הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי

<פרוטוקול מס' 846;847>
מישיבת ועדת הכלכלה

יום שני, כ"ב באייר התשע"ב (14 במאי 2012), שעה 10:00

<הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון- איסור התניה בעסקה לתקופה קצובה), התש"ע-2010>

חברי הוועדה: >
כרמל שאמה-הכהן – היו"ר

אופיר אקוניס

יואל חסון

אנסטסטיה מיכאלי

>
עו"ד חנה טירי וינשטוק - יועמ"ש הרשות להגנת הצרכן, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

נועם שטרן - משרד האוצר

עו"ד לירן חשין - מחלקת יעוץ וחקיקה - אזרחי, משרד המשפטים

עו"ד סוזנה רבינוביץ - מנהלת המחלקה המשפטית, איגוד לשכות המסחר

איל אריאל - מנכ"ל מטי מועדוני כושר, נציגי מכוני כושר ובריאות

מטי אריאל - מנכ"לית מטי מועדוני כושר, נציגי מכוני כושר ובריאות

עו"ד מי - טל נעים - חברת יס

עו"ד סלעית קולר - יועצת משפטית, המועצה לצרכנות

עו"ד יורם ארן - יועץ משפטי לרשות ההסתדרות לצרכנות

רונית וייסלר-פז - מנכ"ל ידיעות אחרונות

עו"ד תומר שוירמן - מייצג את ידיעות אחרונות

אביגל כספי; אמיר רוזנברג

לאה ורון

שרון רפאלי

<הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון- איסור התניה בעסקה לתקופה קצובה), התש"ע-2010>

בוקר טוב. אנחנו פותחים את ישיבת ועדת הכלכלה הראשונה היום. על סדר היום הצעות חוק פרטיות: הראשונה – הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – איסור התניית עסקה בהתחייבות לתקופה קצובה) של חברי הכנסת יואל חסון ושל חבר הכנסת אופיר אקוניס; והצעת החוק השנייה – הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – איסור התניה בעסקה לתקופה קצובה), התש"ע-2010 של חבר הכנסת איתן כבל, אורית זוארץ, מירי רגב, רוני בר-און, אנסטסיה מיכאלי, ניצן הורוביץ וגדעון עזרא.

נמצאים פה חבר הכנסת חסון ואקוניס. רשות הדיבור שלכם לפי בחירתכם.

תודה רבה, אדוני. בוקר טוב לכולם. הצעת החוק של חבר הכנסת אקוניס ושלי היא הצעת חוק שבאה לטפל בתחום מסוים בשוק – תחום מכוני הכושר, חדרי הכושר וכל מה שנלווה לכך. המטרה של הצעת החוק היא מאוד פשוטה: לשנות את המציאות בשוק הזה. המציאות היום ברוב חדרי הכושר היא מציאות שבה אדם קונה מינוי לחדר כושר כמו שהוא קונה טלוויזיה. הוא משלם סכום מסוים, בדרך כלל מחלק למספר תשלומים – לפעמים זה שנתי, לפעמים זה מספר תשלומים קטן יותר מכל אורך השנה. וכאשר הוא רוצה מסיבות כלשהן – לא מרוצה מהשירות, אין מספיק שירותים, חדר הכושר זה לא מה שהוא חשב שיהיה, הוא לא כל כך אוהב את זה כמו שהוא חשב, והוא רוצה לקום וללכת – אין לו אפשרות היום ללכת. רואים את התעשייה הזאת של מכירת מינויי חדרי כושר ב"יד 2" ובכל מיני אתרי אינטרנט. יש כאלה שמאפשרים, ויש כאלה שלא מאפשרים, אבל בגדול אין לך האפשרות להגיד, אני רוצה לקום וללכת, ואתה צריך להוכיח ששברת רגל או שקרה לך משהו נורא כמו מחלה נוראית או לא יודע מה, וגם זה אגב, לא תמיד יוצא בקלות.

יהיה גם טוב לשוק עצמו וגם לצרכנים – אני רוצה שצרכן יעשה מינוי בחדר כושר ויוכל בהתראה מסוימת לקום ולעזוב. הוא יכול לשלם מראש או לא מראש – אני לא נכנס לעניינים האלה, אבל בשורה התחתונה הוא צריך להגיע למצב שבו הוא יוכל להפסיק את המינוי בהתראה כזאת או אחרת שנסכים עליה פה. פה מדובר על חודש, אבל גם אם זה יהיה יותר או פחות נגיע למצב הזה. לדעתי, זה טוב לצרכנים, זה יגדיל את מספר הנרשמים לחדרי כושר שרבים לא עושים זאת כי הם מפחדים או לא מעוניינים להיכנס לתהליך של ההתחייבות לאורך זמן. זה גם יעשה טוב לשוק עצמו בכך שיותר אנשים יצטרפו לחדרי הכושר. וצריך לתקן את זה.

פנו אליי אנשים מחדרי כושר. הצעת החוק הזאת נולדה מצרכנים. פנו אליי. גם אני עצמי הולך לחדר כושר וגם אנשים דיברו איתי על זה, ומשם זה נולד. כי אני דווקא מהמתמידים, אני אף פעם לא ביטלתי מינוי בחדר כושר או לא רציתי לבטל מינוי בחדר כושר - -

אני ביטלתי.

ושילמת הכול. אתה רואה?

לא שמת את זה ב"יד 2".

לא.

אז אני מנצל את המינוי בדרך כלל עד תומו.

אחרי שהתפרסם דבר החוק בעיתונות פנו, כמובן, בעלי מכוני הכושר, ובהם הגדולים ביותר, ואני חייב לומר שהם עצמם – אחד מהם שהם רשת עולמית - שהם באו לארץ וגילו את השוק הזה בצורה הזאת. כי בעולם זה לא קיים ככה. בעולם אתה עושה מינוי וזהו. אתה יכול ללכת בכל זמן שאתה רוצה, אף אחד לא מחייב אותך להתחתן איתם קתולית.

אבל בתפיסה בחו"ל זה אומר שמחיר לחודש ומחיר לשנה 12 פעמים חודש?

כן, זה תלוי בתחרות.

אין הנחה?

אין להם המושגים האלה, זה עניין של תחרות. אם הוא יעלה את המחיר הוא יתחרה במישהו שייתן לו מחיר יותר נמוך. נותנים לשוק לעבוד, יש תחרות. הרי גם היום אחת הטענות אומרות שמכיוון שלא תהיה יותר התחייבות לשנה אז חדרי הכושר יעלו את המחיר החודשי. יעלו את המחיר החודשי – יש חדר כושר אחר, מישהו אחר לא יעלה. זה כמו שאיימו עלינו בסיפור של החוק שהעברנו אז, חוק שאני מאוד גאה בו בנושא החניונים.

מצוין.

השעה הראשונה היא שעה מלאה, השעה השנייה מחולקת ל-15 דקות. אז אמרו לנו, אתם תראו, השעה הראשונה, כולם יעלו אותה באופן קיצוני. אז אמרנו, תנו לכוחות השוק לעבוד. אז בהתחלה היו כמה שניסו לעשות שריר, ובסוף המחירים ירדו והכול פיקס, ואדם משלם פחות בשורה התחתונה.

חוק החניונים בכנסת הקודמת.

אותה חברה גדולה אמרה, נכנסנו למדינת ישראל וראינו שהשוק פה אחר, ראינו שיש כאן תפיסה אחרת והתאמנו את עצמנו לתפיסה, ואין מה לעשות כי אנחנו פועלים בתוך שוק תחרותי.

למה זה רק מכוני כושר ולא גם, נניח, קאנטרי קלאב?

זה גם קאנטרי קלאב.

צריך להגדיר.

תוך כדי עבודה בוועדה.


אני פתוח לשמוע, אני פתוח להבין. אבל החוק הזה הוא לא סימון "וי" לעוד חוק שעבר. החוק הזה מבחינתי חייב לשנות את המציאות שיש היום. אם הוא לא ישנה את המציאות חבל על הוועדה וחבל על הדיון. זה לא פה רק שייצא איזה חוק. החוק צריך להגיד בסוף שבן אדם שירצה לקום וללכת – יוכל לקום וללכת.

תודה. חבר הכנסת אקוניס.

תודה, אדוני היושב ראש, ותודה לחבר הכנסת חסון על הצגת הדברים ועל יוזמת החוק שהוא יזם, והוא צירף אותי ועשיתי את זה בשמחה ובכבוד.

החוק הזה הוא המשך ישיר לשורה ארוכה מאוד של חוקים צרכניים שחוקקה הוועדה הזאת בשלוש השנים וחצי האחרונות. די שנזכיר את חוק ביטול קנסות היציאה מרשתות הסלולר שהייתה יוזמה ממשלתית וקודמה פה בוועדה, חוק ביטול קנסות היציאה מהכבלים והלוויין שהתחילה כחקיקת חוק פרטית שלי והתקבלה בסוף כחקיקה ממשלתית – זה היה סדר הדברים. גם היא, אגב, באה מהצרכנים. ואתה יודע מאיפה היא באה? היא באה מהפייסבוק. פנה אליי אחד החברים שלי בפייסבוק אחרי שהודענו על ביטול קנסות היציאה בסלולר ואמר, למה זה לא יוחל גם על HOT ו-YES? וזה הוחל על HOT ו-YES, וזה בעיקר המשך ישיר לחוק ההחזר הכספי שהפך לתקנה. הוא התחיל כחקיקת חוק פרטית של יושב ראש סיעת קדימה ושלי עוד כשלא הייתם בקואליציה. זה היה חוק א-פוליטי חוצה מפלגות שהפך לתקנה ממשלתית של משרד התמ"ת.

אתה אמרת, חבר הכנסת חסון, על כל המזהירים והמתלהמים ורואי השחורות – אני זוכר את כמות הטלפונים שאני קיבלתי בראיונות משותפים בתקשורת מכל מיני ראשים של ארגוני סוחרים שאמרו, כמה קטסטרופלי יהיה החוק הזה ואיזו בוקה ומבולקה יכניסו התקנות הללו של ההחזר הכספי במזומן לתוך השוק – נדמה לי שזה חוק של חברת הכנסת איציק - -

של חבר הכנסת כבל.

חבר הכנסת כבל הצטרף. לא משנה כרגע, לא צריך כרגע לחזור על הוויכוח הזה משום שקיימנו אותו. לחבר הכנסת כבל היה רעיון כזה, לחברת הכנסת איציק ולחבר הכנסת אקוניס. זה סדר הדברים המדויק.

מה זה משנה? בסוף התוצאה הייתה טובה? זה מה שחשוב.

יפה שמנהלת הוועדה שומרת על האינטרסים של חבר הכנסת כבל. אבל הוא עסוק עכשיו במרוץ אחר, ואנחנו נאחל לו מה שנאחל לו. בכל מקרה גם שם היו התראות רבות על הבלבול שהדבר הזה יעשה, וזה לא עושה שום בלבול. כל אחד יודע שתוך 72 שעות אפשר להחזיר לבוש כלשהו ולקבל במזומן או תוך שבועיים. מי שמתחכם מבין בעלי העסקים – מתחכם. אני מקווה שהרשות להגנת הצרכן שהבטיחה לפעול בעניין הזה תפעל בעניין הזה. כמובן, כל החוקים האלה בסופו של דבר מביאים לדבר החשוב ביותר, החברתי ביותר, הכלכלי ביותר – הגברת התחרות. זה הדבר שבסופו של דבר מביא לצדק ולצדק חברתי ולצדק מסחרי – הגברת התחרותיות. ככל שיש יותר גופים בשוק, והשוק יותר חופשי ומשוחרר מכבלים של מונופולים, דואופולים או טריאופולים – בסוף הדבר הזה מביא. ראיתי אתמול כתבה באחת מתחנות הטלוויזיה או בשתי התחנות העיקריות המסחריות על שוק הסלולר. עכשיו כבר דואגים מריבוי תחרות בסלולר. קודם לא הייתה תחרות, ועכשיו לכאורה מזהירים מריבוי תחרות. בסוף ריבוי תחרות מוביל לדבר אחד - -

סכם, חבר הכנסת אקוניס.

אני מסכם כי זה הדבר הכי חשוב: הוא מביא להורדת מחירים, להוזלת מחירים. הוא מביא לכך שהצרכן ישלם פחות, הוא מביא לצדק חברתי. כי כאשר הגברת כהן מחדרה משלמת פחות על מה שהיא צריכה לשלם, זה צדק חברתי, בעיניי. אני יודע שיש כל מיני הגדרות בשנים האחרונות לצדק חברתי – זה צדק חברתי. זה הדבר הצודק ביותר – שוויון הזדמנויות ותשלום פחות של הצרכן לבעלי ההון – זה צדק חברתי. החוק הזה שמדבר על מכוני כושר וקאנטרי קלאבים פשוט מוסיף לחוקים ולתקנות שכבר חוקקנו כאן בשלוש השנים וחצי האחרונות.

תודה רבה לחבר הכנסת אופיר אקוניס.


היו ויכוחים קשים מאוד בוועדה על השאלה האם לבטל הנחה תמורת תקופת התחייבות. זה היה בעיקר בתחום של הסלולר והטלוויזיה בכבלים – HOT ו-YES. למשרד התקשורת הייתה עמדה מאוד ברורה בעניין הזה שאם נבטל את ההתחייבות המוצרים יתייקרו כי יש סוג של מתנה שנותן מפעיל הסלולר או הפלטפורמות YES ו-HOT לצרכן תמורת הנאמנות. הוועדה בסוף קיבלה החלטה באופן ברור על בסיס ההבנה שאין מתנות חינם, והכבילה הזאת, ה"מתנה" הזאת – במרכאות – כובלת את התחרות. המתנה הכי גדולה שצרכן יכול לקבל זה תחרות אמיתית ועזה. אז כולם מקבלים גם את המתנה הזאת. אכן ראינו – ועדת הכלכלה ביטלה את הקנסות בתחום הסלולר, הורידה אותם לאפס, ביטלה את הקנסות בתחום הכבלים והלוויין; וראינו שהתחרות הולכת וגוברת. כי ברגע שיותר ויותר צרכנים רשאים כל יום לקבל את ההחלטה ולבחון את השאלה, מי נותן לי את המוצר או את השירות הטוב ביותר, היעיל ביותר, המתקדם ביותר, במחיר הזול ביותר, ואני עושה את הבחירה שלי בלי לחשוב ולחשוש ולהתחיל לחשב כמה קנס אני צריך לשלם – אז באמת רואים את רמות המחירים יורדות, והן יורדות לכולם.

לכן מבורכת היוזמה להרחיב את הרציונל הזה גם לתחום מכוני הכושר. לי הייתה תקופה שהייתי פעיל במכון כושר וקרה אירוע שממש אחרי תחילת המינוי נאלצתי להפסיק, ולא היה לנו זמן למאבקים איתם ולדרוש את הכסף חזרה, וכנראה, לא היה בסיס חוקי לדרוש את הכסף חזרה, וזה היה פשוט כסף שירד לטמיון, וחבל. ההצעה שלכם מדברת על מכוני כושר, וראוי לבחון בהזדמנות הזאת תחומים נוספים שראויים להבחנה הזאת. אני מציע שנשמע את האחרים ונתחיל בחקיקה.

אתה רוצה לאחד.

בדיוק. אדוני אמר אתמול שהוא יהיה מוכן להציג את הצעתו של חבר הכנסת כבל ואחרים, ואז אפשר יהיה לבקש לאחד את הצעות החוק בוועדה.

הן יכולות להיות מוצמדות?

לפי מה שאתי בנדלר אמרה, כן.

כן, בוודאי. נמצאת פה עורכת הדין אביגל.

לפי סעיף 79 בתקנון, אין בעיה לאחד את שתי הצעות החוק.

לי אין התנגדות. אתה לא מתנגד, כמובן. אבל היא מאוד כללית.

- - - רוב.

לא בגלל הרוב או המיעוט. רוב גדול יש לנו בהרבה מקומות עכשיו.

פעם הייתה אופוזיציה בישראל.

מפוקפקת, אבל נדבר על זה בהזדמנות. החוק של חבר הכנסת כבל וקבוצת חברי הכנסת הוא מאוד רחב. לנו אין התנגדות לאחד, אנחנו בעד ביטול קנסות היציאה באופן גורף מכל דבר.

מה המשמעות של האיחוד?

אני רוצה לשמוע את זה.

עדיין יש לנו שיקול הדעת באלו תחומים להחיל את זה.

בוודאי. כל עוד זה פתוח – בוודאי.

ההצעה מנוסחת גורפת. לעומת זאת ההצעה של חברי הכנסת אקוניס וחסון נותנת לזה את האפשרות לשקול באלו תחומים תחיל ובאלו תחומים לא תחיל. חשוב שהשר יחיל את זה.

לא נכון לעשות את זה באופן גורף לגמרי בלי לדעת איזה תחום הכנסת פנימה, אבל כל תחום שנבחן ונראה שזה לא ממוטט את התחום או אין רציונל מיוחד שמשרת את המנגנון הזה, אז נכון להכניס. לדעתי, המנגנון שלהם יותר נכון.

הוא יותר מידתי.

האיחוד מבחינת הקרדיט לכל חברי הכנסת הוא לדעתי נכון.

יש הסכמה על האיחוד?

אני לא מתלהב מזה. אני רציתי שהחוק שלי יהיה חוק שיהיה ברור שהוא מדבר על תחום מכוני הכושר. אני לא רוצה שיהיו כל מיני ספקות ויכניסו כל מיני דברים תוך כדי התהליך. אני לא ידעתי על החוק של כבל, לא ידעתי שיהיה הדיון המשותף הזה. אני מעדיף שהחוק יהיה בזכות עצמו, מכוון לחדרי הכושר, שהמסר יהיה ברור וחד. זה מה שאני רוצה.

אולי נשמע את עמדת הממשלה.

הממשלה תומכת בהצעת החוק.

בשתי הצעות החוק.

בהצעה של חברי הכנסת חסון ואקוניס הממשלה התנגדה לנושא של פיצוי לדוגמה, אבל אנחנו נגיע לזה בשלב הסעיפים. עקרונית אנחנו חושבים שהמנגנון של קביעת סוגי עסקאות בתוספת הוא מנגנון נכון יותר. יחד עם זאת אנחנו לא רואים סתירה כי בסך הכול בחוק אנחנו קובעים את הנורמה הכללית, שאסור להתנות ומה קורה אם מתנים, ובתוספת אנחנו קובעים מהם סוגי העסקאות, ובין היתר יהיה מכון כושר. כל פעם שתצוץ עסקה נוספת שנרצה להוסיף אותה לתוספת אנחנו נוסיף אותה לתוספת.

ועדת הכלכלה יכולה להוסיף.

באישור ועדת הכלכלה. כמשנים את התוספת זה בדרך כלל בתקנות, אבל באישור ועדת הכלכלה. לכן אנחנו לא רואים סתירה מהותית בין ההצעות.

בסדר. נאחד אותם.

אנחנו מצביעים על ההצעה לאיחוד הצעות החוק. מי בעד?

הצבעה

בעד איחוד הצעות החוק – רוב

נגד – אין

נמנעים – אין

ההצעה לאחד את הצעות החוק נתקבלה.

האיחוד התקבל פה-אחד. תמו פרוצדורות – למהות.

אני רוצה להגיב על שתי ההצעות. אלה שתי הצעות שונות לגמרי בתפיסה שלהן, ולכן זה כן משנה לשים לב לניו-אנסים האלה. כרטיס "חופשי-חודשי" הוא עסקה קצובה, והמחיר שאנחנו מקבלים עליו מכיוון שהוא "חופשי-חודשי" הוא מחיר מוזל יותר, ואני לא חושבת שחברי הכנסת מעוניינים לפגוע בכל נושא התחבורה הציבורית ולהגיד, אנחנו נבטל את החופשי החודשי כי אסור להתנות - -

בגלל זה אמרנו - -

זה ברור, "חופשי-חודשי" הוא גם חודשי.

ההצעה של חבר הכנסת איתן כבל וחבריו היא מין איסור גורף. גם אם אומרת חברתי שאחר כך נקבע בתוך זה – אנחנו לא יכולים להגיד "איסור גורף", ואחר כך נקבע בתוך זה. זה צריך להיות ברור שבודקים כל נושא לגופו, בודקים כל ענף לגופו, איפה יש בעיות.

אם אגד היו מוכרים מחר "חופשי-שנתי" אז כן הייתה לי בעיה עם זה כי אז הייתי בא ואומר, אוקיי, בן אדם היה צריך עכשיו "חופשי-שנתי", אבל פתאום הוא עבר דירה. "חופשי-חודשי" זה משהו אחר. את קצת מערבבת פה - -

אני מסכימה איתך, אבל כפי שזה מנוסח כרגע זה אוסר גם על "חופשי חודשי", זה אוסר גם על השכרת רכב לתקופה קצובה, זה אוסר גם על כל מיני עסקאות שמעצם טבען - -

אבל השכרת רכב זה דבר אחר. את מחזירה את הרכב – נגמרה העסקה.

אבל זה לא כתוב פה.

ננסח.

כאן כתוב: "איסור על התניה לתקופה קצובה". אתה לא יכול לאסור על כל החוזים לתקופה קצובה במדינת ישראל, להכניס את זה לחוק הגנת הצרכן ולהגיד שיש איסור גורף לזה. לכן ההצעה שלכם היא הרבה יותר מידתית, הרבה יותר הגיונית שיבדקו את זה. אם אתה מתעקש שזה יהיה רק על מכוני כושר אז אני מציעה שתתקנו את זה בחוק מכוני כושר, ואז זה יהיה לך ספציפית על מכוני כושר מעבר למה שכתוב פה. ואז יהיה מאוד ברור, מאוד ידוע כי יש חוק מכוני כושר ששם אפשר להכניס את הדברים הקשורים.

אני רוצה להתייחס לעניין דמי הביטול שהזכרתם פה. יש בעיה מאוד גדולה עם נושא דמי הביטול. זה לא רק בתחומים שנראה לכם מובן מאליו. אנחנו כל הזמן נכנסים לתקשורת ולכל מה שקרה עם YES ו-HOT כי היו להם מונופולים והם החזיקו את השוק בצורה מאוד חזקה. אבל הבעיה שלנו היא לאו דווקא בזה, אלא גם במקומות שיש תחרות, כולם מתיישרים לעניין כבילה ודמי ביטול.

נכון, את זה אנחנו רוצים להפסיק. איזו מין המצאה כזאת, לכלוא - -

אנשים שלוקחים סדרה של קורסים ואומרים להם, עכשיו תקבלו מחיר מיוחד על כך שתיקחו שלושה קורסים ולא אחד. מתחילים קורס אחד ומסתבר שהכול ממש לא מה שהובטח להם. הם כבר "אכלו אותה" עם הקורס שצריכים לשלם עליו, אבל עכשיו אומרים להם, שהם צריכים לשלם גם על שני הקורסים האחרים שעוד לא לקחו בכלל. אף על פי שיש מצבים מסוימים שיש היגיון להגיד שדמי הביטול צריכים להיות הדרגתיים. תראו מה נעשה בנושא של פסיכומטרי. בנושא של הפסיכומטרי עשו הדרגתיות - ביטלת מיד אחרי שנרשמת זה דבר אחד, ואתה מבטל אחרי שהתחלת את הקורס זה דבר אחר, ואתה מבטל שלושה שבועות אחרי שהתחלת או שליש אחרי שעשית את הקורס – זה כבר דבר אחר. לכן הנושא של דמי הביטול הוא הרבה יותר מורכב מלבוא ולהגיד, "עסקה לתקופה קצובה" או לא לתקופה קצובה. אכן צריך לטפל בזה בעניין של מידתיות בנושא דמי ביטול כי בית המשפט כבר קבע שזה יכול להיות מקפח מאוד בחוזה אחיד ושאפשר להתערב בעניין הזה בגובה דמי הביטול. ההצעה פה לא מדברת על גובה דמי הביטול; ההצעה פה מדברת אלא על משהו אחר, ולכן זה לא בדיוק אותו דבר, וצריך לשים לב לזה. זה לא פותר את כל הבעיה, וזה לא מתייחס לכל הנושאים.

איל אריאל, בבקשה.

אני מ"מטי –מועדוני כושר". קודם כול, אין לי שום התנגדות להצעת החוק, להפך, אני מברך עליה. אני אספר לכם בקצרה מאיפה באנו, כי אנחנו כבר מעבר לדברים האלה. אנחנו קמנו לפני שש שנים והחלטנו שיש רק מינוי חודשי. אנחנו לא רוצים לחייב אף אחד, אנחנו רוצים לעבוד רק עם מינוי חודשי כאשר בן אדם יכול כל חודש להודיע לנו על רצונו לא להמשיך בחודש הבא. לא רק זה – גם אם בן אדם יוצא, נניח, לשבועיים מילואים הוא מודיע לנו, והוא משלם בחודש של המילואים על חצי חודש – הוא לא משלם את התקופה שהוא לא נמצא. עשינו את זה.

עם כל הכבוד לצרכנים, וגם אני צרכן בהרבה מאוד דברים – ברגע שאתה פותח את הפתח הזה – ערמות של ניירות – עכשיו מתחילים לבקש ממך גם אחורה ולצדדים, ולפני שבוע לא הייתי, אז תחזיר לי כסף. זה בעייתי, אבל עמדנו בעניין הזה. בשנה וחצי-שנתיים האחרונות עשינו גם מינוי שנתי. הדרישה למינוי שנתי באה אלינו קודם כול מחברות שונות: מעיריית ירושלים, בזק, בנק הפועלים, קרנות השוטרים, קרנות הסוהרים. כל הגופים האלה אמרו לנו, חברים יקרים, אנחנו רוצים הנחה ללקוחות שלנו, ואנחנו דורשים מינוי שנתי עם הנחה. הם בעצם חייבו אותנו, אם אנחנו רוצים לעבוד עם הגופים האלה – ואנחנו רוצים לעבוד עם הגופים האלה – לייצר מינוי שנתי, ומרגע זה גם מנויים רגילים רוצים.

ואם אותו עובד בעיריית ירושלים שקנו לו מינוי או הוא קנה לעצמו מינוי בהנחה של הסדר ועדי כזה או אחר - קנו לו מינוי שנתי, ואחרי חמישה חודשים הוא שבר את הרגל ואומר, אני לא רוצה. אתה יודע מה, בעניין רפואי אתה תיתן לי פתרון. לא רפואי – עבר דירה – מה תעשה לו?

יש לי דבר יותר פשוט בשבילך: בא אליי אדם עם מינוי שנתי ואומר שהוא רוצה להפסיק בלי סיבה – לא בא לו. יכול להפסיק אצלי.

יפה.

אבל איך הוא יכול להפסיק? נוצרה לי סיטואציה מאוד בעייתית. אנחנו אחד ממועדוני הכושר הגדולים ביותר בירושלים. יש לי הרבה מאוד לקוחות שאוהבים את החופש, והם מנויים חודשיים.

אגב, תרשו לי רק הערת אגב. אתה סיפרת משהו על מועדון – חברה ארצית – שאמרה שהשוק פה הוא חגיגה, אז בואו נחגוג גם אנחנו. בעיניי, זה מגונה, אני הייתי חייב להגיד את זה. אם אתה מגיע למקום, ואתה חושב שמה שנעשה הוא לא נכון תעשה משהו שאתה מאמין שהוא נכון, ואל תגיד שזאת חגיגה, אז גם אני חוגג. סתם הערת אגב.

אני חייב לשמור גם על המנויים החודשיים שלי. לכן מה שאני עושה כשאתה בא אליי ואומר לי שיש לך מינוי שנתי, התחייבתי לשנה, ולמרות זאת אני לא עומד בהתחייבות – אני לא אומר לו, אדוני, יש לנו חוזה, אני אומר לו, בוא נבטל לך. אני מעביר אותו למינוי החודשי. אם הוא היה במינוי חודשי במשך שלושה חודשים, זה הסכום שהוא היה צריך לשלם, וצריך לזכור שיש כאן הוצאות נוספות שגם עליהן אני גובה. מה זה הוצאות נוספות? אני אתן לכם דוגמה: כשהעברתי לו את כרטיס האשראי שלו למינוי השנתי – היא לקחה ממני כסף? לקחה כסף. אין לכם מושג מה זה לבטל עסקה שנעשתה עם חברת אשראי. עכשיו אני צריך להחזיר לו כסף חזרה, לבטל את העסקה הזאת בחברת האשראי - -

אתה יודע שבחברות האשראי יש כמה מסלולי גבייה: יש מסלול גבייה כמו שאתה קונה טלוויזיה ומחלק לתשלומים, ויש גם מסלול שהוא מה שנקרא "מסלול הוראת קבע" בכרטיס אשראי. מסלול הוראת קבע בכרטיס אשראי הוא מסלול שהוא לא עסקה שהתחילה ב-3,000 שקל ומחולקת ל-12 תשלומים, אלא היא עסקה שהיא חודש בחודשו. קל מאוד לבטל אותה בכרטיס אשראי. זה כמו שאתה משלם חשבון חשמל, חשבון טלפון.

זאת לא העסקה השנתית.

זאת לא העסקה השנתית, אני מסכים.

זאת לא עסקה שנתית, בעניין הזה זה באמת פשוט. אתה מדבר כרגע על ביטול עסקה שנתית.

לא. אני אומר שברגע שהחוק הזה ייצא לפועל אתה כבר לא תחייב בעסקה שנתית, אתה תחייב בצורת עסקה של הוראת קבע, אז הביטוי של זה הוא קל.

אני לא אוכל לתת את ההנחה המתבקשת.

זאת החלטה שלך.

לא, אני לא אוכל לתת.

גם בעיה של הצרכן.

כשאני צריך לתת לבן אדם עסקה שנתית הוא מבקש את העסקה השנתית. אמרתי לך, במשך כמה שנים החזקנו את עצמנו - -

אז אתה נותן לו עסקה שנתית, והחוק יגיד שיש זמן קצוב שבו האיש צריך להודיע מראש שהוא מבטל. אולי תתפשר על 60 יום – הודיע 60 יום לפני כן שהוא רוצה לעזוב – תן לו לעזוב.

בעסקה שאתה אמרת הוא בכלל לא צריך להודיע, הוא מודיע לחברת כרטיס האשראי. כשאתה מדבר על עסקה שנתית ההגדרה של עסקה שנתית היא שהבן אדם בא ואמר שהוא רוצה לקבל הנחה מסוימת, לא רוצה לשלם מה שמשלם מינוי חודשי, אלא לקבל הנחה, והוא מתחייב לשנה. במקרה כזה – יקבל את ההנחה. חשוב להקפיד שהחוק יגיד שאם בן אדם כזה לא עמד בהסכם – אני מסכים עם התפיסה לא להחזיק בן אדם בכוח, ואני מבטיח ליושב ראש הוועדה שאם הוא היה לקוח אצלי הוא היה מקבל את ההחזר כשהוא היה מפסיק. כל לקוח אצלנו מקבל החזר, לא רק חברי כנסת, שלא תחשבו שאנחנו עושים לכם פרוטקציה.

לא הייתי אז חבר כנסת.

לא, אתה יודע, חוק המתנות, שלא יגידו שאני עושה לך פרוטקציה.

הוא לא צריך לנמק לפניכם למה הוא מעוניין להפסיק?

הוא לא צריך לנמק למה. מספיק לנו שלקוח אומר שהוא לא רוצה – הוא חשב שהוא יהיה אדם מאוד פעיל, אבל לא. אגב, אני לא רוצה אצלי בעסק לקוחות ממורמרים. זה לא עושה טוב לאווירה במקום, זה לא נכון.

אתה אומר שאתה לא מתנגד, אז מה אתה רוצה, מין פיצוי כזה?

עם כל הכבוד, ברגע שתחוקקו כולם יהיו מנויים שנתיים, כי כך הוא מקבל את ההנחה, ובכל רגע הוא יכול להפסיק. אז מצד אחד יש לו הנחה של שנתי, ומצד שני הוא לא שונה ממינוי חודשי.

אגב, לגבי ההערה שלך, הזכירה מנהלת הוועדה שאני הזכרתי בתחילת דבריי את התקנות של החזר כספי במזומן תוך 14 יום. שם, אם אינני טועה, לשכת המסחר העלתה שההחזר הוא 95% ולא החזר מלא כדי להשתתף בהוצאות שלכם שאתם דיברתם עליהם.

עמלה.

נכון, עמלות או תשלומים לחברות האשראי או כל מיני הוצאות שלכם. אז זה 5%, אז זה יכול להיות אותו דבר. ההחזר יהיה 95% בעצם.

או 100 שקלים לפי הנמוך.

נכון, בדיוק.

אני אומר משהו נוסף: כדי שאפשר יהיה לתת מינויים חודשיים, ולאנשים יהיה החופש הזה אתם צריכים לשמור גם על המינוי החודשי. כדי לשמור אתם צריכים לאפשר קודם כול השוואה. אדם קיבל הנחה כמינוי שנתי – הוא יצטרך, אם הוא ביטל אותו לפני כן, לעבור למינוי חודשי, לשלם כאילו היה לו מינוי חודשי. רק אז יהיה 5% או כמה שיוחלט.

5% זה כבר בתקנות.

אני לא מתווכח עם מה שאתה אומר, אני גם מבין אותך לחלוטין. יש הוצאות אובייקטיביות – אני מבין את זה לחלוטין. אני בדעה – ויכול להיות שדעתי לא תתקבל פה בסוף, עם כל הכבוד לי ולעצמי. אני בדעה שאני בכלל רוצה להרוג את ההתחייבות השנתית. אני בכלל לא רוצה שתציע אותה גם עם הנחות – לך על מסלולים אחרים של אטרקטיביות. כל הקונספציה הזאת לפתות אותי לעשות לשנה מראש – אני נגדה.

זה בא מהכיוון השני.

מאה אחוז, אני נגדה. אין לנו הרבה זכויות בניגוד למה שחושבים בחוץ, אחת הזכויות שיש לנו זה לדבר פה.

אני אתן לכם דוגמה: סיפור הנושא של המשכנתאות – רוב הציבור, אם זה היה תלוי בו, היה לוקח משכנתה בריבית פריים. למה? כי היא הריבית הכי נמוכה עכשיו, והיא הכי כדאית וטובה. התשלום החודשי הוא הכי טוב לך, הוא הכי נמוך. בא בנק ישראל, ואומר, רגע, אני לא יכול לתת כביכול לשיקול הדעת החופשי של הציבור כי אם ככה יקרה פה משהו וריבית הפריים תקפוץ – כולם יקרסו. אז בא בנק ישראל ואמר, עם כל הכבוד שמסלול הפריים הוא מאוד אטרקטיבי, אני אומר – עד 30%. בנק לא יכול לתת יותר מ-30% ריבית פריים, לא אכפת לי כמה זה אטרקטיבי ומושך. אני מאוד מכבד את שיקול הדעת של הצרכן עם השילוב של הפיתויים מן הצד השני שנותנים לו, והוא מקבל את ההחלטה. אני צריך גם לאזן את זה. לא כל פיתוי הוא בסוף טוב לצרכן בטווח הארוך. אני חייב לעזור לצרכן לקבל החלטה.

חברים, אתם רוצים שזה יגיע לקריאה ראשונה? מספיק עם התיאוריות, בואו ניגש למעשה.

ההצעה שאנחנו מבקשים היא שיהיה משהו, אבל שהוא מידתי כדי שאפשר יהיה לתת בכל זאת, למרות מה שאתה אומר, את ההנחה.

למה לא תיתנו את ההנחה קדימה? הנחה על נאמנות. מנוי השלים שנה - -

לא על נאמנות.

זה לא קשור לזה. חדר כושר רואה כמה לקוחות יש לו. הוא מסתכל קדימה ועושה תכנון, יש תוכנית עבודה.

הם צריכים לדעת שיש להם כך וכך מנויים לשנה, וזה עוזר להם לבנות תוכנית עסקית.

אבל למה בעל מכולת לא צריך לדעת כמה קליינטים יש לו?

כי זה עלויות אחרות.

אני מזמין ציוד בארצות-הברית בהינף יד כדי להרים חדר כושר ב-1.5 מיליון שקל. ואני צריך לדעת לאן אני מתכנן.

טוב, תודה רבה.

במועדון כושר יש שיעורי סטודיו, ומכיוון שאנחנו הכי גדולים בארץ בתחום הסטודיו יש לנו 900 שיעורי סטודיו בחודש. אני צריך לתכנן קדימה – זאת העסקה של עשרות מדריכים. אני צריך לדעת מה סדר העבודה שלי. אני לא יכול לחיות בחלל שחודש אחד אין לי, ויש לי 20 עובדים שאין לי עבודה בשבילם, ואני צריך לשלם להם משכורת – או לפטר אותם.

אנחנו מציעים בשורה התחתונה לאפשר את המינוי השנתי עם אפשרות יציאה, כי זה גם משרת את הצרכן. אנחנו נותנים מנויים חודשיים לכולם, אבל לאפשר גם לתת מינוי שנתי עם אפשרות יציאה. כמו שאתם אומרים, לא עם קנסות גדולים כמו שכולם נותנים, אלא ללכת בהגינות כלפי אדם שיוצא שייתן את ההפרש על כל החודשים שהוא היה, ובכך לשחרר אותנו מהמינוי.

מהן נקודות היציאה שאתם מציעים?

זה כבר בפירוט של הסעיפים.

אצלנו אפשר בכל חודש.

נא להקריא את החוק.

רגע. ביקשו רשות דיבור גם עורכת הדין רבינוביץ וגם עורכת הדין ויינשטוק אולי רוצה להגיד משהו.

אבל צריך להגיד לנוכחים שיירגעו, שהקריאה הראשונה היא קריאה שבה פחות יורדים לפרטים. לקראת קריאה שנייה ושלישית יש יותר ירידה לפרטים, עושים מין "טייס אוטומטי", בודקים את ההשפעות של החוק.

השאלה אם לא כדאי שיהיו פה יותר מכוני כושר, כי אנחנו מרגישים שאין פה ממש ייצוג.

אם הם לא באים, כנראה, לא דחוף להם.

אנחנו יכולים להזמין, אבל לא לחייב.

לא הוזמנו חדרי כושר שלא הגיעו?

הוזמנו "הולמס פלייס", נרשמו ובחרו לא להגיע, כנראה; ו"גו אקטיב". הוזמנו כמה וכמה.

וגם אנחנו.

וכמובן, גם איגוד לשכות המסחר שמייצגים אותם.

אז רק רציתי להמשיך בהמשך למה שנאמר פה על-ידי מועדון מטי שבאמת עסקה לתקופה קצובה היא עסקה לגיטימית. כמו ששמענו זה גם מיטיב עם הצרכן. לדעתי, צריכה להיות תמיד אלטרנטיבה: גם עסקה לתקופה קצובה, אבל גם עסקה ללא התחייבות. וכל עוד יש שניהם אז באמת הצרכן, כל עוד הוא יודע מראש את כל התנאים, גם לזה וגם לזה – הוא יכול לבחור. מעבר לזה בחוק יש הרבה מאוד הגנות על עסקה שדווקא טובים לצרכן. למשל, צריכים להודיע מראש מתי המינוי מסתיים, לא יכולים לחייב לאחר מכן, ואם מחייבים לאחר מכן אז זה בטל, והוא מקבל את הכסף חזרה. אם זאת עסקה מתמשכת ללא כל סיום אין הדבר הזה, אין לצרכן ההגנה הזאת. צריך לשקול ברצינות את שתי האופציות, וכל עוד יש שתי האופציות זה לגיטימי לגמרי. מעבר לכך, אם יש עסקה לתקופה קצובה של חודש – כפי שנאמר כאן, זה בהחלט לגיטימי לגמרי. חודש זה לא הרבה זמן. אני אפילו הייתי אומרת, שלושה חודשים, שזה דבר מותר לשיקולכם.

בסדר, אפשר בניסוח.

חנה ויינשטוק, הרשות להגנת הצרכן.

אני אדבר בשלב ההקראה של הסעיפים, אני לא רוצה לעכב.

נא להקריא את הסעיפים.

הקראה: הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – איסור התניית עסקה בהתחייבות לתקופה קצובה), התשע"ב–2012

תיקון סעיף 1
1.
בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א–1981 (להלן החוק העיקרי), בסעיף 1, אחרי ההגדרה "חוק זה" יבוא:



""מכון כושר" – כהגדרתו בחוק מכוני כושר (רישוי ופיקוח) התשנ"ד–1994;"

האם אנחנו צריכים פה כבר עכשיו, או שאנחנו יכולים בקריאה שנייה ושלישית, להכניס מכוני כושר, בריכות וכיוצא באלה?

עדיף שכן.

אולי צריך להזמין אותם לדיון הבא כדי שהם יהיו פה. אנחנו נכתוב בדברי ההסבר שהוועדה מתכוונת להכניס תחומים נוספים. נדאג לקריאה הבאה שתהיה עוד השבוע או בתחילת השבוע הבא – לזמן את התחומים הנוספים שנעלה פה בדיון כי ראוי לתת להם זכות תיאום.

אבל תהיה לנו אפשרות בפעם הבאה.

ברור. נאשר את זה ככה, אבל בדברי ההסבר נכתוב כדי שלא נהיה כבולים פרוצדורלית להוסיף תחומים נוספים בין הקריאה הראשונה לבין הקריאה השנייה והשלישית.

יש לי הערה לסעיף ההגדרה: לדעתי, את ההגדרה "מכון כושר" לא צריך למקם בסעיף 1, בסעיף ההגדרות, אלא בתוספת. כי הרי אנחנו קובעים בתוספת מי יהיו בעלי העסקים, ושם כשאנחנו אומרים "התקשרות עם מכון כושר" אז אנחנו כותבים את ההגדרה. זה הרבה יותר נכון מבחינה משפטית למקם את ההגדרה לא בסעיף ההגדרות, שהוא כללי יותר, אלא במקום הספציפי שבו אנחנו קובעים מיהם בעלי העסקים שהסעיף יחול עליהם.

כלומר בתוספת הרביעית?

כן, בתוספת הרביעית. להעביר את ההגדרה לשם, ולא בסעיף ההגדרות.

מה את אומרת?

אין בעיה. הרבה פעמים ההגדרות, אם הן הגדרות כלליות זה מופיע בתחילת החוק, ואם זה הגדרות – אז כתוב "בסעיף זה - -"

זה לא מוריד מחוזק העניין.

לא.

לא, זה בחוק.

ושם גם נוסיף את - איך זה מוגדר בדיוק, קאנטרי קלאב? איך אתם מגדירים קאנטרי קלאב שבו יש מכון כושר שהוא עצמאי, הוא בנפרד, ויש קאנטרי קלאב שכולל את מכון הכושר.

זה מתחיל לסבך את כל סוגי העסקים. מה שצריך לעשות זה לשבת ולעשות עבודה אמיתית לגבי התחומים שיש בהם בעיה - -

יש בעיה בתחום הקאנטרי קלאב.

אף על פי שאני מהמועצה לצרכנות אני כן חושבת שיש מקום לשמוע את הצדדים האחרים.

לדעתי, לצרכנים זה מאוד יועיל. יש למשל אנשים שרוצים לעשות מינוי רק לקיץ – ממאי עד ספטמבר, ואומרים להם, לא, אתם תעשו לכל השנה. אבל הוא בא עם הילדים רק בקיץ, הוא לא בא בחורף לבריכה.

אבל אז המינוי של אותה תקופה יצטרך לגלם בתוכו את כל ההוצאות שיש לו לכל השנה, ובסופו של דבר כרטיס הכניסה יעלה כשהוא גם ככה יקר.

הם אומרים לך, אתה עושה מינוי לשנה, לא לחמישה חודשים.

אבל אתה לוקח מינוי שהוא לתקופת עומס מפסח עד החגים. אז אם כולם יעשו רק את המינויים לתקופה הזאת הוא נשאר מובטל.

אני פה להגנתם של הקאנטרי קלאבים. קודם כול, רוב הקאנטרים קלאבים הגדולים פעילים ומאפשרים פעילות גם בחורף, כי יש להם מערכות מחוממות שאפשר ליהנות מזה. עם זאת באופן טבעי בקיץ יש יותר אנשים שבאים בפועל. אנחנו צריכים לראות שאנחנו לא יורים לקאנטרי קלאבים בראש- -

לא, אנחנו לא רוצים להזיק לאף אחד.

אנחנו נמצא לזה פתרון.

רק הערה קטנה שבתקנות החזר כספי אנחנו כן קבענו שככל שהעסקה היא עסקה מתמשכת נתנו לצרכן זכות לבטל תוך 14 ימים מיום עשיית העסקה, לא רק לגבי מכוני כושר, אלא גם לגבי מה שקרנו להם "מועדוני בריאות" – בסוגריים "ספא".

זה כשעשינו את הרשימה בסוף.

כן, עשינו רשימה של מצרכים ורשימה של שירותים.

אני זוכר את זה.

סעיף 1 סיימנו?

מי בעד סעיף 1?

הצבעה

בעד סעיף 1– רוב

נגד – אין

נמנעים – אין

סעיף 1 אושר.

סעיף 1 אושר.

אושר ללא ההגדרה. ההגדרה תעבור לתוספת הרביעית.

כן.

המשך הקראה: הוספת סעיפים 13א1 ו-13א2
2.
אחרי סעיף 13א לחוק העיקרי יבוא:



"איסור התניית עסקה בהתחייבות לתקופה קצובה
13א1.
(א)
עוסק לא יתנה עסקה מסוג המנוי בתוספת הרביעית לחוק בהתחייבות לתקופה קצובה; התנה עוסק כאמור – התנאי בטל, ויראו את העסקה כאילו הייתה עסקה לתקופה בלתי קצובה.





(ב)
השר, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, רשאי לשנות את סוגי העסקאות המנויות בתוספת הרביעית לחוק.

יש לי הערה לסעיף (א). קודם כול אני מבקשת שהוועדה תוסיף: "עוסק לא יתנה עסקה מתמשכת" – את המילה "עסקה מתמשכת". שמענו פה כל מיני ביטויים: "עסקה חודשית" וכולי. אני לא יודעת בדיוק מה המשמעות אבל חוק הגנת הצרכן מגדיר "עסקה מתמשכת", וכמובן, אנחנו לא מדברים על עסקאות חד-פעמיות ועל עסקאות לתקופות קצובות. כשההנחה היא שכשמדובר על עסקה לתקופה קצובה אז אתה כבול לתקופה מסוימת שבמהלכה אתה לא יכול לבטל את החוזה או שאתה יכול לבטל את החוזה עם תשלום קנס. הרבה פעמים הקנס הזה מאיין את יכולתו האמיתית של הצרכן להשתחרר מהעסקה.

ככל שמדובר בעסקה מתמשכת שהיא לא לתקופה קצובה ישנה פסקה, וגם בספרות המקצועית ישנה אמירה, שאפשר להשתחרר מהעסקה בכל עת וללא תשלום דמי ביטול. אז קודם כול הייתי מבקשת להוסיף את המילה: "עוסק לא יתנה עסקה מתמשכת מסוג המנוי בתוספת הרביעית לחוק בהתחייבות לתקופה קצובה".

דבר נוסף, אני רוצה להסב את תשומת לב הוועדה שהנוסח כפי שהוא הוא נתון לפרשנויות. חברי הכנסת מבקשים לקבוע שלא יהיו יותר עסקאות קצובות. הוועדה צריכה לקבל החלטה לאיזה כיוון אנחנו הולכים, ולפי זה אנחנו צריכים לסגור את הנוסח כך שלא יהיה נתון לפרשנויות. אפשר מהנוסח לומר שהוא לא יתנה עסקה רק בהתחייבות לתקופה, אבל אם הוא מציע מסלול חילופי – זה כן אפשרי. הוועדה צריכה לקבל החלטה האם אנחנו סוגרים לחלוטין את הנושא של עסקאות לתקופות קצובות – כי אם כן אז צריך לנסח את זה בצורה ברורה או שאנחנו מאפשרים חלופה כלשהי, והצרכן יבחר בין שתי האפשרויות. הוא יחליט שהוא מעדיף ללכת, למשל, לתקופה קצובה עם הנחה – הוא יחליט; הוא יחליט שהוא לא רוצה להיות כבול במחיר קצת יותר גבוה – כמובן, המחיר צריך להיות סביר, שלא יציעו לי חלופה סבירה שזה 500 שקל לחודש, אז אני מניחה שזאת לא חלופה סבירה.

חבר הכנסת חסון.

אני אמרתי את דעתי קודם. בנקודת הזמן הזאת, אדוני היושב-ראש, אני מתנגד לתת חלופה.

מה זה חלופה? הם יכולים לתת איזה חלופות שהם רוצים.

לא, אני אומר, אי אפשר לעשות התחייבות לשנה – אי אפשר. כל חלופה – לפתות, להוריד מחיר – אני מתנגד לזה.

>
מסכים איתך, זאת גם דעתי.

מה שכן, חדרי כושר והמכונים האלה צריכים לעשות לעצמם סוג של מחשבה יצירתית. לדוגמה – ואתה העלית את זה, וזאת הצעה חכמה, זה מראה שתמיד היה לך חוש כלכלי מוכשר – תחשוב על מסלול הולך ויורד. אין לך התחייבות לשנה. התחלת להיות מנוי בחדר כושר – התשלום הראשון שיורד לך הוא למשל 350 שקלים; התשלום השביעי, אם המשכת והתמדת, הוא 250 שקלים.

עם זה אין לנו בעיה.

- - הוא הלך וירד. התשלום ה-12 יהיה כבר 200 שקלים - -

אין לי בעיה, את זה הוא יכול לעשות גם על-פי החוק שלך.

בדיוק. לכן אני אומר שגם לחדרי הכושר יש כל מיני אופציות אחרות. עצתי לוועדה היא בשלב הזה ללכת על כך שאין חלופה. אי אפשר התחייבות לשנה, נקודה. בין קריאה ראשונה לשנייה ושלישית נחזור לכאן, נשמע את גורמי הצרכנות, נשמע אנשים, נבין, נראה מה המשמעות של זה. אני לא רוצה לפגוע בתחום הזה. אני אוהב אותו, ואני לא רוצה לפגוע בו. אבל את הדיון הזה של בין לבין נעשה בין קריאה ראשונה לשנייה ושלישית.

חבר הכנסת חסון, אתה צריך לבדוק כלכלית מה שאתה אומר עכשיו כי אתה אומר שאתה לא רוצה לפגוע בתחום הזה, אבל האמירה החד משמעית שלך לא לתת חלופות– אני כן מסכים, אני מאוד אהבתי את העניין כאן שלא יהיה מצב שבו חדר כושר שבמנוי השנתי יוצא לצרכן לשלם 220 שקלים, אבל אם אתה רוצה מנוי חודשי זה 540 – לא, זה לא. אפשר לקבוע את הדירוג, מה יכול להיות ההפרש, שהוא יהיה הפרש הגיוני, הוגן, נורמלי. זה מקובל, נכון. כדי שאי אפשר יהיה לעקר את העניין של החודש. אבל לתת למנוי לבחור - -

כן, אני תמיד בעד זכות בחירה. באופן בסיסי, אדוני היושב-ראש, מפלגתנו תומכת בכך.

אתה לא מגביל לו את זכות הבחירה.

אתה כן. חבר הכנסת חסון אומר שהוא בשום אופן לא רוצה לאפשר מינוי של שנה.

בשלב הזה.

אני בא מגישה קצת יותר ליברלית: אם אדם חושב שבשנה הוא רוצה לעשות שנה – שיעשה, מהזה מעניין אותי?

שיעשה שנה.

מצדי שיעשה עשר שנים.

- - - לאפשר לצאת.

בהחלט, לאפשר לצאת, בוודאי.

- - - איך הוא ייצא.

מצדי שיעשה לעשרים שנה. אבל הוא צריך את ההזדמנות לצאת.

- - -

עזוב מה שאתה מציע, אני שואל, בחוק.

חודש מהודעתו הוא יכול לצאת.

- - -

בדיוק. לא הבנו אותך, היית קצת קשוח באמירה שלך.

רבותיי, אי אפשר לדבר ללא רשות דיבור.

לכן אני חושב שהניסוח של התמ"ת הוא נבון. זאת דעתי.

אם יש חלופה סבירה, וזה מה שהיא הציעה – זה בסדר – בתנאי שגם בצד השני יש אפשרות בהתראה של חודש לקום וללכת בלי קנס ובלי כלום.

נכון, זה הרעיון.

אין לי בעיה.

זה הרעיון.

גם אם הוא בוחר בחלופה של העסקה לתקופה קצובה הוא יוכל לצאת בהתראה של חודש בלי קנסות.

מה זה "קצובה", זה שלושה חודשים. אחרי חודש הוא לא יוכל לצאת משום שרק ההתראה של החודש, כבר יסתיים החודש. אז תשאיר אותו בחודש.

הרעיון הוא שאדם נותן התראה של חודש, והוא יוצא ומקבל את החלק היחסי של כספו בחזרה.

לא, אבל אם הוא בעסקה של חודש כמו במכון של מטי, אז אין לו הדבר הזה. אגב, מי בא לעשות חודש? אתה לא בונה שריר בחודש, אתה לא עושה כלום בחודש. מה אתה עושה? סיפרו על עשרות לקוחות שעושים מינוי חודשי.

אלפים.

תושבי חוץ בבתי מלון, באמצע ירושלים.

יש לנו הרבה מאוד לקוחות שנמצאים אצלנו שנים עם מינוי חודשי.

אה, מחדשים חודש בחודשו.

מידי חודש זה מתחדש להם, והם יכולים להפסיק בכל רגע. זה מה שהם רוצים, זה מה שנוח להם – אני מכבד את זה.

מצד שני יש כאלה שרוצים מינוי שנתי.

אבל לא יכול לא לכבד כאלה שרוצים שנתי ולקבל הנחה.

אבל החוק לא אומר שאי אפשר לעשות שנתי, לא הבנתי מה העניין.

אדוני היושב ראש, עסקה לא תתנה עסקה מסוג מסוים, משהו כזה.

אבל כתוב: "התנה העוסק כאמור – התנאי בטל, ויראו את העסקה כאילו הייתה עסקה לתקופה בלתי קצובה".

כלומר אם יש לו שתי אלטרנטיבות הוא יכול? כי חבר הכנסת חסון אומר שהוא לא רוצה את זה.

מכיוון שאנחנו מדברים יחד אנחנו קצת מתברברים. מכון כושר יציע מינוי לשנה – ירצה הבן אדם, יעשה מינוי לשנה. הוא רוצה להפסיק את המינוי – הוא מודיע חודש מראש ומקבל את חלקו היחסי. מה לא ברור פה?

בדיוק, מאה אחוז.

אין בעיה.

אני חייבת לציין שחוק הגנת הצרכן קובע היום הוראות איך משתחררים מעסקה מתמשכת. עסקה מתמשכת זה אומר שלצרכן ניתנה אפשרות ביטול, בין אם זאת עסקה קצובה ובין אם זאת עסקה לא קצובה. החוק אומר שאתה צריך לתת לעוסק הודעת ביטול בעל-פה או בכתב, והוא חייב להפסיק לחייב אותך תוך שלושה ימים, ואם זה בדואר רשום – תוך שישה ימים.

אם שילמת מראש על המינוי?

אז הוא צריך להחזיר לך.

אז למה היום זה לא תקף בחדרי כושר?

מה פתאום, אחרת זה היה פותר את הבעיה.

כי הם לא נותנים לך זכות ביטול, זה בדיוק העניין. או שהם נותנים לך זכות ביטול אבל עם קנס, וזה לא כדאי לי כי הקנס מאוד גבוה.

אז החוק שלנו יגיד במפורש שהוא נותן זכות ביטול בלתי ניתנת להתניה מראש, והצרכן גם לא יכול לוותר עליה.

אני מרשות ההסתדרות לצרכנות. יש פה בעיה שאני יודע גם בתור צרכן של חדר כושר. אפשר לעשות מין הסכם, וזה מה שהם עושים למעשה: שלם שנה בשישה צ'קים – שלם 3,000 שקל; תרצה לחצי שנה אחרי זה להפסיק – שלם 1,800 שקל; תרצה שלושה חודשים – שלם 1,000 שקלים. אז מה שיהיה לנו בפועל – הכול, אבל יהיה לנו מדורג. למעשה, כאילו הנחה לאורך התקופה. זה מה שכבר נעשה, למעשה, ולדעתי, החוק הזה- -

שוב, לא הבנתי.

אתה הולך לשנה שלמה, וכתוב בהסכם – שנה שלמה שילמת, שנה שלמה צרכת – 3,000 שקל; חצי שנה – אחרי חמישה חודשים אתה בא ומשתמש בחוק – שלם 1,800 שקל.

זה יהיה אסור על פי החוק. אם עשית הסכם לשנה, והשתחררת – לא משנה מתי – שלם חלק יחסי.

>

אבל אתה עושה הסכם מלא, אתה לא יכול להתנות הסכמים אם אנשים יודעים שזה לפני.

החוק הוא - - - הסכם.

זאת בדיוק המטרה של החוק. יש הסכמים שדרך אגב הם חוזים אחידים שמנוסחים אך ורק על-ידי צד אחד. המטרה של החוק היא שבמקומות מסוימים שיש כשלים, בין היתר גם בהסכמים – לקבוע הוראות. אלה הוראות שאמורות להיות קוגנטיות, זאת אומרת לגבור על כל הסכם. בוודאי שהחוק יכול להתנות על הסכמים.

אדוני היושב ראש, עוד הערה קטנה: בצורה שהצעתם את זה כרגע אתם תעקרו את המינוי החודשי. אם אדם ייקח מינוי שנתי ויוכל לבטל אותו ללא שום השוואה למינוי חודשי אז כולם ייקחו את זה, ובעצם עיקרנו את המינוי החודשי, עיקרנו את ההנחה שהצרכן מקבל. כי אני כבעל עסק אגיד, רגע, אז אני אקח את המינוי החודשי, אכפיל אותו ב-12 ואגיד, זה המנוי השנתי שלי.

תעשה.

כן, אבל אני לא אוכל לתת הנחה. מטרת החוק היא להיטיב עם הצרכנים.

הוא לא יוכל לקנות ציוד חדש.

- - -

היינו בדיוק בדיון הזה עם חברות הסלולר, והן אמרו בדיוק אותו דבר.

אני מבקשת רשות דיבור.

מעניין שארגוני הצרכנים אומרים לכם את זה.

ארגוני הצרכנים לא תמיד צודקים או גם אנחנו לא תמיד צודקים.

צריך להבין פה שאנחנו דנים עכשיו במכוני כושר. אנחנו לוקחים מקרה ספציפי שצריך לנסות להתאים אותו לכל מיני דברים כי יש בעיה ספציפית במכוני הכושר, ואנחנו מנסים אחר כך לבוא ולהגיד שעשינו חוק כללי שיחול על כל המשק על כל מיני דברים.

אנחנו לא אמרנו "חוק כללי", גברתי.

רגע. אם הסוגיה היא מכוני הכושר אז קודם כול מבחינה משפטית הדברים צריכים להיות כאלה שיש חוק למכוני כושר וצריך להיות שם. ואז אפשר לעשות מידתיות, ואפשר להגיד "דמי ביטול" בצורה כזאת או אחרת, ואז הדיון הוא על דמי הביטול. זכות ביטול יש לי. אני אבוא היום למכון הכושר, ואגיד לו שאני רוצה לבטל – אין לו ברירה, הוא צריך לבטל את העסקה. עדיין הוא יכול לגבות דמי ביטול של 5,000 שקל. למה? כי זה מה שכתוב בחוזה. לכן הבעיה היא לא זכות הביטול, אלא הבעיה היא גובה דמי הביטול. עם גובה דמי הביטול זה צריך להיות מידתי לפי ענף ולפי צורה. אני לא יודעת את כל השיקולים, ומאוד יכול להיות שלבטל את דמי הביטול זה דבר טוב. אני באמת לא מכירה את כל השיקולים, אבל צריך להיות אחראים לבדוק את זה פר-ענף.

אני רוצה להגיד משהו – אני קשוב - -

לא יהיה לכם חוק לקריאה ראשונה, בואו נתקדם.

צודק.

עוד משהו חשוב לעניין הסעיפים?

אני ממשרד האוצר. העמדה שלנו היא שביטול האפשרות לעשות מינוי שנתי יעלה את המחירים, כמו שאמר איל. כיוון שכפי שהוא אמר, אם אתה יכול לבטל בכל רגע ולקבל את ההחזר היחסי אז המכונים יעלו מראש את המחיר לתקופה הארוכה יותר, כי זה בעצם בדיוק כמו מינויים לתקופות קצרות שאתה יכול להפסיק אותם בכל רגע.

מר שטרן, אתם תמיד באוצר שבויים באותה קונספציה. יש לכם איזה משפט שאני שומע 30 שנה – אם יהיה דבר X, זה יעלה את המחירים. וכמעט כל הדברים מוכיחים הפוך.

עוד לפני שנולדת אמרו את זה.

לא בגלל שזה אדם צעיר, וזה טוב, אנחנו גם לא מאשימים אותך. הם תמיד באים עם אותו משפט. אין לי משהו אישי, חלילה, אבל תמיד אותה קונספציה.

לא אתה באופן אישי, אבל נכון, באים מתוך איזו קונספציה.

הוכחנו בחוקים שנעשו פה בדיוק הפוך.

כי בתקשורת היה כשל שוק. אז זה התייחס לתקשורת.

האוצר זיהה, זה לזכותו. מי שזיהה את כשל השוק היה משרד האוצר, וגם אמרנו את זה פה בקול רם, צלול ובהיר.

במכוני כושר אין כשל שוק, אין חסמים, ויש תחרות מאוד גדולה. אם נדמה את זה למוצר שאתה קונה ולא לשירות יש היגיון בהנחת כמות. אם אתה קונה חבילה של חמישה מוצרים לעומת מוצר אחד אתה יכול לקבל הנחת כמות. באותה מידה אם אתה עושה מינוי שנתי אתה מקבל סוג של הנחת כמות. אם אתה אומר שאפשר לבטל בכל רגע ולהחזיר את החלק היחסי זה בעצם כמו שאתה אומר, אתה קונה חבילה של ארבע קופסאות טונה, מקבל את המחיר הזול, ואז אתה מחזיר שתיים ולקבל את החלק היחסי. זה מאיין את כל ההיגיון של הנחת כמות.

תיאורטית אתה יכול. אם אתה קונה היום ארבע טונות במבצע – תחזיר אותם ותקבל את הכסף חזרה.

אתה לא תקבל את החלק היחסי.

לא ארבע, אבל אם תחזיר שתיים תקבל - - -

אנחנו אמרנו בחוק להחזרת מוצרים שמרגע שפתחת את המוצר - -

זה לא חל על מוצרי מזון.

בדיוק, זה לא חל על מוצרי מזון בלאו הכי.

- - - תבינו את הבעיה פה.

היה פה דיון יסודי ומרתק על חוק ביטול עסקה והחזרת מזומן, ואנחנו קיבלנו הרבה מן ההערות של לשכת המסחר ושל אנשי התאחדויות הצרכנים למיניהם. אבל בסוף זה מתברר כדבר טוב ונכון, אף על פי שיש עוד כמה עוסקים שמנסים לעשות סקנדלים. מתקשרים אליי אנשים מתוך החנות ושואלים מה זה אומר.

אני מבין את מה שאתה אומר, ואני מבין גם מה שמטי ואיל אומרים, גם ברמה שזה שכנע אותי – שאם בן אדם מבטל באיזשהו זמן הוא צריך לשפות על הדבר הזה באיזושהי צורה. אני מציע להשאיר את הדברים האלה לקריאה שנייה ושלישית, נדון בהם, נבין את המשמעויות. אני לא רוצה לשפוך את התינוק עם המים, אני רוצה לאפשר חופש פעולה. לכן היה טוב שלא יהיה שנתי בכלל, שיהיה חודשי, תבנו מודלים עסקיים חדשים, ותפעלו על-פיהם, ואז לא נסתבך.

מה מפריע לך שיהיה שנתי? שיהיה שנתי.

- - -

לפי חוקי הגנת הצרכן, יש לו 5% שיפוי בכל מקרה. נכון?

צריך לקבוע את זה.

הוא לא מפסיד מזה.

זה מסוג העסקה שמדובר בה.

זה לא קנס של 5%, אנחנו לא רוצים לפרק לו את העסק. אנחנו לא רוצים לפרק שום עסק במדינת ישראל. אנחנו לא occupy תל-אביב. רוצים להמשיך, להרחיב את העסקים, לא לצמצם את העסקים. כך אני לפחות חושב.

מה שחשוב לי שתבינו הוא שאדם שמבטל, למשל, לאחר שישה חודשים – הוא לא מפסיד מכך, הוא רק משלים את מה שהוא היה משלם אילו עשה חודשי. זאת בקשתנו. לא שישלם לא קנסות, לא 5,000 שקל, לא כל מיני דברים שמבקשים. עשית שנתי וביטלת אחרי חצי שנה – תשלם בדיוק כמו שהיה משלם אדם ששילם חודשי. אז אתה לא מפסיד ולא מרוויח. זה 5% שמדברים עליהם. זה מה שאנחנו עושים היום, זה הוגן כלפינו.

כאילו לא עשית חוק.

למה?

זה בדיוק כמו בסלולר – נותנים לך את המכשיר, אתה מקבל אותו חינם, ואם אתה מפסיק באמצע אתה משלם 5,000 ₪.

לא, לא. אתה משלים לחודשי, אתה לא משלם קנס.

תקבע שההבדל בין מסלול חודשי לבין מסלול שנתי הוא 15%-10%, אסור מעבר.

אבל בגלל זה אתה מקבל חודש ביטול, ותקבל אולי דמי ביטול. זה לא יהיה חינם חלק. לא ניתן לאנשים לשגע אתכם ולא יהיה לזה מחיר, לא לתהליך של הביטול וגם לא לחיכוך בנושא.

אז כולם יעשו שנתי.

בסדר, שיעשו שנתי. - - - הוא צריך 100 אלף מינויים שנתיים, מה את רוצה?

לא, הם יעשו שנתי ויבטלו אחרי שישה חודשים.

מה את רוצה, לקחת כסף מאנשים שלא באים למכון?

לא, ממש לא.

אבל זה מה שקורה היום.

אנחנו נתנו לך דוגמה למכון שלא לוקח מאף אחד. אז אל תגיד לנו - -

אני מדבר באופן כללי.

לקחת על עצמך את האחריות לייצג את התחום.

זה מודל שאנשים כמוני שנותנים לכולם לבטל יוכלו - - -

מה הסיבה שלא באו אחרים?

אני רוצה שאתה תקום בבוקר ותדע שהמנויים שלך יכולים לעבור למכון שליד. לכן אתה תעשה אותו הכי נקי והכי משוכלל והכי נעים.

אבל אדוני לא מייצג את כל מכוני הכושר במדינת ישראל. יכול להיות שבמכון שלכם מאפשרים ללקוחות לצאת ובמכונים אחרים – לא.

אני אומר, אני בעד זה, אני רק אומר - - -

למה הם לא באו?

יכול להיות שהם ידעו למה הם לא באים.

בדיוק. זאת הייתה שאלה רטורית.

תשמרו על המודל הזה, כי אחרת אתם - - - את המודל החודשי.

יש פה שתי הצעות: הצעה אחת היא שתמיד תהיה אלטרנטיבה סבירה, זאת אומרת שתמיד תהיה אפשרות להתקשר לחודש או אפשרות לשנה, ותהיה אפשרות לעבור בין המסלולים. כלומר אם מנוי עושה מינוי לחודש, ואחרי חצי שנה הוא רוצה להפסיק את המינוי אז מחייבים אותו כמו שישה חודשים במינוי החודשי- -

לא, הכיוון הזה לא בא בחשבון. חבל על הזמן שהתכנסנו אם זה מה שאתם רוצים.

ההצעה השנייה היא ההצעה שלך – ביטול עם תקופה של הודעה מראש ועם דמי טיפול שרוצים להגדיר אותם כאחוז מגובה העסקה. זה גם מקובל. אלה שני הפרמטרים.

אבל כשהעסקה היא לתקופה קצובה.

אני לא מבין מה זה "תקופה קצובה".

אנחנו חייבים ללכת לפי המינוחים של חוק הגנת הצרכן. יש עסקאות שהן עסקאות מתמשכות, שאלה העסקאות שאנחנו מדברים עליהן. יש עסקה מתמשכת, אבל לתקופה קצובה; ויש עסקה מתמשכת שהיא לתקופה בלתי קצובה. עסקה לתקופה קצובה – אומרים, אתה עכשיו שנה לא יכול לצאת או שאתה יכול לצאת עם תשלום קנס. זאת עסקה לתקופה קצובה. במקרה כזה אתם רוצים לאפשר שהוא יוכל לעשות את זה, אבל לתת בכל זאת אפשרות לצרכן להשתחרר עם תשלום דמי ביטול נמוכים. אבל אם העסקה היא לתקופה מתמשכת, לתקופה לא קצובה - -

כל חודש - - -?

כן.

אין בעיה, שיעשה את זה.

בלי דמי ביטול.

ברור.

פשוט רציתי שיהיה ברור.

הוא פשוט לא מחדש את המינוי בחודש הבא.

לתקופה שהיא לא קצובה.

אוקיי.

בבקשה, משרד האוצר.

אני רוצה להסביר – אם יהיה חיוב לתת מחיר גם לחודש זה לא מאיין את המטרה של החוק.

שייתנו מחיר לחודש, מה הבעיה?

אם רק תחייב מחיר לחודש ותאפשר גם לתת מחיר שנתי שהוא יותר נמוך אז בעצם הצרכן - -

שייתן מחיר שנתי יותר נמוך, אין בעיה. אף אחד לא מגביל אותו. שייתן מחיר שנתי אפס, את מי זה מעניין?

אבל החוק הזה רוצה לבטל את האפשרות לעשות - - -

לא, הוא רוצה לתת לאנשים חופש לצאת מזה. זה מה שהחוק רוצה.

הוא יכול לתת מינוי לשנה, לשנתיים, למאה שנה, ל-999 שנה בכל מחיר שהוא רוצה. אנחנו מדברים רק על שיקול הדעת של הצרכן – מתי הוא רוצה לעזוב, ומה מחיר העזיבה שלו.

אבל צריך לקבוע את מחיר העזיבה.

אנחנו נקבע.

אם אתה קובע את מחיר העזיבה כמו ההצעה של איל, לפי מספר החודשים שהשתמשת לפי מחיר של חודש שחדר הכושר חייב לקבוע - -

לא. המחיר הוא החלק היחסי שנשאר השנה, כפוף לזמן התראה מראש של הודעת ביטול וכפוף לדמי טיפול וביטול. אם הוא מעסיק את הפקידה שלו – יש לזה עלות.

אם אתה עושה את זה, אז כמו שאמרנו קודם, אתה מבטל את האפשרות לתת מינוי שנתי עם הנחה כי בסוף הצרכן יוכל לבטל את זה כל רגע.

אני לא מסכים.

אם הוא מבטל זאת החלטה שלו. לא תהיה לכידה של צרכנים. לא תהיה יותר, אוקיי? לא תהיה. אם יהיה – חבל על הזמן, אפשר לקפל את הדברים וללכת הביתה.

הוא ירצה לשמר מנוי, והוא ייתן לו הנחה בחידוש השנתי הבא. הוא יגיד לו, תישאר השנה ותקבל בשנה הבאה מינוי ב-20% הנחה. בבקשה, אף אחד לא מתערב לו פה. תלמד, אין מתנות חינם – אין, אין, אין, אין, אין. אין גם הנחות חינם.

הצרכן יכול לצאת בכל שלב. דמי טיפול או דבר כזה שצריך לשלם? לזה אין לי התנגדות. יבחנו את זה ונחליט על מנגנון. אין בעיה.

אני רוצה לחדד. אתם בעצם רוצים לקבוע שני דברים: ראשית שתמיד צריכה להיות אלטרנטיבה גם למינוי חודשי - -

לא, למה? הוא יכול לעשות רק מינוי שנתי. למה אנחנו צריכים כל הזמן אלטרנטיבות, אני לא מבין. בעל עסק יכול להציע כל עסקה שהוא רוצה: הוא יכול להציע עסקאות יומיות, הוא יכול להציע עסקאות שנתיות או עסקאות דוריות. זה עניין שלו ובאיזה מחירים שהוא רוצה. אנחנו מדברים רק על האפשרות של אדם לבטל את העסקה.

בדיוק, זה העניין.

אתה יכול להציע עסקה קצובה?

כן.

כן.

כל עוד יש יציאת ביטול – אפשר לבטל ולצאת. זה מה שמעניין אותנו כאן.

אם התוכנית העסקית שלו, והוא יודע לחשב ולתמחר כמה אנשים יעזבו את המינוי באמצע מהניסיון שלו או לדאוג לכך שהם לא יעזבו, שזה הכי טוב - -

אבל השאלה היא מה גובה דמי הביטול?

נגיע לזה.

אם אנחנו קובעים 5% או 100 שקלים, לפי הנמוך, אז אני מבינה מה הוא אומר, שזה בעצם- -

הפסד.

בואו נגיד שזה לא יעשה הבדל כל כך גדול בין המסלולים השונים.

אף אחד לא אמר שצריך להיות הבדל גדול, הוא קובע את ההבדל.

השאלה היא למה אנחנו נותנים את האופציה. אם זה ממילא לא הבדל כזה גדול - -

אנחנו בעד תחרות – זאת הגישה של הוועדה הזאת. אם אתה שם את הנושא הזה שאדם לא יכול להשתחרר זאת משקולת על הרגליים שלו, לעבור ממכון למכון. כשאתה משחרר אותו התחרות תוריד את המחירים לכולם. אז גם אם מכון הכושר יצטרך את הפרמיה עבור הודעת הביטול המוקדם, הסיכון שלקוחות יעזבו אותו – הרווח שירוויחו כלל הצרכנים הוא הרבה יותר גדול. זה מה שעשינו ב-HOT, ב-YES ובסלולר.

אני אגיד לך מה יקרה: חדר כושר אחר שאתה תרצה לבוא, יגיד – עליי דמי הביטול. אני אכסה את דמי הביטול, תעבור אליי. ואז זה גלגלים מתגלגלים. צריך רק למצוא את המנגנון שלא יגרום לנפילה כלכלית דרמטית.

מכון כושר שכל הלקוחות שלו עוזבים אותו באותו חודש, כנראה, ראוי שייסגר.

קרה דבר כזה בתל-אביב, קרס תוך חודש.

אני כבר נרשמתי למכון כושר, אני מכיר את הדרך אליו, אני כבר רגיל לחברה שם, רגיל למדריכים – למה שאני אעזוב אם טוב לי? אלא אם כן עושקים אותי במחיר, אלא אם כן לא מחליפים את הציוד, אלא אם כן - - -

יש הרבה מכוני כושר קטנים שלקראת הקיץ עוזבים, וההיערכות אחר כך מאוד קשה להם.

בסדר, אבל כל עסק מתמודד עם נושא של שימור לקוחות.

זה עסק שקשה מאוד לשמר אותו.

ועוד דבר: חברות התקשורת, הרי שם אם אני לא בחברה אחת אני עוברת לחברה שנייה. במכוני כושר, לא – אם אני מפסיקה יכול להיות שאני מפסיקה לגמרי. זה לא בדיוק אותו דבר.

חברה שלך עשתה, את רוצה להיות איתה.

חשוב לי מאוד להגיד: אפשר להגיע פה לאין-סוף דרכים ונוסחאות. אני אומר פשוט: מטרת החוק היא לשחרר את הכבלים מידיהם של הצרכנים, נקודה. איך יוצרים את המנגנונים? ניצור אותם יחד, כמו שיצרו אותם במקומות אחרים. בסוף אני כן מאמין בכוח השוק, אני כן מאמין שהשוק קובע בסוף את הכללים, תיווצר תחרות – זה מה שאנחנו רוצים. אני בעד תחרות ושוק חופשי. הדבר הזה צריך לקרות עם אפשרויות לצרכן לבחור אותן. היום אין לו אותן. בשום חדרי כושר היום אין לצרכנים חופש פעולה, הם לכודים, הם לא מסוגלים לקבל החלטה, והם מפסידים כסף, ולפעמים הם נשארים בחדר כושר שלא ראוי שהם יישארו בו בכלל, רק כדי לנצל את זה. אני רוצה לתת להם חופש – זאת המטרה. אני לא אהיה מוכן שהחופש הזה יוגבל וגם לא שיהיו קנסות מיותרים.

אין פה קנס, זה דמי טיפול.

בסדר, 5%.

בהחזרת מוצרים עשינו 5%?

בוודאי.

או 100 ₪.

לפי הנמוך ביניהם.

אז גם פה.

אני חייבת לומר שהנוסח פה אוסר לגמרי- -

אז נשנה אותו, מה הבעיה?

כן, כן, זה מה שאני אומרת – את הנוסח כמו שהוא היום חייבים לשנות לגמרי.

אנחנו לא מתערבים בסוגי העסקאות שהעסק מציע, אלא רק באפשרות ההשתחררות.

אכן כך.

אי אפשר להתנות עליה, ואפשרות ההשתחררות היא בהודעה של חודש מראש.

זאת המהות.

ודמי הטיפול - -

נדון על זה בדיון הבא.

יש כבר מנגנון שקבענו בהחזרת מוצרים שהוא טוב.

נכון, הוא טוב.

היה עליו דיון ארוך פה בוועדה – 5% או 100 ₪, לפי הנמוך ביניהם ביחס לשווי העסקה. הצרכן זכאי לחלק היחסי המלא משווי העסקה, ושלא ניתן יהיה להתנות על זה בעת ההתקשרות. שלא יהיה כתוב שאם הוא מפר אז שווי העסקה הוא כזה ואחר. הניסוח המלא יבוצע אחרי כן.

אני אחזור על עיקרי הדברים: לא תהיה בכלל התייחסות לתקופה הקצובה. הצעת החוק תגיד שהצרכן לא יהיה כבול, והוא יוכל להשתחרר מעסקה. ניתנות לו שתי אפשרויות: הוא יצטרך לעשות את זה חודש מראש, אבל הוא יצטרך לשלם 5% מגובה המינוי או 100 שקלים, הנמוך ביניהם. ההחזר שהוא יקבל הוא החלק היחסי מהתקופה.

5% מהמינוי הכולל או מהמינוי החודשי?

הכולל.

אין חודשי. בלאו הכי נתת חודש לפני כן.

- - - מהעסקה המקורית.

נכון.

ממילא אם הוא מבטל בחודש האחרון אז יש לו כבר הודעה שחודש הוא לא יכול לבטל.

מאה אחוז.

נשאר לכם לאשר את התוספת הרביעית.

עיקר החסם, חבר הכנסת חסון, זה בתחילת התקופה. ככל שהתקופה הולכת ומתקדמת האזיקים הולכים ונחלשים. זה כמו בפיזור כנסת – ככל שהקדנציה מתקדמת המוטיבציה לפזר גדלה. לא במקרה שלכם. אתם מקרה מיוחד.

אנשים מיוחדים – מקרה מיוחד.

כשאתה נותן חודש התראה מראש זאת אומרת שהוא תמיד יצטרך לשלם את התקופה שהוא ניצל + החודש.

כן, הביטול נכנס לתוקף חודש מרגע שהוא מודיע.

אבל זאת התראה של חודש מראש רק אם מדובר בעסקה לתקופה קצובה. אבל אם מדובר בעסקה שהיא לא לתקופה קצובה, אלא עסקה מתמשכת רגילה - -

שם הוא לא צריך אותנו.

אז הודעת ביטול ושלושה ימים, כמו הוראות החוק.

כן, הוא לא צריך אותנו.

אני רוצה להקריא את התחומים האחרים שרשמתי לעצמי שנדון בהם בהכנה לקריאה שנייה ושלישית, שיהיה רשום בדברי ההסבר: מועדוני ספורט, בריכות שחייה, חוגים, שירותי רפואה דחופה

ביחס לזה יש סעיף ספציפי, ושם אפשר לכבול לתקופה מסוימת, כי אז הכירו.

היו על שח"ל דיונים שלמים גם על עסקה ברוכלות. יש על זה תקנות מיוחדות, היושב ראש.

יש חוק מיוחד לזה.

גם הוועדה מזמינה את חברי הכנסת שנמצאים כאן ושלא נמצאים כאן ויקראו את הפרוטוקול, להציע הצעות נוספות לוועדה, לזמן גופים נוספים אם חושבים שצריכים לבוא.

הוועדה ניסתה לעשות את זה לפני הדיון, לפנות לגורמים נוספים, כולל משרדי הממשלה, ולא זכתה למענה.

אני רוצה להבין את היועצת המשפטית: מה שעשינו למעשה הוא להוריד את האיסור לעסקה לתקופה קצובה, אבל אמרנו שמי שהולך לזה, שיידע שיש לו נקודת יציאה.

נכון.

האמת היא שזה יותר נכון.

ספקי מים מינרליים – האמת היא שאני לא יודע איך לקרוא לזה פה.

ספקי מים מינרליים ומטהרי מים.

גם עיתונים אולי.

כשדיברת לגבי חוגים – זה משהו מאוד רחב.

אנחנו רק מגבשים.

גם בתקנות ביטול עסקה לחוגים יש הסדר מיוחד.

אנחנו אמרנו עכשיו את זה רק ברמה הרעיונית. אנחנו ממוקדים בנושא של מכוני כושר – לשם זה באנו. אם נרצה להיכנס לפירוט ניכנס לפירוט של תחום מסוים ונבחן אותו. הכוונה שלנו היא ממש לא ללכת באופן גורף.

אדוני מוכן להקריא שוב את התחומים?

מועדוני ספורט, בריכות שחייה, חוגים - -

איזה חוגים?

זה קשור גם במערכת החינוך הבלתי הפורמלי?

ברור.


יש הסדרים לביטוח?

- - -

אוקיי.

מכללות, מים, מטהרי מים. זהו.

אספקת מזון.

מה זה אומר?

מה עם תיאטראות שקונים מינוי שנתי?

זה משהו אחר.

אני קניתי מינוי שנתי בתיאטרון ירושלים, ומסיבות בריאותיות לא יכולתי ללכת. הם אמרו לי, עם כל הכבוד, לא הלכת - - -

נכון, הוא צודק.

אני אבחן את הנושא של התיאטראות. נקיים פה דיון ארוך בהכנה לקריאה שנייה ושלישית.

אתם מתבלבלים פה, ואני אסביר לכם למה אתם מתבלבלים.

אמרתי שזה קצת שונה, אבל אנחנו לא דנים בזה עכשיו.

אבל הוא שלח את זה לאוויר העולם, וצריך להרוג את זה עוד כשזה קטן. אם יש לך מינוי בתיאטרון ואתה חולה ולא הלכת להצגה – ההצגות היו, התקיימו כבר, אין הצגות – אם הודעת מראש שאתה לא יכול להגיע, ומבקש להקפיא את המינוי שלך - -

לא מסכימים.

הם מסכימים.

לא מסכימים.

- - - מסכימים וגם בקאמרי מסכימים.

- - -

איל, אתה הרי תהיה גם בדיון הבא שלנו, ותטען בנושא תיאטראות.

תזמינו אותנו.

ברור, אתם תוזמנו.

מי בעד כל הסעיפים והעקרונות שהחלטנו עליהם כפי שהקריאה היועצת המשפטית, נדונו והוסכמו, והתוספת הרביעית שכרגע מי שכלולה בתוספת הרביעית זאת רק ההתקשרות עם מכון כושר עם ההגדרה למכון כושר.

כדאי שאני אקרא כי הרי לא גמרנו להקריא. אפשר להצביע על סעיף קטן (א) עם השינוי. בסעיף קטן (ב) לא יהיה שינוי – השר באישור ועדת הכלכלה יכול בעצם להוסיף.

אנחנו מצביעים על 13א1, קודם כול עם השינויים שהסכמנו עליהם ושנית, שאין צורך בשינוי.

מי בעד?

הצבעה

בעד סעיף 13א1– רוב

נגד – אין

נמנעים – אין

סעיף 13א1 אושר.

סעיף 13א1 אושר פה-אחד.

אני עוברת לסעיף הבא:



ביטול עסקה מסוג המנוי בתוספת הרביעית
13א2.
צרכן המבקש לבטל עסקה מסוג המנוי בתוספת הרביעית לחוק ימסור לעוסק הודעת ביטול חודש ימים לפני מועד ביטול העסקה."

זה בעצם משהו שכבר אמרנו, וזה יישאר.

צריך לשנות את זה שאם זה עסקה קצובה אז זה חודש לפני כן, ואז - - - דמי ביטול; ואם זאת עסקה לא לתקופה קצובה, אני מבקשת שההוראות שיחולו יהיו של העסקה המתמשכת – בלי דמי ביטול.

ברור. הבנת את ההערה?

כן, כן.

אנחנו מצביעים על זה עם ההערה של התמ"ת. מי בעד?

הצבעה

בעד סעיף 13א2 – רוב

נגד – אין

נמנעים – אין

סעיף 13א2 אושר.

סעיף 13א2 אושר פה-אחד.

המשך הקראה: תיקון סעיף 23
3.
בסעיף 23(ב) לאחר פסקה (3א) יבוא:



"(3ב)
הפר הוראות לפי סעיף 13א1 לעניין התניית עסקה בהתחייבות לתקופה קצובה;"

מה זה אומר?

המטרה של הסעיף היא להוסיף הפרה פלילית. זאת אומרת שאם התניתי – נכון לעכשיו אני עוד לא יודעת מה יהיה הנוסח הסופי, אז אני מבקשת להעביר את הדיון על זה. בגדול אנחנו מתנגדים להוספת סעיף פלילי. בנוסח המקורי החוק אמר שאם הוא הפנה יראו כאילו העסקה - - - ולכן אפשר לבטל בכל עת.

מכיוון שהלכנו למסלול אחר אין התניה, אין צורך בעונש בכלל. תעשה כל עסקה שאתה רוצה – ללקוח יש אפשרות לעשות מה שהוא רוצה בסוף עם דמי הביטול שנחליט. לכן אין כאן התניה ולכן לא צריכה להיות שום סנקציה. כך אני מבין.

אז הסעיף הזה יימחק?

לא נמחק אותו כי אולי בסוף נלך למסלול אחר וכן נצטרך אותו.

לא למחוק בינתיים, אבל אל תצביע עליו.

תמיד אפשר למחוק אותו.

מי בעד הסעיף כפי שהוא כרגע?

לא צריך להצביע עליו.

אבל זה נראה לי קצת בעייתי לאשר סעיף שהוא חסר תוכן.

דלג עליו.

הרי במקור זה היה: "עוסק לא יתנה עסקה". עכשיו החלפנו את הסעיף ואמרנו שאנחנו לא אוסרים להתנות על עסקה, אלא עשינו את זה בקונסטלציה אחרת לגמרי. אז סעיף שנותן סנקציה פלילית בעצם אומר: "הפר הוראות לפי סעיף 13א1", כלומר מפנה למה שהיה במקור התניית עסקה, וזה יהפוך לפלילי. אולי אתה רוצה שזה יהיה אם עוסק יתנה על האפשרות לבטל בהתראה של חודש מראש ללא דמי ביטול - -

לא יאפשר את זה.

השאלה אם את זה אתה רוצה לעשות - -

בואו נשאיר את זה כי אני לא יכולה להתייחס לפני שראינו נוסח סופי.

אז לכן לא נצביע, נשאיר את זה.

אם את מוסיפה משפט שזה בהתאמה לסעיף הראשון? מה שאמרת זה גם בסדר. מה שאמרת שבמידה שמישהו לא יאפשר את העזיבה הזאת של חודש מראש אז יהיו ההתניות האלה והאלה, ונשאיר את זה ככה, ובנוסח הסופי נלך על הכיוון הלא פלילי שדיברנו עליו.

כן, אנחנו מתנגדים לפליליות באופן עקרוני.

השאלה היא יותר עקרונית, האם על הקונסטלציה הזאת שבעצם מחייבים את העוסק לאפשר לצרכן להשתחרר חודש מראש ודמי ביטול שמוגבלים ל-5%, האם אתם רוצים שזה יהיה מלווה בסנקציה פלילית או לא.

בחוק האחר. אני לא רוצה שהיא תהיה פלילית בסוף.

זה לא אמור להיות פלילי.

זאת יכולה להיות סנקציה - -

של עיצומים כספיים. אפשר לשקול את זה כשיהיה תיקון. אנחנו כרגע דנים בזה.

זאת הצעת חוק אחרת של הגנת הצרכן שנדונה בוועדה שבה אנחנו מוסיפים עיצומים כספיים לכל מיני הפרות של החוק. אז אפשר יהיה להוסיף בישיבה הרלוונטית את העניין הזה להצעת החוק ההיא.

מי יעקוב אחרי זה שזה יקרה?

עורכת הדין כספי. היא גם מלווה את הצעת חוק הגנת הצרכן בנושא עיצומים כספיים.

אני חייבת לציין שאני צריכה לדון בזה גם מול משרד המשפטים. אז אני לא יכולה להתחייב לזה, אבל אני כן יכולה לומר שאנחנו מתנגדים לסנקציה פלילית. אם זה יהיה עיצום כספי אנחנו נצטרך לדון מול משרד המשפטים. אני מחויבת לעשות את זה בתוך הממשלה, ולכן אני לא אוכל להתחייב כאן בדיון שאנחנו בוודאות נעשה את זה.

הצבעתם כבר.

לדעתי, אם חבר הכנסת לא מעוניין שזה יהיה מלווה בסנקציה פלילית כדאי למחוק כרגע את הסעיף.

ואם בדיון הבא אני אחזור למסלול הקודם?

בואו נשאיר את זה כך.

אני לא חושבת שזה נושא חדש.

אם נצטרך לחזור שלא תהיה עסקה קצובה, ואז אני כן אצטרך סוג של סנקציה? אם אני אמחק את זה עכשיו אני לא אוכל להעלות את זה לקראת קריאה שנייה ושלישית. אלא אם אני טועה.

אני לא חושבת שזה נחשב נושא חדש.

אני גם לא חושבת שזה נושא חדש. אפשר גם לכתוב את זה בהסבר.

אז תגני עליי בעניין הזה, זה מה שאני רוצה. אין לי בעיה שזה יימחק בתנאי שאם במקרה אני כן אצטרך את זה בדיון הבא אני אוכל להחזיר את זה.

אפשר לכתוב את זה בדברי ההסבר.

אתם רוצים להוריד אותו בינתיים?

אבל זה יהיה סעיף חדש אם אני ארצה להחזיר את הסעיף הזה בפעם הבאה?

אני לא חושבת שזאת טענה של סעיף חדש. אני יכולה להקריא לכם את הסעיף הרלוונטי בתקנון.

בואו נשאיר את סעיף 3, ונחזור אליו. נעבור לסעיף 4.

הקראה: תיקון סעיף 31א
4.
בסעיף 31א(א) לחוק העיקרי, אחרי פסקה (2ב) יבוא:



"(2ג)
ביקש צרכן להתקשר עם עוסק ללא התחייבות לתקופה קצובה, לפי סעיף 13א1 – והעוסק סירב, בניגוד להוראות סעיף 13א(א1)."

זאת בעצם קביעה של פיצויים לדוגמה.

אנחנו יחד עם משרד המשפטים ישבנו והגענו למסקנה באלו מקרים ובאלו הפרות נכון לקבוע פיצוי לדוגמה. נכון להיום הסעיף מוגדר "ביקש צרכן להתקשר ללא התחייבות לתקופה קצובה, והעוסק סירב" – אז אני לא יודעת מה יהיה הנוסח הסופי, ויכול להיות שגם הנוסח הזה לא רלוונטי, ולכן צריך להוריד אותו. אנחנו מדברים על עסקאות מתמשכות, אנחנו מדברים על האפשרות לבטל ועל כך שהוא צריך לבטל לי, אני רוצה להפנות את תשומת לב הוועדה שיש בסעיף הפיצויים לדוגמה סעיף: "ביקש צרכן לבטל עסקה מתמשכת באמצעות הודעת ביטול, לפי הוראת סעיף" – ואפשר להפנות גם לסעיף הזה – "והעוסק ימשיך לחייב את הצרכן בתשלומים בשל העסקה בניגוד להוראות אותו סעיף". מאחר שהסעיף הזה קיים הוא עונה גם על ההצעה הזאת. לנוסח כמו שהוא בהצעה אנחנו מתנגדים – זה לא מסוג ההפרות שאנחנו בממשלה חושבים שנכון לקבוע להן פיצוי לדוגמה. זה בדיוק העניין, הרי אני לא רוצה לכבול את הצרכן. אני רוצה שברגע שהוא שולח הודעת ביטול – יפסיקו לחייב אותו או יחזירו לו את הכסף. החוק אומר כבר היום שאם למרות הודעת הביטול המשיכו לחייב אותו – ואפשר להוסיף גם "או לא החזירו לו את הכסף" – זה כשלעצמו עילה לפיצוי עונשי.

כמו שזה מנוסח, זה נכון, זה בעייתי כרגע כי הנוסח לא ברור. אבל כן צריך לאשר עכשיו כדי להוסיף את זה לסעיף שזה יתוקן, כי אחרת אנחנו מאבדים את הפיצוי לדוגמה. אני רוצה להגיד לכם משהו על תקנות ביטול עסקה. אחת הבעיות שלהן היא שבאמת אין פיצוי לדוגמה, אין נשק לאיים. מה שקורה זה שעוסקים לא רוצים לבטל אז הם לא מבטלים, והצרכן צריך ללכת לבית משפט בסוף כדי לקבל בדיוק את מה שהוא היה מקבל אם הוא לא היה הולך לבית משפט. מי שהלך לבית משפט – יקבל; מי שלא הולך לבית משפט כשעוסק לא רוצה לבטל – אז שיטת מצליח עבדה פה. לכן האיום בפיצוי לדוגמה הוא חשוב לנו, אבל התיקון של הרשות לסחר הוגן להוסיף את זה לסעיף הספציפי הוא הרבה יותר רלוונטי והגיוני.

גם עם פיצוי לדוגמה הוא יצטרך בסופו של דבר ללכת לבית משפט. ברוב הפעמים העוסק לא ייתן לו מיוזמתו 10,000 שקל.

אבל ברגע שאת מאיימת ב-10,000 שקל ללא הוכחת נזק יש יותר נטייה להיענות לבקשה שלך.

אני לא יודעת, לא עשיתי בדיקה סטטיסטית מתי זה עוזר באיומים ומתי לא.

אנחנו אלה שמתמודדים עם תקנות ביטול עסקה, לא הרשות לסחר הוגן.

אבל תקנות לביטול עסקה זה לא - -

נכון, אין להם פיצוי לדוגמה.

אבל את אומרת שעצם האיום – אני לא יודעת לומר את זה, לא בדקתי את זה מבחינה סטטיסטית.

עורכת הדין טירי, איפה בחוק הגנת הצרכן מוטלת החובה להשיב לצרכן את החלק היחסי ממחיר העסקה שהוא שילם?

את מדברת איתי על הסעיף של הפיצוי לדוגמה?

כן.

זה 31א(2)(ב): "ביקש צרכן לבטל עסקה מתמשכת באמצעות הודעת ביטול, לפי הוראות סעיף 13ד" – שזה הסעיף שדיברתי עליו, ואפשר לתקן ולהוסיף גם לפי הסעיף הזה – "והעוסק ימשיך לחייב את הצרכן בתשלומים בשל העסקה". אפשר להוסיף גם: "או לא החזיר לו את החלק היחסי בניגוד להוראות אותו סעיף". זה התיקון שצריך לעשות, וזאת המטרה של החוק.

מה אתה אומר?

צריך לשמר את הסנקציה בכל מחיר כדי שתהיה מתאימה בסוף לניסוח הסופי. כל עוד אין הגבלות של נושא חדש אז אין לי בעיה שנדון בזה בפעם הבאה. כי באמת צריך לראות מה הסעיף הראשון, ואיזו סנקציה עושים עליו, אם בכלל. אבל כן צריכה להישמר האופציה שתהיה סנקציה. אני מסכים שהיא לא צריכה להיות פלילית, אלא כמו שהיא אמרה, עיצומית

לגבי הסנקציה הפלילית היועצת המשפטית של הוועדה אמרה שצריך להחליט עכשיו, כלומר זה לא משהו שיוכל לעלות בדיון מאוחר יותר. לגבי העניין של הפיצוי לדוגמה, לדעתי, שתי הדרכים מובילות לאותה תוצאה – גם הדרך שהציעה עורכת הדין ויינשטוק וגם הדרך של קביעה כזאת. ואולי כדאי ללכת בדרך הכללית יותר, כלומר לא לקבוע ספציפית לזה, אלא ברגע שאנחנו מדברים בהצעת החוק על ביטול ועל הדרך של הביטול.

אני מסכים למה שהיא אמרה על הפיצוי לדוגמה.


לגבי הסנקציה – תנסחי סנקציה שתואמת את הסעיף הראשון שעשינו; שמי שלא ניתנה לו האפשרות לעזוב תוך חודש – תהיה כך וכך סנקציה עיצומית כזאת או אחרת.

אבל אתה מדבר עכשיו על הסנקציה הפלילית.

לא פלילית, אני לא רוצה שהיא תהיה פלילית.

על העיצומים? אין לנו עדיין המנגנון הזה בחוק. המנגנון הזה בדיונים.

אז תשאירי אותה פלילית, ונראה מה עושים אתה בפעם הבאה לקראת הקריאה השנייה והשלישית. אם לא ניתנה לאזרח האפשרות להיחלץ תוך חודש מאיזושהי סיבה וממשיכים להתעמר בו יש סנקציה פלילית. נשנה את זה לקראת השנייה והשלישית.

אנחנו מתנגדים לזה. אז שיירשם שהממשלה מתנגדת לסנקציה פלילית.

אנחנו נדבר על זה, אני לא סגור על זה בכלל.

גם אני לא.

אז הסעיף יהיה: "הפר הוראות לפי סעיף 13א1 לעניין ביטול עסקה" – כמובן, נכתוב את זה בצורה מדויקת - במקום: "לעניין התניית עסקה בהתחייבות לתקופה קצובה", שזה מה שהיה עד עכשיו.

מי בעד?

הצבעה

בעד סעיפים 4-3– רוב

נגד – אין

נמנעים – אין

הסעיף 4-3 אושרו

אושר פה אחד.

שני הסעיפים.

סעיף 5 עכשיו.

הוספת תוספת רביעית

5. אחרי התוספת השלישית לחוק העיקרי יבוא: תוספת רביעית

(סעיף 13א1)

1. התקשרות עם מכון כושר.

וההגדרה של מכון כושר שמשכנו מסעיף 1. זה עדיין מאפשר לנו להוסיף תחומים נוספים.

היועצת המשפטית של הוועדה אומרת לעניין האיסור הפלילי שהפיצויים לדוגמה הם אפקטיביים יותר מאשר איסור פלילי. זאת אומרת הסיכוי שתהיה אכיפה על-ידי המשטרה באיסור פלילי של כזה דבר היא פחות אפקטיבית.

נשאיר את זה על השולחן ונדון בזה בפעם הבאה, מה הבעיה?

אפשר למחוק אותו. אם זאת הדעה של אתי - -

אבל אז צריך להכניס את הפיצויים לדוגמה.

אי אפשר יהיה להחזיר אותו?

אי אפשר.

הרעיון הוא להשאיר את זה כדי שאם במקרה החוק יעבור בנושא של עיצום כספי תזכרו לשים את זה שם.

לא, אנחנו לא מדברים כרגע בכלל על עיצומים כספיים.

זה הרעיון, תשאלי את חבר הכנסת חסון.

לא מתאים פלילי, חד משמעית. את אומרת, להוריד את הפלילי וללכת למסלול של פיצוי לדוגמה. מאה אחוז, נלך על זה.

פלילי עוד לא אישרנו.

- - - זה כבר הוצבע.

כן, אדוני. בפעם השנייה ש-3 אושר.

אמרת ששניהם, 3 ו-4 אושרו.

נעשה רביזיה ונמחק את זה.


תפרסמי רביזיה על 3, ואני אמחק את זה.

חברת הכנסת מיכאלי מצביעה במקום חבר הכנסת אילטוב, ונציג האוצר צריך להתייחס לעלות התקציבית. אמנם העברתם לנו בכתב, אבל מאחר שמר שטרן נמצא פה אני מניחה שאתה תרצה להתייחס בעל-פה, האם הצעת החוק כרוכה בעלות מתקציב המדינה.

להצעה אין עלות תקציבית.

אתם לא צריכים להיות ברביזיה שנפרסם. אין צורך שאנשים יישארו, אלא אם כן מישהו באמת רוצה. זה למחוק את הסעיף של הסנקציה הפלילית.

ואז נשארת האופציה של פיצוי לדוגמה.

כן.

מאה אחוז.

מי בעד סעיף 5?

הצבעה

בעד סעיף 5 – רוב

נגד – אין

נמנעים – אין

סעיף 5 אושר.

סעיף 5 אושר. תודה רבה לכולם, הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 11:40.>