PAGE
37
ועדת הפנים והגנת הסביבה
09/05/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 540>
מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה
יום רביעי, י"ז באייר התשע"ב (09 במאי 2012), שעה 9:00

<תקנות רישוי עסקים (הוראות כלליות) (תיקון), התשע"ב-2011>

חברי הוועדה: >
אמנון כהן – היו"ר
אורי מקלב

>
אפרת נחלון - משרד האוצר

שמרית גרמה רייכברד - עו"ד בלשכה משפטית, משרד הפנים

אשר גרנר - ראש אגף לרישוי עסקים ואתרי רחצה, משרד הפנים

עו"ד נתן בביוף - הלשכה המשפטית, משרד הפנים

ליאורה עופרי - לשכה משפטית, המשרד להגנת הסביבה

גילי צימנד - תעשיות ורישוי עסקים, המשרד להגנת הסביבה

לירון אדלר- מינקה - ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

שרון בן-גל - משרד התמ"ת

נעמי היימן רייש - הסוכנות לסיוע לעסקים קטנים ובינוניים, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

עופר יצחק - רמ"ד רישוי באג"מ, המשרד לבטחון פנים

מיכל גנץ - רפרנטית שו"ט, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

מיכל סגן-כהן - סגן בכיר ליועמ"ש חקלאות, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

זאב פיש - מפקח ארצי בריאות הסביבה, משרד הבריאות

אורן הרמבם - מנהל המחלקה לכלכלת עסקים, התאחדות התעשיינים

שגיא שאול - המחלקה למניעת מפגעים ורישוי סביבתי, חברת החשמל

ישראלה מני - סמנכ"ל אגף כלכלה ומיסים, איגוד לשכות המסחר

פנינה בן-דוד - מנהלת המחלקה הכלכלית, התאחדות בתי המלונות בישראל

שמואל שפט - ראש צוות חקיקה, עיריית ירושלים

אלחנן משי - מנהל מחלקת רישוי עסקים, עיריית תל אביב-יפו

קובי בר לב - עו"ד, מוזמנים שונים

חזקיה ישראל - התאחדות התעשיינים

תומר רוזנר
גלעד קרן

יפה שפירא

הדס צנוירט
<תקנות רישוי עסקים (הוראות כלליות) (תיקון), התשע"ב-2011>

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את הישיבה. על סדר-היום: תקנות רישוי עסקים (הוראות כלליות)(תיקון), התשע"ב-2011. אנחנו בהמשך דיון, לאחר שהיו פה כבר שני דיונים בנושא. זה תלוי בכם – אני רוצה לסיים את התקנות. אם נקבל תשובות מתאימות והולמות לטובת הציבור, וזה יהיה פשוט, ואכן נביא מהפכה לרישוי עסקים במדינת ישראל, כפי שאנחנו רואים, יחד אתכם, כמובן, בשמחה. אנחנו לא מערימים קשיים. אנחנו רוצים תשובות, שאכן אנחנו הולכים באמת לפשט את הנושא של רישוי עסקים במדינת ישראל ולא להקשות, כמובן.
התקדמנו בדיונים הקודמים עד סעיף 20, ועד סעיף 20, תוך כדי דיונים, העלינו מספר דברים, שהייתם אמורים לבוא עם תשובות. מה שלומך?

בסדר. חשבתי שזאת ישיבה אחרונה, והפתעת אותנו...

בגלל שהנושא חשוב, ואפילו אמרתי: יגידו לנו שיש בחירות - לכן אמרתי שלפני שמתפזרים לגמרי, הנושא הזה כל כך חשוב, שאפילו שצריך ללכת לפריימריז, נעשה את התקנות האלה...

אבל אם לא תביא תשובות, זה יתעכב שוב, לצערי. אנחנו רוצים לסיים. בבקשה.

אנחנו, מתוך רצון כן לקדם את הנושא הזה, ולפי ההערות של יושב-הראש, עשינו עבודה מאוד עמוקה כדי גם להוריד כל מיני התנגדויות או הערות שעלו בפורום הזה. עשינו תיקונים להנחת דעתו של יושב-הראש, גם העברנו את התיקונים בחלקם ללשכה המשפטית של ועדת הפנים. יש אולי סעיף אחד שנפתח אותו, אם תסכים, בנוסח חדש, גם על-פי ההצעה של הלשכה המשפטית שלך, שנציג את זה.

באוקטובר 2010 חוק רישוי עסקים (תיקון מס' 27) עבר. אנחנו עכשיו נמצאים במאי 2012.

עד מתי היית אמור להביא תקנות?

לצורך העניין חצי שנה מרגע- - -

ומתי הבאת את התקנות?

אספר לך כל מיני דברים – החלפתם, שיניתם.

אנחנו לא עובדים בממשלה או במשרד הפנים. אנחנו מסתכלים בעין ציבורית גם על הדברים של הממשלה. מתי הבאת תקנות? שלא יחשבו שזה תקוע אצלי ארבע שנים.

אני לא זוכר מתי שמנו את זה על השולחן, אבל כמדומני, אנחנו מדברים על 2011.

לא. ינואר 2012.

נכון.

שנה אחרי שהבטחת לכנסת בחוק שתביא את התקנות. אחר כך שמנו מספר פעמים, ולא כולם היו יכולים להגיע לדיון, אז נדחה.

קוראים לו אשר...

זה חשוב לנו. כלומר הבעיה היא לא בוועדה אלא במקום אחר. מה שיש על שולחן הוועדה, אנחנו מנסים לסיים ולגמור לטובת המשק. לפעמים חוק לא יכול להיכנס לתוקף, גם במקרה הזה, כל עוד אין תקנות. בבית הזה יש חוקים שהם עשר שנים, ותקנות לא הותקנו, לכן החוק לא עובד, לצערי. אנחנו לא רוצים להגיע לזה.

זאת הנקודה, ולכל אני רוצה פה לקרוא לכל החברים להתאחד ולסיים את התקנות. בסופו של דבר בראייה שלנו זה לטובת כלל המשק. אין ספק שהתקנות האלה מעמיסות מאוד על הרשויות המקומיות ועל משרדי הממשלה, אבל זה לטובת המשק, ואנחנו רוצים את האיחוד של כולם, ואני קורא לכולם.

לו"ז והאחראי על כל הנושא של מפרט אחיד.

הכנסנו את מנהל האגף לרישוי עסקים במשרד הפנים כאחראי לקבוע את הפורמט – יש אדם אחד, קוראים לו אשר, אבל כרגע, והפורמט ייקבע על-ידינו. יש לנו רפרנט שיושב בממשל זמין, שאנחנו עובדים אתו, אבל נקבע אחד שיהיה אחראי.

וכשיהיו מחלוקות בין המשרדים?

קבענו היררכיה מסודרת, קבענו לוחות זמנים ברמה של אותו משרד ממשלתי, ואם לא, אנחנו מביאים את זה לוועדה הבין-משרדית, ואם לא, מעלים את זה להחלטת ממשלה בנוהל הרגיל – מנכ"לים, כל הדברים. זה נקבע.

ומה זה היתר מזורז שכתוב לי פה? היו צריכים להכין משהו בנושא?

לא שזכור לי.

אתר אינטרנט.

ממשל זמין, מסודר. האוצר בימים אלה מתקצב את ממשל זמין. אנחנו מאורגנים.

יש ועדת השגה? אם מישהו קיבל בשורה, שלא יכול לפתוח את העסק, יכול לערער?

כן, יש ועדת השגה מסודרת.

דיברנו על עמדת עיון – כל הנושא הזה הופך להיות באתר אינטרנט. כל אזרח שרוצה לפתוח עסק בנושא מסוים, ייכנס לאינטרנט, ויידע אילו מסמכים מוסרים. יש כאלה שלא יודעים להיכנס לאינטרנט או אין להם. יש עמדת עיון בעירייה, שיש אגף לרישוי עסקים?

תמיד. מעבר לעמדת העיון, כפי שנקבע בתקנות, תמיד גם ברגע שאדם שלא יודע את רזי המחשוב, הוא יקבל מהעיריות או מהמועצות או מהמועצות האזוריות – יש עמדת עיון.

אז יש.

בנוסף, חקיקה נכתבת על-ידי משפטן. אני מביא את הרעיון, זה בא לניסוח. בכל מקרה, אנחנו שמים למטה דברי הסבר, שאומר למה הכוונה. אמרנו שבאותו אתר יהיה הסבר פשוט, לא משפטי.

זה יהיה באחריות מי שיהיה אחראי להפעיל את ממשל זמין. המפרט הוא לא בשפה משפטית.

אפשר דוגמה? אזרח פשוט רוצה לפתוח קיוסק, והוא לא מבין מה שכתוב שם.

הכנסנו את האגף לרישוי עסקים, להיות אחראי על האתר בהיבט של התכנים – לקבוע את כל התכנים. שם יופיעו דברי הסבר.

כבוד היועץ המשפטי, תמצא את המקום, שנכתוב שייכתבו דברי הסבר, שזה יהיה.

אני רוצה לחדד משהו. עד היום נדרשו תנאים ברשיון עסק. היום אנחנו עוברים למשטר, שבמקום לכתוב את התנאים האלה ברשיון לכל אחד, אנחנו נכתוב את התנאים האלה באינטרנט, שיהיו גלויים לכולם. עקרונית, התנאים האלה עד היום לא היו כתובים בשפה משפטית. ברמה הזאת לא לכל דבר צריך דברי הסבר.

איפה שצריך, בתוך האתר יהיו דברי הסבר.

שני כיורים – לא צריך לכתוב, איזה סוג של כיור. תמצאו את המקום, שיהיה ברור.

נמשיך. כתוב ב-4: התייעצות, ככל שהם זמינים ורלוונטיים.

התקבל.

לאחר סיום הדיון הקודם הוועדה הציעה לכתוב שהמסמכים שיידרשו יהיו ככל שהם רלוונטיים וזמינים. אנחנו רוצים לתקן את הנוסח, שיהיה כתוב: ככל שניתן להגיש אותם בעת הגשת הבקשה.

זה מינוחים שלכם. אני אומר את הרעיון. אני סומך על היועץ המשפטי של הוועדה.

ועוד הערה לסעיף הזה - בסעיף הזה יש שני עניינים: להגיש מסמכים, ושבעל העסק יצטרך להגיד, שהוא עמד כבר בתנאים מוקדמים לצורך קבלת הרשיון. אנחנו חושבים שלא צריך לחייב את בעל העסק להצהיר שהוא עמד בתנאים מוקדמים, כי תנאים מוקדמים זה כבר ממש להתחיל לעשות דברים בעסק. אם בסופו של דבר הרשות תסרב לבקשת הרשיון, והוא כבר עשה תנאים מוקדמים, הוא יעמוד במצב במצב לא טוב.
בהמשך התקנות גם כתוב שכשנותנים את הרשיון, אפשר להתנות את קבלת הרשיון במילוי תנאים מוקדמים, ולכן אנחנו לא רוצים שיהיה כתוב שהוא חייב להגיד שהוא עומד בתנאים מוקדמים, כמו שכתוב עכשיו, אלא לכתוב שהוא רשאי להגיד שהוא עמד בתנאים מוקדמים. אם מישהו רוצה לעשות את זה, הוא יכול, לא נמנע ממנו, אבל אנחנו לא רוצים לחייב.

תקריאו את הנוסח שאתם רוצים. בבקשה, שמרית.

4ב(1) מגיש בקשת רשיון יצרף לבקשה מסמכים הנדרשים לגבי אותו סוג עסק לפי המפרט האחיד או לפי הוראות לצד המפרט האחיד, ככל שניתן להגישם בעת הגשת הבקשה. מגיש בקשת רשיון רשאי להודיע לרשות הרישוי, כי מולאו תנאים מוקדמים הנדרשים לגבי אותו סוג עסק לפי המפרט האחיד או לפי ההוראות לצד המפרט האחיד.

זה נושא שלא דנו בו, אז אם תהיה למישהו הערה, שזה חדש, תגידו עכשיו. מבחינת ההגינות, אני צריך לשאול. ממשיכים הלאה. תודה על התיקון.

סעיף 12. מתכונת אחידה, כתוב לי, שיהיה כתוב.

סעיף 12 שמתקן את תקנה 11.

כתבנו – רשאי לקבוע- - -

לא "רשאי" אלא "יקבע", לרבות מתכונת אחידה. מי שיש לו סמכות, צריך גם לעבוד.
כתוב לי פה שהיו סתירות בין המשרדים.

זה טופל.

מפרט אחיד – היו סתירות בין המשרדים. אמרת שיהיה גוף עליון.

כן.

מתכונת אחידה – טיפלנו.
מפרט אחיד באתר אחד.

טופל.

ביקשת בישיבה הקודמת, שכשאדם רוצה לפתוח עסק, הוא לא יצטרך לעבור בין כל המשרדים, ואפילו שזה יהיה באתר אחד, הוא לא יצטרך לעבור עשרים מסמכים, לראות מה כל משרד דורש.

לגבי "רשאי", הסעיף הקודם.

לפי שיקול הדעת המקצועי, אין חובה לקבוע.

חובה לקבוע באיזה פורמט הדברים מוגשים, באיזה ספרור, באיזה גודל אותיות – לגבי כל הדברים האלה צריך לקבוע מתכונת אחידה.

פה מדובר על מנהל אגף רישוי עסקים, משרד הפנים, רשאי לקבוע הנחיות נוספות לעניין אופן הפרסום. אבל אם ההנחיות הן מספקות- - -

איפה ההנחיות מספקות? תראה לי.

צריך למחוק את "נוספות".

עוד אין הנחיות בכלל.

"יקבע הנחיות".

יושב-ראש הישיבה ביקש בישיבה הקודמת שאדם שרוצה לפתוח עסק – למשל, הוא דיבר על קיוסק – הוא לא צריך ללכת לראות, מה המשרד הזה דורש ומה המשרד הזה דורש, למרות שזה באותו אתר, אלא כתוב: לעסק מסוג קיוסק משרד זה דורש X, משרד זה דורש Y, כלומר לפי סוג העסק ולא לפי סוג נותן האישור.

זה מופיע בתוך האתר, יהיו הנחיות מסודרות באתר ארצי.

בלי לינק.

יש כזאת הוראה.

המערכת צריכה לשאול אותי לגבי הסוג המדויק של העסק.

זה עניין של תכנות, אבל ההוראה המהותית כן קיימת - זה 11א(ה) המתוקנת: כל המסמכים שדורשים נותני האישור לגבי כל סוג עסק הטעון רישוי לפי המפרט ולפי ההוראות לצד המפרט ירוכזו בנפרד מהמפרט האחיד - זה רשום. אנחנו נעשה את מרב יכולתנו ברמה טכנולוגית לעשות את זה.

כמה שיכול, לטובת האזרח. לא רוצה לינקים.

של מי האחריות בנושא?

אשר גרנר.

של מנהל אגף רישוי עסקים. אנחנו נחדד את זה.

תודה.

ארגון המייצג, לשכת התיאום.

סוכם – מה שמופיע בנוסח בסעיף 11ב(א), שכשיש הצעה לשינויים, יעבירו אותה לנציגי השלטון המקומי ולנציגי הארגונים הכלכליים שיקבע השר.

טוב. דברי הסבר – פתרנו.

אנחנו הולכים לסעיף שאתם צריכים להביא ניסוח מחדש, 11ג, כתובה פה הערה כללית. יש ניסוח חדש?

הכוונה לסעיף 11ד(ו).

ניסוח מחדש. מה הניסוח מחדש?

סבר גורם מוסמך ארצי הדן בהשגה, כי היא מצדיקה שינוי במפרט האחיד, יעבירה לנותן האישור אשר יחליט בעניין השינוי האמור כאמור בתקנה 11ב; ואולם אם נדרש שינוי במפרט האחיד כדי לקבל את ההשגה, יהיה הגורם המוסמך הארצי רשאי להאריך את המועד להחלטה בהשגה, ובלבד שמשך ההארכה לא יעלה על 90 ימים; הגורם המוסמך הארצי יודיע למשיג ולרשות הרישוי על הארכת המועד, ויציין בהודעתו כי נבחנת אפשרות לשינוי המפרט האחיד.

מקובל. זה נוסח שאנחנו הצענו.

סעיף 11 – תוספת של 15 יום במקרים מיוחדים - הוספנו.

דיברנו בנושא בקשת בקשה, לטעון טענות בעל-פה.

זה בהמשך.

זה ב-11ד(ג) החדש.

בבקשה, תקראי את התיקון של 15 יום.

ההשגה בצירוף אישור על תשלום אגרה תוגש, בתוך 30 ימים מיום קבלת הדרישה או ההחלטה שעליה הוגשה ההשגה, לפי טופס 9 שבתוספת, ואולם רשאי גורם מוסמך ארצי, בהחלטה מנומקת מנסיבות מיוחדות, להאריך את המועד להגשת השגה ובלבד שלא יעלה על 15 ימים נוספים.

יפה מאוד. את השאר הוא קרא. אשר, יש אנשים שלא יכולים להביע עצמם בכתב, ורוצים לדבר בעל-פה. פה אתה אומר שהכול בעל-פה.

בכל החקיקה הישראלית השגה היא בכתב.

אני מכיר אנשים שנבחנו בבגרות בעל-פה, אנשים שבמשרד הרישוי נבחנים בעל-פה.

אז הולך לבן שלו, לבת שלו. זה לא מקובל, אני לא מכיר.

באופן עקרוני, הראיון הוא הרי בעצם שימוע, ושימוע יכול להיות בכתב או בעל-פה. אתם דורשים שייכתב בצורה מפורשת, שיהיה ניתן גם בעל-פה. זה קיים בוועדות ערר של ארנונה, בכל מיני ועדות ערר.

אבל צריך משהו בכתב.

אני מציע לא לעשות את זה.

אתם מערבבים שני דברים. יש פה שני שלבים שיושב-ראש הוועדה מכוון אליהם. ברור שאת ההשגה, כמו בכל פתיחת הליך מינהלי או מעין שיפוטי או שיפוטי - כל כזה צריך להתחיל במסמך בכתב. ברור שהוא לא יכול לגשת למשרד, להגיד: אני רוצה להשיג ותשמע אותי. יושב-ראש הוועדה מכוון לכך, ואני חושב שכך גם התאחדות התעשיינים, הוא שלאחר שהוגש המסמך בכתב, יכול המשיג לבקש להישמע גם בעל-פה. אני חושב שלא רצוי לכתוב את זה בתקנות. לבעל הסמכות לדון בהשגה תמיד יש סמכות, לזמן את המשיג, לשמוע את טענותיו בעל-פה. אני לא חושב שצריך לחייב אותו.

אנחנו מציעים להשאיר את זה לשיקול דעת, כלומר במסגרת טופס הבקשה הוא מגיש בכתב, והוא יכול לסמן שם, שהוא מבקש להציג את טענותיו בעל-פה.

איך אדע שלא כל אחד יסמן, שלא תהיה לו הצפה של דיבורים?

אפשר לכתוב בתקנות שנותן האישור רשאי להזמין.

זה מה שמבקשים, אבל אני חושב שלא צריך לרשום את זה. הסמכות הזאת קיימת לרשות המינהלית בכל מקרה.

כיום לא כתוב שום דבר, אבל אתה יכול לשאול פה - היום לא תמצא אף מנהל מחלקת רישוי עסקים- - -

לא חשוב לי היום. אם אתה מתקן, אתה צריך לתת כלי.

אם אני מתקן, צריך להיות בכתב.

אני אומר בנסיבות, שהגיש לך בכתב, ועכשיו הוא רוצה להסביר.

תמיד אפשר, תמיד יש השיקול.

חברת חשמל לא תשתמש בסעיף הזה. הכוונה היא לאפשר לאנשים שלא מכירים את הפרוצדורה, אפילו לא יודעים שיש אפשרות כזו, לבקש את הדבר הזה. אפשר לעשות את זה, למלא רובריקה קטנה בטופס הגשת ההשגה.

תומר, בבקשה.

זה הפתרון, וגם כדי למנוע השלכות רוחב למקומות אחרים: המשיג תמיד יכול לכתוב בנימוקי ההשגה שלו, שהוא מבקש שישמעו אותו בעל-פה. תמיד הוא יכול לכתוב. שיקול הדעת המינהלי תמיד נתון לדן בהשגה להחליט, אם הוא רוצה להזמין אותו או לא. לכתוב את זה בתקנות יכול להיות גם להפוך את זה לחובה, עלול להתפרש, וגם עלול לפגוע במקומות אחרים בחקיקה, שבהם לא נכתב הדבר הזה, שיגידו: אם פה כתוב ושם לא כתוב - עדיף להשאיר את זה כך.

אם אזרח רוצה, יכתוב את זה, ויש מקום שהוא יכול לקבל החלטה, יש לו שיקול דעת. הלאה.

הגענו לסעיף 20, בבקשה.

רק הערה בנוגע למנגנון התיאום בין כל המשרדים – דיברתי על זה עם אשר, ואני רק מציעה את זה לשיקול דעת. אני לא חושבת שאם אין תיאום והסכמה בין המנכ"לים, אחרי שהוועדה הבין-משרדית דנה, שזה יגיע ליועץ המשפטי לממשלה בשאלה המשפטית ודאי, אבל הכרעת הממשלה, שכל הממשלה בישיבת ממשלה או אפילו ועדת שרים ספציפית, שזה יעלה לדיון אצלה, אני חושבת שזה קצת מרחיק לכת.

אל תגיעו לשם. תפתרו בעצמכם את הבעיות. אם כל אחד מתבצר בעמדתו ולא מגיעים להכרעה, מישהו צריך לקבל החלטה.

בין השרים הרלוונטים אם כך. הרי הם אלה שאמונים כל אחד על מטרת- - -

ואם הם לא מסכימים?

את אומרת לשר שלך שיתעקש על זה, אשר יגיד לשר שלו שיתעקש על ההוא, ובינתיים האזרח סובל.

אבל מה שיקרה זה שאתה מאלץ מספר משרדים- - -

אל תגיעו לשם. תפתרו את הבעיות אצלכם. אם אתם רוצים כוחות, למעלה יכריעו.

אני רוצה לענות לגברת עופרי שנותני האישור זה השרים. הם צריכים להחליט ביניהם, ואם הם לא מסכימים, הם ילכו לממשלה.

ברשותך, יש תיקון שאנחנו קצת חלוקים, אנחנו והלשכה המשפטית, בעניין של או השר או נותני האישור, בעניין 11ב(א). דנו בזה, ואנחנו חוזרים אחורה, כי אנחנו רוצים את האישור שלך לדון בסעיף הזה מחדש. הלשכה המשפטית שלך מבקשת שיופיע שם השר, והכוונה לשר הפנים, ואנחנו טוענים שהסמכות היא דווקא של נותני האישור, בעניין שינוי המפרט האחיד.

אתה ביקשת בזמנו, בעקבות הערות הארגונים הכלכליים, שיעבירו את הנוסח של השינויים במפרט האחיד להערות של הגופים הכלכליים, ואז שאלנו, איך נקבע את הגופים הכלכליים שאליהם מעבירים, אז צריך גורם אחד שיקבע. לא יכול להיות שכל שר יקבע לאילו גורמים הוא מעביר, לפי מה שנוח לו. יש קביעה אחת, ששר הפנים יקבע, לאילו ארגונים מעבירים את ההערות לאישור.

הוספנו את הארגונים.

הוספנו את כל הארגונים, אבל לעומת ההצעה שלכם, ששר הפנים יחליט, אנחנו מבקשים שנותני האישור, כי כל נותן אישור יודע הכי טוב מיהם העסקים הרלוונטיים לצורך העניין שלהם.

שר התמ"ת, כשר נותן אישור, יודע מי הגורמים המקצועיים אצלו. כל אחד לגבי שלו יודע.

אנחנו לא פונים לעסקים ספציפיים אלא אנחנו פונים לארגונים שמייצגים, קרי, במקרה שלנו שמדובר בעסקים, מדובר באיגוד לשכות המסחר, מדובר בהתאחדות התעשיינים. גם שם הארגונים לא מפולגים לפי סוגי עסקים אלא לפי סוגי עסקים ברמה הכלכלית, לא ברמת סוג העסק. אין ארגון כלכלי שמייצג את מפעלי הכימיה לבד וארגון כלכלי שמייצג את מפעלי התרופות לבד. יש התאחדות התעשיינים, יש לשכת התיאום, יש איגוד לשכות המסחר וכו'. לכן אנחנו חושבים ששר אחד יחליט לאילו ארגונים פונים, ואי-אפשר שכל פעם שר אחר יחליט- - -

בהיבט הפרקטי, מאיזו בחינה? שר הפנים לא מתעסק עם הארגונים הכלכליים. לכל אחד יש שר שלו. למשל, שר הבריאות מכיר את הארגונים היציגים שעובדים בתחום המזון או בתחום הרוקחות. שר הפנים לא יודע. אותו שר יידע למי לפנות לצורך הערות לשינוי מפרט. מדובר פה במפרט מקצועי. השר הרלוונטי צריך להיות נותן האישור.

אני חושבת שצריך להשאיר ששר פנים יודיע ל-X גורמים מרכזיים בשלטון המרכזי, וגם נותן האישור יודיע לגורמים ספציפיים שהוא אולי מכיר. אפשר לשלב בין הדברים. חשוב ששר הפנים יודיע לגורמים המרכזיים, שהם קבועים. אם נותן האישור מוצא לנכון להעביר לעוד גורמים שהוא עובד אתם, ושר הפנים לא מכיר, יתכבד ויעשה את זה, ואפשר גם לכתוב את זה.

לנו בסוכנות יש פרקטיקה ביום-יום עם הארגונים הכלכליים. אנחנו באופן קבוע מעבירים לארגונים הכלכליים התייחסויות לחקיקה, גם עם הקטנים וגם עם הגדולים. הרבה פעמים בעיה של משרדים שפחות עובדים באופן צפוף עם הארגונים זה שהם מכירים את הגדולים ולא את הקטנים, ולא מודעים לקיומם של כל מיני איגודים נקודתיים, וחשוב לשמוע גם את עמדתם. אני חושבת שאם זה יעבור דרכנו, אנחנו נוכל לשמש צינור מתווך.

דרככם לא יעבור אלא אתם צריכים להיות משולבים שם.

נראה לי שההצעה של המשרד להגנת הסביבה, השילוב של שניהם.

נכון, השילוב. משרד הפנים ינווט לשלטון המקומי, וכל שר אחר, כולל שר התמ"ת, ירצה להוסיף ארגונים נוספים - יתבקש לעשות את זה. תפנו אליהם.

אתם משנים את הקונספט הכללי. כל שינוי מפרט אתם רוצים ששר הפנים יעביר לכל הארגונים.

לא, השר לא צריך להעביר; השר רק יקבע למי מעבירים. מי שצריך להעביר, וזה גם מה שמופיע בנוסח, הוא השר שקובע את המפרט. אין לשר הפנים אחריות להעביר. השר רק יגיד מראש החלטה אחת, פעם אחת, שהארגונים שאליהם מעבירים זה כך וכך.

יש לנו עוד תיקון בסעיפים 7 ו-8.

לא. סעיף 20.

הסעיף הוקרא, והדיון לא הסתיים.

נדון בתיקון תקנה 20, סעיף 19. יש הערות?

אנחנו לא מתים על זה.

תיקון תקנה 21, סעיף 20.

בתקנה 21 לתקנות העיקריות - במקום תקנת משנה (א) יבוא:
"(א) בכפוף לאמור בתקנה 20, תוקף רישיון לעסק מן העסקים המפורטים בצו יהיה לשנה אחת, לשלוש שנים, לחמש שנים, לעשר שנים או לחמש עשרה שנים, כקבוע בצו.";
(2) בתקנת משנה (ב), אחרי "השנה שלאחר השנה שבה ניתן" יבוא "אלא אם כן נקבע בצו אחרת", ובסופה יבוא "תוקף רישיון תקופתי לעשר שנים יסתיים ב-31 בדצמבר של השנה העשירית שלאחר השנה שבה ניתן; תוקף רישיון תקופתי לחמש עשרה שנים יסתיים ב-31 בדצמבר של השנה הארבע עשרה שלאחר השנה שבה ניתן".
21. בתקנה 24 לתקנות העיקריות –
(1) בתקנת משנה (ה), בפסקה (3), בסופה יבוא "לפי טופס 4 שבתוספת";
(2) בתקנת משנה (ח), במקום "החלטתה" יבוא "מתן רישיון או היתר בתוך 14 ימים מיום מתן הרישיון או ההיתר, ותצרף להודעה עותק של הרישיון או ההיתר".
22. בתקנה 25 לתקנות העיקריות –
(1) בכותרת השוליים, במקום "והיתר זמני" יבוא "היתר זמני או היתר מזורז";
(2) האמור בו יסומן "(א)" ואחריו יבוא: "(ב) רשות הרישוי לא תיתן היתר מזורז לעסק, אם אין
לו היתר לשימוש חורג שתוקפו שנה לפחות מיום מתן ההיתר המזורז."

23. בתקנה 27(א) לתקנות העיקריות –
(1) ברישה, במקום "60" יבוא "45";
(2) בפסקה (1), במקום "התנאים" יבוא "תנאי נותן האישור";
(3) בפסקה (3), במקום "התנאים המוקדמים" יבוא "תנאי נותן האישור המוקדמים", ובסופה יבוא "או מסמכים נוספים הדרושים, לצורך בדיקת הבקשה, לפי סעיף 6ג או 6ד לחוק".
תיקון תקנה 28. 24. בתקנה 28(א) לתקנות העיקריות –
(1) ברישה, במקום "14" יבוא "30";
(2) בפסקה (2), בסופה יבוא "לפי טופס 4 שבתוספת";
(3) בפסקה (4), בסופה יבוא "לפי טופס 4 שבתוספת".
תיקון תקנה 29. בתקנה 29 לתקנות העיקריות –
(1) בתקנת משנה (א), במקום "טופס 6 שבתוספת השניה" יבוא "טופס 8 שבתוספת";
(2) בתקנת משנה (ג), במקום "טופס 6" יבוא "טופס 8";
(3) בתקנת משנה (ה), במקום "החלטתה בבקשה" יבוא "מתן רישיון או היתר בתוך 14 ימים מיום מתן הרישיון או ההיתר, ותצרף להודעה עותק של הרישיון או ההיתר".

תיקון תקנה 31. 26. בתקנה 31 לתקנות העיקריות –
(1) ברישה, במקום "4(א)" יבוא "4(ב)" ובמקום "אלה" יבוא "העתק הרישיון הקודם, ויצהיר בטופס 2 שבתוספת, כי - ";
(2) פסקה (1) – תימחק;
(3) בפסקה (2), הרישה – תימחק, ופסקאות משנה (א) ו-(ב) יסומנו (1) ו-(2), בהתאמה.
תיקון תקנה 32. 27. בתקנה 32 לתקנות העיקריות –
(1) בתקנת משנה (א), במקום הסיפה המתחילה ב"יראו אותו" יבוא "יינתן לו היתר זמני לתקופה
של 90 ימים מיום שינוי הבעלות או עד להחלטת רשות הרישוי לפי תקנה 8, לפי המוקדם";

(2) בתקנת משנה (ב), במקום הסיפה המתחילה ב"יראו אותו כבעל" יבוא "יינתן לו היתר זמני לשנה או עד להחלטת רשות הרישוי לפי תקנה 8, לפי המוקדם".
תיקון תקנה 33. 28. בתקנה 33 לתקנות העיקריות, אחרי "תוקף הרישיון הקודם" יבוא "או את

תוקף ההיתר הזמני או המזורז" ובסופה יבוא "ובלבד שהגיש לרשות הרישוי בתוך 45 ימים מיום הפטירה בקשה לרישיון, היתר זמני או היתר מזורז לפי תקנות 30 ו-31, בשינויים המחויבים".

תיקון תקנות 34 ו-35. 29. בתקנות 34 ו-35 לתקנות העיקריות –
(1) בכותרות השוליים, במקום "או היתר זמני" יבוא "היתר זמני או היתר מזורז";
(2) בכל מקום, במקום "או היתר זמני" יבוא "היתר זמני או היתר מזורז" ובמקום "ההיתר
הזמני" יבוא ", ההיתר הזמני או ההיתר המזורז".
הוספת תקנה 36א. 30. אחרי תקנה 36 לתקנות העיקריות יבוא:
אגרת השגה. 36א. (א) בעד כל השגה לפי תקנה 11ד תשולם אגרה בסכום הקבוע בתקנה 34(א), כפי שהשתנה לפי תקנה 37.
(ב) אגרה בעד השגה שהוגשה לרשות הרישוי המקומית תשולם לקופת אותה רשות מקומית; אגרה בעד השגה שהוגשה לגורם מוסמך אחר תשולם לאוצר המדינה."
תיקון תקנה 39. 31. בתקנה 39 לתקנות העיקריות, בכל מקום, במקום "והיתר זמני" יבוא "היתר זמני או היתר מזורז".
תיקון תקנה 40. 32. בתקנה 40 לתקנות העיקריות, אחרי "היתר זמני" יבוא "היתר מזורז".
תיקון תקנה 41. 33. בתקנה 41 לתקנות העיקריות –
(1) בכותרת השוליים, במקום "או היתר זמני" יבוא "היתר זמני או היתר מזורז";
(2) במקום "או היתר זמני" יבוא "היתר זמני או היתר מזורז".
ביטול התוספת הראשונה. 34. התוספת הראשונה לתקנות העיקריות – בטלה.

תיקון התוספת השנייה. 35. התוספת השנייה לתקנות העיקריות תיקרא "תוספת" ובה, במקום טפסים 2 עד 6 יבוא.

הייעוץ המשפטי של הוועדה, עברתם על הטפסים?

ודאי.

הם קריאים, פשוטים?

עשינו עבודה משותפת, ועבדנו הרבה על הטפסים.

פה עושים עבודה, זה לא חותמת גומי.

אנחנו פותחים את הדיון לגבי הסעיפים שהוקראו, וכמובן, גם לגבי הטפסים שמופיעים כאן, כל מי שמייצג גוף או עסק כזה או אחר, אם יש לכם הערות גם לטפסים, אנחנו נשמח לשמוע את ההערות.

הערה טכנית: בסעיף 20 כתוב שרשיון תקופתי לעשר שנים מסתיים ב-31 בדצמבר של השנה העשירית. זה לא צריך להיות התשיעית? כמו שלגבי 15 כתוב: בתום ה-14.

במקרה של 15, כיוון שנקבע בחוק שהמקסימום הוא 15 שנים, זה ירד לסוף השנה ה-14. בכל שאר המקרים נותנים להם עוד.

ההערה חשובה, שמת לב נכון. בבקשה, אדוני. בבקשה תעבור גם על הטפסים.

בסעיף 31, בהחלפת בעלות, כתוב שהוא צריך להביא העתק מהרשיון הקודם. אני מציע לבטל את זה – זה אנכרוניזם. היום בעידן המחשבים אדם שמקבל עסק, לא יכול להביא את הרשיון של קודמו. זה החלפת בעלות. הוא אומר: אדוני, זרקתי הכול. אין בזה צורך – הכול רשום.

אבל רוצים לדעת איפה הבסיס שלו, לא?

זה קיים גם היום. לא צריך שאדם יביא את הרשיון שלו. זה מילה מתה.

אני מקבל את מה שהוא אומר.

אם אני רוצה לקבל בעלות בעסק, איך יודע אגף הרישוי שבעל העסק הקודם מסכים?

צריך להוסיף חוזה חדש או משהו. הרשיון הישן - אין לו שום משמעות.

אז צריך להוסיף שיצטרפו מסמך הסכמה מבעל העסק הקודם.

נכון.

אנחנו מסכמים שבמקום לצרף העתק של הרשיון הקודם, יצרף מסמך הסכמה מבעל העסק.

או בעל הנכס.

מי שיש לו רשיון עסק. הוא לא רוצה את הנכס אלא את רשיון העסק.

האדם עזב את העסק, והנכס סגור שנה.

אז זה רשיון חדש ולא העברת רשיון.

ברישומי העירייה יש החלפת בעלות על המסעדה - היא חוזרת להיות.

ממש לא.

היא מוגדרת בקשה חדשה.

אז הוא לא צריך הסכמה של הקודם.

היום דמי הסכמה מגיעים ל-800 אלף שקל לפעמים, כלומר כל מסמך שאתה אומר לו - אתה עלול לפתוח פתח לסחטנות, זה במציאות. היום הוא מציג חוזה חדש.

כלומר עסק פלוני על שם אלמוני עבר לבעלות של אדם אחר, ובזה נגמר הנושא. אנחנו צריכים להקל, למנוע סחטנויות.

יציג חוזה חדש.

טוב.

חוזה להעברת בעלות ברשיון.

למה רישוי עסקים של ערים אחרות לא הגיעו? אני רוצה לשמוע הערות מאנשי שטח, שלא יהיו בעיות. יודעים להתמודד – שדרות, אופקים, דימונה, למשל?

כן. אני עושה להם כל שבוע השתלמויות.

בבקשה, ארגונים.

אני מאיגוד לשכות המסחר, ואנחנו פה מייצגים את הארגונים הכלכליים. צריך להבין, שלצד התקנות האלה יש צו רישוי עסקים. הוא לא עובר אישור הוועדה.

הקנסות עובר- - -

הצו המהותי לא מגיע לכנסת.

למה?

שהיועצים המשפטיים יגידו.

אני מבקש, אנחנו רוצים לקבל את הצו, לידיעה.

לבקשת היושב-ראש, הצו לא רק שהועבר אלא לבקשתנו, טיוטת הצו החדש פורסמה על-ידי משרד הפנים באינטרנט להערות הציבור. לנו יש הצו, אבל לא התייחסנו.

הצו הוא לפעמים יותר חשוב מהתקנות. אני מכיר את השרים, שיש להם הכלי החשוב הזה, ולפעמים את החוק הם מעבירים דרך צו, כי ההערות בוועדה חשובות, ולפעמים רוצים לעקוף את זה.

לנו יש מה להגיד – לא בדיון בוועדה, אבל אנחנו רוצים לקבל את הצו, ולשמוע אם בקשותיהם לגופים, שעושים שימוע לפני שכותבים את הצו, שהכול מסתדר, ואנחנו גם יכולים לבקש מהשר לא בדיון: כתבת X, מסבים את תשומת לבך, העירו את תשומת לבנו גופים אלה ואלה, ומבקשים ממך, אדוני, לשנות.

הצו, על-פי בקשתך בישיבה הקודמת, גם פורסם באינטרנט, גם הועבר אליכם. נוסף לזה, עשינו עבודה מאוד מעמיקה עם משרדי הממשלה, לבדוק, אם אפשר להאריך את התוקף במקומות שקיצרנו. עשינו עבודה מעמיקה, ויש לנו עדיין עוד עבודה. כדי שהארגונים הכלכליים ישמעו שאני מצהיר שהצו עצמו- - -

זו עדיין טיוטת צו.

כן. שר הפנים לא יחתום עד ש – הבטחתי גם לארגונים הכלכליים שנשב אתם כהצהרה, אורן, שנשב אתם, נדון במקומות שעדיין לא הסתיימו, שיש השגות, שגם משרד המשפטים פנה למשרד הבריאות, למשל, בנושא תוקף, ועדיין לא קיבלנו תשובות. נעשה את זה, אבל זו הבטחה שלנו כהצהרה – נשב אתם בקול רם וברור, שלא נפרסם עד שלא תהיה להם תמונת מצב מדויקת של הצו.

ולמרות שיש לכם את כל הדברים האלה אני אומר שיש לכם כל הזמן אותנו. אם לא הגעתם להסכמות, עד כמה שאפשר, תמיד תוכלו לפנות אלינו ונוכל לעזור. כרגע אני לא דן בצו אלא בתקנות. משרד הבריאות, בבקשה.

לגבי הקנסות, אני מבקש להזכיר לכל החברים כאן, שיש עוד דיון שעדיין לא הסתיים. כרגע זה מופיע, שהקנסות זה רק על הפריטים מתוך ההיתר המזורז, ומוסכם, אני חושב, על כולם, שבשלב הבא, ואני מאוד מקווה שזה יהיה כמה שיותר מהר, יחולו גם על עסקים שהם מעבר למצוין כפריטים בתוך ההיתר המזורז. צריך להיות דיון נפרד בנושא.

זה חדש לנו לגמרי.

זה לא חדש בכלל. אני מזכיר, כי גלשתם.

אנחנו כרגע בתקנות.

כרגע אנחנו מדברים על סעיף 20, כי הוא מפתח מהותי בתהליך הזה. אחרי זה יש הסיפור של המפרט האחיד. צריך להבין, ואני חוזרת לצו – אני מסכימה להצעה שאמר היושב-ראש, רק יש לזכור שאם יש פה עסקים שהיו בעבר צמיתות, ואנחנו מורידים אותם לשלוש שנים, המשמעות הבירוקרטית ועלות על אותו עסק היא מהותית מאוד.

לפני שאנחנו באים לכזה מהלך אנחנו צריכים להבין שהמדינה התחייבה בתהליך של החמש-שש שנים האחרונות של הרפורמה, לעמוד בחובות שהיא אמורה לעמוד בהם – למשל, להעמיד לכולנו מפרט אחיד. לשם הדיוק, כשאנחנו מדברים על מפרט אחיד אנחנו מדברים על מצב שבו יש הסכמה מלאה בין המשרדים על הדרישות. אין מצב שבו משרד X מדבר אחרת ממשרד Y.

המצב הקיים כיום הוא שאתם אומרים לנו: אנחנו, אל"ף, מחריפים את הדרישות, כי בצו אתם תראו שיש החרפה של הדרישות.

אני לא מכיר צו.

אבל סעיף 20 הוא תמונת ראי של הצו. אז נכון שאמרו שעסקים שהורידו מצמיתות ל-15, אפשר להשאיר אותם צמיתות, אבל יש הרבה מאוד עסקים שהיו צמיתות, והורידו אותם לשלוש או חמש שנים. המשמעות היא עלויות מטורפות על העסק. למשל, יש פה מרכולים, תחנות דלק. אלה דברים מהותיים. ברגע שאנחנו עכשיו מסכימים על הסעיף הספציפי הזה, זה כאילו אנחנו כארגונים כלכליים נתנו הסכמה לתמונת הראי, שזה הצו.

מה את מציעה?

הבעיה מחריפה, אדוני, כי אין קישור בין פרסום המפרטים האחידים והכניסה לתוקף של התקנות. צו רישוי עסקים אמור להיכנס לתוקף יחד עם התקנות, אבל המפרטים האחידים לא חייבים להיות מפורסמים; לא חייבת להיות הודעה ברשומות, שמכניסה את המפרטים האחידים לתוקף, ואז יוצא מצב שהמגזר העסקי גם קיבל קיצור חריף מאוד בתוקפם של רשיון עסקים מצמיתות לשלוש וחמש שנים ותקופות אחרות, וגם מפרטים אחידים לא מפורסמים, כלומר לא חייבים להיות מפורסמים. אנחנו יכולים לעמוד במצבים כאלה, כשהתקנות האלה יפורסמו.

יש לזה כמה סוגים של פתרונות משפטיים, שאפשר לחשוב עליהם. אחד מהם יכול להיות משהו בסגנון שקובע שכניסה לתוקף של התקנות תהיה רק ברגע שהמפרטים האחידים האלה- - -

בשום פנים.

אופציה אחרת יכולה להיות שבעוד פרק זמן כלשהו הוועדה הזאת תתכנס, ויהיה לה המנדט לדרוש את פרסום המפרטים האחידים, ואם הם לא יפורסמו תוך חצי שנה או תוך שבעה חודשים, תחולת התקנות תידחה לפרק זמן נוסף.

המחוקק קבע שמשרד ממשלתי שלא יעמוד בלוח הזמנים ולא יפרסם מפרט אחיד, לא יוכל לדרוש דרישות כלשהן. אסור לו לדרוש כלום. זה מופיע בחוק.

הערות, בבקשה.

לגבי תקנה 33, לגבי שינוי בעלות במקרה של פטירה, אני רוצה שהוועדה תהיה מודעת להחמרה שיש לעומת הנוסח הנוכחי של התקנות, כי הנוסח הנוכחי קובע - ההצעה מבקשת לקבוע שכדי להעביר בעלות במקרה של פטירה אותו קרוב משפחה, צאצא או בן זוג של מי שנפטר יצטרך להגיש בקשה בתוך 45 יום, והיום אין לו חובה לעשות את זה. זה לא מסוג הדברים שאני מופקד עליהם, אבל אני חושב שהוועדה צריכה להיות ערה לכך, ואם יש צורך להחמיר, לחייב מישהו שנפטר קרוב משפחה שלו, ולחייב אותו תוך 45 יום להגיש בקשה לרשיון עסק או להיתר זמני או להיתר מזורז, על כך המשתמע מזה - אני חושב שזה קצת מוגזם.

עסק ממשיך, מישהו נפטר - בנו או אשתו, למה צריך שוב לחדש את הרשיון?

היום קבוע בתקנה, שעל אף האמור בתקנה 30, יראו ברשיון כנמשך עד היום שבו היה פג תוקפו.

אם יש לו רשיון לשנה או שנתיים, למה לחדש?

הרשיון הוא אישי, הוא למהות העסק, ולא ניתן להעברה. הרשיון ניתן לבעל העסק.

האדם נפטר, ואשתו רוצה להמשיך את העסק.

היא צריכה להוציא בקשה על שמה.

כלומר אני צריך שבעל העסק יהיה אצלי רשום. אדם נפטר, אשתו מחליפה אותו, והיא מביאה לך את המכתב תוך 45 יום, ואז אתה בעסק מחליף את השם, או אתה צריך את כל הפצדורה – כיבוי אש, הנהלה, משרד הבריאות, כי היא ממשיכה את העסק.

על-פי אותו רשיון שהיא קיבלה, ואז מחליפים לה את השם.

רק את השם?

כך כתוב.

מה כתוב? האשה מחליפה את מי שנפטר, ואתה אומר, שאתה צריך שיהיה כתוב שם בעל העסק, אז אני אומר: לוי משה נפטר, ולוי אילנה ממשיכה. תוך 45 יום הביאה לך, ואתה מחליף את הנייר מלוי משה ללוי אילנה. זהו, או אתה אומר: תעשי סיבוב?

אקרא את סעיף 30. היה שינוי בעלות בעסק עקב פטירה של בעל העסק והעברתו לידי בן זוגו,הוריו או צאצאיו של הנפטר – יראו את תוקף הרשיון הקודם או את תוקף ההיתר הזמני או המזורז על אף האמור בתקנה 30 כנמשך עד יום שבו היה פג תוקפו וגו', כלומר אם היה רשיון לחמש שנים ולעשר שנים, או בתום שנה מיום הפטירה, לפי המוקדם, כלומר התוקף יהיה – למשל, אם זה משקאות משכרים, וזה עד שנה פלוס, לצורך העניין, אז מבחינה זו, נמשך עד הסוף, אבל אם התוקף הוא לשלוש או חמש שנים, אז הוא יקבל אוטומטית המשך עד שנה.

למה אתה מרע אתו?

אני לא מרע. היה אותו דבר. מה שמרע זה הזמן להגשת הבקשה, כלומר קבענו לו"ז של 45. עד היום היה אותו דבר. בגלל שהוספנו את העניין של ההיתר הזמני והמזורז- - -

מה היה קודם ומה נהיה עכשיו? מר לוי נפטר, למשל. לפני התקנות האלה, תוך כמה זמן אשתו היתה צריכה להסדיר את הנושא?

לא היתה צריכה להסדיר. היו רואים ברשיון של בעלה רשיון כאילו שנה עד שחלפה שנה מיום הפטירה או עד היום שבו הרשיון פג, לפי המוקדם. היום מוצע לחייב אותה, כדי שהיא תוכל ליהנות מההארכה הזאת, כי זה סייג, כי ברירת המחדל היא שהרשיון פוקע עם פטירת הבעלים. כדי שהיא תוכל ליהנות מזה היא חייבת להגיש תוך 45 יום.

60 יום מספיק?

לא, היא לא צריכה להגיש בקשה בכלל - יסתפקו בהודעה. למה היא צריכה לעבור את כל התהליך?

<תל-אביב, בבקשה.>

אם היום אדם לא מגיש בקשה, קודמו מופיע בכל רישומי העירייה, ואם אדם נפטר, ממשיכים להתכתב אתו. עד שהאדם לא מגיש בקשה אתה גם לא יודע, מי היורש שלוקח את העסק. היום הוא צריך להתייצב מייד ולומר: אני היורש, אני מגיש בקשה, ומאותו רגע יש שנה. פה הקלו – אמרו: נותנים 45 יום להגיע לרשות.

זה לא מספיק. גם 60 יום זה לא מספיק, כי רק התהליך ברשם הירושות לוקח לפחות שלושה חודשים, כי הוא רוצה צו ירושה.

לא צריך צו ירושה.

תעודת פטירה.

יש עכשיו עסק, יש לאדם שלושה ילדים. מי מחליט?

לפי החוק, הראשון שמגיע לרשות הרישוי.

ואם יש סכסוך בין האחים? יש ארבעה אחים, כל אחד רוצה את העסק. הראשון שמגיע זוכה? זה לא הגיוני.

זה עלה לבית המשפט העליון מספר פעמים. רשות הרישוי אינה גורם שמחליט, מי מהאנשים הוא בעל הזכויות.

ברור. צריך להביא צו ירושה.

לא נעשה סכסוכים במשפחות עכשיו, בואו נהיה מציאותיים.

המצב כיום לא סביר, שאלמנה מקבלת מכתבים על שם בעלה.

מה זה, הראשון שמגיע?

צריך למצוא פתרון.

אנחנו הוספנו את זה כדי לעשות סדר. מבחינתי, אני יכול למחוק.

מה היה קודם?

קודם היה: "שינוי בעלות בעסק עקב פטירה של בעל העסק והעברתו לידי בן זוגו, הוריו או צאצאיו של הנפטר, יראו את תוקף הרשיון הקודם – הוספנו קטע קטן: או את תוקף ההיתר הזמני או המזורז – על אף האמור בתקנה 30 כנמשך עד היום שבו פג תוקפו... או בתום שנה מיום הפטירה לפי המוקדם – נקודה. אם תסתכל בחוק עצמו, אין שום מקום שבעל העסק שמגיש בקשה צריך- - -

ואם רוצה למכור את העסק? עו"ד המלומד, מה אתה מציע?

אני חושב שהתכלית של הסעיף הזה היא תכלית סוציאלית. אני מציע להסתפק – יש פה תקופה שבסופה רשיון העסק הזה פג - או שנה מיום הפטירה, או זה ביום שבו הרשיון פוקע. כל השאלה היא איך אנחנו מביאים לידיעת רשות הרישוי שבעל רשיון העסק נפטר.

אבל יש עבירות שנעשות. את מי יאשימו? אדם נפטר - את מי נחייב? הוא עושה עבירות על ימין ועל שמאל, עושה מה שבא לו, כי העסק על שם מישהו שנפטר. בא עם דוחות, מוציא דברים החוצה, העירייה מתלוננת, משרד הבריאות מתלונן, והכול על הנפטר. מה קורה?

הפתרון הוא לחייב את מי שנכנס בנעליו.

את מי?

לא צריך להיכנס לזה. אפשר להסתפק בהודעה.

הנכנס יודיע.

כתוב כאן: היה שינוי בעסק והעברתו. "העברתו" זה העברתו כדין לאחד האנשים. יכול להיות שמבחינת נהלים, צריך לחדד את זה.

אנחנו נציע שייקבע סדר עדיפויות ברור, שקודם כל בן הזוג, אחר כך הצאצאים בחלקים שווים וכו', ויוכלו להגיע להסכמה אחרת, אבל הם צריכים להציג את זה. אין דבר כזה, שהראשון שמגיע.

ואם יש צוואה אחרת?

אי-אפשר להעביר רשיון עסק בצוואה.

ואם הם גרושים?

אני לא חושבת שהמקום פה הוא להסדיר ענייני ירושה. הפתרון הוא שכשנפטר בעל עסק, מי שהעסק עבר לידיו – תכתבו "כדין", לא משנה – צריך להודיע לרשות הרישוי על הפטירה ועל האדם שעומד בעסק במקום.

תוך כמה זמן?

45 יום.

שיהיה ברור שהוא יכול להעביר למישהו אחר אלא רק לבני משפחה. ננסח בהתאם של העברה כדין.

לגבי אגרת השגה, מוצע שגובה אגרת ההשגה יהיה בגובה רשיון העסק. אנחנו חושבים שזה לא- - -

כמה כסף זה?

246 שקלים נכון להיום.

סביר.

אין בזה היגיון. זה יכול להיות מחצית מהגובה.

לא. סביר. הלאה.

הערה כללית לגבי התוספות לתקנות, אנחנו חושבים שבכל אחת מהתוספות, גם בדוגמה לרשיון העסק, גם בדוגמה להיתר, צריך שיהיה כתוב במפורש שניתן להגיש השגה. זה לא כתוב היום בכל התוספות. זה שינוי טכני.

באילו טפסים אדוני מבקש?

בטופס הרשיון, בכל- - -

טופס רשיון זה אחרי שיש רשיון.

אז מה?

לא ידוע לי על דבר כזה.

אני מקבל רשיון עסק, ולצד רשיון העסק אני מקבל תנאים נוספים ברשיון עסק. רשיון העסק שלי תקף, ואני עדיין יכול להגיש השגה על התנאים.

לפעם הבאה.

לאותה פעם. יש לי רשיון עסק.

מצד אחד אתה אומר שיש ממשל זמין, יש עמדת עיון.

מותר לו לשאול. עוד הערות? בבקשה.

אני חושב שהמגזר העסקי עדיין לא קיבל מענה לשתי הבעיות העיקריות שלו, ולמרות ההצהרה של אשר לגבי שיתוף הפעולה עם הארגונים הכלכליים, לגבי הנוסח של הצו ולגבי הקיום של המפרטים.

צו – אני מבקש שתעברו על מה שפורסם, כי בחיים לא הייתם מקבלים את זה. בחיים לא פורסם צו לפני. כרגע פורסם צו, לבקשתנו, ואני מודה לכם על כך. תתייחס, לפני שיתפרסם הצו הסופי. אם עדיין אתם חושבים שאתם נפגעים, תוכלו לפנות אלינו, ליועץ המשפטי שלנו, אליי. אם צריך דיון, נחשוב מה לעשות, נדבר עם שר הפנים.

אני מודה לאדוני על ההצעה הזאת, אני חושב שזאת הצעה חשובה, אבל במקביל להצעה, שמתייחסת לצו, אנחנו מבקשים שגם בנושא המפרטים האחידים, אם אנחנו מתקרבים לתום התקופה של תשעת החודשים בין פרסום התקנות לבין כניסתן לתוקף, ואין לנו עדיין מפרטים אחידים, אנחנו מבקשים שאדוני יכנס את הוועדה כדי למנוע מצב שבו- - -

<מוסכם עלינו, שאם אנחנו מתקרבים ולא פורסמו - לעשות פה ישיבה.>

מסוכם. בבקשה.

לגבי תיקון תקנה 29(3), כאשר רשות הרישוי מחליטה בבקשה שהמשרד להגנת הסביבה או כל משרד אחר נותן אישור, אנחנו צריכים לדעת, אם היא מחליטה בסופו של דבר לתת לו אישור, או היא מסרבת. הם מוחקים את ההחלטה בבקשה. צריך להשאיר את זה ואת הסיפא, כלומר שהיא תיתן את ההחלטה בבקשה בתוך 14 ימים, ואם היא החליטה לתת רשיון או היתר, יצורפו הרשיון או ההיתר. אותו תיקון שמוסכם על משרד הפנים גם לתקנה 8ז.

למה אתם צריכים לדעת?

לצורכי אכיפה. המשרד להגנת הסביבה, כשהוא עושה את האכיפה, הוא צריך לדעת, אם יש לעסק רשיון או לא, שכאשר הוא מגיע לעסק, הוא צריך לדעת, אם הוא מחזיק ברשיון או לא, אם הוא קיבל את הרשיון או לא.

אם עושים אכיפה בשלטון המקומי?

ודאי.

אמרתם שלא.

לא מבתי עסק אבל כן בתחנות מעבר. אני מדברת על כל העסקים טעוני אישור שלנו, אנחנו עושים - - - אבל אם הרציונל הזה מתקבל על-ידי הוועדה, הוא אמור להיכנס גם לתקנה 8ז. זה אותו תיקון עם אותה הצעה לתיקון מבחינת המהות, לכן זה גם צריך להיכנס לתקנה 8ז.

זה להודיע לנותן האישור בדבר ההחלטה שלהם, אם הם נתנו רשיון.

אני אסביר. המצב הוא מאוד פשוט: המצב הנוכחי הוא שרשות הרישוי, שמחליטה על רשיון היתר זמני או כל החלטה אחרת, היא צריכה להעביר אותה לנותן האישור, בין אם היא החלטה חיובית, בין אם שלילית. ההצעה היתה שתועבר רק החלטה חיובית ולא שלילית. מבקשים פה להחזיר את המצב לקדמותו, שרשות הרישוי תודיע על החלטתה, בין אם היא חיובית, בין אם היא שלילית. בכפוף להחלטת יושב-ראש הוועדה, אני חושב שההערה היא מוצדקת.

אז ההערה שלכם לתקנה 24- - -

לכן התיקונים האלה, אם יתקבלו על-ידי יושב-ראש הוועדה, הם יהיו בתקנות 8ז, 24ח ו-29ה.

האם הכוונה היא לכל בקשה לרשיון עסק, להעביר לנותן האישור- - - המשרד להגנת הסביבה?

לא אתה. אנחנו מדברים על ההחלטה בבקשה. זה המצב הקיים.

אני רוצה לשמוע את עמדת העיריות.

הבקשה שלה מטילה עלינו עומס עצום.

אבל זה המצב היום.

אף אחד לא מבצע אותו.

חמור מאוד.

הפער בין מה שהחוק דורש מהרשויות לבין מה שיש בשטח הוא ענק בגלל תוספת הטופסיאדה הזאת. זה מכניס את התהליך הזה למצב שהוא לעולם לא ייגמר, כי נאמר שכיבוי אש נותן סירוב, ויום אחרי זה הוא אישר. עד שהצליחו לנתק, שכל גורם אחראי על עצמו ולא מערב את השני, יהיה פה שוב – המשטרה תגיד: הודעתם לי שיש סירוב, והיא לא לבד – יש חמישה נותני אישור, וכל הזמן צריך להודיע לכולם באלפי הודעות: הוא אישר, הוא סירב.

לא נכון. ממש לא רלוונטי.

אמרת דבר חשוב, אבל אולי זה לא הכיוון.

אתה לא צריך להודיע למשרד להגנת הסביבה, אם כיבוי אש נתן אישור או לא; אתה צריך להודעי למשרד להגנת הסביבה את ההחלטה שלך: נתת אישור או לא נתת אישור.

בתהליך הרישוי הדרך אחד הגורמים אומר שלא עשו את הדרישות שלו, והדרך היחידה שלו לדחוף אותו, לתת סירוב. אחרי יומיים הוא מתקן את הדברים. זה תהליך שלוקח זמן. אם ניכנס לדבר כזה, זה עשרות פניות והודעות על אותו עסק, שנאבד את השליטה. אני מציע להודיע להם על רשיון – ודאי. עד שלא הודענו על רשיון - אין רשיון.

סירוב כן תודיע לי?

סירוב שלך?

לא, בקשה לרשיון.

אנחנו לא מוציאים סירוב מעצמנו.

מה זאת אומרת? נאמר שהגישו לך בקשה לקיוסק ליד בית ספר, והוא מוכר דברים שליליים. כל נותני האישור נתנו את אישורם, ואתה לא רוצה לתת רשיון, כי המדיניות של ראש העיר היא לא לתת רשיון כזה במקום הזה. אתה לא נותן סירוב?

החוק מפורש: אני את החלטותיי חייב לתת תוך 21 יום, ורק אז להעביר את זה. החוק לא מרשה לי לתת הליך רישוי שלם, ואז לומר: ראש העיר לא מרשה. החוק קובע שאני כרשות רישוי חייב בתחילת התהליך, תוך 21, ואם אני לא רוצה לתת, אני מודיע להם שאני לא מאשר. כך כתוב בחוק.

הם רוצים שתגיד להם שהודעת להם, שלא מאשרים.

נאמר שאנחנו עכשיו צריכים לעדכן תנאים לתחנות תדלוק.

תדברי על קיוסק. בגלל התדלוק אני צריך לסבך את הקיוסק הקטן הזה. זה אמנם רישוי עסקים, אבל זה בכל הענף.

אז אתן דוגמה אחרת. למרכולים צריכים לעדכן תנאים.

משאירים את המצב הקיים. הלאה. עוד הערות?

לגבי המפרטים האחידים, מה שהצעתם לנו זה שאם בעוד מספר חודשים לא יהיו מפרטים אחידים בתקופה של תשעת החודשים של התקנות, הרי הוועדה תתכנס שוב ותדחה את התקנות. לוועדה אין סמכות לדחות את התוקף של התקנות.

בדרך כלל ההליך הוא שהם חייבים לעמוד בלוח הזמנים, אבל לפעמים יש אילוצים שלא עומדים בהם, ולפעמים הם גולשים, ולפעמים חוזרים לוועדה ומבקשים – השר מבקש: התקנו תקנות, ואני מבקש להאריך אותם לעוד חודש-חודשיים, כי עבודת המטה לא הסתיימה או עדיין יש דיונים בין הגורמים. ברגע שאישרתי, זה יצא מהוועדה, ואין לי שום כלי לעצור – רק שר.

פה שורש הבעיה, שאם נגיע לעוד תשעה חודשים, לא יהיו מפרטים אחידים, יהיו מפרטים שונים- - -

לא יהיה שום דבר כל עוד לא יהיו מפרטים אחידים. מה שהיה עד היום ימשיך להיות, כל עוד לא יהיו מפרטים אחידים. עוד הערות לנושא התקנות שהקראנו?

אני רוצה להשיב לטענת המפרטים האחידים. הנושא הזה של החשש שבו התקנות ייכנסו לתוקף ביל שהסתיימו כל המפרטים האחידים, הגיע אלינו גם כשאלה, גם בעקבות הדיונים הקודמים וגם אחר כך, ואנחנו העלינו את השאלה הזאת בפני המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, מייק בלס.
העמדה שלנו בנושא הזה היא לא לגמרי כמו שתומר אמר. העניין הוא שאנחנו עוברים ממשטר של עד היום נתנו תנאים ספציפיים ברשיון עסק למשטר שבו יש מפרטים אחידים. זה שינוי משמעותי, ומצריך הרבה עבודה של כל הגורמים. אנחנו לא יכולים להתעלם ממצב שמשרדים יעשו את כל המאמצים ויהיו בסדר, אבל יהיה כוח עליון או מקרים חריגים, או יכול להיות מצב שבו משרד לא יצליח לפרסם את המפרט, ותקנות יצטרכו להיכנס לתוקף. למשל, משרד עשה הכול ופרסם את המפרט, אבל הוגש בג"ץ נגד המפרט, או שני משרדים, יש ביניהם מחלוקת עמוקה, שבאופן אמיתי קשה להכריע בה. יכולים להיות מקרים שבהם התקנות תיכנסנה לתוקף, ויהיה חסר מפרט של סוג עסק אחד.
אנחנו חושבים שגם לפי לשון החוק וגם לפי תכלית החוק, שנועדה להגן על שלום הציבור ובטיחותו, ולאפשר לעסקים חדשים להיפתח, אנחנו חייבים לפרש את הוראות החוק הקיים בדרך הזאת, שבמקרים המתאימים, כשהמפרט לא פורסם, אותו נותן אישור יוכל להמשיך לתת תנאים ברשיון, כפי שעשה עד היום, על-פי ההוראה של 7א לחוק ו-7ג(1) לחוק. אנחנו לא יכולים לחיות במצב שיש בו ואקום. לכן ברור לנו, כל המשרדים חייבים לעמוד בזמן שנקצוב להם, ולצורך זה הם מציעים פה לקבוע בתקנה שעוד לא הקראנו אותה, שיצטרכו לדווח על העניין למשרד הפנים, אפשר גם, אם אתם רוצים, שיצטרכו גם לדווח לכנסת – זה בסדר. משרד הפנים מציע להאריך את הזמן לכתיבת המפרטים, לתת עוד זמן לדיון בהערות הציבור, לתת עוד זמן לפרסום המפרטים, ולו רק בגלל המקרים הבודדים. אנחנו לא רוצים להשאיר ואקום. מצד שני, ההצעה של בעלי העסקים, להתנות את כל כניסת התקנות לתוקף בכניסתם לתוקף של כל המפרטים, תיצור מצב שלא נהיה עם רפורמה, כי אפילו משרד אחד- - -

זאת לא רפורמה.

אם הוועדה רוצה ללכת לקביעה, שלפיה עד שאין לי כל הפרטים- - -

תתחילו לעבוד. אין ואקום, ולא מטילים גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה. גם אין מצב שתפרסמו את התקנות עכשיו, והמפרטים האחידים לא נכנסו, אף אחד לא יודע, אפילו אחד מהם. או עובדים או לא עובדים.

עובדים, אבל יש מקרים כאלה.

תחזרו לוועדה, ואנחנו נחליט.

אנחנו חושבים שאמירה, שלפיה תקנות ייכנסו לתוקף רק כשיהיו כל המפרטים, פירושה קבירת הרפורמה. אנחנו חושבים שאמירה אחרת, שלנו, שלפיה התקנות ייכנסו לתוקף, ויהיו מפרטים אחידים לפחות לגבי מרבית המשרדים, כי הרי עסקים פשוטים – המפרטים יפורסמו, רוב העסקים – המפרטים יפורסמו, אבל יהיו לנו כמה חללים שבהם אנחנו לא יכולים להשאיר ואקום.

איך הוא יתגונן? יש תקנות חדשות, לא פירטתם את המפרט האחיד. לגבי אותם עסקים או פלח מסוים של עסקים, שלגביהם המפרט האחיד לא יצא לדרך, אנחנו נכתוב שימשיך להתנהל לפי התקנות הישנות.

כולל צמיתות.

למה לערבב? לא מערבבים בשר וחלב. אני מחדד: אנחנו רוצים שתהיה אחידות, שהרפורמה הזאת תיכנס לתוקף, ואנחנו אומרים שכשיהיה מפרט, יהיו תקנות. את אומרת בצדק, שיכול להיות שיהיה מצב, שבפלח מסוים של עסקים עדיין הבירורים לא נגמרו, ואם אגיד שכל המפרטים האחידים ייכנסו – רק אז, זה יכול להיתקע. לא רוצים להגיע לזה.

בדעתי כמחוקק, אני חייב לתת יציבות לשוק ולעסקים. אני צריך לומר: אין מפרט – אין תקנות. אבל אני מבין. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה, אבל צריכים להתחשב גם בעסקים. אם מסיבה כלשהי – הידיינות, כוח עליון, בחירות, קרה מצב שבפלח מסוים של אוכלוסייה או של עסקים המפרט הטכני לא הסתיים, ימשיכו להתנהל במסלול הישן.

זה מעמיד אותנו בסכנה.

זה לא מעמיד אתכם בשום סכנה. המפרט נותן שקיפות.

מה שיושב-ראש הוועדה מבקש להחליט, מבחינת הניסוח המשפטי של הדברים, הוא שהתקנות ייכנסו לתוקף לגבי סוג שמופיע בכל פרט מפרטי הצו באותו מועד שבו כל המפרטים האחידים לגבי אותו סוג עסק יושלמו, והודעה על כך תפורסם ברשומות.

יפה.

אני חושבת שאמירה לגבי כל התקנות יכולה אולי להיות קצת בעייתית, ואולי כדאי לבדוק את זה, ואולי כדאי לכתוב, שאם היה סוג עסקים מסוים, שלגביו לא פורסם מפרט, אפשר יהיה להמשיך לדרוש תנאים ברשיון ללא הפרסום במפרט.

זה לא חוקי.

אני פוחדת ממצב שבו יהיה לנו בלגאן גדול, כי יהיו לנו חלק מהתקנות שחלות לגבי חלק מהעסקים, חלק מהתקנות שלא חלות לגבי חלק מהעסקים.

ברגע שתרגישי שיש תקלות, תבקשי מוועדת הפנים והגנת הסביבה, שנאריך לכם את התקנות בחודש-חודשיים, ואז ייכנסו לתוקף, כי אתם חוששים. אני אתכם, ואנחנו מתכנסים. לא יהיה אני - מישהו אחר. אני רוצה שתתחילו לעבוד, שכל מפרט ייכנס, והתקנות יפורסמו. אם יש פלח מסוים בעסקים שלא קיבל מענה עדיין, ימשיך להתנהל בדרך הקודמת שהיתה. לכשיגמרו את המפרט הטכני, את אומרת: זה חל גם עליכם. מה הבעיה? אין פה אפשרות אחרת.

אם זה כך, עדיף להשאיר את זה בלי תקנה כתובה.

מה שקראת דווקא יוצר בעיה מהותית. זה כאילו התניה של המפרטים בתקנות. מבחינתי, דווקא כתיבת המפרטים תלויה בזה שהתקנות יעברו ולא ההפך.

מה קשור תקנות, אם ייכנסו לתוקף ואין מפרט טכני? מה זה עוזר?

בדיוק. אתה סיכמת בתחילת דבריך דבר שהסכמנו אותו - שאנחנו לקראת הסיום נתכנס, ונראה אילו מפרטים יש, ועל סמך זה נבדוק, אם נאריך או לא. הרי אם קבענו תשעה חודשים היום, שהמפרטים אומרים להיכנס לתוקף- - -

חודש לפני כן אנחנו עושים פה דיון, ואתה אומר לי: ארבעה מפרטים עדיין לא הושלמו. אז תוכל לקבל החלטה- - -

לא, אין לו סמכות.

ואם לא תבוא אליי? אתה לא בא אליי.

לכן קבענו מדרגים, שכל חודשיים מדווחים לנו. זה חלק מביצוע מעקב. לכן הסיכום שלך הוא בעייתי.

אבל איך אתה יכול לתת להם אחריות, כשאין מפרט?

אני מוכן להאריך כבר היום לשנה, לגבי עניין המפרטים.

אבל אם לא יהיו גם עוד שנה?

עוד שנתיים, עוד שלוש, עוד חמש – אין לזה סוף.

סיכמנו. סעיף 36.

אני לא בטוחה שהבנו. אפשר לקבל הבהרה?

אומר בסוף. עכשיו סעיף 36.

תחילה. 36. תחילתן של תקנות אלה 9 חודשים מיום פרסומן.
מפרט ראשון. 37. (א) בתוך 3 חודשים מיום פרסום תקנות אלה נותני האישור יפרסמו להערות הציבור טיוטה של המפרט האחיד באינטרנט, בפורטל השירותים והמידע של ממשלת ישראל "ממשל זמין" (להלן – הפורטל הממשלתי.

(2) שר הפנים יפרסם הודעה על פרסום הטיוטה בשני עיתונים יומיים בעלי תפוצה רחבה בשפה
העברית ובעיתון יומי או עיתון המתפרסם מדי שבוע לפחות בעל תפוצה רחבה היוצא לאור בישראל בשפה הערבית; בהודעה יצוינו הדרכים לעיון בטיוטה ואופן הגשת הערות בכתב לטיוטה לנותני האישור בתוך 45 ימים ממועד פרסומה.
(3) נותני האישור ידונו בהערות שיקבלו בתוך 120 ימים מתום התקופה למתן הערות, ואם יראו
כך לנכון, ישנו את נוסח הטיוטה של המפרט האחיד שפרסמו.
(4) התקבלה הערה על אי-התאמה בין דרישות המפרט האחיד מטעם נותני אישור שונים, יכריעו
בה נותני האישור הנוגעים בעניין בהסכמה בתוך חודש ממועד קבלתה; לא הגיעו נותני האישור להסכמה, תובא המחלוקת לדיון בישיבה הקרובה של הוועדה הבין-משרדית לענייני רישוי עסקים, שמינה שר הפנים לפי החלטת הממשלה מס' 5108 מיום י' בתמוז התשנ"ט (24 ביוני 1999), אשר תעביר את המלצתה לנותני האישור; לא הגיעו נותני האישור להסכמה בתוך שבוע, תובא המחלוקת להכרעת היועץ המשפטי לממשלה בשאלה משפטית או להכרעת הממשלה בשאלה אחרת, אשר יכריעו בה בתוך חודש.
(5) בתום התקופה האמורה בתקנת משנה (ג), יפרסמו נותני האישור את המפרט האחיד בפורטל
הממשלתי ויפרסמו הודעה ברשומות על דבר פרסומו שם ועל מועד תחילתן של הוראותיו; שר הפנים יפרסם הודעה על פרסום המפרט האחיד בעיתונים כאמור בתקנת משנה (ב).
(6) נותני האישור ידווחו לשר הפנים בכתב אחת לחודשיים החל מתום שלושה חודשים מיום
פרסום תקנות אלה ועד יום התחילה על הפעולות שנקטו ליישום תקנה זו.

הערות.

לגבי סעיף 36ב, נקבע שיש עסקים כמו המלונות, שהם מרובי פרטי רישוי, מרובי גורמי אישור, ואם נקבל הכול יחד, וצריך לקרוא הכול יחד ולהגיב על הכול יחד, אני מבקשת להאריך את זה ל-60 יום במקום 45 יום.

אני חושב שאפשר 60, אבל בסעיף א כתבנו: בתוך שלושה חודשים, ואני רוצה: ארבעה חודשים, ובסעיף ג: 180 במקום 120, וגם לשנות את מועד התחילה ל-12 חודש.

יכול להיות שהכול יהיה בסדר.

ואם לא יהיה בסדר?

אז לשר הפנים יש סמכות לחזור לוועדה.

שר הפנים עסוק במיליון דברים. ההצעה שהצעת מצוינת. תשתדל להתכנס, לעשות את המפרטים האחידים. בבקשה.

לגבי סעיף קטן (ו), דיווח על התקדמות המפרטים, אנחנו מבקשים שהדיווח שיהיה על התקדמות המפרטים יהיה בתפוצה יותר רחבה, כלומר שנוכל להיות מודעים – אנחנו רוצים שזה יהיה מעוגן איפשהו.

איך זה עובד היום?

הם חברים אצלי בוועדה הבין-משרדית.

את לא מסתדרת עם אשר?

אני מסתדרת אתו מצוין, אבל אנחנו לא לנצח בשום מקום.

הדיווח יהיה לוועדה הבין-משרדית.

תודה.

יישר כוח, נעמי. בבקשה.

כאשר בתקנת משנה (ג) יהיה כתוב: 180 יום, כתוב בתקנת משנה (ה): בתום התקופה האמורה – כלומר בתום ה-180 יום – אז יפרסמו נותני האישור את המפרט האחיד. כאשר בתקנת משנה (ד) מדובר בניסיון להכריע על אי-התאמה, יש לי חשש שזה יגלוש קצת. לא בטוח שנספיק להגיע להסכמות, ודאי אם נצטרך להגיע עד הממשלה. צריך לקחת את זה בחשבון, שזה יכול לא לגמרי להתאים מבחינת המועדים.

נתנו 12 חודשים במקום 9 חודשים.

אולי כדאי לכתוב ב-(ה): במקום התקופה האמורה בתקנת משנה (ג), כדי שלא יהיה מצב שמשהו במחלוקת, יצטרכו לפרסם. זו הכוונה של ליאורה.

אז (ג) ו-(ד).

טוב. בבקשה.

לגבי הצעתו של היושב-ראש, בתקנות יש כל מיני הסדרים.

ב-11:00 אני חייב לסיים. בכוונתי לסיים, לכן אני מבקש להזדרז.

אני לא חושבת שיהיה נכון, אם יש סוג עסק שלגביו לא נקבע מפרט אחיד, לומר שכל התקנות לא נכנסות לתוקף לגבי אותו סוג עסק, אלא יהיה נכון להגיד: לגבי אותו סוג עסק אפשר יהיה להמשיך לדרוש תנאים ברשיון, כפי שנעשה עד היום. שאר התקנות כן יהיו בתוקף לגבי אותו סוג עסק, כי יש פה כל מיני שינויים. אמירה אחרת יכולה ליצור מצב של בלבול, מה מתוך התקנות כן חל ולא חל, אילו עסקים כן ואילו עסקים לא.

אני מבקש שאת המפרט הטכני תפרסמו מיידית, והכול יהיה בסדר.

נעשה את זה, אבל יש מצבים שלא בשליטתנו.

אני מבקש שבמצבים שלא יהיו בשליטה, יש לכם האופציה לבקש מהשר שיבוא אלינו, ונדחה, נעשה, אבל אני צריך לתת בשורה לציבור. לעסקים לומר: נהיה – אל"ף, ולא נהיה - ממשיך רגיל.

לגבי סעיפים 7 ו-8, יש אפשרות לפי החוק לנותני אישור, זה נקרא רישוי ללא אישור, שאת הבקשה לרשיון לא צריך להעביר לנותני האישור, אבל לפי החוק, גם בקשה לרשיון שלא צריך להעביר לנותני האישור, עדיין לנותני האישור יש סמכות לקבוע תנאים, והם יקבעו את התנאים האלה במפרט.

אנחנו רצינו לקבוע בסעיף 8, אני חושבת, הוראה – אין לנו מחלוקת מהותית, רק על הנוסח – באופן מהותי, אנחנו רוצים לקבוע בתקנות שרשות הרישוי, שעומדת במצב כזה, שהיא לא צריכה להעביר את הרשיון לנותן אישור, אבל יש תנאים של נותן אישור, שיראו את הרשיון כאילו הותנה גם בתנאים של נותני האישור, שפורסמו במפרט האחיד.

יש לנו נוסח מוצע.

הנוסח שהצענו מופיע בעמ' 6, בתקנת משנה (ג), בסופה יבוא: ובלבד שתתנה את הרשיון או ההיתר הזמני בתנאים שקבע נותן אישור כאמור בתקנה 6ג, לעניין עסקים מסוגו.

והנוסח שאנחנו רוצים- - -

אתם לא מתואמים עם משרד המשפטים?

אנחנו מתואמים. אתה יודע מה? מקובל.

תחזור, בבקשה.

מרכול ללא עיבוד מזון, אתם בפלוס בסוגריים. המפרט יחייב דרך הרשות המקומית – במקום שזה יגיע אליכם, זה מגיע לבעל העסק, וזה מחייב את בעל העסק לעמוד במפרט. זו הכוונה בתוספת כדי להכניס את אלה שנמצאים בסוגריים. זה לטובת נותני האישור וטובתם.

בתקנה יש התאמה שהוסכמה על כולם, אז להקריא אותה.

אני מסמיך את הייעוץ המשפטי של הוועדה, אם יהיו ניסוחים כאלה ואחרים, שרוצים לעשות – תעשו.

זה מוסכם.

בסדר. אבל אני רוצה לחדד לגבי מה שאמרתי על המפרט האחיד והתקנות – אני רוצה שתגיד מה יהיה כתוב.

תקרא את 6ג, בבקשה.

רק לפרוטוקול – הסיכום שיושב-ראש הוועדה ביקש לגבי עסקים שלגביהם לא יפורסם המפרט האחיד, אותם עסקים שלא יפורסם לגביהם המפרט האחיד בתום התקופה שנקבעה, התקנות לא ייכנסו לגביהם לתוקף. אותם עסקים – יחולו לגביהם הישנות. כשייגמרו המפרטים האחידים לגבי אותם עסקים, יפרסם שר הפנים הודעה ברשומות לגבי אותם סוגי עסקים, שהתקנות נכנסות לתוקף.

יש לכם כלי. אם אתם רוצים לעשות הכול, בואו לוועדה.

6(ג). - - - עסק נושא הבקשה עם העסקים שנקבעו בצו כטעוני רישוי ללא אישור כאמור בסעיף 2ב בו, פטורה רשות הרישוי להעביר את הבקשה עם מצורפיה לנותן האישור, אם נותן האישור ביקש שלא יועברו, אך תודיע לו על הגשתה במועדים שנקבעו בתקנות משנה (א), (ב). זה מוסכם על כולם.

תודה. אני מעמיד להצבעה את תקנות רישוי עסקים (הוראות כלליות)(תיקון). כפי שהידיינו וסיכמנו ושינינו, כל התיקונים, ואני מסמיך את הייעוץ המשפטי של הוועדה, אם יש עדיין בעיות ניסוח, ואם עדיין יהיה משהו מהותי, תחזרו אליי לוועדה. מי בעד?
הצבעה

בעד – פה אחד
אושר.

אושר פה אחד. התקנות אושרו, נכנסים לעבודה. כל החוק של רישוי עסקים ייכנס. בשורה לעם ישראל. אני מקווה שזה יהיה בשורה אמיתית ולא יקשה, וכל עסק ביום אחד, באתר אחד, יכול לפתוח, להגיש את הבקשה, ולפתוח את העסק, וגם יהיו הרבה מסים למדינת ישראל מאותם עסקים.
יישר כוח לכל אלה העוסקים במלאכה.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 11:10.>