PAGE
13
ועדת החינוך, התרבות והספורט
21/05/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 616>
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, כ"ט באייר התשע"ב (21 במאי 2012), שעה 10:00

<ליווי מבוגרים בהסעות לביה"ס שער הנגב בעוטף עזה>

חברי הוועדה: >
אלכס מילר – היו"ר

עינת וילף

>
קראל ריש - קצין אבטחה מחוז דרום, המשרד לביטחון פנים

דודו לוי - מנהל אגף הסעות והצטיידות, משרד החינוך

מיטל מורציאנו - ר' מדור משרד ממשלה של פיקוד העורף, משרד הביטחון

דוד מנצור - יו"ר סניף אשקלון, הסתדרות המורים

איתי לביא - יו"ר פורום הורים בית הספר היסודי

אריה חודרה - מנהל מח' החינוך, שער הנגב, עיריות ומועצות מקומיות

זהר להב-שפר - חברת פורום הורים, שער הנגב, עיריות ומועצות מקומיות

יהודית גידלי

מיטל בר-שלום
<ליווי מבוגרים בהסעות לביה"ס שער הנגב בעוטף עזה>

שלום, אני פותח את ישיבת הוועדה. קיבלנו אינסוף פניות בסוגיה הזו, והעברנו את העניין למשרד החינוך. עודכנתי, כי אתמול התקיימה ישיבה והוחלט על פתרון זמני. אני מציע שתבהירו לנו את הסוגיה, ונשמע ממשרד החינוך על הפתרון שהושג אתמול.

אני מנהל מחלקת החינוך של המועצה האזורית שער הנגב. הסוגיה של ליווי בהסעות היא סוגיה של קרבה לגדר וחשש לביטחונם של ילדנו. הבקשה שלנו היא שיהיה נוכח באוטובוס מבוגר, שילווה את ההסעות בנסיעה הלוך וחזור מבית הספר. משרד החינוך אישר זאת אתמול לשנת תשע"ב – וזה הזמן להגיד תודה – אבל הסוגיה לא פתורה, היות ובתש"ג לא ידוע לנו על שלום אזורי, ביטחון או שקט באזור. אנחנו בהחלט חוששים לביטחון ילדנו בהגעה לבית הספר. זו הסוגיה שבשמה אנו כאן.

שמתי לפניכם את המפה של המועצה האזורית שלנו בשער הנגב. המועצה האזורית שלנו יושבת על 180,000 דונם, והיא גובלת ברצועת עזה. אתם יכולים לראות את הקרבה. אנחנו רואים, שמרבית היישובים גובלים לרצועה. בית הספר שלנו, שיושב בגבים, הוא בתווך של השבעה קילומטר. כל האוטובוסים אל בית הספר ומבית הספר נוסעים בטווח של שבעה קילומטר, ובעצם מהווים סכנה לילדנו.

האם האוטובוסים ממוגנים?

לא, האוטובוסים לא ממוגנים. לאחר בדיקה עם כוחות הביטחון נאמר לנו, שאוטובוס ממוגן, גם מטיל, יכול להיות מלכודת. יותר קשה להיחלץ, וכך גם הניצולים יכולים להיות בסכנה גדולה יותר.

אז איך הליווי יכול לעזור בסוגיה של הטילים?

הליווי נותן לנו את הביטחון, אמנם לא מפגיעה ישירה – בפגיעה ישירה אין לנו יכולת לעשות משהו – אבל במידה ויש צבע אדום שנשמע ברקע או טיל שנפל והתנפצו זכוכיות של אוטובוסים – דבר שקרה כבר – הפאניקה של הילדים, כאשר המבוגר היחידי באוטובוס הוא הנהג, יכולה לגרור סכנה נוספת, שלא לדבר על הילדים המפוחדים שיושבים באוטובוס כאשר אין מי שיכול להרגיע אותם, כאשר הנהג עסוק בלנווט את האוטובוס ליעד מבטחים כזה או אחר ולא יכול להתפנות לילדים.

הבקשה לליווי של מבוגר היא בקשה צנועה ומס קטן לשקט נפשי של ההורים הגרים באזור, שהוא לא פשוט ומורכב, ונושאים בנטל היומיומי מעבר להסעות של הילדים לבית הספר.

על כמה אוטובוסים אנחנו מדברים?

משרד החינוך תחם את זה בקווים. אנחנו דיברנו על 12 קווים – ללוות רק את ילדי כיתות א'-ו', הגילאים היותר רכים. אנחנו לא מדברים על ליווי תלמידי תיכון. אנחנו מדברים על ליווי של ילדים מכיתות א'-ו' בכל שטח המועצה. מדובר ב-12 מלווים בסך הכל.

מה עם כל השאר?

האם זה מכסה את כל הקווים?

זה מכסה את כל כיתות היסודי.

האם יש עוד מישהו קרוב במועצה שלכם?

יש. אנחנו יכולים לראות את חוף אשקלון, את שדות נגב, אשכול.

מה קורה שם? האם שם יש ליווי?

אני חושב שצריך לדאוג לכל מי שגובל בקו הזה.

אתה מדבר על קרבה של 7 קילומטר לגבול, שאז יש חשיבות לליווי באוטובוסים של הילדים. אני לא זוכר שהגיעה אלינו בקשה נוספת חוץ מהבקשה שלכם בעניין הזה.

כרגע מלווים גם האוטובוסים של מועצה אזורית אשכול. אני לא יודע מה קורה עם חוף אשקלון, אבל אני פה בשם מועצה אזורית שער הנגב. אני סבור, שכל מי שבמרחק 7 קילומטר אמור להיות מלווה.

דוד מנצור מהסתדרות המורים, בבקשה.

נושא של ליווי תלמידים בכל ההסעות בארץ הוא בעייתי מעבר לנושא הזה של הביטחון, לבד ממה שהעלה כאן אריה – אדם מבוגר שיוכל ללוות את הילדים.

על זה כבר דנו כאן. היה לנו דיון לפני חודשיים על כל הסוגיה של הליווי. כרגע אנחנו מדברים על הסוגיה הספציפית הזו.

אנחנו מדברים על הביטחון של הילדים, בשל האלימות המתלווה לכל העניין הזה.

כרגע זה לא הנושא. אנחנו לא מדברים על האלימות, אלא על תוספת של ביטחון.

זו לא תוספת, כי שם אין. זו בקשה לליווי. אני דיברתי לגבי כלל ההסעות של תלמידים, שמוסעים מאזור מסוים לבתי הספר וחזרה מהם. האלימות שם גדולה.

על איזה סוג ליווי אנחנו מדברים? מורים? אני מבין, שאנחנו מדברים על ליווי בתוך האוטובוס. אנחנו לא מדברים על רכב נוסף שנוסע ליד האוטובוס.

אנחנו מדברים על ליווי בתוך האוטובוס. כרגע לקחנו חברת שמירה, ועשינו הכשרה למלווים על ידי צוות מקצועי שלנו. יש לציין, שלא פשוט למצוא מלווים לאוטובוסים האלה. לפני פגיעת טיל הקורנט, בשנה שעברה לפני פסח, כתבתי מכתב לשר החינוך והצעתי שיתגמלו את המורים בתגמול הולם, כדי שיסעו באוטובוסים. זה יעלה למשרד פחות כסף, יעזור להביא מלווים באיכות הרבה יותר גבוהה וטובה לאוטובוסים, ויבטיח את שלום הילדים. לא קיבלתי תשובה עד היום.

בישיבה שעשינו היו לנו הצעות להחשיב זאת כעבודה מועדפת, ולהכניס את בני השירות הלאומי כדי לחסוך בעלויות. נציג המשרד לביטחון פנים, בבקשה.

צריך לזכור, שכאשר שמים מבוגר באוטובוס של ילדים צריך לראות שהוא עובר את הבקרה המתאימה. לא כל אחד יכול לעלות לאוטובוס של ילדים. לא כל אחד מתאים, לא כל אחד בעל הכשרה מתאימה. לטובת העניין, יש הסדרה של מי יכול להיות עם ילדים, וצריך לראות שלא כל מי שמוצא חן בעיני מישהו עולה לאוטובוס של ילדים. צריך לראות שיש לנו את הבקרה המתאימה על העניין הזה. לטובת העניין, יש את ההכשרות המתאימות וגם את הבדיקה בנוגע לעבירות מין. כלומר, לא כל מבוגר יכול לעלות על האוטובוסים עם הילדים האלה. מי שעולה צריך לקבל את האישור שהוא יכול לעלות ולנסוע באוטובוס.

כמה פניות הגיעו אליכם בנוגע לאישורים?

אני לא מכיר אפילו אחת.

כל שומר צריך להביא את האישורים המקובלים מהמשטרה.

השאלה אם זה צריך להיות שומר. למה אי אפשר לתת תוספת למורים כדי שילוו?

אני אשמח. המעסיק הוא משרד החינוך.

הנושא של המורים הוא בעייתי מכמה סיבות: אל"ף, לא כל המורים גרים באזורים האלה.

אנחנו לא מדברים על זה כרגע. אתה כרגע זורק לי הנחות. יש היצע ויש ביקוש. אם יש ביקוש, באים ופותרים את זה. אם אין ביקוש, מחפשים פתרונות אחרים. אם יש 3-4 מורים שמוכנים ויש אישור לתקציב נוסף, כמו שעה נוספת שמוסיפים להם, בבקשה.

אם המורה רוצה ואין לו בעיה מבחינת המערכת, אין בעיה.

אנחנו כרגע לא מחפשים למה לא. עדיין אף אחד לא בדק את הסוגיה הזו. אם יבדקו, יכול להיות שיראו שיש 10-12 או 50 מורים שמוכנים לנסוע. ייתנו להם אישור מיוחד לתוספת שעת עבודה הלוך חזור, ואין בעיה. מבחינת המורה, זה יכול להיות הרבה יותר משתלם מאשר לנסוע לעבודה ולשלם על אוטובוס הלוך וחזור. כך הוא נוסע באוטובוסים האלה ומקבל על זה שעה נוספת. זה עניין שצריך לבדוק אותו. זה תלוי בביקוש. אני לא יודע מה הדרישה היום של משרד החינוך מבחינת כוח אדם. מי מייצג את המשרד?

אני מנהל אגף הסעות תלמידים. אתמול התקיימה ועדת הסעות חריגה.

אם אנחנו לא נקיים ישיבות, הדברים לא ייפתרו? האם אני צריך לכנס את ועדת החינוך בשביל כל דבר קטן? הסוגיה הזו שוכבת על שולחן הוועדה כבר חודשיים-שלושה. גם יו"ר הכנסת פנה, ונשלחו מכתבים. כאשר אני קובע ישיבה, פלא: תוך שבוע וחצי הכל נפתר. קבענו את הישיבה לשבוע שעבר, ואתם אמרתם לנו שאתם צריכים לקיים ישיבה. לכן, העברנו את זה לשבוע הזה. אם יש פנייה מיו"ר הוועדה אל משרד החינוך בסוגיה מסוימת, יש סבירות גדולה מאוד שגם נקיים על זה ישיבה במידה והנושא לא ייפתר. אם פנינו לפני חודשיים-שלושה, ציפינו שיהיה פתרון. אתם יודעים, שעכשיו גם חוף אשקלון וגם אשכול ייפנו. אני מציע, שתקיימו ישיבה נוספת בנוגע לפתרון לכל מי שנמצא במרחק 7 קילומטרים מעזה, כדי שלא נמצא את עצמנו מחר בבוקר עם בג"צ שהגיש יישוב אחר. הרי בסופו של דבר זה יבוא. אם אתם נותנים לאחד, כמובן שכל השאר גם כן ירצו, אם יש שם צורך. אני לא יודע מה קורה שם מבחינת הסעות. זו סוגיה, ששבוע הבא תגיע לפה.

ועדת החריגים טיפלה בנושא הזה כמה פעמים. כל פעם השתנו הנתונים שהועברו על ידי המועצה. בהתחלה דיברו על 7 מלווים, ואחר כך דיברו על 12 מלווים. בשלב הראשון דובר על כך שזה ליווי לכל הילדים. אחר כך הפניות וההמלצה של הצבא דיברו על כך שהליווי יהיה רק לילדים בחינוך היסודי, ולכן מספר המלווים ירד. עכשיו, הדרישה ל-12 מלווים הפכה לא לכל הילדים אלא לכל היישובים. הוועדה קיבלה את ההיגיון, שיינתן ליווי גם ליישובים שהם לא סמוכי גדר. בבקשה הראשונה דובר רק על 5 יישובים סמוכי גדר. אחר כך הוועדה קיבלה את ההיגיון, שכאשר הילדים נוסעים אל בית הספר, לא משנה מאיפה הם באים, הם חשופים לסכנות. לכן, הוועדה אישרה 12 מלווים.

אנחנו מדברים על מועצת שער הנגב.

כן. מספטמבר עד ינואר הם הסיעו, כאשר רק בינואר נקבע במשרד תחשיב לפיו ישלמו את ההשתתפות. המשרד לא קיבל את זה שהם משלמים שכר גבוה והרבה מאוד שעות עבודה למלווים. נקבע תחשיב מסוים של 19,194 שקלים למלווה לאוטובוס.

20,000 שקלים לחודש עלות שכר למלווה, עבור שעה הלוך ושעה חזור?

זה יותר. מדובר על 30,000 שקלים בחודש.

על מה?

לא לכל אחד. 30,000 שקלים זו עלות חודשית עבור הליווי כולו, עבור כל המלווים.

ל-12 מלווים.

ליותר מ-12 מלווים. 12 מלווים זה מה שמשרד החינוך מסכים לשלם עבורו. היקף הליווי הוא הרבה יותר גדול. 12 מלווים מכסים שני שליש ממה שצריך.

העלות של אותם המלווים זה משהו כמו 30,000 שקלים. משרד החינוך מוכן להשתתף ב-19,194 שקלים.

למלווה לשנה.

כפול 12.

כפול 12 מלווים. כמובן שזה כפוף להמצאת חשבוניות להוכחת ההוצאה. הוועדה קיבלה את בקשת המועצה, ועבור החודשים ספטמבר עד ינואר, בה המועצה צירפה מלווים ועדין לא נקבע התעריף הזה, המשרד ישלם על ההוצאה בפועל. מפברואר עד יוני השנה, המשרד ישלם 19,194 שקלים כפול 12 מלווים.

האם את הסכום הזה אי אפשר להציע למורים, אם הם רוצים בכך?

הבעיה היא, שהם עכשיו משלמים אבל בעוד חודש הם מסיימים ובשנה הבאה לא יהיה ליווי.

בנוגע להצעה לתגמל את המורים, יש בעיה מבחינת משרד האוצר. ברגע שמורה עולה על הסעה הוא חייב לחתום על כתב ויתור על קצובת נסיעה. יש עם זה בעיה חשבית. אלה הם חוקים של משרד האוצר. אני לא יודע אם זה יכול להיפתר. זה ייבדק.

צריך לזכור, שבשום מקום בארץ אנחנו לא משלמים שכר למלווים, אלא רק במקומות בהם יש חינוך מיוחד ובלקויות הקשות. זה על פי חוק הסעה בטיחותית לילדים ופעוטות עם מוגבלות.

מה קורה ביישובי יו"ש?

אין ליווי. יש אפילו מקומות באיו"ש שהצבא מחייב ליווי של ג'יפ, אבל זו משימה של הצבא. אחת הטענות של האוצר, שזה לא צריך לבוא מתקציב משרד החינוך. אם מערכת הביטחון סבורה שצריך לתת מלווים, היא צריכה לתקצב את זה.

האם האוטובוסים באיו"ש ממוגנים?

כן.

זה ההבדל.

אריה הסביר את זה. אם, חס וחלילה, פוגע טיל באוטובוס ממוגן, זו קטסטרופה נוראה.

אבל באיו"ש יש פחות טילים.

שם זה ירי.

דברים שונים.

אלה הוראות של הצבא, והן לא בגדר המלצה כמו פה שאוגדת עזה ממליצה. שם זו הנחיה חד משמעית: אם אין אוטובוס ממוגן ירי, הילד לא ילך לבית הספר.

ההחלטה של המשרד, שההשתתפות של המשרד בעלות המלווים היא לתשע"ב בלבד. מתשע"ג זה לא יהיה יותר. האוצר לא מסכים. בשום מקום אין ליווי. בכל השנים הקשות בהן היו קטיושות בקריית שמונה ובנהרייה, מעולם לא היה מלווה באוטובוס. אם הצבא חושב שחשוב שיהיה מלווה, מערכת הביטחון צריכה לממן את זה.

יש איזה אבסורד בכך, שאם המורה נוסע ברכב הפרטי שלו הוא מקבל החזר נסיעות ואם הוא עולה על האוטובוס הצהוב הוא צריך לוותר על החזר הנסיעות. זה נראה לי אבסורד. הרי פה הוא יכול להיות הרבה יותר פעיל ואקטיבי ולתרום הרבה יותר. זה אבסורד. זו עוד פעם בירוקרטיה שמנהלת את הדברים האלה.

השאלה היא אם הוא עושה את זה בשכר או שהוא עושה את זה בהתנדבות.

אני אומר: תנו לו החזר נסיעות, ותתגמלו אותו מעבר לזה כך שיהיה לו משתלם לנסוע שם.

אבל אם יתגמלו על ליווי הסעות, כאשר הם יקבלו משכורת לא יחזירו להם כי הם באמצע עבודה.

הבירוקרטיה פה יכולה למצוא את הדרך לתגמל את המורה ולהחזיר לו את הכסף גם ככה, ואפילו לתת לו יותר מזה.

לגבי ליווי בהסעות – משרד החינוך עדיין משפה אותנו בשני שליש מהעלות הכוללת של השנה. אנחנו עדיין מוסיפים 100,000 שקלים כדי לאפשר את הליווי בהסעות. אמרנו: דיינו, רק שזה יתקיים כדי שנוכל לעשות את זה. גם עם ה-12 קווים אנחנו נחיה, אבל נשלם את המס. יש פה הורים, וכדאי שגם הם יגידו את הדברים מהצד שלהם.

אני יו"ר פורום הורים בבית ספר יסודי שער הנגב. אני רוצה להתחיל מההתחלה. במשך שנתיים אנחנו מחפשים פתרון לנושא של ליווי באוטובוסים. אנחנו לא חיכינו שטיל קורנט יפגע באוטובוס. אנחנו ידענו ששער הנגב היא מועצה, שבה כבר 15 שנה נופלים קסאמים. אין הפסקות אש, אין סבבים. במשך 15 שנה יש בפעם אחת עשרה טילים בשבוע, בפעם אחרת טיל אחד בשבוע ובפעם אחרת שניים בשבועיים. בנושא של המלווים אנו עוסקים למעלה משנתיים, מאז שאני בפורום הורים. בדקנו מלא חלופות: בדקנו סטודנטים שיקבלו מלגה, בדקנו אפשרות שפנסיונרים מהישובים יעלו על האוטובוסים, בדקנו אפשרות שתלמידים במסגרת שעות עבודה למען הקהילה יעברו איזושהי הכשרה. בדקנו הכל, אבל טיל הקורנט טרף את כל הקלפים. אף אחד מהגופים לא שיתף אתנו פעולה ברצון וניסיון לעשות משהו. אמרנו: "עד כאן. מכאן אנחנו לא מוכנים". ישבנו עם הצבא, עם פיקוד העורף, עם חברי כנסת. מתן וילנאי היה אצלנו. העלינו את הבקשה הפשוטה שלנו: אנחנו רוצים מלווה מבוגר, שעבר הכשרה. כולם אמרו: "איזו בקשה פשוטה וצנועה". לא ביקשנו אוטובוסים ממוגנים, לא ביקשנו ג'יפ מלווה, לא ביקשנו הליקופטרים. זו בקשה הכי פשוטה והגינויות שיכולה להיות. אנחנו נעזור, אנחנו נמליץ, אנחנו נכתוב".

אמירה חיים ומחוז דרום של משרד החינוך באו לקראתנו, שיתפו פעולה וקיבלו החלטה. אנחנו מודים להם. אנחנו חיים במצב שבו אנו לא יכולים לאפשר לעצמנו יום אחד ללא ליווי. המועצה האזורית שלנו נתנה מעל ומעבר: נתנה כסף שלא תוקצב, משנה שעברה ועד עכשיו, למען הליווי. חלק היא קיבלה חזרה וחלק היא לא קיבלה. ההורים מכספי הורים, שמשלמים לבית הספר למען כיתת לא תקניות, למען שיעורי עזר ופעילות תרבותית, שמו כל חודש 5,000 שקלים, מאז חודש ינואר, כדי לעזור למועצה לממן את הליווי. זה נותן לנו את תחושת הבטיחות, את תחושת המוגנות, את הרוגע לילדים ולהורים. אותנו יש להבדיל מהמועצות האזוריות השכנות שלנו: אשכול, חוף אשקלון, שדות נגב וכו', שבקווים שלהם לא רואים את הגגות של עזה כאשר האוטובוסים נוסעים.

בשנה שעברה שלחתי הזמנה לוועדת החינוך של הכנסת ואמרתי: "אנחנו נשלח אוטובוס צהוב, שיבוא וייקח את החברים מפה לשער הנגב. הם יתכבדו בכבוד של מלכים, עם ארוחת צהריים ברזילאית טובה בקיבוץ ברור חייל. תבואו ותראו איפה הילדים נוסעים. תראו את הבתים של עזה". להבנתי, אנחנו המועצה האזורית היחידה שחשופה לטילים בכינון ישיר. זה לא יו"ש. לא מדובר בנשק קל או מרגמות. אנחנו מדברים על כינון ישיר. מסתכל מישהו מהג'יהאד, רואה אוטובוס ולא איכפת לו אם יש הפסקת אש, הודנה או לא. אם בא לו להשחיל אוטובוס הוא ישחיל אוטובוס. זה היה לפני שנה וחודשיים, וזה יכול להיות גם בעוד חודש. אף אחד לו יגיד לנו אם יש או אין הבנות עם החמאס. אנחנו חוששים. המלווה המבוגר הזה נותן את הרוגע היחסי להורים ולילדים.

בית הספר שלנו ממוגן. זה בית ספר נהדר. משרד החינוך עשה עבודה פנטסטית. אנחנו רגועים שהילד בבית הספר. רוב היישובים ממוגנים, ואנחנו רגועים כאשר הילדים ביישובים. החשש שלנו ושל הילדים, שלא חיים בעולם מנותק מהמציאות, זה מהאוטובוס. המלווה נותן את הרוגע באוטובוס. אנחנו לא עוסקים בחישובים מי יממן את המלווה: משרד החינוך ,משרד האוצר, משרד הביטחון, פיקוד העורף. זה לא עסקנו. אנחנו היינו מוכנים להוציא מכיסנו כדי להמשיך את הליווי באוטובוסים. אני הפצצתי אתכם במכתבים, ואני מודה לכם על ההתייחסות ועל ההזמנה לישיבה היום. אנחנו לא ניתן לילדים שלנו לנסוע יום אחד בלי מלווה. אם נצטרך לממן, נממן כמה שאנחנו יכולים.

"אל תשתמשו באיום השביתה, זה לא עובד". אנחנו לא רוצים להשתמש בזה. העובדה היא, שלפני כשבועיים, יום לפני שהיתה צריכה לפרוץ השביתה, הגיע טלפון: "יש לכם ליווי". כמו שאתה, יו"ר הוועדה, אמרת: כאשר אמרת שיש זימון לישיבה בתאריך כזה וכזה, יום לפני הישיבה התקבל אישור. יש דברים שלא אוהבים לעשות אותם, אבל כאשר עושים אותם משיגים תוצאות. העניין הזה הוא בנפשנו. כדאי לשמוע את זוהר מנחל עוז, כדי להבין תחושות של הורים.

האם היה קשר עם משרד הביטחון, צה"ל, ליווי של חיילים, סיורים באזור?

היה קשר בדיונים עם פיקוד העורף, עם מפקד אוגדת עזה, עם מתן וילנאי שהוא שר העורף, וגם קיבלנו המלצות בכתב, שמשרד החינוך ביקש אותן כדי להמשיך את התהליך של אישור ליווי.

האם בכלל נבחנה האפשרות לעבוד עם בסיסי צה"ל שנמצאים באזור, כדי שהם ישאילו חיילים לטובת העבודה?

הם השאילו חיילים כאשר היה "סבב" של גראדים וקסאמים אחרי סיכול ממוקד, גם להסעות וגם בתוך בית הספר. כמו שאמרתי, אנחנו לא חיים מסבב לסבב. אנחנו חיים במציאות בה קסאם מתפוצץ כל שבוע.

האם נבחנה האפשרות באופן הרגיל יותר לעבוד עם חיילים?

כן. הצבא לא אישר את זה, שחיילים באופן קבוע יעלו להסעות. כמו שאיתי אמר, רק בזמן הסלמה הם מוכנים לעשות זאת. בזמן שגרה הם לא מוכנים.

זו צריכה להיות החלטה של משרד הביטחון, ולא ברמה מקומית בין הורים לבסיס כזה או אחר. נציגת משרד הביטחון, האם אתם מכירים את הסוגיה הזו?

לגבי ליווי אוטובוסים - בשגרה אין לנו חיילים לתת כדי ללוות בקביעות ובאופן יומיומי. כמו שהוא אמר, בזמן חירום ובזמן שיש הסלמה וירי מוגבר, אנחנו עומדים בכך.

השאלה היא לא האם צריך לתת חיילים או לא. ברור שאתם עובדים לפי איום מיידי או איום לטווח יותר ארוך. השאלה היא, עד כמה אתם מודעים לכך שדווקא במקומות האלה צריכה להיות נוכחות של אדם מבוגר נוסף מלבד אותו נהג למקרה שיקרה אירוע.

אני לא יודעת להגיד לך בוודאות את התשובה.

אבל אתם עושים תרגילים. בסופו של דבר זה עניין של תגובה. מה קורה אם מתבצע ירי לעבר האוטובוס ונפגע הנהג?

למבוגר אין יתרון.

להרגיע את הילדים ולהרים טלפון למוקד החירום.

זו המטרה בשגרה.

על זה אני מדבר. הרי אתם מתרגלים. זה לא שיום בהיר אחד אתם נחשפים לסוגיה של טיפול במצבי חירום. יש המלצות: מהי רמת הנפגעים, מה קורה במצבי חירום. נגיד והנהג נפצע. מה קורה? יש רמות סיכון. זה יכול לקרות בכל מקום ובכל אוטובוס, אבל יש רמות סיכון שונות: מתאונה עד תוספות לאותה רמת הסיכון: תאונה, פגיעה של טיל. עושים מיפוי של רמות סיכון, ואז אומרים שההמלצה של צה"ל היא, שבמצבים אלה יש צורך במבוגר נוסף באוטובוס למקרה חירום. מבחינת ההיבט הביטחוני, אנחנו צריכים לדעת איפה אנחנו עומדים. זו צריכה להיות הערכה מינימאלית. הרי אתם יודעים מה בסופו של דבר יקרה. אם, חס וחלילה, יקרה משהו תהיה כותרת ב"ידיעות אחרונות": "לא היה אף אחד שירים טלפון. הילדים היו בהלם, כולם התפזרו והיה יריד נוסף לאותו כיוון". מה תגידו? לא בדקנו, לא חשבנו, לא ראינו את זה קורה. בסופו של דבר זה מה שעלול לקרות.

אני הייתי מבקש מכם לבחון את הסוגיה הזו, ולמפות את כל העניין הזה. אתם לא סתם נותנים אוטובוסים ממוגנים ביו"ש. אתם לא סתם מצרפים ג'יפים. רק היום שב"כ חושף את כל הסיפור שהיה בבית אל. אנחנו יודעים מהן רמות הסיכון, ובשביל זה צה"ל נערך. אתם יודעים שביו"ש יש סכנה, שיום אחד יכול להיות ניסיון לחטיפה או ירי, ולכן יש לכם ליווי של ג'יפ צבאי, אוטובוס ממוגן וליווי פנימי של כל מי שנמצא שם.

אני יכול להבין, שילדים בגיל 13-15 הם עם טלפון, הם ילדים קצת מבוגרים שעשו בבית הספר תרגול למצבים כאלה, ותמיד יש אחד שיכול לתפוס את עצמו ולהרים טלפון. ילדים בני 7-10 לא יידעו מה לעשות במצבים כאלה. פה צריכה להיות המלצה ברורה. מי שצריך לתת אותה זה רק משרד הביטחון. משרד החינוך לא מתמודד עם דברים כאלה. אני מבקש מכם, לתת לנו דיווח על כך בחודש-חודש וחצי הקרובים, לפני שאנחנו פותחים שנת הלימודים, ולהגיד לנו איפה אנחנו עומדים מבחינת רמת הסיכון.

אני מפורום הורים של בתי ספר יסודי של שער הנגב. אני גרה בנחל עוז. אני נולדתי וגדלתי בקיבוץ נחל עוז. אני רוצה לספר לכם על ההבדל בין הטווח של השבעה קילומטרים לעומת מקומות אחרים. קודם כל, העניין הבסיסי הוא טווח ההתרעה מרגע שהטיל יצא ועד הרגע שהוא נוחת. בטווח השבעה קילומטרים אנחנו מדברים על שניות. זאת אומרת, בנחל עוז מדובר על 15 שניות. רוב הפעמים גם אין "צבע אדום". זה פשוט נופל. זה כמו גשם. יש בום, ואתה מתחיל לחפש איפה זה נפל. במקרה הטוב, יש צבע אדום, ואז יש עניין של כמה שניות. זאת אומרת, שכאשר ילדים נוסעים באוטובוס אין שום אפשרות להתגונן מזה.

ההנחיות של פיקוד העורף, כך למדתי בסבב ההסלמה האחרון, אומרות לנהג האוטובוס במצב כזה לא לעצור את האוטובוס אלא להמשיך בנסיעה. באוטובוס יש ילדים בכיתות א'-ו', ששמעו את ה"צבע האדום" דרך החלונות, והם בהיסטריה. אם הנהג שכח לרגע את ההנחיות ועצר את האוטובוס והילדים שלי רצים החוצה, אין לי אפילו מי שנותן לי מענה ראשוני. יותר מזה, בשער הנגב הרבה פעמים יש התרעות על חדירה מהרצועה. אז יש הנחיה לעצור אוטובוסים, ולא חשוב איפה הם: באמצע הנסיעה, בכניסה לקיבוץ, על הכביש, רק יצאו מבית הספר, רק בדרך לבית הספר. הם לא יכולים להגיע הביתה. פשוט עצרו אותם. אני צריכה מבוגר, שברגע הזה יש לו את הטלפון של קב"ט המועצה והוא יודע למי להרים טלפון. מבחינתי, שיחייג 100, אבל קב"ט המועצה יותר מועיל. אנשים שמלווים באופן קבוע יודעים למי להתקשר.

מי אלה האנשים שמלווים?

היום זו חברת אבטחה, אבל האנשים הם קבועים.

האם הם חמושים?

לא. אני גם לא צריכה שהם יהיו חמושים. המענה המיידי הוא הדיווח וההרגעה של הילדים. בסבב ההסלמה האחרון יצא אוטובוס משער הנגב – ואני מכירה את הזמנים ויודעת שהם בדרך – ונשמע "צבע אדום". אני התחלתי לחשוב איפה ייפול הטיל, ואחר כך קיבלתי הודעה ב-SMS איפה הוא נפל.

האם ניסיתם לעשות תרגיל, מה קורה במצב כזה ומה קורה במצב כזה?

המועצה עושה תרגילים כל הזמן. גם פיקוד העורף עושה זאת. היה לנו גם מקרה אמיתי. אנחנו לא צריכים תרחישים.

מה קורה במידה ואין מלווה? עשיתם תרגיל כדי לבדוק מה קורה במידה ואין מלווה?

על זה המועצה יכולה לענות. אני לא יודעת לענות על זה כהורה. אני רוצה לספר מה קורה כאשר אנחנו יושבים בבית או בעבודה. אני עובדת בבאר שבע. בפעם האחרונה שהיו שם גראדים, היתה הזעקה והיתה לפחות דקה להגיע למקום הכי מוגן. זאת אומרת, אפילו אם אתה נמצא ברכב ההנחיה היא לצאת מהרכב ולמצוא מחסה. כאשר זה קרה לי ועבר מעליי טיל גראד, ירדתי מהאוטו ותפסתי מחסה. בנחל עוז אין את הפריבילגיה הזו, אין את זמן התגובה הזה בשום מקום בטווח ה-7 קילומטר. העקב האכילס שלנו, בין המיגוניות שיש לנו ביישובים לבין בית הספר הממוגן, אלה הן ההסעות שלנו. יש לי ילדים שלא רוצים לעלות על האוטובוסים. רמות החרדה הן כל כך גדולות, שכל פעם שיש יותר מדיי פיצוצים באוזניים ויותר מדיי פעמים של "צבע אדום", הילדים לא רוצים לעלות על ההסעה.

מה התקציב לליווי בהסעות של כל היישובים בקרבה של שבעה קילומטרים? האם יש הערכה תקציבית?

אתה מכפיל 20,000 שקלים.

אתה מדבר רק על שער הנגב. אני מדבר על כל מי שנמצא בטווח 7 קילומטר.

אין לנו פניות, אז אני לא יכול להגיד לך.

אז זה אפילו לא נבדק.

לא מקובל. השיטה הזו של לחכות עד שיקרה משהו ואז להתחיל לפעול, היא שיטה לא מקובלת. אני מציע לצה"ל לבחון את הסוגיה של רמת הסיכון ורמת התועלת של הליווי. לפחות שתצא המלצה כזו או אחרת למשרד החינוך. אם קיבלתם החלטה לתקצב את זה עכשיו, לאחר שההחלטה הזו נבדקה, אין שום סיבה שלא יהיה תקצוב גם בשנה הבאה. אי אפשר להשוות את זה לתל-אביב, הרצלייה או כל מקום אחר בארץ. כולם מכירים את הסיכונים. אנחנו כן ממליצים לתת ליווי לכל אותם יישובים שהם במרחק של 7 קילומטר מעוטף עזה.

בנוסף, הייתי מציע לעשות בדיקה משותפת למשרד הביטחון ולמשרד החינוך בסוגיה הזו, ביחד עם המועצה, בנוגע לאותם תרחישים. תעשו תרגול מה קורה בשטח. אוי ואבוי לנו אם נמצא את עצמנו במצב בו כולם תופסים את הראש ואומרים: "לא היתה בינינו פגישה". כולם מכירים את רמת הסיכון. בסופו של דבר, צריך להימצא פתרון. אם לא יהיה פתרון, אנחנו נמצא את עצמנו שוברים את הראש, איך לא חשבנו על זה לפני כן.

נציג האוצר לא נמצא פה, ולכן אני לא יכול לדבר בשם האוצר.

אני מקריאה את תשובת האוצר. שירלי בבד, רפרנטית חינוך באגף תקציבים מוסרת: "נושא ליווי מבוגרים בהסעות לבית ספר שער הנגב בעוטף עזה לא בתחום אחריות, טיפול וסמכות משרד האוצר, ואין לו מה לתרום. המשרד לא קובע ומחליט בעניין מימון הסעות לבית ספר. ההחלטה והסמכות היא של משרד החינוך."

אני נותן לצה"ל ומשרד החינוך חודש-חודש וחצי להגיע לוועדת החינוך עם תקציב ברור. אל תחכו למכתב מחוף אשקלון או ממקום אחר. יש לכם את החלטת משרד הביטחון וממשלת ישראל בנוגע למיגון במוסדות חינוך. יש לכם מפה מדויקת של היישובים ובתי ספר. תהיו צמודים למפה הזו. בנוגע לבניית התקציב עבור ליווי בהסעות - תביאו את זה לוועדה, ונראה על איזה סכום מדובר.

בנוגע לרמת הסיכון - גם צה"ל וגם המועצה יכולים לעשות את הבדיקה הזו ולהגיד מה הסיכון במידה ואין ליווי באותם האוטובוסים. בסופו של דבר, זו צריכה להיות החלטה משותפת עם המועצה. צריכה להיות פה תוכנית. תנו לנו לנסות לעזור לכם להילחם לקבל את התקציב. אי אפשר לבוא לכאן ולהתייחס לכל בקשה בנפרד. התוכנית הזו מזמן היתה צריכה להיות מוכנה אצלכם: במידת הצורך, כמה זה יעלה. מהן האלטרנטיבות. אם אוטובוס ממוגן לא עוזר, אז צריך להיות משהו אחר. מה הצורך בליווי, מה ההדרכה שלו, כמה זה עולה. תביאו הערכת תקציב כמה זה יכול לעלות, מיליון שקל, 500,000 שקלים, כאשר לוקחים בחשבון את כל היישובים שנמצאים במרחק 7 קילומטר. לפי זה אנחנו נפעל. משרד החינוך לא יתמוטט מזה. יש לכם מספיק משאבים היום בשביל לפתור את הסוגיה הזו. הבעיה היא שאתם בעצמכם לא יודעים כמה זה יעלה לכם. אני חושב, שדווקא אחרי כל כך הרבה שנים שיש לנו בלגן עם השכנים שלנו, מן הראוי היה לפתור את הסוגיה הזו. היום זה ככה, אבל מחר יכול להיות מצב אחר וכולם בתוך הכאוס יתחילו לרוץ ולחפש פתרונות. לפחות שתהיינה תוכניות מגירה. אז נוכל להתייחס לזה.

העובדה היא שיש פה בעיה מאוד גדולה. מחר יבואו אליי הורים אחרים ויגידו: "למה גובים מאיתנו כסף נוסף עבור הדבר הזה, בניגוד לחוק תשלומי הורים". אסור לגבות תשלומים נוספים. זה גם מה שקורה ביו"ש בעניין ההסעות. גם שם גובים. הגיע אלי מכתב, שגובים שם כסף נוסף להסעות.

זה כנראה במקרה של הסעה שהיא לא על פי הכללים.

תעבדו לפי החוק ולפי ההנחיות. ועדת החינוך אישרה תשלומי הורים, ואתם תעבדו לפי תשלומי ההורים שאישרה ועדת החינוך. אתם הוצאתם חוזר מנכ"ל לבתי הספר בעניין של תשלומים מרצון ותשלומים נוספים. בתי הספר יגבו בדיוק מה שאישרתם. לגבי כל הנושאים האחרים - תביאו תוכנית, ואז נדע איך לפעול כדי לפתור את הסוגיה הזו. אל תפילו את זה על ההורים. עכשיו אישרתם את זה ותקצבתם את זה, ומראשון לספטמבר זה לא יהיה. מה שיקרה, הוא שהם ייקחו חלק מהתקציב מהמועצה וחלק מהתקציב מההורים. זה מה שיהיה. הם לא יוותרו על ההסעות. או שהם ישבתו.

ברגע שנתת משהו פעם אחת, לא תוכל לשכנע את כולם שמעוד חודשיים זה כבר לא יהיה רלוונטי. אם נתתם, צריך להמשיך לתת. זה לא צריך להיות נקודתי. צריך לבנות תוכנית מסודרת, כדי שכולם יהיו רגועים. הרי לא סתם אישרתם את זה להם. היתה לכם סיבה לתת אישור לכך. ה' יודע מה יהיה בעוד כמה חודשים בגבול הזה. היום שקט, ומחר יכול להיות מצב אחר.

אני מסכם את הישיבה. אנחנו מקבלים את הודעת משרד החינוך על כך שלשנה זו אושר התקציב לעניין ההסעות. לא מקובל עלינו שהדברים נעשים רק כדי לכבות שריפות. אנו מצפים לתוכנית מסודרת רב שנתית בסוגיה הזו. אנחנו מבקשים, שתוך חודש וחצי יוגשו לוועדת החינוך הערכת תקציב, גם ממערכת הביטחון וגם ממשרד החינוך, כולל הדרכות ותוספות בכל הנוגע לליווי בהסעות, בטווח של שבעה קילומטר מעוטף עזה. ממשרד הביטחון אנחנו מבקשים לקבל הערכה בנוגע לרמת הסיכון באזור הזה. בכפוף לכך נראה איך אנו מתקדמים. אני מבקש שתהיו בקשר עם הוועדה, ותמסרו איך הדברים מתפתחים לקראת השנה הבאה. תודה רבה, הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 11:00.>