PAGE
17
ועדת החינוך, התרבות והספורט
13/03/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 587 >
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, י"ט באדר התשע"ב (13 במרץ 2012), שעה 11:00

<1. הרס עתיקות בהר הבית הצעה לדיון מהיר של ח"כ אריה אלדד>
<2. הרס העתיקות בהר הבית הצעה לדיון מהיר של ח"כ ציפי חוטובלי>

חברי הוועדה: >
אלכס מילר – יו"ר

אריה אלדד

ציפי חוטובלי

>
יאיר רוז - עוזר השר לשירותי דת

חיים אסרף - מנהל מחלקת פלסטינים, משרד החוץ

סנ"צ אבי ביטון - מפקד יחידת מקומות קדושים, המשרד לביטחון פנים

אילנה רודשבסקי - רפרנטית האזור, לשכת התכנון המחוזית, משרד הפנים

שוקה דורפמן - מנהל רשות העתיקות

ד"ר יובל ברוך - ארכיאולוג מחוז ירושלים, רשות העתיקות

עינת איילון - סגנית היועץ המשפטי, עיריית ירושלים

אופיר מאי - מנהל המחלקה לפיקוח על הבנייה, עיריית ירושלים

ישראל כספי - הוועד למניעת הרס העתיקות בהר הבית

יהודית גידלי

י.ר. – חבר המתרגמים
<הרס עתיקות בהר הבית>

אני פותח את ישיבת ועדת החינוך, המשך לסדר היום, הצעה לסדר היום (דיון מהיר): הרס עתיקות בהר הבית, של חבר הכנסת אריה אלדד וחברת הכנסת ציפי חוטובלי, פרוטוקול 587. בבקשה, אדוני, תציג לנו את הנושא.

תודה רבה, אדוני היושב ראש. הר הבית הוא המקום הקדוש ביותר לעם היהודי, בו עמד בית-המקדש הראשון ובית-המקדש השני. גם דתות אחרות מתייחסות אליו בקדושה. מקורות קדושתו של הר הבית לדתות אחרות הן אצל האסלאם לפחות משניים, אצל הנצרות, מעצם תיאוריו של ישו בהר הבית, זה מקור ראשוני. על כל פנים, אין ספק שהוא האתר הארכיאולוגי החשוב ביותר שיש בארץ ישראל והמקום הקדוש ביותר והרגישות הבין לאומית הסובבת אותו, אף היא רבה ביותר. למרות שמדינת ישראל שולטת בירושלים גם בעיר העתיקה, מאז 1967, הניהול בפועל של הר הבית נותר בידי הוואקף, על-פי הנחייתו של שר הביטחון במלחמת ששת הימים, משה דיין, ובפועל, גם גורמים בין לאומיים רבים מביעים את עמדתם ומציגים עצמם כבעלי עניין וכאלה שצריך להקשיב לדעתם.
על כל פנים, ברבות השנים, נוצר מצב שבו ממשלת ישראל מניחה לוואקף המנהל את הר הבית, לעשות בו כבתוך שלה. לחפור, לשנות מבנים, לפנות אלפי טונות של עפר, לאחר שפעולות חציבה וכרייה בלא שום פיקוח ארכיאולוגי מתקיימות בו. למשל, במה שהתרחש בתחום המסגד שנבנה בחללים שנקראו אורוות שלמה וכך גם לפני מספר שנים, כאשר לצורך שהוגדר הנחת כבל חשמלי לגיבוי חשמלי לצורך חיבור לגנראטורים, ניתן אישור לטרקטור לעבוד ולחפור בהר. גם החפירה, אף שחרגה מההגדרות שניתנו לה ביחס לעומק, לרוחב, למרחק, לתוואי, לא נעשתה בפיקוח ארכיאולוגי כלשהו ואנחנו נמצאים במצב שבו יש שתי מגמות שאחת מהן היא אידיאולוגית והשנייה היא פרקטית. המגמה האידיאולוגית היא להשמיד ולעשות ניסיון למחוק ולשנות את ההיסטוריה של עם ישראל. רק אתמול שמעתי שבטלוויזיה הפלסטינית הוצג מטבע של שקל משנת 1966 לספירה שנמכר בסכום של למעלה ממיליון דולר במכירה פומבית בניו-יורק, הוצג בטלוויזיה הפלסטינית כאחד ממכמני התרבות הפלסטינית והעתיקות הפלסטיניות בארץ ישראל, מטבע שכתוב עליו בכתב עברי ירושלים הקדושה ושנה א' למרד. המגמה ברורה, הניסיון לומר – לא היה בית-מקדש ראשון, לא היה בית-מקדש שני, אין לי שום הוכחה ארכיאולוגית לכך, זו המגמה האידיאולוגית. הזרוע הפרקטית של המגמה הזאת היא ניסיון להשמיד, באופן סיסטמאתי את כל השרידים הארכיאולוגיים שאפשר לשים עליהם את היד, לנסר אותם, לגרוס אותם, לשפוך אותם למזבלות וממשלת ישראל עומדת בחיבוק ידיים.
הדברים האלה הם חמורים, הוועד למניעת הרס העתיקות בהר הבית שבראשו עומדים אישי ציבור נכבדים ביותר, מהשורה הראשונה בארץ, מדבר ומתריע על כך כבר שנים רבות. לפני שנים מספר נדרש מבקר המדינה לסוגיה הזאת וכתב דו"ח ביקורת שלצערי אינני יודע מה ממצאיו. משום שעל-פי החלטת ועדת המשנה של הוועדה לביקורת המדינה, הוטל עליו חיסיון. למרות שגופים שונים ביטחוניים באופיים, קמו ואמרו שאין בדו"ח שהם מכירים אותו, שום פגיעה בביטחון המדינה, החליטו להטיל חיסיון על הדו"ח.
אני חושב שאחד הדברים שראוי שייקרו בדיון הזה, זה ניסיון להבין מה המצב היום בהר הבית, מה מידת הפיקוח הארכיאולוגי ובכלל הפיקוח המדינתי שיש למדינת ישראל על הר הבית ולקרוא לפרסם את הדו"ח הזה, שהוטל עליו חיסיון, משום שהוא יכול, אם הלקחים ממנו יופקו, הוא יוכל למנוע הישנות התופעות הללו והמשך ההשמדה השיטתית של הארכיאולוגיה בהר הבית. עד כאן.

תודה. ביקש ישראל כספי.

שלום, בוקר טוב. אני חבר מזה 12 שנים, בגוף שחבריי ואנוכי הקמנו, הוועד למניעת הרס העתיקות בהר הבית שהזכיר חבר הכנסת אלדד. הגוף הזה קם לאחר אירוע דרמטי חסר תקדים בהר הבית, כאשר בשלהי שנת 99, בחודש נובמבר, עלו שלושה בולדוזרים על הר הבית ובפינה הדרום מזרחית, בצמוד לדופן של אורוות שלמה, חפרו בור ענק בשטח של 2,000 מטר, שני דונם, לעומק של עד 12 מטר, וכתוצאה מכך כרו כמות עפר פשוט בלתי נתפשת, דמיונית, של 12,000 מטר קוב אדמה, רוויה בממצאים ארכיאולוגיים. מי שביצע את זה, זה הוואקף המוסלמי, בשיתוף עם התנועה האסלאמית הישראלית, הפלג הצפוני, שביחד העמיסו את העפר עם העתיקות שבתוכו על משאיות וזרקו אותו למזבלות באזור ירושלים ולאתרים נוספים, כשבדרך וחלק לא קטן גם הוסיפו זבל, כדי להקשות על מציאה, אם מישהו ינסה לאתר בחומר האדיר הזה, ממצאים.
הדבר גם, גם הדבר הזה, גם העובדה הזו הוסתרה מעיני הציבור וכשהדבר זלג טיפין טיפין בתקשורת והגיע לידיעתנו, אזרחים מן השורה, קמנו מספר אנשים והחלטנו שלא ניתן עוד לעמוד מנגד והחלטנו לעשות מעשה. הד"ר אילת מזר, דוקטור לארכיאולוגיה מהאוניברסיטה העברית, ד"ר גבי ברקאי, חתן פרס ירושלים לארכיאולוגיה, ד"ר עו"ד שמואל ברקוביץ', מומחה לענייני המקומות הקדושים, ואנוכי, חשבנו שיש צורך להזעיק שמיים וארץ, קודם כל לברר את המציאות, האם אכן כצעקתה ולאחר מכן, אם אכן כך הם פני הדברים, לפעול לשינוי המציאות בהר הבית, כמיטב יכולתנו. ואכן, במאמצים רבים הקמנו גוף שלשמחתנו, הסכימו להיות חברים בו בכירי הדמויות הציבוריות במדינת ישראל. החל בנשיא בית-המשפט העליון מאיר שמגר ומשה לנדוי זיכרונו לברכה, המשנה לנשיאה, מרים בן פורת, שהיתה גם מבקרת המדינה, בכירי הארכיאולוגים במדינת ישראל, כולל פרופ' עמי מזר, חתן פרס ירושלים לארכיאולוגיה, פרופ' נצר זיכרונו לברכה שנפטר, פרופ' פינקלשטיין מהאוניברסיטה העברית ושורה גדולה נוספת של אנשי ארכיאולוגיה בולטים, כולל ראשי המועצה לארכיאולוגיה, הקודמים, גם פרופ' כוכבי זיכרונו לברכה וגם פרופ' אפריים שטרן. בכירי מערכת הביטחון וגופי הביטחון הבכירים ביותר, כולל רמטכ"ל לשעבר, זיכרונו לשעבר, דן שומרון. שלושה מראשי המוסד, גם צבי זמיר, גם חופי וגם מאיר דגן, שהיה בגוף שלנו עוד לפני שהיה בתפקיד ראש המוסד והצטרף לאחרונה, חזר לשורות הגוף שלנו. ראש השב"כ, אבי דיכטר, לשעבר, ראש המועצה לביטחון לאומי, גיורא איילנד, ואני מונה שורה ארוכה של אנשי הביטחון כדי להבהיר שהיה ברור לנו מהרגע הראשון שאנחנו עוסקים בנושא רגיש, מורכב, בעל השלכות ביטחוניות אדירות ועוד לפני שהחלטנו להקים את הגוף שלנו, התייעצנו עם כל גורמי הביטחון כדי לוודא שאכן אנחנו לא משחקים באש וניתן לפעול לשנות את המציאות בהר הבית וחוות-הדעת של כולם, ללא יוצא מהכלל, היתה שהדברים שאנחנו מציגים ומעלים, הם מסוג הדברים שניתן לטפל בהם, למנוע אותם ולהצר בהם, מבלי להביא למה שהלכה המשטרה אימים על כל מערכת השלטון במשך כל השנים, שכל ניסיון לשנות בהר הבית, יביא לפרץ אלימות ושפיכות דמים שכל מי שיכול לחשוב על זה, תצלינה שתי אוזניו.
אולי אחד הבולטים, אני אז התייעצתי עם עוזי דיין שהיה ראש המועצה לביטחון לאומי ושאלתי בעצתו ועוזי אמר לי שיש בהר הבית רק בעיה אחת. לצערי, כנראה הדברים מלפני 12 שנה תקפים גם היום. עוזי אמר – ניתן לעשות את כל מה שאתם מדברים עליו, מדינת ישראל עוד לא יודעת מה היא רוצה לעשות בהר הבית. ברגע שהיא תדע, ברגע שהיא תקבל החלטה, ברגע שהיא תרצה, ניתן לעשות את הדברים שאתם מציגים, שהם בסך-הכל, אין מעבר להם שום דבר, פרט לשמירת העתיקות, שמירת הארכיאולוגיה, שמירת המורשת התרבותית של העם היהודי ושל כל הדתות המונותאיסטיות החשובות, גם האסלאם וגם הנצרות, אין שום קושי בדברים האלה, כך אמר עוזי דיין, כך אמר לנו אז גם מי שהיה בסוף כהונתו כראש השב"כ עמי איילון.

ואנחנו, ככל שהתחלנו לבדוק ולהעמיק את הלימוד של הנושא, נתקלנו במציאות שפשוט חורגת מכל דמיון. זה היה דבר מסמר שיער, לראות איך מדינת ישראל מטפלת, נוהגת ומפקירה את אתר העתיקות החשוב ביותר במדינת ישראל. האתר שאני רוצה להזכיר, שגם ראש הממשלה הנוכחי, מדבר עליו כסלע קיומנו ומכביר מילים על חשיבותו ועל מקומו המרכזי וגם ראש הממשלה לפניו או אחריו, סליחה, אהוד ברק, דיבר גם על הוא על חשיבותו ולמעשה היה אחד הגורמים המרכזיים לאי-הגעה להסכם קיימפ דיוויד והמרחק בין הדברים של כל ראשי הממשלות ודיברנו עם כל ראשי הממשלות בתקופה שאנחנו פועלים במשך 12 השנים האחרונות, לפני שהם היו ראשי ממשלות, נפגשנו עם אריאל שרון לפני שמונה לתפקידו, נפגשנו עם אהוד אולמרט עשרות פעמים כשהיה ראש העירייה, נפגשנו כמובן עם ביבי נתניהו, תמיד לפני שנכנסו לכהונתם, עם ביבי זה היה גם אחרי הכהונה הראשונה, בפגישות שנפגשנו אתם היתה תמימות דעים גורפת, מוחלטת. היתה הברכה והערכה עצומה לפעולה שאנחנו עושים. היתה הזדהות מוחלטת אתם. היתה הסכמה שלא ניתן לאפשר ולהמשיך את המציאות בהר הבית ומרגע שנכנסו אותם אנשים ללשכה שלהם, לצערנו, המחזות של התעלמות, של אזלת יד, של חוסר איכפתיות, של הפקרה, חזרו ונשנו ולשמחתנו, רק דבר אחד אני יכול לומר, שזה לא ראש ממשלה כזה או אחר, שאז היו אולי מאשימים אותנו שאנחנו איזה שהוא גוון פוליטי יש בדברים ובהתקפה שלנו, אנחנו תוקפים את כל ראשי הממשלה, לצערנו, כי כל ראשי הממשלה לא מילאו את המנדט שמסרו בידיהם.
עכשיו אני רוצה להבהיר. קיימנו במשך 12 שנים עשרות פגישות עם כל השרים הנוגעים בדבר, שרי ביטחון פנים, לדוגמה, היו אולי חמישה או שישה, שרי ירושלים, שרי החינוך ואחר-כך, עכשיו שר התרבות שמופקדים על רשות העתיקות, כולם ללא יוצא מהכלל, וכל הגורמים האחרים, כולל רשות העתיקות שהמנכ"ל נמצא כאן והמשטרה, ממ"ז ירושלים, מפכ"ל וכן הלאה, כולם ללא יוצא מהכלל, הצביעו על גורם אחד בלבד במדינת ישראל שלו הסמכות והיכולת לקבל החלטות, והוא ראש הממשלה. ואנחנו, לאור העובדה הזו, מכוונים את האצבע המאשימה, לצערנו, אך ורק לראש הממשלה. כי ממנו מתחילה הרעה ושם המפתח והיכולת לשנות את פני הדברים.

תקצר היריעה, מבחינתי, להלאות את הוועדה בתיאורים. אני אולי אציג דבר או שניים כדי שיושב-ראש הוועדה, חברי הוועדה, יבינו את עוצמת המחדל והרשלנות שלה לעניות דעתנו היא רשלנות פושעת.
אנחנו בשנת 2001 או 2002, באנו לשר לביטחון פנים דאז, לעוזי לנדאו, בנוכחות מפקדי המשטרה הבכירים, ממ"ז ירושלים וכן הלאה, והעלינו טענות קשות ביותר על הרס עתיקות ועל המצאותו של מסור, מסור תעשייתי ענק, בגודל של שישה מטר, קוטר סכין של מעל מטר, בהר הבית. הדברים כמו תמיד נענו בשלילה, בסתירה, נאמר שאנחנו מתארים דברים שלא היו, שמצוצים מן האצבע, אין מסור כזה בהר הבית, אין כמובן שום הרס עתיקות. התקופה היתה שהר הבית היה סגור, אחרי תחילת האינתיפאדה השנייה, יהודים לא יכלו לעלות להר. אנחנו נהנינו ממקורות מודיעין משלנו וכעבור מספר שבועות הגענו לשר עם הצילום הזה, של מסור תעשייתי ענק של מנסרת אבן, מסור שאורכו כשישה מטר, שאתה פשוט לא מבין, עד לרגע זה אנחנו לא יודעים מי הביא או חסר אחריות המופקר שאישר לוואקף המוסלמי להכניס מסור כזה, שעבד במשך שנים, וניסר אבנים עתיקות, אבנים הרודיאניות ואחרות. יש לנו צילומים, שוב, אני לא אשלוף כאן, איך מצד אחד של המבנה הזה, באה עגלה רתומה לטרקטור של הוואקף, עמוסה באבנים, ומצד שני יוצאות האבנים מנוסרות לפלחים, כאבני בנייה. מזכיר את התמונות שאנחנו מכירים מבית-חרושת לנקניקיות שמצד אחד נכנסת תרנגולת, מצד שני יוצאת נקניקייה. כאן, מצד אחד נכנסים העתיקות החשובות ביותר של העם היהודי, והן מנוסרות בריש גלי, בנוכחות המשטרה, בנוכחות פקחי רשות העתיקות. אמורים להיות גם פקחי עיריית ירושלים ואין דין ואין דיין ושוב, זו רק דוגמה אחת קיצונית. ואני יכול להביא דוגמאות כאלה למכביר.
אני אולי אקפוץ ואתמקד באירוע האחרון שהיה לנו. בשנת 2007, מחליט הוואקף המוסלמי להחליף כבל חשמל לצורך תחזוקה שוטפת בהר הבית והוא מתחיל בהחלפה של כבל שמוליך לכיפת הסלע. כיפת הסלע יושבת על הרמה, שטח מוגבה במרכז הר הבית, ושם מתחילה עבודה שכמובן אנחנו לא יודעים עליה מראש. בדיעבד מסתבר לנו שהעבודה הזאת נעשית ברשות ובסמכות, בהיתר של מדינת ישראל, של ראש הממשלה, של רשות העתיקות ומשטרת ישראל ואנחנו נזעקים כנשוכי נחש, ורצים הארכיאולוגים שלנו, ולאחר מכן אנחנו יושבים עם רשות העתיקות ואומרים – שומו שמיים, המקום הזה, שבו עובי הקרקע הוא עשרות סנטימטרים בודדים, עד סלע היסוד, שבו הסיכוי למצוא עתיקות הוא זעיר, וחייבים לטפל בו בזהירות המקסימאלית, מתירה רשות העתיקות לעבוד עם טרקטור. אנחנו הולכים לרשות העתיקות, יושבים עם המנכ"ל, שניהלנו אתו במשך שנים יחסי עבודה קרובים מאוד ושיתוף פעולה מאוד חיובי, מאוד מוצלח, ועושים כמיטב יכולתנו, להסביר ולשכנע ולדרוש ולבקש שדבר נורא כזה, אנחנו באנו בסיום העבודה הזו, היא היתה רק 100 מטר חפירה, שדבר כזה לא יישנה. ואנחנו בסופה של הפגישה, מצליחים להבין שאכן ייתכן ונעשתה כאן שגיאה, טעות, והדבר הזה לא יישנה. ולא חולפים חודשיים, פחות מחודשיים, העבודה מתבצעת ביולי, ובסוף אוגוסט, אנחנו נדרכים ונודע לנו, אחרי שמתחילה עבודה נוספת, הפעם לאורך 500 מטר. קודם דיברנו על עבודה קצרה, כאן, מצפון לכיפת הסלע יש את חדר החשמל, הפעם מדובר על חפירה מזרחה, דרומה כ- 350 מטר ומערבה חזרה לאל אקצה, חפירה של 500 מטר, שבמהלכה כורים קרוב ל- 500 טון עפר, שוב, מלא בממצאים ארכיאולוגיים, מלא בעדויות על העבר של הר הבית ואנחנו שוב חוזרים ומרימים קול צעקה ושואלים איך ייתכן ומסתבר לנו שהופעלו לחצים על-ידי משרד ראש הממשלה, על-ידי הוואקף המוסלמים וגורמים אחרים, והרשויות המופקדות על הר הבית נאלצו להרכין ראש ולקבל את המעשה, שוב, אנחנו נשמע גם את הגרסאות, לצערנו דברים רבים שאנחנו אומרים נסתרים. אבל המציאות היא חד-משמעית. בסופו של יום בוצעה חפירה דרמטית, על-ידי טרקטור, במשך שעות ארוכות ביום ובלילה בחשיכה, לכאורה בפיקוח של רשות העתיקות, עכשיו תארו לכם, חברי הכנסת, איזה פיקוח יכול להיות כשעובד טרקטור, JVB, עם כף משוננת וחופרת לעומק של מטר ויותר ועומד פקח ביום ובלילה, ואמור לראות ולהציל מטבעות, צלמיות, חותמות, בגודל של לפעמים סנטימטר או פחות, אפילו. איך זה ייתכן? איך הדעת מאפשרת? במדינת היהודים, במדינת ישראל, במרכז הבירה שלנו, להרס כל-כך נורא, כמעט שמונה או תשע שנים אחרי שהגוף שלנו הוקם והגיש בג"צים ופנה לרשויות וקיבל הבטחות מכאן ועד להודעה חדשה, כולל הבטחות לבתי המשפט לבג"צ, שהדברים לא יישנו והדברים יתוקנו והפיקוח יהיה חד משמעי ואוכף ודווקני ומיידי.
אנחנו פשוט, שוב, דרך אגב, צלצלנו ללשכת ראש הממשלה, אני דיברתי עם עובד יחזקאל, מזכיר הממשלה. עובד היתמם לי ביום חמישי, אמר לי – באמת? אני לא יודע, אני מופתע, אני צריך לבדוק, אני לא מכיר. ביום ראשון כבר לא הצלחתי לדבר אתו, ועוזרו אמר לי – ישראל כספי היקר, אם הוועד שלך רוצה, שילך לבג"צ. הלכנו לבג"צ. הגשנו תוך כמה ימים עתירה לבג"צ. העתירה היתה לצו ביניים, לעצור מיידית את העבודה. קיבלנו דיון כעבור שבועיים. חזרנו למחרת לבג"צ ואמרנו – אנחנו מבקשים אחת מהשתיים, או דיון מיידי, או צו ביניים שיפסיק את העבודה. ואותו בג"צ שעל כל תיקון קטן של גדר המערכת או פגיעה במטע זיתים קטן של ערבי פלסטיני ואני לא מזלזל או מקל ראש, או כל דבר פעוט אחר בכל מקום אחר בארץ, בנושא הזה לא הסכים לא לתת צו ביניים ולא לתת דיון והשאיר את המועד לעוד שבועיים. דרך אגב, מי שישב בדיון, זה הנשיא דהיום, השופט גרוניס וכעבור שבועיים, כמובן, שהעבודה נגמרה, ההרס נעשה, הרס בלתי הפיך שלא ניתן לשיקום.
ואני רוצה להדגיש עוד דבר אחד. כל הזמן, בזמן האירועים, בזמן ההתהוות, נאמר לנו שאנחנו לא יודעים מה שאנחנו מדברים, שהדברים שגויים, שהדברים לא נכונים, שהדברים מוגזמים, נאמר לנו שהעבודה מתבצעת כראוי, שאין בעיה לעבוד עם טרקטור, שאין בעיה לעבוד עם לילה, שהמפקח בסדר ולאחר מעשה, זה כמעט ברור ומכריע של הדברים, עמדתנו התקבלה. המצב נכון להיום, אם יקוים, אם הוא יישמר, שונו ההנחיות, שונו ההוראות, ניתנה הוראה לא לעבוד עם טרקטורים. גם מועצת רשות העתיקות וגם רשות העתיקות עצמה, הוציאו נהלים והיום ברור שלא ניתן לעבוד עם טרקטור ולא ניתן לעבוד בחושך וכן הלאה, אין ספור דברים. אבל כל הדברים בזמן הביצוע, בזמן אמת, לא הצלחנו לעצור את הרעה בזמן התהוותה ואנחנו משלמים מחיר כבד על מה שקורה.

אדוני, אני רק מזכיר לך, שהדיון עד השעה 12.

אני כבר מסיים, אני מגיע לדו"ח מבקר המדינה.

תוכל להמשיך לדבר, אנחנו פשוט לא נסכם היום.

אם כך, אסיים. אני מגיע לדו"ח מבקר המדינה. כתוצאה מהאירוע החמור הזה, וההתרשלות רבתי של כל הגורמים המעורבים בפיקוח על הנעשה בהר. אני רוצה רק אולי במילה להזכיר את היועץ המשפטי לממשלה. היועץ המשפטי לממשלה, הקודם, מני מזוז, שהיה בתפקידו החל מ- 2004, קיבל אין ספור פניות מגורמים שונים, כולל מהוועד שלנו, כולל מרשות העתיקות, מהמשטרה, מהעירייה, ולא נקף אצבע. מר אלדד, זה אולי רלוונטי. תראו, אנחנו לא באים פה לעשות את חשבון העבר, יש לנו רק עניין שעומד לנגד עינינו – להסיק מסקנות.

מה רלוונטי מה מזוז אמר לפני כמה שנים?

כי זה עלול להיות דפוס פעולה גם של הקיים. אני תכף אציג גם בעיה שקיימת גם עם היועץ המשפטי הקיים. בכל אופן, היועץ המשפטי הקודם, כל הפניות שהופנו אליו לא נענו, לא טופלו, לא נעשה דבר אתם, הם תויקו ודבר לא השתנה.
לאור האירוע האחרון שתיארתי של החפירות, של כבל החשמל, ועדת ביקורת המדינה באוקטובר 2007 ביקשה ממבקר המדינה לבדוק את הנושא. מבקר המדינה שקד במשך קרוב לשנתיים על בדיקת הנושא והכנת דו"ח. הדו"ח הזה, לפני כשנה וחצי, הושלם. הובא לפרסום ובהחלטה תמוהה ביותר של ועדת המשנה של ועדת ביקורת המדינה, הוטל עליו חיסיון.
אני רוצה לומר שני דברים.

לא מוטל חיסיון אלא אם מישהו מבקש.

נכון.

מי ביקש?

מי שביקש את החיסיון בראש ובראשונה ולחץ והפעיל את כל החלץ האפשרי, הוא ראש הממשלה, באמצעות מזכיר הממשלה, שנכח בכל הדיונים. היו ארבעה דיונים של הוועדה הזאת, שלוש בסבב הראשון, עד שהוועדה בראשות עתניאל שנלר קיבלה החלטה על הטלת חיסיון ולאחר מכן, בתחילת נובמבר לפני כמה חודשים, בנובמבר 2011, הוועדה בראשות רוני בראון חידשה את ההחלטה הזו, לאור פנייה של היועץ המשפטי לממשלה. אבל ראש הממשלה לא היה לבד, הוא הפעיל גם את המשטרה, גם המשטרה דרשה, היו גם גורמים אחרים.
אבל הדו"ח שהוטל עליו חיסיון, אני רק אומר מילה אולי לגבי הדו"ח. הדו"ח, שוב, בלי להכביר מילים ובלי להאריך, מאמץ אחד לאחת, את כל מה שהוועד למניעת הרס העתיקות טען, הציג, פרסם, והלך אתו לבג"צ, במשך 12 השנים האחרונות. לא היה דבר אחד שנשלל. יתרה מכך, לא היה דבר אחד שחודש בו.

חבר הכנסת מילר, הדו"ח הוא דו"ח סודי, דיוני הוועדה הם סודיים, ועם זאת, כפי שאנחנו יודעים במדינת ישראל, ראה טיוטות דו"ח הרפז, הדו"ח, ראינו אותו, אנחנו מכירים אותו לפני ולפנים, מכירים את כל מה שכתוב בו. על דעת כל חברי הוועד אני אומר, הפעילים, ד"ר אילת מזר, ד"ר ברקאי, ד"ר ברקוביץ' ואריה ליבו לבנה שעמד בראש כמה אגפים בשירות הביטחון הכללי, אנחנו כולנו אומרים באופן חד-משמעי שאין בדו"ח הזה דבר וחצי דבר שמסכן את ביטחון המדינה ופוגע בצורה כלשהי באינטרסים של מדינת ישראל. ואין דבר שיקומם, לא ערבים בישראל ולא ערבים בתוניסיה, כפי שמזכיר הממשלה הפליג בתיאורים ואמר שתהיה אינתיפאדה בתוניס. אם יש משהו שהוא מסכן ועלול לקומם, זה את הציבור הישראלי שייראה את ממשלתו ואת רשויות השלטון שלו בערוותם המוחלטת, כשהם נתפשים באוזלת יד נוראית ולא עושים את המינימום הנדרש כדי לשמור על האוצרות הארכיאולוגיים בהר הבית.
בדיוני הוועדה, נציגי השב"כ חזרו באופן חד משמעי על עמדתם שאנחנו גם נפגשנו לצורך העניין גם עם ראש המוסד וגם ראש השב"כ, לפני שנה וחצי. עם מאיר דגן ויובל דיסקין, שאמרו לנו חד-משמעית שאין מניעה לפרסום הדו"ח. הדברים הובאו גם על-ידי מאיר דגן במאמר שהתפרסם לפני שבועיים בידיעות אחרונות, לצערנו גם בדיון האחרון, כן, אני אסיים בדיון האחרון. הדיון האחרון נעשה לאור הגשת בג"צ על-ידי נאמני הר הבית, בדרישה לפרסום הדו"ח ואז הלך היועץ המשפטי של הכנסת, אייל ינון, וצריך להגן על ההחלטה הזאת. ראה את הפרוטוקולים של הוועדה ואמר שהוא לא יכול להגן על ההחלטה של ועדת המשנה של ועדת ביקורת המדינה שהטילה חיסיון. והוא ביוזמתו, הוא ביקש את הדיון. הדיון התקיים לבקשתו, הוא היה בדיון והוא ניסה לשכנע את חברי הוועדה. היו בסך-הכל שני חברי ועדה – בראון ואריאל. הוא ניסה לשכנע אותם שאין שום סיבה להטיל חיסיון, שאין שום דבר סודי, שלפי ההיגיון של התרת החיסיון, צריך להטיל חיסיון על כל הבג"צים שאנחנו ואחרים מטילים. הדברים ידועים, הדברים פורסמו. עמדתו לא התקבלה.

תודה.

אסיים במשפט אחרון. אני מבקש מאוד מהוועדה, להביא, להוציא החלטה שקוראת לממשלת ישראל ובעיקר לראש הממשלה, לשחרר את ידיהם של כל הגופים שעוסקים באכיפה ובפיקוח, כדי למנוע הישנות מקרים מהסוג הזה ולשמור לעתיד על כל האוצרות הארכיאולוגיים בהר הבית. אני מודה לך.

תודה. כן, חברת הכנסת חוטובלי, בבקשה.

אדוני היושב ראש. גם חבר הכנסת אריה אלדד וגם אני, אנחנו עוקבים, הייתי אומרת תקופה ארוכה, אחרי המצב בהר הבית ולצערי, הסיפור הזה שאנחנו נתקלים בו כאן הוא רק סימפטום להפקרת הריבונות בהר הבית באופן גורף. זה חלק מהעובדה שמדינת ישראל לאורך השנים, הדבר הזה לא הולך ומשתפר אלא לצערנו הרב, לאורך השנים אנחנו רק רואים עוד נגיסה ועוד נגיסה בריבונות שלנו בהר הבית וזה בעיני אולי רגע השפל הגדול ביותר שבו לא רק שאנחנו לא מאפשרים חופש דת וחופש תפילה בהר הבית, אלה דברים שלמרות שעל-פי פסיקת בית-המשפט העליון הם מותרים, אלא אנחנו ממש עוברים על חוקי מדינת ישראל בזה שאנחנו מאפשרים לאותם, אין מה להוסיף, אחרי מה שאמר מר כספי, אני לא חושבת שיש לי עוד מה להוסיף כדי לתאר את הזוועה.
אבל אני אומרת שיש כאן בעיה של ריבונות ואחריות שלנו, יש לפחות גורם אחד שטרח להגיש לציבור, אלא שהציבור לא יכול לראות את זה, קוראים לו מבקר המדינה, והמינימום שאנחנו יכולים כאן לדרוש זה לחשוף את הדו"ח הזה לציבור. המינימום הנוסף שאנחנו יכולים לדרוש זה באמת לבקש מרשויות האכיפה לעשות את מה שמוטל עליהם, זאת באמת הפקרת ריבונות באופן החריף ביותר, במקום הקדוש ביותר לעם ישראל.

אני רק לא הבנתי למה גברתי ואדוני הגישו בקשה לוועדת חינוך.

תשובה – זה לא הוגש לוועדת החינוך, זה מה שנשיאות הכנסת אישרה. חד-משמעית. אני לא הגשתי את זה כך.

נשיאות הכנסת מאשרת בקשה לדיון מהיר בוועדה.

לא ביקשנו ועדת חינוך.

אנחנו ביקשנו דיון מהיר, בעקבות דיון, כי ארכיאולוגיה היא בתחומה של ועדת החינוך.

אין בעיה. אבל כאשר מדובר על דו"ח מבקר המדינה, למה לא ביקשת את ועדת ביקורת המדינה, זאת לא הבנתי.

אנחנו רוצים שהוועדה תיתן את דעתה על הרס עתיקות שיטתי שמתקיים.

אין בעיה. אני רק מדבר על הנושא של דו"ח מבקר המדינה.

כדי למנוע את המשכו, לקרוא לוועדה לביקורת המדינה, להסיר את החיסיון שהיא הטילה.

אני לא קובע לוועדת ביקורת המדינה.

לא, אתה יכול לקרוא לה. אתה בוודאי לא קובע, כי זה סטטוטורי שלה.

אבל חבר הכנסת אלדד, אתה מבין שאנחנו לא עובדים בשיטה כזאת שאנחנו קוראים לחברי כנסת מוועדה אחרת לעשות משהו. יש ועדה.

אם זה בתחום סמכותם-? אני יכול לקרוא לוועדת חוקה, לתת את דעתה על לקונה מסוימת בחוק.

אבל אדוני, אתה לא מייצג כאן איזה שהוא גוף וולונטארי. אתה חבר כנסת, אתה בסמכותך לפנות לכל ועדה בכנסת, לדרוש דיון גם בנושא הזה.

רגע, אדוני היושב ראש, אני רוצה להגיד לך, אני רוצה להגיד לך משהו חשוב. אני לא מצפה, אני יושבת ראש ועדה, אני גם לא מצפה ממך עכשיו שתורה, אנחנו יכולים כחברי כנסת לקרוא לוועדת ביקורת המדינה.

אני לא קורא. תקשיבו, אני לא מתעסק.

אני מסבירה לך מה בתחום סמכותך. בתחום סמכותך זה רשות העתיקות. קורה כאן משהו שהוא תחת הפיקוח של הוועדה שלך, לא לחינם נשיאות הכנסת אישרה את זה בוועדה הזאת.

גברתי, אני אסביר. אני יודע בדיוק מה בתחום סמכותה של הוועדה שלי. אני לא הולך לקרוא לוועדת ביקורת המדינה לעשות משהו. אני יכול לבקש מיושב ראש ועדת ביקורת המדינה, לקיים דיון משותף עם ועדת חינוך בסוגיה הזו, אין בעיה. זה – אין בעיה. אבל להגיד לו מה לעשות, עם דו"ח כזה או אחר, רבותיי, זה אנחנו לא רוצים. אם עכשיו גברתי עכשיו תתכנס עם ועדת מעמד האישה ותקרא לוועדת החינוך לקיים דיון בנושא זה או אחר, נו באמת, את בתור חברת כנסת יכולה לפנות דרך הנשיאות.

אני מסכימה, אין מחלוקת. אבל בוא נדבר לגופו של עניין.

אם בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, עולה סוגיה שמעלה ד"ר יצחק קדמן, למה לא נקרא לוועדה לשלום הילד לקיים דיון בנושא הזה, זה לגמרי לגיטימי.

בסדר גמור, אבל כשאתה נמצא בוועדת הכנסת שדנה על הנושא, לקרוא לוועדת כנסת אחרת לדון בנושא הזה?

אין בעיה, אבל אדוני היושב ראש, אני רוצה שתתייחס לנושא לגופו.

רבותיי, אנחנו כרגע מדברים על משהו טכני.

בואו נדבר על הסוגיה לגופה.

רשות העתיקות, בבקשה, מי כאן?

שוקה דורפמן, אני מנהל רשות העתיקות ב- 12 השנים.

בבקשה, אדוני, אנחנו פה נחשפנו, יש פה חברי כנסת כבר תקופה די ארוכה, נחשפים למצב מאוד בעייתי שקורה בהר הבית, בעניין של הרס כזה או אחר ואכן הדבר הזה מטריד מאוד. אתם מובילים את כל הסוגיה הזאת וכמובן חשוב לנו לשמוע מה הדברים, אם הדברים שנאמרו כאן הם דברים נכונים, קודם כל, ועד כמה באמת רשות העתיקות פועלת למניעת הרס העתיקות בהר הבית, זו השאלה העיקרית, אני חושב. עד כמה, בכלל, יש לכם סמכות להתערב, עד כמה יש לכם בכלל אפשרות לעשות דבר כזה או אחר ואם יש איזה שהוא שינוי שנעשה עכשיו, בתקופה האחרונה, שאנחנו צריכים לדעת עליו לפני שמתקבלות כאן החלטות כאלו ואחרות. בבקשה.

ברשותך, אני אלך בסדר שלי, אבל אני אענה לכל השאלות שלך, אני מקווה.
קודם כל, הדו"ח הוא דו"ח חסוי ואני לא הדלפתי לעו"ד כספי את הדו"ח, אז גם יהיה לי קשה להתייחס אליו. אני רק רוצה להדגיש שעל-פי הנחיית יושב ראש הוועדה שקבעה שתהיה ביקורת של מבקר המדינה, הדרג המדיני לא נבדק ואני לא אוסיף על זה כלום. ההערות שעלו בדו"ח, מבחינתנו, היו.

תקשיב, אל תתייחס לדו"ח. עזוב את הדו"ח. אדוני, אתה לא מייצג כאן את מוסד מבקר המדינה.

לא, ממש לא.

אז אני מבקש ממך, מטעם רשות העתיקות, להתייחס לנושא של הר הבית. לא ביקשתי דו"ח או לא דו"ח, הדו"ח לא מעניין אותי.

מצוין.

אתה בתור רשות העתיקות, אתה יודע מה קורה שם? אתה יודע אם יש בעיה או אין בעיה? זה מה שאני שואל.

בסדר. אבל עוד הערה אחת, ברשותך, לגבי מה שעו"ד כספי העלה פה על מושא הביקורת, על ההרס הנוראי שנעשה עם כבל החשמל, הנושא הזה גם כן כבר נדון בוועדה הזאת, לפני שלוש שנים או משהו כזה, והיתה התייחסות שלנו למה שעלה בדו"ח.
מבחינת מה שקורה בהר הבית, אני מוכרח להגיד שהר הבית הוא לא אתר עתיקות שמפוקח על-ידינו, כמו כל אתר עתיקות אחר בארץ. זה לא סוד, זה לא חדש, זה דבר שהוא ידוע, למרות היותו האתר הכי חשוב לעולם היהודי ולא רק. זאת אומרת, כשאנחנו מגיעים לביקור בהר הבית, יש לנו מגבלות של פיקוח. יחד עם זאת, במהלך העשור האחרון לפחות, או קצת יותר, מאז שאני מנהל את רשות העתיקות ואחרי המשבר הנוראי שהיה למיטב זיכרוני בשנת 2001, כששרון עלה להר הבית, 2000, אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא עם המשטרה. אני חושב שאנחנו יודעים מה קורה בהר הבית. גם כשאנחנו לא נמצאים שם כל הזמן.
להגיד לך שאני מרוצה משיטת העבודה הזאת? אז זה ממש לא. אני הייתי מעדיף שאני אפקח שם, כמו שאני מפקח בקיסריה או בבית שאן, אני לא יודע איפה.

כן, אבל שאלה, במידה ואתה מגלה ממצאים שהם בעייתיים, מה הפעילות שלך?

אני מגיע לזה. דבר חדש שהכנסנו בעשור האחרון או עד לפני עשור אחרון, כשהיתה מתבצעת איזה שהיא עבודת פיקוח או שימור בהר הבית, או שלא ידענו, גם לא אישרנו. זאת אומרת, יש לנו סמכות על-פי חוק לאשר עבודה של פיקוח או של חפירה או של איזה שהוא תהליך של פיתוח. ואני מוכרח להגיד שבעשור האחרון, התוכניות מגיעות אלינו. לא כמו שהן מגיעות מוועדה מחוזית בתל-אביב.

זאת אומרת רוב העבודות היום בהר הבית, הן באישור?

של רשות העתיקות, נכון. כולל כבל החשמל של מה שנאמר פה, זה נעשה באישור שלנו. קיבלנו על זה הרבה מאוד ביקורת, חלקה אפילו נכונה.

נו, זאת השערורייה.

כן.

חלקה אפילו נכונה. חלק מהלקחים יישמנו, אבל הסמכות לאשר עבודה או למנוע עבודה היא של רשות העתיקות או הארכיאולוגים ברשות העתיקות, ולא של ארכיאולוגים מטעם וגם על העניין הזה אני לא רוצה להוסיף.

תהליך העבודה, אחת ההערות החמורות שקיבלנו, גם מהבג"צ, היתה שלא הבאנו את האישורים האלה, כפי שאנחנו מחויבים לעשות, בפני ועדת שרים לענייני הר הבית. זו היתה תקלה חמורה אצלנו, אנחנו תיקנו אותה ולפי דעתי בשלוש או ארבע השנים האחרונות, לא מתבצעת שום עבודה שלא עוברת את אישור ועדת השרים בהר הבית.

רגע, סליחה. זה שוועדת השרים עושה מעשים שלא ייעשו, זה לא סיבה שלא נתייחס לחוק עצמו. הרי החוק עצמו אוסר, יש לנו חוק במדינת ישראל.

אני אמרתי איפה היתה התקלה שלנו, שלא דיווחנו לוועדת שרים. אז אני אומר – את העניין הזה אישרנו.

רגע, רגע. לפחות עד כמה שאני מבינה, רשות העתיקות היא הגוף שאמור להגיד לממשלה, אם ממשלת ישראל מחר מחליטה לעשות דברים שהם אסורים על-פי חוק בהר הבית, התפקיד שלכם הוא לעצור אותה ולדאוג לעתיקות.

לא, פה הוא אומר הפוך. הוא אומר – אנחנו אישרנו, אבל לא דיווחנו לממשלה.

כן.

זה מה שהוא אומר.

בסדר, אז היתה טעות שלכם, עכשיו אתם אומרים – אחרי שחזרנו בנו מהטעות שלנו, אנחנו החזרנו את זה לממשלה.

כן, אני אשיב על זה. אני, את מה שצריך להגיד לשרים הממונים על חוק העתיקות, אני אומר. מבחינתי, זאת הממשלה. במקרים המדוברים, שעלו פה כתקלות חמורות, אני, עוד פעם, אני לא רוצה להעביר ביקורת על הדרג המדיני, אבל אני אומר שראש הממשלה היה מודע למה שקורה. ראש הממשלה, לא רק השר הממונה או השרה הממונה, כי אנחנו מדברים פה על דורות של, אני בעשור האחרון, אני חושב, פעלתי תחת חמישה שרים ממונים על חוק העתיקות, איזה שישה שרים לענייני ירושלים ולמיטב זיכרוני ארבעה ראשי ממשלה, אז אני לא, השאלה על איזה אירוע שואלים. אבל לשאלתך, אני עונה – כן, אנחנו, יש מקרים שבהם אנחנו מונחים על-ידי דרג מדיני, יש החלטות שהתקבלו על שולחן ראש הממשלה, כן.

מחוז ירושלים, בבקשה.

אני מלשכת התכנון המחוזית, משרד הפנים. אנחנו לא מעורבים בנושאי פיקוח בהר הבית, אנחנו מעורבים בנושאי תכנון בעיר העתיקה וברחבת הכותל, אבל לא בהר הבית. למעשה, כל השאלה הזאת של הפיקוח, אין לנו עמדה לגביה. ככל שזה נוגע לתכנון, נעשה תכנון ברחבת הכותל, אבל הוא לא התייחס להר הבית. תחום התכנון לא התייחס להר הבית.

עוד שאלה לרשות העתיקות. מבחינת כל אותן עבודות שבוצעו, יש לכם איזה שהיא אינפורמציה על הנזק שנגרם? אתם יכולים להגיד בדיעבד, אכן נגרם הנזק?

כן. לגבי האירוע שתואר פה, כריית הבור הגדול בשנת 99, זה נעשה בסוף שבוע, אין שום תיעוד, זה נעשה במחטף. לגבי כבל החשמל, זה נעשה בפיקוח של ד"ר יובל ברוך, ארכיאולוג מרחב ירושלים, לא נגרם נזק ארכיאולוגי. יש לנו חילוקי דעות עם הארכיאולוגים של הוועד, אבל אנחנו העלינו גם מומחים אחרים. אבל אני אומר עוד פעם, בעניין הזה של המומחיות הארכיאולוגית, זה לא מדע מדויק.

גם ה- 500 מטר היו בהשגחה?

פיקוח, כן. ודאי. הנה, זה האיש.

בלילה?

בלילה, כן.

אם אני ארצה לחפור באתר ארכיאולוגי, נניח אני בונה במקום שהוא אתר ארכיאולוגי, מגרש שלי, ייתנו לי לעבוד בלילה בפיקוח ארכיאולוגי?

במקומות מסוימים – כן, אבל השאלה הזאת כבר עלתה. אני חושב שאתה שאלת אותה גם בוועדה לפני שלוש שנים. היתה מערכת שיקולים שלא היתה ארכיאולוגית טהורה, כן, זאת התשובה. אבל לשאלתך, גם נמצאו ממצאים מבית ראשון. איך מצאנו אותם, אם עבדנו עם טרקטורים והרסנו הכל? יש ממצא מבית ראשון, שהוא פורסם אמנם בצורה מינורית, אבל אנחנו מצאנו אותו.

גם D-9 יודע למצוא ממצא קלקוליטי, אבל זה לא השיטה הרצויה למצוא ממצא קלקוליטי.

אתה צודק. לכן, החלטנו שלא יעבוד יותר טרקטור. והעברנו נוהל לעבודה בהר הבית, שהוא מתואם עם כל הגורמים.

מתי?

אחרי דו"ח המבקר.

מתי זה היה?

עניין של שלוש שנים.

אז אתם עכשיו פועלים במשך שלוש שנים לפי נוהל החדש, שהוא בעצם מונע כניסה של טרקטורים.

כן, כן.

יש לכם, בעצם, את הפיקוח המלא על כל עבודה שמתבצעת בהר הבית וחייבת לקבל אישור מטעם רשות העתיקות-?

שמביאה אלינו המשטרה. את הבקשות מביאה המשטרה. תזכרו, הריבון בהר הבית זה משטרת ישראל.

נכון. אבל יש לכם פקח קבוע בהר הבית, או ביקורת קבועה?

לא.

יכול להיות שאני אעלה היום להר הבית ואני אראה שם JCB?

לא. אתה לא תראה JCB. אני לא רוצה לפרט את זה, חבר הכנסת אלדד.

לא יכול להיות שיהיה JCB שם?

לא יכול להיות, שאנחנו לא נדע עליו.

הטרקטור הצהוב נמצא?

ישראל, אתה מתקיל אותי עכשיו?

אני עליתי לפני חוד להר הבית והיה שם טרקטור. הוא נראה לי עושה עבודות תמימות לגמרי, הוא העביר אבנים ממקום אחד למקום שני.

זה מה שהוא עושה.

יש טרקטור בהר הבית, אשר התפקיד שלו זה רק להעביר ציוד ממקום למקום. הוא לא עושה שום עבודת חפירה בהר הבית.

במידה ותהיה חפירה, אתם תדעו מזה?

בוודאי שאנחנו נדע. כיום, כל בקשה של הוואקף למשטרת ישראל, עוברת אישור כדין דרך רשות העתיקות, דרך ועדת שרים ודרך עיריית ירושלים. כל העבודות, נכון לרגע זה בהר הבית, מאושרות כדין. פקחי רשות העתיקות.

כולל הוצאת עצים מאל אקצה אל כדים והנחתם או השלכתם ליד שער הרחמים?

בעניין של העצים, אני אתייחס, ברשותך. העצים האלה, חבל שהם עלו על סדר היום, אני מוכרח להגיד את זה פה. כי זה עצים עתיקים, זה עצים עתיקים שאנחנו בפעילות מתמשכת להוציא אותם מהר הבית וזה שזה יצא לתקשורת, לא כל דבר צריך לרוץ לספר לחבר'ה. מתבצעת שם עבודה ענקית.

אבל הם מונחים.

הם מונחים שם כבר 2000 שנה.

זה לא התקשורת, מה זה. כל מי שעולה להר הבית, רואה אותם.

אבל אף אחד לא יודע שהם עתיקים. הארכיאולוגים לא ידעו, עד שאנחנו לא בדקנו.

אני עוד לא סיימתי, יש לי עוד שתי נקודות.

בבקשה.

יש פיקוח 24 שעות ביממה בהר הבית, של צוותי שוטרים, שאנחנו הקמנו, שכל תפקידם בחיים זה לפקח שלא פוגעים בעתיקות בהר הבית וכל סוגיה כזאת עולה מיידית, מדווחת מיידית לרשות העתיקות. כיום, פקחים גם של רשות העתיקות וגם של עיריית ירושלים, יכולים להיכנס באופן חופשי לכל המתחמים בהר הבית, כולל המתחמים הסגורים, דהיינו אקצה הקדום, אורוות שלמה, כיפת הסלע, לכל המתחמים הסגורים. עד כאן.

משרד החוץ, בבקשה, אתם רוצים להתייחס?

כן, אני רוצה להגיד כמה דברים. אני מנהל מחלקת פלסטינים. אני רוצה רק להזכיר שבכל הנושא של הר הבית, כחלק מירושלים, אבל הר הבית כנקודה ספציפית ובולטת באופן מיוחד, יש לה משמעות מדינית מהותית. אנחנו רואים את זה פעם אחר פעם, כשיש הפרות סדר או כשיש אירועים אלימים בהר הבית, שלרוב נגרמים על-ידי גורמים קיצוניים, ערבים ואחרים. אנחנו רואים שזה עולה לסדר היום ואנחנו רואים שלרוב ישראל לא יוצאת טוב מהדבר הזה. ישראל נתפשת כריבון, כמי שאחראי על הסדר וכמי שאחראי על זה שצריכים לאפשר חופש פולחן וחופש ביקור וחופש תנועה במקום והאינטרס המדיני המובהק והחד משמעי הוא כמה שפחות שהנושא הזה יעלה על סדר היום העולמי. ככל שזה עולה, בנסיבות כאלה או אחרות, לרוב זה מגיע עם ביקורת שלילית הן ציבורית.

כן, אבל משרד החוץ, מצד שני, אם הוא פתאום רואה שיש איזה שהיא פעילות שעושה נזק, גם יכול לפנות בצורה מסודרת למנגנונים בינלאומיים ולהתריע שיש ככה וככה ויכול להיות נזק. גם מהצד שלכם. זה לא שרק הם פונים.

אם נבוא בטענות חוץ אל עצמנו, נפנה לאו"ם על זה שאין פה אצלי בחצר, הורסים את הבית?

בסדר, אבל עדיין.

אנחנו הריבון ואתה לא יכול לפנות לגורם חיצוני, כשאתה, ואני תכף אגע בזה, כשגורמים חיצוניים אחרים שכן מעורבים בסוגיות ירושלים, אז המצב שם הוא לא מאוד טוב ואני מדבר בעיקר על מה שקורה באונסק"ו, אני לא יודע מי שעוקב יותר באדיקות או פחות באדיקות, ארגון חשוב של האו"ם שיושב בפריז, מטפל בין היתר באתרי מורשת, יש לנו מגוון של בעיות מדיניות אתו. בין היתר, בסוגיית מעלה המוגרבים, שיכולה להעיד על החשיבות ועל הסמליות ועל הקושי העצום שיש בכל מה שקשור בהר הבית ויש לנו אינטרס גדול גם מול אונסק"ו שהדברים האלה לא יגיעו לקיצוניות והיו מקרים שהם כן הגיעו.
אינטרס מהותי נוסף שיש לנו זה מול ירדן, זה מדינה שאנחנו מנסים ורוצים לקדם אתה את הקשרים, אנחנו חושבים שזה חשוב לשני הצדדים, גם הירדנים מבינים את זה. לירדנים יש מעמד בהר הבית שהוכר בהסכם השלום, זה לא משהו חדש. הירדנים אחראים על הוואקף, משלמים לו משכורת. יש חשיבות, יש חשיבות מאוד גדולה גם לקשרים שמתקיימים בין גורמי האכיפה לבין הוואקף, שיש להם מטרייה מדינית שאנחנו מובילים אותה, הן באמצעות אמ"ן והן באמצעות הממונה הירדני פה בארץ וגם לכך יש חשיבות ולדברים האלה, של יציבות ושל מינהל תקין ושל עבודה מתואמת, מבחינת משרד החוץ יש חשיבות גדולה לאין ערוך.

אחלק את זה לשניים. קודם כל, בעניין של דו"ח מבקר המדינה, על כך שיש חיסיון על העניין הזה, אני אפנה ליושב ראש ועדת ביקורת המדינה, חבר הכנסת בר-און, בבקשה לקיים דיון בעקבות הסוגיה הזאת, דיון בוועדת החינוך, בנושא של הדו"ח, במסגרת כמובן שוועדת ביקורת המדינה אחראית עליו ואחראית על כל מה שקשור לדו"חות מבקר המדינה ואנחנו ננסה לקבוע דיון משותף.
עכשיו, קודם כל, חשוב היה לנו לשמוע שאכן היו שינויים בתקופה האחרונה ואכן גם, בגלל אותן התקלות ואנשים שאמרו בעבר, יש היום פיקוח הרבה יותר הדוק ואני רק מקווה, ופה אני לא בטוח שאני או חבר הכנסת אלדד מומחים בארכיאולוגיה שיכולים לנקוט כאן צעד כזה או אחר, מי צודק ומי לא ובמאבקים בין ארכיאולוגים, נגרם נזק או לא, אני חושב שדווקא העניין הזה חייב להיות אצל מישהו שבצורה כזו או אחרת, יכול להביא איזה שהיא עמדה חיצונית אם כן נגרם נזק או לא ולדעתי זה רק במנגנון של מבקר המדינה ובכך אני גם, מתי היה הדו"ח? מתי הוא פורסם?

2007.

2010. ב- 2007 הוועדה ביקשה, לקח כמעט שנתיים.

אני בצורה לא שגרתית, אני אפנה גם למבקר המדינה, לעשות אבחון נוסף. כי כל השינויים שנעשו, הם היו אחרי הדו"ח ואנחנו צריכים לראות אם יש באמת, אם השינויים שנעשו הם שינויים ששינו את המציאות. לבוא עכשיו, לקרוא לראש ממשלה לבצע כך וכך, אני חושב שדווקא אחרי שאנחנו שמענו שכן המשטרה נמצאת שם, אכן אנחנו שמענו שרשות העתיקות לוקחת על עצמה אחריות מלאה על כל העבודות ועל כל הנזקים במידה והם נעשים על עצמם.

זה דברים שהם בלתי הפיכים, אדוני היושב ראש. מה זה לוקחת אחריות? זה דקלרציה?

אז מה את רוצה, סליחה, גברתי, את רוצה פה אנרכיה שאת תקבעי מה הנזק ומה לא? את תקבעי מה כן לעשות ומה לא?

אבל אסור בכלל שהפעולות האלה יתבצעו.

בסדר, אז גברתי, אז אני מציע לך שתחוקקי חוק.

לא, יש חוק.

שאוסר על כל עבודה בשום אישור, שאף אחד לא יכול לעשות שום עבודה שם, ואת תקבעי מה לעשות ובזה אנחנו, היום יש פיקוח מלא, כמו שנאמר על-ידי רשות העתיקות.

בכנסיית הקבר יש סולם בחוץ, שעומד 110 שנים, 110 שנים, כי אף אחד לא מעיז לנגוע בו. בגלל הקדושה של המקום. סטאטוס קוו. 110 שנים עומד סולם בחזית. אולי יותר.

רבותיי, אני כאן, שוב, אם יהיה לנו כאן הוכחה שאחרי אישור רשות העתיקות נגרם נזק, אז אנחנו יכולים לבוא ולקבוע שאכן יש פה בעיה ופגיעה. עכשיו אנחנו מדברים כאן על הוויכוח שבין שני ארכיאולוגים, האם כן היה אפשר לעשות עבודות ואם לא, ואם זה המקום שכן יש שם ממצאים ואם לא. זה לא תפקידה של ועדת החינוך, להיכנס להיבטים המקצועיים. זה עניין של מי שמפקח על הרשויות האלה.

הם לא מתכחשים, למשל, לעובדה שעצים בני אלפי שנים, הוצאו מהמחסן התת קרקעי, מתחת לאל אקצה, מונחים בשמש כמה שנים, כדי, בשמש, בגשם, כדי שיירקבו וייעלמו, הם לא מתכחשים לזה שהעסק מתקיים כל יום. שרפו חלק מהעצים האלה כדי לחמם חביות זפת, אני ראיתי מחממים זפת.

אחרי הדו"ח, אחרי הכל, אחרי כל התיאורים האלה, לפני שנה. ואנחנו התרענו וביקשנו לא לאפשר בערת אש וליד העצים, מרחק של 20 מטר מהעצים.

תודה. אני אקיים דיון נוסף, אני גם אדבר עם רוני בר-און, על ממצאי דו"ח מבקר המדינה, אני גם אבקש ממבקר המדינה לעשות בדיקה נוספת שבעצם באה לבחון את כל הממצאים של הדברים שנעשו אחרי פרסום הדו"ח הראשוני ולהביא לנו את התוצאות כמובן לוועדת ביקורת המדינה, שאנחנו נבקש להיות שותפים לדיונים הקשורים לעניין של הר הבית. אני רק מבקש כמובן מאותם גופים שהם בעצם האחראים על הפיקוח ועל הביצוע, שלא יקרה מצב שאכן נגרם כאן נזק בלתי הפיך, שאין כאן מישהו שגם ייקח על עצמו אחריות.

אפשר לומר כמה מילים על המצב היום?

תודה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:00.