PAGE
2
ועדת משנה לחינוך דתי ותרבות תורנית
20/03/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 19 >
מישיבת ועדת המשנה של ועדת החינוך, התרבות והספורט
לחינוך דתי ותרבות תורנית
יום שלישי, כ"ו באדר התשע"ב (20 במרץ 2012), שעה 12:30

<ישיבה מיוחדת לציון שבוע החינוך הממלכתי דתי>

חברי הוועדה: >
זבולון אורלב – היו"ר
חיים אמסלם
אנסטסיה מיכאלי

עתניאל שנלר

>
איתן אייזנמן - רב, חבר מועצת חמ"ד, משרד החינוך

בת שבע סיאני - מרכזת פרסומים, משרד החינוך

יוחאי רודיק - מפמ"ר מחשבת ישראל, משרד החינוך

עדה בריס - מועצת חמ"ד, משרד החינוך

אבי גיסר - רב, יו"ר מועצת חמ"ד, משרד החינוך

יעל שבתאי - רכזת לשכה, משרד החינוך

שרה תורג'מן - מרכזת מועצת חמ"ד, משרד החינוך

אתי אורלב - ס. מנהל החה"ד, משרד החינוך

אסתר אורנבוך - מחמ"ד מחוז תל-אביב, משרד החינוך

דסי בארי - מפקחת ארצית על החינוך העל יסודי בחמ"ד, משרד החינוך

אלכס גליקסברג - מחמ"ד מחוז ירושלים, משרד החינוך

אסתר חטב - מפ"א על חינוך קדם יסודי, משרד החינוך

שרה תאומים - מועצת חמ"ד, משרד החינוך

אשר דרורי - מחמ"ד התיישבותי, משרד החינוך

ישראל ריץ - פרוסור, מועצת חמ"ד, משרד החינוך

אברהם ליפשיץ - ראש מינהל החמ"ד, משרד החינוך

אבי לוי - ראש מכללת חמדת הדרום חבר מועצת חמ"ד, משרד החינוך

שרה נעמן - מחמ"ד מחוז מרכז, משרד החינוך

מאיר סבג - מחמ"ד מחוז דרום, משרד החינוך

נתנאל סימן טוב - עוזר ראש המינהל, משרד החינוך

אוריאל עובדיה - מפ"א על חינוך יסודי, משרד החינוך

אסף וייס - מזכ"ל ארגון מעל"ם

אמנון אלדר - מנכ"ל אמי"ת

זהבית גרוס - דוקטור

יהודית גידלי

חבר המתרגמים
<ישיבה מיוחדת לציון שבוע החינוך הממלכתי דתי>

צהריים טובים. אני מתכבד לפתוח את הישיבה המיוחדת והישיבה החגיגית של ועדת המשנה של ועדת החינוך והתרבות, לחינוך דתי ולתרבות תורנית כשהישיבה הזאת היא מיוחדת וחגיגית, לציין את שבוע החמ"ד במערכת החינוך. אנחנו כולנו מתרשמים מאוד משפע הפעילויות והאירועים של שבוע החמ"ד וחשבנו שמן הראוי שגם הכנסת במידת האפשר, תיתן את הבמה ואת הגיבוי, את ההוקרה ואת ההערכה, לעשייה החינוכית שנעשית במשך כל השנה, לא על-יד מיקרופונים ולא תחת מצלמות ומן הראוי שהעבודה של מערכת החינוך הממלכתית דתית, תקבל גם כן ביטוי בדברי ימי הכנסת ומעל במת הכנסת. ובהידברות מוקדמת עם ראש המינהל, אברהם, תכננו לעשות כך שאחרי דברי הפתיחה של ראש מועצת חמ"ד, ראש המינהל יציג מצגת של החזון, ההישגים, של החמ"ד ולאחר מכן אנחנו נקיים דיון שיתרכז בסוגיה של מגוון האוכלוסייה המצוי בחמ"ד ומתן המענים. אני רואה את אלכס גליקסברג, אז אני כבר יודע איך לקשור את הסוגיה הזאת לתכתובת המיילים בינינו מהבוקר.
זה, פחות או יותר, סדר הדיון. אנחנו קבענו סדר גודל של לא יותר משעה וחצי, זמנכם קצר וגם זמננו קצר, עד שעה וחצי. אפשר גם יהיה לקצר. אני גם הושבתי לידי את הרב איתן אייזמן, אם יש בי מעלות מסוימות אז זה קשור אליו. בישיבת נחלים, שאני בוגר שלה, היתה שיטה שבאים תלמידי החמישית אז לא שמים ארבעה תלמידים בחדר אחד, כי מה ארבעה תלמידים חדשים, יכולים להעשיר אחד את השני, במה הם יכולים לחנך האחד את השני, ומה כל אחד יכול לתת דוגמה אחד לשני? אז השיטה היתה – שניים מהחמישית ושניים מהשביעית, או שניים מהשישית. אז אני הייתי בחמישית והרב איתן היה בשביעית. אז בזכותו, אני יודע לשטוף רצפת עץ, ובזכותו אני יודע לסדר ארון ואם יש בי משהו, אז כל פעם שאני רואה את הרב איתן, אז אני משאיר אותו קרוב אלי.
הרב גיסר, בבקשה, פתח ישיבה זו.

שלום ברשות כל הנכבדים, מוריי ורבותיי. תודה ליושב ראש הוועדה, ידידנו ומי שמוביל ומקדם את כל צורכי החינוך הדתי באהבה ובמסירות, ללא גבול, באמת. אתם יודעים, כמו שאלכס, עכשיו אתה הזכרת, אני לא יודע מה התכתבתם היום, אבל כשיש למישהו מכל הנוכחים כאן ואחרים, צורך ללבן ולבקש קידום של נושאים הקשורים בחינוך הדתי, הוא עומד בקשר ישיר ומיידי עם זבולון ונענה. אז אנחנו מודים לך על כינוס הישיבה הזו וברשות באמת כולם פה ידידים, הרב ליפשיץ, אברהם, ידיד גדול שכולנו נמצאים במהלך גדול ועצום של קידום החמ"ד, מכוחו ובזכותו. חבריי היקרים, חברי מועצת חמ"ד, כל מי שפינה מזמנו במיוחד והגיע, לא אמנה אותם אחד אחד, אבל זו הזדמנות מאוד מיוחדת גם, גם לך, זבולון, להודות לחברים האלה שמקדישים, אנחנו משתדלים לעבוד במועצה ומקדישים ימים, ימים ממש לאורך כל השנה, אפשר לומר שמקדישים, אם הייתי מכמת את זה, אז הם מקדישים משהו כמו ימי מילואים, שלושה שבועות, משהו כזה, של מילואים, לטובת מועצת חמ"ד ועוד לפני פסח, בערב פסח זה בעוד שבועיים, אנחנו מתכנסים ליום דיון ארוך, מתארחים אצל חברנו, חבר המועצה, ד"ר אמנון אלדר, ומתכנסים ליום לימודים ארוך, בנושאי הליבה של החמ"ד ממש ככה. והמפקחים היקרים, כולם, אנחנו מוצאים גם הזדמנות אחת ועוד, במהלך השבוע הזה, להודות למפקחים, מפקחים ארציים, מחמ"דים, מפקחים מחוזיים, וכל העושים בצורכי החמ"ד באמונה, אני אבקש להודות גם לשרה תורג'מן, מזכירת המועצה, שעושה הרבה הרבה. מחזיקה את המועצה ושומרת עליה מכל משמר ואנחנו מודים לך על עבודתך הרצופה בנושאים הללו. האורחים העיקריים, כל השותפים כאן, באמת, אמרנו – יש שעה וחצי, בואו נקדיש אותן לדיון מקדם, לא רק לאמירת דברי נימוסים, אלא לדיון מקדם בנושאים הללו של מענים מגוונים, אוכלוסיות מגוונות, מחלוקות וקשיים, שאלות של הפרדה, שאלות של מדיניות חינוכית, בדיוק בשביל זה אנחנו יושבים כאן ואם כנסת ישראל פתחה את הבית, פתחה את הוועדה הנכבדת הזאת, ועדת החינוך של הכנסת נותנת ומקדישה מזמנה וממשאביה לטובת החינוך הדתי, אנחנו צריכים לברך על כך בוודאי, ביום החג הזה לחמ"ד, ולנצל את המשאב הנדיר והמיוחד הזה מכיוון שאנחנו עוסקים כאן בקדושתה של תורה ומדינת ישראל.
בשוב אדוני את שיבת ציון היינו כחולמים, זה המוטו של החמ"ד. מהיום שרעיון שיבת ציון התחיל לרקום עור וגידים, לפני למעלה למעלה מ- 100 שנים, זה כבר היום כ- 120 שנה באופן הפוליטי, מעשי, הרי שחינוך של תורה וציונות, היה חלק בלתי נפרד מן התפישה הציונית, הדתית, שנוצרה אז, בלבוש המודרני שלה. כי הציונות הדתית, כידוע לכם, נולדה בהר סיני, אולי צריך להקדים אותה לאברהם אבינו. אבל אחרי האבות ומעמד הר סיני ותורה מסיני, שמכילה בתוכה את הגרעין של תורה ולאום, כשלמות אחת, משם בלבוש המודרני של שיבת ציון בימינו, היה לנו חלום – ציונות ותורה. והמדינה הזו, שאנחנו יושבים כאן בכנסת, היא הגשמת החלום של התורה והמדינה, של הציונות הדתית, ואנחנו זוכים להגשים חלום. את החלום הזה אנחנו מגשימים באהבה רבה. אותה אהבה שבאה לידי ביטוי בדברי המדרש הנהדרים בתנא דבי אליהו, אומר התנא בשם אליהו הנביא. פגש אליהו הנביא את אותו תנא, בעל המדרש, ואמר לו – רבי שני דברים יש לי בלבבי ואני אוהבם אהבה גדולה – תורה וישראל. אבל איני יודע איזה קודם. אמרתי לו, כך מפי אליהו הנביא, אמרתי לו – דרכם של בני האדם שאומרים תורה קודמת. יש לי שתי אהבות – עם ישראל ותורת ישראל. דרכם של בני אדם שאומרים התורה מעל הכל. הרי אם לא בשביל התורה, למה אנחנו חיים? ושנאמר השם קנני ראשית דרכו. אבל אני הייתי אומר – ישראל קדושים קודמים, שנאמר – קודש ישראל השם ראשית תבואתו. אם אין ישראל תורה למי? כמו שהיה אומר רב לוי יצחק מברדיצ'ב, נו, ריבונו של עולם, אז בבקשה, אז תיקח לך את איוואן או את ג'ון, את מי תבחר? מי יש לך בעולם חוץ מאיתנו? אותם דברי סנגוריה של נועזות של השקפת עולם הכי פנימית ויסודית של סגולת ישראל בעולם. אנחנו מחויבים לאהבת ישראל ואהבת התורה כשלמות אחת, וכשאנחנו נדרשים, ואני אומר כאן אמירה לא פשוטה, אבל זה בדיוק מה שהמדרש רוצה ללמד, את זה לימדנו הרב צבי יהודה עשרות בשנים, כשאנחנו נדרשים לפעמים לעמוד בצמתים, שבהם צריך לקרוע קריעה, כי זו קריעה, קריעה במובן של ממש אבלות, ולהחליט תורה וישראל, החמ"ד, וזוהי התפישה העמוקה ביותר, יודע שישראל קדושים קודמים. לא בבחינת ישראל דוחים לתורה, חלילה, אלא בבחינת קודם קיום יסודות ישראל, כי רק על גביהם נבנית תורה. ואלה הם עקרונות היסוד של החינוך הכל-כך מורכב ונדיר וערכי, אותם ערכים יסודיים של החמ"ד.
אם כן, אני רק אתן את המסגרת הכללית, בקצרה מאוד. החמ"ד מופקד על הנחלת האמונה והתורה בעם ישראל מדור לדור. התפקיד הזה הוטל עלינו על-ידי משה רבנו, אשר קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע, עד שזה הגיע לאנשי כנסת הגדולה והם הותירו לנו צוואה רוחנית של שלושה דברים – הוו מתונים בדין, העמידו תלמידים הרבה, ועשו סייג לתורה. הוו מתונים בדין זאת ההנחיה לעבודה עקבית ואחראית, מתוך ערבות הדדית לכל אחד ואחד מישראל. אנחנו לא פוסקים בשאלות של יסוד של חינוך ותורה כלאחר יד ולא מחלקים בין אנשים מפלגות וזרמים ומגזרים. אנחנו היטב היטב מתונים בדין. את הדיבר השני באמירה הזו, העמידו תלמידים הרבה, אני כבר לא צריך להגיד מילה. החמ"ד, בהנהגתו של אברהם, מקיים באופן הרחב ביותר והעמוק ביותר את המושג והעמידו תלמידים הרבה, הדבר יבוא לידי ביטוי במצגת ובדיון שיהיו עכשיו. והדיבר השלישי, ועשו סייג לתורה, הוא בעצם תפקידה של מועצת חמ"ד, בהקשר הזה – להעמיד גדרות, לשמור, להגן, לקדם, ולהעמיד סייג, דהיינו גדר ומסגרת ראויה ונכונה, לכל עולמו הרוחני, האוטונומי, של החינוך הממלכתי דתי בישראל.
אשרינו שאנחנו זוכים להגשים חלום ולקדם את כל המערך של מאות ואלפי התלמידים הללו. כל מי שהשבוע, כמו כולנו, היה כאן שותף לאירועים בחמ"ד, גם זבולון עצמו היה ובירך, אם זה בטקס הענקת פרס החינוך הדתי ואחרים, הרי שהוא ראה ויודע עד כמה העבודה הזאת בחמ"ד היא אכן עבודה רצינית ומקיפה. המחויבות לתורה עם דרך ארץ, לערכים, לקליטת עלייה. נתנו פרסים לבתי-ספר שרובם בני עלייה, בני עלייה במובן העמוק של המילה – אנשים ותלמידים מבני העלייה, דור ראשון ושני לעולים, ומעליהם הם נעשים בני עלייה, במידות, בהישגים ובהתקדמות. המחויבות לחינוך לשירות לאומי וצבאי בישראל, ההתגייסות לכל ערך חברתי, ההישגים הלימודיים, כל אלה הם הקווים המנחים, הברורים ביותר, של תורת החמ"ד ואנחנו זוכים להם ועכשיו אנחנו כאן, כדי לקדם אותם יותר ויותר.

אז ברשות כולכם, אני מתכבד לפתוח את הדיון, להעביר את הדיון המעשי לחברנו, הרב ד"ר אברהם ליפשיץ, בהצלחה.

התכוונת שאני אעביר. אגב, אחד המנהגים בכנסת זה שיש לנו תמיד אורחים. אני לא יודע בדיוק מי האורחים שלנו, אבל ברוכות הבאות. אגב, גם המעטפת שלנו היא בוגרת החמ"ד, כלומר, גם מנהלת הוועדה שלנו, יהודית גידלי, היא בוגרת החינוך הממלכתי דתי, בית-ספר חורב בירושלים וגם המקליט ממחלקת הפרוטוקול, פריד, הוא גם בוגר החמד, נכנסה גם חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי, שחלק מילדיה, נכון? לומדים בחמ"ד?

כולם.

כולם? כולם.

חוץ משניים. אבל אנחנו מתקדמים. מקדימים, הם לא השתתפו בתהליך הגיור.

הגדולים לא השתתפו. אלה שהשתתפו בתהליך הגיור, כולם בחינוך הממלכתי דתי. מאה אחוזים. שהיא גם כן חברת ועדת החינוך והתרבות, חברת גם ועדת המשנה שלנו. תודה רבה לך, אנסטסיה.

בבקשה, אולי לפני רק שאני מעביר לאברהם, רק לומר, אולי צריך לומר את זה בהתחלה, חוץ מישיבות חגיגיות, אנחנו גם עובדים. במרכז הסיעה כרגע, נמצאת ועדה מיוחדת שהקמנו בתיאום עם החינוך הדתי ושר החינוך לסוגיית תשלומי ההורים, בראשותו של בנצי דל, דסי בארי מייצגת את החינוך הממלכתי דתי, הרשתות שחלק ממנהליהם נמצאים כאן, מיוצגים, וכן אנשים נוספים. ביום חמישי השבוע, ראש הוועדה ואנוכי עומדים להיפגש עם השר, להציג לו את הכיוונים, כי אנחנו רוצים שההמלצות תהיינה מתואמות עם המשרד, לא רק המלצות שאוכל להגיד שהן המלצות יפות, אלא גם המלצות ישימות.
הוועדה עוסקת גם כמובן בפתרון בעיות נקודתיות של בינוי, הסעות, תשלומים, הפכנו להיות כותל מזרח של כל הבעיות שלא נפתרות בדרך הרגילה וגם בסוגיות אסטרטגיות שהחינוך הממלכתי דתי גם בהידברות אתו, הדברים האלה עולים, סוגיות של הכרה בהפרדה, האם מכסת השעות שהחמ"ד מקבל יכולה לענות לתוכנית הלימודים, דבר שנעשה כרגע בבדיקת מחלקת המחקר של הכנסת. בכלל, שמירת המעמד המיוחד, העצמאי, של החמ"ד, בהיבטים החינוכיים, הפדגוגיים, במובנם הרחב ביותר. אני לא יודע אם אתם יודעים, מתגלים מדי פעם נתונים על אחוז הגיוס לצה"ל. מתברר שלא לוקחים בחשבון את אחוז השירות הלאומי. אז החינוך הדתי יוצא כאילו שהוא מקופח, כלומר, במקומות שאנחנו עתירי ילדים, אז שם אחוזי הגיוס נמוכים. אנחנו מוכרחים לתקן את המהלך הזה, מי שהעלה את הנושא הזה זה דני הירשברג, מזכ"ל בני עקיבא, בתיאום גם עם השר, אנחנו נתקן את הדברים האלה. אז כך שאנחנו בדרך שגרה, מטפלים בסוגיות רבות.
ועוד מילה אחת, אני למדתי מרבותיי, ראיתי בני עלייה והם מועטים, למה הם מועטים? בהקשר של רבי שמעון בר יוחאי, כמובן.למדתי מרבותיי מה פירוש ראיתי בני עלייה והם מועטים. עלייה, כלומר, הם לא יושבים בקומת הקרקע, הם יושבים בקומה מעל.
יש כאלה שהם חיים רק בעלייה, יש כאלה שהם חיים רק בקרקע. ראיתי בני עלייה והם מועטים, הכוונה לבני עלייה שעברו גם דרך הקומה הראשונה. אצלם, שתי הקומות האלה, מחוברים. אלה הם באמת אנשים מועטים. אז אחד מבני עלייה, בבקשה, אברהם.

תודה. צהריים טובים לכולם. ברשותם של הרב איתן והרב אבי, ידידנו החשוב, מציע לכם את ככלל בלי בקשר לידידות הקרובה, רב זבולון, היקר, חברי הכנסת שנמצאים פה, מועצת החמ"ד, הנהלת החמ"ד, מנכ"לי מעגלים ואם יש דברים נוספים, כולם יבואו על הברכה, נקווה שגם מנכ"לי הרשתות, שהוא גם מועצת חמ"ד וגם זה מציג וכו' וכו', כולם יבואו, יעמדו על הברכה.
אנחנו שמחים מאוד, לא רוצה לחזור חזרה על דברי קודמיי, שמחים מאוד על המפגש החשוב הזה, שיש בו אמירה, נחזיק בשולי גלימתו של הרב אבי, יש פה אמירה ממלכתית חשובה, ובאמת, ביטוי של חזון הנביאים. מימוש חזון הנביאים, כך אנחנו רוצים לראות את זה. אני תמיד שאלתי את עצמי, מה היה אומר הסבא שלי, ומישהו פה יותר צעיר ישאל את האבא של הסבא שלו, לא יותר מזה, אם מישהו היה מדמיין שהנכד שלו, כל אחד מאיתנו, לא אני, הנכד שלו או האבא של הנכד, ישב בכנסת ישראל וידון בנושא של הציונות הדתית, בנושא של החינוך הממלכתי דתי במדינת ישראל, בכנסת ישראל, הדברים לא פשוטים. בהחלט יש לראות את זה כראייה, עבורנו, ראייה היסטורית חשובה, ולכן אנחנו שמחים ומודים לריבונו של עולם על הזכות הגדולה הזאת לשבת במעמד הזה ותודה על כך.
החמ"ד, בתוך השדה הרחב הזה, מייד אגש למצגת שמוכנה ואיתה נעבור, עם חברי הנהלת החמ"ד, וכל אחד יאמר לדברו במקומו, אני רק אהיה, אחזיק בשולי גלימתם של החברים החשובים מאוד. לחמ"ד יש תפקיד גדול מאוד במעבר החינוך בעם ישראל, וזה דבר לא פשוט, זו מחויבות גדולה מאוד וזה הזמן להודות מאוד מאוד לכל מי שיושב פה, חברי ההנהלה, שעושים עבודת קודש ימים ולילות במסירות, באהבה, ברצון, בשמחה גדולה. אני לא רוצה אפילו להתחיל לתאר, אני מקבל מסרונים בזמן אמיתי משבוע חמ"ד, תמונות, התרגשויות, וכולנו באהבה גדולה עושים את העבודה הגדולה ואני חייב לומר, אני אף פעם לא הייתי בהנהלת החמ"ד אבל חברי מועצת החמ"ד, שהרב אבי מוביל את זה ביד רמה, ממש בשיחות טלפון יום-יומיות ושעות של עבודה וחברי מועצת החמ"ד נרתמים, זה לא דבר מובן מאליו. ועל השמחה הזאת, על השיתוף הזה שנמצא פה על השולחן הזה, אני רוצה להגיד תודה רבה ובזה יש תפילה גדולה מאוד לחינוך ילדי ישראל. אנחנו רוצים לעסוק בחינוך, בעבודת הקודש. גם בחז"ל שהכרובים היו פני ילד ושם, כשיש פני ילד בכרובים ושם יש התוועדות עם ריבונו של עולם.
אני רוצה עוד משפט אחד לקבוצה הזאת, לחמ"ד ככלל, מעבר לעבודה יום-יומית. מייד נראה את המצגת ונעביר אותה ביעף, כיוון שאני חושב שמרכז הדברים צריכים להיות הדיון שנעשה. אנחנו בחמ"ד, גם במצגת האחרונה תמיד כשאנחנו מציגים אותה למפקחים, למנהלים, בכל מקום שאנחנו נמצאים בו, אנחנו מדברים על המושג שנקרא קידוש שם שמיים. ולחמ"ד כקבוצה, כציונות דתית, כחינוך ממלכתי דתי, מעבר לעשייה היום-יומית המתפרטת לחלקים מדויקים, מה צריך לעשות, איך עושים, מה בונים, איך מפרטים, לחמ"ד יש תפקיד גדול בהוויה הישראלית כמקדשי שם שמיים. חס ושלום להפך, אבל זה אנחנו לא מדברים כאן כרגע. וכשהחמ"ד כולו גדל במספר, גדל במצוינות לימודית, גדל בעשייה החברתית, ויכול לשמש איזה שהיא דוגמה ואיזה שהוא מודל לחינוך במדינת ישראל, הרי זה קידוש שם שמיים, לא של אדם פרטי, אלא של חמ"ד כללי. על גבי זה, אני אבקש ממש ביעף לעבור על המצגת שמונחת לפנינו. היא לא הוכנה במיוחד לכאן, להפך, עשינו פעולה שאני רוצה להגדיר אותה מראש, המצגת הזאת, יש בה את חמשת היעדים שאנחנו עובדים אתנו כולנו יחד, משדרגים אותם, משנים אותם, אבל אתם אנחנו עובדים את אבני הדרך האלה, אבני הדרך האלה נבדקים, איתם אנחנו מדברים, זה לא דקלרציה בלבד אלא עבודה יום-יומית קשה, שהמחמ"דים נענים לה ומפקחי, כולל המורחבת ובתי-הספר בשדה. אבל עשינו פה פעולה, גם מחוסר זמן, לא עסקנו בקשיים כרגע, בקשיים נעסוק בדיון, אלא אנחנו בעצם מעלים על נס את הנקודות, את החוזקות, כדי לדעת שזה לא דבר שקרי. אני אגיד איפה הקשיים, אני לא אתבייש, אבל לפחות כשמביאים את זה למצגת ביום חגה של החמ"ד, בשבוע החמ"ד, יש מקום לעבוד עם חוזקות והנקודות הטובות וראויים אנחנו לעשות את זה. וכולנו אמונים מה שכתב הרב זצ"ל, שאהבה גדולה לא תכסה את המומים, אנחנו נדבר על המומים, אבל לפחות לא נכתוב אותם, נדבר עליהם בשקט.
נעבור על זה ביעף, אנחנו מתחילים. זה הזמן להגיד, יושב פה יהודי אחד שקוראים לו נתנאל, ששבוע חמ"ד ולא רק שבוע חמ"ד מונח על גביו, לא צריך למחוא לו כפיים, אבל לפחות נדע שהזכרנו אותו בכנסת ישראל. נתנאל עולה על הוועדות. OK.
חמ"ד בית חינוך למשפחה. אני אומר דברים בקצרה, החברים מכירים. המושג בית חינוך למשפחה, אנחנו חושבים שיש בו כולנו, יש בו אמירה של, אמירה ערכית של תפילה, של סמן דרך, של כיוון, שהמוסד החינוכי הוא משפחה. במשפחה יש גבולות, במשפחה יש דאגה, במשפחה יש אהבה, במשפחה יש הכלה. משפחה יש חמד של חופש, כיוון שאנחנו לא עוזבים את התלמידים שלנו בזמן החופש. משפחה זה עולם גדול ששווה עוד להתגדר בו, אבל אני רק מזכיר. משפחה זה משפחת החמ"ד ומשפחה זה עם ישראל כולו והמושג הזה, המשפחתי הזה, שאנחנו מתקרבים לחג הפסח שתופש, המושג המשפחתי בליל הסדר תופש את הנקודה המרכזית, אותה החלנו על תוך בית-הספר ונדמה לי שכך נוהגים. אני יכול לספר הרבה סיפורים, יש פה אנשים שבטח יעשו את זה במקום שהם, יהיה תורם לדבר. אני אשמח שיביאו דוגמאות ואנקדוטות, דברים נפלאים שנמצאים בשדה, מתוך המושג הזה, בית חינוך כמשפחה.
אנחנו בחרנו לעצמנו ארבעה יעדים רחבים, או ארבעה אבני דרך רחבים, שאתם אנחנו רוצים ללכת. הראשון שבהם – אקלים בית החינוך. אקלים בית החינוך, כל דבר כזה שווה דיון רחב ואני רוצה להיות זהיר בדבריי. זה שאנחנו אומרים שזה יעד, זה עוד לא אומר שזה נעשה, יש פה הרבה עבודה קשה שצריכה להיעשות, אבל לפחות אנחנו יודעים לקראת מה אנחנו רוצים ללכת. אנחנו רוצים לבדוק ומה אנחנו רוצים לטפל. האקלים הזה בנוי, הוא יצוק מחמישה מדדים שאני אזכיר רק שניים מהם. נמצאים שם, אחד מהם – זהות ציונית דתית, והיה נדמה לנו שדווקא בתוך המושג שנקרא אקלים, למושג של זהות ציונית דתית, יש לו ערך אקלימי. אדם מייצב את זהותו האלימית בין היתר במידת ההשתייכות שלו. בן אדם מייצב את זהותו במידת ההשתייכות שלו לזהות הציונית הדתית.

החלטנו בהנהלת החמ"ד החלטה אני חושב נכונה ובעזרת השם חשובה, שבכל שנה תלווה אותנו דמות רבנית של הוגה מהציונות הדתית, בשנה שעברה, בשנה החולפת ליוותה אותנו דמותו של הרב עוזיאל. אני לא מתאפק מלומר, אם יש אחרי זה מישהו שיוכל להוסיף – בשמחה. אני לא יכול להגיד כולם, אבל מרבית בתי-הספר, נעשתה עבודה בלתי רגילה ודמותו ההרואית של הרב עוזיאל ליוותה אותנו, מלווה אותנו, החל מגני הילדים כולם שקיבלו את גן עוזיאל, עבור דרך חידון פרקי אבות שהשלב הבא יהיה לאור דמותו, ודמותו ההרואית, אני יכול לומר, שבמרכז ישיבות בני עקיבא ישבתי עם רכזי החינוך החברתי, מישהו הרים את היד ואמר לי – אברהם, מאיפה הוצאתם? מאיפה? איפה, איפה הוא התחבא עד היום?
אני חושב שהיה פה דבר גדול, חשוב. אני מעלה את זה על נס, כי חלק מהתפישה של הזהות הציונית הדתית, אני אומר את זה כבדרך אגב.
הדבר השני שכתוב שם, יש עוד כמה דברים, זה הדיאלוג המיטבי. אני רוצה לומר על זה משפט, נפוץ לומר דיאלוג וזה פשוט, את זה צריך ללמוד, בזה צריך לעסוק. שתי התוכניות החדשות של אופק חדש ועוז לתמורה, מאפשרות בזמן שלהן, דיאלוג עם אדם אחד או עם חמישה אנשים, חמישה תלמידים, צריך ללמוד את זה ואני, אנחנו מנסים לעסוק בזה. היועצות מרימות את זה באופן עקרוני על נס. אבל אקלים בית החינוך, שיש בית חינוך כמשפחה באקלים שלו, יש השקה וחיבור מוחלט לחלק ההישגי. אני עובר לנקודה הבאה, ליעד הבא. OK. אקלים בית החינוך. מאין באת, נתוני המיצ"ב, יש דברים שהשתפרנו בהם בחלק האקלימי, במיצ"בים של שנה שעברה, יש דברים שפחות השתפרנו בהם ומה שלא השתפרנו אנחנו עושים לעצמנו בדק בית גדול, יש דברים שמאוד התקדמנו בהם, יש דברים שפחות, יש מרווח בין היסודי לעל-יסודי, אני לא חושב שעכשיו זה המקום לדון בזה, כיוון שזה לא הנושא שלנו של היום. במועצת חמ"ד העלינו את זה, יעלה גם כן בעזרת השם ב- י' וב- ט' בניסן.
שבוע חמ"ד, בין היתר, כשדיברנו על זהות ציונית דתית, שבוע חמ"ד, שזהו לנו השנה השנייה ואנחנו מרגישים השנה שדרוג גדול והתקדמות גדולה מאוד, זה כבר חלק מה- DNA, אנחנו מקווים, לא צריך לקרוא את הפרטים, אנחנו התחלנו בחידון פרקי אבות נפלא, שהיה בכל המחוזות, היתה התרגשות גדולה מאוד. אני יודע את זה על-פי מידת ההתרגשות של המחמ"דים שמצלצלים אלי ואני שומע את הדברים והדברים ניכרים בין מאות תלמידים ואלפי תלמידים למדו את פרקי האבות, ודווקא פרקי אבות. עבור דרך יצירה, עבור דרך כנס מנהיגי חירום בעזרת השם מחר. חסד וחמ"ד שזה יום של היום, איך אמר לי אבנר בכניסה? אין כמעט בית-ספר שלא עושה היום פעילות חסד גדולה מאוד. ודברים נוספים שכתובים ואנחנו יודעים עליהם. קשרים עם בוגרים וכו' ושבוע החמ"ד הזה מעלה על נס או מעצים, יוצר גאוות יחידה בענווה של מנהיגות אחרת, זה חלק מתפישת העולם הכללית שלנו, הפרהסיה היא שאנחנו רוצים לעסוק בה.
חמ"ד של חופש, לא דיברתי עליה, הדבר ידוע. בחמ"ד של חופש לא היה מוסד חינוכי אחד בשנה שעברה, שלא עשה משהו בחופש, לא למד בחופש, לא פגש את התלמידים שלו בחופש, מתוך אותה תפישת עולם שבית חינוך כמשפחה וכמו שאמרה לי אחת המנהלות, החופש יצר עשייה הרבה יותר גדולה, החיבור שנוצר בחופש, יצר מחויבות גם כן למשך השנה כולה והדברים נפלאים ומצוינים. הרב עוזיאל, רק דוגמה. בעזרת השם, נעבור לדמות אחרת. אנחנו עוסקים במנהיגות חינוכית בחמ"ד.

זה עדיין באחד תחת אקלים בית-חינוך?

כן.

וכך אתה מאריך עכשיו על כל אחד מהארבעה?

לא. אני, מכאן ואילך יאריכו חבריי, אני אפסיק להאריך, עוד רגע יתחילו לדבר החברים, אבל נעשה את זה בקצרה. אני מבין.
אנחנו עובדים על תוכנית מנהיגותית בחמ"ד, כולל איתור מנהלים שיש לנו בו קצת קושי. מסכת אבות זה חלק מזה, מורה המאה, שאיתרנו שהכוח נמצא בשדה ונתנו תעודות הוקרה ל- 100 מורים על עשייתם היום-יומית, לא מנהלים, אלא אנשים שנמצאים בשטח. המציאות נמצאת בשטח.
ללמוד וללמד, אני רוצה לומר משפט אחד. ללמוד וללמד, אני רוצה לומר עליו שלושה משפטים ונראה מי מחברינו יאמר על זה, אולי הרב אוריאל, על תלמוד תורה. ה-ללמוד וללמד בעצם מורכב משלושה, משלוש נקודות. אחד – הישגים לימודיים, ולא צריך לדבר על הרצון שלנו להצטיין בלימודים ולהגיע להישגים גבוהים, החל במיצ"בים, עבור דרך הבגרויות, מייד נראה על זה מצגת ואם לא, מחוסר זמן, לא נרחיב על זה. דבר ראשון במעלה זה לימוד תורה לשמור וערך של לימוד תורה בפני עצמו. אני יכול לומר על זה משפט אחד שהדברים שאנחנו עכשיו מקיימים כסביבה של החמ"ד, כמו לימוד רמב"ם, נרשמו 100 בתי-ספר ואני בכוונה מעלה את זה כדוגמה על נס, את לימוד הרמב"ם היומי, כמשהו שיוצר אהבת תורה, כיוון שזה מעבר למסגרת הרגילה. אמרתי קודם שקיבלתי אתמול מייל מראש ישיבה תיכונית שהוא כתב – אברהם ,לכבוד שבוע החמ"ד, 100 תלמידים נרשמו ללמוד רמב"ם יומי כל יום. וזה דבר גדול, זה דוגמה של מייל של אתמול בלילה. וצריך לחשוב עוד מה עושים, איך מתקדמים עם זה. אנחנו לא מדברים פה באיזה מין שביעות רצון, אנחנו לפחות מעלים את זה על נס כמישהו שרוצים ליצור, להוביל, ללוות אהבת תורה, כמה חשוב וכמה משמעותי.
הדבר השלישי, אנחנו קוראים לו לב לדעת. זו אותה תפישה שרוצה לומר שהלימוד הטוב ככל שהוא יהיה, חשוב ככל שהוא יהיה, צריך להגיע לידי ביטוי כאשר הלמידה נוגעת באדם עצמו. לצורך זה יש קבוצה שעוסקת בזה, רב מוישי, נכנסים מאות, 300 מורים ביום לאתר, יש השתלמויות של מורים, אנחנו יכולים להעביר את זה לבתי-הספר היסודיים והמטרה היא שהלמידה תהיה למידה מופנמת, ליד ההישגים הלימודיים, כיצד אנחנו נוגעים בזה, כך שגם הלמידה, לא גם, הלמידה היא חווייתית, אישית, וזה, יש פה משנה סדורה, אבל לא נעסוק בזה כרגע. אנחנו מתקדמים קדימה.
אני רוצה לומר משפט על החלק הלימודי ואולי נפתח בהרב יוחאי שנמצא כאן, לומר משפט על מחשבת ישראל, לא נמצאים פה תורה שבעל פה ותנ"ך, אני אגיד עליהם משפט. תנ"ך, אנחנו הולכים לקראת שינוי מהפכני, אני חושב, שב- ה' בניסן, סוף שבוע החמ"ד בשבוע הבא, שם נבשר, מירי תבשר שם על השינוי, גם בנושאים, גם באופן ההוראה, גם בחומר ההוראה, גם בתכני ההוראה. ועדת מקצוע, שהרב יושב בראשה, הרב איתן שנמצא פה מוביל את זה בצמוד לא רק עם חבר הוועדה אלא ממש שותף מלא לכל החשיבה, והולכת להיות פה תפישה שתשנה לא רק את חומר הלמידה אלא את הפדגוגי, אנחנו מקווים, יש לזה השלכה למקצועות הנוספים. זו תוכנית שלנו, שאנחנו רוצים לראות איך היא מוטמעת בכל המקצועות. תנ"ך, זה שווה דיבור, גם תהיה לזה השלכה על בתי-הספר היסודיים, באופן טבעי, כמו תמיד, כשיש משהו בבגרות.

מה עיקר השינוי?

עיקר השינוי הוא בחומרי הלמידה, תכני הלמידה, אופן ההוראה של הלמידה. אתן לך דוגמה, אסור להגיד את זה לפני ה' בניסן, נגיד את זה בשקט, לא לפרסום.

אף אחד לא ידליף. סמוך עלי.

אף אחד לא ידליף, כן, בכנסת הכל מודלף.

ד"ר בורג היה אומר שהוא מפחד לדבר תוך כדי שינה, שמא גם זה יודלף. אמרתי לו פעם – זה לא פלא, יש לך בבית את אברום.

הרב איתן, אתה רוצה להגיד משפט? הרב איתן יגיד אולי. משהו שנראה לנו שהשינוי, לי הוא נראה מהפכני, מה שאני שומע. על התנ"ך.

הבשורה הגדולה בתנ"ך זה אל"ף, לגרום לאהבת התנ"ך, מה שלא תמיד השכלנו לעשות את זה, להוריד כל מיני קשיים אובייקטיביים שאפילו אולי את כל ה, מבחינת הבגרות, יהיו שינויים שכמו ש- Unseen לא תמיד היה מוסיף לנושא הזה, הוא כנראה ירד, אבל לתת לאנשים להתרשם מהתנ"ך באופן אובייקטיבי אישי, ולתת לנושא הזה לעלות – פרקי הגאולה, הפרקים המיוחדים ששייכים לתקופה המיוחדת שלנו, וזה יחבר את האנשים ברמה הרבה יותר יפה וטובה, לאהבת התנ"ך הקיימת.

אולי אם מותר לי לומר, כי למדתי קצת את התוכנית החדשה, זה מעבר משיטה שהתאפיינה בנוקדנות, לשיטה שמתאפיינת בערכיות. דהיינו, למצות ולקחת מספר הספרים, את עיקרי האמונה, את עיקרי ההנהגה שבין אדם לחברו, את עיקרי ההשגחה, להפוך את התנ"ך לספר חיים ולא לספר דקדקנות ובלשנות.

חלק מהיחידות יעבוד גם בקשרים של ארץ ישראל בתנ"ך, כדוגמה, או נושא האמונה, בתנ"ך. אז זה יהיה יחידה נוספת שיוכלו לבחור בתי-ספר דברים שמקבילים קצת למחשבת ישראל, אבל לראות איך הם מופיעים ממש בתוך התנ"ך.

תודה. אתן רק עוד דוגמה, יש למשל שם של, בהמשך למה שאמרו הרב איתן והרב אבי, יש למשל יחידה שנקראת גלות ושיבה והם למדו לראשונה את ספר חגי, את ספר נחמיה, שזה דבר כל-כך, אני לא יודע אם אנשים מתרגשים מזה, זה דבר מרגש, אני מאז ומתמיד אמרתי לעצמי – למה לא לומדים את ספר חגי? אותן שאלות שהיו בנחמיה, בשיבת ציון, יש אותן היום והתורה, במקום להגיד בוא נעשה אותה רלוונטית, היא רלוונטית.
אני אגיד עוד משפט, אפשר לומר אותו, הרב איתן אמר אותו אני רוצה לחזור אליו – המבחן יהיה, המבחן של למשל היחידה הראשונה, זה לא הנושא פה כרגע, אבל כיוון שכבר נשאלנו, תהיה יחידה שכולם יעברו אותה. וזה בסדר גמור, בעינינו. מי שיירצה להתעמק – שיתעמק. את המציאות אני לא רוצה לפרוש אותה, יש פה שינוי בקונצפט, ברלוונטיות, באהבת התורה וזה מעלה על נס ואני בעזרת השם מקווה שאנחנו מתפללים שהדבר הזה יוטמע נכון. כנ"ל בתורה שבעל-פה. זה לא הנושא עכשיו, אבל כבר נעשו שינויים מרחיקי לכת, מבחן בגרות בגמרא, בית חינוך ומשפחה משנה הבאה לבנים, זה מהפכה גדולה, אני חושב, אנחנו חושבים. וכו'.

לגבי מחשבת ישראל, הרב יוחאי. ספר משפט על גאולות וגאולה, ביחידה הבאה.

אני אומר רק, הרב קוק בספר שלו אורות הקודש, כותב שחוכמת הקודש מהפכת את נפש לומדיה לטובה. זאת אומרת, הציפייה שלנו, כשכתבנו את יחידת הלימוד הזו היתה שתלמידים לא ילמדו את זה רק כחומר לבגרות, אלא יתחולל אצלם שינוי נפשי ובאמת אנחנו ממש זוכים ורואים אלפי תלמידים שמצטרפים ללמוד את היחידה הזו. עד עכשיו נבחנו ביחידה הזו 6,000 תלמידים. לפני זמן אמרו לי מהוצאת הספרים שהם מכרו השנה 11,500 חוברות. זאת אומרת, זה עלייה של אלפי תלמידים חדשים, שבעזרת השם נחשפים, לתוך זה יש לנו רשתות של בתי-ספר של רשת אמי"ת, שברוך השם מצטרפים אלינו ורשת ... המון בתי-ספר, והדגש המיוחד ביחידה הזו, כמו שנאמר כאן קודם, זה להעמיד את עולמו של התלמיד במרכז. לכן יש לנו את הפרק הראשון שם נקרא אדם מחפש את עצמו וזה עוסק במשמעות החיים. יש לנו פרק שנקרא אמונה בשעת משבר ובתוך הפרק של אמונה בשעת משבר אנחנו שמנו תת פרק על מגמות חילון בנוער הדתי, שאנחנו מחברים ומקשרים את זה להוגי ישראל כמו הרב סעדיה גאון וכו'. זה נותן לזה מימד רלוונטי.

תודה, תודה. אפשר עוד להאריך, אבל תודה. החלק הלימודי עוד דורש הרחבה. כנ"ל לגבי היסטוריה. יש לנו מפמ"רית יוצאת מהכלל שאנחנו הולכים לעשות עבודה גם בהיסטוריה, גם באזרחות. פתחנו עכשיו, השקנו אתר מחשבת, אתר אזרחות, חמ"ד ואזרחות וכנ"ל לגבי מקצועות כמו אמנות ותיאטרון, נעשית שם עבודה גדולה מאוד. יש בתי-ספר רבים שלומדים אמנות ואמונה, בשילוב שלהם וכן הלאה, לא נעסוק בזה כרגע. בכל אופן, אנחנו רואים שהחלק הלימודי, שהוא מוטמע בעולם החינוכי, הוא משמעותי ויש לו משקל גדול מאוד.
אנחנו רואים את הזכאות לבגרות בגאווה גדולה. אני חייב לומר כאן שהמיצ"בים בבתי-הספר היסודיים, אנחנו עובדים קשה מאוד לנסות, בישיבה האחרונה מישהו אמר לקראת, זו לא תוכנית חירום, אבל על בסיס של המצב אנחנו רוצים לראות כיצד אנחנו פורצים את הדרך במיצ"בים, בעזרת השם ואנחנו נעשה את זה בעזרת השם ביחד, ההנהלה המורחבת האחרונה היתה, כולנו נחושים בעזרת השם נעשה את זה, התלמידים טובים, השעות נוספות.

זה מתשע"א, לא?

בעזרת השם, כן. חמ"ד של תורה, אתמול היה טקס, בכל המחוזות היה דבר גדול מאוד, קיבלנו הדים. מישהו אמר לי טוב שהאינטרנט לא עבד בין כולם, כל אחד יכול היה להתרכז בעצמו אז יצא מזה דבר טוב, בשנה הבאה יהיה מוכן, יהיה בסדר. בכל אופן יש פה אמירה גדולה מאוד, כן? אם עולה, איך שמחתי שגדי עלה בכנסת, עלה בכנסת, פרס החינוך הדתי, הוא סיפר על הש"ס, הנכד שלו אמר סבא, אני, רוצים, מהחמ"ד יצא, זה היה דבר, אנקדוטה נורא מעניינת ואנחנו מקווים שאלפי תלמידים, ואהבת התורה הזאת של חמ"ד של תורה, זה ביטוי למה שאנחנו מצפים. הרמב"ם היומי הוא משמעותי וכו'. גם היו תלמידים הרבה. אני מקצר.
רבותיי, קיבלתי הוראות פה שיש פה, אנחנו פה חיילים ויש פה בעלי-בית. כל אחד שאני מבקש ממנו באמצעותכם, אז למה אתה דיברת ארוך, אני באמת מתנצל, רב מאיר, אחריו העמידו תלמידים הרבה, משפט אחד קצר.

ארבעה דברים, ארבעה דברים. אל"ף, הנושא הזה זכה, בנושא של העמידו תלמידים הרבה, זכה לתודעה רצינית ביותר בקרב, אפילו בקרב שר החינוך, המנכ"לית, מנהלי המחוזות. חידד את המודעות בקרב עובדי ההוראה, כולל מפקחים, מנהלים, מורים, גננות, והאחריות שלהם לעשות את חוק ההתמדה שהילד יעבור ממסגרת למסגרת, העיקר שתהיה מסגרת של הציונות הדתית. אני חושב שיצרנו, מיסדנו מאגר נתונים דינאמי, שבו אנחנו יודעים בכל רגע, מה קורה עם כל ילד. כל אלפי הגננות ואלפי המורים, כולל מחנכי י"ב, אמורים בדרך שאלון אינטרנטי, לעשות עבודה של לא יותר מעשר דקות, ודרכה אנחנו מקבלים במאגר נתונים מי הולך לאן וכמה. ואז יוצרים מצב שבו ממקדים עבודה ואותם תלמידים שמתלבטים, יותר נכון, אותם הורים שמתלבטים לגבי ילדיהם.

מאיר, אנחנו יודעים למה נושרים? למה נושרים?

למה נושרים תלמידים. התשובות הן רבות. זה יכול להיות נשירה בצד האידיאולוגי, לכיוון של תלמודי תורה מוכרים שאינם רשמיים, בשל אולי עברו איזה שהוא שינוי, בעלי תשובה, יש כאלה, במעברים.

האם ידוע לך אם זה פעם נחקר או נבדק ככה בצורה קצת יותר מעמיקה, הסוגיה הזאת?

אני חושב שמהניסיון של כל החברים פה, הצטבר ניסיון רב.

פרופ' זהבית גרוס.

בדרך-כלל התשובות הן נוחיות של מקום, בדרך-כלל התלמיד המתבגר שמשנה טיפה את דעתו בכיתה ח', ויש עוד הרבה מאוד.

הדברים האלה צריכים, אני חושב שזו סוגיה מספיק חשובה, שהמעבר הזה הוא חשוב ואני מבין גם שיש לנו עוד מעברים מהיסודי לחטיבת הביניים ומחטיבת הביניים לתיכון, ובתוך התיכון, ואם אנחנו מתחילים עם אחוזים מסוימים בגן הילדים, אנחנו מסיימים עם אחוזים שהם יותר גדולים מנשירה של 10% בכיתה י"ב.

מכיוון שאני אמור לקצר, אז אני מדלג על הרבה מאוד דברים.

רגע, רגע, אנחנו גם, את תחקרי את זה או שצריך להפעיל פה את מחלקת המחקר של הכנסת?

יש כאן בהחלט שני שלבים, יש כאן את השלב הפוליטי, השלב החברתי, שצריך לקרוא לשדה האקדמי לחקור את הדברים האלה. יש כאן תהליכים שהם מאוד מעניינים מבחינה מחקרית, אבל לדעתי, הם מאוד מאוד חשובים דווקא מבחינה חברתית פוליטית ואני חושבת שהגיע הזמן ממש לפתוח את הנושא הזה ולדון בו, כיוון שלא עשינו בעצם כלום בעניין הזה. זה שדה בור.

גם למשרד החינוך יש מדען ראשי שהוא בוגר החינוך הממלכתי דתי.

אני רק רוצה לומר בהערה למה שאומר מאיר, צריך לנתח את זה, צריך לנתח את זה, זה נכון. אבל אני רוצה לומר – ליד הניתוח, בצד הניתוח שהוא חשוב גם לדעת איך לעבוד, הדברים קשורים, בינתיים נעשית עבודה מדהימה של כל החברים שיושבים פה והתוצר הוא, כדאי שתחליף על זה משפט, רב מאיר.

קודם כל, כל תוכניות המעברים מוסדו, עם הגברת האחריות והמודעות, גם תוכניות המעברים בכל יישוב ויישוב, מוסדו, באופן כזה שמפקחי רוחב עובדים יחד. מפקחת על גני ילדים, מפקח על החינוך היסודי, כולל העל, על העל יסודי. במקומות שהרשתות נמצאות, אז בהחלט יש תוכנית מעברים יותר מסודרת בין היסודי והעל-יסודי.
אין ספק שהנושא הזה צריך עוד הרבה הרבה עבודה. יש פה איזה שהוא צמצום של 4%, אני מאמין, אני מאמין שבשלוש השנים הקרובות, אנחנו נימצא בהישגים מדהימים כי נשירה תמיד תהיה, אבל אנחנו לא נהיה באותו מקום שהיינו בו לפני שנתיים. באותו יום, שאברהם ליפשיץ לקח את זה לידיים, לא אני, אני רק משמש כמתווך בינו לבין כל המחמ"דים בכל הארץ כולה, אבל אני, אין לי ספק בכך, שהנשירה תקטן ולא רק זה, אלא רמת הפעילות בגנים, בבתי-הספר תגדל, באופן כזה שהם, שההורים יצביעו ברגליים. כלומר, הפעילות החינוכית והלימודית במוסדות החינוך, יהיו יותר אטרקטיביים כדי שהתלמידים יישארו ולא יזלגו.

מאה אחוזים, תודה רבה.

תודה, אנחנו מקבלים, מאיר, תודה על כל מה שאתה עושה ולא רק על מה שאמרת.

יש צמצום בנשירה במספרים, אנחנו בודקים את זה. זאת אומרת, מה שנעשה, תוך כדי הרצה אני רק אומר, מה שעשה הרב מאיר, הובלנו, הובילו.

כל המחמ"דים.

כן, כולם, עשינו עבודה שיש בה, שאלון אינטרנטי לגננות, מי עתיד ללכת, לאן עתיד ללכת והדבר הזה במעקב, זה לא תחושות בטן, וליד הניתוח. קליטת עלייה מאתיופיה, אני אגיד על זה משפט אחד, כדאי לדעת שהחמ"ד, מאז ומעולם, דרך אגב, מאז הקמת המדינה, החמ"ד בשמחה, קיבל לידיו לעסוק בקליטת עלייה וקלט עלייה ואני חושב שזה, אם יש משהו שהחמ"ד יכול להצביע כדבר, גולת כותרת, זה קליטת העלייה. גם היום, אפשר לראות את הנתונים, חמ"ד קולט פי שלושה אחוז תלמידים ממוצא, עולים מאתיופיה, לעומת החינוך הממלכתי והנתונים רשומים ואנחנו עושים את זה, אנחנו לא מציינים, אנחנו מעלים על נס את השמחה הגדולה הזאת, של להיות עסוקים, ראשנו ורובנו בקליטת עלייה של העולים מאתיופיה. סוגיה בפני עצמה, מורכבת, מה הוא צריך לעשות עם זה, אבל אנחנו מציגים את זה כעובדה.

אם תורשה לי הערה כאן. ביום חמישי מגיע ראש הממשלה לקריית מלאכי, יחד עם צוות שרים – רווחה, תמ"ת, והתבקשתי להכין נתונים למנהלת המחוז, לגבי העולים. הנושא הוא עולים. מצאתי ש- 97% מתלמידי י"ב שהם עולים, בעיקר אמי"ת, קריית מלאכי, כ- 67% מתוכם, קיבלו תעודת זכאות לבגרות, יותר מהממוצע המחוזי והארצי. וזה בזכות עבודה אינטנסיבית ביישוב.

תודה. נעבור לנושא הבא, הרב אוריאל רצה עוד משפט לגבי העולים. בכבוד.

מה שאני רוצה להעלות על השולחן הזה, בהקשר הזה של קליטת העלייה, זאת סוגיה שמלווה אותנו לאורך כל השנים והיא קשורה גם להישגים הלימודיים בבתי-הספר היסודיים במיצ"ב. יש הגדרות כמה זמן עולה מאתיופיה נקרא עולה, לצורך קבלת סיוע מן המשרד.

זה שונה מעולה ממקום אחר?

מה זאת אומרת מעולה מקום אחר? מאתיופיה? כן. כן. יש הבדל. אבל הבעיה העיקרית שאנחנו מתמודדים אתה, היא העובדה שעולים יוצאי אתיופיה, זאת אומרת שאו הם או אחד מהוריהם נולד באתיופיה, ממשיכים להוות אתגר לימודי לא פשוט, גם אחרי שפוסק הסיוע של המדינה. זאת אומרת, יכולים לשבת באותה כיתה הטרוגנית ממילא, תלמידים, שבבית שלהם אין תרבות של למידה. אני לא רוצה להגיד שיש תרבות של אין למידה, חלילה. מטבע הדברים. ואנחנו יודעים שיש משקל גדול מאוד להיבטים הסוציו-אקונומיים של התלמידים, באשר להישגים הלימודיים. אני חושב שהסוגיה שאכן אני מתמודד אתה אמנם בכבוד, אבל המדינה צריכה לתת את דעתה לנושא הזה, כיצד יוצרים מציאות שבה מתגברים, מסייעים, לעולה שכבר נמצא חמש שנים בארץ, או שש שנים בארץ או מעבר לזה, במה שלעולם יהיה שונה. לעולם יהיה שונה, ואנחנו בסופו של דבר רוצים להביא אותם לאותו מקום שמגיעים ילדי ישראל האחרים, בכל אתר ואתר.

תודה. היעד הבא, לכל אדם ישנה, תן לי רק להגיד שהמילה הזאת, לכל אדם ישנה, זה, כל אדם ישנה, ילמד, ילמד. אל ישנה אדם.

למה הוספת את ה- ל'? כל אדם ישנה.

זה מה שכתוב.

אנחנו מקבלים בברכה את חברי הכנסת הרב חיים אמסלם, שהוא תומך חשוב של החינוך הממלכתי דתי.

נכון. תודה. נפגשנו.

באמת, עד כיתה ח', הייתי בחינוך הממלכתי דתי.

ברוך השם גם אני.

אני החלטתי שאני הולך על מסלול תורני בלבד, שנתיים ישיבה תיכונית ואחרי זה מסלול תורני בלבד וזהו.

לכל אדם ישנה, כב' רבי נתן.

זה מאבות דרבי נתן, המחלוקת.

אני אגיד את זה.

כתוב לכל. תיקח כל תלמיד. לכל. אל תמיין תלמידים, בקיצור. אל תמיין.

כל אדם ישנה.

אז בוא, על-מנת שזה יהיה ברור, אז רק נגיד את האבות דרבי נתן. בית שמאי אומרים אל ישנה אדם, האם מישהו בין עשיר ואבות, מקבלים רק את אלה ואלה ואלה.

המיוחסים.

המיוחסים והעשירים, ובית הלל אומרים – לכל אדם ישנה, לכן כתוב לכל, שהרבה כאלה ובישראל וכולם יצאו בסוף אנשי הציונות הדתית. דסי, בכבוד.

בקצרה ממש. אני מפקחת ארצית בחינוך העל-יסודי ומחמ"ד מחוז מנחי. לכל אדם ישנה זו תפישת עולם שאומרת שלכל תלמיד יש בית שנכון לו ושמגיע לו להיכנס אליו בקלות ובשמחה. המהפכה הגדולה של לכל אדם ישנה בחינוך הדתי כוללת גם חלקים ארגוניים, תהליכיים, הזמנים החדשים, לוח הזמנים, איחור בחינות הכניסה, האיחוד של התאריכים, מתן תשובות בזמן זהה, הבחינה האחידה שנעשתה במעבר לבתי-הספר הארציים גם במקומות נוספים. אז זה הצד הטכני שהוא נראה רק טכני, אבל יש לו משמעות גדולה גם באפשור למידה רגועה וטובה וגם במתן מענים סמוכים לכל תלמיד אבל, כולל איזה שאיפה גדולה שאנחנו מאמינים שהיא עוברת לעשייתו שבשנת הלימודים הבאה, ככה הצהיר גם אברהם בשבוע שעבר, השבוע, בתחילת השבוע, בישיבת מחמ"דים לבטל את בחינות הכניסה בין ו' ל- ז' לגמרי, ולא יהיו יותר בחינות בלימודי החול.

אלה הפנים הארגוניות שיש להן היבטים משמעותיים ביותר בתוך מה שמרגיש תלמיד כשהוא עובר את התהליך הזה, אבל הפן המשמעותי באמת זה הפן המהותי, שאומר שאנחנו רוצים למצוא את בתי-הספר רבים ומכוונים, כל אחד מברר את זהותו, יודע מיהי קהילתו ונותן לכל אחד מהתלמידים בית אמיתי לפי הלך רוחו ולפי סוג החיים שהוא חי וסוג האמונות שבהן הוא מאמין.

אני מתנצל, אני צריך לצאת לדקה אחת על חוק פיקוח על אמנות אז חיים אמסלם ימלא את מקומי.

חילופי יו"ר – היו"ר חיים אמסלם

אני אומרת, בלי קשר להישגיו וליכולותיו וכו'. זהו. יש כאן פנים מנהלתיות, נהלים חדשים לפתיחת בתי-ספר, איזה שהוא תהליך שמנסה לקחת את כל המרחב הזה שנקרא החינוך העל יסודי בחמ"ד ולתת לו צורה מאורגנת ומסודרת, כשהמבט הכללי הוא הן על בית-הספר עצמו, שאנחנו מאמינים שהולך וצומח מתוך זה, ובעיקר לתלמיד על הוריו, על משפחתו, שמקבלים כמו שאברהם אמר, לכל אדם ישנה.

מה הניע את ההחלטה שלכם לבטל את הבחינות בין ו' ל- ז'?

אל"ף, נוהל הוא במדינת ישראל שלא תהיה בחינה. אבל בי"ת, האמת והכנות בתוך תהליך החינוך הוא שבתי-הספר, הסיבה המוסרית אולי שיש להם למיין תלמידים, היא בגלל שהם שונים זה מזה באורח חייהם. אחד תורני, אחד מגדיר את עצמו חברתי, אחד דווקא רוצה להיות מסורתי וזה בסדר וזה לגיטימי ואת זה אנחנו רוצים אולי לאפשר. אבל ההיבט של ההישגים הלימודיים, האם הילד טוב במתמטיקה או לא, יודע אנגלית או פחות, הוא היבט שהוא לא רלוונטי בתוך השאלה הזו, של האם הוא מתאים לבית-הספר או לא. בתי-ספר נועדו כדי ללמד גם ילדים שקשה להם ולכן נושא הבחינה הוא מיותר ואנחנו בעזרת השם נבטל אותו.

ולגבי לימודי הקודש?

בתוך ישיבות תיכוניות שחרטו על דגלן לימודי גמרה ברמה מאוד מאוד גבוהה יש מקום לבדוק האם התלמיד עומד או לא עומד בתוך העומס הלימודי הזה. אבל אנחנו מדברים על בחינות, הישגים בלימודי החול, כמו שאמרתי – הן לא רלוונטיות באמת לתהליך החינוכי שאמור להתקיים בתוך בית-הספר העל-יסודי.

דסי, תודה. יש הרבה להרחיב מה הספקנו לעשות בתחום הזה, אבל אנחנו עוברים ליעד החמישי, חמ"ד וקהילה. פה יש את התוצרים של מה שעשינו, קליטת תלמידים וכו', חמ"ד וקהילה. אני אבוא, לפני שנגיד משפט קצר. במ"ה, נעבור על פני המחמ"דים עכשיו, בסדר? ברשותכם, תעזרו לנו. במ"ה, בית מדרש הורים. קיים במעל 100 מוסדות חינוך. המושג שנקרא הורה וההורה כמרכז, כמרכז לדו-שיח, הוא מאוד משמעותי, אין לנו זמן עכשיו להרחיב על זה את הדיבור. לי נדמה, נדמה לנו שהדבר הזה הוא מרכזי ביותר, משמעותי ביותר, לעתים המוסד החינוכי הוא טוב, אבל הבית לא יודע בדיוק לנהל את הדיאלוג הנכון, לכן זה בעל משמעות וחשוב מאוד. חמ"ד של חברותא, 66 מוסדות יוצרים קשר, אני אומר שיש כבר יותר מ- 46, כתוב 46, בסדר. ויש קשר עם ישיבות הסדר, עם מכינות, עם מדרשות לבנות.
חילופי יו"ר – היו"ר זבולון אורלב

לכל אדם ישנה, כן?

לא, אנחנו בחמ"ד וקהילה. אחרי זה, רב יעקב, שלא נמצא פה, ועדת ישי רב אלכס.

הוועדה הזו עוסקת במערכת היחסים בחינוך הפורמאלי והלא פורמאלי של החמ"ד עם המסגרות האחרות הנקראות ממלכתי, שותפים לה גופים שנמצאים ועובדים יחד עם מינהל חברה ונוער בפרויקט משותף. הפרויקט הראשון שלוקחים ביחד זה הקמת בתי-מדרש למורים ותלמידים בשש רשויות שמחולקים, בתי-המדרש האלה מחולקים שש רשויות שהן בתי-המדרש האלה מחולקים בין המחמ"דים בארץ. יש מערך נוסף בלימודי האזרחות של מטלת הביצוע שזה חלק מהציון לבחינת הבגרות בהיקף של שתי יחידות לימוד של בתי-ספר ממלכתיים וממלכתיים דתיים והפרדה מגדרית שמבצעים איזה שהיא פעילות חברתית של מנהיגות או מעורבות.

או לימודית.

לימודית, כן, שבסופו של יום מוגשת מטלת ביצוע שמשפרת את חייו של האזרח ועומדת בעצם בבסיס הדברים עומדת איזה שהיא חוויה ניסיונית של התלמידים למימוש הזכויות והחובות שלהם כאזרחים נאמנים. יש חמישה בתי מדרש למורים שהם מופעלים ברחבי הארץ באופן פורמאלי, שמובלים על-ידי המינהל, על-ידי הוועדה. ואנחנו מנסים היום, ברמות השונות, לא רק לעשות את זה עם בתי-ספר, עם מנהלים ומורים, גם עם הפיקוח. ישנם שני מחוזות שיש מפגשים קבועים, של מפקחים שדנים באווירה של בית מדרש תורני וגם ממקורות אחרים, לאו דווקא תורניים, שדנים בסוגיות חינוכיות, כמו למשל הנושא של הדרת תלמידים ממוסדות החינוך, שזה גם מעניין את החינוך הממלכתי והחינוך הממלכתי דתי בוודאי בנושא של הכלה של תלמידים, בחינוך העל יסודי. אתמול, במסגרת שבוע החמ"ד, קיימנו במחוז ירושלים בית מדרש משותף לכלל המפקחים, חמ"ד וממלכתי, בהשתתפות מנהל המחוז והמלמד היה רב אברהם והלימוד היה לימוד שגם כן סביב נקודות חינוכיות שעולות בתוך מקורות חז"ל ומהספרות העברית.
אני רק רוצה לומר משפט שמתקשר לפתיחה של הרב אבי גיסר, במידה ויהיה דיון שמתייחס לעתידו של החמ"ד, אני רוצה דווקא בשולחן הזה של הוועדה להתייחס לתקנות המשלבות של החינוך המשלב שיצאו לאור עכשיו והגיעו למנהלי המחוזות. אני חושב שלחינוך הדתי יפה שעה אחת קודם, בהתחבר לוועדת ישי, להתייחס לחינוך המשלב. כרגע, זה לא הגיע לשולחן של החמ"ד, לא ברמה של המטה, של המינהל, לא ברמה של המחמ"דים וכרגע הוא מטופל בדרך המזכירות הפדגוגית, דרך המינהל הפדגוגי, סליחה, ולא, אנחנו לא שותפים בו ברמת מטה. אני חושב שאנחנו צריכים להיות, עדיין אפשר להיות פרו אקטיביים על-מנת שנוכל לממש את המטרות והיעדים שהצהרנו בוועדת יש"י, של יחד שבטי ישראל. זה נושא מאוד משמעותי שמתחבר לכל הנקודות שדיברנו עליהן קודם, בוודאי להעמידו תלמידים הרבה ובוודאי לכל אדם ישנה. תודה.

תודה. תודה רבה, אלכס. הלאה. אנחנו מסיימים עוד דקה.

דקה אחת.

דקה, שנייה, רבותיי בקצרה. במשפט קצר, אסתר, משפט.

אתמול סיעתנו נפגשה. בסוגיה הזאת, אסתר, תוכלי לקצר.

כן, אני אקצר מאוד, רק אומר שתפקיד הוועדה לחזק את הזיקה והקשר לחינוך הממלכתי דתי. אנחנו מעוניינים להביא לכך שברמה ארצית, כל משפחות הגרעינים, ילדיהם ילמדו במוסדות החינוך הממלכתי דתי.

לא רק במוסדות החינוך הממלכתי דתי, מוסדות החינוך הממלכתי דתי של הקהילה שבה הם גרים, לזה התכוונת, בוודאי.

נכון. ושני מושגים מאוד משמעותיים שנוצרו בעקבות הגרעינים התורניים ושילובם במוסדות שלנו. מושג אחד – מענים מגוונים, מאחר והם, ועבורם פתחנו מענים מיוחדים, תורניים. היתה לנו מחויבות, היא עדיין קיימת, בוודאי לפתוח גם מענים אחרים לקיים בתי-ספר מעורבים, גם לאוכלוסיות אחרות, כך שנוצר איזון וזה מאוד חשוב שייאמר. מושג אחר הוא חיזוק החינוך הציבורי. את שני המושגים האלה מוביל השר, אימץ אותם, הוא שמע אותם לראשונה במחוז תל-אביב לפני שנה יחד עם המנכ"לית, הגב' דלית שטאובר, כשהיא היתה מנהלת המחוז. אנחנו עבדנו על כך מאוד קשה בעיר תל-אביב ובמחוז תל-אביב, שיהיה איזון, יש לנו מוסדות כאלה וכאלה, קשת של מוסדות ולכן ההערה שאלכס העיר והבוקר הבאתי לאברהם כתבה מעיתון הארץ מהבוקר, אנחנו צריכים להקדים, להיות מובילים ולא מובלים, כפי שאנחנו יודעים לעשות. יש כאן איזה שהוא מהלך שהוא יכול לפגוע והוא אמור להתחיל בתל-אביב בלי שהמחמ"ד, בלי שאף אחד ידע בכלל.

אסתר, האחרונים תמיד סובלים, מקצרים אותם.

עוד משפט אחד. אתמול, חמ"ד של תורה בחולון, כל הגנים, כל בתי-הספר, מוביל הגרעין התורני, הבחורים, ישיבות ההסדר. הם עוזרים לנו מאוד בעוד יד, הבאנו תלמידים הרבה וחמ"ד של תורה חסד ונתינה ונושאים אחרים.

תודה.

תודה. השישי – רב אשר, משפט.

מה השישי?

לא, זה חמישה יעדים. רק משפט, רב אשר.

אני עוסק בקשר עם הבוגרים. זיהינו שישנם בתי-ספר ששומרים על קשר עם הבוגרים, ישנם עשרות בתי-ספר שלא שמרו על קשר עם הבוגרים. במסגרת בית חינוך כמשפחה, יצאנו מתוך הנחה שאם יישמר הקשר עם הבוגרים, יהיו לזה השלכות גם על הקשר עם הילדים הלומדים, התלמידים הלומדים. אנחנו רואים ביחד עם מעגלים שחברנו אליהם, הצלחה יוצאת מן הכלל בעשרות בתי-ספר שעוסקים בנושא.

תודה רבה.

תודה, עוד חצי שנייה אחת. שרה, משפט, חסד.

טוב. אז חסד היה בחמ"ד גם אברהם לפני שאתה הגעת, בתי-הספר עסקו בחסד, אז מה בכל-זאת חדש? שלקחנו את זה מחסד נקודתי לחסד ארוך טווח כי אנחנו מאמינים שעל-מנת שזה יהפוך להיות תכונה אצל הילד או מידה אצל הילד, כמו נתינת צדקה למשל, עדיף לתת הרבה פעמים מעט מאשר פעם אחת הרבה, בשביל להרגיל את הנפש. חילקנו את זה גם ללמידה על נושא חסד וגם לעשיית חסד כי אנחנו מאמינים שהשילוב של למידה עם עשייה ביחד יביא את התוצאות.
את העשייה חילקנו למספר קטגוריות, שיתפנו גרעינים תורניים בנושא, שזה עונה על עוד יעד של החמ"ד, עבדנו עם ממלכתי, ממלכתי דתי, שזה נושק לנושא יש"י, עבדנו שיתוף פעולה עם החינוך המיוחד, רצפים, גני-ילדים א', כנ"ל ו', ז', עבדנו ברובד בית ספרי, ברובד עירוני וגם ברובד המבוגרים. יש הרבה מאוד חדרי מורים שלקחו על עצמם כמסיבות חנוכה או כל מסיבה אחרת, ללכת למקום של נצרכים ולעשות חסד.

עוד משפט אחרון – במסגרת הזו של באמת להפוך את זה לתכונה או למידה, אנחנו עושים חסד לאורך כל השנה עם ימי שיא. כי אנחנו מאמינים שחסד שלאורך כל השנה, יודעים או לא יודעים, נעשה, כשאתה נותן יום שיא כמו היום למשל, אז יש עבודה נפלאה. אני אחסוך דוגמאות.

תודה רבה.

תודה, עוד משפט. אסתר, משפט על טרכטנברג שכולנו בתוכו, המפקחת הארצית על גני הילדים, בכבוד, משפט קצר.

אני רואה את זה כשעת רצון. אנחנו במהלך מאוד מואץ של פתיחת כיתות גנים בארץ כולה, מחוז צפון ומחוז דרום מן הסתם בגלל גני צו אז אין גדילה מאוד משמעותית. עיקר הפתיחה, ההרחבה, זה יהיה מחוז תל-אביב, מחוז מרכז, ירושלים, מנח"י, חיפה בסך-הכל מדובר, זה נע בשינויים, אנחנו מקבלים התעדכנות כמעט שבועית, כ- 150 כיתות גן. אנחנו זקוקים להרבה מאוד עזרה גם ברשויות, שכיתות שתיפתחנה, מבנים שייבנו, יינתנו לחינוך הממלכתי דתי. אנחנו גם רוצים לקלוט את מיטב, בלי לבקש, באמת, ללא תנאי. שלא יהיה לנו תנאי שאנחנו צריכים להוכיח שיש אוכלוסייה דתית, אלא יש גנים דתיים, נרשמים אליהם ושייפתחו. אנחנו, חשוב לנו מאוד, אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם המכללות לקליטת גננות עם הסמכה, עם תואר ראשון, ובסיכום אני רואה את כל הסימונים לקיצור, אנחנו רוצים לפתוח מקסימום כיתות גן בשיתוף פעולה עם כולם.

שיהיה בהצלחה רבה. עכשיו חברי הכנסת שהקשיבו בסבלנות.

תודה. אני חייב לומר שאני לא חבר ועדת החינוך, אבל כשראיתי שיש דיון עם חמ"ד, אמרתי – אין דבר כזה שאני לא אהיה כאן והיה לי ברור שאני אבוא לחדר הזה, אני אראה שתי דמוית שבעיני, כשאני חולם בלילה, אני רואה אותן כדמויות חינוכיות. אחד שזכינו לחברי הכנסת זבולון אורלב שמוביל קו לאורך שנים, ראוי לכל הברכות, ואני אומר לך את זה מכל הלב. על ההבנה העמוקה והובלת נושאים חינוכיים והשני, כמעט באופן טבעי, שהוא גם מורי, אבל הוא לא יושב ראש ועדה, לכן אני אומר לך שני, הרב אמסלם, שזה מה שנקרא חנוך הנער על-פי דרכו ויודע למצוא את הדרך לכל אחד ונדמה לי שזה מעיד על כל תפישת החינוך הממלכתי דתי והשילוב הזה בעיני הוא שילוב מנצח.
אני ראיתי השבוע, זכיתי להיות אורח בשבוע החמ"ד באלקנה, באולפנה באלקנה, ושם בא לידי ביטוי כמעט כל מה שראינו כאן ביעדים. היו שם, ראית את ההתנהלות של הבנות, ראית את השילוב של האתיופים. בעיקר ראית את ההתייחסות של המורים ואז אתה מבין לאן העסק הזה הולך. יצא לי להכיר בשנה האחרונה, בשנתיים האחרונות, את חמ"ד משני היבטים. אחד – לפרויקטים מיוחדים שאנחנו מנסים, פרויקט חינוכי שאנחנו מנסים לקדם, בשיתוף פעולה עם חמ"ד ואני מוכרח לומר שהוא מתקדם ועובדים עליו ופרויקט אחר עוסק באוכלוסייה מיוחדת ואני מניח שעובדים גם עליו. אבל בשני הפרויקטים הללו ואני אומר את זה לכם כאנשי חמ"ד, אני מצאתי לא רק פתיחות, מצאתי יצירתיות, מוטיבציה ובעיקר נשמה. וחינוך בלי נשמה הוא לא חינוך, זה מחשב. ונשמה עושה את כל ההבדל. ולכן אני רוצה להודות לכם שהובלתם את החמ"ד לעידן של נשמה. ואני כן רוצה, אם מותר לי גם, מילה אחת מהצד השני אולי, לא הצד השני, המשלימה את מה שאמרתי. אחת מהסוגיות שעלו כאן זה מאין באת. לא הבנתי את הכותרת. אני חשבתי כאנשי חינוך, הכותרת לאן אתה הולך. ושמעתי את התשובה – נשירה, מעברים, אז אמרתי – אולי יש קשר בין מאין באת לאן אתה הולך בהקשר החיובי, כמובן, לנשירה ואני רוצה לומר שני דברים שהם יותר משאלות לב והם לא בגדר ביקורת, חס וחלילה. בעיני חמ"ד זה לא חינוך ממלכתי דתי. בעיני ה- ח' של חמ"ד זה חיבור ממלכתי דתי. חיבור של הממלכה לדת. זה החינוך בעיני של חמ"ד. החיבור, הממלכתיות יחד עם היהדות. אחרת מה לנו בכל הסיפור הזה?
ואם מדובר על חיבור, אז חיבור דורש הרבה ויתור, כי חיבור לא יכול להיות בלי שאני מנסה להתחבר וחיבור יש לו מחיר, יש לו ויתור והרמב"ם בדרך האמצע לא קבע שהפור הוא פשרה כדבר רע, פשרה היא מלכתחילה והחיבור בעיני הקטן היא מלכתחילה ויש בו ויתור ולכן אם יותר לי לומר שהרבה פעמים אנחנו נוטים להרים את הדגלים הכל-כך יפים וכל-כך גבוה הדגל שלנו נישא ואני תמיד תוהה מדוע הדגל נישא למעלה? מדוע הדגל לא מושט מיד ליד? מדוע כלפי מעלה? כלפי שמעיא? לא יודע, כלפי מה? שייראו אותו? אני רוצה שירגישו אותו.
אז אם יש לנו קצת נטייה לחלק מאיתנו אולי לחינוך קצת יותר חרדי ואחר קצת יותר פלורליסטי, אני רואה את החיבור הזה ונדמה לי שאז השאלה של נשירה ומעברים אולי קצת תצטמצם. קצת אולי היא תצטמצם. בהושטת דגלים הצידה, קצת יותר הצידה. ואגב, כדאי שהדגלים יישארו כחול לבן תמיד.

השאלה השנייה, שמעלה, שאני מעלה בעיני רוחי ואני מסיים בזה, אם אין קמח אין תורה. וצמצום הקמח בתקציבים לחינוך הממלכתי דתי, גורמים לצורך בהכרעה בסדרי עדיפויות. כל הכרעה יש עמה כאב והפסד, כל כאב והפסד מוביל לנשירה, למעברים, לבחירת האלטרנטיבה, מי שלא מקבל את ההכרעה. וכשאתה רואה הכרעה בהיעדר קמח עם יותר לימוד תורני או יותר לימודי ליבה, עם יותר מתמטיקה או יותר גמרה, אתה מבין שמישהו, מה שלא הכריעו, מה שלא יכריעו, יש כאן תשלום. ותשלום מוביל אולי לתופעות שהעליתם. והן בעיני, אני ודאי לא אכריע בדברים האלה, כי אלו ואלו דברים אלוהים חיים ואפשר לתת הרבה מזה והרבה מזה.

לכן, נדמה לי, אדוני היושב ראש, שהכנסת ובעיקר הממשלה, אנחנו צריכים לדאוג לכך, שהקמח מבחינה כלכלית קצת יתפח והוא יתפח לא במסגרת של קבצנים, אלא בבסיס התקציב ואולי זה ייתן תשובה לאן אתה הולך. כי אז, אם יהיו הדברים הללו, אתה תישאר, אתה לא תלך לשום מקום. אתה תראה שאתה נמצא בדרכך, כחנוך הנער על-פי דרכו, ותוכל להישאר ציוני דתי עם התפקיד הכל-כך ענק של הציונות הדתית, להיות חלק מהדבקים היותר חשובים של החברה הישראלית כולה. ועל היות החינוך שלנו דבק שמחזיק אותנו כחברה אחת במדינה יהודית ציונית ודמוקרטית, מגיע לחמ"ד המון המון ישר כוח ושוב, תודה על הזכות לשמוע על פועלכם הכל-כך חשוב כאן היום.

תודה רבה, תודה רבה לך, חבר הכנסת הרב חיים אמסלם, בבקשה.

מספר מילים קצרות ממש. קודם כל, אני מברך את ההתכנסות הנכבדת והיקרה והחשובה, את היוזמה של ידידי זבולון. אין ספק שהחמ"ד לאורך שנות דור עוסק פשוט בהצלת נפשות. חז"ל כבר אמרו, כל המלמד בן חברו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו, אבל אני יותר מתחבר לפסוק – אם תוציא יקר מזולל, כפי תהיה. ממש כך. והעבודה של החמ"ד ואני מכיר אותה, היא עשייה אדירה, היא עשייה נפלאה ורק ברוח מה שאמר עתניאל, החינוך הממלכתי דתי מבחינתי, מהחזון שאם הייתי מצייר חזון, אני רוצה לראות תחת ה- Title הזה של דתי, את כל הגוונים של הדתי, ממש את כל הגוונים של הדתי, ברוח של אהבת ארץ ישראל, ברוח של ציונות, ברוח של נשיאה משותפת בנטל, ברוח של כל הדברים שאנחנו כל הזמן מדברים עליהם, תחזקנה ידיכם, תמשיכו בדרך הזאת ואנחנו כאן רק בשביל לעזור לכם. תודה רבה.

תודה רבה.

אני מתנצל, אני חייב לברוח.

תודה רבה. התנצלותך התקבלה. אתה כמו המורה שאמר הואיל ואיחרתי, אני גם אצא יותר מוקדם. אנחנו מוצאים ברב חיים אמסלם באמת שותף מאוד מאוד נאמן לעזור לנו בראש אחד ובעיני הוא יכול להיות ראש מועצת חמ"ד. במובן האידיאולוגי, במובן של התפישה, יש לו תפישה ציונית דתית, ממלכתית דתית, ממש מובהקת, אולי מובהקת יותר מאשר כמה ח"כים גם אצלנו.
אני רוצה לומר משהו. היעדים באמת הם יעדים מאוד מרשימים שאני חושב מייצגים חזון ראוי לחמ"ד. תמיד אפשר להתווכח, פינה כזאת, פינה אחרת, עיקרון כזה, עיקרון אחר, אבל אני חושב שהם מקיפים עולם, תפישה כוללת ראויה ונכונה, אם כי אנחנו יודעים שבחינוך הבעיה שלנו היא היישום, לא הרעיון, אלא היישום. זה נכון שלא יכול להיות יישום בלי שיש רעיון, אבל הרעיון כשלעצמו, וכבר אמרנו, ראינו בני עלייה והם מועטים, כלומר, אתה לא יכול להסתפק רק בעלייה, כשיש לך איזה רעיונות, עולם רוחני מאוד מאוד חשוב ועמוק אלא אתה גם צריך את הקומה הראשונה, העשייה, וכולנו יודעים שעשייה היא מאוד קשה, בצדק, ישיבה זאת היא ישיבה עם ציון יותר חגיגי, אנחנו כרגע, איך אמר אברהם? אנחנו מדברים על החוזקות, על הנקודות החזקות, זה חשוב, חשוב לטפח את הנקודות החזקות, כי הם נותנים השראה לכל יתר העשייה שלנו ובהקשר הזה של עשייה אני גם רוצה לומר מילה גם לגבי שר החינוך שאני מוכרח לומר, אני כבר עובד עם שרי חינוך, לא יכול כבר לספור כמה, אבל לא מעטים, כלומר תחשבו, מהיותי מנכ"ל משרד החינוך עד היום, זה 20 שנה, אני לא יודע כמה, נניח עשרה שרי חינוך. אין לי ספק שהשר גדעון סער הוא שר שמהידידים הטובים והחשובים והנאמנים של החינוך הדתי, לא מסיבות פוליטיות, אולי גם, אבל לא, אלא מסיבות באמת אידיאולוגיות ערכיות, בהכרתו את עומק החשיבות של החינוך הציוני דתי והבנתו את התרומה של החינוך הציוני דתי לבניינה של מדינת ישראל והעם היהודי כאן בישראל, גם בהיבטים של מדינת ישראל כמדינה יהודית וגם בהיבטים של קיומה של מדינת ישראל בכל המובנים של המדינה וכמובן גם להודות למנכ"לית והמנכ"ל היוצא, גם למנכ"לית הנכנסת, שבהחלט מסייעים לנו בתחומים האלה. חשוב לומר את הדברים האלה שהשותפות הזאת תימשך.
אני חושב שאני פעם סיפרתי לכם שהואיל ואנחנו לא כל-כך סומכים על הליכוד, אז תמיד בהסכמים עם הליכוד אנחנו מכניסים להסכמים הקואליציוניים, שמירה, סעיף מיוחד בהסכם, שמירת מעמדו של החמ"ד. מי שהיה ראש צוות המשא ומתן מטעם הליכוד אתנו בכנסת הנוכחית, בקואליציה הנוכחית, היה גדעון סער. וכשביקשנו את הסעיף הזה, אז הוא לא הרים גבה. היום כשאני מזכיר לו את הסעיף הזה, אז הוא אומר – אני מקווה שאם אני ממשיך להיות שר החינוך, לא תדרשו עוד פעם להכניס את הסעיף הזה. פירושו של דבר שההכרה היא באמת הכרה מאוד מאוד עמוקה וחשוב גם כן להודות לו על הדבר הזה.
עכשיו אני ניצב בפני בעיה. השעה עשרה לשתיים וחשבנו לקיים את הדיון, אבל אנחנו אולי נחרוג, לא נסיים בשתיים אלא שתיים ורבע ובכל-זאת נקיים את הדיון. אני רוצה לומר בפתיחתו מילה אחת. תראו, אני חושב שבתהליך הסוציולוגי, מה שקרה בציונות הדתית היא פשוט נפתחה לכל הכיוונים. כלומר, אם בעבר הטווח של הדעות ואורח החיים היה כזה, היום הוא כזה. לכל הכיוונים גם כזה, גם מכאן, ככה וגם מכאן, באורך, בכל הכיוונים, בכל הכיוונים, אולי הציור הנכון הוא בכלל מעגל, ממעגל קטן למעגל גדול. הקצוות מאוד מאוד התרחבו, התרחקו אחד מהשני ולצערי, גם הסובלנות לחיות אלה עם אלה, היא קטנה.
בחינוך הממלכתי דתי, שזאת דרך אידיאולוגית של תפישת עולם עמוקה, משנה סדורה בהבנת מעמדה של מדינת ישראל, בהבנת מהי תורת ארץ ישראל, כמובן שאני חושב שיש חשיבות רבה מאוד שהכיפה הסרוגה תנסה להכיל את כולם, מתוך כמובן הבנה שיש גוונים, יש הדגשים כאלו ואחרים, אבל גם מתוך הבנה שיש לנו אחריות אחת כוללת, לכל מי שנכנס תחת הכיפה הסרוגה. האחריות הזאת היא לא רק אחריות של הנהגת החינוך הדתי, אלא היא צריכה להיות גם אחריות של הציבור של החינוך הממלכתי דתי. כי אין הכוונה שנמתח את הכיפה עד שהיא תיקרע, אלא צריך להבין שגם הורים וגם הציבור צריך להבין שגם לכיפה יש גבולות. גם לכיפה יש גבולות. ואני מאלה שחושבים שראוי וטוב שנדבר על הגבולות האלה, על-מנת שבאמת מגוון האוכלוסייה שאנחנו מטפלים, יהיה מגוון רחב ככל האפשר והלוואי שבכלל כל החינוך הממלכתי היה מסכים לקבל את הפיקוח והדרך של החמ"ד, אבל זה כנראה לא יקרה בקדנציה הנוכחית, אולי בקדנציה הבאה, נראה. ולכן אני חושב שחשוב מאוד לדבר. אני זוכר במושגים שלנו, הישנים, האם בית-הספר הוא פתוח, האם בית-הספר הוא פרוץ, עד היכן הלגיטימיות לתבוע, לתביעות של בית-הספר מאוכלוסיות שונות להתאים את עצמם לבית-הספר. בית-הספר צריך להתאים את עצמו לאוכלוסייה, האוכלוסייה צריכה להתאים את עצמה לבית-הספר. עולות כאן שאלות מאוד מאוד רציניות ומאוד מאוד כבדות, שאני מודה שאני הרבה זמן לא השתתפתי בדיון מן הסוג הזה, למרות שעובדות החיים, כפי שאני רואה אותן לנגד עיני, מציבות בפנינו אתגרים כמעט כל יום להכריע בשאלות האלה, כמעט כל יום, בכל מצב, לפחות מהסוגיות שאני יודע שעומדות על הפרק ואני לא מאלה שאומרים שכל דבר צריך להכריע, לא. אפשר גם לנהל גם חיים תוך כדי דיאלוג ותוך כדי חיים, שעדיין אין הכרעות ועדיין צריך לעשות בירור. אבל גם זאת לא דרך חיים שכל הזמן נמצאים בבירורים. התהליך צריך להיות שיש גם החלטות וגם תהליך ולא רק זה ולא רק זה, כי דרך קיצונית כזאת, כך או כך, גם היא לא מובילה לשום דבר.

ולכן, לאחרונה, היה לי דיבור גם עם אברהם וגם עם הרב אבי על רקע אישור התקנות של החינוך המשלב, שראיתי היום כבר הדים באחד העיתונים, שכבר מישהו מנסה לקחת לעצמו את האחריות לעניין הזה ממה שחששתי קצת בדבר הזה ואני כשלעצמי חושב שאולי הכתובת הטובה ביותר לחינוך המשלב, כלומר ללימודים משותפים של תלמידים שחשקה נפשם להעמיק יותר את הידע בלימודי יהדות, כדאי מאוד שיהיה באחריות החמ"ד, אבל אני לא רוצה כרגע לדבר, לפתוח דיון חוקתי ליגליסטי של תקנות, זה לא העניין. אלא העניין הוא יותר עניין השקפתי, עניין אידיאולוגי, והעניין איך אנחנו באמת מנהיגים את החינוך הדתי מבלי לקרוע את הכיפה הסרוגה שהיא תימתח עד כדי כך, שהחוטים ייפרמו ונישאר בסוף בלי כלום. איך אומרים? בסוף נישאר עם כיפה של שמיים.
מי רוצה? פרופ', זה פעם ראשונה שבדברי ימי הכנסת יהיה כתוב פרופ' הרב, פרופ', אבי לוי, ראש מכללת חמדת הדרום וראש הוועד של המכללות האקדמיות להכשרת מורים וחבר מועצת חמ"ד.

קודם כל, אני מצטרף לכל הברכות והתודות לזבולון על ההובלה שלו והתרומה שלו לחינוך הדתי במשך כל השנים, מאז שאני זוכר את עצמי ועד היום. אני אומר את זה גם כראש מוסד שזקוק מעת לעת גם לעצות וגם לתמיכה. אני גם מצטרף לדברים החמים שנאמרו על שר החינוך, גדעון סער, שוב אומר את זה כראש מוסד אקדמי. מתחבר לדבריו של חבר הכנסת עתניאל שנלר. אני מזהה בכל המצגת שאברהם הציג לנו היום, מזהה שלושה אתגרים חשובים לחמ"ד, שהמכנה המשותף זה שנועדנו לכך, הציונות הדתית, החינוך הדתי, נועד להיות מוביל בתוך החברה הישראלית, בלי, זה תרתי דסתרי, כלומר, מבחינה פוליטית זאת בעיה, כי אחר-כך אנחנו לא מוצאים מספיק ייצוג של הציבור שלנו בתוך המערכת הפוליטית, אבל מצד שני, מבחינה לאומית, אני חושב שלכך נועדנו.
האתגר הראשון, כמו שנאמר כאן, זה באמת לפתוח את החמ"ד לאוכלוסיות מגוונות. אז החל מהאוכלוסיות המגוונות בתוכנו, על כל הסקאלה ההולכת ומתרחבת כמו שזבולון אמר, וכלה בכל עם ישראל שרואה בחינוך הדתי כאמצעי להרחיב את הדעת ואת הידע של עם ישראל בתחומי היהדות, השאלה איך עושים את זה. ואני מבקש באתגר הזה נדגיש לעצמנו שצריך כל הזמן לשמור את זה בגובה העיניים, כדי שנוכל להיות מקובלים על הציבור.
האתגר השני נוגע לפער שראינו אותו השנה בקיץ האחרון במחאה החברתית. אנחנו ממשיכים לראות אותו, בין היסודות היהודיים של הדאגה לחלש ולזר ולעני, לבין ההיעדרות שלנו מתוך המחאה הציבורית הנרחבת, לפחות המתוקשרת, וזה מעלה שאלות אצל הציבוריות הישראלית, זה פער. לא יכול להיות, כל התורה מלאה בזה, כל הדרך החינוכית שלנו מלאה בזה, ואיפה אנחנו נמצאים. אז נכון שיש סיבות, שיש פן למחאה החברתית, יש פן פוליטי וכו', אבל אנחנו צריכים לשאול את עצמנו איפה היינו שם, כי גם עיני הציבור מסתכלות על החינוך הדתי ושואלות את השאלות. אפילו היום בבוקר היה דיון ברדיו על כך.

והדבר השלישי, אתה, אברהם, אמרתי לך את זה בהזדמנויות שונות, ראש מינהל החמ"ד, אתה מוביל רוח חדשה וחשובה בתוך החמ"ד, באמת, משהו שונה, מדליק, מדבק, שמאהיב ומעצים את הנושא האמוני והיהודי בתוך המערכת. אני מדגיש, בואו לא נשכח, שאסור לנו לאבד את המקום שלנו בציונות, בחברה הישראלית, גם בהובלה של תחומים אחרים, בתוך תחומים אחרים של המדע ועוד תחומים אחרים שאנחנו לצערנו הרב רואים פחות ופחות בוגרים שלנו בתוך המערכות האלו. וצריך גם למצוא את האיזון. אלו שלושת האתגרים כפי שאני רואה שנובעים מכל הדבר הזה. אני מברך על הישיבה הזאת וחושב ומקווה שנמשיך כך.

תודה רבה.

חברים, מה נאלמתם דום? אלכס, דבר על המזלג.

בדיוק עכשיו אני כותב, מתייחס למייל של הבוקר, ביחס למזלג. בית-ספר המזלג זה בית-ספר חדש שהוקם בצור הדסה, במטה יהודה, שהשנה הזו הצטרפו אליו גם ממסגרת בית-ספר פרטי, שביקש ללמוד בחינוך הממלכתי דתי, כשהבית-ספר הפרטי הזה, למדו בו תלמידים שהם אינם דתיים ותלמידים דתיים ומאחר ובאזור הזה יש מקום רק לבית-ספר ציבורי אחד, בשנת הלימודים תשע"ב, שולבו שתי הקהילות האלה באותו בית-ספר, במסלולים נפרדים ונעשה לאורך כל השנה ניסיון, עדיין נעשה ניסיון, חלקו מוצלח יותר, חלקו מוצלח פחות, של גישור בין הקהילות, על-מנת שתלמידים שהגיעו מבית-ספר ממלכתי רגיל שתפישת העולם שלו פתוחה, יחד עם הבית-ספר הפרטי, יתחבר ביחד. לתהליך הזה של הגישור חוברה גם רשת אמי"ת, שהיא בכל מטה יהודה מלווה אותנו בבתי-הספר היסודיים, יחד עם מגשרת ארגונית, חינוכית, יעל להמן, שכולנו מכירים אותה, חמ"ד לתלמיד, בוגרת החמ"ד, היא היתה יועצת בכירה במחוזות ירושלים ומנח"י, וכרגע התהליך הזה של השילוב בין שני בתי-הספר וזו החלטה משותפת של הנהלת החמ"ד, מנהל מחוז ירושלים והמועצה האזורית מטה מטה יהודה, שיהיה בית-ספר אחד משלב את שני המסלולים. הבעיה שהשילוב הוא יוצר קשיים גדולים במובן הזה שבית-הספר הממלכתי דתי שהיה במקום והוא היה קטן, לא רוצה כרגע להתייחס לפתיחתו, בית-הספר נפתח עם 40 תלמידים, אני קיבלתי את זה כעובדה מוגמרת. אני מוכרח להגיד שאם זה היה קשור להחלטה שאני הייתי צריך לתת עליה את הדעת, לא הייתי פותח כיתה אחת. בית-הספר הזה נתמך לאורך כל השנים, מאז שהוא הוקם, בעשרות שעות, אין לו מקום כבית-ספר ציבורי גדול, הוא נתמך בעשרות שעות, הוא גם מבקש הפרדה מגדרית. בקיצור, בית-ספר שלא יכול לעמוד על הרגליים שלו, כאשר בסביבה של אותם יישובים, מצור הדסה ואחרים, יש בעצם 200 תלמידים שמבקשים ללמוד בחמ"ד והרעיון הוא שמכיוון שמדובר בקהילות שהן אינן קהילות שמבקשות בתי-ספר בכיוונים של תלמודי תורה, שאפשר כן לשלב ביניהם. אני עדיין לא התייאשתי, כיוון שיש דברים מוצלחים במחוז ירושלים שאמנם הוקמו על דעת כן מלכתחילה, לכן גם קשה לעשות את החיבור, כמו בבית חורון, כמו בכפר אדומים, כמו בתקוע, שבתי ספר משלבים, שייכים לפיקוח של החינוך הממלכתי דתי. יש גם בית-ספר אחד במודיעין שלצערי לא נמצא תחת הפיקוח שלנו, בית-ספר יחד. אבל אני רוצה להאמין שבעבודה משותפת ופה אני צריך גם את הסיוע של כולם, גם של אנשי הציבור להוביל את המהלך הזה. הוא מהלך שכרגע אנחנו נכנסים לדיונים של גישור לא רק במבנים אלא גם בתכנים. נדרש דיון עמוק מאוד בשאלה מיהן הדמויות בתוך בית-הספר, מהי תוכנית הלימודים וכיוצא בזה. אני מאמין שאפשר לגשר בין שתי הקהילות. יש קושי, אבל אני חושב שאם אנחנו נהיה, נתעקש על העמדה הזו במובן הזה שנלווה אותה גם בגישור מקצועי ותוכני, גם עם אנשי חינוך וגם עם אנשי, גם עם אנשי חינוך וגם עם דמויות תורניות, נצליח לגשר בין שתי הקהילות ויהיה בית-ספר משלב אחד.
קודם נזכרתי וחבר הכנסת זבולון, אני חושב שדנתי בשאלה של הזרם המשלב. אני חושב שאנחנו צריכים כבר עכשיו לשנס מותניים בעניין הזה כיוון שאני מרגיש שבסוגיות האלה, השטיח נשמט לנו ממש מתחת לרגליים. אני כבר חודשיים דן גם עם הנהלת החמ"ד, שזה נושא מאוד מאוד חשוב, מתקשר אני אומר עוד פעם, לשאלת העמידו תלמידים הרבה ולכל אדם ישנה ואני חושב שצריך לעשות דיון ציבורי נוקב, מה מקומנו בחינוך המשלב. תודה.

בסדר. אני אתן את רשות הדיבור לד"ר אמנון אלדר, אבל אני כבר אומר לפרופ' ריץ' ולפרופ' גרוס, שאני גם אשמח לשמוע את דעתכם, איך אבי כתב? על המגוון ועל השילוב. כן, אמנון.

ראשית אני באמת רוצה להצטרף לשבחה של אכסניה ולומר לך, זבולון, תודה לא רק על הישיבה הזאת, אלא על האוזן הקשבת שאתה מטה תמיד, לטובת החינוך הממלכתי דתי, הרשתות אתך בקשר הדוק ובאמת על כך אנחנו מודים. אני חושב שכולנו מרגישים את העשייה הבלתי רגילה מאז שאברהם נכנס לתפקיד יחד עם כל המחמ"דים וההנהלה, ואני חושב שהחלטה אסטרטגית היא באמת נכונה שהיתה, לשים דגש מאוד מאוד גדול, קודם כל בתי-ספר כבית חינוך, כמשפחה, שזה הדבר הערכי המשמעותי הכי גדול. יחד עם זאת, אני רוצה להצטרף לידידי פרופ' לוי, במובן הזה שדיברנו על זה גם בחמ"ד ואני יודע שאברהם בהחלט שם את זה על השולחן, הנושא של האיכויות, איכויות הלמידה. אני חושב שאנחנו כבר כולנו אחרי הנושא של זכאות שמבינים כולנו שאפשר גם בפריפריה וגם בתיכונים, להגיע לזכאות של 70%, 80% בגרות. אני חושב שהיעד הבא צריך להיות איכויות, איכויות עומק במדע, באנגלית, במתמטיקה, כמובן בלימוד התורה שדיברנו פה על לימוד רב תחומי, עם עומקים. אני חושב שזה בהחלט דבר שהחמ"ד יכול וצריך לשים את זה כדגל נוסף על כל הנושא הערכי, החברתי, החינוכי, שאמרתי – בזה מתחילים, בלי זה אין שום דבר. תודה.

תודה רבה. פרופ' ריץ', אתה מוכן?

אני מוכן, אני רוצה להעיר רק נקודה אחת על הדברים שנאמרו כבר, אני מצטרף לתשבחות על עצם קיום היום בכנסת. אני רוצה להצביע על אוכלוסייה אחת שהוזכרה כאן ולא זכתה לטיפול הראוי במהלך עשרים השנים האחרונות, אני מדבר על תלמידים יוצאי אתיופיה שנקלטו בארץ ושכולנו התברכנו בעלייה שלהם וגם התגאינו בכך שקלטנו אותם וחלק ניכר, אם לא הרוב הגדול, נקלטו במסגרת החינוך הממלכתי דתי. עובדה היא שהתלמידים האלה בגדול, לא הצליחו להגיע לרמה של התלמיד הממוצע בישראל וזאת אשמה לא שלהם, אלא שלנו, של המערכת כולה, שלא הצליחה, שלא השכילה להביא אותם לרמה הדרושה. אני מבין, כמובן, שלא נצפה לכך שזה יקרה בדור אחד, אבל לפי הנתונים שקיימים עכשיו, אנחנו גם לא נצפה שזה יקרה בדור הבא, אם לא ייעשו צעדים מאוד מאוד רציניים בנקודה הזאת.
אני אומר דבר פשוט, אנחנו יושבים בכנסת, מקום של תקצוב, אין דבר יותר חשוב לעם ישראל, לטעמי או למדינת ישראל או לנושא החינוך במדינת ישראל, מאשר לדאוג ולהבטיח את הצלחתם החינוכית של תלמידים יוצאי אתיופיה בחינוך הממלכתי ובחינוך הממלכתי דתי. עת לעשות להשם הפרו תקציביך בעיניך הזה, אני אומר את זה בכל הרצינות, כל ילד יוצא אתיופיה שלא מגיע לבגרות, עם ישראל, מדינת ישראל ו-ועדת החינוך צריכה לראות את זה ככישלון מוחץ של המדינה.

לשולחן הזה מגיע צל"ש על קליטת עולים מאתיופיה.

יכול להיות.

אני חושב שצריך לומר את זה בקול רם.

כן, אבל אני אומר משהו אחר בקול רם, שהוא חשוב לדעתי גם, ואולי עוד יותר, שאותם התלמידים שאינם מגיעים לרמות הדרושות בכל המובנים, צריכים לקבל הרבה יותר ממדינת ישראל, כדי להבטיח שאכן זה יקרה ואני מקבל את מה שאומר, אומר שמה שנעשה הוא השקעה גדולה והצלחה גדולה, אבל לא השגנו את המטרות הראויות לנו, וזה להביא לידי כך שכל תלמיד יוצא אתיופיה, כמו כל תלמיד יוצא מקומות אחרים, יהיו חלק ממש כמו כל שאר התלמידים בישראל. אני חושב שמן הנכון הוא שוועדת החינוך וחברי הכנסת שלנו, במירכאות כפולות שלנו, ידאגו לכך שהנושא הזה יהיה בראש סדר הנושאים שצריכים לתקצב במהלך השנים הקרובות. תודה.

תודה רבה. פרופ' גרוס. לא נקפח את הגיל הרך. יושב-ראש הוועדה לזכויות הילד.
<זהבית גרוס>
תודה רבה. אני ד"ר זהבית גרוס בינתיים. בכל אופן, מה שאני רוצה לומר, שאנחנו, אני חושבת שזה יום חג גדול לכולנו ואני חושבת שאנחנו צריכים להסתכל בעיניים מאוד אופטימיות ומאוד גאות על ההישגים הנפלאים של החינוך הממלכתי דתי ובראש ובראשונה אני רוצה לציין את הנוער המדהים שיש לנו. אנחנו כל הזמן דיברנו על המערכת והמערכות ותוכניות וכו' ולא שמעתי כלום ואף מילה על הנוער המדהים שהוא חלק אינטגראלי מהחינוך הממלכתי דתי. יש לנו נוער נפלא שאין כדוגמתו ואין לו אח ורע בשום מקום בעולם. אני יכולה להגיד שיש לי מחקרים בפריז ובהונג-קונג ובאוסטרליה ובכל מיני מקומות, וכזה נוער איכותי, נוער איכפתי, עם עולם של חסד, כחלק מתוך האישיות וההבניה התרבותית שלו, לא מצאתי בשום מקום בעולם ואני חושבת שזה לא נוצר בחלל ריק וזה לא הגיע רק מהבית, זה הגיע משנים רבות של עבודה מאומצת במסגרת החינוך הממלכתי דתי. אז מגיע לנו בשבוע כזה וביום כזה, לטפוח לנו, לעצמנו, בגדול, על השכם ולומר שבהחלט הגענו להישגים מרשימים ויפים ואני חושבת שהחינוך הממלכתי דתי זאת המסגרת המרכזית שהצליחה לקלוט בצורה יוצאת מגדר הרגיל את העולים מאתיופיה ואם עתניאל שנלר הזכיר קודם את בית-הספר באלקנה, את האולפנה באלקנה, שהיא דוגמה יוצאת מגדר הרגיל לאולפנה שקלטה גם בנות מאתיופיה, כחלק אינטגראלי של המערכת החברתית והמרקם החברתי של האולפנה וכן בנות נוספות שאנחנו מגדירים אותן כבנות מסורתיות וסוד ההצלחה של האולפנה הזאת הוא המורים הנפלאים של המערכת הזאת שגם הם לא הוזכרו פה בשולחן הזה. אני חושבת שיש לנו אוסף של מורים מדהימים ומיוחדים במערכת החינוך הממלכתית דתית וכן מנהיגות של מנהלים יוצאת דופן שראוי היום להזכיר אותה. אתם יודעים שאני גם, יש לי לפעמים ביקורת ואני כותבת עליה, אבל ביום חג, אני חושבת שאנחנו חייבים להציף דווקא את הדברים הטובים ודווקא את הדברים היפים.

עדיין, השאלה המרכזית שאנחנו חייבים להתמודד אתה היא השאלה לגבי עולמו ומקומו של התלמיד המסורתי במערכת החינוך הממלכתית דתית והשאלה הגדולה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו ביום החג, בגדול.

זאת השאלה המרכזית, השאלה המרכזית, קודם כל, זה בין הדתיים, בינם לבין עצמם.

<זהבית גרוס>
בדיוק, בין הדתיים בינם לבין עצמם, איך אנחנו מרבים אהבת חינם בחינוך הממלכתי דתי ובציונות ובמסגרת של הציונות הדתית, זה בהחלט נושא שאנחנו עמלים בו וחושבים עליו הרבה מאוד. אני חושבת שהרבה מאוד מהישיבות שלנו במועצת חמ"ד, בעצם בבסיס שלהם, בשורש שלהם, עסקו בשאלה הגדולה והמהותית הזאת. מאידך, אנחנו באמת חייבים לשאול את עצמנו, בהמשך לדברים החשובים מאוד שאתה אמרת, כיצד אנחנו מעצימים את המימד הדתי בחינוך הממלכתי דתי. כלומר, מחד, אני הייתי רוצה באמת לפתוח את ההגדרה של המסורתי וללכת אתה עד קצה הגבול האפשרי, אבל מאידך, אני הייתי רוצה שאנחנו נמשיך לדון במחירים שאנחנו משלמים בגין העובדה שאנחנו רוצים לחבר גם בין ממלכתיות וגם בין דתיות, אך אנחנו מעצימים את המימד הממלכתי באותם מחוזות שיש צורך להעצים אותם ומאידך, איך אנחנו מעצימים את המימד הדתי שבהרבה מאוד מקומות הולך ומקבל צורות שהן עשויות להגיע לאיזה שהם מרחבים שאולי לא היינו רוצים להגיע אליהם. אבל אני חושבת שהדבר המיוחד שיש לנו, זה שזכינו לחיות בעולם של המקף ואנחנו אותו מקף מיתולוגי שבורג דיבר עליו, שאתה, חבר הכנסת זבולון אורלב, מייצג אותו ממש, גם בדברים שלך וגם בהתנהלות שלך, שאברהם ליפשיץ עם הרוח החדשה והמיוחדת והצעירה וה-בני עקיבית הזאת, האמיתית, מביא למערכת שלנו.

הוא כבר הפסיק לאחר, אבל. תיקן את השעון.

<זהבית גרוס>
והשאלות הגדולות ואנחנו דווקא צריכים, אני דווקא חושבת שאנחנו דווקא צריכים להמשיך לחיות במקף ולהמשיך להחיות את התחום העמום, להעצים את התחום העמום ולא להביא את הדברים לידי שיפוט והכרעה. אני חושבת שיש המון אנשים מדהימים, שיצליחו להיכנס לתוך המימדים והמרחבים הללו, ולהמשיך וימשיכו ביחד עם כולנו את הרוח הנהדרת הזאת שכולנו בעצם שותפים לה ורוצים בעצם ליצור אותה, להמשיך אותה, וחושבים שהיא זו שצריכה להנהיג את החברה הישראלית.

תודה רבה. אני נזכרתי שהזכרת את המקף של בורג, שגם אני כל הזמן ראיתי בזה אמירה גם חכמה של בורג, שיש לו באמת אמירות חכמות, אבל גם אמירה מהותית. עד שקראתי את הספר על הרב שמואל חיים לנדאו, יש פה מישהו משבט שחל? אסתר, את משבט שחל? טוב. שם הוא אומר דבר מעניין, הקדים את בורג, הוא אמר שלא יכול להיות שאדם הוא ציוני אמיתי, שמבין את המשמעות של שיבת עם ישראל לארצו, והוא לא דתי וחסרה בו אמונה, לא יכול להיות. מאיפה זה בא, הדבר הזה? מאיפה בא הרעיון, המחשבה, העומק של העניין, ששיבת עם ישראל מארצו, זה מוכרח לבוא ממקום של אמונה. מצד שני, הוא אומר – לא יכול להיות, שאדם מאמין בקדוש ברוך הוא, שומר תורה ומצוות, והוא לא מתחבר מייד לשיבת עם ישראל לארצו. אז בשבילו אין מקף, הוא אומר – בשבילי, זה זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו. זה דיבור אחד, אפילו בלי מקף, אצלו אפילו אין מקף. דבר מאוד מאוד עמוק.
ביקשה הגברת אסתר חטב.

אני מצטרפת להתפעלות מהעשייה של הנוער ושל המחנכים וכן הלאה, זה יום של חג, אבל אני בהחלט מצטרפת למה שאמר פרופ' ריץ', שאנחנו רוצים מאוד להצליח בקליטת העולים. אני מסכימה עם המחמ"ד, עם מאיר סבג שבאמת עשינו את הקליטה, של מחוז דרום, אבל אנחנו רוצים מאוד להצליח גם בקליטה ואני חושבת שאנחנו צריכים לזכור שראינו כאן את החלוקה של האחוזים, של קליטת העולים, אבל הקליטה של העולים בשלוש השנים הראשונות, כשהם נמצאים במרכזי הקליטה, הם נמצאים אצלנו והם מגיעים באמת מארץ אחרת תרתי משמע ואנחנו צריכים ליצור מעטפת עמוקה מאוד, של ההורים, האימהות, האבות, הבית, להבין מה זה שיעורי בית, להבין מה זה מערכת חינוך, איך אנחנו באמת מגיעים להישגים והופכים אותם באמת לתלמידים מצליחנים ביותר וזה דורש כנראה עשייה נוספת ואחרת למה שנעשה. נעשה טוב וצריך לעשות הרבה יותר מועשר ונכון.

וזה בעיקר תלוי תקציבית.

אני חושבת שבהחלט זה תלוי, אין ספק. אין ספק. מסירות היא חשובה, התמדה היא חשובה, הקבלה, הכל נכון, האינטגרציה בעיקר מאוד חשובה, אבל תקציבים הכרחיים.

תודה רבה. ד"ר יוחאי רודיק, בבקשה.

רציתי רק להוסיף לדברים שחבר הכנסת אורלב אמר קודם לגבי נושא החינוך המשלב, אנחנו במחשבת ישראל נמצאים עכשיו בשלהי כתיבתה של יחידת לימוד משותפת בנושא ההגות הציונית לגווניה, שתהיה משותפת לממלכתי ולממלכתי דתי. אמנם אנחנו יזמנו את ההקמה אבל אנחנו לא מרגישים בעלים על זה. אני רק אומר אנקדוטה. כשהצגתי את זה בשעתו לחינוך הממלכתי, את האפשרות לעשות את זה, אז אמרתי להם שבחינוך הממלכתי, ידעו מי זה הרב קוק ובחינוך הדתי ידעו מי זה גורדון. אז אמר לי מי שדיברתי אתו, יש לך חידוש, אצלנו גם מי זה גורדון לא יודעים. אז והיה זה שכרנו באמת ברוח משא המחנות של הרב קוק שנזכה לשלב את הדברים.

תודה רבה, יישר כוח. הרב איתן אייזמן, אתה לפני אחרון. כן, אסתר.

הערה אחת שמתייחסת לדבריך, זבולון, בכל אופן בואו נזכור את השאלה, את הסוגיה שכבר כתב עליה מתי דגן. החינוך הממלכתי דתי הוא אמנם פתוח והוא לא פרוץ ואני חושבת שכל פעם צריכים לחזור לסוגיה הזו ולשאול איפה הגבולות ויש גבולות וצריך להציג אותם. תודה.

הרב איתן אייזמן, בבקשה. ראש רשת נועם צפייה.

ברכותיי האישיים לזבולון, הוא יודע למה אני מאחל לו. הישיבה הזאת היא ישיבה חשובה, גדולה וטובה. צריך להדגיש שני דברים – אחד, הרמה התורנית בחמ"ד עלתה בשנים האחרונות בצורה מדהימה, גם המלאות בעומק של הלימוד התורני, לכל הגוונים, כמעט בכל המקומות, אין לו אח ורע. גם הישיבות, גם לימוד האמונה, בתנופה גדולה של הרב יוחאי רודיק, שהיום כבר נבחנים גם בארבע וחמש יחידות, זה חידוש מדהים שאלפי תלמידים באים לשם וכאן אני מוכן לציין ולשבח את המפמ"רים שהם נושאים בעול הגדול מאוד בכל הארץ על כתפיהם הדברים מונחים. אנחנו גם רואים את המעלות היותר גדולות, הלאה בישיבות ההסדר, במכינות הקדם צבאיות, בישיבות הגבוהות, כשברוך השם, יש כוח תורני גדול שעולה, רבנים, דיינים, מורים ברמה גבוהה, שמשנים את התדמית של כל החינוך הדתי והתורני בארץ ואני חושב שזה מגיע גם לחמ"ד ברכה מאוד מרובה, על המאמץ הגדול שהוא עושה.

יישר כוח לרב איתן. אנחנו עכשיו בשלבי הסיכומים. הרב אבי גיסר.

תודה. הדיון הציב גם שאלות, מטרות, אתגרים, מאוד חשוב לנו. אמרתי שנקיים בקרוב יום ארוך במועצה לשאלות אלה בדיוק, כמו למשל נושא ההפרדה המגדרית, שלא נפתח בכלל עכשיו. הוא קשור, אבל בכל מה שהעליתם, זאת אומרת, שיפור ואיכות תורנית, קשורה גם בנושא הפרדה מגדרית. סוציולוגית זה נכון, גם אם זה לא נכון דווקא אינטלקטואלית.
אני רוצה להגיד משהו בנושא של החינוך המשלב. זה השולחן שכאן העניין הזה גם עלה ונחתך. ידידנו זבולון היה מן היוזמים של חוק החינוך המשלב, והדף גם את הסכנה הגדולה להגדיר אותו כזרם, אלא זה נשאר כתת קבוצה במסגרת בתי-ספר קיימים, כאשר עיקר העניין הוא בחינוך הממלכתי. זאת אומרת, זה, הרעיון היסודי היה לאפשר לבתי-ספר חילוניים, להגדיר את עצמם מתגברי יהדות במידת מה, להקציב להם גם משאבים מסוימים לא גדולים, על-מנת להפוך להיות משלבים, ולתרום בכך לידי תגבור, יהדות, בחברה הישראלית החילונית, אצל הורים שרוצים לתגבר.
לא עלה לדיון ולא חשבנו שהמשלב הוא דווקא עניינו של החינוך הממלכתי דתי, כי בחינוך הממלכתי דתי, אל"ף, קיימת מועצת חמ"ד, עם הכוח שלה והסמכות שלה בחוק, דבר שני, אנחנו בעניין הזה פתחנו מסלול שורשים. מסלול שורשים מאפשר בתנאים מסוימים לקלוט בית-ספר לתוך הפיקוח הממלכתי דתי. כשאנחנו אומרים שהחינוך המשלב מציב לנו אתגר, פירושו של דבר שאנחנו סבורים מה? שאנחנו רוצים בתי-ספר משלבים? אנחנו צריכים להחליט – אנחנו רוצים בתי-ספר משלבים? זאת אומרת, רוב האוכלוסייה חילונית, ומיעוטה דתית, זה חשוב לנו שהם יהיו בחמ"ד? מצד אחד, אפשר להגיד – כן, אנחנו הרי רוצים להנחיל תורה לכלל ילדי ישראל. מצד שני, זאת בדיוק העמדה של עשו סייג לתורה. אנחנו לא רצינו שבתי-הספר הללו יהיו אוכלוסייה מרכזית או חשובה בחמ"ד, אלא בתוך מסלול שורשים. לדעתי, אין פה סכנה אלא רק תסכול. זאת אומרת, מהו התסכול? שקבוצות, נניח בתל-אביב, מתארגנת קבוצת הורים דתיים, שחרטו על דגלם את הרעיון של ללמוד עם חילוניים, ואז הם רוצים להקים, יש להם גרעין שרוצה להקים בית-ספר משלב, שיהיה חלקו דתי, חלקו חילוני. עכשיו, מה? האם החמ"ד צריך לחזר אחריהם ולומר להם – לא לא, בואו אלינו, אנחנו רוצים אתכם. אני לא חושב שהחמ"ד צריך לחזר אחריהם. החמ"ד צריך להציע להם את האפשרות להיכנס ... שורשים, אבל אם אתם מעדיפים ללא פיקוח בנושאים הדתיים, אתם רוצים לעשות שבת לעצמכם בעולם הדתי, כמו שאתם מבינים אותו, יחד עם חילוניים? תבורכו, זה יש בזה רעיון יפה, רעיון גם מסוכן מבחינת החמ"ד ותנהלו את זה במסגרת החינוך הממלכתי.

אז מה אנחנו עכשיו, איפה התסכול? אז יהיו כמה הורים יותר ליבראליים ופלורליסטיים, שיכלו היו לשלוח את ילדיהם לחמ"ד, אבל הבית-ספר הזה ימשוך אותם. בסדר, אבל אנחנו לא נבטל את הסייגים של מהו חינוך ממלכתי דתי, או תוכנית שורשים, כדי למשוך מספר הורים פלורליסטים אל תוך המערכת עם תשלום גבוה מדי. זה איזון. הנושא של החינוך המשלב יועד בראש ובראשונה לחינוך הממלכתי החילוני, וכך הוא צריך להישאר ואיש לא יכריח אותנו, לדעתי, לקבל בית-ספר כזה, אם הוא לא עונה על הקריטריונים של מהו בית-ספר בחינוך הממלכתי דתי.

תודה רבה.

אני רוצה אולי להוסיף איזה שהוא מושג לדיון ואולי הוא יעזור לכולנו, מושג, בואו נחשוב עליו, של צדק תרבותי. אתם יודעים, אנחנו אוהבים לדבר היום על צדק.

פרופ' לוי הזכיר את הנושא צדק חברתי.

<זהבית גרוס>
לא חברתי, צדק תרבותי. אני מדברת על מושג אחר. באמת פרופ' אבי לוי דיבר על צדק חברתי והיום אנחנו מדברים המון על צדק חברתי, אבל דווקא בדיונים שלנו ודווקא בדיון הזה של החינוך המשלב, הייתי רוצה להציע מושג ששמו צדק תרבותי שמדבר, טוב, אנחנו, זה סיפור שלם בפני עצמו, אולי פעם בהזדמנות נדון בו, אבל בוא נזרוק אותו לחלל.

תודה. אנחנו צריכים ללמוד ממך מה פירוש המושג.

<זהבית גרוס>

OK, נדבר על העניין.

תודה רבה. דוברים אחרונים, לסיכום.

אני רק רוצה לומר משפט אחד, לצד התודות הגדולות ואני רוצה לומר על ההערות שנאמרו פה. אני לא זוכר מה אמר מתי דגן, אני לא הייתי בקדנציה שלו. אני רוצה לומר, בתחושתי, תחושת הבטן, אני לא בא לתת פה תשובות ותשובות משקל, אני לא יודע מה זה תלמיד מסורתי, לא יודע. תלמיד מסורתי אצלי הוא תלמיד החינוך הממלכתי דתי, ויש גם נוספים. אני רוצה לומר לתחושתי, כך אני חייתי, כך חונכנו, כך למדנו ואני הייתי שואל מה זה חינוך מסורתי, לא היתה, לא היו הרבה מוסדות חינוך והחינוך המסורתי, תלמיד מסורתי הוא התלמיד שאנחנו נמצאים בו. אלי צלצל השבוע, לא צלצל, אני צלצלתי אליו, סבב מנהלים, מנהל בית-ספר באור עקיבא, שאמר לי, אני חיבקתי אותו באיזה שהוא פורום של מנהלי בתי-ספר, הוא אמר לי – אצלי מדברים רק את המילים מסורתיים. הרמתי לו טלפון במסגרת בוקר מה שלומך, הוא אמר לי – אני רוצה להגיד לך, אתה לא יודע כמה אני שמח. 25% מהתלמידים בכל אור עקיבא באו ללמוד אצלו ובאים ללמוד אצלו והוא בית-ספר מסורתי, הוא ממלכתי דתי, אצלו, ממנו יצאו תלמידי חכמים, ראשי ישיבות, מהנדסים וחבר'ה שלימדו בחמדת הדרום.

אבל זה לא חינוך משלב.

לא, לא דיברתי, הפוך. רציתי לומר הפוך, זה שני דברים שונים. חינוך משלב זה דבר אחד, זה לא הנושא. זה ערבוב סמכויות, זה ערבוב גדרים, ערבוב רשויות. חינוך מסורתי זה עולם אחר מחינוך דתי. לכן אני אומר, זה מה שרציתי לומר.

המסורתי הוא שלנו.

מסורתי הוא אנחנו.

שתיים. אני חושב שהאתגר, לא ציינו את האתגר של המצוינות הלימודית בדברים שהזכירו גם רב אמנון וגם פרופ' לוי, אנחנו בעזרת השם נמצאים שם, נעלה את זה על נס, נראה איך עובדים על זה, אנחנו נמצאים במקום הזה, עובדים על זה עכשיו מאוד קשה. לא ציינו את זה, לא רצינו לעזוב את הדיבור, אבל בהחלט אנחנו נענים לקריאה הזאת ודבר אחרון, נגמור בבשורה מצוינת – הרב מאיר סבג שאחראי על העמידו תלמידים הרבה, הביא לנו נתון שבשנה האחרונה צמח החמ"ד ב- 5,000 תלמידים. זה מספר של למעלה מ- 20%,

זה בין תשע"א ל-תשע"ב.

בין תשע"א ל- תשע"ב, אמרתי.

וגם לפני כן.

תש"ע – תשע"א, יש לנו, יש פה מספרים כמעט מדויקים. בסך-הכל יש פה עלייה יפה ואנחנו מקווים שהעלייה הזאת היא עלייה שעברה את הקומה הראשונה והעלייה הזאת היא עלייה לא רק במספר התלמידים, לא רק בתלמידים הרבה אלא ב-והעמידו.

מעלים בקודש.

מעלים בקודש.

ראיתי בני עלייה והם מרובים. בסדר גמור. בסדר גמור.

טוב, חברים, אני רוצה לומר כמה מילות סיכום. בראשית הדברים, אני רוצה לומר, אני רוצה להתייחס לרצח אתמול שהיה בצרפת זה רצח תלמידים, יושבת פה הנהלת החמ"ד ומדובר פה בבית-ספר יהודי, גם חינוך תורני ולומר שהוועדה שמעה בזעזוע עמוק על הרצח הנתעב של המורה מר סנדלר, שני ילדיו, והתלמידה מונסנגו בטולוז בצרפת, בידי טרוריסטים בני עוולה. הוועדה שולחת את תנחומיה למשפחות בבית-הספר ולקהילה היהודית בטולוז. הוועדה פונה למוסדות הלאומיים כמו גם למשרד החינוך, לחפש את הדרך הראויה והנכונה כדי להעמיק את השיתוף, את הקשר ואת האחריות ההדדית, עם בתי-הספר היהודיים בצרפת, כדי להקנות לקהילה היהודית שם ביטחון רב יותר.
עכשיו, לענייננו. הוועדה מברכת בשבוע החמ"ד את הנהלת החמ"ד והעומדים בראשה, מפקחים ארציים, המחמ"דים, המנהלים, המורות והגננות, על עבודה חינוכית פורייה ומוצלחת במהלך כל השנה ומאחלת למערכת החינוך הממלכתית דתית המשך הצלחה רבה. הכנסת יודעת להוקיר ולהעריך את ההישגים, את הדרך החינוכית ואת תרומתה של מערכת החינוך הממלכתית דתית לכלל ישראל, כמו גם למדינת ישראל.
הדבר השני זה שהוועדה רשמה לפניה את עיקרי היעדים שהחמ"ד רשם לעצמו לשנת הלימודים תשע"ב, ובהם אקלים בית-החינוך, ללמוד וללמד, והעמידו תלמידים הרבה, לכל אדם ישנה, וחמ"ד וקהילה ורואה בהם חזון חינוכי ראוי ומאחלת למערכת החמ"ד שתיישם ככל האפשר יעדים אלה במלואם.
הוועדה, כבעבר, תמשיך לעמוד לימין החמ"ד, לסייע ולעזור בכל תחום אפשרי, יחד עם מילוי תפקידה כמפקחת פיקוח ציבורי על החמ"ד, תמשיך לסייע בחקיקה ככל שיידרש, ותיתן במה לדיונים עקרוניים בדרכי החמ"ד ובפעולותיה של המערכת.
עד כאן, יש למישהו הערה? אין. תודה רבה לכולכם, המשך הצלחה. הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 14:30.>