PAGE
34
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
05/03/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 644>
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שני, י"א באדר התשע"ב (05 במרץ 2012), שעה 11:30

<הצעת חוק הגבלת משקל בתעשיית הדוגמנות, התשע"א-2011>

חברי הוועדה: >
חיים כץ - היו"ר
רחל אדטו

אורי מקלב

>
חה"כ נסים זאב
עו"ד דבורה ספיר-אליעזר - הלשכה המשפטית, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

ד"ר זיוה שטל - מנהלת המחלקה לתזונה, משרד הבריאות

עו"ד גלעד סממה - יועץ שר המשפטים, משרד המשפטים

עו"ד טלי שטיין - ממונה על תחום הבריאות, מח' ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

עו"ד שרית שפיגלשטיין - מנהלת מחלקה, משרד המשפטים

זוהר ספיבק - מחקר אקדמאי הפרעות אכילה, בית חולים רמב"ם

ד"ר יצחק וורגפט - נציג איגוד הפסיכיאטריה של הילד והמתבגר, ההסתדרות הרפואית

ד"ר איתן גור - מנהל המחלקה להפרעות אכילה, בית חולים שיבא תל השומר

אלה סימנס - אחות ראשית במחלקה להפרעות אכילה, בית חולים שיבא תל השומר

עו"ד מאירה בסוק - הלשכה המשפטית, נעמ"ת

שי כהן-ארבל - סוכן , סוכנות יולי, סוכנויות דוגמנות

רמי בוארון - מנכ"ל סוכנות, מוזמנים שונים

עדי נוימן - מיוצגת , סוכנות יולי, סוכנויות דוגמנות

רוברטו בן שושן - מנהל , ניהול אישי סוכנויות בע"מ, סוכנויות דוגמנות

איריס זהר פנחסי - יו"ר המרכז הישראלי לשינוי הרגלי אכילה

עדי ברקן - צלם אופנה וסוכן דוגמניות

דודי גבאי - מפיק אופנה

איה ברזני - מתמודדת עם הפרעות אכילה

דניאל סגל - דוגמנית

דרור בן דויד - דוגמנית

ליאת זוהר - המרכז הישראלי לשינוי הרגלי אכילה

עו"ד גור בליי - עוזר ליועמ"ש לכנסת, הכנסת

נועה בן-שבת

וילמה מאור

אסתר מימון
<הצעת חוק הגבלת משקל בתעשיית הדוגמנות, התשע"א-2011>

בוקר טוב. היום יום שני בשבוע, י"א באדר, 5 במרץ 2012. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. הנושא: הצעת חוק הגבלת משקל בתעשיית הדוגמנות, התשע"א-2011, של חברת הכנסת רחל אדטו. לפני שניכנס לכל הדברים, נשמע את היועצת המשפטית.

אדוני, רציתי לסקור את ההתקדמות שהיתה פה מאז שהצעת החוק עברה בקריאה הראשונה. למעשה אנחנו מדברים פה בחוק תקדימי, חלוץ בתחום שלו – אין חוקים כאלה בעולם – אנחנו מדברים על חוק שהמטרה שלו להגביל את חשיפת הציבור בישראל לפרסום שמציג דימויי גוף של רזון קיצוני, כדי למנוע התפתחות של הפרעות אכילה. שמענו על הנושא הזה, שמענו שיש על כך מחקרים, נבקש אחר-כך שיציגו אותם, שיציגו את הבסיס המחקרי.
מבחינה משפטית החוק העלה שאלה שנוגעת לחופש העיסוק, חופש העיסוק גם של הדוגמניות, גם של הסוכנויות או המפרסמים שמעסיקים אותם. בשוליים היתה גם הערה לגבי חופש הביטוי האומנותי.
בשביל לדון בכל השאלות החוקתיות האלה זימן היועץ המשפטי לכנסת, עורך-הדין איל ינון, מספר פגישות, גם עם מציעת החוק, חברת הכנסת רחל אדטו, גם עם פרופ' יעל לצר, שהיא מומחית להפרעות אכילה, יחד עם משפטנים ממשרד המשפטים, ובישיבות הפנימיות האלה ניסינו להבין את הבסיס המחקרי שעליו מוצעת הצעת החוק וגם לנסות להגיע לנוסח או להוראות שיהיו יותר מידתיות לגבי תכלית החוק. ברור שהתכלית ראויה, אנחנו מדברים על מטרה של מניעת התפתחות הפרעות אכילה, כשבקצה החמור שלהן אנחנו מדברים על אנורקסיה, שעלולה להגיע אפילו למצבים של מוות.
מבחינת התכלית הראויה אין ספק שמדובר בתכלית ראויה, מבחינת המידתיות רצינו להביא ליישור קו מבחינת כמה הוראות.

בעקבות הדיונים האלה חברת הכנסת אדטו, יוזמת החוק, הסכימה להשמיט מהצעת החוק את האיסורים הגורפים שהיו בה בנוסח בקריאה הראשונה, איסורים גורפים של העסקה, ייצוג ותיווך של דוגמן שמצוי בתת משקל. ההשמטה הזאת יוצרת מצב הרבה יותר טוב מבחינת המידתיות. היא משאירה לדוגמנים האלה אפשרות להיות מועסקים בדברים אחרים, שלא מגיעים לציבור בישראל, לא מגיעים לפרסומות שמשפיעות על הציבור בישראל – אנחנו מדברים על דוגמניות מסלול שהציבור פחות חשוף אליהן, אנחנו מדברים אולי על פרסומות שיוצאות לחוץ לארץ. אלה דברים שפתוחים בפניהן. מבחינה זאת היתה פה התקדמות רבה מבחינת המידתיות.
היו הגבלות אחרות שחשבנו להציע לגבי הפרסומות, כמו למשל הגבלה של שעות, לשעות שילדים צופים בהן, לשבועונים שילדים צופים בהם, אבל למעשה חברת הכנסת אדטו, שכנעה אותנו, שכשאנחנו מדברים על הציבור, הציבור שבו מדובר זה ציבור לא רק של בני נוער, לא רק של ילדים, אנחנו מדברים גם על ציבור של צעירים וצעירות שהגבלת השעות, הגבלת המגזינים או כתבי העת, לא רלוונטית מבחינתם.
לכן אנחנו מדברים בסיכומו של דבר עכשיו על נוסח שאומנם כולל איסור על פרסומות שמציגות דוגמנית בתת משקל, אבל אנחנו לא שוללים את חופש העיסוק. יש אפשרות, כמו שאמרתי, לעסוק גם בדוגמנות מסלול, גם בפרסומות שיוצאות לחוץ-לארץ.

למרות החדשנות של ההצעה, והיא העלתה באמת שאלות לא פשוטות, אנחנו סבורים שעכשיו היא עומדת במבחנים החוקתיים המקובלים, ואפשר לדון בנוסח הזה. כמובן יהיו הערות אלה או אחרות לנוסח, אבל הקונספט נראה לנו עכשיו שעומד במבחנים החוקתיים.

סיימת?

סיימתי. אני יכולה גם להציג, אם אתה רוצה, את עיקרי הדברים של הצעת החוק. אם תרשה לי עוד דקה, אני אוכל להציג את עיקרי הדברים. למעשה להצעת החוק יש שני חלקים: חלק אחד עוסק בפרסומות שמציגות דוגמן, שצולם לצורך הפרסומת הזאת, ואוסרת על הצגת דוגמן שמצוי בתת-משקל, פחות מ-18.5 BMI, אלא אם כן הוא המציא אישור תקף מרופא בבדיקה שנעשתה שלושה חודשים לפני מועד הצילומים, שמראה שהוא לא נמצא בתת משקל. זאת אומרת, זה תנאי להכנת הפרסומת, תנאי להצגת הפרסומת. התנאי הזה חל גם על המפרסם, אותה חברה שהזמינה את הפרסומת וגם על הפרסומאי שמכין את הפרסומת הלכה למעשה.
ההוראה השנייה מתייחסת לפרסומת שמציגה דמותו של אדם ועשתה הצרת היקפים. כך יוצא שדמותו לא טבעית.

צרה.

מאוד צרה ולא טבעית, וגם היא יוצרת דימויים מטעים לציבור.

בשביל זה עושים טלוויזיות מלבניות, להרחיב את זה בחזרה...

בעניין הזה החובה היא לכלול הבהרה שנעשתה עריכה גרפית. זאת אומרת, שנעשתה עריכה גרפית להצרת היקפים, ליידע את הציבור שלא כך נראה דוגמן באמת.

יש שני סייגים. אם נדבר על פרסומת שנעשית למטרה ציבורית, לא מסחרית, יש עניין מובהק בפרסומה, ודווקא בפרסום בדרך זו יכול להופיע דוגמן בהיקפים מאוד צרים. ההוראות האלה לא יחולו בפרסומת, בין אם מקורה בישראל ובין אם מקורה מחוץ לישראל, אם היא לא מיועדת לציבור, או מהדרך שבה היא משודרת ומפורסמת, או מתוכה עולה שהיא לא מיועדת לציבור בישראל. שוב, מטרת החוק היא להגן על הציבור בישראל. הוא הקבוצה שמבקשים להגן עליה מפני דימויי גוף מוטעים שיביאו להתפתחות של הפרעות אכילה.

רק רציתי להגיד שלגבי נוער ה-BMI הוא לא 18.5, אלא יש התאמה בתוספת לגבי ה-BMI.

תודה. חברת הכנסת רחל אדטו, רצית להגיד משהו?

אתה מכיר אותי לא מהיום. איך אני יכולה לא להגיד משהו? תודה רבה, אדוני היושב-ראש, ב-24 בפברואר מלאו שלוש שנים להיותי חברת כנסת, שלוש שנים שאני יושבת בוועדה הזאת. במשך שלוש השנים האלה זו ועדה שהעבירה הרבה חוקים עם היושב-ראש הפעיל שלה.

הרבה דברים למדתי מחיים. אחד הדברים שלמדתי מחיים וראיתי אותו מיישם זה כשיש לו חוק, כשהוא חושב שזה בנפשו וחשוב לו, והוא העביר אותו, הוא בא למליאה ומציג את החוק בחולצה לבנה.

כמה פעמים היו דברים כאלה?

זה לא היה הרבה פעמים. אתה היושב-ראש הכי פעיל, עם הכי הרבה חוקים שהעברת - - -

פעמיים.

במליאה עלית ואמרת: היום החלפתי לחולצה לבנה, כי זה חוק בנפשי ואני גאה שהעברתי אותו היום. הבוקר חשבתי בדיוק על הדברים האלה שלך, ואמרתי: אם יש משהו שהוא בנפשי ומשהו ששנתיים וחצי אני עסוקה בו זה הנושא הזה של הפרעות אכילה, והחוק יונח היום - - -

באת עם חליפה לבנה.

החולצה הלבנה היא אחד מהדברים שלמדתי ממך.
בערך שנתיים אני מתעסקת בנושא של הפרעות אכילה. נחשפתי לזה באקראי לגמרי, מכניסה לישיבה שניהל חבר הכנסת אורי מקלב, כשהוא ישב בראש הוועדה לפניות הציבור, כאשר על סדר-היום באותו יום היה הנושא של היעדר מקומות לשיקום בנות עם אנורקסיה. למרות שאני מכירה את האנורקסיה מהיותי רופאה, באותו יום נפתחה מבחינתי תיבת פנדורה לכל מה שקשור להפרעות אכילה במדינת ישראל. פתאום נחשף נושא שהיה תמיד מוצנע, לא מדובר, רק מתי מעט ידעו עליו ותמיד בשקט, תמיד מתחת לשולחן. נחשף נושא ענק, נחשף שאין מקומות שיקום, אין מקומות אשפוז, אין מימון ולא ניתן טיפול לבנות האלה, ונחשפו מספרים שאתה לא מאמין שהם מספרים אמיתיים – 1,500 בני נוער מדי שנה נכנסים למעגל של חולים בהפרעות אכילה. גורם התמותה מס' 1 במדינת ישראל לקבוצת הגיל שבין 15 ל-24 זאת האנורקסיה. לא סרטן, לא תאונות דרכים, אלא אנורקסיה. זה מספר שלא נקלט. מתוך 250,000 בני נוער בשכבות הגיל האלו 10% מהם עם הפרעות אכילה, כשבחלקן, בקצה של הפירמידה, זאת האנורקסיה, ו-5% מחולי האנורקסיה מתים. זאת אומרת, אנחנו מדברים פה על מחלה קשה, מחלה קשה מאוד, מחלה שמתים ממנה, מחלה חשוכת מרפא, ואלה שלא מתים מאנורקסיה, חלק גדול מהנשמה שלהם מת.
ולכן אם יש שאלה למה צריך המחוקק להתערב ולמה לא להשאיר למשרד הבריאות ולשטח את הטיפול במחלה, התשובה היא שהוא צריך להתערב, כי יש פה מספר גורמים שחברו יחד כדי להשפיע על התנהלות המחלה, על אנשים שלוקים במחלקה.
אני חושבת שאם יש משמעות לחקיקה, החוק הזה הוא חוק שחד-משמעית בא להיטיב, להציל את כל אותם אלפי בני נוער מכניסה למעגל הזה של חולים בהפרעות אכילה בכלל, ואנורקסיה בפרט.
רק רציתי לתקן שיחד אתי בהצעת החוק חבר הכנסת דני דנון ואורי מקלב מאחורי הקלעים.

אני אסביר.

החלטתי שאני לא מקריא שמות של מציעי חוקים או מצטרפים לחקיקה, שאפילו לא באים לדיונים.

הוא התנצל. לא חשוב. לא ניכנס לזה.

מצטרפים לחקיקה, באים ורושמים ורושמים ורושמים – פתאום כולם חשבו על אותו רעיון? אתה לא בא לדיון, אז וואלה, תיקח קרדיטים.

לא חשוב. רק הייתי חייבת לציין שהוא חתום על הצעת החוק הזאת.

זה לא קרדיט לגביך.

מה שאני רוצה לומר, החוק הזה לא בא לפתור את בעיית האנורקסיה, זה לא שאם אנחנו נאסור פרסומת אנחנו נסגור את כל הסיפור של האנורקסיה ולא יהיו יותר חולות באנורקסיה. חד-משמעית לא. החוק הזה הוא נדבך נוסף בנושא. זה לא פוטר את החינוך, זה לא פוטר את ההורים, זה לא פוטר את משרד הבריאות וזה לא פוטר אף אחד, אבל לחוק הזה יש מטרה מאוד מוגדרת, והמטרה המוגדרת של החוק הזה הוא לנתץ את המשולש הקדוש שהוכח מדעית, זה המשולש הקדוש שבין פרסומת, דימוי גוף והתפתחות הפרעות אכילה.

נועה אמרה, והיא צודקת, ישבנו הרבה והיינו צריכים להביא הוכחות מדעיות לקשר שבין פרסומת לבין דימוי גוף לבין התפתחות הפרעות אכילה. עזרו לי בכך אנשי מדע – פרופ' יעל לצר שנמצאת בארצות-הברית היום, אבל ייצגו אותה היום – שהביאו ערימות של חומר, ערימות של עבודות מדעיות מוכחות, מדעיות לחלוטין, עם קבוצות ביקורת וכל מה שצריך אודות הקשר החד-משמעי בין דימוי הגוף לבין הפרסומת. בנות צעירות שנתונות בגיל ההתבגרות – היום יש גם בנים, אבל זאת מחלה בעיקר של בנות, היחס כמעט 80 ל-20, אבל יש בהחלט יותר בנים היום – מסתכלות על הפרסומת, רואות את הדוגמנית הדקיקה – ודוגמנית זאת לא רק זאת שהולכת על מסלול, דוגמנית היא זאת שמדגמנת בשלטי חוצות ובפרסומות וכל פרזנטורית למינה – רואות את הדמות הזאת, הרזה, הנראית נהדר, קוראות עליה איזה סלבריטי היא, איך היא מופיעה במודעות רכילות, ואומרות: וואלה, אני רוצה להיות כזאת, אני רוצה להיות דקה, אני רוצה להיות רזה, אני רוצה להיות מקובלת, אני רוצה להיות מצליחה, והדרך להיות כך היא להיות רזה. ואז מתחילים בדיאטה של שני קילו או שלושה, חברות אומרות לה: את נראית נהדר, ומתחיל המדרון החלקלק. 99% מאלה שפיתחו אנורקסיה התחילו ב-שניים-שלושה קילו האלה של הדיאטה, ומצאו את עצמן במדרון.
ולכן, מאחר שהקשר הוכח, והקשר המדעי שכנע את כל אלה שישבנו אתם בישיבות פעם, פעמיים, שלוש, ארבע, אנחנו נמצאים בבסיס מאוד רחב ומאוד מוכח שיש קשר בין שני הדברים האלה.
אם אמרתי שהיום המטרה של החוק היא לנתץ את הקשר הזה שבין פרסומת, דימוי גוף והתפתחות הפרעות אכילה, אני מרגישה על בסיס מאוד רחב כשאני אומרת: אנחנו חייבים לאסור פרסומת, שבה הפרזנטור הוא דוגמנית שנמצאת בתת משקל.

זה היה המשפט האחרון.

תן לי עוד. אני שנה וחצי מחכה להגיד את המשפטים האלה.

את רוצה להגיע היום לחוק או שאת רוצה שאנחנו היום נעסוק רק בדיבורים?

חיים, לבשתי חולצה לבנה ושנה וחצי אני עוסקת בזה. יש לי עוד שני דברים.

למה נאמר בחוק 18.5 BMI? זה לא שרירותי. יש מדד שהוא מדד בין-לאומי. 18.5 זה מדד בין-לאומי, מוכר על-ידי ארגון הבריאות העולמי. לא אנחנו המצאנו אותו. זו ההגדרה לתת-משקל. לכן אי-אפשר להגיד: אני רזה באופן טבעי, אני לא אוכלת באופן טבעי, אני מתעמלת ולכן אני רזה. יש קריטריון. הקריטריון הזה מוכח, זה הקריטריון שנאחזנו בו, זה הקריטריון שאנחנו רוצים, ולכן הוא גם מופיע בחוק.

הפגיעה בחופש העיסוק – בחוק כתוב במפורש שבחוק-יסוד: חופש העיסוק מותר לפגוע בו בחוק שהוא למטרה הראויה ומידתי. כאשר אנחנו מסתכלים מה זה מטרה ראויה ומה פה מידתי זה הפגיעה האפשרית בחופש העיסוק של מספר דוגמניות רזות ומספר סוכנויות פרסומת לא אחראיות. כאשר אנחנו אומרים במי הם פוגעים, הם פוגעים בכל אותם אלפי בני נוער, ואנחנו מצילים את כל אלפי בני הנוער האלה, ולכן הפגיעה האפשרית בחופש העיסוק של אותם אנשים היא בהחלט מידתית, והיא בוודאי למטרה ראויה.

לכן כאשר אנחנו שמים את החוק הזה היום כאן, ברור לי לחלוטין שהחוק הזה צריך להיכנס לספר החוקים. החוק הזה, בעצם העלאתו לדיון ציבורי, בעצם התגייסות התקשורת כולה בצורה מאוד חיובית לחוק הזה, הפך את סדרי העולם מבחינת דיון ציבורי בנושא. פתאום מדברים על אנורקסיה.
חיים, זה משמעותי לא רק אצלנו במדינת ישראל. הנושא הזה עלה לדיון ציבורי גם בארצות אחרות.

ומה קרה?

יש היום סוכנויות אופנה שאומרות שהן לא מעסיקות דוגמניות בתת-משקל. דיברתי השבוע עם מישהי שהיא מנהלת האופנה של שנקר, שאמרה לי שבשנתיים האחרונות הם לא מוכנים לקבל דוגמניות במידה קטנה מ-36 ומתחת לגיל 17. היא אמרה שמי שתבוא אליה במידה מתחת ל-36, היא לא תקבל אותה כדוגמנית אליה לשנקר. הם מעצבי דעת הקהל, הם אלה שמשנים את האופנה ואת דעת הקהל. ולכן החשיפה והדיבור עשה שינוי במודעות, ועל כך, בין היתר, חשיבות החוק.
אני כמובן מקווה שזה יעבור היום בקריאה השנייה והשלישית, ובשבוע הבא יעבור במליאה וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. תודה רבה.

בבקשה, אדוני.

תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש, תחילה אני באמת מודה לך שאתה, כיושב-ראש הוועדה שיש לפתחה הרבה חוקים, מפנה את הזמן כדי לדון בחוק הזה, שהוא חוק מאוד-מאוד חשוב. באתי לחזק את חברת הכנסת רחל אדטו בחוק הזה. כשנכנסתי לפה אולי רבים שאלו מה לכוהן בבית הקברות, מה אני מחפש בחוק הדוגמניות. חברים, אדוני היושב-ראש, באתי להגיד שהחוק הזה הוא לא חוק של דוגמניות, הוא חוק של הצלת נפשות. הוא בא לטפל בהשלכות שיש לתופעה הזאת של חיקוי ולקחת דוגמה, כולל משחקנים, ובמקרה הזה מדוגמניות.
לא מזמן העברנו את חוק איסור הפרסומת על אלכוהול מכיוון שחלק מהשתייה אצל הנוער, התברר שזה כתוצאה מחיקוי פרסומות של כל מיני ידוענים ומפורסמים שמצטלמים עם שתייה.

באמת התוודעתי בפעם הראשונה לנושא של BMI או מידה 36 ומידה 38. לא הייתי מודע לדברים האלה.

דנו בוועדה לפניות הציבור בתוצאות הקשות ביותר שיש לאנורקסיה, דנו גם על הטיפול והאשפוז וגם על המודעות, על כך שאין טיפול עוד לפני שמגיעים למצב של אנורקסיה קשה. מתברר שחלק מהדימוי הוא לא רק מהדוגמניות, הוא גם מהבית עצמו.
אני לא זוכר את השם של אותו יהודי שאנחנו חייבים לו תודה. אני חושב שגם הוא היה מחולל, הוא גם כתב.

הופיעו בפנינו הורים לילדות אנורקטיות והופיע בפנינו אנשים שיודעים באמת איפה התחיל הנושא של אנורקסיה והפרעות אכילה אצל ילדים. זה לפעמים בא מתוך הבית. אם האמא עומדת מול המראה ואומרת לעצמה או לאחרים מה שהיא צריכה לעשות, כמה היא צריכה לרדת, שהיא השמינה, הילדה שלה - - -

אנחנו יכולים לחוקק שאמא לא תעמוד מול המראה...

את זה עוד לא עשינו.

האמא מסתכלת על הפרסומות, האמא רוצה להיכנס לג'ינס 28.

זה מתחיל באמא. חלק מהחוק הזה זה המודעות, שאנשים צריכים להבין שזה מגיע מאיזה מקום. זה גם הנושא של דוגמנות, אבל זה גם שאנשים ידעו שזה מגיע בעיקר מחיקוי. הסיפורים שהיו שם מאוד-מאוד הפתיעו אותנו.

אני לא חתמתי על הצעת החוק הזאת, אפילו שהיה בידי - - -

גם אני לא.

אליך זה אולי לא הגיע, אבל לידי זה כן הגיע. אני בסוף לא חתמתי. דרך אגב, קוראים לו, עדי ברקן. עדי ברקן נמצא פה? הנה הוא. אני צריך להגיד תודה גם לעדי ברקן, הוא זה שלימד אותי, הוא המורה שלי בעניין, הוא שהופיע בוועדה וסיפר על הדברים, והוא סוכן דוגמניות, הוא לא מהצד של משרד הבריאות.
אני חוזר ואומר: החוק הזה הוא הצלת נפשות, הוא בא להציל את הנפשות שאחרי זה הן עלולות לחלות במחלה חשוכת מרפא לחלק גדול מהחולים בה.
אני לא חתמתי על הצעת החוק הזאת, כדי שלא להכשיל אותה. אם הייתי חותם על הצעת החוק הזאת – אני אומר כאן, אני מזדהה עם הצעת החוק הזדהות מלאה – רק כדי שלא יבוא מישהו ויגיד: החרדי הזה יש לו משהו נגד הדוגמניות. עודדתי את רחל, שעליה לא יגידו את זה. אני חי בעולם הדימויים – אני זה שיורק על ילדות ואני עושה עוד הרבה דברים, ואני ודאי זה שרודף את הדוגמניות. אני בא לברך רחל, החוק הזה בא רק להציל נפשות.

תודה רבה. יש פה מישהו שמתנגד?

שלום. אני דוגמנית במקצועי כבר 13 שנה. 12 שנה חייתי בחוץ-לארץ. התפרסמתי מדוגמנות, ולצערי כמובן יצא לי במהלך עבודתי במקצוע, הרבה יותר בחוץ-לארץ מאשר בארץ, לראות סביבי הרבה אנשים יורדים במדרון הפתלתל שאת מתארת, של הפרעות אכילה.
אני רוצה להתחיל בחיזוק של מה שחברת הכנסת אמרה, שללא ספק השינוי יבוא בחינוך, וצריך להשקיע שם מאמצים גדולים ולהזרים הרבה כספים, כמה שיותר מהר. בייחוד אם הבעיה מגיעה מהאמא והבעיה בתוך הבית, אז בחינוך המקום שלנו להשפיע על הדור הצעיר לפני שהוא נכנס למקומות האלה.

אני מסכימה, ללא ספק, שאנחנו לא רוצים לפרסם שום דבר שגורם לאנשים לרצות סטנדרטים לא טבעיים. הבעיה היחידה שלי עם החוק היא איך מגיעים ל-BMI – Body Mass Index – אני בדקתי לעצמי את ה-BMI הרבה פעמים, לפחות כל שנה במהלך חמש השנים האחרונות במסגרת הבדיקות הרפואיות הרגילות. זה לא סתם איזה יחס בין גובה למשקל לפי איזו משוואה שנותן ה-BMI. את הולכת לרופא ומחברים אותך לאלקטרודות ובודקים. נבדקתי לפני חודשיים בדיקת BMI, ה-BMI שלי יצא 19.2. אתמול הכנסתי בדיוק את אותם נתונים של גובה ומשקל שהיו לי לפני חודשיים למערכת שלך, ויצא לי 18.48. לפי המערכת שלך אני ב-BMI תת משקל, לפי ה-BMI שהרופאים בודקים - - -

עזבי, תוכלי שני פלפלים עם סטייק טוב, ונגמר.

זה לא משנה. מה שזה בא להראות שהמדד הוא לא באמת משהו - - -

לפי איזה מדד את מדברת? את מדברת על מדד אחר?

לפי ה-Body Mass Index, כמו שמחשבים אותו בבית חולים.

איך זה יכול להיות?

כי זה לא רק שני הנתונים האלה. כשמחשבים Body Mass Index במסגרת בית חולים, הם מחברים אותך למכשיר שבודק את כמות השרירים שיש לך בגוף, שבודק את הכושר הבריאותי - -

אחוזי שומן, למשל?

- - את אחוזי השומן. הם בודקים הרבה מאוד דברים שונים. בקופות עושים את זה כך, זה בסדר גמור.

אפשר - - -

אורי מקלב. הצעת החוק של רחל אדטו מדברת על הגדרה מוגדרת. סביר להניח, מהיכרותי הדלה והקצרה עם רחל אדטו, שהיא לא שלפה מהאצבע ועשתה עבודה מקיפה, והיא גם מבינה, בטח יותר טוב ממני ברפואה ובתגובות של הגוף, במסת שריר באחוזי שומן בגוף. היא רופאה שהגיעה - - -

לא נראה לי שאת - - -

מדובר בבריאות.

מקלב.

אני לא סותר. אני חושב שהדברים שלי לא סותרים.

מה שאנחנו בודקים זה בריאות. אני רק מציעה שניצור אופציה שכל אדם יוכל להגיע.

כל אחד יוכל להגיע ל-BMI שונה לפי נתוני הגוף שלו.

לפי אותם סטנדרטים שקובעים בעולם BMI. אם יש לי בגוף 40% שריר, זו לא סיבה שאני אסבול לפי בדיקה רק של שני הנתונים האלה.

אני רוצה להבין למה לא להביא הצעת חוק - - -

תסלח לי, אדוני. פה עובדים בצורה מסודרת. אתה רוצה לבקש לדבר, תרים את היד, תקבל רשות דיבור.

הבנתי שבאופן אוטומטי אדוני העביר לי את רשות הדיבור.

אין באופן אוטומטי, שום דבר לא הולך באופן אוטומטי.

אני מחכה בסבלנות.

מאה אחוז. תקבל רשות דיבור. סיימת?

סיימתי. אם אפשר אני אסכם בעוד משפט אחד, שרוב הבנות ובני הנוער בארץ שיש להם מושאים להערצה, הם לא יודעים בדרך כלל את השם של הדוגמנית שהיתה בקמפיין זה או אחר, הם יודעים את השם של אנג'לינה ג'ולי ושל קייט בוסוורת' ושל השחקנים והשחקניות הגדולים, שמייצגים תת משקל.

אין להם את מי לחקות...

כן, אדוני.

כמה לא יודעים את השם שלך?

אני ד"ר גור, אני מנהל המחלקה לטיפול בהפרעות אכילה בתל-השומר. רק לתקן תיקון קטן – BMI זה נוסחה מתמטית, היא חד-משמעית, אי-אפשר לקבל תוצאות שונות במקומות שונים. היא בסך הכול מתבססת על גובה ומשקל. אין לה שום קשר, לא לכמות השומן בגוף ולא לשום דבר אחר. זה ערך שמקובל בכל העולם לבדיקה של תת משקל. לא צריך שום דבר אחר חוץ משני הנתונים האלה. זה ערך שתמיד מקבלים בו את אותה תוצאה בכל מדינה בעולם.

תודה. כן, אדוני.

אני פסיכיאטר ילדים ונוער, אני יושב-ראש העמותה הישראלית לטיפול בהפרעות אכילה. קודם כול, לגבי ה-BMI, כמו שאמר ד"ר גור, כמובן זה ערך מוחלט. מעבר לזה שהוא מופיע בנוסחאות הבין-לאומיות – במעבר בין 18.5 BMI ל-17.5 BMI מוכפל הסיכוי לשברים בגוף; במעבר בין 18.5 BMI ל-17.5 BMI הסיכוי להפסקה של המחזור החודשי ופגיעה בפוריות מוכפלים; במעבר בין 18.5 BMI ל-17.5 BMI הסיכוי למה שאנחנו קוראים "אוסטאופניה", חסר עצם, מוכפל. זה מדד שנקבע לא רק בגלל שוועדה בין-לאומית קבעה, יש לו ערך בריאותי.
נושא נוסף שאני רוצה להגיד. חינוך – אין ספק שיש לחינוך מקום גדול מאוד. הבעיה עם החינוך שמאות תוכניות מניעה נעשו ב-30-20 השנה האחרונות בנושא של הפרעות אכילה. עד לפני משהו כמו עשר שנים כולן גרמו להחמרה ולנפיצות יתר של התופעה, גם בגלל הסיפור של חיקוי. בעשר השנים האחרונות מתחילות להתפתח תוכניות מניעה שאין להן דבר וחצי דבר עם משקל או מראה גוף, אלא רק איך אני רואה את עצמי, העצמה אישית, העצמה נשית, חברות, ומושגים כאלה, ביקורת המדיה וכן הלאה. אלה תוכניות שמתחילות להראות תוצאה. אלה תוכניות יקרות מאוד-מאוד. מדובר על השקעת שעות פסיכולוגים ושעות מחנכים בכיתות. הסיכוי שזה יקרה בעתיד קרוב כלשהו הוא נמוך, למרות שאין ספק שאני חושב שזה חשוב. החינוך כרגע הוא חשוב, אבל הוא לא הפתרון.
הסיבה שאנחנו כן חושבים שהחוק הזה הוא כל כך חשוב, מכיוון שיש עשרות מחקרים שמראים שכשאנחנו מראים תמונות של דוגמניות רזות לנערות ונשים צעירות – לא רק לנערות – הן מייד משוות את עצמן. זה מנגנון שקורה, מנגנון השוואה. הן משוות את עצמן, והתחושה הראשונה שלהן: אני לא בסדר. הדימוי יורד. והדרך לתקן את זה, זה לרדת במשקל. יש מספיק מחקרים שמראים את הקשר בין הדוגמניות והמופעים הרזים לבין התפתחות של דימוי עצמי שלילי, ובין דימוי עצמי שלילי לבין התפתחות של הפרעת אכילה.
דבר נוסף, בפרסומות האלה אותה אישה, אותה נערה, אותה דוגמנית מוצגת כחפץ – אין שום קשר בין האינטלקט של דוגמנית שיושבת על ה"ביואיק" לבין הביצועים של המנוע. היא מוצגת כחפץ. ואם חפץ, אז צריך לטפל בחפץ, צריך להפוך אותו ליפה, צריך להפוך אותו למושווה לסטנדרטים של יופי שרואים בתקשורת. ולכן הקשר בין מה שמראים בתקשורת הוא ישיר, ברור ועשרות מחקרים הראו אותו.
לכן, כמובן, בעיני ובעיני כל מי שמתעסק בהפרעות אכילה החוק הזה שיזמה חברת הכנסת אדטו הוא חשוב מאין כמוהו.

מה מידת ההשפעה באחוזים, בנתונים? אתה אומר שיש השפעה וקשר ישיר. אתה יכול לתרגם את זה למספרים?

אני אביא נתון אחד למשל. זה מחקר מאוד מפרסם, זו מובאה מאוד מפורסמת. "פיג'י" זה איים נידחים שלא היו בהם שידורי טלוויזיה עד 1996. כמובן ברגע שהתחילו שידורי טלוויזיה זו היתה קרקע נוחה לכל האנתרופולוגים לבדוק מה קורה. עד אז לא היתה, ולו הפרעת אכילה אחת ב"פיג'י". שלוש שנים אחרי שנכנסה הטלוויזיה, הערכים של אכילה מופרעת – זה שונה, גם על זה אני רוצה להעיר איזו הערה – והפרעות אכילה התקרבו מאוד לאלה שיש בעולם המערבי. אנחנו מדברים על סדר גודל של 10% מהנשים. זאת אומרת, אלה מספרים פנטסטיים. אפשר לראות את זה. אפשר היה לראות את זה מיידית.

מה שאתה אומר, שהטלוויזיה משפיעה על חיינו.

ודאי.

וואלה, אנחנו יודעים. כן, ביקשת לדבר.

לא ידעתי את זה. פעם ראשונה שאני שומע.

פה זו הפעם הראשונה שהוא שומע, כי הוא לא רואה טלוויזיה.

לא, שאנשי מקצוע אומרים את זה.

אני צלם וסוכן דוגמניות 31 שנה וחבר בעמותת המרכז הישראלי לשינוי הרגלי אכילה. בתחילת שנות ה-80 סיימתי את לימודי והתחלתי לצלם אופנה. דוגמניות תמיד היו רזות. תמיד-תמיד היו רזות. הן היו רזות עד שנת 1995-1994, כשמידה 38 זה היה נחשב רזה. לא ראינו מתחת לזה. מה שקרה ב-15 השנה האחרונות שאיבדנו שתי מידות, איבדנו את הראש, איבדנו את הצפון, איבדנו את המידות ואיבדנו גם את הנערות. הגענו לרזון שאי-אפשר לממש. עולם הזוהר תמיד היה פנטזיה שרצינו לממש, אבל תמיד יכולנו לגעת בו. היום הוא רחוק מאוד. הפער בין המקום שאנחנו נמצאים לבין מה שאנחנו מפנטזים עליו הוא פער גדול מדי, ולשם כולם נכנסים, אם זה הפרעות אכילה, אם זה סמים, אם זה אלכוהול.
אם ניקח את החוק הזה ונעביר אותו, נשים גבול ומחסום, אז יהיה יותר קל לפרופ' איתן גור לטפל בשאר הבנות, כי בקצב שהן עומדות בתור למחלקה כרגע, לא נגיע אליהן.

אני מרצה בבתי ספר. אני נמצא שלושה ימים בשבוע בבתי ספר, אני נפגש עם אלפי בני נוער. לי אי-אפשר לספר סיפורים. הנוער אומר במשפט הראשון שאני נכנס לבית הספר: עדי, תחליף לנו את נערת הפוסטר, שמת לנו נער – עובדות. יותר מכך, אנחנו מצלמים סטים של צילומים – סטים של צילומים פעם היו נמשכים ארבע-חמש שעות, ועדי נוימן כבר ותיקה, היא יודעת – תמיד היתה הפסקה של שעה, שעה וחצי, כי היינו יושבים ואוכלים צהרים. היום אנחנו לא אוכלים צהרים, היום אנחנו עם פפסי ושתי סיגריות.

לגבי עדי נוימן – עדי נוימן שייכת ל-15%-10% שבזכות גנטיקה הן רזות. זכו. אבל אנחנו מדברים על 85% שמסתכלות על עדי נוימן ורוצות להיות כך ולא יכולות להגיע, כי המבנה הגנטי לא נותן להן. מה עושים? איך ניכנס בכל זאת לסקיני ג'ינס? יש פה שתי עדויות שיסבירו לכם בדיוק איך עושים את זה בצורה מאוד-מאוד מהירה. יש פה מומנטום אמיתי. חשבתי היום שאני אראה לפחות שש-שבע סוכנויות שמובילות היום במשק בתחום שלנו, שאכפת להן מנערות, אף אחת לא הגיעה, למרות כל הטלפונים.

סליחה. סליחה.

סליחה, הנה גם רוברטו הגיע. דרך אגב תיכף נרצה לעשות סרטון.

הסוכנות שלי פה.

טוב שהגעתם.

האמת, מאוד-מאוד חשוב לשמוע אותם. לשמוע אותם עומדים פה ומשקרים לכם בעיניים, שהפרעות אכילה לא קיימות בתחום, שהם לא יודעים על זה, שאצלם בסוכנות זה לא קיים ושהם אף פעם לא אמרו: תורידי ארבעה קילו. אני אשמור את התגובה שלי, כי אני מאוד-מאוד שמח שהם באו ומאוד-מאוד צמא לשמוע את התגובות שלהם.

כן.

אני ממשרד המשפטים. אנחנו לא מתנגדים להצעת החוק, אבל חשוב לי להבהיר שני קשיים שעדיין נמצאים בהצעת החוק. קודם כול, מטרת הצעת החוק היא מטרה חברתית ראויה, היא נחשבה ראויה גם על-ידי הממשלה, והתכלית שבבסיס הצעת החוק היא תכלית ראויה. עם זאת, בחוקי-היסוד והפסיקה שמכוחם יש תנאים ומבחנים כדי להתיר לכנסת לפגוע בחופש העיסוק או בזכויות יסוד אחרות, ולא רק בדיקת התכלית הראויה מתבקשת, אלא גם בחינת האמצעי להשגת התכלית הזאת. במקרה שלנו, אנחנו חושבים שמבחינת הניתוח המשפטי יש פגיעה בחופש העיסוק, גם של הדוגמנים – אם הם בעלי נתונים פיזיים מסוימים הם לא יוכלו להופיע בפרסומות וגם בסוכנויות הדוגמנים – בכך שהמחוקק מתערב בדרך העבודה שלהם.

זה הדבר היחיד שהמחוקק מתערב בדרך העבודה?

בהצעת החוק הזאת?

חוק שעות עבודה ומנוחה – הוא מתערב?

מתערב, אבל יכול להיות שהאמצעים - - -

הוא מתערב בחוק העיסוק.

טוב שהמצאת את הגלגל עכשיו – מתערב. בכל חקיקה המחוקק קובע את החוק והשופט שופט לפי החוק.

אדוני צודק, אבל בחוקים כמו החוק שאדוני הזכיר נקבעו אמצעים מידתיים שתיכף אני אנסה להגיע אליהם.

חבל שלא היית בדיון הקודם.

הייתי בדיון הקודם.

שמעת את הדרישות של משרד האוצר - -

לא. בדיון הקודם של ההצעה הזאת.

- - על עבודה ברציפות או מתמחים שעובדים 25 שעות רצופות?

לא, לא הייתי בדיון.

את לא מכירה את המתמחים – 25 שעות רצופות.

אם יותר לי, אני אשמח להתייחס להצעה הזאת.

איפה אתם עם ההגבלות שלכם במשרד המשפטים?

אני מבקשת להתייחס להצעה הזאת.

בבקשה.

בשורה התחתונה אנחנו חושבים שיש פה פגיעה בזכויות יסוד, וכשאנחנו באים לבחון האם הפגיעה עומדת במבחנים שנקבעו בחוקי-היסוד ובפסיקה מכוחם, אנחנו רואים שני קשיים אחרים שאני אבקש להצביע עליהם. קודם כול, חברי הוועדה צריכים לבחון האם האמצעי שנבחר בהצעת החוק אכן יוביל להשגת התכלית המקווה של הצעת החוק. זאת אומרת, האם איסור פרסום של פרסומת, שמופיע בה דוגמן בעל BMI נמוך מערך כלשהו, יביא למניעת אנורקסיה. חוק-היסוד קובע שאם האמצעי שבחר המחוקק אינו משיג את התכלית הראויה, האמצעי פסול, ולכן הוועדה צריכה להשתכנע שחקיקת הוראות ספציפיות אכן יביאו להשגת התכלית הראויה הזאת, אחרת החוק ייחשב כלא חוקתי.

כאילו לא קיבלתם את כל - - -

רחל, רחל.

מחובתי להעמיד את זה בפני הוועדה. כשלעצמנו התקשינו להשתכנע מתוך החומר שהוצג בפנינו, אבל אולי הוועדה תשמע על כך מאנשי המקצוע שישמיעו את דברם בוועדה.

הקושי השני שאנחנו חושבים שחשוב להבהיר, נוגע למידתיות של ההצעה, זאת אומרת, למבחן שבוחן האם האמצעי שנבחר בהצעת החוק, הפגיעה שלו היא הפחותה ביותר. וחוק-היסוד אומר שכדי שהמחוקק יפגע בחוק-יסוד, הוא חייב לבחור באמצעי שהפגיעה שלו היא הפחותה ביותר. במקרה שלפנינו מתעורר קושי לדעתנו, כיוון שההגבלה על איסור פרסום היא כמעט מוחלטת, זאת אומרת, היא גורפת, ובמהלך הישיבות שניהלנו עם הייעוץ המשפטי של הוועדה ועם חברת הכנסת העלו כל מיני רעיונות ואמצעים שהפגיעה שלהם היתה פחותה יותר וחשבנו שהם יכולים גם להשיג את המטרה, למשל כמו אילוץ המודל שדובר עליו ואומץ גם בחקיקה, שמדבר על מניעת ביטוי של תופעות אלימות באמצעי התקשורת. אנחנו חושבים שכדי להסיר את הקושי המשפטי, הוועדה צריכה לבחון את כלל האמצעים ולבחון מהו האמצעי שהכי פחות פוגע בזכויות היסוד. אלה שני העניינים שמבחינתנו מטילים קשיים חוקתיים על הצעת החוק והוועדה צריכה לבחון אותם ולתת להם פתרונות.

תודה רבה. רצית לדבר, כן.

הייתי נוכח בדיונים גם עם הייעוץ המשפטי לכנסת, גם עם משרד המשפטים. השר ביקש להביע את עמדתו כאן לגבי הצעת החוק הזאת. להצעת החוק יש תכלית מאוד-מאוד ברורה, ופגיעה בחופש העיסוק, כפי שנאמר על-ידי משרד המשפטים, אומנם קיימת, אך זה תלוי גם בתכלית של הצעת החוק.

חברת הכנסת רחל אדטו הסכימה בשלב הדיונים הפנימיים להשמיט שני סעיפים מאוד משמעותיים שהעיבו על ההצעה הזאת – איסור התקשרות עם סוכן ואיסור העסקת סוכן. השר סבור שאחרי שההשמטה של שני הסעיפים האלה התקיימה, שהצעת החוק הזאת ראויה לקידום. הוא סבור, כפי שהייעוץ המשפטי לכנסת סבור, שיש להמשיך ולקדם את ההצעה. תודה רבה.

זה בניגוד לדעתם של עורכי-הדין במשרד המשפטים.

נציגי היועץ המשפטי לממשלה.

נכון.

כן, אדוני.

היי, גם אני סוכן דוגמניות משהו כמו 13-12 שנה. המטרה של הצעת החוק כמובן ראויה, כולנו רוצים שהבנות שלנו במדינה לא ייפלו לבעיות של תת-משקל או בולמיה. השתמשו בענף הדוגמנות כי הענף הזה לא יכול להגן על עצמו – זה ענף פרוץ. אפשר להגיד על דוגמניות הכול, כמו שהוא טען שהן חפץ וכל מיני דברים כאלה, ואני חושב שפשוט בזוי לקרוא לדוגמניות חפץ או שמשתמשים בהן כמו חפץ. אני חושב שהמודלים לחיקוי היום במדינת ישראל זה לא דוגמניות. אני מייצג דוגמניות, שחקנים וזמרים - - -

גם דוגמניות ושחקנים. סלבס, נו.

אם אנחנו מדברים על מודלים לחיקוי, אז קודם כול, כל ילדה שמגיעה היום אלי למשרד רוצה להיות מפורסמת. כשאני שואל אותה: מה את רוצה להיות? היא אומרת לי: תבחר אתה, מה שיכול להתאים כדי שאני אהיה מפורסמת. אני חושב שכולם הם מודלים לחיקוי.
גם חברת הכנסת אדטו, היא נראית לי רזה מאוד, אני חושב שגם היא מודל לחיקוי, ולדעתי כולם צריכים להיבדק באותה שיטה שבודקים את הדוגמניות, אם זה זמרים לפני שהם עולים לשיר, שחקנים לפני שהם הולכים לעשות הצגות או להופיע בפרסומות בטלוויזיה או בסדרות, ואם זה חברי כנסת. כל איש ציבור שהוא יכול להיות מודל לחיקוי צריך לעבור את אותה בדיקה. ואם כולם יעברו את אותה בדיקה, זה חוק שלא מפלה לרעה את הדוגמניות. אני חושב שיש פה סוג של אפליה, כי אף אחד לא בא ומתגונן. עם כל הכבוד לעדי ברקן, ויש לי הרבה כבוד לעדי ברקן, אני חושב שהמטרה שלו ראויה, אבל כסוכן דוגמניות בשנים האחרונות אני חושב שזה לא בדיוק המקצוע שלו, אני חושב שהוא יותר מקדם את הנושא - - -

רוברטו, אנחנו הולכים להציל פה את כל הילדות.

סלח לי.

כמה הזדמנויות כאלה יש לך?

בשביל להציל את כל הילדות, צריך להבין מה הבעיה. הבנות והבנים שרוצים להיות מפורסמים, הם לא רוצים להיות דוגמנים. תצאו מהסרט הזה שכולם רוצים להיות דוגמנים כשהם רואים דוגמנית בתצוגת אופנה, כי אין תצוגות אופנה במדינת ישראל. יש אולי שתי תצוגות, שלוש תצוגות בשנה. כמו שאמרה עדי נוימן, הבנות מסתכלות על אנג'לינה ג'ולי שאני רואה אותה בסרט, והיא נראית כמו שלד מהלך, והן רוצות להיות כמוה. הבנות מסתכלות על - - -

על גל גדות, והן רוצות להיות כמו גל גדות.

גל גדות היא שחקנית, והן יכולות להסתכל גם על יאנה מ"האח הגדול", שהיא רזה באופן טבעי.

מה זה?

יאנה.

מה זה? מה זה?

אם אתה לא מכיר, אתה עוד מעט תכיר. זו מישהי שהיא ב"אח הגדול".

מה זה "האח הגדול"?

"האח הגדול" זה – זה אומר הכול. אתה יודע, אתה לא מעודכן - - -

זה אומר שאני לא משחית את זמני על שטויות.

כל הכבוד לך.

זה מה שזה אומר.

כל הכבוד. אתה לא משחית, אבל אולי הילדים שלך כן מסתכלים על זה, וזו בעצם המטרה שלנו, לבדוק מה קורה עם הילדים. כוכבי ריאליטי, מפורסמים למיניהם – צריכים כולם לעבור את אותה בדיקה אם אתם רוצים שזה יהיה אפקטיבי, או שתסירו את הצעת החוק הזאת. מכיוון שבאתם לדוגמניות, כי אף אחת לא יכולה להתגונן, הרגשתי צורך לבוא ולגונן על הענף היחיד שכולם שמים אותו ללעג ולקלס ולבוז. ולקרוא לדוגמניות "חפצים", אני לא יודע אם זה הוצאת דיבה, כי דוגמנות זה מקצוע ומזה מתפרנסים - - -

סלח לי, אני אתן לך להמשיך.

המודלים לחיקוי - - -

תן לי שנייה אחת.

אין בעיה, אם תיתן לי להמשיך.

אני אתן לך להמשיך. הערת ביניים. ההגדרות שלך, שכולם שמים אותן ללעג ולבוז וזה, פשוט לא נכונות.

זה מה ששמעתי בחמש הדקות האחרונות.

עזוב. אמרת מה שהוא אמר. אני לא מסנגר עליו, אני שומע אותו בפעם הראשונה. הוא אמר שאם אתה רוצה לקדם "ביואיק" או "אולדסמוביל", תדבר על נתוני הרכב. לצורך העניין, זה תמיד משפר שאתה שם מישהי שנראית טוב או פחות טוב, ונתוני הרכב כבר לא חשובים.

אתה מדבר על פרסומות מלפני 50 שנה, כי היום - - -

סלח לי רגע. פה יש כללים. לי מותר יותר מאשר לאחרים בגלל שאני יושב-ראש.

אני יושב באותו מקום.

אתה יושב באותו מקום, אבל בשביל לשבת פה אתה צריך להתפקד, ללכת להיבחר, ואחרי שאתה נבחר ואתה חבר כנסת, אתה גם צריך להיבחר לוועדה, ואין יותר מדי ועדות.

אני מכבד את התפקיד שלך.

מאה אחוז. הביטויים שלך – אני לא נכנס עכשיו למשקל – שכולם מזלזלים, זה לא מדויק, וגם זה לא נאמר פה.

נכון, חד-משמעית לא.

זה גם לא נאמר פה. אנחנו פה בוועדה הזאת מכבדים כל מקצוע באשר הוא מקצוע. באה המחוקקת, חברת הכנסת רחל אדטו, ואמרה: בשביל המקצוע הזה, בשביל פרסום, אני לא רוצה שייווצר מצב שילדות, או נשים, או ילדים, יסכנו חיים. זה הכול.

אמרת יפה, "בשביל פרסום", לא בשביל דוגמנות.

בשביל פרסום.

פרסום ככלל.

לדעתי חברת הכנסת אדטו, איך שהיא נראית, והיא נראית מצוין, גם אמרתי לה בהזדמנות אישית, יכול להיות שגם היא סובלת מתת משקל. יכול להיות שגם היא תצטרך לפטם את עצמה בשביל להופיע בוועדות הכנסת.

מאה אחוז. אוקיי. תודה רבה.

ההערה הזאת, מה זה לא לעניין. חברי הכנסת הם לא מודל לחיקוי יופי.

אדוני היושב-ראש, מתי אני מדבר?

מתאים לך, אתה. מתי אתה מדבר במליאה? תמיד אחרון, נכון?

לא.

מה לא? מה לא? אני בא למליאה, אני רואה אותך תמיד אחרון.

אחרי הפוליטיקאים – אני אחרון עכשיו.

חיים, המשפט האחרון הזה הוא מה זה היה לא לעניין.

נכון.

מה זה היה לא לעניין.

וכל המשפטים ששמעתי עד עכשיו היו לעניין?

סלח לי, אדוני. גמרת לדבר פה בלי רשות.

זה היה משפט חצוף, לא לעניין.

אין בעיה, אני יכול גם ללכת.

אנחנו מדברים עכשיו - - -

אתה יכול ללכת אם אתה רוצה.

אני הלכתי.

לך.

היה לי כיף. תודה.

כן. אם את רוצה, את יכולה להגיב. את רוצה להגיב?

זה לא לעניין. אני מסכימה לחלוטין שאנחנו לא שופטים את הדוגמניות ולא שופטים את המקצוע הזה. אנחנו מדברים על מה הן מייצגות, אנחנו מדברים על מה הבנות רוצות להיות. הן לא רוצות להיות שחר פאר הטניסאית, והן לא רוצות להיות אתלטיות והן לא רוצות להיות הרבה דברים אחרים; הן רוצות להיות דוגמנית יפה, שיכתבו עליה בעיתון וישימו אותה בטורי רכילות. זה מה שהן רוצות להיות. להשוות את זה לחברי כנסת?

בסדר, נו.

אני אפילו לא מגיבה, לא יורדת לרמה הזאת.

רחל, מאחר שלא היה לו משהו רציני להגיד, הוא אמר את מה שאמר. רצה לצאת – יצא. לא גירשתי אותו. רצה לצאת – שיצא.

כן, בבקשה.

אם יורשה לי להוסיף, אני חושבת שכולם פה מסכימים שאנחנו כאן למטרה מאוד נעלה, וללא ספק כולנו, כבוד היושב-ראש, רוצים במטרה טובה ורק להיטיב. נקודה טובה אחת שהוא אמר, לפני שהעניינים שם גלשו, היתה באמת לגבי כל תחום הפרסום בכלל. ואם יש לנו גם נציגות של הרשות המשפטית בארץ, אז אתם יודעים שבחוץ-לארץ, בארצות-הברית למשל, דוגמנית לא יכולה לפרסם רכב אם אין לה עבר של יותר מחמש שנים ללא תאונות דרכים, דוגמנית לא יכולה לפרסם אלכוהול אם יש לה עבר שתפסו אותה נוהגת שיכורה.

זאת אומרת, דוגמנית לא יכולה לפרסם רכב בארץ, לפי ההשלכה הזאת, אם היא לא בת 23.

כן. מי שלא נוהגת באופן אחראי חמש שנים, לא יכולה לפרסם רכב. ויש הרבה תת-חוקים שעושים. אם כבר יש פה את כל האנשים שבאים להגן על הציבור, אפשר כבר להרחיב ולעשות משהו יותר כללי.

תודה. אתה רוצה להגיד משהו?

אני מסוכנות "יולי". כמו שאמרנו, אנחנו סבורים כי הכוונה שעומדת בבסיס החוק היא נכונה, הבעיה שלנו היא בפרמטר שאתם מנסים לקבוע פה. אנחנו מייצגים כבר 20 שנה נשים כמו שלי גפני ושרלי בוגנים – דוגמניות-על.

אני לא שומע אותך טוב. אתה מוכן לחזור ואפילו להרים את הקול טיפה?

מה שאני אומר שאנחנו סבורים שהכוונה שעומדת בבסיס הצעת החוק היא נכונה ואנחנו תומכים בה מאוד. הבעיה שלנו היא בפרמטר שאתם רוצים לקבוע פה. אנחנו סוכנות שמייצגת במשך 20 שנה דוגמניות בארץ ובחוץ-לארץ: שלי גפני, שרלי בוגנים – נשים שמשדרות בריאות. שלי גפני היא אישה בריאה לכל הדעות. אין ספק בזה, ועל-פי הפרמטר שאתם רוצים לקבוע, היא לא תוכל לעבוד. זאת אומרת, אנחנו רוצים לבחון שוב את הנושא של הפרמטר שאתם רוצים לקבוע.

כמו שנאמר הפרמטר הוא דבר סופר-אובייקטיבי, ונאמר חיזוק על-ידי ד"ר איתן גור, שאין שני לו מבחינת ההיכרות עם הנושא הזה מתוקף תפקידו כמנהל המחלקה היחידה בארץ שרואה את הבנות הכי אנורקטיות שיש. נאמר בצורה חד-משמעית שהקריטריון הזה הוא לא קריטריון שאפשר היה להמציא, זה קריטריון מקובל בעולם כולו כקריטריון שקובע מה זה תת משקל. אם יש 5% של בנות שהן רזות גנטית, 95% נופלות לתוך התחום הזה, ועל התחום הזה אי-אפשר להתווכח, הוא מוחלט.

מאה אחוז.

כבר חשבתי כשראיתי את רוברטו ואת יולי שסוף-סוף הגענו לאיזה רגע של שפיות - -

למה זה - - -

אין לי מושג, אמרתי לפני זה.

- - ויש לנו הזדמנות לאחד כוחות, כי הסוכנויות לא מדברות אחת עם השנייה. לאחד כוחות ולקחת את זה בידיים כאג'נדה ולהציל נפשות. אני יודע מה זה, טעמתי את זה עשר שנים. אין יותר חזק מזה. שום חשבונית שתוציא, לא 100,000 דולר ולא 200,000, לא לשלי גפני, לא לשרלי בוגנים, תיתן לכם את ההרגשה של מה שאנחנו עושים. אני לא סתם עשר שנים שם. בשנים הכי רעות שלי, כשיכולתי ללכת ולעשות כסף, אני שם, כי אני יודע שאנחנו אחראים לזה. לא סתם הילדות האלה הגיעו למה שהגיעו, כי אנחנו אמרנו להן לעשות את זה. אתה יודע את זה עשר שנים, רוברטו יודע את זה וכולנו. נתאחד כולנו, ניקח את זה כאג'נדה ונעשה את זה.
איך הוא אמר? "אנחנו מנודים". אנחנו לא מנודים, אנחנו מקבלים את המדיה, אנחנו פותחים את הפה, תמיד אנחנו בתקשורת – אנחנו הכי חשופים והכי נחשפים. בואו ננצל את זה, ניקח איגוד של כולנו, כל הסוכנויות. אנחנו חמש-שש סוכנויות ששולטות במאות אלפי נערות. הרי אתה יודע מה קורה כשילדה מגיעה אליך ואתה טיפה מגרד בראש, היא כבר זזה כאילו משהו לא בסדר אתה. אין לאף אחד את הכוח שלנו יש. דיברנו על חינוך – זה החינוך. אם נגיע לבתי ספר, המלה שלנו היא יותר מאיתן גור ויותר מכל פסיכיאטר וכל פסיכולוג. לנו יש את הכוח, בואו נעשה את זה.

רצית להראות פה איזה סרט?

כן. חבל שרוברטו לא נמצא, כי הכוכבת שלו נמצאת פה בסרט. בואו נראה סרט קצר.

לא נורא.

(סרט מתוך סדרה של "קשת" ששודרה בערוץ 2.)

מה אני צריך לראות את השטויות האלה עכשיו?

אל תראה. אני רואה שאתה לא מסתכל.

אני הולך, אני מצטער. אני תומך בחוק.

רצית להגיד לי עוד משהו?

כן. עוד שלוש הערות קצרות. האחת לגבי חופש העיסוק.

אתה רופא, אז מה אתה נכנס לחופש העיסוק? תן לעורכי-הדין לעשות את העבודה שלהם.

רק לגבי הנתונים. פחות מ-5% מהנשים הן באופן גנטי מתחת ל-18 BMI, לכן אנחנו לא פוגעים בחופש העיסוק. אנחנו פוגעים ב-95% שצריכות לעבור מסכת של פגיעה בגוף כדי לעבוד.

מה שאתה אומר שאין מושלמים. לא כל אחד מוציא בכל מבחן 100. אם הוא מוציא 90, אתה מוחא לו כפיים.

זו הערה אחת. הערה שנייה לגבי מה הסיכוי שזה אכן יעזור. יש מספיק מחקרים שמראים שאתה מדגים לנשים צעירות או לנערות תמונות של דוגמניות במשקל תקין הן יוצאות עם הרגשה טובה. לעומת זאת, אם אתה מקרין תמונות של נשים או דוגמניות במשקל רזה הן יוצאות עם הרגשה של פגיעה עצמית ומייד עם דחף להפרעת אכילה.

סליחה. השאלה, אם מותר לי, זה לא באיזה מצב רוח יוצאת בחורה.

סליחה. מצב רוח קשור קשר ישיר להפרעת האכילה, זה גם הוכח. זה לא עניין המצב רוח.

יש קשר ישיר בין דוגמן שנמצא בפרסומת בתת משקל לאנורקסיה.

בדיוק. הראו את זה לא אחת ולא שתיים. לכן אם נשנה את מה שראינו, אולי פחות נגיע לזה.

תודה. כן, גברתי. האחרונה.

תודה רבה לחברת הכנסת אדטו על החוק. אני ממשרד הבריאות, מנהלת המחלקה לתזונה. הסרט הזה ממחיש מה שרציתי להגיד, ואנחנו חושבים במשרד שיש לחוק תכלית מאוד ראויה. אני רק אבקש להרחיב ולדרוש שבתקנות יורחב לא רק שיהיה אישור רפואי, אלא שזה יכלול גם חוות דעת תזונאית, דיאטנית, שהדוגמנית קיבלה הדרכה בתזונה נבונה, ולא תאכל רק שני תפוחים או רק אגס אחד ביום או רק ראש של חסה.

אנחנו מתחילים עכשיו בחקיקה. לא ביום אחד גומרים הכול, וייקבעו תקנות.

את מציעה שבמקום שהאישור יהיה רק על-ידי רופא, שיהיה גם אישור מתזונאית?

להרחיב, שיכלול גם דיאטנית.

אנחנו לא נכנסים לשם. היא מציעה, נו בסדר. אז מה?

כי זה לא - - -

נועה.

כבר היינו שם.

תתחילי להקריא.

"הצעת חוק הגבלת משקל בתעשיית הדוגמנות" – אני רוצה להציע, אדוני – הרי אנחנו כבר לא עוסקים בכל תעשיית הדוגמנות, אנחנו מצטמצמים לתחום של הפרסום במובן של הפרסומות – לשנות את שם החוק ל"הצעת חוק הגבלת משקל או תת משקל בפרסום", ואז לתת יותר ביטוי לשם החוק.

לא.

אולי "בתעשיית הפרסום" ולא "בתעשיית הדוגמנות"?

תחום הפרסום הוא תחום רחב מאוד.

תגידי עוד פעם איך את רוצה?

"הגבלת תת משקל בפרסום" או "בפרסומות", משהו שיבהיר שאנחנו לא אוסרים בדוגמנות, אלא בפרסום - - -

נועה אמרה את הנושא הזה בימים האחרונים, וזה מקטין את התחושה שאנחנו - - -

מתנפלים על דוגמניות.

בדיוק. זה מרכך את הנושא, וכשנועה הציעה את זה, אמרתי שזה מקובל. לא היתה לי התנגדות. אילו מלכתחילה היו קוראים לזה כך, אולי זה היה מקטין קצת את הלחץ של ההתנגדות הספציפית.

תעזבי את זה רגע ונחזור.

"הגדרות
1.
בחוק זה –



"אישור תקף" – אישור רופא ולפיו הדוגמן אינו מצוי בתת משקל, בהתאם לחישוב מדד מסת גוף העולה מבדיקה שביצע הרופא במהלך שלושת החודשים שקדמו למועד צילום הדוגמן לפרסומת;



"דוגמן" – אדם שהצטלם לשם שימוש בדמותו לצורך פרסום, קידום או ייצוג של מוצר, שירות או מותג;



"מדד מסת גוף" (BMI-Body Mass Index) – היחס בין משקל הגוף של אדם בקילוגרמים לבין ריבוע גובהו במטרים;"

אפשר להפריע עם הערות קטנות? אולי במקום "לצורך פרסום" יהיה "לצורך פרסומת". אנחנו מדברים על פרסומת.

הפרסום פה הוא שם פעולה של פרסום של מוצר.

הניסוחים אחר-כך. אם יש בעיות ניסוח, אחר-כך - - -

אתם תאשרו לנו?

אני מאשר לך. כן.

יש הבדל בין פרסומת לפרסום. פרסום זה משהו רחב, ופרסומת היא רק חלק, אנחנו מצרים את זה.

אנחנו מאשרים לכם.

ההערה שהעירה פה התזונאית של משרד הבריאות לגבי אישור רופא, אני חושבת שהיא התייחסה לנושא הזה של אישור תקף, האם הוא אישור של רופא או של תזונאי, אבל אני מבינה שאתם לא מעוניינים בהערה הזאת.

להרחיב את המעגל – לא.

לא. אנחנו לא שם.

'"מותג" – שם מסחרי, סימן מסחרי או סמל;


"מפרסם" – מי שפרסומת נעשית מטעמו;"


גם פה, אדוני, הניסוח אם זה "מטעמו" או "בעבורו" – אנחנו מתכוונים לכלול את כל מי שבא והזמין את הפרסומת, זה נעשה עבורו.


'"פרסומאי" – אדם המפיק בשכר פרסומת עבור מפרסם;



"פרסומת" – פרסומת מצולמת למוצר, שירות או מותג, בדפוס או באמצעים אלקטרוניים, דיגיטליים או אחרים, המיועדת או הזמינה לציבור;



"תת משקל" – ערך מדד מסת גוף הנמוך מ-18.5 לגבי בגיר, או מהערכים שבתוספת לגבי קטין;



"השר" – שר התעשייה המסחר והתעסוקה.

חובת המצאת אישור תקף – תנאי לפרסומת
2.
(א)
מפרסם של פרסומת שמופיע בה דוגמן, ידרוש כי הדוגמן ימציא אישור תקף, ולא יציג פרסומת כאמור אלא אם כן הומצא אישור תקף כאמור.'

לגבי סעיף הגדרות. לא מספיק ברור ההבדל בין מפרסם לפרסומאי על-פי ההגדרה הזאת.

תשבו אחרי זה. תגמרו את הניסוחים.

אולי רק נבהיר את הכוונה. מפרסם הוא מי שהזמין את הפרסומת, אם זו חברת האופנה או חברת הרכב. הפרסומאי הוא אותו אדם שמפיק את הפרסומת בפועל, חברת הפרסום שזה עיסוקה, יכול להיות שבחלק מהמדיות היא זאת שפוגשת את הדוגמן, ולכן היא זאת שאמורה לקבל ממנו את אותו אישור.



"(ב)
פרסומאי המפיק פרסומת כאמור בסעיף קטן (א), יקבל הדוגמן אישור תקף, כתנאי להפקת הפרסומת."

האם הוא לא צריך להיות מפרסם של פרסומת בישראל?

יש אחרי זה סעיף שמדבר על כך שאנחנו לא מחילים את ההוראות על פרסומת שממנה או מהדרך שבה היא משודרת או מפורסמת עולה כי היא לא מיועדת לציבור בישראל.

אני חייב פה להסביר ששום חברת פרסום - - -

אתה לא חייב כלום.

אם בסופו של דבר היא לא תוצג בישראל, זה לא חל עליה. אם היא לא מיועדת להצגה בישראל, האיסור לא חל עליה.

אם היא נעשתה בישראל וממפורסמת בחוץ-לארץ?

היא כנראה לא מיועדת לציבור בישראל. זה עולה ממנה, מהתוכן שלה ומהדרך שהיא משודרת.

אם "גאפ" יבואו לים המלח לצלם עבור "גאפ" העולמי, אם "גאפ" יביא את הפרסומת הזאת לעולם, אבל גם לישראל, בישראל אנחנו לא יכולים להרשות לשדר את זה. לא מפריע לנו שכל העולם יראה את "גאפ" מצלם בים המלח עבור כל העולם, אבל יש אחריות לא להראות בארץ את הפרסומת הזאת.

גם אם "גאפ" תצלם את הדוגמניות שלה באיטליה, אבל זה מיועד לשידור בישראל.

איך נבדוק את ה-BMI של הדוגמנית? אם זה צולם באיטליה, והיא 18.3 ולא 18.5, איך נוכל לבדוק את הדוגמנית שם ולא נשדר בארץ?

אני חושבת שהנושא מכוון את ההתנהלות.

סוף מעשה במחשבה תחילה. את מדברת רק על מה שמצולם - - -

מה שמיועד להצגה בישראל, לקהל הישראלי.

ואם צולם ונערך בארץ.

הרי אנחנו לא רוצים עכשיו שיתחילו לקחת דוגמניות ישראליות לצלם אותן ברומא ואחרי זה לשדר בישראל.

אחרת לא עשינו שום דבר.

אנחנו רוצים לכלול גם את המצב הזה, שיכינו פרסומות בחוץ-לארץ. ידאגו להסדיר את עצמם בהתאם להוראה הזאת.

יש לנו הרגשה ששום חברה מובילה בתחום האופנה בארץ ושום חברה מסחרית לא תרצה להצטייר כאויבת הנוער. שום חברה כזאת לא תרצה להיות חברה שאפשר יהיה להצביע עליה שהיא פועלת בניגוד לחוק והולכת כנגד בני נוער. הם לא רוצים את התדמית הזאת.

יהיו. צריך להילחם.

בשוליים.

כל לידה היא לידה קשה. הייתי בבוקר על הגני ילדים. אמרו: גני ילדים, גיל שלוש חינם. עד שייכנס, עד שתהיה היערכות, אין גנים, יש גנים. גם פה, ייקח זמן.

זה שינוי תודעתי.

צריך הרבה סבלנות. עשית את הצעד הראשון במסע ארוך – אי-אפשר להגיד 100 מילין – של 3 ק"מ. עשית את הצעד הראשון, התחלת את המסע. נראה איך זה ייגמר בשורה האחרונה.

עוד משהו קטן. יכול להיות שנעשה את זה בשלב הנוסח, אבל שלא יובן שהאיסור חל על הכנת הפרסומת, אלא רק על הפרסום שלה.

יש פה בעיה - - -

מה זה משנה?

אתה לא רוצה לאסור על אדם להכין פרסומת - - -

אני רוצה לאסור על אדם להכין פרסומת. נכון.

- - - כל עוד הוא לא משתמש בזה.

להבדיל אלפי הבדלות אני מונע מאדם לגדל סמים. מה לעשות.

יש הבדל.

לא. אין הבדל.

לא. אותו דבר.

תשמעי מה שאני אומר לך. בחוק אני אוסר על מכירה ושיווק. למה אני מונע מלגדל?

פה מה שמפריע לך זה השיווק של הפרסומת.

משרד המשפטים, תשמעו - - -

אנחנו לא מדברים על צילומים גולמיים, אנחנו מדברים על הכנת פרסומת.

שמעת מה השר שלך אמר?

שמעתי. כן.

מאה אחוז. אוקיי.

אני מביעה את הדעה של היועץ המשפטי לממשלה, אם יותר לי.

מאה אחוז. הבעת אותה. הבנו.

והשר הביע אותה.

"חובת הבהרה בדבר שימוש בעריכה גרפית להצרת היקפים
3.
(א)
מפרסם של פרסומת המציגה דמות של אדם, שלגביה נעשה שימוש בעריכה גרפית, לרבות בתוכנת מחשב, לשם הצרת היקפי הגוף, ידרוש כי תיכלל בפרסומת הבהרה כי בהכנתה נעשה שימוש בעריכה גרפית לשם הצרת היקפי גוף, ולא יציג פרסומת כאמור אלא אם כן נכללה בה הבהרה כאמור.



(ב)
פרסומאי המפיק פרסומת כאמור בסעיף קטן (א), יכלול בה הבהרה כאמור באותו סעיף קטן.



(ג)
הבהרה כאמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב) תופיע בפרסומת במקום בולט ובצבע וגודל ברורים לעין, על פני שטח שאינו קטן מ-7% לפחות משטח הפרסום הכולל של הפרסומת.

תיעוד
4.
(א)
מי שהוצג לו אישור תקף לפי הוראות סעיף 2, ישמור העתק מן האישור בתקופה הקבועה בסעיף 5 לחוק ההתיישנות, התשי"ח–1958.



(ב)
פרסומאי המפיק פרסומת כאמור בסעיף 3(ב) ישמור את הצילומים המקוריים שעל בסיסם נעשתה העריכה הגרפית, בתקופה האמורה בסעיף קטן (א)."

אפשר לשמוע מה התכלית של הסעיף הזה? למה צריך לשמור שבע שנים תיעוד של מידע רפואי בסוכנות דוגמנות?

האמת היא שהמידע הוא כבר לא כל כך מידע רפואי. זאת אומרת, האישור הוא אישור רפואי, אבל הוא רק אומר האם ה-BMI עולה על 18.5 או פחות מ-18.5, לפי הנוסח הנוכחי.

למה צריך לשמור שבע שנים אם ממילא צריך לבדוק - - -

אם יש טענה שקיבלת אישור תקף, אבל המדד של מסת הגוף היה נמוך מ-18.5, יהיה תיעוד, ואפשר יהיה להתמודד עם זה בתביעה משפטית.

אם תהיה תביעה.

לא יגידו: זרקתי את זה, לא ידעתי, שכחתי, לא שמרתי.
"סייג לחובות
5.
(א)
הוראות סעיפים 2 ו-3 לא יחולו בפרסומת שמטרתה אינה מסחרית והמפרסם הוכיח שיש עניין ציבורי מובהק בפרסומה והפרסום נעשה במידה המתחייבת ולפי הוראות כל דין.



(ב)
לא יראו בפרסומת כפרסומת אסורה לפי הוראות סעיפים 2 ו-3, אם ממנה וכן מהדרך שבה היא משודרת או מפורסמת, לפי העניין, עולה כי היא אינה מיועדת לציבור בישראל.

שמירת דינים
6.
הוראות חוק זה באות להוסיף על הוראות כל דין ולא לגרוע מהן.

ביצוע ותקנות
7.
השר ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות בכל עניין הנוגע לביצועו, ובכלל זה רשאי הוא להתקין, באישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, תקנות בדבר –



(1)
האישור התקף ונוסחו;



(2)
נוסח ההבהרה האמורה בסעיף 3 ואופן הצגתה, לרבות גודלה, מיקומה, צבעה, וכן גודל האותיות וצורתן;



(3)
ביצוע בדיקת מדד מסת הגוף."

סעיף 5, שהעתקנו מחוק אוויר נקי, למה לא העתקנו גם את המלה - - -

את כל השאלות האלה אחר-כך תשאלי בניסוח.

זה לא ניסוח. אני אסביר למה מצד אחד העתקנו, מצד שני שינינו בנוסח. את הנוסח לקחנו מחוק אוויר נקי ומחוק איסור הגבלת פרסומות בנושא טבק. גם שם דיברו על כך שלא יתלשו ממגזינים שמופיעים בישראל שבהם מופיעה פרסומת. מדובר שם על פרסומת מחוץ לישראל. פה חברת הכנסת אומרת: מה שמעניין אותי זה הציבור בישראל, ולכן גם פרסומת שנעשית פה בישראל. אם יש כזאת, והיא נעשית למטרות הציבור בחוץ-לארץ, היא פחות מעניינת אותי מכיוון שהיא באה להגן פה על הציבור בישראל. לכן היינו צריכים להוריד את "הפרסומת שמקורה מחוץ לישראל", כי יכול להיות שמקורה בישראל. זה שינוי אחד.
הנושא ש"ממנה וכן מהדרך שבה היא משודרת". מכיוון שהיום אנחנו נמצאים בכל מיני ערוצי תקשורת שמגיעים בכל מיני אמצעי תקשורת, אנחנו רוצים גם להתנות, שמתוכן הפרסומת עולה שהיא לא מדברת בעברית, היא לא מפנה לחנות בכתובת כזאת וכזאת, והדרך שבה היא משודרת – היא משודרת בערוץ ישראלי, דובר עברית, שמיועד לציבור בישראל.

לכלל הציבור בישראל.

אני לא יודעת.

הסעיף בחוק אוויר נקי מדבר בעיקר על הציבור בישראל. זה יכול להיות גם ציבור אחר, אבל בעיקר על הציבור בישראל. פה זה קצת יותר גורף.

השאלה איך אנחנו תופסים פרסומת כשתגיע לפה מחברה בין-לאומית, שמיועדת גם לציבור בעולם וגם מיועדת לציבור בישראל. השאלה איך את בוחנת? האם כשהיא מופיעה בערוץ טלוויזיה ישראלי, האם תגידי שהיא מיועדת בעיקרה לציבור בישראל? בדרך השידור הזה – כן, אבל ייתכן שבגלל שהיא תופיע - - -

בגלל שזה נבחן גם מבחינת דרך השידור של הפרסומת ואיפה משודרת הפרסומת הזאת, וזה בא ביחד - - -

את אומרת שאפשר להגיד "מיועדת בעיקרה לציבור בישראל"?

נראה לי שכן. אם אנחנו מחוקקים חוק שהולם חוקים אחרים שהנוסח שלהם כבר גובש. אולי נעשה אחידות.

זה בניסוח.

אני חושבת שיש פה נושא מהותי. השאלה אם היא מיועדת בעיקרה לציבור בישראל או מיועדת לציבור בישראל.

"לפי העניין, עולה כי היא אינה מיועדת לציבור בישראל". מה רע בניסוח הזה? מה הבעיה?

בחוקים אחרים מופיע "מיועדת בעיקרה לציבור בישראל". אנחנו הורדנו את המלה "בעיקרה". אם אנחנו מדברים על ערוץ ישראלי היא מיועדת בעיקרה לציבור בישראל. זאת אומרת, גם אם חלק ממנה מיועד לציבור אחר, בעיקרה היא מיועדת לציבור בישראל. אנחנו מדברים פה גם על ערוצי התקשורת וגם על התוכן.

תעברי רגע. תיכף אני אחזור לזה. אני חייבת לבדוק.

"אם ממנה וכן מהדרך שבה היא משודרת", זה לא צריך להיות או? זאת אומרת "אם ממנה או מהדרך שבה היא משודרת"?

למה לא סגרתם את הנוסח?

עשינו מה שיכולנו, ניסינו לסכם את הניסוחים לפני המועד.

משרד המשפטים התעורר אחרי שנה וחצי שהחוק היה אצלו.

אני יודע. נו, בסדר.

אחרי שנה וחצי, ועכשיו זה משגע הדבר הזה.

למה עכשיו כל הדיון הזה פה?

יש עמדה של השר, יש שנה וחצי הצעת חוק, ועכשיו הם מתעוררים.

משרד המשפטים, לא רוצה את החוק, והיא מנסה עכשיו לעשות פיליבסטר.

אדוני, אולי תשאל את משרד המשפטים - -

סליחה, אני אומר את דעתי.

- - כמה זמינים היינו מבחינת ישיבות.

סליחה, גברת. גברת, אני לא עובד אצלך. אני יכול להגיד פה מה שאני חושב. לא סתמתי לך את הפה, ואת בטח לא תסתמי לנו את הפה. היא רוצה לעשות פיליבסטר. את בניסוחים תשבי אתה. שום דבר עקרוני אנחנו לא מסכימים לשנות. שום דבר עקרוני.

מדברים על חוסר תום לב, וזה מה שקורה עכשיו – חוסר תום לב. פתאום להתעורר, פתאום להביא דברים בניסוחים, כשהכול היה בידיים שלהם.

רחל, מה קרה?

חיים, אמרתי לך, משרד המשפטים שנה וחצי מחזיק את החוק אצלו. שלוש-ארבע פעמים ישבו 12 איש מהלשכה המשפטית של משרד המשפטים - -

בסדר, נו. אז מה חדש? מה יום מיומיים?

- - בניגוד לעמדת השר. מה זה הדבר הזה? מה זה ההתנהלות הזאת?

מה יום מיומיים? את לחוצה?

אדוני, אולי אפשר להציע. כיוון שיש פה גם עניין של נוסח, אבל גם עניינים של מהות, אני לא חושבת שהם עושים פיליבסטר - - -

אני רוצה שתביני, אין פה עניינים של מהות. במהות אנחנו מחליטים. הם לא מחליטים בכלל. הם יכולים להתנגד, לעשות מה שהם רוצים. הם לא מחוקקים, ואנחנו לא עובדים אצלם.

נסכם מה שאנחנו אומרים בנוסח.

רק בניסוחים. שום דבר של מהות הם לא קובעים.

אוקיי. אנחנו מסכמים שאנחנו רוצים להחריג מהאיסורים כל פרסומת שאנחנו רואים בין מתוכה ובין מהדרך שבה היא משודרת ומפורסמת שהיא לא מיועדת לציבור בישראל, בין אם מקורה בחוץ-לארץ ובין אם מקורה בישראל.

את תשבי אתה. כל מה שמהותי, אנחנו מצביעים עליו. ניסוחים - - -

חזרנו על העיקרון.

תודה רבה.

"תחילה תחולה והוראות מעבר
8.
(א)
תחילתו של חוק זה ביום י"ט בטבת התשע"ג (1 בינואר 2013) (להלן – יום התחילה) והוא יחול על פרסומת שצולמה מיום התחילה ואילך, ולעניין סעיף 3 – על פרסומת שנעשתה בה, מיום התחילה ואילך, עריכה גרפית להצרת היקפי גוף.



(ב)
על אף הוראות סעיף קטן (א), לעניין פרסומת שהסכם לצילומה נכרת לפני יום פרסומו של חוק זה, תהיה תחילת הוראות סעיף 2 בתום שנה ממועד כריתת ההסכם או ביום התחילה, לפי המאוחר.

זאת אומרת, מי שחתם על הסכם לפני פרסומו של החוק, לפני שהצביעו עליו ויפרסמו אותו, יכול להיות שיהיה לו עוד מרווח של - -

שנה.

- - חודשיים. אפילו לא שנה. מרווח של כמה חודשים, בהנחה שהחוק יעבור.

"תוספת (סעיף 1, הגדרת "תת משקל"." כן מובאים ערכי מדד מסת גוף לגבי קטינים החל מגיל 13 ועד גיל 17 בחלוקה לנערות ולנערים.

יש שוני ביניהם.

אנחנו נצביע על הצעת החוק. מי שבעד, ירים את ידו.

הצבעה
בעד – פה אחד

הצעת חוק הגבלת משקל בתעשיית הדוגמנות, התשע"א-2011, אושרה לקראת הקריאה השנייה והשלישית במליאה.

כל חברי הכנסת הנמצאים אישרו את החוק כפי שהוקרא והוועדה מאשרת את החוק בהכנה לקריאה השנייה והשלישית. אם המליאה תאשר אותו, כנראה בשבוע הבא, הוא ייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל, ואז כשתברכי, את יכולה לבוא בחליפה לבנה. תודה רבה. הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 13:00.>