הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי

<פרוטוקול מס' 607>
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, ט"ז באייר התשע"ב (08 במאי 2012), שעה 12:00

הצעה לסדר היום (דיון מהיר): הדרדרות במערכת החינוך הדרוזי, של חה"כ מגלי והבה

חברי הוועדה: >
אלכס מילר – היו"ר

מגלי והבה

>
מוהנא פארס - הממונה על החינוך הדרוזי, משרד החינוך

כמאל פארס - דוברות, משרד החינוך

נביה נאסראלדין - מרכז המגזר הדרוזי והצ'רקסי, מרכז השלטון המקומי

יצחק דניאלי - רשת חינוך "עתיד", יו"ר חטיבת המכללות, איגוד לשכות המסחר

יהודית גידלי

אירית שלהבת

הדרדרות במערכת החינוך הדרוזי

רבותי, צהרים טובים לכולם. אנחנו ממשיכים בסדר היום. הצעה לסדר היום (דיון מהיר): הדרדרות במערכת החינוך הדרוזי, של חבר הכנסת מגלי והבה, מהבוקר חבר בכיר בקואליציה. פרוטוקול 607.

מעכשיו אני פחות אוכל להתאגרף אתך ...

אנחנו לא התאגרפנו אף פעם.

בבקשה, אדוני, ברשותך תציג לנו את העניין.

אדוני היושב-ראש, חבריי, האורחים הנכבדים שהגיעו במיוחד. אני יודע שלולא העבודה עד שעה מאוחרת אתמול בלילה היינו רואים כאן גם חברי כנסת נוספים. בכל זאת, בשל חשיבות הנושא הוא הועלה על סדר היום, פשוט מאוד כי זה דבר שמטריד ומדאיג.

אני גם רוצה בפתיח להגיד, יכול להיות שהכותרת "הדרדרות מערכת החינוך" – לפעמים הכותרת באה לבטא משהו, אבל פה הכותרת לא קולעת בדיוק. אנחנו לא מדברים על הדרדרות מערכת החינוך, אלא על מצב נתון של החינוך הדרוזי בעקבות הפרסומים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. הפרסומים האלה כמובן הטרידו אותנו מאוד. בסך הכול, אם נתייחס לעדה הדרוזית, אדוני היושב-ראש, אני מדבר על סוף שנת 2011, אנחנו מונים בסך הכול 130,000 נפש בישראל, ממש עדה קטנה שיכולה להוות שכונה קטנה בעיר גדולה בישראל.

לפתיח אומר, העדה הדרוזית והעדה הצ'רקסית חרטו על דגלן מיום הקמת המדינה שעליהן למלא את כל החובות וכל בן של העדה הזאת בהגיעו לגיל 18 ממלא את חובתו ומשרת שירות חובה.

לצערי הרב, כאשר ראיתי את הנתונים – אני לא מחפש להטיל אחריות, לשים את המטען על מישהו שלא עשה. אני מדבר על כולנו, כי לאורך השנים אם הנתונים הם כאלה כלומר יש לנו איזה פספוס, וזה אחריות כללית שלנו. מי שהיום במשמרת, הממשלה הזאת צריכה כמובן לקחת את הדברים – לפני שניכנס לנתונים, אדוני – על עצמה. אני מניח שנציגי מערכת החינוך והשלטון המקומי שנמצאים כאן, שבמקרה הם חבר'ה מן העדה הדרוזית, מכירים עד כמה חשוב לנו כעדה לא לפגר בהתקדמות שלנו לעומת עדות אחרות, אולם הנתונים של הלמ"ס שמתפרסמים פעם בשנה מציגים לנו ממש תמונת מצב על מה שקורה בכל אחד מחתכי האוכלוסייה בכל מקום ומקום.

אני מביא את הדוגמה ש-9.2% מכלל העדה הדרוזית לא למדו כלל או אין להם תעודה. אנחנו בשנת 2012 ולא ייתכן שקרוב ל-10% מן האוכלוסייה הדרוזית לא למדו כלל. אם אביא דוגמה ממשפחתי, אמא שלי, למשל, שנולדה ב-1925, לא למדה בהתחלה בבית-ספר אבל כאשר התחילה להבין את מהות החיים – אני מדבר על שנות הארבעים – ראיתי איך היא התאמצה ללמוד קרוא וכתוב. אנחנו ב-2012 – איך אנחנו מגיעים למצב ש-10% מן האוכלוסייה אין להם תעודה כלל?

זה נתון שיחייב אותנו, את הממשלה ומי שאחראי על יישום חוק חינוך חובה, לחשוב איך נוכל למגר את התופעה הזאת. אם צריך להשקיע באותם אנשים על-ידי הימצאות מסגרות כאלה או אחרות, איך אנחנו מביאים אותם לכדי כך שיידעו קרוא וכתוב. אני לא מדבר על כך שיגיעו לידע במחשוב, אלא שיידעו אפילו איך להגיע למקום מסוים ואיך להשתמש באמצעים הטכנולוגיים הקיימים.

אנחנו מדברים על 33.9% בעלי השכלה יסודית או מסיימי חטיבת ביניים ו-15.9% שסיימו תיכון ללא תעודת בגרות.

שימו לב, 10% לא למדו כלל, ל-15.9% אין תעודת בגרות. חברי אלכס מילר, אני מכיר אותך כבר שנים ואני מבין את הרגישות – לפעמים אנחנו נאבקים, גם אתה, למען אוכלוסייה שמגיעה ולא פותחים בפניה דלתות, שלא לדבר על אוכלוסייה שקיימת פה וצריך לפתוח בפניה דלתות. אלה שאלות שמחייבות אותנו לחשוב איך לטפל בסוגיה הזאת.

אני מדבר על 25.5% בעלי תעודת בגרות, כלומר רק לרבע מן התלמידים שלנו יש תעודת בגרות, וזה לא מספיק. 6% בעלי תעודת סיום של בית-ספר תיכון שאינה תעודה אקדמית, כלומר ללא בגרות. תיכף נשמע התייחסות.

בהשכלה אקדמית מדובר על 8.8% בעלי תואר אקדמי. יחסית לעדה כל כך קטנה זה שיעור אפסי. אני יכול להרשות לעצמי בפורום הזה, בוועדה הזאת, לומר: אני בא מאלה שהיה בידם את ניהול המדיניות וקבעו איך לטפל בעדה הדרוזית בתחומים שונים. כאשר בחור דרוזי היה מסיים את השירות בצבא, בינתיים בחור אחר מקביל לו מעדות אחרות שלא משרתות בצבא בנה את עתידו, ב-3 שנים סיים תואר אקדמי ויכול למצוא מקום עבודה, ואילו כאשר הבחורים שלנו מסיימים את השירות הצבאי וחוזרים הביתה אין להם די כסף שיאפשר להם לפנות ללימודים ואז הם מחפשים עבודה במסגרות כאלה ואחרות, ביטחוניות בעיקר.

התוצאה היא – כאשר הסתכלתי על כל הנתונים האלה משהו קרה לי. אני מפנה אצבע מאשימה גם כלפי עצמי, או שלוש אצבעות כלפי עצמי ואצבע אחת כלפי החברה. לא ייתכן שעדה כל כך נאמנה, עדה שעושה את כל המוטל עליה – דרך אגב, אני חבר בוועדת הכספים וכאשר אני שומע על המיליארדים, רק לאחרונה העברנו 900 מיליון שקל לישיבות או לאגודת ישראל כדי שילמדו. אף אחד לא מפריע להם – שילמדו. אי אפשר להשקיע את התקציבים האלה בעדה הדרוזית? יש לנו נציגים, יש לנו ראשי רשויות, יש לנו מערכות חינוך טובות. צריך לבוא עם תקציב מראש ולהגיד: היעד שלי בתוך 3 שנים או 5 שנים להשלים את ההשכלה הפורמלית, קודם כול, שלא יהיו לנו אנאלפביתים, ושנית, לראות איך ניתן להכפיל את השיעור של 25.5% בעלי תעודות הבגרות ואיך יהיו לנו יותר אקדמאים.

פעם אמר רפיק חלבי בהומור, אבל כנראה להומור הזה יש הצדקה: הערבים עוסקים בבניית הארץ, הדרוזים שומרים עליה והיהודים נהנים ממנה. אני לא רוצה שההומור הזה יתגשם הלכה למעשה, שאנחנו נהיה טובים רק לאבטחה ולשמירה, ומצטרפים אלינו גם קצת עולים חדשים שמשלימים את התמונה.

אני מרשה לעצמי לבקש ממך, שמן הדיון הזה ייצאו המלצות והכוונה, ואולי, אם צריך, להביא לכאן מישהו מן המערכת – תיכף נשמע את התגובות – שייתן לנו פתרונות, איך הם מתכוונים לסגור את הפער הזה. אני אומר לכם, באוכלוסייה של 130,000 אנשים נדרש תקציב אפסי. אני מכיר את תקציב משרד החינוך שאף גדל ב-10 מיליארד שקלים, שעומד על קרוב ל-37.8 מיליארד שקלים.

דרך אגב, אדוני, אני יודע אילו מאמצים נעשים, אני מכיר את ראש מערכת החינוך הדרוזי במשרד החינוך, שכיהן במשרד בתפקידים שונים, אני יודע את המאמצים הרבים שהוא עשה בכדי לשנות את מצב החינוך. אני יודע אילו מאמצים רבים הוא עושה – התחלנו באיזה פרויקט, ואולי יפרט עליו אדון מוהנא פארס, שנועד לשפר את ההשכלה האקדמית בקרב נשים שלא יוצאות מהישוב, סטודנטיות שלא יכולות להגיע לאוניברסיטאות. אני נלחם כבר במשך שנה בוועדת הכספים על מנת לקבל 1.5 מיליון שקלים עבור החינוך הזה. אולי אני צריך לחבור אליכם ולצאת במלחמות כי היום אין לי יכולת לאיים, גם בשל הסכמים קואליציוניים.

זה בעיה, גם כשהייתם באופוזיציה לא היה לך עם מי לדבר, וכאשר נכנסתם לקואליציה מרוב שהיא כל כך גדולה אז זה לא כל כך רלוונטי.

אני בטוח שאני מדבר לאוזניים קשובות.

אני יכול להבטיח לך, חבר הכנסת מגלי והבה, אתה נמצא בוועדת החינוך, שאנחנו קיימנו כאן, לפחות בראשותי, יותר מ-300 ישיבות. על פי הנתונים הסטטיסטיים שאני בדקתי, ומנהלת הוועדה תחזק אותי בעניין הזה, רוב המסקנות שלנו בסופו של דבר יושמו בצורה כזאת או אחרת. אנחנו יודעים להמליץ, ואם לא מקיימים – גם ללחוץ שיקיימו. אבל בסופו של דבר צריך להגיע גם לרציונל. אנחנו צריכים לשמוע את משרד החינוך. תיכף נשמע על ההשקעה בשנים האחרונות במקביל להקצאה נוספת למערכת החינוך בהיבט של תוספת תקציב, עד כמה הנושא הזה נכנס לפיתוח במערכת החינוך של המגזר הדרוזי. במידה ונראה שיש הרחבה של הפערים – כאן צריכים כולם להתגייס ולהשקיע, ואם נראה שיש צמצום בפערים אז צריך לראות אם הפרויקטים שמופעלים אכן תורמים, ומה שלא כל-כך עובד – ייתכן שצריך להעביר את ההשקעה לכיוונים שהם רלוונטיים יותר.

בבקשה, אתה מעדיף שקודם נציגי משרד החינוך ידברו?

כן, אני מעדיף שנשמע התייחסות.

בבקשה, אדוני.

אני ממונה על החינוך הדרוזי והצ'רקסי במשרד החינוך. אני מכהן שנתיים בתפקיד. קודם כול, אני שמח מאוד על הדיון. כל דיון בנושא חינוך מעשיר ופותח את הראש ומוציא אותנו מן הבועה של העשייה היום-יומית כך שהחשיבה הזאת מועילה מאוד.

יש לי שתי בעיות בדיון. בעיה ראשונה, הבעיה של הכותרת: "הדרדרות במערכת החינוך", והבעיה השנייה היא מסד הנתונים. אם אתה רוצה לדבר על חינוך צריך מסד נתונים ומסד נתונים משווה.

אסביר לך, אולי אתה לא יודע כי אתה לא נמצא אצלנו הרבה.

אני דווקא נמצא כאן הרבה.

המנגנון פשוט מאוד – בסמכותו של חבר הכנסת להגיש בקשה לדיון. הנשיאות אישרה. הנתונים שעומדים לרשותו הם הנתונים שהוא יציג. אם יש לך, אדוני, נתונים אחרים, כפי שקיימים במערכת החינוך, אתה מוזמן להציג אותם. כרגע יש תחושה אצל חבר הכנסת מגלי והבה שיש בעיה גדולה מאוד בנושאים הקשורים לזכאות לתעודת בגרות, בנושאים הקשורים לתלמידים שנכנסים למערכת החינוך ובנושאים הקשורים לשילובם בסופו של דבר במערכת האקדמית. אלה שלוש הבעיות העיקריות שהוצגו על-ידי חבר הכנסת מגלי והבה. על הנושאים האלה אנחנו מבקשים לקבל מכם תשובות. תתייחס בבקשה לנתונים שאתם מחזיקים כרגע על פערים, מה היה, מה יש, מה התוכניות, על פרויקטים, פיילוטים ותקציב. לגבי כותרת הדיון – עזוב.

אני, בעקבות הכותרת, הכנתי נתונים ותיכף אציג אותם. הנתונים שלי הם כמובן נתונים משווים.

בכל דבר אם צריך להגיד אם הוא טוב או לא טוב, מתקדם או לא מתקדם, ברגרסיה או בהתקדמות צריך כמובן לעשות השוואות על פי שנים.

הטענה של המשרד – ואני איש שטח – שהמגזר הדרוזי נמצא במגמת עלייה מתמדת ויפה מאוד בשנים האחרונות.

במה? באילו תחומים?

אפרט בכל הפרמטרים. אי אפשר להגיד שחינוך הוא טוב על-פי פרמטר אחד.

אתחיל למשל בנושא שחבר הכנסת מגלי והבה דיבר עליו, נושא הבגרויות. אם אני הולך אחורה לשנת 1992, אז שיעור הזכאים לבגרות במגזר הדרוזי היה 18%; בשנת 2002 – 36%; בשנת 2005 – 40.7%; והנתון האחרון שהשר פרסם בשנת 2010 הוא 47.1% מכל השנתון, לאו דווקא מבתי-הספר. זה כבר נתון מובהק סטטיסטית שמראה עלייה מדהימה ומשמעותית, וזאת גם עלייה נכונה והדרגתית ובשום-שכל ואין קפיצות.

אתה אומר שבעשרים השנים האחרונות יש עלייה של קרוב ל-100% בשיעור הזכאים לבגרות?

בוודאי. אפילו יותר. התחלנו ב-18% והיום השיעור הוא 47%.

היתה לכם איזו האטה ב-5-6 השנים האחרונות.

דווקא להיפך. משנת תשס"ה ועד תש"ע - - -

בשנת 2005 אמרת שעמדתכם על 46% וב-2010 עד 47%.

היתה האטה במגמה, בוודאי.

מה הממוצע השנתי?

שיעור הזכאים לבגרות - - -

הזכאים לתעודת בגרות?

כן, הזכאים לתעודת בגרות.

זאת אומרת, יצאו עם תעודת בגרות מלאה.

מה הממוצע השנתי באותה שנה שבה שיעור הזכאות לבגרות במגזר הדרוזי עמד על 47.1%?

המגזר הערבי – 38%, המגזר היהודי – יותר מ-56%, לא זוכר בדיוק, אבל תמיד בכל הנתונים המגזר הדרוזי נמצא בין המגזר הערבי והמגזר היהודי, כלומר באמצע, גם בתוצאות הבגרות, גם בתוצאות המיצ"ב וגם באקדמיה. זה פרמטר אחד.

כמובן מטבע העובדה כאשר יש שיעור גבוה של זכאים לבגרות זה מביא לשיעור גבוה יותר של אנשים שמגיעים לאקדמיה.

זה דיון חברתי, כפי שאמר חבר הכנסת מגלי והבה יש כאן אחריות. אני כמובן חלק מן המגזר וגם אני נושא באחריות.

עלינו לזכור שבשנת 1967 – אני הולך הרבה אחורה – למד הסטודנט הדרוזי הראשון בטכניון. כלומר, התחלנו מנקודת התחלה בעייתית מאוד. אנחנו באנו מכפרים, מתרבות מסורתית. ההשכלה החלה להתפתח יותר בשנות השבעים והשמונים.

אני לוקח את הטכניון כדוגמה כי הטכניון הוא המוסד המדעי האולטימטיבי. בשנת 1967 למד שם סטודנט דרוזי אחד, בשנת 1997 היו 76 סטודנטים והמספר הולך ועולה, רואים מגמה יפה של עלייה: ב-2005 – 109, ב-2009 – 145, ב-2011 – 170 סטודנטים. רואים מגמה של עלייה, ואני בטוח שבעוד שלוש שנים נגיע ל-200-205 סטודנטים דרוזים, ותיכף אסביר מדוע.

במקביל, אם אני בודק את סך כל הסטודנטים במדינת ישראל, בשנות השבעים היו רק סטודנטים דרוזים בודדים באוניברסיטאות אך מספרם החל לעלות בשנות השמונים והיתה עלייה יפה בשנות האלפיים. כלומר, אחרי שביססנו בגרויות המגמה מתחילה לעלות והיום אנחנו עומדים על משהו כמו 2,700 סטודנטים דרוזים. ב-2005 היו 1,800, ב-2002 היו 700-800. כלומר, שוב רואים מגמה של עלייה יפה ומדודה, עם אסטרטגיה קדימה. אני מניח שבאקדמיה, למשל בתואר ראשון ושני בתוך 5 שנים נתחיל לסגור פערים מהמגזר היהודי. באשר לדוקטורט יש לנו בעיה קשה – היום יש רק 18 דוקטורנטים, כאשר הפוטנציאל הוא 180 דוקטורנטים.

לסיכום הנתונים, יש מגמה יפה של עלייה. עדיין לא הגענו למימוש הפוטנציאל האמיתי של העדה הדרוזית, אבל יש עלייה נכונה ומדודה.

אפשר לשאול איך זה קרה. זה קרה בשל פרמטרים רבים. קודם כול, כי היום יש יותר מורים טובים במערכת החינוך, היום יש יותר מנהלים טובים שבחרנו אותם, היום אנו מקפידים בצורה נוקשה מאוד – המגזר הדרוזי הוא אחד המקפידים בבחירת מורים. אני אישית פיתחתי מודל איך לבחור מורה טוב. אנחנו בוחנים אותו, גם דיסציפלינרית וגם פדגוגית. כל מי שרוצה לעבוד כמורה נבחן בצורה מאוד-מאוד דקדקנית.

משנת 2005 הממשלה מוסיפה תקציבים תוספתיים למגזר הדרוזי. יש החלטת ממשלה מספר 412, נדמה לי שחבר הכנסת מגלי והבה היה אחד היוזמים שלה – בכל שנה הוספנו למגזר הדרוזי 17 מיליון שקל, כאשר בשנת 2011 יש תוכנית חדשה, תוכנית מספר 2861, שמוסיפה עוד 31 מיליון שקל למגזר הדרוזי.

התוספת הזאת נותנת לנו – לי בעיקר – אפשרות לתכנן דברים תוספתיים, לבדוק היכן יש בעיות ולטפל בהן. למשל, במדעים והצטיינות – לפני 4 חודשים השקנו תוכנית בטכניון, כאשר 100 תלמידים מצטיינים בכיתות י' מגיעים יום אחד בשבוע לטכניון, ביום רביעי, לומדים מתמטיקה ופיזיקה, מחזקים את העברית שלהם וגם לומדים איך ללמוד, מיומנויות למידה. המטרה היא שמתוך המאה 70 יתקבלו לטכניון בעתיד ואז בעצם נעלה על דרך המלך.

פרויקט שני הוא פרויקט "עתידים" שנכנס באופן חזק מאוד למגזר הדרוזי. היום יש 160 בוגרים של "עתידים" שמשולבים בצבא, בחיל הרפואה, בחיל ההנדסה וכן הלאה. כיום לומדים עוד 160 בחורים בפרויקט "עתידים", מתוכם כ-200 מהנדסים – זאת פשוט מהפכה שלא קרתה עד כה מעולם – מתוכם כ-40-45 מהנדסי חשמל.

אם לומדים 160 איך הגענו ל-200 מהנדסים?

יש גם מי שלא מתוך פרויקט "עתידים". 160 הם מתוך פרויקט "עתידים". יש 200 – ובתוכם יש גם בנות רבות. 160 זה בנים דרוזים שלומדים ב"עתידים", אבל יש בנות רבות שלומדות לבד באופן עצמאי.

המהפכה השלישית שקרתה היא בתחום הרפואה. עלינו לזכור שבשנת 1997 רק סטודנט דרוזי אחד למד רפואה בטכניון, והיום לומדים 50 סטודנטים לרפואה, חלקם בתוך פרויקט "צמרת" של הצבא, אם שמעתם עליו, באוניברסיטה העברית בירושלים. האנשים האלה יסיימו את לימודיהם וילכו לעבוד בשוק הפרטי או יתגייסו לצבא.

זיהינו גם בעיה של תלמידים חלשים – זה גם מופיע בדוח שחבר הכנסת מגלי והבה דיבר עליו, הסיפור של הנשירה. בעזרת קרן רש"י והתקציב התוספתי בנינו תוכנית מיוחדת, תוכנית start – לוקחים תלמידים חלשים מאוד בכיתות ט' שיש פוטנציאל סביר מאוד שהם ינשרו. אנחנו אוספים אותם בכיתות מיוחדות, מוסיפים עבורם תקציבים רבים והילדים האלה ממשיכים את כל כיתות התיכון. מצד אחד, לא נושרים, ומצד שני, גם מקבלים תעודת זכאות לבגרות, וזה שוב מעלה את שיעור הזכאים לבגרות.

הנושא השלישי, אולי הכי מעניין, הוא עניין הזהות. עלינו לזכור שהילד הדרוזי נחשף למודרנה וקצת מתרחק מן הערכים והשורשים. בנינו תוכנית מיוחדת מאוד לפיתוח זהות דרוזית, כך שכל ילד וילדה דרוזים יכולים לפגוש אנשים מבוגרים, אנשים משמעותיים, לשמוע מהם הרצאות בנושא זהות וגם לשאול שאלות.

לסיכום, אני לא אומר שהגענו אל המנוחה והנחלה, אבל אנחנו במגמה יפה. עלינו לשמור על המגמה, עלינו לחזק נקודות שעדיין לא חיזקנו אותן, ואני מאמין שבתוך פרק זמן גם נשתווה למגזרים האחרים הטובים במדינה.

ברשותך, אדוני היושב-ראש, הנתונים ששמענו כעת מרשימים, אבל יש לנו כאן שתי בעיות יסודיות. דרך אגב, היתה תוכנית שהתמודדו איתה בארצות-הברית, ואפילו עלתה באחת ממערכות הבחירות של אחד הנשיאים: No one stay away, שנועדה לטפל בסוגיה של אותם 9%-10%, כדי שלא יישארו אנאלפביתים במגזר. אינני יודע אם זאת הבעיה שאמורה להיות מטופלת במשרד החינוך. איך אנחנו היום עושים תוכנית כזאת שמטרתה לטפל באנשים שבפועל הם מסכנים? לא בדקתי באיזה גילאים הם, איני יודע מאיזה תחומים, אבל השאלה היא איך היום נוכל לקדם אותם. זה סוגיה אחת.

סוגיה שנייה, אני שמח על ההשוואה ועל ההתקדמות. עלינו לשאוף להגיע לשלמות ולבחון איך נוכל לסגור את הפערים הללו, כי לדבר על מגמות – אני יודע שמערכת החינוך נמצאת בידיים טובות ואני יודע אילו מאמצים אתה עושה. התשובות שאני עדיין מחפש הן איך מטפלים בבעיות הקיימות שלא קשורות לתוכניות שתיארת ושכבר הובלת.

תוכל להציג אותן? אילו בעיות גדולות?

דיברנו על 9.5% שאין להם השכלה בכלל. זה בעיה של המדינה.

אני רוצה לציין שיש גם בתי-ספר של משרד התעשייה והמסחר, לא רק של משרד החינוך. יכולים ללמוד גם שם. אותם 9%-10% יכולים להתקבל שם.

לא אמרתי שלא, יכול להיות. אולי צריך לעשות את זה בשיתוף פעולה עם הרשויות המקומיות, בשיתוף פעולה עם משרד החינוך או משרדים אחרים ולבחון איך קודם כול מתגברים על הבעיה.

חינוך החובה עד כיתה י"ב מופעל בכל הישובים?

כן, התוכנית מופעלת. היא נכנסה באופן הדרגתי ומופעלת ברוב הישובים.

ואיך זה השפיע? אתה יכול לראות את המגמה של צמצום הנשירה בכיתות המתקדמות, בכיתות י"א-י"ב?

כן, בוודאי. יש לנו נתון בנושא הזה. למשל בשנת 2005 סיימו י"ב 76%, בשנת ... – 82%, כיום במחזור האחרון של תש"ע סיימו י"ב במגזר הדרוזי 88%. כלומר, זה דומה כבר לשיעור במגזר היהודי. אנחנו עומדים יחסית כמו במגזר היהודי.

בשבילי האחוזים הללו הם לא קנה מידה. חשוב לי שלא יישארו אנשים אנאלפביתים במגזר הדרוזי. אתה עומד במשימות שלך, אבל אני לא צריך להשוות.

חבר הכנסת מגלי והבה, עליך להבין, זה שאנשים לפני 10-15 שנים לא סיימו את בית-הספר ועכשיו יש התייחסות לגילאים הרבה יותר מבוגרים שהם ללא השכלה, זה בעצם מה שהמדינה עושה. כרגע הוא אומר לך ש-88% מסיימים את בית-הספר – כלומר נותרה בעיה עם 12%.

יש לנו בעיה איתם.

זאת הסטטיסטיקה בכל הארץ.

זה שלא סיימו כיתה י"ב לא אומר שהם אנאלפביתים. בין זה ובין זה יש איזה טווח.

12% שלא נמצאים היום במערכת החינוך – צריך כמובן לבדוק מה הסיבות לכך וצריך לטפל בזה, אבל זה נתון שהוא גם הנתון הכללי הארצי. זה דבר ראשון.

אם אנחנו משווים את הנתון הכללי הארצי במגזר היהודי למגזר הדרוזי בהיבט של הבגרויות, היכן עומדים הפערים כרגע?

על-פי הנתון האחרון אנחנו עומדים על כ-47% ואילו במגזר היהודי לבד עומדים על כ-62%. הממוצע הארצי הוא 55%. כלומר, לאט-לאט אנחנו מתחילים לעלות לכיוון הממוצע הארצי. עלינו לעבוד קשה מאוד כדי להגיע לשיעור במגזר היהודי. אלה כמובן משימות גדולות מאוד, אבל אנחנו מתקרבים מאוד. אני מאמין שבתוך כמה שנים נגיע לממוצע הארצי.

בסדר גמור. במגזר הדרוזי מבחינת המורים, המחסור בכיתות והסוגיות הללו היכן אנחנו עומדים?

אתה שואל על מחסור פיזי בכיתות, נכון?

לפי דעתי כל הישובים נמצאים תחת חוק חינוך חובה מגיל 3, כלומר הרפורמה האחרונה לא קשורה אליכם.

לא קשורה בכלל. כל התוספת בעקבות דוח טרכטנברג לא הוסיפה אצלנו מכיוון שרוב הישובים היו תחת החוק. היו כאלה שלא אבל הכנסנו אותם בשל החלטת הממשלה. כלומר, בכל הישובים יש חינוך מגיל 3.

מצוין.

לגבי בינוי אין לי נתונים מדויקים, אבל יש לנו בעיה קשה בגנים. למרות שהחוק קובע חינוך חובה מגיל 3, יש הרבה גנים שכורים. בבתי-הספר כמעט ואין בכלל חדרים שכורים, אולי פרט לישוב אחד, עוספיה, שם בית-ספר עמד לקרוס ואנחנו הולכים לבנות אותו או-טו-טו. בירכא יש גם בית-ספר אחד שעומד לקרוס ואנחנו גם מתכננים לבנות. כך שברמת הבינוי המצב סביר.

השאלה האם אתה יודע היום, או אולי נציג השלטון המקומי ישכיל אותנו, כמה כיתות חסרות במגזר הדרוזי.

בגני הילדים יש שתי בעיות. בעיה אחת, אמנם יש לפעמים תקציבים שנמצאים במשרד החינוך אבל הבעיה היא עתודת הקרקע של המדינה בתוך הישובים הדרוזים, וזאת בעיה רצינית מאוד. ברוב הישובים הדרוזים והצ'רקסים אין עתודת קרקע על מנת לבנות מבני ציבור, במיוחד את גני הילדים ואת בתי-הספר.

באשר למחסור בכיתות לימוד – כפי שאמר מר מוהנא פארס, בבתי-הספר היסודיים אין כמעט כל קושי, פרט לצורך בהעתקת שני בתי-ספר בעוספיה ובירכא, ויש גם בעיה בטיחותית בשני בתי-ספר שצריך להעתיק אותם.

אחד בבית-ג'אן, כמדומני. איפה זה עומד?

לפי מיטב ידיעתי, בעקבות ישיבות עם ראשי הרשויות המקומיות, רק לפני כמה ימים נפגשנו ודיברנו על עניין הבינוי במערכת החינוך. רוב ראשי הרשויות המקומיות קיבלו הרשאות על מנת להתחיל לבנות. כל מי שיש לו עתודת קרקע שעליה הוא יכול לבנות ולהתקדם בוודאי מתקדם, אך יש מי שלא יכולים להתקדם. זה מה שהיה בירכא עקב עסקאות החליפין בין מינהל מקרקעי ישראל ובין האנשים הפרטיים.

מבחינת בינוי, אפשר לומר שזה מתקדם. אתן כדוגמה את קיס-א-סמיה, שם השנה אנחנו סוגרים את הפער. למרות שאתה זוכר, בזמנו כאשר היית בוועדת החינוך היה חוסר של 126 כיתות. היום אפשר להגיד שיש 53 כיתות גן שכורות בתוך המגזר הדרוזי, אבל אם תיפתר בעיית הקרקע ואם תהיה עתודת קרקע ניתן לסגור את כל הפערים הללו ולאכלס את התלמידים.

באשר לגילאי 3-4 – אמנם לא נהנינו ממסקנות ועדת טרכטנברג, למעט כמה ישובים שהיו בסימן שאלה, כמו דלית-אל-כרמל, ג'וליס וקיס-א-סמיה שם נכנסנו בתקופה האחרונה.

אני רוצה לציין, אדוני, דבר אחד. הייתי גם ראש מועצה, הייתי גם יושב-ראש הפורום, גם יושב-ראש ועדת החינוך בפורום הדרוזי, הייתי גם מורה ואני מכיר את מערכת החינוך. במערכת החינוך במגזר הדרוזי יש קפיצת מדרגה איכותית, אני לא מדבר על כמותית. אם אנחנו מדברים כאן על שיעורי הבגרות, שעומדים על 47.7% – רציתי לשמוע ממנהל אגף החינוך מה ההתפלגות של השיעור הזה מבחינה איכותית, של לומדי 5 יחידות במתמטיקה, באנגלית, במדעים.

פרויקט "עתידים" וכמה פרויקטים אחרים שהוכנסו למגזר הדרוזי הובילו לקפיצה בהיקף הלימודים האקדמיים. היום אני גאה במיוחד כשאני רואה את הרופאים ואת המהנדסים ואת הקצינים מן האיכות הכי גבוהה שמשרתים בצבא ויצאו מן הפרויקט הזה.

אין ספק שצריך להשקיע כדי למנוע נשירה ולכן אני חושב שכאן צריך לתת את הדעת, או לשים את הדגש איך אפשר לפתור את בעיית התלמידים שלא מגיעים לכיתות י"ב. אני חושב שזה לא בעיה של אנאלפביתים. יש מי שלא מגיעים לבתי-הספר, שנושרים בשלבי המעבר, בין כיתה ו' לכיתה ז' ובין כיתה ט' לכיתה י', וכאן הבעיה.

האדון העלה את סוגיית בתי-הספר של משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה. לצערי הרב, במגזר הדרוזי אין בתי-ספר כאלה ולכן בחורים שרוצים ללמוד צריכים לנסוע - - -

בירכא אין?

בירכא זה חדש, נפתח השנה.

למה חדש?

רבותי, לפי מה שאני מבין המדיניות החדשה של משרד החינוך היא פחות להיכנס לפתיחת בתי-ספר של משרד התמ"ת ויותר לתת חינוך מקצועי בבתי-ספר שקשורים לבעלויות או במשרד החינוך עצמו. חשוב לא של מי הבעלות אלא מה לומדים. נשאלת השאלה האם יש לימודים של חינוך מקצועי, חינוך לתעשייה במגזר הדרוזי.

יש. בחלק יש. אני יכול להזמין את כבוד היושב-ראש לירכא ולהראות לו את זה עובדתית.

בסדר, אנחנו לא בבעיה כרגע.

אני אומר שזה קיים.

אני מייצג את רשת "עתיד", שמספקת הכשרות טכנולוגיות, שכוללת עשרות בתי-ספר לנוער, מכללות וכן הלאה. אני רוצה לומר משהו בעניין הזה.

אני באופן אישי מחסידי העדה הדרוזית ואני אומר שחשוב לתמוך בחינוך ובהכשרה מדעית וטכנולוגית במגזר הדרוזי, ובפרט בפרויקטים בעלי אוריינטציה לאומית שיסייעו בקשור לגיוס לצה"ל, כמו שירות לאומי, ויביאו בסופו של דבר גם לגידול משמעותי בפריון העבודה ולהגדלת שיעור ההשתתפות בשוק העבודה. בעניין הזה, כל מה שאמרתי כרגע, ניתן לקדם רעיונות טובים רבים.

בסדר גמור, אין בעיה, זה המדיניות. לפי הידוע לי, זה גם מדיניות ארצית בעניין הרחבת הלימודים הטכנולוגיים.

אדוני, אני רוצה להגיד דבר מה. בית-ספר טכנולוגי שהוקם בפקיעין לפני 10 שנים – חבר הכנסת מגלי והבה מכיר – עדיין עומד ללא אכלוס, ללא שום דבר עקב כך ששני משרדי ממשלה לא רוצים להעביר את התקציבים. הלימודים הטכנולוגיים בבתי-הספר במגזר הדרוזי לא קיימים כמעט. אם האדון מדבר על בית-ספר "עתיד" בירכא – אני מכיר אותו, הוא נפתח רק לפני שנה.

בעוד שבועיים נקיים דיון שבו נעלה על סדר היום את עניין בית-הספר בפקיעין. אנא העבירו לוועדה את פירוט הבעיה.

הבעיה נעוצה באכלוס בית-הספר בפקיעין?

בהפעלה.

הבניין קיים אבל עומד כמו "פיל לבן".

מי אמור להפעיל אותו?

המועצה. זה צריך להיות בית-ספר אזורי.

בעוד שבועיים נערוך על כך ישיבה.

רבותי, לפי הנתונים שהוצגו, קודם כול, נראה שאכן יש מגמת שיפור בנתונים במגזר הדרוזי, ועל כך אנחנו מברכים. זה דבר חיובי. בנוסף לכך, גם השיפור בנתונים על הזכאות לתעודת בגרות חשוב מאוד, ואכן גם שם יש השקעה.

יש בכלל התגייסות כלל-ארצית בהשקעה בחינוך לתעשייה והכשרה מקצועית – אנחנו יודעים עד כמה התחום הזה הוזנח בשנים האחרונות – בגלל הפעילות האחרונה של כמה גורמים, גם של ועדת החינוך, התרבות והספורט, גם של משרד החינוך וגם של התאחדות התעשיינים ובכלל של התעשייה. יש חשיבות לכך שגם במגזר הדרוזי תהיה הרחבה. בעקבות זה אנחנו נערוך ישיבה בעוד שבועיים על הפעלת בית-הספר בפקיעין.

עניין נוסף, הטיפול בבעיית הנשירה חייב להיות בשילוב עם פרויקט חינוך חובה עד י"ב. צריך לא רק ללכת בצורה יבשה ולהכריח תלמידים לחזור לבתי-הספר כחוק, אלא צריך גם להבין מה הבעיות.

בחלק מן הבעיות טיפלנו. ראינו שיש אוכלוסייה של צעירים שבגלל הלחץ שמוטל עליהם הולכים לעבוד ולא חוזרים לבתי-הספר, כאשר המעסיקים הכריחו אותם לעבוד גם בבקרים. הגשנו הצעת חוק שעברה, אחת מהצעות החוק הראשונות שהצלחתי להעביר בכנסת הזאת, שאוסרת על מעסיק להעסיק נוער בשעות הלימודים בישובים שבהם מופעל חוק חינוך חובה, כלומר זה עניין פלילי. אני חושב שגם בהיבט הזה השלטון המקומי חייב לבדוק ביחד עם משרד התמ"ת שאכן זה מתבצע, שלא נראה בני נוער בשעות הלימודים עובדים במקומות כאלה ואחרים במקום להיות בבית-ספר כי יש חוק, והוא חלק מחוק העונשין, חוק פלילי. גם נושאים שקשורים למצב הסוציו-אקונומי ולמצב אחר של המשפחות, בשל סיבות כאלה או אחרות הילדים לא נמצאים בבתי-הספר. צריך לבדוק את זה וכמובן להתאים את הטיפול לרוח ולמצב החברה בכל מגזר ומגזר. בעיות שיכולות להתעורר בבאר-שבע הן כמובן לא אותן בעיות שיכולות להתעורר בתל-אביב או בהרצליה או בפקיעין. צריך לראות איך להתמודד עם כל סוגיה וסוגיה. אני סבור שלא כל-כך קשה להתמודד עם 12% במגזר שהוא לא כל-כך גדול. ניתן למצוא את הסיבות ולהגיע אולי ל-5%-6%, שזה עוד איכשהו סביר.

הייתי מציע שבסיכום תתייחס לאותם 12%, למצוא מסגרות למי שלא מצליחים להגיע ללימודים, אם באמצעות משרד החינוך ואם באמצעות כל משרד ממשלתי אחר שמטפל בפערים האלה. אולי תהיה תוספת תקציב שנעביר אפילו דרך ועדת הכספים.

אתה מדבר על השלמת השכלה.

אני רוצה להגיד שאותם 12% לא נמצאים ברחוב. חלק מהם נמצא במסגרות של משרד התמ"ת, שלדעתי אנחנו לא סופרים אותם, חלק נמצא במסגרות של הצבא, בחיל החימוש, וחלק נמצא, לצערי הרב, במסגרות של החינוך המיוחד, שאף הם לא נספרים כאן, כך שהמספרים מאוד-מאוד קטנים.

אצלנו יש בעיה שאולי לא נמצאת במגזרים אחרים, שנוגעת לבנות דתיות. זה אמנם מיעוט, אבל יש אצלנו בנות דתיות מאוד שבשל סיבות אידיאולוגיות לא מוכנות לבוא לבית-הספר. אנחנו עוזרים להן במסגרת תוכנית של קידום נוער והן גם ניגשות לבגרות, אבל אנחנו לא סופרים אותן.

רבותי, תודה רבה. גם בשבוע הבא נקיים ישיבה על נושא המגזר הדרוזי. ביקש חבר הכנסת עמאר לקיים כאן ישיבה, אז בשבוע הבא ניפגש ונדון בנושא אחר, ובעוד שבועיים ניפגש ונדון על עניין פקיעין.

אני מבקש לציין נקודה אחת, אם אפשר, לסיום. חבר הכנסת המכובד מגלי והבה טען שבפקיעין זה "פיל לבן" שלא מטופל. אני מודיע לכם באופן חד-משמעי שרשת "עתיד" מוכנה כבר מחר לקחת על עצמה את בית-הספר בפקיעין ולהתחיל לנהל אותו.

בסדר, זה פעולה שלך מול הרשות המקומית.

אני רק אומר את זה, שתדעו.

רבותי, הישיבה נעולה. תודה רבה.

<הישיבה ננעלה בשעה 12:45.>