PAGE
14
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
22/05/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 248>
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום שלישי, א' בסיון התשע"ב (22 במאי 2012), שעה 9:15

<הקשר בין ירידת עולים מישראל לזהותם היהודית והישראלית – במסגרת יום הזהות היהודית.>

חברי הוועדה: אברהם מיכאלי – מ"מ היו"ר
זבולון אורלב

חיים אמסלם

דניאל בן-סימון

חנה קורן - מנהלת אגף בכיר עידוד עלייה ותושבים חוזרים, המשרד לקליטת עלייה

דוריס קריאף - ממונה ארצית תעוד וזכאות, המשרד לקליטת עלייה

אדם טסמה - מנהל תחום מורשת ישראל, המשרד לקליטת העלייה

אורטל חכשור - עוזרת הדובר, המשרד לקליטת העלייה

ילנה איזנשטיין - רכזת תפוצות, משרד ההסברה והתפוצות

סא"ל כרמית נפתלי - אכ"א - רע"ן עלייה והשתלבות, משרד הביטחון

ניל גילמן - מנהל קשרי עולים במערך דוברי אנגלית, הסוכנות היהודית

חומי נובנשטרן - סמנכ"לית המועצה לשימור אתרים

רחל כהן - יועצת למועצה לשימור אתרי מורשת בישראל

ניר ורגון - מיזם צהר לחקיקה

הרב ד"ר דב מימון - עמית בכיר, המכון למדיניות העם היהודי

אסתר בלום - מנהלת פרויקטים, מועצת ארגוני עולים

אבי זעירא - מנכ"ל "מכון שיטים"

אלימלך פרייבסקי - "מרכז שורשים"

יהודה לביאן - סטודנט לפוליטקה ותקשורת, מכללת "הדסה"

שירה גרשוני - סטודנטית לפוליטיקה ותקשורת, מכללת "הדסה"

שירה לורקט - סטודנטית לפוליטיקה ותקשורת, מכללת "הדסה"

דיויד ורוצ'רינסקי - סטודנט לפוליטיקה ותקשורת, מכללת "הדסה"

דנה גורדון

ר.כ. – חבר המתרגמים
<הקשר בין ירידת עולים מישראל לזהותם היהודית והישראלית - במסגרת יום הזהות היהודית>

הנני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. היום ראש חודש סיוון, תשע"ב, 22 במאי 2012. הנושא החשוב שנמצא היום בסדר היום, כנושא כללי בכנסת אני מבין, במסגרת יום הזהות היהודית, וועדת העלייה, הקליטה והתפוצות תדון היום בישיבה קצרה ואני מראש מדגיש – בישיבה קצרה – כי לצערנו היום סדר היום פה בבניין כל כך עמוס, שאנחנו עוברים מוועדה לוועדה, וגם הנושא הזה נידון בכמה ועדות, אז תסלחו לנו מראש שלא כולם יוכלו פה להתבטא, אבל כל הכוונה היא לשים את הנושא בסדר היום. היום אחרי הצהריים יש גם יום דיון מיוחד בכנסת בנושא הזה, ולכן יישר כוח לכל מי שיזם ולכל מי שדחף לקיום הנושא החשוב הזה, הנושא של הקשר בין ירידת עולים מישראל, לזהותם היהודית והישראלית. זה נושא חשוב שבעצם כל מי שעבר פה את החוויה של העלייה יודע, במיוחד מהמדינות של ברית המועצות לשעבר, ואין ספק שהרקע היהודי שכל אחד הביא איתו משם, גם דחף אותו להגיע לארץ וגם עזר לו לחזק אותו איך לשמור פה על הקשר שלו עם הארץ, עם ארץ ישראל, שאני אחד שבא משם. ונכון שיש חלקים שונים, נניח מברית המועצות לשעבר, ששם שמרו יותר יהדות או פחות יהדות. הזהות היהודית של כל יהודי ברוסיה לפני 200 שנה הייתה שונה מאשר לצערנו, בשלטון הקומוניסטי, שהם עקרו את כל הקשר היהודי עם היהודים, ולכן כל מי שהגיע לארץ עם קשר כזה או אחר, יתבטא הקשר שלו עם הארץ.
זבולון, מכיוון שאני מבין שאתה עובר מוועדה לוועדה, אני אתן לך לפתוח בכמה מילים. אנחנו הודענו שהיום הישיבה היא פה קצרה, כי יש כמה וועדות וגם בערב יש דיון מיוחד במליאה. בכבוד, זבולון.

תודה רבה. אני רוצה קודם כל לפתוח בשבח האכסניה ולהודות ליושב הראש הקבוע, שהסכים לשים את הנושא על סדר היום וכמובן ליושב ראש הישיבה שלנו, חבר הכנסת אברהם מיכאלי, שידיו רב לו בכל מה שקשור ברגישות והבנה בחיוניות של הזהות היהודית.
אין ספק שהמנוע היהודי הפועם בלב העם, הוא זה שמביא את העם היהודי למדינת ישראל. הבעיה היא שיש התקף לב והמנוע הזה משום מה מפסיק לעבוד, אז זה אולי יסוד הירידה מן הארץ, של אנשים שהם יהודים. ולכן זה לא מספיק רק לשאת את האישור הפורמאלי בתעודת הזהות או בדרכון שאדם הוא יהודי, אלא צריך שמאחורי הדבר הזה יהיה תוכן מוצק, קשר יהודי עמוק, לב יהודי פועם, מתוך הנחה שמי שהלב פועם כסדרו ואין התקף לב, הקשר של אותו אדם לארץ יהיה קשר מוצק.

אני חושב שלוועדה הזאת יש תפקיד חשוב מאד בסוגיה הזאת ולכן אני מאד מאד מודה לך, אדוני יושב הראש, שבמסגרת יום הזהות היהודית, שזו שנה שנייה שאנחנו יוזמים את היום הזה שהוא יום ארוך, יתקיים בכמה ועדות, לאחר מכן באודיטוריום ולאחר מכן במליאה, בהצעות לסדר יום. אנחנו מאד מאד מקווים שאנחנו מחזקים את אחד מהיסודות החשובים של זהות של מדינת ישראל כמדינה יהודית, כמובן גם דמוקרטית, אבל היום אנחנו עוסקים בזהות בעוגן היהודי, ואני מאחל לכם דיון פורה. תודה רבה לך אדוני.

תודה לך זבולון, תודה על היזמה ותודה על הליווי שלך במשך היום פה בוועדות. כפי שקודם אמרתי בכמה מילים, מכיוון שפה ראיתי שהנושא הוא קשר של העלייה והעלייה היא באמת ממדינות שונות ובמיוחד אנחנו בעשורים האחרונים קלטנו פה כמיליון עולים מברית המועצות. יהודי ברית המועצה הגיעו לפה, אמרתי, עם מטען כזה או אחר, כל אחד לפי המדינה והמקום שמשם הם הגיעו, והמוטו של יהודי ברית המועצות ברוב המקומות היה – אם אשכחך ירושלים, תשכח ימיני. זה היה המוטו שליווה אותנו, ואנחנו לאו דווקא בחתונות ובשמחות הזכרנו את המספר המפורסם הזה, אלא בהרבה מאד מובנים.

לפני כמה ימים ציינו גם את יציאת יהודי אתיופיה בהר הרצל, יום הזיכרון הממלכתי. וגם יהודי אתיופיה, בשבילם ארץ ישראל התבטאה קודם כל בירושלים. ירושלים זאת הייתה השאיפה להגיע אליה, ואכן באמת היהודים בכל המדינות, אני אומר גם מדינות המערב שמגיעים היום ממדינות שונות, כולם מגיעים פה בשאיפה שיגיעו לפה ובאמת ימצאו מצד אחד בית יהודי חם ומצד שני, מי שהגיע גם בחסר זהות יהודית, הם מצפים גם שאנחנו כמדינה נסייע ונעזור להם גם להיקלט בארץ כיהודים.

ואני עכשיו מתייחס לאיזו שהיא זווית שבטח אנשים פה ירחיבו גם בהמשך, לקשר של מאות אלפי יהודים, שלצערם לא זכו, בשהות הקשה שלהם בגלות, במיוחד בברית המועצות לשעבר, לקבל את החינוך היהודי. אז היום היהודים האלה באים ומבקשים – תעזרו לנו להשלים את החסר הזה. עזרו לנו, בדרך שאנחנו בארץ אמורים לקחת את זה בחשבון שלא מדובר פה ביהודים שבעצם התאפשר להם לקבל חינוך יהודי ולא רצו, אלא נמנע מהם. כדי לקרב אותם, כדי לחזק אותם, כדי שהם ישמרו על הקשר שלהם עם ארץ ישראל ועם ישראל. ואם יש נתונים שיש כבר בתוך היהודים האלה שכבר הגיעו לארץ, בשנים 1990 ואילך, כמעט 10%, זה מראה שהקשר הרופף עם הזהות היהודית, גם גורם להם לחשוב שארץ ישראל היא לא דווקא שאיפה של ארץ ציון וירושלים, אלא עוד מדינה. וכעוד מדינה אפשר לבחור גם בגרמניה, אפשר לבחור גם במדינות אחרות, שלצערנו היום קבוצה לא קטנה של יהודים מברית המועצות שלעבר חיים שם ויש קהילות מפותחות מאד במובן של קהילה.
לכן אנחנו בעצם, כוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, באמת התפקיד שלנו זה לא רק לדאוג לקליטה של עולים שמגיעים לארץ, אלא גם לדאוג לקשר של הקליטה הרוחנית שלהם פה, כדי שהם יוכלו להרגיש, גם הם וגם ילדיהם, כי אנחנו פה בעצם משליכים בהליכי הקליטה לכל מיני כיוונים שאנחנו מתמודדים עם זה במשך השנים הרבות שכבר הם נמצאים בארץ.

אני אתן לחברים שנמצאים פה, כדי שגם כל אחד מהם יביע, יתרום בראייה שלו בנושא של קשר בין עולים לישראל, לזהות היהודית שלהם בישראל, ואני מקווה שהעולים האלה באמת יתחזקו במובן הזה, ככל שניתן, כדי שירגישו פה שהם שייכים לא רק לבית, אלא לבית היהודי שבעצם בשביל זה אנחנו מגיעים מכל מיני מקומות בעולם, כדי לחיות פה. יהודים עם הבנה אמיתית שאנחנו חיים פה במדינה שלנו.

אני אתן לראשון הדוברים, נרשמו פה כמה וכמה אנשים. הרב אלימלך פרייבסקי, בבקשה. אני רק מבקש, מכיוון שאמרנו שאנחנו מוגבלים בזמן, כל אחד מדבר שלוש דקות ולא יותר, כי אנחנו מוגבלים.

כן, בבקשה.

בוקר טוב. אני מנהל פרויקטים של "מרכז שורשים", שהוא אחד מן המיזמים של ארגון צוהר. ההתעסקות היום יומית שלנו מול העולים, היא בכך שאנחנו מסייעים לעולים להוכיח את יהדותם בבתי הדין הרבניים. היום כל עולה שמגיע להתחתן ברבנות, צריך להוכיח את יהדותו וכאן חבר הכנסת אורלב דיבר על כך שאנשים לפעמים מקבלים התקף לב, אז אצלנו מקבלים התקף לב תרתי משמע, כי ברגע שהם באים להתחתן והם יודעים שהם יהודים, הילדים לעתים נולדו אפילו בארץ, או הגיעו לארץ בגיל קטן וגדלו כיהודים, צריכים להגיע לבית הדין בצדק בסך הכל, אבל צריכים להוכיח שהם יהודים, ולעתים זה משימה מאד קשה, מאחר שבעיקר במדינות ברית המועצות אנשים הסתירו את יהדותם, והיום, להגיע לחקר האמת, שאכן משפחה לפני ארבעה דורות שינתה את הלאום, למרות שכולם יהודים גם היום, זו משימה לעיתים קשה מאד, ואנחנו עושים את זה גם כאן בארץ, גם בחו"ל. אפילו יש לנו פניות מקהילות בחו"ל, כמו גרמניה, שדיברו כאן, כמו בצרפת, כמו בארצות הברית, שאנחנו נעזור להוכיח את יהדותם של האנשים שנמצאים שם, שבסך הכל הם רוצים להתחתן כאן בארץ, וזו גם תופעה מאד מבורכת.
כאשר אנחנו מדברים על אירועים משמעותיים בחייהם של העולים, אז חתונה מן הסתם זה מן האירועים הכי משמעותיים שאפשר ואם אפשר לבצע את הדבר הזה כאן בארץ, כיהודים, אז אותו קשר רופף שקיים בין היהודים מברית המועצות או מדרום אמריקה, שגם כאן קיימת בעיה עם היהדות, אז הקשר הזה מתרופף עוד יותר, וכך נוצר הניתוק. והחתונה גוררת גם את ברית המילה שאי אפשר לבצע, כי הילדים לא מוכרים כיהודים ומכאן גם בר מצווה וחס ושלום גם קבורה, שלעתים אנשים מתקשים להוכיח שהם יהודים.

ולכן, הפעילות הזאת מבורכת ואנחנו מטפלים בכ-2,000 פניות בשנה, וכל אדם שמאושר בבית דין רבני, בעצם זה לא אדם אחד, זה עוד כחמישה אנשים, בני משפחה.

איך אתם משיגים באופן מעשי, בכלים שלפעמים אין להם?

אנחנו מחפשים את הכלים האלה. אנחנו באמת מחפשים בארכיונים בחו"ל - - -

אתה יכול לחפש, אבל השאלה היא איך אתם עושים את זה באופן מעשי. כי בברית המועצות לשעבר, בכל מדינה, זה לא פשוט.

זה לא פשוט, אבל אנחנו מצליחים לעשות את זה ואכן לאתר את המסמכים בחו"ל, לאתר בארכיונים של ברית המועצות לשעבר, ולהוכיח את יהדותם, כי בסך הכל ברישומים המקוריים ברית המועצות רשמה בכל מקום באופן אובססיבי מי הוא ומה הוא. ולכן, אם אכן מדובר במשפחה יהודית, ניתן להוכיח את זה. לעתים זו משימה קלה, אפילו מדברים על 5 דקות, לעתים זו משימה שנמשכת כמה שנים ולכן חשיפה לאירוע הזה, שאת ההוכחה צריכים לעשות הרבה לפני החתונה ולא חמש דקות לפני. זה באמת חשוב וזה מה שאנחנו עושים. אנחנו פועלים לא רק במשרדינו בירושלים, אלא גם עובדים כיום עם הקהילות ברחבי הארץ, עובדים עם הקהילה באשדוד, עובדים עם הקהילה באשקלון, נכנסים לאט לאט לבתי ספר, לצה"ל אפילו, בקורסים כמו נתיב, ששם נמצא ריכוז גדול של עולים, שלעתים אנשים נמצאים כבר בדרך לגיור, ואנחנו מצליחים להוכיח שמדובר בסך הכל ביהודים, ולכן אין צורך גם לבצע את הגיור. כי בסך הכל לעשות גיור לאדם שהוא כבר יהודי זה גם קצת עוול, בטח עוול לאותה סבתא שיודעת בוודאות שהיא יהודייה.

לעתים אנחנו מצליחים להגיע ממש חמש דקות, מה שנקרא בדקה ה-90, כאשר אותה סבתא כבר נמצאת על ערש דווי, ואנחנו מצליחים להוציא ממנה את המידע הדרוש באמת כדי להוכיח את יהדותה, והיו גם מקרים כאלה.

יש לכם קשר עם שליחים שונים שנמצאים נניח בברית המועצות לשעבר?

כמובן, כמובן. אין לי יכולת אחרת לעבוד, רק ככה.

שהם מסייעים לכם אפילו שהם עוסקים בתחומים אחרים בכלל.

בהחלט, בהחלט. אם אפשר לומר, הפועלים שלנו שם בחו"ל, מאחר שלא ניתן על כל תיק לנסוע בנפרד לחו"ל, והם כן עובדים איתנו, בהחלט.

תודה רבה. ד"ר דב מימון. הרב ד"ר דב מימון, בכבוד, בבקשה. תציג את עצמך ואת מי אתה מייצג.

תודה רבה. כבוד האכסניה וכולכם. אני אמין בכיר במכון למדיניות העם היהודי, והוצאנו לפני חודשיים דו"ח די מקיף על המצב של הישראלים בחו"ל ואיך אנחנו יכולים לחזק את הזהות שלהם, כבר שהם החליטו לעזוב. אז יש לנו שני תהליכים שצריך לעשות. כמובן ככל שנחזק את הזהות היהודית פה בארץ, תהיה פחות סיבה לאנשים לעזוב, כי אנחנו רואים שאנשים שעוזבים את הארץ, בדרך כלל זה אנשים עם זהות יהודית יותר חלשה. אבל הדבר השני, הכי ברור שיש, שהזהות של הישראלים, לפחות אלה שהם לא שומרי תורה ומצוות, היא זהות לאומית. זאת אומרת זה בעיקר זהות אזרחית כזאת, שהם שייכים לישראל. כשהם עוברים לחו"ל, אז זה ממש לא נשמר. ואנחנו רואים משהו כמו 80% של נישואי תערובת של דור ראשון, אלה שיורדים למשל באוסטרליה, ואצל הדור השני זה בדרך כלל לגמרי הולך לאיבוד. ולכן יש אפשרות, וכשהם מגיעים כבר לחו"ל, וכשהם החליטו להישאר בחו"ל, תדעו לכם שפשוט רק - - -

אתה מדבר על קבוצה שהייתה בארץ ועזבה. השאלה היא אם אתה נתקלת בקבוצות עולים שמגיעים נניח ממדינות שונות, במיוחד הזכרנו קבוצה של ברית המועצות לשעבר, שהם חיים בקהילות גדולות כמו בגרמניה, כמו באוסטריה וכמו אפילו בארצות הברית, שהם בכלל לא הגיעו לארץ. אתם חקרתם גם את הנושא הזה?

אנחנו חקרנו גם את התחום הזה. בוא נסתכל על שני דברים. אחד, אנחנו יודעים שמה שקורה שכשהעולים מברית המועצות לשעבר, שמגיעים לארץ, הזהות היהודית שלהם מתחזקת באופן משמעותי ביותר. הם הופכים להיות פטריוטים, הופכים ישראלים ואנחנו כבר ראינו בדו"ח גוטמן, ש-80% מהישראלים הם שומרי מסורת בבחינה זו או אחרת, והשינוי הגדול שהיה ב-20 השנים האחרונות, שאלה שהגיעו מרוסיה ומברית המועצות, בעצם גם הם הפכו להיות מסורתיים בארץ, וזה שינוי דרסטי שמשנה לגמרי את המפה בארץ, של הזהות.

הדבר הזה, מה אנחנו רואים, שה-200,000 שהגיעו מגרמניה למשל, הם באמת התבוללו הרבה יותר ואיבדו את הזהות היהודית. לכן להגיע לארץ, הדבר הזה גורם לאנשים לחזק את הזהות, לפחות בצד הלאומי שלו. ולכן גם דרך הצד הלאומי גם חוזרים הדברים, ושני הדברים מחזקים את השני. זאת אומרת אחד הזהות הלאומית והזהות האתנית והזהות הדתית, או השייכות הדתית לאומית, הופכת שאנשים האלה מחזקים את הזהות שלהם. ברור שיש מאמר גדול שנשמע פה, שצריך לחזק את הזהות שלהם בזמן שהם בארץ. עכשיו כשהם הולכים לחוץ לארץ, כמובן שהם מאבדים לגמרי את הזהות, אלא שלא עברו תהליך של חיזוק הזהות כשהם היו בארץ, הם לגמרי הולכים לאיבוד ואנחנו לא מוצאים אצלם תהליכים של קבוצות.

התהליך של עכשיו, מה שרציתי להתקדם, זה יותר לעניין של מה שצריך לעשות. אז כשהם בחוץ לארץ, צריך לחבר אותם לקהילות ויש כלים שאנחנו יכולים לחבר אותם לקהילות, כי הם פשוט לא רואים את עצמם כקהילות. להקים גם קהילות נפרדות, לחזק את הזהות הישראלית-האתנית-הלאומית שלהם, על ידי בית ישראלי ובמקומות איפה שיש אנחנו רואים שזה דבר חזק. וגם מתחברים ליהודים שהם דוברי רוסית, ויש מאמץ שלהם, שאנחנו בתהליך של כתיבה של דו"ח על הדבר הזה, של מה לעשות עם מאות אלפי יהודים שהם דוברי רוסית, שההורים שלהם דוברי רוסית, שאנחנו פשוט לא עשינו מספיק מאמץ, גם מבחינת הקהילות היהודיות בעולם וגם במדינת ישראל, כדי לחזק את הדבר הזה.
בכל אופן יש תהליכים, יש לנו אפשרויות לחזק את הדבר הזה, ולא לאבד את הדברים ואפשר להתקדם בזה, ואני מברך על האכסניה הזאת.

תודה. אני מקבל בברכה את חבר הכנסת הרב חיים אמסלם וחבר הכנסת דני בן סימון שהצטרפו אלינו גם עכשיו.

אני רציתי לשאול שאלה דווקא את הרב דב מימון. האם המחקר שלכם ירד לפרטים ועשה אבחנה איפה הזהות נחלשה, כאלה שהמעמד היהודי שלהם מוסדר, לבין כאלה שכנראה הם עדיין נמצאים בבעיה, אולי הם יותר חשופים לאיבוד הזהות. כלומר, כאלה שהם חצויי זהות – האבא יהודי, האמא אינה יהודייה, הם אינם יהודים על פי ההלכה, הם מרגישים ישראלים, אבל בקושי הראשון, אולי הם אלה שממהרים לעזוב ומאבדים זהות. האם המחקר שלכם עמד על הנקודה הזו?

מה שאנחנו עלינו, אני רושם את הפרטים ואנחנו נבדוק יותר. מה שאני יכול להגיד שהוא די חשוב, שאלה שבאו מברית המועצות לשעבר ועזבו את הארץ, חלק גדול ביותר אצלם הם אנשים שיש להם בעיה של הגדרה דתית בארץ. אם זה מחזק את מה שמתכוון הרב חבר הכנסת, אז אכן כן, האנשים האלה הרגישו מנוכרים בארץ, הרגישו שלא כיבדו אותם, לא חיבקו אותם, והאנשים האלה בשלב מסוים, זה הדבר הגדול ביותר שגורם לאנשים לעזוב, לפני אפילו העניין הכלכלי.

תודה רבה. זה בכפוף לכך, אני התכוונתי וכך אני שיערתי. ברור שכאלה שמרגישים את עצמם כאן לא פה ולא שם, הם החוליות החלשות.

גברת חנה קורן ממשרד הקליטה, בואי תציגי לנו באמת מה המשרד עושה למען חיזוק הקשר של העולים.

אנחנו רואים בתפקידנו העיקרי, בעיקר בשני אגפים – באגף לעידוד עלייה ותושבים חוזרים ובאגף לקליטה בקהילה, אנחנו עושים פעילויות של שמירה על קשר עם ישראל. יש לנו בחו"ל, בצפון אמריקה יש לנו 14 בתים ישראלים וגם בקייב ובמוסקבה. יש לנו בכל הקונסוליות בצפון אמריקה רכזת שעוסקת בשמירה על קשר עם ישראלים, היא יוצרת להם אירועים לכבוד חגים ומועדים ושומרת אפילו יש אנשים שסיפרו לנו שהפעם הראשונה שילדים שומעים סיפור בעברית, זה באמצעות הבתים הישראלים והרכזת הישראלית שעושה את הפעילות המבורכת, נניח בל"ג בעומר ובכל שאר החגים.

אנחנו עשינו גם קבוצות מיקוד, ואנחנו יודעים שהקשר של ישראלים עם ישראל, כשנמצאים בחו"ל, הוא מאד מאד חשוב, ותמיד בראש הם יודעים והם מוכוונים, שבאיזה שהוא שלב הם יחזרו. הם יסיימו את הלימודים שלהם, יסיימו את המשימה המסוימת שהם היו שם והם יחזרו חזרה.
הזהות הישראלית בחו"ל היא כמובן, כמו שנאמר פה, זה כל הזמן לייצר את השיח ואת הדיאלוג עם אותם ישראלים, ורשימות התפוצה של הרכזות של הבתים הישראלים שלנו, פשוט הולכות וגדלות ואני רוצה באמת להגיד שגם באירופה וגם בחבר העמים, אנחנו רואים שהאנשים צמאים לקשר הזה. הקשר הזה יוצר בסופו של דבר את החיבור האולטימטיבי עם ישראל. אנחנו יודעים, אם אני אתן לך דוגמא למשל מתחילת 2012 חזרו כבר כ-1,000 עולים לשעבר לישראל, והשאר עדיין מוגדרים כעולים.

מה לגבי תכניות הלימודים שאתם כמשרד הקליטה יכולים לתרום לבני נוער עולים, שהם גם כן לא באים בדיוק ממקומות שיכלו שם לקבל חינוך יהודי כמו שהיו רוצים.

אז יש בתוך האגף הבכיר לקליטה בקהילה, סדרה שלמה של תכניות שמעשירות את הילדים שמגיעים, בעיקר בתכנים האלה. נמצא פה איתי אדם שאחראי על הזהות היהודית בקליטה בקהילה. אתה רוצה להגיד כמה מילים?

כן, אפשר?

כן, כמה מילים. תציג את עצמך לפרוטוקול.

אוקי. אדם טסמה, מנהל תחום מורשת של משרד הקליטה. כאגף קליטה וקהילה אנחנו מפעילים מגוון תכניות בנושא של זהות יהודית ומורשת ישראל, כאשר המטרה, הרעיון העיקרי של הפעילות הזאת, לחזק ולהעצים את מרכיבי הזהות היהודית של אוכלוסיית וקבוצת העולים, והעניין הזה התחיל לפני כשנתיים כפיילוט. התכנית מופעלת באמצעות משרד הקליטה, הוא זה שמממן אותה, אבל היא מופעלת על ידי חמש-שש עמותות שעוסקות בתחום הזה.

איך אתם מגיעים בפועל לבני נוער?

איך אנחנו מגיעים - אז המענה שאנחנו נותנים הוא על כל חתך קטגורית גיל. זאת אומרת בבתי ספר, סטודנטים ובקהילות. כל עמותה, מתוך 6 העמותות, לא ציינתי את השמות שלהם, שש העמותות שעובדות בתחום הזה, יש עמותות שמתמחות ספציפית רק בבתי ספר, במסגר הפורמאלית. זאת אומרת יש להם שעה במערכת, נכנסים לבית הספר, כמובן באישור של משרד החינוך וכמובן אוכלוסיית הסטודנטים גם כן. והכי חשוב מבחינתנו, בנוסף לילדים, הילדים איך שהוא הם נחשפים במסגרות, אני מאמין במהלך החיים שלהם הם ייחשפו, ואנחנו לא נאבד - - -

יש היום מועדוניות שבני הקהילה נניח מפוזרים בהן בכל הארץ. אתם מצליחים כמשרד הקליטה גם להיכנס לתוך המועדוניות של המתנ"סים?

בני הקהילה האתיופים?

בני הקהילה האתיופית, כן.

לא יודע מה להגיד לך בתחום הזה, כי - - -

יש שם חסר בתוכן של תכניות ולכן כשאנחנו באים לבקר כוועדת עלייה שם, תמיד אומרים לנו - אין לנו הרבה מה לעשות במועדון, אז יוצאים החוצה ונעמדים על הברזלים. השאלה היא, אם אלה דברים שיכולים לבוא וליזום כדי לתת להם זמן כבר כדי לא לעמוד ברחוב ולהיות במועדון.

תראה, אז כנראה הדבר הזה באמת - - -

אנחנו מממנים גם חלק מהמועדוניות האלה, אז מן הסתם יכולה להיות לנו שליטה בזה.

צריך לבחון את הסוגיה הזאת, כי מגיעים לבני הנוער עצמם, וזה מה שמעניין. הם מבקשים שייתנו להם את ההזדמנות, אם כבר הם נמצאים שם בשעות האלה שהם לפעמים גם לא רוצים להיות בבית בשעות האלה, הם רוצים להיות במועדון הזה, אז לתת להם את התוכן הזה כדי שיוכלו לצאת משם גם עשירים במובן התוכני של השעות האלה.

אני מאמין שכן.

חבר הכנסת בן סימון, בבקשה. אנחנו מוגבלים בזמן, לכן אני ביקשתי - - -

מה הזמן, אדוני יושב הראש?

עד רבע לעשרה.

רבע לעשר? זהות יהודית - זה מה שמגיע לה?

דני, היום מקיימים את זה בכל הוועדות ולכן התפזרו פה.

אני יודע, אני רק רוצה לזרוק איזה אתגר, שמעתי את הרב מימון. אני רוצה פשוט לומר משהו שאולי יסתור מעט. הזהות היהודית היא לא הבעיה. רוב האנשים שאני פוגש, הישראלים שעזבו את הארץ, מאמצים את הזהות היהודית בחו"ל, הרבה יותר חזק מאשר פה. הם יותר יהודים ממני. הם חיים באווירה יהודית שהלוואי והייתה להם פה, וזאת לא הסיבה. הם לא נוטשים את היהדות, חסרה להם החוויה הישראלית. ואני פה שם גבול קר בין שתי החוויות האלו, כי אני חזרתי מקנדה עכשיו, אני נוסע לאירופה וזה, הם יותר יהודים ממני מבחינת הזהות שלהם. הם עזבו את הארץ, אבל לא נטשו את היהדות ולא נטשו את הזהות היהודית, לפחות כפי שהיא קיימת פה. מה שכן, היו פה כל מיני תקריות שקשורות לחוויה הישראלית, גם לכלכלה וגם לתעסוקה, וגם לחוויות בלימודים למיניהם וכל זה, שגרמו להם לנטוש את החוויה הישראלית, אבל לחזק ולהעצים את הזהות היהודית.

זאת אומרת, אני כופר בעניין הזה שהירידה מהארץ או העזיבה של ישראל, נובעת מהיחלשות הזהות היהודית. ההיפך. הזהות היהודית קיימת והיא חזקה לפעמים יותר ממה שצריך בעיני. כאילו, אתה חי באנגליה, תשמור, תהיה קצת אנגלי וקצת יהודי. אבל לא יהודי פול טיים, נגיד בפריס או בסאנסט, להיות כאילו אתה יהודי במאה אחוז. לכן אני אומר, צריך לראות פה את העניין הזה. זה לא צמצום הזהות היהודית. יש פה בעיות אחרות שגורמות להרבה מאד אנשים, ואני קורא אצל חבר העמים. מעניין אותי לדעת, אלה שעזבו – הם במעמד כלכלי יחסית גבוה שלא מצאו את מקומם פה והלכו, חזרו למוסקבה וחלקם חזרו ללנינגרד או לסנט-פטרסבורג, כדי למצוא מענה לתעסוקה שלהם. אז לכן אני אומר, זה לא צמצום הזהות היהודית. היא קיימת, היא חזקה, היא מעולם לא הייתה יותר חזקה. די לראות באירועים שקשורים ליהדות ולימים האלה - הם כל כולם בתוכנו, ולכן צריך למצוא הסבר אחר לעניין הזה של הירידה או החוויה היהודית. היא קיימת. החוויה הישראלית – נכשלנו בה. לא הצלחנו להקנות אותה לכולם. חלקם מרגישים מודרים מהחוויה הישראלית.
ולכן אני אומר, צריך להבדיל בין שני הדברים האלה ולמצוא את הגורם האמיתי לסיפור הזה של הזהות. זה הכל, תודה רבה.

תודה.

אני בכל זאת אגיד שמבחינת המספרים, שמבחינת הילדים שלהם, זה לא בדיוק עובר. הזהות האתנית הזאת, או הזהות הלאומית, קשה מאד להעביר אותה לחוץ לארץ לילדים, כי חוץ מאשר השפה קשה מאד לעשות את זה ואנחנו יכולים על ידי מאמצים מכוונים של מדינת ישראל, לחזק את הזהות הלאומית. אני מקבל את מה שאמר חבר הכנסת בן סימון לגמרי, לשמור על העניין של חוויה ישראלית, זהות לאומית, אבל לחזק ולהעצים אותה ולתת לה משמעות, גם שהיא תוכל להעביר לילדים, כי אם לא פשוט הם לא חסונים לתהליך של התמודדות עם תרבות זרה, כמו שהיהודים שעם זהות יהודית חזקה, או בכל אופן יש תפקידים משלהם.

תודה הרב מימון. סגן אלוף כרמית נפתלי, בואי תציגי לנו את הפעילות שלכם בצה"ל.

בוקר טוב. קודם כל אני אדגיש שהעיסוק בזהות הישראלית יהודית בצבא הוא נדבך מרכזי כשאנחנו מדברים על חינוך. אנחנו בעצם פועלים במספר רבדים. הרובד הראשון הוא רובד המפקדים. אנחנו מבינים שהעיסוק בתחום הזה הוא בתחום אחריותם של המפקדים, ולכן אנחנו משקיעים מאמצים רבים בעצם להכשיר את המפקדים לעסוק בכל הסוגיות שנוגעות בתחום של הזהות, מהמפקדים הזוטרים ביותר ועד המפקדים הבכירים ביותר, במגוון של פעילויות, סדנאות, הרצאות והשתלמויות של שבוע ושלושה שבועות. זאת אומרת משקיעים הרבה בהכשרה שלהם, כי אנחנו מבינים שבעצם המפקד הוא זה שפוגש ביום יום את החייל, והוא זה שאמון ואחראי לעסוק אל מול החיילים שלו בסוגיות הללו.

המפקדים מחויבים להעביר פעילויות בתחום לחיילים, ויש באמת מגוון רחב של פעילויות שעוברות, פעילויות חובה, פעילויות העשרה סביב חגים, סביב מועדים, יום השואה, סיורים במקומות כאלה ואחרים. הטירונים הלוחמים עוברות סדרות של שבוע שעוסקות בכל מה שקשור לזהות ויש מעבר לפעילות שמפקדים עושים, פעילות שאנחנו, כחיל החינוך והנוער, נוגעים בחיילים. דובר כאן בתחילת המושב על קורס פרויקט נתיב.

תסבירי בכמה מילים, חוץ מקורס גיור, בנתיב אני מבין יש מסלול של זהות יהודית. השאלה מי זוכה לצ'ופר הזה שמגיע לשם.

כל מי שהוא אינו יהודי רשאי מבחינת - - -

נניח מי שלא צריך את הפן הזה של לא יהודי וגיור, בנתיב אני הבנתי כשסיירתי אצלם, שיש להם גם מסלולים של לבוא לתת את החיזוק של הזהות היהודית גם לחיילי צה"ל עולים שהם דווקא כן יהודים.

נכון, 15% מהחיילים מתוך כלל המשתתפים בשנה בפרויקט, הם יהודים על פי ההלכה, שרשאים להשתתף. 85% הם אינם יהודים על פי ההלכה ומשתתפים בפרויקט.

במה זה תלוי נניח להגדיל את האחוז של אלה שהם כן יהודים ורוצים להשתתף, כי בשבילם זאת הזדמנות בצה"ל לעבור את החינוך היהודי הזה, כי הם לא נתקלו במקום אחר.

משאבים.

משאבים. צריך לדבר עם משרד הביטחון, דני.

תגיד, חסר משהו לביטחון פה?

זה אגף הגיור, זה לא. ויש עוד הרבה מאד קורסים, קורסי עברית לעולים בתחילת שירות. יש 2,000 חיילים שעוברים עברית בצורה כזו או אחרת, לומדים עברית במהלך השירות שלהם. גם שם אנחנו עוסקים בסוגיות הללו, גם דרך ההוראה, גם דרך סיורים, גם לחזק את תחושת הזהות שלהם.

בסופו של דבר, המטרה היא, גם הקורסים וגם הפעילויות עוסקות בזהות הישראלית, היהודית, בחיזוק תחושת השייכות שלהם לעם, למדינה, לצבא. אנחנו אמנם נוגעים רק בחיילים בשלוש שנים או בשנתיים שהם משרתים, אבל אנחנו מבינים שיש השפעה במעגלים הרחבים יותר, כי בסופו של דבר הם גם אחרי זה אזרחי מדינת ישראל וגם משפיעים על המשפחה ועל החברים.

אין ספק, אין ספק. לכן אמרנו להרחיב גם את הקשר עם אלה שהם, אולי מובן מאליו, אבל גם להם חסר הרבה. צריך לדבר על זה במסגרות הנכונות כדי להגדיל לכם את המשאבים בקטע הזה גם.

אבל עושים את זה לא רק דרך קורסי נתיב. זאת אומרת זה עיסוק שוטף, יום יומי - - -

אבל נתיב זה מרוכז. אני הבנתי שזה מספר חודשים שם, לכן זה חשוב. מי נמצא פה מהסוכנות היהודית? כן, תגיד כמה מילים – איך הסוכנות מתגברת על כל הקשיים. אנחנו אגב הקשבנו לכם פה דיון שלם בנושא של הקשר עם התפוצות וכו', לפני שבועיים היינו פה.

אני בעיקר מתעסק עם עולים מארצות המערב, אז אני אתייחס לזה בעיקר. אני, ממה שאני שמעתי, הייתי מבדיל בין העולים שמגיעים, שיש להם את הזהות היהודית כבר, שמגיעים מסיבות אידיאולוגיות, שבאים ממשפחות דתיות או שומרי מסורת, שזה כשני שלישים מהעולים שאנחנו רואים. לאלה שמגיעים שהקשר שלהם עם היהדות הוא קצת יותר רופף, אני בהחלט רואה שיותר קל להתגבר על כל הקשיים, כשיש לך את האמונה, כשיש לך את האידיאולוגיה, מאשר מישהו שלא כל כך קשור ליהדות. ולכן אני רואה שיש חשיבות לחזק את היהדות.

גם כן צריך לחשוב ששליש העולים שאינם מגדירים את עצמם כדתיים או כאורתודוקסיים שומרי מסורת, שזה מספר מכובד, יש אנשים שמשתייכים לזרמים אחרים, לתנועה הרפורמית, התנועה הקונסרבטיבית, וניתן היה להגדיל את המספרים אילו היו מקבלים את ההרגשה שיש איזה שהוא מקום בשבילם בארץ. ולכן צריך לפי דעתי לעבוד ולחזק את מקומם של הזרמים.

הסוכנות היהודית עבדה בשנים האחרונות עם התנועה הקונסרבטיבית והתנועה הרפורמית בצפון אמריקה. לנו היו שליחים שעבדו דווקא עם הקבוצות האלה, לנסות ולשנות את השפה ולשים את נושא העלייה על המפה, כדי שהאנשים האלה יגיעו.

אנחנו גם כן רואים, אם אנחנו מדברים על ישראלים שחיים בחוץ לארץ, במיוחד יש הזדמנות פז כשמדברים על דור ראשון, אלה שנולדו בחוץ לארץ להורה ישראלי, אלה שאנחנו מגדירים כנתינים חוזרים, שחיו בארץ באיזה שהוא שלב. להחזיר אותם כבר עכשיו זה עוד אפשרי. את הדור הבא – זה הרבה הרבה יותר קשה. מדובר בעיקר בצפון אמריקה לפחות ובאנגליה, בחברה שפחות קשורה לקהילה היהודית. הולכים לבתי ספר ציבוריים במקום בתי ספר יהודיים, ולכן נתקלים יותר בתרבות המקומית והסיכוי שהם יתבוללו שם – מאד מאד גבוה. אנחנו עובדים להחזיר אותם בכל המסגרות שלנו. בין 25% לשליש מהעולים מארצות המערב הם כאלה, ובמיוחד התכנית גרעין צבר מאד מאד חשובה בכל הקטע הזה.

תודה. הגברת חומי נובנשטרן, סמנכ"לית המועצה לשימור אתרים. בואי, בבקשה, במשפט, פרטים קצרים, כי נכנסנו פה מעבר לזמן כבר.

אז חצי מילה רק על המועצה. היא משקמת מבנים משנת 1700, זאת אומרת עיקר ההתיישבות בעת החדשה בארץ ישראל. הפעילות מתחלקת לשניים – לטיפול פיזי והצד החינוכי. בצד החינוכי יש לנו בערך כ-130 אתרים שאנחנו קוראים להם אתרי ביקור, שיושבים באתרים ההיסטוריים, כשהמגמה היא לחזק את הקשר. אם חבר הכנסת בן סימון דיבר על ישראליות, זו אחת המגמות שלנו.

איך אתם מגיעים בכלל לאנשים?

לחזק את הקשר - - -

זה החלק הכי חשוב.

כן. לשאלתך, בחצי-שלושת רבעי השנה האחרונה, יש פרויקט משותף של משרד הקליטה, שמוביל אותו מנכ"ל המשרד יחד איתנו, עם המועצה. ניתן לנושא תקציב והצלחנו בפעולה משותפת, להעביר לאותם 130 אתרים שהם פרושים מצפון לדרום, כ-20,000 עולים. עיקר העולים הם עולים מחבר העמים, אבל יש גם מהקהילה האתיופית, קצת דוברי אנגלית, אבל העיקר הוא ה-. ובמקומות האלה הם מקבלים את הסיפור של המקום ואת הסיפור הארץ ישראלי, ההתיישבות, שזו אחת מהדרכים באמת ליצור את הקשר.

בחלק מהאתרים, בהתאם לתקציב, אם יש סרט אור-קולי הוא תורגם לשפה, בעיקר לרוסית, קצת ספרדית, כיוון שיש קצת יותר - - -

אמהרית?

אמהרית מעט מאד.

למה?

זה הכל תלוי תקציב.

אמהרית זה קודם לרוסית, אני מודיע לך על אחריותי.

אנחנו נשמח. אנחנו בהחלט נשמח לכל עזרה ולעשות את הדברים, כי אנחנו תלויי תקציב בכל הפעולה והעשייה של המועצה. ומה שאנחנו מצליחים בהרבה רצון להוציא חומר, פרוספקטים, לעשות את הכתוביות, באמת לתת ולקדם.

שמחתי לשמוע כאן וזה באמת לראשונה שיש גם מחלקת חינוך במשרד הקליטה. אני חושבת שיש בהחלט מקום שניצור את הקשר בעקבות המפגש, ולראות איך גם מצליחים להביא את אותם תלמידים, שאני משערת שהם מגיעים במסגרת הפעילות הבית ספרית הכללית. זה סיפור בפני עצמו, כי לא כל התלמידים מגיעים - - -

אני שאלתי אותך איך אתם מגיעים לאוכלוסייה שאתם חושבים שהם אמורים לבקר אצלכם, זו בדיוק הנקודה.

הפרויקט היותר גדול יחד עם משרד הקליטה, זה יחד עם משרד הקליטה. יש לנו רכז שממומן, והוא מגיע לאוכלוסיות בקהילה באמצעות גם מרכזי הקליטה וגם מתנ"סים, פעילות קהילתית מקומית, מארגנים את האוטובוס והסיור יוצא והוא מגיע לשניים או שלושה אתרים באותו יום סיור. הפעולה היא בעיצומה. התקציב הולך ומצטמצם וחבל, אבל בהחלט - - -

יש לנו שדולה פה בכנסת שאנחנו מנסים לעזור ככל שניתן בנושא של אתרי מורשת.

נכון, נכון.

לדעתי תוכלו גם דרך הכנסת לדחוף את הסוגיה הזאת כלפי כל משרדי הממשלה, שהם יבינו שחשוב לבקר אצלכם, כי זה באמת חלק מהחוויה, דני אמר – הישראלית, היהודית, ההיסטורית. השייכות שלנו פה לארץ הזאת.

אנחנו מאד נשמח שכבוד יושב הראש ישתף ויעזור לנו, וייתן לנו גם כיווני חשיבה. ובאותה הזדמנות אני מזמינה את יושב הראש ואת החברים להצטרף אולי ליום סיור כזה של קבוצת עולים ולא משנה באיזו שפה, ולראות את הדינמיקה של הדברים ואולי מכאן יתפתחו דברים נוספים, עזרת הוועדה. תודה.

תודה. אבי זעירא, "מכון שיטים", במספר משפטים.

אני מנהל גוף שנקרא "מכון שיטים" שיושב בקיבוץ בית השיטה. אנחנו עוסקים בחגי ישראל, יהדות וציונות. אני רוצה אולי לקלוע למה שאתה אמרת, חבר הכנסת בן סימון. לדעתי מה שחסר, לא נאמרה פה, הקשבתי רוב קשב, באף מילה – המילה ציונות. זה לדעתי הכישלון.

הוועדה הזאת היא ועדה ציונית, אז לא צריך להגיד.

לא, לא, אז אחד המילכודים שלנו זה המימרה הידועה – שאווירה דה ארץ ישראל מחכימה. זאת אומרת עצם הישיבה בארץ ישראל, במדינת ישראל, שוב ערבות יש בו כדי שאדם ייצא ציוני. במובן הזה אני גם לא מסכים לניתוח ואני מאד מסכים למה שאמרת על העניין היהודי. יש הרבה מה לעשות, המכון שלי מתפרנס מזה וזה אחלה ולא משנה לפי איזה שהוא זרם, לזה אני לא דואג. אני רק מזכיר שאין שום בעיה ליהודי להיות יהודי גאה, שלם ולפי כל זרם בכל מקום אחר בגלובוס. להיות יהודי פה, הוא צריך גם את התוספת או את הכיונון, או את הפילטר, לדעתי את המרד הציוני. זאת אומרת, אני רוצה לטעון שחסר פה מהלך מחנך שמחזיר חזרה, לא לדבר ישראליות. ישראליות, אגב, יש פה יהודים נהדרים שלא תופסים את עצמם כציונות בסדר? ויש פה גם ערבים ודרוזים וזה בסדר, זה קשור לצד הדמוקרטי. אבל הזהות, הנבדלות, וחייבת להיות נבדלות, וזה חייב להיות ייחוד, לא רק נבדלות שונה. נבדלות של משהו שיש בו איזו שהיא דוגמא, כדי שהזהות היהודית פה תהיה זהות יהודית ציונית. ועל זה אף אחד לא דיבר פה. זה פשוט מדהים.

אני אומר את זה כי זה חשוב שייאמר. אני מבין שזו פצצה, יש בזה בעיה. אני גם אומר את זה בפורום של הצבא, שזה בכלל שם קשה מאד להגיד אמירות שיוצרות אולי איזה ניגודים בכל מיני מקומות. אני רק רוצה לומר, אני יכול לשער, לא עשיתי, מעניין אם פעם עשו, איזה מבט משווה. אני יש לי הנחה כאיש חינוך, שככל שהאתוס הציוני התערער לאורך השנים, ככה מספר היורדים גדל. חוץ מכמובן הסיבות הכלכליות. אני משער שחסר פה אתוס ציוני. צריך להבנות אותו. אין לי זמן לכן לא אציין דוגמאות איך עושים את זה, אבל הנרטיב פה הוא העניין.

רבותי, שוב התנצלות שאנחנו בנושא דיון חשוב שכזה, נאלצים פה להיות מוגבלים בזמן. אבל אמרתי לכם, יש ועדות שונות כרגע המקיימות דיון בסוגיה הזאת, והיום אחרי הצהריים המליאה מקיימת דיון מיוחד בסוגיה הזאת.

אין ספק שהקשר בין הזהות היהודית, הישראלית והשורשים שכל יהודי מגיע - - -

תגיד ציונית.

בוועדה הזאת לא צריך להגיד ציונית, כי הוועדה הזאת היא ציונית כי אנחנו בכנסת ישראל יושבים פה, רבותי. אני אומר לכם שאני כן חושב שגם ילד ישראלי, ציוני, שגדל במדינת ישראל ולא הגיע מחוץ לארץ, חשוב לו החיזוק של הקשר הזה, ולאו דווקא עולים חדשים. עולים חדשים, הקשר הזה הוא בוא נגיד כך, לפעמים הוא מגיע באידיאלים ציוניים הרבה יותר, לפעמים מאשר ילד ישראלי שגדל פה. מה לעשות? אנחנו כרגע חיים פה במדינה שרואים כבר כמה החינוך לא תמיד מצליח לחדור בכל הרבדים של האוכלוסייה, במובן החינוכי, השורשי, האמיתי. אבל אין ספק שיום כזה שאנחנו מציינים פה, גורם לנו לחשיבה ולחשבון נפש, לכולנו. כל אחד צריך בזווית שלו, בחלק שלו, לבוא ולחשוב איך אנחנו נוכל לחבר את אלה שנמצאים פה ואת אלה שלא נמצאים פה.

אנחנו שואפים ואנחנו מייחלים לכך, שהיהודים שלנו, שנמצאים היום בחו"ל, יגיעו לארץ. אבל אי אפשר יהיה לדבר איתם בסיסמאות. אני מסכים בדבר אחד עם דני בן סימון, שהיום יהודים בחוץ לארץ, בהרבה מאד מקומות, מרגישים במובן היהודי, יותר בטוחים מאשר פה. כי הם אומרים, אני שם. אבל אני לא מסכים איתם כי גם שם הגלגל חוזר, והיום הם מרגישים טוב, ומחר ההתבוללות אצלם היא באחוזים, ואני כבר יודע את זה בכמה וכמה קהילות.
לכן אין ספק שצריך לחזק את הקשר של כולנו לדבר הזה, כל אחד מהזווית שלו, מהתרומה שהוא יכול לתת, כדי שאנחנו את הימים האלה שנקיים לא רק בשביל לסמן פעם בשנה, אלא במשך כל השנה נתעסק בזה.

אני מברך את כל היוזמים שיזמו פה את היום הזה ואנחנו נמשיך ללוות את הדיונים האלה גם במשך היום. תודה.

<הישיבה ננעלה בשעה 10:00.>