו בלבנון השנייה, ראינו ששילוב הנשים הוא מאוד מאוד מוצלח והיום אנחנו מגיעים למספרים מאוד גדולים. סרט קטן, בשביל שתראו כי זה באמת מאוד מרגש.
(סרט). זה קליפ שאנחנו מאוד גאים בו, כי אני חושב שיש כאן מהפכה אמיתית, זה לא טריוויאלי וזה מאוד מוצלח.

זהו, סיכום. צבא טכנולוגי, חיל האוויר הוא חיל טכנולוגי, ראיתם את הנתונים, אנחנו צריכים את האנשים, יש לנו פערים גדולים. אנחנו יוזמים, אנחנו מתעסקים ביזמות בעניין הזה, משתפים פעולה ויוזמים ובעניין הזה איפה שאפשר, בכל כנס אזרחי שאפשר לדבר על הנושא אני מגיע, הייתי לאחרונה ברשת אורט, כנס של מנהלי רשת אורט והצגתי את המיזמים והצגתי בכנס שדרות לחברה. איפה שאנחנו יכולים לשים את זה על סדר היום אנחנו שמחים לעשות את זה, כי זה צורך אמיתי. אנחנו בסוף מהווים גשר לעולם האזרחי בעניין הזה, מרוויחים אותנו פעמיים, פעם אחת אנחנו מרוויחים את החיילים כחיילים בחובה בתחומים שאנחנו צריכים אותם, בפעם השנייה אנחנו מרוויחים אותם כאזרחים שיש להם איזה שהיא יכולת להשתלב בעולם העבודה ולהיות בעולם העבודה המאוד מכניס והם עם ניסיון תעסוקתי, דיברנו על זה, שהם רוכשים במהלך השירות.
אני חש שיש אוזן קשבת במשרדי הממשלה וברשתות תוך הבנה של הצורך. צריך לעשות יותר תמיד, אבל יש הבנה.

שילוב חרדים – זה צו השעה, דיברנו על זה.

ומכאן לשאלות, דברים שלכם, אני אשמח.

הכול ורוד. אני רק מקווה שבאמת נצליח לסייע לקדם ולעזור, כי אין ספק שזה אחד מהפרמטרים החשובים מבחינת יצירת חיים לצעירים כאשר הם בוחרים לעצמם ללכת בכיוון של טכנולוגיה וכו', אז צריך לנצל את זה, צריך לבנות את זה בצורה כזו שבאמת כל מי שיש לו אפשרות להיכנס לתחום הזה, שיהיה שם ושלא יוסט מזה בגלל כל מיני השפעות מבחוץ של הסטיגמות שלא כל כך מכירים. אני חושב שבזמני כל התחום הזה היה כל כך רחוק מהמודעות של הצעירים, היום זה הרבה יותר מפותח, אנשים מכירים שאחד מהמקצועות שמביא פרנסה טובה זה מהתחומים הטכנולוגיים, hi tech וכו' ובשביל להגיע לשם צריך ללמוד ולעבור שלבים כאלה ואחרים, אז צריך לחשוף אותם לזה. אמרתי לך, מה שצריך מבחינתנו לסייע, נסייע בכל דרך אפשרית ונשמח לשתף פעולה. תודה רבה.

תודה לכם.

<הישיבה ננעלה בשעה 15:30.>