PAGE
66
ועדת הכלכלה
26/03/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 810 >
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שני, ג' בניסן התשע"ב (26 במרץ 2012), שעה 11:00

<תקנות הגנת הצרכן (מדבקת אחריות), התשע"ב-2012>

חברי הוועדה: >
כרמל שאמה-הכהן
ישראל אייכלר

טלב אלסאנע

רוברט טיבייב

>
עו"ד חנה וינשטוק טירי - יועמ"ש הרשות להגנת הצרכן והסחר ההוגן, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

עו"ד נעמי רייש - הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

עו"ד הילה דוידוביץ- בלומנטל - משרד המשפטים

רז הילמן - מנהל תחום החשמל והאלקטרוניקה, איגוד לשכות המסחר

עו"ד סוזנה רבינוביץ - מנהלת המחלקה המשפטית, איגוד לשכות המסחר

טלי און - מנהלת קשרי לקוחות, ניופאן, איגוד לשכות המסחר

רפי זרח - מנהל מוצרים, יורוקום תקשורת דיגיטלית, לשכת המסחר חיפה

זאב דוננפלד - מנהל קשרי לקוחות, לשכת המסחר חיפה

שלמה לוי - מנכ"ל אמקה מדבקות בע"מ, חברות לייצור מדבקות

ישראל קפלן - מנהל תפ"י, אמקה מדבקות בע"מ, חברות לייצור מדבקות

שמעון ניסלוביץ - מנכ"ל טכנולוגיות הדמייה נסתרת, חברות לייצור מדבקות

עו"ד סלעית קולר - יועצת משפטית, המועצה הישראלית לצרכנות

רונן רגב כביר - מנהל מחלקת מחקר, אמון הציבור

מי - טל נעים - עורכת דין, חברת יס

דוד דהאן - פעיל, המשמר החברתי

עו"ד סהר פינטו - יועמ"ש, סיעת קדימה

עו"ד חן שמילו - עוזר ליועמ"ש סיעת קדימה

אתי בנדלר
אלקנה אפרתי

לאה ורון

שרון רפאלי
<תקנות הגנת הצרכן (מדבקת אחריות), התשע"ב-2012>

בוקר טוב. אנחנו פותחים את ישיבת ועדת הכלכלה הראשונה להיום. על סדר היום תקנות הגנת הצרכן (מדבקת אחריות), התשע"ב-2012. אלה תקנות שבאות בעקבות חוק שאושר בכנסת, לדעתי, בכנס לא הקודם, אלא זה שלפניו.

ביום האחרון, ב-3 באוגוסט.

ביום האחרון של הכנס הקודם. אחת מהוראות החוק היא להתקין תקנות שיסדירו באופן פרטני את יישום החוק. מדובר בחוק שיחייב במוצרים מסוימים להדביק מדבקת אחריות שתהיה תחליף לתעודת אחריות כך שהצרכנים יראו צמוד למוצר את הפרטים העיקריים של האחריות, בעיקר את התוקף, והמטלה של שמירת התעודות לפחות תתייתר בחלק מהמוצרים. מי מציג את התקנות?

אני.

כפי שאמר היושב ראש, מדובר בתיקון מס' 31 לחוק הגנת הצרכן שמחייב עוסק שמוכר טובין לצרכן ומוסר לו תעודת אחריות להדביק או למסור מדבקה לשם הדבקה על הטובין שבה יצוין תום תקופת האחריות. ברגע שהצרכן מציג לעוסק טובין שמודבקת עליהם מדבקת אחריות העוסק לא ידרוש מהצרכן להציג תעודת אחריות כתנאי למתן שירות בהתאם לחיוביו, לפי תעודת האחריות. ניתנה הסמכות לשר לקבוע הוראות בעניין מדבקת האחריות, לרבות סוג המדבקה, תוכנה וכולי, וכן לקבוע סוגי טובין שהחובה הקבועה בפסקה 1 לא תחול לגביהם.

אנחנו לפני שישבנו לכתוב את התקנות ניסינו להבין מה זה מדבקת אחריות, מה הטכנולוגיה שעומדת מאחורי זה, וראינו שיש כל מיני סוגים של מדבקות; יש מדבקות מאובטחות יותר, יש מדבקות מאובטחות פחות. הנוסחים שהעברנו לארגונים שנועצנו איתם היו רבים. בהתחלה סברנו שיש להיכנס לפירוט של האופן שבו המדבקה צריכה להיראות, מאיזה סוג, מבחינת הטכנולוגיה של המדבקה. בסופו של דבר החלטנו שלא לכלול את זה בהוראות התקנות, ולתת לעוסק חופש לקבוע בדיוק איזו מדבקה הוא רוצה לעשות. כמובן, המדבקה צריכה להיות, כפי שהחוק דורש, תקפה ומקורית של יצרן כי מי שנותן את האחריות ממש זה היצרן.

כן התערבנו בסוגיה של גודל האותיות במדבקה ובתוכן המדבקה, וקבענו על איזה טובין החובה הזאת תחול.

עוד הערות? אין.
נא להקריא.

תקנות הגנת הצרכן (מדבקת אחריות), התשע"ב – 2012
בתוקף סמכותי לפי סעיפים 18 (א1)(3) ו- 37 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א – 1981 (להלן – החוק), בהתייעצות עם הממונה על הגנת הצרכן והסחר ההוגן ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת לפי סעיף 18(א1)(3) לחוק לעניין תקנה 5, ולעניין יתר התקנות – לפי סעיף 21א(א) לחוק יסוד: הכנסת וסעיף 2(ב) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 אני מתקין תקנות אלה:

הגדרות בתקנות אלה-
"יצרן" – אדם העוסק בייצור טובין, בין בעצמו ובין על ידי אחרים או עוסק בעבודה מן העבודות הדרושות לתהליך הייצור או הדרושות לשם שינוי צורתם, טיבם או איכותם של טובין; בטובין מיובאים, יראו את מי שייבא אותן כיצרן לעניין תקנות אלה;

"טובין" – כהגדרתם בתקנות אחריות ושירות;

"תעודת אחריות" – כהגדרתה בתקנות אחריות ושירות;

"תקנות אחריות ושירות" - תקנות הגנת הצרכן (אחריות ושירות לאחר מכירה), תשס"ו – 2006 .

ההגדרה של יצרן לקוחה בעצם מהתקנות, ואם המוצר מיובא אז מי שעומד מול הצרכן זה היבואן.

הערות להגדרות? אין.

הצבעה
בעד סעיף ההגדרות – רוב

נגד – אין

נמנעים – אין

סעיף ההגדרות אושר.

ההגדרות אושרו.


תקנה 2, בבקשה.

בתקנה 2 קבענו הוראות לגבי סוג המדבקה. אני אקריא את התקנה, אבל ייתכן שניתן לוותר על התקנה הזאת.
סוג המדבקה 2. מדבקת אחריות תהיה מדבקה מקורית שהנפיק יצרן, שאינה ניתנת לזיוף ואינה ניתנת להעברה ממוצר למוצר ללא פגיעה במדבקה.

בנוסח הראשוני של התקנות קבענו הוראות ממש ספציפיות איך המדבקה צריכה להיראות. אחרי זה חזרנו בנו, נתנו להם את החופש לקבוע איך המדבקה צריכה להיות, אבל אמרנו שהמדבקה צריכה להיות מדבקה מקורית של יצרן – זה ברור – שאינה ניתנת לזיוף. חשבנו על כך שצריך לאבטח את המדבקה באופן שלא ניתן יהיה לזייף את המדבקה, ושאינה ניתנת להעברה ממוצר למוצר ללא פגיעה במדבקה – רצינו למנוע מצב שלוקחים את המדבקה, מעבירים אותה למוצר אחר, ובעצם יש סוג של זיוף.

אחרי התייעצות נוספת עם ארגוני העוסקים אנחנו שוקלים לוותר על הסעיף הזה כי במחשבה שנייה אנחנו חושבים שהסעיף הזה הוא יותר לתועלת היצרנים מאשר לתועלת הצרכנים- -

ברור.

- - ואם בעלי העסקים אומרים לנו שהאינטרס שלהם הוא לשמור על כך שהמדבקה תהיה מקורית, שלא ניתן לזייף ושלא ניתן באמת להעביר את המדבקה בלי לקרוע אותה, שלא ניתן יהיה להשתמש בה שוב, אז אני מקבלת את הטענה שלהם, והמשמעות היא שהסעיף הזה בעצם לא נדרש ואפשר לוותר עליו.

כבוד אדוני היושב ראש, כפי שאמרתי לגברת טירי בשיחתנו הטלפונית ההוראות האלה הן הוראות עונשיות. לכאורה יצרן שהסתבר שהמדבקה שלו ניתנת לזיוף או שהיא ניתנת להעברה ממוצר למוצר בלי לפגוע בתוכן שלה, הוא יבצע עבירה פלילית וניתן יהיה לקבוע אולי גם פיצויים לדוגמה על כך. נראה לי שוודאי הרעיון הוא להגן על הצרכנים ולא על היצרנים. להם יש אינטרס שהמדבקה שלהם תעמוד בדרישות שלהם כך וכך.

לציבור יש אינטרס שהמדבקה תהיה חזקה כך שהיא לא תוסר, שלא תישחק. האם זה מגן על זה? זאת אומרת איך מגנים על זה, שזאת לא תהיה מדבקה שאחרי חודשיים כבר אי אפשר לקרוא אותה, ואז ממילא אני חייב לרוץ לתעודה.

מה זאת אומרת? אתה מדבר על כך שהמדבקה צריכה - -

צריכה להיות עמידה. היא צריכה להיות כזאת שתחזיק. על הסוללה של הטלפון יש לי מדבקה שמחזיקה שנים רבות; על המטען של הפלאפון יש מדבקה שמתגרדת ונהרסת אחרי חודש.

איך אפשר להגדיר את זה?

יש לכם משהו להעיר בעניין הזה?

סוג של מצרך נלווה, תעודת זהות כזאת.

תעודת זהות זאת תעודת זהות שלהם. זה אינטרס שלהם ליצור מדבקה שהיא בעצם תעודת זהות שלהם.

אם יש פה באמת בעיה זה יצוף מהשטח, ואפשר יהיה לעשות התאמות בתקנות. אם יגיעו אל הארגונים של הצרכנים, ולמשרד התמ"ת יהיו טענות, אז תמיד אפשר יהיה להוסיף דרישה. נראה לי שמדבקות שיחזיקו לאורך תקופת האחריות זה משהו שהוא מובן מאליו ליבואנים. כל עוד השימוש הוא סביר לא חושב שצריך להיכנס לזה בתוך התקנות.

כל מדבקה פשוטה היא מדבקה שיכולה לעמוד - -

לא - - -

הכוונה היא שתהיה מדבקה בת-קיימא, זאת אומרת שהדבק יהיה באיכות כזאת שבאמת יישאר לאורך זמן.

האמת היא שלא חשבנו על זה, וזאת הפעם הראשונה שאנחנו שומעים את ההערה הזאת.

אנחנו סברנו ש"לא ניתנת להעברה" זה בעצם משרת את זה כי זאת מדבקה מספיק חדשה שאתה לא יכול פשוט להוריד, לגרד, לתלוש, להעביר אותה.

הרעיון היה לא שהיא לא ניתנת להעברה, אלא שהיא תינזק ברגע שאתה מוציא אותה.

יש פה נציג אחד מיצרני המדבקות? הרבה.

יש לכם מה לומר בעניין הזה? יש סוגי מדבקות שיחזיקו יותר מעמד?

תלוי למה המדבקה נחשפת, תלוי לאלו תנאים היא נחשפת – תנאי חום, גשם או קור. לכל סוג של תנאים מסוימים יש סוג דבק מסוים, אז אין כאן דבק אוניברסלי שהוא הדבק וזהו זה. תלוי למה אנחנו צריכים - - -

יש דבק שעמיד גם במים וגם בחום?

באופן כללי כן. תלוי עד כמה.

בכמה הוא מייקר את המדבקה?

גם אם הוא עמיד, נייר לא עמיד במים, אז אתה צריך לעבור - - -

ניקח לדוגמה את המדבקה שעמידה בכול, שגם הנייר וגם הדבק עמיד בכול – לא בטמפרטורות של השמש, אלא בסביבת מטבח, בית.

גם לא מים, זה מוצרי חשמל ואלקטרוניקה.

לא שיטפונות של מים אבל - -

מדובר על אגורות ספורות.

אבל להגדיר את זה בתקנות זה לא יהיה סביר. אם נראה בעוד שנה שיש בעיה, ומדבקות נופלות בקלות אז אפשר יהיה לעשות תיקון. אנחנו מדברים פה על חוק חדש, משהו שהוא ייחודי לישראל, לא קיים בשום מקום בעולם – בואו נראה איך זה עובד. היבואנים והיצרנים בטח לא רוצים להתבזות עם מדבקות שנופלות.

מה התקופה המקסימלית הניתנת לאחריות למוצרים?

שנה.

יש כל מיני.

מבחינת הדין.

10? מה המקסימום?

צריך לראות את הממוצע, לא המקסימום. הממוצע הוא כשלוש שנים.

יש כורסאות שנמכרות עם מנגנון לכל החיים. החיים של הכורסה, החיים שלי – לא ברור של מי. אין לזה מקסימום.

על כורסה זה לא חל. אני מזכירה שזה חל על מכשירי חשמל ואלקטרוניקה, והמרכיבים החשמליים - - -

גם במוצרי חשמל נותנים אחריות של שנה על המנוע ועוד שלוש שנים. היבואנים למשל נותנים על מקרר שנה אחריות על המנוע ועוד שלוש שנים על מכלול שאר חלקי המקרר. אורך חיים ממוצע הוא בערך של שלוש שנים.

אם אנחנו חוזרים להתחלה שלדעתנו הצורך בתיקון הזה הוא לא מאוד ממשי, אין תלונות רבות על הנושא הזה של בעיה לכבד את האחריות על התקופה, אז בטח לא צריך להחמיר עוד יותר ולא רק לחייב מדבקה, אלא גם לחייב איך תיראה המדבקה, מאלו חומרים. החוק הזה כבר מוסיף עוד הקלה לצרכן ביכולת שלו לכבד - -

למה לא לכתוב שהמדבקה תתאים לסביבה הטבעית של המוצר?

אפשר לכתוב משהו כזה. לא לכתוב ממה המדבקה עשויה, לא לכתוב הוראות לגבי החומרים, אבל לכתוב שלא ניתן להסירה בקלות או במהלך שימוש סביר של המוצר.

זה אפשר.

משהו כזה, אמירה כללית.

ברור. הכוונה היא לא למדבקות שעומדות בכל תנאי.

אני רוצה בכל זאת להתייחס למדבקה המקורית שלא ניתנת לזיוף, ואם לא תרצו אז לא תרצו. לא כל היבואנים והיצרנים מודעים לאפשרות שיזייפו את המדבקה. אני יכול להגיד לכם בתור אחד שפתר בעיה זהה לחברת אורנג' שהם הפסידו 10 מיליון שקל בשנה עקב זיוף מדבקות האחריות על הסוללות שלהם. הם לא היו מודעים לזה. אם אתם הולכים להוריד את הסעיף הזה, לא כל יבואן ויצרן בכלל חושב במונחים כאלה שמישהו הולך לזייף את זה, אז אני לא בטוח שכדאי להוריד את הסעיף מכיוון שאין פה הגדרה איזה סוג של הגנה יש נגד זיופים, וזה נתון לשיקולו של היבואן והיצרן. אז זה נותן פה פתח גמישות - -

היבואנים והיצרן יכלכלו את הסיכונים שלהם, ואם הם טעו הם ישלמו.

יש הרבה רמות של הגנה.

אבל כל יצרן יבחר את רמת ההגנה המתאימה לו. יבחר טוב בהתחלה – מה טוב, לא יבחר טוב – ילמד בדרך של 10 מיליון באורנג'. אנחנו באנו להגן יותר על הצרכן, זאת המטרה הראשית של התקנות ושל החקיקה. אפשר לנסח סעיף?

אז מה את מציעה, חנה, שבמקום הסיפא המתחילה במילים "שאינה ניתנת" - -

אפשר להשאיר: "מדבקת אחריות תהיה מדבקה מקורית שהנפיק יצרן, שלא ניתן להסירה בקלות בשימוש סביר במוצר". "שימוש סביר" זה גם אופן הניקוי שלו.

זה ברור. אבל "שלא ניתן להסירה בקלות" זה לא מספיק, כי השאלה מתי – אחרי 10 שנים לא ניתן יהיה להסירה בקלות?

במהלך תקופת האחריות.

תקופת האחריות משתנה.

אז חייבים "שלא ניתן להסירה בקלות בתקופת האחריות בשימוש סביר שלו מיועד הטובין".כמובן, אין דין גריל גז שעומד בחוץ כדין כיריים שנמצאים במטבח.

כבוד היושב ראש, אם אפשר שאלה לגבי היבט צרכני אחר: לא כל כך ברור לי מה קורה בהקשר של תקנות להחזרת מוצרים. הצרכן קנה מוצר, הדביקו על המוצר את המדבקה או שעכשיו קבענו שלאורך כל תקופת האחריות לא ניתן להסרה – האם זה אומר שנשללת ממנו הזכות להחזיר את המוצר במסגרת תקנות החזרת מוצרים, זה נחשב שימוש?

דובר על זה בחקיקה הראשית.

זה לא מונע ממנו להסדיר.

יש מספר סוגים של מוצרים שניתן להחזיר. יש מוצרים שאמרנו שרק אם אריזתו של המוצר לא נפתחה - -

ייקחו את האריזה, מדביקים במדבקה- -

- - אז אם פתחו את האריזה הוא לא יכול. אבל לגבי מוצרי חשמל ואלקטרוניקה, שם במפורש כתוב שעצם פתיחת האריזה לא מונעת מהצרכן. אז אם פתחו את האריזה והדביקו את המדבקה זה לא נחשב שימוש, לטעמי.

את צודקת. הדבקה? אני לא יודעת

מה יכול העוסק לעשות לאחר מכן לעשות, אם מלכתחילה מחייבים אותו במדבקה שלא ניתן להסירה.

כתוב בחוק: "ידביק או ימסור", אז שלא ידביק. הוא לא חייב להדביק במעמד הקנייה.

אם הצרכן - - -

יש לזה שני פתרוונת: א', ניתן להדבקי מדבקה על מדבקה – אין בזה שום בעיה - -

נכון.

שנית, כשכתוב כאן: "לא ניתן להסרה", זה אומר שהיא לא ניתנת להסרה שהיא תיפול מעצמה, אבל אם מישהו רוצה מאוד להוריד אותה - -

זה אומר שאתה מקבל מוצר עם מדבקה עליו, אני לא בטוח. זה אומר שזה היה אצל מישהו בבית.

אנחנו אומרים מהו המצב המשפטי הנכון. לדעתי, עצם הדבקת המדבקה לא מהווה שימוש. אבל אם יבואו תלונות אנחנו נצטרך לשקול. את זה אני אומרת לגבי העתיד. אני אומרת עכשיו מהו המצב החוקי.

חנה, אני חולקת על דעתך בעניין המצב החוקי, על כל פנים לא הייתי אומרת את זה בפסקנות כזאת. משום שאם נאמר בתקנות או בחוק – אינני זוכרת כרגע – שעצם פתיחת המוצר לא ייחשב שימוש עדיין זה לא אומר שגם הדבקת מדבקות לא תיחשב שימוש. זאת לא פתיחת המוצר. הרעיון היה שנותנים לאדם לפתוח ולראות מה יש בפנים, איך זה נראה בפנים, אבל לא לעשות דברים במוצר עצמו, פעולות במוצר עצמו. וזה סוג של פעולה במוצר.

זה לא שימוש במוצר.

אני יכולה לפתוח את האריזה, להוציא את המוצר - -

הרי אתה לא תדע אם אתה משתמש בזה או לא.

אבל גם בלי המדבקה אתה לא יודע אם הוא השתמש בזה או לא. לשים מדבקה זה לא שימוש במוצר.

אני יכולה לפתוח את האריזה, להוציא את המוצר – לא השתמשתי בזה, אבל נגעתי במוצר והחזרתי.

זאת אותה שאלה אם אני קונה מוצר שמישהו פתח אותו והחזיר אותו. \

נכון, אבל אז ישימו את זה באריזה חדשה.

אז גם עכשיו ישימו את זה באריזה חדשה.

לא יעזור, כי המדבקה כבר מודבקת על גבי המוצר.

אז ישימו עליה מדבקה חדשה. הצרכן לא נפגע פה, מה הסיפור?

לדעתי, הבעיה כאן היא לא בהכרח עניין של שחור ולבן, זה יותר עניין של הסדרה ברורה ויצירת ודאות. למשל, אמון הציבור ערך לאחרונה ניתוח של תלונות בענף הסלולר ומצאנו תופעה של משווקים של מכשירי סלולר שמדגימים לצרכן בנקודת המכירה. מוציאים את המוצר, מראים לו אותו, ואחרי זה כשהוא בא ומבקש לבטל לפי תקנון, אומרים – לא, נעשה בזה כבר שימוש. רמת הידע שמאפיינת את היושבים כאן בחדר זאת לא רמה הידע בין העוסק לבין הצרכן, וצריכה להיות הבהרה מאוד ברורה ומפורטת לגבי הנושא הזה כי התקנות הללו יהפכו את הסיפור לעוד יותר מורכב. אז צריכה להיות פרשנות מסודרת וברורה של משרד התמ"ת לגבי המשמעויות מבחינת תקנות החזרת מוצרים, באלו מקרים זה יוגדר כשימוש, באלו מקרים לא, ובהתאם לזה ניתן יהיה להנחות את הציבור דרך תלונות שמתקבלות בארגונים אם זה באמצעות הסברה לציבור. אנחנו רואים תופעות כאלה עוד לפני שהתחילו להדביק מדבקות אז צריך לטפל בזה.

רק הערה שאמרתי ליושב ראש: אולי תהיה אפשרות לתת לאדם את המדבקה בלי להדביק את זה על המוצר.

החוק המקורי מאפשר את זה.

אני לא רואה את זה פה.

לא, זה החוק המסמיך.

זה בתקנות.

אה, בתקנות? כי יש אנשים שרוצים לטבול את הכלים וצריכים להסיר את המדבקה וזאת בעיה גדולה. ככה הוא מחזיק את זה או אחרי ההטבלה הוא מדביק או שהוא לא מטביל בכלל – הוא בא עם הפתק למוכר.

איזה כלי חשמלי מגדירים?

כשנגיע לסעיף ההחרגה - -

זה מאוד בעייתי, אבל עושים את זה.

כלי חשמלי?

זה שאתה משתמש לאוכל – אין לך ברירה.

מיקרוגל אתה מטביל במים?

מיקרוגל לא, אבל למשל כשאתה מבשל אפילו מיםי או כל כלי שאתה מבשל בו או אוכל בו אתה צריך להדביק את החלק החשמל, נשאר רק הקל.

- - - ימסור לו מדבקה לשם - - -

זה מצוין. והוא יכול לבוא עם המדבקה בלי שהיא תהיה על גבי המוצר.

השאלה היא מה קורה אם הצרכן בחר להדביק. זאת אומרת אולי צריך באיזשהו אופן להתייחס.

אם הוא בחר, הוא בחר.

זאת צריכה להיות בחירה מושכלת, הצרכן לא בהכרח יודע מה המשמעות של כך שהוא שם את המדבקה שהוא קיבל. צריכה להיות הבהרה לאנשים שזה יכול לפגוע בזכותם להחזיר את המוצר.

אז אולי כדאי לכתוב בתקנות שזה לא פוגע; הדבקת המדבקה לא תיחשב שימוש לעניין - -

אני לא חושבת שאני יכולה לעשות את זה.

זה רק בחקיקה הראשית, לא פה.

אני לא יכולה להסמיך את זה. יכול להיות שנצטרך להוציא איזושהי הנחיה, אבל הנחיה היא פרשנות שלנו. אם יהיה סכסוך בין עוסק לבין צרכן, והוא ילך לבית משפט יכול להיות שבית משפט גם יגיד אחרת.

בתקנות הגנת הצרכן החזרת מוצרים זה לא פלילי. לכן להנחיה, עם כל הכבוד, לא יהיה שום אפקט כי כשאני אגיע לבית משפט אני אגיד שאומרת הממונה - - -

אבל בכל מקרה המקום הוא לא בתקנות.

בית משפט יכול להגיד אחרת.

חבל לבזבז את הזמן של כולנו עכשיו עם העניין הזה.

מיצינו את הנושא.

אני רק מסכמת: לדעתי, זה לא נחשב שימוש הדבקת המדבקה, אבל שוב – אנחנו נצטרך לבחון את זה. אם תיטען הטענה שזאת תופעה רחבה ושהרבה צרכנים מחזירים עם מדבקות ונגרם איזשהו נזק לא סביר, מן הסתם נצטרך לבחון את הגישה שלנו.

אפשר לכתוב על המדבקה: "להדביק לאחר תקופת ההחזרה", שלאדם יהיה שכל, אם הוא חושב - -

המדבקה עצמה היא דבר קטן. אם צריך כל כך הרבה מלל נייר אולי בנייר נלווה אפשר לכתוב.

אולי בנייר נלווה שיהיה כתוב שיידע. תוך כמה זמן אפשר להחזיר? 30 יום? 60 יום?

14 יום.

אז שידביק את זה אחרי 14 יום, פשוט מאוד.

אם העמדה היא שלא נקרא שנעשה בזה שימוש אז צריכים להבהיר לצד השני שעדיין ניתן למכור את זה כחדש. במסגרת הנחיה כזאת שתעשו, שיהיה כתוב בצורה מפורשת שמוצר שהודבקה עליו מדבקה עדיין יכול להימכר כחדש.

יכול להיות שנוציא הנחיה לציבור ונמליץ לצרכנים שלא להדביק מיד את המדבקה.

זה מה שהציע חבר הכנסת אייכלר.

יש אפשרות במדבקות להדפיס על הצד השני של המדבקה?

לא. צד אחד הוא דבק, צד אחד הוא החזית שעליו מודפס הטקסט.

לא, הרי אתה מפריד מדבקה ממשהו.

אפשר להדפיס על הסיליקון.

אז למה שזה לא יודפס: "מומלץ להדביק את המדבקה לאחר תקופת ההחזרה"?

יכול להיות שהיצרנים יעשו את זה כי זה יגן עליהם.

מה הבעיה שלך עם זה? לא הבנתי למה אתה מתרגש. מה אכפת לך שזה יהיה כתוב?

זה עוד התעסקות.

אתה עומד במכונה? אתה כותב את זה?

לא, זאת עלות.

אנחנו בודקים את כל העלויות, אבל במהות אין בעיה עם העיקרון, רק עם עלויות.

כמה עלות של מדבקה שמודפסת גם על הצד השני?

שולית.

תגיד לי מספר.

חברים, תאמינו לי שאני יודע את העבודה פה.

אדוני היושב ראש, כל הנושא של מדבקות זה לא מיליונים, זה אגורות. גם תלוי כמה - - -

לא, אגורות זה 99 אגורות או אגורה אחת.

לא, אין מדבקה שהמחיר שלה 99 אגורות.

אני שואל אותך – אותה מדבקה שמודפס עליה מצד אחד, הבנו שזה שולי. אם אני מוסיף עכשיו דרישה להדפיס מלל בצד השני?

זה ייקר את המדבקה באגורות בודדות – 5, 7, 10 אגורות מקסימום.

כשמישהו אחר משלם זה תמיד שולי. צריך לשאוף להוריד את העלויות, לא להעלות אותן.

5, 7, 10 אגורות.

כן, גם תלוי בגודל המדבקה.

כלומר על כל 1,000 מקררים עוד 60-50 שקלים.

יכול להיות שזה קומקום חשמלי שמחירו 500 שקלים, ואז זה כבר חוזים אחרים, אדוני.

מה המחיר של קומקום חשמלי?

150 שקלים.

אני קניתי קומקום השבוע ב-500 שקלים. תעודת האחריות לא צורפה אליו. אני צריכה להתקשר, למלא פרטים וכיוצא בזה, אבל זה עניין אחר.

העלות הכלכלית היא שולית, השאלה היא אם זה פותר לכם את הבעיה שבצד השני תהיה כתובה איזושהי הוראה שתרצו לגבי תקופת החזר.

גם אם נקבע שמומלץ לא להדביק לפני כן אז אם הצרכן בכל זאת ידביק? זה לא פותר את הבעיה.

העמדה שלהם היא שזה ממילא לא מקנה זכות לבטל. הם ממילא אומרים שגם אם זה מודבק זה לא מקנה זכות לבטל.

זה מקנה זכות, זה לא מבטל.

בדיוק.

יצרן היום יכול לבחור אם להדביק בעצמו או לא. הוא רשאי. זה גם לא פותר את הבעיה הזאת.

העלות של המדבקה זה פונקציה של כמה המדבקה מתוחכמת, כמה אנחנו רוצים שיהיה קשה לחייב אותה.

לא חייבנו.

זה מפה ועד להודעה חדשה, תלוי מה הלקוח בדיוק רוצה. אנחנו יכולים לתת לו גם נייר שמדפיסים עליו שטרות כסף.

אנחנו נוציא הנחיה מסודרת לציבור גם לגבי הזכות שלו לקבל מדבקת אחריות וגם לגבי ההתייחסות לנושא של תקנות החזר. כרגע אנחנו לא רוצים לתקן את תקנות ביטול עסקה.

אבל יש לך פה הזדמנות לתת אינפורמציה בצד השני של המדבקה בעלות שהיא שולית שיכולה להבהיר משהו.

היא לא פותרת לי בכל זאת את הבעיה עם הצרכן. מומלץ שלא להדביק עד תום תקופת האחריות - -

זה לא פותר את הבעיה המשפטית.

אם הוא ידביק והוא ירצה להחזיר, יש לו להחזיר.

או שכן או שלא.

בהנחה שהפרשנות היא שעצם הדבקת המדבקה לא מהווה שימוש במוצר. זה אני אומרת אם זאת ההנחה. כלומר הבעיה תישאר גם אם יהיה כתוב "מומלץ שלא להדביק".

להפך, זה אפילו אומר שיכול להיות שזה ייחשב לשימוש, ולכן אם אתם כותבים "מומלץ" זה בעצם יוצר בעיה.

זה בעצם ליצור סוג של מראית עין להנחיה, לפרשנות.

הכי טוב לתקן את תקנות - - -

אם המדבקה תהיה כל כך קשה גם למוכר תהיה בעיה למכור את זה שוב למישהו אחר. בעוד חודש-חודשיים הוא מאבד מתקופת האחריות. הרי אני כקונה לא ארצה לקנות משהו - -

הוא אומר שאפשר לשים מדבקה על מדבקה. השאלה אם אתה תיקח מוצר שיש עליו כבר מדבקה.

זה כמו מי שמוכר כוס ואומר, אפשר לשטוף, כבר שתינו מזה, אבל אפשר לשטוף את זה, זה בסדר. מה זה מדבקה על מדבקה? את רוצה משהו אורגינלי.

על זה התווכחתי עם היושב ראש. היושב ראש אומר שזה לא ימנע מכירת המוצר כמוצר חדש. אני אומרת שיכול להיות שברוב המקרים הוא צודק, אבל יכול להיות שיהיו צרכנים שיעדיפו לקבל מוצר שעדיין לא הודבקה עליו מדבקה.

אם הצרכן לא ירצה זה משהו אחד. אמרתי שמבחינה צרכנית אם הוא מקבל מוצר שהודבקה עליו מדבקה או מוצר שנפתח ונסגר, זה היינו הך כל עוד לא נעשה שימוש במוצר.

אתה תקנה מוצר שנפתח כבר?

אתה לא יודע את זה.

אתה לא יודע.

אז צריך לארוז את זה מחדש. מדבקה אתה לא יכול להסיר.

בדיוק, זה ההבדל.

אולי באמת כדאי שהצרכן יידע שהמוצר נפתח ונסגר. ייתנו על זה הנחה של אחוז.

כשאנחנו אומרים שהמדבקה לא תיפול הכוונה היא לא שלא ניתן להוריד אותה במכוון, אלא שלא תיפול מעצמה במהלך השנים. כשמחזירים חזרה ורוצים שלא תהיה מדבקה על מדבקה פשוט ניתן לגרד אותה ולהדביק על מה שנשאר שם מדבקה חדשה. לא יהיו שתי מדבקות, זה ייראה חדש לחלוטין ואין שום בעיה. זה לא מוסיף לעלות שום דבר.

אתם מאבדים את הרעיון המקורי. הרעיון המקורי היה שהצרכן מאבד את תעודות האחריות, לא זוכר איפה הוא שם, והמדבקה תהיה על המוצר, וזה יהיה שם. לכן כל הרעיון למסור ולא להדביק שאנשים יחזיקו את זה 14 יום עד שהם יוכלו לבטל וכל מיני דברים כאלה – אלה רעיונות שממסמסים את כל הרעיון של החוק הזה. הרעיון הוא שהוא מקבל את זה, מדביקים את זה, ומרגע זה לכאורה הוא לא צריך לחשוב על זה יותר מדי.

גם לא היינו רוצים שהתקנות האלה יפגעו בזכותו לבטל עסקה, שהיא זכות חזקה מאוד.

לכן אני אומרת שלא צריך לתקן את התקנות.

היה ויתעורר, תידרשו לזה בתקנות החזר.

זה לא "היה ויתעורר", חבל מאוד שזה יתעורר.

אני לא רוצה לתקן את תקנות ההחזר הכספי לרעת הצרכן ולקבוע שאם הדביקו מדבקה אז הזכות שלו מתבטלת. חבל מאוד שזאת התוצאה.

מה הבעיה לקבוע שמדבקה איננה נחשבת לשימוש - - -

לא בתקנות.

לא בתקנות האלה.

בכל מקרה לא בתקנות האלה.

כן, זה ברור.


יש לנו נוסח לסעיף 2?

לא. הנוסח הסופי יוכן בהמשך. הרעיון הוא שמדבקת אחריות תהיה מדבקה מקורית שהנפיק יצרן שלא ניתן להסירה בקלות בתקופת האחריות בשימוש סביר שלו מיועד הטובין. ייתכן שאפשר אולי לנסות לחפש ניסוח ב"סביל", ב-passive, זאת אומרת שהמדבקה לא תינתק בשימוש סביר.

זה יותר טוב מאשר "לא ניתן להסרה".

לא רק "לא תינתק" גם לא תיטשטש. לא רק שנראה שיש מדבקה על המוצר, אלא גם מה היא אומרת.

העניין של המחיקה, ב"אותיות וגודלן" אפשר לכתוב "באותיות שלא ניתנות למחיקה".

סוג המדבקה קובע מאוד, לרבות הדפוס שעליה.

לצמצם זיופים אפשר גם לצלם את המוצר בתוך המדבקה.

לצמצם זיופים – אני סומך על היצרנים שיש להם אינטרס מובהק, ברור, כבד משקל שלא יהיו זיופים של אחריות.

גם כלפי הצרכן שלא ייתנו מוצר אחר במקום את המוצר.

מי בעד תקנה 2 כפי שניסחנו?
הצבעה
בעד תקנה 2– רוב

נגד – אין

נמנעים – אין

תקנה 2 אושרה.

תקנה 2 אושרה.
תקנה 3, בבקשה.

האותיות וגודלן 3. הכתב על המדבקה יהיה בצבע שחור ובגודל אותיות שלא יקטן מגודל גופן של 10 פיקסלים או שני מילימטרים.

מה זה אומר לגבי גודל המדבקה? אם נניח כל מה שיהיה כתוב עליה - -

אני עשיתי דוגמה. זה 10 פיקסלים, וזה הכיתוב שצריך להיות.

את יכולה להעביר את זה?

על שעון חשמלי מעורר את צריכה שלושה שעונים בשביל דבר כזה.

אבל זה לא משהו שצריכים לקרוא מרחוק. צריך להדביק את זה על המוצר.

השאלה אם זה לא מכסה בעצם את כל המוצר.

אז קבענו פטור מסוים למוצרים קטנים מדי.

צריך לנסח יחסית לגודל המוצר.

10 פיקסלים זה הגודל של הפונט של הדפוס, לא של המדבקה.

10 פיקסלים זה הגודל המינימלי. בדרך כלל 2 מילימטר זה הגודל המינימלי שאנחנו משתמשים בו בחקיקה. גם בחוזים, בתקנות הגנת הצרכן קבענו שגודל האותיות בחוזה אחיד הוא שני מילימטר. לא רצינו שהמדבקה תהיה גדולה מדי.

למה אי אפשר להוריד את השורה "בכפוף לאמור בתעודת האחריות"?

נגיע לזה בתקנה הבאה, ואז אני אסביר בדיוק למה התכוונו. כי זה לגבי התוכן של המדבקה. אבל כמובן, במוצרים שהם קטנים יותר מגודל המדבקה נצטרך לתת פטור. אין ברירה.

הנושא של הדבקת מדבקה על גבי הטובין או קבלתה כדי שהצרכן יחליט אם הוא רוצה להדביק אותה או לא, תהיה ברירה של הצרכן ולא של היצרן. ייתכן שאני רוצה לשמור את התעודה אצלי במגרה ולא לכער את המוצר עם המדבקה.

ייתכן גם שיהיה יצרן שכדי למנוע מצבים שמשווק לא מוסר מדבקה יעדיף להדביק את המדבקה על המוצר מבעוד מועד. זאת אומרת צריך לאפשר גם את העניין הזה. דיברנו על זה בדיונים על החוק.

זה גם בניגוד לכוונת החוק, לדעתי. הרי מה הייתה הטענה? אמרו שצרכנים מאבדים את תעודות האחריות, ולכן כשהם באים לממש את האחריות אז אומרים להם, תראו לי תעודה; הם לא מוצאים את התעודה – לא מתקנים להם. כל המטרה של המדבקה היא שיהיה משהו קבוע על גבי המוצר שלא ילך לאיבוד.

אז זה מאפשר את שתי האופציות. יש אנשים ששומרים, ויש אנשים שלא שומרים. לכן עשו מדבקה כדי שגם מי שלא שומר יוכל להדביק על המוצר, והוא פטור. אבל מי שרוצה לשמור את המדבקה או את התעודה בתיק, שיוכל לעשות את זה, למה לא?

החוק אומר: "עוסק המוכר טובין לצרכן ומוסר לו תעודת אחריות ידביק או ימסור לו מדבקה לשם הדבקתה על הטובין שבה יצוין וגו'". דהיינו הוא חייב או להדביק או למסור. החוק לא קובע שאת הברירה הזאת חייב לנצל דווקא היצרן, אם כך או כך.

אבל החוק מכסה, לדעתי.

הוא מכסה את 100 המקרים. אני רק רוצה להבהיר ולהעלות לדיון האם ראוי לעגן בתקנות את האפשרות של הצרכן לומר ליצרן, שהוא במקרה זה הוא מי שמוכר לו את הטובין – אנא אל תדביק, תן לי את זה ביד.

החוק לא מונע את זה. אני מניחה שאם צרכן יגיד שהוא לא מעוניין להדביק, אז הוא לא יתווכח איתו.

אני לא בטוחה, כי את שומעת מה אמרו כאן נציגי לשכת המסחר.

מה החשש אם זה יודבק? באיזה אופן יינזק הצרכן אם זה יודבק?

כי אם אני קונה שעון אלקטרוני לנוי שכל גודלו 10X5 סנטימטרים אני לא רוצה שתודבק עליו מדבקה של 5 סנטימטרים.

אבל את מבינה שזה משהו שיווקי, שבטח היצרן לא רוצה לפגוע מבחינה שיווקית במוצר שלו.

אבל אין לו ברירה.

תכף נדבר על מוצרים קטנים ונראה אם אולי צריך להחריג את המוצרים האלה.

לשעון יש תחתית, יש מקומות סמויים, לא חייבים להדביק את זה בפרונט.

אבל למה להכריח צרכן להדביק אם הוא לא רוצה להדביק.

- - -

אנחנו רוצים לאפשר שמדבקה תהיה מודבקת מראש. אין סיבה שלא. למה שמדבקה לא תוכל להיות מודבקת על-ידי היצרן בחו"ל?

אנחנו צריכים לייצר פה פתרונות, לא בעיות.

מה הפתרון, אדוני, לשאלה שאני העליתי?

איזו שאלה?

האם ניתן לאפשר את הברירה לצרכן? זאת אומרת לא לחייב את הצרכן, אם כך מחליט היצרן, לקבל מוצר שהמדבקה מודבקת על המוצר כבר.

מבחינתנו זה ממש בעייתי.

ליצרן יש זכות לדרוש - - -

הצעת החוק התחילה בכך שיש לאפשר לצרכן אופציה לקבל מדבקה כדי שהוא לא יצטרך לשמור את הקבלות למיניהן ואת תעודות האחריות למיניהן, ועכשיו – מה אדוני בא ואומר? עכשיו אנחנו כופים על הצרכן לקבל את זה בצורה כזאת.

זאת הייתה הכוונה. להפך.

זאת לא הייתה הכוונה כפי שאני הבנתי אותה, אינני יודעת.

כמי שיזם את החוק – זאת הייתה הכוונה.

גם לשון החוק אומרת – למסור ללקוח לשם הדבקתה, לא לשם אחסונה במגרה.

זה הצרכן יחליט.

אם אפשר להציע הצעה בעניין הזה: אפשר לקבוע שמקום שבו היצרן לא הדביק מראש את המדבקה יבחר הצרכן האם היא תימסר לו או תודבק במעמד הרכישה.

זה כבר מיותר. זה ברור שנותנים את זה ביד ואני עושה בזה מה שאני רוצה.

במוצרים יקרים אם היצרן רוצה להדביק זאת זכותו, כי אחרת הצרכן יכול לקחת מדבקה אחת ולשים אותה על מוצר של השכן שלו שהתקלקל לו ונגמרה האחריות.

אתה משאיר ליצרן את הזכות לבחור בפירוש לעשות את ההדבקה, זה מה שאני אומר. אני גם רוצה לציין שאם המדבקה הודבקה מראש על-ידי היצרן לא קיימת השאלה האם זה שימוש או לא שימוש, כי ברור שזה לא שימוש. השאלה האם נעשה שימוש במוצר זה רק כאשר בשלב השיווק מדביקים את המדבקה. אז מה שיכול לאזן בין ההצעה של עורכת הדין בנדלר לבין המטרה המקורית זה לקבוע שבמקום שבו היצרן לא הדביק מראש יבחר הצרכן האם הוא מבקש להדביק במעמד המכירה או לקבל את המדבקה.

לא צריך חוק, זאת המציאות.

זה ממילא.

- - -

חברים, אנחנו בשאלה של הגודל. אני לא רוצה לשמוע יותר על הנושא הזה. אנחנו מדברים עכשיו על הגודל של המדבקה.

איך הוא ידביק מראש - - -

אדוני, אתה לא שמעת שאמרתי לא לדבר על זה כרגע? אני מדבר על הגודל. למישהו יש הערות לגבי הגודל?

צריך להיות סעיף סייג. זה ברור. זה ברור שצריך להיות איזשהו סייג שאפשר לסטות מהגודל – לא לא-להדביק מדבקה, אלא לסטות מהגודל בגודל מסוים של מוצרים. כי אם מדובר פה במשהו - -

אמרו שיש אחרי זה סעיף של פטורים, לא?

אנחנו נגיע לזה, לא עכשיו.

בסדר. אני ממליץ להקשיב לנאמר בדיון.

עוד הערות לגבי הגודל?

לגבי הצבע. אין לי שום דבר נגד הצבע השחור, אבל למה צריך להיות דווקא צבע שחור? לא שזה מפריע לי.

צהוב, בהיר.

זה בולט, זאת הסיבה. אבל אפשר לומר צבע כהה על רקע בהיר.

צבע ברור, לא צריך כל כך הרבה - - - המילים צריכות להיות ברורות, זה הרעיון, נכון?

שלא יהיה שחור על מדבקה שחורה.

אפשר לומר שהכתב על המדבקה יהיה בצבע כהה.

דרך אגב, לבן על שחור זה יותר בולט משחור על לבן. זה ידוע.

האותיות צריכות להיות ברורות. לפעמים כותבים את הדברים באותיות נטויות שאי אפשר לפענח מה כתוב. בדרך כלל כתוב: "באותיות ברורות וקריאות".

אין לנו הגדרות מסעיפים דומים?

אפשר לקחת את הדוגמה מתקנות הגנת הצרכן בעניין אותיות בחוזה האחיד – יש שם הוראות איך כותבים את האותיות. כתוב שהאותיות יהיו בצבע נוגד למרקם. אפשר לקחת את הנוסח משם.

אנחנו ממליצים לקחת את הנוסח משם. לא היו עד עכשיו תלונות.

אז במקום "הכתב על המדבקה יהיה בצבע שחור" נכתוב: "האותיות במדבקת האחריות והספרות יהיו באותיות ובספרות ברורות וקריאות ובצבע נוגד את הרקע". עכשיו מגיעים לגודל.

על הגודל אין הערות.

זה מינימום.

כתוב: "לא יקטן מ-".

הוא יכול לעשות כל גודל שהוא רוצה.

"האותיות והספרות במדבקת האחריות יהיו ברורות וקריאות ובצבע הנוגד את הרקע, והגודל לא יקטן מגודל גופן של 10 פיקסלים או 2 מילימטרים". איזו עוד אפשרות עלתה כאן?

10 פיקסלים זה במחשב, ו-2 מילימטר זה כשאת מודדת בסרגל.

זאת אומרת שאת אומרת שהפרופורציה לגודל המוצר מופיעה לאחר מכן?

כן.

צבעים שלא דוהים. צבעים לפעמים דוהים בשמש או באור.

זה חלק מזה שהמדבקה לא תימחק.

דיברנו על זה בסעיף הקודם שלא ייטשטש.

"ברורות, קריאות ועמידות".

אוקיי.

מי בעד?

הצבעה
בעד תקנה 3– רוב

נגד – אין

נמנעים – אין

תקנה 3 אושרה.


תקנה 4, בבקשה.

תוכן המדבקה 4. (א) על גבי מדבקת האחריות ייכתב –
(1) "מדבקת אחריות";

(2) תום תקופת האחריות על כל קלקול שנתגלה בטובין כאמור בתקנה 2 לתקנות אחריות ושירות כמחויב על פי התקנות האמורות;

(3) "בכפוף לאמור בתעודת האחריות".

(ב) בנוסף לאמור בתקנת משנה (א), בחר יצרן לכתוב על גבי מדבקת אחריות חיובים נוספים על אלה המפורטים בתקנות אחריות ושירות, לרבות תקופת אחריות ארוכה יותר והחיובים הנוספים כאמור מסויגים ביחס לאלה המפורטים בתקנות כאמור, יכתוב על גבי מדבקת האחריות כי האחריות הנוספת מוגבלת כמפורט בתעודת האחריות.
תוכן המדבקה 4. (א) על גבי מדבקת האחריות ייכתב –
(1) "מדבקת אחריות";

(2) תום תקופת האחריות על כל קלקול שנתגלה בטובין כאמור בתקנה 2 לתקנות אחריות ושירות כמחויב על פי התקנות האמורות;

(3) "בכפוף לאמור בתעודת האחריות".

(ב) בנוסף לאמור בתקנת משנה (א), בחר יצרן לכתוב על גבי מדבקת אחריות חיובים נוספים על אלה המפורטים בתקנות אחריות ושירות, לרבות תקופת אחריות ארוכה יותר והחיובים הנוספים כאמור מסויגים ביחס לאלה המפורטים בתקנות כאמור, יכתוב על גבי מדבקת האחריות כי האחריות הנוספת מוגבלת כמפורט בתעודת האחריות.

אני אסביר: קודם כול אמרנו שכמובן צריך לכתוב שזאת מדבקת האחריות. תום תקופת האחריות, כאמור, בחוק. זאת אומרת תקנות הגנת הצרכן היום מחייבות שנת אחריות; וכמובן, צריך להפנות לתעודת אחריות כי תעודת האחריות היא זאת שמפורטת. התקנות לא יכולות לפרט את כל האמור בתעודת האחריות. נוסף לכך אמרנו שהרבה פעמים יצרנים בוחרים לתת אחריות נוספת. בדרך כלל מדובר בתקופות אחריות ארוכות יותר. לרוב התקופות הנוספות מסויגות ביחס לאחריות שיצרן חייב לתת במסגרת תקופת האחריות. תקנות הגנת הצרכן (אחריות ושירות לטובין) קובעות הוראות מיוחדות בקשר לזה, והתקנות אומרות בתקנה 15 שיצרן שנטל על עצמו חיובים נוספים והחיובים הנוספים מסויגים ביחס לאלה המפורטים בתקנות, חייב לציין בנפרד באותיות בולטות לעין תחת הכותרת "אחריות נוספת מוגבלת".
אנחנו לא רוצים שצרכן יוטעה, ולכן אם העוסק כותב את תום תקופת האחריות לפי תקופת השנה מרגע המכירה ועד תום תקופת השנה, ואחר כך הוא כותב "שלוש שנים נוספות", הרבה פעמים בעלי עסקים או יצרנים – יותר נכון – משתמשים בזה כמקדם מכירות. אנחנו לא רוצים שתיווצר הטעיית הצרכן – שהצרכנים יראו "חמש שנות אחריות נוספות" או "שלוש שנות אחריות נוספות" יחשבו שזאת אחריות מלאה. לכן כפי שהם מחויבים בתקנות הגנת הצרכן (אחריות ושירות לאחר מכירה) לכתוב בפירוש שהאחריות הזאת מסויגת ביחס לאמור בתקנות, אז גם בתעודת האחריות, אם הם כותבים תקופה נוספת של אחריות הם יצטרכו לכתוב שהאחריות הנוספת מוגבלת. בדוגמה שהעברתי לכם זה פחות או יותר מגלם את מה שקבענו שיש חובה לקבוע. כלומר צריך לכתוב: "תעודת אחריות" – "תום תקופת האחריות כמפורט - -

האחריות הנוספת מוגבלת במה?

לא תמיד, אבל אם היא מסויגת, למשל גם אם נותנים שלוש שנים נוספות, הכוונה היא שלא מתקנים כל קלקול על חשבונם. לפעמים יש השתתפות עצמית וכולי. לכן אנחנו לא רוצים שצרכנים יוטעו, ואנחנו לא רוצים שזה ישמש ככלי שיווקי כי זה כלי שיווקי, אין מה לעשות.

אבל למה חובה לכתוב שזאת מדבקת אחריות? לא חבל על השטח הזה?

אפשר להוריד את זה.

הבעיה היא אחרת - -

בואו נעבור סעיף-סעיף. "מדבקת אחריות" – מישהו חושב שזאת חובה שיהיה כתוב "מדבקת אחריות"? זה ברור שזאת מדבקת אחריות.

חשוב לנו שתהיה הבחנה בין תקופת האחריות המחויבת על-פי דין - -

בסדר, אנחנו נגיע לסעיף הזה.

זה הסעיף.

לא. את סעיף 4(1) אנחנו מוחקים.

תום תקופת האחריות – זה ברור שזה הסעיף העיקרי.

אבל יש פה בעיה.

"תום תקופת האחריות כפי שמחויב על פי דין".

אבל "כפי שמחויב על פי דין" - -

זה רק השנה.

הרבה פעמים האחריות הנוספת שהם נותנים היא לא אחריות מלאה. אנחנו רוצים שתהיה הפרדה - -

חלק מהתלונות שקיבלנו הן דווקא על אותה אחריות נוספת שלא פעם משלמים עליה. תקופת אחריות נוספת ששילמו עליה, דווקא לגביה הלקוח יפתח ויראה שחלפה אחריות, ואפילו לא יזכור שיש לו.

לא הבנתי את הטענה.

את אומרת – תכתבי רק שנה מהיום. אבל אני שילמתי שנה מהיום, ושילמתי בנוסף לשנתיים נוספות.

זה לא מה שכתוב פה.

עוד שנתיים נוספות לא יהיו כתובות במדבקה, אלא אם היצרן - -

זה לא מה שכתוב פה.

לפעמים השנתיים האלה רואים רק אחרי שהמוצר הגיע אליך.

זה חוזה השירות. זה אחרי שמסתיימת תקופת האחריות - -

לא, לא, הם משתמשים בזה כאקט שיווקי לא חודשיים אחרי כן, אלא כשאני נכנס לחנות וכתוב על המקרר: "שבע שנות אחריות". שם זה אקט שיווקי. המדבקה זה אחר כך, זה השירות אחר כך. כשאת מדברת על אקט שיווקי מטעה זה לפני כן. אחרי שהאקט השיווקי כבר תפס אותי, כשקניתי את המקרר בגלל שבע שנות אחריות ובסוף מודבקת לי מדבקה רק של שנה אחריות.

לא.

לא, זה לא מה שכתוב.

זה מה שכתוב.

אפשר לכתוב - -

אפשר. היצרן יבחר אם לכתוב לי שנה או שבע שנים, זה מה שהיא אומרת.

לא, אם הוא נותן. אבל לא בטוח שהוא נותן.

יש לנו הצעה לעשות סדר: "אחריות מלאה" – לא צריך "על-פי דין", זה ארוך. אלא "תום תקופת אחריות מלאה" עם תאריך; "תקופת אחריות נוספת מוגבלת" עם תאריך. וזהו, זה כל מה שצריך להיות כתוב על זה.

והפרטים המלאים בתעודת האחריות.

כן, הכול על פי תעודת האחריות.

זה נשמע לי הגדרות טובות.

לא לחייב את זה במדבקה. הרי המדבקה היא כן משהו שהצרכן רואה בשלב מוקדם כשהוא קונה. ליבואן יש אינטרס שיופיע שם המידע בצורה - - - אם היבואן נותן אחריות מורחבת אז הוא רוצה שהצרכן יראה את זה. אם הוא יראה במדבקה "שנה" הוא מיד יבטל את העסקה.

סליחה, זה מה אתם עושים היום. מה שקורה היום בפרסומות של האחריות זאת שערורייה. כי מה שקורה זה שאתה מגיע לחנות וכותבים לך, שבע שנות אחריות – 1+6.

1 + 6 זה כבר מצב טוב.

1+6 זה כבר מצב טוב. "שבע שנות אחריות", ואז אתה מגלה בדיעבד רק כשקורה משהו שה-1 הזה היה, לפי החוק, באמת אחריות מלאה, ושש השנים הנוספות לא כוללות הרבה מאוד דברים. הרעיון הוא שבמדבקה זה יהיה ברור, ש-1 זה על-פי דין - -

זה מה שכתוב.

אני לא צריכה לכתוב שזה על-פי דין, אלא זאת אחריות מלאה.

אני חושבת שכן צריך. "כפי שמחויב על-פי דין".

לא כל הצרכנים הם עורכי דין, ומבחינתם המושג "אחריות מלאה", ברור להם מה זה אומר.

אני לא יודעת מה זה "אחריות מלאה", אין לזה משמעות. צריך לכתוב: "אחריות כפי שמחויבת, על-פי דין". מה זה "אחריות מלאה"? אני לא יודעת מה זה "אחריות מלאה" מבחינה משפטית.

לדעתי, ברגע שיהיה כתוב "על-פי דין" אנשים יתחילו להסתבך עם זה. צריכה להיות הגדרה של שתי תקופות אחריות נפרדות.

נכון.

זאת אומרת, אם אתה רוצה להוסיף אחריות – תוסיף ותכתוב אותה.

זה מה שכתבנו. אמרנו, קודם כול "תום תקופת האחריות, כפי שקבוע על-פי דין כפוף לאמור בתעודת האחריות", ואם היצרן בחר - -

לא, אי אפשר להשאיר לו את הבחירה אם לכתוב.

המחשבה שלנו הייתה שיצרן ירצה לכתוב.

לא על תעודת האחריות. הוא רוצה לכתוב על הפרסומת, לא על תעודת האחריות.

הוא ירצה לכתוב את זה, הם כותבים את זה. זה כלי שיווקי בשבילם. אני לא רואה היום יצרן שנותן אקסטרה והוא לא יכתוב. הוא רוצה למכור.

הוא לא יכתוב את זה במדבקה.

הוא אומר, הוא לא יכתוב את זה על המדבקה.

הוא יכתוב את זה בשלט, הוא לא יכתוב את זה במדבקה. הוא לא רוצה שאחרי שלוש שנים אני אפתח את זה ואראה.

הוא רוצה אולי לחסוך בעלות של המדבקה. גם אנחנו חלקנו עם התמ"ת על התקנה הזאת, חשבנו שזה דווקא מטעה את הצרכן שכתוב רק תקופה מינימלית של שנה, וחשבנו שצריכות להופיע שתי התקופות על גבי המדבקה. זאת אומרת ככל שיש אחריות נוספת או מורחבת גם היא חייבת להופיע על המדבקה.

אין בינינו מחלוקת, אנחנו חושבים שהיצרן ירצה לכתוב את זה, והוא יכתוב את זה. וברור שצריכה להיות הבחנה בין האחריות שמחויבת על פי דין לבין אחריות נוספת.

למה לא לכתוב הפוך, שאחריות היא התקופה המקסימלית, ומתוכה אחריות מלאה לתקופה כלשהי.

גם אפשרות.

זה לדעתי יותר טוב להם ופחות טוב לצרכנים.

תעודת אחריות הרי מכילה את כל התנאים, נכון?

היא מכילה את כל התנאים, כאמור בתקנות. אבל אם יש לו חיובים נוספים הוא צריך לכתוב בנפרד.

בתעודה הפיזית הגדולה שאני מקבל, אם יש נניח, שנה + שש, אז הכול כתוב שם, נכון? גם מה יש לי בשנה ומה יש לי בשש השנים שלאחר מכן. אני צודק?

כן, אבל הוא צריך לכתוב את זה בפרק נפרד, ובדרך כלל החיובים האלה הם חיובים מסויגים.

אז למה לא לכתוב במדבקה את התקופה המקסימלית על פי תעודת האחריות, ושם יש כל הפרטים - -

זה כמו המודעה של שבע שנים אחריות.

אנחנו חושבים שזה יטעה את הצרכן.

זה כמו המודעה של שבע שנים אחריות שהיא מטעה.

לא מטעה, אלא להפך, אדם יברר כשהוא ירצה לתקן ויראה בדיוק מה יש לו, והוא לפחות יידע. אם אדם רואה שנה ורואה את זה אחרי שנה וחצי, הוא אומר, רגע, אין לי אחריות.

לא, שיהיה כתוב, שנה אחריות מלאה ועוד שש שנים אחריות נוספת, אחריות מוגבלת.

על-פי תעודה.

חשוב להגיד שזה הנושא שיש עליו הכי הרבה תלונות בתחום האחריות – הנושא של האחריות המוגבלת בתקופות מעבר לשנה הקבועה בחוק.

עם כל הניסיון שלי, כשאני הלכתי לקנות טלוויזיה, הנושא של האחריות היה חלק ממה שחשבתי עליו והסתכלתי עליו, וגם אני נפלתי בעניין הזה. אז אני אומרת שוב – אנשים לא מודעים להבדלים.

100% מהאנשים לא קוראים את כל המדבקה, לא יעזור.

אבל זה לא מלל ארוך.

נכון. אבל כמו שקוראים כתבה בעיתון – אנשים קוראים רק את הכותרת, חלק קוראים את כותרת המשנה, ומעט מאוד מגיעים עד המילה האחרונה. מה לעשות, חלק מהאנשים מתבלבלים בדרך או מבינים משהו אחר. לפעמים יש כתבה בעיתון, ותתפלא מה אנשים הבינו בחוץ. כל אחד מבין משהו אחר, אתה נדהם. לפעמים זה פועל לטובתך, לפעמים לרעתך. לכן אני אומר שאם בן אדם יראה שתום תקופת האחריות של המוצר היא שנה יכול להיות שבשלב הזה הוא יבין משהו אחד. למה לא לכתוב את התקופה המקסימלית ולהחריג את המינימום?

זה משרת אותם, זאת בעיה.

זאת הטעיה.

מה הטעיה?

זאת הטעיה.

איך זה הטעיה?

מכיוון שתקופת האחריות המקסימלית היא לא אותה תקופה בין השנה הראשונה לבין השנים האחרות. לכן זה חייב להיות בשתי שורות. לא צריך יותר מאשר שתי שורות.

אמרתי – שתי שורות. אבל השורה הראשונה תהיה התקופה הארוכה יותר, ואחרי זה התקופה המלאה - -

אבל מה שהצרכן יראה בעיניים זה התקופה הארוכה, והוא לא יידע אחר כך שחמש שנים מהם - -

אני רוצה שהוא יידע שיש לו חמש שנים.

אבל זה לא באמת אחריות של חמש שנים.

אין בעיה. כשאני במיעוט אני מקבל.

אתה האצבע היחידה, אתה הפה האחד.

אני במיעוט בצוות המייעץ.

אם כך בשורה הראשונה תהיה: "תום תקופת האחריות לפי דין", שורה שנייה תהיה: "תום תקופת אחריות נוספת מוגבלת".

למה להוסיף את המילים "לפי דין"? תגידו לי, איפה אנחנו, בבית משפט? זה בני אדם בבית.

אפשר לומר "המחויבת בחוק".

בן אדם שומע "דין" הוא כבר לא רוצה - - - אחריות.

מה זה משנה, זה אותו דבר – "על-פי דין" או "המחויבת בחוק" זה אותו דבר.

זה לא אותו דבר. כשאת מחויבת בחוק אנשים מבינים יותר. השאלה אם יש לכם התנגדות שיהיה כתוב: "המחויבת בחוק".

לא, ממש לא. מבחינתי זה אותו דבר. אבל חשוב לי לא לכתוב רק "אחריות מלאה". צריך להגיד "כאמור בחוק" כי זה מה שהחוק מחייב.

לכן אני הצעתי "לפי דין".

למה לא "תום תקופת האחריות המלאה"? אני לא מבין את זה.

אין לי בעיה עם "מלאה", אבל - - -

מה זה "אחריות מלאה"? זה מה שהוא מציע או מה שהחוק דורש? אתה חייב לתת אחריות מלאה במשך שנה.

אני מניח שהוא נותן מה שהוא נותן - - -

אבל אם בשורה השנייה את כותבת "תקופת אחריות נוספת מוגבלת" אז זה ברור לעומת "מלאה".

מה שחשוב שזה יהיה ברור שזאת אחריות מחויבת.

יש אחריות מחויבת.

גם בחוק יש סייגים לאחריות; כשמעשה נגרם ברשלנות או בזדון כן חייבים להפנות לחוק, אחרת זאת לא אחריות מלאה.

"לפי חוק" זה יותר טוב מאשר "על-פי דין".

"לפי חוק" זה יותר טוב? זה יותר ברור?

קודם כול, "חוק" עדיף מ"דין".

"תום תקופת אחריות לפי חוק". ואז תאריך, ושורה שנייה תהיה "תקופת אחריות נוספת מוגבלת".

מאוד חשוב שיהיה כתוב שהתנאים המלאים בתעודה, וזה חשוב כי אנשים יטעו לחשוב שהמדבקה זה כל האחריות. מאוד חשוב שיהיה כתוב: "כפוף לפרטים בתעודה המצורפת".

זה חשוב.

צריך לקחת בחשבון שיש גם מקרים שבהם יש אחריות מלאה לתקופה של חמש שנים, אז צריך גם להגדיר באיזה אופן רושמים את זה. לפעמים היבואן בוחר לקחת לעצמו אחריות מלאה לתקופה של חמש שנים.

תמחקו את המילה "מוגבלת" במקרה הזה.

אז אמרנו שאם היא מוגבלת הוא יכתוב שהיא מוגבלת, אם היא לא מוגבלת אז שלא יכתוב.

"אחריות נוספת", ואז אתה מחליט - -

אז צריך לנסח את זה בתקנות.

אבל אמרנו שאם החיובים הנוספים מסויגים - -

אני לא מבין למה זה - - - לצרכן שזה יהיה לפי חוק או לפי דין. יש לי אחריות מלאה – זה לא משנה לי אם הדין נתן לי את זה או היצרן נתן לי את זה.

אבל הדין מקנה גם חריגים. אחריות מלאה היא לא מלאה באמת כי החוק קובע שאם המעשה נעשה בזדון או מכוח עליון אז לא תחול האחריות המלאה.

אבל זה כפוף לתעודת האחריות, זה בסעיף 3.

אבל כשאת לא קובעת בחוק את גורמת לצרכן לחשוב שיש לו אחריות מלאה בכל מקרה, וזה לא נכון.

"לפי חוק" זה כל כך פשוט, זה כל כך מינימליסטי. מה רע בזה?

לדעתי, לא ברור מה זה תקופת האחריות המלאה.

תגדירי את זה בחוק.

יכולים לחשוב שתקופת האחריות המלאה זה חמש שנים.

אבל כתוב בתוקף.

תכתבי בתקנות: "תקופת אחריות מלאה" ו"תקופת אחריות נוספת" בהגדרות.

למה לא לכתוב "על פי חוק"?

את באמת יכולה לכתוב בהגדרות שבתקנות – "תעודת אחריות מלאה" מהי.

זה אותו דבר, זאת אותה תוצאה. אז את מגדירה מה זה תקופת אחריות מלאה – "תקופת האחריות על-פי חוק".

נכון.

ואז במדבקה את כותבת: "תקופת אחריות מלאה", ואז את לא צריכה להכניס "על-פי חוק".

ואז תשלחי אותו לתקנות שיידע מה זה "תקופת אחריות מלאה".

אבל מה שמעניין אותי בתור צרכן זה התאריך – באיזה תאריך אני היום, ואיזה תאריך כתוב לי על האחריות המלאה, זה הכול, ואז אני ניגש ליצרן. למה אני צריך "לפי חוק" או "לפי דין"? למה זה מעניין אותי?

כי חשוב לנו שתהיה הבחנה בין האחריות שמחויבת לפי חוק שהיא אחריות מלאה בלי סייגים, אלא אם כן היה זדון - -

אז פה תיכתב רק "אחריות מלאה", בין אם היא מתוקף חוק ובין אם היא מתוקף חוק פלוס מה שנתן היצרן. אבל זאת האחריות המלאה. זה מה שמעניין אותי. למה מעניין אותי מכוח מה קיבלתי את זה בתור צרכן? זה לא מעניין אותי בכלל.

אז נצטרך להגדיר מהי אחריות מלאה. זה או אחריות על פי חוק או אחריות שהיצרן נותן ללא סייגים.

שהיא שוות ערך.

בדיוק. שהיא באותם תנאים שקבועים בחוק.

צריך להגדיר "אחריות מלאה".

זה אחריות מלאה לפי חוק ותקופה נוספת שהיא ללא סייגים נוספים.

בקצב הזה נצטרך לשים ספרון.

לא, להפך. אנחנו מקצרים לך - -

מה שהיושב ראש הציע מקצר.

צר לנו שאנחנו פוגעים בהכנסות העתידיות, אבל - -

יהיה כתוב "תום אחריות מלאה", "תום אחריות מוגבלת" – שני מועדים.

בדיוק, לא צריך יותר מזה.

יהיה כתוב "מלאה", והיא תוגדר "מלאה"?

לא במדבקה.

כן, בתקנה.


אז גם השורה "כפוף לאמור בתעודת האחריות" גם יורדת.

לא, תשאירו את זה, זה חשוב.

אחרת הצרכן לא יידע שהוא מקבל בנוסף גם תעודת אחריות מלאה.

את ההגדרה של "אחריות מלאה" אנחנו עושים עכשיו?

אם אני מבינה נכון יהיו שלוש שורות בתעודת האחריות: תום תקופת אחריות מלאה, תום תקופת אחריות נוספת מוגבלת - -

למה צריך את המילה "תקופה"? "תום האחריות המלאה".

ככה החוק - -

אנחנו החוק.

אבל אנחנו הולכים לפי החוק המסמיך.

שמה?

החוק מדבר על תום תקופת האחריות.

לא, זאת הגדרה של "תקופה".

"ימסור מדבקה שבה יצוין תום תקופת האחריות".

"תום תקופה" זה התאריך. המלל פחות חשוב.

נכון, התאריך.

התאריך יהיה. תום האחריות והתאריך – יום, חודש, שנה או חודש ושנה, ואז זה כמובן, היום האחרון בחודש. תום האחריות המלאה.

"תום האחריות המלאה", "תום האחריות הנוספת המוגבלת" ובתקנות עצמן תהיה הגדרה "אחריות מלאה" תהיה "אחריות לפי תקנות אחריות ושירות וכן אחריות לתקופה נוספת על התקופה

המנויה בתקנות האמורות, ככל שאין סייגים באותה תקופה".

יש לי הערה נוספת.

זה נכון?

כן.

זה לפי אותם תנאים של השנה הראשונה.

כן, זאת או אחריות על פי חוק או אחריות נוספת שהיא לא מסויגת.

לגבי תום אחריות מוגבלת – לא לכתוב רק את התאריך של תום האחריות, אלא גם לכתוב שהאחריות הזאת מוגבלת.

"תום אחריות מוגבלת", זה יהיה כתוב.

"תום האחריות הנוספת המוגבלת".

שייכתב במפורש "המוגבלת".

לסעיף הזה צריך "ככל שיש כזאת", כי יכול להיות שאין כזאת.

ואם אין אז תכתוב - - - שבע שנים בשורה העליונה.

אתה לא כותב.

בשורה הראשונה, במקום לכתוב שנה – תכתוב עשר שנים.

בוא נכתוב את זה בתקנה.

אם אין אחריות נוספת מוגבלת אתה לא חייב להדפיס את זה בכלל, לדעתי.

זה מה שאני רוצה שייכתב.

אנחנו מגדירים מהי "אחריות מלאה", ואמרנו ש"אחריות מלאה" היא גם התקופה המוארכת אם אין בה סייגים. לכן אתה כותב את הכול בשורה הראשונה.

אתה לא רוצה להדפיס בכלל את השורה השנייה? זה הרעיון?

ברור. מה הוא צריך להדפיס את זה? גם מישהו יתחיל למלא לו שם תאריכים ויהיו ויכוחים.

זה יהיה סעיף קטן נפרד ככל שיש.

אם היצרן לא נתן את האופציה זה לא מה שיהיה במדבקה.

לגבי הכיתוב: "כמפורט בתעודת האחריות" שזה יהיה בעצם בסוף כל המלל.

בכל מקום שאת רוצה, אין בעיה.

"הכול כמפורט בתעודת האחריות"?

כן.

בסעיף (ב) לכתוב שזה באמת אם יש תקופת אחריות מוגבלת.

בסדר. אז הבנו – אם הוא לא נותן את האחריות הנוספת אין צורך בכלל להדפיס.

אפשר להקריא פעם אחרונה?

כן.

זה לא הנוסח, כמובן, זה רק העקרונות: שורה ראשונה תהיה: "תום האחריות המלאה", עם מקום לציון התאריך; שורה שנייה תהיה: "תום האחריות הנוספת המוגבלת", שוב עם מקום לציון תאריך; שורה שלישית תהיה: "הכול כמפורט בתעודת האחריות". בתקנות עצמן תיכלל הגדרה ל"אחריות מלאה" שהיא אחריות לפי תקנות אחריות ושירות לאחר מכירה וכן אחריות לתקופה נוספת על התקופה המנויה באותן תקנות אם אינה מסויגת; ותיתוסף הוראה נוספת בתקנות, שלפיה, יצרן לא יהיה חייב להדפיס את השורה השנייה אם אינו נותן תקופת אחריות נוספת.

איפה זה יהיה?

בתקנות עצמן.

יש לי שאלה לגבי התאריך – התאריך הוא מלא – יום, חודש ושנה או מספיק חודש ושנה?

תאריך מלא – יום, חודש ושנה.

צריך לכתוב את זה כי הרבה פעמים כותבים למשל, 9/11.

לצרכן עדיף שיהיה כתוב חודש ושנה כי בהגדרה הוא מרוויח ממוצע של 15 ימים. אני מעדיף חודש ושנה.

- - -

אתם רוצים תאריך מדויק?

אם היבואן בוחר לרשום חודש ושנה, אז בסדר, הצרכן הרוויח, אבל להשאיר את זה צמוד לתקנות מהבחינה הזאת.

בסדר. אם הם רוצים לדייק זאת זכותם.

איך אמור להיות רשום התאריך, ידני?

חייב להיות ידני.

זאת אומרת בהגדרה של המדבקה צריך שיהיה אפשר לרשום עליה. אתם צריכים לקחת בחשבון שחלק מחומרי הגלם שציינו פה שלא תוכלו לרשום עליהם.

לפי חודשים, ואז אתה לא צריך.

תראה לי את זה.

אבל זה לא מתאים. יש מוצרים שקונים אותם בחנויות.

אני עוד לא ראיתי מה לא מתאים.

המדבקה הזאת תמיד מוגנת, היא לא חשופה.

חלק מהיצרנים יבחרו להשתמש בשיטה הזאת, ואחרים יעדיפו לסמן ידנית. זה לא דבר שצריך - - -

האינטרס שלכם הוא שזה יהיה מודפס, לדעתי.

נכון.

אבל זה בלתי אפשרי. יש הרבה מוצרים שנמכרים בחנויות, וליבואן אין שליטה- - -

המשווק רק ינקב את החודש. כל אחד יעשה את ההתאמות שלו.

זה לא דומה לעולם הסלולרי.

האינטרס שלכם הוא שהתאריך יהיה ברור כי, לדעתי, בכל מקרה אחר אתם תפסידו לצרכן.

אוקיי.

אני מבקש להוסיף סעיף נוסף ב-4 שאומר: "כל כיתוב או איור נוסף, לפי שיקול דעת היצרן". יכול להיות שזה מובן. אם יגידו כאן היועצים המשפטיים שאין בעיה, וזה מובן שהוא יכול, אז בסדר, אבל אם היצרן רוצה להוסיף משהו שהוא יוכל כל עוד זה לא סותר את הדברים.

כמו מה?

ציור, משפט נוסף – כל מה שהוא רוצה, שיהיה ברור שזה מותר.

ובלבד שזה אינו מטעה או מטשטש.

כל כיתוב נוסף, ובלבד שגודל האותיות לא יעלה על גודל האותיות המתחייב, לגבי תקופת האחריות.

אז צריך ב-4(א) לכתוב שעל גבי מדבקת האחריות ייכתבו "רק" הדברים הבאים. כלומר המילה "רק" כי בעיניי היום לא מן הנמנע להוסיף את הציורים.

אבל מאפשרים להם, זאת ההחלטה.

בסדר, אז צריך להבהיר. אם הכוונה של הוועדה שעל המדבקה לא יהיה שום דבר נוסף - -

אין לי בעיה.

- - - הוועדה יושבת - - - לא רוצה למנוע.

למה היום נמנע להוסיף ציורים כמו שהוא מבקש? למה צריך לכתוב את זה?

מה שהיא אומרת זה שמכיוון שלא כתוב "רק" אז אין צורך לכתוב.

אני מציעה כן להתייחס לזה כדי לכתוב בפירוש: "כל כיתוב נוסף", לפי בחירת היצרן, ובלבד שגודלו לא יעלה על גודל האותיות והספרות.

הגיוני.

ושאין בו כדי להטעות.

זה ברור. אולי "שאין בו כדי לסייג את האמור" לגבי תקופת האחריות.

הוא לא יכול לסייג את זה, זה ברור. זאת הטעיה.

סיימנו?

הצבעה

בעד תקנה 4 – רוב

נגד – אין

נמנעים – אין

תקנה 4 אושרה.

תקנה 4 אושרה.
תקנה 5, בבקשה.

אי תחולת פסקה (1) שבסעיף 18א(א1) לחוק: סעיף 18א(א1) לחוק מסמיך את השר לקבוע סוגי טובין שהחובה הקבועה בפסקה (1) לא תחול לגביהם, זאת אומרת שלא תהיה חובה למסור או להדביק תעודת אחריות.
5. החובה האמורה בפסקה (1) שבסעיף 18א(א1) לחוק לא תחול על סוגי טובין שאינם טובין כהגדרתם בתקנות אחריות ושירות.

חשבנו שנכון שתהיה הלימה בין החובה לתת תעודת אחריות לבין החובה לתת מדבקת אחריות. אם יצרן נותן תעודת אחריות באופן וולונטרי, ועכשיו מחייבים אותו לתת מדבקת אחריות, החשש שלנו הוא שהם יפסיקו לתת תעודות אחריות. לכן הצמדנו את זה לתקנות. התקנות מגדירות מה זה "טובין" שעליהם חלות התקנות, שזה בעצם מוצר חשמלי או אלקטרוני שעלותו מעל 150 ₪. זה כולל גם רהיטים, לגבי המנגנונים החשמליים שבהם.

זה מצמצם מאוד.

נכון, זה מצמצם. זאת ההצעה שלנו.

דיברנו קודם על היחס בין גודל המוצר עצמו לבין המדבקה. מה קורה למשל עם שעונים?

חשבנו להציע החרגה נוספת. נקבע בעצם שהחובה הזאת לא תחול על טובין ששטח הפנים הפנוי שלהם קטן או שווה לגודל המדבקה, בהתאם להוראות תקנות אלה. זאת אומרת רואים מה גודל האותיות, מה הכיתוב שמחויב על-פי התקנות; כמובן, לא שוקלים בשיקול הדעת הזה תוספות שהיצרן מוסיף, ואם המדבקה גדולה יותר משטח הפנים הפנוי שאפשר להדביק עליו אז לתת פטור, כי אני לא רואה דרך אחרת לכסות מוצרים עם המדבקה.

צריך להגדיר את שטח הפנים הפנוי שזה בעצם גם צג לא פנוי, גם שטח אוורור זה לא פנוי, מקשם זה לא שטח פנוי.

צג זה לא פנוי, נכון. לא מדובר על שטח פנים, אלא שטח פנים פנוי שאפשר להדביק עליו. למשל, אם זה mp3 אז זה לא הצג.

לא מקשים, לא שטח אוורור.

נכון, זאת הכוונה.

אז את תגדירי את זה? קודם כול ההוראה אומרת שהוראות תקנות אלה לא יחולו על מוצרים שהשטח הפנוי שלהם - -

קטן או שווה לגודל המדבקה בהתאם להוראות תקנות אלה. חשוב לי להבהיר שאם היצרן מחליט להוסיף כיתוב נוסף, איורים או ציורים זה לא בא בחשבון. הכוונה להוראות התקנות, ואולי נפנה באמת לסעיפים שמדברים על "תום האחריות המלאה", "תום האחריות המוגבלת", ואם יש חיובים נוספים. זה לא כולל בעצם כיתוב נוסף.

את מציעה להוסיף גם הגדרה של שטח פנוי?

אם הוועדה סבורה שזה לא ברור אז נוסיף הגדרה.

לדעתי, זה די ברור. אתם חוששים שמישהו יגיד שצג זה שטח פנים פנוי?

אני חושבת שזה די ברור.

אוקיי, בסדר, מקובל.

אני יכול לחזור להעיר על סעיף 5? אני פשוט חושב שדרך התקנות פה צמצמו מאוד את מה שנעשה בהליך החקיקה. בהליך החקיקה דובר על הסוגיה הזאת, על הטענה שאמרת שאם נכפה עליהם את המדבקה פתאום הם לא ייתנו תעודת אחריות. זה בדיוק סותר, וגם זה מה שדובר כאן בוועדה, את כל הטענה שמשתמשים בזה כאקט שיווקי. הרי שם הדברים החמורים יותר, לא במקום שעל-פי חוק יש לי, ואני יכול - - - – אלא באותם מקומות שבהם שילמתי יותר בשביל האחריות או שיווקו לי את זה כמוצר עם אחריות אף על פי שהוא לא מתחייב, על-פי חוק, ודווקא שם אין לי תעודה, ואין לי בעצם שום אפשרות להוכיח. זה שסייגתם ולא החלתם את זה על זה – כשאנחנו דיברנו על האפשרות של השר להחריג – הרי יכולנו מלכתחילה ללכת על ההגדרה הפשוטה מאוד שקיימת בתקנות, והלכנו הפוך, והיו דיונים שלמים פה כי דיברו על רהיטים, ואמרו, אם נדביק על רהיט, אז זה יפריע ונצטרך לקלף מהרהיט, ואחר כך זה יגרום לו נזק. על כך דובר. פה בעצם דרך התקנות צמצמתם מאוד את כוונת המחוקק בהתאם לדיונים שהיו כאן בוועדה.

החוק אומר: "עוסק המוכר טובין לצרכן ומוסר לו תעודת אחריות", כלומר זה במידה שהוא מוסר לו תעודת אחריות – הוא ידביק.

יפה, זה בדיוק ההגדרה.

החשש שלנו הוא שהם לא ימסרו תעודות אחריות – מי שלא חייב לא ימסור.

אבל הם משתמשים בזה כאקט שיווקי. ועוד איך ימסרו.

אני לא בטוחה.

הם ימסרו ויתחמקו מהמדבקה בדיוק בנקודות שזה הכי חמור.

אני לא חושבת ככה. אני חושבת שנפגע בצרכן בסופו של דבר.

תבוא ותגיד לצרכן – על תעודות האחריות האלה אתה צריך לשמור ולהשגיח טוב יותר, ועל אלה יש לך מדבקה, בוא תעשה את ההבחנה, בוא נסביר לך – זה מסבך ומסרבל את כל העניינים. ברמת העיקרון הרעיון היה שאם איבדתי את תעודת האחריות אני אוכל להשתמש במדבקה. מדביקים על רהיטים מדבקות נוספות, אמור להיות כתוב על זה ממה זה מיוצר – יש עוד כל מיני דברים. גם ככה האחריות על המוצרים, לפי החוק, היא מאוד מצומצמת – היא רק על מוצרים שמעל 150 שקל ורק על מוצרים שהם מוצרי חשמל. זה נראה מאוד מצמצם את כל הרעיון.

המדבקה אמורה להשלים את תעודת האחריות, היא צריכה להשתלב איתה. ואם תעודת האחריות מגדירה, אז זה לא צריך לנגוד את ההגדרות של תעודת האחריות. המדבקה היא השלמה. לא לשכוח למה עשינו את זה – כי אם מישהו מאבד את התעודה אז שתהיה לו מדבקה. אבל אם אין לו תעודה, אז מה?

ברור, לא מדובר על מקרה שאין תעודה.

רק במקרה שיש לך תעודת אחריות.

רק כשמוסרים לך את תעודת האחריות.

בדיוק. גם כשתעודת האחריות לא ניתנת מכוח חוק. הסעיף הזה בעצם מצמצם את המדבקה רק לדברים שמכוח חוק חייבים לתת עליהם אחריות.

אנחנו לא רוצים שהצרכן ייפגע, שיפסיקו לתת תעודות אחריות.

הם לא יפסיקו לתת אחריות.

למה את אומרת את זה בכזאת ודאות נחרצת?

כי עם כל הכבוד, בחקיקה הם היום מדביקים - -

נועצנו עם ארגוני עסקים ועם התאחדות התעשיינים שלא נמצאים פה, לצערי, וזאת הטענה הנחרצת שהם אמרו.

אבל העמדה הזאת נשמעה בוועדה בהליך החקיקה, והיא לא התקבלה.

מה זה "לא התקבלה"? הסמיכו את השר לקבוע הוראות - -

להחריג דברים.

אם רצו לקבוע הוראות במקום השר היו צריכים - - - למה הסמיכו את השר לקבוע הוראות? נתנו לשר סמכות להפעיל שיקול דעת בנושא הזה.

אבל סליחה, את היית בדיונים, קראת את הפרוטוקולים – להחריג מ-mp3, להחריג מרהיט קטן שזה יפגע בו. בדיוק על זה דובר בדיונים. הדיון הזה כבר התנהל, שזה לא יחול באופן מצומצם אך ורק על אותם דברים שמכוח חוק יש ממילא חובה לתת אחריות, אלא דווקא על אותם מקרים. והסמכות להחריג – בדיוק, בגלל mp3, בגלל מוצרים קטנים, בגלל מוצרי ריהוט שאי אפשר להדביק עליהם.

אנחנו נפגע בצרכנים, וצרכנים לא יקבלו תעודות אחריות במקום שלא מדובר בחובה. זה נאמר לנו בצורה מפורשת.

מי שלא חייב לתת ונותן, נותן את זה כאקט שיווקי. אם עצם זה שהוא ידביק את המדבקה, דהיינו זה שהצרכן יממש את האחריות יגרום לו לא לתת מראש – אז שלא ייתן מראש ושלא ישתמש בזה כאקט שיווקי. זה סובב ומסובב, מה שאת אומרת. את אומרת שהוא לא רוצה לתת אחריות בסופו של יום, הוא משתמש בזה רק כאקט שיווקי.

אבל אתה גורם לו עלויות נוספות, אז הוא יגיד, בסדר, אם דורשים ממני - - - אני לא אתן.

מה העלויות הנוספות? אם העלויות הנוספות הן 20 אגורות על המדבקה - - -

אני לא נכנסת לזה עכשיו.

כל התקנות האלה נבעו מכך שיש חובה לתת תעודת אחריות, אבל אף על פי שיש חובה אנשים מאבדים, הם לא יודעים איפה התעודה. גם על זה ניתן להתווכח וגם לצרכן יש אחריות לשמור על התעודה. אבל אם כבר במוצרי החשמל הגדולים – מקרר, תנור, טלוויזיה ודברים כאלה – שם יש בעיות, ולכן אנחנו באים כברת דרך ומתקינים כאן תקנות. התקנות האלה גם גוררות סנקציות פליליות וגם פיצוי לדוגמה, והכול פה קשור לתעודת האחריות. מי שלא צריך לתת על-פי חוק תעודת אחריות יכול לכתוב בתעודת האחריות מה שהוא רוצה, הוא יכול להחריג וכדומה. עכשיו יש לו חובה נוספת, זאת אומרת יש זיקה לתעודת האחריות שלו, גם שם הוא צריך מאוד להיזהר, ויש פה באמת הרעה להרבה מאוד עוסקים שהיום בוחרים לתת את זה באופן וולונטרי, והתקנות האלה - -

ממה הם נפגעים, עדיין לא הבנתי – מזה שהם יצטרכו לממש את האחריות שהם מבטיחים היום? אני קניתי מברגה ב-140 שקלים ולא ב-155 שקלים; קיבלתי על המברגה שנה אחריות – לא חייבים לתת לי, אבל קיבלתי שנה אחריות. אני אומר לאותו יצרן שכבר בחר לתת לי שנה אחריות, תן לי גם מדבקה. במה זה מקשה עליו? אם זה מקשה עליו ב-20 האגורות של המדבקה – הבנתי; אם זה מקשה עליו בכך שאני באמת אבוא אליו אחרי שמונה חודשים כי לא איבדתי את הנייר, אלא מכיוון שהייתה לי מדבקה, והוא באמת יצטרך לתת לי את האחריות שהוא הבטיח, אז סליחה, עם כל הכבוד – שלא יבטיח, אם הוא לא מסוגל לתת.

מלכתחילה זה לא הגיוני להטיל עליו חובה נוספת.

אנחנו עובדים לפי חוק, אחרת זה ג'ונגל. אם החוק מגדיר את האחריות המדבקה צריכה להיות מותאמת לחוק.

יפה. ואם אתה מוכר לי אחריות שלא על-פי חוק, ונותן לי תעודת אחריות, תן לי גם מדבקת אחריות.

בסופו של דבר זה יעמוד במבחן. אנחנו צריכים לחשוב צעד קדימה מה יהיה כשהלקוח יגיע. אנחנו צריכים לחוקק חוקים שאפשר לחיות איתם. אם ללקוח יש תעודה הוא בא עם מדבקה; אם אין לו תעודה אז לא צריכה להיות לו מדבקה.

אין חובה מלכתחילה בחוק.

כל הרעיון הוא שיש לו תעודה.

אז לא צריך לחייב גם מדבקה.

כל הרעיון הוא שיש לו תעודה. נתת לי תעודה, אז מה אתה רוצה, לא לתת לו את המדבקה?

אם החוק אומר שצריך תעודה, אז צריך מדבקה.

הוא לא ייתן תעודה. מה אתם עושים? אתם פוגעים בצרכנים.

אם החוק אומר שצריך תעודה החוק הוא המנחה.

הם לא ייתנו את זה.

אני לא אקנה את המברגה הזאת בחיים אם הוא לא ייתן לי תעודה. הוא לא נותן לי בגלל העיניים היפות שלי.

דברים שאין חובה לתת עליהם תעודת אחריות אני מלכתחילה לא מניחה שצריכים לתת לי תעודת אחריות. אם הוא בחר וולונטרית לתת לי תעודת אחריות, ועכשיו אנחנו מוסיפים - -

אבל בעצם דבר וולונטרי גם בדברים אחרים לא מייתר דרישות נוספות שיש באותו שירות או באותו הליך.

אבל זה קבוע בתעודת האחריות.

יש לו עילה להתליה.

אם תעודת האחריות אומרת שהיצרן מחויב לתת שירות בחינם על כל תיקון – בסדר. אבל אתם רוצים עכשיו אי מתן תעודות אחריות באופן וולונטרי. הוא יחליט שהוא נותן את התעודה הזאת, ויכול להיות שלא. עכשיו הוא גם צריך מדבקת אחריות, הוא צריך לרכוש מדבקות אחריות, להפיץ אותן בכל החנויות עם כל העלויות וכל הלוגיסטיקה של זה, ויש לזה לוגיסטיקה ועלויות.

אז אני יכול היום רק לפרסם שאני נותן אחריות, ואפילו לא לתת תעודה?

כן.

אם זה וולונטרי, כן.

יש למשל נעלי עילית שעושים בתפירת יד, ואומרים לך שיש אחריות חמש שנים אם יקרה משהו לנעליים, אבל מעולם לא קיבלתי תעודת אחריות.

גם כשאת מנסה לממש את אותה אחריות שהוא מפרסם את נמצאת במצב - -

אבל שם יש - - -

אבל כך וכך אני לא מקבלת את התעודה ביד. החוק לא מחייב אותם לתת לי תעודה ביד.

מה שיש בחוק מאוד מצומצם. זה נכון.

אנחנו מתייחסים לא רק לעלות של המדבקה, אנחנו מתייחסים לעלות האדמיניסטרטיבית של ההתעסקות עם זה; אנחנו מתייחסים לחשיפה העונשית שיש בחוק הזה, הפיצויים ללא הוכחת נזק; אנחנו מתייחסים לחשש שלקמעונאי שיש אינטרס שונה מזה של יבואן ישים תאריכים עתידיים רחוקים יותר, כי מה אכפת לו, זה לא עולה לו כסף, אחריות נוספת. יש פה הרבה מאוד בעיות שהיבואנים של החשמל והאלקטרוניקה נחשפים אליהם, ואם עכשיו הופכים את זה למשהו רחב אז כל אותם עסקים אחרים גם יהיו חשופים אליהם.

אי אפשר לדוגמה להקל קצת בסנקציות לגבי אלה שזה תעודות וולונטריות?

צריך לזה תיקון חקיקה לזה. כי החוק היום אומר שאי מסירת מדבקה זה גם עילה לפיצויים לדוגמה, אז הוא יגיד, למה אני צריך להסתבך עם זה. הוא לא ייתן תעודת אחריות – צרכנים ייפגעו מזה.

אבל הטענות האלה בדיוק עלו גם בדיון. הוא גם שולח את התעודות, וגם על התעודות המוכר בסוף כותב, אז פשוט יהיה עוד אקט שבצמוד- - -

בדיון אמרו שהזמן קצר, צריך כרגע לאשר, תחשבו על כל הדברים.

נכון. לא היה דיון ממצה בנושא.

על זה בהחלט היה דיון. לא ירדנו למה מחריגים - -

אחרת הוועדה הייתה קובעת את זה בחוק ולא הייתה נותנת לשר סמכות לקבוע החרגות.

בגלל זה הוועדה הלכה הפוך ולא צמצמה את זה מראש, אלא החילה את זה על הכול, למעט מה שהשר - - -

הדיון היה מאוד לא ממצה, הוא היה קצר - -

אז את עושה over-ruling לדיון?

לא, אבל נתנו סמכות לשר להפעיל שיקול דעת. השר הפעיל שיקול דעת. זאת המשמעות של מתן ההסמכה לשר.

יש הרבה מוצרים שאתה מקבל אחריות בלי משהו כתוב ביד. עכשיו צריך מדבקה בקשר למשהו שאין לי?

לא. החוק אומר שרק כשהוא מוסר תעודת אחריות הוא ייתן גם מדבקה. אם הוא לא מוסר תעודת אחריות הוא לא ייתן מדבקה.

- - -

אבל התקנות מתייחסות גם לטובין ואומרים שהמחיר הטובין לצרכן גבוה מ-150 ₪.

איזה מוצרים כלולים בקטגוריה הזאת?

כל מוצרי החשמל והאלקטרוניקה שהם פחות מ-150 ₪ ומוצרים אחרים שמוכרים לך אותם עם אחריות לא מכוח חוק.

מוצרי חשמל, אלקטרוניקה וגז חדשים, לרבות מנגנונים מכניים וחשמליים ברהיטים, ובלבד שמחיר הטובין לצרכן גבוה מ-150 ₪.

או מתחת ל-150 שקלים זה הוולונטרי.

מיטה שאין לה מנגנון חשמלי זה לא חובה, נעליים, רהיטים - -

אין סוף לכמות המוצרים שיכולים להיות ברשימה השנייה. אי אפשר לחשוב עכשיו - -

- - -

על מזרנים למשל מקובל לתת עשר שנות אחריות.

- - - לאחריות של מוצרים מתחת ל-150 שקלים אין ערך. אין שווי כלכלי. כמה שווה אחריות למוצר ששווה 150 ₪? מה הערך הכלכלי של אחריות כזאת?

יש דברים יקרים - -

לא, אני מדבר על פחות מ-150 שקלים. אין לי כמעט ספק שזה חסר משמעות כלכלית לכל הצדדים.

ויתר הדברים?

אוקיי, אז גמרנו צד אחד.

אנחנו הצענו שיהיה קריטריון של מחיר; שהתקנות יחולו על מוצרים שהעלות שלהם היא רק מעל 700 שקל, ואז זה באמת יכול להיות משהו רחב יותר.

- - -

כל היתר יהיה מעל 700, זה רעיון הגיוני.

העירו פה את העניין של הפיצוי העונשי, ויש בעייתיות גם ככה עם הפיצוי העונשי.

אנחנו נלך עם הקבוצה השנייה, הוולונטרית. להגדיל מסכום מסוים?

בוודאי.

מוצרים יקרים שעליהם נותנים גם תעודת אחריות, שייתנו גם מדבקה.

זה נכון, אבל החשש שגברת טירי העלתה הוא שלא ייתנו כתוצאה מכך תעודת אחריות.

אם לא היה להם אינטרס לתת אחריות לא נותנים אותה מראש, הם לא צריכים את המדבקה. זה כנראה נותן להם משהו.

חשוב שלצרכן תהיה תעודת אחריות.

זה נכון, אבל אם לא יעשו את זה בגלל מדבקה השכן ייתן את זה עם המדבקה, והשוק ילך לכיוון הזה. הכול פה זה כלכלה.

לא כל דבר צריך להגדיר בחוק, אפשר להשאיר דברים פתוחים, והדברים אחר כך מסתדרים טוב.

אפשר גם לנסות להתחיל עם מוצרי חשמל ואלקטרוניקה ולהיפגש בעוד שנה ולראות מה קורה.

על מוצרים מתחת ל-150 שקלים אני מבין שבאמת חבל על הפרוצדורה ועל המדבקות ועל כאב הראש שלכם וגם של הצרכן, שהוא לא יחשוב שהוא צריך אחריות גם מתחת ל-150 שקלים. בואו נחשוב על הסכום של המוצרים שהם באמת משמעותיים. אנחנו רוצים להסדיר את זה כך שזה יהיה נכון.

צריך להיזהר שלא ייצור תמריץ שלילי לא לתת אחריות, כי זה יכול ליצור את זה בחלק מהקטגוריות.

זה לא רק תמריץ שלילי לתת אחריות, אלא גם תמריץ שלילי לתת את תעודת האחריות, את הנייר. אם אומרים לי שעל מזרן נותנים לי עשר שנות אחריות, אם אין לי הנייר איך אני אוכיח שנתנו לי? לא ייתנו לי.

אבל גם היום הוא לא חייב לתת לי את האחריות הזאת, נכון?

הוא לא חייב לתת לי.

למה הוא עושה את זה? בואי ננתח את זה.

בדיוק, למה הוא עושה את זה?

הוא נותן את זה כי זה טוב לו, כי זה משתלם לו, כי זה משפר לו את יכולת השיווק והמכירה, כי המתחרה שלו נותן. אף אחד לא יחריג את עצמו לרעה, אלא אם כן הם יתארגנו ויעשו החלטה מגובשת, בגלל מדבקה של כמה אגורות.

אבל הוא יכול לעשות משהו אחר: להגיד לו בעל-פה שהוא נותן לו עשר שנות אחריות; הוא לא ייתן לו תעודה כדי שהוא לא יהיה חייב לתת מדבקה. ואז אחר כך אחרי חמש-שש שנים הצרכן יצטרך להוכיח שיש לו אחריות. מזה אני חוששת יותר. הוא ייתן אחריות של עשר שנים, אבל הוא לא ייתן נייר. במעמד המכירה הוא יגיד לו בעל-פה שהוא נותן לו עשר שנות אחריות – לא ביטלתי את האחריות. קניתי את הצרכן, שביתי את לבו, אבל אחרי חמש שנים הוא ירצה לממש את האחריות, ולא יהיה לו נייר. העוסק יגיד לעצמו, אני לא אתן לו תעודה כדי שאני לא אהיה מחויב לזה עם כל ההשלכות של פיצויים לדוגמה ועבירה פלילית ותובענות ייצוגיות. ואז אחר כך יהיה ויכוח, מי נגד מי. הצרכן יגיד, אבל אתה אמרת לי לעשר שנים - -

זאת טענה חזקה.

- - והעוסק יגיד, אני לא אמרתי לך.

זאת טענה בעייתית.

אני לא רוצה לפגוע בצרכנים.

הפיצוי לדוגמה הוא הבעיה.

הוא לא ימסור את התעודה כי הוא צריך לצרף אליה גם מדבקה? יש כאלה שלא מוסרים כבר היום.

- - -

דיברו פה על מזרנים. אני קונה מזרן והבטיחו לי עשר או עשרים שנות אחריות, וזה מעניין אותי, וזה הנושא שבדקתי, וזה הנושא שעל-פיו החלטתי אז כנראה אני גם לא אצא משם בלי תעודה. את אומרת שיש בעיה שהוא יכול להבטיח ולא לתת לי - -

הוא לא ייתן לי את זה כתוב.

- - ועכשיו את מחמירה את זה ואומרת שמכוח זה גם כשהוא כבר נותן לי אני לא - - -

- - - זה הבדל מאוד גדול בין מחמירה לבין לא מרחיבה. אתה צרכן מתוחכם אז תגיד לו שאתה רוצה את תעודת האחריות בכתב, והוא יגיד לך, אין לי, תשמור את החשבונית, התנאים של האחריות באינטרנט.

אם המצב בחוק היום מאפשר למוכר, לעסק, לתת לך תחושה שהוא נותן לך אחריות ולא לתת לך תעודה - -

זה אנחנו צריכים לתקן.

אז הנה, בבקשה, תדברו אחרי שתגמרו את הפריימריס. יש פה חור שמאפשר ליצור כשל שהשוק לא יתקן את זה מעצמו.
אין לנו מה לשנות פה.

לא, תוסיפו את העניין של מוצרים קטנים.

מה זה מוצרים קטנים?

שטח הפנים.

בסדר, דיברתי לשנות במובן הזה.

יכול להיות שכדאי לרשום את חלק מהמוצרים בצורה מפורשת כדי שלא יהיו אחרי זה מחלוקות אם היה שטח פנים וחלק לא. זאת אומרת זה טוב שיש סעיף סל של שטח פנים. אבל דברים שהם ברורים כמו שעונים, מצלמות, אוזניות – אפשר להגדיר אותם בצורה מפורשת ולא להשאיר את זה פתוח למחלוקות בין הצרכן לבין הקמעונאי, אם הוא היה צריך לשים מדבקה או לא. אנחנו נשארנו עם מספיק קטגוריות. התקנות האלה עדיין כוללות הרבה מאוד מוצרים בתחום החשמל והאלקטרוניקה. אם יזהו ארגוני צרכנים שיש בעיה בתחום נוסף, ואפשר בעתיד לתקן ולהוסיף - -

מה הבעיה עם מצלמות? במצלמת וידיאו אין לך מקום לשים בתחתית שלה?

הם לפעמים בגודל של כף יד.

זה ייכנס לחריג של שטח הפנים.

יכול להיות שזה ייכנס, אבל עדיף לרשום את זה בצורה ברורה.

לא, מה שאתה רוצה להגיד לי שמצלמות זה כל מצלמה.

אין אפשרות להדביק על מצלמה.

למטה?

סנטימטר. למטה יש לך כל מיני אבזרים שאתה צריך לפתוח.

אז אין שטח פנים פנוי, זה בסדר.

אז אין שטח פנים פנוי.

אם אפשר על טלפון סלולרי אפשר גם על מצלמה.

לגבי המוצרים האלה, גם אם תהיה מצלמה או שתיים שתרוויח מזה כי במקרה שטח הפנים שלה גדול יותר, כדי למנוע מחלוקות עם המוכר – להחריג את זה בצורה מפורשת, שום דבר אמיתי לא ייפגע.

הגדרת "שטח פנים פנוי" מספיקה. אף אחד לא בא בכוח שתדביקו מדבקות.

דרך אגב, אם יש מצלמת וידיאו, ויש מקום על המטען, זה פתרון?

מטען זה משהו שרוכשים בנפרד. המטען יכול להתקלקל.

אין עוד הערות?

אנחנו לא רוצים להחריג.

גם אנחנו לא.

הצבעה

בעד תקנה 5 – רוב

נגד – אין

נמנעים – אין

תקנה 5 אושרה.

תקנה 5 אושרה עם השינויים שהוסכמו.

תקנה 6, בבקשה.

תחילה 6. תחילתן של תקנות אלה ביום י"א בסיון התשע"ב (1 ביוני 2012)
יש בעיה עם הסעיף הזה. החוק עצמו קובע שתחילתו של חוק זה ביום 1 ביוני 2012, אבל מאחר שהם העלו את החשש שהם לא יספיקו להתארגן עד המועד הזה אז שתי אופציות: או לדחות את התחילה של החוק, זאת אומרת לעשות תיקון חוק, שלוש קריאות וכולי – אנחנו לא מציעים ללכת בדרך הזאת; או שאפשר לקבוע תחילה מאוחרת לתקנות, זאת אומרת המדבקה וההוראות כפי שנקבע בתקנות. כלומר ב-1 ביוני הם יהיו חייבים לעמוד בהוראות של החוק, לתת מדבקה, אבל מ-1 בספטמבר או באוקטובר הם יצטרכו לעמוד בהוראות החוק, כפי שקבוע בתקנות האלה. ההחרגות, כמובן, יחולו מ-1 ביוני כדי שתהיה הלימה. אנחנו לא רוצים לדחות לחלוטין את הכניסה לתוקף - -

למה לא? מה יינזק?

בתקופת הביניים הם כן יכולים להתארגן.

אין סיכוי שיספיקו להיערך בתוך חודשיים.

החוק מדבר על מדבקה תקפה ומקורית, אני לא חושבת שזאת בעיה שיצרן יפיץ בין כל החנויות שדרכן הוא מוכר את המוצרים שלו, מדבקה שיכתבו בה את התוקף עם החותמת שלו. זה מה שיהיה בתקופת הביניים.

צריכים להסתכל על הדברים בצורה קצת יותר רחבה. נמצאים כאן יבואנים שהם שותפים לתהליך. התקנות האלה הולכות להשפיע על מאות עסקים ועשרות אלפי מוצרים. זה יהיה תמים לחשוב שבתוך חודשיים כל המוצרים בכל החנויות – חודש וחצי, עוד עם פסח באמצע. זה יהיה ממש לעצום את העיניים.

מה אתה צריך?

כמו שהצעתם בחוק. זה גם זמן מינימלי, אבל גם את זה – חמישה חודשים מעכשיו, זאת אומרת עד סוף אוגוסט, תחילת ספטמבר.

אם זה יילך לבג"ץ בג"ץ יגיד את זה בצורה ברורה, חבל על הזמן של בג"ץ בשביל זה.

איזה בג"ץ? בג"ץ גם יראה את הדיון שהיה באוגוסט שבו רצינו שלושה חודשים והעליתם את הטענות האלה ודיברתם על שנה, והגענו בסוף ליוני. גם זה נדחה כבר כי פעם אחת כבר ביקשתם.

לפחות חמשת החודשים האלה.

היועצת המשפטית עכשיו מדברת.

הדיון הזה אכן התנהל בעת הכנת הצעת החוק לקריאה השנייה והשלישית. לוועדה היה ברור שיש צורך בזמן היערכות סביר של היצרנים להכנת מדבקות שיענו על דרישות שייקבעו בתקנות שבאותו שלב על סמך החוק אי אפשר היה לדעת, כפי שרק היום התבהר, מה היו הדרישות בתקנות. לכן אכן נקבע שתחילתו של חוק זה ב-1 ביוני 2012, אבל כדי לאפשר זמן היערכות מספיק נקבע במקביל שתקנות לפי חוק זה יובאו לאישור ועדת הכלכלה של הכנסת עד ליום – התאריך העברי, 1 בינואר 2012. אדוני אמר בעל-פה שהוא ידון בהם סמוך לאחר קבלתם כדי שהם יאושרו, ואכן יהיה זמן היערכות מספיק. בפועל אנחנו דנים בתקנות האלה חודשיים וחצי אחרי אותו תאריך.

סיכמנו על חודשיים וחצי.

דא עקא שבלי תיקון חוק אי אפשר לדחות את תחילת החוק. אפשר להציע, כאמור, תחילה נדחית לתקנות, אבל החוק ייכנס לתוקפו ב-1 ביוני - -

אפשר לעשות החרגה.

- - זה אומר שהחל ב-1 ביוני יצטרכו לתת מדבקת אחריות גם אם היא לא תענה על הדרישות האחרות בתקנות.

אי אפשר להוסיף תקנה שמחריגה את כל המוצרים עד תאריך מסוים?

סליחה? מה המשמעות?

הרי לשר יש סמכות להחריג, נכון? ההחרגה שלו יכולה להיות קבועה, היא יכולה להיות גם סוג של החרגה מצומצמת. הוא יגיד שעד 15 באוגוסט כל המוצרים בישראל מוחרגים מהוראת החוק.

זה סותר את הוראת החוק.

ההצעה שאנחנו מציעים לא סותרת את החוק, ואז התקנות לא יכולות בעצם לסתור פה.

עורכת הדין טירי, זה לא סותר את החוק.

החוק נתן לו סמכות להחריג.

מה זאת אומרת? להחריג את כל המוצרים זה אומר לדחות את תחילת החוק.

זאת המשמעות, בדיוק.

החוק לא אפשר את זה אחרי דיון ברור.

המשמעות היא שבתקנה הוא מבטל הוראת חוק ומרוקן מתוכן, וזה לא הגיוני מבחינת מדרג נורמטיבי. זה לא יעלה על הדעת.

לתקופה של חודשיים זה לא הגיוני?

כן. זה לא קשור, גם לתקופה של יום לא עושים ככה.

זה סותר את החוק אם השר מחריג כל מוצר שהוא מתחת ל-50 אלף ₪?

מה זאת אומרת "מחריג"? איזו הוראה תיקבע? המשמעות היא שאנחנו דוחים את כניסת התקנות לתוקף.

זה לא כזה נורא.

זה סותר את החוק. אני לא חושבת שמשפטית אפשר לעשות את זה.

זה לא סותר, החוק נכנס לתוקף על מוצרים מסוימים.

על מה?

כמו שעכשיו החרגתם 80% מהמוצרים - -

על מה? על מה?

למה לשר מותר להחריג 80% מהמוצרים, ואסור לו להחריג 99% מהמוצרים? מי קובע איפה זה הסוף?

אז אנחנו נקבע בסעיף הוראת שעה שמתאריך כך וכך תהיה החרגה - -

סך הכול באנו והטלנו עליהם חוק חדש. לא בגללם – הם לא קשורים לזה – התערב תהליך. אנחנו בסך הכול רוצים להיות פה בני אדם איתם.

אני מנסה להבין, תהיה הוראת שעה שאומרת שמתאריך עד תאריך - -

נייצר תקנה עכשיו שמצמצמת את תחולת החוק בצורה מאוד מאוד נרחבת עד תאריך שאנחנו מפצים אותם על העיכוב.

אני רוצה לבדוק את זה.

מסוכן מאוד.

אני רוצה קודם לשמוע את הצעתו של היושב ראש, אני לא יודעת מה ההצעה. הוא אומר שהוא רוצה לצמצם את זה. אני חושבת שלפני שנותנים חוות דעת משפטית צריכים לשמוע מהי ההצעה.

שתהיה תקנה שמכניסת החוק לתוקף ועד 15 באוגוסט, לדוגמה, הוראות החוק יחולו על מוצרים של מעל שווי של 10,000 ₪. ככה שזה באמת נותן היערכות מינימלית.

האם היצרנים יוכלו לעמוד בחובה להדביק או לצייד צרכן במדבקה לגבי סוג מסוים של מוצרים מיד עם כניסת החוק לתוקפו?

מספר המוצרים שנמכרים מעל 10,000 ₪ הם קטנים, אתם יכולים אפילו לעשות מדבקות עבודת יד עד אז.

אני לא יכול לענות בשם כולם, אבל זה בוודאי יהיה הרבה יותר מידתי.

נשמע בעייתי מאוד. זה פתח להאריך את זה אחר כך.

לא, אין פתח להאריך.

השאלה אם זה אפשרי מבחינה משפטית.

הבעיה פה היא רק משפטית, אין פה בעיה מהותית. יש פה בעיה פרוצדורלית. בגלל פרוצדורה אני לא - - -

למה לא ללכת בהצעה שהיא הציעה?

ההצעה שלה לא נותנת לי שום מענה.

למה?

אם כבר מגיעים לכל המוצרים - -

זה לא סביר שייתנו פה חודשיים בשביל מהלך כזה.

- - -

יש פסח באמצע - -

- - -

אני לא הבנתי את ההצעה שלכם.

הרי התקנות קובעות הוראות ספציפיות: מה יהיה הכיתוב, מה יהיה גודל האותיות וכולי. אנחנו נאמר שתחילתן של התקנות יהיו בעוד חודשיים וחצי-שלושה, איך שהוועדה תחליט. כלומר שב-1 ביוני הם יהיו חייבים לעמוד בהוראות החוק. מה שאומרות הוראות החוק זה שהם צריכים למסור מדבקת אחריות תקפה ומקורית שבה צריך להיות מצוין תום תקופת האחריות. זאת מדבקה פשוטה כעיקרון.

זה אומר שתקימו שני מערכי אופרציה. תקימו עכשיו מערך - - -

- - -

מדבקה ריקה ולכתוב עליה את תום תקופת האחריות. או מדבקה עם החותמת של היצרן - -

למה ליצור מצב כזה?

אנחנו מנסים למצוא פתרון לתקופת הביניים כדי שלא תצטרכו להיערך - -

העלה היושב ראש פתרון מצוין.

יש בעיה משפטית עם הפתרון שהצעתי?

זה פתרון מאוד יצירתי. אף פעם לא נתקלתי בפתרון כזה. צריך להתייעץ עם משרד המשפטים. אני לא יכולה לתת לבד את הגושפנקה.

אני צריכה לבדוק את זה.

זה פתרון מאוד מעניין ויצירתי.

אני רוצה להבין אם רשמתי לעצמי נכון את הצעת אדוני. מה שאתה מציע זה שהוראות תקנות אלה יחולו מיום – תאריך נדחה כלשהו שתקבע בשנת 2012 – ומיום תחילת החוק ועד ליום תחילת התקנות יחול החוק על טובין כהגדרתם בתקנות, שערכם עולה על 10,000 שקלים?

כן.

זאת אומרת, זה יחול על מוצרי חשמל, אלקטרוניקה וגז שמחירם עולה על 10,000 שקלים.

וצריכים להפיק מדבקה כמו שקבענו פה. הם ייכנסו כבר לפורמט המלא.

אתם תוכלו להפיק מדבקות כאלה מ-1 ביוני?

כן. אני אומר לכם שאתם יכולים.


התקנות מאושרות בוועדה – אתם לוקחים את זה אליכם, תבדקו – לא טוב, תחזירו לנו. תבדקו משפטית.

אני חושבת שאם אתה אומר שהתקנות יחולו במלואן, והם אומרים שהם יכולים לעמוד בזה, רק מ-1 ביוני על טובין כהגדרתם, בהתאם לכל הוראות התקנות, אבל שערכם עולה על 10,000 ₪, לדעתי, אין עם זה בעיה. אבל לאחר שהוצהר כאן באמת שאתם מסוגלים לעמוד בזה.

אין לי שום מנדט להצהיר בשם כולם. אני אומר – זה הרבה יותר מידתי ממה שהיה קודם. לדעתי, צריך היה לדחות הכול. אני מבין שיש בעיה משפטית עם זה, הם לא רוצים לתקן את החוק - -

בסדר גמור. גמרנו בזה. אנחנו מאשרים את תקנה 6, לפי הצעתי. מי בעד?

הצבעה

בעד תקנה 6 – רוב

נגד – אין

נמנעים – אין

תקנה 6 אושרה.

פה-אחד. גם חבר הכנסת רוברט טיבייב הצביע "בעד" תוך כדי הליכה. אנחנו מאשרים את תקנה 6, על-פי הצעתי. בזה סיימנו את התקנות, תודה רבה לכל המשתתפים. חג שמח.

הישיבה ננעלה בשעה 14:45.