PAGE
15
ועדת החינוך, התרבות והספורט
22/05/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 619>
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, א' בסיון התשע"ב (22 במאי 2012), שעה 10:00

<דחיית יישום ההחלטה למימון צהרונים בירושלים>

חברי הוועדה: >
אלכס מילר – היו"ר
ישראל אייכלר

אנסטסיה מיכאלי

אורי מקלב

>
מיכל כהן - מנהלת המינהל הפדגוגי, משרד החינוך

איטה עטייא - סגן מנהל אגף בכיר מעונות יום ומשפחתונים, משרד התעשיה, המסחר והתעסוקה

שירלי באבד - אגף התקציבים, משרד האוצר

ניר ברקת - ראש העיר, עיריית ירושלים


יצחק פינדרוס - סגן ראש העיר, עיריית ירושלים

יוסי היימן - מנכ"ל העירייה, עיריית ירושלים

רחל עזריה - חברת מועצה, עיריית ירושלים

פז כהן - יו"ר ארגון הורים למערכת החינוך בירושלים

יהודית גידלי

הדר אביב
<דחיית יישום ההחלטה למימון צהרונים בירושלים>

אנחנו ממשיכים בסדר-היום, לישיבה שנייה של ועדת החינוך בנושא ירושלים. בישיבה הראשונה בירכנו את ירושלים, את עיריית ירושלים, את ראש העיר וכל מי שעוסק במלאכה בעניין יום ירושלים. ועכשיו אנחנו עוסקים בסוגיית הצהרונים, בנושא: דחיית יישום ההחלטה למימון צהרונים בירושלים.

כפי שאמרתי בעבר וכך גם היום, אני מוטרד מאוד מהמצב בו בכל פעם כשיש החלטות ממשלה שקשורות להטבות כאלו ואחרות – כשבאים לסייע לזוגות צעירים, או כשבאים לסייע לאותם הורים, שגם ככה סוחבים על גבם את הנטל הכלכלי הלא-פשוט, והיינו חלק מהמחאה שהיתה בקיץ האחרון – אין ספק שכל אותן החלטות שמתקבלות חייבות להיות מכוונות בדיוק לפתרון הבעיות שיש לאנשים שנושאים על גבם את הנטל הכלכלי של המדינה כולה.
אני חושב שהחלטת הממשלה לא לכלול את ירושלים בסוגיית הצהרונים היא החלטה שגויה, ואני מקווה מאוד שהיא תשונה בסופו של דבר. היינו עדים גם בעבר, כאשר בחוק לסבסוד סטודנטים שעושים שירות צבאי או לאומי ההחלטה מתקבלת בכל המקומות, וירושלים לא בפנים. היינו צריכים להעביר תיקון להצעת חוק בשביל להכליל את זה, ובסופו של דבר זה כן נכנס. אז אני לא מבין למה אנחנו צריכים לעבור בכל פעם מחדש את כל המכשולים, כשבסופו של דבר זה אכן יתבצע.
אז אני מציע למקבלי ההחלטות והממליצים להכליל או לא להכליל את ירושלים בתכניות כאלו ואחרות, לפטור אותנו מתיאטרון האבסורד הזה שבו אנחנו צריכים לעסוק שוב בנושא, ולהכניס את זה לתוך החוק. כמו שזה היה עם הסטודנטים, אני מקווה מאוד שכך גם היום, כי עמדתי ברורה בעניין הדרישה להכליל את ירושלים בעניין תקצוב הצהרונים. אני מקווה שגם האוצר יראה לנכון לעשות את זה בצורה המהירה ביותר, ולא להתחיל במאבקים כאלו ואחרים כאשר אנחנו עושים את זה בחקיקה.

אדוני ראש העיר, אני אתן קודם כל לך או לאנשי המקצוע שלך שרוצים לתת לנו פריסה. אני מבין שעסקתם בעניין זה בשבועות האחרונים ויש לכם בדיקה מדויקת על מה שקורה בעיר בסוגיה זאת, ואיך זה יכול לסייע לכם. אחר-כך נעבור למשרד האוצר, למשרד החינוך, לכל מי שנמצא כאן, לחברי הכנסת, ונוכל לסכם.
רבותי, אני מבקש מכם לקצר כי אין לנו הרבה זמן. ולמרוח את זה – בסופו של דבר נהיה לחוצים בזמן ולא נוכל לסכם. אז, קצר ולעניין.

קודם כל, תודה רבה, אלכס, שהנושא הזה מועלה פה בוועדה. זה הנושא השני שאנחנו מתעסקים אתו בענייני ירושלים, למרות שהנושא הזה הוא לא רק ירושלמי. אבל אין ספק שירושלים במוקד היום בנושא הצהרונים ויום חינוך ארוך.
אני רוצה לומר לך שבניגוד למה שאמרתי בישיבה הראשונה, שאני אופטימי מאוד ושיש לנו הישגים והתקדמות, הנושא הזה מטריד אותי מאוד. אני חושב שאנחנו בדפיציט של עשרות שנים בעיר ירושלים יחסית לערים אחרות, ואני רוצה לפרט.

רק 29 גני ילדים בירושלים ביום חינוך ארוך, מתוך 370 שיהיו בשנה הבאה. אנחנו מדברים על העיר הענייה ביותר בארץ, ורק 29 גנים. זה פחות מ-10% מהגנים בירושלים שביום חינוך ארוך בזרם הממלכתי והממלכתי-דתי. אני לא יודע אם אתם מבינים את המשמעות של המספרים האלה.
לצערי, עוד כשהייתי באופוזיציה, הגעתי לוועדה בכנסת ושאלתי מדוע הקפיאו את יום חינוך ארוך בירושלים? יש ערים שאחוז יום חינוך ארוך אצלם הוא ענק. הוא מעל 50%, 70%, 80%. ובירושלים, העיר הענייה ביותר בארץ, בזרם הממלכתי והממלכתי-דתי, אנחנו מדברים על פחות מ-10% שבו ההורים משלמים 120 שקל לחודש לטובת הגן. הדבר הזה הוא בלתי אפשרי, אסור להשלים אתו, וצריך לעשות פה תיקון מערכתי בנושא של יום חינוך ארוך בירושלים.

יותר מכך, אני יודע שגם במגזר החרדי, וכרגע מדובר על ביטולים פוטנציאליים של חלק מהתהליך, קמה צעקה. הם יודעים היטב מה קורה, וכמה לדבר הזה יש ערך חשוב וגדול.

יש כאן שני היבטים. אחד, קבוצה גדולה שזוכה לכך ומבינה את האסון שיכול לקרות אם זה יבוטל. וקבוצה ענקית נוספת שאין לה את זה מלכתחילה, ואנחנו בדפיציט אדיר כלפי שאר המדינה.

אחד הדברים שאמרתי לחברַי החרדים קודם, שלצערי אנחנו רואים תופעה של הורים ששולחים בלית ברירה את ילדיהם לזרם אחר שלא היו רוצים בו מלכתחילה, ונתתי דוגמה. חלילה, תארו לכם ילד חרדי שבגלל שיקר במערכת החרדית הולך למערכת החילונית. מישהו היה נותן לזה יד? אתם יודעים כמה אנשים יש במערכת החילונית שהולכים לזרם החרדי כי אין להם ברירה, וכי יקר להם מדי במערכות האחרות?
אני חושב שבירושלים חייבים לשדרג ולאפשר לכל התלמידים – במגזר הממלכתי, הממלכתי-דתי, שלא לדבר על מזרח העיר, ועל המגזר החרדי – לאפשר לכל הורה לבחור במחיר שווה לכל נפש את היכולת שלו לקבל יום חינוך ארוך, ולטפל בצהרונים בצורה מערכתית.

העובדה שמתחילים לעשות שיקולי משאבים כאלה ואחרים סביב סוגיה של יום חינוך ארוך בירושלים איננה מתקבלת על הדעת. אתמול אמרתי את זה למשרד האוצר, ואני אומר את זה כאן בוועדה: אנחנו זקוקים לסיוע שלכם. אני מניח שזה עניין של מאבק, אני יודע שגם משרד החינוך מעוניין בכך. צריך ללכת יד אחת ולהבהיר את חשיבות החינוך, בוודאי ובוודאי בצהרונים ויום חינוך ארוך בגיל הצעיר של התלמידים, לאפשר את זה לכל תלמיד, ולהקטין את העיוותים האלה ואת הפער היחסי שיש בין ירושלים לערים אחרות.

כיום, ירושלים היא העיר הענייה ביותר בארץ. עם הכלים שיש למערכת העירונית אנחנו מרחיבים קצת את מיל"ת, מסגרת לימודים תוספתית. זו לא העדיפות הראשונה – במיל"ת זה גם כספים עירוניים, זה גם כספי הורים וזה גם כספי המדינה, אבל זה לא מתקרב לקרסוליים של הדבר הנכון שאותו אנחנו צריכים לעשות.

ברשותך, בשביל לתת לכולם להיות על אותו דף, אם אפשר, לבקש מהמנכ"ל לתת מצגת וקצת מידע על מה קורה בעיר. אנחנו רוצים לנצל את המלצות ועדת טרכטנברג, לא לסגת אלא להתקדם קדימה. לא לקחת מאף ילד בעיר ירושלים משאב, אלא להשלים את המשאבים למקומות החסרים. זה לא מסובך. זה לתת תעדוף לירושלים על-מנת לאפשר לנו להמשיך את התנופה שאנחנו נמצאים בה.

תודה. חמש דקות מספיקות לך?

שלוש דקות, מאוד בקצרה.
בוקר טוב, אני רק אתקן שאנחנו עוסקים בזה כבר חודשים רבים בעירייה.
בירושלים יש כ-250,000 ילדים במערכת החינוך. אין הרבה ערים בישראל עם 250,000 איש, ו-541 בתי-ספר – תראו את הפרופורציות. שנתון אחד הוא 22,000 איש ויש לפנינו את הפריסה. היות ואנחנו עוסקים עכשיו באתגרי טרכטנברג, אנחנו יכולים לראות את ההתפלגות על פני הגילאים ועל פי השנתון – את גילאי שלוש-ארבע. אין פה את גילאי חמש, אבל זה פחות או יותר אותו דבר.
שנת תשע"ג תהיה השנה הראשונה ליישום טרכטנברג. כרגע, הגנים יהיו חינם אך לא חובה. אבל תוך שלוש שנים, כפי שידוע, הם יהיו חובה. הגידול כרגע ברישום בשלושת המגזרים הוא 3,800 ילדים, וזה כ-120 כיתות. לא ניתן לבנות כיתות בכמה חודשים, ולכן את הפתרון כרגע אנחנו נותנים על בסיס מבנים שנבנו בעבר לגני ילדים. והיות וירושלים הצטמצמה בכמות החינוך בגלל עזיבת צעירים את העיר - -

בעבר.

בעבר. ניתנו מבנים לצרכים חשובים מאוד של רווחה, תרבות וכדומה, ועכשיו אנחנו נאלצים לקחת את המבנים האלו חזרה, למשל: מועדוניות נוער, משמר אזרחי של המשטרה וכדומה. אז זה הפתרון לשנה הזו.

בתכנית שלנו לשנה הבאה נבנה, אני מקווה, בשיתוף משרד החינוך כ-200 כיתות לימוד. כ-60 מתוכן לשנת הלימודים הבאה, ואני מקווה שבשנתיים שלאחר מכן עוד עד כדי 200 כיתות לימוד. אנחנו נראה גם כמה מהתושבים יעברו לחינוך הממלכתי, כי, כידוע, גם במגזר החרדי וגם במזרח ירושלים רבים לא לומדים בחינוך הרשמי.

יש אתגר גדול מאוד בפיתוח סביבת הלמידה. בגלל שגילאי שלוש וארבע הוא עדיין לא חובה, משרד החינוך לא מממן עדיין את מערך השירות והייעוץ הפסיכולוגי – פסיכולוגים, יועצים והשתלמויות. אתגר עיוני של גיוס גננות וסייעות הוא אתגר פנימי שאנחנו עוסקים בו. וצמיחה גדולה מאוד בעלויות התפעול של אותם גנים שגם אליהם אין לנו שיפוי, ואנחנו נאלצים להוציא מתוך תקציבינו הלא-מאוד גבוהים.

הנושא המרכזי לשמו התכנסנו פה הוא הצורך להכניס את ירושלים ולהרחיב בצורה משמעותית את יום הלימודים הארוך לגילאי שלוש עד תשע. כפי שידוע לנו, בהחלטת הממשלה אשכול 4 תוקצב ב-60 מיליון שקל, לרבות ירושלים.

באשכול 4, רק ירושלים.

עד כמה שידוע לנו ברגע זה, ואנחנו בחודש מאי, אנחנו לא יודעים על כך שחלק מהכסף הזה אמור להיות מתוקצב. על-פי מה ששמענו כרגע אנחנו לא מתוקצבים והיינו מבקשים להעלות את זה פה לדיון. עד כאן, תודה רבה.

תודה. משרד האוצר כאן?

כן.

בבקשה.

אם אפשר לתת למשרד החינוך להתחיל עם הרקע, ואני אמשיך.

לא, לא צריך לנהל אותי. תעשו לי טובה.

אוקיי.

כפי שאתם יודעים, היה תיקון להחלטת הממשלה המקורית בו בוטל מבחן התעסוקה לאשכולות 1-3. למשרד האוצר אין שום כוונה לשנות את מסגרת התקציב, של מיליארד השקלים ב-2013, שהוקצתה בהחלטה. כשעושים את האיזונים בין סטנדרט ראוי למספר תלמידים שיכולים להכניס במסגרת התקציב הנתונה, כאשר אין מבחן תעסוקה באשכולות 1-3, נקודת האיזון נמצאת בכך שאשכולות 1-3 נכנסים השנה, ובשנה הבאה נרחיב את זה, כמובן. ושוב, בהתאם למסגרת התקציב שהוקצתה בהחלטת הממשלה.

מה התקציב, אם אנחנו מכניסים את ירושלים לכל העניין הזה? בדקתם את זה?

מה זאת אומרת, "מה התקציב"? כמה צריך מעבר למיליארד?

כן.

אין לי מספר - - -

עד עכשיו לא בדקתם את זה?

אני יכולה לתת לך מספרי אצבע. במסגרת התקציב הזאת, של מיליארד השקלים, נכנסים אשכולות 1-3. צריך להוסיף בערך כחצי מיליארד כדי להוסיף את ירושלים, וזה מספר אצבע.

לא, זה לא נכון.

אני לא חושבת שזה המקום להיכנס למספרים המדויקים.

גברתי, את בפעם הראשונה אצלי?

לא.

בפעם הראשונה בכנסת?

לא.

את אומרת לנו שזה לא המקום להיכנס למספרים המדויקים? אז איפה המקום?

אתה רוצה שאני אביא את התחשיבים?

סליחה, אני רוצה לדעת כמה יעלה למדינת ישראל להכליל את ירושלים בעניין הצהרונים. מה הבעיה?

אין בעיה. אז אני יכולה להעביר לך את המספרים המדויקים.

למה לא הבאתם את זה היום? אתם רוצים שאני אקפיא לכם את כל ההעברות שלכם לכאן, בוועדת הכספים? מה זו ההתייחסות הזאת?
אני לא מבין, אתם מגיעים לוועדת החינוך בלי מספרים, אתם יודעים שיש היום את הוועדה, אתם ישבתם עם ע יריית ירושלים. אתם לא יודעים כמה זה יעלה להכניס אותם?

אז אני אומרת, תוספת של כחצי מיליארד שקל על המיליארד.

רק ירושלים?

כן, רק ירושלים. ירושלים היא עיר גדולה מאוד. אני לא צריכה לספר.

50% מהתקציב בין 1-3 זה מיליארד, ועוד 50% זה - - -

שוב, זה מספר לא מדויק, זה מספר אצבע. ואם אתם רוצים, אני יכולה להעביר את התחשיב המדויק. אבל בכל מקרה, אין שום כוונה לחרוג ממסגרת התקציב הקיימת.

משרד החינוך, בבקשה, ואני רוצה להבין איך אנחנו מגיעים שוב לאותו מצב, שאנחנו מוציאים החלטה, כמו שהיה עם הסטודנטים, ואז צריכים לחזור לכאן ולעשות חקיקה, ובסופו של דבר זה כן ייכנס. ואתם יודעים שזה ייכנס.

אדוני, התפקיד של משרד החינוך ביישום 3-9 להכין סטנדרט שירות שיניח את דעתנו בהארכת יום הלימודים. קרי, מה יהיה שם, איך תהיה החלוקה בין תקציב ההעשרה לתקציב הלמידה להזנה. וזה מה שעשינו. אנחנו בשלב של יציאה למכרזים. אנחנו יודעים לומר שהסוגיה של סטנדרט שירות היא הסוגיה המרכזית שהעסיקה אותנו, ועל זה לא מעט דיונים.
דבר נוסף, אנחנו יודעים לומר שאי אפשר לפצל את בתי-הספר, כמו ההחלטה המקורית שהיתה ותוקנה בנושא מבחן התעסוקה. זאת אומרת, שחלק מן הילדים יישארו וחלק לא. ולכן, התפקיד שלנו היה לייצר מציאות שתפעיל בצורה איכותית את בתי-הספר.

ההתעקשות, כפי שאתה יודע, היתה שלא יהיה מבחן תעסוקה ושיהיה סטנדרט שירות. מבחינת שני המוטיבים הללו, זה מה שיצרנו יחד עם משרד האוצר. והעוגה התקציבית הנתונה כרגע, לפי מה שאתה שומע, מייצרת פתרון לאשכולות 1-3 כרגע.

עוד לא סגרנו את סיפור אשכולות 4 ואילך בנושא מבחני התעסוקה. בקבינט הוחלט, על-ידי שר החינוך ומשרד האוצר, שברגע שזה יעלה על הפרק הם ידונו במבחן התעסוקה.

מתי זה עולה על הפרק?

ברגע שיהיה יישום בירושלים ב-4-6.

אתם מפעילים את 4-6 ואחר כך בודקים את סוגיית הצהרונים? אבל ההחלטה בנוגע ל-4-6 כבר התקבלה, ובתוך שלוש שנים זה צריך להיות מיושם.

כן, אבל בתיקון להחלטת הממשלה היה, שמכיוון שאנחנו עומדים על כך שלא יהיה מבחן תעסוקה, כדי לא לייצר כיתות שבהן תלמיד בשעה 13:00 או 14:00 יוצא מן הכיתה כי הוריו לא עובדים - - -

בסדר, אז תפעילו את זה איפה שזה עובד. כמה עובד בירושלים 4-6? עם כמה אתם פותחים? כמה חסר לכם?

מה? לא הבנו את השאלה?

4-6 זה אשכולות, זה לא גיל.

על מה את מדברת? 4-6 זה אשכולות או גיל?

אני מדברת על כך שבאשכולות 4-6 עוד לא התקבלה החלטה לגבי מבחן התעסוקה. מה שהוסכם בקבינט, זה לגבי מבחן התעסוקה באשכולות 1-3. ברגע שב-1-3 ירד נושא מבחן התעסוקה ולא הושגה הסכמה לגבי אשכול 4, שירושלים נמצאת שם, זה נדחה על הסף.

אבל היתה החלטת ממשלה שירושלים - - -

סליחה, חבר הכנסת אייכלר, אתה תיכף תדבר, אני אתן לך.

שאלה – יש החלטה מיוחדת לירושלים או אין?

לא.

לא. הוחלט להוציא את ירושלים.

סליחה, אני תיכף אתחיל להוציא מכאן אנשים. אתם מפריעים לי.
גם אם מתקבלת החלטה להכניס את אשכול 4, זה יהיה אך ורק בעניין התעסוקה.

נכון.

אוקיי.

חבר הכנסת אייכלר, בבקשה.

קודם כל, אני רוצה לדעת שוב אם, כפי שאומר סגן ראש העיר, הרב פינדרוס, היתה החלטת ממשלה שלמרות שירושלים באשכול 4, ובארץ אין אשכול 4, כדי לחזק את ירושלים, היא תקבל. יש החלטת ממשלה או אין?

אין החלטת ממשלה.

הפיילוט שהוגדר במסגרת ה-60 מיליון, פיילוט על 4-6, לרבות ירושלים. זאת אומרת, ירושלים היא חלק מהפיילוט, לא כל ירושלים.

ומתי החלטתם לא לעשות את הפיילוט הזה?

בפסח.

העניין הוא עניין תקציבי, קודם כל. ברגע שמשרד החינוך יוצא עם תכנית יישום, הוא יכול ליישם בכל הארץ. זה לא שהוא מחליט שבירושלים אנחנו לא מיישמים כי לא בא לנו או כי אנחנו לא ערוכים. אנחנו ערוכים, והעניין הוא עניין תקציבי.

ומי החליט לא ליישם החלטת ממשלה לתקצב את ירושלים גם באשכול 4?

בהינתן שבקבינט גם לא הוחלט על כך שירושלים תהיה פטורה ממבחן התעסוקה, ומשרד האוצר שאומר שבאשכולות 1-3 ללא מבחן תעסוקה גוזר את כל התקציב, נדחה היישום בשנה.

אז עכשיו אני רוצה את רשות הדיבור, אדוני היושב-ראש.

כן, בבקשה.

מכל שמות הקודים האלה אני חש ריח חריף של גזענות, ריח חריף של עוינות לילדי ירושלים. כל התירוצים האלו שנאמרו בכל המדינות בעולם, שרצו להפלות את היהודים, מצאו תמיד דרך איך להסביר את זה בכל מיני דרכים. גם במדינת ישראל, בדברים אחרים, שאינם קשורים לדתיים דווקא – בוועדות הכנסת, אני רואה לפעמים, באים פקידי השלטון ותמיד מוצאים בנוסח של תקנות להוציא או להכניס ולתפור סעיפים כפי שהם רוצים.

אם מדברים כל-כך הרבה דברים נמלצים על אחדותה של ירושלים – ראש הממשלה, נשיא המדינה – אני רואה בזה צביעות גדולה מאוד. אני רואה פה אפילו, בכיתות שהולכים לבנות לקראת גני הילדים, שבמזרח ירושלים הולכים לבנות 12 כיתות, ואני לא מדבר על החרדים כי אני רוצה להראות כמה אחדותה של ירושלים היא סיסמה שקרית.

רק בגלל בעיית קרקעות.

במזרח העיר 12 כיתות - - -

רק בגלל בעיית קרקעות. אם יהיה 40, ייבנו 40.

אני רושם את תשובתך. אז עכשיו, למה אצל החרדים 19 כיתות? גם פה יש בעיית קרקעות?

הכול עניין של קרקעות.

אז בוא נדבר על התקציב שלשמו התכנסנו. אני תומך מאוד בדרישת ראש העיר שירושלים צריכה חיזוק לכל ילדי ירושלים. אני לא רוצה דווקא לציבור החרדי בירושלים, כי אני, כמי שחי בירושלים דורות, מזמן התורכים – היו פה ערבים וחרדים וחילונים, ופעם אפילו היו שכונות משותפות, אם מישהו זוכר.

גם היום.

אז זה שאנשים רוצים לחיות בשכונות משלהם – זכותם. אבל להפלות בכל מיני קודים – למשל, מה זה מבחן תעסוקה? אולי כמו שהיה בברית-המועצות, נעשה הבדל בין עובדים יצרניים במפעלי תעשייה כבדה לבין אנשי שירות. נעשה הבדל בין עובדים. למה אישה שעובדת במפעל ומייצרת מזון תקבל את אותו יחס כמו אישה או גבר שיושב באיזה משרד ממשלתי - - -

מאיפה אתה מביא את זה? כל פעם אתה מביא לי איזה דבר על ברית-המועצות, וגרתי שם אומנם לא הרבה זמן, בסך הכול 15 שנה, וההורים שלי עבדו שם, אבל לא שמעתי שהיה איזשהו הבדל.

אומנם היה שם דוגמה של סוציאליזם, שכולם קיבלו אותה משכורת – גם רופא בכיר באונקולוגיה וגם זה שמנקה כבישים. אבל לא שמעתי שהיה שם איזשהו הבדל. אולי אתה מביא דוגמאות מכאן.

אז בוא, אני אספר לך. אתה גרת בברית-המועצות עד גיל 15, ואני, בגיל 15 כבר קראתי את המניפסט הקומוניסטי של קרל מרכס. כך שאני יודע בדיוק על מה מדובר כשמדובר על קומוניזם-סוציאליזם. היה העניין של להפוך את האדם ליצרני, והיה הבדל גדול בין האנשים שמייצרים ויוצרים – ואנחנו לא נעשה פה עכשיו סימפוזיון על סוציאליזם – לבין אנשים שנותנים שירות. שגם הם חשובים, אבל הם חשובים פחות.
מה שקורה פה וכל העניין של מבחני תעסוקה זה סיסמה וקוד נגד ילדי החרדים, לא רק במקרה הזה, אלא גם במקרה של משרד השיכון, וגם המאבק הגדול למניעת בניית דירות להורים של אותם ילדים.

מבחן התעסוקה הוא שקר, הוא קוד, כדי לשלול את הציבור החרדי שכאילו לא רוצה לעסוק. מצד אחד, כמו שהיה במצרים, שאמרו: תבן לא ניתן לנו, ולבנים, אומרים לנו, אסור. יהודי חרדי לא יכול לקבל משרה, לא בעירייה, אלא אם הוא עובד שם באגפים החרדיים, ולא בשירות הציבורי. וגם במגזר הפרטי, 85% מהמפעלים לא רוצים להכניס עובדים חרדיים. ואחר-כך אומרים: הם לא רוצים לעבוד.
ובכן, אני רוצה ללכת, בגלל האווירה של יום ירושלים, יותר על הכיוון החיובי.

סיפרו לנו שעוד יישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים, וילדים וילדות משחקים ברחובותיה, כמו שאמר הנביא ישעיהו. כולם חזרו על הפסוק הזה, היית שם בטקסים, ואני באמת רוצה שכך יהיה.
ירושלים היא בירת ישראל, והיא העיר הענייה ביותר בישראל בגלל מדיניות ממשלתית. היא לא העיר הענייה בישראל בגלל שאנשים לא רוצים לעבוד. כל מקום עבודה שיש בירושלים, יתמלא. כל אפשרות לייצר, מייצרים.

אני רוצה שתקוים החלטת הממשלה שירושלים מקבלת גם אשכול 4 מבחינה סוציו-אקונומית, זה צריך להיות מיושם לכל ילדי ירושלים בלי הבדל. ברגע שהממשלה תצליח לעשות סכסוך בין תושבי ירושלים החרדים לחילונים, בין ממלכתי לחינוך חרדי, ובין יהודים וערבים, אז שוב פילגנו את ירושלים, ואני חושב שזה הדבר האחרון שאנחנו צריכים, אדוני היושב-ראש.

תודה. בבקשה, גברתי.

שמי רחל עזריה, אני חברת מועצה, והובלתי את מחאת העגלות בקיץ בירושלים.
כיום, כדי לצאת לעבודה, משפחות צעירות נאלצות לשלם מס בדמות מקום להפקיד בו את הילדים משמונה עד ארבע, או משבע וחצי עד ארבע. משפחה עם שלושה ילדים מוצאת את עצמה משלמת למעלה מ-5,000 שקל רק כדי לצאת לעבודה.

בגלל זה יצאנו בקיץ, מחינו, צעקנו, דיברתי בפני טרכטנברג, הסברנו את העניין הזה. אני זוכרת את הרגע שטרכטנברג קלט שצהרון של שעתיים עולה כמעט 1,000 שקל, ואז התקבלה החלטה שעושים צהרונים מסובסדים. הרעיון היה, עבור המשפחות העובדות, עבור משפחה שבה שני בני הזוג עובדים ואף אחד לא יכול לצאת באמצע היום לאסוף את הילדים. גם ככה אנחנו משלמים עבור הצהרון הזה, והרעיון היה להוריד את עלות הצהרון.

הגדירו שזה יהיה מאשכול 3-4, כולל ירושלים – 1-2 כבר יש – והיתה התעקשות של אנשי האוצר, ועבדתי אתם צמוד על העניין הזה, שזה יכלול את ירושלים בגלל הבעיה של הגירה שלילית מירושלים ובגלל שזו האוכלוסיה שהכי חשוב שתהיה היום בירושלים, אוכלוסיית המשפחות הצעירות העובדות. ולכן התקבלה החלטה ברורה שירושלים בפנים.
ופתאום, הממשלה שינתה את ההחלטה והחליטה שלא יהיה מבחן תעסוקה באשכולות 0-3, או באשכול 3, ובעצם, זה שתה את כל התקציב. ואם ביום ירושלים אמרו: ירושלים לדור דור, ונצח נצחים, וכולנו פה, וכולי, ודיברנו על כן הגירה שלילית, אין הגירה שלילית, מה השינוי? 109 ילדים יותר, 109 ילדים פחות, כל הפרסומים. אבל בהזדמנות הראשונה שהממשלה יכולה לדאוג לירושלים, פאף, זה נעלם.
יש פה דבר פשוט מאוד – השאלה היא אם אנחנו רוצים לדאוג למשפחות שעובדות, השאלה הגדולה היא אם אנחנו רוצים לדאוג לירושלים, או שאנחנו רוצים לדאוד לשיקולים קואליציוניים. כי מה שקורה עכשיו זה דאגה לשיקולים קואליציוניים.

ואל תגידו לי, במשרד החינוך, שהסיפור הוא שאתם לא רוצים להוציא ילדים באמצע היום, כי זה מה שקורה היום. יש ילדים שנשארים עד ארבע, ויש ילדים שהולכים בשתיים. אבל המבחן הוא לא אם ההורים עובדים. המבחן הוא אם להורים יש כסף. זה המצב היום. אין פה שום עניין שלכל הילדים יהיה אותו דבר. אין לילדים אותו דבר. והמבחן אם ההורים עובדים הוא מבחן שלפחות אנחנו מבינים מה המשמעות שלו.

והדבר השני הוא שאני בכלל לא בטוחה שהילדים רוצים להיות עד ארבע בגן או בבית-ספר. אני יצאתי מבית-ספר בשעה אחת. שוק העבודה השתנה מהקצה אל הקצה. אנחנו צריכים לשלם כל-כך הרבה כסף. יש פה הזדמנות אחת לדאוג לזה שלא נצטרך לשלם את הכסף הזה, ועדיין נוכל לדאוג שהורים יוכלו לצאת לעבודה, ואת ההזדמנות הזו אנחנו מפספסים.

ולחברי החרדים, תשמעו, אל"ף, זה לא מדויק ש-85% ממקומות העבודה לא רוצים להעסיק חרדים. אני עובדת על העניין הזה היטב. אני מכירה את הנתונים - - - נתונים אחרים לחלוטין, בטח לגבי נשים חרדיות. לגבי גברים חרדים עוד יש לנו אתגרים. אנחנו נפתור אותם והכול.

אני אשמח מאוד שנעבוד יחד כדי לדאוג שמקומות עבודה יקבלו חרדים. כי ברור שבסופו של דבר מה שיגרום לצמיחה, גם בירושלים וגם במדינה כולה, זה תעסוקה של חרדים.
ההחלטה הזאת, לקחת את התקציב מתושבי ירושלים, כדי שחרדים שגם לא עובדים ואנשים שלא עובדים ולא מעוניינים בכלל לצאת לעבודה, יוכלו להשאיר את הילדים שלהם עד ארבע ולראות אותם פחות, היא תמוהה בעיני.

אם הסיפור הוא מי מקבל חרדים לעבודה או לא – זה מאבק אחד. אבל אל תיקחו את הכסף - - -

זה קשור זה בזה. את לא יכולה להגיד, בגלל שהוא לא יכול לעבוד - - -

אייכלר, רשות הדיבור עכשיו אצלי. תודה.

אל תהרסו את העיר ירושלים, אל תגרמו להגירה שלילית מירושלים, אל תחייבו אותנו לשלם עוד 5,000 שקל קנס רק על זה שאנחנו רוצים לצאת לעבודה, בגלל שיש כך וכך מקומות עבודה שמקבלים חרדים או לא מקבלים חרדים. בואו נטפל במאבק הזה בנפרד, ובמאבק האחר בנפרד.

יושב-ראש הוועדה, אני מציעה שזו תהיה קריאה לממשלה – ומפלגתך חברה בממשלה – לביטול מבחן התעסוקה לאשכולות 1-3, ולהחליט שכמו שהיה תמיד או כמו שהיה בהחלטת הממשלה הראשונה, יהיה מבחן תעסוקה. זה ישחרר תקציבים עצומים עבור העיר ירושלים. בשנה הבאה נוכל לחגוג את יום ירושלים כשיש לנו הרבה יותר משפחות צעירות עובדות שנשארו בירושלים. זה יעזור לחרדים להשתלב בשוק העבודה.

בקיצור, הכול פה לטובת כולם. החלטה אחת של הממשלה שהופכת את ההחלטה שניתנה באמצע חג הפסח – פשוט עשו מחטף, כשכל ההורים היו בחופשה עם הילדים בצפון ובדרום, ולא היינו מסוגלים אפילו להתמודד עם זה, עשו מחטף ושינו את ההחלטה כדי לעזור, אפילו לא לחרדים, אולי רק לעסקנים החרדים.

רגע, את עסקנית חרדית או עסקנית חילונית? מה זה "עסקנים חרדים"? אנחנו מייצגי ציבור שאתם רודפים אותם ומסיתים נגדם, ואל תקראו לנו עסקנים.

רוב הציבור החרדי רוצה לצאת לעבודה, ואתה יודע, לסגן ראש העיר, דייטש, יש בחדר שלט גדול מתושבים ובו כתוב: לעסקן המוכשר והמצוין. אז אני יודעת שככה אתם קוראים לעצמכם.

אני רוצה לשבח, אדוני היושב-ראש, את שר החינוך שביטל את האפליה הגזענית הזאת בין ילד ששני ההורים שלו הצליחו להשיג משרות, לבין ילד שאמא שלו מגדלת שמונה ילדים ועובדת הרבה יותר קשה מהשכנה שלה שקיבלה משרה באיזשהו מקום ולא עובדת כל-כך קשה.

תודה. יצחק מרשת הצהרונים, בבקשה.

אני רוצה לומר כמה מילים לבחינת התקציב. הלא גם כיום הצהרונים מסובסדים, הלא כיום יש מבחן תעסוקה, ואם נזרים היום לירושלים את החלק החסר, אז לא מדובר במיליארדים. הלא גם כיום תושבי ירושלים כבר יכולים ליהנות מצהרונים על-ידי משרד התמ"ת, התעשייה, המסחר והתעסוקה. אז התקציב הזה נמצא במשרד התמ"ת, רק שלא נותנים כמה שרוצים, ומדובר על השלמה של 400 שקלים בסך הכול.

אם אנחנו מדברים על להוסיף מ-400 או עד 1,000 שקלים כדי שההורה לא יצטרך לשלם, ההבדל לא מתחיל מאפס. הלא הוא מתחיל מהחצי. אז התשלום לא יהיה כל-כך גדול.

תודה, אדוני.

לפי מה שאני רואה כאן אצל ראש העיר ולפי החישוב שנעשה יחד אתכם, זה חצי ממה שאתם מצהירים כאן. כי מה שכתוב כאן זה משהו כמו 260 מיליון, מול חצי מיליארד שכרגע הצהרתם עליו, ובלי שום קשר למבחן התעסוקה.

זה הסך הכול, והתוספתי הוא פחות מזה.

אפשר להגיב?

כן.

אני לא מכירה את החישוב שנמצא אצלך, אני אשמח לראות אותו.

אבל אתם ישבתם עם ראש העיר.

רגע, שנייה.
אני לא מכירה את החישוב ולא ראינו את החישוב – ראש העיר יכול להעיד – אני אשמח לראות אותו. אבל הסטנדרט הוא זה שקובע את העלות, וכמו שציינו כאן קודם, להפקיד את הילדים זה משהו אחד, ולתת להם מסגרת כפי שמשרד החינוך רוצה לתת להם, זה משהו אחר. וצריך לזכור את זה. כלומר, במשרד התמ"ת, התעשייה, המסחר והתעסוקה, המסגרת היא אחרת.

זה לא מה שדובר בהחלטת הממשלה. בהחלטת הממשלה דובר על מסגרות שמפעיל משרד החינוך, ולכן הסטנדרט הוא אחר ממשרד התמ"ת.

לא. בלי קשר למשרד התמ"ת.

היו פה טענות שונות, ואני מגיבה.

היתה לכם ישיבה עם עיריית ירושלים, והיה משרד האוצר ועשיתם חישוב. לפי החישוב שנמסר זה 260 מיליון. לפי מה שאתם מציגים כאן זה 500 מיליון.

שוב, אני לא יודעת מה זה החישוב הזה, אני אשמח לראות אותו. אנחנו לא ישבנו עם עיריית ירושלים לחשב.

את לא היית בישיבה עם עיריית ירושלים?

בחישוב הזה לא הייתי מעורבת. אני לא מכירה שהיינו מעורבים. אני אשמח לראות אותו.

בכל אופן, שוב, אשכולות 1-3 ועיריית ירושלים, עד כמה שזה מפתיע, אבל במספרי התלמידים זה קרוב מאוד. אני יכולה לתת את המספרים המדויקים, אם אתה רוצה. אני חושבת שמשרד החינוך שולט בזה טוב יותר.

כן, פז, בבקשה.

רק רציתי להגיד את עמדתנו, וגם דיברנו על זה עם כולם.

בסך-הכול, בקיץ היתה פה רוח ציבורית ובעקבותיה הממשלה הקימה ועדה. הבטיחו לירושלים איזשהו דבר. אני לא נכנס לכיסו של איש איך הוא יעשה את זה. הבטיחו את זה וזה בא בהחלטת ממשלה. שיגבו את החלטת הממשלה וייתנו את זה בחזרה. כי זה ממש לא הוגן להבטיח ואחר-כך לקחת בחזרה.

בלי קשר, זה לא מאבק בין ציבורים. בעיני, זה מאבק למען ירושלים, למען החינוך בעיר, וכל מערכת החינוך בעיר שתקבל תגבור, זה טוב לנו. תודה.

בסדר. עוד מישהו? כן, גברתי, מי את?

אני ממשרד התמ"ת.

שלום לך.

אנחנו מטפלים כרגע בכל נושא הצהרונים, לפני טרכטנברג. עד תשע"ג נתנו בכל האשכולות, מ-1 עד 6, כל שבע. בגלל טרכטנברג וההחלטה שהתקבלה, בשנה הבאה לא ניתן לאשכולות 1-3.

אני רוצה לעזור למשרד החינוך כי המספרים הם לא אותו דבר. היום אנחנו נותנים רק לצהרונים שביקשו אישור מאתנו וקיבלו. זה חלק קטן מאוד מכלל הצהרונים בכל הארץ. המדדים של משרד החינוך הם שונים. להם נותנים, לכולם, בלי יוצא מן הכלל. אז כמובן שזה במכפלות של עשרות. לא לקחו את המדד שלנו והכפילו אותו.

מאחר שמשרד החינוך החליט, אחרי הרבה מאוד דיונים, שירושלים לא תיכלל, אנחנו נמשיך לתת בשנה הבאה לירושלים באותה מתכונת שנתנו כל השנים, עם מבחן תעסוקה.

כן, אבל כמה אתם מתוך העיר?

כל מי שמבקש ועומד בכללים, מקבל. לנו יש לנושא הזה קרוב ל-230 מיליון שקלים בכל הארץ.

אז אולי נעביר את כל מערכת החינוך של ירושלים לתמ"ת.

אני אשתדל לעשות את זה. יכול להיות. אבל עדיין בשנה הבאה בירושלים יש מבחן תעסוקה. ואני רוצה לחדד ולומר שלנושא החרדים – סליחה?

החרדים מקשיבים. זה בסדר.

חשוב שהוא יקשיב.

משרד החינוך והאוצר – כשאתם עשיתם את החישוב לעניין הכללת ירושלים, הוצאתם את הגנים שהם בטיפול התמ"ת? או שעשיתם חישוב כללי? אני רוצה להבין את החישוב של 500 המיליון. לפי מה שאני מבין זה שליש.

אני חייבת לציין עוד דבר אחד. בהחלטת הממשלה, גם כשהתכוונו לכלול את ירושלים וכתבו: לרבות ירושלים, לא היתה כוונה להכניס את כל ירושלים.

כתוב שמשרד החינוך ישקול אם להרחיב את הפיילוט לאשכול 4, וייקח את ירושלים. לא כתוב: לרבות ירושלים.

כן, אבל בכל מקרה הפיילוט לא הכיל את כל העיר ירושלים.

זה עובד ככה: אם מקבלים החלטה, אז מקבלים החלטה והיא מתחילה לעבוד. אם מקבלים החלטה אחרת, אז צריך להתמודד עם ההחלטה שקיבלתם ועדיין לעמוד במה שרציתם לעשות. זה לא שבגלל ששיניתם את ההחלטה, מצב ירושלים השתנה פתאום ברגע מסוים.

היתה כוונה להכניס את ירושלים בגלל סיבות כאלה ואחרות. לא רק את ירושלים, את כל מי שנמצא באשכול 4. היתה החלטה. כמה יישובים יש באשכול 4 חוץ מירושלים?

20% בערך ממדינת ישראל באשכול 4.

רבותי, אנחנו נגיע בסופו של דבר לאותו מצב, כפי שהיה עם חוק חינוך חובה בגילאים 4-6, ברגע שזה היה מופעל באשכולות של 1-3, ואז שנה אחרי שנה התחלתם לעשות כל מיני קומבינציות, ולהכניס בצו כזה ולהכניס בצו אחר. ואז בסופו של דבר, ברגע שחצי מהמדינה קמה עליכם, קיבלתם החלטה להכניס את כולם.

אז אני לא מבין – למה מחכים? מחכים לקיץ הזה? אז זה יהיה עוד חודש וחצי.

אדוני, אני יכולה להתייחס?

אל"ף, צריך לזכור ולהבין, אני חוזרת על מה שאמרתי, משרד החינוך ערוך. אם יהיה תקציב אנחנו ניכנס.

ברור, אני לא בא אליכם בטענות.

גברתי, אני רוצה להגיב לדבריך לגבי משרד החינוך, שהיום אנחנו עושים את זה. לא, היום אנחנו לא עושים את זה. כשמערכת החינוך לוקחת אחריות, היא לא מוציאה חלק מן הילדים בתום יום הלימודים, ואומרת להם: אמא שלך או אבא שלך לא עובדים, אז תצאו החוצה. היא לא עושה את זה.

אתם פשוט עוצמים עיניים למה שקורה בפועל.

רגע, סליחה, את מפריעה לי. את מפריעה לי ולא הפרעתי לך.

אני חושבת שקודם כל שר החינוך, בעמדה החינוכית והמקצועית שהגיש משרד החינוך, מנע את הסוג הזה של האפליה. אז אם כבר מדברים על ערבים, על חרדים - - -

בסדר, אבל זה לא הנושא כרגע.

ולגבי העמדה המקצועית, אני חוזרת ואומרת, היה אמור להיות פיילוט, ואנחנו ערוכים להפעיל את הפיילוט. העניין הוא עניין תקציבי גרידא. אנחנו נלחמים על מה שאנחנו חושבים שהוא החינוך במיטבו, ועל החינוך במיטבו אנחנו לא נתפשר.

ראשית, אני יודע שנושא ירושלים עלה להחלטת ממשלה לאור העובדה שירושלים כבירתה של מדינת ישראל, וזה לא שנוי במחלוקת, צריכה לקבל תעדוף. לאור העובדה שהיא העיר הענייה ביותר בארץ, לאור העובדה שהיקף העוני בירושלים גדול כמעט יותר מהנגב והגליל, ואין סיכוי שנתעלם ממצבה של ירושלים. אסור להתעלם ממצבה. זה עלה לשולחן הממשלה מתוך המודעות הגבוהה שיש לממשלה לצרכים של תושבי העיר ירושלים.
אני אגיד יותר מזה. כשהולכים כבר על מהלך חיובי, וירושלים בחוץ, הפגיעה בירושלים היא כפולה. מתוך כוונה טובה עשינו בדיוק את הדבר ההפוך. זה מזכיר לי תהליך שהיה בנושא מתן מלגה לסטודנטים יוצאי צה"ל. זה ניתן לנגב ולגליל, והפך את ירושלים לחיסרון יחסי. העובדה שירושלים לא נכנסה לפיילוט, רוקנה את היתרון היחסי של ירושלים מתוכן.

אני מרים פה דגל אדום שאסור לעבור עליו לסדר-היום. כשהולכים על דבר חיובי – וההחלטה של שר החינוך והממשלה, וכל רעיון טרכטנברג, הוא רעיון נכון שאין אחד פה בשולחן שחושב שזה לא נכון ללכת בכיוון הזה – אי הכללתה של ירושלים בפיילוט מייצר לה חיסרון יחסי גדול יותר מאשר היא היתה לפני היישום של טרכטנברג.

במקום לתת לירושלים תעדוף מוחלט, בגלל מצבה, זה יצר לה חיסרון מוחלט – הכוונה הטובה ששמה אותנו בדיוק בתפר הזה. ואני מבקש שייעשה שינוי בהחלטה הזאת. אני לא חושב שיש כאן אחד שלא מסכים.

אני רוצה להתייחס גם להחלטה שאני מסכים לה ואני תומך בהחלטת שר החינוך ובעמדתו של אייכלר, שחלילה לא יהיה מצב – אני מבין את המצוקה של הורים עובדים, ואני בוודאי הראשון שרוצה לעודד אנשים ללכת לעבודה – אבל שלא יהיה מצב שבאותו גן ילדים, ילד אחד שלא זכה להיוולד להורים עובדים או לא זכה להיוולד להורים שיש להם פרנסה, מקבל פחות מילד שכן זכה. אני מקבל את עמדת אייכלר, ובוודאי של השר, ואני חושב שזו החלטה נכונה.

ואם המשמעות של העניין הזה, עקרונית, היא לא להפלות חברים של גברת כזו או אחרת, או לחילופין את החרדים. אסור לנו להסכים לאפליות שכאלה. אני מקבל את העמדה הזאת.

יחד עם זאת, לא יכול להיות שבגלל נושא תקציב ירושלים הופכת לחיסרון יחסי במימוש ועדת טרכטנברג. אני מבקש מאנשי האוצר להיות קשובים לתהליך הזה. יש מושג שנקרא: most favoured nation, וירושלים חייבת להיות בכל פיילוט חיובי שמתקיים במדינת ישראל.

אם לא הכול מתאפשר בשנה אחת, מקובל עלינו לעשות מאמץ ולראות איך עושים את זה בשנתיים. אבל לא יכול להיות שהמצב שנוצר הוא שאנחנו בחיסרון יחסי.

אני מודה לחברים, ואני אופתע אם התהליך הזה לא יתקבל בקונצנזוס. אם המשמעות היא שצריך לחזור לשולחן הממשלה, אני מבקש מאוד שזה יהיה.

רבותי, אני מצטער על כך שאני לא יכול לתת זכות דיבור לאורחים שרוצים להתייחס, כי אני חייב לפתוח ישיבה בוועדה משודרת בנושא הזהות היהודית.

רבותי, הסיכום הוא פשוט מאוד. אני וחברַי חברי הכנסת, מי שירצה להצטרף, נעשה הצעת חוק שאומרת דבר פשוט מאוד: ירושלים לא תיכלל בכל הסוגיות של החלוקה לאשכולות בעניין של אותם הפיילוטים והפרויקטים הקשורים למערכת החינוך. זה יהיה אוטומטי, זה ייכנס אוטומטי.
או שאני יכול לתת לכם מעכשיו חודש שלם. שבו עם עיריית ירושלים, תיבנו תכנית איך אתם מכניסים את הנושא של הצהרונים. כמו שישבתם בשבוע האחרון וכמו שראיתי את המספרים, יש הבדל עצום בין מה שמציגים כאן לבין מה שישבו בהיבט המקצועי בעיריית ירושלים. זה דבר שלא מקובל.
לא מקובל עלי כאשר ממשלה מקבלת החלטה – מצד אחד, לבוא ולתת פתרונות דווקא לאותם המקומות בהם מזהים שיש בעיה מבחינת האוכלוסיה בעניין של המצב הסוציו-אקונומי, בעניין כל המסקנות שהיו לטרכטנברג – לא מקובל עלי שמשנים את זה, ודווקא את אלה שהצביעו עליהם לא נכנסים פנימה.

שוב, רבותיי, זה יעלה לכם הרבה יותר. אנחנו נעשה הצעת חוק, אתם יכולים לבדוק אותי אם יהיה לי רוב או אין. אני בטוח, שאחרי שהחוק שהכניס גם את נושא הסטודנטים עבר כאן ברוב מלא, כך גם נושא הצהרונים יעבור כאן ללא שום בעיה.
או שתקבלו את זה בחוק, משנה הבאה את כולם. או שתשבו ותסגרו את זה בצורה מסודרת, כפי שעשיתם גם בדברים אחרים. אין שום בעיה לתת לזה פתרון. אתם גם רציתם שהפתרון הזה יהיה וברגע מסוים זה יצא החוצה. ועכשיו נצטרך בכל פעם מחדש לבוא וללחוץ על יישוב כזה או אחר.
תבנו את זה בצורה חכמה כך שכל אותם אנשים, שלפחות ב"פוש" אחד, בשלב א', כל מי שזקוק לזה, יקבל את זה בצורה מיידית ואז יהיה אפשר לפרוס את זה, כפי שעשיתם את זה גם במקומות אחרים. או שתקבלו את זה בחקיקה.

בינתיים אני מנסח הצעת חוק, מחתים חברי כנסת. תהיה לי גם אפשרות להעביר את זה בפטור מחובת הנחה בוועדת הכנסת. אני בטוח שגם שם אנחנו נקבל אוזן קשבת לסוגיה של חיזוק ירושלים. וגם במליאה, תאמינו לי, להשיג 51 חברי כנסת לטובת ירושלים, לא תהיה לי בעיה.

אני מברך את היושב-ראש, אלכס מילר, על הדברים שלו. תודה רבה לך.

תודה.
רבותי, תודה רבה, ואנחנו עוברים לוועדה המשודרת.
<הישיבה ננעלה בשעה 11:00.>