PAGE
41
ועדת הכלכלה
27/02/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 763>
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שני, ד' באדר התשע"ב (27 בפברואר 2012), שעה 15:00

<סגירת מפעל פרי הגליל בחצור הגלילית ופיטורי העובדים>

חברי הוועדה: >
כרמל שאמה-הכהן - היו"ר
חמד עמאר

עמיר פרץ

>
חה"כ יעקב אדרי

חה"כ עפו אגבאריה

חה"כ בנימין בן-אליעזר
חה"כ אבישי ברוורמן

חה"כ אילן גילאון

חה"כ מסעוד גנאים

חה"כ אורלי לוי-אבקסיס

חה"כ שלמה מולה

חה"כ מירי רגב

אפרים משה (אושיק) - מנכ"ל התשלובת ויטה פרי גליל, בעלים והנהלת חברת פרי הגליל

שחר אהרונסון - מנהל מפעל פרי גליל תעשיות בע"מ, בעלים והנהלת חברת פרי הגליל

גלילה הורנשטיין - ב"כ עובדי פרי הגליל, ההסתדרות הכללית החדשה

מאיר מלכה - חבר ועד, ועד העובדים - חברת פרי הגליל

מרדכי (מוטי) חזיזה - יו"ר ועד העובדים, ועד העובדים - חברת פרי הגליל

אורה מתן תורה - חברת ועד, ועד העובדים - חברת פרי הגליל

חזי צייג - מנהל מרכז ההשקעות, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

אלי גרשנקוין - עוזר מנהל מרכז ההשקעות, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

רותי לירז שפירא - עו"ד לשכה משפטית, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

אורן משה - רפרנט תעשיה באגף התקציבים, משרד האוצר

סיגל שאלתיאל - ראש אגף בכיר גליל, המשרד לפיתוח הנגב והגליל

שמעון סויסה - ראש המועצה, מועצה מקומית חצור הגלילית

יונה פרטוק - יו"ר מרחב גליל עליון, ההסתדרות הכללית החדשה

גרשון נאור - מרכז איגוד מקצועי ענפי, ההסתדרות הכללית החדשה

הרצל יאקה - יו"ר איגוד עובדי המזון והפרמצבטיקה, ההסתדרות הכללית החדשה

בני גרוברמן - מוביל התנועה, תנועת ישראל יקרה לנו

אורי אלדר - השדולה החברתית - כלכלית של תנועת המחאה החברתית

אתי בנדלר

לאה ורון

אסתר מימון; לאה קיקיון
<סגירת מפעל פרי הגליל בחצור הגלילית ופיטורי העובדים>

צהרים טובים, חברות הכנסת, חברי הכנסת, אנחנו פותחים את ישיבת ועדת הכלכלה. על סדר-היום: סגירת מפעל "פרי הגליל" בחצור הגלילית ופיטורי העובדים, או הסכנה לפיטורי העובדים נכון לרגע זה. הישיבה הזאת בוועדת הכלכלה בעיקר בתפקיד של מפקחת על פעילות הממשלה פיקוח פרלמנטרי.
הטענה העיקרית שעומדת בבסיס הוויכוח בין בעלי המפעל לבין הממשלה היא, האם מדובר על הבטחה לסיוע כספי בסך של 18 מיליון שקלים. בעלי המפעל מייחסים את ההבטחה לשר לשעבר בנימין בן-אליעזר, ולכן ביקשתי באופן אישי מכבוד השר לשעבר, חבר הכנסת בנימין בן-אליעזר, לבוא כדי שנשמע את הדברים בצורה בלתי אמצעית ונוכל אפילו לשאול שאלות בתגובה לדברים שהוא ידווח לוועדה. אני רוצה להודות לך, כי אני יודע ששינית את הלו"ז שלך מפאת חשיבות העניין. אני מודה לך על כך מראש.

כמובן הנושא הוא נושא גם רגיש, גם כבד משקל, גם ברמה האנושית, גם ברמה של הפעילות הכלכלית ביישוב חצור הגלילית. מדובר על מפעל שהוא העוגן התעסוקתי ביישוב. זה אזור שלא רווי בהזדמנויות תעסוקה, ולכן יש שתי שאלות: האחת, אם המדינה התחייבה התחייבות אמיתית, שיש לה משמעות משפטית מחייבת ובלתי חוזרת, אזי המדינה חייבת לעמוד בהתחייבויותיה. כמו שבאולם הזה חברי כנסת בוועדת הכלכלה יודעים לדרוש מדלק נדל"ן, מבעלי המניות שם, או מכל גוף פרטי אחר, לעמוד בהתחייבויותיו כלפי הציבור, קל וחומר כאשר מדובר בממשלה שמושלת, ואנחנו ננסה לברר את הסוגיה בהתאם לדברים שיעדכן אותנו חבר הכנסת בנימין בן-אליעזר, ולייעוץ המשפטי, ככל שיידרש לבחון את הסוגיה.
גם אם לא ניתנה הבטחה – זה החלק השני של הדיון – שמחייבת וכובלת את המדינה לעמוד בהתחייבות, ברגע שעומדת שאלת פרנסתן של מאות משפחות באופן ישיר, וודאי יותר מכך באופן עקיף, הממשלה והכנסת חייבות להפגין את שיא היצירתיות, שיא הרגישות כדי למצוא פתרון שיבטיח תעסוקה לאורך זמן.
אני חייב לומר שיש כאן תחושה שלפעמים אנחנו נותנים אפשרות להשתמש בעובדים או במצוקות של עובדים כדי להשיג הישגים עסקיים. וזה אולי גם הזמן להעיר הערה על הדרך שבה התגלגלה הפרשה בסיבוב הזה – סגירה בערב שבת של המפעל. הרבה ביקורת הובעה על העניין הזה, אפשר היה לסגור אותו גם ביום ראשון בבוקר. זה עדיין היה לא נעים, אבל יש גם עניין הנראות והמכובדות. בכל זאת הבעלים הם הבעלים ואף אחד לא צריך להתנהג כגנב בלילה.
אכן נבחן את שתי הסוגיות. נתחיל בסוגיה, כמו שאמרתי, של ההבטחה השלטונית. נעבור אחרי זה לעניין המהותי – גם אם אין הבטחה שלטונית, איך פותרים את הסוגיה הזאת. בסך הכול מדובר פה באופן פרטני באנשי עסקים שיש להם לא מעט עסקים במדינת ישראל, תורמים לפעילות הכלכלית במדינת ישראל, השקיעו כסף לא קטן באזור שלא רבים הולכים ומשקיעים בו. רוב המשקיעים מעדיפים להשקיע בסיטי של תל-אביב. עדיין לצערנו זה הרבה יותר בטוח וזה הרבה יותר מבטיח, וצריך לעודד אנשים שלוקחים יוזמה ולוקחים סיכון ומבצעים השקעות גדולות ומשמעותיות ומאפשרים למדינת ישראל עדיין להיות מדינה נושמת ומשגשגת בכל חלקיה. לכן ועדת הכלכלה – אני חושב שכל חברי הכנסת וגם הממשלה – יעריכו כל סוג של גמישות מצד בעלי המניות להוביל, קודם כול, למסלול של רגיעה, לצאת ממסלול של משבר, ולנהל אולי את הפתרון לא כאשר גרזן מונח על צווארם של העובדים.
בבקשה, חבר הכנסת בנימין בן-אליעזר. מה היה מזווית הראייה שלך?

קודם כול, מדובר בתקופה של כמעט שנתיים, השנים 2008 ו-2009, אלה השנים של המשבר הכלכלי העולמי. הנושא של "פרי הגליל" לא ירד משולחני במשך כל התקופה הזאת.
אני אגש ישר לסוף – האם העובדים והבעלים הבינו ממני שאני מתכוון להיאבק כדי שיקבלו את המענק? התשובה שלי היא חיובית. אומנם גם העובדים וגם הבעלים הבינו את הדבר הזה ממני, משום שהיה ברור לי דבר אחד, שהמשמעות של סגירת המפעל הזה זה סגירת הדלת על חצור הגלילית, נקודה. זה המקום היחיד שאפשר לבוא ולהגיד "למפעל יש עיירה", נקודה. צריך להבין את הדבר הזה.
הבעלים, מבחינתם בצדק או לא בצדק, באו ואמרו: לנו יש אלטרנטיבה להעתיק את קווי הייצור מהמפעל הזה למקום אחר, נדמה לי באזור מטה אשר, ליד נהרייה. התנגדתי לזה. התנגדתי לדבר הזה, משום שלא רציתי להביא לכך שהמפעל הזה בחצור הגלילית ייסגר. ידעתי שקיימת מגבלה. אני לא רוצה שתבואו ותכוונו את החץ לכיוון של מרכז ההשקעות. מרכז ההשקעות עובד על-פי חוק, החוק מחייב 25% ייצוא. אז אמרתי: חברים, אני רוצה לגבי המפעל הזה ללכת בשיטה של החרגה, ולכן צריך להוריד את המגבלה הזאת של ה-25%. התייעצתי אז עם שרון קדמי, שאז היה המנכ"ל, הוא אמר את זה - - -

הוא גם היום המנכ"ל.

ודאי. אז הוא אמר לי: אפשר יהיה להוריד את הדבר הזה. אמרתי גם למרכז ההשקעות וגם למנכ"ל: תעשו הכול כדי שהמפעל הזה לא ייסגר ושימשיכו לעבוד. אלה הם הדברים, ברוח הדברים האלה. נתתי את זה בכתב גם לוועדת הכספים, הצהרתי את זה בוועדת הכספים. וכדי שמישהו לא יבין לא נכון, ממני רשאים היו גם העובדים וגם הבעלים להבין ששר במדינת ישראל, שמייצג את ממשלת ישראל, הבטיח להם לקיים שהם יקבלו מה שמגיע להם בחוק השקעות, נקודה.

למה זה לא קרה?

המלים הקריטיות בדבריך היו שהתחייבת לעשות כל מאמץ כדי שהם יקבלו את הסיוע.

אמת ויציב.

אבל אין ממש - - -

לא נקבתי בסכומים. שמעתי שאמרו שנקבתי בסכומים. לא נקבתי בסכומים, אבל כן התכוונתי שהם יקבלו - - -

לעשות מאמץ להחריג אותם.

בוודאי. אני חושב שגם היום צריך לעשות את הדבר הזה.

זה נכון בכל מקרה.

האוצר ינסו להגיד לכם שיש לזה השפעות רוחב. חברים יקרים, אין אח, רע ודוגמה לחצור הגלילית. אני חוזר עוד פעם: זה מפעל שיש לו עיר – 300 משפחות. ולכן אני מצפה שהדבר הזה יבוא על שולחן הממשלה.

חברים, כשהייתי שר בשנתיים האלה, אני הרי יושב עם מרכז ההשקעות, ויש לי עליו רק שבחים, חילקנו מאות מיליוני דולרים למפעלים. אני כבר לא רוצה להגיד כמה אנשים עובדים שם ועל מה מדובר. לכן צריך להחריג את זה וצריך לקבל החלטה. זה צריך לבוא לשולחן הממשלה, והממשלה צריכה לשלם את זה.

קודם כול, תודה רבה. למישהו יש שאלה לחבר הכנסת בן-אליעזר?

אני לא מבינה למה זה לא קרה. קודם כול, קיבלת החלטה מצוינת, חברי וידידי חבר הכנסת בן-אליעזר. אני שואלת אותך שאלה: ברגע שקיבלת את ההחלטה, ולי היא בוודאי נשמעת הגיונית ונכונה, מה קרה אתה בממשלה? למה ההחלטה הזאת לא בוצעה?

חברים, אחרי שקיבלתי - - -

היית שר התמ"ת.

אחרי שקיבלתי את ההחלטה הזאת, התקבלה החלטה אחרת, לפרק את המפלגה שלי. אני הייתי בחוץ.

זה הלך יותר מהר.

זה הדבר היחיד שקרה.

אם היית נשאר, זה היה קורה?

אני מוכן להתחייב בפנייך, שאם הייתי נשאר שם, זה הדבר - - -

זה היה קורה. זה מה שרציתי לשמוע.

כבוד היועצת המשפטית, אני רק רוצה לשאול האם מהדברים שתיאר חבר הכנסת בן-אליעזר, האם מדובר בהתחייבות שלטונית מחייבת? האם את יכולה בכלל לחוות דעה בשלב הזה?

אולי שאלה לפני זה.

היועצת המשפטית, אני עמדתי מולם כששר. התחייבתי בפני העובדים והתחייבתי בפני הבעלים, נקודה.

על מנת שהבטחה שלטונית תהיה הבטחה מחייבת, צריכים להתקיים מספר תנאים. למשל, שנותן ההחלטה הוא גם בעל היכולת לעמוד מאחוריה, לקיים אותה – זה אחד התנאים – ושאין צידוק חוקי לשנות את ההחלטה הזאת או לבטל אותה. בפסיקה מנו שורה של נסיבות, מתי הבטחה שלטונית היא הבטחה מחייבת ומתי ניתן לסגת מאותה הבטחה שלטונית.
על פני הדברים, לפי הדברים שאמר כרגע השר בן-אליעזר, נראה לכאורה שמדובר בהחלטה שלטונית מחייבת, אבל אין לי עדיין כל הנתונים כדי לחוות דעה בעניין הזה, לכן התיישבתי כאן בשקט להקשיב לדברים, ומובן שחוות דעת רצינית יותר אני אוכל לתת - - -

בתוך כמה זמן נוכל לקבל ממך?

אני רוצה, למשל, לשמוע - - -

היום או בהמשך הימים?

ודאי שלא היום. לאור הנתונים אני צריכה לבדוק את החוק הרלוונטי. אני צריכה, למשל, לשמוע מה היתה העמדה של מרכז ההשקעות, מדוע הם סבורים שההבטחה הזאת לא מחייבת.

מרכז ההשקעות עבד על-פי חוק, אין לו ברירה. למרכז ההשקעות רשום 25%.

אבל אתה אומר שיש בחוק סמכות להחריג.

לא. אין סמכות להחריג. הוא הורה להכין תיקון חקיקה.

אתה מדבר על כך שהתכוונת שההחלטה תהיה בחקיקה?

או להביא את זה להחלטת ממשלה.

אם החוק לא מאפשר לחרוג מאותם 25%, אז גם הממשלה לא יכולה להתחייב. היא יכולה לעשות את זה בדרך של ביטול חוק.

בינתיים המפעל, בעקבות ההחלטה הזאת, עשה דברים כדי - - -

גם הממשלה מחויבת לחוק.

כבוד היועצת המשפטית, האם ההבהרה הזאת משנה את המסקנה הראשונית שלך?

אם על-פי חוק, אי-אפשר לרדת מאותם 25%, אלא באמצעות תיקון חוק, הרי שעל פני הדברים ההבטחה הזאת איננה מחייבת, כי הוא לא יכול למלא. אני אוסיף שגם ראש הממשלה יכול להתחייב לפעול לתיקון חוק, הוא לא יכול להתחייב לפעול בניגוד לחוק.

תודה. חבר הכנסת אדרי, שאלה בבקשה.

השאלה שלי, ושאלתי כבר את פואד, האם התנאי של 25% מופיע רק בחוק החדש שקיבלנו לפני שנה וחצי או יותר משנה?

לא, זה היה בתקופה שלהם. זה מ-2005.

החוק תוקן ב-2005.

ייצוא של 25%?

מ-2005 תוקן החוק. החוק תוקן ב-2005.

עכשיו אני רוצה לשמוע את חזי צייג, מנהל מרכז ההשקעות, ואחרי זה חברי הכנסת יתייחסו.

אני רוצה להזכיר לכם שב-2008 היינו ערב משבר עולמי, ולא ידענו לאן כלכלת העולם, ובמשרד התמ"ת - - -

דבר למיקרופון.

תעבור לשבת לצד השולחן בצורה מסודרת.

ב-2008 בשל המשבר בעולם – אני רוצה להזכיר לכם – משבר בעולם. משבר כלכלי כבד מאוד, שער הדולר ירד ל-3.2. חשבנו איך אנחנו נערכים עקב הבעיות שקיימות פה, הן לתעשיינים והן לכלכלה הישראלית, כדי לא להיקלע למשבר הזה. חשבנו לעשות כמה תיקונים, לרבות תיקוני חקיקה בחוק עידוד השקעות הון ובהוראת שעה, לפטור למשך שנתיים את כל הנושא של הייצוא. זו היתה הכוונה, כך גם הונחינו לעשות. התכוננו לתיקון הוראת שעה, וזה לא הסתייע בידינו משתי סיבות: האחת, כי המשבר חלף מהר מאוד – שער הדולר בסופו של דבר לא פגע ביצואנים בצורה כל כך משמעותית והמשבר פסח על מדינת ישראל, והשנייה, שהממשלה בסופו של דבר לא תמכה בשינוי החקיקה הזה.

גובש תזכיר או משהו והובא לממשלה?

היועצת המשפטית פה, היא יכולה להשלים. רותי, את רוצה להשלים? גובש משהו בזמנו?

לא הוגש תזכיר חוק, הוגשה טיוטה של חוק בהוראת שעה.

האם הוגשה הוראת השעה שהמליץ עליה השר? זה היה בעקבות ההמלצה של השר?

תני ליועצת המשפטית להבהיר את הנקודה, חברת הכנסת רגב. בבקשה, היועצת המשפטית.

אני מבינה שגובשה טיוטת החלטה לממשלה להביא לתיקון חוק והממשלה לא הסכימה לקבל את זה?

לא היתה בכלל. לא הגיעה לממשלה.

מסמך פנימי.

מדובר במסמך פנימי בלבד, טיוטה פנימית בלבד של ניסוח ראשוני של תיקון חקיקה. זה הכול.

מי החליט לא לקדם את זה?

אני לא יודעת.

די, נו באמת. זו התפלפלות משפטית עכשיו.

זו לא התפלפלות משפטית, זו שאלה אם נותן ההחלטה כבר נסוג ממנה עוד לפני שזה הובא לממשלה, או שהממשלה, שהיא המוסמכת לקבל החלטה על תיקון חקיקה - - -

ההחלטה אם לקדם או לא לא היתה של הלשכה המשפטית.

הבעלים של מפעלי "פרי גליל", בבקשה.

אין ספק, אני רק רוצה להשלים עוד דבר - - -

תנו לה לדבר.

היא אמרה תשובה ברורה.

היא אמרה "טיוטה פנימית".

השאלה, כשהתחלפו השרים, כשיש נוהל חפיפה או שאין נוהל חפיפה, אבל מביאים בפני השר החדש את ההחלטות או התוכניות שנרקמות בדרך, האם הביאו את זה לשר החדש, אמרו שיש כוונה, אמרו שיש הבטחה מהשר הקודם?

אם אני אלך לפי השיטה הזאת, הייתי צריך לשבת ארבעה חודשים אתו כדי להעביר לו את החומר.

זה אומר שהפקידות לא עושה את עבודתה.

הפקידות עושה את עבודתה קודש.

משהו פה נופל באמצע.

אני רוצה רק - - -

חזי, תסיים.

עוד שתי השלמות קטנות. אני רוצה להזכיר לכם שב-2010 אתם אישרתם פה בכנסת את הרפורמה שנעשתה בחוק עידוד השקעות הון, בחוק שאושר לא ניתן לאשר השקעות רטרואקטיביות יותר משתי שנות תקציב אחורה. גם זה מהווה בעיה מבחינתנו לאשר את זה היום. הבעיה היא בעיה שאין עמידה בדרישות החוק.

מה לגבי קדימה?

קדימה אין בעיה, אבל זו לא הבעיה של המפעל. הבעיה שלהם שהם השקיעו את ההשקעות ב-2008.

למה הם השקיעו? על-פי מה הם השקיעו?

אנחנו לא יכולים לאשר היום במרכז השקעות - - -

חברים, אנחנו עוד לא בשלב השאלות למנהל מרכז ההשקעות.

הם השקיעו עד 2010 - - -

חזי, בשורה התחתונה, האם יש איזה פתרון? האם יש חוק שיכול להחריג את מפעלי "פרי גליל" בלי השלכות רוחב?

לא אצלי במצב שאני מכיר, רק שינוי חקיקה.

יש שינוי חקיקה כזה שיכול לפתור את הבעיה?

אדוני היושב-ראש, אתה מודע לחוק שבוועדת הכספים?

אני שואל אותו, הוא יגיד שהחוק פוטר.

אני יודע שוועדת הכספים החליטה על שינויי חקיקה, והיתה איזו הסכמה לפני כחודשיים שמתחילים במהלך הזה, ואני לא יודע איפה זה עומד.

נשמע את בעלי המפעל. בבקשה.

אדוני היושב-ראש, רק שאלה קטנה. חזי צייג, כל הבעיות צצות רק לעובדי "פרי הגליל"? פתאום תמו כל הבעיות, רק היום כשמדובר בנו צצות כל הבעיות? אף אחד לא רואה את הבעיות של העובדים שם, העובדים יושבים בחוץ. זו לא בעיה? לשר היום, לשר התמ"ת, או לכל חבר וחבר – לא כואב לכם שאנשים יושבים שם בחוץ, זרוקים מערב שבת בחוץ? לזה אין פתרון? ל"הבימה" יש פתרון, לכל העולם יש פתרון. אנחנו לא שחקנים, אנחנו עובדים. חשוב שיהיה לנו לפחות מקור פרנסה. אנשים בחוץ דואגים. איפה הרגש? איפה הכבוד? מה זה פריפריה? מה זה חצור הגלילית? הרי הכול סיסמאות. בואו תוכיחו היום. חבר'ה, 300 משפחות על המצפון - - -

המדינה זה גדרה-חדרה.

זה על המצפון שלי, זה על הגב שלי, זה על המצפון שלנו כוועד העובדים. איפה זה עומד? למה אתם מתעלמים מהעובדה הזאת? לא אכפת לכם. יש לכם בעיה עם משהו בחצור, בעיה כזאת ובעיה כזאת. בשביל לפתור את הבעיות של אותם אנשים שאמורים לשלם לממשלה ולרשות המקומית, האם מישהו יעזור להם? מה צצו כל הבעיות? מה העובדים אשמים? לא מעניין אותי הבעלים, לא מעניין אותי אף אחד, מה, מו. תמצאו פתרון לעובדים בלבד, אני מדבר על פתרון לעובדים, והפתרון מוטל בידיים שלכם.

אדוני היושב-ראש, באתי באמונה, באתי בתקווה. אנחנו שרופים, כואבים, הדמעות זלגו, מילאו את הכבישים בחצור, הזיעה של העובדים נגמרה. עד כמה? לאיפה? כמה אפשר להיות מסכן של המדינה? מה יש, אנחנו, חצור הגלילית, לא בני אדם? לא שייכים לפריפריה של מדינת ישראל? אנחנו שייכים אולי לפריפריה הסורית או המצרית? למי אנחנו שייכים? מי ייתן לנו מענה? מי ייתן ל-300 עובדים מענה היום? איך אתם רוצים שראש הרשות יתקדם ויצליח? 300 עומדים לו בפתח הדלת. אני בשבת בבית לא מסוגל לקדש על היין כמו כל העובדים. למה? מה חטאתי? אתם חברי כנסת ואתם מייצגים, ואני בסך הכול עובד ייצור שרוצה לעזור לאותם עובדים, אבל תתנו את האפשרות המינימלית. זה לא מעניין המאבקים של הבעלים וכל המשחק הפוליטי. למה? אתם מענים אותנו, כי הכאב של העובדים, אין מי שישמיע. הרבה זמן לא ראיתי שחברי כנסת באו. כשהיתה ועדה של הכנסת באו ואמרו ונתנו ועשו. כמה אפשר להתחנן? למה? מה חטאו של עובד ייצור שחי משכר מינימום? מה חטאו? מי שמסוגל לתת לי תשובה פה, שיקום. מישהו יגיד לי מלה אחת. מי מסוגל להסתכל בעיניים לעובדים האלה? קומו תראו מה קורה עם העובדים. אני עכשיו מתווכח אם השר פואד החליט את ההחלטה הזאת? למה לא אמרתם את זה ל"הבימה"? למה לא אמרתם את זה לרשות השידור? ולמה לא אמרתם את זה לחצי מדינה? כולם קיבלו סיוע. הגעתם אלינו, לעובדי היצור המסכנים, ואני מצטער להגיד את זה, אבל מסכנים עם כבוד, עם ערכים, רוצים לעבוד. העובדים האלה רוצים לעבוד, לא רוצים להיות מובטלים, לא רוצים להיות נטל עליך, חזי, לא על התמ"ת ולא על האוצר.

המדינה תשלם את האבטלה, אם תצאו החוצה.

אתם תשלמו כפול על כפול. מה השגתם? מה אתם משיגים? למה העינוי הזה? למה אני צריך לבוא בכל פעם לכנסת? בשביל מה? מה חטאנו, שאנחנו גרים בחצור? תמצאו מדינה אחרת, תספחו את תושבי חצור הגלילית.

אנשים שבורים טוטלית, אדוני היושב-ראש. אני אומר לך, אני עובר שם עם דמעות בעיניים. לא יכול לספוג את זה, כי המעמסה על נציגות ועד העובדים היא גדולה, היא אדירה, וזה אמיתי. זה כאב אמיתי, זה לא כאב מזויף. אין לי אינטרס, לא אצל הבעלים, לא אצל השרים בליכוד. תנו את הדבר המינימלי, תנו את הזכות לעובד לעבוד במדינת ישראל. מה קשה פה? מה כבר ביקשנו? תנו את הזכות לעבוד.

אני מצטער, חזי, שאני מפריע לך.

זה בסדר, אין לי - - -

תקשיב. אני אומר לך בכנות, אני מכבד אותך.

חזי, גם אתה צריך לשמוע.

כל הבעיות צצות דווקא לנו, דווקא לחצור הגלילית. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

הקשבנו לך בקשב רב. תאמין לי, כולנו באנו לפה עם אין-סוף רצון לעזור ולפתור את הבעיה.

תודה רבה.

קודם כול, בגללכם. התעשייה זה גם חשוב, עזוב. קודם כול, בגלל העובדים.

אני יכול במלה אחת רק לומר, אין לנו ויכוח עם העובדים, העובדים צודקים. תנו לנו את הכלי, אנחנו יודעים לעשות את הכסף. תעשו שינוי חקיקה, נדע להעביר כסף.

שינוי החקיקה זה ה-25%?

כן.

להוריד את המגבלה הזאת.

נציג הבעלים של מפעלי "פרי הגליל", בבקשה. רשות הדיבור שלך.

"ויטה פרי הגליל" מעסיקה 500 עובדים קבועים מחוץ לעובדי קבלן . רכשנו ב-2009 את המפעל.

כמה עובדים, סליחה?

כל התשלובת – 500 עובדים. רכשנו מפעל ב-2009 ב-105 מיליון. מייד עם הקמתו השקענו 95 מיליון שקל בחצור הגלילית. אני לא חושב שיש עוד אדם שעשה את זה. אני אומר את זה לאור היומיים האחרונים שאני שומע כל מיני אנשים חכמים שמדברים ברדיו.
היינו אצל פואד בן-אליעזר, ופואד הבין מייד את החשיבות ואמר לנו: אני אתכם, אני אעשה כל דבר, תקבלו את המענק, יהיה לכם הכסף, אתם משקיעים במקום הכי נכון. זה היה ב-2010. הוא לא נקב במספר. לא היה מספר, היו האחוזים. זה מה שהיה. זה מה שאני זוכר, היו אתי גם נציגי ועד העובדים והיו עוד אנשים בישיבה הזאת.
באפריל 2010 מפעל "מילוז" נקלע לקשיים, רכשנו גם אותו, הצלנו 120 משפחות בנהרייה. המפעל עובד, המפעל נמצא היום בנהרייה, המפעל חי וקיים. המשכנו להתגלגל, עברו שנתיים וחצי עם כל ההבטחות, ישבנו, ראינו, בדקנו.
אתם צריכים להבין דבר אחד 18 מיליון השקלים האלה, בחישוב קל שאני עושה, הם למפעל, הם לא אלי הביתה. הבאתי את הדוחות של החברה, הם אתי כאן בתיק, אני מוכן להציג אותם לחבר הכנסת כרמל שאמה. אני שומע ביומיים האחרונים שאנחנו כל כך עיוורים, ואני ממש חוצפן, וקודם כול, שזאת בושה וחרפה להרוויח, היה יותר יפה אם הייתי בא לפה ואומר: חבר'ה, אין לי לשלם משכורות. הייתי יושב פה והייתי אומר: חבר'ה, נגמר הכסף. אבל אני זה ששילמתי 16,8 מיליון לגלילה הורנשיין – היא יושבת פה – עורכת-דין של ההסתדרות, על כל הוותק של החברה שפשטה רגל. זה אני; ואני נתתי לכל העובדים, לא החסרתי מאף אחד כלום, כולל יום האם ביום חמישי האחרון. זה אני.

אני לא אתן לאף אחד להכפיש אותנו, לא את הבעלי בית, לא את המשקיעים. אני לא חושב שזכינו באיזה מכרז בחצור שהשתתפו בו 100 אנשים שרצו להשקיע בחצור הגלילית ורק אנחנו זכינו. קיבלנו את הזיכיון, אז נכון, לא ביקשנו כלום, לא רוצה לעשות תספורת ולא פן, רוצה את הכסף שמגיע לנו, ואני רוצה את זה לחצור, לא אלי הביתה. לא משכנו אפילו 10 אגורות דיבידנד מהחברה הזאת. אני מצהיר, ומוקלט מה שאני אומר פה. לא לקחנו שקל. לי יש חברות אחרות, לחבר'ה האחרים יש חברות אחרות, אנחנו לא צריכים לקחת את הכסף מחצור. הדוחות כאן אתי בתיק, אני מזמין אותך לראות אותם. אתה תראה אותם בעיניים שלך ותראה כמה החברה הזאת רווחית. נוצר מצב שאני כבר יומיים מתהלך כפושע העם. חברת הכנסת שלי יחימוביץ ממוצאי-שבת תוקפת אותי, היא עוד מעט מלאימה את המפעל, היא חושבת שהיא ברוסיה. אנחנו בארץ-ישראל, המפעל שלנו, מה שמגיע לנו, אנחנו נקבל. העובדים הם חלק ממני. העובדים זה אני. אני ראשון העובדים במפעל הזה. אני זה העובדים. אני זה חזיזה ומישל ואורה וכולם. זה אני. אף אחד לא יעשה את התרגילים האלה. אני מבין את הפוליטיקה, אני מבין את הרצון של כל אחד ליצור משפט ברדיו. לא עלי, אני לא פראייר, אני יודע להחזיר תשובות לכל אחד שירצה. אני הולך עם האמת שלי עד הסוף.

אני רוצה לציין: ועדת הכספים היתה במפעל, עשתה את כל המאמצים, אין לי מלה רעה. הרב גפני, מירי רגב שמלווה ועמיר פרץ, שמלווה אותנו בטלפונים ובמה שאתם רוצים, ונתן את הפתרונות. עמיר בא עם פתרון יצירתי. אמר: החבר'ה האלה באו, אני התחייבתי על כל הוותק של העובדים. יכולתי להגיד: חבר'ה, תשמעו, קניתי חברה בפשיטת רגל, אני לא רוצה עובדים בכלל. אני בא למפעל, אסתכל, אחשוב חודשיים. בא זכי שלום במעמד החתימה, היה אתו עופר עיני. עופר עיני אמר לו: אתה רוצה לקחת את הוותק של העובדים? אמרתי לו: אנחנו לא חותמים על מסמך כזה, אני רוצה לדעת מה ההשלכות. היום אנחנו יודעים מה ההשלכות – לא קיבלנו את המענק, משום שהיינו צריכים לפטר אותם, לקלוט אותם ולקבל 1,500 על עובד, זה מאוד פשוט. אמרתי לזכי שלום באותו מעמד: אל תחתום, חכו רגע, תנו לנו לבדוק, תנו לנו יום אחד, רוצים רק לראות מה זה אומר. אמר עופר עיני: מה, אתם לא מתביישים, אתם רוצים לקחת את הוותק? זכי פנה אלי ואמר לי: אתה רוצה לקחת להם את הוותק? אנשים עובדים 30 שנה. חתם מייד על הטופס, והיום אנחנו נמצאים איפה שאנחנו נמצאים.
מה עשינו? מה פשענו? לקחנו למישהו משהו? גזלנו למישהו משהו? שמנו 200 מיליון שקל בחצור הגלילית, 200 מיליון שקל בחצור הגלילית. יש עוד מישהו כזה? אני רוצה לפגוש אותו. יש מפעל בצפון שלא קיבל מענק? אני רוצה לראות אותו. למפעל "מילוז", מגיע לו מענק, ולא קיבל את הכסף עד היום. הוא עומד בקריטריונים: ייצוא, הכול. אנחנו עושים 7 מיליון דולר ייצוא, ולא מקבלים את הכסף. אז מה אתם מספרים לי סיפורים?

הכול הולך להיי-טק.

אני משלם משכורת ב-10 לחודש. אתם רוצים לעזור לנו? תעזרו; אתם לא רוצים, לא קרה כלום, אל תתקפו אותנו. לא עשינו שום דבר רע. חבר'ה, זה חד וחלק.

נמצא פה נציג אגף תקציבים?

חבל שפולק לא פה, הוא שהביא - - -

מה העמדה של האוצר במשבר הזה?

קודם כול, אני רוצה - - -

משתתפים בצערם של העובדים...

מה העמדה של האוצר? – "הדובון לא-לא".

למה את מדברת במקומו? את דוברת האוצר? לא נראה לי.

שני דברים רק כדי לדייק את מה שאושיק אמר. האחד, אם המפעל היה מפטר את העובדים וקולט אותם בחזרה, זה לא היה משנה שום דבר, משום שמסלולי התמיכה שהממשלה נותנת למפעלים זה רק על הרחבות, לא דלת מסתובבת, ולכן יש כאן אולי פרשנות לא נכונה.

גם אם זה בעלים חדשים?

בפירוש כן. ודאי שגם אין השתתפות בהשקעות פיננסיות. אם אני קונה ממך מניה, אני לא אמור לקבל על זה כסף. גם זה רעיון שעלה.

זה לא נכון. באותה עת, אם הם היו מבקשים את הליווי שמגיע להם, היה מגיע להם בדין 9 מיליון, וזה מחושב. מה שאתה אומר, זה פשוט לא נכון. סלח לי, הם ויתרו על המסלול הזה ואמרו להם - - -

אני מבקש שתפרט.

אני אומר לך.

לא, לא. אתה אומר אמירה שאני לא יודע להתייחס אליה. אני מבקש שאם אני לא מדייק, תפנה אותי למסלול ספציפי שאם הם היו פונים אליו - -

מסלול תעסוקה מה-19 במרץ.

- - התשובה היא חד-משמעית לא. חזי, האם אני טועה?

היה מסלול תעסוקה ב-19 במרץ שיצא על הדבר הזה.

אורן, בוא נגיע לשורה התחתונה.

זה משהו חדש עכשיו שאני שומע בפעם הראשונה.

כרמל, זה רלוונטי - - -

רגע, חבר הכנסת שאמה. אדוני, הדיון גם אתו וגם עם חזי - -

הוא קיים משא-ומתן, הוא יודע יותר טוב מכולנו, אני חושבת.

- - הסתבר שהחבר'ה האלה עשו מקח טעות. אמר להם השר פואד: אתם תקבלו 18 מיליון מענק, אל תלכו למסלול הכשרת עובדים, ואז הם ויתרו על המסלול הזה. אמיתי.

זה נקרא כאילו הם הפסידו?

שמע, אני לא בא אליך בשום אמירה מיותרת. הרי אני יכול לבוא ולהגיד לך: לא מגיע להם, אבל אנחנו דורשים כמחוקקים, תביא לנו פתרון. גם את זה אפשר להגיד.

אוקיי.

אבל אני הלכתי ושכנעתי אותו – סליחה, שאושיק יאשר את מה שאמרתי – אני נסעתי למפעל, שכנעתי את אושיק, אמרתי לו: עזוב, הוויכוח על ה-18 מיליון, לא תצא ממנו. לא תצא מזה, תיקח רק 9 מיליון, ויסכימו לעשות מהלך רטרואקטיבי לגבי הכשרת עובדים, כי לא תמצא מפעל שייפול עליך רטרואקטיבית, כאשר במסלול השני אני לא יודע להבטיח לך. זה מה שהצעתי. הם הסכימו אז על 9 מיליון במקום 18 מיליון, ואתם לא הסכמתם. הלכנו למהלך של החקיקה, גם הוא משום מה לא מתקדם.
צריך להחליט. אם אתם מתנגדים, למה אתם שולחים אותנו לעשות מהלך של חקיקה? עושים צחוק מאתנו? חותמים 50 חברי כנסת, באישור שר האוצר שמטלפן בדרמטיות ליושב-ראש ועדת הכספים תוך כדי ישיבה ואומר "זה בסדר, זה מגובה, הכול בסדר", ואחר-כך מסתבר שעשו צחוק לא רק מהעובדים, לא רק מהבעלים, גם מאתנו. זה לא הוגן. מה זה?

אני רוצה לשמוע ממנו רק אמירה אחת. נניח שיש הצעת חוק שמוגשת, שפותרת את הבעיה בצורה נקודתית, אתם תומכים בה מבחינה תקציבית ותעבירו את הכסף? האם יש מימון להצעה?

אני לא יכול להתייחס לשאלה כללית.

האם זאת שאלה כללית?

לבטל את ה-25%.

הצעת חוק שמייצרת צינור - - -

אני יכול לענות במקומו.

רגע, הצעת חוק שמייצרת צינור - - -

אתה לא יכול לענות במקומו, וגם אתה לא יכול לענות.

סליחה, חבר'ה, תנו לו לענות. אתם קובעים לו אם הוא יכול לענות או לא?

יש חקיקה שפוטרים אותה מחובת הנחה ותוך יומיים מעבירים. אתה באמת רוצה שהוא ייתן לך את התשובה לזה?

למה לא? אז מי ייתן?

יש לך שר אוצר, הוא צריך לתת את התשובה, לא הוא.

הוא נציגו של שר האוצר פה. הם עונים בשם השר, הם לא עונים בשם אחר.

הצעה שתונח, ולא משנה איזו הצעה – הצעה של ועדת הכספים, הצעה שמרכז ההשקעות יציג – הצעה שאין לה השלכות רוחב, אבל צריך להעביר 18 מיליון שקלים לתקצב אותה. האם אגף התקציבים יתקצב אותה או שצריך לפתוח משא-ומתן עם האוצר?

אני לא יודע - - -

אני יכול לעזור לך, אורן? אני יכול לעזור לך?

שנייה, חזי. אני לא יודע להתייחס למה שאמרת. אני אגיד אמירה כללית: אין לנו התנגדות עקרונית לתת פתרונות למפעלים שיש להם נסיבות מסוימות, למשל מפעלים במצוקה, למשל מפעלים באזורים פריפריאליים מסוימים.

זה המקרה.

אנחנו מדברים פה על מקרה ספציפי.

מה אתה רוצה, שהוא יהיה במצוקה? הוא יהיה במצוקה, ואז תעזור לו?

התכנסנו פה על מקרה ספציפי, וזה כבר גלגול - - -

אבקש לפשוט רגל - - -

הוא יפשוט רגל, ואז יעזרו לו.

חבר הכנסת שאמה, אני רוצה בשתי מלים.

אני אומר חד-משמעית: אני לא אמליץ לשר אוצר לתמוך בחוק פרסונאלי למפעל. התשובה שלי ברורה.

היות שהשר עושה מה שהפקידים אומרים לו, זה מה שיקרה כנראה.

מה אתה מציע? בוא נהיה הגונים.

הוא אמר, הוא ימליץ לשר להתנגד.

אבל הוא לא מציע לסגור את - - -

הוא מציע לו שיפשוט רגל, ואז הוא יעזור לו.

תני לי לשאול אותו. בכל זאת, מה הצעתך? איך אתה מציע לנו לפתור את העניין?

מכיוון - - -

אומר הבעלים: לא נתתם לי כלום, אני לא חייב לכם. תעשו לי חשבון כלכלי, אם אני לא מקבל משהו בגין חצור, יותר משתלם לי לאחד עם נהרייה, אני חוסך עלויות שינוע ועלויות כאלה ואחרות. הוא עושה שיקולים כלכליים, כפי שאתם אוהבים. מה אתה מציע לחצור? בוא נשמע.

אולי יש להם תוכנית להביא לשם איזה מפעל רציני ...

בוא נשמע. אתה לא יכול להגיד: אני אמליץ לו - - -

חברים, זה נהיה כבר מקהלה.

אם זה היה "אינטל", זה היה עובר.

אורלי, העובדות יהיו - - -

חזי צייג, מה רצית לומר?

אני רוצה אולי לעזור קצת לאורן. אם תביאו הצעת חוק שתהיה מקובלת והיא תעבור, וההשלכות שלה, התקציביות, אני לא יודע איך, הן יהיו 8 מיליון שקל, 9 מיליון שקל כמו שאומר חבר הכנסת עמיר פרץ, 10 מיליון - - -

18, אני מבין.

בסדר, עד 18 מיליון, אני חושב שמרכז ההשקעות יוכל לספוג את זה.

לא. איזו טובה אתם עושים לנו? התשובה הזאת מגוחכת, כי אנחנו לא צריכים שתגיד לנו את זה. אתה אומר: אם תעבירו הצעת חוק שיהיה לה גיבוי של הממשלה, אז נוכל לעשות את זה. אני לא צריכה שתגיד לי את זה אם אנחנו צריכים לגבש חוק.

זה יותר מהאוצר, שהוא מתנגד.

לא. מה הוא אומר? תשיג את ההסכמה של האוצר.

הוא לא אמר את זה.

זה בדיוק מה שהוא אומר, כי אחרת לא תצליח להעביר. בלי הסכמה של האוצר, לא תוכל להעביר את החקיקה.

מספיק עם הצעקות. אתה צריך את הסכמת האוצר?

לא, יש לו כסף.

תגידו לי: מה קורה לכם? אני שואל אותו.

אנחנו צריכים את הסכמת האוצר להעביר חוק שכזה.

אתה צריך את הסכמת האוצר כדי להעביר את הסכום הזה?

אני צריך שיאפשרו לי בחוק להעביר את הסכום הזה.

כדי להעביר חוק, אתה צריך את הסכמת האוצר. אתה לא יכול להעביר את החוק בלעדיהם. בוועדת השרים יש למשרד האוצר גם זכות וטו - -

חברת הכנסת מירי רגב, זכות הדיבור שלך.

- - אני לא מבינה, כמה זמן אתם בכנסת? אתם לא יודעים מה זה הליך חקיקה בוועדת השרים?

יותר מפעמיים שמענו את שר האוצר אומר את זה אתמול.

אני רוצה להגיד בצורה מסודרת: הצעתי לחזי לרשום הצעת חוק, ובתנאי שיושב-ראש הוועד, יקראו לו "מוטי חזיזה", ולראש העיר – שמעון סויסה. בטוח לא יהיו לחוק הזה השלכות רוחב, כי לא ימצאו שום מפעל שיש בו מוטי חזיזה כמוך.

לעניין.

אדוני היושב-ראש, אני חושב שמה שאנחנו חווים בפרשת "פרי הגליל" זה אחד הכישלונות שאף אחד מהצדדים לא יוכל לבוא ולומר שהוא לא אחראי להם. אמרתי גם לאושיק קודם, אני חושב שהמהלך של הסגירה ביום חמישי היה מיותר. אני חושב שהבעלים, שצברו הרבה מאוד נקודות, גם בקרב העובדים וגם בקרב חברי הכנסת – המהלך הזה של סגירת המפעל, בדרך שהיא נעשתה, פגעה בהם. אבל זה לא העניין, אנחנו לא במשחקים של כיפופי ידיים. באופן עקרוני אני לא תוקף מפעל בחצור הגלילית על זה שהוא מרוויח. למה? אנחנו צריכים רק מפעלים מפסידים? אם הוא היה בא היום עם תוצאות שנתיות שאומרות שהוא הפסיד, הייתי אומר: נשאל אם כדאי להשקיע בו, אולי לא כדאי להשקיע בו. אבל אם הוא אומר שהוא הרוויח, והוא אומר שתמורת הסכום שהובטח לו, הוא מבטיח המשך העסקה של עובדים עם כל התנאים, אני חושב שצריך לעשות את המעשה.
אדוני היושב-ראש, יושב פה צייג ויושב פה נציג האוצר, אורן, והצעתי להם פעם אחר פעם – אני לא יודע אם הבעלים עדיין מסכים להצעה – היו שני מסלולים שעמדו בפניהם: מסלול הכשרת עובדים ומסלול מענק. מסלול מענק לא היה מגיע להם באותה עת. אמר להם שר המסחר והתעשייה: תלכו למסלול מענק, אני אגבה אתכם. מה הם עשו? ויתרו על מסלול הכשרת עובדים. מרגע שהם ויתרו על מסלול הכשרת עובדים באותה עת, הם לא יכולים לחזור אליו. בגלל הבטחה שלטונית הם ויתרו על מסלול שהיה בידיהם. למה הצעתי לצייג את מסלול הכשרת העובדים? כי במסלול הכשרת עובדים הסיכוי שתהיה השלכת רוחב הוא סיכוי קטן, שואף לאפס. פה הם אומרים שהם מצאו, במסלול של ה-25% מענק, איזה מפעל בירוחם, הרי אני כבר מכיר את הדיונים שמתנהלים שם – מצאו איזה שני מפעלים שוועדת הכספים בחוק שהיא הולכת להציע, כנראה גם הם יהיו זכאים לאיזה מענק - - -

מה רע?

בסדר גמור.

סליחה. אנחנו מטפלים בך עכשיו. אני מסביר ליושב-ראש מה קרה פה. כולם היו בעד הצעת החוק. משה, אל תתבלבל. שר האוצר נתן גיבוי. אני שאלתי את גפני: סליחה, אנחנו חותמים על נייר או חותמים על משהו שיש לך הסכמה? הוא אמר לי: יש לי הסכמה, אנחנו רצים עם זה, עושים ביטול חובת הנחה, גומרים את זה בתוך שבועיים, הכול יהיה בסדר. פתאום כולם התקררו כי כנראה האוצר עשה בדיקה וגילה שיש לו פה ושם השלכות רוחב.
אני חושב שהגיע הזמן שתגמרו את הסאגה הזאת – או שתתנו גיבוי להצעת החוק הקיימת, או שתתנו לנו אפשרות לממש את הכשרת העובדים. ואני פונה לאושיק: אני יודע שנמאס לך לשמוע את הפניות האלה, אני מבקש ממך, אם נקבל הסכמה כלשהי למסלול כזה או אחר, שתפתח את המפעל מחדש ותחזיר את העובדים לעבודה, כדי שנוכל לתת את הגיבוי שאנחנו רוצים לתת לך תוך כדי שהמפעל עובד ולא תוך כדי שמיעת הזעקות האלה, גם של ראש העיר וגם של ועד העובדים. תודה.

תודה רבה, חבר הכנסת פרץ. חברת הכנסת מירי רגב, בבקשה.

תודה רבה, חבר הכנסת כרמל שאמה. חברים מוועדת הכספים לפחות עוסקים בנושא "פרי הגליל" כמעט שנתיים, ואת חזי פגשנו גם בדיון עצמו ב"פרי הגליל" וגם בוועדת הכספים. ויש לי תחושה – חברי עמיר פרץ, תגיד לי אם אני טועה, שזה די מבזה את ועדת הכספים – לא את ועדת הכלכלה, כי לא הייתי אף פעם שותפה לוועדת הכלכלה בדיון הזה, לפחות את ועדת הכספים – שבאמת במהלך שנתיים עושה הכול כדי למנוע את הפיטורים וכדי למנוע את סגירת המפעל.
צריכה להיות כאן החלטה. אם שר בממשלה בא ואומר לבעלי המפעל: תלכו על דרך מסוימת, אני נותן לכם גיבוי, והלכו על דרך מסוימת, והאוצר לא יודע לגבות את זה, שהאוצר ינהל את כל המשא-ומתן ושהשרים לא יעשו דברים כאלה, כי בסוף זה מעמיד אותנו במצב – וצודקת כאן חברתי אורלי – שבסוף האוצר הוא זה שקובע בוועדת השרים לחקיקה. נוכל להביא כל חוק שאנחנו רוצים, היה והאוצר יטיל עליו וטו, הוא לא יעבור בוועדת השרים לחקיקה. וזאת כנראה הסיבה שהחוק שחתמנו עליו, כל ועדת הכספים - - -

היתה הסכמה של שר האוצר.

עובדה שזה לא עבר. לכן אני אומרת דבר מאוד פשוט: צריך ללכת, לא על שינוי חקיקה, כי זה לא ילך, אלא למסלול ייחודי, בגלל נסיבות מקלות של הבטחה שלטונית ושל פספוס מסלול ההכשרה של העובדים בגלל הטעיה, גם של עופר עיני. צריך ללכת על נסיבות מקלות ספציפית לגבי המפעל הזה כרגע. אחרת, יושב-ראש הוועדה, הדבר הזה לא ילך.

היתה הצעת חוק חתמו עליה כולם, קיבלו את אישור שר האוצר, ובסוף פגעו בהם. לכן רק מסלול מיוחד בנסיבות מקלות, לאור האמירה של עופר עיני ולאור האמירה של שר התמ"ת לשעבר. זה מה שצריך לעשות כדי לאפשר להם לפתוח את המפעל ולסייע להם.
עם כל הכבוד, בסוף, כשאנחנו מדברים על העובדים, אנחנו, כממשלה, צריכים להיות רציניים לגבי דברים שאנחנו מבטיחים לבעלי עסקים שבאים לפתוח מפעלים בפריפריה. זה שזה מפעל עוגן, כנראה לא מרשים את שטייניץ. מרשים מאוד את בעלי העסקים, אבל לא את שטייניץ. אם הממשלה לא תבין שמפעלי עוגן בפריפריה או ביישובים אלה מפעלים רציניים שאנחנו צריכים לדאוג - - -
<(היו"ר עמיר פרץ, 15:51)>

אתה ממשיך את הדיון?

אני מקצר לך את הזמן.

אין בעיה, אני כבר מסיימת, בגלל שאנחנו כבר מבינים אחד את השני, והיו כאן כל כך הרבה דיונים על "פרי הגליל".

חברי חבר הכנסת פרץ, אנחנו צריכים להוביל מהלך רציני, לא של שינוי חקיקה, כי לא יהיה שינוי חקיקה, אלא שינוי נקודתי לאור האמירה של יושב-ראש ההסתדרות, עפר עיני, כדי למצוא מענה אמיתי ל"פרי הגליל" - -

זה לא קשור.

- - אחרת, לא יימצא לזה פתרון. אנחנו מבזים את הכנסת ואת עצמנו כחברי כנסת, שיושבים לדיונים במשך שנתיים ולא מצליחים להביא לשום פתרון אמיתי בעניין הזה, כי בסוף מי שמקבל את ההחלטות זה האוצר.

תודה. היועצת המשפטית מבקשת הערה.

אני רק רוצה לומר שבהיעדר שינוי חקיקה לא ניתן יהיה לתת שום מענק כלשהו. אין סמכות לתת מענק, גם אם מדובר במקרה חריג וגם אם מדובר בעניין נקודתי. גם כדי לאפשר לתת מענק במקרה חריג ונקודתי, את צריכה לתקן את החוק הקיים.

נעשה תיקון חקיקה.

אילן, בבקשה.

אני אהיה מאוד תמציתי, כי הרוח הנושבת כאן היא די ברורה מצד כל חברי הכנסת. אני רוצה לגעת במה שספיר בזמנו אמר: נכון שהבטחתי לקיים - - -

לא. הבטחתי, אבל לא לקיים.

לא הבטחתי לקיים.

נכון שהבטחתי, אבל האם הבטחתי לקיים את מה שהבטחתי? ספיר אמר כל הזמן.

ספיר.

תמיד טעיתי להגיד שזה לוי אשכול, אבל זה היה ספיר.

הבטחה שלטונית מחייבת זו קודם כול הבטחה ששלטון מוכן לעמוד בה. זה הדבר הראשון. לא מתפלפל בצורה כזאת או בצורה אחרת על מה הונח ומה הוכתב. נאמר פה במפורש שהיתה הבטחה שלטונית, על זה בכלל אין עוררין. לגבי הנושא הזה אין עוררין.

איך צריך לממש אותה? האם ההתפלפלות המשפטית הזאת מחייבת? מביאים אנשים מחצור הגלילית לכאן, ואני חושב שהם עברו את כל הוועדות פה – את ועדת הכספים, את ועדת העבודה. חוץ מהוועדה למעמד הילד או הוועדה למלחמה בנגע הסמים, נדמה לי ש"פרי הגליל" היו בכל מקום. כל אחד אומר שלא יכול להיות שבן אדם במדינת ישראל מבקש עבודה ב-4,000 שקל והוא לא יוכל להיות שם, כי לנו זה יעלה הרבה יותר יקר, ואני לא רוצה להיכנס לסופרלטיבים של עוגן וכל הדברים האחרים.
אני לא אוהב הצעות חקיקה פרטיקולאריות, פרטיות. במקרה הזה אין ברירה, ומשום שהקואליציה כאן חתומה, אי-אפשר לשאול את אורן האם האוצר מסכים. אני תמיד חוזר ואומר: עוד לא ראיתי פעם אחת שהאוצר לוקח את שר האוצר למרתף, אלא אם כן זה קיים ואני לא יודע, והוא מכניס לו מכות ואומר לו: כזה ראה וקדש.

אילן, הצעה.

ולכן, אם יש לנו הצעת חוק, היא היתה יכולה להיות, בפטור מחובת הנחה, מזמן-מזמן מאושרת. יושבים כאן כל כוחות הקואליציה והאופוזיציה וכל העולם ואשתו, ובעיקר אשתו, והאנשים האלה צריכים בכל יומיים לחשוב אם השער שלהם סגור. מכאן צריך לצאת עם דבר אחד שמביאים ביום רביעי הבא, הדבר הזה בכל הרמות שלו, להצבעה במליאה.

תודה. אני מבקש מראש העיר, שמעון. אחר-כך נמשיך עם חברי הכנסת.

אני לא אחזור על דברי חברי מוטי, יושב-ראש ועד העובדים, אבל אני רוצה לומר לכם שצריך לחשוב טוב-טוב על מה שקורה כאן. בשיעור אזרחות בכיתה י' למדתי שאתם מחוקקים, ואילו הייתי חבר כנסת שיושב בחמישה דיונים ומחליט החלטות ולא היה מתקיים כלום, הייתי הופך את העולם. ואני אומר לכם: הגיע הזמן שתעשו מעשה.

יש לי כבוד לאורן, אבל הוא פקיד, לא יכול להיות שהוא יקבע את המדיניות. אתם קובעים את החוק, והוא יבצע את המדיניות, לא הפוך. אתם שואלים את הפקיד מה לעשות? תחליטו אתם, והוא יעשה.

אנחנו מנהלים מערכות, ויושבת פה יועצת משפטית – אפשר לבוא ליועץ משפטי ולשאול אותו האם זה חוקי, ואם זה חוקי נמצא את החוק בעוד כמה שנים. אפשר להגיד: זה חשוב, נעזור למפעל "פרי הגליל" ונעשה הליך מיוחד כדי לטפל בזה. האמינו לי, זאת תהיה הקביעה של כל בית דין צדק שנלך ונספר לו שהצלתם 500 משפחות, והעברתם מסר ליזמים שרוצים לבוא לגליל ולדרום, שכדאי להם להשקיע, כי הם יקבלו את העזרה של המדינה, ואתם תצאו נשכרים, אבל מה שקורה פה זה בדיחה. רבותי, ועדת הכספים היתה בחצור, אתם מדברים כל כך הרבה פעמים, כולם מבקשים ומבטיחים ולא קורה כלום. אני לא מבין, דבר כל כך פשוט.

אין ערוץ טלוויזיה ועיתון שלא פותח את העניין בעמוד המרכזי. למה? כי זה חשוב, כי יש פה מסר, כי יש פה מפעל שמעסיק עובדים, יש פה יזמים שמשקיעים. יש לי השגות על הדרך שלהם ביום שישי האחרון, ואני חושב שהם צריכים לפתוח את המפעל מחר, אבל אני אתם. הם השקיעו, עשו את כל מה שהבטיחו.
מה שנשאר עכשיו, ואני קורא לך, ממלא מקום יושב-ראש הוועדה, לקבל החלטה וליישם אותה, לקרוא ליועץ המשפטי, להגיד לו: זה מה שאנחנו רוצים, לעשות הליך חקיקה קצר ומהיר, ואין אף אחד מ-120 חברי הכנסת שלא יצביע בעד. אני מתחייב. תודה.

בבקשה, חברת הכנסת אורלי אבקסיס.

אני חייבת לומר שעצם הדיון פה הוא תעודת עניות למדינת ישראל, כי זה המפעל היחיד שנמצא בחצור הגלילית. זה תעודת עניות למדינה שמנסה להצטייר כמי שמעודדת את הפריפריה, כמי שדואגת לכך שניישב את כל הארץ, שנקרב את הפריפריה למרכז, אם זה על-ידי תשתיות וכדומה. בשורה התחתונה, בחצור הגלילית אין אופציה אחרת. זה דבר אחד.
דבר שני, אני חושבת שהפתרון הוא פתרון הרבה יותר פשוט. למדתי משפטים ואני יכולה להיאחז בזה, ותעזור לי פה היועצת המשפטית. כאשר יש חוזה בעל-פה שמציג מצב שווא, שעליו מסתמך אחד מהצדדים לחוזה, ולכן מקבל החלטה מוטעית, שמביאה בסופו של דבר להפסדים – אם זה כך בחוזה שבעל-פה, יש יכולת או מקום לתקן את אותו חוזה.
יושב פה השר ומודה שנתן התחייבות, והוא גם אומר: בצדק הסתמכו על ההתחייבות הזאת, הן הבעלים, הן ועד העובדים והן העירייה, בכך שהעדיפו את החלופה השנייה רק בגלל אותה הבטחה כביכול, שנתפסה בעיניהם כהבטחה שלטונית, כי הוא השר הממונה לתקן את העיוות.

לכן המקום פה לפתור נקודתית, כי זה אירוע מאוד קיצוני ושונה, שלא יהיו לו יותר מדי השלכות רוחב, ולהפעיל את החלופה הראשונית של הכשרת העובדים, שעליה דיבר חברי, חבר הכנסת עמיר פרץ, כי ללא אותה התחייבות, הבעלים היה בוחר בחלופה היחידה שיש לו, שהיא הכשרת העובדים, והיה זוכה ב-9 מיליון. מאחר שהיתה לו התחייבות והוא חשב ששם הוא יקבל יותר, ולכן הוא יוכל גם להשקיע או לקבל תמורה עבור כספו, הוא בחר באפשרות השנייה שהוא התפתה לבחור בה. אני חושבת שפה יהיה לנו קיצור דרך הרבה יותר משמעותי ולא נזדקק לוועדת השרים לענייני חקיקה, ששם יש זכות וטו למשרד האוצר בכל מה שנרצה לעשות, גם אם יהיו חתומים על החוק 80 חברי כנסת, והרבה פעמים הדרג המקצועי הוא הדרג הקובע גם אם השר חושב אחרת.

אני רוצה לדעת, היועצת המשפטית, במקרה הספציפי הזה, אם מה שטענתי יכול להוות פה איזו נקודה.

אני מודה לך מאוד. עפו, בבקשה.

שנייה. הוא אומר שהוא הסתמך על זה, אולי נבטל את זה ונחזיר אותו לחלופה הראשונית.

היא תחשוב רגע, והיא תיתן תשובה. בינתיים קראתי בשמו של חבר הכנסת עפו, והוא ידבר עכשיו.

אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אורחים נכבדים, אני לא משפטן ואני לא מבין את השלכות הרוחב והאורך שדיברו עליהן האנשים פה, אבל אני מבין דבר אחד, שיש 300-250 משפחות שייזרקו לרחוב. מה יהיה עם המשפחות האלה כאשר אנחנו כל היום מדברים על הפריפריה, שבמקום הזה המשפחות האלה שמתפרנסות אלה לא משפחות שיש להן הרבה הכנסות, אלה משפחות שמתפרנסות מהכנסות קטנות מאוד? אלה משפחות ערביות ויהודיות, אנחנו יודעים מה ההבדל בין הפריפריה לבין המרכז, אפילו אורח החיים של הפריפריה הוא יותר נמוך מהמרכז. איך אנחנו יכולים לפגוע באוכלוסייה כזאת חלשה ולא יכולים למצוא את הפתרון לאנשים האלה לחיות קצת בכבוד? לא משנה מי הבטיח, מה הבטיח, איך מדינה חזקה כלכלית לא יכולה לפתור בעיה של 200 משפחות או 300 משפחות שמחר יהיו מובטלים, הילדים שלהם יהיו חולים? אי-אפשר יהיה לקנות את התרופות בשביל הילדים האלה ואי-אפשר יהיה לפרנס את המשפחות האלה, והממשלה תשלם על העניין הזה פי כמה לעומת מה שעכשיו היא יכולה לתרום למען פתרון הבעיה.

תודה. חבר הכנסת גנאים, אתה ביקשת לדבר?

בקצרה, כי דיברנו הרבה. היינו במפעל, אפילו אכלנו שם את המוצרים. בערבית יש משפט שאומר: תאכיל את הפה, העין תתבייש. הכוונה שאנחנו, כחברי כנסת, והממשלה במיוחד באמת צריכים להתבייש. חלאס, זהו, את הסרט הזה צריך להפסיק ולהתחיל לפעול. דיברנו הרבה, לא רוצים דיבורים, צריך לפעול.

חבר הכנסת ברוורמן, בבקשה.

מה שאתם רואים פה זה חלק מהקרקס של כישלון המשטר הישראלי. דוגמה אחת, עמיר, בעבר הייתי יושב-ראש ועדת הכספים, פואד היה שר, קיבלו החלטה. מוטי חזיזה, החברים הטובים, מגיעים כל הזמן, מגיעים וחוזרים. היתה החלטה כבר מזמן ששומרים על המפעל. אם לא היתה החלטה, היו אומרים: נסגור את המפעל, אבל יש החלטה, לכן אני אומר שאין משטר בישראל. זו הדוגמה לחוסר המשילות. אנשים באים לירושלים, יש להם ציפיות, באים והולכים, ואנחנו בפלונטר.
לכן הדרך היחידה עכשיו היא – אני אקח יועץ משפטי, יש פה מספיק, ובחקיקה מיידית, ש-119 חברי הכנסת יעבירו את זה. מה זה הצורה הזאת שכל הזמן אנחנו שומעים שהם רוצים, אבל לא יכולים? איזו מדינה בעולם, כשהשר רוצה, וזה רוצה וזה רוצה, היא לא יכולה? אין פה ממשל. לכן צריך פה בבת אחת להביא חוק ולגמור את זה. זה פשוט ביזיון של כל הממשל ישראלי. זו בדיחה, אבל לצערי זה לא רק כאן, זה לכל אורך הדרך, אבל כאן זה כבר קיצוני, והמחיר לאנשים האלה שסגרו להם בשבת הוא מזוויע.

חברי חבר הכנסת ברוורמן, אתה כל כך צודק. הרבה פעמים אני מרגיש שאנחנו מתבטלים בפני המערכות המקצועיות. אף-על-פי שקיבלתי הערה בדוח מבקר המדינה על שחתמתי בניגוד לנהלים, אם לא הייתי חותם על כיפת ברזל – וזה לא עלה 9 מיליון, זה עלה 4-3 מיליארד – לא היתה היום כיפת ברזל בישראל. לכן אני מציע שפעם אחת נקבל החלטות אמיצות, ולא רק נתברבר.

כנראה ש-18 מיליון זה לא כסף.

בבקשה, חבר הכנסת מולה.

תודה רבה, אדוני. האמת היא שזה סוג של פגישת מחזור קבועה ל"פרי הגליל". התחלנו בתקופה שחבר הכנסת ברוורמן היה יושב-ראש ועדת הכספים. מזכירים לנו כשעוברים כמה חודשים – הנה, פגישת המחזור הבאה.

מה שקורה, שאנחנו יושבים כאן, חברי הכנסת, ומדברים גבוהה-גבוהה, מגיעים אי-שם לאיזה מקום, הברזים סגורים, אין אפילו מנעול לפתוח אותם. זה הסיפור, סיפור עצוב. אני לא מבין, הייתי אצל שמעון סויסה אולי ארבע פעמים עם מוטי חזיזה, עם המשרדים. כל אחד מחברי הכנסת, השקיע זמן גם בוועדה, גם במליאה.
אני זוכר שידידי הטוב, עמיר פרץ, אמר לי לא מזמן: שלמה, אל תעלה את הנושא להצעה לסדר-היום, כי עוד מעט הולכים לפתור את הבעיה, ניתן להם הזדמנות. אני מתעורר ופתאום המפעל סגור בערב שבת, כשאנשים מכינים אוכל לשבת. זה ביזיון.

אני אומר לכם, במיוחד אנשי הפקידות הבכירה של משרד התמ"ת ומשרד האוצר: אתם פשוט צריכים להתבייש. אני אומר לכם: אתם צריכים פשוט להתבייש. ואני אומר לך: בכנסת הזאת, פה במקום הזה, מעבירים הצעת חוק בתוך 24 שעות, מעבירים בפטור מחובת הנחה, מה שאתם רוצים. תביאו הצעה. השר לא נותן לכם, תגידו שהוא לא נותן לכם.
לא יכול להיות שתשחקו על לחמם של אנשים. אני לא רוצה לדבר אפילו על הבעלים. אל הבעלים אני לא יכול לבוא בטענות. כשרשות שלטונית מבטיחה ולא מקיימת, איך אני יכול לבוא אליו בטענות? תודה רבה, אדוני.

תודה. יונה פרטוק, בבקשה. בוא לפה, הפרוטוקול צריך להירשם.

אני לא כל כך רוצה שזה יהיה לפרוטוקול, אבל יש לי בדיחה ב"פרי הגליל". מרוקאי, רוסי וערבי נפגשים ב"פרי הגליל". זו תחילת הבדיחה, והשאר הרבה יותר עצוב. זו הפריפריה בדיוק, זו אותה אוכלוסייה, אלה אותם אנשים, אלה אותם אנשים שממשלת ישראל רוצה שיישארו באותו שכר, שיישאר המרווח שבין הפריפריה לבין המרכז. מישהו כאן לא מבין, זה הרבה יותר מתוחכם, וזה מה שמדאיג אותי. חייב להיות הפער, המתח הזה, כמו במגנט – ככל שאתה מחבר, הוא דוחף החוצה, כי זה הכוח במדינת ישראל, כי זה מה שמניע במדינת ישראל, כי אותם מפעלי היי-טק, אותם מפעלים שמקבלים מיליארדים, אף אחד לא שואל, וכשהם רק מאיימים "לא נעביר את המיליארד", כולם מתקפלים, חוששים. מה קרה?

הדוגמה הטובה זאת "אינטל".

לא משרתים אצלנו בצה"ל. בואו תראו בחצור ובקריית-שמונה ובצפת כמה אנשים משרתים בכוחות הביטחון. מה זה הדבר הזה? זה פער מובנה, זה פער שמשרד האוצר רוצה, זה פער שבונה נכון את העניין, שצריכים להיות אנשים כאלה.
לעצם העניין, המפעל חייב להיפתח עכשיו – אין במערכות יחסי עבודה סגירת מפעל. סליחה – להיפתח עכשיו, ובמקביל לסיים את הסאגה המתמשכת, לפי דעתי אפילו מעליבה.

פתטית .

פתטית. תודה רבה.

תודה. אורי אלדר. יש לך משהו ספציפי לעניין הזה?

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כמו שאמר חבר הכנסת מולה, יש לי הרגשה שאנחנו בפגישת מחזור. תראו, הסיפור הוא פשוט: פעם במדינה הזאת הקימו מפעלים, כדי שתהיה תעסוקה לעובדים. לאחר מכן השתנה המצב: מקימים מפעלים רק בשביל להרוויח ורק בשביל לראות את הדברים דרך החור של הגרוש. רק מה קרה? שכחו להודיע את זה לאנשי חצור הגלילית, זה הכול. הם עוד חושבים שצריך לעבוד בשביל לקיים את הפריפריה, בשביל לתת תעסוקה. הם לא מבינים שכבר נגמר הסיפור הזה.

נאמר לעניין, הדבר צריך להיפתר באמצעות חברי הכנסת, כי הם הריבון במדינת ישראל. כל עוד חברי הכנסת ייכנעו ויתרפסו בפני פקידי האוצר, גם "פרי הגליל" לא ייפתח. תודה.

תודה. אורלי, את רוצה שיתייחסו לשאלתך?

ודאי.

בבקשה.
<(היו"ר כרמל שאמה-הכהן, 16:07)>

אני יכולה לדבר מאוד בקצרה. חברת הכנסת לוי עשתה השוואה לתביעות שנידונות, ובהן מתבקש בית המשפט להורות על אכיפת חוזה. ואכן במערכת יחסים בין צדדים יש מקרים שבהם בית משפט אוכף חוזה במגבלות מסוימות. כך, למשל, לא מורים על אכיפת חוזה בעבר, שמשמעותו היתה העסקה כפויה של כוח-אדם – היום ההלכה קצת השתנתה בעניין הזה – ודאי וודאי שלא מורים על אכיפת חוזה במקום שהחוזה עצמו הוא בלתי חוקי.

לא. מצג שווא בהסכם שבין הצדדים.

הרי אם החוק איננו מאפשר לתת את המענק במקרה הזה, בית המשפט לא יורה לתת מענק בניגוד לחוק.

לא הבנת את שאלתי, ואני חוזרת. בגלל שאת יועצת משפטית, אני אחזור. אני אחדד. מאחר שהבעלים הסתמכו על ההוראה של השר, שאמר שהיה להם על מה להסתמך, כי הוא נתן את הבטחתו – הוא אמר פה וזה בפרוטוקול – בגלל זה הם ויתרו על החלופה הראשונה. העניין הוא להחזיר את המצב לקדמותו בטרם ההבטחה. לא לקיים משהו שהוא לא חוקי, אבל לאפשר להם לנצל את החלופה הראשונה שהם ויתרו עליה בגלל אותו מצג שווא.

חברת הכנסת לוי, אני לא מכירה את החלופה הראשונה, אני לא יודעת מה הוראות החוק בקשר אליה.

הכשרה מקצועית של העובדים.

יכול להיות שהחוק מגביל את משך הזמן שאפשר לתת את זה. אינני יודעת.

בואו נהיה תכליתיים. תודה רבה.

הם ויתרו על האופציה הזאת בגלל ש - - -

עדיין.

כבוד היועצת המשפטית וחברת הכנסת לוי, תודה רבה לכן. תודה.

אפשר היה לפתור את זה נקודתית.

אני מבקש. תודה רבה, חברת הכנסת לוי.

קשה. כל כך הרבה מצג שווא שכבר - - -

תארו לכם שהיתה עכשיו פעולה צבאית ופתאום היה קורה משהו, ויאמרו שבעיירה מסוימת, בשביל להבטיח אותה, צריך להעביר 18 מיליון שקל, היו עושים את זה בתוך 30 שניות.

בטח. ברור.

יש הצעת חוק. האם הצעת החוק הזאת פותרת את הבעיה?

כן.

בלי השלכות רוחב?

אין דבר כזה "בלי השלכות רוחב".

ואם יש לזה השלכות רוחב, זה בסדר - - -

- - -

חברים. מה זה?

זה בטיפול של ועדת הכנסת שמעכבת את זה מעל שלושה שבועות.

רגע. זה עניין אחד. האם יש הצעת חוק שאפשר להגיש, שאין לה השלכת רוחב, אדוני מנהל מרכז ההשקעות?

זה מה שהגישו.

אתם לא יכולים לענות שני דברים במקביל. הם אומרים שיש השלכות רוחב.

ההצעה הזאת גובשה יחד עם האוצר. יכול להיות שגילו עכשיו משהו.

אפשר אולי להציע הצעת חוק שאין לה השלכת רוחב. מה הבעיה עם זה? ולהעביר את זה יותר חלק?

אם רוצים, אפשר.

חברים, בשביל זה יש עורכי-דין.

חברים, אני מתחייב לגייס את כל המפלגה שלי לטובת הצעת החוק הזאת.

המפלגה שלך מתגייסת לכל דבר.

העבודה – ברור. העבודה מגויסת.

כל המפלגה "הגדולה" שלי תומכת בחוק הזה.

חברים, אם היינו מגישים לפירעון את כל הצ'קים שהאופוזיציה חותמת עליהם, המדינה היתה פושטת רגל.

מה זה קשור לאופוזיציה-קואליציה?

ליטר בנזין ב-5 שקלים, היא לא אחראית - - -

תפתור את הבעיה. נו, באמת.

אדוני, תתחייב בשם הליכוד.

אני לא מתחייב התחייבויות שלא ניתן לעמוד בהן.

אני שואל, חזי.

עד היום אני לא מכיר. ניסינו למצוא פתרון שאין לו השלכות רוחב. אני אשמח אם יש לכם הצעות.

כלומר, הפתרון הטוב ביותר והצר ביותר זה הפתרון שמונח על-ידי ועדת הכספים?

היום הפתרון הטוב ביותר הוא מה שהציע חבר הכנסת עמיר פרץ.

מה הוא הציע?

הצעתי ללכת מחדש למסלול חלופי של הכשרת עובדים, ושם אני בטוח שלא יהיו השלכות רוחב. אין שאלה בכלל.

מה נדרש לעשות כדי לקדם את היוזמה שלך?

אם תהיה הסכמה שלהם, אפשר להסדיר את זה. מה הבעיה?

אני לא יודעת, צריך לברר אם החוק מאפשר את זה, שלא יגידו אחר-כך שזה לא לפי הוראות החוק.

אני אומר לך שגם החוק הזה - - -

זה בסמכות ועדת הכספים.

ייתכן שיש שם - - -

אני מוכן לגבש הצעה כזאת, זו לא בעיה.

כבוד הבעלים, מה מונע מכם לפתוח את המפעל לאלתר בלי התחייבות להשאיר אותו פתוח לאורך זמן עד שיתקדמו פה הדברים? הרי למפעל, אתה אומר, לא נגמר הכסף. אולי הוא לא מרוויח, אבל לא מפסיד כסף, לא יוצר לך בור. תאמין לי, הלחץ ברור עלינו, לא צריך מעבר לזה. יש מצב שאתם שוקלים מחדש, לפחות לטווח ביניים, להחזיר דברים לקדמותם?

אנחנו מעוניינים שיימצא פתרון. אנחנו לא רוצים לשחק. אני לא אחזור על המצב הזה עוד פעם. אם יש פתרון – אז יש; אם אין פתרון – אז אין. אנחנו לא נשחק עם זה כל היום. איך הוא אומר? "פגישת מחזור" – כל פעם באים, יושבים. אני חושב שזה מיותר, יש הצעת חוק מונחת, צריך להעביר אותה, וזהו. יש פתרון, זה לא שאין פתרון. שמעתם את הדברים. אני שמח ששמעתם את הדברים. העברנו שם שלושה מפעלים: יש שם מפעל מרקים, מפעל טונה, מפעל לשימורים, מפעל לרטבים וריבות. יש המון פעילות במקום הזה. אנחנו לא שמחים שייסגר המקום הזה, אבל בלי הפתרון הזה, המפעל יעבור, הוא לא יתקיים. הוא לא יתקיים, הוא יעבור למקומות אחרים. עכשיו באופנה הורדת מכסים, אז אפשר לעשות גם דברים חדשים. זו האופנה האחרונה שרצה פה – פה מורידים, שם מורידים. שכחו להגן על התעשיינים ועל החקלאים. אם זה המצב, בסדר, אז יעשו מבחוץ. תצטרכו להתכנס פה יותר - - -

זו זכותך, וזה באמת לא נעים שחוזרים ומתכנסים ולא מתקדמים. אבל מה אתה מרוויח מזה שהמפעל סגור בימים האלה?

אני גם לא מפסיד.

אם הוא פועל, אתה מפסיד? זו השאלה.

חבר'ה, אם המפעל פועל, ואין לי פתרון לעניין הזה, אני אגיע למקומות לא טובים. אני לא רוצה להיות שם. רציתם שאני אבוא לפה ואגיד: חבר'ה, אין לי כסף לשלם משכורות. אין כסף, בואו תעזרו לי? סתם, אני לא חושב כך כרגע. אם אני לא במצב כזה, אני לא בסדר?

השאלה אם אתה יכול לפתוח את המפעל.

מה משרתת מבחינתך סגירת המפעל?

זה לא פייר, אפילו השאלה. רשות שלטונית שמבטיחה שלוש שנים ולא מקיימת, ואתה רוצה שעכשיו עוד פעם הוא יבוא?

נו, באמת.

זה לא משנה. השורה התחתונה, מה אנחנו עושים עם העובדים עכשיו. הם קצת יותר מעניינים אותנו.

צריך לחשוב על העובדים.

העובדים פה יותר מעניינים. השאלה היא אם לא משתמשים בהם שימוש ציני כדי ללחוץ, למרות שבטענות שלכם יש מן הצדק.

את השאלה הזאת שואלים כבר יומיים, עניתי עליה יותר מדי פעמים, אורלי. אפשר להגיד את זה תמיד, זה נכון לכל מצב.

בינתיים לתת לנו את הזמן לתקן.

השאלה אם לא משתמשים בעובדים האלה כדי ליצור הון פוליטי. זו גם שאלה.

אם צייג ואורן יסכימו, אני מוכן להתנהל אתם ולנסות להביא פתרון.

אפרים, מה צריך עכשיו כדי שתפתח את המפעל?

אני אהיה מוכן - - -

שאל אותם.

חברים מהאוצר וממרכז ההשקעות, ישיבה סגורה ומצומצמת יכולה לעזור לפתור את העניין?

אני אהיה מוכן להתנהל מולכם.

לכל הצעה לפתרון, שאולי לא חשבנו עליה, אנחנו פתוחים.

היינו בוועדת הכספים ושמענו את אותם דברים.

- - -

חברים, אולי בכספים מדברים במקהלה, פה לא. יש הצעה אופרטיבית? איפה הצעת החוק הזאת עומדת?

הצעת החוק הזאת עדיין לא הגיעה לוועדת השרים לחקיקה. הנה, היא פה.

האם נגמרה תקופת ההנחה?

נגמרה תקופת ההנחה.

בשבוע הבא היא יכולה לעלות.

מה המשמעות התקציבית שלה?

הם יגידו.

מה המשמעות התקציבית שלה?

על איזה הצעה מדובר?

של ועדת הכספים.

של גפני.

האם ראית את ההצעה?

לא ראיתי את ההצעה.

עדיין לא ראיתם את ההצעה?

אתה מבין על מה אנחנו מדברים היום?

אתה מבין למה לא מתקדם כלום?

זה הזלזול של הוועדות.

אתם לא מכירים בכלל את ההצעה?

הם לא ראו את הצעת החוק, אדוני.

זה לא היה בסדר-היום לממשלה. לא נדרשנו להתייחס.

בתוך כמה זמן אתם יכולים להתייחס לזה, אם נעביר אותה?

אנחנו יכולים ללמוד את זה. מן הסתם כתוב שם שצריך כסף למפעלים כמה שנים אחורה. צריך לראות כמה מפעלים הגישו בקשה, כמה מפעלים עומדים בתנאים האלה.

בקיצור, זה לא יקדם אותנו לשום מקום. צריך למצוא תרופה אחרת.

אם החלטנו לקדם את הצעת החוק הזאת - - -

אבל עד אז נצטרך למצוא פתרון ביניים. מה קורה בשלב הביניים?

המפעל צריך להיפתח.

אדוני היושב-ראש, היום בלילה, לא מחר, המפעל חייב להיפתח.

מר חזיזה, אין לי סמכות לחייב אותו לפתוח. ביקשנו, המלצנו, אני חושב שזה גם יהיה לטובת האינטרס שלו, גם בטווח הקצר, גם בטווח הבינוני וגם בטווח הארוך, לפתוח את המפעל, ולו לתקופה, עד שהדברים יתבררו סופית. זאת דעתי.

חבר הכנסת שאמה, לפי מיטב ניסיוני, כשאני מביט על החברים שלנו מן התמ"ת ומן האוצר, הערכתי היא שאם נחזור שוב – אני כבר לא יודע אם הוא מוכן, אני לא יודע אם הבעלים מוכן לחזור למסלול של ה-9 מיליון, כי כבר הבטיחו לו 18 – אם הוא מוכן, לדעתי אפשר הלילה לגבש איזה פתרון שמתחייבים כלפיו. שם זה המקום, ואני אומר כמעט בביטחון מוחלט שאין לו השלכות רוחב. זו דעתי.

אדוני היושב-ראש, אני מתפרץ, אבל, חברים, תבינו דבר אחד. משהו לא ברור לי. משהו לא מובן. באנו לפה בנימה אופטימית, שאתם תתנו את ההתחייבות, תעשו משהו. אנחנו צריכים לחזור לעבודה. אנחנו לא תנאי. אנחנו לא כלי משחק. אנחנו צריכים לעבוד. חברים, תבינו דבר אחד, אנחנו חייבים לחזור לעבודה, אבל היום, לא מחר. פורים בפתח, פסח בפתח. איזה חג נחגוג? מה נשאר לנו? רק לבכות בערב החג. לזה באנו לפה? הרי אני כבר עברתי את כל הסאגה הזאת. 18 פעם הייתי כאן, צחקו עלי. יצאתי ממשכן הכנסת, שכחו איך קוראים לי. לזה באתי לפה היום?

אדוני היושב-ראש, תליתי הרבה תקוות בהרבה יושבי-ראש, אמרו לי: תשמע, ועדת הכלכלה, תבוא ותפתור את העניינים. אם אין תשובה היום, חרצתם את גורלנו. אנחנו היום הפכנו להיות תנאי. אתם אלה שאמורים להחליט ולתת את המענה.
שמעון סויסה, אתה ראש המועצה, תבין דבר אחד, אתה חייב פה היום, אבל היום, למצוא, אני לא יודע מה. אנחנו לא חוזרים לחצור. יהיו אש ובעירה. זה לא יעזור לי, זה לא יעזור לי. הכאב של העובדים, לאן יגיע? אני היום אעמוד כתנאי? הבנקים יעמידו אותי כתנאי? איזה כלי משחק הפכנו להיות? אנחנו בני-אדם. אני משחק של אופוזיציה-קואליציה? מה יש? מה זה המשחק הזה?

עמיר, אתם מבינים את התחושה. אני פונה אליהם, אני לא פונה לבעלים. אתם התקווה שלנו, אבל היום.

מר חזיזה, תן לנו רגע. אפשר לקבוע אתכם היום בשעה 20:00 בערב?

הבעלים בכלל מעוניין לחזור לחלופה הראשונה?

גם לפגישה אתה מתנגד?

לא, לחלופה הראשונה.

החלופה זה חצי מחיר.

לא הבנתי, חשבתי שהוא מתנגד.

לא.

אפשר לקבוע פגישה לא מחייבת, בלי תנאים מוקדמים?

ודאי. אני מוכן לכל פגישה. ואני רוצה להגיד אמירה כללית.

נזמן גם את יושב-ראש ועדת הכספים, ונשב יחד עם עמיר פרץ.

שלא ישתמע שמשהו בגישה השתנה.

אתה אמרת דברים ברורים.

אין דרך שנוכל להעביר כסף למישהו רק בגלל שהוא אומר: אם אתם לא מעבירים לי, אני סוגר. בממשלת ישראל הכסף לא הפקר, זה כספי משלם המסים.

אם זה כך, למה לא מצאת את הפתרון עד היום, כולל תיקוני חקיקה?

ממשלת ישראל היא גם לא איזה בריון ברחוב שמבטיחה לך משהו, ואתה לא יודע אם היא תעשה או לא.

חברים, חבל. התקדמנו. 20:00 בערב, קבענו פגישה בחדר ועדת כלכלה. פגישה סגורה בלי תקשורת, בלי קהל, רק נציג הבעלים, ראש הרשות המקומית, חבר הכנסת עמיר פרץ, אני אזמין גם את כבוד יושב-ראש ועדת הכספים, הרב גפני, מנהל מרכז השקעות ונציג האוצר.

אני מאוד תומך בפגישה הערב, אבל אני מציע במקביל, ומה שיבוא קודם. יכול להיות שזה יסתיים בלא כלום, אני מציע שהמפעל ייפתח תמורת הבטחה שהעניין ייפתר הערב או שבשבוע הבא ייפתר באמצעות חקיקה, ולפחות כל היושבים פה מתחייבים לתמוך.

אחרי הפגישה נוציא הודעה של ועדת הכלכלה בעניין.

הוא צודק. מה הוא צריך לעשות עכשיו? הוא צריך לנסוע לעבודה? אני שואל אותך.

מה אני אגיד להם?

חברים, הישיבה נעולה.

<(הישיבה נפסקה בשעה 16:22 ונתחדשה בשעה 19:30.)>

חברים, אנחנו בעצם קבענו להיפגש בתום הדיון היום, שהיה דיון סוער. קבענו להיפגש במהלך הערב בניסיון לקדם בצורה שקטה יותר פתרון למצוקה של עובדי מפעל "פרי הגליל", ולציפיה הסבירה של הבעלים שהמדינה תעמוד בהצהרת כוונותיה, גם אם לא בהתחייבות מלאה, אבל בהצהרת כוונות ברורה שהביע שר בממשלה. אני בדיוק חוזר אליכם מפגישה עם ראש הממשלה בעניין זה. ראש הממשלה קיבל סקירה מלאה של המצב גם מיושב ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת משה גפני, וגם ממני. הוא נמצא בכל הפרטים. כל מה שנותר, לדעתי, כדי להשלים פריצת דרך מלאה, שתרצה, לדעתי, את כל הצדדים – מה שמונע את ההתקדמות המהירה בטווח המיידי זה ששני השרים הרלבנטיים – אחד נמצא באזור זמן אחר של כדור הארץ, ושר אחר שהוא מאד רלבנטי נמצא על מטוס ליעד אחר, כך שלא ניתן לעקוף אותם ולקדם את הנושא ללא תיאום. עדיין נדרשת הישיבה שלנו כדי לוודא כמה פרטים ולסגור קצוות אבל גם לבעלי המפעל, גם לעובדי "פרי גליל" וגם לתושבי חצור, לראש הרשות ולכל מי שהנושא של העיר חצור וסביבתה חשובים לו, אז כמו שאמרנו – מי שדאג מה יהיה מצב הרוח בפורים, יכול להיות כמעט בטוח שעובדי המפעל יחייכו וישמחו הרבה לפני פורים. זה תודות למאמץ ארוך של ועדת הכספים, ולישיבה היום, ולחבר הכנסת עמיר פרץ - כי באמת, אנחנו הובלנו את הכל, אבל מי שנכנס לעומק הפרטים ונתן את הזווית המקצועית, גם בדיוני הוועדה, מגיע לו יישר כוח. תמיד כיף שדברים כאלה נגמרים כך. אני חשבתי שייקח לנו עוד כמה ימים, אבל הנוכחות של ראש הממשלה בפתרון היא דרמטית, היא מכריעה, ומגיע לו את כל הקרדיט, באמת. בסוף זה נסגר בינו לבין השרים, אבל אני לא רואה סיבה למה המפעל לא יחזור לפעילות בטווח זמן מיידי.

חוזר כבר מחר.

מה המתווה שמסתמן?

אנחנו עוד נשב על הפרטים. אני חושב שזה לא יהיה רחוב מהציפיות. יכול להיות שיהיה סוג של משהו שהוא חלקי ומיידי, ומשהו שיצטרך עוד עבודה – אני לא מדבר על טווח של שנים וחודשים, אבל סוג של שילוב אמצעים. אנחנו עוד נשב כאן ונאמוד את הפרטים. אנחנו רק צריכים לוודא שאין לנו פריצה רחבית רחבה, אבל כנראה שאין. גם אם תהיה, זה משהו זניח, והמדינה תדע - - גם אם מישהו ייהנה, אז הוא ייהנה מסוג של הפקר, במרכאות, אבל זה יהיה עוד מפעל באזור, נניח, או משהו כזה. אבל נדרשת עוד עבודת מטה מקצועית. היא לא עבודה של חקיקה או דיונים בוועדה. אני חושב שנציגי המפעל יכולים יחד עם הוועד וללחוץ ידיים עם היושב ראש, עם יושב ראש הרשות שלכם. עשיתם מאמץ, זה היה גם מאמץ שלכם, אנחנו רק סייענו. אני חושב שהרגש שהבעת היום, ומי שהיה צריך לראות אותך בטלוויזיה, כמו עם ישראל, גם מקבלי ההחלטות ראו וזה השפיע. לכן אמרתי לך שעשית את זה במידה הראויה. יישר כוח.

אני, במעמד המרגש הזה רוצה בהחלט להודות ליושב ראש הוועדה, חבר הכנסת כרמל שאמה-הכהן. בצהריים נפגשנו אתו והסברנו לו בצורה מאד יסודית את משמעות המקום של המפעל בחצור הגלילית. ראינו קשב רב ונחישות מאד גדולה כדי לטפל בעניין. לצדו – עמיר פרץ שהיה כל הזמן ועשה הכל כדי לקדם את העניין, גם בוועדת הכספים. גם התערבות ראש הממשלה יצרה את הפתרון שאני שמח עליו. יש בשורה לתושבי חצור, לעובדי המפעל. יהיה להם פורים שמח, יהיה להם פסח שמח, ואני רוצה לברך את הבעלים ולומר לכם: נהיה שותפים ונמשיך לקדם את ענייני המפעל כי ההצלחה שלכם היא ההצלחה שלנו. תודה רבה.

באמת, לשם שינוי, אחרי תקופה קשה, זה היום עשה ה' נגילה ונשמח בו. אני אומר את זה עכשיו כי זו בעצם שמחה לא של מוטי חזיזה ומישל מלכה ואורה, חברי ועד העובדים, וראש המועצה, אלא אחריהם – 300 בעלי משפחות שהם במצוקה כלכלית לא קטנה. והרגע הזה הגיע – ואני חייב להודות לחבריי, יונה, ממועצת הפועלים וגרשון מההסתדרות, שבאמת נתנו תקופה לא קלה – יונה, אדם עם מגבלות בריאותיות, עזב את הכל לטובתנו. אני אומר לו באופן אישי, כחבר, כאח, לו ולגרשון, מכל הלב – תודה רבה לאורך כל החיים, וזו לא הצגה. אתם הייתם הכוח המניע שלנו. גם אם התפרצנו וכעסנו, בסופו של דבר אתם הובלתם אותנו, את ועד העובדים, להגיע לאן שהגענו. אני מודה לכם בשם ציבור העובדים. כמובן, לידידי, מורי וחברי – יושב ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת שאמה, שפעם ראשונה אני יושב אתו ורואים תשובה עניינית, מיידית. גם עם ראש הממשלה, ישבנו, אמרתי את מה שאמרתי מתוך כאב, אבל אם מכאיבים למישהו הוא יודע לרפא את הכאב בצורה אחרת, וזו התרופה שהוא נתן.


למורי ורבי, שהוא לא פה- משה גפני, שבכלל אין לי מה לדבר, שליווה אותנו ועזר לנו, ולעמיר פרץ, שאני משאיר אותו לסוף – מגיע לו מחיאות כפיים מאתנו. הוא הדריך אותנו, ליווה אותנו, בא ל "פרי הגליל", ייעץ, אמר, והנה התוצאה. לבעלים אין לי מה להגיד תודה רבה, נעבוד ביחד, זה בסדר.

אני רוצה להודות לכולם - לחזי צייג ואורן משה. אחרי הכל - יש לנו מוסר השכל גדול: כשרוצים, אין זו אגדה. רצון מפוצץ קירות בטון. והרצון הזה- זיכיתם את עובדי "פרי הגליל" לעבור את החגים בשמחה. תודה רבה לכולם. אם שכחתי מישהו זה חלילה לא בכוונה. תודה רבה לכולם.

אני רוצה להגיד תודה לרב גפני שהשתולל. עד לפני שעתיים הייתי אתו והוא יצא מגדרו, לחברת הכנסת מירי רגב שבאמת רצה בין המשרדים וגם לכם, כמובן. הסיכום הוא סיכום שהחוק הזה יעבור ביום ראשון בוועדת השרים של הממשלה, ועדת השרים לענייני חקיקה. הרב גפני יעשה מאמץ גדול להזרים כבר מקדמה, כמו שסוכם עם ראש הממשלה, ואחרי שהחוק יעבור – זה פותר את הבעיה שנוצרה, ואולי יעזור גם לכמה מפעלים באופקים, בירוחם, זה גם בסדר גמור. התנאי לכל זה היה שהמפעל מחר בבוקר יעבוד והעובדים יהיו בתוכו. זה היה התנאי להעברת החוק. אני קיבלתי את התנאי ואני מכבד, ואני חושב שביחד – נאמרה פה אמירה למה שאנחנו נלחמנו כל הזמן, להבטחה השלטונית. אני חושב שהיום גם נאמר דבר. חבר הכנסת פואד בן אליעזר אמר דבר קבל עם ועולם. אי אפשר להתעלם מזה, ואני שמח שזה נגמר היום ולא בעוד שבועיים כמו שהיה נראה לי שזה יהיה.

אני רוצה לחדד את התודות לאנשים שיצטרכו לשאת בעול הפתרון וביישום שלו שחור על גבי לבן – מנהל מרכז ההשקעות חזי צייג, שהיה לי ליועץ, לאורך כל הדרך, בהכוונה, עם הידע המקצועי והניסיון, וכמובן – אורן משה מאגף התקציבים. ועכשיו- חבר הכנסת עמיר פרץ, הפרויקטור המיוחד.

אני לא מתכוון להרבות בדברים, כבר נאמר הכל. אני חושב שהפתרון הזה נוצר כיוון שהוא צודק. אני לא חושב שיש מישהו שהוא סביב השולחן שיש לו איזה רוע מיוחד שהוא מעוניין שעובדי "פרי הגליל" יישארו בלי פרנסה. אני אומר זאת גם על העמידה שלנו מול הפקידות הבכירה של משרד המסחר והתעשייה, של האוצר, שהם תמיד אלה שחוטפים במקום כולם . אבל בסך הכל הם מצווים למלא את החוק, ואנחנו, המחוקקים, צריכים לתת להם כלים כדי שיוכלו לסייע.

אני חושב שהפרק הזה של "פרי הגליל" הוא חשוב, הוא צריך להילמד. החקיקה הישראלית לא יכולה להיות כל כך דרקונית באופן כזה שלא מאפשר גמישות לבעלי המקצוע כשהם ניגשים למקרה שהוא יוצא מן הכלל. וזה המקרה. אני באמת מברך את כולם, מברך את חבריי שהיו שותפים, החברים מההסתדרות, יונה והצוות שלו, חבריי מעירית חצור, ידידי, שמעון סויסה ראש המועצה, ראש העיר עם כל הצוות שלו, וכמובן – מוטי חזיזה עם כל הוועד. וכמובן – ההנהלה, מצאנו הנהלה שבאמת גם רוצה לקיים את מה שהיא אומרת. אני מקווה שהתודה היחידה שאני מבקש שאחרי שיתקבל החוק הוא יהפוך לדף כחול ולא לבן, כי לבן לא נותן כסף, כחול – נותן. אחרי שהוא יהפוך לדף כחול יתלו אותו במסגרת, יקראו לו חוק "פרי הגליל", תזמינו אותנו לבקר, והתודה היחידה שלנו היא שנראה את פסי הייצור עובדים. אין לנו תודה אחרת.

אנחנו ממשיכים מכאן – גמרנו את החלק הנחמד. אנחנו נישאר בפורום מצומצם. רק חזי ונציג האוצר.

יש דבר אחד שמעניין את ראש הממשלה – מה העלות של החוק הזה מעבר ל "פרי הגליל", מה השלכות הרוחב, ואיך אפשר לצמצם את השלכות הרוחב. אני לא יודע, אני לא מכיר את כל ההגדרות פה - למה זה רק 100 עובדים? אין שם יותר?

זה מפעל של מ-100 ומעלה.

אבל אם יש ב "פרי גליל" 200, אם אתה מעלה את הרף ל-200, אתה מצמצם את העלות של החוק. מישהו עשה את הבדיקה כמה - - -

יש שם היום 220 עובדים. באופן קבוע יש להם 220 עובדים. אבל אתה צודק, זה יכול לצמצם.

אם יסתבר שפתאום יגידו לנו שיש 100 מפעלים עם 100, אז נבוא לקראת המהלך הבא נצמצם, אבל בשביל מה לך לעשות שינוי היום?

אבל מה עולה לך לצמצם את זה? כמובן שהם יעמדו בתנאי, אני לא בא להכשיל אותם. זה דבר אחד שניתן לשנות.

דבר שני – אפשר להכניס סעיף שהמפעל לא קיבל מענקים אחרים בבעלות הזו? יש דבר - -

לא, זה ברור. כפל מענקים אין אצלנו, זה בכל המסלולים אצלנו.

כלומר, כל מפעל בעזיבה שקיבל מענק באיזשהו מסלול, לא ייכנס לחוק הזה? זה ברור מהחקיקה הזו?

האמת שקיבלנו את זה רק עכשיו, אני רוצה לקרוא את זה.

יש פה את התנאי שלא פחות מ- 2/3 מבין עובדיו הם מיישובים מאזור הפריפריה הסמוך אליו. יש לכם נתונים בקשר למפעל?

זה – אין לו בעיה.

אזור א' מגיע עד יקנעם ועד קרית מלאכי.

ואיזה אזור הם נקראים.

אל"ף.

צריך לבדוק מה הדירוג הסוציו אקונומי של היישוב, אולי אפשר לכוון את זה ליישובים עם דירוג סוציו אקונומי נמוך.

אפשר להכניס פרמטר של רמת אבטלה ביישוב?

זה לא רלבנטי כי העובדים לא מגיעים מהיישוב. אבל תמיד אתה יכול לצמצם את זה בקריטריונים שתחבר, למי תתעדף. הרי אתה מתאר לעצמך שלא יגישו אחד או שניים. יגישו 10 או 20? צריך לייצר תיעדוף. אז בתיעדוף אתה יכול לייצר שזה צריך להיות יישוב שמרוחק - - -

אי אפשר להקציב סכום מסוים לחוק הזה ולקבוע שייהנו ממנו מי שעומדים בקריטריונים, והוא יצא ראשון בקריטריונים, ואז לא נשאר הרבה בשוליים. יש סיטואציה כזו, לצבוע פה כסף מיוחד?

אבל אתה יודע – יכול להיות שיש מפעל של 100 עובדים באזור אל"ף, בדימונה, והוא יבוא ויעמוד פה, והכל יהיה בסדר. אין לנו דרך .

אם אתה ממש מסדר שהוא עומד במיטבי ואף אחד לא יכול לעקוף אותו - - קשה יהיה, נדיר - -

צריך לעשות עבודה מאד מאד יסודית, להבין את מאפייני המפעלים, מהסיבה הפשוטה שאתה לא מבקש ממנו פה כלום. כל מי שביצע השקעה בשלוש השנים האחרונות, יש לו מעל 100 עובדים והוא באזור אל"ף- - -

לא. 100 עובדים מאותו יישוב.

ברמות שכר נמוכות אין נסיעה של עובדים ממקום למקום. אנשים לא נוסעים שעתיים בשביל שכר מינימום. זה לא מבטיח, אגף, שיהיה שכר מינימום. יכולים לבוא לפה גם מהייטק. אין כאן הגבלה כזו. אמדוקס בשדרות יכול לקחת לך את זה.

אוקיי - "...שביצע השקעות מעל 180 מיליון ₪, ב-X שנים האחרונות".?

הוא לא ביצע 180 מיליון ₪.

הוא ביצע בערך 70 מיליון ₪.

כל נתון שאתה מכניס - ההסתברות שמישהו יעמוד בכל התנאים מצטמצמת והולכת.

אני מסכים אתך, אבל כיוון שאנחנו לא יודעים את זה, כי מדובר באוכלוסייה שעד עכשיו לא היתה זכאית לקבל הטבות, אז אנחנו לא מכירים את האנשים האלה. זה לא אנשים שבהכרח פנו אלינו, בדקנו אותם ושללנו. זה אנשים שמראש ידעו שהם לא זכאים לקבל הטבות. הם ביצעו השקעות. לצורך העניין – סטרקיסט בטירת כרמל. הוא, בהקשרים אחרים, מספר על השקעות שהוא ביצע. הוא לא פנה אלינו. איך אני יודע מה הולך שם?

הוא לא באזור פיתוח אל"ף.

מה שאני חושב – אני מכיר מפעלים טוב. עכשיו יש מפעלים שהם בקרית שמונה, נניח – כמו "נביעות" ו"מי עדן" ואקרשטיין במצפה, ופניציה בירוחם - - אז תנו לנו – אני חושב שאני צריך איזה יום יומיים, אני אעבור על זה ואראה איך מצמצמים למינימום.

אתה יודע איך תפתור את הבעיה? – סעיף שאומר שמפעל שהתבצעה בו החלפת בעלות בתקופה של שנה שקדמה להשקעה.

אנחנו נמשיך בישיבה באופן לא פורמלי.

<הישיבה ננעלה בשעה 20:35.>