ישיבת ועדה של הכנסת ה-18 מתאריך 22/05/2012

זהות יהודית באקדמיה - במסגרת יום הזהות היהודית בכנסת

פרוטוקול

 
הכנסת השמונה-עשרה

נוסח לא מתוקן

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 620

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, א' בסיון התשע"ב (22 במאי 2012), שעה 11:00
סדר היום
זהות יהודית באקדמיה - במסגרת יום הזהות היהודית בכנסת
נכחו
חברי הוועדה:
אלכס מילר – היו"ר

זבולון אורלב

ישראל אייכלר

עינת וילף

נסים זאב

אנסטסיה מיכאלי
מוזמנים:
יהודה שוורץ - ד"ר, מפקח באגף להכשרת עובדי הוראה, משרד החינוך

שובל בן חמו - המטרה למורשת ותרבות ישראל, משרד החינוך

דבורה מרגוליס - ראש מינהל ועד ראשי האוניברסיטאות

ניחם רוס - ד"ר, מנהל מכון מנדל, מרכז ושלטון לחינוך יהודי, האוניברסיטה העברית, ירושלים

משה ויגדור - מנכ"ל המועצה להשכלה גבוהה

אריה גייגר - רב, מוביל תוכניות ליהדות במוסדות אקדמיים

דרור פיקסלר - רב, ד"ר, מרצה לפיסיקה

רני יבין - מזכ"לית בית המדרש אלול

מנחם קופרמן - רב, מיזם צהר לחקיקה, מרצה במכללה

יובל שרלו - מראשי רבני צהר, ראש ישיבת ההסדר פתח-תקווה

אילן גאל-דור - מנהל "גשר"

בצלאל ספרא - מכון עמיאל

אבי נוה - מורה

רבקה בן אברהם - מורה לאזרחות

יעל אלון - יסודות, המרכז לליבון ענייני תורה ומדינה

נעם ויצנר - מנכ"ל התאחדות הסטודנטים
מנהלת הוועדה
יהודית גידלי
קצרנית פרלמנטרית
חבר המתרגמים – י.ר.

זהות יהודית באקדמיה - במסגרת יום הזהות היהודית בכנסת
היו"ר אלכס מילר
צהריים טובים, אנחנו ממשיכים בסדר היום. הנושא שאנחנו דנים כאן זהו – זהות יהודית באקדמיה, במסגרת יום הזהות היהודית בכנסת. פרוטוקול 620. חבר הכנסת אורלב גם פנה אלי עם בקשה לקיים כאן דיון בסוגיה הזאת. כידוע לכם, ועדת החינוך עוסקת רבות בכל מה שקשור לאותם ערכים יהודיים, כמובן, שאנחנו מנסים לחזק אותם גם במערכת החינוך הרגילה. היום אנחנו מדברים על המערכת האקדמית, שאין ספק שמעת לעת אנחנו עדים כאן על תופעות שונות של ניסיון, כך לפחות מבחינתי, לנצל את האקדמיה ולקחת את זה לכיוונים, בואו נגיד, אחרים ובמדינה שלנו, כאשר הגדרת המדינה שהיא מדינה יהודית ודמוקרטית, אין ספק שזה אחד מהנושאים החשובים שבלי שום קשר למערכת החינוך, חייבת גם להימשך לאותן המערכות שעוסקות בחינוך, גם בהמשך דרכם של צעירי ישראל. אם אנחנו מדברים על אקדמיה, אז כמובן שאנחנו מתכוונים למוסדות שבאמת יש שם השקעה רבה גם במחלקות וגם מבחינת החומר הלימודי ודרישת הבחינות וכו' ויש מוסדות שפחות. אני לא חושב, נגיד, אם אנחנו מסתכלים בכלל על המכללות ששם הנושא הזה בכלל נמצא, זה נמצא יותר באוניברסיטאות. אבל אין ספק שיש צורך ביישור קו בכל המערכות האלו וחייבת לבוא גם איזה שהיא תוכנית שבאה ומגדירה גם לכל מוסד ומוסד, איך בעצם פועלים במסגרות האלו, באופן כללי.

זבולון אורלב עדיין לא הגיע. יש לנו, פשוט הוא ביקש שהרב יובל שרלו, שצריך אני מבין לעזוב, אז אנחנו ניתן לך ואחר-כך חבר הכנסת אייכלר וכל האורחים המכובדים בהמשך, אנא הירשמו.

בבקשה, אדוני.
יובל שרלו
נקודת המוצא של דבריי היא שהדיון שלנו עוסק בקיומה של ליבה במוסדות האקדמיים. זה אומר שני דברים. אחד, שמצד אחד זה מוסד אקדמי שיש בו חופש אקדמי, שאלת החופש, החירות של האקדמיה היא נקודת מוצא שצריכה להיות. מצד שני, גם בעולם של חופש ושל חירות ושל רב תרבותיות, במדינת ישראל הולכת ומתגבשת עמדה שצריכה להיות ליבה מסוימת שבעיקר עוסקת בשאלת הזהות. בשל העובדה הזאת, אני חושב שמדינת ישראל צריכה לעודד ואפילו לחייב את המוסדות האקדמיים, אם היא מקדמת ליבה בתחומים אחרים, שיהיה לה ליבה של זהות ובראש ובראשונה, בשל העובדה שהיא מוגדרת בחלק מחוקי היסוד כמדינה יהודית דמוקרטית, אז הליבה שלה צריכה להיות ליבה של יהדות דמוקרטית, אנחנו כרגע, בדיון הזה, נדגיש שאלה של לימודי יהדות ברוח האקדמית.

מוסד מעין זה מתקיים באוניברסיטת בר-אילן. אוניברסיטת בר-אילן היא מזמן כבר לא אוניברסיטה דתית במובן המקובל של המילה, לא ברשות הרבים הציבורית שלה, לא במינויים, אבל יש בה סדרה שלמה של לימודי יסוד שמחויבים בהם כל הסטודנטים ולימודי היסוד האלה בהחלט יוצרים ליבת זהות משותפת ומאוד מאוד משמעותית והמדינה שהלכה בהרבה מאוד מערכות חינוך בתחומים האלה, כלומר בוועדת שנהר שהציעה את ההצעה הזאת ובקידומים נוספים, בעצם הקיום הזה של יום הזהות היהודית, צריכה הכנסת לקבל החלטה שחלק בלתי נפרד מהתואר האקדמי הוא לימודי יסוד בתחום הליבה, זה מקובל מאוד בעולם וזה מאוד מאוד הגיוני.

מה תכלול הליבה הזאת? הליבה הזאת צריכה לכלול מערכות שונות של תחומים. אני כמובן אדבר על ההיבט היהודי. אני חושב שבהחלט ניתן לא להכתיב, אבל להציע במה מסוימת לכל מוסד לפי רוחו ולפי דרכו, להציב את עולם היהדות ואת הזיקה היהודית לחיים שאנחנו חיים בתוכם היום, כחלק בלתי נפרד מהחינוך האקדמי, ואז יש פה שני דברים: האחד הוא שהאקדמיה בכלל תחייב גם את אלה שלא עוסקים במדעי הרוח, לעסוק בהיבטים הרוחניים והערכיים של הדברים, ושתיים, שמשעה שהעולם האקדמי, שהוא המוביל בתחום מערכת החינוך ובתחום מערכת הצבת איזה שהוא מודל של קיום משכיל בעולם יראה וינכיח את העובדה של זהות העם היהודי והזהות היהודית היא חלק ממש בלתי נפרד מהתואר האקדמי, הדבר הזה הוא בהחלט גם גורם שמשפיע על כל רבדי החברה בישראל ועל כל ההיבטים ואשר על כן, ראוי מאוד שהכנסת תאמץ את העמדה הזאת ושוועדת החינוך תעביר את זה או לפסים של דו-שיח, זה תמיד יותר טוב לעשות את זה בדו-שיח עם המוסדות להשכלה גבוהה, ואם לא, לבדוק את האפשרות של חקיקה.
היו"ר אלכס מילר
תודה. כן, משה ויגדור, מנכ"ל המועצה להשכלה גבוהה.
משה ויגדור
כן. קודם כל, תודה רבה. אני חושב שהנושא הזה הוא חשוב ביותר והאקדמיה מתייחסת אליו בחשיבות ואני שמח על מה שאמר הרב שרלו. אני אתן קצת נתונים איפה אנחנו נמצאים.

אז קודם כל, כבר בשנת 2008 קיבלה הוות"ת החלטה שעל-פיה לימודי היסוד בכלל, לרבות לימודי היהדות, הם במוסדות להשכלה גבוהה, הם לימודים נחוצים שיש לעודד את המוסדות לפתחם ולהרחיבם ואז גם היא קיבלה את ההחלטה לממן את אותם לימודי יסוד באוניברסיטת בר-אילן. סיבות שונות ובעיקר היעדר תקציבים, יצרו מצב שאי-אפשר היה לממש ולימודים אפילו התכווצו. צריך לזכור קצת את מה שהיה בעבר, שבגלל קיצוצים תקציביים כבדים שהושתו על מערכת ההשכלה הגבוהה, עד 2010, התייבשו במידה רבה לימודי מדעי הרוח בכלל והרבה מאוד בתחום מדעי היהדות. תחומי ידע שלמים, למשל, כמו תלמוד, בחלק מהאוניברסיטאות, נמצאו ממש בסכנת הכחדה. וזה המצב שבו אנחנו מתחילים. מה שאנחנו חווים היום, זה היעדר לימודי יהדות מספיקים וזה נובע במידה רבה מאותם קיצוצים תקציביים, הסגל מבוגר, כי לא היה גם גיוס סגל וחלק מהיכולות לתת זה שיהיה סגל, שהוא מתחדש.

בסוף 2010, ראשית 2011, זה ממש אחרי ההסכם הרב תקציבי החדש עם האוצר, ועל רקע אותו הסכם, קיבלו מל"ג ו-ות"ת, החלטה לתקצב לימודי העשרה בתחומים של רוח וחברה, לרבות מדעי היהדות. ות"ת העמידה בתוכנית החומש הזו תקציבים לגיוס סגל מיוחד למדעי הרוח בתחומים האלה ומל"ג אימצה את המלצות ות"ת רק לאחרונה ואימצה גם את דו"ח פרופ' פנינה קליין, שבזמנו דיבר על החשיבות של לימודי היסוד האלה.

היום קיימות כבר כמה תוכניות שהתחילו לעבוד. ואני אתן רק כמה דוגמאות. אגב, גם באוניברסיטאות, גם במכללות. אבני פינה, באוניברסיטה העברית, שמציעה 108 קורסים שונים בתחומים רחבים, יש בתוכם הרבה קורסים בתחום מדעי היהדות. דרך רוח, זה התוכנית בחיפה, כלים שלובים בתל-אביב, כמובן אוניברסיטת בר-אילן שיש לה ממש מערכת לימודי יסוד יחסית טובה, ומלמד שזה בספיר. זאת אומרת, גם במכללות יש התחלה של הבנה לעניין הזה. יש עוד תוכניות נוספות בצנרת, יש תוכנית של אריאל ויש תוכניות נוספות שבודקים אותן עכשיו.

העיקרון שנקבע הוא שכל סטודנט תואר ראשון יידרש ללימודי קורס העשרה מרחיבי דעת בתחומי ידע, לרבות יהדות, בין שש עד 12 נ"זים, זאת אומרת זה 10% מהתואר. אנחנו אומרים ש- 10% מהתואר יהיה בלימודי יסוד. עכשיו, באופן ברור לימודי היסוד יש בהם הרבה מאוד בנושא של ידיעת הארץ, היסטוריה של העם ויהדות ומדובר בתהליך הדרגתי שכולל גיוס מרצים, כי זה לוקח זמן לגייס מרצים, התאמות שיש לעשות בפקולטות למדעי הרוח ודרך פעילותן, רענון תכני הלימוד, כי נתתי למשל את הדוגמה של תלמוד, אז אחת הסיבות שתלמוד גם לא משך תלמידים, כי הוא היה מאוד טקסטואלי. היום הרצון הוא שלימודי התלמוד יהיו מחוברים לראייה כוללת יותר וללימודים אינטגרטיביים ובצורה הזאת ימשכו אנשים ללימודים האלה בצורה טובה יותר, חשוב מאוד למשוך תלמידים נוספים והמאמץ הזה כולל את הרחבת והגדלת מספר התלמידים שלומדים מדעי הרוח ויהדות.

מלבד זה, נחתם לאחרונה גם הסכם עם קרן ידע נדיב לעידוד מדעי הרוח בתוכם לימודי היהדות, תוך הפעלת גם גישות חדשות שיביאו לעניין ולמשיכה. והסכום הזה, ההסכם הזה למשל הציל את כל לימודי המזרח התיכון שהוא לימודים בסיסיים על מה שקשור אחר-כך בלימודי היהדות, לימודי התנ"ך, לימודי התלמוד. זה עוד תחום שכמעט נכחד וההסכם הזה בעצם הציל אותו. עכשיו, האתגר העיקרי שעומד בפנינו היום, זה היכולת למשוך תלמידים מצטיינים למדעי הרוח וליהדות, שהתמחו במגוון מקצועות בתחומי האירוח ולימודי היהדות והיעד של ות"ת ומל"ג – הרחבת המסגרות של לימודי מדעי הרוח, בכללן לימודי יהדות ולימודי ארץ ישראל, כך שכפי שאמרתי, כל תלמיד שיסיים תואר ראשון, ילמד אחד מקורסי היסוד האלה.

עם זאת, ובזה אני מסיים תכף, ועל רקע התייבשות שחלה במדעי הרוח בעשור האחרון ועל רקע של דעיכה של חלק מתחומי הידע כתוצאה מאותם צמצומים תקציביים, לוקח זמן וצריך להבין, לבנות מחדש את מה שחסר. ולוקח זמן לגייס מרצים ולוקח זמן לפתח תוכניות חדשות עם גישות חדשות, שימשכו תלמידים. כי כל הרעיון הוא למשוך תלמידים כי רק כשיהיה לנו מדעי רוח מאוד עשירים ומבוססים, נוכל להציע לכלל התלמידים, גם מי שלומד הנדסה ומי שלומד פיסיקה, חשוב מאוד, אין בכלל ספק, שייקח קורס בלימודי יסוד, כפי שאמרתי – עד 10% מהתואר, שזה מאוד משמעותי.

ות"ת הקימה ועדה לאחרונה בראשות פרופ' מלכה רפפורט חובב, שהיא מקדמת את הנושא, עוקבת אחריו, כדי להבטיח שנצליח להגיע ליעד הזה ומל"ג עוסקת בזה, מתוך הבנת חשיבות העניין, כשוות"ת מספקת את התכנון והתקצוב. ועוד פעם, אחרי עשור שבו התכווצו אותם לימודים, אנחנו נמצאים היום במצב שיש הבנה לצורך לפתח, יש הבנה בראשות מל"ג ובהבנתו של יושב-ראש מל"ג, שר החינוך גדעון סער, שצריך לפתח את זה, צריך לפתח אבל על בסיס יסודות אקדמיים איתנים. אי-אפשר סתם להגיד לאנשים – תבואו ללמוד, כי זה כפי שהיה בעבר, יבואו, יעשו V וילכו הלאה. צריך יסודות אקדמיים, צריך קורסים רחבים, צריך מגוון רחב ואת הדברים האלה עושים, זה נמצא על הפרק. אני לגמרי מקבל את מה שנאמר, שצריך לעשות דיאלוג.
היו"ר אלכס מילר
אין איזה שהוא קורס ליבה לכל המוסדות להשכלה גבוהה?
משה ויגדור
מה זה קורס? אתה נותן קורסי ליבה רחבים, שמאפשרים לתלמיד ללכת למה שמושך אותו, מה שייתן לו את מה שחסר לו. הרי אנשים באים מרקעים שונים וצריך לתת מגוון רחב שבסופו של דבר יוצר את אותה זהות יהודית שהיא פסיפס שלם. כל אחד בא עם מטען אחר, הוא רוצה משהו מסוים וצריך לתת מגוון של קורסים ברמה גבוהה. כי אם זה, עוד פעם, זה לא יהיה ברמה גבוהה, אם זה לא יהיה מרצים מובילים, זה גם לא יצליח. מה שהצליח בבר-אילן, זה שהצליחו לייסד מערכת מבוססת לאורך שנים, ולא קיצצו אותה, היא קיבלה תקציב ייעודי, מיוחד, וזה מודל שאפשר ללכת לאורו ולהמשיך אתו.
היו"ר אלכס מילר
אבל אין איזה חשיבה של לבוא ונגיד לעשות לפחות שיהיה במסגרת הלימודים האקדמיים המלא של תואר לפחות קורס אחד שיהיה של כולם?
משה ויגדור
אבל זה מה שאמרתי שעושים. זה בדיוק מה שהחליט המל"ג, שהיעד הוא להגיע למצב שכל תלמיד יהיה לו קורסי העשרה בלימודי יסוד, לימודים מגוונים, אבל צריך לפתח אותם. אי-אפשר לקחת קורס אחד ולהציע לכולם. קודם כל, גם אין מורים לקורס אחד. אתה מוכרח לעשות מגוון. אתה צריך שיהיו מורים רבים בקורסים שונים. בתחומים, אמרתי, רק באוניברסיטה העברית, באבני פינה, יש 108 קורסים שונים, עם מרצים שונים, עם התמחויות שונות. ואנשים בוחרים, תלמידים בוחרים, מה שמעניין אותם. זה נכון. צריך לראות, כפי שהחליטה המל"ג והוות"ת, שהתלמידים יוכלו לקחת ויהיו להם בין שישה ל- 12 נ"זים למהלך התואר, בתחום של לימודי היסוד. אבל עצם הבחירה מה ללמוד, כל אחד ייבחר מתוך מה שמציעים לו, מתוך סל.
היו"ר אלכס מילר
אין בעיה. אם אתה יוצר בחירה – זה מצוין, זה מבורך. אבל יש לי בעיה שיש מוסדות שאין שם בכלל וגם אין בכלל כוונה לעתיד, להכניס משהו. נגיד, כל הנושא של המכללות.
משה ויגדור
אני נתתי דוגמה. נתתי דוגמה את ספיר.
היו"ר אלכס מילר
אם אתה לוקח מכללות, אני לא חושב שנגיד במכללת, באותן מכללות שלומדים הנדסה, סתם לדוגמה, יש בכלל איזה שהיא חשיבה להכניס את הסוגיה של הקורסים האלו.
משה ויגדור
יש חשיבה לשלב מורים שמלמדים באוניברסיטאות סמוכות. זאת אומרת, לימודי הנדסה, המכללה להנדסה בירושלים יכולה להיעזר בקורסים של האוניברסיטה העברית, ונעזרת. כמו ספיר.
זבולון אורלב
יש את מכון לב.
משה ויגדור
וגם את מכון לב, נכון. נכון. נכון. יש מגוון. לספיר יש מגוון. המעניין הוא שספיר עשתה את זה, וספיר, אין לה את התחומים האלה, אבל ספיר לקחה על עצמה וגם באריאל אין את הלימודים האלה ובכל-זאת הם נכנסו. הם מבינים. יגיעו לשם מורים שייתנו את הקורסים או שתלמידים ייסעו למקום אחר, לקחת את אותם קורסים.
היו"ר אלכס מילר
ומתי אנחנו נראה בסופו של דבר איזה שהיא פריסה?
משה ויגדור
יש כבר, זה כבר קיים. יש כבר.
היו"ר אלכס מילר
מתי אפשר להגיד שעד נגיד שנת כך וכך, בכל המוסדות האקדמיים, תהיה לפחות במשך התואר לכל הסטודנטים, חשיפה לפחות לאחד הקורסים, כמה שהוא בוחר, לנושא של הזהות היהודית?
משה ויגדור
כפי שאמרתי, כבר יש היום כעשר תוכניות, חלקן בצנרת, חלקן אושרו, ציינתי את אלה שאושרו, עם הרבה מאוד קורסים, הרבה מהתלמידים כבר נחשפים, ודאי שבאוניברסיטאות הגדולות שיש שם מרבית, מספרים גדולים של סטודנטים, זה – יש, זה נמצא, זה דבר שנמצא בתהליך. אני מקווה וזה אמור להיות לפי היעדים עד סוף החומש מבחינת החומש התקציבי. זה בתוך תכנון שמלווה גם בתקציב. הדבר הזה הרי לא יכול להיות, בתקופה של הצמצומים התקציביים, לא היו מורים, קורסים הצטמצמו, לא משכו תלמידים. אנחנו היום במצב לא טוב.
היו"ר אלכס מילר
אני רואה כאן בעצם, קודם כל, מצב שאנחנו מוצאים דרך לחזק את כל הנושא של מדעי הרוח שאנחנו יודעים שיש שם בעיה מאוד גדולה.
משה ויגדור
זה לב העניין.
היו"ר אלכס מילר
זה דבר ראשון. ודבר שני, כמו שנאמר, זה חיזוק של היהדות וכל הנושא של לימודי היהדות ולימודי היסוד במערכת ההשכלה הגבוהה. אז אם אנחנו יודעים עכשיו שתוך חמש שנים, כל המוסדות יהיו חייבים לתת לפחות קורס אחד, כמובן לבחירה. דרך אגב, אני לא חושב שדווקא במצב כמו שאתה אומר, שחסר מורים ויהיה Over בחירה לאותם הסטודנטים, לדעתי זה באמת יהיה איזה שהוא משהו כחובה שבסופו של דבר כולם יישרו קו למשהו מסוים, בגלל זה אני חושב שצריך לבנות את זה בצורה כזאת שגם יהיה נוח, בוא נגיד, ללמד את זה, מבחינת הקבוצה של אותם המרצים שיהיו בתוך המערכת הזאת ומצד שני, גם תוכנית הלימודים, שהיא תהיה מספיק, הסילבוס של אותו קורס, שיהיה מספיק בנוי טוב, על-מנת שהמסר גם יעבור בצורה הטובה ביותר. שזה לא יהיה איזה שהוא משהו, אתה יודע, שרק לצאת ידי חובה, הנה בבקשה, עשינו, עשו שם איזה 45 דקות במשך השבוע, 14 שבועות של הסמסטר, רק לצאת ידי חובה, קורס שאין לו מבחן.
משה ויגדור
זה בדיוק מה שלא רוצים, נכון.
היו"ר אלכס מילר
שהוא לא משפיע יותר מדי על הציון של התואר ובזה סיימנו. זו אינה המטרה. אנחנו יודעים שבסופו של דבר, המטרה הסופית זה להגיע לכך שאותם סטודנטים נחשפים לסוגיה הזאת ואנחנו יודעים, בשביל שיהיה להם את הידע, אם לא יהיה מבחן שהוא מבחן משמעותי, שיש לו השפעה גם על התואר, גם לא ילמדו את זה. אז לבוא וכביכול לשים V על איזה שהוא קורס, זה קיים, זה גם קורה בכל מיני מוסדות, אבל זו אינה המטרה. אני חושב שאם כבר התחלתם והדרך מבורכת, שזה גם בסופו של דבר יגיע למצב שאתם יודעים שהשגתם את המטרה. אז קודם כל, כן, זה ברכות. עכשיו אני אתן לחבר הכנסת אייכלר, ואחר-כך חבר הכנסת אורלב, להמשיך הלאה.
ישראל אייכלר
אני רוצה לברך את יושב ראש ועדת החינוך על הדיון הזה דווקא בשבוע שבו אנחנו חוגגים את חג השבועות וקבלת התורה, לעסוק בעניין הזהות היהודית.
היו"ר אלכס מילר
לא תכננו, חבר הכנסת אייכלר.
ישראל אייכלר
אבל זה יצא ככה, לטובה.
זבולון אורלב
אני קבעתי את יום הזהות היהודית, זה אני קבעתי.
ישראל אייכלר
אתה קבעת?
זבולון אורלב
אני אשם.
ישראל אייכלר
אז אני רציתי לשבח אותך על הזהות היהודית באקדמיה, אז אני משבח אותך על כל הנושא של זהות יהודית.
היו"ר אלכס מילר
חבר הכנסת אורלב יודע שאצלנו, בוועדת החינוך, לא מפרגנים. אנחנו מפרגנים רק לתוצאות.
זבולון אורלב
התוצאה היא שיש ישיבה. תפרגן עליה.
היו"ר אלכס מילר
לא, התוצאה זה כשאחרי חמש שנים אנחנו נראה קורס לפחות בזהות היהודית בכל מוסד אקדמי, אנחנו עושים את עבודתנו.
ישראל אייכלר
אנחנו רואים בדבריו של היושב-ראש, אלכס מילר, את הכמיהה, אדוני המנכ"ל, את הכמיהה של החברה הישראלית לקבל יותר מושג מה זאת זהות יהודית, כי כמו שהוא ציין, שיש הרבה הרבה אנשים שעוברים כל מיני מסלולים שעוסקים יותר בחיי המעשה, אבל בחיי הרוח, הם לא מעסיקים אותם ואם לא יהיו מבחנים, גם הם לא ידעו על הדברים האלה.

אבל אני רוצה באמת לגעת בנושא של הזהות היהודית. לדעתי, אדוני היושב-ראש, לא לחינם האקדמאים או אנשי האקדמיה בחוץ לארץ, הם הראשונים להכריז החרמות על עצם קיומה של מדינת ישראל, בשיתוף פעולה של אנשי אקדמיה שיצאו מישראל. זה דבר שלא מצאת לא בקרב אנשי תעשייה, לא בקרב אנשי הנדסה, לא בקרב רופאים, שאנשי אקדמיה, דווקא אני חושב שרובם במדעי הרוח, שיצאו בלונדון ובכל מיני מקומות, בקמפיינים להחרמת מוצרים ישראלים או נגד מדינת ישראל, נגד עצם קיומה. למה? הם לא אשמים, כי הם לא קיבלו את המושג זהות יהודית. כאשר הרב קוק זיכרונו לברכה, הוזמן לייסוד של האוניברסיטה העברית בירושלים, הבטיחו לו שהאוניברסיטה תעסוק ברפואה, במדע, בכל מיני דברים שצריכים, אבל לא תעסוק במה שנקרא ביקורת המקרא או בעיני זה פשוט לעקור את האמונה במעמד הר סיני. ועל דעת זאת הלך הרב קוק והיתה לו אכזבה גדולה מאוד, כאשר מייד למחרת, אחד העם הלך ופרסם מודעה – היום הזה נהיית לעם. יש לך אוניברסיטה ואז אתה יכול להיות עם והדבר הראשון שפתחו זה ביקורת המקרא.

העניין של להתייחס למעמד הר סיני וקבלת התורה כאיזה שהוא או סיפור שדומה לסיפורי האגדות, או איזה שהוא מעמד מנהיגותי ולא כדבר אלוקים חיים תורה מסיני, זה עומד בשורש יסוד המשבר שעם ישראל נמצא בו במאה השנים האחרונות, שנקרא זהות יהודית. ברגע שאנחנו מקבלים את הזהות היהודית, הווה אומר שמאמינים במה שקרה השבוע, שאנחנו מציינים השבוע, בחג השבועות, שעם ישראל, המעמד המכונן של עם ישראל שקיבל את הזהות היהודית ששונה מכל העמים, זה מעמד קבלת התורה משמיים ושמצוות התורה וחוקת התורה היא שמחייבת את עם ישראל. כל ההתייחסות לתנ"ך כמו סיפורי הארי פוטר, מנסרים את הענף עליו עם ישראל יושב במשך אלפי שנים. וזה גם מנסר את העניין הלאומי ולכן אני אומר, אותם אקדמאים שיוצאים בלונדון ובאקדמיות בארצות-הברית ועושים תעמולה באוניברסיטאות באמריקה נגד זכות קיומה של מדינה יהודית בארץ ישראל ואני לא מדבר רק על השטחים שנכבשו ב- 67, אלא על עצם קיומה של המדינה, זה בגלל שהאקדמאים האלה, כשהם היו צעירים, לא למדו על הזהות היהודית מאיפה קיבלנו את הזכות לשבת פה.

אני רוצה להוסיף עוד משהו. היה פרופ' לייבוביץ' שכולכם שמעתם עליו ומכירים אותו. הוא אמר פעם על האנשים שמאמינים במדע, הוא אומר – אמונה במדע זה סתירה פנימית. כי כל הרעיון של מדע זה לחקור ולבדוק ולבחון ולא להאמין. ברגע שאתה אומר אמונה במדע, אתה בעצם סותר את עצמך. כך היה אומר פרופ' לייבוביץ'. אני לא צריך לקבל כל מה שהוא אומר, אבל יש פה רעיון עמוק של הדברים. האם אנחנו מתייחסים לזהות היהודית כמדע, כמשהו מבחן, או שאנחנו מקבלים את הזהות היהודית כאמונה?

אני רוצה לומר ואני מאמין ומקווה שכולכם תסכימו, שהזהות היהודית זאת אמונה. כמובן שצריך ללמוד את האמונה, הרמב"ם אומר שצריך להבין ולהשכיל עד היכן שאנחנו יכולים, גם הגמרא אומרת, מסכת חגיגה, במופלא ממך אל תדרוש, אבל במה שהורשית, אתה צריך לחקור. ולכן יש חשיבות גדולה מאוד שכל נער, לא רק סטודנט, אני רוצה בהזדמנות הזאת לברך את שר החינוך שהחליט החלטה אולי היתה ועדת החינוך שותפה לזה, שמלמדים בבתי-הספר פרקי אבות? הייתם שותפים לזה? אבל זו החלטה שהצליחה בצורה מדהימה בבתי-הספר הממלכתיים. הורים רוצים שהילדים ילמדו פרקי אבות ועשו אפילו חידון וזה מאוד הצליח. אותו הדבר אפשר לעשות באקדמיה. צריך להסביר לסטודנטים את הדבר הפשוט, שזהות יהודית זה חלק בלתי נפרד או בעצם הבסיס, הגרעין העיקרי, של הקיום היהודי והלאומי של מדינת ישראל וארץ ישראל. ברגע שיהיה להם את הדבר הזה, נהיה בטוחים שלא יצאו האקדמאים שבשם החופש האקדמי, הולכים לאוניברסיטאות בחוץ לארץ ואומרים שבעצם אין זכות קיום למדינה יהודית בארץ ישראל. תודה רבה.
היו"ר אלכס מילר
תודה. חבר הכנסת אורלב, בבקשה.
זבולון אורלב
תודה רבה. אני בראש ובראשונה כחבר הכנסת שיחד עם עמיתי, חבר הכנסת ציון פיניאן, יזמו את יום הזהות היהודית בשיתוף עם רבני צהר, אני קודם כל רוצה להודות לאכסניה שהיא ועדת החינוך והתרבות ולעומד בראשה, למרות שאלכס אומר שפה לא מפרגנים, אבל אני לפעמים לא שומע בקולו ואני אוהב לפרגן, כיוון שבאמת הוועדה הזאת, היא הוועדה שאמורה לפקח, לבקר וליזום, בכל הדברים שגם קשורים לתכנים שקשורים למערכת החינוך, למערכת התרבות ואין ספק שהסוגיה של התכנים היהודיים שמתרחשים במערכות שהיא בפיקוחה, זה דבר מאוד חשוב.

הסוגיה, לא בכדי בחרנו בסוגיה של יהדות באקדמיה, כיוון שמן המפורסמות שהבוגרים של המערכת האקדמית לסוגיה השונים, מהווים בסופו של דבר את האליטות, גם המקצועיות, גם המנהיגותיות. הם האליטות שמנהיגות כל אחת בתחומה, ויש להן משמעות ויש להן השפעה רבה מאוד ומערכת שהיא לא קיבלה מספיק ואני מדבר על הדעת, אני מדבר על ללמוד. יכולים להיות לנו ויכוחים מה לשמור, מה לקיים, מה לעשות, זה עניינו של כל אדם. אבל אני חושב שזה עניינה של המדינה, כמדינה יהודית, עם אופי יהודי, שיש לה אחריות כדי שגם, בעיקר האליטות שלהם, יהיו נטועים עמוק וידברו יהודית. ידעו לקרוא טקסטים יהודיים, יהיו מודעים מה כתוב שם וגם השפה וגם הקריאה והתחושה היא, ואני חושב שזאת גם המציאות, שאנחנו מאוד מפגרים בעניין הזה, מאוד מפגרים בעניין הזה, למעט כמו שציין מנכ"ל מל"ג ות"ת, למעט מוסדות מסוימים, רוב המוסדות האקדמיים, יכול לסיים אדם תואר ראשון, תואר שני, תואר שלישי, מבלי שהוא בכלל היה לו איזה שהוא קשר, איזה שהיא זיקה לתכנים יהודיים ואני חושב שזה דבר שהוא בלתי מתקבל על הדעת. איך אומרים? ממש, דבר שהוא בלתי נסבל ובלתי אפשרי.

אני לא אומר לעשות חובה כמו שחייבים, מי שרוצה תעודת בגרות, חייבים שתי יחידות בתנ"ך, שגם בעיני זה דל ולא רציני, ששכבות גיל מסוימות לא לומדות בכלל תנ"ך וגם על זה פעם נקיים דיון. אבל כדי שקודם כל תהיה אפשרות, תהיה האפשרות. אני יכול לומר, מידיעה אישית של חברים שהם אינם שומרי תורה ומצוות ולמדו בבר-אילן, והם מברכים שהעולם הזה נפתח בפניהם, הם פשוט מברכים. הם מודים. הם אומרים – תשמע, זה בעצם היה הפגישה והחיבור הראשון שלי עם עולם היהדות, באופן יותר רציני ויותר מעמיק. אז קודם כל צריך להציע ושתהיה אפשרות לדבר הזה ובעיני זה לא דבר איזה שהוא מסובך, זה עניין של תודעה ועניין של רצון ואני יודע שיש הרי מאבק כדי לקבל תואר ראשון צריך 120 נקודות ו- 30 נקודות, יש בחירה, יש, 90 זה בדיסציפלינה, אבל 30 נקודות, יש.

אני זוכר, אני למדתי אגב בתקופה שבה לא יכולת לקבל תואר ראשון אם לא הבאת אישור שעשית חינוך גופני. אני לא יודע אם זה קיים.
היו"ר אלכס מילר
כבר לא.
זבולון אורלב
אני אומר ככה. תשמע. אז חינוך רוחני, הוא לא פחות מחינוך גופני. אגב, בבגרות אי-אפשר עדיין לקבל, בלי חינוך גופני. אני חושב שבהחלט אפשר לקדם את הדבר הזה והכנסת לא נכנסת לחקיקה של תכנים, בעיקר לא בעולם האקדמי, כי יש את החופש האקדמי. אבל חופש אקדמי, כולנו יודעים, הוא לא עניין של הפקרות שכל אחד עושה מה שהוא רוצה. יש מדינה, יש חברה, למדינה הזאת נקבע בחוק שיש לה אופי ולכן אני חושב שהדיון הזה על לימודי היהדות הוא דיון חשוב ואני כשלעצמי, אם כתוצאה מהדיון הזה יקוים דיון, יקום צוות במל"ג ויוכל להציג ליושב-ראש הוועדה ולחברי הוועדה בעוד כמה חודשים איזה שהיא התייחסות, איזה שהוא דיון על הנושא הזה, מה מתכוונים לעשות, איך מתקדמים בנושא הזה, והיה, זה שכרנו של יום הזהות היהודית בכנסת.
היו"ר אלכס מילר
תודה. יש לנו את יהודה שוורץ, בבקשה, ד"ר יהודה שוורץ, בבקשה, ממשרד החינוך.
יהודה שוורץ
כן, אני גם מצטרף לברכות על קיום היום בכלל ועל הדיון על הזהות היהודית באקדמיה. דיברו פה על החשיבות של הנושא והגדיל לעשות חבר הכנסת אורלב שדיבר על האליטות שלומדות באקדמיה ואני בהחלט מסכים עם הדבר הזה. אני רוצה להתייחס למכללות שעוסקות בהכשרת מורים, שם בוודאי ובוודאי יש משנה חשיבות לקיום הלימודים הללו של הזהות היהודית ואני שמח לדווח כאן ליושב-ראש הוועדה, ולמתכנסים, שבמכללות להכשרת עובדי הוראה יש כללים ברורים בנושא של חובת לימודי יהדות, דהיינו במגזר הממלכתי יש חובה של שני ש"ש, דהיינו ארבע נ"זים בלימודי יהדות.
יהודית גידלי
אתה מוכן לפרט את המילים האלה?
יהודה שוורץ
כן. כל סטודנט ולא משנה מה תחום התמחותו, החל ממי שלומדת להיות מורה בגן, ביסודי, בעל-יסודי, בתחומי המדעים למיניהם, כל אחד חייב ללמוד שעתיים בשבוע במהלך התואר הראשון, ובחינוך הממלכתי דתי, חייבים ללמוד שש שעות. דהיינו, כל סטודנט שמכשיר את עצמו להיות מורה, צריך לגעת נגיעה מסוימת בלימודי היהדות. אבל כאן אני מבקש להתייחס גם לדבריו של מר ויגדור, יש לנו הרגשה שהרבה פעמים מנסים לברוח מן המטרה הזאת של לימודי יהדות ועוטפים לימודים כלליים, מה שקראו פה לימודי יסוד, באיזה שהיא אצטלה של לימודי היהדות ולא זאת כוונת המתקן, הכוונה היא שבאמת ילמדו תנ"ך וילמדו תורה שבעל-פה וילמדו מחשבת ישראל וילמדו היסטוריה יהודית, זאת הכוונה, שתלמיד בכל הקשר שהוא, שהוא מכשיר את עצמו להיות מורה, תהיה לו נגיעה בלימודים הללו.

התגובות שאנחנו מקבלים מן המכללות בדרך-כלל הן תגובות מאוד חיוביות. גם כאן יש סטודנטים רבים שאומרים זאת פעם ראשונה שהם נחשפים לאיזה שהוא לימוד משמעותי בלימודי היהדות. עם זאת, צריך להודות שיש כאלה שגם מתחמקים מן העניין הזה. אבל המשרד, משרד החינוך, האגף להכשרת עובדי הוראה, נחושים בדרישה הזאת ולא יכול אדם לקבל תעודת הוראה, אם בגיליון הציונים שלו לא יהיה כתוב שהוא למד לפחות את המינימום הזה, של לימודי יהדות. זה כמובן בצד אלו שמתמחים במקצועות היהדות. מי שמתמחה באחד מן המקצועות, לומד כמובן הרבה יותר. אבל כאן אנחנו מדברים על המינימום ואני חושב שכל האקדמיה, ראוי לה לאמץ את המינימום הזה, שכל אדם שמקבל תואר, יהיה חייב לפחות בשעתיים בלימודי היהדות, אבל לא לעטוף את זה בלימודי יסוד כלליים, אלא בלימודי יהדות. אם מכלל שש שעות לימודי יסוד לפחות שעתיים צריך להקדיש ללימודי יהדות במובן הישיר והמשמעותי שלהם. תודה.
היו"ר אלכס מילר
תודה. ור"ה כאן? בבקשה.
דבורה מרגוליס
אחרי דבריו הארוכים והמפורטים של מר משה ויגדור, אני חושבת שאין לי הרבה מה להוסיף והדברים סדורים ויקוימו כפי שהם צריכים להיות מקוימים, כמו שהאוניברסיטאות מקיימות את כל הנחיות מל"ל.
היו"ר אלכס מילר
המל"ג אומר, תוך חמש שנים, תהיה לכם את התוכנית שכל סטודנט במסגרת הלימודים לפחות לתואר ראשון, ייחשף ללימודים של יהדות בצורה כזו או אחרת, כן?
דבורה מרגוליס
האוניברסיטאות מקיימות את החלטות מל"ג בצורה מסודרת וזה אכן יקרה. אני רק רוצה להוסיף פה תגובה למה שעכשיו נאמר. מה שנלמד בבר-אילן פשוט זה שבעה קורסים ל- BA, שני קורסים ל- MA, לומדים תלמוד, תנ"ך, תולדות ישראל, מחשבת ישראל, בלי זה אי-אפשר לקבל שם את התואר וזה אכן דבר שבהחלט קיים ומופעל.
היו"ר אלכס מילר
מה שעושים בבר-אילן זה מבורך וזה חשוב וטוב שכך, אבל אנחנו מדברים גם על שאר המוסדות. צריך לקחת את הדוגמה של בר-אילן וליישם את זה בכל המקומות. לא צריך להכריח את כולם לעשות בדיוק את אותו עומס של זה, אבל לפחות בחלק מהדברים אפשר לקחת דוגמה, כי יש ניסיון.

התאחדות הסטודנטים, יש לכם משהו לומר, בעניין הזה?
נעם ויצנר
אני מנכ"ל התאחדות הסטודנטים. קודם כל, אני מצטרף לברכות על הדיון ועל הנושא. בהמשך לדברים של מנכ"ל מל"ג, משה ויגדור, אני רואה את זה דרך עיניים של סטודנט. אני לא חוויתי את אבני פינה כסטודנט, אבני פינה זו תוכנית שקיימת באוניברסיטה העברית של לימודי יסוד אבל כן ראיתי אותה מהמקום שראיתי אותה נבנית ואני חושב שזה בעצם המודל או תוכניות כאלו הן המודל איך נכון לעשות את השילוב של לימודי יהדות, ובכלל תכני יסוד, אבל על אחת כמה וכמה לימודי יהדות שזה תכנים שמוצעים לסטודנט, לא משנה אם הוא לומד עכשיו מדעים או רפואה או מדעי הרוח או החברה, יש לו תכני יסוד והיהדות, תכני יהדות זה חלק בסיסי וברור וכך שלסטודנט יש בחירה ויש יכולת להכיר, הוא חייב לבחור מתוך זה, יש לו חובת בחירה מה שנקרא. אני חושב שזה המפתח לעשות את זה, גם בצורה של דיאלוג, בצורה של הצעה, כאשר אני יודע, שוב, במודל של האוניברסיטה העברית, זה באמת להציע את הקורסים עם המרצים הכי טובים בתחום הזה, כדי שהסטודנטים בהחלט יבואו וילמדו.

בהמשך לזה, אני גם חושב וממשיך וקורא בהקשר הזה, גם לחיזוק, החזרת החיזוק של מדעי הרוח ותחום מדעי היהדות בתוך מדעי הרוח, תחום שבאמת נזנח ונחלש מכל מיני בחינות בשנים האחרונות.
היו"ר אלכס מילר
תודה. מי עוד מבקש לדבר? בבקשה, תציג את עצמך.
מנחם קופרמן
אני מהפרויקט של צהר לחקיקה, מרבני צהר. הייתי רוצה לחדד עוד נקודה או שתיים. דבר ראשון, בנייר העמדה שהגשנו, מתברר שיש בריחת מוחות מהארץ בקרב מסיימי תואר שני במדעים מדויקים וזה מראה שכנראה יש איזה שהוא חסך בחיבור, לא רק בהשכלה הכללית, אלא בחיבור של האנשים שמסיימים את התארים האלה למדינה ולארץ שהם גרים בה ולרצון שלהם להישאר כאן ולפעמים שיקולים כלכליים או אחרים גוברים על השיקול הערכי. אני חושב שחשוב להדגיש את הנקודה הזאת, שההצעה הזאת לשלב בתור חובה לא רק מי שיבחר, אלא בתור חובה קורסים שהם קשורים למדעי הרוח ומגוון רחב שהם קשורים לחיבור ליהדות או למורשת ישראל בכל מיני אפיקים רחבים שאפשרות לאנשים היא בעצם אומרת אמירה מאוד חשובה שהאקדמיה היא לא רק סוג של רכישת מידע שהוא, אני עושה אתו משהו פרקטי מעשי, אלא גם סוג של משהו שבונה את הזהות שלי, בונה את הבן-אדם, בונה את האישיות שלי ובונה אותי בתור חלק מהחברה שבה אני חי והמדינה שבה אני חי וזה חלק גם חשוב, שחשוב שיהיה באקדמיה, מעבר ללימודים הפרקטיים של המקצוע הספציפי שנלמד.
היו"ר אלכס מילר
תודה. כן, בבקשה.
דרור פיקסלר
אני גם מרבני צהר אבל יש לי גם כובע אקדמי, אני איש סגל אקדמי בכיר בפקולטה להנדסה באוניברסיטת בר-אילן.

אני פונה בעיקר למנכ"ל, שנמצא פה ושומע. תוכנית לעתיד היא חשובה וכולם פה מסכימים מקיר לקיר אז אפשר רק לברך על זה, אבל לפני כ- 20 שנה, היה שינוי גדול מאוד במוסדות האקדמיה בארץ, שמי שמכיר את האוניברסיטה כמקום שכל אחד יכול ללמוד מה שמעניין אותו, הדבר הזה פסק. כשאני הייתי באוניברסיטה שנה שנייה, אז למדתי פיסיקה ומדעי המחשב ומדעי החיים, לקחתי קורסים בערבית, התעניינתי בערבית והדבר היה אפשרי. כל מי ששילם שכר-לימוד, יכול היה ללמוד מה שהוא רוצה באוניברסיטה על אותה השנה. היתה שביתת סטודנטים מאוד גדולה באותה שנה.
היו"ר אלכס מילר
ואז הם מצאו את עצמם בגירעון כלכלי כל-כך גדול, שהם הצטרכו לעשות הבראות וכל מה שאנחנו מכירים.
דרור פיקסלר
היתה שביתה, שביתה של סמסטר שלם. אני מעולם לא למדתי אופטיקה. קיבלנו עובר, סמסטר שלם שביתת סטודנטים, חלק מהתנאים היה שלא צריך להשלים את הלימודים הללו וקמה ועדת מלץ שהיא קבעה שכל מי שלומד למסגרת מסוימת באקדמיה, יש מכסת שעות נתונה שהוא יכול ללמוד ולא מעבר. ומאותו רגע, מי שלומד הנדסה, אצלי, לא יכול ללמוד משהו בתחום מדעי הרוח, אסור לו. ואם הוא לוקח, הוא צריך לשלם על זה עוד כסף. וזה דבר שלא צריך לחכות להוסיף מרצים ולאגד כוחות ולחשוב, פשוט, את הדבר הזה, להתיר את הרצועה. המל"ג יכול לאפשר שכל מי שרוצה לקחת משהו באותן מחלקות נכחדות, ולא משנה אם זה מסיבה של זהות יהודית או שהוא מתעניין דווקא, אני למדתי ערבית. למדתי ערבית יהודית של ימי הביניים, אבל הוא יוכל לקחת את זה. הוא יוכל ללמוד בלי תוספת תשלום, כמו התפישה האמיתית של אקדמיה, שאתה לומד, ברגע שאתה רשום באותו המקום. והדבר הזה הוא, ברצותו מקרב, ברצותו מרחק, אם אתם אומרים שהדבר הזה אפשרי, הוא הרבה יותר קל לתפעול מאשר להקים מערך של שיעורים בתנ"ך, מחשבת ישראל, מאיפה נביא מרצים לספיר וכו'. אם כל סטודנט בספיר ידע שהוא יכול לקחת קורסים באוניברסיטת בן-גוריון במה שחפצה נפשו במחלקות הללו, הדבר הזה פותח את הדרך. זה לא כמו החובה שאתה מציע, היושב ראש, אבל זה נותן משהו שהוא בהחלט לא קיים.
היו"ר אלכס מילר
בסדר גמור. כן, עוד מישהו? בבקשה.
אריה גייגר
אני עוסק במחלקה להיסטוריה כללית ותולדות ישראל באוניברסיטת בר-אילן ואני באתי מטעם צהר. קודם כל, אני מצטרף לדבריו של ד"ר פיקסלר ואני רוצה להזכיר שאם נותנים לסטודנטים להיכנס לקורסים מעבר, אם זה במדעי הרוח לפחות, אז זה באמת בלי עלות כי הקורסים ריקים – חמישה, שבעה סטודנטים, אז לא צריך להוסיף מרצים, תקנים, פשוט זה ימלא את הכיתה, שהיא ריקה כיום כמעט מתלמידים.

דבר שני, אני רוצה להזכיר שהמצב שלנו לעומת ארצות-הברית הוא ממש אנחנו בגירעון אדיר, כי בארצות-הברית בהרבה מקצועות, התלמידים לומדים בהתחלה בקולג', שנתיים נדמה לי, ואחרי זה, כלומר לימודים כלליים, ממש משקיעים בזה שנים ואחרי זה ניגשים ללימודים המקצועיים שלהם, אז לנו יש את הצבא, אז זה מקשה על העניין, אבל רק על-מנת שנתפוש איפה אנחנו עומדים ביחס לארצות-הברית בעניין הזה, וגם מה שמציעים עכשיו, זה טיפה בים, לעומת מה שמקובל בארצות-הברית.

אני גם רציתי לשתף אתכם במה שאני מתרשם מהסטודנטים בבר-אילן, כי אני מרצה בלימודי יסוד בבר-אילן, אותם לימודים שמדברים עליהם כאן ואני רוצה לומר שאני, האנשים פה הרבה מכם לא יתפלאו, יש צימאון גדול בקרב הסטודנטים לשמוע, גם כאלה שנראים שלא מעניין אותם ורחוקים מזה לגמרי, הם באים והם מרצונם, אם המרצה מעניין והנושא מעניין והם רוצים וחפצים ללמוד ובהתייחס למה שמר ויגדור אמר, עניין גיוס המרצים, יש כמויות אדירות של מרצים שעומדים בתור, שאין להם משרות או תקנים ואין בעיה לגייס מרצים, הם רק מחכים לזה. אז באמת, השעה בשלה לגמרי, זה רק עניין של תקציבים ושל לגשת לעניין ולעשות אותו.

ונקודה אחרונה, משהו שלא הוזכר כאן, זה בנוסף לידע, יש גם את העניין של הפרקטיקה והיום אני חושב שהיעד, אולי אפילו, הוא לא פחות גדול מהעניין של הדעת, זה ליצור קורסים ייעודיים למחלקות שונות, להכניס את הפן היהודי לדיסציפלינות השונות. כלומר, משפט עברי לתלמידי משפטים, זה כבר קיים, אבל קורסים בכלכלה מנקודת מבט יהודית, ברפואה, בפסיכולוגיה ויש היום כבר את החומרים לזה, יש גופים שעוסקים בזה, יש המון מאמרים שנכתבו בעניין הזה וזה יעניין את הסטודנטים, זה יחבר אותם לעניין, הם ירצו לבוא וזה יוסיף להם פן מאוד חשוב אחרי זה, כשהם יצאו לשטח, לחיים, אל הפרקטיקה וזה יחבר את היהדות לא רק למוח האינטלקט, אלא ממש לפרקטיקה המקצועית אני חושב, וזה יעד גדול שבבר-אילן עדיין לא עשו את זה, יש התחלות, אבל גם בר-אילן צריכה עוד להקים את הדבר הזה.
היו"ר אלכס מילר
תודה. בבקשה, גברתי.
רני יבין
שלום, אני המנהלת של בית המדרש אלול. אני קודם כל באמת רוצה להודות לאנשי צהר שהזמינו אותנו, את כל אנשי רשת בתי המדרש וארגוני פנים. אנחנו ארגונים שעוסקים בחינוך יהודי. אנחנו מברכים על יום הזהות היהודית.

הקול שאני רוצה להביא הוא את קולה של הזהות היהודית המגוונת והפלורליסטית ולכן הבסיס שהציג מנכ"ל מל"ג הוא כמובן הבסיס היחיד שלפחות על דעתי מתקבל. זאת אומרת, אפשר כמובן וצריך לעודד ללמוד וזה בדיוק המטרה שבה אנחנו עוסקים, אבל אי-אפשר לכפות וברור לגמרי שכל סוג של כפייה יביא לתוצאה הפוכה.

אני כן רוצה להצביע על תופעה, על תופעה שמחוץ דווקא לאקדמיה. אני בזמנו למדתי תואר ראשון, היה אולם ה- 300, גם בערבית אגב למדתי, אולם 300 היה אצל פרופ' חווה לצרוס כמובן וגם אולם ה- 300 היה להיסטוריה של עם ישראל ושמעתי, בתואר שני כבר כשהייתי, שזה לא, האולם הזה משמש לדברים אחרים לגמרי, כלומר יש בריחה מהתחומים האלה וזה שווה חשיבה מדוע. לעומת זאת, יש פריחה של התחום הזה בכל מה שכלול בחינוך הלא פורמאלי. יש היום מאילת עד קריית שמונה, שורה שלמה של מערכת של בתי-מדרש וארגונים פלורליסטיים שבהם יש לא מעט לומדים, מגילאים שונים, נשים, גברים, יש זרמים שפועלים בתחום הזה, הרפורמים, הקונסרבטיבים, יש רה-קונסטרקשנים, שהם לא בארץ, אבל יש להם נציגות בארץ. זאת אומרת, התחום הזה כן פורח, אבל מחוץ למערכת הפורמאלית, גם בתיכוניים וגם בהשכלה הגבוהה וכדאי לשים לב לזה ואם רוצים להכניס לאקדמיה, אז אולי ללמוד דווקא מדוע זה עובד מחוץ לאקדמיה טוב יותר, אולי בגלל שזה פוגש את האנשים במקומות אישיים, אולי בגלל שזה דווקא מאפשר בניגוד לדבריו של חבר הכנסת אייכלר, זה מאפשר דווקא את המפגש הפתוח, הפלורליסטי, האנושי, אולי לא כל-כך האקדמי תמיד. אז שווה להסתכל על התופעה הזאת, לקחת אותה בחשבון ואם רוצים להכניס לאקדמיה, אז אולי להכניס אותה באמת באופן הכי רחב ופתוח.
היו"ר אלכס מילר
תודה. טוב, רבותיי, קודם כל, אני רוצה באמת להודות על כך שחבר הכנסת אורלב זימן את הדיון, כל מי שהיה שותף רבני צהר וכל השותפים מהאקדמיה בישראל לסוגיה הזו, ולעצם הסיכום הוא – ראשית, אנחנו מקבלים את הודעת מנכ"ל המועצה להשכלה גבוהה, משה ויגדור, על כך שבמסגרת תוכנית החומש תהיה תוכנית ליישום של לימודי יסוד במוסדות להשכלה גבוהה. אנחנו נשמח לקיים כאן ישיבה ברגע שאכן יהיה מנגנון הפעלה הרבה יותר מסודר, גם בהיבט של התקציבים גם בהיבט של שיתופי פעולה שיכולים להיות בין האוניברסיטאות לבין המכללות וכמובן שבסופו של דבר, הרעיון הכללי הוא ברור לכולם, כמה שתהיה אפשרות להעלות יותר את הסוגיות הללו במסגרת לימודים אקדמיים, גם אם זה בהיבט של הבחירה של הסטודנטים, כמובן בכפוף ליכולת של המוסד האקדמי לתת בחירה וגם במסגרת של לימודי חובה כזו או אחרת, אז בסופו של דבר, המטרה תושג. אני מברך את כל מי שהיה שותף לדיון. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:50.

קוד המקור של הנתונים