PAGE
28
ועדת המדע והטכנולוגיה
27/02/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 124>
מישיבת ועדת המדע והטכנולוגיה
יום שני, ד' באדר התשע"ב (27 בפברואר 2012), שעה 10:00

<השלכות ביטול פרוייקט טנק המרכבה על איבוד התשתית הטכנולוגית, ההון האנושי ומאגר המחקר והפיתוח>

חברי הוועדה: >
רונית תירוש – היו"ר
אנסטסיה מיכאלי

>
אבי ענתי - סמנכ"ל משרד המדע והטכנולוגיה

ירון ליבנת - ראש מינהל פרוייקט מרכבה, משרד הביטחון

ברוך מצליח - ראש פיתוח טנקים, משרד הביטחון

ראובן סופר - סגן ראש מינהל לרכש יבשה, משרד הביטחון

אמיר זיו-אב - המדען הראשי, משרד התחבורה

דניאלה פרתם - רפרנטית בטחון, אגף תקציבים, משרד האוצר

אילן פלד - מנהל תכנית מגנ"ט, המדען הראשי, משרד התעשיה, המסחר והתעסוקה

מרצדס צרפתי - עוזרת למשנה מנכ"ל משרד התעשיה, המסחר והתעסוקה

עמרם שחר - אחראי על תעסוקה וממלא מקום ראש עירית קרית שמונה

יהודה היימן - סמנכ"ל התאחדות התעשיינים בישראל

איתן מנדל - מנהל פורום יצרני הרק"מ התאחדות התעשיינים

יצחק פורמברג - ראש תחום מיגון - תע"ש, סלבין

שאול שחר - מנהל מפעל תממ, התעשייה האווירית

פלג בלסקי - בעלים של מפעל פרמט

זכריה חי - מנהל מפעל פרמט

איתי סולל - מנכ"ל מתלם יצרני קפיצים בע"מ

משה פולט - סמנכ"ל שיווק בנטל תעשיות

איתן קינן - מנכ"ל יעיל נוע 95 בע"מ

אמיר שמושקוביץ - מנכ"ל מיגן בע"מ, חולון

יהודה אדמון - יועץ לנשיא אלביט מערכות

דורית בלובשטיין - מנכ"לית בלובשטיין עבודות מתכת, קרית שמונה

בנימין בליטמן - סמנכ"ל פיתוח והנדסה, קינטיקס/אלביט

אברהם בר דוד - יו"ר פורום הרק"מ, אימקו תעשיות

שרגא ורטמן - סמנכ"ל , מפעלי מתכת

ישראל זילבר - מנכ"ל עגם מפעלי מתכת, חטיבת מעלות

בועז תדמור - סמנכ"ל עשות אשקלון תעשיות בע"מ

תומר מרגלית - סמנכ"ל תגל אס. פ. תעשיות בע"מ

פיני קבלו - מרכז השלטון המקומי

שני גולדברג - המשמר החברתי

ענת לוי

ר.ל. – חבר המתרגמים
<השלכות ביטול פרוייקט טנק המרכבה על איבוד התשתית הטכנולוגית,>
ההון האנושי ומאגר המחקר והפיתוח

בוקר טוב לכם, שבוע טוב וחודש טוב לנו, אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת המדע והטכנולוגיה בנושא השלכות ביטול פרוייקט טנק המרכבה, השלכות על איבוד התשתית הטכנולוגית, ההון האנושי ומאגר המחקר והפיתוח.
מטבע הדברים, כיוון שאנחנו נמצאים בוועדת המדע והטכנולוגיה ואילו לנושא הזה יש פן צבאי וצה"לי, אנחנו לא נגע בו כמעט, לזה יש את ועדת חוץ ובטחון. מה שיעניין אותנו כאן הוא איבוד הון אנושי בעל ידע טכנולוגי עצום, ההשלכות של זה וגם נגע בנושאים אנושיים של פיטורי עובדים, של כח אדם שלא ימצא את לחמו אם וכאשר הפרוייקט הזה אכן לא יחודש במלוא עוצמתו. אני לא ארחיב בדיבור, יש פה הרבה מאד אנשי מקצוע שנשמח לשמוע אותם אבל אני רק רוצה לומר שבמסגרת ההכנה שלי לקראת הדיון הזה עברתי על מסמכים ובהם גם פרוטוקול ישיבה משנת 2007, מדיון שניהל אז כאן בוועדת המדע והטכנולוגיה, חבר הכנסת זבולון אור לב, ומה שקראתי שם כמעט חוזר על עצמו ואני חושבת שכנראה לא נלמדו הלקחים.
אני רק רוצה לוודא שנמצאים אתנו גם נציגי משרד האוצר שיש להם חלק נכבד בהחלטה האומללה הזאת.

כן.

האם את מצויה היטב בנושא הזה? האם תדעי להשיב לנו על סיבות ונימוקים לשאלה מדוע הוחלט מה שהוחלט?

אשתדל להשיב על השאלות האלו.

אני מאד מקווה שלא עשו כאן "וי" לשליחת נציג מן האוצר, יש לכם משמעות רבה בדיון הזה. ברשותכם, נבקש מתת אלוף ירון לבנת, ראש מינהל פרוייקט "מרכבה" בצה"ל, לפתוח את הדיון.

שלום לכולם ורק לתקן, ראש המינהל פרוייקט ה"מרכבה" במשרד הבטחון, הפרוייקט שייך למשרד הבטחון, אנחנו לובשי מדים ונסביר את זה במספר מלים. אני חייל בצה"ל אבל אני ראש פרוייקט במשרד הבטחון.

כיוון שהתייחסת לפרוטוקול של הועדה שדנה בנושא הזה ב-2007 אז הרי שמעיון קצר אפשר למצוא את הדברים שלי גם שם. הייתי אז בתפקידי כמהנדס ראשי של הפרוייקט הזה, ואת התפקיד הזה עושה היום ברוך מצליח שיושב פה לידי, הוא גם יציג את מרבית המצגת שנראה פה. אני חייב להגיד שאנחנו נמצאים לצערי בפעם השניה בוועדת המדע והטכנולוגיה בחמש שנים, בנסיבות דומות כמו שציינת ויחד עם זה, מספר דברים השתנו מאז אותה ועדה שנפגשה אז. הועדה שנפגשה אז היתה על רקע סכנה של ביטול הפרוייקט בגלל שצה"ל חשב שהוא רוצה לצמצם את ההצטיידות שלו בטנקים, למרות שהיום באופן קטיגורי וחד, וזה הובא גם בפני ועדת חוץ ובטחון לפני שבועיים, הצבא ומשרד הבטחון בטוחים מעבר לכל ספק שהם רוצים להמשיך את ההצטיידות בטנקים, וההחלטה - לא נתקבלה החלטה על ביטול הפרוייקט אלא שיש סכנה של ביטול הפרוייקט. ההחלטה על ביטולו לא נתקבלה אבל יחד עם זה המצב הכלכלי או תקציב הבטחון שקיים כרגע מסכן באופן מהותי את הפרוייקט הזה ועל רקע זה הועדה הזו נפגשת כאן בראשותך.

אגב, אני רוצה להבין את האבחנה, ב-2007 זה היה רעיון של צה"ל או של משרד הבטחון לקצץ בפיתוח והפעם זה לא רעיון אלא משהו שנכפה עליכם כתוצאה מסעיף תקציבי?

נכון, בדיוק. בפעם שעברה אמרתי משפט שאני אגיד אותו גם היום ואגיד אותו עכשיו עוד פעם אחת היום, עד כמה שאני מחובר פה לכל אחת מן התעשיות ברמה האישית, כי אני מכיר פה כל אחד ואחד אישית כבר הרבה מאד שנים, אם אנחנו בדעה שלא צריך את הטנק אז לא משנה כמה פיטורים ולא משנה איזו טכנולוגיה תרד לטמיון, אנחנו לא עושים את הפרוייקט אלא לצורך בטחוני, הפרוייקט הזה הוא בראש ובראשונה פרוייקט טכנולוגי בטחוני, הוא לבטחון, אחרי זה יש לו השלכות כאלו ואחרות נוספות שידונו פה בוועדה בהרחבה, כי זה אכן פרוייקט שמתאפיין בדברים האלה, אז זה בתור הקדמה ונצלול קצת לדברים.
אני רואה שיש פה נוער צעיר, אני רואה שהביאו אותו -אני מניח- מבתי הספר או שבאו לצפות - - -

עבודת ועדות.

אז יש לנו פה הזדמנות לדבר קצת גם לקהל הצעיר הזה ואנחנו ננצל את ההזדמנות הזו. פרוייקט "המרכבה" קיים ארבעים ואחת שנים, נוסד על ידי האלוף ישראל טל- 'טליק', בשנת 1970, אחרי מאבקים קשים והמטרה שבגללה הוא הוקם היא הטלת אמברגו נשק מצד כל מדינות אירופה על מדינת שראל אחרי מלחמת ששת הימים, 'אמברגו נשק' כוונתו שאנחנו לא יכולים לקנות שום נשק מהותי בחוץ לארץ ולכן נאלצנו למצוא פתרונות בעצמנו ועל הרקע הזה הוקם פרוייקט המרכבה. לתת פתרון לעצמנו מטכנולוגיה ומיכולת של עצמנו. הפרוייקט העמיד, כפי שאפשר לראות בשקף, ארבעה סימני טנקים, מרבית הכח המשוריין של צה"ל מושתת היום על טנקי מרכבה, מרביתו המכרעת, אני מדבר על תשעים ומשהו אחוז, מושתת על טנקי מרכבה לדורותיהם ובשנתיים האחרונות חטיבת "גולני" מצטיידת בכלי חדש, שקוראים לו "נמר" שהוא –כמו שאפשר לראות שם למטה, נגמ"ש שמבוסס על טכנולוגיית מרכבה והוא משרת היום גם את חיל הרגלים.

מלבד הטנקים והנגמ"שים הפרוייקט מפרה – באמצעות הטכנולוגיות שלו, עוד הרבה מאד מטרות אחרות, מפרה ונותן טכנולוגיות ואפשר לראות פה, בתור אילוסטרציה בשקף הזה, כלים רבים ושונים שלא קשורים בכלל לפרוייקט המרכבה אבל מותקנות ופועלות בהם טכנולוגיות מרכבה שונות, מיגון, תצפית ומערכות שונות.

בשקף האחרון שאני אציג, ואת השאר יציג בחור, נדבר ב"שתי מלים" על: מהי מינהלת פרוייקט המרכבה במשרד הבטחון, היא למעשה הגוף היחיד בתוך המערכת, שמפתח ומייצר פלטפורמה שלמה, אנחנו רואים שהגוף ההנדסי של הפרוייקט נמצא בתוך מערכת הבטחון והוא כפוף אלי, יש גוף הנדסי חזק שברוך עומד בראשו והוא המתכנן של הפרוייקט. אנחנו מייצרים את הגוף של הטנק בתוך מערכת הבטחון בתוך מתקן של צה"ל ולמעשה, חולקים תשתית משותפת שמשרתת בשיגרה אותנו ובחירום היא משרתת את צה"ל לצרכי מלחמה. יש לנו יכולות מגוונות: מבחינת משרד הבטחון אנחנו מינהלת פרוייקט, מבחינת התעשייה - היא מדברת אתנו כמו שמדברים עם תעשיה כי אנחנו אנשי תעשיה, אמנם לובשי מדים אבל של תעשיה, ומבחינת הצבא אנחנו אנשי צבא. זאת אומרת אנחנו אותו גוף שלכל אחד נראה קצת אחרת. הצבא רואה בנו עמיתים, התעשייה רואה בנו עמיתים, משרד הבטחון רואה בנו מינהלת.

הפרוייקט הוא מתאפיין בראייה רב שנתית באופן מובהק. כדי לתת לכם המחשה, אומר שהחלטה לקנות חומר גלם היום, שאני מחליט אותה היום, חומר הגלם של החלטה של ההחלטה שאני מחליט היום ייצא מורכב בתוך טנק בעוד ארבע שנים מהיום. כלומר, ההחלטות חייבות להיות בעלות טווח ארוך מאד בהיבט התקציבי.

בפרוייקט יש תקציב יעודי וכשכתוב פה שהוא "סגור על עצמו" זה אומר שגם המשכורות שלנו משולמות מתוך הפרוייקט. אין פה איזו השקעה. כשאומרים פרוייקט המרכבה זה משק כספים סגור לחלוטין והמימשקים שלנו, הכי חשוב זה הלקוח שלנו, זרוע היבשה על חֵילותיה השונים, היא בעצם הלקוח שלנו והיא במרכז המטרה שלנו תמיד. איתה אנחנו למעשה מקיימים קשרים מאד הדוקים ולה מיועדים כל המוצרים שלנו.

אעביר מכאן את המצגת לברוך שימשיך להציג את הצדדים היותר טכניים-טכנולוגיים. אנחנו נדבר, כמו שאמרת, מעט מאד על בטחון והרבה מאד על טכנולוגיה ועל הצדדים השונים שיש לפרוייקט הזה, מחברה וכלכלה דרך מדע עד לטכנולוגיה ותעשייה.

טוב, אני אתחיל עם מה שאנחנו עושים בימים אלה וקודם כל צריך להגיד שאחרי מלחמת לבנון השניה, פרוייקט המרכבה קיבל תנופה אדירה ולמעשה, בארבע חמש השנים האחרונות אנחנו פועלים באינטנסיביות כדי ליישם חלק מן הלקחים של מלחמת לבנון השניה. ואחד הלקחים הוא שיפור מיגון הטנקים וכמו שכתוב כאן אנחנו היום מפיקים לצה"ל טנקי מרכבה סימן 4 עם מערכת "מעיל רוח". "מעיל רוח" הוא אחד הפרויקטים –ונדבר עליו בהמשך, שניבנה על בסיס פרוייקט המרכבה, ברור שפרויקט המרכבה היווה עבורו קטר טכנולוגי, הוא הפך להיות ממערכת תיאורטית למערכת יישומית והחל מ-2010, בשנתיים האחרונות, אנחנו מנפיקים לצה"ל טנקי מרכבה סימן P4 עם מעיל רוח שבימים אלה הם משרתים את הבטחון, עושים ימים ולילות ברצועת עזה וגם ישמשו אותנו אם חס וחלילה תהיה מלחמה כי אנחנו כבר נמצאים שם. אנחנו, אגב, המדינה היחידה בעולם שייש לה מערכת כזו מבצעית, יש הרבה מדינות שמתיימרות לעשות את זה אבל אנחנו הראשונים בעולם שהתקינו מערכת מבצעית, הטנק הוא כאמור הוא מרכבה סימן 4. אסביר אחר כך מהו מעיל רוח. חלק גדול מאתנו יודעים אבל אסביר את זה בהמשך.

ברשותך, האם יש לכם איזה צפי מתי יסתיים מילוי הצרכים של צה"ל בהקשר הזה?

לא, אנחנו מסתכלים על זה כפרוייקט ארוך טווח, - - -

בגלל השידרוגים שאתם עושים לטנק?

בגלל שכמות הטנקים לצה"ל היא כמות נתונה וכל עוד היא כמות נתונה ואנחנו קצב הייצור שלה,קצב של מספר עשרות כלים בשנה, אז זה בעצם אומר שטנק צריך לחיות כמה עשרות שנים ואז הוא בעצם מתחלף לטנק חדש. כל זה אלא אם כן צה"ל יחליט להוריד משמעותית את כמות הטנקים שהוא צריך אבל כל עוד הכמות היא גדולה, אם נחלק את זה לכמה עשרות טנקים שאנחנו מייצרים בשנה, אנחנו נקבל שצה"ל צריך לַעָד לייצר טנקים כדי לרענן את השורות. אתן דוגמה, עדיין היום בצה"ל יש מג"חים, מג"ח הוא טנק שנרכש לפני מלחמת יום הכיפורים, הוא עדיין בשירות ואנחנו מרעננים אותו. היום מרכבה סימן 4 מרעננת את המג"חים, מרעננת את מרכבה סימן 1 שיוצר בתחילת שנות ה-80 ואם נסתכל עוד עשרים שנה אז הטנק שיהיה לנו עוד עשרים שנה הוא אולי יחליף את סימן 2 באותו זמן, שזה טנק שיוצר בסוף שנות ה-80 ולכן אין צפי כרגע, אלא אם כן נחליט לייצר בבת אחת כמה מאות טנקים ואז למעשה אולי יסתיים הצורך ואבל כל עוד מדובר בעשרות טנקים אז הצורך הוא למעשה לעד, כל עוד צריך טנקים צריך לרענן את הסד"כ.

מעבר ל"מרכבה סימן 4 עם מעיל רוח" אנחנו מתקינים מערכות נוספות על כלים ומשדרגים את כלי הרק"מ של צה"ל במערכות שאני לא יכול לדבר עליהן כאן, אבל הן מערכות מיוחדות שמשפרות את כלל צי הרק"מ של צה"ל. מעבר לזה, החל ממלחמת לבנון השניה אנחנו מציידים את צה"ל בנמר, נמר הוא נגמ"ש מבוסס מרכבה, על בסיס המרכבה ואנחנו כבר נמצאים בסיומו של מיבצוע חטיבת "גולני", כאשר הפרוייקט הזה הותנע, אפשר להגיד, מיד אחרי מלחמת לבנון השניה וזה אחד הדברים שאנחנו יודעים לעשות טוב ומהר. דוגמה לכך הוא הנמר, הנמר – כמו שאמרתי –הותנע מיד אחרי מלחמת לבנון השניה, כלקח ממלחמת לבנון השניה כדי לתת הגנה לחי"ר, כדי לאפשר לחי"ר לנוע יחד עם הטנקים ולתמרן יחד עם הטנקים ואנחנו, כאמור, תוך שלש שנים הבצענו כבר גדוד ראשון ואני חושב שזה הישג חסר תקדים. היום מתעניין בנמר צבא ארצות הברית, הנמר נמצא בניסויים בצבא ארצות הברית כאלטרנטיבה שאולי תירכש על ידי האמריקאים ואין ספק שהוא כלי מוצלח. בנוסף לזה אנחנו - - -

פה אנחנו מנטרלים גם פוטנציאל ייצוא והכנסות למדינה.

בוודאות.

בהיקפים עצומים.

נכון, נכון ואני אדבר על זה. מעבר לזה, כתוצאה מחוסר בשקלים בשנים האחרונות התחלנו לייצר מרכיבי בארצות הברית וחלק מן המרכיבים של הנמר כבר יצאו לארצות הברית חברת general dynamics זכתה במכרז וזה קרה בשנים האחרונות. אנחנו נמצאים עכשיו בתהליך של תחילת הייצור והחל מ-2013 נתחיל לראות "נמרים" שהרכיבים שלהם – בחלקם הגדול הם אמריקאים - - -

בנקודה הזו אני רוצה לשאול, אפרופו פרוייקט "הלביא" שמיוצר בסין - - -

ביטלו אותו.

השאלה שלי היא כזו, אם אנחנו נעביר את כל הייצור שאנחנו עושים כאן החוצה, האם זה יוזיל את העלויות?

לא, בפירוש לא, אנחנו ראינו את זה כשאנחנו העברנו את הנמר לארצות הברית, זה מייקר ואנחנו עושים את זה רק כדי להשתמש במטבע חוץ. צריך להגיד שכשעשינו את המעבר הזה לא פגענו ברוב התעשיה הישראלית כיוון שכמות השקלים נשארה ואפילו גדלה. זאת אומרת, התעשיה הישראלית ראתה יותר "מרכבה" ופחות רכיבי "נמר" והחלטנו שיותר נכון להעביר את הנמר כי כל עוד יש לך את הידע לייצר טנקים הרי שאתה לא מאבד את הידע לייצר נמרים. הפוך לא יהיה נכון. ולכן, כך עשינו אבל זה לא אמור לפגוע בתעשיה הישראלית, יכול להיות שבתעשיה כזו או אחרת כן אבל ככלל, כמות השקלים גדלה.
לגבי פרוייקטים לחו"ל, אנחנו תומכים בייצור, היום, פרוייקט המרכבה, לפי התאחדות התעשיינים, מייצר בסכום של 350 מליון דולר, פרויקטים שקשורים ישירות לפרוייקט המרכבה, רכיבים בכל שנה וגם על זה נדבר בהמשך. כמובן שיש לנו גם פרויקטים שהם government to government כמו למשל הפרוייקט שהזכרתי, נמר, שיש בו התעניינות של הצבא האמריקאי.

לגבי ההיבט התעשייתי שכמובן אדבר עליו הרבה יום במצגת שלי, אפשר לראות כאן מפה של ארץ ישראל ואפשר לראות את התעשיות השונות שנמצאות בכל רחבי מדינת ישראל, מדובר בכ-200 תעשיות שחלקן הקטן יושב כאן, אבל מה שחשוב לראות הוא שהתעשיות האלו מפוזרות בעיקר בפריפרייה, אפשר לראות את התעשיות שיושבות בצפון, בקרית שמונה, כמו חברת "סימת" וכמו חברות אחרות שנמצאות בצפון, חברת יוניסקו, חברת תמור, חברת "עגמ", בכל האיזור הצפוני ואפילו בחלק הדרומי של מדינת ישראל בכל איזור עוטף עזה, תעשיות כמו אישראלייזר, תעשיות כמו וטרוניקס, עשות אשקלון, באשקלון מפעל גדול ואפילו מפעל אורדן במצפה רמון כך שאפילו במצפה רמון, המקום שבו –ואני לא רוצה להגיד את זה, אבל אין שם כמעט תעסוקה אז אנחנו גם שם נותנים תעסוקה לכשלושים עובדים במפעל אורדן במצפה רמון וזו גאווה של הפרוייקט. אנחנו לא עושים את זה רק בחזקת מצגת כאן אלא אנחנו תמיד שלפרויקט הזה יש תרומה אדירה לתעשייה.

אנחנו פה לא מדברים רק על עובדי כפים אלא גם על אנשי מקצוע!?

כן, בוודאי.

זה משדרג את רמת ההשכלה של - - -

אין ספק, בוודאי וזה בדיוק מה שאני רוצה לומר בהמשך המצגת. התחלתי לדבר על זה אבל אעשה את זה קצת יותר מסודר. אמרנו – ואמר את זה ראש המינהלת – שפרוייקט המרכבה הוא קודם כל פרוייקט בטחוני בראש ובראשונה והוא משפר משמעותית את כושר התמרון היבשתי של צה"ל ומאפשר לצה"ל להכריע מהר את הלחימה, גם באמצעות הטנקים שאנחנו מספקים וגם באמצעות הנגמ"שים והנמרים שאנחנו מספקים לצה"ל. זה קודם כל ולכן הוא נמצא למעלה, קודם כל הוא תורם בטחוני. מעבר לזה יש לו תרומות נוספות ועליהן כאמור אנחנו יושבים כאן ומדברים. התרומות הנוספות הן תרומה חברתית ועוד נדבר על זה. לפריפרייה, לתעסוקה, לחינוך, לגאווה הלאומית, כך יש לו תרומה אדירה להיבט החברתי.

אחזור אחורה. אמרנו שלפרויקט בראש ובראשונה יש תרומה בטחונית ומעבר לה יש לו תרומות נוספות. ועל זה באנו לדבר כאן, לא על התרומה הבטחונית כי עליה מדברים בצה"ל ובוועדת חוץ ובטחון אבל, יש לו תרומות נוספות לפרוייקט שהן מאד משמעותיות.

הפרוייקט נותן תעסוקה ביחוד באיזורי הפריפרייה, איגוד התעשיינים מדבר על 4,000 עובדים ויש כאלה שמדברים על 10,000, שמעסיק הפרוייקט במעגלים כאלה ואחרים ורובם בפריפרייה, כמו שציינתי והראיתי קודם במפה של ארץ ישראל.

הפרוייקט יש לו תרומה כלכלית אדירה. כל שקל שמושקע בפרוייקט חוזר בסופו של דבר בצורה כזו או אחרת, הוא מקים תעשיות, הוא מקים תשתית טכנולוגית, הוא מקים יכולות כאלו ואחרות שבסופו של דבר משמשות את התעשיות השונות ומיד ידברו כאן על היבט הייצור. אותן מערכות שמפותחות ומיוצרות עבור טנק המרכבה הן משמשות, בסופו של דבר, על בסיס הטכנוגלויה הזו לייצוא ויש יצור. גם על זה איגוד התעשיינים מדבר ויש יצוא בסך 350 מליון דולר יצוא בשנה, של מערכות מרכבה.

לאילו מדינות?

לכל מיני מדינות, מדינות אירופאיות ואפילו לאסיה, גם לארצות הברית ואפשר לתת מספר דוגמאות. למשל המיגון שפותח בטכנולוגית מרכבה יוצר היום עבור נגמ"שי הברדלי ונגמ"שי הסטרייקר האמריקאים, בעסקאות של מאות מליונים. כוונות לאירופה, שידרוג טנקים, מערכות מיזוג אויר ואב"כ, הרבה מאד דברים, טכנולוגיות שאחר כך נדבר עליהן.

הדבר הכי משמעותי שלמעשה בשלו אנחנו יושבים כאן הוא התרומה הטכנולוגית מדעית של הפרוייקט, כי הוא מהווה קטר טכנולוגי לטכנולוגיות שמיד נדבר עליהן.

אני חוזר לתרומה לבטחון המדינה ולא ארחיב על השקף הזה, דיברנו עליו, דיברנו על היכולת של הפרוייקט הזה לתת לצה"ל את הטנק הטוב ביותר המותאם לצרכיו, חשוב להגיד, טנק המרכבה פותח בדיוק עבור הצרכים של צה"ל. הוא שם בראש ובראשונה את המיגון כערך עליון, הוא מותאם בדיוק לנסיעת הטנק בשטחי רמת הגולן בהם אנחנו אמורים להילחם, ואף טנק, אם נחליט יום אחד להחליף לכלי אחר, לרכוש לטנק אחר, הוא לא יתאים כמו טנק המרכבה לצה"ל. הוא מאפשר שידרוג רק"מ בשירות, מאפשר לנו עצמאות בייצור טנקים וחלקי טנקים ומקטין את הצורך שלנו בייבוא כך שבזמן חירום אנחנו יכולים להגביר את קצב הייצור בתעשיה ולהיות עצמאים ולא תלויים באיזשהו אמברגו שמטילים עלינו. הפרוייקט הזה מאפשר הקטנת הסד"כ על ידי איכות טנקים שמחליפה את הכמות, מאפשר לנו יכולות נוספות של מערכות נוספות לעצמאות בפיתוח מערכות נוספות כמו למשל מעיל רוח, מערכת הגנה אקטיבית שלחבר אותה לטנק מרכבה הוא בידים שלנו, אנחנו עצמאיים ולא תלויים בזרים. הפרוייקט הזה מאפשר לנו בזמן חירום לקחת את כל מלאי טנק המרכבה ואת העובדים של מפעל המרכבה ולהשתמש בהם בחירום, ומאפשר כאמור, לתת פתרונות בזמן קצר כמו הנמר, הנמר מבוסס על המרכבה וכאמור, לפני תוך שלש שנים הגיע לחטיבת "גולני".

פחות על התרומה הבטחונית.

לגבי התרומה לחברה גם על זה דיברנו, על התעסוקה בפריפרייה, על הגאווה הלאומית, שזה ערך עליון ואני כבר מדבר על זה, שכשאני הולך לעזה ואני רואה את החיילים שלנו על טנק ישראלי, יש לזה ערך עליון של גאווה לאומית וכל אחד מן התעשיות, שיושב כאן, כשהוא מייצר משהו לפרוייקט המרכבה כשהוא יודע שמחר אולי הבן שלו יילחם בטנק הזה, הוא יעשה את זה בצורה המיטבית וזה אחד הדברים המאד חשובים.
מורשת והנצחה, פרוייקט המרכבה למעשה יש לו תרומה מאד משמעותית לכל מה שקשור למורשת של טנקים בכלל ומה שאנחנו רואים בלטרון - אנחנו תומכים בכל הנושא הזה ונמצאים בקשר עם משפחות שכולות.

לגבי חינוך טכנולוגי, נמצא פה הנוער הצעיר, פרוייקט המרכבה מעודד חינוך טכנולוגי, אנחנו נמצאים בקשר מתמיד עם רשת "אורט" ומביאים עשרות הנדסאים בשנה, גם לפרוייקט וגם למעגלים נוספים שלא קשורים לפרוייקט. נמצאים בקשר טוב עם ורטהיימר ויש יחד אתו פרוייקט בג'וליס, שגם הוא בונה הנדסאים ואנשים טכנולוגיים וכמובן כל המהנדסים שנמצאים בפרוייקט, אני יכול להגיד שיש אנשים שעברו דרך הפרוייקט ונמצאים היום בפרויקטים נוספים בהייטק ועוזרים בפיתוח הטכנולוגיה במדינת ישראל.

כמה זמן עוד יש לך למצגת?

עשר דקות.

דיברנו גם על הכלכלה והייצור, על פיתוח התעשיה הישראלית ועל המינוף של הפרוייקט הזה את המשק, זה אומר שכל שקל שמושקע בסופו של דבר חוזר למדינה, הוא גם מפתח את התעשיה, גם משמש כיייצור.

על זה נרחיב אחר כך עם התעשיינים.

הנושא האחרון שהוא אולי הכי חשוב – תרומת הפרוייקט לטכנולוגיה ולמדע. פרוייקט המרכבה פיתח במשך השנים וממשיך לפתח תשתיות תעשייתיות טכנולוגיות שמיד נדבר עליהן, מבסס ומעמיק תשתית לידע מדעי-יישומי, אנחנו לוקחים טכנולוגיות שהן בגדר מדעיות-טכנולוגיות-תיאורטיות והופכים אותן למערכת יישומית לדוגמה, כל מערכות התצפית שלנו בטנק ומערכות המיגון כולל מערכת הגנה אקטיבית. הפרוייקט מפתח את ההון האנושי, דיברנו על זה, אנחנו עושים הרבה שיתופי פעולה עם האוניברסיטאות כדי לקדם את הטכנולוגיה למשל עם הטכניון, עם בן גוריון בנושא חוזק חומרים ודברים נוספים, אני רוצה כאן להראות חלק מן הדברים שקשורים לפרוייקט המרכבה כקטר טכנולוגי, ולהראות לכם דוגמאות לקשר של הפרוייקט הזה עם דברים שאולי נראים לא קשורים אבל בסופו של דבר הם קשורים. אתן דוגמה. נקח למשל את "מנועים ומימסרות", נושא המימסרות הוא למעשה טכנולוגיה גרמנית שבמשך השנים עברה לידע לישראלי והיום המימסרת שלנו מיוצרת בחברת עשות אשקלון, ובעז מעשות אשקלון נמצא כאן, תעשיות עשות אשקלון מונה בערך 400 עובדים והיא כיום יצרנית של המימסרת - - -

מה זו מימסרת?

מימסרת היא למעשה גלגלי השיניים שעושים את התימסורת מן המנוע לשרשראות של הטנק ומניעות את הכלי. אפשר לראות את זה, זה בחלק הקדמי כאן. התשתית הזו שנבנתה בחברת עשות אשקלון היא תשתית של עיבוד שבבי מורכב, ואותה תשתית איפשרה לעשות אשקלון במהלך השנים גם לפתח מוצרים תרופתיים וזה על בסיס טכנולוגיית המרכבה.

תתקדם כי אנחנו לא נרד להיבטים טכנולוגיים ממש.

מערכת מעיל רוח היא, כמו שאמרתי, המערכת הראשונה בעולם של מיגון אקטיבי, פותחה בגלל הצורך למגן את הטנקים של צה"ל כנגד איום הנ.ט. המתקדם. זו מערכת שמאפשרת ניטרול של הטיל במרחק של כעשרים מטר מן הטנק, אפשר לראות כאן את הטנק ואת הניטרול של הטיל במעוף,

כמו כיפת ברזל.

היא כמו כיפת ברזל אבל על רק"מ, היא מגנה על רק"מ במעטפת הקרובה שלו ואנחנו כאמור את הטכנולוגיה הזו - - -

אם הפרוייקט נפסק אז אין פיתוח של זה בכלל!?

זה בדיוק עומד עכשיו על הפרק, כאחת המערכות שבסכנה. אפילו מערכות התצפית - - -

האם ראש הממשלה ער להשלכות?

לא יודע. מקווה שכן. אפילו מערכות התצפית שפותחו בחברת אל-אופ, אותה טכנולוגיה שהוקמה משמשת היום לפרויקטים נוספים, למערכת התצפית של הלוויינים במערכת הבטחון ולדברים נוספים. אפשר לראות כאן – ואני רק על זה יכול לתת הרצאה של שעתים והכל כאן הוא בזכות התעשיות שחלקן כאן. מה שיפה בפרוייקט המרכבה הוא שהטכנולוגיות הן כל כך מגוונות, גם בפרויקטים שהם long term, שנמצאים בתעשיות כמו למשל רודה מצפה רמון שמתעסקת בחיתוך פחים, בכיפוף ובריתוכים ועד לטכנולוגיות שדיברנו עליהן, כמו הגנה אקטיבית, תצפיות ולייזרים, כל הדברים האלה נמצאים כאן מסביב לשולחן וזה מה שיפה בפלטפורמת המרכבה, שהיא בעצם מאגדת את כל הטכנולוגיות האלו ונותנת נדבך נוסף שציינתי, הנדבך החברתי הכלכלי והמדעי.

ארוץ קדימה ואציג רק את השקף הזה כשקף מסכם. ניסינו לקחת מספר תעשיות ולבנות איזשהו שעון או סקאלה של 'איך כל אחד תורם בתחום החברתי-כלכלי-מדעי אז למעלה אנחנו רואים שכולן כמובן תורמות לבטחון אבל אפשר לראות כאן את המגוון של התעשיות ולכל אחת יש זוית אחרת של התרומה, למשל, חברת קינטיקס, היא מייצרת מערכות מיזוג אויר ואב"כ, זו חברה קטנה ומי שזוכר לפני חמש עשרה או עשרים שנה היא ישבה באור יהודה עם מספר עובדים בודדים והיום זו חברה של למעלה ממאתיים עובדים - - -

שלוש מאות ושלושים.

כמה אנשים בסך הכל יש?

אמרתי, איגוד התעשיינים מדבר על 4,000 ויש כאלה שמדברים גם על 10,000 במעגלים נוספים.

זה תלוי אם את מפרידה בין עובדים שבמעגל ראשון מייצרים בפועל ישירות לצבא לבין אלה שתומכים בהם. מפתחים ומדענים במעגלים שני ושלישי ואחר כך שירותים למיניהם שניתנים לפרוייקט בקבלנות משנה.

דיברנו על קינטיקס והיא בדיוק הדוגמה הטובה לכך. אנחנו אומרים 4,000 או 10,000 אבל אני טוען שזה הרבה יותר בסופו של דבר, אולי בפעימה הראשונה אם חס וחלילה יסגרו את הפרוייקט - - -

איפה אנשי קינטיקס יושבים?

הם יושבים בלוד, ובגלל זה דרך אגב לא שמנו את המחוג על "החברתי" כי היא לא בפריפרייה, לא נמצאת כמו פימת או איסקו אבל דווקא החוזק של קינטיקס הוא התחום הכלכלי, זאת אומרת זו חברה שמהווה 30% ואם יבוטל פרוייקט המרכבה אז אותם 30% שהם הייצור של קינטיקס עבור פרוייקט המרכבה כבר בפעימה הראשונה הולך ויכול להיות שחברת קינטיקס תיאלץ לפטר 30% מן העובדים שלה.

אבל בנוסף, אני טוען שבתוך שנה או שנתיים אותן מערכות שפותחו ויוצרו והיום נמכרות בעשרות ומאות מליונים בחוץ לארץ, גם זה ייעלם כי אי אפשר לחיות רק על העבר. פרוייקט המרכבה הוא הקטר הטכנולוגי שמביא למשל לחברה כמו קינטיקס את היכולת לייצר את המוצרים הכי טובים היום בתחום מיזוג האויר והאב"כ ולייצא אותם לעולם. אני טוען שבתוך שנתיים שלש יכול להיות שחברת קינטיקס לא תוכל להמשיך את מה שהיא עושה היום.
נתתי דוגמה את קינטיקס ונקח את סימת קרית שמונה, היא דוגמה אחרת. היא חברה שעוסקת בעיבוד שבבי בטכנולוגיית מתכת, היא חברה שאולי בהיבט המדעי אין לה תרומה משמעותית למדע אבל יש לה תרומה מאד גדולה לחברה כיון שהיא מעסיקה כמאה עובדים באיזור קרית שמונה ותורמת לפריפרייה.

דוגמה אחרונה היא רפא"ל, נקח את הדוגמה הכי קיצונית שהיא תורמת בצורה דרמטית לתחום המדעי, כל טכנולוגיית המיגון, כל טכנולוגית המיגון האקטיבי, פותחו אצלה והיא תורמת למדע, תורמת לכלכלה כי המון מערכות מיוצאות מרפא"ל לחו"ל ואפילו גם קצת לחברה כי היא לא נמצאת במרכז הארץ אלא יושבת בין חיפה לעכו. ואפשר לראות כאן את התעשיות השונות, אלו רק דוגמאות.

תודה רבה. אתנחתא קלה, התלמידים מאין? זיו, ממש קרוב, זיו בית הכרם. האם אתם מכיתות שונות? אותה כיתה? איזו? האם בי' עדיין אין מגמה? האם אין כאן מי שלומד מדעים? לא. טוב, תודה.

שלום, אני סגן ראש מנע"ר במינהל היבשה ואני למעשה הופך את הדרישות של מט"ק לחוזים מול התעשייה, התעשייה שנמצאת סביב השולחן הזה מוכרת לי היטב.

אתה 'מובטל' בחודשים האחרונים!?

להיפך, דווקא בזמן של מצוקות כאלו צריך לטפל בתעשיות ובחוזים. כפי שהוצג פה אני רוצה להזכיר את ההיבט התקשרותי של הפרוייקט הזה. אני זוכר את הדברים של האלוף טל, אני מצוי בפרוייקט הזה כשלושים וחמש שנה כך שאני מכיר היטב את הניואנסים שלו ואת כל ההתפתחות הדרמטית שלו, שהיתה. כשהתחלנו אותו לא האמנו שנגיע למה שהגענו לאמור, פיתחנו פה תשתית טכנולוגית בתעשיה הזו שהיא גאווה לאומית מדרגה ראשונה. לייצר טנק מרכבה הוא עשייה מאד מורכבת ומאד טכנולוגית כפי שנאמר ויש מעט מאד מדינות בעולם שמסוגלות לקיים כזה מעשה. אנחנו אחת מהן.
שאלת האם זה כלכלי? ובכן, הוא כלכלי מאד. אני מוכן להכריז על כך שזה הטנק הטוב ביותר בעולם והזול ביותר בעולם. אין לו שום תקדים כלומר, אי אפשר בכלל להשוות בין היכולות של הטנק שלנו והמחירים שאנחנו מקבלים לתתי המערכות לעומת האלטרנטיבות שקיימות בעולם.
זאת ועוד, לא נוכל לקבל באף מקום בעולם, כולל בארצות הברית את הטכנולוגיה המתקדמת. הוזכר פה המג"ח, טנק הבטון המפורסם, שקיבלנו אותו מעודפים, קנינו אותו בדונם, קנינו אותו והיינו צריכים לשפר אותו פה בארץ, זה לא טנק שהיה למערכה ראשונה, שעומד בחזית, ואילו היום אנחנו נמצאים בחזית הטכנולוגיה מן הבחינה הזו ובחזית הייצור. כתוצאה מכך האחרים מעוניינים ליצור אתנו קשר והראייה היא שיש יצור בלתי רגיל של הטנק הזה.

האם נכון שהסיפור התחיל אתכם? כלומר, לא הודיעו על סגירת הפרוייקט אבל בפועל הודיעו לך שאין לך כסף ליצור חוזים?

אכן כן, ועוד, בשלב מסוים נתבקשתי לפתוח חוזים קיימים ולבטל אותם. התנגדתי ואמרתי שלא, עדיין לא התקבלה החלטה – כמו שנאמר פה על ידי ראש מט"ק, לא התקבלה החלטה סופית לסגור את הפרוייקט הזה אבל במיתאר תקציב הקיים כנראה שלא תהיה לו תקומה אם לא יהיה שינוי.

למה אתה נבחרת כמי שלא יקבל את התקציב, הרי מערכת הבטחון, ככל הידוע לי, לא קוצצה בתקציבה.

זו סוגיה מורכבת ואפשר לפתח עליה דיון.

היא לא קוצצה אבל ריאלית היא כן קוצצה. נניח שנעזוב את הסמנטיקה הזו. גם אם היא קוצצה, מדוע החליט מי שהחליט – ואני לא יודעת מי החליט, דווקא לפגוע בך כלומר, למה לא ללכת ליחידה אחרת בצה"ל או במשרד הבטחון ולהגיד: שם אנחנו מצמצמים?

מכיוון שהפרויקט הזה גם עתיר ממון ומטבע הדברים ההוצאה השקלית היא גבוהה מאד אזי, במסגרת התיעדוף הפנימי וחלוקת המשאבים הכלכליים במערכת הבטחון הוא נבחר כאחד הפרוייקטים לביטול.

כי אין מי שיגיד, ואני אנסה להיות הקטיגור ולייצג את האוצר, שיגיד: אתם סתם מבהילים אותנו, זה סיפור הזקנה ומסדרון בית החולים.

חס וחלילה, זו לא הכוונה, אלא שבמיתאר שנוצר, כלומר, אי אפשר להיכנס פה להיבטים הביטחוניים - - -

זאת אומרת שאם חסר הרבה כסף אז הכי קל קל, במקום לקצץ מכל כך הרבה יחידות קצת מכל אחת אז לוקחים יחידה אחת ואומרים: פה הבעיה שלנו. דבר שני, הסתיים הפרוייקט, השלב הזה של חמשת השנים, או ארבעת השנים.

לא, הסתיימה התכנית החמש שנתית הזו.

ומאד נוח לומר: לא נחדש.

לא, מערכת הבטחון מתכוונת להציג ולקבל החלטות לתכנית רב שנתית נוספת ואני מקווה שתאושר, כרגע אין כזו תכנית ולכן אין תחזית לעתיד- - -

אז אולי אתם אשמים כי לא הגשתם את התכנית החדשה?

לא, הגשנו את התכנית הזו והיא לא נדונה בגלל כל מיני סיבות אחרות אבל היא מוכנה ואגב, אני לא דובֵר אגף תיכנון של הצבא אבל תכנית כזו ישנה ואמורים להגיש אותה בקרוב מאד להכרעה אני מקווה מאד שהיא תאושר.

אם היא תאושר אנחנו פטורים מן הישיבה.

לא, שוב, לפי המיתאר התקציבי הקיים כפי שכרגע האוצר החליט להקצות, קיימת מצוקה אדירה בשקלים וכתוצאה מכך כנראה שהפרויקט הזה, אם לא יהיה שינוי, הוא אמור להתבטל.

לסיכום?

לסיכום, אני מאד מקווה שכולם יתעשתו ונוכל לקבל את האור הירוק לפתוח מחדש את ההתקשרות שלנו מול התעשיה הנפלאה הזו, שאגב, גם בעטיין של מצוקות בטחוניות כאלו ואחרות, רק עליהן אנחנו נוכל לסמוך, אין שום תעשייה אחרת - - -

איזה אחוז מן הייצור הוא בתעשיות ישראליות?

70%.

71%. 29% מערך הפרויקט מיובא ואלו רק טכנולוגיות שלא קיימות כאן. הטנק עצמו הוא 70% 'כחול לבן', למעשה הוא 85% 'כחול לבן' כי ישנם חומרי גלם שמטבע הדברים קונים אותם בחו"ל, אבל הם אחר כך מורכבים או מעובדים על יד התעשיה שלנו אז יוצא ש 85% הם 'כחול לבן'.

מבחינת לוח זמנים, מתי נעצר התהליך?

מחודש נובמבר אנחנו נמצאים בסטגנציה - - -

האם יש צפי מתי יתקבלו?

מקווה מאד שבשבועות הקרובים נדע לאן פנינו מועדות.

מה קורה היום מעבר לסטגנציה?

יש דיבורים ודנים בוועדת חוץ ובטחון בנושא הזה. גם בתוך מערכת הבטחון מנסים לפתוח כי ישנן תעשיות כדוגמת עשות אשקלון שאם לא יקבלו בקרוב הזמנות אז הן יעמדו לפני סגירה.

מיד נשמע את התעשיות.

אם יותר לי להוסיף משפט כדי לנסות ולענות למשהו ששאלת אותו ולהבהיר נקודה שאולי לא הובהרה. הצבא ומשרד הבטחון עשו תכנית רב שנתית חדשה וגיבשו אותה במהלך כל שנת 2011. היא היתה אמורה להיות מוגשת לקראת שלהי 2012. היא התבססה על הנחות יסוד מסויימות בהיבט התקציבי. היא כללה, כמובן, את המרכבה בפנים, במלוא ההיקף. בקיץ 2011 אחרי המחאה החברתית וועדת טרכטנברג הוחלט ליצור מקורות לטובת טיפול בהיבט החברתי. חלק מן המקורות האלה נוצרו כתוצאה מקיצוץ של מה שאנחנו חשבנו שהוא המיתאר התקציבי שלנו כמערכת בטחון. התוצאה היתה שפרויקטים גדולים, בדיוק כמו שאמרת, זה המנגנון, כדי להוריד אז הולכים לאבנים הגדולות, עכשיו הלכו לאחת האבנים הגדולות - פרוייקט המרכבה ואחרות, לכן, גם בגלל קוצר הזמן נותרנו בלי התקציב. זו התוצאה היום.
הדבר שהכי מטריד הוא שדווקא פרוייקט המרכבה שהוא פרוייקט התעצמות, דרך המנגנונים שאת רואה פה, הוא יתגלגל מאד להיות חזרה בעיה חברתית זאת אומרת, הקיצוץ לטובת "מערכת חברתית" יתגלגל במהירות הבזק להיות 'תקלה חברתית', זו הבעיה.

תודה רבה.

למען הגילוי הנאות אני חבר דירקטוריון של "עשות אשקלון" אבל כאן אדבר בשם מדינת ישראל. מספר דברים. האחד, אם אני מסתכל בראייה היסטורית, פרוייקט המרכבה גרם לשתי קפיצות מדרגה, אחת בלוגיסטיקה הצה"לית – שהיתה שונה לגמרי היום אם לא היה פרוייקט המרכבה, היא היתה יותר כמו מוסכים מאשר כמו שהיום, שהיא כבר תעשייה בחזית הידע. כמובן שהכל אחר כך נשען על זה. הדבר השני הוא קפיצת מדרגה בתעשיה הישראלית, גם בתעשייה המסורתית וגם בתעשיית ההייטק. ואני לא אוהב את המלה "לוו טק" - - -

האם אתה מתכוון לתעשייה האזרחית?

תעשיה אזרחית, התעשייה של מדינת ישראל נראית שונה בזכות פרוייקט המרכבה. וזה גם - - -

האם יש דוגמה שאתה כן יכול לתת לנו בהקשר של ההשפעה של זה על התעשיה האזרחית?

אתן מספר דוגמאות. אם אני מסתכל על שני התיאורים הקטנים האלה, שכישורי מדינת ישראל עלו מאד בזכות פרוייקט המרכבה, אם עכשיו ינוונו את הפרוייקט אז כישורי מדינת ישראל ידעכו בתחום מאד רחב, ואני יודע בדיוק לאן המגמה הולכת, המגמה תהיה פחות תעשייה ויותר עורכי הדין. ששים אלף עורכי דין יש היום.

לגבי התחומים הטכנולוגיים, אותם יש במספר מישורים. במישור אחד יש מכניקה, אלקטרוניקה, תוכנה, פיזיקה, או בחתכים אחרים יש טנקיוניקה, ואולי יהודה אדמון יכול לאשר שאפילו במערכת היום, שמפתחת הגנת מטוסים, אם אנחנו קצת מסתכלים עליה, אז רואים שחלק גדול מן הטכנולוגיות נשענות על מה שפותח באל-אופ של אלביט לטובת מרכבה. ויש כמובן את המערכת האוטומטיביות כמו הגיר האוטומטי, שהוא מימסרת שעל כמותה שאלת קודם, זהו הגיר האוטומטי הכי מתקדם בעלום, אני חושב שאין עוד גיר אוטומטי ל-1,500 כ"ס עד כדי כך שמיוצר למשל בעשות. ובליסטיקה, ותותחנות ומיגון, כל הדברים האלה במונחים, במישורים אחרים. או מן התחומים של התפעול, יש פיתוח, יצור, מו"פ, תחזוקה או ניהול כך שבעצם יש כאן את ככל ההיבטים של פיתוח ויצור טכנולוגי בחזית התעשיה ובחזית המחקר והפיתוח של המדינה.
אני רוצה לומר למה זה רלבנטי - - -

החברות הללו, שמשרתות את הפרוייקט – ומיד התעשיינים ירחיבו אבל, האם אתם מייצרים גם מוצרים לשוק האזרחי?

בחלקם כן.

יוצא שכתוצאה מן ההחלטה הזו ייסגרו מפעלים לגמרי וחלק יעברו למינונים מאד נמוכים שעם הזמן יישחקו לגמרי, כי לא יהיה שידרוג של הפיתוחים.

בכל מקרה הידע ייעלם.

אני רוצה לתת כמה דוגמאות כדי להראות עד כמה הדברים האלה הם בעצם כלליים, הם לא רק לטנקים, עד עכשיו דיברתי על דברים שהם לא בטחון המדינה ולא טנקים. למשל תעשיית ההייטק שישראל נחשבת בה, אם אני מסתכל על חברות כמו h.p., כמו קודאק ישראל שהיתה פעם סייטקס, כמו אורבוטק, כל מיני חברות מן הסוג הזה שנחשבות חברות הייטק מתחום האלקטרוניקה, 95% מעלות המכר של המוצר הם הנדסה מכנית, עיבוד שבבי, ואלה בדיוק הדברים שפרוייקט המרכבה והתעשיות שכרוכות בו בהחלט קידמו את מדינת ישראל ואף אחד לא מתייחס לזה אבל אלו נחשבות תעשיות הייטק. יותר מ 95% מעלות המכר הם עיבוד שבבי, עיבוד שבבי מדויק ועיבד שבבי במימדים גדולים.
יש הרבה מוצרים שלמדינת ישראל אין יתרון יחסי בהם וחלקם עוברים – חלקם בצדק וחלקם שלא בצדק, לאתרים אחרים כמו מזרח אסיה, סין וכד' אבל חלק גדול מן המוצרים שמיוצרים במדינת ישראל, הידע והתשתיות שלהם – למרכבה יש חלק גדול בהם, ולתעשיות שעוסקות בזה, הם מוצרים שבהם יש יתרון יחסי לישראל. גם העלות של הטנקים בישראל היא לא יותר גבוהה –ואני נוקט לשון זהירה– ממה שבעולם, כי יש דברים שיש בהם יתרון יחסי לעולם ויש דברים שבהם אין לעולם יתרון יחסי. לדוגמה, כתר פלסטיק, שהיא כאילו "הכי סיני שיש" אין בה יתרון יחסי לסין כי מרכיב העבודה הוא פחות מאחוז אחד וכל השאר הוא מחירים בינלאומיים כולל השקעות.
אעבור לתחבורה ובזה אסיים. אם אני מסתכל, למשל, ביקרתי לפני שבוע במוסך המרכזי של הרכבת בחיפה, זהו copy-paste של המש"א, זה בדיוק אותו דבר, לתחזק קרונות, לתחזק קטרים, אלה נעשים על ידי אותם אנשים, אותן טכנולוגיות, אותן שיטות, אותו אופן ניהול ואם "בומברדיה" כן יתוחזק בארץ או לא, אלו בדיוק אותן טכנולוגיות שתימצאנה במדינת ישראל ותעסוקנה בזה.

ציוד נמלים, ציוד קרקע למטוסים, ציוד מכני הנדסי, טרקטורים כבדים, משאיות כבדות, כל אלו הן אותן דיסציפלינות וחבל לאבד את זה. בסוף נגיע לזה. לכן חד-משמעי לומר שיש פה נכס.

במונחים של כל דולר שהושקע פה, ושחוזר, זאת אומרת שגם מבחינה כלכלית טהורה זה כדאי. יוצא שיש כאן מסקנה חד משמעית שאסור לסגור את הפרוייקט.

תודה רבה. טוב, למעט האוצר כולם בעד הפרוייקט.

שלום, אני רוצה להתייחס לנתונים שהוזכרו פה. קודם כל לעדכן, אני יושב ראש פורום תעשיות הרק"מ בארץ שהם בערך מאתיים מפעלים, חלקם הגדול מפעלים קטנים של בין חמישים למאה איש, בערך מחציתם ממוקמת בפריפיריה וכולם ביחד כוללים כ-10,000 איש.
המספרים ש"זרקו" פה, של אלפיים או ארבעת אלפים הם לא בדיוק המספרים הנכונים. אנחנו מעריכים שאם המצב יימשך כמו שהוא עכשיו מחודש אוקטובר, שבו משרד הבטחון פסק להוציא הזמנות בפועל, אם זה יימשך עוד מספר חודשים אז רוב המפעלים האלה לא יוכלו להחזיק את האנשים אלא יתחילו לפטר ואכן הם התחילו לפטר. ההערכה שלנו - - -

האם יש כבר פיטורין?

יש כבר פיטורין של כמה מאות אנשים, יחד מכל המפעלים, עשרה איש פה, חמישה עשר איש שם אבל יש כבר פיטורים.
יתר על כן, אם המצב הזה יימשך, שבו אין הזמנות בכלל בחודשים הקרובים – נניח בשלושה או ארבעה החודשים הקרובים, אנחנו מעריכים שב"גל הראשון" יהיו פיטורים של 1,500-2,000 איש. ואם זה יימשך יהיו לפחות 4,000, בהנחה שיתר התעשיות יצליחו להסב את עצמן למקומות אחרים. אבל זה התוצר הסופי של המצב הנוכחי. במצב הנוכחי הזה, היות ואין תכנית למשרד הבטחון לחידוש ההזמנות מפעלים לא יוכלו לקיים את עצמם ולכן מבחינה חברתית ברור מה יקרה, יהיו אלפי פיטורים, יצטרכו לשלם דמי אבטלה ורוב האנשים האלה - לא יוכלו לעשות הסבה מקצועית כי ברוב התעשיות עליהן אנחנו מדברים - -

מה הגילאים?

יש תעשיות מסורתיות ויש תעשיות של ההייטק. רוב האנשים האלה של התעשיות בפריפרייה הם בגילאים 50-55, ולעשות להם הסבה מקצועית זה כמעט בלתי אפשרי.

האם יש ביניהם גם עולים חדשים?

עכשיו אני רוצה לדבר על הבחינה הטכנולוגית שיש בתוך התחום הזה ואני יושב ראש של שתי תעשיות בארץ שעוסקות בתחום הזה, האחת נקראת אימקו והשניה נקראית ניר אור. אימקו היא תעשיה מאד מסורתית, היא עוסקת בתחום של חשמל, רכב, רק"מ ומטוסים והיא יושבת בשני מפעלים, האחד בנהריה והשני בנשר. אם אנחנו נמשיך לא לקבל הזמנות בחודשים הקרובים המפעל בנהריה פשוט נסגר. מי עובד במפעלים האלה, המסורתיים? רוב העלייה הרוסית, שהם אנשים ממדרגה ראשונה בידע בעיבוד שבבי, הם מחזיקים את העיבוד השבבי בארץ כמעט בכל המפעלים. הייתי גם מנהל סולתם ואני מכיר את הסיפור משם. הם מחזיקים את זה. אין היום בסיס טכנולוגי שבו מחנכים ילדים צעירים בבתי הספר שילמדו להחליף אותם בבוא היום. אני מקווה שזה יקרה ברוב מן הימים ואז כשאלה יצאו לפנסיה יהיה מי שיוכל להרים את הענין כי היום רוב האנשים האלה שעוסקים בתעשיה הזו שהיא תעשיה מסורתית, הם דווקא אנשים שבאו עם העלייה הרוסית הגדולה.
התחום השני הוא תחום תעשייה כמו של ניראור ישראל, תעשיה שהתפתחה דרך טנק המרכבה והתעשיה הזו היום מפתחת מוצרים שהם נמצאים בתוך המטוסים והמסוקים, גם של צה"ל וגם מיוצאים לצבא האמריקאי, אז אם אנחנו הצלחנו ליצור בתשתית הטכנולוגית הזו את שני הקטבים האלה, שהתעשיה המסורתית יודעת לפתח ולעשות עבודות שבעבר לא ידעה ולא היה לה מושג בהם, ובנוסף לזה התעשיה המתקדמת שבה אנחנו מתחרים עם תעשיות אמריקאיות ותעשיות מערב-אירופאית, אני חושב שאת זה כתשתית לאומית אם הולכים לסגור – נראה לי שזה באיזשהו מקום דיס-פרופורציוני להחלטות ברמה לאומית. נמצאים פה יחד אתי רבים ממנהלי התעשיות ואני מציע שכל אחד יסביר את חלקו הרבה יותר טוב.

ואני אשמח לשמוע בהמשך, תודה רבה.

אנסה לא לחזור על דברי אחרים. רק אתחיל בנקודה החשובה שאמנם לא התקבלה החלטה על סגירת הפרוייקט אבל בפועל הוא סגור. בנוסף לענין הזה יש גם תחושה של אי וודאות. מנהל מפעל קם בבוקר אחרי ארבעה חודשים שלא קיבל הזמנות ושואל מה לעשות בינתיים עם העובדים. השאלה הזו עומדת באויר כבר ארבעה חודשים ומחמירה מדי יום שעובר. כמה מאות עובדים כבר שילמו בתפקידם וכבר פוטרו. כמו ששמעת מאברהם, כמאה איש מן המפעל שלו כבר עזבו ואני מניח שהתופעה הזו קיימת אצל אחרים, זו נקודה שתעבור כחוט השני אצל כולם.
למה בכלל זה מעניין את התעשיה? אחד, אנחנו יודעים שצה"ל רוצה את הטנק, רוצה את הכלי הזה הרי אחרת לא היה בסיס לדיון הזה. נקודה שניה היא היצוא. אנחנו יודעים שיצוא המערכות של טנק המרכבה –לא מייצאים טנקים אלא מערכות– עומד על כ-350 מליון דולר בממוצע בשנה כשהפרויקט השקלי החסר היום הוא פחות מ-200 מליון דולר. זאת אומרת 200 מליון דולר וגם 350 מליון דולר יצוא, כל זה ילך לאיבוד מיד כי הסיבה היחידה שמוכרים ליצוא מערכות כאלו היא העובדה שצה"ל קונה את הטנקים האלה וזה מהווה מקדם מכירות מספר אחד. ברגע שהוא לא יקנה זה ייעצר מיד.
דובר על 200 מפעלים, 10,000 עובדים, אני מעריך שכ20% מהם הם מהנדסים, האנשים האלה פיתחו את הטנק הזה, 90% מן הרכש השיקלי, מן הכלים האלה, הם יצור של התעשיה הישראלית וברגע שנוציא את הטנקים החוצה, שהם 90% של התעשיה, הפרוייקט הזה הוא של התעשייה, הוא מעניין את התעשייה, התעשייה חיה ממנו.

בסקר שערכנו עכשיו עם השאלה "מה תהיה המשמעות של המשך הקפאת הפרוייקט הזה?" יש לי רשימה של חמישים שמות של מפעלים שחלקם ייסגר לחלוטין כי הייצור של המרכבה והנמר מהווה 51% מן הפרוייקט אצלם, אני לא יכול לומר את השמות כי חלקן חברות ציבוריות ויהיה פה אסון אם אני אומר את השמות אבל לפחות במעגל הרביעי, כמו שאמר אברהם, מדובר על 2,000 עובדים אם לא כפול מזה.
זה לא "פרי הגליל", השכר הממוצע במפעלים האלה הוא גבוה, לא שכר מינימום, מדובר על שכר מאד גבוה לבעלי מקצוע שלא יהיה להם תחליף לאחר מכן. אי אפשר לעשות pause בפרוייקט הזה, להגיד: בשנה הבאה יהיה לנו תקציב כי ברגע שזה ייגמר, מפעלים יסגרו ואי אפשר יהיה לקיים את התשתיות האלה.

עוד נקודה חשובה שצריך לזכור, הפרויקט הזה, של יצור טנק, יש מעט מאד מדינות בעולם שיודעות לבצע את הפרוייקט הזה, רק המדינות הגדולות בעולם יכולות, זהו פרוייקט תשתיתי וברגע שהוא ייסגר ילכו מפה הרבה טכנולוגיות אזרחיות שגם הן מהוות חלק גדול מן היצור המקומי.

השאלה הזו נמצאת באויר, בין אם זה ספין של משרד הבטחון כדי להאיץ את כל התעשיות ובין אם זו רק התקוטטות אמיתית בין משרד האוצר למשרד הבטחון, בינתיים כמה מאות אנשים שילמו בג'וב שלהם וכל יום שעובר ימשיכו לשלם. צריך לצאת מכאן בקריאה מאד חשובה, לשני המתקוטטים האלה –משרד הבטחון ומשרד האוצר, שההתקוטטות הזאת עולה במחיר גבוה מאד למשק הישראלי.

תודה רבה.

אתייחס לתמונת המאקרו, אם אנחנו מדברים על תקציב אז מדובר בתקציב של 60 מיליארד שקל שזה התקציב הגדול ביותר שהיה למשרד הבטחון בהיסטוריה של מדינת ישראל. זו נקודה שיש לשים לב אליה.
התקציב של השנה גדול ב-3 מיליארד מן התקציב של השנה שעברה ולא התבצע קיצוץ בתקציב כפי שמציינים חברינו ממשרד הבטחון אלא להיפך, משרד הבטחון קיבל תוספת של 4 מיליארד מעבר לתקציב המאושר בכנסת. כמו כן יש מרכיבים שעברו בהחלטת הממשלה, מרכיבים של שקיפות ובקרה, שמשרד הבטחון לא עמד בהם על מנת לקבל תוספות למיניהן, תוספות שמצוינות בהחלטות הממשלה. לא ברור איך כאשר בזמן שלמשרד הבטחון יש את התקציב הגדול בהיסטוריה הוא טוען שאין לו כסף לפרויקטים, אימונים, מילואים, זו שאלה שצריך להפנות למשרד - - -

האם אתם עושים משהו עם זה? עם חוסר השקיפות לדברייך?

בוודאי, אנחנו - - -

למה אתם לא מעבירים תוספת תקציבית, אותה התוספת שהעברתם, לדברייך, למה לא צבעתם אותה עבור פרויקטים שאתם חושבים שלגביהם לא תשאירו שיקול דעת למשרד הבטחון?

בהחלטת הממשלה שעברה בינואר שמספרה 4088 הוחלט כי על משרד הבטחון לבצע כל מיני צעדים של שקיפות ובקרה תמורתם יקבל תוספת תקציב ניכרת, כיום אנחנו מנהלים מגעים עם משרד הבטחון שטרם עמד ביעדי החלטת הממשלה, לכן התוספת עוד לא עברה למשרד הבטחון.

בנוסף, אפשר לראות שמשרד הבטחון מתעדף פרויקטים אחרים כמו רכישת מטוסי אימון בסך של מיליארדי שקלים - - -

האם יש כאן נציג של משרד הבטחון ברמה הכללית, לא של הפרוייקט? אין. זאת אומרת שאין לנו יכולת כרגע להכריע בשאלה מי באמת צודק. את אומרת שאין שקיפות, אתם לא יודעים למה הם לוקחים מפה ולא נותנים לשם, וכל עוד הם לא יצרו את השקיפות אתם עוצרים תקציבים לאו דווקא לפרוייקט המרכבה אלא - - -

אנחנו לא עוצרים תקציבים, אנחנו עוצרים תוספת תקציב, משרד הבטחון כיום יש תקציב - - -

התוספת של ה-3 או 4 מיליארד שעליה דיברת, האם אותם אתם עוצרים?

ה-3 מיליארד טרם מועברים, הם מותנים ביישום החלטת הממשלה על ידי משרד הבטחון.

האם יש לזה לו"ז?

כן, משרד הבטחון כרגע לא מקיים את החלטת הממשלה בהתאם ללוחות הזמנים.

האם ועדת חוץ ובטחון דנה בזה?

מתקיימים דיונים במסגרת הועדה, - - -

אני כבר רואה שאנחנו נכתוב מכתב ליו"ר ועדת חוץ ובטחון, חבר הכנסת שאול מופז, שעל פי מה שהתברר בדיון כאן בוועדה, מסתבר שמשרד האוצר לא מעביר את התוספות התקציביות לשנת 2012 בהיקף של כ-3 מיליארד, בגין - - -

זה רק חלק מן התוספות שהן קיבלו מעל לתקציב הבסיס של שנת 2012.

כן, בגין אי שקיפות שלה מחוייב משרד הבטחון על פי החלטת הממשלה 4088 מינואר 2012.

רק הערה אם אפשר, לא זומן לכאן נציג משרד הבטחון בהיבט המערכתי, אבל יחד עם זאת, אנחנו ניסינו לדייק בדברים שאמרנו פה, אני חושב שהמספר 60 מיליארד, אם יותר לי לתקן, הוא לא מדויק, יש בדוח על המספר הזה תקציב דולרים גדול מאד ו-60 כוללים בערך 3 מיליארד דולר ומעלה, שמבחינת פרוייקט המרכבה הם לא מעניינים, אנחנו פרוייקט "כחול לבן" וכל זה הוא חלק שלא מעניין אותנו. מעל חצי מן התקציב הזה מיועד לדברים כמו שיקום ומשפחות שכולות ולא רלבנטי לפרוייקט שלנו.
ב drill down, כשעושים אותו, פרוייקטי-ההתעצמות הם חלק מאד קטן מתקציב הבטחון והם גם הנפגעים הראשונים כי מטבע הדברים הם הגמישות שיש למשרד הבטחון, הם הדברים שאתם הוא יכול בדרך כלל "לשחק". במשכורות, למשל, הוא לא יכול ובהרבה דברים הוא לא יכול. וכאשר נמנע –כמו שאני רואה שהתמקדת בענין הזה, אולי בגלל נסיונך בעבר במשרד ממשלתי, אז העיכוב למשל, של תוספת או דברים כאלה הוא פשוט בא מיידית על חשבון הפרויקטים האלה, ולמשרד הבטחון אין דרך אחרת אלא בלית ברירה הוא לא עושה מה שנכון, ואגב, ראש את”ק אמר בשיחה עם כל אנשי משרד הבטחון, שכשאתה נמצא במצב מצוקה כזה אז אתה לא עושה מה שנכון אלא מה שאתה יכול בלית ברירה, אין לך ברירה ואתה זורק את מה שאין לך אפשרות לשמור.

זה לגיטימי שקצת לוחצים –וראה הזקנה במסדרון, זה מאד לגיטימי בעיניי, הבעיה היא שבמשחק הזה של כיפוף ידים נעשים נזקים בלתי הפיכים, כי once יפוטרו אנשים - גמרנו, בעל הבית לא יפתח שוב וייכנס להרפתקה מחודשת.
זה דבר שאנחנו, בית המחוקקים, והתקשורת שכרגע עזבה אותנו, נציגת ynet שישבה פה כרגע, יזעקו חמס כי לא יכול להיות שיתקיים המשחק הזה של כיפוף ידים: מי שקוף, מי מגלה את האמת, מי עושה 'קונצים' ומי סתם צועק 'גיוועלד' במקומות כואבים, כי בינתיים, במקביל למשחק הזה, קורים דברים אמיתיים בשטח והדברים האמיתיים הם שאנשים יפוטרו וזה יהיה נזק בלתי הפיך עם מהלכים בלתי הפיכים.

תעשיות תיסגרנה ולא תיפתחנה שוב, ואנחנו נימצא בפני שוקת שבורה, גם מבחינת יכולות בטחוניות שלנו, גם מבחינת יכולות אקדמיות-טכנולוגיות-גבוהות שיש לנו הרבה מאד גאווה עליהן וגם מבחינה כלכלית, שהאוצר ימצא את עצמו משלם קיצבאות אבטלה להרבה מאד אנשים שלא לדבר על משברים חברתיים-משפחתיים-נפשיים-פסיכולוגיים שלהם אני לא רואה שום תיקון. אף אחד לא יכול לכמת אותם.
הגירושין, הילדים שנכשלים בבתי הספר כתוצאה מן המתחים בבית, מאבא שיושב בבית ומוציא את התסכול שלו על כולם והילד לא לומד ואז הוא נושר מבית הספר, ראו, זה מגיע לרבדים מצמררים, אנחנו הרי רגילים לחשוב מאד שטחי, מטר מאתנו לא יותר, אבל, יש לזה השלכות בלתי הפיכות ברמה של דור שלם שיגדל נושר, כושל, מתוסכל יגיע לרמת פשיעה – ואני מקצינה ולא מקצינה, יגיע בחלקו לרמת פשיעה ולעבריינות ולנזקים ולכלא ואחר כך עוד תשלמו על אלה שיושבים בכלא וזה לא נגמר. פשוט לא נגמר הסיפור הזה. ראו, עברתי מערכת של פיטורין בבתי ספר בהיקפים קטנים מאלה שאנחנו מדברים עליהם כאן וראינו את הנזקים.

הערה לגבי השקיפות שבדבר, אני עכשיו מתבלבל, למרות שאני לא מייצג את כל משרד הבטחון אבל יש לשאול: חשב משרד הבטחון הוא איש האוצר, וכל הזמנה, כל הזמנה שעוברת ויוצאת החוצה ממשרד הבטחון חתומה על ידו.

אז איך זה? כי אם זה איש האוצר, והרי החשבים כפופים לאוצר אז זה באמת מוזר בעיניי אבל את זה אנחנו מעבירים ליו"ר ועדת חוץ ובטחון שיבדוק את הענין הזה. שיזמין את מי שאחראי על התקציב במערכת הבטחון – על התקציב הכללי ולאו דוקא על זה של מרכבה, את חשב משרד הבטחון ואת הרפרנטים של האוצר, ושתתגלה שם האמת, אם יש שקיפות או אין שקיפות.

אני חייב לומר מספר דברים ויסלחו לי אנשי הבטחון, שיושבים פה תתי-אלופים ואלוף משנה, וסופר ידידי היקר, הם לא הבעיה. נפגשנו לפני כן ואמרתי לָךְ, שאלתְ אותי "מה התקציב" אבל אותי לא מעניין מה התקציב, אותי מעניין שצה"ל רוצה את הטנק. ברגע שצה"ל רוצה את הטנק - צריך לבצע.

אני חייב לדבר על משהו, למרות שיושבים פה תעשיינים, אני מדבר על הפריפרייה, אם מדברים על התעשיינים של אלביט, רפא"ל, תע"ש - כל הגדולים האלה אז הם יפטרו לאט לאט אבל בפריפרייה – שהיא צפון ודרום, יפוטרו כולם כי אין זמן, המפעלים האלה פנויים לתעשייה הבטחונית. רבותי, אני רוצה רק להזכיר שבמלחמת לבנון השניה ובעופרת יצוקה, ראש מת"ק ביקש אז בקרית שמונה לא סגרו, עבדו בלילות, ואמרנו: 'נעשה ונשמע', קודם כל נבצע את העבודה ואנחנו, כקו קדמי שם, כל מה שצה"ל צריך הוא יודע שיש לו עוגן והוא איזור הצפון אז לא יכול להיות שיקפחו את הנושא הזה וצריך למצוא פתרון מיידי, שהמפעלים הם פרטיים.

דבר שני, דיברת על האוכלוסיה, יושבת לשמאלי, היא תדבר, מאה אחוז זה עולים חדשים, אם אני מדבר על האוכלוסיה בקרית שמונה ששם הם מעל 30%, אלה עובדים בתעשייה. מה שאני מבקש וזה לא שייך ל'לביא' ולא לשום דבר אחר, לא מעניין אותנו, הגיע הזמן לפתור את הבעיה שלא נהיה כמו הטקסטיל, כולל הדרום שמצבו לא פחות קשה משלנו, צריך לעזור במיוחד כשצה"ל צריך את הטנק הזה. תודה רבה.

מפעל בלובשטיין מתכת בקרית שמונה מעסיק ששים עובדים בתחום העיבוד השבבי, ומייצר במשך שתים עשרה השנים האחרונות מערכות עבור משרד הבטחון. אנחנו ספק ראשי של משרד הבטחון. העובדים שלנו נקלטו כעולים חדשים שהגיעו לקרית שמונה, למיטב ידיעתי יש היום משהו כמו 20,000 איש. האנשים שעובדים אצלנו נקלטו כעולים חדשים וממשיכים לעבוד אצלנו. הם באו עם הידע שלהם מרוסיה, ידע שהולך ונעלם אצלנו היום בישראל.

אולי אחזור על עצמי, כי השתתפנו לפני שבועיים בוועדת חוץ ובטחון והצגתי שם את עצמי, צר לי אם אחזור על הדברים אבל זה למען הועדה, ולכבוד יושבת ראש ועדת המדע.
הצעירים לא הולכים ללמוד היום את התחום הטכנולוגי. סיימתי עכשיו קדנציה כיושבת ראש המכללה הטכנולוגית תל חי, אני מצדיעה לכל אחד שהלך ללמוד שם וסיים את התחום הטכנולוגי. הנה ראיתם פה, משעמם להם, הם פשוט לא אוהבים את התחום הזה. התחומים האלה נלמדים במסגרת מפעלים, וכמו שאנחנו מבצעים הכשרה מקצועית לעובדים החדשים שנקלטים, כך יש לנו איזושהי המשכיות לעובדים ולתעשיה המפעלית שלנו. אין היום במדינת ישראל גוף שמכשיר את העובדים האלה כך שאם הפרויקטים האלה, שאנחנו מדברים עליהם יייסגרו, "נמר" כבר נסגר, לצערנו, הוא "זלג" החוצה אבל אם פרוייקט המרכבה ייסגר אז התשתית הזו מן הסתם תלך ותיעלם כי לא מחזיקים עובדים שאין עבורם עבודה, רק כדי לחכות לאיזשהן החלטות שאולי יתקבלו בעתיד.
אנחנו מפעל שמשלב בתוכו את העובדים המוגבלים של חברת "המשקם", אנחנו קולטים כל חייל משוחרר שמעוניין לעבוד למען המענק, כי אנחנו עיר קטנה ואנחנו פוטנציאל העסקה כמו ש"סימת" היא פוטנציאל העסקה, באופן שווה, למרות שאנחנו עוסקים בתחומים אחרים בתחום העיבוד השבבי, ואנחנו שני מפעלי עוגן בקרית שמונה, שקולטים את האוכלוסיות.
היינו מאה עובדים ונשארנו ששים. אני מקווה שאנחנו לא נצטרך לעשות צעדים אחרים כי להסתכל לעובד בעיניים, עובד שגדלת אתו, הם גדלו אתנו, הם העוגן השלנו, הם התשתית שלנו, הם ההון האנושי ששלנו, ובלעדיהם לא היינו עושים שום דבר אז להגיע למצבים קריטיים של פיטורים זה אֲיום, גם מבחינה חברתית.

הויכוח הזה, הויכוח שבין משרד הבטחון לבין משרד האוצר, אנחנו באמצע שלו ויש לזכור שאנחנו התפארת של התעשייה הישראלית, אנחנו היצירה הכי גדולה שמבצעת כל יום את עבודתה ומייצרת דברים שהעין אחר כך משתאה מולם, איך נעשה הדבר ממכונות כאלו? אנחנו מעבדים את המוצרים היפים האלה שאנחנו מספקים כל יום למשרד הבטחון ואנחנו התינוק שיישפך עם המים. זה נורא עצוב לשמוע את זה.
אנחנו, אין לנו את נתוני ה- input, אנחנו לא יודעים איפה הבעייתיות ואני במיוחד מסתכלת עלייך כי כל הזרקורים עוברים עכשיו להאיר על משרד האוצר. אולי אפשר, כיוון שממילא כנראה שמשרד הבטחון יקבל משהו, אז אולי אפשר שמה שתתנו עכשיו יהיה תקציב צבוע רק לענין הזה, הלוא זה פרוייקט ש'הולך' ועושים אתו משהו, זה גם לא משהו שאין שקיפות לגביו.
אני יכולה לדבר רק בשם מפעלים שנמצאים בפריפרייה ואני מדברת על פריפרייה רחוקה, אנחנו בקרית שמונה אבל גם הדרום הרחוק הוא אותו הדבר, אין לנו יכולת לעבוד מול רפא"ל או מול תע"ש, גם בגלל המרחק. הם לא מספקים לנו עבודה, זה לא בא ככה, זה לא מכרזים אלא זה "אם אתה ספק ואם הם רוצים לתת לך עבודה" אז הם יתנו לך עבודה. המקום היחיד שאנחנו יכולים להתפרנס ממנו הוא משרד הבטחון כי הוא עובד בשיטת המכרז, הוא פתוח, אני ניגשת למכרז, אבל אחרים עובדים אחרת: "אתה לקוח שלי, אני דואג לסביבה שלי" וכו'. יש להם שיקולים אחרים, לעומתם, משרד הבטחון הוא גוף פתוח שאתו אני יכולה להתמודד גם כשהמרחק שלנו ממנו הוא מאד מאד גדול.
ההוצאות שלנו כפריפרייה הן מאד גדולות, הוצאות הייצור עצמו ואני שואלת, כל הייצור במדינת ישראל הוא מאד יקר כי אנחנו מדינה יקרה, אנחנו משלמים פנסיות לעובדים ואנחנו עומדים בכל התקנים והתקנים הם מאד מאד מחמירים ומאד יקרים, כל תקן של רתך היום עולה המון, כל iso, כל תקני כיבוי אש ואני לא צריכה למנות את כל העלויות האלה, בגלל זה אנחנו יקרים, אז האם אנחנו, כמדינה שמשלמת פי ארבע על מוצר של שטראוס לצורך הענין לא יכולה להיות טיפה יותר יקרה בתוצרת שלנו כדי שהיא לא 'תזלוג' לחו"ל? את זה אני לא מבינה, אולי אין לי מספיק נתונים.

אנחנו לא יותר יקרים.

רק לציין שכל מוצר של ה"נמר" שעבר לארצות הברית התייקר ב 40% בערך בממוצע. אני לא מרגיש שאנחנו יקרים בכלל. הנתון לגבי הפריפריה הוא שמשרד הבטחון מתעדף ב-15% כל מכרז מן הפריפרייה ומאיזורי עדיפות לאומית דהיינו, הם יזכו גם אם יהיו ב-15% יותר יקרים במכרז.

תודה רבה.

אתמקד רק בנושא הטכנולוגיה, לא בפיטורי עובדים ולא בצרות אחרות. בעברי הייתי מפקד אוגדה משוריינת בצבא וטנק זה טכנולוגיה, טנק זה לא שום דבר אחר. אמנם "הטנק בנוי סביב האדם והאדם בנוי סביב הטנק" - אלו סיסמאות גבורה כי "בגדול", הטנק הוא טכנולוגיה. וזה מה שמאפשר בעצם לנו, למדינת ישראל וללוחם הישראלי להתגבר על מי שנמצא מולו. בכל מלחמות השריון עד עכשיו היינו בנחיתות. גם במלחמת יום הכיפורים שיצאנו אליה עם טנקי הצנטוריון האלה מול טנקי 62-T היינו בנחיתות. האוייב ראה אותנו בלילה ואנחנו לא ראינו אותו. באנו למלחמת שריון שניה, מלחמת שלום הגליל, ואותו הדבר, אמנם יצאנו אליה עם מרכבות סימן 1 אבל מול טנקי 72-T. וכאשר היו מתקפות שם אז טנקי המג"ח בערו כמו לפידים וטנקי המרכבה לא נדלקו הודות לטכנולוגיה.
זאת אומרת יש פה מעין הפקרות. האם יש פה איזושהי לוגיקה לפיה משדרגים את הטנקים ולא מגדילים את צי הטנקים - אם הבנתי נכון, משדרגים את הטנקים, אז מהי ההפקרות הזו עכשיו להחליט שהטנקים שלנו ה old fashioned האלה שראינו כבר בשתי מלחמות שהם פחות טובים מן הטנקים שנמצאים ממול, הטנקים האלה מספיק טובים כדי אתם להילחם? זאת אומרת יש פה איזשהו אבסורד ואיזושהי הפקרות תחת הכותרת הזו של טכנולוגיה.
הלוחם בלי טכנולוגיה לא יעשה כלום עם הטנקים האלה, ברור שטנק מרכבה סימן 4 או סימן 3 אתו יש מה לעשות בשדה הקרב המודרני אבל עם שאר הטנקים אין מה לעשות אתם! רק עם סיסמאות!
הנושא השני כ-highlight הוא הנושא של חרשות הברזל, כך אני קורא לו. הרבה תעשיות כאן, והוזכר כאן, עוסקים בנושא של עיבוד שבבי חרשות ומתכת. הטכנולוגיה הזו – ואת כמנכ"ל משרד החינוך לשעבר בוודאי זוכרת שברשתות "אורט" הורידו כבר ולא עוסקים יותר בכל הנושא זה של עיבוד שבבי והכשרת טכנאי מכונות וכד'. זאת אומרת שהמקום היחיד שבו עוסקים ב -"חרשות ברזל" הוא בתעשיית המתכת. והיה ואנחנו מפסיקים את העבודה גם בתחום הזה אז למעשה הפסקנו עם הטכנולוגיה התשתיתית הזו במדינת ישראל. לא יודע להגיד באחוזים כמה ממנה עובד בשוק הבטחוני וכמה ממנה עובד במקום אחר אבל העובדה היא שלכל הנושא של העיבוד השבבי, אין לנו דור המשך. מי שעוסק בזה היום –וזה נאמר כאן, הם אנשים מאד מתקדמים מברית המועצות ואני רק אתן כ high light דוגמה, אצלי במפעל עובד מהנדס רכבות עם תואר שני על תחנת עבודה של c.n.c. של כרסומת, מהנדס הידראוליקה שעשה הסבה עובד על מערכת דומה אחרת כלומר, את ההכשרה הזו, את הקבוצה הזו אנחנו חייבים לשמר, כי הם אלה שיכשירו את דור ההמשך במפעלים בתחום הזה שאני קורא לו "בגדול" חרשות ברזל. תודה.

מיותר לומר שהטנק והנמר נדרשים, את זה כבר הצבא אמר ואני אכנס לעניין. קודם כל הטנק הזה הוא קטר טכנולוגי גם בעשות אשקלון. הוא מקדם יצור. כשאנחנו באים לחוץ לארץ, העובדה שאנחנו מייצרים עבור המרכבה היא מקדם היצוא שלנו. אנחנו מייצרים – אנשים לא יודעים אבל, החברה שלנו, שמונה ארבע מאות עובדים, שבערך שמונים מהם מהנדסים ורוב האחרים הם טכנאים והנדסאים, היא מייצרת מוצרים לרוב המטוסים שאנחנו טסים בהם. אנשים לא יודעים את זה אבל המוצרים האלה פותחו ויוצרו, היכולות האלו פותחו ויוצרו על בסיס זה שאנחנו ארבעים שנה נמצאים בייצור המרכבה. ואנחנו חברה בפריפרייה.
"עשות אשקלון" תומכת בשני בתי ספר טכנולוגיים באיזור אשקלון. האחד נמצא באשקלון והשני נמצא בג'וליס. זה הפרוייקט שהוזכר פה קודם. אם הענין הזה ייפסק אז גם התמיכה שלנו בבתי הספר תיפסק כי אין לנו ברירה אלא לתמוך בבתי הספר.

תעשיה היא לא מתג 'און-אוף'. אי אפשר היום לעשות הקפאה של שנה ולמצוא אותנו מוכנים בעוד שנה. זה לא עובד כך בתעשיה, אנחנו צריכם להזין את קווי היצור, את קווי הפיתוח, את המהנדסים ואת האנשים. אני רוצה להזכיר שהתעשיות פה – וזה נאמר כאן באיזושהי צורה, בזמן מלחמת לבנון השניה אנחנו מהווים עורף תחזוקתי של הצבא. היכולות התעשיות הטכנולוגיות האלו מהוות עורף תחזוקתי של הצבא. בזמן מלחמת לבנון השניה כשטילפנו אל הגרמנים כדי לקבל תמיכה, הם היו בחופשה, האם אתם זוכרים? זה היה אוגוסט, הם היו בחופשה, ואילו אצלנו, תחת טילים, עבדו יום ולילה, מסביב לשעון. את זה אנשים צריכים להביא בחשבון. זאת אומרת שהבעיה שנוצרה פה עכשיו שיש הקפאה היא בעצם סגירה ואת זה צריך להביא בחשבון! אנחנו מתנגדים לזה, אנחנו מצפים שייעשה משהו. אמנם פה לא מקבלי ההחלטות אבל תלחצו על מקבלי ההחלטות שיעשו משהו.

המפעל שלנו נמצא במעלות עם קרוב לשלש מאות עובדים. מעבר לפריטים של מרכבה שאנחנו מייצרים שהם עבור מרכבה, נמר ומעיל רוח אנחנו הגענו לכזה היקף לש עובדים ותעסוקה ורק לפני שמונה שנים היינו ששים ושמונה עובדים. הגדלנו התפתחנו אנחנו מייצאים באופן עקיף פריטי מיגון רבים דרך "פלסן סאסה", שגדלנו והתפתחנו ביחד אתה.

בכמה גדלתם?

היינו ששים ושמונה עובדים לפני שמונה שנים. בין השאר כמובן עולים חדשים רבים ולפני שנתיים קלטנו גם עולים חדשים שהגיעו, חצי שבט המנשה מצפון הודו, שלא ידעו בעצם כלום, והדרכנו אותם והכנסנו אותם לעבודה אצלנו. כלאחד מוזמן לבוא לראות את האנשים. עובדים גם ב c.n.c..
הטכנולוגיות שלנו הן לייזרים, חיתוכי לייזרים, גוש קווי וריתוכים רבים. אני מבקש לציין משהו על הנושא של הקטר הטכנולוגי. אנחנו קיבלנו עבודה גם מפלסן וגם עושים כרגע פרוייקט מאד גדול לרפא"ל עבור ה"סטרייקר" שהוא כלי אמריקאי, ועושים מיגון עבור הסטרייקר. קיבלנו את כל הדברים האלה בזכות היותנו יצרן של כלים כמו טנק המרכבה והנמר. להסמיך רתכים ולהדריך אותם - רתך זה לא סתם מישהו שעובד עם אלקטרודה עם חוט ומרתך אלא צריך להיות איש בעל מקצוע מאד מיוחד כדי להיות עם היכולת לרתך את ריתוכי השריון המיוחדים האלה, גם עם לייזרים וקווי צביעה מיוחדים. זה לא סתם לצבוע בצבע פשוט עם מכחול או עם מברשת אלא שזו צביעה עם צבע קר, שהוא צבע מיוחד, ויש לנו את המצבעות האלו עם הסמכות מיוחדות. כשעשינו את הפרוייקט לפלסן הגיעו, לדוגמה נציגים של היצרן שהם חברות אמריקאיות ובדקו את קווי הצביעה שלנו. קיבלנו ציון 96 כלומר הטכנולוגיה ומה שאנחנו מייצרים עם הידע שמביאים הם דבר שלא יסולא בפז. אם כיום לא נקבל פרויקטים כאלה, המפעל יחזור באופן מיידי - בתוך חצי שנה לששים עובדים ואולי פחות.
אדגיש שציוד רב ממה שעשינו 'רץ' בעיראק ובאפגניסטן דרך הצבא האמריקאי ואני לא חושב שיש לנו במה להתבייש אלא רק להתגאות והכל בזכות המרכבה. - - -

נכון.

אם הפרוייקט הזה לא ימשיך - - -

תודה.

העסק ימות.

ברור, ברור. ברשותכם, עלינו לעמוד בלוח זמנים. להגיע לעיקר.

אני מנהל מפעל פרמט ליציקות בקרית אתא והמפעל הזה הוא מאז קום המדינה באותו המקום ומונה ששים עובדים, 80% מהם עולים חדשים וכמעט 20% בני מיעוטים. המפעל מייצר במשך כמעט עשור וחצי מוצרים לטובת טנק המרכבה. בתחום היציקות הוא אחד מתוך שני מפעלים שקיימים בארץ ולאחרונה רכשנו מפעל נוסף שהוא בעבר השני של מפרץ חיפה, מפעל יציקות שפשט את הרגל בגלל חוסר עבודה. אנחנו רכשנו אותו בנסיון לחדש את הפעילות וגם שם היו ארבעים עובדים שכרגע הם בהמתנה למוצא פי באשר להמשך קיום המפעל.
התחום הזה של יציקות הוא מאד יחודי, לצערי בשנים האחרונות לאט לאט הפירמידה הזו מתמוטטת. היה מפעל גדול במפרץ שנקרא וולקן שגם הוא נסגר בגלל חוסר עבודה והיום בתחום הזה, נשארנו שני מפעלים. לצערי, עמיתי לא נמצא פה כרגע. נשארנו שני מפעלים שיודעים את הטכנולוגיה של היציקות האלו.
אני מזכיר שאני מייצר מוצרים שאחר כך עוברים לעיבוד שבבי אצל גורמים אחרים פה והם חלק מן הטנק אז אם מחר חס וחלילה קורה לי משהו, יצטרכו לחפש פתרונות במקומות אחרים. אני רוצה להזכיר לָךְ, היות והיית מנכ"ל משרד החינוך: ברגע זה שאנחנו יושבים כאן, מאות תלמידים בבית הספר עכשיו, באמצעות חיל החימוש, שלמט"ק יש קשר אליו, לומדים כרגע את מקצועות המרכבה על חשבון הצבא כי הם מחויילים בבתי הספר, כדי לתחזק את המרכבה בשיגרה וגם בחירום כך שאם מחר אין טנק מן הסוג הזה כל העסק הזה שדרך הצבא מנסים להחיות אותו - יקרוס לנו מול העיניים. פרוייקט שנמצא כבר מעל עשר שנים במערכת החינוך יירד לטמיון.

אֲת הזכרתְ את 2007, זה קצת שונה מהיום. היו בעשור האחרון שלושה מופעים, 2004, 2007 והמופע הנוכחי. בשני המופעים הקודמים עוד היה הרהור בצבא לגבי הטנק הזה - אם אנחנו רוצים אותו או לא רוצים אותו. הפעם זה שונה, הפעם הקולות בצבא הם שהטנק הזה נחוץ אז שאלת המפתח פה היא למה העינוי הזה?

למה? תודה רבה.

אני נציג אלביט מערכות כאן, רק על מנת להציג את עצמי, אני יונק את המרכבה כל שנותיי, מסטודנט בטכניון ועד היותי תת אלוף כמו שתוכנן לפני עשרים שנה. עשרים שנה אני באלביט מערכות בתפקידים שונים ומגוונים כך שאני מכיר את הפרוייקט מכל צדדיו משך כל חיי הבוגרים. לגבי אלביט, קודם כל כשמסתכלים על אלביט ועל הפריפרייה, היא סובלת בדיוק כמו הפריפרייה וקודם כל, רק לא לטעות, אלביט פרוסה בכל הארץ, אלביט היא היום תדיראן, סולתם, קינטיקס, אל-אופ - כל אלו הן אלביט. המפעלים שלה פרוסים בקרית שמונה, בכרמיאל, בשדרות ובכל המקומות האלה.
לא עשינו תחשיב מדויק אבל הנזק הכלכלי – וזו לא המטרה פה אלא רק להביא את זה כי זה נאמר פה, בלי בכלל לפקפק כמאתיים איש יפוטרו עם עצירת הפרוייקט אבל זה לא רק הפיטורים, כי אי אפשר לנהל ככה תעשיה מסודרת וכדאית וכלכלית, כי איש הבטחון שיושב מולנו הוא לא פילנטרופ של התעשיה, הוא רוצה הזמנות עם כדאיות כלכלית שתהיינה בהחלט מבוססות על תחשיבים ועל כדאיות ועל התייעלות. אם מייצרים קו ופתאום עוצרים אותך והזמנות שהיו צריכות להגיע לא מגיעות – אתה לא יכול, אתה לא יכול לעבוד ככה. זה מן הצד הכלכלי אבל אנחנו פה בוועדת המדע אז אני רוצה לומר מספר מלים על דברים אחרים.
קודם כל עצירת הפרוייקט תשבש לחלוטין את קווי היצור ותגרום לפיטורים של מאתיים עובדים על כל ההשלכות של זה. לא אכביר במלים שכבר נאמרו פה.

נאמר פה המושג 'קטר טכנולוגי' וגם פה לא הייתי רוצה לחזור רק אוסיף דבר אחד, אתם אפילו לא מעלים בדעתם כמה הטכנולוגיה הבסיסית של המרכבה – וזה מעדות של מי שהיה מסטודנט וְעֲד – כולל בתעשיה, כמה תעשיית אלביט – וגם התעשיה הישראלית אבל אני יכול לייצג את אלביט, כמה הנושאים ההייטקיים שאתם לא מעלים בדעתם אפילו נמצאים היום ויש להם מקום בזכות הפרוייקט הזה, האופק, הלווין, הצילום האוירי וכל מיני מערכות אחרות.

הכשרנו מהנדסים - לאן הם ילכו? הם מחפשים. לאמנים כבר אין מקום בארץ, אחרים מחפשים לעשות חיים בחו"ל כי אין להם שוק בארץ. כמה מהנדסים צריך פה? מחכים להם באוסטרליה ובכל מיני מקומות מחכים להם אז אתה מכשיר עשרות שנים מהנדסים, נוער, עולים, וכואב הלב , כואב הלב לראות שהדברים האלה מתנפצים.

הדבר החשוב ביותר שהייתי מוסיף, לא רוצה לתת ציונים של חשיבות אבל לגבי יצוא, אלביט חברה גדולה, 75% מן התוצרת שלה מופנים לייצוא. אפשר להגיד: "מה אתה מודאג? הא, מרכבה, עם כל הכבוד, בסדר, אז תסתכל" - זה לא ככה, אנחנו מייצאים בזכות המרכבה. כשאני בא ואומר בחו"ל: my name is General Admon ... ואני פיתחתי את המרכבה אז הדלתות נפתחות והדברים נעשים כך שיש פה בהחלט החזר השקעה גם כ- reputation, מה שנקרא, וגם היכולת לשווק בעולם כך שהנזק לייצוא הוא עצום. ואת זה אני יכול להגיד מעדות אישית.

תודה רבה.

חברת מיגן מתחילה לחגוג את שנתה ה-60. אני נמצא בה משנת 64' ואני בין הראשונים שתרמו לפרוייקט המרכבה לפני ארבעים שנה. הזמנה ראשונה שקיבלנו ממערכת הבטחון היתה ביולי 53'. חלק מן האנשים כאן לא היו עדיין.

אנחנו שיכים לתעשייה שמייצרת ומפתחת, מעסיקים חמישים עבדים, אנחנו מייצרים מוצרים שהמערכת דורשת. כל המערכות שאנחנו מייצרים מסתובבות סביב המוצרים שפיתחנו במשך השנים ושמוכרים אותם. אנחנו ספקים של אלביט, של קינטיקס, של אלקטרוניקס ושל כל החברות האלו. 30% מן המערכת שלנו מסופקים למרכבה, ישירות או בעקיפין.

סגרנו עכשיו משמרת שניה, פיטרנו, שלחנו לחופשה חלק מן העובדים והבעיה היא כזו: מערכת כמו שלנו, ברגע שאתה עוצר את התעשיה, ויש לנו הוצאות קבועות גבוהות, החברה לא מסוגלת לשלם חובות, לא מסוגלת לשלם לספקים ברגע שאתה לא משלם לספקים הבנקים לא נותנים לך כגיבוי, אין לך כספים, משעבדים לך את הבית ואת האישה ואת הילדים ואת הכל, וברגע שאתה גומר את השעבודים האלה המערכת נסגרת. ברגע שהיא נסגרת, כל האנשים, כל האנשים, חמישים איש שעובדים אצלי יצטרכו ללכת הביתה.

אנחנו היום מספקים – והזכירו כאן את המג"ח ואת הנגמ"ש, היות ואנחנו פיתחנו במשך שנים את המוצרים האלה, אנחנו עד היום מחזיקים עבורם אביזרים שאי אפשר להשיג אותם בעולם וברגע שנסגור הם לא יהיו קיימים. ימצאו מי שייצר אותם כי זו לא תורה מסיני אבל כרגע צה"ל צריך חמישה עשר, חמישים או חמש מאות חתיכות ואני יכול לספק אותן, מישהו אחר לא ייכנס לדברים האלה.
העצירה וחוסר הידיעה גורמים להרס טוטאלי כבר עכשיו, של דבר גדול. כל מדינה תרבותית וגדולה ומפותחת - תמיד יש לה עוגן שסביבו מתפתחת המדינה, אם זו תעשיית הרכב בארצות הברית או כמו הלביא שהיה כאן בארץ והמרכבה עכשיו. אם יסגרו את הדבר הזה אז כל מה שאנחנו מכירים יתמוטט ונהפוך, כמו שממישהו כאן אמר, לחברה של עורכי דין ואני אוסיף לזה שליחי פיצות.
אני מבקש בשמם של כל אלה, המפעלים של חמישים, ששים, מאה עובדים, אם מיד לא תוזרמנה הזמנות, גם אם לא נפטר את העובדים עדיין לא נוכל להחזיק. וזה לא ענין של לשמור את העובדים אלא שאנחנו לא מסוגלים להחזיק, אין לנו את הכסף, אין לנו את הגב, אין לנו את היכולות, זה ענין של ימים ושבועות שהכל ייסגר. אז אני יודע את הרצון הטוב של כולם ואני מכיר את האנשים אישית הרבה זמן אבל, אתם 'למעלה' - תנו לזה דחיפה אחרת זה יהיה באמת אסון שאף פעם לא יוכלו לשקם אותו. תודה.

אדבר על טכנולוגיה ויותר על מה שיהודה דיבר, על פיטורים והשקעה בעולים חדשים. פרוייקט המרכבה הביא אתגר טכנולוגי שאין כמותו לכל התעשיות בארץ. על בסיס הדברים שנדרשו לפרוייקט ניבנו וחונכו דורות של מהנדסים שעם הזמן, אם זה ייפסק, המהנדסים האלה יעזבו את הארץ. לא יהיו לנו אנשים, לא יהיה מי שיתמוך בפרוייקטים חדשים, ואת זה צריך לקחת בחשבון בקבלת החלטה מן הסוג הזה כי היום, חלק מן העולים החדשים שנקלטו באלביט ובקינטיקה בפרט, עולים חדשים מרוסיה, מעבירים את הידע למהנדסים חדשים שיצאו מן הטכניון או מאוניברסיטת תל אביב. ברגע שזה ייפסק אנחנו צריכים לעשות טוב טוב איזו תשתית טכנולוגית ומדעית תישאר לנו בארץ. תודה.

תודה רבה לך.

אני מעורב בפרוייקט המרכבה כבר למעלה מעשרים וחמש שנה. גם כאיש של חימוש וגם כעובד בתעשיה. רק אגיד שני משפטים. בשנה שעברה התעשיה הצבאית זכתה בפרס בטחון ישראל בנושא מסוים שקשור למרכבה, שללא המרכבה לא היו מפתחים את אותו המוצר.
כל נושא המערכות שברוך ציין קודם, ובני – שהוא ענו וצנוע, גם בני שייך לאותה 'גברדיה' של אנשי פיתוח שעסקו בפרוייקט המרכבה בשנים האחרונות. המערכות המתוחכמות וכמובן גולת הכותרת המערכות האקטיביות, לא היו מגיעות ללא אותם אנשי טכנולוגיה שגדלו תוך כדי הפעילות בפרוייקט המרכבה.

כאיש תעשיה אני אומר במפורש, היום, המהנדסים הצעירים, בלי נושא חדש ומאתגר, כמו טכנולוגיה שקיימת היום בטנק המרכבה או בנמר, לא ישארו בתעשיה. הם יעברו לתעשיה המסורתית לשנתיים שלש, יקבלו נסיון וילכו למצוא את עצמם בארצות אחרות ובמקומות אחרים. ואני חש על בשרי את זה, רק לאחרונה בגלל העצירה של הפרוייקט, שני מהנדסים כבר, בשלושה החודשים האחרונים, אחד מהם עזב והשני בהליכי עזיבה. אם זה ימשיך כך לא יהיה לנו שום מומנט להחזיק אותם בתעשייה, ביחוד בנושאים האלה שקשורים לזה.
תרומתנו לייצוא, תרומת המרכבה לייצוא, אין צורך לומר, כולם מכירים. פרויקטים אחרונים, פרוייקטי השבחה בעולם שהתעשיה הצבאית עושה, מושתתת ברובה על הידע שבא מטנק המרכבה. פרוייקט הטנק כהשבחה בטורקיה – קרוב למיליארד דולר שבא מפרוייקט המרכבה. פרוייקטי השבחה אחרים שאנחנו עושים בעולם בימים אלה, אנחנו מנהלים משא ומתן עם עוד שתי מדינות על השבחה, הכספים האלה בסופו של דבר יבואו אל התעשיה הישראלית. הם באו מתוך הידע של פרוייקט המרכבה. יעצרו את המרכבה – הדברים האלה ייגמרו.

את התעשיה האוירית אין צורך להציג אבל מפעל תמ"מ הוקם לפני ארבעים ושמונה שנים כמוקד הידע של מדינת ישראל בנושא ניווט אינרציאלי. נושא ניווט אינרציאלי נותן אפשרות להביא כל מערכת נשק לאן שהיא צריכה להגיע וגם לפגוע במטרות בצורה מדוייקת. הטכנולוגיה הזו מוגדרת כטכנולוגיה קריטית וכטכנולוגית מפתח לכל מערכת נשק ואני לא רוצה להיכנס פה לכל הדברים אבל בראש ובראשונה, בגלל שאנחנו מדברים פה כרגע על טנק המרכבה – אז גם לנושא של המערכות היבשתיות.
מדינת ישראל היא אחת מן המדינות המעטות בעולם שחברות ב'מועדון' הזה של בעלוּת על הטכנולוגיות האלה. לאור העובדה שהחליטו לפני ארבעים ושמונה שנה שזו טכנולוגיה שצריכה להיות כחול לבן, על מנת לא לאפשר למדינת ישראל להיות תלויה או מותנית ביכולות שלה בשום מדינה אחרת בעולם. הנקודה הזו היא נקודה קריטית
הטכנולוגיה הזו שאנחנו מדברים עליה היא טכנולוגיה – ואני מזכיר שוב, היא נמצאת בכל מערכת נשק שקיימת, בכל מקום שהוא בחלל, בים, באויר וביבשה. אנחנו באים עם יכולת שהיא כמובן מושפעת מכל מה שאנחנו עושים במערכות הנשק השונות.
אנחנו היום, במסגרת תכנית מרכבה ונמר, מפתחים שתי מערכות חדשניות ויחודיות – ואני מתמקד פה בטכנולוגיה ובעליונות הטכנולוגית של מערכות הנשק האלו. ללא המערכות האלו כל יכולת האש והתימרון של המערכות פשוט נמצאות בנחיתות לעומת מה שיש למדינות האויב. לעומת זאת, עם היכולות האלה אנחנו נמצאים ברמה אחת מעל, גם בהגנה על האנשים שיושבים בתוך הטנקים האלה וגם ביכולת לנצח בקרב. אם אנחנו נפסיק ואם הפיתוח של המערכות האלו יופסק אז אנחנו פשוט נפגע קשות בנושא של העליונות הזו ולא נגיע אליה שוב.
מבחינת המפעל שלי – ואנחנו מדובר פה על חמש מאות ושמונים איש, 80% מן התוצרת שלנו היא לייצוא, והיא מסתמכת על מה שאנחנו בונים מתוך הפרויקטים של מדינת ישראל – כשהכל כפוף, כמובן, למדיניות היצוא של מדינת ישראל, אנחנו לא עושים שם איזשהן עבירות, אבל, ההשלכות כאן הן השלכות רוחביות. היום, קרוב לארבעים מהנדסים עוסקים בפיתוח של המערכות האלו לטנקי המרכבה והנמר. היפה ההוא שאנחנו בחמש השנים האחרונות, אם תקחי את הגיל הממוצע מאז הקמתנו לפני ארבעים ושמונה שנה, אז אנחנו נמצאים בעיצומו של תהליך של החלפת דור. היום עשרים מתוך ארבעים המהדסים שדיברתי עליהם הם אנשים שנמצאים אצלנו שלש וארבע שנים, שנקלטו מן האקדמיה, כולם מהנדסי אלקטרוניקה עם תואר שני ותואר דוקטור שמהווים עכשיו את דור ההמשך ליכולת של פיתוח יכולת ניווט אינרציאלית במדינת ישראל. אם אנחנו נצטרך להפסיק את התכניות האלו תהיה פה פגיעה חמורה בנושא הזה וכמובן, באופן ישיר – וכאן אני מצטרף למה שאמרו אחרים, גם אצלנו, בגלל שיש פה כמות מאד גדולה של מערכות, גם הפיתוח וגם ההצטיידות, גם אצלנו, לצערי וגם בתעשיה האוירית, אנחנו נצטרך לשקול או שיש חשש שאנחנו נצטרך לפטר עובדים.

חברת מנטל תעשיות לא הופיעה במצגת הזו אבל אנחנו החברה הכי צפונית מבין החברות שבפורום הזה, יושבים במרום גולן למרגלות הר בן טל ולמעשה, אם עולים על הר בן טל אז מן הצד השני רואים את קונייטרה וסוריה. קודם כל אני חייב להדגיש שבאיזור הזה של הארץ יש איזון מאד עדין בין הביקוש לבין ההיצע של העובדים המאד מקצועיים שאנחנו צריכים, וזה לא רק ענין של ביקוש כי יש היצע יותר נמוך של עובדים מקצועיים בפריפרייה הרחוקה הזאת. אחד היתרונות שלנו בצפון בא לידי ביטוי במלחמת לבנון השניה, שממש באו חיילים ולקחו סחורה מן המדף במסגרת מה שנקרא "נסתדר אחר כך".
לצערי כבר יש לנו משמעויות של מצבת כח האדם בחברה שלנו לאור התנהלות הפרויקט בתקופה האחרונה. אנחנו לא חזקים כמו שהיינו לפני שנתיים או שלש. ואני חייב לדבר על החוסן הזה. כשאנחנו רוצים לצאת החוצה אז אנחנו, החברות הקטנות – ואני לא מדבר על תעשיה אוירית או אלביט, החברות הקטנות, אם הן לא מראות חוסן כלפי החברות הבינלאומיות אז אין להן כרטיס כניסה. אנחנו היום על איזור המאה ועשרה עובדים, שזה פחות ממה שהיינו לפני שנה ואם נרד בעקבות פרוייקט המרכבה חזרה לאיזור הששים שבעים עובדים אז בכלל לא יהיה לנו מנוף לצאת החוצה לחו"ל ולכן, זה אינטרס גם שלכם, גם של החבר'ה במדים וגם של החבר'ה במנה"ר, לא רק שנשרוד אלא שנהיה חסונים מספיק על מנת לצאת החוצה לחו"ל.

משה לא אמר שהוא בקיבוץ מרום גולן שזה קיבוץ, וליד הרפת, יש מפעל שמייצר את המנועים החשמליים הטובים ביותר בעולם מכמה סוגים, מנועים עם מברשות, נטולי מברשות ומנועים מוגבלי זווית שהם מניעים את כל הכוונות שלנו בטנק. יש שלושים ושבעה מנועים חשמליים בטנק מרכבה אחד בודד שמגיעים כולם מאה אחוז מהם מן המפעל הזה.

משהו אחד לגבי המנועים האלה, בזכות המנועים שפיתחנו עבור פרוייקט המרכבה, בעיקר לכוונות שהולכות לאלביט ולאל אופ, אנחנו מספקים כאלה מנועים באותה טכנולוגיה גם לחו"ל ואחד הפרויקטים שאנחנו יכולים לדבר עליו הוא לוויינים. בג'י.פי.אס, בתוך הלווין של גלילאו נמצאים מנועים בטכנולוגיה הזו שלנו, אך מרבית המנועים שאנחנו מייצרים הם עבור פרוייקט המרכבה. ברגע שנפסיק כנראה שלא נוכל לתמוך בפרויקטים בחו"ל וכנראה שתחזוקה וחלקי חילוף יעלו הרבה הרבה יותר. ספק אם בכלל נוכל לשרוד.

אני מנהל מפעל משפחתי, אחד המפעלים בראשון לציון. אני בעצם "התחתנתי" עם טנק המרכבה, עם הפרוייקט הזה. כשאתה עובד עבור פרוייקט המרכבה יש לזה אלמנט שהוא הרבה מעבר לייצור, אלמנט של ציונות. העובדים שלי, קרוב לארבעים עובדים שמתוכם שלושים עולים חדשים שהגיעו לארץ ונתנו את כח העבודה הזה ואת הציונות שהם ינקו. כשהם מחזיקים חלק של טנק המרכבה ביד, עבורם התחושה היא שעושים משהו פה למדינה.
והפרויקט הזה, אנחנו רואים בו איזשהו שילוב, אני יודע שאנחנו יושבים בוועדת המדע והטכנולוגיה אבל עם כל הכבוד למדע ולטכנולוגיה, המהנדס מתכנן איזשהו מוצר אבל בסופו של דבר אנשי הכפיים הם אלה שמייצרים אותו. בסיכומו של דבר הם העובדים הפשוטים שלצערי בשלושה החודשים האחרונים נאלצנו לשלוח שבע משפחות כאלו הביתה.
בגלל איזשהם משחקי כבוד בין שר האוצר לשר הבטחון שזה דבר שהוא פשוט לא נורמאלי "להחזיק" תעשיה שלמה בגלל ויכוח כזה, כן נתנו 60 מיליארד או לא נתנו 60 מיליארד. אולי הגיע הזמן שמישהו יתחיל להזיז את העניינים ולהבין שאנשים פה פשוט מפוטרים ממקומות העבודה שלהם ובסך הכל צריך לשבת ולדבר, שר האוצר עם שר הבטחון, עם ראש ממשלה שייכנס לזה, שיעשו סדר בזה. תעשיות קורסות! וכל מה ששמעתם פה הכל נכון! רק לא נחזור על זה שוב.

החברה מראשון לציון, חברה משפחתית, אנחנו חברה בת 84 שנה, אני הדור השלישי שמנהל אותה. אנחנו מייצרים קפיצי עלים בעיקר אוטומטיביים. אנחנו, למיטב ידיעתי, היצרן היחיד בארץ של קפיצי עלים לתחום האוטומטיבי. אנחנו מייצרים במרכבה מספר חלקים תומכים למיגון ולמזקום וכיום בעצם כל פעילות היצור שלנו בארץ מבוססת על ה'ליין' של המרכבה. ואם אנחנו נראה שבחודש חודשיים הקרובים לא מתחיל משהו להתעורר אז אין שום טעם להחזיק את פעילות הייצור הזאת. שאר הפעילויות שלנו לא דורשות כבר ייצור כי עם השנים ועם פרוייקטים אחרים בצבא שדעכו, חוץ מן המרכבה אנחנו לא צריכים לייצר שום דבר וכל הליין יסגר. ויחד אתו הידע.

שאלה של שני גולדברג. הסבירי לנו מהו המשמר החברתי.

אני פעילה חברתית בעמותה שקמה אחרי המחאה בקיץ, קוראים לנו "המשמר החברתי של הכנסת" ואנחנו מתנדבים שמגיעים לוועדת כדי להשקיף. השאלה שלי מופנית אל מערכת הבטחון: כל פעם שמערכת הבטחון לא מקבלת את התוספות שהיא מבקשת לתקציב, היא מאיימת בביטול פרויקטים, איך הצבור יידע שהפעם זה ברצינות?

הועלתה פה טענה שבגלל מסקנות ועדת טרכטנברג הופעל הקיצוץ.

קודם כל אני בוודאי לא מאשים אף אחד וכל מי שעשה פעילות חברתית למען החברה יבורך ואין לי בעיה עם זה. התהליך שבו מתנהל תיקצוב של מערכת גדולה כמו מערכת הבטחון הוא מאד straightforward, אנחנו מקבלים נתח תקציבי מתקציבי המדינה והנתח התקציבי הזה הושפע באופן חריף מאד מן המחאה החברתית וירד ביחס לתכנון. אני הסברתי את זה קודם ואני לא יודע אם שמעת את ההסבר שלי. מיד לאחר מכן מערכת הבטחון ניגשה לראות מה היא מסוגלת לפשוט מעצמה בזמן קצר 'מהיום למחר'. היא לא יכולה לפשוט מעצמה כל דבר. מי שחושב שאפשר לקבל כסף מיידי מזה שיאריכו עוד פעם את משכי-השירות ויגרמו לאנשי קבע לשרת עוד כמה שנים בקבע, עליו לדעת שזה כסף שיחזור למערכת הבטחון בעוד עשרות שנים. הדבר היחיד שמערכת הבטחון יכולה לעשות הוא להשתמש בגמישות שלה והגמישות שלה היא בפרוייקטים. זה דבר מאד מאד פשוט וזו הדרך של מערכת הבטחון להתאים את עצמה למיתאר התקציבי כפי שהוא ניתן לה, לכן היא לא מאיימת.
אני ראש פרוייקט המרכבה במשרד הבטחון ואני אומר לך: האיום על זה הוא לכאורה איום אבל מ-1 בינואר, שנת תקציב חדשה, בסעיפים התקציב של מט"ק המספרים הם עגולים, אפס, אפסים. אני לא יודע אם את קוראת לזה איום, אני ממש לא קורא לזה איום, זוהי מציאות מוחלטת. יצביע פה יצרן שקיבל מאתנו הזמנה מ-1 בנובמבר כשהמציאות הזו התחילה להתחוור לנו – לא תמצאי כאן אצבע אחת מורמת מכיוון שבפועל, בפועל, זה לא איום אלא מציאות ואני נקראתי לפה, דרך אגב, לא ביקשתי להגיע לפה, אני נקראתי לפה על ידי יושבת ראש הועדה כדי לתת תשובות ואני אומר לך שזה לא איום. זה תהליך שמבוצע הלכה למעשה.

השיטה של משרד האוצר לממן את המלצות עדת טרכטנברג היא מאד מוזרה בעיניי כי לכאורה התקציב סגור וכל תוספת שתצטרך להינתן לטובת צרכים חברתיים תינתן על חשבון קיצוץ במשרדים השונים. ברור שיש שני משרדים שנושאים בנטל משום ששם התקציבים הם הכי גדולים והם משרד הבטחון ומשרד החינוך, אז עכשיו יבנו כיתות גן לילדים בגילאי שלש אבל קיצצו במשרד בדברים אחרים אז אני בכלל לא מבינה את השיטה הזו. יש דברים אחרים שהוצעו לראש הממשלה כמו העלאה של האחוזים במס חברות ועוד דברים אחרים שיכולים להביא את הכסף על מנת לממן נושאים כאלה ואחרים.

לענין עצמו, הרי מה עשינו, אמרנו לבטחון: תגרעו מעצמכם כך וכך אבל בעצם אנחנו פוגעים בתשתיות חברתיות כפי שאנחנו רואים ועוד בדיוק בפריפרייה - זה דבר ש"לא אליו התכוון המשורר". שוב, אני לא מתווכחת, אני לא אומרת אם יש שקיפות או אין שקיפות, אנחנו כרגע נמצאים במצב בעייתי מאד לפיו מתוך הנסיון לכופף ידיים ו"כן תביאו את השקיפות, לא תביאו את השקיפות" אנחנו נכנסים לתהליך שאין ממנו חזרה וזה הפחד הגדול שלי.
אני רוצה ברשותכם לנסות לסכם את מה שנאמר בדיון הזה. זה לא קל אבל אני אנסה. אני אדבר על הדברים החיוביים שיש בפרוייקט המרכבה, אני אדבר על על הדברים השליליים שנגרמים כתוצאה מן התהליכים שהביאו לסגירתו של הפרוייקט, גם אם לא הוצהר על כך בריש גליה, והדבר האחרון הוא שאפנה פנייה ישירה לראש הממשלה במכתב שבו בתימצות רב אסביר לו מה קורה כאן.
ובכן, מבחינת היתרונות, ראשית, היות ומדינת ישראל נמצאת תחת איומים בטחוניים מתמידים אז יש לזה איזשהו יתרון, זו מדינה שנדרשת, כתוצאה מן האיומים, להמציא כל מיני פטנטים ורעיונות ואנחנו הממציאנים הגדולים בעולם. אנחנו ידועים בעולם ככאלה – וזה הערך המוסף שיש למדינת ישראל, כמדינה שמפתחת פיתוחים טכנולוגיים ומדעיים בהיקפים וברמות שאין להם אח ורע בעולם, בטח בפרופורציה לגודל האוכלוסיה שנמצאת פה.
אנחנו מדברים על פרויקט "מרכבה" שהוא פרוייקט כמעט נצחי, רב שנתי, משום שהוא כל הזמן משדרג את עצמו ומפתח את עצמו יותר ויותר. היתרונות בפיתוחים של טנק המרכבה הם מאד יחודיים למדינת ישראל בגלל ההתאמה המדוייקת לצרכי צה"ל – מה שלא בהכרח ניתן לרכוש מחו"ל. אנחנו מבינים את השטח שלנו, תרתי משמע, ואנחנו מייצרים תוך כדי פעולה את הפיתוחים וההתאמות הנדרשות לצרכים היחודיים לנו. יש בפרוייקט הזה פוטנציאל יצוא שזה רווח כלכלי אדיר, יש פה אמירה מאד חזקה של עצמאות מול תלות במניעת אמברגו ואיומים אחרים. יש פה תעסוקה לפריפרייה, יש פה שידרוג רמת ההשכלה לתושבי הפריפרייה, יש פה עידוד של החינוך הטכנולוגי, יש כאן כמובן גאווה לאומית וציינו אותה כמה וכמה פעמים בערך המוסף שיש לנו כחלק מן ה'מועדון' המאד יוקרתי של המדינות המפותחות, זה מזכיר לי את הביקור שלי בפרוייקט החלל, כי מדינת ישראל יכולה לחיות בלי לוויין בחלל אבל אנחנו בכך נחריג את עצמנו ונוציא את עצמנו ממועדון מאד מפותח ולא זו כוונתנו. יש פה פיתוח הון אנושי של עתודת מהנדסים ואנשי מקצוע מומחים בטכנולוגיות שונות, יש כאן "קטר טכנולוגי" ומנוף לפיתוחים של מערכות נילוות או מיגון כזה ואחר, הוזכר כאן "מעיל רוח" ויש כנראה פיתוחים נוספים. יש כאן שת"פים – שיתופי פעולה עם האקדמיה והמוסדות להשכלה גבוהה בכל המרחב וכמובן יש כאן ערך מוסף של פיתוחים נילווים לתעשיות אזרחיות. עד כאן היתרונות של המרכבה והם יתרונות רבים מאד.

מה אני רואה כאן כהפסד? אם וכאשר ייסגר הפרוייקט –ואני מקווה שלא כך יקרה, אבל, יש פה הפסדים לפחות לשבעה גורמים שמניתי. הגורם הראשון הוא לצה"ל שמאבד את יכולות המיגון והבטחון, את יכולות המקצוענות שלו וכושר ההרתעה שלו ועל זה לא הרחבנו משום שזה תחום שלא נוגע לנו אבל צריך לציין אותו. יש כאן לאוצר איבוד של פוטנציאל רווחי בגלל היצוא שבענין וגם בגלל הערכים הפיננסיים הזולים של ייצור מרכבה כאן וביטול הצורך בייבוא שהוא יקר יותר. יש כאן פגיעה בציבור העובדים, עובדי התעשיות, שמאבדים את מקור פרנסתם. יש פה פגיעה בבטוח הלאומי שמאבד את משאביו לטובת ציבור חדש שיידרש לקיצבאות אבטלה, מדובר פה בפוטנציאל של אלפי עובדים ואני חייבת לציין שמדובר בעובדים שהגילאים שלהם לא מאפשרים הסבה מקצועית. יש פה הפסד גדול לחברה כחברה. היא תאבד את השקט, את הבטחון האישי ואת האיזונים הרגשיים והנפשיים בתא המשפחתי. יש פה נזק למדע ולטכנולוגיה שזה עיקר הדיון או הרציונאל מאחורי הדיון כאן, משום שאנחנו מאבדים את המומחיות שלנו, את להט הפיתוח, ההתחדשות וההמצאה ובתוכם את הערך המוסף של ההון האנושי והיצירתי שבקרבנו. זה יפגע גם בתהליך הסינרגטי של התעשיות השונות. אני חייבת לומר שגם אם תעשיה מסויימת תמשיך לייצר כי היא תמצא את התקציב להמשך פיתוח, אז עצם זה שתעשייה מקבילה מייצרת חלקיק אחר או חלק אחר, זה ייאבד את הסינרגיה של המוצר הסופי; זה שחברה מסויימת תצליח לשרוד את המשבר הזה אבל מפעל אחר לא יצליח הרי יש פה איבוד של "התינוק עם המים" וחשוב להבין שמדובר פה בתהליך סינרגטי של מאתיים תעשיות, מאתיים מפעלים ואסור לנו לאבד אפילו אחד מהם. זה בחזקת 'אחד עבור כולם וכולם בעבור אחד'. בסוף המרכבה צריכה את הסינרגיה הזו, ה"מרכבה" וה"נמר". הנזק האחרון הוא אכן ברמת הגאווה הלאומית, ערך מוסף באיבוד המיקום שלנו כשייכים לאותו מועדון יוקרתי בעולם המפותח.
לסיום, אני אנסח מכתב לראש הממשלה ובו אבקש את התערבותו המיידית על מנת להחריג את פרוייקט המרכבה והנמר מכל ויכוח שבין משרד האוצר למשרד הבטחון. כל יום שעובר עוצר את הזמנות העבודה ואת התקציבים הנלווים לכך, הוא גורם לפיטורי עובדים ולסגירת מפעלים באופן בלתי הפיך. הנזקים בגין עצירת פרוייקט המרכבה יהיו 'בכייה לדורות'. ראש הממשלה חייב להתערב מיידית ולהציל את מערכות הבטחון, הכלכלה והחברה. אני מאד מודה לכם, הישיבה תמה. תודה רבה.
הישיבה ננעלה בשעה 12:04.