PAGE
30
הוועדה לקידום מעמד האישה
20.2.12

הכנסת השמונה-עשרה








נוסח לא מתוקן
מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 130>
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה
יום שני, כ"ז בשבט התשע"ב (20 בפברואר 2012), שעה 12:00

הצעה לסדר היום (דיון מהיר): מחקר הארגונים "אגודת הגליל", "רכאז", "מדה אל-כרמל" ו"אעלאם" בנוגע להשתתפות נשים ערביות בכוח העבודה - של חה"כ חנין זועבי

חברי הוועדה: >
חנין זועבי – מ"מ יו"ר

עפו אגבאריה

טלב אלסאנע

מסעוד גנאים

ג'מאל זחאלקה

דב חנין

>
מוחמד מסאלחה - עוזר משפטי, משרד ראש הממשלה

עבדאללה חטיב - מנהל אגף חינוך לערבים, משרד החינוך

ציון שבת - מנהל אגף כא"ב (כח אדם בהוראה), משרד החינוך

דר' אהרון ברנשטיין - ממונה על מחלקת נוער, התמ"ת

מרים כבהא - נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה, משרד התמ"ת

גלי ליס - חוקרת במינהל מחקר וכלכלה בנושא ערבים, משרד התמ"ת

רחל אגמון - מפקחת ארצית סמך מקצועי וחד הוריות, משרד הרווחה

ורד סויד - מנהלת הרשות לקידום מעמד האישה

ג'עפר פרח - מנהל, מרכז מוסאוא

סאוסאן תומא-שוקחה - רכזת פרוייקט נשים ותעסוקה, עמותת נשים ונערות נגד אלימות

עו"ד לינה אבו מוך זועבי - עמותת הגליל

לולו טאהא - עמותת הגליל

ליאנה פאהום - עמותת הגליל

אחמד שיח מחמד - עמותת הגליל

מטאנס שחאדה - מרכז, מדה אל-כרמל

נואל חניף - עמותת אזהראא

והיבה אסעיד - עמותת אזהראא

זינב אסעיד - עמותת אזהראא

נגאח סייד אחמד - עמותת אזהראא

רמזי חלבי - מרכז השלטון המקומי

איה בן-עמוס - רכזת פעילות פרלמנטרית

רבקה קנריק - דוברת הוועדה

דלית אזולאי

יעל – חבר המתרגמים
<מחקר הארגונים "אגודת הגליל", "רכאז", "מדה אל-כרמל" ו"אעלאם" בנוגע להשתתפות נשים ערביות בכוח העבודה>

סבאח אל חיר לכול הנמצאים, בוקר טוב לכולם.
לפני הצגת הנושא, אני רוצה לומר כמה מילות ברכה לנשים שנמצאות איתנו. נמצא איתנו צוות פרויקט "מרכוז אתניות ומגדר בתקציב המדינה", המנוהל על ידי אגודת הגליל "מדה אל-כרמל", מרכז "אעלאם", כמו כן מגיעות נציגות מכל רחבי הארץ מהצפון, מאזהרא והמשולש וקבוצת נשים מהנגב. אנחנו מברכים גם על אקטיביזם נשי, בכל מה שנוגע לשיפור המצב הסוציו-אקונומי של הנשים הערביות. זו כותרת מאוד רחבה וכמובן אנחנו נתייחס לשני אספקטים, האספקט של המצב וההמלצות בתחום התעסוקה ובתחום החינוך הטכנולוגי, ובהצטלבות בין חינוך לבין תעסוקה. אני גם מברכת את הנציגים של משרד החינוך, עבדאללה חטיב וציון שבת ואת נציגי משרד התמ"ת (המסחר, התעשייה והתעסוקה). אני מקווה שלא שכחתי מישהו, גם את הצוות "ממדה אל-כרמל" שהחוקר יציג לנו את הנתונים של מחקר בנושא חינוכי טכנולוגי והקשר בין חינוך לבין תעסוקה ובמיוחד בקרב נשים ערביות, לניה או אחמד יציגו לנו מחקר של אגודת הגליל בעניין תעסוקה.
הגברת נג'אח ג'בארין, תציג לנו כאן את דרישות הנשים. אין תחום שאינו נכלל תחת הכותרת 'שיפור המצב הסוציו-אקונומי של הנשים הערביות'. כמו שאמרתי המיוחדות בדיון זה הן שתי נקודות: אנחנו נדגיש את הקשר בין חינוך טכנולוגי לבין תעסוקת נשים. אף פעם, לא בוועדה לקידום מעמד האישה ואפילו לא בוועדת החינוך, לא התמקדנו בנתונים סביב הנושא של חינוך טכנולוגי בבתי הספר הערביים, במיוחד אצל התלמידות הערביות. אנחנו מתבססים על שני מקורות מידע, האחד, שני מחקרים שאנחנו נציג כאן, והמקור המידע השני שהוא לא פחות חשוב, מתבסס על קבוצות דיון של נשים, כלומר 'אקטיביזם נשי' שהנשים עצמן מהשטח הגדירו מה הבעיה וגם תנסחנה המלצות ודרישות בנושא.

נקודה מיוחדת לדעתי היא שאנחנו לא מבקשים, אפילו אין צורך שנבקש, תקציבים חדשים. אנחנו מבקשים פה תקציב שהוא נגיש גם מבחינה לאומית וגם מבחינה מגדרית, חלוקה הוגנת של התקציבים. זה מה שאנחנו מבקשים כאן. אני חושבת שזו נקודה מאוד חשובה גם ערכית וגם פוליטית.
אני לא אאריך בהקדמה שלי. אנחנו ערים עד כמה המדינה עצמה מפסידה – 30 מיליארד שקל בגלל ההפליה, גם הפליה לאומית וגם הפליה המגדרית. המדינה מפסידה 20 מיליארד שקל בגלל אי תעסוקה ואי שילובן של הנשים הפלשתיניות בשוק העבודה והיא גם מפסידה 10 מיליארד בגלל רמת התעסוקה של הגברים הערבים שאינה משתווה לרמת התעסוקה של הגברים יהודים. ההגדרה להפליה, גם בשוק העבודה, אינה נמדדת רק בהפסד כמותי, כלומר זה לא רק באחוז הנשים העובדות אלא בסוג העבודות שהן עובדות – כמו שיש עבודות שבהם קשה לערבי להיכנס יש מקומות עבודה שבהם קשה לנשים להיכנס. אנחנו לא רק מחפשים רק את הנתון שמראה לנו את אחוז הנשים העבודות אלא אם יש חסמים העומדים בפני האישה הערבייה להיכנס לתחומים מסוימים או לעסקים מסוימים. לכן, מה שמתבקש בדיון והנקודה עליה אנחנו מתבססים, היא לא רק העלאת רמת ההשתתפות בשוק העבודה, אלא גם ההפליה ומחיקת החלוקה המגדרית והלאומית בתוך שוק העבודה עצמו.

כמובן שיש לי כאן את נתוני המחקרים וגם את ההמלצות, אני נותנת את הבמה קודם כל להצגת שני המחקרים, לינה תציג את המחקר על התעסוקה. הוועדה תמשך לנהל את הדיון עד השעה 14:00 כך שיש זמן לכולם.

אני מברכת את חבריי, חבריי הכנסת מסעוד גנאים וג'מאל זחאלקה. בבקשה, לינה.

אני מבקשת להודות לחברת הכנסת חנין זועבי, על יוזמת הדיון היום בנושא הכל כך חשוב, "תעסוקת נשים ערביות". אני רוצה גם להודות לחברי הכנסת הנוכחים איתנו היום ולשותפים שלנו היום וגם לנציגי הממשלה ולגופים השונים בממשלה.

אנחנו מציגים היום את החלק המרכזי ממצאי מחקר שהתבצע על ידי אגודת הגליל, מרכז "מדה אל-כרמל" ומרכז אעלאם, במסגרת פרויקט "מרכוז אתניות ומגדר בתקציב המדינה". תקציב שיועד להציע שורה של אמצעים לשיפור המצב הסוציו-אקונומי של הנשים הערביות בישראל במיוחד תוך התמקדות בתקציב המדינה והשקעתו לשיפור המצב הסוציו-אקונומי של קבוצות אוכלוסיות שונות בחברה.

המחקר שהתבצע בפרויקט, התמקד בניתוח מגדרי ולאומי של תקציבי הממשלה בשלושה משרדים: משרד החינוך, משרד התמ"ת ומשרד הבריאות. כשמדברים על ניתוח מגדרי הכוונה לבדיקת חלקן של נשים ערביות בתקציבי המשרדים השונים וניסיון להתחקות אחרי השאלה האם התקציב עונה על הצרכים של הנשים בכלל ושל נשים פלשתיניות בפרט, בכל הקשור לתקציבים של שלושת המשרדים האלה. במסגרת המחקר התמקדנו על נתונים של הלמ"ס (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה) כמו גם על הנתונים של בנק המידע שבאגודת הגליל שמבצע סקר סוציו-אקונומי כל שלוש שנים החל משנת 2004. הנתונים מעלים תמונה מעניינת שחייבת להיות בראש מעיינם של קובעי המדיניות במשרדים השונים, במיוחד המשרדים אותם חקרו במסגרת המחקר. חברי יציג את נתוני משרד החינוך, אני אציג בקצרה נתונים מעניינים אודות תעסוקתן של נשים ערביות. נתונים שישברו לנו את האוזן. הנתונים שלובים ושואבים מהסקר הסוציו-אקונומי האחרון של אגודת הגליל משנת 2010 הסקר כלל נתונים של יותר מ- 1,900 משקי בית וכלל למעלה 16 אלף נפש.
נתונים דמוגרפים – האוכלוסייה הערבית, לפי הסקר, 1,291,936 נפש. יחס המינים בתוכה הוא 102.7% גברים מהנשים. נתון מעניין מתייחס לשיעור השתתפותן של נשים ערביות בכוח העבודה שעמד על שיעור של 28.3% לעומת 65.1% בקרב הגברים הערבים. זה נתון שמשתווה לממוצע בקרב נשים יהודיות, כלומר 28.3% נשים משתתפות בכוח העבודה.

מגזר יהודי.

תלוי איך מחשבים.

השאלה באיזה טווח גילים.

מגיל 15 ולמעלה, ללא מזרח ירושלים והגולן. לכן, יש לנו מספר יותר גבוה מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 28% ללא ירושלים.

זה לא הכל, זו רק ההתחלה. אנחנו אומרים תמיד שממצאים מסתירים את הפערים, הם לא מגלים אותם. צריך גם לדייק במאפיינים של המשתתפים בכוח העבודה ובזה התמקד המחקר שלנו. צריך גם להסביר מה זה משתתף בכוח העבודה ולא בשוק העבודה. משתתף בכוח העבודה כולל נשים שעובדות בפועל ונשים שהן מובטלות. ההגדרה של נשים מבוטלות היא נשים שאינן עובדות ולא מחפשות עבודה באופן אינטנסיבי במשך ארבע שבועות שקדמו לביצוע הסקר ואם הוצעה להן עבודה הן תעבודנה. זאת ההגדרה של נשים המשתתפות בכוח העבודה. אנחנו לא מסתפקים בכך. מקרב אותן נשים, 71.7% מהנשים הערביות לא משתתפות בשוק העבודה. לכאורה, זה טוב ביחס לשנים קודמות, אבל בזה אנחנו לא מסתפקים.

לפי הנתונים, מבין אותם נשים שאינן משתתפות בשוק העבודה – 47.8% מסרו כי הן לא חפשו עבודה והשאלה היא למה. הן מסרו שהדבר נבע מכך שהן מטופלות באחד מבני המשפחה, לא שהן לא רצו לעבוד ולא שהן לא חיפשו עבודה – הן מטפלות באחד מבני המשפחה, בין אם ילדים ובין אם מבוגרים. האחוז ממריא כאשר אנחנו מדברים על נשים נשואות. מהנתונים עולה שנשים נשואות שאינן משתתפות בכוח העבודה, כמעט 75% מסרו שהדבר נבע מטיפול בילדים או באחד מבני המשפחה. רק 4.4% מסרו כי הדבר נובע מסירוב המשפחה לצאת לעבודה. כל הטיעון הנדוש שאומר שנשים ערביות לא משתתפות בשוק העבודה בשל טיעונים תרבותיים וכדומה מתפוגג לאור הנתונים לגבי נשים נשואות שאינן משתתפות בשוק העבודה.

84.9% ויותר, מבעלות תעודה אקדמית, משתתפות בשוק העבודה, וכ- 15% הן מחוץ לכוח העבודה. כלומר, ככל שעולה הדרגה האקדמית של אישה ערבייה, עולים סיכוייה להשתתף בשוק העבודה, אבל לפי המחקר של 'פאנס' מסתבר שזה לטווח מאוד קצר והחשש הוא לגבי הטווח הארוך בהן יש לנו הצף של שנשים אקדמיות בתחום מסוים שאין מקום עבודה שיכול לקלוט אותן. את זה יציג חברי ואנחנו נשמע את הנתונים המעניינים.

שיעור האבטלה בקרב נשים אקדמיות, שזה נתון שחשוב להתייחס אליו, עומד היום על 7% לעומת 10.5% מכלל הנשים הערביות.

7% אבטלה בקרב נשים אקדמיות. זה גם אחוז קטן יותר מהאחוזים אליהם אנחנו רגילים.

נכון, אלו נתונים משנת 2010. כדי לשבר את האוזן אומר לכם שיש כאלה שטוענים שבשביל לשפר את נתוני האבטלה מספיק שנגרום לנשים להתייאש מלחפש, אם הן מתייאשות ואינן מחפשות הן מחוץ לנתון האבטלה ואז יורדת רמת האבטלה מ- 10% ל- 7%. אם כך זה לא אומר שבפועל הנשים מועסקות והן נכללות בשוק העבודה. זה לא המצב וזו בדיחה שטומנת בחובה גם מידע מדעי, שחייבים להתייחס אליו כשמסתכלים על הנתונים. לכאורה המצב השתפר – המצב לא השתפר וצריך לשים את הנתונים במקום הנכון ולהתייחס למאפיינים של אלה שאינם נמצאים בשוק העבודה ולא כמו שאחרים עושים.

מבין האקדמיות הערביות 40.8% עובדות בעבודה חלקית. מנתון זה ניתן להוציא המלצה. אנחנו יודעים שאחד התנאים לסבסוד מעונות יום לפי הקריטריונים של משרד התמ"ת, הוא שהאישה תעבוד במשרה מלאה.

יש נתון לגבי חלקנו בתקציב מעונות יום של המגזר הערבי?

הנתונים האלה לא קיימים, אנחנו עשינו את החישוב. אין לנו נתונים ספציפיים לגבי אחוז המגזר הערבי מהתקציב הכללי של מעונות יום במשרד התמ"ת. ניסנו להתחקות אחרי הנתונים, קיבלנו נתונים כלליים ולא קיבלנו נתונים ספציפיים בשום אופן. זה אחד הדרישות שעלו אצלנו במסגרת המחקר – אנחנו צריכים יותר שקיפות בנוגע לתקציבים המוקצים וגם ביחס לחלקו באוכלוסייה של החברה פלשתינית, על מנת לבדוק האם יש עלייה או ירידה בתקצוב, זה מאוד חיוני לשיפור מצבן של הנשים. אני אישה אקדמית, אם אני אתקשה למצוא מקום שיאכלס את הילדים שלי במעונות, לדעתי אני אצא ממעגל הנשים שמשתתפות בכוח העבודה, זה מצב שאף אחד לא רוצה להגיע אליו.

במסגרת זו אני מניחה שנשמע את עמדת משרד התמ"ת ועמדתו של משרד החינוך בנוגע לעשייה שלהם לפתור את בעיית תעסוקת נשים ערביות. נשאלת השאלה האם התכניות שמציגים ויציגו, וכמו ששמעתי לפני תחילת הדיון, האם די בתכניות אלה כדי לתת את הפתרון. לדעתנו, אנחנו חייבים, כולנו תקווה, כי ההמלצות שיוצבו במסגרת הדיון, המלצות שתשלחנה לכל משרדי הממשלה בנוגע לתוצאות המחקר שאנחנו מבצעים, יתקבלו. אנחנו מבקשים את הירתמותו של משרד האוצר גם במתן תקציבים מוגברים יותר לאוכלוסייה הערבית כדי לשפר את מצבן של הנשים הערביות עם מבט רחב של המשק בכללותו. גברת נג'אח ג'בראין תציג את הדרישות של הנשים. דרישות שתחזקנה ותאששנה את הדרישות שלנו כקבוצת מחקר.

תודה לינה.

צהריים טובים, אני אציג את הממצאים של הניתוח המגדרי לתקציב משרד החינוך. אדגיש בתחילת דבריי שהמטרה אינה לחשוף את אי השוויון הקיים בתקציב משרד החינוך באופן ספציפי בין האוכלוסייה הערבית לבין האוכלוסייה היהודית בישראל, אלא להדגיש או למצוא, את התקציבים המיועדים או המגיעים לתלמידות הערביות בבתי הספר. הדבר הזה לא נעשה אף פעם בבדיקה או חקר או ניתוח תקציב המדינה בישראל. המטרה היא לראות האם התקציבים המועברים, ראשית, הם מספיקים או באם הם מיועדים לפתור את בעיות העוני בעיקר של הנשים הערביות ושיפור מעמדן הכלכלי והחינוכי, או הישגי החינוך התלמידות הערביות. זאת מאחר ואנחנו חושבים שהבעיה אינה כפי שהיא מוגדרת בכלכלה הליברלית החופשית כיעד מרכזי לעלות את אחוז השתתפות הנשים בכוח העובדה כדי לשפר את מצבן הכלכלי או מעמדן הכלכלי. אנחנו טוענים שצריך לספק או לתת לנשים את הכלים להשתתף בתהליך הצמיחה הכלכלית והפיתוח הכלכלי. היו מקרים רבים במדינות אחרות שהעלאת או הגברת השתתפות נשים בכוח העבודה לא שיפרה דווקא את מעמדן הכלכלי. לרוב הן הועסקו בענפים כלכליים או משלוחי יד נשיים שמשאירים את הנחיתות הכלכלית ואת מעמדן הנחות של נשים. לפעמים זה בא בצורת ניצול כוח העבודה הנשי.

אנחנו טוענים, שנקודת המוצא היא שיפור ההון האנושי של נשים ערביות, שזה תנאי הכרחי כדי לשנות את מצבן או מעמדן הכלכלי – זה תנאי לא מספיק, זה תנאי הכרחי, אבל לא מספיק לשנות את חלוקת העוצמה, התפקידים הכלכליים בין נשים הערביות לגברים ובין האוכלוסייה הערבית לאוכלוסיית הנשים. צריך לשנות את תמהיל ההתמחות של תלמידות ערביות בבתי ספר העל-יסודיים כדי לתת להן את האפשרות לשנות את מאפייני/דפוסי ההתמחות בלימודים האקדמאיים באוניברסיטאות כדי לספק להן את הכלים לפרוץ הרבה חסמים הקיימים בפניהן בכלכלה הישראלית.
המטרה המרכזית היא, לשנות או לגוון יותר את ההתמחות האקדמית של נשים ערביות, כדי להיכנס לכלכלה חדשה, שזו הכלכלה המתקדמת, אם תרצו "הייטק", או "כלכלת המידע", "כלכלת העסקים". לצערנו, עד כה, למרות ש- 60% מהסטודנטים הערבים לתואר ראשון הם נשים, לצערנו עדיין כ- 50% מהן לומדות מדעי הרוח ומדעי חברה שבסופו של דבר נותנים להם את הכלים להשתתף בעיקר בשוק העבודה המקומי, דהיינו בכלכלה הערבית בישובים הערבים, או בתחום החינוך, תחומי העזר הרפואיים, עבודה סוציאלית –תעסוקה שבאופייה היא נשית והמספקת את מקומות עבודה לנשים ערביות. בסופו של דבר השוק הגיע למצב רוויה ותואר אקדמי לא יספיק להשתתפות נשים בכוח העבודה. זה שונה מהמדיניות הקונבנציונאלית המוצעת במשרדי הממשלה וגם ברשות לפיתוח כלכלי של האוכלוסייה הערבית, דרוזית וצ'רקסית. על כן היעד אינו רק העלאת אחוז הנשים המשתתפות בכוח העבודה, אלא לתת להן את הכלים, מבחינת הון אנושי, לימודים הן בבתי הספר העל-היסודיים והן בלימודים האקדמיים כדי לפרוץ חסמים ולהיכנס לכלכלת המרכז. הכלכלה, אם תרצו, היא יהודית בישראל שמספקת מקומות עבודה יותר טובים מבחינת הכנסה ומעמד כלכלי.

אנחנו רואים, שבסך הכל מבחינת הישגי לימוד, הישגיהן הלימודיים של תלמידות ערביות יותר טובים מתלמידים ערבים, הן באחוז הניגשים לבחינות הבגרות, הן באחוזי ההצלחה במבחני הבגרות והן באחוז עמידה בתנאי הסף של האוניברסיטאות. כאן אנחנו מתייחסים רק לאוניברסיטאות בישראל, כי אנחנו עדים לתופעה רחבה שבה הרבה תלמידים מהחברה הפלשתינית בישראל בוחרים ללמוד בירדן או באירופה. אם אנחנו משווים את התפלגות הנשים הערביות המועסקות משנות התשעים לשנת 2010, מבחינת הענף הכלכלי ויש ענפים שכמעט היה חיסול טוטאלי של השתתפות נשים, כמו בענפים המסורתיים, שסיפקו מקומות עבודה מאמצע שנות התשעים, בעיקר תעשייה מסורתית וכלכלה. בתעשייה, חלק מהמפעלים שעברו מהישובים הערביים - - -

המעסיק העיקרי הוא משרד החינוך?

כן, כמעט 40%.

יש השוואה למגזר היהודי?

יש לנו את כל ההשוואות.

יש את הנתון של הנשים היהודיות עוסקות בתחום החינוך?

כמעט ,30% בקרב האוכלוסייה הערבית, שזה יותר גבוה. ה- 60% כולל את החינוך ומינהל ציבורי או מקומי ועבודה סוציאלית ועוד, כי אלו מקומות העבודה הנגישים או עם היצע עבודה. זה מקום תעסוקה נשי. אם בודקים בתוך מערכת החינוך את מעמדן של נשים ערביות מול גברים ערביים בהיררכיה הניהולית, למשל בבתי הספר אנחנו רואים שהייצוג שלהן בהיררכיה המעמדית בתוך משרד החינוך נחות יותר מהגברים למרות שהייצוג הכללי שלהן גבוה יותר.

לא במשרד החינוך, במערכת החינוך.

במערכת החינוך, כן.

אנחנו רואים שההשתתפות בתעשייה כמעט חוסלה, או השתתפותן של נשים בענפי התעשייה כי אין לנשים ערביות את הכלים להשתתף בתעשייה המתקדמת החדשה. ראשית מבחינת הון אנושי – אנחנו יודעים שכמעט רק 15% מהנשים הערביות בעלות תואר ראשון ומעלה ושנית המיקום הגיאוגרפי של התעשייה המודרנית המתקדמת הוא יותר במרכז, יותר באזורי התעשייה המרוחקים מהישובים הערביים והנגישות לנשים ערביות קשה. במקביל רואים שיש שיפור במשלוחי היד של נשים ערביות משנות ה- 90 לשנת 2010, זאת אומרת אישה ערבייה מוכנה להשקיע בהון האנושי שלה ולהתקדם בסולם התעסוקה, לרכוש יותר השכלה כדי להבטיח תעסוקה. זה לגמרי מנוגד לחלוטין לתיאוריות המסבירות שזה בהקשר תרבותי של העסקת נשים ערביות.

באמצע שנות ה- 90 כ- 40% מהנשים הערביות הועסקו במשלוחי יד בלתי מקצועיים בענפי החקלאות, בנייה ותעשייה. ענף זה, משלוח יד, כמעט וחוסל בשנת 2010 ורק כ- 10% מהנשים מועסקות עדיין בעבודות כפיים. זה משלוח היד הנמוך ביותר בהיררכית משלוחי היד. יש התקדמות יפה במשלוחי יד מנהלים – מנהליים. השאלה היא האם ואיך זה קשור להתמחויות בבתי הספר בחינוך הערבי, האם ואיך זה קשור לתקציב משרד החינוך?
נתקלנו בבעיה מאוד רצינית כאשר בדקנו את הממצאים. אין בנמצא נתונים או אוסף נתונים אחד שיש בו את הנתונים של התלמידים בבתי ספר ותקציבם של בתי הספר. היה צורך לבנות מאגר נתונים שיתבסס על קבלת נתונים ממשרד החינוך בנוגע לתלמידים ומבחני הבגרות, התמחויות משנת 2000 ועד 2010 – זו באמת עבודת נמלים לבדוק כל בית ספר על-יסודי ערבי, הגענו לכ- 100 בתי ספר בחינוך הערבי. בנינו את המאגר הזה ולקחנו משני אתרי אינטרנט הקשורים למשרד החינוך "מבט רחב" ו,מתן" (נדמה לי), הם מציגים נתונים מדויקים על ההעברה החודשית ממשרד החינוך לבתי ספר.
אגדנו את הנתונים יחד ובנינו את מאגר הנתונים, נראה שצריך לבקש ממשרד החינוך, שתהייה הנגישות לנתונים ולחומרים ושתהייה יותר שקיפות וגם שהנתונים יהיו מוכנים, אפילו לדרוש ממשרד החינוך להכין תקציב רגיש מגדרי ולאומי. זאת אומרת, לפרט מהו הסכום המיועד לחינוך הערבי ביחס לסכום המיועד לחינוך העברי ומתוך זה אלו פרויקטים או תכניות מיועדות לשיפור מעמדן של תלמידות הערביות. זו נקודה חשובה כי כאן אנחנו מתייחסים רק לתקציבו של משרד החינוך. אנחנו יודעים שלבתי ספר בחינוך העברי יש עוד תקציבים שמגיעים לבתי הספר שהם תקציבים שאינם ממשרד החינוך. יש תשלומי הורים, סוכנות שמעבירה תקציבים, תרומות, רשויות מקומיות, גיוס כספים באופן אישי או עצמאי. אנחנו מתמקדים על חלקו של משרד החינוך ולתקציבים המועברים לבתי הספר למורים, מעבדות וכדומה. ישנם עוד תשלומים שאינם נכללים בתקציב הזה, בזה התמקדנו.

לגבי החלוקה, מעניין אותנו לבדוק את אחוז התלמידות הערביות שפונות ללימוד טכנולוגי. אנחנו חושבים ששיפור ההון האנושי של תלמידות ערביות בהקניית כלים ואמצעים להתמודדות דרישות השוק החדשות, או הכלכלה המודרנית המתקדמת, מחייבים לימוד טכנולוגי כבר בבתי הספר, אז זה יפתח להן את האפשרות להמשך לימודים טכנולוגיים באוניברסיטאות. החלוקה מראה שרק כ- 8% או אפילו 5% מהסטודנטיות הערביות פונות ללמוד מקצועות הנדסה, למשל בטכניון, או מדעים מדויקים, מתמטיקה והתמחויות המאפשרות כניסה והמאפשרים פריצת מחסומים הקשורים להון האנושי. לגבי חסמים אחרים צריך לטפל באופן שונה, אנחנו לא טוענים שאנחנו פותרים את כל הבעיות. אנחנו רואים שיש הבדל באחוז ההתמחות או בבחירה בין נתיב עיוני לבין נתיב טכנולוגי בין תלמידים ותלמידות ערביים. רק 37% מהתלמידות הערביות פונות ללימוד טכנולוגי לעומת 47% של התלמידים הערביים. החלוקה בחינוך העברי כמעט שווה בין תלמידים לתלמידות 65% לעומת 35%.
ממצא ראשון שהוא מאוד מעניין, במאה בתי ספר בחינוך הערבי שבדקנו, לעומת מדגם שרירותי של 15 בתי ספר מהחינוך היהודי עברי כי אי אפשר לבדוק את כל ה- 1,000 בתי ספר ולקבץ ולמצוא את כל נתונים, לכן בחנו להשוות עם מדגם מיצג, סליחה, ההתמחויות הן לגבי כל בתי הספר בחינוך העברי, אבל התקציבים הם מדגם מיצג. מצאנו שיש רק 30 מגמות התמחות בתחום הטכנולוגי בבתי הספר הערביים לעומת 50 מגמות התמחות בחינוך העברי.

בדקתם בתי ספר יסודיים או על-יסודיים?

על-יסודיים, אין התמחויות בחטיבות הביניים.

אנחנו יודעים שההתמחויות באופן כללי שבהן ישנו ייצוג גדול או ייצוג ניכר של תלמידות ערביות אלו התמחויות שתקציבן כהגדרה מועבר ממשרד החינוך לאותן מגמות והוא נמוך יותר וזה בגלל טיב מגמת ההתמחות. אנחנו גם יודעים, שההבדלים יכולים לנבוע לפעמים מההון האנושי של המורים, שנת וותק, לימודים, תואר ועוד דברים שיכולים להשפיע יחד עם גורמים אחרים. בגדול, הממצאים מראים שיש הבדל ניכר בין התקציבים. הממוצע התקציבי לתלמיד בחינוך הערבי הוא 1,100 שקל בכל מגמות ההתמחות לעומת 1,328 שקל בחינוך העברי. ממוצע התקציב לתלמיד בחינוך הערבי טכנולוגי עומד על 1,251 שקל לעומת 1,459 שקל, דהיינו גבוה ב- 16%. התקציב לתלמיד בנתיב בעיוני בחינוך הערבי עומד על 1,000 שקל ולעומת 1,257 שקלים.

יש במחקר המלצות? אולי נעבור אליהן.

אני מציג כאן חלק מההבדלים בתקציבים המועברים לבתי ספר בחינוך הערבי לבין בתי ספר היהודי. אנחנו רואים שתמיד יש יתרון לחינוך העברי מבחינת תקציבים. אנחנו גם רואים שההישגים בבחינות הבגרות בבתי הספר או במגמות הטכנולוגיות בבתי הספר הערביים נמוכים יותר מבתי הספר בחינוך העברי.

לעניין ההמלצות. כשבדקנו את כל התכניות שהוצעו לשיפור או שדרוג הלימוד הטכנולוגי בישראל, משרד החינוך שם דגש מיוחד ומטפל בנושא זה כאינטרס של משרד החינוך. הוצעו הרבה תכניות ואנחנו רואים שכל הזמן התכניות הן משותפות עם תעשיינים – התאחדות התעשיינים, או הצבא, או מוסדות אקדמיים ומזניחים אותן או שהן כמעט לא מיושמות לחלוטין בחינוך הערבי. ראיתי כמה דוגמאות של בתי ספר ערביים שמשתתפים עם איזו תעשייה, אבל בפועל זה לא מיושם. אם זה מיושם זה באחוז נמוך ביותר בהשוואה לחינוך הטכנולוגי העברי.
אנחנו מבקשים, או ממליצים, כדי לשפר ולשנות את ההתמחויות של הנשים הערביות, לשדרג או לתת להן את הכלים להשתתף בשוק העבודה המודרני ולעבור מהתעסוקה המסורתית או מענפים כלכליים ומשלוח יד מסורתי לנשים, זה קודם כל לפתוח יותר תחומי התמחויות בחינוך הטכנולוגי בבתי הספר הערבים ולעודד - - - -

האם בדקתם אם יש התאמה בין המגמות שנמצאות בבתי הספר לשוק העבודה? אתה אמרת שיש 30 התמחויות, כולם רלוונטיים לשוק העבודה? אולי זה לא רק בעיה של תקציב?

יכול להיות, כי עדיין יש את מגמת עיצוב, עיצוב שיער, אלה דברים שכמעט ואין להם דרישה בשוק העבודה. קל וחומר כשאנחנו מדברים על תלמידים ערבים שלהם יותר קשה, כי ביחס למעמד, אופי והתדמית של חינוך טכנולוגי זה מעמד נחות, לעומת החינוך העברי שהוא יותר מתקדם עם התמחויות: טכנולוגיה, אלקטרוניקה, מחשבים, מערכות מידע. אנחנו ממליצים לגוון יותר את ההתמחויות ולכך דרושים משאבים, תקציבים, מעבדות ודרוש עידוד בקרב התלמידים והתלמידות לבחור במגמות אלו. צריך לתת למורים הכשרה שיתאימו לחינוך המודרני, לתרגם חומרי לימוד וספרים ולשנות את התדמית של החינוך הטכנולוגי, לבנות תכניות לעידוד תלמידות ערביות, זה גם תפקיד החברה האזרחית שפועלת בחברה הערבית. צריך לעודד תלמידות ולתת הדרכה וייעוץ כבר בשלב כיתה י' או יא'. במחקר נוסף שאני משתתף בו אני רואה שחסר ייעוץ רציני ואולי כמעט איננו - ייעוץ חינוכי בבתי הספר הערביים. אין קשר בין מסלול ההתמחות למה שלומדים אחר כך באוניברסיטה, הם לא יודעים מה קורה בשוק העבודה הישראלי מודרני. חסר מאוד מידע לגבי מגמות ההתמחות והדרישות של שוק העבודה.

דרישה אחרונה, אולי תעלה כאן והיא בקשה לדרוש ממשרד החינוך, לפחות ממשרד החינוך, להכין תקציב רגיש מגדרית ורגיש ללאום ולפרט באופן ובשקיפות המלאה את התקציבים המיועדים לחינוך הערבי. תודה.

תודה רבה. אני אתן לחבר הכנסת מסעוד גנאים את רשות הדיבור, אחר כך נעבור לנג'אח. בבקשה.

תודה גברתי היושבת הראש, אהלן וסאהלן. בקשר לנתונים, אני מברך את אגודת הגליל ואת כל העמותות שהשתתפו במחקר.
הרי ראינו סטטיסטיקות ומחקרים בוועדות הכנסת, גם הכנסת, תמיד אנחנו אומרים שהאתגר והחשיבות הם: שאת הנתונים האלה נעביר מעולם המספרים והסטטיסטיקה לעולם תכניות העבודה. זה אתגר המונח על שולחנם של כל המשרדים הרלוונטיים וגם אתגר לנו כחברה.

אני רואה מתוך המחקר וגם ממחקרים אחרים, שהמצב מבחינה כמותית משתפר, לא באופן הראוי ולא איך שאנחנו רוצים, אבל ישנו שיפור. לא זה העניין. העניין הוא באיכות. אנחנו צריכים לעבור מכמות לאיכות. נכון שבעבר רצינו מספר גדול ככל האפשר של נושאי תעודת מסיימי אוניברסיטה או תואר אקדמי, אבל היום אנחנו רוצים לא רק כמה אלא מה, מה למדת. אסור להסתפק רק ב- BA. לדעתי זה אחד האתגרים החשובים לנו כחברה וגם למשרדים שהוזכרו במחקר.

כאשר מדברים על תעסוקה לא מדברים על תעסוקה מסורתית או יותר מסחר, אנחנו רוצים לדבר על תעסוקה שיש בה ייצור ולא רק העבודה שמקבלים בה משכורת בסוף החודש וזהו. בנוגע למשרד החינוך - היה דיון בוועדת החינוך לפני זמן מה בנוגע לאבטלת מורות ערביות, כי המקצוע בכללותו הוא מקצוע נשי ברובו. אולי משרד החינוך ימסור לנו את המספרים. לדעתי היו שם מסקנות שעל משרד החינוך וגם עלינו, דבר הנוגע בהכוון המקצועי או הלימודי בבתי הספר. ההכוון הוא שהיום היועצות החינוכיות עושות אותו בתוך בתי הספר התיכוניים ולא כראוי.
לא יתכן שכולן וכולם רוצים להיות מורים, זה לא יתכן! אני חושב שיש לנו בעיה גדולה. בזמנו וגם היום, אנחנו אומרים בנוגע לאבטלה בקרב מורות, שראשית צריך לעודד את השתלבותן של מורות במערכת החינוך העברית משום ששם יש מחסור, גם במורים ולצורך העניין מורות כי ורובם מורות. שנית, לדעתי צריך גם לעזור למורות, הפניה כעת למשרד החינוך, לעשות הסבה מקצועית כי אם אין איפה ללמד, יש כל כך הרבה היצע וביקוש אין, צריך לעזור להן לעשות הסבה מקצועית למקצועות נדרשים. שלישית, ההכוון הלימודי והמקצועי שהוא בתוך בתי הספר - צריך לתת להם יותר מקצועות, יותר מגמות איכותיות אליהם שיכוונו אותן בסוף לימודיהן ללימודים אקדמיים שיוכלו להשתלב בשוק העבודה. תודה גברתי יושבת הראש.

תודה. בבקשה נג'אח ג'בארין.

היום אני אדבר על הבקשות והדרישות של הנשים, דרישות ובקשות שעלו מתוך דיונים רבים בקבוצות נשים מהצפון עד הדרום. אני מייצגת את הנשים ובשם הנשים שמשתתפות היום בדיון וגם בשם הנשים שלא משתתפות היום בדיון ורצו להגיע אך מחוסר בררה נבצר מהן להגיע לדיון, אני מברכת את הדיון החשוב הזה מאוד לנו הנשים ולעלות את הדרישות והבקשות שלנו מתוך צרכים אמיתיים של הקהילה שלנו.

כנשים אנחנו מאוד רוצות לשנות את פני החברה שלנו לטובה ולחיוב. יש לנו המון המון דברים שהעלנו אותם, אבל סיכמנו אותם בכמה נקודות חשובות כדי להעלות אותן בפניכם, לדרוש ולבקש מכם לענות לדרישותינו. מבלי תיאום עם ממצאי המחקרים ועם העבודה המחקרית שעשו בעמותת הגליל, אני רואה שאנחנו כמעט הגענו לאותן דרישות ובקשות. אני יכולה לסכם את הדרישות בתחומים השונים והחשובים: תחום התעסוקה של הנשים הערביות פלשתיניות, בתחום החינוך ותחום הבריאות שאני יודעת שהיום לא נגענו בתחום הבריאות, אבל כנשים היה לנו חשוב מאוד לעלות את הנושא הזה. אני גם באה מתחום הבריאות ואני רואה את הנושא כנושא מאוד חשוב לנו.
בתחום התעסוקתי אנחנו רואים, גם לפי הממצאים, שהנשים הערביות הרבה פעמים לא עובדות ומובטלות או שהן לא משתתפות בשוק העבודה מחוסר מקומות עבודה וגם כתוצאה שנשים אינן יכולות לצאת לשוק העבודה מחוסר מסגרות לטיפול בילדים בגיל הרך. אין לנו מספיק מעונות ואין לנו מספיק מסגרות לגיל הרך כדי שיתאפשר לנשים לצאת לשוק העבודה. נשים שעובדות משרה מלאה מקבלות את הסבסוד המלא ממשרד התמ"ת (משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה) והנשים שעבודות בחלקיות משרה להן לא מתאפשר ולכן הן לא יכולות, לא משתלם להן בכלל לצאת לשוק העבודה אם הן לא יכולות לשלם עבור הילדים שלהן הנמצאים במעונות גיל הרך ולכן הן מעדיפות להישאר בבית מאשר לצאת לשוק העבודה.
לנשים שלא עובדות שנמצאות בבית, אין את אפשרות לשלם עבור הילדים כדי לאפשר את יציאתן ללימודים ולשוק העבודה. אישה שלא עובדת אין לה את האפשרות להחזיק את הילד שלה במעון יום שהוא מסובסד ואז היא מעדיפה להישאר בבית ולא לצאת ללמוד או לעבוד כי אין מי שיטפל בילדים שלה. זו נקודה שעלתה באופן מאוד חזק ולכן אנחנו דורשות ומבקשות להקים מעונות ולסבסד את מעונות היום לגיל הרך כדי לאפשר לנשים להן לצאת לשוק העבודה ולהשתלב בכוח העבודה.

כפי שנאמר כאן, רוב הנשים פונות לסוגי תעסוקה אופייניים ומסורתיים לחברה שלנו והם: חינוך, היום יש הרבה מורות שהן מובטלות, לא עובדות כי אין מקום עבודה והן לא יכולות להשתלב במקום העבודה מחוץ לאזור הגיאוגרפי שלהן. הן לא יכולות ללכת למקומות אחרים. כעת אני אשלב את שני הדברים יחד, התחבורה הציבורית מתוך הישובים הערביים או בתוך המגזר שלנו, אין תחבורה ציבורית ואין תשתית לתחבורה ציבורית שתאפשר גם לנשים ניידות ממקום למקום, מעיר לעיר, או מאזור לאזור כדי להשתלב במקומות אחרים. חוסר נגישות לתחבורה מקשה עליהן והוא אחד מהחסמים המאוד קשים. הדרישה שלנו היא לשפר את התשתיות ולהרחיב את התחבורה הציבורית העירונית והבין-עירונית כדי לאפשר לנשים ניידות ממקום למקום.

לגבי אכיפת חוק מיגון עבודה, אנחנו יודעים שנשים עובדות משתכרות פחות משכר המינימום, הן עובדות בחצי משכר המינימום ובמקומות עבודה פרטיים או במפעלים מסוימות הן משתכרות פחות מחצי משכר המינימום .אז למה צריך לצאת לעבודה אם אני לא יכולה לקבל את שכר המינימום שלי, למה לצאת לעבודה? – אין צורך לצאת לעבודה. זו אחת הנקודות שהעלנו, אנחנו צריכים אכיפת חוקים, לא קיימת אכיפת חוקים ולכן בעלי העסקים לא נותנים את שכר המינימום לנשים.
פנינו גם בנוגע להכשרה המקצועית בתחומי התעסוקה שיהיו מגוונים יותר, שיהיו יותר רחבים לנשים ושלא יישארו בתחומים מסוימים. נשים שפונות ללשכות העבודה ומבקשות עבודה מפנים אותן להתמחויות מסוימות - ששוק העבודה יתרחב. הנשים עובדות ופונות להתמחויות שהשוק לא דורש אותם ושהוא רווי בהם.
אנחנו מבקשות שההכוונה המקצועית והכשרת התלמידות והתלמידים, תהייה בתחילת שנות הלימודים של הילדים, אפילו כבר בבית הספר היסודי, במטרה לכוון את התלמידים והתלמידות למגוון של הכשרות ללימודים ולא לתת הכוונה בסוף התיכון ולומר להם ללמוד את זה ואת זה. כמו שנאמר כבר, אין התאמה בין התמחות שלהם בתיכון לבין הבחירה האקדמית שלהם.

על מחלקת החינוך אצלנו באוכלוסייה הערבית, לפחות לממן את הייעוץ ואת ההכוונה וההכשרה של התלמידות בעיקר. לפי דעתי, כדאי שהן תצאנה גם ללימודים הטכנולוגיים ולא להפנות אותן רק ללימודים האופייניים למגדר.
אנחנו דורשים ומבקשים, שתהיה אוניברסיטה ערבית לאוכלוסייה הערבית, מה שאין לנו. חסרה לנו התאמה תרבותית בכל המערכת החינוך, אין התאמה תרבותית אפילו בתכניות הלימודיות אין התאמה. אם אנחנו נסתכל על הבחינות הפסיכומטריות, על בלימודים החדשניים אין תכניות מותאמות. בחינות פסיכוטכניות או בחינות אחרות אינן מתאימות לאוכלוסייה שלנו. צריך להתאים את התכניות הלימודיות במערכת החינוך ללימודים החדשניים בשביל לעלות את אחוז ההצלחה של הילדים שלנו, את ההכוונה שלהם להגעה לשוק העבודה המתאים להם.

בבדיקות ולפי הממצאים, נמצא שבחינוך המוכר הלא רשמי, דהיינו בתי ספר פרטיים, היצע ההתמחויות קטן מאשר בחינוך הרשמי, כלומר בתי ספר ממלכתיים או בתי ספר אחרים. אני לא מדבר רק על בתי ספר תיכוניים, אלא על כל בתי הספר.

אנחנו נעבור עכשיו לחבר הכנסת טלב אלסאנע, בבקשה.

אני מברך על הדיון ועל הנתונים שקיבלנו. ממש נהניתי לשמוע את נג'אח, שהציגה בצורה ברורה שאנחנו רוצים להשתלב, אנחנו רוצים לעבוד, רוצים לתרום. היא גם מציגה את הפתרונות כמו מעונות יום, מקום העבודה זמין ונגיש ואת עניין תחבורה הציבורית. לדעתי זה דבר מאוד חיוני.

אי אפשר לדבר על שינוי והעצמת הקהילה, ללא העצמת הנשים, גם אפשר לדבר על העצמת נשים ללא תעסוקה. אני חושב שעד היום, ההתייחסות לאוכלוסייה הערבית היא התייחסות להחלשה או התייחסות ניכור או מידור והתוצאה שהנזק הוא נזק הדדי. חברה שחיה, כ- 50% מהאוכלוסייה הערבית מתחת לקו העוני וזה לא מקרי, זו לא גזרה משמיים, זו תוצאה של מדיניות.

זו לא רק מדיניות, זה כמו החרדים, יש עוד כמה סיבות.

לחלוטין יש הבדל, יש כאלה שלא רוצים ויש כאלה שרוצים ולא מאפשרים להם. לכן אנחנו אומרים, לא אנחנו אשמים בעונש שלנו, לא אנחנו אשמים באבטלה שלנו. זו בעיה, אבל זו לא הבעיה שלנו, כי אנחנו רוצים לשנות את המציאות. כאשר אנחנו רואים וגם עצם העלאת הנושא הזה מצביעים על הרצון להשתלב ולהיות חלק, להיות משפיעים גם על הגורל שלנו וגם על העתיד שלנו. אנחנו רוצים לקחת אחריות לגבי המציאות חברתית-כלכלית שלנו. מי שנושא באחריות זו הממשלה. הרי לא הצד החלש קובע את המציאות אלא הוא יכול, רק אם יש לו רצון או אין לו רצון, הוא יכול ואנחנו כאן עדים לרצון הרב שיש וגם נכונות יחד עם העלאת פתרונות והצעות.

כשמקבלים נתונים כמו ששמענו כאן, אלו נתונים שאינם מבשרים טובות. היום גם כשמדברים על שוויון לא ראינו נתונים שמדברים על שוויון תקציבי, לא בתחום החינוכי, לא בתחום מעונות יום. אם מדברים על שוויון – היום משמעות הדבר הנצחת הפערים הקיימים. אם התקציבים לא שוויוניים, זאת אומרת, הפערים ילכו ויגדלו בעתיד. המשמעות של הדבר היא שלאנשים שרוצים להשתלב סוגרים בפניהם את השערים. אני חושב שחשוב לעלות ולהציג לממשלה שתבין שיש אוכלוסייה שמהווה 20%, זה משאב אדיר, זו תרומה ענקית אם ממצים את הפוטנציאל התעסוקתי בקרבם. תעסוקת נשים משפיעה ישירות גם על האוצר, על משפחות ממעגל העוני וגם על האפשרות לילדים לקבל השכלה גבוהה ובעקבות זאת גם להשתלב בשוק העבודה.

אני חוזר ומברך על היוזמה. אני חושב שתעסוקה, תעסוקה ותעסוקה זה הפתרון. אני חושב שהאחריות לשלב ולאפשר מקומות תעסוקה, מקומות עבודה זמינים ונגישים ולא רק בתחום החינוך. אני מתחבר לחברי חבר הכנסת מסעוד גנאים שהוא חבר וועדת החינוך, דוקטור עבדאללה חטיב גם התייחס לכך, השוק היום רווי, לומדים ומובטלים, היום השכלה לא מוסיפה מקומות עבודה כי מי שמציע זה השוק. אנחנו מבחינת התלמידים שלנו, מבחינת ההתמחויות, צריכים להתאים את עצמנו לדרישת השוק. אי אפשר להתאים את השוק להתמחויות הקיימות. תודה.

תודה. אנחנו נשאיר את הנציגים של משרדי הממשלה לסוף, כדי שיוכלו להגיב לכל הדברים. כעת אני אתן לג'עפר לדבר בבקשה.

אני רוצה לברך את הארגונים שיזמו את המחקר הזה. אם אנחנו מסתכלים על הפתרונות - הפתרונות נמצאים בתוך תכניות המשרד, בתוך התקציבים הנמצאים במשרד. שם לא רואים שיש תכנית חומש לחינוך ערבי. הוא נגמר פחות או יותר, נשארו 17 מיליון שקל לתכניות. מתוך המגמות שנבדקו על ידי המחקר עצמו אפשר לראות למשל שבמגמת תקשורת אין אפילו ספרי לימוד, אין ספר לימוד. כלומר מלמדים תקשורת בבתי הספר הערביים ואין ספר. מתוך ה- 50 מגמות ישנן 30 מגמות שבחלק אין ספרי לימוד וצריך ללכת ולראות בכל ה- 50 מגמות לימוד. בהמלצות הוועדה צריך להגיד שצריך להגיע ל- 50 מגמות כי אחר כך המגמות פותחות אפשרויות והזדמנויות בהשכלה הגבוהה.
הריכוז הגבוה במדעי הרוח והחברה, הוא תוצאה של מערכת החינוך העיונית. יותר זול להשקיע בתלמיד במערכת החינוך העיונית ולכאן מרכזים את התקציבים ואת הילדים, התוצאה היא שהולכים לאוניברסיטאות בריכוז יותר גבוה - - -

לדעתי יש הבדל בין חינוך טכנולוגי במגזר הערבי לחינוך הטכנולוגי במגזר - - -

יש הבדל, לכן יש צורך ב- 50 המגמות, כדי להגיע מהמגמות האלה לטכניון ולא לחינוך תעשייתי, כלומר ישנו הבדל כשאתה מסיים באורט כרמל בחיפה לעומת אורט בחיפה או בבשמת בחיפה מבחינת התוצאות.

אני חושב שהדבר השני שצריך להתייחס אליו הוא תכניות אזוריות ותחבורה. אי אפשר לבנות בכל ישוב שיש בו ארבע כיתות לימוד, לבנות את כל המגמות המוצעות, אבל ניתן להציע פתרון אזורי, אבל ללא תחבורה בין הישובים, כיודע אין תחבורה בין הישובים, אז אין פתרון כזה.

אני מבקש להתייחס לנושא נוסף והוא השכלת מבוגרים. בתוך משרד החינוך יש תקציבים, היו תקציבים. ברגע שנגמר נושא של קליטת עלייה אז קצצו את רוב התקציבים לחינוך מבוגרים ובמיוחד בנגב – זה דרוש.

נתונים מספריים – בתכניות לקידום החינוך למיעוטים סעיף 24.01 יש 17 מיליון שקל בסך הכל, היה אמור להיות 50 מיליון שקל כמעט כל שנה – לא נוצל כולו. שירותי חינוך ורווחה – אמור לסגור פערים גם בתחום חינוך – יש 93 מיליון שקל. פעולות רווחה למיעוטים – מתוך זה נשאר 4 מיליון שקל. הוראת המקצועות – יש 204 מיליון שקל מתוך זה פעולות לחינוך הבדואים נשאר 303 אלף שקל, חינוך הדרוזים 210 אלף שקל. זה מה שנשאר בתקציבים האלה. אפשר ללכת לתקציבים נוספים: להוראת המקצועות בתכניות יש 97 מיליון שקל ונשארו 10 מיליון שקל לתכניות. אי אפשר לפתח תכניות לכל המגמות האלה. אגב, 10 מיליון שקל, 11 מיליון שקל זה להוראת ערבית. בעקבות לחץ של הכנסת, של חברי הכנסת, סוף סוף פתחו תכניות בנושא של הוראת הערבית, אבל הצרכים הם הרבה יותר רחבים. מלגות ומענקים – יש 61 מיליון שקל ומתוך זה 527 אלף שקל למלגות לתלמידים.
הבשורה היא בבניית כיתות לימוד, אבל היא רחוקה מסגירת פערים. כלומר כשאנחנו שואלים איפה ילמדו כל המורים והמורות שיצאו או הקיימים בשוק, אם היה זה פר תלמיד, אם אנחנו היינו מקבלים בניית כיתות לימוד ומגיעים לרמה הנמצאת במערכת החינוך היהודי, צריך לבנות לפחות 3,500 כיתות לימוד. בתקציב שקיים בשנת 2012 אי אפשר לסגור את הפער הזה, הפער הזה לא נסגר ורק שומרים אותו. יש בסך הכל 100 מיליון קל לבינוי כיתות לימוד, זה לא יסגור את הפערים. אחרי שבונים את הכיתה הזאת, איזו כיתה היא זאת? כיתה טכנולוגית שמכניסים לתוכה מעבדות או כיתה עיונית? לפי הנתונים שאנחנו מקבלים, רוב הכיתות שתיבננה בתכנית העבודה, אני מקווה שמשרד החינוך יגיד אחרת, מיועדות לחינוך עיוני שיוציא סטודנטים טובים במדעי הרוח והחברה, אבל לא יפתרו את הבעיה בתחומים הטכנולוגיים ובשילובם של יותר סטודנטים בטכניון. אני חושב שגם בנושא, יש המלצה מפורשת של ה- OECD בנושא של הקמת אוניברסיטה/מכללה ערבית שתלמד בערבית ותפתח מגמות חדשות. ישנן כמה יוזמות כאלה. ישנה יוזמה בנצרת. הגיע הזמן שהמל"ג (המועצה להשכלה גבוהה) תממן את זה.

תודה רבה. חבר הכנסת עפו אגבאריה, בבקשה.

תודה גברתי היושבת ראש. אני קודם כל מברך על היוזמה ומברך את הארגונים שהגיעו, אורחים ואורחות נכבדים.

כל חברה אמורה להמריא ולעלות את מצבה החברתי-סוציאלי והאקונומי לדעתי צריכה שיתוף פעולה די הדוק בין שני צדדי החברה, גם נשים וגם גברים. במגזר הערבי 50% נשים שאנחנו יודעים שאין להן את האפשרות ואת הכלים להיות יעילות ותורמות באופן שוויוני ומלא לחברה, לדעתי זה דבר שצריך לבוא על תיקונו.

אני מסכים לכל מילה שאמרה נג'אח ג'בארין. בעבר עבדנו ביחד תקופה מסוימת, היא אחות ואני רופא, עבדנו במרפאה אחת והיום היא עובדת בבית חולים עפולה, למרות שמבחינה פוליטית אנחנו בקצוות שונים. היא עובדת במחלקת ילדים כבר הרבה שנים. אני לא אתייחס לעניין המורים והמורות עליהם דיברת חבר הכנסת מסעוד גנאים, אני אתייחס לכלל עבודת הנשים.

במגזר הערבי, אין מקומות עבודה לנשים ואין נגישות לנשים. כלומר, אין לנו לא אזורי תעשייה ולא מקומות שנשים יכולות לעבוד בהם. כאשר יש איזו עבודה, לצערי הרב, זה נקרא ניצול נוראי של הבחורות הצעירות, שאחרי שמסיימות כיתה י"ב, מעבידים אותן בשכר הזוי של 1,500 או 2,000 שקל, עבור שמונה שעות במשך חודש שלם. גם על דברים כאלה עליהם אמורה להיות בקרה מצד הממשלה, אלו דברים קיימים. הדבר השני שהממשלה צריכה לעשות, הנגשת מקומות עבודה ולאו דווקא מורות ואחיות, יש עוד הרבה מקצועות אחרים שלא קיימים.
בתי ספר המקצועיים למשל, בכל הכפרים באזור ואדי ערה, מכפר קרע עד כפר זלפה, אין אפילו בית ספר טכנולוגי אחד, לא אורט ולא עמל. מדובר באוכלוסייה של מעל 150 אלף אנשים. אין אפילו בית ספר למקצועות שאינם הייטק, מקצועות רגילים שהיום אי אפשר למצוא באזור, לא נגר ולא מסגר וחשמלאי רכב ומקצועות דומים. בכל חברה לא כולם רופאים ואחיות ומורים, ישנם גם מקצועות שהנשים יכולות ללמוד שאינם דווקא המקצועות האלה, יש מספר מכללות שנתונות מקצועות טיפוליים כמו קוסמטיקה לנשים או מזכירות או מקצועות המוגדרים נשיים. יש הרבה יותר מקצועות שנשים יכולות להשתלב אחרי גיל 18 שיכולות ללמוד. הן גם יכולות להיות מומחיות במחשבים וגם במקצועות אחרים הקיימים במגזר היהודי. אם משרד החינוך עושה את השוויון ונותן אפשרות לבתי ספר טכניים וטכנולוגיים, בין אם זו טכנולוגיה נמוכה עד לטכנולוגיה גבוהה, הייטק, לתת את האפשרות לתלמידים ולתלמידים בתיכון, לדעתי גם זה יכול לתרום לשוויון נשים ועבודת הנשים.

אני רוצה להעלות עניין שהוא לא לגמרי מקובל, אם אישה באמת רוצה לצאת לעבודה היא צריכה לנסוע למקומות נדחים. אתם יודעים איך אנחנו עכשיו מבכים על עבודת האחיות כדי שמשרד החינוך יחזיר את אחיות בית הספר. גם במצבים כאלה שאין כבר מקומות עבודה לאחיות, גם בקרב האחיות ישנה איזו אבטלה סמויה למרות שהאחיות במערכת הרפואה מגיעות לכ- 20% מכלל האחיות במדינת ישראל. ישנה אבטלה סמויה. אי נתינת מענה לאחיות שרוצות להצטרף לעבודה שבה הן יכולות לתרום, הן צריכות לחפש אלטרנטיביות שונות, לא רק האחיות אלא כלל האקדמיות במגזר הערבי, מתוכם כ- 30% מובטלות ואין להן מקומות עבודה. אחת הסיבות שהן לא יכולות למצוא מקום עבודה עם סידור הולם למשפחה ושיהיה נגיש, היא צריכה לנסוע 50-60 ק"מ ממקום מגוריה ואז היא מפסידה שעות על נסיעה ואינה יכולה לטפל בבית שלה, זה אולי אחד האילוצים שבגינו היא צריכה לשבת בבית.
אני תקווה שאת כל הנושאים האלה הוועדה תפתור ותמליץ. אולי לא תפתור, לפחות תמליץ. אם אנחנו נמשיך ולדרוש אותם לא יהיה מנוחה לאלה שלא יאפשרו לנו לעשות את זה.

תודה. בבקשה איה בן עמוס, מ"יזמות קרן אברהם".

תודה גברתי יושבת הראש. אני רוצה לברך על הדיון הזה שהוא מאוד חשוב, על המחקר החשוב הזה שגם מחבר את הקשרים בין תחום החינוך לתחום התעסוקה והפיתוח הכלכלי שהם נושאים שהם מאוד מאוד מחוברים גם בטווח המיידי ובטח בטווח הארוך.

אני מבקשת להדגיש ולחזק כמה נקודות שעלו כאן, על בסיס העבודה שלנו בשטח ואת הדברים שאנחנו רואים בתכניות שאנחנו מעפילים בשטח. בנושא של תעסוקת נשים חשוב להגיד שני דברים: אחד, גם נשים שהן לא משכילות, התכנית שאנחנו מפעילים לקידום נשים מתמקדת בנשים לא אקדמאיות, גם הן יכולות ורוצות לצאת לעבודה ובהינתן הגיוס הנכון וההכשרה המתאימה הן יכולות לעשות את זה, והן עושות את זה בהצלחה מאוד גדולה של יותר מ- 60% בהשמה ושל נשים שממשיכות לעבוד. בהקשר הזה עלו כאן הנושאים של מעונות יום ותחבורה ציבורית שהם קריטיים - בטח אם רוצים שנשים תשתלבנה בכלכלה הרחבה ולא רק בתוך הישוב שלהן. נושא של הגדלת ההיצע של מקומות עבודה וטיפול בנושא של תעסוקה פוגענית, תעסוקה נצלנית בשכר מאוד נמוך. נמצאת כאן מרים מנציבות שוויון הזדמנויות בעבודה, זה באמת חיזוק של הנציבות ושנותן יותר שיניים לניצבות מבחינת האכיפה, זה דבר שמאוד יכול לעזור.
הכוונה לצעירים, הוא נושא שלגביו צריך תכניות ייחודיות לנשים. דיבר כאן חבר הכנסת מסעוד גנאים על אלפי מורות שהן מובטלות - - -

שכחתי לשבח את התכנית שלכם, לשילובם של מורים ומורות ערביות במערכת החינוך העברית.

במסגרת תכנית ללימוד ערבית מדוברת המופעלת היום במחוז הצפון ובמחוז חיפה, מלמדים מורים ומורות ערבים בבתי הספר יהודיים ויש הצלחה מאוד גדולה. אנחנו גם רואים שמורות משתלבות גם בתפקידים אחרים בבתי הספר מעבר ללימוד עברית שזה התפקיד המקורי שבשמו הן נכנסו למערכת. זה אחד הפתרונות האפשריים להיצע המאוד גדול של מורות ערביות שמחפשות עבודה, אבל צריך לפתור מראש את עצם קיומו של ההיצע הזה בהכוון נשים צעירות ערביות לתחומים שהן עדיין לא נחשפות אליהם, כמו למשל תחומי המדעיים ועיסוקים טכנולוגיים. בנושא הזה, קיימים שני חסמים חשובים בתחום של השכלה גבוהה: 1 – הבחינה הפסיכומטרית והטיה התרבותית בבחינה הפסיכומטרית. 2 – הגבלת גיל הכניסה לאוניברסיטאות, שרואים זאת היום בעיקר במקצועות הרפואה ובמקצועות הפר-רפואיים. זה חסם מאוד משמעותי של הגבלת גיל שמקשה על נשים ללכת ישר מבית הספר התיכון להשכלה הגבוהה שיוצר איזה פער שקשה אחר כך לצאת ממנו.

תודה רבה. רמזי חלבי, בבקשה.

תודה. היום אני משמש כיועץ אסטרטגי, למרכז השלטון המקומי. אני חושב שאחד הפקטורים שלא עלו כאן הוא העניין במצבן של הרשויות המקומיות הערביות. מצב שהוא בכי רע. ברוב הרשויות הערביות או שיש חשב מלווה או שיש תכנית הבראה אין- סופית, או שיש וועדה קרואה. זה מגביל את היכולת של הרשויות הערביות לתת את ההתייחסות שלהן לנושא התעסוקה וגם לנושא החינוך. אני מסכים שיש קשר ביניהם, בין כלכלה לחינוך. המעסיק הגדול ביותר הוא הרשות המקומית, לכן אני חושב שצריכה לצאת קריאה כאן מהוועדה. אני אומר יחד עם השלטון המקומי, לחזק את הבסיס הכלכלי של הרשויות הערביות על ידי הקצאת תקציבים שהם לטובת הקמת גופים כלכליים ועידוד הקמת אזורי תעשייה משותפים, אזורי תעסוקה משותפים. זו נקודה אחת.
גם בסקר שערכנו בשלטון המקומי, אני השתתפתי בו יחד עם אמין פארס, אני אציג לכם רק נתון אחד כדי לא לדבר ארוכות, 64% מהרשויות הערביות אין להן אזור תעשייה, או אזור תעסוקה בכלל. מתוך 64 רשויות ערביות זה הרבה. הנקודה השנייה שאני מבקש להתייחס אליה, אני משמש כיושב ראש ארגון "צופן" שעוסק בשילוב מהנדסים ומהנדסות מקרב האוכלוסייה הערבית בתעשיית ההייטק במדינת ישראל, אני חושב שגם את זה ראוי לעשות. ישנו הדגם המוצלח של הנשים החרדיות, היום אחוז גבוה מהן משתלב בתעשיית ההייטק שהיא תעשיית הדגל של מדינת ישראל. לכן אני חושב שחשוב גם לתת את הדעת בנושא הזה.

יש גם כל מיני רמות בהייטק, יש אנשי תכנה מובילים ויש גם בקרת איכות וכל מיני אחרים, חומרה. איפה שניתן להשתלב זה יעלה את מפלס השכר. היום, כידוע, ערבי במדינת ישראל מרוויח 60% משכרו של יהודי.

תודה.

שלום לכולם וצהריים טובים. גברתי היושבת הראש, גם אני מברכת את המרכזים ואת העמותות שיזמו את הדיון הזה ואת המחקר. לצערי הרב, לא באתי לבשר כאן בשורות טובות. כרכזת פרויקט נשים ותעסוקה בעמותת נשים נגד אלימות אנחנו מתעסקות בנושא של אקדמאיות ערביות. כחברה ערבית אנחנו מתגאות באחוז שעולה מדי שנה, של סטודנטיות ערביות, שמגיע ל- 60% מכלל הסטודנטים. צריכה שהממשלה והמדינה להתבייש בעובדה שיותר מ- 40% מהאקדמאיות המבוטלות, אני לא רק מדברת על סטודנטיות הוראה אלא גם על עובדות סוציאליות, רוקחות, עורכות דין, אחיות ובכלל על נשים מתחומים רבים שהן לומדות באוניברסיטאות בארץ ובחוץ לארץ המגיעות עם תעודה והן מובטלות. הבעיה בחוסר מקומות עבודה. אישה לא צריכה לנסוע כל יום מאום אל פחם, אדוני חבר הכנסת עפו אגבאריה, לרהט ולבאר שבע כדי ללמד, היא לא צריכה לעשות את זה.

נכון, הרבה עושות את זה.

כולן עושות את זה, כדי לקבל פתק לשנה, שנתיים, שלוש ואולי יזדמן לה המזל והיא תצא לצפון ללמד בחצי משרה אפילו. הבעיה היא בחוסר מקומות עבודה, לא בחוסר של הכשרה מקצועית, לא בחוסר אחר. אני אפילו לא מבטלת את החסמים העומדים מול הנשים הערביות. הבעיה היא בחוסר מקומות עבודה לנשים לא אקדמאיות וגם לנשים אקדמיות.
משרד התמ"ת, משרד הרווחה והשירותים החברתיים וגם הרשות לפיתוח כלכלי צריכים להיות יחד, צריכים לשלב כוחות עם החברה האזרחית ולתת מענה לחברה האזרחית ולא רק לתת תכניות עם תקציבים גדולים שלא מיושמים בשטח. תודה רבה.

תודה. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה.

תודה רבה גברתי היושבת הראש. אני חושב שהנושא הזה חשוב מאוד, בלי הגזמה. למרות שהיו דיונים רבים אני חושב שאנחנו עוד צריכים לדון בו עוד הרבה. לא להתייאש ולא להגיד שאנחנו חוזרים. אנחנו דורשים דרישה, לא מחדשים כאן, אנחנו רוצים מקומות עבודה. אנחנו נגיד את זה אולי עוד עשרים שנה בכנסת ואלו אלו שיבואו אחרינו יגיעו עם אותה דרישה.

אני זוכר שבשנת 2003 כשנכנסתי לכנסת זה היה אחד הנושאים הראשונים שדיברתי עליהם בכנסת. כשדיברתי על תעסוקת נשים הערביות שר האוצר דאז, היום ראש ממשלה בנימין נתניהו הופתע מהנתונים והוא עדיין שואל אותי - - - -

בשנת 2003, הוא עשה מספיק גם לחברה הישראלית לאוכלוסיית החד-הוריות.

אני יודע. הוא אמר הן רוצות לעבוד? זאת הייתה שאלתו. אני שמעתי וחזרתי על הנתונים, שמעתי את המשפט הזה. היום לדעתי יש קצת יותר מודעות לעניין, אבל הנתונים בכלל לא מעודדים.

לפי הלמ"ס (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה), 40% השתתפות גברים נשים בשוק העבודה. לפי הנתונים שלכם 46%, זה לא משנה, כי עדיין אלו מספרים של העולם השלישי. אלו לא מספרים והם בניגוד מוחלט לדרגת ההתפתחות הכלכלית במשק בו אנחנו עובדים – המשק הישראלי. אם אנחנו מסתכלים מה אחוז ההשתתפות של החברה הערבית ומה הפוטנציאל של המשק הישראלי, ההפליה זועקת לשמיים. כלומר הכל יחסי. מספרים כאלה במדינה אחרת, במצב אחר הם טובים יחסית לדרגת ההתפתחות הכלכלית. בדרגת ההתפתחות של הכלכלה הישראלית, איך אומרים 'יש הרבה שפע ואנחנו לוקחים מעט מאוד מהשפע הזה'. אם אני מסתכל בגדול מבלי להיכנס לפרטים בתכניות הממשלתיות הגדולות, אני מדבר על מקרו-כלכלה בענק, מה התכנית הכי גדולה שיש כאן היום? – תחבורה. הושקעו עשרות מיליארדים. על פי משרד התחבורה ולפי בנימין נתניהו, יקרבו את הפריפריה למרכז. הולכים להשקיע מספרים של 30 מיליארד שקל בשלב מסוים, אפילו אחד הפרויקטים יעלה 20 מיליארד שהוא הרכבת לאילת וגם לצפון וכדומה וכדומה. אני שואל את השאלה, בפרויקט הענק הזה איפה אנחנו? איפה הנשים הערביות?
לדעתי זה יהיה בעוכריהם, כי מישהו החליט שבמקום לקרב את המרכז לפריפריה מקרבים את הפריפריה למרכז. תחבורה במקום תיעוש. מה עומד מאחורי רשת ההשקעה התחבורתית הזאת?- זה שאנשים יקומו בבוקר ויבואו לעבוד במרכז. כלומר לא מפתחים את הפריפריה. האם בתנאים הקיימים של החברה הערבית ובתנאים הנראים לעין, אנחנו נראה ניידות? נניח שישנם מקומות עבודה במרכז, גם זה סיפור, נניח אישה מסחנין שתקום בבוקר ותעבוד בתל אביב או בת ים, או מאום אל פחם, האם אלפי נשים תעלנה לעבוד במרכז? אנחנו לא רואים את המחזה הזה וגם בלי להיכנס לניתוחים עמוקים.
אחד המאפיינים החשובים ביותר, זה העניין של קירבה. אני אפילו מתחנן, אל תדברו על תחבורה, אל תזכירו. הם יגידו לך 'אנחנו משקיעים בתחבורה' אחר כך לך תשכנע שזה בכלל הזיק לנו ולא הועיל. לדבר קודם כל על מקומות עבודה, התחבורה תבוא אחרי מקום העבודה. שקודם כל שיהיה מקום עבודה. זה הדבר העיקרי. אנחנו רוצים אוטובוס שיגיע למקום עבודה ולא להתעסק בשאלה אם יש תחבורה. קודם כל שיהיו מקומות עבודה. מקומות עבודה שאפשר לייצר, מקומות עבודה שהם רלוונטיים לתעסוקת נשים ערביות רק באזורים. לכן הנתון הכי חשוב ששמעו היום זה שאין אזורי תעסוקה שנשים יכולות לבוא לעבוד בהם. כמה נשים ערביות עובדות בהייטק באזור תל אביב, באזור המרכז? אני מכיר אחת ואולי יש שתיים.
כשמדברים על תחבורה, שאנשים יגיעו למרכז. זו השקעה גדולה, לא מדובר על השקעה ביצירת מקומות תעסוקה ולכן זאת המלחמה שלנו, שצריכה להיות. אנחנו לא רוצים להילחם את המלחמה של אתמול, להגיד תפתחו לנו שוב טקסטיל למרות שמקומות מסוימים אפשר לעשות את זה וניתן לשפות את העסוקה כי אנחנו חברה עובדת. אנחנו בשונה מהחברה החרדית, לי אין שום עניין להתווכח, אבל מבנה העבודה בחברה הערבית שונה מהחברה, ניזהר במילים. החבר'ה שלנו הולכים לאוניברסיטה. אני מוכן לאתגר כל גורם בארץ ולראות איפה שיש מקומות עבודה שערבים יכולים לעבוד בהם – את תמציאי ערבי. בתי חולים מלאים, איפה שיש רוצים עוד. מהנדסים בבניין, בכל התחומים, כלומר אין דבר שהוא חסום כשיש איפה, גם במכוני מחקר אין מספיק ערבים בגלל שלא מקבלים אותם ולא בגלל שלא מתדפקים. במכון ואן ליר כמה מגישים בשנה אנשים שרוצים לעבוד? – אולי 20-30 איש, כמה על כל משרה באוניברסיטה עומדים בתור אנשים שמסיימים דוקטורט? – בכל מקום אנחנו רוצים לעבוד ולא נותנים לנו לעבוד, אין מקומות עבודה.

לכן אני חושב, שהשינוי צריך להיות בעיקר ברמה הממשלתית. השוק החופשי - אנחנו לא נולדנו אתמול, אנחנו יודעים שהשוק החופשי הוא חופשי איפה שאתה שם אותו. במובן מסוים יש הכוונה ממשלתית לשוק החופשי. אם יגיעו היום לנצרת ויגידו שיש אזור תעשייה עם 15% הנחה במס, עם סובסידיה ממשלתית כמו שנתנו לאינטל לפתוח באופקים חצי מיליארד שקל, אז יגיעו חברות ענק ויהיה אפשר להעסיק נשים ערביות באלפים ובכל רמות התעסוקה של ההייטק, גם ברמת של ההרכבה שהיא העבודה הפשוטה וגם ברמת התכנות הגבוהה יש המון. לזה צריכה החלטה ממשלתית. כל העניין הזה הפך להיות כעת סוג של מנטרה, כל שר אומר 'אנחנו רוצים לשפר'. אנחנו לא רוצים לשמוע מילים, אנחנו רוצים תכניות אמיתיות שאומרות אחת, שתיים, שלוש ארבע, אנחנו מוכנים להציע, דיברנו עשרות פעמים, אבל הממשלה מכירה את הסיפור הזה. הכלכלנים של הממשלה יודעים איך לייצר מקומות עבודה. יצירת מקומות עבודה. מה- 30 מיליארד של פרויקט לתחבורה יתנו לנו שני מיליארד ליצירת מקומות עבודה ולעידוד תעשייה שתפתח בישובים הערבים. זו המלחמה שלנו. לדעתי, כשמדברים איתנו בכל פעם על תחבורה, אנחנו צריכים לדבר איתם גם על תעסוקה. אנחנו בעד שתהייה השקעה בתחבורה, אולם זה לא תחליף להשקעה בתעשייה ותיעוש ומקומות עבודה.

תודה רבה. לפני שאתן את רשות הדיבור לנציגי המשרדים השונים, אני גם אתן לכם להגיב על דברי נציגי משרדי הממשלה, אני נותנת את רשות הדיבור למרים כבהא, מנציבות שוויון הזדמנויות בעבודה. בבקשה.

צהריים טובים לכולכם. אני כמובן מברכת על הדיון הזה, אני חושבת שכל דיון שמציף את הבעיה הוא חשוב ומבורך. חשוב שהעניין של תעסוקת נשים ערביות לא ירד מסדר היום הציבורי.

נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה, זו יחידה במשרד התמ"ת, העוסקת בהטמעת שוויון ומלחמה בהפליה על כל סוגיה. לא ראיתי שהתייחסו לאחד החסמים בסקירה של נג'אח ושל האחרים, שזה הפליה שנשים ערביות חוות בשוק העבודה. נשים ערביות חוות היום הפליה כפולה, מחד בשל היותן ערביות על רקע לאום, ושנית על רקע מגדר: הפליות הרגילות של הריון, דת וכדומה. אנחנו רואים את התופעה במגמת עלייה בפניות לנציבות שוויון. כל שנה יש לנו עלייה של 20% של פניות נשים ערביות על רקע מגדר ולאום. לצערי הרב, עדיין הן לא חזקות מספיק לתבוע. אנחנו מנסים כל הזמן להרצות ולחזק אותן, להעצים אותן, ליידע אותן על זכויותיהן ומה כן מותר ומה אסור בשוק העבודה.

כלומר, רוב התלונות לא קשורות לקבלה או אי קבלה לעבודה, אלא להפליה במסגרת העבודה שלהן.

גם וגם, זה לא רק במסגרת העבודה אלא גם בקבלה לעבודה. יש לנו פניות של נשים שלא מתקבלות לעבודה, או מפוטרות מהעבודה, בגלל שהן דתיות והן ערביות. לא היה לנו עדיין תיק שהבשיל ויכולנו ולייצג בבית המשפט. אני רוצה לנצל את הבמה ולפנות לכל העמותות האזרחיות לשתף יחד איתנו פעולה. זה משאב חשוב שעומד לרשות הנשים הערביות כשהן מרגישות שהן מופלות, הן יכולות לפנות לנציבות שוויון ולדרוש את התמיכה והלווי והייעוץ המשפטי.

התכנית האסטרטגית של הנציבות לשנתיים הבאות, היא פניה לסקטור הפרטי, שיתוף עם מעסיקים בהדגשת הביזנס-קייס: למה חשוב לקלוט נשים ערביות. זה גם תועלת כלכלית, כפי שפיטרת בהתחלה, גם מבחינת תועלת כלכלית לכל המשק ומדובר בנשים שרוצות לעבוד. כל כך שמחתי שהצגתם את הנתון של 'אין יותר חסם חברתי' – זה ממש כך. נשים ערביות רוצות לעבוד והן עובדות מצוינות עם מוטיבציה מאוד גבוהה, הן רוצות להוכיח את עצמן. זה הבזינס-קייס לרוץ איתו. במקביל יש לנו את התכנית עם השירות הציבורי שאנחנו מנסים ליישם העדפה מתקנת, לשים קריטריונים של מתי מפעילים העדפה מתקנת בשירות הציבורי, שינוי מבנה הקבלה לשירות הציבורי מבחינת התאמת המבחנים חברתית וכמובן הקלות מבחינת תחבורה וכדומה.

המשאבים של נציבות מוגבלים, לכן, השותפות אתכם הארגונים החברתיים מאוד חשובה. אני חושבת, שכך יהיה לעניין יותר גבוה, יותר גודל, לכן אני רוצה להזמין אתכם לשתף איתנו פעולה בכל נושא של הפליה בשוק העבודה וגם בקידום התכנית שלנו.

מרים, מה אם הנשים לא פונות? אתם לא עוקבים אחרי השטח? למשל, אני פניתי אליכם בעניין שמקבלים לעבודה אחרי שירות צבאי גם כאשר מדובר במקומות עבודה בחנויות ובמסעדות. אין לכם אסטרטגיה אקטיבית יותר להתערבות, בשינוי או מעקב אחרי התנאים האלה? לא פונים כי נשים ערביות - - -

את צודקת. אני עושה הרבה, אני אישית משנה. לאחרונה עשיתי הרבה כדי לקבל יותר פניות, זה לא מביע עדיין את אותותיו. אנחנו עושים פניות אקטיביות כשאנחנו יודעים שמעסיק מסוים מפרסם ומתנה תנאי של שירות צבאי, אז אנחנו שולחים ומבקשים שיוריד את התנאי הזה.

התשובה שקיבלתי מכם היא, שאתם לא עושים את זה, אלא רק אחרי פניה מהנשים עצמן.

יש אגף אכיפה במשרד, שלא עושה את מה שמוטל עליו.

אני פניתי דווקא לנציבות, הם אומרים: "אנחנו לא עושים את זה".

במשרד התמ"ת, יש אכיפה פלילית ויש אכיפה אזרחית. האכיפה שלנו היא אזרחית. בכל פעם שאני נתקלת במודעה שבה מצוין תנאי שירות צבאי - - -

מה זאת אומרת "נתקלת".

אני לבד במשרד.

אתם יוצאים לשטח?

בכל פעם שאני נתקלת בעיתון במודעת דרושים, שבה מצוין תנאי שאינו נובע ממהות התפקיד ואינו דרוש לביצוע התפקיד, אני מבקשת שהוא יוריד את התנאי הזה.

אני אשלח שוב את המכתב.

בבקשה, אם את גבירתי היושבת ראש, או כולכם כאן יודעים שיש מעסיק ספציפי שמגדיר כתנאי הכרחי לקבלה לעבודה, למרות שזה לא רלוונטי, אתם מוזמנים לפנות אלינו ואנחנו נטפל בכל מקרה.

תודה, נעבור כעת לנציגי משרדי הממשלה. רחל אגמון ממשרד הרווחה והשירותים החברתיים בבקשה.

שלום לכם. שמי רחל אגמון, אני עובדת במשרד הרווחה והשירותים החברתיים, עובדת סוציאלית, מפקחת. אני רוצה לומר שגם אני שמחה מאוד על המפגש הזה, הישיבה ביחד ועל הדברים שהועלו כאן.

הפעם המשרד שלי לא נמצא בחזית של ההתקפה, אז נוח לי לדבר. גבירתי היושבת הראש, אני מאוד מתפלאה, אני מקווה שזה לא מכוון, אבל מאוד מוזר שהרשות לפיתוח כלכלי במגזר המיעוטים שהוקמה לפנה שלוש שנים, בראשותו של איימן סייף, ולידיעתכם יש לה המון כסף, דווקא הם לא נמצאים כאן פה כרגע איתנו.

בהשוואה לצרכים אין המון, בהשוואה לאפס אולי יש.

יש להם תקציבים נכבדים ואני מצטערת שהם לא כאן. יש הרבה דברים, שחיכיתי שמישהו יגנוב לי את ההצגה וידבר על זה, סוסאן הזכירה אותם, שהרי הדברים קשורים אחד לשני. אם אישה יוצאת לעבודה, צריך מעונות יום. הרעיון היה להקים חברה כלכלית בישובים ערביים, ישובים מהחברה הערבית כך למדתי לקרוא לזה, פארק תעשייה וכאלה דברים, שבאום אל פחם, סחנין, בערבה ובכל מקום אחר, יהיה מקום מיידי שיספק מקומות עבודה לתושבים ובכללם גם נשים.

את יודעת כמה שנים אום אל פחם מחכה לאישור לאזור תעשייה? עד עכשיו זה לא מאושר.

אני לא יודעת על זה כלום, אבל מסכימה איתך.

זה כבר מעל עשרים שנה.

ראשית אני מצטערת שזה כך, וזה לשם הפרוטוקול. שנית, אני לפני חודשיים-שלושה הייתי במלון "לאונרדו" יום שלם בחיפה כשדיברו על התעסוקה בחברה הערבית ועשו שם תהליך מאוד מעניין. הביאו דווקא כאלה שהצליחו. נכון שהצלחות הן מטאוריות של מפעלים ויוזמות בגליל, בעיקר בצפון הארץ - - -

אבל מה יש לך לענות על הדרישות?

כל מה שאמרת זה נכון. יש תכנית קטנה, אבל מאוד מוצלחת, הפועלת כיום בשלושה עשר ישובים בחברה הערבית שנקראת "אשת חיל", באום אל פחם התכנית הצליחה "בגדול", זו תכנית שלוקחת נשים שנמצאות מתחת לכל הרף שאתם דיברתם היום: נשים מעוטות השכלה, נשים שמעולם לא יצאו לעבודה, נשים שלא נמצאות בשום רשת של ביטוח לאומי, עושים תכנית מאוד מתוקתקת. בחברה הישראלית היהודית היא מגיעה ל- 75% השמה בעבודה. כשאנחנו מדברים על עבודה אנחנו לא מדברים על עבודות תובעניות, אלא על עבודות שיש להן גם אופק תעסוקתי. באום אל פחם יש סיפורי הצלחות מרגשים ביותר, גם בכפר כנא, טורעם באקה, קלוונסוה, דבוריה, אל מאל, שאב, עוספייה, מרר, בכפר מנדא לא הלך מסיבות פוליטיות. אנחנו פותחים במזרח ירושלים שלוש. בחברה הערבית ההצלחה מדברת על 64%-67%.

וועדת טרכטנברג המליצה על תכנית מאוד מאוד מושקעת בחברה הערבית. החלטת הממשלה מיום ה-29 בינואר 2012, יש בה כל מיני סעיפים הנוגעים לחברה הערבית בתוכם סעיף שנוגע לי והוא, ההחלטה שממנה את שר הרווחה השירותים החברתיים להפעיל עוד 36 קבוצות של התכנית עליה דיברתי -"אשת חיל" יש לה שם בערבית.
התקציב הוא 9 מיליון לשנה לשלושים ושש קבוצות, זה תקציב מאוד נדיב. עכשיו יש לנו התכנסות יחד עם מרצה וכל החברים שלנו איתנו, זה בשיתוף פעולה, זה חתיכת סיפור, חברי הכנסת יודעים שחלק גדול מהרשויות הערביות הן עם וועדה קרואה או שהן נמצאות בבעיות כספיות ולכן גם אי אפשר לפתוח חברה כלכלית וכיו"ב. אני רק מייצגת את הדבר הקטן שאנחנו עושים עם הרבה אמונה והרבה אהבה והרבה ניסיון לדלג על משרד החינוך שסגר את האגף לחינוך מבוגרים כדי לעשות קורסים בעברית - - -

אני לא יודע שהאגף הזה נסגר, מאיפה את מביאה את זה?

הוא הוקטן, סליחה.

לעשות משהו כדי ללמד עברית תעסוקתית כדי שזה לא יהווה מחסום. מי שרוצה לדעת על התכנית הבאתי קצת דפים ואני אשמח לתת למי שרוצה, יש עמוד אחד על התכנית. כל טוב. תודה.

צריך מקומות עבודה, כדי להכשיר את האנשים.

האחד קשור בשני.

דוקטור אהרון ברנשטיין ממשרד התמ"ת, בבקשה.

אני רוצה לברך, גם על המחקר וגם על הדיון היום, במיוחד על רוח הדברים של המחקר והדגשים שלו. הוא מצביע על שינוי מגמה, שינוי גישה. אם משנות השמונים אנחנו, כולנו במערכת החינוך חטאנו בדיבורים וביעדים חד-ממדדים של מהו אחוז הבגרות, זה היה בעצם המוטו העיקרי ואנחנו הובלנו את כל התלמידים בערך לאותו כיוון. היום גם ההמלצות של המחקר, גם מהתמונה שאנחנו רואים בשטח מדברים יותר ויותר על גיוון של היעדים ועל גיוון החינוך שאנחנו מעניקים לבני הנוער בין אם הם ערבים או יהודים, מדברים עם דגש על נושא של התעסוקה, של העולם האמיתי, בעיקר תחום התעסוקה וההמשכיות. ישנם שני תחומים והמחקר נגע רק באחד מהם, יש את התחום של אותם בני נוער, אנחנו רואים לפי הנתונים על בנות ערביות שכ- 48% זכאיות לבגרות, מה קורה עם הבוגרות מבחינת המגמות שהן למדו, האם יש להן קשר להמשכיות התעסוקתית. זה הדגש של המחקר.
אני רוצה להוסיף ממד נוסף והוא מה עם 52% האחרים. אגב, גם בכלל האוכלוסייה הכללית זה פחות או יותר אחוזי הזכאות לבגרות. באוכלוסייה הכללית, בנים ובנות, יהודים וערבים השיעור עומד על כ- 48%. השאלה היא, מה עם החצי השני? עדיין יש 50% נוספים. היום אנחנו מדברים על נשים, בנות ערביות, אבל זה חל על כולם, צריך לתת להן מענה. כשהן לא מצליחות לקבל תעודות בגרות למעשה הן יוצאות היום חסרות כל. כפי שלמדנו גם אם הן כן יוצאת עם תעודת בגרות ואפילו עם תואר אקדמי לא בהכרח זה מכוון אותן לתעסוקה מתאימה והולמת ולמימוש עצמי. לכן הכיוון צריך להיות מענה גם של מגמות טכנולוגיות גם מתקדמות וגם תעסוקתיות ולא בהכרח אקדמיות, אלא אם זה ברמה טכנאים או ברמה של הכשרה מקצועית אחרת.
הממשלה, כצעד קטן ראשון על פי המלצות ועדת טרכטנברג, דווקא בנושא הבנות הערביות, לפחות ברמת משרד התמ"ת, זה להכפיל את מספר הבנות בבתי הספר שלנו, בתי ספר המקצועיים - - -

אתה מסכים איתנו, אבל אתה מייצג את משרד התמ"ת ואתה אמור לענות על הטענות הספציפיות שעלו כאן הקשורות למשרד, למשל בנושא המשפחתונים ומעונות היום.

לגבי המשפחתונים אין לי מידע מפורט לומר, אני כן יוכל לומר שמדיונים שבהם אני משתתף אצלנו במשרד, אני יודע שעושים מאמץ עליון להגביר את היקף המעונות ובמיוחד במגזר הערבי. יש דיונים שלמים העוסקים בנושא זה. לעצם נושא של החינוך הטכנולוגי, בהמשך לדברים שנאמרו כאן גם על ידי חברי הכנסת, אני רוצה להדגיש שצריך לעשות - - -

מה עם הפרטה או ניהול בתי ספר לחינוך טכנולוגי?

אני לא יודע אם זה נושא שאני רוצה להקדיש בו את הדקה שנשארה לי, אבל אני רוצה להצטרף להמלצה של שינוי תמהיל המגמות, שיהיה גם לחץ מהשטח לשינוי התמהיל בבתי הספר. יותר מגמות טכנולוגיות וגם כפי שעלה כאן, יותר מגמות מתקדמות שמתאימות לתעשייה או למשק המתקדם לעומת - - -

סליחה, זה נמצא תחת האחריות של משרד התמ"ת? אתם קובעים את המגמות?

זו מערכת.

אתם קובעים את המגמות וכאן הבעיה המרכזית שהוצגה כאן והיא מחסור במגמות מודרניות שמותאמות לשוק העבודה. אנא, מהי תגובתך לטענה זו? אם זה אכן נמצא תחת אחריותכם, תחת אחריות התמ"ת?

יש בתי ספר הכפופים לתמ"ת.

ברשותך אני אתייחס לשאלה כמשרד התמ"ת, למשרד החינוך יש לו הרבה מה לומר בנושא. לנו יש שני כיוונים שבהם אנחנו קשורים לנושא ואנחנו רוצים לעשות מאמץ לחבר ביניהם. האחד, אנחנו אמונים על מכלול הכלים הממשלתיים לגבי תעסוקה, לגבי תעשייה, לגבי מקומות עבודה, בין אם זה קשור לפיתוח אזורי התעשייה, בין אם זה קשור למיזמים של תעסוקה. אני מאוד מצטרף להמלצות, גם של הדוח, לחיבור בין בתי ספר, בין המגמות לבין המשכיות של תעסוקה. במשרד היום מתייחסים לגבי אותם בתי ספר ומגמות חדשות שאנחנו נפתח פלוס שינוי בבתי הספר הקיימים, אנחנו רוצים לחבר בין בתי הספר והמגמות – אני מדבר כרגע גם בהקשר של הבנות – לבין מקומות תעסוקה ומפעלים קיימים. זה מהלך שאנחנו רוצים לחבר בין עם הרשות לפיתוח הנגב והגליל בין עם המחלקה לאזורי תעשייה שאמורים להקים גם במגזר הערבי לבתי ספר שמחוברים למפעלים או למקומות תעסוקה גדולים, אני מדבר גם על המקצועות המתקדמים - - -

מאוד כללי מה שאתה אומר עכשיו. יש לכם יעדים קונקרטיים? מה מהן תכניות העבודה שלכם, החל משנת 2012 עד 2014?

בתוך שלוש שנים משנת 2012, אנחנו מכפילים את מספר הבנות של המגזר הערבי, שתלמדנה מקצועות טכנולוגיים במסגרות שלנו - - -

מהן המגמות הקיימות כעת?

שינוי, הן בבתי הספר הקיימים והן בבתי הספר הנוספים.

אלו בתי ספר?

אנחנו רוצים שתציג לנו את הפעולה של התמ"ת.

אנחנו נעביר זאת בצורה מסודרת.

מה זאת אומרת תעבירו? אתה הגעת לכאן, כדי לענות לטענה הזאת. אני אתן לך עוד שלוש דקות כדי שתענה. בכל מה שאמרת הסכמת איתנו וזה טוב מאוד, כעת אנחנו רוצים לשמוע ממך מהי תכנית הפעולה של המשרד.

יפה. במשרד בנינו תכנית חומש, שכוללת גם את אותה החלטת ממשלה. תכנית שבה אנחנו הולכים להגדיל פי ארבע, בהקשר הזה, את מספר הבנות הערביות שהיום לומדות - - -

פי שתיים או פי ארבע? לפני דקה אמרת פי שתיים.

אמרתי פי שתיים לתוספת בשנתיים שלוש הקרובות, שהממשלה הוסיפה על פי המלצות טרכטנברג, אנחנו מעצמנו הולכים להכפיל, בעצם אמורים כי זה תלוי תקציב, את המערכת הטכנולוגית ולכן שתיים כפול שתיים זה פי ארבע וזה מתוכנן תוך החמש השנים הקרובות, כאמור זה תלוי תקציב. היום יש לנו כחמישה עשר בתי ספר במגזר הערבי כולו, שזה כולל את המגזר הדרוזי, המגזר הבדואי בנגב וכן הלאה, בתי ספר קיימים וחדשים.

מחשבים, אלקטרוניקה, אבטחת איכות ומקצועות נוספים. יש הרבה מגמות מסורתיות כמו מינהל, עיצוב שיער, מטפלות וכדומה, להמיר אותן למגמות מתקדמות יותר מותאמות למקום עבודה. הכוונה היא, בכל אותם מקומות חדשים, לחבר בין בית ספר או מגמות מוגדרות לבין מפעל מוגדר, מפעל הוא מקום תעסוקה גדול שיכול להיות בית מלון, מקום תעסוקה אחר או מפעל, שנמצא באזור התעשייה או במקום בקרבת ישוב בית הספר. למשל, אנחנו עומדים להקים אזור תעשייה גדול בנצרת על הר הקפיצה, כאשר הכוונה היא, להקים שם בית ספר חדיש ומתקדם.

אתה מתכוון לאזור התעשייה של סטף ורטהיימר? זה לא אתם, עם כל הכבוד, זה כסף פרטי.

אנחנו לא מקימים תעשייה.

20 מיליון דולר, כשאנחנו בקושי "מגרדים" תקציב לחמש שנים באזור באום אל פחם. אתם מחזירים כסף ולא מנצלים כסף שיש לכם.

הבשורה הנקודתית שלי, לא משנה כרגע מי נותן את הכסף לאזור התעשייה, הוא שאנחנו מתכוונים לחבר בין התעשייה המתקדמת שתוקם במקום הזה או במקומות אחרים לבין בתי הספר, לבין המקצוע שהבנות או הבנים ילמדו וישתלבו באופן ישיר. כאן יש גם יתרון, הרי אין כאן את הניתוק של שנתיים-שלוש של הליכה לצבא, כאן יש המשכיות של בוגרי תיכון טכנאים עם המשך השתלבות בתעסוקה.
הדבר האחרון מבחינת התכנית שלנו זו הנקודה שלדעתי חבר הכנסת מסעוד גנאים העלה וגם אתה העלאת אותה, הנקודה היא רק בנייה של כיתות לימוד, אנחנו עצמנו בנינו תכנית ובהחלט נזקק למשאבים נוספים, וגם במערכת החינוך הכוללת לעשות את זה, של יותר כיתות שכוללות סדנאות, מעבדות, ציוד – צריך להיות תקציב ייעודי לכך, זה לא רק כמה כיתות אתה בונה ויוצר עוד מאותו דבר, כפי שהעלה כאן המחקר, אלא צריך תקציב יתר, תקציב נוסף ייעודי בין של מפעל הפיס ובין של כל גורם תקציבי אחר שישקיע בסדנאות ומעבדות. המגמות אמורות להיות עתירות בשעות של התנסות שהבוגרים ובוגרות יהיו מומחים באותו מקצוע בו הם יכולים להשתלב בעבודה. זאת התכנית שלנו שהיא מפורטת לישובים - - -

לבינוי הזה אין לכם כסף? זה כסף של מפעל הפיס.

יש בינוי, אנחנו כעת בונים את התקצוב שלנו וחלק ממנו הוא של מפעל הפיס, כן.

ולאזורי התעשייה יש לכם תכנית בעניין.

יש תכנית של הקמת 20 אזורי תעשייה, הכוונה שלנו תלוית תקציב, להקים בעיקרון כי לא בכל מקום זה מתאים, בוודאי במגזר הערבי, הכוונה שבכל אחד מאזורי התעשייה שיקום להקים בית ספר שיהיה מחובר לתעשיות המתקדמות.

אני אומר לא במקרה ובמיוחד במגזר הערבי, כי בהשוואה וזה הוזכר, אומנם לא הוזכר משרד התמ"ת, אבל בהשוואה לבתי ספר במגזר היהודי בו יש יותר בתי ספר מחוברים לתעשייה, למלונות, לצבא זה דבר שחסר מאוד מגזר ואנחנו חושבים שחיבור כזה מאוד ישדרג את בתי הספר, את הבוגרים ואת השייכות של בתי הספר לתעשייה.

אני יכול לשאול אותך לגבי הנדסאים וטכנאים כי יש לכם למעלה 165 מיליון שקל בתקציב של הנדסאים וטכנאים. כשאתה מדבר על 15 בתי ספר כמה בסך הכל יש מזה בתוך משרד התמ"מ, אני מבין שיש רק 15 בתי ספר באוכלוסייה הערבית, כמה יש בכלל בארץ? ומתוך הנדסאים והטכנאים, כמה מתוך 165 מיליון שקל שאתם מקצים להנדסאים וטכנאים, כמה מתוך זה הולך להכשרת טכנאים והנדסאים ערבים?

לגבי ה- 15 בתי ספר שיש בהם בנות, יש 22 בתי ספר במגזר הערבי מתוך 60 בתי ספר, אבל הם 40% מתוך המערכת של בתי ספר התיכוניים המקצועיים, 40% מהתלמידים הם תלמידים מהמגזר הערבי, ממסעדה ירכא, פקיעין, קסרא סמייא, סכנין ובהמשך דליית אל-כרמל וכן הלאה. לדעתי, מאוד חסרה השתתפות רשתות החינוך אורט, המכללה הארצית סכנין שהיא מאוד גדולה במגזר וגם אם זה "עמל". אני מזכיר את הרשתות והרשויות המקומיות אם הוזכרו, כאן אנחנו מאוד מעודדים את זה, אבל חשוב שגם הרשתות וגם הרשויות המקומית וגם האגודות הציבוריות והגופים הציבוריים יעודדו את השינוי הזה. אין לי מספרים מדויקים לגבי כמה סטודנטים ערבים לומדים במכללות כי יש לא מעט סטודנטים ערבים במכללות הכלליות ואני לא מכיר את הנתון המדויק. כתשובה לגבי טכנאים שלנו, אנחנו בבתי הספר התיכוניים שלנו את ההמשכיות של טכנאים הנדסאים עושה המערכת של משרד החינוך של כיתות י"ג וי"ד. יש כאן שיתוף פעולה מלא עם משרד החינוך שאנחנו מאוד מאמינים ומברכים עליו. אני חושב שהכוונה גם של בנות ללימודי טכנאים שהיא מאוד חשובה וגם כפי המומלץ כאן בדוח, מאוד משמעותית וחשובה.

תודה רבה. כעת לנציגי משרד החינוך, עבדאללה חטיב, בבקשה.

גם ציון שבת, שהוא מנהל אגף בכיר כוח אדם בהוראה. אנחנו נתייחס בעיקר לדברים שהועלו פה. ראשית גברתי היושב ראש, חברי הכנסת והעמותות אנחנו מברכים על הדיון. אנחנו ערים למצוקה הקיימת היום ואנחנו פוגשים את מצוקת הנשים הערביות יום-יום במסדרוני משרד החינוך. אנחנו ערים לתופעה הזאת.

אנחנו התחלנו בתכנית החל מבתי הספר התיכוניים כי עיקר הבעיה במגזר הערבי מתחילה בחוסר הכוונה למגמה המתאימה בבתי הספר התיכוניים וגם בחוסר הכוונה בבחירת מקצוע העתיד. לנו יש נתונים לגבי מספר תלמידים נושרים אחר כך כשהם מתקבלים לאקדמיה הישראלית.

מהם הנתונים?

18% מהתלמידים נושרים בשנה הראשונה - - -

מהסטודנטים?

כן. או שהם נושרים או מחליפים למקצוע עתיד.
התחלתי ואמרתי, שאנחנו התחלנו בתכנית בבתי הספר התיכוניים, "תכנית לחיי קריירה והכוונה מקצועית" זו תכנית בשיתוף משרד ראש הממשלה, הרשות לפיתוח כלכלי עם איימן סייף. התחלנו באותה תכנית עם דב לאוטמן עם "קו משווה". לקראת שנת הלימודים הבאה בשנת תשע"ג ניקח 50 בתי ספר תיכוניים מהמגזר הערבי. באותם 50 בתי ספר נפעיל את התכנית "חינוך לחיי קריירה והכוונה מקצועית" לתלמידי כיתות י"ב. במקביל לאותה תכנית המשרד יפעיל גם תכנית - - -

אבל זה קוצץ. לא היה קיצוץ לפני כן?

עכשיו גייסו לזה תקציב, אנחנו מדברים על תכנית ב- 50 בתי ספר. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה הקצנו במשרד תקציב ייעודי לתכנית הזאת. בנוסף לתקציב המיועד לתכנית הזו לכיתות י"ב, אנחנו גם החל בשנה הבאה במכרז החדש של תכנית החומש מכניסים במרכז את "החינוך לחיי קריירה" החל מכיתה ט' וכיתה י'. אנחנו מאמינים שבחירת מקצוע במסגרת בתי הספר התיכוניים תסייע מאוד לתלמיד בבחירת מקצוע העתיד וזה גם יאפשר ויעזור בנושא המוביליות החברתית של האוכלוסייה הערבית.

אנחנו עדים לבעיה, שהפסיכומטרי מהווה מחסום עבור התלמידים מהמגזר הערבי. הקמנו 30 מרכזים לפסיכומטרי במגזר הערבי במימון מלא של משרד החינוך. דרך תכנית החומש הקמנו 30 מרכזים שממונו על ידי משרד החינוך. התלמידים שמגיעים למרכזים הם התלמידים הטובים שידם אינם משגת קורס פסיכומטרי. אנחנו יודעים שהעלות הממוצעת של כל פסיכומטרי איכותי וברמה הוא בין 3,500 ל- 4,000 שקל ולכן יש תקציב ייעודי לעניין זה.

לעניין המגמות, אני רוצה לתת לכם את המספרים המדויקים לגבי המגמות. אני אישית לא נתקלתי בבעיה שמנהל בית ספר פנה אלינו למשרד והביא נתונים ואנחנו לא פתחנו באותו בית ספר מגמה שהיא מגמה טכנולוגית. אני רוצה לומר לכם לפי הנתונים שקיימים היום במערכת, במערכת החינוך בנוגע למגזר הערבי, אנחנו היום מדברים על כ- 41%-42% המשולבים במגמות שהן מגמות טכנולוגיות. אם אנחנו רוצים לעשות הבחנה בין בנים לבנות אני יוכל להגיד לכם ש- 43.8% בנים ו- 39.4% הן בנות המשולבות במסגרת המגמות שהן המגמות הטכנולוגיות בבתי ספר תיכוניים.

אני רוצה להדגיש את הנקודה. אנחנו מדברים על רמות שונות של מגמות טכנולוגיות, אבל אם אנחנו מתייחסים בפרט לבנות, זה נתון מאוד חשוב, מגמות יוקרתיות כמו הנדסת תכנה, הנדסת אלקטרוניקה, ביו-טכנולוגיה, מדעי הטכנולוגיה, הנדסת מכונות – אלו מגמות שנחשבות כמגמות היוקרתיות מאוד במשרד. אנחנו מדברים על כך שכ- 7,580 תלמידות מהמגזר הערבי, כעת אני מדבר רק על בנות ולא על בנים כי הנתונים לגבי הבנים, כיתות י' – י"ב. אנחנו מדברים על כך, שמתוך הבנות 42% מהן לומדות במסגרות המגמות שהן המגמות היוקרתיות. יש לנו עוד מגמות שהן מגמות בינוניות ויש גם מגמות שהן מגמות שהן לא הייטק כמו ניהול עסקי, תיירות, מערכות בריאות, בנאות, תקשוב ודומות, אבל האחוז של הבנות הוא קטן. אנחנו מדברים על 6,482 בנות מתוך סך הבנות שלומדות במערכת.
לגבי נושא התקצוב, המגמות הטכנולוגיות. אנחנו מפרסמים מדי שנה מסמך שמפרט את התקצוב למגמות בחינוך העל-יסודי במיוחד. כשאנחנו מעבירים את התקצוב לרשויות המקומיות ברמה הארצית, המשרד מעביר שכר לימוד, שכר הלימוד בנוי ממספר אלמנטים שחלק מהאלמנטים של שכר הלימוד הוא רמת שירות. אנחנו בכל שנה פונים למנהלי בתי הספר במגזר הערבי ומבקשים לומר לנו 'כמה לבורטנים יש לכם, כמה ספרנים יש לכם, כמה מעבדות יש לכם, כמה טכנאי מחשבים יש לכם' ועל סמך הדוח שממלא מנהל בית הספר נקבעת רמת השירות לאותו בית ספר. יתכן שאתה תראה שבית ספר במגזר הערבי מקבל 1,100 עבור תלמיד ובמגזר היהודי הוא יקבל 1,300 שקל מסיבה אחת – אני ער לתופעה הזאת כי חלק - - -

זה להפלות פעמיים, אין לו את הלבורנט ואחר כך אין לו את הכסף.

הבעיה היא לא שאין לו לבורנט, אלא, חלק מהרשויות המקומיות במגזר הערבי שנקלעו, לצערי הרב, למצב כלכלי קשה מאוד, אינן מרשות לעצמן למנות כל מיני בעלי תפקידים, שהמשכורת שלהם באה על חשבון משרד החינוך והם משתתפים באחוז מזערי.

זה 25% ו- 75% או 100%?

אנחנו משתתפים ב- 100% משכר הלבורנט וגם משכר טכנאי המחשבים והספרנים והכל. אני רוצה לומר דבר נוסף וחשוב. שכר הלימוד נקבע לפי תלמיד, לפי מגמה ולפי מסלול והכל הם דברים שקופים. אין מצב שאנחנו נעשה הפליה בין תלמיד מהמגזר הערבי לבין תלמיד מהמגזר אחר, אם יש הבדל משמעותי הרי זה רק בנושא של רמת השירות שנקבעה במשרד לאותם בתי ספר.

יש לזה שם בעברית, זה נקרא "הפליה מבנית". כלומר, אתה לא אומר "מחר אני הולך להפלות", אלא, אתה אומר "המבנה הוא כזה והוא מפלה".

אני רוצה להציג כמה דברים חשובים. זה מה שנעשה במסגרת בתי הספר התיכוניים. אני אומר לכם את מדיניות המשרד, אני אישית והמשרד מוביל היום מדיניות נגד הקמת בתי ספר שהם בתי ספר 'מח"טים" – מרכז חינוך טכנולוגי. כל שנה אנחנו מאשרים בקשת בית ספר אחד או שניים. למה לא מרכז חינוך טכנולוגי? – מהסיבה הפשוטה, אנחנו רוצים שהמגמות הטכנולוגיות יהיו במסגרת בתי הספר התיכוניים כי אנחנו לא רוצים לראות את התלמידים מתויגים במסגרת בתי ספר שהם בתי ספר מח"טים כי השם מח"ט לפעמים אומר לך שהתלמידים שם הם חלשים, חלשים מאוד, עם בעיות התנהגות, שם לא טוב. לכן המטרה של המשרד היא לפתוח מגמות טכנולוגיות בבתי הספר התיכוניים במגזר הערבי.

יש תכנית של הרחבת המגמות הטכנולוגיות הקיימות?

זה לא ביוזמת בית הספר עצמו, אלא, ביוזמת המשרד.

מנהל בית הספר, אמור לפנות למשרד ולבקש מגמת טכנולוגית, יש צוות ויש מפקחים במגזר הערבי - - -

המשרד לא יוזם?

המשרד מציע לכל מי שרוצה לפתוח מגמות, אם יש לו קבוצת תלמידים, בחירת המגמה היא באחריות מנהל בית הספר ובאישור הפיקוח. כי זה חשוב מאוד לאשר מגמה שהיא מגמה שלא תפסיד במסגרת בית הספר.

משרד החינוך הוא משרד שהשקיע יותר ממיליון שקל בשיווק המגמות הטכנולוגיות כולל במגזר הערבי. לכל מקום שהגעתי במגזר משרד החינוך עודד ומעודד את המנהלים לעשות את זה.

משווקים את המגמות ואנחנו הולכים לפתוח וממשיכים לפתוח גם מגמות. המטרה שלנו היא לפתוח מגמות יוקרתיות במגזר הערבי.

יש מספר או נתון באחוזים, כמה בתי ספר תיכוניים ערביים שבהם יש מגמות טכנולוגיות?

אנחנו יכולים לתת לכם את כל הנתונים לגבי כל בתי הספר במגזר הערבי עם כל המגמות שקיימות באותם בתי ספר, אלו נתונים שאנחנו יכולים להעביר לכם. אם תהייה פניה רשמית נוכל להעביר לכם את הנתונים.

מנתוני המשרד, כ- 50% מהבנות או מבוגרות כיתות י"ב הולכות להוראה. אנחנו נמצאים בשנת הלימודים תשע"ב, הצגתי את זה פעם, מדובר על 8,254 בקשות כאשר מתוכן 7,391 דרישות של מורות. כלומר לא הצלחנו לקלוט אחוז גדול, אבל מתוך הבקשות שהוגשו קלטנו 2,600 מתוך 2,890 שנקלטנו, כלומר כ- 90% מהמורים שנקלטו במערכת החינוך בשנה האחרונות היו מורות. הנתונים נמצאים אצלנו. אחוז המורות בבתי הספר היסודיים במגזר הערבי עומד היום על 80%, בחטיבת האחוז שלהם עומד על 67%. כאשר אנחנו עושים השוואה למצב שהיה לפני חמש עשרה שנה הנתונים אז היו נתונים נמוכים מאוד. היום אנחנו מדברים על כך שאחוז המורות במערכת החינוך במגזר הערבי עולה.
סוגיית המורות היא מאוד קשה, אבל מתוך הנתונים, הלכנו ובדקנו את המורות שלא שובצו במסגרת משרד החינוך ומצאנו שלפחות 25% מאותן מורות עובדות במסגרת בתי ספר פרטיים, במסגרת עמותות וגופים שנותנים גם שירותים למגזר הערבי וגם במסגרת תכניות שמופעלות דרך הרשויות גם בחינוך הלא פורמאלי. התחלנו כבר לטפל בסוגיה זאת. בסיוע משרד ראש הממשלה, ישבנו עם "צופן" אנחנו רוצים לקחת קבוצת מורות מהמגזר הערבי שלא התקבלו לעבודה במשרד החינוך ולעשות להם הסבה בתיאום עם משרד הממשלה, לקחת אותן למקצועות נדרשים. עד שנפעיל את התכנית "לחינוך לחיי קריירה" ייקח לנו מספר שנים טובות כדי להביא לתודעת התלמידים שישנם מקצועות נדרשים ואין בהם אנשים. חשוב בשבילי דבר שהוא קריטי לגבי המורות שסיימו את הלימודים ואין להן תעסוקה. מצד אחד יש להן תעודה אקדמית ומצד שני יש להן תעודת מובטל.

זו סוגיה מאוד קשה, אבל אין לנו אלטרנטיבה אחרת, היתה אלטרנטיבה, לצמצם את המכסות של המכללות במגזר הערבי, אבל את זה אנחנו לא רוצים. תמיד אמרתי שאין בעיה שנשים במגזר הערבי תלמדנה, תנו לנשים במגזר הערבי ללמוד ואנחנו לא נפגע במכסות של המכללות כי האלטרנטיבה הייתה פגיעה במכסות הניתנות למכללות בין הערביות והן היהודיות שמכשירות למגזר הערבי. אנחנו עובדים עם "צופן" ועובדים עם משרד ראש הממשלה בתכנית כוללנית על מנת שאנשים שסיימו במסלולים מסוימים להסב אותם מקצועית לתחומים שיש בהם צורך, בין אם מדובר בתלמידים שסיימו כימיה, ביולוגיה, מתמטיקה להכשיר אותם לתחומים אחרים.
אנחנו מוכנים להעביר לכם נתונים שהעברנו לוועדת החקירה הפרלמנטרית לגבי מספר השעות המוקצות לתלמיד במגזר הערבי לעומת תלמיד במגזר היהודי. הנתונים נמצאים איתי ואנחנו יכולים להשאיר לכם אותם. תלמיד במגזר הערבי, לפי השיטה ולפי מדד שטראוס, מקבל היום 1.54 לעומת תלמיד במגזר היהודי 1.49.

המדד החדש יראה, שאפילו לסטודנט הערבי יש יותר.

אני רוצה לשאול שאלה שלדעתי היא השאלה הכי חשובה שנשאלת. מה עם החינוך לגיל הרך, כמה אתם צריכים לקלוט?חשבתי שאתה מדבר על זה.

כמה אתה מעריך, שתקלטו מורות לתכנית?

יישום החוק החל על גיל שלוש יאפשר לנו קליטת 500 משרות במגזר הערבי, בערך כ- 500 משרות.

זה הכל?

חבר הכנסת זחאלקה, חלק רב מהישובים הערביים נמצאים באשכול 1 ו- 2 ולכן החוק כבר חל עליהם. לגבי החלק הנוסף עשינו את החישוב ומצאנו שמדובר בערך על כ- 500 משרות במגזר הערבי, שיאוישו עם יישום החוק.

בקשר להדרכה המקצועית, אני יודע שבדרך כלל, בסוף י"ב, היועצות החינוכיות נכנסות לכתות ונותנות איזושהי הדרכה.

רובן הן עובדות סוציאליות, התפקיד שלהן הוא לא הכוון ללימודים או לקריירה.

יועצת חינוכית, לא מוכשרת לזה. כלומר, מי שעושה את ההדרכה, לרוב, הם היועצות או הייעוץ החינוכי, זה ממה שאני יודע עד עכשיו. ראשית למה לא להתחיל קודם כי טוב שמתחילים מוקדם. שנית, למה לא למסד את העניין כי אם זה העתיד של התלמיד של התלמידה באיזה מקצוע לבחור, למה לא למסד את זה כחלק מהתכנית הלימודית או כחלק משעות של בית הספר ולא לעשות את זה דבר עונתי? בנוגע לפסיכומטרי – דיברת על מרכזי פסיכומטרי שזה טוב – הייתה דרישה שתמיד דרשנו, אם הפסיכומטרי הוא גזרה משמיים ונשאר, למה שלא יהיה חלק מתכנית הלימודים בבתי הספר. הרי בסוף כל מה שמשלמים ההורים, התלמידים הם סכומי עתק לכל מיני מכונים, אפשר שמשרד החינוך יעשה את זה כחלק מתכנית הלימודים.

זה הרעיון של המרכז.

אם המרכז עונה על הדרישה של התלמידים ונותן לתלמידים באמת ללמוד ולהכין את עצמם לפסיכומטרי באופן ראוי והם לא משלמים מכיסם זה בסדר. זה מה שאנחנו רוצים.

לפני שתשיב אתה רוצה לענות לו? אני רוצה להעיר הערה. הויכוח עם משרד החינוך לגבי החינוך הטכנולוגי הוא לא ברמת הפרטים אלא יותר ברמת היגיון התעסוקה, ברמת האכסיומה, כאשר יש כשל שוק המדינה מתערבת והיא מפסיקה להיות פסיבית והיא מתערבת בגלל שיש טעות, המערכת לא מתפקדת בצורה נכונה. אנחנו רואים שבהתאמה בין מערכת החינוך לבין שוק העבודה מערכת החינוך באוכלוסייה הערבית לא מתפקדת, יש כשל במערכת. הפסיביות הזאת שאנחנו מחכים למנהלים שהם יפתחו מגמה ואז ניתן להם, על הרמה הזאת אנחנו לא מסכימים אתכם ואנחנו חושבים שיש טעות בסיסית. אם הכשל הזה היה במערכת החינוך היהודית-עברית, אני חושבת שהתגובה של משרד החינוך הייתה 'אנחנו נעשה משהו, אנחנו נפסיק את הפסיביות שלנו ואנחנו נתערב ואנחנו נתכנן תכנית עבודה שבה נשנה את המציאות'. הפסיביות זו החלטה, אתם מחליטים להיות פסיביים, אתם מחליטים שמערכת החינוך הערבית יכולה להמשיך כך והאבטלה יכולה להמשיך ושאתם לא נותנים אלא כאשר המנהלים יוזמים. אני חושבת שזו מדיניות וזו מדיניות לא נכונה, וזו מדיניות שלא עונה על הדרישות ועל הצרכים. אם אתם ממשיכים, כן הפער בין מערכת החינוך שמכשירה לשוק העבודה הוא פער שימשיך ויגדל.

לנושא כיתות לימוד, אתה יכול לתת תשובה איך תסגרו את הפער בין מה שצריך, כלומר המחסור ב- 3,500 כיתות לימוד לבין 100 מיליון שקל שיש לכם לבינוי כיתות לימוד?
לגבי תכניות לימוד, איך זה שאתם לא דורשים באופן ברור לקבל תקציב כדי לבנות תכניות לימוד? אתם מלמדים מקצועות כשאין לכם ספרים. אנחנו יכולים לשלוח לכם בדיוק באילו מקצועות אין אפילו ספרים.
לעניין הסעות תלמידים, אי אפשר לבקש מכפר של 2,500 תושבים לבנות ארבע מגמות ולהגיד לראש המועצה "תממן עכשיו את הטכנולוגיה", אבל עושים את זה בקיבוצים, נותנים הסעות מקיבוץ לקיבוץ ואז התלמידים מקבלים יותר הזדמנויות. את זה אתם לא עושים היום בתוך ישובים ערביים, תלמיד מהישוב עלבון יכול ללכת למרר ותלמיד ממרר יכול לבוא לעלבון.
זה לא קיים כשאנחנו מדברים על בתי ספר ערבים. היישום של "חוק חינוך חינם" במגזר הערבי, אנחנו מדברים על אשכול 1 ו- 2, אבל כמעט מחצית מהאשכול 3 ו- 4 הם ישובים ערבים, לכן 500 גננות לישובים האלה לא מספיקות.

לגבי הכוון תעסוקתי, הרי הוא תלוי תרבות ותלוי מחקר, אבל, אין מחקר ולא מכון הדסה. הארגון היחידי שעשה מחקר, או עבד או פיתח כלים, הייתה העמותה להכוון לימודי.

מתי עשיתם לאחרונה?

בכל עשר שנים. כשאתם בוחרים גופים לעבוד איתם ביישום, תסכל זה גם "צופן" גם "טבת" כל הגופים הם בעצם גופים יהודים שאין להם את הידע ואת הניסיון לעשות הכוון לימודי תעסוקתי וגם בדברים אחרים כמו חינוך לקריירה. השאלה למה לכם בתוך משרד החינוך אין אנשים שמפתחים. אתה רוצה לעשות הכוון תעסוקתי אתה צריך כלים, כלי מיון, אנשים שיעבדו בזה. אין לכם את הכלים, אתם משקיעים את הכסף בגופים שהידע שלהם הוא מהציבור היהודי ובעיקר מהציבור האשכנזי של הציבור היהודי, ואתם מתעלמים מכך שיש ידע בתוך חברה הערבית שאתם לא משתמשים בו.

לעניין פיתוח ההון. השארת הנושא של התמחויות חדשות למנהל בית הספר. אנחנו מודעים לכך שצריכים מודעות וצריך לפתח את המודעות הן בקרב מנהלי בתי ספר והן בקרב האוכלוסייה או הצרכנים של החינוך שהם התלמידים עצמם. צריך גם ליידע אותם מה קורה בשוק האקדמי ובשוק העבודה בישראל. חסר להם את הכלים לקבלת החלטות. אני נתקל במצבים שתלמידים מצטיינים בבתי ספר לומדים 5 יחידות פיסיקה, מתמטיקה, אלקטרוניקה ואחרים ובסוף התלמידות הולכות ולומדות עבודה סוציאלית. ראשית כי בית הספר החליט עבורן במה להתמחות לפי הציונים ושנית לא ידעו ולקשר ולחבר בין מגמת ההתמחות בבית הספר לשוק העבודה. אנחנו מודעים לבעיה הזאת וצריך לפתח את המודעות. כאשר המדינה רוצה לטפל בבעיה היא יוזמת את הפתרונות ולא משאירה את זה רק לבתי הספר או רק לתלמיד עצמו. ההכוון הלימודי יתכן שהוא טוב, אבל הוא לא מספיק. צריך שיתוף פעולה עם הרשויות המקומיות, עמותות, חברה אזרחית, לעשות קמפיין פרסומי, לקיים שיתוף פעולה בין בתי הספר לבין האוניברסיטאות. צריך ליזום בתחום הזה ולא להשאירו, גם צריך לתקצב פיתוח המודעות. זה חלק מכל התקציב הרגיש-מגדרי שצריך לייעד תקציבים להעלאת המודעות בקרב התלמידות בתי הספר.

נקודה אחת שמתקשרת למה שג'עפר ציין, בנוגע למימון תחבורה ציבורית לתלמידים מכפר לכפר, הרי אנחנו מודעים שהקריטריונים לפתיחת בתי ספר חדשים בישובים תלויים במספר התלמידים באותו הישוב. אנחנו מודעים לבעיה רצינית של תלמידים שמשרד החינוך לא ממן להם עלות הנסיעה מהכפר שלהם לכפר אחר שאינו מוגדר כמיועד לישובים בהם מיועד המימון, כלומר תלמידים מנחסיינה למשל, להם לא ממומנת עלות נסיעה לנחף כאשר הם רוצים ללמוד בבתי הספר שם שהם טובים יותר. הנסיעה ממומנת אך ורק לבתי הספר שמשרד החינוך יחד עם הרשות קובעים. למשל בוואדי סאלמה – זו בעיה רצינית. פנינו למשרד החינוך, נכון שזה היה לפני יותר מארבעה חודשים ונכון להיום עדיין לא קיבלנו שום תשובה ואנחנו מתריעים על כך. אני חושבת שזו גם במה לפנות אליכם בעניין לנסות לשקול את הקריטריונים מחדש.

אני רוצה להתייחס לשאלה הראשונה של חבר הכנסת מסעוד גנאים בנושא של מיסוד התכנית. התכנית היא תכנית מוסדית בכל בתי הספר במגזר הערבי ומי שיפעיל את התכנית הן רק היועצות. התכנית הזאת תופעל רק על ידי היועצות החינוכיות ואנחנו נמסד את התכנית כחלק מתכנית העבודה של היועצת במסגרת בתי הספר.

אתה מתכוון לחינוך, לקריירה, או לפסיכומטרי?

אמרת פעם בישיבה, שיש לכם מחסור של 30 יועצות חינוכיות.

בבתי הספר היסודיים. אין לנו בחטיבה העליונה מצב של מחסור. כל בתי הספר התיכוניים במגזר הערבי יש להם לפחות יועצת אחת, אבל בחלק מבתי הספר התיכוניים - - -

באיזה תקן?

בסחנין למשל, יש לפחות שלוש יועצות ולא רק בסחנין אלא גם בהרבה ישובים ערבים עם בתי ספר תיכוניים שיש בהם יותר מאשר יועצת אחת. אנחנו רוצים למסד את התכנית "חינוך לחיי קריירה". אנחנו כמשרד בנינו תכנית ייחודית לתלמידי המגזר הערבי. עשינו כנס לכלל היועצות בנצרת, הזמנו לשם את כל היועצות החינוכיות מהמגזר הערבי יחד עם הפיקוח על היועצים. הצגנו את התכנית שהמשרד בנה. התכנית נקראת "חינוך לחיי קריירה והכוונה מקצועית". המטרה של המשרד לא לתת לגופים להיכנס למערכת. המשרד רוצה לקחת אחריות על הנושא של התכנית הזאת יחד עם המפקחים על היועצים ויחד עם היועצים בבתי הספר.

בנוגע לחינוך הטכנולוגי, אני אומר שהמשרד מדי שנה מפרסם דרך מינהל מדע וטכנולוגיה את כלל המגמות הטכנולוגיות שקיימות במשרד. אנחנו מבקשים ממנהלי הספר לפנות אלינו לבחירה לגבי מגמות מסוימות. בנוסף לכך אנחנו שולחים את המפקחים על המגמות לאותם בתי ספר על מנת לקיים דיון לגבי המגמה הנכונה, כי אנחנו יודעים בדיוק מהם צרכי השטח וצרכי הקהילה והמדינה. חלק מהמנהלים רוצה לבחור מגמה שאנחנו יודעים שעתידה של אותה מגמה הוא סגירה. ישנן מגמות לחינוך לפעוטות, אני לא מצאתי הרבה בוגרות המסיימות את המגמה הזאת שיוצאות לעבוד. לכן אנחנו רוצים לעשות גם כן הכוונת יתר במגזר הערבי למגמות שיש בהן צורך. אני מקבל על עצמי את האחריות לחשוף את כל התכניות למנהלי בתי ספר במגזר הערבי במסגרת הכנסים שאנחנו מקיימים עם מנהלים ולהביא גם את האנשים המומחים ממינהל מדע וטכנולוגיה כדי להציג את כל התכניות. אנחנו גם נאפשר להם להגיש בקשות.

בנוגע להסעות, אין לי תשובה ברגע זה, אני צריך לבדוק את זה ואני מבטיח שאחזור אליכם נוגע לתשובה. אני רוצה לומר לכם שאני ניהלתי בית ספר שהיו בו מגמות שהן מגמות משותפות עם בתי ספר אחרים. למה? – כי לפעמים יש לך מגמת תקשורת שלומדים בה רק חמישה-שישה תלמידים ואתה רואה שבבית ספר שכן רוצה לפתוח את אותה מגמה, פיתנו מגמה משותפת לשני בתי הספר. אנחנו כבית ספר לקחנו על עצמנו את האחריות להוביל אותה. תכנית "לחינוך חיי קריירה, תהייה בשיתוף - - -

אבל הדוגמה של חסנייה, הכוונה שהמועצה המקומית יכולה להכריח את האנשים לאילו בתי ספר הם נותנים הסעה.

אנחנו מדברים על ישובים שאין בהם בתי ספר שהם בתי ספר תיכוניים, את הסוגיה נעלה גם כן על סדר היום אצלנו.

לגבי מימון פיתוח תכניות לימודים.

פיתוח תכניות לימודים, ג'עפר אני עד לכך שנושא של תכניות לימודים במסלול העיוני שבמרביתם אין לנו שום בעיה. הבעיה הקיימת בחינוך הטכנולוגי. אני ער לתופעה שיש מגמות כמו תקשורת, תיאטרון שקיימות ואינן מתורגמות לשפה הערבית וגם חומרי הלמידה אינם מתורגמים לשפה הערבית וזה דבר המהווה מגבלה עבור חלק מהתלמידים במגזר הזה. אני רוצה לומר לך שבמסגרת היעדים שנקבעים לשנה הבאה ביקשתי אישית לייעד תקציב ייחודי לתרגום חומרי למידה ותרגום של תכניות לימודים במגזר הערבי.

לפני שנסיים, אני מודה לכולכם. הצגנו פה בעיות מאוד פשוטות. אנחנו מבטיחים שתוך כמה חודשים, נפתור את כולם.

הוועדה לקידום מעמד האישה רואה חשיבות בהעלאת אחוז ההשתתפות של נשים ערביות בשוק העבודה כדרך להוצאת המשפחות העניות ממעגל העוני וכתרומה לצמיחה הכלכלית בכלל.

הוועדה סבורה שהדבר המרכזי הוא ייצרת מקומות עבודה, לכן היא פונה לראש הממשלה ולשרי התמ"ת והאוצר שלא עושים מספיק בעניין, לפעול להקמת אזורי תעסוקה ואזורי תעשייה באזורי האוכלוסייה הערבית.

הוועדה פונה לשר התמ"ת לדאוג להקמת מסגרות לטיפול בילדים בישובים הערביים ולפתוח את המסגרות גם לנשים שעובדות במשרות חלקיות.

הוועדה פונה לשר התמ"ת לפעול לאכיפת חוקי המגן בעבודה, בעיקר חוקי שכר המינימום אשר אינם מיושמים.

הוועדה פונה לשרי החינוך והתמ"ת לפעול להשוואת תקציבי החינוך הערבי לחינוך העברי טכנולוגי ולהגדלה יזומה של מספר המגמות הטכנולוגיות המודרניות והתאמתן לדרישות שוק העבודה. לדאוג לייעוץ והכוון לימודי בבתי הספר הערביים. אדון עבדאללה חטיב, לדאוג להעביר לוועדה תוך שבועיים את תכנית ההכוון התעסוקתי או בשם שאתה נתת לו "החינוך לחיי קריירה" וגם לחשוף אותה למנהלי בתי הספר.

הוועדה מבקשת לקבל ממשרד התמ"ת תוך שבועיים, בכתב, את פירוט התכנית המשרד לחיזוק החינוך הטכנולוגי במגזר הערבי. בנוסף הוועדה מבקשת לקבל את פירוט התכנית להקמת אזורי התעשייה שהאדון ציין כאן.

תודה רבה, הישיבה נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 14:20.>