PAGE
12
ועדת החינוך, התרבות והספורט
05/06/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 633>
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, ט"ו בסיון התשע"ב (05 ביוני 2012), שעה 11:00

<תכניות לחינוך סביבתי - לציון יום הסביבה הבין-לאומי>

חברי הוועדה: >
אלכס מילר – היו"ר
אנסטסיה מיכאלי

דב חנין

>
אסנת פרנס
–
ממונה ארצית לחינוך לקיימות, משרד החינוך

שושי זינגר
–
מפמ"ר גיאוגרפיה, משרד החינוך

זיוית לינדר
–
ראש אגף חינוך וקהילה, המשרד להגנת הסביבה

ד"ר זהבה בכר
–
מנהלת מכון לאמצעי הוראה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

גיתית הרש
–
החברה להגנת הטבע

חן פורטוגלי
–
מנהלת החינוך הסביבתי, החברה להגנת הטבע

משה קושה פקמן
–
מנכל, החברה להגנת הטבע

יעקב שהרבני
–
מנהל אגף חינוך, החברה להגנת הטבע

ד"ר בנצי בר לביא
–
מנהל האגף לחינוך ולנוער בארץ ובתפוצות, קרן קיימת לישראל

ישי תורג'מן
–
נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית

חנה דרזנר
–
רכזת מדעים וטכנולוגיה, בית-ספר "נתיב זבולון", מודיעין

מנחם פישר
–
מנהל בית-ספר "נתיב זבולון", מודיעין

שירה אביטל
–
תלמידה, בית-ספר "נתיב זבולון", מודיעין

ענבל אמיר
–
תלמידה, בית-ספר "נתיב זבולון", מודיעין

עילם ארנרייך
–
תלמיד, בית-ספר "נתיב זבולון", מודיעין

חגית גפן
–
סמנכ"לית הרשת הירוקה

תמר גרידינגר
–
ידידי כדור-הארץ המזה"ת

איילת טפירו
–
ידידי כדור-הארץ המזה"ת

ד"ר דויד דוניץ
–
מרכז השל - ראש תחום חינוך וקהילה לקיימות ואיש סגל בסמינר הקיבוצים

ד"ר אילנה אבישר
–
ראש חוג מדעים ויו"ר מועצה ירוקה, מכללת סמינר הקיבוצים

נופר בן אריה
–
סטודנטית למדעים ואיכות סביבה בסמינר הקיבוצים

מיה מורג
–
סטודנטית למדעים ואיכות הסביבה וחינוך סביבתי, סמינר הקיבוצים

בתיה קלדרון
–
מנהלת המעבדות וחברת המועצה הירוקה, סמינר הקיבוצים

זמירה ישראלי
–
מנהלת הדרכות לפעילויות ירוקות, חיים וסביבה

אברהים מואסי
–
פעיל סביבה, אגודת ידידי כדור-הארץ

יוסף עאמר
–
חבר ועדת איכות הסביבה בכפר קאסם, הסתדרות המורים

לירון וייס
–
דוברת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יהודית גידלי

<אושרה עצידה>
<תכניות לחינוך סביבתי - לציון יום הסביבה הבין-לאומי>

רבותי, צהרים טובים. אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הנושא שעליו אנחנו דנים עכשיו הוא תכניות לחינוך סביבתי – לציון יום הסביבה הבין-לאומי. יש לנו כאן מצגת. ד"ר בנצי מהקרן הקיימת, בבקשה אדוני.

בנצי בר לביא, המנהל החינוכי של הקרן הקיימת לישראל.
אני לא אציג מצגת כי הזמן קצר, אבל אני אספר קצת על התכניות של החינוך הסביבתי בקרן הקיימת.

קודם כל, לשם הפרוטוקול. אני הקמתי וייסדתי את התיכון לחינוך סביבתי בשדה בוקר לפני 35 שנה. התחיל שם מהלך של חינוך סביבתי מאוד מקיף וכולל במדינה מאז ועד היום. לצערי, הוא לא התפתח לממדים שחשבנו שהוא יגיע, והתיכון בשדה בוקר נותר התיכון היחידי שעוסק בחינוך הסביבתי בגישה כוללת במדינה.

בקרן הקיימת אנחנו עוסקים בתחום של החינוך הסביבתי בכ-450 תכניות שמשלבות את הבסיס של החינוך הסביבתי שזה אינטגרציה בין תחומי השכל, הרגש והעשייה. מצאנו שחינוך סביבתי הוא קודם כל גישה הוליסטית לסביבה. לא גישה של מקצוע כזה או אחר, אלא אינטגרציה בין התחומים. בקיצור, תחום אינטרדיסציפלינרי. טיפול בסביבה כתחום אינטרדיסציפלינרי מחייב להגיע לתלמיד בשלושת האלמנטים שהופכים את הלימוד הסביבתי ללימוד משמעותי – לשלב את השכל עם הרגש והחוויה ועם הידיים, מה שהאמריקאים קוראים: Thinking, Feeling, Acting – חשיבה, הרגשה ופעולה. זה האלמנט החשוב ביותר כדי לייצר רגע משמעותי. זה לא מערכת חינוכית, זה מערכת ערכית.
בקרן הקיימת אנחנו עובדים על הנושא הזה כי אנחנו לא מערכת חינוך פורמלית. אנחנו מביאים כ-450,000 בני נוער לתכניות שלנו שכולן תכניות של פיתוח בר-קיימא וחינוך סביבתי. אנחנו משתמשים בסביבה כמחברת הלימוד שלנו, כספר הלימוד שלנו. יש לנו ניידות חינוכיות שאנחנו מגיעים אליהן, אנחנו מביאים נוער מחוץ-לארץ לפעול בתכניות האלה ולכל תנועת נוער מחוץ-לארץ אנחנו נותנים חתיכת מולדת: גבעה, פארק או יער שבה הם מביאים לידי ביטוי את העבודה האקולוגית שלהם בישראל.

כמערכת כזאת אנחנו עובדים ביחד עם המשרד להגנת הסביבה ואני רואה פה את הנציגים שלהם, עם משרד החינוך, עם כל תנועות הנוער, עם מועצת תנועות הנוער הארצית, תנועות הנוער העולמיות ובעצם מקדמים את נושא החינוך הסביבתי בתחום הבלתי-פורמלי במדינת ישראל.

תודה. חבר הכנסת חנין, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. קודם כל תודה לך על כינוסו של הדיון הזה ביום הסביבה. אני מתנצל שהגעתי קצת באיחור. אנחנו ביום שבו יש דיונים סביבתיים בכל ועדות הכנסת, וכיושב-ראש השדולה אני מנסה לעבור בין הדיונים ולהתייחס לדברים השונים שעומדים על סדר-יומה של הכנסת.
יום הסביבה השנה הוא יום שהתחיל בהחלט טוב בדיונים שהיו כבר בכמה ועדות גם עם תוצאות מעשיות חשובות. אני שמח שגם ועדת החינוך מקיימת דיון על הנושא של החינוך הסביבתי. אני רואה פה סביב השולחן הרבה מאוד אנשים העושים מלאכה חשובה מאוד, לפעמים בתנאים לא פשוטים, כדי לקדם את החינוך הסביבתי, אנשים מארגונים, ממוסדות, מהמערכת הממשלתית. נעשית בתחום הזה עבודה מאוד גדולה ומאוד משמעותית.
אני רוצה להתחיל בצד המואר, והצד המואר הוא שאנחנו, אני חושב, מצליחים לגרום לכך שהדור הצעיר שגדל בחברה הישראלית הרבה יותר ער לבעיות סביבתיות מאשר ההורים שלו. זו דרך מצוינת גם להכשיר אנשים לעולם העתיד וגם להשפיע על המבוגרים. נעשית בתחום הזה עבודה חשובה ומועילה, ולכן צריך בהחלט לציין את הדברים הטובים, החשובים והמהותיים שקורים.

יחד עם זאת, אם אנחנו רוצים להיות לגמרי כנים עם עצמנו אנחנו צריכים להגיד לעצמנו, אדוני היושב-ראש, במבט מפוקח וכולל שאנחנו רחוקים מאוד מהמקום שבו אנחנו צריכים להיות. הטענה כאן היא לא לאותם אלה שנמצאים ועושים את העבודה הטובה שהם עושים. אפרופו ועדת החינוך, אני מזכיר תמיד את הבדיחה על המורה שנוזפת בתלמידים שהגיעו למה האחרים לא הגיעו. הטענה שלי היא לא אליכם – מי שעושה את העבודה ומי שמטפל בקידום הנושאים הסביבתיים בתוך מערכת החינוך. הטענה שלי היא למערכת החינוך בכללותה. אני שואל את עצמי האם אנחנו במערכת החינוך בישראל באמת מכשירים את הילדים שלנו להתמודד עם המציאות, עם העולם, עם האתגרים של המאה ה-21. לצערי הגדול, אנחנו מאוד רחוקים מכך, מאוד רחוקים מכך. הנושאים הסביבתיים עדיין נתפסים כנושאים שהם אולי ראויים, כדאי להתעסק בהם, נחמד להתעסק בהם, ואפילו אולי קצת אופנתי להתעסק בהם, אבל במובנים מסוימים לא ממש ממש חיוני להתעסק בהם. מי שחושב כך מפספס את כל העניין.
אני נתתי לא מזמן הרצאה בבית-ספר בנושא משבר האקלים. לפני שהתחלתי את ההרצאה שאלתי את הילדים איך הם חושבים שנראה משבר האקלים בישראל. מה הביטוי הכי בולט של משבר האקלים בישראל? הם קיבלו כמובן השכלה סביבתית ולכן הזמינו אותי. קיבלתי תשובה שמלמדת שהם קיבלו השכלה סביבתית לא רעה כי הם ענו לי: משבר האקלים בישראל מורגש קודם כל בדפוס המשקעים. נכון, דפוס המשקעים אצלנו מאוד מאוד השתנה. בגלל שינוי דפוסי האקלים במזרח הים התיכון אנחנו הפכנו מלהיות ארץ שבה יש פיזור משקעים מאוד מאוד מאוזן, ארץ שבה יש עונת חורף שבה יורדים גשמים כמעט בכל יום, לארץ שונה, ארץ שבה החורף נראה ברוב ימיו מאוד דומה לקיץ, אבל יש כמה ימים שבהם יש מטחים מאוד חזקים ומסיבים של גשמים. זה לא נושא לשיחתנו היום איך קרה הדבר הזה ולמה הוא קשור למשבר האקלים, אבל זה בהחלט משהו שקשור למשבר האקלים ולהשפעות שלו על אגן מזרח הים התיכון. לדבר הזה יש משמעויות סביבתיות מאוד קשות, זה יוצר אצלנו משבר מים. הרמה הממוצעת של המשקעים לא כל כך ירדה, אבל היכולת של הקרקע לקלוט אותה מאוד הצטמצמה כאשר ירד דפוס המשקעים אצלנו.
אני יכול לבוא ולומר שהחבר'ה האלה קיבלו השכלה סביבתית, אבל הם קיבלו השכלה סביבתית מאוד לא מספקת. אם אתם רוצים באמת לראות איך נראה משבר האקלים בישראל תלכו לתחנה המרכזית בתל-אביב ותראו את האלפים הרבים של מבקשי החיים מאפריקה. אני לא רוצה להיכנס עכשיו לוויכוח של פליטים, מבקשי מקלט, מבקשי עבודה. תקראו להם איך שתקראו. אבל אי-אפשר לא לראות את הקשר בין העובדה שכל כך הרבה עשרות אלפים בורחים ומגיעים לכאן לבין העובדה הסביבתית המוכרת והידועה שאנחנו מדברים על מקומות שבהם בתחילת המאה ה-20, במחצית הראשונה של המאה ה-20, בצורת התרחשה אחת לעשר שנים. בעשרים השנים האחרונות כל שנה שנייה היא שנת בצורת. הדבר הזה יוצר מצוקה אדירה, מצוקה של מים, מצוקה של שטחי מרעה, מצוקה של חקלאות, רעב מידי פעם, מלחמות, מלחמות על משאבים – משברים מאוד מאוד קשים שכמובן המופע החיצוני שלהם הוא תמיד מופע חברתי, אבל ביסוד המופע הזה יש גם בעיות סביבתיות מאוד מאוד קשות ומאוד אמיתיות. אני נותן את הדוגמה הזאת בדיוק בכדי לומר לכם כמה חיוני להבין ולהתמודד עם השאלות הסביבתיות, וכמה חיוני להבין ולהתמודד איתן במבט רחב, במבט שלא מסתכל על זה דרך איזושהי פריזמה מדענית אקולוגית שהיא מאוד חשובה אבל היא חלקית, אלא במבט שמסתכל גם על ההשלכות החברתיות, התוצאות החברתיות, ההשלכות שיכולות להתרחש גם כלפינו במשבר האקלים.
דרך הדוגמה הזאת אנחנו יכולים לראות בעיה שהיא תוצאה של משבר אקלים גלובאלי. לא אנחנו יכולים לפתור אותה כמו שאנחנו לא יכולים לפתור הרבה בעיות סביבתיות אחרות. חלקנו, אגב, כמדינה בתמונת יצירת הבעיות הסביבתיות בעולם הוא חלק מצומצם, אבל לא זו השאלה המעניינת. השאלה המעניינת היא לא מה חלקנו בבעיה, השאלה המעניינת היא מה יכול להיות חלקנו בפתרון. חלקנו בפתרון יכול להיות משמעותי וגדול אם נדע לעשות את מה שאנחנו יכולים לעשות, אם נדע להשתמש בכל האילוצים שיש לנו כמדינה צפופה, מדינה עם הרבה מאוד צרכים כלכליים, חברתיים, סביבתיים וכד', אם נדע להפוך את כל האתגרים האלה למשאבים של שינוי.
לכן, נעשית עבודה מאוד גדולה ויפה בתחום הסביבתי, וכל הכבוד לכם, אלה שנמצאים כאן, על חלקכם בעבודה הזו. הדרך עוד רבה וארוכה כדי להיות במקום שבו באמת נעמוד בפני המשימות ונדע לומר לעצמנו שאנחנו אכן מכשירים את ילדי ישראל להתמודדות עם המציאות של המאה ה-21.
אני מאוד מודה לכם על ההשתתפות שלכם בדיון הזה. אני מתנצל שאני עוד מעט אצטרך לצאת לוועדה אחרת – אגב, קרובה לוועדה הזאת, הוועדה לזכויות הילד – שעוסקת בהשפעת מפגעים סביבתיים על ילדים. אני מאחל לכולנו דיון מוצלח. תודה רבה

תודה, אדוני.

אנחנו עוברים לחברה להגנת הטבע. חן, תציגי בבקשה את המצגת.

שלום, בוקר טוב לכולם. אני חן ואני מנהלת החינוך הסביבתי בחברה להגנת הטבע. אנחנו נציג היום לכם בקצרה את האתגר הישראלי באופן של החינוך הסביבתי, איך אנחנו רואים אותו. קודם כל, יש במצגת שקף שמציג ילדים שיושבים מתחת למצגת. בפתיח של המצגת אנחנו רואים את הגינה של הילדים שיושבים מתחת לשקף, ואני אשמח שאחר כך הם קצת ידברו.
אנחנו בחרנו להציג היכן נמצא היום החינוך הסביבתי בישראל מרפרוף קטן בכותרות העיתונים. כשמרפרפים בעיתונים מאוד בקצרה אפשר לראות מקום לדאגה מאוד מאוד גדול במקום שבו ישראל נמצאת היום בעידן של משבר סביבתי, של צפיפות אוכלוסין מאוד מאוד הולך וגובר, של טביעת רגל אקולוגית שהולכת וגדלה. אבל, למרות זאת, אנחנו רואים הרבה מאוד מקום לתקווה. אנחנו נמצאים עשרות שנים, והיום החברה להגנת הטבע בשטח באין סוף תכניות של טיילות, של חינוך סביבתי בבתי-הספר, בגני הילדים. אנחנו רואים יותר ויותר מהלכים מדהימים – אני חייבת להגיד – שהממשלה מובילה אליהם היום. יושבים פה שותפים שלנו, עמיתים לאורך הדרך ממשרד החינוך, מהמשרד להגנת הסביבה, שבשנים האחרונות מקדמים מהלכים של הפרדה במקור, של התייעלות אנרגטית, של ניהול משק המים – דברים שנותנים מקום לתקווה. כשאנחנו מסתובבים בשטח אנחנו רואים קהלים יותר מודעים, אנשים וילדים שמדברים אחרת, דור שנותן כבר מקום מאוד מאוד אחר לעומת מה שפגשנו לפני עשר שנים ויותר.
אני אניח על השולחן את האתגר המרכזי בחינוך הסביבתי כמו שאנחנו רואים אותו היום. אנחנו רואים היום אתגר מאוד גדול בחברה הישראלית שהוא ליצור מקום מבטיח, סביבת חיים מקיימת ובריאה עבור הדורות הבאים. זה אתגר מאוד מאוד גדול ואני חייבת להגיד שאנחנו פורצים בו הרבה פעמים דרכים בדרך שלנו כארגון. אבל המקומות שבהם אנחנו מצליחים הכי הרבה להשפיע זה המקומות שיש בהם שיתופי פעולה, שיתופי פעולה עם משרד החינוך, עם המשרד להגנת הסביבה, עם רשויות השלטון המקומי בכל רחבי הארץ, עם קהילות אנשי חינוך, עם ארגוני סביבה. יושבים פה עמיתים שלנו מהרשת הירוקה, מהקק"ל, מרשות הטבע והגנים, וכמובן המון המון ילדים אקטיביסטים שחלקם יושבים פה.
אנחנו רואים את המטרות של החינוך הסביבתי בישראל היום, וכיווצנו אותן לשלוש מטרות גדולות, בעינינו. הראשונה והגדולה ביניהן היא ליצור שייכות ואחריות לסביבה והרבה פחות ניכור שהולך וגדל בינינו. דבר נוסף, ליצור אקטיביזם, ליצור מנהיגות סביבתית שיוצאת מהכיתה החוצה, מכותלי בית-הספר והגנים, ולבנות בסופו של דבר חברה ישראלית חזקה ומתחשבת כדי לעמוד באתגר המאוד מאוד גדול שיש לנו שהצגתי אותו.
מבחינת היקפי הפעילות – החברה להגנת הטבע עובדת בכל הארץ בקרב מאות אלפי בני נוער שיוצאים איתנו לטיולים ולמסעות חינוכיים מידי שנה. 45,000 תלמידים ונוער מגן ועד י"ב בתוכניות חינוך מתמשכות בבתי-הספר ובגני הילדים, מאות מורים וגננות ואנשי חינוך שנמצאים בתכניות הנחיה. אנחנו מפעילים היום את תכנית השרים ואני מניחה שנציגי משרד החינוך והמשרד להגנת הסביבה ידברו על כך בהמשך.
יש לנו מידי שנה כנס לחינוך סביבתי מאוד גדול שמארח בתוכו 3,500 ילדים אקטיביסטים שעולים על במה אחת ומשתפים בידע, בחלומות וברעיונות, ומוציאים לפועל עשייה ממשית לשמירת הסביבה והטבע.
לסיום אני אציג כמה תמונות איך אנחנו רואים את הפנים קדימה. היינו רוצים מאוד לראות את החינוך הסביבתי ככלי שישמור על דמות הארץ מבחינת שמירת השטחים הפתוחים והמגוון הביולוגי, שמירה על אורח חיים מקיים. אנחנו רואים שזה קורה באמצעות עבודה בפריסה מאוד מאוד רחבה בכל הארץ בכל המגזרים ובכל התרבויות למען צמצום פערים בחינוך. היינו מאוד מאוד רוצים שהממשלה תמשיך לקדם מהלכים מדהימים כמו שקורים היום. זה הקצה, צריך לקרות יותר. תודה רבה.

גברתי, תודה על הסקירה. מה אתם צריכים מאיתנו? אתם כרגע נמצאים בוועדת החינוך של הכנסת שהיא הזרוע של הכנסת לטפל בסוגיות חינוך. איזה עזרה אתם צריכים? מה הייתם רוצים מאיתנו?

אני אזהר במילותיי, אבל אני חושבת שכדאי מאוד להקצות לנושא הזה יותר משאבים.

לא צריך להיזהר, אפשר לדבר פה באופן פתוח.

אני חושבת שכדאי להקצות לנושא הזה יותר משאבים. בשנים האחרונות המשרד להגנת הסביבה מקצה לנושא של חינוך סביבתי המון המון משאבים. זיוית תדבר על זה בהמשך, אני לא רוצה לדבר בשמה. אבל צריך להקצות יותר משאבים לעניין הזה. בעיניי, צריך להקצות לזה באופן מאוד ברור מלמעלה, משר החינוך אל תוך מערכת החינוך – אמירה מאוד מאוד ברורה של עיסוק בנושא הזה, של הקצאת שעות במערכת לנושא הזה, של תכניות להכשרת מורים יותר מעובות. המשאבים הם לא רק בכסף, המשאבים הם זמן, הם הכשרה של המורים. יש הרבה מאוד מה לעשות, יש הרבה מאוד מה לתת. אנחנו כבר עושים היום חלק מהדברים. זה עדיין לא מספיק ממוסד, אין מספיק אמירה ברורה של מערכת החינוך שזה צריך להיות בפנים, שזה צריך להיות חלק מתכניות הלימודים.

האם היתה לכם איזושהי פגישת עבודה עם השר או עם המנכ"לית? האם אתם רוצים ליזום כזה דבר כדי לקדם את זה באג'נדה הכללית של המערכת?

אני אשמח שיענו על זה זיוית ואסנת. אבל בגדול האמירה שהחינוך הסביבתי, ובכלל כל נושא של קיימות הוא נושא על, הוא נושא אינטרדיסציפלינרי, הוא נכנס בתכניות הלימודים. הוא יכול להיכנס בכל תחום דעת שהוא, והוא צריך להיכנס כאמירה מאוד מאוד ברורה. היום יש תכנית מדהימה שהמשרד להגנת הסביבה ומשרד החינוך מקדמים והיא נקראת מתווה השרים, הם ידברו על זה בהמשך. זה צריך להיכנס כאמירה רבת שנים. לא פרויקט שיהיה שנתיים או שלוש, אלא משהו שיישאר בר-קיימא בתוך מערכת החינוך ויבוא מהמורים ומהמחנכים אל התלמידים ולא יתפוגג ולא ייעלם. אנחנו חוששים היום שזה ייעלם, שזו תכנית שתיגמר ויחד איתה תיגמר העשייה המדהימה שהחלה לפרוץ.

אני קושה, אני מנכ"ל החברה להגנת הטבע. כמובן שאני עומד מאחוריה דבריה של חן, אני מעוניין רק קצת למקד.

החברה להגנת הטבע נמצאת בקשר שוטף והדוק גם עם משרד החינוך וגם עם המשרד להגנת הסביבה. אנחנו שמחים למצוא שם אוזן קשבת, כמובן ביוזמות של המשרדים השונים, גם של משרד החינוך וגם של המשרד להגנת הסביבה, וכמובן אוזן קשבת ליוזמות של החברה להגנת הטבע ושיתופי פעולה.
אני מעוניין בנקודה הזאת אולי לשים דגש מסוים על פעילות חינוכית במגזרים דוברי השפה הערבית ובמגזר החרדי. אנחנו בחברה להגנת הטבע חושבים שצריכים בשנים הקרובות, בשנה-שנתיים-שלוש הקרובות, להפנות משאבים למגזרים האלה. אנחנו שמחים לשמוע ושמחנו לשמוע בפגישה שערכנו עם השר להגנת הסביבה לפני שבועיים שאכן גם המשרד להגנת הסביבה מעוניין לשים דגש במגזר החרדי, במגזרים דוברי הערבית, הבדווי, הערבי, הצ'רקסי, הדרוזי, מגזרים שלמעשה בסופו של דבר נמצאים בלב השטחים הפתוחים, מגזרים שזקוקים לקבל את אותו ידע שאנחנו מעוניינים להעביר, ואני חושב שצריך לשים שם דגש. כנ"ל גם באוכלוסיות החרדיות. אנחנו אמורים להיפגש גם עם שר החינוך בעוד כשלושה שבועות, נעלה את זה גם שם בפגישתנו איתו.
אנחנו מתוך החברה להגנת הטבע כרגע מבצעים תהליך כדי לבחון את השווקים האלה. אנחנו נמצאים שם, במגזר הערבי בעיקר, במגזר החרדי קצת פחות. אנחנו בוחנים כיצד להיכנס לשם, מנסים לגייס משאבים. כמובן נזדקק גם למשאבים מהגורמים הממשלתיים, וכמובן גם לתמיכה ולידע שצבור גם במשרדים.

תודה. משרד החינוך, בבקשה.

אסנת פרנס, ממונה ארצית לחינוך ולקיימות מטעם משרד החינוך.

כפי שכבר הזכירו כאן, יש לנו כמה פעולות שנעשות בשנתיים האחרונות די באינטנסיביות. יש לנו תכנית השרים שמובילים שני השרים: השר גלעד ארדן והשר גדעון סער. אנחנו קוראים לזה תכנית ג"ג. כרגע משתתפים בתכנית הזאת במהלך השנתיים האחרונות כ-250 בתי-ספר ו-800 גני ילדים כשבשנה הבאה אנחנו מצרפים עוד 160 בתי-ספר ועוד כ-300 גני ילדים, כולל 20 חוות חקלאיות שבהן עובדים על הנושא של חוות מקיימות. התכנית ממש מוטמעת בתוך בתי-הספר כהשתלמות מוסדית, מוכרת באופק חדש למורים. התוצר של התכנית הזאת - זו תכנית שהיא תכנית לימודים בית-ספרית. אנחנו מאמינים שהילדים הם שגרירי שינוי. ברגע שהם יקבלו את הידע ויפתחו מודעות יהיה גם אקטיביזם ועשייה. אנחנו רואים כבר שינוי בתוך בתי-הספר, אנחנו עוקבים אחרי מה שנעשה בתוך בתי-הספר. זו תכנית שהיא ממומנת על-ידי המשרד להגנת הסביבה, מתבצעת יחד עם משרד החינוך – זה ברמה של בתי-הספר.
מעבר לכך, החל מהשנה הבאה בכל המכללות לפרחי ההוראה, לסטודנטים שלומדים הוראה ולא משנה באיזה תחום, כי אנחנו יודעים שקיימות זה לא עוד מקצוע בסל המקצועות, זו תרבות, וזה חינוך ערכי ואקלים בית-ספרי וחברתי. ולכן, כל הסטודנטים שנה ב' הלומדים הוראה ולא משנה באיזה תחום יחויבו ללמוד שעתיים שנתיות מבוא לקיימות. זאת אומרת, אנחנו כבר הולכים גם לכיוון של הכשרת המורים שלנו. כל מורה במדינת ישראל יהיה חשוף לנושא והוא יקבל את כל המבוא.
אנחנו עובדים בתכנית השרים עם הגופים הירוקים, עם החברה להגנת הטבע והרשת הירוקה. הם מטמיעים בתוך בית-הספר. אני מרשה לעצמי שנעשה כאן פה מהלך אפילו היסטורי. יש פה ועדה בין-משרדית של המשרד להגנת הסביבה, משרד החינוך והגופים הירוקים שמובילים את המהלך. יש לנו גם אנשי תוכן, גם אנשי פדגוגיה שנמצאים בתוך המהלך הזה.

דבר נוסף, יש לנו הסמכת מוסדות כמוסדות ירוקים. הם צריכים לעבור קריטריונים ושלבים מסוימים כדי לקבל את ההסמכה. יש לנו היום כ-400 בתי-ספר שכבר קיבלו הסמכה ירוקה וכ-500 גני ילדים, ועוד חלק שיקבלו הסמכה לקראת פתיחת שנת הלימודים הבאה.

מעבר לזה, ערכנו את יום הניקיון הלאומי ב-13 למרץ כשכל בתי-הספר במדינת ישראל, גני הילדים וכ-1,800 בתי-ספר יסודיים, קיבלו ערכות לעבודה באותו יום ביום הניקיון שהוא יום לאומי שלנו. אנחנו כרגע בשלבי סיום כתיבת תכנית להפרדה במקור ל-31 יישובים במדינה שנכנסים להפרדה במקור פסולת יבשה ופסולת רטובה. אנחנו כותבים בשיתוף החברה להגנת הטבע תכנית לשלוש שכבות גיל, מערכים שמורה יקבל. זה מתחיל באותם יישובים כפיילוט. אנחנו כל שנה נוסיף יישובים נוספים לתוך התוכנית. זאת אומרת שלא רק הרשות המקומית תעשה את הפינוי בהפרדה והתושבים יקבלו בבית את הפחים המופרדים, אלא הילדים ילמדו על זה בתוך בית-הספר. שוב, אנחנו מאמינים שסדר הקיימות זה ידע, הבנה ואקטיביזם. אנחנו רוצים שזה יבוא מתוך מקור של ידע ותובנות ועשייה כדי לפתח באמת, לקדם אזרחים אחרים. אנחנו חייבים לעשות את זה. מעבר לזה, יש לנו גם איזשהו קשר במשרד התשתיות. אנחנו כתבנו תכנית לאנרגיה בראש אחר בנושא של אנרגיות ירוקות לבתי-הספר היסודיים וחטיבות הביניים. נעשה כבר פיילוט ביסודי, זה כבר מתחיל לעבוד.
אני חושבת שיש מודעות, ואני מסכימה עם חן שצריך להמשיך ולהרחיב את המקום כי אנחנו מבינים שזה חוצה מגזרים. אנחנו התחלנו לעבוד עם המוכר שאינו רשמי, עם החרדי. אנחנו עובדים עם המגזר הערבי, הבדווי. כל המגזרים נמצאים בתוך התכנית. שכבות הגיל – מגני הילדים, בתי-ספר יסודי וחטיבות הביניים כרגע בשלב זה. אנחנו כל הזמן ממשיכים.
אני חושבת שמילת המפתח של קיימות זה השותפות והשיתופיות של כל הגופים הירוקים. אני רוצה להודות ליושב-ראש הוועדה. אנחנו יושבים פה, אנחנו מכירים את האנשים כמעט אחד לאחד. זה רק מראה על שילוב ידיים ועל כך שקרה פה משהו במדינה בשנתיים האחרונות. הגופים הירוקים, עם משרדי הממשלה ביחד, עם האקדמיה, עובדים בנושא הזה. השמיים הם הגבול, יש לנו עוד הרבה עבודה. תודה.

תודה. ידידי כדור הארץ, בבקשה.

איילת טפירו, ידידי כדור הארץ. אנחנו ארגון אזורי שפועל לקידום איכות הסביבה והשלום כשהדגש שלנו הוא דגש על המים. בתחום החינוך אנחנו עובדים בבתי-ספר גם יסודיים וגם על-יסודיים. מקדמים תכניות שהתלמידים לומדים את נושא המים בהיבט האזורי, והם מכירים את מציאות המים שלהם ושל השכנים שלהם מעבר לגבול. לפעמים הגבול הוא מאוד מאוד קרוב. הם גם נפגשים עם השכנים שלהם ואחרי שהם מכירים את נושא המים בהיבט האזורי והמקומי הם מקדמים פתרונות חוצי גבולות מקיימים. זאת אומרת, אנחנו מסתכלים גם על נושא הקיימות וגם על הנושא שאנחנו לא נפרדים במרחב, אנחנו חלק ממרחב מאוד מורכב אמנם, אבל חלק ממרחב אזורי. כל משאבי המים הם משאבים חוצי גבולות והפתרונות צריכים להיות פתרונות מקיימים שלוקחים בחשבון את כל התושבים במרחב.
התלמידים עובדים גם בנושאים של תוכנות מתקדמות של GIS, ממפים זיהומי מים, עוקבים ומנטרים אחרי זיהומי המים, אחרי הפתרונות, מקדמים דברים גם ברשויות כדי להעלות את המודעות של דעת הקהל ושל פתרונות. אנחנו מקווים להרחיב את התכניות. כרגע יש לנו 27 קהילות שפועלות בידידי כדור הארץ כאשר שמונה מתוכן נמצאות בישראל.

תודה. יש לנו כאן גם תלמידים שרוצים להתייחס. שירה אביטל, בבקשה. שלום, שירה.

שלום, אני שירה אביטל. אני מכיתה ו' 3 מבית-ספר "נתיב זבולון" במודיעין.

בית-הספר מפעיל כבר תשע שנים תכנית של חינוך סביבתי - ילדים מובילים שינוי. מכיתה א' עברתי שיעורים של חינוך סביבתי. למדנו על הסביבה הקרובה שלנו, שימושים ומיחזור מים, ויצאנו לסיורים בגבעת התיתורה שקרובה לבית-הספר. בכיתות ג'-ד' עבדנו בגינה האקולוגית של בית-הספר, ויצאנו לכנס הילדים. בשנתיים האחרונות למדנו מנהיגות ירוקה, על שימוש במשאבים ועל מיחזור פסולת רטובה מיבשה ומיחזור בכלל, וגם על הכרת שטחים פתוחים. במסגרת נושא הכרת השטחים הפתוחים יצאנו לטיולים באזור של העיר. בית-הספר עושה כל שנה צעדת אביב ואנחנו יוצאים לאזור שהוא מחוץ לעיר עם מדריכים של החברה להגנת הטבע ולומדים כל מיני דברים על הסביבה. לומדים למה חשוב לשמור על זה, מה זה נותן לנו, וכל מיני דברים כאלה.
בנוסף, בית-הספר אימץ את גבעת התיתורה. כמעט כל שבוע יוצאת כיתה או שתיים לגבעה. היא עושה סיורים, מטפחת את הגבעה. אם יש לכלוכים אז לוקחים וזורקים לפח. אנחנו לומדים המון על הגבעה. בית-הספר מפעיל את פרויקט "פחומי" של עיריית מודיעין שבו מפרידים פסולת רטובה מיבשה. אנחנו מפרידים גם סוללות, ניירות, בקבוקים. יש לנו מכלים שקרובים לבית-הספר.

תודה. ענבל אמיר, בבקשה.

שלום, קוראים לי ענבל ואני לומדת בכיתה ה'. השנה בשיעורי חינוך סביבתי למדנו על כל מיני נושאים, וביניהם טביעת רגל אקולוגית. טביעת רגל אקולוגית הוא התהליך שעוברים החפצים והמאכלים שאני משתמשת בהם. למשל, האורז מגיע מהשדות שבהם מתבזבזים המון מים, ואז הוא עובר במטוס שמזהם את האוויר ובמשאיות שגם הן מזהמות את האוויר. עד שהוא מגיע אליי הסביבה מאוד מזדהמת. בשיעורי חינוך סביבתי למדנו איך אפשר להקטין את טביעת הרגל האקולוגית בבית-הספר וגם בבית.
שלוש פעמים בשנה אנחנו מוציאים "פרשה ירוקה" שבה התלמידים כותבים מה הם למדו השנה בחינוך סביבתי, ואת "הפרשה הירוקה" מקבלים התלמידים, ההורים ובתי-הכנסת שבעיר. יש לי פה דוגמאות.

כל שנה אנחנו עושים בבית-הספר ערב מדע שהוא אירוע קהילתי אליו מוזמנות כל משפחות בית-הספר והן עוברות פעילויות בנושא איכות הסביבה. השנה הנושא היה בריאות וסביבה, ואנחנו תלמידי כיתה ה' למדנו, תכננו והפעלנו את התחנות. אני חושבת שיצא ערב מדע די מוצלח. הוא גם מתקשר לנו לעוד נושא שלמדנו עליו שהוא מנהיגות ירוקה. למדנו על המשבר הסביבתי בארץ ובעולם ואיך אפשר להשפיע על זה ושאפשר להשפיע על זה. אני מאוד נהניתי.

תודה. עילם, בבקשה.

שלום, אני עילם ארנרייך מכיתה ד' בבית-ספר "נתיב זבולון". השנה אני לומד ועובד בגינה האקולוגית שקיימת כבר הרבה שנים בבית-הספר. יש לנו שם גינת פרפרים, בריכת מים לציפורים, ערוגות של ירקות ופירות שבהן אנחנו לא משתמשים בריסוס אלא בהדברה ביולוגית. יש לנו גם חממה שבה אנחנו מנביטים זרעים מצמחים שכבר גידלנו. למשל, החמניות שרואים כאן מאחוריי שצמחו לגובה של עד 5 מטרים. יש לנו גינת תבלינים צמחי מרפא. בקיצור, הגינה היא פשוט עולם ומלואו. גם בני אדם יכולים לחיות שם, גם הציפורים יכולות לחיות שם. זה פשוט ממש יפה.
למדנו בכיתה גם על נושא בריאות וסביבה וראינו איך זה מתקשר לגינה. למשל, איך נושא הבריאות מתקשר לגינה? בערוגות הירקות והפירות אנחנו לא משתמשים בריסוס אלא בהדברה ביולוגיות כי בריסוס יש רעל, אחרת איך הוא יכול להרוג את החרקים שאוכלים לנו את הפירות והירקות? אנחנו משתמשים בהדברה ביולוגית שמביאה חרקים שהם אוכלים את החרקים שמזיקים לנו. לא מרססים כי אנחנו גם אוכלים את מה שריססנו וזה לא טוב לנו לגוף.

בנוסף לכך, השנה כיתה ד' יצאה לכנס הילדים השנתי של החברה להגנת הטבע. הלכנו גם לפארק הקישון. לדעתי, בכוונה בחרו את פארק הקישון בגלל שהנחל שם היה מזוהם, והרשות למען הקישון פשוט שיקמה אותו. כל בעלי החיים והצמחים שהיו לפני שהוא היה מזוהם פשוט חזרו לשם.

אני מאוד שמח שגם אחים שלי יבואו וילמדו בבית-הספר הזה ולא בבית-ספר אחר.

תודה. ישי תורג'מן, בבקשה.

שלום, אני ישי תורג'מן ממועצת התלמידים והנוער הארצית שהוא הגוף הנבחר והמייצג של תלמידי ישראל.
ראשית, רצינו לברך על כל היוזמות הסביבתיות שאנחנו רואים שיש פה. אנחנו מברכים על כל צעד כזה שמקדם את האקטיביזם ודברים כאלו ואחרים. שנית, רצינו להגיד מהצד שלנו, של התלמידים ובני נוער בישראל, ולא רק מהצד של הגופים שמקנים את הידע הזה ואת כל השיעורים והפעילויות המדהימות האלה ועכשיו ראיתם עכשיו שלוש דוגמאות קטנות ומקסימות. אנחנו בעד התהליכים האלה ואנחנו מקווים שיהיו כמה שיותר שיתופי פעולה וקידום, ושיהיה בהצלחה.

תודה. כן, גברתי.

אני זיוית לינדר מהמשרד להגנת הסביבה, ראש אגף חינוך וקהילה.
אני מוכרחה לומר שאני עשרים שנה עוסקת בתחום. דב חנין דיבר קודם על המקום השונה שאנחנו נמצאים היום. אין ספק שאנחנו נמצאים במקום אחר, ואין ספק שזה בזכות שיתוף פעולה מאוד משמעותי שקורה גם לממשלה עם הארגונים הירוקים שמקדמים את הנושא.
רציתי גם לציין שהמשרד להגנת הסביבה מוביל תכניות גם תנועות הנוער בשיתוף מועצת תנועות הנוער ומשרד החינוך, מינהל חברה ונוער. אנחנו עובדים עם מערכת ההשכלה הגבוהה. יש בהחלט עוד הרבה מה לעשות בשני התחומים האלה, אבל הם חלק משמעותי בתפיסה שלנו איך צריך לעסוק בחינוך לקיימות. אנחנו היינו רוצים לראות הרבה יותר עשייה גם במערכת העל-יסודית. אנחנו מודעים למגבלות של בחינות הבגרות ושל הלו"ז והסילבוסים הצפופים. אין ספק שהיינו רוצים לראות גם שם יותר מקום משמעותי של עשייה בנושא של חינוך לקיימות. כמובן בהשכלה הגבוהה. לפי תפיסתנו היינו רוצים לראות שכל בעל מקצוע שמתחנך בהשכלה הגבוהה במדינת ישראל נחשף לנושא הסביבתי ומבין את המשמעויות שלו על העיסוק העתידי שהוא עכשיו לומד. שוב, זה נושא שאנחנו נמצאים בו בדיאלוג עם מערכת ההשכלה הגבוהה.
אני בהחלט רוצה לברך כל אחד ואחד מהגורמים הנמצאים פה ואת יושב-ראש הוועדה על קיום הדיון היום. זה מאוד חשוב ומאוד משמעותי. החזון שלנו הוא להוביל שינוי באורח החיים של כל אזרחי מדינת ישראל. לשם אנחנו הולכים. אולי לאט ואולי לא תמיד בפריסה מספיק רחבה, אבל בהחלט זה הכיוון. אנחנו בטוחים שביחד נצליח להשיג אותו.

תודה. כן, בבקשה.

ד"ר דיוויד דוניץ ממרכז השל וקיימות, וגם איש סגל בסמינר הקיבוצים. אילנה, תסלחי לי. אני אעשה כמה דברים ואני גם אתן לכם את רשות הדיבור.

קודם כל, אני רוצה להגיד שאנחנו באמת בחגיגה היום, וראוי לנו לחגוג כמו שדב אמר. הרבה דברים קרו, אנחנו עומדים בפני הכנס השלישי של פסגת כדור-הארץ - ריו פלוס 20. יוצאת משלחת מכובדת מישראל לכנס הזה. לצערי, אני לא, אבל חברים שלי מסביב לשולחן כן. לפני עשרים שנה שמו אומות העולם בריו את החינוך הסביבתי ואת החינוך לפיתוח בר-קיימא כמרכיב מרכזי, אפילו הכרחי בחינוך של המאה ה-21. אנחנו הולכים כברת דרך מאוד ארוכה. אנחנו יכולים לזכור את שנת 94' כשנת איכות הסביבה במערכת החינוך כאולי סימן דרך, ומאז יש לנו פה עדות לבתי-ספר ירוקים והסמכה של מאות בתי-ספר, ובמכללות ובגני-הילדים ובתיכונים קורים הרבה דברים. גם בחברה להגנת הטבע יש פריסה רחבה. אנחנו באמת יכולים לחגוג ואני לא אומר את זה בציניות. ראוי לנו לקבל גם טפיחה על השכם.
זה לא טוב להגיד "לחגוג" ואחר כך להגיד אבל. אבל אנחנו צריכים לשאול את עצמנו גם כמה שאלות כאנשי הפרקטיקה ואל משרד החינוך, ולעשות בחינה מחודשת לקראת באמת היישום של חינוך סביבתי וחינוך לקיימות שהוא באמת יהיה רלוונטי, ולהכין את הילדים שלנו עם ארגז הכלים שהם זקוקים לו מול המשברים כמו משבר האקלים ומול האזרחות הנדרשת.

אני רוצה לסמן ארבעה אתגרים לחינוך סביבתי שאני רואה היום במערכת. זה גם עולה מתוך המחקר העולמי שהיה גם בדוקטורט שלי שהיה על הנושא הזה של חינוך סביבתי וחינוך לקיימות, ואנחנו מכירים אותו מהשטח. מדובר בארבעה אתגרים שמעידים שאנחנו לא נוכל להתקדם בחינוך סביבתי אם לא נפתור או נתמודד עם האתגרים הללו שכל מערכת חינוך בעולם המערבי מתמודדת איתם, וכל שכן המערכת בישראל.

האתגר הראשון הוא אתגר ההכללה – Social Inclusion. אנחנו צריכים לשאול את עצמנו עד כמה החינוך הסביבתי מקדם סגירת פערים חברתיים, מקדם צדק חברתי וסביבתי, עד כמה הוא נגיש לכול, עד כמה הוא בעצם כן זכות לכל ילד וילדה בישראל לקבל חינוך סביבתי, או שהוא עדיין משהו שולי, איזשהו פרי של משוגע לדבר או יוזמה של מנהלת המתקדמת שיודעת ורואה את זה. האתגר הזה הוא אתגר גדול, לא רק בחינוך סביבתי, אגב.

האתגר השני שאני רואה ואני חושב שהוא מאוד מתחדד לאחרונה עם המחאה ששמה על השולחן הוא העניין של המתח בין חינוך למשמעות לבין חינוך להישגיות וסטנדרטיזציה. המערכת מתלבטת עם זה עם הבגרויות ועם ההישגים המרהיבים שלנו במדינת ישראל, ואנחנו לא יכולים להתעלם מהם. מצד שני, אנחנו יודעים שזה לא חייב לעמוד בסתירה. אבל חינוך שמחנך לחינוך חווייתי כמו שנאמר פה של יד, רגש ושכל, חינוך שהוא הוליסטי, חינוך שהוא ביקורתי, חינוך שהוא חווייתי שהוא מאפשר לצאת מעבר לכותלי בית-ספר, חייב לא ליפול לתוך המשבצות המאוד מצרות של לימוד למבחנים וחרושת הציונים שאנחנו רואים שמאוד מאפיינים היום את בתי-הספר. זה אתגר גדול.
האתגר השלישי שאני רואה הוא דילמת מי בעל-הבית. אני שם את זה על השולחן גם בגלל שזו לא שאלה שהיא לא כל כך נוחה לנו להגיד את זה, ואני אגיד את העמדה שלי. בעל-הבית של החינוך הסביבתי צריך להיות משרד החינוך והחינוך הממלכתי. אני הייתי גם חלק מהסיפור הזה אז אני יכול להגיד שגם אני חלק מהאשמים לעניין הזה. אבל החינוך הסביבתי באמת מובל ומונע בעשרים השנים האחרונות על-ידי פריחה מאוד גדולה של החברה האזרחית, של עמותות, של גופים אזרחיים שנטלו פה את הכפפה וזאת במקום שהממלכה לא עשתה את העבודה. קרו דברים מדהימים, אבל בכל זאת, כבוד היושב-ראש, אני מקווה שאתה תסכים עם הקביעה שמשרד החינוך והחינוך הממלכתי צריך להתחבק ולחבוק את אתגר החינוך הסביבתי למאה הזאת.

אני רוצה לומר עוד דבר במאמר מוסגר ואני מקווה שזיוית תסלח לי בעניין הזה. אני חושב שהמשרד להגנת הסביבה שיחק תפקיד מרכזי בקידום החינוך הסביבתי, אבל יש לי באופן אישי תהייה האם המשרד להגנת הסביבה צריך להיות המנוע המרכזי של החינוך הסביבתי בישראל או לא גם כן משרד החינוך? אני חושב שיש פה מקום להערכה מחודשת של השותפות גם בין המשרדים וגם עם החברה האזרחית.
האתגר הרביעי שעומד בפנינו הוא אתגר החיבורים. כפי ששמענו, החינוך הסביבתי הוא חינוך בין-תחומי, על-תחומי. הוא דורש ידיעה ולמידה אינטרדיסציפלינרית. הוא דורש חיבורים בין משרדים, הוא דורש חיבורים בין החברה האזרחית ומשרד החינוך והמשרדים. הוא דורש מחשבה מערכתית וחשיבה הוליסטית. אני חושב שעוד לא פינקנו את האתגר הזה לא בחינוך ולא בחינוך במערכת הכללית, וזה צו השעה – איך אנחנו יוצרים ברייה כזאת.

פה אני כן רוצה לענות לשאלה ולאתגר שדב הציב: מה אנחנו מבקשים, מה אנחנו יכולים לבקש. אני חושב שאנחנו יכולים לבקש את הברית הזאת, ברית של שותפות אמיתית בין החברה האזרחית לבין משרד החינוך והמשרד להגנת הסביבה. הוא במקום טוב, הוא יכול להיות במקום הרבה יותר טוב. אני חושב שהמדינה צריכה לקחת על עצמה לבנות ראייה מערכתית, לבנות ראייה אינטגרטיבית של התחום הזה כך שהוא יוכל להיכנס לכל תחום ותחום, שהוא יוכל לייצר את המערכתיות הזאת שאנחנו מדברים עליו. נודה על האמת, הילדים שלנו גדלים לעולם הרבה יותר מסוכן והרבה יותר מורכב. האתגרים איתם הם צריכים להתמודד גדולים ומורכבים יותר מהאתגרים איתם אנחנו היינו צריכים להתמודד. בשביל לעשות את הדבר הזה אנחנו צריכים ראייה מערכתית אחרת.

החדשות הרעות – זה די לא פשוט, אני לא רוצה לייאש אתכם. אני חושב שאם אנחנו רוצים להתקדם באמת אנחנו צריכים להתחיל לפתור את הדברים האלה. מהצד האחר, החדשות הטובות הן שהרבה מהידע הזה נמצא בחדר הזה. אני חושב שאתם יכולים לראות בגופים פה ובדור הצעיר כשותפים של אמת לעניין הזה, וצריך להתחיל מהמקום הזה של איך לייצר את האינטגרציה הזאת. הרבה מאוד מהידע הולך לאיבוד במערכת כי הרבה מאוד דברים קורים, אבל הם קורים בצורה שולית וספוראדית. אפילו באותו בית-ספר יכול להיות דבר מדהים עם מורה שעושה, אבל אחר כך הידע הזה לא עובר לבית-הספר עצמו. האתגר הזה פה מונח לדלת שלנו.

אני חושב שצריך להקים שולחנות עגולים שידונו בדברים האלה ויבנו את השותפות הזאת גם ברמה הממלכתית, גם ברמה מקומית, אזורית. אני חושב שהידע הזה ישנו פה, כמו שאמרתי, אצל האנשים שיושבים בחדר הזה. אני גם שותף ליוזמות של חגית מהרשת הירוקה שעוד מעט תדבר ושל אילנה מסמינר הקיבוצים שנותנות פתח להרבה מאוד כיוונים בעניין הזה. תודה רבה.

תודה. כן, בבקשה.

ראשית, תודה רבה. שמי ד"ר אילנה אבישר. אני ממכללת סמינר הקיבוצים, ראש החוג למדעים ויושב-ראש המועצה הירוקה.

היום באתי לספר לכם על פרויקט מיוחד ששותפים בו הרבה מאוד מן האנשים שיושבים כאן סביב השולחן הזה, פרויקט כתיבה רב-משתתפים בנושא חינוך סביבתי כמחולל שינוי חברתי. ובכן, במרץ השנה התקיים כנס שאורגן על-ידי ארבעה גופים: סמינר הקיבוצים, מכללת בית-ברל, המרכז לחינוך בחיריה ומשרד החינוך, המזכירות הפדגוגית. שמו של הכנס היה: שותפים לשינוי חברתי – אקטיביזם בחינוך מלמידה לפעולה. בכנס הזה השתתפו 490 אנשים, מורים, סטודנטים, מרצים, אנשי סביבה. אחד הדברים המעניינים שעשינו לקראת הכנס הוא שפנינו לגופים שונים: לחברה להגנת הטבע, לרשת הירוקה, לידידי כדור הארץ, לילדים, למשרד החינוך, לתכנית השרים, וביקשנו מהם לכתוב נייר עמדה בנושא חינוך סביבתי כמחולל שינוי חברתי. אני חושבת שדיוויד כאן עשה כבר את כל הפתיח ואמר את עיקרי הדברים. אולי המצגת שלי תחדד את הדברים בצורה יותר נהירה.
הגיעו לשולחננו עוד טרם הכנס 22 ניירות עמדה ולמזכירות ועדת הכנסת העברתי את הנייר המסכם. יש לי כאן גם את תמצית הדברים ואני אשמח לחלק כאן ליושבים. מ-22 ניירות העמדה האלה הוצאנו תובנות ראשונות. הם באמת מייצגים את קשת העוסקים בנושא הזה. הדבר הזה הובא לדיון במושב מיוחד בכנס כשבמושב הזה התקיימו 25 שולחנות עגולים. 490 איש ואישה השתתפו, ואנחנו תיעדנו וכתבנו את כל הדברים.

עולות שמונה תובנות עיקריות. זה כמובן ניתוח ראשוני של הדברים, אבל מנסה לייצג את הדברים שעלו שם. שמונה התובנות עוסקות במטרות החינוך הסביבתי, בפדגוגות, באיך מלמדים חינוך סביבתי וזה גם עלה כאן לשולחן. עלתה השאלה האם החינוך הסביבתי סוף סוף צריך להיות מקצוע ליבה מוכר או יסוד מארגן במקצועות אחרים. כבר דיברו על המקום של הכשרת המורים, האקדמיה והמחקר, השלטון המקומי והאזרחים והעמותות כפי שנדבר על זה תיכף. גם אנחנו מתלבטים בסוגיה מי צריך להיות האחראי. אני מוכרחה לומר כאן שגם אני חושבת כמו דייויד שמשרד החינוך הוא המשרד שצריך לקחת אחריות על החינוך בישראל. עולה גם סוגיית השותפות בין מערכת החינוך והמגזר השלישי, ואנחנו גם ממליצים על שיח ציבורי כפי שדייויד דיבר.
הכנתי איזשהו סיכום. מהו בכלל חינוך סביבתי? אלו עיקרי הדברים. הוא חינוך הומניסטי, רב-תחומי. הוא מתווה ערכים חברתיים של שייכות, אחריות למקום, אזרחות פעילה, תודעה פוליטית, מודעות לאתגרים סביבתיים וחברתיים, חשיבה ביקורתית. הוא עוסק בהחלט בסוגיות של צדק חברתי וצדק סביבתי.

תודה. כן, בבקשה בקצרה.

חגית גפן, סמנכ"לית הרשת הירוקה. הרשת הירוקה הוא ארגון חברתי סביבתי. אני אוהבת לקרוא לזה דווקא חברתי סביבתי ולא סביבתי חברתי. מאוד חשוב להכיר את הסביבה ולשמור עליה, אבל אם נפתור את בעיית המים עדיין תהיה לנו בעיית זיהום האוויר. אני מאמינה שהבעיה שלנו היא הרבה יותר עמוקה, היא בעיה חברתית ערכית תרבותית שאותה צריך לפתור ולעבוד עליה.

אנחנו עובדים בעיקר מול צוותי מורים וצוותי חינוך, פחות מול ילדים. לא באופן ישיר מול הילדים. אנחנו גוף שמפתח את היכולות של אנשי החינוך שמעבירים את המנהיגות ואת היכולת שלהם הלאה.

אנחנו עוסקים הרבה בפיתוח של מודלים חדשניים שחושבים המון קדימה של חינוך לקיימות – לאן? אנחנו מאוד חושבים שהמקומיות, המקום הוא מאוד מאוד חשוב, המקום שבו אנחנו חיים ובו אנחנו גדלים. אי-אפשר לנתק את זה, אנשים צריכים ללמוד את המקום שלהם, להתחבר ביחד, ליצור שיתופי פעולה במקום. לכן, מעבר למשרד החינוך ולמערכת החינוך, אנחנו מוצאים בקהילת האזרחים פרטנרים מאוד מאוד חשובים לנו, וברשות המקומית גם פרטנר מאוד חשוב לחינוך לקיימות. אנחנו מוצאים יותר ויותר שיש להם תפקיד חשוב מאוד בתהליך הזה. אנחנו רוצים קהילה מעורבת ולפתח אזרחים פעילים ותורמים למען הסביבה והחברה.

תודה. רבותי, ראשית, אני רוצה לברך את חבר הכנסת ידידי דב חנין על כך שהוא עומד בראש השדולה החשובה הזאת והוא יוזם כאן דיונים בוועדות הכנסת וכמובן במליאת הכנסת. יוזמתך מבורכת. כמובן שעצם הדרך והפעילות למען חיים ירוקים יותר הם דברים חשובים.
אין ספק שכל הארגונים שנמצאים כאן, וכמובן גם משרדי הממשלה, פועלים רבות בהטמעת סוגיית איכות הסביבה בחברה הישראלית בכלל, ובמערכת החינוך בפרט, ועל כך אנחנו מברכים. אין לי שום ספק שמערכת החינוך צריכה לקחת על עצמה אחריות בסוגיית החינוך הסביבתי. אנחנו מדברים על כך שדור אחרי דור לומד, ובסופו של דבר הוא גם חי לפי אותם ערכים שהוא מקבל בבתי-הספר בעניין החינוך הסביבתי. אני גם מאמין שהדור הבא יוכל כבר לשמוע את זה לא רק בבתי-הספר אלא גם בתוך הבית כי אלו כבר יהיו ההורים שחיים בתוך המערכת הזאת.
מבחינתנו, אנחנו כאן לשירותכם. כמובן שבכל דבר שנוכל לסייע ככנסת נעשה את המאמץ המקסימאלי. יש לנו חקיקה רבה שרצה. המשרד לאיכות הסביבה מקבל כאן בוועדת החינוך תמיכה רבה, וכמובן משרד החינוך – תלוי ביוזמות, תלוי בדברים, אבל בדרך כלל יוצאים מכאן עם פרגון.

ברכות לכולם, וכמובן לתלמידים על כך שבאמת משתתפים ולוקחים חלק בכל העולם של איכות הסביבה. נאחל לכם ולכל החברים שלכם ולכל מי שעוסק בדבר הצלחה. תודה רבה.
<הישיבה ננעלה בשעה 11:55.>