PAGE
3
ועדת הכלכלה
27/02/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול >
מישיבה משותפת

של ועדת החינוך, התרבות והספורט, פר' מס'' 572

ושל וועדת הכלכלה, פר' מס' 759

יום שני, ד' באדר התשע"ב (27 בפברואר 2012), שעה 9:30

<הזנה בבתי הספר והתארגנות עסקית לאספקה - ישיבה משותפת עם ועדת הכלכלה, במסגרת יום המודעות לבעיית הביטחון התזונתי בישראל>

חברי הוועדה: >
אלכס מילר – יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט

כרמל שאמה הכהן - יו"ר ועדת הכלכלה

רוחמה אברהם בלילא

יעקב כץ

אנסטסיה מיכאלי

>

עו"ד ואפד קבלאן - הרשות לפיתוח כלכלי, משרד ראש הממשלה

עירית ליבנה - מפקחת על תחום הבריאות, משרד החינוך

אורי צוקרבר - סמנכ"ל משרד החקלאות ופיתוח הכפר

נעמי הנמיין רייש - הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים, משרד התעשיה, המסחר והתעסוקה

אתי אלוני - ר' מינהל חינוך וחברה, מרכז השלטון המקומי

רון בית דוד - מנכ"ל ברקל תעשיות מזון בע''מ

אוריה ברונשוויג - רכז פעילים, המוקד לביטחון תזונתי

משה חסון - פעיל, המוקד לביטחון תזונתי

חנה ישעיהו-מרציאנו - פעילה, המוקד לביטחון תזונתי

סיגל פארן - מנהלת מערך תזונה "לקט ישראל"

יעל בן חמו - דוברת "לקט ישראל"

מירב קליק לרנר - עוזרת דוברת "לקט ישראל"

האני גדיר - רכזת המחלקה לפיתוח כלכלי במכון הנגב, "אג'יק"

עידית מנשה - יועצת לקידום מדיניות, שתי"ל

מיכל גרינברג - רכזת לשינוי חברתי, שתי"ל

בנימין מאיר - מחנך, תיכון הרטמן

מיכאלה אליס - תלמידה, תיכון הרטמן

יואב בלונדר - תלמיד, תיכון הרטמן

דניאל בן הרוש - תלמיד, תיכון הרטמן

נועם בן פזי - תלמיד, תיכון הרטמן

ערן גולן - תלמיד, תיכון הרטמן

תמר גולדפרב - תלמידה, תיכון הרטמן

בנימין מאיר - תלמיד, תיכון הרטמן

יוסף מזרחי - תלמיד, תיכון הרטמן

מלקאמו מלקה - תלמיד, תיכון הרטמן

יונתן מששה - תלמיד, תיכון הרטמן

נתנאל פיאטלי - תלמיד, תיכון הרטמן

גבריאל פצ'ה - תלמיד, תיכון הרטמן

דליה קאהן - תלמידה, תיכון הרטמן

יוסי רוזוליו - תלמיד, תיכון הרטמן

סקוט רוזנברג - תלמיד, תיכון הרטמן

אליענה רוזנשטיין - תלמידה, תיכון הרטמן

עינת שארל-פוקס - תלמידה, תיכון הרטמן

יהודית גידלי – מנהלת ועדת החינוך, התרבות והספורט

לאה ורון – מנהלת ועדת הכלכלה

ר.ל. – חבר המתרגמים

<הזנה בבתי הספר והתארגנות עסקית לאספקה-ישיבה משותפת עם ועדת הכלכלה - במסגרת יום המודעות לבעיית הביטחון התזונתי בישראל>

בוקר טוב לכולם. נפתח ישיבה משותפת עם ועדת הכלכלה, והתאריך הוא 27.12.2012, ד' באדר תשע"ב. הנושא הוא הזנה בבתי הספר והתארגנות עסקית לאספקה – ישיבה משותפת עם ועדת הכלכלה במסגרת יום המודעות לבעיית הבטחון התזונתי בישראל. אנחנו מברכים כאן כמובן את יושב ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת כרמל שמאה-כהן ואת חברת הכנסת רוחמה אברהם בלילא, על כך שיזמה את הדיון כאן בוועדה, פרוטוקול 572.

רבותי, ועדת החינוך בעבר עסקה רבות בענין תזונה בבתי ספר, גם בכל מה שנוגע לאותם המוצרים שמגיעים לבתי ספר וגם כמובן למרכיבים, כשיש תוספות שונות למזון, שבחלק מן המדינות בעולם הן אסורות גם על פי החוק וביקשנו ממשרד הבריאות לבדוק את הסוגיה הזו. אנחנו יודעים שיש מרכיבים מסויימים שבמדינות כאלו ואחרות הוכרזו כמרכיבים מסרטנים ודנו גם בכל מה שנוגע לתוצרים עצמם שמגיעים לבתי הספר, גם במחיר שלהם וגם בענין הבריאותי עצמו.

במסגרת כל אותם המחקרים שנערכו על ידי גופים שונים כולל משרד החינוך ראינו עלייה מסויימת בהשמנה של ילדי ישראל וגם באיכות המזון שמגיע לבתי הספר. בנוסף לכך יש את הענין של הפיקוח, שכאשר הוא לא נמצא במשרד הבריאות בצורה מלאה זה דבר מוזר מאד. אני יודע שקיימת חקיקה, גם חברי הכנסת יוזמים, גם חבר הכנסת דני דנון הגיש הצעה בזמנו כשהיה יושב ראש ועדת זכויות הילד בענין של הפיקוח וכמובן, שגם היום, כיוון שאנחנו עוסקים בענין הזה אנחנו נשמח לקבל התיחסות של המשרדים בנושא של הידוק הפיקוח על המוצרים שנכנסים אל השטח של בתי הספר, וילדי ישראל רוכשים או משתמשים באותם המוצרים. כמובן שעוד נתייחס במשך הישיבה לנושא הדיון.

נגעת ברוב הנקודות בהדגשות הראויות. כמובן שמדובר בברכה, תזונה, מזון, הם דבר בסיסי שהמדינה חייבת לדאוג שיהיו לכל אדם באשר הוא אדם באותה מדינה, בין אם הוא אזרח, בין אם הוא פליט, בין אם הוא מסתנן - כל אדם זכאי למזון במהלך חייו, זו אחריות שהמדינה לא יכולה להתנתק ממנה. כמובן המזון צריך להיות לא רק מוגש אלא גם זמין בצורה בטוחה, סדירה, ראויה, מפוקחת, מזון זה גם ענין של בריאות ולכן הדברים צריכים להיעשות בצורה מסודרת וראויה וכל מי שלקח חלק בהנעת תהליך כזה, שהוא לא מקום המדינה אלא מן השנים האחרונות, תקנו אותי אם זה לא נכון, מ-2005, כלומר לקח למדינת ישראל קרוב לששים שנים כדי להבין שאחריותה לספק מזון למי שמהלך חייו כנראה לא מאפשר להיות בטוח שלמחרת יהיה לו מה לאכול, וזו ברכה מאין כמוה. אני יודע כמה זה קשה, כמי שאירגן פעילויות זעירות לעומת הפרוייקטים האלה, ברמה מקומית, שכונתית, או עירונית, של כמה עשרות מנות כאלה, אז אל"ף יודע כמה זה עושה טוב לאנשים, כמה זה פתאום פותח להם אופקים חדשים, מזה שיש להם את הבטחון התזונתי הם יכולים כבר לחשוב קדימה לדברים אחרים, זה יכול להניע ולפתוח הרבה אפשרויות לאוכלוסיות שנמצאות במצוקה, אם זה מצד אחד יכול לעודד יציאת נשים לתעסוקה במקומות שכל המטרה שלהם לפני כן היא לדאוג לייצר את המזון לילדים ולבני המשפחה, אז השגנו מטרה שהיא היום אחת המטרות האסטרטגיות של מדינת ישראל, להגדיל את אחוז התעסוקה בקרב נשים ובעיקר בקרב אוכלוסיות המיעוטים, שם אחוז המעורבות של נשים במעגל התעסוקה הוא קיצוני ביותר ולכן, תבורכי רוחמה, אין הרבה פעולות כאלו שאפשר להגיד שאכן הן משנות את החיים של האנשים בשכבות הנמוכות. זה בהחלט ראוי.

בוקר טוב אדוני, רבותי, שני יושבי הראש, אני מברכת על הכינוס המשותף של ועדת החינוך ושל ועדת הכלכלה ואני אומר שזה חלק מיום לבטחון תזונתי שאנחנו עורכים בכנסת. במסגרת השדולה שלנו לבטחון תזונתי אני משמשת כיושבת ראש ואני אומר שזו אחת מן השדולות הגדולות ביותר בכנסת, עם קרוב לארבעים וחמישה חברי כנסת שחברים בשדולה הזו.

אציג את הבעיה משני כיוונים. זווית אחת, נאמר כאן בוועדה שב -2005 חוקקתם את חוק ארוחה חמה לתלמיד, נכון להיום כ-145,000 תלמידים – ואני שמחה שיש כאן תלמידים שמשתתפים, מתיכון הרטמן, האם אתם מקבלים ארוחה חמה?

לא.

זה לא כולל תיכונים.

זה מה שרציתי לשאול.

מפעל ההזנה לא כולל תיכונים, הם באו בכובע אחר.

כרגע חוק ההזנה מוחל בבתי הספר היסודיים ולמעלה מ-145,000 תלמידים מקבלים אותו. כאשר בדקתי וראיתי מה קרה לחוק במסגרת החוק, בתום חמש או שש שנות פעילות נוכחתי לדעת שלמרות הקשיים הרבים, הנוגעים לחלק מתשלומי ההורים או לפיקוח כזה או אחר, מפעל ההזנה הוא מפעל מדהים משום שהוא מעניק להרבה מאד ילדים לעתים את הארוחה החמה היחידה ביום שלה הם זוכים. כאשר בדקנו מה קרה בתום חמש שנות פעילות של המפעל הזה נוכחנו לדעת שההישגים של אותם תלמידים עלו, רמת האלימות פחתה, ויותר מזה, הגענו לסיטואציה שישנן משפחות שהילדים מעדיפים להגיע חולים, אדוני יושב הראש, לבית הספר, ולו רק כדי לא להפסיד את הארוחה החמה שחלק ממנה הם גם לוקחים לשאר המשפחה שאין לה. זה המצב במדינת ישראל. יש למעלה ממליון ושש מאות אלף עניים כאשר מתוכם יש שבע מאות ושמונים אלף ילדים רעבים במדינת ישראל.

כמובן שהחלת חוק ההזנה והרחבתו הן חלק מתכנית מקיפה וכוללת שאני מקדמת במהלך השנים האחרונות, וזה הודות לשיתוף פעולה מדהים עם הרבה עמותות ובמיוחד עם עמותת "ידיד" וכאן המקום לומר תודה לכל האנשים שהשתתפו ולקחו חלק בכנס הזה, לעמותת "ידיד", ל"לקט ישראל", ל"לתת", ל"אג'יק", למוקד לבטחון תזונתי בבאר שבע ולשתי"ל.

מעבר לזה, אדוני יושב הראש, מעבר לסוגיה הזו אומר שחוק ההזנה מופעל על כ- 145 ימי לימודים. שאלנו את עצמנו מה עושים אותם תלמידים בחופש הגדול, בפסח, בחנוכה, בראש השנה וביחד עם שר הרווחה דחפנו להקמת פיילוט באוגוסט האחרון והתוצאות שלו הן מדהימות, למעלה מ- 1,600 תלמידים קיבלו ארוחה חמה במהלך החופש הגדול, וגם פה יש מסקנה אחת ברורה, שרמת השוטטות של אותם ילדים פחתה, רמת האלימות ירדה ואותם ילדים שנמצאים בקושי שהוא אדיר, במלחמה של המחשבה, דמיין לעצמך שילד קם בבוקר והוא צריך לחשוב האם הוא יקבל ארוחה חמה - איך הוא מתחיל את היום שלו בכלל.

מעבר למפעל ההזנה הגדול שבדעתי ובכוונתי להחיל אותו על כלל תלמידי ישראל כולל חטיבות הביניים, אני רוצה להביא נקודת מבט נוספת. כאשר הוקם מפעל ההזנה, מעבר לזה, מאחורי הקלעים, אנחנו לא מספיק ערים לתופעה לפיה מוקמים עשרות –ובעתיד, אלפי עסקים קטנים של נשים של אמהות חד הוריות, של אנשים שנכנסים לסוגיה שבה הם יודעים שהקמת מפעל או מטבח כזה או אחר שיספק אוכל ומזון לילדים שלהם ולתלמידים, זה יוצר משהו שהוא אחר, ותיכף יציגו לנו כאן, גם עמותת שתי"ל, מיכל תציג את כל הסוגיה הזו של הפרוייקט, בהקשר של חוק שאני מניחה אותו ואני מאד מקווה שאתה, אדוני יושב הראש תצטרף אליו וגם אתה כמובן, חבר הכנסת, חוק שלמעשה נותן תיעדוף של המדינה להקמת עסקים כאלה שיעסקו במזון. מיכל גרינברג מעמותת שתי"ל תתן לנו דווח מתוצאות מחקר מקיף שהם עשו.

לפני זה אני אומר שיש לי חלום, אדוני יושב הראש, לטפל בסוגיה הזו של אנשים שהם באמת קשיי יום ולעשות את זה במסגרת האחריות של המדינה, במסגרת אותו חוק שחוקק לאחרונה בכנסת והוא הקמת המועצה לבטחון לאומי, שהיא זו שתתווה את המדיניות ותייעץ לממשלה כיצד אמורה כל ממשלה לטפל באותה שיכבה, לא רק "לתת לה את הדגים" אלא גם למצוא פתרונות לשאלה איך צריך לטפל באותם אנשים ולהוציא אותם ממעגל האבטלה אל העבודה.

נמצאת אתנו גם אישה שאני מאד מכבדת, גדיר ראני מן הישוב הבדואי חורא, שהקימה מפעל לתפארת, אחת עשרה נשים שמאכילות קרוב ל-3,000 תלמידים. הן קמות בבוקר, צריך לראות אותן עם כח ואש בעיניים כדי להעניק ארוחות מדהימות, היא תספר על הדרך בה המפעל הזה עובד.

אני רוצה לומר תודה! אני רוצה לומר תודה לכל אותם אלפי אנשים שמקדישים מזמנם, מרצם וגם מכספם, לטובת אנשים שנופלים בין הכסאות, לטובת אוכלוסיה נצרכת ונזקקת, שאותה אנחנו פוגשים בדרך כלל בפסטיבלים התקשורתיים שנערכים בפסח ובראש השנה. זה לא מובן מאליו שאותם אנשים עם הרבה מאד נשמה מושיטים את היד, מסייעים ומחבקים ואני מודה לכם, יושב הראש ויושב ראש ועדת הכלכלה, שהבעתם נכונות כדי לבוא לשמוע ולהתעדכן במה שבאמת קורה בשטח, ובשאלה איך אנחנו, כנסת ישראל, צריכה לפעול בשנים הקרובות על מנת לקדם ולסייע ולהציב את הבטחון התזונתי של אזרחי ישראל במקום גבוה בסדרי העדיפויות שלנו כמדינה. בטחון זה לא בטחון במונח הצבאי שלו כי בטחון לאומי מתחיל מן הבטחון התזונתי של אזרחי ישראל וזה יכול לבוא לידי ביטוי בכך שאם לא נטפל בו כראוי אז ניווכח לדעת בעוד כמה שנים יש במדינת ישראל אוכלוסיה שסובלת מהשמנת יתר, וזו לא אותה אוכלוסיה שנמדדת במעגל של המעמד הגבוה אלא באמת בקרב אותם אנשים שהם נמצאים בשכבות החלשות. בעבר, היתה תופעה של רעב ואנחנו זוכרים את אותם הילדים עם הבטן הנפוחה שסובלים מרעב והיום, ואנחנו חווים תופעה של ילדים שמנים שלא מקבלים אוכל שמורכב נכון, אוכל שהוא בריא.

אני מודה לכולם, לכל מי שנטל חלק, אני מודה לכל מי שהגיע לכאן, אני מודה לכל מי שמסייע ולך אדוני יושב הראש, תודה רבה.

תודה גבירתי, תודה, אנחנו ממשיכים הלאה.

תודה. אני מתרגשת להיות כאן. אקדים ואומר, שאמנם בגלל ההתרגשות אקריא את הדברים אבל חלק מתחושות לבי אומר בעל פה. אני נולדתי בואדי סליב בחיפה, אין לי חברי ילדות, שליש מתו מסמים, שליש ירדו לזנות והשליש הנותר הם כמוני. שורדים את כל הרעב ואת המצוקה ואת המלחמות. קשה לי, כי חלמתי שכשאני אהיה בוגרת, אדם מבוגר כמו הוריי דאז, עם כל מה שהיה בואדי סליב, אמרתי שזה בטח לא יהיה, המדינה תהיה ותיקה, המדינה תהיה עשירה, אנחנו חכמים, אנחנו נתפתח ונתקדם. מרגיז אותי, כי הילדים של היום לא מקבלים את מה שקיבלנו. אמנם ראו אותנו וזכרנו חסד שכדאי לדאוג ליהודים אבל היום אין לנו את זה וחבל.

אקריא את מה שכתבנו במוקד לבטחון תזונתי בבאר שבע ואני שמחה להיות כאן ולהשמיע את דברינו. "שלום לכולם, שמי חנה מרציאנו ואני פעילה במוקד לבטחון תזונתי למאבק ברעב, זוהי עמותה שהוקמה בשנת 2006 על ידי סטודנטים ומרצים מאוניברסיטת בן גוריון, פעילים ואזרחים בדרום, במטרה לקדם את אחריות המדינה להחזרת הבטחון התזונתי לתושבי ישראל.

מחקרים שנערכו בישראל למדידת היקף בעיית חוסר הבטחון התזונתי מצביעים על כך שכחמישית מתושבי ישראל סובלים מרמה כזו או אחרת של חוסר בטחון תזונתי. לאחרונה, סקר שערך המוסד לבטוח לאומי גילה כי 19% מן האוכלוסיה סובלים מחוסר בטחון תזונתי מוכח ומוצהר, מתוכם 8% עם סממני רעב ו 2% עם רעב חמור ביותר. ממצאים חמורים אלה עולים בקנה אחד עם נתוני דוח העוני של המוסד לבטוח לאומי ונתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שפורסמו בנובמבר 2011.

אחת מקבוצות הסיכון העיקריות היא אוכלוסית הילדים. בשל מחסור כלכלי חמור ילדים מבתי האב הללו חווים לפעמים ימים שלמים ללא אוכל. כמחצית מן הילדים הללו ניזונים מתפריט המתבסס על לחם וממרח בלבד. כל ילד חמישי הולך לבית הספר ללא אוכל בשל המצוקה והמחסור הכלכלי בבית. המצב חמור ביותר ואני רואה את זה בבתי הספר, אני מורה כבר שלושים ושש שנה, ולבוא ולהגיד שאני נותנת להם את הכריכים שלי יהא לא נכון, אבל, אני בהחלט מכינה תיק גדול עם הרבה כריכים ופירות ושמה את זה בדלת, שלא יראו. לא אני נתתי, לא אני הכנתי, ולא אתם לקחתם. אין ברירה.

שבע שנים לאחר שחוקק חוק ארוחה יומית לתלמיד מתקבלת בשטח תמונה עגומה. לא רק שמטרות החוק אומצו והוטמעו באופן חלקי, עדיין מתעוררים קשיים אמיתיים ומנהלתיים ביישום החוק, למרות שעברו כבר ארבע שנים ויותר. באשר להיקף ישום החוק, על פי הנתונים האחרונים מחודש מאי 2011 כ- 164,0000 תלמידים בגנים ובבתי הספר יסודיים בלבד, הלומדים ביום לימודים ארוך, מקבלים ארוחה חמה במסגרת החוק. אמרה כבוד חברת הכנסת שיש 700,000 ילדים. 164,000 מתוך 700,000 - האם זה ישום חוק? האם זו הצלחה של חוק? הצלחה של מבצע ממשלתי? חבל.

רפורמת "אופק חדש" הכפילה פי כמה את מספר הלומדים שבע ושמונה שעות ביום אך רובם אינם נהנים ממפעל ההזנה. שוב, חבל. מחד גיסא התלמידים חייבים להימצא בבית הספר שבע או שמונה שעות ומאידך גיסא, לא מאפשרים לתלמידים תנאים בסיסיים ללימודים אופטימלים. ברפורמה נקבעה הארוחה החמה כתנאי בסיסי אז זה לא מיושם בכל בתי הספר. הצלחת הרפורמה בחינוך מוטלת בספק בגלל מכשול זה, של אי מתן ארוחה חמה לתלמידים שכן, כולנו יודעים שתלמיד רעב לא לומד.

מצער לציין שבישובים שהוחלט לגביהם כי יכללו במסגרת קבלת ארוחה חמה בהם עומדים התלמידים בקריטריונים לקבלת הארוחה, לא מיושם חוק ההזנה בכלל. בפועל, פריסת הישובים הזכאים למפעל ההזנה לא תואמת את המצב הסוציו-אקונומי שלהם כך שהרשויות הזכאיות ביותר אינן יכולות להשתתף בתכנית מפעל ההזנה. כך נוצרת אפליה ממלכתית צורמת לאוזן המוסתרת בתוך תהליך יישום חוק הארוחה החמה באשכולות השונים של החברה הישראלית. כאמור, הלשכה לסטטיסטיקה והמוסד לבטוח לאומי חילקו את הישובים בארץ לאשכולות על פי מצב סוציו-אקונומי.

בנוסף, התביעה להשתתפות הרשויות וההורים בעלות מהווה מקור לקשיים רבים ובחלק מן המקרים עלולה להביא למניעת יישומו של החוק דווקא בקרב הזקוקים לו ביותר. כך נוצר מצב שבו התלמידים חייבים לשהות בבית ספר שמונה שעות כל יום ללא אוכל.

ליקויים אלה ואחרים עלו כבר בדוח שפירסם מבקר המדינה בנושא בשנת 2009, לדוגמה, "רשויות מקומיות נוהגות לגבות פעמים רבות תשלום מן ההורים" זו הגבייה הפרוגרסיבית. "דבר זה גורם לכך שמשפחות בעלות מצב כלכלי קשה לא עמדו בתשלומים ולכן ילדיהם לא נהנו ממפעל ההזנה. אכן, עדויות שחלקן פורסמו בעיתונות ובמדיה מציגות מקרים בהם תלמידים נוכחים בכיתה בשעת הארוחה. אך לא מקבלים אותה כיוון שההורים לא שילמו. דבר זה אסור על פי חוק כי זו אפליה ברורה ונראית לעין. בנוסף, גם בבתי ספר שבהם מתקיים מפעל הזנה התלמידים לא תמיד זוכים להזנה במשך מאה ארבעים וחמישה ימים בהם מתקיים יום לימוד ארוך אלא רק במאה עשרים וחמישה ימים, ובגני הילדים מאה שלושים וארבעה ימים."

אעבור לסיום כיוון שנתבקשתי. המצב המתואר מעורר מספר שאלות מהותיות. האחת, מדוע קבלת ארוחה לתלמיד החווה חוסר בטחון תזונתי וסובל מסממני רעב מותנית בהשתתפות הוריו בעלות כשגם כך ידם אינם משגת? השניה, איך תיתכן תמונה עגומה וחסרת אחריות של המדינה במצב שכן הילדים של היום הם אזרחי המחר? והשלישית, בתור אזרחי ישראל שגדלו במדינה עוד משנותיה הראשונות שבהן לא היה די כסף, לא היו ידע, ולא נסיון, אנו יכולים להעיד ממקור ראשון על חשיבות מפעל ההזנה שזכינו ליהנות ממנו כילדים בבתי הספר ובגנים. ארוחה זו היתה עבור רבים מאתנו הארוחה החמה היחידה ביום. מעבר לכך לא זכינו למזון רב. חשוב לציין כי התשלום אותו שילמנו היה תלוי ברמת ההכנסה של הורינו. מכאן עולה השאלה כיצד ייתכן שמדינה שהגיעה להישגים כל כך גדולים בששים ושלש שנותיה לא מסוגלת היום לדאוג לבטחון התזונתי של מאות אלפי ילדיה כפי שעשתה בשנותיה הראשונות למרות חוסר הנסיון והעוני שהיה במדינה?

לאור מצב חמור ופוגעני זה חייבת הממשלה לגלות אחריות כלפי אזרחיה, לפעול לשיפור ותיקון המצב. חוסר בטחון תזונתי אינו לא גזירה משמים אלא בעיה חברתית ההולכת ומתפתחת ומחמירה בישראל מאז שנות ה-90. וזאת בגין המדיניות הכלכלית-חברתית בישראל בעשורים האחרונים.

חברי המוקד לבטחון תזונתי קוראים לממשלה ולכנסת לחיל את חוק ההזנה באופן אוניברסלי על כלל הילדים במערכת החינוך, חטיבת ביניים ותיכון, באחריות, בפיקוח ובמימון מלא של המדינה עבור ארבעת האשכולות הנמוכים. כמו כן יש לבטל את הזיקה בין תכנית ההזנה ליום לימודים ארוך. תודה רבה.

נציגינו נחלקו כי אנחנו מופיעים גם בוועדה לזכויות הילד. עקרונית, אנחנו רואים בנושא של ארוחה היומית מעבר ל"להשביע את הבטן" מהלך חינוכי כפי שצוין ולזה אנחנו מצרפים הרבה מאד תכניות. ילד צריך גם לדעת, מעבר לזה שהוא מקבל את ההזנה עצמה, למה הוא נזקק ולמה הוא נדרש כדי למצות יכולות וכו'. זאת אומרת אנחנו במקביל, ובמיוחד השנה, מעמיקים את כל ההסברה שארוחה היא לא רק כדי להשביע את הבטן אלא שהיא מאפשרת יכולות.

הנושא של הרחבת אחוז הילדים או מספר הילדים, הקביעה היא קביעה שלא בידיי אבל באותם מקומות שאנחנו פועלים בהם – ואני אשמח מאד אם זה יורחב, זה ברור, אין למספר ימים יותר גדול ואין לילדים נוספים.

אני רוצה לציין שאנחנו מאפשרים גם למקומות נוספים להתארגן להזנה שהיא לא במסגרת החוק, אם אנחנו חושבים שזה תהליך חינוכי ובמוסד חינוכי ילד צריך גם לקבל את ההזנה שלו. אם אכן באותם מקומות שיכולים לאפשר לעצמם ולא לחכות לכספי המדינה אלא לדאוג להזנה, העקרונות התזונתיים הם על פי ההנחיות של משרד הבריאות – של המחלקה לתזונה, שזה מה שאנחנו בפירוש נותנים לספקים השונים שניגשים למכרז באמצעות האגודה לקידום החינוך, שההנחיות התזונתיות הן על פי הנחיות משרד הבריאות ומעבר לזה אנחנו שמחים על התאמה של הרכב המזון, הזמן שמגיעה הארוחה, ההתארגנות לקראת, פינוי הפסולת, כל המרכיבים האלה שהם מאד חשובים למערכת החינוך, בנוסף לארוחה עצמה. אני מאד תומכת במה שחברת הכנסת רוחמה אברהם בלילא אמרה, שבמקומות שבהם זו הארוחה היחידה. אנחנו פועלים ונשמח לעודד, הנהלים שלנו מותאמים להנחיות משרד הבריאות ונאפשר כל התארגנות נוספת. מעבר לזה, אנחנו רק יכולים לברך.

תודה רבה. נציג משרד הבריאות.

יש להם כנס, למשרד הבריאות, הם לא יהיו בכל הוועדות היום, גם אצלי לא.

שלום לכולם. אני רכזת המחלקה לפיתוח כלכלי במכון הנגב אג’יק ובמסגרת התפקיד שלי אני אחראית על ה"קייטרינג של נשות חורה". למה זה נקרא "קייטרינג נשות חורה"? כי זה קייטרינג שרוב העובדות בו הן נשים, יש רק שני גברים, טבח ועוזר טבח, הוא לא עוזר אלא יותר מרים דברים כך שנדרש גבר. הקייטרינג הוקם לפני שלש שנים וחצי כדי לענות על מספר דברים. הדבר הראשון הוא להוציא נשים חד הוריות ממעגל האבטלה והעוני, כך שראינו, בשיתוף המכון לנגב אג'יק והמועצה המקומית, שבדקנו את האוכלוסיה שצריכה את זה והיא יכולה - אז מצאנו שנשים חד הוריות הן הכי זקוקות לתעסוקה וגייסנו נשים. הן עברו תהליך, הן למדו בקיבוץ כרמי ובקיבוץ נחל עוז, כי המודל של המטבח הוא ממש כמו מטבח של קיבוץ, והיום עובדות בקייטרינג אחת עשרה נשים, ועובדים שני גברים, הם מספקים 3,000 מנות לתלמידי בתי הספר בחורא. בעיקר בתי ספר רגילים וגם של החינוך המיוחד. אני כל כך גאה שהמודל הזה בא היום לדיון בכנסת, והמודל הזה ניתן להעתקה בכל מקום בארץ, בכל האוכלוסיות, הערבית, היהודית ובכל מקום.

היום הילדים מקבלים ארוחה שהם אוהבים, משהו שהם רגילים לו, אוכלים בבית. אתם צריכים לראות את הנשים מגיעות בארבע וחצי בבוקר, הטבח ועוזרת הטבח שהיא אישה, מגיעים בשתים וחצי לפנות בוקר ומבשלים כל יום אוכל טרי לילדים.

קשה "לשחק" עם הסוג של הבשר – טרי או לא טרי, אבל, לגבי הנושא של התבלינים וההרכב של המנה, הילדים מקבלים ארוחה בריאה, מנה שהיא עם כל המרכיבים של ארוחה בריאה. זה בפיקוח ויש שם דיאטנית וכל חודש מעבירים להם את התפריט של האוכל. כל האוכל מבושל בצורה בריאה, השניצלים, למשל, לא מטוגנים אלא אפויים בתנור, שזה מאד מאד חשוב. מטבח נשות חורא קיבל דירוג 9 בעמותה לתפנית בחינוך, שהוא הדירוג הכי גבוה בין הספקים של מזון לבתי הספר.

לגבי הספקים המקומיים, ראש המועצה אמר: שמעו אני אדאג שיהיה לכם קייטרינג בחורה ומה שאוכל לעשות אני אתרום אבל מצד שני אני רוצה שהספקים המקומיים יקבלו תיעדוף לאספקה של חומרי הגלם לקייטרינג. מה זה תיעדוף? הם מגישים במכרז, וזה גרם להרבה ספקים שלא היו רשומים ברשויות להירשם כדי שהם יוכלו לגשת למכרזים האלה.

לגבי השינוע של האוכל, במקום להביא אותו מבאר שבע, שזה עולה הרבה יותר כסף, מי שמשנע את האוכל לבית הספר הוא תושב הישוב ולקח לו שנה להשיג את האישור הזה. התהליך מאד ארוך ולא היה פשוט. הרי כל הקריטריונים של קרן רש"י שהיא הזכיין של משרד החינוך, ביניהם גם הנושא של הוותק, היו הרבה קריטריונים מאד מאד קשים. באנו ואמרנו להם: שמעו אנחנו הולכים להקים עסק כמיזם חברתי. היום הקייטרינג מנוהל על ידי חברה לתועלת הציבור, חל"צ, שרוב החברים בה הם נשים, זה היה לנו חשוב, חלק מהן עובדות בקייטרינג וכל הזמן יש דיונים על הקייטרינג.

הרווחים של הקייטרינג הולכים לעסקים דומים והיום אנחנו נמצאים באיזון, אחרי שלש שנים וחצי הצלחנו להתאזן ואפילו גם לחשוב על הרחבה: בספטמבר 2012 אנחנו נתחיל לספק 10,000 מנות ובשנה הבאה יהיה לנו עוד מטבח כשר שיספק 20,000 מנות גם למפעלים באיזור. אנחנו גאים בפרוייקט הזה ומאד רוצים שהוא יועתק לעוד מקומות בארץ כי אנחנו יודעים מה הצורך. תודה לכם.

שלום, שמי מיכל גרינברג ואני רכזת לשינוי חברתי בשתי"ל - - -

מה זה שינוי חברתי בשתי"ל?

תיכף אגיד.

חשוב לי לשמוע מה זה שינוי חברתי בשתי"ל.

במקרה הזה אנחנו יכולים לדבר על שינוי ותעסוקה. תעסוקה ובטחון תזונתי לכמה שיותר נשים בישראל. המודל שהקים אג'יק הוא מודל שעונה בעצם על כל הצרכים ואנחנו פועלים ביחד כדי לנסות ולקדם כדי שתהיה הרחבה של המודל הזה, שבכמה שיותר ישובים יוכלו לקום עסקים קטנים של נשים שמעניקים מענה לבטחון תזונתי בשתי רמות האחד, האוכל שמקבלים בבתי הספר, האוכל שהילדים מקבלים הוא אוכל יותר בריא והרמה השניה היא שהרמה הכלכלית של הישוב עולה.

כמו שנאמר, בישוב חורא, העבודה היא עם ספקים מקומיים וגם יש פרנסה לנשים עצמן. זאת אומרת, אנחנו לא מדברים על בטחון תזונתי רק ברמה של אספקת אוכל אלא שגם אנשים בישוב יספקו לעצמם יותר בקלות. זה מאד משמעותי כי אחד הדברים שאנחנו מזניחים כשמדברים על בטחון תזונתי, הוא שההגדרה של בטחון תזונתי היא אוכל שאדם יכול לספק לעצמו.

וכאן אני מגיעה לחלק השני, השאלה איך אנחנו מאפשרים לעסקים כאלה לקום? כי עובדה היא שהיום קשה לעסקים כאלה לקום ושמענו קצת על הקשיים. היכולת להקל על עסקים כאלה להתקיים יכולה לבוא בשתי רמות ואנחנו יכולים לפתח את זה בדיונים בהמשך. רמה אחת היא רמת חקיקה, שלפיה יהיה תיעדוף במכרזים לעסקים שהם חברות לתועלת הציבור שהוקמו על ידי תושבים מקומיים ועל ידי אוכלוסיות מיוחדות. ברגע שיהיה תיעדוף כזה יוכלו הרבה יותר עסקים להיכנס. גם המחקרים של הכנסת מראים שעד היום לעסקים קטנים יש קושי לפרוץ את תקרת הזכוכית הזו.

מעבר למכרזים הקושי הנוסף שמדברים עליו הוא אשראי. אם אנחנו מדברים על מטבח שצריך לעמוד בתנאי משרד הבריאות אנחנו מדברים על משהו שעולה מליונים, כדי שהוא באמת יעמוד בכל התנאים שאנחנו דורשים ממנו. לכן, אם בעבר – ואפשר לדבר על השאלה האם הכספים האלה הגיעו או לא, אבל, היו הרבה החלטות ממשלה שדיברו על תיקצוב הבטחון התזונתי, לרוב, כשדיברו על תיקצוב הבטחון התזונתי דיברו על מתן כסף כדי לחלק אוכל ואמנם זה מכובד מאד לתת כסף כדי לחלק אוכל אבל, אנחנו אומרים שאנחנו יכולים לפתוח ערוץ נוסף, לראות עם אילו סעיפים תקציבים הממשלה יכולה למצוא את הדרך, לתת אשראי לקבוצות שרוצות להקים עסקים כאלה. אפשר לעשות את זה דרך שירות התעסוקה ולעשות הכשרה לנשים כדי שזה יהיה מקצוע שהן זוכות בו, אפשר לעשות את זה דרך התמ"ת אבל למצוא את כל הדרכים וכל האפיקים כדי לקדם הקמה של כמה שיותר עסקים כאלה, וכמו שאמרה קודם חברת הכנסת רוחמה אברהם, מהלך כזה של הקמת עסקים קטנים כאלה בכמה שיותר ישובים משתלב עם הרחבת מפעל ההזנה לכלל בתי הספר. אני רוצה להזכיר שלפחות לפי מה שמספרים לי, בשנות ה-70 היו מטבחים בכל בית ספר. ואפשר בענין הזה להחזיר עטרה ליושנה, לדאוג גם לפרנסה וגם לארוחה חמה.

לגבי השינוי החברתי יש פה נייר עמדה שמסכם את הנושא.

אנחנו חברה שעוסקת שנים בנושא של הזנה במוסדות חינוך, ראשונה בירושלים שהיה לה רשיון יצרן והיא התמחתה בנושא הזה. אנחנו נתקלים בשנים האחרונות בתופעה לפיה מצד אחד כל נושא מפעל ההזנה מתמסד, יש פיקוח על הרכב הארוחה –שזה חלק גם מבטחון תזונתי, וחברת הכנסת רוחמה אברהם הדגישה את הנושא של ההשמנה אז הכוונה לא רק לתת ולהשביע את התלמיד אלא גם לתת לו הרכב ארוחה מגוון.

מן הצד השני נושא של בטיחות מזון וכאני אומר 'בטיחות מזון' הכוונה לכל נושא ההיגיינה והתברואה. יש תקנים לנושא הזה, רשיון יצרן לא מספיק, יש תקנים נוספים, משרד הבריאות עובד על כך ורוצה לאמץ חלק מן התקנים האלה.

במקביל למפעל ההזנה הרבה גופים, רשויות מקומיות ומתנ"סים, גם מטפלים בנושא של אספקת ארוחות אם זה למועדוניות, לצהרונים וכדו' ובונשא הזה אין בעצם פיקוח ממוסד של המדינה, של משרד החינוך ושל משרד הבריאות, הם עובדים בכלל בטריטוריה אחרת. מה ההבדל בין תלמיד בבית ספר שמקבל אוכל במפעל ההזנה לבין אחר שדאגה לו הרשות המקומית? האם לא צריכה להיות סטנדרטיזציה בדבר הזה? האם אוכל לא צריך להיות באותו הרכב - - -

האוכל בדרך כלל לא מחולק על ידי הרשויות המקומיות אלא על ידי עמותות שבתוך הרשויות.

אם הרשות המקומית מקימה חברה כלכלית אז בסדר, הרשות המקומית, אבל מה קורה? אני מציג את זה אולי בצורה בוטה, אבל החשב, הוא צריך לדאוג בנושא הזה, הוא רוצה מינימום תקציב לנושא הזה, מביא את המכרזים למחיר הכי נמוך, וכל שנה או שנתיים לוקחים את המחיר האחרון כמחיר בסיס ומבקשים עוד הנחה ועוד הנחה אז רואים מה יוצא מן הסיפור הזה.

עוד מילה אחת, ברשותכם על הנושא ועל המפעל היפה שהקימו כאן אבל, נשאלת שאלה לגבי אותן מועסקות שרוצים באמת לצרף אותן למעגל העבודה ואני אתן לכם דוגמה: בשנתיים האחרונות צירפנו מספר רב של נשים ממזרח ירושלים שבעצם לא ידעו לצאת מהבית לעבודה. עשינו את זה באמצעות חברת "אמין" שנרתמה לנושא הזה וזו היתה הצלחה מסחררת. הנשים הן בעלות יכולת ובעלות מוסר עבודה וראינו שהיינו נותנים תיעדוף לעסקים שהם לאו דווקא פרטים - אז מה ההבדל בעצם?

יש כאן בעיה ומה שנעשה כאן זה עסק מאד יפה אבל כשעוברים לעשרת אלפים ולעשרים אלף ארוחות, זה כבר נהיה מפעל, זו כבר תעשיה, האם הן באמת יוכלו לקחת את זה על עצמם?

אנחנו מדברים על ביזור ולא על ריכוזיות.

לא, אני לא מדבר על ריכוז כי בסופו של דבר אם גוף פרטי יעסיק נשים אז מי שצריך לתעדף הוא את האישה.

אנחנו כן יכולים וזה גם מתעדף - - -

את לא חייבת לענות לו, תודה.

שלום. בארגון "לקט ישראל" אני משמשת תזונאית ואחראית על בטיחות מזון. ארגון לקט ישראל קיים כבר כתשע שנים ומטפל בכל הנושא של מזון והעברתו לארגונים ועמותות שמטפלים במזון לנזקקים. הארגון פועל ברחבי הארץ. מה שאני רוצה לספר לכם הוא מה שחברת הכנסת בלילא הזכירה בהתחלה ואמרה: "ילד שקם - הוא חושב על איך הוא מתחיל את היום בכלל" אז אנחנו מדברים על השאלה איך הוא מתחיל את היום. אני יכולה לספק לכם על מקרה מבית ספר בנתניה שמבקש מאתנו שנה אחר שנה ובמיוחד בשנה האחרונה, להתחיל את הפרוייקט שלנו, פרוייקט כריכים בבוקר לפני החגים כי אחרת הילדים לא מגיעים לבית הספר. אנחנו מדברים על פרוייקט אחד קטן אבל משמעותי מאד שהוא הזנה בבוקר. אנחנו בארגון מחלקים כל יום 7,600 כריכים בשלושים ושבע ערים בארץ. אותן ערים שמפעל ההזנה לא מגיע אליהן. אותם ערים שבהן הילדים רעבים כי בבוקר, ילד שלא מקבל כריך ולפעמים אין לו כסף לקנות את הכריך, הוא רעב, ואם אין לו את מפעל ההזנה אז אין לו מה לאכול. ולפעמים ילדי לוקחים כריך ואפילו שניים כדי שיהיה להם מה לאכול.

המפעל שלנו נותן מענה ב-37 ערים וחילק השנה למעלה ממליון ומאתיים אלף כריכים ברחבי הארץ. כדי לשבר את האוזן אפשר לשמוע שבתל אביב חילקנו כריכים ל-800 ילדים, בראשון, בחיפה, בהרצליה וגם במודיעין שנחשבת לעיר בחתך סוציו-אקונומי גבוה, בהוד השרון וברעננה. הפרוייקט הזה נעשה על ידי מתנדבים ברחבי הארץ אבל אנחנו חושבים שהוא צריך להילקח בחשבון כחלק מתכנית הזנה. הכריך הראשון של הבוקר הוא מאד משמעותי ו"לקט ישראל" כרגע עושה את זה בהתנדבות.

שלום, יושב ראש הועדה, חברי כנסת, מוזמנים. אני יואב בלונדר, אני תלמיד כיתה י"ב בבית הספר ע"ש הרטמן. בבית הספר שלנו אנחנו פועלים כבר כעשר שנים ופעם בשבוע אנחנו מחלקים עשרים סלי מזון לעשרים משפחות. כל מיני סוגים של משפחות, קשישים, עולים חדשים, משפחות בעלות מוגבלויות וברוכות ילדים. כל המשפחות האלו מוכרות ברווחה. החלוקה הזו מתבצעת על ידינו, על ידי התלמידים והורים ומורים שעוזרים לנו מבית הספר. כל המימון של הפרוייקט הזה נעשה על ידינו.

במהלך השנים האחרונות, בכל שנה יותר, אנחנו מנסים להתאים את הסל שאנחנו מחלקים למשפחות עצמן. בכל שבוע אנחנו מוסרים להן סל ובסוף כל שבוע הן מחזירות לנו רשימה של מה שהן יצטרכו וכך אנחנו מכבדים אותן, נותנים להן מה שהן באמת צריכות והן לא מרגישות כמו סתם משפחה נזקקת אלא שחושבים עליהן ומתייחסים אליהן.

אנחנו מברכים את הפרוייקט של הזנת תלמידים וצריך להרחיב אותו לכל הארץ. הרבה אנשים דיברו פה על הנושא של הבריאות, שהארוחה תהיה בריאותית אבל לנו יש נקודה נוספת שחשבנו עליה, צריך לחשוב שהרבה פעמים הילדים מקבלים אוכל שהוא לא טעים להם, שהוא לא טוב להם ואפילו שזו הארוחה היחידה שלהם לא צריך לחשוב רק על "איך הילד הזה סובל" אלא גם על השאלה איך הילד הזה יוצא מרוצה כי אם אני רק אוכל וסובל אז זה לא מספיק לי בשביל להיות תלמיד טוב וכדי ללמוד. לכן הרעיון שלנו הוא להעביר שאלוני משוב חודשיים או דו-חודשיים, בכל בתי הספר, שיהיה מישהו שאחראי לבדוק את השאלונים האלה, כדי שלכל בית ספר תהיה הדרך לשפר את הדברים ואשפר לשנות את זה בהתאם לצרכים של הילדים כדי שהם יראו שחושבים עליהם ושעושים את מה שהם רוצים.

כואב לי לראות שבמדינה הזו, בפרוייקט שלנו, שבו אנחנו מחלקים מזון, ממש כואב לראות ילדים שאנחנו מחלקים להם מזון ואני יודע שאם אנחנו לא נחלק להם אז לא יהיה להם מה לאכול בשבת או במשך כל השבוע ולכן, זה ממש מבורך שהמדינה עושה את זה אבל היא צריכה לקחת את זה צעד אחד קדימה וממש להתחשב בתלמידים עצמם, שלא מספיק שהם לא יהיו רעבים אלא שבאמת יהיה להם טוב ושהם ירגישו שאכפת לנו כדי שהם ילמדו. תודה רבה.

שלום בוקר טוב. ברכות על הנושא ועל היום. מבקשת להתייחס למספר דברים בעיקר לסוגיית הפיקוח שהועלתה כאן על ידי רשויות מקומיות. אנחנו כרשויות מקומיות רוצים ילדים שמוזנים באופן בריא, ומוזנים בריא גם מתוקף זה שאין להם הזנה ואפשר לספק להם אותה. זו הנחת יסוד שאני מניחה שעומדת בבסיסנו לעבודה. צריך לזכור שנושא ההזנה – מבחינת רשויות מקומיות, דורש צו רישוי עסקים. צריך לעמוד בכל מרכיבי צו רישוי לעסקים ואני מבקשת לעשות לרגע שתי הפרדות. פעם אחת על מזון וכל נושא ההזנה שמגיע מחוק ההזנה שהוא דרך קרן רש"י והזכיינים, על כל מה שזה אומר, וזה דרך משרד החינוך, כי קרן רש"י היא הזרוע שעושה את זה עבורו והחלק השני הוא מזון שמגיע דרך זכיין שהרשות המקומית לקחה עבור הצהרונים כו'. אלו שתי תכניות שונות. כולם ילדינו, זה לא שלאלה אנחנו רוצים מזון פחות בריא מלאלה.

אני רוצה לומר כך. אני "עברתי כסא" מן הועדה לזכויות הילד ששם התחלתי ואני רוצה לומר שברגע שקרן רש"י מאתרת את הזכיינים. היא פועלת גם לפי המפרט הרלבנטי וגם לפי חוזר מנכ"ל החינוך כמו גם לפי חוזר מנכ"ל משרד הבריאות וכו', ואף אחד אין לו סמכות ולא יכולת ולא רצון להפר את הדבר הזה. גם משרד הבריאות שעושה את הפקוח וגם משרד החינוך שאחראי על הפיקוח, הם אלה שעושים את זה.

החלק השני הוא נושא ההזנה שמגיע ב"חמגשיות" לצהרונים, למועדניות וכו'. צריך לזכור שגם בזה הרשות המקומית פועלת מול זכיין ופועלת בשני ממדים: פעם אחת דרך החברה למשק וכלכלה, שהיא חברה שלנו, שפועלת על פי ההוראות וההנחיות של משרד החינוך ודורשת מן הזכיינים, גם בתנאי המכרז, קודם כל להעמיד ולהראות באופן מוכח שהם עומדים בתאי המכרז. ההתקשרות של הרשות המקומית עם הזכיין היא לשנתיים בלבד כשהשנה השלישית היא אפשרות להארכה אם מרוצים, ואחרי השנה השלישית פותחים את זה למכרז מחדש, גם אם אתה מרוצה מן הזכיין. למה? כדי לאפשר את הפיקוח, את הבקרה ואת היכולת להגיד: או.קיי, זה לא אוטומטי שאתה עובר על העניין.

דבר שני, אני רוצה לומר שבלא מעט רשויות מפעילים פקחים סמויים לנושא המזון לסוגיו, גם המזון שנמכר בקפיטריות, במכונות – מה שאנחנו קוראים "גופי המזון" וגם למזון שמגיע ב"חמגשיות" וכו'.

אם בכל 262 אז לא בדקתי בכל 262 הרשויות. אני מחזיקה את הדוח שערך המ.מ.מ. של הכנסת, שבדק גם בגוש דן, גם המודיעין, גם בגושי רשויות מאד גדולים, בסך הכל כמעט כולם עומדים בענין הזה, אף אחד לא רוצה להחזיר ילד עם קלקולי קיבה וכו'. הווטרינרים ברשויות המקומיות, כשמשאית מגיעה עם מזון, יש הנחיה לבדוק מזון מן החי וכשמדובר בבשר חי שמגיע הם בודקים אותו, בודקים אותו כל בוקר, כל בוקר.

בנוסף מפקחים ופקחים סמויים שהרשות שולחת במסגרת רישוי עסקים כי היא גם מחוייבת להראות דיווח שהיא עשתה בקרה.

האם להגיד שאין דברים שהם לא חריגים? בטוח יש, בטוח שיש חריגים ולפחות מבחינת הרשויות המקומיות יש ענין לעבור גם על המימד התברואתי שמחוייב מן המציאות, וגם לעבור על המרכיבים התזונתיים, שלא יהיה עתיר שומן וכו' וכולנו רוצים ללכת בדיוק לפי החוזר ולפי המדיניות שדרך אגב, היא משותפת, למשרד החינוך, למשרד הבריאות ולשלטון המקומי.

לכן בענין הזה יש אולי מקום לעוד פיקוח, אני רק שמעתי למשל, אדוני יושב הראש, שבחלק מן הספקים המזון, אחת הבעיות שעלתה דרך הרשויות היא שהמזון שמגיע בחלק מן המשאיות - - -

מי עושה את המכרז - הרשות המקומית או משרד החינוך?

במסגרת ההזנה לפי חוק ההזנה קרן רש"י היא זו שעושה את המכרז לזכיינים ואחר כך זה עובר לרשות המקומית. היא מציעה מספר זכיינים והרשות המקומית לוקחת את זה במסגרת חוק ההזנה. למועדוניות ולצהרונים שהם לא בכלל חוק ההזנה הרשות המקומית עושה. לכן חילקתי את תשובתי - - -

זאת אומרת שלא גן ולא בית ספר יכולים להחליט לבד מי נכנס!?

זו בדיוק הבעיה כי הרשויות המקומיות – אמנם תיארה הגברת שיש פיקוח אבל הן לא בנויות לזה וכל אחת עושה בצורה אחרת את הדברים האלה.

כרגע שאלתי אם בית הספר יכול להחליט לבד מי נכנס אליו?

ועדי הורים.

ברגע שמדובר על חוק ההזנה, חברה שכבר זכתה במכרז, היא מפעילה לגבי חוק ההזנה. ההנחיות שלנו מדברות, ברגע שאלו רשויות, כמו שאמרה אתי, או החברה הכלכלית או הרשות המקומית, כולן פועלות לפי ההנחיות. האורים והתומים הם הנחיות משרד הבריאות. בית ספר וגם ילדים יכול לעשות, העקרונות – וזה מופיע גם בנהלים שלנו, גם אם עושים,

אבל מי מפקח על זה?

רגע, ברגע שנערך איזשהו מכרז ההנחיות מדברות על זה שזה חייב להיות עם רשיון יצרן ועם רשיון עסק, הכללים הם אותם כללים, ההתארגנות יכולה להיות של מוסד אחד, של רשות, של איזור או במסגרת ההזנה כי אמרנו: הילד הוא אותו ילד והכללים של הפיקוח חייבים להיות אותם כללים.

בית ספר שהוא לא בחוק של ההזנה מחליט לעשות ארוחה חמה בבית הספר. התקבלה החלטה, בית הספר קיבל החלטה, אחרי שמקבלים החלטה הם חייבים במכרז - - -

הם חייבים בשלש הצעות מחיר והם מסוגלים להחליט כוועד הורים שהוא גוף סטטוטורי, לבחור את הספק - - -

זאת אומרת שועד הורים צריך לקבל שלש הצעות מחיר ואז זה כבר פתח מאד בעייתי. למי הם מדווחים?

על מה?

על זה שהם מכניסים עכשיו גוף כזה או אחר לתוך בית הספר, נגיד שהגישו שלש הצעות מחיר ורבותי, כולנו יודעים איך זה עובד אבל בסדר, מי מפקח על הגוף שנכנס? מי נותן אישור? הרי זה שיש התארגנות של ועד הורים, עדיין, למי מדווחים? האם יש דווח על הבדיקה? זאת אומרת, אותם ילדים שצריכים לקבל על עצמם, הרי ההורים מחליטים, אוספים מהם את הכסף ומשלמים על האוכל שנכנס לבית הספר. מי בודק? מי בודק את החברה? את בתור משרד החינוך מקבלת עכשיו ידיעה שבבית ספר מסוים יש הזנה של ארוחה חמה על פי החלטה של ועד הורים, אז על הגוף שנכנס – מי לוקח על עצמו אחריות?

כל גוף שקיבל ממשרד הבריאות אישור קייטרינג הוא מפוקח על ידי משרד הבריאות. הורים לא יכולים - - -

אבל ועד ההורים – לְמה הוא כפוף? כשהוא מבקש הצעות מחיר, למה הוא כפוף?

ועד הורים והנהלה שבוחר, מממן כולו, וצריך לבחור מבין הזכיינים שלו, גוף מפוקח על ידי הרשות

שנתנה לו - - -

איפה זה כתוב?

בחוזר מנכ"ל. רשיון עסק ורשיון יצרן. יש פיקוח של הרשות המקומית, יש פיקוח של משרד הבריאות כנותן רשיון, והוא נותן יצרן עסק קייטרינג.

אני רוצה להתערב בדיון הזה. אנחנו חוטאים למטרה. אין ספק שכאשר אני רואה את הסוגיה הזו של החֲלת מפעל ההזנה בכלל הארץ אז יש בעיה בענין הפיקוח. כל אותם מפעלים מחוייבים לספק מזון בריא ואיכותי שמרכיב את כל אבות המזון אבל, אנחנו צריכים, אדוני יושב הראש, לראות, איך אנחנו בזמן הזה, בנקודה שבה מדינת ישראל נמצאת על סף מיתון נוסף שיגיע אלינו מאירופה, איך אנחנו מונעים את הגדלת המצב. שלא בעוד חצי שנה נתכנס כאן ונגיד שעברנו את הרף של 780,000 ילדים שהם רעבים.

לצורך הענין הזה התגייסנו כדי לראות את מחצית הכוס המלאה וכדי להרחיב אותה לכלל הארץ. בעיניי מחצית הכוס המלאה היא אותה תכנית לבטחון תזונתי שאני מניחה כחוק אחרי חוק ואני מדברת – בין היתר, גם על הרחבת מפעל ההזנה לכלל תלמידי ישראל ואמרתי את זה קודם, אני מדברת על החלת ארוחת בוקר בבתי הספר שבהם חוק ארוחה חמה לתלמיד לא מוחל ובאותם בתי הספר שבהם אין יום לימודים ארוך, אני מדברת על מתן תיעדוף לאותם עסקים קטנים כפי שמיכל הציגה, לאותם עסקים קטנים שיקומו כתוצאה מן המהלך של הרחבת חוק ההזנה לכלל תלמידי ישראל.

יש קשיים והם רבים ולא מבוטלים אבל, כאן, בוועדת החינוך, אני מציעה, אדוני יושב הראש, ואתה יודע איך לעשות את זה ואני רואה שחוק ההזנה הוא מאד חשוב לך, לקיים סידרה של פגישות, לזמן את כל הגורמים המוסמכים לדבר, לבקש ממחלקת המחקר והמידע של הכנסת תמונת מצב שתראה באילו מן הרשויות יש חוסר פיקוח, איך אנחנו ככנסת, גם כגורם מפקח, לוקחים את הסוגיה הזו, מטפלים בה ונותנים מענה אבל, לא לבוא אל השולחן כאן ולומר: או.קיי., חוק ההזנה לא מספיק אז לא להמשיך. אני קצת קשה לי עם העובדה הזו שמצד אחד יש משהו שהוא טוב ובמקום להסתכל עליו, להטמיע אותו ולהרחיב אותו לכלל תלמידי ישראל ולהגיד: או.קיי., הגענו עד הלום, רק לפני חמש שש שנים לא היינו בנקודת הזמן הזו אלא בסיטואציה שבה ילדים קיבלו מזון לא מפוקח ולא מבוקר על ידי אנשים כאלה ואחרים – שהם 'אנשים טובים באמצע הדרך' שעזרו, אז יש לנו מפעל ההזנה, כי מפעל ההזנה הזה מספק לאלפי ילדים ארוחה חמה וזה לא מספיק אבל יחד עם זה צריך להעלות את הקשיים.

צריך לראות איך אנחנו כאן כגוף אחד מביאים את הקושי מצד אחד אבל גם מעלים פתרונות מצד שני, זה בעיניי הדבר החשוב כי אחרת, אם אנחנו ניקלע לסיטואציה שבה אנחנו דנים על ישוב מסוים ונניח שיש בית ספר שהוא לא מפוקח אז חשוב לטפל בזה, חשוב לקבוע את הקריטריונים האלה, חשוב להביא ליישור רוחבי לפיו כל מי שיעסוק בסוגיה הזו יצטרך להבין שזו סוגיה מבורכת מצד אחד אבל שמצד שני הוא צריך לעבוד לפי הכללים שמחילים משרד הבריאות ומשרד החינוך כדי לתת, בסופו של דבר, לילדים, את האוכל המזין והבריא.

בסופו של דבר אני מקווה שגם בעקבות המפעלים שאני גאה בהם, "חורה" וגם "טעים" כפי שיואב הציג אותו, ואם יש למישהו מה לומר לשאלה כיצד אנחנו יכולים לקבל את התמיכה שלכם, אנחנו חברי הבית הזה, כדי להמשיך ולקדם את אותה תכנית מפוארת אז נשמח לשמוע. התכנית אמורה להיות מונחת לפתחה של המועצה לבטחון לאומי בעקבות אותו חוק שיזמתי, מועצה שממש בימים האחרונים מוקמת, שר הרווחה נכנס לענין הזה ואני מציעה שבאחת מן הישיבות הקרובות יועלה הנושא של הפיקוח על בתי הספר בהקשר של החלת חוק ההזנה, ויש לזה הרבה מאד מרכיבים, בין היתר השאלות לגבי בתי הספר שאמורים להיכנס תחת אותו חוק ולא נכנסו: מהן הסיבות לכך שהם לא נכנסו, יש הרבה סיבות הקשורות לראשי רשויות, יש הרבה סיבות הקשורות למנהלי בתי הספר וצריך לשים את זה על השולחן ולדון בזה, ומצד שני, סוגיית הפיקוח שבעיניי היא קריטית כי ילד שמקבל בסופו של דבר ארוחה שהיא לא מפוקחת, היא יכולה להביא למצב של תחלואה, הובלה לא נאותה ואוכל מקולקל שמגיע אל התלמידים. לכן זה צריך להיות חלק אבל לא לקלקל את החגיגה שנכנסנו למענה היום.

יש פיקוח. לפחות פעם בשבוע.

גבירתי, אני אומר כך. קודם כל צריך להבין, אנחנו דיברנו על זה גם בעבר, הפיקוח הבריאותי על איכות המזון, והקריטריונים שצריכים לעמוד בהם כאשר הוא נכנס למערכת החינוך, יש אתו בעיה בקשר בין משרד הבריאות למשרד החינוך, את זה אנחנו יודעים, זו בעיה שקיימת. לכן נערכת גם חקיקה לענין הזה.

דבר שני אני מבקש ממשרד החינוך להעביר לוועדה נתונים על מספר בתי הספר שבהם יש הפעלה של הזנה כיוזמה פנימית ולא במסגרת החוק ההזנה. המפקחים עושים בדיקה בכל בתי הספר ומעבירים מידע למשרד החינוך.

דבר שלישי, אנחנו נקח את ההצעה של חברת הכנסת רוחמה אברהם בלילא בענין קיום דיון מקדים בנושא של הרחבת הפעילות של ההזנה, אני כן חושב, כמו שציינתי קודם, שמי שאמורים קודם כל ליהנות מן הענין הזה הם אלה שהמצב הסוציו-אקונומי שלהם הוא נמוך, אלה שבאמת נזקקים והענין צריך להתרחב אך ורק בצורה כזו.

אם למדינה אין מספיק כסף כדי להפעיל את זה על כלל בתי הספר למדינת ישראל אז צריך לתת עדיפות לאלה שבאמת צריכים את זה אבל, כמובן שהמדינה צריכה למצוא דרך שהמצב הזה לא ינוצל על ידי גופים כאלה ואחרים שמנסים להיכנס אל תוך המערכת בשביל רווח אישי שלהם, כי קיים מקום כזה או אחר, שבגלל קומבינה כזו שנוצרת אז נכנס מפעל לתוך בית ספר בגלל שהוא מכיר את ההורים ולא בטוח שבאישור כזה או אחר אפשר להביא שלש הצעות מחיר שהרי מדובר רק במקום יחיד. אז צריך לבחון את כל הסוגיות האלה. רבותי, אנחנו על ילדים שנמצאים בבתי ספר וכאשר החלטות כאלו מתקבלות הם מקבלים כברור מאליו את הבטחון – וגם ההורים שלהם בטוחים, שכל מי שקיבל החלטה שם מאחורי ההחלטה הזו את כל הבדיקות שנעשו אבל, אם המערכת הכללית עדיין נמצאת בבעיה עם הפיקוח אז בטוח שהיוזמות הפרטיות יצרו בעיה הרבה יותר גדולה.

קודם כל אני רוצה לברך את כל מי שעוסק בענין. הנושא הזה חשוב, ובגלל שאנחנו מדברים על המזון יש להדק חגורה בנושא של הפיקוח, אי אפשר לקחת פה סיכונים כי מדבור בבריאות של ילדים.

צר לי על כך שמשרד הבריאות לא נמצא כאן אתנו, הם אלה שלפחות בחלק מן המקרים צריכים לתת תשובות למשרד החינוך ואני מבקש לעשות את הבדיקה בענין הכניסה של גופים שלא פועלים במסגרת המכרזים של השלטון מקומי ושל משרד החינוך, לבדוק את הפיקוח עליהם ומי בדיוק הגופים האלה, כמו גם לבדוק האם הבדיקה נעשית לפי הקריטריונים שקבעו חוזרי המנכ"ל שלכם, אנחנו מכירים את החוזרים ואנחנו מכירים גם את הביצוע שלהם אז צריך בענין הזה להדק חגורה. הגשתי הצעת חוק בענין אחריות אישית למעמד המנהל, ואמרתי את זה גם בעבר, בכל מה שקשור לבטיחות אנחנו נכפה אחריות אישית על מנהלי בתי ספר, על ביצוע חוזרי מנכ"ל, לא רק אחריות כללית על הילדים שלפיה אם יש בעיה אז שוללים רשיון אלא אחריות אישית פלילית על מנהלי בתי ספר בכל מה שקשור לבטיחות וכל הנושאים העקרוניים שהעליתם.

שוב ברכות. תודה רבה. הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 10:40.>