PAGE
5
הוועדה למאבק בנגע הסמים
12/02/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 73>
מישיבת הוועדה למאבק בנגע הסמים
יום ראשון, י"ט בשבט התשע"ב (12 בפברואר 2012), שעה 10:30

<סיור בערים לוד ורמלה>

חברי הוועדה: >
טלב אלסאנע – היו"ר

>
דורון תורג'מן - מת"ח לוד, המשרד לביטחון פנים

דודי מירון - סגן מפקד תחנת רמלה

יגאל עזרא - רפ"ק, יועץ לעניינים ערביים לממ"ז מרכז

אלדד פרץ - קצין מודיעין ובילוש, תחנת לוד

רן בטאט - ראש משרד חקירות ומודיעין, תחנת לוד

יוסי בניסטי - רס"מ, רכז מיעוטים שפלה

דוד מדר - ק' נוער, תחנת משטרת לוד

רינת מילבסקי - יועצת משפטית, תחנת משטרת רמלה

טל לב ארי - השירות להתמכרויות, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

לימור בר טל - מרכזת השירות להתמכרויות במחוז ת"א, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

אלינה פיפלקס - מפקחת אזור מרכז להתמכרויות, משרד הבריאות

כוכבה ברק - מפקחת בי"ה, משרד החינוך

גבי יחזקאל - מפקחת ומתאמת יסודי, משרד החינוך

יעקב נוי - ראש אגף קהילה, הרשות הלאומית למלחמה בסמים

דינה זוהר - מתאמת עירונית עם הרשות למלחמה בסמים ואלכוהול

ז'אנה אבייב - רכזת מניעה, רשות למלחמה בסמים ואלכוהול

יואב נדב - מתאם, הרשות למלחמה בסמים ומנהל יח' נוער

סלימאן טנוס - רכז הקהילה הערבית, העיר לוד

עופר תודר - מנכ"ל עיריית רמלה

אילנה שנבל - מנהלת מחלקת הרווחה, רמלה

דלית גטניו - מנהלת המרכז לטיפול בהתמכרויות ושיקום האסיר, עיריית רמלה

אורנית - עובדת סוציאלית של המרכז לטיפול בהתמכרויות ושיקום האסיר

קרן - עובדת סוציאלית במרכז לטיפול בהתמכרויות ושיקום האסיר

איגור - מדריך במרכז לטיפול בהתמכרויות ושיקום האסיר

יעקב - מכור נקי, NA, רמלה

זוהר - מכור נקי, NA, רמלה

מיכאל לוריה - חניך מכ"ל, מתלווה למת"ח

משה גוטליב - מרכז גמילה בית אביב, לוד

אברהם אביברגה - ועד הורים

קאיד אלקצאצי - עוזר פרלמנטרי

אריה בזר - מנהל תכנית 'עיר ללא אלימות', רמלה

אשר בן ששון - קמ"ן רמלה

אוריאנה אלמסי - חוקרת, מרכז מחקר ומידע של הכנסת

אסף דורון - דובר הוועדה

בת שבע פנחסוב

ס.ל. חבר המתרגמים
<סיור בערים לוד ורמלה>

שמי דורון, אני מפקד בתחנה, אני נמצא בתחנה מזה כשנה ושלושה חודשים. אנחנו שמחים על הביקור. מבחינת המתווה, אני אתחיל בסקירה על התחנה שתתמקד בהיבטי הפשיעה, בדגש כמובן על נושא הסמים שלשמו התכנסנו, לאחר מכן נצא לסיור בשכונת הרכבת בפרדס שניר, ניכנס למכון הגמילה של יוסף אבו קישיק, ועם סיום תמשיכו ברמלה, שם מצפים לכם, לביקור, סקירה וכיוצא בזה.
מבחינת השטח הטריטוריאלי וגבולות הגזרה של התחנה, אנחנו עם 17 יישובים, עירייה אחת, שלוש מועצות אזוריות, לוד כמובן במרכז, עיר שמונה 75,000 תושבים. יש יישובים גדולים נוספים, כמו שוהם שהוא העיקרי. כאמור יש לנו שלוש מועצות אזוריות. ניתן לראות את הממשקים מול תחנות המשנה, אם זה מודיעין, רמלה, ראשון לציון, נמל התעופה בן גוריון, פתח תקווה וראש העין, תחנות שעוטפות אותנו.

הפריסה של המשטרה היא רחבה.

זה לא רק לוד---

17 יישובים נוספים. 75,000 זה רק לוד ו-108,000 זה סך התושבים.

כפי שציינתי, כששאלת בחוץ, הפריסה של המשטרה היא רחבה, אנחנו נמצאים על שבעה מוקדים, גם לטובת נגישות לקהילה, מעבר למתקן שהוא מיושן יש פה נגישות לקהילה במרכזי שיטור קהילתיים שנמצאים בשכונות מסוימות, אם זה התחנה שאנחנו נמצאים בה, נקודת נווה שלום שנמצאת בשכונת הרכבת, מש"ק רמת אשכול שנמצאת בשכונת רמת אשכול, שזו שכונה מעורבת מרכזית בעייתית יחסית, מרכז העיר, גני אביב, ביישוב שוהם ובבית הפתוח שנמצא סמוך לנקודת תפר.

מבחינת המאפיינים, ניתן לומר שהאוכלוסייה יחד עם התהליכים מובילים לתופעות. האוכלוסייה היא רב גונית, יש לנו פה ותיקים, עולים, יהודים, ערבים, נוצרים, הכול יחד. כמות האוכלוסייה ידועה, 27.5% אינם יהודים, יש לנו 33% עולים חדשים, המצב הסוציו אקונומי נמוך, מדורג 4, יש לנו 18% משפחות מרובות ילדים, גרעין אלישיב תופס כ-3% מהאוכלוסייה, יש לנו 16% אקדמאים וכמובן המנטליות שמאפיינת, כל עדה והמנהגים שלה.

התהליכים לאורך השנים זה היעדר יציבות של הרשות המקומית, זו ועדה קרואה מספר שלוש, היום אנחנו רואים קצת אופק בוועדה הנוכחית בראשותו של מאיר ניצן, באמת מקדמים תהליכים בצורה טובה מאוד. יש הגירה שלילית של כוחות חיוביים מהעיר לאורך השנים, הרבה אנשים עזבו למודיעין, לשוהם, לפריפריה. יש פה היעדר של מנהיגות חיובית בקרב המגזר הערבי. לעומת רמלה, ניתן לראות שבלוד המנהיגים פחות קיימים ופחות נכנסים להובלה של תהליכים, חוסר אמון של הציבור בממסד, זה תהליך שהוא לאורך שנים ואנחנו כל הזמן עובדים על מנת לשפר אותו, כשאנחנו הרי חלק מהממסד. יש את חיזוק האחיזה של דתיים יהודיים, גרעין אלישיב, זו מגמה שהולכת וגדלה בעיר, לא מעט מבנים.

כאמור התופעות, כנגזרת מהאוכלוסייה והתהליכים, הם ראשית הסכסוכים, שזו תופעת הפשיעה הקשה ביותר בעיר שמובילה אותנו להשקעה גדולה מאוד, הן בהיבט המודיעיני, הן בהיבט האג"מי, בפריסת כוחות, בשילוב גורמי הידברות. נמצאים איתנו פה יהודה, יועץ לענייני ערבים מחוזי, יגאל, יועץ לענייני ערבים מרחבי ויוסי, שעושים פה ימים כלילות בחיבור, בהידברות, ציר מקביל לכל הנושא של הלחימה בפשיעה. אותם סכסוכים מובילים לאירועי אמל"ח (אמצעי לחימה). כמעט כל אירועי האמל"ח קשורים לסכסוכים וכמובן הרצח שהוא תוצר נלווה. כמובן סמים וסדר ציבורי קיימים בעיר, אלה התופעות ומולן אנחנו מתמודדים.

---לגבי ממדי הפשיעה שקיימת וסוגים וגם לגבי הפענוח שיש.

אני אפרט. כמובן שלוד נמצאת כאתגר בפוקוס לאומי. מבחינת האתגרים של התחנה, אז קודם כל חיזוק הביטחון האישי ואיכות החיים של התושבים. מגיע לאנשים פה איכות חיים. כמובן הגברת תחושת אמון הציבור, שיש לנו היעדר של אותה תחושה. צמצום אירועי הירי והזיקוקים, ניתן לומר שפה נכנסנו בצורה מאוד ממוקדת ויש גם הישגים.

כל הנושא של שגרה חזקה, לא ניתן כל הזמן להישען על כוחות תגבור ומבצעים, צריך לדעת לייצר שגרה חזקה על בסיס הכוח הקיים של התחנה.
כל הנושא של שמירת מרקם חיים בעיר מעורבת – הנושא רגיש, אבל ניתן, ואני יכול לומר לך שכשהגעתי לתחנה אמרתי, רגע, איך נראה פה יום העצמאות? איך נראה פה יום הזיכרון? איך נראה פה רמדאן? אני יכול לומר לך, אדוני היושב ראש, פשוט מדהים השילוב, הביחד, מול הבמה יורדים ערבים, יש כבוד הדדי, הדברים מתנהלים בצורה טובה.

כמובן הובלה לצמצום הסכסוכים, אלה האתגרים. מבחינת הזדמנויות, יש ראש עיר חדש, מאוד משפיע, יש בינינו שגרת מטה סדורה, יש שיתוף פעולה מלא, כל הנושא של התפתחות אורבנית ודמוגרפית, אני אגע בזה בשקף האחרון. יש המון שיתופי פעולה, פעם אחת מול הרשות שציינתי, ויש המון גורמים אזרחיים שתורמים, ואנחנו מרימים איתם פרויקטים, הרבה אזרחים וחברות שרוצים לתרום ואנחנו מובילים את זה יחד עם רכזת החברה הערבית, בחורה בשם פאתן, שלצערי לא נמצאת פה, היא נדרשת בדיון אחר, אבל היא באמת מובילה פעילות ערכית וחשובה מאוד ומאוזנת מאוד. הפוקוס ברמה הלאומית זה גם הזדמנות והשיטור העירוני, יחידה שקמה במרץ 2011, יחידה שמונה 17 שוטרים, 14 פקחים, יחידה שמאוד משפיעה, היא מטפלת בדברים הקטנים שמפריעים לאזרח, היא נוגעת באיכות החיים ומטפלת בבריונות.

מבחינת שותפים – ציינתי את הרשויות, כמובן גורמי הסיוע, הרשות למלחמה בסמים, 'עיר ללא אלימות', על"ם, מרכז גישור קהילתי. אנחנו פונים הרבה לגישור הזה. גורמי הקהילה זה חברת אבן וסיד, שולחן עגול, זה גוף בינלאומי שמסייע פה, רוטרי, קופת חולים מאוחדת שהחליטה לתרום לכל ילד שולחן, כל מיני דברים שאנחנו מובילים, כמובן גורמי החירום, תחנות שכנות וכמובן צה"ל ושב"כ.

הון האנושי – התחנה במבנה קלאסי. זרוע מרכזית של החקירות, בהובלת הרמח"מ שנמצא משמאלך, רן, יחד איתו הקמ"ן, אלדד, זרוע שמטפלת בכל נושא החקירות והפשיעה. יש יחידה חדשה שנקראת יל"פ שהיא יחידה לטיפול בפשיעה חמורה לאורך זמן. יש את ראש המשרד של השיטור, שמאגד תחתיו את כל יחידות השיטור, אם זה תנועה, סיור, מבצעים, אבטחה, והשיטור העירוני שציינתי. יש לנו את הנקודה בשוהם, יש לנו שיתוף פעולה עם משמר הגבול כמובן, אנחנו עומדים על 180 תקנים, כאשר המצבה היא 166, כאשר הפער הוא שורות ריקות של אנשים שנמצאים בהליכי גיוס ואנחנו מאמינים שנשלים את זה במהלך הקרובה.

מבחינת נושא המיקוד – ניתן לראות שמעבר ללחימה בפשיעה, ציר מרכזי ולא פחות חשוב זה הפעילות מול הקהילה ואני אפרט אותה.

מבחינת הפשיעה – ניתן לראות שלאורך השנים נפח הפשיעה הכולל הוא בירידה של 31% מ-2003. ניתן לראות ש-2009, 2010 , 2011 פחות או יותר באותה מגמה.

מבחינת סמים, שלשם הנושא הזה התכנסנו – אני יכול לומר שתופעת הסמים שינתה פניה לאורך השנים, באמת נוכח פעילות ממוקדת. התקיפה של התופעה היא משימה ארגונית, משימה לאומית, שהביאה לתוצאות יפות. ניתן לראות למטה את המיקוד הרב שנתי במבצעים ממושכים, 'אורך נשימה', 'ירוק בים' ו'מאדום לירוק', שאלה המבצעים ששברו שוויון, אלה המבצעים שהורידו את הכספומטים, הורידו את התכונה של הפעילות פה. הייתה בעבר נהירה ארצית של נרקומנים, של נהגי מוניות, של סוחרים לעיר, היו כספומטים שאינם, אנחנו נעבור ונראה את הדברים, והם באמת אלה שצמצמו את הממדים באופן משמעותי. כיום הפעילות יוצאת בעיקר אל מחוץ לגבולות העיר. אני לא אומר שאין פה סוחרים, אני לא אומר שאין פה תנועה, אבל היא לא יותר מאף עיר אחרת. הכול יוצא לגבולות העיר, יותר לאזור תל אביב, תחנה מרכזית, אבל אנחנו ניסע ואתם תתרשמו. כולנו יודעים איך נראה נרקומן, חוץ ממרכז הגמילה, אני מאמין שאם תראו אחד או שניים זה הרבה. כמובן שהפתרון המשלים הוא פתרון כולל משולב מערכתי של כלל הגופים ואליו אנחנו נדרשים.

איך אנחנו עובדים אל מול התופעה שעדיין קיימת? המיתוס כבר לא קיים. אנחנו ממפים יעדים ותחנות משפיעות. אם יש לי יעד היום שהוא סוחר בסמים או מתעסק בסמים, אני אתקוף את העבריין ולא את העברה, גם אם זה דרך אלמ"ב, גם אם זה דרך נהיגה בפסילה, בכל דרך נתקוף אותו על מנת להכניס אותו מאחורי סורג ובריח. יש מבצעים ממוקדים בסיוע כוחות מיוחדים, לא אחת עם שחר או באמצע הלילה אנחנו נכנסים עם כוחות מיוחדים, יוצרים את ההרתעה, מבצעים את החיפוש, נכנסים באופן ממוקד, כמובן על פי מודיעין. אנחנו משלבים פעילות טכנית שלא נפרט, אבל פעילות טכנית חכמה. יש מבצעים של סוכן עם הימ"ר, זו פעילות יפה שרק באחרון הגענו ל-16 עצורים מלוד.

והדבר שהוא לא פחות חשוב, כפי שציינתי, ציר הקהילה. אנחנו מובילים פעילות אל מול הקהילה, גם בהיבט של הנוער, יש את השער הפתוח שזה פרויקט של יהודים, יש את גשר, שזה פרויקט של ערבים, אני אפרט בהמשך, פרויקטים שמטפלים בנערים בתחילת הדרך, נערים שנמצאים בשלבים של הליכים פליליים שונים, איתם אנחנו עובדים, החל מהחופש הגדול---

יש משהו שאולי תתייחס אליו בהמשך, אבל ציינת את העניין של המנהיגות המקומית וחוסר האמון. איך אתם מתמודדים עם הדבר הזה?

כיום בסכסוך דמים קיים קושי לגייס את המנהיגים מקרב הקהילה שישפיעו. אני יכול לומר לך שברמלה, ויש פה שני יועצים בנושא, יש לך עם מי לדבר. יש אדם שיגיד 'יש לי אחריות כמנהיג בחברה הערבית', אני ניגש ויושב, מהווג'ה, עודנה, עטואה, כל הדברים האלה. פה אנשים מפחדים.

אלה דברים שאתה מתמצא בהם.

פה אנשים מפחדים להיכנס לעימות. אם אני עכשיו מנהיג ואני אכנס... אם אני ראש משפחה ואני אכנס לסכסוך, יכול להיות שאני אצטרך לשאת בתוצאות מסוימות. הם גם לומדים שלא תמיד... הרי בן אדם שפוסק במהלך גישור על סכסוך, ההחלטה שלו צריכה להתקיים חד משמעית, ופה לא אחת, גם כשהגיעו אנשים והתערבו, לא תמיד עמדו בהנחיות שלה וזה מערער את הביטחון.

מבחינתכם אתם יוזמים מגעים והידברות? מנסים להביא שיהיו מהלכים כאלה?

אני היום נפגש עם משפחה שקשורה לסכסוך מרכזי. אנחנו מקיימים שגרה סדורה של חוגי בית, חגים, לפני חתונה. אנחנו כל הזמן יוצרים את הממשקים, מקבלים אותם ומנסים להוביל, אבל עדיין לי, כמפקד תחנה, כקצין משטרה, אסור לי לשבת בסכסוך, אסור לי. יש את הגורמים שזה תפקידם, להוביל עד המגע וממגע ההמשך.

מכון הגמילה – יש מכון גמילה שנבקר אותו, מוביל אותו יוסף אבו קישיק ובחור בשם שלומי. נמצא בפרדס. זה סיפור שאני אשאיר לו לספר, אני רק אתן בקצרה, זה אדם שהיה מעורב באופן מאוד מאוד משמעותי, כתוצאה מטרגדיה משפחתית הוא החליט לבצע שינוי של 180 מעלות, הוא כיום מוביל מרכז גמילה, להערכתי יש שם כיום 15 מטופלים. באמת עבודה מבפנים, עבודה ערכית מאוד חשובה. אנחנו התחלנו את השיתוף הפעולה, אך עד שלא יהיה לו רישוי סדור, וזה משהו שאתם יכולים לקדם, יש לי בעיה ליצור את הממשק ההדוק על אף שאנחנו בקשרי עבודה ואנחנו רוצים לקדם. סתם דוגמה, יש לנו חברות שתורמות, בואו תיכנסו למרכז, שממקום שנראה בינוני ייראה מצוין. גם בהיבטים הפשוטים הפרקטיים.

אני רופאה מפקחת ממשרד הבריאות. המכון הזה הוא עובר חוק, יש עליו התראה לצו סגירה והם הבטיחו בשום פנים ואופן לא להכניס אנשים לגמילה, כי האנשים נמצאים בלי עזרה, בלי שירות רפואי, בלי שירות פסיכו סוציאלי, בתנאים שאף אחד לא יודע באיזה תנאים הם. הוא בעצם, עם כל הכבוד לו, מסכן את חיי המטופלים. דיברנו על זה ואני נתתי מטעם משרד הבריאות התראה לצו סגירה, וגם באתי לביקור לאחר מכן, שהוא לא יכניס אפילו אחד לגמילה. אין לי שום התנגדות שבלוד יהיה מכון גמילה, אני מאוד מאוד בעד, אני מאוד חושבת שזה המקום למכון גמילה, אבל שהוא יעמוד בתנאים, שהוא ייתן את התנאים הבסיסיים למטופלים. אני מכירה---

יש מרכז גמילה אחר בלוד?

אין, אבל שוב פעם, אני---

יש יחידה ברווחה לטיפול בהתמכרויות, זה לא מרכז גמילה.

ואני מאוד תמכתי בו, ב---

הצגתם בפניו את הדרישות כדי ל---

בוודאי, בוודאי. אני מאוד מעוניינת בפתיחת מרכז גמילה.

גם משרד הרווחה בתמונה בעניין הזה?

לא, אין צורך. כל עוד זה מרכז רפואי לגמילה, אין שום צורך ברישיון של משרד הרווחה. אבל אני שוב פעם רוצה להדגיש, הוא מסכן את חיי המטופלים, המרכז הזה לא חוקי ולא פעם ולא פעמיים דיברתי עם בעלי המרכז והצעתי את כל עזרתי ומאוד תמכתי בהקמה---

אולי תציגי ונראה מה בדיוק הוא צריך. אנחנו רוצים שהוא יפעל, אבל יפעל בצורה חוקית.

בוודאי, כשהוא יחזיק שם צוות, שיעמוד בתנאים, שיקבל אישור כבאות, דברים בסיסיים, אישור תברואה, שיחזיק רופא, שיחזיק עובד סוציאלי, כמו שצריך, שאני אהיה בטוחה שמטופל שייכנס לשם לא ימות מתהליך הגמילה.

כשהוא יגמור את הסקירה, זה בהמשך.

פשוט לא נעים לי לשמוע שמכון גמילה זה כמו הישג. מכון הגמילה הזה עובר על החוק.

אני רק אתייחס בקצרה לדברייך. כפי שציינתי, אנחנו התחלנו את הקשר בינינו, אבל המשך העבודה כמובן נדרש ברישוי בהתאם, אני יכול לומר לך שכפי שהם הציגו הם פועלים להשגת האישור. לדוגמה, נושא הכיבוי, כשביקרתי שם הם השיגו אותו, דיברתי על זה היום עם ראש העיר, כמובן שמקום נדרש ברישיון, אבל יש פה הזדמנות בראשותך להוביל מהלכים וברשות הגברת, בואו, זה חשוב. כמובן שמה שלא חוקי, לא ניגע.

---בצורה חוקית ומוכרת.

כמובן, אני הראשונה שאני מאוד רוצה ותמכתי מהדקה הראשונה.

מבחינת אזורי סחר בסמים בעיר בעבר וכיום כמובן בעצימות נמוכה בהרבה. בנית זה האזור היהודי, יש פה שכונה שמתעסקת במאפייני סמים קצת שונים, אבל עדיין לא באותה עצימות. יש רמת אשכול ונווה ירק, שזו שכונה מעורבת קשה יחסית, יש את שכונת הרכבת והפרדס. אזור התעשייה הצפוני מתייחס יותר לדברים שמתקיימים מחוץ לעיר.

מבחינת נתונים – מבחינת תיקי סחר בסמים, ניתן לראות שזו עברת חשיפה ויש לנו עלייה ב---

ב-2007 הייתה ירידה משמעותית.

למה מתייחס השקף הזה? השקף הזה מתייחס להישגים בחשיפה שלנו אל מול סוחרים. אם יש עכשיו סוכן שמפצח, אם יש פעילות של תחנה חכמה, זה נתון שהוא חיובי לתחנה. ניתן לראות שבהחזקת סמים, חשודים, יש ירידה מאוד משמעותית, זה יותר התנועה של הנרקומנים. בכל שקף יש ציון של כמות הנוער, להבין מה המשקל של הנערים בכל החוויה הזו. שימוש בסם, ניתן לראות שיש עלייה קטנה יחסית, אך עדיין ירידה של 28% מ-2007.

פה ניתן להתרשם ממבנה כספומט קלאסי, שכבר לא תראו, אבל ניתן להתרשם איך זה עבד בעבר. פה מדובר באזור הפרדס, יש את התצפיתן שצופה לרחוב, יש מיקום מסירת הסם, שזה חור קטן בקיר, ניתן לראות את המיגון של המתחם, אם על בסיס חומות גבוהות, מצלמות, זה משהו שניתן להתרשם ממנו. אנחנו נראה את זה בשטח במצב שהוא כיום שהוא פחות רלוונטי.

בנושא אמל"ח – האמל"ח מתחלק לשתי נישות מרכזיות, האחת בהיבט הפלילי שקשור לסכסוכים, לרצח ולאלימות, והשני בהיבט של החתונות.

מה הרקע של הסכסוכים? הרקע הוא סמים, או---

אני יכול לתת לך סכסוך שהקמ"ן היום עדכן אותי – בן אדם רצה למכור רכב, אותו אדם שרצה לקנות ממנו, הוא לא הסכים למכור לו. אותו רכב, קנה אותו אדם אחר, אותו אדם שרצה לקנות, אמר לו 'קנית רכב על הפנים, דפקו אותך', התפתח סכסוך, 'פגעת לי בכבוד', 'פגעת לי בכבוד'. דוגמה אחת. עוד דוגמה? משפחה לוקחת בחור למכון הגמילה, בניגוד לרצונו. הוא מגיע יחף, הוא מגיע כשהוא לא רוצה, במכון אומרים להם 'חבר'ה, אצלנו מקבלים אנשים שרוצים להיות פה', אותו בחור עובר למשפחה אחרת שמתעסקת בתחום הסמים. המשפחה באה לקחת אותו, מתחילה קטטה, ממשיך באירוע קטטה נוסף, עובר לירי. הדברים ממש לא---

לא בהכרח על רקע של סמים וסחר בסמים.

לא, כבוד. כבוד. כבוד וחבל.

בעבר זה היה סמים, היום---

אתה נכנס לעצימות כזו גדולה של סכסוך ואירועים ואתה מגיע להתחלה, מה הרקע? פשוט מדהים. וחבל.

גיל המעורבים באירועים האלה?

בדרך כלל זה 20 וצפונה, האירוע עצמו, אבל הילדים או ממשיכים אותו... זה יכול להתחיל גם בקטטה בבית ספר. אבל פה היעדר המנהיגות, אם המנהיגות הייתה יודעת לבוא ולסגור את הדברים האלה, כשהם מתחילים, לפני האקט האלים, היינו במקום אחר. אני אומר לך כמפקד התחנה הייתי יכול להתעסק בדברים חשובים מאוד. אנחנו עדיין מתעסקים בהם, אבל בעצימות אחרת.

מבחינת אמל"ח, אמרתי, פעם אחת יש את ההיבט הפלילי, פעם אחת יש את ההיבט של הירי בחתונות. אל מול הירי בחתונות יש הצלחה מאוד גדולה. בעבר היו זיקוקים, מעטים מאוד הזיקוקים. ירי היה בכל חתונה, היום אני יכול לומר לך שכמעט ואין ירי. זה נוכח פעילות שעובדת על פי מודל; כרגע יש חתונה, מזמינים את החתן ומזמינים את האבא, יושבים איתם במשרד, לא אצלם, מסבירים להם, מזהירים אותם, ובמידה שיש אירוע אנחנו נכנסים. נכנסנו בחתונה אחת, שזה יצר אפקט משמעותי, אני חושב שהיום הם מבינים שבשביל לכבד את החתן לא צריך לירות, צריך לחבק אותו, לתת לו מתנה טובה ולאחל לו מזל טוב. אני חושב שפה יש לנו הישג משמעותי.

אל מול האמל"ח הפלילי, הרי יש תיאורים נרחבים על כמות האמל"ח בלוד. אני יכול לומר לך שיש פעילות מאוד ממוקדת ומאבק עיקש. אנחנו פה גם תוקפים את העבריין ולא עבירה, יש רשימה של עברייני אמל"ח, אנחנו מסמנים אותם, אנחנו יוצרים את החיכוך המתאים, מהיציאה שלנו מהבית בדוח התנועה, בחיפוש סמים. כלומר הכול על מנת ליצור את החיכוך. יש פה כוחות שהם זמינים לפעילות, על פי מודיעין שאלדד מכניס, אנחנו ישר רצים. יש הישגים, לא מעט תפיסות, אבל הוא לא זמין כמו שאנשים חושבים. מעטים הנשקים שנמצאים בתוך הבית, בדרך כלל הם בחצר, במקום ציבורי שלא ניתן לקשור את נשוא הפעולה לאמצעי.

האמצעים בתקופה האחרונה לתפיסת אמל"ח אך ורק ממוקדים למטרה הזו?

כן, אני יכול לומר לך שאנחנו כבר שנה במבצע שנקרא 'מאבק עיקש', יש כוחות שמתגברים את התחנה, הקמ"ן עושה את הישיבה השבועית, אני מאשר אותה ורצים לפעילות.

תפיסות זה 13 אקדחים, 6 נשקים ארוכים, רימונים, עשרות מחסניות. בשבוע שעבר 2 אקדחים. זה בעיקר בטווח זמן מיידי.

לגבי העניין של הפסקת אש, אם תופסים וקושרים, מה רמת הענישה?

רמת הענישה משתנה, שהרי גם אם תתפוס את הנשק האדם יכחיש. יש פסקי דין שמתייחסים, האם הגרב שכיסתה את הנשק ויש עליה ד.נ.א של החשוד, האם זה בהכרח קושר את האקדח אליו? אולי הוא לבש את הגרב.

אני יכול לומר לך שהיה חשוד שהאקדח לא נתפס עליו, אבל על פי ה-ד.נ.א הצלחנו לקשר את האקדח אליו והוא קיבל מאסר בפועל של 11 חודשים.

היום הענישה על החזקה היא בסביבות השנה.

כשנשיאת נשק זו עברה של 10 שנים.

יש גם כאלה בעבודות שירות. אם זו עברה ראשונה, יש גם עבודות שירות. אני מכיר. היה אירוע בג'לג'וליה, עם סכסוך הדמים שהיה, בחור נתפס עם קלשניקוב, נשפט ל-7 חודשי מאסר, השתחרר, תוך חודשיים ביצע את הרצח שהוא תכנן.

המצב היום לעומת העבר השתפר.

מבחינת עברות הרכוש ניתן לראות שמ-2007, אנחנו נתנו פה סקירה של חמש שנים אחרונות, יש ירידה של 27%. בהתפרצויות לדירה יש ירידה משמעותית, הישג חשוב.

יש לעומת העברות או לעומת תלונות? המקרים שאנחנו מקבלים זה עברות או תלונות שאתם מקבלים?

אנחנו מדברים על עברות על בסיס תלונות. כמובן שיש עברות לא מדווחות. אנחנו פה על העברות המדווחות, יכול להיות שהקמ"ן ייתן פה מודיעין על אירוע שבוצע, גם אם האזרח לא יבוא, זה אזרח שיירשם, אבל על רמת הדיווח אין לנו שליטה. כל הקטע של חיזוק אמון הציבור---

יש ירידה בכל תחום ותחום.

אני אראה לך איפה לא.

יש ירידה ועוד פעם עלייה. יש 2008-2009 אנחנו רואים ירידה בכל השטחים כמעט.

כמעט בכל השקפים שקיבלנו, את צודקת, בכל השטחים ב-2009 הייתה ירידה.

כן ושוב עלייה.

יש שקפים שהם לאורך עשור וגם שם רואים את מגמת הירידה, אבל ניגע איפה הם. בהתפרצויות לדירה הישג חשוב, ירידה משמעותית. בגנבות רכב נכשלנו, יש עלייה של 36%. לא מעט עברות מתקיימות במושבים ובמושבים אלה עברייני חוץ שאין לנו כיסוי מודיעיני עליהם ולכן הקמ"ן עובד הרבה יותר קשה, אבל כפי שאתה רואה לאורך השנים יש ירידה אבל בשנה האחרונה לא הצלחנו להשיג את היעד. בהתפרצויות לעסק יש ירידה של 19% ובהתפרצויות לרכב יש עלייה של 12%.

מבחינת פעילות ממוקדת כנגד עבריין, אז יש את השלב המקדים, התהליך והתוצאה. בשלב המקדים כמובן איתור וסימון העבריין, הגדרת סדר עדיפות לטיפול. כמובן שבתהליך כל המשרדים לוקחים חלק, יש חלוקת אחריות משימתית וטריטוריאלית, הזרמת מודיעין בזמן אמת, יש לנו עוד פעולות שפחות ידברו לפורום אבל אנחנו עושים פעילות יחד עם יחידות שכנות, אמצעים טכנולוגיים, יחידה מרכזית והשלוחה כאשר התוצאה הנדרשת זה מעצר וכתב אישום.
בחרתי לנגוע גם בנוער, שזה נושא שהוא מאוד רלוונטי. המאפיינים הם מאפיינים כפי שקיימים בכל עיר, עברות רכוש, סמים ואלימות. בעיקר גנים ציבוריים, ונדליזם. גנבות טלפונים ניידים, זו תופעה שהיא נוגעת בכל הארץ, זה מאוד זמין אבל מאוד פוגע. ילד קטן שלוקחים לו את הטלפון תוך כדי אקט של אלימות נשאר עם טראומה. זה מאוד בעייתי, אנחנו משקיעים בזה המון.

יחידת השיטור העירונית שקמה בעיר מאוד מאוד משפיעה בתחום הזה, היא המון בגנים, היא מטפלת בדברים האלה, היא גם חושפת עברות. לעתים נקבל עלייה בשלב ראשון, אבל זה משהו שהוא מאוד מרכזי.

שיעור העבריינות לעומת הממוצע הארצי?

אנחנו די מאוזנים.

במקום טוב באמצע, זאת אומרת יש עברות מסוימות שאנחנו מעל הממוצע. העברה נמדדת לפי כמות התושבים של 1,000 מסוימות, אבל יש עברות מסוימות, כמו שהמת"ח נגע, לדוגמה בגנבות רכב אנחנו מעל הממוצע הארצי. בסך הכול באלימות אנחנו פלוס מינוס ברמה הארצית, פחות או יותר, יש עברות שאנחנו פחות, התפרצויות לדירה, הצלחנו להשפיע על זה. אבל לא רואים שינויים בוא נאמר בצורה מהותית יחסית ל---

בתחום של ה---

אני יכול לומר שלעתים ההד הציבורי הוא רחב, כי כשיש אירוע, גם אם הוא אירוע בודד, לעתים הם אירועים קשים ואירועים עם הד ציבורי בעקבות הפגיעה באנשים או פגיעה כמו שהיה לפני שנתיים בנשים, אז למעשה זה יוצר הד ציבורי ותפוצה תקשורתית, אבל גם במקומות אחרים ובערים אחרות נרצחות נשים על רקע אלימות במשפחה, לדוגמה ראשון, בשנים האחרונות היו כמה מקרים חריגים. פשוט לפה יש לזה את העוצמה אחרת.

מבחינת מספר מקרי הרצח. כולם חושבים שלוד נתפס כאילו מספר אחד, במקום בשוד, מבחינת מקרי הרצח.

אני יכול לומר שבפילוח בסטטיסטי שנעשה בעשור האחרון בנושא של רצח נשים, אז לוד לא מובילה. זה מפוזר בכל הארץ. היה לפני שנתיים, כמו שציינתי, רצף של שלוש נשים שנרצחו בתקופה של שבועיים שלמעשה נתן את הפיק ואת העוצמה, אבל בגדול רצח נשים על רקע של אלימות במשפחה, יש את זה גם בשאר המגזרים, בתחנות שרון, הצפון. אנחנו פחות או יותר מאוזנים.

אבל לא רק רצח נשים, הוא מדבר על מקרי רצח בעיר הזאת לעומת יישובים אחרים.

בשנה הקודמת היו ארבעה מקרי רצח, בשנה קודם לכן תשעה. כשזה בלוד זה תופס נפח אחר, הסטיגמה פה היא קשה.

למשל ב-2010 כמה מקרי רצח היו בעיר?

תשעה.

כמה מקרי רצח היו בכל---

אני מאוד ממוקד בעיר שלי, אני חייב לתת פה את המענה.

בסביבות 125 מקרי רצח, 130, פלוס מינוס.

7% ממקרי הרצח היו כאן.

באותה שנה. אבל לדוגמה אשתקד, ב-2010 גם היו קרוב ל-120 מקרי רצח בכל הארץ, אנחנו הבאנו ארבעה מקרי רצח. שנת 2009 הייתה באמת שנה שהיה ריכוז של מקרי רצח, אבל---

בוא נאמר שהאירועים בלוד מסוקרים הרבה יותר, הם תופסים נפח אחר, הם מאוד מעניינים את כולם. כשזה קורה בעיר אחרת, זה פחות תופס את הנפח וזה משאיר את העיר הזאת איפשהו גם בבעיה, כי יש בעיר הזו הרבה דברים יפים, הרבה מיזמים, רשות, קהילה, משטרה, שפחות באים לידי ביטוי, כי הרבה יותר מעניין לסקור את האירועים החריגים.

דורון, ברשותך. אם יש סכסוך והוא כרגע חם ופעיל, הוא מייצר לנו בין שתי משפחות 30 אירועי ירי, זה לא אומר שכרגע לוד בוערת וכל המגזר בוער. יכול מאוד להיות שכל לוד מתנהלת כמו שצריך, ומשתי משפחות מייצרים אלימות. קח את 2009-2010, אתה תראה שם שהיה סכסוך בין שתי משפחות שייצר לנו המון אירועים. זה לא אומר שבלוד היה כל חמש דקות הרוג, העיר התנהלה ככה. זה מאוד מטעה. סכסוך אחד יכול להעלות בפיק את אירועי האלימות וזה לא נכון.

מבחינת הנוער, תהליכי עבודה: אז קודם כל תקיפת הפשיעה. אנחנו מסמנים את הנערים הרצדביסטים, מולם מרכזים מאמץ מעבר לפעילות הקהילתית, יוצרים את החיכוך. עם הנוער יותר קל לעבוד בפרשיות של חבר מביא חבר, אפשר להתגלגל איתם קצת יותר. יש משימות לכל משרד בתחנה, גם אם זה לא מודיעין ובילוש וזה לא נוער, סיור, כולם מטפלים בנושא.

אולי למעני רק תגדיר את הרצדביסטים האלה, שפעם ראשונה שאני שומעת את זה.

רצדביסטים אלה קטינים שמבצעים עברות חוזרות ונשנות.

בטיפול זה הפנייה לקד"ם, קבוצות דיון משפחתיות, 'השער הפתוח', גשר, שאני אפרט בהמשך, שירות מבחן לנוער, רווחה, גורמי עירייה, שיחות אישיות עם הקטין והוריו. יש לא מעט פרשיות, ניתן להתרשם, פרשיית עלי באבא זו פרשיית סמים של עשרות קטינים. הגענו ל-11 כתבי אישום.

הפעלת קטין בכל הנושא של מכירת אלכוהול, קטין שביצע ארבעה מקרי שוד, דקירה, פריצה לרכב, קיבל שנתיים מעצר, הורדתי את השמות, כי זה קצת בעייתי, אבל יעדים שקיבלו. בסך הכול יש לא מעט פרשיות. אני אציין שתיים מהן; אחת הפרשיות זו פעילות יזומה של הסיור, תוך כדי פעילות, תוך כדי סיור שגרתי זוהה רכב, המשיך עד מודיעין, התגלגל לדירת מסתור, באותה דירה נתפסו 3 אקדחים, 600 גרם סמים, מאות אלפי שקלים. היה שם גילוי טביעות אצבע וד.נ.א, נעצרו שמונה חשודים. לקחנו גם את הרכוש, שווי הנכסים יותר מחצי מיליון שקל. פרשיית עלי באבא שהתחילה בנערה שעוכבה על החזקה לצריכה עצמית והיא התחילה לספר פה על מקרים רבים נוספים וכאמור גם חילוט וגם כתבי אישום אל מול המעורבים.

דיברנו על הקהילה. בהיבט של שירות חוץ, יש סקרים שאנחנו מבצעים אחת לשבוע, כל התחנה מוכוונת שירות. יש רצדביסטים שמתקשרים הרבה לתחנה, ואנחנו מגיעים אליהם לבדוק מה, כי יש אנשים שזה פשוט טבוע בהם. יש יחידת יל"ש, יחידת שירות שמקבלת את האזרחים בתחנה. זמן תגובת ניידות, אנחנו עובדים על זה קשה, כולם נדרשים להגיב מהר, יש מועצת תושבים שאנחנו חלק מהפורום הזה, יש דלת פתוחה כל יום חמישי אצלי, שמגיעים אזרחים, יושבים ומדברים. הטיפול בטווח זמן מיידי.

זה קיים בהרבה יישובים?

אני מאמין שכן, כל מת"ח איך שהוא נוהג. אני נוהג כל יום חמישי לקבל לפחות שני אזרחים, וחוגי בית מול המגזר הערבי, יחד עם יהודה אנחנו ניגשים כל חג, כל מצב שאפשר לעשות חוג בית, לשמוע על הבעיות, לדבר. אני משתדל שיגיעו גם הרשות למפגש כזה כי זה מאוד חשוב, אבל זה משהו שאנחנו בכל אופן החלטנו לקיים ומקיימים. בסקר השירות של השנה הקודמת מוקמנו במקום שביעי בארץ מבחינת שירות, יש שיפור בתחושת הביטחון, עלייה של 20%, ניתן לראות את זה בעמודה המרכזית.
זיהו את השינוי לטובה, זה משהו שצריך לשמר אותו, כי לפעמים זה פיק שקיים, אבל אנחנו חייבים לשמר אותו ואנחנו עושים לא מעט.

אל מול הקהילה יש לא מעט מיזמים. אני אגע בשניים מהם, ב'השער הפתוח' וברמת אשכול. השער הפתוח, כאמור זו פעילות בהובלה של התחנה, יחידת הנוער. יש קצינת צה"ל יחד איתנו, מורה חיילת, יש את הרשות המקומית, כולנו יחד מתחילת החופש הגדול עם הנערים, גילאים 15-17, כולם רצדביסטים בפעילויות פליליות שונות. אני פגשתי עם פרויקט גשר הערבי ביום חמישי, אתה מסתכל לילדים בעיניים, קודם כל זה נותן גם לך, אבל מאוד מאוד חשוב, וגם הרשות וגם שוטר שלי שמוקצה למשימה הזו, עושים את העבודה. הפעילות היא גם חווייתית וגם ערכית. בחווייתית לוקחים אותם גם לפיינבול, היינו עם גשר בפיינבול, הם מאוד נהנו. גשר היו בהר הבית והיהודים היו במקומות אחרים, כל אחד בהתאם למאפיינים. אבל יש גם פעילות ערכית. הפעילות הערכית היא לתת שי בראש השנה ולשפץ בתים של אותה אוכלוסייה, פעילויות שהן ערכיות, הם נפגשים עם עורך דין, עם נרקומן לשעבר, למכון גמילה הם הולכים. משהו חשוב לכולם.

פרויקט רמת אשכול אבן וסיד, זה שלושה בניינים בשכונת רמת אשכול, שזו השכונה הבעייתית ביותר. בחרנו אותם בסיוע של פאתן. אחד המבחנים הגדולים היה האם הם יצליחו לשמר. חברת אבן וסיד הגיעה, תרמה את הכסף, פועלים, שוטרים מהתחנה הגיעו ביום שישי, יחד עם התושבים. רואים למטה לפני ואחרי. לפני כל הזבל היה בחוץ, כל הביוב זרם, לא ריצוף, לא חשמל, לא כלום. לאחר מכן ניתן לראות את השיפוץ והחשוב ביותר, כפי שאמרתי, זה השימור ושיהיה שימור.

מאותו פרויקט המשכנו לפרויקטים נוספים, גני ילדים, נגענו בהרבה דברים. חשוב להבין שזו פעילות ערכית שהיא חשובה גם לנו ואנחנו נמשיך לקיים אותה. כל חודשיים יש מיזם בהובלה של התחנה.

לוד בעתיד – עשיתי שקף שיתייחס קצת להתפתחות העתידית. אני צופה שבשלוש השנים הקרובות העיר הזאת תיראה אחרת. שימו לב, מרכז הקונגרסים, מבנה התחנה החדש, שכונות קבע, כפר סטודנטים יש אחד, הולכים להקים את הנוסף, מרכז העיר יעבור שיפוץ, קאונטרי קלאב, רכבת. חבר'ה, יש אופק, הוא חשוב.

מבחינתי, לסיכום, קודם כל שגרת מטה, הפעילות סדורה, גמישות הפעלה, חיזוק אמון הציבור ותחושת הביטחון. מבחינתי הדברים הקטנים הם מאוד משפיעים, שגרה חזקה. כל הנושא של הסמים, פעילות ממוקדת, שילוביות ואחריות משותפת, גם של התחנה וגם מול כל הגורמים הנוספים, איתור רציף של שותפויות והרחבה, כל מי שרוצה להיות שותף, אהלן וסהלן. שיתוף הפעולה עם הרשות המקומית הוא טוב מאוד, האיזון ומרקם החיים בעיר מעורבת הוא לא פשוט, אבל אנחנו פועלים לא מעט לשמר אותו והוא מתקיים. וכמובן הלחימה בתופעה של הסמים היא בטיפול אפקטיבי וכלל מערכתי.
עד כאן, אם יש שאלות למישהו? בבקשה.

אל"ף אני רוצה להגיד שאני מאוד מתרשמת ממה ששמעתי.

אולי לא מאוחר, סליחה, בואו נתחיל בסבב.

(סבב היכרות).

אז כמו שאמרתי, אני מאוד שמחה להיות כאן, לשמוע, להכיר, לדעת. רציתי לשאול מה בעצם הזיקה שלכם למערכת החינוך ואני אפרט למה אני מתכוונת. הרבה פעמים אני שומעת מנהלים שאומרים לי 'הייתי בבעיה ולא ידעתי למי לפנות', ודבר ראשון שאני אומרת, 'מה שאני יודעת זה שיש לכם שוטר קהילתי, למה אתם לא פונים לשוטר הקהילתי?' מה שקורה, זה שיש מנהלים שאומרים לי, פנינו לפקידת סעד, אז למה אני צריך שוטר קהילתי, או מתקשרים אליי ושואלים אותי, למי אני אתלונן, לשוטר הקהילתי, לפקידת סעד? זאת אומרת יש עמימות בכל הנושא הזה כשיש איזה שהיא בעיה אקוטית בבית הספר ולא יודע מנהל בית הספר למי לפנות. דבר שני זה זמן תגובה. הייתה מנהלת, אני לא יודעת כמה אתם מכירים את המקרה, אבל לא משנה, מקרה שקרה ביום שישי שעבר, מנהלת שכל צוות ההוראה כבר יצא מחוץ לכותלי בית הספר והיא נכנסה למצב מאוד מאוד לא נוח, הזמינה ניידת ורק אחרי שעה הגיעה ניידת והיה שם סיפור מאוד לא פשוט. בית ספר יסודי.

אתה כתבת כאן, 'שילוביות ואחריות משותפת', הייתי רוצה לדעת אילו פעולות משותפות למערכת החינוך בנושא מניעה. לא בנושא טיפול אלא בנושא מניעה, יחד עם שפ"י (שירות פסיכולוגי ייעוצי). אז אני אשמח לשמוע.

קודם כל הזיקה למערכת החינוך, יצא לי להיפגש כמעט עם כל המנהלים פה. רק בשבוע שעבר אני נפגשתי פה עם הערבים ועם היהודים, כולם מוזמנים ומול כולם מתקיימת הדינמיקה הנדרשת. יש מנהלים שהעצימות הוא גבוהה יותר נוכח המאפיינים של בית הספר, אבל גם המש"קים (מרכזי שיטור קהילתיים), גם הקמ"ן, כולם מוכוונים להיבט הזה. מעבר למפגשים שאנחנו מקיימים, אם זה שיחות אישיות, פגישות אישיות וכל דבר אחר, יש את ההרצאות שמתקיימות. יש תכנית עבודה, את מוזמנת לעיין בה ואם את חושבת שצריך לתת דגש בנושאים מסוימים, נשמח, אבל יש הרצאות סדורות על פי תכנית במגזר היהודי ובמגזר הערבי. מגיעים השוטרים, אני לעתים גם מגיע, לקראת עיד אל פיטר הייתי בבית הספר היסודי הערבי, אבל יש התנהלות סדורה.

לגבי זמן תגובה של ניידת, אני נמדד בכל אירוע זמן הגעה. אין לי שום כוונה לאחר לשום אירוע, אם היה אירוע שלא הגענו, כי היה אירוע הרבה יותר חמור, אבל הזמינות קיימת. שעה ומשהו זה לא סביר, אני אבדוק את זה, אני גם אדבר עם אותה מנהלת.

השילוביות והאחריות המשותפת היא קודם כל ברמת התחנה, ומה הכוונה? הרי בלש מה מביא? מביא גנב, סוחר סמים, איפה התנועה נכנסת בשילוביות הזאת? הרי לפעמים לתנועה יש הרבה יותר כוח, היא תופסת נהג בפסילה או תחת השפעת סם. את יכולה לשבת עליו בתצפיות שבועיים ומספיק הוא ייצא בנהיגה תחת השפעת סם, הוא מקבל ענישה גבוהה יותר. זו השילוביות.

ברגע שמגיעה גברת, או מנהלת, היא רוצה לקדם תהליך, אנחנו ביחד. אין גורם שרצה לשתף פעולה פה ורצה להוביל מיזם, אם באכיפה, אם במניעה, הוא מתקיים. ההיבט המניעתי מתקיים על בסיס הרצאות, על בסיס הסבר, על בסיס טיפול. אם יש פעמים שתוקפים אותו, ענישה פלילית, ויש מצבים שמחברים אותו לפרויקטים של השער הפתוח.

אני מאוד מעריך את המצגת והנתונים שקיבלנו, אין ספק שהמשטרה היא לא אחראית על כל המערכות, אלא היא אחד מהגורמים החשובים בהתמודדות גם עם הסמים וסחר בסמים ושימוש וגם בהתמודדות עם העבריינות והפשיעה, והשאלה שרציתי התייחסותך, אני חושב שאתה נגעת בזה – מההתרשמות שלי שאתם מעורבים בתחומים שלא נושקים באופן ישיר אלא בכלל התמודדות מערכתית, איך לרתום את הקהילה, לרתום את החברה, גם להיות מעורבים בפרויקטים חברתיים וזה דבר חשוב, האם יש מפגשים שבועיים, עם כל הגורמים הרלוונטיים, זאת אומרת מחלקת חינוך, מחלקת רווחה, עירייה, נציגי קהילה, כדי להתוות איזה שהיא תכנית משותפת ומשולבת, שהמשטרה היא אחד מהגורמים אבל לא הגורם האחד ויחיד שמתמודד, אלא מערבים את כולם בהתמודדות כדי לתת את המענה לפי הצורך.

אני אתייחס. אני הגעתי לכאן מישיבה שבועית שאני מקיים עם ראש העיר ועם כל הצוות שלו, אם זה מנכ"ל העירייה, אם זה החינוך, הרווחה. כולם יושבים סביב השולחן כל יום א' בשעה 9:30. אנחנו יושבים, סוקרים את השבוע שחלף, מתייחסים למגמות וכיוונים. מעבר לישיבה שבכל שבוע מתקיימת, שזה לא קורה באף עיר שראש העיר ומפקד התחנה נפגשים כל שבוע, יש את הפורומים והוועדות של 'עיר ללא אלימות'. יש ועדה בראשותי, ועדת האכיפה, יש ועדה בראשות ראש העיר, יש ועדות חינוך, נוער, כל הדברים האלה, שמתקיימות. אמנם היום אנחנו במרכז 'עיר ללא אלימות' השביעי, שכולם כבר עזבו, פוטרו, לא רצו להמשיך, אבל היום יש אופק, יש כיוון ויש עתיד. אנחנו רואים את זה, אבל הפורומים שאתה מתייחס אליהם מתקיימים אחת לשבוע, שלי עם ראש העיר.

אנחנו אולי גם נשמע התייחסויות ומה עושים במשרדי ממשלה נוספים שזומנו ונמצאים איתנו בישיבה הזו. מבחינתי אני מודה למפקד התחנה, אנחנו נשמע נציגים נוספים. נציגת העירייה, מבחינת ההתמודדות והפעילות שהעירייה מובילה, אם את יכולה לתת לנו סקירה בהיבט הזה, ולאחר מכן נשמע גם נציגים של משרדי הממשלה.

אני רוצה להתחיל בדברים האחרונים שדורון אמר, לגבי שיתופי פעולה. אנחנו נכנסנו לתפקיד בספטמבר האחרון. מבחינתנו המשטרה היא גורם שאנחנו בהחלט רואים בו שותפים. לא נמצא פה הראל ממחלק הנוער, אבל אנחנו בתקשורת ממש זורמת. מה שהתחלנו לעשות מתחילת כניסתנו לתפקיד, שלי ושל סלימאן טנוס, רכז הקהילה הערבית, בעצם נפגשנו עם כל גורם אפשרי בעיר, כולל מערכת החינוך הפורמלית, אין מנהל או יועצת שלא נפגשנו, במיוחד בחטיבה העליונה וכמובן שכל השירותים בחינוך הבלתי פורמלי. היות שזו עיר מעורבת וזו עיר מעורבת—

יש בעיה של היעדר מסגרות מתאימות בחינוך הלא פורמלי.

יש בהחלט היעדר מסגרות בחינוך הבלתי פורמלי, אבל אנחנו קטונו מלפעול שם, אנחנו מאוד מאוד חותרים לזה שאנחנו נעשה השנה המון עבודה הם גורמי סמכות. מבחינתנו לעשות עבודה מול כל הנושא של הכשרות צוותים, לאחיות, לשיטור העירוני, לצוותי המורים. אנחנו מאוד מאמינים שאם המבוגרים יהיו בקיאים בנושא של מניעת שימוש בסמים ואלכוהול, זה בהחלט יחלחל גם לבני נוער וילדים והורים.

נושא של סדנאות להורים – אלה דברים שאנחנו מקדמים בברכה מול כמה מסגרות כרגע. התחלנו השבוע סדנאות מניעה בנושא סמים ואלכוהול בתיכון מסוים, כולל הכשרת צוותים. אני לא אנקוב בשמות אבל זה משהו שהתחיל השבוע, התחילה קבוצת מנהיגות שמובילה מסר ששולל סמים ואלכוהול. כל תנועות הנוער בעיר בחודש דצמבר, כולל הקהילה הערבית, עם כל המסגרות בקהילה הערבית, זה אומר מוסלמים, מוסלמים אדוקים ונוצרים, וכמובן שתנועות הנוער היהודיות, חילונים ודתיים, כולם עברו תכנית מניעה לכבוד שבוע המאבק בסמים. ייאמר לזכותו של סלימאן, אנחנו ברגישות מאוד מאוד גדולה---

אני הבנתי שסלימאן נכנס רק לפני כמה חודשים.

נכון, גם אני, אנחנו התחלנו בספטמבר.

במערכת החינוך איזה פרויקטים יש?

כניסה לעשות עבודה בקהילה הערבית זה משהו חדש. בעצם השנה ייכנס רכז נוסף לקהילה האתיופית ולחבר העמים. הרשות הלאומית כמעט הכפילה, לא בפעמיים אלא בארבע את התקציב בשנת 2012, זה חדש. ייאמר לזכות, שגם של הרשות העירונית וגם הרשות הלאומית, בגלל הצרכים של העיר התקציבים פה הוכפלו.

דבר נוסף שאנחנו ניגע פה זה פעילות יחד עם יחידת הנוער. יש לנו שיתוף פעולה מצוין, כמו שאמרתי, עם הראל ומנהלת יחידת הנוער. אנחנו גם מתכננים פעילות קיץ, אחת השכונות שאנחנו ניכנס אליה היא רמת אשכול, פיזית המטה שלנו עובר לשבת שם יחד עם 'עיר ללא אלימות', מול השיטור העירוני.

שיתוף פעולה נוסף זה הנושא שדורון הזכיר, 'השער הפתוח' וגשר. אנחנו ניתן תכניות מניעה לתוך המסגרת של הפעילות הזאת.
דובר קודם על תחום הסמים בשפ"י. נטע אשל שהיא היועצת של שפ"י, שמרכזת את תחום הסמים בעיר, אנחנו עושים איתה עבודה של בניית תכנית רוחבית שלא הייתה קיימת קודם. אנחנו מתכננים לעשות תכנית של עמיתים בכל כיתות י' בעיר, תכנית רוחבית, עם המטה לבטיחות בדרכים העירוני, שגם לא נמצא פה, נושא של מניעת שימוש באלכוהול תוך כדי נהיגה לכיתות י"א. העיר לוד נמצאת בתכנית פיילוט של 'גדולים ולא שותים' לכיתות ה', שלושה בתי ספר יסודיים נבחרו, הם עומדים להתחיל את התכנית. במידה שהפיילוט יהיה טוב, אז אני מאמינה שבשנה הבאה זו תהיה תכנית רוחבית לכל העיר, ותכנית נוספת לכל כיתות ט', בטח כולכם מכירים, התכנית של 'מכורים לחיים' שתיכנס לכל כיתות ט' בעיר במהלך חודש מאי. אני מקווה שיאשרו לנו את זה, זה משהו שכרגע נמצא במשא ומתן.

מי שמפעיל את התכניות האלה הן בדרך כלל היועצות.

מי שמפעיל את התכניות כמובן ומי שמדריך אותן אלה יועצות של משרד החינוך. אני עובדת באופן אישי מול היועצות ומול המב"סיות של בית הספר, ובהחלט יש שיתוף פעולה מצוין. אנחנו באמת חושבים שככל שאנחנו נקיף בתכניות יותר רוחביות וגורמי סמכות יותר רציניים בעיר, בהחלט הדברים יחלחלו לילדים ונוער ולשם אנחנו שואפים להגיע.

דבר שאנחנו שמנו לעצמנו כמטרה זה באמת להרחיב בפני הצוותים הטיפוליים-חינוכיים של בית הספר את ההפניה... יש פה ביחידה להתמכרויות יחידה לטיפול בנוער וצעירים בנושא סמים, יחידה מעולה, ואנחנו שמנו לעצמנו מטרה בכל פגישה שלנו עם גורם טיפולי בעיר, בתוך מערכת החינוך, ליצור את המוטיבציה והדיאלוג להפניה. לא פשוט להפנות בני נוער שמשתמשים, יש בעיה של הכחשה, יש בעיה של רצון לא להגיע ליחידה לטיפול וזה משהו שאנחנו בהחלט שמים אותו על סדר היום הציבורי, כולל שעובדת של היחידה תגיע להכשרה במהלך החודש הקרוב לכל רכזי יחידת הנוער בשיתוף פעולה של הרווחה, שלנו ושל יחידת הנוער, להכשיר את כל רכזי הנוער בעיר על מנת שהם ייצרו איזה שהוא דיאלוג של הפניה. אנחנו בהחלט רוצים להנגיש יותר את היחידה, כמו שמנגישים את המשטרה לטובת הקהילה.

תודה רבה.

הרשות למלחמה בסמים.

אני רוצה להגיד משהו כללי. על רצף הפעילות שאנחנו מבצעים היום או שהמערכת מבצעת היום, מה שנקרא מניעה, חינוך והסברה, טיפול ואכיפה, אנחנו כ-60%-70% מהזמן שלנו מקדישים לתחום המניעה. מניעה אומר בכל החינוך הפורמלי והלא פורמלי, על טווח הגילאים והתכניות שקיימות. למדנו מהניסיון שלנו שיש שני דברים שווים להבטיח הצלחה של מערכות כאלה. צריך להבין, אלה תהליכים ארוכים, אלה תהליכים חינוכיים ארוכי טווח ומה שיכול להבטיח זה שני דברים, אל"ף, התגייסות של כל המנהיגות ומובילי דעת קהל בעיר, והנושא השני הוא שיתוף פעולה לטובת העיר של כל הגורמים. ככל ששיתוף הפעולה יהיה יותר עמוק ויותר מעשי, כמו שאמרת, שיהיה פה צוות שמתכנס אחת לשבוע או שבועיים ושיידע להוביל אנשים שבאמת עובדים בשטח, שיידעו להוביל את כל המערכות ולבצע בקרה וסריקה ושוב פעילות נוספת, אלה הדברים שיכולים להבטיח את הפעילות. במקומות שאנחנו יודעים שיש בעיות של תקציבים, נושאים של ועדה קרואה, המצב הרבה יותר קשה, הוא לא פשוט, אבל אנחנו עושים כאן מאמץ יחד עם הגורמים שלנו בשטח ועם כל הגורמים, 'עיר ללא אלימות' וכו', לממש את הנושא הזה.

מבחינת הרשות, איפה לוד מוצבת? מה התכניות, מה הפעילות, מה רמת שיתוף הפעולה? איזה ציון אתה נותן לרשות למלחמה בסמים בשיתוף פעולה עם הגורמים הרלוונטיים כאן? אתה דיברת ברמת העיקרון, הסברה, מניעה, אכיפה, דברים יפים, אבל תתרגם אותם לשפת המעשה.

אז אני אגדיר ככה, אל"ף, גם החבר'ה שעובדים היום הם חבר'ה צעירים יחסית, הם נמצאים פה כחצי שנה בתפקיד. כשאנחנו נכנסים לתפקיד, בדרך כלל הנושא הראשון שעושים זה בעצם מיפוי של הפעילויות. נעשתה פה עבודה מדהימה של מיפוי של המקומות, הבעיות, הנושאים לטיפול ובניית תכנית עבודה כשאנחנו כבר אישרנו את תכנית העבודה ל-2012, כי אנחנו מאשרים את כל תכניות העבודה ביחד עם הרשות. מבחינת כוח אדם, כמו שנאמר קודם, אנחנו זקוקים עדיין לרכז קהילה אתיופי וקהילה נוספת ותגבור של תקציבים.

אני אומר עוד פעם, לוד נחשבת אצלנו כמקום עם דגש, יש פה עיר מעורבת, צריך להבין, עם מה שנקרא רגישות תרבותית מיוחדת. עיר מעורבת זה לא עיר---

לגבי המתחים שיש עקב כניסת, כמו שהבנתי, גרעין אלישיב וכל מיני ארגונים וגם מבחינת לוד, גם מבחינת השקפת העולם וגם מבחינת יצירת מצוקות על רקע תחרות בדיור וכדומה.

אלישיב נכנסו בגדול והם גם עתידים לאכלס בתים נוספים. בסך הכול ברגע שאתה משלב אותם וגם כשהם נמצאים, סתם נאמר, ברמת אשכול, הם מתנהלים בממשק נעים מול האוכלוסייה, אז יש אירועים. יש אירועים לעתים, כשנכנס מישהו לבית ברמת אשכול מאלישיב, אז מנסים ליצור את החיכוך, אבל בסך הכול המצב הרבה יותר טוב ממה שיכול היה להיות. הם יודעים להתנהל בסדר. תמיד יהיה את הנושא שאני גר עכשיו ברכבת והשלולית מגיעה לי עד לכאן ובן אדם בא לבית חדש, התחושה לא תהיה נעימה, זה ברור, יש את הבעיה הזו, אבל בסך הכול הם מתנהלים בשגרה טובה. גם פעילויות יזומות של אלישיב הן יחד עם המגזר ה---

אמרת משפט, ברגע שיש אלימות לא רק היא סימפטום, היא תוצאה של. אחד הדברים הוא תחושת הקיפוח, מצוקות, וכאשר רואים שקמות שכונות ואנשים נותרים הרבה מאחור, זה גם גורם לעלייה הרף של התסכול והכעס ואם מבקשים לתרגם את זה לשפת אלימות, זה לא מצדיק, אבל זו אחת הסיבות. מבחינת העירייה, אתה שם לב שיש שינוי בהתמודדות, טיפול ובצרכים של האוכלוסייה הערבית בלוד?

אני חושב שמתקיים פה איזון נדרש ומתאים ביחס אל מול הקהילות השונות, אם זה ותיקים, אם זה עולים, אם זה יהודים, אם זה ערבים, ראש העיר מוביל קו מאוזן, שקוף, ברור, ועדיף שהוא יציג את זה, אבל זו התחושה שלי ואנחנו גם מקפידים על איזון בכל השירותים.

אני רוצה להוסיף, דווקא ממערכת החינוך. אני רוצה שתדע שאנחנו מקיימים מפגשים שהם מפגשים מובנים, השתלמויות בהיקף של 70 שעות שנתיות, מנהלים מהמגזר היהודי ומהמגזר הערבי יחד, ואנחנו לא מוותרים על זה. זאת אומרת גם הפיקוח הממלכתי וגם הפיקוח הערבי לא מוותר על המפגשים של המנהלים, עם המנהלים של העיר הזאת. מעבר לזה מפגשי יועצות, שפ"י, שאמורות לטפל באוכלוסיות, מקבלות את אותן השתלמויות, את אותה הדרכה.

לגבי מערכות החינוך בבתי הספר, זה כמעט מבחינת האיכות ורמת בתי הספר והאחזקה של בתי הספר?

אז אני רוצה להגיד לך שיש לנו את הטיפול הנקודתי. אתה בטח יודע על מה אני מדברת, על הסכום שאנחנו מקבלים מהמטה, מהממשלה. אנחנו מחלקים את זה פר גולגולת, פר תלמיד, במגזר הערבי. אני יושבת בוועדות האלה ואין מצב שהכף תיטה לטובת מגזר זה או אחר, אנחנו ממש מחלקים באופן שוויוני, כך שהכול בשקיפות.

מבחינת מסגרות, למשל לתלמידים שנושרים, תלמידים שאין להם מסגרת, למשל, יש מענה לתלמידים במגזר הערבי?

אני יכולה להגיד לך שאני יודעת בדיוק, עד לפני יומיים בנקודת הזמן, כמה תלמידים נשרו מהמגזר הערבי עד כיתה י"ב וכמה תלמידים נשרו מהמגזר היהודי ולמה ומה הסיבה, ואיך הקב"סים בעיר הזאת פועלים על מנת להחזיר אותם למסלול. זאת אומרת אנחנו באמת מתייחסים לאוכלוסייה כמקשה אחת, במערכת החינוך, ואני בטוחה שגם בשאר---

כמה קציני ביקור סדיר לגבי התלמידים במגזר הערבי?

דווקא במגזר הממלכתי יש לנו קציני ביקור שהם מהמגזר הערבי. אני יושבת על בתי ספר שלי עם קב"סים (קציני ביקור) מהמגזר הערבי.

ולגבי המסגרות שיש לאותם תלמידים שלא מתאימים למערכת החינוך הפורמלית?

זה חותך מגזרים. יש לנו מה שנקרא קידום נוער, ילדים שנפלטו ולא יכולים לחזור למסגרת נורמטיבית. אנחנו מפנים אותם לקידום נוער, שלפחות איזה שהוא בסיס, איזה שהיא אחיזה עד גיל 18 תהיה שם.

צריך לציין גם שבשנתיים האחרונות הוקם בית ספר תיכון חדש בעיר. אז היה בית ספר תיכון רגיל ביחד ועכשיו---

המרכז הערבי שהוקם. נכון.

גם יש בית ספר תיכון שלמנהלת---

וגם הולכים להקים שם בית ספר חדש---

זה בהקמה כבר, בבנייה.

אני ביקרתי בבית ספר, חטיבת ביניים, יש אולם ספורט שרוף שם.

כן, נווה ירק.

טופל שם העניין? בית הספר טעון שיפור, שיפוץ או החלפה אפילו.

לדעתי יש שם כבר תכנית של החלפה. מדברים על החלפה, על מבנה חדש.

יש בית ספר אלזהרא שאז הקימו מבנה חדש.

בחטיבת הביניים בשנה הבאה יהיה גם שש שנתי, מכיתה ז' לכיתה י"ב.

זה כבר השנה, צומח.

מתי זה מתחיל? אני שם בוועד הורים ואני לא יודע מה---

לא, אני אומרת שזה יהיה בית ספר צומח בסופו של דבר, שכבר יש את כל המהלכים ל...

משרד הרווחה, יש לכם משהו להתייחס?

בוודאי. משרד הרווחה מתקנן בלוד שלושה תקנים במשרה מלאה. לצערנו כבר למעלה משנה משרת מנהל היחידה לא מצליחה להתאייש. אנחנו עושים מכרזים, הם מקבלים את גובה השכר שהם אמורים לקבל וכולם מקבלים רגליים קרות. האתגרים פה הם עצומים, יש אפשרות להגיע לרמת פעילות מ-0 תקציב ל-2-3 מיליון בשנה ועם רמת שכר כמו שהעיר לוד מתעקשת לשלם, אנשים טובים, לפחות בתחום של ההתמכרויות, ממש לא מתעקשים לעבוד פה. לצערנו.

זה מאפיין גם אותנו.

ברור לי, אני גם שמעתי את האמירות האלה נאמרות.

יש פה תקן של רכז במגזר האתיופי ואנחנו לא מצליחים---

אני מציינת את זה כי אני חושבת שזה חסם מאוד משמעותי, אני חושבת שזו עיר מרכזית, אני חושבת שיש פה אתגרים, אני חושבת שיש פה תקציבים, יש פה הכול, יש פה שיתופי פעולה, שכר כל כך זעום להיקפי מקצוע שהם לא בסיסיים, ואתה לא משלם עליהם, צריך להיות... לא יודעת מה באמת צריך להיות, אבל אנחנו לא מצליחים לאייש. במקביל לשלושת התקנים האלה שמתוכם עובדת במשרה מלאה, עובדת בטיפול במבוגרים, וכמובן עובדת נוער, שתיהן עובדות ותיקות, טובות, אנחנו גם משלמים באאוט סורסינג את כל הנושא של טיפול באלכוהוליסטים. התקציב השנה עמד על קרוב ל-145,000 שקלים, רק טיפול מקביל לאלכוהוליסטים. זאת אומרת שכשאנחנו מדברים על שירות לטיפול בהתמכרויות פה בעיר לוד, אנחנו בדרך כלל מתייחסים להתמכרויות שהן סמים---

איזה מענים יש לכם בעיר לוד לגבי הסמים?

בעיר לוד אין מענים. הלוואי ויכולנו, אנחנו ברמת המחשבה והיצירה של התשתיות ההתפתחותיות, אנחנו מאוד רוצים לבנות מרכז יום רגיש תרבות, להלן האוכלוסייה הערבית, יש לנו היום מדריך, מכור נקי שפועל בתוך היחידה, דובר ערבית, מגיע מהקהילה, יש לו יכולת מאוד מיוחדת ליצור קשר ואם אנחנו נצליח לאייש, כדי שאפשר יהיה באמת להוביל מהלכים, לא רק, אגב, ללוד, אלא גם אפשר יהיה לייבא מטופלים מערים אחרות שזקוקים לטיפול רגיש תרבות. לצערנו כרגע אין מענה ראוי. רוב האנשים פה בלוד דוברי עברית יפה וטובה, אנחנו שולחים---

יש לכם תכניות עתידיות איך לתת את המענה?

מתוקצבות?

כן.

בוודאי, הבעיה היא לא התקצוב, שוב אני אומרת, תקציבים לשמחתנו קיימים, תקנו אותי אם אני טועה. תקציבים יש, הבעיה היא לא תקציבים, הבעיה היא כוח אדם להפעלת הפרויקטים ואני חייבת לומר שזו עיר מלאת אתגרים. זאת אומרת שאתה לא יכול לקחת להובלה של פרויקטים מתקדמים עובדים זוטרים שיסכימו לבוא לעבוד בסכום הזה, אבל זה לא יצליח. מה שמייצר עוד פעם איזה שהוא מעגל חזרתי של ייאוש וחוסר בתקווה.

אני כן יכולה להגיד שנערים שזקוקים למסגרות שהן מסגרות קצת יותר ארוכות, אם זה מרכזי יום ואם זה סידור חוץ ביתי, לא נתקלנו בקושי על רקע תרבותי. זאת אומרת עוד לא קרה שביקשו ממני להגיע לאיזה שהיא ועדה, או למימון תקציבי כזה או אחר ובשל שפה זה לא קרה. לא שזה כל כך מצוין, זה לא מה שזה אומר, מה שזה אומר שאנחנו לא באמת מצליחים, נכון לכרגע, בכוחות הקיימים, בהיעדר השפה, והלוואי שנצליח למצוא ולמיין מנהל יחידה דובר ערבית, כדי שנצליח באמת להגיע אל המרכזים שאנחנו עדיין היום לא מצליחים להגיע אליהם.
אל היחידות שלנו מגיעים בעיקר ולרוב באמצעות הפניה של שירות מבחן, חמישית מהאוכלוסייה, 20% מסך הפניות מגיע בשל פנייה של משפחה, נשים שאומרות, ' די, נו מור', וכל מיני כאלה, אמהות שאומרות 'אתה לא חוזר הביתה', מתחילים לראות טפטוף. רוב האוכלוסייה שמטופלת ביחידה שלנו, כמעט רובה ככולה, דוברת ערבית. זאת אומרת שזה איזה שהיא השתנות במבנה של אוכלוסיית היעד, כי עד לפני ארבע וחמש שנים רוב האוכלוסייה הפונה הייתה דוברת עברית, אוכלוסייה יהודית.

תסבירי את המגמה, על רקע מה?

אני חושבת קודם כל שיש איזה שהיא הבנה שיש אפשרות במגזר הערבי לקבל טיפול והטיפול גם מעצם ההכנסה של המדריך שהוא באמת רגיש תרבות ברמה האמיתית של ה---

את מדברת על מודעות?

קודם כל התרחבה המודעות. אני גם חושבת שיש איזה שהיא מורכבות, גם של האוכלוסייה היהודית היום לקבל מענה. בקבוצות, בקבוצת הכנה למשל, או כשאתה עושה קבוצת ניקיון או שימור ניקיון, ורוב האוכלוסייה מדברת ערבית והדיבור השוטף הוא ערבית, אז הנוכחות העברית הולכת וזולגת החוצה. נצטרך לתת לזה מענים בהמשך.

סלימאן, אתה רוצה להוסיף?

כן רציתי להוסיף על מה שהיא אומרת ולהתייחס גם למה שאמרה דינה. דינה הסבירה את הכול בצורה כללית, על מה אנחנו עובדים; עשינו מיפוי, אני חדש בתפקיד, אני ודינה, אבל לפני שהתחלנו לבנות תכניות כלליות, ממש עשינו ונפגשנו עם הרבה גורמים וראינו שיש באמת צמא לעניין החינוך והסברה ולמניעה, כי הם רוצים באמת לטפל בעניין. ההכחשה שהייתה בעבר כבר לא קיימת, היא פחות קיימת וכן רוצים שהילדים שלהם יטופלו ויחזרו לשגרת החיים. האוכלוסייה כאן מעורבת לחלוטין, כ-24% אוכלוסייה ערבית, 23% מביניהם הם מוסלמים, 1% רק נוצרים, שזה בסך הכול 770 נפש. האוכלוסייה הערבית המוסלמית גם מורכבת מתת אוכלוסיות, שזה ערבים ותיקים, 7,000, השאר הם בדואים ויש גם חלק ניכר משת"פים, שהערבוב הזה קצת עושה קושי.

אבל כל כוונתנו כשאנחנו נכנסים, אם זה לבית ספר, יש את הרצון להתחיל ולתכנן פעילויות שכן יעזרו. אם זה צוות מורים, אנחנו בדקנו את כל התכניות, כולל מילדות, גם במעונות אנחנו עובדים, בני נוער בסיכון, אמהות לאחר שהיה לי מפגש טוב עם דר' חוסני שחאדה, שהוא גם יליד העיר לוד, שהוא עשה סקר ארצי ובדק שבני נוער מאוד מתקשרים לאמהות, אז בדקנו את העניין כדי לבנות קבוצת אמהות של ילדים בסיכון, לתת הנחיה ומניעה הסברה.

אנחנו גם יודעים שיש עניין של צמא לחינוך בלתי פורמלי, לכן עשינו, גם בבית ספר יסודי, תכנית של מניעה והסברה עם שילוב של דת, שזה באמת חסר. בשנה הבאה אנחנו חושבים גם להכניס את העניין של 'כן לספורט, לא לסמים ואלכוהול', אנחנו בודקים את השטח ונקווה שנחולל שינוי טוב בעיר לוד.

תודה רבה. אני חושב שאנחנו מאחרים לסיור, אז אל"ף אני רוצה להודות למפקד התחנה ולאנשי תחנת משטרת לוד. מתוך ההתרשמות שלי מהעיר הזו, שיש בה הרבה אתגרים, גם מבחינת המבנה, גם מבחינת ההתמודדות עם כל מיני משימות מגוונות, אני חושב שעושים את המיטב ובנתונים שקיבלנו אנחנו יכולים לראות מגמה בכיוון חיובי. זה לא בא במקרה. כשיש כישלונות אז כולם באים בטענות, אז כשיש הישגים צריך לזקוף את זה לזכותם של האנשים שפועלים לקדם ולהתמודד ולתת מענה שישפר את הביטחון האישי של תושבי לוד בכלל, גם את התדמית של העיר. אני חושב שראש העיר, למרות שהוא לא נמצא, קיבלתי אינפורמציה מסוימת לגבי מדיניות שהוא מוביל כדי לשנות ולשפר.

בהזדמנות הזאת אני רוצה להודות לכל האורחים שכיבדו את ישיבת הוועדה בנוכחותם. אנחנו נצא לסיור כדי להתרשם מהעשייה שאתם עושים בשטח בפועל. תודה רבה.

סיור במרכז גמילה בית אביב בלוד

אנחנו רוצים לשמוע התייחסות לגבי המקום, מתי התחיל, איזה שירות אתם נותנים, איזה צוות מקצועי יש לכם.

כרגע אני מדריך מקצועי, מדריך בכיתות טיפוליות. כרגע עוד אין רישיון למקום. שלחתי לרשות למלחמה בסמים, יש לנו פה את כל הרשימה, עובד סוציאלי, רופא, אח, שיבוא לחלק תרופות. ברגע שיש לנו אישור למשל, לא צריך להיות רישיון, רק אישור לרישיון וכבר מותר לנו לעבוד. כרגע יש לנו רק בעיה אחת שעוד לא נפתרה והיא תיפתר בקרוב, וזה משרד הבריאות תברואה. הם היו כבר בביקורת, היה פה איזה משהו שצריך לעשות עם מהנדס, ארכיטקט שהיה צריך לקבל את הבנייה, הוא שלח את כל הדברים, רק מחכים שתבוא עוד הביקורת. היא ביקשה חלון, עשינו חלון, מה שהיא ביקשה עשינו.

כרגע מי שנמצא פה בטיפול במקום פה אלה אנשים שעברו את תסמונות הגמילה הפיזית בירושלים ובכל מיני מקומות והגיעו עכשיו לגמילה. בעצם הרבה מהם מחוסרי דיור. יש לנו פה אנשים שהגיעו מרמזורים. פה הם שוהים, הם אוכלים פה, הם שותים פה, מקבלים גם בגדים, מקבלים מה שצריך, חלק מהם כבר בוגרים שיוצאים לעבודה בחוץ וחוזרים לישון פה, עד שהם יחסכו קצת כסף ואז הם... יש חבר'ה שכבר השכירו דירות וכבר גרים בשכירות, עובדים ובאים לפה לקבוצות. חלק מהבוגרים במשך היום הם נמצאים בעבודה או משהו ובערב הם באים לפה לקבוצות, או שיש כאלה שבאים וכל היום נמצאים פה ובערב הולכים הביתה לישון וחוזרים בחזרה לפה בבוקר---

אתם נותנים להם את התמיכה?

נותנים תמיכה והכול. הקטע הכי דומיננטי פה זה שהם לא יהיו לבד, פה הם מרגישים---

אולי נשמע מהם אחד או שניים שרוצים להציג איך הם התגלגלו, מאיזה שירות, מה הם מקבלים כאן.

מקבלים יותר מאבא ואמא, מה אני יכול להגיד יותר מזה?

כמה זמן אתה נמצא כאן?

אני פה בערך עשרה ימים.

איפה היית לפני כן?

בבית קברות, שיבינו גם בעברית. איפה שלא הייתי, ברחובות, דבר הכי גרוע הייתי. פה מחיים את המת, תבין את זה איך שאתה---

נותנים לך את המסגרת?

את הכול.

נותנים גיבוי, תמיכה.

משהו לא יאומן. אני אומר לך, משהו לא יאומן.

אתה עובד או כל הזמן נמצא כאן?

אני כל הזמן כאן, אבל הבטיחו לי בתקופת זמן מסוימת הם מוצאים לי עבודה, כמו שיש בוגרים פה שיוצאים לעבוד וכך אני אתחיל לצאת לעבוד גם.

יש כאלה שעובדים וחוזרים אחרי העבודה לכאן?

בטח.

אני 19 יום פה, באתי הרמתי ידיים, כנוע, ונכנסתי לפה, גם אני מקבל ביטוח לאומי וקשה לי לשלם ופה קיבלו אותי בברכה, בלב רחב. אני אבא לשני ילדים, בכיתה א' ובגן, הילדה, יש לי אישה אבל אין לי בית, אני חי בהשכרה. לא מספיק לי, אני התחלתי להתאושש ולעבוד קצת עם עצמי וגם קצת פיזית לעבוד קצת, אם אפשר, ואני בחיבור כאן, מכל הלב, ובשמחה אני עושה את הדברים ואני מאמין שאני הפעם אעלה על הדרך.

אני חולה לב וחולה סוכר, הייתי מקבל קצבה מלאה, פתאום לפני 6 חודשים חתכו לי את הקצבה ל-2,000, סיגריות לא מספיק לי. אפילו הרופאים אמרו 'אסור לך לעזוב את הסיגריות'. בסמים אני לא נוגע, אנשים עוזרים לי פה, הם לקחו אותי כאן בלי כסף, בלי שום דבר, מה שאני רוצה הם עוזרים לי, הם רוצים לקנות לי תרופה, אני כבר עשרה ימים בלי טיפול, בלי כדורים של לב, בלי סוכר, בלי זה, אני לא יכול לעמוד על הרגליים, והכול סגור, אין כלום. רציתי ללכת לבית חולים ואמרו שאתם באים, אז אני מחזיק מעמד. אני לא יודע מה להגיד, אני בקושי עומד על הרגליים, אני הולך ליפול. אני נכנס למיטה ולא יכול לקום לבד, אני צריך עם ידיים. בקושי אני חי, באמת, ברצינות, תבדקו אותי עכשיו ותראו שייקחו אותי טיק טאק לבית חולים, לטיפול נמרץ. למה סגרו אותי? הייתי נעזר, היו נותנים לי קצבה מלאה והייתי נעזר, היה בא מישהו עוזר לי, מנקה לי את הבית.

אני מכור וגם אני הייתי במקום הזה חודשיים, עברתי טיפול מאוד מאוד קשה, אני קיבלתי, אני המון אמון אסירות תודה לבית הזה ולמקום הזה, קיבלתי פה המון. אני מאוד מאוד מעריך את זה.

לפני שהגעת לכאן איפה היית?

הייתי בהמון... בארץ ובחוץ לארץ, ושום דבר לא עבד בשבילי, כל מיני טיפולים, זריקה מזריקה.

אין רופא בארץ שלא מכיר את גילי.

אז בשבילי זה עבד ואני קיבלתי המון המון ויש לי המון אסירות תודה לבית הזה, הרבה חום ואהבה וזה שווה. בשבילי זה עבד ואני יכול להגיד לכם, אני עברתי המון סיפורים, פעמיים מוות קליני ומרכזי גמילה ומעצרים ובית סוהר ורחובות וממש גועל נפש הייתי, ואיך שהוא זה נהיה עוד פעם וחזרתי לחיים וזה לא קל ולא פשוט והמון המון עזרה צריך ולשים יד פה לפחות זה שווה. אני דוגמה בוגר של הבית, כבר שבעה חודשים בניקיון, זה המון, זה לא מובן מאליו, יש לי המון המון אסירות תודה לאלוהים ולמקום הזה, לשייח' יוסף, לשלומי, לכל החברים פה, וזה עובד. יש פתרון. אם יש בעיה, אפשר ביחד איכשהו ככה לשתף, לאחד כוחות, ולעשות משהו חיובי בעצם.

אני מכור. אני צריך אתכם, המטרה שלנו פה באמת זה לעזור ואנחנו עוזרים מכל הלב. קודם כל בלוד התופעה של הקבצנים ירדה, אין קבצנים, היו בכל הרמזורים, בבקשה, מראש העיר והשיטור הקהילתי, כל הקבצנים פה, הם נקיים פה כבר 6 חודשים, אנחנו תומכים, עוזרים להם, מסדרים להם סיוע בשכר דירה, ביטוח לאומי. יש פה לדוגמה בחור בשם דני שהוא פה 6 חודשים, תעודת זהות לא הייתה לו, יש לו 27 תיקים, עליתי איתו לבית המשפט, השופטת אומרת לו 'איפה היית שנתיים?' אמרתי לה, 'כבודה, הוא היה ברחובות'. רצו להוריד אותו למרתף, אמרתי לה 'הנה, עשיתי לו תעודת זהות לפני חודש', נתנה לו עוד צ'אנס, קצינת מבחן, דחתה לו לארבעה חודשים. יש פה עוד אחד, סיבוני, שהם תושבי לוד, שהיו בתופעה של הצמתים ותודה לאל, נקיים. יש פה אנשים מכל הארץ, אין יהודי, ערבי, קווקזי, תאילנדים, אצל כולנו זו מחלה ומחלה משותפת ואנחנו צריכים להירתם לעזור, כי לוד תמיד הייתה מעגל לבוא לקנות סמים, הכול היה סטיגמה, סמים, פשע, רצח, תמיד בכותרת, לוד, היום אנחנו צריכים גם להסתכל על חצי הכוס המלאה, שיש מרכז גמילה, שתומכים באנשים, שאנחנו נגד הסמים, שמי רוצה, הדלת פתוחה, יש לו כסף/אין לו כסף, רק יבקש עזרה, ירים טלפון. אז הבקשה שלנו היחידה, אני ויוסף ומשה, מנהל צוות המדריכים, שרק יעזרו לנו. מעבר לזה אנחנו לא רוצים, לא חומרי, לא כלום, רק שיעזרו לנו. ביקשו תכניות, שינינו עכשיו, הבאנו את המהנדס, הוא עשה תכניות חדשות למקום. מה שביקשו עשינו. מהרדיו שולחים אלינו, יש פה שני מטופלים מהרדיו, תכנית של אייל מידני, כל מוצאי שבת. בשבוע שעבר אני הבאתי בן אדם מרמת השרון, הנה הוא פה, לא רוצה להזכיר את שמו, הוא פה כבר 8 ימים. אז אני באמת רוצה שכולם יירתמו. היום דיברתי, שלחתי פקס לחבר הכנסת דוד אזולאי, שלחנו לו את הפקס, הוא אמר שהוא יעזור לנו, מה שאנחנו רוצים, בבקשה. כולם נרתמים. ראש העיר באמת, אני מצדיע לו, למאיר ניצן. הוא לא פה ואני משבח אותו ומצדיע לו. מתחילת הדרך הוא איתנו. גם באמת דורון, מפקד התחנה, זו פגישה שנייה שאני מכיר אותו, אני מרחובות, אני לא מלוד, ואני פה מהיום הראשון של המקום, ובאמת מפקד התחנה גם עוזר לנו, באמת. ואני רוצה שכולנו נירתם ביחד.

אני חושב שהמקום הזה נותן תקווה, עוזר לאנשים שזקוקים לעזרה.

כולנו רוצים... זה עוזר לחברה, מה שאני עברתי, אני לא רוצה שהילדים שלי יעברו.

ואנחנו בוועדה נירתם כדי לעזור לכם ולאפשר לכם לעזור לאנשים שזקוקים לעזרתכם. אני חושב שטוב שיהיו כאן מאשר שיהיו ברחובות של לוד, בצמתים, ובלי שום סיכוי לצאת מהמעגל של הסמים. זה נותן אפשרות, נותן סיכוי לצאת מהמעגל, ולכן אנחנו נקיים ישיבה מיוחדת בוועדה למלחמה בסמים ונבחן ונבדוק איפה זה עומד ומה צריך ואני מקווה שהמקום הזה יוסדר ויפעל בצורה חוקית וגם יקבל תמיכה ממשלתית.

אני עובד בתור מדריך המון שנים, אבל פה אני כבר שנה וחצי בהתנדבות. אני עכשיו באתי מהרצאה בהדסה עין כרם.

אתם עושים פה דבר נהדר, מספיק שאתם נותנים לאנשים הרגשה שיש להם מקום, לאן לחזור, ולבנות את עתידם.

בוא נגיד מקום גמילה בישראל עשר שנים, כל מקום 5,000 איש הכניסו, המקום הזה הוא שנה ומשהו, תסתכל סטטיסטיקה, כל מקום עשר שנים, 1,000 איש, 5,000 איש שנכנסים, כמה יצאו שנגמלו? יש שני אנשים?

מספיק שייצא אחד, לא צריך אלף.

אחד בעשר שנים? פה יצאו 70 בן אדם, תבדוק, יביאו לך רשימה. זה דבר לא יאומן.

<
אני רק רוצה להוסיף שבכל זאת המקום, בשביל לקבל אנשים לגמילה, חייבים רישיון של משרד הבריאות, כל עוד אין פה רישיון של משרד הבריאות, המקום עובר על החוק וני מאוד שמחה לשמוע שנכון לעכשיו המקום הזה משמש כבית חם. >

תודה רבה.

ישיבה בתחנת משטרת רמלה

אנחנו פותחים את הישיבה בצורה פורמלית בביקור בתחנת המשטרה ברמלה.

אני סגן מפקד התחנה, דודי מירון. הנציגים מהתחנה פה; אשר, קצין המודיעין שלנו, יוסי, היועץ המרחבי שלנו, יגאל, היועץ המחוזי, הם אנשי מודיעין, דוד מדר, שהוא קצין הנוער שלנו, שזה תחום שהוא מאוד חשוב לנו כמשטרה וכתחנה, נושא הנוער, רינת, היועצת המשפטית שלנו בתחנה והיא מלווה כל דיון בתחנה למעשה.

לתחנה יש יועצת משפטית או למרחב?

לכל תחנה יש יועצת משפטית ובמרחב יש יועץ משפטי ובמחוז, כי אנחנו עוסקים בתיקי חקירה.

בתחנה זה נקרא קצינת חקירות ומשפטנית ובמרחב היא נקראת יועצת משפטית.

ויש כאן נציגים מהעירייה, אולי תציגו את עצמכם?

(סבב נוכחות).

<
טוב, ראשית אנחנו שמחים שבאתם אלינו. בסופו של עניין אנחנו שמחים על כל ארגון, או כל זרוע ממלכתית או אחרת שנרתמת לטובת המאבק שלנו, במקרה הזה אנחנו נדבר על נושא הסמים. הכנו כאן איזה שהיא מצגת שמציקה את התחנה בתמצית וסוגיית הסמים בתחנת רמלה. אני ארחיב במשך המצגת. חשוב מבחינתי שזה יהיה דיון פתוח, דיון חופשי. אחרי שאני אסיים את המצגת שלי, הרשות תדבר מהזווית שלה. אני רוצה לציין בפתח הדברים שאנחנו עובדים בשיתוף פעולה הדוק עם הרשות המקומית, הם ממש חלק מאיתנו ואנחנו חלק מהם, סיוע הדדי, מטרות משותפות, ואנחנו פועלים בצורה הוגנת ושקופה, למען הציבור, ובמקרה הזה ציבור שלמעשה או סוחר או משתמש בסמים פה שנפגע בדרך כזו או אחרת מסמים ואנחנו פועלים על מנת לשקם או לעצור את מי שצריך לעצור. >
לגבי השטח הטריטוריאלי שלנו, כדי לפקס אתכם, האחריות של תחנת רמלה היא על רמלה, באר יעקב ומועצה אזורית גזר שבנויה ממספר יישובים. ניתן לראות את התחום על המפה כדי להבין את ההיקפים, כאשר רמלה היא המרכז, תרתי משמע.

הנתונים הכלליים – בגזרת האחריות יש לנו 105,000 תושבים, יש לכם כאן עותקים של המצגות שתוכלו לקחת איתכם אחר כך. ברמלה 72,000 תושבים, בבאר יעקב 13,000, מועצה אזורית גזר 18,000 תושבים ויש לנו פה את היישוב ניר צבי שהוא אקס טריטוריה עם 600 תושבים, יישוב יוקרתי, סמוך והוא למעשה מגשר בין לוד לבין רמלה.

ניר צבי קשור לרמלה או ללוד?

לרמלה. החומה לכיוון פרדס ניר, זה החומה בין ניר צבי לבין העיר רמלה.

מבחינת המאמצים המרכזיים של התחנה, כדי לפקס אתכם – אנחנו עוסקים בנושא הפשיעה בסמים, עברות פע"ר, פע"ר זה כל מה שקשור לפריצות לרכבים, לדירות, גנבת רכבים, מה שפוגע באזרח ברמה המיידית, בביטחון האישי שלו, פשיעת נוער, שהיא נושא מאוד מרכזי בתחנה, אלימות רחוב, כבוד המשפחה וסכסוכי חמולות כאשר כבוד המשפחה זה לאו דווקא המגזר הערבי, יש לנו פה בוכרים, יש פה אתיופים, מי שמכיר את הנושא הזה מקורב.

אלימות בתוך המשפחה.

אני מבינה שכבר לא אומרים כבוד המשפחה.

כשמדובר בנשים, אני רואה שזה זה.

וסכסוכי חמולות שזה למעשה כן מאפיין את המגזר הערבי, שאם אנחנו נקלעים לסכסוך חמולות, אז התחנה יודעת איך להתמודד, בדרך כלל על ידי גישור, על ידי פישור של העניין כדי לייצר שלום שישכון בבתיהם.

בהיבט של פח"ע (פעילות חבלנית עוינת), זו עיר מעורבת, יש כאן ריבוי של שב"ח, יש כאן את בסיס צריפין, רכבת, קניון, שוק, מוסדות שלטון ובתי חולים. זאת עיר מחוז ולמעשה כל הרכיבים הממלכתיים הם ברמה מחוזית. מתקנים רגישים שיש לנו זה מפעל נשר, מפעל מל"מ, הרכבות בהיבט של חומ"ס (חומרים מסוכנים) ומתקן מצליח. לגבי סד"צ (סדר ציבורי) – כביש 431 וכביש 40 הם כבישים מרכזיים. ובהיבט של המצוקה הכלכלית, שלאחרונה אנחנו עדים להתרחשויות חברתיות סביב העניין הזה ואנחנו נדרשים לזה כתחנה.

עכשיו הקמ"ן ידבר על תופעת הסמים באופן כללי.

אני אשתדל לעשות את זה קצר. קודם כל ברוכים הבאים.

בסך הכול תופעת הסחר בסמים היא משהו עולמי וארצי. תחנת רמלה, כשאני מסתכל היום על השימוש וסחר בסמים, היא לא שונה מערים אחרות, לא מלוד ולא מראשון, לא ממקומות אחרים שאנחנו נמצאים פה באזור השפלה. בדרך כלל העברה הזאת גוררת עברות נוספות, עברות אלימות, עברות פשיעה אחרות ובאמת היעד השנתי של 2011 מבחינת התחנה היה הגדלת עברות החשיפה ב-10% משנת 2010, כשמיותר לציין שעברת סמים זה בעצם עברת חשיפה שאנחנו נדרשים בגינה.

מבחינת הנתונים, פה זה נתוני חקירות – ב-2011 פתחנו בסך הכול 510 תיקי סמים, מול 419, זה אחוז שינוי של 21.7%. אנחנו מזהים עלייה בשימוש בסמים.

תישאר שנייה על השקף הקודם.

מבחינת נתוני הסמים – בסחר בסמים היינו 34 מול 38, החזקה לצריכה עצמית זה בעצם לפי החוק החזקה של סמים זה מעל 15 גרם במריחואנה ומעל 0.3 בהרואין וקוקאין. עלינו במספרים נמוכים.

עלייה משמעותית לגבי החזקה לצריכה עצמית.

נרקומנים, משתמשים. אתה תיכף תראה בשקף הבא שהעלייה היא בקרב בני נוער, שזה 91% שינוי שאנחנו רואים, מ-12 תיקים אנחנו מגיעים ל-23 תיקים, שהכול זה החזקה לצריכה עצמית. זאת אומרת היום הילדים, מספיק הוא מחזיק אצבע חשיש זו החזקה לצריכה עצמית.

מבחינת תפיסות סמים ב-2011 – אנחנו באמת בתחנת רמלה נתקלים יותר בחשיש, במריחואנה, בסמים הקלים. אין לנו פה תחנות סמים כמו שיש בלוד או במקומות אחרים ואנחנו לא רואים פה נרקומנים ברחובות, לא הרואין, לא קוקאין, הדברים האלה כמעט ולא, אבל אנחנו כן נתקלים בכל הסמים הקלים שהם עדיין סמים אבל זה סמים ובני הנוער מתנסים בסמים האלה, חשיש, מריחואנה, כדורי אקסטזי, כל הדברים האלה.

מבחינת הפעילות של התחנה - ב-2011 סימנו לעצמנו כמה יעדים ובחלקם עמדנו. חלק אני אפרט, לקחנו את נושא בני הנוער ומיקדנו אותו כעדיפות עליונה. באחת הפעמים נשלחה שוטרת מהתחנה לקנות מעבריין שהיה עומד בכניסה לבית ספר ומוכר לילדים סמים. הוא נעצר, הבאנו לפה הרבה ילדים, הם הודו ובאמת מנענו תופעה באזור היהודי.

הוא הורשע?

התיק מתנהל בימים האלה, הוא עצור עד תום ההליכים.

עוד פעילות יפה שהתחנה עשתה, משרד הבריאות כפה עלינו במושב בן נון חוות מריחואנה רפואית. אנחנו התנהלנו עם הסיפור הזה משהו כמו שנתיים וניסינו להבין איך מתגברים על התופעה הזאת. זו הייתה באמת הנחיית מפכ"ל ב-2011, לעשות סדר בנושא המריחואנה הרפואית. התחלנו לחפור שם בנושא והבנו שהעובדים הם לא רק מגדלים, הם גם משתמשים וחוטאים לאישור שדר' יהודה ברוך, מנהל במשרד הבריאות, נתן להם. הצלחנו להגיע לשם ובסופה של החקירה לפרק את החווה, היום כבר אין חווה במושב בן נון, הגשנו שם שבעה כתבי אישום כנגד כל המנהלים, על סחר בסמים, על שימוש, על הפצה, על אספקה. מה לעשות שמדינת ישראל כמו במדינת ישראל החברה הזאת עזבה, הקימה בשם אחר ועברה לעבוד במקום אחר. אבל זאת כבר לא בעיה שלנו, אנחנו את שלנו פה עשינו. אני חושב שכל נושא המריחואנה הרפואית בארץ הוא עדיין טעון פיקוח וטעון אישורים.

אחד הנושאים שנידונים אצלנו, שצריך שיהיה יבוא ולא גידול, בגלל הזליגה לשוק והסחר.

אתה ער למה שנעשה?

זה מחזק את הדעה הרווחת שאם מגדלים אז כבר אי אפשר למנוע את הזליגה של המריחואנה לשוק השחור ולכן המגמה היא יבוא, זה מייקר ויש כל מיני טענות.

אני יכול להגיד לך, אדוני, בנושא הזה, שאנחנו היינו פשוט בהלם והבאנו לפה את אנשי המטה הארצי והבאנו לפה את אנשי משרד הבריאות ויש את התורה שצריך לעבוד ויש את ההלכה למעשה ויש פה בעיה, גם הקרבה לשוק, גם החיבור לעבריינים, גם הכסף הגדול.

אחת הבעיות, הם גם מגדלים וגם משווקים. צריך לעשות הפרדה בין מי שמגדל ושיהיה גוף אחר שמשווק.

יש בחלוקת הרישיונות, מי מותר לו להסיע, מי מותר לו לגדל, מי מותר להם זה, יש אנשים שמותר להם לקחת, להסיע, למכור, הכול, ופה בעצם יש בעיה, כאילו נותנים לחתול לשמור על החלב. זה מה שראינו פה ואני מקווה שהמטה הארצי הפיצו את זה הלאה ואני מקווה שבאמת משרד הבריאות יעשה חושבים.

עוד נושא ב-2011 – עשינו פעולה יפה. ראינו שאנחנו לא מסוגלים לעבוד כנגד סוחרי הסמים שמשפיעים בקרב בני הנוער, גייסנו את הימ"ר המחוזי לטובת הסיפור, עשינו פה עבודה מאוד מורכבת של שלושה חודשים, של החדרות וכניסה לתוך החבורה. נעצרו פה שבעה אנשים, שכל אחד מהם קיבל 52 אישומים של סחר בסמים, חילוטים, כלי רכב, כסף גדול שלקחנו להם, כשבאמת המטרה היא מעבר להכנסת האנשים האלה לכלא, ליצור בתודעה בעיר שסמים, בטח מריחואנה, בטח חשיש, לילדים ולקטינים זה מחוץ לתחום וזה באמת הטיל מורא על כל אנשי הסחר בסמים בעיר.

דיברנו על סוחרי סמים בעיר, חשיש ומריחואנה. לסיכום אנחנו מנסים ובאמת עושים הכול כדי למנוע את הזליגה לבני הנוער.

מה הפעילות שאתם עושים לגבי בתי הספר?

נמצא פה קצין הנוער, תיכף הוא ירחיב בנושא הזה. בסך הכול אפס סובלנות מבחינת המשטרה פה בעיר כלפי סחר בסמים או שימוש בסמים בקרב בני נוער.

עברת הסמים בכלל ובפרט בנוער היא עברת חשיפה. זאת אומרת אפשר לשבת ולא לעשות שום דבר ואז הנתונים יצביעו לנו על שלושה תיקי סמים ובזה נגמר העניין, אבל כשאנחנו רואים בעצם את אותם הקטינים שמשתמשים בסמים, הם גונבים, הם דוקרים על מנת לקנות את מנת הסם, הם גונבים טלפונים לנערים האחרים תחת איומי סכין, שודדים אותם במטרה לקנות את הסם, לכן בפעילות אינטנסיבית, יחד עם רכז המודיעין של הנוער, שהוא בעצם בקשר הדוק עם כל מיני גורמים בקהילה, כולל בבתי ספר, ויש לנו גם עובדים של מוגנות ו'עיר ללא אלימות', שהם בקשר מאוד הדוק עם התחנה, אנחנו מקבלים אינפורמציה על מה שקורה בתוך בית הספר, הם למעשה העיניים שלנו בתוך בית הספר בכל מה שקשור לבני נוער או מכירת סמים מחוץ לכותלי בית הספר או בתוך כותלי בתי הספר. לכן התקיפה של הנוער בנושא הסמים הייתה באירוע של חשיפה. כל מידע טופל, כל קטין שהיה חשד לגביו שהוא משתמש בסמים מיד טופל והופנה לרשויות הטיפוליות. זה לא הכול תיקים פליליים, כל מה שראינו כאן אלה לא תיקים פליליים, הרוב זה טיפול ושיקום. זה הפניה למרכזים, זה לרווחה, לעו"ס לנערה במצוקה, ל'עיר ללא אלימות', למאבק למען הסמים, ליחידה למען הנוער---

איזה מסגרות טיפוליות יש ברמלה לגבי בני נוער שמשתמשים בסמים? למשל תלמיד בית ספר שמכור לסמים, מה השלבים ומה המסגרות ומה המענה שיש לו?

אולי ניתן לגלית להשיב?

קודם כל בגילאים האלה הם עוד לא מכורים, הם משתמשים ברמת שימוש נמוכה או גבוהה מאוד, אבל במידה שבית הספר מאתר, או שהבית חושד ופונה לבית הספר, היועצת מתחילה לעקוב, יש יצירת קשר איתנו במרכז לטיפול בהתמכרויות, בהנחה שהוא לא הגיע דרך שירות מבחן. אם הוא נתפס על עברה ושירות מבחן פתח לו תיק, אז שירות המבחן מעביר את הטיפול לידינו במובן מסוים, כי אצלנו עושים בדיקות שתן ותהליכי טיפול סביב הנושא הזה. אותו דבר היועצת, ברגע שהיא מאתרת---

מה אתם עושים?

אנחנו נותנים לו גם לעשות בדיקות שתן, שזה חלק מתהליכי מעקב. הבעיה, ויש בעיה, כי מגדירים את זה כשימוש ושימוש זה לא בהכרח התמכרות ו'זה לא קורה כלום', ואנחנו מנסים הרבה לעבוד בטיפול על מניעה והסברה ולהגדיר בעצם שהשימוש לטווח הארוך הוא מסוכן כי הוא מהווה סכנה להידרדרות.

כמה מטופלים אצלכם?

בני נוער, בסביבות 18-20 שנתיים, אבל אנחנו עושים---

בפרק הזמן שאתם עוקבים ומטפלים והוא נמצא תחת הפיקוח שלכם---

לאורך כל הזמן, כל עוד יש צורך והנער משתף פעולה אנחנו נמצאים בתמונה.

מידת שיתוף הפעולה שלכם עם המשטרה?

אנחנו מתחילים עכשיו לחבור לתוך תהליכים יותר רחבים עם המשטרה, אנחנו מנסים להגיע ליותר ויותר מענים מעמיקים, כדי להרחיב את מספר המטופלים שמגיעים אלינו לטיפול.

מערכת החינוך? תכניות שמריצים בתוך בתי הספר? אתם שותפים?

בוודאי, עם הרשות למלחמה בסמים.

גם עם המשטרה יש תכניות משותפות?

---בין המשטרה, 'עיר ללא אלימות'. יש שיתוף פעולה מדהים בין מספר פרויקטים פה בעיר, אם זה 'עיר ללא אלימות', אם זה שמדריכים... הנושא של היחידה להתמכרויות, אם זה הנושא של קידום נוער, בתוך בתי הספר התיכוניים עובדי קידום נוער ביחד... לילדים ונוער בסיכון שגם מאתרים את אותם בני נוער ומפנים אותם לטיפול. אני חייב לציין שלבני נוער מאוד קשה להבין שהם בכלל מכורים או משתמשים וזה מאוד קשה, 'מה? אני? מה קרה לך? כולה...', לא משהו רציני, אבל אנחנו מנסים לבוא אליהם בנושא של המעגל של השימוש, שהם כן יבינו שהם מכורים.

גלית דיברה על מסגרת אחת, מה שאני רואה היום אלה שתי מסגרות, אחת זה המסגרת של מרכז המכורים והמסגרת השנייה היא מרכזת של אן.איי. אן.איי זה נרקומנים אנונימיים שאנחנו מסייעים להם בהחזקת המבנה, איטום, מזגנים, כל מיני דברים כאלה. יש להם סשנים פנימיים שאנחנו מעורבים בהם, אבל בעצם זה הרבה מאוד תמיכה הדדית פנימית שלהם, של כמה עשרות מכורים ו/או נקיים.

איזה תכניות מריצים במערכת החינוך, בבתי ספר תיכוניים?

יש תכנית של שפ"י, של השירות הפסיכולוגי הייעוצי, וזה מדורג לפי שכבות גיל. אם זה בכיתה ז', זה נושא של עישון, אם זה בכיתה ח' – הנושא של אלכוהול, כיתה ט' זה נושא של סמים, בכיתה י' חזרה למצבי סיכון של סמים, ובי"א-י"ב זה הנושא של אלכוהול בנהיגה. בתי הספר בונים את התכניות של משרד החינוך ואנחנו גם היינו מסייעים להם מבחינת הנושא של חשיבה, של סדנאות, של ספקי... זה למעשה העבודה.

לגבי נרקומנים שיש בתוך העיר? יש נתונים כמה? מה האחוז? מה המספר?

מבחינת מבוגרים, אי אפשר לדעת. יש את המטופלים. כי במכורים, נפריד, יש מכורים נקיים, שזה אומר אוכלוסייה שעברה גמילה, שהם נקיים ורוצים לשמור את הניקיון שלהם, ויש את הנרקומנים שהם משתמשים. את אלה קשה לספור וקשה לראות.

הם מדווחים בשירותי הרווחה, רשומים ש---

אני המפקחת המחוזית. אנחנו מדברים על 125 מטופלים בנקודת זמן לאורך שנה, לא כולל אותם מטופלים נוספים שאנחנו גם מממנים את ההפניות שלהם לעמותת אפשר, לצורך טיפול באלכוהול. לצורך העניין בשנת 2011 רמלה תקצבה למעלה מ-60,000 שקל לשירות התמכרויות, שימוש במרכזי היום והיכולת תשתנה.

לנושא מה?

לנושא של מענה לטיפול בבעיות של סמים וטיפול בסמים. אני כרגע מדברת על סמים. גם תושבי רמלה יכולים לקבל שירות שהוא לאו דווקא מוניציפאלי שלהם, הם יכולים לקבל שירות גם במקומות אחרים, וגם פה יש סכומים אדירים שהעיר עושה מאמצים כדי לאפשר ניקיון.

אדירים, זה נשמע---

אדירים זה למעלה מ-130,000 ₪. זה הרבה מאוד כסף, בעיניי.

אני לא צינית, המרכז להתמכרויות מטפל בשלושה סוגי התמכרויות, כרגע בעיקר שניים, אבל גם ההימורים צריך להיכנס. לפני שנתיים, אני חושבת, היה חוק עזר עירוני בנושא הפיצוציות בעיר, שהן נסגרות מוקדם, שזה גם מוקד לסמים שהיו ופעם ראשונה שמעתי עליהם ובעיקר לנושא של אלכוהול. יש פה סיירת הורים שמסתובבת יומיים או שלושה בשבוע במוקדים שהנוער מנסה להתחבא ולעשות את כל הדברים האסורים והם עושים את זה בליווי של המשטרה, אבל הם אלה שעושים את הקשר, כהורים, וזה משהו יותר טיפולי מאשר אכיפתי והם מסבים את תשומת לב כל השירותים העירוניים, על מנת שייתנו את הטיפול בהתאם למה שהם מוצאים שם.

גם עלם. יש גם נושא של ניידות עלם.

לגבי העניין של הפשיעה – למשל בלוד שמענו שם סקירה לגבי מקרי הרצח והפשיעה החמורה שיש, וגם לגבי העניין של החזקת נשק וירי וההתמודדות עם התופעה הזו. מבחינת רמלה, מה המצב?

העצימות ברמלה היא עצימות נמוכה, היא לכל הפחות לתחושתנו נשלטת. לא נעלם מעינינו שמי שעוסק בתחום הזה בהיקפים גדולים, זה שוק, ובשוק הזה יש קרבות, הם לא בדיוק עובדים עם חשבוניות ואם עכשיו יש סכסוך, אנחנו מחפשים תמיד את הרקע של נושא השליטה ב... להגיד לך שיש כאן איזה שהיא תופעה היסטרית של העניין הזה? ממש לא. רמלה, למרות התדמית שלה, שאני נחשף אליה, שונה בתכלית מהתדמית שלה. היא הרבה יותר רגועה, הרבה יותר שקטה ממקומות אחרים, לפרקים ישנם אירועים, אפשר להגדיר את סדר הגודל שלהם כחריג ביחס לעיר, אבל היא לא שונה... בוא נגיד שמפקד תחנת ראשון היה מוכן לכרות לעצמו יד בשביל להתחלף עם נתוני הפשיעה של מפקד תחנת רמלה. חד משמעית, בכל ההיבטים, כולל היבטים של עברות נלוות. אם אנחנו נגיד שבן אדם שזקוק לסמים והוא נורקומן, כדי לממן את הסמים הוא יפרוץ לרכב או לדירה, אז אפשר להגיד שבמקום שישנו ריבוי או שימוש רב של סמים וריבוי של נרקומנים, יהיו יותר עברות פע"ר, התפרצויות לדירה וכדומה. אפילו בנתון הזה אנחנו נמוכים. אנחנו בערך עומדים על ממוצע---

לעומת לךחמשל מה שהיה לפני ארבע-חמש שנים?

מול 2006 אנחנו בירידה של 20%-30% בכל מגמת הפריצה.

ברמלה יש תהליך שצריך להבין אותו, שהוא תהליך שונה ממקומות אחרים. התהליך הוא כזה, אני נכנסתי לתפקיד כרכז מודיעין פה לפני 12 שנים, יגאל עזרא שיושב כאן היה קצין המודיעין שלי. רמלה מוכרת מאזור שנות ה-90 בתחנות הסמים שהיו בג'ואריש, במלחמות, בתחנות האדירות שהיו פה. מאז העיר הזאת הפכה את עורה וזה נבע מתהליך מאוד מאוד פשוט, אבל הוא תהליך, והוא אמר את זה בלוד. הנושא של סמים זה משהו מתמשך, כאן ברמלה זה מתבצע לאורך שנים, השיתוף עם הרשות, הפעילות של המשטרה, הפעילות מול האוכלוסייה, בלוד זה נתקע תמיד עם מדיניות שונה של ראש עיר כזה או אחר, זה מתחלף שם, תקציבים. התהליך פה הוא רציף. אנחנו, למשל בג'ואריש, יגאל הוביל את המהלך הזה אז, שיתפנו את הקהילה, אנחנו הבנו שבחור שמוכר סמים או צורך סמים זה לא רק המשטרה, זה כל מה שסביבו, זה הרשות, זה העירייה, זה אבא שלו, זה אמא שלו, זה דודה שלו, זה המורה, והיום אני יכול להגיד לך, ואתה יודע, ואתה יכול ליצור קשר עם האנשים האלה, בג'ואריש אם נפתחת תחנת סמים, התושבים לא רוצים. הם סוגרים אותה עוד לפני שאנחנו בכלל מתערבים. הם מתקשרים למשטרה בצורה גלויה, 'שלום, קוראים לי ככה וככה, הוא מתחיל למכור לי כאן סמים'. הם הבינו את התופעה הזאת לבד. זאת אומרת היה פה תהליך ארוך, לא פשוט, שילוב זרועות של כל הגורמים, זאת ההצלחה.

גם מבחינת ההשקעה בתשתית בשכונות---

תשתית, מתנ"ס. זה כולם.

אין ספק, יש לך מה להפסיד.

וזה נראה לעין.

אם יש לי כביש ויש לי תאורה ויש לי גינה ציבורית ויש לי גן ילדים ויש לי מתנ"ס והמקום שלי מטופח, אדוני, יש לי מה להפסיד. אתה לא תבוא, תמכור לי פה סמים ותהרוס לי את השכונה, אין מצב. ואנחנו פועלים עכשיו להקמת שני צוותי צופים בג'ואריש. אני אומר לך שיש שם תהליכים---

יש מתנ"ס בג'ואריש?

יש מתנ"ס. אני אגיד לך יותר מזה, בשנה שעברה היו משחקי כדורגל, הילדים של בית הספר עם השוטרים, כביש 431, נטעו שם עצים עם גינה. זאת אומרת יש פה תהליכים---

אם אנחנו מדברים בלוד, דיברנו על היעדר שותפויות עם הקהילה והיעדר מנהיגות ואחריות מקומיות, פה יש והיא מנהיגות מובילה ויוזמת, יחד עם הרשות המקומית, יחד עם המשטרה, אנשים שאכפת להם, גם התהליכים הבין משרדיים פה הרבה יותר---

האישיות של ראש הרשות משפיעה או המנהיגות המקומית משפיעה?

לאו דווקא, גם האישיות כמובן של ראש העיר וגם האוכלוסייה עצמה, הרכב האוכלוסייה הוא שונה מלוד.

וגם השותפויות השונות. אני אגיד משהו שרציתי להגיד באמצע, אבל לא התפרצתי. אני באמת, כמפקחת של משרד החינוך, אני חייבת לומר שהשותפויות האלה והרצף, אני מסכימה איתך מאוד, והיוזמות המקומיות הקהילתיות הן אלה שיוצרות בסופו של דבר באמת איזה שהוא מרחב בטוח עבור האוכלוסייה. אני חייבת לומר, ואני חושבת שאת זה אפשר לבדוק, גם רמת הדיווח של המנהלים על כל מיני מצבים לא סבירים ואירועים חריגים עלה בצורה מאוד משמעותית וזה כלי מאוד מדיד שאפשר לראות עד כמה היום המנהלים כאן בעיר הם בטוחים, מדווחים ואז כל הגורמים שותפים ומתגייסים כדי לסייע.

בנוסף על כך, אני חושבת שיש לנו פה תהליך מדהים של 'עיר ללא אלימות' לבניית תקנונים בית ספריים. בתקנונים כל הקהילה, אם זה המנהלים שמובילים, יחד עם 'עיר ללא אלימות', צוות המורים, התלמידים, ההורים, ובדרך הזאת בעצם יוצרים איזה שהיא שותפות והתנהגות נאותה, כך שהאקלים הבית ספרי השתפר מאוד וכאשר יש צורך ויש מקרים כאלה, זה לא שאין, אבל זה ירד בצורה באמת משמעותית, ואז יש לנו את השותפים. המנהלים מאוד מאוד נעזרים ויודעים שיש להם שותפים אמיתיים שיכולים לסייע להם כשיש צורך, וזה כלי מדהים.

דבר אחרון, היום, רק לידיעתכם, חוזר מנכ"ל מחייב את בתי הספר כבר מכיתה א' להיכנס עם תכניות של כישורי חיים כדי לא להגיע בסופו של דבר למצב של התמכרויות וסמים וכך הלאה. אנחנו יודעים שזה ירד יותר ויותר והיום אפילו בכיתות ה'-ו', בבית הספר היסודי, אפשר לראות תופעות שונות וככל שנקדים לעשות את זה, כך זה יהיה יותר טוב. פה בעיר אנחנו מקפידים, בסיוע היועצות והמורים, וכל הצוותים שלהם מוכשרים כדי לתת מענה לילדים כבר בכיתה א' לנושא של כישורי חיים, בהתאם לשכבות. אני לא אחזור על זה

לצורך חיזוק מה שהיא אמרה, אני רוצה להגיד שבית הספר התיכון המקיף עבר מהפך בעקבות זה שהגיעה מנהלת, שינתה שם את האקלים של בית הספר מקצה לקצה. היא מגיעה לכאן, חושפת את העברות, יחד עם התלמידים, אם זה החזקת סכין, אם זה על כל דבר, אלימות, אין אצלה לטאטא תחת השטיח וזאת התוצאה, שיש שם אקלים חבל על הזמן. וזה בית ספר שנתן לנו הרבה עבודה בתקופה שלפני שהיא הגיעה, הרבה הרבה עבודה, אז זה באמת מחזק את מה שאת אומרת, שיש פתיחות עם מנהלי בתי הספר והיא הדוגמה לכך.

אני רוצה להוסיף עוד משהו. אני מרשה לעצמי לנצל את ההזדמנות שאתם כאן, כי זה לא בדיוק סמים, אבל זה כן, רצח של נשים ונערות בחברה הערבית. יש הבדל מאוד מאוד גדול בין ההתנהלות של עיריית רמלה ועיריית לוד, וזה בא לידי ביטוי בהרבה מאוד היבטים בהתנהלות ובהתנהגות ובשיתופי הפעולה, אבל עדיין האוכלוסייה, לפחות מהזווית כמו שאני מכירה אותה, היא דומה והיא גם מחוברת. זאת אומרת אלה חמולות שבחלקן גרות כאן ובחלקן גרות שם ורצח של אישה, לפחות להבנתי, זה די מקרי, אם זה קורה פה או קורה שם. אני אומרת את זה כי בכל הזדמנות שאני יכולה לפני נבחרי העם והציבור להתריע על התופעה הזאת של רצח נשים ונערות במגזר הערבי, אז אני מנצלת את ההזדמנות, כי זו בעיה שאנחנו לא יודעים להתמודד איתה, אין לנו מענים לה, הפתרונות שיש למדינה להציע הם מקלט לחודשים ספורים ובדרך כלל זה רק מסכן אותה יותר ממה שזה מועיל לה, וצריך לעשות משהו בעניין הזה. ללוד הוזרם הרבה מאוד כסף, בין היתר גם כדי להתמודד עם התופעות האלה, אבל המרחק, אתם יודעים, אתם נסעתם אותו היום, מה שלא יקרה שם, כי שם ייתנו הרבה מאוד כסף, ייפול לפה. ופה העיר לא חסרת אמצעים, אבל בוודאי לא קיבלה את כל מה שלוד קיבלה, וכדי להתמודד עם התופעות האלה שיזלגו משם הנה, חייבים אמצעים.

כמה הערות. קודם כל, אני מניח שאתה בוודאי יודע, הייתה החלטת ממשלה על 160 מיליון שקל לעיריית לוד, העדפה, עיריית רמלה חושבת שזה לא נכון... אגב, מבחינה סוציו אקונומית זו בדיוק אותה אוכלוסייה, להיפך, בעיריית לוד מצב האוכלוסייה יותר טוב מזה של עיריית רמלה.

מה שכן, אני חושב שאנחנו כאן באמת משלבים ידיים ועושים עבודה בסך הכול יפה. המשטרה, צריך להגיד לזכותה , מעבר לקטע של האכיפה, עושה גם הרבה מאוד פעילויות חברתיות, יש שם שוטר קהילתי, יש שם הרבה מאוד פעילויות, כדורגל, דברים, חלק גדול מהם מחוברים לעירייה, אנחנו עושים ציפורי לילה, הרבה מאוד פעילויות שבסך הכול מיועדות לתת לצעירים אלטרנטיבות תעסוקתיות. דודי גם דיבר על הצופים שרוצים לפתוח כאן, אז זו נקודה אחת.

נקודה שנייה, בעיר יש הרבה מאוד פורומים שבעיניי מצמצמים את התופעה. יש לנו פורומים של מנהיגים, דיאלוג רב תרבותי, שיש שם חבר'ה מהמגזר הערבי, נוצרי, בוכרים, אתיופים, כולם, כדי שלא יקרה מה שקרה בעכו. יש לנו הרבה מאוד גופים, דובר קודם על סיירת הורים, עלם הועלה כאן, אנחנו באמת בסך הכול משלבים ידיים כדי לצמצם את התופעה ואני חייב להגיד שהתופעה הזאת, חוץ מזה שהיא בעייתית מאוד, היא יוצרת נזקים מטורפים. סליחה על הביטוי, אבל נרקומן שחותך מטר של מתכת יוצר לי נזק של 30,000 שקל במזגנים והוא מוכר את זה ב-50 שקל או 100 שקל. זה מטורף לגמרי. אגב, כמובן שבית המשפט אחרי יום משחרר אותו כי אין מה לעשות איתו. אז לתופעה הזאת יש נזקים מאוד מאוד קשים ואנחנו באמת כולנו מנסים לצמצם אותם.

תודה רבה. אני חושב שמבחינתנו אנחנו מוכנים לסיור.

סיור במרכז לטיול בהתמכרויות ושיקום האסיר

קודם כל שוב ברוכים הבאים. אנחנו במרכז, המרכז שלנו עובד כבר שנים רבות, הוא עובד עם שלוש אוכלוסיות, אוכלוסיות מכורים ונקיים מסמים. לפרוטוקול נאמר שהצטרפו כאן שלושה עובדים של המרכז.

אני עובדת סוציאלית פה במרכז.

אני גם עובדת סוציאלית במרכז.

אני מדריך כאן במרכז ורציתי להוסיף שאני גם מכור נקי, מעל 14 שנים, 14 שנים ו-4 חודשים.

ימים, שעות, דקות? אדם זוכר כל שנייה, זה סימן ש...

נכון להיום אני נקי 16 ימים, שלושה חודשים ו-14 שעות. יום נקי זה מאוד חשוב.

נכון.

אז כמו שככה התחלתי להגיד, האוכלוסייה של המרכז מחולקת לשלושה; מכורים נקיים מסמים, אוכלוסיית שיקום האסיר וקבוצת מכורים לאלכוהול והימורים שרק במרץ האחרון פתחנו את השלוחה הזאת כאן, של עמותת אפשר, ואפשר לראות בהדרגה אבל בהרחבה מאוד עקבית וקבועה שמספר המטופלים הולך וגדל באופן ברור.

אני יודעת שאתם רוצים לשמוע על החבר'ה, כי הזמנו, אז נשאיר להם מקום ואני אעשה את זה בקצרה. רק בכל זאת, תנאי המרכז לאוכלוסיית המכורים לסמים שונה מהאוכלוסייה למכורים לאלכוהול והימורים. פה הנטייה היא לא לקבל מי שמשתמש בסמים, אנחנו מגדירים את זה מאוד ברור. אם מישהו בא מכור ואומר 'אני רוצה להתנקות', או שמפנים אותו לאשפוזית או שהוא נגמל בבית, הוא מגיע לכאן כדי להתחיל את תקופת הניקיון כשאנחנו עושים מעקבים על ידי בדיקות שתן ושיחות. אחרי שהם עושים בכניסה שלוש בדיקות שתן נקיות יש שיחה עם איגור, הוא בוחן את המוטיבציה, את הנכונות של הבן אדם להיכנס לתוך תהליכים טיפוליים וקבוצתיים ואז הוא נכנס לשיחה טיפולית עם אחת מהעובדות הסוציאליות. עם עמותת אפשר זה עובד קצת אחרת, אין שם הגבלה של 'אתה חייב להיות נקי', הם עושים את זה תוך כדי תהליכים ובכל זאת הכמויות דמויות האנשים שמגיעות הולכות ובאות הן באופן עקבי, כי באלכוהול יש משהו, הוא בכל זאת נגיש, הוא קל ויותר ויותר נפתחת הרצועה הזאת---

הוא קודם כל חוקי.

בדיוק, חוקי, ויותר ויותר נפתחת המודעות שגם אלכוהול הוא סם.

אם יהיו שאלות, אז אני כאן לענות, אבל אני רוצה לתת קצת במה לאיגור וקצת למטופלים שלנו שכאן.

טוב. כפי שציינתי אני נכון להיום נקי 16 ימים 3 חודשים ו-14 שנים. אני בוגר קהילה טיפולית, התחלתי טיפול מהאשפוזים ואחר כך הגעתי לקהילה טיפולית, אחרי שיצאתי מהקהילה הטיפולית זה לא היה פשוט לפגוש את המציאות אחרי הרבה שנות הרס ושימוש בסמים. השתמשתי בסמים קשים במשך 15 שנים, ולפני שהשתמשתי בסמים קשים השתמשתי גם באלכוהול. הניסיון שלי בעולם השימוש בעולם הסמים והאלכוהול היה 25 שנים. הגעתי לקהילה טיפולית בגיל 35, 36, הרוס, מפורק, גרוש ובודד. אפשר להגיד שחוויתי גם בתקופת השימוש פעמיים מוות קליני, התגרשתי, והגעתי ל---

כל זה היה בארץ?

כן. כל זה היה בארץ, אבל עליתי לארץ כשהייתי מכור כבר. התחלתי להשתמש באוקראינה והגעתי לפה עם משפחה, עליתי עם המשפחה ופה הכול התפרק. חשבתי שאני כביכול מגיע לארץ, דף נקי, שאני מתחיל מחדש, שאני לא מכיר שום דבר, אבל זו הייתה אשליה וזה לא היה אמת ומאוד מהר מצאתי פה סמים, מצאתי פה משתמשים, מצאתי פה גם תחנות וסוחרים כמובן ו---

כל זה היה ברמלה?

לא, אני גרתי בנתניה. אבל זו לא בעיה, קניתי גם בתוך נתניה, לא צריך לנסוע רחוק. סמים זה דבר שהוא זמין ואפשר למצוא בכל מקום. החוויה שלי כשהייתי מפסיק להשתמש, אז הייתי אומר לעצמי שאני בסדר, אבל אלה לא היו תקופות ארוכות ולא היו תקופות עם מודעות. לא השתמשתי בשום כלי, כי לא ידעתי שההתמכרות היא מחלה והיא מחלה כרונית והיא מוגדרת בין המכורים כמחלה פיזית נפשית ורוחנית, ובעצם הגעתי לפשיטת רגל ואפשר להגיד שהייתי חי-מת, שלא הייתי חי. בעצם בשביל להשיג מנת שם הייתי מוכן לגנוב, הייתי מוכן לפרוץ וגם סחרתי והרבה דברים עשיתי וזה הרבה עברות. אני פגעתי במשפחה, פגעתי באנשים הכי קרובים אליי, אמא שלי אמרה לי יום אחד 'אל תבוא הביתה, עם כל הצער, אתה לא הבן שלי', והבת שלי אמרה לי, 'אני לא צריכה אבא כמוך'. בעצם נשארתי לבד וכשהגעתי לאשפוזית, אז התחלתי טיפול, שכנעו אותי אנשי הטיפול שאני צריך להמשיך תהליך טיפולי, הלכתי לקהילה, כשיצאתי מהקהילה הייתי במסגרת קהילה שהיא סגורה ובמהלך שנה, שנה פלוס, התחלתי קצת להשתקם פיזית, קצת להתנקות ולראות איפה ובאיזה עולם הייתי, לאיפה נכנסתי ומה רכשתי. וכשיצאתי מהקהילה, מהמסגרת של הקהילה, ראיתי עד כמה אני חשוף למציאות, עם הרבה חובות, גרוש, מוגבל, לא יכול לפתוח בשום בנק חשבון והחלטתי לפנות להמשך טיפול ליחידה, שהיא ברחובות. יחידה כמו היחידה שלנו. במשך שנתיים הייתי בטיפול פרטני והשתתפתי בקבוצות ואני יכול להגיד שאחרי ארבע שנות טיפול התחלתי להשתקם, התחלתי להחזיר חובות והתחלתי ליצור קשר עם המשפחה והחזרתי את הבת שלי לקשר איתי. שיקמתי את הקשר ובאחד הימים גם פנו אליי, מנהלת היחידה, נשאלתי אם אני מוכן לעבוד כמבצע בדיקות. התחלתי לעבוד בקרית עקרון, אחר כך התחלתי לקחת בדיקות שתן ולבדוק אותן והתחלתי לעבוד שנתיים ביחידה ברחובות וכעבור עוד פרק זמן מסוים בהמלצה של מנהלת היחידה ברחובות גם התחלתי לעבוד כאן.

מה השלב הכי קשה היה, העניין של הגמילה הפיזית או לשמור ולהמשיך הלאה? כי שנים היית במעגל הזה.

לעלות על ניקיון זה אפשרי. לעלות ולהיגמל בבית, עשיתי את זה. בשלבים שהייתי צעיר, הייתי אומר, אני בשליטה, אני יכול לעשות את זה. הייתי עושה את זה כמה פעמים וחוזר, ולא מבין איך אני חוזר, למה אני חוזר בעצם ומה לא משתנה. את זה לא הבנתי, אני גם הכחשתי שאני נרקומן, הכחשתי את זה, לא רציתי לראות את עצמי כנרקומן, כי נרקומן בשבילי זה היה עבריין, משהו פסול, משהו שלא הזדהיתי עם זה. אבל בשלב שכבר התפרקתי ונפלתי והתרסקתי וכשהגעתי לאשפוזית, אחרי חמישה-שישה ימים של גמילה פיזית, פתאום נשארתי עם הצפת רגשות, פתאום נשארתי עם הריקנות, פתאום לקחו לי את החבר הכי טוב שלי, את הסם. הסם היה חבר שלי, הוא ענה לי על הרבה צרכים, הוא ענה לי על הדימוי העצמי הנמוך, הוא ענה לי על חוסר ביטחון, אני גדלתי בסביבה עוינת שלא תמיד קיבלו אותי עם הזהות שלי כיהודי שם, היו קשיים, השורשים של ההתמכרות שלי והבסיס להתמכרות זה בתוך המשפחה, אבא שלי היה אלכוהוליסט, שתיין, בן אדם מאוד אלים, ואני ראיתי הרבה אלימות בבית וחוויתי גם פגיעה והתעללות נפשית מצד אבא שהוא היה פוגע בעצמו, פוגע באמא, ולילד בן שש קשה לשאת את החוויה הזאת, קשה לעכל את זה שבתוך הבית קורים דברים רעים. עם זה המשכתי. מאוד מהר אחרי הגירושין, בגיל 10 ובגיל 11 כבר הייתי משתייך בתוך בית הספר לתלמידים השליליים, הייתי הולך מכות הרבה, הייתי צריך להוכיח את עצמי ובשבילי דרך הכוח זו הייתה הדרך, וכמובן תרבות השתייה ברוסיה זו תרבות שכולם שותים, שותים בבית ושותים בחגים ושותים בכל יום, מהבוקר. זה לא בסיס שכל החברה חיה ככה, אבל יש הרבה בחברה. אז אני אענה לשאלה שלך, אז אחרי גמילה פיזית של 7 ימים, הייתה לי דודה. הדודה זה דבר שהוא בראש, משיכה לחזור למוכר והידוע, כי אני לא יודע לקראת מה אני הולך, למה אני נגמל, מה מחכה לי, וכשפונים אליי אנשי מקצוע ואומרים 'אתה צריך ל המשיך טיפול', אני שואל 'בשביל מה? אני נקי'. אני נקי 7 ימים, אני צריך להיות במסגרת של אשפוזית חודש ימים, אני אעשה את זה, אני אסיים את זה ואני אצא. אני בשליטה, אני כבר לא אפול. אמרו לי 'לא, כמה פעמים ניסית וכמה פעמים לא הצלחת?' השתכנעתי, הלכתי לקהילה ושם התחלתי להבין שאין לי בעיית סמים, יש לי בעיית חיים. אני לא יודע איך לנהל חיים נכון, אני לא יודע איך להתבטא, אני לא יודע איך לבקש עזרה, אני לא יודע איך לקבל עזרה, אם מציעים לי עזרה, אני אומר 'לא, תודה, אני יכול, אני מסוגל', אבל זה לא ככה. ההתמכרות לסמים היא כרוכה בהרבה נתק והרבה פגיעות ובהרבה הרבה עברות. כמובן היו לי, כשיצאתי מהקהילה, הרבה תיקים, נשפטתי עליהם וראוי להגיד שאני הייתי מאוד עקבי בטיפול, הייתי מאוד נחוש לסיים טיפול ולהישאר נקי. לא נקי רק לא להשתמש בסמים, להשתנות, לשנות גישה, לשנות שפה, ולהתקבל בעולם הנורמטיבי, להפסיק להשתייך למגרש הישן והידוע ולהוריד את כל המסכות ולהיות אמיתי, עם עצמי קודם כל, לא לשקר. כי ההתמכרות היא גם שקר עצמי, זה הרבה שקרים, זה המון שקרים, זה לשקר, זה כבר הופך להיות חלק ממני, זה חיים שלי, אני צריך לשקר, אני צריך להתגונן, אני צריך לשים מסכות וחליפות שהדברים לא שייכים לי, זה לא אני. ככה הייתי הרבה שנים בחיים.

בן כמה אתה?

בשבוע שעבר חגגתי 49. אני גם עשיתי הרבה שינויים, כשיצאתי מהקהילה, אתם רואים בן אדם נורמלי, נורמטיבי, אני יכול גם להיות דוגמן. כשיצאתי מהקהילה לא היו לי שיניים, כי הסמים אכלו לי את השיניים, היו לי הרבה בעיות פיזיות והדבר הראשון שהחלטתי לפני הכול זה מראה, זה לסדר שיניים, זה ללכת לבנות קשר עם המשפחה, לבנות קשר עם הבת, להחזיר אותה. אני יכול להגיד שעם השנים הקמתי משפחה חדשה, נולדו לי ילדים, יש לי שני בנים מקסימים, בן שנתיים וחצי ובן ארבע. ואני יכול להגיד שהנרקומן זה לא פסק דין ולא גזר דין, זה נכון שאם בן אדם נמצא במעגל סמים ובמעגל שימוש, כשהוא נקרא נרקומן, אז הוא נקרא גם פושע, כי הוא עושה הרבה עברות, הוא עבריין. כדי להשיג סמים יש הרבה עברות, זה כרוך בסיכון ובלעבור על החוק. עשיתי את זה, אבל היום אני מחזיר לחברה, היום אני עובד כמדריך.

אבל אני רוצה, דווקא בעובדה שבאמת איגור הפך להיות מאוד יצרני לחברה והוא משתלב בה, אחד הדברים שמטופלים צריכים כדי לשמור על ניקיון בנוסף לטיפול זה המון קבוצות, כי קבוצת הביחד מאוד משמרת את הכוח ונותנת להם את היכולת גם לדבר מול הדברים המוכרים, כי כולם שותפים והמון חוזקה. העניין הוא שהרבה בגילאים ה-40 פלוס, 50, יוצאים לעולם נקיים, כבר אחרי כמה גלגולים, אבל חסרי תעסוקה וחסרי השכלה וחסרי כיוון. היום אחת המטרות של המרכז הזה, ויואב כמתאם הסמים העירוני, חברנו יחד במטרה להפעיל הכשרה מקצועית שהרשות להתמכרויות מממנת, דרך דר' מאל, והמטרה באמת לתת להם כלים כדי לצאת החוצה ולצאת. הבעיה שבאמת אין מקומות עבודה שיכולים לפתוח את הדלתות ולהכניס גבר בן 50 וזה לא---

יש, קשה. צריך לעשות הרבה עבודה---

זה קשה, אבל הרבה פחות מל... לכל האוכלוסייה הזאת זה קשה, לאוכלוסייה הזאת בעיקר.

צריכים לתת להם עדיפות בלקלוט אותם, כחלק מהשיקום. כי כל עוד שהוא נרקומן, הוא מקבל את התמיכה של הממשלה, הבטחת הכנסה, ברגע שהוא נגמל מפסיקים לתקצב אותו.

אם היה כמו לעולים או כמו לנכים, לקבל תמיכה.
אני ממש מתנצלת, אבל אני חייבת לזוז. דלית וכל הצוות, תודה רבה. ותודה לכם שבאתם לראות אותנו.

אבל בדרך החוצה עוד לא יוצאים, יש לנו מה לעשות.

בסדר גמור.

הם פה, החבר'ה שלנו?

הם מוכנים?

כן.

אז אנחנו כבר ניגש.

אבל אני רוצה שרק בגינה הטיפולית אורנית תראה.

סיור בגינה של המרכז לטיפול בהתמכרויות

אני אציג בקצרה ואני אומר שכל הצמחייה פה שאתם רואים מסביב זה הכול במסגרת הפרויקט של גינון קבוצתי. כי כמו שדלית הציגה בפנים, חלק מהטיפול נעשה בקבוצות ואחת הקבוצות שמצאנו אותה כמתאימה זו קבוצה של גינון. אתם מכירים הרבה פעמים שבא אליכם מישהו ואומר, לחבר שלי יש בעיה, ואז יותר קל לו לדבר? אז אותו עיקרון זה הגינה, לגינה שלי יש בעיה, ולצמחים ולמה שצריך לעשות בגינה יש בעיה ועל ידי זה נכנסים לתכנים קצת יותר עמוקים של איפה הבעיה פוגשת אותך ומה קורה לך.

תוך כדי העבודה בגינה יש גם עבודה על מיומנויות של עבודה. אם אנחנו שואפים שהם ייכנסו למעגל של העבודה, אז הרבה פעמים צריך לעבוד קודם כל על מיומנויות בסיסיות שאותן צריך לרכוש אחרי הרבה שנים בלי, אנחנו מדברים גם על קבוצת השתייכות, קבוצת שווים, חברה, איך אני יושב בכלל בחברה, שלנו זה נראה דבר הכי בסיסי ומובן מאליו, אני יושב ועושה את זה.

מה עוד נכנס פה? יש גם את התרומה של המטופלים למרכז, במיוחד בגינה פה. גם לעצמם וגם למרכז. קודם כל כשהם באים לפה ורואים ירוק, צבעוני מול העיניים, כל אחד מאיתנו יכול לדמיין מה זה עושה לעצמו, במקום לבוא ולהגיע והאדמה האפורה, שאגב היא התחילה בערך בצבע פה של הבטון, זה היה הצבע של כל השטח ומצב האדמה, ומכזה מצב להפוך את זה לאיך שזה נראה היום והם ממשיכים להגיע אז הם גם רואים מה נהיה וזה נותן פירות וגדל, זה מאוד משמעותי עבורם. גם לעצמם וגם התחושה שלהם שהם נותנים בדרך שלהם למקום שהרבה פעמים הם אומרים שהם---

מה כתוב שם? כל אחד כותב שם או סוג הצמח?

לא, אלה צמחי התבלין. יש צמחי תבלין, יש את הכניסה, עצים שהם כרגע בלי פירות, צמחי נוי, צל.

וזה עוד קודם שקיבלנו תקציב להמשיך פה.

כיף לעבוד עם האדמה וככה מבחינה נפשית המגע ועם העץ להתחבר. יש לזה משמעויות רבות.

זה הפרויקט שאנחנו ממשיכים גם השנה.

כמה מטופלים כאן עכשיו?

בשוטף יש לנו 125 אבל לאורך השנה מגיעים הרבה יותר. זאת אומרת אנשים שמגיעים לטיפול נקודתי, צריכים משהו קצר מועד, התערבות משפחתית.

עכשיו בתקופה הזו יש 125?

לא, פחות, 80, כי עכשיו חלק מהעובדים בחופשת לידה, עובדת הנוער בדיוק עברה לתפקיד אחר.

כל ההחזקה והעלות זה העירייה?

עיריית רמלה, כן.

מה זה היה לפני?

אולי בית פרטי, אני לא יודעת.

והעירייה העמידה לרשות המטרה הזו של המכורים הנקיים?

כן.

אני נהניתי לשמוע אותו איך הוא מציג את הבעיה ואיך הוא מתבטא, מבטא את עצמו, כל הכבוד.

ישיבה ב-NA, מכורים אנונימיים, רמלה

המפגש שלנו קצר, אז נתחיל.

קודם כל ברוכים הבאים. אנחנו חיכינו לכם בקוצר רוח, אפשר להגיד. אני שמח להיות כאן ואני שמח גם לראות אתכם. עשר דקות יש לנו, לי קוראים זוהיר ואני כמעט נקי, לא רוצה להגיד כמעט, אני נקי מכל סוגי הסמים ומהאלכוהול 22 יום ו-5 חודשים ו-18 שנים. מה שאני רוצה להגיד, אני לא דובר של NA, של התכנית מכורים אנונימיים, אני לא מייצג את התכנית מכורים אנונימיים, אני מדבר אך ורק על עצמי. קוראים לי זוהיר, אני מוסלמי, נולדתי להורים מוסלמים. אני לא רוצה לדבר בכלל או להביא את העבר שלי בתוך כמה דקות אבל מה שאני רוצה להגיד, שאני אחד האנשים שחולה במחלה שקוראים לה התמכרות שהיא מחלת גוף, נפש ורוח. זאת אומרת בכל הישות שלי אני חולה במחלה שקוראים לה התמכרות. מחלה כזו, משחר ההיסטוריה יש את ההתמכרות, אבל אף פעם לא הייתה תרופה למחלה הזאת. באחד הפרקים שנכתב בספר שלנו, אני אצטט פרק קטן, שנאמר 'ספרים רבים נכתבו על טבעה של ההתמכרות, ספר זה עוסק אך ורק בטבעה של ההחלמה'. ויש כמובן עוד המשך, שזה לא נוגע אליכם, אבל מה שאני רוצה להגיד, בעולם ההתמכרות הפעילה אני הייתי לא אני, זה לא ממש הייתי אני. ידעתי בלב שלי שאני לא רציתי להיות אדם כזה, אבל בכל זאת הייתי במצבים וסיטואציות שנאלצתי, לא אני נאלצתי, אלא המחלה אילצה אותי לבוא ולהיות במקומות ולהיות מה שאני לא רציתי להיות. זאת אומרת בעל כורחי. כמובן, כמו שכולנו יודעים, מה מחלת ההתמכרות ומה הוא מכור פעיל, אז נקרא לזה בפשטות נרקומן. אדם נרקומן, על מנת לממש את הסמים ואת השימוש בסמים, צריך מימון. אז אני אחד האנשים שפרצתי, גנבתי, שדדתי, ישבתי שלושה מאסרים ולא בחלתי בשום אמצעי על מנת לממן את השימוש שלי. במאסר האחרון שלי באמת רציתי להתנקות, כי ידעתי בלבי שאני לא שייך לעולם הזה. ידעתי. ידעתי כל הזמן בלבי שאני לא שייך לעולם הזה. לא לעולם ההתמכרות ולא לעולם הפשע. תודה לאל שהייתה הזדמנות במאסר השלישי שלי, הציעו לי גמילה טיפולית פה ברמלה. הייתי בשאטה, באתי לרמלה, לפה, והכוונה הייתה זדונית, היא לא הייתה טהורה, הכוונה הייתה לזכות בשליש וללכת הביתה, אבל מכיוון שבמהלך הטיפול היו באים חברים מבחוץ, חברי NA, חברים של מכורים אנונימיים, היו מעבירים לנו קבוצה כל שבוע. אותם אנשים שהיו מעבירים את הקבוצה אלה אנשים שאני הכרתי אותם מהעבר שלי, זה קסם לי. קיבלתי שליש, שנה וחצי קיבלתי שליש והלכתי הביתה. בגלל שלא הייתה לי כל כך מודעות שהאלכוהול היה סם שתיתי כוס ויסקי והתחלתי לבוא ל-NA ולהכריז על תקופה כזאת וכזאת, שנתיים. אחרי ימים שבחרתי חונך ושיתפתי אותו על כוס הוויסקי, הוא אמר לי 'זוהיר, אתה לא נקי', אז אמרתי, 'אוקי, אם אני לא נקי, אני מבטל את השנתיים'. בגלל שהיה כל כך חשוב לי להיות חבר במכורים אנונימיים, היה חשוב לי להציל את החיים שלי. ממש היה חשוב, והתחלתי עם יום אחד וביטלתי שנתיים. מכל סוגי הסמים אני נקי יותר מ-20 ומשהו שנים, אבל מכיוון שהתכנית מבקשת ממני ניקיון טוטאלי. וכך המשכתי. הבנתי שהתכנית זה לא לבוא ולשתות כוס קפה ולראות את זה ולראות את ההיא, הבנתי שיש בתכנית כמה שלבים. יש לנו את 12 הצעדים, שזה לעצמי, לאני, לפרט שלי, ויש את ה-12 מסורות שזה לקבוצות ולתכנית, שזה הקו המנחה לתכנית שלנו. ככה התחלתי. תודה לאל, אני נקי 18 שנים ו-5 חודשים ו-22 ימים לא בכוח שלי, ידעתי שיש תרופה, ידעתי שיש חברותא שקוראים לה 'מכורים אנונימיים' והם אשר יכולים לעזור לי להישאר לא רק נקי מסמים. אני אחד האנשים וכולם יודעים, גם יעקב יודע, אני לא חותר אך ורק להיות נקי מסמים, אותי זה לא מספק להיות נקי מסמים עם אותה תפיסה מעוותת, עם אותם דפוסים ונגיד לזה עקרונות של הפשע. אותי היה מעניין וחתרתי לזה ואני עדיין חותר לזה, לא רק להיות נקי מסמים אלא להיות אדם טהור, עם עקרונות רוחניים, עם מאפיינים אלוהיים. לזה אני חותר ותודה לאל, אני יודע היום מה הייעוד שלי בחיים. שאלתי כמה פעמים, 'זוהיר, אתה בן 52, מה הייעוד שלך בחיים? מה אתה עושה בחיים?' רק לפני חודשיים הבנתי שהייעוד שלי בחיים זה להיות, לא רוצה להגיד לכם שליח, אלא להיות מסר ודוגמה לא רק בקבוצות, גם בחברה. הרבה אנשים מכירים אותי בחברה ויודעים מי זה זוהיר, לא אותו זוהיר. היום אני עובר ברחוב ואני מישיר מבט אל עיני העולם כולו, ללא תוקפנות או פחד. אז תודה לאל, יש לי תכנית. יש לי תכנית שיכולה לעשות ממני, כמובן כשאני מרשה לעצמי, אדם, מה שהייתי רוצה להיות אז בילדות. זה זוהיר. תודה לאל.
בזמן האחרון, ובזה אני אסיים, לפני שישה חודשים, התגלתה אצלי מחלת אפילפסיה. היו לי שלושה התקפים. שני ההתקפים הראשונים לא היו מתועדים, השלישי היה מתועד ולקחו אותי לבית החולים. פקחתי את העיניים ומצאתי את עצמי בתוך אמבולנס. בסיכום הרופאים קבעו שאני חולה במחלת אפילפסיה. שישה חודשים אני כבר לא עובד, לא נוהג, לוקח כדורים וקבעו שאני צריך לישון שבע-שמונה שעות ביום, אסור לי להיות פה לבד, אסור לי להיות בגובה, אסור לי לעבוד ב... למה אני אומר לכם את זה? אני אומר לכם את זה כי האמונה שלי באלוהים היא כל כך חזקה שהיא לא מתערערת אפילו שהחיים השתבשו. במקרה כזה, כשאומרים לי 'זוהיר, תשמע, החיים שלך... אתה ככה וככה וככה...', ואני חי בדרך שאני לא מכיר את האיסורים האלה. החיים משתבשים, משתבשים לגמרי. השאלה כמה זמן אני צריך לחזור לעצמי ולהגיד 'זוהיר, לא משנה, חלית, אתה מאמין באלוהים, הכול לטובה'. הבנתי במשך השישה חודשים האלה מה שלא הבנתי כל החיים שלי, הבנתי שאני אדם, ואני אומר את זה בשיא הענווה, שהוא מסר ודוגמה לא רק בקבוצות, אלא גם בחברה. אני שם לב לאנשים שמחכים שאני אעבור, אני שם לב שאנשים מחכים שאני אשב איתם, אני שם לב שאנשים מחכים לפתור להם בעיות. וזה אני. זו התכנית. וזה אני, תודה רבה לכם, על ההקשבה.

אני רוצה לומר משהו, ברשותכם. אני פשוט נורא מתרגש לשמוע את זוהיר. אני טיפלתי בו בשנות ה-80, כשהוא סיפר על העברות שהוא ביצע. ישבנו לתוך הלילה הרבה שעות וכמה שיחות היו שזו לא הדרך וכמה זה טוב שהוא ייצא מהפשע, וזוהיר היה רזה, זוהיר היה בלי שיניים, זוהיר היה נראה במרכאות כפולות מן ערס כזה, אני מאוד מאוד שמח, זו בשבילי הפתעה שאני חושב שזה בשבילי שיא הביקור מבחינתי, לראות אותך זוהר, זוהיר. זה משהו שאין מלים. אתה סיפרת את זה ואני התאפקתי לא לבכות, ואני אומר לך את האמת. אני אדם חזק ונגעת ללבי. אני לא ידעתי בכלל שאתה נמצא פה, זאת הפתעה. כל הכבוד. ממש כל הכבוד.

תודה רבה לך.

לי קוראים יעקב ואני גם מכור, מכור הרבה שנים. אני רוצה לדבר על הקשר שלי עם ה-NA ואיך מתנהלות פה קבוצות. פה כל השבוע מתנהלות, חוץ מיום שישי, קבוצות. אחת לחודש אנחנו עושים פגישה פתוחה ואנחנו בקשר עם המרכז לנפגעי סמים וזהו. המצפון שלנו מתמקד אך ורק בצעדים והצעדים זה דובר, דובר שיכול לדבר רק חצי שעה והשאר זה פתוח, הכול. למה אני אומר צעדים? כי כמו שאמר החבר זוהיר, כל התכנית שלנו זה צעדים. אילו לא היו הצעדים זה היה בית קפה, ותוך כדי השירות שלי באותו יום אני למדתי כמה צבעים יש במחזיקים. אני למדתי שצריך שליח לוועדה, אני למדתי שיש גזבר, אני למדתי שיש מזכיר. ומזכיר וגזבר והכול, זה לא נרכש ביום אחד, זו מיומנות שנרכשה בשביל להפוך למסר ולדוגמה. במיוחד אני מדבר על החבר החדש, שהוא הכי חשוב בפגישות שלנו. כי חבר חדש, ואנחנו המכורים, איך אומרים ברחוב? אי אפשר לעבוד עלינו. זה נכון שהתהליך מתחיל ממרכז גמילה ואחר כך זה עובר ליחידה לנפגעי סמים, וכל מה שאני יכול לעשות בשביל החבר החדש ומה שלמדתי אני נותן. אני נותן. בשביל לתת צריך גם לקבל ואני קיבלתי המון מה-NA, אני קיבלתי חיים.

דרך אגב אני גם הייתי חולה ועד היום אני חולה ומתמודד עם הגרושים של הביטוח הלאומי ואני לא מפסיד פגישה אחת בשבוע. אני מגיע לבתי סוהר, אני מגיע למרכזי גמילה. כל התהליך שלי, מה שלימדו אותי, זה לעזור לחבר החדש ושתהיה המשכיות ב-NA. כמו שאנחנו יודעים, רוב המכורים, שאני אחד מאלה ששייך לאותה קהילה, לא לכל אחד יש אפשרות להתבטא בקבוצות. הוא בא עדיין סגור, מבודד, אז הכלים הראשונים שהם רוכשים זה דרך היחידה לנפגעי סמים.
יש את הקשר בין אותו מצפון לאותה מנהלת ואותם חברי מועצה, חברי המועצה באים, ואנחנו לא זקוקים לעזרה כספית, יש לנו מסורת קבע שאומרת שכל קבוצה נושאת את עצמה לחלוטין. אנחנו מתקיימים, הוא שם שקל, זה חצי שקל, וזה. אנחנו קונים קפה, קונים ספרות, קונים מחזיקים, קונים כל מה שבצורך של הקבוצה בשביל שבאותו יום, והיום הוא יום שני, יהיה ולא יחסר. אני במקרה תמיד גזבר, ואני בקשר עם הקניין והקניין צריך להביא לי קבלה, ממש, לא כמו פעם, אנחנו מתקיימים בקיצור על הגרושים האלה של המסורת שבע ויש לי בקופה 170 שקל. אלה הגרושים שפעם הייתי יכול לעשות בטיק ולאבד אותם במנת סם.

אני היום למדתי דרך NA לנהל את החיים שלי. מאותה משכורת של נכות מביטוח לאומי, 2,470, ועכשיו התחלתי לשלם חשמל, מים וזה... אני רוצה לחיות בדרך NA. NA זה לא סתם, יש לנו פה חברותא שיש לה כוח, יש חונכים, יש הכול. כל אדם שזקוק לעזרה, ולא משנה גיל, גזע, זהות מינית, הכול, כשהוא מגיע לפה, הוא בא בברכה, אנחנו מגישים לו כוס קפה, כוס תה והכול, בשביל שימשיך. לצערי הרב, אני אומר את זה עם כאב, הרבה הרבה הרבה חברים לא מוצאים את עצמם ב-NA והם מתרסקים. לצערי. אבל אין מה לעשות, המסר שלי פה הוא מסר פשוט. המטרה שלי לא להציל ממקום של קרב או משהו כזה, אני יודע היום שיהיו כאלה שישתמשו בסמים ויהיו כאלה שימשיכו את הדור שלנו, גם להשתמש בסמים, אני לא נמצא שם, לא בסמים, לא בקומבינות. אני רוצה לחיות מה שנותר לי לחיות, ואני לא צעיר, כל החיים שלי אני השתמשתי בסמים ומדר יודע בערך, אבל הכי חשוב לי היום זה להיות מסר ודוגמה. ותודה לאל שיש לי את אלוהים, שאני מתפלל, ואם אני רואה ואני שומע שחבר נפל, נפל, אני לא בא כועס עליו, כמו בבית הסוהר, 'למה נפלת?!', אני שואל אותו, איך, למה, למה נפלת? מה לא עשית? הוא אומר לי 'לא באתי ל-NA'. ויש לנו אמרה בספרות שלנו, אלה שממשיכים לבוא לפגישות שלנו באופן קבוע נשארים נקיים. פה מכירים את החונך, פה מכירים חברים חדשים, פה מקשיבים, פה הכול, אין הפרעות, אין שום דבר. כשדובר בא ומדבר על צעד מסוים, אתה רואה פה דממה, לך תבין איך מכורים פתאום... שני מכורים ברחוב, השכנים כבר שומעים אותם ומזמינים להם משטרה. פה צריך להקשיב. להקשיב, כל הזמן להקשיב, כי זה מציל חיים. אני התמודדתי עם בעיות רפואיות של גידול בריאה השמאלית, הייתי עושה כימותרפיה וחשבתי שזהו, והמשכתי. פה התפללו חברים שאני אחלים, שאני אבריא, אפילו באומן חברים הלכו לשם והתפללו, רק שאני אחיה. אנחנו מן סוג של חברותא, מלוכדים, אחד עוזר לשני להישאר נקיים, כמובן עם הניסיון של חברים בדרך.

זהו, תודה שהקשבתם.

תודה רבה. באמת שמענו דברים מאוד מרגשים, דברים שיוצאים בצורה הכי פשוטה אבל המסר כל כך חזק וכאשר דברים יוצאים מהלב הם גם מגיעים ללב. וגם חשוב לגעת באדם, עם כל הדברים, הקשיים שהוא עבר ובכל זאת הוא התגבר והוא הגיע וגם יש לו את השאיפה, זה דבר ענק. יישר כוח, בהצלחה.

חברים, אתם מוזמנים, כל סוף חודש יש פה פגישה פתוחה שכל אדם, וזה לא משנה, משטרה, הכול, יכול לבוא ולבקר אותנו פעם בחודש, רק שמישהו מכם יהיה איתנו בקשר, אני לא יודע אם אתם ביחד, שנזמין אותם לפה, כי יש דברים יותר מעניינים ממה שדיברנו.

מאה אחוז, תודה רבה.

<הישיבה ננעלה בשעה 15:00.>