PAGE
16
ועדת החוקה, חוק ומשפט
04/06/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 619>
מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט
יום שני, י"ד בסיון התשע"ב (04 ביוני 2012), שעה 10:00

<הצעת חוק איסור מימון טרור (תיקון מס' 13) (הכרזה על חבר בני אדם זר כארגון טרור ועל אדם זר כפעיל טרור), התשע"ב-2012>

חברי הוועדה: >
דוד רותם – היו"ר
אברהם מיכאלי

אנסטסיה מיכאלי

אורי מקלב

>
עו"ד עמית מררי - מחלקת ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

עו"ד לילך וגנר - יעוץ וחקיקה - פלילי, משרד המשפטים

אוסנת חיטרון - מתמחה, משרד המשפטים

רפ"ק שמעון בן שושן - ר' חוליית הלבנת הון באח"מ, המשרד לביטחון פנים

רפ"ק קובי כהן - ר' חוליית הלבנת הון באח"מ, המשרד לביטחון פנים

ש' - משרד ראש הממשלה

עו"ד גיל אבריאל - היועמ"ש, המטה לביטחון לאומי

עו"ד שלומית ווגמן - היועמ"ש, הרשות לאיסור הלבנת הון

אמיתי שפירא - מתמחה, הרשות לאיסור הלבנת הון

עדו רוזנצוייג - חוקר, המכון הישראלי לדמוקרטיה

עדי שטיין - רכזת המכון 'על משמר הכנסת'

אפרת חקאק

דורית ואג

אסתר מימון
<הצעת חוק איסור מימון טרור (תיקון מס' 13)>
(הכרזה על חבר בני אדם זר כארגון טרור ועל אדם זר כפעיל טרור), התשע"ב-2012

הצעת חוק איסור מימון טרור (תיקון מס' 13) (הכרזה על חבר בני אדם זר כארגון טרור ועל אדם זר כפעיל טרור). בבקשה, רבותי וגבירותי.

הצעת החוק הממשלתית עוסקת בשני עניינים מרכזיים: האחד הוא עניין של מעין לקונה בחוק הקיים שלא מאפשרת להכריז על פעיל טרור, להבדיל מארגון, שהארגון שאליו הוא משתייך הוכרז בהכרזה ישראלית.

חוק איסור מימון טרור קובע, ובצדק, קדימות של הכרזות ישראליות לפי הפקודה למניעת טרור ולפי תקנות ההגנה על פני הכרזה לפי סעיף 2 לחוק איסור מימון טרור, וזה נכון. הבעיה שנוצרה היא שיש ארגונים, כמו אל קאעידה, כמו הטליבן, אל קאעידה על נגזרותיו וגרורותיו, שמוכרזים בישראל, והשילוב של ההגדרה בחוק של אדם שהוא פעיל טרור בסעיף 2 יוצר מניעה להכריז על פעיל טרור זר שמשתייך לאחד מהארגונים האלה, שהוא חשוד בישראל כפעיל טרור לפי סעיף 2. לשם כך מוצע לתקן את ההגדרה של אדם שהוא פעיל טרור, וזה תיקון שבמהותו הוא יותר טכני.

התיקון השני הוא תיקון יותר מהותי, הוא נוגע לדרך שבה החוק מאמץ הכרזות של מועצת הביטחון של האו"ם.

היום הכרזות גם של מדינות זרות וגם של מועצת הביטחון של האו"ם, כדי לאמץ אותן בישראל יש צורך שוועדת השרים תשתכנע שיש יסוד סביר להניח שמתקיים הבסיס להכרזה.

ואז, מה הבעיה?

לאחר חקיקת החוק, שבה הנושא הזה של יסוד סביר להניח נידון בהרחבה, התברר שעלו קשיים פרקטיים ביישום לגבי הכרזות של מועצת הביטחון של האו"ם, שנבעו מקשיים שמייד יעמדו עליהם הנציגים הרלוונטיים, גם מר גיל אבריאל, היועץ המשפטי של המל"ל, וגם גברת שלומית ווגמן, היועצת המשפטית של הרשות לאיסור הלבנת הון, והקשיים האלה גרמו לכך שאם רשימת פעילי הטרור המוכרזים – זה בעיקר נוגע לפעילים, אבל זה גם לארגונים - - -

למה בכל פעם שאתם מסבירים לי שהתעוררו קשיים אתם מביאים לי יועצים משפטיים להסביר את זה?

הם עוסקים בהכרזות.

מה הקשר בין יועצים משפטיים לקשיים?

יועצים משפטיים נועדו להקשות עלינו את חיינו, וזו הסיבה שאנחנו בדרך כלל מביאים אותם...

זה לא נכון. יועצים משפטיים לא נועדו להקשות על חיינו, יועצים משפטיים נועדו לפתור לנו את הבעיות. הבעיה שהם הפכו להיות יוצרי הקשיים, אבל לא לכך הם מיועדים.

בכל מקרה, הבעיה הפרקטית עלתה בעיקר לגבי הכרזות על פעילי טרור זרים, אבל היא קיימת גם לגבי ארגוני טרור זרים. החומר שמתקבל ממועצת הביטחון של האו"ם ולעתים מארצות-הברית הוא לעתים מוגבל ולא מאפשר לקיים את הדרישה של יסוד סביר בנוסף לעצם זה שאותו גורם מוכרז על-ידי מועצת הביטחון של האו"ם. הקושי הפרקטי הזה גרם לכך שההכרזות אצלנו על אנשים שהם פעילי טרור מאוד מצומצמות יחסית לרשימות שהאו"ם מפרסם ומונעות מאתנו לקחת חלק פעיל ודומיננטי, כמו שהיינו רוצים, במאבק הכללי במימון טרור ובטרור.
מייד יוסבר ההליך המאוד מפוקח ומורכב שבו מוכרזים פעילים וארגונים על-ידי מועצת הביטחון של האו"ם. זה הליך מאוד מסודר. כמובן, ההליך הזה לא מחייב את ועדת השרים. זאת אומרת, שיקול הדעת שלא להכריז תמיד נשאר. כמו כן, אני רוצה להדגיש שברגע שמבוטלת הכרזה על-ידי מועצת הביטחון, יש ביטול אוטומטי, אבל ההליך שלנו בחוק שלנו, של ביטול, יחול בכל מקרה. זאת אומרת, תמיד תהיה אפשרות לפנות ולקיים את כל ההליך עם זכות הטיעון, זכות העמידה וההליך המסודר שקבוע בחוק איסור מימון טרור.

אלה שני התיקונים. יש עוד תיקון קוסמטי קטן לטעות שנפלה. פרט לכך, אלה התיקונים. הוועדה מוזמנת לשמוע את הגורמים המקצועיים, אני גם אשמח אם ישמעו את מר ש'.

המכונה ש'.

- - - את המכונה ש', שיסביר אף הוא את הצורך בתיקונים האלה ואת הקשיים הפרקטיים ביישום.

אני אתאר בקצרה את המנגנון של ההכרזות באו"ם. ההכרזות של האו"ם נעשות מכוח הדירקטיבה השביעית של מועצת האו"ם, שמינתה את ועדת ההכרזות, שמורכבת מנציגי 15 מדינות רלוונטיות, והמטרה היא לעמוד בסדרת החלטות של האו"ם: החלטה 1,267 וסדרת החלטות שהוצאה מכוחה במהלך השנים עד ההכרזה האחרונה ב-1989, שעודכנה לפני שנה בדיוק ביוני 2011.
הליך ההכרזה הוא במסגרת המאבק הבין-לאומי לטרור והרצון ליצור את הרשת הבין-לאומית של פעילי טרור ולמנוע את האפשרות שיהיה להם מקלט במדינה אחרת או שיוכלו להעביר נכסים פיננסיים למדינה אחרת.
הרשימות הללו מחייבות את כל המדינות לאמץ אותן ולנקוט צעדים מסוימים באותה מדינה באופן אחיד, כדי שלא יישארו פערים.

ההכרזות מבוצעות על-ידי הגשת מועמדים לגורמים שקשורים לאל קעידה ולטליבן ולפריפריות שלהם למועצת הביטחון של האו"ם. כל מדינה שרוצה להכריז, נדרשת לספק חומר מודיעיני רב ואסמכתאות מגובות, כולל מידע על ההליכים הפנימיים שנעשו באותה מדינה לגבי אותו גורם.

לאחר שהמידע מועבר מועצת הביטחון של האו"ם מקיימת סדרת דיונים ובוחנת לעומק את המידע שהוגש אליה ואת האסמכתאות. אם הוחלט להכריז על אותו גורם, היא תפרסם את מה שנקרא, ה-"narrative summary", שזה איזה תקציר של המידע הלא מסווג שהם יכולים לספק. המידע הזה לפעמים מצומצם יותר, לפעמים הוא רחב יותר, תלוי בנסיבות, ובאופן מיידי מעבירים הודעה לגורם המוכרז: א', דרך מדינת התושבות שלו, ו-ב', דרך מדינת הלאום שלו, כדי לנסות לאתר אותו ולהודיעו על הנושא. מנגנון שפותח בשנים האחרונות זה גם מנגנון האומבודסמן, נציבות התלונות – כל גורם שהוכרז עליו והוא סבור שההכרזה נעשתה שלא כדין, יכול להגיש את תלונותיו לאותו גורם ולעשות הליך מסוים של פיקוח ושל בדיקה.
בנוסף, מכיוון שהסתבר במהלך השנים – הרשימות נוסדו בתחילת שנות ה-2000 – שחלק מהרשימות לא היו מעודכנות, מועצת הביטחון כעת עוברת באופן שנתי על כל פריט ברשימה ומעדכנת אחד לאחד. היא צריכה לבדוק קודם כול את הנתונים שהיו בבסיס ההכרזה במועד ההכרזה ומעדכנת את זה או מסירה במידת הצורך. למשל אנחנו רואים גורמים שנפטרו, הם מורדים מהרשימה אבל לא תמיד, אוסמה בן-לאדן עדיין נמצא ברשימה, תלוי איזה נכסים היו לאותו אדם מבחינת חילוט ותפיסת הנכסים שעל שמו. יש תהליך בדיקה כל שנה על כל אחד ואחד, כאשר מציינים בכל פרפרזה מתי נבדק לאחרונה אותו גורם, ומדינה שביקשה להכריז, מחויבת, ברגע שמתקבלת איזו תוצאה בהליך משפטי כלשהו שנעשה באותה מדינה, לעדכן את מועצת הביטחון של האו"ם כדי שלא ייוצר מצב שהוא מזוכה בהליכים בתוך המדינה, אבל מועצת הביטחון לא יודעת ומשאירה את ההכרזה הזאת.
הרשימה כוללת מאות בודדות של מוכרזים, ומה שעשינו זה את תהליך ההטמעה שלהם פנימה. גיל אבריאל מהמל"ל יוכל לתאר את התהליך של הטמעת אותם גורמים.
עוד לפני זה, חשוב לי לציין שהמידע מהאו"ם זה המידע שיש לנו ואין בלתו, כי הערוץ היחיד שמועצת הביטחון של האו"ם נותנת מידע זה אך ורק דרך אותן פרפרזות מודיעיניות שמפורסמות באופן פומבי וגלוי באתר האינטרנט של מועצת הביטחון ולא ניתן לקבל שום מידע נוסף מעבר לכך.

בוקר טוב, אני היועץ של המטה לביטחון לאומי. אני מטפל בין היתר גם בנושא של הכרזות על ארגוני טרור מכוח החוק הזה, מסוף שנת 2008.

רק בשביל לסבר את האוזן אני רוצה להתחיל בתמונת הנתונים. את ההכרזה הראשונה עשינו ב-24 בדצמבר 2008, כשהכרזנו על 35 ארגונים. לאחר מכן, בסיבוב השני של ההכרזות, ב-20 בנובמבר 2009, הכרזנו על 50 ארגונים נוספים, ובנובמבר 2011 זו היתה הפעם הראשונה שהקבינט החליט להכריז גם על ארגונים וגם על יחידים פעילי טרור, והכרזנו על עוד 16 ארגונים ולראשונה על 255 פעילי טרור, שזו היתה הפעם הראשונה שהוועדה מכריזה. זה מבחינת הנתונים. סך הכול 85 ארגונים ו-255 פעילי טרור.
אני רוצה להיכנס, ברשותך, לתהליך של איך אנחנו עובדים כדי לנסות ולהראות שהדרישה של יסוד סביר להניח מציבה אותנו במצב שמספר לא מבוטל של פעילי טרור נגרעים מהרשימה, ואני חושב שדרך המספרים אפשר להמחיש טוב את הדוגמה הזאת.

כשהתחלנו בסט האחרון של ההכרזה על פעילי טרור, הרשימה התחילה מ-386 – נגיד 390 פעילי טרור – בסוף הגענו ל-255. לגבי אותם 390 פעילים, דבר ראשון אנחנו לוקחים את הרשימה הזאת, אנחנו נותנים אותה לכוחות הביטחון, הם עושים את הבדיקות שלהם – אני לא רוצה להרחיב בנקודה הזאת – והרשימה חוזרת אלינו, לאחר מכן אנחנו מתחילים לעבוד על הרשימה שחזרה – אנחנו קוראים את הפרפרזות שהיום מאוד קל להשיג אותן, כי הן נמצאות באינטרנט, אבל כשאנחנו היינו בשנת 2008 והיינו צריכים להכריז על הארגונים הראשונים, היה לנו קשה מאוד להביא את אותן תמציות מידע, זה דרש מאתנו הרבה מאוד לוגיסטיקה ושיתוף פעולה שלא מובן מאליו. היום זה יותר פשוט, כי יש תמציות והן נגישות באתר של האו"ם.
לגבי ה-391 עברנו על כל הפרפרזות. קודם כול, יש אנשים שאין עליהם תמציות בכלל. זאת אומרת, הם מופיעים ברשימה, אבל לא כתוב לגביהם כלום. היום המצב יותר טוב מפעם. פעם המצב היה מאוד קשה – האנשים האלה באופן אוטומטי נגרעו.

למה?

כי אין עליהם תמציות.

הרי העברתם ל"מכונים". ה"מוכנים" לא ידעו להגיד לכם כלום עליהם?

כשאנחנו בודקים את העמידה ביסוד סביר להניח, אנחנו בודקים את זה ביחס לתמציות המידע שמתקבלות מהאו"ם. יש אפשרות תיאורטית שבה אנחנו פונים לגופי הביטחון ומבקשים מהם מידע משלים לגבי אותם אינדיבידואלים שלא קיימים. כמעט ברוב המקרים לא היה להם מה להוסיף ממקורותינו על אותו אדם שאין לנו תמצית עליו מהאו"ם.

הרשות לאיסור הלבנת הון גם לא ידעה להגיד עליהם כלום?

אנחנו פונים לכל הגופים הרלוונטיים בהתאם לנוהל פנימי ומפיצים את מה שאנחנו קוראים לו "רשימת המאה אחוז" ומבקשים מכל מי שיש לו מידע לעזור לנו לעבוד ולאסוף את המודיעין, וכל החומר שמגיע אלינו בחזרה מכל הגורמים מקובץ אצלנו, ועל סמך כל החומר מכל הגורמים אנחנו מתחילים לעבוד.
על סמך הניסיון המצטבר של שלוש השנים, בסוף כשאנחנו יושבים ועובדים עם הניירות, החומר שיש זה החומר שמגיע מהאו"ם. כוחות המודיעין השונים לא מוסיפים לנו אינפורמציה על אינדיבידואל זה או אחר. בדרך כלל אם יש להם אינפורמציה, לא בטוח שאנחנו מכריזים על אותם אנשים שלגביהם יש להם אינפורמציה. ואם אין להם אינפורמציה, זה לא רלוונטי וזה יורד. זה דבר ראשון.
הדבר השני, יש תמציות שהן חלקיות. זאת אומרת, כן קיבלנו את שם האדם, יחד אתו קיבלנו את החומר שהגיע מהאו"ם, פתחנו, קראנו, גילינו שבאו"ם יש כמה שורות. כמה שורות מאוד אינפורמטיביות, מאוד כלליות, קשה להגיד שהם מיישמים את העיקרון של יסוד סביר להניח, לכן אותם אינדיבידואלים נופלים על מה שנקרא "תמצית מידע חלקית". יש כאלה שמהמידע שנמצא בפנינו עליהם, יש להם זיקה לישראל. ובעניין הזה, אם יש פעיל טרור או שהוא פועל גם בחוץ-לארץ ופועל גם בישראל או קשור לאיזו פעילות בישראל או שהוא ביצע פעילות או תכנן לבצע פעילות כנגד מוסד ישראלי בחוץ-לארץ או במעברי הגבול של ישראל, במצרים, בירדן, במקומות כאלה, בנטייה שלנו לא להכריז עליו, וגם פה הפרפרזה היא אומנם חשובה, אבל האנשים האלה גם יורדים מה-391.

כמה כאלה היו? אני מניחה שהם הוכרזו במנגנון הפנימי אחר-כך.

אין הכרזה על פעילים, להבדיל מארגונים במנגנון הכרזה.

אם אפשר, ברשותך, אני אתייחס לזה בהמשך, אני רק רוצה להמשיך בצורה סדורה עם מסד הנתונים. בסוף מה-391 שהיוו את רשימת המסטר, הגענו דרך הביקורת העצמית והרידוד העצמי שגזרנו על עצמנו ל-304 פעילים, ואז הפצנו את הרשימה פעם נוספת לכל הגופים הרלוונטיים בדגש על משרד המשפטים והרשות להלבנת הון ועוד פעם לגופי המודיעין ולכל הגורמים, ונתבקשנו, בעיקר על-ידי משרד המשפטים, לבצע בדיקה יותר קפדנית לעניין יסוד סביר להניח, כשהמשמעות האופרטיבית שלה זה שהיינו צריכים לרדד את הרשימה עוד יותר.

אני רוצה לפתוח צוהר על הקריטריונים שמשרד המשפטים הנחה אותנו בשביל שמבחן יסוד סביר להניח יהיה מקובל גם עליהם.

לא צריך. לא את כל הטעויות אנחנו צריכים לפרוטוקול.

אני אומר בקצרה שאם אנחנו רוצים להכריז על פעיל טרור שכבר הכרזנו על הארגון שלו מכוח החוק הזה, ועכשיו אנחנו רוצים ללכת את המייל הנוסף ולהכריז על הפעילים שבארגון, אין בעיה וזה בסדר. הבעיה מתחילה במקרים שבהם מדובר בפעיל טרור שאנחנו רוצים להכריז עליו, אבל לא הכרזנו על הארגון עצמו, ויש הרבה כאלה ברשימה. לגבי אותם אנשים שלא הכרזנו על הארגון, אבל אנחנו רוצים להכריז על הפעילים, יש קריטריונים של משרד המשפטים שנגזרים מהחוק. לקחו את החוק ואמרו לנו: אתם צריכים להכריז רק על מי שהיה פעיל בביצוע מעשי טרור, או שהוא מסייע לביצוע מעשי טרור, או שהוא משדל לביצוע מעשי טרור, או קריטריון נוסף, כשעל-פי החומר אנחנו רואים שאותו פעיל טרור הורשע על-ידי בית דין במקום זר בחוץ-לארץ, על-ידי מדינה שההרשעות שלה נחשבות מהימנות.

האם אתה יכול להסביר לי מה זה יסוד סביר להניח?

אלה הם הקריטריונים, בדיוק מה שמניתי עכשיו, שלפיהם בדקנו את היסוד הסביר להניח. הקריטריונים האלה נקבעו על-ידי בכירים בפרקליטות המדינה, כשעשינו דיון של כל הגורמים, והם קבעו את ארבעת הקריטריונים האלה. זה נקרא "סעיף 11ב לסיכום הדיון" ולפי זה אנחנו בודקים.
כשאני הייתי צריך להגיד מה זה יסוד סביר להניח, דווקא בעניין הספציפי הזה הקריטריונים שמשרד המשפטים קבע בסיכום הדיון היו יחסית ברורים, אף-על-פי שכמו כל דבר בחיים, אדוני היושב-ראש, גם הקריטריונים האלה ניתנים לפרשנות. יש פרשנות גמישה יותר, יש פרשנות דווקנית יותר.

כשאנחנו במטה לביטחון לאומי עשינו את העבודה על-פי הקריטריונים האלה, ירדנו מ-391 ל-304. כשהפצנו את הרשימה על-פי איך שהבנו את הקריטריונים ופעלנו, התגובות שקיבלנו לפחות מחלק מהאנשים: חבר'ה, צריך לפרש את זה קצת יותר דווקני, וכתוצאה מזה עשינו בחינה מחודשת יחד עם הרשות להלבנת הון ובחנו הפעם את הבחינה של עצמנו בצורה יותר - - -

מי הבכירים בפרקליטות המדינה שניסחו את הקריטריונים?

המחלקה של שי ניצן, המשנה לפרקליט המדינה לעניינים מיוחדים לשעבר.

אדוני, יש סיכום דיון של המשנה לפרקליט המדינה לתפקידים מיוחדים, שי ניצן, מה-17 באוגוסט 2011, שהוא סיכם דיון שבו השתתפו כל הגורמים הרלוונטיים אצלו, ובסיכום הדיון בצורה מאוד ברורה הוא קבע את הקווים המנחים לאותו יסוד סביר להניח שצריך לבדוק לגבי הפעילים השונים.

בעקבות כך שנתבקשנו לבחון את עצמנו בראייה יותר מחמירה, מ-304 הורדנו ל-255 פעילים, וזה המספר שסיכם את עבודת המטה והועלה לוועדת השרים לביטחון לאומי. ב-22 בנובמבר 2011 אותם 255 אנשים, הבאנו את כל תמציות המידע שלהם לחברי הקבינט, הנחנו את כל תמציות המידע בפני השרים, הם עיינו בחומר שהיה מונח בפניהם ואישרו גם את רשימת הארגונים וגם את רשימת הפעילים. זה לגבי מסד הנתונים. בשלב זה אם יש שאלות, אני מוכן לענות.

אתם רוצים להוריד את ה"יסוד סביר להניח", איך זה יעמוד בביקורת של בג"ץ? צריך לפרש את זה באופן דווקני, וצריך איזה היגיון – עובדה שבכירים בפרקליטות נתנו כללים, ועכשיו באים ומבטלים את הכול.

כשהיה יסוד סביר להניח.

בית המשפט העליון יגיד: רבותי, הרי לא יעלה על הדעת שתכריזו על אנשים בלי שיש יסוד סביר להניח.

כבר בשנת 2004, כשהצעת חוק איסור מימון טרור נידונה, האופציה הזאת עלתה והיא לא נתפסה כבלתי חוקתית. זאת אומרת, עצם זה שיש ארגון שמקובל עלינו לחלוטין ושהסטנדרטים שלו הם סטנדרטים מחייבים בעולם, עצם זה שאותו ארגון ערך בדיקות פנימיות מקיפות וקבע שיש להכריז על אותם פעילים ואותם ארגונים, ניתן לטעון שבעצם ההכרזה הזאת יש הקמה של אותו יסוד סביר מובנה.

למה צריך להוריד את זה?

כרגע סעיף 2 כולל לא רק את אותן ההכרזות של מועצת הביטחון, אלא גם של גופים נוספים, ולגביהן אנחנו פחות רואים מקום לתת אימוץ אוטומטי, ולגביהן כן היינו רוצים שוועדת השרים תקבל משהו נוסף. לגבי ההכרזות של מועצת הביטחון, אין לנו את אותו משהו נוסף. כרגע כפי שהחוק כתוב ומתפרש אנחנו זקוקים למידע נוסף לעצם ההכרזה.

אם אני מוריד בחוק את ה"יסוד סביר להניח", ועדת השרים לא תצטרך כלום. היא תקבל ציטוט מהאו"ם, וזה מספיק.

כמו שהסביר גיל, עדיין יש לה שיקול דעת. כתוב "רשאית לאמץ", וכפי שראינו היא מפעילה את שיקול הדעת הזה בפנייה לגורמים הפנימיים, לגורמי הביטחון והתייעצות אתם לגבי אותן רשימות, כי יש שיקולים נוספים, מעבר לזה שזה הוכרז באו"ם. זאת אומרת, יש לנו שיקולים פנימיים שלנו – אולי המכונה ש' יוכל להרחיב עליהם – לדילול הרשימה. זאת אומרת, שיקול הדעת נשמר. עצם ההכרזה מהווה מבחינה מהותית את אותה לגיטימציה לוועדת השרים להכריז, שלא להכריז היא תמיד יכולה.

אני רוצה לחדד טיפה ולציין שלעניין האו"ם, להבדיל מהגופים האחרים, OFAC, גורמים באיחוד האירופי, במדינות אחרות, כשמכריזים, שיש לנו ערוץ לקבלת מידע, באו"ם אין לנו יכולת כזאת מצד אחד ומצד שני, אנחנו כן יודעים שנערך שם הליך מאוד משמעותי ומקיף שבמסגרתו נערכות ההכרזות, ובמסגרת הנורמות הבין-לאומיות אנחנו גם מחויבים להחיל על עצמנו את ההכרזה על אותם גורמים בצורה מלאה.

אנחנו קרובים לפרשת בלק – באנו לברך ונמצאים מקללים. החוק הזה, בסופו של דבר, נחקק כדי להגביר את שיתוף הפעולה הבין-לאומי והמאבק במימון טרור ולאפשר למדינת ישראל לעשות יד אחת עם גורמים אחרים בעולם ולהכריז על ארגונים שהוכרזו במקומות אחרים בעולם באופן תכליתי ויעיל. החוק נחקק ב-2005, אנחנו נמצאים ב-2012, מספר הארגונים שמוכרזים על-ידי גורמים שונים בעולם הוא אלפים רבים, מספר הארגונים שקלטנו כהכרזות ישראליות הוא מאות בודדות מאוד.

למה?

עוד רגע אני אומר.

תסביר לי למה. למה קלטנו מעט?

ההסבר הוא קצר, אבל תכליתי. מעבר לכך, אנחנו, כארגוני הביטחון, חשבנו שיהיה נכון להוריד את הדרישה של "יסוד סביר להניח" גם לגבי הכרזות שהן לא של האו"ם, אלא של גופים שאפשר אחרת לוודא שהם עושים תהליך ראוי ונכון כמו ה-OFAC, משרד האוצר האמריקני, והאיחוד האירופי. צריך לומר, אדוני, שהגופים האלה כולם ראויים, גופים מודיעיניים משמעותיים, שהסף שהם קובעים לעצמם בהכרזות בדרך כלל לא יותר נמוך, נאמר בלשון זעירה, מזה שנקבע בישראל לעניין הכרזות, ולכן היה נכון לאמץ את ההכרזות שלהם באופן יעיל וכמעט מיידי. הגם שכך, העמדה שהתקבלה בסופו של דבר שצריך את הדרישה של "יסוד סביר להניח". אבל להחיל את הדרישה הזאת, אדוני, על הכרזות של מועצת הביטחון של האו"ם, גם בהיבט הפרקטי וגם בהיבט הדקלרטיבי, זה לא סביר. על מה אנחנו מדברים פה? אנחנו מדברים פה על גוף שאנחנו יודעים היטב מי חבר בו, מדובר שם על מדינות שאם הן יסכימו להכריז על ארגון טרור, לא יעלה על הדעת שלא נסמוך ידינו על ההכרזה הזאת, כי הסף שהם קובעים לעצמם הוא הרבה-הרבה יותר מחמיר מאשר אנחנו בדרך כלל מקבלים פה בישראל.

הטעות היא שלא היה צריך להוריד את ה"יסוד הסביר להניח", אלא היה צריך ללמד שזה היסוד הסביר.

גם העמדה הזאת הושמעה במעלה הדרך. מאחר שבמשרד המשפטים כאמור הוחלט אחרת, וזאת העמדה המשפטית שנקבעה, הדרך הנכונה - - -

בוועדת החוקה.

בוועדת חוקה הוחלט אחרת? לא.

כן. במהלך הדיון.

מתי בוועדת החוקה הוחלט אחרת?

כשחוקקו את החוק ב-2005 הם דנו בשאלה - - -

זו היתה ועדת חוקה אחרת.

האמת שהמחוקק - - -

משרד המשפטים לא משתנה, זו הבעיה.

המחוקק באמת חשב שיש איזה צורך בבדיקה נוספת מעבר להכרזות של מועצת הביטחון.

לכן קשה לפרש את זה בצורה אחרת.

הפועל היוצא אדוני, צריך להיות כזה. אנחנו חושבים שהכרזות מועצת הביטחון של האו"ם, שהן המינימום האולימפי של הכרזות בעולם, הן גם מחייבות את מדינת ישראל, כי בסוף זה הכרזות של גוף בין-לאומי שמחייב באופן מובהק את מדינת ישראל, צריך להתקבל כאן בצורה יותר אפקטיבית ועל סמך התהליך שנעשה שם, שהוא כמובן מחמיר הרבה יותר כאמור. מעבר לזה, התיקון מאפשר לנו להכריז גם על פעילים בסיטואציות שבהן אנחנו היום לא מסוגלים להכריז עליהם פה בישראל. אין היום כלי להכרזה בישראל על פעילים, ולכן נכון לאמץ את התיקון בכללותו. צריך לומר שהדבר הזה יאפשר לנו גם לעמוד כיאות בביקורות הבין-לאומיות שאנחנו עומדים בפניהן. עמדנו בביקורת אחת, עורכת-הדין ווגמן תרחיב בעניין, אבל קיבלנו הערה. ישראל קיבלה הערה מגוף בין-לאומי על זה שהיא לא נאבקת כראוי במאבק במימון טרור במישור הבין-לאומי, דבר שלא יעלה על הדעת. לכן אנחנו סבורים שלפחות לעניין ההכרזות של מועצת הביטחון של האו"ם נכון לבטא את הדרישה הזאת ולקבל גם את התיקונים האחרים בחוק הזה, ובכך להפוך את החוק לאפקטיבי יותר ולאפשר לנו לממש אותו בצורה תכליתית ולתת לו לבטא את העמדות האמיתיות של מדינת ישראל בהקשר של מימון טרור ומאבק בטרור.

אני רוצה קצת לחדד את הדילמה, כי לא כל כך פשוט מה שהממשלה מבקשת פה. בסופו של דבר בגלל שיש לנו התחייבות כלפי האו"ם – ואני גם רוצה להדגיש שזאת ההחלטה של מועצת הביטחון היחידה שהיא מעין חקיקתית, היא הכרזה שמחייבת בלי אישור, בלי שום אקט מדיני – היא מחייבת את מדינת ישראל, ולכן יש לנו התחייבות כלפי האו"ם להכריז על מי שמועצת הביטחון של האו"ם הכריזה עליו. מצד שני, גם המחוקק פה בישראל ב-2005 חשש מההכרזה האוטומטית פה בארץ אחרי שיש הכרזה בין-לאומית, אנחנו לא באמת יודעים עד כמה המנגנונים סבירים, עד כמה הם מפוקחים, ואנחנו גם יודעים שבזמנו היתה ביקורת של ה-european court of justice לגבי ההליך, ה-due process, אנחנו יודעים שמאז האיחוד האירופי עובד עם מועצת הביטחון לשפר את המנגנונים, אבל לנו, כמדינת ישראל, כנראה אין פריבילגיה כזאת לשפר ולשפץ מבפנים.

מצד אחד, יש לנו התחייבות בין-לאומית. מצד שני, הקביעה של המחוקק ב-2005 והביקורת הבין-לאומית על הכרזות המועצה כן מעוררים איזה חשד בעניין.

אם אפשר להוסיף על זה, האיחוד האירופי, שהוא זה שמתח ביקורת במסגרת בית הדין הגבוה לצדק שם – עשינו בדיקה – לפני כשנתיים ניתן פסק הדין, האיחוד האירופי מאז ועד ממש עכשיו מאמץ לשורותיו בצורה כמעט אוטומטית, בתוך ימים ספורים, כל הכרזה של האו"ם ויחד עם האיחוד, כפי שאפרת ציינה, אכן פועלים כדי לשפר. דרך אגב, יש גם ערעור על פסק הדין הזה וכן הלאה. אבל נדמה לנו שאם האיחוד האירופי שבדק את זה בצורה מעמיקה ממשיך בהכרזות תוך כדי ניסיון לשפר, זה גם משהו, וממילא ההליך עצמו שופר מאז, ביוני 2011, כדי לענות על אותן טענות של ההליך הנאות.

נקודה נוספת זה הנושא של המישור הנורמטיבי. כפי שציינה בצדק היועצת המשפטית של הוועדה מדובר בנורמה מחייבת מבחינה בין-לאומית, אבל זה גם נגזר בתוך ביקורות בין-לאומיות אחרות. ישראל כבר קיבלה הערה ספציפית בביקורת שנערכה בשנת 2008, שהיא אינה עומדת בצורה מלאה ביישום הרשימות, ויש ציפייה כי הנושא ייפתר בהקדם. בזמנו קיבלנו סוג של קרדיט לכך שהחוק יחסית היה חדש והתקנות של חוק איסור מימון טרור תוקנו זמן קצר לפני כן. הביקורת התייחסה לעובדה שהחקיקה יחסית חדשה והביעה ציפייה שהנושא יתואם. בעוד מספר חודשים תיערך ביקורת נוספת ספציפית על הנקודה הזאת, שגם עליה נצטרך לענות. זה במסגרת ביקורת ה- Moneyval שבודקת את ההיבטים של הטרור.

דבר נוסף לגבי סעיף 9(ב). הייעוץ המשפטי של הוועדה הפנה את תשומת לבנו לכך שהתיקון של הגדרה של אדם שהוא פעיל טרור משליך גם על החזקה הקבועה בסעיף 9(ב). לשם כך הסכמנו עם הייעוץ המשפטי של הוועדה שכדי לשמר את המצב הקיים ועם זאת להכין את החזקה למקרים שהיא כבר חלה בהם ולא להחיל את ההרחבה של החזקה גם לרכוש של פעיל טרור ששייך לארגון שהוכרז בישראל, נעשה תיקון מסוים לחזקה הקבועה בסעיף 9(ב), ואני אקרא אותו כאשר נקרא את הנוסח.

קדימה, הגיע הזמן לקרוא את הנוסח.

רגע, אני רק אגיד עוד דבר אחד על סעיף 9. אנחנו לא רוצים לדון במהות בגלל שיש על שולחן הוועדה הצעת חוק למאבק בטרור, אנחנו כן רוצים במסגרת הצעת החוק לחזור לנושא הזה.

נכון, כי בהצעת חוק המאבק בטרור, שנותנת תמונת מצב כללית יותר והסדרים מקיפים לכל הנושא הזה, הנושא מטופל קצת אחרת. כרגע אנחנו שומרים את המצב הקיים.

מצוין. כשנגיע לחוק המאבק בטרור.

הצעת חוק איסור מימון טרור (תיקון מס' 3) (הכרזה על חבר בני אדם זר כארגון טרור ועל אדם זר כפעיל טרור), התשע"ב–2012

תיקון סעיף 1
1.

בחוק איסור מימון טרור, התשס"ה–2005‏ (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 1, בהגדרה "אדם שהוא פעיל טרור" - - -

אני אקרא את המסמך שהנסחית ביקשה שיהיה. אני מציעה שתסתכלו על הנוסח המשולב דווקא.

תיקון סעיף 1
1.

בחוק איסור מימון טרור, התשס"ה–2005‏ (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 1, בהגדרה "אדם שהוא פעיל טרור", לפני "אדם שהוא פעיל" יבוא "אחד מאלה: (1)", במקום "או אדם" יבוא "(2) אדם" והסיפה החל במילה "כאמור" – תימחק.


משמע שאנחנו מוחקים את הסיפה של ההגדרה הקיימת, "כאמור בפסקה (1) להגדרה ארגון טרור מוכרז, ואנחנו מפרידים בין (1) ו-(2), שזה יהיה רלוונטי לתיקון שלנו בסעיף 9.

תיקון סעיף 2
2.
בסעיף 2 לחוק העיקרי –



(1)
בסעיף קטן (א) –




(א)
בפסקה (1), בסופה יבוא "לעניין פסקה זו, "נקבע מחוץ לישראל" – נקבע בידי גורם מוסמך של מדינה זרה בעקבות הליכים שננקטו בה לפי דיניה";




(ב)
אחרי פסקה (1) יבוא:





"(1א) נקבע בידי מועצת הביטחון של האומות המאוחדות או בידי מי שהיא הסמיכה לכך כי אדם זר הוא אדם שהוא פעיל טרור או כי חבר בני אדם זר הוא ארגון טרור, רשאית ועדת השרים, בכפוף להוראות סעיף קטן (ד)(1), להכריז על אותו אדם שהוא פעיל טרור או על אותו חבר בני אדם שהוא ארגון טרור;";




(ג)
בפסקה (2) –





(1)
ברישה, במקום "לעניין פסקה (1)" יבוא "לעניין סעיף קטן זה";





(2)
ההגדרה "נקבע מחוץ לישראל" – תימחק;



(2)
בסעיף קטן (ג), המילים "כאמור בסעיף קטן (ג)" – יימחקו.

תיקון סעיף 9
3.
בסעיף קטן (ב), אחרי "אדם הוא פעיל טרור" יבוא "כאמור בפסקה (1) להגדרה "אדם שהוא פעיל טרור", ואחרי "או שקיימת לגביו" יבוא "או לגבי ארגון שהוא נוטל חלק פעיל בו", והמלים "כי הוא אדם פעיל טרור", תימחקנה.

לא מחקתם את היסוד הסביר, אתם תיתקעו בשלב הבא עוד פעם.

למה?

כי לא מחקתם את היסוד הסביר. למה צריך יסוד סביר? אדם הוכרז לפני דיניה של מדינה זרה.

לגבי המדינות הזרות?

כן. אין בעיה. אני פה כל יום מיום ראשון עד חמישי, אתם תחזרו אלי.

ההנחה היא שבמדינות אחרות אפשר לבקש מהם עוד טיפה מידע ואז לבסס את היסוד הסביר.

דבר שאי-אפשר כאן. מה שאנחנו כותבים לגבי האו"ם, אנחנו לא כותבים לגבי כל מדינה ומדינה.

אדוני היושב-ראש, את החלק הזה – אולי פספסתי כשהקשית את הקושיה הזאת – כשמדינה זרה קובעת שמישהו פעיל טרור, האם יכול להיות שבגלל שיגעונות של מדינה זרה יקבעו על מישהו שאנחנו לא רואים בו פעיל טרור כשהוא כן פעיל טרור.

אל תדאג, פרקליטות המדינה קבעה מה צריך להתקיים.

הם ודאי מכתיבים לממשלת בלגיה מה לעשות.

הם מכתיבים לממשלת ישראל, זה מספיק.

כשהמועצה קובעת - - -

המועצה זה האו"ם. זה משהו אחר. אני מדבר על מדינה מסוימת עם כל מיני המצאות משלה, שהיא תקבע מי זה פעיל טרור, ובסוף הרבה מאוד חיילי צה"ל וקציני צה"ל שמגיעים לשם הם יכולים להיכנס כפעילי טרור. למה אני צריך לקבל את ההגדרה שלהם?

אדוני, היא אמרה לך כך: קודם כול, אם יימחק יסוד סביר, אנחנו לא נזיל דמעה. דבר שני, יש שיקול דעת לוועדה כשמדובר בהכרזה שנוגדת את האינטרס הישראלי לא לקבל אותה. דבר שלישי, כל מהותו של העניין הוא לאפשר לנו להראות לעולם שאנחנו משתפים אתו פעולה יד ביד ולקבל את ההכרזות שלו, כדי שהם יקבלו את ההכרזות שלנו.

איזו ועדת שרים זאת?

הקבינט.

אני מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, מפרויקט טרור ודמוקרטיה. אנחנו למעשה עוקבים אחרי הפעילות של ישראל במאבק בטרור, בין המקומי ובין הבין-לאומי, תוך כדי שמירת העקרונות הדמוקרטיים וזכויות האדם כחלק מזה.

מה זה העקרונות הדמוקרטיים כשמדובר בטרור?

העקרונות הדמוקרטיים של המדינה, לא של הטרור.

כביכול להיות דמוקרטי כלפי טרור? מה הכוונה?

לא, שמדינה לא תאבד את הצלם הדמוקרטי שלה תוך כדי שהיא נאבקת בטרור, ולזה חשיבות מאוד גדולה בעיני מדינת ישראל.
אנחנו רואים את המאבק בטרור, קודם כול כמשהו חשוב מאוד, את הפעילות ובכללה החוק שקיים היום ואת הפעילות להכרזות כדבר חיובי מאוד ונדרש מאוד, ועומדים על כך שבפעילות שלנו, בין בישראל ובין במישור הבין-לאומי, שישראל תמשיך ותחזק את הפעילות שלה. עם זאת, צריך לבדוק שישראל לא מפרה את עקרונות הדמוקרטיה ושמירה על זכויות האדם תוך כדי שהיא עושה את זה.

מה זה עקרונות הדמוקרטיה?

עקרונות הדמוקרטיה זה הזכות להתאגד, הזכות של אדם לפרטיות, ובכלל זה זכויות האדם הבסיסיות, שביניהן הזכות לשימוע, זכות ערעור.

הזכות לנסוע באוטובוס בלי להתפוצץ, זה חלק מזכויות דמוקרטיות?

של הקורבנות.

של הקורבנות? לא של המדינה?

לא של פעיל הטרור. אני לא חושב שיש לו זכות רלוונטית בנושא.
אני אקדים ואומר שלתיקון הטכני של הכרזה על פעיל, אין לנו שום הערות. אנחנו מקבלים את זה, זה נועד למנוע בעיה טכנית, לקונה שקיימת כיום. הביקורת שלנו מתמקדת יותר בבקשה ליצור מנגנון קליטה אוטומטי של הכרזות מועצת הביטחון על פעיל הטרור וארגוני הטרור, מבלי להידרש לביסוס התמיכה. בשונה ממה שמבקשים לעשות בהכרזה של מדינה זרה.

ישראל מחויבת לקיים את החלטות פרק 7 של מועצת הביטחון, כמו שכבר נאמר פה, אבל ישראל גם מחויבת לעמוד בהתחייבויות שלה לאמנות זכויות האדם הבין-לאומיות שהיא חתמה עליהן ואשררה אותן. המחויבויות קיימות בשני המישורים, והפתרון הוא למצוא איזון בין הכרזת מועצת הביטחון ושמירה על זכויות האדם, שכוללת את הזכות לשימוע, הזכות לערעור וכדומה.

איפה הזכות לשימוע מופיעה באמנות הבין לאומיות?

הזכות לשימוע מופיעה בזכות להליך הוגן באמנה לזכויות פוליטיות וחברתיות.

מה הקשר בין אמנה לזכויות פוליטיות וחברתיות ובין הכרזה כארגון טרור או כפעיל טרור?

הקשר הוא שמדינת ישראל מחויבת לתת את שתי הזכויות האלה בכל פעולה שהיא עושה. והיא מחויבת מצד שני לעמוד במחויבויות שלה למועצת הביטחון. אף אחת מהמחויבויות האלה לא אבסולוטית, מה שאומר שניתן לוותר ולהחליש את זכות השימוע כמו שקיים בחוק כיום שאין זכות שימוע לא לארגון שמוכרז ולא לפעיל שמוכרז, אבל - - -

זה לא נכון. סעיף 4 לחוק איסור מימון מאפשר למי שמוכרז לבקש לבטל את ההכרזה, ויש הליך מפורט.

אני מקבל. זה הליך ערעור, זה לא הליך שימוע. בהליך הערעור הוא יכול לקבל. אין הליך מקדמי של בירור עם הפעיל או עם הארגון, וזה מקובל וזה בדרך כלל נעשה מדחיפות, מאילוצים, כשאין מידע או אין אפשרות, אבל הצורך ביסוד סביר להניח, אדוני היושב-ראש, ממלא את האיזון הזה בין המחויבויות של המדינה לקיים את החלטות מועצת הביטחון ובין המחויבויות שלה לשמור על הזכויות ועל ההליך הדמוקרטי בהחלטות שלה.

בהערת אגב אני אציין שהצעת החוק והחוק עצמו אינם מבדילים בין החלטת מועצת הביטחון לפי פרק 7 והחלטה שאינה לפי פרק 7. מה שאומר שגם החלטות שאינן לפי פרק 7 וישראל אינה מחויבת לקבל אותן באופן אוטומטי ברמה גבוהה, עדיין נמצאות כאן בהליך קבלה אוטומטי.

לפי מה שאני מבין מהיועץ המשפטי של המטה לביטחון לאומי, האחוז שמתקבל בסך הכול היום עם יסוד סביר להניח הוא אחוז גבוה מאוד מההחלטות של מועצת הביטחון.

לא מספיק גבוה.

חלק נעשה בהפחתה עצמית. בלי קשר, גם ארגונים שקשורים בצורה כזאת או אחרת לישראל הם לא רלוונטיים לחוק הזה, יש להם את הפקודה למניעת טרור ואת תקנות ההגנה. זאת אומרת, האחוז הלא גבוה, צריך להביא אותו במסגרת הנורמטיבית הנכונה.

אם התבטל ההליך שהמועצה השיתה על עצמה והוגבר בדווקנות על-ידי משרד המשפטים, אנחנו לא יודעים לאיזה רמה נמוכה של שיקול דעת נגיע, עד כדי הפיכת ועדת השרים לחותמת גומי. וברגע שוועדת השרים תהפוך לחותמת גומי, אנחנו במידה מסוימת חוטאים למשפט המינהלי הישראלי. אנחנו צריכים להיזהר מהדברים האלה בצורה מאוד משמעותית.
בנוגע לביטול הכרזה, סעיף 4 כמו שהועלה בפני כאן, אדוני היושב-ראש, מאפשר ביטול, אבל הוא מאפשר ביטול לאחר שפעיל או ארגון פונים לוועדה המייעצת של ועדת השרים והוועדה המייעצת בוחנת את המידע שהובא בפניה. איך יכולה הוועדה המייעצת לקיים הליך בדיקה אמיתי כשלא הוצג בפניה שום מידע סביר להכרזה עצמה? אין לה מול מה לבדוק את הליך הביטול.

יש שם שופט של בית המשפט העליון ועוד אדם עם רקע ביטחוני ועוד משפטן. אני סומך עליהם.

אני לא טוען לרגע שהם חסרי יכולת, אני רק אומר שהציג בפנינו גיל אבריאל את העובדה שהם מקבלים את הרשימה, הם מעבירים את הרשימה בין משרדי הממשלה הרלוונטיים, הם מעבירים את הרשימה בין ארגוני הביטחון הרלוונטיים, ולא מצליחים למצוא מידע מעבר לפרפרזה של האו"ם. אם זה המידע הבסיסי היחיד שיש, מול איזה מידע תבחן הוועדה המייעצת את האפשרות לביטול? לא תהיה לה אפשרות לעשות שום בדיקת איזון ליכולת ושום בדיקה שהנסיבות להכרזה כבר אינן קיימות ויש סיבה אמיתית לבטל את ההכרזה.

נקודת המוצא שלנו זה שהכרזות של מועצת הביטחון הן איכותיות, הן ברמה גבוהה, אבל אנחנו צריכים להתמודד עם המצב, והחוק הזה לא צריך להחזיק רק את המצב המקובל, הוא צריך לסגור את כל הפינות. חוק לא אמור להתעסק ביום-יום בצורה הקלה, הוא צריך להתמודד עם הקשיים, וברגע שהצעת החוק לא מצליחה להתמודד עם הקשיים שאין מספיק מידע, הורדת שיקול הדעת של ועדת השרים והפיכתה לחותמת גומי של מועצת הביטחון, שהיא גוף פוליטי לחלוטין – וכבר יש דוגמאות מעשיות על אנשים חפים מפשע שלאחר הליך משפטי במדינה שלהם, שלאחר מכן ביקשה לבטל את ההכרזה עליהם, לא הצליחו לבטל את זה בגלל וטו בוועדה המייעצת, וטו של ועדת המשנה של מועצת הביטחון, מה שאומר שאנשים נשארו מוכרזים – ככל שישראל מבקשת לעמוד בהחלטות שלה לפי מועצת הביטחון, היא תימצא באיזו לקונה מעשית בבעיה הזאת, באיזו דילמה.

תודה.

כל החומרים של מועצת הביטחון הם חסויים?

לא הכול.

הם מוציאים מה שנקרא "narrative summary", משהו מאוד קצר.

את רוצה לקרוא לנו את סעיף 9 עם התיקון?

היא קראה. אתה רוצה שנקרא שוב?

כן.

נעבוד על הנוסח שהנסחית ביקשה שנכתוב.
תיקון סעיף 9
3.
בסעיף קטן (ב), אחרי "בהיותו מודע לכך שאותו אדם הוא פעיל טרור" יבוא "כאמור בפסקה (1) להגדרה "אדם שהוא פעיל טרור", ובמקום "לגביו הכרזה לפי סעיף 2, כי הוא אדם פעיל טרור" יבוא "לגביו או לגבי ארגון שהוא נוטל חלק פעיל בו הכרזה לפי סעיף 2".


שוב, אני אזכיר שהחוק הזה נועד באמת לטפל בארגונים זרים ולא בארגונים שקשורים למדינת ישראל, ולכן אנחנו משנים את המצב הקיים בסעיף 9.

יש לנו בקשות רשות דיבור מסיעת מרצ וסיעת חד"ש.

הם כמובן לא טרחו לבוא להגיד מה שיש להם להגיד בחוק הזה, אבל בסדר, הם רוצים לדבר.

הצעות לתקשורת.

הם צריכים בשביל התקשורת. אין בעיה.

רבותי. אני עובר להצבעה. מי בעד החוק?
הצבעה

בעד – פה אחד
הצעת חוק איסור מימון טרור (תיקון מס' 3) (הכרזה על חבר בני אדם זר כארגון טרור ועל אדם זר כפעיל טרור), התשע"ב–2012 אושרה ותעלה למליאה לקריאה הראשונה.

תודה רבה. פה אחד. הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 10:54.>