PAGE
57
ועדת החינוך, התרבות והספורט
14/05/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 611 >
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, כ"ב באייר התשע"ב (14 במאי 2012), שעה 12:00

<קיום טקס יום הנכבה בשטח אוניברסיטת תל-אביב>

חברי הוועדה: >
אלכס מילר – היו"ר
עפו אגבאריה

מוחמד ברכה

מסעוד גנאים

עינת וילף

ג'מאל זחאלקה

ציפי חוטובלי

דב חנין
אחמד טיבי

יריב לוין

משה (מוץ) מטלון
מירי רגב

>
רז קיל - משרד החינוך

ערן דוידי - יועץ שר החינוך

נדב שמיר - לשכה משפטית, המועצה להשכלה גבוהה

ריקי מנדלצויג - סמנכ"ל אגף אקדמי, המועצה להשכלה גבוהה

דינה קובץ-פריאלניק - פרופ', ס' רקטור אוניברסיטת תל-אביב

מרדכי מוטי כהן - מנכ"ל אוניברסיטת תל-אביב

קרן רפלנסקי אלעד - עו"ד,יועצת משפטית, אוניברסיטת תל-אביב

ענבל ליבר - סטודנטית, אוניברסיטת תל-אביב

אורן רשטיק - יו"ר ארגון הסטודנטים, אוניברסיטת תל אביב

יבגניה גורבצ'וב - סטודנטית, אוניברסיטת תל אביב

וילהלם רוט - סטודנט, אוניברסיטת תל אביב

קרול נוריאל - חוקרת בכירה לענייני המזרח התיכון, הליגה נגד השמצה

אמנון בארי-סוליציאנו - יוזמות קרן אברהם

איה בן-עמוס - רכזת פעילות פרלמנטרית, קרן אברהם

רונן שובל - יו"ר אם תרצו

עלווה קולן - האגודה לזכויות האזרח

יהודית גידלי

י.ר. חבר המתרגמים
<קיום טקס יום הנכבה בשטח אוניברסיטת תל-אביב>

אני פותח את ישיבת ועדת החינוך. אנחנו ממשיכים בסדר היום. התאריך 14.5.2012, כ"ב באייר תשע"ב. הנושא – קיום טקס יום הנכבה בשטח אוניברסיטת תל-אביב. לפי מה שאני הבנתי, אנחנו מדברים על כמה אירועים שהולכים להיות בימים הקרובים, גם היום וגם מחר. בעקבות המצב האבסורדי שאנחנו הגענו, כאשר מנצלים את הבמה של האקדמיה במדינת ישראל כדי לפגוע בסמלים של המדינה, ביום עצמאותה, כדי לבוא ולעשות נזק בלתי הפיך, גם אם זה יהיה מוסד אקדמי, גם אם זה לאותם הסטודנטים, אני שמעתי גם התנגדות של אגודת הסטודנטים, אני שמעתי התנגדות גם של שר החינוך בעניין הזה. יש גם הבהרה והצהרה וחקיקה שמבהירה בצורה פשוטה מאוד, גם לכל הגופים שהנושא הזה הוא מבחינת חברי הכנסת, כאשר אישרו את הצעת החוק וגם כאשר מדובר על ממשלה בהצעת החוק, על כך שגופים מתוקצבים לא יכולים לקחת חלק והשתתפות באירועים מסוג זה ואני חושב שכאשר אוניברסיטת תל-אביב היתה בודקת את כל אותם הדברים שהיו כאן בכנסת, היו מקבלים החלטה נבונה ולא היו נותנים אישור לשימוש בשטחם, אם זה בעניין של תמיכה בארגון אירוע מסוג זה ואם בכלל, גם כל אותן החלטות שקיבלו גם בוועד ראשי האוניברסיטאות וגם המועצה להשכלה גבוהה, תכף אנחנו נגיע אליהם.
רבותיי, אנחנו נמצאים כאן במצב מאוד אבסורדי, כאשר יש כאן הליך שהוא בעייתי מאוד.

יש הצעה לסדר, אמיתית.

חבר הכנסת ברכה, אתה תצא עכשיו. אתה תצא עכשיו. אתה תצא עכשיו.

לסדר. יש לי הצעה לסדר.

חבר הכנסת ברכה, אתה תצא עכשיו.

הצעה לסדר, שהיא נוגעת לניהול הדיון.

לא מעניין.

אני סגן יושב-ראש הכנסת.

לבריאות.

ואני חבר ועדת החינוך, ב- 12 יש ישיבה של נשיאות הכנסת ואתה מונע ממני להשתתף בנשיאות.

מה לעשות?

ולכן, אין מקום לקיים את הישיבה הזו. אתה שולל ממני את הזכויות שלי כחבר הוועדה, להשתתף ולהגיד את הדברים שלי. לכן אני מבקש לדחות את הישיבה למועד אחר, מה גם שהאירוע שאתה מדבר עליו, אינו מתנהל בכותלי האוניברסיטה.

תודה. הצעתך- - -

הוועדה אינה משטרת מחשבות. זה העניין.

אתה מוזמן לצאת וללכת לוועדת הנשיאות.

אני אלך, אני אלך. אני בטוח שיש חברים שימלאו את התפקיד שלי אפילו יותר טוב.

אני בטוח גם.

אתה עושה כאן פרובוקציה שהיא לא בעניין חינוך, אלא אנטי חינוך.

זה אתה, מי שעושה פרובוקציה זה אתה. תודה, חבר הכנסת ברכה.

זה אירוע של מתקפה על מוסד אקדמי.

צא החוצה. צא החוצה עכשיו.

אתה עושה דה-לגיטימציה של מדינת ישראל.

להוציא אותו החוצה.

אני יוצא, אני יוצא לבד.

אפשר להוציא אותו החוצה? סליחה. תוציאו אותו החוצה כבר. תודה. ולעניין הזה, כמו שאמרתי, היום מציינים, שמעתי על כך, שהולכים לקרוא איזה יזכור אלטרנטיבי לזכר אותם הקרבנות.

זה לא מתקיים בתוך האוניברסיטה.

שמעתי על דקת הדומייה. רבותיי, מה השלב הבא? יקראו כאן יזכור אלטרנטיבי לחיילים הנאצים? תודה רבה.

אתם, זה המקום שלכם, שם בעזה, לא שלנו.

לקרוא אותה לסדר, את רגב.

למה? הוא אמר לי משהו, עניתי לו בחזרה. למה צריך לקרוא אותי לסדר?

מירי רגב, תודה רבה.
אני רוצה קודם כל לקבל הבהרות מהמועצה להשכלה גבוהה בעניין הזה. אני יודע שיש החלטה ברורה של המל"ג בנושא של קיום אירועים מסוג זה. אני גם שמעתי, ותכף יגידו לי גם על כל הפעילות שהולכת להיות מחר, על השתתפות של איזה - -

זה ועדת חינוך או אינקוויזיציה? שאלה, זו ועדת חינוך או אינקוויזיציה? מה זה?

חבר הכנסת זחאלקה, גם אתה הולך לצאת עכשיו.

ערבים שמוכרים בתים ליהודים.

אדוני היושב ראש, למה אתה לא פותח את זה עם דקה דומייה לגיבורים, לחללים הפלסטינאים? אני חושב שהיה צריך לקום. אני רק מראש מתנצל, אני רק מתנצל שאני לא אוכל לעמוד לכבודם.

תודה, רבותיי, נא לא להפריע.

לשייח באדר אתה מתכוון.

חבר הכנסת טיבי, תודה. המועצה להשכלה גבוהה, בבקשה.

אני אקרא בפניכם רק את החלטת המועצה שהתקבלה ב- 30.6.09: המועצה להשכלה גבוהה דנה בנושא הרצאתו של השייח' ראאד סלאח באוניברסיטת חיפה ובאוניברסיטת תל-אביב והיא קוראת למוסדות להשכלה גבוהה להפעיל שיקול דעתם ולא לאפשר שימוש לרעה בערכי חופש הביטוי והדמוקרטיה באמצעות מתן במה להסתה לאלימות, לגזענות ונגד קיומה של מדינת ישראל. זאת היתה עמדתה של המועצה להשכלה גבוהה בשנת 2009.

אסור שאלכס מילר ייכנס לאוניברסיטה. גם מירי רגב, אסור לה להיכנס.

רק לטרוריסטים מותר להיכנס.

בינתיים יושב ראש המפלגה שלך חשוד בסיוע לארגוני טרור. אז אני מציע לך שתשב בשקט כאן.

היית בהודו, מה אמרת להם?

הוא לא הביא אוניות לאיראן.

בבקשה, גברתי.

אני מבקשת מערן להמשיך, אם אפשר.

אני יועץ לשר החינוך. השר, בלי שום קשר, חושב שההחלטה של האוניברסיטה היא החלטה שגויה ומקוממת. הוא גם דיבר עם נשיא האוניברסיטה בסוף השבוע האחרון, ביקש ממנו לשקול שוב ולחדש את עמדתם, כי יש להם שיקול דעת בעניין. נשיא האוניברסיטה הבטיח לשקול שוב. השר הסביר לו שזה פוגע באמון הציבור באוניברסיטה. לצערנו, עד עכשיו הנשיא לא חבר אלינו.

סליחה רגע, מה זה שיקול דעת? יש כאן הנחיה, שאל היושב ראש את כבודה, היא אמרה לו שיש הנחיה. האירוע הזה זה אירוע של הסתה, מה זה שיקול דעת? אין שיקול דעת. יש שיקול דעת אחד.

את לא מבינה מה זה אקדמיה. את לא יודעת מה זה אקדמיה.

אדוני, מי שלומד פה במדינת ישראל, זה אתם.

תודה. נא לשמור על השקט.

לפעמים נמיכות קומה, לא יכולים - - -על פני תרבות. מדברים ככה על האוניברסיטה, את צריכה לדבר - - - את צריכה לדבר בהדרת קודש.

אתה שהלכת ופגעת במדינת ישראל. נסעת להודו כדי להגיד שאמצעי הלחימה שלנו לא טובים. יה בוגד. תתבייש לך. אתה מדבר על חינוך?

חברת הכנסת רגב, תודה.

תתבייש לך.

תודה, מספיק. אני אתן לך זכות דיבור כמו לכל חבר כנסת אחרת. אוניברסיטת תל אביב, בבקשה. כן, המנכ"ל אתנו?

המנכ"ל אתכם, כן. שלום לכולם. אוניברסיטת תל-אביב לא עושה שום אירוע. האירוע נעשה בהתאם לחוק זכויות הסטודנט שנחקק ביוזמתה של הוועדה הזאת ושמגדיר באופן ברור, לכל סטודנט החופש.

כשאני חוקקתי את החוק הזה, הדבר האחרון שאנחנו התכוונו זה שאתם תעשו או תתנו או תתנו שטח או תתמכו באירועים מסוג זה.

אנחנו לא תומכים.

אם צריך תיקון, אנחנו גם נעשה תיקון. על כל דבר צריך לעשות תיקון היום.

לכל סטודנט החופש להתארגן ולהפגין בכל תחום ונושא, לרבות בנושאים הנוגעים לסטודנטים ולזכויותיהם, לפי הכללים הקבועים בעניין זה בתקנות המוסד ועל-פי זה אנחנו פעלנו.
החוק השני שישנו, זה מה שנקרא חוק יסודות התקציב, אשר מגדיר תנאים שבהם לא ניתן לאשר פעילות שהיא פוגעת בערכי יסוד של מדינת ישראל. האירוע שאנחנו מדברים בו הוא אירוע שהוא לא הסתה ולא פגיעה. פה מדובר על זיכרון, ככה הוא הוגדר בבקשה שהוגשה לנו.

איזה זיכרון?

סליחה, חברת הכנסת.

תסביר לנו, איזה זיכרון? אנחנו רוצים להבין.

תסביר לה. היא כל-כך מתמצאת, תסביר לה. באמת.

הוא הוגדר כזיכרון, הוא לא הוגדר כאירוע שבא לפגוע במדינת ישראל. דובר על אירוע שבא להביע שיתוף פעולה בין יהודים לערבים ועל-פי זה נתנו אישור מיוחד.

מה, שיתוף פעולה על מה, בין יהודים וערבים?

על האסון, על האסון.

תסביר לי שיתוף פעולה על מה בין היהודים והערבים? תסביר. אני בעד שיתוף פעולה.

על האסון.

על מה שיתוף הפעולה בין ערבים יהודים? זה שקמה המדינה?

חברת הכנסת רגב. כשהוא יסיים, אני אתן.

תן לה לחקור אותו, אחר-כך להעניש אותו.

רוצה להבהיר.

תן לה לחקור אותו.

אני רוצה להבין.

אז תתביישי ותדברי חינוך. בינך לבין החינוך – שמיים וארץ.

תודה על הסיוע.

אני איש חינוך לשעבר, מורה לשעבר וכאשר אני אדבר, אתה תדע את זה.

אנחנו פעלנו בהתאם לחוק, בהתאם לכל דרישות החוק, גם חוק זכויות הסטודנטים וגם חוק יסודות התקציב. האנשים שביקשו לציין את האירוע הזה עמדו בדרישות החוק. הם נדרשו לשלם עבור האבטחה של המקום. היתה לנו פנייה גם מקבוצה אחרת, מהצד הימני של המפה, גם להם אישרנו, באותו מקום ובאותם תנאים, לקיים אירוע דומה.
אוניברסיטת תל אביב היא אוניברסיטה דמוקרטית, ישראלית.

על מה הם ביקשו? על מה הם ביקשו? על מה?

נגד אותו אירוע.

על מה? מה אותו אירוע?

איזה אירוע? איזה אירוע? תסביר.

הם באו לציין את יום האסון? תסביר לנו מה הם ביקשו.

אני לא, לא רוצה להביע מה הם רצו ומה הם לא רצו.

אתה אבל אמרת שהם ביקשו.

אישרת את זה.

אתה יכול לומר מה ביקשו ומה אישרת?

הם ביקשו אישור להפגין נגד האירוע הספציפי הזה, של הזכרת יום הנכבה. ואנחנו כמוסד דמוקרטי וכמוסד ישראלי, שמודע לצרכים.

שאיבד את הערכים שלו.

הוא לא איבד שום ערכים.

שאיבד את הערכים שלו.

איזה ערכים, ערכים פשיסטיים.

אתם מייצגים טרוריסטים. אתם נציגי הטרוריסטים. במדינה שכנה פה לא הייתם פותחים את הפה. הייתם תלויים בכיכר.

מי ששורף ספרים זה אתם, מי ששורף ספרים זה אתם.

טרוריסטים שכמותכם. מומחי טרור.

אתה מסכן, כי אתה גם קרבן של הגזענים האלה.

על איזה גזענים אתה מדבר? מאיזה צד?

ישראל ביתנו.

אני קרבן של אלה שלא רצו לעשות הסכם ולחתום בהסכם האו"ם, על החלטת האו"ם.

אם אין נאמנות, אתם לא תקבלו את החוק לא נאמנות זה גזענות? איזה מדינה בעולם היתה מסכימה?

תן לה לצעוק, תן לה עוד מגאפון. היא לא יכולה בלי זה.

אני יכולה לשאול מה מידת שיקול הדעת של האוניברסיטה בנושא הזה?

האירוע נעשה בהתאם לחוק, בהתאם למקובל באוניברסיטה, תוך שמירה והקפדה על כל החוקים, כאשר האוניברסיטה אינה מביעה עמדה בנושא הזה.

אבל מה שיקול הדעת של האוניברסיטה, כשמשרד החינוך אומר שהפעלתם לטעמו שיקול דעת מוטעה. מה שיקול הדעת שיש לכם? אתם יכולים לאסור את זה?

שיקול הדעת שלנו הוא מאוד פשוט.

שיקול הדעת של השר הוא המוטעה.

השר הוא מוטעה.

הוא ימין קיצוני מטורף אפילו.

כל מי שלא אומר את מה שאתם רוצים, הוא ימני קיצוני מטורף?

בטח שהוא ימין קיצוני.

זאת הבעיה. זאת הבעיה. אין שיח אמיתי.

חברת הכנסת רגב, מספיק כבר.

תראו מה עשיתם לאתיופים וזה הגישה. בשר תותחים, הם מסכנים.

היית בצבא?

זה לא משנה.

עשית שירות אזרחי?

אם יורשה לי עוד. שיקול הדעת של האוניברסיטה הוא אל"ף, בהתאם לחוק, ובי"ת, בהתאם לתקנון האוניברסיטה שמתיר אירועים מהסוג הזה. כל זמן שאין פגיעה או אין חשש לפגיעה לא בחוק ולא בסדר הציבורי, אנחנו מאשרים בקשות של סטודנטים של אוניברסיטת תל-אביב לקיים אירועים.

כשמחבל, מחבל משוחרר מגיע לאירוע היום, מחבל שהורשע מגיע לאירוע באוניברסיטה, זה אירוע חינוכי? אם זה היה מחבל של הימין הקיצוני, אם היה מגיע היום אחיו של יגאל עמיר, היה מגיע היום לעשות אירוע באוניברסיטה.

היושב-ראש, אתה מבסוט מאוד. הם מדברים ואין צדק.

מחבל משוחרר שמגיע לאירוע.

מה שיקול הדעת?

שיקול הדעת הוא כמו שאני אמרתי גם בהתאם לתקנות וגם בהתאם לחוק. אם החוק לא מטיל עלינו מגבלה ואם התקנות שלנו, שנועדו להבטיח את הסדר ואת התקינות של אירועים ואי-פגיעה בסמלים של המדינה, מתקיימים, ואלה התנאים שגם אנחנו אישרנו את הרישיון לקיום של האירוע הזה, כל זמן שזה עומד בתנאים האלה, אנחנו מקיימים אותו.

באיזה התניות נתתם לעניין הזה?

שאין שם דקה דומיה ואין שם סמלים. הנה, סגנית הרקטור.

לא אישרנו את זה. לא אישרנו את קיום האירוע שהוגדר כיום אבל, אלא אישרנו אותו אחר-כך, כאשר תוקן הנושא וזה היה ציון יום הנכבה.

מה זה יום הנכבה מבחינתכם? יום הנכבה, היום אני שמעתי, סליחה גברתי. היום אני שמעתי את אותו אדם שמארגן אירוע, בצורה חד-משמעית, האדם אומר שאנחנו מקיימים אירוע לציון של העוול שנגרם לאוכלוסייה שכביכול גרה כאן בעת הקמת מדינה יהודית.

גרה כאן. אלפי שנים גרה כאן. אתה לא היית פה, זה בטוח.

מבחינת אותם האנשים שמארגנים את האירוע שהולך להיות בשטח שלכם, הם מקיימים אירוע שהולך כביכול לציין את יום האסון של הקמת מדינת ישראל כמדינה יהודית. אני שמעתי את המארגן ברדיו. בא ומבהיר על מה הוא עושה אירוע. סליחה, אם מחר יבואו אליכם סטודנטים ויגידו – אנחנו רוצים כאן לקיים אירוע לזכר החיילים הנאצים, תתנו להם? אז מה ההבדל?

אתה מגזים.

אני תמיד מגזים, כן. תודה רבה. תמיד יותר נוח לצבוע את זה במשהו כזה שייראה יפה. אני שומע את האנשים שבסופו של דבר מארגנים את זה ואני שומע את האנשים מה הם מצהירים, כאשר הם מדברים. זה לא משנה מה אוניברסיטת תל-אביב באה ואמרה, מותר או לא מותר, אנחנו יודעים מה אנחנו עושים כאן ומה אנחנו מציינים כאן. אתה סיימת, אדוני?

איזה שליטה יש לכם שהם יפעלו על-פי התנאים שנתתם?

אולי תיתן לכל חבר כנסת לדבר?

אני אתן. אל תנהל אותי, תעשה לי טובה.

אתה מנהל ככה.

יש לנו, יחידת הביטחון פרושה במקום בכוחות מתוגברים, כאשר המימון של הכוחות המתוגברים זה על חשבון המפגינים, על-פי החוק, ואם תהיה חריגה מההיתר שניתן, אנחנו נפעל לפיזור ההפגנה.

תהיה דקה דומייה.

איך תדע? יגיע מחבל, כמו שאמר חבר הכנסת דנון.

תודה. סיימת, אדוני?

תפסיק את הזה שלו?

אני לא יודע מי זה ואני לא מכיר אותו ואני לא חושב שאנחנו עוסקים בזיהוי אנשים, אם מותר להם להסתובב.

אני שאלתי אם תהיה דקת דומייה.

לא.

שזה בניגוד להתניה.

לא תהיה.

אם תהיה. אתה תפזר את ההפגנה?

אחרי, בטח. אחרי שכבר הם יעמדו דקה.

כל דבר שקשור בסמלים, כפי שכל חריגה מההיתר.

נציג האוצר נמצא פה, אדוני היושב ראש?

תכף, נגיע לשם.

לא לא, זה המהות של הדיון, אדוני היושב ראש.

תכף. חבר הכנסת דנון.

יש לנו פה מדינה, מתוקצבים על-ידי האוצר.

חבר הכנסת דנון. אתה יושב ראש ועדה, אתה יודע בדיוק איך אנחנו מנהלים את הישיבות, יש לנו פה חברי כנסת, יש לנו פה אורחים, אנחנו נגיע לכולם. חבר הכנסת טיבי, אחריו האוצר, אחריו חבר הכנסת מטלון, אחריו גנאים. גם דנון.

יש פה נציג של משרד האוצר?

האוצר?

הוא מעביר להם כסף.

נתת לי זכות דיבור, מילר?

טוב. כן.

מה זה קשור לשר אוצר? שר החינוך צריך להגיד. הוא יעביר.

בבקשה, חבר הכנסת טיבי.

תודה רבה. כאשר אנשים מבקשים לציין יום קשה מאוד בחייהם, בהיסטוריה שלהם, בנרטיב שלהם, הם מעלים זיכרונות. לא רק שמדובר בנרטיב, מדובר באירועים שקרו. מדובר בסבל של משפחות, של עם, של קולקטיב, שהתרסק. שולח לכל עבר. חלק מהאנשים גורשו, חלק ברחו, כטבעם במלחמות.
בתקופה ההיא, כמעט 500 כפרים היו ואינם, הם נמחקו, הם נמחקו. הם נמחקו.

ברחו, ברחו, תדייק.

הם נמחקו מעל פני האדמה. חלק מהתושבים של הכפרים האלה, יהיה היום באירוע. חלק יהיה מחר בצעדה שוועדת המעקב מארגנת בכפר לג'ון.

ברור.

מה יעשו היום בתל-אביב? נדמה לי שזה מחוץ לכותלי האוניברסיטה, בכיכר אנטין, בשער 7, לא בתוך האוניברסיטה. אבל משתתפים בה סטודנטים.
אני לא יכול לתבוע ממך, חבר הכנסת מילר, לציין כל דבר שאתה רוצה. אתה יכול לעטוף את עצמך בעשרה דגלים של ישראל ולרוץ כאן במסדרונות הכנסת או לרוץ בכיכר המדינה. זכותך ואפילו לרוץ עם גיטרה. זו דעתך. יש אנשים שחושבים ההפך, יש צד אחד למטבע. באותה תקופה, באותו יום, אנשים גרו בבתיהם. חלק מהאנשים הגיעו לכאן, אתה אחד מהם, במטוס או בספינה, כאשר ריחות הבתים הערביים שנהרסו או גורשו או אנשים כמוך נכנסו במקומם, הסירים היו על האש עדיין.

הוא באמת שאל אותי מה זה ריחות, הוא לא הבין.

ולכן, ולכן- - -

הסירים ... בכלא, מה אתה רוצה?

ולכן, תראו איך אתם, תראה איך אנשים נמוכי קומה ונמוכי מצח, מתייחסים אל סבל של עם אחר. אתם עם שסבל, תתייחסו באמפתיה לסבל, בעיקר סבל שאתם גרמתם. קצת כבוד לסבל, אמפתיה. כל מה שמבקשים מכם.
באוסטרליה הרוב, הרוב מציין כל שנה את הנכבה של האבורג'ינים והמדינה עדיין ממשיכה להתקיים. מה אתם רוצים, לסגור את אוניברסיטת תל-אביב? ישראל יודעת לסגור אוניברסיטאות.

חבר הכנסת טיבי, האבורג'ינים לא תקפו בדיוק את האוסטרלים, איך אתה משווה בכלל? איך אתה משווה בכלל, כשמדינות ערב פצחו במלחמה עלינו.

תודה.

אתם משכתבים את ההיסטוריה, אתם משכתבים את ההיסטוריה.

תודה, תודה. לא להפריע.

מה שאת אומרת פה זה לא משנה את ההיסטוריה.

אתם מוכנים לא להפסיק אותי, בבקשה?

תפסיק להמציא המצאות, לא נפסיק אותך.

אתה בכלל, אתה בכלל.

מדע בדיוני פה, זה ועדת חינוך.

אתה אלוף בכל המדע הבדיוני.

לא קראו לערבים לעזוב את בתיהם.

תודה, חבר הכנסת דנון.

דנון, אם מדברים על ח"כים מדומינים, כדאי לך לשמור על שקט.

אתה אלוף ההמצאות, טיבי.

אדוני, במשטרת המחשבות של ג'ורג' אורוול, בדיוק התכוונו לאנשים כמוך. אחר-כך עברו לחוות החיות. בחוות החיות, החזירים לקחו על עצמם את אור השלטון. ראו איזה פלא, התנהגות חזירית כמו שיש כאן בוועדה, עוד לא ראיתי.

בפרלמנט של ... שם אתה צריך להיות.

חבר הכנסת דנון, תודה.

חבר הכנסת דנון, על החזירים בחוות החיות אתה מתקומם, למה? למה? אני לא אמרתי דנון, אמרתי חוות החיות ויש שם פרק.

חבר הכנסת טיבי, בוא נתחיל מכך, שאתה מדבר כאן על איזה שהיא התנהגות ויש פה חברי כנסת, אני רק אומר לך שמי שהתחיל בהתנהגות הזו בלי לשבת בכלל, זה חבר הכנסת ברכה.

הוא ביקש הצעה לסדר.

איזה הצעה לסדר?

לא לא לא, חכה, אני אגיע אליך, כי אתה עשית דבר חמור. אתה, אל"ף, אתה עברת את הגבול של יושב ראש ועדה.

הפעם הגזמת.

אתה משתמש בכלי של יושב ראש ועדה, להסתה, להתנהגות בולשביקית במובן הרע של המילה, ועברת את הגבול כאשר השווית את האירוע היום לסטודנטים נאצים. אני תובע להדיח אותך מהוועדה, אתה לא ראוי לשבת על הכיסא הזה. במקומך הייתי מתפטר אבל מרוב בושה, כיהודי, שמשווה על כל דבר, אתם משווים. עד כמה אתם ממסחרים את השואה? אתה לא מתבייש? אתה לא חש שאתה מגמד את השואה? מה כאן אנשים, מציינים סבל אישי, וואלאק, אנשים הרסו להם את הבתים, גירשו אותם, שמו את הנעליים, את הסירים, על הראש, את המיטלטלין ועברו. מלוד לרמאללה. אתם יודעים את זה? מי שלח אותם? האוסטרלים? אתה לא שלחת אותם, כי אתה לא היית פה. אתה לא היית פה. אתה הגעת במטוס, בספינה.

למה זה קרה? למה זה קרה?

אבל לפחות מהגרים פשיסטיים צריכים לשמור על רמה מינימאלית של צניעות.

פשיסטים? לא היית יושב פה דקה.

תקרא את חוות החיות.

לא היית יושב פה.

אתה תקרא את משטרת המחשבות.

תתבייש לך.

אנחנו מדברים על ועדת חינוך, את לא צריכה להתערב.

בינתיים, חבר הכנסת טיבי, אני ראיתי.

אל תתערבי בענייני חינוך, חברת הכנסת רגב. פה מדברים על חינוך.

פה אנחנו מדברים על בריאות. על חינוך מדברים.

ולכן, אדוני היושב ראש, תשקול את הבקשה שלי. אתה לא ראוי למלא את תפקיד יושב ראש ועדת חינוך. חינוך זה ערך מחייב.

ברור.

אתה חבר כבוד בסיעת ישראל ביתנו, תמשיך להיות כך, זה מתאים לך, זה מתאים לאסכולת החיים, לדרך החיים שלכם.

הגישה המתנשאת שלך, ב- 1948 עזבו.

אני בהחלט מתנשא על אנשים כמוך. אני בהחלט מרגיש נוח מאוד להתנשא.

אותה התנשאות שלך, היתה למנהיגי 1948.

כשאני יושב, אני רואה אותך מלמעלה למטה. כשאני יושב, אני רואה אותך מלמעלה למטה. מי אתה בכלל? אתה יודע מה קרה ב- 1948? או שהלעיטו אותך באינפורמציה? אתם יודעים מה קרה ב- 1948?

בוודאי, בוודאי.

אתם יודעים שאנשים נהרגו, נהרגו אנשים, אנשים ברחו. זה חשוב. זה לא עוול? זה לא עוול?

הם לא יכלו ללכת ולחזור? ההתנשאות שלך.

אתה תעשה כל טקס שאתה רוצה.

מספיק כבר. תודה.

מה שהתכוונו היום ואני בטוח שהם יעשו את זה היום, נעשה את זה מחר, להקריא אולי שמות של יישובים שהיו ואינם עוד, אל חארסה, אל שוחטיכטה, אל סומברייה, אל מנשייה, ערב אל מדחב, אל עבסייה, קדיתא, אל מנסורה, אל עג'ול.

תל-אביב, חיפה, יופי.

ספורייה, יש 531 יישובים כאלה, יש 531 יישובים כאלה, אני במקומכם, כיהודים, הייתי קורא את היישובים האלה ומרגיש בושה. תודה רבה.

תודה. כן, התאחדות הסטודנטים.

אני יושב ראש אגודת הסטודנטים בתל-אביב. אני אודה לכם אם תקשיבו לעמדתי בקשב רב כי היא טיפה מורכבת. אני קודם כל רוצה להבהיר פה איזה שהוא משהו. דבר ראשון, נוצר איזה שהוא הלך רוח.

אתם הופכים להיות פוליטיקאים יותר מאיתנו. לאט לאט.

נכון. מה לעשות? המציאות מורכבת וכך גם העמדה.

מצפים מכם לעמדות ברורות.

אל תדאג, הכל יהיה ברור בסוף דבריי.

דבר ראשון, אני רוצה קצת להבהיר איזה משהו שלא קשור לאירוע. יש איזה שהיא תחושה שנושא, אם יוצאים לתקשורת, שאוניברסיטת תל-אביב הפכה לאיזה קן של שמאל פוסט ואנטי ציוני.

כנראה לא סתם יש תחושה כזו.

חברת הכנסת מירי רגב.

חברת הכנסת רגב, אני אודה לך אם תתני לי לסיים.

לא לא, עזוב, את זה תשאיר לי. אני אגן עליך, אתה לא צריך להעיר לחברי כנסת.

תודה. אני נבחרתי על-ידי 28,000 סטודנטים לייצג את עמדתם.

אתה יהודי או ערבי?

אני יהודי.

מה את רוצה ממנו? מה את מפסיקה אותו כל דקה? מה את רוצה ממנו?

אני יהודי.

כן, דרך אגב, מי שמארגן את הכנס הם גם יהודים. השנאה העצמית הזאת, היא פשוט עוברת כל גבול.

אני יהודי. אני יהודי ואני ציוני ואני יכול לדבר בשם סטודנטים באוניברסיטת תל-אביב ולהגיד שרוב הסטודנטים באוניברסיטת תל-אביב, רובם המוחלט, מחזיקים בתפישות, אני יכול להגיד שבסקר הסטודנטים שנערך בשנת 2011, אוניברסיטת תל-אביב היא שנייה רק לאוניברסיטת בן-גוריון במספר ימי המילואים הממוצע שסטודנט עושה, גם מבחינת שביעות הרצון של הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב מהשירותים שהמוסד נותן לסטודנטים חיילי מילואים, אנחנו שניים רק לאוניברסיטת הטכניון. אמנם אנחנו לא הכי טוב, אבל המצב שלנו מצוין. אני עברתי באוניברסיטת תל-אביב בקרב הסטודנטים ולי יש את הזכות המלאה לדבר בשמם, בסדר גמור. אין שם קן צרעות של מחבלים או טרוריסטים.
עכשיו אני רוצה להתייחס לאירוע. אני מכיר את מארגני האירוע, חברים מתא חד"ש, אני גם פניתי אליהם כשהם החליטו לעשות את האירוע, עוד לפני שהדבר הזה.

אתה מדבר על היום או על מחר?

אני מדבר על היום, אם תרצה, אני גם אדבר על מחר. אני מדבר כרגע על היום, נדבר גם על מחר, כי בעיני, זה שני דברים שונים, אבל אני אתייחס לזה במלוא כובד הראש, לבקשתך, כל מה שתרצה, תקבל תשובה ברורה. OK?

פניתי לחברי תא חד"ש, שמארגנים את האירוע. אמרתי להם – תראו, חברים, אני לא יודע מה כוונתכם באירוע, מה אתם רוצים לציין, אם אתם רוצים להתאבל על מדינת ישראל או שאתם לא רוצים להתאבל על מדינת ישראל, אבל אין מה לעשות, יום הנכבה.

רוצים להתאבל?

להתאבל על קומה של מדינת ישראל או לא רוצים להתאבל, או רוצים להתאבל על מותם של יישובים או על פלסטינים שנהרגו או ברחו או גורשו או כל נרטיב אחר שהם מייצגים. אמרתי להם – תראו, חבר'ה, אין מה לעשות, יום הנכבה, איך שלא תמסגרו אותו, הוא יום שבא לבכות על קום מדינת ישראל ועל תוצאות מלחמת העצמאות. ולכן אמרתי להם תראו, אני לא רוצה לסתום פיות, זו גם לא עמדתי, אני לא חושב שצריך לסתום פיות. אבל אני חושב שאם מרבית הציבור בקמפוס הוא ציבור ציוני, אפשר לעשות דברים בצורה יותר חכמה, יותר רגועה, פחות להביא להתססה ולקוטביות בקמפוס. סליחה, חברים, בקמפוס שידוע, שידוע ביחסים הטובים שלו בין סטודנטים ערבים לסטודנטים יהודים, מערכת יחסים מצוינת.

מה עמדת האגודה, אני לא הבנתי.

עמדת האגודה היא לא נגד האוניברסיטה, היא נגד מארגני האירוע. הם בוחרים לעשות אירוע שבמקום להביא לדו-שיח ולדו-קיום, מביא להתססה, לקוטביות.

העברתם את העמדה להנהלת האוניברסיטה?

העברנו את העמדה להנהלת האוניברסיטה.

ולמרות זאת, שיקול הדעת של האוניברסיטה היה בניגוד להתאחדות.

סליחה, אני רוצה להגיד ביחס להנהלת האוניברסיטה. למרות שהם הפעילו את שיקול הדעת השונה, קודם כל, הם קיבלו את בקשת האגודה להוציא את האירוע אל מחוץ- - -

הם רצו לעשות את זה עוד בתוך האוניברסיטה.

אל מחוץ, הם קיבלו את העמדה הזאת באופן מיידי. סליחה, חברת הכנסת רגב.

מירי.

הם קיבלו את הבקשה עוד לפני שהם החליטו איפה זה יהיה. המארגנים ביקשו בפנים, אנחנו ביקשנו שיהיה בחוץ, או שבכלל לא יהיה והם קיבלו את הבקשה. הם לא שינו את החלטתם, הם קיבלו החלטה.
חוץ מזה, חשוב לי להגיד, על-מנת לא להביא להתססה ולהתלהמות מיותרת בקמפוס שידוע בשכנות הטובה שלו, גם אין לי שום תלונה להנהלת האוניברסיטה, הם פועלים על-פי חוק, כפי שאני מבין את החוק. אני מאמין בחופש הביטוי. אני חושב שמארגני האירוע חטאו למטרה שלהם.

המטרה שלהם.

סליחה, אחרי זה תגיב לדברים שלי, אני אשמח לשמוע את דעתך. חטאו למטרה שלהם. אני חושב שהיה אפשר לא לשים כותרת לאירוע הזה של יום הנכבה, אלא של דבר שהוא אחר, שהוא יותר מציין את המטרה שלכאורה.

רק אל תיתן להם עכשיו רעיונות.

שלכאורה, לא, אני לא אתן להם רעיונות, תאמין לי, הם האופוזיציה שלי, זה בסדר.

הם מקבלים תקציב באוניברסיטה?

ברור.

הארגון הזה לא מקבל רבע שקל מהאוניברסיטה, בשום צורה. אני ערב לכך. אני יכול להגיד לך שכל ארגון באוניברסיטה, גם אגודת הסטודנטים כשלעצמה, כשהיא מבקשת לקיים אירוע, היא עוברת את אותו הליך של אישור אירוע, כמו כל גוף. אין אפליה באוניברסיטה בין אף גוף שרוצה לעשות אירוע. אגודת הסטודנטים ספציפית לא משלמת על אבטחה אם היא צריכה לעשות אירוע, אבל החבר'ה של תא חדש כן משלמים. האוניברסיטה נהגה, לפי דעתי, אולי הייתי מקבל החלטה אחרת באופן אישי, אבל האוניברסיטה לפי דעתי נהגה במסגרת המקובלת. היא לא מקיימת את האירוע הזה. אגודת הסטודנטים לא מקיימת את האירוע הזה ואני חייב להגיד עוד הערה.

מי מממן את האירוע הזה, אמרת?

מי מממן את האירוע?

מה זה משנה? זה תקציבים של האוניברסיטה.

מי מממן את האירוע? אני מאמין, אני חושב שאת השאלה הזאת, אני חושב שאת השאלה הזאת אתה יכול להפנות לחבר הכנסת.

יש מידע מוצק שאל קעידה עומדת מאחורי זה.

לא. לא.

אתה יודע מה? שהערבים ילמדו בחינם באוניברסיטת תל-אביב, הנה.

חבר הכנסת מטלון, אם אתה רוצה לדעת מי מממן את האירוע, אני מציע לך לפנות לחבר הכנסת חנין, אולי הוא יודע. לי אין מושג מי מממן את האירוע. אין לי מושג. לא האגודה ולא האוניברסיטה.

זה שחנין יודע, זה רע מאוד, רע מאוד.

אני אומר, את יכולה לשאול אותו.

אנחנו רוצים שכל הסכם סודי.

איזה הסכם?

יבוא לידי ביטוי כאן. כל הסכם סודי, שיבוא לכאן. אם יש שיתוף פעולה בין המנכ"ל לדב חנין, נא לחשוף את זה בוועדה.

אין שום שיתוף פעולה בין המנכ"ל ודב חנין יכול להגיד לך שבמועצת אגודת הסטודנטים חברי תא חדש, הם האופוזיציה שלי, אין שום שיתוף פעולה.

אתה לא יודע.

אני רק רוצה שהמנכ"ל ירגיש מה אנחנו - - -

אני רוצה להתייחס לדבר הזה במלוא הרצינות. תראו, חברים, לצערי, לצערי, הדיון בוועדה הזאת- - -

בזמן שאתה בנסיעות לחו"ל, אתם כל יום עוברים.

הדיון בוועדה הזאת.

בכל זאת צריך.

חבר הכנסת טיבי, עכשיו אני פונה אליך.

סליחה, סליחה, אדוני. אל תפנה לחברי כנסת.

אז אני לא אפנה. אני פונה ליושבים בחדר.

כן.

לצערי, הדיון בחדר הזה.

אל תטיף מוסר רק, תיזהר.

הדיון, הדיון בחדר הזה, כפי שמשתקף אלי, בדיוק מקדש וממשיך לייצר את אותה קוטביות ואת אותה התססה, במקום ליצור דו-שיח.

אם היו מגיעים נציגים של כהנא חי לאוניברסיטה שלך, הייתי רואה את כל הסטודנטים מפגינים, ובצדק.

חבר הכנסת דנון, אנחנו לא נתקדם ככה.

אתה רוצה לשאול אותי שאלות?

אדוני, סיימת?

כי אני יכול לענות. אני יכול לענות לך בצורה מסודרת.

תודה, סיימת.

תודה רבה.

חבר הכנסת גנאים, בבקשה.

תודה, אדוני היושב-ראש. רק אני מבקש שלא להפריע לי, אני אדבר חינוך כל חברי הכנסת שהחינוך כל-כך חשוב להם ומפריעים ועכשיו באים לוועדת החינוך.

אתה יכול להודות ליושב ראש על זכות הדיבור.

נו, תודה.

הסכמים סודיים אנחנו לא חושפים.

זה גם סודי?

אתה מוכן לוותר על כל מה שלקחת ממנו?

זה גם סודי, זה גם סודי.

אני עוד לא לקחתי.

אני לא חושב שהוא מוכן. אני מקווה שהוא יהיה מוכן.

אדוני היושב ראש, אני חושב שהתגובה של משרד החינוך, אני חושב, היא מנוגדת לכל הערכים החינוכיים. אם המטרה של החינוך בישראל, לפחות השנייה או שלישית, זה החינוך לפלורליזם, לקבלת האחר. קבלת האחר, אני לא יודע מה מאיים עליכם נכבה. למה מרגישים איום ופחד? כנראה יש משהו. כנראה יודעים אתם מה שחוללתם. אדוני היושב ראש, אתה בעצמך, אני חושב, רדיפת הנכבה כאירוע, כמושג, כאילו הוא דבר שמאיים על קיומה של מדינת ישראל, זה בעצמו, אני חושב, אומר דרשני. זה אומר שעליך ועל האחרים במדינת ישראל להודות ולהכיר באסון שחוללו לעם הפלסטיני.

אבל זה מה שאתם מנסים.

אני לא אאריך דברים, רק תן לי.

שוטפים מוח לצעירים שחיים במדינה, שהיא אסון. זה הסתה.

תן לי, תן לי. אני רק לא יודע איך חבר הכנסת טיבי, איך אמר לו שיקרא ספר. הוא קרא ספר, הוא קורא ספרים? לא חוות החיות ולא אורוול ולא דיקנס.

מה אתם רוצים את החיות, אתם רוצים חיות.

חוות החיות. רגב, רגב, זה לא מושג בשוק, זה ספר. זה ספר. היא לא מכירה, מה מעניין אותה? לקרוא ספר?

אתה צריך לקרוא את הספרים שמחלקים אותם בעזה.

תודה.

לא נותנים לנו לחלק ספרים בעזה.

פה זה הסתה.

תני לי להרגיע אותך.

קודם כל, אתה לא מכבד את חבר סיעתך.

היושב ראש, תן לי להרגיע את דנון.

לא צריך להרגיע אף אחד.

אני מרגיע אותם שלא יקראו לי אני בוגד, אני גיס חמישי ואני מדבר, חלאס, אז תחסכו את כל המושגים האלה. אדוני היושב ראש, אני חושב שהכחשת הנכבה ורדיפתה, היא הולכת ביחד עם אנטי דמוקרטיה ועם סתימת פיות. אלה שני הדברים ביחד. אבל אני מאחל לכל אחד, אני חושב שכל אחד שרודף הנכבה, היא תרדוף אותו. ובסוף, אני מאחל לך, אתה, בעל החוק, הנכבה תרדוף אותך ותחולל לך, רדיפה פוליטית, שתתבטא בסוף בבחירות. תודה.

אני מזמין כל מי שרודף אותי, מוזמן בכל מקום ובכל שעה. רונן שובל, בבקשה.

שלום. כמה דברים קטנים. ב- 31.5, ב- 2011, היתה פה ישיבה בכנסת, בוועדת החינוך, שבה אוניברסיטת תל-אביב ביקשה, אם יש בעיה עם הסתה של ראאד סלאח ואחרים, אז צריך, המחוקק צריך לפעול בנושא והמחוקק פעל בנושא ותיקן את חוק יסודות התקציב, תיקון מס' 40, שקבע שאם מתקיימת במוסד פעילות שיש בה כדי להצביע על הקמת מדינת ישראל כיום אבל ועל שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית, זה עבירה על החוק ולכן על פניו מדובר בעבירה על החוק. מדובר בשלושה אירועים שונים, מדובר בשלושה אירועים שונים. אירוע אחד, שאכן נמצא מחוץ לאוניברסיטה, שהוא אירוע של זוכרות ככל הנראה, שזה אגב, למי ששאל, הרוב שם זה כסף זר של ממשלת בלגיה, ומדובר בעוד שני אירועים, אחד אכן של בל"ד והשני של “איקרא”, מהפרסומים שיוצאים באוניברסיטה. באירוע של “איקרא” עומד לדבר נידאל סעיד, מחבל שנשפט וריצה תשע שנים על מעורבות בטרור. האירוע הזה, אגב, לידיעת האוניברסיטה, זה בבניין דן דוד בחדר 003 תחת הכותרת – יום השנה 64 לנכבה, בסולידאריות עם האסירים.

ועד ראשי האוניברסיטאות כאן? ור"ה כאן?

זה לפי הפרסומים באוניברסיטה.

תבדוק את זה. הוא יבדוק. יבדוק ויוציא את זה לאולם מחוץ לשטח האוניברסיטה.

יש אירוע במלון בן דוד, שאגב, הוא גם בתנאי רישיון מסוימים והוא אגב מצולם, על-מנת לתעד אם תהיה שם הסתה או דבר אחר.

סליחה, יש החלטה של ועד ראשי האוניברסיטאות, שהיא חד משמעית, שהיא אומרת דבר כזה – שאין כניסה של אנשים שהורשו בסיוע לארגוני טרור, הורשו למוסדות להשכלה גבוהה. יש החלטה של ור"ה. אנחנו קיבלנו את ההחלטה הזאת, גם בעניין.

קודם כל, יכול להיות, קודם כל, ור"ה זה גוף וולונטארי, זה לא גוף שמקבל החלטות.

בסדר, אז אין בעיה.

לא, זה קודם כל. אבל לגופו של עניין.

הוא, הוא מחליט מה החוקים שהוא מקבל. תקציבים הוא מקבל.

פתאום זה גוף וולונטארי?

הסיכום שלי עם ועד ראשי האוניברסיטאות היה שהצעת חוק שאני הגשתי בנושא הזה, לא תקודם, כפוף לכך שאותן המלצות שהיו לוועד ראשי האוניברסיטאות, גם בעניין אלו שהורשעו וגם בעניין של המנון המדינה, ... בכל המוסדות להשכלה גבוהה. אוניברסיטאות. אם אתם אומרים שזה וולונטארי ומי שבא לו עושה ומי שלא בא לו, אין בעיה, תקבלו את זה בחוק.

לא ידוע לנו על אדם כזה שמגיע. מה שאנחנו אישרנו.

זה הפרסומים באוניברסיטה. לקחנו את זה מפרסומים.

אני לא יודע. אני לא ראיתי. אם יש פרסום שיש פעולה שבניגוד לסיכומים.

אם נראה לך את הפרסום הזה, אתה תחזור בך, אדוני המנכ"ל?

אנחנו נמנע.

אנחנו נביא לך את זה עכשיו.

אז בסדר, אנחנו נפעל בהתאם.

מחבל מורשע, מגיע לדבר.

סליחה, תרשה לי רק.

בסדר.

מה שאנחנו קיבלנו בקשה זה דיון והרצאה לגבי חשיבות ההצלחה של סטודנטים והשפעתה על העתיד החברתי כלכלי והתפתחותי.

ומי האורחים ומרצים שם?

ראאד פתחי, בעל דוקטורט מסקוטלנד בהלכה, תואר ראשון. זה מה שכתוב.

אז כנראה שעושים לכם פה תרגילים.

יכול להיות.

אומרים משהו אחד, ומביאים משהו אחר.

אז אני מצטער. אם יש תרגיל.

אז כנראה יש לכם, כנראה שהאנשים שכביכול אתם רוצים לסייע להם, לתת להם את האפשרות במה ולתת להם אפשרות ביטוי, גם עושים לכם תרגילים מאחורי הקלעים.

אין בעיה, כל זמן שיש פנייה שאומרת שהם רוצים לחלק מלגות, כשאנשים הם לא עוברים על החוק ואין שום דבר אחר שיכול, אנחנו לא יכולים לפעול שום דבר. אם יש מידע שמגיע אלינו עכשיו, למשל, שמופיע שם אדם שמנוע מלהיכנס לאוניברסיטה, אנחנו כמובן לא ניתן לו להיכנס לאוניברסיטה.

אם יתברר לכם שתלמידים שיקרו כדי להשיג את האישור, האם הם יישארו באוניברסיטה?

אז יכול להיות, יש ועדת אירועים שאגב בראשה עומדת סגנית הרקטור, שהיא בודקת את הדברים האלה. היא תבדוק את זה, ואם זה אכן כך, אנחנו לא נאשר את זה, זה הכל.

אבל מעבר ל-לאשר את זה, אני חושבת שראוי שהאוניברסיטה תנקוט צעדים משמעתיים אם יתברר שתלמידים שיקרו.

יכול להיות, כן.

שיקרו כדי לקבל אישור.

בוודאי. ואנחנו גם נמנע, כמובן, מאותם אנשים.

דרך אגב, חבר הכנסת וילף, זה גם מה שמתקיים היום. מה שאומרים הם שמבחינתם, איך שהוצג האירוע להנהלת האוניברסיטה, זה משהו אחר ממה שאומרים אנשים שארגנו את האירוע.

האוניברסיטה יכולה לאשר רק את מה שנותנים לה. אנחנו, אין לנו משרד בילוש.

רבותיי, אתם הרי מלמדים לכך שאנחנו צריכים להסתכל על כל התמונה ולא רק על מה שנותנים לכם במסמך. זה האקדמיה של מדינת ישראל. אז אם בצורה כזאת אפשר לבוא ולמרוח אתכם ולהגיד שמצד אחד אנחנו לא עושים כלום וחס וחלילה ואתם תחשבו שאנחנו עושים פה איזה אירוע לציון של האסון של הקמת מדינת ישראל, ואתם תאמינו שזה בדיוק ביום של הנכבה ואז בסופו של דבר ההפוך מסתבר, אז רבותיי, אתם מלמדים למשהו אחד ועושים משהו אחר בפועל. אצלכם במוסד. אבל אני מצטער, יש לנו כאן.

מנכ"ל האוניברסיטה, לידיעתך, מחר יש עוד אירוע, תחת הכותרת 64 שנים לנכבה, שמתקיים באולם בר שירה בין שש בערב לתשע בערב. גם זה פורסם ושוב, מתוך פרסומים של סטודנטים באוניברסיטה שהעבירו לנו. אני חושב שהאוניברסיטה מכירה את העניינים וקצת מפלפלת עיניים ולא לוקחת אחריות ומאפשרת בהתנהגות הזאת לסוג של פיגוע של תעמולה נגד מדינת ישראל ויש חוק ברור במדינת ישראל ולכן, שר החינוך, בשיתוף עם שר האוצר, צריך לפעול בהתאם לחוק יסודות התקציב ולשלול את התקציב היחסי מהאוניברסיטה ובאמת לשים גבול. כי אני מסכים מאוד עם ידידי, יושב ראש אגודת הסטודנטים בתל-אביב, לא כל האוניברסיטאות נמצאות תחת מציאות של אנטי ציונות חריפה. אבל יש מקרים שאנחנו נתקלים בהם פעם אחרי פעם, והגיעה השעה שדווקא, אני מצפה מאנשים שמדינת ישראל יקרה להם, שידעו לשים את הגבול הזה ולא לתת לפיגועים תעמולתיים כאלה להתרחש בין כותלי האוניברסיטה. תודה רבה.

תודה. חבר הכנסת מטלון, בבקשה.

אם נידאל סאעד יגיע היום לאוניברסיטה, האירוע יתקיים או לא יתקיים? בפרסום, נידאל סאעד הורשע, ישב תשע שנים במאסר. אם הוא יופיע היום לאירוע הזה, מה אתם תעשו?

אם יש אדם שאנחנו לא נותנים לו להיכנס, שאסור לו להיכנס לאוניברסיטה – הוא לא ייכנס. בשביל זה יש ועדה.

רבותיי, לא להפריע לחבר הכנסת. בבקשה.

אם ברור שיש הפרה שלא היה היתר שנתנו לו, אנחנו לא ניתן את האישור.

רבותיי, תעשו לי טובה, כשאתם עושים את הבדיקות של ההפרה, אפשר לעשות את זה לפני.

לפני, לא אחרי.

ולא אחרי. אפשר לעשות את האירוע למה סאלח נכנס לפני שהוא הולך להיכנס ולא אחרי שהוא כבר נמצא?

ראאד סלאח זה סיפור אחר שנעשה בשעתו והוא נעשה בהיתר ובהסכמה ובידיעה בדיוק על מה מדובר ובתנאים מאוד מגבילים.

על השם של המחבל עכשיו, אמר לך חבר הכנסת.

חברת הכנסת רגב, הנושא הזה בטיפול.

אני לא יודע מה אתם מיתממים. באמת, אני לא יודע מה הסיבה שאתם מיתממים. אתם נתתם את ההיתרים עם מגבלות כאלה ואחרות, אין לכם שום יכולת שליטה. אם יקומו שם לדקה דומייה, לא יקומו, מה ייאמר שם ומה לא ייאמר שם וכל צעד שתנקטו, אתם תנקטו בדיעבד ואני לא יודע גם מה עוצמת התגובה שלכם תהיה אבל הנזק נעשה והנזק ייעשה והטענה שלי באמת לא לח"כים הערבים פה. באמת לא לח"כים הערביים. מה, זה חידוש שהם מציינים את יום הנכבה? זה חידוש שהם משתפים פעולה עם טרור? זה חידוש שהם מטיפים בכל העולם נגד מדינת ישראל? זה חידוש שאחמד טיבי הוא יועצו של היורש של היטלר היה? זה חידוש שהוא עמד לפני כמה זמן, ביום הזיכרון לשאהידים ברמאללה, וציין את השאהידים, אלה רוצחי היהודים, ואתם, אתם, אתם היהודים, כן נותנים לגיטימציה בדיוק לדברים האלה שמובילים אתכם ואתם מגלגלים עיניים לשמיים ואתם מבחינתי גם מפרי חוק ואדוני היושב ראש, אתה עמדת מאחורי חוק הנכבה, אני מבקש ממך ודורש ממך כיושב ראש הוועדה, לפנות לשרים הנוגעים בעניין ולשקול ולהפעיל את סמכותם בחוק, כדי לנקוט צעדים נגד אוניברסיטת תל-אביב.
אני רוצה לבוא, לחזור ולומר, ואולי אחמד טיבי לא זוכר את מאורעות תרפ"ט ולא זוכר את גוש עציון ולא זוכר כמה אוטובוסים שהתפוצצו, ולא זוכר את הסירוב של הערבים, ערביי ארץ ישראל, לקבל את החלטת האו"ם ולצאת למלחמה.

אתם מציינים את זה, מה, מישהו אומר לכם לא לציין?

ואני מציין בכבוד, כן.

תציינו.

שנייה אחת, ברשותך. כנראה שהזיכרון של אחמד טיבי גם נקטע.

רגש יש רק לך? רגש, יש רק לך?

לא. רגש יש גם לך. רגש יש גם לך.

גם שכל, גם שכל.

על כל דבר שהוא אומר, אתם צריכים?

אנחנו לא מפגרים, אתה יורק עלינו ואומר יורד גשם.

הכנסת נחשבת למקום האינטליגנטי ביותר.

דנון, תודה.

בגלל אנשים.

להגן על עצמנו.

אתה אדם בינוני.

למה אתה קופץ כשאני מזכיר את המאורעות האמיתיים האלה, שפכתם דם של יהודים. אתם מטיפים לשפיכות דמים. שאתם מציינים את השאהידים, שאתה זה שמברך את השאהידים. על מה קפצת שציינתי פה עובדות? אמרתי, אין לי טענות אליך.

אני מברך את השאהידים שהזכרת, גם שנהרגו על-ידי חיילי הכיבוש. אני מרכין להם ראש. אני מרכין להם ראש.

תראו לאיזה מצב הגענו. איזה פרלמנט היה מאפשר לך לשבת בפרלמנט שבו אתה מברך שאהידים שעושים טרור. זה באמת לא, לא נשמע. רק אצלנו.

ראמד דדוע עשה טרור? גנאיים בסכנין עשה טרור?

עד היום אנחנו הוכחנו את העיוות הנוראי. תתביישו לכם.

חבר הכנסת טיבי וחברת הכנסת רגב.

בדרך-כלל מי שהורג צריך להתבייש. מי שהורג ילדים.

אין צבא יותר מוסרי מהצבא שלנו.

אתה היית יועצו של זה ששלח טרוריסטים לרצוח ילדים יהודים. אתה היית יועצו, אני אזכיר לך.

בדיוק. מסתתרים. מחבלים, מחבל מסתתר מאחוריהם, כדי לירות.

זה אחד הפרקים הנשגבים בחיי.

פרק אפל אולי. אולי בעיניך זה נשגב, כי אתה משתף פעולה עם טרוריסטים.

עכשיו הוא ימני אז זה אותו דבר.

נו, מספיק כבר.

אני פונה אליכם, אני פונה אליכם, אמרתי לכם, לי אין טענות כלפי חברי הכנסת הערבים, לי יש טענות אליכם. תשקלו מחדש את העניין הזה. ביכולתכם למנוע את הדברים האלה, בסמכותכם ובשיקול הדעת שלכם למנוע את הדברים האלה, תראו למה אתם גורמים. אם אתם חושבים שעל-ידי זה אתם גורמים לשיתוף פעולה, להבנות, אני אומר לכם שאתם רק מרחיבים את השסע, מעמיקים את השסע ומרבים שנאה במדינת ישראל ואתם האשמים העיקריים בעניין הזה.

תודה.

לא אמרת איזה אמצעים אתה מבקש שינקטו נגד האוניברסיטה. הבוקר אמרת.

תקרא את החוק, יש חוק.

התקציבים.

אמנון בארי סוליציאנו, בבקשה.

תודה. אני מנהל שותף בקרן אברהם, אנחנו ארגון שעוסק בבניה של רעיונות ופרקטיקות של איך חיים ביחד, בחברה משוסעת ואחד מהדברים שאנחנו מצדדים בהם, הוא בהחלט לאפשר למיעוט לציין את הכאב שלו, לציין את הנרטיב ההיסטורי שלו, לאפשר לרוב, לרוב, להזדהות עם המיעוט, בכאב שלו. זה, לדעתנו, פרקטיקה שהיא מחויבת המציאות בחברה משוסעת בישראל. הזכירו את זה כבר כאן, בחברות קונפליקט ופוסט-קונפליקט בעולם, הדבר הזה הוא מקובל, הוא עוזר כדי ליצור חברה סולידארית, קוהיסיבית, מלוכדת, אחת במדינת ישראל, צריך לאפשר את העניין הזה. אנחנו לא רואים פה שום סיבה לרוב היהודי בישראל להיות כל-כך מאוים מהסיפור הזה. יש כאן אפשרות לחברה הישראלית להוכיח בשלות ורגישות ויכולת הכלה, שום דבר כאן לא מאיים על החברה הישראלית.

תודה. חברת הכנסת וילף, בבקשה.

תודה רבה. ראשית, אני חייבת להגיד שאני קצת משועשעת מהתנגשות החוקים שלך, עם חוק זכויות הסטודנט שבמובן מסוים הוא אולי, אני מניחה שבוודאי לא התכוונת לכך, אבל מחייב בעצם לאפשר את זה.

לא, חבר הכנסת מילר מחוקק גם דברים טובים לפעמים.

אז זה מוכיח משהו על הצורך להיזהר בחקיקה ובכוונות ומה יוצא בפועל.

סליחה, חברת הכנסת וילף, אני גם מציע שתבדקו על מה בדיוק מדבר חוק זכויות הסטודנט ועל מה מדבר חוק הנכבה.

בדקתי את שניהם.

יש הבדל. ברגע שהמדינה קובעת שמבחינתה כל פעילות של גופים מתוקצבים או נתמכים על-ידיה, לא חוקית, בעניין של ציון יום העצמאות כיום אסון.

אבל זה לא מה שקבוע בחוק שלך. קבוע ששר האוצר רשאי, על-פי שיקול דעתו, להוריד פי שלוש מהתקציבים שהוצאו על עצם האירוע. זהו. זה החוק.
בואו, לפני שאנחנו, בכלל, בכל הדיונים האלה שהתקיימו.

זה עולה 7,500 שקל, האירוע.

נכון. בדיוק.

כמה צריך להוריד לאוניברסיטה?

הרי זו בדיחה מה שקורה. צריך גם להיזכר שכל החוקים, גם אנחנו וגם אני בסוף, תמכתי בסוף כי חשבתי שבסך-הכל הוא מאוזן, היה מקובל עלי שגופים רשמיים, מתוקצבים ונתמכים, ייקנסו, לא ייאסר עליהם, אבל ייקנסו על עריכת טקסים וקנס בגובה פי שלושה מהכסף שהגוף הנתמך או המתוקצב מוציא על האירוע, בטקסים שמציינים את יום הקמתה של המדינה כיום אבל. אז צריך לזכור על מה אנחנו מדברים כאן קודם כל בהיבט הטכני, זה הרבה יותר מינורי ממה שאפשר היה להתרשם וזה אכן קצת משעשע לראות את התנגשות החוקים.

אני חושבת שהובהר לנו כאן שהאוניברסיטה לא מקיימת את האירוע הזה. היא לא הגוף שמקיים את זה. היא לא מוציאה על כך כסף. אבל אני כן אבקש מכם לשקול דבר מאוד ברור, לדעתי זה גם יפתור הרבה מהבעיות. תבהירו לתלמידים עכשיו, לפני שהאירוע מתחיל, שאם יתברר שבתואנת שקר הם השיגו את האישורים, הם יושעו כאילו העתיקו בבחינות או בעבודות.
אני חושבת שחשוב שתבהירו את זה כבר עכשיו לתלמידים.

בשביל להשעות צריך ועדת משמעת, גברתי. מה את המאשימה, את השופטת? מי את בכלל?

היא כלום, אף אחד פה לא שווה כלום, רק אתם שווים. זה מי את, זה מי אתה, זה אתה לא מכובד.

סוף סוף את דוברת דברי טעם.

רק אתה שווה. אתה רואה? רק אתם שווים פה, מה זה?

מקבלת את התיקון. תודיעו שהם יועמדו לדין משמעתי, אם יתברר שהם בתואנת שקר ארגנו את האירועים ההם. אני חושבת שפתאום יתברר שהדברים קצת יותר פשוטים.

אני רק רוצה להגיד בהיבט היותר כללי. אני אשמח ליום שבו יהיו הפלסטינים שיציינו את האסון של כשלון המנהיגות שלהם, את התמיכה.

יש כאלה שמציינים. יש כאלה שמציינים כל יום. מה, זה עמדה לגיטימית, להיות אופוזיציה להנהגה.

באותה מידה שיש יהודים וישראלים, דיברת על להכיר בכאב, אני רוצה לראות את הערבים שיכירו באחריות בקוצר הראייה של המנהיגות, בחוסר היכולת לקבל את ההחלטות בכל הצמתים.

ברשותך, אני לא רוצה להפסיק אותך.

אבל זה מה שאתה עושה.

אבל הנכבה לא היתה יכולה להתרחש בלי המערב, הריאקציה הערבית, המשטרים הערבים, והציונות. אני מודה. שלושת הגורמים האלה, מה, אנחנו מתכחשים לעובדות ההיסטוריות?

אני רוצה לראות את היום שבו ייקחו אחריות על המצב שבו מייצרים פליטים חדשים מקונפליקט חדש, שנותנים לילד בעזה וברמאללה מעמד של פליט, כך שאתה אמרת, אחמד, שהיהודים הם עם שסבל, רק שכחת להגיד שהם גם עם שלקח אחריות. והסיבה שלנו יש מדינה זה שאנחנו ברגע המכריע, ידענו להכיר בזכותם של הערבים למדינה. ביום שאתם תכירו בזכות הלגיטימית של העם היהודי למדינתו, גם לכם תהיה מדינה. בינתיים, תמשיכו לציין את הנכבה, לא במימון ציבורי, ואנחנו נמשיך לחכות שתיקחו אחריות על מה שקרה.

תודה. יש לנו פה, ביקשה סטודנטית מתל-אביב, ענבל ליבר, בבקשה.

שלום. אני סטודנטית לתואר ראשון במדעי המדינה באוניברסיטה. אני מייצגת אותי ועוד קבוצה רחבה של סטודנטים שהתאגדנו בימים האחרונים, לאור הטקס המדובר, כדי להקים תא חדש שיהווה אלטרנטיבה ציונית הולמת.
אני רק רוצה להגיד משפט ליו"ר אגודת הסטודנטים באוניברסיטה, שדיברת על אידיאולוגיות של ימין ושמאל בתוך האוניברסיטה ואני רוצה להזמין אותך להרצאות במדעי המדינה ולראות איך אנחנו מתמודדים עם מרצים שמאלנים ועם שיח שמאלני שעולה.

הייתי סטודנט למדע המדינה.

אתם לא פותחים כאן ויכוח.

יש במדע המדינה גם מרצים שהם פוסט ציוניים.

סליחה, זה תעשו אצלכם באגודה. לא אצלי פה.

יש גם מרצים שהם מהימין. החוג מאוזן.

זה מעניין, אלכס, זה מעניין.

במקרה, היא הזמינה אותי.

אני "טחנתי" את זה במשך חמש שנים, גם באגודה וגם בארצי, אז תשחררו אותי מזה. בבקשה.

בקיצור, מה שאני מנסה להגיד זה שאנחנו, כקבוצה, לא התעסקנו בפעילות פוליטית באוניברסיטה בשלוש השנים האחרונות.

יש לכם רשימות, סליחה, של המרצים, פוסט ציוני, ציוני.

אני אביא לך, אין בעיה.

יש לכם רשימות כאלה?

אני יכולה להביא.

תודה רבה. זה כל מה שרציתי לדעת.

תעבירו למשרד האוצר. תעבירו למשרד האוצר.

יש רשימות מי שלא נמצא שם.

עם העתק לחבר הכנסת מילר, בבקשה.

אין שום בעיה.

רוב המרצים נמצאים שם, צריך רשימות של מי שלא נמצא שם. זה הבעיה.

יש איזה שהוא מרצה שאתם מאשרים לו להמשיך ללמד או שכולם עפים?

הגדרה של ציונים מהאוניברסיטאות.

אבל יש בכל-זאת מרצה שתאפשרו לו להמשיך ללמד, או שאף אחד לא יישאר?

חבר הכנסת חנין, תודה.

מה שאני מנסה להגיד זה שאנחנו לא התעסקנו- - -

לייבוביץ' היה מתקבל אצלכם, דרך אגב? לייבוביץ' היה מתקבל? עובר? אני שואל, אם הוא היה עובר את המבחן שלכם.

חבר הכנסת זחאלקה, תודה.

אנחנו לא מעמידים מבחנים למרצים. אני לא יושבת בוועדת הקבלה.

בכל מקרה, אני רק רוצה לציין שאנחנו לא התעסקנו בפעילות פוליטית באוניברסיטה בשלוש השנים האחרונות, כי אנחנו תופשים באוניברסיטת תל-אביב.

אבל יש לך רשימה שמית. איך, מה עשית?

חבר הכנסת טיבי, אתה יכול לעשות.

זה נראה לך ממצא מעניין או לא, שיש להם רשימות של מרצים, מה חושב כל אחד. מה זה הדבר הזה?

לא יכול לסכם מה כל מרצה שלי.

רשימות. רשימות! ציוני, פוסט ציוני, ימני, שמאלני. ככה מקטלגים? בקונגו ברזוויל אין דבר כזה.

יש רשימות ויש כתובות, הלאה.

מה זה הדבר הזה?

חבר הכנסת טיבי, אני לא חושב שיש מרצה אחד, היום באקדמיה, שמסתיר את דעותיו.

היא הבטיחה להעביר. תעבירי לוועדה ואתה תעביר לכולנו.

אין בעיה.

אומרים את זה, כאילו כמו דבר נורמטיבי.

אם אפשר לענות לחבר הכנסת טיבי.

לא, לא צריך לענות לו.

זה שאין רשימה, אבל אני מוכנה להביא.

בכל מקרה, מה שניסיתי להגיד זה שאנחנו תופשים את האוניברסיטה כמוסד חינוכי שהמטרה שלו היא ללמד ולפתח את הסטודנטים ולא להוות במה לשיח אידיאולוגי פוליטי מסית ופרובוקטיבי, אבל מאחר והאוניברסיטה לצערי מחליטה ללבות את הפוליטיזציה שקיימת בתוכה, אז לכל הפחות שתעשה את זה בשמירה על הערכים של מדינת ישראל ולא תאפשר קיום טקסים שמערערים על קיומה ולקרוא לזה יום הנכבה או שמות אחרים, זה סמנטיקה ואנחנו כאותה קבוצת סטודנטים פונים באמת לרגולאטור, שזה המחוקק, משרד החינוך והמל"ג, להתערב כדי שלא נצטרך להיאבק את אותו מאבק בשנה הבאה. זה הכל.

תודה. חברת הכנסת רגב, בבקשה.

תודה. קודם כל, תודה לך, כבוד היושב ראש, זימנת את הדיון החשוב הזה.

גם כשהפציצו בלבנון והרגו, אמרת שהכל שקט.

בוודאי, גם כשהפציצו בלבנון, כי לבנון מלאה אמצעי לחימה כדי להרוג אזרחים במדינת ישראל.

שקט זה דבר יחסי.

תתבייש לך. אמרתי לך, אתה לא צריך להיות פה, אתה צריך ללכת למקום אחר. אתם עסוקים כל הזמן בלהשמיץ את המדינה שלנו. לא יעזור לכם, זאת מדינת העם היהודי, כך זה יישאר, לעולם היא לא תהיה דו-לאומית ובנוסף לזה, גם אתם לא צריכים להיות חלק מהפרלמנט. אם אתם לא יודעים להעריך ולקבל את זה שזאת המדינה היהודית.

יש ועדת קבלה בכנסת?

יושב ראש הוועדה, אני מודה לך על קיום הדיון החשוב הזה. כאן דיברתם מילים מאוד יפות על כאב. חשבתי שהכאב הוא רק בצד אחד של המפה ואני מנסה לתאר איזה סוג של כאב ומה יגידו בעצרת של יום הנכבה. האם ידברו על כאב, האם ידברו על עתיד טוב יותר, האם ידברו על שלום או שידברו על נגד עתידה של מדינת ישראל, על דה-לגיטימציה של מדינת ישראל, תשמע, מכבסת המילים הזאת, היא לא מוצאת חן בעיני ואני אומרת לך חד משמעית, אוניברסיטת תל-אביב היא בת יענה. היא מאפשרת ככיסוי תאנה לפעילות שמאלנית אצלה באקדמיה.

זה נורא.

מזעזע!

זאת דעתי ואני אגיד אותה.

מירי, עדיין מותר להיות שמאל.

עדיין מותר להיות שמאל, נכון. אבל מותר להיות שמאל, מותר באקדמיה להיות שמאל, כשיש מקום גם לימין.

אחת וחמישה, עוד מותר להיות שמאל. נראה אם עד אחת וחצי תשנו את זה. אחת וחמישה, מותר עדיין להיות שמאל.

אני רוצה להגיד משהו. דב חנין, אני רוצה להמשיך ולהגיד את מה שיש לי להגיד. יום הנכבה, ציון יום הנכבה, בא לסמן רק דבר אחד – האסון והאבל להקמת מדינת ישראל. עם כל הכבוד למנכ"ל האוניברסיטה, אני לא מבינה איזה שיקול דעת הפעלת. אני לא מבינה איזה שיקול דעת הפעלת. יש כאן אמירה חד משמעית של המל"ג, לגבי מה זה הסתה. יש כאן הסבר חד משמעי מה ומי אמור לקבל את התקציב. אז למכבסת המילים הזאת אל תשחק אתנו. תגיד לי איזה שיקול הפעלת, כדי למנוע הסתה וכדי להביא את הכאב של אותם אנשים לידי ביטוי ולא את הדה-לגיטימציה נגד מדינת ישראל. זאת פעילות עוינת נגד המדינה. אתם משלמים, אתם משמשים כמטריה לנושא הזה. אני מציעה לך לחזור בך מההחלטה הזאת, זה לא בושה. זה לא בושה. עדיף לפני מאשר אחרי. לחזור בך. הם רוצים לעשות הפגנה, לא רחוקה עזה וגם חלק מאיו"ש, שילכו לשם שיעשו הפגנה.
כל עוד אתה ממומן על-ידי האנשים, אזרחים כמונו, אתה לא תיתן במה לסוג כזה של אירוע ואני מבקשת ממך, כב' היושב ראש, גם לאור החשיבות של הדיון הזה, לאור ריבוי משתתפים בדיון הזה ולאור האמירות המאוד חשובות שלך, שר החינוך צריך לבוא יחד עם שר האוצר וחד משמעית לקצץ את התקציב שהאוניברסיטה תצליח בכוחות עצמה.

ברור לך שמדובר ב- 1,000 שקל?

אם היא החליטה, אם היא החליטה, זה לא רק ב- 1,000 שקל, צריך בכלל לדון על מה קורה תחת המטריה הזאת שנקראת אוניברסיטת תל-אביב.

אולי יסגרו אותה. יסגרו אותה. מה פתאום אוניברסיטה? מה פתאום? גם אוניברסיטת בן- גוריון, גם אותה לסגור.

ברגע שאחמד טיבי וחנין, דב חנין, בעד האוניברסיטה, אני מבינה שאני כבר בבעיה.

או-אה, או-אה.

אתם הדוברים שלהם, אז אני מבינה באמת, אתם רע מאוד שאלה הדוברים שלכם, דרך אגב. כדאי שתאזנו את הדוברים.
אני אומרת רק דבר אחד נוסף, אני אומרת דבר אחד נוסף. אתם מדברים על הסתה, כשמדברים, אני רוצה לסיים את דבריי. כשמדברים על הסתה, כב' היושב-ראש, אני כצנזורית צבאית ראשית, יש לי כמה ספרים לילדים.

אבל אין צנזורה על האזרחות עדיין.

רגע, שמלמדים בעזה. אני מוכנה להביא את הספרים, כדי שנראה מה הילדים הקטנים החמודים התמימים, מקבלים בלילה לפני השינה. איזה שיר.

תכניסי את הילדים לבית הסוהר, מירי.

תפציצו את עזה. תפציצו את עזה עוד פעם.

אנחנו מקריאים שירים אנושיים והם מדברים מגיל אפס שנאה, שנאה, שנאה לעם היהודי. בושה וחרפה שאתם מנסים ליצור כאן את השלום, את הגישור, את האהבה וההבנה. מעולם, מעולם לא הקראתי סיפור, מעולם אין סיפור, תראה לי סיפור שמראה את הערבים כמו שאתם מראים את היהודים. ואני פעם אחת ולתמיד אביא את הספרים האלה לוועדת החינוך ועל זה נעשה דיון ואז נראה אתכם מול העובדות מה אתם אומרים. אז צביעות זה יפה, אבל הגיע הזמן לחשוף את האמת.

בינתיים את שומרת את זה בכספת?

מי שצריך לשלם את המחיר זו אוניברסיטת תל-אביב, שתשלם את המחיר.

תודה. חבר הכנסת חנין, בבקשה.

תודה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה להזהיר אתכם מראש. אני רוצה להזהיר אתכם מראש.

אני לא נגעתי ברשימה, קח תסתכל, זה מה שרשום לי. רבותיי, אתם רושמים, אתם פונים. רושמים אתכם מתי שאתם פונים.

אגב, כולכם הגעתם אחרינו. לא רק דנון.

עצם הגעתך לכאן זה לא אומר שאתה רוצה לדבר. ברגע שאתה מבקש, רושמים אותך. בבקשה.

מבחינה היסטורית, כולכם הגעתם אחרינו.

תמשיך לשקר אולי תאמין לזה בסוף.

מתי הגעת? מה אתה מדבר? מתי הגעת?

משקר, משקר.

מתי הגעת?

אתה יודע מתי אני הגעתי?

מתי הגעת? מתי הגעת? מתי הגעת? אני לא הגעתי לפה אף פעם. נולדתי פה.

אחמד, מחקרים גנטיים מראים שגם אתם וגם אנחנו היינו פה באותו זמן. זהו, בואו נכיר בזה ודי.

אבל בינתיים אתם לא הכרתם.

אבל תתייחס אלינו כאל אורחים נסבלים ועוד מהגרים.

נסבלים אתה אמרת. אורחים אני מסכים אתך. נסבלים, אף אחד לא מסכים אתך פה.

לפי הצעת מנהלת הוועדה, אנחנו נשים פה הדפסת כרטיסים, כל מי שמגיע באיזה שעה וכך אנחנו נראה מי היה ראשון. אני מוכן לקבל רעיונות, רבותיי.

בחשבונאות, אגב, יש כלל. מי שהגיע אחרון, עוזב ראשון.

אין בעיה.

לא תמיד. יש כל מיני שיטות.

Last in – first out.

לא, יש גם First in – first out.

אני דוגל בגישה שלי.

אין בעיה. הזמן יראה מי בחוץ ומי בפנים. כן-?

תודה, אדוני היושב ראש. אני רוצה להזהיר אתכם מראש שכל מה שאני מתכוון להגיד זו רק דעתי ולא דעתו של מישהו אחר שמשתתף בדיון. אדוני היושב ראש, גם אין לי שום רצון להשתתף פה בתחרות צעקות. אז אני מבקש שדבריי יישמעו בצורה מכובדת ורצינית. מי שלא מסכים, ייקח את רשות הדיבור ויגיב על דבריי כפי שהוא רוצה.

אני, אדוני היושב ראש, חייב לומר לך שאני מאוד מודאג מהדיון הזה. אני מודאג מהדיון הזה, כי האווירה פה היא כבר חרגה בהרבה מדיון באירוע של סטודנטים. אירוע של סטודנטים, יש פה התקפות על אוניברסיטת תל-אביב, אולי בכלל נסגור את האוניברסיטה הזאת, ואולי לא רק את אוניברסיטת תל-אביב, אולי בכלל הבעיה שלנו היא בכלל עם האוניברסיטאות בישראל. ואני מודאג מהקריאות לטהר מרצים, שמאלנים או לא שמאלנים או ביקורתיים או לא ביקורתיים. ומה שהדיון הזה מלמד יותר מכל דבר אחר, אדוני היושב-ראש, הוא שהמרחב הדמוקרטי בחברה הישראלית נמצא תחת מתקפה מאוד כבדה ומה שהתחיל בדיבור או בוויכוח על אירוע של סטודנטים, מתגלגל לעצם קיומן של האוניברסיטאות ולעצם קיומם של תקציבים ציבוריים לאוניברסיטאות ועצם זכותם של מרצים להשתמש בחופש האקדמי שלהם. הדבר הזה הוא מאוד מדאיג. אני אומר לכם את זה, מעבר לוויכוחים שקיימים פה בוועדה. אם אנחנו לא נגן על הדמוקרטיה, לא תישאר דמוקרטיה להגן עלינו ואני אומר את זה גם לנציגי ארגון הסטודנטים או התאחדות הסטודנטים או אגודת הסטודנטים בתל-אביב שיש להם ויכוח עם האירוע הזה ואגב, על כל אירוע מותר להתווכח, אין שום אירוע שהוא מעל לוויכוח. כמו שיש זכות לעשות אירועים, יש גם זכות לחלוק על האירועים האלה, זה בסדר גמור. אבל אנחנו צריכים להבין על מה באמת הוויכוח פה, על מה באמת העימות פה והעימות פה הוא הרבה יותר גדול.
כי תראו, ניסיונות להגביל את חופש הביטוי הפוליטי תמיד מתחילים בנושאים שיש עליהם מחלוקת. אמר את זה בזמנו השופט ברק, מבחנו של חופש הביטוי לעולם לא במצבים שבהם נשמעים דברים שכולם מסכימים עליהם. מבחנו של חופש הביטוי הוא בדיוק ברגעים האלה, שבהם נאמרים דברים מקוממים, מרגיזים, הרוב לגמרי לא מסכים, הרוב כועס וזה הזמן להגן על חופש הביטוי. זה הרגע להגן על חופש הביטוי ואם את זה אנחנו לא מבינים, אז כנראה שלא הבנו שום דבר.

חופש הביטוי הפוליטי הוא הלב של חופש הביטוי וחופש הביטוי הוא הלב של הדמוקרטיה ולכן, בלי חופש ביטוי פוליטי ואנחנו עוסקים פה בסוגיה פוליטית ובביטוי פוליטי, בלי חופש ביטוי פוליטי, אין לנו דמוקרטיה בחברה הישראלית.

אדוני היושב ראש, גם אני כמו כמה מחבריי, מברך אותך על החוק שאתה היית היוזם הראשון שלו ואני הצטרפתי אליו ואנחנו העברנו את החוק הזה ביחד פה בוועדה.

אתה מדבר על חוק הנכבה.

לא, חוק זכויות הסטודנט, שאומר בצורה מפורשת שלסטודנט יש זכות להתארגן ולהפגין בכל תחום ונושא, בכל תחום ונושא, זה סעיף 6 בחוק. החוק גם יותר מזה, מטיל איסור מפורש על האוניברסיטה, למנוע, אסור לאוניברסיטה למנוע מהסטודנט לממש את הזכות הזאת. זה סעיף 7 בחוק.

קראת את החוק?

הוא קרא את החוק, הוא אחד היוזמים שלו. ולכן, אנחנו צריכים את החוק הזה לממש, אדוני היושב ראש, גם במצבים שבהם הביטוי של הסטודנטים לא נוח לך או במצבים שהביטוי של הסטודנטים לא נוח לי. זה לא השאלה בכלל.

יש פה איזה עניין של הסתה, זה שני דברים שונים.

לא, זה ביטוי בכל נושא ותחום.

לגופם של הדברים, אדוני היושב ראש, האירוע שמתוכנן, יש פה ויכוח ערכי בין אנשי השמאל ואנשי הימין ואנשי הימין בכלל, בחברה הישראלית, רואים את הסכסוך הישראלי פלסטיני כמשחק סכום אפס. מה שהפלסטינים ישיגו לעצמם, זה חייב להיות על חשבון ובמקום הזכויות של ישראל ובמקום הזכויות של הישראלים. זו העמדה של הימין.

וגם של הערבים.

לא. הנה, יש פה לידי חברי כנסת ערבים שחושבים אחרת ואומרים שאפשר אחרת.

אפשר אחרת.

והגישה של השמאל, הגישה של השמאל אומרת.

אתה מוותר על זכות השיבה?

חבר הכנסת לוין.

שאלתי אם אתה מוותר על זכות השיבה.

עכשיו זכות הדיבור שלי, אחר-כך תדבר.

אולי יש כאן סקופ ענק שמוותרים על זכות השיבה.

אבל יריב, אתה תיתן לי לסיים? אני מודה לך. אנחנו אומרים שאפשר אחרת ואין פה משחק סכום אפס ויכולים ישראלים ופלסטינים לחיות ביחד ויכולה פלסטין להתקיים בצידה של ישראל והכרה בכאב של הפלסטינים הוא לא אומר שלילת הזכות של הישראלים, כמו דרך אגב, שהכרה בשואה של היהודים, זה לא שלילה של זכות של הפלסטינים.

זה באמת דומה.

אבל מי שהשווה פה את השואה ואני באמת רוצה להתחבר לדבריו של חבר הכנסת לוין, מי שהשווה פה את השואה לדברים אחרים, זה דווקא אתה, אדוני היושב-ראש, ואני חושב שהדברים האלה.

אני אמרתי שהיום, היום עומדים דקה דומייה לעניין של נכבה, מחר יעמדו דקה דומייה לזכרם של החיילים הנאצים.

אבל זה בדיוק, זה בדיוק שימוש ציני ופסול בזכר השואה ואני קורא לך, אדוני היושב ראש, לחזור בך.

זה שימוש ציני בחופש הביטוי, דב. או ביטוי ציני לחופש הביטוי, גם זה, אתה יכול לקחת את זה למקום הזה.

בהחלט, שימוש ציני בחופש הביטוי, אני מוכן לקבל. זה חופש הביטוי של חבר הכנסת מילר והוא משתמש בו בצורה צינית. אני מציע לך, אדוני היושב ראש, כיושב ראש ועדת החינוך של הכנסת, לחזור בך מהביטויים האלה.

טוב.

אין, לא היה ואני מקווה שגם לא יהיה, בישראל, מישהו שיציין או ירצה לציין לחיוב או לזיכרון את הנאצים, ממש לא קיים, לא קיים, לא התקיים בעבר ולא יתקיים בעתיד.
לעומת זאת, כאבם של הפלסטינים, אתם יודעים מה? תסתכלו על מה שכותב דן מרגלית, עיתונאי ימני מובהק, בעיתון ישראל היום, שזה עיתון הבית של ראש הממשלה. ימני. תראו את מה שכותבת במבי שלג, תקראו את מה שכותב ירון לונדון. לגבינו הוא לא מספיק ימני. אומרים לך, יריב, יריב, יריב, אומרים לך- - -

לפחות בזה הקדמת אותי, שלא כמו בעניין ההיסטורי, שהמצב הפוך.

גם אז אני הקדמתי אותך.

יריב, אומר לך, אומרים לך האנשים האלה, שהם עיתונאים שממש המרחק בינם לבין עמדותיי הפוליטיות רב מאוד, אומרים שלא ייגרע שום דבר ממדינת ישראל, לא מכבודם של הישראלים, אם הם ילמדו להכיר בכאבם של הפלסטינים ולפלסטינים יש כאב. זה לא משנה כמה אתם תעצמו את העיניים, לא משנה כמה תעצמו את העיניים, לא משנה כמה תאטמו את האוזניים, לפלסטינים יש כאב. ואם אנחנו רוצים, ואני רוצה שהפלסטינים ייראו את המדינה הזאת גם כמדינה שלהם, גם כמקום שלהם, גם כבית שלהם, זה אינטרס שלי, שלהם, ושלך, חבר הכנסת לוין, לצורך העניין, אז כן, צריך לתת גם במדינה הזאת מקום לכאב הזה. ולכן, אני רוצה לסכם ולומר, אדוני היושב ראש, אני חושב שהאירוע, כפי שהוא תוכנן באוניברסיטה, לא, בשום פנים ואופן, תוכנן, אף אחד לא רצה ולא יזם שום אירוע של אבל על הקמתה של מדינת ישראל, ממש לא נכון. ממש לא נכון, חבר הכנסת לוין, לא, ממש לא נכון. ממש לא נכון. הכאב הוא על מה שקרה לעם הפלסטיני ב- 1948 ולעם הפלסטיני קרה דבר קשה ביותר ב- 1948, קרה דבר קשה ביותר ב- 1948.

קמה מדינת ישראל.

לא, לא שקמה מדינת ישראל, אלא ש- 500 כפרים נעלמו מפה. נעלמו, גורשו, נזרקו. כן, כן, כן.

טוהרו.

טוהרו.

הערה אחרונה. הערה אחרונה, אדוני היושב ראש. אני חושב שעמדתה של האוניברסיטה לגבי אישור האירוע היא נכונה, אני מבקר את האוניברסיטה על הדרישה למימון המאבטחים. אני חושב שהדרישה למימון המאבטחים היא לא נכונה, היא מנוגדת לפסיקה של בית-המשפט. אגב, זו פסיקה, בעניין של אוניברסיטה, פסק-דין דויטשר נ' אוניברסיטת בן-גוריון, אם אני זוכר נכון, שקובע שהזכות לקיים את ההפגנה כוללת את כל זכויות המעטפת של ההפגנה, כולל הסדר הציבורי וכדומה.

אני מסכים אתך. אל תהיו צבועים. אם זאת עמדתכם, אז תהיו כנים אתה. אל תעשו כאילו.

אנחנו לא צבועים.

אם החלטתם שאוניברסיטת תל-אביב צריכה לאפשר את השערורייה הזאת ולממן אותה ולתת לה במה, אז תאפשרו אותה.

אם חברי הכנסת חושבים אחרת, הם יכולים לחוקק חוק אחר.

אל תגידו להם כן, אבל תשלמו.

אנחנו לא אמרנו להם תשלמו, אנחנו פעלנו לפי חוק יסודות התקציב ואם חברי הכנסת חושבים שצריך לשנות את החוק, אז שישנו את החוק.

אנחנו גם חושבים שצריך לשנות את החוק, אגב. ונפעל בעניין.

יהיה תוספת. אל תדאג.

תודה רבה.

כן. חבר הכנסת דנון, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב ראש. קודם כל, אני רוצה לומר מילה לחברי הכנסת הערבים שיושבים פה בחדר. אני מנסה לנתח את 1948, איך המנהיגים הערבים קראו לציבור הפלסטיני ואמרו לו – תלכו, אנחנו חוזרים עוד שבועיים, וכובשים את כל ישראל. אני מסתכל עליכם פה ואני אומר – אני מבין מאיפה זה בא. ההתנשאות הזאת, הזלזול הזה, שאתם מסתכלים ואתם אומרים יש פה חבורת מטומטמים שאפשר לעבוד עליה ולצחוק עליה, זה בדיוק ההתנהגות של מנהיגי 48, שבאו ואמרו לציבור הפלסטיני – תצאו באופן זמני, תחזרו, ניקח את הכל. ואנחנו אומרים לכם היום – סליחה, אז לא היינו מטומטמים, ב- 1948, וגם היום אנחנו לא מטומטמים ומה שקורה פה זה לא קשור בכלל לחופש ביטוי, זה הסתה. בוא נקרא לילד בשמו. של הר ברכה, החליטו לסגור. שבהר ברכה החליטו לסגור את התקצוב הממשלתי לישיבה הגבוהה שם, אמרו שמדובר בהסתה לא על חופש ביטוי. אז כל פעם שרוצים לדבר על חופש ביטוי, חופש ביטוי. כשזה מקום אחר, זה הסתה. כשמגיע היום בערב מחבל שישב בכלא והורשע ומגיע נציג של האחים המוסלמים ואתם אולי במגדל השן – אישרנו, לא אישרנו, תהיה ועדה, אחרי ועדה. שהם יגיעו היום בערב, אני לא יודע אם אתה תהיה במשרד שלך, לא יודע אם מישהו יבדוק את העניין הזה, זה הסתה. זה בפירוש הסתה. ואנחנו באים ואומרים היום – אנחנו לא מוכנים שמוסד מכובד עם זכויות במדינת ישראל, ייתן יד לפעילות של הסתה.

שיושב בשייח' מונס, לא סתם.

ואני שואל את עצמי מה היה קורה, תמיד אני אומר את זה, לאותם חברי כנסת ערביים, בואו נהפוך את היוצרות, והיום היה פה אירוע של כהנא חי, לחגוג את הרצח שביצע ברוך גולדשטיין במערת המכפלה.

תתבייש לך. תתבייש לך בהשוואה.

סליחה, אל תפריע לי.

תתבייש לך בהשוואה.

אם היה מגיע לארגון סטודנטים, מה היו היוצרות אז. אז איפה הדוברים של קרן אברהם וקרן יצחק וכל אחד מאיתנו, איפה היה באותו רגע נתון, מה הוא היה אומר.

אין מקום להשוואה.

יש מקום להשוואה, סליחה. שהמחבל שהורשע, שלח אנשים להתפוצץ זה לא יותר גרוע או פחות טוב ממה שעשה ברוך גולדשטיין. רצח הוא רצח ואני לא מצדיק פה, אני רק אומר הצביעות הזאת, שלוקחים את המילה חופש ביטוי.

איפה אתה המצאת הסיפור הזה של איזה שהוא מישהו, מאיפה הבאת את זה?

לא יודע, אתה אולי ממארגני האירוע.

אני לא ממארגני האירוע, אבל אני מנסה לבדוק את הטענה שלך ואין לה שום בסיס.

יש שלושה אירועים היום, חבר הכנסת חנין.

מחר. מחר.

אז תחליט, אתה מדבר על אירועים אחרים, תעשה דיון אחר. יש לך פה את יושב ראש ועדת החינוך.

אנחנו עושים דיון כאן על אותם אירועים שיש באוניברסיטת תל-אביב, על ציון יום הנכבה. זה היום ומחר.

ואני פה, אדוני היושב ראש, אפשר לבוא לשר האוצר ולקרוא לו להפעיל את הסמכות שלו בחוק. אפשר להתווכח מה, כמה עלה האירוע הזה, מישהו יכול לבדוק את זה בכלל? אני לא יודע. מישהו יצהיר כמה כסף הוא הוציא על זה, באינטרנט? בדברים אחרים?

העניין זה לא כסף, חבר הכנסת דנון. העניין הזה הוא עניין עקרוני.

הציפייה שלי מאוניברסיטת תל אביב היא לא כמו אותם חברי כנסת שמטיפים לנו מוסר, הם לא עשו צבא, הם לא עשו שירות לאומי, לא עשו שירות אזרחי, הם פוגעים במדינה, מדברים על חופש ביטוי. מעניין אם בפרלמנט ערבי במדינה ערבית היו נותנים לחבר כנסת יהודי לדבר כמו שאתם מדברים פה.

שם זה דיקטטורות ופה דמוקרטיה. אתם דוגלים בדיקטטורות שמה, של סעודיה וקטאר, חברים שלכם. אתם דוגלים בהם.

במרוקו אתה, אתה כיהודי כאן, לא תגיד יהודים. יהודי מרוקאי במרוקו, מצבו טוב יותר ממרוקאי בישראל.

נסעתם להתחבק בלוב עם מועמר קדאפי, וחיבקתם אותו. לגיטימי. אני אומר, יש זכויות לכל אזרח להיות בכנסת. אבל אין זכויות לכל אזרח לבוא ולהסית ומה שאתם רואים פה, חבריי המלומדים, אל תעתיקו את זה לאוניברסיטה. הבעיה של הגיס החמישי הזה, של הרעה החולה הזאת, אתם מעתיקים אותה לאוניברסיטה ולכן אני בא ואומר, אדוני היושב ראש, שצריך לקרוא לשר האוצר להפעיל את הסמכות בחוק, ומעבר לכך, נאמרו פה דברים קשים, לגבי הכן וולונטארי, לא וולונטארי, כן מתייחסים להחלטות שהתקבלו לגבי הופעות של מחבלים בקמפוסים.

מה עוד פעם נכנסו המחבלים הזה?

אם יש צורך.

אתה סתם זורק דברים שאני לא יודע מאיפה אתה מביא אותם.

אתה לא היית פה, חבר הכנסת חנין, אבל נאמר פה שההמלצה היא לא מחייבת.

איזה המלצה?

אם יש צורך בחקיקה ונחדש אותה, שמחבלים שהורשעו בפעילות טרור, לא ייכנסו.

אתה מתכוון לסער מהאח הגדול?

יש החלטה כזאת.

נאמר פה שהיא לא מחייבת, אדוני היושב ראש.

בסדר, אנחנו נבדוק, אם זה לא מיושם אז אנחנו נעלה את החוק להצבעה.

בפירוש כן.

קיים כבר החוק, יכול לעלות כל שבוע להצבעה.

לא, אני מציע לך, אדוני היושב ראש.

אנחנו נבדוק את זה, אם מגיע בן-אדם כזה, אנחנו לא ניתן לו להיכנס.

בסדר, אין בעיה.

תודה רבה.

טוב, תודה. חבר הכנסת זחאלקה, ואחריו חבר הכנסת לוין.

כבוד היושב ראש. אני מאוד מודה לך על הדיון הזה. אני חושב שהדיון הזה מאוד עוזר לנו, כי שימו לב מה קורה. עניין הנכבה שכאילו נשכח הוא עכשיו במוקד הדיון ואתה עושה לנו שירות מצוין ומעולה, ואנחנו רוצים שהנכבה לא תישכח. הכי גרוע – שלא ידברו על זה. אני לא מסכים למה שאתה אומר, אבל לפחות אתה מדבר ובואו נתווכח. ויש כאן עניין פוליטי מהותי, האם הבעיה התחילה ב- 1967 או ב- 1948. בוא נעשה את הדיון על 48. אני אגיד מה שיש לי, אתה תגיד מה שיש לך, אבל הדיון צריך להתנהל במקום הנכון.
מה שניסו במשך עשורים להחביא, להשתיק, להדחיק, עכשיו צץ ועולה וטוב שהוא עולה. אפילו בספרות העברית זה עלה, איך אומרים? שתי שורות של אבות ישורון, מול היערות של א.ב. יהושע, כמה שיר אחד או שניים של חיים גורי, איך אומרים? וגם קצת של ס. יזהר, חירבת חיזעה, אבל הדיון הזה, אפילו הספרות העברית לא מצליחה להתמודד אתו כי פה יש עניין מאוד מאוד מאוד קשה ואני חושב שמה שאתם אומרים יעודד אנשים ישרי דרך, שרוצים לחשוב, לפתוח את העניין הזה, לחשוב עליו מחדש, ויכול להיות שאנשים יעברו אפילו אם תרצו לשמאל, בעקבות, איך אומרים? ההתעמתות עם האמת.
יש לי מספר הערות על העניין. אחד, אני חושב, לא אני חושב, באוניברסיטאות מקובל בעולם, שחופש פוליטי וחופש מחשבתי במסגרת האוניברסיטה, צריך להיות יותר רחב מאשר בחוץ. לא יותר צר. לפי הדיון כאן, פרופ' מגנס, היה נזרק, הנשיא הראשון של האוניברסיטה העברית, לא היה לו מקום. היו באים אנשים בורים ועמי ארצות, שלא מבינים שום דבר, אומרים – אין לו מקום, כי הוא לא רוצה מדינה יהודית, הוא רוצה מדינה דו-לאומית. ואת מרטין בובר הוא היה זורק מהקומה החמישית בכנסת. ואפילו גרשום שלום המוקדם, אתה לא היית מקבל, שלא לדבר על ... שהיית מוציא להורג. קצת, איך אומרים? ביראת כבוד. אני לא רק בעניין הזה, גם כשדיברו על נושאים, על בעלי חיים ודיברו על האוניברסיטאות, ישבו כמה פרופסורים. ישב פרופ' רחמינוב, ובאו כמה חברי כנסת שלא קראו שום דבר בחיים שלהם, ואומרים לו – אנחנו רוצים לפקח עליך. על רחמינוב הם רוצים לפקח. בעניין נושאים של, כאילו לח"כים הם יותר חכמים מהפרופסורים.
אני חושב שצריך להתייחס ביראת כבוד כלפי האוניברסיטה. אני לא אומר שאי-אפשר לבקר, צריך לבקר ואני מבקר את האוניברסיטה. אני חושב שהאוניברסיטה צריכה לתת במה לדיון הזה, אפילו צריכה ליזום דיון פתוח בנושאים כאלה, לא לפחד, יש כאן מעשים של הפחדה כלפי האוניברסיטה. האוניברסיטה צריכה לבנות חומת ברזל סביבה ולא לתת לברבריזם להיכנס לתוכה. ואם ייתנו לכל מיני אנשים, שהם, איך אומרים? בוגרי האינקוויזיציה, פוליטיקאים עלובים, קטנים, שחושבים על הכותרת בעיתון, לקבוע מה סדר היום האקדמי, זה, איך אומרים? אני אומר לכם, זה סופה של האקדמיה. לא תהיה אקדמיה.
אני מבקר את האוניברסיטה בחריפות על כך שהם זרקו את הסטודנטים לעשות את ההפגנה בחוץ, היו צריכים לתת להם את זה בפנים, היו צריכים לממן את השמירה עליהם. אני מכיר את הסיפורים האלה, אלו דברים שלא צריכים להתקיים במסגרת האוניברסיטה. גם העניין הזה, של איך אומרים? פלוני ייכנס או לא ייכנס, והנציג האוניברסיטה אומרים לכם לחשוב על זה. למה? אם מותר לו לדבר בחוץ, מותר לו לדבר בפנים. שלא תהיה האוניברסיטה תחת מסע של הפחדה, יעשו פילטרציה, מי ייכנס ומי לא ייכנס. יותר אנשים צריכים להיכנס. הרי אנחנו יודעים שבתוך האוניברסיטה ישבו אנשים שקראו להמרדה. פרופ' לייבוביץ' אמר שאחרים צריכים למרוד. לפי מה שאמרו חלק מהסטודנטים, לצערי הרב, אני מרחם עליהם, פרופ' לייבוביץ' היה נזרק מהאוניברסיטה. ... שלא לדבר על אחרים.

תודה.

אני חושב שהעלאת המקום הנכון ביותר, המתאים ביותר בארץ, להעלות את זכר הנכבה הפלסטינית, זה בשייח' מוניס, איפה שהאוניברסיטה העברית וצריך לערוך דיון במשנתו של וולטר בנימין, שאומרת שכל תעודה על תרבות, מסתירה מאחוריה תעודה על ברבריות. אוניברסיטת תל-אביב היא תעודה של תרבות, אבל הברבריזם של הריסת שייח' מוניס, מנסים להסתיר. ואפילו באוניברסיטה הרסו את שארית המבנים שהיו שם במעשה ברברי, המשיכו את המעשה של 1948.

תודה. כן, חבר הכנסת יריב לוין.

אני מוכרח לומר שמצאתי את עצמי מסכים עם הרבה מאוד מהדברים שאמרת, תתפלא. ואני אומר גם למה. קודם כל, רבותיי, אני חושב שצריך להיזהר מדבר אחד, אני חושב שמערכת ההשכלה הגבוהה היא חיונית והחופש האקדמי הוא דבר שצריך לשמור עליו מכל משמר ואסור לערבב בין שני הדברים האלה ויש לנו לא מעט ביקורת על כך שלפעמים החופש האקדמי והפתיחות לא נשמרים, דווקא מתוך האקדמיה כלפי דעות אחרות שאולי לא שולטות שם, אבל זה דבר שצריך לטפל בו בדרך מאוד זהירה במישור אחר וטוב היה לו האקדמיה היתה עושה את זה מיוזמתה, זה בטח בעיני לא חלק מהדיון הזה.
האירוע הזה איננו אירוע שיש לו בכלל נגיעה לחופש אקדמי, זו לא השאלה של היכולת לחקור, זאת לא שאלה של היכולת להביע דעה וכן הלאה. זו שאלה פשוטה, והיא האם מוסד במדינת ישראל, או בכל מקום אחר, יכול לתת במה ולתת אישור לקיום אירוע שכל תכליתו חתירה כנגד עצם קיומה של המדינה שבה הוא פועל ואני אומר יותר גרוע מזה, כי במקרה של אוניברסיטת תל-אביב, התכלית של האירוע היא לא רק לחתור כנגד קיום המדינה, אלא קודם כל ואולי לפני הכל, כנגד עצם קיום המוסד עצמו. ולכן אמרתי שאני מסכים עם מה שאמר חבר הכנסת זחאלקה. כי הוא אמר לכם את האמת בפנים. אתם צבועים. כי אתם יושבים על האדמות האלה ואתם מאפשרים לקיים את הכינוס הזה במקביל ועכשיו הכל טוב. אתם, כמה אתם נקיים. אתם בסדר, אתם כל-כך ליבראליים. פתוחים. שומרים על זכויות האדם. בסך-הכל, לקחתם להם את כל האדמות ועכשיו אתם נותנים להם לעשות כינוס זיכרון. נכון, חבר הכנסת זחאלקה. הגדרתי את זה בסדר, נכון?

עד עכשיו.

ואם, ואם זה המצב בראייה שלכם, אני מודיע לכם, הוא צודק. אבל אם זה לא המצב ונותרה עוד איזה טיפת ציונות באנשים שמנהלים את אחד המוסדות האקדמיים הכי חשובים במדינת ישראל, אז תהיו ישרים. אל תמרקו את המצפון עם איזה כנס כזה. אלא תבואו ותאמרו – כן, יש לנו כאן זכויות, כן, האירוע הזה, כשמו כן הוא, בא לציין אסון והאסון הוא לא שנהרגו כמה פלסטינים ולא שעזבו כמה כפרים וזה מהטעם הפשוט שבכלל לא היה עם פלסטיני באותה תקופה וכולם יודעים את זה. האסון הוא שקמה מדינת ישראל. והאסון הוא שקמה אוניברסיטת תל-אביב. והניצחון יהיה, כשתימחק מדינת ישראל ותיהרס אוניברסיטת תל-אביב. זו המציאות ותקשיבו למה שאומרים ותקשיבו גם למה שחס וחלילה יאמרו שם, אם זה יתקיים.
ולכן, אני חושב, אדוני היושב ראש, שצריך, הגיע הזמן לשים גבול. הגיע הזמן לשים גבול ברור. לא באוניברסיטת אוקספורד ולא בייל ולא בהרווארד ולא בפרינסטון, לא היו מאפשרים לקיים כנס שתכליתו מחיקת האוניברסיטה מהמפה. לא היו מאפשרים. איש לא היה מאפשר לקיים כנס שתכליתו חתירה תחת עצם זכותה של ארצות-הברית או של אנגליה בהתאמה להתקיים. אף אחד לא היה מאפשר את זה.

אתה ממציא דברים עכשיו. אתה ממציא דברים.

ולכן, ולכן, אני ראיתי איך שניכם ברחתם מהמליאה רק לפני שבוע, כשהעליתי את סוגיית זכויות האדם של אותם פלסטינים, ברשות הפלסטינית כי הם מוכרים קרקע ליהודי. ברחתם מהאולם.

ראש ממשלה הרגתם על דעה, יהודי.

תודה.

ולכן, אדוני היושב ראש, במשפט אחד אחרון. אני חושב שהדבר הזה הוא בלתי נסבל ואני קורא לאוניברסיטת תל-אביב להיות כנים, ישרים והגונים ותבואו ותגידו אחת ולתמיד – או שאתם מרגישים שאין לנו זכות להתקיים כאן ושאתם יושבים במקום לא לכם, ואז תעשו את מה שמתחייב מזה. או שאתם חושבים שיש זכות לקיים כאן מדינה ויש לנו זכות לשבת במקום שבה אוניברסיטת תל-אביב נמצאת ואז אל תאפשרו את האירוע הזה, בטח אל תעשו כל מיני כזה חצי כאילו שאת האירוע נותנים, אבל שאחרים ישלמו את האבטחה. אני אומר לכם – המצפון שלכם, לא הצלחתם למרק אותו, גם אם ניסיתם.

תודה. בבקשה.

קודם כל, נורא חורה לי שדווקא ועדת החינוך הולכת ומציגה נושא כזה שהוא בכלל אנטי חינוכי ואנטי דמוקרטי, איך תיראה הכנסת בעיני הסטודנטים והתלמידים ושאר האוכלוסייה, כאשר ראש הוועדה והאורחים של הוועדה, מעלים בכלל סוג של ויכוח לא רק אנטי דמוקרטי, שבאמת אי-אפשר לקבל אותו, שדבר כזה רק יכול לבות שנאה ורק יכול לעשות קיטוב יותר וללבות את האלימות בכל מדינת ישראל, שלצערי הרב בזמן האחרון היא "מתברכת" בגל האלימות שמי שגורם תמיד לאלימות זה הדעות הקיצוניות והן הימניות יותר.
דבר מאוד גם כן מפליא אותי, כאשר ראש הוועדה אומר – בכלל, ההחלטה של האוניברסיטה, מה, מי החליט החלטה נוראה כזו, או החלטה הזויה כזו, שביקורת כזו, אני פשוט לא מבין שלפעמים, אתה חושב שלהגיע לכל מעמד מסוים, אתה צריך השכלה. אתה לומד המון שנים בשביל להיות רופא, בשביל להיות משפטן, בשביל להיות אחות, בשביל להיות אפילו עובד סוציאלי, אבל בשביל להיות חבר כנסת, אתה לא צריך ללמוד. אתה לא צריך אקדמיה. אם אתה תהיה יותר עם כתפיים ועם מרפקים ולהתפקד במפלגה הנכונה בזמן הנכון, אז אתה גם יכול לבוא ולבקר אנשים שתרמו את כל החיים שלהם גם למדע, גם לדמוקרטיה, גם לפילוסופיה. אז זה מאוד מצער והייתי מציע לראש הוועדה, שאולי לבוא ולחוקק באיזה שהוא מקום שמי שרוצה להיות חבר כנסת, בשביל שיבקר פרופסורים ומדענים, אז לפחות שיהיה באותה רמה.

זאת דמוקרטיה בהתגלמותה.

אז זה נורא. באמת זה נורא.

הוא אמר את זה על דרך ההלצה, בגלל ההתנהלות כאן.

הבנתי.

דבר שני, לעניין. אם חברי כנסת היו יודעים, לא לא לא, שתהיה השכלה לחבר כנסת. דבר שני, האם באמת, מה זאת אומרת, יום הנכבה? ידוע לכם, חברים פה התחילו לדבר על זכות השיבה ולא זכות השיבה. ידוע שיש 250,000 אזרחי מדינת ישראל שהם פליטים בכפרים שגורשו מהם מהכפרים שלהם מעתלית, מטנטורה, מחוביזה, מכל מיני כפרים, והם עדיין אזרחי מדינת ישראל שמתגוררים בכפרים סמוכים והם לא יכולים לחזור לכפרים שלהם, יש להם את הבתים שלהם, יש להם עדיין את המפתחות, יש להם את הקרקע שלהם. אז למה אתם אפילו לאנשים האלה מתנכרים? זה אמת. אם אתה, מותר לך אחרי 2,000 שנה לעשות יום זיכרון לחורבן הבית הראשון, אז מותר לפלסטיני, אחרי 64 שנה, לזכור את חורבן הבית שלו. למה הסתה? למה אתה אומר שזה הסתה? זה לא הסתה. זה לא הסתה, זה לא נכון. מי מבקש? שמעת מישהו מבקש? יש לי את הזכות. אז כשמדברים על זה, אז אתם אומרים חמאס ואתם אומרים בעזה. אבל כשמדברים על אזרחי מדינת ישראל, כשמדברים על סטודנטים שלומדים באוניברסיטת תל-אביב, אז אתם מתחילים להביא כל מיני ארגומנטים מבחוץ. זה דבר נורא. אם ביום הנכבה הזה, האנשים רוצים אפילו להביע את אבלם, זה כמו ילד שנולד ומתסחיף ריאתי מתה האימא שלו. האם מותר לו לחגוג או להתאבל?

או שזה יישמע נגד הרופא.

או שזה נגד הרופא שיילד את אימא שלו. אימא שלו מתה והוא נולד, אז מה. מה הוא אשם? אתם 2,000 שנה לא הייתם פה, 1,000 שנה הוא פה. אז מה? אתה תבוא ותעקור אותו? הוא רוצה לחיות פה.

תודה. תודה.

בבקשה, בואו נחייה ביחד. אבל מה, אתם הכיוון שלכם, אתה והחברים שלכם, אתם פשוט לא רוצים, אתם, הציונות שלכם היא כזאת גזענית, שאתם גם לא יכולים לראות מישהו שונה מכם. לא רק ערבי, גם בתוככם אתם גם גזענים כלפיהם.

תודה. טוב, רבותיי, אני רוצה להגיד לכם, גם משהו ממני. קודם כל, מה שקרה כאן ומה שהולך לקרות, אני חושב שאכן אתם עשיתם כאן שגיאה מאוד גדולה.

זה לא מקובל. זה לא על דעת הוועדה.

סליחה. אתם ... מה שאני אומר, בשם מי.

מה אתה מסכם עכשיו?

אני סיכמתי?

אתה מסכם.

חבר הכנסת טיבי, כשאני ארצה לסכם, אתה תראה פה מצב אחר של ח"כים, תאמין לי.

בוא נפרט.

אני אתרגם לך את זה, בסדר? עכשיו זה ברור?

זה בטוח. עם קואליציה כזו, מאוד דמוקרטי. מאוד דמוקרטי.

אני כרגע בזכות דיבור. אני כרגע בזכות דיבור. אני אגיד לכם דבר כזה – לא מקובל עלי, כיושב ראש הוועדה הזאת, כמישהו שחוקק גם את החוק של זכויות הסטודנטים וגם את החוק של הנכבה, שאתם נותנים פרשנויות כאלו, לחקיקה, שהיה גם לזה וגם לזה מטרות אחרות ממה שקורה אצלכם. נתנו לסטודנטים בחוק את חופש הביטוי וחופש ההתארגנות, לא בשביל שיציינו אצלכם בשטח, את יום האסון של הקמת מדינת ישראל. זה דבר ראשון.
דבר שני, ברגע שהכנסת מקבלת החלטה שמבחינתה הפעילות הזאת, היא בעייתית, מן הראוי היה לבוא ולראות בפעילות הזו בעייתית אצלכם.

אנחנו מתנגדים לסיכום.

תודה רבה.

אנחנו עוזבים את הישיבה.

תודה רבה.

מה שאתה אומר לא מקובל עלינו.

את הישיבה או את הארץ, זחאלקה?

אני אומר לכם שמבחינתי, אם אתם מחפשים דרך שאנחנו נתחיל פה לחוקק על כל דבר חקיקה, אז אנחנו לא נגיע למצב שכל יום אנחנו נתעסק באיך לחסום את כל התופעות ההזויות האלו. אני שומע בן-אדם ברדיו, מארגן אירוע היום, אומר חד משמעית שאנחנו קמים כאן כנגד המדינה שקמה ב- 1948 כמדינה יהודית ואתם אומרים – זה לא מה שהם רוצים לעשות. אז אולי באמת תקשיבו מה עושים שם ואיך מנצלים את המוצר שלכם? תראו, תראו איפה אנחנו הגענו. אני אומר לכם, מדיניות של הבלגה ושתיקה לכל מה שקורה, נגמר. אנחנו כאן ואם אתם תמשיכו לתת להם את הבמה, אז בסופו של דבר גם תהיה חקיקה. אם צריך חוק שיבוא ויאסור כל פעילות מסוג זה בשטח האוניברסיטה, יהיה חוק. הנה, חבר הכנסת לוין יכול להעיד שאנחנו נקדם את הצעת החוק הזו. אבל מה, אתם יכולים לחשוב שנייה ולקבל את ההחלטה הזאת? אז אני, קודם כל, אני קורא, כוועדת חינוך, דבר ראשון, לאוניברסיטת תל-אביב, לבטל את כל האירועים האלו שמציינים את הקמת מדינת ישראל כיום אסון. זה דבר ראשון. אני גם קורא לוועד ראשי האוניברסיטאות לעשות סביב הנושא הזה ישיבה מיוחדת ולבחון את כל הסוגיה הזאת ולקבל החלטה וגם מבחינת המועצה להשכלה גבוהה, לתת הבהרה בכל מה שנוגע לעניין של הנכבה. גם אם יהיה צורך לפנות לשר האוצר, אבל אני חושב שדווקא בעניין הזה, אתם מספיק יודעים לעשות את ההחלטות הנבונות סביב העניין. ברגע שיש חוק, אפשר להבין שהמדינה לא רוצה שגופים מתוקצבים ונתמכים יהיו חלק מהסיפור הזה. מה הבעיה לבוא ולהגיד – רבותיי, המדינה קבעה שאסור, אנחנו לא יכולים גם לתת לכם את השטח וגם לא כיתות ולא את הבמה, ובזה סיימנו. תודה רבה.

<הישיבה ננעלה בשעה 13:45.>