הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
47
ועדת הכלכלה
12/03/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 782>
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שני, י"ח באדר התשע"ב (12 במרץ 2012), שעה 14:00

<הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 34) (פירוט תשלומים שנתי בעסקה מתמשכת), התשע"ב-2011>

חברי הוועדה: >
כרמל שאמה-הכהן – היו"ר

יצחק וקנין
אורי מקלב

אלכס מילר
יוליה שמאלוב-ברקוביץ
יעקב כץ
יריב לוין

>
נעמי רייש - מרכזת תחום חקיקה בסוכנות לעסקים קטנים, משרד התמ"ת

חנה וינשטוק טירי - יועמ"ש הגנת הצרכן, משרד התמ"ת

הילה דוידוביץ -בלומנטל - עו"ד, משרד המשפטים

נתי ביאליסטוק - לשכת מנכ"ל, משרד התקשורת

ינון אנגל - משנה למנכ"ל, ידיעות אחרונות

חגי דורון - מייצג את ידיעות אחרונות, משרד עו"ד הורוביץ

דור ליאונד - עורך דין, נציג עיתון הארץ

סוזנה רבינוביץ - מנהלת המחלקה המשפטית, איגוד לשכות המסחר


מיכל פליישר - מנהלת רגולציה, הוט

יוליה מרוז - מנהלת אגף רגולציה, חברת פלאפון

אורי ויטנר - עו"ד, מנהל מחלקת רגולציה וקשרי מפעילים, חברת פרטנר תקשורת בע"מ

איילת כהן מעגן - עו"ד, בזק

מיכל פליישר - מנהלת רגולציה, הוט

מי-טל נעים - עו"ד, יס

דוד דהאן - פעיל, המשמר החברתי

אתי בנדלר
אלקנה אפרתי

לאה ורון

מוריה אביגד
<הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 34) (פירוט תשלומים שנתי בעסקה מתמשכת), התשע"ב-2011>

צהרים טובים. אנחנו פותחים את ישיבת ועדת הכלכלה. על סדר היום הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 34) (פירוט תשלומים שנתי בעסקה מתמשכת), התשע"ב-2011, של חברי הכנסת מקלב, גפני, לוין ושאמה-הכהן, הכנה לקריאה שנייה ושלישית. יש נוסח מוסכם?

יש ניסיון לנוסח מוסכם.

יש נוסח שהוכן אחרי שיחות שקיימנו, חבר הכנסת מקלב, אני וישראל, העוזר של חבר הכנסת מקלב שבעצם גיבש את הדברים, והוא עבר לאתי וללאה.

ופורסם באתר הוועדה לכל הנציגים.

כן. אני מבין שבעקבות כך אתי הכינה איזשהו נוסח שמונח בפנינו שמגבש לפחות חלק מהמרכיבים פנימה ונדמה לי שאולי צריך לעבור על הדברים האלה ולראות כמה נקודות שנשארו לנו לסגור. אני רק אעיר ברשותך הערה אחת כדי לעשות סדר בעניין הזה. יש לנו בעצם שלושה סוגי מידע שאנחנו נדרשים להם כאן. האחד הוא מידע על חשבוניות שנופקו, שבזה עוסקת הצעת החוק שלנו. השני הוא מידע על תשלומים ששולמו, שבזה עוסק הסעיף הקיים בחוק כמו שהוא היום, על מגרעותיו הניסוחיות או הפרשנויות השונות שיש לו. והמרכיב השלישי שעלה תוך כדי הדיונים בקריאה הראשונה הוא הסוגיה של יתרת החוב.
מתוך שלושת הדברים האלה, נדמה לי – ואורי, תתקן אותי אם אני טועה – שההבנה היא פחות או יותר כזו שמה שקיים היום לגבי פירוט התשלומים ששולמו יישאר על כנו בתוספת אולי הבהרה שמדובר בעסקה מתמשכת ולא במשהו אחר, כפי שעלול להשתמע מתוך הסעיף הקיים. ביחס לחשבוניות שנופקו יינתן דוח שנתי שההיגיון אומר שיהיה דוח מאוחד שיפרט את כל החשבוניות שנופקו במהלך אותה שנה, יהא מועד פירעונן אשר יהא. כלומר, חשבונית שנופקה ב-31 בדצמבר תופיע גם אם מועד פירעונה בפועל הוא יותר מאוחר מבחינת המועד שבו צריך לשלם. בנוסף יופיע סיכום שיהיה סיכום של סך כל הסכומים של אותן חשבוניות שנופקו וסך כל יתרת החוב בגין החשבוניות האלה, נשוא הדוח. כלומר, החשבוניות המפורטות באותו דוח, כאשר אני מציע שיתרת החוב תהיה יתרת חוב נכון למועד משלוח הודעה כדי שאנחנו לא נוציא הודעות על חובות שבעצם כולם יודעים שהם נפרעו ונרשמו.

סליחה, מה לגבי החובות?

יתרת החוב תהיה יתרת החוב בגין החשבוניות שמפורטות בדוח, כלומר, אותן חשבוניות שנופקו במהלך אותה שנת כספים אבל מועד החישוב של יתרת החוב יהיה מועד משלוח ההודעה. כלומר, אם היתה חשבונית שנופקה ב-30 בדצמבר אבל נפרעה ב-5 בינואר, אם ההודעה תישלח בפברואר לא נשלח שיש בגינה יתרת חוב אלא ייכתב שאין בגינה יתרת חוב. אחרת באמת ניצור גם איזושהי הטעייה.

אנחנו הארכנו את התקופה ב-60 יום כך שמועד התשלום של כל החשבוניות שהונפקו במשך השנה כבר יגיע. הוא אמור להגיע עד מועד השליחה.

אני לא יודעת, צריכים לברר אם זה בר ביצוע כי אני לא יודעת מתי הם צריכים את כל הנתונים לצורך הנפקת הדוח הזה או הודעה הזו.

אנחנו לקחנו מספיק זמן.

מכל מקום, אתם מדברים אך ורק על חיובים, לא על חובות.

נכון, לא התחשבנות היסטורית.

לא התחשבנות היסטורית, לא חובות שנצברו, לא הפרשי הצמדה ולא חובות אחרים.

נניח והיתה חשבונית שלא שולמה ויש עורך דין או מערכת גבייה שפעלו מול החייב זה לא בגין החשבוניות האלה.

זה הוצאות טיפול לצורך העניין הזה, וזה לא כולל הפרשי הצמדה וריבית, לא הוצאות טיפול ולא שכר טרחת עורך דין.

לא, אני רוצה להבהיר למה הכוונה, לפחות לפי מה שאני מבין. אנחנו עושים רשימה של חשבוניות שנופקו באותה שנה, נניח שנת 2011, רשימת החשבוניות הכוללת מה הסכום שנופק כל חודש.

חשבוניות או חשבונות, אם זה עסק שלא צריך להוציא חשבונית.

כן. ונניח שההודעה נשלחת ב-20 בפברואר. ב-20 בפברואר יצוין האם יש יתרת חוב ומהי בגין החשבוניות האלה. בעניין הזה, לפי דעתי, "בגין" זה אומר הכול כולל הכול, האם יש יתרת חוב של פיגורים, של ריבית, של כל מיני דברים, אבל בגין החשבוניות המסוימות האלה, לא חשבוניות שהונפקו ב-2010, לא ב-2009 ולא ב-2008. זאת אומרת שהאדם יידע האם פרעתי את כל החשבוניות שהוצאו לי בשנת 2011, או שרשומים יתרות חוב בגין החשבוניות האלה כי לא שילמתי אחת מהן בזמן, כי אחת מהן לא שילמתי בכלל או כל אופציה כזו או אחרת.

אז הציפייה היא שאם לאדם נשאר חוב מהשנה הקודמת, כשהחברה שולחת לו את יתרת החוב, החוב הזה לא יופיע ביתרת החוב?

כן, לא בדוח הזה. לא בדוח הזה כי אחרת את מטילה עליהם משהו שהוא כבר הרבה הרבה יותר רחב.

אבל גם ככה, חבר הכנסת לוין, אני חושבת שאתה מטיל משהו מאוד קשה כי נניח ושולחים הודעה בסוף חודש פברואר שמתייחסת לחשבוניות – כפי שאתה קורא לזה – שהונפקו בשנה החולפת, או לצורך העניין נניח שבחודש פברואר בשנה שקדמה הונפקה חשבונית שלא שולמה ובשל אי תשלום אותה חשבונית נפתחו הליכי הוצאה לפועל או שנמסר לטיפול עורך דין. אם אתה רוצה שבדוח המסכם יופיע סך כל החיובים שיש בגין אותה חשבונית, הם צריכים לאגור מידע כמה דמי אגרות שולמו בהוצאה לפועל, כמה שכר טרחת עורך דין וכיוצא בזה.

אבל יש להם את זה, יש את נגיש. הלוא אם אדם מחר רוצה לפרוע את חובו, מה עושים אתו?

יש חובות מסופקים.

לא, זה לא קשור, זה לא חוב מסופק.

זה לא חוב מסופק.

כמו שלקוח מתקשר ונותנים לו את הנתון, מה הבעיה?

כל הנתונים האלה קיימים.

אל"ף, אני מאוד אשמח אם יתנו את הנתון.

אז הגיע הזמן שיתנו את הנתון.

בדרך כלל החברות, גופים רבים, כולל אפילו רשויות מקומיות לפי מידע שנמסר לי, לא בדקתי, ברגע שמוסרים את זה לגורמי גבייה חיצוניים, לעורכי דין חיצוניים, הם אומרים: אנחנו לא מדברים איתך, עכשיו תפנה לעורך דין. אנחנו לא יודעים, לא רשום אצלנו מהי יתרת החוב המעודכנת.

אז אולי יתרת החוב המעודכנת אצל הספק, אצל העוסק?

אני אגיד לכם אבל מה קורה, הרי בדיוק את זה אנחנו רוצים לדעת. הרי ברגע שמוכן אותו דוח, הוא יודע שהוא העביר את הגבייה לעורך דין איקס, הוא אומר לאותו עורך דין: תעביר לי בבקשה באופן ממוחשב ומסודר – ואין בעיה לעשות את זה – דוח של כל החייבים עם יתרות החובה הפתוחות שלהם בתיקים, ברישומים שלך.

אם זה ניתן לביצוע אני חושבת שזה שירות נפלא לצרכן, השאלה אם זה בר ביצוע.

<יריב לוין>
ניתן לביצוע ללא שום קושי ואת זה אני אומר מהיכרות של השוק הזה, כאחד שעשה מכרזים לחברות גבייה. מכיר את זה טוב, אין שום בעיה.

היום הכול ממוחשב.

<יריב לוין>
בכל רגע נתון, כאשר אתה מצלצל אז הוא שולח אותך לאותו עורך דין, עונה לך פקידת הוצאה לפועל שמטפלת אצלו במשרד ואומרת לך: יתרת החוב שלך היא איקס על פי פירוט כזה וכזה. היא יכולה לתת את זה בלחיצת כפתור.

יושבת כאן – אני לא רואה אותה כרגע – נציגת הרשות לעסקים קטנים.

היא יצאה לרגע.

אה, היא יצאה בדיוק. השאלה אם יש בעיה עם עסקים קטנים ובינוניים שלא כולם ממוחשבים ולא לכולם יש את הכלים האלה.

מה, והוא לא יודע כמה חייבים לו?

אני לא יודעת, צריכים לשמוע. אין לי נתונים.

אם זה עסק קטן אז אין לו הרבה נתונים לארגן.

<יריב לוין>
כן. אני חושב שהמצב הבסיסי הוא שכשאדם פונה למישהו ואומר לו: תגיד לי כמה אני חייב לך, תוך 60 יום הוא אמור לתת לו תשובה כמה הוא חייב. מי שלא מסוגל תוך 60 יום כמה חייבים לו, מה לעשות?

שיסגור את העסק.

יש לי איזו תחושה שהוא ימצא פיתרונות לסיפור הזה. זה לא סביר, כל הנתונים האלה קיימים. הרי מה שאנחנו באמת רוצים זה לייצר בסוף מצב – אגב, בעניין הזה נדמה לי שלעוסקים יש גם אינטרס – שהוא יגיד לבן-אדם: תדע לך, אתה חייב כסף, לך תסגור את זה. לא להשאיר אותו בערפל.

אנחנו צריכים להתקדם, יריב.

<יריב לוין>
אלה העקרונות. אם העקרונות האלה מקובלים אז על מכאן נובע שבמקום "שמועד פירעונם חל", זה יהיה צריך להיות "שנופקו עד 31 בדצמבר".

ימים שנופקו עד 31 בדצמבר?

<יריב לוין>
כן.

כלומר, חשבון טלפון שאני מקבל על נובמבר-דצמבר לא יהיה בדוח הזה?
<יריב לוין>
לא, כי הוא לא נופק. אחרת איך תדע?

לא, להפך, הוא נופק אבל מועד הפירעון לא חל.

הפוך.

הוא נופק אבל מועד החשבון לא חל.

אם הוא נופק ב-31. אם הוא נופק ב-1 בינואר הוא כבר לא יהיה.

אבל אתה שאלת על חשבון שהונפק בנובמבר-דצמבר.

כן, חשבון נובמבר-דצמבר.

אז הוא כן ייכלל.

לא, הוא שאל על חשבון בגין צריכה של נובמבר-דצמבר.

אה, עבור החודשים?

כן.

תלוי, יכול להיות שהוא הונפק עוד בדצמבר ויכול להיות שהוא הונפק בינואר.

אם זה הונפק ב-29 הוא נכנס, אם הונפק ב-2 בינואר הוא כבר ייכנס לדוח הבא, אז אין ברירה.

אוקיי.

נתנו לנו גם כאלה חיובים שמועד פירעונם יחול בינואר.

כן. אני אומר שמה שאנחנו קובעים זה בדיוק, לכן זה לא "מועד פירעונם" חלילה, זה צריך להיות "נופק עד התאריך". יש לך גם חשבונות שחוצים את השנה, יכול להיות חשבון דצמבר-ינואר שאתה אפילו לא יודע לשייך אותו.

טוב. הלאה, נתקדם. הקראת את סעיף 1?

לכן אני אומר ככה: אנחנו קובעים שבסעיף הקיים, אם אני מבין נכון, אנחנו לא נוגעים, לבד מהתיקון של נושא עסקה מתמשכת כדי להבהיר - - -

היו גם פניות לוועדה על חובות העבר ולאחר ששמענו את הגופים שמספקים שירות הסתפקנו בזה. הגם, שלכאורה, אם למספק השירות יש את המידע על החוב, תספק לו את זה, תכתוב לו את זה. מרצונם, מי שיעשה את זה – אני חושב גם שזה צריך להיות חובתו ולא להשאיר חובות כאלה עדיין, שלא אכפת לו, ואנחנו היום עדים לכך שאחרי כמה שנים אנשים מקבלים חיובים שנהפכו מ-400 שקל ל-2,400.

אז אדרבה ואדרבה, שבדוח שהוא שולח לצרכן צריך שייכלל גם הנתון לגבי חוב משנה קודמת, לגבי חוב שאינו מופיע בפירוט החיובים.

אני אגיד לכם מה השיקול. אם אנחנו רוצים הרחבה כזאת זה דבר שבאמת מצריך בדיקה והוא הרבה יותר מסובך, הוא לא פשוט. מאידך, הזמן עובר ולכן ברגע שזו תהיה הנורמה ומדי שנה תקבל הודעות בנקודת זמן מסוימת כבר זהו, אתה כבר מקבל כל שנה דיווח עם אישור שאין לך חובות. לא יכולים לחזור אליך בדיעבד.

עוד כמה שנים כבר נהיה אחרי זה.

אז צריך לציין בפירוט שמדובר על החוב, זאת אומרת, להוסיף איזשהו משפט שאומר שהחוב מתייחס לתקופה האמורה.

זה ברור.

יתרת החוב מתייחסת לחשבוניות שפרטיהן מפורטים בדוח.

אוקיי.

זה מוכרח להיות.

זה האל"ף-בי"ת מעוד סיבות, לא רק בגלל החובות, מכיוון שיכולים להיות חובות משנה שעברה.

חבר'ה.

אז בסעיף (א) אנחנו מתקנים רק את נושא ההדגשה שמדובר בעסקה מתמשכת בסעיף הקיים ומשאירים את הסוגיה של פירוט התשלומים. בסעיף החדש אנחנו הופכים את זה ל"שנופקו עד 31 בדצמבר".

כפי שכתוב רק שמוחקים, תכף אנחנו נקרא את זה. צריכים למחוק את המילים "שמועד פירעונם חל", מה ששמתי בסוגריים מרובעות.

ואנחנו כותבים "קיים חיוב נכון למועד משלוח ההודעה". זה לא עד 31 בדצמבר אלא נכון למועד משלוח ההודעה.

זה מחייב בדיקה אם זה ישים, אי אפשר לעמוד בזה.

אי אפשר לעמוד בזה.

אי אפשר.

למה אי אפשר לעמוד בזה? "למועד הנקוב בראש ההודעה", בסדר? אז אתם לא תצטרכו לשלוח את זה באותו לילה שעשיתם את הסיכום אלא כעבור - - -

לא, לא.

לא הבנתי, מה הבעיה?

אני רק אומרת שאנחנו מדברים על מערכות שתומכות במיליוני לקוחות, ואפילו יותר מזה, שירותים, וכשבאים וקובעים הנחיה כזו שכמובן מחייבת פיתוח והיא מאוד גורפת והיא צריכה להיות מדויקת, כי כפי שאתם רוצים, אתם רוצים שהיא תשקף נתוני אמת, צריכים לאפשר למערכות לעבוד. לי, על פניו נשמע, שהנציגים שנמצאים הם לא סמנכ"לי מערכות מידע בארגונים.

רבותי, היה לכם את כל הזמן שלכם כדי להתייעץ עם כל הסמנכ"לים שאתם רוצים.

אני שומעת את זה לראשונה.

שום דבר כאן הוא לא נושא שלא עלה לדיון מפורט בישיבה הקודמת.

אפשר להוציא אד-הוק חיובים למועד הנפקת הדוח לכל לקוח ולקוח בנפרד, כשכל המטרה בתיקון חקיקה הזה, התפיסה היא תפיסה שנתית שמתייחסת ל-2011, ואני לא יודעת אם בכל מועד ומועד במהלך שנת 2012, או לצורך העניין בשנה העוקבת, אני יכולה להוציא לכל לקוח - - -

לא, את לא צריכה בכל מועד ומועד. אני שואל אותך שאלה: אני מצלצל למרכז שירות, אני לא יודע לקבל את התשובה הזו? מה זאת אומרת?

אבל זו התשובה הפרטנית, לכן אני מעמידה נציגי שירות אונליין.

יש לך פרק זמן של 60 יום, תבחרי באיזה יום את רוצה לחתוך את זה.

כל תשובה שקיימת ברמת הפרט קיימת גם ברמת הכלל.

לא ברמת הנפקת הדוחות. אני מבקשת, אם רוצים שייקבע דיון נוסף אני אתן על זה מענה.

לא יקבע שום דיון נוסף משום שידעתם טוב מאוד שכל הנושאים האלה באים לדיון פה היום.

ההתייחסות של הגופים צריכה להיות רק על מה שאנחנו שינינו.

אני לא מבין את הדבר הזה. יש לך 60 יום, לא נוח לך לבדוק ב-10 בינואר, תבדקי ב-15 בפרואר, מה הבעיה? אני לא מבין.

אבל זו הנקודה. זה בסדר שיש לי 60 יום להנפיק את הדוח, זאת גמישות סבירה, אבל לא בכל רגע ורגע שמנפיקים את הדוח יש ידיעה לגבי האם הלקוח או לא - - -

אז תנפיקי אותו ברגע שיש. על פני 60 יום אין אף רגע מיוחד כזה שבו יודעים - - -

על פניו אלה מערכות שונות וזה לא ישים.

לא נורא, תסתדרו.

וכפי שציינו, צריך לעשות פה איזון.

האיזון הוא בזה שאנחנו לא דורשים שתבדקו את כל חובות ההיסטוריים.

כן, בבקשה.

אם הבנו נכון את הנוסח עד כה, טרם חודד פה שמדובר על ציון חוב בגין התשלומים האלה בלבד, שפורטו בדוח.

נכון, זו הכוונה.

כי זה לא כתוב עדיין.

זה צריך להיות כתוב, זה בדין החשבוניות המפורטות באותו דוח, ברור.

אנחנו תכף נקרא ונתקן את כל הדברים.

כן, בבקשה.

כל המטרה של ההצעה היתה באמת לדעת מה הריכוז של השנה שעברה כדי לדעת אם ממשיכים עם אותה חברה או לא ולהשוות מחירים. זאת אומרת, אני חושבת שזה מאוד סביר לקחת את השנה הקודמת ולא אד הוק התאריך שמנפיקים את הדוח. נושא נוסף הוא העניין שצריך לשלוח את הדוח למען הצרכן. דיברנו על כך גם בפעם הקודמת שצריך לאפשר גם בדרך ממוחשבת אחרת, אז אולי צריך להיות פה הפניה לסעיף 13(ב) של החוק.

אני תכף אתייחס לעניין.

לעניין זה, לעניין המשלוח, נבקש שזה יהיה בכל דרך אחרת על מנת שיתאפשר להציג את החשבון השנתי גם על לגבי מסך הטלויזיה.

לא.

כמובן שבכפוף להסכמת הצרכן זה יהיה בכל דרך אחרת.

איך זה הסכמה של הצרכן?

בטפסי ההצטרפות.

שצריכה להיות מתועדת.

זו המחלה הכי קשה.

הסכמה מפורשת ומתועדת.

אין דבר יותר גרוע מזה. זה קרה לי ולא הבנתי, חודשים לא הגיעו חשבונות, עד שהתקשרנו ואמרו לנו: זה הופיע אצלכם במסך.

אני לא מקבל עד היום.

אז בהזדמנות זו אני אתייחס לנושא הנ"ל, ברשותכם, אני אתייחס גם להערתה של עורכת הדין רבינוביץ וגם להערתה של עורכת הדין פליישר. בסעיף (א) נאמר כדלקמן: בלי לגרוע מהוראות כל דין, בעסקה – ועכשיו מוצע להוסיף את המילה "מתמשכת" – שבה מחייב עוסק חשבון של צרכן בתשלומים לפי הרשאה לחיוב חשבון או לפי הרשאה לחיוב כרטיס אשראי כהגדרתו בסעיף כך וכך, ישלח העוסק לצרכן למענו הרשום אצל העוסק או בדרך ממוחשבת, אם הצרכן נתן לכך את הסכמתו במפורשת מראש, בסעיף זה מען. לכן ההגדרה של "מען" בסעיף (א) כוללת גם את המשלוח לכתובת או בדרך האמורה בסעיף (א) ו היא תופסת גם לגבי סעיף (ב).

זה נוצל לרעה.

מה שאני רק רוצה להפנות את תשומת הלב, שנאמר "או בדרך ממוחשבת, אם הצרכן נתן לכך את הסכמתו המפורשת מראש". מעבר לשאלה כיצד ניתנת הסכמתו המפורשת של הצרכן, שזה בעמוד 20 באותיות קטנות ואומרים לו: תחתום, תחתום – כשאנחנו דיברנו על זה בוועדה, ואני ממש זוכרת את הדיון בוועדה בהקשר הזה שהיה בשנת 2008, הכוונה היתה לשלוח בדואר אלקטרוני והיום אומרים "דרך ממוחשבת" זה גם - - -

אתי, במקרה הזה נקצר, לא אלקטרוני ולא מסך. זה מה שאנחנו רוצים.

אז זה צריך להיות: "או בדרך ממוחשבת שהצרכן נתן לה את הסכמתו.

לא, לא רוצים.

אם הוא מסכים? בשום פנים ואופן?

אנחנו רוצים שיהיה לו את הנייר שמור. זו המטרה.

למה? יש אנשים שלא רוצים?

יש מקרים שהוא יכול להכניס את זה, אם הצרכן נתן את הסכמתו?

יש אזור אישי של הלקוח ויש בו הרבה דברים.

חברים, במקרה של הדוח הזה זה נייר שצריך להיות שמור.

אני רוצה לשמור את זה אצלי במחשב, איך אני עושה את זה? זה לא מטריד אתכם? זה ככה כבר שנים.

חברים, אין כמו נייר אותנטי שיהיה שמור במקרה הזה.

אפשר לשמור במחשב. זה PDF שאתה יכול לשמור אותו.

דואר אלקטרוני קל לשמור.

בסדר, אבל איך ממסך הטלויזיה אני יכול לשמור אותו ב-PDF? למישהו זה אכפת?

הדרך הממוחשבת באה להקל מדי חודש בחודשו, כאן אנחנו מדברים על משהו שהוא שנתי, משהו שאנחנו רוצים שהוא יוכל לשמור אותו, משהו שאנחנו רוצים שהוא יוכל להשוות אתו.

רק נייר.

לכן, פעם בשנה אנחנו כן יכולים לבקש שזה יהיה רק בדרך של נייר. כמו גם גופים אחרים, פעם בשנה זה סיכום.

אנחנו חוזרים על עצמנו.

אני מסביר מדוע זה אחרת. כל פעם שהסכמנו לדרך ממוחשבת היה מדובר בחשבונות חודשיים אבל לא במשהו שהוא סיכום שנתי, שהוא נוצר כדי שהלקוח יוכל לשמור עליו.

אם הלקוח מעדיף את זה ורוצה לשמור כקובץ? נייר הוא לא יכול לשמור כקובץ.

אני לא זוכר שאני העדפתי לקבל את החשבונות שלי מ"יס" על המסך והוא אומר ש"יס" בטוחה שאני העדפתי, איך זה קורה?

אני מדברת על דרך ממוחשבת.

זה לא משנה, העניין של ההסכמה וההבנה.

ממש מסמנים בטופס הצטרפות.

מחתימים אותך, אני לא יודע איפה, שואלים אותך, עושים לך קמפיין, עושים לך את זה לשיא ירוק. פה יש משהו צרכני, צריך שהמסמך הזה יישאר ולא יהיו עליו ויכוחים. זה גם לא מסמך של כל שבוע, זה פעם בשנה.

- - -

אפשר במקום "דרך ממוחשבת" להגיד "או בדואר אלקטרוני", זאת אומרת שזו תהיה החלופה היחידה.

דואר אלקטרוני לא נשמר כמו נייר.

למה? היום אפשר לשמור - -

יש הרבה צרכנים שמעדיפים.

דואר אלקטרוני אפשר גם להדפיס.

לי אין התנגדות שזה יהיה גם דואר אלקטרוני אבל לא מסך הטלויזיה ולא כל הסיפורים האלו.

אני הייתי משנה פשוט בסעיף (א) שאם הצרכן נתן לכך את הסכמתו הייתי כותבת: או בדרך ממוחשבת שהצרכן נתן לה את הסכמתו המפורשת. זאת אומרת שלאותה דרך אלקטרונית, בדרך האלקטרונית שהצרכן הסכים לקבל. אם מישהו מוכן לקבל על מסך הטלויזיה לא הייתי מונעת את זה אבל צריך הסכמה מפורשת לכך.

לא, זה פעם בשנה, אנשים מחליפים מיילים, אנשים מחליפים ספקים, לא תצא מזה. הדרישה פה היא לפעם בשנה.

אין לי בעיה עם זה.

פעם בשנה אפשר במיוחד כשהמשמעות היא סיכום שנתי, מסמך שאנחנו רוצים שהוא ישמור עליו. זה חלק מהעניין, זה חלק מתוכן החוק, ממהות החוק. אנחנו רוצים שאנשים לא ישמרו הרבה מסמכים, כשזה במייל או בדרך אחרת הוא כבר לא שומר. מסמך אחד הוא מקבל פעם בשנה שבו יש את הסיכום. זה טוב לצרכן וטוב לכולם.

בסדר, יש רוב בוועדה רק לניר.

יש לי עוד כמה נקודות שלפי דעתי אנחנו צריכים לתת להן מענה.

יש לזה עלויות מאוד כבדות, זה לא צרכני ולא ירוק.

כן, נוראיות, שני שקלים לבן-אדם.

תכפיל את זה במיליונים זה מיליוני שקלים, בנוסף לשאר המכתבים שאני צריכה לשלוח.

כשדיברנו על תעודת האחריות דיברנו על כך שאנשים לא שומרים את הניירות וצריך מדבקה או משהו אחר כי אנשים לא שומרים. אם הצרכן מעדיף לשמור את זה במחשב, ויש מספיק צרכנים שיש להם תיקיות מסודרות במחשב, זה הרבה יותר יעיל, הרבה יותר טוב.

המאה ה-21, זה רק הולך לשם.

הסכמה? יש פה עניין של הסכמה, זה לא אוטומט.

יש בעיה עם ההסכמה, אבל הבהרתם את העמדה שלכם.

אדוני היושב-ראש, אולי נציג דרך ביניים ודרך הביניים תהיה שהכלל יהיה חובת משלוח בדואר והיכולת להסכים למשלוח בדרך אלקטרוני תהיה רק בהנחה שהיא ניתנה בנפרד, במועד אחר מהמועד שבו נעשתה עסקת ההצטרפות לשירות. כלומר שאם שולחים לך הודעה בכתב הביתה ואומרים לך: אנחנו מברכים אותך שהצטרפת, אם אתה מוכן לקבל את זה בדואר אלקטרוני אנא תאשר, והאדם אומר: בסדר, אני מסכים כי אני רוצה לשמור על הגנת הסביבה או מכל סיבה אחרת, אז אפשר יהיה לעשות את זה.

או כיוזמה של הדבר אבל לא בזמן העסקה.

זה נקרא הסכמה מפרשת.

זה נראה לי יותר סביר.

הדבר היחידי – אתם מוכנים להפסיק להפריע? – צרכן חייב לקבל פעם אחת את הדיווח הזה שיראה אותו, יבין אותו. ירצה לוותר אחרי שקיבל והפנים מה המשמעות שלו? לפחות פעם אחת קיבל, אחרי זה יתקשרו ויגידו לו: קיבלת דיווח, אנחנו רוצים בשנה הבאה לשלוח לך באי-מייל. ירצה – יקבל.

מאה אחוז, בסדר גמור.

כי אחרת הוא לא יידע על מה הוא מוותר.

מה שאתה אומר כולל את מה שאנחנו אומרים, שזה לא יהיה בזמן העסקה אלא רק במועד מאוחר יותר.

אגב הוא יכול להסיר את הסכמתו בכל עת, זה גם ברור מאליו.

כמה זמן הוא יחכה על הקו כדי לתפוס את השירות הטלפוני?

אני חושבת שהציניות לא במקומה, אנחנו נמצאים פה כדי לשתף.

אני אגיד לך משהו, לבוא הנה ולתת לנו את העצות האלה כשאתם שמים את זה על מסך הטלויזיה, באמת, זה לא - - -

יריב, עשרות אנשים מחכים בחוץ, בוא נתקדם.

הלאה. עוד כמה נקודות שלטעמי אנחנו צריכים לראות מה אנחנו עושים אתם. ישנה סוגיה של מקרה שבו במהלך השנה הופסק השירות או הרכישה וצריך לדעתי לעגן שוב באופן ברור שבסוף השנה יהיה צריך לתת את הדוח הזה גם אם במאי הפסקת.

ברור.

אני חושבת שזה ברור מאליו.

זה ברור מאליו.

מאה אחוז, אני לא נכנס לניסוח אני רק אומר שזה צריך להיות ברור.

אני פשוט לא רואה איך אפשר לפרש את זה אחרת, אני אבדוק אם צריך.

כן, חבר הכנסת לוין.

זה גם ברור לנו, אני לא יודע איך זה נכנס בלשון החוק, שצריך להיות גם סיכום של החשבוניות שנשלחו. נניח שיש לנו 12 חשבוניות עם הסכום כל חודש, שיופיע גם הסכום הכולל.

"את הסכום הכולל של אותם חיובים".

כתוב.

הסכום הכולל, בסדר גמור.

סוגיה נוספת היא מה קורה כשמעבר לחיובים החודשיים השוטפים יש גם חיובים בגין רכישות שהן יותר חד-פעמיות במהותן. כלומר, למשל, יש לך מנוי לטלויזיה בכבלים ובמקביל אתה גם מדי פעם הזמנת איזשהו סרט, אנחנו קובעים שהכול נמצא בתוך הדוח.

החיוב, החשבונית שהונפקה כוללת את זה, בטח.

אבל זה צריך להיות כתוב, זה צריך להיות ברור.

זו הערה חשובה כי רכישת הסרט זו לא עסקה מתמשכת.

עסקה שנלווית לעסקה מתמשכת היא בגדר עסקה מתמשכת.

שנמצאת בתוך החשבונית ונשלחה בדואר.

זו לא עסקה נפרדת.

זה צריך להיות כתוב גם כן, שזה יובהר באיזושהי צורה.

הרי אם אין לך את המנוי לכבלים לא תוכל לעולם להזמין את הסרט.

מה שעוד נשאר לנו, לפחות בנקודות שאצלי רשומות, זו השאלה האם אנחנו עושים הבחנה בין שירותים לבין מוצרים. הסוגיה שהעלו העיתונים.

מה הבעיה עם העיתונים?

אני רוצה להזכיר את מה שדיברנו בשעתו, הצעת החוק היא מאוד גורפת. אנחנו מבקשים, ואני אעשה את זה בקצרה, בחוק הגנת הצרכן יש היום החרגה לגבי עסקאות מתמשכות שבהן התשלומים קבועים מראש והעסקה היא לא תלוית צריכה, כמו למשל בטלפון, במים, בחשמל. במקרה שלנו הסכום הוא קבוע, המוצר מגיע כל יום הביתה או אחת לשבוע. זה לא מצב שפתאום המנוי גילה שחייבו אותו באיזשהו סכום שהוא כלל לא היה מודע לו ולא ידע עבור מהו. אצלנו מביאים כל יום את המוצר הביתה, בין אם זה יומי ובין אם זה פעם בשבוע.

אנחנו בסך הכול מבקשים לשמור על ההחרגה שכבר קיימת בחוק הגנת הצרכן שאומרת שזה לא יחול על עסקה מתמשכת לרכישת טובין. שם זה היה אפילו שירות, אנחנו מבקשים שזה יהיה אפילו רק לרכישת טובין, במקרה הזה זה יכול להיות עיתונים, או כל מוצר אחר חודשי שזו עסקה מתמשכת שהחיוב הוא קבוע מראש. האיש יודע מראש בכמה הוא יחויב וזה לא תלוי בהיקף הצריכה. בעצם ההגבלה הזו קיימת בחוק, אנחנו מבקשים רק לשמור על ההגבלה שקיימת בחוק. אפשר גם לצמצם אותה לטובין בלבד. עד כאן, תודה.

כן, חברי הכנסת?

לי אין שום בעיה עם זה.

זה כן מוסיף שאם באמצע שנה הפסקת אז אתה כן שולח לו. באותה שנה שהלקוח הפסיק את המנוי הוא צריך לקבל סיכום.

זה גם לא מפריע, אני מניח.

מה הטעם בזה?

הטעם הוא שהאדם יידע עד מתי חייבו אותו, ולא שהוא הודיע על התנקות או על יציאה ופתאום עוד 3 חודשים רצו והמשיכו.

התשובה היא שהוא לא מקבל את המוצר.

הוא לא קיבל את המוצר וחייבתם אותו.

בגלל זה הטובין פה.

יש לך התנגדות לזה? מה אכפת לך שרק למי שהפסיק את המנוי תשלח לו דוח בסוף שנה?

בסוף השנה. באותה שנה קיבלת, שילמת עבור 3 חודשים, קיבלת.

הרי הבעיה שלך היא עם השוטף.

יש דוגמה חייה, בחברות ביטוח, למשל, אם עושים ביטוח לשנה והטסט של האוטו מסתיים כמה חודשים לפני הם מחייבים את הבן-אדם עד סוף השנה.

רק בפעם הבאה בבקשה לדבר ברשות דיבור.

סליחה, הרמתי אצבע.

זה שירותים.

"המשמר החברתי" – מתי שהם רוצים.

מתי שהם רוצים.

ברשותכם, הביטוח שמדובר עליו זה שירותים. אנחנו מדברים על טובין שמביאים אותם הביתה, הצרכן יודע מראש את גובה התמורה שהוא משלם, זה סכום קבוע.

אנחנו רוצים להכניס את הצרכנים לאיזה סדר מסוים, שיש להם גם את המסמכים.

זה שולי, לדעתי.

אני לא יודעת מה זה טובין שמביאים הביתה. הרי אנחנו לא עושים, עם כל הכבוד, חקיקת tailor-made לעיתונים. העיקרון הוא עיקרון כללי ואם מישהו משלם תשלום קבוע עבור מנוי בחדר כושר או אם הוא משלם - - -

איזה עוד מוצרים? איזה עוד מוצרים חוץ מעיתונים?

עוד אלף ואחד דברים, מה השוני? עבור אספקת מים, אינני יודעת, נגיד "מי עדן".

יש גם שירותים שיש בהם תשלום קבוע. אינטרנט למשל, הרבה פעמים זה תשלום קובע.

לא, האינטרנט זה לא טובין.

אני לא רואה מקום לעשות החרגה פה בין טובין או שירותים, אני לא רואה את ההבדל או למה לטובין צריך להתייחס בצורה שונה.

אני אסביר, ההבדל הוא שלצרכן יש הרבה יותר ביקורת ושליטה למה שהוא מקבל.

מבחינתנו, ההבדלה בין שירותים לטובין - - -

לא על מה שהוא מחויב אבל, כל הסיפור הוא שהוא לא רואה את החיובים שלו.

אבל ברגע שהוא לא מקבל את הסחורה אז הוא גם יודע לעקוב מה קרה, כן שילמתי, לא שילמתי.

הוא לא עוקב כי הוא לא מקבל חשבוניות. הוא לא קיבל קודם והוא לא מקבל עכשיו, פוטרים אותו, אז הוא לא יידע שום דבר.

גם לגבי שירות אני יכולה לעקוב, אני רואה אם יש לי חיבור לאינטרנט או אין לי חיבור לאינטרנט, אם אני מקבלת את השירות או לא.

הרבה פעמים זו בדיוק הצרה, שיש איזה שירות - - -

ששוכחים, לא מקבלים וממשיכים החיובים, למשל מנוי לשיחות בין-לאומיות.

זה בדיוק כך, עד היום אני לא הצלחתי להתנתק מ-012.

מה עמדת משרד המשפטים לגבי סעיף (ב) הקיים היום? הרי סעיף (ב) לא בא סתם, סעיף (ב) בא להחריג שירותים מסוימים כך שסעיף (א) לא יחול עליהם. עם זה אתם מסכימים? זה המצב הקיים, לכן כשמוסיפים את (א1) חייבים גם להחריג את (א1) בסעיף (ב), עד כאן אנחנו מסכימים?

לא בהכרח.

ממש לא.

לא מסכימים, ממש לא.

מה ההבדל?

אני אגיד לך מה, כי אם דוח הפירוט השנתי היה למשל מתייחס רק לחיובים עוד הייתי מתחילה לחשוב מה ההבדל, אבל כאן הוא כולל גם למשל יתרת חובות, אז ודאי שבן אדם צריך לקבל את זה. חוץ מזה, הרי אתם מדברים כרגע על טובין כשהחוק עד עכשיו לא - - -

זה לא חייב להיות טובין.

זה לא חייב להיות טובין, אני מדבר קודם על הרעיון של הקבוע.

נניח שאני מנויה לחדר כושר או לספא או לבריכה – אינני יודעת, יכולים לחשוב על כל מני התקשרויות אחרות מתמשכות – אני הולכת, אני לא הולכת, הרי אף אחד לא מודד אם אני באמת משתמשת במנוי הזה ואני לא מקבלת חשבונית ואני לא מקבלת שום הודעה, אפילו לא שנתית, ופתאום אני מוצאת אחרי זה שבמשך תקופה ממשיכים לחייב אותי.

אבל, אתי, לדעתי לגבי העיתון זה קצת שונה. מבחינה אחת הוא שונה מכיוון שזה לא כמו הספא שאת בוחרת אם הולכת או לא הולכת, את העיתון מקבלת בצורה קבועה, את מקבלת אותו. תרצי או לא תרצי, תקבלי אותו. גם אם לא תפתחי ותקראי אותו את מקבלת אותו.

אני אתן לך דוגמה, כמה פעמים יוצא לכל אחד מאתנו לעשות הקפאות במהלך השנה? הם אומרים: אוקיי, לא נחייב אותך באותו חודש. אתה יודע אם חייבו אותך או לא?

אני אגיד לך את האמת, אף פעם אני לא מקפיא, זה מתכון בטוח לגנבים.

אז לכל אחד יש את הדוגמה שלו.

אתי, אם מותר לי להציע הצעה, שיצא משהו מועיל מהדיון הזה, אל תקפיאי אף פעם. יותר טוב לשלם יומיים על זה ולא להודיע לגנב שיצאת לחופש.

הקפאה זה אומר שהעיתון לא יגיע.

דווקא בגלל זה אני מקפיא.

ההפך, ככל שאתה לא מודיע על הקפאה - - -

עושים סידור עם שכן שלוקח את העיתון ונגמר הסיפור.

אז אני אשלם לאיזשהו ספק ואני אצטרך לבקש טובות מהשכנים שלי.

מה לעשות? זה יותר טוב מאשר להודיע לכולם שבימים האלה והאלה לא נהיה בבית.

טוב, חברים.

מה שאני שואלת הוא האם באמת יש הצדקה עניינית להחריג דווקא.

אתי, הדוגמה של חדר הכושר בדיוק ממחישה למה דווקא הטובין רצוי אולי שיהיה בחוק, כי טובין אני מקבל כל יום הביתה ואני לא שוכח, זה לא כמו חדר כושר שאני יכול לשכוח.

ואם אני לא מקבלת?

למה שלא תקבלי?

אם יש התקשרות לקבלת טובין ברגע שנגמר לי, יש דברים כאלה? יכול להיות?

מה זאת אומרת "ברגע שנגמר לי"? לא הבנתי.

אני משלמת עבור ביטוח למקרר – לא משהו שחוק הביטוח חל עליו ולכן הוא כן חל בחוק הגנת הצרכן – הם מתחייבים לבוא רק כשאני צריכה ולא הייתי צריכה.

אז אני אסביר לך, זו לא עסקה מתמשכת של אספקת טובין.

לא, זו לא אספקת טובין. רבותי, בואו נצמצם את דיון, הדיון לדעתי מצטמצם רק בשאלה האם אנחנו מחריגים טובין, נקודה. כל השאר, מה שיש עד היום בהחרגה, לא יוחרג.

אנחנו לא מוצאים את ההבדל בין טובין לשירותים.

ברשותך, השילוב של טובין ושל התשלום הקבוע מראש, את שני האלמנטים האלה - - -

הטובין והתשלום הקבוע מראש – מאה אחוז, אבל כשיש לך רק תשלום קבוע מראש אתה לא מוחרג, שלא תהיינה אי הבנות.

זה בעצם מנטרל את החשש לאי הוודאות, כי בעצם ממה כל החוק מגיע? מהחשש שיש אי וודאות גבוהה אצל הצרכן.

השאלה היחידה שצריך להכריע בה היא האם אנחנו מחריגים או לא מחריגים את אותם טובין שהם קבועים ובתשלום קבוע ואתה מקבל אותם כל פעם לפתח הבית שלך. זאת השאלה היחידה לדעתי שיש טעם להיכנס אליה, כל השאר צריך להישאר.

השאלה היא מטרת הצעת החוק, חבר הכנסת לוין. אם אתה רוצה שלבן-אדם יהיה באופן מרוכז סך כל החיובים שנעשו לו במשך השנה אז אין סיבה להחריג, אם יש עוד סיבות אז אני לא יודעת.

זאת התכלית של החוק אבל אני גם לא רוצה להגיע לתוצאה שתמוטט פה ענפים שלמים בגלל הדבר הזה. אנחנו מבינים מה המשמעות.

מה, על המכתב השנתי?

כן, זה ברור שאם אתה מקבל כל שנה הודעה שהטובין, לצורך העניין כמו עיתון, קיבלת אותו כל יום ואתה מקבל פתאום בשנה דוח שזה עלה לך 1,000 ומשהו שקלים, באותה שנייה העף יקרוס כולו. אנחנו מבינים את זה.

אני משוכנעת שאפשר לומר את זה על כל מיני דברים.

לא, את לא יכולה לומר את זה על כל דבר כי אף אחד לא יפסיק את שירות האינטרנט בגלל זה, את הטלפון בגלל זה, את אספקת החשמל שלו בגלל זה ואת הביטוח של המקרר בגלל זה. זה לא אותו דבר.

יש לך דברים שאין ברירה, בעיתון יש לך ברירה. אני חושב שצריך להחריג את העיתון.

אגב, לפני עידן האינטרנט גם בעיתון זה לא היה משנה. בעידן של היום, שיש לך אלטרנטיבות, זו המשמעות של ההחלטה הזו. היא לא פשוטה. אולי זה מה שצריך לעשות אבל אני חושב שהמשמעות כאן היא מעבר לעניין הזה.

בואו נחריג באופן זמני. נעשה את ההחרגה זמנית עם אפשרות לשר להאריך את ההחרגה או לא להאריך את ההחרגה ונחוש את הדופק. השאלה מה זה כולל, אם זה היה רק עיתונים הייתי יותר רגוע בגלל אופי ההתקשרות אבל זה לא. אנחנו סגורים על זה שזה לא - - - ?

לכאורה החלת את הצעת החוק הזאת גם על זה שמחלק לך מיץ ולחמניות כל יום.

אבל זה תלוי שימוש.

אתה מבין? אותו אתה כן מחייב ואת העיתונים אתה לא מחייב.

אין היגיון להחריג רק עיתון, זה לא בא בחשבון.

אני עברתי ושאלתי כמה אנשים מה יש לכם גם סכום, גם טובין, גם אספקת טובין וגם שזה מדי חודש בחודשו באותו סכום, עוד לא היה משהו כזה דומה.

כל השאר זה או שירותים או - - - ?

המסה המוחלטת היא שירותים אבל יכול להיות מצב כזה. אני אתן לך דוגמה, יכול להיות מכשיר שצריך להחליף לו את המסנן כל חודש – תיאורטית, אני לא יודע אם יש מכשיר כזה, יכול להיות דבר כזה – כל חודש מישהו מביא ומחליף.

זה תלוי שימוש.

לא, אתה מקבל מוצר אבל, אתה מקבל מוצר ביד.

זה תלוי שימוש, כמות המסננים שאתה תצרוך.

לא יודע, לא בהכרח, לא בדקתי.

אין לך כזה דבר הסכם שכל חודש באים ומחליפים לך.

במים מחליפים לך כל חצי שנה.

אז אם כל חודש הוא מחליף לך את המסנן וכל שלושה חודשים הוא מחליף לך עוד משהו אז זה כבר לא סכום קבוע. אם כבר יש לך משהו אז כל חודש זה המסנן ופעם בארבעה חודשים עוד משהו אחר. משהו דומה לעיתון לא מצאנו.

אני חושב שאם מחריגים צריך להחריג את הטובין שהם בתשלום קבוע באופן רחב.

זה קיים היום בחוק.

אתה לא יכול לעשות את זה רק לגבי עיתון.

אף אחד לא מדבר על עיתון, הוא שואל אם יש עוד דברים, אם אנחנו מכירים עוד דברים שנכנסים לכללים בהגדרה הזו.

כן. אנחנו יכולים להגיע לכלל החלטה?

אנחנו הסכמנו.

מה הסכמתם?

אנחנו בינינו סיכמנו מה קורה, יש בינינו הבנות, זה בסדר.

זאת ההחלטה שצריך לקבל, האם מחריגים את הטובין שהם בתשלום קבוע או לא. זאת השאלה. או שעושים איזושהי החרגה אם אפשרות לשר.

אני מציע שתהיה החרגה.

אני רוצה להפנות שסעיף (ב),שאותו מוצע עכשיו להרחיב ולהחיל גם לגבי סעיף (א) החדש המוצע, אומר: סעיף (א) לא יחול על עסקה שהתשלום בה קבוע, אחיד ובלתי תלוי בהיקף הצריכה או השימוש, אלא אם כן ביקש הצרכן לקבל למענו את פירוט התשלומים כאמור באותו סעיף קטן. אז קודם כל אני מבינה שאת זה לא רוצים לשנות.

לא רוצים.

זאת אומרת שאם הצרכן מבקש – הוא לא יודע שהוא רשאי לבקש אבל אם הוא יודע הוא מבקש – אז הוא יקבל את הפירוט.

כן.

כן אבל זה רק בהתייחס לסעיף (א), לא בהתייחס לדוח הזה.

כן. עכשיו השאלה היא איזה התאמות רוצים לגבי דוח הפירוט השנתי.

בוא נחליט שטובין אבל נגביל את זה גם בסכום.

אני חושב שזה צריך צריכה של טובין שהיא אחידה ובלתי תלויה.

ובלבד שסך העסקאות פחות מ-1,600 ש"ח.

אפשר לקבל שוב הסבר מה ההבדל בין הטובין לשירותים, כמו האינטרנט למשל, שאתה גם כן לא יכול לבחור אם אתה רוצה או לא ברגע, אתה קונה עסקת שירות. פשוט בעיני זה לא כל כך הגיוני. מה ההצדקה לחוסר השוויון הזה?

אני אגיד לך מה ההבדל. ההבדל הוא שבאינטרנט אני יכול לא לשים לב שאני מקבל את השירות ואני יכול לא לשים לב שאני משלם, יכול להיות השילוב הזה. בעיתון, גם אם אני לא שם לב – נניח לוקחים ממני כרטיס אשראי ששכחתי או מהוראת קבע או חשבון שהוא כבר לא פעיל או מהבן שלי שהתחיל לשלם עלי ואני כבר לא זוכר שהוא משלם עלי – אני רואה את העיתון כל יום בבוקר ואני אומר: רגע, אני משלם עליו. זה העניין.

באינטרנט יש גם שירותי ערך מוסף, של מסננים ותשלומים נוספים שאין לי בעיתון.

אז דווקא במקרה הראשון צריך את החשבונית. דווקא במקרה הראשון אני כן רוצה לקבל, דווקא בגלל שאני לא יכולה לעקוב אחרי זה.

יש לך בעיה אמיתית שאת לא יכולה להתעלם ממנה: להחלטה כזו, שהיא לכאורה בחוק טכני שנוגע להגנת הצרכן, עלולה להיות השלכה דרמטית על הענף הזה. אי אפשר להתעלם מזה, אי אפשר לברוח מזה, כולנו מבינים.

אבל יכול להיות שיש ענפים נוספים.

אני לא חושב.

יכול להיות שמישהו רוצה לבוא ולהגיד: אנחנו רוצים לחסל את העיתונות הכתובה.

זה ענף שאפשר להמיט עליו אסון, אני אומר לך את זה חד וחלק.

כן, רבותי, זה ברור, כולנו מבינים.

לא, אי אפשר להמיט עליו אסון, הענף הזה כבר באסון.

גם ככה הוא עוד מעט גווע.

יכול להיות שרוצים לעשות את זה, אני לא בטוח שזה הנתיב הנכון לייצר את התוצאה הזו.

אבל רק שנציג עיתון "הארץ" – ההערה היא לא אישית – יספר למערכת שלו על הנוכחים בדיון. זו הערה בדרך אגב.

הרי זה לא יועיל לאף אחד מאתנו במובן הזה.

חבל שזרחיה לא פה.

השאלה האם אנחנו רוצים לקבל החלטה כזו שהמשמעות שלה היא שאנחנו נותנים בדרך הזאת לענף הזה מכה שיכולה להיות מכה מאוד משמעותית אני לא בטוח שנכון לעשות את זה בדרך הזו, גם אם זו תהיה התוצאה ולא בכל המקרים נצטער צער גדול, אם להודות על האמת. אנחנו נשנה את שוק התקשורת דרך התיקון הזה בחוק הזה.

אנחנו עוברים להצבעה?

אז על מה אנחנו מצביעים בסוף? גמרנו, רק מה הסיכום של הנקודה הזו?

אני מוכן להחריג מוגבל בזמן ומוגבל בגובה סך העסקה השנתית.

גובה העסקה הוא מאוד פרובלמטי כי בענף העיתונות היום יש הבדל בין המחיר הפורמלי לבין המחיר האמיתי, אנחנו נותנים כל מיני הטבות כדי למשוך קונים.

מה שקובע זה מה שגבית מחשבון הבנק של הלקוח.

לכן, עניין התקופה – אנחנו לא חיים עם זה בשלום, אני לא יודע לאיזו תקופה תחליטו. אבל גובה העסקה הוא מאוד פרובלמטי כי יש כל מיני עסקאות בתחום מנויים כדי לשמר את הלקוחות.

מה שקובע זה כמה גבית מהבן-אדם בחשבוניות בפועל.

תלכו על המחיר הגבוה. אם נתת הנחות זה עוד יותר טוב אבל אנחנו מדברים על המחיר הגבוה.

ללכת על המחיר הגבוה זה לשים רף גבוה, 5,000 שקל לשנה. גם כשאתה גובה 5,000 אתה מחזיר בחזרה 3,000 בכל מיני הטבות, למשל לסופרמרקטים, לסרטים, להצגות.

אתה גובה 5,000 שקל בשנה?

לא, אמרתם מחיר הגבוה אני אומר גבוה.

מנוי לעיתון 5,000 שקל בשנה? מצבכם צריך להיות טוב.

אין מצבים כאלה. אם זה המצב אז אין חשש אבל זה לא המצב.

זה לא המצב. אתה לפעמים גובה 200 שקל לחודש ואתה מחזיר 180 בחזרה.

אז אל תעשו את זה.

אפשר להצטרף אליכם?

אז גם לא הגעת, הגעת לחצי.

חברים, אני לא צריך להגיד לכם מה המצב בעיתונות הכתובה, אני חושב שכולנו מבינים מה המצב. אני שם את הדברים על השולחן, זה לא - - -, זה המצב.

אפשר תמיד לעבור ל"בשבע".

גם "בשבע" יפגע בדיוק באותה מידה.

"בשבע" בחינם. היינו הראשונים. אנחנו רק מדפיסים אצלם.

עוד מעט לא יהיה לכם איפה להדפיס.

אנחנו הולכים עם חברים של שוקן. אנחנו דואגים לו כי הוא אמיתי, הוא ימני, הוא אוהב ארץ ישראל.

כן, בבקשה.

העסקים הנוספים שנכנסים לקטגוריה בתחום עסקים קטנים אלה עסקים שאנחנו לא יכולים לצפות את זה שהם יהיו בתוך הסיפור הזה, לדוגמה, עסק קטן של הכנת פלאפל, שווארמה וכו' שמספק ארוחות לבית ספר ביישוב.

זה לא צרכן, זה עוסק.

לא לבית הספר, מי שמזמין זו המשפחה.

אבל זה תלוי בצריכה, זה לא חשבון קבוע.

זה כן. זו עסקה מתמשכת.

כל חודש אותו חשבון? יש ימים שלא צורכים את האוכל.

ומה אם הוא לא צרך 3 ימים בשבוע?

בטח.

זר פרחים כל שבוע לחמותי, כן? עסקה מתמשכת כל השנה.

לחילופין, אם מישהו עושה פדיקור קבוע אצל מישהי, היא יכולה לשלם לה מראש ולקבל סדרה של טיפולים וזו גם עסקה מתמשכת.

זו יכולה להיות עסקה מתמשכת.

זו יכולה להיות ויכולה להיות שלא, אי אפשר לדעת מראש אם זו תהיה או לא.

אז אם את אומרת שעכשיו זה פטור בגלל המחיר הקבוע זה נכנס לזה, אבל אם המחיר לא קבוע?

זה טובין, זה מוצר, לכן זה פותר לך את הבעיה הזו.

אם פטור אז גם פלאפל זה טובין.

הפדיקור לא.

אפשר כל דבר למתוח לאבסורד.

כן, בבקשה.

אני מבקשת, ברשותכם, לחזור לנושא של דרך שליחת הדוח. בכל הנושאים של רגולציה וחקיקה, בכל הקשור לשליחת דוחות או חשבונות למנוי, תמיד היה איזשהו עקרון שהוועדה פה היתה עקבית אתו, העיקרון הוא ירוק וצרכני. הרבה מאוד צרכנים לא רוצים לקבל את הניירת אז תמיד אמרו: לא לכולם יש מייל ולא לכולם יש אינטרנט, ולכן הדרך הקבועה ברגולציה, למשל ברישיונות שלנו חברות הסלולר, היא משלוח בדואר, אלא אם כן התקבלה הסכמה מפורשת של הצרכן לקבל את זה בדרך אחרת שהיא דרך אלקטרונית. זה ירוק, זה נכון להרבה מאוד צרכנים שמבקשים מאתנו. אני ממש חושבת שזו טעות לסטות מהעיקרון הזה שתמיד היה שם.

מה קורה אם האדם לא חותם כי הוא לא ראה את זה במייל?

אז הוא יקבל בדואר, זוהי ברירת המחדל. מי שלא רוצה או לא יכול - - -

אבל איך את מסבירה את זה שאני בוקר אחד התחלתי לקבל את החשבונות של הסלולרי שלי באי-מייל בכלל בלי שביקשתי, בלי שהסכמתי, בלי שכלום ואז צלצלתי ואמרו לי: אה, נכון, אתה צודק, נחזור לשלוח לך בדואר.

נכון. מה שאנחנו הגענו אליו הוא דבר מאוזן, קיבלנו את ההערות שלכם.

תאמינו לי שאם היינו באים על קרקע שהדברים מתנהלים כמו שצריך אז היה יותר קל גם לבוא לקראת הצעות כאלו.

אתם גם הסכמתם לזה בדיונים הקודמים.

אני לא חושבת שצריך לקבוע כלל בגלל שוגג, בשוגג גם יכולים לא לשלוח חשבון בדואר.

כן, הערה אחרונה.

לגבי השינוי שנעשה ביחס לחשבוניות שמועד הנפקתם – גם בדיון הקודם וגם אני רוצה לחזור על זה עכשיו – מאוד חשוב לשים חיתוך לתאריכים שלכולם יהיה ברור עד מתי זה חל. זה לא לפי מנה או חשבון ספציפי אלא לשים חיתוך בתאריכים. היה לנו גם מאוד חשוב – ושוב, זה בא לידי ביטוי בדיון הקודם והיתה הסכמה כללית בעניין הזה – שאנחנו מדברים על חיובים שהמועד לפרוע אותם חל באותה שנת כספים. כי אם אנחנו עכשיו מרחיבים את זה למשהו אחר, יכול להיות שאנחנו מנפיקים חשבונית ב-25 בדצמבר כשמועד הפירעון שלה יכול להיות גם חודשים אחרי, יכול להיות לפני שאני אוציא לו או אחרי שאני אוציא לו את הדוח.

אבל מעבר לזה, אלה צריכים להיות גם חיובים שמועד הפירעון שלהם היה עד ה-31 בדצמבר כדי שיהיה ברור שלא מדובר בכל מיני עסקאות בתשלומים כאלה ואחרות שיש להם מועד פירעון שיכול להיות גם נדחה. חייבים לשים את התאריך כתאריך ברור ומדויק, אחרת אף אחד לא יידע מה לעשות ואף אחד לא יבין מה הוא מקבל.

הוא יבין בהחלט כי מה שהוא יקבל זה פירוט של חשבוניות מול השאלה האם הוא חייב בגינן כסף או לא. כי אחרת מה יקרה? הרי אם אני אלך לפי מועד הפירעון ולא מועד החיוב, יצא מצב שחשבונית שנופקה לבן-אדם בדצמבר תופיע בדוח אבל לא תילקח בחשבון לצורך חישוב יתרת החוב. לעומת זאת, חשבונית שמקורה בדצמבר שנה לפני שנת הדוח, תצטרך להיכנס כי מועד הפירעון שלה חל בינואר של אותה שנה. הבלאגן יהיה מוחלט, אי אפשר לנהל את זה ככה.

דיברנו והבהרנו את זה כבר. הנושא הזה הובהר ולובן.

טוב. כן, באיזו נושא?

רגולציה ספציפית, כאשר יש ניהול תיקים, למשל, שצריך לתת דוח תוך 3 חודשים מתום שנת הכספים. זה בנהלים ובתקנות. עכשיו יש חוק שמדבר על כך שעד חודשיים צריך לתת, נכון? מה גובר? פה החוק יגבר. אז אנחנו מציעים שתהיה גם החרגה לגבי התחומים שיש בהם רגולציה ספציפית לגבי מועד משלוח הדוח.

באיזה תחום יש רגולציה כזו?

ניהול תיקי השקעות. יש לנו את החטיבה הפיננסית בלשכת המחסר, היא ביקשה ממני גם להעיר הערה כזו שהיא עניינית.

זה הגיוני, אם יש חיכוך ספציפי של דבר כזה.

זה הגיוני.

אני רוצה להגיד לך שעד עכשיו, הוועדה באופן עקבי – אני לא מכירה את הסוגיה הספציפית של ניהול תיקי השקעות – אבל כל פעם חברת חשמל, חברות המים, חברות הסלולר, לכולם יש רגולציה ספציפית ברישיונות ואתה הורג את החוק.

לא, זה בעניין הזה של מועד משלוח הדוח המסכם.

לא, עזבו את זה.

אני לא יודעת, מחר יכניסו לך ברישיונות סעיפים וגמרת את החוק.

אנחנו עוברים להצבעות, חברים.

רגע, לפני כן יש נושא שאני לא הבנתי אותו עד הסוף לגבי החיובים. אמרנו שדוח הפירוט השנתי צריך להישלח עד סוף פברואר של כל שנה, הוא כולל את כל החיובים שהוצאו בשנה הקודמת למועד משלוח הדוח ויתרת חובות עד – זאת השאלה. עד שבוע לפני מועד ההנפקה?

עד המועד הנקוב בראש ההודעה.

זה יכול להיות עד ה-1 בינואר אם כך.

אם הם רוצים, שיעשו.

אה, אתה משאיר את זה לשיקול דעתם?

כן. אם אדם קיבל הודעה שכתוב בכותרת שלה: 1 בינואר שנה כך וכך, אפשר - - -

זאת אומרת שהנושא הזה נתון לשיקול דעת כל עוסק ועוסק?

אני לא יודע, אני שואל - - -

אולי: "עד המועד הנקוב בהודעה", שתהיה בהירות, אם אני מבינה נכון.

כולם יתנו עד סוף השנה, זה לא ישנה שום דבר.

אז אפשר.

אז תקבע כבר לכולם שזה עד תום אותה שנה.

למה? הוא יחכה עד מועד תשלום.

אחרת אין טעם, אף אחד הרי לא ייקח על עצמו לחכות עד סוף ינואר נניח ולכלול את הכול.

למה לא? למה שהוא לא יחכה? הוא רוצה הרי לשלוח לו שהוא שילם - - -

בשביל מה? אם מישהו רוצה לשלוח זה עניין שלו.

כי ככה כל החשבוניות שהונפקו עד ה-31 בדצמבר – אתה יכול שהמשלוח יהיה לא לפני ה-1 בפברואר, שהסיכום יהיה לא יותר מוקדם מה-31 בינואר, כלומר מה-1 בפברואר.

קודם כל זו יתרת חוב על חשבוניות שעברנו את פירעונן.

זה צריך להיות, בתקווה שזה כך, בתקווה.

כלומר, אם עוד לא הגיע מועד התשלום של החשבונית האחרונה שמצוינת בדוח לא לכתוב שהם חייבים.

אחרת לא תצא מזה.

לכן זה לא מועד הנפקתן אלא מועד פירעונן.

אני חושב שאתם סתם מסבכים.

זו הסתבכות סתם, העניין יהיה מסובך ויהיה בלתי ברור.

אני מוכנה, אני פשוט רוצה להבין כדי לדעת מה לכתוב, זה הכול.

31 בדצמבר?

31 בדצמבר זה ברור לגבי החשבוניות.

אתם יכולים לחתוך את זה באיזה תאריך יעד.

אבל אז כולם יקבלו הודעות עם יתרות חוב.

אבל אז כולם יהיו ביתרת חוב מכיוון שאלה שישלחו להם בסוף דצמבר עדיין לא שילמו. לכן הארכנו את זה ב-60 יום. אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שהם יתחילו להתעסק עם זה רק בתחילת או באמצע פברואר.

אם אתה אומר יתרת חוב רק על חוב שהוא כבר בפיגור, שעבר מועד פירעונו? זה חוב מעניין את הלקוח.

זה גם יכול להיות רעיון.

כן.

כן, אבל "שעבר מועד פירעונו" – תלוי מה המועד, זו בדיוק הכוונה, אבל השאלה היא מה מועד הפירעון.

הנפיקו לי חשבונית.

זה חוזר חזרה למה דיברנו עליו קודם, אז מה שקובע הוא מועד משלוח הדוח, לא 31 בדצמבר.

את מועד משלוח הדוח קבענו ל-28 בפבואר?

שני הדברים ביחד, מועד משלוח הדוח וחשבוניות שכבר הגיעו. החוב רק - - -

הכי טוב יהיה לפי מועד הנפקת הדוח.

אתה לא יכול כי נגיד שמועד הנפקת הדוח לצורך העניין הוא ב-20 בפברואר, ב-15 בפברואר או ב-1 בפברואר, נכון? אתה אומר במהלך חודש פברואר צריכים לשלוח. צריך להוציא במהלך חודש בפברואר במקום עד תום חודש פברואר. עכשיו, נניח שהוצאה חשבונית בחודש דצמבר במועד כלשהו והמועד לתשלום הוא ב-31 בינואר לצורך העניין - - -

אז אין בעיה. מה-1 בפברואר הוא כבר צריך לכתוב את זה.

אז ב-1 בפברואר הוא יכול לדעת - - - ?

אז שיחכה עוד יום.

אתי, בואי נעשה משהו שיהיה פשוט ויסיר את הספקות. בואו נקבע שמועד משלוח הדוח יהיה במרץ, לא בפברואר, כי זה גם לא נורא אם זה יהיה במרץ. אני לא מכיר חיה כזאת חשבוניות שיש 60 יום לשלם אותן, ומי שחושב שהוא לא מסוגל להיערך ב-31 בדצמבר ולהוציא חשבונית וכן הלאה יכלכל את צעדיו מבחינת משלוח החשבוניות. הרי זה בידיהם. זה לא בידי הצרכן בכל אופן. לכן הקביעה תהיה שהדוח ישלח בחודש מרץ ויתרת החוב תהיה בגין החשבוניות שנופקו עד סוף השנה הקודמת כפי שהן מפורטות בדוח נכון למועד משלוח הדוח, כפי שהוא נקוב בראש ההודעה.

זה מה שאמרתי מההתחלה.

בכך הדברים יהיו לגמרי ברורים ולא יטעו גם אף אחד.

נכון למועד הנקוב בדוח ולא משלוח, אני פוחדת שזה - - -

למועד הנקוב. אני אומר: המועד הנקוב בראש הדוח.

אבל המועד הנקוב הזה צריך להיות בחודש מרץ?

מרץ, נכון.

אתם מפיקים את הדוח הזה במהלך חודש מרץ.

בדיוק. זה סוגר את זה בצורה טובה.

אפשר לחזור עוד פעם על ההצעה?

אנחנו לא בטוחים שאנחנו מיושרים עם הנוסח.

אני עשיתי את המקסימום שיכולתי, אני מקווה שהבנתי.

אז אולי תקריאי?

היא תסיים את הניסוח.

את הרי לא מעלה על דעתך שיש לי את הנוסח. אני מדברת עכשיו לגמרי מהזיכרון של מה שדובר בלי לראות טקסט לפני ולכן אם אני לא מדייקת בעניין הניסוח אני מבקשת מראש סליחה. במהלך חודש מרץ של כל שנה יונפק ויישלח לצרכן דוח פירוט שנתי שיכלול את כל החיובים שנעשו במהלך השנה החולפת, את כל סכומי החיוב, ואת יתרת החובות שלא שולמו עד למועד הנפקת הדוח.

מצוין.

בגין חיובים.

בשל אותם חיובים, כמובן.

חברים, אנחנו מצביעים.

רגע, אדוני, אמרתי לי בשקט שאתה רוצה לשנות בסעיף (א) את הנושא של הדרך הממוחשבת, שבמקום: "או בדרך ממוחשבת אם הצרכן נתן לכך את הסכמתו המפורשת", יבוא "בדרך ממוחשבת שהצרכן נתן לה את הסכמתו המפורשת מראש".

כן.

זו החלטת ועדה? לשנות גם בסעיף (א) בנוסח הזה?

כן.

ומה לגבי עסקים קטנים?

אין לנו משהו עם עסקים קטנים.

ההחרגה של הדוח השנתי היא רק לגבי טובין.

ההחרגה היא זמנית.

צריך להחליט לכמה זמן.

טובין שהתשלום עליהם קבוע?

כן.

אז זה לא מכסה.

מה עמדת משרד התמ"ת?

הבקשה שלנו היא להחריג את הפלח הזה של העסקים, כלומר, זו החלטה שהם לא מסוגלים להתמודד אתה.

מה זה עסק קטן? כמה המחזור שלו?

בהגדרות של החלטת ממשלה עסק קטן הוא 50 עובדים, מחזור של 25 מיליון.

קיוסק?

זה עסק זעיר.

25 מיליון? אין מצב.

אוקיי, אז אפשר ללכת על משהו יותר מצומצם.

הרבה יותר מצומצם.

אני רוצה לומר לאדוני משהו בעניין הזה של ההחרגה המבוקשת לגבי עסקים קטנים. בשיחת מסדרון בסוף הדיון הקודם העברתי לגברת היימן-רייש שאני חושבת שההחרגה לפי המחזור של עסק היא לא נכונה, היא לא למאטריה שעומדת בפנינו, כי ככל שעסק קטן מבקש הטבות מהמדינה, יש למדינה דרך לבדוק את המחזור הכספי שלו. איך צרכן יידע אם עוסק צריך לשלוח לו או לא צריך לשלוח לו?

מה פתאום?

אתם לא רוצים להחריג עסקים קטנים?

לא.

לא, אי אפשר.

החרגנו את הטובין ובזה זה נגמר.

אין רוב בוועדה להחריג עסקים קטנים.

גם מעסקים קטנים האדם צריך לקבל דוח על מה הוא משלם.

אבל אני מזכירה –הזכיר לי עורך דין אפרתי – שההצעה לתקן את סעיף (ג) אומרת שהשר יהיה רשאי לקבוע, כמובן באישור ועדת הכלכלה, כי ההוראות בדבר פירוט חיובים שנתי לא יחולו על סוגי עוסקים שקבע. דהיינו, גברת היימן-רייש, אם השר יצליח לגבש תקנות כדי לפטור עסקים מסוימים, דלתה של ועדת הכלכלה פתוחה בפניו ואפשר יהיה לקבוע החרגה כזאת בתקנות.

בקשה קטנה לגבי הסעיף של החרגת טובין בשימוש קבוע. הבקשה שלנו היא שזה לא יהיה מוגבל בזמן לפי מה שקיים היום בחוק. מי שירצה בעתיד לשנות, תמיד הרי הדלת פתוחה לשנות. פשוט אנחנו רוצים לצלם מצב קיים.

כן, אבל עלו טענות מצד הממשלה ומצד אחרים שקשה לנו להתעלם מהם לגמרי.

זה לא שוויוני כל כך.

זה סוג של איזון שעשינו, אלא אם כן כל חברי הכנסת פה תמימי דעים שאין צורך בהגבלת זמן.

אני לא חושב שצריך הגבלה. מה ההגבלה הזו תיתן? הרי בכל זמן נתון שנרצה להביא את זה לפה, נביא את זה, מה הבעיה? גם השר עצמו יכול להביא את זה לוועדה.

אנחנו בשקט לקחנו בחשבון שבין כה וכה זה לא יחזיק יותר משנתיים.

השר היה יכול להביא את זה לוועדה במסגרת ההחרגות שלו לכך בלי להחריג את זה בחוק.

נכון.

כמו השר יכול להחריג עסקים קטנים הוא יכול גם לעשות החרגות אחרות.

מה שאיציק אומר מקובל עלי. אנחנו עשינו פה החרגה ספציפית מודעת בגלל ההשלכות שיש לזה והעובדה שלא בחוק הזה אנחנו הולכים עכשיו לעצב את שוק התקשורת מחדש. אם זה הקו אז בואו נשמור על זה.

זו החרגה מודעת. רבותי, אנחנו יודעים למה אנחנו עושים את זה. העיתונות ממילא סובלת סבל רב, אין צורך להטיל עליהם עוד חובות.

שלא יגידו שאנחנו אשמים בכל המצב הזה.

זו ההשלכה. אגב, יכול להיות שצריך לעשות שם את השינויים האלה אבל זה לא החוק הזה.

הגבלה על הסכום?

הגבלה על הסכום אפשר לעשות, נראה לי שולי.

למה צריך להיכנס לזה?

נראה לי שולי. להפך, אני חושב שככל שהסכום יותר גדול דווקא הסיכוי שאנשים ישימו לב הוא יותר גדול. הרי בדרך כלל הבעיה היא שלוקחים לך שם 30, פה 20 ולבן-אדם אין בכלל מושג מה קורה. אם מישהו גובה ממך 1,000 שקל, מה, לא תראה את זה? לא הייתי מסבך את החיים יותר מדי. נשאיר את זה ככה.

אם כך, משלוח הדוח הראשון חייב להיות בכתב, ולאחר מכן ניתן יהיה לשלוח בדרך ממוחשבת שהצרכן נתן לה את הסכמתו במפורש בהתאם להוראות סעיף (א), כפי שהוא ישונה עכשיו.

אוקיי.

יפה מאוד.

אפשר כבר להצביע?

זהו, כל שאר הסעיפים ללא שינוי.

לא, יש עכשיו הוראות מעבר שאני מבקשת בכל זאת לבדוק אם הן מתאימות כי את סעיף 1 אני לא קראתי בשל השינויים הרבים. זאת אומרת, פסקה (1) מאושרת פלוס שינוי נוסף שדובר על הדרך הממוחשבת. פסקה (2) עם השינויים שדובר עליהם. פסקה (3) זו הסמכת השר לקבוע באישור ועדת הכלכלה בהתאם לאותו סעיף ההחרגות. בסעיף 2 שינינו: "הוראת מעבר – על אף האמור בסעיף 13ב(א1) לחוק העיקרי כנוסחו בחוק זה" – אולי צריך גם "ו-(א1)" כי כאן גם לעניין הדרך הממוחשבת - - -

אנחנו באמת מבינים בזה, "(א)" או "ו-(א1)"? מה שאת אומרת נגיד לך כן.

כל הסיפור צריך לחול – לתת לו 3 חודשים התארגנות, זה ברור.

"פירוט חיובים שנתי לשנת הכספים 2011 יישלח לצרכן בתוך שלושה חודשים מיום תחילתו של חוק זה."?

3 חודשים, כן. חודש יותר או חודש פחות לא ישנה פה. את חושבת שזה מעט מדי או יותר מדי?

אני חושבת שאני לא יודעת אם המערכות הממוחשבות שלהם מתאימות לעניין. לא הייתי רוצה שתהיה גזירה שלא יוכלו לעמוד בה.

אז תעשי יותר.

אולי גברת רבינוביץ תגיד.

אנחנו מבקשים להחיל את זה החל משנה הבאה ולא להחיל את זה רטרואקטיבי. יכול להיות שהשנה הזו כבר התחילה והמערכות – כפי שגם עורכת הדין בנדלר אומרת – לא נערכו מראש.

אני מסכים.

אולי ניתן יותר זמן אבל שיהיה בכל זאת דוח.

למה? השנה כבר התחילה, אולי שנה הבאה?

אנחנו גם מתנגדים להחיל את זה אחורה.

אני לא רואה בעיה שזה יחול מ-2012.

טוב.

זאת אומרת, 2012 - - -

שבא לידי ביטוי ב-2013.

כן, ב-2013.

הדוח הראשון יהיה דוח בגין שנת 2012.

מרץ 2013.

כן, ישלח במהלך מרץ 2013.

בסדר. מי בעד כל הסעיפים כפוף להתאמות נוסח שתבצע המחלקה המשפטית, כל השינויים שהכנסנו?

אני מצביע במקום אייכלר.

חבר הכנסת מקלב מצביע במקום חבר הכנסת אייכלר, חבר הכנסת יריב לוין מצביע במקום חבר הכנסת אופיר אקוניס.

במקום מי אני?

אתה לא יכול להצביע.

אני גם מבקשת תחילה לגבי הדרך הממוחשבת שהצרכן נתן לה את הסכמתו בסעיף (א). יש כאן שינוי מהותי, ייתכן שיצטרכו לפנות לצרכנים לברר לגבי הדרך הממוחשבת.

אותו דבר.

אותו דבר, יש לנו שנה.

אותו דבר.

עוד שאלה, זה חל גם על עסקאות שכבר נעשו השנה הזאת?

זאת שאלה מאוד טובה. לגבי צורת משלוח חשבוניות לפי הוראות סעיף (א) ובעתיד גם לפי סעיף (א1), אחרי משלוח החשבונית הראשונה, העיקרון הוא שבמקום שהצרכן ייתן את הסכמתו המפורשת למשלוח בדרך ממוחשבת, ההסכמה המפורשת צריכה להיות באיזו דרך ממוחשבת שזה ישלח. זאת אומרת שהוא צריך להסכים למשל שזה יהיה באי-מייל או במסר אלקטרוני או על מסך הטלויזה. השאלה היא האם להחיל את השינוי הזה גם עסקאות עבר.

אני חושב שבהצעת החוק הזו באמת נשבר שיא חדש, זה ממש להאכיל את הצרכן עם כפית לצרכנות נבונה.

אני חושב שמאחר שאנחנו מתייחסים לדוח שהוא דוח חדש שנשלח והנושא של מסירה בדואר אלקטרוני או לא מתייחס רק לדוח המסוים הזה ששולחים - - -

לא, עשינו תיקון גם בסעיף (א).

מאה אחוז, אבל הוא לא מתייחס לחשבוניות שוטפות או לדברים האלה, הוא מתייחס רק לדוחות.

לא, הוא מתייחס גם לחשבוניות החצי-שנתיות.

החצי-שנתיות, לא השוטפות. אני חושב שאפשר להחיל אותו גם אחורה. עכשיו אני מוציא החוצה 90% מהציבור, מה, אנשים כל יום מחליפים טלפון?

מה זאת אומרת? זה חל גם אחורה.

למה? זה נכנס לספר החוקים משנה הבאה.

לא, זה מה שאתי שואלת.

היא מנסה להגיד שזה רק מי שמכאן ולהבא.

רק לחיובים חדשים או גם חיובים מ-3 החודשים האחרונים?

על כולם, אין שום סיבה להחריג את זה.

החוק חל על כולם, על כל הצרכנים.

גם על עסקאות שהיו בעבר?

כן.

ברור.

אבל התחילה תהיה משנת 2013.

ברור.

מ-2013 ביחס ל-2012.

טוב, מי בעד?

הצבעה

בעד – פה אחד

הסעיפים אושרו.

פה אחד.

חברת הכנסת שמאלוב-ברקוביץ מצביעה במקום חבר הכנסת ישראל חסון.

טוב מאוד. תודה רבה לכולם.
<הישיבה ננעלה בשעה 15:30.>