PAGE
12
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
12/03/2012
הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן
מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 667 >
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שני, י"ח באדר התשע"ב (12 במרץ 2012), שעה 10:15
ישיבת ועדה של הכנסת ה-18 מתאריך 12/03/2012
זכויותיהם של קטועי הידיים בביטוח הלאומי
פרוטוקול
סדר היום
<זכויותיהם של קטועי הידיים בביטוח הלאומי>
מוזמנים
¶
רבקה לויפר - רפרנטית הבטוח הלאומי באגף התקציבים, משרד האוצר
שרה מילר - מנהלת תחום נכויות, המוסד לבטוח לאומי
לימור לוריא - מנהלת אגף נכויות, המוסד לבטוח לאומי
אופיר פינטו - תחום מחקר נכות ושיקום, המוסד לבטוח לאומי
אבנר עורקבי - יו"ר "אהבה" - ארגון הנכים בישראל המאוחד
חיה קינן - יו"ר ארגון נכי הפוליו
עמוס ברנהולץ - הסתדרות ההנדסאים
אלכס דולגין - מהנדס, קופת חולים מאוחדת
דניאל אוחיון - חברת א.צ.מ. אבזור מכוניות של נכים
הודא זועבי - פונה
היו"ר חיים כץ
¶
בוקר טוב, היום יום שני בשבוע, י"ח באדר, 12 במרץ 2012 ואני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בנושא זכויותיהם של קטועי הידים בבטוח הלאומי – בקשה לדיון שהוגשה על ידי חבר הכנסת דר' עפו אגבאריה.
עפו אגבאריה
¶
אדוני יושב הראש, אורחים נכבדים, אני יזמתי את הדיון הזה בעקבות פנייה של בחורה שבנסיבות טראגיות, בגיל 12, איבדה את שתי ידיה. בהמשך, היא למדה ונהייתה פסיכולוגית ונוצר דבר אבסורדי, שאני, כרופא שעבד שלושים וחמש שנה, לא חשבתי עליו לפני כן והוא המוגבלות של קטועי הידים. בכל הקריירה שלי פגשתי שני אנשים – אחד שנפגע בצבא והיה קטוע שתי ידים ואדם אחר שהיה קטוע שתי ידים ושתי רגלים בגלל מחלה. לא נכנסתי לעומק של השאלה, עד כמה קשה לאדם לתפקד בלי ידים.
לגבי בלי רגליים – כשהוכנסו כל התקנות האלו אז, היתה הגדרה של 'בלי רגלים' וברגע שהצמידו לאדם את כסא הגלגלים אז הוא כבר יכול היה להתנועע ממקום למקום ויכול היה לגשת לכל מקום ובמיוחד כשיש איזושהי חוקה מתקנת גם לגבי הנגישות של האנשים האלה אז כמעט ונפתרה הבעיה של קטועי הרגליים, או משותקי רגלים. אחר כך, כשפגשתי את הבחורה הזו וראיתי מה הענין שלה ובפעם הראשונה ראיתי את זה באיזשהו סרטון בטלוויזיה אז ראיתי כמה קשה לאדם לתפקד ולהיות נייד בלי שתי הידיים. למשל, הנגישות שלו לכל מקום היא מוגבלת. נכון שיש רגלים אבל אין ידים, הוא צריך את העזרה כל הזמן, גם בטיפול אישי, גם באכילה, גם בלבוש ואפילו בנסיעה למקום העבודה הוא צריך את הליווי האישי, וזה הרבה יותר קשה מאשר לאדם שאין לו רגלים.
אני מדבר על קטועי ידים מעל המרפק וההבדל הוא עצום, בין מתחת למרפק לבין מעל המרפק, כי אם זו קטיעה מתחת למרפק אז יש לך עוד מרפק אחד והמרפק הזה עושה את כל התנועה, אם זו תנועה של הגדם קדימה ואחור ואם זו תנועה סיבובית. אז אין כמעט שום פרופורציה בין קטועי ידים מעל המרפקים לבין קטועי ידים מתחת למרפקים, מדובר בטווח תנועה לגמרי אחר, אפילו נהיגה, אפשר לנהוג עם קטיעה שהיא מתחת למרפק אבל עם קטיעה מעל המרפק צריך משהו אחר.
כאשר התאימו את הנקודות והתקנות של ההגדרה למי מגיעה זכות לניידות, הן הותאמו רק לפגיעה בפלג גוף תחתון ואז היו האפשרויות הטכניות רק לגבי אנשים שיכלו לנהוג ביד, שאז גם פתיחת הדלת או לחיצה על הבלמים נעשות ביד אבל, עם התקדמות הטכנולוגיה –ואנחנו נראה את זה ככל שהסרט כבר מוכן, איך אנשים בלי ידים יכולים לנהוג בצורה מודרנית.
אם האנשים האלה, יכולים ללמוד ולהיות פסיכולוגים ולהגיע למקום העבודה ברכב שלהם ללא תלות באדם אחר, אז מדוע האנשים האלה לא יהיו מוכרים כזכאי ניידות? במיוחד, כשהמספר הוא לא גדול, המספר הוא באמת לא גדול במדינת ישראל, המספר לא עולה על עשרות ואנחנו ניסינו בכל מיני דרכים לבדוק כמה אנשים יש, שהם קטועי ידים מעל המרפק ויש להם אפשרות לנהוג, אולם עדיין לא קיבלנו הנתון. אני מקווה שלבטוח הלאומי תהיה התשובה לשאלה, כמה אנשים יכולים להיכלל בקטגוריה הזאת.
העליתי את הנושא, כי אנשים שמוכנים להיות עובדים, מוכנים להיות עצמאים, לא להיות נטל על החברה ויש להם את האפשרות גם לעבוד – אז צריך לאפשר להם להיות ניידים שזו מצווה לעשות את הדבר הזה וחובתה של המדינה לאפשר לאדם גם להתפרנס בכבוד וגם להיות חלק מן החברה.
דניאל אוחיון
¶
לפי דעתי זמן התגובה והזהירות שלהם הם הרבה יותר. מקדם בטחון הוא שלושת רבעי שניה לפי דעתי. זמן תגובה. ברשותך, ראינו פה שהיא עברה טסט לכל דבר, היא ניגשה לחמישה טסטים בגלל התרגשות, לא בגלל חוסר שליטה, יש לה רשיון כבר כמעט שלש שנים, זה לפי דעתי - - -
היו"ר חיים כץ
¶
בסדר, אבל לפי התשובה שלך חשבתי שהיא נוהגת שלש שנים. היא עברה טסט לפני שלש שנים, קיבלה רישיון מאז לא נהגה ולא התנסתה.
הבטוח הלאומי, כמה מקרים כאלה יש?
לימור לוריא
¶
לפי הערכתנו הגסה, אנחנו לא מדברים על יותר מארבעים או חמישים אנשים שהקטיעה שלהם מעל המרפק בשתי הידיים.
לימור לוריא
¶
אני לא יודעת, השאלה היא לא רק אם הם רוצים לנהוג, כי אולי הם יהיו זכאי לקיצבת חסרי רכב, אולי הם יכולים לקבל קיצבה של אלפיים שקלים שזה גם יפה. הבעיה שלנו היא ש - - -
לימור לוריא
¶
אנחנו מתעוררים וצועקים הרבה זמן. רשימת הליקויים שמזכה בקיצבת ניידות, היא משנות השבעים ואנחנו חושבים שהגיע הזמן לבדוק אותה מחדש. יש אנשים עם מחלות קשות, שלא זכאים לשום הטבה של ניידות ובין היתר אלה קטועי שתי הגפיים, חולי סרטן קשים, אנשים עם עיוורון שהם 'בחוץ'.
לימור לוריא
¶
הסכם הניידות ממומן על ידי משרד האוצר, אנחנו הגוף המבצע בענין הזה ולכן אנחנו צריכים הסכמות של משרד האוצר. יותר מפעם אחת המנכ"לית שלי –למיטב זכרוני– העלתה את הצורך לבחינה מחדש של כל ההסכם ובכלל זה גם רשימת הליקויים. פה זה ממש מימון מלא ממשרד האוצר.
עפו אגבאריה
¶
רק לפני שבוע היה לנו דיון על הספר החדש של הליקויים לפי הבטוח הלאומי. האם זה בתקנות החדשות של הבטוח הלאומי? האם זה נמצא או לא נמצא?
לימור לוריא
¶
היום קטועי שתי גפים מקבלים קיצבת נכות וקיצבת עבודה וזה כלול בספר הליקויים של בטוח לאומי, זה בלי שום קשר, הם קיבלו את זה לפני ויקבלו את זה גם אחרי. בזכאות לקיצבת ניידות אין קשר לספר הליקויים שעבר.
רבקה לויפר
¶
זה היה מרשים ולא שמעתי עדיין על מקרה כזה. אציין שככל שקיימים עיוותים לפי הבטוח הלאומי בתמהיל של מקבלי קיצבת ניידות אנחנו – ואני לא גורם מקצועי שיכול להגיד מי זכאי יותר ומי זכאי פחות - - -
היו"ר חיים כץ
¶
הבטוח הלאומי אומר, שפנה למשרד האוצר יותר מפעם אחת ונענה בשלילה, אנחנו חושבים שהאנשים האלה ראויים, למה משרד האוצר חושב שהאנשים האלה לא ראויים כשהעלות התקציבית לא גבוהה?
רבקה לויפר
¶
שוב, לא נגיד מי ראוי ומי לא ראוי, זה לא תפקידנו ואנחנו גם לא אומרים את זה. תפקידנו הוא לשמור על מסגרת תקציבית. ככל שיימצאו אנשים שמקבלים שלא בצדק קיצבה מסויימת ואחרים שלא מקבלים - ניתן לעשות את השינויים. המסגרת התקציבית גם ככה גבוהה ולא צריכה להיפרץ. אזכיר שהמצב של הבטוח הלאומי הוא לא טוב מבחינה אקטוארית, אתם ודאי יודעים את זה ולכן צריך לשמור על המסגרת התקציבית.
היו"ר חיים כץ
¶
כמה אנשים צריכים לסבול ואיזה סבל הם צריכים לעבור כדאי שאתם באוצר תגידו: או.קיי., יש אנשים שעונים לקריטריונים ולא הכל כסף? מה האדם צריך לעבור? באיזה סטטוס הוא צריך להיות? לאיזה שפל מדרגה צריך להביא אותו ברמת החיים שלו, כדי שאתם תתעוררו? הבטוח הלאומי, שמצבו גרוע, היה רוצה שבישראל כולם יהיו בריאים, כולם יהיו ספורטיביים, כולם יהיו בעלי כושר ביצוע וכושר למידה. מה לעשות, האלהים לא ברא כך. יש כאלה ויש כאלה. בא האוצר ואומר: מצבכם גרוע, מבחינתנו שאנשים יסבלו. איזו רמת סבל צריך? האם כדי לקבל את הקיצבה, היא צריכה לתרום רגל? מה היא צריכה לעשות? תגידי לי.
כשאתם יושבים ואתם אומרים 'לא' – איך אתם מרגישים? הנה, אני מדבר אתך, הייתי שמח אם היו שולחים את הממונים עלייך ולא אותך, אני מדבר אלייך ושואל: מה היא צריכה עוד לעשת כיד לקבל קיצבת ניידות? היא רוצה לנהוג, יש לה רשיון, מה היא צריכה לעשות בהתחשב בכך שלא מדובר במיליארדים, כי אין מיליארדים אנשים כאלה לשמחתנו.
עפו אגבאריה
¶
אין הרבה כאלה. זה אולי המקרה היחיד שיש לו גם רשיון. יהיו עוד זה בטוח, אבל צריך לעשות את התקנה.
רבקה לויפר
¶
אני לא חושבת שמישהו היה רוצה שזה יתנהל ככה. מה שכן – יש קריטריונים, כדי לפתוח אותם, כדי לשנות את התמהיל צריך להגיע עם הצעה ספציפית - - -
רבקה לויפר
¶
אני לא מכירה הצעה ספציפית כזאת. מעבר לזה, ההתנגדות היא לא רק שלנו, ברגע שפותחים תמהיל - - -
היו"ר חיים כץ
¶
אל תדברי אתי בסיסמאות. תקשיבי, את מדברת בסיסמאות, יש לכם ממי ללמוד. ההתנגדות לא שלנו, תגידי לי של מי.
רבקה לויפר
¶
שוב, כשפותחים, אי אפשר רק להרחיב את מסגרת ההוצאה. אם רוצים לעשות שינוי תמהיל – ויכול להיות שיש מקום לעשות שינוי בקיצבת ניידות, ויכול להיות שיש אנשים שמקבלים את הקיצבה הזאת שלא בצדק ויש אנשים שלא מקבלים אותה שלא בצדק אז כדי לפתוח את התמהיל יהיו אנשים שייפגעו והם מתנגדים לזה.
היו"ר חיים כץ
¶
עוד מעט.
ממתי התחלתם להתחשבן עם הנכים וממתי מעניין אתכם מה הם אומרים? מי אצלכם? איך אתם מקבלים החלטה? הסבירי לי, אל תנאמי עם סיסמאות, דברי אתי לענין. איך אתם מקבלים החלטה שהם לא זכאים?
רבקה לויפר
¶
שוב, הזכאות נקבעת לפי קריטריונים. אם רוצים לשנות את הקריטריונים, אפשר לשנות אותם אבל יש לכך תנאים מסויימים ומגבלות מסויימות, אי אפשר להרחיב את מסגרת ההוצאה עד אינסוף וכולם פה יודעים את זה, היום זה כאלה ומחר זה אחרים. כדי לשנות את התמהיל הפנימי בקריטריונים, צריכים לבוא עם הצעה.
היו"ר חיים כץ
¶
את בתפקידך, את לא שר אוצר. מדינת ישראל, לפי מה שאת אומרת, אם מגיעים לבית חולים מאה איש, אז חמישים צריך להרוג כי אין תקציב. זה מה שאת אומרת. לחמישים לא לתת תרופות – שימותו, זה מה שאת אומרת פה. אי אפשר להגביל, אם היא זכאית אז היא זכאית והמדינה צריכה להביא את הכסף. אם המדינה החליטה - - -
היו"ר חיים כץ
¶
אבל הם פנו אלייך לשנות את הקריטריונים, האם היא לא זכאית? האם את חושבת שהיא לא זכאית?
רבקה לויפר
¶
הם העלו את זה, אני לא אמרתי שלא, אבל אין לנו הצעה ספציפית ולכן לא רלבנטי להגיד שאנחנו מחליטים מה הקריטריונים. זה לא נכון, זה לא צריך להיות כך וזה גם לא כך. כל נסיון להגיד, שמישהו ממונה מן האוצר מחליט ספציפית לגבי אדם עם ליקוי כזה או אחר, אם הוא מקבל קיצבה – כן או לא, הוא לא נכון ואני מבקשת שזה גם לא ייאמר כי זה לא נכון.
היו"ר חיים כץ
¶
שמעי, אני רוצה שתכניסי לך לראש. אנחנו שליחים של מישהו למעלה לעזור לִחיות, כמו שאת דיברת פה, שהחיים נמדדים בכסף והתנאים נמדדים בכסף, זאת אומרת שאם אין בבתי החולים מקום אז חמישים יכולים לעצום עיניים שלא יקבלו תרופות. לא אמרת את זה במילים האלה, אבל אמרת את זה במלים שזו בדיוק הכוונה בהן. בדיוק כך דיברת. נגמר לנו הכסף. אם יהיו עוד נכים בלי רגלים, האם גם תגידו שנגמר הכסף א שתתנו להם כי הם עומדים בקריטריונים?
היו"ר חיים כץ
¶
חה"כ אגבאריה, היא באה מהבית עם מנטרה סגורה, היא גם לא יכולה לחשוב מעבר לקופסה וגם אמרו לה איך היא יכולה לחשוב ומה היא יכולה להגיד, אין לה גם יותר מדי סמכויות, לצערנו, אין לה יותר מדי סמכויות.
אתם, פניתם לאוצר, תעבירו לנו את הפנייה שלכם לאוצר, נגיש אותה כהצעת חוק ונדפוק להם על הראש. אני רוצה לראות את שר המשפטים, כשמדובר על ארבעים איש, או שלושים איש, או עשרה אנשים במדינת ישראל, שלא יקבלו בגלל החלטה של פקידי אוצר, אני רוצה לראות את זה. היום אנחנו נעביר את ההצעה לגבי היתומים שהאוצר לא רצה לתת להם כסף, היום הם יקבלו, היום תעבור קריאה שניה ושלישית. תעבירי לי את הבקשה, אנחנו נגיש את זה, עפו אגבראיה ואני נגיש את הצעת החוק.
לימור לוריא
¶
כדי לדייק, הבטוח הלאומי סבור, וזו ההצעה שיצאה לאוצר, שצריך את הרשימה הזאת לפתוח מחדש, בין היתר לראות את כלל האוכלוסיות שנמצאות עכשיו 'בחוץ' ולאו דווקא פרטני פה ופה. למען הסדר הטוב, גם לדברים שאמרה רבקה, העיוות שנוצר היום הוא שמתוך 34,000 שמקבלים הטבות בניידות יש אנשים שמצבם הרפואי, אדוני יושב הראש, הוא הרבה יותר קל מאלה שהם חולי סרטן מאד קשים שהם 'בחוץ' ואם היום אנחנו משלמים לשלושים וארבע אלף מיליארד - - -
היו"ר חיים כץ
¶
האם את יודעת מה זה לעבור ועדות רפואיות כאלו? עד מישהו מקבל 'זכאי' – שלא נדע, שיישאר עם האוטו ועם הצרות ושאנחנו לא נקבל את האוטו עם הצרות. אף אחד שם לא קיבל בגלל שהוא הולך לפיקניק.
היו"ר חיים כץ
¶
אף אחד לא קיבל את זה סתם, כי יש להם את הצרות שלהם ואף אחד מן הבריאים לא היה מתחלף אתם. אף אחד. אז כן זכאים לא זכאים – זה בסדר, אף אחד לא היה מתחלף אתם. יש שאמרו לי ושמעתי יותר מפעם אחת שאומרים לי: "קח את השיתוק שלי ואת האוטו שלי ותן לי ללכת, תן לי את היכולת ללכת". אז אף אחד לא קיבל בגלל שקל לו בחיים והוא מסתדר. החיים שלהם מספיק קשים ולצערנו, גם תוחלת החיים שלהם קצרה יותר. קחי לך סטטיסטיקות במחלות הפוליו והאלו - תוחלת החיים קצרה יותר.
הודא זועבי
¶
תאונת מערבל בטון, כשהייתי בגיל שתים עשרה. עבדתי קשה. אני רוצה עזרה. לאדם הזה שיושב על כסא גלגלים אני אומרת לו שיהיה בריא, הוא מתלונן ואומר: - - -
הודא זועבי
¶
אבל במצב כמו שלי, יש מעט ולא מסתכלים עלינו. אני רוצה גם עזרה עשרים וארבע שעות כל יום, ונסתכל גם על הכביש, על הניידות והנגישות של האוטובוס, כשאתה עולה לאוטובוס יש נגישות לאנשים עם כסא גלגלים, למונית גם - - -
הודא זועבי
¶
קיבלתי רשיון ויש לי רשיון בכיס שלש שנים ואחרי הטסט לא נהגתי בכלל ואני חייבת כסף לחברה שבה למדתי, למדתי על החשבון שלי גם - - -
אבנר עורקבי
¶
אני דיברתי עם חבר הכנסת אגבאריה, להוסיף אין בעיה, אתך אני, בלב שלם אבל לא ייתכן לפתוח את ההסכם ומנסים לפתוח. - - -
היו"ר חיים כץ
¶
מאחר וזה דיון מהיר ואנחנו לא יכולים לקבל פה החלטות, אין בסמכותנו לקבל החלטות בדיון מהיר. יזום. נבקש מן הבטוח הלאומי להעביר את הפניות שהעביר לאוצר. נעשה כמיטב יכולתנו לצרף אל הרשימה מבלי לפתוח אותה. לא יודע כמה אנשים יש שם, את מדברת על ארבעים איש במדינת ישראל, קטועי שתי ידים מעל המרפק, אני לא יודע כמה מהם מדברים על רשיון נהיגה. אחת אנחנו רואים.
היו"ר חיים כץ
¶
הבטוח הלאומי, תעבירו לנו, נראה מה אנחנו יכולים לעשות בחקיקה. זה יקח קצת זמן ואני מקווה שנגמור גם את זה. חבל שזה כך מתנהל. חבל שזה כך מתנהל אבל מה לעשות, מדינת ישראל נולדה ביסורים. תודה רבה, הישיבה נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 11:30.>