PAGE
50
ועדת הכלכלה
01/05/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 835>
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שלישי, ט' באייר התשע"ב (01 במאי 2012), שעה 10:00

<הצעת חוק טיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני ובסוללות, התשע"ב-2012>

חברי הוועדה: >
כרמל שאמה-הכהן – היו"ר
יוליה שמאלוב ברקוביץ
מיכאל בן-ארי

>
אלונה שפר - מנכלית המשרד, המשרד להגנת הסביבה

מיכל אלעני - לשכה משפטית, המשרד להגנת הסביבה

יורם הורביץ - סמנכל פסולת, המשרד להגנת הסביבה

דלית דרור - לשכה משפטית, המשרד להגנת הסביבה

נחום יהושע - אגף כלכלה ותקינה, המשרד להגנת הסביבה

יהושע פדרסן - לשכה משפטית, המשרד להגנת הסביבה

יוגב קציר - יועץ מנכלית, המשרד להגנת הסביבה

רעיה בליטמן - אגף חומרים מסוכנים, המשרד להגנת הסביבה

רן ליאור - דובר המשרד, המשרד להגנת הסביבה

פול מורקוס - לשכה משפטית, המשרד להגנת הסביבה

נעמה אשור בן ארי - עובדת אגף פסולת, המשרד להגנת הסביבה

אור גולדפרב - ראש אגף כלכלה, המשרד להגנת הסביבה

שמרית רכמוט - עוזר יועמ"ש , משטרת ישראל, המשרד לבטחון פנים

רז הילמן - מנהל תחום חשמל ואלקטרוניקה, איגוד לשכות המסחר

חיים ישר - עו"ד, חטיבת מוצרי חשמל, איגוד לשכות המסחר

דן כרמלי - סמנכ"ל ליחסי ממשל, כנסת וחקיקה, איגוד לשכות המסחר

נגה לוסטיג - יועצת חיצונית לאיגוד, מייצגת את חטיבת מוצרי החשמל, איגוד לשכות המסחר

בנימין רוטנברג - עו"ד, חטיבת מוצרי חשמל, איגוד לשכות המסחר

גלעד אוסטרובסקי - ראש תחום פסולת ומיחזור, אדם טבע ודין, ארגונים להגנה על הסביבה

אסף רוזנבלום - עו"ד, אדם טבע ודין, ארגונים להגנה על הסביבה

אסנת אביטל - ראש תחום איכות סביבה, התאחדות התעשיינים

קובי בר לב - עו"ד חיצוני, מייצג את ההתאחדות, התאחדות התעשיינים

שלמה וקס - מנכ"ל איגוד תעשיות האלקטרוניקה, התאחדות התעשיינים

אלי יפה - מנכ"ל חישולי כרמל (חב' לייצור חישולים וטבעות מסגסוגות אציליות למנועי סילון), התאחדות התעשיינים

פנחס רייך - עובד חברת גרין פאנל, התאחדות התעשיינים

יקי בר - מנכ"ל ח.י שירות ולוגיסטיקה, יבואני ויצרני סוללות וציוד אלקטרוני

זאב דוננפלד - חבר הנהלה באיגוד, ישפאר - יבואנים של סוני, יבואני ויצרני סוללות וציוד אלקטרוני

דניאל וקנין - משנה למנכ"ל חב' תדיראן, יבואני ויצרני סוללות וציוד אלקטרוני

דוד חקק - סמנכל כספים, חב' ביי אס הייץ, יבואני ויצרני סוללות וציוד אלקטרוני

סורין לוי - מנהל איכות, אלקטרה מוצרי צריכה בעמ, יבואני ויצרני סוללות וציוד אלקטרוני

טל ליבר - מנהל תפעול לוגיסטיקה ורכש, יורוקום תקשורת דיגיטלית, יבואני ויצרני סוללות וציוד אלקטרוני

גדי מגדל - כלכלן בחברת אלקטרה מוצרי צריכה, יבואני ויצרני סוללות וציוד אלקטרוני

אילן מזרחי - מנכ"ל חב' ראלקו, יבואני ויצרני סוללות וציוד אלקטרוני

איזבלה קרקיס - אפדמיולוגית סביבתית, משרד הבריאות

רומן פיסרנקו - כלכלה ובקרה, אלקטרה מוצרי צריכה, יבואני ויצרני סוללות וציוד אלקטרוני

דניאל פיקובסקי - סגן סמנכ"ל תפעול ושרות, ניופאן, יבואני ויצרני סוללות וציוד אלקטרוני

איילת שבח הרוש - איכות סביבה, חב' אינטל, יבואני ויצרני סוללות וציוד אלקטרוני

עמנואל ויזר - עורך דין בלשכה, לשכת עורכי הדין

מאיר אביטבול - יזם ומנהל שיווק, נגב אקולוגיה, מפעלי השבה ומחזור

יעקב אולשק - מנכ"ל אולשק ושות' מיחזור, מפעלי השבה ומחזור

עז בלז'יצקי - סמנכ"ל זוהר ש.ב.א, מפעלי השבה ומחזור

משה גוב - מנכ"ל חב' סמיקום לקסיס, מפעלי השבה ומחזור

ארטור הירשפלד - מנכ"ל זוהר ש.ב.א בע"מ, מפעלי השבה ומחזור

מירב טביב - יועצת משפטית, חברת "טביב החברה הארצית", מפעלי השבה ומחזור

אלון כהן - מנכ"ל כמטלס בע"מ, מפעלי השבה ומחזור

עמר זהר לבנברג - איכות סביבה, ברת "טביב החברה בארצית", מפעלי השבה ומחזור

ניר לסמן - מנהל מוצר ורכש, סמיקום לקסיס, מפעלי השבה ומחזור

דני קוגן - מנכל, אקולוגיה לקהילה מוגנת, מפעלי השבה ומחזור

רחמים שלום - מנהל שיווק ויצוא, חברת "טביב החברה הארצית", מפעלי השבה ומחזור

נאור שקדי - עוזר מנכל, אקולוגיה לקהילה מוגנת, מפעלי השבה ומחזור

מילכה כרמל - יועצת סביבתית, מרכז השלטון המקומי

מרים סלומון - יועצת משפטית, מרכז השלטון המקומי

איתן ארם - ראש מערכת הגנת הסביבה, משרד הביטחון

אור בצלאל - לשכת היועץ המשפטי למערכת הביטחון, משרד הביטחון

יזהר יצחקי - יועץ משפטי הגנת הסביבה פרקליטות צבאית, משרד הביטחון

גיא מתתיהו - ראש תחום חקיקה ואמנות במלמ"ב, משרד הביטחון

אלי פז - ראש הגנת הסביבה, משרד הביטחון

ליאנה קפלן - לשכת היועץ המשפטי למערכת הביטחון, משרד הביטחון

יערה למברגר - ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

אורן תמיר - ייעוץ וחקיקה, משפט כלכלי פיסקאלי, משרד המשפטים

דורון אברהמי - מנהל מינהל סביבה ופיתוח בר קיימא, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

זאב ברל - מנהל אגף כימיה והסביבה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

תהילה ורון - עו"ד לשכה משפטית, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

חנה טירי - הגנת הצרכן, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

חנה מזור - לשכה משפטית, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

סיגל מרד - עו"ד, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

תמר פינקוס - ממונה על הגנת הצרכן, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

נעמי רייש - הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

שאול ששון - מנהל תחום תעשיות עתירות ידע, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

סוריא בשארה - מחלקה משפטית, רשות ההגבלים העסקיים

אלעד כהן - מחלקה משפטית, רשות ההגבלים העסקיים

יונתן צוויקל - מחלקה משפטית, רשות ההגבלים העסקיים

איריס רז - אחראית מניעת מפגעים סביבתיים, רשות שדות התעופה

גדי בוקסנבאום - מנהל פרוייקט נקיון ותברואה, מגה, רשתות שיווק

עידן אבואב - השדולה לנפגעי תופעת המסתננים

איתמר שטיינמץ
–
פעיל סביבה

אתי בנדלר

לאה ורון

יפעת קדם
<הצעת חוק טיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני ובסוללות, התשע"ב-2012>

בוקר טוב, אנחנו פותחים את ישיבת ועדת הכלכלה. על סדר היום הצעת חוק ממשלתית, הצעת חוק טיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני ובסוללות, התשע"ב-2012.

אנחנו רוצים להמשיך כאן מהלך שהתחלנו אותו בחוק הפיקדון, בחוק האריזות, מהלכים חשובים שהוועדה הזאת הייתה שותפה להם. אנחנו רואים בחוק הזה נדבך נוסף חשוב במהפכת הטיפול בפסולת. אני אבקש מהסמנכ"ל, יורם הורוביץ, להציג בקצרה מצגת קצרה שתקיף את הנושא.

אנחנו נעשה את זה בתמציתיות. אנחנו בתהליך החקיקה היינו בקשר רציף וטוב עם הגופים הקשורים, בעיקר עם איגוד לשכות המסחר, השלטון המקומי, כמובן משרדי הממשלה הרלוונטיים. הצגנו בפניהם את הרציונל של החוק, הצגנו בפניהם את המנגנונים. קיבלנו את תגובותיהם. בחלק מהמקרים שינינו, בחלק מהמקרים שכנענו שלא לשנות. סך הכל אני חושב שכל היושבים פה מבינים את החשיבות של החוק הזה. גם אם יש מחלוקות נקודתיות סך כל הקונספציה ברורה ואני חושב שאפילו מוסכמת.
אנחנו יכולים להגיד לגבי הפסולת האלקטרונית שלמרות ששיעורה הוא קטן – סך הכל יש 85 אלף טון מתוך 6.2 מיליון טון של פסולת במדינת ישראל– יש מאפיינים שגורמים לה להיות בעייתית, לכן היא מחייבת טיפול נפרד. גם האפשרות למחזר אותה יותר גבוהה כי יש לה ערך כלכלי גבוה. הנזקים הסביבתיים שהיא גורמת חמורים, לכן זה מחייב טיפול בחקיקה נפרדת.
אתם רואים פה על השקף את ההרכב של הפסולת האלקטרונית, שזה ברזל, פלסטיק, מתכות, ואת השיעורים של כל חומר. יש כאן את החלוקה לפי סוגי המוצרים שנכנסים לשוק. 62% הם מכשירי חשמל גדולים, 27% הם מכשירים קטנים ו-10% זו פסולת תעשייתית. כפי שאמרתי, הפסולת האלקטרונית גורמת לבעיות סביבתיות ובריאותיות קשות. יש את הפירוק הלא מוסדר שנעשה היום, אין תשתיות, אין אמצעי הגנה למי שעוסק בזה. התופעה של שריפת כבלי מתכת כדי להוציא את המתכות בעלות הערך מבפנים גורם בעיה סביבתית ובריאותית קשה. גם הפליטה של גזים נוזליים לקרקע ולמים. אנחנו מחויבים לתת לזה פתרון מסודר. יש כאן תמונות שממחישות את הבעייתיות במרכזי איסוף, פירוק וטיפול שנעשים באופן לא מסודר, לא על פי הכללים. למעשה אין כללים, לכן החוק הזה אמור להסדיר אותם. רואים פה במפעל איך שילדים מפרקים את הפסולת ונפגעים באופן קשה מבחינה בריאותית. כמובן שיש כאן פגיעה נופית, פגיעה אקולוגית ואת כל הזיהומים האחרים כפי שציינתי קודם לכן.

לגבי תהליך החקיקה. הפצנו את תזכיר החוק ביוני שנה קודמת. החוק אושר בוועדת שרים לחקיקה בפברואר השנה. קריאה ראשונה עברה ב-19 למארס. אנחנו פה עכשיו לקראת קריאה שנייה ושלישית.

מטרות החוק. החוק נועד לקבוע הסדר כולל על-מנת לטפל בציוד חשמלי ואלקטרוני, בסוללות ובמצברים, כאשר המטרה, שהיא חלק מהמדיניות של המשרד, היא לעשות שימוש חוזר בפסולות, לצמצם את כמות הפסולת ולמנוע את ההטמנה, כל זאת כדי למנוע את ההשפעות המזיקות על הסביבה.
החוק הזה מתבסס על אותו עיקרון שחוקים דומים – גם את זה אלונה ציינה – בנויים עליו, של אחריות יצרן מורחבת. מישהו מייצר ומשווק לשוק מוצרים. יש למוצרים האלה השפעות סביבתיות ועלויות טיפול. אותו גוף צריך לממן כמובן את זה. החוק הזה גם קובע אחריות יצרן רחבה על היבואנים ועל היצרנים של מוצרים אלקטרוניים וסוללות.

יש כאן את ראשי הפרקים של החוק. יש שם הגדרות רחבות לכל המושגים הרלוונטיים בחוק. החוק מגדיר את חובות היצרנים והיבואנים, שזה בעיקר חובת מחזור, חובת דיווח ורישום, חובת התקשרות עם גוף מוכר וחובות נוספות כפי שמפורט. יש כללי התאגדות לגופים מוכרים. גם פה אנחנו מתבססים על המנגנון שקבענו בחוק האריזות של גוף מוכר, אם כי כאן יש גמישות יותר רבה ואפשרות לגופים מוכרים לפי סיווג הפסולת כך שזה מאפשר מנגנונים יותר יעילים מבחינה אופרטיבית וכלכלית. החוק קובע הוראות וחובות לרשויות המקומות שעיקרן לקבוע הסדרים, לאסוף ולטפל בפסולת האלקטרונית. רשות מקומית צריכה לקבוע הסדרי הפרדה לפסולת. זה יכול להיות במנגנון של מרכזי מחזור, זה יכול להיות במנגנון של קביעת מועד להוצאת פסולת של מכשירי החשמל גדולים מהבית ואיסופם בשעה ייעודית, או כל מנגנון אחר שהרשות תקבע והמנהל על פי החוק יאשר.

יש בחוק הזה, מה שאין בחוק האריזות, את חוליית המשווקים. על המשווקים גם פה בחוק מוטלת חובה לקבל חזרה פסולת אלקטרונית של ציוד בכמות ובמשקל דומה לזה שהם מוכרים. בחוק יש פרק נוסף שמנסה להסדיר את אותן תשתיות של מרכזי איסוף ומרכזי טיפול בפסולת אלקטרונית. זה נושא מאוד מאוד רגיש. הטיפול שנעשה היום ברוב הפסולת נעשה לא כמו שצריך. החוק קובע בדיוק מה הן הדרישות המקצועיות של איטום, איסוף, כל הדרישות המקצועיות שנדרשות כדי למנוע את הנזק הבריאותי ואת הפגיעה בסביבה.
הוראה משמעותית נוספת שחוזרת על עצמה גם בחוקים אחרים היא לגבי איסור הטמנה. המדיניות היא להפסיק את ההטמנה של הפסולת במדינת ישראל. יש איסור הטמנה החל מ-2020. חוץ מזה יש שורה של הוראות בעניין אכיפה, סנקציות מינהליות, עיצומים וכו' כפי שלמעשה יש לנו גם בחוקים אחרים. אותם עקרונות נשמרו. ג'וש יציג את זה במהלך הדיון באופן מפורט. אלה הדגשים העיקריים בהצעת החוק שלמעשה כבר אמרתי אותם. אני רק אוסיף שהתחולה נלקחה מהדירקטיבה האירופית, מה-WEEE , לגבי סוגי המכשירים והפרמטרים מה נכלל בתוך הציוד האלקטרוני. אני רק רוצה להדגיש שלא משנה סיווג המכשירים, יעדי המחזור חלים על כלל הפסולת. יעדי המחזור הם 50% לפסולת אלקטרונית ו-30 עד 35 אחוז לסוללות. החוק מעודד את הציבור לטפל בנפרד בפסולת האלקטרונית על ידי זה שהוא קובע חובה על הרשויות המקומיות להפעיל מרכזי איסוף וחובה על המשווקים לקבל בחזרה את הפסולת. לגבי הסוללות הוא קובע חובה על חנויות שמשווקות סוללות להתקין מתקנים או כלי עצירה לאותו סוללות. התמרוץ הוא בכך שכל השירותים האלה ניתנים ללא עלות. הסדרת מתקני המיון והאיסוף מפורטים בצורה מפורטת בתוספת השנייה לחוק.
בתוספת השנייה לחוק מפורטות הפעולות שנדרשים לעשות בזמן הטיפול בפסולת האלקטרונית. כפי שהמנכ"לית הדגישה, זה חלק מתפישת מדיניות כוללת שלנו להטיל על יצרנים את החבות לפעולות שהם עושים ואת המשמעויות לסביבה. יש לנו את חוק הצמיגים המשומשים, שזה אותו עיקרון של אחריות יצרן. יש את חוק הפיקדון לגבי מכלי משקה. יש את חוק האריזות שהטיל על התעשייה את חובת הטיפול בפסולת האריזות ואת חובת המימון. מעבר לכך זה משתלב במהלכי מדיניות נוספים שלנו, של העלאת היטל ההטמנה כדי למנוע הטמנה, של הפרדת הפסולת ברשויות המקומיות. המשרד הקטן הזה להגנת הסביבה הקצה 350 מיליון שקל ל-30 רשויות כדי שיתחילו בהפרדת הפסולת ברמת הבית וישפרו את יכולת המיחזור בהמשך התהליך. מימנו גם ב-300 מיליון שקל מתקנים למיון ולטיפול בפסולת אורגנית במהלכים נפרדים שלנו.

חוק הפסולת האלקטרונית הוא מהלך משלים לטפל באופן מוסדר וסביבתי בכל זרמי הפסולת. הבסיס של החקיקה האירופית עמד לנגד עינינו. אתם רואים פה בדירקטיבות האירופיות שמטפלים בשורה של זרמים, אריזות, סוללות ופסולות נוספות. גם אנחנו הולכים בעקבותיהם ומסדירים זרם אחר זרם. דירקטיבת ה-WEEE שהותקנה בינואר 2012 היא הבסיס שעל פיו קבענו את הפרמטרים השונים ואת המנגנונים בחוק.

את הצד הכלכלי של החוק אור תציג פה בשקף אחד של עלות-תועלת. אני יכול רק להגיד שבשורה תחתונה יש תועלת לחוק הזה מבחינה כלכלית. כשאתה עושה את חשבון הנזק והתועלת אתה רואה שיש לך תועלת חיובית בסופו של דבר.

מר הורוביץ, אולי תוכל לומר כמה מילים על הטענה לפיה מחירי המצרכים לצרכן הסופי בציוד אלקטרוני וסוללות יתייקרו, באיזה היקף ובאיזה שיעור.

אני אתייחס לזה בכמה מילים. אנחנו אומדים את תוספת התועלת למשק בכ-30 מיליון שקל. מדובר בתועלת נקייה. לצד התועלות אנחנו רואים הפחתה של זיהום מים וקרקע מפסולת שמגיעה לקרקע ולפעמים גם למים, הפחתה של גזי חממה וגזים אחרים במקרה שאנחנו מפרקים את הפסולת והגזים האלה נפלטים לאוויר, הפחתה של פליטת דיאוקסינים משריפת כבלי נחושת, מפגעים חזותיים והפחתת הטמנה ומיצוי פוטנציאל המיחזור. מתוך 6 התועלות האלו אנחנו אמדנו כלכלית את 3 הראשונות. אני לא אכנס לפרטים של התחשיב, אני רק אגיד שבעיקרון התחשיב מבוסס על חשבון של כמויות שיש לנו לגבי הפסולת האלקטרונית. עלויות חיצוניות לקחנו בעיקר ממחקרים ונתונים שנעשו בעולם. הם קושרים את העלויות האלו לנזקים בריאותיים ואת הנזקים הבריאותיים לכספים. אנחנו יכולים להעריך את זה כלכלית.
הסתכלנו פה על 10 סוגים של מזהמים, ביניהם אבץ, עופרת. לכל מזהם כזה ולכל סוג של פסולת יכולנו להגיד את ההיקף הנורמטיבי, את הגודל הנורמטיבי. קשרנו לו את העלות החיצונית. כך הגענו לאומדנים. התועלת הכללית היא של כ-60 מיליון שקל, שזאת הערכת חסר. התועלת למשק היא הרבה יותר גדולה. אמרתי שלא אמדנו את כל התועלות. לגבי העלות לקחנו את הנתונים מחו"ל מתאגידים קיימים, ממחקרים ועבודות שנעשו בעולם. לקחנו ממוצע של כל הנתונים לגבי הפעלה של תאגידים. הטיפול של תאגיד הוא כ-30 מיליון שקל בממוצע, לכן סך כל התועלת הנקייה תהיה 30 מיליון שקל.

לאיזו תקופה?

לשנה.

זאת תועלת שנתית.

בדיוק. המשמעות לצרכן אם אנחנו אומרים שתוספת העלות היא של 30 מיליון שקל, כשאנחנו מניחים שהמשקל של מוצר אלקטרוני הוא בממוצע 4 קילוגרם, היא של שקלים בודדים, בין 1 ל-2 שקלים למוצר בממוצע. זה מה שכרגע אפשר להגיד מבחינה כלכלית.

אני רק אסכם ואומר ששמענו טענות מגופים שונים על כך שאין לנו מספיק מידע כדי להעביר את הצעת החוק. אני חושב שאספנו את כל המידע האפשרי במדינת ישראל מהלמ"ס, מכל גוף אפשרי, מאיגוד לשכות המסחר, ממחקרים אירופיים, מה-OECD ככל שאפשר, כדי לכמת ולדעת את העלות- תועלת של החוק הזה. זאת המסקנה שלנו.
לגבי חשיבותו של החוק אני חושב שהדברים הם חד משמעיים ואנחנו מחויבים לקדם אותו כדי להשלים טיפול ראוי בכל זרמי הפסולת.

מרכז השלטון המקומי מברך על המטרות של החוק ועל הכוונה לטפל בפסולת אלקטרונית, אבל יחד עם זאת אנחנו סבורים שהחשיבה על טיפול בפסולת אלקטרונית צריכה להיעשות באופן שייצור הסדר קוהרנטי עם יתר הצעות החוק בחקיקות המשנה ובחקיקות קיימות שמקודמות על ידי המשרד להגנת הסביבה, תוך הפקת לקחים מהסדרי חוק האריזות ויישומם בשטח. הפקת הלקחים הזאת מתנקזת לשני היבטים. הדבר הראשון זה שלביות בכניסה של רשויות מקומיות להסדרים. השלביות הזאת יכולה לבוא לידי ביטוי במסגרת תכנית עסקית של הגוף המוכר שמעדיף להתחיל עם רשויות במעמד מסוים או בקרבה גיאוגרפית כזו או אחרת למקומות שיסייעו לו להגיע ליעדים שהוא מחויב להם. ההיבט השני שאליו מתנקזת הפקת הלקחים זה מימון ושיפוי 100% מההיבטים הנוגעים לטיפול בפסולת האריזות, לרבות מתן אפשרות לרשות המקומית לקבוע בהסדרים שלה השתת הביצוע על הגוף המוכר. בדרך זו בא לידי ביטוי העיקרון שהמזהם משלם ואחריות היצרן המורחבת, לא הרשות המקומית המורחבת. בנוסף אנו סבורים שעל הצעת החוק לשמר התקשרויות קיימות באופן שיעודדו המשך פעילות של גופים המערבים או מעסיקים אנשים בעלי צרכים מיוחדים שמפעילים היום מרכזים לטיפול בפסולת אלקטרונית ושיקום של ציוד אלקטרוני.

לעניין הפעלת מרכזי האיסוף הצעת החוק מבקשת להקים בכל רשות מקומית מעין תחנת מעבר וטיפול בפסולת. אלו חובות שנראה לנו שצריכות להיות מוטלות לפתחו של הגוף המוכר, לא לפתחה של הרשות המקומית.

אלו לא תחנות מעבר, אלה מרכזי איסוף.

במרכזי האיסוף יש כל מיני הוראות שמטפלות בלהפריד חומרים מסוימים כאלה מאחרים, לבודד אותם וכדומה, באופן שממש הופך את זה למעין תחנת מעבר.

זה יכול להיות גם מכלי אצירה כמו בתמונה.

ככל שזה הכיוון אנחנו בהחלט תומכים. אנחנו באופן כללי מחזקים את הרעיון של טיפול בפסולת אלקטרונית בהסתייגויות האמורות לעיל.

הרעיון של אקולוגיה לקהילה מוגנת הוא לתת לאנשים עם צרכים מיוחדים להוביל את התחום של מיחזור פסולת אלקטרונית במדינת ישראל. יש 3 סיבות עיקריות. התחום הזה מאוד שיקומי לאנשים עם צרכים מיוחדים. הוא תדמיתי, הם מבינים שהם עושים משהו חשוב לחברה הכללית. גם החברה מבינה שהם מובילים דבר חשוב מעין כמוהו. התחום הזה הוא כלכלי לחבר'ה. החבר'ה מקבלים משכורות. אני מייצג את העובדים שלי באקולוגיה לקהילה מוגנת, את הבן שלי שבעקבותיו נכנסתי לתחום הזה, ועוד עשרות אלפי אנשים עם צרכים מיוחדים שיושבים היום בבתים ואין להם נציגות פה בוועדה המכובדת הזאת.
אקולוגיה לקהילה מוגנת כבר קיימת 5 שנים. 80% מהעובדים שלנו אלה אנשים עם צרכים מיוחדים. המיזם הוא רווחי. אנחנו לא מבקשים כסף מהוועדה, אנחנו לא מבקשים איזה שהן תמיכות מיוחדות, אנחנו מבקשים שבכל מרכז שיטפל בפסולת אלקטרונית במדינת ישראל יהיו 33% מהעובדים לפחות עם צרכים מיוחדים. אנחנו יכולים להיות אור לגויים בכך שאנחנו מדינה שגם ממחזרת פסולת וגם ממחזרת חברתית.

במה מתבטא הטיפול שאתם עושים לפסולת האלקטרונית במרכזים שלכם?

כדי להגיע למטרות החברתיות שלנו ההתנהלות שלנו בתחום המיחזור לגמרי מקצועית. יש לנו מחלקת איסוף, מחלקה של מיון ופירוק פסולת אלקטרונית ומחלקת גיוס. אנשים עם צרכים מיוחדים מרכיבים אצלנו את המחשבים מרמה של פנטיום 4 עד רמה של יותר מתקדמים. אנחנו מזרימים אותם חזרה לשוק במחירים חברתיים לכל מיני מיזמים חברתיים, כמו קרן מפעלי שיקום או עמותות שעובדות בצפון. מהרעיון הזה אפשר לעשות רעיון לאומי כך שזה לא יהיה תלוי בדני קוגן או בבן אדם כזה או אחר, אלא שיהיה כתוב בחוק שלפחות 33% מהאנשים שמועסקים בתחום של מיחזור פסולת אלקטרונית במפעלים האלה יהיו אנשים עם צרכים מיוחדים.

הלשכה מברכת על החוק הזה. זה בהחלט צעד בכיוון הנכון. ההערה שיש לעניין הזה היא בחוסר האבחנה. כפי שראינו בנתונים שהציג המשרד, הרכיבים האלקטרוניים שבפסולת הם בעצם כ-3% מתוך כל מה שעוסקים בו, זאת אומרת שלוקחים מרכיב קטן מאוד מכלל הפסולת הזאת ולתוכו כוללים הרבה מרכיבים אחרים שאמורים להיות מטופלים במסגרות אחרות. אני אנסה להדגים את זה. בואו נניח שיש מישהו שמשווק ציוד אלקטרוני קטן, לצורך העניין טלפונים סלולריים בכמויות גדולות. הוא לפי החוק כרגע יכול לקראת סוף השנה לקנות בשוק הפשפשים שני מקררים ב-400,500 שקל. בזה הוא מילא את יעדי המיחזור שלו. אני מניח שלא זאת המטרה. אני חושב שהחוק הזה צריך להתמקד ברכיבים האלקטרוניים החשמליים עצמם שבתוך הפסולת, לא להתייחס לכל הפסולת הזאת כמרכיב אחד, או להרחיב את החוק הזה כך שהוא לא יחול רק על פסולת חשמלית או אלקטרונית אלא על כל פסולת מתכתית או על כל פסולת פלסטיק. באותה הזדמנות יוכלו לטפל גם ברכיבים האלקטרוניים שכמו שאמרתם הם 3% בלבד.

אני אבקש לפתוח ולומר שאיגוד לשכות המסחר בעד הגנה על הסביבה. בעד שמירה על הסביבה ובעד מציאת פתרונות של מיחזור. מהפיכת המיחזור שהצוות המקצועי בראשות השר אלדן במשרד להגנת הסביבה מוביל בשנים האחרונות היא מהפיכה מבורכת, אבל במקרה הספציפי הזה אנחנו עדים להצעת חוק שהגיעה לוועדת הכלכלה כאשר היא לא מבוססת דיה על פרמטרים נכונים ואמיתיים שנבדקו. נכון שקיימנו דיונים רבים וחלקם היו מאוד פוריים עם הצוות המקצועי של המשרד להגנת הסביבה, אבל עד היום לא ראינו נתונים אמיתיים שעל בסיסם המשרד להגנת הסביבה מביא את הנתונים בפני ועדת הכלכלה שבאים לידי ביטוי באלמנטים בתוך הצעת החוק.
אנחנו רוצים לקרוא ולצעוק קול צעקה, אדוני היושב-ראש, כאן בעניין הזה לך ולחברי הכנסת האחרים שלא נמצאים כאן אבל הם חברי ועדת הכלכלה. הנתון ששמעתי אותו לראשונה היום מהמשרד להגנת הסביבה על כך שהעלות לצרכן, כפי שהיועצת המשפטית שאלה והקשתה בעניין הזה, בגין כל מוצר בעקבות החוק הזה תהיה בין עשרות שקלים למאות שקלים למוצר בודד.

זה לא מה שהם אמרו, זה מה שאתה אומר.

אני אומר.

זאת הטענה שלך.

אני אומר שהופתעתי לשמוע היום שהעלות תהיה שקל למוצר בודד. רבותיי, אין חיה כזאת. רק תיקחו בחשבון, בלי להיות כלכלנים גדולים, בלי להבין בכלכלה של סביבה, כמה עולה לנייד מקרר ממקום למקום, להוביל אותו, לאחסן אותו, לשמור עליו. לעבוד עליו. גם מהמרכז לשלטון מקומי שמענו שהם רוצים שהיבואנים והיצרנים יישאו בעלויות שקשורות בהקמת מרכזי הקליטה ברשויות המקומיות. העלויות האלו הן לא שקל למוצר, אלא עשרות עד מאות שקלים למוצר. אם תהיה מחאה חברתית בקיץ הקרוב ההצבעה על החוק הזה תהיה אחד מהסממנים על העלאת יוקר המחיה בישראל במוצרי חשמל בסיסיים: מקרר, מכונת כביסה, תנור. זה יפגע בעיקר בשכבות הביניים ובשכבות החלשות, כי להן יהיה קשה מאוד לתת עוד עשרות ומאות שקלים על מוצר ולהתמודד עם זה.

אני רק אציין בפני ועדת הכלכלה ובפניך, אדוני היושב ראש, שאיגוד לשכות המסחר - דבר שאנחנו היינו מצפים שמדינת ישראל תעשה, שהמשרד להגנת הסביבה יעשה - הזמנו עבודה כלכלית לעניין העלות לצרכן בנושא הזה מחברה מוכרת, מחברת דלויט בריטמן אלמגור. הם תוך שבועיים אמורים לסיים אותה. אנחנו קוראים לכם בעניין הזה. את החוק הזה במתכונת הנוכחית, אדוני היושב-ראש, אין מקום לקדם. העלות על הציבור תהיה קטסטרופאלית.
אני חושב שיש לכך גם השלכות סביבתיות. המספרים שהציג חברי, סמנכ"ל המשרד להגנת הסביבה יורם הורוביץ, והכלכלנית של המשרד, דיברו על תועלת נקייה של כ-30 מיליון שקלים. העלות שאנחנו כבר מעריכים אותה כי יש לנו נתוני ביניים מהעבודה, תגיע לעלות שתושת על הצרכן בסופו של יום. אם תטילו אחריות על היבואנים והיצרנים הם לא יישאו בזה בעצמם, הם יגלגלו את זה הלאה על הצרכן. כך קורה. אין מה לעשות, זה טבעי. נתח הרווחים בתחומים האלה הוא מאוד קטן. אין כאן מקום להיכנס לכיסם של היבואנים והיצרנים. אנחנו נגיע למצב של עלות של כ-200 מיליון שקלים בשנה למשק. זאת הערכה. בתוך שבועיים נגיש לוועדת הכלכלה בנושא הזה עבודה מסודרת ומתומכת בתימוכין. הייתי מאוד שמח לראות את הנתונים, איך הגיע המשרד להגנת הסביבה לנתונים של שקל למוצר, על מה זה מבוסס. דרך אגב, אם זה מבוסס על נתונים של אירופה, הרי ברור לכולנו ולא צריך להסביר שאירופה זה לא מדינת ישראל. אוכלוסיית אירופה היא לא אוכלוסיית מדינת ישראל. התרבות הצרכנית והשימוש במוצרי חשמל בישראל שונה לחלוטין מאירופה בנושא הזה. סוג האוכלוסייה שונה לחלוטין. השימוש במוצרי חשמל שונה לחלוטין. יש כאן במדינת ישראל דבר שלא קיים באירופה, שזה שוק משני משוכלל. גם הוא לא נשכר בצורה מסודרת. מוצרי החשמל הביתיים הגדולים, שהם למעשה המאסה מבחינת המשקל בחוק הזה שישיתו את העלות הגבוהה ביותר על הצרכן במדינת ישראל ועל המשק בכללותו, מטופלים בכלל בשוק משני. כל התמונות שראינו במצגת של המשרד להגנת הסביבה – נדמה לי שכך הוצג – הן מהמזרח הרחוק. אנחנו כן ביקרנו באתרי פסולת. אני מזמין אתכם לבקר באתרי פסולת. לא תמצאו באתרי פסולת אפילו מוצר אחד חשמלי ביתי גדול זרוק. יש שוק משני משוכלל. יש מנגנון שמטפל בזה. נכון שהמנגנון הוא מנגנון לא יעיל, לא מפוקח ולא מורשה ויכולות להיות לו השפעות לא טובות על הסביבה.

זה להלך אימים בלי נתונים ובלי מספרים.

גברתי המנכ"לית, גם את הנתונים שלכם לא ראינו עד היום. כשביקשנו מכם נתונים לא שמענו שום דבר מכם.

לא הייתה הידברות ביניכם?

בוודאי שהייתה הידברות. הראינו נתונים. תמיד אפשר להביא נתונים נוספים. אם היינו חושבים שצריך נתונים של 100% היינו היום בלי חוק אריזות, בלי חוק פיקדון ובלי שום דבר. אנחנו הולכים ומשפרים את הנתונים. נתנו את הנתונים הבסיסיים. הניתוח הכלכלי פה הוא אמיתי, הוא מתבסס על הפרמטרים שנעשים באירופה לגבי איך מחשבים את העלויות.

הוא לא רלוונטי למדינת ישראל.

הוא מגיע לשקלים בודדים למוצר. אני לא חושב שלהשתמש עכשיו באופן פופוליסטי במחאה החברתית כדי לנסות להפחיד זאת הדרך הנכונה.

זה לא פופוליסטי, כי רק להוביל מקרר ממקום למקום עולה 100, 150 שקלים לפחות אני לא מבין איך הגעתם למספר של שקל למקרר.

אני רוצה להסביר. אתה לא לוקח בחשבון את הצד של ההכנסה מהמיחזור. המספר שהצגתי קודם של 30 מיליון שקל.. דרך אגב, כדי להגיע לכמה שקלים לצרכן צריך לעשות חישוב פשוט מאוד. אתה מחלק אותו ל-185 אלף טון. אתה מניח שגודל של מוצר הוא 4 קילוגרם בערך. תעשה את החישוב ותגיע. זה פשוט מאוד. 30 מיליון השקל של דמי הטיפול שדיברתי עליהם הם דמי טיפול נקיים. העלות שאתה מדבר עליה היא של האיסוף, של השינוע, של הטיפול ושל המיחזור פחות ההכנסות. השוק הזה פועל יפה מאוד יחסית, למעט הטיפול המוסדר שממנו נוצרים הקשיים הסביבתיים. הוא פועל. יש היום שוק. הוא כדאי כלכלית גם בלי ההתערבות שלנו. בסופו של דבר ההשתה על הצרכן תהיה קטנה יחסית. אולי זה לא יהיה שקל או שניים, אולי זה יהיה 4,5 שקלים, אבל אלה סדרי הגודל. נכון, הנתונים מבוססים על מה שקורה בעולם.

זאת בדיוק הבעיה. אנחנו נביא נתונים מקבילים על מה קורה כאן בארץ. אנחנו נלמד את זה. אנחנו משקיעים הרבה מאוד משאבים כדי ללמוד מה קורה כאן בארץ. אני חושב שזה חשוב לוועדת הכלכלה, אדוני היושב-ראש.

הצעת החוק שמוגשת היום לאישור ועדת הכלכלה מוגשת מבלי שבוצע סקר פסולת. אף אחד לא בדק בדיוק מה קורה באתרי הטמנת הפסולת. אין ניתוח של מנגנוני הטיפול הקיימים, לרבות אומדן של הבעיות והכשלים בטיפול כיום. לא ברור האם המנגנון המוצע הוא המנגנון היעיל ביותר עבור כלל סוגי הפסולת הנכללים בהצעת החוק. כך נתתי לדוגמה, אדוני היושב-ראש, את מוצרי החשמל הביתיים הגדולים. גם הדירקטיבה האירופית המליצה או הוציאה המלצה להחריג את מוצרי החשמל הביתיים הגדולים מתוך החוק. זה מתחיל להיות מיושם בחלק ממדינות אירופה כי הבינו שיש לכך פתרון נפרד. אני מתעקש על כך שהצעת החוק מוגשת לוועדת הכלכלה מבלי שבוצעה בדיקה כלכלית מקיפה. אנחנו לא ראינו אותה, למרות שביקשנו לקבל נתונים כאלה. אני לא יודע אם ועדת הכלכלה ביקשה את זה, אבל היועצת המשפטית העלתה את השאלה. אני חושב שמן הראוי שיראו עבודה. גם אנחנו נשמח לראות אותה. אנחנו נציג עבודה משלנו על מדינת ישראל, לא על אירופה, בעניין הזה. חסר מידע אודות הנטל הכלכלי שיוטל על המשק והציבור.
אני רוצה לומר כדי לסיים שהמנגנון חייב לקחת בחשבון את האחריות של הרשויות המקומיות מהנקודה שבה אוספים את הפסולת מהאזרחים עד אשר היא מגיעה לידי היבואנים והיצרנים. גם במדינות אירופה המכובדות, כמו גרמניה, דנמרק, רומניה, בולגריה ומדינות נוספות, היישום של הדירקטיבה האירופית מטיל על הרשויות המקומיות כגורם היעיל ביותר והזול ביותר להיות אחראיות על איסוף המוצרים והפסולת האלקטרונית, לרכז אותם, לשמור אותם ולדאוג להביא אותם לידי היבואנים והיצרנים כדי שיממנו ויטפלו במיחזור שלהם. צריך לקחת בחשבון שאם לא יהא כך, הרי שהשוק המשני, הנברנים למיניהם וגורמים לא חיוביים ייכנסו לתמונה. אם יהיו תמונות של כלובים כאלה פזורים ברחבי הערים במדינת ישראל יבואנים והיצרנים לא יצליחו להגיע למוצרים האלה, כי דקה אחרי שמישהו ישים שם מוצר הוא יילקח על ידי הגורמים האלה. היבואנים והיצרנים וכל המגזר העסקי יהיה נתון לסחיטה בעניין הזה כיוון שהם צריכים לעמוד ביעדי מיחזור כלשהם. איך הם יכולים לעמוד ביעדי מיחזור אם אין להם שליטה על הגעתם של המוצרים לידיהם כדי לממן את הטיפול ואת המיחזור שלהם?

אני רוצה לברך את המשרד להגנת הסביבה על קידום הצעת החוק לאחר עיכוב די ממושך. ציפינו לזה די הרבה זמן. אנחנו באדם טבע ודין פרסמנו מחקר בנושא ב-2005. שם יש נתוני בסיס לא מעטים. נעשתה עוד עבודה במשרד להגנת הסביבה. גם אנחנו אספנו נתונים. אני מסכים לחלוטין עם יורם שיש די נתונים על מנת לקדם את החוק.

אני רוצה להזכיר לכולם שהפסולת האלקטרונית היא זרם מובדל היטב, מובחן היטב, בעל פוטנציאל רעילות גבוה מאוד, מאמץ חקיקה אירופית שגם ככה משפיעה על ישראל. יש בכוח החקיקה הזאת לשנות דפוסי ייצור וצריכה. אני חושב שתושבים רבים מאוד, לרבות מי שמחה בקיץ, מעוניינים בסביבה טובה יותר לא רק במחירים. כולם שותפים למאמץ הזה. אני חושב שיש בו הרבה מאוד תועלות ומעט מאוד חסרונות.

אני רוצה להעיר כמה הערות מרכזיות בלבד בשלב הזה. נוכח הקשיים שאנחנו חווים ביישום חוק האריזות אנחנו חושבים שצריך להוסיף לחוק קביעת יעדים ברורים ומחייבים בזמן יישום. כפי שרבים מהיושבים פה מכירים, בחוק האריזות זה לא נעשה וחלו כל מיני עיכובים מכל מיני סיבות. אנחנו מציעים למנוע את העיכובים האלה על ידי קביעת זמנים מוגדרים והפעלת סנקציות מוקדם יותר, על מנת שלא יארך הזמן בלי יישום החוק לכשיחוקק.
נושא שני שאנחנו חושבים שנכון לעשות אותו הוא לדבוק ביעדי המיחזור שקבועים בדירקטיבה המחודשת באירופה, שהם 65% ולא 50%. זאת איננה תביעה מרחיקת לכת רק משום שאנחנו ארגון ירוק, אלא גם בהצעת החוק שמונחת בפנינו יעד 50% מגיע רק ב-2019. אנחנו מציעים שהסולם ימשיך לטפס עד 65% בשנים הבאות, זאת מאחר ויש סימנים טובים מאוד על פי מערכות איסוף שפועלות באירופה שהיעדים האלה הם בני השגה עם עלויות סבירות ביותר.
נושא נוסף שאני חושב שכולם יסכימו הוא שיפור נושא הדיווח והשקיפות לציבור על ביצוע החוק. זה נושא שלא מוצע בחוק הפיקדון וגם לא בחוק האריזות כיוון שהוא בשלבי יישום. אנחנו חושבים שצריך לעגן בצורה יותר ברורה כיצד הציבור מקבל דיווח.

אנחנו מצטרפים לקריאה של אקולוגיה לקהילה מוגנת ואחרים על כך שצריך ליצור מנגנון שיתמרץ, יעודד ואולי גם יבטיח העסקה של אנשים עם מוגבלויות, מאחר וזאת זירה מאוד טובה.
הערה אחרונה היא לגבי עלויות. מניתוח של מערכות איסוף שפועלות באירופה אנחנו רואים שהעלויות נמוכות ביותר. קיבלנו נתונים מחברות גדולות ששותפות ונושאות בעול, כמו HP, כמו פיליפס. המחירים במוצרים קטנים, כמו טלפון נייד, נאמדים לפעמים ביורו, בסנט בלבד. מוצרים בינוניים זה בשקלים בודדים או אפילו באירו או שניים. במוצרים כבדים זה קצת יותר מזה. ההשפעה על מחירי המוצרים קטנה ביותר. היצרנים עצמם אף מודים שלא תמיד הם העבירו את נטל העלויות על הצרכן. אני חושב שהאמירה הזאת שנאמרה פה מפי ידידי היא אמירה לא מבוססת. אנחנו חושבים שיש תועלות רבות מאוד בחוק. הפסולת הזאת היא בעלת ערך כלכלי גבוה. הראיה הטובה ביותר היא שכבר היום יש עניין רב של יזמים בתחום שאוספים את הפסולת ללא כספים שמגיעים מהיצרנים והיבואנים. אני חושב שיש איתנות רבה למערכת איסוף נפרדת.

אני רק רוצה לשאול את המשרד כמה שאלות. מבחינה פרוצדוראלית השר דיבר איתי לפני כחודשיים לגבי הצעת החוק הזאת שעברה. אנחנו הבטחנו לקדם אותה במידת האפשר. הכנסת מתפזרת בקרוב. האם מבחינתכם הצעת החוק הזאת היא סופית, גמרתם את כל הבדיקות, לא ממתינים לשום דוח נוסף?

אנחנו תמיד בתהליכים של שיפור המידע. יש היום עבודות שנעשות ויתבצעו. יש לנו את התשתית.

אני אשאל את זה יותר ברור. אנחנו עושים היום ישיבה. נשקיע בזה זמן. אנחנו נעשה בשבוע הבא עוד ישיבה. האם אפשר להניח את החוק ולהצביע עליו מבחינתכם, או שצריך עוד זמן לחשוב?

מבחינתנו ניתן להניח ולהצביע על החוק.

ההסדר, המסגרת, הכללים וההוראות נקבעו ברמה של חקיקה ראשית. אנחנו עומדים מאחורי ההצעה.

עומדים היום מאחורי הכל באופן מוחלט?

יש הערות קטנות של גופים שונים שאנחנו מוכנים..

הערות ושינויים בטוח יהיו. לגבי התפישה והבדיקות הכלכליות אתם עומדים ואין לכם שום מחשבה שנייה.

נכון.

לגבי ההערות שנשמעו לגבי העלות הכלכלית. תראו, זה ברור שלכל פעילות כלכלית יש מחיר סביבתי ולכל הגנה על הסביבה יש מחיר כלכלי. הגישה שלי אומרת שצריך לאזן בין הדברים. אם מישהו יצליח להוכיח פה בוועדה שיש עלות בלתי סבירה יהיה לזה משמעויות. ברור לנו שזה לא בחינם. יש לזה עלות. המטרה פה היא מטרה ראויה. כל עוד היא עומדת בכללים של איזון וסבירות אני לא רואה מניעה. לא חשבנו שיהיה פה איזה מקור תקציבי לתקציב המדינה או לעוסקים בענף, אבל זה כמו בשאר החוקים שהזכירו פה שלקחנו את הדברים ואיזנו. צריכים לדעת להוכיח את הדברים באופן מוחלט.

חד- משמעי. זה ברור, אדוני. השאלה כמה זמן ייוותר לנו כדי שנספיק להציג בפני ועדת הכלכלה.

לכן אני אומר שזה תלוי בהתפתחות הדיון. מדובר בהמון סעיפי חקיקה. תלוי. אם הסעיפים פשוטים וההכרעה בהם קלה, לא מצריכה דיונים ממושכים, לא מצריכה מחשבה נוספת או בדיקות נוספות, יכול להיות שאין הרבה זמן. אנחנו רק בהערות הכלליות. רק סעיף ההגדרות הוא כמה עמודים. אנחנו מתחילים את עבודתנו. אני לא יודע להבטיח לך או להם לאן אנחנו מגיעים ומתי.

אנחנו נעשה מאמץ להביא את העבודה בפני ועדת הכלכלה מהר ככל הניתן.

מתי התחילו לעבוד על העבודה?

לפני כשבועיים. אגב, יש עבודה הרבה יותר מקיפה. אני ביחד עם היבואנים החברים אצלנו בחטיבה שותפים לחשיבות של החוק הזה. אנחנו חושבים שצריך לטפל בפסולת אלקטרונית בצורה טובה, אבל יחד עם זאת צריך לעשות את זה באופן הזול ביותר. בפגישות שקיימנו עם המשרד להגנת הסביבה ביצענו כמה וכמה המלצות שלדעתנו היו מאוד מוזילות את אופן הטיפול בפסולת האלקטרונית ומייצרות חוק שמצד אחד משיג מטרה סביבתית חשובה, מצד שני לא עולה הרבה כסף. עשינו עבודה עם משרד חיצוני שסקר את מה שנעשה בעולם בתחום הזה. על בסיס העבודה הזאת שנעשתה כבר לפני כמה חודשים הגשנו המלצות. הנקודה הכלכלית עלתה ביתר שאת בתקופה האחרונה כאשר הבנו את המשמעויות לצרכן ואת המשמעויות למשק, כשהבנו שהמשרד להגנת הסביבה לא מבצע בעצמו בדיקה כלכלית. אנחנו חשבנו שהם עומדים לעשות בדיקה בדומה לבדיקות שהם עשו לפני חוק האריזות. אני מזכיר שלפני חוק האריזות הייתה עבודה של מכון נאמן שהמשרד שכר. הוא עשה עבודה מאוד מאוד מקיפה. כאן זה לא נעשה. לפני חוק האריזות יצאו למשלחת בחו"ל ובדקו איך הדברים מתבצעים בחו"ל בצורה הרבה יותר רחבה. הם לקחו את היבואנים, את התעשיינים ואת הארגונים הסביבתיים איתם. כאן זה לא נעשה. יש פה הסתמכות מאוד מאוד משמעותית על הנעשה באירופה. אנחנו חושבים שלא נכון לעשות את זה בלי להבין בדיוק מה התהליכים שקורים בארץ.
דיברו כאן על שקל למוצר. יש מדינות באירופה שבהן התעריף הוא מה שנקרא visible fee, זאת אומרת מאפשרים ליצרן להראות לצרכן מה העלות שהוא משלם עבור הטיפול במוצר. באירלנד, שבה החוק הזה קיים כבר הרבה מאוד שנים והיא יחסית נחשבת למדינה שבה זה עובד בצורה סבירה, דובר בשנים הראשונות על 40 יורו למקרר. בהמשך זה ירד ל-30 יורו למקרר לפי הנתונים שיש לנו. העלויות שהוצגו פה הן לחלוטין מנותקות מהמציאות. לא ברור על מה זה מבוסס. אני חושב שחשוב מאוד להמתין לנתונים מפורטים.

דיברתם על תועלות למשק מזה שהטיפול יהיה טיפול סביבתי. אני מניח שמדברים על חיסכון למדינה בהתמודדות עם המפגעים האלה. זה לא משהו שהצרכן ירגיש. אי אפשר לקזז את זה מזה. אם יש כאן חיסכון למשק של 60 מיליון בטיפול בגלל כל ההשלכות הירוקות, אז בואו ניתן מהמדינה 60 מיליון שקל. זה לא באמת להוציא תקציב. ה-60 מיליון שקל האלה יופנו על מנת לעזור לנו ליישם את החוק הזה. זה נראה לי אלמנטרי.

אני רוצה לחדד פה משהו בהקשר לאמירה שנאמרה פה על הנברנים ולגבי כל הליכת האימים. העול היום מוטל על הרשויות המקומיות. הציבור גם היום משלם את איסוף הפסולת הזאת, שהיא פסולת שהיצרנים האלה מייצרים, מרוויחים. אנחנו רוצם שהם ישתתפו בעול עם הרשויות המקומיות שנושאות היום בעול איסוף הפסולת. הוא מקור הרווח של הגופים האלה. לגבי האמירות האלו של 40 יורו למקרר, אז הרשויות המקומיות והציבור כבר היום נושאים בנטל האיסוף של החומרים האלה. השוק המשני שחברי פה הציג מחזק את העובדה שלאותם יצרנים אחרי שיאספו את החומרים האלה יהיו קונים והם יוכלו לקבל השבה על ההוצאות שלהם. אני חושבת שצריך להפסיק עם הליכת האימים הזאת. אגב, חודשים אנחנו יושבים ומדברים איתם. ועדת שרים הייתה כבר לפני למעלה מחודשיים. העובדה שנזכרו לצאת פתאום לעבודה לפני שבועיים..

מדברים ולא מקבלים את ההמלצות שלנו. זה לפני שמדברים איתנו.

הרציונל היה שהמדינה תעשה עבודה לפני שהיא מגישה הצעת חוק.

עשינו עבודה, הנתונים הוצגו וקיימים.

לא קיימת עבודה.

הערה נוספת היא לגבי הרעיון של העסקת אנשים עם מוגבלויות. אני בכל לשון מבקש מהמשרד למצוא את הדרך להיענות לבקשה הזאת. אני גם חושב על זה תוך כדי דיון. אין לי הרבה חולשות. יש לי חולשה לדברים האלה.

אנחנו מכירים ומוקירים. היינו לא מזמן בפרויקט. חשבנו שהדרך הנכונה היא לשלב את זה בתנאי ההכרה. כאשר נכיר, ניתן תנאי הכרה לגוף המוכר אנחנו גם נחייב. לא חשבנו שהחוק זה המסגרת הנכונה לתת העדפה לשילוב אוכלוסייה. אם זה יהיה מקובל על הוועדה אנחנו בעד. אנחנו חושבים שזה מאוד נכון ומאוד מתאים. חשבנו שהמסגרת הנכונה היא בתנאי ההכרה, אבל אנחנו פתוחים לחלוטין.

נבחן את זה.

אנחנו מייחסים חשיבות. במה שאני אומרת עכשיו אין זלזול או הפחתה מהחשיבות של ההערה. אנחנו חושבים שהמקום המשפטי הנכון להסדיר את זה הוא בהסדרה הרוחבית שנעשית. יש הסדרה כללית שמדברת על שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, שילוב בעבודה ותקנות. אני יודעת שנעשית הרבה עבודה במשרד המשפטים בנושאים האלה. אני מכירה את זה גם מחוקים אחרים. אנחנו חושבים שבנושאים האלה לא נכון להיכנס ולהסדיר את זה פרטנית בחוקים, אלא נכונה ההסדרה הרוחבית והמסודרת שנעשית פה.

יש לפעמים תחומים מסוימים שיש להם התאמה ייחודית. יכול להיות שיש התאמה ספציפית וייחודית שמתאימה ונוחה לכל הצדדים. אני לא חושב שמשהו פה יכול להתאים לרוחב.

אני האחרון בשרשרת הזאת. אני הממחזר. אין לנו ייצוג כי אנחנו לא מאוגדים. אנחנו מברכים על החוק כי אנחנו חלק מאלה שמרוויחים מזה כסף ישירות. זה מלבד ההיבט הסביבתי. אני חושב שבוויכוח בין הגורמים המספרים של המשרדים יותר נכונים. אני מוכן לקבל היום, אני מקבל היום והלוואי והייתי יכול לקבל פסולת בחינם. אני היום משלם עליה. על לא מעט פסולת אלקטרונית אנחנו משלמים ביוקר. יש כמויות גדולות של פסולת שאנחנו בהחלט מסוגלים..

מה לגבי העסקת אנשים עם מוגבלויות?

זה כמו שהגברת ממשרד המשפטים או הגברת מאיכות הסביבה אמרו. להכניס את זה זה דבר חיובי. הם עושים עבודה נהדרת. אנחנו מכירים, אנחנו עובדים איתם. הם עושים עבודה נפלאה.

תגיד לי בפרקטיקה. אתה לא מחוקק.

אני לא יודע מה הפרקטיקה תהיה בסוף, אבל בפרקטיקה אפשר לשלב את זה. אם זה בחוק, אם זה 33%..

הם עובדים טובים מבחינתך?

אפשר להכניס עובדים בפרמטרים מסוימים. יש בעיה בדברים האלה. העבודה של האנשים עם המוגבלויות היא עבודה ייחודית. צריך למצוא לזה כיוונים ייחודיים מתוך ה-stream של הפסולת. זה כרוך בכל מיני דברים, אבל זה משהו שבהחלט אפשר לעשות. יש פה בעיקר בעיה של אחידות. אפשר לעשות את זה. אנחנו ממחזרים. אנחנו משלמים כסף על חלק גדול מהסחורה, אבל יש רעיונות אחרים. החרגת קטגוריות של הדברים הלבנים היא רעיון לא רע.

משרד התשתיות הקים מכרז גדול לגריטת מקררים ששמענו עליו. כולנו כיצרנים וכיבואנים רצנו לעשות הסדרים עם אתרי הגריטה. עלות הגריטה הממוצעת למקרר במכרזים האלה עומדת בין 200 ל-220. זה לא בגלל שהם לוקחים הרבה כסף, זה בגלל שצריך לאסוף את המוצרים, להסיע אותם, להשקיע בהובלה, בחברות לוגיסטיות. זה עולה כסף. להוריד מוצר מהבית, לשים אותו באתר בעיריות, לבנות מתקן כזה כדי להכיל את הפסולת אלה דברים שעולים כסף.

מי עושה את זה היום?

במבצעים של הגריטה של משרד התשתיות מי שמשתתף במכרז מממן מימון של 200 עד 220 שקלים למקרר. בעתיד אני לא יודע איך זה יהיה, לכן הוויכוח הוא ויכוח עקר. זה נכון שהוא יכול לשלם שקל על המקרר, אבל אני צריך לממן חברות לוגיסטיקה, חברות הפצה.

אני לא יכול לשלם לך על מקרר. אתם כולם נתפסים למקרר הזה. מקרר זה אחד.

מכונת כביסה.

על מכונת כביסה אני מוכן לשלם. אל תיתפסו למקרר.

באתרי הפסולת אתה לא מוצא את המוצרים האלה כיוון שיש להם ערך כלכלי. אנשים לוקחים אותם עם כל עלויות ההובלה וממחזרים אותם.

אנחנו עובדים בישראל וגם במספר מדינות באירופה כך שאנחנו מכירים היטב את הדירקטיבה האירופית מזה הרבה שנים. ההתייחסות לדירקטיבה פה שגויה כי היסוד הוא לא נכון. אני מברך על החוק, אבל יש בו פן מאוד שגוי. זה מתחיל ברעילות של הרכיבים. זה מתחיל ברעילות בכל הציוד האלקטרוני למינהו. בדירקטיבה האירופית כתוב שכל הייבוא ממדינות ארצות הברית, קנדה וכו' חייב לעמוד בתקן os, כלומר תקן שמראה שאין חומרים רעילים ברכיבים. כל אתרי הגריטה שאנחנו מדברים עליהם, כל העובדים חשופים לחומרים רעילים ממדרגה ראשונה כתוצאה מאי החלת תקן os בישראל. אנחנו מפגרים קרוב ל-10 שנים בהחלת החוק הזה. זה חשוב יותר מחוק למיחזור אריזות. אנחנו מדברים על רעילות החומרים עצמם.
את הסוללות ציינו וגם הכניסו, למרות שזה 3% מהיקף היבוא. אין היום אתר במדינת ישראל שמסוגל למחזר סוללות אלקליין לצורך העניין. איך רוצים שימחזרו סוללות שאין אפשרות למחזר? לא לקחו את זה בכלל בחשבון. אם הכנסתם סוללות תלמדו את הדירקטיבה האירופית בנושא סוללות. היא מאוד מסודרת, יש בה משנה סדורה, יש מפעלים מסודרים לנושא הזה. היא לא עובדת בצורה הזאת. חלות פה שתי שגיאות עיקריות. השלישית היא שחלק מהתשומות שנוגעות לנושא סוללות מיוצאות על ידי מפעלים ישראליים שמכניסים אותן למוצריהם, בעיקר מפעלי הייטק ואלקטרוניקה, כך שלא ניתן למחזר סחורה שיוצאה. צריך לתת את הדעת גם על סחורה מיוצאת. לא תמיד היבואן הוא היצרן.

דרך אגב, אין אתר למיחזור פלסטיק לצורך אנרגיה, שזה משחק ב-50% מהמשקל. אין אתר במדינת ישראל.

הרעילות שהעובדים שלך חשופים אליה יותר גרועה מכל דבר אחר שקורה פה כרגע.

רציתי להוסיף בנוגע לחבר'ה עם הצרכים המיוחדים. בישראל יש מעל 800 אלף בעלי צרכים מיוחדים, מתוכם 300 אלף ברי תעסוקה. מתוך ה-300 אלף 74% יושבים בבתים. חבר'ה מצוינים. הנושא של קליטה של בעלי צרכים מיוחדים הוא מאוד מאוד מסודר מבחינת משרד הרווחה. יש את התמ"ת. יש התאמות. הכל מאוד מסודר. ניתן לעשות את זה. הם כבר עושים את זה 5 שנים, ובגדול.

כמה הערות כלליות על החוק בשביל להבין את ההקשר שלו. נקודת המוצא של החוק דומה למתכונת בחוק האריזות שנדונה בהרחבה ולעומק פה בוועדה הזאת. חלקנו היינו נוכחים בדיונים האלה. חלק מהסעיפים הוא בדיוק כמו בחוק האריזות. יש שינויים מינוריים שנובעים בין היתר מהתאמות לנושא או מלקחים מיישום חוק האריזות. ההגדרות המקצועיות והתוספות נלקחו מתוך ההגדרות בדירקטיבות הרלוונטיות שציינו אותן. אני ברשותכם אתחיל לקרוא.

הצעת חוק לטיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני ובסוללות, תשע"ב-2012. פרק א': מטרה. 1. מטרה. מטרת חוק זה לקבוע הסדרים לעניין טיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני ובסוללות ובמבצרים, כדי לעודד שימוש חוזר בציוד חשמלי ואלקטרוני, לצמצם את כמות הפסולת הנוצרת מציוד חשמלי ואלקטרוני ומסוללות ומצברים ולמנוע את הטמנתה, ולהקטין את ההשפעות הסביבתיות השליליות של ציוד חשמלי ואלקטרוני ושל סוללות ומצברים ושל פסולת ציוד חשמלי ואלקטרוני ופסולת סוללות ומצברים, בין השאר, באמצעות כל אלה:
(1) הטלת אחריות מורחבת על יצרנים ויבואנים של ציוד חשמלי ואלקטרוני ושל סוללות ומצברים, לביצוע מיחזור מוכר של פסולת ציוד חשמלי ואלקטרוני ופסולת סוללות ומצברים, לרבות קביעת יעדים מחייבים למיחזור כאמור, והסדרת גופי יישום מוכרים שיפעלו בשמם של היצרנם והיבואנים האמורים;

(2) הטלת אחריות על אחראים לפינוי פוסלת לבצע הפרדה ופינוי של פסולת ציוד חשמלי ואלקטרוני ופסולת סוללות ומצברים מהמגזר הביתי, וקביעת איסור על השלכה ופינוי של פסולת ציוד חשמלי ואלקטרוני ופסולת סוללות ומצברים, שלא בהתאם להסדרים הקבועים בחוק;
(3) הטלת אחריות על משווקים של ציוד חשמלי ואלקטרוני ושל סוללות ומצברים, לקבל פסולת ציוד חשמלי ואלקטרוני ופסולת סוללות ומצברים מהמגזר הביתי, מקונים;
(4) הפעלה של מרכזים לאיסוף, למיון ולהכנה לשימוש חוזר של פסולת ציוד חשמלי ואלקטרוני ופסולת סוללות ומצברים, ושל מתקנים לטיפול בפסולת ציוד חשמלי ואלקטרוני ובפסולת סוללות ומצברים;
(5) קביעת איסור הטמנה של פסולת ציוד חשמלי ואלקטרוני ופסולת סוללות ומצברים.

בסעיף קטן (2) אני מבקש להוסיף מילה. אחרי המילה "פסולת" אני מבקש להוסיף את המילה "לקבוע". אני אסביר מדוע. הסיבה לכך היא שרשויות מקומיות אמורות לקבוע את ההסדרים. זה כתוב בהמשך החוק. כדי ליצור התאמה..

אני רוצה לציין שבסעיף 25 בחוק, שמקביל לסעיף בחוק האריזות, אין כבר את המילה "לקבוע הסדרים". זה תלוי בסוגיות רוחב, כמו משרד המשפטים והסדרים אחרים. המתכונת שונתה במעט, לכן בכוונה הורדה המילה "לקבוע הסדרים". נקבע במפורש איזה פעולות יש לבצע.

לא הבנתי למה.

זה תלוי כבר בסעיף 25. סעיף המטרות משקף את מה שנקבע בהמשך ההסדר.

זאת הערה מהותית לסעיף 25. אם יהיה שינוי בסעיף 25 אפשר יהיה לעשות..

אם נשנה בסעיף 25 נשנה גם פה.

זאת לא איזו שהיא השמטת דרך אגב. יש מתכונת מעט שונה של קביעת אחריות על הרשויות המקומיות ב-25. זה נובע מסוגיות רוחב מול משרד המשפטים וקביעת החובות בחקיקה ראשית אל מול קביעת החובות של הרשויות המקומיות בחוקי עזר.

אני רוצה רק להזכיר לוועדה שחוק האריזות עדיין לא מיושם משום שהרשויות המקומיות עדיין לא קבעו הסדרים. מצאנו לנכון להעיר את זה כאן ולהדגיש את החשיבות כבר בסעיף המטרות לגבי כך שצריך לקבוע הסדרים. אם לא קובעים הסדרים אי אפשר לצאת לדרך.

הנוסח הנוכחי של סעיף 25 אמור להיות יותר מחייב וקונקרטי לרשויות המקומיות מאשר הגדרה כללית.

ככל שישתנה סעיף 25, כפוף להערה שלך להוסיף את המילה "לקבוע", השינוי יחול אחורה גם על סעיף המטרה. זה הוסכם בוועדה.

בדרך כלל אנחנו לא נוטים להעיר לסעיפי המטרה, אבל בסעיף 1 בשורה האחרונה של הפסקה, לפני המילה "בין השאר" אנחנו מבקשים שיהיה כתוב "תוך התחשבות בעלות ובתועלת". נדמה לי שהמטרה המרכזית של החוק הזה צריכה להיות לאזן בין העלות של האמצעים שבסופו של דבר יאומצו ובין התועלת הכלכלית.

סעיף המטרות משקף. אם רוצים לדון בסוגיה של מגבלה על עלות תועלת, יעילות כלכלית או משהו זה צריך לבוא לידי ביטוי בהסדר עצמו.

מה מונע לרשום בסעיף המטרה שזה תוך התחשבות בעלות תועלת?

זה לא בהכרח תואם את..

סעיף המטרה צריך לקבוע..

אני אגיד את זה יותר מפורש. כרגע סעיפי אחריות המימון - לדוגמה סעיף 17 - אכן קובעים שזה בכפוף לשיקולי עלות תועלת. בעיקרון זה אחריות מימון של אחריות יצרן מורחבת, שהיא לאו דווקא מוגבלת במגבלה של..

החוק הזה אמור לחול בכל עלות תועלת?

לא, אני מציע שזה משהו שנדון בו במסגרת סעיף 17, שמגביל את אחריות המימון של הגופים המוכרים. אם זה רק יהיה בסעיף המטרות..

מעבר לזה שאני לכשעצמי לא מייחסת חשיבות גדולה לסעיף המטרה, אני רוצה לומר שהוספת המילים האלו אולי לא תגרע אבל ודאי גם לא תוסיף. נניח שיבואו ויגידו שהסדר אופרטיבי מסוים איננו מתיישב עם סעיף המטרה, מה יהיה דין הפרשנות של אותו סעיף? יתרה מזאת: "תוך התחשבות באיזון בין עלות ותועלת". עלות למי? תועלת למי? תועלת כלל משקית? תועלת לצרכן הבודד? תועלת למטרות של יצירת סביבה נקייה יותר וכיוצא בזה? למי העלות? עלות לצרכן הבודד? עלות ליצרן או ליבואן? זה לא ייתן שום דבר ככל שאני מבינה את זה, לכן לדעתי זה פשוט מיותר בהקשר הזה.

אנחנו כמובן מקבלים את הטענה שכאשר נתייחס לסעיף 25 נעשה שיקוף גם לסעיף 1, אבל בכל זאת לעניין הביצוע. השלטון המקומי מבקש לאפשר ביצוע באמצעות הגוף המוכר, לא באמצעות קבלנים איתם הוא מתקשר. במסגרת שיקול הדעת שנתון לרשויות מקומיות, כל אחת לפי הצרכים שלה, לאפשר ביצוע באמצעות הסדרים קיימים או הסדרים שיעדיפו אוכלוסיות עם צרכים מיוחדים. כמובן שכל זה בהמשך לפירוט המורחב בסעיף 25. גם בעניין הביצוע אנחנו, בניגוד לעמדת איגוד לשכות המסחר, חושבים שהטלת הביצוע עלינו לא מאפשרת לנו את מלוא שיקול הדעת שאנחנו סבורים שאמור להיות מסור לנו.

אני מציע שההתייחסות תהיה במסגרת סעיף 25.

אנחנו מסכימים, רק רצינו גם אנחנו להציף את העניין הזה בוועדה.

עוד הערות לסעיף המטרה? אין הערות. סעיף המטרה אושר.

בכפוף להערה לגבי פסקה (2).

פרק ב': הגדרות. 2. הגדרות. בחוק זה – "אחראי לפינוי פסולת" – רשות מקומית, וכן כל מי שחייב לפי כל דין, למעט חובה מכוח חוק עזר, באיסוף ובפינוי של פסולת משטח שבבעלותו או בהחזקתו;

- אמצעים שיש לנקוט בשלבי הייצור של ציוד וסוללות, אשר נועד לצמצם אחד או יותר מאלה: (1) כמות פסולת הציוד והסוללות, לרבות באמצעות התאמת החומרים או הרכיבים שמהם עשויים הציוד או הסוללות לשימוש חוזר;


(2) ההשפעות השליליות – הסביבתיות והבריאותיות – של פסולת ציוד וסוללות, לרבות התאמת החומרים או הרכיבים שמהם עשויים הציוד או הסוללות למיחזור או להשבה;


(3) תכולת החומרים המסוכנים בציוד ובסוללות;


"הוראות לטיפול סביבתי בסוללות ובמצברים" – מידע בכתב על רכיבים וחומרים המצויים בסוללות או במצברים, לרבות קיומם ומיקומם של חומרים מסוכנים בהם, וכן הוראות בדבר אופן הביצוע של טיפול בפסולת הסוללות והמצברים, בדרך שהיא בטיחותית ומונעת נזק לסביבה;


"הוראות לטיפול סביבתי ולהכנה לשימוש חוזר בציוד חשמלי ואלקטרוני" – מידע בכתב על רכיבים וחומרים המצויים בציוד חשמלי ואלקטרוני, לרבות קיומם ומיקומם של חומרים מסוכנים בציוד כאמור, וכן הוראות בדבר אופן הביצוע של הכנה לשימוש חוזר ושל טיפול בפסולת ציוד חשמלי ואלקטרוני, בדרך שהיא בטיחותית ומונעת נזק לסביבה;


"החזרה" – החזרת פסולת ציוד וסוללות למשווק כאמור בסעיף 29;


"הכנה לשימוש חוזר" – פעולות בדיקה, ניקוי או תיקון של פסולת ציוד וסוללות, המאפשרות שימוש חוזר בה, בלא צורך בביצוע פעולות נוספות;


"השבה" – הפקת אנרגיה מפסולת ציוד וסוללות או תהליך עיבוד של פסולת כאמור לחומר המשמש להפקת אנרגיה;


"השבה מוכרת" - השבה במפעל השבה המורשה על פי כל דין;


"גוף יישום מוכר" – חברה שהמנהל הכיר בה לפי הוראות סעיף 14;


"חומר מסוכן" – כהגדרתו בחוק החומרים המסוכנים, התשנ"ג-1993;


"חוק החברות" – חוק החברות, התשנ"ט-1999;


"טיפול" – מיחזור, השבה או הטמנה;


"יבואן" – יבואן סוללות או יבואן ציוד חשמלי ואלקטרוני;


"יבואן סוללות" – מי שמייבא במסגרת עסקו סוללות או מצברים למכירה או לשיווק בישראל;


"יבואן ציוד חשמלי ואלקטרוני" – מי שמייבא במסגרת עסקו ציוד חשמלי ואלקטרוני למכירה או לשיווק בישראל;


"יצרן" – יצרן סוללות או יצרן ציוד חשמלי ואלקטרוני;


"יצרן סוללות" – מי שמייצר, בעצמו או באמצעות אחר, סוללות או מצברים המיועדים ולמכירה או לשיווק בישראל;


"יצרן ציוד חשמלי ואלקטרוני" – מי שמייצר, בעצמו או באמצעות אחר, ציוד חשמלי ואלקטרוני המיועד למכירה או לשיווק בישראל;


"מיחזור" – תהליך עיבוד של פסולת ציוד וסוללות למוצרים, לחומרים או לחומרי גלם, למעט שימוש חוזר, הכנה לשימוש חוזר והשבה;


"מיחזור מוכר" – מיחזור במפעל מיחזור המורשה על פי כל דין;


"מיתקן טיפול" – מיתקן או מפעל שבו מתלבצע טיפול בפסולת ציוד וסוללות;


"מכירה" – לרבות מכירה מקוונת
;


"המנהל" – מי שמונה לאחראי על תחום הציוד והסוללות במשרד, לפי סעיף 60;

"מפעיל" – מי שבבעלותו, בשליטתו או בהחזקתו מרכז לפסולת ציוד וסוללות או מיתקן טיפול, וכן מי שחייב ברישיון לפי כל דין להפעלת מרכז או מיתקן כאמור;


"מרכז לפסולת ציוד וסוללות" – מרכז איסוף, מרכז מיון או מרכז הכנה לשימוש חוזר;


"מרכז איסוף" – מכל ייעודי, מתקן או מתקן או מתחם המיועדים לקליטה ואיסוף ראשוניים של פסולת ציוד וסוללות;


"מרכז הכנה לשימוש חוזר" – מתחם או מיתקן המיועד להכנה לשימוש חוזר של פסולת ציוד וסוללות;


"מרכז מיון" – מתחם או מיתקן המיועד למיון של פסולת ציוד וסוללות;


"משווק" – מי שמוכר ציוד וסוללות וכן מי שמספק ציוד וסוללות להפצה, לצריכה או לשימוש בישראל, במסגרת עסקו;


"המשרד" – המשרד להגנת הסביבה;


"סוללה" או "מצבר" – מקור של אנרגיה חשמלית הנוצרת מהתמרה ישירה של אנרגיה כימית, המורכב מתא סוללה ראשי אחד או יותר שאינו ניתן לטעינה, או מתא סוללה משני אחד או יותר הניתן לטעינה;


"סוללה או מצבר ניידים" – סוללה, סוללת כפתור, מארז סוללות או מצבר שמתקיימים בהם כל אלה:

(1) הם אטומים;
(2) הם ניתנים לנשיאה ביד;
(3) הם אינם סוללה או מצבר תעשייתיים או סוללה או מצבר לרכב מנועי;

"סוללה או מצבר תעשייתיים" – סוללה או מצבר המיועדים לשימוש תעשייתי או מקצועי;

"סוללה או מצבר לרכב מנועי" – סוללה או מצבר המספקים מתח לרכב מנועי לצורך הצתה, התנעה, תאורה או הנעה;

"סוללת כפתור" – סוללה עגולה וקטנה, שקוטרה גדול מגובהה;

"פסולת סוללות ומצברים" – סוללות או מצברים שהושלכו או שהמחזיק בהם מתכוון להשליכם, או שהוא נדרש להשליכם לפי דין;

"פסולת ציוד חשמלי ואלקטרוני" – ציוד חשמלי ואלקטרוני וכן כל רכיב של ציוד חשמלי ואלקטרוני וחומר מכלה שהוא חלק מציוד חשמלי ואלקטרוני, שהושלך או שהמחזיק בו מתכוון להשליכו, או שהוא נדרש להשליכו לפי כין, ולמעט סוללה ומצבר;


"פסולת ציוד וסוללות" – פסולת סוללות ומצברים ופסולת ציוד חשמלי ואלקטרוני;

"פסולת ציוד וסוללות מזיקה" – פסולת ציוד וסוללות שטיפול בה עלול ליצור סיכון בריאותי או בטיחותי לעובד המטפל בה;

(1) פסולת ציוד חשמלי ואלקטרוני שמקורה במשקי בית פרטיים;
(2) פסולת ציוד חשמלי ואלקטרוני שמקורה במוצרים המתאימים גם לשימוש ביתי, ואשר מחמת הרכבה, טיבה וכמותה היא בעלת מאפיינים דומים לפסולת ציוד חשמלי ואלקטרוני שמקורה במשקי בית פרטיים, וזאת גם אם מקורה בבתי עסק, במוסדות או במפעלי תעשייה;
(3) פסולת סוללות ומצברים ניידים;
"פסולת ציוד וסוללות שאינה מהמגזר הביתי" – פסולת ציוד וסוללות שאינה פסולת ציוד וסוללות מהמגזר הביתי;

"ציוד חשמלי ואלקטרוני" – מוצר, ציוד או מכשיר המיועד לפעול באמצעות זרם חשמלי או שדה אלקטרומגנטי, וכן ציוד לייצור, להולכה או למדידה של זרם או שדה כאמור, ובלבד שהם מיועדים לשימוש במתח חשמלי שאינו עולה על 1000 וולט בזרם חילופין או 1500 וולט בזרם ישר, למעט ציוד המתוכנן ומיועד להתקנה כחלק מציוד אחר שחוק זה לא חל עליו, ושיכול למלא את תפקידו המתוכנן רק כחלק מהציוד האחר כאמור; לעניין זה יראו ציוד או מכשיר המנוי בתוספת הראשונה, כציוד חשמלי ואלקטרוני;

"ציוד וסוללות" – ציוד חשמלי ואלקטרוני, סוללות ומצברים;

"קבוצת סיווג" – כל אחת מקבוצות הציוד החשמלי והאלקטרוני המנויות בתוספת הראשונה;

"הקרן לשמירת הניקיון" – הקרן לשמירת הניקיון שהוקמה לפי סעיף 10 לחוק שמירת הניקיון, התשמ"ד – 1984;

"רכב מנועי" – כהגדרתו בפקודת התעבורה, לרבות רכב מנועי המונע במנוע חשמלי;

"רשות מקומית" – עירייה, מועצה מקומית או איגוד ערים שבין תפקידיו איסוף ופינוי של פסולת;

"שימוש חוזר" – שימוש נוסף בציוד וסוללות למטרה שלשמה יועדו בראשונה;

"השר" – השר להגנת הסביבה;

"תשטיפים" – נוזלים שהיו במגע עם פסולת ציוד וסוללות או נבעו מפסולת כאמור.

יש למישהו הערה להגדרת "אחראי לפינוי פסולת"? אין. ההגדרה אושרה. יש למישהו הערה להגדרת "אמצעי הפחתה במקור"? אין. ההגדרה אושרה. "הוראות לטיפול סביבתי בסוללות ובמצברים". יש למישהו הערה? ההגדרה אושרה. "הוראות לטיפול סביבתי ולהכנה לשימוש חוזר בציוד חשמלי ואלקטרוני". הערות? אושר. "החזרה". הגדרת "החזרה" אושרה. "ההגדרה "הכנה לשימוש חוזר".

לגבי ההגדרה "הכנה לשימוש חוזר" הבנו מתוך החוק שסוללות לא ניתנות להכנה לשימוש חוזר, לכן אני מציע להשמיט מההגדרה את הביטוי "סוללות".

האם ההערה הזאת מקובלת עליכם?

כעיקרון אין אפשרות של שימוש חוזר. הבנתי שבמצברים מסוגים מסוימים יש אפשרות מסוימת של חידוש שיכול להיות שימוש חוזר. יש אפשרות כזאת. זה לא נמצא ביעדים.

יש בעיה שזה לא תואם את ההמשך שקובע שציוד שהוחזר לשימוש חוזר מופחת מהנוסחה של חישוב היעד. או שזה לא ניתן, או שזה ניתן וצריך להפחית את זה מחישוב היעד. אתם צריכים לבחור.

מקובל?

אנחנו מסכימים להוריד מההגדרה את המילה "וסוללות".

המילה "וסוללות" נמחקה. עוד הערות להגדרה "הכנה לשימוש חוזר"? אין. ההגדרה אושרה. הגדרת "השבה"? אין הערות. הגדרת "השבה מוכרת"? אין הערות. שתי ההגדרות אושרו. "גוף יישום מוכר"? אין הערות. "חומר מסוכן"? אין הערות. "חוק החברות"? אין הערות. "טיפול"? אין הערות. "יבואן"? אין הערות. "יבואן סוללות"? אין הערות. כל ההגדרות בעמוד הזה אושרו. הגדרת "יבואן ציוד חשמלי ואלקטרוני"? אין הערות. "יצרן"? "יצרן סוללות"? "יצרן ציוד חשמלי ואלקטרוני"? "מיחזור"? "מיחזור מוכר"?

במיחזור מוכר אנחנו מבקשים להוסיף את המילים "מסירת פסולת ציוד אלקטרוני וסוללות למיחזור במפעל מיחזור מורשה". הרעיון הוא שהיבואן לא יכול לדעת איך מתבצע והאם מתבצע המיחזור במתקן מיחזור מאושר על פי דין. בעצם זה שהוא מסר את זה למפעל מוכר זה ייחשב מיחזור מוכר. זאת גם הגישה בדירקטיבה האירופית. אנחנו מבקשים ליישם את זה גם כאן.

אנחנו לא מתנגדים לעיקרון שעמידה ביעדי המיחזור היא בעת מסירת הציוד למתקן המיחזור, בלי קשר לתוצר בסוף התהליך מבחינת העמידה ביעדים של אחריות יצרן. כרגע אני מתלבט אם זה צריך להיות פה בהגדרה. האבחנה הזאת היא לגבי העמידה ביעדים.

סעיף 3 מדבר על ביצוע מיחזור מוכר, לכן חייבים להכניס את זה בהגדרה, או שנשנה את הניסוח.

אנחנו לא מתנגדים לעיקרון. יכול להיות שהמילה "מסירה" אינה המילה המתאימה.

אני חושבת שהוויכוח שונה, אם אני מבינה אותו נכון. לא רוצים להטיל על היצרנים ועל היבואנים לבדוק אם מפעל המיחזור מוכר או לא מוכר. אם הם ימסרו את זה למפעל ויסתבר בסופו של דבר שהוא לא מפעל מוכר, הרי שזה לא ייחשב להם.

אנחנו צריכים למסור את זה למפעל מוכר, אנחנו לא יכולים לבדוק מה בדיוק הוא עושה. זה תפקידו של מי שמפקח על מפעלים מוכרים כאלה. אנחנו צריכים למסור את זה למפעל מורשה ומוכר, אנחנו לא אמורים לוודא מה הוא עושה עם המוצר.

מתוך מה אתה רואה שאתה צריך לוודא מה הוא עושה?

כרגע מוגדר מיחזור מוכר מיחזור במפעל. אני לא יודע אם הוא לא מיחזר את זה בסופו של דבר. ברגע שמסרתי..

אתה רוצה שבמקום המילה "מיחזור במפעל" תהיה המילה "מסירה למפעל"? זו הבקשה?

המילה "מסירה" לא מתאימה.

למה?

זה צריך להיות שנקלט לטיפול וניתן טיפול, לא רק עומד..

זה פתח להונאות. זה פתח לזה שימסרו את זה וזה יעמוד בערימות ולא ימוחזר.

איך הם יכולים לדעת מה המפעל עושה?

היה לנו ניסיון רע מאוד עם צמיגים שנתנו ועם כמויות אדירות שעמדו. צריך לחשוב איך אנחנו..

הבעיה שהמנכ"לית מעלה צריכה להיות מוזכרת בסעיפים שמתייחסים למפעלי מיחזור. בסעיפים שמתייחסים למפעלי מיחזור אפשר לטפל בחשש שלך.

אתם צריכים לקבל אישור מאותם מפעלים שזה מוחזר, אחרת מה שיקרה זה שיצטברו במגרשים ערימות של פסולת אלקטרונית ולא ימחזרו.

לפני שאנחנו מוסרים להם את זה אנחנו מקבלים את האישור. מתי שמגיעה המשאית עם הציוד האלקטרוני אנחנו אמורים לקבל אישור על כך שנמסר כך וכך. עד כאן עשינו את החובה שלנו.

הם לא רוצים להסתפק בזה. זאת התשובה של המשרד. הם לא מוכנים להסתפק באישור שזה נמסר לאותו מפעל. הם רוצים שתוודאו שאכן נעשה שם מיחזור בפסולת.

איך אנחנו יכולים?

אוקי, זה הוויכוח.

ואם לא הכל יכול להיות ממוחזר? יכול להיות שיש חלקים של המוצר שלא ניתנים למיחזור. המקסימום שאנחנו יכולים לעשות זה להביא אותו לאותו מפעל שמפוקח באמצעות החוק הזה על ידי המשרד להגנת הסביבה.

אין לנו סמכויות להיכנס לחצרים של מפעלים כאלה ולהתחיל לעשות ביקורת.

אני חושב שזה לא עניין של סמכויות. יש פה אבחנה מאוד חשובה. חובת המיחזור חלה על מה שמוחזר, לא על מה שנכנס בשערי המפעל. יעד המיחזור הוא על חומרים שמוחזרו בפועל. אם נכנס 100 טון ומסיבות שונות חלקו לא מוחזר זה לא דבר שנכלל בעמידה ביעדים. זה לא אומר שהם צריכים לקבל סמכויות להיכנס לחצר, אלא שמפעלי המיחזור יספקו להם דיווח בהתאם לחוזה, וגם יספקו דיווח למשרד. אני מציע להשאיר את זה כפי שהוא.

נניח שמפעל המיחזור לא מיחזר בפועל, לא מסר דיווח או שהוא מסר דיווח שאיננו נכון. אפשר לתסרט תסריטים שונים.

התסריט הרגיל הוא שלמפעל המיחזור יש בדרך כלל אינטרס למחזר מאחר והוא קלט את החומר.

זה נכון בין כך או כך.

ואם הוא לא מיחזר, מה זה העניין שלהם?

המיחזור שנזקף הוא המיחזור שנעשה בפועל, אחרת אין ערך למסירת..

זה משהו אחר.

זה מהצד שלכם.

השאלה מי יפקח על כך שבחומר שנמסר, שבציוד שנמסר למפעל מיחזור אכן נעשה מיחזור.

המשרד להגנת הסביבה.

זאת בדיוק השאלה, כי אם כך אתה פוטר אותם ברגע שהם מסרו את זה למפעל המיחזור.

שישללו לו את הרישיון.

ואז המשרד נכנס לפעולה.

יכול להיות שהמילה "מסירה" לא נכונה, צריך להיות משהו שנקלט לטיפול.

מה ההבדל בין מסירה לנקלט?

שיש גם את מי שקיבל את זה.

במסירה יש גם את מי שנמסר לו.

היינו מעדיפים משהו שבאמת ראו שהוא נקלט.

יש בעיה עם נקלט ונמסר? זה היינו אך.

יש תופעה שזה מצטבר בכניסה למפעל או במתחם סמוך וזה נמצא כאבן שאין לה הופכין.

במפעל הסמוך זה לא נמסר ולא נקלט. הכוונה לפתח המאושר של המפעל.

אתה רוצה שזה יהיה קליטה במפעל מיחזור? זה מספק אתכם?

ג'וש, אני חושב שזאת תהיה טעות מאחר ושיעורי המיחזור זה מה שממוחזר בפועל, לא מה שנקלט.

אבל אתה מציג עמדה.. אתה מדבר בשם..

הנה, בעל מפעל המיחזור אפילו אומר.

בעל המפעל אחראי לאחוזי המיחזור. אם הוא יעשה 0 אחוזי מיחזור אל תמסרו לו יותר חומרים למיחזור.

הבקרה על איכות תהליכי המיחזור, טכנולוגיית המיחזור ומה לעשות בתוך המפעל בין פסי הייצור השונים היא..

אבל הכמות. מה קורה אם נכנס 100 וממוחזר 50?

זאת העמדה המקצועית שמתואמת עם אגף פסולת מוצקה.

על איזה נוסח הלכנו?

נקלט למיחזור.

או כפי שהציע עו"ד עצמון: "התקבל במפעל מיחזור".

מה המשרד מתכוון לעשות אחרי שיהיו לו ערימות גדולות של פסולת?

זה לא בהגדרה פה. נגיע אולי לסעיף כזה.

ואם לא נגיע לסעיף כזה?

אז נוסיף סעיף.

בבקשה תרשמו להוסיף סעיף אם לא נגיע לסעיף.

זה יהיה קבלה או קליטה במפעל מיחזור.

אני חושב שהרעיון של עו"ד עצמון להוסיף את המילה "קבלה" הוא.. לנקלט יש אסוציאציה לא ברורה לגבי מה צריך לעבור תהליך קליטה, או מה הוא תהליך קליטה. קבלה זה משהו מאוד ברור ופשוט.

קבלה למיחזור..

מה זאת אומרת קבלה? הם מוסרים את זה למפעל מיחזור. ברור..

יש הגדרה של מיחזור מוכר, שזה מפעל מיחזור מאושר על פי כל דין. רוצים להציע להוסיף פה קבלה למפעל מיחזור?

לאיזה צורך מקבלים במפעל מיחזור אם לא למיחזור?

יש הגדרה. רוצים לשנות את ההגדרה לחלוטין?

לא.

אז מה ההצעה?

קבלה במפעל מיחזור המאושר לפי כל דין.

שיהיה ברור שזה קבלה למיחזור.

לא לצורך תערוכה.

בסדר, קבלה למיחזור. "מיחזור מוכר" אושר עם התיקון. ל"מתקן טיפול" יש הערות? אין. ל"מכירה"? אין. ל"מנהל"? אין. ל"מפעיל"?

הגדרת "מפעיל" זה מי שבבעלותו או בשליטתו מרכז לפסולת, ציוד וסוללות, כאשר מרכז לפסולת, ציוד וסוללות כולל גם מרכז איסוף. לפי הסעיפים המוטלים על הרשויות המקומיות הן צריכות להקים מרכזי איסוף, לכן הן נחשבות גם למפעילים. ההפעלה של מרכז האיסוף כוללת חבויות של הפרדה של הפסולת בדרכים מסוימות, בשונה מהתמונה שהוצגה בפנינו. אם נפנה לסעיפים 25(ה) ו-(ו), לסעיפים 35-39 לתוספת השנייה לחוק, הם כולם חלים לכאורה על מרכז איסוף.

לא התוספת השנייה. זה רק על מתקני טיפול. אולי צריך לעשות הבהרה בסעיפים..

לכן צריך להבהיר שהסעיפים האלה לא חלים על מרכזי איסוף.

צריך לבדוק מה לא חל.

גם פה אין לנו בעיה שכאשר נדון בסעיפים עצמם נחזור להגדרות האלו. יש לנו הסתייגות לגבי המפעיל, לגבי מרכז לפסולת וציוד ולגבי מרכז איסוף בהקשרים האלה.

כנקודת מוצא אם יש רשות מקומית שהיא במקרה מפעיל, זאת אומרת שיש לה מרכזים שונים או אפילו מתקני טיפול, היא צריכה להיות אחראית כמו מפעיל אחר. אני רוצה להבהיר שההגדרה כוללת גם אחראי לפינוי פסולת, לרבות רשויות מקומיות. אני חושב שבסעיף 35 יש אולי מקום להבהיר שזה בכפוף להערות הספציפיות של סעיף 25. אם יש דרישות בסעיף 35 שסותרות את 25 והן ספציפיות לאחראי לפינוי פסולת, נבהיר את זה בסעף 35.

יש לנו גם הסתייגויות לגבי סעיף 25, אבל באופן כללי המפעיל והמרכז לפסולת ציוד לא אמור לכלול מרכז איסוף בהיבט המצומצם שלו. הגדרת מרכז לפסולת ציוד כוללת גם מרכז איסוף.

ברור. אני חושב שיש מקום לעשות התאמה. זה יהיה בסעיף 25 ו-35. אני חושב שאין צורך לשנות את ההגדרה של מפעיל.

אם יהיה צורך נבקש לחזור לזה.

נקודת המוצא היא שלרשות מקומית שהיא מפעיל של מרכז שהוא לא של איסוף יש את כל החובות והאחריות כמו לכל גורם אחר.

ג'וש, למה לא איסוף? זה מרכז לכל דבר ועניין. כך לפחות הבהרתם לנו.

כי בכל זאת יש הוראות ספציפיות בסעיף 25 למרכז איסוף שמופעל על ידי הרשות המקומית. יכול להיות שיש איזו שהיא סטייה מסוימת בהוראות 35 שמדברות על מפעיל באופן כללי. ככל שיש איזה שהוא משהו סעיף 25 הספציפי והנקודתי לא יסתור. זאת התאמה שנראה לי שצריך לעשות בין סעיף 25 ל-35.

אבל לא בהגדרה.

נכון.

אוקיי, אז עברנו גם את הגדרת "מפעיל". "מרכז לפסולת ציוד וסוללות".

בהמשך למה שאמרנו על המפעיל, כשנגיע לסעיפים הפרטניים נחזור להגדרות ככל שיהיה צורך בכך.

"מרכז הכנה לשימוש חוזר"? אין. "מרכז מיון"? אין הערות. "משווק"? אין הערות. "המשרד"? אין הערות.

יש לי הערה ל"מרכז הכנה לשימוש חוזר". אני רוצה לדעת אם אני יכולה במרכז מיון וגם במרכז לשימוש חוזר להוסיף בהגדרה שאחוז מסוים מהאנשים שעובדים.. אני מדברת על אנשים עם מוגבלויות.

לא פה. דיברנו על זה. "סוללה או מצבר"? "סוללה או מצבר ניידים"? אין הערות. "סוללה או מצבר תעשייתיים"? אין הערות. "סוללה או מצבר לרכב מנועי"? אין הערות. "סוללת כפתור"? אין הערות. "פסולת סוללות ומצברים"?

כתוב כאן שהמחזיק בהם מתכוון להשליכם. ההגדרה "מתכוון להשליכם" זאת הגדרה סובייקטיבית. לדעתנו צריך הגדרה אובייקטיבית. בדירקטיבה האירופית נקבעו אמות מידה אובייקטיביות מתי תיחשב כוונה כזאת לכוונה, לכן אני מציע להוסיף בסוף הפסקה שאמות המידה על הכוונה להשליכם יהיו כפי שיקבע השר בתקנות.

סוללות ריקות הן סוללות שיש כוונה להשליכן.

ההגדרה הזאת מתקשרת להגדרה של מה היא פסולת. כך זה הנוסח שאנחנו מקדמים במספר הסדרים כעת. זאת הגדרה רוחבית שמתבססת על הגדרה בדירקטיבת הפסולת המעודכנת של האיחוד האירופי. זאת סוגיית רוחב. אנחנו מבקשים לא לשנות את ההגדרה.

איך אפשר לדעת את הכוונה?

אנחנו מבקשים לא לשנות את ההגדרה. זאת הגדרת רוחב שלנו להגדרת פסולת שאנחנו מטמיעים עכשיו..

האם היא כוללת בדרך כלל גם את הכוונה?

כן. במובנים מסוימים זה גם לטובת ההסדרים של מה בן אדם מתכוון להשליך או רק מוציא החוצה ורוצה להעביר לגורם אחר לא כפסולת. זאת בדיוק הנקודה. רוב המקרים זה בהשלכה או החלופה השלישית שנדרש להשליכם לפי דין. החלופה האמצעית היא לא העיקר. היא נועדה להבהיר שיכול להיות שהמוצר עוד שמיש. זה לא רק בציוד אלקטרוני, זה גם באופן כללי. מה ששלי אני לא רוצה יותר. הוא שמיש. למישהו אחר זה ממש לא פסולת. אני מתכוון להשליך ולהוציא אותו מידיי. זה יהפוך לפסולת. זה קשור למה באמת האדם מתכוון. יכול להיות שהדבר הזה שמיש. הוא עובר דירה והוא צריך לפנות אותו. הוא מתכוון לשים אותו. זה לעומת מישהו אחר שאומר שהוא לא הוציא את זה כפסולת אלא התכוון להעביר את זה לגורם נוסף.

האם לא נכון שבאירופה נקבעו אמות מידה אובייקטיביות?

אני לא מכיר. הן מפנות לדירקטיבת פסולת. המענה לסוגיות האלו, אם יהיה, יהיה במסגרת עבודת המטה שאנחנו עושים על חוק מסגרת לטיפול בפסולת מוצקה. אם יהיה צריך לשנות את ההגדרה הזאת נעשה את ההתאמות, אבל זאת הגדרת רוחב.

אתה מטיל אחריות על יבואנים לעשות חקירות אם זה פסולת או לא פסולת.

אתה לא יכול להכריח אותו. מה, אתה רוצה להכריח אותו?

מה הבעיה שלך עם זה? הרי ההחלטה על הכוונה לא מחייבת אותו משהו מעבר לרגע שבו הוא נדרש. אם הוא מחליט שיש לו ציוד מסוים שלא שווה לו למכור למרות שהוא עדיין מוגדר שמיש והוא מעדיף להשליך אותו כי הוא רוצה לחדש משהו, מה זה מפריע לך?

חבר הכנסת פרץ, הבעייתיות באה לידי ביטוי שתחת ההגדרה הזאת יכולים להכניס לנו, ליבואנים וליצרנים, מכנה גבוה יותר, דהיינו שאנחנו צריכים לעמוד ביעדי מיחזור נוספים. יגידו לנו שהמכשיר שהתכוונו להשליך אותו הוא חלק מהסכום הכללי שאנחנו צריכים לעמוד ביעדי המיחזור. הוא לא התכוון. איך תבחן את הכוונה שלו? סוגיית הכוונה היא לא פרקטית.

הכוונה זו הצהרה סובייקטיבית שלך. אתה נמצא פה בעמדה של להחליט אם אתה מתכוון או לא.

מה משרד המשפטים אומר?

יש לי הצעה פרקטית, היא עלתה גם במסגרת הדיונים הפנימיים בין המשפטנים פה אמש. אנחנו מציעים להחליף את הביטוי "כוונה לסלקו" בביטוי שיש בו קונוטציה אובייקטיבית יותר, שזה "מיועד להשליכו", "מיועד לסילוק".

כל דבר מיועד בסופו של דבר להשלכה.

הרעיון הוא למצוא ביטוי שיגיד שבמכלול הנסיבות של איך שמאתרים אותו הוא לא הולך לשימוש נוסף, אלא..

יכול להיות שאתה צריך להחליט קודם לכן שתם השימוש.

אין הגדרה בחוק אחר?

יש. זה מה ששכנע אותי לרדת מההערה הזאת, מה גם שלא מדובר כאן על היבטים פליליים שאז ודאי שלא הייתי מסכימה להגדרה תלוית כוונות. האמת שדנו בזה אתמול כפי שנאמר ולא הצלחנו למצוא משהו בשלב הזה.

"פסולת ציוד חשמלי ואלקטרוני" עם התוספת והשינוי שהקריא היועץ המשפטי? אתם ערים למחיקה של המילים ולתוספת של המילים? ההגדרה אושרה. "פסולת ציוד וסוללות"? אין הערות. "פסולת ציוד וסוללות מזיקה"? אין הערות. אושרו ההגדרות. "פסולת ציוד וסוללות מהמגזר הביתי"?

ההגדרה של "פסולת ציוד וסוללות מהמגזר הפרטי" כוללת פסולת שמקורה במשקי בית פרטיים ופסולת ציוד חשמלי ואלקטרוני שמקורה במקומות של עסקים, במוסדות, במפעלי תעשייה ופסולת סוללות ומצברים ניידים. אנחנו סבורים שההגדרה צריכה להיות מפורשת ומסודרת כך שהיא כוללת אך ורק פסולת בעלת מאפיינים הדומים לפסולת אלקטרונית ממשקי בית פרטיים אצל גופים שאינם מייצרים כדבר שבשגרה וכחלק מעיסוקם פסולת אלקטרונית, ובלבד שגופים אלה אינם ממוקמים בסמוך לגופים המזוהים או שחלק נכבד מעיסוקם הוא מהפעילות מול היצרנים והיבואנים של הפסולת האלקטרונית. אם מדובר בבית עסק שיש לו כמה מחשבים קטנים ולא משהו רציני שהוא רוצה להשליך כפסולת והוא ממוקם ליד מפעל גדול או משווק, לא סביר ולא ראוי שהרשות המקומית היא זאת שתאסוף ותפנה את הדברים כאשר הוא יכול להתכבד ולגשת למרכז האיסוף שקיים בלאו הכי אצל המשווק או אצל המפעיל.

מאיפה זה בא?

מההגדרה של "פסולת ציוד וסוללות מהמגזר הביתי". הרשויות המקומיות כאחראיות על פינוי הפסולת צריכות לפנות ולאסוף את הפסולת של המגזר הביתי. אנחנו אומרים שאין טעם כאשר מדובר ברדיוס, בקרבה מסוימת למקום שגם ככה יש בו מרכז איסוף לא של הרשות המקומית, שנבוא ונאסוף ממנו.

זה לא מוגדר כך בהמשך החוק.

איך תחליטי? מה תגידי? 50 מטר כן, 30 מטר לא? איך תחליטי מתי רשות מקומית באה לקחת ומתי לא?

אם יש מסעדה באזור תעשייתי שיש לה מיקרוגל, אז המיקרוגל ייחשב לפסולת תעשייתית ולא לפסולת ציוד וסוללות מהמגזר הביתי?

אני אומרת שהרשות המקומית לא צריכה לבוא ולאסוף, אלא שזה ייעשה במסגרת מרכז האיסוף.

למה שהיא לא תשים מכלי..?

לאזורי התעשייה שבהם פועלת המסעדה יש את מאפייני או את מנגנוני הטיפול בפסולת שהם ייעודיים לאזורי התעשייה. אם לרשות מקומית יש הסדר מיוחד לאזור תעשייה, היא לא הולכת עם משאית הזבל ואוספת רק את הפסולת של המסעדה, אלא הפסולת של המסעדה היא חלק מהטיפול הכוללני בפסולת של אזורי תעשייה. כתוב פה בהגדרה שאם למפעל תעשייה יש פסולת אלקטרונית שהגדרתה היא כהגדרת פסולת ביתית, זה ייחשב כפסולת מהמגזר הביתי. אם זה מפעל תעשייה, אז ההגדרה של פסולת מהמגזר הביתי צריכה להיות חלק מהמגזר התעשייתי, גם אם מאפייניו דומים.

ההערה הזאת נשמעה פעם ראשונה עכשיו. הניתוח שלי אומר שההערה לא מקובלת. גם במפעל יש פסולת מהמטבח שלא מפונה. משלמים לרשות המקומית ארנונה בתעריף תעשייתי. יש שירותי פינוי פסולת לפסולות רגילות, לא משנה אם זה מהמטבח במפעל או מהמטבח בבית. רשות מקומית אמורה לפנות את הפסולת הרגילה הביתית. אותו דבר לגבי ציוד חשמלי ואלקטרוני. המיקרוגל מהמשרד בתוך המפעל לא שונה בשום דבר מהמיקרוגל מהבית. זאת הגדרה שמבוססת על ההגדרה בדירקטיבה האירופית. ראוי להבהיר בסעיף קטן (2) מה טיבו של ציוד חשמלי ואלקטרוני שהוא דו-שימושי, כלומר שיכול להיות לשימוש ביתי וגם בגלל המאפיינים שלו מתאים לפעילות במפעל או בבית עסק. אנחנו מציעים לא לשנות את ההגדרה. זאת הגדרת רוחב שאנחנו מציעים לעשות בה שימוש גם בהסדרים אחרים שקשורים לתיקונים של פסולת חומרים מסוכנים שאנחנו מקדמים. היא נותנת מענה שנדרש לציוד דו-שימושי. לרשות מקומית יש אחריות בתחום השיפוט שלה לגבי פסולות שהן עם מאפיינים של המגזר הביתי.

"פסולת ציוד וסוללות שאינה מהמגזר הביתי".

החובות שחלות על הרשויות המקומיות מכוח הצעת החוק הזאת הן לאסוף את הפסולת האלקטרונית ולמסור אותה לידי הגוף המוכר. כאשר מדובר באיסוף ובמסירה אנחנו לא רואים טעם בלאסוף סוג מסוים של פסולת אלקטרונית מאותה הכתובת שבה נאספת פסולת אלקטרונית מסוג..

זה לא מדויק. ההסדר בהמשך אומר שהרשות המקומית צריכה להקים מרכזי איסוף בזמינות מספיקה, בנפח ובתדירות. לא חייבים לאסוף את זה מהבית או מהעסק. אם יש פסולת ציוד אלקטרוני ממגזר פרטי במפעל, אז מי שמחזיק את זה במפעל צריך לפנות את זה למרכז האיסוף שנמצא בזמינות. לא צריך לאסוף את זה מבית העסק. זאת טעות במה שמוגדר בהמשך.

לא לכך הייתה כוונתנו. אנחנו מתכוונים לומר שכאשר הפסולת הזאת, שהיא יותר ביתית במאפיינים שלה, נמצאת בקרבה למרכזי איסוף של פסולת אלקטרונית והיא לא בעלת מאפיינים ביתיים, מבחינת היעילות ראוי לנתב את הפסולת הזאת לא לאחריות האיסוף והפינוי של הרשות המקומית, לרבות באמצעות הקמה של מרכזי איסוף, אלא לנתב את האחריות לטיפול באיסוף ובפינוי של הפסולת הזו למפעלים התעשייתיים או לבתי העסק שבלאו הכי אוספים פסולת אלקטרונית, גם אם היא בעלת מאפיינים אחרים באותו האזור.

גם בהמשך ההסדר בתי עסק שיש להם פסולת שלא מהמגזר הפרטי לא צריכים להביא את זה למרכז איסוף, הם צריכים לעשות פינוי ישיר בתיאום עם הגוף המוכר.

כמו שאמרנו. לכן אפשר ש"יתפסו" עליהם טרמפ במובן מסוים. אפשר לייעל את המערכת בזה שהם אלה שיעבירו לגוף המוכר את הפסולת, גם את זאת שיש לה מאפיינים ביתיים. זו בדיוק הייתה כוונתנו.

יש במסגרת הכללים אפשרות לרשות המקומית להגיש בקשה שיהיה הסדר מסוים שייקח בחשבון ביצוע בפועל של פינויים, כאשר המנהל יכול לאשר את ההסדרים האלה אם רוצים איזו שהיא גמישות תפעולית. זה הכל נעשה בהסכמה.

אני מבין שאתם לא מגיעים להסכמה.

אנחנו היינו מבקשים לא לשנות. זאת הגדרה רוחבית.

"פסולת ציוד וסוללות שאינה מהמגזר הביתי".

ההגדרה "פסולת ציוד וסוללות מהמגזר הביתי" אושרה כפי שהיא?

כן, כפי שהיא.

אני מחויבת עכשיו לזרוק את מכונת הכביסה שלי לאיזה שהוא מקום, או שאני מתקשרת ובאים לקחת?

זה סעיף 25.

"פסולת ציוד וסוללות שאינה מהמגזר הביתי"? אין הערות. "ציוד חשמלי ואלקטרוני"?

אני רק רוצה להבהיר כפי שאני אבהיר באופן כללי, שייתכן שהניסוח ישונה, כי כפי שזה כתוב בסוף: "לעניין זה יראו ציוד או מכשיר המנוי בתוספת הראשונה, כציוד חשמלי ואלקטרוני", אומר שכל מה שמנוי בתוספת הראשונה הוא ציוד חשמלי ואלקטרוני ואני לא נדרשת לבדוק את כל המרכיבים האחרים הכלולים בהגדרה הזאת.

או.

כן.

אנחנו מבקשים למעט מההגדרה של ציוד חשמלי ואלקטרוני את המוצרים הגדולים, שזה מקרר, מכונת כביסה, תנור אפייה. אני מבקש להסביר מדוע. יש לזה כמה סיבות. כפי שציין המשרד להגנת הסביבה, למוצרים האלה לוקח הרבה מאוד שנים עד שהם הופכים להיות פסולת, משום שהם עוברים מיד ליד - יד שנייה, יד שלישית וכיוצא בזה. יש שוק משני שלם שסוחר במוצרים האלה, לכן אנחנו היבואנים לא נוכל להגיע למוצרים האלה כי אין פסולת כזאת. מאחר וכך לא נוכל להגיע ליעדים הנדרשים, מאחר וכך גם נשלם קנסות. כשדיברו כאן על 40 יורו או 4 שקלים עוד לא דיברו על המימון של הקנסות. מאחר ולא נוכל להגיע ליעדים האלה בהעדר פסולת מן הסוג הזה, אזי יהיו פה קנסות שיושתו על הציבור והעלות שדיברנו עליה תהיה גבוהה הרבה יותר. זאת נקודה מספר אחת.
המוצרים האלה מכילים הרבה מאוד מתכת. אנחנו יודעים מה ההתייחסות למתכת במדינת ישראל. המתכת נגנבת מיד על ידי אספנים ונברנים שעוסקים בזה. גם מהסיבה הזאת לא נצליח להגיע לפסולת הזאת שיש בה הרבה מתכת, לא משנה כמה שומרים נציב. גם משטרת ישראל לא מצליחה לשמור על פסי הרכבת במדינת ישראל, ודאי הרשויות המקומיות או אנחנו היבואנים לא נצליח לשמור על המתכת האת ולשים עליה את היד. אנחנו לא נוכל להגיע ליעדים האלה. יהיו קנסות כבדים שהציבור יצטרך לממן אותם.
אנחנו לא חושבים שבמוצרים הגדולים האלה יש בעיה שמחייבת טיפול במובן של שלב האיסוף, משום שהמוצרים האלה אינם או שהם עוברים בשוק המשני מיד שנייה ליד שלישית.

באיזה שהוא שלב הם כן מגיעים לאשפה.

איך קשורים היבואנים לאשפה הזאת?

יש את הרכיב של המתכת שנעלם מיד. לגבי הרכיבים האחרים יש את המשרד להגנת הסביבה שצריך לוודא ולאכוף שהטיפול בהם נעשה בצורה מסודרת. אנחנו היבואנים לא נוכל לשים על זה יד. המוצרים האלה פשוט אינם.

מה קורה אם קניתי אצלך עכשיו מכונת כביסה חדשה ולא בא לי להתעסק עם אף אחד אחר? אני אומרת לך לקחת את הישנה ולהביא לי את החדשה.

מה שיקרה זה שהמוביל שיבוא לקחת את זה יסכים לעשות את ההובלה בחינם. הוא מיד ייקח את המקרר וימכור אותו למישהו אחר. יש הרבה מאוד חנויות.

צריכה להיות לך איזו שהיא אחריות אם זה מוביל שלך.

אם זה מוביל שלי, אבל זה מקרה חריג ונדיר. בדרך כלל מישהו מרים טלפון לאלטע זאכן כזה שלוקח את המוצר ומוכר אותו. למוצרים האלה יש מחיר.

למה אתה לא יכול לעשות בדיוק את ההסדר שעכשיו עושה משרד האנרגיה?

זה יעלה כסף. זה יעלה מאות שקלים.

זאת דוגמה בולטת בכל הדיון שלנו לכך שבהעדר נתונים אנחנו בעצם לא יודעים על מה אנחנו מדברים. אנחנו לא יכולים לדעת כמה באמת המוצרים הגדולים האלה נמצאים במצב של פסולת, לכמה מהמוצרים האלה ניתן להגיע בכלל, ואיזה סיכוי יש ליבואנים להשיג את היעדים לגבי המוצרים האלה.

פסולת זו פונקציה של זמן. יש נקודת זמן שכל המקררים האלה יהפכו לפסולת.

מה אורך חיים של מקרר כזה?

זאת השאלה.

אז הם נחטפים על ידי אותם גורמים שאוספים אותם באופן לא מסודר. לנו אין את היכולת לאכוף שהם לא ייאספו על ידי אותם גורמים.

הנקודה של אורך השנים זה דבר מאוד חשוב. תראו מה קורה כאן. איך מחשבים את העמידה ביעד? לוקחים את המקררים שנמכרו ב-2013 לאוכלוסייה של 8 מיליון תושבים ומחפשים פסולת של מקררים שנמכרו לפני 15 שנה, שאז הייתה אוכלוסייה של 4 מיליון תושבים. איזה סיכוי בהינתן כל הפרמטרים שאמרתי יש ליבואנים להשיג את היעדים שמדברים עליהם? זה בעצם חוק להטלת קנסות לגבי המוצרים האלה שיגולגלו על הציבור. זה המשמעות של העניין.

אני רוצה להזכיר לאדוני ולחברי הכנסת שהדירקטיבה האירופית המליצה במהלך השנים של היישום למדינות החברות להחריג את מוצרי החשמל הביתיים הגדולים מתוך המכנה, מתוך סך כמות המוצרים, בדיוק מאותן סיבות שחברי, עו"ד רוטנברג, העלה.
אני רוצה לציין שהמוצרים האלה הם התורמים המרכזיים ליוקר המחייה שעלול להיווצר כתוצאה מהחוק הזה.

שמענו את ההערות האלו, אבל המשמעות בהתייחס להגדרה היא בעצם להחריג את התחולה של המכשירים הגדולים מהחוק. לזה אנחנו לא מסכימים. אם אתם מתייחסים להיבט של מתי זה יוצא לשוק, אורך חיי המוצר, אז המקום להתייחס לזה הוא ביעדים, במסגרת סעיף 3 והיעדים, לא להחריג אותם מתחולת החוק. המשמעות להחריג את זה פה בהגדרה היא להחריג את זה מתחולה החוק. אנחנו מתנגדים. אנחנו רוצים לשמור על המסגרת של ההגדרות והתוספת.

אנחנו נדלג על ההגדרה הזאת.

החרגת המכשירים הגדולים בטענה שיש להם כדאיות כלכלית היא לרעת היבואנים והיצרנים, כי אם יש גוף יישום מוכר שצריך לטפל בכל הפסולת ומחריגים את מה שיש לו ערך כלכלי גבוה, זה אומר שזה ייקר – אני לא יודע בכמה – את הטיפול בציוד האחר. אתם מוציאים את מה שיש לו ערך כלכלי שיכול לסבסד את העלויות של הציוד היותר יקר.

אתה לא מתייחס לזה שאין לנו שליטה על זה. זה לא יגיע אלינו בסוף.

דווקא זה יכול ליצור מצב שאחרי זה יגידו שיש קושי לטפל בציוד האחר שיש לו עלויות גבוהות כי החרגנו את מה שיש לו כדאיות כלכלית. אנחנו חושבים שנכון להשאיר את זה בתוך המנגנון.

בניתוח ההשפעות הסביבתיות מפסולת אלקטרונית אחד המרכיבים הגדולים ביותר בהשפעות הסביבתיות השליליות הם גזי הקירור שנמצאים במקררים ובמכשירי קירור. מהסיבה הזאת המלצת הדיון של האיחוד האירופי היא לא להחריג את המוצרים האלה. צריך לשים דברים על דיוקם. אני חושב שברגע שיקום מנגנון ותהיה כדאיות כלכלית גבוהה לטפל במוצרים, אז מה שהולך היום לשוק משני בלתי מוסדר, עם הרבה פסולת שלא מטופלת..

הגז הוא לא ירוק?

הגז הוא ירוק בחלקו. הרבה עדיין לא הוחלף. גם בגזים החדשים יש עדיין בעיות.

אנחנו מדלגים על ההגדרה "ציוד חשמלי ואלקטרוני". נחזור אליה בהמשך. "ציוד וסוללות"? אין הערות. אושר. "קבוצת סיווג"? אין הערה. "קרן לשמירת הניקיון"?

לאיזו שימוש ההגדרה הזאת, מר פדרסון?

בטיוטת החוק היה סעיף של ייעוד כספים לקרן.

נדמה לי שההגדרה נשארה ללא שנעשה בה לאחר מכן שימוש.

אפשר להוריד את זה כרגע. אני רק מזכיר שאם יהיה איזה שהוא שינוי בעמדה הזאת לגבי ייעוד קנסות, יהיה צריך להחזיר את ההגדרה הזאת לצורך הסעיף.

בשלב הזה אפשר לדלג על זה, אדוני, זאת אומרת לא לאשר ולא לא לאשר.

"קרן לשמירת ניקיון" לא אישרנו, זה נשאר תלוי.

זה נשאר פתוח בינתיים.

"רכב מנועי"? אין הערות. "רשות מקומית"? אין הערות. "שימוש חוזר"? אין הערות. "השר" אין הערות. "תשטיפים"? אין הערות.

אני מפנה את תשומת הלב שבשלב הזה גם אין הגדרה של הוועדה. נדמה לי שיהיה בה צורך בהמשך.

אז נגיד ועדה.

מה זה תשטיפים?

כהגדרתו.

למכונות כביסה שעמדו בחוץ בגשם יש בעיה אקולוגית?

זאת הגדרה כללית שאנחנו משתמשים בה בדברי חקיקה שונים. זה מונח מקצועי מקובל בעבודה של המשרד להגנת הסביבה. זה כהגדרתו.

אנחנו מוסיפים את ההגדרה "ועדה".

אני מניחה שהוועדה היא ועדת הכלכלה של הכנסת.

גמרנו את סעיף ההגדרות, למעט שתי הגדרות שנשארו בצריך עיון. סעיף 3, בבקשה.

פרק ג': הוראות לעניין יצרנים ויבואנים. סימן א': חובות יצרנים ויבואנים לעניין מיחזור של ציוד וסוללות 3. חובת מיחזור פסולת ציוד חשמלי ואלקטרוני. (א) יצרן ויבואן של ציוד חשמלי ואלקטרוני יבצעו, בכל שנה, מיחזור מוכר של פסולת ציוד חשמלי ואלקטרוני בשיעור שלא יפחת מ-50 אחוזים מסך משקל הציוד החשמלי והאלקטרוני שמכר היצרן או היבואן באותה שנה, לאחר שהופחת מהמשקל האמור משקל פסולת הציוד החשמלי והאלקטרוני שהועברה לשימוש חוזר באותה שנה (בסעיף זה – יעד מיחזור הציוד החשמלי והאלקטרוני).

(ב) על אף הוראות סעיף קטן (א), בתקופה שמיום י"ט בטבת התשע"ג (1 בינואר 2013) עד יום כ"ג בטבת התשע"ט (31 בדצמבר 2018), יהיה יעד מיחזור הציוד החשמלי והאלקטרוני כמפורט להלן: (1) בשנים 2013 ו-2014 – 20 אחוזים; (2) בשנים 2015 ו-2016 – 30 אחוזים; (3) בשנים 2017 ו-2018 – 40 אחוזים.

(ג) ביצע יצרן או יבואן של ציוד חשמלי ואלקטרוני, השבה מוכרת של פסולת ציוד חשמלי ואלקטרוני, יראו את הפסולת שהושבה כאמור, לעניין יעד מיחזור הציוד החשמלי והאלקטרוני, כאילו בוצע לגביה מיחזור מוכר, ואת עד לשיעור של 5 אחוזים מסך משקל הציוד החשמלי והאלקטרוני שמכר היצרן או היבואן באותה שנה.

(ד) בסעיף זה "משקל הציוד החשמלי והאלקטרוני" – למעט משקל סוללות ומצברים שהם חלק מהציוד בעת המכירה;

50% זה יעד כללי, אין פה יעד לפי קטגוריות אן קבוצות סיווג. זה יעד כללי שבמובן מסוים מקל על היצרנים והיבואנים. זה לא מוגדר 50% לפי קבוצות סיווג. ה-50% הוא שווה ערך לשיעור היעדים בדירקטיבה האירופית המעודכנת. נאמר פה קודם לגבי 65%. יש שם יעד איסוף ויעד מיחזור מתוך מה שנאסף. מתכונת היעדים היא מעט שונה, אבל השיעור של 50% הוא שווה ערך ליעדים בדירקטיבה האירופית.

הערה שלישית קשורה לסעיף (ד) החדש. ללא התיקון הזה נוצר מצב שעל פסולת סוללות ומצברים שהייתה חלק מציוד אלקטרוני יש יעד סביבתי של 50% ולא היעד הסביבתי שמתאים לסוללות ומצברים כמו בסעיף 4, של 20%-35%.

מר פדרסן, הערנו לכם אתמול שהמכנה שבסעיף קטן (א) אינו אותו מכנה כמו בסעיף קטן (ג). כשאנחנו מדברים על 50% יעדי מיחזור אנחנו מדברים על משקל הציוד החשמלי והאלקטרוני שמכר היצרן או היבואן לאחר שהופחת מהמשקל האמור משקל פסולת הציוד החשמלי והאלקטרוני שהועברה לשימוש חוזר באותה שנה. בסעיף 5, כשאתה מדבר על כך שניתן להכיר עד 5% בהשבה מוכרת כמיחזור, מדובר רק לסך הציוד החשמלי והאלקטרוני שמכר היצרן, לא מדובר על ההפחתה. זאת הערה ראשונה שאני מבקשת את ההתייחסות שלך.
הערה שנייה היא לתוספת בסעיף קטן (ד): "למעט משקל סוללות ומצברים שהורכבו בציוד בעת המכירה". אני מציעה שיהיה שהיו כלולים בציוד בעת המכירה, כי אנחנו לא יודעים מתי הם הורכבו.

ההערה היא נכונה, לכן הצעתי שבמקום הורכבו יהיה שהן חלק מהציוד בעת המכירה. ההערה הראשונה שלך נכונה. בסעיף (ג) צריך בסיפא שהמכנה יהיה כמו בסעיף (א): "משקל הציוד החשמלי שמכר, לאחר ההפחתה של המשקל שעבר לשימוש חוזר". הערה נכונה ומקובלת.

לגבי סעיף קטן (א) שתי הערות. אנחנו מבקשים לקשור בין היעד לעמידה של הרשויות המקומיות בהתחייבויות שלהן הקבועות בסעיף 25. הסיבה לזה היא שאם הרשויות המקומיות אינן מבצעות הסדרי הפרדה לא ניתן לבצע את האיסוף, כי ליבואנים אין אפשרות להיכנס לתוך הרשות המקומית ולעשות מה שהם רוצים, הם תלויים לחלוטין ברשות המקומית. אני מציע להוסיף אחרי המילים "שמכר היצרן או היבואן באותה שנה", את המילים: "את תחומי האחראי לפינוי פסולת שעמד בהתחייבויותיו כאמור בסעיף 25", וזאת כדי ליצור את הזיקה בין מה שעושה הרשות המקומית..

תגובת המשרד.

אנחנו מתנגדים להצעה הזאת פה ביעד המהותי. היעד הוא כללי. זה יוצר מצב שהתימרוץ הפוך מאשר לתמרץ את כל הגורמים לעשות את המאמצים כדי לאסוף. זה בעצם משמר מצב קיים. אם המצב הקיים הוא לא מספיק טוב לנו מבחינה סביבתית, אז זה דבר שמשמר מצב קיים ולא יוצר את התמריצים הנכונים בתוך המנגנון כדי לפעול ולהגיע ליעדים האלה. יכול להיות שאפשר לתת לזה מענה במקום אחר ברמה המינהלית, לא ביעד המהותי שהוא לב החוק. אנחנו מתנגדים לזה. זה פשוט יעשה תימרוץ הפוך וישמר מצב קיים שהוא לא סביבתי ולא ראוי.

יש סנקציות בחוק כנגד רשויות מקומיות כדי שיעמדו בחובות שלהן, יפעילו את ההסדרים ויבצעו את מה שהן צריכות לעשות.

בדיוק כך, לכן זה לא שימור מצב קיים. אם יש סמכות למשרד להגנת הסביבה לאכוף על הרשות המקומית לבצע את מה שהיא צריכה, אז זה לא שימור מצב קיים. ברגע שתבצעו את האכיפה על הרשות המקומית והרשות המקומית תעשה את המוטל עליה, נצטרך לעמוד ב-50% מהכמות.

אנחנו לא רואים בעיה בהגדרת היעד.

ברגע שאתה אומר שיש שימור מצב קיים אתה בעצם אומר שהמשרד להגנת הסביבה לא יבצע פעולות אכיפה מתוקף סעיף 25.

זה לא מה שאמרתי. יש סנקציות רבות. על כל סעיפי החוק יש סנקציות פליליות, עם אפשרות לעיצומים כספיים גם על רשויות מקומיות. הרשויות יקיימו את החוק. אני בטוח שהרשויות המקומיות יקיימו את החוק והמשרד יאכוף עליהן. מבחינת ההסדר, מבחינת הכללים שנקבעים בהסדר בחקיקה ראשית יש את כל האמצעים לאכוף את כל ההסדרים.

אמצעים יש, אבל לגבי חוק האריזות כבר חלפה שנה מאז המועד שהרשות המקומית הייתה צריכה לקבוע הסדרי הפרדה. עוד לא קרה שום דבר. המשמעות של הדברים היא להטיל קנסות על היבואנים מבלי שהרשויות המקומיות עושות משהו או שהמשרד להגנת הסביבה אוכף את החובות המוטלות על הרשויות המקומיות.

כמה קנסות הוטלו עד עכשיו?

התיאורים שאתה מתאר נכונים אבל תיאורטיים לגמרי.

בני, הרי לא הוטלו קנסות. אנחנו מבינים שההיערכות הייתה יותר ארוכה ממה שהמחוקק נתן, לכן גם מדיניות האכיפה התנהלה בהתאם. זאת לא סיבה עכשיו לבוא ולהפחית את היעדים בהנחה שהרשויות לא יעמדו. אנחנו נדאג שהרשויות יעמדו בחובות שלהן ויאפשרו לכם לעמוד ביעדים שלכם.

הרשויות בעצמן יעמדו בהוראות החוק.

מהדברים שנאמרים כאן ברור שהקנס והיעד על היבואנים הוא אוטומטי. הכל מותנה במשהו שלא תלוי בנו, וזה אם המשרד להגנת הסביבה מבצע אכיפה על הרשויות המקומיות. בחוק מקביל זה לא קורה, למרות שהקנסות בסופו של דבר הוטלו. זאת בעיה שלא נפתרת כאן. אני לא מבין מדוע יש סיבה לחזור בחוק נוסף על טעות שכבר נעשתה. צריך לפתור את זה.

כמובן שאנחנו מצטרפים לדברים שאומר ג'וש. צריך לזכור שהאיסוף שמוטל על הרשויות המקומיות הוא איסוף מהמגזר הביתי של פסולת אלקטרונית. זה רכיב מאוד לא..

המאסה הקריטית היא 80%. אנחנו עשינו עבודה.

כאשר מדובר ביעדים זה לא משהו שאי אפשר להתייחס אליו בפרופורציה הראויה לו. הרשויות המקומיות מעוניינות בקידום הצעת החוק הזאת, מעוניינות לקיים אותו.

זה כבר הערות כלליות. אם לא באשמתה הרשות מתרשלת או לא עושה את מה שהיא צריכה לעשות אפילו ב-80% מהפסולת הביתית או ב-40%, זה דבר שמקשה לעמוד ביעד. אין להם משהו שהם יכולים לעשות כדי לעמוד ביעד. איזה סוג של תימרוץ...?

כנ"ל בחוק האריזות.

אנחנו לא דנים עכשיו בחוק האריזות.

בסדר, אבל זה אותו דבר.

התחושה שלנו היא הפוכה במידה מסוימת. הגוף המוכר מחויב להציג תכנית עסקית במסגרת תנאי ההכרה שלו. בתכנית העסקית הזאת הוא מדבר על היעדים שלו, איך הוא מתקשר ובאיזו צורה מבחינה אסטרטגית. הרשות המקומית אמורה לבצע וליישם את החוק באופן מידי. מבחינת איך שאנחנו רואים את הדברים, החוק הזה, לפחות לפי ההוראות שלו כרגע, יכול להביא למצב שיש רשויות מקומיות שיבצעו הסדרים של איסוף ופינוי של פסולת אלקטרונית כשאין להן עדיין התקשרות עם גוף מוכר.

זה צד אחר. אני מדבר על הצד שהרשות לא תעשה. איך הם יתפקדו במצב כזה?

אנחנו מדברים על רשות אחת מתוך 256 רשויות. אנחנו מדברים על יעדי מיחזור שהם לא יעדים של 100%. לא ראוי, לדעתנו, להפוך את נטל האחריות. העיקרון של מזהם משלם ואחריות יצרן מורחבת הוא רעיון ראוי.

את מייצגת את הרשויות, אני שואל את המשרדים.

אני רוצה רק להוסיף שהרשויות המקומיות מחויבויות ב-100% הפרדה. על התעשיינים מוטלת פריסה ארוכה של 20%,30% ו-40%. אולי נחיל את זה גם על הרשויות המקומיות כך לא שיהיה פה ויכוח.

אי עמידה ביעדי מיחזור זו עבירה פלילית על פי החוק המוצע. כאשר יש מישהו שמכשיל את העמידה ביעדי המיחזור יש דוקטרינות כלליות במשפט הכללי שמדברות על ניתוק הקשר הסיבתי, כלומר שצריך איזו שהיא התנהגות ותוצאה. אתה צריך יחס של זיקה.

אתה מצפה שהמגזר העסקי יתחיל להתנהל עכשיו בבתי משפט בהליכים פליליים?

אם יש גורם שמתערב ומכשיל את העמידה ביעדי המיחזור. הדין הכללי מספק פתרון למצבים האלה.

לא יוגש כתב אישום. זה לא שאתה תגיע למשפט. היושב-ראש התייחס לרשלנות. העבירות הפליליות פה הן עבירות של יסוד נפשי של מודעות. אין פה עבירות של יסוד נפשי של רשלנות, לכן הבעיה הזאת..

את יודעת שדווקא בעיצומים הכספיים לא בודקים כלל את היסוד הנפשי, זה שיקול דעת המשרד בלבד.

למשרד יש פתרון לעניין הזה? אני לא חושב שאפשר לצפות ממישהו כשהחוליה לפניו לא מתפקדת שיעמוד ביעדים בכל מקרה. צריך להנמיך את היעדים, כלומר לשקלל את הסיכון ולהנמיך את היעדים.

אנחנו מתנגדים למצב שבו היעד המהותי בסעיף 3..

פחות מטריד אותי היעד ב-(א). זה יעד שנכנס רק ב-2019. עד 2019 אם יראו שהרשויות כושלות אפשר יהיה לתקן את החקיקה. יהיו הרבה תהליכים עד אז. זה המון זמן. היעדים הראשונים הם יעדים..

השאלה אם 2013 זה בכלל זמן סביר להיערכות כדי להכין איזה שהם יעדים.

העניין של המועדים פרוס כדי לאפשר עמידה הדרגתית, בניית המערכות ועמידה ביעד הסופי. אם יש מקום להתייחס לזה זה יהיה במסגרת שיקול דעת המנהל. אני מזכיר שכיוון אפשרי זה מה שיש בסעיף 20 בחוק האריזות, שמאפשר איזו שהיא סמכות מינהלית למנהל לשקול נסיבות ספציפיות, לא ביעד הכללי שהוא לב החוק. זה כיוון שנראה יותר מתאים להתייחס, להתמודד אם יש רשות מקומית ספציפית, בשנה ספציפית, בנסיבות מסוימות שלא איפשרה לגוף מוכר לעבוד, למרות שאם רשות מקומית אחת לא עובדת זה יעד איסוף כללי שנאסף מכל הארץ. לא בהכרח ברור מה ההשפעה של רשות מקומית אחת שלא פועלת על כל היעד. כיוון אפשרי זה משהו שדומה לסעיף 20 בחוק האריזות, שנותן סמכות למנהל לעשות הפחתה במקרים ספציפיים ובנסיבות ספציפיות.

התשובה היא תשובה כפולה. יש את הסמכות שאפשר להכניס שלא נמצאת, יש את מדיניות האכיפה ויש את שיקול הדעת של המנהל כפי שהוא היום . כפי ששיקול הדעת היום מבוצע ואין אכיפה למרות שיש חריגה מהוראות החוק גם של הרשויות וגם של מפעלים, כך גם יהיה לגבי חוק פסולת אלקטרונית.

איך מפעלים יכולים? שום רשות במדינת ישראל..

דן, לכן אין אכיפה. אתם מתארים פה איזה שהוא רגולטור חסר כל שיקול דעת.

אי אפשר לייצר חוק, להגיד שאתם יודעים שאתם לא ערוכים ולעשות את אותה טעות.

אנחנו לא רוצים ליצור מערכת תמריצים שלילית. יש את הפתרון שקיים בחוק האריזות.

גם באירופה, אדוני היושב-ראש, ביישום של הדירקטיבה האירופית בכל המדינות ב-12,13 השנים הראשונות היה יעד מיחזור flat של 20% לעניין איסוף. היה ברור שזה מנגנון שצריך ללמוד.

12 שנים?

הדירקטיבה הזאת היא רק בת 5.

זה לא נכון מה שאתה אומר. יש לנו אסמכתאות מכל רשימת המדינות. יש לנו עבודה מסודרת בעניין.

האם מקובלת ההערה האחרונה?

לוח הזמנים..

מה שהוא אמר נכון או לא נכון?

לגבי המועדים היותר ארוכים אני לא יודע להגיד כמה שנים. אנחנו יכולים לרווח את היעדים ולדחות את הכניסה לתוקף בתקופה מסוימת.

לגבי הנקודה הקודמת אני לא מבין את החשש. אין פה שום הפחתת נטל מאיתנו. הנטל קיים עלינו בצורה מלאה. הבקשה שלנו אומרת שאם גורם שלישי לא עבד כמו שצריך לעבוד, אז המשרד להגנת הסביבה יעשה את מה שהוא צריך לעשות, ידאג שהגורם השלישי יעבוד כמו שהוא צריך לעבוד ואנחנו נעמוד בכל היעדים, בכל האחוזים שייקבעו. אנחנו לא מתנערים פה משום אחריות.

אתם מבקשים שינוי בהגדרת היעד המהותי ב-3(א).

בכל מה שלא תלוי בנו. אנחנו מצפים שגם הגופים האחרים יפעלו. אני לא מבין את החשש.

מבחינתנו אם מכניסים את הרשויות המקומיות ליעדים מטילים עליהן את אחריות היצרן. אנחנו לא היצרן פה.

אין פה הצעה להכניס את הרשויות ליעדים.

את האחריות.

גם לא את האחריות. כל מה שאנחנו רוצים זה שהאחריות שלנו תהיה אך ורק ברשויות שמקיימות את החובות שלהן. אני חושב שזאת דרישה לגיטימית.

זה נראה לי ברור מאליו כי יש סעיף של עיצומים כספיים.

אם זה ברור צריך לרשום את זה. זה ממש לא מופיע שם.

איך מבהירים את הנקודה?

או שהחוק מדבר על אחריות יצרן מורחבת, או שיש אחריות יצרן משותפת יחד עם השותפים.

את משתמשת במושג שבאירופה יישמו אותו אחרת. כאן חילקו את העניין של ציוד אלקטרוני ל-2. יש אחריות לרשות המקומית גם בצד המימוני וגם בצד התפעולי עד רמת האיסוף וריכוז המוצרים. אחר כך היבואן נכנס לתמונה. כך זה עובד.

לפחות בהקשר של ההיבט המימוני אנחנו חולקים עליך.

גם התפעולי וגם המימוני. יש לנו דוגמאות להראות.

אני מבין שיש פה איזו שהיא בעיה שצריך לפתור.

אני רוצה להוסיף ליעדים. אני רוצה להעיר נקודה שהעירו אותה גם בנושא של המטרות. בדירקטיבה האירופית יש יעד איסוף של 65%. יעד המיחזור מתוכו הוא 75%,80%. יש יעד איסוף נפרד.

50% בסוף.

בדיוק. זה בסדר. אם אנחנו נשארים עם ההגדרה כפי שהיא כרגע שאומרת שהמיחזור הוא מה שנכנס בשערי המפעל והפחת ודברים שלא ממוחזרים נספרים בסופו של דבר כממוחזרים, אז יש פה הפחתה באופן מעשי בכמה שממוחזר. אני חושב שצריך לתת על זה את הדעת.
לגבי זמן ההיערכות. אנחנו נמצאים היום בתחילת השליש השני של 2012. אם תהליך החקיקה יתקדם במהירות אני חושב ש-2013 זה זמן סביר. צריך להגיד שיש התעוררות של איסוף פסולת אלקטרונית מעסק לעסק. יש מיזמים במרחב העירוני, כמו בנס ציונה ובמקומות אחרים.

בשכונה שלי בנס ציונה בלבד. יש 3 שכונות במדינת ישראל.

יש איסוף נרחב מעסקים. אם מסתכלים על ההתפלגות של איסוף פסולת אלקטרונית למיחזור באירופה אפשר לראות שהמרכיב העירוני הוא מרכיב חשוב שמהווה חמישית או רבע מכלל האיסוף. אני מסכים עם הדאגה שאתם מביעים. אני לא חושב שהתיקון צריך להיות. צריך לראות איך מבטיחים שרשויות ייכנסו לתהליך. זה לא צריך להיות בסעיף הזה. צריך להבטיח שהן יהיו בתוך התהליך.

אפשר להציע משהו מקביל לסעיף 20 בחוק האריזות, שנותן סמכות למנהל, מאפשר לו בנסיבות מסוימות לעשות הפחתה. אנחנו מוכנים להציע איזו שהיא הצעה. זה פשוט לא נמצא בסעיף הזה של 3(א). זה מקום מתאים לתת התייחסות למקרים מסוימים, לא ביעד המהותי שזה אפריורי על כל הרשויות המקומיות ועל יעד המיחזור כולו. פה זה יכול להתייחס לתקופה מסוימת שזה עובד ולתקופה אחרת שלא. זה עושה את הערכה הזאת פר שנה.

ההצעה הזאת אומרת שלמשרד להגנת הסביבה לא תהיה איזו שהיא אחריות ואם הוא ירצה הוא יפחית. מה שאנחנו אומרים זה לא רק שעל היצרנים ועל היבואנים יש חובות והם חייבים לעשות אותן, גם המשרד להגנת הסביבה אם יש לו אחריות לאכוף על הרשויות המקומיות הוא צריך לדאוג לאכוף. אם הוא לא ידאג לאכוף יהיה פחות מיחזור. מה שאתה אומר לא מייצר את זה.

המשרד להגנת הסביבה יאכוף ויישם את החוק. אנחנו מדברים פה על הכללים.

אם זה כך לא צריכה להיות בעיה עם ההצעה שלנו.

אנחנו מתנגדים לשינוי ההגדרות של יעד המיחזור, שהוא היעד המהותי ב-3(א). יש נסיבות מסוימות או דרכים להתמודד. יש סנקציות, יש חובות על הרשויות המקומיות לאורך כל השרשרת. אנחנו קובעים פה את כללי המשחק. יש פה הסדרים ראשיים בחוק ראשי. אנחנו לא מדברים כרגע על יישום החוק שייקח זמן.

זה נגזר מזה. כל עוד תבצעו את מה שצריך והרשויות המקומיות יבצעו את מה שצריך, לא פגעת ביעד שאתה רוצה להשיג אותו והכל בסדר. אנחנו רק אומרים אם לא עשית את מה שצריך או הרשויות המקומיות לא עשו את מה שצריך. זה כל מה שאנחנו אומרים.

אדוני היושב-ראש, אני חושב שנתנו תשובה ב-3 מישורים לטענה הזאת. פעם ראשונה באכיפה, פעם שנייה בסמכות מינהלית למנהל להקטין את הכמות עליה חלה..

מה לגבי התאריכים?

לגבי התאריכים אנחנו מוכנים להאריך את המועדים. לגבי כמה אנחנו מתייעצים בינינו.

הייתי מבקש שעל סעיף 3(א) יוצבע אחרי שהמשרד יציג את הפתרון שהוא מציע. אני מבקש להעיר עוד הערה לסעיף קטן (א). אני מבקש להחריג מתוך הכמות הנספרת את אותה כמות פסולת שנעלמת על ידי גורמים פיראטיים או איסוף פיראטי. קודם אני אסביר את הבעיה, אחר כך את הפתרון שאני מציע. הבעיה בתחום הזה, בעיקר בפסולת שיש בה הרבה מתכת, היא שהמוצרים האלה נגנבים ויש שוק פיראטי גדול. אם לא נתייחס לכמות הזאת אנחנו שוב קונסים את היבואנים בקנסות שיגולגלו על הצרכן. ההצעה היא לגרוע. צודקת היועצת המשפטית של הוועדה ששאלה איך יודעים. פה אנחנו מוכנים "למסור" את גורלנו בידי המנהל שממונה על אכיפת החוק. המנהל יקבע בכל שנה כשהוא בא לחשב את העמידה ביעד על פי הקריטריונים שייקבעו בתקנות ואחרי שיוכיחו לו מה היא אותה כמות שנעלמה. הדברים האלה ניתנים לבירור ולבדיקה. אני מציע שנוסיף בסיפא שתופחת אותה כמות שיקבע המנהל בהתאם לאמות מידה כמפורטות בתקנות, ואז אנחנו לא סתם נטיל על היבואנים קנסות בגין פסולת שהם לא יכולים להגיע אליה. זאת הבקשה בעניין הזה.

אני חושב שזאת בקשה בלתי אפשרית שפוגמת בהגשמת יעדי החוק.

למה? זה בסמכות המנהל לקבוע בסופו של דבר.

מכיוון שהיא יוצרת תמריצים לנתיבי מילוט כאלה. היא מבקשת למדוד דברים שהם בלתי ניתנים למדידה.

היא יוצרת תמריצים לרשות המקומית להתמודד עם השוק הזה.

אני רוצה להעיר על העניין הזה של אופן האיסוף. הדברים מכוונים בעיקר למי שאמור לאכוף את החוק. נתקלנו עד היום בסוג של מקבילה, שזה כל העניין של חוק המיחזור. יש לנו פה ניסיון לא מי יודע מה מוצלח של השתלטות גורמים פליליים ברמות שונות שנכנסו לתוך הנישה הזאת. שם יעדי המיחזור הם לא כל כך דרקוניים כמו שמדובר פה בעניין של יעדי המיחזור והיכולת לסחוט בסופו של דבר את מי שאמור לספק את יעדי המיחזור.
אני חושב כמו המשרד שצריך למחזר, אם כי אני חייב לומר - אני גם אזרח במדינת ישראל חוץ מאשר חבר כנסת - שאני לא רואה את התופעה הנרחבת הזאת של פסולת אלקטרונית זרוקה ומושלכת ברחובות. אם אני היום מוריד – אני שומע את זה גם מאחרים- משהו מהבית שלי שנמצא באיזה ישוב נידח שבסך הכל יש בו 7000 תושבים איפה שהוא בשומרון, אז יש איש אחד שאוסף את זה. אני כל הזמן אומר לראש המועצה שצריך לשלם לאיש כי הוא עושה את העבודה. הוא אוסף את החומרים האלה ומוכר לכל הכפרים הערביים. מדובר במיקרוגל, בעגלת תינוקות או בכל דבר אחר שנזרק מהבית והפך להיות חסר שימוש. מישהו צריך לשכנע שמדובר בצורך גדול. שאלו אותי עכשיו מה אני עושה עם מקרר ישן. אני פרסמתי ב"אגורה" שיש לי מקרר ישן שאני רוצה למסור. אני רוצה לומר לכם שלא עברו שעתיים ונוצר קשר. יותר מזה, החלפתי לאשתי את הרדיו באוטו. אחרי שפרסמתי ב"אגורה" בא מישהו שמכיר מישהו ולקח את זה. זה לא נזרק לרחוב בשורה התחתונה.

ואם המקרר הוא לא תקין?

גם את הלא תקין. למה לא נוצרה חלופה אחרת? למה שלא יוטל מס נוסף על מי שמביא את מוצרי האלקטרוניקה האלה והמדינה תקים רשות ממלכתית שתיתן תעסוקה לאנשים שהמדינה רוצה לתת להם תעסוקה, כמו לאוכלוסיות חלשות, בצורה מסודרת, קבועה? הדבר הזה בסופו של דבר יביא לכל מיני אריות, שלא לומר תנינים, שישתלטו על הענף החדש הזה, יעסיקו אנשים – זאת אחת ההסתייגויות שלי בעניין הזה - שמדינת ישראל אין לה אינטרס לפרנס אותם. אין לה אינטרס לפרנס את המסתננים מאריתריאה או שוהים בלתי חוקיים כאלה ואחרים. יש לה אינטרס לתת עבודה לאוכלוסייה החלשה שלנו. זה משלח יד שיכול להתאים להם. זה יכול להתאים כמשלח יד לסטודנט שסיים עכשיו תעשייה וניהול או סיים מהנדס מכונות ונמצא כרגע בפיזור של קורות חיים. הוא יכול למצוא עבודה לחצי שנה, לשנה במקום כזה. הוא לא יקבל את העבודה כי ייקחו את הזולים ביותר. מה עושים? זורקים את זה על קבלנים. מכריחים אותם בצורה דרקונית להסתדר איתם. הם יהיו צריכים להיות נסחטים על ידי אלה שישתלטו על הענף הזה. אם כוונתו של החוק טובה התוצאה תהיה שמישהו מאוד ייהנה. עולה לי פה אסוציאציה של כל הסיפור של האפודים הזוהרים שלמישהו היה חומר צהוב יותר מידי מיותר ומתוך כך הלך ונבנה איזה חוק. יכול להיות שהדמיונות שלי מופלגים.

האפודים הזוהרים נבדקו על ידי הוועדה. היצרנים וגם היבואנים היו.

לא התכוונתי ללחוץ על יבלת של איש.

זו לא יבלת, אלו עובדות.

לא הייתה יבלת, הכל בריא ותקין. הדבר הזה יכול לתת לארגוני פשע לסוגיהם מקום להתגדר בו, לסחוט את התעשיינים למיניהם שיש להם את האינטרס שלהם. הם יוצרים פה אשפה. הם צריכים לשלם על האשפה. בוא נקנוס אותם על האשפה. המדינה מתמחרת את המיחזור ב- 12%15%. שמישהו יתמחר את זה בצורה הזאת. אם היה פה נציג המשטרה הייתי שואל אותו אם העניין הזה של הקבלנים עבד, עובד או שזה נותן תעסוקה למעשי הרצח שבין משפחה זו לזו. האם זה מה שעשינו? אני אומר גם לנציגי המשרד שיכול להיות שצריכה להיות פה חשיבה מחדש. מיחזור צריך וכל הדברים האלה צריך, אבל יחד עם זה המדינה כממלכה לא צריכה להפריט את עצמה לדעת. ההפרטה הזאת גורמת לכוחניות להשתלט עלינו.

עם כל הכבוד למה שאמר חבר הכנסת, לא נראה לי הגיוני שמישהו יבוא ויגיד שבמדינת ישראל 2012 לא נציע איזה שהוא חוק מהפחד שגורמים עבריינים ישתלטו. זה נראה לי ממש לא לעניין. יש לנו משטרה וגורמי אכיפת חוק במדינה.

לא אמרתי שלא יהיה מיחזור, אמרתי שיהיה מיחזור ממלכתי, כמו חברת אביב, כמו אמניר. יש כמה חברות מיחזור שמדינת ישראל משתמשת בהן. למה צריך להיכנס לנישה כושלת?

זאת לא נישה כושלת. העסק שאותו אני מייצג כאן נמצא בתחום קרוב ל-30 שנה. אני יכול להגיד לך שהוא משגשג ומצוין.

אין ספק שלך זה משגשג.

הוא משגשג לעוד הרבה כמוני. אנחנו לא עבריינים. אנחנו שומרים על החוק. אנחנו מאוד מוטרדים מאיכות הסביבה כמו כולם פה.

אני מאוד מכבד את זה שאתם מוטרדים מאיכות הסביבה. אני מוטרד מסוג התעסוקה ולמי זה ייתן תעסוקה. אני מוטרד אם הנתח הכללי, ה-100% יתחלקו שוב פעם ל-2% או יתחלקו בין כלל האוכלוסייה. מדובר פה במשלח יד, בתחום נוסף של תעסוקה שאנחנו יכולים לספק לצעירים שלנו. אגב, לא רק לאנשים כאלה. אני לא יודע אם אתה מודע ואכפת לך, אבל ישנה תופעה מאוד מאוד קשה. יושבים פה אנשים צעירים ליד השולחן. אתם לא יודעים כמה שאתם זקנים. בן אדם בגילי שגומר פה לעבוד או במקום אחר הופך להיות מובטל. היום העולם שייך לסוג של צעירים. זה יכול להיות משלח יד לאדם בן 50,55. היום האנשים הכי מוצלחים והכי מוכשרים בעולם נפלטים ממקומות העבודה. אני רוצה לספק ולייצר מקומות עבודה. יש פה הזדמנות לייצר מקומות עבודה שיהיו ממשלתיים, ממלכתיים בלי עובדי קבלן. אני רוצה לחתור לכך שלאנשים יהיה מקום עבודה עם חופשה, עם תנאים סוציאליים, עם ביטחון תעסוקתי. למה אני צריך לספק את זה לכל מיני אנשים כוחניים? למה כל דבר המדינה שולחת מהיד שלה?

זאת טעות.

אני בטוח שמבחינתך זאת טעות. השאלה מבחינת המדינה. האינטרס הוא של המדינה ושל האזרחים.

האינטרס פה הוא למחזר.

אנחנו מדברים פה על קביעת הסדרים בחקיקה ראשית. יש עניינים של יישום. לא הכל זו רזולוציה של חקיקה ראשית. בכללים שנקבעים בחקיקה ראשית יש לנו מענה לסגור מעגלים ולתת התייחסות, בין באמצעי האכיפה ובין בסנקציות. יש חובות על הרשויות המקומיות. אני רוצה לציין את סעיף 28, שנותן מענה בהקשר הזה בכך שהוא קובע שאדם לא יפנה פסולת, ציוד וסוללות מהמגזר הביתי בתחומו של האחראי לפינוי פסולת אלא באישור האחראי לפינוי פסולת. אין פינוי לא מוסדר לפי הוראות החוק.

שוחחנו על כך ודיברנו שיש כאן בעייתיות. אם אותה פסולת אלקטרונית מגיעה לאותם כלובים, מי מבטיח שמאותם כלובים..? להיפך, אפילו יש עבודה יותר קלה לאותם גורמים שחבר הכנסת בן-ארי דיבר עליהם בלסחוט את היבואנים.

אלו העובדות. מהסביבה שאני מכיר אלו העובדות. האחראי אצלנו, שלקח על עצמו את העניין הזה של האיסוף של הזבל, בא למקום שנקרא אצלנו גזם - תחת המילה גזם מסתתר כל הזבל'ה הגדול שיש לבן אדם בבית – ואוסף. בדרך כלל זורקים ביום שלישי וביום שישי. כשמגיעה המשאית ששוכרים כדי לאסוף את זה אין לה הרבה מה לאסוף.

לנו אין את הכלים לשלוט על זה.

אנחנו לא מתנגדים להבהרה בסעיף 25 שתקבע באופן יותר מפורש איזו שהיא חובה על הרשויות המקומיות לוודא שלא נכנסים באופן לא מפוקח ולוקחים את הציוד שכבר נאסף במרכזי איסוף. זה רלוונטי לסעיף 25 מבחינת איך רוצים שהדברים האלה יהיו בשליטה על-מנת למנוע את התופעות האלו. שם זה מתאים, לא בסעיף 3(א) ביעד המהותי.

יש פה שני מישורים. יש פה מישור של אכיפה, כשבמישור של האכיפה אני מסכים עם ג'וש שצריכים לראות איך מטפלים בסעיף 25 ובסעיף 28. אנחנו מדברים על הבעיה עד שהנושא הזה ייאכף במלואו. כל עוד אין לנו אפשרות לשים יד על הפסולת שנאספת על ידי ההסדרים שהרשויות יקבעו, חייבים לתת פתרון. כמו שמדברים על פתרון של הפחתה מאותן רשויות שלא יישמו בכלל את ההסדרים, כך צריכים לתת פתרון של הפחתה גם באותן רשויות שיישמו את ההסדרים. צריכים להפחית את זה. אני חושב שזה אותו עיקרון. לא יכול להיות מצב שבו היצרנים והיבואנים משלמים קנסות על לא עוול בכפם. הם עשו את כל מה שהם צריכים לעשות, אבל לא עמדו ביעדים כי מישהו אחר לקח את הפסולת הזאת.

הגורמים האלה הם גורמים שרק המשטרה תוכל לתת להם מענה.

אני לא חושב. היעדים הם לא יעדים של 100%. אני לא רואה מניעה שאותו סעיף מקביל לסעיף 20 של סמכות מינהלית יתייחס לאיזו שהיא הערכה אם יש איזה פינוי לא מאושר בניגוד לסעיף 28. אני חושב שזה יכול לקבל שם ביטוי.

נשמח לראות את ההצעה של הניסוח.

יש לי הצעת ניסוח ראשונית.

מאחר ואני רואה לאן הולך הדיון הזה אנחנו נעצור אותו בשלב הזה. תכינו את כל הניסוחים שלכם – ממילא לא נספיק לסיים את החקיקה היום - ותודיעו לנו מתי אתם מוכנים עם כל הניסוחים ועם כל המספרים. תבצעו גם הידברות ביניכם.

אם בכל מקרה זה לא יבוא לידי ביטוי בסעיפים 3 ו-4..

אמרתי לך שתמצא ניסוח.

המענה לא יהיה בכל מקרה בסעיפים 3 ו-4.

לגבי התאריכים אמרתם שאתם מוכנים לשנות.

זה סעיף אחרון בחוק.

אני מדבר על סעיף 3(ב). תאיצו את הבדיקות שלכם. הישיבה לא תהיה בעוד 6 שבועות. אני מניח שהיא תהיה בשבוע הבא.

אנחנו, אדוני היושב-ראש, מסיימים בכל מקרה תוך שבועיים. אנחנו ננסה, לבקשת אדוני, להאיץ את זה כך שזה יהיה בפחות זמן.

תודה, הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 13:50.>