PAGE
45
הוועדה המיוחדת לפניות הציבור
12/06/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 168>
מישיבת הוועדה המיוחדת לפניות הציבור
יום שלישי, כ"ב בסיון התשע"ב (12 ביוני 2012), שעה 11:00

<פניות ציבור לגבי התנהלות משרד התחבורה: א. עלות העמדת רכב המורה למבחן נהיגה.ב. הקמת מאגר מידע לכלי רכב פרטיים לעיון הציבור – ישיבת מעקב>

חברי הוועדה: >
דוד אזולאי – היו"ר
אורי מקלב

יוליה שמאלוב-ברקוביץ

>

חנן אהרון – סגן מנהל אגף הרישוי, משרד התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים

רותי כהן – מנהלת תחום נהיגה ורכב, משרד התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים

דפנה עין-דור – מנהלת אגף כלכלה, משרד התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים

שושנה כהן – ממונה פניות ותלונות הציבור, מנהל התנועה, משרד התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים

אלי מלכה – יו"ר ועד בוחני נהיגה, מחוז צפון, משרד הרישוי

ליאת בן-אהרון – בוחנת רישוי נהיגה, משרד הרישוי

עמנואל דרעי – בוחן רישוי נהיגה, משרד הרישוי

רפ"ק רוני לוינגר – ראש חוליית תעבורה באת"ן, המשרד לביטחון פנים

שמואל מלכיס – מנהל מחלקה כלכלית, איגוד חברות הביטוח

רונן לוי – יו"ר איגוד המוסכים בישראל

קרן גדיש – דוברות, איגוד המוסכים בישראל

עו"ד אינגריד הר-אבן – יועצת משפטית, איגוד המוסכים בישראל
חיים סירי – הנהלה, אספני כלי הרכב הארצישראליים

אבי גולן – יו"ר ארגון מורי הנהיגה הארצי

אבי קרמר – דובר ארגון מורי הנהיגה הארצי

אייל מליוב – חבר ועד ארגון מורי הנהיגה הארצי

יעקב אסבאג – חבר ועד ארגון מורי הנהיגה הארצי

פרוספר חזן – חבר ועד ארגון מורי הנהיגה הארצי

גדעון כפרי – חבר ועד ארגון מורי הנהיגה הארצי

עופר פנהי – חבר ועד ארגון מורי הנהיגה הארצי

שי ברק – חבר הנהלה, עמותה למורי נהיגה בישראל

יעקב פוני – חבר הנהלה, עמותה למורי נהיגה בישראל

איתמר לוין – חבר הנהלה, עמותה למורי נהיגה בישראל

אלי יעקובי – חבר הנהלה, עמותה למורי נהיגה בישראל

שמואל גרינזה – חבר הנהלה, עמותה למורי נהיגה בישראל

בני – עמותה למורי נהיגה בישראל

משה שטאובר - פונה

שלומית אבינוח

הילה לוי
<פניות ציבור לגבי התנהלות משרד התחבורה: ב. הקמת מאגר מידע לכלי רכב פרטיים לעיון הציבור – ישיבת מעקב>

רבותי, צהריים טובים לכולם, אני פותח את ישיבת הוועדה לפניות הציבור ושני נושאים על סדר היום. האחד, הקמת מאגר מידע לכלי רכב פרטיים לעיון הציבור. השני, עלות העמדת רכב המורה למבחן נהיגה לטובת המבחן.
אני אפתח ואומר שמי שהתחיל והוביל את הדיון הזה הוא חבר הכנסת אורי מקלב, כיושב-ראש הוועדה לפניי. הוא התחיל בנושא הזה והוא מוביל אותו ואני רק עוקב אחרי הדברים. עברתי אתמול בפעם הראשונה על החומר ולמדתי אותו בעקבות טלפונים רבים שהגיעו אליי והחלטתי ללמוד את הנושא. אכן, למדתי ואני חייב להגיד ואני מודה לך. אני חושב שהשקעת עבודה יוצאת מן הכלל. מדובר באחת האוכלוסיות הגדולות ביותר במדינת ישראל, אוכלוסיית הנהגים. מדובר על סדר גודל של 3.5 מיליון, קרוב ל-4 מיליון נהגים בלי עין הרע. שלא יהיו לנו תאונות דרכים ושהשם ישמור על כולם. כל אחד ואחד מאתנו מרגיש את זה בבית, בשכונה, בעיר וכן הלאה.
אני חייב לציין שגם ארגון מורי הנהיגה נמצא כאן בהרכב כמעט מלא.

יש שני ארגונים של מורי נהיגה.

אני לא יודע על מי אתה נמנה, אבל למען הגילוי הנאות אני אומר שיושב פה מורה הנהיגה שלי, שלימד אותי.

הוא גידל מנהיג, לא רק אחד שנוהג.

שמו שמוליק ונמצא פה גם בוחן מעכו, שכני, מלכה.

רבותי, זה נושא שהוועדה טיפלה בו, נושא מאד מאד חשוב. אני מתחיל בראש ובראשונה בנושא: הקמת מאגר מידע לכלי רכב פרטיים לעיון הציבור. בנושא הזה ירחיב חברי, הרב אורי מקלב. היו דיונים, היו הבנות והסכמות בין ארגון מורי הנהיגה לכל הגורמים האחרים ומשרד התחבורה. היתה אמורה להיות ועדה שמשום מה לא התקדמה ואני יכול להגיד שמאז 14 בדצמבר 2010, אז התכנסה ישיבת הוועדה האחרונה, אנחנו דורכים במקום כמעט שנתיים. לא נעשה דבר.
כשהתבוננתי בחומר ראיתי שהרעיון הוא טוב כשמדובר על תקופה שהכל שקוף לעיני הציבור הרחב. מי שרוכש היום רכב יודע עד כמה הוא מסתכן וכמה קשה לרכוש רכב יד שנייה. הדרישה היא בסך הכל להקים מאגר מידע לטובת כל אלה הרוכשים רכב פרטי. זה כדי שאדם לא יזרוק את כספו לריק ואחר כך יתחיל להתנהל מול בתי משפט – כן אמרו לו/לא אמרו לו, כן עשו לו/לא עשו לא. אני לא מצליח להבין את ההתמהמהות של משרד התחבורה, למה לא מקדמים את הנושא הזה.
אני אבקש מחברי, חבר הכנסת הרב אורי מקלב, להוסיף לנושא שאנחנו עוסקים בו.

תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש, על רשות הדיבור ועל ההמשכיות בנושאים שהוועדה לפניות הציבור דנה בהם. אתה לא נותן לדברים האלה להשתכח ולהיות מטואטאים מתחת לשולחן. עצם הטיפול שלך בעניין הזה חשוב מאד וזה גם מסר בין הממשלה למשרדים הממשלתיים וגם בין אלה שאחראים לזה שיידעו שאנחנו ממשיכים בעניין.
בנושא של מאגר מידע לרכב פרטיים, כפי שאמרת ובצדק, מדובר בשוק מאד מאד גדול. שוק המכוניות המשומשות הוא שוק גדול מאד במחזור הכספי וגם מבחינת האנשים שמשתמשים בו. כנראה 700,000 מכוניות מעבירות ידיים בשנה. גם אם זה היה חצי מזה זה עדיין שוק גדול מאד. זה שוק חשוב מאד. מדובר בכספים רבים, באנשים שמשקיעים את מטב כספם, את החסכונות שלהם כדי לקנות רכב, גם רכב משומש. מדובר בעשרות-עשרות אלפי שקלים.

אנחנו מדברים על שוק שהוא מאד מאד פרוץ, שאין בו שום ביטחון צרכני. אין עוד שוק שאין בו ביטחון צרכני כמו השוק הזה. אתה לא יודע מה אתה קונה. אם היום, ב-2012, התקדמנו בנושאים רבים: בשקיפות, במחירים, בגילוי הנאות, עדיין בנושא הרכב המשומש אתה לא יודע. אדם שקונה יודע שהוא מהמר. הוא יודע במודע שהוא מהמר. גם מי שטורח ויש לו יכולות, גם אם הוא עורך דין – בפני הוועדה הופיעו גם עורכי דין. פנה עורך דין שמתמצא, שהוא בעל מקצוע ויודע לברר ולגשת למשרדים. הוא גם שיקף בפנינו איך הוא עמד בפני מבוי סתום, בפני חוסר מידע, מידע לא נכון, הסתרת מידע, אנשים שהתחזו למוכרים אחרים, לאנשים אחרים.

בנוסף לכך יש גם מידע שלא צריך להגיע דווקא לבעלים או למוכר. יש מידע שנמצא במשרד התחבורה, מידע ששווה זהב לשוק הזה. אם המידע הזה היה ידוע לקונים, כל השוק היה נראה אחרת. נחלק את זה לשני חלקים: יש מידע שמשרד התחבורה הבטיח ואמר שהוא מוכן לפתוח לציבור, אבל החלק המעשי שבו לא התקדם. אנחנו נמצאים כמה שנים אחרי שדיברנו שהנה זה כבר יקרה, אנחנו נמצאים באמצע 2012 ואולי יש שלושה מקומות שבהם המידע הזה נמצא.

וזה רק במשרדי הרישוי.

רק במשרדי הרישוי.

ורק לבעלי הרכב.

אנחנו מדברים קודם כל על מה שיש הסכמה. יש הסכמה לתת מידע מסוים לבעלים, לא הכל, ובאופן מעשי זה לא נגיש לרוב האנשים ונמצא רק בשלושה מקומות בארץ.

אני רוצה לשבח את הוועדה שבראשותך. הנושא של רישום מס' הקילומטרים שנרשם בטסט ברכב משומש נמצא בתהליך חקיקה שהתחיל כאן בוועדה הזאת. מי היום לא מודה שהמידע על הקילומטרים שנרשמים בטסט כמה הוא מידע חשוב מאד? הדבר הזה היה פרוץ ואנשים היו מגלגלים את הספידומטר אחורה. זה יכול להיות קיים גם היום, אבל זה יכול להיות קיים שנה והמרחב של אותם אנשים הרבה יותר מצומצם, חוץ מאדם שהוא קרימינל ושינה את זה לפני הטסט. אני מניח שעוד יש כאלה ולא תפסנו את כל הגנבים, אבל אנחנו מדברים על אנשים שהתנהלו ככה והחזירו את הספידומטר אחורה. הדבר הזה צומצם בחוק.

זה רק בא לחזק אותנו בכך שאנחנו יכולים לפתוח לציבור עוד הרבה הרבה מידע חשוב ביותר שיש על הרכב. אנחנו מבקשים לזרז את הפריסה של המידע שמסכים עליו משרד התחבורה. מעבר לזה, אנחנו לא מסתפקים בזה. זה אפילו לא חצי תאוותנו בידינו, אדוני היושב-ראש. משרד התחבורה, כפי שאמרת, מוסר את המידע רק לבעל הרכב ואנחנו רוצים לפתוח את המידע להרבה יותר אנשים. הרי מי שהוא בעל הרכב אולי יודע ואנחנו רוצים לפתוח את המידע הזה לקונה. אנחנו רוצים להגיע לתהליך שבו מוכר רכב יידע, שהוא נותן קוד מסוים – אנחנו לא נכנסים לתהליך איך זה יקרה – ואם הוא רוצה למכור את הרכב, המוכר יברר. בדיוק כפי שאדם שרוצה לקנות דירה הולך למשרדי הטאבו, הוא משלם 10 שקלים באינטרנט והוא מקבל מידע כמעט אישי.

וגם זה לא נעול לגמרי.

לא נעול לגמרי, אבל בכל אופן הוא מקבל מידע אם הנכס ממושכן, איזו הלוואה נלקחה, מי הבעלים וכו'.

אבל לא על מצב הרכב.

לא, הוא לא מקבל מידע על מצב הרכב. יש כמה דברים שיקבלו ואני חושב שהם מאד חשובים. אני לא מזלזל במידע – מספר הבעלים, מאיפה זה מגיע וכו'. אולי חנן באמת ייתן סקירה לוועדה איזה מידע אפשר לקבל היום, אבל אנחנו מדברים על כך שתהיה לקונה גישה, לא רק דרך המוכר, ושנית, להרחיב את המידע הרבה הרבה יותר.

יש עוד מידע. הוועדה דנה הרבה בנושא של אובדן להלכה, מה שנקרא טוטאל לוס. מ-60% ומעלה נזק זה אובדן גמור ובין 40% נזק ל-60% נזק זה סוג של פגיעה ברכב. יש אפשרות לחברות הביטוח לקנות את הרכבים, מה שהיה נהוג עד עכשיו, ובשלב מסוים היו מחזירות אותו לכביש. זה מידע כל כך מהותי וכל כך קריטי לקונים. מדובר ברכבים שעברו תאונה וחברת הביטוח קנתה אותו. למעשה, הוא היה כמין טוטאל-לוס אבל הוא חוזר לכביש בדרך אחרת. את המידע הזה הקונים לא מקבלים ולא יודעים.

אז זה כן מידע על מצב הרכב.

המצב המכני?

אם יש לו פגיעה בשאסי, אם הוא עבר תאונות.

יש שני דברים: קודם כל תאונות ויש גם מצב מכני.

גם את זה אתה רוצה?

כן. אנחנו תכף נגיד עד היכן אנחנו רוצים. אנחנו צריכים לשאוף למקסימום שקיפות בנושא הזה. למה אדם לא יוכל לקבל את כל המידע שקיים במשרדים הממשלתיים? אני אתן לך דוגמה שהיא אבסורד שזעק לשמיים. לרכב היה נזק של אובדן להלכה וחברת הביטוח שילמה לבעל הרכב את שוויו. היא תיקנה אותו, מכרה אותו על ידי סוחרים והרכב חזר לכביש. הקונה לא ידע, אבל כשבא הקונה לבטח אותו, חברת הביטוח לא הסכימה לבטח אותו. היא ידעה את האמת, את הנזק שנגרם לו והיא לא רצתה לבטח אותו. תראה איזו הסתרת מידע מהקונה. הקונה עצמו לא יודע את זה, חברת הביטוח שעושה את כל התהליך לא מוכנה לבטח את הרכב כי היא יודעת מה מצב הרכב.
יש עוד הרבה הרבה מידע ששווה קודם כל מבחינת ממונם של ישראל, שהוא חביב, וכן המידע הזה הוא גם מידע בטיחותי שחשוב מאד והוא גם מוסתר מעיני הציבור.

קודם כל בטיחותי. ומי כמו חברות הביטוח יודעות את האמת בעניין הזה.

משרד התחבורה, מסיבות שהוא פרט בוועדה, אמר שיש בעיות חוקתיות. דהיינו, שיש בעיה של צנעת הפרט וכו'. אם אנחנו יודעים איזה משקל עומד מנגד, אפשר למצוא דרך להתגבר על בעיות של צנעת הפרט ולחשוף את המידע הזה. יש אפשרות של קודים – אתה נותן את הקוד, אתה מקבל את הדברים. בעידן 2012 יש אפשרות להתגבר על כל הבעיות.

אני לא נציג של משרד התחבורה אבל דיברו על חשש מתביעות של אנשים במידה וניתן מידע לא נכון. תמיד יש חשש, והשאלה היא במידתיות. המשרדים הממשלתיים אומרים שהם רוצים לבטח את עצמם במקסימום ולא מוכנים לקחת סיכון אפילו על אחד ממיליון או אחד ממאה אלף. בגלל שהם לא מוכנים לקחת סיכון, הם מוכנים להסתיר ולא לחשוף את המידע הזה שהמשמעות, היתרונות וההשלכות של מה שהציבור מקבל שווים לעין ארוך. אנחנו שואלים איפה המידתיות בעניין הזה מול התועלת? את זה אנחנו מנסים לקדם כבר שלוש שנים ואני מקווה שהגיעה העת.

תודה רבה, אדוני. אני חושב שהדברים שנאמרו כאן הם דברים חשובים. אחת הסיבות לכך שנמנעים מלהקים את המאגר הזה היא החשש מפני תביעה של אזרח כלפי משרד התחבורה אבל מישהו צריך לעשות חשבון אחר – כמה אנשים קיפחו את חייהם בגלל שרכשו רכב לקוי וכמה המדינה שילמה לאותה משפחה בביטוח ובכל מה שקשור בזה. זה מול זה – צריך לעשות את כל החשבונות.
מדברים על עידן השקיפות והיום אין כמעט פינה במדינת ישראל שאתה לא מגיע לשקיפות. מדובר בסדר גודל של כל כך הרבה נהגים וכל כך הרבה רכבים שמתחלפים במשך שנה ולכן צריך להקים מאגרי מידע על מנת שהציבור יידע וייזהר. אני חושב שדווקא משרד התחבורה היה צריך הוא ליזום את המהלך הזה ולקדם אותו כמה שיותר מהר.

אני אתן קודם כל לנציג משרד התחבורה. בבקשה, חנן.

מטבע הדברים הוועדה לפניות הציבור דנה בבעיות שיש לציבור מול הרשויות. אני לא מכיר מצב הפוך שמישהו שלח פנייה לוועדה ואמר שהממשלה שיפרה ויש דברים שנעשו.

זה מנהגו של העולם. סופר על יהודי שבא לרבי ואמר לו: אין לי ילדים, תן לי ברכה. הרב נתן לו ברכה: יהי רצון שיהיה לך בן זכר. ברוך השם, אחרי שנה נולד לו בן. חלפו עברו השנים והר המשיך כל הזמן להתפלל. הגיע הילד לגיל בר-מצווה, בא אותו יהודי לרב ואמר: באתי להזמין אותך לבר המצווה של הבן. שאל הרב: איזה בן? אמר לו: אתה בירכת אותי. אמר הרב: ואני ממשיך להתפלל שיהיה לך בן. זה דרכו של עולם. כשרע כולם באים, כשטוב אף אחד לא בא.

לא באתי לחדש אלא רק להדגיש בפתח דבריי שאגף הרישוי זכה השנה בפרס של נציבות שירות המדינה בין כל יחידות הממשלה, כמובן, כאגף שפעל לשיפור השירות ולצמצום הביורוקרטיה. זה לא דבר של מה בכך להביא את אגף הרישוי מהמצב שהוא היה בו למצב שהוא נמצא בו היום. עשינו כברת דרך.

הציניקנים אומרים שאם כך, המצב שלנו גרוע.

אם כך, התחרות לא קשה.

יכול להיות, אבל תלוי איך מסתכלים על הדברים.

אבל אנחנו משבחים.

אלה גם דברים שצריכים להיאמר ואנחנו ממשיכים לעשות. זה לא שאנחנו נחים על זרי הדפנה. כמובן, כל זה במשמרת של השר והמנכ"ל ומנהל האגף והעובדים, כמובן.

בעניין המאגר דיברנו בשעתו. אמרנו שברבעון של 2010 נוכל כבר להיכנס ולראות. היתה בעיה גם משפטית, גם מבחינת צנעת הפרט ובסופו של דבר, כשהתגברנו גם על זה, דובר על כך שבעל הרכב יכול להיכנס לתוך האתר, אבל עם כרטיס חכם, באמצעות ממשל זמין. לא משהו שכל אחד יוכל להיכנס אליו כי זאת היתה הדרישה של אבטחת מידע. זה היה קצת מסורבל ואני זוכר שגם בוועדה זה לא התקבל כל כך טוב ושאלו: האם רק בעל הרכב, רק עם כרטיס חכם דרך ממשל זמין יוכל להיכנס?
היום יש דגמים חדשים של טלפונים שנכנסים לשוק וכל רגע בא משהו חדש. בזמן הזה טיפלנו במכרז של עמדות שירות. בחרנו זכיינים ואנחנו בתהליך של התארגנות להצבעת העמדות האלה. מדובר על עמדות שירות שנמצאות היום בארבעת המחוזות במשרדי רישוי במשרדים הגדולים. יש שם מעין כספומט, ובמקום לעמוד בתור אתה מעביר את כרטיס האשראי ואתה יכול לקבל חידוש רשיון רכב, רשיון נהיגה, כפל רשיון רכב ונהיגה ובמקום לרוץ לדואר ולשלם אתה משלם ומקבל את זה משולם. יש פה שיפור עצום מבחינת האזרח. העמדה צריכה להיות קיימת ואנחנו בונים הרבה על העמדה הזאת. התעכבנו עם הסיפור של מאגר המידע עם ממשל זמין וכרטיסים חכמים כי זה היה מסבך אותנו.

ברגע שיוצבו העמדות נוכל בעזרתן לתת מידע כמעט אין-סופי. למשל ניתן מידע על בעלות קודמת על הרכב של הרכב, שאין היום – השכרה, לימוד נהיגה, רכב חברה כזה או אחר. אלה דברים שהיום אתה לא יכול לקבל.

רק לבעל הרכב.

רק לבעל הרכב.

ברגע שהוא בעל הרכב הכל משתנה.

אתה מתנה את הקנייה בכך שבעל הרכב יציג לך נתונים. מה הבעיה? זה לא מסובך.

פעם היית צריך להגיד לבעל הרכב לבוא למשרד הרישוי ולרוץ למכון הרישוי. היום הם יגיעו לאותו קניון, יעמדו יחד ליד המכונה, בעל הרכב יעביר את כרטיס האשראי ויוציא את הנתונים. אגב, זה עבר בוועדת הכספים ממש עכשיו. במחיר של 10 שקלים הוא יקבל את כל הנתונים וזה זמין בכל קניון. הוא יקבל תדפיס עדכני – עיקול, שעבוד, מה יש, מה מספר שלדה, מה מספר הרכב, בעלויות קודמות וכו'. את זה הוא יקבל באותו רגע יחד עם בעל הרכב.

למה המידע הזה צריך להיות דווקא לקונה?

קונים יש הרבה. אדם יכול להיות רק קונה פוטנציאלי של רכב, הוא רק מתעניין ברכב. לא תהיה משמעות לזיהוי כי כל אחד יוכל לגשת למידע, שהוא מידע פרטי.

המידע הזה לא פרטי.

מנכ"ל משרד התחבורה קיים דיון לפני כחודש עם איגוד חברות הביטוח. איגוד חברות הביטוח הקים מאגר משלו והמידע קיים. המידע שהם ייתנו יהיו נתונים לגבי מספר הפוליסה, מספר התביעה, סוג נזק – אובדן מוחלט, נזק חלקי וכו'. אזרח יידע שאם רכב עולה 100,000 שקלים ושילמו 70,000 שקלים תגמולי ביטוח,, הוא יבין שהיה נזק ברכב.

זה יחייב את כל חברות הביטוח?

יהיו נתונים גם לגבי מצב תביעה סגורה/לא סגורה. חבר הכנסת מקלב אמר, ובצדק, שלביטוח יש את הפרטים הכי חשובים ואם נלמד מהם, האזרח יידע מה מצב הרכב.

זה יהיה באותו מאגר שאדוני מדבר עליו?

אם יש פה נציג של חברות הביטוח, הוא יוכל לענות.

התשובה היא לא.

אני אומר את מה שידוע לי. הם סיימו עם האפיון הראשוני אצלם. אנחנו מדברים על כך שהמערכות האלה יעבדו וההתאמה המחשובית תיעשה יחד אתם. זה הסיכום שהיה אצל המנכ"ל לגבי התאמה מחשובית, גם אצלם אפיונים וגם אצלנו מול אגף מערכות מידע אצלנו, וכמובן ממשל זמין. לא תמיד אנחנו יודעים לעמוד בלוחות הזמנים, אבל מדובר בסדר גודל של אפריל 2013.

עד הבחירות זה יהיה בסדר.

הבחירות הן לא פקטור.

אני שמח שזה מה שמשדר משרד התחבורה.

אנחנו הפקידים עובדים תמיד בלי קשר לבחירות. עד אז יכול אזרח לבוא והמערכות יהיו מחוברות. ברגע שהוא יבוא ויכניס את כרטיס האשראי, הוא יקבל את כל המידע שדיברנו עליו. הוא יקבל את המידע מתוך חברת הביטוח, באותה עמדה, באותו מקום. הכל תחת קורת גג אחת. לדעתי יהיה לאזרח כמעט את כל המידע שהוא זקוק לו. אחר כך הוא יצטרך לבדוק את הרכב במכון רישוי, אם הוא ירצה, אבל את המידע הבסיסי, החשוב, יהיה לו.

שעבוד ועיקול גם יהיה?

זה קיים גם היום ברשיון הרכב.

לאיזה תאריך המידע יהיה מעודכן?

לאותו יום. האזרח בא עם הקונה והתדפיס יהיה נכון לאותו יום. לסיכום דבריי אני יכול לומר שברגע שהלכנו לעמדות שירות הבנו שמאות אלפי אנשים שרוצים לקנות רכב יוכלו לעשות בהן שימוש. הלכנו על הפלטפורמה הזאת ובעצם חסכנו לאזרחים המון זמן.

המידע יהיה און-ליין מחברות הביטוח?

כן. יהיה חיבור שלהם אלינו.

כמה עסקאות נעשות בשנה?

בהעברות בעלות מדובר על כ-700,000 בשנה.

זה ציבור לא קטן, רבותי.

כמעט שליש מכלי הרכב.

לא, יש היום כמעט 2.8 מיליון.

יש כ-4 מיליון נהגים. תודה רבה.

בעצם לא צריך את הוועדה, אפשר ללכת.

לא, אני חושב שמטרת הוועדה היא לעקוב אחרינו וזה טוב.

היום אנחנו שומעים בשורה, דבר שלא שמענו עד היום, שבכל זאת יש איזושהי התחברות, מסירת מידע לציבור הרחב ותוספת מידע, מה שהיה קיים עד היום דרך חברות הביטוח. בנוסף לכך, הרחבת עמדות המידע האלה במקומות נוספים, חוץ מהארבע הקיימות היום.

יהיו 51 עמדות כאלה. בחודשים יוני-יולי-אוגוסט אנחנו עובדים על זה וההתארגנות של החברות – חתמנו אתן חוזה. הם יקימו 51 עמדות כאלה בפריסה ארצית בכל רחבי הארץ. העמדות יהיו פתוחות משמונה בבוקר עד עשר בלילה ויוצגו בקניונים.

אדוני, אני חושב שזאת בשורה שיוצאת מכאן ואני בהחלט מברך על כך. אני חושב שהמידע לציבור הוא דבר מאד מאד חיוני בכל תחום, לאו דווקא בתחום הזה. בכלל, מידע הוא דבר חשוב. בבקשה, אדוני, נציג חברות הביטוח.

תודה לנציג משרד התחבורה, חנן אהרון. מתברר שצדיקים מלאכתם נעשית על ידי אחרים וסוף סוף הציגו אותנו באור חיובי.

רציתי להעיר כמה הערות כי את העיקר כבר אמר חנן. החובה של חברת הביטוח לתת את המידע לבעל הרכב או למי שיש לו ייפוי כוח מבעל הרכב קיימת גם היום בלי קשר למאגר המידע, משום שהחובה הזאת קבועה בחוק.

אחרי הקנייה.

בעל רכב רשאי לקבל את המידע הזה, או מי שהוא נותן לו ייפוי כוח בהתאם לחוק. מייד אחרי שנחקק החוק, וכיוון שגם היה לי חלק בחקיקת החוק ובניסוחו, הבטחנו באותה הזדמנות שאנחנו אכן נקים את מאגר המידע. באמת התחלנו לפעול והעיכוב העיקרי היה האישור של הממונה על ההגבלים העסקיים משום שיש פה פעילות בין חברות ביטוח, שהיא אסורה בדרך כלל למעט באותם מקרים שיש היתר. נשאלה שאלה האם יכפו על חברות ביטוח להצטרף למאגר הזה. כמובן שאם חברת ביטוח לא תצטרף למאגר, המידע יהיה גלוי ואדם יוכל לפנות. הבעיה היום היא רק בעיה של נגישות ואת המידע חברות הביטוח חייבות לספק, אלא שכאשר אדם קונה רכב ומבקש מבעל הרכב את המידע, בעל הרכב, במידה והוא יודע או מוכן לגלות, אומר: הייתי מבוטח בחברה מסוימת. יכול להיות שהרכב היה מבוטח קודם לכן בחברות אחרות ולכן בעצם האדם צריך לדוג במים עכורים, לפנות לכל חברות הביטוח ולחפש האם הרכב היה מבוטח שם. לכן מאגר המידע יפתור את הבעיה כי יהיה בו ריכוז של כל חברות הביטוח. הממונה על ההגבלים העסקיים גם מכריח אותנו לפתוח את זה לחברות שלא חברות באיגוד, ויש שלוש כאלה. אגב, כל שלוש החברות האלה הביעו את רצונן להשתתף במאגר ולהצטרף.
המשא ומתן שלנו עם משרד התחבורה הוא באמת לגבי הנגישות לציבור משום שגם הממונה על ההגבלים העסקיים הגביל אותנו לגבייה של 10 שקלים בלבד ולכן האלטרנטיבות מאד מאד מצומצמות. פעולה כזאת בדרך כלל עולה הרבה יותר כסף, אבל על הפלטפורמה של משרד התחבורה, עם כל הבעיות המשפטיות שכרוכות בכך אכן תיפתרנה – אגב, אני מעדכן שאחרי הפגישה עם מנכ"ל משרד התחבורה היתה פגישה נוספת עם מנכ"ל משרד הרישוי ואנשי ממשל זמין ואנשי אגף המידע של המשרד. אנחנו נמצאים בשלב של האפיון וכמעט כל חברות הביטוח חתמו שהן מסכימות להצטרף לפרויקט הזה. אני מעריך שבלוח הזמנים, שלא נקבע רק על ידינו אלא על ידי משרד התחבורה, נגיע לתחום הזה.
הערה מאד מאד חשובה שאנשים כל הזמן שוכחים היא שביטוח רכב מקיף כולל היום בערך 40% מכלי הרכב במדינה. כלומר, גם המידע שיקבלו מחברות הביטוח עדיין מותיר כ-60% מכלי הרכב שלא מבוטחים בביטוח מקיף. יהיה מידע על חלק מהנושא של צד ג', אבל עדיין חלק גדול מכלי הרכב לא ייכללו במאגר הזה וצריך לקחת את זה בחשבון.

ברגע שאדם רוכש רכב עומד לרשותו המידע הזה בשונה מהעבר. אם אדם בכל זאת בוחר לרכוש את אותו רכב שלא נמצא במאגר, שייקח על עצמו את הסיכון.

הרבה מאד כלי רכב באים מחברות השכרה וליסינג, שמבטחים את עצמם.

יינתן מידע על השיפוי שהתקבל מצד ג'.

מה שאומר נציג חברת הביטוח, וזאת הערה נכונה, הוא שחברות הליסינג מבטחות בעצמן את הרכבים שלהן והרכבים שלהן בכלל לא מופיעים במאגר.

הן גם מתקנות חלק גדול מביטוחי צד ג'.

ולכן, דווקא בעניין הזה הפנייה היא לא לחברת הביטוח אלא למשרד התחבורה שימצא את הדרך איך לחייב את חברות הליסינג להתכנס לתוך המאגר הזה.

עדיין יש בעיה כי חברות הליסינג מבטחות בעצמן.

זה מה שאמרתי.

במציאות של היום, גם אם ייתנו מידע יהיה הבדל גדול מאד במידע גם משום שעלות התיקון שלהן הרבה הרבה יותר קטנה מעלות התיקון של חברות הביטוח.

יש מידע מהמוסכים ויכול להיות שזה ייתן קצת אינדיקציה...

אבל זה עדיין לא פותר את בעיית חברות הליסינג, שהן עצמאיות.

לא רק ליסינג, גם השכרה.

יש להן חברות ביטוח, יש להן מוסכים לתיקון וכו'. גם התיקונים נעשים במוסכים שלהן. רבותי, אני לא מתיימר לפתור כרגע את כל הבעיות. אני חושב שאנחנו בהחלט יכולים לצאת מכאן עם סיפוק ועם הודעה חשובה שכמעט כל חברות הביטוח....

אנחנו בהליך של שכנוע וההצטרפות לעת עתה מעודדת, אבל עדיין לא הגענו להסכמה של כל חברות הביטוח. הסכמה פירושה שחברת הביטוח מעבירה מכתב הסכמה חתום שמחייב אותה.

אני חושב שחברות הביטוח יעשו את החישוב הכלכלי ויראו שזה משתלם להן. אתה יודע יותר טוב ממני שברגע שיש את המידע הזה, האזרחים לא נופלים בפח ואז הם לא מגיעים אליך, לחברת הביטוח.

אני חושב כמוך, אבל איגוד חברות הביטוח לא יכול להתערב בשיקולים מסחריים של חברות הביטוח החברות באיגוד, ולבטח בשיקולים של אלה שאינן חברות באיגוד. הממונה על ההגבלים העסקיים אסר עלינו לאנוס את חברות הביטוח להצטרף לנושא הזה והשאיר את זה לבחירה החופשית שלהן כחלק מהתחרות.

אני רוצה להפנות בקשה לנציג משרד התחבורה – הנושא של חברות הליסינג, מן הראוי שהוא ייבדק. אני לא רוצה להתערב עכשיו בהליך הזה, אבל אני מעדיף שאתם קודם כל תזמנו אליכם את נציגי הליסינג, תבהירו להם את המציאות החדשה הקיימת היום ותאמרו להם שמן הראוי שגם הם יצטרפו להסדר הזה בצורה כזו או אחרת. אם לא, נמצא את הדרך כוועדה לטפל בנושא הזה כי אני חושב שזה שוק לא קטן ואני לא מקל בו ראש. שוק הליסינג תופס היום נתח של 60% וודאי שאי אפשר להתעלם מפלח שוק כזה.

60% מהרכב החדש, לא מכלל כלי הרכב.

רבותי, אין ויכוח על כך שזה פלח רציני משוק המכוניות במדינת ישראל שאי אפשר להתעלם ממנו. נקודה. בבקשה.

קיבלתי פניות מעמותות שמטפלות במניעת תאונות דרכים ובהחלט יש בעיה מאד קשה עם ליסינג, גם של בטיחות וגם של טיפול במוסכים שלהן. אפילו ברכבים שלנו בכנסת יש בעיה והתברר שבמשך חודשיים נסעתי עם צמיגים שונים ברכב מאחור ומקדימה מאחר ואני לא מבינה בזה, עד שבעלי ראה במקרה. אני יודעת שזה קצת סכנת חיים ואולי מישהו עשה את זה בכוונה, אני לא יודעת.

את בחברה טובה, גם לי עשו את זה וזה נודע לי.

במקרה של שנינו זה אותו דבר, אותם אנשים כנראה טיפלו בנו. אני רוצה לשאול, ברגע שאדם קונה רכב, ואני מבינה שאנחנו מקבלים מידע עדכני באותו זמן, אם נעשה עיקול על הרכב, האם העיקול הזה עובר באופן אוטומטי למעקלים? שלא יהיה מצב שאני קניתי היום את הרכב ומחר הוא כבר שייך למישהו אחר.

בעלות עוברת און-ליין. אם בשעה 12:00 נעשתה העברת בעלות, ב-12:01 יש כבר את השם החדש של בעל הרכב. אנחנו לא ממליצים להסתמך רק על מה שרשום אצלנו בנוגע לשעבוד ועיקול אלא גם להיעזר ברשם המשכונות. ניתן לבדוק שם אם הרכב הזה משועבד או מעוקל.

למה אתם לא און-ליין אתם?

אולי כדאי להפנות אנשים?

אנחנו כותבים את זה. את המידע הזה אנחנו נותנים לציבור. אנחנו אומרים שהמידע הזה הוא מידע חלקי ואם תרצה לדעת יותר, תוכל לפנות לרשם המשכונות, כדי שיבין שיש לו לאן ללכת.

באיזו שפה זה כתוב?

בעברית.

יש גם באנגלית? בערבית? ברוסית?

רשיונות הרכב הם בעברית.

למה רשם המשכונות לא יכול להצטרף למאגר הזה?

שם יש שעבודים ועיקולים לא רק על רכב אלא על דברים נוספים.

שרשם המשכונות יעביר במסגרת ממשל זמין גם את המידע הזה.

חנן, אני מציע שאתם תפנו וגם אנחנו נפנה לרשם המשכונות ונשאל למה אי אפשר שרשם המשכונות יצטרף למאגר הזה.

זה פתוח לציבור.

אני מדבר על מה שקשור לרכבים. נציג משרד התחבורה, חנן, היתה פה הערה של חברת הכנסת שמאלוב לגבי שפות נוספות, חוץ מעברית.

על רשיון הרכב?

לא. כשהוא מקבל מידע ואומרים לו לפנות לרשם המשכונות, זה יהיה בעוד שפות.

בעמדה עצמה?

כן, אתה חייב.

בשלב ראשון זה יהיה בעברית, אבל במשך הזמן חייבים להכניס שפות נוספות. זאת מדינה של קיבוץ גלויות וצריך לקחת את זה בחשבון. נציג איגוד המוסכים, בבקשה.

אנחנו פה כבר חמש שנים, לא שלוש שנים.

לא, מ-2009.

אנחנו התחלנו את החקיקה של חוק גילוי נאות ב-2007 ולא הצלחנו להעביר, גם בהתנגדות חברות הביטוח שעכשיו אומרים שהן צדיקות, את הנושא של זמינות מידע לרוכשים פוטנציאליים. עם כל המלחמות שעשינו אז בכנסת הגענו רק להסכמה שמי שיוכל לקבל את המידע הוא רק מי שרכש את הרכב. העניין של תחנות מידע הוא עניין ארכאי. אנחנו בעידן של אינטרנט והבאתי לכאן דוגמאות למה שקורה בארצות הברית.
זה קיים בעולם המערבי ואנחנו מדברים פה כאילו אנחנו נמצאים באיזו מדינת עולם שלישי. גם באירופה וגם בארצות הברית יש זמינות באינטרנט לקבלת מידע בעלות של 39 דולר אם אתה שואל שאילתא אחת. הבאתי דוגמה לסוג המידע שקיים שם – מי הבעלים, אם היו בעיות בכריות האוויר, אם היו בעיות טוטאל לוס, אובדן להלכה – זה עניין נוראי, תופעה מטורפת. הצלחנו להניע את המהלך שברישיון הרכב יירשם אובדן להלכה. אפשר לקבל את המידע הזה בעולם באינטרנט ומדובר בקונה הפוטנציאלי. אני לא מכיר אנשים שיתחילו לטייל בתחנות מידע עם כל רוכש פוטנציאלי.

אם הוא רוצה לקנות קנייה בטוחה, שיתאמץ.

כשאתה הולך לרכוש דירה, אתה לא קונה אותה דרך האינטרנט. אתה הולך, רואה את הדירה ובודק.

יש חוקים במדינת ישראל שמגינים על מידע מסוים ודורשים זיהוי חזק.

רבותי, אני מבקש לאפשר לו לסיים את דבריו.

אין פה בעיה חוקית. להערכתנו, ברגע שזמינות המידע של משרד הרישוי תלך גם לחברות מסחריות, הן יוכלו להנגיש אותו לציבור ואז זה כבר ייעשה מרצון ולא יהיה צורך בחוק. אותו בעל רכב שירצה למכור את הרכב יוציא את המידע הזה לאינטרנט ולא תהיה עם זה שום בעיה. הבעיה היום היא שמשרד התחבורה לא רוצה לתת את המידע הזה.

איך הוא יזדהה שהוא בעל הרכב? איך הוא יכול להזדהות הזדהות חזקה?

אפשר להזדהות הזדהות חזקה באינטרנט, אפשר לעשות את זה גם דרך הסלולרי. היום אנשים נכנסים לאינטרנט ויש מערכות שהם גם משלמים דרכן. אפשר לפתור את הבעיה הזאת וזה נעשה בכל העולם.

יהיו כ-50 עמדות ואני חושב שזאת פריסה יפה בארץ.

זה יותר טוב מאתמול, זה בסדר, אבל אפשר להביא את זה למקום נורמלי.

עם כל הכבוד, אנחנו מכירים אוכלוסיות רבות במדינת ישראל שעדיין לא הגיעו לעידן האינטרנט. כרגע נעשה צעד ראשון ועליו צריך לברך. זה שאדוני מבקש להרחיב את זה גם לאינטרנט, הרעיון כשלעצמו הוא טוב.

לא ביקשתי להרחיב את זה לאינטרנט.

הוא אמר שמה שעשה משרד התחבורה הוא ארכאי. אדוני היושב-ראש אמר בפתח דבריו שזאת בשורה והוא לא איש בשורות היום. הוא אומר שזה ארכאי וישן ובעצם אנחנו הולכים אחורה. האם אני כאזרח יכול להיכנס היום לאתר האינטרנט ולקבל מידע על הרכב שבמוסך? זה יכול להיעשות בלעדי. יש אפשרות כזאת. חמש שנים הוא יכול היה לעשות את זה, איפה הוא היה עד היום?

הסדרנו בחקיקה גם את העניין שמוסכים חייבים לתת את המידע, כמו שאיגוד חברות הביטוח חייבות לתת את המידע. דרך אגב, אנחנו כן מברכים על העניין של איגוד חברות הביטוח.

למה זה לא באינטרנט? נאה דורש, נאה מקיים.

פנינו עד עכשיו לכ-20 גורמים מסחריים שיחברו 5,000 מוסכים למאגר המידע. בגלל הקשיים של הזדהות חזקה העלות ההתחלתית היא כ-10 מיליון שקל. כל החברות המסחריות שפנינו אליהן לא מוכנות להיכנס לזה בלי שמשרד התחבורה ינגיש להן את המידע, כלומר שהן יוכלו לתת מידע שלם. זאת השקעה גדולה. להנגיש מידע של 5,000 מוסכים זה אפשרי. אפשר לחבר את כל המוסכים למאגר ממוחשב אחד ורוב המוסכים עובדים היום בארבע-חמש מערכות ניהול של מוסך. אפשר לחבר את חמש החברות האלה, שבהן המוסכים מנהלים את המוסך שלהם, ולתת את המידע הזה על פי בקשה. העניין הטכנולוגי פתיר, אבל העלויות מאד מאד גדולות. כרגע יש לנו יזמים מארצות הברית שגם רוצים להיכנס והבעיה היא עלויות. אף חברה שאליה פנינו לא היתה מוכנה להתחיל להקים את המאגר הזה של המוסכים בלי שמשרד התחבורה ישתף אתה פעולה, בלי שמשרד התחבורה ינגיש אותה. יושב פה יזם שניסה לקדם את זה וכרגע הוא גם חסום, אבל יש לנו יזמים אחרים שמוכנים לעשות את זה. איגוד המוסכים לא יכול לעמוד בעלויות כאלה כי זאת השקעה מרובה. היינו שמחים מאד לשיתוף פעולה עם משרד התחבורה ואז איגוד המוסכים ישתף פעולה עם אותו יזם כדי לגרום לכך שמוסכים יתחברו. צריך לעשות נפשות ולחבר את המוסכים לאותו מאגר.

ולחבר אותם לעמדות השירות. זה יחסוך הרבה בדיקות.

הוא אמר שזה עולה 39 דולר.

רבותי, בואו ניתן לתינוק לצאת לאוויר העולם ואחר כך תמיד אפשר לשפר ולשכלל. אני חושב שתפסת מרובה לא תפסת. גם אם הרעיון הזה הוא טוב, תנו לדבר הזה לצאת לאוויר העולם.

אין בעיה, אנחנו לא נגד זה, אבל אנחנו צריכים לסמן את המטרה קדימה. אנחנו לא נגד זה שמתקדמים, אני חושב שאפשר להתקדם הרבה יותר.

שר התחבורה שומע אתכם ומן הראוי שייקח את זה לתשומת לבו.

דרך אגב, בעמדות השירות יוכלו אנשים לדעת כמה נקודות יש להם. אפשר להכניס לשם בלי סוף מידע, אם רוצים.

זה מצוין, זה לא קשור.

אני מציע לאיגוד המוסכים לשבת עם משרד התחבורה. יכול להיות שצריך לעשות פיילוט במקום אחד או שניים ולראות איך זה עובד. אני מאמין שמשרד התחבורה פתוח לרעיונות האלה כי זה יוכל לשפר את השירות לאזרח.

יש התקדמות רבה בינינו למשרד התחבורה ועכשיו אנחנו גם ממחשבים את כל בדיקות התקינות. אנחנו מנסים להקל על הציבור בצורה מחשובית או בעזרים שממשל זמין יכול לתת בכל מה שקשור למוסכים. ההתקדמות גדולה, אבל אנחנו אומרים שאפשר בשיתוף פעולה עם המשרד, אם הוא היה משחרר עוד כמה דברים, אפשר היה לפרוץ את הדרך.

בעל רכב יכול לקבל מידע? הוא צריך ללכת פיזית למוסך?

המוסך חייב לתת לו את המידע היום. הוא יכול לבוא למוסך או לתת ייפוי כוח עם צילום של תעודת זהות, הזדהות חזקה.

בואו נשים את הדברים על השולחן. גם מוסך מורשה לא תמיד נותן לך את כל הפרטים.

הוא חייב לתת לפי החוק.

יש שילוט עם חשיפה לציבור, שאומר שזכותו של האזרח לקבל?

אין שילוט, אבל עשינו פרסום נכבד לחוק הזה ורוב הציבור יודע שאפשר לקבל. כפי שאמרתי, בעל הרכב יכול לקבל את זה.

אני אתן נתונים בנושא אובדן להלכה. כ-28,000 מכוניות בשנה מוכרזות כטוטאל-לוס ואנחנו מעריכים שכ-30,000 מכוניות יחד עם חברות הליסינג, כ-20,000 מוכרזות כאובדן להלכה. יש יותר רכבים משוקמים שחוזרים לכבישים, כ-10,000 כלי רכב מחברות הליסינג, להבדיל מחברות הביטוח שמהן אנחנו יכולים לקבל נתונים. ההערכה היא שיש כ-30,000 מכוניות משוקמות שעולות חזרה ונסחרות בכבישים. מי שמניע את התהליכים האלה הם חברות הביטוח שמוכרות את הרכבים לסוחרים או חברות הליסינג שמוכרות את הרכב לסוחרים. אחר כך זה עובר מיד ליד עד שזה משוקם ומגיע חזרה לציבור. ברוב המקרים זה מגיע בחזרה לציבור כרכב נקי, יד ראשונה מרופא והשיקום הזה מועלם.
ניסינו לפתור את הבעיה דרך הרישום ברישיון, זה לא עלה יפה ומשרד התחבורה חזר בו אחרי חודשיים. אנחנו חושבים שצריך למצוא פתרון לעניין של אובדן להלכה והציבור יוכל לקבל מידע על רכב מסוג כזה. אחד הפתרונות שהצענו היה שכאשר בא רוכש רכב פוטנציאלי לקבל מידע, שיוכל לקבל מידע גם על בעלויות סוחר, לא רק על בעלויות הרכב. הווה אומר שאם הרכב הזה נסחר על ידי חברת ביטוח, חברת ליסינג או סוחר רכב, הדבר יהיה שקוף גם לאותו אדם שרצה לקנות את הרכב ולזה שקנה את הרכב.
הוא יוכל ללכת לתחנת המידע ולראות את בעלויות הסוחר על אותו רכב שהוא רוצה לקנות או שהוא קנה. אם האוטו הזה נסחר על ידי חברת ביטוח או על ידי סוחר, לפחות על המינימום הזה הוא יוכל לקבל איזושהי נורה אדומה. הדבר הזה קיים במשרד התחבורה ולדעתי הוא צריך להיות גלוי לציבור אם האוטו הזה עבר ונסחר בין סוחרים.

המידע הזה לא נמסר היום?

לא.

צריך להבין שהמונח אובדן להלכה הוא לא מונח מוגדר. בסך הכל המונח הזה הוא מונח חוזי, שיוצא מתוך פוליסות חברות הביטוח, שבהן המבטח מטיב עם מבוטח על ידי כך שהוא מוכן להתנהג אתו בשיעור נזק שלא נקבע בחוק כאילו זה היה אובדן גמור. כלומר, יש פה הבטה פוטנציאלית למבוטח, שכל חברת ביטוח בדרך כלל קבעה וקובעת לגביו שיעור שונה. זה לא מושג חד-חד ערכי.

יש לנו כאן דוגמאות להטבות, איזו הטבה נהדרת זו.

אני לא רוצה את הדוגמאות שלך, אני מכיר את רובן. המונח "אובדן להלכה" הוא בעצם שיקול דעת של חברת ביטוח אם לקבוע שהרכב הוא אובדן להלכה או לא, ושנית, הוא שייך אך ורק לרכבים שמבוטחים בביטוח מקיף על ידי חברות הביטוח, כך שזה בערך 40% מכלי הרכב. אם היה מצוין ברישיון הרכב שחברת ביטוח קבעה לגביו אובדן להלכה, אולי היה נותן אינפורמציה מסוימת לקונה הרכב, אבל היתה פה הטעיה הרבה יותר גדולה כי ב-60% מכלי הרכב לא היה מצוין שום דבר וזה לא אומר שהרכב לא נגרם לו נזק שאולי אפילו באחוזים היה גבוה יותר מהנזק שחברת הביטוח קובעת אובדן להלכה.

מה הסיבה שמשרד התחבורה הפסיק לפרסם אחרי חודשיים?

השיקולים הם שיקולים שלו, אני יכול לומר לך מה היו הטיעונים שלנו. ראשית, יש פה הטעיה של הציבור משום שרק אחוז קטן יחסית מכלי הרכב מבוטחים ו-60% מכלי הרכב היה יכול להיגרם להם נזק באחוזים יותר גבוהים מאשר אלה שחברת הביטוח קבעה להם אובדן להלכה ושום דבר לא יצוין. כלומר, העובדה שאדם רואה שלא צוין ברישיון הרכב שהרכב לא נגרם לו נזק כאובדן להלכה, לא אומר שום דבר. זה אומר שיכול להיות שהוא שייך לאותם 60% מכלי הרכב שלא היו מבוטחים.

שנית, ההליך המשפטי שנקבע שם, ששמאי אמור לדווח למשרד הרישוי, על פניו הוא דיווח שלא ניתן לקיימו על פי החוק מפני שדיווח של שמאי רכב יכול להיות רק לרשות שלו, שהיא רשות השמאים ולא רשות הרישוי. היתה פה בעיה משפטית ברורה. דבר נוסף, למעשה נוצר מצב שבו מענישים אך ורק אנשים שמבטחים את רכבם ובאפן כזה שרק הם היו ניזוקים מכך שהיו קובעים לרכב הזה אובדן להלכה. הדבר הכי חשוב אולי הוא שההתנהגות בשוק היתה מביאה לכך שכמעט אף רכב לא היה נרשם כאובדן להלכה, משום שאין שום סיבה בעולם שחברת הביטוח תטיב עם המבוטח ותתנהג לגביו כאילו הרכב היה אובדן גמור, דהיינו, היא תקנה ממנו את הרכב ותשלם לו תגמול ביטוח לפי ערכו של הרכב. היא בסך הכל תגיד לו: נגרם לך נזק, קח לך את סכום הכסף שקבע השמאי לגביו את הנזק, לך תתקן את הרכב איפה שאתה רוצה. אז, למעשה, לא היה נקבע באף רכב אובדן להלכה כי הרי אובדן להלכה הוא פונקציה של החלטה.

אבל הוא מקבל את הנתון של ההחזר שהוא קיבל ואז מתברר שרכב שעולה 100,000 שקל, הוא מקבל עליו החזר של 70,000-60,000. המשמעות היא שהנזק הוא גדול.

אבל עדיין אדם באופן עצמאי לא יתנדב לציין את זה. הערכת הנזק נקבעת היום על פי הערכת שמאי. לפי הוראות משרד התחבורה, השמאי צריך להעריך את הנזק לפי המחיר המלא של חלקי החילוף, מחיר ברוטו שאותו קובע יבואן החלפים. חברות ביטוח היו מוכנות להתנהג עם הרכב כאילו הוא אובדן גמור, מה שאנחנו קוראים אובדן להלכה גם ב-40,000-30,000. דהיינו, לקנות את הרכב מהמבוטח ולא לשלם לו בגין הנזק שלו. אז הרכב היה מוכרז כאובדן להלכה. מה יקרה אם חברות הביטוח יחליטו שהן לא קונות את הרכב אלא משלמות לו כפי הנזק? אדם יכול לקחת את הכסף הזה ולתקן את הרכב בערך בין 15%-10% מכפי שקבע השמאי משום שבאף מקום במדינת ישראל, חוץ מחברות הביטוח שנאלצות להתנהג כך, אף אחד לא משלם עבור חלקי חילוף את המחיר שהשמאי קבע בשומה שלו. הפערים בין חלקי החילוף שקבע השמאי על פי הוראות משרד התחבורה לבין המחיר של החלפים בפועל בשוק, כל כך גדולים שאין שום בעיה לתקן את הרכב. במקרה כזה לא יופיע בשום מקום אובדן להלכה ולכן, באופן מעשי, ההנחיה שקבע משרד התחבורה, הנחיית נוהל 22, היא בעצם חסרת ערך. היא גם לא היתה חוקית, גם היתה מפלה רק את בעלי הרכב המבוטחים ובעצם גם לא ניתנת ליישום כי אף אחד לא היה מיישם אותה בפועל.

התנגדתם לזה ציבורית מטוב לב.

מה זה משנה ממה הגענו? יש לנו אינטרסים כלכליים. אתה מציג את עצמך תמיד כמי שבא להגן על הציבור ולא כאדם שיש לו אינטרס כלכלי.

זה מוסתר. מה שמוסתר מוסתר.

אני מבקש ממשה שטאובר לדבר.

עם חקיקת החוק שבו האזרח אמור להיות גם מוגן מבחינה צרכנית וגם מוגן מבחינה בטיחותית לרכב, לצורך זה הוא היה צריך מידע מקיף גם מהמוסכים וגם מחברות הביטוח וגם ממשרד הרישוי. כבר לפני שנתיים באנו למשרד התחבורה והצגנו בפניו את היוזמה ואת הרעיון כמו שהציג רונן את הטופס, אבל זאת רק דוגמה אחת ויש כאלה עשרות בכמה מדינות. הוא מקבל מידע מלא כולל בצורה שמוגשת כך שהוא מבין מה ההשפעה על בטיחות הרכב, מה ההשפעה על ערך הרכב וכו'.
התחילו בעיות מחשוביות, בעיות משפטיות וכו'. אני רוצה לומר לוועדה שקיבלנו ממשרד התחבורה, מעוזי יצחקי שהיום הוא המנכ"ל, אחרי בדיקות משפטיות, ביטחוניות וכו', מכתב שאומר שהם מברכים על היוזמה והוא ממשיך את שרשרת הפעולות שמבצעים לגילוי מידע והמיזם מאושר לביצוע.

לכן אנחנו מוכנים לאסוף את המידע מכל המוסכים, מחברות הביטוח וממשרד הרישוי ולהגיש אותו בצורה הרבה יותר נגישה מעמדות השירות, גם אינטרנטית. אין שם שום בעיות של אבטחת מידע. היום כל הבנקים מחוברים דרך האינטרנט, אתה מבצע פעולות וגם בסכומים אדירים. זה יעמוד בכל התנאים הבטיחותיים, גם של אבטחת מידע, שמשרד התחבורה או מישהו אחר יציג בפנינו. המידע הזה יכול היה להיות נגיש לציבור כבר לפני שנה לו היו משתפים אתנו פעולה, כי מרגע שקיבלנו את האישור, כולל האישור המשפטי מבחינת שמירה על אבטחת מידע ומידע פרטי – חוק הגנת הפרטיות וכו' – לו היו משתפים אתנו פעולה בחיבור של החוטים, כבר היינו מברכים על המיזם הזה ומראים את התוצאות.
לצערנו, משום מה, מאז שקיבלנו את האישור, כל הדלתות נטרקו בפנינו. אנחנו מנסים לקבוע פגישות לתיאום, אנחנו מבקשים לתרגם לרמה הטכנית את המיזם אבל כל הדלתות במשרד התחבורה נטרקו. אנחנו במגעים עם הרבה מאד מחברות הביטוח וקיבלנו הסכמה לקבל מהן, בכפוף לעניין המשפטי, את כל המידע.

לכן פניתי לנציג משרד התחבורה וביקשתי ממנו ואנחנו נעביר את זה גם כהחלטה בוועדה, שתהיה פנייה שלכם לאיגוד המוסכים על מנת לראות איך מרחיבים את מעגלי המידע האלה, גם של איגוד המוסכים. תודה רבה, אדוני.

שתי נקודות משפטיות שאני רוצה להבהיר. ראשית, למה חשוב לציבור לדעת שרכב היה אובדן להלכה? אובדן להלכה הוא מונח שמורכב משני פרמטרים. ראשית, שיעור הנזק, שהוא לרוב בין 60%-50%, שזה נזק מאד גבוה ושנית, זה התהליך שעובר הרכב הזה. לאחר שחברת הביטוח רוכשת את הרכב מהמבוטח היא מוכרת אותו לסוחר לצורך שיקום. הבעיה היא שהסוחר לא משקם את הרכב לפי חוות דעת השמאי ולפי עלות התיקון האמיתית אלא בזיל הזול בשטחים, במוסך לא חוקי, חלפים גנובים וכו'. התוצאה היא שהרכב נמכר כאילו הוא רכב בסדר, האדם לא יודע שהוא עבר תאונה קשה ופעמים רבות יש היבטים בטיחותיים קשים וחמורים מאד ברכבים הללו. תביעות רבות רבות נידונות בבתי המשפט סביב העניין של אובדן להלכה. אדם קונה רכב שעבר את כל תהליך ההעברות מחברת הביטוח ואילך והוא לא יודע על כך.

משרד התחבורה עשה דבר נכון כשהוא הוסיף את הרישום אובדן להלכה ברישיון הרכב ואתם פתחתם את הדיון בציון העובדה שהקילומטרז' שמופיע היום ברישיון הוא מידע מועיל לציבור. הציבור רוצה לדעת אם הרכב עבר תאונה קשה וזה דבר טוב שמשרד התחבורה עשה. אני לא נכנסת לרזולוציות החוקתיות המדויקות על ניסוח החוזר כך או אחרת, אבל הציבור חייב לדעת אם הרכב עובר תאונה קשה. נקודה.
שנית, חוק גילוי נאות בנוסחו היום יש בו לקונה שאנחנו מבקשים להביא לידיעת חברי הוועדה ואני יוצאת בקריאה למשרד התחבורה לתקן אותה. בחוק גילוי נאות שעבר בשנת 2008 יש היבט פלילי. סוחר רכב שמוכר רכב ללא טופס גילוי נאות עובר עבירה פלילית. דא עקא, משטרת ישראל לא מוכנה לקבל תלונות נגד סוחרים, היא אומרת שאין לה כוח אדם והיא לא מסוגלת לטפל בדברים הללו. מאידך, גם אזרח לא יכול להגיש קובלנה – קובלנה היא הליך פלילי שמגיש אזרח – מאחר ובתוספת לחוק סדר הדין הפלילי, שמונה את החוקים שמכוחם אדם יכול להגיש קובלנה, החוק הזה איננו מופיע. אני משוכנעת שזה חוסר תשומת לב או השמטה לא מכוונת, אבל אנחנו פונים למשרד התחבורה בבקשה לתקן את זה על מנת שלחוק הזה יהיו יותר שיניים.

גברתי אומרת בעצם שאם אזרח הרגיש מרומה ברכישת רכב הוא לא יכול להגיש תלונה במשטרה בעניין הזה?

יכול. ייתנו לו טופס שהוא הגיש תלונה, אבל אף אחד לא יטפל בזה. יענו לו מייד שאין להם כוח אדם והם לא מתעסקים עם זה. זה מה שהמציאות מלמדת. אמרתי שאם האזרח רוצה להגיש קובלנה, אי אפשר כי בתוספת לחוק סדר הדין הפלילי החוק הזה הושמט. אנחנו מבקשים שמשרד התחבורה, שאמון על החוק הזה, יעשה את התיקון החקיקתי הקטן הזה ויאפשר לציבור להגיש קובלנה. הרבה מאד אנשים רוצים וזה נמנע מהם בגלל הלקונה החקיקתית הקטנה הזאת.

מה ההבדל בין הגשת קובלנה לבין הגשת תלונה?

קובלנה היא הליך פלילי שמנוהל על ידי אזרח במקום על ידי רשויות המדינה.

בבית המשפט.

כמובן, בבית המשפט.

גם הזכות הזאת נמנעת ממנו היום?

כן.

אדוני, נציג המשטרה, רוצה להתייחס לנושא?

אני נציג של אגף התנועה. אנחנו אוכפים את תקנות התעבורה ואת חוקי התנועה. מה שהזכירה הגברת הוא לא תקנת תעבורה ולא עניין בטיחותי. זה עניין אזרחי שיש לו היבט פלילי. זה עניין של איזשהו פער חוזי-אזרחי בין קונה הרכב לבין סוחר הרכב. אין בזה עניין למשטרה. סוחר שלא נתן את המסמך הזה, אפשר לומר שהוא עבר את החוק, אבל אין לזה שום קשר לחוקי התנועה או לדיני תעבורה. זה צריך להיפתר ברמה האזרחית. אני לא מוסמך לדבר במשטרה לגבי כוח אדם. מבחינת תנועה ותעבורה, אין לזה שום קשר.

עשרות אלפי מכוניות שנקבע להן אובדן להלכה והן מסתובבות על הכביש בלי שהן עברו טיפול ראוי ותיקון ראוי. זה כן צריך להדאיג את המשטרה.

המשטרה בודקת אותן בכביש.

כנציג משטרת התנועה אני שואל אותך מה קורה עם אותו אזרח שרכש רכב שהוא אובדן להלכה, הוא לא ידע על זה ואז התברר שיש בו ליקוי בטיחותי. מה אתם כמשטרה עושים במקרה כזה?

אם אחד קנה דירה והדירה משועבדת? מדובר בעניין חוזי-אזרחי בין קונה הרכב לבין המוכר.

יש חובה חוקית לתת טופס גילוי נאות. זאת עבירה פלילית.

אם לשוטר התנועה שתפס אותו מתברר שיש לו בעיה בטיחותית.

הוא יוריד את הרכב מהכביש. שיילך למי שמכר לו את הרכב.

אתה לא מסתפק בזה שהורדת אותו מהכביש, אתה גם נותן לו דוח כי הוא נוסע ברכב לא בטיחותי, אבל הוא לא אשם, הוא לא ידע מכך.

אני אסביר. זה עניין של אחריות מוחלטת ואני לא רוצה להיכנס למונחים משפטיים. אם אדם יצא ממוסך והמוסכניק הבטיח לו שהוא תיקן לו את האוטו ועוצר אותו בוחן, רואה שהרכב לא תקין, הוא נותן לו דוח. פסק דין גדסי – אדם שיצא ממוסך ופגעה אבן באיזה טרקטור. יש אחריות מוחלטת לנהג שהרכב שלו כל הזמן יהיה תקין.
נכון מה שאומרת חברתי, שיש חובה בחוק לסוחר הרכב להציג לו איזשהו מסמך, אבל זה ברמה של תום-לב ויחסי החוזים ביניהם.

אתה פשוט לא מכיר את החוק. סליחה. החוק מטיל חובה פלילית לתת את הטופס.

נכון שאני לא מכיר את החוק ואני גם לא אמור להכיר את החוק. אני מכיר טוב את חוקי התעבורה ואת תקנות התעבורה. אין קשר בין הנושא הזה לדיני התנועה ולדיני התעבורה.

מי שמתעסק בנושא אובדן להלכה זה יחידת אתגר במשטרה.

אני מקבל גם את הלקונה, אבל זה לא רלוונטי אליי.

זה ייבדק משפטית עם משרד התחבורה.

חנן, אתם לא יכולים לנסות לשנות את המצב הזה באמצעות תקנה?

אני אבדוק את זה עם הלשכה המשפטית. הבנתי את הצורך.

אני חושב שהערת הערה נכונה ואני בהחלט חושב שצריך לטפל בה ואי אפשר לעבור עליה לסדר היום. אני מבקש ממך לפנות למשרד התחבורה בצורה מסודרת עם העתק אלינו, ללשכה המשפטית שלהם. אני מציע שגם חנן יקבל העתק מהמכתב ואנחנו נטפל בנושא הזה. תודה רבה, אני מודה לך.

אני רוצה לחדד את נושא הליסינג וחברות השכרה. אני אישית עברתי את החוויה הזאת ואני חושב שכן צריך לחשוב טוב טוב גם ברמה המשפטית איך פותרים את הבעיה.

רציתי לקנות רכב לפני שנה, ראיתי מודעה נוצצת בעיתון, נסעתי למגרש מכוניות ביפו וחשדתי שמשהו לא כשורה. ניגשתי, המשרד נראה טוב, אנשים נחמדים, התבוננתי היטב באוטו ומצאתי שהאוטו קיבל פגיעה מאחור. כששאלתי את בעל המגרש הוא אמר שיש פגיעה קלה מאחור. הרכב היה משכירות מחברת שלמה SIXT החברה הזאת מוכרת מכוניות בעצמה ולכן לא הבנתי מה המכונית שלהם עושה בכזה מגרש וזה כבר העלה אצלי איזשהו חשד.

ראיתי את הפגיעה, המשכתי לבדוק ולקחתי את הרכב לידיד שהוא מבין. הוא אמר שזאת לא פגיעה פשוטה אלא פגיעה בשאסי, מה שאמור להוריד המון המון מערך האוטו. רציתי להיות בטוח במה שנאמר והרמתי טלפון בעצמי לחברת שלמה SIXT. הפקידה הנחמדה אמרה לי שהיא מנועה מלתת לי פרטים. הבנתי כבר שמשהו לא כשורה, החזרתי את הרכב ובזבזתי יום עבודה וכמה מאות שקלים על מה שצריך. המשכתי לדרכי.

כשאני שומע כאן שאי אפשר לחייב את חברות הליסינג או את חברות ההשכרה לתת דוח – אגב, אני לא יודע איך הטופס הזה היה עוזר, כי כשבאתי לבעל המגרש ואמרתי לו שיש לי הרגשה שהאוטו קיבל מכה רצינית, הוא אמר שלא ידוע לו על זה.

אם הוא מוכר בלי טופס, קודם כל זאת עבירה. בגלל זה הוא ידאג לקבל טופס ממי שמכר לו. אגב, מי שהיה צריך לתת לך את הטופס הוא חברת שלמה SIXT כי הם בעל הרכב. אני נטשתי את כל הסיפור הזה אבל חבל לי.

מה יעשה אזרח פשוט ותמים שלא יודע ואין לו קשרים לקבל פרטים?

אני מניח שעכשיו מסתובב מישהו שרכש את האוטו במטב כספו ולא יודע שהוא בעצם רכש חתול בשק. אני מציע שבאותו מאגר מידע וגם לעניין המוסכים, אם הם לא רוצים לתת דיווח, לכתוב שהרכב היה שייך לחברת ליסינג או השכרה. אם אתם לא יכולים לאכוף את זה משפטית ולאלץ אותו לתת את המידע, תרשמו שהוא לא רצה לתת מידע. אני חושב שזה ידליק נורה אדומה אצל מרבית הרוכשים.

רבותי, אני חושב שמיצינו את הנושא הזה. לפני שאני עובר לנושא הבא אני רוצה לסכם את הנושא והוא הקמת מאגר מידע של כלי הרכב.
ראשית, הוועדה מברכת על הקדמה במשרד התחבורה בכל הקשור לאינפורמציה על הרכב הנרכש ובהרחבת מספר העמדות בכל רחבי הארץ בתקופה של תוך כחצי שנה. אנחנו נמשיך ונעקוב אחרי הנושא הזה.
הוועדה פונה ומבקשת לפנות למוסכים המורשים לשים שילוט הולם במוסכים על מנת שמי שמבקש מידע יוכל לקבל אותו. אמנם נציג איגוד המוסכים אמר שאפשר לקבל את המידע הזה, אבל מי שמכיר יודע שזה לא פשוט. לכן אנחנו מבקשים שתהיה הודעה שכל מי שרוצה לקבל את המידע, תמורת כך וכך שקלים – מותר לכם לגבות על כך כסף. אני חושב שגם אתם צריכים להיות בעלי עניין וגם האזרח.

אני לא מכיר תלונות על כך שלא קיבלו מידע.

הם לא יכולים לתת מידע למי שהם רוצים, רק לבעל הרכב.

בוודאי. אני מדבר על בעלי הרכב ואתה צודק. אם לא אמרתי את זה, התכוונתי לבעלי הרכב. אנחנו לא נהיה אפיפיורים יותר מהאפיפיור. כאשר משרד התחבורה מאפשר רק לבעלי הרכב, ודאי שאנחנו מבקשים את אותו הדבר.

אנחנו נותנים את המידע. אני לא מכיר תלונה של מישהו שהתקשה לקבל מידע. >

בעניין הזה אין ויכוח בינינו. אם אתה אומר שזה קיים בסך הכל באתי לחזק דבר קיים.

אני פונה למשרד התחבורה ואני מבקש לבדוק אפשרות להוספת שפות נוספות במאגרי המידע, באותן עמדות שהולכים להוסיף. אני מניח שבשלב ראשון לא יהיו כל השפות, אבל בהמשך ודאי צריך להוסיף את כל השפות הנדרשות.

אני מציע למשרד התחבורה לפנות לחברות הליסינג כדי שגם הן יצטרפו למאגר. אני נותן לך טיפ – חלק גדול מאותן חברות ליסינג עובד עם משרדי הממשלה, עובדים עם משרדים מוכרים וידועים. יכול להיות שצריך להגיד להן שאם הן לא משתפות פעולה ולא מעבירות את המידע, אותם מוסדות ממלכתיים במדינת ישראל יחשבו פעמיים אם לרכוש רכב מהן.

אובדן להלכה – לצערי הרב, אם אני מתרשם נכון מהדיון שהיה פה, הנושא הזה פרוץ. גם אדוני, נציג חברות הביטוח, אומר את זה. יש מצבים שבהם אנשים יכולים לרכוש בתום-לב רכב כזה, להשקיע ממטב כספם ובסופו של דבר התוצאה תהיה עוגמת נפש גדולה, כמעט ללא אפשרות לחזור חזרה למצב הקודם.

הגברת שדיברה יצרה מצג לא נכון.

אני לא מסכים אתך.

תרשה לי לומר את הדברים. אני אומר לך מה המצב המשפטי היום. רכב שחברת ביטוח החליטה לגביו שהוא אובדן להלכה, היום החוק מחייב אותה, אם היא "קונה" את הרכב מבעל הרכב, היא חייבת להחזיק ברישיון הרכב ולא להעביר אותו לקונה הרכב אלא אם כן הוא מודיע לה שהוא תיקן את הרכב במוסך מורשה, שהוא העביר את הרכב על פי תקנה 309, כלומר שמנהל מוסך, שמוסמך לכך, נתן לו תעודה שהרכב כשר לעלות על הכביש.

אתה מדבר על תרי"ג מצוות.

אני מציע שתעשה דיון מעקב ותזמין את יחידת אתגר שתציג את הנתונים האמיתיים.

לאתגר יש מעט מאד תלונות על חברות הביטוח.

אני באמצע הסיכום והפסקת אותי. משכבודך אני לא עוצר אותך.

אם השתמשו ברכב בחלפים משומשים, אלה חלפים שנרשמו כדין. בסיטואציה החדשה, אם היו מכריזים על רכב כאובדן להלכה ורושמים ברישיון, מרבית כלי הרכב האלה לא היו מתוקנים על ידי חברות הביטוח על פי הליך שנקבע בחוק אלא כל מבוטח היה לוקח את הרכב הזה ומתקן אותו בעצמו. לא מחזיק את רישיון הרכב, לא מתקן אותו בחלפים משומשים שנקבעו כחוק ולא מעביר אותו על פי תקנה 309. לכן, המצב היום הרבה יותר טוב ממה שרצו לעשות במשרד התחבורה.

אני אומר לך שלא השתכנעתי, בפירוש לא.

אני מצטער מאד. בחודשיים האלה שהנוהל היה בתוקף, כמעט לא היו רכבים באובדן להלכה.

אני מודה לך מאד על ההערה אבל אני אומר לך שהנושא הזה חייב לבוא על תיקונו. אני אבקש מהיועצת המשפטית הנכבדה של איגוד המוסכים – במסגרת הסיכום אני מכניס את הנושא הזה – לפנות למשרד התחבורה עם העתק אלינו. אנחנו נעקוב אחרי הנושא הזה ועם כל הכבוד לחברות הביטוח, לאיגוד המוסכים ולמשרד התחבורה תפקידנו בראש ובראשונה לדאוג לאזרח הקטן ולבטיחות שלו. קודם כל, לפני הכל. לכן אני אשמח מאד שהיועצת המשפטית של משרד התחבורה תכתוב לנו התייחסות לדברים שלך ותגיד שבאמת שגית בעניין הזה. אני בהחלט אקבל את זה.

מאגר המידע פותר את הבעיה הזאת.

הוא לא פותר את הבעיה, אדוני, הוא לא פותר.

הוא אומר לך מה הם תגמולי הביטוח ששולמו בגין הרכב.

אני מצטער, עד כאן. תן לי לסכם את הדיון. אני ממשיך בדברי הסיכום ואני פונה לאיגוד המוסכים ולמשרד התחבורה. אני מבקש למצוא את הדרך שגם איגוד המוסכים ייכנס למאגר הזה. אני מניח שתקיימו פגישות ונשמח להתעדכן ולא נצטרך לקיים דיון נוסף בעניין הזה.

אנחנו פונים ומבקשים גם מכם לפנות לרשם המשכונות שגם הוא ייכנס למאגר הזה או שיעביר את המידע. אני חושב שהנושא הזה חשוב והוא לא בעייתי. שים לב, יש דברים שאני מאד נזהר בהם כדי לא לסבך את העסק. מאגר רשם המשכונות הוא מאגר נגיש ואפשר בהחלט לצרף אותו למאגר שלכם. האמינו לי שזאת ברכה ואני חושב שבהחלט הוועדה יכולה לברך את משרד התחבורה ולהגיד שהתחלנו עידן חדש. אנחנו מברכים על הקדמה הזאת ובכך אנחנו תורמים לציבור ששלח אותנו לכאן כדי לתת לו את השירות הטוב ביותר. אני מקווה שמשרד התחבורה הוא הזרוע של הנושא הזה.

תודה רבה, אני עובר לנושא השני.

מי ששייך לנושא הראשון מתבקש לצאת.
א. עלות העמדת רכב המורה למבחני נהיגה

רבותי, אני עובר לנושא השני: עלות העמדת רכב המורה למבחני נהיגה. זהו נושא שכל מי שיש לו רשיון נהיגה חווה את החוויה הזאת, שכאשר אתה צריך לעבור טסט אתה נדרש לשלם הוצאה יותר גבוהה. הנושא הזה עלה כבר פה בוועדה בדיונים קודמים על ידי קודמי בתפקיד הזה, חבר הכנסת אורי מקלב, שמכיר את הנושא הזה היטב. אני רוצה להמשיך את הדיון הזה ולפנות אליכם.

נאמר לי שכל חברות הביטוח שחברות באיגוד יצטרפו למאגר.

אני מבקש לפתוח את הפרוטוקול בנושא הקודם ולקבל את הודעתו של נציג חברות הביטוח שאומר שכל חברות הביטוח שחברות באיגוד מצטרפות למאגר. תודה רבה.

המנכ"ל שלי התקשר במיוחד כדי לעדכן את הוועדה.

תמיד שתהיה מאלה שנושאים בשורות טובות.

<שמואל מלכיס>
ב-2011 חברות הביטוח הפסידו בביטוח רכב ורכוש.

תבוא אליי בשבת ואני אעשה לכם מגבית בבית הכנסת.

המחירים שלנו הם בין הנמוכים בעולם.

תודה רבה. רבותי, תגידו מה שאתם רוצים, אבל אם לא היו חברות ביטוח גם אנחנו היינו בצרות.

בחברות הביטוח כשאתה משלם זאת חברה אחת וכשאתה בא לקבל את הכסף זאת חברה אחרת. שתי נציגויות.

אני מסכים.

אני מטפל בפנייה מאד מעניינת. אדם מבוגר שיש לו רכב ושלוש פעמים ניסו לפרוץ לו לרכב. פרצו לו לרכב ולא הצליחו לגנוב אותו מכיוון שהוא שמר עליו והיו לו את כל אמצעי הבטיחות המתאימים, אבל גנבו לו את המחשב. בסקודה כנראה המחשב מאד יקר. הוא עשה את כל מה שמוטל עליו וכשהיום הוא מבקש לבטח את הרכב שלו, לא מוכנים. מדוע? מכיוון שהוא כבר ניצל את הביטוח. זאת גניבה שהוא מנע והוא לא מצליח בשום אופן למצוא חברת ביטוח שתבטח אותו. הם עושים רק מה שכדאי.

רבותי, אנחנו נתקדם לנושא הבא שהוא עלות העמדת רכב המורה למבחני הנהיגה. חבר הכנסת מקלב, כיוזם הנושא הזה בעבר אני אאפשר לך להתייחס לנושא. בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, לצורך הפרוטוקול, למרות שרוב היושבים לידי יודעים במה מדובר, אני אציג את הנושא. זה נושא שדנו פה כמה פעמים בעבר בוועדה לפניות הציבור ואני מודה לך שאתה ממשיך את הטיפול. זה עוד מקרה קלאסי שרק קביעות והמשכיות יביאו את התוצאות.

עוד לפני המחאה החברתית היו לנו פניות רבות מלומדי נהיגה בישראל שאמרו שהם נאלצים לשלם מחיר מאד גבוה על הטסט. בלי שאנחנו מומחים גדולים ויודעים לשקלל מה עלות העמדת רכב המורה לנהיגה לטסט, כולנו יודעים ששני מבחנים שאורכים מקסימום ארבעים דקות....

55 דקות.

רבותי, אני אאפשר לכם, אבל אתם מפריעים כרגע לחבר הכנסת להביע את עמדתו.

אנחנו נפגשים עם מורי הנהיגה ומאד מאד מעריכים את העבודה החשובה של מורי הנהיגה בישראל. אנחנו מעריכים כל מי שנמצא בהוראה, את כל ציבור המורים, קל וחומר את מורי הנהיגה שאנחנו יודעים שמעבר להרגלי נהיגה צריך גם ערכים. אלה דברים שקשורים לחיי אדם וקל וחומר שהם צריכים להיות אנשים ערכיים מאד ואחראים מאד. מורה לנהיגה צריך לשמש דוגמה אישית לכל התלמידים ואנחנו יודעים שאנחנו עומדים מול אנשים ערכיים. זה לא השולחן היחיד שאנחנו נפגשים אתם כאן בכנסת אלא בעוד מקומות ואנחנו דווקא עוזרים למורי הנהיגה בנושאים אחרים מול משרד התחבורה או מול השב"נים. אנחנו דנים אתם כך שאנחנו לא לעומתיים מולם.
עם זאת, בתוך עמנו אנחנו יושבים ותפקידנו הראשון במעלה הוא לייצג את הציבור ואת העם בישראל. ציבור לומדי הנהיגה, שהוא ציבור מאד מאד גדול, לא תמיד הוא ציבור שיש לו יכולת. בציבור זה נמצאים כל הסקטורים במדינת ישראל, החל מאנשים שהפרוטה מצויה בכיסם וכלה באנשים שמקוששים פרוטה לפרוטה ועובדים במלצרות או בעבודות כפיים כדי להצליח ללמוד נהיגה.

ושההורים משלמים. >

ומה ההורים עושים? הם גם כן עובדים קשה כדי לשלם 5,000 שקל ללימוד נהיגה. מבחן נהיגה עולה 400 שקל וזה מחיר יקר לפי כל קנה מידה.

מי קבע שזה יקר? זאת מהות הדיון.

אצלי 400 שקל זה הרבה כסף.

אני מבקש ממך לא לנהל ויכוח. תקבל רשות דיבור ותוכל להגיב.

400 שקל זה לא סכום מועט וצריך לקחת בחשבון שעל כל מבחן נהיגה יש תוספת של עוד 136 שקלים לאגרת המבחן, כך שזה כמעט 550 שקל עלות המבחן. יקר או לא יקר? אובייקטיבית, 400 שקל זה הרבה כסף, מול 120 שקלים שעולה שיעור נהיגה.

שזה מעט מאד.

רבותי, יש לי בקשה אליכם. אני יודע שהנושא טעון ואני יודע שיש פה נציגים משני ארגונים של מורי הנהיגה. אני מכיר את הנושא ואנא מכם, תעזרו לי לקדם את הנושא. כל מי שיבקש רשות דיבור – יקבל.

בסופו של דבר, עלות הטסט, בהנחה שאדם עובר טסט בממוצע אחרי שלושה טסטים לפי המסמך שקיבלנו, היא מרכיב מאד מאד נכבד בלימוד הנהיגה.

נציין שוב שמדובר בכ-20 דקות שבהן הרכב עומד לרשות הנבחן ועל זה הוא משלם כ-550 שקלים. חשבנו שזה מחיר מאד גבוה ולא היה חולק על זה. היתה מחלוקת על מחירו של שיעור הנהיגה ונאמר שהוא נמוך. אני פונה למשרד התחבורה ואנחנו יודעים שעד שנת 2001 מחיר המבחנים היה בפיקוח. המחיר היה הרבה יותר נמוך, 25% מהמחיר שהוא היום. כלומר, מרגע שהסרנו את הפיקוח המחיר קפץ ב-400%. במסגרת המחאה החברתית אנחנו עדים לכך שדברים שהיו בפיקוח והוסר מהם הפיקוח, התייקרו. על זה קמה המחאה החברתית והדרישה להחזיר את הפיקוח, אבל אף אחד מהם לא עלה בצורה דרמטית ודרסטית כזאת.
מה מפריע לי בזה שהמחיר גבוה? לפני שאנחנו נכנסים לשאלה האם זה מאוזן או לא, הלקוח הוא לקוח שבוי. יש כאן משהו מובנה ובתת ההכרה כולם מכוונים או לא מונעים את זה שלמורה יהיו כמה שיותר טסטים, כי זה החלק שהוא מרוויח בו. זאת גם ההרגשה של התלמידים. וגם אם זה לא נכון, הציבור מרגיש שמורי הנהיגה מרוויחים הרבה מהטסטים ולכן אין להם גמירות דעת שהם מעבירים את התלמיד כשהוא כבר מוכן לכך ואין שביעות רצון מכך שהתלמידים לא עוברים טסטים בגלל שכל טסט שהתלמיד נאלץ לעבור, הרווח של מורה הנהיגה יותר גבוה.

מעבר לזה, באו ואמרו לי שהשיעורים הם בתחרות ולכן המורים מלמדים במחיר שהוא כמעט הפסד. מה שכן, הם מאזנים את זה על ידי הטסטים, שם באמת יש רווח. אמרתי נקודה ערכית למה אני לא חושב שזה נכון. אם אנחנו צריכים לחשוב איך צריך להתנהל משהו כלכלי וצרכני, לא יכול להיות שאין משהו שהוא מידתי. צריכה להיות דרך המלך. אם אומרים שזה מאזן את שיעורי הנהיגה, זאת לא דרך נכונה, זאת לא דרך המלך. הדרך הזאת היא דרך לא טובה והיא יכולה לגרום לעוולות. אם היא לא גורמת לעוולות, היא יכולה לתת הרגשה של עוולות. לכן אנחנו כן מעוניינים לעשות איזונים בדברים כדי שהמחיר יהיה הגון ומשקף כל מסלול. זאת צריכה להיות השאיפה ולא רק לראות את התמונה הכוללת.

שאלתי את עצמי שאלת תם למה אין תחרות גם בטסטים. אם זה נכון שעלות שיעורי הנהיגה נמוכה בגלל שיש תחרות, שיבוא מורה ויכריז שהוא נותן טסט ב-350 שקל.

יש, יש.

אלה מעטים.

בעניין הזה דווקא התלמידים לא ירצו כי הם מתרגלים למורה, לרכב וכו'.

אבל מראש הם יילכו למורה שמחיר הטסט שלו יותר נמוך. מעבר לזה, חלק מהתלמידים אמרו שהציבור לא יודע שיכולה להיות בזה תחרות כי הוא חושב שהמחיר הזה הוא חלק מהאגרה שהוא משלם. זה משהו קבוע. מכיוון שפעם זה היה בפיקוח, נשאר הדימוי הזה, לאנשים נדמה שזה עדיין בפיקוח ואם כך, אין מה לעשות. אין תחרות, השוק לא מתעורר מלמטה וטוב לכולם שזה כך.

אני חייב לומר שזה לא רק בטסטים הרגילים. במבחני השליטה יש שלושה נבחנים במשך 40 דקות. מדובר על המרת רישיון.

כבר אין דבר כזה.

יש, יש. טסטים למוניות ולמשאיות עולים 1,500 שקלים.

מה פתאום? זה לא נכון.

יחד עם שיעור הנהיגה. תפקידנו לעזור לאזרח במדינת ישראל. מחיר הטסטים שמשלמים במדינת ישראל, גם לפי המ.מ.מ., הוא 150 מיליון שקלים. זה לא סכום של מה בכך. דהיינו, אם המחיר היה מבוקר ותחת פיקוח, זה היה רק 40-35 מיליון שקלים. אלה הפערים. הצענו להחזיר את המחיר של הטסט לפיקוח. היה כבר תהליך, היתה הבטחה שיעשו את זה ובאנו לקראת המורים בחצי הסכמה שהמודל יהיה פעמיים מחיר האגרה, כלומר אפילו הרבה יותר.

ממש לא, ממש לא. לא הגענו לאף אחד להסכמה.

לא היה הסכם. זה מה שהצענו.

יש לכם נתונים של המחלקה הכלכלית של הכנסת?

כן. אנחנו נחלק את זה אחרי הישיבה כי החוקר לא נמצא פה. מי שירצה לקבל – יקבל.

בשנת 2010 נערכו 390,000 מבחנים מעשיים כפול 400 שקל לטסט. העלינו את זה בהצעות לסדר, העלינו את זה בדיונים מול משרד התחבורה והתשובה היתה שהולכת להתבצע רפורמה בכל הנושא של לימוד הנהיגה, המל"נים, ויחד עם זה ייכנסו הדברים האלה. מכיוון שהמל"נים לא אושרו אלא רק חלק קטן מתוך העניין הזה, הנושא של הפיקוח על מחיר הטסטים ירד מסדר היום. לאחר תקופה ארוכה שבה אנחנו דנים בעניין הזה, כשנה וחצי, המשא ומתן בין מורי הנהיגה למשרד התחבורה לא הגיע לידי גמר ולכן אנחנו נמצאים כאן.

תודה רבה, אדוני, אני מודה לך. אני מבקש לתת את רשות הדיבור לנציג משרד התחבורה.

אכן, הצו של פיקוח על העמדת רכב למבחן היה עד שנת 2000 ולא האריכו אותו.

למעשה היום זה ללא פיקוח.

ללא פיקוח. האם היתה איזושהי מחשבה להחזיר את הפיקוח?

בשנים האחרונות היינו מספר פעמים בוועדה, אמרנו שמשרד התחבורה יבחן את המחירים הריאליים, כמה זה באמת צריך להיות, מה שנקרא המחיר הסביר והנכון. בשנים האלה עסקנו גם בנושא המל"ן. אם נכניס את זה עכשיו לפיקוח ונעשה את זה כמו מחיר האגרה, 130 שקלים, זה לא ייגמר כך. צריך להסתכל על כל תהליך לימוד הנהיגה כמכלול כי אם לא ונוריד את זה בצו, המורים ייתנו עוד שלושה שיעורים.

אין לי בעיה להסתכל על הכל כמכלול ואני מבין אותך, אבל משרד התחבורה דיבר על איזושהי רפורמה שאתם הולכים לעשות מצד אחד, ומצד שני הורדתם את הפיקוח על זה ובזה גמרתם.

זה לא קשור. הם הבטיחו שברפורמה יתקנו את זה.

במסגרת הרפורמה היו מספר דיונים, גם בראשות השר, ודובר על כך שאם אנחנו נכנסים לעניין של המל"ן יש גם את הנושא העיוני וגם את השיעורים עצמם וגם את הטסט. כלומר, במסגרת הזאת אמרנו שנעשה את התיקון הנדרש. נושא הנל"ן הגיע לוועדת הכלכלה ולא נמשך בשלב זה.

הם נעזרו בנו.

אני יודע. אני מניח שהם ירחיבו אחר כך. מבחינת משרד התחבורה זה בסדר להוריד את המחיר כי ציבורית זה נראה טוב, אבל אנחנו רשות שמכירה את הנושא של לימוד הנהיגה ובשמונה-עשר השנים האחרונות מחיר השיעור נשאר כמעט אותו דבר. צריך לזכור שמחיר עלות הרכב שהמורה קונה עלה. מורה לנהיגה לא יכול להשתמש ברכב שהוא בן עשר שנים או יותר וצריך רכב חדש יחסית. בהעמדת רכב למבחן עצמו המורה מפסיד 20% וצריך לקחת בחשבון את כל העלויות. להעמדת רכב למבחן יש גם עלות ביטוחית כי יכולה להיות תאונה כזאת או אחרת. כל זה נכנס בפנים.

אתה כמשרד התחבורה חושב שהמחיר צודק?

אני אומר שהשר הנחה לעשות בדיקה מקיפה, בחינה של כל התהליך מהתיאוריה ועד הוצאת הרשיון, מה העלויות, מה סדרי הגודל, איך זה צריך להיות, מה סביר ומה לא סביר.

עשיתם את זה כבר במסגרת המל"ן.

ברפורמה ידענו. עכשיו כבר אין רפורמה של מל"ן וצריך לחשוב מה עושים בלי המל"ן.

אי אפשר להשתמש בנתונים?

יש נתונים, אבל במסגרת המל"ן היו נתונים אחרים. היו שיעורים עיוניים שהם היו צריכים לתת וזה סיפור אחר. נשארנו עכשיו בלי מל"ן ועם הוראת הנהיגה כפי שהיא מתבצעת היום. לכן השר הנחה, וזה מה שאני אומר לוועדה, לעשות בחינה מקיפה של כל התהליך יחד עם נציגי המורים ולהגיע לאיזושהי הבנה כמה צריך, איך צריך, מה נכון ומה לא נכון.

באותה בחינה ייבדקו גם מחירי שיעורי הנהיגה, הטסטים וכו'?

כן. יש גם ועדה שהקים מנהל אגף הרישוי ונמצאים בה גם נציגי ארגוני המורים כדי לבחון גם את מספר השיעורים, דבר שלא נבחן במשך הרבה שנים.

הוועדה משתפת פעולה עם מורי הנהיגה?

איך משתפת? הרבה אנשים לא יודעים על זה?

מנהל האגף מוכן שבוועדה יהיו גם נציגי המורים.

הוועדה קמה?

הוועדה בתהליך הקמה. אנחנו נביא את כל הנתונים בפני השר והוא יקבל תמונה של כל תהליך לימוד הנהיגה ואז אפשר יהיה גם לקבל החלטות. כמובן, נשמח לעשות את זה בשיתוף פעולה.

מתי תוקם הוועדה?

אני מדבר על שני דברים: ועדה חיצונית שמנהל אגף הרישוי הונחה להקים, לעשות בדיקה של המקצועיות, כלומר מספר השיעורים, מטרות הלימוד וכו'. עניין מקצועי של לימוד הנהיגה. זה לא מתייחס לעלויות ולדברים כלכליים. הוועדה הזאת תוקם על ידי מנהל אגף הרישוי והיא בתהליך. יהיו שם גם נציגי המורים.

שתי ועדות שונות?

שתי ועדות שונות, אבל בסופו של דבר העניין המקצועי מתחבר עם העניין הכלכלי. כלומר, אם יוחלט, לדוגמה, שצריך 35 שיעורים, כמובן שיש לזה משמעות כלכלית. אנחנו נעשה מאמץ לסיים את זה עד סוף השנה.

זה הרבה זמן. אנחנו דנים בזה כבר שלוש שנים.

אנחנו לקראת החופשות והחגים ונעשה מאמץ גדול לסיים את זה. במשך מספר שנים עסקנו בכל עניין המל"נים והשקענו את כל המאמצים, אבל עכשיו צריך להתחיל הכל מחדש.

חנן, אתה אומר לוועדה שאתם הולכים להקים שתי ועדות, ועדה מקצועית וועדה כלכלית, כאשר בסופו של יום שתי הוועדות האלה אמורות לחבור ולהגיש מסקנות לשר. שאלתי היא האם המורים לנהיגה ישותפו בוועדות האלה, בהתשב בעובדה שיש שני ארגונים. אתם יכולים להגיד שיש ארגון אחד אתו אתם עובדים וזאת זכותכם, אני לא נכנס לזה. אתה יכול להגיד שאתם עובדים עם שני הארגונים כי זה חשוב לכם.

במשרד התחבורה, כפי שכבודו יודע, יש לשכה משפטית שתדע לתת את התשובות. אם צריך לזמן ואם מדובר על נציגים קבועים, נקבל הנחיות את מי צריך לזמן ואיך לזמן. אני אומר שהמורים יהיו חלק חשוב בוועדה המקוצעית כי הם אנשי המקצוע שנמצאים בשטח. הבחינה הכלכלית תיעשה על ידינו, כמובן.

אני רק מבקש שהמורים ישותפו בוועדה הכלכלית.

רבותי, הייתם בדיון הקודם. תמתינו בסבלנות. הוועדה הזאת מקיימת דיונים רבים בנושא הזה כבר הרבה זמן. אני חושב שאנחנו צריכים לקבוע תאריך יעד ואני מבין שלא הכל תלוי בך.

זה לא אני, אני מדבר בשם המשרד. יש 52 מטרות לימוד נהיגה וצריך לבחון אותן – מה צריך, מה לא צריך, מה לשפר וכו' אם רוצים לעשות את זה באופן רציני. אנחנו נעשה מאמץ שזה יסתיים לפני תום השנה.

אנחנו לא מדברים על סוף השנה אלא על אחרי החגים, שזה כמעט חודשיים לפני סוף השנה. אני מבקש ממך להתחיל במהלך הזה ואנחנו נקיים מעקב. אם תאמר שאתם כבר נמצאים בתהליך ואתם מבקשים עוד חודשיים-שלושה עד סוף השנה, האמן לי שנבוא לקראתך. אני לא רוצה לתת עכשיו חצי שנה ואני מכיר את התסריט שיקרה. לא שאני מאשים אותך חלילה. אנחנו נגיע לסוף השנה, נהיה כולנו עסוקים בתקציב ואף אחד לא יתעסק בזה. התוצאה תהיה שתבואו לבקש עוד חודשיים-שלושה ולזה אני לא רוצה להגיע. אני כבר אומר שקחו את הזמן עד ה-1 בנובמבר ואם אתה רואה שאתם לא מתקדמים מסיבות אוביקטיביות, באמת קיימתם דיונים, אכן יש רצון להתקדם ובכל זאת לא מתקדמים, מותר לך לפנות לוועדה ולבקש הארכה של עוד חודשיים. אנחנו נבוא לקראתכם אבל בתנאי שאני אראה שיש התקדמות.

במקרה הזה אתה יכול להיות שקט שבעל הבית דוחק והפועלים לא עצלים.

אני שמח לשמוע. דפנה, בבקשה.

נראה לי שאין מה להוסיף. אנחנו נבחן את ההיבט הכלכלי והכל נגזר ממה שיהיה בהמלצות של הוועדה המקצועית, שתדון באמת בכל המכלול ורק אחרי זה ייבחן ההיבט הכלכלי לעומק בראייה מחודשת.

תודה. אלי, בבקשה.

>
אדוני היושב-ראש, שמעתי את חבר הכנסת המכובד והוא עשה שיעורי בית יוצאים מן הכלל. אם לא הייתי מכיר אותו הייתי חושב שהוא מורה לנהיגה. הוא ירד לפרטי פרטים, אבל עם זאת צריך לקחת בחשבון שהמורים לנהיגה קונים את הרכב בכ-140,000 שקל. מחיר שיעור נהיגה הוא נמוך ונכון שהסכום שהם גובים עבור מבחן הנהיגה בא להשלים עבור מחיר השיעור. לא סתם הגיעו לכאן – יש תרעומת בקרב הציבור בעניין מחיר המבחן. כשאתה מוסיף לזה את מחיר האגרה זה המון כסף. אני חושב שצריך להכפיל את מחיר האגרה ולפי זה לקבוע את מחיר הטסט.

זה מה שחבר הכנסת מקלב המליץ.

אני רק מבקש שלא יעשו חוק אצבע. תהיה ועדה.

רבותי, אולי יש אנשים שנמצאים פה בפעם הראשונה. בוועדה צריך לשמוע את כולם, גם אלה שאתה רוצה לשמוע וגם את אלה שאתה לא רוצה לשמוע. ראית מה היה פה בדיון הקודם בין איגוד המוסכים למשרד התחבורה וחברות הביטוח. אם אנחנו פה, במקום הזה, לא ניתן לכל אחד להתבטא, איפה הדמוקרטיה? אני מתחיל פה את חופש הביטוי, לא בבית המשפט.
אני מפנה שאלה למורי הנהיגה – אני רוצה שתדעו שהנושא הזה לא בא סתם לוועדה. זה לא מפני שאני או חבר הכנסת אורי מקלב קמנו בוקר אחד והחלטנו לקיים דיון בנושא זה. זה בא בעקבות תלונות רבות שהגיעו מהציבור הרחב על כך שהמחיר שגובים, 400 שקל, הוא מחיר גבוה. אני חושב שגם אתם לא צריכים לחכות עד שיהיו פה דיונים. אני מבין את המצוקה של המורים לנהיגה בעלויות ואמר כאן נציג משרד התחבורה שהמחירים מקובעים הרבה שנים ואתם לא יכולים להעלות את מחירי השיעורים. צריך להתחשב בעובדה שעלו מחירי הדלק, בלאי הרכב גדול וכו'. אנחנו מדברים על ממוצע של שלושה טסטים אבל אנחנו מכירים אנשים שעברו גם יותר משלושה טסטים. אתם בעצמכם צריכים לחשוב ואל תחכו לוועדות. אני משיא לכם עצה – אתם תהיו היוזמים של המהלך הזה לבדוק אפשרות להוריד מחירים אני מבין את זה שאתה לוקח 400 שקל לטסט ראשון אבל גם בטסט השני, השלישי והרביעי? צריך לעשות איזשהו מדרג ולהגיד שאתם באים לקראת התלמידים. זאת יכולה להיות יוזמה ברוכה של מורי הנהיגה.
אתם לא חייבים לקבל את ההצעה שלי, אבל אני מציע לכם את זה כי אנחנו בוועדה לפניות הציבור מוצפים בפניות האלה ולכן אני מוצא לנכון לבקש מכם את הבקשה הזאת. יש פה שני ארגונים של מורי הנהיגה ואני מבקש מנציגי שני הארגונים לומר את דבריהם. אבי, בבקשה.

מצבו הכלכלי של המורה חמור ביותר. בעשר השנים האחרונות הענף נמצא בפשיטת רגל מוחלטת. לפני עשר שנים מחיר הסולר היה חצי שקל והיום הוא 14 שקלים. סקודה ללימוד נהיגה עלתה 70,000 שקלים והיום מחירה 140,000 שקלים או 150,000 שקלים. בשנת 2000 שיעור נהיגה עלה 90 שקלים והיום בין 90 שקלים ל-100 שקלים. זאת שחיקה בצורה נוראית. ההגבלים של משרד התחבורה לגבי המורה לנהיגה הם אלה: מורה צריך להיות רשום בבית ספר שזאת עלות והוא צריך לשלם עלות נוספת. יש ביטוח מיוחד ללימוד נהיגה, ביטוח מיוחד למבחן נהיגה. הוא לא יכול לרכוש כל אוטו שהוא רוצה. זה חייב להיות בגודל מסוים, תקן מסוים.

גודל המנוע?

לא, גודל הרכב.

כל המכוניות הן באותו גודל, פחות או יותר.

לא, יש בעיה בעלויות של המחירים.

בודדים. כמה מורים לנהיגה משתמשים ברכב מפואר?

חוץ מזה צריך דוושות ומערכת כפולה. אחרי עשר שנים באה הרשות ואומרת לו: אתה לא יכול ללמד עוד יום נוסף עם האוטו הזה. אם אין לו כסף להחליף את האוטו הוא נפלט באופן אוטומטי, יוצא החוצה מהמעגל והוא לא יכול לעבוד. זאת הגבלה חמורה ביותר שנופלת על גבו של המורה לנהיגה. רכב שיוצא למבחן נהיגה חוזר הרבה פעמים עם דפיקות, עם מראות שבורות וכו', וגם חברי הבוחן יכול להעיד על זה, אבל אנחנו לא מקבלים את הכסף על זה כי הביטוח של ענבל, של הממשלה, לא משלם. חנן יודע כי אני עבדתי מולו בהרבה מקרים כאלה והמורה לא ראה את הכסף.

אני רוצה להבין – האם הביטוח הוא לא אותו ביטוח בטסט?

לא, כשהוא יוצא לטסט זה של המדינה בענבל.

כלומר, בשלב של הטסט הרכב הוא בבעלות המדינה.

נכון. הולכת לו מראה שעולה 500 שקל או שריטה או מכה, את הכסף הוא לא רואה. זה קורה המון. קניית הרכב ביחס לסקטורים אחרים – מוניות מקבלות את זה בלי מס או רכב לסיור שלוקחים את כל הטיילים לתיירות, שמקבלים אותו בלי מס. רק אנחנו קונים אותו במחיר מלא פלוס תוספת. במכירה, האם כבודו חבר הכנסת דוד אזולאי היה קונה עם 300,000 קילומטר ממורה לנהיגה? בחיים לא. בואו נהיה מציאותיים. אף אחד לא היה קונה לא בוחן ולא השכן שלי. אפילו הסוחרים כבר לא קונים ממורי נהיגה.

פעם הסוחרים היו קונים מאתנו כי זה היה גיר רגיל.

ונעבור לאירופה, כי תמיד אנחנו לוקחים דוגמאות מעבר לים. וראו שם, זה בדיוק הפוך. שיעור נהיגה באירופה עולה 50 אירו. העמדת רכב למבחן עולה 150 אירו. שם הם קונים את הרכב בלי מס. באירופה לא משלמים מס וכאן אנחנו משלמים מס מלא.

לעניין החברתי, כבוד היושב-ראש וחבר הכנסת אורי מקלב, אנחנו גם בני אדם. בנוסף לכל אנחנו בני אדם. כשאנחנו נזרקים לרחוב לאף מורה אין קרן פנסיה. אין לו ממה לשלם. אף מורה אין לו קרן פנסיה.

מה עושים עצמאים שעובדים בחנות מכולת או בעסק הפרטי שלהם?

הוא יכול להפריש לקרן פנסיה, אבל פה הוא לא יכול להפריש כי אין לו ממה להפריש. על זה אני מדבר. אין לו ממה להפריש.

יש דברים שאני לא מקבל.

זאת המציאות.

רבותי, אני חושב שיש הרבה עובדים שמהמעט שהם מקבלים הם יודעים להפריש את הפנסיה שלהם.

מהמעט שאנחנו מפרישים אנחנו קונים את הרכב כי אין לנו על עם מה לעבוד. אני מציג את הבעיה הכללית של המורה. אני לא בא להתבכיין אלא מביא את הדברים כהווייתם. השאלה המתבקשת של מי שיושב כאן היא למה אנחנו לא מעלים את מחיר השיעור, ואני אגיד לכם למה. לממשלה יש איזונים והגבלים. היא יודעת כמה מספרי מוניות להוציא כדי שהנהגים לא ייזרקו לרחוב. למורי הנהיגה לא. כל שרי התחבורה לדורותיהם הוציאו מורים החוצה בלי הגבלה. הוציאו בכמויות אדירות. כשיש כמויות אדירות, ודאי שהשיעור יגיע ל-70 שקל, ל-80 שקל. יש תחרות בירושלים והמחיר הוא 20 שקל לשיעור. זה מה שקורה. אני לא צוחק, זאת האמת.

לאופנועים.

היות ומשרד התחבורה לדורותיו לא קבע חסמים, לא קבע רף גבוה לקורס למורי נהיגה וכל מי שרוצה נכנס, זה מה שקרה, מה שמשך את המשקולת למטה. לכן, המחיר הוא לא מציאותי. יהדות צרפת שמגיעה לכאן בחופש עושה את הרשיון פה כי זה עולה להם שמינית ממה שעולה להם בחו"ל, ומורי הנהיגה יעידו על זה. אנחנו לא תלושים מהמציאות. לבוא אלינו ולקחת את המסמר האחרון ולדפוק אותו, להכניס אותנו לתוך ארון הקבורה הזה, אני חושב שזה קצת עוול ואיוולת. חברי הכנסת, הממשלה ומשרד התחבורה אנחנו כפופים להם. הם חייבים לדאוג לנו, לילדים שלנו, לפרנסה שלנו. אנחנו לא ילדים חורגים של מישהו אחר.

קודם השתמשנו באמרה מפרקי אבות ואני ארשה לעצמי גם פה להשתמש בפרקי אבות: אם אין אני לי מי לי. אני חושב שאם הגעתם למצב הזה היום, משהו כנראה גם אצלכם לקוי, לצערי הרב. אל תצפה שאני כחבר כנסת אדרוש להעלות את מחירי שיעור הנהיגה. אלה דברים שצריכים להתקיים בדיונים מקצועיים בין מורי הנהיגה לבין המשרד הממונה. אני רוצה שתדע שאני חושב שאתה מעלה כאן טענות נכונות וגם צודקות. אני לא מתעלם מכך. זה שאתם רוכשים רכב במחיר מלא של עלות פלוס כל האביזרים שאתם צריכים להוסיף, זה שהרכב יוצא לטסט הוא מבוטח על ידי חברה ממשלתית שלא תמיד מכסה הכל – כל הדברים האלה נכונים וצודקים. עם זה, שים לב שאת האזרח הקטן הדברים האלה לא מעניינים כי אותו מעניין כמה הוא משלם מכיסו. זה שאתה מפסיד בעסק שלך – אותו דבר המכולת השכונתית שלך. המסכן הזה, בשביל למכור לך לחם וחלב מסבסד מכיסו את החזקת החנות כי הקניון השכן שחט אותו. אתה חושב שאותו לקוח שבגלל הנוחות שלו קונה ממנו רק לחם וחלב שואל למה מאפשרים הקמת קניון על ידו? את אף אחד זה לא מעניין.
לכן אני אומר שאף אחד לא מעניינות אותו הבעיות שלכם. מה שמעניין אותי זה אני וכמה הוצאתי מכיסי עבור לימוד נהיגה. נקודה.

הנושא של לימוד נהיגה הוא בטיחותי ובזמנו ישבתי עם מופז והגעתי אתו למסקנה שצריך להיות מחיר מינימום לשיעור, דבר שיביא לנו את הגאולה. זה בטיחות וגם מופז אמר שזה בטיחות למרות דעתו של האוצר.

מחירי השיעור זה בטיחות?

בוודאי כי יש קיצורי דרך. חברים, אתם מאלצים את מורי הנהיגה לקצר ובנקודה מסוימת גם אותו חנווני שצריך להתקיים מעלים. אני מבקש שיירשם פה שרשות המסים תיכנס גם לוועדה הזאת כי אצלה יש הפתרונות להוזיל לנו את המכוניות. בניגוד למה שאמרתם, שאנחנו שוק חופשי ונתנהל בהתאם, אומרים חברי הכנסת המכובדים שהם רוצים להתערב בשוק החופשי. לכן אנחנו כולנו נמצאים פה ולא משנה איזה ארגון כי כולם פה מורים לנהיגה שצריכים להביא את הפרנסה שלהם הביתה. היום לא בונים יותר בפלקל, שזה הרבה יותר זול כי קרס בניין והגיעו למסקנה שזה לא טוב. השינוי צריך להיות מקצועי ואת הוועדה צריך לאזן ולעזור לנו לקבל מספר הטבות מחברות הביטוח ומהממשלה בנושא רכב בלי מסים. אנחנו אוכלוסיה קטנה יחסית ויחד צריך למצוא את האיזונים בענף כדי שהענף הזה יהיה בטיחותי.

אני חוזר ואומר שאמרת דברי טעם ואני לא מקל ראש בדברים שאתה אומר, אבל צריך לזכור דבר אחד – בבית הזה אנחנו רגילים לבצע חקיקה. יש חקיקה ממשלתית ויש חקיקה פרטית. החקיקה הפרטית היא סעיף קטן ולפעמים באים משרדי הממשלה ועוד כל מיני גורמים ועל הסעיף הקטן מנסים להעמיס עוד משהו ועוד משהו. אחר כך החוק הזה מתמוטט לגמרי. אותו דבר אני אומר לך – הוועדה הזאת היא ועדה חשובה ונותנת פתרונות, אבל שים לב שזאת הוועדה לפניות הציבור. הציבור פנה אלינו לפתור בעיה. אני לא מתיימר לפתור עכשיו את הבעיות של המורים לנהיגה עם כל הכאב והצער והדברים צודקים. אני לא מקל ראש בהם.

אבל גם אנחנו ציבור שפונה לוועדה.

אין בעיה, אתה רואה שאני אתך. אני לא בא בצורה שרירותית ואומר שאני מבקש להוריד מחירים או להעלות מחירים. אנחנו גם יודעים מה המנדט שלנו. אני חוזר ואומר שכרגע הנושא שעומד על הפרק הוא אותו טסט מפורסם שהציבור משלם עליו 400 שקלים.

זה לא 400 שקלים.

אני רוצה להדגיש שלימוד נהיגה בישראל הוא המוצר. לא קונים ממני טסט, קונים ממני לימוד נהיגה בישראל והחבילה הזאת זולה בעשרות אחוזים מכל מקום אחר בעולם. אנחנו שולחים את האזרחים שלנו לנסוע ולטפל בשיניים ברומניה ובבולגריה ובפעם הראשונה יש תיירות לישראל ללימוד נהיגה זול. אני מוכן להראות לכם את הנתונים ולהביא לכם את האנשים. חברים, אנחנו חוטאים. גם אנחנו לא עוכרי התלמידים. התלמידים האלה הם הילדים שלנו והילדים של השכנים שלנו והחברים שלנו. אין לנו עניין לקחת מאף אחד שקל אחד, אבל הגענו למצב בעשר השנים האלה – אני מוכן שמרכז המחקר של הכנסת יוציא דוח – שתראו מי נכנס לענף הוראת הנהיגה. אף צעיר לא נכנס אליו. זה הפך להיות מקצוע שני של פנסיונרים שהורגים לנו את הענף. בואו ניכנס ונבדוק את הענף הזה פעם אחת לעומק, אנחנו בעד ונשתף פעולה בשמחה.

אם אני רוצה לשפוט לפי נתון אחד שכולנו מכירים, ריבוי תאונות הדרכים במדינת ישראל, זה אומר שמשהו לקוי במערכת הלמידה של הנהיגה.

לא נכון. את המבחן של הנהיגה בוחן משרד התחבורה. אנחנו מלמדים.

אל תשליך את זה על בוחני הנהיגה. זה קשור גם ללימוד, גם לרמת המבחן.

זה קשור לרמת המחיר. מורה לוקח פחות, משקיע פחות, מסביר פחות ומנסה את מזלו.

תעלו את המחיר.

בבקשה, שייתן לי. אני אתן את האוטו שלי לטסט בחינם אם הוא ייתן לי מחיר של שיעור ב-150 שקלים.

מי נציג האיגוד השני? למה יש שני ארגונים?

אני חושב שבנושא הזה אין ארגונים, יש רק מורים לנהיגה בשטח.

אני שמח לשמוע וטוב שזה כך. כולנו היינו תלמידים ואני חושב שמורי הנהיגה עושים מלאכת קודש. עם זאת, כל מי שעיניו בראשו רואה את הכמויות של תאונות הדרכים במדינת ישראל וזה צריך להדליק פרוז'קטור אדום לכל אחד למה זה קורה לנו.

זה מכלול שלם של דברים. אני מהעמותה לקידום מעמדו של המורה. כל המספרים שאנחנו שומעים, ש-400 זה יקר, מבחינתי אלה מספרים בעלמא. אלה עובדות תלושות. אני מבקש והיה נדמה לי ששמעתי מהצד ההוא שיש איזשהו דוח, איזשהו מחקר כלכלי. אנחנו לא ראינו את המחקר אבל אם יש כזה, מן ההגינות להציג לנו אותו.

רבותי, כדי להסיר ספק אני אבהיר את הנקודה הזאת. יש מרכז מחקר ומידע של הכנסת שעומד לרשות חברי הכנסת ואנחנו פונים אליו בכל מיני שאלות ומקבלים תשובות. פנינו וביקשנו לדעת מה העלויות של העמדת רכב למבחן נהיגה וקיבלנו את הנייר הזה. היות והאיש שהכין את זה לא נמצא כרגע אתנו, אני לא רוצה לתת לכם אותו, אבל בסוף הדיון כל מי שירצה יוכל לקבל. אין פה סודיות. אני אתן לכם את זה ויכול להיות שתשתמשו בזה.

הוא שאל האם מישהו בדק מה העלויות של מורי הנהיגה ומה מנגד?

זה לא התפקיד של המ.מ.מ.

אני יודע שכאשר באים אליי עם מספרים מן ההגינות לתת לי הזדמנות נאותה להביא את המומחה שלי, להביא את הכלכלן שלי על מנת לסתור את הנתונים אם אני חושב שהם לא נכונים. אתה אמרת ש-400 שקל זה מחיר יקר ואני חושב שזה מחיר זול, אבל לא ניכנס בזה לוויכוח כי אני לא אכמת לך כאן את הנתונים שלי.

זה מול המחיר של שיעור הנהיגה.

<

אדוני, נאה דורש נאה מקיים. עלות בוחן היא כ-60-50 שקלים לשעת עבודה ואתם, מדינת ישראל, גובים פי שש או פי שבע. אתם לוקחים על אותה שעת עבודה שתי אגרות, קרוב ל-300 שקלים. תעשה את החשבון – הדלק שלי, האוטו שלי, הכל שלי. תן לי את העלות שלי גם פי שש או פי שבע. בוא לא ניכנס לזה כי באמת זה דו שיח של אנשי מקצוע, לדעתי. ברשותכם, אני מבקש לפנות לחנן ולבקש שגם בוועדה שבודקת מחירים – אתם רואים שאנחנו מכירים את המספרים ושולטים בחומר – בבקשה שתפו אותנו גם בוועדה שבודקת את העלויות, לא רק בוועדה של ההכשרה. שמענו בכלל שאין מורים בוועדה הזאת ונורא הופתענו.

בוועדה המקצועית אין.

עכשיו הוא אומר שיש מורים.

זאת תהיה דרישה של הוועדה. רבותי, אני אתחיל להוציא אנשים החוצה, דבר שאני לא אוהב לעשות.

חנן, אני חושב שלבדוק את הנושא שלנו בלי נציגים שלנו שיבואו וייתנו לכם מספרים אמיתיים ונתונים אמיתיים זה חוטא לאמת. לכן אני מאד מאד מבקש שגם בוועדה הכלכלית וגם בוועדה המקצועית יהיו נציגים מכל הזרמים על מנת לתת איזון ותשובות נאותות.

חבר הכנסת מקלב, קראתי עכשיו את הדוחות של הוועדה הקודמת. הגדרת את התלמיד באיזשהו מקום כמו בן-ערובה, שבוי, שמגיע לרגע האחרון ואז אין לו ברירה והוא צריך לשלם 400 שקל.

תתייחס לזה שהוא לא יכול להיות בתחרות. בתחילת לימוד הנהיגה הוא יכול לעשות תחרות, אבל אחרי זה הוא שבוי בידיים של אותו מורה.

אני מבקש לעשות סדר בעניין הזה. כשתלמידים שלי נכנסים אליי לאוטו אני מקפיד לומר להם מה הוא מחיר השיעור, מה מחיר המבחן הפנימי ומה הוא מחיר המבחן החיצוני. רוצה – תיקח, לא רוצה – תברח. 70%-60% מהחברים שלי מדביקים על הדשבורד את המחיר והם נוסעים עם זה כל היום. אני מתנגד לזה כי הדבק הורס לי את האוטו. כמו שאמרו פה, זה אוטו שלי שאני קונה במטב כספי ואחר כך נשאר כתם מהדבק מגע. אני מציג את המחירים והתלמידים שלי יודעים מה המחירים. אני מקפיד לומר לתלמידים וגם להורים את המחירים ואני חושב שאם תצא הנחיה גם מהעמותה שלנו וגם מהארגון השני שעל כל המורים להציג את המחיר האמיתי כבר בתחילת הלימוד, בזה פתרנו את בעיית השבוי, הבן-ערובה ואפשר לרדת מזה פעם אחת ולתמיד.

תודה רבה. רבותי, יש לי בקשה אליכם. אני חייב לסיים את הדיון ולסכם אותו, אבל יש פה אנשים שהגיעו מרחוק ואני רוצה לאפשר להם לדבר, ממש בקצרה. בבקשה.

<

לגבי חבר הכנסת מקלב, לקטע של התחרות בנהיגה. אני חולק על הדברים כי אני רואה את לימוד הנהיגה בדיוק כמו מוסד חינוכי אחר. אין תחרות. מורה לנהיגה יכול להיות מורה מצוין וכל המורים מצוינים, אבל מאלצים את המורה להתמודד על הרקע הכלכלי ולא על הרקע המקצועי. המילה "תחרות" בנהיגה מבטאת בדיוק את התחושה בציבור. אני חושב שהמורה צריך להתפנות לתחרות מקצועית ולא לתחרות כלכלית. הקטע של התחרות הכלכלית הוא הנגע הכי גרוע וחטא כל החטאים שיכול להיות בהוראת נהיגה. אם דיברת על תאונות דרכים ראה התנהגות של מורה שמתמודד על הפרנסה. במקום להשקיע בתהליך של לימוד הנהיגה הוא משקיע בשאלה איך להוציא כסף מהר מהתלמיד. לצערנו, להורים יש חלק גדול מאד בתהליך של הכשרת התלמידים כי לא פעם ולא פעמיים, גם כיושב-ראש וגם כמורה שמלמד, אני מקבל פניות מהורים והשאלה הראשונה שלהם תמיד היא כמה עולה שיעור. שנית, אומרים לי הורים: תלמד אותו מה שצריך, את השאר אני כבר אלמד. ברגע שייפתר עניין המחיר של שיעור הנהיגה אני מבטיח לך שגם מחיר הטסט יירד וגם רמת הלימוד תעלה.

אם אני אשב באותה ועדה יהיה לי מה להגיד בכל הקשור ללימודי הנהיגה, אבל זה לא המקום ולא הזמן. בבקשה, אדוני, בקצרה.

אני גם מהעמותה לקידום מעמדו המקצועי של מורה הנהיגה. ברשותך, חבר הכנסת מקלב, אני רוצה להתייחס למה שאמרת. למורים אין אינטרס להגיש תלמידים ככה. זה לא נכון, להפך. אם המחיר יירד יהיה לחץ על המורים ותלמידים יגשו יותר. התלמיד יחשוב שבמקום ללמוד עוד שיעור הוא ייגש לעוד טסט ולעוד טסט ויהיה תלמיד שאינו מוכן לקבלת רשיון. מצוקת הטסטים בטח לא נותנת לי רצון להגיש סתם לטסט. אנחנו לא מגישים סתם. יש לחץ על התלמידים, אבל הלחץ הזה יגבר אם המחיר יירד.
דרך אגב, תיקון היסטורי. גם כשהמחיר היה בפיקוח הוא היה מחיר של שלושה שיעורים.

לפני כן זה היה שלושה וחמישה שיעורים.

בזמנו, ואנחנו מורים ותיקים, תלמיד לא הלך לטסט כשהוא לא מוכן וביקש עוד שיעורים. שיעור עלה שבע לירות וטסט עלה שבעים לירות. לא נכון שהמורה רוצה להגיש את התלמיד לטסט מהר כי תלמיד שייצא ממורמר אחרי שהוא שילם שלושה או ארבעה טסטים, לא שווה לי כי הוא לא יביא את החברה שלו או את הידידה שלו.

השיווק זה בדיוק העניין. מורה נמדד באחוז ההצלחה שלו. אם זה מורה שעובדים אצלו בטסט החמישי או השישי, זה מורה שאין לו עבודה. מורה שמעביר בטסט ראשון נחשב למורה כוכב ולכן התיזה שיש לנו אינטרס להוציא איזשהו תלמיד לטסט ולהרוויח כסף, זה קשקוש. זה אנטי תיזה. זה כמו שמישהו ימכור סחורה מקולקלת.

מהנסיון האישי שלי אני רוצה להתחבר למה שאמר אבי גולן על הקטע של נזק. היה לי אוטו חדש, יצא בוחן, היה מישהו עם סחורה של ברזלים ועשה לי שריטה לאורך כל האוטו. אף אחד לא שילם לי את הנזק, אני שילמתי את התיקון וזה רכב חדש.

מה פתאום? אין דבר כזה. בוחן מגיש דוח תאונות.

הוא לא הסכים להגיש.

יש לי את הדוח עד היום באוטו ולא קיבלתי כסף.

רבותי, אנא מכם, תודה, תודה רבה.

אני משמש מורה נהיגה כבר 25 שנה. כשאני התחלתי לעבוד מחיר אגרת הרישוי היה בערך ביחס של 1:13 למחיר הנהיגה. היום, כעבור 25 שנה, מחיר אגרת הרישוי היא 136 שקלים ואנחנו גובים עבור שיעור כ-100 שקלים.

וכשמשרד התחבורה הכריז על האגרה הוא אמר שהיא תהיה כמחיר שיעור נהיגה.

כל הזמן רוצים להוריד את המחירים, אבל הדבר היחיד שנהיה זול זה אנחנו והדבר היחיד שצמוד כל הזמן הוא מחיר האגרה. מחירי התיאוריה היו 133 שקלים כשזה היה שייך למדינה והיום כשזה פרטי זה עולה 40 שקלים. המדינה הוגנת לאזרחים כשזה תלוי בי.

אבל תדייק, שזה היה עבור שני מבחנים.

אני רוצה לדייק עד הסוף. בתיאוריה השנייה, השלישית או החמישית – התלמיד היה משלם לשמונה תיאוריות כי השאלות בתיאוריה לא היו הגונות ואף אחד לא טרח לשנות. עד היום יש המון שאלות בתיאוריה שהן ממש מכשילות אבל אין אינטרס לשנות את זה. כל זמן שזה היה שייך למדינה, לא היה אינטרס לשנות את זה. התלמידים הערבים היו עושים 15-10 תיאוריות, משלמים עליהם כדת וכדין ועושים טסט אחד במקרה זה. היושר צריך להיות בכל כיוון והוא לא יכול להיות רק בכיוון של מורי הנהיגה. זה חורה לי.

תודה רבה.

קצת מקומם שמר מקלב משווה את מחיר הטסט רק למחיר שיעור הנהיגה. כשלוקחים דבר זול שלא שווה פרוטה ורוצים לגזור ממנו את מחיר הטסט, זה נורא פשוט אבל זה מאד מקומם. כלכלן בודק גם פרמטרים אחרים: את עליית מחירי הרכב, את עליית מחירי הסולר, את יוקר המחייה וכו'. נורא פשוט לגזור את זה רק ממחיר השיעור. יש מכלול נהיגה, יש כלכלנים.

זה לא הטסט, זה כל החבילה.

בעבר, כמה מורה נהיגה היה צריך לעבוד במספר שיעורים כדי לקנות רכב ולבדוק כמה הוא צריך לעבוד היום כדי לקנות רכב, יש כלכלנים שיעשו את השקלול של כל הדברים ולא להגיד ששיעור נהיגה עולה 100 שקלים בגלל תחרות. תציפו אותנו במורים לנהיגה ובגלל תחרות המחיר יירד ל-20 שקלים ומחיר טסט יהיה 5 שקלים. זה מה שיוצא. תחרות חופשית כן אבל מחיר הטסט לא. זה מה שיוצא וזה מקומם.

חבר הכנסת מקלב, שאני מכבד אותו, דיבר על כך שציבור מורי הנהיגה הוא ציבור של אנשים ערכיים. המושג ערכי הוא משהו מאד כוללני ומאד גדול ומחייב. אנחנו יושבים בתוך האוטו, גם מלמדים נהיגה, גם שומרים על התלמידים, גם שומרים על הכביש, גם על האנשים, הכל ביחד. בשורה התחתונה יוצא למורה להרוויח 25 שקלים לשיעור וזה לא מגיע אפילו לשכר הממוצע במשק.

הנתונים של רואה החשבון שלנו מראים שזה 19 שקלים.

למורי הנהיגה יש קשר חזק עם התלמידים ואי אפשר להיות מורה לנהיגה אם אדם הוא לא חבר'מן ובחור נחמד. זה הולך ביחד. אנחנו חברים שלכם, מבינים אתכם והמורה לנהיגה שלי הוא מורה לחיים ואם כך אתם מרגישים, זה כבר טוב. אתם יודעים מה הערך שלכם וגם אתם מאד צמודים לתלמידים. אתם יושבים אחד ליד השני, אתם מקבלים את הכסף וודאי מרגישים את הקושי שיש לשלם. אני מבין שלא נעים לכם שהתלמיד צריך לשלם אם הוא לא עובר עוד טסט ועוד טסט.

לכן באנו לשקף מצב וכפי שאמר היושב ראש, זאת הוועדה לפניות הציבור קודם כל. אתם לא יכולים לא להיות ערים למה שהציבור אומר. אם אתם רוצים להציג רק את הצד שלכם ואתם חושבים שאתם חיים בתוך בועה בלי לדעת מה אומר העם, מה קורה, אתם מתנהגים כמו בת יענה. מגיעות אלינו תלונות רבות ואתם יודעים שזה המצב.

למה נוצר המצב הזה? היה פיקוח, המחיר היה 100 שקל ואחר כך הוא קפץ ל-400 שקל. גם אם מרכיב מסוים מתוך ההוצאות שלכם שהיה בפיקוח היה עולה ב-400%, הייתם באים בטענה.

עלה הסולר. גם שעת עבודה במוסך עלתה מ-80 שקלים ל-380 שקלים.

ואתם באמת באים בטענה. גם אנחנו צועקים על זה.

כל אחד ברחוב חושב שאני מיליונר.

אנחנו גם צועקים על המחירים שעלו. אנחנו יותר מתעסקים עם הסולר מאשר עם מורי הנהיגה. כשאתם משווים לחו"ל, זאת לא ראיה.

אבל את הכל אנחנו משווים לחו"ל.

קל להרוויח משכורת בחו"ל ולחיות בארץ. זה הכי זול. לגור בצרפת, להרוויח כמו שמרוויחים בצרפת ולבוא הנה לחופשה זה באמת זול. אבל לא כך מודדים דברים.

נאמר כאן שאזרחים מצרפת באים ללמוד כאן נהיגה וזה מעודד תיירות. צריך לבדוק מול משרד האוצר מה ההכנסה של המדינה מאותם תיירים ולא להקל ראש בעניין הזה.

היושב-ראש דוחק בי ולכן אני אקצר. מחיר הטסט הוא 400 שקל, מחיר השיעור נמוך ואנשים לא תמיד עושים את המשוואה הזאת כפי שאתם עושים ומסתכלים על זה כדבר כולל – מה סך העלויות שלכם, כמה אתם מקבלים מהתלמיד וכו'. נוצר מצב לא בריא לאף צד, גם לא מצד הקליינטים. כשיש מוצר שלא משקף את העלות שלו ומוצר שני שמחירו נמוך מדי, המערכת הלא מאוזנת הזאת יוצרת בעיות קשות ביחס ובדימוי. זה גם הטריקים שאתם אומרים בעצמכם. לכן אנחנו מבקשים לעשות סדר בדבר הזה ולהוריד את מחיר הטסטים. יכול להיות שבעקבות כך יעלה מחיר שיעורי הנהיגה ואנחנו מודעים לזה. אבל זה נקרא דרך המלך, מוצר מתוקן. חוסר האיזונים הם אלה שעושים את הבעייתיות בכל המחירים.

אני מלמד נהיגה כבר 32 שנה פה בירושלים. אנחנו מדברים כל הזמן על מחיר שיעור נהיגה, אבל גם אם הוא יעלה 300 שקל, האם לכולנו יש יום עבודה? אנחנו מדברים כאילו לכל מורה שיושב פה יש שמונה או עשרה שיעורים שנקראים שמונה שעות עבודה. זה לא נכון ואנחנו חוטאים למטרה. זה לא רק מחיר השיעור. אין לנו עבודה רצופה.


אני מכיר הרבה משרדי ממשלה ואנשים חושבים שמורה לנהיגה הוא מי-יודע-מה. אני לא מתבייש להתפרנס מלימוד נהיגה. 32 שנה אני עובד מאד קשה וכשאני ניגש למשרדים ואני שומע את התשובות שאני מקבל מהעובדים, משרד התיירות או החקלאות, אני מרגיש שאני עובד כמו קומה שלמה של אנשים. אין לי תנאים, אין לי זכויות. תאפשרו לי. הרב מקלב, אתם מקבלים תלונות מהציבור וזה נכון. אם אני רוצה לצאת לחופשה בארץ עם המשפחה שלי האם אני משלם בבית מלון בנתניה או בתל-אביב כמו שאני משלם בחוץ-לארץ? אתם מטפלים בזה? יש הרבה בעיות במדינה. כל שיעור פרטי שאנחנו שולחים אליו את הילדים שלנו, אם זה לימוד נגינה או לימוד תפירה או לימוד לבר-מצווה, זה לא אותו דבר? תן לי שמונה שעות עבודה רצופות. אני רוצה לברך את שני הארגונים ולומר שאנחנו ביחד. השגנו שלום בית.

טוב מאד, זה חשוב.

אדוני היושב-ראש, מה שצריך לעשות זה להעלות את מחיר השיעור. משרד התחבורה קבע מינימום 28 שיעורי נהיגה. זה 20 שעות של 40 דקות. אחרי 20 שעות אתה רוצה לתת רישיון נהיגה לילד שייסע בכל העולם? הרי זה מצחיק.

בשביל זה יש ועדה מקצועית. בבקשה.

אני רוצה להעמיד דברים על דיוקם. הוועדה הזאת היא ועדה חשובה ורצינית והציבור עוקב אחרי הוועדה הזאת. השאלות היו נכונות עד לפני כשנה וחצי וכתבנו 1,800 שאלות חדשות בשש שפות, פרסמנו את זה באתר האינטרנט של משרד התחבורה וכל אזרח יכול היום להיכנס לאתר ולראות את השאלות עם התשובות. הוא לא משלם ולא צריך לקנות ספרים. זה עובד כבר שנה וחצי וזה שירות שניתן לציבור. חסכנו בעלויות וציבור לומדי הנהיגה הצעירים מכירים את זה. אחוז ההצלחה במבחני התיאוריה עלה באופן משמעותי ואני מקווה שבשנים הקרובות נראה אחוז הצלחה עוד יותר גבוה.
על מנת להכניס מורים איכותיים יותר העלינו בשנה האחרונה את רף הקבלה למורי הנהיגה במבחני ההתאמה. זה אומר שאחרי שנה שעקבנו אחרי הנתונים המורים יותר איכותיים. משרד התחבורה חושב שהעבודה של המורים היא עבודת קודש ואני חושב שאנחנו רואים את זה מאותה נקודה לבטיחות בדרכים והם נותנים את היסוד והבסיס ללימוד הנהיגה. אנחנו משתפים אותם כל השנים האלה, ויודעים את זה נציגי המורים, בכל ההחלטות ובכל מה שאנחנו עושים. אנחנו עושים את זה יחד אתם כדי להגיע למטרה משותפת שהיא צמצום התאונות והגברת הבטיחות בדרכים.

תודה רבה. רבותי, לפני שאני אסכם את הדיון אני רוצה להודות לכל החברים שהשתתפו בדיון הזה ואני רוצה לבקש מהמורים לנהיגה – אני אומר את זה מנסיון - שאם לשפוט על פי מה שאני חשתי אני יכול להגיד לכם שיש לכם לובי מצוין. יש לכם פה חברי כנסת שיש להם השפעה רבה ונמצאים בעמדות מפתח. אני לא סתם אומר את זה. אתמול הוצפתי בטלפונים מכל חלקי הקשת של הבית הזה שפנו אליי ואמרו לי: ברחמיו על כל מעשיו. אמרתי: אל תדאגו, זה בסדר. זה אומר שיש לכם נציגים טובים שבהחלט יכולים לייצג אתכם.

העליתם פה דברים חשובים מאד שבהחלט צריך לתת עליהם את הדעת ואני מדבר בעיקר על הדעה המקצועית. תפעילו את הלובי הזה כדי שפעם אחת ולתמיד יישב בכל מה שקשור למורה לנהיגה כי אתם עוסקים בחיי אדם. עבדכם הנאמן עסק בהוראה הרבה שנים ובאחד השיעורים נאמר לנו על ידי אחד הפדגוגים הגדולים כך: דע לך שבכיתה שלך יכול לשבת אחד מגדולי הדור והרמטכ"ל הגדול ביותר והשר הגדול ביותר וכל איש חשוב שאתה חושב עליו. תתייחס לכך בהתאם.

לכן אני אומר לכם, רבותי, שאתם, בידיכם מחזיקים חיים של מדינת ישראל. כשאנחנו שומעים על פיגוע קטן, נהרג חייל אחד, כולנו מזדעזעים. בכל שבוע נהרגים 15-10 הרוגים בכבישים ואנחנו ממשיכים בסדר היום כאילו לא קרה שום דבר. לא מזדעזעים. אין כבר כותרות בעיתונות. פעם היו כותרות בעיתונות והיום גם זה אין רק כשמשפחה שלמה הולכת ואז נזכרים לשים כותרות.

זה אומר שאתם מחזיקים בידיכם כלי חשוב ודווקא בגלל זה אני מרשה לעצמי לפנות אליכם – הכלי הזה הוא חשוב, הוא החיים של כולנו מפני שאף אחד לא בטוח. אף אחד מאתנו לא יודע מתי הוא חוזר ואיך הוא יחזור. דרך אגב, אני מברך ברכת הגומל – כך פסק הרב עובדיה יוסף – שצריך לברך כל שבת ברכת הגומל. זה אומר שהיה לי נס שהגעתי הביתה בשלום. אני עולה לתורה ומברך ברכת הגומל בשם המלכות. כך פסק הרב עובדיה יוסף כששאלתי אותו האם אני צריך לברך כל יום. נאמר לי שאני צריך לברך פעם בשבוע ואני עושה את זה.

צריך לברך ברכת הגומל גם מי שיוצא בשלום מהכנסת.

ברוך שפדה אותי בשלום מהמקום הזה. אני אומר שאתם עושים מלאכה חשובה מאד וחיי אדם בידיכם. אם מדובר על צבא ההגנה לישראל שכולנו חייבים לו, אני חושב שזה צבא לא פחות חשוב. בעיניי זה אותו הדבר ואתם צריכים לעשות הכל.

העליתם פה נושאים חשובים – עלות הרכב, שעות הנהיגה וכל הדברים האלה. תזכרו שהבעיות האלה לא נפתרות ביום אחד. אם אתם לא תפעילו לחץ במקומות הנכונים ויש לנו שר תחבורה – אני לא מחניף לו, הוא לא במפלגה שלי – אבל באמת זכינו באחד משרי התחבורה הטובים ביותר שהיו אי פעם במדינת ישראל. אתם נוסעים בכבישים, כולכם מכירים וכולכם יודעים. תנצלו את האיש הזה, תפנו אליו, תשבו אתו ותגיעו אתו לסיכומים חשובים לכלל ישראל.

משרד התחבורה, כפי ששמענו ואני שמח על כך, יבדוק את הנושא גם מבחינה כלכלית וגם מבחינה מקצועית. אנחנו מגבילים בזמן, עד 30 באוקטובר הנושא הזה חייב להיות ממוצה והוועדה צריכה לקבל החלטות כלשהן. אנחנו בהחלט נאפשר אורכה לוועדות הללו בתנאי שאכן יוכיחו לנו שקיימו דיונים והיו דיונים. אני פונה למשרד התחבורה ואני מבקש למצוא את הדרך לשתף את ארגוני המורים משני הצדדים. אני אשמח מאד אם שני הארגונים יקבעו לעצמם נציגים שיהיו שם אבל לפחות חייבים לשלב את מורי הנהיגה באותן החלטות לא יעלה על הדעת שמקבלים החלטות שנוגעות לציבור הזה ויתעלמו מהם. עם כל הכבוד לאנשי המקצוע ולאקדמאים שיושבים במקומות הללו, אבל אין דומה אדם שלמד לאדם שעשה ועושה יום יום במקצוע הזה.
אני פונה לארגוני המורים, רבותי, ואני מבקש מכם לשקול את זה. אתם לא חייבים, אבל אני מבקש לשקול ולבדוק בצורה אחידה של כולם להוריד את מחירי הטסט, לפחות לעשות איזשהו מדרג כאשר מדובר בטסט ראשון, שני, שלישי או רביעי. תבואו לקראת התלמידים. זה גם ייתן לכם קצת יחסי ציבור משלכם. תאמינו לי שאם תשכרו משרד יחסי ציבור, זאת תהיה אחת ההצעות שלו. תעשו את זה, הרי בסופו של יום אתם ניזונים מהציבור הזה. מעשה כזה יהפוך אתכם לאהודים בקרב התלמידים.
הוועדה תמשיך ותעקוב אחרי קבלת ההחלטות בוועדות המקצועיות שאדוני דיבר עליהן עד ה-30 באוקטובר, כפי שאמרתי.
לסיכום, יש לי בקשה אישית שלא עלתה פה. אנא מכם, אם יש לכם השפעה על אותם מורים לנהיגה שפועלים בשבת, תבלמו אותם. תודה, הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 14:10.>