PAGE
12
ועדת החינוך, התרבות והספורט
27/02/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 573 >
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, ד' באדר התשע"ב (27 בפברואר 2012), שעה 10:45

<מורשת מייסד חסידות חב"ד במערכת החינוך - לציון 200 שנה לפטירת רבי שניאור זלמן מילאדי>

חברי הוועדה: >
אלכס מילר - היו"ר

נסים זאב

יעקב כץ

אנסטסיה מיכאלי

>
חה"כ מיכאל בן ארי

חה"כ יצחק וקנין

חה"כ אברהם מיכאלי

דוד עצמון - מנהל החינוך הדתי, משרד החינוך

יואב ענתי - משרד המדע

זוסיה פוזנר - יו"ר ועדת חינוך, חב"ד

אברהם מידנצ'יק - אגודת חסידי חב"ד

שמעון פיזם - מזכ"ל ארגון המוסדות החסידיים, חב"ד

שמשון פיזם - מנכ"ל מוסדות נפש חיה בקריות

איתן י' פיזם - מנכ"ל ישיבת "תומכי תמימים", קרית שמואל

ישראל דוד נחשון - יו"ר ניידות חב"ד ("טנקי המצוות") ותנועת הנוער "צבאות השם" בישראל

ירמיהו קאליפא - מנכ"ל מוסדות ישיבת "תומכי תמימים", חב"ד באר שבע

יוסי גינזבורג - ראש ישיבת חב"ד, רמת אביב

אליעזר וילשנסקי - ר' ישיבת "חנוך לנוער" והמכון הטכנולוגי אורט, חב"ד צפת

הירש פרמר - שליח האדמו"ר מליובאוויטש בגילה ומנכ"ל המוסדות

שמעון דדון - יו"ר אמ"ד סניף רמלה לוד והמרחב

עופר מילר - חברה לשירותי אבטחה

שבתאי ויינשראוד - תנועת א"י

יוסף סירוצקי - מנהל מוסדות חב"ד, בית"ר עילית

אבירם מגור - מזכ"ל מוסדות חב"ד, בית"ר עילית

יעקב גלויברמן - "יד ביד", לוד

בצלאל גלויברמן - "יד ביד", לוד

יואל ימיני - מנהל בית חב"ד, כפר-סבא

ישעיהו אפרוביץ' - מוסדות חינוך חב"ד, תל ציון

שבתאי מיושראוד - חב"ד

לוי אדרעי - איש קשר, חב"ד

שרה מרקוביץ' - חב"ד

שלמה מרקוביץ - חב"ד

שניאור גורפינקל - מנהל פורום מוסדות חב"ד

משולם ברוקמן - רכז קהילות יוצאי רוסיה בארץ הקודש

שמריהו לרנר - מורה, מכון "עיון בהלכה" בשיטת האדמו"ר הזקן

שחר שעאר - מנהלת בית ספר

שלי גולדברג - מרצה לקבלה וחסידות, אוניברסיטת בר אילן

רפאל צבי הרטמן - "חינוך והשפעה"

שמריהו הראל - "חסד וחינוך לטף ולבוגר"

יוסף ניסילביץ' - אחדות ישראל בהפצת המעיינות

זלמן נוטיק - משפיע בישיבת "תומכי תמימים" בראשון לציון ובישיבת "תורת אמת" בירושלים

דוד גיל דהאן - המשמר החברתי

יהודה סקר - יו"ר ועד הורים ארצי ונציגה בכנסת

עו"ד מירב ישראלי

יהודית גידלי

ר.ל. – חבר המתרגמים
<מורשת מייסד חסידות חב"ד במערכת החינוך>
- לציון 200 שנה לפטירת רבי שניאור זלמן מליאדי

בוקר טוב רבותי, אני מתכבד לפתוח את הישיבה.
אנחנו בנושא מורשתו של מייסד חסידות חב"ד במערכת החינוך, לציון 200 שנה לפטירת ר' שניאור זלמן מילאדי. פרוטוקול 573, מכובדיי, בימים האלה מלאו מאתיים שנה להסתלקותו של מייסד חסידות חב"ד ר' שניאור זלמן מילאדי, הידוע בכינוי האדמו"ר הזקן. בעל "התניא" וה"שולחן ערוך". לאחרונה, הפיקה רשות הדואר בול לציון מאתיים שנה להסתלקותו של בעל התניא. ר' שניאור זלמן נולד בשנת תק"ה ברוסיה, כבר בצעירותו נודע כי כבר רכש ידיעות בכל חלקי התורה, בד בבד החל לגלות מנהיגות ועירנות חברתית יוצאת דופן, וקרא ליהודים לנטוש את המסחר כאורח חיים ולעסוק בעבודת אדמה. הוא מייסד חסידות חב"ד, ראשי תיבות של חכמה בינה ודעת. הרעיון הוא שאת עבודת הבורא יש להשיג באמצעות התבונה שכלית. חיבוריו המפורסמים של ר' שניאור זלמן מילאדי הם "התניא" וה"שולחן ערוך". ספר התניא מתאר בצורה בשיטתית את רעיונות החסידות ונחשב ל'תורה שבכתב' של החסידות.
לאור כל זאת, ראיתי לנכון לכנס ישיבת ועדת חינוך מיוחדת לציון תאריך זה, כדי לדון במורשתו החינוכית של הר' שניאור זלמן ובערכיה החינוכיים של חב"ד, שמפעילה בישראל רשת של מאות בתי ספר וגנים בחינוך ממלכתי דתי, כדי לבחון האם ניתן להטמיע במערכת החינוך את מורשתו החינוכית של ר' שניאור זלמן מילאדי.

שלום לכולם. אני לא מתוך חסידות חב"ד, למרות שכל מי שיהודי או אדם הוא חלק מחב"ד. אני מרצה לקבלה, לחסידות ולפסיכולוגיה חסידית ואני שמחתי על המפגש הזה כי הפצת לימוד תורתו של האדמו"ר הזקן, בעל התניא היא בעלת חשיבות חינוכית-רוחנית-מוסרית ממדרגה ראשונה. אנחנו חיים בעידן שבו אנשים זקוקים למשמעות, זקוקים להעצמה, זקוקים לכוח, צריכים לדעת מה היחוד שלנו כבני אדם בכלל וכבני ישראל בפרט, והאדמו"ר הזקן בנה תורה שפונה לכל אחד ואחת מאתנו ונותנת לנו כלים מעשיים למשמעות, לנתינה, הוא נותן לנו ממש שפה, כמו כל החסידות, כדי לבחון איך אפשר בדור שלנו, שמחפש תשובות לקיום, שאנחנו רוצים לדבר על ערכים רוחניים, איך בתוך הנפש פנימה אפשר לגלות את העוצמה. והפצת תורתו לכל אדם באשר הוא אדם בכלל ולכל אדם מישראל בפרט, היא כל כך חשובה כי כשלומדים את השפה שהאדמו"ר הזקן בנה, וכל מילה בתורה וכל מילה בפרשת השבוע ובכל דבר שאתו הוא פנה, הוא בעצם פנה אל הנפש, הוא מדבר על הפרשנות של התורה, 'מצרים' הם המיצרים שיש לנו בנפש, ו'כנען' זה להכניע את הפחדים שלנו ו'ישראל' זה 'יגיע ישר אל תוך האל' והשפה של החסידות - חשוב שתוכר לכל ילד, כי האדם צריך משמעות וצריך ייעוד בחיים.
התורה של האדמו"ר הזקן לא רק נותנת לנו תשובות לשאלה איך אני אהפוך את חיי לטובים יותר אלא למה אני בכלל כאן, מה התפקיד, ואחד הדברים הגדולים שחרטה חב"ד על לוח ליבה ואני תמיד משתאה ומעריכה אותו, הוא הנתינה. את האהבה. את הכבוד לכל אדם באשר הוא אדם, את חשיבות החיבור, את העובדה שכולנו כלל ישראל וכולנו חלק מאותה אחדות. הם מוצאים בכל אדם את הנקודה הפנימית, את הנשמה, מעצימים אותה, מפתחים אותה, ללא קשר לתפיסת עולמו ואת כל המהפיכה הזו יצר האדמו"ר הזקן, שבנה את חסידות חב"ד ונתן לנו ממש כלים מעשיים איך בדור הזה, שהמידע אצלו הוא עצום, אפשר לקבל מודעוּת, אפשר להתחבר אל הנפש, אפשר – ללא כל קשר לתפיסת עולמך– לקבל תשובות, דרך השפה הכל כך פשוטה שהוקמה וחסידי חב"ד לאורך הדורות הם שגרירים שלה.
לכן אני מוצאת לנכון בקורסים שלי, גם באוניברסיטה, לפסיכולוגים חינוכיים שהם בכלל לא קשורים ליהדות, איני אוהבת את המלים חילוני ודתי כי בכולנו יש נשמה ובכל אדם יש חלק א-ל-ו-ק ממעל, אז כשאני מלמדת פסיכולוגיה חסידית סטודנטים חילוניים, הם רואים איך יש חשיבה חיובית, איך היום, בעידן שלנו, שהוא כל כך מתאר את העוצמה של פסיכולוגיה חיובית, חשיבות הכנסת והממשלה והמדינה והחברה, היא כמו שאומרת הפסיכולוגיה "לעבוד על מה שחזק אצלך". זה נקרא בפסיכולוגיה החיובית "ניגוד חזקות", אל תגיד לו מה אין לו ואיך הוא ישתפר, הגד לו מה יש לו, איך הוא יכול לתרום לקהילה, היום באיי.בי.אם, ב"נס"א", בכל חברה בארצות הברית ובכל מוסדות הפוליטיקה יש פסיכולוגים חיוביים שמתמקדים בתפיסה שנקראת ניגוד חזקות, איך אני מעצים את החברה, איך אני עובד כאורגניזם, את זה בדיוק עשה האדמו"ר הזקן, הוא מדבר על ניגוד חזקות, הוא אומר: יש בך נשמה, שבע יפול צדיק וקם, הוא נותן לנו ממש את מה שהפסיכולוגיה החיובית היום בארצות הברית עושה, איך נפעל כגוף, איך כל אחד יגלה את האור שלו, את היחוד שלו.

אנחנו קוראים בפרשה על המנורה, שיש בה הרבה ריבוי, שבעה קנים ושבעה כפתורים, אבל היא מיקשה אחת, כל אחד מאתנו הוא חלק מעם, יש לנו תפקיד והאדמו"ר הזקן, ממש כפסיכולוג שהקדים את זמנו, הרי היום אנחנו מדברים על מאתיים שנה להסתלקותו, היום הפסיכולוגיה החיובית שלו חודרת ולכן, לעניות דעתי, חשיבות הפצת תורתו היא מאד מרכזית בעידן שלנו, שצריך תשובות למשמעות, לנתינה, לאהבה ולתכלית קיומו של האדם.

אחרי הדברים הנפלאים ששמענו עכשיו אנחנו ננסה לתת עוד פן מעניין לתורתו של האדמו"ר הזקן ולראות איך הדברים משתקפים למעשה בחיי היומיום, לא רק שלנו כיהודים דתיים, לא רק כחיי - - -

סליחה, הייתי מציע שאולי תאמר מהו ה"תניא", מה התוכן שיש בספר, לא כולם יודעים, גם בשביל השידור, זאת אומרת, אומרים ללמוד את "התניא", מה יש ב"תניא", לא רק מיהו בעל ה"תניא" אלא מה יש בספר.

בשמחה גדולה. ספר התניא משמש למעשה כספר יסוד לעבודת ה' של כל יהודי, והדבר המייחד את ספר התניא הוא שזה לא ספר שבא ומספר לנו את הנקודות השליליות שבתוכנו, ולחפש בכל נקודה שלילית את הדרך איך לפתור את אותה בעיה שלילית ולצאת ממנה, אלא שזה ספר שכל כולו מיוסד על השאלה איך לגלות את הנקודה החיובית שכבר קיימת בתוכנו, כיצד ללבות אותה ולהוציא אותה לאור. יתרה מזאת, איך להסתכל על כל אדם בעולם, על כל חפץ בעולם, כשיש חפצים שנראים כחיוביים ויש דברים שנראים כשליליים ולגלות את נקודת הטוב שטמונה בתוך הדברים האלה, ואיך הדבר הזה משמש כחלק מאותו פסיפס אלוקי של הבריאה ואיך שכל דבר בעולם תורם ומשלים את היעוד האלוקי שלשמו הקדוש ברוך הוא ברא את העולם. זה ספר יסוד של כל חסידות חב"ד, הוא הספר שממנו חסידי חב"ד שואפים את תעצומות הנפש שלהם. את אהבת ישראל הבלתי מתפשרת שלהם, וזה הספר שאתו למעשה כל חסיד חב"ד בכל נקודה בעולם, בכל פינה בעולם, יוצאים במסירות נפש למען כל יהודי, יוצאים במסירות נפש ללא פשרות, זה בעצם ה"דלק" האמיתי של כל חסיד חב"ד ושל כולנו יחד.
הייתי רוצה, במסגרת זו, להתמקד בעוד נקודה מעניינת, בהמשך לדברי הגברת שקדמה בדיבורה. אנחנו יודעים שיש תנועה שהיתה מאות שנים בעם ישראל, תנועה של עבודת ה', שהמהות שלה והמשמעות הפנימית שלה היא להסביר לכולנו את המאיסות של חיי החומר, כמה חיי החומר אינם טובים, כמה אנחנו צריכים לצאת מן החומר ולהתקרב אל הרוח. יש עוד תנועה, אחרת, שאומרת: עזוב, עזוב את החומר, התמקד רק ברוח. תאכל פחות, תשתה פחות, תישן פחות, תבלה פחות, תתחבר פחות אל החומר ויותר אל הרוח. המיוחד ב"תניא" והמיוחד בחסידות חב"ד והמיוחד בשיטתו של האדמו"ר הזקן הוא נקודה אחרת, להסביר לנו לכולנו, שהדבר הנפלא ביותר – כמה שזה נשמע מוזר, הוא דווקא החומר שאותו הקדוש ברוך הוא ברא. זאת אומרת, במלים פשוטות, האדם ירד לעולם לא כדי להתנתק מן החומר, כי אם כדי להתנתק מן החומר אז תישאר למעלה בעולמות העליונים, הרי הנשמה היה לה מצב נפלא לפני שירדה לעולם, היא כולה היתה רוח ולא היה לה שום קשר אבל, הנשמה ירדה לעולם כדי להתחבר עם החומר וכדי להכניס את הרוח לתוך החומר וכדי להכניס את קדושת השם לתוך חיי החומר. במלים פשוטות חסידות חב"ד דוגלת בכך שאדם צריך דווקא לעבוד, להיות מעורה בחיי החברה, להיות מעורה בעסקים, להיות מעורה בתוך ענייני העולם אבל, בתוך הדברים של העולם, בתוך המציאות של העולם, למשוך לשם את חיי הרוח, להכניס לשם את הקדושה של הבורא יתברך בתוך המציאות הפשוטה והעכשווית. זה למעשה הסולם, הנשמה שלנו נקראת סולם שמוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה, סולם שמחבר את הרוחניות הטהורה ביותר עם המציאות הגשמית ביותר.
אולי עוד משפט אחד קטן, ברוח הדברים של "ואהבת לרעך כמוך", אתם יודעים, בתורה כתוב "ואהבת לרעך כמוך" אבל זו מצווה שאין לאף אחד מאתנו סיכוי לעשות אותה, מאד פשוט למה, אני נולדתי עם אגו, עם אהבת עצמי ואני אמור לחנך את עצמי להתחיל לאהוב את האנשים שסביבי. אולם, כמה שאחנך את עצמי לאהוב את האנשים שסביבי לעולם לא אגיע לרמה שבה אני אוהַב את השני כמו את עצמי, כי טבע שאני רוכש אותו לעולם לא יהיה חזק כמו טבע שנולדתי אתו. נולדתי עם אהבת עצמי והתחנכתי לאהוב את הזולת. כמה שאתחנך לאהוב את הזולת את אגיע לרמה שבה אני אוהב את עצמי. זו בעיה קשה "ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה" אבל איך אפשר שכולנו נגיע לקיום "ואהבת לרעך כמוך"? האדמו"ר הזקן בשיטה שלו פותר את הבעיה באופן נפלא תחת כותרת מאד מעניינת: "אגואיזם נוסח חב"ד". חב"ד התנועה הכי אגואיסטית במובן החיובי ונסביר מדוע. אל תהיה פחות אגואיסט ותתחיל לאהוב את השני, כי לעולם לא תגיע לרמה של כזו אפסיות האגו שבה תוכל לאהוב את השני כמו את עצמך, אין סיכוי. הפוך. בגלל שאתה אגואיסט תשקיע בשני. למה? כשתלמד את ספר ה"תניא" אתה תגלה שאני זה אתה ואתה זה אני וזה שנראֲה שאני מציאות אחת ואתה מציאות שניה - זה דמיון, זה משהו חיצוני מאד, זה לא משהו אמיתי כי במציאות האמיתית, במציאות הפנימית, במציאות הנשמתית האלוקית אני ואתה הם אותו אחד ולכן, בגלל שאני אוהב את עצמי אני משקיע בכך כי אני יודע, שככל שאני אשקיע בך יותר אני בעצם משקיע בעצמי כי כולנו שורש אחד. וזו בעצם תמונת המצב האמיתית של ימות המשיח. תמונת המצב האמיתית של ימות המשיח היא שכל יהודי ובעקבותיהם כל הנפשות יגלו את השרש האמיתי, שכולנו בעצם יחידה אחת, מהות אחת והשני הוא אתה. ככל שתשקיע בשני תגלה שבעצם הִשקעת בעצמך. תודה רבה.

דר' שלי האירה מאד יפה את התכנים, בעיקר את השאלה לאן אנחנו רוצים להגיע. זה מגדיר את הצד הפילוסופי. רק רציתי להוסיף מילה אחת על מה ששלי אמרה, על מנת להציע לוועדת החינוך, שכדי שיהיו הרבה פחות בעיות, צריכים לאמץ את ספר ה"תניא" כמודל, על מנת לפתור בעיות בעם ובעולם כולו. כאן לומדים הרבה פתרונות לכל מיני בעיות נקודתיות, כל פעם על דבר אחר, ואני הייתי אומר שאם היו מאמצים את הקו של האדמו"ר הזקן שהמח שליט על הלב ותולדתו, זאת אומרת שהמוח הוא בעצם צריך להיות השליט, אנחנו לא יורם מהמותן, ולא מן הרגשות, כמה שהם יהיו יפים וטובים אבל צריך להיות מישהו שמוביל אותם, משהו שמוביל אותם, והם תלת מוחין של המוח, והקו הכללי בחינוך, בארץ ובעולם כולו, היה צריך להיות בכיוון הזה שהמוח שליט על הלב ותולדתו. ואם יאמצו את הדרך בה האדמו"ר הזקן מביא את זה לאורך כל הספר, הוא מביא את האנשים למצב אחר לגמרי לפיו מלכתחילה לא צריך להגיע לכל הבעיות שמדברים עליהן פה, כי הוא מביא לרמה אחרת של חשיבה. למרות כל המגבלות של האדם איפה שהוא נמצא ועם מה שהוא נולד, למרות כל הדברים.
הרי ידוע שחב"ד הדפיסה את ה"תניא", ספר היסוד של חסידות חב"ד, הדפיסה בכל העולם כולו באלפי מהדורות. מהדורות ממש בעיר עיר בכל המדינות וכו'. זה על פי הוראתו של הרב. אנחנו צריכים להבין שיש כאן משהו, כי זה לא היה כדי להדפיס עוד תניא. הבעל שם טוב, כשעשה עליית נשמה, בערב ראש השנה – והוא כותב את זה באיגרת שלו, הוא שאל את מלך המשיח "אימתי?" מתי יבוא מלך המשיח? מתי יבוא לגאול את העולם? הוא אמר לו, בין דברים אחרים: לכשיפוצו מעיינותיך החוצה". בא האדמו"ר הזקן והוביל את הענין של ה"תניא" ושאל חבר הכנסת הרב זאב, בוא הוביל את זה למעשי, הוריד את הענין של "כשיפוצו מעיינותייך" שלא יישאר רק בגדר של תנועה עממית שהיא אמנם עובדת את השם בשמחה וכו' אבל, הוא הוריד היזומות של החסידות, להוריד אותן לשפה מעשית. הראשון והיחידי שהוריד את זה לשפה מעשית וקוראים לזה "התורה שבכתב של החסידות" הוא ספר ה"תניא" שכל אות בו היא מדוייקת, ידו של האדמו"ר הזקן, עשרים שנה ישב על אות אחת, לפני שסגר את ספר התניא, וזאת כאשר את ה"שולחן ערוך" שלו הוא סגר אחרי שלש שנים. זאת אומרת, קוראים לתניא "התורה שבכתב של החסידות" כי יש שם גם ג"ל פרקים דאורייתא, כמו בתורה, יש חמישים ושלושה סדרים כך יש בתניא, ויש שם חמישה חלקים כנגד חמישה חומשי תורה, ואנחנו רואים שיש כאן ממש הקבלה. גדולי החסידות כשראו את התניא בפעם הראשונה, הם אמרו: עם זה ילכו לקבלת פני משיח צדקנו". וכל גדולי ישראל התבטאו על התניא שאין ספר שיכול להביא ליראת שמים ולרומם את האדם כמו התניא.
בא הרבי, שרבים בעולם מחכים ומצפים להתגלותו כמלך המשיח, הוריד את הפצת המעיינות שאמר מלך המשיח ואמר: מתי יבוא - כשיפוצו מעיינותיך החוצה, שלח הרבי לכל העלם כולו להדפיס את ה"תניא" ואנחנו זכינו בעצמנו בכל מיני מקומות, במסגרת ה"טנקים" שאני עוסק בהם, "טנקים" של חב"ד, ו"צבאות השם", במסגרת הזו אנחנו נשלחנו וזכינו להדפיס בקרוב לשלש מאות מקומות בארץ, קיבוצים וישובים אחרים, רבים רבים והסוף היה, בסוף הדברים ראינו את התשובות הנפלאות של הרבי בענין, כי בהתחלה לא כל כך ירדנו לסוף העניינים אבל היום, כשאנחנו רואים את המצב של העולם אנחנו מבינים שזה שלב בהתגלות של מלך המשיח, זה שלב של הגאולה, וכולנו בעצם היום רואים שכל העם היום רוצה לשמוע מה הרבי אומר, מה בענין הזה ומה בענין ההוא, ובעיקר בענין של לימוד החסידות שהיום נהיה נחלת הכלל.
אני בסך הכל יכול לאחל פה, שוועדת החינוך הזו תזכה לקבל פני משיח צדקנו בקרוב ממש ונעשה כאן ישיבה חגיגית, תצטרכו למצוא אולם קצת יותר גדול אבל נצליח בעזרת השם. תודה רבה.

אדוני יושב הראש, אני זוכר בצעירותי שלפני לימוד גמרא בישיבות היינו לומדים את ה"תניא", היו עוד מספר ספרים כמו "הלכות צדיקים", "מסילת ישרים" אבל ה"תניא" – ומדוע ביקשתי לחדד מה שיש ל"תניא" כי חלק מן הצבור לא יודע, חושב שזה עוד ספר, אבל כולו אורחות חיים, כולו מוסר, כל מה שקשור בבין אדם לחברו ובין בין אדם למקום, אלה דברים שיש בהם הרבה הרבה וכדי להתחיל בכלל בלימוד צריך להתחיל עם משהו מקדמי, להתחיל את היום עם ה"תניא", כך צעירים, בחורים, היו מתחילים עם ה"תניא" ואני רוצה לומר, כיוון שהזכרתם גם את האדמו"ר מיליובביטש, אני הייתי נוהג לבוא בשמחת תורה, ביום שביעי של גלויות ואני אומר לכם השמחה שהיתה שם, במוצאי החג, לראות את האלפים והרבבות בריקוד ובשירה - אין דבר כזה, אין מראה כזה בכלל, לא ראיתי עוד. ראינו עוד אצל אדמו"רים נוספים אבל שעות שעות שעות שעות של ריקודים ושמחה וממש אתם רואים מהי עבודת השם מתוך שמחה.
האדמו"ר היה מתווה דרך וברוך השם שזכה שבזכות השושלת של מאתיים שנה אנחנו רואים מסירות נפש של כל חסידות חב"ד שנותנים ומעניקים את אהבת ישראל קודם, אהבת הבריות שהיא "ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה" זאת אומרת, זה היסוד שלנו בתורת ישראל.
הענין של לקרב - גם איך לקרב, אפשר לקרב וקירוב הזה אפשר גם להרחיק לכן כתוב "ולא תשא עליו חטא", "הוכיח תוכיח...ולא תשא" ולכאורה מה הקשר? אלא שלפעמים מתוך ההוכחה עלול להגיע מצב של ריחוק ולא של קירוב אולם אצל חסידות חב"ד יש את הענין של איך לקרב ואיך לעשות באמת חיל בכל העולם בהצלת יהודים. אנחנו צריכים את ההצלה הזו בזמן שיש כל כך הרבה התבוללות בעולם ואנחנו כל הזמן יושבים ומבכים את ההתמעטות של העם היהודי בגולה, אז ה"חיילים" אותו "צבא השם" שיוצא ממקום למקום ומסכן את עצמו, בכל מקום ובכל פינה, אתה רואה אותם ברכבות, אני ראיתי את הדובר לפניי, בארצות הברית, את הנסיעות וקידוש השם כזה, גם בקרב הגויים, כשאתה רואה את ה"טנקים" של השמחה והשירה בתוך מנהטן, ב- 5th avenue, איך שהם דוהרים, איך שהם שמחים ואפילו הגויים אומרים: אין כמו עם ישראל באהבה ובקירוב.

לכן אני חושב שענין של להחדיר ולהביא את תורת בעל התניא היא דבר מאד חשוב ואני רק מבקש שאולי אנחנו נעשה אולי כדוגמה, ככנסת ישראל אז אולי נתחיל עם "ישראל ביתנו" שהיא תתחיל לתת, למשל, שיעור, בפתיחה של ישיבות יום שני, כל יום שני יש ישיבת סיעה אז אני מקווה שיושב ראש הועדה התחיל היום את היישום. תודה רבה.

ברשות יושב הראש, חברי כנסת, רבנים, קהל קדוש ונכבד. שאלה פעם סטודנטית את הרבי מליובאביטש': מהי רבי? מה זה רבי? והוא אמר: רבי זה גנרטור והחסידים הם המנורות, המחבר ביניהם זה החוטים. הסבירה הגברת הנכבדה, גברת שלי, את יסוד חב"ד - מהי אהבת האדם? ויש שאלה האם אהבת האדם יותר גדולה מאהבת ה' או שאהבת ה' יותר גדולה מאהבת האדם? והרבי מיליובאביטש', האדמו"ר הזקן, דרך חב"ד היא אהבת האדם. כי הקדוש ברוך הוא אוהב אותנו כבנים, זה היסוד של חסידות חב"ד וזה בעצם המסר שעבר מלפני שנים רבות, דרך כל אדמו"רי חב"ד, על הענין שהגברת שלי דיברה עליו, הנתינה והאהבה של הזולת, זו דרך של חסידות חב"ד.
במסגרת הפגישות הרבות שלי, במשך שנים רבות אני נפגש עם המון צאצאים של האדמו"ר הזקן, אנשים לא דתיים כפי שהזכירה הגברת שלי, דתיים ולא דתיים, משפחת סלונים, יש ספר הצאצאים של משפחת חשין, משפחתו של השופט חשין, ודומיהם, אני נפגש עם אנשים בכלל לא דתיים אבל דבר אחד אתם רואים עליהם, את האצילות, את הנתינה, את אהבת האדם, זה פשוט מדהים. גם במסגרת התכניות, יש לי תכנית טלוויזיה, המפיקה היא הגברת סלונים, ואתה רואה עליה, איזו עדינות נפש, אז אין מושג של דתיים ולא דתיים – אנחנו יהודים. אנחנו צריכים לדעת שאנחנו יהודים. אז כפי שציינתי, המחבר בינינו לבין הרבי לבין חסידות חב"ד הוא החוטים, החוטים של האהבה והנתינה.
הרבי, האדמו"ר הזקן הנחה אותנו על ידי ספר ה"תניא" ונמצא פה גם הדור הצעיר, יש מושג של מוח, יש מושג של לב ויש מושג של כבד. בצבא, והזכירו כאן את ה"טנקים" ואתה יודע, דוד נחשון, אני ב 82' הייתי בקרב בלבנון, בין הראשונים שפרצו לביירות יחד עם עמוס ירון שהיה קצין צנחנים ראשי, ואתם נכנסתם תוך כדי הפריצה וקיבלתי צעקות מרן כהן, חבר הכנסת, ידיד נפש והיה סגן מפקד חטיבה: מה עושים פה הטנקים? אמרתי לו: הם מביאים קדושה למקום. זה היה אחרי שנהרג סגן הרמטכ"ל, קותי אדם זכרונו לברכה וקיבלנו הוראה: אף אחד שלא ייכנס לשם אבל הטנקים היו בראש ובראשונה ואמרתי: על זה אני לא מוותר. אני חב"דניק אז לא וויתרנו על זה.
בצבא ידוע שכל דבר מחולק לשלשה, כיתה, פלוגה, חטיבה הכל מחולק לשלושה, גם האדם וכך הדריך אותנו הרבי מליובאביטש, האדמו"ר הזקן, שהאדם מחולק לשלושה חלקים: המוח, הלב, והכבד. המח הוא המחשבה של האדם, אז אם אתה מתחיל עם המח לעבור אז סדר המלים הוא: מח, לב, כבד, מ"ם, למ"ד, כ"ף – אתה מלך, מלך בכל דבר, אם אתה עובד עם הלב אז הסדר הוא למ"ד, מ"ם, כ"ף הן 'למך', למך זה 'יורם' אבל אם אתה עובד עם החלק התחתון אז זה כלום, כ"ף, למ"ד, מ"ם הן כלום.
אני נזכר כאן בסיפור שהזכיר חבר הכנסת נסים זאב, היה אחד מראשי הלח"י קראו לו נתן ילין מור. נתן ילין מור מי שיודע, היה אפיקורס עד גיל שבעים ומשהו, והוא פעם בא לשכונה של הרבי מיליובאביטש לפני למעלה משלושים שנה, חזר בתשובה לפני שהוא הסתלק מן העולם, אז הוא אמר לרב ג'ייקובסון, שהיה אז שליח של חב"ד בארצות הברית, שהיה כתב של "ידיעות אחרונות" והוא אמר לו: בוא אתי לרבֶּה, אמר: אני לרבֶּה? להקפות שניות? מה זה? הלוא אני כותב נגד. הגיע לר' מיליובאביטש, והרבי, עם אהבת ישראל האמיתית שלו, עם הנתינה שלו, נתן לו וחיבק אותו, אומר לו נתן ילין מור, מראשי הלח"י: כבוד הרב, אני הרי כותב כתבות נגד אז הרבי אומר לו: בדיוק את הכתבות שלך אני קורא כל הזמן, באיזה חיוך והוא נדהם. ואז הוא כתב מכתב, רבותי, אני מדבר על אהבה ונתינה שנותנים וצריך לבוא אל הנוער שלנו ולחבק אותם ולתת להם ולהעניק להם, הוא כתב מכתב שנמצא בבית יאיר שטרן בתל אביב, בית יאיר שטרן הוא המוזיאון על שם יאיר שטרן, יש שם מכתב שהוא כתב: היות והוא יבוא לשמים, עוד מעט הוא הולך לעולמו, דבר אחד יציל אותה, אומר לו: מה? הרבי מיליובאביטש הסתכל עליי באהבה ובחיבה - זה יגן עליו בשמים. כותב אותו נתן ילין מור שברור לכם, שהוא היה אדם בדיוק בצד השני של היהדות אבל הוא היה יהודי.

לכן אנחנו פה רואים היום, אנחנו מאד שמחים שהכנסת בראשות יושב ראש ועדת החינוך מקיימת פה דיון ולומר דבר אחד: מסר של האדמו"ר הזקן היה: "אהבת האדם", "אהבת הזולת", "הנתינה", "העזרה אחד לשני", אם אתה דתי או לא דתי, ברגע שאוהבים אחד את השני, הכל מתבטל. שתהיה לנו הצלחה רבה. תודה רבה.

תודה רבה אדוני יושב הראש, אני מתרגש לשבת פה, ברצוני קודם כל להודות לך על הקדשת הזמן לאדמו"ר הזקן, אנחנו עוסקים פה כל הזמן בכל כך הרבה עניינים - - -

חבר הכנסת בן ארי, גם לי יש רב, מר לוי, אשר אמר שנעשה את זה.

אתה אומר 'אני עובד לפי הוראות', אבל בכל מקרה אני רוצה להגיד לך מילת ברכה על עצם הדבר כי אנחנו בעניינים מעשיים כל הזמן אבל עניינם מהותיים אנחנו מדי פעם שוכחים. יש כאן מספר דברים שגם הרב נוטיק דיבר עליהם וגם הרב גלויטרמן, הענין של המח שליט על הלב. כשלמדתי חסידות אז פעם אחת מישהו לימד אותי משהו ואמרתי: זה ממש ליטבג, זה ממש ליטאי, זו ממש תפיסה כזו שכלתנית, רציונליסטית, זה לא חסידי מה שאתה אומר לי על האדמו"ר הזקן אז הוא אומר לי שבאמת, בעל התניא, היו מכנים אותו, אצל המגיד ממזריטש היו קוראים לו 'הליטבג' וזה באמת הענין של המח – מח שליט על הלב. החסידות מלאה בלב אבל מלאה בלב שהוא מסונן על ידי שכל אלוקי, שכל שהוא מונחה על ידי התפיסה האלוקית.

זה מסתכם בסיפור אחד שמספרים בחב"ד על ר' משה מייזליש, שהיה תלמידו של האדמו"ר הזקן, שהוא נשלח בעת המלחמה בין הרוסים לבין נפוליאון, הוא נשלח על ידי האדמו"ר הזקן לרגל אצל הצרפתים והוא הצליח בחכמתו להגיע שם למקומות מאד גבוהים בתוך חדר המלחמה שם, ויום אחד נכנס נפוליאון ורואה אותו שם, את מייזליש, ונפוליאון היה כנראה איש מאד חכם, התקרב אליו בצעקה ואמר לו: "אתה מרגל" ושם את ידו על לבו. זה היה כנראה סוג של מה שהיום מכנים מכונת אמת, מי שיחשוש – מיד הלב שלו יתחיל לפעום בחוזקה, אבל אומר ר' משה מייזליש, שזה מה שהציל אותו, עבודת השם הזו שהוא למד אצל בעל התניא, של מח שליט על הלב, אז כשנפוליאון ראה אותו שהוא לא זז, לא זע ולא נע. הוא התנצל בפניו ואמר לו: "באמת, אתה נותן פה עצות טובות, אתה לא מקלקל לנו שום דבר".
יש הרבה רעיונות ואני לא רוצה להאריך, יש פה את כל הנכבדים, את כל ה"סיירת" של חב"ד שאני רואה פה אבל יש דבר אחד מאד מרכזי, מהי התפיסה המשיחית של חב"ד? התפיסה המשיחית של חב"ד היא תפיסה שצריך לאחד את עם ישראל, כשמשיח לא יכול להיות לא ספרדי ולא אשכנזי, לא מזרחי ולא ליטאי ולא חסידי אלא מתוך עם ישראל, ולכן יש את התפקיד הגדול והעצום של החיבור של עם ישראל לחטיבה אחת, וזו המשימה הגדולה שמתחיל בה בעל ה"תניא" וממשיכים אותה כל שושלת הנשיאים עד לרבי מיליובאביטש שכפי שאמרתי, לפני כמה זמן, דיברו על הצינות הדתית אז אמרתי: חב"ד הקדימו את הציונות הדתית מספר דורות בענין של שבירת המחיצות, שבירת המחיצות בתוך עם ישראל והפיכת עם ישראל לעם אחד בבחינת "טעמו וראו כי טוב ה'" שיש מושג כזה של עבודת השם מתוך שמחה ומתוך אהבה, לא מתוך ש'הכריחו אותי', לא מתוך ש'אין לי ברירה'.

שוב הברכה הגדולה של כולנו ליושב הראש ולבית שלוקח את האדמו"ר הזקן היום כמשהו שמנחה אותנו, והלוואי שכל ההחלטות שלנו פה יהיו תמיד לא מתוך הלב ולא מתוך הרגש אלא מתוך "מח שליט על הלב", וכמו שאמר הרב גלוברמן, בבחינת מלך - לא למ"ך ולא כלו"ם.

ראשית אני רוצה לברך אותך, אדוני היושב ראש חה"כ אלכס מילר, על חשיבות הנושא שהבאת היום לדיון בוועדה. שמעתי מספר דברים גם מצד דר' שלי בקשר למנורה ובקשר ל"ואהבת לרעך כמוך" אז אביא רעיון שהבעל שם טוב הביא והבעל שם טוב אומר: למה התקשה משה במנורה? דווקא במנורה נתקשה משה רבנו וזה בדיוק בפרשת השבוע, אז כתוב שבעשר מאמרות נברא העולם, אתה לא יכול להיברא במאמר אחד, וכתוב "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ... ויאמר אלקים יהי ואור" ואלו עשר מאמרות אבל אם סופרים אותן יש כאן תשע מאמרות, אין עשר מאמרות. דורשים רבותינו: ש"בראשית" היא מאמר, "בראשית ברא אלקים" ואם כן, שואל הבעל שם טוב, למה צריך להיות כתוב "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ? הרי זה בא לרבות, ידוע ש"אתים" שבתורה באות לרבות, אז היה צריך להיות "בראשית ברא אלקים שמים וארץ", לא צריך את שתי ה"את", אלא להגיד לך שבצלאל שעשה את כל כלי המשכן, עשה אותם וידע לצרף – כך אומר המדרש – "אותיות שנבראו בהן שמים וארץ", ידע בצלאל לצרף את האותיות דהיינו, מה שאנחנו אומרים בתהלים, "בדבר ה' שמים נעשו", בדיבור - "ויאמר אלקים". אם כן, מה באה ה- "את" לרבות? ה- "את" באה לרבות את עשרים ושתיים האותיות שעדיין לא נבראו, והן נבראו במאמר בראשית. לכן משה נתקשה כיון שלא היו האותיות, שגם אם נרצה לעשות צירופים.
מה שייך ה- "את" הזה לענין? שאנחנו יודעים את הענין של חב"ד. כמי שמכיר את התניא את הספר התניא וגם זכיתי להיות בארצות הברית גופא ולהיות במחיצתו של הרב, לקבל ממנו את ספר התניא, באופן אישי, והיה שמור באותן שנים, שמי שהגיע לרבי גם קיבל דולר ויש כאלה שגם קיבלו את התניא ממנו, והיתה לי הזכות לקבל לא דולר נייר אלא דולר מטבע, הבאתי את זה לחסיד חב"ד והוא אומר לי: איך יכול להיות? שהיינו שם במשלחת מן הארץ? רציתי להגיד פה משהו :מה המאפיין שלו? חב"ד? אהבת ישראל, אמרו: "ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה", ואם נקח את המלים "ואהבת את השם", ואת "ואהבת לרעך כמוך" אז רבותי, זו אותה גימטריא, זה 820 בדיוק. בנוסף, "ואהבת לרעך כמוך" זה גם שם אלקים בגימטריא בדיוק לכן, כל הצירופים שנעשה אותם נגיע בסופו של דבר לענין היחידי שיש לנו, שדיבר עליו ידידי חבר הכנסת בן ארי, שעם ישראל צריך להתאחד באחדות גמורה כי זה הדבר היחידי של עם ישראל. כתוב, והרב קוק אמר את זה, הרב קוק אמר שעם ישראל גלה ונחרב הבית כגלל שנאת חינם, ייבנה רק מאהבת חינם. וחב"ד מסמלים את אהבת החינם הגדול הזו.

מצד אמו של הרב קוק הוא נצר חב"די.

כן, לכן הזכרתי אותו. לכן, רבותי, מי שמכיר את חב"ד לפניי ולפנים ויודע מה גודל התנועה הזו ומה היא עושה, כמה אהבת ישראל והזכיר פה הרב –שאני לא זוכר את שמך, אני זוכר שאצלי במושב, בשנת שבעים ומשהו, עוד כשה"טנקים" היו מסתובבים במושבים, הרב נחשון, הזכיר את הענין של הדפסת התניא, אז היו שלש מאות מושבים, אחד מהם המושב שלי, שגם הדפיסו וזה היה על שם המושב, כל מושב דאג לזה, זה היה בגליל המערבי, אני חושב שאת זה אנחנו רואים פה היום וצריך את הדברים, זה מגביר אהבת ישראל והלוואי ונראה משיח צדקנו במברה תיכף ומיד ממש. תודה.

ברשות יושב הראש, חברי הכנסת, האורחים הנכבדים, ראשית, תודה רבה על ההזדמנות ועל המפגש כולו. שאלו פעם את האדמו"ר הזקן בעל התניא מה חידשה תורת החסידות על תורת הקבלה? והקבלה התפרסמה עוד קודם החל מן הרשב"י, האר"י זצ"ל והרב חיים ויטל, והיום זה ככלל דבר נפוץ, מי לא הולך ללמוד קבלה, אז שאלו אותו מה חידשה תורת החסידות על תורת הקבלה? והוא אמר שהקבלה מעלה את האדם לשמים וחסידות מורידה את השמים לאדם. החסידות, כשלומדים, ומדברים בעיקר על ספר התניא, ספר היסוד, נותנת לנו כח לחיות חיי יומיום חומריים וגשמיים עם כל ההתמודדויות ולראות בּכּל את האור האלוקי, את התפקיד והמטרה.

כמי שעוסק כבר עשר שנים עם נוער שמתמודד עם בעיות מעבר לנוער רגיל, במוסדות החינוך, יוצא לי הרבה לראות איך שהיסודות האלה, שמובאים ב"תניא", הם נותנים לאדם בטחון ואומרים לאדם הסתכלות נכונה לחיים. קודם כל, האדמו"ר הזקן מסביר, שכל אחד צריך לדעת את מקומו ולהתקדם מאיפה שהוא. "איפה שאתה" זה לא פאשלה, כמו שאומרים אצלנו, זה לא כשלון וזה לא מחדל אלא זו מטרה – כך הקדוש ברוך הוא רצה אותך ואותי, כל אחד במעמד ובמצב שלו, מכאן תתקדם, זה מה שמצפים ממך. וכשמדברים עם נער על כזה דבר, על היסודות האלה, זה נותן לו אור, נותן לו חשק להתקדם קדימה.
אותו הדבר אומר הרבֶּה אומר גם כן על דורנו. בדור שלנו מרבים לדבר על הבעיות והרבֶּה בא ואומר: הדור הזה הוא חלק מתהליך לקראת גאולה, עוד פעם, תראו איפה אתם נמצאים, הכל לפי תכנית ולַכל יש מטרה, כמו שאמר הרב זושא מאניפולי, חבר של בעל ה"תניא": כשאגיע השמימה לא ישאלו אותי: למה לא היית אברהם אבינו אלא ישאלו אותי: למה לא היית זושא? למה לא היית מה שאתה? מכאן ישנה הקריאה הברורה לוועדת החינוך, לבחון מקרוב את כל החומר שיצא על לימוד התניא, להחדיר את העקרונות בקרב בני הנוער, אין נער מישראל שלא יעזור לו לדעת קצת בטחון עצמי במקום בו הוא נמצא, קצת להכיר את מקומו, את הרצון של הקדוש ברוך הוא ולתת לו את בשורת הגאולה, התגלותו של הרבי תיכף ומיד. תודה.

שלום לכולם. אני חונכתי בחינוך חילוני ממלכתי, גדלתי בעיר פתח תקוה, לא היה לי שום לקשר לחב"ד ולא בשום דרך אחרת למוסד ממלכתי דתי. לאחר בית הספר, לאחר שסיימתי את התיכון שירתתי בצבא, נכנסתי לאוניברסיטה, עשיתי דוקטוראט בתחום הראייה הממוחשבת. לאחר שסיימתי את הדוקטוראט הקמתי חברה, היום היא חברה ציבורית גדולה, החברה נמצאת בסינגפור, מרכז ה r.n.d. שלה נמצא כאן בישראל, חברה ברוך השם מצליחה אבל מה שבאתי לספר כאן הוא הסיפור של הדרך בה אני הגעתי אל ה"תניא".
באחד ממסעותי בעולם, בסינגפור, ישבתי לדבר עם אחד האנשים הבכירים במשק הסינגפורי ואני שיבחתי אותו על אוצרות הטבע שיש להם, על המדינה המדהימה שתוך חמישים שנה, היא בערך בגיל של ישראל, המדינה המדהימה שהם הצליחו להקים ועל היופי של האיכות של מה שהם הצליחו להקים, ואני לא יכול לשכוח מספר משפטים שהוא אמר לי, הוא אמר לי: כן, תשמע, נכון שהצלחנו בחמישים-ששים שנה להקים דבר עוצמתי מאד אבל, לכם יש חכמה של חמשת אלפי שנה, יש לכם את ה"תניא", יש לכם את הבעש"ט, יש לכם את התורה, יש לכם היסטוריה ארוכה. אמרתי לו: מה אמרת??? על איזה "תניא" אתה מדבר? והוא הסביר לי מהו ה"תניא". הוא הסביר לי טוב, דרך אגב, - - -

בשביל זה היית צריך להגיע לשם, עד סינגפור?

על זה מברכים בבוקר "ברוך שלא עשני גוי". יש יהודים ש"עשו אותם" יהודים גויים. "ברוך שלא עשני גוי".

הוא ישב במשך ערב שלם, מדובר באדם מראשי המשק של סינגפור, והסביר לי מהו התניא, לא היה לי שמץ של מושג על מה הוא מדבר ואני מתהדר כאיש מדע, אני איש מדע, אני אמור להכיר, האופקים שלי אמורים להיות רחבים, לפחות כך חשבתי, אני מכיר את התורה, למדתי בבית הספר תורה, למדתי תנ"ך, למדתי רמב"ם, והוא הסביר לי מהו ה"תניא" והבושה כמדען, לא להכיר ולא לדעת על מה הוא מדבר. באיזשהו שלב – אני לא יכול לשכוח את זה – שאלתי אותו: אתה בטוח? חזרתי לארץ, והוא הסביר לי שזה קשור לחב"ד והסביר לי לאן אני צריך לפנות. הגעתי לכבוד הרב יוסי שבמשך שנים לימד אותי מהו ה"תניא" והשלים לי כזה "חור".
ללמוד ללכת בגיל שנתיים זה קל וללמוד משהו בבית הספר זה קל אבל בגיל ארבעים, אחרי שאתה חושב שאתה יודע הכל, ללמוד את ה"תניא" זה הרבה יותר קשה. מאחר וכך, אני מקפיד לחנך את הבת שלי, מחוץ לבית הספר, ללמד אותה ולתת לה שיעורי תניא ולהסביר לה. מאחר והבחנתי בקושי שיש בלימוד הדברים האלה לבד בגיל לא צעיר, לא בגיל בית ספר, אני מקפיד ללמד את הבת שלי "תניא" פעם או פעמיים בשבוע במשך השנתיים האחרונות ואני רוצה להגיד לכם דבר אחד: זה עורר בה שינוי שלא עורר בה שום דבר שהיא לומדת בבית הספר. זו תורת אמת שקשורה לכל אחד, חילוני, דתי וכל זרם שהוא. זו תורת אמת, זה שייך לנו, ואם הגויים אומרים שזה שייך לנו אז מי אני הייתי כחילוני לחשוב שזה לא שייך לנו. הנקודה הכי חשובה והמסקנה שאני יכול להגיע אליה אחרי שהצלחתי ללמוד חלק ממנו וללמד את בתי היא שהשינוי שה"תניא" עושה בחיים של כל אחד, ללא קשר לשאלה לאיזה זרם הוא שייך, כי זה דבר שהוא שייך לנו, היהודים, מכל זרם שהוא, ואני רק שמח שהיתה לי את הזכות ללמוד אותו אמנם בגיל ארבעים אבל אף פעם לא מאוחר.

שלום לכולם, אני שמח ומודה על ההזדמנות לדבר כאן. בהמשך למה שאמר ידידי עופר, על החשיבות של הנחלת התניא לגדול כקטן, ובאמת כשיושבים כאן בוועדת החינוך זו ההזדמנות לעורר מיזם, בהמשך למה שנאמר כאן, שכל ילד יהודי במדינת ישראל – ובעזרת השם גם מחוצה לה, יזכה לשעת פעילות נפש לפחות פעם אחת בשבוע, שזה דבר שיכול לעשות ממש שינוי בחיים החברתיים ובחיים האמונתיים שלנו.

אני רוצה להוסיף מספר מלים על מהותו של ה"תניא". כאשר באו למחבר הספר רבינו הזקן, אחרי שעותקי ה"תניא" התגלגלו בהעתקות של כתבי יד והתחננו לפינו שיואיל להסכים להדפיס את הספר, היו לו שני תנאים לכך: האחד, ששמו לא יופיע בספר, וזו ענווה שאין כדוגמתה, ספר כל כך כביר שהיום, מאתיים אחרי מאתים שנה אחרי הסתלקותו אנחנו מרבים לעסוק בו כל כך, והוא לא רצה ששמו יופיע על הספר. התנאי הנוסף היה לקבל הסכמות משני צדיקי עולם, שאחד מהם הוזכר כאן קודם, ר' זושא מאניפולי. ואכן כאשר הגיעו לרבי זושא מאניפולי, הראו לו את כתבי התניא וביקשו ממנו את ההסכמה, בשמו של רבינו הזקן, הוא כל כך התפעל מן הספר ואמר: עם הספר הזה ילכו לקבל פני משיח צדקנו. ואכן, במאתיים שנה האחרונות הספר הזה הפך להיות אור וסלילת דרך לגאולה.
משיח שעתיד להביא את הגאולה – זו לא רק גאולה במובן הכללי לכלל העולם ולכלל ישראל, אלא זה מתחיל קודם לכן גם מגאולה פרטית, כל אחד בחיי עצמו יכול להיות במצב של גלות או של גאולה, הגאולה היא כאשר אנחנו זוכים להכניס משמעות פנימית אל החיים שלנו, לשנות את נקודת המחשבה ולהתחיל לחשוב על דברים ממבט אמיתי יותר ונכון יותר. אלה הם היסודות של ה"תניא".
ה"תניא" מציב את האדם בפני השקפת עולם חדשה שמשאירה אותו להתמודד עם כל הנתונים הקיימים בשטח, לא מנתקת אותו מן המציאות אבל נותנת לו לראות את הכל כמכלול ולהבין דברים שלעולם לא יכול היה להבין אילולא היה רוכש את אותם יסודות כמו שתי הנפשות, מלחמת הנפשות שקיימת בכל אחד מאתנו, אדם יכול לחיות כל החיים במאבקים פנימיים בלי לדעת מה מושך לכאן ופתאום הוא מגלה שיש לו שתי נפשות, ומלמדים אותו מה זו ומה זו? מה רצונה של כל אחת? איך משכינים שלום ביניהן? איך גורמים לשיתוף פעולה ביניהן? אחר כך האדם נמצא בעולם ולא יודע איך להסתכל על העולם כי הוא מרגיש שהוא המרכז, שהוא היסוד ומלמדים אותו בתניא לדעת, שהעולם כרגע בהווה מתהווה, ולכן גם המציאות שלנו, גם המציאות שלי, כרגע מתהווה מחדש, התפיסה הזו נותנת גם רוחח של התחדשות, גם המון חיות ועוצמה אבל גם בעיקר להבין שמרכז המציאות הוא הקדוש ברוך הוא וכך עוד יסודות רבים.

נוסיף עוד אחד מהם שאותו נלמד בשבת הקרובה, בשבת הקרובה נלמד את הלב של התניא, יש סדר לימוד יומי, ובלב של התניא הוא מלמד אותנו סוף כל סוף איך לקיים את דבר החכמים "ואהבת לרעך כמוך", שזו לא מליצה אלא באמת ייתכן כמוך ממש, אלא מה, לשם כך נדרשת מן האדם התעלות, ובאמת, כפי שאמרנו קודם, להביט על הדברים במבט נכון, שיאפשר לו לראות בשני חלק ממנו ולראות בעצמו חלק מן השני, ולראות בנו כולנו חלק אחד בלתי נפרד ממציאות הקדוש ברוך הוא. והמחשבות הללו, ההתבוננויות הללו, הן מובילות את האדם לחיים שבאים לידי ביטוי גם בחברה, גם במשפחה גם בהתמודדות האישית של האדם עם עצמו למקום של גאולה. וכך באמת עם הספר הזה, כל אחד צועד אל הגאולה הפרטית שלו וכולם יחד יכולים לזכות ונזכה תיכף לגאולה השלמה.
שוב אחזור על ההצעה שתיקַבָע בהמלצת ועדת החינוך שעת פעילות נפש שכל ילד יהודי יידע איך להשתמש במידע החשוב שנמצא בספר ה"תניא" ולהכיר את הנפש שלו, להשתמש בה כהוגן ולפזר אור של גאולה בכל סביבותיו. תודה לכם.

ברצוני להעלות מספר נקודת חשובות, לכבוד יושב הראש ולכבוד הקהל הקדוש שיושב כאן, במעמד הגדול שיש לנו כאן היום. זכיתי להכיר את הרבי מיליובאביטש, בשנת 86' זכיתי להתפלל אתו ביחד, הייתי אז שחקן כדורגל בגרמניה, נסעתי לשם, וכך הכרתי אותו, מאז אני מחובר לחסידות חב"ד.
יש מספר דברים חשובים בספר ה"תניא", אני היום יותר איש של ה"זוהר", אני מכיר את הנושא של "הזוהר" על הצד הטוב ביותר שיש, ה"תניא" מבוסס בעיקרו, ברובו הגדול על הזוהר הקדוש ומה החשיבות של התניא? כדי לבוא לשכנע – וגם אני הייתי אדם חילוני פעם, אז כדי לבוא ולשכנע למה צריך את התניא לבתי ספר, דתיים, חילוניים ובכלל, למה צריך את זה? יש חשיבות מאד גדולה לנושא הזה. אני אנסה לפרט את זה במספר נקודות חשובות כי במה שונה התניא מחסידויות אחרות או מלימודים של תורה אחרים שקיימים בחסידויות אחרות או בקבוצות אחרות של דתיים? התני"א שונה למשל, הדפוס הרגיל שיש, הוא בעצם המפקד, המפקד הוא ההלכות וההלכות הן דבר שהוא "פטיש בראש", ההלכה אומרת, כך צריך לעשות וזהו, אנשים לא אוהבים את הדבר הזה, את ה"פטיש בראש" הזה, התניא הוא דבר שבא להסביר את הגשר, לתת את הגשר בין ה"פטיש בראש" הזה שלא אוהבים אותו, לפרט את הדברים לדברים שהם ענייניים ומאד מעניינים שיכולים לעניין את האדם ולא את ההלכות כש"ההלכה אמרה כך וכך צריך לעשות את הפטיש בראש הזה".
התניא בעצם שווה לכל נפש, הוזהר הקדוש, הוא קצת כמו שהסבירו כאן, הוא גבוה יותר וכאן בעצם התניא מתחבר כל אחד, ממש שווה, לדתיים, חילוניים, ילדים, מבוגרים, נשים וגברים כאחד, זה ממש שווה לכל נפש זאת אומרת זה יורד לרמה כזו שזה מחבר את כולם ומסביר לכולם בצורה הכי טובה למה אנחנו צריכים את זה.
אתן דוגמה מן העיסוק שלי בזוהר הקדוש על מבנה כדור הארץ. יש המון גילויים חדשים שמתגלים שהם נראים כמו כל העולם של המדע. העולם של המדע, לפני כל דבר שהוא התגלה, הוא נשמע הזוי לגמרי, אחרי שהוא מקבל קצת יסודות ותשתיות שמחברות אותו להבנה הרגילה שיש לנו בעולם הזה אז אנחנו מתחילם לקבל את זה, אבל, לפני זה הכל נשמע הזוי ובזוהר יש לנו המון דברים חדשים שכמו מבנה של כדור הארץ, לדוגמה, המבנה של כדור הארץ על פי הזוהר – והוא היחיד שמתאר את החלק הפנימי של כדור הארץ, מה החלק הפנימי, ר' שמעון בן יוחאי מסביר, הוא אומר ש"כל העולם עומד על התורה אבל עם ישראל רואים את זה בעיניים". עד היום יש לנו משהו שהוא בעצם הדחקה שאנחנו מתפללים בתוך ארבע קירות בית הכנסת ואנחנו יכולים להיראות ככאלה שמדברים אל הקירות או צועקים אל הקירות ויעמדו כאלה מן הצד ויראו אותנו כמו פנטומימה, יסתכלו ויגידו: שמעו, אלה מדברים אל הקירות, מה, איפה אלהים שלהם נמצא? בקירות? זה גם סוג של דבר שהדחיקו אותו לצורך קבלת האמונה של העם היהודי.

כדי שתבינו, למה חשבו שהתניא יכנס לכל בית ספר ובעיקר לאלה החילוניים? בתקופה שהייתי שחקן כדורגל בגרמניה נפצעתי קשה מאד ובחדר לידי היה האפיפיור של היום. ראיתי אותו משחק שח-מט, הוא היה משחק שחמט ונכנסתי למשחק נגד מחשב, זה היה ממש חדש לגמרי, לא ידעו אם אפשר לנצח את זה, המחשב היה נשמע כמו משהו שנחת מכוכב אחר לגמרי. הוא שיחק, באתי ואמרתי לו: "תעשה ארבעה או חמישה מהלכים ואתה מנצח את המחשב בשח". הוא אמר לי: "לא, לא", אני אמרתי לו: "כן, כן" והוא ניצח בסוף. עשיתי שלושה ארבעה מהלכים, הוא עשה ארבעה חמישה ובחמישי הוא ניצח בשח. מה הוא עשה לדעתכם? אגב, זו פעם ראשונה שאני מספר את זה כאן ולפרוטוקול. הוא פשוט עשה "שמע ישראל", הוא אמר: "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". הוא אמר בעברית את כל ה"שמע ישראל", הוא אמר מזמורי תהלים בעברית, הייתי חילוני, הרגשתי כמו אידיוט, הרגשתי מפגר ופסיכי לידו, היום כשאני אחד מהמשקיעים בתחום של הזוהר, אחד הרבנים שהייתי מחובר אליהם בחמש עשרה השנים האחרונות היה הרב מרדכי שיינברגר, מן הממשיכים של ה"סולם", והוא, באחת ההרצאות שלו אמר שהנוצרים אימצו את הזוהר לפני יותר מחמש מאות שנה, לפנינו, הם הרבה יותר אימצו אותו ומה שאני מנסה לומר כאן שבקרוב מאד אותם נוצרים יבואו עם ידע והבנה, כמו שהייתי אדיוט והרגשתי אדיוט ליד האפיפיור של היום, אז הוא היה אחראי על כל המנזרים בגרמניה, אחר כך היה בישוף ואחר כך נתמנה לאפיפיור, הרגשתי כמו אדיוט לידו.

יבואו כמה מליונים מכל הארץ וכולם ידעו על בוריים את הזוהר ואת כל התורה וכאן ירגישו, כל אלה שלא למדו, כמו שאני הרגשתי אז, ההמונים פה ירגישו לעומתם אדיוטים כמו שאני הרגשתי אז וחשוב מאד שכולם ישלימו וייכנסו אל הנושא הזה, שילמדו את הזוהר, לא כרגע אבל לפחות את ה"תניא" כמדרגה אחת, כדי להתחיל כי התניא הוא יותר, 'עמך' מה שנקרא, שמדבר לכל נפש ושווה לכל נפש. ודר' שלי גולדברג, מכירה אותי כבר כעשר שנים, שהיא מן הראשונים שדיברתי אתם לפני חמש או שש שנים על הנושא הזה, ובשנה וחצי האחרונות אני פועל הרבה יותר בנושא הזה, כמה שאני יכול וכמה שאני אוכל, ואם ירצה השם בעזרת השם ובעזרת התניא, כמה שהגעתי אל הגילויים האלה, ובעזרת הזוהר, שאפשר להגיע לגילויים כאלה, התניא הוא קרש קפיצה גדול שיכול להוביל. אם הילדים כבר מהיום יתחילו לעסוק בתני"א יש גילויים חדשים שם, שהם יובילו לעומק, והם יתקדמו טוב יותר, ויהיה לנו המון גילויים והמון דברים חדשים, לטובת עם ישראל, לטובת הכלל וכל העולם כלו, שכל העולם יידע ויבין את החשיבות של עם ישראל והקיום של כל העולם הוא בזכות עם ישראל והתורה שהדברים האלה יתחילו לחלחל מן השורש, מן הילדים כבר ובעזרת השם שיצליח כל הענין הזה.

תודה אדוני יושב הראש. אני מציין לשבח את קיום הדיון, כי להבדיל מהרבה פרלמנטים בעולם, שהספיקו כנראה לפנינו לקיים את הדיונים האלה וסוף כל סוף, כנסת ישראל גם מצטרפת לדיונים החשובים האלה. לפעמים זה מוזר בעיניי כל מיני אנשים, חסידי חב"ד, אתם בתורת בעל ה"תניא", לבוא לפה ולהסביר את החשיבות של זה. לצערינו אנחנו לפעמים מפגרים אחרי האומות אבל אני מקווה שאנחנו תמיד נשיג אותם בסוף, לפחות בביצוע מעשי של התקרבות ולימוד הדברים.
אין ספק שמי שמעריך את התניא ואת ההישג הגדול של בעל ה"תניא" רואה את זה לפי מספר השפות שהתניא מתורגם להן. אין כיום כמעט שפה בעולם שהתניא לא תורגם אליה. ואנשים לומדים את זה כל אחד בשפה שלו. לא קל לתרגם את התניא, זה לא איזה ספר שמתרגמים אותו מלשון הקודש או מעברית לשפה זרה, כי צריך לדעת גם איך לתרגם אותו כדי שאנשים שלומדים יבינו את עומק הדברים ויבינו את המשמעות של הדברים. ולכן אני שומע, כל שנה כמעט, עוד מדינה ועוד עַם שעד עכשיו לא הכירו את התניא, מתרגמים אותו ולומדים אותו.
לכן, אולי התאריך העגול הזה שאני רואה פה על השקף, יכול להיות גורם מדרבן עבורנו, לבוא וללמוד את המקורות שלנו, ובין היתר בוודאי את הספר העצום הזה, שמי שקצת התחיל ללמוד אותו יודע שהרבה חכמה לומדים ממנו. כמובן שאין ספק שבבתי הספר ובמקומות שלא לומדים בכלל היום יהדות לצערנו, הדברים רצויים. אמנם להתחיל ישר מן התניא אני לא הייתי ממליץ אבל אין ספק שצריך לעשות מאמץ להכניס אותו כספר, אחד הספרים החשובים שיש לנו בארון הספרים היהודי, שנוכל לבוא ולהתגאות בו ולגדל אתו את הדור העתידי שלנו. תודה.

ברשות מורינו ורבותינו, יושב ראש ועדת החינוך שאני רואה בו גם כן בע"ה מורה לעתיד. אל"ף בשבילנו זו התרגשות גדולה לראות את חסידי חב"ד שכולנו אוהבים מוקירים ומעריכים, זו בעצם התוצאה היפה ביותר של העבודה, של הרבֶּה הראשון, כל שבעת ה'רבעס' וה'רבֶּע' והאחרון המסכם, המלכות, שגידל עשרות אלפי ומאות אלפי 'רעבס' בכל העולם כולו, 'שלוחים', אז אנחנו אומרים מאתיים שנה, ומאתיים שנה בגימטריא קטנה הן עשרים פרקי אבות, ואנחנו רואים במשנה, בפרק אבות: בן חמש למקרא, בן עשר למשנה, בן שלש עשרה למצוות, בן חמש עשרה לתלמוד, בן שמונה עשרה לחופה ובן עשרים לכח, אז עכשיו מתחיל הכח, עכשיו מתחיל להתגלות הכח של חסידות חב"ד עם כל התלמידים וההמשך של הענקיות של מי שטבע את המושג "בינוני" אבל הוא טבע את המושג "בינוניות" כערך עליון משום שידע שמן ה"בינוניות" אפשר למשוך ולשאוף לדברים הרבה יותר גבוהים. אתה תמיד נמצא במצב שאתה יכול עוד לטפס אליו.

בנקודה אז אתם רק בתחילת הדרך, אתם ב'כח', ואתם רק בתחילת הדרך אז אנחנו מקווים שחסידי חב"ד יהיו כהמשך לר' המסכם ולר' שהתחיל, ימשיכו ויעשו חיל ויעוררו את עם ישראל כולו לתשובה ולשלמות, שלמות הארץ, שלמות העם, שלמות התורה, שלמות כל הנמצאים ובעזרת השם לגאולה שלמה, ולביאת משיח במהרה בימינו אמן.

תודה רבה. רבותי האורחים, מכובדיי, כולם, ראשית אני שמח שאכן יצאה לנו כאן הזדמנות, בתוך כל מה שאנחנו עוברים כאן במשך היומיום שלנו, לכנס ישיבה ולדון בנושא שהוא מאד חשוב.
תודה למר לוי שביקשת ופנית וכך אנחנו הצלחנו למצוא זמן והצלחתם להביא את כל המוכבדים לכאן לישיבה של ועדת החינוך. אנחנו נעביר את הפרוטוקול של הישיבה למשרד החינוך ונבקש מן המשרד לשקול הטמעה במערכת החינוך כולה את מורשתו החינוכית של ר' שניאור זלמן מילאדי. זה מבחינתי.
רבותי, תודה רבה לכולם, הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 11:53.>