PAGE
24
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
29/05/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 706>
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שלישי, ח' בסיון התשע"ב (29 במאי 2012), שעה 9:30

<ירידה חדה במספר מיטות האשפוז במחלקות היילודים ובמיטות לבריאות הנפש>

חברי הוועדה: >
אריה אלדד – מ"מ היו"ר
רחל אדטו

אורלי לוי אבקסיס

>
פרופ' ארנון אפק
–
מינהל הרפואה, משרד הבריאות

ד"ר גדי לובין
–
ראש שירותי בריאות הנפש, משרד הבריאות

יהודה רון
–
סמנכ"ל בכיר לתכנון ובינוי, משרד הבריאות

רועי כפיר
–
רפרנט בריאות, אגף תקציבים, משרד האוצר

פרופ' שאול דולברג
–
יו"ר האיגוד לניאונטולוגיה, הר"י

ד"ר זאב פלדמן
–
סגן יו"ר ארגון רופאי המדינה וחבר מזכירות הר"י

ד"ר ערד קודש
–
פסיכיאטר מחוזי שפלה ירושלים, מכבי שירותי בריאות

גיל רביב
–
ע. ראש מנהלת בריאות הנפש, קופת חולים מאוחדת

רות דיין מדר
–
ראש תחום חברה, מרכז השלטון המקומי

עו"ד זיו מגור
–
מנהל האגף לקידום זכויות, אלו"ט

אורי מיכאל
–
דובר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

וילמה מאור

אושרה עצידה
<ירידה חדה במספר מיטות האשפוז במחלקות היילודים ובמיטות לבריאות הנפש>

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח דיון ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בהצעה לסדר-יום דיון מהיר שהציעה חברת הכנסת ד"ר רחל אדטו לגבי ירידה חדה במספר מיטות האשפוז במחלקות היילודים ובמיטות לבריאות הנפש.

אנחנו מסתמכים בדיון הזה על הדוח שפרסם משרד הבריאות על מיטות אשפוז ועמדות ברישוי - תמונת מצב ל-31 בדצמבר 2011 כאשר מהדוח הזה עולה כי התוספת המוחלטת במקרים מסוימים או גריעת מספר מיטות בבתי החולים הכלליים בתחומים כמו אשפוז כללי, אשפוז פסיכיאטרי, אשפוז למחלות ממושכות ועריסות יילודים נמצא או בעלייה קלה שמהווה ירידה בשיעור המיטות בהשוואה לשנים קודמות או גם בירידה מוחלטת.

אני אבקש ממציעת הדיון ד"ר אדטו לומר לנו מה גרם לה לבקש את הדיון.

תודה רבה. אני מחזיקה בידי את ההודעה הנרגשת של ראש הממשלה בישיבת הממשלה שהתקיימה ב-27 לפברואר 2011 שבה הוא אומר: "היום הממשלה תטפל בבעיה בתחום הרפואה הציבורית שלא טיפלו בה במשך עשור שנים. במשך עשור שנים כמעט שלא היתה תוספת מיטות בבתי החולים בישראל. היום אנחנו באים לשנות זאת. אנחנו עומדים לקבל החלטה על תוספת של אלף מיטות בבתי חולים, על תוספת של עוד 300 מיטות בבתי חולים – באשדוד, נניח – ותוספת של עוד מאה מיטות לבתי החולים לטיפול בחולי נפש. אלו צרכים אמיתיים שלא נענו במשך עשר שנים, ואנחנו באים עכשיו לטפל בכך בתכנית שתתפרס לחמש שנים", וכהנה וכהנה. כל זה היה בהמשך לסיכום בין שרי הבריאות והאוצר מיום 15 ביולי 2010.

כמו שאנחנו מכירים, אנחנו שמענו בגאווה רבה על תוספת אלף המיטות האלה שנפרסו – 960 מיטות לחמש שנים, אחר כך לשש שנים. שמענו בגאווה רבה את ראש הממשלה, את שר האוצר ואת סגן שר הבריאות אומרים את זה בכמה וכמה הזדמנויות – איך מערכת הבריאות שינתה את פניה בעקבות ההחלטה הזאת.
מה שקרה – בא הדוח הזה שמשרד הבריאות בצורה אובייקטיבית הוציא וטפח על פנינו, ולא כצעקתה. אומנם עברה כבר שנה מאז ההודעה הדרמטית, אבל בשנת 2011 כשכבר היו צריכים לממש - דרך אגב, נכנס עכשיו גם כן ד"ר פלדמן שהזכיר לי שהנושא הזה גם עלה על סדר-היום בזמן שביתת הרופאים. זאת אומרת, זה לא רק במחליטים של הממשלה אלא זה גם עלה פעם נוספת במהלך השביתה - בדוח הזה אנחנו רואים שלא כצעקתה. לא די שלא נוספו מיטות אלא בחלק מהמקומות גם נגרעו מיטות. כאשר עברתי על הדוח הזה, חלק מהתיקונים פה הם תיקונים טכניים. למשל, בית חולים השרון שבו נסגרו מיטות כי בית החולים נסגר, באופן טכני הועברו מיטות למקום אחר. או לחלופין, הבוקר בדקתי, באסף הרופא שש מיטות שכתוב בדוח מיטות שהוספו לפגים, למעשה הכשירו מיטות שהיו במחלקה ממילא, בגלל מחסור פגים, אבל הכשירו אותן. זאת אומרת, הן היו על תקניות ועכשיו הכשירו אותן, אבל לא נתנו להן תוספת של כוח-אדם לא סיעודי, וחלקו כוח-אדם של רופאים. כלומר, על זה אני מלינה. אני מלינה שלמרות העלייה הדמוגרפית, למרות ההחלטה של הממשלה, למרות ההבטחות שיהיה תיקון, לא בא לידי תיקון לא נושא יולדות, לא נושא פגים, לא נושא מחלקות פנימיות. זה נכון שיש יותר מיטות למחלות ממושכות, אבל זה יוצא הרבה פעמים מחוץ לבתי החולים הכלליים. זאת אומרת, לא קורה שום דבר עם כל התיקון הגדול שאנחנו כבר שנתיים מחכים לו, ואני רוצה להבין למה. אם זו החלטת ממשלה שהיא לא מבוצעת אז מי לא מבצע אותה. האם משרד האוצר לא מתקנן את כוח-האדם? האם בתי החולים לא מסוגלים לתת מענה לזה? האם משרד הבריאות לא חשב לחלק? כי יש זכות גם לשר הבריאות לחלק את המיטות פחות או יותר כרצונו למרות שיש פה איזושהי חלוקה. ולגבי המיטות הפסיכיאטריות – אני מבינה שחלק מההסבר יהיה שיש פחות מיטות פסיכיאטריות בגלל שיש נטייה להוציא את החולים לאשפוזי יום. אבל זה לא מענה כי אנחנו גם תמיד צריכים לזכור את הבעיה הדמוגרפית ושיש יותר אנשים. לכן, אי אפשר תמיד לענות שמוציאים את זה לאשפוזי יום.
לכן, מכל הטעמים האלה ביקשתי את הדיון המהיר הזה. אני חושבת שהדוח הזה משקף מצב שהוא לא ראוי, הוא לא נכון, ואסור לתת לו לעבור לסדר-היום. ההחלטות - החלטות, ההצהרות - הצהרות, ובפועל הדברים בכלל לא נעשים. זהו הפתיח.

תודה רבה. אני מזכיר שהוועדה הזאת מתעסקת בנושאים, לפחות בתחום הבריאות, ודאי גם בתחומים אחרים, בלי קשר לשיוך האופנתי כזה או אחר של חבריה לקואליציה או לאופוזיציה. כלומר, לא הייתי מצפה מד"ר אדטו לשנות את עמדתה רק בגלל שיקולים קואליציוניים כאלה ואחרים.

היא שבועיים בקואליציה. היא ביקשה את הדיון לפני שהיא היתה בקואליציה.

אני יודע, ולכן אני משבח את עמדתך העקבית.

העקומות שהגברת ציונה חקלאי שרטטה בפנינו בדוח שלה הן מדאיגות וזה בלשון המעטה. השיעור ההולך ונמשך של ירידה בשיעור המיטות לאלף נפש בתחום האשפוז הכללי, הירידה הדרמטית בתחום הפסיכיאטרי, הירידה המוחלטת בתחום מיטות הפגים, בוודאי מחייבים התייחסות כשאנחנו ערים לכך שהאוכלוסייה גדלה ולצרכים רפואיים היא גדלה בקצוות. כלומר, מספר הקשישים במדינת ישראל גדול הרבה יותר ממספר הקשישים המופלגים שהכרנו לפני עשורים, והעובדה שהאוכלוסייה נעשית צעירה יותר ושיעור הגידול הוא בעיקר בקבוצת הגיל הצעירה ביותר שהפגים הם חלק ממנה, ודאי שזה דורש תשובות מסוג אחר.

מי ידבר מטעם משרד הבריאות? פרופ' ארנון אפק, בבקשה.

פרופ' ארנון אפק, ראש מינהל הרפואה במשרד הבריאות.

אני אומר בתחילה שאכן התוספת של 960 מיטות היא קודם כל מאוד מאוד חשובה למערכת, ואכן מהווה בשורה. אני מזכיר שבכל העשור הראשון, משנת 2000 ועד 2010 או עד ההסכם 2011, ההסכם הנוכחי, נוספו במערכת למיטב ידיעתי משהו כמו 85 מיטות שהגיעו להלל יפה מתכנית מאוד מאוד גדולה, שאגב כתב משרד הבריאות, שדיבר על תוספת של אלפי מיטות. ולכן, ברגע שאתה משתנה ממקום כזה ומוסיף 960 מיטות זה שינוי מאוד גדול במערכת, ואנחנו מאוד מאוד מברכים. כמובן שאם יתווספו עוד מיטות אנחנו נשמח על כך עד מאוד.

זה היה פתיח פוליטיקלי-קורקט, זה היה יפה.

אני מודה לך. צריך להבין שההודעה הזאת מסתמכת על נתוני ציונה חקלאי שהיא אותו אדם במשרד שאוסף את הנתונים, וצריך להבין שיש איזשהו פער בין הרישום לבין המצב בפועל. לכאורה, מה שאת הצבעת עליו, חברת הכנסת ד"ר אדטו, הנושא של הירידה של 55 מיטות פנימיות מבית חולים השרון שזה שיקוף, אגב, של הסכם ייצוב של קופת חולים כללית מ-2009 או מ-2010, אם אינני טועה, אפילו 2008, שרק עכשיו באו לידי רישום. אגב, תהליך אומלל ביותר. לא רק שלא נוספו מיטות בעשור הראשון של שנת האלפיים אלא גם ירדו מיטות, והיום כולנו מצטערים כי לפתוח מחלקה פנימית שנסגרה, ואתם בוודאי תסכימו איתי, זה משימה כמעט בלתי אפשרית, ממש על גבול הבלתי אפשרי, ולמרות זאת אנחנו עוסקים בנושא הזה.
מה כן קורה בנושא המיטות? בשנת 2011 ו-2012 סך הכול בנושא מיטות טיפול נמרץ יילודים נוספים 90 מיטות למערכת. אנחנו צריכים להבין, כיוון שזו היתה הוספה מהיום להיום בלי היערכות ותהליכי בינוי, קודמי לתפקיד ד"ר לוי, עבר בית חולים בית חולים, ויש לי כאן את הרשימה. הוא בדק כמה מיטות ניתן להוסיף מיידית לבתי החולים וכל בית חולים קיבל את המיטות האלה בהתאם ליכולתו.

את צודקת שחלק מהמיטות זה אכן so called הלבנת מצב קיים, אבל זה תוספת כוח-אדם, צודק רועי. אני אינני יודע מה קרה באסף הרופא. ברשותך, אני אבדוק את הנקודה הזאת. הם היו צריכים לקבל את תקני כוח-האדם, נקודה, כי זו הבשורה הגדולה. אם אתה מלבין מיטות אז לפחות תוסיף להם את כוח- האדם כדי שיהיה להם איך לתפעל אותן בצורה רפואית נאותה.

אתה לקחת את נושא היילודים, ואתה יודע את העלייה במספר הלידות. הרי לא עולה על הדעת, לא עולה על הדעת הנושא הזה של יולדות שבו יש את הקפיצה. אין לי מספר להגיד לך כרגע, אבל זה ברור לחלוטין שהעלייה במספר היולדות הוא אחד הדברים הכי מרשימים במערכת. אני יכולה להגיד ששערי צדק קפץ מ-450 לידות בשנת 96' ל-1,300 לידות בשנת 2011. מה אמורים לעשות עם מיטות היולדות האלה, עם עריסות יילודים? מה אתה אמור לעשות איתן? אתה לא מחכה שתהיה החלטת ממשלה, אתה שם עריסות יילודים. ולכן, להגיד שבעשור 96 מיטות יילודים זה לעג לרש כי רק פתחו את מעייני הישועה שגם הגיע לאלף לידות לחודש. מבחינתי, דווקא לקחת דוגמה שהיא בעייתית כי עריסות יולדות צריכות להיות לעריסות יולדות, נקודה. שמים אותן בפרוזדור ואתה יודע את זה. שמים אותן בכל פינה שהיא. לכן, להגיד: אנחנו מלבינים עריסות ליילודים או אנחנו מוסיפים עריסות – אין לזה משמעות, כי היולדות יולדות בלי משמעות, זה לא חשוב. בוא נדבר על הדברים היותר מהותיים.

זה גם נכון בפנימיות. זאת אומרת, ברגע שמגיע חולה פנימי לבית חולים הוא מאושפז. לצערנו, במסדרון. כולנו מסכימים שזוהי תופעה קשה מאוד, מבחינתנו. אבל אנחנו חייבים לתת להם מענה.

שלא יובן לא נכון, משרד הבריאות תומך בתוספת מיטות למערכת הציבורית. אנחנו תומכים בחיזוק המערכת הציבור. כל מה שנקבל, ואנחנו נאבקים על כך, נפעיל אותו בשמחה רבה. אני רק מציין שאכן היה כאן שינוי. זאת אומרת, בהסכם שלנו יחד עם האוצר יש כאן איזשהו שינוי. אני מאוד מקווה שהאוצר יראה כי טוב ויוסיף לנו עוד מיטות למערכת הציבורית וימשיך לחזק אותה כי את צודקת. גם סוגית הלידות, אבל גם סוגיית החולים בפנימיות. מספיק שיהיה לנו חורף קשה. אם החורף הבא יהיה קשה ותהיה מגפת שפעת משמעותית תהיה לנו בעיה מאוד מאוד קשה. בחורף הזה, בלי מגפת שפעת, היה לנו מאוד מאוד קשה לתת לכך מענה.

פרופ' אפק, מה מספר היעד של המשרד לשיעור מיטות אשפוז כללי לאלף נפש? אנחנו רואים ירידה רצופה. האם הירידה היא משאת נפשו של המשרד? האם שמתם לכם מספר שחוזר לשיעורים שהיו מקובלים בתחילת שנות האלפיים?

המספר הנקוב בחוק הוא 2.4. ברור לנו שזה מספר שהשינויים הטכנולוגיים מחייבים ירידה.

האם הוא נקוב בחוק? אני אשמח ללמוד, אני לא מכיר.

אם אינני טועה כן. אני אבדוק שוב, אבל אני חושב שזה נקוב. עברו כמה שנים מאז שניגשתי לבחינה. זה תקנות בריאות העם.

תודה על ההשכלה. תקנות בריאות העם רישום בתי חולים, נוסח מלא ומעודכן, אנחנו מדברים על 1966 – שיעור ארצי מרבי. כלומר, אין חשש שישליכו אותך לכלא כי אתה חורג ממספר המיטות המרביות שזה 2.4 לאלף תושבים. אבל האם יש לנו קו שחור תחתון כמו בכינרת שמתחתיו אתה אומר: אי-אפשר?

אבל עברנו אותו כבר.

אני לא יודע מהו. האם אי פעם שרטטו אותו או מה מספר היעד של המשרד?

אנחנו גאים להשוות את עצמנו כל הזמן ל-OECD, ואנחנו יודעים שבמספר מיטות לאלף נפש ב-OECD אנחנו אחרי מקסיקו, במקום ה-18 בעולם. אתם הבאתם את המספרים האלה בשביתת הרופאים. אנחנו כבר רחוק מזה. סליחה, אתה נמצא עכשיו פה בפרונט בתור משרד הבריאות למרות שאתה לא הרבה זמן בתפקידך. אני מתנצלת, אתה נשלחת לעשות את זה. אבל אתה בא להגן על עמדת משרד הבריאות שאתם תשמחו לשתף פעולה, תשמחו. אתם עומדים בחזית, אתם אלה שצריכים לדרוש את המיטות האלה. בשביתת הרופאים אמרתם שהרגולטור צריך לדרוש זה ושזה לא הרופאים ושזה לא התפקיד של הרופאים כי זה איגוד מקצועי. אתם אלה שחייבים למדינת ישראל ולאזרחי מדינת ישראל את המיטות האלה, וזה לא משנה אם זה מיטות טיפול נמרץ, מיטות פסיכיאטריות או מיטות כלליות. לא יכול להיות שאנחנו נבוא ונגיד: יש לנו ויכוח. משרד האוצר נותן לנו – כן תקני רופאים, לא תקנים. ראשית, ראש הממשלה אמר את זה מעל כל במה והוא גאה להגיד כל הזמן מה הוא עשה בשנה האחרונה. הוא אומר את זה ואומרים את זה שטייניץ וליצמן. בפועל אנחנו רואים שחור על גבי לבן פה שזה לא מיושם. לא רק שזה לא מיושם אלא אנחנו ממשיכים בהידרדרות. איפה הכספים האלו? איפה חצי המיליארד שהושקעו בזה? איפה ההבטחות האלה? זה לא עוד הבטחה שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו למסמס אותה ולהעביר אותה מעל סדר-היום, ואני יודעת שאתה חרד לזה.

יש לי שני דברים לומר בנושא הזה. ראשית, מה שהובטח ניתן, והדבר שניתן ניתן גם לבתי החולים בצורה הדרגתית. אני יכול לפרט כמה מיטות כל שנה, אבל זו לא הפואנטה. מה שהובטח ניתן. האם זה מספיק? התשובה היא לא.

שאלה עובדתית. בדוח של חקלאי, בהקדמה, נאמר שיש תוספת של 96 מיטות לאשפוז הכללי בשנת 2011, וארבע או חמש שורות מתחת לזה כתוב תוספת של 48 מיטות באשפוז הכללי. איפה האמת?

לא. שוב, אני אומר, יש פער בין הביצוע לרישום, וגם נכנס עכשיו רק ה-55 מיטות שירדו מהשרון, ואתה אומר ב-2008. הם רק עכשיו נכנסו. היא נותנת נתונים עובדתיים.

אבל היא נותנת פעם 96 מיטות תוספת לאשפוז הכללי, ופעם 48 שגם זה וגם זה מעט מידיי לעומת הצרכים. אבל איפה האמת?

האמת היא באחוז השינוי. אתה יכול להסתכל באחוז השינוי בין 2010 ל-2011. כשהיא נותנת באחוזים את אחוז השינוי יש מינוס 2% באשפוז כללי ומינוס 1% בפסיכיאטריה. אם אתה משווה בחמש שנים, יש לך מינוס 10% בחמש השנים האחרונות.

זה נכון, זו ירידה דרמטית.

תוספת המיטות מתייחסת לסך כל המיטות, ואחר כך היא יורדת לאשפוז הכללי, פסיכיאטרי ומחלות ממושכות.

השורה הראשונה: תוספת מיטות ב-2011, ובבתי החולים הכללים נוספו 112 מיטות, מהם 96 באשפוז הכללי בהשוואה לסוף 2010. ארבע שורות למטה: אשפוז כללי – תחת הכותרת: אשפוז כללי – תוספת של 48 מיטות בהשוואה לשנה שעברה.

נכון. אתה צודק, תן לי לבדוק. אני מיד אדבר עם ציונה ואני אחזיר לך תשובה כמובן.

בין כך ובין כך מהו מספר היעד של המשרד? לאן אתם רוצים להגיע?

ברשותך, אני אתן לסמנכ"ל מר יהודה רון.

אליבא דכולי עלמא, אין שאלה לגבי זה ש-960 לשש שנים זה היה 160 מיטות לשנה, נקודה. זה היה היעד לשנת 2011, אין ויכוח לגבי זה. היעד הזה לא הושלם. הוא לא הושלם לא בתקנים, הוא לא הושלם במיטות פיזיות, ולכן השאלה. עברנו את 2011, איפה ה-160 האלה?

אני עוד הפעם אסביר. יש פער בין מספר המיטות שהופעלו בפועל לבין הרישום. הרישום הולך איזה פאזה לאחור כי לוקח זמן עד שמרשיינים או נותנים רישיון למיטות. לכן, הדוח של ציונה הוא דוח שהוא ב-lag אחד לאחור, אפילו שני lagים לאחור. המיטות ניתנו לבתי החולים. אנחנו עוקבים אחרי היישום שלהם עכשיו בפועל.

160 מיטות חילקתם?

190, אפילו היתה הקדמה קטנה.

שאלתם מה התוכניות שלנו להמשך. אנחנו במשא ומתן כרגע עם האוצר, רועי יתקן אותי במידה וכבר נחתם. בשלב הראשון הלכנו יחד עם יהודה וחיפשנו איפה אפשר להוסיף מיטות על בסיס הבינוי הקיים כדי להשלים פערים וכמה שיותר מהר להכניס את המיטות לתוך המערכת.

אם אתה הולך עם יהודה זאת אומרת שזה רק ממשלתי כי אתה לא נכנס לא להדסה, שערי צדק או לקופת חולים כללית?

לא, לא.

לא, לא. אף פעם לא התייחסנו רק לממשלתי, אף פעם.

חשבתי שהולכים איתך רק לממשלתי, לכן שאלתי.

השלב הבא וזה בסיכום, אני מקווה, עם האוצר, זה ללכת ולהיכנס ולבנות מחלקות שלמות, מחלקות פנימיות מתוך המערכת, מנהריה בצפון ששם אנחנו צריכים לפתוח מחדש מחלקה שפוזרה, דרך רמב"ם שכבר פתחו. אנחנו מדברים על שיבא, איכילוב וולפסון בתוך המרכז, וברזילי בדרום שכבר פתחנו. מדוע אני אומר את הדברים האלה? כי אנחנו מאמינים שלאור המצוקה הגדולה נכון עכשיו ללכת ולפתוח ממש מחלקות. הבעיה היא, ואני אומר לכם את זה בכובע הקודם שלי, היא זה מאוד קשה. זה לא פשוט. גם אין מומחים בפנימית ואין מתמחים. יש בעיות מאוד קשות במערכת ואתם יודעים את זה יותר טוב ממני.

אבל אתה לא יכול לכרוך את שני הדברים האלה ביחד כי אתה לא יכול לכרוך פתיחת מחלקות, בינוי מחלקות במתן מיטות. אתה יודע היטב שבינוי מחלקות הוא לא פחות מחמש-שבע שנים. אתה יודע שתקציב לבנייה זה תקציב שונה. זה תקציב בינוי, זה לא אותו תקציב. ולכן, אתה לא יכול להגיד שאלף המיטות האלה קשורות לבינוי שייעשה כשיהיה כסף לבינוי. אם כך, זה לא יקרה לעולם. אם האלף המיטות האלה קשורות לבינוי אז זה אחיזת עיניים.

לא. קודם כל, מה שכבר ניתן ניתן ללא קשר לבינוי. אנחנו מדברים על הפאזה הבאה, אבל אני חושב שיהודה באמת יוכל לענות על זה יותר טוב ממני, וחבל שאני לא אתן לך תשובה מדויקת.

יהודה, אתה לא פורש ממשרד הבריאות עד שאתה לא גומר את התכנית.

לשאלה מה שיעור היעד שלנו, בעצם שיעור של מיטות הוא פונקציה בעיקר של שני פרמטרים. ראשית, השהייה הממוצעת בכל מחלקה ומחלקה, והדבר השני זה המדיניות לגבי אישורי תפוסה. יש הבדל משמעותי אם אתה קובע שיעור תפוסה של 90%, או 95% או 85%.

רק לסבר את האוזן, 5% על סדר גודל של 15,000 מיטות זה 750 מיטות. זאת אומרת, אם אתה משנה את שיעור התפוסה כמדיניות מ-95 ל-90 יש לך סיפור של עוד 750 מיטות או הפוך. כשאנחנו הכנו את התוכניות בעבר תמיד ידענו שיש מדינה, יש בעיות, יש צרכים נוספים. לא הלכנו לשיעורים המקובלים בעולם, לא ל-75 ולא ל-80 ולא ל-85. רצינו 90% על מנת להבטיח לנו שבתקופות קשות כמו חורף, שפעת כזאת או אחרת, מגיפות חס וחלילה, תהיה לנו אפשרות להגיע לשיעורים סבירים. לא לעבור את ה-100, 110, 120 מקסימום, ולא להיות ב-150 כמו שאנחנו נמצאים - - -
בתוכניות הקודמות, לצערי, זה לא עלה, התוכניות הקודמות שהיו בשנות ה-90 ושנות האלפיים, והסיכום שלנו עם האוצר למרות הכול היה על 95%.

מה השיעור בפועל היום בחתך שנתי?

התפוסה היא כמובן הרבה יותר גבוהה מ-95%.

חתך שנתי.

כמעט 100%.

התפוסה הממוצעת היא היום גבוהה יותר, כמובן שבפנימיות זה עוד יותר גבוה.

השיעור שאנחנו דיברנו עליו בתוכניות שהכנו על בסיס של 90% - 95% - תלוי - נע בסביבות 2.1 עד 2.2. הסיבה היא שזה לא שיעור יותר גבוה, ונדמה לי שאתה רמזת עליו, וכשאנחנו מסתכלים על המגמות אז עיקר הבעיה שלנו הופכת בחטיבה הפנימית. אני מדגיש, לא רק במחלקה הפנימית אלא בחטיבה הפנימית על כל מגזריה. זאת אומרת, מונשמים, שיקום גריאטרי, וכך הלאה. כפי שאתם יודעים, הנתונים מראים שיש בום רציני באוכלוסייה המבוגרת. הקטע האחד זה החטיבה הפנימית. החטיבה השנייה היא החטיבה של הטיפולים הנמרצים, הנושא של יולדות כפי שעלה, עם הפגיות כמובן.

והפסיכיאטריה, אי-אפשר להתעלם גם מהפסיכיאטריה.

תיכף נדבר על הפסיכיאטריה, זה נושא בפני עצמו.

מה שאנחנו רואים, ואתה בטח מכיר את זה יותר טוב מאיתנו, בחטיבה הכירורגית יש ירידה, אפילו ירידה אבסולוטית כי חלק מהטיפולים נעשים היום באשפוזי יום, בקהילה, האשפוזים יותר קצרים. לכן, שיעור המיטות לא צריך להגיע ל-2.4, בוודאי שלא. אבל אם אני אסכם את מה שאמרתי, אנחנו מדברים על סביבות 2.1 עד 2.2, וברור שאם רוצים לשמור על זה אז ראשית צריך לכסות את הפער שקיים היום, וכמובן להבטיח בעתיד מיטות נוספות כל שנה – אני מדגיש כל שנה – על מנת שלא נרד מהשיעור הזה.

כמה צריך כדי להגיע ל-2.4? כמה מיטות?

אנחנו היום בסביבות 1.9, אנחנו עוד מעט נרד גם לפחות מזה. תעשה חשבון, זה 0.3 מיטות. 0.3 מיטות על אוכלוסייה של 8 מיליון זה אלפי מיטות. 3,000 כפול שמונה מיליון זה משהו בסדר גודל של 2,400. אם אתה מדבר על ה-2.2 אז זה כמובן יותר.
אנחנו כמובן הכנו תכנית לפני מספר - - -

זה נשמע הרבה יותר טוב ומשמעותי כשאתה אומר אלפי מיטות, ולא מדבר על 2.2. כשאתה מגדיר את הבעיה באחוזים ואתה אומר היום אנחנו 1,9 ורוצים להגיע ל-2,4 זה מצמצם את הבעיה. אבל כשאתה אומר: חסרות לי 5,000 מיטות או 7,000 מיטות זה נשמע אחרת.

לא, לא. אפילו להגיע ל-2.1 ו-2.2.

שזה פחות ממה שהיה בשנת 2000 בארץ. בשנת 2000 היה 2.2 משהו מיטות לאלף נפש. אנחנו אפילו לא חוזרים למה שהיה בשנת 2000.

נכון. אני אומר שוב, על מנת לחזור צריך להוסיף אלפי מיטות וגם כמובן להבטיח שתתווספנה. כלומר, האוכלוסייה לא תישאר ב-8 מיליון, היא תמשיך לעלות. היא תגיע בעוד עשר שנים ל-9 פסיק משהו, אפילו בשיעורי הגידול המקובלים היום שזה 1,8% לשנה. כמובן צריך לתת לזה ביטוי.
הערה נוספת – רוב המיטות או הרוב הגדול מחייב תוספת בינוי, חד-משמעית. על פניו תוספת כזאת או אחרת בפינה זאת או אחרת של בית החולים היא אפשרית, אבל היא בהיקף מאוד מצומצם. הצורך בבינוי הוא ברור לחלוטין, וכשאתה מדבר היום אתה צריך לקחת בחשבון שתהליך בינוי זה סיפור של שנתיים-שלוש במקרה הטוב, ולפעמים יותר. לא תמיד אתה יכול לבנות מחלקה אחת. זה לא שאתה בא ומעמיד איזשהו צריף. לפעמים זה כרוך בהקמת מבנה שבו יש אופציה גם למיטות נוספות בעתיד. ולכן, התכנון הזה של תוספת מיטות צריך להביא בחשבון את המרכיב הזה של הבנייה שלוקח זמן. אני לא מדבר כרגע על נושא כוח-האדם.

הבנייה זה הבעיה הקטנה, כוח-האדם וההכשרה של הרופאים והאחיות הם גם העניין. גם לזה אתה צריך לא שנתיים-שלוש.

שלא תהיה אי הבנה, אני לא אמרתי שאין בעיה. יש בעיה של כוח-אדם, יש בעיה בהיצע של כוח-אדם במדינת ישראל לגבי אחיות, רופאים. אני לא נכנס לזה. אני רק אומר, אפילו אם היה לך את כוח- האדם והיית רוצה לפתוח אותם, לא תוכל לעשות את זה אם אין לך מקום. וגם אם אתה מקבל היום החלטה שאתה מוסיף מחר זה ייקח לך זמן. אם אתה צריך בינוי זה סיפור של שנתיים-שלוש. גם אם אתה מקבל החלטה ואין לך את כוח-האדם זה סיפור.

אתה אומר "אם".

אני אומר אם כי צריך לקחת בחשבון שתהליך בנייה זה סיפור. זה לא עגבנייה שאתה קונה במכולת.

את הסיפור אנחנו מכירים, השאלה היא מה כתוב בסוף הסיפור. האם משרד הבריאות היום מונחות על שולחנו תכניות לאישור לבינוי לתוספת מיטות? אני מכיר בתי חולים שבונים לרווחת החולים, ואז אין חמישה חולים בחדר אלא יש שני חולים בחדר. השאלה היא האם אתם בתכנון היום בבינוי מוסיפים?

כפי שכבר רמז פרופ' ארנון אפק, בחלק מהתוספת של 960 זה כרוך כמובן בבינוי נוסף. אבל אנחנו בשביל הטנגו צריכים עוד פרטנר וזה האוצר. זאת אומרת, אנחנו לא יכולים לסכם על תכניות בינוי בלי שיש לנו כמובן - - -

כלומר, אין. השורה התחתונה היא שאין כרגע.

יש לנו תכנית, אבל עדיין הנושא לא סוכם עם האוצר.

אני עוד הפעם חוזרת לאותה החלטת ממשלה. יהודה, אתה יודע שאני באמת מאוד מאוד מעריך אותך ואת מעשיך. אבל אתה מדבר כאן כרגע כאילו אנחנו מתחילים לפתור את בעיית מצוקת המיטות במדינת ישראל, כאילו אני לא מחזיקה ביד החלטת ממשלה, כאילו לא הוקצו חצי מיליארד שקלים לדבר הזה, כאילו אנחנו מתחילים לדבר על מצוקת המיטות. כל הטענה והבקשה לדיון היתה מכיוון שיש החלטת ממשלה, בגלל שהממשלה מתפארת בזה שהם מיישמים את התכנית הזאת, ובפועל אנחנו לומדים שזה לא בדיוק כצעקתה. זה לא בדיוק מתוקנן. אולי זה מתוקנן, אבל לא בדיוק כוח-אדם הנוסף, לא בדיוק המיטות מפוזרות נכון. אנחנו מדברים על דבר תיאורטי, בפועל הדברים היו צריכים להיעשות ולהיראות אחרת, ומכאן הבעיה שלי. לא תיאורטית שצריך לעשות וצריך, כולנו יודעים שצריך לעשות. הרי החזקנו את הדוח. לפני שנה וחצי ישבנו בחדר ואמרנו: יש דוח של לפני חמש שנים חסרות 3,600 מיטות פנימיות במדינת ישראל בשנת 2015, מיטות פנימיות בלבד. אני לא מדברת לא על יולדות, לא יילודים ולא פסיכיאטריה ולא כלום. זה מה שחסר לפי ועדה משותפת של משרד האוצר ומשרד הבריאות, דוח שנגנז.

משרד האוצר לא היה שחקן שם, הוא לא הסכים.

אני אומרת, הדוח נגנז. אז רק על מיטות פנימיות חסרות ב-2015 3,600 מיטות. עכשיו אנחנו מדברים: צריך לבנות, צריך לעשות וזה ייקח, וצריך להוסיף לזה כספים. אנחנו מתחילים וכאילו בתיאוריה מדברים. יש החלטה, האם ההחלטה הזאת מיושמת? ההחלטה מתוקננת? תיווספנה אלף מיטות? כל דבר מעליו זה אחרת, אבל אני לא בטוחה שהמיטות נוספות לרווחת אזרחי מדינת ישראל כפי שאנחנו מצפים שזה יקרה.
אנחנו מדינה שיש לה מערכת בריאות כל כך מפוארת, רפואה כל כך טובה, ולא ברור לי איך המדינה מרשה לעצמה להשתרך מאחורי מקסיקו ולהגיד: אנחנו נבנה מיטות ואנחנו נעשה. זה לא ראוי לנו כמדינה. זו מדינה באמת מובילה בכל מקום. מי לא הולך ואומר: איזה רפואה אנחנו ואיזה מערכת בריאות? אני כל הזמן חוזרת ואומרת את המשפט שמבחינתי מערכת הבריאות זה הצדק חברתי. זה חלק מהצדק החברתי, ולא יכול להיות שאנחנו נעביר את זה כך.

כשיהיה שוויון בין הפריפריה למרכז אני גם אסכים איתך.

בעיניי זה אותו הדבר. פריפריה ומרכז זה אותו צדק חברתי של מערכת הבריאות.

אמור להיות, זה החזות.

אני מסכימה, זה צדק חברתי מבחינה זו.

אני רוצה לשמוע מה המצב בפסיכיאטריה.

רגע, האם דיברו פה על הפגים?

דיברו גם על זה.

פספסתי.

לא, נחזור גם לפגים. יושב איתנו ראש האיגוד לניאונטולוגיה.

היו כל מיני הבטחות באוויר והיינו באמת רוצים לדעת איפה זה עומד.

שלום, ד"ר גדי לובין.

לגבי פסיכיאטריה – באמת נושא צמצום המיטות כמו שהזכירה חברת הכנסת ד"ר אדטו זה תוצאה לאו דווקא של אילוצים, אלא של אידיאולוגיה שהיא רווחת בעולם כולו, בוודאי בעולם המערבי, שנקראת האל-מיסוד שמסיטה את עיקר המאמץ הטיפול בחולי נפש מהתחום האשפוזי לתחום של השיקום והטיפול בקהילה. זה לא רק אשפוז יום, זה בעיקר שיקום, שיקום בקהילה. יש חקיקה מפוארת בשנת 2000 של חוק שיקום נכי נפש בקהילה, והמשמעות המעשית שלה שהיא רלוונטית לדיון הזה זה 7,000 מיטות בפועל של חולים שחלקם היה מאושפזים באופן ממושך בבתי חולים, בעיקר פרטיים, שהיום חיים בהוסטלים ובכל מיני פתרונות מגורים שהכותרת שלהם היא שיקום, והמימון הוא דרך חוק השיקום.

יחד עם זאת, אנחנו היום כן נכנסים לפער מסוים, ומכיוון שנפתח הסכם בריאות-אוצר לדיון אנחנו מכינים. המנכ"ל הנחה אותי להכין תכנית של הערכת צורכי האשפוז במדינת ישראל בתחום הפסיכיאטרי. אני אציין בקשר לזה שיש פערים בעיקר בנושאים נקודתיים כמו הפרעות אכילה, ללא קשר ליוזמת החקיקה, עוד לפני כן, תורי המתנה, בנושא של אשפוז נוער, בעיקר נוער צעיר עד גיל 12, ובפריפריה.

בנוסף על כך, נציע להסיט חלק מסך הכול של 800 מיטות של אשפוזים ממושכים, להסיט את חלקן, למעלה ממחצית, לאשפוזים אקוטיים. יש לזה משמעות בהיבטים של תקינה. בפועל אנחנו מתכוונים להתיישר, לפחות מבחינת עמדת משרד הבריאות, על סדר גודל שאם היום אנחנו על 0.42 לאלף נפש בשונה מ-0.45 לאלף נפש שהיה בסוף הצמצום של המיטות, אותו צמצום אידיאולוגי שהסתיים ב-2005, פשוט בגלל הגידול באוכלוסייה להתיישב על סדר גודל של 0.43 וחצי בערך. המשמעות היא כמאה מיטות תוספת. כאמור, בהפרעות אכילה, ילדים ונוער ופריפריה, לא כולל ההסטה. אותו פער בין ה-0.45 ל-0.42 שאנחנו נמצאים היום זה סדר גודל של כ-220 מיטות מול 7,7 מיליון איש.

אולי גילוי נאות – כמי שמסתובב בבניין הזה כבר כמה שנים, נדמה לי שמה שקורה כאן לפעמים משקף את משבר האשפוז הפסיכיאטרי.

אתה אומר: הם נמצאים פה.

הם בקהילה.

אבל גם שיקום אין. נניח שהם היו בקהילה אבל היו משקמים אותם אז יכול להיות שגם הדברים כאן היו נראים אחרת.

אתם מוזמנים לביקור של חצי יום במסגרות שיקום. אני מבטיח לכם שזה אחד הימים היפים שלכם בשנה. אני אומר את זה כמי שהתוודע לזה רק לפני שנתיים, לא הכרתי את זה. זה הימים הכי יפים שלי בתפקיד ושל כל מי שמגיע. זה להכיר את העבודה הבאמת נהדרת שנעשית בתחום הזה. כמובן מי שלא מצליח להגיע לשם עבורו זה לא קיים. גם שם מאמץ הפיתוח הוא חי ונושם.

כמה ארוכה רשימת ההמתנה להגיע לשם?

לא, בשיקום הבעיה היא לא ברשימת המתנה. את יודעת מה? תלוי באיזה אזור. דווקא בירושלים יש מצוקה. זה תחום שהוא ממוקר חוץ, אנחנו יוצאים למכרזים. זה מערך חיצוני. במקומות שבהם שכר הדירה עולה היזמים נכנסים למצוקה. ברוב הארץ אין רשימות המתנה. יש מקומות, דווקא לא בפריפריה, שיש בהם בעיה. הזכרתי את ירושלים. אגב, זה משפיע על האשפוז. זה פקק, שסתום.

גדי, מה שאתה אומר זה בסדר, כשאתה מדבר על ההעברה שהיתה בזמנו של השר נסים דהאן. זה נכון שזו המגמה העולמית. איפה המרכיב הדמוגרפי? מאז זמנו של נסים דהאן יש קפיצה במספר האזרחים, ובין היתר גם במספר המיטות האשפוז שצריכים לבריאות הנפש. אבל המרכיב הדמוגרפי לא קיים כי אתה לא הוספת אף מיטה כאן. לא רק שאתה לא מוסיף, אתה גורע את המיטות. זה אומר שאתה מכניס את עצמך במכוון למצוקה עם כל התפיסה שאתה צריך להעביר אנשים לאשפוזי יום. אם אתה תתקן את המרכיב הדמוגרפי ותיקח אותו בחשבון אתה צריך תוספת מיטות, נקודה. אתה לא יכול להתעלם מזה.

אני לא מתעלם, אני אמרתי. אנחנו אחרי הקיצוץ היינו על 0.45. המדינה גדלה ברוך השם, אנחנו עכשיו על 0.42. הפער הזה הוא 220 מיטות. אנחנו צריכים בפועל כמחצית, וזה תכנית שאנחנו מציעים לאוצר במסגרת הדיונים על הסכם בריאות-אוצר חדש כי ההסכם הנוכחי הוא מ-2006.

למה זה נפרד מאותן 160 מיטות לשנה? איפה אתם בתוך ה-160 מיטות? המיטות האלה צריכות להיות גם במסגרת ההבטחה לאלף מיטות. האם הן בנוסף?

הן בנוסף.

ברמת הדרישה, לא ברמת ההבטחה.

ברמת הדרישה – הסכם בריאות-אוצר.

האם אתם בכלל לא חלק מההסכם של ה-960 מיטות שמפוזרות לחמש-שש שנים?

רק מיטות כלליות.

נכון, את צודקת.

אני אבקש לשמוע את ד"ר פלדמן סגן יושב-ראש ההסתדרות הרפואית בישראל.

סגן יושב-ראש ארגון רופאי המדינה וחבר מזכירות הר"י, למען הפרוטוקול.

קודם כל, תודה על הדיון, אבל נראה לי שאנחנו מתעסקים בתקלות שהן בסיפון העליון כשכל הספינה טובעת. יש למשרד הבריאות את התכנית הטובה מ-2005 ו-2006, אני חושב, של 2015 ו-2020 שמדברת על אלפי מיטות. אנחנו בכלל מחוץ לספיראלה של מה שאושר. צריך לברך על מה שאושר, צריך לברך על שינוי המגמה של ההקפאה של העשר שנים שלא ניתן כלום בנתינה של ה-960 מיטות, אבל זה אפילו לא התחלה. זה מעט מידיי. עכשיו עם כל מה שאנחנו שומעים על קיצוצים צפויים וגזרות חדשות, הרי כשיהיה קיצוץ רוחבי במשרדי הממשלה, האם זה יהיה אחד המקומות שיקצצו ויעצרו? במקום לקצץ ולעצור אנחנו צריכים להרחיב בצורה משמעותית כדי להגיע כי המשמעויות ביום יום שלנו בבתי החולים זה עומס בלתי אפשרי. העומס בא לידי ביטוי בשני הקצוות. קצה אחד זה שבמקצועות שיש בהם עומס אין מצטרפים חדשים. אנחנו נתנו מנופים נהדרים.

מקצצים להם את זה עכשיו בחצי.

אני מדבר על היום בצהריים. נתנו מנופים וברוך השם יש תנועה לכיוון. אבל הצד השני הוא שאנשים בשלים שהם מומחים במקצוע עוזבים טרם זמנם. הם נשחקו. אצלנו, בתל השומר, עזב עכשיו מנהל מחלקת פגים. הוא היה יכול לעבוד עוד כמה שנים, אבל הוא עזב את התפקיד. הדברים הם לא רק פה, הם בפנימיות והם בכל האתרים. אני חושב שלהציב יעד של 95% תפוסה זה אפילו לא יעד מוסרי. זה לא יעד מוסרי לאזרחי מדינת ישראל.

לא הצבנו כי את המדיניות אמרתי – 90%. זה בוויכוחים - - -

אבל בפועל אתה כן הזכרת את המספר 95%.

זה לא המדיניות שלנו, המדיניות היא 90% בהתחשב באילוצים - - -

כשב-OECD אנחנו מדברים על ממוצע תפוסה של 80%. המשמעות העיקרית באסטרטגיה היא שצריכה לצאת קריאה שאנחנו חייבים להשקיע ולפתח. לא לבדוק את ה-960 מיטות, לא להסתפק ב-960 מיטות. זה צריך להיות עוד 960 ועוד 960 כדי להגיע אפילו ליעד המוגבל של ה-2.1 או 2.2. אני חושב שזה התפקיד ואסור לנו להרפות, צריך לדחוף את זה.

אני יודע שהמספרים באים ממשרד הבריאות, ואני יודע שגם באוצר יש הרבה רצון טוב. אבל צריך לממש את הרצון הטוב הזה.

גדי, אני רק רוצה לתקן. באותה החלטת ממשלה שאני מחזיקה ביד ואני מקריאה ממנה קטעים בין היתר כתוב: "להנחות את השרים לפעול לתוספת מאה מיטות מגורים, טיפולים בבריאות הנפש בחלוקת מימון שווה". זאת אומרת שגם בריאות הנפש נכנסת באותה החלטת ממשלה שאנחנו מדברים עליה.

מגורים טיפולים לא מיטות אשפוז. נוספו 70 מיטות מגורים טיפוליים, לא אשפוז. אבל בסדר.

בדיוק. ה-960 היו רק למיטות כלליות.

מדברים על המספר, אבל לא על המיקס. הרפואה מתקדמת והמיטה שהיתה פעם היא לא המיטה של עכשיו. הצרכים הם יותר ויותר מיטות טיפול נמרץ שהמשמעות שלהן זה יותר אחיות ויותר רופאים. זה מיטות עמוסות בכוח-אדם והצרכים הם רבים, מעבר לפנימיות שאנחנו במקום שלישי בעולם בקצב הזדקנות האוכלוסייה והצפי למשבר גדול בפנימיות הולך וגדל. תודה.

פרופ' שאול דולברג יושב-ראש האיגוד הישראלי לניאונטולוגיה.

שלום, אני רוצה לדבר קודם כל על תינוקות ואחרי זה קצת על פגים כאשר אני עוד לא רוצה לדבר כל כך על מיטות, אני כן רוצה לדבר על התינוקות ועל הפגים בעצמם.

פשוט בשביל לדעת – ב-2010 נולדו במדינת ישראל 164,000 תינוקות, וב-2011 - 172,00 תינוקות. לא לידות, תינוקות. המספרים האלה הם מעודכנים. במקביל לזה לבוא ולהגיד שיש ירידה במספר המיטות, ושיש מיטות פחות ב-2011 מאשר ב-2010 אומר אחד משני הדברים או שני הדברים גם יחד. קודם כל, יכול להיות שמשחררים את התינוקות מוקדם מידיי, והדבר הזה מסכן את חייהם. למשל, צהבת יילודים – דבר שמגיע לשיא ביממה השלישית לחיים – אם אתה משחרר את התינוק ביממה וחצי, הוא הולך הביתה ואתה מזמין אותו לביקורת אולי - - -

אבל יש ירידה בשכיחות המחלה בארץ.

ירידה?

כי אתה לא רואה צהבת בבתי החולים.

נכון, אתה לא רואה. .If you don't take a temperature, you don't find a fever

זה הישג מדעי ראוי לציון.

אבל הדבר הזה מסוכן לתינוקות, ללא שום ספק, ונוגד את עמדת משרד הבריאות שכותבת שתינוק צריך להשתחרר אחרי 48 שעות לפחות בלידה רגילה, ו-96 שעות בניתוח קיסרי. שחרורים מוקדמים הם דבר שמסוכן לתינוקות.
האפשרות השנייה היא שמספר המיטות לא משקף את מספר התינוקות בפועל. זאת אומרת, יש תפוסה הרבה יותר גדולה. אגב, בינוי לתינוקות הוא לא דבר מאוד מסובך. מיטת תינוק זה בערך רבע מטר מרובע. זה לא סיפור גדול. אפשר לסדר את זה, רק צריך לתקנן את המחלקות שיהיה במקביל למספר הלידות בפועל. זה לגבי תינוקות ואני חושב שקל לעשות את זה.
לגבי פגים המצב הוא עוד יותר מורכב. אני מאוד שמח שחברת הכנסת אורלי לוי כאן, היא תומכת בעניין הזה כבר שנים ארוכות. אני חושב שבא פרופ' אפק ואומר: משרד הבריאות בא ובדק איפה אפשר מייד להוסיף מיטות. יש טבלה מאוד יפה והטבלה הזאת שבעמוד 5 אומרת: טיפול - - -, טיפול רק לילדים. אני צלצלתי לכל אחד ממנהלי המחלקות ושאלתי אותם האם בפועל נוספו מיטות. אני שואל ומה שהם אומרים לי: כן. בחלק מהמחלקות נוספו מיטות ברישום, אבל בפועל לא נוספו מיטות. התינוקות האלה קיימים.

מה זה אומר? מה זה אומר שברישום ולא נוספו?

זאת אומרת שברישיון של בית החולים במקום 30 מיטות יש עכשיו 37 מיטות, אבל בפועל לא אחות אחת נוספת, לא רופא אחד נוסף. הפגים האלה מטופלים במחלקות. גם אם היה צריך בינוי קל היה בינתיים להוסיף את הצוות, את האחיות לפחות. רופאים חסר, אבל את האחיות היה קל להוסיף.

נכון.

אבל הם לא נוספו באף אחת מהמחלקות, לא בשיבא, לא באסף הרופא.

אתה אומר "קל" בהיבט תקציבי או מהיבט כוח-אדם?

קל מבחינת להבטיח.

האם האחיות האלה נמצאות במערכת? האם אתם יודעים לגייס אותן?

אני חושב שיותר קל לגייס אחיות מאשר לגייס רופאים. אני דיברתי עם מנהלי מחלקות והם אומרים: מנהל בית החולים שלי אמר שהוא קיבל את המיטות, אבל הוא לא קיבל תקציב לא לאחיות ולא לרופאים, אז אני לא נותן לכם שום דבר. אז בעניין הזה לבוא ולתת רישום על הנייר ולא לתת את התקציבים הולכים - נראה לי שזה לא לעניין כאשר מדובר במחלקות שכמו שאמר פרופ' אפק זה מחלקות שאמרו שהן יכולות לייצר מיטות מעכשיו לעכשיו. הדבר הזה לא קרה בפועל.

אין שם בעיה של מרחב.

לפחות לגבי המחלקות האלה זה לא בעיה של מרחב.

אגב, גם עכשיו בפגיות חסר כוח-אדם, בלי שום קשר.

בוודאי.

לכן אם היה נוסף כוח-אדם עוד לפני המיטות, בוא נגיד בחומר של מיטה כמיטה, זה היה פותר הרבה בעיות ואולי אפילו היינו מצילים חיים.

נכון. הדבר השלישי הוא הקשר בין פגים לתינוקות. בגלל העומס העצום בפגיות כ-20% מהפגים מאושפזים במחלקות תינוקות. כלומר, תינוק רגיל שאימא שלו צריכה את ההדרכה איך לטפל בו, איך להיניק אותו, איך לשחרר אותו הביתה, מה לעשות איתו בבית והכול, אותה אחות במקום לעשות את הדבר הזה מטפלת בפג שצריך טיפול מיוחד במקום שהוא יהיה בפגייה. הדבר הזה גורם לעומס עצום במערכת.

מה גם שהוא נחשף לזיהומים כאלה ואחרים ומערכת החיסון שלו עלולה להיכשל שם.

מבחינה זו המערכת של ניאונטולוגיה בפועל לא קיבלה בשטח ולו גם מיטה או תקן אחד.

למרות ההסכמים שהגעתם עם משרד הבריאות וההמלצה של משרד הבריאות גם לגבי תקנון, גם לגבי הוספת תורניות לרופאים ואחיות - אתה אומר שזה לא מבוצע גם כן.

בשלב זה לא מבוצע. משרד הבריאות הבטיח מתוך ה-960 מיטות האלה 240 לניאונטולוגיה לפריסה לחמש שנים, 45 מיטות - 2011. 41 מכאן רשומות, אבל בפועל עדיין לא הגיעו.

נציג האוצר יענה על כל האשמות הכבדות האלה.

רועי כפיר, אגף תקציבים. אם אני אדלג על משהו תעירו ואני אתייחס.

קודם כל, הבהרה לגבי חלק מהעובדות שנאמרו. החלטת הממשלה באמת דיברה על 960 מיטות על פני שש שנים עם אופציה בחלק מהשנים לתת פעימות לא של 160 מיטות אלא 190 מיטות. משרד הבריאות ביקש לממש את האופציה הזאת ב-2011 ו-2012. ממה שאני יודע, ממה שמגיע אלינו, אנחנו לא מעורבים בתהליך הרישום וגיוס העובדים, אבל באישור המיטות ותקני כוח-האדם לנציבות שירות המדינה בבתי החולים הממשלתיים ששם זו המגבלה שלהם. לגבי מיטות של 2011 ו-2012 אושרו שוב 190 ועוד 190 על כוח-האדם, בוודאי ביולדות ובפגיות ששם גם המיטות הן עתירות כוח-אדם. איך זה בסוף משתרשר לרמת המחלקה ובית החולים, זאת אומרת שנציבות המדינה פותחת את המשרה ושהם מצליחים לגייס את האחות וכן הלאה? יכול להיות שהדברים האלה לוקחים זמן.

האם המשרד לא יודע עבור כמה מיטות בפועל הוא שילם ב-2011? האם היתה תוספת של 96, 48 או 190?

אני בטוח שציונה חקלאי בדוח שלה כתבה נתונים מדויקים לגבי המיטות שנרשמו נכון לסוף 2011.

כמה שילמתם בפועל?

כל הביצוע ב-2011 גם של חלוקת המיטות בין בתי החולים – אמרנו, סוף פברואר היתה החלטת הממשלה ועד לפתיחת המשרות בנציבות, זו היתה עבודה שלקחה כמה חודשים. זה לא מפליא שחלק מהמיטות אולי עוד לא נרשמו נכון לסוף 2011. יכול להיות שהיה צריך לשלב איזושהי הערה בהודעה לעיתונות. אין לי טענה לגבי הנתונים.

רק שאין לנו נתונים בפועל מה קרה. אני חושבת שלזה כיוון היושב-ראש. האם אתם יודעים כמה יושם? כמה כסף העברתם? כמה מזה אנחנו יכולים לחלק פר מיטות? בעזרת זה אנחנו יכולים לדעת איפה החוליה החלשה בשרשרת ונטפל בה שם. אבל אתה בעצם לא נותן לנו נתון. אתה אומר על ההחלטה שהתקבלה, אתה אומר ש-960 מיטות אמורות היו להיות.

לא, אני מדבר על ביצוע.

האם העברתם את הכסף על 960 מיטות? האם התקנים עברו על 960 מיטות, כולל התקנון על כל מיטה בהתאם?

אין 960 מיטות.

סליחה, כן. כשאנחנו פורסים את זה, 190 לשנה. אנחנו יודעים שכוח-האדם הנכון למשל לקטגוריה של טיפול נמרץ יילודים שונה לגמרי מהתקנון של מיטה בפנימית. האם אתם יודעים מה אתם אישרתם ומה אתם העברתם? ואם אכן העברתם כך אז אנחנו צריך לבוא ולעשות "נו, נו, נו" למשרד הבריאות פה כי זה כנראה נתקע אצלם. אבל אנחנו צריכים לדעת איפה הכשל.

אני לא חושב שיש צורך כי יכול להיות שאם יבדקו את הנתונים נכון להיום יגלו שם את כל ה-380 מיטות האלה – ה-190 ועוד 190. אני לא יודע, יכול להיות שכולן נרשמו, יכול להיות שרובן לא.

התשובה היא, ואני בדקתי שוב לאור מה שנאמר כאן, שהתקנים למול המיטות שנפתחו, אותן 45 מיטות ב-2011, הועברו לבתי החולים.

איזה 45 מיטות?

אני אגיד לך, יש חלוקה. שיבא, למשל, שבע מיטות. אני מדבר על טיפול נמרץ יילודים לכל אחד מבתי החולים כשבאמת הכוח המוביל כאן היה, ביחד עם אנשיו של יהודה, בתי חולים שיכלו לקלוט את המיטות בלי תוספת בינוי כי זה היה צריך להיות מעכשיו לעכשיו.

אז שוב הפעם זה לא הגיע למחלקת הפגים?

לאור מה שאני שומע עכשיו אני אבדוק שזה הגיע.

אני שואלת כי אני נושאת את הדגל הזה ואת הנושא הזה. אנחנו עוקבים, יש פה קטסטרופה אחת גדולה. למשל, המדינה שמה לב לכשל שישנו במחלקות הפגים השונות. היא הקדישה 170,000 שקל לכל לידת פג זעיר שזה עד משקל מסוים כדי לתת את כל התמיכה על מנת להציל אותו. מסתבר שמנהלי בתי החולים עושים בזה כבשלהם, מפנים את הכסף הזה למחלקות אחרות. אני חושב שפרופ' שאול דולברג יכול להעיד על כך, גם אם יהיה לו קשה מאוד מול המנהלים. אין צביעה של כספים לתוך המחלקות האלה, ובגלל זה אחר כך יש צפיפות נוראית, בגלל זה יש אחר כך חשיפה להרבה דברים אחרים. מסתכלים על המחלקה הזאת כמחלקה שמניבה רווח, רק שהרווח הזה לא מגיע לייעוד שלו. במקרה הזה הממשלה דווקא כן ראתה את הקושי והיא העבירה לשם דרך הביטוח הלאומי, רק שזה לא מגיע. בחלק מזה הוא יכול לשלם ארנונה, הוא יכול לעשות פרסום לבתי החולים. עצם זה שאנחנו לא מצליחים להבטיח שהכספים הייעודיים האלה יגיעו ליעד שלהם, אנחנו קודם כל יוצרים חזית שהיא לא אמיתית כי אנחנו חושבים שפתרנו את הבעיה הזאת. מצד שני, יכול להיות שיש לו מחלקות שהן באמת באיזשהו הפסד והוא לוקח לשם כדי לחזק אותן. אבל באיזשהו אופן אנחנו נשארים עם בעיה אקוטית פה ובעיה אקוטית במקומות האחרים כי לא טיפלנו נקודתית בדברים האחרים ששואבים את הכסף מאותן מחלקות שכן הצלחנו לטפל בהן. נשארנו בנקודת ההתחלה. אם אנחנו לא יכולים להבטיח את הכספים האלה זה אומר שלא פתרנו את הבעיה הזאת. זה בדיוק גם מה שהוא אומר עכשיו לגבי המיטות: אנחנו העברנו את המיטות האלה. פרופ' שאול דולברג אומר שהוא עשה בדיקה מול המחלקות האחרות שמצוינות פה בדוח, ומסתבר שגם אם היו מיטות שהועברו, לא הגיעו למחלקות, בטח לא התקנון של כוח-האדם מסביב, וזה קטסטרופה. למה קטסטרופה? כי גם אם אנחנו עשינו וי כי טיפלנו במשהו שום דבר בפועל לא עבר. פה צריך לבוא למנהלי בתי החולים להגיד להם: עם כל הכבוד לשיקול הדעת שלכם, ואנחנו יודעים עד כמה אתם שוברים את הראש בין המחלקות השונות או בין הקשיים השונים בתוך המערכת, צריכים להיות גבולות. בוא ניקח את תקציב המדינה. בוא נגדיל את הסיכון וניקח את זה אחר כך במשהו אחר.

אני מבקשת לחזור לנושא הדיון. זה לא אותו נושא.

אבל זה אותו נושא. אם זה לא מגיע - אנחנו יכולים להילחם פה ולהשיג מיטות, אבל בסופו של דבר זה לא - - -

זה ממש לא אותו הנושא.

קטענו את נציג האוצר רק בתחילת דבריי ואין לנו עוד הרבה מאוד זמן לדיון.

בוודאי שזה אותו נושא. אם זה לא מגיע ליעד, אז כן. אז תאשרי פה מיטות ולא יהיו.

מנהל בית החולים מטפל בתינוק בפגייה שמשקלו קילו שמונה מאות כמו בתינוק שמשקלו קילו שבע מאות וחמישים.

אורלי, אנחנו מניחים לדיון לחלוף בלי לשמוע את תשובת האוצר.

חוץ מאותה החלטת ממשלה של 960 מיטות, הממשלה עשתה עוד כמה מהלכים, שינויים מבנים במערכת כדי להקל על העומסים, בעיקר בפנימיות, שינויי חקיקה שאת חלקם אתם ודאי מכירים. לא נתעכב על זה, אני רק אעדכן אתכם שבמרץ הזה, במקביל לאירוע שהיה עם הסתדרות האחיות, ישבנו עם משרד הבריאות פה, עם פרופ' אפק, וסיכמנו על מהלכים נוספים, שוב פעם, ממוקדים לאותם קשישים ששוכבים בפנימיות שמה שעמד מול עינינו זה קודם כל הפקק שיש באשפוז ההמשכי. זאת אומרת, המחסור שהיה במיטות שיקום, מונשמים, סיעודי מורכב וגריאטריה תת-אקוטית. לצערי, משרד הבריאות במשך כשנה לא אישר פתיחת מיטות למוסדות שהם לא ממשלתיים. הוא חזר בו מהמדיניות הזאת בתחילת השנה הזאת. כאמור, כאשר ישבנו לדיון זה כבר היה אחרי האירוע הזה. שם גיבשנו תכנית של פתיחה של מאות מיטות אשפוז המשכי, בערך 50 מתוכן במוסדות הממשלתיים. קופות החולים מכבי וכללית שלחו למנכ"ל משרד הבריאות מכתבים עם תכניות מפורטות כשהמגבלה היא רק גיוס כוח-אדם והשלמת בינוי בחלק מהמקומות של מאות מיטות בתחום הזה. אני מקווה מאוד שהתכניות האלה גם יצאו לפועל. זאת אומרת, אין לנו שום עניין לעכב אותן, יש עניין לסייע.

האם יש משהו בתקציב השנה הבאה שהוא לפתחנו ממש שאתם מתכוונים לעשות כדי לענות על המשבר הזה?

רוב הפעילות פה היא פעילות בשירותים שהם בסל הבריאות, הם כבר קיימים בסל. כשאני מדבר, למשל, על האשפוז ההמשכי זה שירותים שהם באחריות ביטוחית של קופות החולים היום בחוק. כשאין מספיק מוסדות שמספקים את השירות של האשפוז ההמשכי, שזה המצב עד לרגע זה לפחות, אז התוצאה היא שהקופות פשוט לא מספקות את השירות הזה. הכסף כבר ישנו במערכת וגם הקופות לא מתכחשות לזה. זאת אומרת, היה צריך לשחרר פה איזשהו פקק ואני מקווה ששחררנו אותו. אנחנו גם אמרנו לקופות שאנחנו גם נסייע להן באמת במימוש התכנית הזאת – זה לגבי הצעדים שנעשו.

לגבי ההשוואה הבין-לאומית של מיטות לאלף נפש - אנחנו הערנו על זה למשרד הבריאות. ההשוואה הזאת היא בהחלט רפרנס חשוב, אבל היא מאוד בעייתית בדרך שהיא נעשית היום, ושני דברים במיוחד. ראשית, מדינת ישראל בגלל המבנה החוקי והאופן שבו מתנהלים בתי החולים, יש תופעה של מיטות שהן ברישיון ומיטות שהן לא ברישיון בכמויות לא מבוטלות. גם נתוני מיטות לאלף נפש וגם הנתונים של התפוסות מתייחסים רק למיטות שהן ברישיון.

מה זה מיטות לא ברישיון?

מה שסיפרו לך פה בדיון הזה, יכול להיות שזה היה רגע לפני שנכנסת. בית החולים יש לו ביקושים. לצורך העניין, אם זה הקופה שרוצה לקנות עוד אשפוז או ניתוח.

כן, אבל זה מיטות מסדרון ואין להם כוח-אדם.

לא נכון. חלקן מסדרון, חלקן הלא מבוטל, כמו למשל, מיטות היולדות בשערי צדק ששם הפער בין הרישיון לבין המיטות בפועל, העריסות, הוא גדול. אז זה לא מסדרון, זה פשוט לא ברישיון.

גם אם זה חדר זה מסדרון מבחינת כוח-אדם. כלומר, אין להם עוד תקנים.

גם זה לא מדויק.

מסדרון הוא לא תמיד המעבר אל החדרים, לפעמים המבנה הוא בסדר ועדיין אם אין לך אחיות שיגיעו לקצה ההוא אז לא עשית כלום.

גם זה לא מדויק משום שהמגבלה הזאת של התקנים שאתם מדברים עליהם נכונה בבתי החולים הממשלתיים. לא ניכנס כרגע לעניין תאגידי הבריאות, אבל היא נכונה שם כי יש באמת מגבלה של תקנים שאני לצורך העניין אומר לנציבות שירות המדינה לפתוח. שאר המערכת, היולדות הן הדוגמה המובהקת לזה, ברגע שיש עוד לידות אז יש עוד כסף מהביטוח הלאומי ועם הכסף הזה אפשר לגייס עוד כוח-אדם. אין להם שום מגבלה אפקטיבית, למעט אולי מחסור באחיות שיכול להיות בטח באזורים מסוימים של הארץ. חשוב מאוד לא לערבב פה את המושגים.

למה אתה צוחק?

כי אנחנו יודעים שהמשרדים ידעו לחנוק את הכנסות בתי החולים עם קפינג, מה שלא קיים בלידות. ולכן, לידה זה כדאי ולאשפז אדם בן שמונים עם דלקת ריאות זה לא כדאי.

גם בשאר המערכת הפעילות – והפעילות, אני מדבר, לא רק חולים - הפעילות בכסף גדלה בעשרות אחוזים גם בשנים שלא נוספו רישיונות למיטות. זה לא בסדר, וחלק מהחלטת הממשלה הזאת נועד לתקן את המצב הזה, לא להמשיך באיזשהו מצב של רישוי שחור, פתיחה שחורה של מיטות. זה מכניס עיוותים למערכת שגם בהם אנחנו לא מעוניינים.

הדבר אולי החשוב ביותר – זה נכון שקצב ההזדקנות של האוכלוסייה הוא מהיר יותר מאשר במדינות אחרות. אבל נכון להיום במדינת ישראל שיעור הקשישים הוא נמוך בסדר גודל של 60% מממוצע ה-OECD.

אתה צריך לחשוב על עשר שנים קדימה כי זה מקום אחר לגמרי.

ברור, אבל היום כשמשרד הבריאות מפרסם נתונים של השוואה של מיטות אשפוז שרוב האשפוזים, בטח באשפוז הכללי, הם אשפוז של קשישים, לא לתקנן את הדבר הזה להתפלגות האוכלוסייה זה דבר שלא אמור להיעשות.

גם עם התקנון. עושים את זה ואנחנו במקום נמוך.

רועי, משרד הבריאות נקב במספר שהוא בין 2.1 ל-2.2 מיטות לאלף נפש כמספר הרצוי. אני לא יודע אם בכלל מותר לאוצר להיכנס לתחום מקצועי כזה. אבל האם לאוצר יש מספר יעד שלו לאן הוא רוצה להגיע?

לא, לאוצר אין מספר יעד.

אתה מסכים שמשרד הבריאות מוסמך לקבוע את המספר?

בסוף כל המידע המקצועי הזה והשיקולים התקציביים והאחרים נלקחו בחשבון בעבודת המטה שנעשתה בין משרד הבריאות למשרד האוצר בסוף 2010 תחילת 2011, והתוצאה שלה היתה החלטת הממשלה שאתם מחזיקים בידכם - החלטה שמשרד הבריאות, ככל הידוע לי, בירך עליה ועומד מאחוריה. יכול להיות שהוא אומר שהוא היה רוצה יותר בעולם אידיאלי.

משרד הבריאות אמר אלפי מיטות.

משרד הבריאות אמר יותר מדבר אחד פה, ואני קצת מתקשה לברור.

זה מאוד יפה כי אנחנו מדברים דיון כמעט תיאורטי על מצוקת המיטות במדינת ישראל, מצוקת פגיות, מצוקת רופאים, מצוקת אחיות. נהדר, אנחנו ממש בדיון תיאורטי. אבל עברנו את זה. התכנסנו כאן היום כי אנחנו מעבר לדיון התיאורטי. הדיון התיאורטי התקיים והוא סתיים במשרדו של שר האוצר ושר הבריאות ב-15 ביולי 2010 כאשר היו סיכומים בין משרדי הבריאות, האוצר וכד'. יש פה רשימה ארוכה של 13 או 14 הנחיות לסיכומים. אנחנו אחרי זה, אנחנו בהחלטת ממשלה שמקצה כסף ומחייבת. החלטת הממשלה הזאת נשארה בתור החלטה מחייבת. אני באה לפה על מנת לתבוע את עלבונם של אזרחי מדינת ישראל על הדבר הזה. יש הרבה החלטות בהרבה ועדות וכדו', אבל הדבר פה הוא בנפשנו. מה המסר שמעבירים לאזרחי מדינת ישראל? "לא שמים" על הבריאות שלכם, אתם קשישים ו"לא שמים עליכם"? אין מיטות בגלל עניין האחיות והרופאים - זה לא לעניין בכלל. יש החלטה, יש כסף. זה לא רלוונטי לעכשיו שיהיה בינוי בעוד שלוש, ארבע, חמש, שש, שבע שנים.

בינוי יש גם היום, יש בלא מעט בתי חולים.

הבינוי הוא לא לתוספת מיטות. אני בא מהדסה, ואני רואה מגדל אשפוז נפלא שבנו שם. במקום שחמישה חולים ישכבו בחדר, ישכבו שני חולים בחדר. רווחת החולים תשתפר, אבל לא יהיה מקום לעוד חולים.

השאלה היא למה שני חולים בחדר? האם בגלל שהחליטו בבית החולים שיהיו שניים בחדר?

כן, זו החלטה.

האם זו מדיניות חדשה למשוך קהל?

לא למשוך קהל. נכון לאשפז - - -

אבל אם הם מאשרים עוד מיטות לא יהיו שלושה בחדר? האם בית החולים לא יאשר לשים שלושה בחדר?

זה לא רלוונטי. זה החלטה של בית החולים וזה גם לרווחת החולים.

אבל זה מעניין, כי הרבה פעמים החלטות של מנהלי בתי החולים הן אלה שעושות לנו את הבעיות.

אורלי, אמרו לנו: צריכים אלפי מיטות אשפוז. שאלתי במכוון: האם יש למשרד הבריאות תכניות בינוי לאלפי מיטות אשפוז כאלה, והתשובה היתה אין. התשובה היתה שזה לוקח הרבה שנים, אבל אין היום תכניות לאישור שבית החולים תל השומר מציג תכנית לתוספת מבנים לעוד 200 מיטות אשפוז, אין תכנית.

אריה, זה גם בריא יותר לחולים כאשר הם שוכבים שניים בחדר לעומת חמישה בחדר.

זה נכון, זה ברור גם למה.

בסדר, אבל אנחנו מדברים עכשיו אחרי שיהיה להם איפה לשכב.

השניים יאפשרו להכניס מיטה נוספת גם בשעת חירום וגם ב - - -

בינתיים עד שהתכניות יצאו לפועל.

מאחר והכסף הזה זה לא כסף שמובא מהמדינה, ולא כסף ממשרד הבריאות, בית החולים היה רשאי לחשוב איך שהוא רוצה.

מעניין אם מה-170,000 שקל עבור לידת פג נלקח גם לשם. זה גם מעניין כי יש פה שיקול לדעת לגמרי לגמרי פתוח למנהלי בתי החולים.

לא. את מטעה באופן קבוע.

אני יודעת שאת באה להגן. אלו קולגות שלך. אני לא מטעה, יש מחקר בהר"י, אני מגובה גם במחקרים של הר"י.

זה לא קשור למחקרים.

חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס וחברת הכנסת אדטו, אני קורא אתכן לסדר.

הרבה פעמים למנהלי בתי החולים יש חופש פעולה יותר מידיי גדול מה לעשות בכספים שהם ייעודיים והם לא מגיעים ליעד.

ועדיין חסרות אלפי מיטות אשפוז.

על זה אין ויכוח בכלל.

אנחנו מחפשים כרגע את המטבע מתחת לפנס של מה עשה בית החולים עם מיליון השקל שהוא קיבל במקום לראות איפה הצרכים ואיך המדינה עונה על הצרכים האלה.

בינתיים גם על מה שכן הקצבנו אנחנו לא מצליחים לענות כי אין שם את הייעוד. אבל במקביל זה לא אומר שאנחנו באים עכשיו לסתור את הנושא הזה שחסרים כספים, חסרים תקנים,וחסרים גם מבנים איפה לשים את המיטות האלה.

תם זמננו לדיון הזה, הוא בוודאי דיון חשוב. אני מבקש לסכם אותו ולומר שוועדת העבודה, הרווחה והבריאות שמעה בדאגה רבה את דוח משרד הבריאות על מיטות האשפוז בישראל בסוף 2011.

הדוח הזה מעיד כי החלטת הממשלה על תוספת מיטות אינה עונה על צרכי מערכת הבריאות, ואפילו ההחלטה מינימליסטית הזאת אינה מתבצעת במלואה.
מול תוספת של 960 מיטות בשש שנים קיים לדברי משרד הבריאות צורך באלפי מיטות אשפוז, ודומה שמשרד הבריאות ומשרד האוצר אינם מדברים באותה שפה.
המשבר העיקרי הוא בתחומי האשפוז הכללי, בעיקר הפנימי, הטיפול הנמרץ, היילודים, הפגיות והפסיכיאטריה שלא נכללה כלל בתוספת המובטחת בהחלטת הממשלה.

אין מפגש ריאלי בין יעדי משרד הבריאות לשיעור רצוי של מיטות לנפש בישראל ובין החלטת הממשלה, וגם בתחום הבינוי הנדרש לתוספת של אלפי המיטות הנחוצות אין אופק תכנוני למשרד הבריאות ואין מבנים נוספים לבתי החולים לצורכי תוספת מיטות אשפוז.
הוועדה קוראת למשרד הבריאות ולמשרד האוצר להתכנס עוד לפני הנחת תקציב המדינה הבא ולהיערך לצרכים הדחופים של המערכת שאם לא כן ייפגעו פגים, קשישים, חולי נפש וחולים במחלות פנימיות בהיעדר תשתית אשפוזית הולמת.

תודה רבה.

<הישיבה ננעלה בשעה 10:40.>