ישיבת ועדה של הכנסת ה-18 מתאריך 01/05/2012

תפקיד הסוכנות היהודית ביישום הפרדיגמה החדשה יחסי ישראל תפוצות

פרוטוקול

 
הכנסת השמונה-עשרה

נוסח לא מתוקן

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 8

מישיבת ועדת המשנה של ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

לקשרי ישראל והקהילות היהודיות בעולם

יום שלישי, ט' באייר התשע"ב (01 במאי 2012), שעה 14:00
סדר היום
תפקיד הסוכנות היהודית ביישום הפרדיגמה החדשה יחסי ישראל תפוצות
נכחו
חברי הוועדה:
עינת וילף – מ"מ היו"ר

אברהם מיכאלי
מוזמנים:
חה"כ דורון אביטל

חה"כ שכיב מוראד שנאן

ג'וש שוורץ - מזכ"ל וסמנכ"ל קשרי ממשל ותפקידים מיוחדים, הסוכנות היהודית

אמירה אהרונוביץ - סמנכ"לית אסטרטגיה תכנון ותוכן, הסוכנות היהודית

אורנית רשף - מנהלת אגף תכנון ופיתוח, הסוכנות היהודית

חביב גור - דובר הסוכנות, הסוכנות היהודית

יעל וייס גדיש - מנהלת היחידה לחוויות בישראל ומסלולי עליה, הסוכנות היהודית

שלום ליפנר - יועץ, משרד ראש הממשלה

שמעון שמואלי - עוזר מזכיר הממשלה, משרד ראש הממשלה

עו"ד מיכל מסטיי - ממונה - יעוץ משפטי, משרד ראש הממשלה

לילך אלמקיאס - מרכזת אגף תאום, מעקב ובקרה, משרד ראש הממשלה

ד"ר זאבי חנין - המדען הראשי, משרד הקליטה

אבינועם בר יוסף - נשיא ומנכ"ל מייסד, המכון למדיניות העם היהודי

דב מימון - עמית בכיר, המכון למדיניות העם היהודי

דני ווזנר - מנהל תקשורת, איחוד הקהילות היהודיות בצפון אמריקה

בקי כספי - מנכ"לית המשרד הישראלי וסגנית נשיא בכירה, איחוד הקהילות היהודיות בצפון אמריקה

יוליה פיינברג - רכזת בכירה לניהול ותקשורת, הקונגרס היהודי העולמי

אליסה ליטמן - אנליסט צוות עולם היהודי, ראות

עופר דהן - מנהל פיתוח מערב, נעל"ה

בנימין איש שלום - יו"ר ההנהלה, המכונים ללימודי יהדות מיסודם של הסוכנות והממשלה

פלג רשף - סמנכ"ל, ארגון הדיפלומטים היהודים

ג'אן שרל זרביב - מנכ''ל - FSJU- JEWISH FEDERATION OF FRANCE, מוזמנים שונים

הרב מאיר ואן דן ברג - מנהל יעוץ יפתח, מוזמנים שונים

ד"ר חיים ויטלי בן יעקב - סגן המזכ"ל - הקונגרס היהודי היורו-אסייתי, מוזמנים שונים

מיכאל קצבורג - מנהל הקשר הישראלי, מוזמנים שונים

הרב ד"ר אפרים זדוף - מזכיר אקדמי, מנהל פרויקטים - תמורה - יהדות ישראלית, מוזמנים שונים

עמיחי בנעט - מנהל חינוכי - מפגש תפוצות - מלי"ץ, מוזמנים שונים

טל רבינא - EJDF

יהודה מירסקי - עמית, מכון ואן-ליר

אלון פרידמן - מנהל הפעילות בישראל, מסע

עדי שטיין - התנועה המסורתית

יצחק הילדסהיימר - עיתונאי - מקור ראשון, כתב ברדיו גלי ישראל, עיתונאים

דוד דהאן - המשמר החברתי
מנהלת הוועדה
דנה גורדון
קצרנית פרלמנטרית
אסתר מימון

תפקיד הסוכנות היהודית ביישום הפרדיגמה החדשה יחסי ישראל תפוצות
היו"ר עינת וילף
צהרים טובים, אנחנו נפתח את הדיון. ברוכים הבאים לדיון של ועדת המשנה ליחסי ישראל והעם היהודי. היום אנחנו נעסוק בסוכנות היהודית ובאופן שבו היא מיישמת או מנסה ליישם את הפרדיגמה החדשה, את אותו חוזה חדש שעליו דיברנו בראשית הדרך של הדיונים שלנו כאן בוועדה.

אני מתנצלת מראש אם אני אעכיר את האווירה בתחילה, אבל הדברים צריכים להיאמר. אני מבקשת שהדבר יירשם בפרוטוקול. אני רוצה למחות פה על כך שיושב-ראש הסוכנות, נתן שרנסקי, בחר שלא להיות בדיון היום. בעבר, לפני כחודש וחצי, היינו אמורים לקיים דיון בוועדה, בדיוק באותו נושא לבקשת הסוכנות. הסוכנות קבעה במקביל השקה של שדולה שנועדה לקדם את מטרותיה של הסוכנות בכנסת. בהתברר שהסוכנות ביקשה לקבוע שני דיונים במקביל הם ביקשו לבטל את הדיון הנוכחי ולקבוע אותו מחדש. נעניתי לכך ואפשרתי את קיום הדיון היום, אבל נודע לי שנתן שרנסקי נכח בהשקה של השדולה, אבל החליט שלא להגיע לדיון היום. אני חושבת שההחלטה להעדיף שדולה שאינה גוף סטטורי על פני ועדה שהיא גוף סטטוטורי של הכנסת היא החלטה לא נכונה ולא ראויה, ואני מצרה על כך.

נתחיל את הדיון בהצגה של הסוכנות היהודית של הדברים שנעשים לטובת הפרדיגמה החדשה. אני אבקש, ג'וש, שתזכיר בקצרה מהי הפרדיגמה החדשה ומה אתם עושים כדי ליישם אותה, ואחרי זה נפתח את הדיון לנציגי הממשלה והארגונים כפי שאנחנו עושים בכל פעם. בבקשה, ג'וש שוורץ, מזכ"ל הסוכנות היהודית וסמנכ"ל קשרי ממשל.
ג'וש שוורץ
קודם כול, תודה רבה. אני רוצה להודות לך ולוועדה על ההזדמנות לבוא לפה ולהציג מה שהסוכנות עושה בתחום של הפרדיגמה החדשה. אני רוצה גם להוקיר את פעילות הוועדה. הוועדה הזאת בעיני מאוד-מאוד חשובה, כי היא פלטפורמה לשים על שולחן הכנסת נושאים שהם באמת חשובים לעתיד של העם היהודי: העמקת זהות יהודית, עלייה לישראל וכל הדברים שכולנו פה בחדר עוסקים בהם.

הפרדיגמה היא דבר מאוד-מאוד מרכזי מבחינת הסוכנות היהודית. הפרדיגמה הושקה בנאום של ראש הממשלה אולמרט וחבר הנאמנים של הסוכנות ביוני 2009. הדוח על הפרדיגמה הוזמן מהמכון לתכנון מדיניות על-ידי הסוכנות והממשלה והסוכנות מימנה את הדוח, לכן אנחנו רואים את עצמנו יחד עם הממשלה כ"הורים" של הפרדיגמה. הסוכנות היהודית עשתה יחד עם הקהילות היהודיות והארגונים היהודיים בעולם אסטרטגיה חדשה, כשאנחנו בעיצומו של יישום האסטרטגיה. כל האסטרטגיה החדשה של הסוכנות היא הפרדיגמה החדשה – להעמיק את הזהות היהודית של צעירים בתפוצות, על מנת לחבר אותם לישראל, על מנת להבטיח שיהיה משאב עתידי של עלייה ולהבטיח שיהיו קהילות יהודיות חזקות עם מנהיגות יהודית חזקה בקהילות.

הכנו מצגת שנציג ואחר-כך נשמח לשמוע הערות ולקיים דיון. אני רוצה להעביר את ההגה לאמירה אהרונוביץ, שהיא סמנכ"לית הסוכנות לתכנון, אסטרטגיה ותוכן. היא תיקח את הכדור מפה.
אמירה אהרונוביץ
תודה. גם אני מודה על ההזדמנות ושמחה שסוף-סוף זה הסתייע. מה שאני אנסה זה לוודא שאנחנו משאירים זמן מספיק לדיון ושההצגה תהיה קצרה ככל האפשר. כן חשוב לי להגיד כבר בהתחלה שאנחנו רואים את ההצגה הזאת ככזאת ששמה דגש על מה שהתבקשנו. זאת אומרת, זו לא הצגה מנקודת מבט של כלל מה שהסוכנות עושה, אלא דגש על מה הסוכנות עושה היום מנקודת מבטה כדי לקדם את המלצות הפרדיגמה.

בכל זאת כמה מלות רקע על הסוכנות ואיפה היא נמצאת היום. הסוכנות בת כ-83 שנה. 83 שנים של עשייה ציונית, תמיד בשיתוף ממשלות ישראל. אתם יכולים לראות כאן בשקף את המפעלים המרכזיים שהעם היהודי באמצעות הסוכנות היהודית יחד עם ממשלת ישראל עשו יחדיו למען הקמתה של מדינת ישראל בשלביה השונים: עלייה והצלה, הקמת היישובים, שיקום שכונות וכך הלאה עד לעשור האחרון שאנחנו רואים את "מסע" ו"פותחים עתיד" ודברים נוספים.

חשוב לדעת שהקשר עם ממשלת ישראל הוא קשר ייחודי. לסוכנות יש מעמד ייחודי בחוק: יש ועדת תיאום משותפת לסוכנות היהודית ולממשלת ישראל שמתכנסת פעמיים עד שלוש פעמים בשנה, בראשות ראש ממשלת ישראל ויושב-ראש חבר הנאמנים של הסוכנות היהודית; יש שולחן חירום שהסוכנות היהודית והממשלה מקיימים יחד למצבי חירום של קהילות יהודיות בעולם. שוב, מתוקף של החלטת ממשלה; יש רשת שלמה של פרויקטים שהסוכנות היהודית והממשלה מפעילים במשותף אחרי שהם הוגדרו על-ידי הממשלה והעם היהודי במשותף כאסטרטגיים; יש כמובן עבודה שוטפת של הסוכנות עם משרדי הממשלה השונים סביב התכנים שבהם עוסק הארגון.

הפעילות של הסוכנות מתבצעת בחלקה בקהילות היהודיות ובחלקה כאן במדינת ישראל, וככזאת אנחנו רואים בה תרומה חשובה מאוד לכלכלת ישראל בהרבה מאוד אספקטים, אם זה באספקט הבסיסי שבו באמצעות הסוכנות היהודית העם היהודי תורם ומעביר כספים לפרויקטים בארץ; אם זה מגביות החירום שהסוכנות היהודיות בשם העם נרתמת למצבי חירום, כולל בהעברת תרומות למדינת ישראל; אם זה בנקודות כאלה ואחרות שמצריכות גיוס תמיכה בין-לאומית, וכמובן גם הסוכנות מהווה מנוע צמיחה לכלכלה. אם אנחנו מדברים למשל על 10,000 משתתפים בשנה שמגיעים לשהות פה בין חצי שנה לשנה במדינת ישראל במסגרת "מסע", כל צריכת שירותי הקרקע שלהם, המגורים שלהם, ימי ההתנדבות שלהם וכו', הם כולם בבחינת מנוע לצמיחת הכלכלה; הסוכנות גם מאפשרת לתורמים איזה כלי סיוע להעביר תרומות גם לגופים שלישיים.

ממש בקצרה האתגרים המרכזיים כפי שאנחנו רואים אותם כרגע: צו השעה בעולם היהודי – אפשר היה רק על זה לקיים דיון שלם של שעתיים. אני בכוונה רוצה על החלק הזה לעבור מהר מאוד כדי שנוכל להתרכז בפרדיגמה, אבל הוא בכל זאת ברקע הדברים.

אתגר ראשון משמעותי שזיהינו בתהליך האסטרטגי, והוא בא לידי ביטוי גם בניתוח שעשה דוח הפרדיגמה: שחיקה של החיבור לישראל ולמשפחה היהודית הגלובלית או לקולקטיב היהודי בקרב צעירים יהודים רבים בתפוצות. אנחנו יודעים שאנחנו חיים בעידן של בחירה – אנשים לא עושים דברים כי הם נולדו בצורה מסוימת, אלא כי הם בוחרים, בוודאי הדור הצעיר – אנחנו בעידן של ריבוי זהויות, אנחנו בעידן שבו הדור הצעיר הוא לא דור שחווה תקופה שבה לא היתה מדינת ישראל ולא חווה את השואה, כל נקודת המבט שלו על המקום של ישראל בסיפור היהודי שלו היא אחרת לגמרי, יחד עם מגמות כלליות כמו התרחקות של דור צעיר ממסד בכלל – הכול ביחד חובר להתרחקות או מקבל צורה הרבה יותר אמביוולנטית שבה צעירים בתפוצות מתייחסים לישראל, ובחלקם מסוגלים לראות את הסיפור היהודי שלהם בלי ישראל מרכזית בתוכו. זה אתגר שמאוד מטריד אותנו בבואנו לחשוב על העתיד של עם יהודי משגשג ומלוכד. מהצד השני, ולא פחות אגב, שחיקה של החיבור של צעירים ישראלים לנושא של שורשים יהודיים והקולקטיב היהודי העולמי, שגם הוא בא לידי ביטוי בשוני של הדור הצעיר של היום מדור המייסדים של המדינה בהרבה מאוד פרמטרים שבאים לידי ביטוי בכל מיני מחקרים שנעשו בשנים האחרונות. זה נכון שיש איזו תזוזה ותנועה בשנתיים האחרונות שהיא מאוד מבורכת, אבל היא כרגע לצערנו עוד לא מבטאת מהלך של שינוי מגמה.

פערים חברתיים בישראל – גם כאן אפשר היה להכביר מלים. כולנו מכירים את זה כאזרחי המדינה. אפשר להגיד: המלאכה לא תמה. המפעל הציוני קם, הוא משגשג בהרבה מאוד היבטים, אבל בוודאי בחלקים הרכים שקשורים במרקם החברה בישראל: פערי פריפריה-מרכז, פערים בין עשירים לעניים, מתחים שקשורים בין סגמנטים שונים על הסקאלה של הפלורליזם היהודי. בהחלט עדיין הרבה צריך וניתן לעשות בחברה הישראלית.

כמובן האתגרים שמבחינתנו הם נצחיים והם תמיד שם, הם לא תלויי תקופה – עלייה. להבטיח את המימוש של הזכות של כל יהודי שרוצה לחיות בישראל להגשים את השאיפה שלו, כל שכן לתת מענה מיידי בעת חירום והצלה של העם היהודי בכל מקום ובכל זמן.

ארבעת האתגרים האלה, כפי שהם מוצגים פה, הם ברקע האסטרטגיה של הסוכנות, כאשר הייעוד שמנחה אותנו, כפי שאתם רואים כאן בשקף, הוא להבטיח עתידו של עם יהודי גלובלי מחובר, מחויב עם ישראל חזקה במרכזו.

המשימה, כפי שאנחנו תופסים אותה לפחות לעת הקרובה או לשנים הקרובות, כנגזרת של אותם אתגרים שהצגתי, היא הצורך להשקיע בעתידנו היהודי ולהבטיח את קיומו למען הדורות הבאים באמצעות הבאת יהודים לישראל והבאת ישראל אל תוך חיי יהודי התפוצות, ולעודד מחדש בנייה של חברת מופת אידיאליסטית בישראל שיושבת בבסיס הרעיון הציוני.

אם תרצו, במלים פשוטות יותר, הסוכנות היהודית פועלת בשם העם היהודי יחד ותמיד לצד ממשלת ישראל בהווה וגם בעתיד לצורך חיזוק חוסן לאומי, כלכלי וחברתי של מדינת ישראל ולהבטיח חיים משגשגים יהודיים בתפוצות.

כפי שהזכיר ג'וש, הנקודות בדרך לפרדיגמה: נאום ראש הממשלה בחבר הנאמנים של הסוכנות, החלטה משותפת של הסוכנות והממשלה לשכור את המכון לתכנון מדיניות, שנמצא אתנו כאן, לכתוב את הדוח, הנחת הדוח על שולחן ראש ממשלת ישראל במסגרת ועדת התיאום המשותפת עם הסוכנות היהודית, ובעצם הסוכנות כבר היום מיישמת חלקים בדוח.

רק כדי להזכיר, וכאן זה ממש ציטוט מדוח הפרדיגמה עצמו, כפי שהוא נכתב. שש המלצות מרכזיות יצאו מדוח הפרדיגמה, כפי שהציג המכון לתכנון מדיניות בתחילת דרכה של הוועדה הזאת: המלצה להרחיב משמעותית את נושא החוויה הישראלית ככלי לחשיפה לישראל לצעירים מהתפוצות; הנושא של הפצת תרבות יהודית וישראלית ברחבי הקהילות היהודיות בעולם; חינוך יהודי – המשך תגבור חינוך יהודי עבור סגמנטים נרחבים בקרב היהודים בקהילות; עידוד פרויקטים משותפים לתיקון עולם; הקמה של קרן עתיד לעם היהודי, לצורך הנעה של יוזמות וחדשנות בקרב העם היהודי; חיזוק זהות יהודית בישראל.

הדוח גם הצהיר, וזה משהו שמאוד חשוב מבחינתנו, שאל להסתפק בפעולות אנקדוטליות שפונות אל עבר אותן המלצות וצריך לאמץ כחלק מהדוח גם שישה פרמטרים יותר עקרוניים: להבטיח שההשפעה שמנסים ליישם בכל המלצה תהיה מסיבית כך שתהיה מסוגלת להיות gain changer או לשנות את כללי המשחק; התערבות מחייבת ומשמעותית של הממשלה, הן מבחינת המחויבות והן מבחינת המשאבים; תוכנית אינטגרטיבית שמותאמת לקהלי יעד שונים מתוך הבנה שיש צורך לעשות התאמות לקהלי יעד שונים בעולם היהודי. אנחנו מכירים את זה מהעולם של דוברי רוסית או ישראלים בחוץ-לארץ וכו'; להגדיר עבור כל מודל התערבות מטרות מוגדרות וניתנות למדידה; כמובן גם מינוף והרחבה לכלל העולם היהודי.

מנקודת מבטנו, כשאנחנו באים לסרוק את שש ההמלצות של דוח הפרדיגמה, אני אנסה לעבור אתכם במהירות איפה הסוכנות היהודית נמצאת היום אל מול אותן המלצות.

החוויה הישראלית – ההמלצה הראשונה, חשיפה לישראל – יושבת בלב לבה של האסטרטגיה החדשה של הסוכנות היהודית ומיושמת כבר היום הלכה למעשה באופן הרבה יותר משמעותי מאשר לפני עשור, שאז היא כמעט ולא היתה.
היו"ר עינת וילף
האם כל דבר יבוא גם עם תקציבים?
אמירה אהרונוביץ
בסוף נראה את תקציב הסוכנות היהודית, לא על כל פעילות בנפרד.
היו"ר עינת וילף
אם תוכלי, תגידי תוך כדי באחוזים, בגדול. כלומר, מתוך התקציב הכולל כמה הולך למשל - - -
אמירה אהרונוביץ
לא תמיד זה אחד לאחד, אבל בעולם החוויות למשל מושקעים 36 מיליון דולר בשנת 2012, אבל זה רק החלק שהסוכנות היהודית משקיעה. זאת אומרת, על זה יש עוד יותר מ-130 מיליון דולר שמשקיעה ממשלת ישראל והמשתתפים ב"מסע".
היו"ר עינת וילף
איזה חלק זה מהווה מתוך התקציב של הסוכנות?
אמירה אהרונוביץ
מתוך התקציב של הסוכנות זה יותר מ-10%. 12%.

צריך להביא בחשבון, ובדיוק בגלל זה לא שמנו את המספרים, כי אז נכנסים לתוך כל מרחב הוויכוח של "התבונה הרישומית", כמו שאני קוראת לזה בחשבונאות, שכשממשלת ישראל משקיעה 25 מיליון דולר ב"מסע" זה לא מופיע כאן, כי זה לא בספרים של הסוכנות, וכשהמשתתפים ב"מסע" משקיעים 100 מיליון דולר בעצמם, זה לא מופיע כאן. החלק של ממשלת ישראל ב"תגלית", גם הוא לא מופיע כאן, אבל כשאת מסתכלת על סך כל מה שאנחנו קוראים לו "המחזור העסקי של עולם החוויות", אנחנו מדברים על מחזור עסקי שהוא מעל 200 מיליון דולר בשנה שבסך הכול העם היהודי משקיע.

יעל מובילה בימים אלה בדיוק מיפוי של הדבר הזה, כי הוא מעניין גם אותנו, איך נראה המחזור העסקי השנתי של כל התחום הזה. כרגע בראייה על-ארגונית, לא מעניין אותנו מי מפעיל איזו תחנה, מעניין אותנו כל העם היהודי, כמה הוא משקיע בדבר הזה. המיפוי הראשוני שלנו מטפס לדעתי להרבה יותר מ-250 מיליון דולר בשנה, ולכן זו בדיוק הסיבה שהתלבטנו והחלטנו לא לשים את זה במצגת, כי זה היה מכניס אותנו להתפלפלויות מיותרות.
היו"ר עינת וילף
הסיבה שאני בכל זאת מבקשת לשמוע זה להבדיל בין, נקרא לזה, "עדיפויות של העם היהודי", לבין סדרי העדיפויות של הסוכנות, ולכן אני רוצה לדעת מתקציב הסוכנות כמה הסוכנות שמה על זה. זה שממשלת ישראל והמשתתפים מוסיפים, יש לזה רלוונטיות למדידה אחרת, אבל כשהסוכנות אומרת שזה הדבר הכי חשוב לה, אני רוצה לראות איפה זה עומד ביחס לדברים אחרים.
אמירה אהרונוביץ
אני מסכימה בהערה אחת, שאם אנחנו מסתכלים במונחים של מינוף כלכלי, אז הרצון הוא לייצר איזה מודל אופטימלי והמדידה היא לאו דווקא אם אנחנו שמים הכי הרבה, אלא איך כל דולר שלנו מצליח למנף הרבה יותר דולרים כדי שזה יקרה, ו"מסע" היא בדיוק דוגמה לזה – אנחנו שמים 25 מיליון דולר שמניעים 150 מיליון דולר. מנקודת המבט של העם היהודי החשיבות היא ה-150 מיליון דולר, אבל אפשר לספק את זה בשמחה.

כשאנחנו מסתכלים על הלוח יש פה דיאגרמה שנראית טיפה מורכבת, ואני בכל זאת רוצה להתעקש ולנסות להוביל אתכם בתוכה, משום שאנחנו לא מסתכלים על עולם החוויות כאיזה עולם שיש בו תחנות בדידות בלבד, אנחנו מסתכלים עליו כאיזה רצף שבו אנחנו רוצים לראות כמה שיותר צעירים נכנסים לרצף, כמה שיותר צעירים עוצרים במפגשים חוזרים וחוויות חוזרות בישראל, מתוך הבנה שמתוקפת גם במחקרים, שככל שמגיעים יותר פעמים לחוויות יותר משמעותיות, האימפקט של זה על ההחלטות שלהם בחיים הבגירים הרבה יותר משמעותי.

מה אנחנו רואים כאן על הרצף? אנחנו רואים שהוא מתחיל פחות או יותר בגיל תיכון או בגיל הסטודנטיאלי, בין אם אלה חבר'ה שמגיעים במסגרת תוכניות תיכון או במסגרת "תגלית", ואתם יכולים לראות שהסוכנות במפעלים האלה היא שותפה, היא לא מפעילה אותן בעצמה, עבור אל תחנה מאוד משמעותית, שאנחנו כשבע שנים מפעילים ביחד עם ממשלת ישראל – "מסע", ותחנה נוספת שיצרנו, כנגזרת מהאסטרטגיה בחצי שנה האחרונה – תחנת onward Israel – מערך של תוכניות שבין שישה לשמונה שבועות, שאמור להיות שלב בדרך אל "מסע". מי שהיה ב"תגלית" רוצה לחזור עוד פעם, קשה לו לקבל את ההחלטה לבוא לתקופה משמעותית יותר, והתחנה הזאת באמצע יכולה להיות מנוע צמיחה מאוד משמעותי עבורו. אנחנו שמחים, אנחנו בשנת פיילוט ראשונה עם רישום מעל ומעבר לציפיות בהקשר הזה.

הדבר אולי הכי חשוב זה להבין שמנקודת מבטנו הרצף הזה נגמר בשתי אפשרויות: אפשרות אחת היא שאדם בסוף רצף של חוויות משמעותיות כאלה בישראל, הזיקה שלו והקשר שלו לישראל יהיה כזה שהוא ירצה לממש אותו בלבוא לישראל ולחיות בישראל, ולכן הסיפור שם נגמר באופציות העלייה למיניהן עבור צעירים, בעיקר במסלולי עלייה, שזה כלי מאוד רלוונטי עבורם, שמניע אותם לעלות. אבל לצד זה, ולא פחות חשוב, הצורך של כל אותם צעירים שחוו פה חוויה משמעותית וחוזרים חזרה לקהילות האם, ועדיין לא החליטו לעלות בשלב זה של חייהם, הצורך שלנו לראות אותם חוזרים, להיות פעילים בקהילה, מעורבים בקהילה, מאמצים חיים יהודיים אקטיביים עם תפקידים כאלה ואחרים בחיים היהודיים וקשר לישראל היא תוצאה רצויה לא פחות מבחינתנו.

הסיפור של הנעה ואינטגרציה למעלה לא מופיע שם בכדי, אלא משום שאנחנו מאמינים שהצעירים לא נעים על הרצף הזה רק לבד ובפני עצמם, אנחנו מאמינים שהשלב באמצע, שאנחנו קוראים לו בעגה שלנו "פרה" ו"פוסט", הוא בעצם שלב פרו אקטיבי שבו אנחנו וגופים קהילתיים אחרים ברחבי הקהילות היהודיות צריכים באופן פרו אקטיבי לפנות אל הצעירים האלה לפני שהם באים לחוויה ולהכין אותם לחוויה, אבל עוד יותר חשוב, כשהם חוזרים מהחוויה, לסייע להם לעבד את החוויה ולתרגם אותה לדברים שבאים לידי ביטוי בחיים היומיומיים שלהם. אנחנו מאוד עוסקים בעניין הזה עבור אלפים של צעירים ברחבי העולם במודלים שונים, איך לחבר אותם לעשייה אחרי שהם חוזרים לקהילה, שוב, כדי שימשיכו להיות מעורבים בקהילה, חלקם יהפכו להיות גם שכבת המנהיגות וחלקם יחליטו לעלות.

כשאנחנו מנסים לדמיין איך זה נראה מבחינת מספרים היום, ההיקפים בעולם תוכניות התיכון היום כ-10,500 שבאים בשנה, זה מיפוי לא סופי לגמרי. אם היינו סופרים גם את "מצעד החיים" ואת כיתות ח', היינו מגיעים לכ-12,000 בשנה. לנו אין שום ספק שהשוק הזה לא ממצה את עצמו, שיש לו פוטנציאל הרבה יותר גדול, וכחלק מהאסטרטגיה, השלב הבא אחרי שפיתחנו את onward שהיה הצעד הראשון להמשיך ולהרחיב את הספירלה הוא להיכנס השנה, בשנת 2012, לשלב ה-RND, לזהות מה יכול להיות מודל צמיחה נכון עבור תוכניות התיכון, בתקווה לעשות את זה כמובן בשותפות עם הממשלה.

אם אנחנו מסתכלים על "תגלית" – שוב, נתונים של השנה שעברה – 33,000, למיטב ידיעתנו – יוכלו לתקן אותנו אחר-כך החברים מ"תגלית" אם המספר הוא שונה. ב-onward, שזו שנת הפיילוט הראשונה – הישקנו את הפרויקט בעצם לפני חודש וחצי או חודשיים – נפתחה ההרשמה, יהיו לנו כ-500 משתתפים שמגיעים למסלולים שונים, אם זה מסלולים של service learning, של התנדבות, אם זה מסלולים אקדמיים או אם זה מסלולים של התמחות לתוכניות במהלך הקיץ הקרוב.

ב"מסע" אנחנו מדברים על כ-10,000 משתתפים בשנה. שם אנחנו נמצאים היום.

יש עוד כ-6,000 צעירים שמגיעים מעבר לתחנות האלה בכל מיני תוכניות, אם זה 3,000 במסגרת "מורשה", התוכנית של "וולפסון" יחד עם ממשלת ישראל ומשרד החינוך, או אם זה תוכניות נוספות.

בעולם של הפרה והפוסט, כמו שאמרנו, יש אלפים של צעירים במודלים שונים. בחלקם אנחנו מפעילים את המודלים, בחלקם אנחנו מסייעים לארגונים מקומיים לייצר עבודה חינוכית משמעותית עם הצעירים האלה כשהם חוזרים.

בנוסף, צריך לדעת שבמסגרת השותפויות יש לנו רשת ענקית של שותפויות בין אזורים וקהילות בעולם. ניגע בזה קצת אחר-כך. גם במסגרת השותפויות יש אלפים שמגיעים, כ-10,000 שמגיעים בשנה לכל מיני חוויות יותר קצרות בישראל.

לגבי מסלולי העלייה, הנתונים היום הם שכ-2,500 צעירים מגיעים בתוכניות של מסלולי עלייה. תוכנית זה אומר שמגיעים בין חמישה לשמונה חודשים לתוכנית מאוד מסודרת, שמקנה להם שפה, מקנה להם כישורים להשתלב בחיים בישראל. זה נמצא כמסלול מאוד אפקטיבי עבור הצעירים, זה מניע אותם לעשות את ההחלטה, ולכן כחלק מהאסטרטגיה אנחנו מרחיבים את מסלולי העלייה.

אם היינו רוצים להסתכל על המספר הכללי של עולים, כ-16,600 זה היה סך העולים למדינת ישראל בשנה שעברה, ללא העלייה מאתיופיה. זו העלייה מארצות בחירה. מתוך המספר הזה כ-40% אלה עולים צעירים בין הגילאים 18 ל-35.

כל זה כדי להגיד שאם התיזה שלנו אכן נכונה, ונצטרך בשנים הקרובות אכן לעקוב ולראות, אז ככל שנניע יותר צעירים להיכנס לתוך הרצף הזה ולחוות יותר חוויות משמעותיות, ונסייע להם גם בסוף לייצר איזו אופציה לחיים ריאליים בישראל או איזה אופציה למעורבות בקהילה, נוכל ליישם מה שהפרדיגמה קראה לו, לחבר את הצעירים לישראל לחיים יהודיים אקטיביים.
היו"ר עינת וילף
באיזו מידה יש חשיבה על מה שנמצא משמאל לטבלה הזאת? כלומר, השלב שבו אנשים הם כבר בוגרים, עברו את התהליכים האלה, מעוניינים לשמר קשר עם ישראל, מעוניינים שישראל תהיה חלק מרכזי מחייהם, לא רוצים עלייה, מעורבות בקהילה במובנה הישן אינה מספקת אותם. האם אתם רואים את זה בכלל כתפקידה של הסוכנות? איך אתם מסתכלים על כל הצד הזה?
אמירה אהרונוביץ
לחלוטין. מעורבות בקהילה מופיעה פה בממד הכי רחב והכי פלורליסטי ויצירתי שלה. אנחנו מודעים לזה שהדור הצעיר של היום מוצא לעצמו דרכים הרבה יותר עדכניות, רלוונטיות ומגוונות להיות מעורב, אנחנו רואים פריחה ענקית של הקמה של ארגוני צעירים וקהילות צעירים, גם בארצות-הברית, גם באירופה, גם בחבר העמים לשעבר, ארגונים בדרך כלל קטנים, מרושתים, סביב כל מיני רעיונות ויזמויות בתחום החינוך והחברה, שקשור בעולם היהודי, ואנחנו בהחלט תומכים ברשתות כאלה. יש לנו מהלך מאוד גדול עם צעירים בחבר העמים ובגרמניה שבדיוק מניע את רשתות ארגוני הצעירים האלה להיות מסוגלים לתפקד, להתרחב ולמשוך עוד צעירים לתוכם. בארצות-הברית אנחנו פועלים ביתר זהירות, משום שיש שם זירה שהיא גועשת ורוחשת בפני עצמה. לא בטוח שלסוכנות שם יש תפקיד ממש on the ground, אבל בתוך הדבר הזה אנחנו מייצרים מספר מודלים שאנחנו בוחנים היום, ולכן התיקון שלך הוא במקומו. עינת, תודה. מעורבות בקהילה ממש לא מתכוונת להיות enrollment לממסד הקהילתי המסורתי ככזה. זה בהחלט חלק מהצורך לגדל דור חדש של מנהיגים שיחליף את הדור הקיים, אבל ברור היום גם לפדרציות ולממסד שזה אינטרס גם שלהם לאפשר מרחב הרבה יותר יצירתי של מעורבות של צעירים, ואנחנו מעורבים בדבר הזה.
היו"ר עינת וילף
זה מאוד חשוב. הכוונה היתה למודלים של קשר עם ישראל שאינם בהכרח עלייה. כלומר, האם הסוכנות בוחנת את זה? לצורך העניין, רופאים, כלומר בשלב שבו אנשים מתחילים להיות רופאים, מורים, בעלי מקצועות, שכל רופא בחוץ-לארץ יהיה מקושר לבית חולים בישראל, כל איש אקדמיה בחוץ-לארץ יהיה מחובר לאוניברסיטה בארץ ויהיה לו מנגנון מסודר שבאמצעותו הוא מגיע לארץ ופועל באותו בית חולים, או מורים מגיעים לבתי ספר ומורים באותם בתי ספר. כלומר, האם יש מחשבה בכלל על הנושא של חיבור אנשים בוגרים עם ישראל באופן יותר ממוסד, יותר מתמשך, אבל שהוא לא עלייה?
אמירה אהרונוביץ
יש בחלקו, לא באופן התשתיתי והמלא שאת מתארת, בעיקר בגלל היעדר משאבים, אבל במסגרת עולם השותפויות שתיכף ניגע בו, זה בדיוק המרחב או הפלטפורמה הכי משמעותית שדרכה אנחנו מייצרים את זה, בין אם זה בין בתי ספר או בין אם זה בין קהילות עמיתים או בין אם זה בין אנשי מקצוע כאלה ואחרים, בדיוק ברמה שאת מדברת, כשיש שיח ועניין עם תכלית אישית, כי הוא מעניין אותי ברמה האישית. אבל זה נעשה באיזה מרחב ייעודי, תוך שהוא משמר תקשורת בעלת משמעות לאורך זמן, וזה המכשיר המרכזי שאנחנו מפעילים היום לדבר הזה, למעט הזירה של הסטודנטים, ששם אנחנו כן פועלים הרבה יותר שיטתית, אבל זה באמת עד הגיל שאנשים נמצאים במוסדות.

אני רצה כי אני רוצה להשאיר זמן לדיון. אל מול המלצות מספר 2 ו-3 בפרדיגמה, שמדברות על הפצת תרבות יהודית וישראלית ועל תגבור החינוך היהודי, המקום שהסוכנות היהודית היום מעורבת היא באמצעות שלושה מאמצים גדולים: מפעל השליחות הגדול שלנו – תיכף ניכנס להיקפים – הכשרת מחנכים מקומיים עם רבנים, עם מנהלים, עם מורים, עם רכזי חינוך למיניהם. אנחנו מאמינים שלהבאת ישראל לחיי הקהילה יש ערך מאוד משמעותי בהבאת המשאב האנושי מישראל, אבל הוא לא יכול להיגמר בזה, הוא חייב גם להנכיח את ישראל בסיפור האישי של אנשים שעוסקים בחינוך הדור הצעיר מהקהילה המקומית, ולכן אנחנו משקיעים גם בדבר הזה, בעולם של שותפות ביחד, אותה פלטפורמה מאוד רחבה של שותפויות.

בעולם השליחות היום אנחנו נמצאים על איזה רצף שבו אנחנו מוציאים כ-2,000 שליחים בשנה מעיסוקים שונים: כ-1,500 צעירים שיוצאים להדריך במחנות קיץ, בין אם זה בצפון אמריקה ובין אם זה בחבר העמים לשעבר, ועוד כ-100 סטודנטים שיוצאים למפעלים חינוכיים קצרים שבין חודשיים לשלושה בבתי ספר ברחבי העולם. זה עולם השליחות הקצרה. יש לנו עוד כ-350 שליחים שיוצאים לתקופות יותר ארוכות, לשנה עד שלוש שנים, שנחלקים לשני סוגים בצורה גסה: השליחות הקהילתית – חבר'ה בדרך כלל יותר צעירים, שנמצאים בקמפוסים – יש לנו יותר מ-50 בקמפוסים ברחבי צפון אמריקה – אם זה ש"שינים – יותר מ-50 ש"שינים שפזורים היום בבתי כנסת ובבתי ספר בקהילות בתפוצות, ואם זה שליחים שיושבים במרכזים קהילתיים או בקהילות. השליחות התנועתית זו השליחות שעובדת עם תנועות הנוער הציוניות ותנועות הנוער הקהילתיות ברחבי העולם. בסך הכול כ-2,000 שליחים, שמבחינתנו הם אחת הדרכים הכי משמעותיות להביא בצורה אותנטית אנרגיה ישראלית לחיי הקהילה, בין אם זה תרבות ישראלית ובין אם זה ידע שקשור בישראל ובין אם זה פעילות אקטיבית לחיבור בהקשרים שונים לעולם של ישראל.
היו"ר עינת וילף
איפה זה עומד ביחס לתוכנית השליחים הישנה? כלומר, כמה שליחים היו לפני חמש-עשר שנים, כולל שליחי עלייה, כולל הכול?
אמירה אהרונוביץ
היקף השליחים לא נעשה יותר קטן, יש שינוי בתמהיל של השליחים. יש שליחות שהיא הרבה פחות שליחות מערכתית גדולה, היא שליחות יותר ממוקדת במוסד, שבאה במטרה, באה בשיקול דעת ובכוונת מכוון, כדי להצליח בצורה שהיא יותר מעשית להשפיע על המקום של ישראל בחיי מוסד קהילתי מסוים. ולכן אם ש"ש יושב שנה שלמה בבית הכנסת, אז נכון שהוא ש"ש והוא יותר צעיר, אבל הוא כול כולו הופך להיות חלק אינטגרלי ואורגני של השיח והחיים בבית הכנסת ונתפס כמשאב מאוד משמעותי. יש לנו מחקרים שמלווים ועושים הערכה לסוגי השליחים השונים, והסיפור של הש"שינים ושליחים צעירים בקמפוסים בהחלט חשוב.

צריך לדעת שבתוך שינוי התמהיל קורה דבר נוסף, וזה שזזנו מעידן שבו העולם מתחלק לשליחי חינוך ולשליחי עלייה, וכל השליחים שלנו עוסקים בהבאת ישראל אל חיי הקהילה, כולל החשיפה לאפשרות ההגעה לישראל לחוויה ולהתנסות וההגעה לישראל לאפשרות חיים ריאלית. אנחנו נמצאים עכשיו במהלך מאוד רחב שלוקח את כל השליחים ברחבי העולם, את כל 350 השליחים האלה שנמצאים לתקופות ארוכות, ומכשיר אותם ברמות שונות, כל אחד לפי המקום והיכולת שמתאימה להגדרת התפקיד שלו, לעסוק בהיבטים שונים, גם בהנגשת אפשרות חיים ריאלית בישראל ועלייה.

המאמץ השני אל מול ההמלצות שקשורות בהפצה של תרבות יהודית-ישראלית וחינוך יהודי הוא עולם של שותפות ביחד – partnership together. זו פלטפורמה שהיא כבר בת מעל כ-15 שנה, שזה מרשים כשלעצמו, שהצליחה לייצר לעצמה המשכיות וביקוש במהלך כל כך הרבה שנים. צריך לדעת שזו פלטפורמה שיותר מ-80% ממנה נעשית על-ידי הצבעה ברגליים כל שנה של קהילות יהודיות בעולם שאומרות: אנחנו רוצות לבחור להמשיך בזה. זו פלטפורמה שהיום מגלגלת יותר מ-25 מיליון דולר בסוכנות, עוד הרבה יותר כסף במינוף, שרוב רובו הוא כסף אלקטיבי, זאת אומרת, הקהילות כל שנה בוחרות מחדש להמשיך את השותפות ולהקצות לה כסף. אנחנו מדברים על 45 אזורי שותפות עם מעל 500 קהילות ברחבי העולם, מערכת ענפה מאוד של ועדות היגוי של מתנדבים עם מאות חברים שחברים בוועדות כאן ובקהילות ואלפי פעילים, מעל 10,000 בשנה, שמשתתפים במשלחות.

מהלך מאוד משמעותי שנעשה בחמש השנים האחרונות לקח את כל מערכת יושבי-הראש של ועדות ההיגוי בישראל, שהיתה ראשי הרשויות, והחליף אותם ביושבי-ראש מתנדבים. יש לנו מנהלי בתי חולים שמכהנים כיושבי-ראש, יש לנו פעילים ואנשים בכירים במשק שמכהנים כיושבי-ראש, ויצרנו שכבה שמאפשרת שיח מסוג אחר עם כל מערכת ה-lay people בקהילות. זו מערכת שמקיימת רישות מאוד רחב עם גופים קהילתיים מקומיים, ולכן בבחינת הפצת התרבות היהודית והישראלית אנחנו לא נשענים רק על החברים שנמצאים בוועדות ומדברים אחד עם השני, אלא נשענים על מערכת מאוד ענפה, ואנחנו יכולים לראות אותה כאן, שמנהלת שיח עם בתי הספר ובתי הכנסת, עם בוגרי תוכניות חוויה בישראל שחוזרים לקהילות, עם פעילות בקמפוסים, במחנות הקיץ ובמרכזים קהילתיים.

בעולם בתי הספר זו אחת היוזמות שאנחנו נותנים לה דחיפה מאוד חזקה בשנה האחרונה. שוב, כנגזרת מהאסטרטגיה וכאיזו אופציה להרחיב את מוטת השותפות מעבר לגיאוגרפיה.

לסיפור הגיאוגרפי יש הרבה מאוד יתרונות משום שהוא מאפשר איזו פרסונליזציה של הקשר – אדם יודע לאורך שנים שיש לו בית שני כאן בארץ, מצד שני הוא מגביל – לא את כל האזורים בארץ אפשר לכסות עם כל הקהילות בעולם והפוך. ולכן זיהינו את הסיפור של תאומות בין בתי ספר כאיזה אפיק מאוד-מאוד משמעותי כדי להביא עוד ועוד מוסדות יהודיים אל השיח של השותפות, והיום אנחנו נמצאים במצב שכבר יש לנו בתי ספר מחמ"ע – בית ספר ליטמן במוסקבה ששותף לבית הספר הריאלי, או בית ספר מפולין שהולך להיות שותף לבית ספר אחר בתל-אביב, או בתי ספר מצרפת עם בתי ספר מאשדוד. הסיפור הזה פותח לנו הרבה אפשרויות, אבל לא פחות חשוב, אנחנו נכנסים גם להיבט הרבה יותר עמוק תכני. איזה סוג שיח תכני יש בשותפות? תיכף ניגע גם בזה.

המאמץ השלישי של הסיפור של הפצת תרבות יהודית-ישראלית וחינוך יהודי, לצד השליחים ולצד פלטפורמת השותפויות, הוא הסיפור של העבודה עם מחנכים מקומיים, וכאן זרוע התוכן שלו או קבוצת פיתוח התוכן שלנו "מקום" – אני מניחה שהוא מוכר לחלק מכם – עוסק במהלך שש השנים האחרונות בפיתוח מאוד משמעותי של תכנים עדכניים בנושא ישראל ושל הכשרות – איך מנגישים את ישראל, כמו שהם קוראים לזה, Israel in real life, את ישראל האמיתית, המודרנית, המורכבת, הדינמית, בצורה שאפשר יהיה לייצר חיבור, והרבה יותר רלוונטיות לדור הצעיר, שהרבה פעמים נמצא בדיסוננס ומתבלבל בין ישראל המיתית שעליה הוא גדל בבית הספר לבין זו שהוא אחר-כך פוגש במתקפות בקולג' או בתקשורת ב-CNN. זיהינו כבר לפני מספר שנים את הצורך להיכנס בווקום הזה ולאפשר פיתוח תכני שעוזר לצעיר להתמודד בצורה אחרת ולהיות מסוגל להיות מחובר לישראל ועם זיקה לישראל תוך כדי שהוא גם מחזיק אולי ביקורת מסוימת.

במסגרת העבודה של "מקום" אנחנו עובדים עם יותר מ-650 מחנכים מקומיים בשנה בצורה מאוד שיטתית, גם בצורה של הכשרות וגם בצורה של פרויקטים שהם עושים – מורים, מנהלים, רבנים, אנשי תקשורת, מנהלי גופי תרבות ומוזיאונים יהודים וכו'; יש לנו פורטל תכני שמפיץ חומרים חינוכיים, אתם מוזמנים להיכנס אליו – makomisrael.org; יש לנו שני מפעלים שעוסקים בבני נוער בבתי הספר: אחד שעוסק בהכנתם למבחן בעברית, שנקרא "הבחינה הירושלמית", ואחד הוא חידון התנ"ך. רק בשבוע שעבר נכחנו כאן בחידון התנ"ך ה-49 לצעירים מהתפוצות. לחידון הסופי מגיעים כ-12 עד 13 מתמודדים מהתפוצות להתמודד עם עוד כשניים-שלושה ישראלים. זה בערך היחס. צריך לדעת שמאחורי הדבר הזה עומד מפעל שלם – בתפוצות ובקהילות מתקיימים חידונים אזוריים ואחר-כך חידונים ארציים, ואת הדבר הזה הסוכנות מפעילה; וכמובן פרויקט חי"ל שהוא פרויקט בשיתוף ממשלת ישראל ובמימון ממשלת ישראל, שעבור ממשלת ישראל אנחנו מסייעים בתמיכה ובפרויקטים בנושא ישראל ביותר מ-30 בתי ספר יהודיים ברחבי העולם, כמו שאמרתי קודם, הנושא של ליווי תכני ופיתוח תכני לעולם השותפות הזה בין בתי הספר.
היו"ר עינת וילף
חשוב שציינת את הנושא של החינוך, כי באמת בכל מקום זה עולה, תחושת הבגידה של צעירים ישראלים שמרגישים שמרגע שהם הגיעו לקמפוסים מתוארת להם ישראל שלא תוארה להם בבתי הספר. הם כל כך לא ערוכים להתמודד עם זה, שהרבה מהם פשוט הולכים לצד השני והופכים כמעט לאנטי-ישראלים או מתנתקים מישראל כי הם מרגישים ששיקרו להם. בהרבה מקרים גם עולה הבעיה של מורים שאולי ביקרו בישראל לפני 30 שנה, שמתארים בעיות שהן בכלל לא הבעיות של החברה הישראלית היום. האם תוכלי להגיד עוד כמה מלים מה נעשה בתחום הזה ואיך החשיבה והעשייה כאן הם חדשים או שונים?
אמירה אהרונוביץ
כמו שאמרתי, התפיסה ש"מקום" פיתח בחמש השנים האחרונות, וכבר יש אסופה של חומרים שהצטברה במהלך חמש השנים האלה, היא נגישה לכל מי שרוצה וגם כל הזמן מתפתחת, בין אם זה אל מול נושאים שעולים, נושאים שנתיים שנבחרים, ובין אם זה אירועי דיומה, בין השאר כשהיתה "עופרת יצוקה" או כשיש כאן מחאה חברתית. הסטודנט היהודי נתפס כמקור שצריך לתת כתובת ותשובות גם אם הוא לא תופס את עצמו ככזה. ולכן מה שאנחנו עושים, אנחנו מפתחים מודולות חינוכיות שמונגשות לשליחים שלנו ביחד עם קיטים של הכשרה וקיטים לסמינרים ולפעילויות שמועברות, אם זה בתוך הקמפוסים, בשיתוף הלל והשליחים שלנו בקמפוסים, או אם זה בבתי הספר, בשיתוף עם קהילות של מחנכים.

עלית על נקודה מאוד-מאוד כואבת מבחינתנו. הסיפור של אחוז נמוך מדי של מחנכים יהודים שהיו בישראל בשנים האחרונות. הרוב הניכר לא היה בארץ הרבה אחרי שנות ה-70. היתה לנו בזמנו איזו יוזמה שניסינו להרים יחד עם הממשלה כיוזמת צד ל"מסע", שנקראה "נתיבי מסע בזמן החזון שלה", ומה שהיא חלמה לעשות זה בתוך עשור לדאוג שכל מחנך יהודי בתפוצות יגיע לביקור חינוכי משמעותי בישראל, תוך שהתהליך הוא תהליך של שנתיים, כשיש שנה של עבודה חינוכית שם, ביקור שיא כאן ופרויקט של שנה שלמה שם. אני מוכרחה להגיד שהיו דווקא יחס ותמיכה מאוד חיוביים בממשלה, זה אפילו עבר החלטת ממשלה, אבל בסופו של דבר בצוק העתים, המשאבים וסדרי העדיפויות זה כרגע עוד לא יצא לפועל, אבל אנחנו עוד מקווים ומדמיינים שיום אחד, כשתאומץ הפרדיגמה, חלום "נתיבי מסע" יחזור. אנחנו בטוחים שיש לזה ביקוש ענק, אנחנו יודעים שבתי הספר רוצים וזקוקים לזה, ערוכים לשים חלק מהכסף, אבל זה מפעל שאם רוצים לעשות אותו נכון וכך שהוא יכסה את כל הקהילה החינוכית הוא מפעל גדול, משמעותי, וצריך להיערך לו ככזה. אני מקווה שעניתי.

כמו שאמרתי שלושה מאמצים מרכזיים אל מול הפצת תרבות יהודית וישראלית וחינוך יהודי: מפעל השליחים, שמנגיש את ישראל בצורה אותנטית והבלתי פורמלית אל תוך הקהילה, עבודה חינוכית של "מקום" ופלטפורמת השותפויות.

צריך לדעת שכשאנחנו מסתכלים על ההמלצות האלה של הפרדיגמה להביא את ישראל בממדים השונים אל תוך חיי הקהילה היהודית בעולם יש אוכלוסייה אחת שאותה אנחנו מזהים בכלל האוכלוסייה היהודית כאוכלוסייה בעלת צרכים בכל זאת ייחודיים, לפחות לעוד תקופת מה. יכול להיות שבעוד חמש או שש שנים לא נצטרך לשים את השקף הזה. גם כאן מקוצר הזמן אני לא אכנס לפרטים, אבל יש ניתוח שלם שמסביר מדוע היהדות דוברת הרוסית, שכפי שתראו מונה היום כ-3 מיליון יהודים דוברי רוסית ברחבי העולם, יש לה ייחודית מאוד שונה משאר חלקיו של העם היהודי. זה מתחיל בפריסה שלה, שהיא פריסה מאוד ייחודית. אחרי נפילת מסך הברזל כמיליון יושבים כאן במדינת ישראל, כ-800,000 נשארו במדינות חמ"ע לשעבר, אבל יש עוד כמיליון, כפי שתראו, שנמצאים לא בישראל ולא בחמ"ע – כ-800,000 ברחבי צפון אמריקה ועוד כרבע מיליון ברחבי גרמניה. זו יהדות שכל העוגנים שלה, שמה שבונה אצלם את הזהות היהודית, בהינתן ההיסטוריה שלהם ובהינתן העובדה שזו היתה יהדות חילונית ביסודה וכזאת שהתחברה הרבה יותר לעוגנים של תרבות יהודית ופחות אל תוך הריטואלים הדתיים – כל הדרך שלה להתחבר חזרה אל תוך העולם היהודי, הזהות היהודית, היא מורכבת והיא אחרת, מצד אחד; מצד שני, זו יהדות שיש לה קשר וזיקה לישראל עוד יותר מאשר חלקים אחרים בעם היהודי, אפילו מהעובדה הבסיסית שליותר מ-80% מהיהודים שהם דוברי רוסית, שחיים מחוץ לישראל, יש קרוב בדרגה ראשונה שחי בישראל, אז כל מערכת השיקולים והקשר שלהם עם ישראל הוא אחר.
היו"ר עינת וילף
אני תמיד אומרת כשיוסי ביילין כתב את "מותו של הדוד מאמריקה" הוא כתב את זה דקה לפני שנולדו הרבה דודים באמריקה.
אמירה אהרונוביץ
זה בא כדי להראות שהסוכנות, ביישום של ההמלצות מהסוג שהפרדיגמה כאן מעלה, עושה מאמץ ייחודי, נותנת משאבים ייחודים ותשומת לב ייחודית ליהדות דוברת הרוסית, מתוך ההבנה של הסיטואציה המאוד ייחודית שהם נמצאים בה.

אגב, מטרת הסוף היא לא מטרה שונה, אנחנו רוצים לראות אותם מחוברים לעם היהודי, עם זיקה לישראל, כמה יותר שירצו שיגיעו לכאן, ומי שלא, שיהיה בקשר עם ישראל ומעורב. במאמץ שלנו אל מול דוברי הרוסית אנחנו לא משתמשים בכלים שונים מאשר בשאר העולם – אנחנו מציעים להם רצף של חוויות בישראל שמותאמות לצרכים שלהם, אנחנו מקיימים – וזה אולי המפעל שייחודי להם – מפעל מחנות הקיץ, מפעל דגל של הסוכנות היהודית זה שנים, שבמסגרתו אנחנו מפעילים מחנות קיץ עבור בין 7,000 ל-10,000 ילדים ברחבי חמ"ע במהלך השנה.

אנחנו יודעים ממחקרים שליוו את המחנות בשנים האחרונות שזה מכשיר סופר אפקטיבי. הוא מהווה שער אל תוך הסיפור היהודי של הילדים האלה ושינוי מגמה שמאפשר להם לעלות על איזה מסלול שדרכו הם בונים את הסיפור היהודי במהלך השנים במחנה, אחר-כך מגיעים לחוויה בישראל, ואחוז גדול מהם עולה. צריך לדעת שמקרב משתתפי "מסע" דוברי רוסית בין 40% ל-50% עושים עלייה בסוף החוויה.

כמובן שאנחנו עדיין עוסקים בחמ"ע גם בעולם של אולפנים, בתי ספר ומסלולי עלייה. חמ"ע, כפי שהזכרתי קודם, הוא אחד המקומות שבהם אנחנו עובדים מאוד משמעותית בנושא של יזמות וארגוני צעירים.

המלצה רביעית של דוח הפרדיגמה עוסקת בעידוד פרויקטים משותפים לתיקון עולם, וגם כאן הסוכנות היהודית השיקה ממש בשבועות האחרונים פרויקט שנולד מהאסטרטגיה החדשה – פרויקט "תן". פרויקט שחותר לייצר פעילות של תיקון עולם בישראל ובמדינות עולם שלישי, כאשר הייחודית - - -
היו"ר עינת וילף
זה פרויקט משותף עם מש"ב?
אמירה אהרונוביץ
נכון, זה פרויקט משותף עם מש"ב וזה פרויקט משותף עם קהילות יהודיות ברחבי העולם.
היו"ר עינת וילף
על כמה אנחנו מדברים?
אמירה אהרונוביץ
מיליון דולר בשנת הפיילוט הראשונה, כאשר שוב יש יותר כסף שממונף דרך - - -
היו"ר עינת וילף
כמה מש"ב שמה, או שמש"ב נותנת יותר הכשרות?
אמירה אהרונוביץ
אני מניחה שהיא נותנת יותר הכשרות. אני לא בקיאה בדיוק במודל הכלכלי, אבל אני יודעת שמש"ב היא שותפה.

כשאנחנו נכנסים לשדה הזה של תיקון עולם חשוב להיות עם הבחנה מאוד-מאוד ברורה איפה אנחנו רוצים להיות, וזה הסיפור של צוותים משותפים של ישראלים מישראל וצעירים מהתפוצות. אנחנו יודעים שהסיטואציה הזאת של עשייה משותפת למען גורם שלישי, תוך כדי שהיא מועשרת בלימוד, במרכיב תכני יהודי מעמיק, מייצרת הזדמנות מסוימת לבונדינג מאוד-מאוד ייחודי שלא קורה בסיטואציות אחרות, ולכן חלק מהדי. אן. איי של הפרויקט הזה הוא להבטיח שהצוותים האלה הם צוותים משותפים. אנחנו מדברים גם על התנדבות שהיא ארוכה יחסית, התנדבות לשלושה חודשים, וכמו שאמרתי עם קוריקולום תכני יהודי מעמיק שמסתיים פיתוחו בימים אלה בהשקעה לא מבוטלת.

בשנת 2012 אנחנו מתעתדים לפתוח ארבעה מרכזים: אחד באתיופיה, בגונדר, אחד בהודו, אחד בברזיל ואחד בישראל, והכוונה היא להתרחב ל-12 מרכזים. יש גם מודל כלכלי מאוד מעניין בפרויקט הזה, משום שהוא מזמין את הקהילות להיות שותפות בעיצוב של המרכזים האלה, לאמץ מרכזים ולהיות שותפות לא רק במימון, אלא ממש בהתוויית הרוח בכל מרכז, ואנחנו שמחים שיש כרגע היענות מאוד משמעותית בקרב הקהילות לפרויקט. אנחנו ממש נמצאים בימים אלה ברישום של מתנדבים ראשונים אל המחזור הראשון שיהיה בקיץ.

בנושא של חיזוק זהות יהודית בישראל – כאן צריך לעשות איזו פאוזה ולהסביר שזה אולי השדה הכי מורכב.
היו"ר עינת וילף
דילגת על "קרן עתיד".
אמירה אהרונוביץ
דילגתי על "קרן עתיד", משום שהסוכנות לא עשתה עד היום מהלך משמעותי שאני חושבת שיש מקום כרגע להציג אותו. יש מספר ניסיונות, בעיקר באמל"ט בשיתוף עם קרן היסוד, שניסו להקים את הקרן לעתיד העם היהודי שם. מכל מיני סיבות זה סיפור מורכב.
היו"ר עינת וילף
האם בממשלת ישראל היו דיונים אם זה על ממשלת ישראל הקמת הקרן או תקצוב הקרן?
אמירה אהרונוביץ
לא שאני יודעת, אבל יכול להיות שג'וש יודע.
ג'וש שוורץ
לא שידוע לי.
היו"ר עינת וילף
האם בדיונים עכשיו שמתקיימים זה על סדר-היום? – לא.
אמירה אהרונוביץ
זו אחת ההמלצות היחידה שבה לא נגענו.

לגבי הסיפור של חיזוק זהות יהודית בישראל – אנחנו בדיוק כמו דוח הפרדיגמה, או אנחנו בין השאר כי למדנו מדוח הפרדיגמה צריך לומר, והצגתי את זה גם באתגרים קודם, בהחלט חושבים שהסיפור של חיזוק זהות יהודית בישראל הוא סיפור אקוטי לא פחות מאשר חיבור הצעירים היהודים בתפוצות. ובבואנו לשאול את עצמנו מה הסוכנות היהודית יכולה בזירה הזאת לעשות שיהיה משמעותי ויהיה לו אימפקט שיצדיק את המעורבות של העם היהודי – כפי שאומר פה ג'וש ומזכיר, חשוב מאוד עבור יהדות התפוצות כל ההקשר של הפלורליזם והחיבור של צעירים ישראלים לנושא של יהדות – לצד העובדה שהסוכנות היהודית ממשיכה לתמוך בזרמים הפלורליסטים במדינת ישראל באמצעות הקצאה של כ-3 מיליון דולר בשנה, אחרי הרבה מאוד דיונים שבחנו האם יכול להיות לנו סיכוי להשפיע באופן משמעותי בתוך מערכת החינוך הפורמלית בישראל, אחרי ניסיונות של דוח שנהר ואחרים, או האם יכולה היתה להיות לנו יכולת לעשות שינוי משמעותי מאוד בקרב גילאי הנוער בחלקים הבלתי פורמליים של סדר יומו – אני מקצרת לכם את ההליך ואת ההתייעצויות המאוד ארוכות שהיו – הגענו למסקנה שמבחינת יכולות הליבה הייחודיות, הערך המוסף הייחודי שיכולה להביא הסוכנות, מצד אחד, והיקף המשאבים הנדרשים לעשות שינוי בשדות האלה, מצד שני, הבחירה היתה הזירה של גילאי 18 וצפונה, תוך כדי שהם עוסקים בעשייה חברתית, בין השאר בשל מחקרים שהראו שצעירים ישראלים בזמן שהם עוסקים בעשייה חברתית, נפתח אצלם איזה צוהר ואיזו הזדמנות שלא קורית קודם לכל הנושא של חיפוש של משמעות וזהות ועיסוק בערכים.

לכן כשאנחנו מסתכלים על השקף הזה, ואני תיכף אתאר קצת מה המאמצים שהסוכנות מנסה כרגע להניע בעבודה עם צעירים ישראלים בנושא חיזוק זהות, מופיעות התחנות האלה: מופיע הגיל שבין 18 ל-19, העולם של שנת השירות והמכינות, מופיע העולם של מה שאנחנו קוראים לו "טרום תחילה", המשיק ל-served first, אותו עולם של צעירים, בוגרי תואר ראשון או השכלה, אחרי צבא בדרך-כלל, שלפני שהם הולכים לעשות קריירה, ערוכים לבוא לשלוש, ארבע, חמש שנים ולעשות איזה מעשה מקצועי מצד אחד, שמעורבב עם שליחות מאוד משמעותית, כולל המוכנות להקריב גם מזמנם וגם את פרנסתם לעניין, או אם זו התחנה של קהילות צעירות, שבו צעירים כזוגות צעירים או כהתארגנויות של קבוצות צעירים מקבלים החלטות לחיים לחיות כקהילות צעירות שעוסקות בעשייה חברתית כחלק אינטגרלי מחיי היום-יום שלהם. כמו שאמרתי אנחנו יודעים ממחקרים שנעשו בשנים האחרונות שהפוטנציאל של התקרבות לנושא של התחדשות יהודית ועיסוק בערכים ומשמעות הוא יותר גדול כשעוסקים כקבוצה באיזו עשייה חברתית.

מתוך הרציונל הזה אנחנו עוסקים היום במעורבות בשלוש תחנות בסיפור הזה בחברה הישראלית. העולם של "טרום תחילה" – אנחנו מסתכלים על הפלטפורמה של "פותחים עתיד" שהיא פלטפורמה שאנחנו הקמנו לפני שש או שבע שנים לטפל בנוער בסיכון במודל של אח בוגר, שבמסגרתה היום יותר מ-30,000 בני נוער בסיכון מקבלים טיפול וליווי של אח בוגר בצורה של נאמן, אח בוגר שהגדרנו לו גם הגדרת תפקיד וגם עסקנו הרבה בהכשרתו ובבנייתו. ובתוך העולם של "פותחים עתיד", לצד העבודה המאוד חשובה וברוכה שקשורה בטיפול בנוער בסיכון, אנחנו מסתכלים על קבוצת הנאמנים, שזה בדיוק הפרופיל של אותם צעירים בגילאי 27-21, שהחליטו לשלוש, ארבע, חמש שנים לבוא ולעסוק בדבר הזה, בין אם זה בפריפריה הגיאוגרפית ובין אם זה בפריפריה החברתית של ישראל, בין אם זה בקרב חרדים או בין אם זה גם בקרב קהילות ומיעוטים אחרים בארץ, ושואלים את עצמנו איך אפשר היה להשתמש בקבוצה הזאת היום. יש כ-400 כאלה, מעל 350 צעירים כאלה שעוסקים בעבודת הקודש הזאת. אנחנו שואלים איך אפשר היה לקחת את אותה תחושת שליחות שדרכה הם יצאו אל המשימה המאוד נקודתית הזאת לעזור לבני הנוער בסיכון ולתת להם קונטקסט רחב יותר של מה המשמעות הערכית של מה שהם עושים, איפה זה מתחבר לאתוס היהודי ולסיפור הציוני שנמצא כאן במדינת ישראל, ואיפה אפשרי אולי מגע ועשייה משותפת עם צעירים מקבילים בתפוצות, למשל עם קבוצת המקבילים שלהם ב-Teach For America בארצות-הברית ואחרות. זה אפיק אחד.

באותו אופן אנחנו מסתכלים גם על הצוותים הצעירים בכפרי הנוער שלנו. זה שם קוד להגיד שבתוך הפלטפורמות הקיימות שלנו, שמטפלות היום באוכלוסיות חלשות באמצעות חבר'ה צעירים, איך אנחנו עובדים עם החבר'ה הצעירים האלה גם על הבסיס הערכי שלהם, על החיבור שלהם לזהות יהודית ולתודעה של עם יהודי.

דמיינו לכם מה היה קורה לו היינו מצליחים להביא שלושה או ארבעה מתנדבים צעירים מהתפוצות לעבוד בכל אחד מ-80 כפרי הנוער במדינת ישראל, מה זה היה עושה לחוויה של הצוות הצעיר בכפר הנוער להיות בקומונה משותפת עם שלושה-ארבעה צעירים מהתפוצות, באותו אופן גם ב"פותחים עתיד" ובפלטפורמות אחרות. זה אפיק אחד.

האפיק השני של הקהילות הצעירות – אנחנו מעורבים גם בהתאגדות של הקרן הקהילתית של קהילות שחף. אבל יש בעולם של קהילות צעירות סגמנט אחד שמאוד מדבר אלינו, זה הפרויקט שנקרא "בוחרים מחר", שבמסגרתו הסוכנות היהודית מצמיחה היום יותר מ-12, בדרך ל-15, קהילות צעירות של סטודנטים בפריפריה עם אחוז מאוד גבוה של עולים בתוכם, והמשמעות היא שאותם צעירים כבר במהלך הלימודים מתגבשים כקבוצה, מקבלים קוריקולום בזמן שהם נמצאים בלימודים, ואחר-כך יוצאים לפרק של עשייה כקבוצה בפריפריה, שלה אנחנו מכניסים עכשיו קונטקסט שוב של קוריקולום תכני ערכי שמחבר אותם לבסיס ערכי יהודי, וגם אליהם מנסים לחבר עשייה משותפת עם צעירים מהתפוצות.

האפיק השלישי הוא האפיק שבו אנחנו נמצאים בעצם בשלב הכי ראשוני, בשלב ה-RND ובשלב הפיילוטים. בעולם של שנת השירות והמכינות אנחנו מנסים לזהות איפה יכול להיות לנו יתרון יחסי. ובעולם של שנת השירות והמכינות, כשאנחנו מודעים לעובדה שיש פה תקרת זכוכית ומגבלה מאוד משמעותית מבחינת הצבא, אנחנו מסתכלים היום על שלושה אפיקים אפשריים, שבהם אנחנו חושבים שנוכל להביא ערך מוסף, ושוב את הקונטקסט של חוויה יהודית במסגרת חווית העשייה: האחד זה אפיק של מכינות שהקמנו ביחד עם שני יזמים צעירים בדרום, שנקרא "דרך ארץ". המחזור הראשון שלו הסתיים בניצנה לפני כשבועיים ובדרך להיפתח המחזור השני, שבנוי מצעירים בפריפריה שמעולם לא השתתפו במפעל הזה של מכינות או של שנות שירות, שמגיעים ממקיף ו' כללי בבאר-שבע או מקיף ד' כללי באשדוד, מאזורים שבהם התרבות הזאת של הצטרפות לשנת שירות או למכינה לא נמצאת בשיח הטבעי של המיליה החברתי שהם מסתובבים בו או של החינוך מהבית. אנחנו מביאים אותם להזדמנות שעוזרת להם גם להבנות את עצמם מבחינת הזהות והמשמעות של עצמם לחיים יותר משמעותיים כבר בתוך מה שהם יעשו בצבא וגם במה שהם יעשו אחר-כך, כאשר המכינות האלה משלבות שוב מרכיב מאוד משמעותי של עשייה ומרכיב מאוד משמעותי של תוכן יהודי. המכינות האלה, כמו שאמרתי, גמרו פיילוט ראשון, ישלשו את עצמם בשנה הבאה. בשנה הבאה כבר יהיו שלושה מחזורים – שניים בניצנה ועוד אחד כנראה בירוחם, כאשר אחד מהמחזורים האלה יהיה מחזור משותף של צעירים מהתפוצות וצעירים בישראל. זה אפיק אחד.

האפיק השני – מכינות משותפות. זה שהתחלתי כרגע לתאר. כבר השנה יהיה לנו פיילוט ראשון של מכינה משותפת יחד עם קרן "דילר" מסן פרנסיסקו, צעירים מישראל וצעירים מהתפוצות שיעשו יחד שנת מכינה.

האפיק השלישי שאנחנו מזהים הוא אפיק ייחודי וייעודי לאוכלוסייה שאנחנו מלווים במהלך כל השנים האלה ומודעים לקשיים שלה – האוכלוסייה האתיופית. יש נתונים מאוד מדאיגים מבחינת מה שקורה לאוכלוסייה האתיופית כשהם מגיעים לצבא. דווקא שיעור הגיוס שלהם יחסית גבוה, אבל השיעור שנושר תוך כדי השירות הצבאי, מסיבות שלא קשורות בהכרח ליכולת התפקוד שלהם אלא קשורות למשברים בבית או למשברים של זהות, הוא כזה שמביא אותנו לחשוב שלנו, כנציגים של העם היהודי שהיה אחראי להביא אותם, יכול להיות בהחלט ערך וחשיבות לפתח עבורם מסלול ייעודי, שוב שישלב מרכיב של עשייה ומרכיב תכני ערכי.

זה הסיפור של זהות יהודית בישראל. כמו שאמרתי, לצד כל הדברים שתיארתי כרגע הוא זה שנמצא בשלב היותר היולי שלו, הוא זה שנמצא כרגע בכל מיני טסטים בשוק ובפיילוטים שונים, כאשר שנת 2013, אנחנו מניחים, תיקח ותרחיב את כל הדברים האלה.

חשוב לדעת שני דברים בהקשר הזה – אני כמעט מגיעה לכדי סיום – כשאנחנו שואלים את עצמנו איך אפשר היה לחולל שינוי בחברה הישראלית מבחינת התודעה של העם היהודי ושל הבנה של הפלורליזם היהודי, שדרך העדשה שלו חיים היהודים בתפוצות והמקביל של זה לא כל כך קורה בארץ, אנחנו יודעים לזהות שיש לנו בידיים קבוצה של סוכני שינוי, שאנחנו לעניות דעתנו לא עושים אתה היום שום דבר שיטתי מספיק ואנחנו קוראים את עצמנו לסדר בהקשר הזה, וזה חלק ממה שנביא לידי ביטוי בתוכנית העבודה ב-2013.

קודם הראיתי לכם שיש 2,000 שליחים שיוצאים בשנה, אז לא כל ה-2,000 חוזרים כל שנה, משום שחלקם נשארים שלוש שנים, אבל בוודאי 1,800 חוזרים בכל שנה. בכל שנה 1,800 צעירים חוזרים מחוויה יהודית מדהימה בתפוצות. בכל המחקרים והסקרים שאנחנו עושים להם בסוף הדבר שמופיע יותר מכל הוא – נסעתי ישראלי, חזרתי יהודי. אין שום ספק שהאנשים האלה, אין מתאימים מהם להיות סוכני שינוי לתפיסה הזאת בחברה הישראלית, ואנחנו עוד לא פיצחנו ומצאנו את הדרך הנכונה והאפקטיבית להשמיש אותם ככאלה, בין אם ככוח מילואים מעת לעת או בין אם ככוח מקצועי דה-פקטו, בין אם במוד של מכינות או בין אם במודל אחר. ולהם אני מעיזה ומצרפת, חברי מ"תגלית", את כל החיילים הישראלים שנמצאים על האוטובוסים ב"תגלית". אנחנו יודעים שגם הם מדווחים על חוויה יהודית או על חוויה מדהימה ערכית שהם חווים, ואנחנו חושבים שביחד אנחנו מייצרים פה צבא די גדול של סוכני שינוי, שאנחנו, כשולחן שחפץ בענייני הפלורליזם והפתיחות של החברה היהודית לעם היהודי, לא עושים מספיק. זה בצהוב קורא אותנו לסדר. אנחנו מסתכלים על זה מאוד ברצינות לקראת השנה הבאה.

כן, צריך לדעת שאל תוך הדבר הזה אנחנו רואים שכל הקומה שקודם דיברנו עליה, כל הקומה של צעירים מהתפוצות שמגיעים לישראל, בין אם במסגרת החוויות השונות: במסגרת "מסע" או "onward" או תוכניות תיכון, או בין אם במסגרת השותפויות, עצם העובדה שהם נמצאים כאן לפרק זמן של עשייה מזמן הזדמנות ענקית לייצר עבורם אפשרות של עשייה משותפת של צעירים מישראל. ואנחנו יודעים שאין דבר חזק יותר מהמפגש והחיבור. המפגש והחיבור הבין-אישי מייצר ונועל את מה שלא עושה שום דבר אחר, ולכן אנחנו עוסקים יותר ויותר בלראות איפה אפשר לקחת אותם, עשרות אלפים שנמצאים פה במסגרות כאלה ואחרות, ואת הישראלים ולחבר ביניהם.
דורון אביטל
הכיוון ההפוך גם עובד.
אמירה אהרונוביץ
לגמרי.
דורון אביטל
החבר'ה מ"תגלית" חוזרים ישראלים לארצות-הברית.
אמירה אהרונוביץ
מלה על התקציב, כי אי-אפשר בלי. הסוכנות היהודית דהיום – 1.2 מיליארד שקלים, כאשר אתם יכולים לראות את הפריסה בין התחומים השונים. כמו שאני אומרת, צריך לקרוא את זה מאוד בעירבון מוגבל, משום ששאלות ממוקדות עבור כל פלטפורמה או כל תוכנית צריכות להביא בחשבון גם את כל הכסף שנכנס מהגורמים השונים אל תוך הפעילות.

אני רוצה לסיים ולומר מה אנחנו חושבים שהיו צריכים להיות הצעדים הבאים או על מה היינו מברכים לו אפשר היה להתקדם בצורה משמעותית מאיפה שכרגע תיארתי. ואני מתארת פה חמישה מהלכים משמעותיים, הם לא היחידים, אבל מבחינתנו הם אולי הבשלים ביותר: הראשון הוא להעמיק את השותפות עם הממשלה שקיימת היום, והיא מבורכת, להעמיק את השותפות עם הממשלה והעם היהודי בנושא רצף החוויות. אני מחזירה אתכם לאותה דיאגרמה איך מביאים הרבה יותר צעירים לכל אחת מהתחנות, איך עושים עבודה חינוכית הרבה יותר משמעותית אתם מבין התחנות, כדי להבטיח כמה שיותר שיהיו מעורבים בקהילה או שיחליטו לעלות; איך מרחיבים מודלים של עבודה עם בוגרים בקהילות ותוכניות מנהיגות משותפות, אפרופו השאלה שלך עינת, איך עושים את זה בצורה שיטתית וסיסטמתית, שמבטיחה לאורך זמן מעורבות של הצעירים האלה; איך מרחיבים את מפעל השליחות למוסדות חינוך וגופים קהילתיים. שוב, כמו שאמרתי, ביחס של אחד לאחד – צעיר יהודי בכל מוסד יהודי, כדי להחיות את המקום של ישראל בצורה אורגנית בחיי המוסד. אם היינו יכולים לדמיין שבכל בית כנסת יהודי או בכל בית ספר יהודי בעולם יש מין "מר ישראל" כזה, מה היה צריך לעשות כדי שזה יקרה; איך מעמיקים את השותפות עם הממשלה בהשקעה באוכלוסיות היהודיות שנמצאות - - -
היו"ר עינת וילף
דבר אחד לא ציינתם, האם יש איזו מחשבה בנושא של שימוש בישראלים שנמצאים בחוץ-לארץ לטובת לימודים, לא כאלה שעזבו בטריקת דלת, אלא ששומרים על קשר? הרבה פעמים הם אפילו מוכנים בסכומים נמוכים, בהתנדבות, להיות מחוברים.
אמירה אהרונוביץ
את בדיוק נוחתת בטרפז הנכון. אנחנו מזהים שתי אוכלוסיות יעד משמעותיות, שכמו שאני אומרת מטרת הסוף אתם לא שונה, אבל בוודאי הדרך להגיע אליהם ולעבוד אתם היא אחרת. יהדות דוברת רוסית, שזה כבר מושתת במבנה הארגוני אצלנו ובהשקעת משאבים מאוד מיועדת, ואנחנו בדיוק בגמר שלב ראשון של זיהוי ואימוץ מדיניות עבור הנושא של עבודה עם ישראלים בתפוצות. נמצאים פה חברים מ"רעות" סביב השולחן שאתם עבדנו בעניין הזה.
היו"ר עינת וילף
אני רק אוסיף לצורך העניין, הרבה ישראלים בחוץ-לארץ לא יתקרבו לבתי כנסת, לא יתקרבו לקהילה היהודית, אבל אם הם יתבקשו לייצג את ישראל במוסדות האלה, הם יהיו מוכנים בהחלט להיכנס לשם.
אמירה אהרונוביץ
יש עוד שלב מקדמי, שהצעירים הישראלים האלה הרבה פעמים, בוודאי אם הם הגיעו בגיל צעיר או אם הם נולדו שם, חווים סיטואציה הרבה יותר מורכבת - - -
היו"ר עינת וילף
אני מדברת על בוגרים שלומדים.
אמירה אהרונוביץ
מתוקף המציאות הרבה מאוד מהסגלים החינוכיים בבתי הספר היהודיים הם ישראלים, שלא בהכרח צמחו ככוח הוראה מקצועי אבל תיעלו את עצמם לשם, ואנחנו עושים חלק מהעבודה בהקשר הזה מול בתי הספר.

אני אסיים בעניין של העמקת השותפות עם הממשלה ועם גופים בישראל בנושא חיזוק זהות של ישראלים – אנחנו כרגע שוב בשלב מאוד-מאוד ראשוני שבו אנחנו בוחנים מספר אפיקים, כמו שתיארתי. בסוף השנה הזאת נהיה הרבה יותר חכמים מה נראה לנו שהוא בעל פוטנציאל ל-scale up משמעותי. אבל אין שום ספק ש-scale up משמעותי יחייב את הממשלה. הוא יחייב את הממשלה בהחלטת שקשורות בדח"ש – דחיית שירות – הוא יחייב את הממשלה לרתום את משרדי הממשלה השונים לדבר הזה והוא יחייב את הממשלה מבחינתנו גם במשאבים, אם רוצים באמת לייצר שינוי ותרבות אחרת פה, שכל צעיר בישראל עובר איזה פרק של עשייה חברתית שבצדה יש גם חוויה יהודית. לכן אנחנו מדברים על מחויבות משותפת של הממשלה ושם העם היהודי ליישום הדוח ולהגדלת המשאבים, ובזאת אני רוצה לסיים.
היו"ר עינת וילף
תודה רבה לך, אמירה, על מצגת מקיפה וחשובה ביותר. אני רוצה לברך את שכיב שנאן, דורון אביטל, חיים אמסלם ואברהם מיכאלי, חברי הכנסת שהצטרפו אלינו לדיון. האם הייתם רוצים להגיד כמה מלים לפני?
שכיב מוראד שנאן
רק משפט אחד: כל עוד העם היהודי בסדר, אנחנו בסדר.
היו"ר עינת וילף
תודה לך, שכיב. דורון אביטל, אתה רוצה להתייחס?
דורון אביטל
האמת, באתי ללמוד, כי הסוכנות היהודית קרובה ללבי – אבי עבד שנים רבות בסוכנות היהודית וברגע שהיה שינוי דרמטי, כשהפונקציות של העלייה והקליטה הועברו למשרד הקליטה והוקם משרד הקליטה, הוא עבר והיה בכיר במשרד הקליטה. באמת ארגון כמו הסוכנות היהודית, אם הוא לא דואג להתחדש ביחס לנסיבות המשתנות, לבנות תעודת זהות חדשה, או הרחבה של תעודת זהות קודמת שיש בה גם המשך וגם שינוי, יש איום על ארגון כזה, ולכן עניין אותי לראות. אני מבין שנעשה פה מאמץ מאוד-מאוד רציני לבנות את תעודת הזהות החדשה או המורחבת.

הערה שאני תמיד חוזר אליה, נדמה לי שבדיון דומה פה דיברתי לגביה – אנחנו צריכים להיזהר לא לחשוב במונחים של כפיית זהות. הזהות היהודית והזהות הישראלית הן זהויות שהן בבנייה, ומי שבונה אותן זה כולנו, ולכן אהבתי את הביטוי "סוכני שינוי", ודרך המפגש וההיכרות של שתי החוויות, החוויה הישראלית והחוויה היהודית. אל לחוויה הישראלית להתבטל בפני היהודית וההיפך, סוכני השינוי האלה יכולים לבנות את שתי הזהויות האלה שהן ערוגות טוב יותר לקראת האתגרים של העתיד. את הדגשים האלה ראיתי בניסוח של הפרדיגמה, לכן אני מברך על זה. תודה.
היו"ר עינת וילף
תודה לך. חבר הכנסת אמסלם.
חיים אמסלם
באתי להשכיל.
היו"ר עינת וילף
חבר הכנסת אברהם מיכאלי.
אברהם מיכאלי
אני אחכה עוד קצת, כי באתי עם רקע קודם.
היו"ר עינת וילף
האם יש מישהו נוסף מהסוכנות שמבקש להתייחס? אבינועם, אתה רוצה להגיד משהו?
אבינועם בר יוסף
מרשים מאוד מה שהם הציגו. אני חושב שצריך לקיים מעקב שוטף אחרי מה שקורה שם, כי יש שינויים וגם יש תוצאות של תוכניות. אם בודקים מה מצליח ומה פחות מצליח, מזה צריך גם לגזור איפה משקיעים, וזה הלקח המרכזי שלי מהמצגת.
היו"ר עינת וילף
נתחיל עם משרד ראש הממשלה. לילך, תרצי לבוא ולהתייחס למה שנאמר כאן, לחלקו של משרד ראש הממשלה?
לילך אלמקיאס
מעבר למה שאנחנו אומרים כל ישיבה, שאנחנו נמצאים בימים אלה וכבר תקופה ארוכה מאוד בשיח עם אנשי הסוכנות היהודית, אמירה וג'וש, בהובלתו של מזכיר הממשלה, אין לי מה לחדש על החלטות אופרטיביות.
היו"ר עינת וילף
האם יש משהו ממה שהוצג לנו, שכבר מתחיל להיראות, להתקדם, תקציבים חדשים? עלה בזמנו הדיון של תמיכה בתוכניות - - -
לילך אלמקיאס
לא מעבר לשיח.
היו"ר עינת וילף
האם יש תאריך יעד או שזה יהיה תפקידך הקבוע להגיד את הדברים האלה פה?
לילך אלמקיאס
אני מאוד מקווה שנצליח להתקדם, אבל זה שיח מאוד מורכב. מעבר לדברים שממשלת ישראל צריכה לקחת על עצמה, בעולם היהודי יש פרויקטים אחרים. בעקבות השינויים של הסוכנות היהודית, שזה מובן, אנחנו נאלצים גם את זה לקבל על עצמנו.
היו"ר עינת וילף
תני לי דוגמה.
לילך אלמקיאס
זה במסגרת השיח. אני לא רוצה להצהיר על דברים שיכול להיות שישתנו בעתיד.
אברהם מיכאלי
אני מקווה שהשיח לא יתחיל מחדש בממשלה הבאה.
חיים אמסלם
הממשלה נגמרה, הבחירות בפתח.
אברהם מיכאלי
אני שואל אם זה לא יתחיל מחדש.
חיים אמסלם
יתחיל.
היו"ר עינת וילף
הצגתם את כל הדברים שנוספו ושהודגשו, אבל כמובן שחלק מהיישום של העקרונות האלה הם גם לעזוב דברים מסוימים שהסוכנות עשתה בעבר. חלק מהדברים שנעזבים אמורים להיות באחריותה של ממשלת ישראל. האם אפשר להציג לנו אפילו בכמה כותרות מה הדברים שאמורים לעבור מהסוכנות לאחריותה של המדינה?
ג'וש שוורץ
אין שום הסכמה עדיין בינינו לבין הממשלה, אנחנו באמצע תהליך מאוד-מאוד רציני ומאוד-מאוד ממצה. אני רוצה לברך את מזכיר הממשלה, צבי האוזר, ואת אנשי אגף התיאום והבקרה, מיכל מסטיי ולילך אלמקאיס, שמובילים את זה. קיימנו שלושה דיוני עומק עם מזכיר הממשלה בפורמט מצומצם ואחד בפורמט רחב, בהשתתפות המנכ"לים של משרד הקליטה, משרד התפוצות, משרד החינוך. זאת אומרת, אנחנו בשלב שכבר הצגנו תוכניות פרויקטים. מטבע הדברים, באסטרטגיה החדשה נשאר אצלנו כל הנושא של חיבור הדור הצעיר בתפוצות מאוד חזק, כל הנושא של רתימת צעירים למען שינוי חברתי וכל הנושא של העלייה. אלה שלושת הדברים שנשארו מאוד חזק בתוכנית.

קליטה – זה נושא שמאז שנות ה-60, כשבסוכנות היתה מחלקת קליטה, היא היתה אחראית על כל הקליטה. הממשלה הקימה את משרד הקליטה ולאט-לאט התחומים של הקליטה, במיוחד קליטה לטווח ארוך, עוברים לממשלה. זה אחד הנושאים שאנחנו בדין ודברים עליו עם הממשלה כרגע. בכל הנושא של קליטה אנחנו חושבים שהסוכנות צריכה להשקיע פחות כסף בקליטה לטווח ארוך בארץ ויותר בתפוצות. זאת אומרת, אם יש גוף שצריך להשקיע כמה שיותר משאבים בעידוד העלייה, ברתימת צעירים לבוא לישראל בחוויה הישראלית ולהשקיע בתפוצות, בוודאי המשאבים צריכים לבוא מאיזה מקום. דוגמה, כפי שאת מבקשת, אחד הדברים שאנחנו דנים יחד עם מזכיר הממשלה זה האם אפשר לעשות אולי פחות קליטה ולהשקיע יותר כסף בחוויות ובעלייה מהתפוצות.
היו"ר עינת וילף
אני אגב אוסיף שעמדתי כאן מאוד תואמת את עמדת הסוכנות. אני באמת חושבת שהגיע הזמן שכל האחריות לקליטה – ודאי בתקופה שבה כבר הסתיימו הגלים הגדולים, בסך הכול אנשים היום עולים יותר בצורה אישית, בצורה יחידנית – אני חושבת שבהחלט ראוי, זה מעבר מאוד נכון מאחריותה של הסוכנות לאחריותה של ממשלת ישראל. ככל שממשיכים בדיונים האלה, זו גם עמדתי. שלום ליפנר, אתה רוצה להוסיף משהו?
שלום ליפנר
לא הייתי מתייחס מעבר. הדברים מוכרים.
היו"ר עינת וילף
חגי אליצור ממשרד ההסברה והתפוצות נמצא פה?
דנה גורדון
הוא הודיע שהוא לא יגיע.
היו"ר עינת וילף
שמואל בן שמואל ממשרד החוץ – לא נמצא. המשרד לנושאים אסטרטגיים. ראיתי את אשר לדקה, אבל הוא יצא.
אשר פרדמן
אני פה, אבל אין לי מה להוסיף.
היו"ר עינת וילף
בסדר גמור. אנחנו עוברים לארגונים.
אבינועם בר יוסף
אני רוצה להוסיף מלה אחת. אם יש הכרה, ואני חושבת שזאת צריכה להיות המשימה של חברי הכנסת פה, שהתפוצות הן נכס אסטרטגי למדינת ישראל, ראוי לצאת בקריאה לממשלה שתמצא את הדרך להעלות את התקציבים שהיא משקיעה בתפוצות, ושם יהיה המבחן האמיתי, כי היכולות בישראל גדלות והיכולות בתפוצות מתפזרות בצורה שונה.
היו"ר עינת וילף
אני פותחת את הדיון להשתתפות הארגונים. בבקשה, בקי.
בקי כספי
אני מהפדרציות היהודיות. אני רוצה להצדיע לסוכנות היהודית בהובלת תהליכים של שינוי כל כך רחב היקף. זה דבר מאוד לא פשוט, ואנחנו תומכים לגמרי בצעדים שהסוכנות נוקטת בהם, גם אם זה כרוך אצלנו בתהליכים של חינוך והובלת ההנהגה של הקהילות שלנו. אנחנו חושבים שהם קלעו למטרות מאוד-מאוד אסטרטגיות מבחינת בניית עתיד טוב יותר לעם היהודי. כל הכבוד.
אפרים זדוף
אני רוצה לברך אותך, חברת הכנסת וילף, על יוזמת הדיון הזה, החשוב. הקשר של מדינת ישראל עם התפוצות לא פחות חשוב מכל שאלות הביטחון והמדיניות האחרים, שגם הן חשובות.

אני רוצה גם לברך כעובד ההסתדרות הציונית לשעבר את הפעילות של הסוכנות היהודית וההצהרה שלכם שכל יהודי השואף לעלות לישראל יש לו מקום בישראל. הייתי מוסיף סימן שאלה – האומנם?! איך מתמודדת הסוכנות היהודית עם מצב האפליה בישראל של היהודים על-פי האב בלבד, שרוצים להיות יהודים ובמדינת ישראל והם מופלים לרעה בכך שהם לא יכולים לחיות את חייהם על-פי החוק כמו יתר היהודים שהם יהודים על פי היהדות? מדובר ביהודים שעלו ארצה על-פי חוק השבות. על סמך הנתונים החשובים שהעלית עכשיו, אם כמחצית מהיהודים שעלו ממזרח-אירופה הם בקטגוריה הזאת שאני אומר, ודאי וודאי מבחינה סטטיסטית זה מדגם מייצג, אותו דבר לגבי היהודים שנשארו במזרח אירופה ואותו דבר יהודים דוברי רוסית שנמצאים בארצות-הברית. יש כאן בעיה מאוד רצינית. הם אנשים שמרגישים יהודים, הם לא מוכנים לקבל שיעמידו בפניהם כל תנאי נוסף והם אף נעלבים מזה שדורשים מהם תנאי נוסף – גיור לחומרה, גיור לקולה, מגזע ישראל, לעשות קומבינה כזאת או אחרת. הם פשוט יהודים, הם רואים את עצמם כיהודים, הם רואים את עצמם חלק מהעם היהודי ומדינת ישראל מפלה אותם באופן שלילי.

בנוסף להצהרה הזאת הייתי רוצה לשאול את הסוכנות היהודית, איך היא מתמודדת עם השאלה הזאת. איך מתייחסים מבחינה חינוכית אל אותם יהודים? ככל הידוע לי הסוכנות היהודית לא מפלה אותם לרעה – תקנו אותי אם אני טועה – וגם התנועה הציונית מאז הקמתה לפני יותר מ-100 שנה לא הפלתה אותם לרעה והם התקבלו לתנועות נוער ללא שום תנאי וללא שום דרישה ובחינה כלשהי. מצד שני, האם המצב הזה, מצב האפליה הזה בישראל – האם הוא פוגע ברצון של הרבה יהודים לעלות, שהם לא רוצים להיות פה אזרחים מסוג ב'? אין לי ספק שהגישה של הסוכנות היהודית, כפי שהצהרת, היא של פלורליזם ושל פתיחות, אבל איך זה בא לידי ביטוי ואיך מתמודדים עם זה?

הייתי רוצה לשאול את חברת הכנסת וילף ואת יתר חברי הכנסת, מה היתה יכולה הכנסת לעשות כדי לפתור את הבעיה הזאת ברמה הממלכתית? הבעיה, אני חוזר, של מאות אלפי יהודים ישראלים שרואים את עצמם יהודים לכל דבר, ומדובר כאן לא רק על דוברי רוסית, מדובר על יהודים מכל העולם היהודי, גם מארצות אמריקה הלטינית, גם מארצות דוברות אנגלית, גם מאירופה הלא דוברת רוסית, שלא מקבלים כל תנאי נוסף כדי להיות מוכרים כיהודים, כגון גיור. אלה השאלות.
היו"ר עינת וילף
אני רק אגיד דבר אחד לפני, השאלות שלך צריכות להיות מופנות לחברי הכנסת. הסוכנות היהודית כמובן אינה מפלה ותפיסתה היא תמיד תפיסה אחרת. לצערי זו לחלוטין לא הפכה להיות התפיסה של מדינת ישראל.
אפרים זדוף
השאלה לסוכנות היתה איך מתמודדים עם הבעיה הזאת.
היו"ר עינת וילף
לסוכנות אין מה להתמודד עם זה, כי זו שאלת יסוד פוליטית במדינת ישראל, זו לא התמודדות של ארגון, זו לא התמודדות עם תוכניות, זו שאלה פוליטית ואך ורק שאלה פוליטית. עמדתי כמובן שזה מביש שמדינת ישראל מאפשרת לאנשים לעלות בשם היותם יהודים ודקה אחרי שהם נוחתים היא טוענת שהם לא יהודים מספיק. העמדה צריכה להיות לחלוטין שמי שעולה לארץ בהיותו יהודי הוא יהודי, נקודה, ומי שלא חי עם זה בשלום, tough luck, אבל יש ייצוג פוליטי ועמדות שונות בנושא הזה, והשאלה הזאת היא אכן פוליטית ופוליטית בלבד. אין שום ארגון, גם אם הוא הסוכנות היהודית שאפשר להפנות אליו את השאלה הזאת. אתם כמובן מוזמנים להתייחס אם אתם רוצים, אבל כמובן שהם לא נוהגים כך וזאת לא אחריותם. האם מישהו מחברי הכנסת רוצה להתייחס לנושא הזה?
חיים אמסלם
דרכת לי על היבלת, איך אני לא אתייחס?
היו"ר עינת וילף
בבקשה, חבר הכנסת הרב אמסלם.
חיים אמסלם
מאחר שהנושא הוא הבטחת עתיד העם היהודי בתפוצות, הבטחת עתיד העם היהודי בתפוצות הוא באמת בעיית נישואי התערובת והתוצאות, אבל בעיית הגיור קיימת גם אצלנו. כלומר, נישואי התערובת והילדים הנולדים מנישואי התערובת. לא צריך להגיע לתפוצות בשביל זה. יש לנו בעיה אמיתית כאן במדינת ישראל. היא עולה במלוא חריפותה בארץ, אבל ביתר שאת בתפוצות, כי אם נאמר כאן שהתפוצה היא נכס לעם ישראל, ואני מסכים שבאמת היא נכס לעם ישראל, לצערי עוד כמה דורות מרביתה לא תהיה אתנו. איך שהדברים מתנהלים היא לא תהיה אתנו.

אני מצטער מאוד אם אני אשמע עוד פעם כנביא זעם. ההיסטוריה ידועה ומפורסמת שבשנות ה-20 וה-30 במרכז אירופה הצהירו רבים וטובים כי סכנה נשקפת לעם היהודי, צריך לעשות משהו. חלק אמרו: עוזבים, עוזבים את אדמת גרמניה, עוזבים את אירופה ועולים לארץ. אני לא רוצה לומר מי מנע את העלייה. יש לנו ספרי היסטוריה רבים, לא זה הנושא.

מבחינתי זה אותו דבר. אני רואה דמיון בדיוק לאותו קו. אני כל הזמן מתריע ואני כל הזמן מדבר על הבעיה שנמצאת אצלנו ואי פתרונה. מרבית 400,000 העולים מברית-המועצות שאינם יהודים, אבל הם מזרע ישראל, ומאות אלפים רבים בחוץ-לארץ, שגם הם מזרע ישראל, וחפצים, אני מדגיש את המלה חפצים, לחסות תחת כנפי השכינה ולהצטרף אלינו, הדרך חסומה בפניהם, ואני לא מדבר על דרכים חוץ ממסגרת ההלכה האורתודוקסית המקובלת עלינו מדורי דורות אם לא ניגש לפתרון הבעיה בדרך הלכתית מקלה, מקרבת, על-פי מסורת הפסיקה, כפי שעשו בעבר רבנים. אבל האג'נדה והאסכולה הזאת נעלמה מהשטח – כי זה נכון, דיברת על שאלה פוליטית. נכון, הכוח הפוליטי השולט היום במערכת הוא כוח מרחיק ולא מקרב, הוא כמו אז באירופה שהתריעו רבים ואמרו "יש לנו סכנה", אחרת נאבד חלק. אני אומר במפורש: נמשיך כך, נאבד חלק מהעם היהודי.

אני אומר את זה לפרוטוקול ואני אומר את זה במלוא הרצינות, אפשר לעקוב אחרי הדברים שאני אומר. אני חוזר על אותם הדברים, אין הרבה חידוש. הפתרון היחיד הוא גיור על-פי ההלכה לפי מסורת הפסיקה, בדרך מקלה ומקרבת, ואני לא רוצה לערב אתכם בקמפיין הבחירות של התנועה שלי תנועת "עם שלם", אבל אני אומר לכם מפורשות: זה אחד הדברים הרציניים ביותר שניאבק עליהם לצערי.

ואני מסיים בכך: הציבור בישראל, מדינת ישראל, הציבור הרחב, אינו מבין בזה, זה לא תמיד נוגע אליו, הוא אומר: מה לי ולענייני גיור? יש לי מישהו? יש לי רוסי? אני קרוב לרוסי? הוא לא מבין מה המשמעות של זה, הוא לא מבין כמה זה חשוב. ואני אסיים ואומר את מה שאמר יעקב נאמן לא פעם, שאי פתרון בעיית הגיור של אותם זקוקים לגיור מזרע ישראל שרוצים, ואני מדגיש, שרוצים באמת ובתמים להצטרף לקולקטיב של העם היהודי – מה נדבר על האטום האירני? כולם היום מדברים על מה שקורה שם – הוא אומר שזאת פצצה מתקתקת ומסוכנת למדינת ישראל יותר מהאטום האירני.

אני משוכנע, כי אם לא הייתי משוכנע לא הייתי אומר את כל הדברים האלה בפומבי ולפרוטוקול וגם בשידור – אני משוכנע ואני בטוח שהמהפכה תתחולל והשכל הישר ישרור, והכוח המקל, המקרב, המתון, שהיה קיים ונעלם, יצוץ מחדש.
היו"ר עינת וילף
חבר הכנסת הרב אמסלם, יש לי שאלה בנושא הזה. נאמר כאן בצורה ברורה וגם שמעתי את זה בהרבה הקשרים – זה אומנם קצת סוטה מהנושא, אבל אני מנצלת את ההזדמנות – הרבה מאוד יהודים שעלו מברית-המועצות לשעבר, רואים את עצמם כיהודים, ואומרים: לא מעניין אותנו גיור מקל יותר או פחות, חיינו כיהודים, סבלנו כיהודים, אנחנו מרגישים את עצמנו כיהודים, וכל דרישה שמופנית אלינו, גם אם היא פשוטה, גם אם היא מקלה, עצם הדרישה אומרת שאתם לא רואים בנו יהודים, היא מבחינתנו דרישה משפילה. מה אתה עונה לטענה הזאת?
חיים אמסלם
אני יכול להבין אותם, אבל הם לא צודקים על-פי ההלכה. הם התייאשו, מפני שחלקים רבים ניסו לגשת להליך ואמרו שזה כמעט בלתי עביר מבחינתם. יש פה שתי תפיסות עולם, יש כאלה שמציגים את עצמם כמונופול ההלכתי, ורק הם קובעים וכל האחרים לא יודעים דבר, ויש הגישה של מסורת הפסיקה. היתה פה הרבנות הראשית, חברים. הרבנות הראשית לא נולדה רק מאז שהקיצונים השתלטו על הרבנות הראשית ובתי הדין הרבניים. לפניהם היו פה רבנים, היו פה דיינים, היו פה גדולי תורה, יותר מאלה שנמצאים היום, והם התוו דרך. אני מבין את הגישה. מרביתם, כפי שאת אומרת, הם אומרים: אני מרגיש יהודי ואני לא צריך כלום. אנחנו הבאנו אותם לשם. הגישה המקצינה גרמה לכך שאנשים אומרים: מי בכלל צריך. אבל המשמעות של הגישה הזאת בארץ לא יכולה לשרוד. אנחנו נייצר עם הזמן, אם לא נפתור את הבעיה, תת-קבוצה מאוד מיוחדת שמפתחת בתוכה איבה ליהדות. כידוע, וזה כבר נאמר בספרי הפוסקים, כשאתה דוחה אדם מלהתגייר בקלות, אתה הופך אותו לשונא שלך. אם הוא מרגיש יהודי, אתה תהפוך אותו לאויב שלך. זו עוד בעיה של מדינת ישראל שמייצרת קבוצה שהיא תת-קבוצה, אבל בגולה זה סיפור אחר. אם לא נפתור את הבעיה של אותו דור שני, שאומר לך: אני נושא שם יהודי, דם יהודי זורם בעורקי, גדלתי בסביבה יהודית, אני רוצה להתקרב, ואתה לא פותר את הבעיה, אתה תאבד אותו, זה הכול. מה יש פה להבין?
דב מימון
אני מהמכון למדיניות העם היהודי. כאחד ממחברי הדוח כמובן אני מאוד-מאוד מעריך את הדברים, בלי לוותר על הנושא של הגיור שהוא נורא חשוב כמובן, אבל זה לא הנושא להיום בדיוק, אז אני חוזר לנושא.
היו"ר עינת וילף
עשינו סטייה קלה.
דב מימון
יש לנו פה הזדמנות נדירה, שלא חוזרת הרבה על עצמה, שגם הסוכנות נמצאת וגם חברי הכנסת נמצאים. המאמצים שנעשו בסוכנות הם מאמצים רציניים, אבל אני מזכיר לכם כמו שהצגנו בשתי ישיבות הוועדה שהוקדשו לזה, שמדובר על תהליך אינטגרטיבי כולל, שהוא יכול לשנות את התהליכים של ההתבוללות שיש בחוץ-לארץ וההתרחקות מישראל על-ידי תהליך מסיבי שעוד לא הגענו אליו. כמובן הוא בכיוון.

מה שאני מבקש מחברי הכנסת לנסות לנצל את הפלטפורמה של כל הארגונים ושל כל מי שנמצא כאן ולעבוד ביחד, בואו נזהה את החסמים, ואיך הכנסת מהצד שלה יכולה לקדם מעמד של שדולה.

כולנו מסכימים שמדובר פה בנכס אסטרטגי של העם היהודי. חשוב מאוד לשמור שגם בדור הבא יהיו לנו יהודים מחויבים לישראל בכל הממשלים, בכל התחומים בתפוצות. חשוב שהאנשים האלה יהיו מחוברים וחשוב להשקיע במשאב הזה.

איפה הכנסת יכולה לקדם איזה מהלך שיגדיל את המשאבים ויגיע למקומות אחרים שלא תמיד מגיעים אליהם? דיברנו הרבה על ארצות-הברית, אבל יש גם קהילות באירופה שכמעט ואין שם "תגלית" וכמעט ואין מהלכים וכו', וזה חבל מאוד. למשל צרפת, שזאת מדינה שהולכת עכשיו לעבור מצב קצת רגיש, צריך להקדיש לה קצת חשיבה מה נעשה אם יקרו שם תהליכים לא לגמרי רצויים. בכל אופן, מה הכנסת יכולה לעשות? זו השאלה לידידינו, חברת הכנסת וילף וחברי הכנסת האחרים – מה אתם יכולים לקדם? איך אתם חושבים שאפשר לקדם את המהלך בקנה מידה יותר גדול להתמודדות עם החסמים? מצד שני, לאמירה וג'וש, לאנשים של הסוכנות – איך אנחנו יכולים ביחד להתמודד עם הדבר הזה? מה צריך להיות המהלך הכולל שיאפשר לנו בתוך שנה כבר לראות התקדמות רצינית בתהליך הכולל?
היו"ר עינת וילף
אני אוסיף לשאלה של דב, ואחרי זה גם נתייחס. ג'וש, אני יודעת שאתה כל הזמן נזהר, וגם לילך, שאף פעם לא מגיעים מאצלכם, שולחים אותך לזירה לומר תמיד את אותו משפט.
לילך אלמקיאס
זה לא לומר את אותו משפט, שום דבר לא משתנה בינתיים. זה המצב.
היו"ר עינת וילף
גם אלה שעוסקים בזה לא מגיעים ונזהרים כי כל הזמן מנהלים משא-ומתן. אבל יש איזה שלב, וזה גם תפקידה של הכנסת, לשאול שאלות ביחס למה שקורה.
שמעון שמואלי
אני עוזר מזכיר הממשלה. אני פה אם יש שאלות.
היו"ר עינת וילף
שאלתי אם יש ממשרד ראש הממשלה.
ג'וש שוורץ
הוא לא היה בחדר.
שמעון שמואלי
מה שלילך ציינה פה הוא נכון. אנחנו עובדים באופן הדוק עם ג'וש ועם הסוכנות על החלוקה הנכונה, מה צריכים להיות התפקידים והמחויבויות של הסוכנות, איפה הממשלה צריכה להיכנס. מטבע הדברים, זה לא דבר שאפשר להגיע למסקנות מהירות או נחפזות בו ויש גם תהליכים שקורים תוך כדי עבודה. אני יכול להגיד שקבעו לנו דיונים לנושא הזה בחודש הקרוב.
היו"ר עינת וילף
קודם כול, האם אתה אומר שבתוך חודש אנחנו צפויים לסוג של החלטות?
שמעון שמואלי
אני לא יכול להגיד דבר כזה, אבל אני יכול להגיד שבדיונים האלה שהתחלנו בהם, אנחנו מעלים את הסוגיות המעשיות על השולחן: מה הם התחומים שצריך לחלק ומי נכון שייקח על עצמו כל עניין.
היו"ר עינת וילף
מה שאתה מתאר זו איזו חלוקה במסגרת הקיימת, מי לוקח איזה חלק מהעוגה ואיזו אחריות. מה שנשאל כאן זה האם יש מגמה, נקרא לזה, להכנסת מסה קריטית? הוצג גם במצגת שהבעיה היא, ואלה גם היו חלק מהמלצות הדוח, לקחת את הקיים ולשים אותו תחת ההמלצות ולהגיד "הנה, מיישמים אותן", אבל זה לא מביא לשינוי או מביא לשינוי קטן מאוד. המטרה היא להרגיש שיש מסה קריטית שצריכה לבוא לידי ביטוי גם בתקציבים, גם בהחלטות ממשלה, גם בשיתוף פעולה בין-משרדי. כלומר, זה לא רק לשבת עם הסוכנות ולריב אתם האם הממשלה כן אחראית על קליטה או לא אחראית על קליטה.

יש כאן גם שאלה רחבה יותר, האם הממשלה מתכננת סדרה של החלטות, תקציבים, שמביאים לידי ביטוי את האחריות שהיא רואה במדינת ישראל על עתידו של העם היהודי או שכל הדיונים האלה הם בעצם רק דיוני חלוקת אחריות ותקציבים בין הסוכנות לממשלה?
שמעון שמואלי
הדיונים שכבר היו ושהתחילו, הם התחילו מההצגה של הסוכנות את האג'נדה – מה צריך להיות, איפה חסרים לנו דברים ומה צריך לחזק. המטרה של התהליך הזה הוא להשאיר סוכנות חזקה ופנויה לעסוק בדברים החשובים שאנחנו מדברים עליהם פה. לפנות להם זמן, משאבים וכו'.
היו"ר עינת וילף
האם בנפרד מחיזוק הסוכנות והמיקוד שלה, האם הדיונים האלה גם עוסקים לא רק במה הממשלה תיקח ממה שהסוכנות תוציא, אלא איזה אחריות נוספת ממשלת ישראל לוקחת על עצמה כחלק מתפיסה אסטרטגית שבהיותנו בית לקהילה היהודית הגדולה והגדלה בעולם יש לנו אחריות על עתידו של העם היהודי? האחריות הזאת צריכה לבוא לידי ביטוי בהחלטות, בתקציבים ובסדרי עדיפויות בתוך משרדי הממשלה.
אברהם מיכאלי
אני יכול לשאול שאלה אחרת. יש היום משרדי ממשלה שאנחנו רואים בהם אמונים ואחראים לא רק על אזרחי מדינת ישראל, אלא גם על יהדות העולם: משרד ההסברה והתפוצות, יש משרד למורשת ישראל – יש משרדים שהם אמונים לטפל בסוגיות האלה. האם אתם בדיונים האלה – אני מבין שהדיונים כבר נמשכים לא שבוע ולא חודש - - -
היו"ר עינת וילף
חודשים ארוכים.
אברהם מיכאלי
בינתיים המצב בעם ישראל לא משתפר. לפי הסוגיות שהועלו פה כל יום המצב מחמיר בהרבה מאוד מקומות. נכון שמדינה אחת לא דומה למדינה שנייה. השאלה פה, האם אין דחיפות בחלוקת האחריות, ולא לחכות רק למסקנות? אנחנו עלולים להידרדר למצב שבסוף נגיד "הפסדנו".
שמעון שמואלי
אני חושב שגם בדיון הזה שאנחנו מדברים עליו, שהממשלה מקיימת עם הסוכנות, וגם כל הזמן. אם אנחנו מדברים על התוכנית של ה-middle range, זה עוד כלי שהממשלה בוחנת האם היא תיכנס אליו כדי לשפר את הנושא. אם דובר פה על גיורים, יש לנו שולחן עגול עם התנועות היהודיות איך אנחנו משפרים את המצב של גיורים. אם אנחנו מדברים על חסמים של אשרות כניסה לישראל, אנחנו עובדים ביחד עם משרד הפנים. זאת אומרת, העבודה הכללית בתחום הזה כל הזמן נעשית. העבודה שאנחנו עושים עם הסוכנות היא עוד שלב שאנחנו צריכים לעבור כדי לשפר את המאמץ הכללי הזה.
היו"ר עינת וילף
עדיין אני חייבת להגיד שהתחושה שעולה מדבריך, ואולי אם יהיו אנשים אחרים ממשרד ראש הממשלה, תהיה תחושה אחרת, שפועלים לסדר מחדש את הדברים, לתקן, לפעול ולמצוא פתרונות, אבל שאין החלטה אסטרטגית, דרמטית, משמעותית שאומרת שממשלת ישראל רואה את עצמה כאחראית לעתידו ולשגשוגו של העם היהודי, גם בהיותו לא בישראל, שהאחריות הזאת תבוא לידי ביטוי הולך וגדל בתקציבי המדינה ובתוכניותיה. התחושה היא שעוסקים בהרבה דברים, אבל אתה לא מתאר משהו שאומר שמדינת ישראל מקבלת על עצמה את רעיון החוזה החדש – זה היה השקף המסיים – את אחריותה לעתידו של העם היהודי. האחריות הזאת היא לא רק מן הפה ולחוץ, האחריות הזאת תבוא לידי ביטוי בתקציביה של מדינת ישראל. מתוך דבריך לא עולה התחושה שזו האמירה הברורה היום של ממשלת ישראל ושהיא אמורה לבוא לידי ביטוי גם במסה קריטית של עשייה, תוכניות, תקציבים והחלטות.
שמעון שמואלי
התוכניות והדברים שהממשלה עושה כיום מביאים לידי ביטוי את החשיבות שהממשלה רואה בנושא הזה. הממשלה ממשיכה ובוחנת עוד דברים שצריך והיא תעשה בעתיד. זאת התשובה לשאלה שלך.
לילך אלמקיאס
בכל השיח הזה של הסוכנות, לפני שאנחנו דואגים לתפוצות או במקביל, צריך לדאוג לאלה שנמצאים בארץ. אלה שכבר החליטו ועשו עלייה. כרגע יש פערים בינינו לבין הסוכנות לפחות בשנה הקרובה או בשנתיים הקרובות לגבי ההתייחסות התקציבית שלהם. זה תופס תקציב – אנחנו חיים בעולם של סדרי עדיפויות, אין לנו תקציב אין-סופי, לא לנו ולא לחברי אגף תקציבים שיושבים אתנו בדיונים עם הסוכנות היהודית. הכול פתוח מול המנכ"לים, זה לא שיח שנשאר בין מזכיר הממשלה למנכ"ל הסוכנות, מעורבים בו כל הגורמים הרלוונטיים בממשלה, כולל משרד האוצר.

יש צורך ודחיפות אם כבר עולים לישראל, הצורך המיידי של הממשלה הוא לתת להם מענה הולם, ובשלב הבא, או כשיתפנו תקציבים או שנגיע להבנה בשיח מול הסוכנות היהודית, אני בטוחה שיגיעו גם לעסוק בשאלה הגדולה של התפוצות. בינתיים, במקביל, כמובן הגדלנו את ההשקעה ב"תגלית", "מסע", שאלה תוכניות שכבר רצות. יש עוד פרויקטים כאלה ואחרים, תוכנית "מורשת", שאגב השר לענייני מורשת הוא זה שמממן ולא משרד החינוך – בתשובה לדברי חברי הכנסת על השרים שמטפלים בזה – יש פרויקטים שמשרד ההסברה והתפוצות עושה תוך כדי. זה לא שהעולם הזה קפוא, אבל יש שאלות שבוערות יותר בסדר עדיפויות תקציבי שנמצא כרגע על השולחן.
היו"ר עינת וילף
טוב לראשונה לשמוע משהו יותר משמעותי.
אברהם מיכאלי
מותר לכם להגיד שגם הם תורמים משהו.
היו"ר עינת וילף
אני חייבת להגיד שאני לא מסכימה עם תפיסת העולם הזאת, אבל לפחות אנחנו יודעים לראשונה מהי תפיסת העולם.
דורון אביטל
הדיון פה מתפתח לסוגיות מאוד חשובות. דווקא כאיש אופוזיציה, אני חייב להגיד שיש לי סימפתיה לזהירות המופגנת, לא רק בהיבט התקציבי, אני רואה שאפילו הושקעה מחשבה בהבעת הזהירות מצד משרד ראש הממשלה.

צריך להיזהר, ואמרתי את זה גם בדיון קודם שהיה פה, בסוף אנחנו, מדינת ישראל, זה הבית הלאומי של העם היהודי, זה האתוס הציוני. אם כבר מדובר על כך שהסוכנות היהודית מנסחת איזה הרחבה של האתוס הציוני, שהיא כל כך רדיקלית כמו שעלול להצטייר על-ידי חלק מהאנשים, אני אומר "בואו ניזהר" – אני מקווה שאני מבהיר את עצמי באופן ברור – לכן זה לא רק עניין של עדיפויות תקציביות. האתוס שלנו ברור, האתוס שלנו שאנחנו בית לאומי לעם היהודי, ולכן חוק השבות הוא עקרון מכונן.

כמובן שום חקיקה לא תהיה חקיקה פוליטית שתנסח מיהו יהודי בצורה אחרת מהצורה שמנוסחת, אבל בהחלט הדברים שכבוד הרב החכים אותנו בהם לגבי גישה מקלה בסוגיית הגיור ופתרון בעיות מקומיות או לוקליות של אוכלוסיות שרוצות לשאת אתנו את הנטל ולהיות פה אזרחים ישראלים, וזה לא קל, והן קשורות לחלק מההיסטוריה של העם היהודי ובמונחים חצי טכניים הם לא יהודים – צריך לעשות את כל ההקלות האפשריות ברמת הגיור. גם המרכז הפוליטי הליברלי חושב כך. תנועה כמו קדימה, כך אנחנו חושבים. אבל צריך להיזהר מהרחבה רדיקלית של האתוס הציוני, ואני לא חושב שזאת היתה הכוונה של הסוכנות היהודית.

אני חוזר על ההערה שאמרתי: זהות לא מכתיבים, זהות נבנית. הסוכנות, דרך המגע שלה עם יהדות התפוצות, תאפשר בנייה של זהויות שייבנו ביחד, זהות יהודית וזהות ישראלית ביחד. אנחנו לא נכפה זהות על שום קהילה יהודית בארצות-הברית, אלא הם יצטרכו להגדיר איך הם רוצים להיות ביחס לאתוס הציוני. אנחנו האתוס הציוני, אל תשכחו. האתוס שלנו הוא ברור – בית לאומי לעם היהודי בישראל. אנחנו ישראלים. זו עמדתי לפחות.
ג'וש שוורץ
רציתי להתייחס לדיון האחרון סביב הדיאלוג בין הסוכנות לממשלה. אנחנו רואים את עצמנו כאלה שיזמנו ביחד עם הממשלה הקודמת את הפרדיגמה, יזמנו את הדוח של המכון ואימצנו אסטרטגיה חדשה לכל הסוכנות היהודית, באמת שינוי שלא עבר על הארגון הזה הרבה מאוד שנים, גם כאחראים לקדם את הנושא מול הממשלה ובכלל, לא רק עבור הסוכנות כגוף פרטי.

אנחנו מצפים מהממשלה גם להשקיע יותר כסף בתחומים האלה. אנחנו חושבים שיש לממשלת ישראל אחריות להסתכל על התפוצות כנכס וצריך להעצים את הנכס הזה. אם אנחנו רוצים שתהיה עלייה עתידית, אנחנו צריכים להשקיע בחינוך יהודי ציוני.

אני רוצה שיהיה ברור, בדיאלוג עם הממשלה אנחנו מציגים נושאים ספציפיים ובקשות להעמקת שיתוף הפעולה, גם בתקציבים של הממשלה, גם ברצף החוויות וגם בתוכניות האחרות שהצגנו כאן. זו לא רק חלוקה מחדש. כמובן כנגזרת מזה, יש דיונים שאומרים: אולי כדאי לכם להפסיק לעשות את זה, ואולי תעשו את זה. זה לגיטימי. אם אנחנו מעצימים דבר אחד שאנחנו עושים, אז אולי צריך להוריד במקום אחר. זה גם חלק מהדי. אן. איי של הסוכנות. יש חוק מעמד הסוכנות, יש אמנה בין הממשלה לסוכנות, יש חובה על שני הצדדים לתאם בתחום של התפוצות מה הם עושים, ואנחנו עושים את זה.

אני רק רוצה לסיים בכך שאני מאמין שהממשלה הזאת כן מגדילה ומשקיעה בתפוצות, מעבר לכל ספק, אם זה הגדלה בכספים ל"תגלית", אם זה הקמת משרד התפוצות, מה שלא היה לפני כן, עם תקציב של עשרות מיליוני שקלים, אם זה כל ההשקעה של השר לענייני מורשת ישראל, שעושה אתנו תוכנית בהיקף של 10 מיליוני שקלים. עבד אתנו השר נהרי, השר המופקד על מורשת ישראל. יש פה יוזמות בהיקף של עשרות מיליוני שקלים שהממשלה הזאת יזמה בעצמה, ואני חושב שהדיאלוג הזה שיושב-ראש הסוכנות מנהל עם ראש הממשלה והדרג המקצועי בסוכנות מנהל עם מזכיר הממשלה יישא פרי, ואני חושב שכל הדרגים בממשלה הזאת מחויבים לנושא הזה. אני לא אומר שלא נכון לחברי הכנסת לצעוק ולקרוא ליותר, כי תמיד אפשר לעשות יותר, אבל אני רוצה שיהיה ברור שאנחנו מאמינים שהממשלה הזאת שותפה אמיתית בנושא הזה.
היו"ר עינת וילף
חשוב שזה נאמר.
שמעון שמואלי
אני רק רוצה להוסיף שהדיאלוג והדיונים שמספרים שמקיימים בין הממשלה והסוכנות, המטרה שלהם היא להבין ולממש את הפרדיגמה, את המדיניות החדשה. מטבע הדברים אי-אפשר לעשות את זה ביום אחד. אם הסוכנות יוצאת מאיזה פעילות שהיא עושה עם הממשלה בתוך מדינת ישראל, הממשלה צריכה להיכנס. זה דורש הרבה פעמים היערכות מצדנו. זה שהתהליך הזה לוקח זמן, זה דבר טבעי וזה דבר נכון, ובסופו של דבר זה יביא למטרה, לתוצאה שאנחנו מייחלים לה, אבל זה לא יכול להיות משהו שעשינו כמה דיונים – הסוכנות עושה את זה, הממשלה עושה את זה ויצאנו לדרך, כי יש תהליכים. למשל עם ה-middle range עכשיו הסוכנות עושה פיילוט, הממשלה רוצה לראות איך זה עובד, האם יש בזה את התשואה המתאימה כדי להיכנס ולהשקיע בזה וכו'.
היו"ר עינת וילף
תודה שזה נאמר. עוד מהארגונים? בבקשה.
עופר דהן
אני מנעל"ה. מה ששמעתי כאן, ואני מאוד מזדהה עם מה שנאמר על-ידי חבר הכנסת, היה לי הרושם שהסוכנות מובילה שינוי מאוד-מאוד מהותי, ולא נראה שהממשלה ישבה והכינה תוכנית אחרת, או זהה או קיבלה את התוכנית. אין פה אמירה ברורה האם היא מקבלת את השינוי הזה.
היו"ר עינת וילף
יתקנו אותי אם אני טועה. אני חושבת שהרעיון של החוזה החדש, הפרדיגמה החדשה, כן הוצג בפני הממשלה, כן מנחה את עשייתה של הממשלה. אני חושבת שצריך ללכת צעד אחד נוסף ולקבל החלטת ממשלה רשמית ברשומות מדינת ישראל שממשלת ישראל רואה עצמה כאחראית לעתידו ולשגשוגו של העם היהודי, אבל הדוח הזה, הדוח שהכין המכון לתכנון מדיניות, הוצג בפני הממשלה, הוזמן דרך הסוכנות גם על-ידי הממשלה. כלומר, זה לא שהממשלה לא שותפה ולא רואה את הדבר הזה. זה מה שהבנתי, ויתקנו אותי אם אני טועה.
עופר דהן
מה שאני אומר זה שלא שמעתי כאן, ויכול להיות שזה כן מתקיים איפשהו, שגוף בממשלה יושב ומכין ואומר מהם גבולות הגזרה שבהם הוא מוכן לשינוי הזה, מהם גבולות הגזרה שהוא לא מוכן לשינוי, האם השינוי הזה הוא שינוי שתואם את האתוס הציוני, כמו שנאמר כאן. מה נכון לא רק ליהדות התפוצות, אלא גם לעתידה של מדינת ישראל.
דורון אביטל
שאלה טובה.
היו"ר עינת וילף
האם אתם רוצים להתייחס?
שמעון שמואלי
התהליך שהממשלה עוברת ביחד עם הסוכנות יוצא מנקודת הנחה של הפרדיגמה, לכן יש זליגה של הסוכנות החוצה ממה שקורה בפעילות קליטה בישראל ועובר יותר לחינוך בתפוצות. אתה רואה את זה בתהליכים שעכשיו אנחנו עוברים – ג'וש אולי ירצה לפרט – אני לא חושב שיש מקום לפרט, אבל יש תוכניות שאנחנו במגמה להוציא את הסוכנות, לפנות להם משאבים להתעסק בנושאים שתואמים את הפרדיגמה, וזו התוצאה של הדוח, של כל הדיון שקורה.
היו"ר עינת וילף
אני אוסיף ואציין, אין ספק שיש כאן הכרעה. אני יודעת שיש אנשים שאולי לא מסכימים עם זה. יש כאן בהחלט דיון אידיאולוגי לא פשוט ויש כאן הכרעה האם מדינת ישראל נשארת עם אמירה, נקרא לזה "ישנה", או היסטורית, שיהודים צריכים להיות פה, נקודה, ולא מעניין אותנו שום דבר אחר, אם הם לא עולים לארץ הם לא מעניינים אותנו – אני מקצינה לרגע – או ללכת לכיוון שני שאומר: עלייה – כבר לא יבואו בואינגים מלאים, התקופה הזאת הסתיימה, איך אנחנו יוצרים קשר אחר עם יהודים בישראל, מה האחריות שלנו, פעם היינו בית לחלק קטן מהיהדות בעולם, היום אנחנו בית לקהילה הגדולה והגדלה ביהדות העולם, האם נגזרים מזה התנהגויות אחרות, התקציבים שלנו לעומת איפה שהם היו לפני 50 שנה. פעם תקציבן של התרומות מהעולם היהודי היו חלק חשוב בתקציבה של מדינת ישראל, גם היום הן חלק חשוב, אבל אם נסתכל על המספרים, המספרים הם כמובן בפרופורציות אחרות לגמרי. אני אישית תומכת בשינוי הזה, אני חושבת שהוא שינוי נכון, שהוא שינוי שמשקף את המציאות, אני חושבת שהוא ציוני, אני חושבת שרק כך נוכל להיות אפקטיביים אל מול המציאות המשתנה, ואם נמשיך להחזיק בתפיסות ובמבנים ישנים, אני חושבת שנעשה נזק לקשר בין ישראל לעם היהודי ולעתיד של ישראל ולעתיד של העם היהודי, אבל ברור שיש כאן ויכוח אידיאולוגי.
טל רבינא
אני הנציג של EJDF, הקרן לפיתוח יהדות אירופה, א', מאוד מרשים מה שהציגה פה הסוכנות, אבל אם דיברנו על נכס אסטרטגי ועורף אסטרטגי, אז בין ארצות-הברית ליהדות דוברת הרוסית שהוזכרה קודם יש גם יהדות באירופה, והיא לפעמים חזית אסטרטגית, לא רק עורף אסטרטגי עם כל הזיקות הנדרשות היום בהיבט הפוליטי אל מול מדינת ישראל. אני מציע שגם חברי הכנסת, ודאי גם הסוכנות, ייתנו דעתם שבניגוד למגמה הכללית הטבעית להסתכל על תפוצות כאל רוסיה או ארצות-הברית לא ייפקד גם מקום הפעילות שכל כך נחוצה וכל כך נדרשת במדינות מערב אירופה.
היו"ר עינת וילף
בהחלט. אני גם אציין שהוועדה מתכוונת להקדיש בקרוב שני דיונים: האחד ליהדות צרפת והאחד ליהדות בריטניה. אנחנו בהחלט רואים את החשיבות של ההתייחסות הכוללת.
אמירה אהרונוביץ
אתה לחלוטין צודק, וקוצר הזמן הוא זה שכנראה מנע מאתנו לשקף את זה נאמנה. אנחנו עושים מאמצים מאוד משמעותיים גם בצרפת וגם בבריטניה וגם במרכז אירופה ובכל מקום. היה מעניין לו היה לנו זמן להיכנס ולראות שאנחנו פועלים במודל מאוד-מאוד שונה, בדיוק משום שהוא מביא בחשבון את המאפיינים התרבותיים והקהילתיים והגיאו-פוליטיים המקומיים בכל קהילה. כל אחת מהן אגב נמצאת בצומת מאוד משמעותי ואחר. לא דומה מה שקורה בצרפת ומאוד מדאיג למה שקורה בהונגריה שמאוד מדאיג, שלא דומה למה שקורה בבריטניה. בכל מקום אנחנו מנסים לעגן את הפעילות שלנו בדרך קצת אחרת. אם תהיה הזדמנות נשמח לשתף, אבל חשוב לי להרגיע.
טל רבינא
נשמח להיכנס לדלת הפתוחה הזאת.
ז'אן שרל זרביב
אם כבר התחלנו עם אירופה וצרפת, אני הנציג של הפדרציה היהודית של צרפת. אני מחכה לדיון.
היו"ר עינת וילף
אנחנו קובעים תאריך.
ג'אן שרל זרביב
קודם כול, אני רוצה לברך את הוועדה ואת הסוכנות. שמענו הרבה דברים, וודאי אין זמן לדבר על כל פרט ופרט. שמענו על המסות הגדולות, אבל אולי צריך למצוא את הזמן להגיע לא רק לכמויות ולמספרים אלא לאיכות ולהגדיר כמה דברים – מה זה חינוך יהודי בתפוצות, איזה סוג של דגם אנחנו מביאים לשם, איזה סוג של תוכניות אנחנו מממנים פה ממשרד החינוך כדי לחזק אולי חלקים בקהילות שלא רואות בדיוק את מדינת ישראל כמו שאנחנו רוצים כשמדברים כאן סביב השולחן. אני יכול בפעם אחרת לדבר יותר לעומק.

אני רוצה להגיד לחברת הכנסת וילף, אולי אנחנו לא בעידן שבואינגים יגיעו, יגיעו לכאן מסות, אבל אולי זה יהיה יותר איירבוסים, אולי זה ההבדל. באירופה היום, והיה לפי דעתי מאוד חשוב להגיד את זה, גם לפני טולוז, ועוד יותר אחרי טולוז, אני חוזר עכשיו משם, הייתי עם 10,000 צעירים ב"מצעד החיים", ראיתי ודיברתי עם הרבה אירופים כי זה השטח שלי, ואני מרגיש ששם האנטישמיות היא לא רק כותרת בעיתון, זה מה שקורה ביום-יום בהרבה דברים. שוב, אם יגיעו מסות זה לא רק בגלל אנטישמיות, זה בגלל הכנה קודמת.

על הנושא בין הסוכנות היהודית ומדינת ישראל – כאזרח ישראלי שמשלם מסים אני מבין שיש סדר עדיפויות ואין מספיק כסף, אבל נגיד בסלוגן קצר: העם היהודי בנה את המדינה הזאת, ואני חושב שהמדינה הזאת אחראית על כל העם היהודי אם אנחנו רוצים לדבר על מדינה של העם היהודי ולא רק על מדינה של ישראלים.
היו"ר עינת וילף
כן, אבינועם, ונסיים.
אבינועם בר יוסף
אלה לא נושאים שעומדים אחד מול השני. הציונות והתפוצות זה נושא אחד, המשקלים משתנים. רוב העם היהודי היום מרוכז במדינת ישראל, יש לו אחריות כוללת לגבי העם היהודי. מה שקורה היום זו הצלחה של המהלך הציוני באופן מפורש, בגלל שהגענו למספרים יותר משמעותיים פה וליכולות הרבה יותר גדולות, שחלקם היו בסיוע אותם גורמים בתפוצות, שחלקם הצטרפו לכאן. זה לא שני נושאים משני צדי המתרס.
דורון אביטל
ברור שהזיקה בינינו לתפוצות זה חלק מהאתוס הציוני, האחריות היא ברורה, אבל אתם מדברים פה קצת על משהו אחר. נניח צריך לעשות מבצע התיישבות של יהודים בארגנטינה ושהקהילה שם תשגשג - - -
אבינועם בר יוסף
חס וחלילה, לא דיברנו על זה.
דורון אביטל
לכן אני אומר: צריך מאוד-מאוד להיזהר. האתוס הציוני עם ההרחבות הנדרשות. לצורך העניין, אנחנו מעצמה של קהילה יהודית, זה מחייב מערכת יחסים מחודשת, צריך לבנות את זה מחדש, הזיקות צריכות להיבנות.
היו"ר עינת וילף
על זה מדובר.
דורון אביטל
שלא נתבלבל. כשאומרים לי שהסוכנות היהודית או ההסתדרות הציונית זו הממשלה של העם היהודי, אני אומר: זו מטאפורה מעניינת, אבל לא להתבלבל, לעם היהודי אין ממשלה, למדינת ישראל יש ממשלה. הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית הן גופי הקישור כשבונים את הזיקות הללו, אבל שלרגע לא נתחיל להתבלבל.
היו"ר עינת וילף
הכוונה היתה בעיקר להתייחס לחשיבות האחריות. אנחנו לקראת סיום. בקצרה ממש.
דוד דהאן
אני מהמשמר החברתי. יש כמה פסוקים – המשכילים כזוהר הרקיע יזהירו; נפקותא מגלותא. הזוהר מסביר בנושא הזה, עם ישראל נענש מאז שחרב בית המקדש ופוזרו ל-70 שפות, ל-70 לשונות בגלויות. מה שעושים היום, מנסים באיזה צורה להחזיר. מאז קום המדינה זכינו לסוג של חצי גאולה מהגלות הזאת שפוזרנו אליה ל-70 שפות ומדינות. החזרה הזאת צריכה לבוא ולהשלים את החסר, והמדיניות שנעשית כאן בנושא של החזרה, בסוג של ההטבות שניתנות, באפליה לסוג כזה וסוג כזה של יהודים – כאלה שיביאו לכאן ואחר-כך הם יברחו מהארץ ואחר-כך לרוץ ולהשיב אותם כתושבים חוזרים. צריך לתת כאן את כל כוח העבודה ואת כל מה שצריך לעשות כאן כדי להחזיר את כולם שווה בשווה הביתה. תודה.
היו"ר עינת וילף
תודה רבה.
יצחק הילדסהיימר
אני עוסק בחינוך יהודי, בעידוד העלייה והתפוצות במסגרת תנועת "עזרא" בעיקר, וכתב לתפוצות ב"מקור ראשון". נזכרה כאן הקהילה האתיופית בקצרה מאוד בתוכנית ובסקירה ששמענו, וחבל שאין פה שום יהודי אתיופי אחד, ואני אומר בכוונה "יהודי אתיופי", כי גם בדברים ששמענו דובר על אתיופים או עולים אתיופים - - -
דנה גורדון
דווקא אישרו לנו שיגיעו.
היו"ר עינת וילף
היו אמורים להגיע ולא הגיעו ברגע האחרון.
יצחק הילדסהיימר
אני חוזר על זה, אמרתי את זה בהזדמנות אחרת, כשיהודי ברית-המועצות עלו לארץ, הראשונים שבהם עלו לארץ, הם התלוננו שברוסיה קראו להם יהודים וכאן בארץ קוראים להם רוסים. אותו דבר אני רואה בכל מיני מקומות, בדיווחים בכתב ובעל-פה, כשמדברים על אתיופים. צריך תמיד להדגיש ולומר "יהודים אתיופים", לגביהם זה אפילו חשוב יותר. ואני אומר את זה כצאצא לרב עזריאל הילדסהיימר, אחד הרבנים הגדולים לפני 100 שנה, שכבר אז הוציא פסק הלכה שהפלאשים, כפי שקראו להם פעם, הם יהודים לפי ההלכה.
היו"ר עינת וילף
תודה על ההבהרה הזאת. אנחנו צריכים לסיים.
יצחק הילדסהיימר
על האתיופים אני רוצה לומר דבר אחד.
היו"ר עינת וילף
רק בקצרה.
יצחק הילדסהיימר
דובר כאן על תיקון עולם, אני מבין שבתיקון עולם הכוונה היא לפעול גם בין לא יהודים. לפי דעתי יש עוד כל כך הרבה לעשות, גם בין האתיופים, האלפים שעדיין נמצאים באתיופיה וגם ילדים שחיים במצוקה, בתחום תיקון עולם, בתחום הרווחה וכדומה, וחשוב קודם לפעול ביניהם. תיקון עולם זה קודם כול חינוך יהודי, לתת חינוך יהודי למשל לאותם אלפים שמתכוננים, אם ירצה השם, בעזרת השם, לעלות מברית-המועצות. אני חושב שזה חשוב יותר ממשימה משותפת לצעירים בישראל וצעירים מהתפוצות. יש דברים שנעשים בתחום הזה, זה חשוב יותר מלתקן את העולם בקרב הלא יהודים. על זה נאמר בתפילה שלנו, בתפילת "עלינו לשבח": "לתקן עולם במלכות שדי". מלכות שדי, זאת אומרת, במלכות הקדוש ברוך הוא. תודה.
היו"ר עינת וילף
תודה רבה על ההבהרה. אפרים לסיום, בקצרה.
אפרים זדוף
לא הצגתי את עצמי נכון קודם, אני הרב ד"ר אפרים זדוף, חבר בהנהלת מועצת הרבנים החילונים בישראל. המדינה והעם היהודי חייבים למצוא פתרון שיתאים למציאות בעם היהודי כיום, כפי שזה נעשה דורי דורות, וחז"ל במשנה עשו את זה לזמנם וחייבים לעשות את זה היום. דחייה וחסימה לא ימנעו נישואים אקסוגמיים או מעורבים, וכפי שעושה הסוכנות היהודית בחוכמה ובצדק, צריך לקרב ולא להרחיק, ובכך לכבד את הפרדיגמה הציונית. התנועה הציונית אף פעם לא הרחיקה.

אני מבין את העמדה האמיצה של חבר הכנסת אמסלם, חבל שהוא לא כאן, אבל הוא כבר שמע את זה מפי פעם. מה שהוא אומר זה נכון, אבל זה נכון לגבי יהודים הרואים את יהדותם בתפיסה דתית אורתודוקסית. זה לא נותן תשובה לדתיים קונסרבטיביים ולדתיים רפורמים וגם לא ליהודים לא דתיים, וכולם על-פי השקפתם. יש כאן ניסיון לכפות השקפה על אנשים שתופסים את יהדותם בצורה אחרת.

מה שצריך לעשות זה לשאוף, לא לאחידות, אלא לאחדות העם, תוך כיבוד הפלורליזם בעם היהודי.
היו"ר עינת וילף
בהחלט. תודה רבה. אני רוצה לסכם ולהודות לג'וש ולאמירה על מצגת מקיפה וחשובה, על כך שהצגתם בפנינו את השינוי. טוב לדעת שהרעיונות האלה לא נשארים בגדר רעיונות, שיש כוונה אמיתית לשנות את הכיוון, לשנות את הדגשים. אני מקווה בבוא העת לשמוע שהדיונים בין ממשלת ישראל ובין משרד ראש הממשלה לסוכנות היהודית נושאים פרי באופן שברורה מחויבותה של ממשלת ישראל, כפי שהצגתם, לעתידו של העם היהודי, שהיא רואה בזה באופן הולך וגדל כחלק מאחריות ממשלת ישראל, כולל בתקציבים. אנחנו נמשיך לעקוב אחר הדבר הזה.

נשמח לקבל הצגה בעוד כמה חודשים, בכנסת הזאת, בכנסת הבאה. אני מאוד מקווה שכך או אחרת, המסגרת הזאת של תת-הוועדה או ועדת המשנה תמשיך לפעול, כי אני חושבת שזה מאפשר דיון בנושאים שלי לפחות חשוב שתהיה להם במה לכנסת ישראל.

אני רוצה להודות לכם על הדיון הזה, להדגיש את החשיבות של אחריותה של מדינת ישראל לעתידו של העם היהודי, והחשיבות שהאחריות הזאת תבוא לידי ביטוי בפעילותה של הסוכנות ובפעילותם של משרדי ממשלת ישראל השונים. תודה רבה לכם ונתראה.

הישיבה ננעלה בשעה 16:03.

קוד המקור של הנתונים