הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
41
הוועדה המיוחדת לפניות הציבור
09/05/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי

























<פרוטוקול מס' 162>
מישיבת הוועדה המיוחדת לפניות הציבור
יום רביעי, י"ז באייר התשע"ב (09 במאי 2012), שעה 9:30

<פניות ציבור בנושא דירוג התשלום במעונות יום, משפחתונים וצהרונים:-דרישת משרד התמ"ת לבדיקת דרגות הסבסוד בשנית: הטיפול של האגף למעונות יום בפניות אזרחים לקבלת דרגות. הערכות לשנת הלימודים התשע"ג.>

חברי הוועדה: >
דוד אזולאי – היו"ר

>
מיכל צוק - משנה למנכ"ל המשרד, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

עמוס שקדי - חשב המשרד, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

תמר אלמוג - מנהלת בכירה מעונות יום ומשפחתונים, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

מירי שקובסקי - מנהלת חטיבת היישומים באגף מערכות מידע, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

רימה בלמן - מנהלת פרויקט מעונות יום, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

איטה עטייה
–
סגנית מנהלת אגף, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

נורית טננבאום - תכנון ותקצוב מעונות יום, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

לימור טל - משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

אורלי אלמגור לוטן
–
מרכז המחקר והמידע, כנסת ישראל

ליזה ריבקין - מנהלת רשת הגיל הרך, ארגון נעמ"ת

שרי שילון - יו"ר אגף מנהל, נציבת תלונות הציבור, ארגון נעמ"ת

יעל שמרגד - מנכ"ל העמותה, ארגון נשי חרות בישראל ע"ר

שרי דויטש - מנהלת מחלקת מעונות יום, גני בית יעקב

תרצה רלב"ג - מנהלת מחלקת צהרונים, גני בית יעקב


רחל שמחיוף - רכזת, גני בית יעקב

ד"ר נעמי מורנו - מנהלת האגף לגיל הרך, ויצ"ו ישראל

ליאור גבאי - מנכ"ל, נאות מרגלית

יעקב וכסלבוים - פונים

יעקב חנינה - פונים

יצחק רובן - פונים

אלינור פורטל
–
פונים

ניסים אוג'ר - המשמר החברתי

שלומית אבינוח

קובי סימן טוב
<פניות ציבור בנושא דירוג התשלום במעונות יום, משפחתונים וצהרונים:-דרישת משרד התמ"ת לבדיקת דרגות הסבסוד בשנית: הטיפול של האגף למעונות יום בפניות אזרחים לקבלת דרגות. הערכות לשנת הלימודים התשע"ג.>

רבותיי, בוקר טוב לכולם. אנחנו פותחים את ישיבת הוועדה לפניות הציבור, והנושא שעומד על סדר היום זה דירוג התשלום במעונות יום, משפחתונים וצהרונים.

הוועדה הזאת קיימה מספר ישיבות בנושא הזה כוועדה משותפת. היום אנחנו מקיימים את זה כוועדה עצמאית. ואני חייב להגיד לכם שקודמי בתפקיד, חבר הכנסת אורי מקלב, ליווה את הנושא הזה, והוא עשה עבודה יוצאת מן הכלל.

במשך כל הישיבות שהיו פה, היו ישיבות גם עם חברת הכנסת - -

ציפי חוטובלי.

- - ציפי חוטובלי, שהיא יושבת-ראש הוועדה למעמד האישה. וניסינו במשך כל הזמן לקדם את הנושאים, ולצערי הרב, אני חייב להגיד שבשנה האחרונה לא רק שאנחנו לא זוכים למענה, אלא יש מצב שהוא בלתי נסבל שקובעים דרגות והקביעה לא תמיד מדויקת; התשובות לא תמיד מתקבלות; וגם כשכבר קיבלו את התשובות יש הורים – עד היום אני מכיר לפחות מקרה אחד שאני אישית ליוויתי אותו.

הוא פה.

מי זה? הוא פה?

הוא פה.

יש מקרה אחד שאני ליוויתי אותו – פשוט לא יאומן: אדם שפנה והיה זכאי. כתבו לו בכתב. קבעו לו את הדרגה שלו, והוא היה צריך להתחיל לשלם לפי הדרגה, וזה לא קרה לו. ממשיכים להתכתב כאילו שום דבר לא קרה. ואני לא רוצה להיכנס לעניין הזה, אבל אני אאפשר לו אחר-כך, בהמשך הדיון הזה, להתבטא.

הדיון הזה היה אמור להתקיים, והוא נקבע כאשר היה מדובר שאנחנו הולכים לבחירות. ולמרות הכול אמרתי לא לבטל את הדיון הזה, ואני מקיים אותו. הצוות שאל 20 פעם: לבטל את הדיון הזה? אמרתי: אני לא מבטל את הדיון הזה גם אם אנחנו הולכים לבחירות, כי הנושא הזה חשוב. מדובר פה על משפחות רבות, שלצערי הרב, בגלל כל ההסדרים החדשים במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, נגרם להם סבל רב. יכול להיות – אני לא רוצה כאן להטיל את האשמה באף-אחד – אבל אני מדבר על העובדות. העובדות הן שמאז שנכנסה הפרוצדורה החדשה של קביעת הדרגות, הדבר הפך להיות יותר ויותר מסורבל.

בדיון האחרון, שאני ניהלתי אותו לפני כמה חודשים, אחת ההצעות היתה שנציג של עיריית ירושלים – הוא נמצא פה?

במשרד החינוך.

ומשרד החינוך - - -

המנכ"ל אמר שהוא יפנה אליהם.

אוקיי. היה מדובר שייפגשו, וילמדו את הנוסחה איך עובדים ברשויות המקומיות. ממש אין לי מושג אם הדבר הזה, בסופו של יום, יצא לפועל או לא יצא לפועל, אבל אלו הדברים שאני אומר. אנחנו עושים הכול כדי להקל על משפחות מצוקה; וכשמדובר על משפחות שההורים רוצים לצאת לעבודה והילדים צריכים להיות במסגרות, פה, למעשה, לצערי הרב, באיזשהו מקום, הם נתקלים בקשיים ואין לכך סיבה. אין לכך שום סיבה.

הדבר הנוסף שהייתי רוצה לדון עליו: היות ואנחנו נמצאים כמעט בסוף שנת הלימודים, ואני מאמין שכל מוסד מתוקן מתחיל להיערך לקראת השנה החדשה הבאה עלינו לטובה. פה הייתי רוצה לשמוע איך נערכים לקראת השנה החדשה.

אני רוצה גם לנצל את ההזדמנות הזאת ולברך את הגברת מיכל צוק, שהיא המשנה למנכ"ל המשרד. זה מינוי חדש, ולמעשה היא אמורה לטפל בנושאים האלה. אני מאד מקווה שהניסיון שלך במשרד האוצר רק יתרום ויסייע למערכת הזאת. כי אני מכיר ואני יודע את היכולות של אנשי האוצר, כשהם מעוניינים וכשהם רוצים הם מסוגלים גם לקדם נושאים חשובים.

כפי שאמרתי, במהלך הכנסת הנוכחית אנחנו קיימנו כאן שבע ישיבות בנושא התנהלות משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה. אני לא זוכר שיש לנו עוד נושא שהקדשנו לו כל-כך הרבה זמן. יש לנו, ברוך השם, שפע של נושאים, אבל אני לא זוכר נושא – ואני אמרתי קודם, בתחילת דבריי – לא אני לבד: גם חברת הכנסת ציפי חוטובלי, גם חבר הכנסת אורי מקלב, ליוו את הנושא הזה. ולהגיד לכם: שבע ישיבות מנהלים, ובסוף לא יוצא שום דבר, זה, במידה מסוימת, אפילו הייתי אומר מתסכל, כי איך אפשר להתקדם בצורה כזאת.

אני רק החלטתי הפעם לקיים את הדיון הזה, ואני מאד מקווה שמיכל, שנכנסה למערכת, ותתרום מהניסיון והידע שלה כדי לקדם את העניינים.

במשך השנה הכניסו את המוקד הזה, שהיתה כוונה שהעסק הזה ישחרר חסמים ויאפשר עבודה תקינה. אבל מתברר שבדיוק קיבלנו תוצאה הפוכה: שלא רק שיש חסמים – יש סרבול, יש טרטור, יש דברים לא מובנים להורים.

אני מאד מקווה שבדיון הזה אנחנו נמצה את רוב הדברים, ובכך נוכל להגיע לאיזושהי תוצאה. אחד הדברים שאני לא מקבל אותם שאזרחים פונים ולא מקבלים מענה. אני רוצה לקוות שהמדיניות הזאת תשתנה במשרד. יכול להיות שבעקבות המעבר לאותה חברה קבלנית, שהיא מטפלת בכל הטופסולוגיה – אולי זה הגורם? אינני יודע – אבל, בכל אופן, הנושאים האלה חייבים להיבדק. חייבים לעשות סדר. ואני מקווה שהעוולות של השנה הזו יתוקנו, ובשנה הבאה לא נצטרך לקיים כאן שבעה דיונים, ונסתפק בדיון אחד שבו נגיד יישר-כוח וכל הכבוד על העבודה הנפלאה שאתם עושים.

הגברת צוק, את רוצה?

כן, אני אשמח.

בבקשה.

קודם-כל עוד לפני שאני אשמע ואולי ניכנס לנושאים פרטניים - -

אין שום בעיה.

- - חשוב לי מאד להגיד שאני שמחה להיות כאן, כי אני חושבת שאני, ולא רק אני, כל המשרד: מרמת השר, המנכ"ל, אני וכל המערכת שנמצאת כאן, מחויבת למערך הזה של מעונות היום, המשפחתונים והצהרונים. מחויבים גם לשירות שאנחנו נותנים מבחינת היצע המעונות והפתרונות שאנחנו נותנים. ולא פחות מזה, לשירות שאנחנו נותנים לאותן המשפחות כדי לנסות להקל.

כלומר, מה שציינת שאתם רואים חשיבות, אנחנו לפחות באותה מידה רואים את החשיבות, וזו תחת האחריות שלנו לראות איך אנחנו מייצרים שיפור מתמיד – בהיצע המעונות, בהיצע השירותים שאנחנו מספקים, באיכות השירות שאנחנו נותנים ובזמינות.

אני רוצה לומר שאנחנו מדברים כאן על מערכת בקנה מידה מאד גדול, שמההיכרות שלי עם משרדים אחרים – גם הזכרתם קודם את משרד החינוך או את הרשויות המקומיות, הם לא מטפלים בצורה ארצית בכל המעונות. ואנחנו מדברים כאן על מערכת שכבר כיום, במוקד שבו אנחנו קולטים את הטפסים מההורים, ומתבצע הליך של קביעת הדרגה, ישנם יותר מ-120,000 ילדים. כלומר, זה סדר גודל מאד גדול של בקשות שאנחנו מטפלים בהם.

עברנו למצב שבו אנחנו נותנים מוקד לשירות ארצי. אנחנו יודעים שהחודשים הראשונים להפעלת המוקד שבמסגרתו לא טיפלו ב-120,000, אלא טיפלו בדיוק בכפול. כי טיפלו בשנתיים, מסיבות שהתחילו לפני זמני. אבל זה לא משנה, זאת היתה התוצאה. ואין ספק שהיה שם: א', עומס מאד גדול. ב', תהליך לימוד שלנו ושל אותו מוקד של הטמעת תהליכי העבודה.

אני יודעת שנעשו בחודשים האחרונים צעדים שאנחנו נשמח לפרט אותם כאן, של שיפור מתמיד בשירות שאנחנו נותנים לאנשים. לתת יותר יכולת – גם איך - - - טכנולוגית - - -

השאלה אם זה מועיל.

אני מיד אתייחס.

גם - - -

תראי, לפעמים עושים שינויים, אבל השינויים יוצאים לרעה ולא לטובה.

אז אני חושבת שהם כן - - -

הרצון קיים.

אני מסכימה. לא, אז אני חושבת – אני תיכף אגיד לכם, אפילו לפני שאני אכנס למספרים או לנתונים או שתראו מה כבר עשינו, אני יודעת להגיד שהשינויים – ואני הלכתי לבקר. היה לי חשוב ללכת לבקר באותו מוקד, שאגב יושב בפריפריה. יושב בטבריה. מספק גם תעסוקה במקום שאני חושבת שהוא חשוב לכולם, וגם נותן שירות.

ואני שמחתי לראות שיש לנו גם בצוות בתוך המשרד – ואני אומרת שמחתי כי זה היה חלק מתהליך הלימוד שלי, של המערכת הזאת – יש לנו צוות שמאד מחויב לנושא הזה. וגם במוקד, צוות שמאד מחויב ליכולת שלו לתת את השירות, בסטנדרט שאני חושבת שצריך להיות.

אין ספק שההתחלה לא היתה פשוטה. אנחנו יודעים את זה, אפילו במדד שנקרא לו: פניות הציבור. כמו שמגיעים אליכם, הגיעו גם אלינו המון פניות. אנחנו רואים בחודשים האחרונים שיש ירידה במספר הפניות. לכן, את הצעדים שכבר עשינו, ואנחנו גם עושים בהמשך ואנחנו נפרט, מאפשרים לנו לתת שירות יותר טוב.

אני אומרת – ואני חושבת שגם את זה חשוב להדגיש, כי אני לא חושבת שזה דבר טריוויאלי – שכל המערכת אצלנו במשרד זמינה לנושא הזה מרמת השר. כלומר, השר היה בראיון ברדיו פעם אחת בנושא הזה ונתן את הטלפון שלו, ואנחנו מטפלים בכל פנייה שמגיעה אלינו, אם מישהו מרגיש שהוא נפל בין הכיסאות, ממש באופן אישי.

המטרה שלי ושל כולנו – ואני חושבת שאנחנו מתקדמים לשם – היא לא להזדקק לאותם פתרונות אישיים, אלא לדאוג שהמערכת שלנו תיתן מענה נכון לכולם בלי צורך לפנות, וכולי.

אני לא חושבת שאנחנו שם ב-100%. אני בהחלט יודעת שאנחנו מאד התקדמנו והשתפרנו, ואנחנו נמשיך לעשות צעדים כדי לשפר את השירות הזה. ואני עדיין קוראת לכולם: לארגונים שנמצאים כאן; לכם, כחברי כנסת שמקבלים פניות מהציבור; וגם לכל הורה שמרגיש משהו, אנחנו נותנים גם מענה אישי כדי לראות שאנחנו לא מפספסים, כי הדבר הזה חשוב לנו. כלומר, ברגע שמגיע הורה והוא מרגיש שנפל בין הכיסאות או שהוא לא קיבל מענה, אנחנו, קודם-כל, רוצים לפתור לו את הבעיה. אבל, חוץ מזה חשוב לנו לשמוע למה ואיך, כי מזה אנחנו עושים תהליכים של הפקת לקחים, ושיפור מתמיד בשירות שאנחנו נותנים. ככה שהמערכת הזאת – שרק נכנסה לתפקוד – עובדת היום. ואני מאמינה שכבר בשנה הבאה, בעקבות התהליכים שאנחנו עשינו, אנחנו נראה שיפור.

להגיד לכם, ולהתחייב שיהיו 100% הצלחות – לא. אבל אני חושבת שגם אתם תראו שתהיה ירידה בפניות. אין ספק שיהיו עדיין פניות, כי מערכת שמטפלת ב-120,000 אנשים, גם כשהיא עושה את השנה השנייה שלה של הטיפול, בוודאי שאנחנו עוד נידרש לשיפורים.

חשוב לי להגיד – כמו שאמרתי קודם, ואני לא רוצה להאריך – שאנחנו עושים הרבה, ואנחנו נמשיך לעשות כדי לשפר את זה.

אני אפילו אציין דבר נוסף: אנחנו הקצנו – ממש בימים אלה נבחר ומתחיל בתפקידו, אדם שיהיה אחראי מטעמנו, בתוך האגף, לנהל את המוקד הזה. כלומר, גם יכיר מצוין את פעולת האגף, אבל גם לא יעשה את זה בנוסף על תפקידיו. כי אנחנו רואים שהמערכת הזאת דורשת ניהול צמוד שלנו, יחד עם המוקד. כלומר, אדם שיישב במוקד ויידע לתת להם, מטעמנו, את כל הפתרונות והתשובות לשאלות שהוא צריך. כי מערכת התמיכות מורכבת, ואני אסביר למה. אבל גם יידע, ויש לו ניסיון גם בניהול מוקדים.

גם האדם הספציפי ששמנו, שיש לו ניסיון בדברים האלה; וגם תהליכים שאנחנו נספר עוד מעט מה עשינו, אני חושבת שהם מביאים כבר, ויביאו בוודאי בשנה הבאה לשיפור משמעותי בשירות שאנחנו נותנים. זאת המטרה שלי.

אני אגיד דבר נוסף: הקריטריונים שלנו לתמיכות של הזכאות, הם קריטריונים – שכשמישהו מסתכל על זה, וכשאני מסתכלת על זה וקוראת – לא פשוטים. יש הרבה מסמכים שצריך להגיש, והרבה - - -. הסיבה היא שאנחנו מנסים לתת מענה לכמה שיותר מקרים של אמהות שאנחנו יודעים שהן או עובדות, או לומדות – לא רוצים שהן תיפולנה בין הכיסאות.

מאד יכול להיות שאנחנו נידרש לבחינה בכלל של כל הקריטריונים, ולראות איך אפשר לפשט אותם. אני אומרת שהצד השני של פישוט הוא שאתה לא נותן מענה לכולם. אז יש כאן פלוסים ומינוסים ואנחנו לא נעשה את זה לשנה הבאה, כי בתהליך שדורש ניתוח ומחשבה ולהבין מה המשמעויות, אבל זה בהחלט גם משהו שעל השולחן שלנו.

ככה, ממש לפתיחה. אז תגידו איך אתם רוצים להתקדם: אם לפרט את התהליכים שכבר עשינו. אם רוצים לשמוע, קודם-כל, עוד גורמים, כדי שנוכל להתייחס.

אני רוצה לשאול: בעקבות דו"ח מבקר המדינה, דובר אז על כספים שהיו מיועדים מתקציב המדינה והם לא הגיעו ליעדם. את מכירה את הסוגיה הזאת?

לא, אז אם תוכלו לפרט נקודתית, או - - -, אז יכול להיות שאני - - -

הכוונה היתה לזה שהיקצו כספים לבינוי, והמשרד לא הצליח לנצל אותם – אם אני - - -

נכון.

אוקיי. אז על הבינוי אני מייד אגיב.

- - -

זה היה בוועדה לפניות - - -

אני חושבת שכאן יש לנו אפילו בשורה, שהיא בגדר אולי מהפכה, מבחינת תקציבי הבינוי שאנחנו מקצים. זה נושא שאני מכירה. היו כספים בקנה מידה לא מאד משמעותי, ביחס למה, שתיכף אני אפרט, שהגיעו למשרד. לא היה ניצול, כי לקח הרבה זמן להכין את הקריטריונים שמי זכאי לבינוי.

אני רוצה לבשר כאן שאנחנו נמצאים היום בתהליך של בינוי מאד מאסיבי של מעונות יום, במטרה להרחיב את ההיצע. אנחנו כבר הקצנו הרשאות לבינוי בסדר גודל של למעלה מ-200 מיליון שקל, שכבר יצאו לרשויות. כל התהליך של פרסום המבחנים, מי זכאי להגיש ובאיזה קריטריונים הוא צריך לעמוד כדי לקבל את הבקשה נסתיים. כבר אושרו הבקשות, ויצאו ההרשאות לרשויות או לארגונים לבנות בהיקף של למעלה מ-200 מיליון שקל.

לא רק זאת, אלא שאנחנו קיבלנו עכשיו, מתוקף החלטת ממשלה לחומש הקרוב, תקציבים לבינוי של עוד מיליארד שקל. אנחנו, בימים האלה ממש, מסיימים את בחינת הבקשות של המקצה הראשון מאותם מיליארד שקל. יש לנו כרגע בקשות, שאנחנו צופים שהבקשות שיאושרו יוכלו לעמוד בסטנדרט, ויהיו זכאים לקבל, וזה יהיה תלוי תקציב בהיקף של כ-450 מיליון שקל. אנחנו נמצאים ממש בימים אלה בדיון יחד עם משרד האוצר, כדי לראות איך אנחנו יכולים להקצות יותר משאבים מתוך הבקשות האלה כדי שנוכל לאשר כמה שיותר, וייצאו לבינוי עכשיו.

אני מניחה שבימים הקרובים או בשבועות הקרובים, אנחנו נדע גם להגיד איפה אנחנו עומדים שם. כך שכל הבעיה הזאת שציינתם, של תת-ביצוע בנושא של הבינוי, לא רק שהיא לא קיימת, אלא שהרחיבו לנו בצורה מאד משמעותית את התקציבים שמיועדים לבינוי, ואנחנו מממשים אותם. אנחנו כבר התגברנו על מכשולים של איך מפרסמים את המבחנים, מי זכאי ואיך בודקים. נכנסנו לתהליך עבודה מאד מובנה ובקצב מאד מהיר, ואנחנו נדע לשחרר כבר השנה – מעבר ל-220 מיליון שקל – עוד סדר-גודל מאד משמעותי לבינוי.

משם והלאה אנחנו נידרש לעקוב אחרי הרשויות המקומיות או הארגונים שייבצעו את זה בקצב, שיאפשר לנו להרחיב את ההיצע כמה שיותר מהר. אבל זאת בהחלט המטרה שלנו, ואנחנו פועלים בצורה מאד נמרצת כדי לעמוד בה, וזה יהיה.

והתקציבים, בסופו של יום, לא יוחזרו למשרד האוצר כתוצאה מזה שהם לא נוצלו?

יש שריון.

מה?

יש שריון של התקציב לאותו סעיף.

עמוס שקדי, חשב המשרד.

ככל שאני מבין – אני לא הייתי בתקופה הזו במשרד – הבעיה היתה בכל מיני דרישות רישום במקרקעין שהובילו לקושי במימוש הכספים. ביחד עם החשב הכללי - -

ומשרד המשפטים.

- - ומשרד המשפטים, הקימו ועדת חריגים ומצאו פתרונות למרבית הבעיות. כרגע המשרד מוציא הרשאות לרשויות ולארגונים. וכרגע, איך אומרים? הקוף יושב על הגב של הרשויות. מבחינתנו, יש כסף – רק שייבנו ונשלם אותו.

כלומר, להבנתי הסרנו את כל המחסומים. אני חושב שגם המשרד היום הוציא – אפשר להסתכל על לוחות-זמנים, וזו דווקא דוגמה טובה לטיוב תהליכים בזמני שיא – את כל הדיונים בשביל להוציא הרשאות, מהרגע שפרסמו את המבחנים; קבלת הבקשות; בחינה שלהם; קבלת הערות.

העמדנו גם, תקנו אותי אם אני טועה - - -

וסדר גודל של מספר הבקשות.

כמה בקשות קיבלתם השנה?

קיבלנו כ-600 בקשות.

כ-600 בקשות שנבדקו - - -

נבדקו, וניתן עליהם גם הסבר נוסף.

תציגו את עצמכם לפרוטוקול.

נורית טננבאום, מנהלת תחום תכנון ותקצוב באגף. אחראית על נושא הבנייה.

כחלק משיפור השירות, אנחנו גם נתנו הרצאות וישיבות אישיות עם גופים שהיה להם קושי למלא את הבקשות, כדי לעבור על המחסום של הבקשות.

השלב הבא היה לעבור על כל המחסום של הבירוקרטיה מול גורמים – כמו שמר שקדי אמר: מינהל מקרקעי ישראל. גם את זה פתרנו. היום כשגוף רוצה להגיש בקשה והוא לא יודע מה לעשות, או שהוא יכול לקבל ישיבה והסברים אישיים, או לפנות באתר ולראות את כל רשימת המסמכים עם דוגמאות.

זאת אומרת, התהליכים נעשו יותר פשוטים. ועובדה שמבין כל הבקשות שהגישו, אחוז מאד גדול עבר את השלב - - -

מי צריך להגיש את זה? הרשות המקומית?

או מוסדות ציבור.

או רשות מקומית או מוסדות ציבור.

הרוב זה רשויות מקומיות. חלק ניכר זה רשויות מקומיות.

על מה נפסלו - - - ה-150?

כרגע עוד לא נפסלו כלום.

אמרתם ש-600 הוגשו, ויש כרגע 460 - - -

לא, מה שהם נפסלו – האנשים שנפסלו – זה - - - שלא עמדו בתנאי הסף, או דברים כאלה.

600 בקשות ו-460 מיליון. זה לא - - -

להגיב על זה?

אתם רשומים.

600 בקשות, ו-460 מיליון שקל זה משהו אחר. אל תערבבי בין שני המספרים.

אני גם רוצה להעלות את הנושא – אני לא יודע אם לזה היא התכוונה – אותם 10,000 ילדים שנקבעו להם דרגות, ואחר-כך שינו להם את הדרגות.

אנחנו מייד נתייחס גם לזה.

זה נושא שליווינו אותו לאורך כל השנה. השאלה היא אם גם פה התייחסתם לזה, ועליתם על העניין הזה?

אני תיכף אתייחס, ואני אפרט, וחשוב להגיד את הדברים בצורה ברורה.

הגברת אלמגור-לוטן היא יועצת לוועדה ממרכז המחקר והמידע של הכנסת.

ה-matching אותו דבר במבחנים החדשים, או שגם כאן היה תיקון?

של מה?

ה-matching אותו דבר של מבחנים של השנה שעברה.

כן, - - - נשאר אותו הדבר.

כלומר, ה-matching – בלי להיכנס לפרטים – ככל שהרשות חלשה יותר, ה-matching שלה נמוך משמעותית. ברשויות חלשות, כדי לנסות ולהתגבר, אנחנו גם מנסים להגיע לגופים נוספים שיוכלו לעבוד עם אותן רשויות חלשות, ולעזור להן לעמוד בחלקם. מאד חשוב לנו שיהיה מימוש לתקציב הזה. הנושא של הרחבת היצע המעונות הוא קודם-כל יעד שלנו. אנחנו חושבים שזה יעד מאד משמעותי לתעסוקה, במסגרת ועדת טרכטנברג וההמלצות שלה. אבל להרחיב את היצע המעונות המפוקחים כדי שיהיה מענה לכמה שיותר משפחות עובדות. מקום לשים את הילדים שלהם, שזה דבר חשוב לנו.

אתה רוצה שאנחנו נתייחס לבקרה?

אני רוצה גם להתייחס לנושא הבקרה. או שאני מציע שלפני שנעבור לנושא הבקרה, אני רוצה לשמוע מספר פניות - -

ואחר-כך שאני אתייחס.

- - ואחר-כך תתייחסי לכולם, בסדר?

בשמחה.

מר רובן, בבקשה.

שלום. אני הגשתי למוקד טלאול באוגוסט בשנה שעברה – שלושה חודשים. מה שביקשו ממני זה שלושה חודשי תלושי משכורת של אשתי. ואשתי היתה חסרה כמה שעות בעבודה, וחודש מרץ היה חסר לה. וביקשו ממני דווקא את שלושת החודשים הרלבנטיים.

זה לא יכול להיות אפשרי שדווקא את שלושת החודשים האלו מבקשים, אם האישה היתה חולה או חסרה. אמרו לי: אין מה לעשות, במוקד. הפסדת את הזכאות שלך. אמרתי: זה לא יכול להיות אם אני מביא אישור מעסיק שיש לי את כל השעות. לא יכול להיות שאם אשתי היתה חסרה והגשתי להם באותו זמן, גם חודש אחר. אמרו לי: לא מקבלים.

ניסיתי עוד פעם, פעם שנייה, פעם שלישית – לא התייחסו. פניתי, זה היה בזמנו לחבר הכנסת, הרב מקלב, והוא ניסה לטפל - - -

אוקטובר 2011.

כן. מדובר שאני מדבר שנה קודם.

זה לשנת הלימודים הנוכחית?

הנוכחית. אנחנו מדברים שנה אחורה.

- - -

זה לא אותו דבר. על תשע"ב. בסדר.

והיתה ועדה בכנסת. הוא שלח לי מכתב - - -

יש לי את כל הפרטים. יש גם את כל ההתכתבות – תקבלו את זה. אין בעיה.

- - - אצלכם, כמה פעמים.

לא קיבלתי שום מענה. שום דבר.

ניסיתי לפעול בכל דרך אפשרית. אני גר במודיעין עילית, שבדרך-כלל שם המעונות עוזרים לקבל את רמת הדירוג, ולא קיבלו רמת דירוג. הם אמרו שאין להם אפשרות. ואם אני רוצה, שאני אטפל בזה אישית כי הם לא מצליחים.

פתחתי באינטרנט, בדקתי מי האחראי לפניות הציבור במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, והגעתי לגברת לבנה משולם. ניסיתי לתפוס במוקד – לא עונים במוקד, לא במזכירות ולא אצל לבנה משולם. יש שם עוד שניים – שאמרתי, אני אנסה – לא משנה שהם לא אחראים על התחום הזה, אני אנסה לתפוס ולדבר עם הגברת לבנה משולם. לא הצלחתי להגיע לגברת לבנה משולם.

תדע רק שאתה בחברה טובה, כי גם אנחנו לא הצלחנו.

לפני שפניתי לחבר הכנסת, ניסיתי לתפוס אותה.

אמרתי שגם אנחנו ניסינו ולא הצלחנו. שלא תחשוב שאתה לבד.

חוץ מזה, אי-אפשר להשאיר – כתוב נא להשאיר הודעה. המערכת מלאה, ואי-אפשר להשאיר הודעה.

ניסיתי בכל דרך אפשרית, ולא הצלחתי. עד שפניתי ללשכת פניות הציבור בכנסת, ואמרו לי לשלוח את כל הפרטים, מה התלונות שלי. שלחתי את שלושת החודשים, עם החודש המצורף. ואין לי את החודשים המסוימים, כיוון שלא חשבתי שזו תהיה תקופה ארוכה כל-כך.

לשכת פניות הציבור בכנסת ניסתה לעזור לי. זה לקח חודש - - -

ועדה.

בוועדה, סליחה.

לקח לי חודש-חודשיים. ואחרי חודשיים ניסיתי, טרטרתי אותם: מה קורה, והם אמרו לי שהם מנסים ואין להם תשובה. הם מנסים לתפוס את הגברת לבנה משולם ואין תשובה.

אני לא זוכר באיזה חודש – מדובר קרוב לארבעה, חמישה חודשים אחורה.

קיבלת תשובה לדרגה שלוש.

קיבלתי תשובה – מכתב – מהוועדה, שקיבלתי רמת דירוג שלוש, והגברת לבנה משולם התקשרה אליי, ואמרה לי שקיבלתי דרגה שלוש. שאני אסתכל באינטרנט, וקיבלתי את זה.

בירכתם "שהחיינו" כשהיא דיברה?

בירכתי.

ומתי אני רואה את הכסף? אמרו לי שבראשון לחודש אני אראה את הכסף.

היא לא אמרה איזה ראשון לחודש?

לא אמרו באיזה חודש.

לא אמרו באיזה חודש.

בסדר.

הגיע הראשון לחודש – במעון שהבת שלי לומדת, אמרו לי: איפה הכסף? אמרתי להם: אני אראה לכם תדפיסים, קיבלתי אישור בכתב, מהוועדה ומהגברת לבנה משולם. אני מחכה עוד חודש, ולא קיבלתי.

עד היום הוא לא קיבל. אני רוצה להתערב בדבריך, כי מזכירת הוועדה, מירב שמעון, שלחה מיילים לגברת לבנה משולם. היא שלחה את המייל האחרון באפריל. המייל אושר – יש לי את כל התכתובת – במאי אושר המייל. מאשרת קבלת המייל. בודקת מול טלאול.

זאת דוגמה אחת, שבמקרה שבגלל שהאדם מתקשר ומעורב, אנחנו עושים - - -. אבל לענות חודש למייל, אישור קבלת המייל, לבדוק את הנושא הזה. פה אני אומרת - - -

הגברת אבינוח, מנהלת הוועדה, אחרי שהוא כבר קיבל את האישור. למעשה, יש לו את האישור.

כן. הכסף מאוקטובר.

אחר-כך כשאני קיבלתי אישור, עוד פעם: פניתי, ניסיתי, חיכיתי חודש-חודשיים, ועוד פעם פניתי לוועדה. בוועדה דיברתי עם מירב – נראה לי שהיא לא פה. היא אמרה לי: אני זוכרת אותך. אני זוכרת שהתקשרת אלינו יום-יום, ויש לך אישור בכתב. אמרתי: כן. גם היה לה את זה במחשב. היא ניסתה עוד פעם לתפוס את הגברת לבנה משולם, אבל היא לא עונה. היא מנסה בכל דרך אפשרית – במיילים, הכול – שום דבר.

עד שלבסוף היא תופסת את הגברת לבנה משולם, שאומרת לה: העניין כבר סודר, הוא קיבל את הכסף. היא אומרת: האדם איתי על הקו – לא קיבלתי כסף. אני לא יודע, לא קיבלתי רמת דירוג ולא שום דבר.

מר רובן, הרעיון ברור.

עוד משהו שהזכירו קודם בוועדה: - - - דיברו שרמת הדירוג השתנתה. אני קיבלתי רמת דירוג שלוש, ואתמול ראיתי באינטרנט שקיבלתי רמת דירוג ארבע. שזה השתנה.

ולא קיבלת - - -

וכסף לא קיבלו עוד. זאת אומרת, המעון אמור לקבל – דיברתי איתם והם לא קיבלו. ורמת הדירוג השתנתה מהפעם הקודמת לפעם הזאת.

הגברת צוק, אולי זו רק דוגמה מייצגת של הרבה מקרים שמגיעים אלינו. זה אחד הסימפטומים, אני חושב. עצם העובדה שמי שאמור לטפל - - -

מר רובן, תעביר את כל התכתובת. יש לי העתק שלו.

לא צריך תכתובת. רק את תעודת הזהות של הילד.

תן לנו תעודת זהות.

קודם-כל, בוא ננסה לפתור את המקרה הפרטני. תאפשר לנו, אנחנו נבדוק. אבל עכשיו אני רוצה שנעשה לא את הפרטני.

- - -

לא, לא, הגברת צוק. שלא נטעה – אני לא רוצה, כרגע, בדיון הזה, לפתור את הבעיה של מר רובן, כי בטוח אתם תפתרו אותה. אני לא רוצה את זה.

אבל יש עשרות כמוהו.

אני רוצה לחסוך פניות נוספות של אנשים אחרים, - -

אני מסכימה. גם אני.

- - והוא לא המקרה היחיד.

גם אני רוצה, ולכן חשוב לי – חוץ מזה שחשוב לנו לראות מה הבעיה. אבל אני אומרת שברגע שאנחנו נקבל את המקרה שלו, ההנחיה שלי ומה שאני אומרת כאן בצורה ברורה זה לא רק לפתור למר רובן את המקרה הספציפי – זה שאנחנו נבין. כי עלו כאן כל מיני נקודות. אני לא אתייחס לגופו של אדם שציינתם. אנחנו נבדוק את התהליכים אצלנו, ונראה איך אפשר לשפר אותם כדי שלא יקרו מקרים של נפילה בין הכיסאות.

תודה. אוקיי.

אני חושבת שלשיפור צריך להיות אדם אחד, ולא עשרה. אני כמנהלת ועדה מודה: במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה אין לי למי לפנות. אני פונה למנכ"ל, ואז זה עובר את כל השרשרת. המנכ"ל - - -: תפני אליי ותדברי.

כהצעה לשיפור וייעול, אני חושבת שאת צריכה להיות הכתובת מבחינת הוועדה בכנסת, או ארגונים. מישהו מטעמך, שאליו נפנה, ואדם אחד יידע את כל מה שקורה. כי כמו שאת אומרת: זו גם בקרה, גם לימוד וגם הפקת לקחים. אי-אפשר, פשוט אי-אפשר להתנהל בצורה כזאת.

תודה.

מר ליאור גבאי.

ליאור גבאי, מנכ"ל "נאות מרגלית".

בבקשה.

ברשותכם, אני רוצה לדבר יותר על המאקרו מאשר על המיקרו. והבעיה הגדולה היא, לדעתי, זה בתפיסה.

מר גבאי, שתבין: אנחנו הבאנו מקרה, שהוא דגם מייצג של הרבה מקרים כאלה.

בתוך עמי אנוכי יושב.

הרי יכולתי פה למלא אולם, ולא חדר.

כולנו.

אני רוצה, ברשותכם, להגיד שאני יכול להבין את הקושי בקליטה של 120,000 ילדים, ויתרה מכך, תהליך של שנתיים, תהליך חדש, מחשוב. את כל הדברים האלה אני יכול להבין. זה קורה. אלה תהליכים שיכולים לקרות בכל משרד, וזה בסדר גמור, בהנחה.

הבעיה היותר גדולה היא – בואו ניקח את הציור הזה: משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה נאלץ לעבור למערכת חדשה וכתוצאה מזה יש קשיים, שהם קשיים לגיטימיים, בהנחה. בואו נראה מה משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה פועל אחרי זה: הוא לוקח מדגם של 10,000 ילדים. הוא מודע לזה שהילדים האלה נמצאים בתהליך של בקרה לגיטימית, שוב פעם. אבל מה קורה? ההורים האלה שולחים את החומרים. המשרד מודע לזה שיש קושי במוקד בקליטת החומרים. ובמקום להגיד: אוקיי, אני מודע. אני דורש מההורים, אני אמשיך לדרוש. המשרד אומר שרירותית: הורים שלא שלחו לי חומר, אני מחזיר אותם לדרגה 12.

10,000 ההורים האלה, שחלקם הגדול – ואני מכיר, בארגון שלי, את כמות הילדים ששלחו חומרים – - -

20%.

- - אבל משום התהליך לא נקלט החומר, ואנחנו מכירים את זה כדוגמה מהסיפור הזה. אז במקום שהמשרד יגיד: אוקיי, אנחנו מודעים לזה שיש קושי, ולכן נמתין עם ההחלטה השרירותית ולא נחזיר את ההורים לדרגה 12. אז בחודש הזה אלפי הורים קיבלו הודעה שהתשלום שלהם – לא רק בגין החודש, אלא גם בגין החודש שעבר – הוא דרגה 12.

רטרואקטיבית.

מרץ.

זה אומר שמעונות היום צריכים לבוא להורים, ולהגיד להם: תשמעו, תשלימו לנו. או במידה שבכל אופן אצלי בארגון יש קושי גדול לבוא לאותם הורים, ולהגיד להם – תשמעו, אני מכיר הורים שמתמודדים ביום-יום עם קשיים – חודש מרץ, תחזרו. חודש מרץ היה חודש של פסח. הם בקושי ידעו לשרוד גם בלי הדברים האלה, עכשיו נגיד להם: תחזרו ותשלמו. זה קושי עצום.

רגע, נכון שיש בקרה שצריכה להתבצע. מקובל. אבל בגלל שאתם מכירים שהתהליכים האלה אינם קורים באופן מיידי אצלכם במשרד, מסיבות לגיטימיות או לא לגיטימיות – זה לא רלבנטי. מהיכן ההחלטה הזאת להגיד שרירותית: כרגע, בואו נגיד לילדים האלה בדרגה שלוש, דרגה 12?

זו פגיעה באלפי ילדים, שלצערי הרב, מרביתם באוכלוסיה הכי חלשה של החברה, שאני לא רוצה להגיד שהתוצאה מזה ישירות היא הפסקה של נשים לעבוד, וכולי. זו בעיה ראשונה, שאני מבקש שהמשרד ייתן לזה את הדעת.

בנוסף להצעתו של היושב-ראש בתחילה, אני רוצה להגיד: המנגנון הקיים בכל הרשויות מול משרד החינוך, זה שרשויות וארגונים מפעילים קולטים את הילדים. המנגנון הזה קיים עשרות בשנים, עובד לתפארת, אין בעיות. למה משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, אמור להיות שונה בעניין?

יש 120,000 ילדים, בואו נקל. בואו נעשה מוקדים אזוריים; מוקדים, כמו הרשויות; מקביל למשרד החינוך – בכל צורה שהיא, וכך נקל. אדרבא, אם שאיפות המשרד הן להרחיב את ההיצע, כפי שבאמת מתקיים – שאגב, אני, באופן אישי, יכול להעיד שבנקודה הזאת של הרחבת ההיקף, המשרד מתקן ופועל נכון, ואני מקווה שלא נחזור למה שהיה בעבר. אבל בנושא הזה, אם יש רצון להרחיב את היקף השירות; וודאי שיהיה יותר קושי – אם ב-120,000 יש קושי, אז ב-150,000 או ב-200,000 יהיה הרבה יותר קושי.

תחשבו אסטרטגית, איך לפעול מול משרד החינוך.

מר גבאי, אני רוצה להציע לכם הצעה: אתם בעלי הניסיון. יש את האנשים שיושבים במינהלה, במרומי האולימפוס, אבל אתם אנשי השטח. מה שאני מציע – ואני מניח שיש פה עוד כמה קולגות כמוך שיושבים כאן, במקום הזה.

כן, אנחנו מתואמים.

אני מציע לכם, שכאנשי שטח , כאנשים שמכירים את הנושא הזה ביום-יום – יש לכם הצעות, תפנו אותם. אני באמת אומר לכם: הכנתי תחמושת בלתי רגילה לתקוף את המשרד היום, אבל אני נותן קרדיט. אני אומר: יש מנהלת חדשה עם ניסיון, ואני רוצה להאמין שבאמת הולכים לשנות את תמונת המצב במשרד. בואו ניתן קרדיט. בואו גם אתם תתרמו את שלכם בכך שאתם תיתנו עצות לשיפור וייעול המערכת, ואני מאמין שתמצאו אוזן קשבת. אם לא תהיה אוזן קשבת - - -

אדוני היושב-ראש, אנחנו מקבלים בברכה, ולא רק בשמי אלא בשם כל הארגונים. אבל אני אומר שבגדול צריך לחשוב: לקבל החלטה שלפגוע בהורים האלה. כרגע, 10,000 הילדים האלה שנשלחו למדגם, שיש ביניהם אלפי הורים ששלחו חומרים – המשרד צריך לקבל החלטה להקפיא את החזרת הדירוג, להחזיר בחזרה ולהמשיך לדרוש מהם.

אני תיכף אתייחס לזה. אני רוצה שנעמיד דברים על דיוקם מבחינת הנתונים.

מה? אני לא דייקתי?

לא, אני לא חושבת.

למה לא דייקתי?

אני לא חושבת שבכוונה. אני חושבת שאנחנו נמצאים עם המספרים העדכניים, ואנחנו גם יודעים מה עשינו, ואני אשמח להציג את זה.

אוקיי, אני מייד. תראו נתון שקיבלתי כרגע: שכ-35% מהילדים – שזה כ-2,100 ילדים – שמצבם הורע בעקבות השינויים האלה, בעקבות הדרישה החוזרת.

מצבם?

הורע.

הורע.

אני אתייחס.

לא, אבל מה זה - - -

דקה, אני רוצה להגיד לך - - -

אפילו אם זה זמני.

רבותיי, לכולנו יש ילדים, וכולנו הורים לילדים והורים שעובדים, וכל אחד מאיתנו מתכנן את עצמו, פחות או יותר. וכשנדרשים באמצע השנה לדרישת - -

מסמכים - - -

- - תקציב ומסמכים. מסמכים, אני עוד אתמודד. אבל לתקציב נוסף – זה באיזשהו מקום. אני כבר לא מדבר על אלה שצריכים לקבל החזרים ולא מקבלים. - - - להתמודד עם הדברים של היום-יום. ויש משפחות שאולי נגרמים להם משברים כתוצאה מכך.

בבקשה, הגברת אלינור פורטל.

השתנתה לי הדרגה. שבע שנים אני מקבלת דרגה שלוש, ובבקרה האחרונה שינו לי לדרגה 12. שבע שנים אני פרודה מבעלי, - -

מה המשמעות?

- - ובחצי השנה האחרונה לא מאמינים לי שאני פרודה, כי אני לא גרושה. למה לא התגרשת? אמרתי להם: זה לא עניינכם למה לא התגרשתי. שבע שנים האמנתם לי, מה קרה? בחודשים האחרונים, פתאום, מה השתנה? אני לא מבינה מה השתנה.

למה לא הלכת לפני שנתיים להתגרש? עוד פעם אני מסבירה: זה לא משנה למה, בעלי לא רוצה להתגרש. זה לא משנה. אני כרגע פרודה, זה המצב הנוכחי שלי.

בשנה שעברה היה מישהו שעזר לך, אני רואה פה – מאיר. אני לא יודעת בדיוק מי זה, מאיר מטלאול. הוא עזר לך, השנה הוא לא פה, אכלת אותה. במילים האלה.

עכשיו תפני לוועדת חריגים, וכבר חודשיים נשארו לי לסוף השנה, עכשיו אני אפנה לוועדת החריגים בשביל חודשיים אחרונים?

בקיצור, ממרץ הם רוצים רטרואקטיבית 1,800 שקל, מאם חד-הורית שאתם יודעים את המשכורת שלי כיום – 2,000 שקל. היה על זה גם מיליון דיונים על עובדי הקבלן.

20 ימים, 80 שעות. מ-2,000 שקל שאני מרוויחה הם רוצים רטרואקטיבית 6,000 שקל, ממרץ.

פשוט מאד, ביטלתי את הוראת-הקבע, ואני לא מתכוונת לתת אותה, רטרואקטיבית, כי אין לי. אין לי.

אז הארגון שמחזיק אותך, לא יכול להחזיק אותך.

עכשיו ויצ"ו יגידו: גברת, קחי את הילד - - -

ויצ"ו.

אין. זה מה שיהיה בעוד שבוע - - -

נכון. אנחנו, כארגונים, לא יכולים להחזיק - - -

את צודקת, אני מבין אותך. אבל אני גם מבין אותה.

נכון - - -

היא במצוקה. את במצוקה והיא במצוקה.

אתמול טיפלתי במקרה של חוב של 6,900 שקל, ובעוד שלושה חודשים נגמרת שנת הלימודים.

אני אומר יותר מזה: גם לפעמים אתם, כארגונים, כשמדובר במקרה חריג אחד-שניים, - -

אנחנו משתדלים לעזור.

- - איכשהו אפשר לספוג את זה. אבל כשזה הופך להיות נורמה, גם אם רוצים זה בלתי אפשרי כי אז המערכת תתמוטט.

ברור.

אני יכולה להתייחס לנקודה של החד-הוריות?

כשאני שואלת את טלאול: מה השתנה? תעזרו לי. אולי אני אוכל להביא, להמציא משהו: עובדת סוציאלית, עורך-דין, משהו – אני אעשה. אין לי כסף, אני אעשה מה שתגידו. אומרים לי: אנחנו לא יודעים, תפני למשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ללבנה ממחוז ירושלים, כמו שהוא אמר. זה קיר. בטלפון כל היום אני בוכה. אין תשובות. עם מי לדבר.

הגברת פורטל, תודה רבה.

הגברת יעל שמרגד, בבקשה.

אני רציתי לדבר על הנושא השני של התמיכות, שהתחילו לדבר בו קודם. קפצנו כאן על כל מיני נושאים, אז אני מעדיפה - -

- - - בינוי?

- - להשאיר את זה לאחר-כך, כשנדבר על הנושא של התמיכות. כן.

לנו במערכת יש כ-20% ילדים ששינו להם עכשיו את הדרגה, ועוד כ-10% ילדים שלא נקלטו מתחילת השנה. זאת אומרת, של-30% מהילדים אין להם דרגה, נכון לעכשיו – 20% שקיבלו דרגה 12, ו-10% שלא קיבלו דרגה מתחילת השנה.

אם שינו דרגה, זה לאו דווקא לדרגה 12.

11 או 12, שינוי דרגה.

זה יכול להיות גם משלוש לארבע, או לחמש.

לא, לא. אני אומרת לך מה אמרו לי - -

או הפוך: מארבע לשלוש.

- - מהגבייה אצלי: של-20% מהילדים שינו דרגה ל-11, 12, ממרץ, ו-10% - - -

- - - את כל האוכלוסייה הזאת אתם רואים - - -

אולי רק אני אוסיף על נושא הדרגות.

כן, יעל, בבקשה.

לא, זהו. אמרתי. אני רוצה לדבר בנושא בינוי, ציוד והצטיידות, אבל אחר-כך.

מר יעקב חנינה.

שלום. אני שנתיים מלווה את הוועדה, כבר שבע ישיבות.

- - - הראשון.

מתעקש לבוא ישיבה-ישיבה. זה התחיל מסיפור אישי שלי, ואחר-כך זה הפך לפניות של הורים ששמעו את הסיפור ואמרו לי: אתה הולך בשם כולנו. אתה אמנם מייצג סיפור אישי שלך, אבל תדע לך שאתה הולך בשם הורים.

אנחנו נמצאים כאן כבר שבע ישיבות, בתקווה שיתחולל איזשהו שינוי בכל המערכת של משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה – הסבל של ההורים, הבירוקרטיה. אבל שבע ישיבות, ושום דבר מהותי לא חל.

העלנו כאן רעיונות של מוקדי אזורי רישום, זה נשאר איזשהו חלום. זה מה - - - בישיבה האחרונה, ובעצם שום דבר לא השתנה.

אנחנו נמצאים בעיצומם של ימי רישום בכל המעונות והמשפחתונים. הורים שרוצים לבוא ולקבל את המעטפות של הרישום של משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, אין. פשוט אין. למעון להירשם, אבל המעטפות של משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה – כנראה שבאגף עדיין לא שמעו שהתחילו ימי הרישום.

מה שקורה זה כדור שלג שהתגלגל, שאני מאמין, היושב-ראש – סליחה שאני פסימי – אבל זה מה שיקרה כשאנחנו נהיה פה בעוד ישיבה. כי אם כדור השלג מתחיל להתגלגל מאוחר, והתחיל כבר הרישום – אנחנו נמצאים בעיצומם של ימי הרישום, ועדיין אין מעטפות.

- - -

כשאתה מדבר עם מעונות, אומרים לך: אנחנו לא יודעים, אומרים בסוף מאי. כדור השלג מתחיל מעכשיו, מתחילת הרישום. ואם המעטפות יתאחרו, אז אתה צריך להבין שגם הדרגות יתאחרו. זה פשוט כדור שלג שממשיך להתגלגל. טיפול בזה לא נעשה.

מר חנינה, אני רוצה לשאול: האם המעונות, כרגע, מנהלים רישום עצמאי כדי להתארגן- - -

כן, של הארגונים העצמאיים. - - - שם מודעה בעיתון, פרסם את תאריכי ההרשמה שמסתיימים היום, אבל טפסים או ערכות רישום לא סיפק.

תסבירו לי, סליחה על הבורות: מה המשמעות של אותם טפסים?

דרגות להורים.

מה?

דרגות להורים.

האישור במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה מתעכב.

הרישום של ההורה במעון - - -

- - -

רבותיי, אני רוצה להבין: האם אותם ילדים שנרשמו במעונות הבטיחו את מקומם אבל לא את תשלומם?

בדיוק.

נכון, הגברת אלמוג?

הם הבטיחו את מקומם כי יש ועדות קבלה.

גם לא הבטיחו את מקומם.

במעונות שבהם יש בעיית היצע וביקוש צריכה להיות ועדת קבלה.

כלומר, למעשה שום דבר לא מובטח: לא המקום ולא התשלום.

אנחנו תיכף נתייחס לתהליך.

לא בכל המעונות, איפה שיש אזורי רישום.

אנחנו תיכף נסביר הכול - - -

השאלה שלי כרגע – נושא חשוב ואני מכיר אותו במסגרת מערכת החינוך - - -

לא נכון, אי-אפשר לרשום את כולם.

אפשר לרשום את כולם, וכשיש יותר ביקוש צריך לעשות ועדות קבלה, כי לפי מה נעשה?

אז מה זה קשור לערכות של משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה?

בשביל זה אין לך ערכות.

אנחנו נעשה סדר בכל הדברים.

אני חוזר ואומר: אני מבין שכרגע, מר חנינה, מה שאמרת לנו כאן, שלמעשה נסגרת ההרשמה בימים אלו, והטפסים לא הגיעו. השאלה מה המשמעות שתהיה לאותו רישום שהתבצע באותו מעון?

בסך-הכול זה אמור לבטח, כביכול, את המקום שלך. זו התארגנות של המעון. אם האישה עובדת 40 שעות שבועיות, אז אמורים לשמור לה יותר מקום מאשר למי שעובדת 12 שעות. זה משהו של הרישום של המעונות, וכשאתה בא להירשם המעטפות של משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה – הרי התחילו רישום. זה גם מפורסם במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, שהתחיל הרישום במעונות – לא נמצאות. אנחנו כבר מסיימים את הרישום בכל המעונות. זאת אומרת, שאנחנו צריכים לגשת למעונות בעוד כחודש – אני לא יודע. הלוואי וזה יהיה רק חודש – ולקבל את מעטפת הרישום, ולהתחיל את הבירוקרטיה עוד פעם מההתחלה.

זאת אומרת, אתה צריך להבין שהרישום במעונות הוא ממש קל, והתחילו אותו מוקדם. הרישום של דרגות וכל הדברים האלה שהם יותר – הייתי מצפה שמשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה יעשה ראשון את הרישום, ואחרי זה המעונות.

אני כהורה, והורים רבים שרוצים לקבל מעטפות, ולא רוצים להיכנס לתוך הגלגל הזה של השנתיים האחרונות, עדיין לא חל שום דבר.

אני רוצה להגיד לך שכל הכבוד לך. אתה מגלה אצילות בכך שאתה מתרחק מהעבר, ואומר: עכשיו עזוב, בוא נדבר על העתיד. בסדר גמור.

הגברת אלמוג, את רוצה להתייחס לנושא הזה? בבקשה.

כן, אדוני. אני מבקשת להסביר תהליכית איך מתרחש הנושא של הרישום למעונות: אנחנו במשרד, לאורך שנים, לא פותחים הרשמה למעונות יום, במקביל לרישום שנעשה במשרד החינוך, מסיבה מאד חשובה והיא לאפשר לאמהות שיילדו בתחילת השנה הקלנדרית לרשום את ילדם, ולא לפספס את אותה שנת לימודים.

זאת אומרת, אם אישה יולדת בחודשים ינואר-פברואר ואני פותחת את ההרשמה באפריל, עדיין יש לה אפשרות לרשום את הילד. אם הייתי פותחת את ההרשמה בינואר, במקביל למשרד החינוך, כבר התפספסה לה השנה, ובמקומות של over רישום – אם היא תחזור לעבודה בספטמבר, לא יהיה לה מקום במעון.

לכן, שנים שמרנו על העיקרון הזה.

שמנהלים רישום במעונות.

בסביבות פסח – מרץ-אפריל.

אוקיי.

מערבבים פה את העניין של הרישום, לבין הבקשה לתמיכה לסבסוד. הרישום למעון – זה מה שאנשי השטח עושים, הארגונים. הם מחויבים לפי איזה שהם נהלים שהמשרד מפרסם בטרם עת: כמה דמי רישום לגבות; מהם הקדימויות של כל מי שבא להתקבל.

דמי הרישום – ה-300 שקל.

לצערנו, הביקוש למעונות באזורים רבים הולך ועולה עם השנים, ואנחנו במקביל פועלים – כמו שהגברת מיכל צוק ציינה כאן – להגדלת ההיצע. אבל עד שיוגדל ההיצע, אנחנו נאלצים גם לדרג את סדרי הקדימויות והעדיפויות בקבלת הילדים.

כשבא הורה ונרשם למעון, וההרשמה מסתיימת – לצורך הדוגמה, היום – זה לא אומר שלאותו הורה יש מקום בספטמבר. בכל אזורי הרישום הגבוה – איפה שהיה עודף רישום מעל התפוסה – חייבות להתקיים ועדות קבלה בפרק זמן של 30 עד 40 יום, רק באזור המרכז ששם הבעיה יותר חמורה.

עד שהילד לא יודע – זאת אומרת, ההורה לא מקבל אישור שיש לו מקום מובטח, ולפי הדירוג הזה ועדות הקבלה מצאו שהוא זה שייכנס למעון על פני אחר, רק אז מנהלת המעון יכולה לתת את ערכת הרישום לאותו הורה, ולהגיד לו: עכשיו, תבצע את הפנייה שלך לסבסוד באמצעות אותו מוקד.

אני יכולה לספר לך מה התהליכים - - -

סליחה, בואי נשאל אחרת.

את התהליך של ערכות הרישום.

לפני זה. מבחינתכם, כרגע: המשרד ערוך עם אותן ערכות? מתי אתם - - -

אני רוצה להסביר.

בבקשה.

ב-15 למאי תתחיל ההפצה של הערכות לשטח, לפי הרשימה שהארגונים העבירו – מעון, מעון והכמות. זה יועבר למעונות - - -

ישירות למעונות?

כן. ישירות למעונות, לפי הרשימות שאתם מעבירים לנו. עד ה-30 למאי זה יסתיים.

ב-1/6 כבר פותחים במשרד את אתר האינטרנט, שדרכו יהיה שאלון הרשמה. הורה שלא רוצה להשתמש בערכה הפיזית, יכול ב-1/6 להיכנס למערכת, למלא את הנתונים שלו, לצרף את המסמכים והבקשה מגיעה למוקד.

הניסיון שלך בשנה שעברה, מה מראה?

איך?

מהניסיון שלך בשנה שעברה, איך זה עבד?

לא. עוד פעם: הגברת מיכל צוק הסבירה שהשנה שעברה היתה יוצאת דופן בכמה וכמה - - -

השאלה אם הופקו לקחים של השנה שעברה, שהשנה התסריט הזה לא יחזור על עצמו.

כן. א', אנחנו, השנה, תודה לאל, עובדים רק על שנת לימודים אחת. בשנה שעברה עבדנו במקביל על שתי שנות לימוד. זה היה קשה מאד. בשנה שעברה המערכת הממוחשבת החדשה, שפיתח אגף מערכות מידע במשרד, היתה עדיין לא בשלה לכל התהליכים. אז הלכו ושופרו כל הפיתוחים הנוספים שנדרשו. היום אנחנו ביישור קו עם המוקד. הוגדל קו התקשורת של המוקד. נוספו מוקדנים שיש להם הרשאה מהמשרד לצפות במערכת הנתונים של הילדים – זה לא דבר קל מבחינת אבטחת מידע. היינו צריכים לעבור משוכות לא פשוטות, אבל הגענו לזה.

היום, ברגע שהורה מקבל את הערכה עד סוף מאי, וממלא אותה ושולח בדואר – משהו שלוקח כמה ימים – וזה מגיע, אין סיבה שבמהלך יוני ויולי, שהמוקד הזה מפעיל 100 אנשים, בשתי משמרות, משמונה ועד עשר בלילה, לא יוכל לטפל במסה הזאת.

ודמי הרישום, בסך 300 שקל, שלדעתי זה גבוה מאד.

לא 300 שקל.

292 שקל.

- - -

כמה?

292 שקל.

זה לא 300 שקל.

חבר הכנסת צודק. 292 שקל זה 300 שקל.

זה נושא שאמור להיבחן.

חשוב לומר ככה: אנחנו בוחנים עכשיו את כל הנושא של דמי הרישום. אנחנו הודענו גם לארגונים שאנחנו נעשה – לא רצינו לעכב את תהליך פתיחת השנה. אנחנו נמצאים עכשיו בבחינה כדי לדעת, לאור השינויים שבכניסת המוקד, לראות מה נדרשים הארגונים לעשות כחלק מהטיפול שלהם ברישום; והאם הסכום הזה גבוה מדי, או שהוא משקף את ההוצאות. ברגע שיהיו תוצאות של הבחינה הזאת, אם אנחנו נמצא - - -

אפשר לדעת על מה משלמים דמי רישום?

זה הנושא שהולך להיבחן.

זה בדיוק מה שאמרתי: את הדבר הזה אנחנו בוחנים. ואני אומרת עוד פעם, ואנחנו הודענו גם לארגונים: אם אנחנו נראה שדמי הרישום האלה גבוהים יותר ממה שהבדיקה המקצועית שלנו – בדיוק לשאלה שלך – תראה, אז אנחנו ננחה את הארגונים להחזיר להורים את הפער. אבל אנחנו לא רצינו לעכב את הדבר הזה, ולכן אם יימצא שזה פחות מהסכום הזה יקבלו - - -.

אני אתן דוגמה: אם אותם 300 שקלים, שציין חבר הכנסת - - -

292 שקל.

אותו סכום, בסדר? – אנחנו נעשה בדיקה, ונמצא, נניח, שזה צריך להיות 150 שקל – בסדר? אני סתם זורקת דוגמה – אז את הפער הזה בין ה-150 שקל ל-292 שקל, כל ארגון יצטרך לשלם להורים.

אבל ברמת העיקרון, על מה נגבים דמי הרישום?

שנקזז את זה - - -

לא משנה - - -

רגע.

לכן, אני חושבת שזה בסדר.

אני לא רוצה פה להעמיד את הצוות המקצועי של המשרד למבחן, על מה. אני טוען, לעניות דעתי, אני אומר את זה: ה-300 שקל זה סכום מוגזם לצורך הרישום. אבל, יחד עם זה, אם אני שומע כאן שהנושא הזה הולך להיבדק - - -

זה לא נבדק בגלל שהעלתם. זה נבדק כי גם אנחנו העלנו מספר סימני שאלה, ואנחנו בוחנים את זה.

אני שמח שכיוונתי לדעת גדולים, וטוב שזה כך.

הייתי מוסיף לגבי התאריכים שהגברת אלמוג אמרה: ברגע שיפתחו את – נמצאים פה נציגי הארגונים הגדולים. אני אומר שהארגונים יכולים לעזור לנו בזה שהם יעודדו את ההורים לשלוח את הערכות כמה שיותר מהר.

גם באינטרנט.

גם באינטרנט.

- - - אחרי ועדות הקבלה.

ברור שזה אחרי ועדות הקבלה.

בוודאי שזה אחרי ועדות הקבלה. זו גם הסיבה שדברים לא נעשו קודם. אם היינו עושים את זה - - -

- - -

- - - היו הולכים לאיבוד הרבה טפסים.

רגע, רבותיי. אני מבקש. תעשו לי טובה: יש כאן גם פרוטוקול, והדברים צריכים להירשם. אז אנא מכם, אחד-אחד, בבקשה.

אז אני אומר: אם היינו עושים את זה קודם, אני אישית הייתי חושש שאנשים היו ממלאים ערכה מתישה, וצריך לצרף הרבה טפסים, - -

ובסוף הם לא יתקבלו.

- - ואז היו אומרים לכם: אתם בכלל לא במעון.

לא.

אז היו באים ואומרים: למה אתם מטריפים את הציבור שבכלל לא במשחק.

שנייה, הגברת אלמוג.

בתוך הערכה - - - למעון.

הוא צודק.

זה מה שהוא אומר, הגברת אלמוג.

שימו את הערכות במעונות . שימו את זה במעונות.

אם הייתי שולח את ערכת הרישום קודם, אז היו אומרים לי: למה אתה משגע את הציבור למלא המון טפסים, לפני שהוא בכלל - - -

אבל תשימו את זה במעונות, שלא ימלאו. תשימו במעונות, שיהיה במעונות.

- - -

- - - כי אז אנשים ילחצו על המנהלות.

סליחה, רבותיי, אני מבקש. ביקשתי, ואני חוזר ומבקש.

כל מה שאני אומר פה, אם כבר נציגי הארגונים פה: זה יעזור לנו מאד אם יגידו למנהלות המעונות לעודד את ההורים, - - - לשלוח כמה שיותר מוקדם את הערכות - - -

ובאינטרנט.

ובאינטרנט, כדי שנוכל - - -

לא צריך. מי ששולח באינטרנט, לא צריך לקבל את הערכה הפיזית.

בדיוק.

- - - נמצא online באתר של המשרד.

לא לכולם יש סורק להעביר תלושים - - -

- - -

בכל קיוסק יכולים לעשות את זה במספר שקלים בודדים.

סורק בקיוסק?

בקיוסקים.

סורק?

במספר שקלים בודדים סורקים לך.

אני רק אומרת שאנחנו נותנים את שתי האפשרויות.

אני רוצה בעניין הזה להצטרף לבקשתו – תראו, יש פה בעיה, ובואו נשים אותה על השולחן: בשנה שעברה כולנו עדים - - -

שנת מעבר.

הגברת אלמוג אמרה שזו שנת מעבר.

100 ימי חסד.

שזה שנתיים. בסדר, קיבלנו את הכול.

אנחנו מאחורי זה.

אנחנו כרגע עם הפנים לעתיד, בסדר? ואני שואל שאלה פשוטה: הרי את המעטפות הללו אתם תעבירו למעונות, - -

כן.

- - שהם יטפלו בזה. האם אתם גם העברתם הנחיות לאותן מנהלות מעונות שהן יידעו להדריך את ההורים. אל תשכחו, רבותיי: אתם מדברים על האינטרנט כדבר מובן מאליו. אני מודיע לכם שבבית שלי אין אינטרנט. אני לא יודע להפעיל אינטרנט, בסדר? אז אני עדיין לא השתכללתי, בסדר? אבל יש הרבה אנשים שקשה להם הנושא הזה. גם את זה אתם צריכים לקחת לתשומת לבכם.

הרוב ישלחו בדואר.

גם מי ששולח בדואר - - -

אבל צריך לקבל הנחיה והדרכה.

לגבי ההנחיה אני רוצה לענות.

הטופסולוגיה הזאת מסובכת, ואני יודע שהטענות הללו היו בשנה שעברה, ואני רוצה לחסוך את זה.

נכון, ולכן אני ציינתי - - -. אני רוצה לעשות סדר.

בבקשה.

קודם-כל, מי שיודע לעבוד עם האינטרנט, אז הוא עושה את התהליך והוא לא תלוי בערכות. הכול כבר יהיה לו פנוי, והוא יוכל לעשות את זה בזמנו.

מאחר ואנחנו יודעים שלא לכולם יש אינטרנט, או שלא כולם רוצים לעבוד עם האינטרנט, אנחנו נותנים גם את הערכות הפיזיות. מר שקדי והגברת אלמוג ציינו שאנחנו לא מפיצים את הערכות הפיזיות עד שאנשים יתקבלו למעון. כי זה יצור עוד יותר בלבול במערכת.

עכשיו אני אומרת כן – תהליך הרישום הוא מלא. גם בעיניי, מצד אחד, זה נראה - - -. אני אומרת עוד פעם: מלא, יותר מדי טפסים. ומצד שני, אמרתי קודם בפתח הדברים: הסיבה שנדרשים המון טפסים, זה שאנחנו מנסים לסייע לכמה שיותר קבוצות של אנשים, אוקיי?

אנחנו נצטרך לבחון את זה. זה לא יהיה לשנת הלימודים הקרובה, תשע"ג, ולראות איפה אנחנו נמצאים: האם לצמצם את מספר הטפסים, ויכול להיות את המענה שאנחנו יודעים לתת לכל תת קבוצת אוכלוסיה, ולעשות משהו יותר פשוט אבל יותר כולל; או להישאר ככה.

אין לי בעיה. זה שבודקים את האפשרות של השנה שלאחר מכן - - -

תשע"ד.

ייבדק נושא הטפסים – אין לי בעיה עם זה. אבל לפחות השנה, מה שאני מבקש, שתהיה הדרכה לצוות המעונות איך להתנהל, ואיך לעשות את הטופסולוגיה הזאת. אחרת, אנחנו שוב פעם עלולים להיכנס לאיזשהו - - -. זה הכול.

אני מבקשת לענות.

רגע, הגברת אלמוג. אני רוצה להגיד עוד משהו, כי דיברתם קצת על לוחות הזמנים: כשאני נכנסתי לתפקיד, ואמרו לי תשמעי: הטיפול בערכות של השנה שעברה עוד לא הסתיים, אמרתי: איך זה יכול להיות? זה היה נראה לי מאד מוזר. ואז למדתי לגלות שמה שאנחנו עושים, זה שאנחנו לא מגבילים את ההורים במועד שליחת המסמכים.

כלומר, אם הגיע הורה ושולח אפילו בחודש מרץ את הערכה, או משהו כזה, - -

גם בחודש מאי.

- - אנחנו לא ניתן לו, אולי, מתחילת השנה, אבל אנחנו נותנים אפילו חודשיים רטרו. ואני חושבת שהדבר הזה, שבהחלטה פשוטה אני יכולה להגיד: אני עוצרת. מי שלא - - -, עד – לא יודעת מה? – עד נובמבר, לא יקבל בכלל דרגה, ולא יקבל סבסוד של הממשלה - - -

אבל אם הוא היה חולה, ואם היה זה - - -

רגע, אני בדיוק אומרת.

וההחלטה שלנו היא לא לעשות את זה. היא לאפשר להורים לשלוח במהלך כל השנה. אין ספק שזה יוצר לנו יותר סרבול, מצד אחד; וזה גם מפנה אלינו אש, כי כל הזמן אומרים לנו: למה לא סיימתם? חלק ממה שלא סיימנו זה דברים שאנחנו צריכים לשפר, וחלק ממה שלא סיימנו זה אנשים ששלחו במועד יותר מאוחר.

כמה אנשים שלחו במועד מאוחר יותר?

שולחים. כל הזמן שולחים.

כל הזמן - - -

- - -

אבל גם נרשמים למעונות כל הזמן.

- - -

- - - בשנה שעברה.

את צודקת. ולכן, ההחלטה שלנו - - -

אנחנו לא רוצים להרע להורים.

לכן ההחלטה שלנו, שאני אומרת עוד פעם: אנחנו סופגים עליה אש, כי כשרוצים להגיד: אתם לא בסדר. תראו, לא סיימתם את הטיפול. אז אני צריכה להסביר כל פעם חלק למה לא סיימנו, ואני עדיין עומדת מאחורי ההחלטה הזאת, כי אני חושבת שהיא לטובת ההורים.

אז אני מוכנה לספוג אי נוחות ושינפנפו לנו על דברים שהם – עוד פעם: אנחנו לא 100%. וגם בשנה הבאה, עם כל השיפורים, אני בטוחה שעדיין יהיה לנו עוד מה לשפר. כלומר, לא יהיה 100%, כולם חלק. אבל אני מוכנה לעשות את זה בשביל ההורים.

לשאלתך, אדוני, לגבי ההדרכה: אני רוצה לציין שגם בשנה שעברה אגף מערכות מידע פתח אפשרות להזמין מנהלות, להגיע ולקבל הדרכה, איך למלא באינטרנט. והרבה מנהלות חרדיות הגיעו. והרבה מעונות התארגנו שיהיה להם במעון מחשב וסורק כדי לעזור להורים.

כל שנה אנחנו עורכים כנס למפעילי מעונות יום. גם השנה, בעזרת השם, מתוכנן ביוני הכנס השנתי. מי שמגיע, מכל הארגונים, מקבל מידע. ומתוכננת עמדה בכנס שתהיה עם אנשי מחשוב, שידריכו את מי שרוצה להיות מודרך.

בנוסף, הערכה שאנחנו שולחים להורה, מכילה המון פרטים ומידע – איפה הוא יכול למצוא עוד מידע, ומה לעשות ואיך לעשות. ובאינטרנט, מי שלא רוצה לשלוח דרך האינטרנט, אבל רוצה להיכנס ולקבל הדרכה, יש לחצן שלוחצים ואומרים לו: תעשה א', תעשה ב', תעשה ג'.

סרטון.

סרטון הדרכה.

זאת אומרת, בעניין הזה אנחנו משתדלים, כמה שיותר, להנגיש את המידע לציבור ההורים.

תודה רבה. בבקשה.

עוד כמה שאלות לגברת צוק, אם אפשר: דיברתם על לוח זמנים של מעונות יום ומשפחתונים. אחד הנושאים שעלה בשנה שעברה הוא מה קורה עם הצהרונים. האפשרות לקבל הכרה לצהרון – יש שני שלבים בצהרון, בשונה ממעון יום. סליחה, אם אני לוקחת לך, תעצרי אותי.

לא.

קודם הצהרון צריך לקבל הכרה, אם זה צהרון פרטי. אחרי שהוא מקבל הכרה, הורים יכולים לפנות ולקבל סבסוד, וזה מיועד לילדים יותר גדולים שכבר נמצאים במערכות של משרד החינוך.

מה שקרה בשנים קודמות – זה מורחב משנה לשנה. בעצם אפשר לבקש את ההכרה הזאת עד סוף חודש אוקטובר, ככלל, ואז יש עוד תהליך של הכרה. ולמעשה, הרבה פעמים רק לקראת חודש נובמבר-דצמבר צהרון יודע אם הוא קיבל הכרה או לא, ואז הורה יכול לפנות ולקבל סבסוד. התוצאה של זה היא שאתה רושם ילד לצהרון כשאתה לא יודע אם הוא מוכר או לא, כשהמשמעות של ההכרה יכולה להיות סבסוד ברמה של עד 500 שקל לחודש, לקבל בחזרה.

השאלה היא, האם לקראת שנת הלימודים הבאה יש איזושהי מחשבה לייעל את התהליך, או לפחות להקדים אותו, שצהרונים יתחילו לפנות לקבל הכרה מוקדם יותר, ושאולי כבר בתחילת השנה אפשר יהיה לקבל סבסוד לצהרון? זו שאלה אחת.

שאלה שנייה, שנוגעת לשנת הלימודים הזאת, בעיקר, אני חושבת: בעצם סבסוד – אם אני זוכרת נכון – הוא עד ילדים שמלאו להם 2.9 שנים בתחילת שנת הלימודים. עכשיו, נדמה לי שנשאלת על זה ב"יהיה בסדר" ברדיו לפני שבוע-שבועיים, - - - עלה, - - - רלבנטי גם פה.

נכון, ואני אשמח להסביר את זה גם כאן.

מה שקורה השנה – הרי עם שנת המעבר של החינוך חינם, מי שמצליח להיכנס לגני העירייה, לטרום וטרום-חובה, יקבל בחינם; אלה שנולדו מספטמבר ואילך, בעיקר באזורי הביקוש, למשל במרכז, לא יתקבלו לטרום ולטרום חובה, כי אין מספיק מקומות.

השאלה היא האם בשנת הלימודים הזאת, שהיא שנת מעבר, זו החלטה עקרונית יותר - - - עד גיל שלוש, למשל, - - - השנה. - - -

סוגיה נוספת שעלתה בישיבה הקודמת זה לעניין חופשת הלידה: הסדרתם את העניין של חופשת הלידה, איזושהי הקלה ברישום. חופשת הלידה לפי החוק בישראל היא 26 שבועות, ולא 14 שבועות. התשלום הוא על 14 שבועות. אבל אישה זכאית לצאת לחופשת לידה של חצי שנה.

השאלה היא האם אין מקום לעשות התאמה בנהלים של המשרד, לזה שהחוק תוקן ב-2009, והאריך את חופשת הלידה?

שנייה, הגברת צוק.

- - -

אני אשתדל לענות אחר-כך על הכול - - -

הגברת אבינוח, בבקשה.

אני רוצה לחזור לרישום, כמי שמלווה את כל הנושאים וגם נתקלה בכל הפניות: היו פניות של שפות – אמהרית, רוסית, ערבית. היתה טענה באחת הישיבות, שבמגזר הערבי הערכות לא הגיעו. היתה בקשה שיהיה חומר פשוט ביותר באמהרית וברוסית – השאלה היא אם יש התייחסות לזה.

כל אלה שמילאו באינטרנט, בגלל בעיות טכניות נזרקו החוצה: סריקה - - -, תלוש שכר לא ברור, או משהו שלא נסרק, פשוט קיבלו אוטומטית דרגה 12, ומה שחייב את כל הפרוצדורה מחדש.

אני חושבת שבתור הפקת לקחים, אז, קודם-כל, גם המענה לשפות. וגם מי שיענה באינטרנט – נכון, צריכים איזושהי התחשבות, אם הטפסים לא יצאו ברור.

אוקיי, אנחנו מיד נתייחס. עוד שאלות, או שלהתחיל לענות?

אני מציע ככה: יש לי עוד שני נציגים – נציגה של ויצ"ו ונעמת. בבקשה, ויצ"ו.

יש בסוגיה הזו של הפער בין הגילאים שמקבלים סבסוד ממשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, לבין אלו שמקבלים סבסוד ממשרד החינוך, קבוצת גיל שנופלת בין הכיסאות, ואת ציינת. זה ידוע.

עכשיו, יש איזושהי בעיה השנה, שהיא בעיה מיוחדת לשנה הזאת: בעוד בשנה שעברה היתה קבוצה גיל – ואנחנו העלנו את זה בפני המשרד, אבל קיבלנו תשובה שלילית – שזכתה ליהנות מסבסוד משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ואני גם אנקוב בתאריך הלידה: זה מה-1/12/09, ועד ה-18/12/09. הם קיבלו סבסוד ממשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה. ויפה עשה משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה שיצר את הלינקייצ' עם משרד החינוך, ואמר: נקבע נקודת תאריך, שמתאריך זה ועד תאריך זה יהיה סבסוד של משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה. ומתאריך זה ועד תאריך זה, משרד החינוך.

אלא מה? נוצר שינוי ביחס לשנה שעברה. ההודעה על השינוי היתה לאחר הרישום לגני הילדים. משמע, יש קבוצת ילדים, לא קטנה, שבעצם בשנה שעברה היתה זכאית משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה. בעקבות התאום המוצדק, לא זכאית השנה, אבל היא כבר לא יכולה להירשם לגני עירייה, מכיוון שההודעה היתה לאחר מועד הרישום לגני העירייה.

זו סוגיה מאד בעייתית. אני מאד מבקשת לשקול את זה פעם נוספת. לקחת את קבוצת הגיל הזו, לפחות לשנה הזאת, הילדים האלה, ולאפשר להם ליהנות מסבסוד משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, כי זה לא באשמתם. המשרד לא הודיע.

אבל לתת אלטרנטיבה שייכנסו - - - למעונות. גם הקריטריונים. הם לא זכאים.

זה - - - בדצמבר 2009?

על בסיס מקום פנוי - - -

כן. זו קבוצה שלא ידעה שהיא לא זכאית. אנחנו לא ידענו שהיא לא זכאית. היה שינוי ביחס לשנה שעברה. וההודעה נזרקה לאתר האינטרנט – וזאת נקודה נוספת שאני ארצה להעלות – נזרקה כהודעה. אנחנו וההורים גילינו את זה. וההורים, חשכו עיניהם. הם אמרו: רגע, אנחנו יודעים שאנחנו אמורים להיות במעון, לפחות בקדימות, כי הילדים ממשיכים. ואנחנו היום, לא פה ולא שם. ואם אני רוצה ללכת לגן עירייה, אין היום – מועד הרישום הסתיים.

אז זו שנת מעבר. צריך להתייחס לזה כשנת מעבר. אולי בשנה הבאה, זה בסדר, יודיעו בזמן – מתאריך זה עד תאריך זה, הכול בסדר.

השנה, יש לנו בכל מעון כמעט שלושה-ארבעה ילדים כאלה. כשלנו יש מאות מעונות, ובוודאי יש עוד ארגונים. זו סוגיה אחת.

בעוד בשנים עברו – יש פה דווקא רגרסיה, שאני רוצה לציין אותם – ברמת ההתנהלות מול הארגונים הגדולים, לפחות: אנחנו במהלך כל השנים היינו נפגשים בצורה שיטתית לקראת תקופת הרישום, ודנים בסוגיות שונות. אם היה צורך בשינויים אז - - -

מי זה "אנחנו"?

אנחנו זה הארגונים הגדולים. הארגונים הגדולים היו מוזמנים למשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, גם לחוות דעתם - - -

השנה נפגשנו.

כן. נפגשנו פגישה אחת מאד מזמן.

- - -

נכון. חלק מהדברים עלו וחלק עלו.

ואז עלו מספר דברים בישיבה, ובדרך-כלל היינו דנים, בודקים. הייתם בוחנים דברים שהציבור לא יכול לעמוד בהם. יש שם המון אינפורמציה חשובה עבורכם, ואתם ידעתם לנצל אותה.
מה שקרה השנה, שחלק מההחלטות – ויש לי פה סדרה של החלטות – אנחנו גילינו אותם באתר. ואז בעצם אנחנו פנינו, כמו, למשל, העניין של הגיל, ועוד מספר דברים. אני אוכל לפרט, אבל חבל לי להעלות את כולן.

רוב ההחלטות היו שינוי לטובה.

לא משנה.

אם זה היה לטובה היא לא היתה אומרת את זה.

אם היה לטובה אני הייתי מקבלת - - -

אני רוצה להגיד שגם אם זה לטובה – ההיפך, אדרבה, זו הזדמנות הדדית להזין אחד את השני.

אני יכולה לנסות ולהיכנס לראש של המשרד, ולהגיד: רגע, למה אתם יושבים רק עם הארגונים הגדולים? כולם צריכים להגיב. 100%, תפרסמו בצורה פומבית לכל הארגונים את ההחלטות. תנו זמן תגובה, כמו שעושים לגבי כל נוהל ציבורי. אם לא יהיה לנו אפשרות להגיד, אתם גם לא תדעו מה הציבור חושב, ויכול להיות שאנחנו יודעים דברים מתוך ניסיון השטח שאולי אתם לא מכירים.
אז תיעזרו בנו, לטובת הילדים שכולנו נותנים להם שירות. זה דבר נוסף.

עוד דבר אחד שקשור לתהליך השנה, שבעיניי הוא מאד בעייתי: אנחנו רושמים את הילדים, ועדיין לא קיבלנו חוזה התקשרות עם משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה.

הסכם הפעלה.

הסכם הפעלה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה. אנחנו, בדרך-כלל, הסכם ההפעלה הוא back to back. זאת אומרת, אנחנו אמורים לחתום עם המשרד, ואז אנחנו חותמים עם ההורים את מה שנגזר מההסכם שלנו מול המשרד.

מכיוון שבנקודת הזמן הזו – היום זה היום האחרון לרישום – אנחנו, כמובן, הוצאנו את חוזה ההתקשרות שלנו עם ההורים – זה טופס הרישום – ומחר בבוקר נקבל הסכם ממשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, שאני לא יודעת מה יהיה בו.
לפיכך, אני חושבת שבשנה זו, בגלל לוח הזמנים הזה, מה שהגענו אליו כהבנה בשנה שעברה, לפחות צריך להיות עוד השנה, אלא אם-כן, פותחים את הכול מחדש. כי באיזשהו מקום אנחנו היום התבססנו על החוזה של השנה שעברה, כשהגשנו להורים את החוזה שלנו. אז הטיימינג הזה מאד בעייתי. תביאו את זה לתשומת-לבכם.
בשנה שעברה, מי שזוכר, היו לנו מחלוקות לגבי ההסכם. היה עיכוב של הרישום ביוזמת הארגונים, והחוזה קריטי כי זה חוזה התקשרות לכל דבר ועניין שיש לו השלכות כספיות.

אלו הדברים שקשורים לתהליך בגדול. אני יודעת שגם הגברת ריבקין רוצה להעלות נקודות.

הגברת ריבקין, בבקשה.

נציגת?

אני מנהלת רשת הגיל הרך בנעמ"ת.

אני רוצה לחזור ולהוסיף לסוגיית תהליך הרישום עצמו – בנקודת הזמן הזו, נכון לחודש מאי, הארגונים, מבדיקה שאני ערכתי, ואני אומר על עצמנו: אנחנו עדיין יש לנו 8% של ילדים שלא קלוטים, ויש ארגונים של 7%, ויש ארגונים של 10%. אז תעשו את הממוצע בסדרי הגודל.
במקביל, ואנחנו בחודש מאי להזכירכם - - -

מה זה "לא קלוטים" לשנת הלימודים תשע"ב?

כן, כן. אנחנו - - - בשנה הנוכחית.

ולא בגלל שהם נרשמו מאוחר.

בנוסף, אותו מוקד טיפל גם באותו המדגם של נושא הסבסוד, ובצדק. צריך לעשות מדגם, צריך לבדוק. זה בסדר. רק מה אני אומרת: את המצב שהמוקד התמודד בו, ובעצם זה חזר אלינו ככדור משום שחלק מההורים – סביר להניח – שעדיין לא שלחו טפסים. חלק שלחו וזה לא הגיע, או כן הגיע, או לא קריא, או לא ברור, ועברו לדרגה 12. וחלק זה גם טעויות, כי גם גילינו טעויות. אבל מבחינת ההורים מעודכנת להם דרגה 12.

ומה שנאמר כאן, זה שלאחר ועדות הקבלה, דהיינו בעוד כחודש ימים, יתחיל תהליך הרישום של הילדים החדשים והממשיכים לשנת הלימודים תשע"ג. עכשיו אני מנסה לראות: זה אותם אנשים, אותו מוקד, אותו מספר שגדל – הם כן הגדילו את מספר המוקדנים – אבל, עדיין, אותם אנשים שזה המספר שקיים – אמרתם 100, אני לא יודעת. אני מקווה שאני מדייקת במספר שאני אומר פה – צריך להתמודד עם שלושה סוגים: זאת אומרת, מסלול אחד של הנרשמים בחודש יוני. מסלול אחד של הנרשמים החדשים והממשיכים. מסלול אחד של אלה שעדיין לא נקלטו, כי אנחנו, נכון למאי, בין 10%-7% עדיין לא קלוטים במערכת.

יש לי 115,000 ילדים קלוטים.

לא קלוטים. עדיין לא קלוטים בדרגה - - -

- - - מסמך, מה זאת אומרת?

אוקיי.

אז עדיין צריך לטפל בזה - - -

ואותה קבוצה - - -

זה תלוי בהורים.

אני אומרת שהמוקד צריך להתמודד.

רגע, מה השאלה? אנחנו מבינים שהמצב - - -. המערכת מורכבת - - -

- - -

ואותו מוקד אמור להתמודד עם כל זה. כל מה שאני אומרת – ומה שציינת, הגברת צוק – שהשנה לא נוכל לעשות שינויים, לרישום לתשע"ג, אלא אנחנו ניקח לתשומת-לבנו. נכון שיש המון טפסים שההורים נדרשים להציג, אבל בתשע"ג לא יחולו השינויים. יחולו בתשע"ד.

אם יחולו.

אם יחולו. אני אופטימית, בואו נאמר ככה.

כי יש לזה פלוסים מבחינת המשפחות, ויש לזה מינוסים. אז אנחנו נצטרך לשקול את זה.

זאת אומרת, שמה שאנחנו צופים – מה שאני צופה – זה שתשע"ג הולכת להיות או יותר גרוע, או לא יותר טוב. אין הטבה. וזאת תהיה שנה, עם כל הכבוד לפיילוט, ואנחנו עוזרים – וכאן אני עונה לך: אנחנו ללא המנהלות שלנו, אחוז הקלוטים היה יותר גרוע. אנחנו עושים את המקסימום, על אף. אם - - - זו לא האחריות שלנו. האחריות כבר עברה להורים. בעבר זו היתה האחריות שלנו, והמנהלת היתה המתווך שאוספת את הטפסים, מוודאת שהכול בסדר.

זה היה מסורבל.

אוקיי, אני רק אומרת מה היה.

אנחנו לוקחים על עצמנו, כי גם לנו יש אינטרס, שלהורה תהיה דרגה, ושזה יהיה מסודר ואז זה בשיטת ה-winwin. אז את זה אנחנו עושים. ואת ההדרכות ואת ההסברים אנחנו נותנים.
אבל מה שאני צופה, שהשנה החדשה תהיה קטסטרופלית יותר, ואתה לא תחסוך לך דיונים, לדעתי אתה תגדיל את מספר הדיונים.

למה את עושה לי את זה עכשיו?

אני צופה את זה כאן.

אמרת שאת אופטימית.

אמרתי שאני אופטימית, אבל לא בעניין הזה.

אני רוצה להיות אופטימי.

סוגיית התמיכות היא הסוגיה השנייה, אם אפשר לדבר עליה. אפשר לדבר על סוגיית התמיכות?

כן, בבקשה.

איזו אמירה חסרת - - -. - - - להגיד שאת צופה שזה יהיה יותר גרוע. אם לא יהיה יותר גרוע, לא ישאלו אותך; ואם יותר גרוע אז יגידו – זו אמירה שלא מבוססת על כלום. סתם חסרת - - - מבחינתך.

אוקיי, רק מה לעשות שאני חווה את זה כבר כמה שנים, ואני בארגון כמה שנים – יש עליי קצת ותק.

ניסיון.

ניסיון. קצת.

בבקשה.

למרות גילה הצעיר.

הדבר הנוסף הוא בנושא התמיכות: בעבר גם קיבלנו תמיכות לשיפוצים ולהצטיידות. בעבר קיבלנו ממשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה תמיכות ושיפוצים על-פי קריטריונים מסוימים; ואם עמדנו בהם, אז קיבלנו.
הקריטריונים השתנו. הערימו קשיים והיו על זה דיונים, ואני לא אוסיף על כך, והיו אחר-כך קצת שיפורים. הגשנו בקשות לתמיכות. כמובן שטרם קיבלנו תשובות, אבל בסדר, אנחנו נחכה ובטוח שנקבל.

לאיזו שנה לא קיבלתם תשובות?

לבינוי או לשיפוצים?

לבינוי, עכשיו.

ל-2012.

לבינוי.

ל-2012. ל-2011 קיבלתם תשובות.

כן. כן.

אבל אני רוצה לומר מה קרה בדרך.

לא, אבל להציג את זה כאילו התהליך מתקדם, המשרד עובד.

רגע, אני לא הגעתי.

זה סביר שעוד לא קיבלתם תשובות ל-2012.

לא כל-כך.

ב-2011 אף-אחד מהארגונים הגדולים לא קיבל.

לא - - - דרגות?

קיבל תשובה שלילית – אין כסף. כשבדיוק הגיעו אלינו, ונגמר הכסף. - - - אותו.

שלילית. - - - גם אני קיבלתי תשובה שלילית. אני קיבלתי מכתב – שאני מוכנה להראות לך אותו – שעקב זה שהתקציבים נגמרו, נענתי בתשובה שלילית.

כן. כל הארגונים הגדולים קיבלו תשובה כזו.

קיבלתי תשובה.

הבקשה נדחתה בשל מחסור בתקציב.

אבל כל הארגונים הגדולים לא קיבלו שום כסף ב-2011.

רגע, לא רציתי להגיע לזה. ברשותך, כשאסיים, תגיע לנקודה ותגיב. אני לא הגעתי לנקודה.

בבקשה.

לאחר שהגשנו את הבקשות לתמיכות, ועמדנו בכל הקריטריונים החדשים – המורכבים יותר – יצא לפרסום באתר, כטיוטה, לתגובת הציבור – דרישות חדשות, נוספות. הדרישות החדשות, הנוספות, הן כל מיני אישורים כגון: היתרי בנייה, תשריטים, תכניות מדידה – כל מיני דרישות חדשות שלא היו כשהגשנו את הבקשה.

למבנה קיים.

למבנה קיים, לשיפוצים.

עכשיו, זה בא באותו מכרז לטיוטה, זה בא גם בתמיכה לבנייה.
אני רוצה לעשות הפרדה: תמיכה של המשרד לבניית מעון, אכן צריך לדרוש את כל מה שרשום שם, - -

או לבניית כיתה.

מה נעשה?

- - או לבניית תוספת כיתה. אבל לשיפוצים – מבנה שקיים – ויש המון מבנים ישנים, וחלק מהדרישות שם לא הגיוניות – אני חושבת שמן הראוי היה, אם חשבתם על זה, לעשות את זה לפני הבקשות, ולא לאחר הבקשות. זה דבר אחד.

שוב, צריך לבחון, להתחבר – כמו שאמרתם כאן – לשטח, למציאות. זה הכול טוב ויפה כשדורשים דברים מבחינה משפטית ומבחינה אדריכלית, וכולי. הכול יפה. אבל יש גם מציאות, ואני מבקשת להתחבר בחזרה. אנחנו הגענו כתגובה בשם הארגונים שאנחנו קובלים על הדרישות הללו, וזהו. כרגע, כאן זה עומד למען הגילוי הנאות.
תודה.

תודה רבה.

הגברת צוק, בבקשה. אני אתן לך אפשרות להתייחס לכל הנושאים שעלו כאן. מה שהייתי מבקש: שמענו פה טענות קשות כנגד הגברת לבנה משולם, שאני מציע - - -

- - -

אני קודם-כל אתחיל בזה. אני אגיד ככה: בוודאי כשאני שומעת - - -. קודם-כל, העובדים שלנו - - -

שהנושא הזה ייבדק. אני לא אמרתי חלילה לפגוע.

היא מקבלת הרבה מכתבי תודה מאזרחים. המון.

הגברת אלמוג, אני לא בא חלילה להטיל דופי. אני ביקשתי לבדוק את הנושא. טענה שעולה – אי-אפשר להתעלם ממנה. והיא לא עולה מאדם אחד או שניים, זה מקבוצת אנשים. ואני מציע לך, גם את תבדקי את הנושא הזה ותראי שהדברים צודקים. אני נגד לפגוע באנשים, ובמיוחד כשהם לא נוכחים פה. אבל כשנושא כזה חשוב, אנשים שנותנים שירות לציבור, ולא נותנים את השירות שהם נדרשים לתת – אני חושב שאסור לנו להתעלם מכך. אסור, כי - - - אחר-כך זה פוגע באלה שעובדים כמו שצריך. בהם הפגיעה.
לכן, אני מבקש שהנושא הזה ייבדק, ויתנו לכך מענה.

אנחנו נבחן כל אחד מהנושאים שעלו כאן, - -

אני סומך עלייך.

- - ולוקחים אותם לתשומת הלב. אני לא אגיד כאן שזה נכון או לא נכון. אנחנו נבדוק.

אני לא אמרתי.

אבל את צריכה כתובת במשרד - - -

הקשבתי לכל מה שאמרתם מההתחלה.

בבקשה. אני מבקש לאפשר לגברת צוק להתייחס לדברים.

אני רוצה להתייחס לכל הנקודות. בחלק מהדברים אני אגיב, ובחלק מהדברים אני אבקש שהאנשים הרלבנטיים באגף יגיבו, ואני מקווה שאני לא מפספסת. רשמתי לי את כל הנושאים שעלו.

אני רוצה להתחיל דווקא בסוף, במה שאת דיברת, לגבי הלהתחבר למציאות, בנושא השיפוצים וההתאמה של הבינוי: אני רוצה להזכיר לכולנו שאנחנו כבר יכולנו להיות למעשה לאחר חקיקת חוק הפיקוח על מעונות היום. ואם הוא היה עובר, היה לנו תקציב נוסף של 700 מיליון שקלים לצורך התאמת המבנים – גם של גורמים פרטיים וגם של הארגונים – לדרישות, לפרוגראמה שלנו, שהן, קודם-כל, דרישות של בטיחות. וסטנדרט, שבינינו, הוא לא state of the heart, אבל הוא בהחלט עומד במה שמקובל - -

must.

- - והוא must, מבחינתנו, כדי להיות ארגון.

ידיי קצת כבולות. יש לי, מצד אחד, משהו שאני נורא רוצה לממש – 700 מיליון שקל. מצד שני, לפי החלטות הממשלה, עד שלא יחוקק חוק הפיקוח, לא יהיו - - -. התקציבים האלה נועדו לתת מענה למה שאת העלת. לראות איך אנחנו מתחברים למציאות, ומאפשרים למעונות שנמצאים בשטח – בין אם הם של הארגונים, ובין אם הם מעונות פרטיים שרוצים להיכנס למערכת המפוקחת – לסייע להם לעמוד בסטנדרט. זה, קודם-כל, כדי שכולנו נהיה מסונכרנים באותה המציאות.

הגברת צוק, בעניין הזה – אני מכיר את זה מעברי כיושב ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה. אני אומר שבנושא הזה צריך לבדוק: יש הבדל בין דרישה למבנה ישן שקיים כבר 50 שנה, לבין מבנה חדש. על המבנה החדש, אין לי איתך ויכוח, - -

אנחנו מודעים לזה.

- - צריך לדרוש את כל הסטנדרטים הנדרשים. מדובר על מבנה שלפני 50 שנה, ובאים עכשיו ודורשים כאילו המבנה הזה חדש.

אני רוצה להתייחס: זה שהדרישות קיימות, הן קיימות. אני רוצה להגיד, קודם-כל: ברגע שיש במקום – בסופו של דבר, נמצאים שם ילדים שהם באחריות שלנו. אם יש מבנה שיש בו ליקויי בטיחות, גם אם הוא נבנה לפני 50 שנה - -

אוקיי, תתקצבו את זה.

שנייה.

- - ונמצאים שם ליקויי בטיחות, אז צריך לפעול כדי שהדבר הזה לא יהיה. כי אחרת שלומם של הילדים נמצא בסכנה.

עכשיו, אנחנו מודעים לדבר הזה, וכבר הגענו לממשלה וקיבלנו אישור לתקציב של 700 מיליון שקלים. זה לא סכום פעוט. זה סכום מאד נכבד, שאמור לתת מענה למה שאתה אומר – למבנים קיימים. לא רק למבנים החדשים. את המבנים החדשים תיארתי קודם: יש לנו מיליארד ו-200 מיליון שקלים שחלקם כבר יצאו לדרך.
חוץ מזה, למבנים הקיימים – בין אם הם מבנים פרטיים שאנחנו רוצים להכניס אותם למערכת המפוקחת, ובין אם הם של הארגונים הקיימים כאן – אנחנו רק צריכים לממש את מה שגם נכון, שיהיה חוק פיקוח כדי שיחול הסטנדרט על כולם. אז זה במאמר מוסגר. אני חושבת שכולכם מכירים את זה מצוין, ולא צריך להרחיב בנושא הזה.

כולם אומרים כאן – הכול נורא מוצדק, אבל. אז אני, קודם-כל, רוצה להגיד: אנחנו אחראים על כספי ציבור. זה לא הכסף הפרטי שלי שאני מחלקת למישהו. ולכן, עשינו מדגם, ומתוך אותם 120,000 ילדים עלו 10,000 אנשים, והם נדרשו לתהליך. וכאן אני רוצה להגיד למה אמרתי שמה שאמר קודם מר ליאור גבאי, לא מדויק: כי המדגם הזה – ערכות הבקרה נשלחו במרץ. היה אמור להסתיים הטיפול, ההורים היו אמורים למלא אותם עד ה-15 בינואר.

בינואר.

בינואר. היה אמור להסתיים הטיפול במחצית מרץ. והתחלנו במסע של דחיות כדי לתת את זמן ההיערכות: דחינו את ההגשה ל-30 במרץ, ואחר-כך לאפריל. ובסופו של דבר, בסוף אפריל – ואני רוצה לפרט את התהליך: אמרתי שאף-אחד לא יקבל דרגה 12 בלי האישור העקרוני שלי, כשתנוח דעתי שאנחנו, כמשרד, עשינו כל מה שאנחנו יכולים כדי להגיע לאותם הורים, ולהגיד להם: דעו לכם, או שחסרים לכם מסמכים כי לא מילאתם אותם, או כי הם לא הגיעו ברורים; אבל אנחנו מיידעים אתכם, ולא פעם אחת, ואני תיכף אפרט מה עשינו. או שלא שלחתם בכלל חזרה את ערכות הבקרה.
אנשים שלחו. מי ששלח ערכת בקרה – תבינו גם את הצד הזה – האם אני אמורה עכשיו לקבל החלטה שמי ששלח ערכת בקרה, והיה בסדר: הוא הגיש את הבקרה, והגיש את כל המסמכים. לחלק השתנו הדרגות לטובה, ולחלק השתנו הדרגות לרעה. לרעה, אני אומרת בעיקר - - -

ולחלק לא השתנה כלל.

ולחלק לא השתנה בכלל.

ואנחנו ננתח גם את הממצאים כדי שנלמד לשנים הבאות איך לטייב את התהליכים שלנו, ומה לעשות עם הבקרה.
אבל אני חייבת להגיד שהנתונים שלנו היום מראים שגם השינוי לרעה, בחלק המכריע של המקרים, כ-50% מהמקרים, היה שינוי של דרגה אחת. לא שינויים מאד דרסטיים. וכן, אם מישהו, בסופו של דבר – חזרתי קודם ואמרתי: זה כספי ציבור. אם מישהו, כשמילא את כל הדברים, בסופו של דבר היה צריך לקבל דרגה אחרת, אז זה מה שצריך להיות. גם אם הוא צריך לשלם יותר, זו המציאות הנכונה.
לגבי דרגות 12 שאמרתי: עשינו תהליכים – אם תרצו, אנחנו גם נשלח לכם פירוט בכתב. אבל שלחנו כך: מכתבים, S.M.S, מיילים, תזכורות דרך המעונות. התקשרנו – מקום שבו פתאום אמרתי: רגע, מה קורה אם מי שאולי לא S.M.S, או הכתובת – כשאנחנו רואים שלא הצלחנו להגיע. התקשרו טלפונית לאותם הורים. כלומר, עשינו תהליך בכמה וכמה מקרים, עד שאני נתתי, בסוף אפריל, אישור, לעשות את הדבר הבא: להגיד לאותם הורים: לא שלחתם, או שלא השלמתם – אנחנו נאלצים , לא בשמחה, לתת לכם דרגות 12.
למעלה מזה, ולצורך העניין יכולנו להגיד שבזה הסתיים הסיפור.

מדובר ב-13%.

רק שנייה.

ואין מה לעשות. אני, ברמת השוויון שבטיפול שלנו בין הורה שהיה בסדר ושלח, לבין הורה שלא השלים את הבקשות, אני לא יכולה להגיד שמי שלא השלים פתאום יזכה מההפקר.

- - - המנכ"ל אמר שיש אנשים שאי-אפשר להגיע אליהם. - - -

אנחנו הגענו.

בסדר. התקשרנו.

התקשרו, אני דרשתי. אמרתי שאני לא נותנת אישור בלי זה.

- - - עד ל-20/5.

רגע, זה הדבר הנוסף.
עכשיו, יכולתי לסיים את התהליך, ולהגיד: מי שקיבל, קיבל – וזה ממרץ רטרו. לא. אני אמרתי שאני יודעת שזאת שנה ראשונה, ואני גם לא רוצה לתת דרגות 12 סתם. אם מישהו – מכל סיבה שהיא – לא שלח לי; כן שלח לי; לא הגיע; כן הגיע – אני מאפשרת להורים, ואני אומרת את זה כאן בצורה ברורה: עד ה-20/5, והודענו גם את זה, אנשים יכולים עדיין להשלים.
אני מבטיחה לבוא לראות. אנחנו עוקבים כל הזמן כי זה מאד חשוב לנו, ואין לי עניין לפגוע סתם בהורים.

השנה נגמרת. אכן השנה נגמרת. לכן, גם אנחנו נמצאים כאן בסד זמנים. כי אם, בסופו של דבר, הורה לא ישלח את הדברים, או לא יימצא זכאי, לא יהיה ממה לקזז.

- - - מחויב מתחילת השנה?

לא.

לא, ממרץ. חודשיים אחורה ממרץ.
אני קוראת עוד פעם לארגונים ולאותם הורים - - -

והשינוי לטובה – ההחזר הוא גם ממרץ או מתחילת השנה?

גם ממרץ.

ממרץ.

הכול ממרץ. מהמועד שאנחנו מחילים את הבדיקה.
אבל אני קוראת עוד פעם לארגונים ולהורים, ואנחנו בכל מקרה – אני עוקבת אחרי זה – ואם אני אחשוב שאנחנו צריכים עוד פעם לפנות, אנחנו נפנה כדי שישלחו את המסמכים. כי אין לי עניין לחסוך כסף, רק להקצות אותו נכון. שאותם אנשים שנמצאים בדרגה 12 – אנחנו נשלח לכם, אם אתם רוצים, גם כתוב, את כל הפירוט של כל הדברים שאנחנו עשינו. כי אני לא נתתי לאשר את זה, לא במרץ ולא באפריל, רק לתחילת חודש מאי.

דרך אגב, כל הורה יכול לראות באינטרנט איזה - - -

נכון. ומי שיודע, יש לנו באינטרנט מערכת, הוא יודע מה הוא צריך להשלים. ואני אומרת עוד פעם: אנחנו גם בסוף מאי נעשה עוד פעם. אנחנו יושבים על הדבר הזה בצורה מאד צמודה, אנחנו נעשה עוד ישיבת סטאטוס אצלנו. ואם אנחנו נחשוב שאנחנו נאריך את המועד להשלמת המסמכים, אנחנו נאריך אותו. זה דבר ראשון.

- - -

- - -

אפשר להתייחס לנקודה הזו?

לא.

לכן, אני אומרת: אני לא יכולה להגיד לאנשים: לא שלחתם, אז לא תקבלו.

אני יכול לבקש שקט? בבקשה.

אני אומרת עוד פעם: אנחנו הארכנו, לפנים משורת-הדין, אבל לא לפנים משורת הדין סתם, אלא כי אני חושבת שיש בזה היגיון וטעם, את המועד להגשת המסמכים הנוספים, ואנחנו נטפל בכל בקשה שתגיע אלינו.
אני מתחייבת כאן שב-20/5 אנחנו נעשה עוד חיתוך, ואם נראה דברים נוספים, אז אנחנו נידרש –האם אנחנו מאריכים או לא מאריכים את המועד. אני לא מתחייבת על זה כרגע, הדד-ליין. יכול להיות שככה הוא יישאר, - - - 20/5.
לכן, אם מישהו לא יישלח, אז הוא צריך לקחת את הסיכון.

כאשר עד התאריך הזה אתם מיציתם את כל האפשרויות כדי לאתר.

בהחלט. אני לא הייתי נותנת את ידי - - -

אני חושב שבעניין הזה זה בסדר. אם זה מה שעשיתם, מקובל.

עלה כאן נושא של מועד הרישום. אני רוצה להסביר את מה שאנחנו עשינו, ואיזה סוגים נוספים של פתרונות אנחנו נתנו לילדים שנתקלו בבעיות: המערכת שאנחנו אמונים עליה היא המערכת שמטפלת בילדים היותר צעירים. אנחנו התחברנו לתאריך שבו יכולים ילדים לעבור לאחריות משרד החינוך. התאריך הזה נקבע בכל שנה בא' בטבת, לפי חוק חינוך חובה. בכל שנה, א' בטבת הוא תאריך לועזי אחר, ולכן בהנחיות השנה נקבע שהיום, למשרד החינוך, יכולים להירשם ילדים שנולדו עד ה-17/12/09. אנחנו, ה-17/12/09.

אנחנו מאפשרים לילדים שנולדו החל מה-18/12/09, להירשם במעונות שלנו. כלומר, אין ילד שנופל בין הכיסאות. אבל איפה הבעיה? הבעיה קיימת אצלנו ובמשרד החינוך, והיא בעיה של היצע, של מקומות. גם משרד החינוך, אני יודעת שהיום נמצאים גם-כן בצורך לבנות עוד מעונות ולהכיר בעוד גנים, ולהכיר בפעילות של עוד גנים כדי לספק את הביקוש אצלם.
גם לנו – כמו שאמרנו קודם – יש בעיה. לכן, אנחנו נמצאים במיליארד ו-200 מיליון שקל של בינוי, במטרה להרחיב את ההיצע.
אם אני עכשיו צריכה לקבל החלטה, אני צריכה להסתכל, קודם-כל, מה האחריות שלי כמשרד ממשלתי. אני, קודם-כל, אחראית כלפי הילדים הצעירים יותר שאין להם בכלל אפשרות להירשם במקום אחר. גם אם במקום אחר יש בעיית היצע, גם אצלי, לאותם ילדים צעירים – לילד בן שנתיים, או שנה וחצי, או שנתיים ושלושה חודשים, אני לא יכולה להגיד לו: תשמע, האחריות עליך היא של משרד החינוך. ואני אומרת את זה עם כל הצער והכאב להורים שנתקלים בבעיה, ואני אפרט מה עשינו כדי לנסות – למעלה מהאחריות החוקית שלנו – אבל כדי לנסות לתת מענה.
ילד בן שנתיים-שלוש – אם אני אעדיף ילד גדול יותר, שיכול להיות בטיפול של משרד אחר ותחת אחריות משרד אחר, אני חוטאת לאותו ילד צעיר. כי גם אצלי יש בעיה של היצע, וגם אצלנו יש בעיה של מקום פנוי. לכן החלוקה הזאת – והקפדנו שלא יהיה אפילו הפרש של יום אחד – סבירה.
יחד עם זאת, אנחנו מודעים לבעיה של משרד החינוך ולבעיית ההיצע שלו. לכן, אמרנו שאנחנו לא טומנים את ראשנו בחול – אכפת לנו מהילדים ומהמשפחות.
לכן, על בסיס מקום פנוי – לא בשלושה שבועות, לא עד ה-1/12. אגב, הבעיה שלי עם ה-1/12 היתה שאני לא יודעת למה ה-1/12. למה לא 2/12, ולמה לא 30/11? כי הבעיה של ההיצע של ה-30/11 קיימת במשרד החינוך כמו לילד שנולד ב-1/12. אני לא יודעת למה שם.

זו הסוגיה.

אז אנחנו הלכנו לכל השנתון הקודם. לכל השנתון של בני השלוש – לא רק שנתיים ותשע – אלא שנתיים ותשע, ועל בסיס מקום פנוי אנחנו מאפשרים להם להיכנס למעונות שלנו.
איפה שאין מקום פנוי זה אומר שאני לא מצליחה לתת את השירות לילדים שאין לי מקום אחר לשלוח אותם, ולכן אני חושבת שההחלטה שלנו סבירה.

אני אומרת כאן, ואני לא מתחייבת, אבל אנחנו נשקול דבר נוסף. אני לא בטוחה שזה אפשרי משפטית, או של מדיניות – בגלל מה שאמרתי על אותם ילדים צעירים – אבל אנחנו נלך עכשיו הביתה ונשקול את זה: לארגונים יש 10% שהם יכולים להכניס לפי שיקול דעתם למעונות. אנחנו נלך, נחשוב ונחזור עם תשובה עד לסוף השבוע הזה, אם הם יוכלו להכניס גם את הילדים הגדולים יותר. אני לא בטוחה, בגלל מה שציינתי קודם על האחריות שלנו כלפי הילדים הצעירים, שאנחנו נעשה את זה.

הגברת צוק, אבל הסוגיה היתה שינוי בהשוואה לשנה שעברה.

הסוגיה של ההשוואה לשנה שעברה, אני אומרת עוד פעם: בכל שנה - -

- - -

- - הקריטריונים משתנים. ואתם, בתור אלה שאמונים לשטח, באים אליכם הורים ושואלים. התשובה המקצועית והאחראית שהיה צריך לתת להם היא: אנחנו לא יודעים. לא פורסמו עדיין ההנחיות, ולכן כל הורה – אני, מה שהייתי עושה, הייתי, קודמת-כל, רושמת גם במשרד החינוך. אבל אני אומרת עוד פעם: אני מבינה את המצוקה. עיני לא צרה באף-אחד מההורים האלה, וככל שיש מקום פנוי הוא בוודאי יוכל להירשם במערכת שלנו. אבל כשאין מקום פנוי, אני לא יכולה להגיד לילד בן שנתיים: אתה לא תהיה. ויהיה ילד, שמשרד החינוך אמור לטפל בו, באמת עם כל הצער והכאב.

ולכן, גם היה לי חשוב, וציינת – אני עליתי לרדיו, ועניתי את זה ואמרתי את זה, כי אני חושבת שיש בעיה. בעיית ההיצע קיימת בשני המקומות, וכל אחד צריך לדעת, קודם-כל, למי הוא צריך לטפל.

אני מבין שעיקר הבעיה היא באזורים מבוקשים כמו אזור המרכז.

כן.

- - -

עכשיו גם כאן אני יודעת – זה משהו שאתם צריכים לשאול את משרד החינוך.

הבעיה הזו קיימת בפריפריה?

לא יודעת.

לא, לא.

יש יותר מקום.

אני לא יודעת. אני מניחה שפחות, אבל אני לא יודעת להתחייב כאן.

- - - בהיקפים אחרים אבל קיימת. יש לנו ועדות קבלה בכל הארץ, מקריית שמונה ועד באר שבע.

אבל אנחנו לא יודעים מה המצב במשרד החינוך, נניח. אנחנו לא יודעים.

- - -

אבל אני אומרת גם כאן – השאלה הזאת, לגבי אותם ילדים, צריכה - - - גם למשרד החינוך.

הגברת צוק צודקת. היא לא יכולה למלא את החלל של משרד החינוך, ובצדק. במיוחד אם זה בא על חשבון ילד שהוא צריך להיות.

לפני שלוש שנים התאריך היה זהה למה שעכשיו.

- - - אני מסכימה. אבל הסיטואציה שנוצרה השנה בעייתית.

אני חושב שהנושא הזה צריך לבוא לפתחו של משרד החינוך. ואומרת כאן הגברת צוק, ובצדק: אם יש מקום, בסדר. אבל כשאין מקום, למה שזה - - -? גישה נכונה, ואני מקבל אותה.
בבקשה.

עוד כמה שאלות שעלו: עלו כאן שתי סוגיות. אני אגיד משפט אחד, ואני אבקש מהגברת עטייה להרחיב כי זה קשור למוקד. ובעצם הגברת עטייה שהיא סגנית מנהלת האגף - -

- - - צהרונים.

גם. גם למוקד וגם לצהרונים.
- - אני רוצה שתתייחסי.

קודם-כל, חשוב שתדעו שלפי החלטת הממשלה – למעשה, מה שהיה אמור להיות. אני עוד לא יודעת מה יקרה – זה שבהדרגה הנושאים עוברים למשרד החינוך. משרד החינוך היה אמור לקחת על אחריותו, כבר השנה, את אשכולות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה – 3-1, ומתוך אשכול 4 את ירושלים.
הנושא הזה – בגלל שהיה שם איזשהו שינוי בקריטריונים מול החלטת הממשלה המקורית, והנושא הזה נמצא בדיון, כרגע, בממשלה – זה מאד עיכב אותנו מלצאת לדרך. אז תיכף הגברת עטייה תתייחס, אם אפשר או אי-אפשר לעשות הקדמה של לוח הזמנים. ההערכה שלי, שלאור העיכובים האלה – אנחנו כבר פרסמנו. לקחנו החלטה ופרסמנו כדי לא לצאת, כי הנושא עוד לא הוכרע בממשלה, אבל אנחנו פרסמנו כרגע מאשכולות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה – ארבע ומעלה, והגברת עטייה תרחיב.

לחדד?

כן, תחדדי. וגם תתייחסי בבקשה לשאלה של השפות שדיברו על המוקד.

רגע, לפני-כן. יש עוד כמה נושאים, אולי את תתייחסי, אין לי בעיה: הנושא של דמי הרישום. הטפסים.

ענינו. ענינו לגבי דמי הרישום.

דמי הרישום בסך 300 שקל.

אמרו שהם בוחנים את זה.

אמרנו. אמרנו שעוד לפני שבאנו – הוא כבר נמצא בבחינה. ככל שיימצא שדמי הרישום גבוהים ממה שאנחנו חושבים שצריך להיות, הארגונים יחזירו את הכסף להורים.

נושא הטפסים לגבי שפות שונות.

הגברת עטייה תתייחס.

- - - המוקד.

תתייחסי לשפות ולצהרונים.

אני רוצה להזכיר את הנושא של ועדת התמיכות.

אני מייד אחזור אלייך.

בבקשה.

ואחר-כך הגברת אלמוג, אני ארצה שתתייחסי גם לנושא חופשת הלידה.

בנושא צהרונים, אנחנו כבר חמש שנים בתוך - - -. השנה היינו ערוכים לצאת בינואר-פברואר, על-פי בקשה, לצערנו. יש החלטה מספר 4408 של משרד החינוך. אני הייתי מולם בדיונים, והם אמרו שהם לוקחים את אשכולות 3-1 ואת ירושלים.
נכון לרגע זה אין לנו תשובה סופית ממשרד החינוך. אנחנו בכל זאת מפרסמים בהסתייגות. אנחנו מפרסמים ביום שני – - - -, כי חיכינו כמעט שלושה חודשים לתשובה ולא קיבלנו, ואי-אפשר לעכב את זה יותר.
אנחנו מפרסמים ביום שני מודעה בעיתון, שאנחנו לוקחים את אשכולות 7-4 וירושלים נשארת אצלנו, אבל יכול להיות שיהיו שינויים. זה מה שאנחנו יכולים לעשות הכי מוקדם שאפשר.
נכון ללפני שבוע, אין לנו תשובה סופית ממשרד החינוך מה הוא לוקח.

אין החלטה סופית בממשלה, אז יש בעיה. אבל יצאנו לדרך.

אז אנחנו באוויר.

אוקיי, שפות.

שפות: במוקד אמורים לתת פתרונות בכל השפות, אני אבדוק את זה.

הגברת עטייה, זה לא - - -

אנחנו נפתור את זה.

היינו בדיונים, והיינו בישיבות ודיברו גם על רחמים שהפך לבדיחה. צריך להיות משהו מאד ענייני, מאד מבוסס.

במוקד זה אמור להיות, אני אבדוק את זה. יש IVR חדש שאמור לנתב לפי שפות. אני אבדוק.

גם במשרד צריך להיות גוף, גורם, שאפשר לפנות אליו. לא להפנות הכול ללבנה.

- - -

את זה אמרת קודם, ואמרתי שאנחנו נבחן את כל הדברים שאתם מעלים.

- - -, וזה דבר שונה. - - - נלמד אמהרית.

אני חושב שאפשר לשים מישהו במוקדים שיודע לדבר שפות.

במוקד זה אמור להיות. - - - חד-משמעית זה אמור להיות.

זו דרישה לגיטימית היום, וצריך לתת מענה גם לאותם אנשים. מה לעשות? לא כולם יודעים עברית. אנחנו ארץ של קיבוץ גלויות.

נכון. אנחנו נבחן את הנושא הזה ונחזור עם תשובה.

במוקד זה אמור להיות בעברית?

- - - שנזקקת לדרגות.

במוקד זה אמור להיות בערבית ובאמהרית. זה על-פי ההסכם שיש - - -

ביקשת רשות דיבור, בבקשה.

רק אם אפשר את הנושא של חופשת הלידה.

הגברת אלמוג, אם תוכלי להתייחס לנושא של חופשת הלידה.

כן. הסוגיה של חופשת הלידה – היה חסם שאישה שיוצאת לחופשת לידה לא יכולה להגיש בקשה לדירוג עד שהיא חוזרת לעבודה.

ותיקנתם את זה.

תיקנו את זה, בליווי הלשכה המשפטית של המשרד, לפי השינוי בחקיקה.
את העלת משהו חדש. אני עכשיו שומעת אותו בפעם הראשונה.

העלנו את זה גם בישיבה הקודמת, לפני ארבעה חודשים, לכן אני שואלת. חופשת הלידה היא 26 שבועות ולא 14 שבועות היום.

- - - התשלום?

זה לא משנה התשלום. אישה יכולה לצאת - - -

זה משהו שהלשכה המשפטית - - -

אנחנו נבחן. אז אנחנו נעשה בדיקה - - -

אם יהיה צורך, נעשה עוד עדכון.

אני רושמת לי שזה נושא נוסף שצריך לבדוק.

הגברת צוק, אם יהיה צורך נעשה עוד עדכון.

כן.

עוד דבר אחד שהייתי מבקש: העלנו פה רעיון של הקמת צוותי עבודה עם נציגי הארגונים ומשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה. מישהו לוקח את זה על עצמו?

את מה?

משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה צריך לזרוק את הכפפה. אנחנו מוכנים לשבת, תמיד.

אוקיי. נדמה לי שאת העלת את הנושא הזה וזה חשוב. אני חושב שזה - - -

זה היה מאד מוצלח בעבר וזה הופסק, וקיבלנו - - - חד-צדדית.

אני מציע להמשיך.

אני מאד ממליצה שנמשיך לעשות את מה שעשינו כל השנים.

תודה.

אני אומרת שהשנה גם היתה ישיבה עם הארגונים לפני ההרשמה. אז יכול להיות שעכשיו אני מבינה שזה לא מספיק, ונחזק את זה יותר.

יפה. תודה רבה.

הגברת שילון, בבקשה.

רציתי רק להעלות שני דברים. אני נציבת תלונות הציבור בנעמ"ת, ואני שמחה לשמוע שאפשר להגיש עדיין עד ה-20/5. אלה דברים שלא ידענו. זה דבר שלא הגיע אל פתחנו, שעד ה-20/5.

שלחנו את זה. יש לנו רשימה מסודרת של כל הארגונים שיש להם ילדים שעלו בבקרה.

עד ה-20/5?

ועובדת שלי שולחת להם את כל ההודעות שקשורות - - -, כולל ההודעה הזאת.

כשאני שולחת אותם למשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה להתעניין, לקבל תשובה – הם לא - - - תשובה כזאת.

הגברת אלמוג, איך אתם שולחים את ההודעות? אם היא אומרת שהיא לא יודעת מזה – איך אתם שולחים? האם באמצעות מייל? באמצעות חוזר מנכ"ל?

מייל.

באמצעות המיילים?

מייל. יש לנו רשימת תפוצה של כל הארגונים שהילדים שלהם עלו במדגם בבקרה.

זה כיסוי לכל המעונות בארץ?

כן.

אנשים שפונים אליי, שעלו במדגם, לא קיבלו תשובות. שאני מפנה אותם למשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, הם חוזרים אליי ואומרים: לא קיבלנו תשובה, רק תדעו - - -

עובדה שאומרים לי על 20% ילדים. לא סתם.

אז הגברת אלמוג, זה רק אומר שצריכים להיפגש יותר.

אני מוכנה. - - - את ההודעה שנשלחה לארגונים, ותראי שמופיעה גם נעמ"ת.

20% מהילדים לא השלימו את המסמכים. אנחנו קוראים להם, עוד פעם, להשלים את המסמכים.

בבקשה.

- - - רציתי רק להדגיש את העניין ש-10% שאפשר לארגונים להכניס את הילדים על-פי דרישתם, מופיע רק כקריטריון חמישי. כלומר, עד שאנחנו - - - לקריטריון החמישי, אנחנו כבר מילאנו את הכיתות.

זה ידוע.

מה לעשות שאנחנו מחויבים לחוק פעוטות בסיכון - - -

- - -

- - - שיש כיתה של 30 ילד, ומתוך זה שלושה שלנו. אלא רק אחרי שמילאו עם ארבעה קריטריונים - - -, אז אנחנו מגיעים לרמה הזאת.

שיעזרו להם למלא.

- - -

רגע.

הערבית זו שפה רשמית.

הגברת אבינוח, דקה. לא שמעתי את הסיפא.

אני אומרת שאמרו שאנחנו יכולים – הרי דיברנו - - - של הילדים בין השנתיים ותשעה חודשים והשלוש, איך אנחנו נפתור - - -

לא אמרתי שאתם יכולים. אמרתי שאנחנו נבחן את זה, ולא בטוח – לאור האחריות שלנו לגבי הצעירים - - -

לא, לא, את אמרת דבר אחר. את ציינת שלארגונים יש 10%, ורציתי להדגיש שה-10% זה הקריטריון החמישי ברשימה של הקריטריונים.

לא מגיעים אליו.

זאת אומרת, זה לא שיש - - -

אני רוצה להגיד שלא ברור לי עד הסוף – חוץ מזה שזה היה תמיד – מה ההיגיון ב-10% האלה בכלל.

- - -

כתבו את זה עקב הסבר שלנו.

לבוא ולהגיד שהצרכים של הארגון - - -

הגברת צוק.

- - - לנו לפעמים ילדי תורמים. - - - שראש העיר - - -

אני מבקש.

להבהיר – אם יש ילד של עובדת במעון מסוים, והיא עובדת של המעון והיא צריכה להכניס את הילד למקום אחר – היא לא יכולה להכניס אותו למעון שלה – אז זה לא העניין של הארגון? של אותם אחוזים שנותנים?

לא בהכרח.

לא בהכרח.

מה זה "לא בהכרח"?

אפשר להתייחס לזה?

אני אתן לך.

אתה רוצה שהיא תעבוד, כדי שתיתן שירות - - -?

10% שניתנו לא היו שגיאה. אבל הם רק קריטריון חמישי. זאת אומרת, לא להגיד מראש: יש לכם בתוך כיתה של 30, שלושה ילדים.

תודה.

בבקשה.

אני אגיד עוד פעם: ה-10% האלה, זה משהו קיים. כשאנחנו עושים בחינה אנחנו בוחנים את הכול – ומה שנחליט בסוף, נחליט בסוף. אני אומרת שלי לא היה ברור מה ההצדקה, זה לא אומר שאין הצדקה. זה אומר שנצטרך לבחון את זה.

אני מוכנה להסביר עוד פעם מה היו - - -

לא צריך עכשיו. תשמעו, את הבחינה אנחנו לא נעשה כאן כי אני מתייחסת לתהליכים שאנחנו עושים יותר ברצינות מזה. מה שצריך לבחון, צריך לבחון.

רבותיי, זה לא סיבוב נוסף, אנא מכם. אני צריך לנעול את הישיבה, ואני כבר באיחור של רבע שעה.
בבקשה.

לבוא ולהגיד שצרכי הארגון צריכים אפילו להעלות סימן שאלה, למה זה במקום החמישי; ולמה זה לא קודם, אולי, לילדים בסיכון, או לאימהות חד-הוריות, או לכל מיני דברים כאלה – אני מצטערת, אני לא חושבת שאפילו צריך - - -

לא אמרנו - - -

- - -

לא אמרתי את זה. אמרתי רק שזה ניתן כמו הצהרה. יש לנו 10% – כיתה של 30, יש לנו שלושה. אין לנו. יש לנו את זה רק - - -

אף-אחד לא אמר את זה. אמרנו שיש סדר. הגברת אלמוג הסבירה בצורה נורא ברורה שיש סדר - -

זה ביטוי, זה מה שהיא אומרת. במציאות.

- - -

- - ואם זה יכול, זה יכול.

רק הבהרתי את העניין. הבהרתי את העניין, זה הכול.

אני רק רציתי לומר משהו נוסף בנושא ועדת התמיכות: גם מעון שקיים משנת 94, שהוא לא כל-כך ישן, לא 60 שנה, ושיפצנו אותו. ובאה הדרישה, עקב המפקחת של משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, לשדרג גם את חדרי השירותים. הגשנו את הבקשה, ונדרשנו להגיש תכניות אדריכליות. המפקחת של משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה אמרה לי: אבל את לא צריכה, זה מבנה קיים – יש לו דרגה, יש לו סמל, יש לו הכול.

אפילו המפקחת של משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה – ורשמתי את שמה – אמרה שאנחנו לא צריכים לצרף תכניות אדריכליות כי זה מעון מאושר, שקיים ועובד כמה שנים. ובשביל להחליף חדרי שירותים – ושוב, רק מהבחינה האסתטית, לא מבחינה תקנית. זה לא נושא בטיחותי, זה רק מבחינת האסתטיקה.
אז שוב להגיש תכניות אדריכליות, ששוב זה עיכב – כל מיני דברים כאלה. אחר-כך הסכמים מול הרשויות, שלא תמיד יש לנו הסכמים. להיפך, דווקא המבנים הקודמים, הישנים יותר, לא היו לנו הסכמים מול הרשויות. וזו הבעיה, שאנחנו לא יכולים להגיש דווקא על המבנים הישנים בקשות לתמיכה.

אני חושב שהגברת צוק התייחסה קודם לנושאים האלה.

לא. היא התייחסה רק בנושאי בטיחות.

ואני מציע שהנושאים האלה ימצאו את הדרך לפתרונות בין הצוות של המשרד לבין הצוות המקצועי שלכם.

אני רק מבקשת לומר משהו כמנהלת באגף הגיל הרך בויצ"ו, ואני מניחה שחברים לי, לתחושה הזו, השותפים שיושבים סביב השולחן:גם לנו טובת הילדים ובטיחותם, וילדים בסיכון – שכל הטרמינולוגיה הזאת, שנזרקת לשולחן, היא בדמינו. אכפת לנו. כל השיקולים שלנו מביאים בחשבון את טובת הילדים ואת טובת ההורים - -

שלומם ובטיחותם.

- - ובטיחותם, ואת הילדים בסיכון. והרטוריקה הזאת, כאילו אנחנו מהצד השני של המתרס אינה מקובלת.

אני לא יודעת על איזה צד שני של המתרס מדובר.

במיוחד שיש לנו מכתב התחייבות ממנכ"ל משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה לשפות אותנו בכל הנושא הזה של - - -

אני לא שמתי לב שאנחנו משני צידי המתרס.

ככה הצגת את זה, כאילו שזה עומד לנגד עיניכם ולא נגד - - -

אני מדברת על מה שעומד לנגד עיניי, ומדברת בשם המשרד והממשלה – לא בשם אף-אחד אחר. לא אמרתי שום דבר עליכם, ואם הבנתם ככה זה מוזר.

רבותיי, לגבי נושא השיפוצים – הדברים האלה נאמרו ואין טעם לחזור עליהם.

יש עוד דבר אחד שאני רוצה עליו, ואני רוצה להדגיש אותו. הגברת צוק, אני מבקש שהנושא ייבדק, לגבי הטופסולוגיה. אני מבקש לצרף לזה איזשהו נייר בשפה פשוטה שנותן הנחיות והסברים איך עושים את הדבר הזה. זה הכול.

יש לכם כאן חוברת?

אדוני, אני יכולה לתת לך.

לא, לא.

ערכה להורים.

דף הנחיות.

הנה, בבקשה. זה מה שיקבלו ההורים. אני יכולה לתת לך את כל הערכה. זה בהדפסה.

תראי, אני לא קראתי את זה. אבל על פניו אני חושב שזה צריך להיות משהו יותר מתומצת, יותר פשוט.

זה הכי מתומצת. זה גם מכיל את המידע.

זה קיים בכל השפות?

מה?

זה קיים בכל השפות? זה מה שביקשו - - - בישיבות.

לא.

הרי היו נציגים – כשחבר הכנסת אזולאי לא היה – היו בכל הישיבות. גם המגזר הערבי אמרו שהם לא יודעים למלא.

אני אבדוק.

- - -

את דף המידע הזה אפשר לתרגם ולהעלות לאתר.

אני אבדוק את זה.

הגברת צוק, אני מבקש שתיכנסי לעובי הקורה ותבדקי את הנושא הזה. אם את חושבת שזה עונה על הדרישה, מה טוב. אם לא, אז בבקשה תשני.

בסדר.

לא בעיה, אפשר לתרגם.

רבותיי, אני רוצה להודות, ואני באמת מקווה שאנחנו נקיים דיון נוסף לקראת חודש יוני. ואני מציע כבר לתאם תאריך, מפני שהפעם היה לנו מאד קשה - - -

יולי - - -

למה לא סוף יוני?

אתה רוצה בסוף יוני?

אני מציעה שלגבי המועד תדברו איתנו, ונראה מתי מתחיל הרישום - - - כדי שנוכל לבדוק.

אוקיי. אני מציע שכבר, הגברת אבינוח, לתאם תאריך: אם זה סוף יוני, תחילת יולי – תמצאו את התאריך שלכולם נוח, ואנחנו נתכנס סביב התאריך הזה ונקיים דיון נוסף. ואני מאד מקווה שזה יהיה הדיון האחרון לקראת השנה הבאה עלינו לטובה.
רבותיי, תודה רבה לכולם, הישיבה נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 11:21.>