PAGE
4
ועדת החוקה, חוק ומשפט
25/06/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 635>
מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט
יום שני, ה' בתמוז התשע"ב (25 ביוני 2012), שעה 12:00

<הצעת חוק הירושה (תיקון מס' 13) (ירושה מכוח אימוץ), התשע"ב-2012>

חברי הוועדה: >
דוד רותם – היו"ר
יצחק הרצוג

אורי מקלב
ניצן הורוביץ – מ"מ

>
ד"ר פרץ סגל - ראש תחום בכיר, משרד המשפטים

עו"ד אריאל צבי - יעוץ וחקיקה אזרחי, משרד המשפטים

עו"ד רינת וייגלר - סגן בכיר ליועץ המשפטי, משרד הרווחה

דבורה שבתאי - מפקחת ארצית מאומצים בוגרים, משרד הרווחה

עו"ד אדווין פרידמן - נציג, לשכת עורכי הדין

עו"ד כרמית כהן - הלשכה המשפטית, המועצה לשלום הילד

מיקי בלוך - עמותת אומץ לאמץ

איילה פרי סעדה - מאומצת - עמותת מאמצים בשוויון

יצחק בן הרוש -

יפה זעפרני - אם מאמצת

ארי פורת - אח לאחות מאומצת שעושה סרט בנושא

אלעזר שטרן

דורית ואג

אסתר מימון
<הצעת חוק הירושה (תיקון מס' 13) (ירושה מכוח אימוץ), התשע"ב-2012>

הצעת חוק הירושה (תיקון מס' 13) (ירושה מכוח אימוץ), התשע"ב-2012, חבר הכנסת ניצן הורוביץ ואילן גילאון. אלעזר, נא להתחיל לקרוא את החוק.

אני קורא מה שעבר בקריאה ראשונה.
הצעת חוק הירושה (תיקון מס' 13) (ירושה מכוח אימוץ), התשע"ב 2012

1. בחוק הירושה, בסעיף 16 – (1) בסעיף קטן (א), בסופו יבוא "המאמץ יורש את המאומץ כאילו היה הורהו."; (2) במקום סעיף קטן (ב) יבוא: "(ב) המאומץ וצאציו זוכים על פי דין בעזבונם של קרובי המאמץ כאילו היו יורשים וקרובי המאמץ זוכים על פי דין בעזבונו של המאומץ כאילו היו יורשים."

יש למישהו הערות?

אני מתנצל מראש בגלל עבודת הנשיאות אני קצת מוגבל בזמן. בכל אופן, אני מרגיש חובה לעצמי להגיד שהנושא של אימוץ הוא דבר בעיני ובעיני הערכים שלי דברים נעלים מאוד וחשובים מאוד, גם במקורות זה דבר חשוב מאוד, ולאימוץ, אין כיפה, האימוץ זה דבר שרבים, טובים וחשובים, אנשים טובים מאוד עושים אותו. במקורות הרבה מזכירים כאלה שאימצו, כאלה שאומצו, אבל הנושא הכי ידוע זה במגילת אסתר, ששם כתוב: ויהי אומן את הדסה על מרדכי, ויהי אומן את הדסה היא אסתר, ובמות אביה ואימה לקחה לו לבת. כתוב על מרדכי היהודי שלקח את אסתר במות אימה ואביה ולקחה לו לבת.
אני אומר שוב, הנושא של ירושה במקורו, במהותו, הוא הלכה ממונית, הוא לא הלכה שקבוע שכך צריך להיות, אלא הלכה ממונית. והעובדה היא שעל-ידי רצון של המוריש, הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה. בצוואה הוא יכול להחליט, זה לא שהוא מצווה לעשות כך או מצווה לעשות אחרת. הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה. לפי מה שהוא קובע כך נהיה.
היו כאן דיונים רבים, דיונים רגשיים, ואני מזדהה עם החלק הרגשי. יש דברים רבים שלא הגיעו לשולחן, אבל צריך לדעת שהנושא במהותו, מכיוון שהוא נושא ממוני, כל דבר שאנחנו לוקחים כסף מסוים ונותנים למישהו מסוים, עלול להיות שאנחנו לוקחים ממישהו אחר. בצד השני של המטבע, תרתי משמע, יש מישהו אחר. זה לא שאנחנו אומרים שיש כסף שאם לא, זה הולך אולי אפילו למדינה, הולך למישהו שיורש, אלא במקרים שאנחנו מדברים עכשיו נכנס עוד מישהו לתוך ירושה ממונית או לפי בעלות כמעט ממונית, ואנחנו אומרים ברגע הזה, שאנחנו מאשרים את החוק, שיש עוד מישהו שאמור להתחלק עם אותו אחד בכספו. אתמול הוא זכה ב-100%, מהחוק הזה יהיה מישהו שיתחלק אתו.

אנחנו צריכים לדעת בכל דיני הירושה האם הירושה היא בגלל היגיון, בגלל רצון, דווקא של המוריש, בגלל שאנחנו רואים שזה לא עובד תמיד כך. אנחנו לא בודקים את הירושה, האם לאדם הזה היה קשר רגשי אותו, היה להם קשר ממשי אתו, הוא הולך לפי התרבות שלו, האם הוא נעזר בו. אנחנו לא רואים לא פעם, אפילו הרבה פעמים, שאין שום קשר בין הירושה לבין הקשר או הרצון או הסבירות שהיתה בין המוריש לבין היורש.

לכן לא צריך לתת לעשיר ירושה. צריך לתת את הכול בידיים חמות. בסוף זה עובר בידיים קרות ורק יוצר בלגנים.

זה אתה אומר למשפחת לנזר?

את זה אני אומר לכולם.

הלוואי שהיינו יודעים את זה. אומרים שנולדים נולדים עם ידיים קפוצות וכנפטרים נפטרים עם ידיים פתוחות. כשנולדים רוצים הכול, תופסים הכול, ואחרי שנפטרים יודעים שכבר לא מחזיקים בשום דבר.

לכן אני אומר, בסופו של דבר אנחנו עדים לכך שהירושות לא תמיד הולכות לפי הרצון, לפי הקשר, לפי הסבירות, לפי ההיגיון. מאמץ שעשה פעולה, בחלק שלו הוא יכול לקבוע. אין שום היגיון שהוא יכול לקבוע בכסף שלא שלו, בירושה שלא שלו, בירושה של מישהו אחר. שם אנחנו יודעים שהדבר המרכזי שקבעו הוא הקשר הביולוגי. קבעו בהיגון שיש קו שממנו הולכים גם אם הוא לא תמיד עולה עם ההיגיון ולא תמיד עולה עם הרגש, בסופו של דבר קבעו שהקשר הביולוגי, קשר הדם, הוא הקשר שקובע לטוב ולמותב.
ולכן במקרה הזה, ודאי וודאי רוצים להרחיב לא על אבא מאמץ, ודאי שהקשר שצריך לקבוע הוא הקשר הביולוגי בלבד.

רציתי לומר כמה מלים. הורי אימצו לפני 66 שנים את אחותי, אחר-כך נולדתי אני. כל האנרגיה המשפחתית הלכה לטובת אחותי. כשהורי נפטרו הורישו את מרבית כספי לה כדי שהיו לה אפשרויות מחייה. כמו שהיתה אחריות הורית, כאח שלה. מה שאני מדבר פה שיש אחריות הורית, והאחריות הורית היא גם האחריות של המשפחה המורחבת. אם האסון של משפחת אטיאס, המשפחה המורחבת לא היתה לוקחת תחת חסותה את הילדה שניצלה? אחותי, האם האמא שלי חשבה. לא, אנחנו רוצים הלקרין לציבור שיש אחריות הורית. אחריות הורית זה דבר שהולך למשפחה הכללית. לכן שכשמדובר בירושה, וקיבל את ההחלטה לאמץ, צריכה לעבור גם לשמפחה המורחבת, כבוד חבר הכנסת, במקרה שלי כל הרכוש של המשפחה עבר לילדה המאומת.

שנפטרה.

למדינה.

אני מצביע.

פרץ

אדוני, רציתי לבקש לשקול שוב את מה שהיה בהצח הממשלתית, סעיף קטן (ג).

החוק עבור כמות שהוא.

בדברי ההסבר להצעה נאמר

אנחנו תומכים. זה היה פרי של פשרה מסוימת. נוכח העובדה

הייתם מעדיפים שעוד סעיף יורד מהחוק. הגענו להסכמות

אני רוצה להגיש הסתייגות. כיוון שאני לא יכול להגיש הסתייגות כפי התוכן של דברי, אני מגיש הסתייגות. שהחוק יוחל רק על אחיו של המאומץ, הורי הוריו, אבל לא יחול על שאר קרוביו. אם אין קרובים ביולוגיים, שהוא לוקח מאחרים. זה יכול לפתור

בעד ההסתייגות – 1

נגד – 2

אני מבקש להצביע על החוק – 2 בעד. נגד 1.

תודה רבה. החוק התקבל ואושר בקריאה שנייה ושלישית.

רביזיה.

יום רביעי 10:45.

<הישיבה ננעלה בשעה 12:18.>