PAGE
2
הוועדה המיוחדת למאבק בנגע הסמים
21/02/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' >
מישיבת הוועדה המיוחדת למאבק בנגע הסמים
יום שלישי, כ"ח בשבט תשע"ב (21 בפברואר 2012), שעה 11:00

<נרגילות כמקדם התמכרות>

חברי הוועדה: >
טלב אלסאנע

>
אילנה פיפלקס - רופאת התמכרויות מחוז ת"א, משרד הבריאות

ד"ר יוסי הראל פיש - מדען ראשי, הרשות למלחמה בסמים ובאלכוהול

רפ"ק ערן נוישול - קצין נוער, המשרד לבטחון פנים

מפקח נילי זאולן - מחלקת נוער, המשרד לבטחון פנים

ד"ר אילן שמש - מפקח ארצי בתחום קידום נוער, משרד החינוך

אסתי גרוס - מדריכה ארצית ומחוזית בענין סמים, משרד החינוך

פיני קבלו - סמנכ"ל המרכז לשלטון מקומי

ציפי זוסמן - עמותת עלם

אחמד חלילי - עמותת הגליל

ליאת קורן - המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון

יובל בן-ארי - המשמר החברתי

גל פליישמן - מועצת התלמידים והנוער הארצית

מאי מלכה - מועצת התלמידים והנוער הארצית

אוריאנה אלמסי - מרכז מחקר ומידע, הכנסת

אחמד חטיב - מרכז מחקר ומידע, הכנסת

בת-שבע פנחסוב

יעל – חבר המתרגמים
<נרגילות כמקדם התמכרות>

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את הישיבה. הנושא שעל סדר היום, הוא הנרגילות כמקדם להתמכרות כולל ההשלכות הבריאותיות.
אנו עדים, שהשימוש בנרגילות מתחיל להיות נפוץ ומסוכן. לעיתים לא נותנים את הדעת לגבי ההשלכות החמורות. קיימת סוג של אשליה שכביכול שהשימוש בהן פחות מזיק מעישון בגלל שזה עובר את הסינון של מים. על פי הנותנים שקיבלתי, עברתי עליהם וגם נשמע התייחסות מדוקטור יוסי הראל פיש לגבי ההשלכות ולגבי הדעות הקדומות. כמו כן נשמע את ההתייחסות של גורמי האכיפה כדי למנוע את הפרסום והשיווק במיוחד בקרב בני הנוער. על פי הנתונים, עליהם עברתי, יש התפשטות של השימוש בגילאים מאוד צעירים, במיוחד במגזר הערבי, שבו התופעה היא פי ארבע או חמש מהמגזר היהודי.

בקש לשמוע סקירה מדוקטור יוסי הראל פיש, על ההשלכות, השימוש, המשמעויות והסכנות הטמונות בתופעה, כמו כן על הדעה הרווחת, שאין לה בסיס, על הנזק המועט בנרגילות. יש נתונים המראים, שנרגילות הן כמקדם ומעבר לשימוש בסמים. נשמע אם יש מחקרים או אין. נרצה לשמוע על ההתמודדות על פי חקיקה וגם בהיבט של הסברה ומניעה מטעם משרד החינוך. בבקשה.

תודה רבה כבוד היושב ראש. תחילה אתן סקירה קצרה, באופן כללי, על מה שידוע לנו לגבי התופעה של השימוש בנרגילה. הנרגילה מהווה שער נוסף ומאוד מרכזי של בני הנוער להיכנס לתוך כל התחום של צריכת חומרים, כחלק מההוויה והתרבות החברתית שלהם ולמה זה הוסיף נדבך מאוד מסוכן בנושא. לאחר מכן, אציג נתונים חדשים "הישר מהתנור", מסקר האחרון של שנת 2011 - הסקר הארצי עם מגמות של התופעה הזאת בקרב בני נוער בישראל מתחילת שנות ה- 2000 ועד היום.

לא כולנו יודעים, אבל, התופעה של שימוש בנרגילה כהתנהגות סיכון של בני נוער, זאת תופעה שהנוער הישראלי המציא בעצמו. לא הבאנו את זה לא מאמריקה ולא מאירופה וגם לא מארצות ערב. השימוש בנרגילה שכיח בהרבה חברות ובהרבה תרבויות, אבל זו ההתנהגות וההוויה התרבותית של מבוגרים שיושבים בבתי קפה או משחקים שש-בש ביחד. בשום מדינה בעולם, לא ראינו את זה כהתנהגות של בני נוער, הישראלים המציאו. איך זה בדיוק הגיע ארצה, אם זה בא עם התרמילאים מהודו או מאיזשהו מקום אחר? אנחנו עדיין לא יודעים וזה גם פחות מעניין. מה שאנחנו כן יודעים, שבין השנים 2001 ל- 2002, עישון הנרגילה "פרץ" בחברה של הנוער הישראלי, מאפס אחוז שימוש לקרוב ל- 50% שימוש, בתקופה של בערך שנתיים. כמו "אש בשדה קוצים", הדבר הפך להיות אופנה, זה הפך להיות טרנד.
כסוציולוג, אני רואה את התופעה הזאת שבני נוער יושבים מסביב לנרגילה כמשהו סוציולוגי שהחליף קצת את הקומזיץ מהתקופה שאני הייתי בגיל הזה. אין ספק שבתחילת שנות ה-2000 התרבות של בני הנוער בארץ אימצה את נושא הנרגילה כחלק מאוד מרכזי מהוויה החברתית וכסוג בילוי. אותנו, כשאני אומר אנחנו, אני לא מדבר רק על מדינת ישראל, אלא את כל אנשי המקצוע שעוסקים בתחום של התנהגויות סיכון של בני נוער, כולל גם בתחום של עישון ושימוש בחומרים ממכרים, זה די תפס אותנו, אם להשתמש בלשון עממית 'עם המכנסיים למטה'. הסיבה שעד לאותה נקודת זמן לא היו הרבה מחקרים בעולם שחקרו את המסוכנות של הנרגילה, שהסתכלו על מה קורה לאנשים שמעשנים אותה לאורך זמן ודברים מסוג הזה. היו מחקרים בעיקר על אוכלוסיות בוגרות, אבל מאוד מפוזרים בספרות המדעית ולא היה בעצם את אותו גוף מדעי-מחקרי למשל כמו שיש לנו בנושא של עישון סיגריות או באלכוהול או בתחום אחרים או בסמים שאפשר היה ישר לצאת לשטח ולהתמודד עם זה. לקח לקבוצה של אנשי מקצוע פה שכללה את משרד הבריאות ואת משרד החינוך ומשרדים אחרים ואת הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול כמובן, לבנות את השותפות ולהתחיל לאגור את הנתונים שהיינו צריכים, לא רק מבחינה אפידמיולוגית לדעת מי עושה ומה וכמה, אלא באמת לבוא עם מידע אמין ומדויק לאוכלוסייה כדי לדבר על מסוכנות.
כמו שהיושב ראש אמר ובצדק, באותם שנים הייתה תחושה של חוסר מסוכנות, לא רק אצל בני הנוער עצמם אלא גם אצל הוריהם, גם אצל המחנכים וגם אצל אנשי המקצוע, שהנרגילה זה לא דבר כל כך מסוכן כמו סיגריה, כי אי אפשר לשים אותה בכיס ויש גם סנטור של המים ועוד כמה דברים, שאחר כך הוכחו כשגויים לגמרי.
ממסמך שאוריאנה ממרכז המחקר והמידע של הכנסת הכינה לנו, עולה שהמחקרים מוכיחים שיש מסוכנות גבוהה מאוד לנרגילה מבחינה פיזיולוגית, מבחינה בריאות לא פחות מאשר סיגריות ומבחינות מסוימות גם הרבה יותר בגלל כמות הצריכה. אני רוצה להזכיר כשכאשר מעשנים נרגילה לא רק שאנחנו מכניסים לריאות את הטבק אלא גם מכניסים לריאות את הרכיבים של הפחם ששמים על הטבק, זה גם לא מוסיף הרבה בריאות. בגלל המבנה של הנרגילה, היכולת להכניס לתוך הכוס כל מיני דברים אחרים, התפתחו כל מיני התנהגויות שעוד מחמירות יותר את השימוש בנרגילה, כמו להכניס וודקה לתוך המים ודברים אחרים לתוך הטבק. גם החומרים שמשתמים בטבק, במטרה לתת את הטעמים השונים, מסתבר שבחלקם הם חומרים מסרטנים.
במילים אחרות, כל הידע שהיה לגבי טבק של סיגריות, מה שגרם למישהו שרצה לייבא ארצה סיגריה כלשהי לעבור שבעה מדורי גיהינום של מכון תקנים, לגבי נרגילה באותם ימים, לא היה בכלל. כל המידע של הסיפור הזה, התחיל באותם שנים. היום, אנחנו הרבה יותר חכמים. במהלך העשור האחרון, משרד החינוך ביחד עם משרד הבריאות, הרשות למלחמה בסמים ורשויות רלבנטיות אחרות, יצאו בהסברה מאוד אפקטיבית, שהצליחה להעלות את תחושת המסוכנות של הנרגילה יותר גבוה ממה שהייתה, גם בקרב קהל ההורים ואנשי המקצוע ובוודאי בקרב הנוער. אנחנו מתחילים לראות את האותות של היעילות של הקמפיינים הללו ושל תכניות ההתערבות בתוך מערכת החינוך, גם הפורמאלית וגם הלא פורמאלית בשטח.
מאוד חשוב להבין, בנושא של שימוש בנרגילה, שמעבר לסיכון הבריאותי-פיזיולוגי, אנחנו כאנשי מדעי ההתנהגות, הבריאות ובריאות הציבור, רואים בזה סכנה נוספת מאוד מרכזית, שבעצם נפתח כאן שער חדש שלא היה קיים קודם, של כניסת אחוז גדול מאוד של בני נוער, לתוך כל ההתעסקות עם חומרים ממכרים כחלק מהתנהגות הכיף שלהם.

אם בני הנוער לא היו מעשנים סיגריות ולא היו נכנסים למעגל העישון, לא היו מעשנים נרגילות.

זו בדיוק הנקודה. עובדה, ששיעור משתמשי הנרגילה הוא הרבה יותר גבוה מאשר שיעור מעשני הסיגריות.

גם מבחינת הגילאים?

בכל גיל נתון, יש אחוז יותר גבוה של ילדים שמעשני נרגילות, מאשר מעשני סיגריות.

קיימת חפיפה בין שני הדברים. כמעט כל מי שמעשן סיגריות, גם משתמש בנרגילה או ישתמש בנרגילה, אבל, לא כל אלה שמשתמשים בנרגילה, מעשנים סיגריות. מה שאנחנו יודעים, מהמחקרים המדעים בעולם, בני נוער מפתחים, בכלל בני אדם, אבל בני נוער בפרט מפתחים התנהגויות סיכון מהקל אל הכבד בהדרגה. כלומר, יש שאתה מתחיל עם דברים יותר מתונים ואחר כשכבר התחלת עם זה אתה בסיכון להחמיר את ההתנהגות להתנהגות יותר חמורה וכן הלאה. מתחילים ב"שאחטה" פה ו"שאחטה" שם עם סיגריות, אחר כך עוברים קצת לאלכוהול ואחר כך מתחילים לשתות בצורה יותר כבדה ומשם הדרך לסמים קלים להשגה כבר מתחילה להיות פתוחה. זה ציון הדרך, במחקרים המדעים. אחת החוקרות המרכזיות בתחום, כבר תיעדה את זה בתור מודל שהיא קוראת לו "מודל השערים", שעוברים דרך שערים של סיכון. עברת שער אחד, אתה כבר בסיכון לעבור לשער הבא. זה כמו פירמידה.

לגבי הנרגילה, נכנס פתאום שלב באמצע, שהוריד את גיל ההתנסות הראשונה בחומרים ממכרים לרף מאוד נמוך. ילדים בגיל קטן יחסית, התחילו להיכנס לעולם הנרגילות ופתחנו את הרוחב של הבסיס של הפירמידה לאחוז מאוד גבוה של בני נוער שלא היה קיים קודם, שמתחילים עם התנהגויות שקשורות בלצרוך חומרים בשביל חלק מהעולם החברתי שלהם. זה דבר, שבעצם עבורנו היה נקודת הסכנה הגדולה ביותר.

האם הסכנות בעישון נרגילה, שוות , גדולות, או קטנות, מהסכנות בעישון סיגריות?

כפי שאנחנו יודעים, מצאו היום שזה מסוכן, זה מופיע היום במסמך שעומד לפנינו, הסיכון של הטבק עצמו והסיכון של החומרים בתוך הטבק הוא לא פחות מאשר סיגריה וכאשר משתמשים בנרגילה כמות השאיפות של העשן, כמו שאתה רואה בטבלה, כמות החשיפה לעשן עצמו היא הרבה יותר גדולה בזמן שאתה יושב מעשן נרגילה במשך הרבה יותר זמן ממה שאתה מעשן סיגריה אחת. זו לא ההתמחות שלי, לא בהתמחות הפיזיולוגית, כלומר אנשי משרד הבריאות יכולים לדבר על הצד הפיזיולוגי של הנזק הבריאותי.
אנחנו יודעים שהנזק הבריאותי קיים בדיוק כמו בסיגריה, אולי אפילו יותר, אבל הנזק שזה גורם בהכנסת אחוז גדול יותר של ילדים בתוך עולם של התנהגויות הקשורות בצריכת חומרים, מבחינתנו זה הנזק החמור ביותר. לכן מאוד הדאיג אותנו הנושא הזה ודוקטור ליאת קורן שיושבת כאן, עשתה באמצע שנות ה- 2000 את הדוקטורט שלה על הנושא הזה, עם הנתונים של הסקר שאני מציג היום.

אפשר לעשות הרבה דוקטורט בעניין.

במסגרת הדוקטורט, דר' קורן לא רק ניתחה את הנתונים הכמותיים, אלא יצאה לשטח ונפגשה עם הילדים בפארקים ובמקומות אחרים ואספה שם מידע.

נראה קודם את תמונת המצב, לאחר מכן נשמע את דוקטור ליאת קורן.

רוב האנשים כאן בחדר כבר מכירים את הסקר של ארגון הבריאות העולמי, סקר רב-לאומי, עם 47 מדינות. ישראל הכניסה לתוך הסקר הזה במדגם המייצג הארצי מתחילת שנת 2002 מדדים בנושא של נרגילה שלא היו קיימים בסקר, כי לא הייתה הבעיה של נרגילה לפני זה. למעשה בשנים האחרונות מדינות אחרות באירופה לוקחות את הממדים שלנו והתחילו להשתמש בהם במחקר כי התופעה הזאת הופצה גם במדינות אחרות. מדובר על מדגמים מייצגים ארציים של ילדים בכיתות ו', ח' ו- י', גילאי 11 עד 15, מדגם מייצג ארצי, בסביבות 7000 – 8000 ילדים, בכל שנת סקר.

שתי השאלות שנשאלו שאני רוצה להציג כאן: האחת שאלה כללית, 'האם אי פעם עישנת נרגילה, כן או לא', כלומר אלה שאמרו כן הם היו בני נוער שלפחות פעם אחת אי פעם עישנו נרגילה. השאלה השנייה 'אם אתה מעשן נרגילה, באיזו תדירות' – יש כאלה שמעשנים פעם בשבוע, כל יום וכן הלאה. ניתן לראות בטבלה זו אלו נתונים של 2011. נכון להיום רואים את סך כל המדגם ואחר כך חלוקה לאוכלוסייה היהודית והאוכלוסייה של התלמידים בבתי הספר הערביים. סך כל המדגם הוא בסביבות 22%, 21.7%. 22% אחוז מכלל התלמידים לפחות אי פעם עישנו נרגילה כאשר האחוז הזה בקרב התלמידים הערבים הוא קצת יותר גבוה, בערך ב- 5% יותר גבוה מהילדים היהודים. נקודה מעניינת להזכיר, מי שהתחיל את התנהגות הנרגילה בקרב בני הנוער בישראל היו דווקא התלמידים היהודים. הנוער הערבי תפס את 'הפטנט' יותר מאוחר ואז הוא לקח את זה הלאה כי הוא רגיל לראות את זה מהבית יותר מאשר בני הנוער היהודי ולכן האחוזים קצת יותר גבוהים בקרב הנוער הערבי. המדגם כולל גם את הממלכתי ואת הממלכתי דתי במגזר הערבי וזה לא כולל את בתי הספר העצמאיים שהם לא תחת פיקוח של משרד החינוך.

ניתן לראות את ההבדל בין הכיתות, ואתם רואים שכבר בכיתה ו' התופעה מתחילה, בכיתה ח' היא מתחילה להיות הרבה יותר מבוססת וכמובן בכיתה י' שאז זה תחילת גיל ההתבגרות המאוחרת, כבר אנחנו מגיעים בקרב הבנים לסביבות חצי מהילדים. כלומר, אחד מתוך שניים ואצל הבנות קצת יותר נמוך, שכבר עישן אי פעם נרגילה. בפירוש, זה מתחיל בכיתות הנמוכות.

הוא מתחיל עם סיגריות בכיתה ו'?

האחוזים הרבה יותר קטנים, בערך בשליש מהאחוז הזה אתה תראה סיגריות.

מגמות משנת 2002 ועד 2011 – אפשר לראות במגמות, אם נתרכז רגע בטבלה של הבנים היהודים ובבנות היהודיות, אתם רואים ממש ירידה משנת 2002 מ- 48% ל- 40% עד 36% ב- 2011 כבר הגענו ל- 28%, אצל הבנות זה ירד מ- 32% לערך כ- 11% - זו ירידה עוד יותר דרמטית. באוכלוסייה הערבית בשנת 2002 גם הבנים היו טיפה יותר נמוך מהבנים היהודים והבנות היו יותר נמוך מהבנות היהודיות. אצלם קצת עלה לכיוון 2006 ועכשיו שוב התחיל האחוז לרדת. בשנת 2011 הבנים הערבים הגיעו מי- 49% ל- 36% בשנת 2011 וגם אצל הבנות הערביות יש את הירידה הזו. הקווים הללו ממחישים לכם את זה בצורה חזותית. ניתן לראות שבין שנת 2006, בארבע-חמש שנים האחרונות יש בפירוש התחלה של ירידה.

לא ירידה, משנת 2006 עד היום יש יציבות.

יש יציבות, אבל אל תשכח שהם גם התחילו מנמוך. כלומר אצל הבנות במגזר הערבי התופעה לא תפסה כמו אש בשדה קוצים כמו שזה תפס בחברה היהודית. בחברה היהודית ההבדל בין בנים לבין בנות באופי של הפעילויות החברתיות יותר דומה מאשר בחברות היותר מסורתיות ולכן אתה רואה פער יותר גדול בין הבנים והבנות בחברה זו.

מכל מקום, מגמת הירידה משקפת שני דברים, ראשית קצת ההתלהבות הראשונית של השנים הראשונות כשזה הפך להיות איזה משהו אופנתי בכל מקום, כמו שקרה בדברים אחרים, כמו רולרבליידס שנכנס ותפס תאוצה קצת לפני הנרגילה, איפה שהסתכלת ראית ילדים על רולרבליידס ואחרי כמה שנים זה שכח והיום מי שאוהב רולרבליידס הוא קצת פחות IN. עם הנרגילה זה קצת התמתן ועדיין השיעורים יותר גבוהים בהרבה מעישון סיגריות. עדיין אנחנו מדברים על שיעורים של 28%, 36%. אנחנו יודעים שצריך לעבוד מאוד חזק כדי להוריד את זה. יכול להיות שתרבות השתייה הבעייתית של האלכוהול שבמשך השנים האלה הלכה והחמירה, קצת לקחה חלק מהתפקיד של הנרגילה בחלק מההתכנסויות החברתיות. את זה אנחנו עדיין לא יודעים, אבל אנחנו בפירוש חייבים להמשיך ללמוד מה קרה עם הנרגילה שזה התחיל לרדת כדי שנוכל להמשיך להוריד את זה הלאה, כי חשוב לנו להמשיך את מגמת השיפור ולמנוע אפשרות קפיצה חזרה למעלה.

בשקף זה, ניתן לראות את אחוזי הילדים שלפחות פעם בשבוע מעשנים נרגילה, כמובן אלו אחוזים נמוכים יותר. התבנית בין הכיתות היא פחות או יותר אותו דבר. המגמות עם שנים, אנחנו רואים גם כאן שבשנים האחרונות ישנה ירידה למרות שכל האחוזים הם אחוזים יותר נמוכים. את אותו דבר אפשר לראות לגבי ילדים שמעשנים פעם ביום ששם האחוז הוא מאוד נמוך בגלל שהתופעה של עישון נרגילה היא לא תופעה יומיומית אלא היא תופעה של פעם-פעמיים בשבוע כשהחבר'ה נפגשים ביחד. זו פחות או יותר תמונת המצב של הנתונים כפי שהם נראים היום.

הייתי רוצה לשמוע, אולי מדוקטור ליאת קורן, קצת יותר מה גילית כאשר דיברת עם בני נוער בשדה ואת הדברים שגילית, את אותם ממציאים מדעיים שהיו לך לגבי נושאים הקשורים בעבודה עם נרגילה, ושא של הכסף שהיה ממש זהה למה שקורה בנושא של סמים ולמה זה כל כך מדאיג אותנו.

בבקשה, דוקטור ליאת קורן.

תודה רבה אדוני היושב ראש. אני מרצה, מלמדת במדעי הבריאות בבית הספר למדעי הבריאות במרכז האוניברסיטאי אריאל ושומרון. עשיתי את הדוקטורט שלי אצל דוקטור יוסי הראל באוניברסיטת בר אילן, בשנת 2005 סיימתי אותו.
הנושא של הדוקטורט שלי היה "עישון נרגילה' בקרב בני נוער איך שהוא מתאפיין מבחינה סוציולוגית, מבחינה חברתית. רציתי לבדוק בדיוק את הדברים עליהם דיבר יוסי. האם עישון נרגילה באמת משמש שער לדברים אחרים? האם הוא באמת פותח פתח להתנהגויות סיכון אחרות בעייתיות והאם יש לו קשר. אם זה מהווה תבנית סיכון של התנהגות סיכון הבריאות כמו שעישון סיגריות וכמו אלימות אז אנחנו צריכים לראות אם גם שאר ההתנהגויות האלה באות בקשר. כלומר שיש קשר בין התנהגויות סיכון שונות. אני חושבת שזה בא לביטוי בצורה מאוד יפה. המחקר הכמותי הראה שאין בכלל ספק שעישון נרגילה מהווה פתח לשימוש בחומרים מסוכנים יותר. אנחנו יודעים שבקרב מעשני נרגילה עישון המריחואנה הוא בערך 14% ובקרב אנשים שאינם מעשנים נרגילה עישון המריחואנה הוא 2%. יש פי שבע יותר סיכון מאשר במריחואנה מאשר אתה מעשן נרגילה. יש כל מיני ממצאים מהסוג הזה שמראים קשר שאפילו כשמודבר בתופעה שנחשבת לכאורה שהילדים ירשו אותה ושהיא לא כל כך מסוכנת, שהיא לא כל כך נוראה אלא רק פותחת את הפתח, היא כן פותחת פתח. אנחנו כן רואים הובלה להתנהגויות בעתיות משמעותיות יותר.

המחקר גם מוכיח, שיש קשר לאלימות ולשתיית אלכוהול. לכאורה, אתה אומר "למה לעישון נרגילה צריך להיות קשר לאלימות"? הרי למה הילדים האלה אלימים יותר? – הם לא אלימים יותר. מחקר השטח שעשיתי הראה לי איך זה קורה. פשוט ילדים יושבים בשעות הערב עד שעות הלילה המאוחרות יחד ללא פיקוח הורי בחושך. עישון נרגילה זה זמן רב יחד, זו לא מסיבה שנגמרת אחרי דקה-שתיים-שלוש. יושבים שעתיים. לעשן ראש אחד של נרגילה לוקח 20 עד דקות, יושבים מעשנים שניים-שלושה ראשים ביחד ובאמת הם מעבירים ערב שלם שהתוכן שלו הוא לא מעשיר, הוא מפיג, הוא יוצר קצת שקט מהמטלות שיש לי לעשות, קצת הפוגה מהחיים האינטנסיביים שיש לי. הם יושבים יחד וכשהם יושבים ביחד בחושך בלי פיקוח הורי ובלי פיקוח חברתי בכלל, כי מי בכלל מסתובב בשעות האלה? קורים כל מיני התנהגויות וכמו שראיתי ילדים זורקים לבריכה הציבורית איזה ילד אחר, שוברים נדנדות וכל מיני דברים קורים. זה לא תמיד מוביל להתנהגויות כאלה, אבל אין פלא שהן קורות דווקא במצבים כאלה ואז אם מישהו מראה לך שיש בארנק מריחואנה ואפשר לנסות את זה אז למה לא עכשיו, עכשיו אין אף אחד שיכול להעיר לי על זה ואף אחד לא ימצא אותי עכשיו עושה את זה.
למה זה מתקשר למיתוג של האלימות? למה זה מתקשר לבעיות בבית הספר, לבעיות בבית? – אחד הדברים שגיליתי שילדים בכיתות ו' שהם מעשנים הם לא מחזירים את הנרגילה הביתה, הם מסתירים אותה בחוץ. הם פשוט מחביאים אותה באיזה מקום מתחת לאיזה שיח, מתחת לבניין ובכל מיני מקומות. בקבוצת מיקוד אחרת שעשיתי גיליתי כששאלתי 'מאיפה יש לכם נרגילה?' אחד אומר 'סבתא קנתה לי ליום הולדת' זה היה בשנת 2002 ואז עוד היה אפשר לראות את זה, אפשר לראות במסיבת בר-מצווה מתנת נרגילה בקרב בני נוער. היום כבר פחות רואים את זה כי אני חושבת שהמודעות של הורים עלתה בעניין הזה. בעצם הנקודה כששאלתי 'מאיפה יש לך נרגילה' אז ילד בן 16 אומר 'מצאתי'. מה זה מצאתי, ילדים קטנים מחביאים את זה בחוץ אז אחרים מוצאים אותה. הם לא חוזרים עם הנרגילה הביתה, יותר קשה לזהות על ילד שהוא מעשן נרגילה, יש לזה ריח טוב, יש לזה ריח של קטורת. יותר קשה לאימא לדעת, אם הוא מעשן סיגריה כי אפשר להריח את זה בבגדים ואם הוא מעשן נרגילה מריחים ריח של קטורת, מריחים ריח של פירות וזה יותר קשה לזיהוי. ילדים קטנים עושים את זה ומגלים להורים רק בשלבים מאוחרים יותר.

זה לא חמש-עשר דקות, זה שעתיים ושלוש.

נכון, כל ישיבה היא ישיבה ארוכה. רציתי לומר שיש הבדל בתופעה הזאת, בין איך שהיא מתבטאת אצל ערבים ואצל יהודים. כיוון שערבים רואים את הדבר הזה בבית, יש נרגילה בכל בית ערבי, כולם יודעים שזה קיים. האבא מבקש מהילד להכין את הנרגילה בשבילו לעישון. הוא מכיר את הכלי הזה, הוא רואה את זה, זה קיים בבית. זה שונה לגמרי ממה שקורה במגזר היהודי. במגזר היהודי זה נתפס כמשהו אסור, 'מה זה הדבר הזה?' תחשבו שזה משהו שאם אתם לא מכירים אותו הוא מאוד מעניין, מאוד מסקרן לדעת מה זה הכלי הזה עם כל האביזרים ועם כל התרבות העשירה שיש לו. בעצם מגזר היהודי זה נכנס כתבנית בעייתית יותר מאשר במגזר הערבי מכיוון שצריך להסתיר את זה מההורים, בעיני ההורים לא ימצא חן אם הם יעשנו. אם בבית ערבי מעשנים אז הוא מאמין שזה המשך הדרך של האבא בבית, זה משהו שהוא מוכר יותר, זה לא משהו מפחיד כל כך כמו שזה נתפס אצל היהודים בתרבות. לכן התופעה הזו שונה כיוון שמבחינה התנהגותית היא יותר מסוכנת מבחינה חברתית אצל היהודים מאשר אצל ערבים.

אם נסתכל על הסיבות שרואים בעולם מתחילים לעשן נרגילה, הסיבות הן דומות מאוד אם הייתי שואלת אותו 'למה השתכרת?' או אם הייתי שואלת אותו 'למה התחלת לעשן סיגריות' או 'למה זה קרה'. הסיבות הן סיבות של סקרנות, סיבות של 'רציתי רק לנסות' סיבות 'זה עניין אותי' 'כולם עושים את זה, מבחינה חברתית ישבנו ביחד וניסיתי גם כן'. הסיבות הן סיבות שקשורות כמו בשימוש במריחואנה, כמו בשימוש בחומרים מסוכנים. הסיבות הן אותן סיבות ובגלל זה קל יותר להחליף את התופעה הזאת עם תופעות שהן פחות מסוכנות. בעצם ההצעה היא לבוא לקחת את ההתנהגות הזאת שתופסת זמן רב מהזמן הפנוי שלה - שיוצרת עבודה חברתית מעולה, הייתי אומרת נהדרת. זה לא סתם נחשב סמל השלום. אני רואה ילדים שיושבים ומדברים שיחות על הצבא, שיחות על חברים ויש גם מהצד הזה. כלומר אם נשיב בני נוער יחד זה יוצר אווירה שהיא אווירה חברתית נהדרת, אווירה חושית נהדרת וזו עוד אחת מהבעיות של הנרגילה. הנרגילה לא נתפסת כל כך מאיימת, יש לה בעצם יתרונות. בני הנוער אומרים, שהסיבות לעישון נרגילה מבחינתם - - -

את אומרת "יתרון", אבל זה מקור הבעייתיות של התופעה.

נכון, זה ממלא פונקציה עבורם, הם עושים את זה כי זה טוב להם מכיוון שיש להם חברים. כך הנרגילה עושה להם חברים ואת זה הם אומרים. הם אומרים שקל להם לעשות חברים כשהם יושבים ומעשנים נרגילה מאשר בדברים אחרים. אפשר לנסות לספק אמצעים אחרים שיתנו להם את הפתרונות החברתיים האלה לאו דווקא על ידי התנהגות שהיא התנהגות מסוכנת. תודה.

תודה. אנחנו נשמע את התייחסות משרד הבריאות, לעניין ההשלכות של השימוש בנרגילות לעומת עישון סיגריות והטבק בכלל, והאם הסיכון הוא אותו הדבר. בבקשה.

תודה. אני רוצה להזכיר לכם שזה סם ממריץ, שכמובן עושה נזקים בגוף כמו שכולנו יודעים, עם פוטנציאל התמכרותי מאוד גבוה, עם תסמונת גמילה מאוד קשה ועם כל ההשלכות שאנחנו מכירים בשימוש בסמים. לצערנו, סם זה הוא סם חוקי וקל להשגה.
לגבי הנרגילה, כל הנזקים שאנחנו מכירים מטבק עצמו, מהסיגריות, אנחנו מקבלים פה נזק נוסף. נזק של הפחם שיש לו מרכיב די גבוה בעישון נרגילה. מדובר בגיל כל כך צעיר כך שזה פוגע בתאים שבעור באופן הרבה יותר קשה עם השלכות הרבה יותר קשות ממה שאנחנו עדים מעישון סיגריות.

למה זה צריך להיות הרבה יותר קשה?

כי זה פוגע בתאים יותר צעירים, זאת אומרת שאנחנו רואים בקרב בני הנוער פגיעה די רצינית ותוסיף לכך את דרכי הנשימה. אם אנחנו מדברים על נרגילה אנחנו מדברים גם על העברת הזיהומים מפה לפה כי זה גם חלק בכל העניין הזה. יש בזה גם מסוכנות כי אנחנו יודעים שהיום כל וירוס שמתחיל בגרון או בפה, אנחנו יודעים מתי הוא מתחיל וקשה לומר מתי הוא מסתיים ובמה הוא מסתיים - - -

יש לכם נתונים על היקף הנזקים שנגרמים, כתוצאה מהתמכרות?

לא, אין שום דבר מדויק ולכן אין לי נתונים.

יש מחקר אחרון שנעשה ברמב"ם, שזה מזיק בהקשר להעברה בדם, זה המחקר הרציני. כמו שהיא אמרה, בעקבות העברה מפה לפה, אבל עיקר המחקר ברמב"ם מדבר על החיבור בין חד-תחמוצת הפחמן לכל מיני - - -

זה בדיוק מה שאמרתי, על הנזק מהפחם עצמו.

אצל אנשים שמעשנים נרגילה במשך חצי שעה, 20% מהתרכובת הזאת נוצרת בגוף וזה מצריך אפילו טיפול בתא לחץ בבית חולים. כמו שבנאדם שואף גז של תנור דולק, כאן זו השפעה דומה. חלק מהנסיינים שהשתתפו בניסוי, הגיעו ל- 20% מהתרכובת הזאת.

תודה. משרד החינוך, אתם מודעים לעניין ומתמודדים, האם יש לכם תכניות?

זו באמת התנהגות, שכמו שליאת אמרה, משהו טבוע בתרבות כאשר גם בקרב המגזר היהודי יש לא מעט.

אני מהיחידה לתכניות מניעה בנושאי סמים, אלכוהול וטבק, אבל אני יושבת גם כאימא לשלושה ילדים שהנרגילה עברה דרך הבית שלנו, כך שאני מכירה את זה לא רק מהעבודה המקצועית אלא גם בפן היותר אישי. כאנקדוטה, אני זוכרת שהעברתי איזה שיעור לכיתה ז' לבנות ואחרי השיעור אחת הבנות אמרה 'אבל ההורים מזמינים אותי לעשן איתם'. כלומר זו תופעה שהיא חברתית בעיקרה שמאוד קשורה לתרבות. יש לא מעט יהודים מהתרבות של ארצות המזרח שגם אצלם זה מאוד מקובל.
אני מאוד מסכימה לעניין שההבדל בין זה לסיגריות חוץ מזה שזה אותו חומר כימי, יש הבדל ענק בנסיבות שזה נעשה. העובדה שיושבים ביחד במעגל זה יוצר אינטימיות מסוימת. זה בדיוק העניין. גם ההעברה מפה לפה זה כאילו איזה מעבר חסימה של גבול חברתי, כלומר אני מרשה לעצמי להתחלק בכל מה שיש בפה עם כולם. זה כאילו שאיזה מחסום יורד ומאפשר יצירת סוג של אינטימיות.

לגבי ההורים, אנחנו רואים שזו תופעה שקצת ירדה מהאופנה. בני נוער קצת פחות עסוקים בזה לפי מה שאנחנו רואים, פחות מדברים על זה למרות שזה קיים. לגבי הלגיטימציה ההורית, מאותו מוסד אקדמי מכובד היה הורה של ילד שפנה אלי, פרופסור לכימיה שאמר 'איזה שקרים אתם במשרד החינוך מפרסמים לגבי הנרגילה, כל זה לא נכון' הוא דיבר כפרופסור לכימיה. ראינו ששעם הזמן ההורים כן מודעים לכך שלפחות יש את אותו נזק כמו בסיגריות ואפילו אלה שמעשנים בסוף המעגל להם יש נזק עוד יותר גדול כי הריכוז של הטבק במים הוא הרבה יותר חזק. גם אם הוא עישן פעם אחת בסוף המעגל זה כאילו שהיה לו ריכוז טבק יותר מסיגריה.

לעניין הפעולות שנוקט משרד החינוך. יש לנו תכניות, אני בטוחה שאני לא מחדשת שום דבר, מכיוון שזו גם תופעה שהיא חברתית בעיקרה, רפואית וחברתית, לכן זה נכנס כחלק מתכנית של "כישורי החיים. אנחנו מנסים להקיף את הנושא הזה מגיל גן עד כיתה י"ב. בכל שנה שמים את הדגש שלו. באופן ספציפי מתמקדים בנרגילה בגיל 12-13 בכיתה ז' ואז במספר שיעורים - - - -

מהם התכנים שאתם מעבירים, מהם המסרים שעוברים והאם יש לכם דוגמאות?

כן, יש כמה. יש גם מידע וגם הפעלות שהן יותר חברתיות. שוב, יש משהו מאוד עדין כשעובדים עם בני נוער בכל הנושאים האלה, לא ליצור בהלה מצד אחד ומצד שני שהמידע שאנחנו מוסרים יהיה אמין.

מי מעביר את התכניות האלה, מהם הכישורים ומה ההכשרה שלהם?

השיעורים האלה הם חלק מתכנית שנקראת "כישורי חיים". מדריכים כמוני, שהתמחו בהשתלמויות במשך כל השנים, מכשירים את היועצים ואלה מכשירים את המורים, שבסופו של דבר הם אלה שמעבירים את הנושאים בתוך בתי הספר. יש לזה סיבה מאוד חשובה, שהרי אותם מורים הם בקשר מתמיד עם התלמידים כך שאם יש איזה נושא או עניין שעולה לילדים יש קשר כל הזמן עם דמויות והם יכולים להמשיך - - -

שמענו על העניין של העדר מסגרות ובמסגרת מתאימה למפגשים החברתיים של בני נוער. אילו היו מסגרות אחרות שמעשירות את זמנם עם תכנים אחרים אז אולי הם היו מוצאים את עצמם שם. האם יש תכניות לגבי החינוך הלא פורמאלי שאתם מתכננים במשרד החינוך?

הנושא הזה התפתח חזק מאוד, דווקא בזמן הפנאי. אצלנו בקידום נוער, פגשנו תופעה שונה קצת בין המגזר היהודי למגזר הערבי. במגזר היהודי זה תואר בקבוצות בעיקר בזמן הפנאי של הלילה או בזמן הפנאי האחר, בין אם זה על שפת הים או במקום אחר, בקבוצות של בנים ובנות. במגזר הערבי ראינו תופעה שלא הייתה כל כך מוכרת במגזר היהודי וזה 'בתי קפה לנרגילה'. יושבים בבתי קפה בני נוער במאסות וכל מה שעושים שם ביחד, אתה יכול לראות מאה חבר'ה מעשנים נרגילות כתופעה. אנחנו מדברים בסך הכל על תופעה של העשר השנים האחרונות. כשראו את זה העובדים שלנו, אני חייב לומר כשאתה אמרת 'נתפסנו עם המכנסיים למטה'. אנחנו לא ידענו איך כך לאכול את הנושא הזה והתייחסנו לזה כמו לעישון, זה מותר זה אסור, זה חוקי ועם כל המוכר וידוע.

זה אפילו לא בית קפה, זה בית נרגילה.

העובדים הערבים היו מגיעים אלינו והצביעו על התופעה. אתה רואה מאה חבר'ה יושבים ביחד. אז התעשתנו ואני יכול לומר שהמסר של העובדים היה צריך להיות חד-משמעית? – לא. גם לקח לזה זמן בכלל כדי לקלוט כמו שלהורים לוקח זמן להבין שזה מסוכן. לאט לאט נכנס גם הנושא של הבריאות והנזקים לבריאות. היום זה חלק מהתכנית למניעה כמו שאסור לעשן, כמו שאסור להשתמש בסמים וכמו שזה רע לשתות וודקה וכן הלאה, זה נכנס כנושא כמו הכל. זה אומר שאנחנו נמצאים היום בסכך הכל בתחילתה של הדרך הברורה שהעובדים שלנו הולכים להתנגד לתופעה הזאת. אל תשכחו, נערים יוצאים איתנו לשלושה-ארבעה ימים טיול, להביא את הנרגילה זה חלק מהכיף. עכשיו אתה צריך להתמודד עם זה וזה כמו עישון סיגריה וזה אסור.

הנושא הזה נכנס גם לחינוך הלא פורמאלי בתוך תנועות הנוער. גם שם הצוותים המובילים במנהיגות מונחים לתת את המידע. ככל שהאינפורמציה תהייה יותר תקפה כך יהיה יותר קל. יחד עם זאת אני מסכים לאמירה שאמרת כבודו, ככל שנוכל לתת יותר דברים חיובים, חוסן, יוסי הראל דיבר על זה כל הזמן, ככל שאנחנו ניתן להם דברים יותר מועילים לזמן הפנאי כך אנחנו נפחית את התופעה. המשרד משקיע בזה, אני יכול לומר לכם שהנושא של השתתפות בתנועות נוער, השתתפות בחינוך הבלתי פורמאלי. בשנים האחרונות אנחנו רואים יותר ויותר הבנה של המשרד בהשקעות בנושא הזה. אני גם מקווה שזה יספר בתוצאות של הפחתת ההתנהגות הזאת.

תודה רבה. יש את עניין המניעה והחוקים, שאוסרים את שיווק ופרסום ואת כל החשיפה. אנחנו נבקש התייחסות לגבי האכיפה. בבקשה.

שלום לכולם, אני ראש תחום הדרכה של מחלקת נוער במטה הארצי.
לעניין האכיפה, כמו שנאמר כאן קודם, אחד הנושאים הבעייתיים בעניין הזה זה קודם כל שזה חוקי. מבחינת עישון סיגריות ועישון נרגילה אין כאן שום עבירה על החוק. זו בעיה מאוד דומה לנושא האלכוהול שהוא מוכר. בחוק שחוקק בשנת 2010 בנוגע לאלכוהול יש למעשה כמה דברים שנתונים לנו סמכויות אכיפה לעניין מכירת האלכוהול לקטינים - זו עבירה פלילית. גם מכירת טבק לקטינים זאת עבירה וזו עבירה שמטפלים בה משרד הבריאות בנושא של פיקוח וגם של גופי הפיקוח השונים. זו עבירה מנהלתית שבגינה יש קנס כספי. נדמה לי, כרגע יש דיון שבו המפקחים של משרד הבריאות אמורים לפקח על הנושא.

הם מציעים, אבל כרגע בפיקוח של מי?

כרגע זה נושא שיש עליו דיון בחטיבת החקירות לגבי סמכויות חקירה של מפקחים כאלה ואחרים ממשרדים שונים, זה לא רק משרד הבריאות, יש גם משרדים נוספים. קיים דיון האם הם יכולים לחקור, להגיש כתבי אישום וכדומה. כרגע הנושא שניתן לתת קנס מנהלתי, יש גם פיקוח במספר רשויות מקומיות שעוסקות בעניין.

סליחה, ממה שאני מבינה, פיקוח עירוני הוא יותר על נושא של עישון בציבור ולא על מכירה.

לא. יש גם פיקוח שלהם - - - -

לפקח עירוני יש סמכות לעצור מישהו שמוכר?

לא יעצור, אבל הוא יכול לתת קנס על פי התקנה של מכירת אלכוהול לקטינים, על מכירת טבק לקטינים. אסור למכור טבק לקטינים, נכון שזה נושא שלא נאכף באופן שוטף, להבדיל מנושא האלכוהול שבאמת נאכף על הפיצוציות, הן בהיבט הפלילי והן בהיבט של רישוי עסקים. בשנת 2011, הגענו להישגים מאוד מאוד יפים. אנחנו חושבים שהנושא, שוב אי אפשר לאכוף את הכל ולא הכל יכול להיות במישור האכיפה, אנחנו חושבים שהמישור הנכון כאן הוא בהחלט מישור ההסברה. אגב, אנחנו רואים כאן נתונים מאוד יפים שאכן ההסברה מביאה בסופו של דבר לתוצאות המקוות. אנחנו רואים כאן ירידה מ- 30%-40% ל- 12%-13% וזה הכיוון שאנחנו רוצים להגיע אליו.

מעניין שבנוסף להסברת אכיפת חוקי הפרסום כדי למנוע שיווק סיטונאי, לא פרסם שזה כיף וזה מצוין. צריך לאכוף את החוקים.

אין היום מסעי פרסום כמו שהיו פעם. בנושא הטבק אנחנו רואים שוב שהפרסומות מינוריות יותר, החברות הגדולות כמו "מלברו" ו"קנט" שבעבר היו עורכות מסעי פרסום אדירים לא קיימים כאן.

בעניין האכיפה, אין לנו תיקים, אנחנו כמשטרה בודקים תיקי חקירות. לדוגמה באלכוהול כמו שאתה יודע הייתי במספר וועדות לפני כן, אני יכול להציג נתונים של תיקים. הנושא הזה לא נאכף במישור הפלילי ולכן אין לי תיקים.

אבל יש חוקים, שאוסרים את הפרסום והשיווק ומכירה לקטינים.

זו ברירת קנס.

זו עבירה מנהלתית.

אנחנו כמשטרה לא נותנים את הקנסות האלה, בדרך כלל זה נשאר במישור פקחי משרד הבריאות.

החוק אומר, שמי שמוכר לקטין טבק לנרגילה, אני משווה בין טבק לנרגילה, הוא עובר על החוק והוא נקנס על פי דין עונשין וכולי. פקחים עירוניים לא יכולים להגיע לבעל פיצוציה ולשאול 'למה מכרת לילד.' הסמכויות המוצעות בתזכיר החוק שעדיין לא אושר אומרות שרוצים שיהיו פקחים במשרד הבריאות אם יהיה מרכז במשרד הבריאות לצמצום התופעה.

אנחנו כמשטרה, נותנים להם את הסמכות שלא לפתוח בחקירה, אנחנו נותנים להם את הסמכות לתת קנס, כמו שנותנים למי שמעשן במקומות ציבוריים. אלו עבירות, שלא המשטרה אוכפת אותן.

אם אני רוצה להתלונן על בעל פיצוציה שמוכר לקטינים, אני נגשת למשטרה? זו השאלה.

לא. את אמורה לגשת - - -

ברור שיש כאן חוסר בהירות, בחלוקת התפקידים והסמכויות. אם זה לא העניין של המשטרה לאכוף את האיסור כשזה פלילי כתוצאה מחוק העונשין, לכן כמו שאוכפים את איסור השיווק ומכירת מוצרי אלכוהול בקרב קטינים, או הגבלת שעות המכירה, אתם אחראים על כך לדעתי - - -

הנושא נמצא בכלל בחקיקה, החוק כעת הוא מאוד ישן, חוק של למעלה מחמישים שנה. הנושא הזה אמור לעבור למשרדים האחרים שיאכפו את העניין. שוב, הנזק הוא בריאותי ולכן הנושא של פיקוח על אלכוהול אמור לעבור למשרד הבריאות ולרשויות הרווחה שאמורים לקנוס את אותם אנשים שמוכרים את מוצרי הטבק והאלכוהול. המשטרה עצמה לא חושבת לנכון לפתוח להם תיקים פליליים, מסיבות שונות.

גם לא צריך.

בוודאי שלא צריך, אנחנו גם לא חושבים שגם המוכרים - - -

מי שמכר לקטין או שידל קטין הוא העבריין והוא האחראי ולא הקטין. גם בנוגע למכירת אלכוהול, לא הקטין אשם.

כאן, במסגרת המאבק באותן פיצוציות, אכן את מישור האלכוהול אנחנו משאירים למשרד הבריאות ולרשויות המקומות כדי שתטפלנה בזה.

בבקשה, נציג השלטון המקומי.

אין ספק שזה כלי שהוא באמת מטעה. כלי שעושים בו שימוש לרעה כלפי אותם בני נוער, כי בעצם מעבר לעובדה שאתה לוקח את הכלי וגם רואה אותו ניתן כמתנות, אתה רואה אותו גם במסעדות שניתן לקחת אותו אחרי ארוחה טובה. זה נראה כאילו זה דבר בריא. לדעתי הוא מאוד מזיק, הרבה יותר מסיגריה. לפני שהגעתי לכאן, ערכתי מספר טלפונים, אין ספק שזו תופעה שהולכת ומתרחבת בעיקר בפריפריה ובמקומות שאין בהם מספיק מקומות שניתן לבלות בהם, שם זה הופך כעין מועדון לעישון נרגילה. כמובן שזה מתלווה עם אלכוהול ונשארים שם עד לשעות המאוחרות של הלילה. זה גם מהווה הפרעה לציבור כי הם לא יכולים לעשות את זה במקום סגור. יש גם מקומות שבמקום המים שמים אלכוהול כמו וודקה וכשואבים את הטבק הוא עובר דרך הוודקה וזה מסדר להם את הראש קצת יותר. אני נתקלתי בזה.
לדעתי התופעה הזו קיימת בגנים, אני יכול להעיד על העיר שלי בה יש חורשה עם ספסלים של הקק"ל (קרן קיימת לישראל) ובפינה יש מישהו שמשכיר את הנרגילה ומוכר את השתייה, השתייה ונרגילה הולכים גם יחד. הם יושבים באותו חורש עד לשעות הבוקר ובעיקר בקיץ שאין בתי ספר. מדובר בעיקר על תלמידים. לכן התופעה הזאת מאוד התרחבה וצריך לעצור אותה - - -

איסור עישון במקום ציבורי לא חל על נרגילות?

כדי לא הזיק לאחר, אסור לך לעשן נרגילה בבית קפה, זה מה שהחוק הזה אומר. אבל לגבי מכירה, שוב, אם ילד בן 12 ייגש לפיצוציה ויקנה טבק לנרגילה, אף אחד לא אוכף את המכירה. החוק אומר מה הקנס ולא אומר מי צריך לאכוף אותו, זו הלקונה העיקרית.

זה כלי שצריך להתמודד איתו. כלי שהופך להיות מפגש חברתי ולפעמים זה קורה גם בטיילת. למשל, אני דרך חלון הבית שלי בקיץ אני רואה הפרעות ללא סוף, יש מולי טיילת, הם שמים על הספסל את הבקבוק ואת הנרגילה, שותים ומעשנים ואחר כך אתה שומע צעקות שמתפתחות לתגרות ואלימות אחרת. לדעתי זו תופעה שצריך לתת לה הסברה. להסביר שהנרגילה היא כמו סיגריות ועם סיכונים כמו השימוש בסיגריות. אתה צריך לראות איך הם משאירים זבל וקופסאות ובקבוקים. יש מקומות שהם נהפכים לאלימים ואז מפרקים ציוד. לכן בהרבה מקומות הצבנו מצלמות וזה קצת מרחיק אותם והם הולכים למקומות אחרים. זה כמו שאתה מנסה לדחוק את מוכרי הסמים אז הם מחליפים מקומות. כך זה פועל.
אנחנו חייבים להיכנס ולשתף פעולה באכיפה על העניין הזה, כמו שאנחנו עושים בדברים אחרים. כמובן לתת סמכויות לפקחים, אנחנו יודעים איך להשתמש בתופעה הזאת של הנרגילה .

יש רשימות של בעלי עסק, יש הגבלות, יש קשר בין השלטון המקומי לבין - - -

יש קשר למוכר. כשבני נוער מעשנים במקומות פתוחים ציבוריים, שם אין לנו יכולת. למשל בחורש זה לא קשור. אם אתה תופס את המוכר כשהוא מוכר אתה יכול לעשות שימוש בסמכות, אבל אם אתה תופס את הילד שיוצא מהבית עם הבקבוק ועם הנרגילה אתה לא יוכל לאכוף שום דבר כי העישון הזה מותר. אנחנו בעד לשים לב לתופעה שהולכת ומתרחבת ויוצרת לנו המון המון בעיות. אנחנו יכולים להירתם אם תהייה חקיקה כמו החקיקה הקיימת בנושא האלכוהול וסיגריות. תודה.

תודה רבה. עמותת הגליל, בבקשה.

אני נציג עמותת הגליל. אני מבקש לומר שהתופעה מוכרת, מוצג לכם כאן המסמך שלנו. אני רוצה להעביר כמה דברים, הסקר האחרון החדשני והיחידי לדעתי בארץ, נמצא בידיכם. לצערי הרב עשינו אותו רק על המגזר הערבי, אבל במדד הארצי אני לא חושב שזה שונה כל כך.

אתה היית כאן כשהצגנו את הנתונים הארציים? לי יש את היתרון, שאנחנו יכולים להשוות.

לפי מה שבדקתי ולפי מה שראיתי, למשל בדוחות השנתיים של שרי הבריאות אין כמעט התייחסות לנרגילה אולי בפסיקה קטנה או משהו כזה.

אני רוצה להציע שלושה דברים, ראשית אכיפה שזו עבודתה של המשטרה ויש חוקים ממלכתיים, למשל איסור מכירת מוצרי טבק לקטין וזה כולל גם טבק לנרגילה. שנית, במקומות ציבוריים אתה יכול להוסיף חוק נוסף איסור העברת אש במקום ציבורי כי האש נחוצה לנרגילה. למשרד החינוך- צריכים הסברה מתמידה. להכניס את זה לתכניות הלימודים. בנוסף אדוני היושב ראש אתה גם חבר בוועדת הכספים ועכשיו דנים בצו של שר האוצר לעלות את מס המכס ל- 400% עד 500%, אני תומך ב- 1,000%. לדעתי זה מה שיכריע. רק השמועות להעלאת המס כבר משפיעות ומלחיצות כי במקום לקנות טבק לנרגילה בעשרה שקלים, רק כתוצאה מהשמועות קנו אותו ב- 25 ושקלים. את כל הקטינים שאין להם כסף זה ירתיע.
אני מבקש מכולנו, כל הגופים שנמצאים כאן, לתמוך בצו הזה. תודה.

אני מבקש לשאול אותך שאלה. קודם על מה הדגימה, כשאתה אומר שבמגזר הערבי, מה היה מספר הנבדקים שעליהם זה מבוסס עליהם?

אין לי את המסמך.

בערך.

לצערי, לא ציינתי את המספר המדויק, אבל מדובר על המגזר הערבי מגיל עשר ומעלה.

המדד כאן הוא מדד של כמה עישנו אי פעם, כמה עישנו בשבוע האחרון, ביום האחרון?

כן, משהו כזה.

לקחתי רק דגימות גיל ונתתי לכם את זה כאן. תראו שמגיל 15, אפילו יש לי עכשיו ילדים שמגיל 10 מעשנים נרגילה. נרגילה הפכה להיות כאילו משהו מכובד ולגיטימי יותר מסיגריות, היא אפילו נחשבת לתגמול.

אנחנו רוצים להתייחס לנושא ההסברה שדיברתם עליו קודם. אנחנו בהחלט חושבים שיש מקום לפעילות הסברה בתוך בתי הספר, גם בחינוך הבלתי פורמאלי, בעיקר פעילויות חווייתיות יותר שבני הנוער לוקחים בהן חלק ויותר מבינים את המצב. הזכרת קודם, את נושא השעמום ולמה בכלל נגישים בני הנוער לנרגילה.

אצל בני הנוער הסיבה היא פשוטה, אין משהו אחר לעשות, אין אלטרנטיבה מספיק אטרקטיבית ולכן הם הולכים לעשן את הנרגילה. אם באמת נעשה את הפעילויות הבלתי פורמאליות או דברים שהם יכולים לעשות, זה מה יפחית בהרבה את התופעה. הועלה כאן נושא המיסוי, רוב בני נוער גם אם הם מודעים לנזקים של השימוש בנרגילות, ההסברה אכן נותנת, אבל זה לא מספיק, לדעתי המיסוי והייקור של הטבק לא ישפיע. רוב בני הנוער גם כשהמחירים גובהים עדיין ממשיכים לצרוך.

אני מעמותת עלם, כאשר העבודה שלנו נעשית בשטח. אני עובדת ברחוב בניידת בשעות שהמשטרה אולי נמצאת ברחוב. אנחנו פוגשים את בני הנוער גם מהחינוך הבלתי פורמאלי שלא מעורב איתם וגם בני נוער שנמצאים בתוך מסגרות חינוך.
אני רוצה להתייחס לשיח החזק שהיה כאן על ההרתעה ועל העלאת המחירים ואכיפה. הנוער שלנו שותה, החוק שאומר לשפוך את השתייה, מבחינתו הוא יצר מצב שהיום אנחנו לא יודעים איפה הם נמצאים. הם מגיעים שיכורים. אם בעבר היינו יכולים לפגוש אותם ברוחב היום זה לא קורה. בעייני לא לדבר, לעשות אכיפה שיוצרת הרתעה, ההרתעה לא מתרחשת והתופעה נעלמת מהעין, אבל לא נעלמת באמת. זה קול שמאוד חשוב לי להביא לכאן מהבחינה שאם נחפש את פתרונות קלים לנו כמבוגרים אנחנו לא ניתן מענה לבני הנוער.

יש לך רעיונות?

אם אנחנו נדבר על זה, שאנחנו אוכפים בצורה מאוד קשה, לא יהיה את השיח. הדבר הראשון שחשוב בעיניי זה לייצר שיח, לדבר על הנושא, לבוא אליהם בגובה העיניים. כמו שגל אמר, המחירים לא ישפיעו. הנוער שלנו שותה, הנוער שלנו מעשן, הנוער שלנו עושה סמים. הנרגילה בעינינו היא לא מקדם התמכרות, יש בה משהו מאוד חברתי וגם מאוד מפחיד שמזכיר את ה"ג'וינט" וזה יכול להיות מאוד בעייתי מבחינה בריאותית. על האלימות שדיברת קודם, אנחנו רואים שהרבה מבני הנוער שלנו כשהם מעשנים נרגילה אז השתייה היא זאת שמייצרת את האלימות. אנחנו רואים המון בני נוער שמעשנים עם ההורים שלהם, גם שותים, אנחנו מדברים על נרגילה שזו חוויה משפחתית וחוויה חברתית. באופן אישי ברוב הזירות של העבודה שלנו אין אישור להיות עם נרגילה בגלל שזה או שזה מרחבים סגורים או בגלל שאנחנו באמת מתייחסים שבתוך הנרגילה יש סם או אלכוהול כפי שתואר כאן קודם, גם כי זה משהו שהוא חברתי של צחוקים שלא מאפשר שיח יותר רציני.

מאוד חשוב לי, גם דיברתי עם הרבה רכזים לפני הוועדה הזאת, כולם העלו את הנקודה שהשיח הוא הדבר הראשון וגם לייצר אלטרנטיבות. לנוער שלנו אין אלטרנטיבות. אני מדברת בשם הנוער שלא נמצא במקומות בהם יש מתנ"ס חזק או מינהל אחר, אלא הנוער שנמצא דווקא בפריפריה וגם בשכונות יותר חלשות שאין להם אלטרנטיבות, אין כסף. תעלו את המחירים של הסיגריות הם יגנבו.

אני חושבת שהמחקר צריך להיות כרגע, לא רק על ההיקף התופעה, אלא על אילו צרכים זה עונה. הישיבה הזאת יחד היא תוצאה של החיפוש שלהם למצב אינטימי להיות ביחד. אני חושבת שאסור לנו לשכוח שגם התופעה של האינטרנט שכל אחד יושב לבד עם עצמו, הם מחפשים את הקשר הזה. אף אחד מבני הנוער לא מחפש לשים זפת בריאות שלו, זה האמצעי שדרכו הוא נפגש ברמה אחרת עם החבר'ה.
יש חוק בנושא של "בנגים". צריכים לזכור שהנרגילה חוקית, הכלי עצמו לא מה שמזיק, אלא מה שמכניסים לתוכו.

זה עובד בדיוק כמו בנגים.

העניין הוא שאם מעלים למשל חוק של איסור מכירת נרגילות, לא נראה לי שבתרבות שכולנו מכירים זה יעבור כמו שזה עבר בבנגים, זה לא אותו דבר.

הנרגילה הפכה להיות כלי חוקי לשימוש בסמים.

לדעתי, חשוב להכניס לתודעה שהשימוש בנרגילות הוא דבר מזיק, מסוכן ודבר שאינו רצוי בכל מובנה של המילה. המטרה לא להעלים את זה לחלוטין, הרבה תופעות ימשיכו להתקיים והשאלה באיזו רמה ובאיזה קנה מידה. המטרה שלנו להקטין את ממדי התופעה. אני מסכים שהשיח גורם לשינוי בתפיסה, שינוי בהתמודדות, שינוי בהתנגדות. כאשר רואים את היתרונות בוודאי מחפשים, אבל כאשר מודעים לחסרונות אז עושים את שיקולי הרווח וההפסד. שיקולי הרווח וההפסד גם במישור הבריאותי, כלכלי ושל הכל ביחד ואז עושים את האיזון.

בעבר, הייתה התמקדות ביתרונות שיש בתופעה, אבל כאשר אנשים מתחילים להבין שזה מקצר חיים, זה מחסל בריאות וגם מבזבז את הזמן היקר וגם יש את השיקול הכספי כל הגורמים האלה לדעתי משפיעים. כאשר מציעים אלטרנטיבה יותר בריאה בלהיות ביחד, חשוב שזה יהיה בצורה מועילה יותר ופחות מזיקה, יש צורך להסדיר את הנושא הזה גם מבחינת החקיקה.
צריך להעביר מסר, שהם לא יראו שזה נגיש וזמין ושהילדים יראו בזה כדבר מאוד לגיטימי ומאוד טוב ויכינו נרגילות להורים, אלא שהם יראו בזה עבירה. המסר חשוב. אפילו לא מעמידים אותו לדין. מסר שאומר שזו עבירה זה סוג מסר שמכניס למודעות שהעניין שלילי. אני מבין שהמשטרה לא יכולה כל יום לעמוד מאחורי כל אחד ולאכוף את החוק, אבל עצם המסר עצמו הוא מאוד חשוב.

לדעתי הישיבה היום הוסיפה. אני חושב שהסקר שערכתם אתם וגם עמותת הגליל יביאו לכך שגם משרד הבריאות יתייחס לנושא הנרגילות ביתר רצינות. אנחנו נמשיך ונדון בעניין הזה.

תודה רבה לכולם, הישיבה נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 11:10.>