PAGE
14
ועדת הכספים
22/02/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 1017>
מישיבת ועדת הכספים
יום רביעי, כ"ט בשבט התשע"ב (22 בפברואר 2012), שעה 9:45

<סגירת מפעל בריל והעברת ייצור הנעליים עבור מערכת הביטחון לחו"ל>

חברי הוועדה: >
משה גפני – היו"ר

אורי אריאל

מגלי והבה

יצחק וקנין

איתן כבל

שלמה מולה

ציון פיניאן

פניה קירשנבאום

ליה שמטוב
שכיב מוראד שנאן

>
אריה בן-ארי - סגן ראש מנה"ר לרכש לוגיסטי, משרד הביטחון

ישראלה פרידמן - רח"ט אספקת ציוד וחומרים, משרד הביטחון

מרק פרוזיקי - מנהל תחום תעשיות קלות, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

רועי קונפינו - אגף התקציבים, משרד האוצר

מאיר בר-אל - משנה למנכ"ל התאחדות התעשיינים

חזקיה ישראל - מנהל מחלקה, התאחדות התעשיינים

יהודה אלבז - מנכ"ל ובעלים של בריל תעשיות נעליים

שלמה בוסקילה - סמנכ"ל בריל תעשיות נעליים

אברהם זכות - מנהל ייצור, בריל תעשיות נעליים

שמעון הורוביץ - מתאם רכש, בריל תעשיות נעליים

דוד ביטון - עובד ייצור, בריל תעשיות נעליים

יורם דבורה - עובד ייצור, בריל תעשיות נעליים

עובדיה מרקוס - עובד ייצור, בריל תעשיות נעליים

ברוך אסולין - בריל תעשיות נעליים

שגית אפיק
שלומית ארליך

טמיר כהן

חבר המתרגמים – אהובה שרון
<סגירת מפעל בריל והעברת ייצור הנעליים עבור מערכת הביטחון לחו"ל>

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הכספים. על סדר היום סגירת מפעל בריל והעברת ייצור הנעליים עבור מערכת הביטחון לחוץ לארץ, הצעתם של חברי הכנסת שלמה מולה ואיתן כבל.

אנחנו בדיון מעקב.

בישיבה הקודמת קיימנו דיון עת חברי הכנסת שלמה מולה ואיתן כבל העלו את הנושא הזה של מפעל בריל שנמצא בסכנת סגירה מכיוון שמשרד הביטחון החליט לרכוש את הנעליים הללו מחברה בארצות הברית. התברר שגם טיב הנעליים וגם המחיר, יכול להיות שווה ואולי אפילו נמוך. המשמעות של העניין היא שגם רוכשים את הנעליים מארצות הברית וגם המפעל ייסגר והעובדים ייפלטו לרחוב.

אנחנו ביקשנו שבתוך ארבעה ימים תיתנו לנו פרטים. למען האמת, אני התקשרתי מספר פעמים, מהוועדה התקשרו ומזכירתי גם היא התקשרה אבל שלחו אותי מאחד לשני. האדם היחיד אליו עוד לא התקשרתי במהלך השבועיים האלה, היה לנשיא אובמה ולא התקשרתי אליו כי לא היה לי את מספר הטלפון שלו. אני חושב שזה לא יפה מצד משרד הביטחון. עם כל הכבוד, ועדה בכנסת מבקשת פרטים. אני לא הייתי צריך לשים את הנושא על סדר היום. העומס על הוועדה הוא גדול ומשרד הביטחון מבקש שאני אביא לכאן כמה דברים שהם מאוד חשובים לו, אבל יותר חשוב שנעסוק בדברים רציניים ולא בדברים שאפשר לפתור אותם שלא במסגרת הדיון בוועדה.

משרד הביטחון, איפה אנחנו עומדים עם העניין הזה?

שמי אריה בן-ארי, אני סגן ראש מנה"ר לרכש לוגיסטי רב-זרועי ואחראי על הרכב של רוב הציוד שהוא לא אמל"ח.

אני ראיתי העתק מהמכתב שנשלח אליך על ידי מנכ"ל משרד הביטחון ואתה בטח קיבלת אותו.

מתי נשלח המכתב?

אתמול בערב.

למה אתמול בערב? אומר לך היושב ראש שכבר מיד אחרי הדיון הוא ביקש לקבל תשובה. למה צריך לקחת לכם כשלושה שבועות לכתוב מכתב? אחרי שנקבע הדיון, אתם שולחים מכתב?

לא חשוב. זאת אומרת, זה כן חשוב אבל נשמע את הדברים. את המכתב ראיתי הבוקר. אכן המכתב נשלח אתמול אחר הצהרים. עיינתי במכתב בזמן שהתווכחתי עם חברת הכנסת זהבה גלאון על הנושא של הרשות לניירות ערך. עברתי בינתיים גם על המכתב. לא הבנתי כי אני לא כל כך יודע לקרוא בלי נקודות כי לא למדתי ליבה. תגיד את הדברים. תתעלם מהמכתב. גם דיברתי בטלפון עם המנכ"ל.

אני יודע. צה"ל אפיין בשנת 2010 את הנעל החדשה המבוססת על טכנולוגיה מקובלת היום בצבאות אשר הוכיחה את יעילותה כנעל נוחה יותר לחיילים עם רמת בלאי נמוכה יותר, דבר שמקטין את עלות משק הנעליים. למרות זאת ולפנים משורת הדין אנחנו הצענו לחברת בריל להמשיך ולייצר את הנעל מהדגם הקודם, שלושים אלף זוגות נעליים מדי שנה עבור מערך המילואים, אבל קיבלנו סירוב של חברת בריל להצעה זאת.
אפשרות נוספת היא לערוך מכרז בסוף שנה זאת לייצור נעליים לבנות ואם חברת בריל תזכה, יהיה לה נתח הזמנות בסכום של לפחות כ-15 מיליון שקלים בשנה.

לטעמנו חברה הצמאה לעבודה ורוצה להחזיק את המפעל, צריכה להתאים את עצמה לדרישות הלקוח. הפתרון הנראה לנו כרגע מבחינתנו הוא שהחברה תקבל את עצתנו להמשיך לייצר את שלושים אלף זוגות הנעליים ולהכין את הדגם החדש.

כמה זוגות נעליים אתם רוכשים עד היום כל שנה.

מדי שנה אנחנו רוכשים בסביבות 120 אלף זוגות נעליים.

זאת אומרת, אתה אומר להם עכשיו לרדת בשבעים אחוזים בייצור הנעליים.

הוא אומר שמונים אלף זוגות נעליים.

מחברת בריל אנחנו רוכשים מדי שנה בסביבות שמונים אלף זוגות נעליים.

עכשיו אתם מציעים להם שלושים אלף זוגות. זאת אומרת, המספר יורד בחמישים אלף זוגות.

לגבי החמישים אלף, אנחנו מתכננים נעליים מהדגם החדש תוצרת ארצות הברית.

זאת תשובתנו.

תודה רבה. חברת בריל.

שלמה בוסקילה, סמנכ"ל בריל. אדוני היושב ראש, חברי כנסת, אורחים נכבדים, לפני כשלושה שבועות התכנסנו בוועדה מכובדת זו בנושא הודעת משרד הביטחון על העברת רוב ייצור הנעליים מייצור כחול-לבן לייצור ארצות הברית שהוא כחול-אדם-לבן. משמעות החלטה זו היא סגירת מפעל הנעליים בריל אשר הוקם עם קום המדינה בשנת 1948 ושירת אותה על מלחמותיה במשך 64 שנות קיומה.

יחד עם זאת, לסגור את המפעל היחידי בישראל המסוגל לייצר נעל צבאית, המפעל היחידי לחיילי צה"ל, על כל המשתמע מכך, במדינה רוויית מלחמות עם צורך לאספקה מהירה לחזית - רק מפעל ישראלי בתחום מדינת ישראל יכול לעשות זאת לוגיסטית ועל אחת כמה וכמה עם מחויבות לאומית.

חמור מכך ואף גרוע מכל הוא שלמעלה מ-130 משפחות, חלקן מקריית גת, באר-שבע, בת-ים וראשון יאבדו את מקור פרנסתם וגאוותם ויותר מכפול, למעלה ממאתיים משפחות במעגל השני, יצאו לחרפת אבטלה.

בחודש אוגוסט 2011 קיבלנו את ההודעה ממשרד הביטחון על סגירת המפעל. לכאורה התחלנו במאמצים רבים לברר את הסיבה להחלטה. בהתחלה נאמר לנו שיש חוסר בתקציב שקלי ולכן עוברים לכספי סיוע. בפגישה עם מנכ"ל משרד הביטחון וראש מנה"ר, אמר המנכ"ל שנושא התקציב פתיר. לאחר מכן עלה התירוץ לפיו המחיר גבוה. החברה התחייבה למחיר נמוך יותר מהמחיר של הנעל מארצות הברית. מיד לאחר מכן עלה התירוץ שהחברה לא נענתה לדרישות הפיתוח בנעל חדשה. החברה הוכיחה במסמכים של מהנ"ר שכן השתתפה ואף צוין במכתב שהדגם שהוגש יותר טוב מהנדרש. ראה זה פלא, לאחר שכל התירוצים הקודמים נפלו, מערכת הביטחון מצאה דרך חדשה ומשמיצה את הנעל שפותחה על ידה ושנמצאת בשימוש כל יחידות צה"ל.

עזוב את כל המונולוג.

אני רוצה להגיע לנקודה העיקרית.

כן. תגיע לנקודה. אנחנו בדיון מעקב.

אומר כאן נציג המשרד בוועדה ומעיר שלוש הערות לגבי המעבר לארצות הברית. כשהוא מציג את השוואת המחירים של הנעל שלנו לעומת הנעל האמריקאית, ולמרות שהערנו לו בעבר, הוא אומר שהיא יקרה יותר בשלושים ובארבעים אחוזים.

הנעל שלכם יקרה יותר בשלושים וארבעים אחוזים?

הוא מציג את זה. נציג צה"ל בישיבת הוועדה שהתקיימה לפני שלושה שבועות הציג את הנעל האמריקאית.

אנחנו זוכרים. תגיד את העמדה שלכם. הנעל יותר יקרה?

סליחה. הוא מציג את הנעל במחיר של שער המפעל בארצות הברית ואת הנעל ללא שום תוספת של הובלה, אחסנה, מסים, מע"מ וכולי. את הנעל שלנו הוא מציג כשהיא אצלם במחסנים כולל מע"מ. הערנו לו על כך לפני כן, הערנו לו כמה פעמים, אבל הוא עדיין מציג את זה בצורה הזאת על מנת להציג בצורה מעוותת את הדברים.

מר בוסקילה, לא מעניין אותי הוויכוח שלך עם נציג משרד הביטחון. תענה לוועדה האם הנעל שלכם שמגיעה לצה"ל והנעל מארצות הברית שמגיעה לצה"ל, איך שהיא מגיעה, התשלום שיוצא ממשרד הביטחון, הנעל שלכם יקרה יותר, זולה יותר או באותו המחיר? בסוף הדרך, אחרי המסים, אחרי המע"מ, אחרי הכול, האם הנעל זולה יותר, יקרה יותר או היא באותו מחיר?

אדוני היושב ראש, צריך להתייחס גם לטיב הנעל.

כן. תכף נגיע לטיב הנעל. טיב הנעל הוא עוד דבר אבל אני שואל קודם לגבי המחיר.

אני מנסה להראות את המגמתיות.

את זה הבנו. מבחינת משרד הביטחון הייתה ישיבה לא טובה ואנחנו מסכימים. מה קורה באופן מעשי?

היום אנחנו מציעים נעל במחיר יותר זול מהמחיר של האמריקאים.

שואל חבר הכנסת פיניאן לגבי טיב הנעל.

נעל הרבה יותר טובה. נעל מתקדמת ובטכנולוגיה מתקדמת בעולם.

והמחיר יותר נמוך.

המחיר יותר נמוך. הנעל שלנו הוא מעור מלא והנעל של האמריקאים היא חצי עור.

מבחינת ההתאמה לצה"ל.

כשאנחנו מדברים על הנעל הנוכחית, צה"ל פיתח ונתן לנו את המפרט לנעל הקודמת למרות שאמרנו שהנעל הזאת היא פחות טובה ממה שאנחנו יכולים לעשות. הנעל החדשה שאנחנו מציעים לצה"ל כרגע היא פיתוח עם אורתופדים ועם מיטב המומחים בעולם ובארץ. פיתחנו את הנעל הזאת בעלות של למעלה ממיליון שקלים וזה על חשבון החברה. אנחנו מציעים להם את הנעל הטובה ביותר בעולם לפי כל דעת המומחים. הטכנולוגיה של האמריקאים היא מלפני שלושים שנים. אנחנו מכרנו מכונות כאלה לפני עשר שנים בפרוטות ורכשנו ציוד חדש ומתקדם ביותר בעולם וצה"ל יודע על כך.
לגבי חוות הדעת של האורתופד שהובאה על ידי נציג צה"ל. הוא מציג רק חלקי דברים שנאמרו ונכתבו בחוות הדעת של אותו אורתופד שלכאורה הוא לא אורתופד. את אותה נעל, למרות שיש לו חוות דעת כזאת, שהיום היא בשימוש צה"ל, לוקח אותו נציג צה"ל ומייצר אותה בתורכיה. את אותה נעל הוא מעתיק ומוכר לתורכיה. כנ"ל לגבי הנעליים של הבנות עליהן מדברים כרגע. המכרז הזה עבר להודו לפני שנה ונלקח מבריל.

לגבי הטענה של בלאי, טענה שמעלה נציג צה"ל. הוא לכאורה מראה שיש כחמישים אחוזים בלאי בנעליים של בריל. אנחנו במהלך שמונה שנים ו-800 אלף זוגות נעליים קיבלנו בחזרה 300 זוגות בגין בלאי וגם זה בקושי. אם זה כך, למה הם מאחסנים את זה במחסנים שלנו? למה הם לא משתמשים באחריות יצרן שחוזית אנחנו מחויבים לה? איפה הם שמים את זה?

איפה הם מחביאים את זה.

כן. איפה הם מחביאים את זה?

בפני ועדה זאת מונחים מכתבים רבים. הזכירו את משרד הביטחון, את מנה"ר, ששיבח את החברה. הגברת ישראלה פרידמן, נציגת מנה"ר, אמרה שהיא מבקשת להביע את עמדת המשרד ואמרה: חשוב לי לומר שאנחנו מרוצים מחברת בריל, אנחנו אף פעם לא אמרנו שאנחנו לא מרוצים מהמפעל ומרמת השירות וכולי. אלה דברים שנאמרו גם כאן וגם במכתבים.

בקיצור, אתה יכול לייצר את הנעליים האלה במחיר יותר זול ובטיב יותר טוב. בסדר. הבנו.

ולהשאיר את העובדים.

כן, זה הנושא כי אחרת למה אנחנו מתערבים בעניין הזה? ברור. תודה רבה. חבר הכנסת שלמה מולה וחבר הכנסת איתן כבל, המציעים, תתייחסו בקצרה.

אני רוצה להקריא לך SMS שקיבלתי מאחת העובדות שלא אנקוב בשמה.

"שלום אדוני, שמי כך וכך, אני עובדת במפעל בריל, נפגשנו בוועדת הכספים, סוף כל סוף מצאתי עבודה שבה רוצים אותי ואני פתאום מרגישה שחרב האבטלה מאיימת עלי ועל ילדיי. כל ההבדל בין המשך העבודה שלי לפיטורים הוא המשך ההזמנה של צה"ל מהמפעל. אני יודעת שיש לכם לב רחב. בבקשה, נסו לעזור לנו. תודה רבה".
אני יודע שאנחנו עושים את כל המאמצים אבל אני פשוט בוש על אטימות הלב של משרד הביטחון. אני פשוט לא מבין. אנחנו מדברים על נעליים שצריכים לשמש את ילדינו. איפה הציונות? איפה הגאווה של כחול-לבן? אני לא מבין. אין לי שום הסבר הגיוני למעט אטימות הלב של תפיסה שאומרת שכל חלקה טובה שיש במדינה הזאת, נסגור אותה.
אומרים אנשי המפעל שכל דרישה שאתם תדרשו מהם על איכות הנעליים וכל מה שאתם רוצים, בבקשה, תקבלו. אני עוד לא מכיר יצרן שבא ואומר שהוא יעמוד בכל הדרישות שלכם. יש לכם נעליים פגומות, תחזירו לנו ואנחנו נתקן ללא תשלום. האמת היא שחוץ מלהתבייש, אני לא מבין שום דבר. אני לא יכול להבין למה. גם הפינג-פונג הזה של שלושה שבועות, אני לא מבין אותו. שר הביטחון מוציא הודעה מכאן אחרי הדיון ואומר שהוא ביקש לבחון את הנושא מחדש. דרך אגב, את כל מה שאמרת לנו, אמרו לנו בוועדה הקודמת. אמרו שירכשו שלושים אלף נעליים. אין שום חידוש בדברים. במשך שלושת השבועות האלה לא שמענו ולא ראינו כל חידוש. עכשיו המצאתם משהו חדש. אולי עכשיו נבקש ממפעל בריל להשקיע עוד מיליון שקלים כדי להתאים נעליים לנשים. גם זה בספק.

אותי שכנעת.

לא יכול להיות שאתה ושר הביטחון ייקחו אותנו לקריה, יושיבו את חברי הכנסת ויבקשו מהם לעזור להשיג תקציבים למשרד הביטחון. כל מה שאנחנו מבקשים זה שיתחשבו גם בנו כשליחי ציבור, שיתחשבו באנשים שהולכים הביתה. לא ביקשנו את זה לעצמנו אלא אנחנו מבקשים שתתחשבו בהם. זה כל כך מעליב, גם אותנו כאנשי ציבור.

סתם אתה בא אל שר הביטחון בטענות. אין לו זמן לעסוק בנושא הזה. הוא עכשיו עסוק בחוק תלמידי הישיבות.

זאת פשוט בושה.

חבר הכנסת איתן כבל.

אדוני היושב ראש, אני אומר בקצרה. לצערי שום חידוש לא נוצר בפנינו מהדיון הקודם. אנחנו עומדים באותו מקום. יש כאן סוג של ערבול של דברים. בפועל משרד הביטחון שטען טענות לא פשוטות כלפי מפעל בריל, לא ידע לתת תשובות לדברים שנאמרו על ידי חברי הכנסת ועל ידי חברת בריל. אני עדיין דבק בעמדתי, אדוני היושב ראש, כפי שהבעתי בישיבה הקודמת, אז הפגנת מנהיגות יוצאת דופן בעניין הזה עת קבעת והגדרת שזאת תהיה מערכת יחסים הדדית בין מערכת הביטחון לבין ועדת הכספים בנושאים האחרים.

כיוון שלא ראינו שיש התקדמות, אני מבקש שאתה תמשיך ותתווה את הקו הזה.

תודה רבה. חבר הכנסת אורי אריאל. אחריו חבר הכנסת יצחק וקנין.

בהמשך לדברי ידידי כבל ואחרים. במידה רבה זה תלוי גם בנו למרות שלא רק בנו. זה נשמע רע, זה נראה רע וזה רע.

אני מציע למשרד הביטחון לשקול להפוך את היוצרות. גם אם מזמינים משהו בחוץ לארץ מטעמים שונים, אני מציע לכם להזמין כאן את הרוב כדי שהמפעל הזה יחיה. זה לא הכול או לא כלום. זה לא 120 אלף זוגות או אפס. תהפכו את היוצרות. תזמינו תשעים אלף זוגות בישראל ושלושים אלף זוגות בחוץ לארץ, אם זה הכרחי למרות שאני מעדיף שהכל יהיה כאן. תנו להם גם את הנעל של הנשים.

אני רוצה להציע עוד דבר אחד, אם אפשר להציע לבעלי המפעל. אני חושב שאם הייתם יכולים לשקול את המעבר לאזורי פיתוח ככל שאתם בוחרים דרומה או צפונה, אני חושב שזה היה עוזר.

אתם מוזמנים לצפון.

אני חושב שזה היה מוסיף תרומה למדינה ואני חושב שהיה נותן לנו עוד נקודה לדיון עם משרד הביטחון בכל זאת להתחשב בזה כי כולנו רוצים לעודד את אזורי הפיתוח, את הפריפריה, ואני חושב שזה לא מפעל מאוד מסובך להעברה. יש קשיים עם העובדים וכולי, אבל כל מפעל עומד בהם.

תודה רבה. חבר הכנסת יצחק וקנין ואחריו חבר הכנסת שנאן.

את הסיפא בדבריו של אורי אריאל, אני לא כל כך מקבל אותו. מתי אני אומר את הכלל של אורי אריאל שמפעל צריך לעבור ממקום מסוים? הלוואי שיעברו לפריפריה, בזה אין ספק, אבל אני אומר זאת כאשר יש התמודדות מול מפעלים כאן בארץ. כאן משרד הביטחון לוקח את השיקול להעדיף מפעל שהוא בפריפריה באחוזים מסוימים אבל לא במקרה דנן. במקרה דנן מדובר על תחרות מול חוץ לארץ, מול האמריקאים, ואני לא יודע אם הם בכלל משתווים במחיר. יכול להיות שהמפעל הזה יותר זול ולכן אני לא מבין לאן משרד הביטחון הולך.
יש כלל שאומר שעניי עירך קודמים. אנחנו צריכים לדאוג לאזרחים שלנו, לפרנסה שלהם, כי הבטלה מביאה לידי חטא. אם אנחנו לא נהיה רגישים לדבר הזה, אני אומר למשרד הביטחון שבזמן האחרון אני יושב בכל הדיונים על תקציב הביטחון שמתקיימים במשך שעות על גבי שעות, אני רואה דברים ואני רואה את סכומי הכסף. אם מדובר כאן על דברים שהם בוודאות מוחלטת יגרמו לכך שמספר עובדים ילכו הביתה, אני מודיע לכם שאני לא אתן יד להרבה דברים אותם אתם רוצים. אני אומר את זה חד וחלק. תעביר את זה הלאה. יותר טוב שתשנו את ההחלטה שלכם.

תודה רבה. חבר הכנסת שכיב שנאן. אחריו חבר הכנסת מגלי והבה.

אדוני היושב ראש, מכובדיי, אני רוצה להודות שברמה האישית, כשאני משתתף בדיון הזה, זה מעלה בי זיכרונות מאוד רעים מימים עברו, את סגירת המתפרות שהיו בכפרים הדרוזים והעברתן להודו, לירדן ולסין. אשתי הייתה מנהלת מתפרה בחורפיש ופוטרה כתוצאה מסגירת המתפרה. אני מזדהה עם כל מילה שנאמרה על ידי נציגי המפעל. אני זוכר את דמעות הבנות שעזבו את מקום העבודה. אני תומך בכך שצריך לתת את המקסימום האפשרי. אני חושב שדבריו של חבר הכנסת אריאל מכובדים מספיק כדי שכולנו נלך לכיוון שצריך להמשיך לתת למפעל הזה את המקסימום האפשרי כדי שימשיך לייצר, ובמיוחד לא לגרום לפיטוריו של עובד אחד.

תודה רבה. חבר הכנסת מגלי והבה ואחריו חברת הכנסת פניה קירשנבאום.

אדוני היושב ראש, אני לא רוצה לחזור על דברי קודמיי שאני תומך בהם. אני רק רוצה לומר לחברים שאני לא יודע איך נעלם מעיני אנשי משרד הביטחון הצעת החוק שאישרנו בכנסת בנושא העדפת תוצרת ישראלית. יש חוק שאושר והוא קיים. אם משרד הביטחון לא יודע, נזכיר לו את זה. חוקקנו חוק והוא אושר והוא קיים לגבי העדפת תוצרת ישראלית. בחוק נאמר שאפילו שיש עד ארבעים אחוזים מבחינת עלות יותר, יש העדפה למפעל הישראלי. שמשרד הביטחון לא ייתמם ושגם שר הביטחון לא ייתמם. התחלנו בדברים קטנים ועשינו את ההחלטה הזאת לה שותפות רוב סיעות הבית.
אני חושב שאין זכות למשרד הביטחון לעשות שום שינוי בנושא היבוא מחוץ לארץ. עם כל הכבוד לכספי סיוע, עם כל הכבוד למי שמנסה להכתיב לנו את המדיניות כאן, צריך שהמפעל הזה ימשיך לתפקד וימשיך לפעול. אם הם רוצים לשנות, בבקשה, שיבואו לשנות את החוק של העדפת תוצרת ישראל. יש הצעת חוק עליה אני חתום והחוק הזה עבר גם על ידי הקואליציה וגם על ידי האופוזיציה. אני לא מבין למה אנחנו בכלל צריך לדון בכך ואני לא יודע למה משרד הביטחון עובר על החוק ורומס את החוק אותו חוקקנו. אם מטרת החוקים רק לקשט את הבית הזה, אנחנו מבינים אבל לא זאת המטרה.

אני אפילו מייעץ למפעל ללכת לתביעה משפטית.

אדוני היושב ראש יודע שב-2008 את השכנים שלי מקיבוץ עינת – היה שם מפעל – משרד הביטחון, כך אומרים לי, ביקש לעבור לקריית שמונה והוא ייתן להם עדיפות אבל כמובן שום דבר לא קרה והמפעל נסגר אחרי שנה ושמונה חודשים.

חברת הכנסת פניה קירשנבאום ואחריה חברת הכנסת ליה שמטוב.

כבוד היושב ראש, חבריי חברי הכנסת, הסבתא שלי תמיד הייתה אומרת לי שאנחנו לא מספיק עשירים כדי לקנות את הדברים הזולים ביותר. אני אומרת שמי שרץ אחרי הסחורה הזולה, בסופו של דבר משלם יותר ביוקר כי זאת סחורה שהיא לא שווה, היא נשחקת יותר ואנחנו נשלם יותר.

הייתה לך סבתא חכמה. מעניין מה היא הייתה אומרת על הפסיקה של הבג"ץ אתמול.

העצוב הוא שאנחנו כאן בדיון נתנו פרק זמן מסוים וביקשנו ממשרד הביטחון לנהל משא ומתן ולהידבר עם המפעל. אני מבינה שזה לא קרה עד השבוע האחרון, לפחות לפי מה שאני יודעת אלא אם היה משהו בשבוע האחרון שאני לא יודעת עליו. לא דיברו עם המפעל דבר המהווה זלזול ברשות המחוקקת שצריכה להיות הרגולטור של הרשות המבצעת.

ברק עסק ביחסי ציבור.

אתה יודע שזה לא ברק.

מה אתה אומר? זה לא ברק?

מכיוון שהבן שלי בצבא ובדרך כלל אני לא עוברת על הדברים בשקט, הלכתי לבדוק אתו ועם חיילים אחרים. שאלתי האם הנעליים נוחות, האם הן מחזיקות מעמד וכולי. התשובה שקיבלתי מהילדים הייתה שאם אלה לא היו נעליים מהסוג הזה, שום דבר לא היה מחזיק מעמד באימונים שהם עוברים.

אני אומרת שאנחנו צריכים לעמוד כאן איתן ולדאוג שהסחורה תירכש ממפעל בריל, מפעל תוצרת כחול-לבן ואנחנו לא נוותר על זה.

אדוני היושב ראש, לדבריו של שלמה חצי משפט. אני בטוח שאלה החלטות שמובילות הדרג המקצועי והשר לא סתם ביקש לפעול.

אל תגן על ברק.

אם השר לא יודע להפעיל את מרותו, הוא לא צריך להיות שר הביטחון.

רבותיי, הדיון הוא לא על שר הביטחון.

אם שר הביטחון יתעסק בנעליים, מצבנו קשה.

חבריי מקדימה רוצים לנגח את שר הביטחון בכל מחיר.

הוא יגיד שהוא קונה נעליים זולות כי לא העברנו לו את התקציב והוא צריך לחסוך. כמו שהוא לא עושה תרגילים וכולי. אני מבטיחה לכם שאם באמת התקציב של משרד הביטחון היה שקוף והיה מגיע לכאן לדיון, יכולנו כולנו להצביע על הסעיפים בהם ניתן לחסוך. אני אומרת לכם שאני הראשונה שאצביע על כך.

הדיון הזה מעניין אבל אין לנו זמן לזה. חברת הכנסת ליה שמטוב.

אדוני היושב ראש, בדרך כלל אני אישה אופטימית. אני חשבתי שאם מגיע לדיון בוועדת הכספים מפעל כלשהו והעובדים שלו, בטח אחרי כן שום דבר לא יקרה והאנשים לא יפוטרו. כך היה עד שהגעתי לכנסת ובקדנציה הקודמת קרה אותו הדבר עם מפעל שהיה בנצרת עלית, מפעל שהיה מייצר את המצברים. משרד הביטחון היה קונה במפעל הזה במשך כל השנים והכל היה בסדר. כשהתחילו עם המכרזים בחוץ לארץ, בארצות הברית, והיו כאן הרבה דיונים, בסוף המפעל נסגר והאנשים שלא ידעו לעבוד בעבודה אחרת, כנראה הם במשרד הרווחה. אני לא יכולה לומר עכשיו שתעבירו את המפעל הזה לפריפריה כי מפעל המצברים היה בפריפריה. מה זה חשוב היכן נמצא המפעל? חשוב שיקנו כאן בארץ והאנשים במפעל יוכלו להמשיך לעבוד. אנשים שעובדים במפעל כזה במשך כל כך הרבה שנים, לא יודעים לעשות עבודה אחרת. חוץ מזה, גם אם הם יודעים עבודה אחרת, מה אנחנו מתכוונים לעשות אתם? עוד פעם עובדי כוח אדם?

אני עובד ייצור במפעל בריל. אני רוצה לשאול שאלה. שמונה שנים היינו טובים ופתאום אנחנו לא טובים? איך הוא יודע מה הפידבק של הנעל הזאת? הנעל הזאת היא יחסית חדשה והטכנולוגיה ישנה. זה מתפרק. אני שלושים שנים במקצוע. אדוני היושב ראש, אני שלושים שנים במקצוע הזה ובמיוחד בפוליריתן שהוא מדבר עליו. הפוליריתן הזה מתפרק. הם ביקשו גומי ולא ביקשו פוליריתן . לו היו מבקשים פוליריתן, לא הייתה בעיה. עכשיו הוא מצא טכנולוגיה מלפני שלושים שנים.

תודה רבה. חבר הכנסת ציון פיניאן.

תודה רבה אדוני היושב ראש. יחד עם כל חבריי אני תומך בכל מילה שנאמרה כאן. הוועדה הזאת תמיד כואבת כאשר מפעל נסגר, במיוחד כשהוא בפריפריה. אני חושב שרוב חברי הכנסת הנוכחים כאן הם מהפריפריה. בנושא הזה יש נקודות של משרד הביטחון ויש נקודות של המפעל. אני קורא כאן שהייתה הצעה לשלושים אלף זוגות נעליים ואני חושב שצריך לחפש את נקודת האיזון.

אני מציע שיושב ראש הוועדה, חבר הכנסת הרב גפני, ישב עם שני הצדדים ויגיע לפשרה לגבי מספר זוגות הנעליים שמפעל בריל ייצר וזאת במטרה ליצור איזון בין המצוי לבין הרצוי. תמיד אני אומר שבגימטריה ההפרש בין המצוי לרצוי הוא כסף. אני סומך על יושב ראש הוועדה שימצא את האיזון בין המצוי לרצוי.

לא שמענו שיש בעיה של כסף במשרד הביטחון. זה שיגעון ההפרטה.

אני מקווה שלא ידברו על כסף כי מדברים על איכות. משרד הביטחון אומר שהנעליים האמריקאיות הרבה יותר טובות ואנחנו בארץ רוצים כחול-לבן. אחת ההצעות הראשונות שלי הייתה שגם אם ההפרש בין כחול-לבן לבין חוץ לארץ יהיה 15 אחוזים, צריך להעדיף תוצרת כחול-לבן. זאת הייתה אחת הצעות החוק הראשונות שלי אבל ההצעה הזאת לא התקבלה ונפלה בוועדת שרים.

משרד הביטחון.

אני רוצה להתייחס לכמה אמירות שנאמרו כאן.

למה אתה רוצה להתייחס?

למה שנאמר.

לא. אני לא מבקש ממך להתייחס.

אני חייב להגיב לגבי המתפרות הדרוזיות.

לא. עם כל הכבוד, אתה לא מדבר על המתפרות הדרוזיות. זה בכלל לא נושא הדיון. חברי הכנסת יכולים לומר מה שהם רוצים כי יש להם חסינות והם עברו פריימריס אצל איווט ליברמן או במועצת גדולי התורה. אתה תאמר מה שהוועדה ביקשה ממך. העלה חבר הכנסת ציון פיניאן הצעה האומרת שצריך להגיע לאיזו נקודת אמצע. הרי גם אתם אומרים שהצעתם למפעל לייצר שלושים אלף זוגות נעליים. שואל חבר הכנסת ציון פיניאן האם תסכימו ללכת לאיזושהי פשרה שתגרום לכך שהמפעל ימשיך לעבוד, תבחנו, כפי שכותב לי המנכ"ל, במשך השנתיים האלה את טיב הנעליים ואת כל מה שנלווה לעניין הזה, או שאתם נעולים על שלושים אלף זוגות ושהמפעל ייסגר. זאת השאלה. אתה יכול להגיד גם שאין לך סמכות להחליט. גם זאת תשובה.

אני אתייחס למה שאתה אמרת. אנחנו מדברים על שני סוגים שונים של נעליים. האחד, הדגם הישן, והשני, הדגם החדש. זה לא בדיוק בר השוואה. לגבי המחיר, לפי מיטב ידיעתנו עדיין הנעל של בריל יקרה יותר עם כל המסים ובלי המסים, וזה בהשוואה אמיתית, בלי מע"מ וכולי.

אם אני אדבר עם הבעלים של חברת בריל והוא יוריד את המחיר למחיר הזה שאתה קונה בארצות הברית, אתה קונה ממנו את כל ה-120 אלף נעליים?

אנחנו קיבלנו מסמנכ"ל חברת בריל הצעה.

אני עכשיו מנהל אתך משא ומתן ולא מפעל בריל.

אנחנו קיבלנו מהם הצעה.

אני נותן לך הצעה.

אנחנו יכולים לתת מחיר פלוס 15 אחוזים לפי החוק.

אנחנו פועלים רק בהתאם לחוק.

זה ברור. אין ויכוח על כך שאתם פועלים לפי החוק. מישהו אמר אחרת?

חוץ מברק.

אני שואל אותך מה קורה אם אני מביא לך מחיר. אגב, ועדת הכספים עוסקת כאן בדבר שהוא בכלל לא עניינה. אנחנו עוסקים כאן במפעלים, אנחנו עוסקים בחיי אדם. אתם לא יכולים לתאר לעצמכם מה קורה כשמפעל כזה נסגר.

אם אני מביא לכם הצעה – אני אדבר עם הבעלים של החברה – וההצעה תהיה במסגרת המחיר של ארצות הברית, מה יקרה אז?

בכמות המאוזנת כפי שהציע חבר הכנסת.

זה מתחיל להיות משא ומתן. אתה באמת נראה לי כאילו אתה מנהל משא ומתן קואליציוני עם הליכוד. קודם, לא הבאת לי, שנית, החזרתי לך, שלישית, אני נתתי לך חצי.

כאן כבר בשנה שעברה סיימנו את זה.

בדיוק.

ספגתי כאן ביקורת.

זה דווקא טוב. עכשיו העליתי אותך בדרגה.

אני מוכן להעלות את הנושא מחדש כי יש שותפים בנושא הזה.

יש שתי הצעות שעומדות על השולחן. אנחנו מנהלים אתך משא ומתן מעמדת חולשה. זה לא עסק שלנו. אנחנו לא יכולים להתערב ברשות המבצעת. זה התפקיד שלכם. אנחנו בעמדת חולשה. זה לא תפקיד של הרשות המפקחת. אבל אתה שמעת כאן את החברים?

אבל יהיו לנו סנקציות. אנחנו לא כאלה חלשים.

אם אנחנו לא נפקח עליהם, מי יפקח עליהם?

לא התרגלת מה קורה כשאני אומר שאני חלש? בעניין הזה אנחנו חלשים כי זה התפקיד שלכם. אבל יש מטלות שאתם מבקשים מאתנו שהן בסמכות החוקית שלנו. במטלות האלה, אתה שמעת מה אומרים כאן החברים. תרוויחו אולי את הנעליים של בריל אבל תפסידו את הגדר בסיני. לא, חס וחלילה. לא תפסידו אלא יהיו כאן דיונים אמיתיים על כל דבר.

זה משחק באש. אפילו אם הייתם צודקים במאה אחוזים, תהיה חכם ולא צודק. הסיפור של הנעליים, על זה הולכת ליפול כאן כל מערכת היחסים בין משרד הביטחון לבין ועדת הכספים?

אני לא רוצה להיות הגורם לכך.

שתי הצעות עומדות על השולחן. האחת, אני מביא לך הצעה ואתה רוכש את כל ה-120 אלף נעליים מחברת בריל, או הצעתו של חבר הכנסת ציון פיניאן לפיה נגיע לנקודת האמצע כדי שהמפעל לא ייסגר, כך שתרכשו גם בארצות הברית אבל גם מהמפעל הזה. שלושים אלף זוגות נעליים אומר סגירת המפעל.

אפשר לקבל את ההצעה של אורי אריאל שאמר שאת התשעים אלף יקנו בארץ ואת השלושים אלף יקנו בארצות הברית.

כן, אבל זה מה שהיה עד היום. אני מדבר על נקודה אתה שני הצדדים יוכלו לחיות. דרך אגב, אני לא הולך לרדוף יותר אחרי משרד הביטחון. את הטלפונים לאודי שני ואת הטלפונים לגברת פרידמן, אני לא עושה. אני כבר מכיר את כל משרד הביטחון ואני אפילו יודע את שמות מנהלות לשכת השר ומנהלות לשכת המנכ"ל. אין לי מה לעשות שום דבר בעניין אלא רק לדבר עם משרד הביטחון על נעלי בריל, אבל בסדר, אני טיפוס כזה קצת משוגע. אני לא מתקשר יותר. מכאן ואילך יתחילו הטלפונים אלי.

אני אדאג להעביר את המסר.

כבר קיבלתי טלפון מסגן הרמטכ"ל. יתחילו הטלפונים. אם אנחנו כאלה חלשים, אז אנחנו חלשים, בסדר, אז בואו נגיד תהילים שזה דבר חשוב כשלעצמו.

את הנושא אני אעביר להחלטת מנכ"ל המשרד ואני אעשה את זה במיטב היכולת שלי.

ואתה תחזור אלי.

אני אחזור אליך.

תודה רבה.

הרב גפני, משפט אחד. אני יהודה אלבז, מנכ"ל בריל. אנחנו מתעלמים משני הדברים. במסגרת תחשיבים שלנו אנחנו מחזירים למדינת ישראל כעשרים אחוזים ממחיר הנעל דרך המסים. שנית, יש לנו חוות דעת ממומחים בתחום האורתופדיה שטוענים שהנעל שלנו יותר טובה משל האמריקאים. יש לנו חוות דעת כתובה של מיטב המומחים בתחום האורתופדיה שטוענים שהנעל שלנו יותר טובה.

תודה רבה. מר בן-ארי, תהיה קואופרטיבי.

אני אהיה. אני אתקשר אליך.

תודה רבה. אני מציע שהתשובה תהיה חיובית. אני נותן לך עצה בחינם, שהתשובה תהיה חיובית.

אני מציע למנהלי המפעל להחליף את שמות המשפחה שלהם כי אז אולי ידברו אתם אחרת.

אלבז ובוסקילה. אתם לא יכולים להיות שופטים בבית המשפט העליון.

תודה רבה. אנחנו עוברים לדיון בנושא הבא.

<הישיבה ננעלה בשעה 10:15.>