הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי









**

<פרוטוקולים מס' 4 ו-5>
מישיבת ועדת המשנה של ועדת הכלכלה

למאבק בתאונות הדרכים

יום שלישי, א' בסיון התשע"ב (22 במאי 2012), שעה 9:30

< 1. הערכות משרד התחבורה להעלאת רמת הבטיחות בדרכים

2. דרכי גישה למוסדות חינוך>

חברי הוועדה: >
חמד עמאר – היו"ר

ישראל חסון

רוברט טיבייב

>
פיליפ פארן - מנהל אגף תשתיות עירוניות, משרד התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים

אמיר זיו-אב - מדען ראשי, משרד התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים

פאדי ראשד - יחידת תיאום תקנות בניה, משרד הפנים

אילנית שושני - סגנית מנהל אגף בינוי ותקצוב, משרד החינוך

רחל רותם - מנהלת האגף לזהירות ובטיחות בדרכים, משרד החינוך

מקס אבירם - מפקח ארצי באגף זהירות בדרכים, משרד החינוך

ברכה גולן - מנהלת תחום תאום ומעקב תקנות בניה, משרד הפנים

רוני לוינגר - ראש חוליית תעבורה, משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים

בוני אשל - יו"ר, איגוד האופניים בישראל

יעקב אדלר - חבר בהנהלה, אנשים באדום, ארגונים למאבק בתאונות דרכים

בני ביאליק - דיקרטור, עמותת "עיניים בדרכים", ארגונים למאבק בתאונות דרכים

ג'ין נורית גרוסמן - יו"ר עמותת אנשים באדום, ארגונים למאבק בתאונות דרכים

יחיאל מונטג - מנכ"ל, מייסד, עמותת "עיניים בדרכים", ארגונים למאבק בתאונות דרכים

מרדכי פדר - יו"ר חיים בדרך מתונה, ארגונים למאבק בתאונות דרכים

עדנה צונץ - דיברור אנשים באדום, ארגונים למאבק בתאונות דרכים

אביטל אפל-פנקס - מנהלת תחום מדיניות ציבורית, בטרם-המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

ישראל גיבלי - מנהל אגף בטיחות, החברה הלאומית לדרכים

נורית אור בוריה - מנהלת אגף קהילה וחינוך, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

יעקב זכריה - מנהל מרחב מרכז, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

מחמוד עתילי - מהנדס תנועה, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

עמי רוטמן - יועמ"ש, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

מרב רפאלי - מנהלת תחום חקיקה פניות ציבור וכנסת, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

איציק הימן - מנהל פורום אופני כביש, ישראל בשביל אופניים

פריד אבו שארב - חבר פורום החינוך הערבי בנגב

ליאורה בכור - עו"ד, המרכז הרפורמי לדת ומדינה, התנועה הרפורמית

שירלי עכו - משנה למנכ"ל "התנעה נבונה"

אמיר רובינשטיין - מנכ"ל "התנעה נבונה"

לאה ורון

יפעת קדם

<הערכות משרד התחבורה להעלאת רמת הבטיחות בדרכים>

בוקר טוב לכולם, אני רוצה לפתוח את ישיבת ועדת הכלכלה בהבעת תנחומים למשפחה שזוג ההורים ו-6 מילדיהם נהרגו הלילה בדרך לטבריה. מדובר בתאונה מזעזעת. אני מאמין שנצטרך עוד לרדת לעומק הדברים ולסיבות התאונה. אנחנו מקיימים את הישיבה היום בנושא הערכות משרד התחבורה להעלאת רמת הבטיחות בדרכים. קיימתי ישיבות עם המדען הראשי של משרד התחבורה , ד"ר אמיר זיו-אב. הוא העלה בפני כמה דברים שיכולים לעזור בכל הנושא של הבטיחות בדרכים, אם זה בעלויות מינימאליות, בהסברים פשוטים. אם נבצע את הדברים האלה נוכל לחסוך בחיי אדם. אני רוצה לפתוח את הישיבה במצגת שהוא יציג לנו. אחרי זה נקיים את הדיון. אנחנו אמורים לקיים גם דיון בנושא של דרכי הגישה לבתי הספר. אנחנו נשלב את שני הדיונים יחד. יש לנו שעה וחצי. נעשה את זה מעמיק. נתחיל במצגת של המדען הראשי.

אני רוצה לתת דגש – זה לא במקום כל מה שמתקיים בתחום הבטיחות בדרכים על ידי משרד התחבורה, על ידי הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ועל ידי גורמים נוספים כמו אור ירוק - למה שאני קורא תקציבים מינימאליים בלוח זמנים קצר. אם מנקים את כל הפינות אפשר לחסוך עוד כמה עשרות הרוגים בשנה. כשאנחנו מדברים על עשרות הרוגים בשנה, אנחנו מדברים על מאות פצועים קשה ואולי על אלפי פצועים קל. זה מאוד משמעותי.

בטיחות התחבורה בישראל, וזה ממש לא על רקע התאונה שקרתה, מבחינת כמות הנפגעים ביחס לנסועה היא במצב ממוצע של מדינות ה-OECD. אנחנו דומים לגרמניה, דומים לצרפת, דומים לאנגליה. ברמה סטטיסטית אנחנו בהחלט בסדר גמור, אבל כל מקרה לגופו זה אסון אין סופי שעליו אנחנו מדברים. אם היינו היום ברמת הבטיחות כמו שהיינו בשנת 1973 – אני מכיר את הסטטיסטיקות מאז – ביחס לנסועה שהייתה אז, היינו היום עם 3000 הרוגים בשנה, לא עם 350. זה מראה מה ההתקדמות שהמדינה עברה בתחום הבטיחות בדרכים. אני תיכף אפרט ממה זה נובע. ההשקעות בנושאים האלה מוצדקות כלכלית. אם שוכחים לרגע את החלק האנושי, שהוא העיקר, ומתייחסים רק לחלק הקר, היבש של העלות, אז כל השקעה כנראה מוצדקת.


אני רוצה בכמה מילים לומר ממה מורכבת הבטיחות, להתייחס לאיזה גורמים יותר ולאיזה גורמים פחות יש השפעה על מספר התאונות ועל חומרת התאונות. קודם כל יש את התנהגות הנהגים. אם כולם היו נוסעים כמו שאני באופן סובייקטיבי חושב שאני נוהג הייתי מוותר לכולם, שיחתכו איך שהם רוצים וכך כנראה שרק בנהיגה אפשר בתשתיות הקיימות, במכוניות הקיימות שכמעט ולא יהיה אף נפגע בתאונת דרכים, אבל אנחנו מתייחסים לאוכלוסייה רגילה. מה שחשוב זה הנסועה ביחס לשטח הכבישים, כמה אנחנו צפופים. אם היינו היום חצי מהנסועה כנראה שהיו הרבה פחות תאונות. דרך אגב, לא יחס ישר, כי לפעמים דווקא גודש גורם לנסיעה איטית ואז התאונות שם קלות יחסית. בשטח הכבישים במדינת ישראל נוסעים בשנה כ-50 מיליארד קילומטר. בשטח הנתון איכות התשתיות, שזה כבישים, מעקות בטיחות, תאורה, מחלפים, רמזורים הם גורם משמעותי. על מהירות הנסיעה נדבר יותר מאוחר. גם רמת הבטיחות האקטיבית והפאסיבית של כלי הרכב, עד כמה בסיטואציה נתונה אפשר עוד למנוע תאונה וכאשר קורת תאונה מה מידת הפגיעה. אני רוצה גם לעשות זום בסוף ההרצאה על הנושא של שימוש ברכב דו-גלגלי, כי רמת הסיכון בו היא נוראית.


כשאני מסתכל על שני הגורמים העיקריים, שזה רמת כלי הרכב והתשתיות, אפשר לראות איך מדינת ישראל השתפרה. אם לא היינו עושים כלום אלא רק מגדילים את שטח הכבישים ונשארים באותה רמת כלי רכב ותשתיות כמו בשנת 73, שזה לפני 40 שנה, לא היינו עם 350 הרוגים אלא עם 3000. צריך לעשות כל מאמץ להוריד כמה שניתן. הגורם העיקרי זה התשתיות. חלה מהפיכה עצומה בתחום התשתיות במדינת ישראל. פעם היינו מקטרים על הכבישים בישראל. היום חלק מהכבישים בישראל הם בחזית הרמה העולמית. הנושא השני זה רמת הבטיחות של כלי הרכב שהשתפרה מאוד. משקלו של גולף שנת 75 היה 700 קילו. הגולף של היום, שנמכר לאותה קבוצת לקוחות, שוקל 1250 ומעלה. יש שם אמנם יותר אבזור, אבל חלקו לא בטיחותי. אם הוא עלה ב-80% במשקל זה מראה עד כמה הייתה תמורה בכלי הרכב. לפי דעתי התשתיות הן מספר אחת בשיפור הבטיחות, כלי הרכב הם מספר שתיים. אני חושב שגם התנהגות הנהגים, כולל מה שהם שומעים כל הזמן מהרשות לבטיחות בדרכים, משפיעה.

אני מציע שניכנס לעומק הדברים, כי אני רוצה לקיים דיון בנושא, לא רק לראות מצגת במשך שעה וחצי.

אני לא אפרט עכשיו, אני רק אראה מודל כמה להשקיע ובמה. אני רוצה לומר משהו שהוא קצת פילוסופי. אנחנו יודעים שלמרות מצבנו שהוא בסדר בנושא של סטטיסטיקה של נפגעים אנחנו די אלופי העולם המערבי בהידרסות אנשים במעברי חצייה. אפשר עכשיו לראות במשך 3 שנים כמה אנשים נדרסו, באיזה מעברי חצייה, באיזה מהירויות, באיזה נסיבות, באיזה גילאים, מה מצב התאורה. אפשר פשוט לקחת את מספרי הגינה ולגזום את כל השיחים שמסתירים את מעברי החצייה, לעקור את העצים ששתלו בדיוק לפני מעברי החצייה. יכול להיות שנחסוך את המוות של 10 אנשים בלי שום מחקר. אני לא נגד מחקר, אבל יש הרבה דברים פשוטים מהסוג הזה. אם אני מסתכל על כל התאונות הגדולות שקרו לאחרונה, כמו למשל הכור הגרעיני בפוקושימה, הצ'לנג'ר, קולומביה, גשר המכבייה, התאורה בהר הרצל לפני כמה שבועות, אז זה הכל לא אסונות שהסטטיסטיקה אומרת עליהם משהו, זה הכל מה שאני קורה ניתוח אופני כשל. על זה אני רוצה לתת את הדגש.


אני אדלג על שני שקפים שרציתי במילה לומר איך הטכנולוגיה החדשנית העתידית בנושא ניהול ובקרת תנועה תורמת לבטיחות. אודות לטכנולוגיה מאוד מאוד זמינה יהיה הרבה יותר קל להשתמש בתחבורה ציבורית, שנעשים עכשיו מאמצים להגביר אותה. אני לא אתייחס לתשתיות, כמו הדוגמה להפרדה מפלסית או צומת ומחלף שהם הפתרון היעיל והבטוח ביותר במקרה של דרך ראשית עם דרך משנית. אני עובר לדוגמאות בתקציבים נמוכים. יש את מה שנקרא פסי ההרעדה. זה קרצוף של חריצים בשוליים. זה אלמנט בטיחותי מאוד מאוד יעיל שהוכח. בישראל קשה להגיד שהוא הוכח, אבל הוא נוסה על ידי רשויות הדרך - מע"צ וכביש 6. בארצות הברית יש ניסיון רב. אם בשול הדרך בכביש 3 לפני כחצי שנה היה מסלול מקורצף, מסלול הרעדה, ההרגשה שלי היא שהפיאט שבו האדם נרדם לא הייתה דורסת את רוכבי האופניים, כי לאדם היה איזה 200 מטר להרגיש שהרכב רועד כדי לתקן. זו לא שינה עמוקה, זו מן הרדמות של רגע. מה שעשינו בדבר הזה, ופה אני מנצל את תפקידי כיושב-ראש ועדת ההתקנים, הבטיחות והניסויים הבין משרדית, זה שהפכנו את הדבר הזה ממש בשבועות האחרונים. אנחנו הולכים לגרום לכך שזה יהיה כהנחיות לתכנון כבישים. תדעו רק כמה זה עולה. זה פחות מ-10 אלפים שקל לקילומטר. אלה הנתונים של מע"צ. זה משהו שעולה 0 אבל יכול לתת המון. זה נושא שאנחנו מקדמים לא באופן מזדמן, לא כניסוי, אלא כהנחיות תכנון לדרך. אנחנו נוציא אותן בצורה פורמאלית.

זה קיים היום בהרבה כבישים.

זה קיים בצורה מזדמנת, לא כהנחיות. יש מקומות מקומיים שאולי יש איזה סימן שאלה. אולי פתאום זה יכול לגרום להחלקת אופנוע או משהו. יש מספיק מקומות שאין שום סימן שאלה ואפשר ליישם את זה. זאת הכוונה. המשרד הולך ליישם את זה עם רשויות הדרך, כמו מע"צ, כביש 6 והחברות האחרות.


נושא נוסף שרציתי לעורר אותו והתחלנו במשרד לטפל בו.. אני חושב שכל מי שקצת מרגיש נהיגה או רכב יודע שלפעמים עוברים על יד משאית או עוקפים אותה וזה די מפחיד. מי שמודע אומר שאולי הוא לא יעקוף בסיבוב כי המטען יישמט מהמשאית. יש פה לסגור הרבה פערים לא רק בארץ אלא גם בעולם. החלטנו לקדם את הנושא הזה יחד עם כל הגורמים המעורבים, שזה המשרד, הרשות, המשטרה. יש פה צילום מתל-אביב. מדובר במשאית שלוקחת ברזלי בניין שבולטים שני מטר מהמשאית עם משולש אזהרה עליהם. הכל חוקי. לפעמים יש משאיות שיש בהן ברזלים שנראים כמו שיפודים שבולטים. מול הסנוור של השמש אי אפשר לראות אותם. גם בחושך אי אפשר לראות אותם. אם נהג האוטובוס לא שומר מרחק הוא יכול לשפד 7 אנשים: את עצמו, את 4 היושבים מאחוריו, את המדריך ואת שני היושבים מאחורי המדריך. 7 אנשים משופדים רק בגלל שהנהג לא שמר מרחק. צריך לזכור שהכל עומד בתקנות. זה דבר שצריך לסגור בו פערים. התחלנו לטפל בזה.

תסתכלו בתמונה שיש משמאל, של המשאית עם גלילי הנייר. הם קשורים. אפילו המשטרה לא יודעת מה להגיד על דבר כזה. זה לא מנוגד לכלום, אבל אם המשאית עושה סטייה הכי קטנה של תמרון, הגליל הזה נשפך ומוחץ את המכונית שלידו – במקרה הזה זאת סובארו- לא פחות מהכבאית שהתהפכה בשבת בכפר סבא. ישנו מעלון. מדובר במוצר מעולה. אני לרגע לא חושב שצריך לוותר עליו. כשמשאית פורקת מטען, שזה כמו פח בגובה העיניים, רוכב אופניים או מכונית לא יכולים לראות את זה כי זה לא מסומן. הם גם לא יכולים להיערך בהתאם. יש מאות משאיות עם המתקנים האלה. לפי דעתי יש אולי יותר ממאות משאיות חלוקה. יכול להיות שצריך להקפיד כאן יותר על סרט סימון גמיש שאפשר להוריד לרצפה. זה צריך להיות סרט צהוב שחור בתחום הסימון.


בשביל לסכם את הנושא של שרשרת הבטיחות בהובלה אני רוצה להגיד למה אנחנו בכלל תוקפים את הבטיחות בהובלה. התנועה מאוד צפופה ומעורבת במשאיות. הריתום לא טוב. מטענים חורגים גורמים להגדלת הסיכוי לתאונה, להגברת חומרת התאונה. אנחנו רוצים לטפל בשני הדברים. כשמסתכלים על כל השרשרת יש פה את הבסיס החוקי. האחראי היחיד בחוק כפי שאני הבנתי אותו זה הנהג. הנהג אחראי שהמטען לא יישמט. לפעמים לרתום זה הרבה יותר מנהג. את ההנחיות יש לתגבר, לתגבר את ההדרכה, לתגבר את הידע, לאמץ תקנים. לא צריך להמציא כלום, צריך לאמץ תקנים קיימים - אירופאיים למשל - להכשיר נהגים ולפקח. זה נושא שאפשר לעשות בו הרבה, כי הוא נמצא במצב מאוד לא מספק.


יש הרבה מלכודות ברחובות. כל זה אתגר לרשויות המקומיות. התחלנו את זה יחד עם מנכ"ל הרשות ועם ראש עיריית גבעתיים. אתם כולכם מכירים את השערים הסובבים האלה שנמצאים. רוב האנשים לא מבינים בחוט הברזל שקושר את השערים לשיח. אם במקרה גזמו את השיח והשער קצת מסתובב, הוא יכול לשפד מכונית. מה שאני מראה לכם פה זאת מכונית ששופדה ליד סוכנות קרסו. במקרה הזה לא נהרגו אנשים. אסור לסמוך על זה שחוט הברזל קשור. זה בחינם. זה רק עניין של מודעות. אין רוע לב במי ששם שער כזה, אבל זה באפס כסף יורד. תסתכלו על מה שעשו נגד עליית מכוניות בשדרות נורדאו בתל-אביב . בלילה לא רואים את הצינור הזה. למי שהולך לכיוון הכביש כדי לחצות אותו - התנסיתי בזה - נתפסות הרגלים וכמו מחוגה הוא נופל לתוך הכביש ונדרס. עיריית תל אביב התקינה את זה מאוד ברצינות. יש פתרונות יותר טובים. יש עמודים ורטיקליים שמסומנים לא בצבע ירוק במובן המסר שאנחנו ירוקים, אלא בצבע בולט. זה מונע את המכוניות ולא מכשיל אנשים ליפול לתוך מסלול הנסיעה. אני מדבר על אי המודעות הזאת שגובה כמה עשרות אנשים בשנה. ברור שכמה עשרות אנשים בשנה משלמים במוות, כמה מאות בפציעה לא קלה בגלל כל השטויות האלו של חוסר מודעות. סביב ירושלים יש תשתיות מפוארות ביותר מבחינת בטיחות וזרימת תנועה. יש את הכניסות לירושלים דרך הר חוצבים, בגין. אני חושב שחבר הכנסת עמאר מכיר את זה יותר טוב מכולם בתור איש מע"צ לשעבר,נכון?

אני עבדתי במע"צ, אתה צודק.

אני חושב שאתה יכול להעריך את התשתיות שיש בכלל וסביב ירושלים בפרט.

אני יודע להעריך היום את התשתיות שיש. אני רואה את השינוי שחל מבחינת התשתיות במדינת ישראל. קפצנו צעד אחד קדימה ב-10 השנים האחרונות. אני חושב שאנחנו הולכים ומתקדמים מבחינת התשתיות. בזה אנחנו יכולים לחסוך הרבה חיי אדם. אנחנו צריכים להתמקד הרבה מאוד היום בחינוך ובהסברה. אלה שני הנושאים שהרשות הלאומית לבטיחות בדרכים צריכה לקחת על עצמה, כי מע"צ עושה את העבודה שלו בצורה הכי טובה שיש. איפה שאתה עובר אתה רואה עבודה, אתה רואה התקדמות. כשאתה רואה שלט שעליו רשום שמסיימים באוגוסט, פתאום במאי כבר מסיימים.

אני תולה בזה את עיקר ההורדה של פוטנציאל התאונות. התוצאה, שהיא טובה רק סטטיסטית, של 350 הרוגים זה עכב כל הגורמים, בעיקר התשתיות. סביב ירושלים יש מערכת כבישים מפוארת שאני משתמש בה כל יום. תראו את היציאה מבגין לכיוון תל אביב. סיבוב יוצא מן הכלל. באה העירייה ושתלה שם צמחייה יפה כדי שתסתיר את שדה הראייה, תמחק את שדה הראייה. במקום שיהיה שם שדה ראייה של 70 מטר קדימה, יש שם שדה ראייה של 20 מטר קדימה. אם מכונית נתקעה במסלול הימני, אז אלה שנוסעים אחריה מתנגשים בה, אלא אם הם נוסעים במהירות כזאת שהם מתחילים לצפצף כמו המקרה שלי. כמה זקנים וילדים נוספים צריכים להידרס עד שהעיריות יחליטו שמכסחים את הצמחייה? אפשר לעשות צמחייה אסתטית נמוכה, לא להסתיר אנשים במעברי חצייה. כשיבואו לגזום את הצמחייה שמסתירה את העוברים במעברי חצייה, באותה הזדמנות צריך גם לתקן את הנזילה של ההשקיה של הגינה של העירייה שעליה מחליקים האופנועים.


אני עובר לנושא המהירות. הרבה פעמים עולה לדיון השאלה אם להעלות את המהירות או להוריד את המהירות. יש דעות שאומרות שהמהירות לא משפיעה. אני יכול להגיד שהמהירות מאוד משפיעה. יש מקומות מאוד פתוחים עם צפיפות קטנה. הערכה שלי היא שאם המהירות בישראל הייתה יורדת ב-10% - אני לא רומז לזה ולא מציע את זה - לפי כל המחקרים הקיימים בהסתברות לתאונה ובחומרת התאונה היינו חוסכים עשרות הרוגים. אני רוצה להגיד איפה בעיקר אפשר להתמקד, כי כנראה שמבחינה משקית אי אפשר להוריד את המהירות המותרת ברשת הכבישים הארצית. ברח' כמו זה בתל אביב, או איפה שאני גר בקרית אונו, כתוב על הכביש 50 . רוב האנשים מפרשים 50 כסך של 50. מי שנוסע במהירות 50 הורג את הילד שפורץ לכביש מהמכונית החמישית קדימה. ברחובות כאלה צריכים לנסוע 20,30 מקסימום. פה אני חושב שצריכה להיות איזו הסברה נוספת. הרשות לבטיחות בדרכים מנסה לשכנע רשויות מקומיות - לדעתי צריך הרבה יותר - שיסעו מאוד לאט בעיר. ממילא כשנוסעים מהר לא מגיעים לשום מקום, אלא לפקק באיזה מקום אחר, לאיזה צוואר בקבוק. זניח לנסוע ברחובות כאלה בין 50, שזה נראה טירוף – יש כאלה שנוסעים יותר – ל- 20, כמו שנוסעים ליד מוסדות חינוך בארצות הברית למשל.


כולנו מכירים את הקוצים האלה לחנייה כדי שלא ייכנסו בכיוון הלא נכון. לדעתי זה דבר מאוד מסוכן. אני לא יודע מי בדיוק אחראי או מה, לא התעמקתי בזה, אבל למשל כשיוצאים ממוזיאון ארץ ישראל ברמת אביב הקוצים האלה מורכבים בשיפוע. מחכים שם בצומת, הרכב מתדרדר קצת למטה על הגיר האוטומטי, נשען קלות על הקוץ לא עד כדי פיצוץ ואז נוסעים. מישהו יודע איזה נזק זה גרם? כשבכביש 6 הוא נוסע ב-120 או ב-110 ומתפוצץ הצמיג, אף אחד לא מקשר את זה בכלל לדבר הזה. זה נושא שהחלטתי לבדוק. במדינה הפרטית שלי לא הייתי שם כזה דבר.


אם ציינתי קודם שהתשתיות זה גורם מספר אחד, אז כלי הרכב זה גורם מספר שתיים. נתתי את הדוגמה עד כמה עלתה הבטיחות, אפילו במשקל ובממדים של אותה מכונית, לאותו פלח שוק עם הדוגמה של הגולף. אגב, הגולף של היום שוקל יותר מהוולבו של השרים של שנת 1975. הוולבו שקל 1200 קילו. מדינת ישראל היא אחת המתקדמות בעולם באימוץ טכנולוגיות בתחום הרכב. אני מאוד בעד שלא נתערב בטכנולוגיות, רק נקלוט את הטובין האירופי, האמריקני, היפני, הקוריאני בצורה נכונה. משרד התחבורה הוא מהמעודדים היותר דומיננטיים בעולם בלקדם את הדברים. ESP אצלנו זו חובה, כריות אוויר אצל הרבה זו חובה, ABS כבר מזמן זו חובה בהרבה מדינות. ESP אצל רוב המדינות זו לא חובה, אצלנו זו חובה. אנחנו עוסקים היום באגף הרכב של משרד התחבורה בטכנולוגיות העתידיות בפיתוח לשמירת מסלול. כמובן שצריך להיות מאוד זהיר בלרצות לאמץ דברים פוזיטיביים.


אני עובר עכשיו למסר האחרון. פה אני אומר משהו שהוא דעתי האישית. הבטחתי לרון מוסקוביץ, שהוא מנכ"ל הרשות לבטיחות בדרכים, שאגיד את דעתו השונה משלי. שווה לשמוע את שתי הדעות. אני לא כזה משוכנע בשלי, רק אני רוצה להציג אותה. לילדים שלי אין אפשרות לנסוע באופנוע. לעובדים בחברה שלי שלקחתי ממנה שבתון כדי להגיע למשרד התחבורה אין רשות לנסוע באופנועים, כי אם הם ייסעו אסור יהיה להם לעבוד אצלנו. אם הייתי מפקד קורס טיס לא הייתי משקיע במישהו שנוסע על אופנוע כדי שיהיה טייס, כי זה נראה לי מסוכן בצורה נוראית. זה חוקי בכל העולם והמדינה מאשרת את זה. זה בסדר שהיא עושה את זה. האמת שהמדינה עושה הרבה גם בהסבר כדי להקטין את הסיכון. אני שומע הרבה הסברה של הרשות לבטיחות בדרכים. אני יודע מוועדת ההתקנים שאני מרכז, שאנחנו מקפידים על החיכוך של הצבע, על התקן של הצבע שיכלול את מקדמי החיכוך כדי שאופנועים לא יחליקו על הסימונים. אפילו עכשיו מתחילים לשים מעקות כך שהאופנוע לא יחליק לתוך מעקה בטיחות של מכונית וייגזר בין הכביש למעקה. מדינת ישראל עושה המון. אפשר לעשות הרבה יותר בחינוך ובהסברה, כמו שחבר הכנסת אמר. היא עושה הרבה בתחום הזה. במכוניות אנחנו מאוד מעודדים 5 כוכבי בטיחות ולא 4. אנחנו נותנים דוח לכל מי שלא נקשר במושב האחורי. מצבו הבטיחותי של האיש על הגג של המכונית בצילום הרבה יותר בטיחותי מהחברה של רוכב האופנוע שהוא מרכיב. אם האופנוע יקבל מכת צד הם שניהם נפגעים פיזית. אם הוא לא יעוף מהגג כי הוא איכשהו קשור לגג הוא לא ייפגע. להוביל אנשים על גגות של מכוניות זה עדיין הרבה יותר בטיחותי מאשר להוביל אותם על אופנועים. אני רק מדמיין את הבת שלי, אם הייתי מרשה לה, שהרגל שלה הייתה נמרחת 20 מטר על האספלט כמו על פצירה כי החבר שלה החליק. מנתונים שראיתי בחברות הביטוח הסיכוי של צעיר שרוכב על אופנוע להגיע לגיל 24 ללא פציעה או מוות, זאת אומרת ללא תביעת גוף, היא 25%. 75% מכל הצעירים עד גיל 24 נפצעים או מתים. כמובן שהרוב נפצעים באורח לא קשה. זה המצב. אף אחד לא אמר את זה. לדעתי צריך להגיד את זה. דעתו של מנכ"ל הרשות לבטיחות בדרכים היא לא כזאת. הוא אומר שאם זה חוקי המדינה לא צריכה להסביר עד כמה זה מסוכן, אלא להסביר למכוניות ולרוכבי האופנועים איך להיזהר. דרך אגב, משרד הבריאות מסביר את הסיכון של סיגריות למרות שמותר לעשן. לא בכל מקום מותר, אבל גם באופנוע אי אפשר לנסוע בכל מקום. אם אסור לנסוע באופנוע על מדרכה אסור גם לעשן במקום ציבורי. משרד הבריאות שם חותמת על כך שזה מסוכן.


כל מה שהוצג, חוץ מהסברת הסיכון הדו-גלגלי שהבאתי איזה מסר אישי, עולה בקנה אחד עם התכנית הלאומית להגברת הבטיחות בדרכים של משרד תחבורה, מה שנקרא תכנית שיינין והרשות לבטיחות בדרכים. אני טוען שניתן לחסוך עשרות הרוגים בשנה ומאות פצועים קשה על ידי מודעות וניתוח אופני כשל. אני טוען שניתן לחסוך עשרות הרוגים בשנה על ידי מודעות לסיכונים במהירות מופרזת עם דגש בעיר - אין לזה מחיר משקי - ושעוד אנשים יבינו שעדיף, אם יש להם את הברירה, לא להשתמש באופנועים וכדומה.

עלו כמה נקודות חשובות במצגת שהצגת. אני רוצה להתחיל דווקא עם מע"צ בנושא של הסימון ופסי ההאטה שדיבר עליהם המדען הראשי, איך מתקדמים בנושא ואיך מע"צ רואה את הנקודה הזאת.

הנושא של הצביעה בפסי ההרעדה עלה בתקופה האחרונה בצורה יותר רצינית בוועדה הבין משרדית. כל סטנדרט שיהיה וכל תוקף שיהיה לסימון שמציל חיים החברה הלאומית תעשה כבר בשלב התכנוני. כבר היום כל כביש חדש מתוכנן בסטנדרט הגבוה. לגבי יתר הכבישים מתקיימת תכנית בחברה, בהתאם לתקציבים, כדי לטפל בעיקר במקומות שאנחנו יודעים שהם מסוכנים. בכבישים שנוסעים בהם רוכבי אופניים אנחנו נותנים יותר דגש בפסי השול, בכבישים הדו- סטריים בפס שמפריד בין כיווני הנסיעה.

האם יש תכנית מתי אמורים לסיים את כל הנושא הזה של סימון הכבישים של מע"צ, או שמע"צ לא עבדה על תכנית?

עדיין אין תכנית מסודרת בנושא הזה, לא יודעים מתי מסיימים עם כל הסימונים האלה.

הסיכום שלי באותה ועדה היה שהיות וההנחיות לתכנון יוצגו לאישור רק באמצע השנה – מבחינתי אמצע השנה זה יוני, מקסימום יולי - מע"צ לא יחכה לנו. למע"צ יש מספיק ידע ולא חייבים לחכות לפורמאליסטיקה הסופית של ההנחיות. מע"צ ירוצו קדימה. כביש 90 הוא הכביש שדיברו עליו. לא לחכות לנו.

על כביש 90 שמעתי לפני הרבה מאוד שנים, אפילו לפני שעבדתי במע"צ. כל פעם מדברים על כביש 90. אני חושב שעכשיו מרחיבים.

עכשיו מתחילים. החלטתי שזה לא ניסוי, אלא יישום ושלא מחכים לוועדה. הוועדה תיצמד באמצע השנה לתת פורמאליסטיקה והמלצות. יש מספיק דברים שיודעים מה לעשות איתם בלי לחכות לאף אחד.

נקודה שנייה שעלתה מהמצגת זה הנושא של הקשירות. לגבי זה אני רוצה לשמוע מהמשטרה. האם יש תקן מסוים של קשירות על משאיות? כשאני נוהג ורואה משאית עם קשירות אני משתדל לעקוף את זה כמה שיותר מהר, או לשמור מרחק כמה שאני יכול. זה מרתיע את הנהגים. אנחנו לא יודעים מתי זה יעוף, מתי לא יעוף. רואים הרבה פעמים בכביש שמשאית עוצרת בצד הכביש כשכל התכולה שלה נפלה, חלק מהתכולה נפל, חלק זז. האם יש שוטר שעוצר נהג משאית כזה? האם יש לו תקן מסוים של קשירה, או שעדיין לא הגענו לרמה הזאת?

יש חובה בתקנות של קשירת מטען באופן שהוא לא עלול להישמט, זאת אומרת שלא קיים סיכון שזה יכול ליפול בתנאי דרך מסוימים, בסטיות. אין תקן. זאת אחת הבעיות. אני יודע שהייתה ישיבה בשבוע שעבר בראשות המדען. היו נציגי המשטרה ונציגי משרד התחבורה. מנסים עכשיו למסד את זה ולעשות תקן מחייב של קשירת מטען. אולי המדען יכול להוסיף על זה איזו מילה. אנחנו אוכפים את העבירה הזאת. העדר תקן מחייב..

איך אתם אוכפים אם אין לכם תקן?

כרגע האכיפה היא מההתרשמות של השוטר.

בפועל זה נקרא שלא אוכפים. אני מבין אותם.

אנחנו נותנים דוחות על זה לא על פי תקן מחייב כי לא קיים תקן. יש איזו חוברת של בני אביעד לגבי מטענים שרוצים עכשיו לקחת את ההמלצות ממנה ולחייב אותם בתקן. השוטרים שלנו נותנים דוחות. אם עוצרים משאית ורואים שהמטען עלול להישמט יש לנו תקנה, יש לנו סעיף ובהחלט יש אכיפה. ברגע שיהיה תקן מחייב האכיפה תהיה יותר סדורה, יותר שגרתית ויותר הגיונית.

מבחינת מטען חורג יש תקן מסוים.

מטען חורג זה משהו אחר. אני מדבר על קשירת מטען. מטען חורג זה מעבר לזה. גם על זה יש אכיפה. במטענים חורגים לפעמים צריך ליווי משטרתי, יש הנחיות, צריך אישור משטרה. יש נהלים מסודרים של ליווי מטען חורג. נציג מע"צ הוא מפקד המטה לשעבר. אני יודע שיש מגמה והמלצות לעשות תקן מחייב לקשירת מטענים.

היום, כמו שאמרתי, מותר לברזל בניין לבלוט 2,3 מטר בהתאם למשאית ורק לתלות משולש. הדעה שלי היא שזה לא יבלוט, זאת אומרת שייקחו משאית יותר ארוכה, או שזה ייחשב למטען חורג שמחייב רכב מלווה. אם אתה נוסע במשאית כזאת תצטרך ליווי.

זה אחד הדברים כמדען ראשי שאתה צריך להביא בו המלצות למשרד התחבורה ולמשטרה על מנת לשנות את הנושא.

נפגשתי עם מפקד משטרת התנועה. אנחנו כולנו מיושרים עם מנכ"ל המשרד. השר מעורה בזה. יש בהחלט פתיחות לדחוף את הנושא, כי כולם מסכימים שהוא קשה לסגירה. חייבים לצמצם את הפערים.

האם יש כאן נציגים של הרשויות המקומיות? הם הוזמנו. אנחנו גם דנים בנושא של הגישה לבתי הספר. חבל מאוד שהרשויות המקומיות לא ראו לנכון לבוא. עלו כאן כמה נקודות. דיברו על הצמחייה ועל כל מה שמסתיר לנהגים. שמענו נתונים על תאונות דרכים ומעברי חצייה. אלה נתונים מזעזעים. 33% מההרוגים במדינת ישראל הם הולכי רגל. במדינות מתוקנות, כמו מדינות אירופה, האחוזים מגיעים בין 14 ל-15. אנחנו עוברים אותם בהרבה. יש מקום לרשויות המקומיות בכל הנושא של הבטיחות בתוך היישובים. אני רוצה לברר אם הרשויות המקומיות מגיעות או לא מגיעות.

יש לנו חטיבה, שהיא חטיבת הבטיחות וההנדסה, חטיבת השטח. יש לנו שם מנהלי בטיחות אזוריים. לכל אחד יש תחום אחריות על מספר רשויות מקומיות. עושים איתן תכניות שנתיות שכוללות בין היתר מה שנקרא שיפורים בתשתיות רכות, כל הנושא של פגיעות במעברי חצייה, גיזום צמחייה, כל מיני דברים כאלה שיכולים להוריד את המפגעים הקטנים האלה שיכולים להביא..

הם מכסים את כל הארץ?

הם מכסים את כל 254 או 256 הרשויות. לכל מנהל בטיחות אזורי יש בין 15 ל-20 רשויות.

בכל רשות מקומית במדינת ישראל יש עכשיו ממונה בטיחות?

יש מנהל מטה בטיחות בכל אחת מהרשויות. זה התנאי לקבלת תקציב מהרשות הלאומית למימון פעילויות באותה רשות.

זה קיים היום?

זה קיים.

בדיון שקיימנו לפני איזה חצי שנה התברר שלרוב הרשויות המקומיות אין ממונה בטיחות.

אין להן ממונה בטיחות במשרה מלאה. לחלק מהרשויות הגדולות יש במשרה מלאה, לחלקן יש אנשים שבנוסף לתפקידם קיבלו גם את הנושא של ניהול מטה הבטיחות.

את קצין הביטחון של היישוב שמו כקצין בטיחות.

יש מצבים. נמצא פה לידי מנהל מרחב המרכז. במועצה מקומית של כמה אלפי תושבים קשה – אני באיזה שהוא מקום מגן עליהם - לשים על כל תפקיד כזה בן אדם במשרה במלאה.

לפחות להגדיר במשרד שרבע מהמשרה הוא צריך להקדיש לבטיחות בדרכים. את זה אני לא רואה. את זה יכול ראש הרשות להקצות. רבע משרה, חצי משרה, שליש משרה מהמשרה שלו שתהיה לנושא של בטיחות בדרכים.

בחוזר מנכ"ל משרד הפנים מ-2003, אם אני זוכר נכון, נקבע איזה חלקיות משרה צריך להיות לפי מספר התושבים באותה רשות. האם זה מיושם לפי אותן הנחיות? כנראה שלא ב-100%. יש לנו כתובת בכל אחת מהרשויות המקומיות שאיתה מדברים, מתאמים ועושים את התכניות השנתיות. זה המקסימום. כשהרשות הלאומית קמה היו משהו כמו 100 או 150 רשויות שהיו בהן מנהלי מטות. היום יש בכל 256 הרשויות. זה כבר איזו שהיא כברת דרך שנעשתה. כמובן שתמיד אפשר לעשות יותר. זה מה שיש כרגע.

הועלתה נקודה נוספת על ידי המדען הראשי בקשר לאופנועים והדו- גלגלי. אני מעודד את הנושא של הדו-גלגלי ורוצה שהוא יהיה, כי זה יכול לחסוך בזמן ובהרבה דברים. את הנושא של המסוכנות של האופנועים אתם לא מביאים לידי ביטוי. אתם לא מוכנים לפרסם את הנתון המזעזע ששמעתי ש- 75% מכל מי שעולה על אופנוע יכול להיפצע קל, להיפצע קשה או להיהרג. זה נתון מאוד מזעזע.

עד גיל 24.

אני, כיושב-ראש ועדת המשנה לבטיחות בדרכים, כיושב-ראש הלובי לבטיחות בדרכים שנמצא בכנסת ומתעסק בכל הנושא של בטיחות בדרכים הרבה זמן, שמעתי את הנתון הזה לראשונה מהמדען הראשי לפני שבועיים. זה נתון מאוד מזעזע. את הנתון הזה צריך להביא לידיעת הציבור. אתם מתנגדים וגם היושב- ראש לבטיחות בדרכים מתנגד.

הוא לא בדיוק מתנגד. זאת דעה שונה. הבעתי דעה שהיא קצת שונה מהמערכת.

אתה מתנגד לפרסם. אמרתם שלגבי סיגריות אפשר לפרסם שזה מזיק.

לא תחת המילה מתנגד, אלא תחת דעתו שזה לא נושא לפרסום.

אתה לא מוכן להשקיע בנושא של פרסום לגבי הסכנה שיש בנסיעה באופנוע.

אני חושב שהמדינה לא צריכה להסביר עד כמה זה מסוכן, אלא לסייע לבטיחות.

הנתון הזה של 25% הוא נתון שלראשונה שמעתי מהמדען של משרד התחבורה. אני באופן רשמי לא יודע על כך שהרשות יודעת או עשתה סטטיסטיקה כזאת. זה כמובן יכול להיבדק, זאת לא בעיה.

עמדת הרשות היא שהאופנועים הם כנראה משהו שהוא כוח המציאות, הוא חוקי, אנשים משתמשים בזה. יש אופנועים וגם אופניים. זה חוסך זמן, זה חוסך עלויות. יש את כל הנושא הזה של סביבה ירוקה. יש בזה הרבה יתרונות. נכון שיש בזה גם לא מעט סיכון. הרשות לא מסתירה את הסיכון. לא מזמן היה קמפיין ברדיו לגבי כך שאופנועים לא יחתכו פתאום את המכוניות, שהמכוניות ישימו לב לרוכבי האופנועים. המדיניות היא לא ללכת ולפרסם בכל מקום על כך שזה מסוכן, כי כנראה לא נוכל להוריד את הנסועה של האופנועים, אלא לבוא ולהגיד שיש נסועה וצריך לראות איך מורידים את הסיכון, איך מגבירים את אמצעי הבטיחות, גם התשתיתיים, גם הטכנולוגיים של רוכבי האופנועים, גם את האכיפה מבחינת קסדות וכאלה. בזה דווקא אין בעיה ברוכבי אופנועים, זה יותר בעיה ברוכבי אופניים. כנראה שהנושא של ללכת ולשים מדבקות כמו ששמים על הסיגריות בנוגע לכך שהן גורמות למחלות זאת לא הגישה. אגב, משרד התחבורה לא תומך בגישה הזאת. גם ד"ר זיו-אב אמר שזאת העמדה שלו. רוב גורמי המקצוע לא הולכים בכיוון הזה.

יש לי שאלה למדען הראשי. הנושא שלנו הוא בטיחות בדרכים ושיפור הבטיחות בדרכים במדינת ישראל. שמעתי מהמשטרה ובחדשות שהתאונה המזעזעת שהייתה בלילה קרתה כתוצאה מכך שכמעט ולא היו בלמים במכונית. כתוצאה מבעיה בבלמים קרתה התאונה. האוטו עבר טסט לפני 3 חודשים. מה עמדת משרד התחבורה על ההפרטה של כל משרדי הרישוי? אנחנו רואים את ההפרטה של מבחני התיאוריה. נכון שזה לא הנושא, אבל זה קשור לנושא של בטיחות בדרכים. האם המדען הראשי בדק את כל הנושא של רישוי רכבים דרך משרדי הרישוי הפרטיים, או שהוא מתכוון לבדוק?

לא בדקתי את זה

אני מבקש ממך בהזדמנות הזאת לבדוק את הנושא הזה, כי אנחנו לא רוצים תאונות מזעזעות כאלו. אנחנו לא רוצים שמשפחה שלמה תיהרג בתאונת דרכים בגלל שהמכונית שלה לא נבדקה כראוי במכון הרישוי. אין לנו נתונים סופיים, גם אסור לנו להסיק מסקנות מהירות, אבל שמעתי מקצין המשטרה הבוקר בחדשות שהאוטו עבר טסט לפני 3 חודשים ולא היו בו בלמים. אני מבקש ממך לבדוק את הנושא הזה כמדען ראשי.

אני אבדוק עם האנשים המתאימים. במקרה האדם הכי מתאים היום לבדוק איתו זה המנכ"ל שהיה עד לאחרונה ממונה על אגף הרישוי. הוא בעל הידע.

אני מכיר אותו עוד מאז שהוא היה עוזר של סלמאן במשרד התחבורה. אני הייתי עוזר שר התחבורה, הוא היה עוזר של סלמאן במשרד התחבורה. אני מכיר אותו הרבה שנים.

הוא בדיוק האיש לבדוק. אני אדבר איתו על זה. הבוקר גם דיברנו. כמובן שצריך לחכות לתוצאות של הבדיקה של התאונה כי קשה לדעת. יכולות להיות הרבה סיבות. נחכה לבדיקה.

נחכה לבדיקה, אבל כדאי שתעשה בדיקה בנושא של מכוני הרישוי. אנחנו מקבלים הרבה תלונות בנושא. היו הרבה תחקירים על הנושא בתקשורת.

זה מקרה פרטי, אבל אני אבדוק. אני יודע שיש הרבה מאוד מחשבה ועושים הרבה מאמץ כדי שהדברים יהיו. יש פה משהו עם קהל רחב. לגבי איך לעשות את זה נכון יש הרבה התלבטויות. אני מבין שיש הרבה התקדמות בנושא הזה. אני אבדוק את זה.

<דרכי גישה למוסדות חינוך>

אנחנו נשלב את הדיון השני לגבי הגישה לבתי הספר, לגבי ההליכה הבטוחה של התלמידים לבתי הספר. אני אישית ביקשתי את הדיון הזה. אני גר קרוב לבית ספר. אני נוסע בכביש גישה לבית הספר איזה קילומטר וחצי. כל יום כמעט שאני נמצא בשפרעם בבוקר ויוצא לעבודה אני רואה את הילדים באים לבית הספר. אני רואה שלא מזמן, אפילו בהתערבות שלי , נהייתה שם מדרכה. הכביש רחב מאוד. יש 2 מדרכות צרות מאוד. הילדים הולכים בכביש במקום ללכת על המדרכה, כי המדרכה לא מספיקה. אנחנו מדברים על בית ספר מקיף עם קרוב ל-700 ילדים. ראיתי את זה בשפרעם. אמרו לי שזה נמצא בהרבה בתי ספר, בהרבה גישות לבתי ספר. אנחנו יודעים שקרוב לשליש מהתלמידים מגיעים ברגל לבית הספר. אנחנו רוצים שיגיעו בטוח לבית הספר. אנחנו רוצים שיגיעו ברגל יותר ילדים כי ספורט בבוקר חשוב לעשות. הליכה מרעננת את התלמידים. אני רוצה שהילדים שלנו ילכו לבית הספר ברגל בצורה בטוחה. כל הנתונים של תאונות הדרכים של הולכי הרגל מורים לנו לבדוק את זה, לשים את זה על סדר היום שלנו ככנסת, שלנו כוועדה. אנחנו ננסה לדאוג שכל הילדים יגיעו בבטחה לבית הספר. אני רוצה לשמוע את הרשויות המקומיות. הם לא הגיעו. הזמנו אותם לפני יותר משבוע. הרשויות היו צריכות לדאוג לבוא. אם הנושא היה קשור לתקציבים של הרשויות המקומיות היה מגיע יותר מנציג אחד לוועדה. אני לא מקבל שום תירוץ לאי ההגעה של הרשויות המקומיות. אני רואה את זה בחומרה.

בנוגע למה שאמר המדען הראשי יש לי כמה הערות. נראה לי שהמדען יכול להשפיע על משרד התחבורה כמו שיש לו השפעה אצל השר לגבי בטיחות בהובלה, סיפור התקינה של הקופסא השחורה ואכיפת שעות הלמידה. נאמר שבדבר הזה יש יותר חיים בסטטיסטיקה מהנושא של מטען חורג. זאת כנראה המלחמה הבאה של המדען להילחם בתוך משרד התחבורה.

לגבי הנושא של הורדת מהירויות. זה קצת בניגוד למה שעשה השר לפני כשנה כשהוא העלה את המהירות בכביש מספר 1 ובמקומות אחרים ל-110 מ-100. אני יודע שברח' אחד בתל-אביב הוא הוריד את המהירות, אבל זה מעט מאוד. אם מדובר פה על המאמץ של המדען הראשי אני מסכים שצריכה להיות הורדה גורפת של המהירויות בכבישים. נתחיל בכביש חד סטרי שצריך להוריד את המהירות ל-30. זה צריך להיות חוק, לא המלצה. אנחנו יודעים שכשהמהירות היא חוק אנשים לא מצייתים. צריך לעשות את זה בתקינה, לא כך.

יש עוד כמה נושאיים שהמדען לא העלה ונראים לי מאוד חשובים. אחד זה מעברי חצייה שיש בהם בו זמנית ירוק לרכב וירוק להולכי רגל. זה דבר בדוק שגובה חיים. אין שום מניעה, וזה אפילו לא עולה אגורה אחת, לאסור את הסדר התנועה הזה באופן גורף ולהחזיר את הבטיחות להולכי הרגל. זה גורם לחיכוך בין רכבים להולכי הרגל, שהוא חיכוך מיותר בהחלט. זה לא עולה אגורה שחוקה אחת להפסיק את זה.


דבר נוסף הוא שיפור התמרור מבחינה בטיחותית. אנחנו יודעים שלפני שנה החליפו את כל המספרים של כל התמרורים במדינת ישראל. זה נעשה ללא התחשבות בשיפור הבטיחות ובהעברת המסר לנהג. אני קורא לך לבקש לעשות מחקר מעמיק לשיפור התמרור כדי שהנהג ידע מה מבקשים ממנו, כדי שיראה את התמרורים וישפר את הבטיחות.


דבר אחרון זה נושא האופנועים. אנחנו מסכימים שזה דבר מאוד מאוד מסוכן. אנחנו מכינים עכשיו הצעת חוק שתתנה רישוי אופנוע בהחזקת רישיון רכב אחר במשך שנתיים. מה שאנחנו עושים זה נותנים את הכלי הכי פחות יציב עם הכי פחות הגנה לרוכב עם 0 ניסיון על הכביש ובגיל הכי צעיר. זה מתכון לקטסטרופה. אנחנו אומרים לתת לו ללמוד כמו שצריך על רכב אחר שהוא יציב ושיש לו הגנה, רק אחר כך לתת לו רישיון לאופנוע. אני מדבר בתור מחזיק רישיון אופנוע.

אני בעצמי הגשתי הצעת חוק להעלות את הגיל שבו אפשר לקבל רישיון אופנוע, אבל משרד התחבורה התנגד לנושא. אני רואה שהנקודה הזאת חשובה. יש היום אפשרות לקבל רישיון לאופנוע קטן בגיל 16.

הוא עדיין לא התבגר. אין לו ניסיון על הכביש.

אנחנו מורידים עכשיו את הגיל של קבלת רישיון הרכב לגיל 16 ו-9 חודשים. אני תומך בנושא הזה, כי זה יכול לעזור לצבור ניסיון. אנחנו מדינה מיוחדת שבגיל 18 הילדים שלנו מתגייסים לצבא. הגיל הזה מתאים. אני חושב שצריך להעלות את הגיל שבו ניתן לקבל רישיון לאופנוע.

דבר אחרון זה בקשר לתאונה הבוקר. אני בכלל לא יודע פרטים, אני רק שואל כל אחד פה – אני לא יודע אם זה היה מונע את התאונה – מה הוא היה עושה אם פתאום הוא היה מגלה שאין לו בלמים. האם אנחנו יודעים - זה חלק מההסברה - מה היא התגובה, מה אנחנו צריכים לעשות בתוך הרכב כתגובה ראשונית לזה שאנחנו מגלים שאין לנו בלמים?

אני ממש בקצרה רוצה להגיד שבשנה האחרונה חלו כמה שיפורים משמעותיים בנושא בטיחות הרוכבים. הרשות הלאומית התחילה בקמפיין בסופי שבוע שמעלה את המודעות של הנהגים לנוכחות של הרוכבים. אנחנו כמובן מברכים על כך. משטרת ישראל הגבירה את האכיפה באותם כבישים שרוכבי הכביש נוהגים לרכב בהם. זה כמובן תורם. היה פיילוט מוצלח באזור המרכז. אני מבין שיהיה גם אחד לא פחות מוצלח באזור הצפון. אנחנו מקווים שיהיה גם בדרום. אנחנו חושבים שאלה צעדים מאוד מאוד חשובים.


פרופיל של רוכב הכביש הממוצע הוא אדם בן 35, 40 פלוס, בדרך כלל עם ילדים. אלה אנשים אחראים שאפשר לדבר איתם. הם נמצאים במקומות גיאוגרפיים מאוד מאוד ספציפיים, רוכבים על אותם כבישים. אנחנו חושבים שגם את ההתנהגות שלהם אפשר וצריך לשפר. אנחנו מזמינים פה את הרשות הלאומית לעשות קמפיינים לקהילת רוכבי האופניים. אנחנו נשמח לעזור ולהיות שותפים למהלכים כאלה.

אנחנו מייצגים 5 כפרים בדואים, כפרים בלתי מוכרים. עתרנו לבג"ץ בעניין סלילת כבישים לגבי הכפרים האלה. אני עוקבת אחרי כל הכפרים שנכללים בהחלטת הממשלה מ-2009. שם כתוב שלגבי 12 כפרים אמורים לסלול כבישים. צר לי מאוד שמועצת אבו בסמה לא נמצאת כאן היום. היא גם לא הייתה בישיבה ספציפית בוועדת הכספים בעניין של דרכי גישה לכפרים הבלתי מוכרים . יש לנו החלטת ממשלה, יש לנו תכנון על ידי משרד התחבורה, יש לנו כסף ממשרד האוצר, אבל מועצת אבו בסמה לא עושה את העבודה כדי להנפיק היתרים עבור הכבישים האלה. מדובר באלפי ילדים ב-12 כפרים שהולכים ברגל. יש סכנת חיים. אין שם כבישים. אני מבקשת מיושב-ראש הוועדה לטפל בנושא הזה. אנחנו לא מקבלים כל תשובה מהמועצה.

אני מכיר את הבעיה הזאת. אני מכיר את הגישה של חלק מראשי הרשויות ואת אי שיתוף הפעולה הפורה למען הילדים שלהם, למען התושבים שלהם. אני יודע שהממשלה אישרה תקציב גדול לנושא הזה. אני מקווה שבסופו של דבר התקציב הזה יצא לפועל והכבישים יהיו. אנחנו כוועדה קוראים לראשי הרשויות במגזר הבדואי בדרום שיתחילו להכין את התכניות שהם צריכים להכין, שיתחילו להתקדם בנושא. מעבר לזה אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר. אני מקווה שנתקדם בנקודה הזאת.

רק לציין שמשרד התחבורה זה לא עניין של תכנון. התכנון נעשה. זה עניין של אי פעולה של המועצה. שר האוצר התחייב, משרד האוצר התחייב. יש את הכסף. זה עניין של המועצה שלא פועלת למען אזרחיה.

תקראי לראש המועצה שיתחיל לפעול למען התושבים.

הם לא נמצאים כאן היום.

רואים אותך הרבה. אני מאמין שבנגב רואים אותנו בטלוויזיה. אנחנו משודרים עכשיו ישיר. הפנייה שלך ושלי יגיעו אליו כדי שיתחיל להתקדם בנושא.

איך הכבישים שייסללו בכפרים האלה או בין הכפרים האלה שכרגע לא קיימים - יש שם כבישי עפר, הילדים הולכים בשדה - ישפרו את הבטיחות של הילדים שהולכים לבית ספר? כל כביש מושך אליו רוכבים, נוהגי רכב. הם בלי שום ספק ייסעו יותר מהר בכביש סלול מאשר כשהם נוסעים בשטח.

אני אתקן אותך. ביקרתי שם. גם היום בלי כבישים נוסעים שם מאוד מהר. המשטרה תאשר את זה. הם נוסעים בכל מקום. הם מתפרצים לכבישים. אנחנו מתבשרים כל שבוע על תאונה קשה בכבישים ממכוניות שנכנסות מאי כביש לתוך הכביש הראשי. מע"צ מכיר את הבעיה. הוא מנסה לשים מעקות בטיחות. יש שם גם פירוק של מעקות בטיחות. אם יהיו לנו כבישים וצמתים מסודרים זה יחסוך בחיי אדם והילדים יוכלו ללכת על המדרכה ולהגיע בבטחה לבית הספר.

שיפור התשתית יתרום לבטיחות.

החובה היא של משרד החינוך. יש חובה של משרד החינוך לסלול כבישים.

אני רוצה לקבל נתונים לגבי כבישי הגישה לבתי ספר, מה העמדה של משרד החינוך, מה הוא עושה בנושא. אני יודע שיש תקציב מיוחד למעקות, יש תקציב לשיפור הגישה לבית הספר. אני יודע שהשר הנחה את הנקודות האלו באזור בתי הספר על מנת לשמור על הבטיחות של הילדים.

אני רוצה להתייחס לכל הנושא של מעברי חצייה. אני מסכימה שאפשר לתקן את המצב, רק צריך לדעת מי הנהגים שלנו. אני חושבת שיש שני סוגי נהגים. יש נהגים שהם שומרי חוק, שיודעים שיש מעבר חצייה, שיכולים לראות את זה. ברוב המקומות לא רואים בכלל כי הצבע דהה. אפשר לעשות גם פסי האטה בשביל הנהגים שלא עוצרים מפני שהם מרגישים שהם מלכי הכביש. הייתה לפני שבוע הפגנה גדולה מאורגנת על ידי הורים שאיבדו את הילדה שלהם במעבר חצייה. ההצעה הקונקרטית שלהם הייתה שיהיו פסי האטה משני הכיוונים ככה שגם הנהג שבכלל לא חושב לעצור בכל זאת יהיה חייב להאט, וגם שיהיו עיני חתול שבלילה מהבהבים וניתן לראות בבירור. כילדה שגדלה בלונדון אני זוכרת שהיו belisha beacons . אלה היו עמודים עם עיגולים צהובים עם הרבה אור שאפשר היה לראות מקילומטרים מעבר חצייה. אנחנו צריכים לעזור לנהגים שרוצים לשמור על החוק. אנחנו צריכים איך שהוא לעצור את אלה שלא רוצים על ידי זה שלא תהיה להם ברירה.

דווקא בנקודה הזאת יש לי הצעת חוק של פסי האטה לפני מעברי חצייה בתוך היישובים והסדרת השילוט. אני הגשתי אותה, הנחתי אותה. אני מקווה שנצליח להעביר אותה. יש רשויות שכבר עושות את זה. ברשויות האלו מגביהים את מעברי החצייה. ממה שדיברתי עם ראשי הרשויות זה דבר שחוסך להן ומאט את המהירות של הנהגים בצורה דרסטית לפני מעברי החצייה.

הרשות הלאומית פועלת בנושא הזה עכשיו.

עשינו פיילוט שהצליח לגבי מעברי חצייה מוגבהים ופסי האטה.

אתם מעורבים איתי בהצעת החוק. אנחנו התייעצנו איתכם.

בסופו של דבר הפיילוט הצליח. אנחנו מהתקציבים שלנו מנסים לקדם את זה, כי זה בהחלט הוכיח את עצמו.

אני רוצה להבהיר לגבי האחריות שהזכרת קודם בנושא אבו בסמה. משרד החינוך בנושא תקצוב של תשתיות והסדרת תשתיות לבתי ספר אחראי על נושא המגרש בתיחום של הגידור. אנחנו לא מסירים כרגע אחריות מעבר לגדר, רק שמעבר לגדר עיקר העבודה של משרד החינוך זה בנושא החקיקה והסיוע לרשויות. זה מתפרסם חדשות לבקרים בחוזרי מנכ"ל למיניהם. שם אנחנו מסדירים את כל הדרישות שצריך לבצע בנושא תשתיות. בנושא של אבו בסמה משרד החינוך משתתף רק מבחינה תקציבית ואת התקציבים אכן העברנו לטובת הנושא הזה. הביצוע, כפי שהגדרת קודם, הוא באחריות הרשות המקומית. עיקר העבודה שלנו זה בנושא של חקיקה. כל האחריות, לצערי, היא של הרשות המקומית להסדיר את הנושא של תשתיות מחוץ לגדר בית הספר. במשרד החינוך יש את נושא הבטיחות שהוא מקצה קציני בטיחות. כל מוסד חדש שנפתח צריך לעבור אישורים כאלה ואחרים. קשה לי להוציא את הצלע המאוד מרכזית בדיון הזה של הרשויות המקומיות. לי חבל שהן לא כאן כדי לענות.

כולנו יכולים להגיד שאני אחראי מנקודה מסוימת ומנקודה אחרת אני לא אחראי. האם משרד החינוך לקח את הנושא של כבישי הגישה לבית הספר, ביצע סקר בשיתוף פעולה עם משרד התחבורה והרשויות המקומיות ויש לו נתון מסוים להגיד שבבית ספר א' ביישוב מסוים הגישה של הילדים לבית הספר מאוד מאוד מסוכנת ולכן הוא כמשרד החינוך רוצה ללחוץ על משרד התחבורה ועל הרשות המקומית שיבצעו את כל הדרוש מהם על מנת שהילדים יגיעו בבטחה לבית ספר? האם יש לנו – לרשות הלאומית, למשרד החינוך - נתון כזה של כל בית ספר ובית ספר במדינת ישראל שאנחנו יודעים שצריך לבוא ולטפל נקודתית בנושא הזה? אם אין לנו אני חושב שמשרד החינוך צריך לקחת את הנושא על עצמו לא רק בהשקעה כספית בבדיקת הנושא , כי הילדים הם באחריות משרד החינוך מהרגע שהם יוצאים מהבית עד שהם מגיעים לבית הספר. האם יש דבר כזה?

למיטב ידיעתי אין סקר כזה. משרד החינוך שותף עם הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים בכל הפעילויות. יש גם נציג בדירקטוריון של הרשות הלאומית. הרשות הלאומית כרשות מתכללת צריכה לעשות את המחקר הזה. משרד החינוך יהיה שותף וייתן את כל הנתונים. דבר אחר שאנחנו כן עושים הרבה מאוד זה עניין החינוך, לחנך את התלמידים כיצד להגיע לבית הספר, כיצד להתנהג בתחבורה הציבורית, בהסעות ההורים, בהסעות הציבוריות שאנחנו מנהלים ואנחנו כמובן עושים. נושא אחר שהוא לא באחריותנו ואנחנו הרבה זמן מבקשים אותו זה איזו שהיא בדיקה של הרשות המקומית, של המשטרה,

של הפקחים של הרשות המקומית ליד בתי הספר בשעות שמביאים את התלמידים. אנחנו מעמידים שם משמרות זהב. יש תחבורה מאוד קשה. יש פקחים שרק משעה 8 צריכים להתחיל לתת את הקנסות למי שלא חונה נכון. למה שהם לא יבואו ברבע ל-8 לבית הספר - כבר שנים אנחנו מבקשים את זה - ויבדקו כיצד ההורים מורידים את התלמידים, כיצד הילדים חוצים את הכביש? זה יעזור מאוד. כפי שאמרה חברתי, העניין של השיתוף עם הרשויות המקומיות הוא קריטי כאן.

נכון. בא משרד התחבורה ואמר שזה לא העניין של הרשות לבטיחות בדרכים. בעיני היא צריכה להיות ממונה על כל הנושא של הבטיחות בדרכים.

יש לנו איתם שיתוף פעולה מצוין.

לפקח על כל המערכות כדי שיעבדו כמו שצריך. היא לא צריכה להעביר רק כספים. היא צריכה להיות המפקח, הבודק, המוציא לפועל. היא צריכה לבדוק אם זה יוצא לפועל.

אני רוצה להתייחס למה שד"ר רותם אמרה לגבי האחריות. לנו יש מפה על כל הארץ עם כל התאונות הקלות, הקשות והקטלניות. אני מניח שאפשר, אם מקבלים מפה של מוסדות החינוך בארץ, לראות איך מלבישים את המפה של התאונות על מפת מוסדות החינוך. אני לא יכול לבוא ולהגיד. אני לא יודע איפה מוסדות החינוך מוקמים. צריך לקבל מכם את המידע ולראות..

לכן אני חושב שבמדינה מתוקנת צריך שיהיה שיתוף פעולה בין משרד התחבורה, משרד החינוך והרשויות המקומיות בבדיקת כל הגישות לבתי הספר, על מנת שהתוצאה תהיה שהילדים יצעדו בבטחה לבית הספר. את מה שאתה אומר אני לא יכול לקבל. אתם כרשות צריכים ליזום את הנושא ולבדוק.

את זה אני אבקש ממר יעקב זכריה, מנהל מרחב המרכז שלנו. הוא יגיד מה שיתופי הפעולה שעושים. התייחסתי לנקודה הספציפית שד"ר רותם העלתה לגבי כך שנבוא ונגיד איפה הבעיות. אני קודם כל צריך לדעת איפה בתי הספר כדי לראות מה הבעיות. לגבי הפעילויות נוכל להתייחס מול הרשויות המקומיות. אני חושב שזה ייתן תמונה קצת יותר מלאה.

קודם הוצג מה לא נעשה. אני דווקא רוצה להציג מה כן נעשה. בתחום הזה יש פעילות מאוד רחבה שנעשית לאורך השנה. עיקרה נעשה לקראת פתיחת שנת הלמודים. אין סקר ארצי שסוקר את כל בתי הספר כסקר מרוכז, אבל ישנם סקרים שמתבצעים בכל בתי הספר בארץ. במקומות שמופעלים משמרות הזה"ב יש גילויי מצב ששוטרות הזה"ב מבצעות יחד איתנו בכל המעברים האלה. זה מבוצע בדרך כלל ביולי או בתחילת אוגוסט. הממצאים של הסיורים האלה מועברים לעיריות. העיריות פועלות לתקן את כל הליקויים לפני פתיחת שנת הלימודים. מעבר לזה זה קיים בחוזר מנכ"ל של משרד החינוך. נכון שמנהל בית הספר אחראי על כל מה שקורה בתוך בית הספר, אבל חוזר מנכ"ל משרד החינוך דורש ממנו להסתכל גם על הדרכים המובילות לבית הספר, על מעברי החצייה ולדווח לעירייה על כשלים שיש בתחומים האלה. הוא אמור לעשות את זה לפני פתיחת שנת הלימודים. הוא צריך לוודא שהעירייה מתקנת את הליקויים שהוא דיווח עליהם. הסקרים האלה מבוצעים על ידי שוטרות הזה"ב, על ידי מנהלי מטות הבטיחות, על ידי מנהלי האזורים שלנו. חובתם של מנהלי בתי הספר כחלק מחוזר מנכ"ל בתחום הזה היא לבצע את זה.

מנהלי בתי הספר הם לא מומחים לבטיחות בדרכים. זה המקום שלכם לבוא למנהלי בתי הספר, לצאת איתם לשטח עם האנשים שלכם כדי לבדוק את הנקודות האלו. זה צריך להיות עם המועצה, עם מהנדס המועצה.

זה מבוצע. אני יכול להגיד לך שבתפקידי הקודם כמנהל אזור יצאתי עם שוטרות הזה"ב ועברנו בכל מעברי החצייה שמאוישים על ידי משמרות הזה"ב שסמוכים לבתי הספר. בדקנו אותם. ציינו את הליקויים. זה עבר לעירייה. בסיורים שעשינו לפני פתיחת שנת הלימודים רוב הדברים שאפשר היה לטפל בהם במיידי טופלו. הדברים האחרים שלגביהם היינו צריכים לקבל אישורים נוספים או להגיש לוועדות אחרות בוצעו. אני רוצה להגיד שמעבר להתעסקות בתחום התשתית, שהוא תחום שבהחלט חשוב ומטופל, ניסינו לקדם בשטח מיזמים שונים שקשורים בהגעה בטוחה של ילדים לבית הספר או בהורדה בטוחה של הילדים בבית הספר. חלק מהמיזמים האלה מבוצעים על ידי עמותות. יש פה את נציג עמותת "עיניים בדרכים" ששותף למיזם שמתקיים במספר רשויות בארץ. חלק מהמיזמים מדברים על אוטובוס מהלך. זה אומר שילדים מגיעים עם ההורים לנקודות מסוימות, כאשר משם מבוגרים, הורים או מתנדבים מלווים אותם לבית הספר. פעילות של הורדה בטוחה של ילדים בסמוך לשער בית הספר מבוצעת בלא מעט רשויות בארץ. התפישה הכללית מדברת על זה שיש מפרץ הורדה שמסומן לצורך הזה. ישנם הורים או מתנדבים שנמצאים בסמוך למפרץ הזה. הם מאפשרים להורים שמגיעים עם הרכבים לעצור בתוך המפרץ. המתנדב ניגש לרכב, פותח את הרכב, עוזר לילד לצאת מהרכב, דואג שהוא ייכנס בבטחה לבית הספר, מפנה מקום. בצורה הזאת זה מכניס סדר לכל הבלגן שהיה ואולי גם קיים בחלק מבתי הספר.

את הנקודה הזאת אני מכיר. הרבה בתי ספר עושים את זה, אבל רוב בתי הספר לא עושים את זה. אין את ההורים שיתנדבו, אין את הפרסום, את הידע ואת המודעות להורים בנקודה הזאת. אתה יכול לראות את זה בכמה בתי ספר. כשהבן שלי למד בבית ספר ריאלי בחיפה היה לו דבר כזה. כשהיינו מגיעים היו מורידים אותו ועוזרים לו להוריד את התיק. הבנות שלי לומדות בשפרעם ואין להן את הדבר הזה. יש בתי ספר, אבל אין את המודעות להורים להיות חלק מזה. גם בנושא הזה אין מספיק פרסום ושיתוף פעולה.

אני יכול להגיד לאדוני שבתקופה הזאת יש עלייה בתחום הזה. יש את עמותת "עיניים בדרכים" שפועלת בתחום, יש את עמותת "אור ירוק" שנכנסה לתחום הזה והמתנדבים שלה מעודדים בתי ספר לקיים את זה. אנחנו מנהלים מול מנהלי מטות עבודה כדי לעודד את זה. אני יכול להקריא פה מייל שקיבלתי לפני יומיים בנושא הזה לגבי עידוד הגעה רגלית לבית הספר. יש פה מייל ממועצת קדימה- צורן. הם מדווחים על פעילות שהם עשו. "בוקר טוב לכולם. הבוקר קהילת צורן הלכה ברגל לבית הספר, שאלה ילדי יובלים ולב-רן. הלכנו לאורך דרך לב השרון. התחלנו ב-7:20 בפינת החרוב, ב-7:30 הגענו למרכז המסחרי, ב-7:40 ברח' הברוש. משם המשכנו לבית הספר. ההיענות הייתה מדהימה. קניתי אתמול 100 משרוקיות וקיוויתי לא לחזור עם כולן הביתה. עוד במרכז המסחרי נגמרו כל המשרוקיות. הרבה הורים הגיעו עם הילדים, היה ממש כיף. בכל פינת רחוב חיכו מתנדבים לילדים. שי תורג'מן היה מאסף לילדים שאיחרו. בדרך לבית הספר עברנו את משמרות הבטיחות שהתלהבו מכמות העבודה שהגיעה אליהם על הבוקר. בכניסה לבית הספר פגשנו את מתנדבי "עיניים בדרכים" ששמחו לדווח שגנבנו להם את העבודה. הבוקר אין כמעט תנועה. בקיצור, היה מאוד מוצלח, בקרוב נעשה שוב". יש עידוד בשטח לפעולות כאלו. אני חושב שבשנה האחרונה, בשנתיים האחרונות יותר ויותר בתי ספר מצטרפים לנושא הזה. אנחנו נמשיך לקדם את התחום הזה. לצד האמירה שאין סקר ארצי, יש המון פעילות שמתבצעת בתחומים שונים.

בסיכום של הדברים אני אתייחס לסקר שאני מבקש.

ההמלצה של ארגון "בטרם" היא שיוכן מסמך הנחיות על ידי משרד התחבורה, משרד החינוך והרשות הלאומית שירכז את הידע הקיים היום שמפוזר בכמה מסמכים שונים, בכמה הנחיות מחייבות שונות של משרד התחבורה, בחוזר מנכ"ל, לגבי תשתיות בטיחות סביב בתי הספר. אנחנו רואים בפועל שמשרד החינוך מדבר על מספר הנחיות שהן בעיקר בשטח בית הספר או ממש ביציאה משטח בית הספר, לא מעבר לכך. ההנחיות בפקודת התעבורה הן מאוד מאוד כלליות. הן מדברות על רשות תמרור מקומית שתקבע הסדרי תנועה בדרך לבית הספר. אנחנו חושבים שהרבה מהידע קיים בהנחיות שמפוזרות בכמה מסמכים שונים של משרד התחבורה ובכמה גורמים כמו "עיניים בדרכים", או אצל כל מיני מהנדסי תחבורה שיש להם את הידע הזה שלא מרוכז במקום ולא מונגש למהנדסי בטיחות. אנחנו מאוד מאוד תומכים בסקר, אבל אנחנו חושבים שמסמך שיש בו את כל הידע הקיים שמרוכז ומונגש למהנדסי התעבורה ברשויות המקומיות יסייע לשלב הראשון שבו הם יודעים מה ההמלצות שקיימות, איך עושים דרך בטוחה לבית הספר. אנחנו רואים את זה בסקרי תצפיות שעשינו. עשינו סקרים מאוד מאוד נרחבים. יש לנו 2 סקרים. כתבנו בנייר העמדה שבסקר אחד היו קרוב ל-2500 תלמידים, בסקר שני כ-3000 תלמידים. אנחנו רואים בעיות בטיחות בשטח בהגעה לבית הספר. בשיחות עם מהנדסי ערים ברור שיש איזו שהיא לקונה מסוימת שצריך לסגור מבחינת הידע שקיים היום בקרב אנשי בטיחות מסוימים. היינו מאוד מבקשים שאפילו כשלב מקדים לאותו סקר בטיחות מאוד מאוד חשוב יהיה משהו שיסמן את ליקויי הבטיחות והיכן צריך לתקן. זה גם כדי להנגיש את הידע הזה על ידי הגופים המרכזיים בתחום, שזה הרשות הלאומית, משרד התחבורה ומשרד החינוך. אנחנו נהיה מאוד שמחים לתת את הידע הקיים אצלנו.

התייחסות אחת לדיון הקודם לנושא של האופנועים והדו-גלגלי. לפני כשנתיים, אפילו קצת יותר, הוקמה במסגרת משרד התחבורה יחד עם עוד גופים ועדה שאמורה לשנות, לתקן ולחדש את כל הנושא של הכשרת הנהג בתחום הדו-גלגלי. אני אשמח לדעת או אפילו להעלות את הנושא מתי שהוא בוועדה לגבי מה קורה עם הנושא הזה, האם באמת הוכנה תכנית חדשה להכשרת הנהג. אני יודע שזה נמצא בעבודה וגם הרשות מטפלת בזה, אבל אני חושב שהגיע הזמן לסיים את התהליך הזה.


לגבי הנושא הנוכחי. מסקרים שערכנו ב"אור ירוק" עולה שההורים תופסים את מידת ההגעה של הילדים כאשר מדובר על הגעה ברגל ברמה של 6 בסולם של 1 עד 10. גם להורים יש תפיסה נמוכה יחסית של רמת הבטיחות שבה הילדים מגיעים לבית הספר. אחד הדברים שאפשר לשלב –אני יודע גם שיש פעילות כיום בנושא על ידי הרבה גורמים - זה הנושא של מסלול בטוח. מדובר ביצירת מסלול שנבדק מבחינת ליקויים, מבחינת הגעה בטוחה ביחס לרכבים, איזה כבישים עוברים והיכן. מייצרים לילדים שמגיעים לבית הספר מסלול מסוים שהוא בטוח. הם יודעים שזה המסלול הקבוע שהם מגיעים אליו. אני חושב שצריך להמשיך לקדם את הנושא הזה על ידי אגף זה"ב שעושה פעילות מצוינת – ד"ר רותם מכירה את זה – ועל ידי הרשות הלאומית.

עוד נושא שציינת קודם לגבי הבדיקה של הדרכים עצמן. ביצענו פיילוט בנושא במספר מקומות בשנה שעברה לגבי בדיקה של הבטיחות של הדרך על ידי מתנדבים של מועדון "אור ירוק". באמת עלתה תמונה בעייתית. מה שעשינו במסגרת היכולת שלנו כגוף פרטי, כגוף של מתנדבים היה ליידע את ראשי הרשויות. זה הוביל לדברים חיוביים. מה שציינו על ידי הרשות זה ששווה לקדם את זה, כמו שגם אתה אמרת, לסקר מרוכז של ליקויים. יותר חשוב זה מה באמת נעשה לתיקון הליקויים. זה שמצאנו אותם זה השלב הראשוני. את כל הנושא שצוין לגבי הורדה בטוחה, אם זה הפרויקט של "סע לשלום" או הפרויקט של "עיניים בדרכים", פרויקטים שנעשים בשילוב עם הרשות וזוכים להצלחה רבה, כדאי להרחיב מבחינת הקצאת תקציבים ומבחינת פרסום והסברה של הנושא.

נקודה אחרונה היא שכיום יש תכנית לאומית רב שנתית שאמורה להיבנות בשיתוף עם "בטרם". זה הוגדר על ידי ראש הממשלה. אני חושב שמאוד חשוב להכניס לתוך התכנית הזאת את כל הנושא של זהירות בדרכים, את כל הנושא של בטיחות ילדים בדרך לבית הספר, את כל הנושא שלהם כמשתמשי דרך.

הדיון הוא על נושא תשתית. אנחנו שמים דגש על נושא תשתית, כאשר בהתחלה אנחנו מבצעים סקר תשתיות ומגלים שבשינוי הגדרה, לאו דווקא בהשקעה תקציבית גדולה, אנחנו מגיעים לתוצאות מאוד טובות. היינו מאוד שמחים אם אותן הצעות שכבר הוכיחו את עצמן מזה שנים רבות – אנחנו פעילים משנת 2003 – ייכנסו לתקנות, לחוקים, כדי שלא נצטרך בכל בית ספר מחדש לעמוד שוב בפני אותן דילמות ולהתווכח עם מהנדס התנועה משום שזה בתחום האפור. תכנון ההצעות שלנו במסגרת התקנות מאוד יקדם את הנושא.

רציתי להתייחס לשתי נקודות מאוד חשובות. הדבר הראשון זה סקר התאונות בסביבת מוסדות חינוך. למרות שאין היום איזה שהוא סקר שנקרא סקר תאונות בדרכי גישה למוסדות חינוך, הוא כן נכלל בשני פרויקטים מאוד מאוד גדולים שנעשים בתחום העירוני ובתחום הבין עירוני. יש לנו פרויקטים של מוקדי סיכון. אלה פרויקטים שממפים..

אני מכיר את הפרויקטים של מוקדי סיכון. אנחנו לא מדברים על פרויקטים של מוקדי סיכון ליד בתי הספר, אנחנו יותר מדברים על מוקדי סיכון בצמתים. אני הייתי במע"צ כאשר הכנו את מוקדי הסיכון. הייתי שותף להכנת מוקדי הסיכון. אני מכיר את הנושא הזה. אני חושב שזה לא נוגע לבתי הספר, אלא אם אתם חושפים משהו חדש בקשר לבתי הספר.

בתחום הבין עירוני אנחנו נותנים בשנה האחרונה בשיתוף פעולה עם מע"צ ומשטרת ישראל דגש מיוחד לסביבת מוסדות חינוך. אנחנו נותנים קריטריונים מופחתים מאוד ובתקציב ייעודי רק למוסדות חינוך בתחום הבין עירוני. בתחום העירוני כנ"ל. אנחנו נותנים לזה התייחסות מיוחדת. לפני שמגישים את התכנית יש את חטיבת הבטיחות שיחד עם מהנדס העיר ויחד עם מהנדסי הרשות בודקים כל רשות מקומית שממפה איפה קיימת בעיה של תאונות. אנחנו בודקים, ממפים ונותנים דגש בסביבת בתי ספר, מוסדות חינוך ובכל הנושא של הולכי הרגל, שהוא אחד מנושאי הליבה של הרשות. אמנם זה לא נזכר עם הכותרת של מוסד חינוך, אבל זה נזכר.

נושא שני שהעלו פה הוא הנושא של הנחיות תכנון. לא מדויק להגיד שמהנדסי התנועה, מהנדסי התחבורה ומהנדסי התכנון, שהעבודה שלהם היא תכנון כבישים, מתייחסים לנושא הזה בצורה מאוד מיוחדת, במיוחד אחרי שיצאה הסדרה הירוקה של משרד התחבורה שנקראת הנחיות לתכנון תנועה בתחום העירוני שנותנת דגש מאוד מאוד גדול להולכי הרגל בעירוני. היא כן מתייחסת לנושא של מוסדות שיש בהם מוקדי משיכה של הולכי רגל, אם זה ילדים, אם זה קשישים. זה היינו אך, זה אותו דבר. יש מפרט מאוד מאוד גדול שכל מהנדס תנועה שעוסק בתכנון עובר ומכיר. כל תכנון שלו חייב לעבור אישור של הרשות המקומית שמכירה את הנושא הזה.

לגבי ההתייחסות למהירות המותרת. אני מרגיש נוח מאוד עם 110 קמ"ש בכביש מספר 1. דיברתי בעיקר על המקומות המיושבים, הצפופים, העירוניים. בכביש מספר 1 ובכבישים דומים אין לי בעיה עם 110.

אני אסכם את הדיון הזה. אני רואה בחומרה את אי ההגעה של הרשויות המקומיות לדיון הזה. זה דיון שנוגע לבתי ספר, נוגע לתלמידים שגרים ביישובים. חשוב מאוד שנציג של הרשויות המקומיות יגיע לדיון הזה.


דיברנו על תקן קשירה. אני מבקש מהמדען הראשי לשבת עם המשטרה על הנושא.

זה בתהליך.

שיהיה לנו תקן קשירה. תהליך זה לשים זמנים ולגמור את זה.

זה לא תקן, זה חוק.

איך שנקרא לזה לא כל כך משנה לי. משנה לי יותר שהקשירה על המשאית תהיה בטוחה.

גם קשירה, גם מטענים חורגים וגם מטענים מסוכנים.

הנקודה השנייה היא כל הנושא של הסימונים ומה שהעלה המדען הראשי. דיברת על זה בתכנון, שכל הכבישים המתוכננים הולכים בסימון החדש. גם על הכבישים הישנים ללכת על התכנית כמה שיותר מהר ולהגיע לתוצאה שכל הכבישים של מע"צ יהיו מסומנים.

אתה מתכוון לפסי הרעדה. זה מעבר לסימון.

מע"צ קרא לזה סימון פסי הרעדה. אני חושב שאנחנו צריכים לבוא ולהתמקד בנושא של סקר בין משרד החינוך, משרד התחבורה והרשויות המקומיות. אני חושב שהגוף שיכול להוביל את הנקודה הזאת זו הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, שאני רואה בה גוף מאוד חשוב בכל הנושא של הבטיחות בדרכים בארץ. אני מבקש מהרשות הלאומית לבטיחות בדרכים לקחת את זה על עצמה, לבצע סקר. כשאני מדבר על סקר אני מתכוון לבדוק כל בית ספר ובית ספר, לבדוק גישה בטוחה לילדים לבית הספר. גם מבחינת תשתיות, גם מבחינת סימון מעברי חצייה. כשהילד יוצא מהבית הוא יוכל להגיע לבית ספר בבטחה. איך שקרא לזה "אור ירוק" זה נקרא מסלול בטוח. אנחנו רוצים לראות את זה בכל בתי הספר. אחרי הסקר צריך להתחיל לבצע איפה שיש לנו מחסור בנושא בטיחות באותם בתי ספר. אנחנו אמורים להגיע לזה. אני חושב שזה אחד הדברים החשובים שיצאו מהוועדה הזאת. שמענו סקירה מאוד טובה מהמדען הראשי שמאוד מלמדת, אבל אני מבקש ממך יישומים, איך אנחנו מיישמים את כל מה שהצעת ואת כל התקנות האלה. אני מבקש ממך להכין דוח בנושא. נדון בדוח הזה בוועדה הזאת אחרי שתכין את הדוח. אם אתה צריך להקים ועדה בנושא, תקים ועדה ותרוץ קדימה עם הנושא. מה שהצגת כאן זה לא בעלויות גדולות. אנחנו יכולים לחסוך הרבה חיי אדם. תודה רבה לכולם. תודה לכל מי שהגיע לוועדה.

<הישיבה ננעלה בשעה 11:00.>