PAGE
11
ועדת החינוך, התרבות והספורט
06/03/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 582>
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, י"ב באדר התשע"ב (06 במרץ 2012), שעה 9:30

<20 שנות הוקרה לארגון מורים עולים>

חברי הוועדה: >
אלכס מילר – היו"ר

אמנון כהן

מרינה סולודקין

>
סימה חדד מה יפית - מנהלת האגף לחינוך קדם יסודי, משרד החינוך

ילנה איזנשטיין - רכזת תפוצות, משרד ההסברה והתפוצות

איריס דוד - מנהלת תחום מוסדות ציבור ודת, משרד הבינוי והשיכון

יגאל יאסינוב - חבר כנסת לשעבר

יצחק הלמן - יו"ר איגוד יוצאי ברה"מ בבאר-שבע ובנגב

אבי לוי - נציג חטיבת המכללות, איגוד לשכות המסחר

אדם שטבהולץ - דיקן בי"ס לרפואת שיניים, האוניברסיטה העברית בירושלים

לודמילה שוורץ - חוקרת, אוניברסיטת חיפה

קונסטנטין שוויביש - מנכ"ל, איגום

אולגה אביגד - עובדת, איגום

מרק אפלמן - עובד, איגום

אינה בונדרובסקי - עובדת, איגום

יהודית ביטון - עובדת, איגום

דליה בינור - עובדת, איגום

אולגה בן אריה - עובדת, איגום

אולגה בריי - עובדת, איגום

עו"ד אנה בריל - עובדת, איגום

אלה גודסביץ' - עובדת, איגום

מרק גולדנבלנק - עובד, איגום

אירינה גורמן - עובדת, איגום

לב גלגולב - עובד, איגום

נטליה גרוסמן - עובדת, איגום

עדנה דניאלי - עובדת, איגום

מרים זיפמן - עובדת, איגום

אלכסנדרה זליצ'ונוק - עובדת, איגום

אלכסנדרה ז'רובסקי - עובדת, איגום

לידיה יופה - עובדת, איגום

אינסה ליאחוביצקי - עובדת, איגום

סימון מאירוביץ' - עובד, איגום

לאה מאירוביץ' - עובדת, איגום

אירינה מורבסקי - עובדת, איגום

רימה מז'ניק - עובדת, איגום

נדז'דה מישייב - עובדת, איגום

סופיה מכלין - עובדת, איגום

מאשה נוביקוב - אורחת, איגום

יאנה ניימן - אורחת, איגום

דיאנה סוקולובסקי - אורחת, איגום

יהודית ביטון - עובדת, איגום

לודמילה סמירנוב - עובדת, איגום

נחום ספקטור - עובד, איגום

סופיה פסין - עובדת, איגום

יורי פרנקל - עובד, איגום

ילנה פשיגודה - עובדת, איגום

אנה קוגן - עובדת, איגום

אדה קוטיקוב - עובדת, איגום

פאינה קויפמן - עובדת, איגום

מיכאל קליפץ' - עובד, איגום

מרה קנבל - עובדת, איגום

ביאנה קרסניאנסקי - עובדת, איגום

לנה רוטברג - עובדת, איגום

נינה רזניק - עובדת, איגום

לודמילה שפילקרמן - רכזת "שיטון"

יהודית גידלי

הדר אביב
<20 שנות הוקרה לארגון מורים עולים>

בוקר טוב לכולם, אני מתכבד לפתוח ישיבת ועדת חינוך חגיגית לציון 20 שנות הוקרה לארגון מורים עולים, פרוטוקול מספר 582, 6.3.2012, י"ב באדר התשע"ב.

גברותי ורבותי, אני מכנס כאן את הישיבה להוקיר עבודה נפלאה ותרומה גדולה של העולים לחינוך במדינת ישראל. נמצאים כאן אתנו ארגון מורים עולים – קונסטנטין וכל מי שנמצא בארגון, וכמובן גופים נוספים אשר עוסקים בדבר חשוב זה.

כידוע לכם, ועדת החינוך מקיימת ישיבות סדירות במשך כל שבוע ושבוע; גם קונסטנטין וגם אנשים נוספים נמצאים כאן כמעט בכל ישיבה ונותנים את עמדתם ודעתם בכל נושא ונושא. מה שחשוב הוא מה יקרה הלאה. כידוע לכם, הצלחנו לעשות צעד שהוא משמעותי מאוד לדעתי: הצעת חוק שלי ושל חברי כנסת נוספים עברה בקריאה טרומית, ואשר מכירה בוותק שנצבר במדינת המוצא לטובת מענק היובל, שזה משכורת 13. כרגע אנחנו במשא ומתן עם משרד האוצר, ואני מקווה מאוד שנצליח להגיע לאיזושהי הסכמה. כידוע לכם, מדובר בתקציב גדול מאוד שיכול להגיע לכ-7 מיליארד שקל, וזה דבר לא פשוט. אבל בעזרת השם נצליח למצוא את הנוסחה הנכונה.

בנוסף לכך, דנו כאן בסוגיות שונות שקשורות למורים שמגיעים ממדינות אחרות ואשר שוקלים אם להיכנס למערכת החינוך בישראל. כולנו יודעים שהשכר במערכת החינוך היום הוא לא מהגבוהים ביותר, אבל אם המערכת יודעת איך לעודד את כל אלה שמגיעים עם ניסיון רב ממדינות שונות להיכנס למערכת החינוך ולתרום לילדי ישראל, אז כמובן שנמצא את הדרך כדי לשלב את כל מי שמגיע לישראל, וכמובן שגם את כל אלו שכבר נמצאים בארץ, עובדים ומתפרנסים. מבחינתנו יש חשיבות לשמור על אותם מורים בתוך המערכת, ויש חשיבות לכך שכל מי שנמצאים ב"פרונט" מול ילדי ישראל יקבלו הכרה. הבנתי שיחולקו כאן היום תעודות הוקרה לכל אותם מורים שזכו לכך, ואנחנו נברך את כל מי שעוסק במלאכה.

נמצא אתנו גם חבר הכנסת לשעבר יגאל יאסינוב, ואנחנו מברכים גם אותך, אדוני. ברוכים הבאים לוועדת החינוך של הכנסת. אתמול קיבלתי מכמה חברי כנסת הודעה על השתתפותם בדיונים, אז יכול להיות שבהמשך יצטרפו אלינו קולגות שלי, וגם הם יוכלו להביע את הוקרתם בפניכם.

קונסטנטין, נתחיל ממך והבנתי שיש לכם מצגת. בבקשה.

כן. תודה רבה.

שלום כבוד יושב-ראש ועדת חינוך ועמיתַי לנשק. האמת היא שאני מתרגש מאוד, כיוון שאם לפני 20 שנה היו אומרים לי – כאשר ישבנו במטבח וחלמנו איך נקים את הארגון – שבעוד 20 שנה נחגוג 20 בוועדת החינוך בכנסת, לא הייתי מאמין. אבל זה קורה וזה מאוד חשוב לנו, ותודה לכבוד יושב-ראש הוועדה על כך שאנחנו עורכים את האירוע פה.

איגוד מורים עולים הוקם לפני 20 שנה, ב-1992, כאשר באו ארצה כ-50,000 מורים עולים. מתוכם, רק מקצתם מצאו אז את מקומם במערכת החינוך. ואז, אני ועוד כמה חברים – יורי פרנקל, נחום ספקטור, ועוד חברים שהצטרפו אחר כך – התחלנו לחפש מקום תחת השמש, ולמצוא פתרונות לתעסוקת מורים עולים.

אחת, כארגון חברתי, לדפוק על דלתות משרד החינוך, לדרוש ולהיאבק. והדרך השנייה היתה להקים מקומות עבודה לעצמנו. אנחנו בחרנו את הדרך וראינו לנגד עינינו שתי אוכלוסיות: אוכלוסיה אחת של מורים עולים, כאמור, שהתקשו למצוא מקומות עבודה במערכת החינוך. מ-80,000 מורים שהיו אז במערכת החינוך, התווספו 50,000 נוספים, וברור שאי אפשר היה למצוא פתרונות תעסוקה לכולם. ומצד שני, היתה אוכלוסיה של תלמידים עולים אשר התקשו בקליטתם במערכת החינוך, בגלל קשיי שפה, שוני בין תוכניות לימוד, מתודות, עצם האווירה בבית-הספר. ולכן החלטנו לגשר בין שתי האוכלוסיות האלה והתחלנו להקים מרכזי למידה, התארגנו והקמנו את העמותה.

לפני מספר דקות דנו פה על כך שבתחילת שנות ה-90 היו המון ארגוני עולים שקמו אבל ברובם התפרקו עם הזמן, ואנחנו לא. אני רואה כמה סיבות לזה שאנחנו יכולים היום להרשות לעצמנו לחגוג 20 שנה להקמת הארגון. קודם כל, רצון עז להשתלב במערכת החינוך – לא להיות בדלנים, לא להקים מערכת רק בשבילנו, אלא להיות חלק של מערך החינוך הארצי. מאידך, תמיד חשבנו שאנחנו יכולים לשמור ולפתח מתוך המטען החינוכי שלנו, של מורים עולים שהגיעו ארצה, את הדברים הטובים ביותר שאפשר לשפר ולתרום למערכת החינוך. הגורם השלישי שמאפשר לנו להתקיים עד היום הוא צירוף אנשים איכותיים מאוד, אשר לא רק הקימו מקומות עבודה לעצמם, אלא הצליחו לעזור גם לאחרים להיקלט. כך, מקומץ אנשים חלוציים אשר היו אז שנה בארץ, הפכנו להיות אחד הארגונים הגדולים של עליית שנות ה-90, וחלק בלתי נפרד ממערכת החינוך בארץ.

מי אנחנו היום? היום אנחנו רשת מרכזים חינוכיים שעובדים משבע וחצי בבוקר עד שש-שבע בערב, ואשר כוללים, במושגים של משרדי ממשלה, מעון יום לילדים מגיל שנה עד שלוש, גן ילדים מגיל שלוש עד חמש, וצהרון שפועל בשעות אחר הצהריים. אבל מבחינתנו זו מקשה אחת, זו מערכת אחת, כאשר ילד מגיל שנה – ואפילו צעיר יותר לפעמים – נכנס למרכז חינוכי ויוצא בגיל חמש ילד עשיר ומוכן להתקדם ולהתפתח במערכת החינוך. היום אנחנו פועלים ביותר מעשר רשויות מקומיות, ו-20 כיתות גן לפחות.

הרצון העז שלנו להשתלב במערכת החינוך בא לידי ביטוי דווקא השנה, כאשר ממשלת ישראל החליטה על חוק חינוך חינם לילדים מגיל שלוש עד חמש. השתלבנו אז ואנחנו משתלבים היום בכל מערכת החינוך, וזה מגה-פרויקט שהוא הישג אדיר לא רק לממשלת ישראל – גם מבחינתנו זה הישג, מצד אחד, ומאידך, זו אפשרות חשובה לנו להתפתח.

פרט לגני ילדים שהקמנו, יש לנו תוכניות נוספות: "שיטון" היא רשת בתי-ספר שפועלים פעמיים בשבוע בשעות אחר-הצהריים ומקדמים ילדים במסגרת שמשלבת מקצועות רוח, מקצועות ריאליים וגם אומנויות, והיא רשת מוכרת מאוד בצפון הארץ. בנתניה ובשרון, למשל, יש רשת קייטנות קיץ שהן קייטנות לימודיות ובהן ילדים חווים בקיץ לא רק חוויות כמו כל הילדים, אלא מקבלים גם עזרה לקראת שנת הלימודים הבאה. בית-הספר לאומנויות ברחובות הוא גורם רציני מאוד על המפה החינוכית ברחובות וגם ברמה הארצית; שנה אחרי שנה ילדים יוצאים ממנו לחיים עם מטען עשיר בתחום האומנויות. בדרום, בבאר-שבע למשל, פעלנו במשך שנים בשיתוף פעולה עם הסוכנות היהודית – בתוכניות סל"ע, - - -, והמרכז שלנו שם היום הוא אחד ממרכזי החינוך הגדולים בעיר.

חשוב ביותר להגיד שמשנת 1994 עד שנת 2000 שיתפנו פעולה עם משרד החינוך בפרויקט מרכזי הלמידה כאשר קיבלנו גם סיוע וגם תקצוב ממשרד החינוך, ויחד עם ארגון הג'וינט. אלה היו שנים חשובות מאוד עבורנו כאשר דווקא בשנים האלה הפכנו ממערכת של קובץ חובבנים למערכת חינוכית-ארצית רצינית מאוד.

נהריה, קריות, נתניה, כפר-סבא, פתח-תקווה, רחובות, באר-שבע, ובתוכניתנו להרחיב את הפריסה גם ליישובים רבים נוספים.

האתגר העומד בפנינו בתחום החינוך הוא, קודם כל, אינטגרציה של הילדים העולים. אנחנו מדברים היום לא רק על הילדים העולים עצמם אלא גם על ילדי עולים – כלומר, ילדים של הילדים שעלו ארצה בשנות ה-90 והשתלבו במערכת החינוך בהצלחה רבה יותר או פחות, אבל אנחנו רואים שבמקרים רבים הזיקה לחברה הישראלית, למרות שהם שירתו בצה"ל והשתלבו במקומות עבודה, הזיקה לזהות יהודית-ישראלית היא יותר פורמלית ופחות מהותית. לכן, הילדים שנמצאים בגנים שלנו לא יכולים לקבל במסגרת המשפחה שלהם את מה שהיו צריכים לקבל על-מנת להשתלב בחברה, ואתם אנחנו עובדים על-פי תוכנית משרד החינוך בוודאי, אבל בשיטה של ויגוצקי שמאפשרת לילדים להיות בזיקה הדוקה יותר עם החברה הישראלית בעתיד.

האתגר השני העומד בפנינו הוא מלכוד לשוני. הילדים במשפחות דוברות רוסית יוצאים למערכת החינוך וחווים לפעמים הלם תרבותי, מכיוון שהם יוצאים מעולם השפה הרוסית לעולם השפה העברית בלי להיות מוכנים לזה. אנחנו מזהים את הבעיה של דו-לשוניות אצל ילדים ומתמודדים אתה.

שלום, אמנון. דיברתי קודם על שיתוף הפעולה שלנו עם רשויות מקומיות, והרשות המקומית הראשונה שפעלנו בה היתה רשות עיריית רמלה, וסגן ראש העיר רמלה אז, מר אמנון כהן, עזר לנו מאוד. אנחנו זוכרים את זה ומודים מאוד על שיתוף הפעולה אז.

פער הציפיות של הורים עולים מול מה שמערכת החינוך נותנת, גם הוא אתגר שאנחנו צריכים להתמודד אתו.

כפי שאמרתי, בתוכנית הלימודים שלנו אנחנו מתבססים על תוכנית משרד החינוך אבל בשיטות שלנו אנחנו נותנים לילדים את הזיקה לזהות יהודית-ישראלית. במדיניות הדו-לשונית שלנו אנחנו מאפשרים לילד להיכנס לעולם העברית בהדרגתיות ובשיטתיות, כך שהוא רוכש את השפה העברית בצורה אמינה וחזקה יותר מאשר כשהוא נכנס דרך הלם תרבותי למערכת שהיא רק בשפה העברית. נבקש מדוקטור מילה שוורץ שחוקרת את העניין להגיד כמה מילים בנושא.

יש גם אתגרים סוציו-אקונומיים שאנחנו עומדים בפניהם. אחד האתגרים הוא הורים אשר צריכים להצטרף למעגל העבודה ושעות העבודה של הגנים לא תמיד מאפשרות את זה. הגנים שלנו פועלים משעות הבוקר ועד לשעות הצהריים, דבר המאפשר להורים ובעיקר לאמהות להצטרף למעגל העבודה, וזהו הישג אשר אנחנו גאים בו.

נושא תעסוקת עובדי חינוך – אני אדבר על מספרים מאוחר יותר – נמצא עדיין בראש מעיננו בתחום הסוציו-חברתי. 90% מהמועסקים אצלנו הם מורים עולים, זה ברור גם משם העמותה וגם מעצם המטרות שהצבנו לעצמנו, וכך אנחנו פועלים.

כ-3,000 מורים עברו דרך המערכת שלנו, ואפשר לחלק אותם לשלוש קבוצות: קבוצה אחת מורכבת ממורים אשר קיבלו אצלנו חיזוק והשתלבו במערכת החינוך. קבוצה שנייה מורכבת מאנשים שהבינו שגם בתנאי החממה שלנו אין להם סיכוי להשתלב במערכת החינוך הפורמלית. הם עשו הסבה מקצועית בלי להמשיך לנסות לבקש ולדרוש ממשרד החינוך מקום עבודה, והם מצליחים בקריירה המקצועית שלהם בכל מיני מקצועות אחרים. קבוצה שלישית מורכבת ממורים שנשארו אצלנו וזה חשוב לנו מאוד. ועוד מספר אחד: ב-20 שנות הפעילות של איגום, כ-20,000 ילדים קיבלו אצלנו גם עזרה וגם העשרה, וזה טוב.

אני רוצה להודות, קודם כל, לכל עמיתינו לנשק – למורים, לצוות שלנו אשר במהלך 20 שנות הפעילות של איגום פיתח יחד מערכת שהיא חלק בלתי נפרד ממערכת החינוך בארץ היום. זה הישג וזו השאיפה שלנו, ואנחנו נמשיך ככה. מגה-פרויקט של חינוך חינם מגילאים שלוש עד חמש הוא הזדמנות בשבילנו ואנחנו שמחים מאוד שישנה אפשרות כזאת.

תודה לחברת הכנסת מרינה סולודקין שעזרה לנו מאוד. בזמנו ביקשנו - - - כשהיה משבר רציני מאוד עם התקצוב. התמודדנו עם כל המשברים, והיום אנחנו חוגגים 20 שנות איגוד מורים עולים. תודה לכולם.

אני אתן לחברי הכנסת לברך אתכם כי הם צריכים להשתתף גם בדיונים אחרים, ואחר כך נמשיך עם רשימת הדוברים. חבר הכנסת אמנון כהן ביקשת לדבר, ומרינה סולודקין, תרצי עכשיו או יותר מאוחר?

יותר מאוחר.

תודה, אדוני היושב-ראש, על שאתה מעלה לסדר-היום כאן בוועדת החינוך את הפעילות של איגוד מורים עולים שחוגגים היום 20 שנה של חינוך, זה לא פשוט.

כפי שציינת, כבוד המנכ"ל, נחשפתי לפעילות שלכם כשהייתי סגן ראש עיר ברמלה בשנת 1994–1995. הגיעה אלי הגברת לנה מאירוביץ – אני חושב שהיא היתה המנכ"לית אז, והיא באה עם הרבה מרץ. קלטנו המון עולים ברמלה וחיפשנו פתרון לשעות בלתי-פורמליות לילדים כי ההורים עולים חדשים ולא יודעים לעזור לילדים כי הם לא מבינים את השפה, ומצד שני, אנחנו רואים הרבה מאוד מורים שהגיעו מברית-המועצות לשעבר – מתמטיקאים ומכל מיני תחומים אחרים – שלא צריכים את השפה אבל יודעים לעשות את העבודה.

כאן בא האיגוד ומאגד את כל המורים יחד, בודק ובוחן אותם, וקולט אותם בשעות בלתי-פורמליות לתת שיעורי עזר לילדים. האיגוד עוזר להם מול משרד החינוך לקבל הכשרה, ולאחר מכן, אותם מורים שעבדו בשעות בלתי-פורמליות נכנסים למערכת החינוך הרגילה. התרומה של איגום בשיתוף פעולה עם משרד החינוך, נתן את החיזוק לילדים שלא ידעו טוב את השפה העברית על-מנת שיהיו שווים בין שווים לילדים הישראלים.

לשרוד 20 שנה זה לא פשוט במדינה שלנו, וצריך להיות מצוין, ו"סופר"-מצוין, בשביל להמשיך בפעילות ולהצליח בה. אני גאה להיות בין אלה שהאמינו בפעילות שלכם והכניס אתכם לעיר רמלה. ככה, לאט-לאט, נכנסתם גם לערים אחרות. ביקרתי לא מזמן ברחובות, בפרויקט יפה שהזמנתם אותי לבקר בו ולבי התמלא גאווה. זה הכיף שלנו, כנבחרי ציבור, לראות פעילות יפה כזאת, ואת הפסיפס היפה של עם ישראל. זהו יום חג גם מבחינתנו, כחברי כנסת. אנחנו אוהבם אתכם, תודה רבה לכם על הפעילות שלכם, אתם השלמתם את משרד החינוך של מדינת ישראל. נכנסתם כנדבך חשוב לאותם מקומות בהם המדינה לא יכלה לפתור את הבעיה, תרמתם את התרומה הכי חשובה וגרמתם לאותם ילדים להרגיש שווים בין שווים, לסיים את הלימודים בבית-הספר על הצד ביותר ולהיות מצוינים.

תודה רבה לכם, בשם ההורים, בשם התלמידים, בשם מדינת ישראל. חג שמח איגוד מורים עולים. תודה רבה לכם על הכול.

אני חייב ללכת לוועדה שלי, אני יושב ראש ועדה, אני מנהל דיון ועשיתי הפסקה כי אני אוהב אתכם.

תודה רבה.

דוקטור מילה שוורץ, בבקשה.

שלום לכולם, שמי דוקטור מילה שוורץ. אני חוקרת את המערכת הזאת במשך קרוב לעשר שנים מכל מיני בחינות. ההתמחות שלי היא בהתפתחות מוקדמת דו-לשונית. אני מתעניינת בנושא הזה הרבה שנים ואני רוצה לדבר על התרומה להתפתחות הילד בשני מישורים.

המישור הראשון שאני רוצה להדגיש הוא המישור הרגשי-חברתי והחיבור לשורשים לארץ המוצא של ההורים, לסבים ולסבתות, והמשמעות של זה להתפתחות הרגשית העצומה של הילד. ילד שגדל עם השורשים שלו, ילד שגדל ללא ניתוק מהעבר, עם העבר, עם ההווה ועם העתיד, הוא ילד עשיר מאוד מבחינה תרבותית. אני רוצה להדגיש את הדו-תרבותיות, שהיא לפעמים רב-תרבותיות, שתורמת מאוד להתפתחות הילד. ההתפתחות הזו באה לידי ביטוי בסופו של דבר בגמישות מחשבתית שראינו בממצאי מחקר, ביצירתיות של הילדים האלה, וכמובן שגם בהתפתחות הרגשית שהיא משמעותית מאוד. הרווח הכי גדול הוא שילד חוזר הביתה ויכול לתקשר עם המשפחה שלו, זה תורם לו מאוד כחלק מהעבר וחלק מהווה.

המישור השני שאני רוצה להדגיש בהתפתחות הילד הוא התפתחות קוגניטיבית והתפתחות לשונית. המערכת הזאת היא ייחודית מאוד בעולם, ואני חותמת על מה שאני אומרת, מבחינה זו שהיא מאפשרת קודם להבשיל את הילד בשפה הראשונה, בשפת הבית, ובהדרגה להוסיף את השפה השנייה, השפה העברית. כשיש בשלות מסוימת והילד מצרף את העברית כשפה שנייה, הדבר מאפשר לו להתפתח בצורה אינטנסיבית יותר בעברית. הרוסית, השפה הראשונה, הבשלות הלשונית, מאפשרת זרימה חלקה מאוד והתפתחות מואצת בשפה העברית, וזה לפי הממצאים של המחקר שלנו.

אני כותבת עכשיו ספר על המערכת הזאת, ובו אני מדגישה את הייחודיות הזאת ואת המשמעות שלה להתפתחות. יש עוגן, יש שפה ראשונה, שמאפשרת את הזרימה בשפה השנייה וזו זרימה מוצלחת מאוד לפי הממצאים שלנו.

בהיבט הקוגניטיבי אנחנו מדברים על התפתחות הזיכרון שקשור גם להתפתחות כל המיומנויות הטרום-אקדמיות, מיומנויות שמאפשרות לילד לצמוח אחר-כך בכיתה א' במערכת החינוך. ילדים שמגיעים מהמערכת הזאת מראים תוצאות גבוהות ומאוזנות מאוד בכל מה שנחשב למיומנויות טרום-אקדמיות בתחום המתמטיקה ובתחום ניצני האוריינות, זה בהשוואה לאוכלוסיה של ילדים דו-לשוניים שנמצאים בגנים חד-לשוניים, ובהשוואה לאוכלוסיה של ילדים חד-לשוניים שמותאמת לאוכלוסיות האלה מבחינת הרמה הסוציו-כלכלית.

ההישג הוא גדול ומרשים מאוד מבחינה התפתחותית, ומבחינת התרומה להתפתחות מאוזנת והרמונית של הילד ולהצלחתו בהמשך הדרך.

תודה גברתי. לודמילה שפילקרמן, בבקשה.

שלום לכולם, שמי לודמילה שפילקרמן, אני מורה ומרכזת במרכז למידה "שיטון" בחיפה. אני גאה לברך אתכם במעמד כה גבוה בכנסת ישראל, וגאה להיות חלק מכם ולעבוד באיגום מזה 17 שנים מתוך 20 השנה שאנחנו מציינים היום.

התחלתי לעבוד בתור מורה. עברתי דרך ארוכה ולא קלה, אך תמיד היו לצדי העמיתות שלי, המורות, הרכזים ומשפחתי. במשך כל השנים האלה איגום היה בשבילי כמשפחה מקבילה, ונתן לי אפשרות לממש את הפוטנציאל הפדגוגי שלי כדי לעסוק בעבודה החינוכית גם בארץ. כיום אני ממשיכה את השכלתי, ובמסגרת לימודי כוונתי לערוך מחקר שיבדוק באופן מדעי את תרומתם של מרכזי למידה "שיטון" להצלחתם של תלמידים בלימודים סדירים בבתי-ספר. לאחר כמה שנים קודמתי לתפקיד ניהולי, להיות רכזת מרכז למידה "שיטון" בחיפה.

"שיטון" הוא פרויקט שקם ביוזמתה של מנהלת אזור הצפון, אדה קוטיקוב, והוא מערכת חינוך משלים בלתי פורמלי. "שיטון", מהמילה: שיטה, ויש לנו שיטות ייחודיות רק משלנו. מטרת מרכז הלמידה "שיטון", המתנהל רק בצפון הארץ, היא העשרת הילדים ולא מתן שיעורי עזר. אלה אינם חוגים בודדים נפרדים זה מזה – "שיטון" משלב כמה תחומי דעת: שפות, מקצועות מדויקים ואומנויות. תלמידינו לומדים איך ללמוד ולא רק מקבלים ידע. הם רוכשים כלים כמו: יכולת פתרון בעיות ופיתוח כישורים לוגיים, אשר עוזרים להם לגדול לאנשים חושבים בעתיד.

בנוסף, תלמידינו זוכים לא רק לחינוך, תרבות והעשרה לימודית, אלא גם מבלים אתנו את שעות הפנאי בטיולים, מסיבות והצגות. ובקיץ, בימי החופש הגדול, תלמידינו נהנים מסמסטר קיץ.

באיגום שוררת אווירה יצירתית ולכן יש לנו הרבה פרויקטים. במרכז שלי פועל פרויקט ייחודי שאני יזמתי – תוכנית לילדים צעירים בני שלוש, ושמה: "בעולם האגדות". פרויקט זה זכה להצלחה רבה, הוא מבוסס על תורת הפסיכולוג ויגוצקי, כאשר הלימוד נעשה תוך כדי משחק וחוויה. ילדים עוזרים לגיבורי האגדות לפתור בעיות תוך כדי שימוש באוריינות, יצירה, הרחבת אוצר המילים וחיזוק מוטוריקה.

חשוב לציין כי במרכז "שיטון" בצפון הארץ לומדים קרוב ל-400 תלמידים. בוגרינו מקבלים המון הערכה במסגרות חינוך להן הם נרשמים. מורים וגננות טוענים כי תלמידינו מגלים יכולות לימודיות טובות וידע רב, לומדים מתוך עניין, מגלים יחס רציני ללימודים ויש להם ביטחון עצמי גבוה. בהמשך דרכם, רובם מקבלים השכלה גבוהה, מתגייסים לצבא, מקימים משפחה ומביאים אלינו את ילדיהם. גם ההורים מעריכים את העבודה שלנו, מביאים את האחים הצעירים של תלמידינו ואת החברים שלהם.

בשנים האחרונות יש מודעות גדולה במדינת ישראל לעניין החינוך, ויש לא מעט הורים בקרב אזרחים ישראלים ותיקים המעוניינים בחינוך ולמידה בשיטות שלנו.

בהזדמנות זו אני רוצה להודות, קודם כל, למשפחתי שתמיד תומכת בי, לעמיתות שלי לעבודה על העזרה ההדדית, למנהלת אזור הצפון של איגום, אדה קוטיקוב, אישה מדהימה שבזכותה אני כאן – האישה הזאת מלאה אנרגיה, יוזמה ומרץ.

תודה לחיים שכטמן, מנהל המרכז הקהילתי "בית פאני קפלן", אשר עזר לנו למצוא מקום חם – היה לנו קשה למצוא מקום והוא פתח את הדלתות בפנינו, ומשתף את תלמידינו ואת ההורים שלהם בכל האירועים של המרכז.

אני רוצה לברך שוב את כל הנמצאים על שני העשורים הראשונים, ואנחנו רק בתחילת הדרך. אני מאחלת לכל עובדי איגום המשך עבודה פוריה. אנחנו משקיעים את כל הידע, המקצועיות והכוח כדי להעלות את רמת החינוך בישראל למען דור העתיד של הארץ. יישר כוח לכולנו, אנחנו עושים עבודת קודש.

תודה. יאנה ניימן, בבקשה.

שלום, אני הגעתי למרכז למידה "שיטון" בשנת 1994, ולא ידעתי, לא לקרוא ולא לכתוב. כשבתי הקטנה נולדה לא היה לי ספק לאן להכניס אותה – מיד ידעתי שאני מכניסה אותה למסגרת של בית-ספר "שיטון". היא סיימה שם גן טרום חובה, והיום ממשיכה במרכז למידה בקריית-מוצקין.

בעיות אין לכם? אני רואה שהכול חיובי פה.

בעיות זה במקום אחר.

אולגה אביגד, בבקשה.

שלום לכולם, אני עוסקת בחינוך בלתי פורמלי משנת 1998. ב-2003 הצטרפתי לעמותת איגום שאני קוראת לה: "משפחת איגום". הקמתי וניהלתי גן ילדים בכפר-סבא במשך שמונה וחצי שנים. התחלנו מארבעה ילדים וארבע עובדות, והיום הגן מונה יותר מ-80 ילדים וכ-20 עובדים. מגיעים אלינו מערים אחרות, מיישובי השומרון ואפילו מתל-מונד. בכפר-סבא יש גם בית-ספר למצוינות על שם "שוורצמן" שפועל מ-1992, וגם הוא חוגג השנה 20 שנה.

המטרה שלנו היא להקנות לכל ילד יכולת וחשק ללמוד, לחשוב באופן עצמאי ולא סטנדרטי, להיות מוכן למצוא פתרונות לבעיה הן בלימודיו והן בחיים, כבסיס איתן להצלחה בחיים.

הגישה שלנו רלוונטית לא רק בתחומי ידע. אופן החשיבה יוצר לילד אופן התנהגות, סגנון חיים ותפיסת עולם, יכולת ללמוד, רצון ללמוד ולא לפחד ממתמטיקה או ממקצועות מפחידים אחרים, שלצערי ניתן לראות אצל הרבה בני-נוער. טעם של שמחה וגאווה להתגבר על בעיה יישאר אתו לאורך כל החיים, ויעזור מאוד במצבים מסובכים בלימודים, בצבא, בעבודה, בפיתוח קריירה או בכל שינוי בקריירה, כי הוא יהיה מוכן ללמוד.

קודם כל, צוות גננות, סייעות ומורים בעלי השכלה גבוהה, ניסיון ומוטיבציה. איגום למעשה מהווה אחד מהגדולים ובעלי ניסיון מוכח בחינוך טרום בית-ספר בהתבסס על יישום תיאוריית ויגוצקי בפרקטיקה יומיומית. הנורמות והסטנדרטים באיגום גבוהים יותר מהנדרש בדרך-כלל והפיקוח הפנים-ארגוני קפדני יותר, עם אצבע על הדופק לאורך כל הדרך.

בראש ובראשונה לדאוג לשלום הילד – בטיחות. פעם בשנה יש בדיקות בטיחותיות בכל גני הילדים בנוסף לפיקוח פנים ארגוני, לצורך ולעבודה השוטפת של מנהלת הגן.

קורס עזרה ראשונה והחייאה שעוברים כל שנתיים כל חברי הצוות והורי החניכים, וכן לחצני מצוקה בכל גן. כולם מכירים את הבעיה של ריבוי גנים פיראטיים. מדברי עורך-הדין של עיריית כפר-סבא, הגן שלנו הוא הגן היחיד בכפר-סבא שעובד ברישוי. זה עולה לנו כסף רב – אתה שאלת על הבעיות – ולפעמים עצבים, אך אנו שואפים לספק לחניכינו את הטוב והבטוח ביותר.

אוכל: האוכל בגן איכותי ובריא. משבע עד שבע יש חמש ארוחות. עד שעה אחת יש שלוש ארוחות: ארוחת בוקר מגוונת, אחר-כך ארוחת פירות בעשר וארוחת צהריים מלאה.

שעות עבודה ולוח זמני חופשות שונים מכל הגנים האחרים, כי הגן בכפר-סבא סגור רק בחול המועד פסח ולא נסגר לאף יום, אפילו בקיץ, כבר כמה שנים.

איכות החינוך מגיל כניסת הילד לגן או לפעוטון מתבסס על הניסיון של כל גני איגום – זה יתרון עצום, בשילוב עם תוכנית לימודית של משרד החינוך ושיטת ויגוצקי.

שימוש חופשי בעברית וברוסית בחיי היום-יום מקשר בין הדורות מחד, ומאידך מכניס את כל המשפחה למסורת יהודית ותרבות ישראלית. אנגלית כשפה שלישית להרחבת אופקים, חוגים מגוונים ורבים.

פיתוח כיתות בהתאם לגיל, קבוצות קטנות וחלוקה לתת-קבוצות במקצועות, כמו: לוגיקה ופיתוח חשיבה, אנגלית, ספורט וכדומה, הדורשים מתן תשומת לב מקסימלית לכל ילד.

חיבור טוב המתבסס על אותו בסיס חינוכי בתפיסת העולם. מדוע הגן בכפר-סבא נקרא: "איגום – הגן שלנו"? כדי להדגיש שזה גן של כל חניך וחבריו, חברי הצוות ומשפחותיהם, וכן שותפינו לדרך – ההורים של הילדים.

מבנה רוב הגנים – פעוטון, גן, צהרון – מאפשר ליצור אווירה של בית, להביא לאותו מקום אחים בגילאים שונים ולספק המשכיות בלימודי העשרה למצוינות במרכזי למידה בשעות אחר-הצהריים.

עוד יתרון, יש לנו תמיד חצר מרווחת עם מתקנים בעלי תקן, ובמקום חול מלוכלך, דשא מלאכותי שקל לנקות אותו.

לסיכום, שוב, המטרה שלנו היא להקנות לכל ילד יכולת וחשק ללמוד ולחשוב באופן עצמאי. הצוות שלנו הוא ברמה גבוהה, נורמות וסטנדרטים גבוהים ופיקוח פנים ארגוני קפדני. בטיחות ורישוי הגן נמצאים בסדר העדיפויות שלנו. אוכל איכותי, מגוון ובריא. שעות עבודה נוחות להורים עובדים. איכות החינוך בנוסף לכל התוכניות של משרד החינוך, דו-לשוניות, אנגלית נוספת, חוגים מגוונים, כיתות קטנות בהתאם לגיל, חלוקה לתת-קבוצות, שיתוף פעולה עם הורים והמשכיות.

לסיום, תרשו לי להקריא לכם בחרוזים פרי יצירה והתרשמות של בעלי, שעלה לארץ ב-1948 ומכבד מאוד את הפעילות שלנו. עמותת איגום – שמחה להציג בפניכם את עמותת איגום, להציץ ולהתבונן, ולעשות עליה זום. נולדה מחזון המייסדים לתת פתרונות הולמים, בהמשך לצורך חיוני וגיבוש כוחות קיימים. עמותה חינוכית בפריסה ארצית ובגישה חדשנית, מנהלת גני ילדים ולימודי העשרה הישגית. הוקמו מסגרות מתאימות לנוכח ביקושים מרשימים, נקבעו דפוסי עבודה על-פי סטנדרטים רמים. הושם דגש על טובת הילדים וההורים, גויס כוח אדם מתאים, גננות ומורים. מתקנים מתקדמים, ציוד חדיש והמון אהבה, ניהול טוב ובחירת צוות עובדים טובה. ועד מהרה נראו ילדים מאושרים מתרוצצים, הורים וסבים מחייכים ומאוד מרוצים. שירות ברמה גבוהה לאורך כל היום, טיפול אישי, תשומת לב ואוכל – חלום. יש לציין את הגישה החדשנית והמסירות, לראות המנהלים, המורים והגננות מתנהלים בחריצות. כל אחד מהצוות ממלא תפקיד הולם, כל אחד מהצוות תורם לקיום השלם. בעשותנו למען רווחת הזולת וכולנו, אנו תורמים למען העתיד שלנו.

תודה לכל עמיתי, ותודה לכם שהזמנתם אותנו – לשרוד 20 שנה ולהצליח, זה דבר גדול.

תודה. עדנה דניאלי, בבקשה.

שלום ובוקר טוב למכובדי. היום אנו נמצאים בכנסת ישראל, מקום המסמל את צמיחתה של מדינה יהודית ודמוקרטית שמחברת ומקבצת מאז הקמתה אנשים שונים, תרבויות שונות ועליות שונות. איזה יופי של מדינה המאפשרת לכל עלייה להשתלב להווי הישראלי, ובמקביל לשמר את התרבות והמסורת הייחודית שלה. נכון, ההתאקלמות הראשונית לא קלה, אך זו מדינה יחידה לעם ישראל.

זה מזכיר לי, בהיותי קטנה, כשעליתי מפרס בשנת 1951 לא ידעתי שפה והרבה דברים אחרים, אך בעזרת מורים טובים וסביבה תומכת השתלבתי וחונכתי אט-אט להיות גננת ואזרחית ותיקה במדינת ישראל. כעת נפלה בחלקי הזכות להיות מעל לכ-17 שנה בגן ייחודי ממשפחת "סקרנל", לתרום את חלקי הצנוע, להעשיר את הגוזלים בשפה, במסורת, בחגים ובמועדים, ועוד.

בגנים הייחודיים האלו, בתחילה הילדים הרגישו מבוכה וביישנות והיה להם קשה להסתגל. אך עם אווירה חינוכית רגועה ואוהבת, תומכת ועשירה בתוכניות לימודים, החלו הילדים האלה לפרוח. בזכותה של גברת לנה שבאה עם חזון ומלאת מוטיבציה, קם מוסד ייחודי זה הנקרא: "סקרנל", ולמרות כל הקשיים והאתגרים המורכבים קלטה עליות מאתיופיה, מבוכרה ומרוסיה, ועשתה הכול כדי לתת לכל קליטה את צרכיה. היא "אמא רבתא", שליכדה את כולם תחת גג משפחתי שלה כמו ציפור שעוטפת את גוזליה תחת כנפיה.

גברת לנה, מי ייתן ותבורכי על מעשיך, ואלוהים ייתן לך ולמשפחתך ולמשפחת סקרנל בריאות טובה והמשך במפעל חשוב זה. ונאמר תודה, תודה רבה, על מי שחשב ותרם להזמין אותנו למקום כה חשוב ומכובד – כבוד הוא לנו. תודה רבה לכם.

תודה גברתי. אנה בריל, בבקשה.

שלום, שמי אנה בריל, ועליתי ארצה אחרי שאיגום הוקם. אני עורכת-דין במקצועי, בוגרת תואר ראשון ותואר שני בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, ואני מגיעה ממשפחה משכילה כך שנושא חינוך והשכלה ראויים הוא בהחלט אחד הדברים שנמצא במקום גבוה מאוד בסדר העדיפויות במשפחתי.

היום אני כאן בכובע אחר לגמרי. אני אמא לשני ילדים והיתה לי הזכות שהם התחנכו בירושלים באחד מבתי-הספר של הרשת. הם החלו את דרכם שם בגיל צעיר ממש, כשהיו בני שלוש-שלוש וחצי. דברים שאני אומר כאן עכשיו משקפים, לדעתי, את התחושה ואת הדעה שיש למאות ואלפי הורים וילדים שעברו דרך רשת איגום במהלך השנים האלה.

קודם כל, אני רוצה להגיד תודה ענקית לצוות הפדגוגי המסור, המקצועי והאכפתי שפועל מתוך תחושת שליחות אמיתית. הם מדבקים גם אותנו ומעבירים גם לנו את אותה תחושת שליחות ומסירות לערכים חשובים כל-כך.

אני לא אשת חינוך, אבל לדעתי חינוך הוא מארג של מספר דברים. יש דברים שנמצאים ברובד אינסטרומנטלי ומופשט: כמו למשל, לוח הכפל. הרי ברור שאף תלמיד לא יצא מהתיכון בלי שידע אותו. אבל יש דברים שנמצאים ברובד הרבה יותר עמוק, ואני מדברת על ערכים, על מיומנויות למידה, על כבוד לידע וללמידה, על החשיפה לתחומי תרבות וחינוך רבים ועל סקרנות אינטלקטואלית, שאם לא מעניקים אותם בגיל צעיר אז בשלב מאוחר יותר הרבה יותר קשה לתקן, אם בכלל.

אם אנחנו מוסיפים לכך את זה שכולנו חיים היום בעידן רווי טכנולוגיה, שבו הילדים נמצאים בפני פיתויים של מחשב וטלוויזיה – הענקה של ערכים, חשיפה ועניין בתחומי תרבות שונים, כמו: מוזיקה וריקוד, פיסול וציור, ספרות ומתמטיקה, שפות וחשבון, הם לא דבר של מה בכך. ואם אנחנו מוסיפים לכך את העובדה שמדובר בילדים ממש-ממש צעירים, אז הדבר דורש מהצוות הפדגוגי סגולות מיוחדות של ממש.

העובדה שגם ילדים בני שלוש וארבע מגיעים, כמו אצלנו בירושלים, פעמיים בשבוע בשעות אחר-הצהריים בשמחה וברצון רב לשערי בית-הספר אחרי שעמלו והכינו את שיעורי הבית, כי אין הנחות בעניין זה, זו תעודת הוקרה הכי גדולה לצוות שפועל ועובד.

בתי-הספר של הרשת, וכך אני יכולה לומר מניסיוני, מאופיינים בשיתוף פעולה הדוק מאוד ומעשיר שקיים עם ההורים. שיתוף הפעולה מאפשר גם גישה אינדיבידואלית ופרטנית לכל תלמיד ותלמיד, בהתאם ליכולות שלו, לצרכים ולשאיפות שלו.

אני חייבת לומר מכאן מילת תודה מיוחדת לצוות של בית-ספר בירושלים שבראשו עומדת גברת לידה יופה, אשר במהלך שנים רבות מחבקת ודורשת, מלטפת ולא מוותרת, ומדביקה את כולנו ביוזמה ובמרץ שאין להם גבול.

אין ספק שהערכים שהילדים מקבלים במהלך השנים ברשת החינוך מהווים בשבילם גם משענת ויסוד מוצקים ורציניים להמשך הדרך. והיום, כשהילדים שלי נמנים על בוגרי הרשת, העובדה והתחושה שהפעילות והמסורת המפוארת של החינוך והערכים ממשיכה להתקיים, בהחלט מחממות את הלב. תודה רבה לכולכם.

תודה, גברתי. יהודית ביטון, בבקשה.

שלום לכולם, אני יהודית או יוקה, יותר נכון. גננת גן "שיטון" בקרית-חיים וגן "אגדה" בקריית-אתא, 11 שנים באיגום.

היום, כשאנחנו חוגגים 20 שנות פעילות ברוכה, תרשו לי להגיד שהכול מתחיל במשפחה, משפחת איגום, משפחה מיוחדת שאינה רק מקום עבודה שמגיעה לה הברכה והתודה, אלא משפחה גדולה שבה אהבה אינסופית, דאגה, שייכות וערבות הדדית. המשפחה שלנו היא הבסיס ממנו אנו שואבים את הכוח ללמד ילדים שהעוצמה היא במוח, להאמין בעצמנו, ביכולתנו לבחור, ואף פעם לא להישאר מאחור; שעברית היא שפתנו ובה אנחנו משוחחים, וגם את הרוסית לא שוכחים; משפחת איגום נאמנה למורשת העבר ומטפחת את העתיד, את יום המחר; במדינתנו החופשית השואפת לביטחון ושלום, לחיים טובים ושלווים, ואין זה חלום; המשפחה הנפלאה הזאת נותנת לנו את הכוח להבטיח, לקיים ולהצליח; כסבתא ישראלית לנכדה ישראלית, העדפתי לגדלה במסגרת שלנו; ומכל מה שאמרתי, זאת הסיבה; אז בתקווה להרבה שנים ברוכות של פעילות, יצירה, למען הדור הבא. תודה רבה.

תודה רבה. מרים זיפמן, בבקשה.

שלום לכולם, אני מורה לאנגלית, ולפני 20 שנה כשהקמנו את איגום – זו היתה תקופה קשה מאוד גם לנו וגם לילדים – לא חלמתי שאני אהיה מוזמנת למקום מכובד כזה, לכנסת, לחגוג לאיגום.

איגום, איגוד מורים עולים, היה קפיצה גדולה בשבילי למערכת החינוך וכבר 15 שנה שאני מלמדת בבית-ספר. היתה לי התחלה קשה וכשהבנתי שאוכל לעבוד בבית-ספר, עשיתי את כל המאמצים וגם בעזרת איגום עשיתי תעודת הוראה של הארץ. גם בברית-המועצות לימדתי בבית-ספר ובמכון, ומשנת 1997 אני עובדת בארץ. קיבלתי בהפתעה את ההזמנה מילנה מארוביץ, אותה פגשתי לפני 20 שנה ברחובות, ורציתי להגיד שזה כבוד בשבילנו ובשביל העיר רחובות שיש לנו את גן הילדים "סקרנל", שהנכדה שלי לומדת בו ונהנית. תודה רבה וחג שמח.

תודה. רימה מז'ניק, בבקשה.

שלום לכולם, שמי רימה. מזה 14 שנה אני עובדת בעמותת איגום, גני "סקרנל" נתניה, בתפקיד גננת. הבוגרים הראשונים שלי משרתים כיום בצבא, ואני גאה ומתגאה בהם מאוד. לפני 15 שנה, כשעליתי לארץ, אפילו לא חלמתי שאי פעם אעבוד במקצוע שאני כה אוהבת, ושאוכל ללמד את הדורות הבאים בשפת האם שלי, ברוסית.

אני מודה מאוד לאנשים שהקימו את העמותה ואת הגנים הנפלאים שלנו, ושמאפשרים לנו ללמד, ולילדים ללמוד, תרבות וחינוך מגוונים. הלוואי שרק נצמח ונתפתח, ויהיה לי את הכבוד ללמד בגנים שלנו עוד הרבה-הרבה שנים. תודה מכל הלב.

תודה, גברתי. דיאנה סוקולובסקי, בבקשה.

שלום לכם, גבירותי ורבותי. חברים יקרים, ראשית כל, תרשו לי לברך את כל הנמצאים פה על יום ההולדת ה-20 לאיגום. זו אבן דרך משמעותית מאוד לארגון שהגיע להצלחות נפלאות במשך התקופה. בשם כל הורי התלמידים של מרכז למידה "שיטון" בעיר חיפה, אני מאחלת לכל הנמצאים כאן, בריאות, המון הצלחה בהמשך דרככם.

לפני כשנתיים, הבנות שלי, יעל ואביטל, הגיעו פעם ראשונה לריאיון ב"שיטון", וב-1 בספטמבר 2010 התחילו ללמוד שם. מאז ועד היום, אני רואה אותן לומדות ב"שיטון" עם רצון ושמחה, ואני, כאמא שלהם, גאה בהן מאוד. חשוב מאוד לציין פה שחוץ מידע שהן רוכשות במסגרת הלימודים, הן לומדות גם את כללי ההתנהגות של בית-הספר, הן לומדות לחפש תשובות לשאלות באופן עצמאי, והכי חשוב, לדעתי, שאת כל זה הן עושות עם שמחה בלב, מפני שהלימודים ב"שיטון" מועברים בצורה של משחק. כל זה מתרחש בזכות המורים שרמת המקצועיות והאהבה הגדולה שלהם עושות פלאים לילדים שלנו.

מרכז למידה "שיטון" עוזר לילדים הקטנים שלנו לעשות את הצעד הראשון שלהם בחברה הישראלית. הילדים מקבלים יותר ביטחון עצמי ואמונה ביכולות שלהם.

בכיתה שלנו לומד ילד בשם איגנטיאנקה ניקיטה, שאמא שלו היתה תלמידת כיתה ג' ב"שיטון" בשנת 1990, והיא הביאה את הילד שלה ל"שיטון" כשמלאו לו ארבע שנים. הדוגמה הזאת אינה יחידה, והיא מעידה על קיום דרך ההמשך של תלמידי "שיטון".

בוגרי "שיטון" לא הולכים ושוכחים את המקום הזה – הם באים ומספרים על הצלחות, על ההישגים שלהם, הם קיבלו תארים אקדמיים באוניברסיטאות, התגייסו ושירתו בצה"ל, והם עובדים במקצועות מאתגרים. אני בטוחה שגם הבנות שלי יצליחו, ואני מודה למדינת ישראל שעוזרת לעמותת איגום לפתוח מרכזים כאלה.

אני מודה מאוד לכל אחד ואחת מעובדי איגום על העבודה הלא-קלה שלכם. אני מאחלת לכולכם חג פורים שמח, ומביאה ברכות ליום האישה הבין-לאומי. אני מאחלת לכם המון בריאות, אושר, שמחה, הצלחה, וגם שלום ונחת.

תודה. חברת הכנסת סולודקין, בבקשה, ואחריך יגאל יאסינוב.

תיכף נבדוק איך המדינה עוזרת, עוד נגיע לזה.

אז קודם כל באתי לחגוג ולברך, ואני שמחה מאוד שיש כאן הרבה פנים מוכרות שהיו לפני 20 שנה, קוסטה, והיו לפני 15 שנה ולפני עשר שנים. אני גאה מאוד שבאנו כמשפחות של יהודים – לא כקהילה יהודית, אבל כאן בנינו גם קהילה של יהדות רוסיה וגם חברה אזרחית של עולי ברית-המועצות. אני חושבת שהארגון שלכם הוא מודל לחיקוי, ואני שמחה מאוד שהגענו ליום הזה ואפשר לברך, ולא רק לדאוג לבעיות שהיו, שיש ושלצערי הרב גם יהיו.

יש לי גם תודה אישית, כי השתמשתי הרבה בארגון מורים עולים בעיר אשקלון. נתתי חינוך והשכלה מצוינים לילדַי בגלל שהלכתי למורים של הארגון, וילדי קיבלו שיעורים במוזיקה בשפה רוסית, שזה חשוב מאוד למשפחתנו וגם לעתיד של הילדים. אני מסכימה מאוד שדו-לשוניות היא התחלה של הצלחה לילדים ממשפחות עולים בארץ שלנו. ילדי הלכו אחר-כך לצבא, ובתי היא ערביסטית ולומדת פרסית לתואר שני, אחרי הידע ברוסית שנתתי לה וגם הידע של אנגלית שקיבלנו ממורי איגום. אני שמחה מאוד על כך.

בעשר השנים הראשונות היו בעיות של תקציב – קוסטה הזכיר כאן את הנושא – ועכשיו, עם חברי אלכס מילר, קולגה מישראל ביתנו, אנחנו במאבק על מענק יובל, ויש לנו חוק משותף בנושא הכרה בוותק שלכם מארצות המוצא לצורך חישוב לפנסיה. המאבק שלנו לא קל, אבל לפעמים יש שרים נחמדים, כמו גדעון סער, שאפשר לדבר אתו וזה חשוב מאוד. לא בכל קדנציה יש שר חינוך שמבין את הבעיות של - -

מרינה, את שכחת שאצלי בוועדה לא מפרגנים.

בסדר.

אני רוצה לומר גם דבר ביקורת, כי הקולגות שלכם מארגון "רופאים עולים" הגיעו כבר למעמד ראש ההסתדרות הרפואית, וחבל שאין אסיפות של ארגון מורים עולים, ושאני לא רואה את הפנים שלכם בהסתדרות המורים. זה חבל בגלל שמה שהבאנו מארץ המוצא זה אסכולה מצוינת ומפוארת של פדגוגיקה ושל הומניות, ושלצערי הרב אין מספיק מהערכים האלה בבית-הספר הישראלי.

תודה, מרינה. יגאל יאסינוב, בבקשה.

תודה, אדוני היושב-ראש, מרינה סולודקין, אני רוצה להתחיל ממשהו אחר ואני רוצה לומר לכולכם: חג איגום שמח, וגם: חג פורים שמח.

וגם: חג אישה בין-לאומי שמח.

כמובן.

אנחנו רק בחגיגות כאן, יחשבו שאנחנו רק חוגגים פה.

אני אדבר היום לא כאחד מחברי מועצת איגום, אני אדבר כאבא, כי הגעתי לאיגום קודם כאבא. הילדות שלי לומדות מזה כחמש שנים בלימודיה של איגום בירושלים.

אני חושב שלכל ההורים יש לפעמים בעיה שהילדים רוצים לשחק, והמילה "משמעת" בורחת. אצלי יש איום – אני "מאיים" על הבנות שלי, ואומר: מחר אתן לא הולכות ללימודיה, ומיד הן חוזרות להתנהג כמו שצריך. אני זוכר את עצמי ואיך היתה לי בעיה ללכת לבית-הספר. אני מעולם לא חשבתי שהילדות שלי ילכו ללמוד בערב בלימודיה כמו לחג, וזה ממש כמו לחג.

איגום הפך להיות גם למשפחה – הורים יושבים יחד בזמן השיעורים, חוגגים יחד ימי הולדת, חוגגים חגים יחד, היום אנחנו חוגגים על הילדים את פורים. זה הפך להיות למשפחה, ולא רק משפחת איגום שכוללת את העובדים אלא גם את ההורים, וכמובן גם הילדים.

כשהגעתי עם הילדות לאיגום נפתח בפני, בעזרת לנה, עולם תוכניות שבנויות על בסיס ויגוצקי. אני רוצה להגיד לכם, חבל שאני לא למדתי תוכניות כאלה. אחרי שלמדתי את זה, אני גאה להגיד שרוב הפרויקטים החינוכיים של - - - בנויות מזה כמה שנים על בסיס ויגוצקי וזוכות להצלחה בכל העולם.

אני רוצה להגיד תודה לאלה שהקימו את איגום, גם לאלה שעזרו להם אז וגם לאלה שעוזרים לאיגום להתקיים היום. איגום לא מקבל תמיכות ישירות מהמדינה - -

מאף אחד.

לצערי אחת הבעיות המרכזיות לאיגום, ואני חושב שגם לארגונים שדומים לאיגום, היא מקום פעילות. כמעט בכל מקום ישנה הבעיה הזאת. אצלנו בפסגת זאב בירושלים יש בעיה קשה מאוד עם המקום, ובאותו זמן נסגר גן ילדים ברחוב חיים תורן. נסגר, נהרס, ובמקומו נבנה בניין של מדרשת.

איזה פלא.

זה מוזר, כמובן.

אני לא נגד המדרשת, אבל אני רוצה להבין למה על חשבון הגן. זו דוגמה חיה, וזה בזמן שעבר חוק חינוך חובה מגיל שלוש.

אתמול קיבלתי טלפון ממורה בגן של איגום בירושלים, ואין לי מזל, אני חייב ללכת לגן עירוני. אתמול רשמנו את הבת שלי, שהגיעה לגיל ארבע, לגן עירוני, וזה אותו גן עם אותה גננת שגם הבת הקודמת למדה בו, ואתמול התקשרה הגננת ואמרה שיהיה "מפוצץ" בגן, שיש בעיה עם המקום, ויותר מזה, שהם לא יודעים לאן לשלוח ילדים כי כנראה שיחסרו מקומות לתלמידים. אני חושב שהתמונה תהיה כזו בכל הארץ - -

אנחנו קיימנו כאן שתי ישיבות בנושא פרויקט משרד החינוך לגילאי שלוש וארבע. אנחנו מכירים את הסוגיות ואת הבעיות, ומקווים שתוך שלוש שנים הנושא הזה יהיה הרבה יותר אטרקטיבי מאשר היום.

אני רוצה לסיים במשפט אחד. אני רוצה להודות לוועדת החינוך, לך, ולוועדת החינוך לדורותיה, כי לזיכרוני ועדת החינוך היתה אורגן שעזר מאוד לאיגום. היא היתה במה שחברי הכנסת העלו בה בעיות שהיו לאיגום, והיום היא במה להצלחות של איגום שעוד יהיו. תודה רבה.

תודה לאדוני. אנחנו מברכים את ממלאת מקום ראש עיריית ירושלים, גברת מאשה נוביקוב, וניתן לך את זכות הדיבור.

תודה, העלית אותי גם בתפקיד – אני עדיין סגנית ולא ממלאת מקום, אבל תודה רבה.

בסופו של דבר זה אותו דבר.

קודם כל, באתי לברך. באתי להזדהות עם הצוות המקסים שפרוס ברחבי הארץ. אני בתור אמא ששלושת הילדים שלה נולדו בירושלים לא יכולה להשוויץ ולהגיד שהילדים שלי זכו בחינוך של איגום, אבל השתכנעתי, כבר מזמן, ואולי-אולי אני אצליח לשלוח את הנכדים שלי ללמוד באיגום.

ללא ספק, הארגון הוא אחד המודלים הראויים כאן בארץ לפי כל השיטות, לפי כל מה שנאמר כאן, ובנוסף, אני מכירה מהניסיון שלי ומהחברים שלי ששלחו את הילדים שלהם ללמוד באיגום.

לא מקובל ביום חגיגי לדבר על בעיות, אבל בכל זאת וכפי שגם יגאל ציין, יש לנו בעיה באיתור של מקום בירושלים. בבקשה ואנא מהמנכ"ל – ראש העיר שלנו, ניר ברקת, מחזיק את תיק החינוך, ואני אשמח מאוד להביא לידיעתו את הבעיות הספציפיות בהן אתם נתקלים בירושלים יום-יום, כי ללא המידע על כך אי אפשר יהיה לקדם דברים ולעזור.

אני מאחלת לכם המון הצלחה בהמשך. עלו, הצליחו, חנכו ילדים מקסימים כפי שאתם יודעים לעשות, ותודה ליושב-ראש שראה לנכון לקיים היום את הישיבה החגיגית הזו כאן בכנסת. תודה וחג שמח לכולם.

תודה, גברתי. משרד החינוך כאן?

שלום, בשבוע שעבר כשדנו כאן בישיבה על גילאי שלוש וארבע, עלו כמה סוגיות שקשורות גם לרשת שמייצגים אותה כאן קונסטנטין וחבריו, שכביכול נופלת בין הכסאות במנגנון של המעבר לחינוך חינם. ביקשנו שגם הנושא הזה ייבדק, ואני מקווה מאוד שהתחלתם לפחות לבדוק. שלא יקרה מצב שאנחנו מקיימים כאן דיון בעניין הזה בעוד כמה שבועות כי הנושא הזה אכן נאמר בוועדה, לפרוטוקול, והנציגים שלכם היו בוועדה ורשמו את הדברים. ביקשתי שהעניין הזה יטופל בצורה מיידית, ונשמח לשמוע באופן כללי התייחסות של משרד החינוך לאיגום, בבקשה.

בוקר טוב וחג שמח, גם אני מצטרפת לברכות. אני סימה חדד מה יפית, מנהלת האגף לחינוך קדם יסודי במשרד החינוך. למען הגילוי הנאות, אני מכירה את איגום פחות משנה. נכון, קונסטנטין?

הפגישה הראשונה היתה בעקבות התערבותה של לשכת השר בחיבור הזה, ומאז התחלנו "רומן". הייתי גם בישיבה האחרונה בנושא גילאי שלוש-ארבע ושמעתי את הדברים. אני חושבת שבמהלך השנה הזו גם אני למדתי להכיר את המערכת, והקשר עם איגום הוא קשר טוב לדעתי, ואת זה קונסטנטין יאמר.

אנחנו משתדלים מאוד, אני חושבת שזאת אחת המערכות הכי מאורגנות ומסודרות היום במסגרת המוכר שאינו רשמי שאנחנו נחשפים אליה. אני שומעת היום ואני מוכרחה לומר שמתחשק לי להיות חלק ממערכת עם כל-כך הרבה גאוות יחידה, עשייה, והמעבר הרך הזה מהמסגרת לתוך מסגרת רשמית, לתוך חברה שמביאה רב-תרבותיות – אני יכולה לברך יישר כוח.

מתוך ההיכרות שלי את הפעילות המצומצמת ברחובות, כי שם נחשפנו אליה, העבודה שנעשית היא עבודה יפה וטובה. היכולת של איגום להשכיל ולעבוד בצורה עקבית, מקצועית, עם כוח-אדם איכותי, מביאה אותו למקום הזה. חזון, עקביות ומקצועיות מובילים את הדברים להצליח במשך 20 שנה, ואתה תיארת את זה יפה מאוד גם בישיבת החינוך הקודמת.

אנחנו נמשיך לסייע ולעזור בכל המקומות שניתן. קונסטנטין יודע שיש לו דלת פתוחה, הוא פונה בכל בעיה נקודתית ואנחנו משתדלים לפתור את הבעיות.

מצוין. עוד מישהו רצה ולא דיבר? אם לא, אז אפשר לסכם.

רבותי, אני רוצה, קודם כל, להודות לכם על הפעילות החשובה שאתם עושים בכל מה שנוגע לחינוך ילדי ישראל. יום הולדת שמח, חג שמח, יש לנו גם את יום ההולדת שלכם, יש לנו חג פורים, יש לנו יום האישה הבין-לאומי, ואת כל החגים האלה נרכז היום ונברך את כולם בעניין זה.

ועדת החינוך שימשה מאז ומתמיד במה לכל מי שעוסק בנושא החינוך, ובמיוחד לאנשים והגופים שעוסקים בחינוך לגיל הרך, שהוא יסוד חשוב עבור הילדים להתקדם.

אנחנו מקבלים את הודעת משרד החינוך לסייע בכל דבר ועניין, ככל שהם יכולים כמובן.

לא ראיתי כאן את נציגי שלטון המקומי האחרים, והרי מאשה יכולה לעזור רק בירושלים, אבל אנחנו נעביר הודעה למרכז השלטון המקומי בבקשה לסייע לארגון מורים עולים בכל מה שנוגע בפיתוח העשייה שלהם ברשויות המקומיות.

קונסטנטין, הבנתי שאתה רוצה להעניק תעודות הוקרה. רבותי, הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 10:45.>