ישיבת ועדה של הכנסת ה-18 מתאריך 22/05/2012

יום ירושלים

פרוטוקול

 
הכנסת השמונה-עשרה

נוסח לא מתוקן

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 618

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, א' בסיון התשע"ב (22 במאי 2012), שעה 9:00
סדר היום
יום ירושלים
נכחו
חברי הוועדה
אלכס מילר – היו"ר

זבולון אורלב
מוזמנים:
מאיר שמעוני - מנהל מחוז ירושלים, משרד החינוך

ניר ברקת - ראש העיר, עיריית ירושלים

יוסף אללו - סגן ראש העיר, עיריית ירושלים

יוסי היימן - מנכ"ל העירייה, עיריית ירושלים

חוה בר טור - מחלקת חינוך, עיריית ירושלים

אתי בנימין - יו"ר ארגון הורים ירושלים והנהגת הורים ארצית

פז כהן - יו"ר ארגון הורים למערכת החינוך בירושלים

לורן פוריס - מנהלת קשרי כנסת, המרכז הרפורמי לדת ומדינה

דוד דהאן - פעיל המשמר החברתי
מנהלת הוועדה
יהודית גידלי
רשמת פרלמנטרית
הדר אביב

יום ירושלים
היו"ר אלכס מילר
בוקר טוב לכולם, נפתח את ישיבת ועדת החינוך, והיום 22.5.2012, א' בסיוון התשע"ב. אנחנו מציינים כאן את יום ירושלים, נמצא כאן אתנו ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת. וכמובן, כמו שאנחנו עושים כל שנה, אנחנו שמחים להיות כאן בוועדת החינוך ולשמוע מראש העיר על פרויקטים ופיתוח במערכת החינוך, התרבות והספורט – בזה ועדת החינוך שלנו מתעסקת – שנעשו בשנה האחרונה. בכל פעם שאנחנו מתכנסים כאן אנחנו רואים עד כמה יש התפתחות וחיזוק של בירת העם היהודי, בירת מדינת ישראל, וכמובן שאנחנו עושים כל מה שביכולתנו לסייע לעניין זה.

אנחנו מקיימים כאן ישיבה עד השעה עשר, ישיבה חגיגית בה אנחנו מציינים את היום החשוב הזה, ומיד אחריה אנחנו עוברים לישיבה הבאה שהיא אולי פחות חגיגית לכמה משרדים ממשלתיים, והיא בעניין הצהרונים והשינוי שנעשה בעקבות ועדת טרכטנברג בעניין מימון הצהרונים ברחבי הארץ, ואי הכללת הפרויקט הזה על ירושלים.

אני מקווה מאוד שגם שם נשמע בשורות, אבל קודם כל ברכות, וקודם כל, אדוני ראש העיר, אעביר לך את זכות הדיבור. הבנתי שהבאתם לנו מצגת יפה ונשמח, בחלק הראשון של היום החשוב הזה, לשמוע ממך עדכונים על כל מה שנעשה בשנה האחרונה מבחינתכם. בבקשה, אדוני.
ניר ברקת
תודה רבה, אלכס. אני רוצה, בתחילת דברי, ברשותך, להודות לך באופן אישי.

אנחנו יודעים שיש מצב, ברמה כזאת או אחרת, שאולי אתה מתחלף ואתה חבר נאמן לירושלים. אני יודע שבוועדה בראשותך עלו סדרה של נושאים שקשורים לעיר ירושלים ומערכת החינוך, ותמיד הענקת לירושלים תשומת לב ותמיכה. לכן אני רוצה לנצל את המעמד הזה, לברך אותך ולומר לך תודה.

אני רוצה לברך את סגן ראש העיר, פפה אללו, מחזיק תיק חינוך במזרח העיר, את מנכ"ל העירייה, את ראש הסגל, את אנשי מערכת עיריית ירושלים, מינהל חינוך ירושלים, ואת מאיר שמעוני שמייצג כאן את משרד החינוך, ושלשמחתי הרבה אנחנו עובדים אתו בשיתוף פעולה בצורה יוצאת דופן.

ברשותך, בחרתי להציג היום קצת תוכן. אני אוכל לתת גם תקציר קצר על מצבנו בתחום הבינוי, אבל אני רוצה להתחיל דווקא בנושא התוכן ולהראות לכם שקף אחד מעניין מאוד שמראה שינוי מגמה בעיר ירושלים, ואני מתחיל בתוצאה.

לשמחתי הרבה, החל מתשע"א ותשע"ב, אנחנו רואים שינוי מגמה בהיקפי התלמידים בזרם הממלכתי והממלכתי-דתי בירושלים. אם בקדנציה הקודמת הזרם הממלכתי הצטמק בכ-12% והממלכתי-דתי בכ-7%, אנחנו רואים צמיחה יפה של 1% בממלכתי ו-3% בממלכתי-דתי. ואנחנו רואים שהיקפי התלמידים בבתי-הספר בירושלים במגמת עלייה במגזר הממלכתי והממלכתי-דתי, לצד שני המגזרים העיקריים האחרים, שגם הם בצמיחה, אבל הם לא היו בנסיגה.

אני לא יודע אם אתם מבינים – אין ספק ששינוי מגמה בהיקפי הרישום, בעיקר בבתי-ספר יסודיים, ואנחנו רואים גם גידול בגני הילדים, זו בשורה. וביום ירושלים אנחנו יכולים להסתכל עם תקווה קדימה ולהבין שהמשמעות של המספרים האלה היא, ללא ספק, טובה לעיר ירושלים.

נובע מזה לא רק שינויים במערכת החינוך שאנחנו עשינו – אני מניח שזה גם עניין של אווירה ותהליכים נוספים. אבל ברשותכם, אני רוצה להתמקד עכשיו בשינוי המדיניות שהכנסנו למערכת בשלוש וחצי השנים האחרונות, ולאחר מכן כלי ניהול ושיטות עבודה.

ברשותכם, אני רוצה להתחיל בעובדה שאנחנו שמים דגש ענק על רמת בית-הספר והמנהלים. פני בית הספר כפני המנהל, והתובנה שלנו היא שככל שנעודד ונסייע למנהלים לנהל טוב יותר את בתי-הספר שלהם, כך בסופו של דבר נצליח להרים את הפורטפוליו של בתי-הספר בעיר.

במדינת ישראל מדברים הרבה על בחירה מבוקרת של מערכת עירונית. אנחנו בחרנו לעשות את הבקרה על היצע בתי-הספר ולא על ביקושי ההורים. זאת אומרת, מבחינתנו אנחנו רוצים לתת להורים בחירה מלאה, והביקורת לא נעשית על להגביל או לא להגביל הורים, אלא באמצעות הרחבת בתי-ספר מצליחים.

כשפתחנו סניף של בית-הספר הניסויי במבנה של בית-הספר "ארגנטינה", הפכנו את בית-הספר בקרית יובל שלא הצליח לפתוח כיתת א' אחת, והוא מתנדנד השנה, ויש סיכוי שיפתחו בו שלוש כיתות א', שנתיים אחרי שהכנסנו את בית-ספר הניסויי לשכונה. הדבר הזה "מרים" את השכונה ומאפשר ליותר תלמידים לקבל את ההעדפה הראשונה שלהם. וממילא, אם אנחנו מרחיבים בתי-ספר עם ביקושים, הרי בסופו של דבר, האיכות החינוכית עולה. כי יש קשר ישיר בין בתי-ספר עם ביקושים לבין איכות חינוכית. את זה כל מחקר יראה לך.

בשיטה שכזאת הרחבנו את בית-הספר הניסויי עם סניף בקרית יובל; פתחנו סניף של בית-ספר אפרתה, שיש לו עודף ביקושים, בתלפיות, ואותו דבר קורה בתלפיות במקום ממלכתי-דתי א'; "אהבת ישראל" הוא בית-ספר שצמח ולא היה לו מקום – העברנו אותו במקום ממלכתי-דתי א' ברמות, שלא פתח כיתה א' אחת, פותח היום, תודה לאל, כמדומני, שתי כיתות א'. כך אנחנו רואים שאנחנו מתאימים את היצע בתי-הספר לביקושים של התושבים, כאשר אנחנו מנהלים ומאתגרים מנהלי בתי-ספר להצליח.

השורה התחתונה – אנחנו רואים שבעיר ירושלים החיכוך השלילי שיש לנו עם הורים שואף לאפס. הרוב המוחלט, שמתקרב, כמדומני, ל-98% מההורים, יקבלו את ההעדפה הראשונה שלהם. המנהלים המצטיינים והטובים, עם הביקושים, מקבלים הכרה והוקרה ומרחיבים את בסיס פעולתם. וזה מבחינתם קידום ענק והכרה מצוינת.

זה שימוש מושכל במבנים. היום, כמות הכיתות הבלתי-רשמיות, כלומר כאלה שלא עומדות בתקן, לא בסימן עלייה, אלא בסימן ירידה. ובניהול חכם של מצאי בתי-הספר אנחנו מגיעים למצב בו בחירת הורים וניהול תהליך הרישום מבוקר, לתפיסתנו, בצורה נכונה מאוד.

יש פה גם עניין של תפיסת לקוח שבו אנחנו רואים את ההורה כלקוח. וכפי שהורה יכול לבחור באיזו מדינה לגור או באיזו עיר לגור, מבחינתנו צריך לתת לו גם את האפשרות לבחור בתוך המרחב של העיר ירושלים באיזה בית-ספר הוא רוצה לרשום את ילדיו, ככל שהדבר ניתן. ולשמחתנו הרבה, אני חושב שהוכחנו שהניהול של התהליך הזה גם תורם לתוצאות של הרישום, גם תורם לשביעות הרצון, וגם המנהלים מתוגמלים ומרוצים מתהליך הזה.

תהליך נוסף, מעניין, מרתק ומשלים, הוא נושא המדידה וההערכה בתחום החינוך. יש שתי אידיאולוגיות במערכת החינוך ואנחנו רואים אותן בכל העולם. ישנה אידיאולוגיה אחת שאומרת שחינוך לא ניתן למדוד. נקודה. בכל מדידה יש בעייתיות, ולכן אסור למדוד בכלל.

אני לא שייך לאסכולה הזאת. אני שייך לאסכולה השנייה, לפיה ניתן בהחלט בצורה מושכלת לבצע מדידה והערכה של מערכת החינוך. ואני רוצה לשתף אתכם בנעשה בעיר ירושלים, שהוא פורץ דרך בהרבה מאוד מובנים, ושלשמחתי הרבה אני יודע שגם הכיוון הזה, אחרי שלוש שנים של פעילות, מתחיל להיות מוטמע ככלי עבודה מרכזי בעיר ירושלים.

אני רוצה קודם כל להגדיר את המטרה והיעד. כלי מדידה והערכה מייצרים שפה משותפת בין הורים, מנהלים, למערכת העירונית, ומעבר לכך. אני רוצה להתחיל בלהגדיר מה אנחנו מודדים, כי מזה מתחיל כל התהליך.

לתפיסתי, המדידה צריכה להיות לא רק של הישגים בית-ספריים – לזה יש רשימה מסודרת של נושאים, כגון: זכאות לבגרות, אחוז מצוינות, מקצועות בסיס-יסוד. אלא, ולא פחות חשוב, מדדים חברתיים-ערכיים לתפיסתנו. למשל, כערך לבתי-הספר הממלכתיים והממלכתיים-דתיים אנחנו מודדים: אחוז גיוס לצה"ל, אחוז התנדבות לתנועות נוער, אחוז הנשרה, אחוז התנדבות בקהילה, כמות התלמידים בבתי-הספר. הערכים האלה חשובים לנו מאוד ברמה העירונית, והגדרנו אותם כיעד עירוני, או לכל בית-ספר בנפרד, כי אנחנו מאמינים שזה דבר חשוב לעיר ירושלים, ובעצם, הגדרה של מה שאנחנו חושבים שאיכותי.
היו"ר אלכס מילר
יש לכם את הפרויקט של הבגרות החברתית? אתם עושים את זה בעיר?
ניר ברקת
למה אתה מתכוון?
היו"ר אלכס מילר
משרד החינוך כאן? אתם מפעילים את זה?
קריאה
יתחילו בתשע"ג.
היו"ר אלכס מילר
אוקיי, מצוין. זה אחלה פרויקט.
ניר ברקת
אוקיי, קיבלנו תשובה.

לחילופין, בניהול והוראה – הקשר בין הורים לבית-ספר, שביעות רצון ההורים,לחילופין, היחס בין המורים לתלמידים, וערכים נוספים בתחום הניהול. אנחנו באים למנהלי בתי-ספר, ואומרים להם: לתפיסתנו, זה הדבר הנכון.

אני חייב לומר שהתהליך הזה עבר סדרה של איטרציות בין המערכת העירונית למנהלים. מדי שנה, אגב, אנחנו עושים fine tuning, מכיילים את הכלי הזה, לוודא שהוא על דעת רוב גדול מאוד של מנהלי בתי-הספר, ולחילופין, המערכת העירונית. ואנחנו נותנים לכל מנהל בית-ספר תמונת מצב מעניינת מאוד, איפה הוא באותם מדדים יחסית לשנה שעברה, איפה הוא יחסית ל-peer group שלו, לדומים לו. כי כשאנחנו מדברים על דומים, אנחנו מדברים על דומים בהם התלמידים באותה רמה סוציו-אקונומית, ואז אנחנו מאפשרים לבית-הספר לבחון את הערך המוסף שלו על בסיס השוואה הוגנת ונכונה. ולחילופין, הכלי הזה נותן לו לדעת איפה הוא יחסית לאותו ממוצע. כלומר, באדום אנחנו מראים לו איפה הוא מתחת לממוצע, בירוק, איפה הוא מעל לממוצע, ובצהוב, איפה הוא דומה לבתי-ספר אחרים.

אנחנו שומעים היום ממנהלי בתי-הספר שהכלי הזה מסייע להם להבין איפה הם במרחב. דמיינו לעצמכם רגע, בלי הכלי הזה – איך אפשר לדעת מה באמת קורה בתוך בית-הספר, איך המנהל יכול לדעת איפה הוא יחסית למנהלי בתי-ספר אחרים, איך אנחנו בעירייה יכולים להעריך איפה יש באמת בעיות, איפה בתי-ספר לא עומדים באתגר.

אחת הדוגמאות הקלאסיות מעץ המדדים: באה אלי מנהלת בית-ספר מאוד ידוע בירושלים, ואמרה לי, אני אפילו לא ידעתי שאחוז הבגרויות אצלי נמוך כל-כך יחסית לאחרים. היא היתה מתחת לממוצע, ותוך שנה, רק מעצם ידיעתה, היא חזרה לממוצע.

יש מנהלי בתי-ספר שלא מודעים למצב שלהם יחסית לאחרים, ותמונת המראה שאנחנו נותנים להם משדרגת להם את היכולת לשפר את הביצועים של בית-ספרם. הם מסכימים למפה של הערכים ולתחומים שאנחנו הגדרנו, והדבר הזה הוא כלי עזר למנהלים לדעת איפה הם במרחב.

מעבר לכך, ברמת העירייה, במקום סתם לבלבל לאנשים את המוח, אנחנו יודעים היום לאתר איפה יש בתי-ספר עם בעיות הנשרה ולסייע לבתי-הספר ה"חלשים", במירכאות כפולות. אנחנו יודעים לאתר איפה יש לנו פערים במצוינות יחסית לאחרים. אנחנו גם יודעים לדעת איפה יש מנהלים מצטיינים בתת תחום כזה או אחר, ולבקש ממנהלים מצטיינים לסייע – להגדיר, בעירייה, איך הם פתרו את הבעיות בתוך בית-ספרם, ואת הידע הזה להעביר הלאה לבתי-ספר אחרים. קוראים לזה, בשפה המקצועית יותר: ניהול פורטפוליו.

היום, ברמת העיר ירושלים, אנחנו יודעים להבין מה קורה בתוך המערכת, לייצר הערכות מצב שהן ongoing, הן משתנות משנה לשנה. אנחנו יודעים לאתגר מנהלים, יחד אתם. אנחנו לא מנחיתים עליהם, אלא עושים אתם הערכת מצב. והמנהלים הם אלה שמכינים תכניות עבודה לשנה הבאה. אנחנו עומדים לימינם עם משאבים, חלקם עירוניים וחלקם משאבי מדינה, ומוכנים לסייע להם לפתח תכניות בית-ספריות שמבדלות אותם האחד מהשני והשלישי.

לשמחתי הרבה, הכלי הזה הוא כלי עבודה יעיל היום, מקובל על מנהלי בתי-ספר, בוודאי ובוודאי על המערכת העירונית. לאחרונה הצגנו אותו במגוון רחב של פורומים, ועל פניו, אנשים מבינים שזה כלי ניהולי משמעותי מאוד בעבורנו.

אני גם טוען שמדידה והערכה של חינוך זה לא מדע חלל וזה לא מדע סודי. בעניין זה יש לנו מחלוקת, לפחות כרגע, עם משרד החינוך – עד כמה המידע הזה, הלעוס, המוכן, על דעת מנהלי בתי-הספר, הוא public domain. יש במשרד החינוך חשש שאני מבין אותו, שמידע לא מעובד או חלקי יכול לייצר תמונה מעוותת ברמה כזו או אחרת.

אני טוען שמנהלי בתי-ספר שמכירים הכי טוב מה קורה אצלם בתוך בית-הספר, אפשר וראוי שניתן להם את האפשרות להציג את התמונה הבית-ספרית שלהם כשבא הורה לדרוש ולהבין מה קורה בתוך בית-הספר. זה לא שהעירייה רצה לפרסם את זה.

אני בהחלט חושב, ומנהלים הביעו בפני את הצורך ואת תפיסתם, שכאשר כל אחד ממנהלי בתי-הספר, ולא העירייה, נותן את תמונת מצבו, הוא יודע הכי טוב להסביר איפה הפערים, מהן תכניות העבודה שלו, למה זה נכון ולמה זה לא נכון. הנושא הזה בדיון עם משרד החינוך, ויש לנו פגישות גם עם מנכ"לית משרד החינוך. אני מניח שננסה לשכנע אותם בנושא העברת המידע הזה, שלתפיסתי הוא לחלוטין לא מידע סודי, אבל נשאיר את זה לדיון עם משרד החינוך, בשלב זה.

מאז שהכנסנו את המערכת – אנחנו כבר שלוש שנים בפיילוט, התחלנו בפיילוט קטן והרחבנו אותו היום לכל הממלכתי והממלכתי-דתי בעל-יסודי, ואנחנו צוללים עכשיו ליסודי – ואני רוצה לומר לכם שזה מייצר שיח איכותי-חינוכי, בניגוד למה שהיה פעם, ואני אתאר גם את מה שהיה פעם, ושלשמחתי הרבה אנחנו כבר לא שם.

פעם, הבקרה היתה על הרישום של ההורים, וזה יצר שיח בו מנהלי בתי-הספר היו רגילים לבוא למחזיק תיק חינוך, לראש העיר: תסדר לי, תתחם לי, אני צריך מכסות, אל תיתן להוא, אל תיתן לזה. זה היה השיח החינוכי לפני כן, והיום השיח הזה נעלם מהמפה והתחלף בשאלה: מה אני צריך לעשות בשביל שבית-הספר שלי יהיה יותר מצליח, מה אני צריך לעשות בשביל להתמודד עם האתגרים והפערים מול בתי-ספר אחרים, מה אני צריך לעשות בשביל לבדל את בית-ספרי.

היום, ואני מגיע לפחות לשני בתי-ספר בשבוע, השיח החינוכי בירושלים התחלף ממכסות בקר לשיח איכותי חינוכי, שנובע ממה אנחנו – עירייה, משרד החינוך, מנהלי בתי-ספר – צריכים לעשות בשביל להיות ראויים לבחירה. ולשם אני מאמין שצריך להגיע. ולשמחתי הרבה, הדבר הזה מוכיח את עצמו.

בין הדברים שאנחנו יכולים להראות לכם, אם יהיה פה עניין, הוא הקשר הישיר בין שביעות רצון למעורבות הורים בבית-הספר. גילינו וזה לא חדש – כאן לא נתנו שמות בתי-ספר, אבל זה נכון, החלפנו שמות – ככל שמנהלים יודעים איפה הם במרחב, ויודעים לערב את ההורים, אין לנו ספק, אנחנו רואים תוצאה ישירה של איכות בית-ספרית.

כאן יש דוגמה למה אנחנו עושים עם התוצאתיות של האיכות הבית-ספרית. כלומר, בכל המקומות בהם אנחנו מציגים בפני מנהלי בתי-ספר איפה יש קשיים או אתגרים יחסית ל-peer group שלהם, ואנחנו נותנים את המידע הזה לבתי-הספר, הם מכינים תכניות עבודה, ולשמחתי הרבה, עם לא מעט מהתקצוב העירוני – השקענו לא מעט מהתקציב העירוני, ושמנו אותו בצד – אנחנו מגיעים למנהלי בתי-הספר ומאפשרים להם לתת מענים על בסיס המפה הזאת. מי שירצה, נוכל להתעמק בזה בהמשך.

קצת על הפדגוגיה – כפי שתיארתי קודם, כן הכנסנו סדרה של תכניות רוחב לכל העיר, ואני רוצה להתחיל ולדבר על תה"ל, תכנית העצמה לבגרות. איתרנו שבירושלים 16% מהתלמידים – לפני שלוש שנים – לא היו זכאים לבגרות בגין מקצוע אחד או שניים. ובשיתוף פעולה עם משרד החינוך, ועל כך תודתי גדולה מאוד למשרד החינוך, הכנסנו בתקציב לא מבוטל, של כ-6 מיליוני שקלים בשנה, לכל בתי-הספר העל-יסודיים, איתרנו את קבוצות התלמידים, הם חולקו לקבוצות, הרבצנו בהם תורה, וכ-80% מהתלמידים שהשתתפו בתכנית הזאת עברו בגרויות. עברנו מלהיות מתחת לממוצע למעל לממוצע הארצי בזכאות לבגרות, בתפיסה רוחבית ובראייה מערכתית שזהו פרויקט כלל עירוני.

אותו דבר לגבי "מחשב לכל מורה" – זה כבר שלוש שנים, התחלנו בבתי-ספר יסודיים וכיסינו כמעט כל בית-ספר שמעוניין בכך, יש לנו עוד קצת פערים אבל לא גדולים, מתוך ראייה מערכתית שהמורים במדינת ישראל חייבים להיות computer literate, להבין מחשוב, עם מקרן בכיתה. וזהו שדרוג דרמטי של הפדגוגיה-טכנולוגיה בכלל מערכת החינוך בירושלים.

התחלנו להכניס פרויקט "עת הדעת" למסה קריטית של בתי-הספר. מדובר על מחשוב מלא של בתי-הספר ואנחנו עוקבים אחר התהליך בבתי-הספר שמעוניינים בכך, ואנחנו מעודדים מאוד פיתוח ייחודיות, כפי שאמרתי קודם. על ערכים דיברתי, ודבר נוסף שאני רוצה לדבר עליו הוא מיקוד במשפחות צעירות כחלק מהאסטרטגיה של העיר ירושלים להפוך אותה אטרקטיבית לצעירים.

בהצלחה הכנסנו ל-300 גני ילדים, בקיץ האחרון, חודש ה-11 בגני ילדים. הדבר הזה משמעותי גם להורים עובדים, להורה שני עובד בבית, והדבר הזה מאפשר להם עוד חודש שלם של עבודה. ובמירכאות כפולות, בקיץ, לאפשר גם לילדים ליהנות יותר ופחות להסתובב משועממים בבית.

קריטי לנו, ואני מניח שעל זה נדבר בישיבה הבאה – הארכת יום חינוך וצהרונים בירושלים הוא קריטי בירושלים. אנחנו הרבה מתחת לממוצע הארצי בהיקפי התלמידים שנהנים וזכאים למשאב החינוכי האסטרטגי הזה, ולנו חשוב מאוד להרחיב אותו, מבחינתי, לכל הילדים בעיר ירושלים. זה מאמץ אסטרטגי וגדול, ונדבר עליו בהמשך, אני מניח.

בשקף הבא – אנחנו רואים את התוצאה של פרויקט תה"ל - - -
קריאה
מהן ראשי התיבות של תה"ל?
קריאה
תכנית העצמה לבגרות.
ניר ברקת
יופי של תכנית, אני חייב לומר.

אנחנו רואים שבתש"ע היתה קפיצה של למעלה מ-4.5% בתוצאתיות, ואנחנו מעריכים ומאמינים שבתשע"א שעברה עלינו ישנה קפיצה נוספת של כ-4%. וזה מההתייעלות והניסיון שאנחנו צוברים בכל התהליך הזה. זו קפיצה בעיר ירושלים שאנחנו גאים בה מאוד.

זהו, יש עוד הרבה דברים לדבר עליהם. אני רק אזכיר במילה אחת את הנושא הפיזי בעיר ירושלים, ושראוי לציין. כשנכנסנו לתפקיד היתה תובנה והיה מושג כזה שהנהלות בתי-הספר, העמותות, הן שבונות בתי-ספר בעיר, והתפקיד של העירייה ושל משרד החינוך זה לשבת בצד ואולי לתת להן את המשאבים.

שינינו את התפיסה. היום, כל בתי-הספר בעיר ירושלים נבנים על-ידי עיריית ירושלים בגיבוי מוחלט של משרד החינוך. התהליך הזה חייב אותנו לעשות שינוי ארגוני בתוך המערכת העירונית, לקחת אחריות – קוראים לזה: accountability, ובו אנחנו יוזמים לאתר את השטחים. במזרח העיר, אחד האתגרים הגדולים זה בכלל למצוא שטח שאפשר לקחת ולהפקיע, ולהפוך אותו לבתי-ספר. והבשורה היא שאנחנו בתהליך של בנייה בשלבים שונים של 400 כיתות לימוד במזרח העיר. זו סגירת פער אדיר.

אנחנו גם בצמצום פער אדיר במגזר החרדי, של למעלה מ-200 כיתות לימוד. פער אדיר שצומצם, שמצומצם, והיום יש לנו, תודה לאל, שיתוף פעולה מוצלח מאוד עם משרד החינוך. היו פערים בתוך העירייה, היו פערים בין העירייה למשרד החינוך. למדנו לראות איך אנחנו מתמודדים, והיום, יש לנו מערכת שיודעת לתת מענה אסטרטגי לצמצום פערים במגזר הערבי ובמגזר החרדי.

אני חייב לומר שבסיורים שאני עושה אני רואה גידול משמעותי בביקוש לאיכות חינוכית במגזר הערבי. אנחנו לא מחייבים, אנחנו מאפשרים. ואנחנו רואים שההורים, ועדי ההורים ומנהלי בתי-הספר המצליחים במזרח העיר, שואבים הרבה מאוד תכניות חינוכיות לתוך בתי-הספר, ולשמחתי הרבה, אנחנו רואים גם שם שינויים בריאים ומכובדים מאוד.

אז ביום ירושלים הזה – עם הבשורה שהתחלתי גם על התוצאתיות בגידול כמות התלמידים, בכלי הניהול, במדידה וההערכה, ושיתוף הפעולה שיש לנו עם מנהלי בתי-הספר בוודאי, וגם עם משרד החינוך, עם צמצום הפערים הדרמטי שמתבצע בגיבוי מוחלט של משרד החינוך ושל משרד האוצר – לא נותר לי אלא להודות, אל"ף, לשר החינוך ולשר האוצר על התמיכה הגדולה שאנחנו מקבלים מהם, ועל שיתוף הפעולה הרחב שאנחנו זוכים לו גם בבתי-הספר וגם אצלכם בוועדה. תודה רבה.
היו"ר אלכס מילר
תודה לך, אדוני ראש העיר. תודה על המצגת ועל העדכון. כמובן שחשוב לנו היה לשמוע על ההתקדמות שיש היום במערכת החינוך אצלך. אני מקווה מאוד שנוכל גם לסייע לך בכל אותם המישורים שיש חשיבות להכניס אותם לירושלים, וכמו שאמרתי, גם יהיה בהמשך.

עכשיו, חבר הכנסת זבולון אורלב ביקש, ואז נעבור לדיון.
זבולון אורלב
תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

כתושב ירושלים ומשלם ארנונה, אני רוצה להודות לך על שוועדת החינוך בהנהגתך מקיימת את הדיון הזה לכבודה של ירושלים ולכבוד יום ירושלים. כולנו אומרים תמיד "נעלה את ירושלים על ראש שמחתנו" – בפועל, מתברר שהעשייה לא תמיד מדביקה את כל ההצהרות, ולכן הדיון הזה הוא חשוב מאוד ואני מודה לך מאוד על הדיון הזה. אני רוצה להודות גם לראש העיר.

כידוע לך, היושב-ראש, אני גם יושב-ראש בחסותך, כיושב-ראש ועדת משנה של החינוך הציוני-דתי. אנחנו מרגישים שיש שינוי. יש שינוי לטובה. מה שאמר ראש העיר, שיש גידול באחוזים של החינוך הממלכתי-דתי, הוא מאוד משמעותי והוא גם פותח בתי-ספר חדשים. ולפתוח בית-ספר חדש בשכונה זה לא דבר פשוט. זה אחד המאבקים שאולי עוד יגיע לוועדה הזאת. זה לא פשוט, כי יש חזקות בירושלים וכל תזוזה פה מעוררת מיד גלים, וכל דבר כרוך במאבקים.

אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת להודות לראש העיר ולמנהל המחוז, מר שמעוני, על התמיכה הבלתי-מסויגת בפיתוח החינוך הממלכתי-דתי הציוני בירושלים. כיום, הזוגות הצעירים לא רק שוכרים דירות בירושלים, אלא רוכשים דירות בירושלים. הן בשכונת גבעת מרדכי, והן בשכונת הגוננים ובשכונות אחרות, אתה רואה שהצעירים קושרים את גורלם עם ירושלים. ולכן, המשך המגמה הזאת חיוני מאוד לפיתוח. אני יודע גם מסביבתי שהדבר הזה נכון גם לגבי החינוך הממלכתי.

אני מבין את ראש העיר שמשבח את הממשלה ואת שר החינוך, ובוודאי שגם אני רוצה להצטרף, אבל צריך לומר ביושר – הממשלה עדיין לא מיצתה את כל היכולות שלה לעזור למערכת החינוך בירושלים. היא עיר ענייה, וככזאת יש משמעות גדולה מאוד לסייע למערכת החינוך.

אנחנו תמיד נאבקים שכל פרויקט שמתחיל במדינת ישראל לא ידלג על ירושלים. אז הצלחנו להרחיב את החוק של שנת לימודים חינם לסטודנטים מהמכללות, שלא יהיה רק בצפון ובדרום אלא גם בירושלים. אבל אינני יודע מה גורל התכנית הזאת של התקשוב במערכת החינוך של 200 בתי-הספר שהחילו בצפון ובדרום. הבטיח שר החינוך שבאיזשהו שלב הדבר ייכנס גם בירושלים, ואינני יודע אם הוא כבר נכנס או לא נכנס.
מאיר שמעוני
ייכנס.
זבולון אורלב
ייכנס.

חשובה מאוד התודעה הציבורית והלאומית הזאת, שכל פרויקט שמתחיל במדינת ישראל צריך שהוא יתחיל בירושלים.

ואסיים בדבר אחד קצר: היום זה גם יום הזהות היהודית ועוד נקיים דיון בעניין הזה, ואנחנו משלבים כאן את יום ירושלים עם יום הזהות היהודית. במושגים של המסורת היהודית יש קדושה ראשונה שקידשה רק לשעתה, וקדושה שנייה קידשה לדורות. כלומר, כיבוש יהושע בן-נון את הארץ קידש את ארץ ישראל רק לשעתה, כיוון שהכיבוש התחיל בכל רחבי ארץ ישראל ובסוף הגיעו לירושלים. ירושלים היתה אחרונה בתור.

כיבוש שני, של כורש, התחיל בירושלים. כורש התיר לעלות ולבנות קודם כל את ירושלים, ומירושלים זה התפשט לכלל הארץ. הקדושה השנייה קידשה את ארץ-ישראל לדורות. כלומר, דבר שמתחיל בירושלים ומתפשט לארץ, יש לו משמעויות לדורות.

ולכן אני מצפה מאוד ומברך שאכן נוכל להדביק את העשייה בסיפורי המעשייה שלנו, שנוכל להדביק בפעולות מעשיות את כל ההצהרות החשובות שלנו. אני מברך את ירושלים ליום חגה, את ראש העיר ואת כל העוסקים במלאכת החינוך שהיא מלאכת הקודש. תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש.
היו"ר אלכס מילר
תודה, אדוני. אתי, בבקשה.
אתי בנימין
בוקר טוב לכולם. כמי שהיתה עד לפני כחודשיים יושבת-ראש ארגון ההורים בירושלים, לסיום תפקידי החלטנו בארגון לעשות סקר שביעות רצון הורים ממערכת החינוך בעיר. מטרת הסקר הזה לא היתה לנגח את עיריית ירושלים. המטרה שלו היתה למפות את הבעיות שקיימות בעיר מבחינת ההורים – כיצד ההורים רואים את מערכת החינוך.

אני לא באה כאן לקלקל את החגיגה, כי זו לא המטרה שלי. אף אחד לא יכול לחשוד בי שאני הולכת לקלקל את החגיגה, במיוחד לא בעיר כירושלים, וכמי ששייכת למשפחה של בוני ירושלים. אבל חשוב לי לציין פה מספר נתונים שמסר לנו מכון גיאוקרטוגרפיה ושערך את הסקר:

אחד מכל ארבעה הורים מדווח כי הוא מודע לכך שילדיו נתקלים באלימות מצד תלמידים אחרים במערכת החינוך בעיר. כל הורה עשירי מדווח כי הילדים שלו נתקלים באלימות של מורים בבית-הספר. מעל לשליש מההורים סבורים כי בבית-הספר שבו לומדים ילדיהם יש מורים אשר ההשכלה שלהם אינה גבוהה מספיק. ובנוסף לכך, מעל חמישית מההורים סבורים כי יש מורים אשר רמת הידע שלהם נמוכה אף מזו של התלמידים שאותם הם מלמדים. קרוב למחצית מההורים סבורים כי בית-הספר בו לומד ילדם גובה תשלומים נלווים מעבר למה שמתיר החוק.

פה אני רוצה לומד דבר נוסף. גם על-פי מחקר שנעשה על-ידי מרכז המחקר והמידע של הכנסת, ירושלים מובילה ב-88% חריגה בתשלומי ההורים בעיר. אנחנו נחשבים העיר הכי ענייה במדינת ישראל – לא ברור לי איך אנחנו מובילים בחריגה בתשלומי ההורים.

אני רוצה להתייחס לעוד כמה נתונים: רק 38% מההורים לתלמידים בירושלים מכירים את ועדת החינוך העירונית. ופחות ממחצית מהם מודעים לכך כי הציבור הרחב יכול להשתתף בדיוני הוועדה. כל הזמן אנחנו שומעים שהוועדה פתוחה והדיונים פתוחים – גם אני הייתי חברה בוועדה, אבל מזה עשרה חודשים לא הגעתי לוועדה, כי הרגשתי שם כמו בובה, שלא נותנים לאף אחד להעלות שם את הנושאים על סדר-היום ושהכול מוכתב מלמעלה.

שביעות הרצון של ההורים מהפנייה למנח"י, מינהל חינוך ירושלים, היא בינונית עד נמוכה, ורק 33% היו מרוצים מהטיפול בפנייתם לעומת 43% שהביעו שביעות רצון נמוכה, ו-30% ציינו כי כלל לא היו מרוצים. קרוב למחצית מההורים סבורים כי קיום שתי מערכות חינוך בעיר ירושלים מהווה בזבוז של כספי ציבור, וזאת לעומת 17% בלבד אשר סבורים כי הדבר מהווה חיזוק למערכת החינוך בעיר.

אני אומרת שוב, באתי לכאן על-מנת לשים את הדברים על השולחן. חשוב שגם עיריית ירושלים, כל הגורמים שנמצאים פה וגם משרד החינוך, ייקחו את הנתונים האלה ויעשו בהם שימוש. כי המצב של מערכת החינוך בעיר, עם כל המצגת היפה שהוצגה פה – וכן, יש דברים יפים שנעשו בעיר ואני לא מתכחשת לזה, כפי שאמר כאן חבר הכנסת אורלב, במגזר הממלכתי-דתי. ואני תומכת גם בדבריו שתכניות של משרד החינוך צריכות להתחיל קודם כל בעיר ירושלים, בהחלט כן. אבל ההורים חייבים להיות מרוצים ממערכת החינוך. כי אם לא, ההורים בורחים מהעיר.
היו"ר אלכס מילר
תודה, גברתי. מר אללו, בבקשה.
יוסף אללו
קודם כל, אני רוצה לברך שאתה מסמן כל שנה בוועדה את נושא ירושלים, אני חושב שזה חשוב מאוד. אבל חבל ש-35% מהאוכלוסיה לא מיוצגת פה. יש לנו את החינוך במזרח העיר, אני אדבר על זה לא בגלל שזה הדבר הכי חשוב - - - אבל חסר לנו החלק של מזרח העיר.

השבוע יצאו כל מיני מחקרים על המצב החברתי, וזה נובע מהמצב החינוכי, של מזרח העיר. מדובר על 75% של אנשים וילדים שמתחת לקו העוני, מדובר על 40% אבטלת גברים, ו-78% אבטלת נשים. וכל זה מתבטא, בוודאי, במערכת החינוך.

בעירייה עשינו סקר בנושא הנשירה, והופתענו ממש לגלות שבמערב העיר הנשירה היא בין 3% ל-5%, גם בחרדי וגם בממלכתי, ואילו במזרח העיר הנשירה היא 40%.
יהודית גידלי
באיזה גילאים?
יוסף אללו
40% מהילדים שנכנסים לכיתה א' לא גומרים את כיתה י"ב.
היו"ר אלכס מילר
אתה מדבר על מערכת החינוך - - -
קריאה
הפלסטינית.
היו"ר אלכס מילר
טוב נו, גם אם אני הייתי לומד לפי תכנית הלימודים הפלסטינית הייתי נושר, אני חושב.
יוסף אללו
לא, לא. הנשירה זה לא הסיבה.

דרך אגב, הייתי רוצה שפעם אחת נהיה רציניים ונעשה מחקר. דיברתי עם פרופסורים שאומרים שיש מקומות בהם התכנית הפלסטינית יותר חזקה מהתכנית הישראלית. בואו לא נדבר רק מהמותן.
היו"ר אלכס מילר
אז אולי אנחנו צריכים לעבור למערכת החינוך שלהם.
יוסף אללו
יכול להיות. אני מדבר על עובדות. אני לא הייתי רוצה שיהיה לנו 40%. זה 40% ילדים שלא יכולים להגיע ללימודים אקדמיים או לימודים טכניים אחר-כך, ואנחנו יודעים מהי התוצאה של זה.

זה לא רק זה. פה אנחנו מתגאים בנושא של בניית כיתות. גם אני מתגאה בחצי הכוס המלאה. אבל חצי הכוס הריקה – אני אומר לך שאם עושים נתונים סטטיסטיים, בעוד שלוש או ארבע שנים אנחנו עדיין נהיה חסרים כיתות. יכול להיות שלא 800 או 1,000 כפי שאומרים היום, אבל נהיה במצב שחסרים לנו יותר מ-500 כיתות, וזה לא מקור של גאווה. כבר מדובר על כיתות - - - או חוסר כיתות.
יהודית גידלי
רק במזרח העיר?
יוסף אללו
רק במזרח העיר.

עם העירייה יש לי חשבון ובשביל זה יש לי בית, ואנחנו מתבדחים, ויש לי חילוקי דעות עם ראש העיר, ולראש העיר אתי – אני רוצה לדבר פה על הממשלה.

אני חושב שהממשלה שכחה את מזרח העיר. לפני חמש שנים עשתה הממשלה תכנית חומש של 120 מיליון שקל, אם אני לא טועה, למשך שלוש שנים, על-מנת להרים את החינוך במזרח העיר. ולא רק את החינוך, גם את המצב החברתי, ואת היחד וכל זה. התכנית היתה מוצלחת מאוד במשך שלוש שנים, ואחרי שלוש שנים נגמרה התכנית ולא חודשה.

אני חושב שהתכנית הזאת חייבת להתחדש. עיריית ירושלים לבד לא יכולה להתמודד עם מערכת החינוך של מזרח העיר. זה גדול עליה וזה בלתי אפשרי. מספיק אנחנו עושים עם הפערים וחוסר בדירות שאנחנו צריכים להשלים בסיוד, וכל זה.

כפי שאתה יודע וכולם יודעים, חלק מהחינוך זה תכניות חינוכיות. תכניות חינוכיות בדרך כלל מבוססות על תרומות או גופים ממשלתיים שלא קיימים כמעט במזרח העיר. הפער ענק, ואני חושב שלממשלה יש תפקיד למלא אותו. כי אם לא, לא יהיה. עיריית ירושלים לא יכולה עד כדי כך, ותרומות לא נכנסות.

המצב קשה מאוד, ולנו כיהודים, כישראלים, חשוב מאוד שתהיה השכלה במזרח העיר ושתעלה, שיוכלו להיכנס לשוק העבודה ולחיים התקינים. אסור לנו להזניח, לא בגלל אינטרס של הפלסטינים או הערבים, אלא בגלל האינטרסים שלנו.
היו"ר אלכס מילר
תודה, אדוני. פז, בבקשה.
פז כהן
שלום. קודם כל, תודה רבה.

אני חייב להתחיל בזה שאני מכיר חלק גדול מהאנשים פה, והם עושים ימים כלילות כדי לקדם את מערכת החינוך בעיר, ורואים שזה נעשה. ובגלל שאנחנו פה בדיון ברמה הלאומית, לי חשוב מאוד להעלות נקודה מסוימת מאוד.

אנחנו חוגגים את יום ירושלים היום, ו-76% מהתלמידים בירושלים כנראה לא חוגגים את זה אתנו לגמרי. זאת אומרת, 39% מתלמידי העיר שייכים לזרם החרדי, 37% שייכים לזרם הערבי, או איך שתקראו לזה, ו-24% לזרם הממלכתי והממלכתי-דתי. כל העושים פה במלאכה מתמודדים עם אתגרים אדירים. ואפשר להגיד המון דברים, אבל זה אתגר אדיר וזה אתגר שצריך לקחת אותו ברמה הלאומית, כי העיר הזאת היא הלב של הארץ, ורק 24% מהתלמידים מיוצגים פה בשולחן.

תראו מי נמצא פה בשולחן הזה, במשחק הדמוקרטי הזה. בעיני זה משהו שאנחנו צריכים להעלות אותו למעלה ולהיכנס. לא יכול להיות שאותו ציבור ידאג גם לציבורים האחרים. כואב לי מאוד, כאחד שעלה לעיר הזאת, על המשפחות שהיגרו לפה, לראות את הדבר הזה נגמר.

אני ממש חוזר ומדגיש את ההערכה למי שעושה במלאכה, כי מחזיקים פה עם אצבע על הסכר.
היו"ר אלכס מילר
לא הבנתי אותך. מי לא מיוצג כאן?
פז כהן
הזרם החרדי לא מיוצג כאן. הזרם של מזרח העיר לא מיוצג כאן.
היו"ר אלכס מילר
בישיבה הזאת ספציפית?
קריאה
אני חושב שבכל הארץ, לא רק ירושלים.
היו"ר אלכס מילר
רבותי, זה לא קשור. כל הנושא של מזרח ירושלים – נמצא כאן סגן ראש העיר שמתעסק בדבר הזה.

דבר שני, כמו שאתה יודע, אנחנו לא מגבילים ולא עושים פה סינון אנשים כאלה או אחרים שמוזמנים לוועדה. ותאמין לי שאנחנו מתעסקים גם בזרם החרדי ובכל מה שקשור במיעוטים, לא פחות ממה שאנחנו מתעסקים בממלכתי ובממלכתי-דתי. בשבוע הבא תתקיים פה ישיבה עם המנכ"לית על תכנית החומש במגזר הערבי.

כולם מיוצגים כאן. אני מציע שכל הסוגיות של ייצוג, מי יגיע ומי לא יגיע – זה הדבר האחרון שמתעסקת בו ועדת כנסת בכנסת ישראל. כולם מוזמנים. הבחירה של אדם, של בעל תפקיד, של מי שחשוב לו נושא כזה או אחר, להגיע או להגיע, היא בחירה של אותו אדם. אנחנו מזמינים את כולם.
פז כהן
אני רוצה להבהיר: לא באתי להתלונן, חלילה, על ועדת החינוך שהיא לא מזמינה. אני רק אומר שבסוף – אני אגיד במילה קצת קשה, אולי – אנחנו קצת מאבדים את ירושלים.
היו"ר אלכס מילר
אני לא חושב שהמערכת החרדית סובלת בירושלים.
פז כהן
טוב.
היו"ר אלכס מילר
אני לא חושב שהיא סובלת.
פז כהן
זהו, תודה רבה על הדיון הזה.
היו"ר אלכס מילר
תודה.

משרד החינוך, אני אשמח לשמוע מכם את ההתייחסות לסוגיה. אנחנו דיברנו פה על כמה וכמה נושאים, והישיבה הבאה שלנו תעסוק בנושא הצהרונים. אבל הסוגיות של הפרויקטים והפיילוטים – אני לא יודע, ירושלים נמצאת בחוק חינוך חובה עד י"ב, או שלא? כי כל הסיפור הזה של נשירה קצת מוזר לי. הם בתוך הצו או לא בתוך הצו?
מאיר שמעוני
רשמית הם לא בצו. אבל פורמלית, בשטח, אנחנו דואגים לכך שזה יקרה.
היו"ר אלכס מילר
לא, זה לא עובד ככה.
מאיר שמעוני
אז פורמלית לא.
היו"ר אלכס מילר
פורמלית לא, אז מהשנה הבאה הם כן, אחרת לא יהיה צו. כל עוד זה תלוי בי.
לורן פוריס
לורן פוריס, אני הסגנית של פז. הסקירה היתה מעניינת מאוד, ורציתי לנצל את ההזדמנות ולשאול שתי שאלות.

לגבי תכנית תה"ל שנשמעת כמו תכנית מצוינת, והנושא של התגבור לבגרויות – הייתי רוצה לדעת כיצד נבחרים בתי-הספר.
ניר ברקת
כל בית-ספר ממלכתי או ממלכתי-דתי, או כל בית-ספר שלומד בגרויות, שמעוניין בכך, ויש לו מסה קריטית מספקת בשביל שתהיה שם עבודה. התשובה היא: זה רוחבי, לכל מקום שאנחנו מוצאים שיש בו צורך.
לורן פוריס
מה זה "מסה קריטית"? כמה תלמידים? כי יש בתי-ספר קטנים יותר.
חוה בר טור
חוה בר טור, אני הממונה על החינוך העל-יסודי בירושלים. ואני רוצה לתקן את ראש העיר ולומר, גם בתי-ספר קטנים שיש בהם כיתה וחצי בשכבת י"ב ויש צורך בקבוצות תמיכה, מקבלים תמיכה. גם לקבוצות קטנות מאוד.
לורן פוריס
ושאלה שנייה, לגבי תכנית "עט הדעת", שהיא תכנית מצוינת בנושא המחשוב. אני מכירה כמה בתי-ספר בירושלים ששואפים מאוד להיכנס לתכנית כבר לא מעט זמן, וזה עוד לא הסתייע. מה לוח הזמנים?
ניר ברקת
התחלנו עם פיילוט של שמונה בתי-ספר לפני שנה וחצי, ובשנה האחרונה הרחבנו את הפיילוט הזה, עוד לפני שיש לנו את התוצאות, לעוד 16 בתי-ספר. העירייה משתתפת קצת, אבל רוב מוחלט של הכסף הוא מהיכולת שלנו לגייס תרומות. אנחנו פועלים ימים כלילות בשביל להרחיב את בסיס התרומות. הכיסוי הוא כיסוי הדרגתי, ככל שאנחנו יכולים. זה private public partnership – תלוי בהיקפי התמיכה והסיוע שעיריית ירושלים יכולה לגייס לפרויקט הזה.
היו"ר אלכס מילר
תודה.

רבותי, אנחנו נעשה סיכום לפני שנפתח את הישיבה הבאה וניתן כמה דקות הפסקה.
דוד דהאן
לי רק שאלה.
היו"ר אלכס מילר
כן, שאלה קטנה.
דוד דהאן
שלום לכולם.

אדוני ראש העיר, לנושא האלימות – מה אתם עושים, בפועל, כדי להפחית את האלימות בבתי-הספר?
ניר ברקת
מכלול רחב מאוד של נושאים.

דבר ראשון, אנחנו מודדים את זה. אנחנו יודעים למדוד בסקר הורים וכלים אחרים, ולדעת באיזה בתי-ספר יש אתגר ברמת בית-הספר.

חלק גדול מהאלימות הוא לאו דווקא בתוך שטח בית-הספר. אבל לפי סקר ההורים, יש לנו יכולת להעריך היכן יש אתגרים, בפעם הראשונה. לא היה את הכלי הזה בעבר, באמצעות סקר הורים. זה 50% מהפתרון, לדעת איפה הבעיה.

דבר שני, במקומות בהם יש בעיה, יש גם כּלֵי התערבות ברמת העירייה וגם ברמת משרד החינוך, והכול דרך המנהלים. המנהלים יודעים היום ומקבלים כלים, גם במסגרת "עיר ללא אלימות", גם במסגרת משרד החינוך, גם במסגרת העירייה.

סליחה, אתה רוצה להרחיב על זה, יוסי?
יוסי היימן
יש אגף שלם שהועבר לפני שנתיים, נדמה לי, למנח"י, מינהל חינוך ירושלים, מתוך רצון לראות את השלם ואת הרצף של היחידה לקידום נוער. ואנחנו יודעים, נושא האלימות, לצערנו, חותך ופושה בכל המגזרים, כולל במגזר הדתי-לאומי, במגזר החרדי ובמגזר הערבי. והיחידה לקידום נוער עוסקת בצורה אינטנסיבית מאוד בנושא של נוער מנותק, שבהרבה מהפעמים זה הנוער שעוסק באלימות, ומנסה להפנות אותו לאפיקים חיוביים בעזרת תכניות חינוכיות, תכניות העסקה, תעסוקה וכדומה, אחר-הצהריים ובערב.
היו"ר אלכס מילר
תודה.
דוד דהאן
יש מישהו שהוא - -
היו"ר אלכס מילר
לא, לא, לא. שאלה אחת. לא להתחיל עכשיו דו שיח.
ניר ברקת
אם תרצה, אחרי זה נרחיב ונספר לך.
היו"ר אלכס מילר
קודם כל, יהודית, את פרק הברכות שלי ושל זבולון אורלב לירושלים, לעיריית ירושלים, לכל מי שהגיע, וכמובן לראש העיר, ולמשרד החינוך על ההשקעה וההפעלה, נכניס בצורה רחבה.

ועדת החינוך מבקשת ממשרד החינוך להכליל את ירושלים בצו חינוך עד י"ב. זה קצת יותר מבקשה, כי אני חושב שדווקא ירושלים היתה צריכה להיות בין הראשונות. זאת השנה השלישית שאנחנו מאשרים את הצו. רוב הערים כבר נכנסו לשם, ואני לא מאמין שתהיה בעיה.

בנוסף לכך, נקיים כאן ישיבה נפרדת בכל מה שנוגע למזרח ירושלים. הנתון שהבאת לנו, אדוני, על כ-40% נושרים הוא נתון מדאיג מאוד, ואין ספק שיש צורך לפעול בשיתוף פעולה של כל הגורמים הרלוונטיים.

אני מקווה מאוד שאתה גם מבין שללא שיתוף פעולה של כל אותם גורמים שמצהירים על עצמם כמנהיגים הנמצאים במזרח העיר, נראה, בסופו של דבר, שזאת פעולה חד סטרית. גם אם העירייה רוצה, גם אם ראש העיר רוצה, גם אם הסגן רוצה, גם אם משרד החינוך רוצה – בסופו של דבר אנחנו רואים מצב של "לדפוק את הראש בקיר".

אם יהיה שיתוף פעולה ניתן לפתור הרבה מאוד בעיות, ממערכת החינוך ועד סוגיות התעסוקה. אבל אם המאבק הוא על הדברים שהם אידיאולוגיים ופוליטיים, בחיים לא נוכל לפתור בעיות של חינוך ותעסוקה.
קריאה
לא, לא. יש אפשרות.
היו"ר אלכס מילר
בסדר גמור. אז אני מציע שלישיבה הספציפית הזאת נעשה הכנה מיוחדת, כשתהיו מוכנים עם הנתונים.
ניר ברקת
אנחנו נשמח, זה ראוי ונכון.
היו"ר אלכס מילר
ונציגי תושבי מזרח ירושלים יוכלו לבוא ולתת לנו פרישה ורעיונות, וכל הסוגיות שקשורות לעניין זה.

לגבי כל הפיילוטים שמשרד החינוך "מריץ" היום – אין שום ספק שברגע שאתם מחליטים על התחילה של פיילוטים שאתם עושים ברחבי הארץ, כדאי שהם יתחילו גם בירושלים. כי אם אתם עושים מפה ועושים פיילוטים, אחד מהמקומות הטובים ביותר לבדיקה של כל דבר ועניין שמכניסים לתוך מערכת החינוך, הוא ירושלים, כי יש בה שילוב של כל האוכלוסיות. ובסופו של דבר, כשאתה בודק פיילוט כזה או אחר, אתה יכול לקבל תמונה רחבה עד כמה פיילוט כזה יכול להיות ארצי.

אז זו ההמלצה שלנו, ובעוד שלוש-ארבע דקות נפתח את הישיבה בנושא הצהרונים בירושלים. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:00.

קוד המקור של הנתונים