PAGE
32
הוועדה לזכויות הילד
21/02/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 169 >
מישיבת הוועדה לזכויות הילד
יום שלישי, כ"ח בשבט התשע"ב (21 בפברואר 2012), שעה 9:00

<בחינת הירידה במספר התיקים שנפתחו בגין עבירות כנגד קטינים לעומת עליה במספר בדיווחים על ילדים נפגעי התעללות על סמך נתוני שנתון המועצה הלאומית לשלום הילד 2011>

חברי הוועדה: >
זבולון אורלב – היו"ר
אורלי לוי אבקסיס

>
נצ"מ ערן קמין - ראש מחלקת נוער, המשרד לבטחון פנים

רפ"ק נילי זאולן - קצין מדור נוער, המשרד לבטחון פנים

חנה סלוצקי - עו"ס ראשית לחוק הנוער, משרד הרווחה

רונית צור - מפקחת ארצית חקירות ילדים וחקירות מיוחדות, משרד הרווחה

עו"ד יפעת רווה - משרד המשפטים

עו"ד שני פוגודה - סנגוריה ציבורית

הילה סגל - מפקחת על מניעת התעללות בילדים

ד"ר יצחק קדמן - מנכ"ל המועצה לשלום הילד

נחמה יהושע - עו"ס לחוק הנוער, מועצה אזורית מטה יהודה

יעל לוין - עו"ס לחוק הנוער, עיריית בית-שמש

עו"ד ליאת קליין - יועץ משפטי, איגוד מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית

קרן קליסקר - מנהלת היחידה הקהילתית, "בית לכל ילד"

לילי הלפרין - מנהלת תכנית אמ"ת לנוער בסיכון

מריה רביקוביץ - מרכז מחקר ומידע, הכנסת

רחל סעדה

יעל, חבר המתרגמים
<בחינת הירידה במספר התיקים שנפתחו בגין עבירות כנגד קטינים לעומת עליה במספר בדיווחים על ילדים נפגעי התעללות על סמך נתוני שנתון המועצה הלאומית לשלום הילד 2011>

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה לזכויות הילד.
הנושא שעל סדר היום, בחינת הירידה במספר התיקים שנתפתחו בגין עבירות כנגד קטינים כפי שדווח על ידי המשטרה לעומת עלייה בספר בדיווחים על ילדים נפגעי התעללות כפי שמתקבלות אצל, מה שפעם כונו פקידות הסעד והיום הן מכונות עובדות סוציאליות לחוק הנוער.
לכאורה, אי ההלימה, או אי ההתאמה, בין שני נתונים האלה עלתה בדיון שהיה לנו בנתוני שנתון המועצה הלאומית לשלום הילד. כלומר מחד גיסא יש עלייה או מספר גבוה של דיווחים לעובדות סוציאליות לחוק הנוער על עבירות כנגד קטינים, התעללות, פגיעות מיניות, התאכזרות וכדומה ומאידך גיסא הדיווחים כפי שמופיעים בשנתון על נפגעי התעללות הולכים ופוחתים. במספרים מוחלטים כפי שמופיע בשנתון, אנחנו מדברים על קרוב ל- 50 אלף ילדים נפגעי התעללות, המספר המדויק שמופיע כאן עומד על 4,184. בין 1995 לשנת 2010 מדובר בעלייה של יותר מ- 180% במספר הדיווחים על ילדים נפגעי התעללות כפי מתקבלות אצל עובדות סוציאליות לחוק הנוער'. מאידך גיסא, על נתוני המשטרה אנחנו מדברים על סדר גודל של כ- 8,700 תיקים שנפתחו בגין עבירות כנגד קטינים. אפילו לעומת 2005 מספר התיקים שנפתחו פחת, לא באופן דרמטי, אבל פחת.

שני הנתונים האלה מחייבים איזשהו הסבר, כי הם לא מסתדרים. הואיל ומדובר בסוגיה רגישה של פגיעה בקטינים חשבנו שמן הראוי להתייחס ולטפל בסוגיה הזאת. מהמסמך שהכינה מריה רביקוביץ ממרכז המחקר והמידע של הכנסת אומנם יש הסברים, אבל עדיין דעתנו לא נחה להבין את העניין עד תומו.

אני מציע שגברת חנה סלוצקי עובדת סוציאלית ראשית לחוק הנוער, משרד הרווחה והשירותים החברתיים תפתח, בבקשה.

בוקר טוב. כמו שציינת כתבתי כאן מספר הסברים, אבל אני רוצה לפתוח ולומר שהעו"סים (העובדים הסוציאליים) לחוק הנוער, עובדים למעשה על פי שני חוקים עיקריים. האחד הוא חוק הנוער טיפול והשגחה' משנת 1960 – זה החוק העיקרי הטיפולי שהוא כולו חוק אזרחי. כלומר, אין שם שום דבר פלילי בחוק הזה. רוב המקרים המופנים אלינו, הם מקרים שצריכים התערבות טיפולית מקצועית.

מי מפנה אליכם?

כל עם ישראל. אנשים פרטיים, משפחות, בני משפחה, שירותי בריאות וגם מהרווחה מפנים העובדים הסוציאליים או עו"ס של המשפחות, מי שמטפל בנערות במצוקה, בנערים, בנושא של סמים, אלכוהול, גם מבתי חולים, מתחנות אם וילד. כלומר כל הגורמים בקהילה ומסביב לה במרכזים בריאותיים, כולם מפנים לעובדים הסוציאליים לחוק הנוער.

לנו אין עדיין מערכת במשרד שיכולה לעשות את ההבחנה בין הדיווחים על פי חוק העונשין כשאין דיווחים, לבין פניות לעובדים הסוציאליים לחוק הנוער כשאין פניות לצורך טיפול.

מי מחליט? אם קיבלת פנייה שמתעללים בילד מאזרח, משכן, מאחות, מי מחליט אם את פועלת לפי חוק הנוער טיפול והשגחה או לפי חוק העונשין?

אנחנו בודקים כל פנייה. ברגע שמגיעה פניה, יש הבדל אם מגיעה פניה מבית חולים שמדווח שהילד היה עם חום גבוה, אושפז, שוחרר מבית החולים ומגיע לפקיד הסעד לצורך מעקב, לידיעה.

כל ילד שמגיע לבית חולים מגיע אליכם?

אדוני, יש לנו הרבה פניות שמגיעות לעובדים סוציאליים לחוק הנוער. מאחד ואי אפשר להעביר מידע. אפילו בתוך משרד הבריאות, אי אפשר להעביר מידע מגורם לגורם מבלי לקבל ויתור סודיות של ההורים. מאחר ועדיין החוק להעברת מידע לא עבר, לא קיים ועדיין לא מתבצע - - -

זאת שערוריה בפני עצמה.

כל המערכות נוהגת להעביר מידע לעו"סים לחוק הנוער. מאחר וגם אני עושה את הבדיקות האלה מדי פעם, אני רואה מהם המקרים שהעבירו, מהם המקרים שמעבירים למשטרה - - -

כל ילד שאושפז עם חום גבוה בבית חולים?

לא כל ילד, אבל יש ילדים שכנראה משהו במשפחה מעורר את תשומת לבם של אנשי הבריאות והם מעדיפים להעביר את המידע לעו"ס לחוק הנוער, לצורך מעקב או לצורך בדיקה, אבל לא כולם מועברים כדיווחים. רק עכשיו קיבלו מקרה על ילד שהיה מגיע עם כינים לבית הספר, אז מה? זה ילד שצריך לדווח למשטרה? אני מאוד מקווה שלא.

זה ילד שצריכים לדווח לשירותי הרווחה?

נכון. זה ילד שצריך לדווח עליו לשירותי הרווחה, כי כנראה יש פה הזנחה וצריך לבדוק.

על כל ילד עם כינים ידווחו לעובדים הסוציאליים?

לא. כשמדווחים על כינים - - -

גם מניסיון ילדיי וגם מניסיון נכדיי הייתם צריכים - - -

אני לא רוצה להפליל את עצמי.

כשכבר רואים כינים על ריסי העיניים, זה לא צחוק.

כינים על ריסי העיניים?

אני מדברת על כינמת מאוד רצינית, שזה חלק מהזנחה, כלומר, חלק מההתנהלות של ההזנחה. לפעמים, כשהמשפחה לא משתפת פעולה ומערכת החינוך פונה וחוזרת ומבקשת וכשעושים ניסיונות ורואים שיש במשפחה עוד גורמים, כן מפנים לחוק הנוער לצורך טיפול. כי חוק הנוער טיפול והשגחה, מטפל בדרך כלל גם כשיש קטינים נזקקים, כמובן גם בנושא של התנגדות ואי שיתוף פעולה של המשפחה.

בהמשך, אני אציג בפני יושב הראש את הנתונים על המקרים שאנחנו מטפלים לאור החוק, כלומר, אלפי מקרים. אני העברתי את הטבלה שלנו לכם, אלפי מקרים מטופלים על ידי העובדים הסוציאליים ברשויות הרווחה, לא רק עובדים סוציאליים לחוק הנוער, בכלל כטיפול של עובדים סוציאליים ואין צורך בהתערבות של בית משפט לנוער ושל- - -

המסמך של מרכז מחקר ומידע של הכנסת לפניך? תסתכלי בעמוד 8 טבלה 4, אני קורא "אלימות פיזית 12,411 מקרים" שנת 2011. כשיש אלימות פיזית לא צריכים לדווח למשטרה?

בהחלט, אבל לפי עבירה. כלומר תקיפה לא מדווחת למשטרה. מה שמדווח למשטרה זה על חבלה של ממש וחבלה חמורה. זאת אומרת שיש עבירות לפי חוק העונשין - - -

מה זה תקיפה ומה זה חבלה?

לפי חוק העונשין, יש בחוק הזה עבירות, שעליהן חלה חובת הדיווח. על העבירות האלה, חלה חובת הדיווח.

לא על כל אלימות פיזית כלפי ילדים חלה חובת דיווח?

לא.

תני לי דוגמה מה כן ומה לא.

כשסבתא זורקת נעל בית על הנכד שלה, אני מקווה שפה אין חובת דיווח.

זה נקרא 'אלימות פיזית'?

זו אלימות פיזית, בוודאי.

למה דווקא על הסבתא ולמה לא האימא?

כי זה מקרה שאני פשוט קראתי אותו.

אלימות מינית?

כל המקרים שמדווחים לנו, לעו"סים לחוק הנוער על אלימות מינית המצוינים בחוק, כולם מדווחים למשטרה.

לא תמיד.

יש אלימות מינית, שלפי סעיפי החוק לא צריך לדווח למשטרה?

לא. יש של מקרים אלימות מינית שאנחנו מדווחים לוועדת פטור. אני לא הגעתי להסביר את החוק השני, אבל יש - - -

ראיתי את וועדת הפטור, יש וועדה משותפת שגם אם לכאורה הם עברו עבירה ניתן לפטור מהצורך להגיש תלונה.

ישנה עוד קבוצה נוספת, כשמדובר בקטינים מתחת לגיל האחריות הפלילית, ואלה ילדים מתחת לגיל 12. יש היום הרבה מאוד דיווחים, שנכנסים לקטגוריה של אלימות מינית, דיווחים על מה שקורה, על התנהגות מינית לא מותאמת, חריגה, מה שקורה בין קטינים בין ילדים בני ארבע-חמש ושש, גם אלה נכנסים לקטגוריה הזאת. האוכלוסייה הזאת איננה מדווחת למשטרה.

מבחינתכם, לפני הטבלה הזאת, מסך כל 34,893 פניות חדשות שהגיעו אליכם בשנת 2010, דיווחתם למשטרה רק על 7,219 מקרים.

נכון.

בסדר, איך בכל זאת יש למשטרה 8,697?

כי הם מקבלים פניות, אנחנו לא מדווחים על פגיעות שנעשו מחוץ למשפחה על ידי זרים, אלו פניות שלא מגיעות אלינו, אלא מגיעות ישירות למשטרה. חלק מהאוכלוסייה של ילדים שנפגעים על ידי זרים, נגיד הפדופילים שפגעו בילדים בנחלאות, אין חובת דיווח לעו"ס לחוק הנוער ולכן הדיווחים האלה הולכים ישירות למשטרה.

לפעמים התלונה מוגשת ישר למשטרה ולא אליכם?

כן, בוודאי, זה בדיוק מה שאני אומרת ולכן יש פער בין הנתונים של המשטרה ובין הנתונים שלנו, כי אנחנו מדווחים למשטרה וגם יש פניות ישירות למשטרה ולא לעו"סים לחוק הנוער. קיימת קבוצה נוספת, שבהחלט מעלה את אחוז הדיווחים אלינו היום, קבוצה מאוד גדולה של האשמות שווא בתהליכי גירושין. קיימת עלייה מאוד גדולה, שאותה אנחנו רואים גם במרכזי החירום שלנו.

האשמות שווא, כלומר, שאחד מבני הזוג מאשים את בן הזוג השני שהוא מתעלל בילדים?

נכון. בדרך כלל כאשר ישנו הדיווח הראשון אנחנו נוהגים לקבל אותו כמו כל דיווח, עושים את הבדיקה, את החקירה, את הדיווח למשטרה וכדומה. בדרך כלל המשפחות האלה לא מסתפקות בדיווח הראשון והן ממשיכות לחזור כל הזמן ולכן יש לנו עלייה בהחלט גדולה. כל דיווח שמגיע אלינו נרשם כדיווח ולכן יש פער מאוד גדול - - -

איפה זה מופיע בטבלה שלך?

הוא לא מופיע פה בטבלה, זו אוכלוסייה שאנחנו בודקים אותה עכשיו במרכזי החירום.

אני קראתי בדברים שלך, שחלק מהפער נובע כי אין כתובת במשטרה.

אני רוצה לדייק. הדברים האלה נאמרו על ידי בכנסת לפני שנה וחצי, בתקופת מעבר, כשערן קמין נכנס למשטרה.

שבעבודה שעשתה מריה נאמר, אני מצטט: "...בעבר הייתה במשטרת ישראל כתובת אחת שטיפלה בקטינים חסרי ישע. משנת 2000, בעקבות שינויים ארגוניים, תחום הטיפול בקטינים חסרי ישע מפוזר בין יחידות שונות ופקיד הסעד...", כבר לא פקידי סעד אלא עובדת סוציאלית, "...לחוק הנוער או לפקידי סעד לחוק הנוער, קיים קושי בקיום קשר עם גורמי משטרה באשר לדיווחים, לחקירות ולביצוע מעקב אחר הטיפול במקרה. הניסיונות ליצור עם משטרת ישראל הליך עבודה מסודר וממוקד יותר, לא צלחו עד כה...".

הדברים האלה נאמרו כאן בכנסת.

המשטרה על ספסל הנאשמים?

לא. הדברים האלה נאמרו כאן כאשר היה לנו קושי מאוד גדול במעבר למדיניות החדשה של משטרת ישראל. באמת הייתה לנו כתובת של עובדי הנוער שהתרגלו לעבוד מולם כשכל התיק הפלילי בידם. המשטרה שינתה את המדיניות והייתה תקופה של מעבר עד שערן אכן נכנס למשטרה - לא הייתה לנו כתובת. הדברים האלה נאמרו אז והשתמשו בדברים שאני אמרתי, ציטטו אותם למסמך הזה. היום המצב שונה, אנחנו עובדים בשיתופי פעולה מאוד גדולים, אנחנו עושים ביחד את ההנחיות לשטח. אם יש קשיים יש לנו כתובת.

ליתר דיוק, הדברים האלה הועברו אלינו השנה, כלומר בפנייה שלנו למשרד הרווחה, לצורך הכנת המסמך.

אפרת הכניסה את זה, אני לא אמרתי - - -

לא לפני שנה וחצי, היא העבירה את זה לפני ימים אחדים. אין תאום, הבלגן הוא לא במשטרה, הבלגן עכשיו אצלכם?

כן. אני בדקתי את הנושא הזה, היא העבירה את הנושא הזה מדברים שנאמרו.

מי זאת אפרת?

אפרת היא המקשרת בין משרד הרווחה לבין הכנסת. הקטע הזה, לא נתונים אמרתי, את הקטע הזה שמתייחס למשטרה, היא לקחה מהדברים הקודמים. יש לי כאן את הנייר הישיר שאני העברתי לה, ואני מוכנה להראות ולהשוות בין מה שאני כתבתי לבין מה שנאמר שם.

אם את אומרת את זה בפני הוועדה, את לא צריכה להציג את הרקורד של הגינות והיושר שלך.

תודה.

לא מטילים ספק בזה, אם כבר אנחנו מתעסקים איתך, איפה נמצאת הצעת החוק בעקבות וועדות וינטר? למי שלא מבין, בעקבות מקרה הרצח של רוז פיזם - - -

היו שלושה מקרים: משפחת פיזם, המקרה מראשון לציון והמקרה בתל אביב.

כפר יונה.

כפר יונה היה יותר מאוחר.

התברר שיש בעיה בהעברת מידע בין הרשויות השונות שמטפלות בילדים, פסיכיאטרים, עובדים סוציאליים, משטרה, שירותי הרווחה וכדומה ואז עבדה וועדת וינטר, משה וינטר מנהל אגף לשירותים חברתיים במשרד הרווחה, וועדה בין-משרדית בתקופתו של השר הרצוג. אני זוכר את הישיבה שאני ניהלתי, וועדה משותפת של ארבע וועדות בכנסת שבה השר הרצוג אמר שאם הממשלה לא תגיש תזכיר הצעת חוק תוך עשרה-שנים עשר יום, "אני ממליץ לחברי הכנסת להגיש הצעת חוק פרטית". כל כך סמכנו עליו ולא הגשנו הצעת חוק פרטית. אני מבין שעד לרגע זה בעצם אין תזכיר הצעת חוק ממשלתית.

אני חושבת שכן הוגשה, יש תזכיר. הנושא תקוע כעת, המשרד פנה עם כל ההצעות התקציביות של כל משרד ומשרד. כל משרד הגיש את התקציב שהוא דורש לצורך התכנית הזאת. המנכ"ל שלנו ארגן את כל התקציבים, אני הייתי חלק מההכנה של המשרד - - -

באיזה סדר גודל של תקציב מדובר?

הרבה מאוד כסף.

מה זה הרבה מאוד, באיזה סדר גודל, 300 מיליון?

אני לא זוכרת, אני יכולה לשאול ולהגיד, אני לא זוכרת את הסכום הכללי. מה שכן, בשבוע שעבר המנכ"ל נתן לנו אישור לצאת לחמישה עשר ישובים, שבהם אנחנו כן נתחיל את הפיילוט של התכנית הזאת.

את לא יכולה בלי חוק. אין חוק שלא רק מחייב אלא גם מאפשר, כי לכל אחד יש את המגבלות שלו. מי "ששם ברז" במהלך התקופה, זה היה משרד המשפטים שהתנגד. המאבק לרצון לשמור על בריאותו וחייו של הילד לבין צנעת הפרט, יש כאן את הבעיות האלה. איך תוכלי לעשות פיילוט בלי שהחוק מאפשר לך?

אני אסביר בהחלט מה אנחנו הולכים לעשות. הרי אנחנו מקימים מרכז לקבלת הדיווחים. בכל רשות מקומית יהיה מרכז לקבלת הדיווחים ואנחנו הולכים להוציא מכרז לקבל את האנשים הסמך- מקצועיים שישבו במרכז הזה. צריך להכשיר אותם, צריך להכין אותם. אנחנו הולכים לעשות הכשרות והכנה לקראת הנושא הזה בתקווה שבאמת אנחנו נקבל את האישורים.

ברשותך דבר שני שאני רוצה לציין - - -

ברור שהם לא עומדים בלוח הזמנים. מריה אמרה לי שוועדת השרים החליטה בינואר 2011 להגיש תוך 25 יום.

זאת הישיבה שאני מדבר עליה, כשהשר הרצוג אמר להגיש הצעת חוק פרטית, זה תקוע כרגיל בענייני כסף.

נכון. כל החומר מוכן.

כמו שהרבה אנשים לא מרוצים כאן מהנתונים, אני מביעה כאן את דעתי – גם אני לא מרוצה מדרך איסוף הנתונים. אני העברתי גם למריה את הטופס שלנו, הטופס הוא מאוד כללי והוא אכן נותן לנו הרבה נתונים, אבל אני כן רוצה לבדוק טוב יותר את הנתונים שמגיעים אלינו. אנחנו נמצאים עכשיו בתהליך יחד עם פרופסור בנבנישתי מאוניברסיטת בר אילן, אנחנו הולכים לפתח כלי חדש, אנחנו כבר נמצאים בתוך התהליך הזה של פיתוח כלי חדש לאיסוף הנתונים. איסוף הנתונים יהיה שמי, כלומר, אני לא אקבל בסוף שנה מהמחלקה לשירותים חברתיים רק את הנתונים הכלליים באופן כללי כמה מקרים. אני מקווה שאז אוכל לענות על כמה מקרים הגיעו לפי 'חוק חובת הדיווח' כמה מקרים הגיעו אלינו מתוקף הטיפול בקטינים כאלה וכמה מקרים הגיעו כהעברת מידע לפעולה של שירותי הרווחה. אנחנו נדע שמית על כל ילד וילד. נוכל לעשות חתך גם מבחינת הגילאים. אני מקווה שגם המהימנות של הנתונים ושל כל מה שאנחנו אוספים יהיו הרבה יותר גבוהה.

יש איזה מאפיין בולט שקובע שאתם פונים לוועדת הפטור? כלומר, אף על פי שכאילו זה מחייב טיפול.

אנחנו קבענו קריטריונים.

את יכולה לתת תמונה למה פונים לוועדת פטור?

ראשית, פונים לוועדת פטור כאשר מדובר בקטינים בגיל הרך, כשאתה לא יכול לפתוח תיק פלילי.

שהפוגע הוא?

שניהם. גם הנפגע וגם הפוגע הם קטינים בגיל הרך, אין לנו את היכולת - - -

מהי ההגדרה של גיל הרך?

גיל הרך זה 6,7,8, אלו הגילאים בהגדרת גיל הרך.

לגבי הקטינים האלה אנחנו פונים לוועדת פטור, כדי לשחרר אותנו מדיווח למשטרה כי אי אפשר לדווח למשטרה. הם הגיעו כדיווח ואנחנו העובדים הסוציאליים לחוק הנוער חייבים לפעול בפנייה למשטרה או לוועדת פטור. זאת קבוצה אחת.

הסיבה השנייה היא, כאשר מדובר בסיכון חיים גבוה של הנפגע ושל הפוגע. אנחנו מכירים מגזרים מסוימים באוכלוסייה בישראל, שאם אנחנו לא ננקוט בכל אמצעי הזהירות ולא ננסה להגן, קודם למצוא את ההגנה המתאימה לאותה קטינה שנפגעה, גם היא וגם הפוגע עלולים להיות בסיכון חיים מאוד גבוה.

את מדברת כמו בענייני כבוד המשפחה.

נכון. היו לנו מקרים חמורים של רצח במשפחה, שאולי היה יכול להימנע אם היינו נוקטים - - -

אם ילדה בת שמונה נאנסה והדבר יגיע למשטרה שתיפתח בחקירה, יתחיל סבב של נקמת דם וכדומה.

נכון. אבל גם באופן ממשי.

כל וועדות הפטור האלה נבדקו אי פעם על ידי מבקר המדינה? את זוכרת במקרה?

אני לא זוכרת.

האמת שלא נבדקו בכלל כי יש שם דברים מאוד מוזרים. בכל מחוז יש וועדת פטור ויש הבדלים עצומים גם במספרים, גם במספר האישורים ביו מחוז למחוז. זה רעיון טוב שמישהו פעם יבדוק, לא כדי למצוא אשמים, אלא שמישהו יבדוק את דרך הפעולה של וועדות הפטור - - -

מי מוביל אותן, משרד - - -

משרד המשפטים. הגברת אפרת ברזילאי עמדה בראש הוועדות, היא עזבה את משרד משפטים מאז הודיעו לי שנבחר אדם בשם ג'ו אש.

אביו היה הפסיכולוג הראשי של משרד החינוך.

נכון, אנחנו הכרנו את אש ועבדנו איתו. אני בקשתי ממשרד המשפטים לכנס שוב את וועדת הפטור. היו לנו ישיבות קבועות גם עם המשטרה, גם עם יושבי הראש המחוזיים של ועדות הפטור ומשרד הרווחה.

שאלה אחרונה שאני רוצה לשאול אותך.

נקודה נוספת, לגבי הסיבות שאנחנו פונים לוועדות הפטור. יש מקרים ומצבים, שבהם גם הורים טובים מאבדים עשתונות וגם הורים טובים מכים או פוגעים בילדיהם.

והם עדיין הורים טובים?

בדרך כלל הם הורים טובים, קורה שאנשים מאבדים את העשתונות. אני חושבת שהמטרה שלנו בסופו של דבר, היא לנסות להגיע כמה שיותר מוקדם לאירועים האלה, למקרים האלה ולנסות לטפל ולהגיש טיפול. אסור לנו לשכוח, שהשיקום של המשפחה חשוב גם אם יש משפחות פוגעות.

אני לא הבנתי כל כך את ההבחנה בין העבירות שעליהן יש חובת דיווח למשטרה לבין עבירות שהן טיפול. נתת דוגמה בעניין של הזנחה, למה הזנחה לא מחייבת?

להזנחה יש שני סעיפים, 3.6.1 בחוק העונשין בחובת הדיווח ההזנחה מתייחסת לשני סעיפים. האחד הוא סעיף 3.6.1 שמדבר על השארת ילד ללא השגחה או במטרה לנוטשו. זה סעיף אחד. הסעיף השני הוא 3.6.2,הזנחת ילדים ומושגחים אחרים". אני מבקשת לקרוא אותו ברשותך "הורה של ילד שלא מלאו לו 14 שנים או של מי שאינו מסוגל לדאוג לצרכי חייו - - -

חנה, הגיל תוקן.

לא לגבי הגיל אני מתכוונת, אני מתכוונת על סיפא של הסעיף. בסיפא של הסעיף הזה כתוב "זולת אם הוכיח שנקט אמצעים סבירים לפי הנסיבות להשגת הדרוש כדי לספק את הצרכים ואין בידו לספקם". כלומר, גם החוק הפלילי מבחין בין הזנחה שהיא הזנחה שהורים עושים במודעות ופוגעים בילדים לבין הורים שקשה להם או שהם אינם יכולים, או שהם במצבים שבאמת לא מאפשרים להם. כלומר, החוק לא מתייחס לכל מצבי ההזנחה ולכן אנחנו הפרדנו בין מצבי הזנחה קשים הגובלים בקטע של התעללות בילדים לבין מצבי הזנחה שהחוק מתייחס כאן בשני הסעיפים האלה.

תודה. משטרת ישראל, ניצב משנה ערן קמין ,בבקשה.

תודה אדוני. אני מצטרף לדברים שחנה פירטה. זה נכון. התבחינים הם נכונים, הפער הוא בהחלט פער הגיוני. לא כל מה שמגיע למשרד הרווחה צריך להגיע למשטרה ויש לכך תבחינים ברורים שלהם יש רגליים בחוק בחובת הדיווח. רק כדי לשבר את האוזן, עבירות כמו אינוס, בעילת קטינה וכדומה הן העבירות שאנחנו מקבלים. כמובן התקיפות סתם הן סלע המחלוקת, הן הפער הגדול כי באמת אין הרבה היגיון בכך שהמשטרה תטפל בעבירות שהן לא באמת מייצרות רקע פלילי - - -

מהי תקיפה עם רקע פלילי ומהי תקיפה לא על רקע פלילי?

תקיפה הגורמת חבלה ממש, היא בהחלט תקיפה שהמשטרה מטפלת בה. אני יכול לומר שהרבה פעמים המורה מרחיקה ילד מהכיתה, כשלפעמים ההרחקה הזאת מחייבת איזה שימוש בכוח כזה או אחר, לא יכול להיות שהמשטרה תיכנס לתוך הגדרים האלה, אני חושב שזה גם לא נכון.

כלומר, רק אם מישהו גרם לחבלה.

ממש, שיש לכך תיעוד רפואי כזה או אחר.

שריטה, שבר, חתך ודברים מהסוג הזה?

כן. לדעתי, אדוני היושב ראש, פה בעצם נעוץ הפער המרכזי בין הנתונים של משרד הרווחה לנתוני המשטרה.

לדעתי, הזנחה ותקיפה הם שני השדות העיקריים.

אנחנו מקבלים דיווחים גם ממקורות אחרים, כפי שחנה אמרה, אנחנו מקבלים דיווחים ממקורות אחרים ואנו מחויבים להיוועץ עם פקיד סעד. זה לא רק שאנחנו מקבלים דיווחים, אנחנו במידה מסוימת גם מעבירים דיווחים. כפי שציינה חנה יש את נושא וועדות הפטור שיש להן צורך אמיתי במציאות הקיימת במדינת ישראל. אני לא רואה איך אנחנו מתגברים בלעדיהם על הרבה מורכבויות בפסיפס החיים הישראלי. אני בהחלט מסכים עם דוקטור יצחק קדמן, יש צורך לבחון, לעשות לפחות האחדה של הקריטריונים, אני חושב שזה נכון. צריך לזכור שאנחנו משולבים בכל אחת מוועדות הפטור במחוזות וגם במסלול הארצי.

לא ניתן לטפל בקטינים, בלי שיתוף הפעולה שלנו עם משרד הרווחה, בעיקר עם חנה ועם רונית. זה חייב להיות טיפול משולב מתוך תפיסת עולם כוללת, הוליסטית, שרואה את טובת הקטין במרכז ולא כל כך, בשונה מהרבה חקירות אחרות שנעשות במשטרה, את הצורך להעניש ולהעמיד לדין את האשמים. הטיפול בקטינים, בחסרי ישע, בהקשר הזה, נעשה במשטרה עד שנת 2004 במחלקי הנוער, אבל מתוך תפיסה שלא נכון ולא בריא לקטין הנפגע לחוות חשודים בגירים, לפגוש דברים שלא נכונים לו בהוויה שלו כקטין נפגע. מתוך תפיסת עולם, שנוער עובר חוק הוא נישה מאוד חשובה, שצריך להתמקד בה בצורה מקצועית, הוחלט להפריד בין מחלקי הנוער, שאני אחראי עליהם מקצועית ופיקודית, לבין הפגיעות בחסרי ישע. התרעומת שחנה העלתה באמת לפני שנים, לא לאחרונה, היא כתוצאה מחבלי קליטה של המעבר הזה, של השינוי הזה. השינוי הזה היה מחויב המציאות, הוא שינוי שנעשה בראש ובראשונה לטובת החסר ישע -לטובת הקטין.

הקשר שלנו עם פקידי הסעד הוא קשר משולב. מחד אנחנו במחלקי הנוער כשיש פגיעה של קטינים בקטינים אנחנו נועצים ומתייעצים בחוקרי ילדים ובעובדים סוציאליים לחוק הנוער וכאשר יש פגיעה בקטין חסר ישע זה נחקר במחלקי בגירים, לפעמים מחלקי משפחה, לפעמים מחלקי פשעים, תלוי בהיקף העבירה ובחומרתה. זה מטופל בדיווח ישיר לפקידי סעד מתוך הבנה שבלעדיהם אי אפשר להשלים את הטיפול השלם לא בקטין הנפגע ולא במשפחה שברבה פעמים היא המשפחה הפוגעת.

אני אציין, מריה שאלה אותנו בנוהל מהיר לקראת הוועדה היום, כדי שנבין איפה אנחנו עומדים, אנחנו תיקנו את הערת מבקר המדינה לגבי נוהל 300210 מה שמכונה ביצענו את התיקון. הייתה בעיה עם הדיווח לפקיד הסעד בהקשרים האלה, מבקר המדינה העיר על כך לפני כשנה וחצי. תיקנו את הדרוש תיקון בהקשרים האלה וחדדו והידקנו את הקשרים שלנו עם חנה ואנשיה. העברנו רשימות מסודרות איפה בכל תחנה למי לפנות, ממש ברמת הרזולוציה הקטנה ביותר בכדי לטייב את העבודה שלנו מול משרד הרווחה. שוב, ככל שיש תקלות ותהיינה תקלות כי אנחנו מדברים במטרייה בעייתית. חנה, רונית, אני מוצאים את הדרך להביא לפתרונות. תודה אדוני.

תודה. יצחק קדמן, בבקשה.

פתחתי ואמרתי, שהדיון הזה מתקיים בעקבות הדיון שקיימנו על נתוני שנתון המועצה הלאומית לשלום הילד שבו התגלה הפער ומחד גיסא המון פניות לעובדים סוציאליים לחוק הנוער, פניות שהולכות וגדלות ומצד שני מספר החקירות שמתבצעות על ידי המשטרה הולכות ופוחתות.

אני באמת רוצה להודות לך על הדיון. אני חושב שהוא חשוב ממדרגה ראשונה ומוכיח עוד פעם למה כל כך חשוב שתהייה וועדה לזכויות הילד בכנסת. במיוחד כאשר מדובר בשיתוף פעולה וזרימת מידע ותקשורת בין מערכות שונות.

הפער הזה שאתה מצביע עליו בצדק, יש לו כמה הסברים אפשריים. חלקם הם הסברים שהם לא רק מניחים את הדעת, אלא הם מאוד חיוביים. אני חושב שפקיד הסעד או עובד סוציאלי לחוק הנוער טוב יהיה, למרות העומס הרב שמוטל עליהם, שיפעיל שיקול דעת. אני רוצה לספר לך על איזה מקרה לדוגמה. יום אחד התקשר אלינו שליח חברת פיצות, נורא מעניין, הזמינו פיצה אצלו, הוא נסע לאיזה בית, פתחו לו את דלת ילדים קטנים והוא נכנס פנימה כדי למסור את הפיצה. רבע שעה אחרי זה הוא צלצל אלינו ואומר "תעשו משהו, זה איום ונורא, הבית מוזנח, הילדים שם מלוכלכים, לא היה שם אף אחד בבית" כנראה שההורים השאירו כסף לילדים בשביל הפיצה או משהו כזה, מוכרחים לעשות משהו". אנחנו לא יכולים לשמור מידע כזה לעצמנו. צריך לדווח על זה לעובד סוציאלי לחוק נוער. אגב, חובת הדיווח נוגעה לא כדי להאשים אנשים, היא נועדה כדי לבדוק מצבים ולראות אם יש צורך בהתערבות. בעניין הזה פנינו, העברנו את המידע והעובד הסוציאלי בדק את העניין.
הבית היה באמת קטסטרופה, אבל לא הייתה שם הזנחה במובן הזה שמישהו סיכן את הילדים, אף אחד עדיין לא מת מלכלוך. העובד הסוציאלי הפעיל ראש גדול בצדק ואמר 'אין שום סיבה שאני אדווח למשטרה בהתאם לנקבע לחוק מפני שזה לא עונה לדרגה שצריך'. לכן אם הייתי יודע שכל הסיבות לפער הזה הם דברים מהסוג הזה לא רק שהייתה נחה דעתי, הייתי מברך על כך שאיש מקצוע מפעיל ראש גדול ולא פועל כאוטומט ומעביר את זה למשטרה, זה יוצר עומס בלתי רגיל אצל המשטרה ובסוף זה חוזר. הפכנו את כל חיי המשפחה למסחרה אחת גדולה ובסוף ממילא לא יעשה עם זה דבר.

נושא ההזנחה מהווה שליש מכלל הדיווחים לעובדים סוציאליים לחוק נוער, זה הבנק הכי גדול שיש ולכן זה בהחלט מסביר את העניין בחלקו. אלא שבכל זאת דעתי לא נחה מפני שזה לא כל ההסבר. יש כמה הסברים נוספים. נחה דעתי, אני חושב שהסידור של וועדות הפטור הוא סידור מעולה, זה היה רעיון מצוין בשעת חקיקת החוק לאפשר פתח מילוט למקרים, אגב בין המקרים הקשים זה יכול להיות גם נערה שאומרת 'אם אתם תדווחו למשטרה אני מתאבדת'. היא תעשה את זה והיא תתאבד, אז מה יקוב הדין את ההר ושהיא תתאבד והעיקר שאנחנו נדבק בחוק הפורמאלי בסעיף יבש? בוודאי שלא. אלא שוועדות הפטור נותנות הסבר לחלק קטן מהפער. מדובר בכ- 1,000 מקרים לשנה של בקשות שמוגשות - - -

לפי הטבלה, תראה את הטבלה.

היו לנו 1,666.

לפי הנתונים שלי בשנת 2010, הוגשו 1,054 פניות לוועדות הפטור, לפי דיווח של משרד המשפטים.

תראה בעמוד 8, טבלה 4 שורה תחתונה.

אני לא יודע מאיפה הנתון הזה לקוח.

אלו הנתונים שלנו מהמחלקות.

ממשרד המשפטים קיבלנו נתון אחר לחלוטין, גם זה מעניין איך הנתונים כל כך שונים.

כמה זה לפי משרד המשפטים?

1,054 פניות בשנת 2010, אני מחזיק נתונים מתוך השנתון 2010.

אני לא יודע, מישהו צריך לבדוק את זה כי הנתון שאנחנו קיבלנו הוא נתון ממשרד המשפטים.

יש לי בקשה, תבדקי את זה עם משרד המשפטים כי יכול להיות שמישהו סופר הגשת בקשות, יש כאלה שסופרים את קבלת ההחלטות, יש כאלה שסופרים כמה תיקים הגיעו באותה שנה והתקבלו באותה שנה.

הוועדה דנה במספר מקרים, יכול להיות שמפה נובע הפער.

שווה לבדוק כי הפער הוא גדול מאוד.

אני מבקש שתבדקי ותודיעי למנהלת הוועדה וליצחק קדמן בכתב מהו הפער הזה.

בכל אופן גם אם לוקחים את המספרים היותר גבוהים, זה עדיין מספר קטן.

יש לכן כמה דברים שכן צריכים להיבדק והם מאוד מדאיגים. אני אמנה כמה מהם. אחד מהם הוא הנושא שהוזכר כאן של תקיפה סתם - זה נושא שמחייב בחינה מחדש. לאחרונה ערכנו סבב של מפגשים עם פרקליטי המחוזות, ללא יוצא מהכלל פרקליטי המחוזות ציינו את העניין שהחוק לא חל על תקיפה סתם כדבר בעייתי מאוד. מפני שתקיפה סתם, חנה זה לא רק סבתא או מי שזה לא יהיה, שזרק נעל בית על הנכד, תקיפה סתם יכולה להיות הורים שפעם אחר פעם משתמשים בענישה גופנית ולילד יש עור עבה וגולגולת קשה ואין חבלה של ממש וזה נושא את כל המרכיבים שכן היה צריך לדווח. יש פה משהו שטעון בדיקה. אני אומר, מאוד התפלאתי שדווקא פרקליטי המחוזות העלו את זה כבעיה שהם צריכים להתמודד מולה והיא בעיה קשה. תחת תקיפה סתם נכנסים בוודאי מקרים מאוד קלים שלא היינו רוצים שיהיו - - -

צריך לעשות הבחנה בין תקיפה חד-פעמית ללא חבלה, לבין תקיפה עקבית, שיטתית, מתמשכת.

אז זה הופך להתעללות.

יש בעיה עם ההגדרה של התעללות, אני לא נותן כרגע את הפתרונות.

היא בסמכות התביעות, היא לא בסמכות הפרקליטות. רוב התיקים הם בתביעות המשטרתיות והפרקליטות לא כל כך מתעסקת עם המטרייה הזאת. רוב המאסה היא אצל המשטרה בתביעות המשטרתיות.

אני שוב אומר לך, את מה שאמרו לי פרקליטי המחוזות. אם המאסה אצלם או לא אצלם אני לא יודע, אבל אני חושב שיש כאן בעיה שמצריכה התייחסות. היא מצריכה בדיקה - - -

המקרים האלה נכללים בהתעללות הפיזית?

לא תמיד, אולי לכאן נכנסים פרקליטי המחוזות שאומרים: "מה הגשת לי על התעללות? זה לא עונה להגדרה של התעללות" ואז מסתבר שיש בעיה. יש כאן בעיה, אולם לא נפחד להתעמת עם הבעיה ולראות אם אפשר לעשות איתה משהו.

עם כל חיבתי גם לחנה וגם לערן, יש עדיין סרבול גדול מאוד בתקשורת בין המערכות. אני רוצה שוב לתת דוגמה עד כמה העניין לעיתים מסורבל. אני רואה שיושבת כאן נציגה של משרד החינוך. תארו לעצמכם מקרה שבו מורה מזהה ילד שמגיע עם סימנים כחולים ויש לה מספיק זמן להבחין בכך, דבר שלא תמיד קורה לצערי, אבל נניח שהיא הבחינה בכך והיא אומרת שהיא צריכה לדווח לגורם. בדרך כלל היא לא תדווח למשטרה, היא תדווח לעובד סוציאלי לחוק נוער'. יש להם גם קשר עם העובדים הסוציאליים. עובד סוציאלי לחוק נוער' צריך לעשות בדיקה משלו, בדיקה ראשונית לראות כמו שחנה אמרה שאולי זו סתם עלילה או יש לזה הסבר הגיוני אחר וזו בכלל לא התעללות. הוא צריך לעשות את בדיקה שלו. מיד אני אגיע לעומס של העובדים הסוציאליים לחוק הנוער ואני אקצר. נניח שהוא מבין שיש כאן בעיה וצריך ללכת הלאה או שהוא לא בטוח.
בשלב הזה הוא לא יכול להשתמש בשירותיהם הטובים של חוקרי ילדים, כי העובד הסוציאלי לחוק לנוער, איננו יכול באופן עצמאי להזמין חקירת ילדים, שגם זה נושא ששווה פעם לבדוק. מה שצריך לעשות כדי שחוקר ילדים יכנס לתמונה, זה לדווח למשטרה ולהגיש תלונה. אם מדובר בילד קטן, המשטרה לא יכולה בעצמה לחקור, היא צריכה להזעיק את חוקר הילדים שיחקור את הילד, לאחר מכן הוא יחזור למשטרה ויעביר לה את הדיווח, המשטרה צריכה לחזור לעובד הסוציאלי לחוק הנוער. בסוף התהליך רצוי גם שהעובד הסוציאלי לחוק הנוער יחזור למורה או ליועצת שדיווחה. זה תהליך מסורבל מאוד.

המהלך הזה שאני מתאר גורם להרבה מאוד קשיים שבחלקם יכולים להסביר גם כן את נושא הפער כאן.

לסיום אני רוצה להגיד את הדבר שהכי מדאיג אותי בנושא הפער, בין אם הוא הרוב ובין לא. אני רוצה לומר לכם באחריות מלאה שחלק מנושא הפער הוא נושא מאוד מדאיג שבו העובדים הסוציאליים לחוק הנוער, עם כל הכוונות הטובות, לא מצליחים, לא מגיעים לטפל בדיווחים שהם מקבלים ולכן זה לא עובר למשטרה. דוח מבקר המדינה האחרון, את זה לא אני אומר, דוח מבקר המדינה האחרון על הרשויות המקומיות בחן שש רשויות מקומיות בעניין הזה. הוא מצא ממצאים קשים ביותר על דיווחים של אזרחים ושל גורמים אחרים שדיווחו לרווחה על חשדות להתעללות והדברים לא טופלו. בחלק גדול מהרשויות המקומיות בישראל אין עובד סוציאלי לחוק נוער במשרה מלאה או בתקן. בחלק מהמקומות ממלא את התפקיד מנהל לשכת הרווחה שיש לו גם דברים אחרים לעשות, או עובד סוציאלי אחר שמקבל על עצמו את התפקיד באופן חלקי, או שעובד אחר מקבל שעות כוננות. יש בעיה עצומה.
העברתי לחנה סלוצקי מקרה, של ילדה שחיה במשפחה אומנת שהתעללו בה שם קשות. היו דיווחים מצד השכנים לרווחה, אולם הדיווחים לא טופלו. המשפחה האומנת לא הועמדה לדין, כשהיא הייתה צריכה לעמוד לדין, לא נפתחה חקירה כי המשטרה לא קיבלה על זה שום דבר. שוב, הדברים הם לא שמועה, הם מופיעים בפסק דין שבו אותה עירייה, חויבה בנזיקין לפצות את הילדה הזאת שבינתיים בגרה, על כך שהדיווח לא טופל כמו שצריך. מה שמדאיג אותי, זה אותו חלק בפער - - -

אתה מתכוון על מקרה מלפני עשרים שנה?

אני מדבר על המקרה הזה, כמו גם על מקרים אחרים. אני מציע לך לקרוא את דוח מבקר המדינה האחרון ואת יודעת על מה אני מדבר. לכן מה שמטריד אותי מאוד, שם אי אפשר לומר שאלו הן החלטות שקולות, נבונות כמו שאמרתי קודם לגבי חלק אחר של הדברים. הדברים צריכים להדאיג אותנו מאוד באותם מקרים שבהם הדיווח לא מטופל, או לא מטופל במהירות המתבקשת ולכן זה הפער בין הדיווח שנמסר לעובד הסוציאלי, נמסר לשירותי הרווחה לבין הטיפול של המשטרה. המשטרה לא יכולה לפעול אם לא מעבירים לה מידע.

תודה. משרד החינוך, בבקשה.

אני מהשירות הפסיכולוגי ייעוצי (שפ"י). חלק גדול מהדיווחים מגיעים מהמערכת שלנו וכך ראוי שיהיה. בוודאי שישנם מקומות שיש לנו עוד עבודה - - -

יש לכם נתונים על כמה דיווחים מועברים על ידי מערכת החינוך למערכת הרווחה?

יש לנו נתונים של כמה פניות מגיעות לאנשי היחידה שלנו להיוועצות, אבל נתונים על מספר הדיווחים - - -

המורה או היועצת שמדווחים, חוץ מהדיווח לשירותי הרווחה, זה לא נרשם בשום מקום?

זה חייב להיות מדווח ללא פרטים מזהים גם לפיקוח לבתי הספר. ישנן הנחיות גם לקיים וועדות במקרים מסוימים, אלו וועדות בין-מקצועיות יחד עם פקידי הסעד, אבל אין לנו איסוף על הדיווחים. חלק מהדיווחים, למשל שיש חשד לפגיעה בתוך המשפחה, הרבה פעמים זה מעובר ישירות לעובדים הסוציאליים לחוק הנוער בלי חשיפה של הפרטים.

זה דיווח בכתב או בעל-פה?

הרבה פעמים זה דיווח בכתב. הנהלים דורשים דיווח בכתב, אבל בוודאי במקומות רבים ישנה היוועצות גם בעלפה. בהינתן העובדה שאין לנו אפשרות אחרת להעביר מידע, אלא תחת 'חוק חובת הדיווח' אנחנו עושים הרבה היוועצויות עם עובדים סוציאליים לחוק נוער.

בהקשר זה ההנחיות שלנו מנחות בדיוק בגלל האפשרויות המצויות - - -

אצלכם יש רישום לגבי ה- 37 אלף מקרים מה הם מקורות הדיווח, שכנים, מורים, אחרים?

בעבר היה לנו. בטופס האחרון אין ציון גורם מפנה. אני כן יכולה לומר לך, שכאשר ילד נכנס לבית הספר, אתה רואה את עקומת הדיווח עולה.

למה? לא מעניין אתכם מהם מקורות הדיווח?

מאוד מעניין אותנו, לכן אני אומרת שאנחנו נחזור. כפי שאמרתי, אנחנו הולכים לפתח את הכלי החדש. בכלי החדש אנחנו נראה מי דיווח, גיל הילדים והאם זה לפי חוק הנוער האם זה לפי חובת הדיווח. זה ישתנה. אבל מתוך הנתונים שלנו - - - -

ההנחיה שלנו לאנשי החינוך היא ברוב המקרים להיוועץ עם עובד סוציאלי לחוק הנוער. ישנן הנחיות מסוימות שבהן מערכות החינוך מחויבות לדווח בצורה ישירה למשטרה, אבל בדיוק בגלל האפשרויות שעומדות בפניו של העובד הסוציאלי, אנחנו מציעים לאנשי החינוך להיוועץ, לפנות ולדווח לעובד סוציאלי לחוק הנוער כי בידיו האפשרויות גם לוועדת פטור.

מהו המשוב מהשטח? המורים מדווחים על שיתוף פעולה, קל להשיג את העובדת הסוציאלית?

היום אני נוסעת לפתח תקווה למפגש עם כולם ביחד, העובד הסוציאלי לחוק הנוער, מנהלים, יועצים, פסיכולוגיים. יש יותר ויותר שיתוף פעולה בעבודה, יש היום גם מבנים שלא היו בעבר - - -

אם ילד מחכה עשרה חודשים לחקירת ילדים, כל העבודה שלכם בסופו של דבר - - -

אפשר לתת דוגמאות מכאן ומכאן. יש לי איזושהי אינדיקציה, מהאנשים שלנו, מאנשי היחידה שלנו שמלווים מקרים של חשד לפגיעה והתעללות, בהרבה מאוד מקומות נרקמים יחסים כי עובדים ביחד ותלויים זה בזה.

המורים לא מתלוננים שהם לא מקבלים משוב מהעובדים הסוציאליים?

במקרים מסוימים, אנחנו בהחלט מתלוננים על אי קבלת משוב. אנחנו מקיימים עכשיו איזשהו תהליך משותף, של חנה ורונית ומשרד החינוך, כדי להוציא נוהל מסודר שיאפשר התערבות מיטבית. אני כן רוצה להגיד שיש מצבים שבהם בית ספר עומד במצב, שהוא מזהה התנהגות מדאיגה או מסכנת שלא חלה עליה חובת דיווח, והרבה פעמים אנחנו פונים לעובדים הסוציאליים לחוק הנוער כי אין לנו אפשרויות מעבר להיוועצות פנימית, אפשרויות להעביר מידע שלא חל עליו חובת דיווח, אלא לעובדים הסוציאליים לחוק הנוער.

ישנם מצבים שאם נדקדק בחוק נמצא שאלו לא עבירות מין, לא חבלה של ממש, אבל כששוב ושוב יש מקרים מהסוג שהציגו כאן העובדים הסוציאליים לחוק הנוער האפשרות היחידה שלנו לפניה - - -

יש כאן כמה עובדות סוציאליות מהשטח, גם ממטה יהודה נחמה יהושע וגם יעל לוין מבית שמש. ספרו לנו מנקודת מבטכם.

אני רוצה לשמוע האם אתם מצליחים להשתלט על הפניות שמגיעות אליכם, האם אתם מחזירים משוב. מהם המקרים בהזנחה ובתקיפה שאתם אומרים 'אנחנו נטפל' ומהם המקרים שבהם אתם אומרים "אנחנו נדווח למשטרה". איך הקשר עם המשטרה?

אני עובדת סוציאלית לחוק הנוער בבית שמש, אתחיל דווקא עם השאלה האחרונה. הקשר עם המשטרה הוא מצוין, אנחנו עובדים איתם בשיתוף פעולה מלא ויש בינינו קשר יומיומי כל הזמן.

בדברים הטובים אפשר לקצר.

כל עובדי חוק הנוער, יושבים כל שבוע ומסכמים את כל הדיווחים שמגיעים מכל המסגרות בישיבה קבועה. כמובן כאשר מגיעים דברים דחופים מטפלים אד-הוק בנושא, אנחנו יושבים, דנים ומקבלים החלטות לאן זה הולך ואיך זה הולך. מפעילים שיקול דעת של כמה אנשים יחד, לא רק של עובד אחד על דיווח.

כמובן שמה שמחייב חובת דיווח אנחנו מדווחים. אנחנו עושים הרבה מאוד בטיפול ולא מיד לרוץ למשטרה. המטרה שלנו היא לעזור למשפחות ולטפל בדברים. אנחנו עושים בדיקות, יש לנו תחקירים שאנחנו בודקים, אנחנו לא ישר ממלאים חובות דיווח - - -

יש מספיק כוח אדם להתמודד עם כל התלונות שאתם מקבלים?

לא.

כמה עובדים סוציאליים לחוק הנוער יש במשרה מלאה?

בבית שמש, אין אף אחד במשרה מלאה. יש לנו חמש עובדות, אבל רק שלוש עם מינוי.

הן לא עובדות במשרה מלאה?

אף פעם לא.

בשנה שעברה, הן טיפלו ב- 305 פניות.

בערך פניה אחת ליום, זה מספיק כוח אדם?

ממש לא.

העלתם את הטענות שלכם בפני משרד הרווחה, על הקושי האובייקטיבי להתמודד עם הדיווחים שמגיעים אליכם?

זה נושא שמדובר עליו כל הזמן. הפיקוח ומשרד הרווחה מודעים לכך, שותפים לחשיבה הזאת.

יש לכם יכולת מעקב, כאשר אתם מעבירים אירוע שכזה להמשך טיפול, למשל לחוקרי ילדים?

הם לא יכולים להעביר לחוקרי ילדים, הם צריכים להעביר למשטרה והמשטרה לחוקרי ילדים.

האם הם עורכים מעקב אחרי הדיווחים, או איפה הם עומדים? אני מתארת לעצמי, שבחלק מהמקרים הם יכולים לראות באיזה שלב זה נמצא ואיפה זה עומד.

הנושא הזה דורש שיפור רב. היום נכנסת, אלינו לפחות, תכנית המגן שזו מוקדן של פניות שאמור לרכז את כל הנושא הזה, גם לקבל את הפניות, גם לעשות איזו סינון ראשוני וגם לנהל מעקב.

כלומר, את לא יודעת מה קרה עם אותם מקרים שהעברת הלאה.

אני יודעת, אבל אני לא יכולה להגיד לך במאה אחוז, העומס לא מאפשר לך כל הזמן.

כמה מתוך 305 מהמקרים האלה העברת למשטרה? הנתון הארצי, לפי מה שכתוב כאן, הוא 22%.

לפי דעתי, יותר. יש לי נתון מלא, 45 מתוך 305 מקרים.

פחות מ- 20%, כמה מהם הגיעו לחוקרי נוער?

כל מה שמעובר למשטרה מגיע.

יכול להיות שזה מעל גיל 14.

מי שמבצע את החקירה בהתחלה, הוא בדרך כלל חוקר נוער במחלקי הנוער. יכול להיות והפוגע הוא בגיר אז טיפול יעשה במחלק אחר ויש לזה איזה - - -

אני מבין שילד עד גיל 14, לא יכול להיחקר ע"י חוקרי הנוער, אלא חוקרי ילדים. זה מה ששאלתי, אבל אין לך את החתך הגילאי. יש קשר בינך ובין חוקר הילדים?

בוודאי. הרבה פעמים העבודה נעשית בתיאום איתם, גם אחרי החקירה, בעיקר אם עולה משהו מאוד רציני שמחייב התערבות מיידית, אנחנו בקשר כל הזמן.

יש תלונה קבועה, שחוקרי הילדים עמוסים "מפה ועד להודעה חדשה", אולם הקצב שלהם מאוד איטי, בגלל מחסור נוראי בכוח אדם. את מרגישה את זה בטיפול אצלכם?

לצערי, כן.

כמה זמן, לפי דעתך, ילד ממתין עד שהוא מגיע?

זה תלוי, אם מדובר במקרים ממש חמורים או חריפים, הם מגיעים באותו יום.

ולא חמורים וחריפים?

פחות חריפים, זה תלוי.

אתה מגלה שזה חריף, רק אחרי שיש חוקר ילדים שמגלה את המסכת המסתתרת מאחורי אותו סימן.

הגברת נחמה יהושע ממטה יהודה, בבקשה.

אנחנו עובדים אל מול שלוש תחנות משטרה ועם כולם הקשר הוא טוב. אני עובדת בעיקר מול משטרת בית שמש, יש הרבה מאוד שיתוף פעולה ברמת התייעצות, בהרבה מאוד מקרים מדווחים על ילדים בסיכון שעוברים חוויות קשות, גם כשאין חובת דיווח. אנחנו אכן נעזרים במשטרה בכל מיני מקרים. באופן זה, יש לנו יש פחות עומס, אנחנו כן משתלטים וכן עושים הרבה עבודה טיפולית.

תודה. הסנגוריה הציבורית רוצה להוסיף משהו?

אין לנו מה להוסיף.

משרד המשפטים, בבקשה.

אני בעיקר הקשבתי בנושא של הגדרת התקיפה. זה באמת טעון בירור, כי לי עד עכשיו היה הרושם, אבל נאמר כאן שפרקליטי מחוז אומרים שמקרים של תקיפה שהיא אפילו סתם תקיפה ובפני עצמו אם זה אירוע חד-פעמי אז זה לא דבר שהכלי הפלילי מתאים לו, אבל אם זה דבר שחוזר ונשנה זה אמור להיכנס, להבנתי ולפי מה שחשבתי, להבנת הגופים האוכפים, התעללות - - -

את מדברת על תקיפה שהיא לא כרוכה בחבלה. אני מבין שתקיפה שכרוכה בחבלה בכל מקרה תגיע למשטרה. את מדברת על תקיפה שאינה קשורה לחבלה.

הורה שמכה את הילד, אני לא מדברת על איזו סטירה שעפה פעם בחיים, אלא דבר שחוזר ונשנה מידי יום. שוב, עד עכשיו חשבתי שכך רואים את זה גם הגופים האוכפים האחרים, שזה נכנס תחת 'התעללות'. אני שומעת כאן, שפרקליטי המחוז לא רואים כך. אני אעביר את זה, למי שעוסק בנושאים האלה.

אני מוסיף גם את סוגיית ההזנחה, שלדעתי צריכה בירור. כלומר, קיימת הזנחה שהיא הזנחה פלילית, יש הזנחה שהיא לא הזנחה פלילית אלא הזנחה טיפולית. שניהם מדברים על אותו מונח "תקיפה" אולם אחד מועבר לטיפול המשטרה והשני לא. צריך לחפש אולי מונחים ומושגים, כדי שיהיה ברור לכולם מה כן ומה לא.

כמו הדוגמה שנתן דוקטור יצחק קדמן, שהיא הזנחה, אבל לא הזנחה מחייבת - - -

נושא המינון והעומק, כן צריך להבחן בכל מקרה לגופו, כלומר לא כל דבר אנחנו יכולים. גם אם נשנה את הגדרת העבירה תמיד יהיו מקרים שהם לא ברורים. כמו שאמרתי אני אעביר את זה.

למרכזי סיוע לנפגעות יש מה להוסיף?

נאמר כאן, שעיקר הבעיה הוא בדיווח על מקרים של תקיפה והזנח, אולם אני רואה שיש כאן פערים גם בכל הנושא של אלימות מינית, פערים גדולים שלא מצאתי הסבר. אנחנו לא מדברים על פגיעה בקטינים, כי כאן בטבלה זה בתור אחר.

אלימות מינית, כוללת כאן את כולם.

יש כאן דיווח על פגיעה בקטינים, פגיעה מינית ופגיעה פיסית ויש את הנושא של אלימות מינית של 5,000 מקרים. עדיין יש פער גדול בין זה לבין הנתונים של המשטרה וכאן לא מצאנו תשובה שמכסה את העניין.

יש אלימות מינית שלא מדווחת למשטרה?

לא שידוע לי.

כלומר, צריך להגיד שמתוך 7,000 מהמקרים שדיווחתם, 5,000 זו אלימות מינית?

יכול להיות, שחלק מהם מקבילים למקרים שפנינו לוועדת פטור. כמו שדוקטור יצחק קדמן אמר, יש מצבים, שבהם נערות מגלות ומספרות על המקרה שלהן, אולם הן אומרות לנו במפורש שאם אנחנו נעשה פעולה משטרתית, הן תתאבדנה או תעשנה משהו.

אלו המקרים שהולכים לוועדת הפטור?

אם ניקח את הפניות לוועדת פטור, עדיין יש לנו למעלה מ- 1,000 מקרים שנעלמים לנו.

אני לא יכולה להגיד לך שאלה מקבילים לאלה, אין לנו את הנתון הזה.

אחת הבעיות שאנחנו מזהים בדיון הזה, זה לא רק סוגית הפער, שנובעת מכך שהדיווחים שהם מקבלים הם לא דיווחים ממוינים, אין מיון מדויק ולכן היא אומרת, שהם מתחילים נוהל שבו הם יוכלו לדווח באופן מאוד מפורט ואז נוכל לדעת. היום זה "חור שחור", שאי אפשר לדעת - - -

מהדברים שלה, קשה להבין לאן נעלמים כל אותם מקרים - - -

לא נעלם שום דבר. אני רוצה שתדעו, גם בפרקליטות, כאשר יש דיווח ובעיקר כשמדובר בפגיעות מיניות, הם משהים את הדיווח למשטרה, הם לא מאפשרים לנו לפנות למשטרה אלא במצבים של סיכון חיים אמיתי. הנושא של פגיעות מיניות הוא נושא בנפשנו, אף אחד מאיתנו לא רוצה לוותר, בעיקר כשמדובר בפגיעה במשפחה.

כדאי לברר את הפער.

אני מעמותת "בית לכל ילד". אני מנהלת את "מיט"ל", מרכז לטיפול בילדים ובני נוער נפגעי פגיעה מינית. אנחנו עובדים בירושלים ובסביבה, אשדוד ומודיעין.

אני מאוד רוצה לתמוך במה שאומרת חנה סלוצקי. מהמקרים שמגיעים אלינו לפחות, לצערי מגיעים אלינו מקרים רבים, אין הרבה ילדים שמחכים וזו השנה השנייה שאני מנהלת את המרכז הזה. ברגע שמגיעה פניה לעובד הסוציאלי לחוק הנוער, אנחנו רואים שהילד נחקר במהירות, אני רואה שיש - - -

וואוו, זה ממש לא משקף שום דבר מכל הנתונים עד עכשיו, גם של מחלקת המחקר והמידע של הכנסת, גם של דוקטור יצחק קדמן וגם של האחרים.

אני מייצגת את מה שאני רואה, בירושלים במרכז לין, במרכז הגנה, הילדים נחקרים. לפחות ממה שאני רואה, בירושלים והסביבה, אנחנו מטפלים כרגע ב- 150 מקרים - - -

זה במרכז הגנה, שארבעה מהם נדחו באישור שלנו - - -

אני מדברת על המרכז שאני מנהלת - - -

בירושלים יש מרכז הגנה, הם עומדים איתו בקשר ישיר. היו אומרים להיפתח כבר ארבעה או שישה מרכזים, ודחו את זה לעוד שלוש שנים.

הכנסת עדיין לא אישרה את הדחייה.

אני מקווה מאוד שגם לא תאשר, אנחנו נאבק על כך, החוק הזה כבר עבר מזמן והוא לא מקויים. אנחנו כבר עוברים על החוק, אנחנו גם רוצים לקבל איזשהו אישור או אסמכתא, לעבור על החוק עוד שלוש שנים.

עכשיו אנחנו בתהליך להקמת שני מרכזים נוספים.

טוב לשמוע, אני שמעתי את זה כבר לפני שנתיים.

לא. עכשיו, זה עבר מכרז.

לפי החוק, הייתם צריכים להקים אותם מזמן.

נכון.

אני רוצה לומר משהו בעניין וועדות הפטור. אנחנו מטפלים במשפחות שיש בהן לעיתים בנים שפגעו באחיות שלהם, אנחנו מטפלים גם בפוגעים וגם בקורבנות ולפעמים גם בבנות שפוגעות בבנות אחרות. אני חושבת שבזכות ועדות פטור מתאפשר לנו לעשות עבודה בתוך המשפחה, גם עם ההורים וגם בין האחים וגם עם כל ילד בפני עצמו. אני חושבת שיש משהו מאוד נכון בוועדות פטור האלה כי בסופו של דבר הן מאפשרות עבודה טיפולית נכונה.

אני חייבת להגיד שכבר מהכותרת של הנושא שאנחנו דנים בו היום, נושא שהוא חשוב ביותר, יש פער שעולה ומשקף את הכשל הרב-מערכתי במתן מענים של המדינה לאוכלוסיית ילדים נפגעי התעללות. חייבים להגיד שכאשר אנחנו מדברים על כך שיש עלייה ענקית בדיווחים, קודם כל צריך לשבח את החברה שיש לה מודעות ושהאנשים לא אדישים ושהם לא נשארים בתוך המשבצת הפרטית שלהם, אלא מודעים למה שקורה סביבם. הלב נחמץ כאשר רואים ילד שיש חשד מאוד אמיתי שהוא עובר מסכת התעללות בבית או מחוצה לו.

צריך לזכור שהפערים האלה הם תוצאה של כמה דברים: אחד, יכול להיות שיש כאן עלייה בפגיעות ולא רק בדיווחים. יש עלייה בפגיעות כי אותם ילדים לא נחקרים בזמן - שאף לא יאמר לי אחרת. אנחנו יודעים על 1,300 ילדים שממתינים היום לחקירות וביניהם כאלה שהמתינו למעלה מעשרה חודשים. בחלק מהמקרים הוחלט בגלל הזמן שעבר, ויש גם פגיעות מיניות, שהוחלט לבטל את החקירה אחרי מספר חודשים בטענה שבפגיעות מיניות לפעמים עדיף לא להציף את הבעיה אחרי עשרה חודשים. חנה זה לא מקרה שלך, רחל שרביט חתומה על אחד מהמקרים האלה לביטול חקירה.

צריך לזכור, שאנחנו מדברים על אותם ילדים שראשית גם מתחילים בחוסר אמון במערכת, דבר שילך ויגבר ככל שהם יגדלו. אנחנו לא יכולים לבוא למשטרה בטענות, כי אני חושבת שיחסית היא יוצאת כאן טוב, כי היא לא תבטל חקירה, יתקן אותי, לא יבטלו או יסגרו תיק כאשר חוקר הילדים יגיד שיש כאן עניין של ממש.

לא נבטל חקירה גם אם חוקר הילדים יגיד שאין עניין, הסמכות בעבירות מהסוג הזה היא סמכות של הפרקליטות.

נכון, אבל בדרך כלל זה תהליך. כאשר חוקר הילדים אומר שאם בגלל הזמן הארוך לא נציף את הילד ונשים אותו בטראומות מחדש, יכול להיות שגם חצי מהדברים הוא שכח. אבל העבריינים ימשיכו להסתובב חופשי ורק יסתובבו במין גן עדן לבחור את הקורבן הבא. אותם עבריינים לא יבואו לדין, הם לא יכנסו מאחורי סורג ובריח, החברה שבסביבה בה הם מסתובבים, כמו שקרה בירושלים ששם נפגעו למעלה ממאה ילדים, עשינו כאן וועדה וחבל שרונית צור לא הייתה שם אז.

המספר עלה כבר למאתיים ילדים.

זה עלה כבר לכמעט מאתיים ילדים. אתה מבין שאם היינו תופסים את זה בזמן כמה סבל יכולנו למנוע. אותם ילדים גם כשהם מגיעים לחקירה, בתשעים מהמקרים הייתה המלצה שהחקירה נפגמה ואז אי אפשר להמשיך ולכן היו ביטולים.

מתוך שישים מקרים רק חמישה עשר-שישה עשר, אם נדמה לי נכון.

במהימנות מלאה חמישה עשר ועוד 28% של מהימנות - - -

כשאומרים לך נפגמה החקירה בגלל שעד שהוא הגיע לחוקר ילדים אז האימא אמרה לילד 'בוא נלך נקנה לך ממתק בדרך' אתה זוכר שזה עלה כאן ולכן ביטלו חקירות או ביטלו את העדויות. מה המשטרה יכולה לעשות כאשר חוקר ילדים אומר דבר שכזה ובהרבה פעמים זה בגלל הזמן שלקח לו להגיע לאותו ילד.

צריך לזכור שכולם עמוסים מאוד, אבל יכול להיות שהממשק הזה שבין משרד הרווחה למשטרה, לפעמים המשטרה אפילו לא יודעת כי היא לא מדווחת בזמן אמת על אירועים כאלה ואחרים. עד שלא הסתיימו חלק מההליכים האלה היא בכלל לא מודעת לזה. בחלק מהמקרים כן והרי זה ברור ולא ילמדו אותי אחרת. אותם ילדים שלא יקבלו את החקירה וגם שלא יתחיל הליך, לא רק שהם יאבדו אמון במערכת הם לא יקבלו את הטיפול בזמן ויכול להיות שהם יהפכו להיות פוגעים בעצמם. הנה הגדלנו. בעוד כמה שנים נשב כאן ולא נדבר על 34 אלף אלא נדבר על כפול וכפליים.

לאורך השנים, בעיקר ב"חוק חובת הדיווח" וכדומה, המערכת לא הכינה את עצמה מבחינת כוח אדם, מבחינת ההנחיות, התקנות, לא הכינה את עצמה לאותו חוק ולמה שהוא יביא בעקבותיו. אנחנו קוראים לציבור בואו תהיו ערניים, תפסיקו את המקרים האלה שקורים בחברה שלנו. הציבור עושה את מה שמוטל עליו, המערכת לא. יש כאן כשל ושאף אחד לא ילמד אותנו אחרת, המספרים לא מסתדרים.

חברים, אני נחשפתי לחלק מהסיפורים ברמה אישית, הזדעזעתי ולא יכולתי לישון כמה ימים, כי צריך לנקות אחר כך, כי לא עומדים בעומסים. זה מחדל של כמעט עשור, יש מחסור בחוקרי ילדים, מחסור בשעות עבודה, תנאי עבודה ועוד באלף ואחד דברים ואתם לא נתתם את דעתכם בזמן. לא שלא היה מי שהתריע עד שאני באתי, דוקטור יצחק קדמן נמצא כאן, הוא אמר את הדברים לפני שאני נכנסתי לכנסת הזאת, הוא ממשיך לומר אותם אחרי. החוק שלי תקוע בוועדת שרים לענייני חקיקה על 48 שעות חקירת ילדים כי הם ישכחו פרטים, לא תגיעו אליהם בזמן וגם תסגרו את החקירות ואחר כך באילו מבצעי מהירות צריך התמודד עם התיקים גם תמליצו על כמעט מאתיים ביטולי חקירות ילדים. מה שהמשטרה תוכל לעשות, אולי לצפות שהפרקליטות תגיש, אבל בלי חומר ראייתי שאתם אמורים לאסוף לה, הפרקליטות לא יכולה להגיש כתבי אישום, היא תהייה סוג של "חותמת גומי" כמו שאומרים אותם חוקרי ילדים כשנפגמת החקירה, "אי אפשר, כי העדות נפגמה". זה מעגל קסמים נוראי ביותר.

זה משרד האוצר.

זה מעבר למשרד האוצר, מה עושה משרד הרווחה, מה עושה מי שאמון על חקירת ילדים? אלו אותם אנשים שמחזיקים במושכות יותר מדי שנים והם שותפים לעוולה הזאת. הם שותפים למחדל הזה. אני לא מבינה את זה. הרי אם זה היה קורה בתחומים אחרים מה היינו אומרים? מה היינו אומרים? – זה פשוט לתת אישור לפדופילים להמשיך להסתובב ולפגוע בילד שלי, בילד שלך חלילה וחס - הם חופשיים. לא יבואו אליהם בעוד בעשרה חודשים לא יבואו אליהם בכלל. אותו ילד יחכה בבית ויתפלל לשמיים או שבכלל יהפוך סוג של מי יודע מה, אפשר רק לתאר ולא צריך להיות פרויד כדי להבין. זה משהו שצריך לזעזע אותנו.

קודם כל אני מבין אותך, אבל הנושא שלנו היום הוא לא נושא של החקירות שלפי דעתי - - -

הוא קשור אחד בשני.

לפי דעתי, אנחנו עושים עוול לנושא כשאנחנו כדרך אגב מכניסים אותו לסוגיה של הדיון.

המשטרה לא תמשיך לטפל בתיקים האלה כאשר חוקר הילדים לא מגיע, כאשר הוא לא מגיש את הדיווח וכאשר הוא אומר החקירה נפגמה ואי אפשר להמשיך עם ההליך. הפרקליטות לא תגיש כתבי אישום והעבריינים ימשיכו להסתובב חופשי. הכל בסופו של דבר זה אותו דבר. צריך לראות את החוליה הראשונה שמתחילה את השרשרת.

זה לא ממש הנושא.

אולי צריך לעשות על זה דיון ולא צריך לקחת כמובן מאליו, המלצה של חוקר ילדים לבטל חוקים. אני חושבת שהאמון פה צריך להיפסק.

שום דבר לא מובן מאליו.

הסוגיה של חקירות מספיק חשובה לעמוד בפני עצמה. אני חושב שהיא ראויה באמת לבדיקה מאוד מעמיקה. אין ספק, שזו נקודת תורפה מאוד בעייתית במערכת כפי שציינת. אנחנו לא ניכנס כרגע בתגובות לעניין, כי התחייבנו לפנות את האולם הזה בזמן.

אני רוצה לסכם את הדיון. רונית משפט אחד בבקשה כי אני לא הולך להיכנס לדיון כעת וגם כשדיברו איתי ממשרד הרווחה מי צריך להופיע מהמשרד ושאלו אם נושא חקירות נוער יעלה אמרתי שזה לא בטוח שהוא יעלה. לא ידעתי שהיא תעלה את הנושא.

לולא הסיפור של ירושלים, לא היה לנו כאן חוקר ילדים אחד.

הם "חטפו" על זה.

הועלו כאן סוגיות מקצועיות מאוד, כבדות משקל, שצריך לענות עליהן בכובד ראש ולהסביר אותן, כי אנשים שהם לא מהמקצוע צריכים להבין אותן.
לעניין הנושא של חוקרי ילדים, בשנת 2007 היינו רק 35 חוקרים ועוד כמה עובדי עמותה וצעקנו מעל כל במה. היום אנחנו עם מאה תקנים, עוד לא מאוישים כולם, 92 מאוישים.

גם זה בזכות מאבק של דוקטור קדמן, לא בזכות העבודה שלכם.

סליחה, אנחנו צעקנו כאן על כל במה וגם על הנושא של העלייה בדיווחים, גם על חקיקה נוספת של וועדות הכנסת, שהוסיפו לנו חוקים ותפקידים ללא מתן כוח אדם. אנחנו צעקנו במשך שנים, בסופו של דבר בשנת 2011 קיבלנו. הנושא של נחלאות, טופל במקצועיות רבה.

הרי הדברים רשומים בפרוטוקול.
אני מתנצל, אבל אני לא יכול כרגע להמשיך.

אני רוצה לסיים ולומר:

הוועדה חוזרת וקובעת שחוק חובת הדיווח, הוא אולי אחד החוקים החשובים ביותר, אם לא החשוב ביותר, שמאפשר הגנה על ילדים. יש להמשיך ולחפש כל דרך על מנת שאזרחים, ארגונים, המערכות ימלאו את חובתם וידווחו לעובדים סוציאליים ולמשטרת ישראל על כל אירוע שנראה להם שראוי לדווח עליו מבלי לקחת בחשבון שמא הדיווח הזה לא יקבל תשומת לב, לא יטופל וכדומה. הוועדה חוזרת ומבהירה לאזרחי המדינה ולכל בעלי המקצוע, למלא את חובת. הדיווח הזה כרוך בהצלת נפשות ויש לו חשיבות רבה מאוד.
לאור זאת, חשוב מאוד שאזרחי המדינה ידעו שהדיווחים שלהם מטופלים כראוי עד תומם.
רשמנו לפנינו את ההסברים על הפערים שדווחו בתחילה בין מספר הדיווחים לעובדים סוציאליים על פגיעות בקטינים לבין החקירות הנפתחות במשטרה. אנחנו מבקשים שיערך דיון נוסף במשרד המשפטים בסוגיה של חובת הדיווח למשטרה ובסוגיות התקיפה ובסוגיות ההזנחה - - -

על חובת הדיווח או על לניסוח העבירה?

ניסוח. ניסוח החובה לשתי הסוגיות: תקיפה והזנחה כדי שיהיה ברור גם למדווחים וגם לציבור מה נשאר בטיפול ומה עובר לחקירות המשטרה. נראה לנו שבגלל חשיבות הדיווח – ככל שהדיווח הוא חשוב, חשוב מאוד שהציבור גם ידע שהדיווח הזה הוא ברור ומה נעשה איתו.
הוועדה מבקשת, דורשת, משירותי הרווחה שתהליך הדיווח לא יסתיים בקליטת הדיווח אלא גם במתן משוב למדווחים. ככל שהמדווחים יקבלו משוב זה יגביר את המחויבות של הציבור להעברת הדיווח ובעיקר בכל מה שקשור בבעלי מקצוע כמו בשירותי הבריאות או בשירותי החינוך. לדבר זה יש משמעות.

הוועדה רשמה לפניה את הדיווח של העובדת הסוציאלית הראשית לחוק הנוער בדבר נוהל או טופס חדש שיאפשר למיין ולקטלג באופן נכון את כל הדיווחים כדי שיהיה ניתן לקיים מעקב.

הוועדה מבקשת שמשרד המשפטים יקיים דיון בדבר האחדת הקריטריונים בוועדות הפטור על מנת שגם הם יובהרו באופן גלוי ושקוף בדבר הקריטריונים האלה.

הוועדה רשמה לפניה שהתלונה של משרד הרווחה מלפני כמה שנים על כך שאין כתובת ברורה במשטרה, הבעיה נפתרה באופן עקרוני, אבל בעקבות הערות המועצה הלאומית לשלום הילד בדבר סרבול הדיווח אנחנו מבקשים להמשיך בתהליך החיובי הזה כדי שיהיה ניתן לקצר הליכי דיווח וכל פעולה בהעברת מידע בין הגופים.

הוועדה שמעה כי 'חוק העברת מידע' בין המשרדים להבטיח את שלומם של ילדים עדיין תקוע בגלל בעיה תקציבית. הוועדה תובעת במפגיע משר הרווחה להביא לתהליך מזורז של חקיקת החוק שהוא חיוני להבטחת חייהם של הילדים הנמצאים ברמת הסיכון הגבוהה ביותר. הוועדה מבקשת לקבל על כך דיווח תוך חודש ימים, אם לא כן, אנחנו ניזום חקיקה הפרטית אם לא תהייה בררה.

אני הייתי מציע להוסיף שלושה דברים להחלטות החשובות שלך: 1 – קריאה, שסוף סוף ייקבע מערך של תקינה מחייבת לעובדים סוציאליים לחוק הנוער. היום לא חייבים למנות - - -

צריכים לקיים על זה דיון, אני לא יכול כך, עלזה צריך דיון בשאלות: מה התקינה, איך התקינה, כמה חסרים וכדומה.

2 – לקרוא למשרד הרווחה, להקים מיידית שישה מרכזי הגנה כפי שהם התחייבו בחוק.

אני מסכים, זו חובה בחוק.

הוועדה קוראת לשר הרווחה והשירותים החברתיים לבצע את "חוק הקמת מרכזי הגנה".

3 – הייתי מציע, שבמשרד החינוך יהיה נוהל מחייב, כולל טפסים לאיש מערכת החינוך איך לדווח לעובד סוציאלי.

בהחלט, דיברנו על זה.

הוועדה פונה למשרד החינוך ומבקשת להסדיר נוהל מעקב ודיווח לרשויות משרד החינוך על מילוי חובת עובדי הוראה לחוק חובת הדיווח. היום הם מדווחים, אבל אף אחד לא יודע כמה דיווחו, מי דיווח וכדומה.

אלו שני דברים שונים, אתה מדברים על פנייה לעובדים סוציאליים לחוק נוער?

כן, אני מדבר שיהיה דיווח במשרד החינוך - - -

זה צריך להיות מוסדר בנוהל מסודר וברור, גם את הצורך במעקב - - -

נוהל מסודר וברור עם מעקב, מי פנה, מתי ואיך, אין לנו שום נתונים.

בנוגע לוועדת וינטר, אם לא יהיה תקציב - - -

לא. ביקשתי רק הערות לסיכום.

אני רוצה לומר לך אדוני, שיש לנו טופס מיוחד לאישור קבלת דיווח ומשוב.

אני חושב שהישיבה הזאת הייתה חשובה שהבהירה את הדברים האלה.
אני מודה לכולכם, הישיבה נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 10:30.>