PAGE
2
ועדת החוקה, חוק ומשפט
06/06/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 623>
מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט
יום רביעי, ט"ז בסיון התשע"ב (06 ביוני 2012), שעה 9:00

<הצעת חוק החברות (תיקון מס' 17) (הבראת חברות), התשע"א-2011>

חברי הוועדה: >
דוד רותם – היו"ר
אורי מקלב

>
פרופ' דוד האן - האפוטרופוס הכללי והכונס הרשמי, משרד המשפטים

גלעד סממה - יועץ שר המשפטים, משרד המשפטים

אבי ליכט - משנה ליועמ"ש (כלכלי-פיסקאלי), משרד המשפטים

דלית זמיר - עו"ד, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

ספי זינגר - עו"ד, משרד המשפטים

מיכל שמואלי - עו"ד, רשות התאגידים

אילן פלטו - מנכ"ל, איגוד החברות הציבוריות

אסף חמדני - יועץ, איגוד הבנקים בישראל

טל נד"ב - עו"ד, יועץ משפטי, איגוד הבנקים בישראל

לבנת קופרשטיין-דאש - עו"ד, איגוד הבנקים בישראל

הראל אריכא - עו"ד, איגוד הבנקים בישראל

אסנת טננבאום - עו"ד, איגוד הבנקים בישראל

רונית פרל - עו"ד, התאחדות התעשיינים

אלעד עפארי - עו"ד, לשכת עורכי-הדין

רועי מימרן - יו"ר, פורום החוסכים לפנסיה בישראל

תמי סלע
טל פוקס (מתמחה)

דורית ואג

הדר אביב
הצעת חוק החברות (תיקון מס' 17) (הבראת חברות), התשע"א-2011

בוקר טוב, הצעת חוק החברות (תיקון מס' 17) (הבראת חברות).
יש פה בחור בשם רועי מימרן, יושב-ראש פורום החוסכים לפנסיה בישראל?

בוקר טוב.

מה זה הפורום הזה? אני חוסך לפנסיה, אני לא זוכר שבחרתי בך.

פורום החוסכים לפנסיה זו עמותה שהתארגנה על-ידי פעילים חברתיים, אנשי היי-טק, למען החיסכון הפנסיוני של הציבור. אנחנו עמותה רשומה מזה כשנה, ואנחנו מופיעים גם בפני ועדות הכנסת השונות בנושאים הקשורים לחיסכון הפנסיוני, בוועדה הזו זו הפעם הראשונה. מטרתנו להגן על החיסכון הפנסיוני ולטפל בבעיות שפוגעות בו. עסקנו בנושא דמי הניהול ונושאים אחרים שעלו בחודשים האחרונים גם בוועדות שונות של הכנסת.

בנושא הספציפי של חוק החברות, אנחנו מוצאים את עצמנו שוב ושוב במצב שבו כספי הפנסיה - -

תסביר לי דבר אחד, מה זה "פורום החוסכים לפנסיה"? אני חוסך לפנסיה כבר המון שנים, יותר ממך בטוח – אף פעם לא הזמינו אותי לשאול אותי אם אני רוצה להיות מיוצג על-ידי מישהו, אם אני רוצה שמישהו יתעסק לי בזה. מה זה, כל אחד מקים לו גוף שהחליט שהוא מייצג אותי? מצד אחד, יש לי את ממשלת ישראל ואת משרד המשפטים, כולם מייצגים אותי. עשו לי טובה, חבר'ה, אל תייצגו אותי. אני יודע להתעסק עם העניינים שלי.

בסדר. אנחנו נתקלים בתגובות של הרבה אנשים ששמחים שהגוף הזה קיים. ראינו את זה גם במחאה החברתית, למשל – אנשים מכל המפלגות ומכל הדעות שמחו שיש מישהו שעוסק גם בנושא החיסכון הפנסיוני מהצד של הציבור. יש לנו אסיפה כללית בעוד שבועיים, וכל מי שרוצה מוזמן להשתתף ולהגיד את דעתו בנושאים שאנחנו עוסקים בהם.

בנושא חוק החברות אנחנו מוצאים את עצמנו שוב ושוב במצב בו מי שמנהל לנו את כספי הפנסיה, הגופים המוסדיים, מחזיקים אגרות חוב של חברות במעמד של נושים לא מובטחים, בעוד שבעלי חוב אחרים של אותן חברות, כמו בדרך כלל הבנקים, הם נושים מובטחים. כפי שהדברים נראים, הצעת החוק הזאת בנוסח שלה כפי שעבר בקריאה ראשונה, מעגנת ומחזקת את הפער בין הנושים המובטחים לנושים הלא-מובטחים.

ראינו את זה בעבר בהסדרי חוב שונים שעלו באחרונה – ראינו למשל את חברת אגרקסקו, את דלק נדל"ן, ועוד חברות אחרות שאני יכול למנות – שכספי הפנסיה הם נושים לא מובטחים, ואילו הבנקים מקבלים את כספם באופן מלא, ללא תספורות כמעט, ללא פגיעה. הם בכלל בסטטוס אחר. מדוע זה צריך להיות ככה? מדוע כספי הפנסיה צריכים להיות במעמד שהם מקבלים רק את השאריות ואת הפירורים במקרה של הסדר חוב, ואילו הבנקים מקבלים את כל כספם? האם זה צודק והאם זה נכון? זאת השאלה שאני רוצה לשאול.

אני יכול לענות לך?

כן.

כספי הפנסיה שלי נמצאים בבנקים, אני רוצה לדאוג לכספי הפנסיה שלי. אם אתם משקיעים את הפנסיה שלכם בגופים לא אחראיים, שלא הולכים לדאוג לעצמם ולא דואגים לביטחונות, בשביל זה יש בתי-משפט, אני מניח.

אנחנו קיווינו שהנושא הזה יוסדר על-ידי ועדת חודק. זו ועדה שמינה האוצר לפני שנתיים, שהסדירה את הנושא של השקעת המשקיעים המוסדיים באגרות חוב קונצרניות. אנחנו ראינו שיש שיפור קל ביותר בנושא הזה ויש כל מיני התניות באגרות החוב, אבל בסופו של דבר, באותן חברות שהגיעו להסדר חוב וממשיכות להגיע כמעט מדי חודש, ממשיך להתקיים המצב בו הבנקים הם נושים מובטחים, ואילו חסכונות הפנסיה הם נושים לא מובטחים.

הצעת החוק הזו, כפי שנראה לי מהנוסח, רק מחזקת ומעצימה את הפער בזכויות בין נושים מובטחים לנושים לא מובטחים.

אמרת שהכסף שלך מושקע בבנקים, זה נכון, אבל צריך להזכיר שפה מדובר על כספים של הבנקים עצמם, שהבנקים מלווים לך מהכסף שלהם, לא מהכסף של מישהו אחר. בסופו של דבר ההפסד או הרווח פה הוא של הבנקים. ובמקרה שלנו, ההפסד או הרווח הוא של החסכונות לפנסיה, ולצערי, בשנים האחרונות אנחנו נמצאים כמעט תמיד בצד המפסיד.

קופת הפנסיה שלי, אני בודק אותה, היא מחזיקה מניות בנקים ובהרבה. אם הבנקים יפסידו כסף שם, אז זה יפגע בי.

קודם כל, רק אחוזים בודדים מכספי הפנסיה שלך מושקעים במניות בנקים - -

הרבה, הרבה. לא אחוזים בודדים, אחוזים גדולים.

אם אתה מושקע ב"כלל", למשל, אז היו לך הרבה אגרות חוב של אגרקסקו – הבנקים קיבלו שם את כל כספם והמשקיעים המוסדיים כמעט לא קיבלו כלום.

הסיפור של דלק נדל"ן – לפני כמה שנים, כשדלק נדל"ן נכנסה למשבר, אז הודיעו שמפסיקים לשלם לנושים הלא-מובטחים, כמו מחזיקי אגרות החוב, וכן ממשיכים לשלם לנושים המובטחים. לכאורה, הם עשו את זה כדי להימנע מהמצב שנקרא בחוק: העדפת נושים, אבל למעשה בחסות החוק הם עושים סוג של העדפת נושים כי הם כן ממשיכים לשלם לנושים המובטחים ולא משלמים לנושים הלא-מובטחים, וכספי הפנסיה שלנו נפגעים באופן ישיר. זה לעומת באופן עקיף, מהמניות של הבנקים, שרק איזשהו אחוז, ויש להם כל מיני אמצעי הגנה. הבנקים נמצאים בפיקוח מסיבי מאוד כדי להגן על היציבות שלהם, ויש להם פיזור השקעות ופיזור הלוואות גדול מאוד. שנית, באגרות החוב הקונצרניות אנחנו במעמד של נושים לא מובטחים.

לכן אני חושב שהוועדה צריכה לעכב את הנושא הזה כדי לבחון מחדש אם אין פה אפליה גדולה מדי בין נושים מובטחים לנושים לא מובטחים.

משרד המשפטים, יש לכם תשובה? אבי, תתעורר. פה לא ישנים. זה לא משרד המשפטים.

בוקר טוב, כבוד יושב-ראש הוועדה.

בוקר טוב. תשע וחצי, ואתה אומר לי: בוקר טוב. אנחנו כבר חצי שעה בדיון.

אני יכולה לענות, אבל אני מודה שאני לא כל-כך מבינה את הטענה הזאת. כי להגיד שזה לא פייר שנושים מובטחים מקבלים יותר בהסדרים, שזה מה שנאמר פה – מה לעשות, יש נושים מובטחים ונושים לא מובטחים. הפתרון הוא פשוט לקחת ביטחונות. אם הטענה היא שההסדר הוא כזה שנושים מקבלים את הבטוחות שלהם ונושים רגילים לא, אז אני לא מבינה מה ההסדר המשפטי שיש לך בעיה אתו.

פספסתי את המשפט האחרון.

מה הטענה שלך? לאיזה הסדר משפטי פה יש לך הערה? כי להגיד באופן כללי שזה לא פייר שבעלי ביטחונות מקבלים את הביטחונות שלהם, זו טענה שמשפטית אני לא יודעת להתמודד אתה.

למשל, במצב הקיים היום גם נושים לא מובטחים יכולים לקחת את החברה לכינוס נכסים ולפירוק. לעומת זאת, לפי הצעת החוק, בית-המשפט יכול להגיד: טוב, זו נראית לי פשרה סבירה לפי הצעת החוק, ואני כופה גם על הנושים הלא-מובטחים הגעה להסדר.

אתה מדבר על סעיף הכפייה.

כן, זו דוגמה.

אבל בסעיף הכפייה יש מיתון של הכוח של בית-המשפט בהקשר הזה. למשל, הוא צריך לקבוע שאם לא נלך להסדר הזה, לא תהיה ברירה אלא ללכת לפירוק, ובפירוק הנושים יקבלו פחות. האם במקרה כזה אתה חושב שעדיין יש פגיעה בנושים הרגילים?

זה יכול להיות, אבל זה איזשהו תהליך של הורדת ידיים, שעצם העובדה שבידי הנושים הלא-מובטחים יש עדיין את הכלי של הליכה לפירוק, זה מפעיל לחץ על בעל השליטה בחברה להזרים כסף. מה שאכן קרה בהרבה הסדרים בנשים האחרונות, שבעל השליטה הזרים כסף.

אתה לא יכול לקחת לפירוק, אנחנו נשכנע את בית-המשפט – למה שיזרים כסף? ואז כולם נפגעים.

שים לב לעוד דבר, סמכות הכפייה כפופה לזה שבידי בעלי המניות לא נשאר דבר, המניות לא נשארות בידם. אז אני לא רואה מקרה כזה שאתה יכול להגיד שיש פה שיתוף בין בעלי מניות לנושים מובטחים, שבעלי המניות רוצים להישאר פה בשליטה ולכן הם עושים הסדר שהוא לא טוב לנושים הלא-מובטחים.

אני חושבת שלעניין הזה כן נתנו פתרון, בשני המובנים, גם בלהגיד שאתה חייב לקבל יותר מאשר בפירוק, וגם להגיד שבכפייה בעלי המניות לא יכולים להישאר בעלי מניות. אם אתה כופה את זה, אני לא רואה את הסצנריו הזה.

טוב, אני מודה, אני לא משפטן, אני כלכלן - -

השאלה היא אם יש איזושהי הצעה קונקרטית שמתייחסת לסעיף מסוים שבו הייתם מציעים פתרון אחר.

סעיף הכפייה הוא בעייתי בכל מקרה. ואני אעיר שאני לא משפטן, אני כלכלן, וההתייחסות שלי בסופו של דבר היא לשורה התחתונה – כמה כסף נשאר בידי הנושים הלא-מובטחים במציאות, לפני ואחרי החוק.

אבל זה מכוח - - -

היום המצב הוא לא טוב, והצעת החוק הזאת יכולה רק להרע אותו, או לא יכולה לשפר אותו.

הקריאה שלי לוועדה היא לחכות עם החוק כדי לבחון את מערכת היחסים ואת האיזון בין הנושים המובטחים ללא-מובטחים.

מאוחר מדי. הייתם צריכים לבוא בישיבה הראשונה ולבקש את זה, לא בישיבה האחרונה.

יש כל מיני דברים שאנחנו צריכים לחזור עליהם, חלקם ענייני נוסח וכמה עניינים שיש בהם שינוי מהותי יותר. אני אתחיל לפי סדר הסעיפים.

בסעיף 350, פשרה או הסדר – הוראות כלליות, יש תוספת, סעיף קטן (י), עם כמה שינויים קלים: "בית-המשפט שאישר פשרה או הסדר לפי סעיף קטן (ט) או לפי סעיף 350ט רבא מוסמך לדון במחלוקות שיתגלעו בנוגע לפרשנות פשרה או הסדר לאחר אישורם או בנוגע ליישומם."

את רוצה להסביר?

הסברנו את הסעיף הזה בפעם שעברה – התיקון בא להסביר שזה רק לגבי הפרשנות והיישום.

לצמצם.

נכון.

הגיוני.

בסעיף (י) זה רק עניין של נוסח.

העניין הבא הוא בעמוד 4, בסעיף קטן (ב) שנוגע למינוי בעל תפקיד, בחלק האחרון של הסעיף, יש הוראה שאומרת שאם בית-משפט לא קבע את הסמכויות והחובות, אז יהיו נתונות הסמכויות והחובות המוטלות ונתונות למפרק לפי פקודת החברות. והיתה הערה של איגוד הבנקים, שאם מדובר על בעל תפקיד שהוא נושא משרה, אז לא ראוי שברירת המחדל הזו תחול, אלא שתהיה קביעה פוזיטיבית של הסמכויות והחובות, והוספנו פה: "שאינו נושא משרה", "בעל תפקיד שאינו משרה". אז תחול ברירת המחדל הזו.
בסעיף קטן (ד) של אותו סעיף יש הערה קטנה שלא נכללה בנוסח - -

לא, לא, יש את העניין של ניגוד - -

מה לגביו? זה סעיף שדיברנו עליו בישיבה.

ברור לכם?

כן.

תודה.

סעיף קטן (ד) מדבר על מינוי בעל תפקיד במסגרת צו הקפאת הליכים שניתן במעמד המבקש בלבד, ואז יש גם מינוי זמני של בעל תפקיד. המנגנון שנמצא כרגע בסעיף מותאם למה שהיה קודם לגבי צו הקפאת הליכים זמני, כלומר, ניתן צו זמני ואז מי שנפגע מההחלטה או רוצה להתנגד, מבקש תוך תקופה שייקבע השר בקשה לביטול.
מכיוון ששינינו לגבי צו הקפאת הליכים זמני, שתוך 14 יום מתקיים דיון במעמד הצדדים, גם בהוראות לגבי מינוי זמני של בעל תפקיד שנעשה במסגרת אותו צו, צריך להיות מותאם אותו מנגנון של דיון במעמד שני הצדדים תוך 14 יום. לכן, את הסיפא של סעיף קטן (ד) נמחק ונבהיר שזה בהתאם להוראות שחלות על צו הקפאת הליכים.

בסעיף 350ה(א), בסיפא, יש נוסח שמשקף את הדיון שהיה פה לגבי נכס מזומן או נכס שדין השימוש בו כדין מכירתו, והנוסח שהוספנו אחרי דין ודברים הוא: "לעניין זה "מכירה" – לרבות תשלום באמצעות הנכס המשועבד כאמור." כלומר, זה סוג של נכס ששימוש בו שהוא תשלום דינו כדין מכירה.

סעיף 350ז – חוזים קיימים, זהו סעיף שרבים מהסעיפים שלו נוסחו מחדש ויש שם גם כמה שינויים מהותיים. אולי תסבירו את השינויים המהותיים יותר ואז נקרא את זה, כי זה נוסח שהוא חדש יחסית ואולי יהיו גם הערות.

אני לא חושבת שיש פה שינויים מהותיים, אלא הבהרות של העניין ואולי היו כמה דברים שלא העברנו בדיונים בצורה ברורה, אז נגיד את העקרונות.

דבר ראשון שהיה חשוב לנו להבהיר הוא שיש אימוץ שדורש אישור בית-משפט ויש אימוץ שלא דורש אישור בית-משפט. אימוץ שלא דורש בית-משפט הוא אימוץ שאין לצד השני זכות לבטל אותו בשל הפרות קודמות. זה אומנם היה כתוב בצורה אחרת בהצעת החוק - -

מה זה עוזר? אני לא מבין. אתם הרי הכנסתם להגדרה של חוזה קיים גם חוזה שבוטל כדין לפני המועד.

"בסמוך" – זו היתה בקשה פה בוועדה.

אז מה זה משנה אם אפשר לבטל את ההסכם כדין או לא. הוא כבר בוטל ועדיין הוא חוזה קיים.

ועדיין, השאלה היא אם אני יכולה לבטל אותו. למשל, הסכמים שאין בכלל זכות ביטול, לא היתה שום הפרה, התפיסה של הבראת חברות, שהחברה ממשיכה לפעול as is והחוזים ממשיכים, ולכן לא צריך לפנות לבית-המשפט בשביל לבקש ממנו להמשיך חוזה מסוים שאין טענה שאפשר לבטל אותו.
איפה צריך את בית-המשפט? כדי להתגבר על דיני החוזים שהקנו לצד השני זכות לבטל את החוזה, ולכן פה צריך את בית-המשפט.

אגב, בנוסח הקודם אמרנו שאם בסופו של דבר לא הוגשה בקשה לבית-המשפט לכאן או לכאן, רואים את החוזה כאילו מאומץ. אז פשוט הסדרנו את זה בצורה ברורה שאומרת, לעניין הזה לא צריך אישור בית-משפט.

מי ביקש להוסיף את: "אף אם בוטל כדין בסמוך לפני אותו מועד;"?

זו היתה בקשה של שלמה נס, לדעתי.

קודם זה היה: עד למועד תחילת הליכי הבראה. הוא אמר שאם זה קורה יום לפני, ומטעמים מגמתיים - -

אבל אני רוצה שאם הוא בוטל כדין בסמוך לפני אותו מועד, שהוא יקום לתחייה רק באישור בית-משפט.

בכל מקרה זה המצב, כי זה אומר שיש לו זכות לבטל אותו.

מה זה, יש לו זכות? הוא כבר בוטל כדין.

אז קל וחומר שיש לו זכות לבטל אותו. אם הוא בוטל כדין זה אומר שהיתה לו זכות לבטל אותו, וממילא אתה צריך אישור בית-משפט.

אבל ברגע שהכנסתי סעיף שהחוזה הזה קיים - -

הוא נכנס להגדרה של חוזה קיים, אבל בשביל לאמץ אותו אתה צריך את אישור בית-משפט. זה המהות, ואם זה לא ברור אנחנו נבהיר את זה בנוסח. זו בהחלט המהות.

כן, אני רוצה שזה יהיה ברור.

אפשר להגיד: שלצד השני יש זכות לבטלו או שבוטל כדין.

בסדר.

דבר נוסף שביקשנו להבהיר הוא, מה קורה אם אוּמץ החוזה. המהות אומרת שאם אומץ חוזה, מאותו רגע ואילך ההוצאות הן הוצאות הבראה, כלומר, הן בקדימות לכל יתר ההוצאות. ואז עלתה השאלה מה קורה עם תקופת הביניים, התקופה שמתחילת הליכי ההבראה ועד מועד האימוץ או הוויתור.
כדי למנוע חוסר ודאות, אמרנו שבתקופה הזאת ההוצאות יהיו הוצאות הבראה אם בעל התפקיד הסכים לביצוע שלהן או שבית-המשפט קבע שזה נכון בנסיבות העניין. כלומר, לצדדים יש אפשרות לפנות לבעל התפקיד בהקדם האפשרי כדי לנסות לקבל החלטה שלו בעניין, ואם יש משהו שהוא חייב לבצע באותו מועד, אז הוא צריך לקבל את הסכמת בעל התפקיד לעניין הזה. ככה אנחנו פותרים את תקופת הביניים. זה היה כתוב ככה בהצעת החוק, היה איזשהו זיג-זג בנוגע למועדים, ורק רצינו להבהיר שזה מה שנקבע בסופו של דבר.
בדיון הקודם ויתרנו על הדרישה שבעל התפקיד יבוא לבית-המשפט תוך 30 ימים ויציג את כל החוזים הקיימים שהוא רוצה לאמץ או לוותר עליהם, וקבענו במקום זה שאם אין בקשה של בעל תפקיד, הצד השני רשאי לפנות אליו ולבקש שיקבל החלטה.
לעניין הזה ביקשנו לקבוע איזושהי תקופת מינימום כדי לתת לבעל התפקיד הזדמנות לבדוק את החוזים הקיימים. במקום לקבוע תקופת מינימום להגשת הבקשה עצמה, אנחנו מציעים שהצד השני יוכל להגיש מתי שהוא רוצה, אבל בעל התפקיד יכול לקבל את ההחלטה שלו תוך תקופה שתיקבע על-ידי השר. זה עוד תיקון שביקשנו לעשות – קבענו 30 ימים, ומחשש שאולי זה קצר מדי, נקבע תקופה שייקבע השר, וקיצור של התקופה הזו זה בנסיבות מיוחדות שיירשמו.

אלו התיקונים. אני לא חושבת שיש פה עוד איזשהו תיקון שהוא מהותי.

מה זה, שייקבע השר? צריכים להיות מועדים ברורים.

אפשר לקבוע, אבל זה מקובל לקבוע מועדים בתקנות גם.

יכול להיות ש-30 ימים זה קצת קצר, אם לא קבענו תקופת מינימום ויצרנו תמריץ לכל הצדדים לחוזה, אז אפשר 45 ימים.

אפשר לקבוע 45 ימים, אבל אולי כדי לתת גמישות מסוימת, לראות איך זה מתנהל בשטח, אפשר לקבוע שזה יהיה בתקנות של השר. כך זה נקבע בדיון או בדיונים הראשונים לגבי המועד שבו בעל התפקיד צריך לבוא בפעם הראשונה לבית-המשפט – גם זה נקבע בתקנות. אבל אם אתם עומדים על זה שיהיה מועד בחוק, שיהיה מועד בחוק, ואולי נגדיל את זה ל-45 ימים.

כן, צריך להיות מועד בחוק.

נקבע 45 ימים.

אלה הדברים המהותיים שהשתנו - -

כי אני רואה שבמשרד המשפטים מאריכים מועדים בניגוד להחלטות ממשלה, בניגוד לכל מיני דברים כאלה.

הכול בשביל ההתיישבות.

הכול נגד ההתיישבות.

בשביל ההתיישבות.

הכול נגד.

בשביל, בשביל.

אתה שוכח למי האריכו.

אני רוצה לקרוא את הסעיף כולו עם השינויים - -

אבל בסוף אנחנו נתגבר גם עליכם.

אני שמח שאתה נוקט בלשון עדינה, כי אתמול שמעתי התבטאויות של חברי כנסת שהסבירו בדיוק מה יעשו אתנו.

לא, לא. אבי, אבי, לא נעשה לכם שום דבר רע.

הבנתי, אוקיי.

יש לך הגנה.

ייתנו לך הגנה הולמת.

רק דברים טובים נעשה לכם.

אם ככה, אני זורם.

אבי, אבל זה לפי השווי שלך היום. לא מה שהיה פעם.

לא, לא, לא, אנחנו נעמוד בכללים שקבעה הממשלה, שאחרי שבע או שמונה שנים אין הארכות.

זה בסדר. זה רק טוב יעשה לי, תאמין לי. בזה אני מסכים אתך.

אני לא יודע מה לך, אבל אני רואה שלאחרים זה לא עושה טוב.

"350ז. חוזים קיימים
בסעיף זה –
"הפרה" – למעט בשל עילת חדלות פרעון;
"חוזה קיים" – חוזה שחברה בהקפאת הליכים היא צד לו, מועד כריתתו קדם למועד תחילת הליכי ההבראה וביצועו טרם הושלם בידי שני הצדדים במועד האמור, אף אם בוטל כדין בסמוך לפני אותו מועד;
"עילת חדלות פירעון" – הוראה בחוזה המקנה זכות ביטול או הקובעת כי החוזה יהא בטל, בשל הליכי חדלות פרעון של החברה או קשיים כלכליים שלה; "

(א) הגדרות.

"(ב) חוזה קיים לא יבוטל בידי הצד השני לחוזה ולא יתבטל, בשל עילת חדלות פירעון.
(ג) בעל תפקיד רשאי להחליט על המשך קיומו של חוזה קיים (להלן – אימוץ) או על ויתור עליו, ככל שהדבר דרוש לשם הבראת החברה בהקפאת הליכים, ואולם אימוץ חוזה שלצד השני זכות לבטלו או שבוטל כדין בשל הפרתו בידי החברה או ויתור על חוזה קיים יהיה באישור בית המשפט.

(ד) היתה לצד השני לחוזה קיים זכות לבטלו בשל הפרתו בידי החברה לא יאשר בית המשפט את אימוצו אלא אם כן שוכנע כי החברה תקיים את חיוביה לפי החוזה ממועד האימוץ ואילך; בית המשפט רשאי לקבוע דרכים להבטחת קיום החיובים כאמור, ובכלל זה מתן ערובה."

הנושא של חוזה עבודה, חוזה למתן שירות אישי או חוזה למתן אשראי לחברה, אותו מיעטנו מהחוזים הקיימים שאפשר לאמץ אותם, נשלב אותו כ"למעט" ולא כמו שזה מנוסח כרגע, כי זה ניסוח מטעה.

אין בעיה.

סוג חוזים כזה לא ניתן לאמץ.

לא ניתן לכפות אותו.

לא ניתן לכפות את האימוץ שלו על הצד השני.

זה חוזה אישי.

"(ו) חוזה קיים שהופר בידי החברה לפני אימוצו או ויתור עליו, לא יבוטל בידי הצד השני לחוזה עד למועד האימוץ או הויתור אלא בהסכמת בעל התפקיד או באישור בית המשפט בתנאים שיקבע.

(ז) אומץ חוזה קיים בידי בית המשפט לא יבוטל בשל הפרה שבוצעה לפני האימוץ."
צריך אולי להבהיר שאחת המשמעויות של הסעיף הזה היא שאם היה אימוץ אוטומטי או אימוץ שהוא לא בידי בית-המשפט, אז לצד השני נשארת זכות הביטול. זה ההבדל המשמעותי.

בסעיף (ו) צריך למחוק את המילים "ויתור עליו", כי בסיטואציה הזאת שני הצדדים רוצים לבטל אותו, אז אין טעם.

"עד למועד האימוץ או הוויתור", זה - - -. זו המשמעות, זה בסדר.

כן, אבל אם בעל התפקיד רוצה לוותר והצד השני רוצה לוותר - -

זה בסדר, אתה מדבר "עד למועד", אני לא אוכל לבטל אותו עד למועד הוויתור. ברור שברגע שיש ויתור, אז החוזה כבר לא קיים. לתקופת הביניים אתה לא יכול לבטל אותו.

לתקופת הביניים הזו, מרגע שהחברה כבר נכנסה להקפאת הליכים - -

את הגדרת את מועד הוויתור כמועד אישור בית-המשפט.

לא. חוזה קיים שהופר לא יבוטל בידי הצד השני עד למועד האימוץ או הוויתור – עד למועד שבו יש אימוץ או ויתור.

טוב.

בסעיף (ח) לא היה שינוי בעניין חוק המחאת חיובים, אז אני מדלגת.

"350ז1. הליכים לאימוץ חוזה קיים או ויתור עליו

(א) הצד השני לחוזה קיים רשאי לבקש מבעל תפקיד להודיע לו על החלטתו בנוגע לאימוץ או לוויתור ולהגיש לבית המשפט בקשה לאישור אימוץ החוזה או ויתור עליו (בסעיף זה – בקשה לאישור), ככל הנדרש, לפי העניין.

(ב) בעל התפקיד יודיע לצד השני אם בכוונתו לאמץ את החוזה או לוותר עליו ויגיש לבית המשפט בקשה לאישור, ככל הנדרש, בתוך 45 ימים מיום שקיבל את הבקשה מהצד השני או תקופה ארוכה יותר שקבע בית המשפט. בית המשפט רשאי לקצר את התקופה האמורה אם מצא כי ישנם טעמים מיוחדים המצדיקים זאת.

(ג) בית המשפט רשאי לאשר אימוץ או ויתור על חוזה קיים לאחר שנתן לצד השני לחוזה, הזדמנות להשמיע את טענותיו; בית המשפט רשאי להתנות את אימוץ החוזה הקיים או הויתור עליו בתנאים.
(ד) לא הודיע בעל התפקיד על החלטתו כאמור בסעיף קטן (ב) או לא הגיש בקשה לאישור, לפי העניין, למרות בקשת הצד השני לחוזה לפי סעיף קטן (א), יראו את החוזה כאילו אומץ בתום התקופה כאמור בסעיף קטן (ב).
350ז2. דין חיובים בחוזה קיים

(א) אומץ חוזה קיים, יהיה דין חיובים שמועד קיומם לאחר מועד האימוץ, כדין הוצאות הבראה.

(ב) (1) נפגע הצד השני לחוזה קיים שאומץ, מהפרתו בידי החברה לפני האימוץ, לרבות לפני תחילת הליכי ההבראה, יראו אותו כנושה של החברה כדי סכום הפגיעה, והסכום האמור ייחשב לחוב בר-תביעה בהליכי הבראה."

"(2) על אף האמור בפסקה (1), דין סכום הפגיעה יהיה כדין הוצאות הבראה אם שוכנע בית המשפט כי הפרדת החיוב שהופר לפני תחילת האימוץ כאמור, מהחיוב שקוים לאחר מכן, אינה סבירה ואינה צודקת בנסיבות העניין, והצד השני לחוזה מקיים את חלקו בחוזה בתקופת הליכי ההבראה של החברה.

(ג)
אישר בית המשפט ויתור על חוזה קיים, יחדלו ממועד זה כל הזכויות והחבויות של החברה לפי החוזה, ואולם לא יהיה בוויתור כדי לפגוע בזכויותיו ובחבויותיו של אדם אחר אלא במידה הנחוצה לשחרר מחבות את החברה ונכסיה.

(ד)
הנפגע בשל הפרת חוזה קיים בידי החברה לפני הויתור עליו לרבות לפני תחילת הליכי ההבראה או מחמת הויתור עליו, יראו אותו כנושה של החברה כדי סכום הפגיעה, והסכום האמור ייחשב לחוב בר-תביעה בהליכי הבראה.

(ה)
חיובי הצדדים לחוזה קיים שמועד קיומם מתחילת הליכי ההבראה ועד האימוץ או הוויתור, ייחשבו להוצאות הבראה אם בעל התפקיד הסכים לקיומם או אם מצא בית המשפט כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין."

אני לא רוצה להתחיל את נושא האשראי החדש. בעוד 10 דקות יש לי ישיבה אחרת, אני נורא מצטער. אני רוצה להצביע על הסעיפים עד 350ח.
למשרד המשפטים יש הערה? אתם יכולים להעיר, נו.

למה לא מצביעים על כל החוק, אדוני?

כי אין לי זמן, אני נורא מצטער. העניין הזה של אשראי חדש, יש בו כל מיני שינויים שצריך לדון בהם - -

לא שינינו כלום מהפעם הקודמת.

אתם לא שיניתם, אני שיניתי. אני צריך לחשוב, אתה יודע, אני בן-אדם שמשנה את דעתי מפעם לפעם.

אין להם אשראי אצלך?

אחרי היום בערב אני אגיד לך אם יש להם אשראי אצלי.

בעוד 10 דקות אני צריך להתחיל ישיבה אחרת, ולכן נצביע עד סעיף 350, ויש לנו עוד מועד.

יש מועד שביטלנו כי חשבנו שנסיים היום, אז נחזיר אותו.

יש לנו עוד מועד, ואז גם תגיע כבוד הנשיאה גילאור.

יש על מה לדבר או שאתה החלטת?

מה, שאני דוחה את המשך הישיבה?

כן.

אני החלטתי. אתה תלך לישון גם, אתה נראה לי עייף מדי.

לא, אני רגוע לגמרי.

אני יודע שאתה רגוע לגמרי, אבל עכשיו אתה יכול ללכת לישון כדי שלא יגידו שבגללי אתה לא ישנת לילה ויום.

לא, את הלילה לא בגללך.

זה שלא ישנת בלילה בגללי, אני שמח. לא שלא הועלת במשהו, רק גרמת נזק.

מה אתה רוצה?

הצבעה.

אין הצבעה, רק עד 350. יש לי בעוד 10 דקות ישיבה אחרת.

אפשר לכנס אחר כך את הוועדה?

לא, ב-11:00 יש מליאה. לא קרה שום דבר, עד שהגשתם את החוק הזה, חכו.

אני מצביע עד סעיף 350ז, חוזים קיימים, כולל – מי בעד?

הצבעה

בעד סעיפים 350 עד 350ז – פה אחד

סעיפים 350 עד 350ז נתקבלו.
תודה רבה, הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 09:50.>