PAGE
66
ועדת הכלכלה
26/03/2012
הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן
מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 810 >
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שני, ג' בניסן התשע"ב (26 במרץ 2012), שעה 11:00
ישיבת ועדה של הכנסת ה-18 מתאריך 26/03/2012
תקנות הגנת הצרכן (מדבקת אחריות), התשע"ב-2012
פרוטוקול
<תקנות הגנת הצרכן (מדבקת אחריות), התשע"ב-2012>
>
עו"ד חנה וינשטוק טירי - יועמ"ש הרשות להגנת הצרכן והסחר ההוגן, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה
עו"ד נעמי רייש - הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה
עו"ד הילה דוידוביץ- בלומנטל - משרד המשפטים
רז הילמן - מנהל תחום החשמל והאלקטרוניקה, איגוד לשכות המסחר
עו"ד סוזנה רבינוביץ - מנהלת המחלקה המשפטית, איגוד לשכות המסחר
טלי און - מנהלת קשרי לקוחות, ניופאן, איגוד לשכות המסחר
רפי זרח - מנהל מוצרים, יורוקום תקשורת דיגיטלית, לשכת המסחר חיפה
זאב דוננפלד - מנהל קשרי לקוחות, לשכת המסחר חיפה
שלמה לוי - מנכ"ל אמקה מדבקות בע"מ, חברות לייצור מדבקות
ישראל קפלן - מנהל תפ"י, אמקה מדבקות בע"מ, חברות לייצור מדבקות
שמעון ניסלוביץ - מנכ"ל טכנולוגיות הדמייה נסתרת, חברות לייצור מדבקות
עו"ד סלעית קולר - יועצת משפטית, המועצה הישראלית לצרכנות
רונן רגב כביר - מנהל מחלקת מחקר, אמון הציבור
מי - טל נעים - עורכת דין, חברת יס
דוד דהאן - פעיל, המשמר החברתי
עו"ד סהר פינטו - יועמ"ש, סיעת קדימה
עו"ד חן שמילו - עוזר ליועמ"ש סיעת קדימה
בוקר טוב. אנחנו פותחים את ישיבת ועדת הכלכלה הראשונה להיום. על סדר היום תקנות הגנת הצרכן (מדבקת אחריות), התשע"ב-2012. אלה תקנות שבאות בעקבות חוק שאושר בכנסת, לדעתי, בכנס לא הקודם, אלא זה שלפניו.
ביום האחרון של הכנס הקודם. אחת מהוראות החוק היא להתקין תקנות שיסדירו באופן פרטני את יישום החוק. מדובר בחוק שיחייב במוצרים מסוימים להדביק מדבקת אחריות שתהיה תחליף לתעודת אחריות כך שהצרכנים יראו צמוד למוצר את הפרטים העיקריים של האחריות, בעיקר את התוקף, והמטלה של שמירת התעודות לפחות תתייתר בחלק מהמוצרים. מי מציג את התקנות?
אני.
כפי שאמר היושב ראש, מדובר בתיקון מס' 31 לחוק הגנת הצרכן שמחייב עוסק שמוכר טובין לצרכן ומוסר לו תעודת אחריות להדביק או למסור מדבקה לשם הדבקה על הטובין שבה יצוין תום תקופת האחריות. ברגע שהצרכן מציג לעוסק טובין שמודבקת עליהם מדבקת אחריות העוסק לא ידרוש מהצרכן להציג תעודת אחריות כתנאי למתן שירות בהתאם לחיוביו, לפי תעודת האחריות. ניתנה הסמכות לשר לקבוע הוראות בעניין מדבקת האחריות, לרבות סוג המדבקה, תוכנה וכולי, וכן לקבוע סוגי טובין שהחובה הקבועה בפסקה 1 לא תחול לגביהם.
אנחנו לפני שישבנו לכתוב את התקנות ניסינו להבין מה זה מדבקת אחריות, מה הטכנולוגיה שעומדת מאחורי זה, וראינו שיש כל מיני סוגים של מדבקות; יש מדבקות מאובטחות יותר, יש מדבקות מאובטחות פחות. הנוסחים שהעברנו לארגונים שנועצנו איתם היו רבים. בהתחלה סברנו שיש להיכנס לפירוט של האופן שבו המדבקה צריכה להיראות, מאיזה סוג, מבחינת הטכנולוגיה של המדבקה. בסופו של דבר החלטנו שלא לכלול את זה בהוראות התקנות, ולתת לעוסק חופש לקבוע בדיוק איזו מדבקה הוא רוצה לעשות. כמובן, המדבקה צריכה להיות, כפי שהחוק דורש, תקפה ומקורית של יצרן כי מי שנותן את האחריות ממש זה היצרן.
כן התערבנו בסוגיה של גודל האותיות במדבקה ובתוכן המדבקה, וקבענו על איזה טובין החובה הזאת תחול.
תקנות הגנת הצרכן (מדבקת אחריות), התשע"ב – 2012
בתוקף סמכותי לפי סעיפים 18 (א1)(3) ו- 37 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א – 1981 (להלן – החוק), בהתייעצות עם הממונה על הגנת הצרכן והסחר ההוגן ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת לפי סעיף 18(א1)(3) לחוק לעניין תקנה 5, ולעניין יתר התקנות – לפי סעיף 21א(א) לחוק יסוד: הכנסת וסעיף 2(ב) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 אני מתקין תקנות אלה:
הגדרות בתקנות אלה-
"יצרן" – אדם העוסק בייצור טובין, בין בעצמו ובין על ידי אחרים או עוסק בעבודה מן העבודות הדרושות לתהליך הייצור או הדרושות לשם שינוי צורתם, טיבם או איכותם של טובין; בטובין מיובאים, יראו את מי שייבא אותן כיצרן לעניין תקנות אלה;
"טובין" – כהגדרתם בתקנות אחריות ושירות;
"תעודת אחריות" – כהגדרתה בתקנות אחריות ושירות;
"תקנות אחריות ושירות" - תקנות הגנת הצרכן (אחריות ושירות לאחר מכירה), תשס"ו – 2006 .
ההגדרה של יצרן לקוחה בעצם מהתקנות, ואם המוצר מיובא אז מי שעומד מול הצרכן זה היבואן.
הערות להגדרות? אין.
הצבעה
בעד סעיף ההגדרות – רוב
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיף ההגדרות אושר.
בתקנה 2 קבענו הוראות לגבי סוג המדבקה. אני אקריא את התקנה, אבל ייתכן שניתן לוותר על התקנה הזאת.
סוג המדבקה 2. מדבקת אחריות תהיה מדבקה מקורית שהנפיק יצרן, שאינה ניתנת לזיוף ואינה ניתנת להעברה ממוצר למוצר ללא פגיעה במדבקה.
בנוסח הראשוני של התקנות קבענו הוראות ממש ספציפיות איך המדבקה צריכה להיראות. אחרי זה חזרנו בנו, נתנו להם את החופש לקבוע איך המדבקה צריכה להיות, אבל אמרנו שהמדבקה צריכה להיות מדבקה מקורית של יצרן – זה ברור – שאינה ניתנת לזיוף. חשבנו על כך שצריך לאבטח את המדבקה באופן שלא ניתן יהיה לזייף את המדבקה, ושאינה ניתנת להעברה ממוצר למוצר ללא פגיעה במדבקה – רצינו למנוע מצב שלוקחים את המדבקה, מעבירים אותה למוצר אחר, ובעצם יש סוג של זיוף.
אחרי התייעצות נוספת עם ארגוני העוסקים אנחנו שוקלים לוותר על הסעיף הזה כי במחשבה שנייה אנחנו חושבים שהסעיף הזה הוא יותר לתועלת היצרנים מאשר לתועלת הצרכנים- -
- - ואם בעלי העסקים אומרים לנו שהאינטרס שלהם הוא לשמור על כך שהמדבקה תהיה מקורית, שלא ניתן לזייף ושלא ניתן באמת להעביר את המדבקה בלי לקרוע אותה, שלא ניתן יהיה להשתמש בה שוב, אז אני מקבלת את הטענה שלהם, והמשמעות היא שהסעיף הזה בעצם לא נדרש ואפשר לוותר עליו.
כבוד אדוני היושב ראש, כפי שאמרתי לגברת טירי בשיחתנו הטלפונית ההוראות האלה הן הוראות עונשיות. לכאורה יצרן שהסתבר שהמדבקה שלו ניתנת לזיוף או שהיא ניתנת להעברה ממוצר למוצר בלי לפגוע בתוכן שלה, הוא יבצע עבירה פלילית וניתן יהיה לקבוע אולי גם פיצויים לדוגמה על כך. נראה לי שוודאי הרעיון הוא להגן על הצרכנים ולא על היצרנים. להם יש אינטרס שהמדבקה שלהם תעמוד בדרישות שלהם כך וכך.
לציבור יש אינטרס שהמדבקה תהיה חזקה כך שהיא לא תוסר, שלא תישחק. האם זה מגן על זה? זאת אומרת איך מגנים על זה, שזאת לא תהיה מדבקה שאחרי חודשיים כבר אי אפשר לקרוא אותה, ואז ממילא אני חייב לרוץ לתעודה.
צריכה להיות עמידה. היא צריכה להיות כזאת שתחזיק. על הסוללה של הטלפון יש לי מדבקה שמחזיקה שנים רבות; על המטען של הפלאפון יש מדבקה שמתגרדת ונהרסת אחרי חודש.
תעודת זהות זאת תעודת זהות שלהם. זה אינטרס שלהם ליצור מדבקה שהיא בעצם תעודת זהות שלהם.
אם יש פה באמת בעיה זה יצוף מהשטח, ואפשר יהיה לעשות התאמות בתקנות. אם יגיעו אל הארגונים של הצרכנים, ולמשרד התמ"ת יהיו טענות, אז תמיד אפשר יהיה להוסיף דרישה. נראה לי שמדבקות שיחזיקו לאורך תקופת האחריות זה משהו שהוא מובן מאליו ליבואנים. כל עוד השימוש הוא סביר לא חושב שצריך להיכנס לזה בתוך התקנות.
הכוונה היא שתהיה מדבקה בת-קיימא, זאת אומרת שהדבק יהיה באיכות כזאת שבאמת יישאר לאורך זמן.
אנחנו סברנו ש"לא ניתנת להעברה" זה בעצם משרת את זה כי זאת מדבקה מספיק חדשה שאתה לא יכול פשוט להוריד, לגרד, לתלוש, להעביר אותה.
יש פה נציג אחד מיצרני המדבקות? הרבה.
יש לכם מה לומר בעניין הזה? יש סוגי מדבקות שיחזיקו יותר מעמד?
תלוי למה המדבקה נחשפת, תלוי לאלו תנאים היא נחשפת – תנאי חום, גשם או קור. לכל סוג של תנאים מסוימים יש סוג דבק מסוים, אז אין כאן דבק אוניברסלי שהוא הדבק וזהו זה. תלוי למה אנחנו צריכים - - -
ניקח לדוגמה את המדבקה שעמידה בכול, שגם הנייר וגם הדבק עמיד בכול – לא בטמפרטורות של השמש, אלא בסביבת מטבח, בית.
אבל להגדיר את זה בתקנות זה לא יהיה סביר. אם נראה בעוד שנה שיש בעיה, ומדבקות נופלות בקלות אז אפשר יהיה לעשות תיקון. אנחנו מדברים פה על חוק חדש, משהו שהוא ייחודי לישראל, לא קיים בשום מקום בעולם – בואו נראה איך זה עובד. היבואנים והיצרנים בטח לא רוצים להתבזות עם מדבקות שנופלות.
יש כורסאות שנמכרות עם מנגנון לכל החיים. החיים של הכורסה, החיים שלי – לא ברור של מי. אין לזה מקסימום.
על כורסה זה לא חל. אני מזכירה שזה חל על מכשירי חשמל ואלקטרוניקה, והמרכיבים החשמליים - - -
גם במוצרי חשמל נותנים אחריות של שנה על המנוע ועוד שלוש שנים. היבואנים למשל נותנים על מקרר שנה אחריות על המנוע ועוד שלוש שנים על מכלול שאר חלקי המקרר. אורך חיים ממוצע הוא בערך של שלוש שנים.
אם אנחנו חוזרים להתחלה שלדעתנו הצורך בתיקון הזה הוא לא מאוד ממשי, אין תלונות רבות על הנושא הזה של בעיה לכבד את האחריות על התקופה, אז בטח לא צריך להחמיר עוד יותר ולא רק לחייב מדבקה, אלא גם לחייב איך תיראה המדבקה, מאלו חומרים. החוק הזה כבר מוסיף עוד הקלה לצרכן ביכולת שלו לכבד - -
אפשר לכתוב משהו כזה. לא לכתוב ממה המדבקה עשויה, לא לכתוב הוראות לגבי החומרים, אבל לכתוב שלא ניתן להסירה בקלות או במהלך שימוש סביר של המוצר.
אני רוצה בכל זאת להתייחס למדבקה המקורית שלא ניתנת לזיוף, ואם לא תרצו אז לא תרצו. לא כל היבואנים והיצרנים מודעים לאפשרות שיזייפו את המדבקה. אני יכול להגיד לכם בתור אחד שפתר בעיה זהה לחברת אורנג' שהם הפסידו 10 מיליון שקל בשנה עקב זיוף מדבקות האחריות על הסוללות שלהם. הם לא היו מודעים לזה. אם אתם הולכים להוריד את הסעיף הזה, לא כל יבואן ויצרן בכלל חושב במונחים כאלה שמישהו הולך לזייף את זה, אז אני לא בטוח שכדאי להוריד את הסעיף מכיוון שאין פה הגדרה איזה סוג של הגנה יש נגד זיופים, וזה נתון לשיקולו של היבואן והיצרן. אז זה נותן פה פתח גמישות - -
אבל כל יצרן יבחר את רמת ההגנה המתאימה לו. יבחר טוב בהתחלה – מה טוב, לא יבחר טוב – ילמד בדרך של 10 מיליון באורנג'. אנחנו באנו להגן יותר על הצרכן, זאת המטרה הראשית של התקנות ושל החקיקה. אפשר לנסח סעיף?
אפשר להשאיר: "מדבקת אחריות תהיה מדבקה מקורית שהנפיק יצרן, שלא ניתן להסירה בקלות בשימוש סביר במוצר". "שימוש סביר" זה גם אופן הניקוי שלו.
זה ברור. אבל "שלא ניתן להסירה בקלות" זה לא מספיק, כי השאלה מתי – אחרי 10 שנים לא ניתן יהיה להסירה בקלות?
אז חייבים "שלא ניתן להסירה בקלות בתקופת האחריות בשימוש סביר שלו מיועד הטובין".כמובן, אין דין גריל גז שעומד בחוץ כדין כיריים שנמצאים במטבח.
כבוד היושב ראש, אם אפשר שאלה לגבי היבט צרכני אחר: לא כל כך ברור לי מה קורה בהקשר של תקנות להחזרת מוצרים. הצרכן קנה מוצר, הדביקו על המוצר את המדבקה או שעכשיו קבענו שלאורך כל תקופת האחריות לא ניתן להסרה – האם זה אומר שנשללת ממנו הזכות להחזיר את המוצר במסגרת תקנות החזרת מוצרים, זה נחשב שימוש?
זה לא מונע ממנו להסדיר.
יש מספר סוגים של מוצרים שניתן להחזיר. יש מוצרים שאמרנו שרק אם אריזתו של המוצר לא נפתחה - -
- - אז אם פתחו את האריזה הוא לא יכול. אבל לגבי מוצרי חשמל ואלקטרוניקה, שם במפורש כתוב שעצם פתיחת האריזה לא מונעת מהצרכן. אז אם פתחו את האריזה והדביקו את המדבקה זה לא נחשב שימוש, לטעמי.
כתוב בחוק: "ידביק או ימסור", אז שלא ידביק. הוא לא חייב להדביק במעמד הקנייה.
שנית, כשכתוב כאן: "לא ניתן להסרה", זה אומר שהיא לא ניתנת להסרה שהיא תיפול מעצמה, אבל אם מישהו רוצה מאוד להוריד אותה - -
אנחנו אומרים מהו המצב המשפטי הנכון. לדעתי, עצם הדבקת המדבקה לא מהווה שימוש. אבל אם יבואו תלונות אנחנו נצטרך לשקול. את זה אני אומרת לגבי העתיד. אני אומרת עכשיו מהו המצב החוקי.
חנה, אני חולקת על דעתך בעניין המצב החוקי, על כל פנים לא הייתי אומרת את זה בפסקנות כזאת. משום שאם נאמר בתקנות או בחוק – אינני זוכרת כרגע – שעצם פתיחת המוצר לא ייחשב שימוש עדיין זה לא אומר שגם הדבקת מדבקות לא תיחשב שימוש. זאת לא פתיחת המוצר. הרעיון היה שנותנים לאדם לפתוח ולראות מה יש בפנים, איך זה נראה בפנים, אבל לא לעשות דברים במוצר עצמו, פעולות במוצר עצמו. וזה סוג של פעולה במוצר.
אבל גם בלי המדבקה אתה לא יודע אם הוא השתמש בזה או לא. לשים מדבקה זה לא שימוש במוצר.
אני יכולה לפתוח את האריזה, להוציא את המוצר – לא השתמשתי בזה, אבל נגעתי במוצר והחזרתי.
לדעתי, הבעיה כאן היא לא בהכרח עניין של שחור ולבן, זה יותר עניין של הסדרה ברורה ויצירת ודאות. למשל, אמון הציבור ערך לאחרונה ניתוח של תלונות בענף הסלולר ומצאנו תופעה של משווקים של מכשירי סלולר שמדגימים לצרכן בנקודת המכירה. מוציאים את המוצר, מראים לו אותו, ואחרי זה כשהוא בא ומבקש לבטל לפי תקנון, אומרים – לא, נעשה בזה כבר שימוש. רמת הידע שמאפיינת את היושבים כאן בחדר זאת לא רמה הידע בין העוסק לבין הצרכן, וצריכה להיות הבהרה מאוד ברורה ומפורטת לגבי הנושא הזה כי התקנות הללו יהפכו את הסיפור לעוד יותר מורכב. אז צריכה להיות פרשנות מסודרת וברורה של משרד התמ"ת לגבי המשמעויות מבחינת תקנות החזרת מוצרים, באלו מקרים זה יוגדר כשימוש, באלו מקרים לא, ובהתאם לזה ניתן יהיה להנחות את הציבור דרך תלונות שמתקבלות בארגונים אם זה באמצעות הסברה לציבור. אנחנו רואים תופעות כאלה עוד לפני שהתחילו להדביק מדבקות אז צריך לטפל בזה.
רק הערה שאמרתי ליושב ראש: אולי תהיה אפשרות לתת לאדם את המדבקה בלי להדביק את זה על המוצר.
אה, בתקנות? כי יש אנשים שרוצים לטבול את הכלים וצריכים להסיר את המדבקה וזאת בעיה גדולה. ככה הוא מחזיק את זה או אחרי ההטבלה הוא מדביק או שהוא לא מטביל בכלל – הוא בא עם הפתק למוכר.
מיקרוגל לא, אבל למשל כשאתה מבשל אפילו מיםי או כל כלי שאתה מבשל בו או אוכל בו אתה צריך להדביק את החלק החשמל, נשאר רק הקל.
זאת צריכה להיות בחירה מושכלת, הצרכן לא בהכרח יודע מה המשמעות של כך שהוא שם את המדבקה שהוא קיבל. צריכה להיות הבהרה לאנשים שזה יכול לפגוע בזכותם להחזיר את המוצר.
אני לא יכולה להסמיך את זה. יכול להיות שנצטרך להוציא איזושהי הנחיה, אבל הנחיה היא פרשנות שלנו. אם יהיה סכסוך בין עוסק לבין צרכן, והוא ילך לבית משפט יכול להיות שבית משפט גם יגיד אחרת.
בתקנות הגנת הצרכן החזרת מוצרים זה לא פלילי. לכן להנחיה, עם כל הכבוד, לא יהיה שום אפקט כי כשאני אגיע לבית משפט אני אגיד שאומרת הממונה - - -
אני רק מסכמת: לדעתי, זה לא נחשב שימוש הדבקת המדבקה, אבל שוב – אנחנו נצטרך לבחון את זה. אם תיטען הטענה שזאת תופעה רחבה ושהרבה צרכנים מחזירים עם מדבקות ונגרם איזשהו נזק לא סביר, מן הסתם נצטרך לבחון את הגישה שלנו.
אם העמדה היא שלא נקרא שנעשה בזה שימוש אז צריכים להבהיר לצד השני שעדיין ניתן למכור את זה כחדש. במסגרת הנחיה כזאת שתעשו, שיהיה כתוב בצורה מפורשת שמוצר שהודבקה עליו מדבקה עדיין יכול להימכר כחדש.
אנחנו בודקים את כל העלויות, אבל במהות אין בעיה עם העיקרון, רק עם עלויות.
כמה עלות של מדבקה שמודפסת גם על הצד השני?
אני שואל אותך – אותה מדבקה שמודפס עליה מצד אחד, הבנו שזה שולי. אם אני מוסיף עכשיו דרישה להדפיס מלל בצד השני?
אני קניתי קומקום השבוע ב-500 שקלים. תעודת האחריות לא צורפה אליו. אני צריכה להתקשר, למלא פרטים וכיוצא בזה, אבל זה עניין אחר.
העלות הכלכלית היא שולית, השאלה היא אם זה פותר לכם את הבעיה שבצד השני תהיה כתובה איזושהי הוראה שתרצו לגבי תקופת החזר.
גם אם נקבע שמומלץ לא להדביק לפני כן אז אם הצרכן בכל זאת ידביק? זה לא פותר את הבעיה.
העמדה שלהם היא שזה ממילא לא מקנה זכות לבטל. הם ממילא אומרים שגם אם זה מודבק זה לא מקנה זכות לבטל.
העלות של המדבקה זה פונקציה של כמה המדבקה מתוחכמת, כמה אנחנו רוצים שיהיה קשה לחייב אותה.
זה מפה ועד להודעה חדשה, תלוי מה הלקוח בדיוק רוצה. אנחנו יכולים לתת לו גם נייר שמדפיסים עליו שטרות כסף.
אנחנו נוציא הנחיה מסודרת לציבור גם לגבי הזכות שלו לקבל מדבקת אחריות וגם לגבי ההתייחסות לנושא של תקנות החזר. כרגע אנחנו לא רוצים לתקן את תקנות ביטול עסקה.
אבל יש לך פה הזדמנות לתת אינפורמציה בצד השני של המדבקה בעלות שהיא שולית שיכולה להבהיר משהו.
היא לא פותרת לי בכל זאת את הבעיה עם הצרכן. מומלץ שלא להדביק עד תום תקופת האחריות - -
בהנחה שהפרשנות היא שעצם הדבקת המדבקה לא מהווה שימוש במוצר. זה אני אומרת אם זאת ההנחה. כלומר הבעיה תישאר גם אם יהיה כתוב "מומלץ שלא להדביק".
להפך, זה אפילו אומר שיכול להיות שזה ייחשב לשימוש, ולכן אם אתם כותבים "מומלץ" זה בעצם יוצר בעיה.
אם המדבקה תהיה כל כך קשה גם למוכר תהיה בעיה למכור את זה שוב למישהו אחר. בעוד חודש-חודשיים הוא מאבד מתקופת האחריות. הרי אני כקונה לא ארצה לקנות משהו - -
זה כמו מי שמוכר כוס ואומר, אפשר לשטוף, כבר שתינו מזה, אבל אפשר לשטוף את זה, זה בסדר. מה זה מדבקה על מדבקה? את רוצה משהו אורגינלי.
על זה התווכחתי עם היושב ראש. היושב ראש אומר שזה לא ימנע מכירת המוצר כמוצר חדש. אני אומרת שיכול להיות שברוב המקרים הוא צודק, אבל יכול להיות שיהיו צרכנים שיעדיפו לקבל מוצר שעדיין לא הודבקה עליו מדבקה.
אם הצרכן לא ירצה זה משהו אחד. אמרתי שמבחינה צרכנית אם הוא מקבל מוצר שהודבקה עליו מדבקה או מוצר שנפתח ונסגר, זה היינו הך כל עוד לא נעשה שימוש במוצר.
כשאנחנו אומרים שהמדבקה לא תיפול הכוונה היא לא שלא ניתן להוריד אותה במכוון, אלא שלא תיפול מעצמה במהלך השנים. כשמחזירים חזרה ורוצים שלא תהיה מדבקה על מדבקה פשוט ניתן לגרד אותה ולהדביק על מה שנשאר שם מדבקה חדשה. לא יהיו שתי מדבקות, זה ייראה חדש לחלוטין ואין שום בעיה. זה לא מוסיף לעלות שום דבר.
אתם מאבדים את הרעיון המקורי. הרעיון המקורי היה שהצרכן מאבד את תעודות האחריות, לא זוכר איפה הוא שם, והמדבקה תהיה על המוצר, וזה יהיה שם. לכן כל הרעיון למסור ולא להדביק שאנשים יחזיקו את זה 14 יום עד שהם יוכלו לבטל וכל מיני דברים כאלה – אלה רעיונות שממסמסים את כל הרעיון של החוק הזה. הרעיון הוא שהוא מקבל את זה, מדביקים את זה, ומרגע זה לכאורה הוא לא צריך לחשוב על זה יותר מדי.
אני לא רוצה לתקן את תקנות ההחזר הכספי לרעת הצרכן ולקבוע שאם הדביקו מדבקה אז הזכות שלו מתבטלת. חבל מאוד שזאת התוצאה.
לא. הנוסח הסופי יוכן בהמשך. הרעיון הוא שמדבקת אחריות תהיה מדבקה מקורית שהנפיק יצרן שלא ניתן להסירה בקלות בתקופת האחריות בשימוש סביר שלו מיועד הטובין. ייתכן שאפשר אולי לנסות לחפש ניסוח ב"סביל", ב-passive, זאת אומרת שהמדבקה לא תינתק בשימוש סביר.
לא רק "לא תינתק" גם לא תיטשטש. לא רק שנראה שיש מדבקה על המוצר, אלא גם מה היא אומרת.
לצמצם זיופים – אני סומך על היצרנים שיש להם אינטרס מובהק, ברור, כבד משקל שלא יהיו זיופים של אחריות.
מי בעד תקנה 2 כפי שניסחנו?
הצבעה
בעד תקנה 2– רוב
נגד – אין
נמנעים – אין
תקנה 2 אושרה.
האותיות וגודלן 3. הכתב על המדבקה יהיה בצבע שחור ובגודל אותיות שלא יקטן מגודל גופן של 10 פיקסלים או שני מילימטרים.
10 פיקסלים זה הגודל המינימלי. בדרך כלל 2 מילימטר זה הגודל המינימלי שאנחנו משתמשים בו בחקיקה. גם בחוזים, בתקנות הגנת הצרכן קבענו שגודל האותיות בחוזה אחיד הוא שני מילימטר. לא רצינו שהמדבקה תהיה גדולה מדי.
נגיע לזה בתקנה הבאה, ואז אני אסביר בדיוק למה התכוונו. כי זה לגבי התוכן של המדבקה. אבל כמובן, במוצרים שהם קטנים יותר מגודל המדבקה נצטרך לתת פטור. אין ברירה.
הנושא של הדבקת מדבקה על גבי הטובין או קבלתה כדי שהצרכן יחליט אם הוא רוצה להדביק אותה או לא, תהיה ברירה של הצרכן ולא של היצרן. ייתכן שאני רוצה לשמור את התעודה אצלי במגרה ולא לכער את המוצר עם המדבקה.
ייתכן גם שיהיה יצרן שכדי למנוע מצבים שמשווק לא מוסר מדבקה יעדיף להדביק את המדבקה על המוצר מבעוד מועד. זאת אומרת צריך לאפשר גם את העניין הזה. דיברנו על זה בדיונים על החוק.
זה גם בניגוד לכוונת החוק, לדעתי. הרי מה הייתה הטענה? אמרו שצרכנים מאבדים את תעודות האחריות, ולכן כשהם באים לממש את האחריות אז אומרים להם, תראו לי תעודה; הם לא מוצאים את התעודה – לא מתקנים להם. כל המטרה של המדבקה היא שיהיה משהו קבוע על גבי המוצר שלא ילך לאיבוד.
אז זה מאפשר את שתי האופציות. יש אנשים ששומרים, ויש אנשים שלא שומרים. לכן עשו מדבקה כדי שגם מי שלא שומר יוכל להדביק על המוצר, והוא פטור. אבל מי שרוצה לשמור את המדבקה או את התעודה בתיק, שיוכל לעשות את זה, למה לא?
החוק אומר: "עוסק המוכר טובין לצרכן ומוסר לו תעודת אחריות ידביק או ימסור לו מדבקה לשם הדבקתה על הטובין שבה יצוין וגו'". דהיינו הוא חייב או להדביק או למסור. החוק לא קובע שאת הברירה הזאת חייב לנצל דווקא היצרן, אם כך או כך.
הוא מכסה את 100 המקרים. אני רק רוצה להבהיר ולהעלות לדיון האם ראוי לעגן בתקנות את האפשרות של הצרכן לומר ליצרן, שהוא במקרה זה הוא מי שמוכר לו את הטובין – אנא אל תדביק, תן לי את זה ביד.
החוק לא מונע את זה. אני מניחה שאם צרכן יגיד שהוא לא מעוניין להדביק, אז הוא לא יתווכח איתו.
כי אם אני קונה שעון אלקטרוני לנוי שכל גודלו 10X5 סנטימטרים אני לא רוצה שתודבק עליו מדבקה של 5 סנטימטרים.
אנחנו רוצים לאפשר שמדבקה תהיה מודבקת מראש. אין סיבה שלא. למה שמדבקה לא תוכל להיות מודבקת על-ידי היצרן בחו"ל?
האם ניתן לאפשר את הברירה לצרכן? זאת אומרת לא לחייב את הצרכן, אם כך מחליט היצרן, לקבל מוצר שהמדבקה מודבקת על המוצר כבר.
הצעת החוק התחילה בכך שיש לאפשר לצרכן אופציה לקבל מדבקה כדי שהוא לא יצטרך לשמור את הקבלות למיניהן ואת תעודות האחריות למיניהן, ועכשיו – מה אדוני בא ואומר? עכשיו אנחנו כופים על הצרכן לקבל את זה בצורה כזאת.
זה הצרכן יחליט.
אם אפשר להציע הצעה בעניין הזה: אפשר לקבוע שמקום שבו היצרן לא הדביק מראש את המדבקה יבחר הצרכן האם היא תימסר לו או תודבק במעמד הרכישה.
במוצרים יקרים אם היצרן רוצה להדביק זאת זכותו, כי אחרת הצרכן יכול לקחת מדבקה אחת ולשים אותה על מוצר של השכן שלו שהתקלקל לו ונגמרה האחריות.
אתה משאיר ליצרן את הזכות לבחור בפירוש לעשות את ההדבקה, זה מה שאני אומר. אני גם רוצה לציין שאם המדבקה הודבקה מראש על-ידי היצרן לא קיימת השאלה האם זה שימוש או לא שימוש, כי ברור שזה לא שימוש. השאלה האם נעשה שימוש במוצר זה רק כאשר בשלב השיווק מדביקים את המדבקה. אז מה שיכול לאזן בין ההצעה של עורכת הדין בנדלר לבין המטרה המקורית זה לקבוע שבמקום שבו היצרן לא הדביק מראש יבחר הצרכן האם הוא מבקש להדביק במעמד המכירה או לקבל את המדבקה.
חברים, אנחנו בשאלה של הגודל. אני לא רוצה לשמוע יותר על הנושא הזה. אנחנו מדברים עכשיו על הגודל של המדבקה.
אדוני, אתה לא שמעת שאמרתי לא לדבר על זה כרגע? אני מדבר על הגודל. למישהו יש הערות לגבי הגודל?
צריך להיות סעיף סייג. זה ברור. זה ברור שצריך להיות איזשהו סייג שאפשר לסטות מהגודל – לא לא-להדביק מדבקה, אלא לסטות מהגודל בגודל מסוים של מוצרים. כי אם מדובר פה במשהו - -
לגבי הצבע. אין לי שום דבר נגד הצבע השחור, אבל למה צריך להיות דווקא צבע שחור? לא שזה מפריע לי.
האותיות צריכות להיות ברורות. לפעמים כותבים את הדברים באותיות נטויות שאי אפשר לפענח מה כתוב. בדרך כלל כתוב: "באותיות ברורות וקריאות".
אפשר לקחת את הדוגמה מתקנות הגנת הצרכן בעניין אותיות בחוזה האחיד – יש שם הוראות איך כותבים את האותיות. כתוב שהאותיות יהיו בצבע נוגד למרקם. אפשר לקחת את הנוסח משם.
אז במקום "הכתב על המדבקה יהיה בצבע שחור" נכתוב: "האותיות במדבקת האחריות והספרות יהיו באותיות ובספרות ברורות וקריאות ובצבע נוגד את הרקע". עכשיו מגיעים לגודל.
"האותיות והספרות במדבקת האחריות יהיו ברורות וקריאות ובצבע הנוגד את הרקע, והגודל לא יקטן מגודל גופן של 10 פיקסלים או 2 מילימטרים". איזו עוד אפשרות עלתה כאן?
תוכן המדבקה 4. (א) על גבי מדבקת האחריות ייכתב –
(1) "מדבקת אחריות";
(2) תום תקופת האחריות על כל קלקול שנתגלה בטובין כאמור בתקנה 2 לתקנות אחריות ושירות כמחויב על פי התקנות האמורות;
(3) "בכפוף לאמור בתעודת האחריות".
(ב) בנוסף לאמור בתקנת משנה (א), בחר יצרן לכתוב על גבי מדבקת אחריות חיובים נוספים על אלה המפורטים בתקנות אחריות ושירות, לרבות תקופת אחריות ארוכה יותר והחיובים הנוספים כאמור מסויגים ביחס לאלה המפורטים בתקנות כאמור, יכתוב על גבי מדבקת האחריות כי האחריות הנוספת מוגבלת כמפורט בתעודת האחריות.
תוכן המדבקה 4. (א) על גבי מדבקת האחריות ייכתב –
(1) "מדבקת אחריות";
(2) תום תקופת האחריות על כל קלקול שנתגלה בטובין כאמור בתקנה 2 לתקנות אחריות ושירות כמחויב על פי התקנות האמורות;
(3) "בכפוף לאמור בתעודת האחריות".
(ב) בנוסף לאמור בתקנת משנה (א), בחר יצרן לכתוב על גבי מדבקת אחריות חיובים נוספים על אלה המפורטים בתקנות אחריות ושירות, לרבות תקופת אחריות ארוכה יותר והחיובים הנוספים כאמור מסויגים ביחס לאלה המפורטים בתקנות כאמור, יכתוב על גבי מדבקת האחריות כי האחריות הנוספת מוגבלת כמפורט בתעודת האחריות.
אני אסביר: קודם כול אמרנו שכמובן צריך לכתוב שזאת מדבקת האחריות. תום תקופת האחריות, כאמור, בחוק. זאת אומרת תקנות הגנת הצרכן היום מחייבות שנת אחריות; וכמובן, צריך להפנות לתעודת אחריות כי תעודת האחריות היא זאת שמפורטת. התקנות לא יכולות לפרט את כל האמור בתעודת האחריות. נוסף לכך אמרנו שהרבה פעמים יצרנים בוחרים לתת אחריות נוספת. בדרך כלל מדובר בתקופות אחריות ארוכות יותר. לרוב התקופות הנוספות מסויגות ביחס לאחריות שיצרן חייב לתת במסגרת תקופת האחריות. תקנות הגנת הצרכן (אחריות ושירות לטובין) קובעות הוראות מיוחדות בקשר לזה, והתקנות אומרות בתקנה 15 שיצרן שנטל על עצמו חיובים נוספים והחיובים הנוספים מסויגים ביחס לאלה המפורטים בתקנות, חייב לציין בנפרד באותיות בולטות לעין תחת הכותרת "אחריות נוספת מוגבלת".
אנחנו לא רוצים שצרכן יוטעה, ולכן אם העוסק כותב את תום תקופת האחריות לפי תקופת השנה מרגע המכירה ועד תום תקופת השנה, ואחר כך הוא כותב "שלוש שנים נוספות", הרבה פעמים בעלי עסקים או יצרנים – יותר נכון – משתמשים בזה כמקדם מכירות. אנחנו לא רוצים שתיווצר הטעיית הצרכן – שהצרכנים יראו "חמש שנות אחריות נוספות" או "שלוש שנות אחריות נוספות" יחשבו שזאת אחריות מלאה. לכן כפי שהם מחויבים בתקנות הגנת הצרכן (אחריות ושירות לאחר מכירה) לכתוב בפירוש שהאחריות הזאת מסויגת ביחס לאמור בתקנות, אז גם בתעודת האחריות, אם הם כותבים תקופה נוספת של אחריות הם יצטרכו לכתוב שהאחריות הנוספת מוגבלת. בדוגמה שהעברתי לכם זה פחות או יותר מגלם את מה שקבענו שיש חובה לקבוע. כלומר צריך לכתוב: "תעודת אחריות" – "תום תקופת האחריות כמפורט - -
לא תמיד, אבל אם היא מסויגת, למשל גם אם נותנים שלוש שנים נוספות, הכוונה היא שלא מתקנים כל קלקול על חשבונם. לפעמים יש השתתפות עצמית וכולי. לכן אנחנו לא רוצים שצרכנים יוטעו, ואנחנו לא רוצים שזה ישמש ככלי שיווקי כי זה כלי שיווקי, אין מה לעשות.
בואו נעבור סעיף-סעיף. "מדבקת אחריות" – מישהו חושב שזאת חובה שיהיה כתוב "מדבקת אחריות"? זה ברור שזאת מדבקת אחריות.
הרבה פעמים האחריות הנוספת שהם נותנים היא לא אחריות מלאה. אנחנו רוצים שתהיה הפרדה - -
חלק מהתלונות שקיבלנו הן דווקא על אותה אחריות נוספת שלא פעם משלמים עליה. תקופת אחריות נוספת ששילמו עליה, דווקא לגביה הלקוח יפתח ויראה שחלפה אחריות, ואפילו לא יזכור שיש לו.
לא, לא, הם משתמשים בזה כאקט שיווקי לא חודשיים אחרי כן, אלא כשאני נכנס לחנות וכתוב על המקרר: "שבע שנות אחריות". שם זה אקט שיווקי. המדבקה זה אחר כך, זה השירות אחר כך. כשאת מדברת על אקט שיווקי מטעה זה לפני כן. אחרי שהאקט השיווקי כבר תפס אותי, כשקניתי את המקרר בגלל שבע שנות אחריות ובסוף מודבקת לי מדבקה רק של שנה אחריות.
יש לנו הצעה לעשות סדר: "אחריות מלאה" – לא צריך "על-פי דין", זה ארוך. אלא "תום תקופת אחריות מלאה" עם תאריך; "תקופת אחריות נוספת מוגבלת" עם תאריך. וזהו, זה כל מה שצריך להיות כתוב על זה.
לא לחייב את זה במדבקה. הרי המדבקה היא כן משהו שהצרכן רואה בשלב מוקדם כשהוא קונה. ליבואן יש אינטרס שיופיע שם המידע בצורה - - - אם היבואן נותן אחריות מורחבת אז הוא רוצה שהצרכן יראה את זה. אם הוא יראה במדבקה "שנה" הוא מיד יבטל את העסקה.
סליחה, זה מה אתם עושים היום. מה שקורה היום בפרסומות של האחריות זאת שערורייה. כי מה שקורה זה שאתה מגיע לחנות וכותבים לך, שבע שנות אחריות – 1+6.
1+6 זה כבר מצב טוב. "שבע שנות אחריות", ואז אתה מגלה בדיעבד רק כשקורה משהו שה-1 הזה היה, לפי החוק, באמת אחריות מלאה, ושש השנים הנוספות לא כוללות הרבה מאוד דברים. הרעיון הוא שבמדבקה זה יהיה ברור, ש-1 זה על-פי דין - -
אני לא יודעת מה זה "אחריות מלאה", אין לזה משמעות. צריך לכתוב: "אחריות כפי שמחויבת, על-פי דין". מה זה "אחריות מלאה"? אני לא יודעת מה זה "אחריות מלאה" מבחינה משפטית.
לדעתי, ברגע שיהיה כתוב "על-פי דין" אנשים יתחילו להסתבך עם זה. צריכה להיות הגדרה של שתי תקופות אחריות נפרדות.
זה מה שכתבנו. אמרנו, קודם כול "תום תקופת האחריות, כפי שקבוע על-פי דין כפוף לאמור בתעודת האחריות", ואם היצרן בחר - -
הוא ירצה לכתוב את זה, הם כותבים את זה. זה כלי שיווקי בשבילם. אני לא רואה היום יצרן שנותן אקסטרה והוא לא יכתוב. הוא רוצה למכור.
הוא יכתוב את זה בשלט, הוא לא יכתוב את זה במדבקה. הוא לא רוצה שאחרי שלוש שנים אני אפתח את זה ואראה.
הוא רוצה אולי לחסוך בעלות של המדבקה. גם אנחנו חלקנו עם התמ"ת על התקנה הזאת, חשבנו שזה דווקא מטעה את הצרכן שכתוב רק תקופה מינימלית של שנה, וחשבנו שצריכות להופיע שתי התקופות על גבי המדבקה. זאת אומרת ככל שיש אחריות נוספת או מורחבת גם היא חייבת להופיע על המדבקה.
אין בינינו מחלוקת, אנחנו חושבים שהיצרן ירצה לכתוב את זה, והוא יכתוב את זה. וברור שצריכה להיות הבחנה בין האחריות שמחויבת על פי דין לבין אחריות נוספת.
למה לא לכתוב הפוך, שאחריות היא התקופה המקסימלית, ומתוכה אחריות מלאה לתקופה כלשהי.
היא מכילה את כל התנאים, כאמור בתקנות. אבל אם יש לו חיובים נוספים הוא צריך לכתוב בנפרד.
בתעודה הפיזית הגדולה שאני מקבל, אם יש נניח, שנה + שש, אז הכול כתוב שם, נכון? גם מה יש לי בשנה ומה יש לי בשש השנים שלאחר מכן. אני צודק?
כן, אבל הוא צריך לכתוב את זה בפרק נפרד, ובדרך כלל החיובים האלה הם חיובים מסויגים.
אז למה לא לכתוב במדבקה את התקופה המקסימלית על פי תעודת האחריות, ושם יש כל הפרטים - -
לא מטעה, אלא להפך, אדם יברר כשהוא ירצה לתקן ויראה בדיוק מה יש לו, והוא לפחות יידע. אם אדם רואה שנה ורואה את זה אחרי שנה וחצי, הוא אומר, רגע, אין לי אחריות.
חשוב להגיד שזה הנושא שיש עליו הכי הרבה תלונות בתחום האחריות – הנושא של האחריות המוגבלת בתקופות מעבר לשנה הקבועה בחוק.
עם כל הניסיון שלי, כשאני הלכתי לקנות טלוויזיה, הנושא של האחריות היה חלק ממה שחשבתי עליו והסתכלתי עליו, וגם אני נפלתי בעניין הזה. אז אני אומרת שוב – אנשים לא מודעים להבדלים.
נכון. אבל כמו שקוראים כתבה בעיתון – אנשים קוראים רק את הכותרת, חלק קוראים את כותרת המשנה, ומעט מאוד מגיעים עד המילה האחרונה. מה לעשות, חלק מהאנשים מתבלבלים בדרך או מבינים משהו אחר. לפעמים יש כתבה בעיתון, ותתפלא מה אנשים הבינו בחוץ. כל אחד מבין משהו אחר, אתה נדהם. לפעמים זה פועל לטובתך, לפעמים לרעתך. לכן אני אומר שאם בן אדם יראה שתום תקופת האחריות של המוצר היא שנה יכול להיות שבשלב הזה הוא יבין משהו אחד. למה לא לכתוב את התקופה המקסימלית ולהחריג את המינימום?
מכיוון שתקופת האחריות המקסימלית היא לא אותה תקופה בין השנה הראשונה לבין השנים האחרות. לכן זה חייב להיות בשתי שורות. לא צריך יותר מאשר שתי שורות.
אמרתי – שתי שורות. אבל השורה הראשונה תהיה התקופה הארוכה יותר, ואחרי זה התקופה המלאה - -
אבל מה שהצרכן יראה בעיניים זה התקופה הארוכה, והוא לא יידע אחר כך שחמש שנים מהם - -
אם כך בשורה הראשונה תהיה: "תום תקופת האחריות לפי דין", שורה שנייה תהיה: "תום תקופת אחריות נוספת מוגבלת".
למה להוסיף את המילים "לפי דין"? תגידו לי, איפה אנחנו, בבית משפט? זה בני אדם בבית.
זה לא אותו דבר. כשאת מחויבת בחוק אנשים מבינים יותר. השאלה אם יש לכם התנגדות שיהיה כתוב: "המחויבת בחוק".
לא, ממש לא. מבחינתי זה אותו דבר. אבל חשוב לי לא לכתוב רק "אחריות מלאה". צריך להגיד "כאמור בחוק" כי זה מה שהחוק מחייב.
מה זה "אחריות מלאה"? זה מה שהוא מציע או מה שהחוק דורש? אתה חייב לתת אחריות מלאה במשך שנה.
גם בחוק יש סייגים לאחריות; כשמעשה נגרם ברשלנות או בזדון כן חייבים להפנות לחוק, אחרת זאת לא אחריות מלאה.
מאוד חשוב שיהיה כתוב שהתנאים המלאים בתעודה, וזה חשוב כי אנשים יטעו לחשוב שהמדבקה זה כל האחריות. מאוד חשוב שיהיה כתוב: "כפוף לפרטים בתעודה המצורפת".
צריך לקחת בחשבון שיש גם מקרים שבהם יש אחריות מלאה לתקופה של חמש שנים, אז צריך גם להגדיר באיזה אופן רושמים את זה. לפעמים היבואן בוחר לקחת לעצמו אחריות מלאה לתקופה של חמש שנים.
אני לא מבין למה זה - - - לצרכן שזה יהיה לפי חוק או לפי דין. יש לי אחריות מלאה – זה לא משנה לי אם הדין נתן לי את זה או היצרן נתן לי את זה.
אבל הדין מקנה גם חריגים. אחריות מלאה היא לא מלאה באמת כי החוק קובע שאם המעשה נעשה בזדון או מכוח עליון אז לא תחול האחריות המלאה.
אבל כשאת לא קובעת בחוק את גורמת לצרכן לחשוב שיש לו אחריות מלאה בכל מקרה, וזה לא נכון.
זה אותו דבר, זאת אותה תוצאה. אז את מגדירה מה זה תקופת אחריות מלאה – "תקופת האחריות על-פי חוק".
אבל מה שמעניין אותי בתור צרכן זה התאריך – באיזה תאריך אני היום, ואיזה תאריך כתוב לי על האחריות המלאה, זה הכול, ואז אני ניגש ליצרן. למה אני צריך "לפי חוק" או "לפי דין"? למה זה מעניין אותי?
כי חשוב לנו שתהיה הבחנה בין האחריות שמחויבת לפי חוק שהיא אחריות מלאה בלי סייגים, אלא אם כן היה זדון - -
אז פה תיכתב רק "אחריות מלאה", בין אם היא מתוקף חוק ובין אם היא מתוקף חוק פלוס מה שנתן היצרן. אבל זאת האחריות המלאה. זה מה שמעניין אותי. למה מעניין אותי מכוח מה קיבלתי את זה בתור צרכן? זה לא מעניין אותי בכלל.
אז נצטרך להגדיר מהי אחריות מלאה. זה או אחריות על פי חוק או אחריות שהיצרן נותן ללא סייגים.
אם אני מבינה נכון יהיו שלוש שורות בתעודת האחריות: תום תקופת אחריות מלאה, תום תקופת אחריות נוספת מוגבלת - -
התאריך יהיה. תום האחריות והתאריך – יום, חודש, שנה או חודש ושנה, ואז זה כמובן, היום האחרון בחודש. תום האחריות המלאה.
"תום האחריות המלאה", "תום האחריות הנוספת המוגבלת" ובתקנות עצמן תהיה הגדרה "אחריות מלאה" תהיה "אחריות לפי תקנות אחריות ושירות וכן אחריות לתקופה נוספת על התקופה
המנויה בתקנות האמורות, ככל שאין סייגים באותה תקופה".
כן, זאת או אחריות על פי חוק או אחריות נוספת שהיא לא מסויגת.
לגבי תום אחריות מוגבלת – לא לכתוב רק את התאריך של תום האחריות, אלא גם לכתוב שהאחריות הזאת מוגבלת.
אנחנו מגדירים מהי "אחריות מלאה", ואמרנו ש"אחריות מלאה" היא גם התקופה המוארכת אם אין בה סייגים. לכן אתה כותב את הכול בשורה הראשונה.
אתה לא רוצה להדפיס בכלל את השורה השנייה? זה הרעיון?
ברור. מה הוא צריך להדפיס את זה? גם מישהו יתחיל למלא לו שם תאריכים ויהיו ויכוחים.
זה לא הנוסח, כמובן, זה רק העקרונות: שורה ראשונה תהיה: "תום האחריות המלאה", עם מקום לציון התאריך; שורה שנייה תהיה: "תום האחריות הנוספת המוגבלת", שוב עם מקום לציון תאריך; שורה שלישית תהיה: "הכול כמפורט בתעודת האחריות". בתקנות עצמן תיכלל הגדרה ל"אחריות מלאה" שהיא אחריות לפי תקנות אחריות ושירות לאחר מכירה וכן אחריות לתקופה נוספת על התקופה המנויה באותן תקנות אם אינה מסויגת; ותיתוסף הוראה נוספת בתקנות, שלפיה, יצרן לא יהיה חייב להדפיס את השורה השנייה אם אינו נותן תקופת אחריות נוספת.
לצרכן עדיף שיהיה כתוב חודש ושנה כי בהגדרה הוא מרוויח ממוצע של 15 ימים. אני מעדיף חודש ושנה.
אם היבואן בוחר לרשום חודש ושנה, אז בסדר, הצרכן הרוויח, אבל להשאיר את זה צמוד לתקנות מהבחינה הזאת.
זאת אומרת בהגדרה של המדבקה צריך שיהיה אפשר לרשום עליה. אתם צריכים לקחת בחשבון שחלק מחומרי הגלם שציינו פה שלא תוכלו לרשום עליהם.
האינטרס שלכם הוא שהתאריך יהיה ברור כי, לדעתי, בכל מקרה אחר אתם תפסידו לצרכן.
אוקיי.
אני מבקש להוסיף סעיף נוסף ב-4 שאומר: "כל כיתוב או איור נוסף, לפי שיקול דעת היצרן". יכול להיות שזה מובן. אם יגידו כאן היועצים המשפטיים שאין בעיה, וזה מובן שהוא יכול, אז בסדר, אבל אם היצרן רוצה להוסיף משהו שהוא יוכל כל עוד זה לא סותר את הדברים.
אז צריך ב-4(א) לכתוב שעל גבי מדבקת האחריות ייכתבו "רק" הדברים הבאים. כלומר המילה "רק" כי בעיניי היום לא מן הנמנע להוסיף את הציורים.
בסדר, אז צריך להבהיר. אם הכוונה של הוועדה שעל המדבקה לא יהיה שום דבר נוסף - -
אני מציעה כן להתייחס לזה כדי לכתוב בפירוש: "כל כיתוב נוסף", לפי בחירת היצרן, ובלבד שגודלו לא יעלה על גודל האותיות והספרות.
אי תחולת פסקה (1) שבסעיף 18א(א1) לחוק: סעיף 18א(א1) לחוק מסמיך את השר לקבוע סוגי טובין שהחובה הקבועה בפסקה (1) לא תחול לגביהם, זאת אומרת שלא תהיה חובה למסור או להדביק תעודת אחריות.
5. החובה האמורה בפסקה (1) שבסעיף 18א(א1) לחוק לא תחול על סוגי טובין שאינם טובין כהגדרתם בתקנות אחריות ושירות.
חשבנו שנכון שתהיה הלימה בין החובה לתת תעודת אחריות לבין החובה לתת מדבקת אחריות. אם יצרן נותן תעודת אחריות באופן וולונטרי, ועכשיו מחייבים אותו לתת מדבקת אחריות, החשש שלנו הוא שהם יפסיקו לתת תעודות אחריות. לכן הצמדנו את זה לתקנות. התקנות מגדירות מה זה "טובין" שעליהם חלות התקנות, שזה בעצם מוצר חשמלי או אלקטרוני שעלותו מעל 150 ₪. זה כולל גם רהיטים, לגבי המנגנונים החשמליים שבהם.
חשבנו להציע החרגה נוספת. נקבע בעצם שהחובה הזאת לא תחול על טובין ששטח הפנים הפנוי שלהם קטן או שווה לגודל המדבקה, בהתאם להוראות תקנות אלה. זאת אומרת רואים מה גודל האותיות, מה הכיתוב שמחויב על-פי התקנות; כמובן, לא שוקלים בשיקול הדעת הזה תוספות שהיצרן מוסיף, ואם המדבקה גדולה יותר משטח הפנים הפנוי שאפשר להדביק עליו אז לתת פטור, כי אני לא רואה דרך אחרת לכסות מוצרים עם המדבקה.
צריך להגדיר את שטח הפנים הפנוי שזה בעצם גם צג לא פנוי, גם שטח אוורור זה לא פנוי, מקשם זה לא שטח פנוי.
צג זה לא פנוי, נכון. לא מדובר על שטח פנים, אלא שטח פנים פנוי שאפשר להדביק עליו. למשל, אם זה mp3 אז זה לא הצג.
אז את תגדירי את זה? קודם כול ההוראה אומרת שהוראות תקנות אלה לא יחולו על מוצרים שהשטח הפנוי שלהם - -
קטן או שווה לגודל המדבקה בהתאם להוראות תקנות אלה. חשוב לי להבהיר שאם היצרן מחליט להוסיף כיתוב נוסף, איורים או ציורים זה לא בא בחשבון. הכוונה להוראות התקנות, ואולי נפנה באמת לסעיפים שמדברים על "תום האחריות המלאה", "תום האחריות המוגבלת", ואם יש חיובים נוספים. זה לא כולל בעצם כיתוב נוסף.
אני יכול לחזור להעיר על סעיף 5? אני פשוט חושב שדרך התקנות פה צמצמו מאוד את מה שנעשה בהליך החקיקה. בהליך החקיקה דובר על הסוגיה הזאת, על הטענה שאמרת שאם נכפה עליהם את המדבקה פתאום הם לא ייתנו תעודת אחריות. זה בדיוק סותר, וגם זה מה שדובר כאן בוועדה, את כל הטענה שמשתמשים בזה כאקט שיווקי. הרי שם הדברים החמורים יותר, לא במקום שעל-פי חוק יש לי, ואני יכול - - - – אלא באותם מקומות שבהם שילמתי יותר בשביל האחריות או שיווקו לי את זה כמוצר עם אחריות אף על פי שהוא לא מתחייב, על-פי חוק, ודווקא שם אין לי תעודה, ואין לי בעצם שום אפשרות להוכיח. זה שסייגתם ולא החלתם את זה על זה – כשאנחנו דיברנו על האפשרות של השר להחריג – הרי יכולנו מלכתחילה ללכת על ההגדרה הפשוטה מאוד שקיימת בתקנות, והלכנו הפוך, והיו דיונים שלמים פה כי דיברו על רהיטים, ואמרו, אם נדביק על רהיט, אז זה יפריע ונצטרך לקלף מהרהיט, ואחר כך זה יגרום לו נזק. על כך דובר. פה בעצם דרך התקנות צמצמתם מאוד את כוונת המחוקק בהתאם לדיונים שהיו כאן בוועדה.
החוק אומר: "עוסק המוכר טובין לצרכן ומוסר לו תעודת אחריות", כלומר זה במידה שהוא מוסר לו תעודת אחריות – הוא ידביק.
תבוא ותגיד לצרכן – על תעודות האחריות האלה אתה צריך לשמור ולהשגיח טוב יותר, ועל אלה יש לך מדבקה, בוא תעשה את ההבחנה, בוא נסביר לך – זה מסבך ומסרבל את כל העניינים. ברמת העיקרון הרעיון היה שאם איבדתי את תעודת האחריות אני אוכל להשתמש במדבקה. מדביקים על רהיטים מדבקות נוספות, אמור להיות כתוב על זה ממה זה מיוצר – יש עוד כל מיני דברים. גם ככה האחריות על המוצרים, לפי החוק, היא מאוד מצומצמת – היא רק על מוצרים שמעל 150 שקל ורק על מוצרים שהם מוצרי חשמל. זה נראה מאוד מצמצם את כל הרעיון.
המדבקה אמורה להשלים את תעודת האחריות, היא צריכה להשתלב איתה. ואם תעודת האחריות מגדירה, אז זה לא צריך לנגוד את ההגדרות של תעודת האחריות. המדבקה היא השלמה. לא לשכוח למה עשינו את זה – כי אם מישהו מאבד את התעודה אז שתהיה לו מדבקה. אבל אם אין לו תעודה, אז מה?
בדיוק. גם כשתעודת האחריות לא ניתנת מכוח חוק. הסעיף הזה בעצם מצמצם את המדבקה רק לדברים שמכוח חוק חייבים לתת עליהם אחריות.
נועצנו עם ארגוני עסקים ועם התאחדות התעשיינים שלא נמצאים פה, לצערי, וזאת הטענה הנחרצת שהם אמרו.
אם רצו לקבוע הוראות במקום השר היו צריכים - - - למה הסמיכו את השר לקבוע הוראות? נתנו לשר סמכות להפעיל שיקול דעת בנושא הזה.
אבל סליחה, את היית בדיונים, קראת את הפרוטוקולים – להחריג מ-mp3, להחריג מרהיט קטן שזה יפגע בו. בדיוק על זה דובר בדיונים. הדיון הזה כבר התנהל, שזה לא יחול באופן מצומצם אך ורק על אותם דברים שמכוח חוק יש ממילא חובה לתת אחריות, אלא דווקא על אותם מקרים. והסמכות להחריג – בדיוק, בגלל mp3, בגלל מוצרים קטנים, בגלל מוצרי ריהוט שאי אפשר להדביק עליהם.
אנחנו נפגע בצרכנים, וצרכנים לא יקבלו תעודות אחריות במקום שלא מדובר בחובה. זה נאמר לנו בצורה מפורשת.
מי שלא חייב לתת ונותן, נותן את זה כאקט שיווקי. אם עצם זה שהוא ידביק את המדבקה, דהיינו זה שהצרכן יממש את האחריות יגרום לו לא לתת מראש – אז שלא ייתן מראש ושלא ישתמש בזה כאקט שיווקי. זה סובב ומסובב, מה שאת אומרת. את אומרת שהוא לא רוצה לתת אחריות בסופו של יום, הוא משתמש בזה רק כאקט שיווקי.
אבל אתה גורם לו עלויות נוספות, אז הוא יגיד, בסדר, אם דורשים ממני - - - אני לא אתן.
כל התקנות האלה נבעו מכך שיש חובה לתת תעודת אחריות, אבל אף על פי שיש חובה אנשים מאבדים, הם לא יודעים איפה התעודה. גם על זה ניתן להתווכח וגם לצרכן יש אחריות לשמור על התעודה. אבל אם כבר במוצרי החשמל הגדולים – מקרר, תנור, טלוויזיה ודברים כאלה – שם יש בעיות, ולכן אנחנו באים כברת דרך ומתקינים כאן תקנות. התקנות האלה גם גוררות סנקציות פליליות וגם פיצוי לדוגמה, והכול פה קשור לתעודת האחריות. מי שלא צריך לתת על-פי חוק תעודת אחריות יכול לכתוב בתעודת האחריות מה שהוא רוצה, הוא יכול להחריג וכדומה. עכשיו יש לו חובה נוספת, זאת אומרת יש זיקה לתעודת האחריות שלו, גם שם הוא צריך מאוד להיזהר, ויש פה באמת הרעה להרבה מאוד עוסקים שהיום בוחרים לתת את זה באופן וולונטרי, והתקנות האלה - -
ממה הם נפגעים, עדיין לא הבנתי – מזה שהם יצטרכו לממש את האחריות שהם מבטיחים היום? אני קניתי מברגה ב-140 שקלים ולא ב-155 שקלים; קיבלתי על המברגה שנה אחריות – לא חייבים לתת לי, אבל קיבלתי שנה אחריות. אני אומר לאותו יצרן שכבר בחר לתת לי שנה אחריות, תן לי גם מדבקה. במה זה מקשה עליו? אם זה מקשה עליו ב-20 האגורות של המדבקה – הבנתי; אם זה מקשה עליו בכך שאני באמת אבוא אליו אחרי שמונה חודשים כי לא איבדתי את הנייר, אלא מכיוון שהייתה לי מדבקה, והוא באמת יצטרך לתת לי את האחריות שהוא הבטיח, אז סליחה, עם כל הכבוד – שלא יבטיח, אם הוא לא מסוגל לתת.
אנחנו עובדים לפי חוק, אחרת זה ג'ונגל. אם החוק מגדיר את האחריות המדבקה צריכה להיות מותאמת לחוק.
יפה. ואם אתה מוכר לי אחריות שלא על-פי חוק, ונותן לי תעודת אחריות, תן לי גם מדבקת אחריות.
בסופו של דבר זה יעמוד במבחן. אנחנו צריכים לחשוב צעד קדימה מה יהיה כשהלקוח יגיע. אנחנו צריכים לחוקק חוקים שאפשר לחיות איתם. אם ללקוח יש תעודה הוא בא עם מדבקה; אם אין לו תעודה אז לא צריכה להיות לו מדבקה.
אני לא אקנה את המברגה הזאת בחיים אם הוא לא ייתן לי תעודה. הוא לא נותן לי בגלל העיניים היפות שלי.
דברים שאין חובה לתת עליהם תעודת אחריות אני מלכתחילה לא מניחה שצריכים לתת לי תעודת אחריות. אם הוא בחר וולונטרית לתת לי תעודת אחריות, ועכשיו אנחנו מוסיפים - -
אבל בעצם דבר וולונטרי גם בדברים אחרים לא מייתר דרישות נוספות שיש באותו שירות או באותו הליך.
אם תעודת האחריות אומרת שהיצרן מחויב לתת שירות בחינם על כל תיקון – בסדר. אבל אתם רוצים עכשיו אי מתן תעודות אחריות באופן וולונטרי. הוא יחליט שהוא נותן את התעודה הזאת, ויכול להיות שלא. עכשיו הוא גם צריך מדבקת אחריות, הוא צריך לרכוש מדבקות אחריות, להפיץ אותן בכל החנויות עם כל העלויות וכל הלוגיסטיקה של זה, ויש לזה לוגיסטיקה ועלויות.
יש למשל נעלי עילית שעושים בתפירת יד, ואומרים לך שיש אחריות חמש שנים אם יקרה משהו לנעליים, אבל מעולם לא קיבלתי תעודת אחריות.
אנחנו מתייחסים לא רק לעלות של המדבקה, אנחנו מתייחסים לעלות האדמיניסטרטיבית של ההתעסקות עם זה; אנחנו מתייחסים לחשיפה העונשית שיש בחוק הזה, הפיצויים ללא הוכחת נזק; אנחנו מתייחסים לחשש שלקמעונאי שיש אינטרס שונה מזה של יבואן ישים תאריכים עתידיים רחוקים יותר, כי מה אכפת לו, זה לא עולה לו כסף, אחריות נוספת. יש פה הרבה מאוד בעיות שהיבואנים של החשמל והאלקטרוניקה נחשפים אליהם, ואם עכשיו הופכים את זה למשהו רחב אז כל אותם עסקים אחרים גם יהיו חשופים אליהם.
צריך לזה תיקון חקיקה לזה. כי החוק היום אומר שאי מסירת מדבקה זה גם עילה לפיצויים לדוגמה, אז הוא יגיד, למה אני צריך להסתבך עם זה. הוא לא ייתן תעודת אחריות – צרכנים ייפגעו מזה.
אבל הטענות האלה בדיוק עלו גם בדיון. הוא גם שולח את התעודות, וגם על התעודות המוכר בסוף כותב, אז פשוט יהיה עוד אקט שבצמוד- - -
בגלל זה הוועדה הלכה הפוך ולא צמצמה את זה מראש, אלא החילה את זה על הכול, למעט מה שהשר - - -
לא, אבל נתנו סמכות לשר להפעיל שיקול דעת. השר הפעיל שיקול דעת. זאת המשמעות של מתן ההסמכה לשר.
יש הרבה מוצרים שאתה מקבל אחריות בלי משהו כתוב ביד. עכשיו צריך מדבקה בקשר למשהו שאין לי?
לא. החוק אומר שרק כשהוא מוסר תעודת אחריות הוא ייתן גם מדבקה. אם הוא לא מוסר תעודת אחריות הוא לא ייתן מדבקה.
כל מוצרי החשמל והאלקטרוניקה שהם פחות מ-150 ₪ ומוצרים אחרים שמוכרים לך אותם עם אחריות לא מכוח חוק.
מוצרי חשמל, אלקטרוניקה וגז חדשים, לרבות מנגנונים מכניים וחשמליים ברהיטים, ובלבד שמחיר הטובין לצרכן גבוה מ-150 ₪.
- - - לאחריות של מוצרים מתחת ל-150 שקלים אין ערך. אין שווי כלכלי. כמה שווה אחריות למוצר ששווה 150 ₪? מה הערך הכלכלי של אחריות כזאת?
לא, אני מדבר על פחות מ-150 שקלים. אין לי כמעט ספק שזה חסר משמעות כלכלית לכל הצדדים.
אנחנו הצענו שיהיה קריטריון של מחיר; שהתקנות יחולו על מוצרים שהעלות שלהם היא רק מעל 700 שקל, ואז זה באמת יכול להיות משהו רחב יותר.
אם לא היה להם אינטרס לתת אחריות לא נותנים אותה מראש, הם לא צריכים את המדבקה. זה כנראה נותן להם משהו.
זה נכון, אבל אם לא יעשו את זה בגלל מדבקה השכן ייתן את זה עם המדבקה, והשוק ילך לכיוון הזה. הכול פה זה כלכלה.
על מוצרים מתחת ל-150 שקלים אני מבין שבאמת חבל על הפרוצדורה ועל המדבקות ועל כאב הראש שלכם וגם של הצרכן, שהוא לא יחשוב שהוא צריך אחריות גם מתחת ל-150 שקלים. בואו נחשוב על הסכום של המוצרים שהם באמת משמעותיים. אנחנו רוצים להסדיר את זה כך שזה יהיה נכון.
זה לא רק תמריץ שלילי לתת אחריות, אלא גם תמריץ שלילי לתת את תעודת האחריות, את הנייר. אם אומרים לי שעל מזרן נותנים לי עשר שנות אחריות, אם אין לי הנייר איך אני אוכיח שנתנו לי? לא ייתנו לי.
הוא נותן את זה כי זה טוב לו, כי זה משתלם לו, כי זה משפר לו את יכולת השיווק והמכירה, כי המתחרה שלו נותן. אף אחד לא יחריג את עצמו לרעה, אלא אם כן הם יתארגנו ויעשו החלטה מגובשת, בגלל מדבקה של כמה אגורות.
אבל הוא יכול לעשות משהו אחר: להגיד לו בעל-פה שהוא נותן לו עשר שנות אחריות; הוא לא ייתן לו תעודה כדי שהוא לא יהיה חייב לתת מדבקה. ואז אחר כך אחרי חמש-שש שנים הצרכן יצטרך להוכיח שיש לו אחריות. מזה אני חוששת יותר. הוא ייתן אחריות של עשר שנים, אבל הוא לא ייתן נייר. במעמד המכירה הוא יגיד לו בעל-פה שהוא נותן לו עשר שנות אחריות – לא ביטלתי את האחריות. קניתי את הצרכן, שביתי את לבו, אבל אחרי חמש שנים הוא ירצה לממש את האחריות, ולא יהיה לו נייר. העוסק יגיד לעצמו, אני לא אתן לו תעודה כדי שאני לא אהיה מחויב לזה עם כל ההשלכות של פיצויים לדוגמה ועבירה פלילית ותובענות ייצוגיות. ואז אחר כך יהיה ויכוח, מי נגד מי. הצרכן יגיד, אבל אתה אמרת לי לעשר שנים - -
דיברו פה על מזרנים. אני קונה מזרן והבטיחו לי עשר או עשרים שנות אחריות, וזה מעניין אותי, וזה הנושא שבדקתי, וזה הנושא שעל-פיו החלטתי אז כנראה אני גם לא אצא משם בלי תעודה. את אומרת שיש בעיה שהוא יכול להבטיח ולא לתת לי - -
- - - זה הבדל מאוד גדול בין מחמירה לבין לא מרחיבה. אתה צרכן מתוחכם אז תגיד לו שאתה רוצה את תעודת האחריות בכתב, והוא יגיד לך, אין לי, תשמור את החשבונית, התנאים של האחריות באינטרנט.
אם המצב בחוק היום מאפשר למוכר, לעסק, לתת לך תחושה שהוא נותן לך אחריות ולא לתת לך תעודה - -
אז הנה, בבקשה, תדברו אחרי שתגמרו את הפריימריס. יש פה חור שמאפשר ליצור כשל שהשוק לא יתקן את זה מעצמו.
אין לנו מה לשנות פה.
יכול להיות שכדאי לרשום את חלק מהמוצרים בצורה מפורשת כדי שלא יהיו אחרי זה מחלוקות אם היה שטח פנים וחלק לא. זאת אומרת זה טוב שיש סעיף סל של שטח פנים. אבל דברים שהם ברורים כמו שעונים, מצלמות, אוזניות – אפשר להגדיר אותם בצורה מפורשת ולא להשאיר את זה פתוח למחלוקות בין הצרכן לבין הקמעונאי, אם הוא היה צריך לשים מדבקה או לא. אנחנו נשארנו עם מספיק קטגוריות. התקנות האלה עדיין כוללות הרבה מאוד מוצרים בתחום החשמל והאלקטרוניקה. אם יזהו ארגוני צרכנים שיש בעיה בתחום נוסף, ואפשר בעתיד לתקן ולהוסיף - -
לגבי המוצרים האלה, גם אם תהיה מצלמה או שתיים שתרוויח מזה כי במקרה שטח הפנים שלה גדול יותר, כדי למנוע מחלוקות עם המוכר – להחריג את זה בצורה מפורשת, שום דבר אמיתי לא ייפגע.
הגדרת "שטח פנים פנוי" מספיקה. אף אחד לא בא בכוח שתדביקו מדבקות.
דרך אגב, אם יש מצלמת וידיאו, ויש מקום על המטען, זה פתרון?
תחילה 6. תחילתן של תקנות אלה ביום י"א בסיון התשע"ב (1 ביוני 2012)
יש בעיה עם הסעיף הזה. החוק עצמו קובע שתחילתו של חוק זה ביום 1 ביוני 2012, אבל מאחר שהם העלו את החשש שהם לא יספיקו להתארגן עד המועד הזה אז שתי אופציות: או לדחות את התחילה של החוק, זאת אומרת לעשות תיקון חוק, שלוש קריאות וכולי – אנחנו לא מציעים ללכת בדרך הזאת; או שאפשר לקבוע תחילה מאוחרת לתקנות, זאת אומרת המדבקה וההוראות כפי שנקבע בתקנות. כלומר ב-1 ביוני הם יהיו חייבים לעמוד בהוראות של החוק, לתת מדבקה, אבל מ-1 בספטמבר או באוקטובר הם יצטרכו לעמוד בהוראות החוק, כפי שקבוע בתקנות האלה. ההחרגות, כמובן, יחולו מ-1 ביוני כדי שתהיה הלימה. אנחנו לא רוצים לדחות לחלוטין את הכניסה לתוקף - -
החוק מדבר על מדבקה תקפה ומקורית, אני לא חושבת שזאת בעיה שיצרן יפיץ בין כל החנויות שדרכן הוא מוכר את המוצרים שלו, מדבקה שיכתבו בה את התוקף עם החותמת שלו. זה מה שיהיה בתקופת הביניים.
צריכים להסתכל על הדברים בצורה קצת יותר רחבה. נמצאים כאן יבואנים שהם שותפים לתהליך. התקנות האלה הולכות להשפיע על מאות עסקים ועשרות אלפי מוצרים. זה יהיה תמים לחשוב שבתוך חודשיים כל המוצרים בכל החנויות – חודש וחצי, עוד עם פסח באמצע. זה יהיה ממש לעצום את העיניים.
כמו שהצעתם בחוק. זה גם זמן מינימלי, אבל גם את זה – חמישה חודשים מעכשיו, זאת אומרת עד סוף אוגוסט, תחילת ספטמבר.
איזה בג"ץ? בג"ץ גם יראה את הדיון שהיה באוגוסט שבו רצינו שלושה חודשים והעליתם את הטענות האלה ודיברתם על שנה, והגענו בסוף ליוני. גם זה נדחה כבר כי פעם אחת כבר ביקשתם.
הדיון הזה אכן התנהל בעת הכנת הצעת החוק לקריאה השנייה והשלישית. לוועדה היה ברור שיש צורך בזמן היערכות סביר של היצרנים להכנת מדבקות שיענו על דרישות שייקבעו בתקנות שבאותו שלב על סמך החוק אי אפשר היה לדעת, כפי שרק היום התבהר, מה היו הדרישות בתקנות. לכן אכן נקבע שתחילתו של חוק זה ב-1 ביוני 2012, אבל כדי לאפשר זמן היערכות מספיק נקבע במקביל שתקנות לפי חוק זה יובאו לאישור ועדת הכלכלה של הכנסת עד ליום – התאריך העברי, 1 בינואר 2012. אדוני אמר בעל-פה שהוא ידון בהם סמוך לאחר קבלתם כדי שהם יאושרו, ואכן יהיה זמן היערכות מספיק. בפועל אנחנו דנים בתקנות האלה חודשיים וחצי אחרי אותו תאריך.
דא עקא שבלי תיקון חוק אי אפשר לדחות את תחילת החוק. אפשר להציע, כאמור, תחילה נדחית לתקנות, אבל החוק ייכנס לתוקפו ב-1 ביוני - -
- - זה אומר שהחל ב-1 ביוני יצטרכו לתת מדבקת אחריות גם אם היא לא תענה על הדרישות האחרות בתקנות.
הרי לשר יש סמכות להחריג, נכון? ההחרגה שלו יכולה להיות קבועה, היא יכולה להיות גם סוג של החרגה מצומצמת. הוא יגיד שעד 15 באוגוסט כל המוצרים בישראל מוחרגים מהוראת החוק.
המשמעות היא שבתקנה הוא מבטל הוראת חוק ומרוקן מתוכן, וזה לא הגיוני מבחינת מדרג נורמטיבי. זה לא יעלה על הדעת.
מה זאת אומרת "מחריג"? איזו הוראה תיקבע? המשמעות היא שאנחנו דוחים את כניסת התקנות לתוקף.
למה לשר מותר להחריג 80% מהמוצרים, ואסור לו להחריג 99% מהמוצרים? מי קובע איפה זה הסוף?
סך הכול באנו והטלנו עליהם חוק חדש. לא בגללם – הם לא קשורים לזה – התערב תהליך. אנחנו בסך הכול רוצים להיות פה בני אדם איתם.
נייצר תקנה עכשיו שמצמצמת את תחולת החוק בצורה מאוד מאוד נרחבת עד תאריך שאנחנו מפצים אותם על העיכוב.
אני רוצה קודם לשמוע את הצעתו של היושב ראש, אני לא יודעת מה ההצעה. הוא אומר שהוא רוצה לצמצם את זה. אני חושבת שלפני שנותנים חוות דעת משפטית צריכים לשמוע מהי ההצעה.
שתהיה תקנה שמכניסת החוק לתוקף ועד 15 באוגוסט, לדוגמה, הוראות החוק יחולו על מוצרים של מעל שווי של 10,000 ₪. ככה שזה באמת נותן היערכות מינימלית.
האם היצרנים יוכלו לעמוד בחובה להדביק או לצייד צרכן במדבקה לגבי סוג מסוים של מוצרים מיד עם כניסת החוק לתוקפו?
מספר המוצרים שנמכרים מעל 10,000 ₪ הם קטנים, אתם יכולים אפילו לעשות מדבקות עבודת יד עד אז.
הבעיה פה היא רק משפטית, אין פה בעיה מהותית. יש פה בעיה פרוצדורלית. בגלל פרוצדורה אני לא - - -
הרי התקנות קובעות הוראות ספציפיות: מה יהיה הכיתוב, מה יהיה גודל האותיות וכולי. אנחנו נאמר שתחילתן של התקנות יהיו בעוד חודשיים וחצי-שלושה, איך שהוועדה תחליט. כלומר שב-1 ביוני הם יהיו חייבים לעמוד בהוראות החוק. מה שאומרות הוראות החוק זה שהם צריכים למסור מדבקת אחריות תקפה ומקורית שבה צריך להיות מצוין תום תקופת האחריות. זאת מדבקה פשוטה כעיקרון.
זה פתרון מאוד יצירתי. אף פעם לא נתקלתי בפתרון כזה. צריך להתייעץ עם משרד המשפטים. אני לא יכולה לתת לבד את הגושפנקה.
אני רוצה להבין אם רשמתי לעצמי נכון את הצעת אדוני. מה שאתה מציע זה שהוראות תקנות אלה יחולו מיום – תאריך נדחה כלשהו שתקבע בשנת 2012 – ומיום תחילת החוק ועד ליום תחילת התקנות יחול החוק על טובין כהגדרתם בתקנות, שערכם עולה על 10,000 שקלים?
כן. אני אומר לכם שאתם יכולים.
התקנות מאושרות בוועדה – אתם לוקחים את זה אליכם, תבדקו – לא טוב, תחזירו לנו. תבדקו משפטית.
אני חושבת שאם אתה אומר שהתקנות יחולו במלואן, והם אומרים שהם יכולים לעמוד בזה, רק מ-1 ביוני על טובין כהגדרתם, בהתאם לכל הוראות התקנות, אבל שערכם עולה על 10,000 ₪, לדעתי, אין עם זה בעיה. אבל לאחר שהוצהר כאן באמת שאתם מסוגלים לעמוד בזה.
אין לי שום מנדט להצהיר בשם כולם. אני אומר – זה הרבה יותר מידתי ממה שהיה קודם. לדעתי, צריך היה לדחות הכול. אני מבין שיש בעיה משפטית עם זה, הם לא רוצים לתקן את החוק - -
בסדר גמור. גמרנו בזה. אנחנו מאשרים את תקנה 6, לפי הצעתי. מי בעד?
הצבעה
בעד תקנה 6 – רוב
נגד – אין
נמנעים – אין
תקנה 6 אושרה.
פה-אחד. גם חבר הכנסת רוברט טיבייב הצביע "בעד" תוך כדי הליכה. אנחנו מאשרים את תקנה 6, על-פי הצעתי. בזה סיימנו את התקנות, תודה רבה לכל המשתתפים. חג שמח.
הישיבה ננעלה בשעה 14:45.