PAGE
16
ועדת הכספים

19/3/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 1049>
מישיבת ועדת הכספים
יום שני, כ"ה באדר התשע"ב (19 במרץ 2012), שעה 11:00

<שיפוי העובדים בדרום בשל המצב הבטחוני>

חברי הוועדה: משה גפני – היו"ר
שי חרמש

מרינה סולודקין

שכיב מוראד שנאן

שי אהרונוביץ - מנהל אגף א' מיסוי מקרקעין רשות המסים, משרד האוצר

דוד רוטנברג - מנהל מחלקה בכיר פיצויים רשות המסים, משרד האוצר

מינו אליאסיאן - יועצת משפטית באגף השכר, משרד האוצר

אמיר דהן - מנהל תחום פיצויים ופיטורים, משרד האוצר

ורד טננבוים - מנהלת תחום בכירה, משרד האוצר

אודי רמר - רכז מאקרו, אגף התקציבים, משרד האוצר

רמי יצקן - ממונה קרן פיצויים, משרד האוצר

אלכס קגנוב - רפרנטית מאקרו, אגף תקציבים, משרד האוצר

רבקה ורבנר - סגנית ממונה ראשי על יחסי עבודה, משרד התעיישה, המסחר והתעסוקה

נעמי הימיין-רייש - הסוכנות לעסקים קטנים, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

ארנון קשנסקי - מנהל סניף דרום, התאחדות התעשיינים

אבי ברק - ראש האגף, התאחדות התעשיינים

חזקיה ישראל - התאחדות התעשיינים

עדן קנובסקי - מנהלת מחלקת דוברות ומ"מ ראש אגף, התאחדות התעשיינים

מוטי שפירא - מנכ"ל לה"ב - לשכת ארגוני העצמאים

שגית אפיק

טמיר כהן

ר.כ. חבר המתרגמים
<שיפוי העובדים בדרום בשל המצב הבטחוני>

אני מחדש את הישיבה. הסעיף האחרון בסדר היום – שיפוי העובדים בדרום בשל המצב הביטחוני - הצעתו של חבר הכנסת שי חרמש. זאת הצעה שהיא מאד במקום, אני שמתי אותה על סדר היום ביום הראשון של עבודת הוועדה השבוע. אנחנו שמחים ומודים לקדוש ברוך הוא על כך שהמצב נהיה שקט והילדים חוזרים ללימודים, חזרו ללימודים. הסוחרים נפגעו וזו לא פעם ראשונה. אנחנו מתפללים שזו תהיה הפעם האחרונה, אבל אנחנו יודעים שריאלית יכול להיות שזו לא הפעם האחרונה. אנשים מחזיקים שם את העבודה, את המסחר, את המפעלים. למה אני אקח לך את הנאום? בבקשה.

תודה ליושב הראש, זה באמת מעשה נכון ובעיתוי להביא את זה מהרגע להרגע לדיון פה בוועדה, חרף עומס הדברים והעובדה שבעוד יומיים אנחנו יוצאים לפגרה.

הוועדה ממשיכה לעבוד.

אנחנו נגיע. אני אגיע. אני לא יכול להגיד 'אנחנו', אני אגיע.

מה זאת אומרת 'אנחנו'? רק להבין, את מי אתה מביא איתך.

רבין בזמנו אמר – 'מי שאומר אנחנו, זה אומר שיש לו תולעים בבטן', אז הוא מדבר בשם כולם.

יושבים פה גם נציגי התעשיינים, גם אגף מס רכוש וקרן פיצויים ואומר דבר אחד. קודם כל יש דבר מאד מעניין. הכנסת היום מאד עמוסה, וזה אולי הביטוי הבולט ביותר לדיון שקורה פה כרגע. כל הכנסת ממוקדת בדיון רב משתתפים, שכל התקשורת חוץ מצבי לביא שנמצא כאן, נמצאת שם והיא עוסקת בכדורי האקסטזי של ה'אח הגדול'. כל התקשורת עוסקת כרגע ב'אח הגדול' ובכדורי האקסטזי.

מה זה?

לא כדאי לך לדעת, כבוד הרב.

כן, אתה לא צריך לראות, גם אני לא רואה.

כדורי האקסטזי של ה'אח הגדול' זה רק מי שלומד ליבה? איך זה הולך?

לא, לא צריך לראות את זה, אני לא רואה את זה. אתה בוודאי פטור.

מי שעשה חמש יחידות מתמטיקה יודע מה זה.

הבנתי. אבל אם אני לא עשיתי אז אני לא צריך לדעת.

אתה בטח עשית שלוש, אז אין סיכוי שאתה יודע.

לא, לא עשיתי כלום.

עכשיו רגע אחד ברצינות. אני אומר שאולי הביטוי הקשה, ואני אומר זאת כדבר שהוא לא מפה ומפה. אולי הדבר הקשה ביותר, שיושבים פה כרגע ארבעה - - -

מה קשור ה'אח הגדול' לנושא שעל סדר היום?

אומר לך. העובדה שנמצאים פה ארבעה חברי כנסת, ושם למטה בטח נמצאים 20 עם כל התקשורת, זה רבותי הפרופורציות. יש כרגע דיון בוועדת חינוך על זה.

עכשיו הבנתי.

אם אלה הפרופורציות, אני אומר בזמנו דובר על מדורת שבט ואמר אחד הסופרים במדינה דבר נכון, ממדורת שבט הפכנו למדורות שבט – כל אחד במדורה שלו. זאת אומרת יושב מי שעוסק בריאליטי שם, ויושבת האוכלוסייה שיושבת פה ואני מודה למרינה שהגיעה ולשכיב וודאי.

אני תושבת הדרום, איך יכולתי לא להגיע?

אני אומר ככה – חיים בריאליטי אחר.

שי, אני נמצא פה מתוך הזדהות של הצפון עם הדרום.

ברור לגמרי. אני אומר, חיים בריאליטי אחר לגמרי, והריאליטי הזה שאין מלחמות בדרום.

אוקי, הבנו. מה זה קשור לאקסטזי – הבנו. מה זה קשור לוועדת החינוך – הבנו. עכשיו מה אתה מציע לגבי הדרום.

יפה. יש שינוי בטרמינולוגיה, אין יותר מלחמות בדרום, יש סבבים. זאת אומרת תושבי הדרום במעגל שפעם זה היה 4 ק"מ ו-7 ק"מ והיום זה 40 ק"מ ובסבב הבא בטח יהיה 45 ק"מ. יהודים שאחת למספר חודשים משהו קורה, נכנסים תחת אש, מדינה במקלטים, עוברים 3-4-5 ימים – יוצאים חזרה החוצה. אבל לא יוצאים כמו שנכנסים.

יש פה שני סוגים של פגיעות. פגיעה אחת שבה מגיע צל"ש למס רכוש, לקרן הפיצויים, ואמרתי להם גם בשיחה מוקדמת אתמול. כל נושא הנזק הישיר מכוסה בצורה יוצאת מן הכלל טובה. לעתים עוד לפני שמגיע מכבי אש, מגיע מס רכוש. ואני אומר כמי שמנוסה בעניין וראה את זה. אנחנו לא עוסקים פה כרגע בנזק הישיר, אני כבר אומר את זה גם לאנשי האוצר, אין בעיה עם הטיפול בנזק הישיר. המערכת מתקתקת אותו בצורה פנטסטית. אדם שביתו נפגע, מגיעים מיד, מגדרים, סוגרים, משטרה, אין שוד, אין ביזה, שאפו.

אנחנו צריכים לעסוק כרגע בדבר שהוא הבעייתי ביותר והוא הנזק העקיף. יש פתרון אחד, ואני מתוך אחריות אמיתית אומר – זה לא הפתרון. יש אפשרות להכריז על מה שנקרא מצב מיוחד בעורף. מצב מיוחד בעורף אומר דבר פשוט – איש איש לביתו, סוגרים את בתי החרושת, סוגרים את התחנות, סוגרים את הכל, כל אחד יושב בבית. מדינת ישראל בדרום עם מיליון איש תחת אש – לא יכולה להרשות לעצמה סיטואציה ששלוש פעמים בשנה יש מצב מיוחד בעורף. זה נזקים במיליארדים, זה משבש את הכל. אבל בין מצב מיוחד בעורף שנותן מענה להכל, לבין מצב שבו האזרחים נמצאים יומיים שלושה ארבעה בבית, בין זה לזה צריך להימצא פתרון.

אני אומר שוב פעם, כמי שאיש שבא מתחום הייצור והתעשייה והחקלאות, אסור לתת היתר עסקה. אסור לתת היתר שבו בכל רגע שנופל קאסם, כל אחד אומר לעצמו – אדוני, אני בבית, מישהו יטפל בעניין. צריך ליצור מאוזן שבו מי שצריך לשבת בבית ולטפל בילדים – יטפל בילדים, כל מי שלא צריך להישאר באותו רגע בבית – הולך לעבוד כרגיל. ואני יכול לספר לכם שבעוטף עזה ובשדרות ובאשדוד ואשקלון עבדו המפעלים כאילו שדבר לא קרה. אנשים מגלים אחריות. ביסודו תושבי הדרום הם אנשים נאמנים למקומות העבודה ולא מנצלים את זה כדי להימלט.

הפתרון של מצב מיוחד בעורף אינו פתרון, צריך למצוא משהו שנותן את מענה הביניים. מענה ביניים אחד זה אומר שאם ישנם זוג הורים בבית ואחד צריך להישאר עם הילדים, צריך לאפשר לו להישאר עם הילדים וצריך לומר אמירה ברורה ואני אומר את זה באופן בלתי פופוליסטי – השני – עסקים כרגיל. אין פה סידור עבודה של Weekend עד שהחגיגה תיגמר.

שי, הבנתי, אתה מדבר מאד יפה וזה בסדר. אבל אני גם צריך להבין, בגלל שאנחנו ועדה תכליתית. זאת אומרת אתה מבקש שאנחנו נצא פה בקריאה שכולם ילכו לעבודה גם כשיש טילים?

לא, אני בא ואומר – במציאות שאין הכרזת מצב מיוחד בעורף, ואני מכיר את זה מביתי שלי, יש מציאות משפחתית שבה צריך לטפל בילדים, צריך לטפל בקשישים, או צריך לטפל בנכים. יש צידוק שבמציאויות משפחתיות כאלה ואחרות, מישהו מבני המשפחה יישב בבית.

והוא לא הולך לעבודה.

ולא הולך לעבודה. את זה המדינה צריכה לשפות.

עכשיו הבנתי. אבל אני שואל אותך, אני יש לי קיוסק בבאר שבע - - -

רגע, עוד לא הגעתי לעסקים.

טוב. קודם אתה מדבר על העובדים.

אני אומר כרגע ברמת השכירים. יהיו פה כמה רמות.

הבנתי, אתה מבקש לשפות.

פתרון מדתי שאומר – באה משפחה, שניהם שכירים, אחד בבית. אגב, יש מציאות שהיא הלקונה החמורה ביותר - - -

ואם אחד מהם מרותק נגיד דרך פיקוד העורף לתפקיד?

בוודאי. זה אותו דבר. הוא מדבר אפילו אם הוא לא מרותק. הוא מדבר על מקרה שבו יש גם הצדקה לעצם העובדה שהוא לא יבוא לעבודה, בגלל שהוא חייב להיות בבית.

אני אומר, סבב שאין בו מצב מיוחד בעורף, איננו היתר. עוד לא הגענו לקיוסק.

תגיע, תגיע. על העובדים הבנו. עכשיו הקיוסק.

יש פה לקונה אחת שבקעה בעוצמה אדירה באירוע האחרון, זה מי לוקח את האחריות ומי נותן את ההוראה. מתברר שיש שני גופים במדינה שנותנים את ההוראה – אחד פיקוד העורף נותן הוראה אלף, ראש הרשות נותן הוראה ב'. בעניין הזה אני אומר, צריכה לבוא קריאה מפה שאומרת לממשלת ישראל – רבותי תקבלו החלטה – אין שני מוקדי קבלת החלטות. אין אפשרות שאחד ייתן הוראה א' ושני ייתן הוראה ב'.

שי, זה יפה, זה לא אנחנו.

טוב, אז עצרתי, דילגתי פה על - - -

לא, לא עצרת. אני מציע לך להגיע למה שאמרת עכשיו, אבל להגיע הפוך. תדבר על בעל הקיוסק, ואז נדע מי לוקח את האחריות. בעל הקיוסק.

עכשיו בוא נלך כרגע למערכת העסקים של העצמאים הקטנים.

הקטנים או הגדולים, אותו דבר.

זה בעל הקיוסק, זה בעל המונית, ברור לגמרי שכשנופלים טילים לא קונים מסטיק ובמבה ולא נוסעים במוניות. ברור לגמרי שתהיה פה קטגוריה שהיא קטגוריה של מעמד עצמאים של עסקים קטנים ולנושא הזה צריך לתת פתרון, אם בדרך בדיקת קופה, שאומרת – אם המחזור שלו ביום רגיל הוא 2,000 שקלים נניח, בקופה אותו יום היו 200 שקלים, הדלתא הזאת היא הנזק.
היות ואני יודע, לשמחתי הרבה וכל פעם צריך להגיד - - -

יושבים פה אנשים שיתנו תמונה חיובית למה שהוא מבקש.

אני אומר, היות ומפעם לפעם אני צריך לתמוך בממשלה, ויש לי קושי אופוזיציוני בעניין, אבל אני אומר – הייתה פה ערנות מלאה גם של האוצר, גם של אגף המיסים, עד שאני פניתי כבר יצטרכו לתת תשובות, הם צלצלו, אמרתי חברה אל תבטלו את הדיון, קודם כל בואו נאמר את זה בפרסיה, בואו נרחיב את הדברים, בואו נדע שלסבב הבא שיבוא עלינו בעוד כמה חודשים, נדע שדואגים לא', ב', ג', ד', וישנן הוראות ברורות.

עד כאן הדברים. תודה רבה לך.

אני מבקש רק להסביר את מה שאמר חבר הכנסת שי חרמש. הוא אומר כך, תתקן אותי אם אני טועה, בגלל שאני הולך להגיד דברים אחרים. הוא אומר, אני עובד בבאר שבע, חברים שלי ראו שיש מכת טילים כזאת ובתי הספר לא עובדים, דנילביץ אמר שלא, נסענו לירושלים, לקחנו את המשפחה, נסענו לירושלים – שלום על ישראל. הוא אמר – אני בשום אופן לא נוטש את באר שבע, אני לא אתן לחמאס או לג'יהאד האסלאמי לפגוע בערי ישראל. נשארתי ואני עובד בחנות שלי. אבל לחנות לא נכנסו אנשים. נשארתי, לא עברתי למקום אחר - - -

נראה שזה נכון.

הפסדתי כסף. אני הבנתי גם משר האוצר אני חושב, נדמה לי שהייתה אמירה של כולם שהולכים לשפות את בעלי העסקים ואת העובדים, ואני חושב שמן הדין צריך לעשות את זה. בגלל שאם אנחנו חפצי חיים ציבוריים במצב כזה, המדינה צריכה להגיד לאנשים – תישארו. מי שחייב להיות בבית – יהיה בבית; מי שחייב ללכת לעבודה – ילך לעבודה, אנחנו נשפה אותו; ומי שהוא בעל עסק והוא נמצא במקום ופותח את החנות והכל מתנהל – אם ירדו ההכנסות שלו – נשפה אותו. זאת הצעתו של חבר הכנסת שי חרמש, שאנחנו כולנו מצטרפים אליה, ורק לצורך העניין הזה בגלל שאנחנו לא מצטרפים אליו לכל הדברים האחרים. בזה אנחנו מצטרפים אליו.

מישהו מחברי הכנסת רוצה להוסיף? בבקשה, מרינה. זה לא אומר שדברים אחרים אנחנו לא מצטרפים אליו, אנחנו דנים כל דבר פה.

חוץ מהאקסטזי.

כן, לאקסטזי לא מצטרפים אליו.

כתושבת הדרום באשקלון, אני חושבת שהדיון שלנו מאד במקום ואני מאד מודה לך אדוני יושב הראש ולחברי במפלגה, שי חרמש. אני אגיד לכם, אני קיבלתי מסר מהג'יהאד האסלאמי לפייסבוק שלי. מישהו בשם מוחמד עבדו כתב לי שאם עד עכשיו היו מאות רקטות, אז בסיבוב הבא כמו שאתה אומר, אנחנו נקבל מאות אלפי רקטות. זה היה כתוב בעברית וגם עם תמונה מאד מאד יפה של 6 גברים במסכות איומות וזה וזה.

אז אני חושבת שבגלל הסיבוב הזה, כאן בוועדת הכספים אנחנו צריכים לחשוב איך אנחנו מפצים את הכי חלשים. אז אלה שנשארים בבית הם ילדים, זה מרכיב גיל של ילד שלא יכול לחיות בבית אחד בלי הוריו. ודבר שני אני מאד מסכימה שאלה העסקים הקטנים שנפגעים קודם כל. אם אנחנו רוצים להשאיר יותר ממיליון איש במקומות שלהם, לא שיש לנו את סיביר ואפשר ללכת לשם. אין לנו. בכל מקום יש איומים משלו, אז אנחנו צריכים לדאוג לפיצויים לזמנים האלה. תודה.

תודה רבה. שכיב.

אני פשוט רוצה רק לחזק את דבריו של חבר הכנסת שי חרמש, בתור אחד שמכיר אותו מהכיוון האחר של הצפון, אני חי ביישוב ספר – כפר חורפיש, שאנחנו עברנו, כל הצפון עבר את מה שהוא אומר ולא היה לנו אף פעם פיצוי, וכל הכבוד לך שאתה בא עם חשיבה יוצרת. אני חושב שצריך היה רק לגלגל את זה בצורה כזאת שבאים עם הצעה פרקטית – מה, כמה ואיך השיטה ומה הנוסחה. עם נוסחה מה צריך לעשות בשביל שנקבל החלטה שנוכל באמת לקדם את זה ושזה לא יהיה סתם דיון בהמלצה שהולכים למקום שאין בו ממש.

צריך שאותם תושבי הדרום, שיישמעו על הדיון הזה וישמחו שהבאת את זה לדיון, יקבלו גם תוצאה ממשית לכיס.

מאה אחוז, תודה. בבקשה.

אבי ברק מלשכת התיאום. קודם כל יש ניסיון עבר גם בצפון ב-2006 וגם בדרום בשנת 2009. היה פיצוי גם לעובדים שנעדרו מהעבודה מסיבות שברורות, כולל נוסחה וגם שיפוי לעסקים. שיפוי באחד מהמסלולים – מסלול של אובדן שכר של העובדים עם פיצוי נוסף מסוים, מסלול של ירידה במחזור או מסלול של הוצאות. אני חייב להגיד שטיפלתי בשני הנושאים האלה מהצד של המעסיקים, ובסך הכל היה טיפול יעיל וטוב. רשות המיסים עשתה עבודה טובה מאד, עד שהגענו לזה. זה לקח זמן, אבל היא עשתה עבודה טובה מאד וזה עזר מאד. עובדה שזמן קצר לאחר אוגוסט 2006, המלחמה בצפון, החיים חזרו למסלולם מבחינה כלכלית. בדרום המצב קצת יותר קשה, מכיוון שיש את הטפטוף המתמיד כל הזמן, והבעיה היא שאנחנו לא רוצים לבוא תמיד ולשבת על סבב של יומיים שלושה, כי יומיים-שלושה אומרים לנו – זה לא נזק, זה משהו קטן, זה לא נורא. הוא לא מכר את המסטיק היום, הוא ימכור אותו מחר. אבל היות והסבבים האלה היו וממשיכים, אנחנו רוצים למצוא איזה שהוא פתרון.
אז לחלק א' נמצא הפתרון. ישבנו כולל כל הצדדים, המעסיקים, ההסתדרות ורשות המיסים והאוצר, וסגרנו ברמה עקרונית כבר פיצוי לעובדים שנעדרו, כאשר פיקוד העורף, לא ראש העיר, פיקוד העורף נותן הוראה לסגור את בתי הספר ואין להם פתרון אחר לילדים.

מה ההבדל בין פיקוד העורף לראש העיר מבחינת העובד עצמו? מה זה משנה מי שם אותו בבית? הוא בבית.

מבחינת העובד אתה צודק, אבל אנחנו לא יכולים- וקודם כל אני לא אכנס לזה, אני לא חושב שזה עניין שלי. אני חושב שזה לא הגיוני אבל. צריכה להיות רשות אחת, גוף אחד מקצועי ומוסמך, שהשיקולים שלו הם שיקולים יותר ענייניים, אבל אני לא רוצה להיכנס לזה, כי זה לא התחום שלי. אבל ברגע שיש החלטה כזאת, אז ברור לנו שיש לזה מחיר. אני חייב לציין שבמפעלים הגדולים והתאחדות התעשיינים נמצאת כאן גם, הייתה רמת היעדרות נמוכה מאד. גם ביום שלישי, שידעו כבר שיהיה פיצוי. מצד שני, אם יודעים מראש שיש פיצוי והפיצוי הוא מאד מאד נדיב. דוגמא - במלחמת הצפון, אותו עובד עגורן שהגיע במלחמה ועשה מאמץ, קיבל הרבה פחות שכר מזה שישב בבית, כי הוא לא קיבל פרמיות, שעות נוספות ומשמרות כי לא עבדו כל כך, ומצד שני זה שעבד בבית עשו לו ממוצע של שלושה חודשים קודם.

אז מה הפתרון למה שאתה אומר?

אז צריך למצוא נוסחה סבירה. גם אז הייתה השתתפות מסוימת של המעסיק, השתתפות של העובד, והשאר היה פיצוי. אז זה לגבי שכר לעובדים. אני לא דואג, בימים אלה יושבים הצדדים על הכנת הסכם. יבואו לוועדת הכספים, לתקנות אני מניח. מבחינת המעסיקים אין שום בעיה לשלם, כל עוד הם יקבלו פיצוי שיכסה את זה.

הבעיה היא מבחינת העסקים, לא רק הקטנים, אבל זה בעיקר בתחום המסחר, השירותים העצמאיים, שלא יכלו לתפעל את העסקים שלהם ונפגעו. אצלם זה נזק מצטבר, ששוב פעם, אם זה היה יומיים-שלושה, היה אפשר לעבור על זה. אבל היות וכבר היה בעבר וממשיך – צריך לעשות משהו. ואכן, בישיבה היו בעיקר אנשי הממונה על השכר והם אמרו – זה לא התחום שלנו, אבל אנחנו נפנה לשר האוצר ובמקביל גם לשכת התיאום פנתה אליו בצורה רשמית. 'שר האוצר ייפגש אתכם תוך שבוע', שבוע זה השבוע 'וימצא ברוח חיובית פתרון'. העניין איך זה יתגבש לפתרון, כמה זמן זה ייקח ואם לא ישכחו – זה מה שמטריד אותנו. אנחנו רוצים שתהיה פגישה כזאת, שיהיו פתרונות, למשך כל השנה לפחות ולא רק לסבב אחד, שייקח בחשבון גם את העלות של העסקים.

מאה אחוז, יפה דיברת.

מילה אחת, כי אבי כיסה את הרוב. שמי מוטי שפירא מהעצמאים. אלף יש מודלים כבר קיימים, יש שני מודלים, אפשר לקחת אותם ולבחון אותם. דבר שני שעלה גם באירוע הזה וזה היה מעניין בראיון עם בחור אחד מאשדוד, שאמר שלפי דעתו נתנו הוראה מפיקוד העורף, לא להישאר בבית, בגלל השיקול הפיננסי. זאת אומרת, יש כאן בעיה גם בקבלת ההחלטה בהקשר לעניין הזה. זאת אומרת יש פה שני מישורים – מישור אחד, קבלת החלטה ומי מוסמך לתת אותה, כמו שנאמר, ודבר שני המודל. עכשיו, כמו שאמר אבי, מודל לפי דעתי יש. אתה מכיר אותו, כולם מכירים אותו, יש מודל. רק צריך כל פעם - - -

אפשר לשכלל אותו.

בדיוק, לשכלל אותו ולקבוע את מנגנוני קבלת ההחלטה.

מאה אחוז, תודה. מרינה.

הדוגמא של עגורנים ומנופאים מאד מאד נכונה. כי אני קיבלתי תלונות ממנופאים שברובם הם עולים מברית המועצות, והם אומרים שהכי גרוע והכי מפחיד זה הזמן של העבודה בגובה, כאשר אין להם זמן לרדת למטה, ועל הפיצויים לקטגוריה הזאת אנחנו צריכים לחשוב.

מאה אחוז, תודה. שי אהרונוביץ. יש עוד מישהו שרוצה להוסיף, בגלל שהם משיבים כבר?

כך, לפי המצב החוקי הנוכחי אין למעשה דרך לתת פיצוי נזק עקיף לא בגין אובדן ימי עבודה ולא בגין כל הדברים האחרים. זאת אומרת אנחנו זקוקים לחקיקה בעניין הזה, וכפי שבאמת נאמר כאן, בעקבות הישיבה שהייתה בשבוע שעבר אצל יושב ראש ההסתדרות, הוחלט שלמעשה אנחנו נכין מודל לחקיקה לעניין פיצוי העובדים. זאת אומרת פיצוי המעסיקים בגין אותו שכר עבודה שהם התחייבו שהם ישלמו לעובדים ואנחנו כרגע יושבים. הבוקר ישבנו, אני מקווה שעד ש - - -

מה אני צריך לעשות כדי שהמעמד של ועדת הכספים יהיה כמו של עופר עיני?

אל תשאל אולי. אולי סנדוויצ'ים, יש שם סנדוויצ'ים לא רעים.

צריך לבחור את איתן כבל ואז.

תביא את איתן כבל, תראה.

לא, אבל אני מתכוון מבלי להיכנס לעניין של המועמדים. למה אתם לא מתחשבים במה שאנחנו מבקשים?

חס וחלילה.

אה חס וחלילה? מה, לא הבנת את השאלה הראשונה?

יש נכונות ללכת לקראת העניין. אני רק חייב להגיד שעד היום - - -

סתם, זה היה בהומור, אתם מתחשבים בדעתנו, זה בסדר.

כן, כן, כן. עד היום למעשה צריך לזכור שאנחנו לא פיצינו על אירועים כל כך. זאת אומרת ברוך השם שזה היה קצר מועד. אירועים קצרי מועד לא פיצינו. יש הסכמה ללכת, זאת אומרת זה ניתן, אילן לוין היה בישיבה.

אתה יודע את מה שאני יודע, שהגמרא אומרת שלא חרבה ירושלים אלא שהעמידו דבריהם על דין תורה. זאת אומרת אתה צודק, מבחינת החוק אין ויכוח.

לא, אנחנו נלך לחקיקה, כמובן.

לא, לא, מבחינת החוק הכל בסדר, אבל זה הדבר הכי נורא שיכול להיות. מדינה שאומרת אתם יודעים מה, אנחנו נלך לפי החוקים הקיימים כשהכל יתרסק לנו בין הידיים, זה הרי דבר נורא. זה לא יכול להיות דבר כזה. אני אומר, אפילו על דין תורה. יש דברים שצריך לדעת לעשות, שהחיים מחייבים אותם.

נכון, אבל צריך לזכור גם את הצד השני של זה, כמו שנאמר כאן - - -

כן, כן, בסדר, פתרונות אפשר. אם יש לכם בעיות משפטיות, אנחנו פה בוועדה יכולים לעזור לכם.

לא, הכוונה היא להביא באמת נוסחת תקנות ותוך מספר ימים לשים אותה על שולחן הוועדה, כי זה כמובן דורש את אישור הוועדה.

לגבי העצמאים, הנושא מצוי בבדיקה וחברי מאגף התקציבים ירחיב קצת. הנושא מצוי בבדיקה. צריך לזכור שמדובר פה ב - - -

אתה מדבר על עסקים?

אנחנו מדברים על עסקים עכשיו, כן. עצמאים מה שאנחנו קוראים. לשכירים יינתן טיפול, הובטח ויינתן טיפול במסגרת תקנות.

כמה זמן עד שיגיעו לכאן תקנות?

נשתדל להכין את התקנות תוך- ביקשו עד היום בערב, יומיים-שלושה, נקווה. אני יודע שיש - - -

אתה מבין שהבעיה של הזמן פה היא גורם קריטי?

בוודאי. אנחנו נשתדל.

זה גם מוריד אמינות, זה גם - - -

אנחנו נשתדל להעביר את זה למשרד המשפטים כמה שיותר מהר.

יש פה מישהו ממשרד המשפטים?

אין, אבל הם מעודכנים. עדכנו את אבי ליכט בזה.

משה, צריך לקבוע ישיבת המשך בפגרה.

לא, לא ישיבת המשך, אנחנו צריכים את התקנון, בגלל שהם הולכים לקראת העניין. אין בעיה, אנחנו בפגרה מתכנסים.

לגבי עצמאים התמונה קצת יותר מסובכת. צריך לזכור ש - - -

שלא יהיו הודעות מהיום להיום.

לא, לא יהיו הודעות מהיום להיום.

שלא יודיעו תוך שעה וחצי לעלות לירושלים.

אנחנו נודיע מתי יהיו דיונים בפגרה. בכל מקרה, שינויים נעשה שלושה ימים קודם, אלא אם כן קורה איזה משהו. אתה יודע פה בוועדה קורים לפעמים דברים דחופים ממש, אבל נקווה שלא יקרה. ראית, משרד האוצר מכין פתאום דברים מהיום למחר.

יש פתאום חקיקות גם.

בסדר. נשתדל שזה יהיה בזמן נורמלי.

צריך לזכור שלגבי עצמאים הדברים שונים, גם שונים מהם מתחום לתחום. בהחלט יש למעשה, ניקח לדוגמא לצורך העניין עורך דין שיש לו משרד באשדוד, ולא מעסיק עובדים אז הוא לא צריך לקבל פיצוי על מנת לפצות עובדים. עורך דין כזה אני לא יודע כמה היקף העבודה שלו באמת ירד. כי קודם כל הוא לא חייב ללכת למשרד, הוא יכול לעבוד מהבית. שנית, לקוח שאמור להגיע ביום ראשון יגיע ביום רביעי. אני מסכים שזה שונה בקיוסק, שקיוסק פותח ובאמת לא עוברים אנשים, כי מה לעשות כולם יושבים בבית וכו'. אין ספק, אבל זה לא פשוט. אנחנו צריכים למצוא באמת את המודל המתאים - - -

אתם משתפים פעולה עם הארגונים?

אנחנו ישבנו עם הארגונים בשבוע שעבר. היום ישבנו בינינו.

הובטחה לנו ישיבה נוספת משותפת.

בסדר גמור.

אחרי שאנחנו נגבש את הדברים.

הדברים שהם אמרו היו דברים הגיוניים, והם דברים שהם בסדר גמור.

בסדר, אנחנו מבאים את הכל בחשבון, וצריך יהיה כמובן להציג גם את המודל לשר וכו'.

בסדר גמור, מאה אחוז. אודי, בבקשה.

האמת ש-שי הקיף את רוב הדברים. באמת אנחנו שוקדים כרגע על תכנית ואנחנו נפגשים עם הגופים. שתי נקודות מאד חשובות שהועלו פה בדיון, אחת זה באמת שיש גוף אחד שמוסמך אחרי זה על מצב חירום ועל מצב מיוחד בעורף וזה פיקוד העורף.

אגב אודי, אנחנו שם. אני חושב שההוראה לסגירת מוסדות חינוך זה עוד לא מצב מיוחד בעורף, כאן הייתה הלקונה.

נכון, אבל בכל מקרה מי שאמון על ביטחון העורף זה פיקוד העורף וכל התכנית שאנחנו מגבשים זה בכפוף להכרזה של פיקוד העורף.

חבר הכנסת העלה את העניין הזה, אני לא רוצה להיכנס לזה, אבל האמירה הזאת היא קצת לעג לרש, כי מכיוון שמה זאת אומרת האמירה הזאת – שפיקוד העורף. ראינו עכשיו, בשבוע שעבר. פיקוד העורף אמר דבר אחד וראשי הערים אמרו 'אנחנו לא פותחים את בתי הספר'.

אבל לראשי הערים אין סמכות לא לפתוח את בתי הספר.

אז מה, אתה תתבע אותם אישית על זה?

אני לא אתבע אותם אישית, אבל צריך לזכור שצריך להיות סדר.

אני האזרח. שי, הכל בסדר, אני האזרח שגר בבאר שבע.

מה אתה רוצה ממני?

אני רציתי לשלוח את הילדים שלי לבתי הספר בגלל שפיקוד העורף אמר. אני אדם מסודר. שלחתי את הילדים לבית הספר, הם הלכו עם האזעקות שהיו בדרך ובית הספר היה סגור, בגלל שראש העיר הוא בעל הבית של בתי הספר. אז או שתפצו אותו או שתפצו אותי, מה אתם רוצים ממני? הרי זה הדבר הנורא ביותר, שאתה אומר על פי הסדר זה פיקוד העורף. אני מסכים, אבל מה שהוא העלה קודם – אנחנו לא הוועדה שצריכה לדון על העניין הזה. אבל צריך למצוא לעניין הזה פתרון. האזרח הקטן לא יכול ליפול בין הכיסאות.

והוא לא צריך ליפול בין הכיסאות.

לא צריך ליפול בין הכיסאות, בוודאי. בבקשה, אודי.

והנושא השני זה באמת כשאנחנו מרכיבים את התכנית הזאת, זה בשים לב לעסקים כרגיל, שמי שצריך להיות בבית – יהיה בבית, אבל אנחנו לא רוצים ליצור תמריצים שליליים שמי שכן יכול ללכת לעבוד ויכול להגיע לתעשייה, שכן באמת ילך ויעשה - - -

כמה זמן?

אנחנו נשתדל. זה במגרש שלנו כרגע להכין את הטיוטה, נעביר. לגבי נושא העצמאים, זה בהנהלת האוצר לדעתי.

ביום שלישי הבא ככל הנראה, בעזרת השם תהיה ישיבה של ועדת הכספים. עד אז זה יהיה פה?

אנחנו מבחינתנו ננסה לעשות את המקסימום.

תשתדלו שזה יהיה.

לגבי השכירים לפחות, כמו שאמרתי.

לא, לא, אבל לא להשאיר את זה מאחור. אם נתחיל לפתוח פער בין השכירים לבין העצמאים אז חוזרים לאותם סרטים שהיו כל השנים. יושבים באשדוד ובאשקלון לפי דעתי 7,000 עצמאים. זה לא צחוק.

תשתדלו לעשות הכל. מישהו רוצה להוסיף על העניין? חבר הכנסת שי חרמש, אני מודה שהעלית את העניין הזה. לפעמים אתה, זאת אומרת אתה - - -

לפעמים זה מצליח, כן.

לפעמים אתה עושה דברים טובים ואני מודה לכם. אני מודה לממשלה על העניין הזה.

אבל תחדד אדוני יושב הראש שזה לא רק על דעת האופוזיציה, זה גם בהסכמת הקואליציה.

בהסכמת הקואליציה, ברור. חבר הכנסת חרמש, הוא צודק, זה לא רק על דעת האופוזיציה אלא גם על דעת הקואליציה בעניין הזה.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 12:30.>