PAGE
23
ועדת המשנה למאבק בסחר בנשים
20/06/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 37>
מישיבת ועדת המשנה למאבק בסחר בנשים
יום רביעי, ל' בסיון התשע"ב (20 ביוני 2012), שעה 9:30

<הכשרות מקצועיות לנשים שורדות זנות>

חברי הוועדה: >
אורית זוארץ – היו"ר
שלמה מולה

מרינה סולודקין

>
אנה גלוק - סגנית מנהל אגף בכיר להכשרה מקצועית, משרד התמ"ת

אלה אייל בר-דוד - מרכזת תשתיות ופרויקטים לתעסוקה, לשכת המשנה למנכ"ל, משרד התמ"ת

רחל גרשוני - מתאמת המאבק בסחר בבני אדם, משרד המשפטים

מירב שמואלי - עוזרת ראשית למתאמת המאבק בסחר בבני אדם, משרד המשפטים

דוד חכמוב - מתמחה, משרד המשפטים

סטנלי בייקר - מתנדב, משרד המשפטים

רובי קיים - ק' חוקרים ארצי באח"מ, המשרד לביטחון פנים

אפרת שרעבי - מפקחת ארצית, תחום זנות, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

אוקסנה אורמן - רכזת אטלס – מקלט לגברים קורבנות סחר, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

ויקטוריה גולצמן - מנהלת המסגרות לטיפול, "מעגן" - מקלט לנפגעות סחר בנשים

נטליה מלמד - רכזת המקלט, "מעגן" - מקלט לנפגעות סחר בנשים

אפרת שרעבי - משרד הרווחה והשירותים החברתיים

ציפי נחשון-גליק - משרד הרווחה והשירותים החברתיים

רן רידניק - משרד האוצר

מוחמד מסאלחה - עוזר משפטי, הרשות לקידום מעמד האישה, משרד ראש הממשלה

גילי ורון - המטה למאבק בסחר בנשים, עו"ד, מטה המאבק לסחר בנשים

אורי קידר - עו"ד, המטה למאבק בסחר בנשים

רעות גיא - מנהלת במטה הארצי, על"ם - עמותה למען נוער במצבי סיכון

מאיה זמיר - סטודנטית, אוניברסיטת בן גוריון בנגב - קידום מענים לנשים במעגל הזנות – רציונאל

מאיה רגב - סטודנטית אוניברסיטת בן גוריון - קידום מענים לנשים במעגל הזנות - רציונאל

סיוון רם - סטודנטית אוניברסיטת בן גוריון- קידום מענים לנשים במעגל הזנות רציונאל

אסתר פיקדו - סטודנטית אוניברסיטת בן גוריון בנגב - קידום מענים לנשים במעגל הזנות – רציונאל

לודמילה לוייב - סטודנטית אוניברסיטת בן גוריון בנגב - קידום מענים לנשים במעגל הזנות – רציונאל

אורלי טגדייה - סטודנטית אוניברסיטת בן גוריון בנגב - קידום מענים לנשים במעגל הזנות – רציונאל

אורטל ברנדווין - סטודנטית אוניברסיטת בן גוריון בנגב - קידום מענים לנשים במעגל הזנות – רציונאל

אניה שץ - סטודנטית אוניברסיטת בן גוריון בנגב - קידום מענים לנשים במעגל הזנות – רציונאל

רון שושן - סטודנטית אוניברסיטת בן גוריון בנגב - קידום מענים לנשים במעגל הזנות – רציונאל

מרינה זלוטין - סטודנטית אוניברסיטת בן גוריון בנגב - קידום מענים לנשים במעגל הזנות – רציונאל

עידית הראל-שמש - מכון תודעה

מירב לוי - רכזת תעסוקה תחום נשים, הרשות לשיקום האסיר

לילך בן משה - מנהלת מרכז תל"מ, הרשות לשיקום האסיר

שרון צ'רקסקי - מנהלת תחום קשרי ממשל, ויצ"ו ישראל

לילך צור בן משה - מנהלת עמותה במשותף

רינה וסרמן - יושבת ראש מועצת ארגוני הנשים בישראל, מועצת ארגוני הנשים

טלי קורל - מתנדבת, מכון תודעה - חקר תופעת הזנות בארץ ובחו"ל

נעמה ריבלין - קרימינולוגית קלינית, מנהלת הפרויקט, סלעית – סיוע לנשים במעגל הזנות


גלעד נתן – מחלקת המחקר והמידע של הכנסת

אריאלה אהרון

הדס צנוירט
<הכשרות מקצועיות לנשים שורדות זנות>

בוקר טוב, אני מתכבדת לפתוח את הישיבה בוועדת המשנה למאבק לסחר בנשים. הבוקר הזה הוא בוקר חגיגי ומיוחד – אמש מזכירת המדינה האמריקאית, הגברת הילארי קלינטון, הודיעה בהתכנסות שהיא קיימה, על הדירוג של מדינת ישראל במיקום הראשון - מבחינתנו, ישראל עלתה למיקום הראשון כמדינה שנאבקת בסחר בבני אדם, נאבקת בסחר בנשים. עדיין לא נוכל לנוח על זרי הדפנה – מלאכה רבה לפנינו, אבל אנחנו בהחלט מרגישים סיפוק, בין מהמידע שעבר ממדינת ישראל, מהגופים, מהארגונים, ממשרד הממשלה ומהעבודה הרחבה שנעשית כאן, לדירוג שלנו. לאורך שנים דורגנו במיקום השני.
אני מזכירה שלפני עשור הגברת הראשונה הילארי קלינטון – אז היתה אשת הנשיא – קבעה כי מדינות שמקבלות סיוע חוץ, מארצות הברית, יחוייבו לטפל בתופעת סחר בבני אדם, ובכל שנה יופק דוח, שיבקר את המדינות שמקבלות סיוע אמריקאי, ומדינות שלא תעשינה די כדי למגר את התופעה, לאכוף את החוקים, לחוקק חוקים, לקדם פעולות מניעה, יהיו סנקציות על התקצוב ועל הסיוע לאותן מדינות.

מבחינתנו, אני מרגישה שעלינו בדירוג האשראי של ישראל בכל הקשור לטיפול ומאבק עיקש ונחוש בסחר בבני אדם בכלל ובנשים בפרט. מבחינתנו, זו הכרה בעבודה שהיושבים בחדר הזה ורבים אחרים - לא נמצאת אתנו עו"ד רחל גרשוני ולא נמצאים אתנו גורמים רבים אחרים, שמובילים את המאבק יחד עם השרים ועם הנציגים במשרדים השונים. הדיון שהתקיים אתמול בוועדה מחדד, שעדיין ארוכה הדרך, ועדיין אנחנו צריכים לנקוט מאמצים רבים נוספים כדי למגר את התופעה, כפי שהתפתחה היום.

הדיון אתמול התקיים על 15 נשים שאותרו כקורבנות סחר, ועדיין נמצאות במתקן הכליאה. לאחר הדיון התחייב המשנה למנכ"ל במשרד הרווחה, להעבירן תוך חודש למקלט. אני מקווה מאוד, שפרק הזמן שבו ישהו קורבנות במתקן הכליאה יהיה קצר מפרק הזמן שבו שוהות הקורבנות נכון להיום. זה רק מחדד את העובדה שיש עוד דרך ארוכה.

על סדר-היום היום הוא המשך הטיפול שלנו בוועדה בנשים שורדות זנות, בקורבנות סחר וקורבנות סחר פנים - יש כאלה שעושים הבחנה בין זנות לסחר פנים. אגב, בדוח מחלקת המדינה ההתייחסות לזנות היא כאל סחר פנים, ולכן אנחנו במסגרת הוועדה נמשיך לטפל בכל סוגיית הזנות, בסיוע לקורבנות הזנות בישראל, בתהליך השיקום שלהם.

הדיון הזה תואם עם משרד התמ"ת כבר לפני חודשיים, והבוקר הודיעו לנו שהגורמים הבכירים ממשרד התמ"ת לא יוכלו להגיע – הגיעו גורמים שימלאו את מקומם, אך כן אציין את שמותיהם, כי זה חשוב: תיאמנו עם שלום בן-משה, מנהל אגף בכיר להכשרה מקצועית, ועם הגברת מיכל צוק, שממונה על הרגולציה בתחום התעסוקה. הוועדה רואה את זה בחומרה רבה, שאנחנו פונים למשרדים, מתאמים אתם, וברגע האחרון הם מודיעים שלא יגיעו, הגורמים הבכירים. אני מקווה מאוד שהגורמים שכן הגיעו לדיון, יוכלו לתת מענה לסוגיות שיעלו כאן גם ברמה של מקבלי החלטות, כלומר להעביר את זה לקבלת החלטות. אנחנו בוועדה, כפי שאנחנו עושים בשאר הדיונים, נעקוב אחר ביצוע אותן התחייבויות.

נתחיל בסקירה קצרה של ד"ר גלעד נתן ממחלקת המחקר והמידע של הכנסת.

בוקר טוב. שיקום תעסוקתי ככלל זה גורם מפתח בשיקום של אוכלוסיות שנמצאות בשיקום, ולא משנה אם מדובר באוכלוסייה שאנחנו עוסקים בה כאן, של נשים במעגל הזנות, או גברים במעגל הזנות או אוכלוסיות אחרות בשיקום. הוא מהווה גורם מפתח בשיקום של אסירים, של נפגעי נפש, של נכים. שיקום תעסוקתי הוא מפתח מרכזי בחזרה לחיים נורמטיביים.

בדקתי ומצאתי שאכן במסגרת התוכנית הממשלתית מופיע שיקום תעסוקתי כנושא שאמור להיות, ויש הכנה לחזרה לחיי עבודה, אבל אין מספיק קורסים מקצועיים, ולא נעשים קורסים ייעודיים – האוכלוסייה היא לא אוכלוסייה ייעודית מוכרת לצורך קורסים - לא של חינוך למבוגרים ולא של הכשרה מקצועית למבוגרים.

אין התייחסות ממוקדת לקורבנות זנות כמו שמתייחסים לנפגעי סמים שנמצאים בתהליך שיקום, לאסירים שנמצאים בתהליך שיקום?

אין. חלק גדול מהנשים שנמצאות – קודם כל, אנחנו מדברים פה רק על נשים ולא על אוכלוסיות אחרות בזנות, שלא מטופלות היום- - -

מה קורה עם אוכלוסיות אחרות שנמצאות בזנות?

אם יש להם זכאות אחרת, כלומר אם האדם הוא, לצורך העניין, מקבל הבטחת הכנסה או אסיר משוחרר או חולה נפש- כן; אם לא – אין לו, אבל כך בכל התחומים. גברים וטרנסג'נדרים – אין בהם טיפול במסגרת התוכנית.

דרך הפייסבוק יש זעקה של גברים.

וטרנסג'נדרים.

שרוצים את השיקום אחרי זנות.

לבקשתה של יו"ר הוועדה, אחד הדברים שאני עובד עליו עכשיו הוא סקירה של כל הנושא, כולל גברים וטרנסג'נדרים בישראל.
גם חינוך למבוגרים וגם הכשרה מקצועית אלה שני תחומים שעברו קיצוצים תקציביים מאוד משמעותיים, ובעצם לא נגישים היום לאוכלוסייה הכללית אלא רק לאוכלוסיות יעד מוגדרות, וגם אוכלוסיות היעד המוגדרות האלה לא תמיד מצליחות לממש את הזכאות שלהן, כי אין תקציב, אין מספיק קורסים, אין קורסים שמתאימים מספיק לקבוצות, אז אוכלוסייה שלא מוגדרת כאוכלוסיית יעד, וגם צריכה מסגרות שנפרדות שאין היום, כלומר אחת הבקשות שעלו, זה שיהיו מסגרות נפרדות – לא תמיד נשים מגיעות ומצליחות להסתדר במסגרת הכללית – המסגרת הזאת לא קיימת.

כלומר הקמת מסגרות לקהל יעד ולקבוצות ממוקדות.

כן, זה גם לא קיים.

ראיתי נכונות, כשביצעתי את הסקירה, מצד המשרדים, לטפל בנושא. צריך לזכור שהמצב התקציבי שלהם אינו מזהיר, בלשון המעטה.

הדיון הזה מתקיים בהמשך לדיון שקיימנו עם שר הרווחה, שדיבר בצורה מאוד מפורשת על כך שזנות היא לא בחירה, שזנות היא תוצאה של נסיבות חיים קשות, שהמדינה צריכה לקחת אחריות, ואני חוזרת על דבריו כפי שנאמרו לפרוטוקול, והעובדה שיש צורך בהקמת מסגרות גם בתוך משרד הרווחה וכמובן, בשיתוף משרד התמ"ת – בשיתוף פעולה או במסגרות נוספות בתמ"ת, שייתנו מענה לאותם קורבנות. הדיון הזה התחיל אחרי קידום הצעת החוק לאיסור צריכת שירותי מין וטיפול בקהילה, והשאלה של קורבנות זנות – מה יהיה אתנו, איך אנחנו נוכל לחזור ולהשתלב בעולם התעסוקה, פרנסתנו נפגעת. היו כאן האשמות מאוד קשות של נשים בזנות וטרנסג'נדרים וטרנסג'נדריות, שאנחנו בקידום החקיקה פוגעים בפרנסתם. לכן זו היתה הצעה של השר ושל נציגים נוספים בדיון, ודובר באופן מפורש על הרחבת סל השירותים ויצירת סל שירותים שיותאם לקורבנות זנות. אנו עומדים ערב הכנת התקציב לשנת 2013, ואנחנו מתחברים כאן לדברי השרים, כפי שנאמרו – לא רק על-ידי שר הרווחה; גם על-ידי שרים אחרים בכל מה שקשור בטיפול בקורבנות ומתן מענה.

אני רוצה לשמוע את נעמה ריבלין, מנהלת סלעית, כמי שמנהלת הוסטל ומערכת שלמה שמלווה ומשקמת נשים קורבנות זנות. לגבי גברים וטרנסג'נדרים, כפי שאמר ד"ר גלעד נתן, הנושא הזה יעלה על סדר-יומה של הוועדה, כי אין שום גורם אחר בתוך הבית הזה, שמוכן לקחת אחריות על הסוגיה הזאת. אנחנו נבחן את זה בצורה ממוקדת, ונדאג שבתקציב תהיה התייחסות מפורשת גם לגברים שהם קורבנות זנות וטרנסג'נדרים. בבקשה.

לגבי טרנסג'נדרים, חשוב לי לציין, אם כי זה לא מספיק, וכן צריך לתת לזה מענים ייחודיים – בשנה האחרונה אנחנו מטפלים בכ-20 טרנסג'נדרים, וזה רק עולה ועולה. הם כן רואים בנו כתובת, ומגיעות אלינו, ואפילו קבוצה ייעודית לעניין הזה. אני חושבת שהם צריכים מענים ייחודיים, וזה לא המקום.

לגבי תעסוקה ותעסוקת נשים, סלעית הוקמה לפני כארבע שנים, ובמהלך שלוש שנים וחצי טיפלנו בכ-400 נשים שונות בשנה. נושא התעסוקה הוא אחד מהמרכזים השיקומיים שלנו – הוא מאוד מרכזי בתהליך השיקומי, מעבר לחלק הנורמטיבי של לקום בבוקר ולתפקד ולשנות את אורח החיים של לילות אפלים ובקרים יעילים – מעבר לזה אנחנו מאמינות שרק כאשר אשה תרגיש עצמאית כלכלית, ותדע שהיא שווה בזכות עצמה, באמת יחל תהליך השיקום, אחרת בראש שלהן תמיד המחשבה, גם אחרי תהליך השיקום והעיבוד הנפשי, המחשבה היא שאני צריכה גבר כדי להתקיים. השיקום התעסוקתי הוא מאוד חשוב, יש לנו רכזת תעסוקה במשרה מלאה, שמלווה את הנשים מהיום הראשון, מכירה אותן ועושה השמה לכל אשה בהתאם ליכולתה. בממוצע כ-30 אנשים משתלבות בשנה בתעסוקה. המגוון התעסוקתי הוא בהתאם ליכולת האשה, אבל השמיים הם לא הגבול אלא הרבה יותר נמוך מזה. המעסיקים הידידים שלנו הם מעסיקים שיודעים על האשה ועל השיקום שלה, ושהיא נמצאת בתהליך שיקומי, ואנחנו מלווים אותה ואת המעסיק בתהליך הזה.
הן משתלבות מאוד יפה בתחומים של מכירה – קופאיות, בעיקר ברשת AMPM, סופר פארם, טיב טעם, במטבחים, מסעדות. הן מתקדמות מאוד יפה, כי כשפותחים להן את הדלת, הן מוכנות לתת את הנשמה. לפעמים צריך אפילו לעזור להן להבין, שמותר גם לשים גבולות. הם מתקדמות להיות אחראיות משמרת, עושות עבודה מאוד יפה, אבל די מהר הבנו שבלי קורסים ובלי משהו שנותן מענה להכשרה מקצועית, הן ידשדשו בתחום המכירות, והמקסימום - להיות אחראי משמרת. באופן וולנטרי, וגם כשדיברתי עם גלעד, עשינו כשלושה קורסים בשנה – הכול מתרומות. זה לא סיסטמטי אלא בהתאם למה שעולה מהשטח ובהתאם למה שידנו משגת ומי מוכן לתרום. היו שני קורסים, בימים אלה מסתיים קורס שני בג'ון ברייס, בתרומה, בתחום של מחשבים והכרת המחשב - וורד, אקסל, כדי להכין נשים לעולם תעסוקתי קצת יותר מתקדם. קורסי בישול עם בית ספר לבישול, בתחום קונדיטוריה, כדי שגם אם ישתלבו בתחום המטבח, זה יהיה לא רק לחתוך מלפפונים. עיצוב אופנה – פעמיים התקיימו קורסים עם בית ספר לאופנה בנושא של סטיילינג, וכל זה בתרומה של אנשים טובים, וזה לא שיטתי.

מה זאת אומרת, תרומה? הרי הפעילות של סלעית ממומנת על-ידי משרד הרווחה.

לא למלגות, לא להכשרות מקצועיות.

אז בעצם תהליך השיקום הוא תהליך שיקום רגשי, פיזי, נפשי וכל מה שקשור לתעסוקה?

רכזת תעסוקה היא חלק מהתוכנית, היא מתוקצבת כאיזושהי הבנה, שצריך לעזור להן – לא בהכשרות מקצועיות, זה הכול היה בהתנדבות. ראינו צורך – פנינו לבית ספר לבישול, ראינו צורך - עיצוב אופנה. ברגע שנוצרו קשרים, זה פעם שנייה ושלישית קורה.

למה התמ"ת לא מממן?

תכף נבדוק. נשמע מה קורה היום, ואז נשמע את התמ"ת ואת משרד הרווחה.

לפעמים אנחנו עוזרות לאשה באופן פרטני, להגיע לקורס ייעודי דרך מה שהיא זכאית בהבטחת הכנסה – אם היא מוכרת בנכות נפשית, היא זכאית, אבל אין הגדרה מתוקף ביותן משתקמות בזנות שום הגדרה ייעודית, כלומר אם במקרה היא מוכיחה שהיא זכאית לסל שיקום, או עברה תהליך של אבחון כמוכרת נכות נפשית, היא זכאית לקורסים, אבל אנחנו הגענו למסקנה, ובארבע השנים שאנחנו מלוות אותן, כשהן מופנות לקורסים לבד, יש הרבה יותר אחוזי נשירה; כשאנחנו ליווינו קורס, ונרשמו 15 נשים, 12 או 20 נשים, כמעט כולן סיימו את הקורס – אחוזי נשירה נמוכים. אנחנו מלווים את הקורס הזה על-ידי אשת מקצוע שלנו, שמלווה את הקורס, ואז יש גם פחות נשירה. הן מרגישות שגם הפן הרגשי מקבל שם מענה. אם יקומו בבוקר, ויגידו: למה לי לקום? למה צריך – הן לא רואות את התקווה, ואז הן נושרות מקורסים; כשזה מלווה בפן רגשי, זה מצליח. יש לנו אחוזים של לפחות 60 או 80 אחוזים של נשים שמסיימות את הקורסים. מאוד חשוב להקים קורסים ייעודיים בתחומים שייתנו אופק וחזון – גם בתחום של ניהול משרד, הנהלת חשבונות, מחשבים, עיצוב גרפי וכל הדברים שיכולים לקדם אותן.

בשנה האחרונה הגיעו אלינו הרבה מאוד פניות דרך קו סיוע אוכלוסיית נשים, שחלקן גם אקדמאיות, ולאו דווקא התדמית של זנות הרחוב, שצריך לתת לה הכשרה מקצועית, אבל גם אם יש תואר אקדמאי, לפעמים גם תואר שני, היא לא מסוגלת לעסוק בתחום בגלל עניינים רגשיים, ושוב צריך ללוות אותה, לפעמים באיזושהי התמחות, כדי להרגיש שווה, ולחזור לעבוד במה שלמדה מלכתחילה.

אם אני מבינה נכון, את מציעה סל שיקום, שיכלול גם התייחסות ממוקדת ותקצוב לכל סוגיית ההכשרות המקצועיות. אנחנו בהחלט מדברים על הכשרות מקצועיות, ומבחינתנו, גם האקדמיה היא לא מחוץ לתחום. קיימנו דיון במסגרת אחרת בכנסת על חד-הוריות שמוסללות ברוב המקרים למסלולי תעסוקה מאוד ממוקדים, והמסלול האקדמי, שהיה פיילוט, אבל הסתיים, חסום בפניהם, אז מבחינתנו, המענה צריך להיות רחב ככל שניתן.

נכון. נשים שהן זנות, ו"זכו" להיות גם מכורות לסמים לשעבר, דרך הרשות למלחמה בסמים הן זכאיות אפילו למסלול של לימודים אקדמאיים, למלגות. זה מסלול שאנחנו משתמשות בו, אבל יש גם נשים שלא השתמשו בסמים, והן לא יכולות לקבל את המענים דרך שם.

אם היתה הכרה ייעודית גם בעניין של שיקום זנות, זה היה מקדם את העניין, והן לא היו צריכות להוכיח שהן פגועות נפש או זכאיות מסיבה אחרת שנלוית לזנות.

כלומר בעצם הרציונל שעומד מאחורי תכנון וחשיבה ויצירת סל שיקום כולל לשורדות זנות הוא בשיתוף פעולה בין משרד הרווחה לתמ"ת. אגב, פנינו גם לשר השיכון, כי אחת הסוגיות שעלו זה שאני עוברת תהליך שיקומי ומשתלבת בעולם התעסוקה, אבל אני עדיין לא מצליחה לממש את יכולתי לרכוש בית או אפילו לשכור בית. בהרבה מקרים הן נופלות על הציר הזה של דיור, לכן אנחנו רואים את זה בצורה הרבה יותר רחבה – זה תעסוקה, דיור, זה שיקום בריאותי, זה שיקום נפשי, כל הרצף.

אפרת שרעבי, משרד הרווחה, בבקשה. נשמח אם תעדכני אותנו גם מה התפתח מאז הדיון עם השר – אם יש לך הודעות לוועדה.

ראשית, אני מציינת שהמשרד מממן נכון להיום ב-100 אחוז את מסגרות הזנות שקיימות במדינה. אנחנו מונים את זה בהיקף של 6.4 מיליון ₪ לשנת 2012, את כל מסגרות הטיפול – יש בחיפה, אופק נשי, שלא נמצא כאן, וגם למסגרת הזאת יש רכזת תעסוקה שאנחנו מממנים, והיא מטפלת בכל היבטי התעסוקה של הנשים במסגרות שלהן.
התקציב אמנם בשנת 2012 מעט קוצץ בגלל קושי של הרשויות, להשתתף בעלות של 25 אחוז.

אתם דורשים מאצ'ינג מהרשות המקומית? אבל המרכזים הם אזוריים – איך אפשר לדרוש מעיריית תל-אביב שתממן ב-25 אחוזים פעילות מרחבית? צריך לבקש מכל הרשויות.

זה משהו שאנחנו חושבים עליו.

או לממן את זה מהמשרד.

חלק מהנשים בחיפה, בבאר שבע וגם בתל-אביב הן תושבות המקום. יתר הנשים – אנחנו נפעל בהתאם לרשויות.

למיטב ידיעתי, רוב הפונות לסלעית הן לא תושבות תל-אביב.

75 לא תושבות תל-אביב. 25 זה כאלה שזרוקות כבר הרבה שנים, אז יש כתובות בתל-אביב, אבל בשלוש שנים זה לא עלה על 25.

אז המאצ'ינג של הרשויות המקומיות, ולכן קיצצתם.

ממש מעט- משהו כמו 10 אחוז.

זה אוויר לנשימה במקרים מסוימים. מה יהיה ב-2013?

כרגע אנחנו פועלים כדי לבנות מודלים לתפעול כל המסגרות, לגלם את כל העלויות, ההוצאות הקבועות, ההוצאות המשתנות – כל ההיבטים, של כשאשה נכנסת למסגרת כזאת, מה היא צריכה, איזה סוג של טיפול. כל ההוצאות של התעסוקה, כלומר מנסים לראות כמה.

מתי תוכלו להציג את זה בפני הוועדה?

משנת 2013, כך יהיה התקציב לפי תעריפים. לכן צריך לבנות מודל. אני מניחה שלקראת תחילת השנה הבאה נהיה יותר חכמים והדברים יהיו יותר מסודרים, כי בשנים האחרונות התוכנית פעלה כפיילוט, כלומר נתנו לדברים לזרום. היום יש לנו יותר ניסיון.

הפקתם לקחים, אתם מבינים מה הצרכים שעולים?

ניסיון לא יסולא בפז.

אני מקווה מאוד שזה גם יתורגם לתקציב ולפעולות.

לגבי הטרנסים והגברים – האם בתוכנית הזו שאתם מקדמים עכשיו, תיקחו בחשבון גם את הנושא הזה? זה לא על סדר-היום, אבל חשוב לנו לחדד את זה בכל פעם מחדש, כי כל פעם מתקצבים פרויקטים, מקצים לזה משאבים. אין שום התייחסות – לא לגברים, לא לנערים. גיל הכניסה לזנות - 13, 14 בישראל גם של נערים. כשמדובר בזנות, מדובר גם בזנות נערים.

אני יודעת שבתחום של טרנסג'נדרים שהם בני נוער, יש דירות שמופעלות.

אנחנו מדברים על התייחסות כוללת ורחבה ולא על דירה שנותנת מענה נקודתי. אני מדברת על עבודה מערכתית, כפי שעשו בתוכנית הלאומית למאבק ולטיפול בזנות – תוכנית לאומית, שתכלול פרק שלם, שיתייחס לאותן אוכלוסיות.

התחום הזה בחיתוליו מבחינת כמה- --

ממש לא בחיתוליו; כל סוגיית הטרנסים בישראל- - -

אני מדברת על איך אנחנו פוגשים אותו ולא על ההיקפים. יכול להיות שחלק מהנתונים יובאו במסגרת הסקר הלאומי שאנחנו מפעילים אותו, והוא מאוד התקדם במסגרת פגישות שאנחנו עושים עם החוקרים. עשינו כברת דרך רצינית מאוד. בימים אלה ממש יוצאים החוקרים לאיתור ולתחקור, ואנחנו מתקדמים מאוד בהיבט הזה, כי זה מחקר מורכב ומסובך מאוד.

כמה אנשים בערך במשרד הרווחה עובדים בתחום שיקום מזנות?

משרד הרווחה מעביר את התקציבים למסגרות השונות. יש לנו נציגים, שהם מפקחים מחוזיים בכל רשות, ואנחנו נמצאים בקשר עם המסגרות. המפקח לא מפקח רק על הנושא בזנות אלא הוא מפקח על נושאים נוספים שנמצאים ברשות, ושהם בתחום אחריותו. אני ממונה על התחום של זנות ושל כתות. יתר המפקחים עושים דברים נוספים. המשרד מעביר את התקציב למסגרות, ונמצא אתם בקשר.

וכמה במסגרות עובדים? אני חושבת שאנחנו צריכים לבקש משר הרווחה פגישה של חברי הוועדה, חברי הכנסת - הגיע הזמן לעשות תכנון מחדש. אנחנו יודעים את התחומים, שעובדי סעד, יש הרבה, וגם יש הרבה בעיות, כי הם מוציאים את הילדים מהמשפחות הנורמטיביות, אז הוא צריך לחשוב על חלוקת המשאבים מחדש. זה תחום ראוי מאוד, וצריך להרחיב בו את המשאבים.

יש עובדים סוציאליים ברשויות שעוסקים ממוקד עם האוכלוסייה הזאת?

ככל שידוע לי, לא. יש כל כך הרבה נושאים. זה בעצם תת-התמחות.

בנטל העומס שיש על עובדים סוציאליים בטיפול במשפחות – עובדת סוציאלית אחת מטפלת במאות תיקים, אם יגידו לה: גם תטפלי באוכלוסייה כזאת, נראה לי שזה לא רציני. לכן, אם רוצים לעשות, צריך לעשות משהו מאוד מתוכנן ומקצועי. תהליך שיקום שנשים מסוג זה עוברות, וגם גברים, זה תהליך שהוא מצריך הרבה מאוד מאמץ ואנרגיה. לכן אני לא יודע, אם חשבתם להקצות תקן לעניין, או יכול להיות חצי תקן בעיר כזאת ואחרת, אבל זה צריך להיות משהו מאוד ממוקד.

אני לא יודעת אם ברשויות עצמן עולה צורך כזה של תקן, אם ההיקפים של אוכלוסייה פר ישוב מצדיקים תקן. זו הסיבה שיש פה מרכזים אזורים מקצועיים, אמונים על התחום, מבינים בזה, עם נתוני הצלחה מאוד טובים. יש בפריסה ארצית, יש בחיפה לטובת אזור הצפון, בתל-אביב לטובת אזור המרכז, בבאר שבע, ובקרוב אנחנו מתחילים לבנות את הצרכים לגבי אילת.

מה קורה לגבי שיקום תעסוקתי? אני יודעת שבמשרד הרווחה יש הגורמים שעוסקים בשיקום תעסוקתי. איפה נשים בזנות נכללות בתוך הפרויקטים האלה, ברמה העירונית אפילו, אם בכלל?

אולי אני לא מכירה הכול, אבל אני לא מכירה פרויקטים תעסוקתיים- - -

כסגנית ראש מועצה הייתי ממונה על האגף לשירותים חברתיים - אני מכירה את זה לפנים ולפני. הקמנו מרכז שיקום בישוב יחד עם הביטוח הלאומי, יחד עם משרד הרווחה. היתה עובדת שיקום באגף, שעובדת שיקום גם עם אנשים עם מוגבלויות, אבל גם עם אנשים עם מכלול צרכים. יש פה מעין כפל תפקידים או כפל תחומים - גם משרד הרווחה עוסקים בשיקום, מטפלים בסוגיות שקשורות לשיקום, מקצים משאבים לשיקום – עובדים אמנם עם מרכזי שיקום, אבל איפה ההתייחסות שלכם בתוך אותו תהליך לנשים בזנות, אם בכלל? אם תגידי לי שאין התייחסות, זה בסדר; חשוב לנו שתיקחו את זה בחשבון, ושזה יהיה על סדר-יומכם.

למיטב ידיעתי, נשים בזנות לא מוגדרות כאוכלוסיית שיקום פר אקסלנס של המשרד. יש להם מאפיינים ייחודיים- - -

ענית: הן לא מוגדרות כאוכלוסיית שיקום.

לפי ההגדרות שלנו, של האגף.

זה הקושי.

יש להם מאפיינים ייחודיים אחרים.

הן נופלות בין הכיסאות. את בעצם אומרת שבמשרד הרווחה אין קוד – נתקלתי באיזה קוד של משרד הבריאות, שהיו צריכים לתת טיפול פה למישהי – אין קוד כזה. יש קוד: שורדת זנות- - -

מי מגדיר?

לא, אני אומרת שיש מרכזים שמטפלים בנשים במעגל הזנות. יש להם שירותי תעסוקה. יש רכזת תעסוקה, שהמשרד מממן.

אבל גם ברשויות המקומיות. מצד אחד, את אומרת שיש בעיה של מאצ'ינג עם הרשויות המקומיות, אז אני אומרת: טוב, אז אני מחזירה אותך לרשות המקומית, במקום שיש מאצ'ינג. במקום שיש מאצ'ינג זה עובדת השיקום.

אבל אני לא בטוחה שאשה במעגל הזנות, ולא עברה תהליך שיקומי באחד המרכזים האלה, היא בכלל ערוכה, מסוגלת לעשות השתלבות מחודשת במעגל התעסוקה.

אבל גם בתהליך שיהא עוברת כאן, בסופו של יום, מה שתיארה בפנינו מנהלת המקלט והפרויקט הזה, כל מה שנעשה כאן זה ברמה של טובות אישיות, כלומר היא לא יכולה לחזור לקהילה אחרי תהליך שיקומי בהוסטל או במקלט, ולומר: אני עברתי תהליך שיקוי - איפה הרשות המקומית שממשיכה לטפל בי?

אפרופו שיתופי פעולה במסגרות ממשלתיות, יש פה מקום לחבור לתמ"ת, ולעשות קורסים ייחודיים, הכשרות מקצועיות ייחודיות בקבוצות קטנות, שיכולות לתת לנשים האלה את המענה. להם יש המידע הגדולה, את המיומנות והניסיון בהכשרות, בהתאמה שלהן.

נכניס את זה לדברי הסיכום, ונבדוק שזה קורה, שיש פה שיתוף פעולה בין המשרדים ויצירת רצף ואיגום משאבים, כי כולם יודעים שיש מעט משאבים, וצריך לאגם אותם. לא ייתכן שיש פה תהליך שיקומי ארוך וממושך שנקטע, כי כל מה שנעשה במסגרת סלעית, נעשה מרצון טוב וממחויבות ומתחושת אחריות, ולא כי זה מתוקצב או באמת חשבו על זה בתהליך. את מתארת פה תהליך של עברנו ארבע שנים, ואנחנו מפיקים לקחים – אנחנו מקבלים את זה, ואנחנו רוצים לראות את הרצף – איך אותה אשה חוזרת לקהילה, וממשיכה להיות מלווה על-ידי עובדת סוציאלית שיקומית באגף לשירותים חברתיים – שם אני מקווה שאין בעיה של מאצ'ינג. בבקשה.

בתוכניות הפעולה שלכם במסגרת אוכלוסיות מיקוד במשרד הרווחה מופיע הסיפור של נשים במעגל הזנות. יש הגדרה, איך אתם מטפלים, אבל הגדרת השיקום היא המפתח, בעיניי, כלומר מי מאתגר את העניין של שיקום או לא לשיקום?

זו סוגיה רחבה, כי זה קשור לביטוח הלאומי, ולכל גורם יש הקריטריונים שלו.

אם הביטוח הלאומי לא מכיר, ואתם לא תיתנו ההגדרה, שיש לו צורך שיקומי, כלומר זה תקציב, כלומר תקנים – זה פעולות, ואז משרד התמ"ת, נגיד: כשהם צריכים לייצר, נניח, הכשרה מקצועית מתאימה להן, והם יגידו: הן לא מוגדרות כשיקום, אנחנו לא הבטחת הכנסה, כלומר זה מין מעגל שלא יוצאים ממנו.
לכן אני חושב, שאתם חייבים לייצר ועדה בין-משרדית, שתכיר בנושא הזה כנושא שיקום, עם כל המשמעויות התקציביות של זה. אני לא מניח שמדובר בעשרות-אלפים. המדינה יכולה לעמוד גם בהגדרות. אם לא, תהיה בעיה. אני חושב שההגדרות האלה יסייעו למשרד המשפטים, למשרדים האחרים. אנחנו מתקדמים, אבל אנחנו גם קצת עומדים.

דווקא האוכלוסייה הזו הוגדרה כאוכלוסיית שיקום, ונבנו לה תוכניות ייחודיות. העלו אותם על דגל, והחליטו להניף את זה קדימה, ולעשות עבורם תוכניות ייחודיות מותאמות.

אנחנו בכל יום מברכות על כך שקבוצת שורדות הזנות הוגדרה כאוכלוסייה ברת שיקום, והיא מופנית למרכזים; אנחנו מדברים על רצף, על חזרה לקהילה, על חזרה לחיים הנורמטיביים. אנחנו לא רוצים להשאיר אותם בהוסטל כל החיים. אנחנו לא רוצים להשאיר אותן באותן מסגרות עד סוף ימיהן. הרעיון הוא חזרה לקהילה. כמו שעשו במשרד הרווחה בתחומים אחרים, של חזרה לקהילה של ילדים שהוצאו מבתיהם – מבחינתנו, אותן נשים שנמצאות במסגרות השיקומיות, נשים שהוצאו מחייהן, ורוצות לחזור לחיים הנורמטיביים. לכן אנחנו ממשיכות את הדיון הזה, ומתמקדות בסוגיות האלה. בבקשה.

התוכנית המקורית תוקצבה ב-21.25 תקנים שעוברים ממשרד הרווחה, כרגע בתקצוב מלא. אני מאוד מוטרדת מהקיצוץ האפשרי, שכאומרים: רק 10 אחוז. אני שואלת, איך רבים פה על 10 אחוז, ואף אחד לא יכול למצוא את הדרך ל-375 אלף, שזה אומר אולי סגירת מקום – עוד ארבעה תקנים זה אומר שאנחנו רוצים להרחיב תוכניות יפות של הכשרה מקצועית, אבל אם אני צריכה ללוות את זה רגשית, ויהיה קיצוץ, אני מאוד מוטרדת.

נקיים דיון גם על סוגיית התקציב בסוגיה הזאת. בבקשה.

אני רוצה להוסיף כמה נקודות שלא ראיתי אותן מוזכרות בדוח לגבי קטינות וקטינים בזנות. אנחנו מתייחסים לכל הנושא של הכשרה ותעסוקה לא רק ככלי לשיקום אלא לפעמים גם ככלי שמעודד מוטיבציה לשינוי. כשאנחנו פוגשים את האוכלוסיות שנמצאות עדיין בזנות, ולא אוכלוסיות שכבר בחרו בשינוי, בשיקום, יודעים שהמעגל הוא גדול, ולוקח זמן לצאת מעולם הזנות אל העולם הנורמטיבי – זה לא מדרגה אחת או שתיים אלא צריך לטפס הרבה שלבים בסולם הזה. היכולת שלנו להציע הכשרות או קורסים שרלוונטיים לאוכלוסיות צעירות, של קטינות, של קטינים, יכול להית מאוד משמעותי בדרך שלהם לצאת מעולם הזנות. לא ראיתי שיש התייחסות לזה בדוח, וכמובן, צריך להכניס את זה ולא לשכוח כל מיני צרכים של אוכלוסיות נוספות.

קראתי הבוקר בעיתון באופן משמח, אחרי הקמפיין הממשלתי מעודד העסקה של בני מיעוטים בעזרת תמריצים, פנו 300 מעסיקים – זו ידיעה משמחת, ואני חושבת שצריך לקחת מזה דוגמה. הרבה פעמים הקושי, ונעמה דיברה על תעסוקה של נשים בזנות בטיב טעם, בסופרים, ב-AMPM, ולא שאני מזלזלת, וכל עבודה מכבדת את בעליה, אבל פעמים רבות יש קושי גם רגשי, גם תודעתי לאוכלוסיות בזנות לומר: אם אני נמצאת בתחנה המרכזית בתל-אביב, לצורך העניין, ואחרי משמרת בתחנה – סליחה שאני משתמשת בשפת הרחוב - יוצאת עם 1,000 שקלים, ואחר כך תמורת 20 שקלים בשעה בסופר, אז העבודה בסופר משפילה אותי, שלא לדבר על לקוחות שנכנסים לסופר, שהיא מזהה אותם מהתחנה, והבלבול והקושי לקבל סמכות ומרות וכל מיני חוויות, שמאוד קשה לעבד אותם, ולנו מאוד קשה להבין אותם, אנחנו אומרים: ברור שעבודה בסופר טובה יותר מעבודה בזנות, אבל להן זה לא כל כך ברור. יכול להיות שצריך לחשוב על פתרונות תעסוקתיים יותר יצירתיים, יותר מכבדים, אולי לדבר על החלומות, על השאיפות – בטח של בני נוער וקטינים, שיש עוד הרבה שנים, אבל גם של נשים מבוגרות יותר, בעיניי.

לא הוזכר גם בדוח, אבל נפתחה בשנה האחרונה עמותה: הופכות את היוצרות, של שתי נשים מדהימות, שהתנדבו הרבה שנים במרכז סיוע: איריס שטרן-לוי ולילך בן-דוד. אני יודעת שהן עובדות בשיתוף פעולה גם אתנו בעלם וגם עם סלעית. עיקר העבודה שלהן זה לאסוף תקציבים כדי לקיים את העמותה. זה נראה לי מגוחך, אבל הן כבר הצליחו לעשות שני פיילוטים מאוד יפים – פתחו קורס גם בסטיילינג, גם בעיצוב אופנה בשיתוף פעולה עם עסקים, ושווה ללמוד מהניסיון שיש להן – עושים את זה בקבוצות קטנות עם ליווי של מתנדבות. שווה לראות, אולי זה יכול להיות הפיילוט לאיך לתקצב את זה ולהמשיך את זה הלאה. שווה להזמין אותם גם לדיונים ולהכניס את זה לפרוטוקול.

תודה רבה על ההערות החשובות. הגיעה הנה קבוצת סטודנטיות מאוניברסיטת בן-גוריון. במשך השנה הן עוסקות בפרויקט קידום מענים לנשים במעגל הזנות, הן העבירו את נייר העמדה. נוכל לחלק את נייר העמדה לאחר שתציגו אותו. בבקשה.

אנחנו מייצגות את כל החברות שלנו, שיושבות שם.

קודם כל, תודה רבה שקיבלתם אותנו פה – זה לא ברור מאליו. אנחנו מטעם קורס קהילתי שעברנו, עשינו פרויקט של אבחון המענים לנשים המצויות בזנות. פנינו לכל מיני גורמים באר שבע, בסלעית וגם בחיפה. ניסינו לאבחן, מה חוסר המענים. נראה לי שכולם מכירים את זה, ומצאנו שהדרך לאגם את הכול זה דרך סל שיקום, כלומר שיהיה אפשר לקדם את זה, אם זה יהיה תחת שם אחד, שהנשים הללו תהיינה זכאיות בתור נשים שהן מעוניינות ומצליחות לצאת ממעגל הזנות, ויהיו להן המענים.

מה אתן מציעות בסל השיקום, ממה שבדקתן?

היום מי שמקבלת סיוע מהמדינה, מקבלת סיוע בגלל מצבים נלווים – או בגלל התמכרות לסמים או בגלל היותה אם חד-הורית או משהו כזה. מתוך האבחון שעשינו ראינו שהצורך המרכזי הוא ליצור סל, שיאפשר להן להיכנס לחיים נורמטיביים, כי יכלול בתוכו את כל תחומי החיים. אשה שאין לה קורת גג ואין לה אוכל ואין לה מעון לילדים, לא תלך לשיקום תעסוקתי. לכן, כיוון שהוועדה עוסקת בשיקום תעסוקתי, שהוא הנושא המרכזי, אבל יש לכלול סביבו את שאר התחומים, כדי שהנשים האלה תוכלנה לאפשר לעצמן את השיקום התעסוקתי, ובעקבותיו את השיקום של החיים וחזרה לחיים נורמטיביים ולבניית חיים בתוך הקהילה כחלק מהקהילה. דברים שראינו, מעבר לשיקום התעסוקתי, זה הצורך בליווי נפשי הן להן כנשים, הן לילדים, לבני הזוג, למשפחות – ליווי משפחתי לילדים, עזרה במעונות יום, כפי שמקבלות היום נשים חד-הוריות, כדי שהן תוכלנה להתפנות לטפל בעצמן. אולי אפשרות של הבטחת הכנסה, כפי שקיימת בסל שיקום של בריאות הנפש.

אחד הדברים שעלו באבחון שעשינו, זה שלנשים הללו קיים קושי גדול בתיווך מול מוסדות המדינה. לכן אולי כחלק מסל השיקום, לאפשר גורם מתווך מול מוסדות המדינה, מול ביטוח לאומי. לנשים האלה בדרך כלל אין אמון במוסדות המדינה, ולכן רובן גם לא פונות לקבל עזרה, גם אם היא מגיעה להן. הנושא של תיווך הוא חשוב. אנחנו חושבות שצריך ליצור צוות חשיבה, אולי דרך הוועדה הזאת, שייקח על עצמו לבדוק את ההשלכות הפרקטיות של הרעיון הזה.

העברתם את ההמלצות שלכם לנציגי המשרדים?

הם הגיעו אלינו, ובסוף הדיון נעביר את נייר העמדה. נשמח גם לקבל את הדוח כולו לוועדה. אני מניחה שגם במחלקת המחקר יהיה- - -

מה אתן לומדות?

אנחנו סטודנטיות לעבודה סוציאלית, שנה ב'. עברנו קורס של עבודה קהילתית, ובמסגרתו כל קבוצה בוחרת בעיה חברתית, ומאוקטובר אנחנו מתעסקים – זה הסיום שהגענו אליו. הכנו נייר עמדה מפורט יותר, ונשמח לשלוח אותו.

נשמח לקבלו לוועדה, ולהפיצו לכל המוזמנים. תודה.

אנחנו מודים לכם על ההקשבה ועל המקום.

מבחינתנו, כל גורם שחוקר את הסוגיה ומביא את הממצאים לוועדה, הוא מבורך, מבורכת. בבקשה, עידית הראל-שמש, מכון תודעה.

לגבי 25 אחוז, התמיכה של הרשויות המקומיות, אני התכתבתי עם מנחם וגשל, ואני חושבת שהעברתי פה לכולם את המכתב. הוא אמר לי שזה היה חלק מההסכם הטבעי שמשרד הרווחה עושה, כשהוא מקים מרכז שיקומי בעיר מסוימת – אותה עיר, כעבור, נדמה לי, שלוש שנים, מחויבת ל-25 אחוז מאצ'ינג. עיריית חיפה כבר הודיעו שהם לא מממשים את ההבטחה הזאת. עיריית תל-אביב – עוד לא הבנתי- - -

הבנתי שעיריית תל-אביב ממשיכים. היינו בסיור, היתה שם רות סופר.

מאיפה יהיה לרשויות כסף, אם לא מתוקצבים?

של הרשות המקומית.

אני הבנתי שבנו על הרגיל – מקימים מרכז שיקומי, ואחרי שלוש שנים אותה רשות מחויבת ב-25 אחוז. אני הבנתי שאין מה לעשות עם זה, זה לא יקרה, ווגשל אמר שיהיה פיצוץ.

זה לא הנושא על סדר-היום. אנחנו עוקבות אחרי כל הסוגיה התקציבית, יש לנו גם נציג האוצר שהגיע, ונשמח להתייחסותו. נקצה לזה דיון, על התקציב ועל המסגרות. אני מעדיפה שנתמקד היום בסוגיית התעסוקה, ואיך אתם רואים את זה במסגרת עבודתכם בתודעה.

רק הערה קטנה לגבי הגברים, זה לא נושא חדש – ב-2007, כשנכתבה התוכנית הלאומית להוצאת הנשים מהזנות, אמרנו: אל תשאירו את הגברים מחוץ לעגלה הזאת. יש בעמוד 14 שורה שאומרת שהתוכנית הזאת נכתבה עבור נשים ובנקבה, אבל היא מתייחסת גם לגברים, שיום יבוא ויזכו לשיקום הזה, וכבר עברו חמש שנים, ואין שום דבר, ומצבם קשה ביותר.

לגבי עובדים סוציאליים, אני בספק אם אשה שפונה לפקידת סעד ביבנה או ברעננה או בטבריה, האם אותה עובדת סוציאלית בכלל יודעת לזהות או חושדת, שהיא בזנות, והאם אותה אשה תוכל לומר לה שאני בזנות, והאם תדע בכלל לאן להפנות אותה?

לכן, אם שולחים לעובדת סוציאלית מטפלת משפחתית, שאין לה התמחות, היא לא קיבלה הדרכה, היא לא תדע לטפל בה, וההיא לא תדע לפנות אליה. לכן אני חושב שצריך לייצר עובדים סוציאליים. יש לעובדים סוציאליים היכולת; רק צריך לתת להם השתלמויות, למקצע אותן. מבחינתי, עובדת סוציאלית אחת יכולה לתת שירות לגוש דן, אפשר עובדת סוציאלית אחת לאזור חיפה והקריות. אם ישלחו לעובדת סוציאלית, שיש לה המון תיקים - כל מיני עניינים משפחתיים, טיפוליים, היא לא מתפנית לזה.

לגבי התעסוקה, לגבי סל שיקומי, זה הכול נכון, והליווי במסגרות השיקום כל כך קיומי, אבל אני הרבה פעמים מדברת עם נשים, ואומרות לי: אין לי כסף למחר – תגידי לי מאיפה אשיג כסף, והן בלחץ גדול מאוד. אני מניחה שחלק מההתנגדות לחקיקה היא בעקבות הדברים האלה.

כלומר את אומרת פתרונות מיידיים אקוטיים. אני יודעת שבמשרד הרווחה יש אפשרות לסייע סיוע במקרים של משבר אקוטי – אז משרד הרווחה מתקצב סיוע פרטני לאותו פונה.

השאלה, אם אפשר ליצור איזשהו פול של מעסיקי ידיד כאלה, שיכולים לתת מענה מהיום למחר.

צריך לעשות את זה בצורה מערכתית. כרגע מה שקורה- - -

מה שחסר זה מלגת קיום.

סיוע למעסיקים הידידים עצמם. אני מהרשות לשיקום האסיר, רכזת תעסוקה של תחום נשים. גם אצלנו רבות מהנשים שמשתחררות הן נשים שעסקו בזנות, וגם היום מתמודדות גם עם הר"פ שלהן, גם עם הצורך בתעסוקה.

איך ההתייחסות אליהן ברשות לשיקום האסיר, מבחינת התקציבים ומסלולי השיקום והאפשרויות?

המצוקה גדולה מאוד. אנחנו בתקציבים נמוכים כבר הרבה מאוד שנים.

בשבוע הבא יהיה דיון בנושא הרשות לשיקום האסיר בוועדת העבודה והרווחה – מפריטים את הרשות.

גם הנשים ברשות לשיקום האסיר, שזה אמנם אחוז מאוד קטן, אבל נמצאות במשברים מאוד קשים. אין לנו הכשרות מקצועיות. גם אנחנו מתמחות בתורמים מבחוץ, אז קרן אריסון מאפשרת לנו לקחת אותן ללימודים אקדמאיים, והיום ארבע נשים, שבעברן עסקו בזנות, עומדות לסיים תואר בעבודה סוציאלית ומדעי ההתנהגות, עם הרבה יכולות גבוהות, אבל לא מצליחות להרים את הראש. קרן נוספת, דרך הלוטוס, סייעה לנו להקים מפעל של דפוס דיגיטלי, ו-13 נשים שלמדו יחד פוטושופ, למשל, היום הן מעצבות גרפיות, ויכולות להמשיך. יש הרבה מה לעשות בהכשרות מקצועיות.

ומבחינת היכולות שלהן, הן יכולות, הן רוצות. אני בכוונה שואלת את השאלות האלה, כי בהרבה מקרים יש סטיגמות על נשים בזנות, ובמקרים אחרים גם על קבוצות אחרות באוכלוסייה. תודה רבה.

תמ"ת, בבקשה.

שלום בן-משה אינו פה, אבל אני סגניתו, וממונה על הכשרת מבוגרים. אני מאמינה שאוכל לתת גם את המידע, גם את הפולו-אפ, ומה שצריך לעניין הזה.

הבהרה לגבי ההכשרות המקצועיות באופן כללי, כל מי שלא עובד ובלתי מועסק, יכול להיות מועמד להכשרה מקצועית. אין תנאי של הבטחת הכנסה, אין תנאי של דמי אבטלה, אין תנאי אחר. זו המדיניות מאז ומתמיד. אדם נרשם בשירות התעסוקה, ובין אם הוא זכאי להבטחת הכנסה או לא, בין אם הוא זכאי לדמי אבטלה או לא, הוא זכאי להכשרה מקצועית. נכון הוא, שאדם שאין לו גמלה, אין לו איך לחיות בזמן ההכשרה המקצועית. אני מדברת על זכאות להכשרה מקצועית. אנחנו מכירים בזה שיש קושי לאנשים להתקיים תוך כדי הכשרה מקצועית, אבל אין אצלנו הפתרון לעניין הזה, לצערנו.

מי בעצם מקיים את הקיום במקביל להכשרה המקצועית?

כאן בכנסת אנחנו השגנו לקורסים במקצועות מועדפים – בתחום המתכת, החשמל, האלקטרוניקה, הסייעות - במקרים האלה אנחנו נותנים מלגה לאנשים שלומדים במקצועות האלה.

דמי קיום או שכר לימוד?

זה לא שכר לימוד אלא מלגה עד 6,000 ש"ח.

בחודש?

לא.

זה ככיסוי הוצאות ההכשרה המקצועית או מלגת מחיה במקביל להכשרה המקצועית, שממומנת על-ידי המדינה?

אין מלגת מחיה. עם 6,000 שקל אנחנו גם לא מאמינים שאדם ילמד במשך ששה או שלושה חודשים ויחיה מזה. זה מה שניתן. אני אשמח מאוד שיהיה אפשר לתת לאנשים יותר מזה.

דבר שני, לגבי הכשרה מקצועית, אני יכלה למנות את הכלים שלנו כאן, שיכולים להיות רלוונטיים לנושא שלנו. ככלל, בהכשרה מקצועית אין לנו תקציב מיוחד לאוכלוסייה זו או אחרת; רוב התקציב הוא לכלל האוכלוסייה הנזקקת. אין לנו תקציב מיוחד לנשים. כלומר יש לנו תקציב שהולך להכשרה מקצועית, יש סכום כלשהו לעולי אתיופיה, וכך אנחנו עובדים. יש חרדים, למשל - אין לנו תקציב מיוחד. מכל הפול שלנו של התקציב – נכון נאמר, עם קיצוצים משנה לשנה, מה שיש לנו אנחנו מייעדים לכלל אוכלוסיות מחוסרי עבודה.

מגיעים אליכם דרך לשכת התעסוקה?

רובם ככולם.

יש דרך אחרת לפנות אליכם?

הייתי רוצה להציע, שתהיה לנו ועדה, שכל הנציגים, כי יש מעבר לזה, אוכלוסיות קטנות ואוכלוסיות עם קשיים, כפי ששמענו – יש להם קשיי נגישות. לדעתי, במקרה הזה הנגישות היא המידע המיידי. אם אנחנו נוכל להיות בוועדה עם נציג שלנו ונציגים של כל הגופים שנמצאים פה, ובזמן אמת נוכל לומר: פה יש בעיה, נעשה כל מה שאנחנו יכולים כדי שכן ניתן את הפתרון.

הקורסים של כיתות הומוגניות, יכול להיות שלא תמיד מהוות פתרון, כי הבעיה השנייה מתעוררת, בעיית הנשירה, בעיית הקושי להתמיד באותה מסגרת, גם בגלל מחסור בדמי מחיה וגם בגלל כל מיני סיבות, שמושכות את האדם חזרה למצבו הקודם. כאן, מצד אחד, אין ספק שיש צורך בליווי, אין ספק שיש צורך במי שדואג לאותו אדם תוך כדי לימודיו. מצד שני, אם נוכל לפתור את הבעיה נקודתית, ואנחנו עובדים כעת על נוהל למתן שוברים לאוכלוסיות. האוכלוסייה הזאת יכולה ליהנות מהפתרון הזה. אנחנו מממנים חלק גדול מהלימודים, שאותו אדם בחר, או מי שמלווה אותו, התייעץ אתו ובחר עבורו, כדי שיוכל ללמוד, ואז להשתלב בעולם העבודה, אבל כל הדברים - תוך כדי עבודה, כי לא מספיק להצהיר וללכת, במיוחד לאוכלוסיות שיש להן בעיה של לקבל את המידע ולהגיע ולקחת אחריות ויוזמה, ולהגיע לעניינים האלה.

בנוסף, עניין השלמות השכלה – אנחנו פתחנו השנה יחד עם משרד החינוך מספר כיתות. איני יודעת עד כמה נוכל השנה בגלל המצוקה שלנו, אבל נוכל אולי לבדוק, אילו אפשרויות יש לנו במקרה הזה. אני קצת סקפטית ופסימית השנה מבחינת התקציב שלנו, אבל תוך כדי הידברות ננסה למצוא את הפתרונות.

יש לנו כיתה במפעל. אם יש מעסיק שמעוניין לקלוט מספר עובדים במקצוע מסוים, אנחנו עושים עבורו את ההכשרה. זה דבר שהוא מכאן לעכשיו – יש לנו תקציב במקרה הזה, אין לנו בעיה, ואנחנו מול המעסיק יכולים להקים קבוצה, ללמוד את המקצוע שאותו מעסיק זקוק לו. הרוב חייב להיות לפחות 10 – תלוי באיזה מקצוע – אנשים שיוכלו אחר כך להיקלט בעבודה. המעסיק מתחייב מולנו ולא האדם.

חשוב להגיד שזה לא רק מפעל; זה גם חברות. מעסיק. זה נקרא "כיתה במפעל", אבל זה לא רק מפעל.

כלי שני הוא הכשרה תוך כדי עבודה. במקרה הזה המעסיק יכול לקלוט עובד, ולבקש מאתנו תקופה של חניכה תוך כדי עבודה. אנחנו במקרה הזה עוזרים למעסיק, לקלוט את העובד - כמובן, הוא צריך להגיד, מה הוא הולך ללמוד - צריך להוכיח שאכן יש צורך באיזושהי הכשרה תוך כדי עבודה. אנחנו נותנים 2,000 שקל בחודש לתקופת החניכה, עד שלושה חודשים, לאותו מעסיק עבור אותו עובד נחנך, פלוס 3,000 ש"ח לחונך מטעמו, וזה לקבוצה של שלושה אנשים לפחות. אם זה פחות, אנחנו גם מאפשרים, אבל סבסוד החונך הוא בהתאם – 2,000 שקל, או 1,000, אם זה אדם אחד.

יש לנו גם סדנאות להעצמה ולהכנה לעבודה, כישורי עבודה. זה נעשה בקהילה, וזה דבר שגם יכול לתת פתרון לקבוצות של נשים לקראת שילובן בעבודה.

תודה.

אנה, אני מכיר את האגף שלכם מצוין, אתם באמת עושים עבודה טובה במגבלות שיש לכם – גם במגבלות תקציביות וגם במגבלות של ההגדרות ובכלל.
אם אני מחזיר אותנו לדיון שלשמו התכנסנו - סוג האוכלוסייה שצריכה לעבור שיקום או הכשרה מקצועית, תנאי הסף, להגיע להכשרה מקצועית, הם כרוכים בזה קודם כל שלהגיע למצב של השלמת הכנסה. אם אנחנו רוצים לעשות רק וי, להגיד: תעשו הכשרה מקצועית, אבל אם רוצים באמת, תנאי הסף היום להכשרה מקצועית – 10 שנות לימוד למקצועות ו-12 שנות לימוד. אוכלוסייה מסוג זה, אני מניח, זה סוג האוכלוסייה שזקוקות להשלמת השכלה, ואז לקבל תעודה של 10 או 12 שנות לימוד, ואז המכללות או כל גוף אחר מקבל אותם.
אל"ף, איך אתם מסוגלים להתמודד עם הבעיה הזאת? והאם אתם מסוגלים לייצר הוראת שעה במשרד שלכם, לומר: אנחנו רוצים לסייע עכשיו, מדובר באוכלוסייה ממוקדת, יחד עם משרד הרווחה ומשרדים נוספים, לומר: אנחנו לוקחים את הנושא הזה, ומייצרים הכשרה מקצועית, מסלול ליווי של אותן נשים, עד שהן מגיעות להכשרה מקצועית – ללכת על פיילוט שלX קבוצות. אתם מסוגלים לייצר לנו תוכנית כזו?

לגבי השלמות השכלה - דיברתי על העניין - יחד עם משרד החינוך, אמרתי מה האפשרויות שלנו. הרצון קיים. עד כמה שנצליח השנה מבחינה תקציבית לעשות את זה, לא ברור לי. אני ודאי לא יכולה להבטיח כרגע דבר כזה.

אלה נושאים שקיימים במסגרת משרדכם. התפקיד שלנו, לתכלל את כל העבודה, ולנסות ליצור סל שיקום, שיכלול גם את הפרמטר הזה. לגבי הפתרונות במסגרת המשרד, אני חושבת שזו החלטה שצריכה להתקבל ברמת מדיניות ותקציב, וזו עבודה שלנו מול המשרד. יש לכם היכולת הזאת.

יחד עם זאת, יש לנו מכינות לקראת הכשרה מקצועית, כלומר אם יש לנו כיתה שהיא לא על פניו מהכישורים הפורמליים, לא יכולים להשתלב, יש לנו אפשרות לעשות את המכינה, ולהכין אותם לקראת הלימודים. אנחנו לא מעוניינים להתפשר בעניין הכשרה מקצועית, אנחנו לא מעוניינים להתפשר בעניין אותה תעודה שאותה בוגרת או בוגר ייצאו אתה.

תודה. יש פה אלה, ראש תחום תעסוקה והשקעות. שם יש כסף? סברי את אוזנינו, במה את מתמקדת, ואיך הגיעו "השקעות" להגדרת תפקידך.

אני במשרד התמ"ת, אחרי שעשיתי תפקידים גם ברשות למעמד האשה ולפני זה במטה למאבק בסחר בנשים, כך שאני מכירה את עבודת הוועדה. המשנה למנכ"ל ביקשה ממני באופן אישי לקחת על עצמי את הפרויקט הזה.

ברכות על כך. אנחנו רק מצרות על כך שלא נמצאות פה, ולעומת שרים, מנכ"לים וראשי אגפים שהגיעו לדיונים קודמים ממשרדים אחרים. קחו את זה לתשומת לבכם. בבקשה.

אני מעוניינת להפיס את דעתך, שדווקא בשביל שיהיה פה שיח אופרטיבי ולא רק הצהרתי, התבקשתי להגיע.

ראשית, באופן עקרוני, אף אחד לא העלה לתמ"ת מעולם את הצורך הספציפי הזה.

דיברתי עם השר לפני שלושה חודשים.

טוב, חודשים אחרונים. מבחינה אופרטיבית של להשתלב בבנייה של תוכנית תעסוקתית, מעולם לא קיבלנו את זה כצורך, גם לא ממשרד הרווחה, שבאופן טבעי, אנחנו עובדים אתם המון, עם אוכלוסיות מודרות. לכן, מרגע שקיבלנו את הפנייה, אנו בהחלט רואים זאת בחיוב, ונרים את הדגל.

אני כבר בהתלבטויות, איך אנחנו בונים את התוכנית הזאת. ברור שזו צריכה להיות תוכנית הוליסטית.

עם דמי קיום?

מבחינה מהותית, צריך לחשוב, אילו הכשרות אנחנו נותנים. ברור שיש השתלבות של כישורים רכים שהנשים צריכות, הכנה לעולתם העבודה, בליווי שוטף של אנשי המקצוע, מלגת קיום – הכול צריך להיכלל. תקציבית צריך לדבר על היקפים, ואופרטיבית – האם נעשה זאת דרך משרד הרווחה, למשל, האם נרים את זה כפרויקט פיילוט שלנו.

נשאיר את האגו בבית. נעשה עבודה משותפת. יש פה צוות בין-משרדי, שמטפל בסוגיית הסחר בבני אדם. אנחנו עושים את זה במשרד המשפטים.

אני יודעת, רק מבחינה אופרטיבית, האם אנחנו עכשיו יוצאים לתוכנית פיילוט בעניין הזה, כלומר יש לנו גוף יחד עם ג'וינט ישראל, שנקרא טבת, שמפעיל לנו תוכניות פיילוט, ואחת האוכלוסיות שלנו זה צעירים מודרים – יכול להיות. האם נעשה את זה ישירות מול סלעית, אופק נשי ובשבילך בערים השונות– יש הרבה אופציות. אני מזמינה אתכם לדבר אתנו באופן ישיר בעניין הזה ובבניית התוכנית.

תודה. בבקשה.

אני סטודנטית לעבודה סוציאלית, שנה ב', בבן-גוריון. נאמר פה שמשרד התמ"ת מממן קורס הכשרה מקצועית. ליוויתי אשה אחת, ובעיה גדולה לקבל קורס הכשרה מקצועית, כי האשה קודם צריכה לממן לבד את הקורס הזה, לשלם 8,000 שקל או 13 אלף שקל, שהיא לא יכולים לשלמם. אחר כך מחזירים את התשלום בתשלומים – בתחילת הקורס, באמצעו, ואחר כך, כשהיא יוצאת לעבודה, את החלק השלישי. אשה לא יכולה להוציא 8,000 שקל, ולקחת הלוואה, ולשלם את הקורס. בעצם האשה שליוויתי אותה לא קיבלה את הקורס, למרות שהוועדה אישרה לה את הקורס, אבל היא לא יכולה לממן, לא יכולה להיכנס לחובות. זו סוגיה מאוד חשובה.

כי זו פגיעה באינטליגנציה. אשה שרוצה שיקום, ורוצה לברוח ממערכות מאוד קשות של זנות, שהיא יכולה לקחת מאיפה 8,000 שקל ולשלם.

לא כל הקורסים ממומנים, 80 אחוז.

צריך למצוא פתרון. דיברת פה על שוברים, על אפשרויות שונות.

מה שנאמר פה זה נוהל שמופעל היום על-ידי שירות התעסוקה.

שמחייב את המשתתף לשלם את מלוא הקורס, ורק לקבל בדיעבד. אנחנו מכירים את השיטה הזאת מהארגונים החברתיים, מהעמותות, שמסייעות ולוקחות אחריות במקום המדינה. אני יכולה להביא כדוגמה את מוקד סיוע לקורבנות תקיפה מינית, שבעצם הם מממנות את כל הפעילות, ומקבלות את התקציב חצי שנה לאחר מכן, אז יש לכם שיטה כזו כלפי מחוסרי עבודה – אנחנו רואים את זה בחומרה. אני בהלם, כשאני שומעת את זה. ואוצ'ר נותנים לקונה, שילך ויממש את זכותו; הוא לא צריך להוציא כסף מהכיס.

את לא יכולה להיות ראש קטן בנושא הזה.

עכשיו אנחנו מכינים נוהל חדש. הנוהל הזה הופעל על-ידי שירות התעסוקה. גם הם עשו שינויים כדי לבוא לקראת, לאותן אוכלוסיות שאין להן דרך לממן, ואנחנו עכשיו מכינים נוהל חדש. יושבים ממש בימים אלה.

מה הפריע לעשות את זה קודם?

אין לי דרך אחרת לומר את זה אלא שזה לא נוהל של האגף להכשרה מקצועית במשרד התמ"ת אלא של שירות התעסוקה.

זה בעצם תהליך ההפרטה מול הגופים שנותנים שירותים לשירות התעסוקה?

לא.

אבל הגופים שמכשירים הם בעצם גופים חיצוניים.

ודאי. בכל מקרה רוב ההכשרה המקצועית ניתנת על-ידי גופים חיצוניים.

אבל הנוהל הזה של תשלום ומימון של הפונה על זכות שמוקנית לה על-פי חוק, היא פגומה. אם פונה צריכה לשלם 8,000 שקלים על קורס שהיא זכאית לו על-פי כל הקריטריונים – עברה את כל הוועדות- - -

זה חיסול ממוקד.

אין חוק.

תקנות.

גם לא תקנות.

החלטות. למה היא צריכה לממן זכות שמוקנית לה, ואמורה להיות מכוסה על-ידי המדינה? זה החלק הפגום. מדברים על השתתפות של העובד – ניחא.

נוהל הוואוצ'רים כן ממש בהצלחה על-ידי מרכזי הצעירים, כלומר יש לנו אחוזי מימוש גבוהים. הבעיה של מימון הביניים עלתה לא רק לגבי אוכלוסיות מודרות אלא במגזר הערבי אנחנו מכירים את זה – יש קושי אדיר. לכן האגף להכשרה מקצועית לקח את זה, הרים את הכפפה, תיקן את הנוהל. הנוהל החדש נותן אפשרות לממן ישירות לגוף שאותו מתקשר יוצא לקבל את ההכשרה בו, העברה כספית ישירה. זה בדיוק התיקון שעליו הסגנית מדברת.

נעקוב אחר התיקון הזה.

אני רוצה את זה במסקנות, שהוועדה לא מקבלת את השיטה, כי היא מפריעה להיכנס לשיקום.

בהחלט נכניס את הסוגיה הזו, אנחנו רואים בה פגם. מימון הביניים, מילא מושת על הארגונים החברתיים שנותנים שירותים; עכשיו הוא מושת גם על האזרחים שצריכים לקבל את השירות, שזה, בעיניי, סיפור בפני עצמו.
רובי רוצה להתייחס, איך אתם רואים את זה במשרד לביטחון פנים? אתם שותפים שלנו בוועדה.

אין לנו הרבה מה לתרום בנושא הזה. אם קיימת בעיה של רישום פלילי, גם את זה אפשר לפתור.

זה גם אחת הסוגיות שעלו על-ידי פונות שמגיעות להכשרה מקצועית – בגלל רישום פלילי, בגלל סוגיית הזנות.

יש דברים שניתן לפתור. אם זה רישום פלילי ישן, אם זה עבירות קלות, אפשר למחוק את זה - אם זה היעדר רישום פלילי משך שבע שנים וזה עבירות קלות, אפשר לפנות בבקשה, ואפשר למחוק את זה.

על הנושא של רישום פלילי יש לנו הרבה מה לומר, כי נפתחים לאנשים תיקים של רישום פלילי על חשד לניהול בית בושת, ולא מוכנים למחוק את הרישום הזה למשך שבע שנים, אחרי שהוכח אפילו שנסגר מחוסר ראיות. אנחנו בבעיה עם זה.

לא סתם העליתי את הסוגיה, אבל כל מקרה לגופו. לדעתי, לא פותרים את זה ב"לא". ואם כן, אפשר לבדוק את זה.

על כמה נשים וגברים בזנות אנחנו מדברים? עשרות-אלפים? מאות-אלפים?

נכון להיום, כפי שעדכנה אותנו נציגת משרד הרווחה, והצטרפה אלינו הגברת ציפי נחשון-גליק, ששותפה לוועדה ולפעילותה לאורך שנים, יצא סקר של משרד הרווחה – זנות בישראל. ההחלטה על קידום הסקר התקבלה לפני למעלה משנתיים. לצערנו הרב, כפי שהוצג בוועדה במרס על-ידי השר וצוות משרדו, היו כל מיני קשיים אופרטיביים בקידום הסקר, וכפי שהציגה נציגת משרד הרווחה, הסקר יוצא לדרך, ויש תוכנית עבודה. במסגרת הוועדה נתכנס בתחילת המושב הבא, אחרי חופשת הקיץ, ונשמח לשמוע, איך הסקר מתקדם, ונוכל לקבל תמונה רחבה יותר. אני חושבת שנכון להיום די לנו אם נסתפק בפונות, שכבר פונות לתודעה, לסלעית, לאופק נשי, למתקן החדש בבאר שבע, ונאפשר להן להיכנס לתהליך שיקומי, לקבל עצה לשיקום, ליהנות ממנו. בשלב הזה מדובר רק בתל-אביב – אמרת 400 פונות בשנה, אז אם מחברים את כל המרכזים, מדובר על מעל 1,000 פונות ופונים לסיוע. אם נצליח לסיים להם להיכנס למסלול של שיקום, לקבל מענה רחב לא רק במסגרות הקיימות אלא להרחיב את זה – כפי שציינה משרד התמ"ת, הם מוכנים לשמוע ולהיות במקום הזה, מוכנים לעשות צוות בין-משרדי, שיקדם את החשיבה, וכמובן, יחד עם המשרד לביטחון פנים, שיסייע בכל מה שקשור לרישום פלילי, כדי שאותו אדם יוכל לפתוח דף חדש ולהיקלט בחברה ובעולם התעסוקה, זה יכול להשלים את התמונה.

לגבי הסקר הלאומי, בהתקשרות שלנו עם החוקר התמקדנו בנושא של צעירות, נשים וקטינים. המשרד לביטחון פנים הביע נכונות להשלים את הסקר גם במשאבים כדי למצוא את היקפי התופעה לגבי גברים שנמצאים בזנות.
אני רוצה להתייחס לעוד שני חסמים בנושא הכשרה מקצועית – אל"ף, שקשור לשוברים, שהשוברים יכולים לממן הכשרות רק עם X שעות, ובפרק זמן של שנה, כך שזה בעיקר גם קורסים שמתקיימים רק אחר הצהריים, וחלק מהאוכלוסייה שלנו זקוקה לקורסים הרבה יותר אינטנסיביים, והשובר לא יכול לממן את זה. חסם נוסף, שהוא לא קשור לתמ"ת, אבל הוא בעייתי וצריך לדון בו, שחלק גדול מהאנשים לא יכול להשתלב בהרבה מאוד מהקורסים בגלל רמת ידיעות מאוד נמוכה, והיום חוץ מהמחלקה להכוונת חיילים משוחררים, שמשלימה השכלה למעל גיל 18 רק לחיילים ששירתו לפחות שנה, אין גוף במדינה שיכול לעזור לנשים האלה או לצעירות האלה, שפספסו את תקופת הלימודים בתיכון, להשלים השכלה. לפעמים אנחנו יכולים למצוא צעירות ונשים עם תעודה של 12 שנות לימוד, כאשר רמת הידיעות היא של כיתה ד' או ה', ואז זה חסם מאוד משמעותי, לא להתקבל להרבה מהקורסים שכבר יש ואוצ'ר ואת הקורס, ואפשר לקבל אותה, אבל היא לא תעמוד בזה בגלל רמת ידיעות מאוד נמוכה.

הנתונים האלה מאוד חשובים. נציג האוצר, אתה רוצה להוסיף משהו שאתה לוקח אתך לקראת דיוני תקציב?

קצת קשה לי להגיב כאן – בדרך כלל אני נוהג להגיב לתוכנית אופרטיבית כזו או אחרת. כמו שאלה אמרה, יש צורך לגבש תוכנית כזאת. ככל שתהיה תוכנית אופרטיבית, יהיה דיון על תקציב, בהתאם לסדרי עדיפויות שתקבע הממשלה, גם כאן ייקבע התקצוב שעומד בגינה.

<זה רק יחזק אותנו ויחדד אצלנו את הצורך בגיבוש תוכנית אופרטיבית.>

הוא מאתגר אותנו להגיש לו תוכנית – נשמח מאוד.

אני רוצה לומר לארגונים עצמם על תוכנית התעסוקה, שאני רואה פה אחוזי השמה מאוד גבוהים על אף שפעילותכם היא אד הוק, ולהביא אנשים ומעסיקים בצורה וולונטרית. על-פי הנתונים שאתם העברתם לנו, היו 70 נשים שעברו בשנים 2011-2009 את התוכנית התעסוקתית בסלעית, ורק כ-21 נשים לא המשיכו לעבוד, כלומר לא הצליחו להתמיד בעבודתן, כלומר אלה אחוזי השמה יחסית מאוד גבוהים.

זה רק מגדיל את הפוטנציאל של אותן נשים ואת הצורך האקוטי והשקעת משאבים.

<אנחנו רואים את העובדים הסוציאליים בכל המסגרות, את העבודה העצומה. אני חושבת שהמשימה שלנו, של חברי הכנסת, ואורית כיושבת-ראש הוועדה, היא להילחם עבור המשאבים בשבילם.>

<ברשותכם, נתכנס לסיכום, וברוח האווירה החגיגית שבה פתחנו את הדיון, והעובדה שישראל עלתה לדירוג הראשון כמדינה שנאבקת בתופעת הסחר בבני אדם בכלל ובנשים בפרט, ואני חוזרת ומחדדת שההתייחסות לזנות בתוך המדינה היא כאל סחר פנים, לכן אנו רואים חשיבות גדולה, להתמיד בטיפול בסוגיה הזו. אני מקבלת את ההתייחסות של נציגות התמ"ת על הפנייה ועל הצורך שעלה, ואכן אחרי חמש שנות פעילות וקידום התוכנית הלאומית למאבק בכל מה שקשור בזנות ומענה לקורבנות זנות ולשורדות זנות, אולי הגיע הזמן להרחיב את היריעה. אנו יכולים להתקדם, ולהקים צוות היגוי, שיכלול נציגות מהשטח, מהארגונים, מהגופים שמפעילים את המסגרות – נציגות של משרד הרווחה, נציגות של משרד, ולגבי מי יוביל את הצוות הזה – לא ניכנס לוויכוחים האלה. אם נצטרך להשאיר את זה במסגרת משרד המשפטים, אנחנו נשאיר את זה כך, כי הדיון הזה חשוב, והתוכנית הזו חשובה, וככל שנאיץ את התהליכים ונקבע לוח זמנים ברור אפילו לחודש הקרוב – לדעתי, בסביבות ספטמבר סוגרים את התקציב, עד כמה שאני יודעת. גם בעבודה שלכם בתוך המשרד וגם בשיתוף פעולה אנחנו חייבים להאיץ את התהליכים.>
<סוגיה נוספת שעולה פה ביתר שאת זה בעצם סל השיקום הרחב, לא רק בתחום התעסוקה. נלך שלב-שלב – נקדם קודם את סוגיית התעסוקה, ובמקביל נפעל לקידום סל שיקום רחב לשורדות זנות – סל שיקום רחב שיכלול את ההיבטים שכבר קיימים בסל וההיבטים אותם אנחנו רוצים להרחיב. נשמח לקבל את המחקר ואת החומרים שהביאו הסטודנטיות בפנינו, ונשמח להשתמש במידע שאספתן כדי לחזק את הצרכים שעולים כאן.>
לגבי סל שיקום והגדרת אוכלוסיית שורדות הזנות, כפי שמגדירים אוכלוסיות אחרות, נפנה למשרדים הרלוונטיים, ונבדוק, אילו שינויים צריך לעשות ברמה המינוחים וברמת בסעיפים וההגדרות הפנימיות של כל משרד, שקורבנות הזנות יוגדרו בצורה מאוד מובחנת, כפי שמגדירים קורבנות סמים או קורבנות אחרים.

לגבי הנוהל, נעקוב אחריו באמצעות שאילתה דחופה לשר. אנחנו נבקש שיגיע למליאה ויענה, ונקווה מאוד שבפעם הבאה שיתקיים דיון עם התמ"ת, יגיע גם השר, גם המנכ"ל וגם הצוות הבכיר, וייתן לזה את החשיבות הראויה.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 11:05.>