PAGE
15
ועדת החינוך, התרבות והספורט
16/05/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 615 >
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום רביעי, כ"ד באייר התשע"ב (16 במאי 2012), שעה 9:30

<פרויקט מחשב נייד לכל מורה>

חברי הוועדה: >
אלכס מילר – היו"ר

עינת וילף

>
עופר רימון - מנהל מינהל מדע וטכנולוגיה, משרד החינוך

אלונה פורקוש ברוך - ד"ר, ראש תחום תקשוב, מכללת לוינסקי לחינוך

שלמה ישי - מנכ"ל הקרן לקידום מקצועי, הסתדרות המורים

אורי בן ארי - נשיא ומייסד קרן אתנה

דפנה תמיר - מנהלת תכנית מחשב נייד לכל מורה, קרן אתנה

נואל אבו עאמר - מנהלת ביה"ס ג'ואריש רמלה, תכנית מחשב נייד לכל מורה

אורנית בן ישר - סמנכ"ל פיתוח פרוייקטים, עמותת מחשבה טובה

מרים פרידמן - מנהלת בית-ספר

אברהם שוורץ - מנהל קריית חינוך אורט אריאל

רחל כהן - יועצת לעמותת מחשבה טובה

מירב ישראלי

יהודית גידלי

חבר המתרגמים- י.ר.
<פרויקט מחשב נייד לכל מורה>

בוקר טוב לכולם. אני פותח את ישיבת ועדת החינוך, התאריך 16 למאי 2012, כ"ד באייר תשע"ב. פרוטוקול 615. הנושא – פרויקט מחשב נייד לכל מורה. אנחנו ניתן לקרן אתנה להציג את הפרויקט, יגיע גם משרד החינוך, הם מאחרים מעט, ואז נתקדם. בבקשה.

בוקר טוב לכולם. שמי אורי בן ארי, אני הנשיא והמייסד של קרן אתנה והמטרה של קרן אתנה היא בעצם הענקת מחשב נייד לכל מורה במדינת ישראל. אני תכף אספר על ההיסטוריה, אבל אני רוצה בראשית דבריי להודות באמת לכל השותפים הרבים שיש לנו, ובראשם זה הסתדרות המורים, שנציג שלהם גם יושב פה, ולמשרד החינוך, שהוא שותף בתוכנית, מעניק את כל נושא ההדרכה למורים ויש לנו תורמים רבים שמשתתפים במימון ובסיוע לכך.
הקרן הוקמה על-ידי בדצמבר 2006, בחסות משרד ראש הממשלה ומשרד החינוך והסתדרות המורים. החזון שלנו הוא לדאוג שיעריכו את המורים יותר, ייתנו להם את הכלים, בעיקר לאור מהפכת המידע שקרתה ב- 15 השנים האחרונות. המורה בעבר היה מקור הידע ונכון להיום, בגלל שרוב הידע נמצא באינטרנט, המורה הופך, התפקיד שלו השתנה ואנחנו צריכים להעניק לו את הכלים.

לצערנו, לא היו למורים מחשבים ניידים כשהתחלנו, ואנחנו יצאנו לדרך בברכת ראש הממשלה, שרת החינוך דאז, והסתדרות המורים. התחלנו בירוחם, בערד ובבאר-שבע והתקדמנו. נכון להיום אנחנו נמצאים כבר ב- 171 יישובים. אנחנו הענקנו כבר למעלה מ- 6,700 מחשבים ניידים, עם קורסים של 120 שעות לכל מורה. התוכנית עצמה, במסגרת התוכנית, כל מורה מקבל מחשב נייד, עם אחריות ותמיכה. מקבל תוכנות ואנטי וירוס למחשב, תיק מנשא למחשב והכי חשוב זה הדרכה מקצועית של 120 שעות. לכל בית-ספר מותקן אינטרנט אלחוטי ומקרנים בכיתות, שזה בסיוע העירייה המקומית, הרשות. התוכנית, התחלנו אותה בעיקר בבתי-הספר היסודיים, וכל עובדי ההוראה, הרעיון היה שכל עובדי ההוראה ביחד, עם המנהלת, לומדים ביחד בכיתה, בבית-הספר, וההצלחה מאוד גדולה. תכף נדבר גם על ההצלחה.
הנקודה שלנו, שאנחנו חושבים שמי שיכול להוביל או מי שצריך להוביל את מערכת החינוך זה המורים והם, כמו שאמרנו קודם, הם כבר לא מקור ידע, ולכן הם צריכים את הכלים האלה של המחשבים ואנחנו, כשאנחנו שואלים את עצמנו אם אנחנו רוצים שהם יהיו הקטר, השאלה איזה קטר אנחנו רוצים – קטר מהיר שיודע ומודרני, או קטר ישן ולכן אנחנו חושבים שכל מורה חייב את המחשב, ככלי עבודה. החלום שלנו התגשם כי התחלנו אותו ב- 2005, אני אז פגשתי את ראש הממשלה שהיה אמור להיות דאז, אהוד אולמרט, והצעתי לו את הרעיון הזה. התחלנו אותו בתחילת 2006, יצאנו לדרך עם הסתדרות המורים ומשרד החינוך. ב- 2007 השקנו אותו, ב- 28 באוגוסט, ב- 2008, במשרד ראש הממשלה ואת המחשבים הראשונים נתנו בסביבות נובמבר בירוחם ובערד ובבאר-שבע, ומאז, זאת אומרת, כמו שציינתי קודם, באמת השותפים האסטרטגיים שלנו זה גם משרד החינוך, גם הסתדרות המורים, הנה יושב פה עופר שלום, וגם בנק מסד הצטרף בהמשך, כבנק של המורים, והם השותפים האסטרטגיים לתוכנית. המספרים נכון להיום – 6,662 מורים ב- 245 בתי-ספר, ב- 171 יישובים, עשינו 48 טקסי הענקה, אנחנו נותנים טקס שמכבד גם את המורים, ראש העיר, מזכ"ל הסתדרות המורים, נציגים בכירים ממשרד החינוך וכמובן תורמים למיניהם ואנשים מהקרן ואתם יכולים לראות את מפת הפרישה כאן, שמתפרשת על 171 יישובים היום.
ההמשך שלנו, אני חושב שתעודת ההוקרה הכי גדולה שקיבלנו זה שמשרד החינוך עם שר החינוך החדש, גדעון סער, ב- 2009, נפגש אתנו, סיפרנו לו שהחלום שלנו היה להגיע עד 2012 עם המחשב לכל מורה, אז הוא אמר – למה לא 2011? ומינה צוות להקים את תוכנית התקשוב הלאומית של המאה ה- 21 ובאמת משרד החינוך נכנס לתוכנית הזאת ואני מניח, לפי מספרים שלנו יש, עד סוף שנה זו, אני מניח שיהיו כבר 30,000 מורים, כ- 30,000 מורים, עם מחשבים ניידים בלמעלה מ- 1,000 בתי-ספר, שמתוכם בערך 250 זה בתי-ספר שאנחנו נתנו להם מחשבים.
ערכנו גם סקר מאוד מקצועי עם ד"ר עוזי מלמד ממכון מופ"ת. ערכנו שני סקרים בשלושה יישובים – בערד, באר-שבע וירוחם. 300 מורים. אחרי חצי שנה של הסקר ואחרי שלוש שנים של הסקר, שהתחלנו את התוכנית התוצאות הן מדהימות, אתם תכף תשמעו, הזמנו מספר מנהלים ומנהלות מבתי-ספר שרצו בתוכנית. אני יכול לספר, אישית, שחזרתי, היינו אתמול בעפולה עילית, היינו בבית-ספר אלומות ופשוט מדהים לראות מה שקורה שם. יש לנו 50 סרטים ביוטיוב, אם תרצו לראות Testimonials, עדויות של מנהלות, של מורות, של ראשי ערים, על מה שעשה הפרויקט הזה וכמובן שגם התוצאות, אפשר לראות, חלק מהן, יש לנו את הסקר בחומר שחילקנו לכם או נחלק לכם מייד, יש את התוצאות של הסקר.
המטרה שלנו היתה העצמת המורה ובאמת 99% מהמורים ציינו שהמעמד שלהם עלה בעיני התלמידים, בעיני ההורים ואני יכול להגיד לכם שמה שהכי ריגש אותי זה שאותן מורות שהגיעו גם הביתה, הן פתאום נהפכו להיות הגורו של הילדים שלהן ואתם יודעים כמה שזה חשוב, בעיקר בפריפריה. האימא פתאום בבית נהפכה להיות הגורו של הילדים שלה, איך לתפעל מחשב. יש לה מחשב נייד אישי, שלא רק יש לה מחשב נייד אישי, היא גם עם התוכנות הכי מתקדמות ובעצם רצה קדימה. השימוש במחשב בזמן השיעורים גדל פי שבע, זה כמעט שנה אחורנית, היום הוא הרבה יותר גדול ו- 35% מהמורים גם טענו שיש פחות הפרעות בכיתה. אתמול גם נוכחנו בזה, התלמידים מורכזים, הם מפוקסים, הם לא מפריעים בכיתה, הם אוהבים את זה וכשאנחנו שואלים אותם גם את הילדים, הם רואים שינוי עצום, גם במעמד המורה וגם בצורת ההגשה.

אנחנו גם נהנינו מביקור של פרופ' פול רסטה מאוניברסיטת טקסס שהוא אחראי על כל נושא התקשוב בחינוך בארצות-הברית, באוניברסיטה, והוא גם יושב ראש ועדת הפרס של אונסק"ו לפרויקטים בתקשוב והוא הציע להציע אותנו לפרס החינוך לוועדה. הוא בא לבקר ברמלה, הוא ביקר ברמלה, אתם תכף תשמעו, יש פה שתי מנהלות מרמלה והוא אמר שהפרויקט הזה יכול להיות מודל בכל העולם. מאוד התרשם ממנו.
אני מצטער על הרזולוציה, לא הספקנו פה להתאים, אבל אני יכול להגיד לכם פה מורות שקיבלו מחשבים מאוד מרוצות. כשאנחנו שואלים אותן היום, הן אומרות – אם ייקחו לנו היום את המחשבים, מה אנחנו נעשה? אין לנו, אי-אפשר להסתדר בלי המחשבים האלה.

זאת המורה מאתמול, מעפולה, אתם צריכים לראות איך הכיתה יושבת, גם לתלמידים שם כבר יש מחשבים, והשיעור הולך בצורה באמת מאוד מתקדמת והתהליכים האלה, קשה לעצור אותם.

מאחר ומשרד החינוך גם נכנס לנושא של בתי-הספר היסודיים בעיקר, ולפי התוכנית שלו הוא כנראה יסיים את כולם, הוא נותן גם את המחשבים, גם את ההדרכות, אנחנו החלטנו גם ללכת לכיוון של גני ילדים, אנחנו מתחילים עכשיו מחשב נייד לכל גננת, בשיתוף עם משרד החינוך שנותנים את ההדרכה לגננות שיהיו 90 שעות ואנחנו מקווים שתוך שלוש שנים נגיע בעזרת השם ובעזרת תורמים נדיבים ועוד אנשים שותפים שלנו, יחד עם משרד החינוך ויחד עם הסתדרות המורים, נגיע ל- 14,000 גננות, אני מקווה, בתוך שלוש שנים, זאת הציפייה שלנו. תודה לכל השותפים, אנחנו עוד מעט נחלק לכם חומר, גם על העמותה, גם את הסיפור שלנו, וגם על השותפים טיפה. זהו, אני חושב שאני, באמת רק הפנייה שלי לוועדה, מאחר והוזמנו לדבר, אז ה- Goal שלנו זה שלכל מורה בישראל, בשנה, שנתיים הקרובות, צריך להיות מחשב נייד. אני חושב שבלי מחשב נייד המורה פוגע בילדים, בכך שלא יהיו להם מחשבים ניידים, זאת אומרת שהם לא ייכנסו לעולם הזה. יש המון חומר, גם הספרים עולים על האינטרנט, יש אתרי תוכן, גם סנונית, גם מט"ח, גם גלים, יש תוכנות מכל העולם, במתמטיקה חופשי ומה שרק רוצים, ולצערנו, אם למורה אין מחשב נייד, אני חושב שהמורה לא יכול לתפקד כראוי ולהכניס את הילדים שלנו לכיוון המאה ה- 21. תודה רבה.

תודה. כן, משרד החינוך, אתם מכירים את הנתונים, יש לכם את כל הסטטיסטיקות, אתם יודעים, מכירים גם בטח את כל הפרויקטים, גם את הפרויקט הזה. מה אנחנו מבחינת ההתקדמות בעניין זה? כי היו לנו הרבה דיונים על הסוגיות האלו. איפה אנחנו עומדים היום?

אז קודם כל, באמת, הפעולה הזאת של קרן אתנה מאוד מבורכת ומרשימה. הם התחילו לפעול עוד לפני שאנחנו נכנסנו לנושא הזה והייתי אומר שתפישת הפיתרון של קרן אתנה ושלנו, זה אותה תפישת פיתרון שאומרת – המורה במרכז. קודם כל, המורה, אחר-כך כל השאר. אז מבחינה זאת התפישה היא אותה תפישה, מבחינת המעטפת שאנחנו נותנים לבית-ספר, היא מעטפת יותר רחבה ממה שנותנים במסגרת הפרויקט הזה, כי אנחנו נותנים גם מקרנים בכל הכיתות ואנחנו נותנים גם, מממנים את עלות השימוש באינטרנט ודואגים שיהיו פסים רחבים ומעבר לזה, אנחנו גם את כל נושא ההפעלה מכניסים פנימה, שאלה תקציבים מאוד גדולים, שכוללים רכז תקשוב בבית-ספר שאנחנו מממנים אותו, שרק העלות של מימון רכז תקשוב לשנה, זה סדר גודל של הצטיידות של עשרה מורים ועוד טכנאי שאנחנו מתקצבים טכנאי, תבינו שהעלות, בשנה, של טכנאי ורכז תקשוב בית-ספרי, ותוכן דיגיטאלי שאנחנו נותנים ועלות אינטרנט, שאנחנו נותנים את זה כל שנה, לא חד-פעמי, זה כמו לתת מחשבים ניידים לכל המורים, רק הדבר הזה. ובנוסף, תקציבי הטמעה והדרכה.
מבחינת היקפים, אנחנו כבר ציידנו 28,000 מורים במחשבים ניידים, אבל זה כל המעטפת, זה לא רק המחשבים הניידים. אנחנו עובדים מאוד בתיאום עם קרן אתנה, תיאום כדי לא לייצר כפילות. זאת אומרת, המטרה היא שקרן אתנה תפעל, קודם כל היא פעלה לפנינו, אז כשאנחנו נכנסנו למקומות שקרן אתנה פעלה, במקומות האלה לא נתנו מחשבים ניידים למורים, עשינו מיפוי בבית-הספר ואם כבר נתנו, כמובן שלא נתנו. אז הכל הוא תוספתי ובתיאום. אנחנו בודקים את הדברים והיום, קרן אתנה עשתה בחוכמה רבה ובתיאום אתנו, שהיא הולכת למקומות שאנחנו בינתיים לא נכנסים אליהם. גם אם זה בתי-ספר יסודיים, גם אם זה גני ילדים, ובחלק מהמקרים למיטב ידיעתי, אורי, יש לנו גם חינוך על-יסודי שאתם הכנסתם בחלק מהמקומות, שאנחנו מאוד מברכים על זה, כי זה כאילו שהם הולכים לפנינו, אנחנו באים אחריהם, זה מצוין.
מבחינת מה שביקשת לדעת סטאטוס על התוכנית. התוכנית התחילה בשנת הלימודים תשע"א, בכ- 200 בתי-ספר, התחלנו במחוז צפון ובמחוז דרום. השנה הרחבנו אותה לעוד 800 בתי-ספר, אז אנחנו עומדים בכ- 1,000 בתי-ספר, שכיסינו כבר את כל מחוז צפון, אני מדבר על בתי-ספר יסודיים, כיסינו את כל מחוז צפון, את כל מחוז דרום, את כל מחוז ירושלים וחלק ממחוזות אחרים, ועוד מחוזות נוספים שהתחלנו להיכנס. בשנת הלימודים הזאת, אנחנו נערכים לקראת הגדרה לאיזה בתי-ספר אנחנו ניכנס. אנחנו אמורים להמשיך ולקבל את תקציב הבסיס של התוכנית שהוא 240 מיליון שקל, חלקו ילך להמשיך ולתפעל את ה- 1,000 בתי-ספר שעדיין פועלים בתוכנית, כי אנחנו מחויבים להם. אנחנו, כמו שאמרתי, לא רק שמנו את הציוד, אלא אנחנו מחויבים להפעלה וכרגע נבחן העניין בכמה בתי-ספר נוספים אנחנו נוכל להיכנס. אני מעריך שזה יהיה עוד כמה מאות של בתי-ספר, אני לא יכול להגיד בדיוק את המספר כרגע.
מעבר לזה, בשנת הלימודים הבאה, אנחנו מוסיפים עוד מדרגה לתוכנית התקשוב והמדרגה הבאה היא פדגוגיה חדשנית. אנחנו כבר הכנסנו בתי-ספר לעולם התקשוב, עכשיו אנחנו רוצים להניח מדרגה נוספת שזה הנושא של שימוש בספרי לימוד דיגיטאליים, הצטיידות של תלמידים בתוך בתי-הספר ואיך הופכים את בית-הספר באמת לשימוש בתקשוב, כדי לייצר הוראה, למידה והערכה אחרת. אז זה ככה בקצרה, בלי להאריך, תמונת המצב איפה אנחנו עומדים ושיתוף הפעולה הפורה עם קרן אתנה והרבה מאוד הערכה שאנחנו רוחשים לקרן ולפעילות שלה.

מצוין. מי עוד?

יש לנו פה מנהלות ומנהל שהגיעו מאריאל, אם אפשר. מרים.

בוקר טוב, אני מנהלת בית-ספר בן צבי ברמלה. אנחנו היינו הראשונים, החלוצים, באזור רמלה שנכנסנו לתקשוב. בכלל באזור רמלה, אנחנו נכנסים עם כל דבר חדש. אבל אני רוצה לברך על היוזמה ואני אומרת שעד אותו זמן המורים בכלל לא היו מתוקשבים, לא ידעו. היה פחד מבכלל להסתכל על המחשב או לגעת בו. היו נאמני מחשב בבתי-הספר שזה היה התפקיד שלהם, כי חשבנו שהילדים יודעים את הכל הכיטוב והיו מספר מורות שזה היה התפקיד שלהן, ללמד מחשבים ועצם העניין שהכניסו לכל מורה מחשב, בעצם העצים את המורות, קירב את המורות למחשב והיום כל מורה מלמדת מחשבים בכיתה שלה, כל מורה אחראית לנושא בעצמה, כל התקשורת שלנו מתנהלת עם ההורים, עם צוות המורים, הכל דרך המחשב בצורה יוצאת מן הכלל ואם אורי אמר שהמורים לא יכולים בלי הכלי הזה, אז אני אומרת לך חד-משמעית, הכלי הזה הוא כלי עבודה של המורה. חשמלאי עובד עם כל מיני מכשירים שלו, המורים היום עובדים עם מחשב ובלי זה, זה פשוט בלתי אפשרי.
הבעיה נוצרת, אנחנו גם עומדים בקצב, אנחנו צריכים כל הזמן לשמר את המחשבים שיעמדו בקצב הזמן, בקצב המדיה ואנחנו מוצאים את עצמנו גם בסיפור הזה שאם קיבלנו את המחשבים לפני חמש שנים, היום הם לא ממש תואמים, הם מאוד איטיים, הם מאוד כבדים, הם מאוד לא נכונים לנו וצריך לחשוב ובוועדה הזאת אני מבקשת לחשוב על הסיפור, איך בעצם משדרגים את המחשבים של המורים, שהיו לפני, שקיבלו את המחשבים לפני חמש שנים, העלויות מאוד גדולות, אם מורה רוצה לשפר ולשדרג ולהחליף את המחשב, הוא גם לא מוכן לשלם כי תכל'ס זה כלי עבודה שלו וצריכים לתת לו את מה שמגיע לו.
אז פה צריך לחשוב איך אנחנו, איך מתגמלים את המורים, איך משפרים את זה, איך מחליפים את המחשבים, כי היום הלמידה/הוראה היא אחרת לגמרי. כל שיעור שנכנסים אליו הוא שיעור מתוקשב, הילדים נהנים, העבודה בבית-הספר היא פשוט משמעותית ואחרת. ואני מזמינה אתכם לראות את העבודה בפעולה.

אני מבית-ספר ג'ואריש ברמלה. אני מצטרפת למה שאמרה מרים ומוסיפה עוד כמה דברים. בשבילנו, המחשב הוא מערכת ניהולית בין מפקחת, רשות, משרד החינוך, שאר המנהלות. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא והמחשב מקל עלינו. אין את הפקסים ואת המכתבים וכל השטויות האלה, אנחנו יותר במיילים, יותר בכלי הזה משתמשים כמערכת ניהולית. זה גם מסייע לנו בתקשורת בין הנהלה לבין צוותי המורים. אנחנו עובדים במקביל. אנחנו יכולים להגיע למורים אפילו בשעות המוקדמות של הבוקר, במיילים ובהודעות.
מבחינת סביבה לימודית בבית-הספר, הסביבה השתנתה מאוד. אני יכולה לספר על סיפור קטן עם ילד, צפיתי בשיעור אצל אחת המורות והיתה משתמשת במקרן ובשיעור, אז הילד שואל אותה – המורה, איך את כותבת על הלוח בלי להתקרב אליו? והוא רואה את הכיתוב מהמחשב. היום הילדים מכירים את המקרן, מכירים את המחשב, מכירים את הכלים האלה. אפילו הם בונים מצגות, בונים שיעורים מתוקשבים. לילד מגיע שיעורי בית הביתה עם המשובית, עם כל הכלים שמשתמשים בבתי-הספר. התקשורת עם ההורים גם, נהיתה יותר קלה, יותר יעילה, יותר זמינה. אנחנו לא יכולים לפגוש את כל ההורים בבת אחת, אבל יש לנו את המשובית, שאנחנו שולחים להורים את ההערות, את עבודות הבית של הילדים, את הציונים של הילדים. למורה זה מתחיל מתכנון, ביצוע והערכה, זה הכלי, זה היד ימין שלו.
מה שאמרה מרים עם הכלים שקיבלנו, המחשבים שקיבלנו מלפני חמש שנים, אנחנו החלוצים, כבר התחילו להתיישן קצת. אנחנו מבקשים עוד שדרוג. אבל לחזור אחורה בלי מחשב בכיתה, בלי מקרן, זה כבר לא מדברים על זה.

תודה.

אני מאורט באריאל. רציתי להציג זווית שונה. אצלנו באריאל, התבצע מהלך יישובי שלם ולמעשה, מהגננות ועד י"ב, החטיבה העליונה, כל המורים והגננות בשבוע הקרוב נכנסו לזה גם, מקבלים מחשב. אני חושב שמה שיפה בפרויקט הזה, זה קודם כל מתחיל בשם שלו, שזה מחשב לכל מורה, והמילה כל פה, מאגדת את שיתוף הפעולה שדווקא אצלנו בעיר אריאל בא לידי ביטוי גם דרך השילוב עם משרד החינוך, הקרן עצמה, הרשות המקומית ורשת אורט ומה שקורה היום זה שמעבר למרדף החיובי אחרי המקרן, על-מנת לשלב אותו כחלק מהדיסציפלינה של ההוראה, התלמידים חווים העצמה של תפקיד המורה ומעמד המורה. אנחנו רואים תזוזה ושינוי של תפקיד המורה. המורה לא הופך להיות מקור הסמכות היחידי, אלא הופך להיות איזה שהוא מטמיע של ידע. הדיאלוג והאפשרות לתת מענה שונה לתלמידים בכיתה, בכיתה הטרוגנית, נפתח, כי יש כלים ממוחשבים שעובדים ברקע, המורה יכול להציג מטלה ולהתחיל לעבור בין התלמידים. המחשב הפך להיות מעין עוזר הוראה, אמנם וירטואלי, אבל קיים. ההשתלמות שהמורים עשו, עשו השתלמות, המורים בהוראה משולבת, שקשורה לאיך בונים מצגת מנצחת, כי זה לא סתם להשתמש ב- Power point, איך חוצבים מידע מהאינטרנט ומהו שימוש מושכל במידע והידע בתחום האינטרנט ואיך מציגים אותו נכון לתלמידים. התלמידים רואים שימוש מושכל ולומדים איך משתמשים נכון ברשת האינטרנט, שזה אספקט היום מאוד מאוד חשוב, דווקא עם עידן הפייסבוק והרשתות החברתיות. המורים מתקדמים לקראת הקמת אתר או בלוג אישי, כדי לייצר קשר חינוכי עם התלמידים. אני חושב שהתחילה להתרחש אינטראקציה, על-ידי זה שגם התלמידים מביאים את המחשב הנייד שלהם או את הסמארטפון שלהם ומתחילה להיות החלפת מידע מאוד מעניינת, דיגיטאלית.
יש אתגרים חדשים שזה מציב בפנינו, שצריך להתקדם איתם, זה בנושא של הבחינות. חלק מהבחינות, רוב הבחינות היום שמשרד החינוך עדיין מיישם, הן בחינות בשיטה של דף ונייר והתלמידים היום כבר נמצאים במצב של מדיה דיגיטאלית. יש הרבה ספרים שהופכים להיות במדיה הדיגיטאלית וצריך לחשוב איך מתמודדים עם זה. אני חושב שהאינטראקציה המעניינת שהיתה אצלנו, ושוב, אני חושב שחשוב שתבואו לראות את זה, האינטראקציה המעניינת שהיתה בין כל הרמות השונות של המורים, מורים בכיתה, בבית-הספר היסודי, חטיבת הביניים וחטיבה עליונה, שישבו יחד, הרים את הנושא, הרים, אני אשתמש במילים של עופר, היתה לנו קפיצת מדרגה גם בשיתוף הידע. התחיל להיווצר דיאלוג שונה בנושא של מעברים בין בתי-הספר היסודי לחטיבת הביניים, חטיבת הביניים והחטיבה העליונה, על-סמך ההתנסות המשותפת של מורים באותה דיסציפלינה, תוך כדי פיתרון בעיה של שילוב המחשב בהוראה והאינטראקציות האלה, שהן אולי לא היו המטרה הראשונית של הפרויקט של מחשב לכל מורה, אני חושב שהן הופכות להיות החלק המשמעותי מאוד, בהחלפת המידע והידע של הצוותים החינוכיים. אני כן הייתי מעלה סוגיה מעניינת, אולי שווה גם שנפרוש כנף ונכניס את ההורים של התלמידים לתהליך הזה. מאוד חסר הפן הזה, כי הצלע של המחשב, מחשב לכל מורה, נתן איזה שהוא מענה ממש טוב לשיתוף הפעולה של מורה תלמיד. הצלע השלישית, קצת הוזנחה ואנחנו ממש מתלבטים עם זה. אנחנו גם מתלבטים, אנחנו בית-ספר מדגים של עוז לתמורה. הנושא של המחשב הוא כלי מאוד חשוב דווקא גם עכשיו, בנושא של שעות פרטניות והמעקב אחרי זה והשיתוף עם המורים. אני חושב ששווה גם לקחת את זה למקום הזה, לראות האם זה שיש לכל מורה מחשב, האם זה לא מאפשר לנו לעשות שעה פרטנית אחרת, שהמורה יעשה את השעה הפרטנית בשעת הערב, מול התלמיד בבית, ואז המורה בצורה בלתי אמצעית, נכנס אל התלמיד לבית ומתחילה אינטראקציה שמעצימה גם את הבית. אני חושב שיש לנו כלי אדיר, לא הייתי מוותר על זה, לא הייתי חוזר אחורה.

תודה. בבקשה, אורנית.

שלום, נעים מאוד, אני מעמותת מחשבה טובה, שעוסקת בצמצום של פער חברתי דרך הנגשת טכנולוגיה. אני מברכת מאוד על הדיון הזה. שמחתי לשמוע שאתם נותנים פה כ- 120 שעות של הכשרה, דווקא מהצד השני כבת למורה, מצאתי את עצמי כל-כך הרבה שעות יושבת ועוזרת לה. היא קיבלה את המחשב אבל קיבלה איזה 20, 30 שעות הכשרה, והם לא הצליחו ככה להתקדם, אז אני מאוד מברכת על זה שדווקא נאמר פה על אותם 120 שעות. אני כן חושבת שיש כאן גם מקום שאפשר להתחבר, אני רואה שאתם נכנסים לתוך גני הילדים. אנחנו פועלים פה בירושלים, גם במערב העיר, גם במזרח העיר, פרויקט מאוד מאוד גדול, גם בעיר לוד, דווקא עם גני ילדים, כיתת מחשבים ניידת שמגיעה אל הגן ופועלת עם הילדים. ראינו שכשהגננות לוקחות שם חלק, ההעצמה שלהן מול הילדים נהפכת להיות מאוד משמעותית וגם הנושא שדובר כאן עכשיו על הורים, הם בעצם כחלק מהפרויקט הזה, גם ההורים שותפים. אז כשאתה יוצר את המפגש הזה, זה יוצר איזה שהוא מקום מאוד מאוד משמעותי. אני חושבת שאנחנו נשמח גם לראות איך להשתתף דווקא בתחום הזה של ההכשרות, שבו אנחנו עוסקים כבר אני חושבת שמונה שנים, אז אפשר לעשות איזה שהיא חשיבה.

תודה. ההסתדרות, אתם רוצים? בבקשה.

בוקר טוב לכולם. בפגישה הראשונה שהתקיימה בין אורי לבין מזכ"ל הסתדרות המורים, יוסי וסרמן, ואתי, ואורי בא עם הרעיון, אנחנו מייד הרמנו את הכפפה לשיתוף פעולה משום שבקרן שאותה אני מנהל, כבר התחלנו לעסוק בנושא של קורסים למחשוב והכנסת המורים לנושא המחשוב. ברור לנו שהנושא הזה באמת היה, הכלי הזה מאוד מאוד חשוב.
אנחנו משתדלים לתת את כל הלוגיסטיקה של הכנת המורים, של הרשימות של המורים של בתי-הספר, ויושבים בוועדות הכנה יחד עם כל השותפים ואנחנו כמובן מאוד מאוד מברכים על הפרויקט הזה, מפני שאנחנו רואים את עצמנו לא רק כאיגוד מקצועי, אלא גם כתנועה שבאה לשפר את תדמיתו של המורה ואת עבודתו של המורה.

אני חושב, אבל, שיש פה צעד חשוב נוסף, זה הירתמותם של נדבנים ושל תורמים למערכת החינוך. אנחנו רואים בזה חשיבות גדולה מאוד, כי נכון, אפשר להגיד – המדינה חייבת, המדינה תעשה, המדינה, לא תמיד המדינה יכולה וגם כשהמדינה יכולה, חשוב מאוד שהמגזר, מה שנקרא המגזר השלישי, שיש לו את היכולות ושיתוף הפעולה שלו לדעתי מאוד מאוד מבורך.
האמת היא שיש לנו בעיה אחרת שאנחנו מתמודדים אתה, זה באמת כל העומס שנפל על המורים, כי זה באמת בעיקר בחודשים הראשונים, עד שמורה לומד לעבוד עם המחשב, הוא עובד הרבה יותר קשה מאשר הוא עבד לפני זה. אבל אנחנו גם ראינו ברכה, הוזכר פה הנושא של השעה הפרטנית, אנחנו כמובן באופן חדש כבר חמש שנים בתוך העסק הזה, וראינו עד כמה שהמורה יכול להיעזר במחשב בשעה הפרטנית שהוא יושב עם שלושה-ארבעה תלמידים, מול המחשב, לא רק בכיתה, אלא הוא יכול להביא הרבה יותר חומר והרבה יותר עבודה עניינית יותר, מול המחשב. לכן אנחנו מאוד מברכים, אנחנו מברכים כמובן שמשרד החינוך נכנס אחרינו לעניין הזה וכפי שנאמר כאן, אנחנו נרתמנו גם לנושא של הגננות, כי אנחנו חושבים שגם בתחום הזה, צריך לעשות. אנחנו מקווים, אנחנו צריכים באמת למצוא תשובה ופיתרון למחשבים שכבר אלה שנכנסו ראשונים, המחשבים אחרי חמש-שש שנים, אני לא צריך להגיד לכם שהמחשבים האלה כבר צריך לשדרג אותם באיזה שהיא צורה. אני מקווה שאנחנו גם נמצא את הפיתרון ואני מברך את הוועדה ואת היושב-ראש, שקיים את הדיון בנושא הזה.

תודה. חברת הכנסת וילף, בבקשה.

תודה רבה. ראשית, אני כמובן מברכת על המהלך והמאמץ. אני מתעניינת כמובן בדרכים שבהן הדבר הזה ימשיך הלאה מבחינת המורים עצמם, כי תואר כאן כל הנושא של מחשבים מיושנים. כמו שאתם רואים, בעיני אנחנו קרובים מאוד לשלב שבו המחשבים הניידים כבר לא יהיו רלוונטיים, אז השאלה היא איך בסופו של דבר נותנים את הכוח למורים לקבל את ההחלטה לגבי מה שטוב להם. אני חושבת שצריך לבחון אמצעי פשוט, שזה יהיה חלק ממשכורות המורים או כמו שנותנים רכב, אז נותנים איזה סכום כסף שהוא בעצם לרכישת מחשב, לרכישת אייפד, לרכישת הכשרה וככה ממשיכים את הדבר הזה לאורך זמן, כי ברור שבהתחלה הדבר מצליח אבל תוך כמה שנים, אם המורים, ואני חושבת שזה נכון שהמורים רואים בזה כלי עבודה, אני אשמח לשמוע איזה מחשבות יש על איך מבטיחים שלאורך זמן, מורים יכולים לרכוש את הכלי הזה, לפי מה שמתאים להם ולקבל את ההכשרה הנדרשת וכך מבטיחים את זה לאורך זמן.

ברשותך, אנחנו עקרונית מתנגדים לכך שהמורים ירכשו בכספם כי הם עובדי מדינה.

לא בכספם, אבל התכוונתי שזה יינתן.

אני אתך, אני קולט. רק מה, אני חושב גם, חברת הכנסת וילף באה מעולם העסקים, אני חושב שכל עובד בבניין הזה, יש לו מחשב, בשולחן, על-יד, לפעמים מקבל גם מחשב מהעבודה.

אבל אנחנו מקבלים תקציב לרכישה.

לא לא, אולי חברי כנסת. אבל בעולם העסקים, עובד שבא לעבודה, מזכירה שנכנסת למשרד, גם בהסתדרות המורים, היא מקבלת מחשב על השולחן שלה.

אבל זה רעיון ישן כבר.

שנייה, תכף נדבר גם על זה.

אני אגיד לך, תראה, אפילו בכנסת היום, המחשבים שאנחנו מקבלים, הם יושבים כצעצוע על השולחן.

אני מבין. הנקודה היא כזאת שהמורים, גם כך משכורותיהם מאוד מאוד נמוכות. העמדה הסוציאלית שלהם נמצאת בתחתית המדרגה ולדעתנו, בכל אופן, המורים זה הכלי הכי חשוב, האסטרטגי של מדינת ישראל, בשביל העתיד. אם לא יהיה חינוך טוב, המדינה הזאת לא תשרוד וכולם מסכימים על זה.

אני רק רוצה להבהיר. אולי, יכול להיות שלא הבנתי את חברת הכנסת וילף, אולי הבנתי רק חלקית. מה שחברת הכנסת וילף מציעה, זה לא שעכשיו המורים צריכים להוציא מכספם. מדובר על כך שיכול להיות שבמשכורתם, כשהם מקבלים משכורת.

יקבלו תוספת, לרכוש.

יש תקציב צבוע, או שנגיד עובדי מדינה בחברות ממשלתיות, מקבלים ביגוד, אז אותו דבר בעניין זה.

אני מברך על כך.

אני רוצה להזכיר שפעם נתנו ספרות מקצועית למורים. לתת תוספת של ספרות מקצועית.

תראו, רבותיי, בסופו של דבר, צריך גם להבין שגם אם נותנים כסף, זה גם עניין של מחיר. אני עוד הצעתי בעבר, לפני כמה שנים, ואמרתי – התחילו כל מיני פרויקטים. זה היה לא למורים, זה היה יותר לילדים. אז דרך אגב, מה קורה עם הפרויקט הזה, ההצהרות של מחשב לכל ילד, איפה זה?

ה-מחשב לכל ילד עובדים באופן מאוד סיסטמאתי, כל שנה יש להם תקציב.

עוד רגע, שנייה. מה שקורה שבעצם, רשויות מקומיות, הם עושים כל מיני קומבינציות עם החברות, עושים כל מיני הסדרים שם וכשאני רואה את המחיר, הוא קצת נראה לי יותר גבוה ממה שבוא נגיד אני לבד יכולתי להשיג, אם הייתי קצת מתאמץ. תשמע, בוא נגיד ככה, היום לא בעיה לקנות לפטופ ב- 3,500 שקל. זה המחיר. אם אתה בא ואתה רוכש בכמות גדולה כזאת, אני חושב לא צריך לעלות 3,500 שקל. מחשב יכול לעלות 2,000 שקל. זה מה שיש אצל האייפד הזה. בוא נגיד 80% לפחות לילדים יכול לתת היום מענה, תלוי לאיזה כיתות. הכל שאלה, מה הצרכים ומה התועלת ומה המחיר.
מה שאני גם אמרתי, משרד החינוך, בחלק מהדברים, יכול לעשות מכרז. יכול לעשות מכרז, להביא מחיר, ולהביא לקוחות לאותו מחיר שהוא נושא. אתה תבוא ותעשה מכרז ארצי, נגיד, לא יודע, ל- 3,000 טבלטים, ל- 3,000 לפטופים, ל- 3,000 סמארטפונים לא יודע מה, ואז יהיה לך מחיר ואז הרבה יותר קל יהיה לעבוד עם משרד החינוך, שאתה עושה בכמות, מאשר כל מיני קבוצות.

אם יש תקציב, אז כמובן שהרבה יותר קל לעשות את זה, כאשר נגיד אתה בא, מעביר סכום מסוים לאותו מורה, הוא יודע שבסכום הזה הוא יכול לרכוש, בוא נגיד, זה חלק מהמערכת שהוא יהיה חייב לרכוש את זה, אבל הוא רוכש את זה בצורה שנוחה לו, עם המחיר שאתם מביאים בצורה כזו או אחרת, כביכול לרכישה.

הוא יכול לקבל ואוצ'ר כזה.

או ואוצ'ר, נכון.

סליחה, ניסו את הדברים האלה. ארגון המורים ניסה לעשות משהו כזה, לאיזה חג לתת מתנה למורים. אבל תראה, מהניסיון שלנו, בכל אופן אנחנו ממליצים לוועדה לשקול את זה. התהליך צריך להיות מובנה, זאת אומרת קודם כל צריך להיות כיוון אסטרטגי שלכל מורה צריך להיות מחשב נייד לצורכי עבודה, בכיתה. אל"ף. ולעבודה בבית, להכין את המערכי שיעור. זה הוכיח את עצמו, אנחנו פיילוט של חמש שנים.

אין בעיה, בתקן זה קיים, אבל מאיפה אתה מביא?

בסדר, אז עכשיו תראה, משרד החינוך קיבל תקציב. משרד החינוך מנסה לעשות את הכל לבד וזה בסדר, מבורך. אנחנו מאמינים שאפשר למנף את זה. אנחנו הצלחנו במינוף, כמו שאתה אמרת, גם רכשנו מחשבים יותר בזול, גם חיברנו שותפים.

אבל אתם מחוברים.

אנחנו מחוברים, בסדר. אז יכול להיות, אבל צריך לחשוב.

תגיד מה חסר. אנחנו פה בשביל לפתור בעיות.

אני חושב שחסר תוכנית אסטרטגית לכך ש- 120,000 מורים יקבלו מחשבים, אחד. שתיים, שיחליפו להם את זה כל שלוש שנים. צריך לראות את התוכנית הזאת, לראות מה התקציב ומאיפה משיגים אותו.

תקשיב, אתה מדבר כאיש עסקים, נכון?

כן.

אתה יושב בכנסת ובממשלה. בכנסת ובממשלה, אין אסטרטגיה. אנחנו רק לפני שבועיים, בשתיים בלילה, כבר עם פתק אחד היינו בדרך לקלפי. פתאום, פתאום קיבלנו עכשיו שנה וחצי, ועכשיו, יושבים כאן, ומתחילים לחשוב מה עושים שנה וחצי קדימה.

לא, אבל צריך לחשוב, אם אנחנו באמת רוצים שלמורים יהיו מחשבים ככלי עבודה, באמת.

אני מבין אותך.

נבחרי ציבור.

תשמע, אנחנו בטוחים כאן, חברת הכנסת וילף, יש לה הצעת חוק של כל הספרים שיוצאים בדפוס דיגיטאלי.

אבל איך המורה יקרא אותם בכיתה? סליחה. ההצעה נהדרת.

לא רק המורה יקרא, מה עושים עם אותם ילדים שלא מחוברים לאינטרנט ובאזורי הפריפריה, הרבה ילדים לא מחוברים לאינטרנט. זו גם בעיה עם הספרים.

כן, זה אופציה.

לא רק בעיה, אנחנו רואים, יש המון תוכן באינטרנט, אבל המורה בכיתה לא יכולה להתחבר אליו, אז מה הועלנו? גם המחשבים לילדים, סליחה, אני בכנסת אז אני קצת מתפרץ. אבל הנקודה של האייפדים, כמו הלוחות חכמים בזמנו, כשנתנו אותם בלי ללמד את המורות, בלי הדרכה, בלי מחשב בכיתה, זה היה פילים לבנים ואתה יכול לבדוק בכל מקום שהביאו לוח חכם בלי ללמד את המורה, זה לא כיתה חכמה, זה כיתה טיפשה.

ברור.

אז עכשיו אנחנו אומרים – גם הלפטופים, האייפדים היום.

הטבלטים.

שחברת הכנסת וילף, יש לה כרגע, הם לא מספיק כלי עבודה בשביל המורים. אז נכון שזה פופוליסטי, נותנים עכשיו לכל ילד אייפד, אז זה פופוליסטי, אבל זה לא פותר לך בעיה.

אבל אתה בעוד שנה וחצי, בעוד שנה, יצא טאבלט כזה שהוא נותן את הכל.

אז ניתן אותו, אנחנו לא חסידים של שום כלי. זה אמצעי, זה אמצעי.

נכון, אנחנו לא מדברים על ההיבט הטכנולוגי, אנחנו מדברים על היבט של לתת עבודה. פה, השאלה, מה חסר היום, נגיד התוכנית האסטרטגית.

50 מיליון דולר. פותר את הבעיה, אני אומר, 50 מיליון דולר, אתה פותר את הבעיה.

כל שנה?

לא כל שנה, פעם בשלוש שנים. זה רק לרכישת המחשבים, כשהממשלה יכולה להביא את ההדרכות.

לא, אבל מה חסר עכשיו?

עכשיו 50 מיליון דולר, אנחנו מביאים ל- 100,000 מורים מחשבים. זה לא הרבה כסף.

אני אשמח לשמוע את ההתייחסות של ד"ר רימון. אני מניחה שיש שני שלבים, שלב ראשון זה קודם כל להביא מורים שהיום לא נוח להם עם מחשוב או לא מכירים את זה, להביא אותם למצב שיש להם כלי נייד כלשהו ושהם יודעים לעבוד עליו. זה שלב ראשון. אבל אני מניחה שבמובן מסוים הוא חד-פעמי ואחרי זה יש את השלב השני, שבו לתת למורים את האמצעים, ואוצ'ר או כל דבר אחר, כדי שהם יוכלו לחדש את הכלי הזה, אחת לתקופה.

אני הייתי אומר שהשלב הראשון, מבחינת איך שאנחנו רואים את זה, זה להביא כל בית-ספר למקום שהוא מכניס את הטכנולוגיה לתוך בית-הספר, זה קודם כל שינוי פרדיגמה. בגלל שהתרגלתי ללמד בצורה מסוימת, ואז אפילו, עינת, התהליך שאנחנו עוברים עם המורים, שיפתחו בתחילת השיעור את המחשב ואת הנוכחות, קחי למשל, את הנוכחות יעשו בצורה מתוקשבת ולא עם היומן הכחול, זה תהליך מאוד מורכב להביא את המורים לשם. אבל ברגע שאתה נמצא שם, כבר אתה לא תלך אחורה ואז אתה ממשיך הלאה להתקדם.

אני רק אגיד שההתבוננות, בעיני, על המחשבים הניידים, היא התבוננות קצת צרה. בגלל שאנחנו יודעים היום שאם אתה לא מסתכל על דברים כמו רכז תקשוב בבית-הספר, אדם בבית-ספר שהוא צריך לרכז את כל כניסת הטכנולוגיה וכל הזמן לעדכן אותו, כדי שהוא יהיה Up dating במה שיש, באיזה תוכנות ובאיזה לומדות, אז זה חסר. אם אתה לא, אין לך טכנאי שיתחזק את הדברים האלו בבית-הספר.

יש חילוקי דעות על זה, גם יש שרת בבית-הספר.

אני לא אמרתי שיש חילוקי דעות. אני רק אמרתי שלהסתכל רק על הרכיב של המחשב הנייד, אצלנו המחשב הנייד הוא רכיב אולי של 10% או פחות ממה שאנחנו נותני לבית-הספר. אז צריך להסתכל.

שים לב, אגב, אתה מתפרץ יותר מכולנו, כך שאני לא יודעת מה המיתולוגיה שיש לך לגבי הכנסת, אבל. אני רק אומרת, שאם הוא ישים לב, אנחנו לא מתנהגים ככה.

אני אומר שרק המרכיב של המחשב הנייד למורה הוא מרכיב שאולי 10% מהעלות הגלובאלית של התוכנית ואם אנחנו היינו רוצים להיות פופוליסטים, היינו יכולים לקחת את כל התקציב שיש לנו ולקנות בו מחשבים ניידים והיינו מכסים כבר את כל המורים במדינת ישראל, היינו מחלקים מחשב נייד לכל מורה. אבל אנחנו לא חשבנו שזה נכון. חשבנו שצריך לעשות איזה שהוא סל שיש בו תמהיל. כי אתה נותן מחשב נייד למורה ואם אין לו מקרן בכיתה, אז היכולת השימוש היא הרבה יותר קטנה. אם הכיתה, כמובן, לא מחוברת לאינטרנט, שוב. אם אין לנו בבית-הספר את כל מערך ההפעלה שיכול לגרום לזה לחלחל פנימה וכו'. אם אין לנו את כל מערך ההטמעה המאוד כבד שאנחנו נותנים, כולל הדרכה דיסציפלינארית, זאת אומרת בתחומי התוכן, אז בעצם אנחנו מסתכלים רק על העניין, אנחנו מסכימים לגמרי עם מה שאתם אומרים, אבל אנחנו רק מנסים להסתכל על זה בצורה קצת יותר רחבה.

וגם לראייתך, כמה זמן עד שאנחנו מגיעים למצב שכל המורים, עם חלק מהמערך הזה, ומרגע שהם שם, איך אתם רואים את השמירה או את החידוש על הקיים, כולל אם כן בכל-זאת לחזור, איך המורים מקבלים כל הזמן כלים עדכניים וכדומה-?

אז תראי, אני יכול רק לספר לך מה שקורה היום בתוכנית התקשוב, אז אני נותן לך ככה מידע על 1,000 בתי-ספר, במעקב מאוד צמוד. אני רואה שתהליך הטמעה שאנחנו קוראים לזה להעביר את בית-הספר, את הגשר, אנחנו רוצים להגיע למקום שאם ייפול האינטרנט בבית-הספר, נקבל טלפונים ונגיע, אנחנו, יש לנו בעיה, לא יכולים ללמד, זאת אומרת, אנחנו רוצים להרגיש שזה שם. אנחנו עדיין לא נמצאים שם.

למה לא?

אני מסתכל על מדינה, אני לא מסתכל על בית-ספר אחד. יש לנו הרבה בתי-ספר שמשלבים תקשוב בצורה מדהימה, אבל אני אומר, בית-הספר הממוצע זה תהליך הטמעה שאורך בערך שלוש שנים. כשאנחנו מזהים בית-ספר שהוא רץ קדימה, אז אנחנו באמת רוצים להעביר אותו למדרגה הבאה ובעינינו המדרגה הבאה זה כבר להתחיל לעבוד עם ספרי לימוד דיגיטאליים, בכיוונים שדיברנו עליהם הרבה פעמים.
יש לי איזה מין תחושה כזאת שברגע שאתה העברת את בית-הספר, את הגדר, מה שאנחנו קוראים, שזה הפך להיות חלק מההתנהלות של בית-הספר, ברגע שאתה נותן את תקציבי ההפעלה, העסק הזה כל הזמן כבר יריץ את עצמו.

אבל האם יש חשיבה לגבי תקציבים שמאפשרים חידוש. שלא נבקר עוד חמש שנים בבתי-ספר ונראה שם טכנולוגיה מלפני חמש שנים. כלומר, האם חלק מהתוכנית נבנית כבר עם תקציבי חידוש, החל מהניידים למורים וכלה בלוחות החכמים ובכל, כלומר, האם בנוסף לשלב מעבר הגשר, יש גם תקציב, כבר לחיים בצד השני של הגשר ולהתחדשות המתמדת.

אז התשובה היא כזאת, עינת, שיש לנו תקציב של 80,000 שקל לבית-ספר, שהוא כרגע תקציב הפעלה קבוע. בתוך התקציב הזה, בגלל שאנחנו עדיין בתקופות האחריות על המחשבים, לא חשבנו שאנחנו צריכים עכשיו, כרגע, את יודעת, אתה גם לא יכול להעביר תקציב משנה לשנה. אז כרגע התקציב הזה משמש לשמר את הנושא של הכוחות שמפעילים את התוכנית, שזה ארבעה דברים – הנושא של רכז התקשוב בבית-הספר, הטכנאי, תוכן דיגיטאלי ועלות השימוש באינטרנט. אלה התקציבים הקבועים.
אני חושב שבאיזה שהוא שלב אנחנו נצטרך לעשות הפרשה מהתקציב הזה, לתקציבי תחזוקה והתחדשות, זה מאוד נכון. רק הבעיה שככל שאנחנו לוקחים עוד תקציבים מתוך הבסיס שיש לנו, אז היכולת שלנו להכניס בתי-ספר חדשים לתהליך, הולכת וקטנה. כבר היום יש עלינו ביקורת שבגלל שאנחנו נותנים תקציבים הפעלה לאלף הראשונים, אנחנו יכולים להכניס פחות בתי-ספר לנאגלה הבאה. אלה דילמות שאנחנו חיים איתן, מה יותר חשוב – להעביר עוד בתי-ספר את הגשר, או לשמר תהליכים בתוך בתי-הספר שאנחנו התחלנו. אז צריך למצוא את המינון הנכון, כי בסך-הכל השמיכה היא קצרה.

תודה. רצית להוסיף, בבקשה.

אני חושב שבהתייחס לשאלה הנהדרת של חברת הכנסת, אני חושב שצריך להבדיל פה בין שלושה תהליכים, שהם למעשה שלושה שותפים. העמותות, כמו הפרויקט הזה, חייבים להמשיך לרוץ לפני המחנה. יש להם ערך מוסף בשיתוף, באיגום משאבים, והכנסת המגזר השלישי ולא פחות מזה – ביוקרה שזה משדר למורה. מורה שבאים אליו נציגים מהמגזר השלישי ואומרים לו – תודה, הנה מחשב, איזה אפקט שיווקי מהמעלה הראשונה לשיפור תדמית המורה ואת זה אסור להזניח. יכול להיות שהם יצטרכו לרוץ עם אייפדים, לא יודע מה, אבל זה חייב להיות.
הדבר השני שעושה משרד החינוך ועושה אותו נכון וחכם, צריך לעשות מה שנקרא זיכרון ארגוני, מסורת ארגונית של מחשוב. פתאום שלא יהיה יותר הלוח והגיר והטושים המחיקים, זה לא יהיה, יהיה רק משהו אחר לגמרי, ואז כל מי שייכנס למערכת, הוא ייכנס ממילא על אותה פלטפורמה. או שהוא יבוא עם הפלטפורמה הפרטית שלו, או שהוא יקבל את זה דרך העמותות וצריך להיות את מה שאת אמרת, לחשוב, וזה האחריות של המדינה, חד חד משמעי, לחשוב איך המדינה משמרת ומחדשת את אותו זיכרון ארגוני, דרך המכללות להכשרת המורים, כבר שם זה צריך לקרות, המורה שבא משם צריך כבר לבוא עם דיסקט אחר, כמו שאמרו פעם, אז היום זה לא דיסקט, צריך לבוא עם איזה בלוטוט אחר, בסדר? אבל שהוא יהיה סטריאופוני. שהוא ידע להתעסק גם עם המדיה וגם עם הבן-אדם.

אני מאמין שבמערכת הכשרת המורים, יש להם. בואו נתקדם.

אני מבקשת להגיד כמה מילים. אני ממכללת לווינסקי לחינוך, ראש תחום תקשוב. אני גם מרכזת פורום של ראשי תחום תקשוב מכל המכללות.

כן, בבקשה.

תחום הכשרת המורים קצת נשכח, אם כי אני מברכת את משרד החינוך על כך שהשנה אכן נכנסו תשע מתוך המכללות לחינוך, לתוכנית התקשוב, קיבלו איזה שהוא תקציב ואכן המכללות לחינוך, הן ראש החץ. אני רואה בהן את המעבדה של מערכת החינוך. שם יכול להיות פתח לחדשנות פדגוגית שאכן תשמר את עצמה ותסייע לשמר את המערכת.
אנחנו מדברים היום על יחס של אחד לאחד. אני ראיתי את דו"ח מבקר המדינה, אנחנו כבר מדברים על מצב שבאמת איש החינוך, יש לו מחשב שהוא אישי שלו, שהוא מתחבר באמצעות המחשב שלו למקרן. יש לו את הסביבה שלו, יש לו את התוכנות שהוא הוריד, יש לו את כל, למעשה כל הדסקטופ שלו זה הדסק שלו ולכן אנחנו חייבים לא לשכוח שגם המרצים במכללות לחינוך, וגם הסטודנטים, צריך למצוא דרך שהם כבר בשנת החינוך השנייה שלהם, בשנת ההכשרה השנייה, יוכלו לקבל מחשב, מבחינתי כבר בשנה הראשונה, אבל להתארגן ולספק להם גם מחשבים, כדי שגם כשהם יגיעו לשדה, הם יוכלו להתחבר לתרבות בשדה. היום אנחנו, דרך אגב, מגיעים למצב שהסטודנטים שלנו בהחלט מגיעים לשדה, אבל לא תמיד הם רואים, בגלל העיכוב בתוכנית התקשוב, הם לא תמיד רואים את החדשנות. אנחנו מכללה במרכז, כמובן, לא בפריפריה, אבל אנחנו רוצים להתחבר לעניין הזה וזה צריך להיות אינטרס לאומי, שהמכללות לחינוך יתחברו לכל הפרויקט הזה. אם דרך משרד החינוך, אם דרך קרנות כמו קרן אתנה, אם דרך המגזר השלישי. תודה.

תודה. רבותיי, אין ספק שפעולתכם מבורכת וחשובה מאוד. אני מסכים אתך על כך שיש צורך כאן במהלך אסטרטגי, שהוא בעצם בנוי לתקופה של כמה שנים קדימה, שכולל בו כמובן את עצם הענקת הכלי, מחשב למורים, שזה בעצם הבסיס. הדברים שמסביב שהם – הדרכות, הכשרה, פעילות, תיאום של צרכים, לכלי שבסופו של דבר מקבל המורה, יכול להיות שבחלק מהמקרים צריך מחשבים שהם יותר מתקדמים אולי לעבודה שקשורה יותר לתחומי הנדסה, בחלק מהמקרים יכול להיות שצריך משהו יותר פשוט, אם אנחנו מדברים על תחומים שקשורים אולי לתחום העיוני יותר ובכך, כמובן, שאין ספק שחייבת להיות כאן איזה שהיא תוכנית רב שנתית שבסופו של דבר יודעים גם את ההוצאה וברגע שמסיימים עם התכונית שהיא קשורה למורים, אז אפשר להתקדם הלאה. במקביל גם, אם המורים מקבלים מחשבים, אז כמובן, אותם ילדים שהם עומדים מולם, צריכים גם קצת להבין מה קורה בעולם הזה, כי אם מורה יעבוד עם מחשב והילדים ישבו ולא ידעו בכלל מה רוצים מהם, אז כמובן זה לא יעבוד. אז כמובן, משרד החינוך בטוח שהוא חושב על הסוגיה הזאת בצורה מקיפה, אבל אין ספק שצריכים לשלב ידיים. הייתי גם מציע שתשתמשו גם בכל אותם גופים שנמצאים כאן היום, שהציגו לנו את הפרויקט ואתם גם ככה נמצאים אתם בקשר, אבל בסופו של דבר, אנחנו למדנו שברגע שמפעילים פיילוטים והפיילוטים עובדים, אז זה לא שמתחילים פיילוט אחר ואת מה שהיה משאירים אותו כפיילוט. אנחנו לוקחים את הפיילוט, אם הוא הצליח, עושים אותו ארצי. זה בעצם הרעיון של פיילוט. כי אנחנו רגילים שבמשרד החינוך עושים פיילוט, הוא מצליח, ואז אומרים – טוב, זה הצליח, בואו נעשה פיילוט אחר. אז זה משהו שהוא לא הגיוני, צריך לשנות את זה וברגע שיש משהו שהוא מצליח, צריך להרחיב את זה ולעבוד. לא צריך כל פעם לבדוק מחדש.
כרגע, אתם במצב לא רע, גם מבחינת התקציב, גם מבחינת שיתוף הפעולה שיש לכם עם הרשות המחוקקת. אם יש צורך בסיוע של הכנסת בעניין קידום הסוגיה הזאת – בבקשה, תבואו, יש לכם עכשיו חוק של שינוי בסוגיה של תשלומי הורים, ידעתם לעשות את זה שם, אתם גם יכולים לעשות את זה בנושא של המחשבים ואני מאמין שגם החוק של חברת הכנסת וילף, בסופו של דבר יביא לשינוי דרמטי בכל המערכת הזאת. דרך אגב, מה קורה עם זה?

נעלה את זה בקרוב. אני עדיין חושבת שמשרד החינוך טועה בסעיף אחד, אז אני מנסה לשכנע אותם.

הבנתי.

פשוט, יש סעיף שהוא ישלח אותם ישירות למבקר המדינה, זה נותן זכות למנכ"ל ולשר, לפטור מוציאים לאור מהחוק. אז זה פשוט פתח אדיר ללוביסטים, ללחצים, ואני חושבת שמשרד החינוך לא צריך את הסעיף הזה.

טוב, בסדר. אבל כך או אחרת, אבל על העיקרון, יש הסכמה בין משרד החינוך?

חוץ מזה, אנחנו נסכים, כן.

על כך שאותם הספרים שיוצאים בדפוס, יוצאו גם בדיגיטאלי, זה יחסוך הרבה. אני, דרך אגב, אני גם גר באריאל, הילד שלי עדיין עוד לא הגיע לתיכון, בן 11 עוד מעט, אבל כל בוקר כשאני רואה אותו שהוא הולך לבית-הספר, שהוא הולך בצורה כזאת.

קודם כל, נעים מאוד, אני לא ידעתי, אבל הכבוד הוא לי. אני בא לאריאל, אגב, מיקנעם, לפני זה באתי מחיפה.

אני באתי לאריאל מראשון לציון.

יש לי אגב ידידה שהיא נרשמה עכשיו לאוניברסיטה בחו"ל. ביום הראשון, היא באה להרשמה, נתנו לה קורא דיגיטאלי, עם כל חומרי הקריאה לסמסטר, כתוב מאחור השם של האוניברסיטה, מודבק על הקורא הדיגיטאלי, וזהו. אבל זה אוניברסיטה שמשלמים כמה עשרות אלפי דולרים.

אין ספק שבסופו של דבר, זה גם יותר בריא, זה מקל וזה יותר ירוק ויש את כל הפלוסים שרק אפשר לחשוב עליהם. צריכה להיות החלטה וצריך להיות תקציב. אין מה לעשות, אנחנו כולנו יודעים באיזה מציאות אנחנו חיים כאן וסדרי העדיפויות שלנו לפעמים הם לא כמו סדרי העדיפויות של מדינות אחרות והלוואי והיינו יכולים להשקיע את מה שאנחנו משקיעים במקום אחר בחינוך. אני בטוח שבסופו של דבר, עם פרויקטים כמו שלכם, אנחנו נוכל להגיע למצב שיהיה גם לכל מורה וגם לכל ילד, מכשיר דיגיטאלי שבעצם גם יחסוך וגם יקבל וגם ייתן את הראייה הרחבה יותר לכל העולם הגלובאלי שקשור לכל הסוגיה הדיגיטאלית.
לכם בהצלחה, אנחנו כאן לרשותכם וכמובן משרד החינוך, אנחנו נשתמע, יש לנו עוד, לא חסר ישיבות ביחד. תודה.

<הישיבה ננעלה בשעה 10:30.>