PAGE
20
ועדת החינוך, התרבות והספורט
29/05/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 624>
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, ח' בסיון התשע"ב (29 במאי 2012), שעה 09:30

<זכויות חיילי מילואים בהשכלה הגבוהה - במסגרת יום המילואים בכנסת>

חברי הוועדה: >
אלכס מילר – היו"ר

>
יהודה שורץ - מפקח, האגף להכשרת עובדי הוראה, משרד החינוך

שאולי פאר - דוברות, משרד החינוך

רועי קונפינו - רפרנט ביטחון, אגף התקציבים, משרד האוצר

אוגו אומיד - רס"ן מיל. מ"פ מסול גד"ב 9251, משרד הביטחון

נדב שמיר - עורך-דין, לשכה משפטית, מל"ג

אורנן פודם - ממלא-מקום מרכז בתחום תשתיות פיזיות ומחקריות, מל"ג

פפי יקירביץ - היועצת המשפטית, ור"ה

ענת טל - סגנית היועצת המשפטית, ור"ה

דבורה מרגוליס - ראש מינהל ור"ה

לילי בן-עמי - דיקנט סטודנטים, האוניברסיטה העברית, ירושלים

אריה ארזי - סמנכ"ל לענייני סטודנטים, אוניברסיטת בר-אילן

עופר גרובייס - רכז מילואים, אוניברסיטת בן-גוריון

יעל אדיב - מנהלת קשרי ממשל, התאחדות הסטודנטים

יערה קורן - רמ"ח אקדמיה, התאחדות הסטודנטים

עפרי רביב - סגן יושב-ראש התאחדות הסטודנטים

רוני שפירא - רכזת אקדמיה, התאחדות הסטודנטים

נעמה לזימי - סגנית יושב-ראש אגודת הסטודנטים, אוניברסיטת חיפה

בת-חן זוהר - ביקורת, אגודת הסטודנטים, אוניברסיטת חיפה

יוסי סבג - ראש משרד אקדמי, אגודת הסטודנטים, אוניברסיטת חיפה

יאיר הראל - יושב-ראש אגודת הסטודנטים, המכללה האקדמית תל-אביב יפו

שלומי כהן - ראש מדור אקדמיה, האוניברסיטה העברית, ארגוני סטודנטים

שחר עבוד - יושב-ראש אגודת הסטודנטים, בית ברל

דוד דהאן - פעיל, המשמר החברתי

איתי לנדסברג-נבו - חבר פורום מג"דים, מח"טים וטייסים במילואים

לירון וייס - דוברת הוועדה

יהודית גידלי

טלי רם
<זכויות חיילי מילואים בהשכלה הגבוהה - במסגרת יום המילואים בכנסת>

בוקר טוב לכולם. אנחנו פותחים את ישיבת ועדת החינוך בתאריך 29 במאי 2012, ח' בסיון תשע"ב, בנושא: זכויות חיילי מילואים בהשכלה הגבוהה, במסגרת יום המילואים בכנסת.
אנחנו מקיימים כאן דיון המשך לדיון שהיה גם בשבוע שעבר לציון יום הסטודנט הלאומי. העלינו כמה סוגיות שקשורות למעמדם ולזכויותיהם של הסטודנטים במוסדות להשכלה גבוהה – ולא רק שם, גם בשאר המוסדות, חשוב שנתייחס גם אליהם. יש לפניי חוק שאני חוקקתי על הטבות לסטודנטים המשרתים במילואים במוסדות להשכלה גבוהה, נשמח לשמוע כאן דיווח לגבי יישום החוק, בעיות, תלונות, טענות, וכו'.
לרגל ציון יום זה אנחנו כמובן מברכים את כל המילואימניקים, אין ספק שהם עושים עבודת קודש בשמירה על הגבולות ועל אזרחי מדינת ישראל. אני מקווה מאוד שגם המוסדות להשכלה גבוהה יתחילו להפנים את החשיבות של תמיכה וסיוע לכל סטודנט אשר משרת במילואים ולומד אצלם במוסדות, וכמובן לא יעלה על הדעת שאותן סוגיות שדנו עליהן בעבר, עדיין לא מצאו להן פתרונות.
שירות במילואים, אסור שיהיה נטל על הסטודנטים אלא להיפך, צריך להיות יתרון. שמענו על המלצת ועד ראשי האוניברסיטאות להכיר בשתי נקודות זכות אקדמיות לכל אלה שמשרתים במילואים, כמובן במקביל לפעילות חברתית שנעשית במוסדות להשכלה גבוהה.
העלו כאן שאלות בשבוע שעבר – דבורה נמצאת כאן – אני מקווה מאוד שגם העלית את הסוגיה של הצטברות הנקודות לאותם סטודנטים כי אם סטודנט משרת במילואים ועושה גם פעילות חברתית, יש חשיבות בהגדרה של הפעילות המשותפת הזאת ולא או זה או זה. גם לסוגיה הזאת אני אשמח לקבל תשובות, העלינו אותה בשבוע שעבר.

אין ספק שיש כאן דבר שמבחינתי נראה אומנם חיובי בעת קבלת ההחלטה על כך שהוכרו נקודות הזכות, אבל מצד שני, אסור שהדבר הזה יפגע בפעילות חברתית של אותם סטודנטים שגם מקבלים על זה איזושהי תמורה. אנחנו נשמח לשמוע על הסוגיה הזאת.

בנוסף לכך, אותן בעיות או דרישות שהיו בעבר של הסטודנטים, שקשורות לחיי היומיום במוסדות להשכלה גבוהה – אם זה השלמת חומר על-ידי המרצים, חלוקת חומר שהפסידו בעקבות המילואים והדפסה של אותו חומר על חשבון המוסד או על חשבון האגודה, תלוי איך ההסדר הזה עובד בתוך המוסד, כל הסוגיות של ולת"ם וכל מה שעומד על הפרק – אשמח להתייחסות.
התאחדות הסטודנטים, אני רואה שיש לנו כאן מצגת. בבקשה.

אני רוצה להודות לכל יוזמי הדיון השונים על ההזדמנות לקיים את הדיון הזה. בעקבות הדיון בשבוע שעבר במסגרת יום הסטודנט הלאומי, עשינו סקר ברחבי אגודות הסטודנטים לגבי המצב הנוכחי. נציג כאן סקירה של המצב, גם נעלה בעיות ופתרונות שמוצעים על-ידינו לסוגיה הזאת.
נתחיל בנתונים. כ-30% מכלל משרתי המילואים הם סטודנטים, כמעט שלושה מכל ארבעה סטודנטים גברים, 71%, משרתים במילואים; חמישית מהסטודנטיות משרתות שירות מילואים פעיל. צריך להגיד ששם אנחנו מזהים הרבה מוטיבציה אבל מצד שני הסטודנטיות נקראות פחות לשירות, לצערנו.
רוב הסטודנטים שמשרתים במילואים מרגישים פגיעה בלימודים בשל שירות המילואים. התופעה הזאת בולטת במיוחד בתחום של מדעים מדויקים – כל מה שקשור להנדסה, הנדסאים וכו' – ולמרות כל הנתונים האלה, 87% מהסטודנטים שמשרתים במילואים רואים את שירות המילואים כשליחות.
קצת על המצב החוקי מבחינת חקיקה באקדמיה. ב-2008, פעם ראשונה – רק ב-2008 – יש הכרה רשמית בנושא הזה במסגרת התיקון לחוק זכויות הסטודנט, וב-2010 נקבעו כללים על-ידי המל"ג.
בימים אלה – אני מניח שמל"ג יציגו – אנחנו עומדים בפני חקיקה של תנאים חדשים בנושא הזה, אחרי דין ודברים גם עם המוסדות וגם אתנו, אנחנו חושבים שכן ישפרו את המצב. אנחנו לא חושבים שיפתרו את המצב בצורה מוחלטת אבל בהחלט ישפרו, כולל ירידה לפרטים כי זו כרגע מהות הבעיה שאנחנו מזהים.
יש בעיה גדולה מאוד בדרך שבה מוסדות שונים מפרשים היום את כל מה שקשור לחוק זכויות הסטודנט בתחום של מילואים.
סטודנט ממוצע שעושה מילואים משרת 14 יום; כ-40% מהסטודנטים משרתים יותר מ-14 ימים. כתוצאה מכך, הקושי שאנחנו מזהים הוא קושי להשלים את הפערים האקדמיים שנוצרו. כאמור, הדרך להשלמת הפערים היא שונה מחוג לחוג, ממוסד למוסד, ואפילו ממרצה למרצה ברמה הזאת, ואנחנו מאמינים שהסטודנט מכיר את הדרך הטובה ביותר להשלמת פערים.

אחת הבעיות המרכזיות היא השאלה מתי משלימים את הפערים. הרבה פעמים לוקח זמן עד שהמערכת זזה ועד שהמערכת מגיבה, וסטודנט חוזר ממילואים בלי שמשלימים לו באופן מיידי את הפערים האלה. זה יוצר כמובן פיגור מתמשך, מועדי ג', מבחנים, עבודות, כל מה שקשור – גם במהלך הקיץ- מה שמקשה בנוסף לכך על מילואימניקים לעבוד.
יש מעט נתונים שכן חשוב לציין לגבי הדברים האלה. יש לנו אחוז לא קטן של סטודנטים שמשרתים מעל 36 ימים בשנה, זה אחוז שצריך להתחשב בו ולהבין את הסיטואציה. זה אומר שבן-אדם, במהלך שנה אקדמית – שגם כך לא ארוכה במיוחד – יכול להגיע למצב שהוא מפסיד תקופות ארוכות של חודשים אפילו, ולא ברור בדיוק מי אמור להיות אחראי על ההשלמה הזאת.
בשנת 2011, כאמור, עשינו סקר עם קצין מילואים ראשי. בסקר הזה עלה שלפי הסטודנטים, הכלי הכי יעיל להשלים חוסרים אקדמיים זה שיעורי השלמה, לאחר מכן הרצאות מוקלטות ורק בסוף תקצירי שיעורים. צריך להגיד שבמוסדות רבים אלה עזרים שלא נמצאים. בשנים האחרונות, עם ההתרחבות שחלה בהשכלה הגבוהה, יש הרבה מוסדות קטנים – אגב, רובם לא מיוצגים ליד השולחן הזה, לא מצד המוסדות ולא מצד האגודות או הסטודנטים – ובמוסדות האלה הקשיים להשלים הם הקשיים הגדולים ביותר, לא דווקא באוניברסיטאות הגדולות, למרות שאני בטוח שזה חלק גדול ממה שנשמע היום.
עוד בעיות שאנחנו מדברים עליהן כשאנחנו מגיעים למקור הבעיות – ראשית, היעדר תקצוב. סטודנטים מקבלים מעט שיעורי השלמה, אין הקצאות של שעות מרצים בכירים.

היום למעשה סטודנט יכול להגיע ולבקש שיעור השלמה, יכולים להגיד לו – יש לך ארבע שעות, יש לך חמש שעות, אין לנו מרצה לתת לך, יש לנו מרצה לתת לך אבל זה מרצה קצת פחות בקי בקורס הזה. אלה דברים שקורים הרבה ועולים הרבה מהשטח.
מעבר לכך, באוניברסיטה יש את "תוכנית הכוכבים". אגודת הסטודנטים באוניברסיטה העברית, יש לה את "תוכנית הכוכבים" שבה בהתאם למספר הימים ששירתת במילואים, אתה מקבל איזשהן הטבות. אגודת הסטודנטים נושאת בעלות התוכנית בערך חצי-חצי עם האוניברסיטה, זה עניין של כמה עשרות אלפי שקלים, ולא יכול להיות שהאגודה צריכה לשאת בעלות כזו גבוהה לעומת המוסד שנותן משהו מאוד מאוד מזערי בסופו של דבר.

בעיות נוספות – חוסר גמישות בהכשרות מעשיות, סטודנטים שנעדרים מימי הכשרה מעשית בכל מיני תחומים קריטיים למדינת ישראל, לעתידה של מדינת ישראל – פשוט אוסרים עליהם את זה, אין דרך להחסיר את הדבר הזה; חוסר פיקוח ואכיפה על הטיפול בסטודנטים משרתים.

אין דרך להחסיר או אין דרך להשלים?

אין דרך לא להשלים ולא להחסיר, כלומר אסור להם להחסיר, מצד אחד.

נמצא פה שחר, יושב-ראש אגודת הסטודנטים בבית ברל, סטודנט לחינוך. אם הוא מחסיר בגלל ימי מילואים את ההכשרה המעשית הוא יכול לגרור את ההכשרה המעשית לשנה הבאה, ושימצא התמחות ושיסתדר כי הוא היה במילואים למעשה.

אין פיקוח ואכיפה. בוועדה הזאת לצערי היו הרבה הזדמנויות בהן ראינו שהמערכת חלשה בפיקוח ואכיפה, גם בנושא הזה יש חוסר פיקוח על מימוש השלמות. לא ברור מי אחראי לזה – אם המרצה אחראי, המוסד אחראי על זה – הרבה מרצים בכירים מתחמקים מזה. לא תמצא מרצים בכירים שמעבירים שיעורי השלמה לסטודנטים, כמעט לא קיים דבר כזה.
לא קיימת מערכת שעוקבת אחרי הנתונים, מספר הפונים, אופי הפניות, דרך טיפול, האם טיפלו כמו שצריך, כמה זמן סטודנטים משרתים במילואים – אין דברים כאלה ברוב המוסדות, או בכל המוסדות.

היום אפשר להגיד שיש הרבה פעמים "שגר ושכח". הגעת לדיקנט, יש עזרה ויש סיוע – מעולה; אין עזרה ואין סיוע – אין מה לעשות, זה המצב, אני לא בטוחה שיש מישהו שאוכף את זה או מקבל איזשהו דיווח על המצב.

אנחנו מגיעים לשלב הפתרונות. לפי דעתנו, לא יותר מדי מסובך דבר ראשון לתקצב את הנושא הזה כי כיום בהרבה מוסדות זה לא מתוקצב ולא מטופל, או מתוקצב בסכומים מצחיקים; לשנות נהלים, להכניס שעות השלמה לחיילי מילואים כחלק משעות ההוראה; ברמת המקרו, להקים מרכזי טיפול אחודים שמאחדים גם את הפעילות של האגודה וגם את הפעילות של המוסד בשיטת ה-One Stop Shop, כשמי שמתקצב את זה, זה כמובן המוסד, שיש לו יכולות הרבה יותר גבוהות מאגודות הסטודנטים; בין השאר, להקים מערכת ממוחשבת שיהיו נתונים, סוף-סוף יהיו נתונים, נוכל לדעת על מה אנחנו מדברים כי את רוב הנתונים אנחנו מביאים, המוסדות הרבה פעמים מתכחשים לנתונים ויש סביב זה הרבה חיכוכים.

כמובן, חלוקה שוויונית יותר בנטל ימי המילואים – בינינו, בסוף זה חלק גדול מהסיפור. היום, מיעוט קטן מאוד בציבור הישראלי עושה מילואים, ובסוף זה נופל חזק על הציבור הזה שמשרת את המדינה. הוא שירת את המדינה גם בצבא לפני זה, הוא ישרת אותה גם אחרי כן והוא העתיד של מדינת ישראל, וזה ציבור הסטודנטים, ולצערנו זה מביא בסוף למצב שהציבור הזה לחוץ בין הפטיש לסדן, בין הצורך להתפרנס לצורך ללמוד וגם לשרת את המדינה, והוא רוצה לשרת את המדינה.

בדקתם באיזה מקצועות זה באמת פוגע בצורה חסרת תקדים?

בעיקר במדעים המדויקים.

כי חשבתי אולי ללכת עם חוק או הצעה ולתת אפשרות למקצועות, נגיד שהממשלה תקבע, כמובן שזה כפוף לבדיקה; יש מקצועות שכל יום שלא נמצאים שם, או שזה מוציא אותך מתוך הסדר היומיומי, כמובן הפגיעה יכולה להיות קשה עד כדי עזיבת המסלול. בהצעה כזאת אפשר לדחות להם את המילואים בשלוש-ארבע שנים כך שישלימו אותם אחר כך, נניח שלא מסיימים את השירות בגיל 45 אלא מסיימים בגיל 48. האם העניין הזה יכול לעבוד?

זה מאוד אינדיבידואלי.

אל"ף, לא בטוח שאנחנו הכתובת לבוא ולשאול אותה.

אני שואל אתכם בתור מי שמייצגים את הסטודנטים. בסופו של דבר זה יהיה כבחירה, אתה לא דוחה את זה כחובה. שאלה אם הסטודנטים יכולים לחיות עם הדבר הזה.

אני אגיד גם כקצין במילואים וגם כסטודנט. ראשית, אנחנו רואים את המילואים כשליחות. חלק ממה שאנחנו אומרים כאן כרגע, אנחנו לא אומרים – תדחו לנו ימי מילואים או את האנשים האלה אל תשלחו למילואים ואת האנשים האלה כן תיקחו למילואים.
אנחנו אומרים משהו אחר. אנחנו אומרים – נלך למילואים, נעשה את ימי המילואים, אנחנו רק רוצים לראות כשאנחנו חוזרים, המינימום שאפשר לצפות לו הוא שמדינת ישראל – ואנחנו תופסים את המוסדות כשלוחה של מדינת ישראל, רובם מוסדות ציבוריים, וצריך להגיד אגב במאמר מוסגר, לפי הסקרים שאנחנו עושים, המוסד מספר אחת בטיפול בחיילי מילואים היום הוא מוסד פרטי, המרכז הבין-תחומי, ואני שמח שהם מתגאים בעניין הזה, אני חושב שכל המוסדות צריכים לקחת מהם דוגמה.

שוב, אתה מדבר על השוטף, על המעטפת. כשאנחנו יורדים לסוגיות שהן סוגיות מיוחדות, ברגע שאתה מוצא את עצמך במילואים 30 או עשרים וכמה ימים כאשר אתה לומד פיזיקה גרעינית או כשאתה לומד מתמטיקה או אלקטרוניקה אופטית, כמובן כשאתה יוצא אתה לא מוצא את עצמך, ואם אתה לא בין אלה שיש להם ממוצע 90 ואתה בממוצע של 65–70, לדעתי זה גורם לסטודנט להיכשל ואז הכול נגרר לו. בדרך כלל במקצועות האלה מדובר בקורס אחרי קורס, אם לא עשית קורס בסמסטר א', בסמסטר ב' אתה לא יכול לעבור את הקורס הזה כי נכשלת, לכן צריך לחשוב גם על הסוגיה הזאת.

יש סידור כזה רפואה, משהו ברוח הדברים שהתייחסת.

אני יודע. אם לא היה תקדים לזה לא הייתי מציע.

אני לא חושב שהפתרון צריך להיות כמו שאמרת, ברמה של להגדיר מקצועות לפי מדעים מדויקים או משהו כזה, אלא לפי צורך. אם יש היום מקצוע שיש בו חוסר, שיש בו בעיה, יכול להיות ששווה - - -

לא, זה לא קשור. זה שדוחים לך את המילואים בשלוש שנים זה לא קשור לכמות הסטודנטים שהולכים למסלול כזה או אחר.

לא, אבל כשסטודנט מתעכב עוד שנה או שנתיים בתהליך ההכשרה שלו כי הוא יצא כל שנה ל-30 ימי מילואים, הוא בבעיה, והמערכת סופגת את זה.

הסטודנט בעצמו – לפני שהוא מתחיל את התואר הראשון שלו – הוא לא יודע איך המילואים שלו ישפיעו על הלימודים היכן שהוא לומד. אין לו מידע מדויק בעניין הזה. אנחנו כמדינה יכולים לבוא ולהגיד- בדקנו, ראינו שיש בעיה במשך כל השנים; במקום לאבד את הסטודנטים בסוגיה הזאת, ניקח נניח קבוצה של כמה אלפים שלומדים במקצועות כמו רפואה, כמו הנדסה, נושאים שבהם מאוד חשוב להיות נוכח בפועל בשיעורים, נקבע דחייה עד שלוש שנים, ואז נשלים את זה בגיל 49.
דרך אגב, המדינה כבר יודעת היום להפריד. יש היום קרן לחיילים משוחררים, יש מקצועות שהמדינה רוצה לתת להם עדיפות – אם אינני טועה, יש הצעת חוק שעכשיו עברה בעניין עדיפויות לסטודנטים שלומדים הנדסה, זה נכנס כחלק מהקרן.

אני חושב שבסופו של דבר ניתן למצוא איזון גם בסוגיה הזאת, אבל כמובן זה לא מוריד אחריות משום מוסד בכל נושא הטיפול בסוגיות של הזכויות וההטבות של מילואימניקים. בבקשה, אדוני.

איתי לנדסברג, פורום מג"דים, מח"טים וטייסים במילואים. ישבתי פה לפני למעלה מ-15 שנה, ואם יש זיכרון ארגוני, אני מניח שתמצאו בארכיון הכנסת ניירות עמדה שלנו בנושא הזה של הסטודנטים במילואים.

אני יכול להגיד לך שלפני 15 שנה רק השתחררתי. אני בטוח לא זוכר.

אני עוד זוכרת. הדיון הזה חוזר על עצמו.

הבעיה היא שאנחנו עומדים באותו מקום שעמדנו לפני 15 שנה.

לא בדיוק. יש חוק, יש דברים שהשתנו.

אני אומר לכם שאנחנו עומדים באותו מקום כי כשאני קורא את הדברים שנאמרים כאן, וכולם נכונים וצודקים, אלה פתרונות שנאמרו כבר אז, כאשר תמיד התירוץ של המוסדות להשכלה גבוהה זה החופש האקדמי, והחופש האקדמי כאילו מתיר להם להפלות את הסטודנטים במילואים.
ההצעה שאתה מדבר עליה היא לא אפשרית משום ש-40% מהחיילים ביחידות הלוחמות הם סטודנטים. אי-אפשר לשחרר 40% מיחידה לוחמת למשך שלוש שנים, פשוט מבצעית זה לא אפשרי.

קודם כול, אנחנו לא מדברים על כל ה-40%. שנית, אנחנו מדברים רק על המקצועות שהמדינה מחליטה שהם חלק ממשהו שיועיל. מלבד זאת, אתה גם מחזיר את זה. זה לא שביום אחד באת וביטלת, זה לא שביטלת להם את השלוש שנים האלה, הם מחזירים את זה אחר כך, אז יש לך את האנשים שאתה מקבל מהם את זה.
בסופו של דבר, הגלגל הזה עובד. זה עבד במדינות אחרות היכן שבכלל נתנו פטור לחיילים שהלכו ללמוד השכלה גבוהה. אנחנו יודעים שזה עובד, כל השאלה איך עושים את זה בצורה נכונה, שקודם כול לא ייפגע מערך המילואים וביטחון מדינת ישראל, ומצד שני, יש את כל אותם סטודנטים שנמצאים במקומות בהם העניין של אי-נוכחות יכול לפגוע בצורה חסרת תקדים בהמשך לימודי התואר של אותו סטודנט, ברגע שעושים את האיזון אין פה שום בעיה.

אני אומר לך שאנחנו נבלה עכשיו עשר שנים בוויכוח האם סטודנט לרפואה יותר חשוב ממורה לספרות.

לא צריך להתווכח. הממשלה יודעת לקבל החלטות בהצבעות.

שני דברים קצרים. האחד, אנחנו שוב מחכים להחלטות של המל"ג, וזה דבר שהיינו בו גם לפני 15 שנה.

בעניין מה?

בעניין החלטות שהם יכתבו את ההנחיות למוסדות להשכלה גבוהה לגבי הסטודנטים על מנת שזה יתפוס את כל המוסדות להשכלה גבוהה.
אני אומר מה שאמרנו לפני 15 שנה - זה לא ייפתר בלי חקיקה.

אבל יש חוק, אדוני.

זה לא ייפתר בלי חקיקה פרטנית.

יש חוק פרטי, אני חוקקתי אותו.

אם המדינה נותנת כספים ותקציבים למוסדות להשכלה גבוהה, היא צריכה לחייב אותם גם להיות אחראים לכך שכל הסטודנטים – כולל אלה שמשרתים במילואים – יסיימו את התואר בזמן.

לא דובר כאן על הנזקים שיש לסטודנט שלא גומר את התואר. הוא צריך עוד שנת לימודים, הוא מאחר בכניסה לעבודה, הוא לא נמצא בתחרות על מקומות עבודה, וכולי. הנזקים האלה לא נאמרו כאן בכלל.

המוסדות להשכלה גבוהה צריכים להיות אחראים לזה, וברגע שהתקציב שלהם יהיה מותנה בטיפול בסטודנטים, הכול ייפתר בבת אחת.

תודה. בבקשה.

שלום, שמי אריה ארזי, אני סמנכ"ל לענייני סטודנטים באוניברסיטת בר-אילן ואני מבקש להתייחס לדברים שנאמרו כאן, לא כל כך בקטע של שחרור ממילואים כי זה באמת לא התחום שלנו אלא איך אני רואה את הדברים מבחינת המוסדות עצמם.

קודם כול, אני רוצה לומר לגבי אוניברסיטת בר-אילן – בשנה האחרונה, בעקבות הסקר שעשתה אגודת הסטודנטים, שינינו לחלוטין את כל התקנון שלנו בנושא מילואים. יש לי כאן 30 עותקים מודפסים, אני מציע לכל מי שיושב פה כנציג סטודנטים – תיקחו עותק אחד או תסתכלו באינטרנט כי רוב הסיכויים שתראו כאן הרבה מאוד דברים שלא קיימים במוסד שלכם. אנחנו השתדלנו ללכת הרבה מאוד לקראת הסטודנטים.
כדוגמה בלבד אציין שמי שעשה שירות מילואים של חמישה עד שבעה ימי מילואים בסך הכול, זכאי לבחינה מיוחדת. גם אם מועד הבחינה שלו היה אחרי תום המילואים, 20 יום אחרי תום המילואים, אנחנו מבינים שאדם חזר ממילואים, לא יכול להתארגן לבחינה ואנחנו כאילו מאריכים את שירות המילואים עוד הרבה אחרי. אם מישהו עשה שמונה ימים ומעלה הוא זכאי לבחינה מיוחדת גם אם הבחינה שלו היתה עד 30 יום אחרי שהוא חזר מהמילואים.
אנחנו נותנים שיעורי עזר ואנחנו משאילים לסטודנטים מודמים סלולריים ללא תשלום על מנת שיוכלו גם ללמוד דרך האינטרנט, לקבל סיכומים וכל הדברים האלה, אבל איפה הבעיה? כאן אני אומר משהו ברמה הרחבה, לא מתייחס ספציפית לאוניברסיטת בר-אילן, אני בא עם הצעה מאוד פרקטית.
אני חושב שהבעיה העיקרית זה לא הרצון הטוב של האוניברסיטאות כי למיטב הבנתי רצון יש. גם הבעיות של מה שנקרא חופש אקדמי, אפשר להתמודד אתן ואפשר למצוא פתרונות. הבעיה העיקרית היא בעיה של הקצאת משאבים, דהיינו אם היה לנו יותר כסף שמיועד לעניין הזה, היינו גם מצלמים שיעורים, מה שאנחנו כרגע לא עושים. שיעורי עזר אנחנו כן נותנים, אנחנו נותנים אותם לפי מפתח די מסודר.
אגב, אני רוצה לומר לדובר לפניי מהאגודה – לא בהכרח שיעורי עזר שיינתנו על-ידי הפרופסורים הם השיעורים הטובים ביותר. אתם מכירים יפה מאוד את המציאות, שמי שבעצם מסביר לסטודנטים מה היה צריך להבין זה המתרגלים בקורסים, ואם נגיע למתרגלים כמסטרנטים או דוקטורנטים אנחנו נהיה במצב לא רע, האנשים האלה בדרך כלל יותר זמינים. לא שאני מתנגד אבל אני לא חושב שזה נכון להשקיע את כל האנרגיות דווקא בקטע הזה שהוא די קשה לביצוע.

מה צריך לעשות? מה לפי דעתי הכנסת יכולה לעשות כדי שהדברים יהיו יותר טובים? הכנסת צריכה להפעיל את השפעתה על המל"ג על מנת שהוא יקצה תקציב ייעודי מסומן – מה שנקרא, צבוע – שמיועד לשיפור ולעזרה לסטודנטים שיוצאים למילואים. כל עוד הכסף שהמל"ג נותן הוא כסף שהוא לא צבוע למטרה הזאת, הערכה שלי – ואני אומר את הדברים על דעתי הפרטית, אני נמצא במינהל האקדמי כבר למעלה מ-30 שנה, אני לא מייצג פה בהקשר הזה עמדה רשמית של אוניברסיטת בר-אילן – הערכה שלי שכל עוד הכסף לא צבוע תמיד המוסד ימצא צרכים שייראו לו באותו רגע יותר דחופים, הכסף ילך למקומות אחרים ונהיה בבעיה של חוסר כסף, שהיא הבעיה העיקרית.
אם ייועד תקציב קבוע - שזה לא מחייב אגב את המל"ג להגדיל את התקציב שלו, הוא פשוט צריך לעשות את החוקה אחרת ולהגיד, אני מקצה כך וכך כסף – 80% מהבעיות יכולות להיפתר, ואני חושב שזה הכיוון שצריך ללכת אליו.
בתור מי ששירת כלוחם עד גיל 45, יש לי המון הערכה והמון אמפתיה לאנשי מילואים ואנחנו עושים כל מה שבכוחנו כדי לעזור להם. אני חושב שהדיון הוא חשוב, וטוב שהוא מתקיים.

תודה. בבקשה.

אני מייצגת כאן את ור"ה ואת האוניברסיטה העברית. אני רוצה להקדים ולציין שהאוניברסיטאות, ור"ה, מצדיעה לסטודנטים במילואים, דואגת לרווחתם ורואה בזה חשיבות לאומית, ובשום פנים ואופן איננה מתעלמת ואין לה שום כוונה לפגוע בסטודנטים במילואים. להיפך, יש לנו את כל הכוונות לסייע להם במהלך התקופה שהם לומדים אצלנו על מנת לאפשר להם לסיים את התארים בזמן.
אני חושבת שהדברים שנאמרו פה על-ידי אדון לנדסברג הם פשוט דברים בלתי נכונים לחלוטין, אני לא יודעת איפה אדון לנדסברג היה, ב-15 השנים האחרונות חלו שינויים משמעותיים ביותר בכל מה שקשור לטיפול בסטודנטים במילואים.
יש בכל האוניברסיטאות תקנונים, כללים – זה גם היה לפני החוק. החוק בא לחדד את הדברים, החוק בא אולי ליצור איזושהי אחידות בין הדברים, החוק אולי בא להרחיב, אבל בוודאי שההטבות לסטודנטים במילואים היו קיימות במוסדות להשכלה גבוהה שנים רבות.
אני רוצה להוסיף לגבי האוניברסיטה העברית למשל. אני אבקש מלילי שהיא רכזת המילואים שלנו, לתת פירוט מה קורה אצלנו באוניברסיטה העברית, וזה די מהווה דגם של מה שקורה בשאר האוניברסיטאות – אז אם אפשר, שתי דקות לאפשר פירוט של מה שקורה אצלנו.

בבקשה.

לילי בן-עמי, האוניברסיטה העברית. שירות המילואים בא לידי ביטוי בשני מישורים - יש את המימד האקדמי ויש את המימד המנהלתי.
ראשית, בכל המוסדות יש בן אדם שזה תפקידו, כמוני, לטפל בכל הפניות של סטודנטים במילואים. יש הרבה מאוד פניות אישיות שקשורות לשני המישורים הללו, שאנחנו מטפלים בהם בצורה שוטפת.

יש במישור האקדמי הטבות של מועדי ג', כשבאמת בחוק החדש אתם מרחיבים את העניין של הזכאות מבחינת ימים, כלומר גם סטודנט שהפסיד מבחן או מועד הגשה בתקופת המילואים, כמובן שהוא זכאי למועד נוסף או לדחייה של המטלה, אבל גם אם המועד או המטלה היו אחרי שירות המילואים, יש נוסחה שלוקחים את מספר ימי המילואים כפול 0.8, וזה מספר הימים שהוא יהיה זכאי למועד מיוחד – שוב, גם אם המבחן לא היה בתקופת המילואים.

כמובן, בתקנון ושוב לפי החוק – המתרגלים והמרצים מחויבים לפנות מהזמן שלהם כדי לסייע לסטודנטים בהשלמת החומר. יש בחוק כיום 40 צילומים ליום להדפסות, עכשיו אני רואה שהחוק מעלה את זה ל-50. אני רוצה להעיר שכבר היום זה המון, הסטודנטים לא מצליחים לנצל כל כך הרבה ואפשר לחשוב אולי על דרך אחרת כי הסטודנטים כן זקוקים לכסף הזה. אנחנו בכלל באוניברסיטה העברית חושבים על רעיון להמיר את הצילומים בכסף, כלומר במקום שהם יקבלו שובר נניח ל-1,000 צילומים והדפסות, אותו שווה-ערך הם יקבלו לחשבון שלהם והם יוכלו לבחור – או להשתמש בזה להדפסות וצילומים או לקנות בקפיטריה או מה שהם רוצים. ההטבות במישור האקדמי הן רבות ונרחבות, ואני לא חושבת שצריך להיכנס לכולן.

במישור המנהלתי, דבר ראשון יש לנו שיתוף פעולה טוב עם האגודה, יש לנו הרבה מאוד פרויקטים שאנחנו רוצים לקדם. ההתאחדות הציגה פה את הרעיון של ה-One Stop Shop. אנחנו מדברים על הקמת אתר בשיתוף אגודת הסטודנטים שירכז את כל הצרכים של הסטודנטים, כולל הגשת ולת"ם – אם זה ערעור על ולת"ם הם באים אלינו, אם זה ביטוח לאומי הם באים לאגודת הסטודנטים. כל הדרישות שיש להם, בעצם במקום שהם יצטרכו לעבור בכל מיני תחנות – אם זה בדיקנט, אם זה באגודה, אם זה במזכירות הפקולטה, אם זה במינהל תלמידים – הם יוכלו לעשות הכול מול ממשק אחד, זה יהיה לטובת כולם, כמובן בראש ובראשונה לטובת הסטודנט.
יש לנו דבר שאנחנו מאד גאים בו, מאוד מצליח, שאני ממליצה לשאר המוסדות האקדמיים לאמץ – שירות המודמים הסלולריים – הוא קיים בעוד מוסדות, אנחנו העתקנו את זה מבר-אילן. יש לנו 30 מודמים סלולריים שהסטודנטים במילואים מקבלים חינם לתקופת המילואים וזה מאפשר להם לגלוש באינטרנט מהמחשב האישי בכל מקום – בתחנת אוטובוס, בשירות – וגם לשלוח אס.אם.אסים בחינם. זה עובד דרך הספרייה, כמו ששואלים ספר. אנחנו כמובן מברכים על הרצון לשפר את התנאים.

אני אשמח לשמוע את הנציגות של צה"ל כי בתור מי שעובדת עם הרבה מאוד סטודנטים, הם הרבה מאוד פעמים נתקלים בפנים אטומות מול צה"ל כשלמשל מבקשים צמצום של השירות או דחייה שלו – הם מערערים, וצה"ל הרבה פעמים דוחה את הבקשה והם באים לבכות לי. אני הייתי מאוד שמחה לראות את הנכונות של צה"ל גם לסייע לאותם סטודנטים, לראות מה הם מתכוונים – אותם סטודנטים שקשה להם להפסיד את ימי הלימודים, את המבחנים, וכן הלאה. תודה.

תודה. משרד הביטחון, בבקשה.

אוגו אומיד. משרד הביטחון אני לא, אבל מילואימניק ב-13 השנים האחרונות כן, מתוכן שמונה שנים למדתי באוניברסיטת בן-גוריון, תואר ראשון בהנדסת ביוטכנולוגיה ותואר שני במנהל עסקים. אני מ"פ במילואים בפיקוד של כ-100 איש – כל הגילאים, מסטודנטים עד אנשים עם משפחות, ילדים, עבודות וכל מיני דברים חשובים.
בשנים האלה שאני מילואימניק, אני יכול להגיד – אתמול בלילה הדפסתי באינטרנט את אמנת הסטודנט המשרת במילואים – שישה עמודים של הסברים ותיאורים מה כן אפשר לעשות למען המילואימניקים. בפועל, שום דבר לא יצא מזה. מצאתי לגבי החוק הזה שאתה חוקקת, ב-2008, זה ירד לשני עמודים, אפשר אפילו לצמצם את זה לעמוד אחד. בפועל, מה שקורה בשטח זה כלום.
אני שומע את כל הדיבורים של האוניברסיטאות וכל הסיפורים, הכול טוב ויפה. בשורה התחתונה יש פה נושא שאי-אפשר לכפר עליו.

אני רוצה להבין, אתה נציגות רשמית של צה"ל?

לא, אני מקמל"ר – קצין מילואים ראשי. אני מדבר פה מניסיון אישי.

אז אתה מדבר בשם צה"ל. אני צריך להבין מי מייצג את מי.

שורה תחתונה, אם יצאתי למילואים בחודש האחרון של הסמסטר, ועובדים לפי הנוסחה של 0.8 או כל מיני נוסחאות – לא אקרא להן מגוחכות אבל הזיקה ביניהן לבין המציאות היא ממש מקרית – יכול להיווצר מצב שחזרתי ממילואים בדיוק בעיתוי מסוים, כל מיני חישובים כאלה, צריך לגשת לכל מועדי א' עם כל הסטודנטים. לא הייתי בשיעורים, לא היה לי זמן להשלים את כל החומר, בחודש האחרון של הסמסטר כפי שכולנו יודעים נלמד 90% מהחומר שיהיה במבחן בסופו של דבר.

אין אפשרות לאף אחד בעצם – גם לא לכנסת – לכמת את הפגיעה הזאת בציון שלי. אפילו אם לא נכשלתי בקורס זה לא משנה כי בסופו של דבר כשאסיים את התואר אני אצטרך לעמוד עם ממוצע הציונים שלי מול סטודנט שעבר בדיוק את התואר שלי, לא פחות חכם ממני, ועדיין הממוצע שלו יהיה גבוה יותר והוא יקבל עדיפות עלי בעבודה ובכך יש פגיעה.

אני גם הייתי סטודנט מצטיין בשנתיים-שלוש מתוך התואר שלי, זה היה חשוב לי לקבלת המגלה. בשנה הרביעית כבר לא קיבלתי את זה. שוב, אין שום אפשרות להתמודד מול אנשים שנמצאים יומיום בשיעור ומקבלים את כל התנאים לכך.

הדפסות, שיעורי עזר, שיעורי השלמה – שום דבר לא יכפר על העובדה שבן אדם יושב בחדר שלו ולומד, לעומת בן אדם – ניסיון אישי שלי, יושב במוצבים בלילה בין המשמרות ומנסה להשלים את החומר.

צה"ל יכול לחיות עם ההצעה?

אני יכול להגיד כך, זה גם במענה לאוניברסיטה העברית. בסופו של דבר, סטודנט מתקשר אלי ואומר שאינו יכול לבוא למילואים, אין אפשרות שנעשה עוד חודש או משהו כזה.

אני יודע. לכן, מה שאני מציע – לפי בחירת הסטודנט - הוא דחייה פר שנה. היום משרתים במילואים עד גיל 45, נניח נעשה את זה עד גיל 48 לאותם סטודנטים שמקבלים את הדחייה ואז תוכל לפתור את הסוגיה הזאת, כמובן לפי החלטת ממשלה למקצועות כאלה ואחרים.

אני מכיר את המציאות שאנחנו חיים בה. במסגרת שאנחנו חיים בה אני לא רואה מקום שבו מתוך 100 החיילים שלי, 20 חיילים יתגייסו לצבא רק אחרי שהם יסיימו את הלימודים בגיל 25 ויפסיקו לארבע שנים את הצבא שלהם. זה לא משהו פרקטי מבחינתי.

אם בקו שלך יש חיילים שקיבלו את הדחייה, יש לך את החיילים שבסופו של דבר יגיעו - - -

עד גיל 45, לצורך העניין, ימשיכו במילואים. זה מה שאתה אומר.

כן. אתה מוסיף להם. במקום לצאת בשלב מסוים אתה מוסיף להם שם, בסופו של דבר זה יתגלגל. כל 20 החיילים שלך – הם לא לומדים רפואה וביוטכנולוגיה ומקצועות כאלה. מתוך ה-20 שלך אולי יהיו חמישה שייצאו, בסופו של דבר תוכל להשלים את זה בסיבוב כשזה יגיע. יכול להיות שבמשך שנה-שנתיים יהיה לך קצת לחץ מבחינת כוח-אדם אבל בסופו של דבר זה יגיע. ככה, לפחות בן אדם נכנס למקצועות כאלה ואחרים והוא יודע שיש לו שקט נפשי של שלוש שנים – לומד ואז חוזר.

ברמה הפרקטית אני לא רואה את זה קורה בטווח הזמן המיידי, והאמת שגם לא בארוך. עוד שנתיים תהיה פה מלחמה והכול יתהפך לחלוטין, המצב הביטחוני יחמיר.

מלחמה זה משהו אחר.

אני אומר שאתה לא יכול לקבוע פה שום דבר שיפגום בשירות של בן אדם שסיים צבא בגיל 21, שימשיך רצוף עד גיל 40. אני חושב שהכנסת, אתם כמחוקקים, צריכים להגיד – אנחנו כבר לא משאירים את האחריות בידי האוניברסיטאות, כי זה מה שקורה היום. אתם צריכים לאלץ אותם, לדרוש מהם – כל הרעיונות היפים ששמענו פה אלה רעיונות. בשורה התחתונה, אם לא תבואו ותכריחו אותם, אם לא תבואו ותגידו – המילואימניק הוא בחזית, המילואימניק נפגע כסטודנט, המילואימניק גם צריך לקבל אחרי כן העדפה בעבודה כי בזמן שהוא שירת במילואים הוא לא למד ולכן נפגע לו הציון, בסופו של דבר הכנסת צריכה לאלץ את האוניברסיטאות לתת העדפה מתקנת בפגיעה בחופש אקדמי טהור, אפילו ברמה – ואגיד משהו קיצוני – לתת 15 נקודות לכל קורס שנפגע במהלך השירות במילואים, כי אחרת – את הפתרון הזה אני לא רואה כפתרון, אני חושב שהפתרון הוא להפיל את האחריות על האוניברסיטאות ולהכריח אותן לדאוג לנו.

תודה. המועצה להשכלה גבוהה, בבקשה.

עורך-דין נדב שמיר, המועצה להשכלה גבוהה. אני רוצה לעשות פה סדר בעשייה של המועצה להשכלה גבוהה בנושא המילואימניקים.

בהתחלה היתה באמת אמנה. האמנה התבססה בסופו של דבר על הרצון הטוב של הצדדים, של המוסדות, של ההתאחדות – בעיקר של המוסדות - היא לא חייבה, ויכול להיות שהדברים שנעשו לא היו מספקים.

בהמשך חוקק חוק זכויות הסטודנט, אחר כך תוקן והוסף הפרק הזה של המילואים ב-2008. בעקבות זה הקימה המל"ג ועדה בהשתתפות של המוסדות והתאחדות הסטודנטים, וקבעה כללים בנושא.

כשהגענו לפרסם את הכללים האלה, וזה היה לאחרונה, קיבלנו למעשה הערה ממשרד המשפטים שהכללים הם מפורטים מדי, ויותר מדי נכנסים לשיקול הדעת של המוסדות, כי למעשה מה החוק קבע? החוק קבע שהמוסדות צריכים לקבוע הוראות לפי כללים שתקבע המועצה להשכלה גבוהה.
בנוסח הראשוני, הטענה של משרד המשפטים היתה שקבענו כבר את ההוראות עצמן, לכן נעשתה עבודה חוזרת ואנחנו שינינו את הכללים וקבענו איזשהו רף מינימום – אני לא חושב שמה שקבענו עכשיו הוא פחות מהכללים המפורטים, שהיום הם לא פחות ואפילו יותר – הם קובעים מינימום, ומינימום טוב.
זה עומד כרגע במצב שסיימנו את השימוע לכל המוסדות, או כמעט סיימנו – עד מחר – לכמה מהמוסדות נתנו ארכה להגיש את ההערות שלהם, וב-12 בחודש, בישיבת המל"ג הקרובה אנחנו הולכים לאשר את הכללים האלה, מעכשיו הם יהיו כללים מחייבים, יפורסמו ברשומות.

מוסד שלא יעמוד בכללים האלה ימצא את עצמו בוועדת הפיקוח והאכיפה של המל"ג, אני מקווה שזה לא יקרה, ואני חושב שהכללים האלה יתנו מענה להרבה דברים שעלו פה במצגת של התאחדות הסטודנטים. למשל, גוף מקצועי אחד שירכז את הכול, שיהיה מענה לכל הפניות, שיבין את הנושא, והסמכות לא תתחלק בין המחלקות השונות.
יש כאן גם התייחסות להכשרות מעשיות – אנחנו לא מתייחסים אליהן כאל שיעורים שאפשר להפסיד בצורה ברורה וקבועה בחוק, דווקא את זה השארנו יותר לשיקול דעת של המוסדות כיוון שמדובר בהכשרה מעשית.
יש כאן הארכת לימודים – סטודנט שעושה כמות משמעותית של מילואים יוכל להאריך את הלימודים שלו בשני סמסטרים, ללא תשלום.

יש כאן קביעה של מועד נוסף לכל סטודנט שעושה מילואים, ואפילו לא הרבה מילואים.

בסך הכול אני חושב שהכללים שעומדים להיות מאושרים בישיבה הקרובה של המל"ג הם כללים טובים, הם בהירים הרבה יותר מאשר היה עד עכשיו, הם נעשו בשיתוף יד ביד עם התאחדות הסטודנטים וגם תוך שמיעת המוסדות, וזו למעשה הבשורה שאני יכול להביא היום לוועדה.

תודה. בבקשה.

שחר עבוד, יושב-ראש אגודת הסטודנטים, בית ברל. אני מייצג שני סוגים של מוסדות שהם פחות מדוברים פה. האחד הוא מכללות לחינוך שבעצם נמצאות גם תחת פיקוח נוסף, ושנית, מכללות יותר קטנות. יכול להיות שור"ה עושה דברים נהדרים, האוניברסיטאות עושות פעילות ענפה גם בזכות האגודות וגם בזכות המוסד עצמו, צריך להבין שזה כמעט לא מגיע, או לפחות מגיע בצורה אחרת, למכללות היותר קטנות. שם זה הרבה יותר תלוי-רצונו הטוב של הדיקן, רצונו הטוב של המרצה, והרבה פחות נמצא בסיטואציה שיש פעילות ברורה שהיא מחייבת.
צריך לראות איך אנחנו עושים את המהלך כדי להחיל את זה גם על אותם מוסדות.

האם ור"מ כאן? ועד ראשי מכללות.

הם מוזמנים.

לגבי המכללות לחינוך באופן ספציפי, צריך גם להבין שאם מחילים עליהן חוקים כמו שחלים אצל ור"ה, עם 0.8, צריך לתקצב את זה. המכללות לחינוך שחוקות תקציבית גם ככה. להגדיר להן נגזרות שהם לא יוכלו לעמוד בהן – שוב, מי שבסוף יממן, זה יחזור מהסטודנט.

תודה. משרד החינוך, האם יש סיכוי לכך שיחשבו בכל המכללות שנמצאות תחתכם את העניין של המילואים כחלק מ-20% היעדרות?

אני בהחלט חושב שכן. דיברתי עם שחר על ההערות שלו בישיבה הקודמת – ישבנו פה בשבוע שעבר – הוא הזכיר אז את העבודה המעשית, אני חושב שנדב הזכיר את זה גם עכשיו בתקנות החדשות של המל"ג.

קטגורית, אנחנו רואים בהכשרה המעשית כחלק מהלימודים של התלמיד, כחלק מהקורסים שהוא עושה ואנחנו נהפוך את העולם כדי לסייע להם גם בתחום הזה של העבודה המעשית, כמו שנעשה הדבר – נכון, שחר צודק שהנושא התקציבי במכללות קטנות הוא נושא בעייתי כדי להעמיד מרצים שיחזרו על החומר עם הסטודנטים הללו, אבל יש דרכים נוספות.
כפי שהצגתי כאן בוועדה מכתב ששלחנו לשר החינוך – המכללות לחינוך באופן קטגורי עושות הכול כדי לסייע לסטודנטים. אני מכיר תודה לנציג של בר-אילן שזימן לידינו את המסמך הזה ואני חושב שנפיץ אותו לכל המכללות ונבקש בהתאמה שיאמצו עקרונות שמתאימים למכללות.
נכון שהוא שמוסד קטן, שברובו הגדול מורכב מתלמידות ולא מתלמידים – והתלמידות לא עושות מילואים בהיקפים כאלה גדולים – בוודאי לא צריך להעמיד בעל תפקיד כמו באוניברסיטת בר-אילן, אבל מדובר על אותם מקומות בהם יש בנים ויש משרתי מילואים.

אדוני, לפני שאתה זורק כאן דברים אני מציע לך שתפנה - החוק מחייב בכל מוסד שיהיה נציג קבילות סטודנטים שהוא אחראי על חוק זכויות הסטודנט.

בוודאי, אני בהחלט מסכים.

לא צריך להגיד שאתה לא חושב, כי יש חוק. אי-ביצוע של עניין זה זוהי עבירה על החוק. משרד החינוך לא רוצה להיות עבריין, נכון?

אני בהחלט מסכים.

יהיה לך בן אדם בכל מכללה מטעם הסטודנטים שאחראי על כל אותן סוגיות שקשורות לחיים הסטודנטיאליים – אם יש אגודה, אזי האגודה יכולה לספק – אבל בסופו של דבר זה בן אדם שמרכז את כל הפניות שקשורות לחוק זכויות הסטודנט.

לסיכומו של עניין, אנחנו מקבלים על עצמנו בוודאי את כל אותם כללים שהמל"ג יפרסם אותם, אבל יותר מזה, אנחנו נבוא בדברים עם נציגי אגודות הסטודנטים של המכללות להכשרת מורים ונשתדל לשמוע מהם. פעם ראשונה שמעתי משחר בשבוע שעבר שיש איזו בעיה עם העבודה המעשית במוסד מסוים, דיברתי עם נשיאת המכללה הזאת, היא אמרה לי שהדבר לא הובא לידיעתה, וזה חריג שבחריגים שסטודנט יצטרך להשלים שנת לימודים כתוצאה מפספוס עבודה מעשית.

תוציאו חוזר מנכ"ל לכל המכללות, מה הבעיה.

אנחנו בהחלט נעשה את זה.

תוציאו חוזר מנכ"ל שמבהיר חד-משמעית שהיעדרות בעקבות מילואים או כל הנושא של היריון – גם זה נמצא בחוק? צריך לבדוק את זה – לא ייחשב כ-20% היעדרות.

בסדר גמור.

ור"ה, בבקשה.

רציתי להוסיף בעקבות הדברים של נדב שאנחנו בהחלט מברכים על הכללים, אנחנו עושים אותם בשיתוף פעולה עם המל"ג ואנחנו ניישם אותם.

בסופו של דבר אנחנו גם אחראים לכך שמי שיוצא עם תואר, הוא ראוי לתואר. זה צריך להיות אינטרס של כולנו ואי-אפשר לבוא ולהגיד – אוקיי, נדלג לו על הכשרה, הוא היה במילואים. אנחנו אחראים על האיזון העדין הזה והחשוב בין הדרישות של האקדמיה לבין אותן דרישות חשובות של המדינה, כמו מילואים, ואנחנו חייבים לקחת בחשבון גם את ההכשרה שאנחנו אחראים לה בסופו של דבר.
שנית, אני חושבת שיש פה קצת התעלמות מאותו סטודנט שיוצא למילואים – יש לו גם בעיות כלכליות, לפעמים הוא נדרש לעבוד, ואי-אפשר להטיל את כל דגש הסיוע לאותו סטודנט רק על המערכות להשכלה הגבוהה כי אם אותו סטודנט גם יוצא למילואים וגם צריך לעבוד לילות כדי לפרנס את עצמו, גם אין לו איפה לגור כי הדיור מאוד יקר, כל הדברים האלה - - -

זה לא קשור. כולנו פה גם עשינו מילואים, גם עבדנו וגם למדנו, וסיימנו, אלא אם יש איזשהו מקום היכן שיש ילדים שלא עושים מילואים, לא עובדים.

לא, אבל כשסטודנט לא נמצא חודש בלימודים, הוא גם לא נמצא חודש בשאר המערכות, וההשלמה היא בעייתית.

את המצב הכלכלי של הסטודנטים אנחנו מכירים, בעקבות כך יש גם חקיקה, בעקבות כך יש גם ניסיונות לבוא ולשפר את המצב – נותנים מלגות, נותנים מענקים, נותנים סיוע, נותנים כל מה שיכולים לתת.

מכלול אחד, אבל בסופו של דבר אי-אפשר להתעלם.

אני מציע שכל אחד ידבר בשם הגוף שהוא מייצג. אני חושב שהיום יש אפשרות לאוניברסיטאות וגם למכללות – דרך אגב, מכתב חריף מאוד לוועד ראשי המכללות שהם לא כאן – לבוא ולקבוע מנגנונים שהם הרבה יותר מסודרים מבחינת הטיפול בסטודנטים, ולעשות את זה גורף. לא בעברית ככה, בבר-אילן ככה ובחיפה אחרת.

אם המל"ג מפרסם - דרך אגב, אני לא מקבל את כל הסוגיה הזאת של משרד המשפטים כי זה היה סיכום בינינו כשהחוק חוקק – שהמל"ג תביא את כל הפירוט הפנימי, אחר כך זה ייכנס לכל המוסדות. בסופו של דבר כל הפירוט הזה נתקע בגלל משרד המשפטים.

אין בעיה, אם אתם לא מצליחים להסתדר עם משרד המשפטים, תבואו אלי ותגידו – לא הסתדרנו, אני מגיש את זה כחוק כי זו היתה התניה שלכם כדי לעשות את זה קצת יותר רחב בהיבט קבלת ההחלטות, סיכמנו שייקבעו כללים.
אותו דבר היה בסוגיה של סטודנטיות בהריון – אותו סיכום, אותן הסכמות.

זה נפתר.

אם משרד המשפטים בא ותוקע את זה מצד אחד – אין בעיה, יש לי פתרונות, אבל חבל שאתם לא באים להגיד לי. חבל שאתם עושים מהלכים שכביכול באים על חשבון הסטודנטים בלי להתייעץ עם המחוקק שביקש מכם לעשות את הדברים האלה. הרי חוקים חוקקו על-ידינו, אנחנו ביקשנו – אתם ביקשתם את הסמכות, קיבלתם אותה, אבל בסופו של דבר אתם נמצאים במשא ומתן פנימי שבא על חשבון הסטודנטים, זה לא מקובל.
אם יש בעיה, לפני שאתם באים ועושים כל מיני קיצוצים מבחינת מה שקבעתם, תבואו למחוקק ותגידו – יש לנו בעיה עם משרד המשפטים, משרד המשפטים תוקע לנו מקלות בגלגלים, לא יכולים להתקדם, אנחנו נדע לטפל בהם. תאמינו לי שעד היום לא היתה שום בעיה, טיפלנו בכול ואני גם לא ממליץ להגיע לכאן ולעסוק ב"מסחרה" של כמה כרטיסי צילום מקבל סטודנט כזה או אחר, אבל בסופו של דבר אני כן יכול להגיע לרמה הזאת אם אני יודע שזה נותן מענה.
אני חושב שזה תפקידכם להילחם על הסוגיה הזאת. זה תפקידכם כי אתם מייצגים פה את מערכת ההשכלה הגבוהה. התאחדות הסטודנטים, זוהי גם בעיה שלא דיווחתם לי על כך, יש לכם שני נציגים במועצה להשכלה גבוהה. דבר כזה קורה, אתם ישר צריכים לדווח לי על כך. שני נציגים יושבים, בונים כלים, באים וחותכים לכם אותם. זה באחריותכם.

לפי מה שאני יודע, אגב, לא יחתכו אותם.

אנחנו סיימנו את הנושא של סטודנטיות בהריון לשביעות-רצון כולם ואנחנו גם נסיים את הנושא הזה. אני חושב שהנוסח שיעלה עכשיו על שולחן המל"ג הוא נוסח מצוין בסופו של דבר.

האם אפשר לראות אותו?

בבקשה.

שמי נעמה, סגנית יושב-ראש האגודה בחיפה. כולם מדברים פה על האוניברסיטאות – אני אומנם נציגה של אוניברסיטה, אבל המצב הוא די טוב בכל האוניברסיטאות. אצלנו גם יש נטסטיקים, ולא משנה למי יש יותר, זה לא העניין. הנטסטיק הוא איזשהו צ'ופר של סטודנט ולא על זה אנחנו מדברים.

יש נקודות חשובות שצריכים ליישר איתן קו לגבי כל המוסדות תחת ההשכלה הגבוהה במשרד החינוך. זה לא הגיוני, אלה ערכים שאנחנו משדרים. כל פעם אנחנו מגיעים לפה וחוזרים כמה צעדים אחורה משום שיש כמה מוסדות שלא עומדים בזה. אנחנו כבר מתקדמים, אנחנו כמה שנות אור קדימה, וזה באמת נכון – האוניברסיטאות כולן במצב מצוין, אין מה לדאוג, באיזשהו מקום כדי שנקדם את הדברים וניקח את הנקודות כמו שעכשיו אני רושמת לעצמי – הכשרה מעשית וכו', כי יש שם בעיות – אבל צריך לעשות איזשהו איפוס כללי, יישור קו. דברים כמו השלמת חומר, שיעורי עזר, דברים בסיסיים ביותר שיהיו לכולם עד סטטוס מסוים, איזשהו דד ליין, ליישר פה קו, לסיים הכול ולהמשיך קדימה. כל הנקודות היותר קטנות צריך לפתור פרטנית פר מוסד.

אוניברסיטת בן-גוריון, בבקשה.

תודה. אני קצין מילואים, עושה בממוצע 90 יום בשנה. אני בחרתי במיוחד אוניברסיטה במרחק 20 דקות מהבסיס כדי שאני אוכל לעשות מילואים – אני מכיר את כל ההטבות והזכאויות – ולא הכול רע, לא כולם נפגעים משירות במילואים, ואני עכשיו רכז מילואים באגודה אצלנו.

אגיד שני דברים. ראשית לגבי המקצועות הדרושים בשוק.

לא קשור לדרושים בשוק. בשוק יכול להיות שאנחנו נדרשים להוראה של תנ"ך או מתמטיקה או לכלכלנים. אני מדבר על קושי של מקצועות כאלה ואחרים, שכנראה שם יש פגיעה שהיא יותר חמורה.

דיקן הסטודנטים באוניברסיטת בן-גוריון פנה למקבילו בקמל"ר – מפקדת קצין מילואים ראשי – ובדקו אפשרות לגבי פטור מסוים למקצועות הבריאות, לסיעוד, היכן שבאמת דרושים אנשים בשוק. תשובת הצבא היתה – אני לא בקי בפרטי השיחה ביניהם – אבל הצבא לא יכול היה לאפיין את זה, לא יכול היה לסמן את האנשים האלה ספציפית.

זה לא התפקיד של הצבא.

נכון.

אם כבר נלך על הסוגיה הזאת ואם נקבע הצעת חוק בכיוון הזה, מי שיחליט על המקצועות זו תהיה הממשלה.

נכון. מה שאני מנסה להגיד הוא שהדיון הפנימי בין הצבא לבין האוניברסיטאות זה לא הכיוון.
דבר נוסף לגבי ה-One Stop Shop שדיברנו עליו, משרדים אחודים. אנחנו בבן-גוריון התחלנו למעשה לפני שבועיים פיילוט בעניין הזה – בהנחיית הנשיאה, בתמיכה צמודה של דיקנט הסטודנטים – אבל תחת קורת הגג של אגודת הסטודנטים. אנחנו עכשיו מאפיינים ובונים את זה, ובעיקר אני ממליץ פה לנציגי האוניברסיטאות והמכללות לאמץ את המודל הזה, בינתיים זה תופס כיוונים מאוד חיוביים.

תודה.

שלום, אני שלומי מהאוניברסיטה העברית, רמ"ח אקדמי, אני אחראי כל נושא המילואים מטעם האגודה. רציתי להעלות סוגיה שלילי נגעה בה קודם ולא שמעתי את תגובת קמל"ר על זה – כל נושא הולת"ם.

אנחנו באמת מקבלים הרבה פניות של סטודנטים שפנו לולת"ם ולא קיבלו התייחסות, לא קיבלו דחייה. יש תחושה שולת"ם זה גוף שאם לא מדובר במקרה היבש של 21 יום – שלפי חוק המילואים חייבים לתת דחייה או ביטול המילואים – בעצם ולת"ם לא דוחה ואין להם שום אמירה בנושא.

מה שקורה הוא שאם הסטודנט מגיע למפקד שלו, יהיה לו יותר קל להשיג את הדחייה הזאת. זה יוצר תחושה שאין טעם לולת"ם, אז כן היינו שמחים לשמוע את התגובה של קמל"ר על כך.

דבר נוסף, בנוגע להצעה שאתה העלית. אני לא מדבר פה בשם האגודה שלנו כי אנחנו צריכים לבדוק את הנושא. אני כן חושב שיש הצעה טובה, אני רק חושב שזה מאוד בעייתי להגיד שיש מקצועות שהם יותר קשים.

אני אסביר. אם אתה צריך להיות במעבדה, וחלק מההתמודדות שלך זה שעות מעבדה – עלות המעבדה לכל מוסד זה משהו מטורף – אם פספסת מעבדה, כמובן להפעיל את המעבדה בשבילך אישית זה כמעט בלתי אפשרי, זה שונה מכך שיש מקצועות עיוניים שאתה צריך לקרוא מאמרים ומסמכים וספרים, אתה יכול להשקיע, דוחים לך את המבחן ובשבועיים האלה אתה משלים את החומר העיוני. יש שוני.
אני למדתי גם הוראה, גם מדיניות ציבורית וגם הנדסת אלקטרוניקה. אני יודע מה זה להפסיד שיעור בפיזיקה קוונטית למול הפסד שיעור בפסיכולוגיה לגיל הרך. יש הבדל עצום. כאן אני יכול לקרוא את המאמר.

בכל מקרה אני אומר שלפי דעתי, לפני שבדקנו את כל הנושא, אני חושב שזה רעיון שכן אפשר לדבר עליו, זה כן יכול לפתור כמה דברים.

דבר נוסף שאני רוצה להבהיר הוא בנושא "תוכנית הכוכבים". העלויות של "תוכנית הכוכבים" הן מעל 100,000 שקלים בשנה, זה משהו שהאגודה משלמת לבד. אני כמובן מאוד מעריך את האוניברסיטה והם כן עוזרים, אנחנו עובדים בשיתוף פעולה, אבל כן היינו שמחים שזה היה תקציב שגם מגיע מהאוניברסיטה.

כן, אבל אתם יזמתם את התוכנית.

נכון. אנחנו יזמנו את התוכנית אבל זה עונה על צורך. "תוכנית כוכבים" נותנת מענה לשיעורים פרטיים, לשיעורי עזר – גם לתחומים אקדמיים וגם לתחומים שונים. הסטודנט יכול לבחור מה הוא רוצה, זה נותן את המענה לכל הדברים האלה.

אני רוצה להוסיף על הדברים של שלומי בנושא ולת"ם לצה"ל. יש שתי נקודות שצה"ל צריך להשתפר בהן, אני מטפלת באמת בהרבה פניות. אחת, אתם עדיין עובדים רק עם פקסים, זה מאוד מקשה על הסטודנטים לפנות אליכם, לדבר אתכם בפקסים בלבד.

זה גם לא ירוק.

דבר שני שבו אתם מקשים על הסטודנטים – עד לא מזמן, עד שנה שעברה, היתה לכם מערכת באינטרנט שבה הם יכולים לבדוק את מצב הוולת"ם שלהם, וכבר אין. זה אומר שהם גם חייבים להתקשר אליכם כל הזמן וגם לשלוח לכם פקסים, צריך להתקדם הלאה – אם אנחנו מדברים על להקל על הסטודנטים, ללכת לקראתם, לחסוך להם זמן, גם צה"ל מהמקום שלו צריך לעשות את ההתקדמות הזאת.

בהקשר הזה אני יכול להגיד שנגישות מידע – גם ברמה הזאת וגם ברמות אחרות – זה פרויקטים שהתחילו בצבא לפני שנה ונעצרו עקב בעיות תקציביות. עכשיו זה חוזר חזרה לשולחן אבל ייקח זמן עד שיניעו זאת שוב לחזור לעבודה.
בשורה התחתונה, כשוועדה מתכנסת לעסוק בולת"ם, היא לוקחת בתור עדיפות ראשונה, בתור חוות דעת ראשונה את דעת המפקד. המפקד עומד עם פלוגה של 100 חיילים, גילאים משתנים, הוא צריך לשים את אותו סטודנט מול אדם עם שלושה ילדים בבית ואישה שגם עובדת משרה מלאה, ולהחליט למי יותר חשוב לצורך העניין לקצץ את ימי המילואים, או לא. לכן חוות דעת המפקד היא זו שתקבע ב-90% מהמקרים. ב-10% מהמקרים, אם תוכח אטימות בלתי נתפסת של אותו מפקד, אז כן, הולת"ם באמת ייתן תשובה חיובית מבחינת הסטודנט, לקצץ.
אני יכול להגיד שמבחינתי, ברמה האישית הפלוגתית, בן אדם שהיה סטודנט, בן אדם שהיום הוא אבא לשני תינוקות קטנים, אין ספק שקשה מאוד לקחת את המידע הזה, אבל כן, הסטודנט בסופו של דבר הוא כן זה שייפול עליו יותר עומס מאשר אנשים שנמצאים בתקופות אחרות של חייהם.

לא הבנתי אז מה המטרה של ולת"ם. אם גם ככה זה נסגר מול המפקד, למה לסבך ולהעביר את זה דרך פקסים? אתה אומר שב-90% המפקד קובע.

אני מסכים אתך. הסיבה היא ה-10% האלה. ב-10% האלה באמת מוכח שאותו מפקד הוא בן אדם אטום, לא התייחס לעובדות בשטח, וכך נותנים מקום לפנייה בכל מקרה.

תקבעו מנגנון ערר. למה להפעיל את כל המערכת? תעשו מנגנון ערר – שהכול יעבור דרך המפקדים, ואם יש בעיה, יהיה מנגנון.

זה קורה גם ככה. המפקדים מבקשים מהחיילים לא לפנות לולת"ם. הרי אנחנו לא פונים בדרך כלל לולת"ם. בתור קצין בעצמי – לא פונים בדרך כלל לולת"ם. כשאותו סטודנט מרגיש צורך או חייל מרגיש צורך, הוא גם פונה לולת"ם. שוב, בדרך כלל בסוף המפקד יקבע.

רבותי, אני חושב שמיצינו את הדיון. אני קודם כול מבקש מצה"ל להפעיל את המערכת שמקלה על הסטודנטים בצורה המהירה ביותר. זוהי מערכת שהיא מערכת אינטרנטית, שהיא באמת נותנת מענה, והגיע הזמן שתרדו מכל הסיפור של "מסמכיאדה". כבר מזמן כל הגופים הממשלתיים יוצאים מזה, הכול באינטרנט והכול נמצא שם. אפשר לעשות זאת בצורה מהירה ולפשט את כל הסוגיה הזאת.

שנית, אני מבקש ממשרד החינוך להוציא חוזר מנכ"ל ברור לכל המוסדות להכשרת מורים בסוגיית המילואים – כל נושא היעדרות הסטודנטים המשרתים במילואים לא ייחשב כ-20%. דרך אגב, אני מקווה שבאוניברסיטאות ובמכללות הדבר הזה לא קיים, לא שמעתי מישהו שמעיר על הסוגיה הזאת. לפי הבנתי מדובר רק על משרד החינוך.

חשוב לי להגיד לגבי הסוגיה הזאת, אמרתי זאת בהתחלה– יש פה סביב השולחן נציגות מאוד יפה יחסית לאוניברסיטאות.

אבל זה נאמר כבר. אנחנו מוציאים מכתב גם למכללות.

גם למה"ט וגם למכללות הלא מתוקצבות כי שם אנחנו כן מזהים בעיות.

דבר שלישי, אנחנו מבקשים לקבל את מה שבניתם מבחינת הכללים לביצוע של חוק הטבות לסטודנטים במילואים, גם לסטודנטיות בהריון.
אני מבקש – לפני שאתם הולכים לאיזשהו משא ומתן עם משרד המשפטים או אתם הולכים לצמצם, אנא העבירו זאת לוועדה, אנחנו נראה מה אנחנו יכולים לסייע, להביא את זה באותה צורה שאתם כביכול בניתם את זה מלכתחילה.
דיברנו על רוב הנושאים. בנושא הצעת חוק אני אחשוב, נראה אם זה ישים. אני הייתי גם מציע, רבותי, שכל אותן פניות – נקודתיות, פניות שיכולות להיות כדוגמה – תתחילו להעביר גם אלינו, כי באים לפה וזורקים דברים באוויר. אני צריך לדעת ספציפית – כמו שנאמר על-ידי הסטודנט, באתי וחישבו לי את זה 20% היעדרות. אלה דברים שהם ספציפיים.
יותר מדי אנחנו עוסקים כאן בדברים כלכליים. אם יש דברים שהם ספציפיים, שאפשר להגיד- רבותי, יש צורך בהתערבות, אנחנו גם יכולים לכנס פה דיון. אין שום בעיה, אני כל הזמן שומע – לא מספיק, לא מספיק – אבל כולם מסתובבים סביב אותו נושא. פה אומרים שהאוניברסיטאות נותנות מספיק, מכללות פחות – שוב, הכול יותר מדי מעורפל. תביאו דוגמאות, ושוב ברכות לכל המילואימניקים לרגל יום המילואים.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 10:40.>