PAGE
28
הוועדה למאבק בנגע הסמים
29/05/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 79>
מישיבת הוועדה למאבק בנגע הסמים
יום שלישי, ח' בסיון התשע"ב (29 במאי 2012), שעה 11:00

<הסיבות לשימוש בסמים בקרב סטודנטים>

חברי הוועדה: טלב אלסאנע – היו"ר

סנ"צ סימה ימין - רמ"ד מחקר תשתיתי, משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים

פקד אושרת אוראל - קצינת מחקר תשתיתי, המשרד לביטחון פנים

אורית שפירו - ראש אגף חינוך ומניעה ברשות למלחמה בסמים ובאלכוהול

ד"ר חגית בוני נח - מרכזת פרויקט סטודנטים וצעירים ברשות למלחמה בסמים ובאלכוהול

ארמונד כהן - סגן ממונה יחידת הסמים והלבנת הון, מכס

אהוד אורטל - ראש מדור בכיר יחידת מבצעים, מטה סמים, מכס

דבורה מרגוליס - ראש מנהל ור"ה - ועד ראשי האוניברסיטאות

פרופ' יעקב אפק - דיקן הסטודנטים, אוניברסיטת בן גוריון

יעל אדיב - מנהלת קשרי ממשל וחברה בצוות המחקר, התאחדות הסטודנטים

אודיה בוטא - רכזת הסברה ומניעה, סטודנטית, באוניברסיטת בר אילן

דודי גולד - רכז מניעה, סטודנט, אוניברסיטת בר אילן

אירינה לוית - יו"ר עמותת "אליס" - אימהות למען ילדים בסיכון

אלינור מרקובסקי - עמותת "אליס" - אימהות למען ילדים בסיכון

דודי אביטן - כתב סטודנטים, "ידיעות ירושלים"

עו"ד רות פרמינגר - לובינג, חברת רקיט בנקיזר

גארי דומן - פעיל המשמר החברתי בכנסת

אוריאנה אלמסי - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

בת שבע פנחסוב

ר.כ. חבר המתרגמים
<הסיבות לשימוש בסמים בקרב סטודנטים>

בוקר טוב רבותי, אני פותח את הישיבה. נושא הדיון הוא הסיבות לשימוש בסמים בקרב סטודנטים. זה לא אומר שאנחנו מאשימים שכאילו יש משהו חריג לגבי סטודנטים, אלא שההתייחסות היא כמו לכל נושא או מגזר אחר, כדי לעמוד על ממדי התופעה, אם חל שינוי, הסיבות, ההתמודדות, תכנית שיש ותוצאות של אותן תכניות. נבקש מהרשות להתחיל בהצגת הנתונים. נערכו מחקרים ובדיקות ואם יש להם גם פרויקטים שהם מריצים ומפעילים. מי מציג מטעם הרשות?

ד"ר חגית בוני נח, אני מאגף מניעה ויש לנו כאן את מנהלת אגף מניעה, אורית שפירו. את רוצה להתחיל?

על פי בקשת אדוני אנחנו ניתן איזה שהוא סקר קטן על מספר אלמנטים של המאפיינים שיש בהם בכדי לגרום לסטודנטים להשתמש בסמים. אנחנו התייחסנו, על פי בקשתך, לסמים, למרות שאנחנו מדברים בכלל על חומרים פסיכו-אקטיביים ובכלל זה גם אלכוהול, אבל אנחנו נשים את הדגש על הסמים, בהתאם לבקשתך. נדבר על המגמות ובסוף אנחנו נשאיר מעט זמן לדבר על תכנית שאנחנו עושים לסטודנטים ברמה ארצית, ובהתאם לזה אנחנו אחר כך נעשה לשאלות. חגית מרכזת את התכנית ולכן היא תציג את הדברים.

תודה. אני הכנתי מצגת. אני אתחיל בסקר שהוא אולי קצת ישן, מ-2003, אבל הוא נותן לנו תובנות, כי זה הסקר המקיף היחידי שקיים עד כה. יש הסכמה ברשות לעשות כבר סקר חדש, כי באמת הפרויקט חזר לפעולה לפני שנתיים וזה הזמן באמת לעשות סקר נוסף.

מהנתונים של הסקר האחרון שיש לנו – זה 42% מהסטודנטים דיווחו על שימוש לא חוקי בסמים אי פעם, אז זה בהחלט גבוה, אם דיברת מקודם. 30% מהם זה היה בשנה האחרונה, 23% מדי פעם, ו-9% לעתים תכופות. הקאנביס, תוצרי הקאנביס – זה החשיש, מריחואנה, זה הסם הנפוץ ביותר. אנחנו מדברים על 38% שהשתמשו אי פעם בקאנביס, 27% בשנה האחרונה. 77% מהסטודנטים נוהגים לשתות משקאות אלכוהוליים, 35% שותים באופן קבוע. אנחנו רואים גם שרבע מעשנים סיגריות. 35% נוהגים תחת השפעת סמים ואלכוהול, הם מודים שהם נוהגים תחת השפעת של סמים ואלכוהול, שזה חמור. שיעורי השימוש הגבוהים ביותר אצל תלמידי מכינה, אחר כך מדעי הרוח, מדעי החברה וכדומה. 76% מהסטודנטים - - -

צריך לעשות הצלבה כדי לבחון באיזו מידה התשובות משקפות או שזה סתם תשובות שאינן משקפות את המציאות. כי 35% נוהגים תחת השפעת סמים ואלכוהול נשמע לי - - -

זה תואם מחקרים נוספים. למשל, אין מחקרים כמותיים נוספים רבים שנעשו, אבל כן נעשה בתל חי ב-2011 על ידי פרופסור לבנטל, וכן אנוכי עשיתי עם ד"ר ליאת קורן באריאל. שם אנחנו רואים שיש תיאום ואפילו קצת עלייה מהסקר הזה, אבל בהחלט הם מודים שהם נוהגים תחת השפעה של סמים. יש לנו את הנתונים בהמשך של נהיגה תחת השפעה של אלכוהול ותחת השפעה של סמים.

של 2011?

כן.

אפשר לעשות את ההתאמה אחר כך?

כן. 76% מהסטודנטים דיווחו על היותם תרמילאים, 32% מהם טיילו והשתמשו בסמים. אנחנו רואים שטיול התרמילאים זה סוג של גורם מנבא גם לשימוש וזה ממשיך הלאה.

בשקף הקודם יש הבדל מבחינת הסטודנטים באיזו פקולטה, באיזו מגמה הם לומדים?

גם, כן. האמת שהסקר עצמו הוא איזה 300 ומשהו עמודים ואני מוכנה להעביר לכבודו. אבל בהחלט יש, כן. מדעי האומנות, כן.

מדעי הטבע לא משתמשים.

אתם רוצים לראות את זה? אני יכולה להעלות את זה. במקרה הכינותי מראש סקר שיהיה זמין, הסקר של מחקר הסטודנטים. זה הסקר שנעשה בשנת 2003, הוא פורסם בשנת 2004, אז הייתה ד"ר רחל בר-המבורגר.

בסיכום שלנו אנחנו נתייחס לעובדה שחלפו מאז 9 שנים, אז אנחנו מדברים על משהו היסטורי.

נכון.

זה שיעור בהיסטוריה עכשיו.

נכון. הנה, זה עיקרי הממצאים, כאן הנתונים – השימוש בחשיש, בצמחים רעילים. אתם רואים את שיעורי השימוש במוסדות להשכלה גבוהה שנבדקו. הגבוהים ביותר זה היה בבן גוריון, במכללת בית ברל ועמק יזרעאל, ששם דיווחו 40%. לא פחות כל כך מהם, למעלה מ-30% באוניברסיטת תל אביב, במרכז הבין תחומי בהרצלייה, אחר כך אנחנו רואים באוניברסיטה העברית, אוניברסיטת חיפה, סמינר הקיבוצים, הטכניון והנמוך ביותר שנמדד אז – זה היה באמת בלוינסקי, בר אילן ואריאל איפה שהוא. זה שיעור גבוה. גם בקרב תרמילאים אנחנו מוצאים בגילאים האלה שיעור גבוה של שימוש בסמים וגם בקרב הסטודנטים. האם כאן יש את הפילוח לפי פקולטה?

זה היה בהתחלה. 32% מדעי הרוח.

כן. יש אחר כך גם טבלה מסודרת. רואים במצגת הקודמת. אני אחזור למצגת ואני מוכנה להעביר, שיהיה לכם עותק. העברתי גם לאוריאנה את זה. תראו, אחת השאלות שהוסיפו במהלך השנים, הסקר בשנת 2003 היה למעשה רפליקציה של סקר קודם שנעשה בשנת 1996. אז זה כאילו נתן מגמה של האם החריפה הבעיה ובכלל, ובאמת החריפה הבעיה בין שנת 1996 לשנת 2003. ובסקר בשנת 2003 הוסיפה אז המדענית הראשית, גם לבחון את העניין החוקי. האם הסטודנטים חושבים שהם יהיו בעד שינוי החוק בכיוון של התרת שימוש בחשיש/מריחואנה, ההתמקדות הייתה חשיש/מריחואנה. ותראו, רבע מהסטודנטים היו בעד שינוי חוק כזה, ואני חושבת שזה חשוב, כי תיכף אני אסביר גם אולי למה הם משתמשים בסמים מתפיסת עולמם, שזה "משהו נורמטיבי", וזה אולי ככה יובן יותר טוב. 42% מהסטודנטים הביעו דעות המסכימות עם המשך איסור השימוש בחוק, אבל היו לנו מתלבטים שזה 32%. כלומר אנחנו רואים שבקרב הסטודנטים יש עמדה שהם רוצים לשנות את החוק, לעשות לגליזציה, או דה-קרמיניליזציה, מה שתרצו, בנושא הזה של הקאנביס.

אחת השאלות ששאלת אותנו להתייחס, זה למה משתמשים בסמים. זה למעשה תובנות קצת מהדוקטורט שלי. אני עשיתי דוקטורט בהנחייתו של פרופסור נחמן בן יהודה מהאוניברסיטה העברית. המחקר שלי היה איכותני, אבל השאלות האלה למה משתמשים – עלו תוך כדי, למרות שזה לא היה המיקוד. אז הדבר הראשון היה מאד מאד בולט וגם מתקשר למחקרים נוספים שנעשו, זה שהחברה הצעירים וסטודנטים בעיקר וצעירים, תופסים את עישון הקאנביס כהתנהגות נורמטיבית. הם לא חושבים שהם עבריינים, הם לא חושבים שהם סוטים. הם חושבים שזו התנהגות, פעולה שגרתית כמו שהם עושים כל דבר אחר, כמו נגיד שותים קפה, אז אני גם מעשן קאנביס.

דבר נוסף, טיעון נוסף שהם משמיעים זה – כך עושים כולם. זה תירוץ נוסף שהם נותנים כדי איפה שהוא, אתם מכירים קצת אולי הגדרות סטטיסטיות. ברגע שאתה אומר שהרוב עושה ככה, אז אתה לא מרגיש במיעוט ואתה לא מרגיש סוטה.

זה לא בכולם, זה רלבנטי רק לאריאל, נכון?

לא, לא, זה הדוקטורט שלי שעשיתי לגבי מבוגרים צעירים, לא רק. תובנות. אני ניסיתי להבין את העולם שתיכף תראו, אני מכנה אותו יקום מוסרי סמלי אלטרנטיבי.

אז איפה הבעיה אם הם רואים בזה דבר שהוא אסור על פי חוק, עבירה על פי חוק העונשין, ורואים בזה דבר נורמטיבי, שגרתי. יש כאן בעיה.

יש לנו בעיה בהתמודדות, כן. יש לנו בעיה בהתמודדות איתם מול נושא הקאנביס. יש ממש שני עולמות שמתנגשים וכדי להבין את זה אנחנו צריכים להבין את העולם שלהם, להבין שמבחינתם זה נתפס נורמטיבית והם נותנים את כל התירוצים ואת כל ההצדקות ואת כל ההכחשות להגיד למה זה נורמטיבי. ותיכף, אם זה מעניין אתכם, אז אני טיפה אפרט יותר. ואם לשאלות למה עושים את זה – אז הם אומרים – כולם עושים את זה, זו תחושת כיף, הנאה. אנחנו עושים את זה להירגע, אנחנו עושים את זה לברוח מצרות של יום יום, לברוח ממה שנקרא בעאסה, צרה קטנה, מצב רוח מצוברח. עוד דבר נחמד שהם אומרים – אתם, אחריותכם, אחריות המדינה, אנחנו בורחים מהצרות שאתם גרמתם. אתם, עם כל הפיגועים כאן, אתם מושחתים וזה, אז זה הרוגע שלנו. זאת אומרת זאת הטלת אחריות על האחר. אנחנו רואים את הטיעונים האלה אצל עבריינים. אני קרימינולוגית וסוציולוגית, הרבה עבריינים משתמשים בטיעונים האלה, של הכחשת הפגיעה, הכחשת הנזק, ואנחנו רואים את אותם טיעונים - - -

מה ההבדל בין התפיסה הזו לבין התפיסה של עבריינים, מבחינת הגישה? זה מכחיש וזה מכחיש וזה משליך וזה משליך.

כן. ברשותך אני קופצת שנייה כדי אולי להראות. אני אראה לכם איך הם יוצרים שני עולמות בעניין הזה, החברה. מה שהם אומרים – תבחינו בינינו שאנחנו מעשנים את הקאנביס וזה הסם העיקרי שלנו, לבין עולם אחר שלו אתם תגידו שהם עבריינים. הם מנסים לכונן את הזהות של עצמם על ידי כינון מישהו כאחר. אם אני אגדיר אותו כאחר, הם הנרקומנים, הם הבעיה, בהם תטפלו – אנחנו בסדר. והם עושים אבחנה – הם עושים אנחנו שתי קבוצות, ממש עודים דיפרנציאלי.

מי שם להם מראה?

הם יצרו עולם. זה עולם שלם שיש בו ספרים, יש בו שירים, יש בו זמרים. זה עולם שלם סביב הנושא הזה של קידוש הקנביס. הם חושבים שהקנביס הוא מעל לשאר.

ולהרבה מהם אין מראה עד למקום של פגיעה אישית או אצל החברים. אין בעיה. המראה היא לא רלבנטית.

הם לא חושבים שהם פוגעים במישהו אחר, גם כשאתם תראו עדויות שהם נותנים לי – "אני נוהג כשאני מסטול, אבל אני אז נוהג יותר טוב". זאת אומרת הם נוהגים תחת השפעה.

יש לי שאלה ברשותך, המבחן הזה שהוא פרמטר של זמינות וקלות השגה של החומר, האם יש לזה השפעה על השימוש?

כן, האמת שתמיד יש מחקרים שמדברים על זמינות והם אומרים שאם הסם זמין, אז מן הסתם אתה תשתמש בו יותר. נגיד בגואה שהחברה התרמילאים נוסעים, אז בגלל הזמינות אז יש יותר שימוש. אם לא יהיו סמים, אז אולי לא, זה בהחלט גם עניין של זמינות. גם סמי פיצוציות שאנחנו רואים בכלל.

בקמפוסים זה יותר זמין?

לא יודעת בגדול, אבל אולי בחלק מהמעונות כן. יש מדי פעם, המשטרה תופסת פה במעונות שם, ומגדלים קצת. אבל הרבה מהם גרים בדירות שכורות ואנחנו יודעים שהשימוש נעשה הרבה פעמים גם בדירות שכורות. פחות אולי בבית של ההורים, אבל בדירות שכורות ובכלל. אז אנחנו רואים שהם יצרו דיפרנציאציה והם אמרו - יש לנו שני עולמות ואתם צריכים להתעסק, אתם – הממסד – צריכים להתעסק עם העולם שבאמת צריך, זקוק לטיפול. זה לא אנחנו. אנחנו לא עבריינים. מי שעבריין ומי שמזיק לחברה זה האחרים שהם הנרקומנים והם משתמשים בהרואין, וזה סם אחר לגמרי והם יעשו עבירות תוך כדי. מי אנחנו? אנחנו בני טובים, בני המעמד הבינוני, הבינוני-גבוה. אצלנו העישון של קנביס זה חלק ממערך סטאטוסים שיש לנו. אנחנו גם סטודנטים, אנחנו גם מילואימניקים, אנחנו גם זה, אבל אנחנו גם מעשנים. אנחנו יצרניים לחברה. לעומת זאת - - -

אז הבעיה היא עם זה שלא מעשן בכלל, שהוא לא נכנס למועדון היוקרתי הזה.

לפעמים, תשאל סטודנטים נגיד בכיתה שאני מלמדת, אז חלק יגידו לך – אנחנו מרגישים outsider, כי אנחנו מתביישים להגיד שלא עישנו בחלק מהקמפוסים, בחלק מהמקומות. יש ממש תחושה שאתה צריך להתנצל – איך זה שלא עישנת אף פעם.

במיוחד כשיש תחושה של קולקטיב בלהעביר את הסיגריה מאחד לשני. יש משהו מאד מלבה, מאד מעודד את החברותא הזו, שאם אתה לא שם – אז אין לך מה לעשות. אתה סוג של outsider.

מושיטים לך ואתה אומר "לא", אז - - -

זאת בעיה.

אתה לא שייך.

אבל נכון מה שאורית אומרת שזה לא כל רוב הסטודנטים. אולי זה נשמע עכשיו שכולם עושים את זה - - -

בדיוק, זה נשמע ככה. רוב הסטודנטים לא משתמש.

לא, לא.

אנחנו מדברים על אותו חלק שאנחנו מדברים לגביו ואנחנו מנסים לפלח מה הן הסיבות שמביאות אותו לשימוש כזה או אחר.

וגם אם חלקם אגב כן השתמשו וזה חד פעמי, או רצו בסקרנות לבדוק מה קורה וזה לא משתמשים קבועים, אוקי? יש כאלה שהם גם משתמשים קבועים.

מה עוד? אנחנו רואים שהשימוש בסמים - - -

עוד שאלה, אתם בדקתם האם הם השתמשו לראשונה כשהם התחילו ללמוד?

כן, כן.

אל תקפצי, את תגיעי לזה.

אורית היא מסודרת.

לא, כי אם כל אחד ישאל שאלה – את תרוצי בכל המצגת. זה נבדק ונגיע לזה.

אני בלגניסטית. אני אתאר את הרקע אולי, אוריאנה. מחקר שנעשה במימון הרשות בשנת 2011 של פרופסור גולן שחר באוניברסיטת בן גוריון. הוא עשה את זה בקרב 379 סטודנטים בתחילת התואר. הוא בדק שימוש בניקוטין, קנביס ואלכוהול ומבין הממצאים העיקריים שלו שהוא הראה שיש יציבות של שימוש בחומרים ממכרים. זאת אומרת, מי שכבר בא כשהוא לא טבולה ראסה בעניין של סמים, הוא כבר השתמש בסמים בתיכון, או בטיול תרמילאים והוא התחיל את האוניברסיטה עם שימוש בסמים – הוא ימשיך. ואם הוא צרך הרבה לפני, הוא גם ימשיך גם באוניברסיטה לצרוך הרבה. לעומת זאת, מי שהחל ללמוד באוניברסיטה בלי רקע של שימוש בסמים, המשיך לרוב להימנע משימוש בסמים איפה שהוא. הוא טוען, פרופסור גולן, ששימוש בעבר, כמו למשל בגיל ההתבגרות או בטיול תרמילאים, זה גורם מנבא לשימוש בתוך הקמפוס. דבר מעניין שהוא מצא, שהחיבור לאוניברסיטה זה סוג של גורם חוסן. אחד הדברים בפרויקט שלנו שאנחנו רוצים, זה להפוך את הקמפוסים למקום חוסן, למקומות של חוסן, לא למקומות של סיכון, ואז הוא מדווח שמשתתפים שבתחילת שנת הלימודים, ואגב הוא בדק בשנתיים הראשונות לתואר ראשון. משתתפים שאמרו שהאוניברסיטה אצלנו זה כמו בית, זה מקום בטוח – הפחיתו את צריכת הקנביס, סמים ושתייה במהלך השנתיים הראשונות ללימודים. אז ההמלצה שלו בין היתר זה – תנו הרגשה כמו של בית לסטודנטים, אולי זה מה ש - - -

זה נוגד את השקף הקודם, כי בשקף הקודם הראית שאדם נשאר אדם, איפה שהוא היה הוא נשאר באותו מקום אם הוא ישתמש או לא ישתמש.

כן, אבל מי שכן הפחית, מי שהוא גילה שכן הפחית – זה היה כאלה יותר שהייתה להם הרגשה שהאוניברסיטה, הקמפוס, זה כמו בית עבורם.

השאלה באיזה רמה זה נמדד ובכמה אחוזים, אנשים שהפחיתו. כי לפי השקף פה גם א' וגם ב' אומר שאנשים נשארו במקום.

האמת שיש לי את הדו"ח המלא, הוא נמצא ברשות, ושווה אולי לבדוק את זה. אבל יש לו תובנות מעניינות כמו זה שצריך באמת מניעה כבר גם באוניברסיטה, אבל גם לפני כן ולהתמקד אולי בשנה-שנתיים הראשונות של הסטודנט שהוא מגיע ובכלל.

אני אמשיך לפי הסדר. אולי אני אתמקד בזה ואולי כאן זה המפתח להבנה, אני חושבת. אבל אני רק חוזרת, אני עצרתי באמצע.

אבל באמת ממה שהצגת, לא הבנתי אם המעבר לאוניברסיטה מגביר ומעלה את הסיכון, ובאיזו מידה.

לפי המחקר של פרופסור שחר זה לא מעלה.

כלומר מה שהיה הוא מה שיהיה.

בדיוק.

אבל זו באמת המציאות?

אני יודעת שמדיווחים לא רשמיים שסטודנטים וגם הסטודנטים אולי כאן יעידו, שבמעונות למשל אתה פוגש את זה יותר. למשל אני יודעת על קמפוס שמגישים להם עוגות חשיש.

הלימודים, החברים והמצב, זה שונה מהתיכון. כל האווירה הסטודנטיאלית היא שונה.

כן, כן, במיוחד במעונות.

וגם במכינות.

במכינות במיוחד.

יש הבדל בין המכינה לבין לימודים לתואר ראשון. כי במכינה אתה עדיין נישה צדדית כזו ואתה עדיין לא מרגיש חלק מהקולקטיב. ופתאום שאתה נכנס לאיזו שהיא מערכת שהיא יותר גדולה מאשר אתה, אז אתה מבין שדי, אולי התבגרתי, אולי הגיע הזמן לנטוש כל מיני הרגלים ונכנסים לפרקטיקות קצת יותר בריאות.

באוניברסיטה מאד בולט סחר בריטלין, שאפילו שזה משהו חוקי, אבל בלי מרשם ו - - -

את זה עדיין לא בדקתי.

שזה לא חוקי, דרך אגב. רק עם מרשם רופא.

זה מהווה חלופה לקנביס?

כן, כן. הרבה פעמים כן.

שדרך אגב זה הסנפה של ריטלין?

לא, לא, לא, לא בהסנפה, זה כדורים.

יש גם בהסנפה.

יש כאלה, אבל הרוב זה כדורים.

כי הסנפה זה החלופה לעישון של הקנביס.

סליחה רבותי, רק שאלות לחגית. לא כל אחד אומר מה שהוא רוצה.

ברשותך חגית, מאחר שהזכרתם פה את השימוש, הזכרת את העוגיות. קנביס רפואי בקרב סטודנטים, יש סטודנטים עם קנביס רפואי? האם יש זליגה משם החוצה?

לא, אבל יש טיעונים. אחד הטיעונים שאתם תראו, מה שמצדיק את השקפת עולמם, שאיך זה יכול להיות שאתם מאשרים קנביס חוקי, ואתם עכשיו מוכרים לנו כל מיני אמיתות שקנביס יעשה לכם ככה וככה. זה לא יכול להיות. מבחינה הגיונית אצלם זה לא מסתדר. זה אחד הטיעונים שמתנגחים בנו איתם ולפי דעתי אנחנו צריכים איפה שהוא לצאת בגיבוי של איזה שהוא נייר עמדה בנושא של קנביס רפואי, כי הם לוקחים את זה לטובתם, בדיוק בטיעונים - - -

של זה מותר.

בדיוק. זה אחד הטיעונים שהם לוקחים את זה עבורם, או אם לוקחים עבורם נגיד את העניין של אלכוהול וסיגריות. אתם תראו שזה ממית הרבה יותר, אז מה פתאום הקנביס לא וזה כן. זאת אומרת זה טיעונים שמבחינה אקדמאית אתה לא יכול להתעלם מהם. אתה צריך לתת להם פתרונות.

למרות שהטיעון הנגדי הוא שגם תרופות אחרות במחלות כאלה ואחרות, הן נועדו לחיות ולחזק, ואם אתה תיקח אותן זה יפגע בך. כלומר, הטיעון הרפואי הוא טיעון שאנחנו משתמשים בו כנגדם.

אז זה פחות או יותר למה הם משתמשים בסמים. חלק זה מרדנות ואידיאליזם, זה סוג של אידיאל. סקרנות, אנחנו שומעים, לנסות חומרים פסיכו-אקטיביים, במיוחד בהתחלה – אני רוצה להרגיש את החומר שכולם מדברים עליו. זה עוזר לי בתחומי חיים מסוימים. יש למשל שאומרים – לימודים, אוקי, יש כאלה שאומרים ככה אני הצלחתי לעשות את הבגרויות שלי, בגלל שעישנתי, כי יש לי הפרעת ADHD וזה מה שפיקס אותי. שעמום. חלק אומרים זה פרס בשבילי, זה כמו פרס, זה מתנה, הם קוראים לזה מתנה. בחירה אישית, אני בחרתי וכדומה.

נשאלה השאלה שאמרתי שאולי יכולה להישאל כאן, זה האם השימוש בחומרים קשור למשתנים שונים בנוגע ללימודים. האם הלחץ בלימודים הוא זה מה שגורם להם אולי להשתמש יותר ובכלל. ד"ר ליאת קורן, ועשינו בקמפוס אחד בארץ את המחקר הזה. התמונה אגב מבחינה סטטיסטית היא דומה למה שברשות, קצת יותר ממה של הרשות, שזה מ-2011, אבל מה שחשוב כאן זה שלא נמצאו הבדלים מובהקים בין מידת הלחץ מהלימודים והסיכוי לקבל ממוצע 80 או יותר. כלומר, לא הלחץ מהלימודים הוא זה שגורם לחברה להשתמש בחומרים.

אחד הדברים המעניינים, שזה אולי הפוך על הפוך מבחינתנו, זה שאנחנו שאלנו אותם גם על רמייה אקדמית. זה שאלה משאלון גדול ששאלנו גם על סמים, גם על אלכוהול, וגם על רמייה אקדמית – האם אתה מעתיק במבחנים באקדמיה. מה שניסינו להצליב אז, ראינו שמי שמשתמש בסיגריות ונרגילה מדווחים יותר על רמייה אקדמית ושתייה מופרזת של אלכוהול. לעומת זאת, מי שמשתמש שימוש קבוע בקנביס, הם פחות מדווחים על רמייה אקדמית. מה זה אומר? סימן שאלה. אני לא יודעת.

את מדברת עכשיו על המחקר, ויש לנו דווקא הרבה מכתבים מההורים שכותבים לנו – הילדים שמסכימים דווקא לריטלין, הוסיפו דברים נוספים תוך כדי לימודים.

תציגי את עצמך. כל מי שרוצה לדבר מציג את עצמו.

סליחה. שמי אלינור, אני נציגה של ארגון "אליס" – אימהות למען ילדים בסיכון, חברת וועדה.

ומה אמרת שמציגים?

ההורים כותבים שדווקא תוך כדי לימודים, מוסיפים לריטלין עוד דברים מעניינים אחרים גם כן. אז אפשר לדעת לגבי לחץ בלימודים, איך זה משפיע. אז כנראה יש איזה שהוא קשר.

במחקר הזה הספציפי הזה בקמפוס אחד, אז לא היה משהו שאפשר להגיד משהו מובהק.

אז את מדברת על מדגם מסוים.

כן, מדגם מסוים, מחקר בקמפוס.

באיזה קמפוס זה נעשה?

באריאל.

אני דווקא תושבת אריאל.

אני מלמדת באריאל גם וגם בבית ברל. שוב, אבל אני לא רוצה לתייג כאן קמפוס נוסף כי זה שווה בשווה, והכי טוב שהרשות תעשה עוד פעם את הסקר הכללי ואז תהיה לנו תמונה שאולי תתאים לזה.

אני רק רוצה להראות שעישון קנביס מבחינתם זו התנהגות נורמטיבית, ואולי אנחנו צריכים לפצח את הסוד למה הם משתמשים, אולי דרך זה. ואנחנו נראים שהם משתמשים ברטוריקה של הצדקות וטכניקות של נטרליזציה, לנטרל לעצמם את רגשי האשמה, כי בכל זאת זה מעשה לא חוקי, והם ממש כמו שעבריינים משתמשים בטכניקות לנטרל לעצמם את רגשי האשמה, כי יש רגשי אשמה. אם יש לך מצפון אז יש לך רגשי אשמה שאתה עושה משהו לא בסדר, לא טוב. אנחנו רואים שהסטודנטים משתמשים באותו קו, כמו זה, להכחיש את המעורבות העבריינית שלהם, או של הסטייה בנושא הזה. ממש לקחתי את הטכניקות האלה וניסיתי להראות אחד על אחד בנושא. למשל, הכחשת אחריות. הם אומרים – האחריות היא לא שלי. למשל המדינה הזו, הלחוצה, הלחץ במדינה, הפיגועים האלה. אתם מדינה שמלחיצה אותנו. יש כאלה שבכלל אומרים – אתם לא מאפשרים לנו לעבוד, המצוקה קשה, תנו לנו קצת להירגע עם הקנביס. כלומר, זה הכל הצדקות ותירוצים להסביר ואיפה שהוא להשקיט לי את רגשי האשמה.

דבר נוסף שעבריינים משתמשים בזה, זה הכחשת הנזק או הפגיעה. מבחינתם של החברה' הצעירים הם עושים אותו דבר. הם אומרים אנחנו לא פוגעים בעצמנו. אין כאן נזק מקנביס, כי הם במיוחד מתייחסים לסם הקנביס. זה הסם העיקרי של העולם שלהם. וגם אנחנו לא פוגעים בעצמנו וגם אנחנו לא פוגעים בחברה. הנה דוגמאות למשל – אני עושה עם העישון הכל. אגב, הם קוראים לזה עישון. אם הייתי מדברת אליהם והייתי אומרת להם – אתם משתמשים בסמים – הם אמרו מי משתמש? המשתמשים בסמים זה הנרקומנים, זה לא אנחנו. אנחנו מעשנים. לפעמים גם הייתי מתבלבלת וגם אמרתי את זה, האם אתה מתכוון לעישון סיגריה רגילה או לעישון משהו אחר. זו הטרמינולוגיה שלהם וזה קובע את האידיאולוגיה שלהם. למשל תחושת הנזק לפגיעה בחברה - - -

רק סליחה, אני רק רוצה להגיד על זה משהו, כשסטודנטים אם נגיד יוצאים לאיזה דייט או משהו, ומישהו שואל את השני אם אתה מעשן, אז הוא צריך להסביר אם הכוונה לסיגריות או למריחואנה. הם כבר לא מבינים את השאלה.

אוקי, הם לא משתמשים במילה "משתמש". זה כל כך נתפס אצלם נורמטיבי, שאת זה כאן אנחנו צריכים לשבור, ככה אני חושבת. הם גם אומרים – אנחנו לא עושים נזק לחברה. אפילו שאנחנו נוהגים, ואגב כל מי שראיינתי נהג תחת השפעה של קנביס, שמבחינתי זה היה חמור מאד. אבל הם אומרים, הנה תראו למשל מה אוהד אמר – "אני נוהג הרבה יותר טוב כשאני מסטול, אני שם לב יותר לדברים שסביבי. אני כביכול מסטול, אבל אני מרגיש שאני במצב תודעה שהוא אפילו יותר נורמטיבי יחסית לאנשים אחרים. תחת אלכוהול אני לא נוהג, אבל תחת סמים כן".

בצעירותי חגית, אנחנו השתמשנו במילה "מנפס", וידעו – מי שהשתמש ידע – אני מנפס, אמר, אני מנפס.

כן, נפס, נכון.

כן, מנפס, זו הייתה המילה. ואז תויגו ככה אנשים. היום אין את התיאור, כי כל אחד מעשן ואף אחד לא יודע איזה, או מה.

הטרמינולוגיה של השימוש בסמים זה שלום אמיתי. יש בה ערבית, יש בה אנגלית, יש בה הינדית וסנסקריט. מהחברה התרמילאים שהגיעו יש שילוב – כמו גראפס – גראס ונפס ביחד. יצרו מילה חדשה. זאת אומרת יש לנו טרמינולוגיה שונה, שלום עולמי, לא יודעת מה, עם ההשלכות של התרמילאים וזה. אני ניתחתי את זה, וזה מרתק. זאת אומרת זה גם אומר על העולם שלהם והעולם של החברה האלה זה בעיקר סביב הקנביס, וזה שונה באמת מהעולם של הנרקומנים כביכול, שזה סביב ההרואין.

שזה נהיה יותר מתוחכם.

זה תרבות.

כן, זה תרבות ועם שפה.

ממש, עם אידיאולוגיות.

בדיוק, עם אידיאולוגיה, עם נורמה, עם ערכים, עם ספרים. יש להם מניפסט, תקופת היובש שכתב שלומי סנדק, אם זה מוכר לכם. זה כאילו עולם שלם שאולי צריך באמת - - -

סטודנטים שמעשנים אומרים שאם כולם היו מעשנים אז היה שלום בעולם, שהיו מעשנים ביחד.

שלום עולמי. זה גם על האקסטזי.

סביב השלום הכל מותר.

דבר נוסף שאנחנו רואים אצל עבריינים וגם אצל החברה' הצעירים זה הכחשת מצב הקורבן. כאן הם אומרים אני לא קורבן, זה אני בוחר לעשות את זה. בכלל, אחת ההכחשות שרואים אצל עבריינים זה גינוי המגנים. מה זה אומר, זה אומר שאני מאשים את אלה שבאים להאשים אותי. נגיד – כל השוטרים מושחתים, ומה פתאום הם-. אותו דבר אנחנו רואים כאן. כל השוטרים מעשנים, כל חברי הכנסת. זה כולם, כל המרצים מעשנים וזה. לא שאין מרצים מעשנים. יש. אבל יש להם את הראייה הזאת כדי להצדיק את השקפת עולמם, ואיפה שהוא להשתיק את המצפון שלהם.

דבר נוסף שאנחנו רואים זה פנייה לערכים נעלים, לסמכות עליונה, בשם הלימודים אני משתמש בקנביס. הנה אמר אוהד – "אם הייתי מתחיל לקחת ריטלין בתור ילד, סביר להניח שהיה לי כבר דוקטורט. הלקות שלי זה ADHD, הפרעת קשב וריכוז ואני קצת היפר וזה מרגיע אותי. גיליתי שככה אני מעלה את הציונים שלי בצורה שחבל על הזמן. גם ככה עשיתי את הבגרות שלי. לא הייתי בבית ספר, עזבתי את בית הספר בגיל 15. בזכות המריחואנה יש לי גם בגרות שחבל על הזמן". כלומר, זו פנייה לערכים נעלים - בשם הלימודים הגבוהים אני מעשן. אחת ההכחשות הבאמת אינטנסיביות שלהם זה להכחיש את המשמעות העבריינית של ה - - -

קלינית נבחנה הסוגיה הזאת של השפעת הקנביס?

כן, אני יודעת שיש מחקרים, אני לא מומחית ל-ADHD והפרעות קשב וריכוז, אבל אני יודעת שמדברים שזה כן, שיש לזה. למשל אם אתה לא מאובחן ומישהו מציע לך ג'וינט במסיבה, אתה כל כך מפוקס שאתה אומר – הנה, גיליתי את העולם, כי פתאום זה מפקס אותך. אומרים אגב שגם קוקאין וגם קוקה קולה עובדים על אותו זה. אבל שוב, זו לא המומחיות שלי. יש מומחים של הפרעות קשב וריכוז שמדברים על העניין הזה.

שוב, זה נקודת הבסיס, עישון קנביס, התנהגות נורמטיבית. אגב, זו תפיסת עולמם. אם אנחנו רוצים להבין אותם, אנחנו צריכים להבין את תפיסת עולמם. אנחנו שונים כי הקנביס הוא שונה משאר הסמים ולראות שהחוק הוא איפה שהוא מסתכל על כולם אותו דבר, זה לא נכון לעשות את זה, כי כמו שבירה לא שווה לוויסקי, אותו דבר ככה אנחנו רואים את זה, קנביס שונה. קנביס עליון משאר הסמים. הוא משהו אחר, אנחנו יכולים לעשות איתו דברים אחרים, ואנחנו גם שונים מההם, מהנרקומנים שכבר הראיתי לכם קצת את האבחנה שהם עושים. אנחנו לא נטל על החברה, הנרקומנים הם כן. אנחנו לא מכורים, הם כן מכורים. אנחנו לא עבריינים, הם כן עבריינים ובהם אתם צריכים להתמקד.

אחד הדברים שאנחנו רואים שיש היום שיח גלוי. בעבר, אם היו מראיינים מישהו שמעשן היו עושים לו את זה בהצללה, כמו שכאן, לפני כמה שנים. היום חופשי, החברה' מצטלמים. זה כמו יציאה מהארון, היום זה סוג של תנועה כזו, אני חושבת. הם לא מתביישים להגיד את זה, אם פעם היו מתביישים. זה משהו אחר. וגם הטרמינולוגיה כמו שאמרתי מקודם, קובעת אידיאולוגיה. הטרמינולוגיה שלהם שונה. אנחנו מעשנים ולא משתמשים בסמים, אנחנו מתארגנים, מארגנים, אנחנו לא קונים או סוחרים. אין להם מילים כמו "קונה", "סוחר", אנחנו מתארגנים. התארגנת למסיבה - כאילו זה הסלנג. זה צמח, זה לא סם. זה סמים קלים. אגב, אין בחוק, מה זה SOFT DRUGS? זה קיים בהולנדי, או נגיד בחוק האנגלי. אצלנו אין. מי שטבע את המינוח הזה והכניס את זה ללקסיקון איפה של השנים האחרונות, זה החברה' הצעירים, שממש סוג של אידיאולוגיה, שהתחילה אגב לפי דעתי בשנת 1994, התחילה כאן אידיאולוגיה שלמה בנושא הזה של הקנביס וכל מיני יופימציה של מילים שבעולם העברייני המשמעות היא קצת אחרת. אם בעולם העברייני להגיד "חומר" זה הרואין, אז בעולם של החברה' הצעירים חומר זה קנביס. ואנחנו סטלנים ולא מסטולים. מסטולים זה הכבדים יותר, אנחנו סטלנים. סטלן מילה יפה, נחמדה.
אחד הדברים שדיברת מקודם, ואם זה כבר יותר מדי אתם צריכים להגיד לי.

לא, את רצה בסדר.

אוקי. אחד הדברים שהם מנסים להציג את השקפת עולמם זה טיעונים של המציאות היא מובנית ואנחנו מבנים את המציאות. מה שנקרא טיעונים קונסטרוקציוניסטים, הבניה של המציאות. אחד הטיעונים הקונסטרוקציוניסטים הבולטים זה יחסיות הסטייה. למשל, יש להם טיעונים להצדיק את השקפת עולמם, ועכשיו הם מבחינתם הם סטודנטים. הם באו עם קישה ביקורתית פרשנית. זה המציאות שלהם. הם באו בעולם פוסט מודרני. בעולם פוסט מודרני של היום אין אמת אחת. יש כמה אמיתות ואתה יכול להגיד שהאמת היא כזו, אבל יכולים להתווכח איתך כי היום זה לגיטימי, החל מנגיד שנות ה-90, להתווכח על כמה אמיתות. והם מבחינתם אוחזים באמת שלהם ואתם אוחזים באמת שלכם. אנחנו אוחזים באמת שלנו. אז למשל, אחד הטיעונים זה למה באמסטרדם או בהולנד מותר, או בחלק מהמדינות האחרות, ובישראל אסור. זה אחד הטיעונים. הטיעון הנוסף זה הסטייה יחסית לזמן. בעבר כל הסמים היו חוקיים והיום הם לא. מישהו עמד מאחורי איזה אינטרסים ובכלל. כלומר, אלה הם סוג הדברים שמעניינים אותם. והקנביס הרפואי, שכאן אנחנו חייבים גם לתת מענה, כי הסטייה היא יחסית לנסיבות. אז למה קנביס רפואי אתם אומרים שהכל בסדר? מה שונה בו כל כך? אני רוצה הסבר ואני סטודנט ולמדן ואני רוצה הסבר מדעי, מה שנקרא. והסטייה גם יחסית לחומרים אחרים. הרי אלכוהול, ה-WHO מגדיר אלכוהול כסיכון מספר 3 למוות בכלל, הסמים הרבה מאחורה, אז למה אתם לא מוציאים את האלכוהול מחוץ לחוק? אז למה אלכוהול, וסמים כן. עכשיו, זה טיעונים שאתה מבחינה אקדמית לא יכול להתעלם מהם. אתה צריך להשיב להם איפה שהוא.

ואין תשובה. בעיה.

יש לנו תשובות.

שמשכנעות יותר או פחות.

יש תשובות. אנחנו עובדים, וזה בדיוק, ברגע שאנחנו ברשות מנסים לפענח את העולם שלהם, אנחנו מנסים לתת מענה ותיכף תראה. יום העיון של החברה כאן מבר אילן, יש לנו רכזים בחלק מהקמפוסים. יום העיון שצבענו אותו זה סמים קלים להשגה, דרך המלך לפגיעה קשה. זאת אומרת הבנו שאנחנו צריכים להתמקד בקנביס אצל החברה הצעירים, כדי לתת מענים אולי, שלא ניתנו איפה שהוא.

זה תרבות. זה לא ישתנה.

אפשר לשנות תרבות.

מה בקשר לפעילות שמתבצעת?

קצת על מה שהרשות עושה, פרויקט הסטודנטים, קצת מה שעשינו. האסטרטגיה שלנו, הבסיס שלנו, קודם כל תובנות וצרכים, כיוונים שעלו מהשטח, מהמחקרים קצת, שראינו שחלקם היו תרמילאים והביאו איתם. אז אמרנו אם נתחבר אולי דרך טיול התרמילאים במסרים שאנחנו מעבירים, כי זה קהל קשה. להבין את הלקוחות. איך להבין את הלקוחות? בין היתר גם בחרנו רכזי הסברה שהם סטודנטים, יש לנו כאן שני נציגים מבר אילן וניסינו לעשות סיעור מוחות, מה יעבוד על סטודנטים. שוב, זה לא בני נוער ולא מכורים, שאלה שתי קבוצות ההתייחסות הגדולות ביותר של הרשות במשך שנים, שידעה להתמודד עם בני נוער ועם מכורים. עם הצעירים איפה שהוא קשה לנו יותר. זה קהל שהוא לא שבוי כל כך וקשה לנו להתמודד מולו. ניסינו להיעזר במחקרים מהארץ ומהעולם, על אוכלוסיות סטודנטים וניסינו איפה שהוא להתחבר גם לאסטרטגיות גלובליות, כדי לבדוק מה יכול לעבוד.

אז הלכנו לפי האסטרטגיה שקודם כל לחבור לדיקנט הסטודנטים שהוא גוף, ויש לנו כאן נציג, את בדיקן בן גוריון שאנחנו שנה הבאה נתחיל בבן גוריון. לא היה לנו תקציב.

יש שיתוף פעולה?

כן, שנה הבאה יהיה לנו שיתוף פעולה. בתשע"א התחלנו ב-7 קמפוסים, הגדילו את התקציב, השנה אנחנו נכנסנו ל-11 קמפוסים. בשנה הבאה - - -

בשנה הנוכחית, תשע"ג, 2012.

מתוך כמה?

נדמה לי שיש 57 מוסדות אקדמאים.

ובכמה מתוכם אתם נמצאים?

עד סוף השנה אנחנו נהיה כמעט במחצית. עד סוף השנה הזאת.

במטרה שנהיה בחצי, מקווים.

והיום איפה אתם?

ב-11.

אתה רוצה את השמות שלהם?

כן.

בר אילן, אריאל, בית ברל, נתניה, אשקלון, שנקר, עמק יזרעאל, ירושלים, בין תחומי, גליל מערבי. ובשנת תשע"ג אנחנו נרחיב ליותר.

נכפיל.

אין התנגדות מצד ההנהלות?

ברוב המקרים לא. לפעמים - - -

היו מקרים שהתנגדו?

בוא נאמר שהיה קשה בהתחלה.

איפה, מי ולמה, מה הסיבות?

למשל ניסיתי להיכנס ללוינסקי השנה. לא כל כך הלך, גם כי לפעמים זה ככה. אני אגיד ככה, נגיד נכנסנו לירושלים השנה אבל הפרויקט לא הצליח בירושלים. הדיקנית מאד רצתה ונכנסנו ובכלל, אבל הדיקנית רק עכשיו התחלפה וזו הקדנציה הראשונה. אז עד שפרסמנו מכרז, אז חלק מהסטודנטים שכבר נבחרו אז כבר בחרו מלגה אחרת, כי הרשות נותנת מלגה לרכזים. איפה שהוא יש במקומות חדשים קצת קושי בהתחלה, אבל אנחנו מקווים לפתור את זה.

אבל מבחינת רצון?

המגמה של המוסדות האקדמאים היא של שיתוף פעולה. גם באוניברסיטאות וגם במכללות.

אני יכולה אולי להעיר בשם ועד ראשי האוניברסיטאות שאם יש איזו שהיא בעיה במוסד אוניברסיטאי, באוניברסיטה, אנא, אני אשאיר את הפרטים שלי, אני לא מאמינה שיש איזו שהיא הנהלה של איזו שהיא אוניברסיטה שתסרב לשתף אתכם פעולה.

תודה רבה.

סביר מאד. יש שיתוף פעולה, יש אינטרס משותף.

לגמרי.

אז אנחנו קודם כל נכנסים דרך הדיקנט, כי אנחנו נותנים מלגה והדיקן הוא הגוף שאחראי, המטפל בסטודנטים בכל ההיבטים שלא קשורים לתחום של לימודים וגם אחראי על המלגות וברגע שהוא גם פותח את השערים, אז נפתחת לנו הדלת. הדיקן ונציגי הרשות בוחרים רכזי הסברה, זה בדרך כלל שניים בכל קמפוס והם מקבלים מלגה דרך הרשות. מה שרכזי ההסברה אמורים לעשות זה להעלות את המודעות בין היתר. הם כאילו לאמורים להיות כמו עמיתים.

כמה רכזי הסברה יש לכם?

יש לנו בערך שניים בכל מקום. אחת ירדה באשקלון. נאמר 11 מקומות, יש לנו בערך 20, קרוב ל-20 רכזי הסברה.

שבעצם בכל אחד מהמוסדות יש לנו גם תקציב למלגות וגם תקציב פעילות. זה מה שהרשות נותנת, כמובן עם ההדרכה - - -

ומה היקף התקציבים?

במכללות אנחנו מדברים על פעילות של 9,000 שקלים ובאוניברסיטאות 10,000 שקלים, ואנחנו מדברים פה על לפני איגום, כי לאור מה שאת אומרת ואתה כמובן מבחין, יש רצון ואינטרס של המוסדות האקדמאיים ליצור איתנו שיתוף פעולה ולכן יש גם איגומי משאבים.

וחוץ מזה יש מלגה שנותנים, 5,000 שקלים, מלגה לכל סטודנט לכל שנת הלימודים, תמורת 4 שעות בשבוע בערך, פחות או יותר.

שפה למשל אפשר רק לציין את שיתוף הפעולה שיצרנו שנה שעברה עם עיריית רמת גן, שדרך מתאמת אזורית ברמת גן - - -

גבעת שמואל.

תציגי לנו את עצמך, התפקיד, איפה את לומדת ומה את לומדת כדי שנדע.

שמי אודיה, אני רכזת הסברה בבר אילן ביחד עם דודי. אנחנו מנהלים את הפרויקט שנה שלמה. השנה זו השנה השנייה שלי בפרויקט. למעשה שנה שעברה בר אילן נבחרה להיות האוניברסיטה הראשונה ולא היה לנו מושג כל כך מה אנחנו הולכים לעשות ובפני מה אנחנו מתמודדים. כחלק מהפעילות זה היה גם להכיר את המרצים בשטח, מבחינה אקדמית, איזה תכנים, איזה שיעורים מועברים בנושא, אם בכלל. וגם להכיר קצת את הבריות מהבחינה של למשל קליניקה טיפולית שיש בבר אילן וכל מיני דברים קצת יותר פרקטיים ברמה המעשית, שאם יש מישהו עם בעיה של סמים או אלכוהול, למי הוא פונה. אז זה מה שעשינו שנה שעברה. ניסינו קצת להרגיש את השטח.
מה שכן רציתי לציין זה פעילות מאד מבורכת שיצרנו שנה שעברה ביחד עם אגודת הסטודנטים בבר אילן וביחד עם עיריית רמת גן, והמתאמת האזורית מגבעת שמואל. ולמעשה התקציב שלנו היה מאד דל, זאת אומרת ה-10,000 שקלים האלה התפרשו למשך שנה שלמה של פעילות ועיריית רמת גן פשוט שילמה על כך מה שצריך, סימולטורים, רכב מתהפך, הרבה מאד דברים וגבעת שמואל נתנו את החלק שלהם, הרשות את החלק שלהם וזה היה פנטסטי.

אני רוצה להראות את יום העיון שהם עשו השנה, לא מזמן. בת שבע ביקרה אותנו ביום הזה. סמים קלים להשגה, דרך המלך לפגיעה קשה. אני חושבת שבאמת בפרויקט הייתי שמחה שהרכזים ימשיכו שנה אחר שנה ולא יתחלפו לי כל שנה. וזה באמת לחבור לסטודנטים איפה שבאמת מרגישים את הצורך. סמים קלים להשגה, דרך המלך - - -

יש עוד כמה דברים שאודיה לא ציינה. אני דודי, אני גם רכז הסברה, לומד תואר שני בקרימינולוגיה, ועבדנו השנה בשיתוף פעולה עם המחלקה לקרימינולוגיה. יצאנו גם לכל מיני סיורים והעלינו גם דרך הפייסבוק. עבדנו הרבה שנים כשהעלינו כל מיני מאמרים, חומר עדכני, שסטודנטים נכנסו, השתתפו בדיונים. הבאנו להם חומרים, עשינו פעילות באמת בהרבה הרבה תחומים.

הפעילות מקיפה הרבה סטודנטים? היא מצומצמת? רחבה?

היא די רחבה.

הסטודנטים נחשפים לזה?

אני מאמין ש-50 סטודנטים קיבלו הרבה השנה ועוד עשרות קיבלו במידה מסוימת.

בטיפין טיפין. כי נורא קשה להגיע לכל המחלקות, מהבחינה הזו שלמשל בקרימינולוגיה הנגישות לשם הייתה גם ברמת התכנים וגם ברמת העניין של הסטודנטים, אבל למשל במדעי הטבע נורא קשה לנו, כי גם הם לא ממש מחוברים להוואי הסטודנטיאלי שקיים בקמפוס, אז קשה לנו.

ניסינו לעשות יום העיון הזה, הדיקן של בר אילן הוא מהמחלקה לכימיה, אז אמרנו שדרכו נעשה יום עיון בכימיה על ההרכבים של סם אונס וזה וזה. לעניין את הסטודנטים בכימיה ולא הלך. ואז ניסינו במחלקה למשפטים והמחלקה שהושיטה יד שהיא רוצה לעשות יום עיון במחלקה שלהם זה באמת היה קרימינולוגיה.

יש להם יותר מודעות. הבאנו גם מכורים נקיים לשיעורים שיספרו מהסיפור שלהם וקצת יזעזעו את הסטודנטים.

אנחנו צריכים לזכור שבאמת בזמן מאד קצר הגענו ליריעה גדולה יחסית. אנחנו מדברים בעצם על שנה וחצי של פעילות במספר סמסטרים קצר. הערך המוסף זה שהרכזים עצמם מקבלים הדרכה על ידי חגית ברשות. הם נפגשים אחת לחודש לשיח עמיתים ולמידת עמיתים וזה ערך מוסף גם שלהם. זה דין ודברים של עמיתים בקרב קבוצת השווים. אין פה התנשאות של אנשי מקצוע למעלה. הם אלה שמדברים, אלה שמפעילים את אתר האינטרנט וכל מה שצריך, וזה עניין מאד יצירתי. מאד תלוי מי מהחברים הוא זה שנבחר כרכז בכל אחד ואחת מהמוסדות הללו.

נכון, ובאמת מקמפוס לקמפוס רואים ממש הבדלים.

יש לכם קשר עם וועדי הסטודנטים?

עם התאחדות הסטודנטים, למרות שהקשר של הרשות הראשון זה עם הדיקנט והדיקן, ואחר כך הרכזים יוצרים גם את הקשר עם אגודת הסטודנטים.

אנחנו לא צריכים את ההתאחדות ואנחנו לא צריכים את האגודות. הם באים אלינו.

למרות שאנחנו עובדים עם ההתאחדות.

למשל ביום הסטודנט או בפעילות רחבה.

כן, ביום הסטודנט עושים פעילות.

עושים ועשינו. פשוט מה שאני אומרת זה שהרבה פעמים הכלוב של זהב הזה שנקרא אגודה, הוא לא משחרר ופתאום כשאנחנו באים עם איזה שהוא פאסון של אנחנו לא צריכים אתכם, אבל יש לנו אינטרס משותף, אז הם חוברים אלינו ממקום טוב, ממקום פורה ומפרה.

וגם מגיעים אל הסטודנטים הערבים?

כן. לכולם. ממש לכולם.

אפילו גם ערבנו בני נוער שהגיעו מעיריית גבעת שמואל לחלק חומרי הסברה לסטודנטים.

כן, ואחרי זה ישבנו איתם בשולחן עגול והם התחילו לפתוח מה זה אומר גיל 15 ואלכוהול ואיפה הם רואים את זה. מאד מעניין.

אנחנו מנסים להתגבר על הרתיעה הראשונית של סטודנט, שבא מישהו ככה להרצות לו והוא חושב שזה מלמעלה, שלא מבינים אותו, ככה יש נטייה לא לשמוע. כשבאים קבוצת השווים או נערים, מתייחסים לזה אחרת.

סיימת?

עוד שתי דקות, רק להראות לכם שיש לנו שלושה רבדים של פעילות. יש באמת את העמיתים שזה סטודנטים אל סטודנטים, זו שפה אחרת. יש פעילות יותר אקדמית שזה ימי עיון, שיעורים וקורסים, עיצוב תכניות לימוד, סיורים לימודיים; ויש לנו גם ברמה מנהלתית, ואני רוצה רק להראות לכם קצת תמונות אולי של יום עיון שעשינו בבית ברל למשל. זה תחום שחברנו למרכז לנפגעות תקיפה מינית, כי קראנו מחקרים שיש קשר בין סמים ואלכוהול לפגיעות מיניות, ולא מדברים על זה ברמה גם במעונות ובכלל. ולכן חברנו ביחד ועשינו את יום העיון הזה, שזה פעם ראשונה שמדברים על תקיפות מיניות והקשר של זה. זה יום עיון שהיה בבר אילן. זה יום עיון לסטודנטים וקידום נוער בבית ברל, התמכרות וזנות. אנחנו מסתכלים על סטודנטים גם כצרכנים היום אבל גם כאנשי מקצוע לעתיד, שיבנו אחר כך את השקפת עולמם. זה גם כן בגליל המערבי, יום עיון שהיה השנה. זה במכללת נתניה – חומרים פסיכו-אקטיביים, מחלות נפש ומה שביניהם. הבאנו פסיכיאטרים, הבאנו מישהו שהיה בגואה ונפגע וסיפר לסטודנטים והיה מאד מאד מרגשה. זה למשל סטודנטים מהדיקנט שעומדים ומחלקים חומרי הסברה. זה בשנקר השנה שהיה שבוע מודעות עם נהיגה, אלכוהול וסמים. ממש הביאו סימולטורים מתהפכים ובכלל. בשנקר זה מעוז האומנות. וזה היום אם מישהו רוצה לבוא, היום בשעה ארבע במכללת נתניה, נשמח אם תגיעו. זה ממש בשיתוף פעולה עם המחלקה למשפטים, עם בית הספר למשפטים. אנחנו הבאנו את השופטת עדנה בקנשטיין. תהיה שם פרופסור הדרה בר מור, ינון היימן יהיה מהמכללה ותהיה תביעה והגנה. יש לנו את עורך הדין אבי חימי מההגנה. בנינו קייס של כאילו סטודנטית שנתפסה עם קנביס ובואו נראה, וממש סטודנטים שינהלו את המשפט הזה, שישה מכל צד והולך להיות מאד מעניין לפי דעתי, היום בארבע, מי שרוצה מוזמן. זהו. תודה רבה.

תודה רבה. מעניין. מבחינת המעורבות של המשטרה בעניין הזה, מידת המעורבות, תיקים, טיפול מיוחד. שיתוף הפעולה ביניכם.

שמי סימה ימין, אני רמ"ד מחקר תשתיתי במחלקת המודיעין של המשטרה. קודם כל אני חייבת לומר שאצלנו אין את החלוקה הזאת. זאת אומרת משטרת ישראל לא אוכפת באופן שונה למגזרים מאוכלוסיות כאלה ואחרות את הנושא של שימוש בסמים, סחר בסמים והפצת סמים. זאת אומרת ההתייחסות שלנו לסמים היא לכל מגזר אחר ולכל אוכלוסייה אחרת. ולכן כשאנחנו באים לדווח על סטודנט, זאת אומרת כשאתם מדברים על סטודנטים, מבחינתנו הם חלק מהאוכלוסייה. אנחנו מתייחסים אליהם כחלק מהאוכלוסייה, כל הבעיות שיש לנו עם כל אחד מהרבדים בגילאים שלהם בכל האוכלוסייה, בכל הארץ, עם זה אנחנו מתמודדים. זה לגבי העניין הזה.

אם אני אתייחס גם למה שנאמר פה במחקר, בסך הכל הכללי, זאת אומרת אם אנחנו נצליח להתמודד איתם כשהם נערים, עוד בתקופה הזו, אז בסך הכל כשהם יגיעו לאוניברסיטה הם לא יגעו בזה, כי גם את חגית, בעצם אמרת שכשהם מגיעים לאוניברסיטה אם הם לא נגעו בזה, מן הסתם הם גם לא יתחילו לגעת בזה. זאת אומרת שהעבודה שלנו ברמת הנוער היא מבורכת, ובסך הכל יש לה גם השפעה ועכשיו אני בכלל גם בטוחה על פי המחקר שלך, אז בכלל אנחנו בסדר לעניין הזה.

אני אמשיך ואומר שאני לא יכולה לתת פה תיקים כמה סטודנטים בעצם מעורבים. זאת אומרת אנחנו הבאנו נתונים שהם נתונים כלליים בחברה הישראלית. למשל נניח שבשנת 2011 היה לנו 5,000 תיקי סחר בערך ו-586 תיקי גידול, לעומת 24,500 תיקי שימוש. אני לא יכולה לתת לכם איזו שהיא אנקדוטה כמה מהם זה בעצם סטודנטים.

אלה נתונים לגבי שנת 2011?

לגבי שנת 2011 – כל האוכלוסייה.

יש לכם השוואה לעומת 2010?

בטח, אני יכולה להגיד לך למשל שבתיקי הסחר יש לנו ירידה של 4.5% ובגידול יש לנו עלייה. זאת אומרת יש לנו עלייה בתיקי גידול.

רק שנייה, אני חייבת לציין כקרימינולוגית, כשאני שומעת את הנתונים האלה, במיוחד לגבי סמים, אני ממש לא מאמינה להם. סליחה.

יכול להיות.

העלייה והירידה וזה, זה סטטיסטיקה פלילית, עבירות חשיפה לא משקף את המציאות.

בדרך כלל אנחנו מודעים לזה שמדובר בעבירת חשיפה.

מדובר בעבירת חשיפה, ללא ספק. זאת אומרת אין מקור, אין מודיעין.

יעשו יותר, יחשפו יותר, יביאו נתונים יותר, זה ברור.

נכון. זה ללא ספק. אני לא יודעת כמה אנחנו מעורבים באוניברסיטאות, אני לא יכולה להגיד לך את זה.

אין לכם פילוחים גילאים?

לגבי נציגי האוניברסיטאות, מי כאן יכול להתייחס? נציגת ועד ראשי האוניברסיטאות?

אני חושבת שעדיף שאיש המקצוע ידבר.

שמי יעקב אפק, אני דיקן הסטודנטים באוניברסיטת בן גוריון. אין ספק שהחשש הגדול שמתחילים בסמים קלים וההתדרדרות אחר כך לסמים הקשים היא הסכנה הגדולה ולכן פעילות הסברתית באוניברסיטה מאד מאד חשובה בקטע הזה. אני מסכים עם נציגי המשטרה של היום וגם בדיון שהייתי לפני 10 שנים, שעיקר המאמץ צריך להיות בגיל ההתבגרות ולמנוע את ההתדרדרות של הנוער להגיע לזה, כי כמו שגם ראינו בסקר היום, כשמגיעים לאוניברסיטה – מי שהשתמש ממשיך. חדשים כמעט ולא מצטרפים. אז נראה לי שעיקר המאמץ צריך להיות בקרב בני הנוער. זה לא אומר שגם באוניברסיטאות לא צריך לעשות פעילות הסברתית, מה הסכנות של הדברים האלה ואנחנו ניסינו בעבר לעשות פעילות - - -

למשל בפקולטות השונות, הן מעבירות פעם בשנה או פעם בסמסטר איזו שהיא פעילות מסוימת לגבי ההשלכות, הסכנות, פעילות הסברתית כלשהי?

זה לא מתפלג לפי פקולטות. אם עושים פעילות - - -

בכלל, פעילות להבטיח שכל סטודנט יקבל מושג בסיסי.

כן, צריך לעשות פעילות הסברה ולהזמין את הסטודנטים. הרבה פעמים, אני אומר אפשר למשוך סטודנטים דרך, יש לא מעט הצגות שמדברות בנושא סמים ואפשר להעלות הצגה ותוך כדי זה גם לדבר על הסכנה שקיימת בדבר הזה, כי לפעמים סתם להרצאה, הסטודנטים שומעים כל היום הרצאות, אתה אומר לו – תבוא להרצאה – הוא לא יבוא להרצאה. זה צריך להיות משהו מיוחד כדי למשוך את הסטודנטים, כי הוא לא צריך עוד הרצאה. אז אני אומר, בדרך כזו. וגם לעשות יום עיון במשך היום, סטודנטים לא יוותרו על מעבדות או על הרצאות כדי ללכת לשמוע הרצאה. צריך להיות אולי פעילות יותר בכיוון של פעילות בערב, שסטודנטים יותר פנויים ויהיו מוכנים לבוא ולשמוע את הדברים.

ואני אמרתי לפני, אני הבעתי רצון כבר בעבר וגם לפני שהתחיל הדיון, שאנחנו נשמח לכל שיתוף פעולה והנושא חשוב ואנחנו בהחלט - - -

מאה אחוז. תודה. כן.

הי, אני יעל אדיב, אני מהתאחדות הסטודנטים הארצית. דבר ראשון אני שמחה שהזמנתם אותנו לדיון הזה שהוא מאד חשוב. אני מודה שזה נושא שאנחנו, עושים הרבה סקרים במהלך השנה אבל זה נושא שאנחנו לא סוקרים אותו, לא באופן קבוע, וחשוב מאד שאנחנו יכולים לקבל את הנתונים האלה.

למה אתם לא עושים?

כי עד עכשיו הנתונים האלה מתייחסים בעיקר לצרכי רווחה, דברים שאנחנו-, זאת אומרת אנחנו בעצם ארגון הלובי של הסטודנטים, אנחנו בעצם מנסים לראות מה הם צריכים ודברים כאלה באמת אנחנו פחות מסתכלים עליהם בראייה ארצית. אז זה דבר ראשון.

אני כן רציתי לציין שאני חושבת שהנתונים מהסקר מאד מעניינים, אבל אני חושבת שיכול להיות שיש מקום, במידה שיש אפשרות לייצר נתונים שהם קצת יותר עדכניים. זאת אומרת מאז 2003 היו שינויים מאד מאד גדולים, גם במערכת ההשכלה הגבוהה – פרישה, מכללות, אוניברסיטאות – כל הדברים האלה, וגם מבחינת אופי הסטודנטים – איפה הם גרים, מה הם עושים, כל הדברים האלה ואני חושבת שזה נתון מאד מאד חשוב.

יש להניח שהמספרים רק גדלו בשנים האחרונות.

כן, יכול מאד להיות.

וזה משהו שנורא חשוב שההתאחדות כן תשים אליו - - -

כן, אני חושב שכל ההתייחסות, נקבל מספרים יותר גבוהים.

ברור. אני גם באמת רציתי להזכיר מהדברים שאתה אמרת, אני חושבת שאני לא מומחית, בטח לא בחדר הזה, לדפוסי שימוש בסמים בקרב בני נוער, אבל בתור בן אדם שקורא עיתונים אני יודע שגם זה בעלייה, ובאמת הרבה פעמים שסטודנטים מגיעים, זאת אומרת סטודנטים הם כאילו כבר אנשים גדולים, הם כבר לא במקום שמחפשים שישפיעו עליהם, בטח לא בכיוונים האלה ולכן באמת חשוב להשקיע גם כן אבל גם לפני.

והאמת היא שרציתי להגיד עוד שני דברים, פשוט הייתה התייחסות מאד ממוקדת לסטודנטים שכן מעשנים ולעובדה שזה ממש אידיאולוגיה וחלק ניכר מהחיים שלהם. אז יכול להיות שזה נכון, אבל רציתי להזכיר לכולם שסטודנטים עושים גם הרבה דברים אחרים. 74% מהם עובדים כדי לכלכל את עצמם, 75% מהם מתנדבים בפעילות חברתית במהלך הלימודים שלהם, חלק בתמורה וחלק לא בתמורה, מילואים וכל הדברים האלה. אז רק ככה להאיר את התמונה המלאה. אני מבינה שהדיון ממוקד בבעיה.

יש עוד דברים לעשות חוץ מאשר לעשן קנביס.

אני פשוט חושבת שזה בא לצד דברים אחרים ואני מבינה את העניין.

אני רוצה לשאול, בנוגע להתאחדות יש עניין כזה שבו ההתאחדות מציעה קו אחיד ומעין קובעת שנגיד בכל אוניברסיטה בארץ ידונו בענייני סמים?

שלא ישתו בירות באמצע יום לימודים, מה שקורה היום.

למשל. למשל.

דבר ראשון התאחדות הסטודנטים היא גוף יציג, אבל היא לא גוף אכיפה. אני חושבת שיושבת פה לצדי שתי נציגות שאחראיות על אכיפת החוק והחלתו, אבל אנחנו לא, זאת אומרת אנחנו בעצם, זאת אומרת אנחנו ארגון הגג של האגודות. מה שקורה בתוך אוניברסיטה, אם סטודנטים מביאים בירות לתוך קמפוס מסוים, אנחנו לא - - -

או מחלקים בתוך הקמפוס.

אנחנו לא יכולים לדעת מזה.

לא, לא רק זה. אלא ברמה שלצורך העניין להתאחדות יש איזה שהם קווים כלליים לכל אגודה בכל קמפוס ברמת ההנהלה, ברמת המנהלה.

זה תלוי במה, אבל בלי לרדת לשום רזולוציה אני אומרת לך שהקו הרשמי והברור של ההתאחדות זה שלא עוברים על החוק בישראל. זאת אומרת אנחנו גרים בישראל, שומרים על החוק כמו כל האזרחים האחרים, אני מקווה לפחות או בשאיפה.

כן, אבל אם לא מדברים על נושא מסוים - - -

סליחה, לגבי העניין של המשטרה, הנוכחות שלכם, תלונות שאתם מקבלים, אם יש צורך בהתערבות, אין לכם נתונים, לא באתם עם נתונים מיוחדים, כמו שאני מתרשם.

לא, זה לא שלא באנו, תראה, כשבן אדם ניגש לתחנה ונותן תלונה אז שואלים אותו על העיסוק שלו וסטודנטים לא נכנסים כעיסוק, כי אם למשל הוא עובד כמו שאמרה פה הבחורה, אז הוא יגיד את העיסוק, זאת אומרת הוא עובד. זה לא שהוא סטודנט. זאת אומרת מעטים מאד הם סטודנטים במשרה מלאה וזה לא עיסוק, זה לא משהו שאנחנו מכניסים כמשהו שאנחנו בודקים. זה לא משהו שהוא נסתר לנו. לכן אנחנו לא יכולים להביא את הנתונים. אמרה פה מישהי - אין לכם את הגילאים?

פילוח גילאי.

פילוח גילאים, כן, אבל לא כולם סטודנטים.

בוודאי.

זאת אומרת אני יכולה לעשות פילוח גילאים של - - -

אבל אם אנחנו לוקחים פילוח גילאי בנתונים שנתתם בתחילת דברייך, אז אם אנחנו לוקחים את הפילוח הגילאי של גיל 20 – 21, אפשר לעשות הערכה מסוימת.

השלכה.

כן, אז את יכולה לעשות אבל עוד פעם, זו הערכה גסה ולא בטוח שכל אלה הם בעצם סטודנטים.

אוקי, מאה אחוז. משפט אחרון. הערות למישהו, אנחנו לקראת סיכום.

סליחה, רק רציתי לסכם ולהגיד שלגבי שיתופי פעולה, הפרויקט שאתם עושים נשמע מדהים ואני שמחה שהוא מצליח גם בלעדינו. ובכל זאת, התאחדות הסטודנטים הארצית מפעילה למעלה מ - - -

אנחנו שנה הבאה הולכים - - -

סליחה, אני לא שומע.

לא, פשוט אנחנו מפעילים, זאת אומרת להתאחדות יש מחלקת מלגות, היא מפעילה מלגות במעורבות חברתית במיליון תחומים בכל הארץ. זאת אומרת - - -

שנה הבאה עם מורן, אנחנו - - -

אבל אנחנו נשמח כמובן גם לתרום.

אנחנו בשנה הבאה פועלים עם ההתאחדות. אנחנו ניקח מלגאי שיעמוד בהתאחדות כמו מורן שם, שירכז לנו גם כן, כי אנחנו הולכים להתפרש על הרבה קמפוסים ויהיה לנו ממש שיתוף פעולה עם ההתאחדות שכבר התחיל, היא הייתה אצלנו ברשות מורן.

מאה אחוז, תודה, ברור. כן, משפט אחרון.

אם אפשר היה להציע להשתמש בסטודנטים בפרויקט שסטודנטים יפעלו מול בני הנוער למניעה. זה אולי היה כדאי שהרשות תממן פרויקט כזה.

הרשות עושה את זה, זה בהחלט קיים כבר.

אולי להרחיב יותר.

גם תלמידים מול תלמידים, בני נוער מול בני נוער.

אם יוזמן דו"ח על ידי הוועדה פה מהרשות לגבי שנים 2011, 2012, 2013, זה יכול לתת דווקא תמונה טובה של היום.

נכון. כן.

לי מאד חשוב להגיד שבאמת יש משהו שמאד מפריע לי, בבר אילן זה לא קיים, אבל איפה שלמדתי תואר ראשון זה כן היה קיים - - -

איפה?

בחיפה, וזה גם בעוד אוניברסיטאות, שבאמצע היום מחלקים בירה, יש הופעות ועם בירה ואנשים מגיעים ממש ככה מסטולים לתוך השיעורים, ואחרי זה לך תסביר להם על קנביס וזה שזה לא בסדר, כשהאוניברסיטה מחלקת בתוך הקמפוס בירה וזה לגיטימי לבוא כך.

זה לא האוניברסיטה, זה תמיד אגודת הסטודנטים וזה רק באירועים מיוחדים. כמו בחיפה היה יום בשבוע באופן קבוע שבירה חופשי ולי זה היה מאד לא נעים.

אצלנו זה בתחילת שנה.

הדיקן יכול לאסור את זה? את האלכוהול באמצע הקמפוס?

קודם כל חלוקת אלכוהול טעונה אישור המשטרה, צריך רישיון עסק לזה, זה לא מחולק ככה, קמים בבוקר ומחלקים. בלי רישיון לא מחלקים אצלנו.

זה חוקי, אבל זה הופך להיות עניין תרבותי.

זה נכון, שכל אירוע רוצים להכניס. אנחנו משתדלים כמה שפחות, אבל כשמקבלים רישיון אין ברירה.

חשוב שהסטודנטים יגיעו להרצאות שהם קצת מוכנים.

משפט אחרון אני אומר. סטודנטים זה בעצם אוכלוסייה שהיא די סגורה. זאת אומרת הם הרי משתמשים בינם לבינם והמסיבות שלהם הן די סגורות. אם יהיה שיתוף פעולה עם המשטרה, בעצם אני יכולה אולי לתת דוגמא מאחת האוניברסיטאות בשנת 2011 ששם הייתה פעילות בעקבות מידע. זאת אומרת אם ישתפו איתנו פעולה אנחנו נגיע לאותו מקום ולמשל בפעילות הזאת נתפסו לא רק-, לא היה רק גידול קנביס, גם אקסטזי והרואין נתפסו בשנת 2011. אני לא רוצה פשוט לתייג את האוניברסיטה, אז אני לא אגיד היכן, ונעצרו 20 סטודנטים וכן הייתה חקירה וחלקם כן נכנסו לענישה כזו או אחרת במסגרת הענישה הקיימת במדינת ישראל. זאת אומרת אנחנו כן פועלים. אנחנו צריכים את השיתוף פעולה.

אם יהיה איתנו יותר שיתוף פעולה אנחנו כן ניכנס.

מי פנה אליכם ואמר את זה?

אני לא יכולה כאן להגיד.

זה היה סטודנט מהסטודנטים?

אני לא אומרת.

מן הסתם, מן הסתם .

אוקי רבותי, תודה רבה. אני חושב שהדיון מאיר עיניים ונותן גם כיוונים למחשבה איך להתמודד עם הבעיה. אני חושב שכדי לדעת מה הסיבות ואיך להתמודד ואיפה בדיוק להיות ממוקד, אז אני חושב שיש צורך ולכן הוועדה בהמלצות שלה פונה לרשות להכין איזה שהוא סקר עדכני לגבי המציאות של היום, כדי לעשות השוואה בין מה שהיה קיים ובאיזה מגמות יש שינויים.

שנית, אנחנו מברכים על הפעילות בתוך האוניברסיטאות. להגדיל את מספר המלגות לסטודנטים גם יעזור, אבל מה יותר טוב מאשר זה שהסטודנטים הם שיפעלו וידברו והם ייפתחו. כמו שנאמר כאן, הם קצת סגורים כלפי אנשים זרים, חיצוניים, אז בינם לבין עצמם זה יכול לתרום ולהביא לתוצאות טובות יותר.

אנחנו מדגישים את העניין של ההסברה בהתמודדות עם הקבוצה הזו של החברה.

אני מודה לכל המשתתפים ואנחנו מעריכים את הנכונות של האוניברסיטאות לשתף את כולם, כולל אגודת הסטודנטים בעניין הזה. תודה רבה.

אדוני יושב הראש, רק משפט אחד ברשותך.

אנחנו סיימנו, תודה. בפעם אחרת. תודה.

<הישיבה ננעלה בשעה 12:10.>