PAGE
12
ועדת החינוך, התרבות והספורט
05/03/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 581>
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, י"א באדר התשע"ב (05 במרץ 2012), שעה 11:00

<ישיבה לכבוד חתני חידון התנ"ך למבוגרים לשנת תשע"ב>

חברי הוועדה: >
אלכס מילר – היו"ר
ישראל אייכלר

>
חה"כ זבולון אורלב



חה"כ חיים אמסלם



חה"כ יצחק הרצוג



גדעון סער
_
שר החינוך ויו"ר מל"ג, משרד החינוך

פנחס ניריה - עורך חידון התנ"ך למבוגרים, משרד החינוך

שלמה ונטורה - ראש תחום מפעלים חינוכיים והתנדבות, משרד החינוך


שמואל עמרוסי - חתן התנ"ך למבוגרים תשע"ב

דוד דהאן - פעיל, חידון התנ"ך

צבי בזק
_
מתמודד, חידון התנ"ך

ליאור מאיר - מתמודדת, חידון התנ"ך

מנחם סלע
_
מורה לאזרחות, בית ספר תיכון חדש הרצלייה

יהודית גידלי

מיטל בר-שלום
<ישיבה לכבוד חתני חידון התנ"ך למבוגרים לשנת תשע"ב>

שלום, אני פותח את ישיבת הוועדה. אני מברך את מכובדי: את שר החינוך גדעון סער, את יו"ר סיעת העבודה יצחק הרצוג, שבא עם סיפור אישי, את חה"כ אמסלם את חתן התנ"ך למבוגרים לשנת תשע"ב, מר שמואל עמרוסי ואת המשתתפים והזוכים בחידון התנ"ך.

כידוע, התנ"ך הינו ספר הספרים. התנ"ך זכה למעמד עצום באנושות כולה, ובקרב העם היהודי בפרט. דרך המילים שבו, האותיות והסיפורים, הוא מלמד אותנו איך לנהוג אחרת, איך להיות טובים יותר ואיך לתרום לשיפורה של כלל האנושות, בדרכים טובות יותר. נמצאים איתנו חתני תנ"ך שאינם רגילים, הן בשל גילם והן בשל השכלתם.

מסופר על רבי עקיבא, אשר חי בשנת ה-17 לספירה ועד לשנת 37 לספירה, כי פעם אחת עמד על יד באר מים וראה כי ישנן שם אבנים אשר שינו את צורתן. רבי עקיבא תמה מאוד איך צורת האבנים השתנתה. הרי האבן חזקה מאוד והמים רכים. נאמר לו, כי טפטוף המים המתמיד והעקבי הוא זה ששינה את צורת האבנים. הסיק מכך רבי עקיבא, כי התמדה – ולא משנה מתי ובאיזה גיל – הינה המפתח להצלחה. בגיל 40 החל רבי עקיבא ללמוד את אותיות אל"ף-בי"ת עם תלמידים קטנים ממנו בשנים רבות. לאחר מכן, התקדם לאט-לאט והוסיף קומה ועוד קומה בלימודיו, עד שלבסוף הפך להיות אחד מהאישים החשובים ביותר בהיסטוריה של האנושות והיהדות.

סיפור זה על רבי עקיבא מזכיר מאוד את סיפורכם שלכם – משתתפי חידון התנ"ך למבוגרים. אמנם את יסודות הלימוד התחלתם בשלב מוקדם יותר בחייכם, אך את ההתמדה הרבה והרצון ללמוד ולהתפתח גיליתם בהכנות לחידון התנ"ך למבוגרים, שבו זכיתם להשתתף. זכייתכם משמשת לנו כאבן דרך. אנו זוכים לדעת ולהבין, כי בצעד אחר צעד אפשר וניתן להשיג יעדים שנראים רחוקים וקשים להשגה. זהו מסר חשוב מאוד לכלל הציבור במדינת ישראל, בפרט לציבור התלמידים אשר מתמידים יום-יום ושעה-שעה בהצלחתם במערכת החינוך. זכיתם לשמש מודל וחיקוי לחלקים רבים בעם ישראל. המשיכו בדרך זו. אדוני שר החינוך, בבקשה.

אדוני היו"ר, קודם כל אני רוצה לברך אותך לרגל כינוס הישיבה הזו. אני חושב שהיא מאוד חשובה. בזה אתה מבטא הוקרה לא רק לזוכים ולזוכה בחידון התנ"ך למבוגרים, אלא אתה מבטא את ההוקרה גם לערך של לימוד התנ"ך והבקיאות בו, ומעמיד במרכז נושא תוכן בעל משמעות לאומית חשובה וגדולה, במקום כל התחרויות שאנו רואים בימים אלה ולא מבינים בכלל על מה מתחרים. הזוכים שנמצאים כאן הם זוכים אחרי תהליך שהשתתפו בו 1,600 משתתפים. זה אחרי שהעלינו את רף הגיל, כאשר ראינו שהגבול בין חידון התנ"ך לנוער ולבין חידון התנ"ך למבוגרים מטשטש, כאשר אפשר להתמודד מגיל 19. זה היה מפעל גדול, שהרבה מאוד לומדים בזכותו תנ"ך ומשפרים את הידע והבקיאות שלהם.

אחת ההחלטות שאני גאה בהם, אדוני היו"ר, זה חידוש חידון התנ"ך למבוגרים. הוא נעדר מחיינו 30 שנה, כמעט. זכור לוותיקים בינינו – לי זה רק ידוע, זה לא זכור - שהוא הועמד במרכז חגיגות העשור של מדינת ישראל על ידי ראש הממשלה דוד בן-גוריון, והיה למסורת – מסורת שנקטעה לפני 30 שנה. אני מאוד שמח שחידשנו אותה. אני יכול להגיד: "מסורת שחידשנו", כי אנחנו עכשיו מקיימים הוקרה לזוכים בתחרות השנייה. אגב, זה יהיה קבוע בחג החנוכה, כמו שחידון התנ"ך העולמי לנוער מתקיים ביום העצמאות. אני הודעתי, שבשנה הבאה נקיים חידון תנ"ך עולמי לכלל קהילות ישראל בארץ ובתפוצות. המשרד כבר נערך לכך. נמצא כאן שלמה ונטורה, שמגיעות לו כל התודות על המאמצים שהוא משקיע, גם במפעל של חידון התנ"ך לנוער וגם במפעל של חידון התנ"ך למבוגרים. היום כבר מתקיימת ההיערכות לחידון התנ"ך העולמי לכלל קהילות ישראל. בקרוב ייפתח אתר אינטרנט מיוחד עד חג הפסח. כבר יודעים בכל אותם מקומות, 24 קהילות שעובדות איתנו בנושא חידון התנ"ך העולמי לנוער, על חידון התנ"ך למבוגרים. יש כבר תקנון לחידון, והעניין הזה מתקדם מאוד יפה. אני מנצל את ההזדמנות להודות לשלמה.

מה אנחנו רוצים להגיד בסוף? שיש בסיס משותף. התנ"ך זה הבסיס המשותף של עם ישראל, בסיס שהחזיק את עמנו כאשר הוא היה מפוזר ומפורד בין העמים. בזכות אותם מקורות משותפים, ובראש ובראשונה ספר הספרים, גם כאשר בני עמנו דיברו לשונות שונים והיו פזורים על פני יותר מ-100 מדינות, הבסיס התרבותי-הלאומי-הדתי שלהם היה משותף. אסור שהדבר הזה יכורסם כאן, אחרי שהגענו וחזינו בפלא הזה של שיבת ציון והקמת מדינת ישראל.

חלק מהתפקיד שלנו כמערכת החינוך הוא להציג תרבות פנאי אלטרנטיבית וגיבורי תרבות קצת שונים. בשבילי אלה שהוגים בתנ"ך הם הגיבורים, הרבה יותר מאלה שמשתתפים בתוכניות ריאליטי. לכן, אני רואה את החשיבות של הישיבה שכינסת. אני שמח, שחברי כנסת הגיעו. הגיעו חברי כנסת מאוד רציניים היום. אני מקווה מאוד, שנצליח גם בשלב הבא שקבענו לעצמנו בחנוכה תשע"ג, בחידון התנ"ך העולמי. אנחנו החלטנו לעשות את זה בשלבים: התחלנו מחידון התנ"ך הארצי למבוגרים, ראינו שזה מצליח, שיש ביקוש ויש הצלחה. ניגשו אליי אינספור משתתפים, שלא העפילו למעמד הגמר כמו מי שנמצא כאן, ואמרו לי שהם שמחו מעצם העובדה שזה נתן להם דחיפה ללמוד תנ"ך. אני שמח שחידשנו את המסורת הזו, ואני מקווה שנעצים אותה, בעזרת השם, בשנים הבאות.

בדיוק חה"כ אורלב הגיע. הוא פנה אליי עם הבקשה לקיים כאן דיון. כמובן שנענינו בכבוד רב. חה"כ הרצוג ביקש להתייחס בישיבת ההוקרה לחתנים.

אדוני היו"ר, חברותיי וחבריי, חברי הכנסת. מכובדי השר, אני מבקש לברך אותך על שחידשת את המפעל המופלא של חידון התנ"ך למבוגרים.

נדמה לי, שלאמא שלך היה חלק.

אני אתייחס לכך. ברמה העקרונית, התנ"ך הוא המעיין של עמנו. בלעדיו אין עם. לכן, כמוך וכמו כל החברים כאן, אני חרד לעובדה שיש בורות בעם ישראל בכל מה שקשור לתנ"ך. בשנת 1958 הטיל דוד בן-גוריון על אמא שלי, שהיתה אז אשת קצין צעיר בצה"ל, להיות מרכזת חגיגות העשור של מדינת ישראל. היא הגתה את הרעיון של חידון תנ"ך למבוגרים. בעצם לא היה אז חידון תנ"ך בכלל. היא באה עם הרעיון של חידון התנ"ך. החפץ הכי חשוב בביתה של אמא ובביתו של אבא, ז"ל, היה ספר תנ"ך מוקדש על ידי טדי קולק כמנכ"ל משרד ראש הממשלה, עם מכתב שבו הוא מודה לאמא על היוזמה. האירוע היה אירוע מכונן. באותה עת ההתמודדות כללה את כל עם ישראל, שהגיעו במאות אלפים בעלייה הגדולה מצפון אפריקה, מתימן ומעיראק. התמודדו בו אזרחים מכל הארץ. הרייטינג ברדיו היה 100%. ניצח אז אדם דלפון מבחינה כלכלית, עמוס חכם – אדם נכה ואדם עני. הוא הפך להיות גיבור לאומי בין לילה, מעצם העובדה שהוא ניצח בתחרות. בביתנו יש את גיליון התחרות עם המתמודדים. אם אוזמן לחנוכה הבא, אני מבטיח שאני גם אציג אותו.
נריה הזכיר לי, שפרופ' חיים גבריהו היה מזכיר את מפעלה של אמא שוב ושוב. זכינו בכך, שגם כאשר אבי היה נשיא המדינה, כאשר היה חידון התנ"ך לנוער, אמא ואבא הגיעו להשתתף בחידון ולהעניק פרסים.

אני מברך מאוד, שהכנסת מוקירה את אותם אזרחים שמקדשים את התנ"ך, לא ברמה הפוליטית כאילו הוא שייך רק לציבור מסוים בעם ישראל אלא לכל עם ישראל. אני מברך את העושים במלאכה בכתיבת שאלות. גיליתי היום שאין אף שאלה, שחוזרת על עצמה בעשרות השנים האחרונות. זה מופלא בפני עצמו.

חה"כ זבולון אורלב, בבקשה.

אני רוצה להודות לך על שקיבלת את היוזמה לעשות את הישיבה החגיגית הזו, ולהודות מאוד לשר החינוך לא רק על כך שהתפנה לישיבה הזו - וכולנו יודעים ששר חינוך עמוס מאוד – אלא גם מפני שהוא לקח על עצמו והצליח באופן מאוד מרשים, לא רק לקיים ולחדש את המסורת, אלא לחדש אותה ברמה הלאומית הראויה ביותר, בתודעה מצוינת. אני חושב, שר החינוך, שאתה ראוי להוקרה והערכה רבה על חידוש המפעל הזה והרחבתו גם לחידון תנ"ך עולמי לעם היהודי.
מה שמאוד יפה בחידון הזה, זה שאנשים שלא היית מצפה שהם יהיו בתוך העניין הזה, פתאום לצד עיסוקם היומיומי מעמיקים מאוד בתנ"ך ו"ראשיהם נמצאים בתוך תורתה", כמו שנאמר בשירנו הידוע. אני מכיר באופן אישי את חתן התנ"ך, שמואל עמרוסי. אני לא יודע אם אתה יודע, אדוני השר, ששמואל עמרוסי הוא פעיל ציבור - הוא גם חבר עירייה מטעם סיעתנו. אני הייתי בטוח, שהוא מקדיש את כל זמנו לפעילות ציבורית, כדי לטפל בכל העניינים. אני חייב לומר לך, שהוא עושה את זה בהצטיינות.

אתה יודע כמה קולות שווה לזכות בחידון התנ"ך?

הוא עובד בעבודה כי הוא צריך לפרנס את משפחתו, וגם את זה הוא עושה בכבוד. עם זאת, הוא עדיין מוצא את הזמן להשקיע בלימוד התנ"ך, ולגלות בקיאות ממש מרשימה וממש מפליאה. לצערי, לא יכולתי הפעם להיענות להזמנת שר החינוך ולהשתתף. ההתראה היתה קצרה, ולצערי לא יכולתי להתפנות.

אני מודיע לכולם: להתכונן לקראת חנוכה בשנה הבאה.

אתה צריך להגיד באיזה נר.

שלמה, האם אנחנו יודעים מתי זה יהיה בשנה הבאה?

כן, בטח. זה יהיה בנר שביעי.

שלמה, תשלחו הזמנות.

בעייני, שמואל עמרוסי זו דוגמא מופלאה. ליאור מאיר, שהיא הסגנית הראשונה, באה מכיוון לגמרי אחר. זה ממש מדהים, וזה משיג את המטרה העיקרית – התנ"ך יכול להיות נחלת העם כולו. לא צריך בשביל זה להיות אדם מהסוג הזה או אדם מהסוג האחר. לא צריך להיות בגיל זה או בגיל אחר. אתה יכול להיות איפה שאתה נמצא, ולהתחבר באופן עמוק מאוד לתנ"ך. אני חושב, שזה דבר מאוד ראוי. זה בוודאי מוסיף לחיזוק האופי היהודי של מדינת ישראל. זה ודאי מנוף להכרה בערכים היהודיים. אני מאוד משבח את המגמה, אדוני השר, שיש היום במשרד החינוך, לחדש את לימוד את הטקסטים. אלה נכסי צאן ברזל.

יש מפמ"רית תנ"ך חדשה, שכדאי להזמין אותה לוועדה. היא מצוינת.

אני חושב, שזו מגמה מאוד נכונה ומאוד ראויה. כולנו יודעים, שגרסתה דה ינוקא – את הדברים שאנחנו לומדים בילדתנו אנחנו סוחבים וזה עומד כנר לרגלנו. כמו כן, אני פניתי לרשות השידור על מנת לחדש את שיר של יום בבוקר ולהאריך את פסוקו של יום. הדברים האלה הם חלק מהוויית חיינו. שוב, אני מאחל הצלחה. תודה רבה לך, שר החינוך. עשית דבר מעולה לעם ישראל.

תודה.

חה"כ אמסלם, בבקשה.

אני רוצה לברך אותך, אדוני שר החינוך, כמי שעוקב אחר מספר יוזמות מיוחדות שאתה הבאת. היום אנו מתכנסים לתת הוקרה לחתני וכלת חידון התנ"ך. ישנה איזו בדיחה, שנוהגים לספר אצלנו בעולם הישיבות, ואני לא אוהב אותה. כאשר אני שומע אותה, אני מתעצבן. שאל אחד את חברו: "איך אתה יודע שמשה ואהרון היו אחים?" הוא אמר לו: "מה השאלה? כתוב בשולחן ערוך חושב משפט, שפסולים קרובים לעדות, ואפילו אחים כמו משה ואהרון". מי שבקיא בעגה הישיבתית, מבין שהוא צריך ללכת לשולחן ערוך משפט כדי להוכיח. אני לא אוהב את זה. יש לי הרבה מה לומר, אבל אקרא לכם רק ציטוט אחד מדבריו של גאון מאוד גדול לפני למעלה מ-150 שנה, רבי אהרון עזריאל, מספר אוזן אהרון. הוא נותן הדרכה לתלמידים, מה המסלול לגדילה כדי להפוך להיות בבוא העת מהיושבים בשורה הראשונה של ממלכת התורה. באות י' הוא כותב כך: "תן חלק גם לתנ"ך, כי הוא עיקר הכל. תן שהכל פה נעלב. ובזה, גם עם לימוד ההגדות תתלמד מלאכת המליצה לדבר צחות. מאוד צר לי בראות מכתבך שאתה מדבר בלעגי שפה ולשון מעורבב. לפעמים מצורף עם רוע הכתיבה, וזה חיסרון נגלה בחיק האיש השלם. ההתמדה בלימוד התנ"ך ואגדות חז"ל בטיב ההתבוננות וההבעה יגיעוך אל השלמות. אי אפשר לומר לגמרי לא, אבל בעולם הישיבות נושא לימוד התנ"ך הוא לא לימוד מוסדר.

האם אתה מדבר על העולם הישיבתי?

כן.

הוא לא מצא על מה לדבר נגד, אלא רק על העולם הישיבתי. זה לא יפה. זה טקס כל כך יפה.

אני מדבר על חיסרון. כאשר אני שומע רבנים חשובים, שמדברים בלעגי שפה, מביאים פסוקים ומשפרים אותם, כאשר עולמם עולמה של תורה, זו בושה. לכן, דווקא לא מתוך העולם התורני ודווקא לא מהעולם הישיבתי, יש יוזמה כזו ראה וקדש.

אני לא אומר שזה בכללות. אני למדתי אצל רב, שבקיאותו בתנ"ך היא עולמית. הוא מעולם לא נבחן בחידון התנ"ך, אבל ידיעתו היא מרקיעה בדקדוק, בתנ"ך ובשירה. התנ"ך זה חלק בלתי נפרד מהתורה. כתוב: "לעולם ישלש אדם שליש ימיו: שליש במקרא, שליש במשנה, שליש בתלמוד". למה באמת לא עושים זאת? יומיים בשבוע תנ"ך, יומיים בשבוע משנה, יומיים בשבוע גמרא, או שתחלק את שעות היום. למה לא עושים זאת? רבנו תם כתב: "התלמוד-הגמרא מבוססת על המשנה, ואז כבר קנית לך חלק מהמשנה, אם לא כולה. המשנה דנה בעיקר בפסוקי התנ"ך. לכן, יש לך חלק מפסוקי התנ"ך. זה ברור ואין על זה ויכוח. יחד עם זאת, כותבים לא מעט גדולים, שצריך להקדיש ולתת מקום וחשיבות לידיעת התנ"ך. אין לי מה להוסיף על הדברים שנאמרו כאן. אני מברך אתכם, ואני חושב שעם ישראל גאה בכם.

חה"כ אייכלר, בבקשה.

זה מאוד חשוב לתת הוקרה לאנשים שהשקיעו את ימיהם ולילותיהם ללימוד תנ"ך. קל מאוד ללמוד תנ"ך, קשה להבין תנ"ך והרבה יותר קשה להיבחן בתנ"ך. גם לאנשים שיודעים תנ"ך, בשביל לעמוד בבחינה צריכים להיות ממוצא תימני. כאשר אני פוגש יהודי תימני, מיד הוא מתחיל להגיד פסוקים, שאני רק הבוקר אמרתי, אבל הוא אומר אותם בשטף בדקדוק. זה משהו מדהים. מתנה טובה. אני לא יודע אם שמואל עמרוסי הוא מהעדה התימנית.

תוניסאי.

עוד יותר חשיבות. עוד נקודה. לעדות האחרות קשה העניין של השינון, בפרט העדות הפולניות והרוסיות.

אני מבקש לא להשמיץ.

אני מדבר על קושי. אני שמח לשבת פה ולראות, איך חבר כנסת יכול לקיים מצוות כיבוד אם, ובאותו רגע גם לכבד את האנשים שלומדים את התנ"ך. אני מדבר על שר הרווחה לשעבר, יצחק אייזיק הלוי הרצוג.

הנכד של הרב הראשי לשעבר.

כן, אמרתי. הוא נכד גם של הרב הראשי. הוא קיים עכשיו גם מצוות כיבוד אם. אני רוצה לברך, כמובן, את שר החינוך גדעון סער, שמצא לנכון לבוא לישיבה הזו. אני חושב, שזה מאוד חשוב ששר החינוך מראה לנוער ולציבור דוגמא חינוכית ואומר: "זה יסוד קיומנו – התנ"ך, הלימוד, השקידה והאמונה". כמו שאמרת: "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים". שמעתי ממך עכשיו חידוש יפה: גם אם אנחנו מפוזרים ומפורדים בין העמים, אנחנו עם אחד. מה שעושה אותנו עם אחד זה התנ"ך והתורה.

אני רוצה לגעת בנקודה יותר עמוקה – חשיבות הנחלת התנ"ך בקרב הנוער ובקרב המבוגרים: האמונה בנותן התורה. ליצני הדור אומרים ש"הרי פוטר" יותר מעניין מהתנ"ך. הם כתבו את זה והפיצו את זה. אני מניח, שבקרב הנוער יש יותר קוראים להרי פוטר מאשר לתנ"ך.

יהודים?

חס וחלילה. עם ישראל לומד רק תנ"ך. אני מדבר על אומות העולם. אנחנו יודעים, שגם בקרב אומות העולם התנ"ך היה הספר המודפס ביותר והמופץ ביותר, בעיקר בקרב העמים האמוניים- העמים שהמשיכו באמונתם: האמונה הנוצרית, ואפילו אנשי הקוראן אומרים לי שהוא מבוסס על נביאי התנ"ך.

הכל מופיע בכתובים.

אנחנו צריכים לדעת, שהעניין האמוני הוא מרכיב מרכזי כדי להנחיל את אהבת התנ"ך, את הרצון לתנ"ך. לא לחינם רובם של אלה שעוסקים בתנ"ך הם אנשים אמוניים. התורה אומרת: "ושמרו בני ישראל את השבת, לעשות את השבת לדורתם ברית עולם". הברית שיש לנו עם הקדוש ברוך הוא: ברית מלאה שעושים לתינוק, ברית התפילין וברית השבת. פה כתוב: "ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם, כי ששת ימים עשה השם את השמיים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש". זאת אומרת: השבת היא אות לא רק לשמירת השבת, אלא לזה שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם והוא מהווה את היצירה.

ששת הימים צריך לעבוד.

לכן אנחנו עובדים אצלכם. אל תפריע לי לריכוז. התורה מתחילה מבראשית ברא אלוקים. נשאלת השאלה ברש"י הראשון, הידוע והמפורסם ביותר, למה התחילה התורה מבראשית: תהליך הבריאה, הגאולה, גלות מצרים וגאולת מצרים. היו צריכים להתחיל במצווה הראשונה. אם התנ"ך הוא ספר חוקים, צריך היה להתחיל במצווה הראשונה: "החודש הזה לכם ראש חודשים". רש"י אומר: "להראות שארץ ישראל שלנו". זה כולכם יודעים, ולא צריך לחזור על זה. המטרה היא להראות שהעניין האמוני זה הייסוד של קיום התנ"ך. אם צריך לקיים את התנ"ך כחוקים, אז מי שיכול להפר את החוק הוא חברמן. לעומת זאת, אהבת התורה היא לא אהבת ספר חוקים. זו אהבת האמונה שהבורא ברא את העולם, ברא אותנו, נתן לנו זכות לדבר פה. עצם הדיבור, זו הנשמה: "מאפשר עצה בדברו". זו האמונה. כאשר יש לנו את האמונה בנותן התורה, במעמד הר סיני, אז אנחנו לומדים את התנ"ך ואת התורה בשקיקה. זה המסר הכי חשוב: להנחיל את התנ"ך כחלק מהאמונה שלנו ולא כחלק מהתרבות שלנו.

תודה רבה. אני רוצה לעבור לשמואל עמרוסי, חתן התנ"ך למבוגרים תשע"ב.

מלבד ההתרגשות האישית שלי מהזכייה ומהישיבה הזו, במעמד חברי כנסת, אנשים כל כך מכובדים: זבולון אורלב, שיזם, שר החינוך. לראש הממשלה אנחנו מאחלים הצלחה. אני הייתי רוצה להסתכל על הישיבה הזו בפרספקטיבה הרבה יותר גדולה. הגמרא משבחת את דורו של חזקיהו. המלך חזקיהו תמך בלימוד התורה. פתאום, אחרי 2,000 שנה, מגיעים לארץ ישראל ורואים שהמדינה זה לא אנשים פרטיים או מחלקת החינוך שעוסקת בדבר הזה. המדינה, ראש הממשלה, שר החינוך ואנשים הכי מכובדים, שמייצגים את עם ישראל, נותנים תמיכה כל כך אדירה למהלך כזה גדול. כתוב על דורו של חזקיהו, שצריך היה לבוא המשיח. כאשר אנחנו רואים את ההשתתפות הערה, את התקציב, המשאבים, הכוחות וההשתתפות הערה של האנשים המכובדים הללו, שאנחנו נמצאים איתם כאן, זה מעיד יותר מכל שאנחנו לקראת הגאולה. אם אתה רואה את ערי ישראל נותנים את פריים, אין לך סימן יותר גדול מזה. גם זה סימן מאוד יפה.

אני רואה שיש פה הרבה תלמידים. אני למדתי לחידון הזה לא הרבה שעות, כיוון שאני עובד. למדתי בצורה מאוד דרסטית. חיברתי קרוב ל-20,000 שאלות, וכתבתי תוכנה ללימוד תנ"ך. עכשיו אני שוקד על תוכנה חדשה.

20,000 שאלות?

בספר שבידי יש 5,000 שאלות. לפני 20 שנה פיתחתי תוכנה, שנמצאת בהרבה בתי ספר. יש קרוב ל-4,000 משתמשים בעולם. יש גם ספר. בחידון הזה היו חומרים חדשים. ניריה, ברוך השם, חידש לנו: נכנס לכל נבכי התנ"ך, למקומות שאנחנו לא מכירים. אנשים אומרים שזה קל ללמוד תנ"ך או שזה רק סיפורים. שלמה המלך אומר: "יותר מהמה בני, היזהר עשות ספרים הרבה אין קץ ולהג הרבה יגעת בשר". שלמה המלך כתב כל כך הרבה ספרים: "ויהי שירו חמישה ואלף, 3,000 משל", והוא אומר לנו לא לכתוב ספרים? אני חושב, שאני יודע למה הוא כתב את זה. יש כל כך הרבה ספרים בארון הספרים, אבל כולם מתומצתים בתנ"ך. מי שילמד את התנ"ך עם הפרשנים, יראה שם: צדיק ורע לו, ארץ ישראל, אהבת ישראל, אהבת החברים, עזרה לעני, שבח של עם ישראל, הגלות שלו למלכות שלו וכו'. אין דבר שהתנ"ך לא נוגע בו בצורה הכי עמוקה שאפשר לדמיין. כמו שהזכיר פה הרב אייכלר: את התנ"ך קל לקרוא אבל קשה להבין. אפשר למצוא שם שפע אדיר של האנשים, שהם גדולי ישראל. רבי יהונתן בן עוזיאל נחשב הגדול שבתלמידים. "היה כל עוף פורח מעליו נשרף", והוא החליט להקדיש את כל ימיו לפרש את התנ"ך. כך גם רש"י. בתנ"ך נמצאים כל האוצרות הבלומים הללו. שוב, אני רוצה להגיד תודה לכל האנשים הגדולים שמגדלים את התנ"ך ומפארים אותו. בעזרת השם, נעלה מעלה-מעלה ונזכה לגאולה הקרובה.

תודה רבה. תלמידים יקרים, המבחן הבא שלכם הוא על 20,000 השאלות שנכתבו פה. ליאור מאיר, בבקשה.

ליאור, לך לא היה ספר של 20,000 שאלות. זה עוד יותר מעצים את ההישג.

אני עברתי על חלק מהשאלות שהוא כתב, כי הוא כבר כתב את הספר מזמן. יש את החידון העולמי, ויש לנו הזדמנויות נוספות, בעזרת השם. בשבילי זו היתה הפתעה. למדתי ושקדתי, אבל ההישג הוא אדיר בשבילי. אני רציתי להראות שהתורה היא פשוטה, שאפשר ללמוד תורה. יש פה תלמידים כמוני וכמוכם. אני למדתי ולומדת. הייתי בצבא. הייתי מ"כית בנים בצבא. אפשר לעשות הכל, ואפשר ללמוד תורה. לא שיש לי משהו נגד מאה שערים, אבל זו לא עסקת חבילה עם מאה שערים. זה מה שרציתי להראות. אני שומעת כל מיני דעות. אני יודעת שכולם יכולים ללמוד. כתוב בתפילה: "אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב". שואלים: למה לא כתוב: אלוהי אברהם, יצחק ויעקב? כי כל אחד מהם, גדול ככל שיהיה, התפיסה שלו היתה שונה. הכל בסדר. אפשר שיהיו כמה תפיסות.

לגבי שר החינוך וראש הממשלה – תודה רבה על שהם חידשו את החידון. זה חשוב מאוד. אני חייבת לציין, שכל המתמודדים התרגשו מאוד ואמרו: לא משנה איזה הישג נשיג. כולם התרגשו מאוד ללחוץ את ידם של שר החינוך וראש הממשלה. אמרתי לשר החינוך במעמד החידון, ואני אומרת גם עכשיו, שאני שמחה שהם בממשלה כאשר אני בחידון. חשוב לציין, כי זו גאווה גדולה מאוד.

אני רוצה להודות למארגנים. הם עושים עבודת כיתות רגליים בנחמדות ואהבה גדולה מאוד. כאשר עשינו את המבחן המסכם לפני החידון, ניריה שהוא נחמד ומצחיק "לא ראה אותנו" כאשר הבאנו לו את המבחנים. הוא "חם" על החידון. הוא עושה את זה באהבה גדולה. הוא עושה את זה באהבה גדולה. היה כייף לכל אורך הדרך.

אני רוצה לציין, שמה שקרה עם החידון הארצי גרם להתעוררות בעם לגבי החידון. הם ראו שהחידון פתוח לכולם. אני כמו בן אדם עני שנחתה עליו זכייה בפיס. אני לא ידעתי בהתחלה איך להתמודד עם זה. באו אליי אנשים ברחוב ושאלו אותי: "איזה פרקים לקרוא, מה כדאי לעשות". לי לקח זמן להתרגל לזה. תדעו לכם, שיש התעוררות וזה טוב מה שנעשה. תודה רבה על היוזמה.

צבי בזק, בבקשה.

כמו חבריי מתמודדי החידון, גם אני רוצה להודות לכבוד שר החינוך, לפנחס ניריה ולשלמה ונטורה, על ההשקעה העצומה שעשו במהלך כל השנה האחרונה כדי שהחידון, על כל שלביו, יהיה בצורה הטובה והנאותה ביותר.
השינון הגדול והחזרה גרמו לי לחוש את הפסוק: "וידעת היום והשבותיו אל לבבותיך". כלומר, לא רק לדעת את התנ"ך, אלא גם לחוש אותו בלב. מלימוד ללימוד, מרגישים איך התנ"ך נכנס ללבנו, לנשמתנו ולדמנו. התנ"ך ממש נהיה חלק מהדם שלנו. כמו שירמיהו הנביא אמר: "נתתי את תורתי בקרבם, ועל לבם אכתובנה". היסוד של לימוד התנ"ך הוא לדעת מהי רוח התנ"ך. פה אני רוצה להגיד בקצרה שלוש נקודות שאני מבין בהן את התנ"ך. ראשית, התנ"ך הוא יסוד היסודות של כל הספרות היהודית הענפה. הוא מכיל את הכל, אבל תמיד צריך לזכור שהוא רק הקומה הראשונה, ומאחוריה ומעליה יש את המשנה, את הגמרא, את התלמוד הירושלמי, את התוספתא, ספרות הגאונים, הרמב"ם, הריף, שולחן ערוך ועוד ספרות הלכה עד ימנו אנו. התנ"ך, עם כל חשיבותו, הוא רק שער הפתיחה. כמה שלומדים אותו, רואים כמה שיותר יש ללמוד אותו ועוד הרבה ספרים: ארון הספרים היהודי.
הנקודה השנייה, שאני רוצה להעיר לגבי התנ"ך, היא שהתנ"ך הוא הספר המאוזן ביותר. לאדם יש לפעמיים נטייה ללכת לכיוון כזה או אחר: קצת יותר מדי בן אדם לחברו, קצת יותר מדי בן אדם לה', בן אדם למקום. כאשר הנביאים היו רואים שיש דבר אחד על חשבון השני, מיד היו זועקים: "למה לי רוב זבחכם, מי ביקש זאת מאתכם עמוס חצריי, עשו צדקה וחסד נבחר לה' זבח". הנביאים תמיד כיוונו את היהודים ללכת בדרך האמצע, ולתת מקום לבן אדם למקום ולבן אדם לחברו, כך שאף אחד לא יבוא על חשבון השני.
הנקודה השלישית – התנ"ך שייך לכל עם ישראל. נהניתי מאוד לפגוש הרבה אנשים מתמודדים בחידון התנ"ך. הייתי שמח מאוד, שבשנים הבאות נראה בחידון התנ"ך הרבה יותר משתתפים חילוניים – ואמנם זכינו פה למשתתפת שהגיעה לשלב מאוד מכובד – יותר משתתפות, הן חילוניות והן דתיות.

שלמה, בבקשה.

היה לי הכבוד, שקיבלתי את המטלה משר החינוך לארגן את חידוני התנ"ך. אני עושה את זה באהבה וביראה. אנחנו מתכוננים בחיל וברעדה לקראת חידון התנ"ך העולמי, ונראה מה טומן בחובו עם נבחנים מחו"ל. אנחנו נעשה את זה בצורה מכובדת, כיאה למשרד החינוך ולעם ישראל.

יישר כוח.

ניריה, בבקשה.

אגב, ניריה, איפה אתה עובד? מי מפרנס אותך?

אני עובד בחידוני התנ"ך.

מטעם הממשלה?

גם משרד החינוך וגם משרד הביטחון. את החידון העולמי אני עושה מטעם הצבא, ואת החידון הארצי והעולמי מטעם משרד החינוך. זכיתי לעבוד עם פרופ' גבריהו בין השנים 1980-1988. בשנת 1981 הייתי חתן תנ"ך צעיר, חתן התנ"ך העולמי לנוער. התפקיד שלי היה לבחון את מי שזכה במקום הראשון בחידון התנ"ך הבינלאומי האחרון בשנת 1981. אז נכחו שר החינוך המר, ז"ל, פרופ' גבריהו וגם אמא שלך, תיבדל לחיים ארוכים וטובים. השר המר אמר לה:"תודה רבה על המפעל". את הפסוק שהוא אמר לה, אני זוכר עד היום: "כי נר מצווה ותורה אור". כלומר, אורה הרצוג, הבאת תורה. גבריהו אמר: "פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה". ככה גמרו עליה את ההלל. זה היה חידון התנ"ך הבינלאומי למבוגרים. כל שנה בחידון התנ"ך, אני מנצל את ההזדמנות בשאלת ראש הממשלה, ופונה לכל ראשי הממשלה לחדש את חידון התנ"ך העולמי למבוגרים. ככה 30 שנה.

יש שכר לפועלך.

לא היה כלום, עד שבא "ממני תראו וכך תעשו", עד שבא גדעון סער, ואמר: "עושים". אני חשבתי שזו עוד אמירה, אבל הבנתי שהקדוש ברוך הוא מצרף מחשבה טובה למעשה, וגם הוא צירף. כמה אנשים נרשמו לחידון התנ"ך הבינלאומי האחרון בשנת 1981? אני הייתי שם. 458 איש נרשמו. כמה אנשים נרשמו לחידון התנ"ך למבוגרים לפני שנה? 2,080 איש. אתה הרמת מכסה. זה היה משהו אדיר.

זה גם יגדל.

גדעון, האם אתה מודע לכמה אנשים לומדים תורה בזכותך?

זה לא רק זה. אלה לא רק האנשים. אתה רואה גם את בני המשפחה. כל אבא הביא את הבנים, הביא את הנכדים, הביא את האישה – הביא את כל השבט. אתה רואה שחזרה עטרה ליושנה. כלומר, כולם לומדים תנ"ך. את צעדיי הראשונים בחידוני התנ"ך: "ומזבולון מושכים בשבט סופר". פעם הראשונה שהייתי שופט בחידון התנ"ך זה היה על ברכיו של זבולון אורלב. אלה היו השנים הראשונות. מאז אתה רואה צורך אדיר. מי שהרים את הכפפה, זה אדוני השר.

אני רוצה שתדעו, שעכשיו יש חידון פרקי אבות לממלכתי וחידון פרקי אבות לממלכתי-דתי. יש שני חידוני פרקי אבות בחודשים הקרובים, אחרי פסח.

טוב מאוד, אבל צריך לשווק את זה יותר. אני חייב לומר, שלא כולם יודעים שזה מתקיים. צריך לעשות את זה גם בתפוצות. שהמשרד לענייני התפוצות ייתן כסף להפיץ את זה.

שר החינוך עסוק בעשייה.

זה נשאר בנישה. אני לא יודע איך ליאור עלתה על זה. צריך לפרסם את זה יותר בעיתונות.

השלבים המקדמיים במחוזות זה מה שיאיץ את ההשתתפות. צריך למצוא את כל הדרכים לפרסם את זה: רדיו מקומי, עיתונות מקומית. שם הפרסום זול, והרבה נחשפים לזה. שלמה, תעבוד על זה ביחד עם הדוברות. זו הערה נכונה. כמה שיהיה יותר פרסום, יהיו יותר משתתפים.

אני אומר לכם, שהילדים שלי אולי היו משתתפים אם הם היו יודעים. אני לא ידעתי שזה מתקיים.

שנה הבאה.

בשלבים הראשונים היו 300 אנשים לא דתיים. כבוד הרב חיים אמסלם, היו גם 72 חרדים אורגינל. הם השתתפו והגיעו להישגים. 4 חרדים היו בחידון האחרון.

לפני 30 שנה, כאשר אני הייתי תלמיד בישיבה, למדתי אצל רב, שהוא לא שייך לעולם הישיבות הכללי, הרב מזוז. אי אפשר לאמוד את הבקיאות שלו בתנ"ך. הוא יכול להגיד פסוקי תנ"ך בעל פה, הפוך: לא "אשרי יושבי ביתך, עוד יהללוך סלה", אלא "עוד יהללוך סלה, אשרי יושבי ביתך". עם זאת, לעולם הישיבות הסגור קשה עם האופי של חידון התנ"ך. מה הוא היה עושה? אחרי חידון התנ"ך הוא היה אומר: "האם אתם תהיו פחות מאלה שהולכים לחידון התנ"ך? כמה תלמידים מוכנים להרים יד, לומר את ספר ישעיה בעל פה". היתה קבוצת תלמידים שהיתה להם בקיאות אדירה. לכן, גם מי שלא נכנס לפול הזה, החשק והאהבה לפסוקים היא מוטבעת. היוזמה שזבולון דיבר עליה: לתת יותר דגש לשינון פרקים נבחרים, זה דבר נפלא.

עושים את זה היום.

הילדים שלי עושים את זה בבית הספר.

לפני שנה וחצי נבנתה תוכנית הלימודים בתנ"ך. חזרו לשינון ולדגש על סיפורי המקרא עצמם. יש מפמ"רית לתנ"ך חדשה ומצוינת. אנחנו מקווים שיהיה שינוי. בגלל הדרך שלימדו את התנ"ך, לא מספיק אהבו את התנ"ך. בהוראת התנ"ך היתה בעיה.

אני חושבת, שהשינון בעל פה גורם לתלמידים לא לאהוב את התנ"ך. צריכים למצוא אנשים, שיודעים להסביר את הדברים. זה יותר חשוב מהלימוד בעל פה. אני זוכרת את עצמי. אני הייתי בורחת מהשיעורים. הלימוד בעל פה הוא כפייתי.

זה אף פעם לא הזיק.

בקטעי שירה הוא אפילו נעים. כאשר מלמדים את זה נכון.

יש שלושה יסודות שאני רואה: הדגש על סיפור המקרא עצמם, במקום ללמד באופן אקלקטי כאשר מביאים פסוק מפה ופסוק משם. האהבה יכולה להיות לסיפורים. הסיפורים הם יפים. כאשר ברחו מהסיפורים הורידו את הכוח של התנ"ך. דבר נוסף - לימוד תנ"ך בשטח, באתרים עצמם. אנחנו בארץ התנ"ך. צריך לחבר את הטיולים: ללכת לגלבוע, לחברון, לכרמל. זה דבר שיכול לגרום גם לאהבת המולדת וגם לאהבת התנ"ך.
דבר שלישי – כן צריך שינון בדברים מסוימים: שירת דבורה, דוד ויהונתן. צריך איזשהו קודקס תרבותי. כן אוהבים או לא אוהבים, בסוף שזוכרים מודים לה' שלמדו את זה.

זה נשאר לכל החיים.

דוד דהאן, בבקשה.

היו"ר והשר, שפועלים בנושאים הרוחניים למען המורשת של התורה, הם מבורכים. אני רוצה להוסיף כמה דברים מעמדה שלא ידועה להרבה – ההיבט של הזוהר. הזוהר מדבר על התנ"ך. ספר התנ"ך הוא הדפים, האותיות והדיו. לפי הזוהר, הספר האמיתי הוא אורות דה אורייתא. אורייתא זה הלשון האמיתית של הזוהר כאשר הוא מתאר את התורה. אורייתא זה מלשון אורות. האורות הרוחניים הם הלב של הקדוש ברוך הוא. החיבור שלנו לשם, הוא באמצעות זה שהקדוש ברוך הוא לקח שלוש דרגות מאורות הלב שלו ושם אצלנו בתוך הגוף: הנשמה, הרוח והנפש. יש לפנינו דוגמא ממש מוחשית. למה הספר הוא לא ממש התנ"ך עצמו? הספר הוא כלי עזר כדי לעזור לנו התחבר למה שיש אצלנו בפנים. כל התנ"ך נמצא אצלנו בפנים. יש כוחות רוחניים שליליים, שמפריעים לנו להתחבר לזה. מה שעושים החתנים כאן, הם משננים וחוזרים על זה הלוך וחזור. כך הם מצליחים להגיע לרמה של בעל פה. האם זה שלומד תנ"ך עם ספר הוא קורא בתנ"ך וזה שיושב ואומר זאת בעל פה הוא לא קורא בתנ"ך? בפנימיות שלנו התנ"ך כבר נמצא. תפעלו כמה שיותר להמשיך כדי שזה יגיע לתודעה החיצונית של כולם.

אני רוצה לסכם את הישיבה. אנחנו מברכים את החתנים, הכלה ואת כל מי שעוסק בנושא החשוב הזה של חידון התנ"ך. זה דבר חיובי. אני רוצה לברך את שר החינוך על כך שחידש את המפעל המבורך הזה. אני רוצה לאחל הצלחה, ושבעתיד לא יהיה מצב שזה יהיה תלוי בשר או בראש ממשלה אלא שזה יהיה דבר ברור מאליו וימשיך הלאה.

אני גם רוצה לברך ולהודות לאמו של חה"כ הרצוג, אורה הרצוג, שתזכה לחיים ארוכים, על הרעיון לחידון התנ"ך. אני רוצה גם להודות לכל חברי הכנסת הנוכחים, שהביעו את דעתם. תודות גם לזבולון אורלב, שביקש לקיים כאן את הדיון. אנחנו נבקש מכולם להגיע לכאן, כדי לעשות תמונה קבוצתית. תודה רבה, הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 12:00.>