PAGE
13
ועדת הכנסת
20/03/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 262>
מישיבת ועדת הכנסת
יום שלישי, כ"ו באדר התשע"ב (20 במרץ 2012), שעה 11:00

<1. עבודת הוועדות בפגרת הפסח>
<2. אזלת ידה של המשטרה בטיפול בהפרעות לסיור מרצ ו"שוברים שתיקה" בחברון>

חברי הוועדה: >
יריב לוין – היו"ר

מוחמד ברכה

זהבה גלאון

ניצן הורוביץ
חנין זועבי

>
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ

איציק רחמים - ממ"ר חברון

רפ"ק ארנון פרידמן - מפקד יחידת מערת המכפלה

יוסף גריף - קצין הכנסת

דנה גולן - מנכ"לית "שוברים שתיקה"

דוד דהאן - נציג המשמר החברתי

ארבל אסטרחן
רחלי הכהן (מתמחה)

אתי בן-יוסף

הדר אביב
<1. עבודת הוועדות בפגרת הפסח>

צהריים טובים, אני פותח את הישיבה. ברשותכם ולפני שנעבור לדיון המהיר, יש לנו החלטה קצרה, כמדי סיום מושב, בעניין עבודת הוועדות בפגרת הפסח. ירדנה, את רוצה להציג את זה?

לא, אתה יכול.

אני אקריא את ההסדר כדי שזה יהיה הכי פשוט: בהתאם לסמכות שיש לנו לפי סעיף 99(א) לתקנון, אנחנו מטילים על ועדות הכנסת, לרבות ועדות מיוחדות, להמשיך בעבודתן בימי פגרת הפסח. אולם מספר הישיבות שתקיים כל ועדה לא יעלה על שש, אלא אם כן יושב-ראש הכנסת יטיל ישיבה או ישיבות נוספות על-פי סמכותו בסעיף 99(ב) לתקנון. ישיבות של ועדות משנה, ועדות משותפות וסיורים, כמוהם כישיבות ועדה. כפי שאנחנו עושים מדי סיום מושב בעניין הפגרות, ההגבלה לא חלה על ועדת הכנסת, ועדת החוץ והביטחון, ועדת הכספים, ועדת החוקה, חוק ומשפט. ונוכח העומס החריג שישנו בוועדת הכלכלה, נחריג הפעם גם אותה. יחד עם זאת, יושבי-ראש הוועדות צריכים להודיע לחברי הוועדה על קיום ישיבה בפגרה ועל סדר-היום לפחות שלושה ימים מראש, כפי שנהוג ונעשה כל הזמן.

ועדת הפנים גם?

ועדת הפנים לא.

אני מציע לאשר את ההסדר הזה ביחס לעבודת הוועדות בפגרת הפסח. מי בעד? לך יש זכות הצבעה - -

אני מחליפה את - -

הצבעה
בעד – 3

נגד – אין

נמנעים – אין

הסדר עבודת הוועדות בפגרת הפסח נתקבל.

אושר פה אחד, אין מתנגדים, אין נמנעים.
<2. אזלת ידה של המשטרה בטיפול בהפרעות לסיור מרצ ו"שוברים שתיקה" בחברון>

אני עובר לנושא הראשון על סדר-היום, דיון מהיר בנושא: אזלת ידה של המשטרה בטיפול בהפרעות לסיור מרצ ו"שוברים שתיקה" בחברון, הצעת חברי הכנסת זהבה גלאון ומוחמד ברכה.

לפני שמציגים, אדוני, ביקשתי שיוזמן קצין הכנסת, כי הוא אמור לטפל בכל מה שקשור לביטחונם וחסינותם של חברי הכנסת.

הוא הוזמן.

הוא הוזמן והוא בדרך. עוד דקה הוא פה.

אתה רוצה לחכות דקה עד שהוא יבוא? אין בעיה.

הנה הוא הגיע.

אה, ניצן אתה פה, סליחה.

היי.

נכנסת עכשיו או היית פה גם בהצבעה הקודמת?

לא, לא. נכנסתי לפני חצי דקה.

בבקשה.

אדוני, תודה רבה על קיום הישיבה.
הנהלת מרצ עם חברי הכנסת של מרצ, קיימה סיור בחברון ב-26 בפברואר, יחד עם "שוברים שתיקה" – יושבת כאן דנה גולן, מנכ"לית "שוברים שתיקה". אנחנו הודענו על הסיור הזה לקצין הכנסת, כמקובל, והגענו לחברון.

אני רוצה לומר מראש: בדברים שלי אני לא מתכוונת להיכנס לשאלה מה דעתי על היישוב היהודי - -

זה ברור. זה לא נושא הדיון.

נכון.
אני רוצה לומר משהו שנוגע לחסינות חברי הכנסת ולהתנהלות כוחות הביטחון ביחס לחברי הכנסת. סבבו וכיתרו אותנו מספר פעילים מהיישוב היהודי בחברון. היו מאבטחים ממשמר הכנסת שבאו לאבטח אותנו, והיו נציגי משטרה, ולא יכולנו לקיים את הסיור שלנו. נציגי "שוברים שתיקה" ניסו להסביר לנו את המציאות בשטח ואי-אפשר היה לשמוע אותם. הם היו אמורים לדבר ברמקול, ולא אישרו להם להביא רמקול. קבוצה של אנשים מהיישוב היהודי בחברון – ברוך מרזל, איתמר בן-גביר, ועוד שורה נכבדה של אנשים – באו עם מגפונים, כיתרו אותנו והפריעו לנו. הם באו עם – ניצן, איך קוראים לדבר הזה?

"מדונה". זה מין רמקול שתולים על הגוף. היה להם מגפון ביד, רמקול על הגוף - -

של מדריכי טיולים בדרך-כלל.

- - כל מיני אביזרים.

אני צוחק מהמומחיות שניצן פיתח באמצעי הגברת קול.

כן, בכל זאת הוא בא מהתקשורת.

היה שם סאונד חזק.

אדוני, הסתובבנו במשך כמה שעות וזה היה בלתי נסבל. הם הפריעו לנו, הם כיתרו אותנו, הם קיללו אותנו – אני כבר לא מדברת על זה. פנינו למשטרה ואמרנו: לא יכול להיות שאתם לא מפנים אותם, לא יכול להיות שאתם לא אוסרים עליהם להשתמש בכלי ההגברה האלה. אין לי טענה על השמירה על הביטחון שלנו – הם כיתרו אותנו ולא נתנו להם לפגוע בנו. אבל אזלת היד שהמשטרה גילתה ביחס לאנשים האלו מהיישוב היהודי בחברון היא מחפירה. אני חושבת שהם לא נערכו להתנהלות הזאת, למרות שזו לא פעם ראשונה שדברים כאלה קורים, ותיכף נשמע גם מחבר הכנסת ברכה שזו לא פעם ראשונה. היינו בחברון כמה פעמים וזו התנהלות שחוזרת על עצמה.

זה לא סוד שהיישוב היהודי בלב חברון מסובב על האצבע הקטנה את כולם, כולל את משטרת ישראל. אני אומרת את זה בצורה שאינה משתמעת לשני פנים: הם עושים בעיר הזו כבשלהם, הם עושים מה שהם רוצים. כל אדם שבא לעיר והוא לא לרוחם – זה לא יכול להיות, אני חושבת שצריך להתייחס כך לכל בני-האדם, קל וחומר כשיש משלחת של חברי כנסת שמוגנת בתוקף תפקידה על-פי חוק חסינות חברי הכנסת.

אני חושבת שצריך להוציא הנחיות ברורות למשטרת ישראל, ונדרשת פה גם פעולה משותפת של קצין הכנסת מול משטרת ישראל לגבי מצבים דומים בעתיד, בכל מקום, ובפרט בחברון.

אני משתתפת לא אחת במחאות שהן לאו דווקא קשורות לחברון. כשאנחנו באים עם מגפון או עומדים באיזשהו מרחק, "מעיפים" אותנו, עוצרים אותנו, עוצרים את הפעילים שלנו, אוזקים אותם ומעמידים אותם לדין. אין דין ואין דיין. זה לא יכול להיות.
צריך פה לפעול בתקיפות גדולה מאוד גם נגד אלו שניסו להפריע למהלך הסיור שלנו, וגם בהערה קשה וביקורת קשה למשטרה. אני חוזרת ואומרת לזכותם: הם הדפו אותם, הם לא נתנו להם לפגוע בנו. בעניין הזה אין לי מילה רעה, אבל לא יכול להיות שזאת הסיטואציה. ראו את זה בכל כלי התקשורת, ראו את זה בטלוויזיה, הכול מתועד, וחבר הכנסת ברכה הביא סרטון משל עצמו.

זהבה, הם ידעו שאתם באים לפני כן?

אני מניחה שכן. הזמנו עיתונות, ואת יודעת, הם ידעו ונערכו, ותוך שנייה הם היו שם כאילו מדובר באיזה ארבה.

חבר הכנסת ברכה, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, אני יכול לתאר מסכת דומה של השתלשלות אירועים בביקור שהסיעה שלנו ערכה ביוני 2011. היינו ארבעת חברי הכנסת של חד"ש עם העוזרים שלנו, ולהבדיל ממה שאמרה חברת הכנסת גלאון, שהיתה טבעת של הגנה עליהם, לאנשי המתנחלים בחברון ניתנה האפשרות להגיע אלינו פנים אל פנים תוך כדי שאנחנו צועדים, כדי לחסום את הדרך שלנו, על-מנת שמישהו רק יעשה "ככה". בסרטון תראו עוד מעט איך הם מזמינים את הנגיעה הזו על-מנת לייצר פרובוקציה ולתת הצדקה לאלימות פיזית נגדנו.

היינו שם בעקבות פנייה של תושבים וגם בעקבות מגע עם "שוברים שתיקה", וחשבנו, כנבחרי ציבור, שטוב וחשוב שנראה מה הולך שם. כמובן שזה לא המקום לדון, אבל אם זה קורה לחברי כנסת, כל אחד יכול לדמיין מה קורה כשלא מדובר בחברי כנסת אלא באזרחים פלסטינים תמימים שגרים בסביבה – איזה סוג של הגנה הם מקבלים, ואיזה סוג של התנכלויות הם פוגשים בחיי היומיום.

אני חושב שהמשטרה לא מילאה את תפקידה בביקור שלנו, כי בכל רגע היינו במצב בו היתה יכולה להיות פגיעה וכי המרחק שהורשה בינינו ובין המתנחלים היה מרחק אפס. כשפניתי לשוטרים, או למפקד הכוח, הוא אמר: הם לא נגעו בך. סביר לחכות עד שהם ייתנו לי מכה? חוץ מהמילים והאיומים, כמו: דיר יאסין, נטפל בכם כמו בדיר יאסין, נטפל בכם כמו במרמרה, וכל מיני דברים כאלה, וקללות ונאצות מהסוג הנמוך ביותר.
אני מציע לאדוני היושב-ראש שנראה את הסרטון שיכול לשפוך אור על העניין. ואני פונה, לפני כן, לקצין הכנסת שממונה על ביטחונם, על שלומם ועל חסינותם של חברי הכנסת, ומבקש מאדוני שיסיק מהדיון ומהסרטון מסקנות לגבי מה שצריך לעשות בעתיד ולגבי מה שהיה בעבר, כולל לבוא בדברים עם המשטרה ולהעמיד לדין את האחראי מקרב המתנחלים. אם היתה רשלנות או מחדל, או השלמה של המשטרה, אני חושב שצריך לטפל גם בזה, והדברים ידברו בעד עצמם.

חברת הכנסת זועבי, את רוצה להתייחס?

אחר-כך אני אשאל שאלה.

אחרי הסרטון, בבקשה.

(הוועדה צופה בסרט)

זה האירוע מיוני 2011.

הנה השוטר שיושב כאן, ואני פונה אליו.
אדוני, זה אתה שמופיע בצילום, נכון?

כן.

כן, כן. השוטר ארנון ליווה גם אותנו בסיור שלנו, חצי שנה אחרי הסיור הזה. מה שראיתם בסרטון של חבר הכנסת ברכה אפיין את מה שהיה אצלנו, אומנם לא במגע הדוק כל-כך, ובהזדמנות זו אני רוצה לשאול שאלה ולהעיר הערה.

האנשים שהתנפלו עלינו, ועשו את הפרובוקציה והשתמשו ברמקולים, בין שאר האנשים מהיישוב היהודי בחברון, היו גם ברוך מרזל שנראה כאן בסרטון, וגם איתמר בן-גביר. שני האנשים האלה שעושים פרובוקציה קבועה וידועה בחברון, משמשים גם כעוזרים פרלמנטריים וכעוזרים מתנדבים של חבר הכנסת מיכאל בן-ארי.

אגב, יש אדם נוסף שהופיע בסרט, שהוא אורח קבוע בכנסת, ורק אתמול היה במזנון כאן.

אני לא יודעת מה שמו. אחת מהנשים שהפריעה לנו והלכה עם ה"מדונה" שחבר הכנסת ניצן הורוביץ תיאר, היא ענת כהן, והיא מנהלת מחלקת החינוך. היא עשתה לנו פרובוקציה, ואי-אפשר היה לדבר או לשמוע. אבל אני לא נוגעת בענת כהן כרגע. אני רוצה להתייחס לשני האנשים האלה, שמשמשים עוזרים פרלמנטריים בכנסת. הם עושים פרובוקציה, הם הפריעו לנו, לחברי הכנסת, ולדעתי פגעו בחסינות המהותית שלנו. זה חלק מהחסינות המהותית שלנו להיות בחברון, להיות בתל-אביב או בכל מקום אחר.

אני רוצה לשאול גם ביחס לשניים האלה מבחינת המשך הפעילות שלהם בכנסת, מעבר לזה שיש לי טענה על התנהלות המשטרה בסיור שלנו בחברון, ועל זה שהיישוב היהודי בחברון מסובב את המשטרה על האצבע הקטנה – אני אומרת את זה באופן שאינו משתמע לשני פנים. סיירתי בחברון כמה וכמה פעמים וראיתי את זה בעיניי. אבל אנשים שמשמשים עוזרים פרלמנטריים בכנסת נהנים מחסינות לפגוע בחברי כנסת? גם זה דבר שראוי להיות מלובן כאן.

חברת הכנסת זועבי, רצית לשאול שאלה.

או שהם ידברו קודם - -

אין בעיה. חבר הכנסת הורוביץ, בבקשה.

אני רוצה להדגיש פה נקודה חשובה: אנחנו לא עשינו בחברון הפגנה. לא באנו לחברון להפגין, לא הבאנו דגלים, לא הבאנו שלטים, לא הבאנו רמקולים. זה היה סיור של שלושת חברי הכנסת ממרצ, יחד עם קבוצה קטנה של פעילי מפלגה בולטים, כמו למשל: מנהלת הסיעה, מזכ"ל המפלגה, חבר הכנסת לשעבר מוסי רז. כלומר, זו היתה צמרת מרצ בסיור לימודי בחברון. לא צעקנו ולא התפרצנו. לפעמים אנחנו עושים גם את זה. במקומות אחרים, כשאנחנו עושים הפגנה, אנחנו עושים הפגנה ומביאים פעילים ושלטים. זו לא היתה הפגנה. זה היה סיור לימודי של חברי כנסת.

מה שראיתם פה בסרט עם ברכה, ההתבטאויות היו מזעזעות, אבל הטבעת סביבנו היתה הרבה יותר מסיבית. קודם כל, לא היה רק רמקול אחד. היו שלושה רמקולים שהקיפו אותנו בווליום חזק מאוד. אנחנו לא הבאנו רמקולים, כי זו לא הפגנה ולא רצינו לעשות שם שום רעש. רצינו פשוט לשמוע, ואי-אפשר היה לדבר אפילו – הם הקיפו אותנו ברמקולים.

אז נכון, לא התקיפו אותנו פיזית במכות ולא שפכו עלינו תה רותח, אבל לא אפשרו לנו לקיים את הסיור. זה היה סיור ברחוב הראשי – שוב, לא הפגנה אלא סיור – זה אמור להיות מקום פתוח, וצרו עלינו בצורה שלא אפשרה לנו להוציא מילה מהפה, ולא כל שכן לשמוע. כך שזהבה בהחלט צודקת שפה נפגעה זכותנו המהותית לקיים סיור במקום מסוים.

אין לי טענה למאבטחי הכנסת, הם ביצעו את תפקידם. אבל המשטרה, לכל הפחות, היתה יכולה לבקש מהאנשים האלה שיעמדו קצת בצד. כשמישהו בא אליך – נכון, הוא לא לוקח את היד ונותן לך מכה – אבל הוא בא עם מגפון, ככה, קרוב אליך לראש, במרחק של 20 ס"מ, זה סוג של תקיפה, זה סוג של אלימות. פורמלית, אתה יכול להגיד: הוא התקיף אותי באמצעות רמקול. הוא לא זרק עלי את הרמקול, הוא רק צרח לי באוזן. וכשזה בא משלושה צדדים אני לא יכול לשמוע שום דבר.

ושרקו במשרוקיות.

כן, וכל הזמן.

זה לא שאנחנו אמרנו משהו במיקרופון והוא ענה לנו. לא, הם פשוט צרחו וברמקול אחד השמיעו שירים בקולי קולות.

יש לי ניסיון בדברים האלה, ואם הייתי בא עם רמקול להפגנה כזאת של אנשי ימין או מתנחלים, לא משנה איפה, המשטרה היתה "מעיפה" אותי הצידה, ובצדק, כי אני מנסה להפריע ולהתסיס. פה מדובר בחברי כנסת. אני בעד חופש ההפגנה, אתה יודע את זה, ואנחנו מפגינים בעצמנו. אבל זו לא היתה הפגנה. זה היה סיור שלנו לראות את המקום ולשמוע הסברים. לא אפשרו לנו לקיים את הסיור, ואני חושב שזה דבר חמור ביותר.

האמירות נגד חבר הכנסת ברכה, זה ברמה של הסתה.

זה איום. זה איום ברצח, ישיר. לא מוסווה ולא במובלע.

גברת גולן, את רוצה להוסיף משהו?

זה לא רק בסיורים עם חברי כנסת או עם דמויות מתסיסות יותר מבחינת היישוב היהודי. אנחנו עושים הרבה סיורים בחברון, ולצערי לא מדובר במציאות חד-פעמית בה המשטרה לא מסוגלת להתמודד עם אישים כברוך מרזל ואיתמר בן-גביר בזמן סיורים, ולנו אסור. לפי הסיכומים אתנו, לנו אסור עם מגפון או רמקול כדי לשפר את חווית הלמידה בסיור – כי זה מה שאנחנו עושים.

קצין הכנסת, התייחסותך בבקשה, ואחר-כך נשמע את המשטרה.

אני יכול להגיד שהסיור הזה היה מתואם ומתוזמן. עוד קודם ליציאת הסיור בוצע תיאום מול משטרת ישראל, ונשלחו כל המסמכים הדרושים. אני רוצה לציין את העובדה שהאחריות על שמירת הביטחון והסדר מחוץ לשטח חסינות הכנסת היא אחריות של משטרת ישראל. ולכן, אני לא יכול להנחות את משטרת ישראל איך לפעול ומה לעשות מחוץ לשטח חסינות הכנסת. כהערה: אבטחת חבר כנסת היא הנחיה של משטרת ישראל. אבל במקרה הזה ראיתי לנכון לשלוח מאבטחים כי הערכתי שיכול להיות מצב של התלהמות.

כמו שציינתם, לא נשקפה שם סכנת חיים, אבל מעבר לכך האחריות לשמירת הסדר באיזור הזה היא של משטרת ישראל. אני חושב שצריך להעלות את הנושא בדרגים גבוהים קצת יותר כדי לטפל בזה בצורה טובה יותר להבא.

לגבי כניסה של העוזרים הפרלמנטריים לכנסת – כל זמן שאין תלונה רשמית כנגדם, אין באפשרותי למנוע את כניסתם לכנסת, אלא אם יש חשש שגם בתוך הכנסת הם יפרו את הסדר.

אתה בעצם אומר שאני צריכה להגיש תלונה רשמית נגדם.

במידה ותוגש תלונה רשמית, הנושא ייבדק, ואם יעלה הצורך אז על-פי החוק אנחנו - -

גם במקרה שלנו וגם במקרה של הסרטון של חבר הכנסת ברכה - -

את המקרה של חבר הכנסת ברכה אני לא מכיר. אני לא יודע אם הוא תואם, אני לא זוכר אם הוא תואם - -

תואם, אדוני.

הוא תואם. כל סיור שלנו מתואם מראש.

אני לא זוכר.

אנחנו לא יכולים להיכנס למקום הזה בלי לתאם, זה הרי מבצר.

שוב, אני לא זוכר. אני לא יודע למה לא שלחתי מאבטחים עם חבר הכנסת ברכה. אני צריך לבדוק את זה.

נציג המשטרה – איציק רחמים, מפקד מרחב חברון, בבקשה.

צהריים טובים, אני רוצה לומר בפתיח כמה דברים לאור מה ששמעתי. אני משרת ביהודה ושומרון כבר הרבה מאוד שנים ובמגוון תפקידים. מיותר לציין בפני הפורום את המורכבות, את הרגישות, את הנפיצות של האיזור הזה, את רמת הסיכון, וכל מה שקשור בחופש הביטוי, התנועה והבעת מחאה. המציאות היא די מורכבת והיא מסובכת, ואנחנו מוצאים את עצמנו לא מעט בין הפטיש לסדן.

אני לא מעביר אחריות. יש ביהודה ושומרון ריבון, הוא אלוף הפיקוד ותחתיו עובדים מספר ארגונים. לצורך עניין זה, כל פעולה, אסיפה או תהלוכה – "שוברים שתיקה" זה משהו אחר לגמרי, יש איזה פיילוט שקיבל תוקף גם של בג"צ – מחייבות אישור של הדרג הצבאי, ולא של מרחב חברון. אנחנו גורם מייעץ למפקד החטיבה והוא הגורם המאשר לאור אילוצים ושיקולים רבים, כמו: אירועים, סדר כוחות, הקצאה וכולי, ולאור הרגישות. בוודאי שביישוב היהודי, מזה שנים רבות, יש מורכבות גדולה יותר בשל המציאות המורכבת שם.

אני דוחה על הסף כל טענה של אזלת יד של המשטרה. אנחנו מתעסקים בכל ימות השנה בשורה של אירועים סביב היבטים של סדר ציבורי, ימין ושמאל - -

אני מסכים אתך אדוני, זה לא אזלת יד.

אני שמעתי, אחר-כך תשאל אותי ואני אענה על הכול.

חבר הכנסת ברכה, תן לו - -

זה לא אזלת יד. זה סוג של מתן יד חופשית למתנחלים נגד כל מי שנכנס לשם.

אני לא מסכים, ואני גם מציע שתפנה את זה לדרג הצבאי.

אם אתם רוצים, אתם יכולים.

אנחנו יכולים הכול, זה גם שאלה של - -

לא הכול, אבל אתם יכולים - -

חבר הכנסת ברכה, תן לו, אני רוצה לשמוע. נשמעו פה האשמות קשות מאוד. תן להם להתייחס.

המציאות שם היא די מורכבת. אין ספק שזכותם של חברי הכנסת להגיע, וזה שונה מהפיילוט של "שוברים שתיקה".

לצערי, בתאריך הזה לא הייתי בארץ. סגני ומפקד יחידת המערה היו באירוע, כך שאני מעדכן מתוך דיווחים שקיבלתי.

היה תיאום עם "שוברים שתיקה", היה אישור של הדרג הצבאי ושל מרחב חברון, ולסיור הזה הצטרפו גם חברי הכנסת הנכבדים. היתה היערכות של חטיבת יהודה ושל מרחב חברון עם סדר כוחות כזה או אחר, לאור אילוצים. בסך הכול, בניגוד לאירועים אחרים שלפעמים אינם מתוכננים, היתה היערכות עם סדר כוחות שנתן מענה בשני היבטים: האחד, אבטחת מסלול הסיור של "שוברים שתיקה" עם חברי הכנסת, והשני, לשמור על הסדר הציבורי ולאפשר חופש ביטוי לכל אחד מן הצדדים.

בסך הכול הסיור התקיים לכל אורכו. לא שיבשו אותו במובן שקטעו או הפסיקו אותו. היתה גם אבטחה של חברי הכנסת ושל הפעילים שהיו.

דרך אגב, מתחת לעשרה אנשים אין צורך באישור של דרג צבאי ושל גורם משטרתי להגיע ליישוב היהודי או לכל מקום ביישוב היהודי.

הסיור עבר בסדר בסך הכול - -

לא, הסיור לא עבר בסדר, אדוני. זה שהסיור התקיים, מבחינתנו הוא לא התקיים. היינו בשטח מבחינה פיזית, אבל לא שמענו אותם, לא מאשרים לנו מגפון.

לא יכולנו למלא את תפקידנו.

מבחינתי, הייתי body בשטח. הלכתי ברחוב א-שוהדא מלמעלה עד למטה, מכותרת בקבוצה של אנשים שלא אפשרה לי לשמוע את אנשי "שוברים שתיקה". המאבטחים של הכנסת, יחד עם המשטרה, חצצו בינינו כל הזמן כדי שלא ניפגע פיזית. היינו שם, צעדנו, אבל הסיור לא התקיים. זה היה בלתי אפשרי ובלתי נסבל. אני לא מדברת על הקללות, הנאצות וכל הדברים האלה, אבל הסיור לא התקיים.

הסיור כפי שהוא תוכנן – במסלול שלו, בפרק הזמן שלו – התקיים. אני מסכים עם הטענה שגם נציג "שוברים שתיקה" שרצה להביא בפניכם סקירה כלשהי תוך כדי תנועה - -

זו המטרה של הסיור.

- - זה השתבש עם הרעשים מסביב.

יש לנו, לצבא ולמשטרה, הסמכות להפסיק את מערכת הכריזה, ובוודאי במצב שבו אפשרנו את הסיור הזה. יכולנו להפסיק את מערכת הכריזה שהופעלה, וצריך אישור כדי להפעיל אותה. אבל מצד שני, אפשרנו הבעת מחאה לצד השני – זה לא מקום סטטי שעומדים - -

אז שיעמדו טיפה בצד. למה מעל לראש שלי?

מאחר שזה בתנועה - -

אז שיעמוד בצד. לא אמרתי ש"תעיף" אותו לגמרי. רק תן לי לנשום.

הייתם נותנים ל"שוברים שתיקה" אפשרות דומה? רמקול לא נותנים להם.

אני רוצה להשלים את דברי.

יכולנו להפסיק את מערכת הכריזה שהופעלה, על-פי דין. היתה הערכת מצב של מפקד יחידת המערה עם סגני, ובאווירה שנוצרה שם הוחלט לאפשר לאורך כל המסלול - -

אדוני, מפקד יחידת המערה שמע באוזניו איומים לרצח, ממרחק של 30 ס"מ.

אני רוצה לעשות הפרדה בין האירוע שהצגת – אם היית אומר לי, הייתי בא עם הנתונים - -

הנה הנתונים, לא בשחור-לבן, אלא בצבעים.

אין לי בעיה, אני יכול להציג גם זוויות נוספות של צילומים. אני מתייחס כרגע לסיור האחרון של חברי הכנסת.
בהערכת מצב שנעשתה תוך כדי תנועה על-ידי מפקד המערה וסגני, הם הגיעו למסקנה שבנסיבות שנוצרו ועל-מנת לשמור על שלום הציבור ולא להגיע לסיטואציה שיכולה ללבות את היצרים, לא להפסיק את מערכת הכריזה. אני בדעה שאם זה הפריע להרצאה של פעילי "שוברים שתיקה", היינו צריכים להפסיק את זה.

שלוש מערכות כריזה, לא אחת. איזה רעש היה שם.

אני אומר את הדברים בצורה הכי ברורה, אבל היא נבעה מתוך שיקול דעת והערכת מצב. זה לא מתוך אזלת יד, ויכול להיות שצריך היה לפעול אחרת. כן יש לנו סמכות להפסיק את מערכת הכריזה שהם מפעילים. אסור להם. ואם כן, הם צריכים אישור.

יש לכם סמכות להפריד בין שני הצדדים, עד למרחק מסוים?

אם זו הפגנה סטטית, אז אנחנו יכולים לתחם בצורה ברורה את צד א' וצד ב', ולעשות חיץ ביניהם. ואם זו תנועה לאורך ציר, אז זה קצת יותר מורכב. צריך להבין את זה, וגם אפשרות חילוץ אנשים אם קורה משהו – יש פה היבטים מבצעיים.
בסיור הזה היתה אבטחה של המעגל שכלל את אנשי "שוברים שתיקה", פעילי ארגון כזה או אחר וחברי הכנסת. מעטפת ראשונה היתה מעטפת קרובה של צוות יס"מ שמאבטח ומאפשר להם לנוע, מעטפת שנייה של משטרה שלא מאפשרת כניסה פנימה על-מנת שלא נראה את התמונות שראינו כאן. דרך אגב, יש סיורים כאלה. היו סיורים גם של כוח גדול, ובודד וכולי. אלה היבטים מבצעיים שאנחנו צריכים לקחת בחשבון. לקחנו אותם בחשבון כאן, ויכול להיות שהיינו צריכים לבוא עם סדר כוחות גדול יותר. זה הכול תלוי בעיתוי, באווירה, בסיטואציה. יש מורכבות, וזה על בסיס הערכת מצב. הערכת המצב שקדמה לסיור אמרה שסדר הכוחות יכול לתת מענה לסיטואציה.

אם שואלים אותי מהי מהות השיבוש של הביקור הזה, אז זו מערכת הכריזה שהופעלה והפריעה לנציג "שוברים שתיקה", לו אנחנו מאפשרים כל הזמן להעביר את הרצאתו ואת מסריו לחברי הכנסת.

זה לא רק זה, אדוני.

לא, גם להפריד בין שתי הקבוצות - -

אני רוצה להסביר. ביישוב יש מורכבות מסוימת – מספיק שאדם יורד מחצר ביתו, והוא כבר נמצא במקום בו הקבוצה מהלכת.

אפילו אם לא היתה להם מערכת כריזה, שהיתה דבר בלתי נסבל, הם כל הזמן ליוו את הצעדה, הם קיללו אותנו, הם תקפו אותנו. אף אחד לא אמר להם לזוז. אף אחד לא הפריד בינינו. מה פתאום הם מלווים אותנו? כמו שאמר ניצן - -

סליחה שקטעתי, נמצא פה מפקד יחידת המערה וסגני, ואני מבין שלאורך המסלול לא אחת הם פעלו במעגל השני לדחוק את האנשים הצידה.

נכון.

לא אחת.

נכון.

צריך להבין שהמציאות היא כזו שכל מי שיורד מביתו נמצא סביב אותה קבוצה, וזה טור שאנחנו - -

ממ"ר חברון, אמר ניצן שאם אנחנו היינו הולכים – מה שאני גם לא מציעה לעשות - -

אם היינו עושים אותו דבר.

- - אם היינו עושים אותו דבר, הרי היו "מעיפים" אותנו, סליחה, לכל הרוחות, עוצרים אותנו לאלתר, אוזקים אותנו. זה קרה לא אחת, לא שתיים ולא שלוש פעמים.

בסיור שלנו, הרושם שלי הוא שמישהו חיכה שמישהו מאתנו יאבד את העשתונות ויעשה רק "ככה", על-מנת שהטיפול של כוחות הביטחון יהיה נגדנו.

חבר הכנסת ברכה - -

דרך אגב, הצד השני גם טוען את הטענה הזו.

טוען נגדי?

גם הוא טוען את מה שאתה אומר. ולכן אתה בוודאי מבין את המציאות המורכבת.

נכון.

המציאות המורכבת היתה צריכה להגן על חברי הכנסת מפני אנשים שהכשילו אותם, ואיימו עליהם, וכמעט פגעו – פגעו בנו.

חבר הכנסת ברכה - -

אנחנו מדברים על שני אירועים שונים.

אני רוצה לשמוע את - -

מה שראית לא - -

אני לא סוקר את זה - -

חבר הכנסת ברכה, אתה רוצה להחליף אותי? אי אפשר לנהל את העניין ככה.

אם היית אומר לי, הייתי בא עם נתונים של האירוע הזה.

מה שראית עכשיו כאן, אדוני, זה לא מדליק נורה אדומה?

בוודאי.

חבר הכנסת, רבותי - -

נדמה לי שהתמונות מהביקור שלך, בהיבט של איומים ואמירות כאלה, לא נראו בביקור האחרון, והיתה טבעת שחצצה מגע קרוב יותר.

ארנון פרידמן, מפקד יחידת המערה, אתה רוצה להוסיף משהו, להאיר את עינינו? ואז אני אנסה לעבור לאיזשהו סיכום.

אני רוצה להתייחס לתחילת הדברים ולתיאום המקדים, ולהגיד שהיה תיאום מקדים מול קצין הכנסת והנציגים מטעמו שבאו. ערכנו תיאום ציפיות, ולטעמי הם פעלו כשורה. אני רוצה להתייחס גם לשיפור שערכנו לאור האירוע שהוצג עכשיו, הוא ביקור חבר הכנסת ברכה, וההתמודדויות האחרונות שלנו בסיור של "שוברים שתיקה" עם חברי הכנסת ממרצ, וגם של חברת הכנסת זועבי.

מדבריהם של האנשים שהיו מקבלים את הרושם שהיו מעגלי אבטחה. התעסקנו גם במעגל קרוב וגם במעגל חיצוני, רחוק יותר. זה נמדד בצעדים, ולא בעשרות מטרים. הרעיון המבצעי היה לא לאפשר גישה ולא התקרבות שתביא לכדי תקיפה פיזית, וגם דאגנו שהרמקול או הרמקולים האמורים לא יהיו לתוך האוזן, אלא רחוקים 10–15 מטרים.

איזה 15? הם היו ככה: אני פה והם פה.

לא יכלו להיות ככה, כי לידך היו יס"מניקים - -

היו.

ואחר-כך היו מג"בניקים - -

אז אני פה, והם ליד חברת הכנסת זועבי.

אתה יודע שזה היה ככה. גם בסרט שעכשיו ראינו, וגם במקרה שלי. הם היו במרחק 10 ס"מ. אפילו בגוף שלהם הם - - -

אמרתי והפרדתי בין המקרים, כשאני מתייחס לאירוע האחרון, לביקור של מרצ.

אני רוצה לחזור על הדברים שממ"ר חברון אמר, ושאני גם חוויתי בשטח. במקומות כמו קבר גולדשטיין, הנקודה הראשונה בסיור, שהוא מקום שאפשר לבודד אותו, לעשות בו חסימות מסודרות ולמנוע מאנשים להתקרב, עשינו את זה, ואני חושב שהרגשתם את זה. הייתם שם לבד לגמרי. אבל במקום שהוא רחוב, שבו התהלוכה שלכם נתקלת באנשים שיורדים מהבית ונכנסים לתוך האירוע, אז יש לנו בעיה לבודד קבוצה כזאת. עשינו את מירב המאמצים כדי לאבטח פיזית, כדי שלא תהיה פגיעה ברמה פיזית. אגב, בהתכנסות בגן ברחבת המערה הגיעה אלי פעילה, ואמרה לי בסוף הסיור שבביקור הקודם שלה ב-2008 היא סיימה את הביקור כשכולה רטובה ממים ומזריקת ביצים. האחריות ושיקול הדעת שלי היו מרוכזים בניסיון לא להגיע לתמונות כאלה. על זה שמרנו וככה גם סיימנו את האירוע.

לעניין אנשים שעומדים מעבר לשני מעגלי אבטחה, ומדברים ואומרים את דעתם – גם אם זה בצעקות – בשיקול הדעת שלי היה לא להתעסק עם זה ולאפשר את אמירת המחאה. אני לא מכניס את זה לסטטוס של הפגנה מנגד, כי זו לא הפגנה. הוא יוצא מהבית - -

מה זה "יוצא מהבית"? זה אנשים מאורגנים.

הם היו מאורגנים. זה לא היה ספונטני.

אתה יודע שכאשר בג"צ אפשר ל"שוברים שתיקה" את הסיורים האלה – ואני דיברתי בזמנו עם ממ"ר חברון – הם קוראים לזה סיורים לימודיים. אנחנו באים לסוג של סיורי לימודי והם מארגנים הפגנה ממול, ואתם לא פועלים נגדם. זאת הפגנה. בעברית אין דרך אחרת לקרוא לזה.

אני לא רואה בזה הפגנה - -

אלא מה זה?

אם את מכירה את האנשים, כולם היו תושבי היישוב היהודי שהתקבצו - -

למה זה עומד בסתירה?

אז אני אומר: זו לא היתה הפגנה מתוכננת שבה תיחמנו איזור להפגנה מנגד. לא אלה היו פני הדברים.

המושג "הפגנה" מצומצם אצלך. זה לא שצריך לעמוד מנגד כי תיחמו איזור. הם קיימו הפגנה מולנו, ולאורך כל הצעדה הם הפגינו מולנו ולא אפשרו לנו את הניהול התקין של הסיור. קוראים לזה "הפגנה" בעברית. אני לא מכירה עוד מילה שיכולה להגדיר את זה.

אז הסברתי מה היה שיקול הדעת שלי.

אז אנחנו רוצים לחלוק על ההגדרה שלך ל"הפגנה".

הדבר האחרון שאני רוצה להתייחס אליו ולסתור את דבריה של הגברת דנה גולן, מבלי להיכנס יותר מדי לזה ולהחלטות בג"צ בעניין, אבל ביקורי "שוברים שתיקה" לא נראים ככה מזה תקופה ארוכה. אלא רק במקרים חריגים של קבוצות שבאות גם עם אמצעי תקשורת מרובים, וזה מה שגורם להמולה סביבם. אבל הביקורים הרגילים, השגרתיים, של "שוברים שתיקה", שמתקיימים מעבר למה שאנחנו מחויבים בהנחיות בג"צ – גם בכמויות המבקרים, וגם בכמות הביקורים עצמה – לא נראים ככה.

אם אפשר להוסיף, לא אמרתי שהם נראים ככה. אמרתי שיש הרבה סיורים שמתקיימים בשגרה ומתקיימים טוב, והבעיה מגיעה תמיד כשיש איזשהו גורם מתסיס, אם זה בית-ספר מסוים או משהו כזה. אז מגיע חוסר היכולת של משטרת חברון להתמודד מול הפגנה שמתקיימת במקביל ומקבלת את התנאים שאנחנו לא יכולים לקבל כדי להעביר את מה שאנחנו רוצים להעביר במקום.

רבותי, אני רוצה לנסות לסכם, וזה לא קל לחלק את העניין ולהעביר קו בין שני דברים.
קודם כל, אני מודה לכם על העלאת הנושא. אני חושב שהדיון הזה הוא דיון חשוב, ואני רוצה לנסות, עד כמה שאפשר, להפריד לרגע את הצד הפוליטי שלו החוצה. וכמובן, שלא יהיה ספק, לא הסכמתי עם אף מילה שאמרתם בסוגיה הפוליטית.

האמת היא שלא חשבנו אחרת.

אני רואה במתיישבים בחברון חלוצים וגיבורים שעומדים - -

אז אל תגיד.

אני אומר. מותר לי להגיד. אני הפרעתי לך להגיד את מה שאתה חושב? אני מקווה שאתה - -

אנחנו שומרים על זכותך להגיד, בסדר.

אני חושב שהם חיים שם בתנאים באמת קשים, ועושים שליחות שהיא, בעיניי, שליחות עבור כולנו.

אני גם רוצה לעשות הפרדה בין דרגי השטח, גם המשטרה וגם הצבא, ושנדמה לי שראויים להמון הערכה על עבודה קשה מאוד-מאוד, אולי באיזור הכי מסובך בעולם מבחינת התנאים שקיימים בו, לבין הרבה מאוד טענות שעולות משני הצדדים, כל אחד מהזווית בה הוא רואה את הדברים. גם כלפי חלק מההנחיות של הדרג המדיני, וגם של הפיקוד ברמה הגבוהה, - - - לא בסמכות הוועדה הזאת ולא במסגרת שאנחנו יכולים להתכנס אליה.
לעומת זאת, אני חושב שעל דבר אחד לא יכולה להיות מחלוקת: חברי כנסת צריכים לקיים סיורים בצורה כזו שהם יכולים לשמוע את מה שמבקשים להגיד להם, להרגיש בטוחים, והדבר הזה הוא נכון לא רק בחברון. הוא נכון בנצרת, והוא נכון במקומות אחרים. גם במקרים שברור לכולי עלמא שהסיור הוא לא לימודי, אלא יש לו מטרות אחרות, וגם במקרים שהסיור הוא לימודי. ואנחנו לא בוחני כליות ולב, מה עומד מאחורי או מה מטרת הסיור. התפקיד שלנו הוא להבטיח את זה שחבר כנסת יוכל לממש את זכותו להיכנס לכל מקום שהוא זכאי ויכול להיכנס אליו, במגבלות שישנן בחוק החסינות כמובן.
בעניין הזה, אני מוכרח להגיד שזה לא מקרה שהדיונים שאנחנו נדרשים להם כאן בוועדת הכנסת הם פניות של אנשים מהאגף המאוד-ימני של המפה הפוליטית ופניות מהאגף היותר-שמאלי שלה, כי מטבע הדברים שם מתעוררות יותר בעיות, ושם המבחן האמיתי שלנו בלקיים את ההקפדה על הזכות הזאת.

מאחר שהבעיה היא לא רק בחברון – אנחנו יודעים שאירועים כאלה קרו והיו לנו כאן כמה דיונים כאלה גם בנוגע למקומות אחרים – אני חושב שכדאי אולי לקיים איזושהי ישיבה ביוזמתך, אם תמצא לנכון, בהשתתפות הדרגים המתאימים גם בצבא וגם במשטרה, כדי לנסות להגיע להטמעה טובה יותר של הצורך שהסיורים האלה לא יתקיימו באופן כזה שאדם הופיע שם, ירד מהאוטובוס ועלה חזרה, ובזה סימנו V שהוא לכאורה נכנס למקום. אלא שאפשר לקיים אותם באופן סביר ורציני, שאנשים יוכלו ללכת ולראות, שלא יחושו מאוימים ולא יהיו נתונים לכל מיני התקפות כאלה ואחרות, ובטח לא סיורים שמתבטלים כפי שקרה לנו לאחרונה במקום אחר. אני אשמח אם תוכל ליזום דיון כזה ולהביא את תוצאותיו כאן, ובמידה ויהיה צורך, נקיים גם דיון בתוצאות של אותו דיון.

נדמה לי שגם הסוגיה של סיורי אזרחים חורגת מגדר המנדט שיש לנו כאן בוועדה. גם בעניין הזה ברור לגמרי שהמטרה צריכה להיות שאנשים יוכלו ללכת באופן חופשי בכל מקום ולקיים את שגרת החיים. אבל ברור לגמרי שהמדרג בו הדבר הזה עומד עדיין לא עומד באותו מדרג כמו מצב שבו חבר כנסת מבקש במסגרת מילוי תפקידו להגיע למקום כזה או אחר. יש ציבור רחב, יש מיליוני אנשים, ובסופו של דבר חברי כנסת הם עדיין מספר מצומצם של אנשים וכפועל יוצא גם מספר מאוד מצומצם של סיורים כאלה. לכן אני חושב שקודם כל את העניין הזה צריך להסדיר. אבל אני גם חושב שככלל צריך לעשות מאמץ שכל אזרח יוכל להסתובב בכל מקום, ולהרגיש חופשי ובטוח לפעול.

מן הצד השני, צריך גם להקפיד לא להגיע לתוצאה קיצונית של סתימת פיות, גם מכאן וגם מכאן. כמי שהיה שותף להפגנות כנגד תוכנית ההתנתקות בשעתו, אני זוכר טוב מאוד את אותם סמויים שעומדים בקהל ושולפים אנשים ללא שום סיבה וללא שום הצדקה כדי להרתיע את כל אותם המפגינים מסביב, שלא יעזו לפתוח את פיהם. אני חושב שאף אחד מאתנו לא רוצה תוצאה כזו. יכול להיות שצריך להגדיר נהלים ברורים שאומרים: אנחנו מזיזים את האנשים הצידה, מאפשרים להם בצד להביע את מחאתם באופן לגמרי לגיטימי, אבל לא מאפשרים להם להתקרב למרחק מסוים. ויכול להיות שבמקומות שמראש אנחנו יודעים שדברים כאלה עלולים להיות - -

- - - לעשות את זה בתל-אביב כשמדובר באלפים - -

כן, כן. אני חושב שזה נכון בכל מקום. אפשר לעשות את זה בתל-אביב, אפשר לעשות את זה באום אל-פחם, בנצרת, וגם בחברון ובכל מקום אחר. יכול להיות שצריך לגבש שיטת עבודה לפיה במידה שישנו מסלול ידוע מראש של הסיור, עושים תכנון מוקדם מבחינת המקומות שאליהם – אני בטוח שאתם יודעים לעשות את זה הרבה יותר טוב מאתנו. ואני גם אומר: אין מאה אחוז הצלחה. גם זה ברור. תמיד יכולות להיות בעיות, אבל ככלל נדמה לי שאפשר לייצר כאן מסלול עם קצת יותר תיאום והטמעה של החשיבות של העניין הזה כדי להגיע לתוצאה טובה יותר.

בסוגיה של העוזרים הפרלמנטריים – אני לא כל-כך יכול לדון בזה, בוודאי לא בהיעדרם. נדמה לי שהנושא בסמכותו של יושב-ראש הכנסת יותר מאשר של הוועדה הזו. בוודאי שאם תוגש תלונה, היא תתברר. אם יושב-ראש הכנסת יחשוב שיש מקום לקיים דיון כזה כאן, אני אהיה מוכן לקיים אותו. רק נדמה לי שאנחנו צריכים להזמין אותם ולשמוע אותם.

בסדר, אין שום בעיה.

לו הייתי יודע שיש כוונה להעלות גם את הנושא הזה - -

לא, פתאום נזכרתי בזה.

אין בעיה. הייתי מזמן אותם ואין שום מניעה לשמוע אותם. ושוב, אני לא חושב שלוועדה הזאת יש סמכות לשלול היתרי כניסה, והגורם המתאים לבדוק את הנושא הזה הוא יושב-ראש הכנסת. כולנו צריכים להיות זהירים מאוד גם בעניין הזה – זה ידוע שאני מקפיד מאוד גם בהרבה היבטים אחרים, גם בהתדיינויות שיש לי עם ועדת גרונאו בכל מיני נושאים – וצריך להיזהר מאוד-מאוד מכניסה לתוככי לשכתו של חבר הכנסת והעבודה שנעשית. אני עושה את זה פחות כי אני מודאג לגבי כחלק מהממסד השלטוני, אלא דווקא יותר משום שצריך למנוע שהדבר ישמש אחר-כך כדי לפגוע בעבודתם של אלה שנמצאים אולי פחות בלב הקונצנזוס ובלב הממסד.

זו אותה זהירות שאני נוקט גם בסוגיה של כללי האתיקה, גם שם אנחנו עדים לכך שמצד אחד יש רצון לקבוע כללים מחמירים ונוקשים יותר, ומצד שני, כשנבדוק סטטיסטית, נגלה שהדברים האלה מופעלים בסוף במקומות וכלפי - -

חבר הכנסת לוין, בינתיים כללי האתיקה לא הפריעו לחברי כנסת, לא קיללו אותם, לא איימו עליהם.

לא, להיפך. אני מדבר על כך שהיום יש רצון שבכללי האתיקה תוגבל זכות הדיבור של חברי כנסת, ודברים מהסוג הזה. אני נזהר מזה מאוד כי לי נוח מאוד לעשות את זה מהמקום שבו אני יושב, וזה הרבה יותר בעייתי בקצוות בעיקר. ושוב, המבחן האמיתי הוא היכולת לתת לקצוות לבוא לידי ביטוי, ולא רק לזרם המרכזי.

אני מציע שזו תהיה רוח הסיכום – שהוועדה מבקשת מהקצין לבחון את הדברים, והיא עומדת על הצורך - -

אדוני היושב-ראש, חסר לי משפט בדברים שלך.

בבקשה, כן.

אתה תיארת תיאור סטרילי את מה שקורה. בסדר, אוקיי, זו השיטה שלך, זו האסיפה שלך, וזה בסדר. אני חושב שראוי שוועדת הכנסת תביע עמדה, שהיא רואה בחומרה את הכשלת חברי הכנסת למלא את תפקידם, ובאיומים - -

אני אומר את זה בצורה ברורה, חבר הכנסת ברכה. רק שצריך לזכור שאנחנו רואים את זה בחומרה כלפי כל מצב וכל מקום. כי אתם הבאתם בפנינו סוגיה נקודתית, אבל - -

זה המצב הנדון עכשיו. כשנביא סוגיה אחרת, נדון בה.

רק לאחרונה היינו עדים לביטול ביקור של חבר כנסת - -

תביא את זה לדיון, בבקשה.

לא, אני לא צריך להביא את זה לדיון. אני חושב שהסוגיה היא סוגיה רחבה וההתייחסות אליה צריכה להיות רחבה, ואנחנו לא - -

ועדת הכנסת צריכה לראות בחומרה - -

כדי שלא יהיה ספק, אנחנו רואים בחומרה כל ניסיון לפגוע בחברי כנסת בכלל, וכל ניסיון למנוע ולשבש קיום סיור שהם מבצעים במסגרת מילוי תפקידם, ונדמה לי שזה לגמרי ברור. אם צריך לומר את זה, אני מוכן לומר את זה. זה נכון כאן וזה נכון במקומות אחרים. אני רוצה לראות, למען הסר ספק, את כולם מסיירים, גם בחברון וגם בנצרת, גם באום אל-פחם וגם בתל-אביב, בביטחון, בצורה מסודרת, בדרך שמאפשרת להם לעמוד על מצב הדברים במקום אליו הם מגיעים. אני חושב שזה נכון לגבי כולם, בכל המקומות, ולכן טוב שגם הנושא הזה עלה.

רבותי, תודה רבה. הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 12:00.>