PAGE
21
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
14/02/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 645 >
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שלישי, כ"א בשבט התשע"ב (14 בפברואר 2012), שעה 11:00

במסגרת היום הבינלאומי למאבק בעוני: תקצוב הולם של שירות התעסוקה

חברי הוועדה: >
אילן גילאון –מ"מ היו"ר

דניאל בן-סימון

אבישי ברוורמן

מסעוד גנאים
דב חנין

שלמה מולה

>
יוסי פרחי - מנכ"ל, שירות התעסוקה

יעקב זיגדון - סמנכ"ל השמה, שירות התעסוקה

יוסי עופר - עוזר מנכ"ל, שרות התעסוקה

יושע דוד - יועץ בכיר למנכ"ל, שרות התעסוקה

סיגלית פוני - חשבת בכירה, שירות התעסוקה

מעין סימון - עובדת סוציאלית, רכזת מרכז סיוע למשפחות בעוני והדרה, עיריית ירושלים

דורית בירן-דקלבאום - מרכזת ועדת הרווחה במכרז הישראלי לקידום צדק חברתי

רימון לביא - חבר, המרכז הישראלי לקידום צדק חברתי

ברוך עובדיה - חבר, המרכז הישראלי לקידום צדק חברתי

עו"ד טלי ניר - מנהלת מחלקת זכויות חברתיות כלכליות, האגודה לזכויות האזרח בישראל

עידו קטרי - האגודה לזכויות האזרח

הרב עידית לב - מנהלת תחום צדק חברתי, רבנים למען זכויות אדם

עאישה סידאוי - רכזת קבוצות העצמה, רבנים למען זכויות אדם

ניצן תנעמי - מקדמת מדיניות, שומרי משפט - רבנים למען זכויות אדם

כולתום אגבריה - מתנדבת, שומרי משפט - רבנים למען זכויות אדם

יונה איסאקוב - מתנדבת, רבנים למען זכויות אדם

ברברה אפשטיין - מנכ"לית עמותת סינגור קהילתי

שמואל דוד - יועץ, שתי"ל - שירותי תמיכה וייעוץ לארגונים לשינויים חברתיים

אורי אלדר - השדולה החברתית-כללית, תנועת מחאה

רותי יהושע
_
פעילה בשתי"ל – שירותי תמיכה וייעוץ לארגונים, אם לבנות מובטלות

פרופסור יונה רוזנפלד
_
מוזמן

גברת קצה
_
מוזמנת

ד"ר שירלי אברמי
_
מנהלת מרכז המחקר והמידע של הכנסת

ד"ר גלעד נתן
_
מרכז המחקר והמידע של הכנסת

וילמה מאור

ר.כ. חבר המתרגמים

תקצוב הולם של שירות התעסוקה

מאיזה בית ספר אתם? רוטברג מרמת השרון, יפה. באתם ליום הנכון – יום העוני הבין לאומי. אבל לא קוראים לזה יום העוני הבין לאומי, אלא היום למיגור העוני הלאומי, אני חושב. נכון?

היום למיגור הלאומי של העוני.

היום הבינלאומי למאבק בעוני. אתם יודעים מדינה של הרבה יארצאיטים, ואנחנו מחכים ליארצאיט למשהו, ואחרי זה עוברים לסדר היום. אבל היום אנחנו ננסה להיכנס לעובי הקורה ולהתמודד.

דיוננו מתחיל מזה הרבה מאד זמן אצל ישראלים מאד מיושנים, שהאמינו פעם שעבודה זה חלק מתפקידים שמדינה צריכה להיות אחראית לגבי אזרחיה, ולאט לאט אנחנו ירדנו מן הרעיון הנואל הזה, על פי עמדת כמה מקברניטי מדינתנו, ונכנסנו למשהו שנקרא תיווך העבודה. פעם הייתה לשכת העבודה והיא טיפלה בעבודה. אבא שלי תמיד היה אומר לי כדי שלא תהיה אבטלה, צריך שתהיה העבדה, וזה היה די פשוט. הבינו את הדברים בצורה כזאת. היו הולכים ללשכת העבודה כדי לקבל עבודה, ולאט לאט צמחו מתווכי עבודה למיניהם, שהם קיבלו גושפנקא וגיבוי חזק מאד מהגופים הממשלתיים בסופו של דבר. והמקור הראשי כאחראי לעבודה, בעצם ירד, ירד.

אנחנו עוד מעט נקרא ממצאים של מחקר שד"ר גלעד נתן יקרא את הממצאים. אני קיבלתי בשוק את העובדה שיוסי פרחי, מנכ"ל לשכת התעסוקה, שירות התעסוקה הולך לפרוש בעוד שבועיים. בעיני יוסי, אתה יודע, אתה היית אחד מהתמונות היפות של מקראות ישראל שפעם למדנו בבית ספר. איש במדינה שבא גם כדי לתת, ולא רק כדי לקחת, כפי שאנחנו רגילים בזמן האחרון. מתוך אמונה ומלחמה, גם לצידך ולצד משרדתך ומאבק, ולצערנו הרב לא היה צריך להיות מאבק בתחום הזה, שבעבודה, בכל עבודה צריך לטפל גורם ראשי שהוא מדיני, שהוא אחראי באחריות מדינת ישראל, כי העבודה היא איננה נושא שאפשר להפריט אותו בכלל. לו היה הדבר תלוי בי, יוסי, אני הייתי בכלל מלאים. אני יודע שזה מסוכן להשתמש במילים כאלה, כשהכלב הפרט, ושלום לחבר הכנסת בן סימון, ברוך הבא. אני את נושא תיווך העבודה הייתי מלאים לגמרי, עד אחרון העובדים. ובוודאי לא נותן את זה לגורמים שהם גורמי רווח. והנה היום אנחנו מאדירים גורמים שהם מתווכי עבודה. התחיל הרב הזה בויסקונסין והוא נמשך שנתיים תמימות. כאשר זרקו אותם מן הדלת הם באו מן החלון, וכאשר זרקו אותם מהחלון הם באו מהחרך של המרזב. והנה הדבר הזה חוזר במהדורה נוספת, מהדלת האחורית. זה נכנס בחזרה דרך מרכזי התעסוקה והדבר הזה הוא בסופו של דבר בלתי נסבל.
אני אמרתי לך, אני לא מוכן לאירוע, אני מבין שאתה עוזב אותנו. אנחנו נמצאים בעטיו, הייתי אומר של כיבוש של מדינת ישראל בחזרה, כדי להעביר אותו לאחריות ולהחזיר אותו לאזרחיה החוקיים, הלו הם מרבית אזרחיה. כי עבודה, ואני אומר לכם את הדבר הזה מבלי להיות כלכלן, קנייתו של מקום עבודה על ידי מדינת ישראל – היא בסופו של דבר, בחשבון הלאומי, זולה מקנייתו של מקום אבטלה, וזה צריך להיות ברור. ומדינה אחראית מבינה את זה היטב, היטב.

כמה נתונים של הסקר שמכון המחקר שלנו ערך מאוששים את הנתונים האלה, איך אנחנו עומדים כנגד, או ממול ובהשוואה למדינות ה-OECD. לפעמים אנחנו נמצאים בתוך ה-OECD כנזם זהב באף חזיר, זו פחות או יותר הדוגמא שאני יכול לחשוב עליה. אבל אנחנו בתת תקצוב הולך ומתמשך לגבי הנושא של התעסוקה. אם במדינות ה-OECD הממוצע הוא 0.4% מהתמ"ג, אצלנו זה בדיוק חצי מהאחוז הזה, בנושא של השמת עבודה. השמות העבודה הפרטיות עולות, הממעיטים אומרים פי שבעה, המרבים אומרים פי שנים עשר יותר יקר, וזו כנראה עבודת יד, יוסי. הם עושים תמיד גובלן, המשרדים הפרטיים. בהשמה יש גם אומנות ובסופו של דבר מקום עבודה הוא מקום עבודה.
ואני רוצה לברך אותך. לו הייתי יודע הייתי מכין לך ריבה מיוחדת לעניין הזה ומשקיע. אתה איש ראוי ומיוחד במינו. אני מקווה שתשרת אותנו ---

הריבה של חבר הכנסת גילאון מאד מומלצת אגב.

זו לא הריבה, זו ריבה. זה הבדל גדול בין ריבה ו-ריבה. אתה יודע, שבריבה שמים סוכר ובריבה שמים סוכר. כן, אני הריבן הראשי. ויוסי, שוב תודה. אני מקווה שאתה ממשיך להיות איתנו בשירות המדינה.

תודה רבה.

עכשיו גלעד נתן, בבקשה, רשות הדיבור לך, ד"ר גלעד נתן ממכון המחקר.

תודה רבה. לפני הנתונים, גם אני נתליתי באילנות גבוהים, כי ה-OECD קבע ב-2010, בצורה די ברורה, ששירות התעסוקה בישראל סובל מתת תקצוב ותת תקנון. אבל אחר כך, כשלמדתי את הנתונים האלה, יכולתי רק לראות שאכן כך הוא הדבר. כי אם מ-95 ל-2010 יש עלייה של 54% בשיעור דורשי העבודה, המספר של פקידי ההשמה שאמורים לקבל אותם ולטפל בהם יורד באותו זמן, ויש שחיקה בתקציב הריאלי של השירות, אז כנראה שאכן יש עדיין תת תקצוב ותת תקנון. למרות שהיה פיחות של 28% במספר פקידי ההשמה בלשכות, הירידה של ההשמה בפועל היא ירידה רק של 14%. מספר התיקים לפקיד השמה הוא הגבוה ביותר במדינות ה-OECD ובהפרש ניכר. אם ה-OECD סופר את כלל העובדים בארגון, 346 תיקים לעובד, כי למעשה אם סופרים רק פקידי השמה זה רק 520, אז באשר מדינות ה-OECD הגבוהה ביותר אחרינו היא יפן, עם 177 תיקים לעובד. וכן, גם ההשקעה הממשלתית, כמו שאומר חבר הכנסת גילאון, נמוכה. גם ההשקעה בשירות התעסוקה הממשלתי וגם ההשקעה בהכשרה המקצועית הממשלתית בישראל, הן נמוכות מאד ביחס לממוצע ה-OECD ולמדינות ה-OECD בכלל. אם אני לא טועה, מקסיקו היא המדינה היחידה שההשקעה שלה בהכשרה מקצועית היא יותר נמוכה משלנו.

גם מבחינת נתוני ההשמה, כפי שעולה מהמסמך, כאשר אנחנו משווים אותם לנתוני השמה פרטיים, הם לא רעים יותר ואף טובים יותר, במיוחד בכל מה שקשור למקבלי הבטחת הכנסה. זהו. תודה רבה.

אוקי. נדמה לי שיש עוד מדינה אחת, פינלנד, נכון? ששם היחס הוא משהו ---

נורווגיה.

נורווגיה? נו, והנה, זה כבר פתרון לעבודה, זה נותן עבודה לאנשים. הם יכולים להיות פקידי השמה לעובדה, וזה מצוין. אני אתן לחבר הכנסת דב חנין, כי הוא צריך ללכת לדיון אחר שנוגע לאותו עניין, לעוני, למיגור העוני.

תודה רבה אדוני יושב הראש. כמוך אדוני יושב הראש, אני רוצה לפתוח בכמה מילות הערכה למר פרחי, מנכ"ל שירות התעסוקה. גם אני מאד הצטערתי לשמוע על כך שאתה מסיים את עבודתך. אני חושב שאתה היית דוגמא לראש מערכת ציבורית שידע לנהל אותה בתנאים קשים מאד, מורכבים מאד, בתבונה רבה, באחריות גדולה, גם באומץ לעיתים, תוך ויכוח עם גורמים שהיו צריכים לטעמי לגבות אותך, אך במקום לגבות, לפעמים נכנסו לעימות, כאילו שאתה פה רוצה לנגח ולא באמת מקדם שירות שהוא כל כך חיוני לחברה כולה. אני חייב אדוני יושב הראש, לומר כמה מילות ביקורת בהקשר הזה, ואני אומר אותם רק על אחריותי, על שר התמ"ת. אני חושב ששר התמ"ת היה צריך להתייצב על רגליו האחוריות, כדי להגן על שירות התעסוקה, ולעשות את הכל כדי שראש שרות התעסוקה יישאר בתפקידו. אבל לצערי הגדול השר שמחון בחר להראות לנו פעם נוספת, איך במציאות נראית לא סוציאל, לא דמוקרטיה, וזו הייתה התוצאה המעשית.
לעניינו של הדיון הזה, אדוני יושב הראש, במהלך 20 השנים האחרונות, שירות התעסוקה עובר קיצוץ דרמטי ורצחני. אנחנו מדברים על פיחות של יותר מ-50% בהשקעת המדינה בדורשי עבודה, באמצעות שרות התעסוקה. הדבר הזה הוא מקומם והוא מרגיז, מכיוון שהמדיניות המוצהרת היא שהמדינה מעוניינת לעודד אנשים לעבוד. המדינה מעוניינת שאנשים לא יחיו על קצבאות ועל תמיכה, אלא שישתכרו ויעבדו. ושרות התעסוקה הוא המנגנון שבאמצעותו המדינה אמורה להבטיח ולסייע לאנשים בפועל להשיג מקומות עבודה. אבל 20 שנים של דיאטה רצחנית, יכולים ללמד אותנו שמה שבעצם נעשה כאן הוא בדיוק ההיפך. יש כאן לא רק צמצום דרמטי של התקציבים של שרות התעסוקה, אלא מדיניות שיטתית שנייר המחקר שד"ר נתן הביא בפנינו מלמד אותנו לגביו, מדיניות שיטתית של התעללות בשירות התעסוקה, באמצעות אותו מנגנון שבו בעצם לא מתקצבים מראש את ההוצאות של שירות התעסוקה בבסיס התקציב, אלא מתקצבים אותו מפעם לפעם במהלך השנה, ובאופן הזה בעצם מונעים משירות התעסוקה אפילו לנצל את התקציבים שפורמאלית עומדים לראשותו.

התוצאה של הדיאטה הרצחנית הזאת היא אותה תמונה עגומה, שבה נוכחנו כשעסקנו בתכנית ויסקונסין, עוד אחת מאותן רעות חולות שהכנסת למרבית השמחה והוועדה הזו, אדוני יושב הראש, היה לה תפקיד חשוב בבלימת הרעה החולה הזו. אבל כשעסקנו בתכנית ויסקונסין, גילינו שלספקים פרטיים המדינה מוכנה לתקצב פי שבעה. זאת אומרת פקיד ממוצע במערכות הפרטיות, אמור לטפל בפי שבעה פחות פונים, מאשר עובד של שירות התעסוקה ואחר כך עוד באים ומספרים לנו על התייעלות. המטרה היא לא התייעלות. המטרה היא להרוס את המערכות הציבוריות. המטרה היא פשוט למגר את השירותים הציבוריים, ושירות התעסוקה הוא אחד החשובים בהם. בהקשר הזה גם לא תוקצבו בצורה ראויה תכניות השמה, שמאפשרות לאנשים בפועל לרכוש את היכולות, כדי להתמודד בשוק עבודה שהוא משתנה ועובר תהפוכות ושינויים.

אדוני יושב הראש, החוק במדינת ישראל מחייב את אוצר המדינה לשאת בהוצאות שירות התעסוקה, כדי לספק שירות לכלל דורשי העבודה, אבל מה שקורה בפועל היום, זה שהחוק הזה איננו ממומש. כי אם התקצוב החסר שאנחנו רואים אותו, זה התרגום של הוראות החוק, אז אין להוראות האלה שום משמעות ממשית.

אני רוצה אדוני יושב הראש, גם להצטרף למסקנה של עורכת הדין ניר ---

אתה תצטרך לסכם.

ואני מסכם בזה ---

אנחנו אמנם יודעים שאתה יכול לנאום 12 שעות ואף אחד לא אומר שלא דברי טעם, אבל ---

תודה אדוני יושב הראש. אני רק רוצה לסכם בהצטרפות לדבריה של עורכת הדין ניר, נציגת האגודה לזכויות האזרח, שנמצאת איתנו בדיון, אני חושב שזו קביעה חשובה. מה שקורה עם שירות התעסוקה הוא לא פחות מאשר פגיעה בזכויות יסוד של דורשי העבודה, וזו צריכה להיות נקודת המוצא שלנו. לכן, כשאנחנו מדברים היום על היום למיגור העוני, זה אחד הנושאים המרכזיים, זה אחד הנושאים החשובים ביותר. זה אחד הנושאים שבהם הכנסת צריכה לעשות מעשה. אנחנו כולנו הפגנו בקיץ, רובנו הפגנו בקיץ בעד צדק חברתי. הנה נקודה ראויה להתחיל ממנה.

אני שב ומתנצל שאני צריך לעזוב את הדיון, בגלל דיון אחר. תודה.

תודה רבה. אתה רואה, יוסי, כולנו חוששים מזה. סוף סוף הכרנו את מנכ"ל רשות התעסוקה והרי כאן יש לכולנו עבודה זמנית, חשבנו ש-. אבל אנחנו באמת מצטערים. אפשר להזמין רשות דיבור, אתה בתור חתן החגיגה תחליט מתי אתה רוצה לדבר, ככה זה מקובל אצלנו. אז אתה תחליט אם אתה רוצה לדבר בסוף הדברים.

אילן, מכיוון שאני רואה שחלק מהאנשים פה הסתובבנו כבר, אז אני באתי פה להקשיב. כבר דיברתי מספיק, כי אני רואה שזה אותם אנשים שהיו גם באירועים הקודמים, אז ברשותך.

תשמע, זה הנושא של לובי העוני.

לא, לא, אני רק אומר. אז אולי שיותר ידברו אנשים מהקהל ופחות חברי כנסת. אני בכל אופן מוותר.

בסדר. אבישי, הסדר הוא כזה – מדבר בן אדם, חבר כנסת. בן אדם, חבר כנסת.

אני אמרתי לחבר הכנסת ברוורמן, חבר הכנסת גילאון, חבר הכנסת בן סימון, שאנחנו מרגישים קצת כמו איזה שהוא קרקס נודד של חברי כנסת ---

לא, אבל מכיוון שזה אותו הקהל, אז חבל שאנחנו נחזור. עדיף שאחרים, שלא דיברו ידברו.

לצערי הגדול זה מעגל קטן מדי של חברי כנסת.

תקשיבו ותענו. כן, בבקשה, יוסי, אתה רוצה עכשיו לדבר? כי חבל, אולי רוצים עוד להחמיא לך אני חושב. נכון? זה לא סותר, נכון. אפשר גם אחר כך. אתה גם רוצה להציג את המצגת שלך.

כן, כן. טוב, אלף אדוני יושב הראש, אני רוצה לומר לך שאני נרגש מהדברים שאמרת ושאמר דב. אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת, לפני שאני אומר מספר דברים ברמה העניינית. להודות מקרב לב לכלל ועדת העבודה והרווחה. אני חושב שהוועדה הזו, על ראשיה השונים וחבריה השונים, היו במשך השנים, לפחות כשאני הייתי מנכ"ל שירות התעסוקה, משענת וכתף אמיתית לשירות התעסוקה, אל מול חוסר במשאבים ולפעמים בהערכה על עבודת שירות התעסוקה. מצאנו בועדת העבודה והרווחה משענת אמיתית, שבאה לידי ביטוי גם בהחלטות שונות שהיו לה. אז אני גם בשמי וגם בשם עובדי שירות התעסוקה, ובוודאי בשמם של אותם מובטלים שאנחנו מייצגים – רוצה להגיד לכם תודה רבה.

אני אציג בדקות מספר מה זה שירות התעסוקה, ולאחר מכן, עוד שתיים-שלוש דקות על הבעיות המרכזיות. אבל לפני זה רק מילה אחת של הערכה גדולה מאד למחלקת המחקר של הכנסת, בראשות שירלי, שנמצאת פה איתנו. אני חושב שהכנסת בשנים האחרונות בהחלט זכתה למחלקת מחקר, שאתה לוקח היום נייר שלה, זה בהחלט בסיס אמיתי ומדויק לתמונת מצב ולניהול דיון.

אנחנו מצטרפים למחמאות האלה.

אתם לא עובדי קבלן, נכון?

גם לא עובדים אצל הלוביסטים.

תעודת הזהות של השירות היא: בסיס התקציב של שירות התעסוקה הוא 136 מיליון. לקחתי פה מודל של 2010, רק כדי להציג מה זה שירות התעסוקה. אז בסיס התקציב היה 136 מיליון. לאחר ריצות אין סופיות במשך השנה עלינו ל-178 מיליון. זה כבר מראה בדיוק את הפער הבעייתי בתקצוב השירות. במשך שנה עוברים דרך שירות התעסוקה כחצי מיליון בעלי תעודות זהות שונות. אז ב-2010 היה המספר המדויק 468. השמות – שירות התעסוקה עושה כ-140,000 בשנה, כאשר זה בשני מסלולים עיקריים. מסלול אחד זה מסלול עצמי, ומסלול שני מסלול השמות לשכה. בשנה הזאת סיימו הכשרה מקצועית דרך שירות התעסוקה כ-6,000 איש. במשך כל יום נתון בשירות התעסוקה, מגיעים בין 25,000 ל-30,000 איש, כאשר מספר המופעים של אנשים שונים שמגיעים לשירות התעסוקה במשך שנה, הוא 6.5 מיליון מופעי התייצבות, שזה גוף ענק. אמר דבר מקודם, אם יש צדק חברתי הוא נמצא פה, גוף שיודע לקבל בקרבו כל יום 25,000 איש, ראוי להתייחסות מיוחדת, אם מישהו מדבר על צדק חברתי.

פה קצת מספרים, לאורך ארבע השנים האחרונות, אז שירות התעסוקה טיפל ב-738,000 תעודות זהות שונות של מובטלים, מתוכן 268,000 הבטחת הכנסה, כאשר הבטחת הכנסה קלה – 158,000; הבטחת הכנסה קשה – זה האוכלוסייה שאנחנו יודעים עליה דרך ויסקונסין – 110,000; סך הכל בארבע השנים האחרונות טופלו בשירות התעסוקה 1,000,007 איש. וזה מספר דרמטי מאד לכל ארגון במדינת ישראל.

כאשר שיעורי ההצלחה שלנו נמצאים פה, המספר הכחול מבטא את שנת 2008 והאדום מסכם את סך כל הפעילויות עד היום. אתם רואים את העלייה של שירות התעסוקה בכל המגזרים. וזה אומר למשל שאדם שהוא תובע הבטחת הכנסה קלה, כמעט כל אדם שני מצא עבודה דרך שירות התעסוקה. במובטלים רגילים יוצא כל אדם שלישי, ובסך הכל זו תוצאה טובה מאד ביחס גם לחברות כוח אדם פרטיות.

כאן אנחנו רואים את הגידול בשיעורי ההשמות בשירות התעסוקה. אם ב-2007 דיברנו על 103,000 השמות, ב-2010-2011, בוודאי בשנת המשבר, אנחנו מדברים על סדר גודל של 140,000 השמות בשנה. זה גידול מאד מאד דרמטי בשיעור ההשמות בשירות התעסוקה ובשנים האחרונות.

השקף הזה מבטא את היעילות של שירות התעסוקה במונחים של כסף ואנחנו יודעים, אם ניקח להשוואה שהעלות בויסקונסין למטופל הייתה כ-30,000 שקלים, אז בצד שמאל של הסקאלה, אנחנו רואים כמה עלות ההשמה בשירות התעסוקה, שהיא מסתובבת מסביב ל-2,500 שקלים, להכניס בן אדם לעבודה. אני במקום ממשלת ישראל, אני לא רוצה להגיד הייתי מלהים, אבל זו עסקת חבילה יוצא מן הכלל. לתת לשירות התעסוקה 2,500 שקלים ולקבל בן אדם בעבודה, זה עסקה יוצאת מן הכלל בכל מובן ובכל נתון, גם נתון בין לאומי.

מה שרואים כאן זה דבר מדהים. שיעורי השינוי בתובעי הבטחת ההכנסה. הקו הזה מבטא את קו האפס, כל מה שיש מתחת לקו זה קו ירידה ,ושתי הגיבנות האלה זה 10,000 איש שקלטנו מויסקונסין. אחד זה ה-6,000 איש וה-4,000 איש, ולמרות שקלטנו 10,000 איש מויסקונסין, אנחנו רואים שיש שיעור בירידת תובעי הכנסה בשירות התעסוקה. כלומר שירות התעסוקה יש לו את הכלים, יש לו את הידע. אם היו נותנים לו את האמצעים – הוא היה יודע לטפל יוצא מן הכלל בנושא של הבטחת הכנסה. הנה, ראו את הפלא הגדול הזה. גם בוטל ויסקונסין, גם קלטנו את כל האוכלוסייה אלינו, וגם ירדנו בסך הכל הכללי של מקבלי הבטחת ההכנסה במדינת ישראל.

כאן אנחנו רואים את גרף שיעור התפתחות ההשמות בשירות התעסוקה. רואים פה את הקו של הגידול שמתחיל מ-8,000 איש לחודש ב-2007, ומסתיים ב-11,000-12,000 איש ב-2011. זה שיעור הממוצע החודשי וזה תמונה מובהקת שסטטיסטית היא מאד מדויקת, כי היא מדברת פה על מיליון איש בתחום של הבדיקה הזאת.

משתנה נוסף שמעיד על מה שקרה בשירות התעסוקה בשנים האחרונות זה התפתחות שכר העידוד. אנחנו משלמים שכר עידוד על כל השמה. כאשר משלמים לפי טיב ההשמה ומשכה, אז אם התחלנו ב-2007 ב-3.72 בשכר העידוד שמשלמים לעובדים, אנחנו נמצאים היום בממוצע של 16%. קפיצה של מ-3% ל-16% בשכר עידוד של העובדים, וזה פקטור שדי בוא כדי להצביע על התמורות העצומות שחלו בשירות בשנים האחרונות.
הכלים תומכי השמה שאנחנו נותנים היום למובטל שמגיע אלינו וצריך לזכור שמובטל משלם כל החיים שלו ביטוח לאומי, ולפעמים משלם 30 ו-40 שנה. אין שום סיבה בעולם שכשהוא נמצא בזמן משבר שלא יבוא לבית ויקבל בו כלים. אז זה הכלים שפיתחנו לאחרונה. הכשרה מקצועית תמיד היה, שוברים להכשרה מקצועית זה דבר חדש מאד מצליח שנכנס בשירות. שיעורי ההשמה באנשים שנמצאים במסלול הזה מתקרבים ל-74%. ראיונות תעסוקתיים. סדנאות למציאת עבודה – כלי מאד מצליח. כאשר אנחנו יודעים שבסדנאות האלה יש שלושה סוגים – סדנה למציאת עבודה, סדנה לאימון קבוצתי, סדנה להשתלבות מחדש בשוק העבודה. לגבי הייעוץ, אנחנו נותנים היום ייעוץ תעסוקתי, ייעוץ פסיכולוגי תעסוקתי, מבחני אבחון. אני פרטתי את הדברים האלה, כי היום שירות התעסוקה זה לא עוד גוף שאתה בא לחתום. זה גוף שמובטל מגיע אליו ומתייחסים אליו כבית. אין לי את זה בשקף, אבל אני רוצה לומר לכם שבשנתיים האחרונות, בדו"ח של מבקר המדינה בשבתו כנציב פניות הציבור, שירות התעסוקה, מבחינת רמת הפניות בציבור והטיפול בהן, ממוקם מקום ראשון בשירות הציבורי, במיעוט התלונות לפניות ציבור. אז אם יש 6.5 מיליון מופעים בשנה, ונמצאו על ידי המיליון 6 תלונות מוצדקות במשך שנה, אז זה בהחלט מחמיא לעובדי שירות התעסוקה על האופן שבו הם מטפלים.

ועכשיו ניגש לשתי הבעיות האקוטיות שלנו.

אתה יכול לחזור לגרף הקודם?

כן, סליחה. דילגתי עליו. הגרף הזה מראה את מה שיש בחום או בכחול פה זה בסיס התקציב של שירות התעסוקה, כאשר אנחנו רואים את הירידה בבסיס התקציב לאורך השנים. אבל משכורות צריך לשלם לעובדי השירות וחשמל צריך לשלם ומים צריך לשלם. אז אתם רואים פה את הפער שבין בסיס התקציב לבין מה שאנחנו סוגרים את השנה. ובדרך כלל אתה מקבל את הכסף הזה אחרי ריצה ולא בזמן. תראו איזה פער עצום בין בסיס התקציב לבין איך סוגרים את השנה. נמצאת פה איתנו סיגלית ---

למה יש פער כזה עצום?

כי בסיס התקציב של השירות הוא לא ריאלי, הוא לא סביר בכלל. כלומר זה בדיוק הדיון, זו בדיוק הזעקה שלנו. והנה נמצאת איתנו פה סיגלית, החשבת של האוצר, של השירות. היא אשת האוצר אמנם, אבל יש לה יד ורגל מאד משמעותיים בהשגה של הכסף הזה, וזה לא פשוט. בואו תראו היום את התקציב של שירות התעסוקה, שמסתכם ב-136 מיליון, ועברנו בו קיצוץ של הפלט, 2% והגענו ל-135 מיליון שקלים. אנחנו היום כבר במחצית פברואר ועוד לא נכנס שקל אחד לשירות התעסוקה, לכל אותם כלים תומכי השמה שדיברתי עליהם מקודם. ודי בשקף הזה, הוא שווה אלף מילים, כדי להראות עד כמה המצוקה קשה מאד בשירות התעסוקה. בסיס התקציב של שירות התעסוקה לא מאפשר אפילו תשלום משכורות לעובדים. הוא לא מספיק אפילו למים, לחשמל ולארנונה של שירות התעסוקה. אני כבר לא מדבר על הטבה כזו או אחרת שמגיעה לעובדים.

יוסי, אני רואה את הבעיה חוזרת שנה אחרי שנה והולכת ומחריפה כל הזמן. למה זה לא נעצר באיזה שהוא זמן?

יוסי, אפשר לקבל תגובת ביניים מהחשבת של האוצר?

לא, החשבת של האוצר לא נמצאת פה. נציגי האוצר לא, אני לא יודע אם הגיעו נציגי האוצר. כנראה שהדיון לא מספיק חשוב אולי, לא יודע. אבל זאת תמונת מצב. צריך לזכור, הבעיה היא לא בעיה של שירות התעסוקה. הבעיה היא של אותם 500,000 איש, שמתייצבים בשירות התעסוקה ומצפים ממדינת ישראל שתתגמל אותם על זה שהוא כל החיים שלו שילם ביטוח לאומי ושילם ביטוח כדי שביום משבר יהיה מישהו שייתן לו כתף.

יוסי, אבל זה סוג של אנומליה. אני רוצה לדעת, הבעיה היא האם מראש אתה לא מתוקצב, אומרים לך תשמע, אתה תקבל כרגע X כסף, אז תדבר איתנו במהלך השנה.

נכון מאד.

זו השיטה כאילו?

זאת השיטה בדיוק. זאת בדיוק השיטה. הנה, אתה רואה את זה. זאת בדיוק השיטה. אתה מתוקצב על בערך 60% ממה שאתה צריך, ומכאן ואילך בוא נדבר, בוא תרוץ אחרינו במהלך השנה. ואני חוזר עוד פעם, בסיס התקציב לא ---

זאת אומרת יש כאן הנחה מראש שאתה פועל בתת תקצוב מההתחלה.

בוודאי. בתת תקצוב של ---

ומישהו חושב שפלא פלאים יקרה ולא יהיו מובטלים כאילו? אני רוצה להבין את ההנחה, שאתה בא ואומר, אתה מכין תקציב באוגוסט בדרך כלל כל שנה, אתה בא ואומר, מגיע דיון במהלך השלושה-ארבעה חודשים הקרובים ואז אתה מקיים דיון בדצמבר, התקציב עובר, נו אז מה? אתה יודע שזה לא התקציב, מה? מה?

נכון מאד, ואני חושב שאת התשובה הזאת היה צריך לבוא היום לתת איש האוצר או מישהו מהתמ"ת וצר לי שהם לא נמצאים פה.

אדוני יושב הראש, אפשר לבקש שיתקיים דיון בוועדת הכספים על הסעיף הזה? כי זה עניין תקציבי נטו.

אנחנו לא מנהלים את ועדת הכספים.

לא, אפשר לבקש לקיים דיון. אני אבקש.

אני רוצה ברשותכם לעבור לנקודה היותר כואבת, או הכי כואבת בעניין הזה. והיא הנגזרת של כוח אדם בשירות התעסוקה. אז אני אומר, היום בפועל חסרים כדי לאייש עמדות בתוך השירות, שיכלו לענות למובטלים וביחס של 1 ל-500, לא 300, לא 117 כמו המקרה הטרגי של ה-OECD ביפן. לא כמו נורווגיה שזה 1 ל-7. ביחס של 1 ל-500, חסר 51 עובדים. אני רוצה לתת לכם דוגמא בשקף הבא, משלוש לשכות במגזר הערבי. אנחנו מדברים היום, ממשלת ישראל מדברת ובצדק, וגם שר התמ"ת מדבר בצדק, שרוצים לתת היום אפליה מתקנת לערבים ולחרדים, ויותר מזה. המדינה מבינה היום שפוטנציאל כוח האדם שיש לה, להגדיל את שיעור ההשתתפות באוכלוסייה, הוא נמצא במגזר הערבי. אז בואו נראה כרגע כולנו ביחד מה הממשלה, דרך שירות התעסוקה, נותנת למגזר הערבי. אז אם ניקח את לשכת טייבה, יש שם כ-3,000 דורשי עבודה בממוצע יומי. מולם יש 2.85 עובדים במשרות והיחס בין דורש עבודה לפקיד הוא 1 ל-1,000. ואז תגידו לי איך פקיד אחד יכול לטפל ב-1,000 איש? איך הוא יכול להתייחס אליהם? איך הוא יכול בכלל לזכור עם מי הוא מדבר, איך הוא יכול לתת להם מענה? איך תפיסת הממשלה, שהיא תפיסה נכונה, באה לידי ביטוי בקצה? כלומר, אם אני לוקח בהקבלה לרמטכ"ל שנותן פקודה, בסוף מה המ"כ עושה בשטח או מה החייל מקבל – אז זה מה שהחייל מקבל, על כל 1,000 מובטלים – פקיד אחד. בואו ניקח את לשכת אום אל פאחם. 4,800 מובטלים כל יום. יש 4.3 משרות, אחד ל-1,016. לשכת רהט היא לשכה כואבת, בעייתית מאד, וכולנו יודעים שאם לא נטפל בבדואים היום – אנחנו מייצרים בעיה לאורך שנים, 1 ל-1,100.

כלומר, אם אני אסכם את הדברים שלי, ואני רוצה לבוא ולומר האם יש ביטוי בשטח לכל החלטת ממשלה, בהתייחס לאוכלוסייה שנמצאת בשירות התעסוקה והיא האוכלוסייה העיקרית, והיא ההחלטה הבעייתית, אין שום קשר בין החלטת הממשלה שנותנת עדיפות למגזר הערבי, לבין התוצאות בשטח ורואים את זה לפנינו. ותודה רבה לכם.

תודה רבה לך יוסי. חבר הכנסת בן סימון.

תודה רבה. אני רוצה להתייחס לנקודה האחרונה. יש פה ראש הממשלה אתמול, מוקף בשרים, ודיבר על השאיפה לקדם את המגזר הערבי. דובר אמנם על אלימות בתוך המגזר, אבל קשרו את האלימות למצוקה התעסוקתית, המשפחתית, והעובדה שהם די מודרים מהחברה הישראלית. וכשרואים את הנתונים האלה, שאדם אחד לאלף, אפילו אם הוא יהיה סופרמן או באטמן, הוא לא יוכל לעמוד במשימה הזאת. זה באמת הנתונים שמציגים חרפה לעומת מה שהיה פה אתמול, לקדם את המגזר הזה כי הוא מקדם את כל החברה הישראלית. ולכן הנתונים מדברים בעד עצמם.

אדוני יושב הראש, שמעתי אתמול את שר האוצר. אתה ישבת באולם והוא דיבר על תמונה ורודה ביותר של הכלכלה הישראלית. תמונה כמעט, הוא לא שתה כלום לפני זה עד כמה שהתרשמתי, והוא נתן את אחת התמונות הוורודות ביותר ביחס למדינות אחרות בעולם. ישראל היא אי של צמיחה שאין שני לה ---

חבר הכנסת בין סימון, רק אל תגיד שהוא אכל חצץ, כי זה לא.

ולכן, אני אומר, אתה שמעת את הדברים. והוא דיבר בצורה רהוטה על המצב הזה. ואני חייב להגיד שבדבר אחד הוא צודק, יוסי פרחי, וזה ששיעור המובטלים בארץ הוא יחסית נמוך, ביחס נגיד לספרד - 20%. צרפת - 12%. יוון - 20%. אבל יחד עם זאת, שיעורי העוני פה הם יותר גדולים מאשר כמעט כל מקום אחר בעולם המערבי. כולם עובדים, אבל רובם עניים. מה שלא קיים במדינות אחרות, שיש בהן שיעור אבטלה של 20%, יש מנגנוני הגנה של המדינה, שמונעים מאדם להשפיל מבט ובעצם להיות חסר אונים. ואין לנו את מנגנוני ההגנה האלה. פעם קיבלו דמי אבטלה, לא יודע, אולי 12 חודשים. כמה היום מקבל אדם שפתאום מקבל הודעה על זה שהוא מסיים את עבודתו, כמה דמי אבטלה יש לו? כמה חודשים אדוני?

זה תלוי בזכאות האישית. זה מתחיל מחודש עד שישה חודשים.

עד שישה. נדמה לי שאנחנו אחד הנמוכים ביותר בעולם המערבי. האם זה נכון?

כן.

ולכן, לבוא ולהשוויץ כמו שר האוצר אתמול, בערבית רהוטה אגב, שאנחנו מהטובים בעולם, העולם מטלטל בסערה תעסוקתית וחברתית והעולם עולה באש, ואנחנו מקום שצריך להתברך בו. ומי שלא דתי – צריך להתפלל שהמצב יישאר. ולכן אני אומר, כשאנחנו רואים את הנתונים פה, צריך לומר את האמת. הנתונים מצוינים, אבל המצב על הפנים.יצא חרוז במקרה. ולכן אני אומר שצריך לתאר את התמונה כמות שהיא. הנתונים מטעים לגבי אבטלה נמוכה, לגבי שיעור הצמיחה. אין צמיחה באירופה, אבל אין עוני כזה, עוני מרוד, 40% מהאוכלוסייה. ושליש מהילדים, כל ילד שלישי. ולכן, המצגות, יש להן נטייה מגונה להטעות. לא המצגת שלך, אלא המצגת של הממשלה. ואני אומר, אדוני יושב הראש, שאנחנו חיים בענן של סמים כזה, שאנחנו מתבשמים מנתונים יוצאי דופן. יחד עם זאת, החברה הישראלית, כפי שפורסם בדו"ח אתמול, מעמיקה את עוניים של האנשים, כפי ששום מדינה אחרת לא עושה את זה. והלוואי ונידרש לנושא הזה, יותר מאשר בין לבין ביום העוני פעם בשנה, אלא כמעט פעם בשבוע, כדי להזכיר לאנשים שכבודו של האדם, ואני מסיים אדוני, במיוחד האדם שעובד.

זה טוב, אתה בכיוון טוב.

זה טוב שאני אסיים. ולכן אני אומר כבוד האדם שהוא בבסיס של כל ייצור אנושי, אצלנו אני חושב שהוא נמצא במצב יותר גרוע מאשר המדינות שאין להן נתונים טובים. ולכן צריך דווקא בעניין הזה, גם מי שעובד ופורש אחרי 40 שנה ומוצא את עצמו לא מסוגל לחיות בכבוד, ולא מסוגל לפרנס את ילדיו, צריך להזעיק ולזעוק יום ולילה כדי לשפר את המצב הזה. תודה רבה.

תודה רבה. אני חושב שחבר הכנסת בן סימון אמר את השאלה המרכזית שבה אנחנו עוסקים כל חיינו, אז זאת הדיסציפלינה. כלומר, יש כאן מדיניות שלעזאזל האזרחים – העיקר הצמיחה – וזאת לא הבעיה. המדינה צריכה לשרת את אזרחיה וכלכלה צריכה לשרת את אזרחיה, אחרת אין לזה שום משמעות. ולכן, במקומות אחרים באמת הצמיחה היא נמוכה יותר, אבל האזרחים מאושרים יותר. אז אני אגיד לכם - לעזאזל היעילות הזאת וההפרטה הזאת, ובמקום שלא מבינים שכבודו של אדם ועבודתו והאושר היחסי שלו הוא הדבר שעומד במרכז, ומי שחושב שמדינה היא עסק – אני מזמין אותו שימכור אותה, אין יותר האחים עופר, לבני הדודים עופר, במחיר שהושקע בה. אם הוא יקנה את זה, סימן שהם צודקים. אבל הוא לא יקנה את זה בחיים במחירה הזה. ככה גירית אותי פשוט.

אה, סליחה.

בדברים של הפרטיס אסיאליס פרונסה (צרפתית). גברת אגבריה, בבקשה.

טלי קודם ואחר כך אני.

הי, בוקר טוב, טלי ניר מהאגודה לזכויות האזרח. טוב, אנחנו ראינו את הנתונים ואנחנו חושבים שהדברים, זאת אומרת רק להוסיף על הדברים שנאמרו, כי אנחנו מסכימים עם הדברים שנאמרו גם על ידי חברי הכנסת וגם על ידי מר פרחי. אנחנו חושבים שהדברים מגיעים לכדי הפרה של החוק, מכיוון שיש לנו בישראל את חוק שירות התעסוקה שמחייב את אוצר המדינה לתקצב את שירות המדינה, וברגע שהוא מתוקצב ברמה שהוא מתוקצב היום, היא כל כך נמוכה, שהיא בעצם מאיינת את האפשרות של השירות לתת את השירות שהוא נדרש לתת לדורשי העבודה. ולכן אנחנו חושבים שחשוב להביא לכאן, לוועדה הזו, גם את האנשים מהתמ"ת ומהאוצר, בשביל שייתנו דין וחשבון. אנחנו חושבים שגם צריך להסתכל על זה במבט יותר רחב. זאת אומרת לא רק על שירות התעסוקה, אלא על כל מה שהמדינה עושה ומה שהממשלה, איפה היא משקיעה. כולל בתמ"ת, הרי היום פיצלו את זה לכל מיני מקומות, ולראות את הסך הכל הכולל, האם באמת משקיעים בדורשי העבודה, במובטלים, בכל התחום הזה, כי אנחנו חושבים שלא, שהסך הכל הוא עוגה מאד מאד קטנה. וכשמדברים על אבטלה, חבר הכנסת בן סימון הזכיר את זה שאנחנו במצב טוב. אבל אנחנו לא במצב כל כך טוב, כי כשמודדים את שיעור המועסקים במשק, מה הוא כוח העבודה, אז מתוך האוכלוסייה הבוגרת מדוברת על משהו כמו פחות מ-60%, שזה בערך 10% פחות ממה שקורה במדינות המפותחות.

ולכן המדידה של האבטלה כפי שהיא מתבצעת, היא הרי מתבצעת לגבי ארבעת השבועות האחרונים של מי שחיפש בפועל עבודה בלשכת התעסוקה, ולכן היא לא משקפת את מה שקורה בפועל. ולכן אני חושבת שזו זריית חוק בעיניים, הנתונים האלה.

לא רק זה, שגם ההעסקה מאד חלקית נחשבת כביכול להעסקה, וזאת הבעיה.

גם זה, וגם כשהשכר הוא מאד נמוך.

יוצא בסופו של דבר שאנשים שעובדים עניים.

נכון. והדברים האלה פוגעים בזכויות יסוד, בזכות לאופק תעסוקתי, בזכות לעבודה, בזכות לקיום בכבוד. הדברים האלה הם מאד חמורים בעינינו, ואנחנו חושבים שביום הזה, כשמציינים פה את יום העוני הבין לאומי, זה חשוב מאד ואנחנו מודים לוועדה שהיא מעלה את הדברים האלה על סדר היום. אנחנו מקווים שזה יהיה גם לאורך השנה, כי בדיוק לאנשים שחיים בעוני, זו החכה שנדרשת בשביל לצאת מהמעגל הזה. תודה, ואני חושבת שהחברים שלנו מהשטח יכולים לתת את התמונה. זאת אומר גם עמותת לסינגור קהילתי ורבנים לזכויות אדם, רואים את זה ביום יום ויכולים לתת את הצד של השטח.

ברור. יוסי פרחי אמר פה דבר מאד נכון. הקשר בין רווחה לעבודה. לצערנו הרב בקונספציה יש פה בעיה מאותו יום שהופרדו המשרדים הללו. אנחנו וועדת העבודה והרווחה, המשרדים הם לא אותם משרדים. יש עבודה בצד אחד ורווחה בצד אחר, וזו כנראה טעות קונספטואלית כזאת.

גברת אגבריה, בבקשה.

כולתום לא דוברת עברית, עאישה תסייע בתרגום.

אני אסייע.

(מדברת בערבית)

(מתרגמת) אני כולתום אגבריה, אני פעם בשבוע נרשמת בלשכת התעסוקה בערערה כבר 9 שנים. אף פעם לא הפנו אותי לעבודה או להכשרה או לשום דבר. זהו.

תשע שנים. טוב, לשום דבר, בשום תחום? את עובדת במשהו? את בעלת מקצוע?

(מדברת בערבית)

היא הייתה גם באג'נס 5 שנים, ואף פעם לא הפנו אותה. היא חושבת שבגלל שיש לה ילדה שיש לה צרכים מיוחדים. אני לא יודעת כמה זה נכון, אבל היא אומרת גם 5 שנים באג'נס, אף פעם לא הפנו אותה לשום דבר, הכשרות שטחיות ביותר.

תשכילי אותנו מה זה אג'נס?

אג'נס זה ויסקונסין.

אג'נס זו החברה המפעילה של תכנית ויסקונסין באזור שלה.

אוקי, תודה רבה. מי רוצה עוד?

אני רק אגיד שבאג'נס כולתום השתתפה, סליחה, אני אציג את עצמי. הרב עידית לב מרבנים למען זכויות אדם. כולתום השתתפה בקורס לעברית וכולתום מאד רוצה לעבוד והיא חושבת, ואני יכולה להגיד את זה משיחות שאני מכירה, שחוסר ידיעת השפה העברית הוא מכשול מאד גדול ועד היום לא נמצא לזה פתרון או סיוע. בתוך קבוצת הפעולה שלנו הן מנסות ליצור קבוצת לימוד של היהודיות.

אני מבין, תודה. כן, בבקשה.

מעין, עובדת סוציאלית בעיריית ירושלים, עובדת בעבר עם קשישים, היום עם משפחות בעוני והדרה מזה שלוש שנים. ואני מרגישה שאני נמצאת בדיוק בצומת הזה, בין ישראל הפורמאלית, הרשמית, לבין ישראל האחרת, השקופה. והחיבור הזה והמצגת הזאת הייתה כל כך משמעותית וחשובה. ואם חבר הכנסת מולה לא היה מעלה את הבקשה לדיון בוועדת הכספים, בדיוק דיברנו שזה כל כך הכרחי, הנתק הזה הוא בעוכרינו. ואני מצטערת אישית שלא הבאנו גם עוד אנשים מתוך השטח להשמיע במיוחד ביום המאבק הבין לאומי בעוני, את הסיפורים האישיים שלהם והנתק המלאכותי שעושים בין הסקטור האישי והמיקרו למקרו. וראינו את זה במצגת שהצגת כל כך באופן בוטה וברור, שהנתק המלאכותי הזה הוא מייצר את מרבית האזרחים שלנו כאזרחים שקופים, שלא מקבלים מעלה. הנה, שמענו פה אמירה מאד על השולחן מה שנקרא, מהשטח, והשאלה היא האם ואיך אפשר לשבור את המעגל הזה, של הדיונים התיאורטיים. הנה, אפילו הכלכלן היחיד שבכנסת, כי הוא הלך לדיון חשוב, אני לא באה אליו בטענות, חבר הכנסת ברוורמן. שהוא כן ---

זה נושא רציני מדי בכדי לתת אותו לכלכלנים, את יודעת.

בק' או בכ' אתה אומר. אבל אני באמת מצרה על כך שבדיון כזה, אין איזה שהוא כלי לכנסת לחייב שיהיו בו את האנשים האלה, שזה המנדט שלהם. והנתק הזה הוא גם לאזרחים, ואגב הוא גם לאנשי המקצוע בשירות הציבורי. המצגת הזאת לא יכלה להראות את זה יותר טוב.

כן, את מאד צודקת בתחושתך.

אגב, מה שהגברת אמרה וחיזקה, הסוגיה של לימודי עברית במגזר הערבי, היא כלי תומך השמה מן המעלה הראשונה וזה בדיוק אחד הדברים. צריך פה הרבה מאד השקעה בקורסי עברית, ובשביל שהיא בכלל תוכל להתחיל הבסיס שלה הוא ללמוד עברית.

כן, בהחלט. רק שזה נושא לא לוועדות, זה נושא לממשלות, כי גם ועדת הכספים בסופו של דבר תערוך דיון מלומד. בסופו של דבר אנחנו עוסקים במי מקבל, מי נותן ומה תחום האחריות. איך אנחנו מגדירים את המיקום של האחד, ואיך את האחריות של הכלל. זה כל הנושא הפוליטי שאנחנו עוסקים בו כל הזמן. לכן, לצערי הרב, בסופו של דבר, כל הנושאים האלה מוכרעים באולם שפה, מאחורי, בצד המזרחי, יש בו כפתורים כאלה, ואלה הכפתורים. עבודה זו חובה של מדינה שצריכה לתת אותה לאזרחיה, נקודה, סוף פסוק. לא יכול להיות שבן אדם מחפש עבודה והוא רוצה לעבוד והוא לא יכול. לא יכול להיות שבפרי גליל בן אדם רוצה להיות מאושר מזה שיש לו 4,000 שקלים בחודש, והוא לא בטוח שיהיה לו את המקום הזה. אז אם ככה, אין אחריות לזה. אני אתן לך זכות דיבור ואחרי זה אני אתן לחבר הכנסת שלמה מולה.

עוד שני נתונים. עיריית ירושלים עשתה כנס תעסוקה לדעתי עם השירות, למגזר החרדי, גם כן, שתמיד באים אליו בטענות. מתוך 600 הצעות עבודה הגיעו 4,000 גברים חרדים ו-2,000 נשים חרדיות. גם את הפיקציה הזאת צריך איך שהוא לנתק אותה מהמציאות. גם במגזר הערבי וגם במגזר החרדי רוצים לעבוד, בהמשך לדבריך. והדבר האחרון שאני רוצה להגיד, נתון מעניין פה שבאמת צריך לחבר בין המיקרו למקרו. אחוז ההשמות הגבוה במדינת ישראל, בעוד שיש רק 16% שמקבלים את מענק ההשמה, מראה עד כמה התחלואה של חברות כוח אדם נוגעת בכל מקום ומקום שמסתכלים על זה.

תודה רבה. הנה, תחלואת כוח אדם. חבר הכנסת מולה.

תודה רבה אדוני. קודם כל אני רוצה לברך את כל המשתתפים, היוזמים. אני חושב שביום הזה, שאנחנו מקדישים יום למלחמה בעוני, זה דבר חשוב. אני יודע שעד לפני 3 שנים, גם בכנסת היו כאלה שחשבו שבכלל אין עוני בישראל ולכן אין צורך לקיים את היום הזה, כאשר האומות המאוחדות החליטו לקיים יום שכזה, כי הם אומרים שיש עוני. ואנחנו ראינו אתמול דווקא ממקום אחר, מה-OECD, ושמו לנו עוד פעם את מצבנו העגום, צריך לשים את הדברים על השולחן.
מכאן אני בעצם מתסכל על יוסי, ואני אומר לך קודם כל שהמצגת מאד מרשימה וכל הכבוד לך ולכל העושים במלאכה יום יום. אני מאד מופתע משיטת התקצוב של האגף שלך. זאת אומרת מה שאומרים אוקי. אתה, דורשים ממך בצורה מקצועית תכנית שנתית, שאתה בחלקה אני מניח עוסק בפיתוח תכניות, בפיתוח שיטת ההשמות, שהן בדרך כלל, אם אתה רוצה להיות אדם רציני, או אגף רציני, הם צריכים לאפשר לך לפחות לתכנן שנה. מה שאומרים לך זה שיטת הסלאמי. עוד קצת ואז תבוא אלינו, תעמוד על יד הדלת, תבקש, ואז ברצותינו להיענות לך בחיוב – נענה. ברצותינו לא – אז אנחנו נדחה אותך. ואז השיטה הזאת שבכלל אין שיטת תכנון במדינת ישראל, זה דבר מחריד. ראינו אולי את הדוגמא הבולטת ביותר עכשיו בשיטת התקצוב של האגף זה. דווקא ברור שיהיו מובטלים, ברור שהמפעלים יסגרו. דווקא כשיש משבר כלכלי ברור שיהיו כאלה, ואחר כך יבואו ויגידו – שירות התעסוקה לא עושה את עבודתו.

נכון.

אני אומר לך אדוני יושב הראש שזה פשוט ביזיון. אין מילה אחרת. עכשיו, אנחנו יודעים שפקידי האוצר שולטים בנו לכל אורך חיינו, אבל פקידי האוצר ---

לא, לא, אל תטעה.

רק רגע, שנייה, שנייה. אבל לפקידי האוצר יש ממונה, קוראים לו שר האוצר. מבחינתי הם לא הכתובת. אם שר האוצר יבוא ויגיד רבותי אני רוצה לעשות, הלאה. שיטת הפלט הזאת, שגם כשמקצצים קיצוצים באופן, אתה יודע, אנחנו כל הזמן טוענים, בסוף גם הקיצוצים האלה נופלים דווקא על אותן האוכלוסיות החלשות, שזה לא נופל בדיוק. אז אני חושב שזה גם בקיצוצים, בקיצוצי הפלט שאנחנו עושים. הנה, לא רק שגם אם היו אומרים, אתה יודע, אנחנו נקצץ לך ממה שאנחנו ניתן לך בעתיד, יכולתי להבין, גם מקצצים לו ממה שנתנו לו בבסיס התקציב. האמת היא אני לא יודע. אני חושב שזה, אני אומר לך, אם יש משהו שתפס אותי זה העניין הזה. אני חושב שצריך לקיים על זה דיון בוועדת כספים וכמו שהאוצר וכל מנהלי האגפים של האוצר מגיעים לבקש, להתחנן שאנחנו, אז שם בעצם האפשרות היחידה שלנו להשפיע.

איפה, בוועדת הכספים?

בוועדת הכספים. זאת אומרת אם אנחנו לא יכולים לבוא ולהגיד רבותי, השיטה הזאת של שיטת ה-תעמוד על יד הדלת ---

אתה יודע, חבר הכנסת שלמה מולה, יש פתגם – שונא ועדות יחיה. יש כזה פתגם במקורות.

כן. עכשיו, אני בכל זאת חושב שיכול להיות שזה רק המקום של לפחות מבחינה תקצובית. עכשיו, אני אגיד לך יוסי, תשמע, בסוף השנה דיברו איתנו שיש כמעט 2 מיליארד שקלים עודף תקציב. אז על פי שיטת התקציב של התקציב הדו שנתי, למשל עודפי התקציב היו אמורים להגיד בסוף שנה, כדאי לנתב אותם למקומות הנכונים, לתקציב שנת 2012. לא ראיתי את הסעיף הזה של סעיף התעסוקה. אם היו רוצים לעשות תקצוב חכם, היו לוקחים מהתקציב הזה של ה-2 מיליארד שקלים שקיימים, רואים את אחוז ההשמות שיש, ואז היו נותנים לך. אז אומרים לך תשמע, עכשיו תעשה לנו ביצוע פעולות בשנת 2012. עכשיו, אני אומר לך כל הכבוד למה שאתם עושים, עם כמעט 50% מהתקציב השנתי שמגיע לכם.
עכשיו, דבר אחרון, מה שכן חסר לי, יוסי, במצגת שלך, הפילוח של תתי קבוצות. למה אני מתכוון? הרי בתכניות ההשמה שלך יש כל מיני מגזרים. יש קבוצות שמחייבים איזו שהיא פעילות מנקודה ..., במשרד שלך אתה עושה. אבל אנחנו לא יודעים נניח אם אני לוקח את העולים מאתיופיה, או החרדים, או אוכלוסיות אחרות. ונניח קבוצות שמגיעות אליך למשל לשירות התעסוקה מהייטק, ומה רמת תקופת הטיפול אצלך, וכמה זמן לוקח להם לצאת מהמעגל הזה. זאת אומרת הניתוחים האלה מבחינה מקצועית, ואני בטוח שיש, אם תהיה לנו הזדמנות לקיים דיון נוסף, יכול להיות שהנתונים האלה יאפשרו לנו למקד גם את הדיון על מהות הדיון התקציבי.

אני אעביר לך את זה באופן אישי.

תודה רבה. הגברת קצב, אחרי זה חבר הכנסת גנאים ואז אני מסכם.

שלום לכולם, אני אישה עם ארבעה ילדים. אני עבדתי במשק בית. אני גרושה. אני עבדתי במשק בית, עבדתי עם קשישים, עבדתי בהרבה עבודות קשות, פיזיות. היום אני במצב כזה שאני לא יכולה בכלל, כאילו אני לא יכולה לצאת לעבודה, אבל אני מבקשת ממנו שייתן לי עבודה מתאימה. והיום כבר שנה שלמה שאני חותמת בלשכת העבודה. רופא תעסוקתי הוציא אותי מהעבודה שאני עבדתי. עבדתי במשק בית לקשישים, ובזמן העבודה הלכתי לרופא תעסוקתי והוא הוציא אותי, הוא לא נתן לי לעבוד עבודות פיזיות. יש לי ארבעה ילדים ואני ---

יכול להיות שאת צריכה לעבור ועדה של ביטוח לאומי?

אני עברתי. אני עבדתי בעבודה. שש שנים עבדתי במשק בית ברעננה, כפר סבא, הוד השרון, רמת השרון. בתים מאד גדולים עבדתי שש שנים. אחרי זה הלכתי לעבוד עם קשישים. גם עבדתי איזה 3-4 שנים, אבל רופא תעסוקתי בנתניה, לא אפשר לי לצאת לעבודה, לעבודות פיזיות, ואז אני עזבתי את העבודה לגמרי. עכשיו אני רק הולכת ללשכה, לפי הבדיקות שלי ---

ויש לך איזו שהיא הכשרה למשהו? למדת משהו?

יש לי נכות של 10%.

10 זה לא ---

למדת משהו?

לא למדתי מקצוע גבוה.

לא, לא, גבוה, הכשרה.

היה לי תפירה, ספרות. כאילו בבית ספר תחכמוני, אלישבע, שם למדתי. אני במצב קשה כלכלי. תראה, באמת, אני אם אני מצלמת את המקרר שלי עכשיו ושולחת את זה לירושלים, לבית המשפט העליון גם אני אשלח. המצב שלי.

אני מקווה שאת תמצאי עבודה.

והילדים שלי עכשיו ככה, מה אני אעשה? גם קשה. יש לי ילד אחד, סליחה, אני אגיד לכם, יש לי ילד אחד שאני התגרשתי, שני ילדים קטנים לקחו אותו, אני לקחתי שני ילדים קטנים. העובדת הסוציאלית פירקה לי את הילדים קודם כל, 4 ילדים. 2 ילדים קטנים איתי, במקלט לנשים מוכות שנה, אני עם שני ילדים קטנים. והגדולים היו עם אבא שלהם, אבל הגדולה עכשיו בסדר, הסתדרה, התחתנה. אבל הילד הזה שהיה עם אבא, הוא התדרדר. זה מאד כואב.

בזה אנחנו דנים בדיון אחר.

אני בוכה כל יום וכל לילה.

אני מבין מאד את מה שאת אומרת.

זה לא נוח לי ולא טוב לי, סליחה.

לא, אנחנו מסכימים איתך.

(בוכה) אני רוצה לשלוח לבית המשפט העליון את המכתב. לשלוח להם.

תודה רבה. חבר הכנסת גנאים. קשה לעבור.

כן. תודה אדוני יושב הראש. באמת לראות את המצוקה ואת הסבל ואתה רואה עד כמה במדינה הולכים הפוך. מי שזקוק – מקצצים לו, מי שלא זקוק – נותנים לו. ועד כמה מטעים אותנו. שר האוצר מביא לך את הנתונים שהאבטלה יורדת ---

אתמול.

וזה אתמול, נכון, אתמול הוא חגג שהאבטלה יורדת, ויש לך אנשים שבאמת אין להם מושיע ואין להם עוזר ואני חושב, אנחנו פה כחברי כנסת, כנציגי ציבור, פעם מישהי אמרה שהייתה לה איזו שהיא מצוקה, שאתם במקום הגבוה, הגדול הזה צריכים לעזור לנו. אמרתי לה שאנחנו לא נהיה גדולים והמקום הזה לא יהיה גדול, אם הוא לא יעזור לחלשים. כי בזה אנחנו נבחנים. בזה באמת מדינה נבחנת, כמה היא עוזרת לאנשים כאלה. אז אני מקווה שהקול הזה יישמע. לא קולנו כפוליטיקאים, אם יש חשדות שיש לנו אינטרסים אישיים או משהו כזה, אבל לפחות קולם האותנטי, האמיתי של האנשים שהם סובלים ונאנקים תחת הסבל והעוני וכל הבעיות שיש להם.

בקשר לשירות התעסוקה, אני חושב שלפי הנתונים אנשים רוצים לעבוד. אנשים לא רוצים להיות, לא רוצים רק דמי אבטלה, לא רוצים רק לקבל, הם רוצים לתת, רוצים לעבוד. אבל המדינה, ועכשיו אני מדבר באופן כללי, לא ספציפי, שהמדינה תיתן להם איפה לעבוד ותיתן להם גם עבודה מתאימה. אני יודע מה קורה בחברה הערבית, ביישובים הערביים. שם אחוז העוני הוא הגבוה ביותר. ופה המקום להגיד, ובמיוחד היום, ציון יום העוני בכנסת, שהעוני זה לא גזירה משמיים, שזה לא חאלס, אנחנו נולדנו עם עוני וצריך לקבל את זה. עוני זה מדיניות. זה מה שאתה עושה. אז אם הוא עניין של מדיניות ואם אנחנו הולכים לפי הפתגם הסיני שאומר במובן שאל תיתן לי לאכול את הדג, אלא תלמד אותי איך לדוג. אז אתה צריך ללמד את האנשים ולהכשיר אותם כדי שיעבדו. הם רוצים לעבוד. גם תיתן להם את העבודה המתאימה להם, שהוא יוכל לעבוד.

אבל רק יש לי שאלה בסוף, הייתה איזו שביתה לפני כחודש בכמה לשכות תעסוקה, ואני יודע לפחות מהעיר שלי, סכנין, שיש שם איזה פרויקט של עיר מקדמת תעסוקה, או הכוון תעסוקתי של התמ"ת. האם זה נוגד את המטרות של שירות התעסוקה, או זה תקציב בא במקום זה, זה רק להבהרה, אם אפשר.

כן, טוב. אתה רוצה לענות על זה?

כן, הנושא של עיר מקדמת תעסוקה אני חושב שהוא צריך להיות ביחד עם שירות התעסוקה. צריך לעשות איגום משאבים וללכת למה שבכל העולם הולכים, ל-One Stop Center, זאת אומרת שאדם נכנס לבית אחד והוא מקבל את כל השירותים הממשלתיים ממקום אחד ומבית אחד. והלוואי והקול הזה יישמע גם אצל כל מקבלי ההחלטות.

כן, בבקשה, דקה.

שלום, שמי רותי יהושע ואני לא גאה בזה שאני חיה בעוני, אבל אני גאה בזה שאני יכולה לשבת פה מולכם ולומר את הכאב ואת האכזבות שלי ושל הילדים שלי. יש לי שתי בנות, אחת בת 21 ואחת בת 23, שתיהן כרגע במיטה, בלא מעשה .כל יום הן בלשכת תעסוקה, באות, מחתימות וחוזרות הביתה. אם הן מקבלות דפים בקשר לעבודות, הן חוזרות חזרה ללשכת התעסוקה, מפני שאת אותה עבודה מקבלים עוד 20 בחורות צעירות. מאד כואב ומאד מאכזב אותי וזה ממש כישלון וחוסר ועלבון וחוסר אונים, שילדה בת 21, שסיימה שירות לאומי ---

אני לא מבין, היא ניגשת ואז שולחים אותה לעבודה ואז מסתבר לה שעוד 20 בנות קיבלו את אותו מקום ולא ----

נכון, את אותו דף. שתי הבנות שלי, חבל שאין לי את הדפים פה, קיבלו את אותה תעסוקה, את אותו דף, את אותו מקום. הן לא הלכו רק ללשכת התעסוקה, הן הלכו גם לכוח אדם. הן הולכות וחוזרות, הולכות וחוזרות. עד כדי כך שהבת שלי אמרה לי – אמא מה יש בי? מה זה, מה יש בי, מה לא בסדר בי? שנה וחצי הבנות שלי לא עובדות. בעלי בבית לא עובד מפאת גילו. כל החיים שלו הוא עבד בהרבה הרבה עבודות שלא התאימו לו. הוא יצא מאוכזב, הוא מאוכזב, זה כישלון. זה מאד עצוב, זה מאד מאד מקום של ביזיון פנימי לכבודו של האדם, שהוא מגיע ללשכת תעסוקה, מחתימים אותו באצבע, הוא מגיע מעבר לפקידה שהיא מקבלת את ההכנסה שלה, והבת שלי מקבלת מכתבים הביתה לשלם ביטוח לאומי וכל הדברים.

כל עבודה שנתנו לבת שלך היא הלכה לבצע?

בבקשה, יש לי כאן קורות חיים שהם כבר במחשב.

לא, אני שואל. כשהפנו אותה לעבודות – היא הלכה לעבודה שהפנו אותה?

בטח שהיא הלכה. היא הלכה, עבדה בויצ"ו.

יש לה רצון לעבוד?

מה?

זאת אומרת היא הייתה מעוניינת לעבוד ואז אמרו לה שהמקום תפוס?

ברור, ברור. נכון, המקום תפוס ועד שהביאו אותה לאיזה שהוא מקום עבודה, שלא מתאים לקורות החיים שלה ולמעמד שלה, היא הלכה כן לעבוד. אבל אמא, מה אני אעבוד עם ילד שהוא לא ברגש, לא ---

אני לא רוצה להיכנס יותר מדי לפרטים.

אוקי, תודה רבה לכם.

בסדר גמור. חברה, אנחנו מתקרבים לסיום. אלה בהחלט דברים מרגשים ואנחנו צריכים תמיד לזכור, אנחנו קובעי המדיניות אגב, ולא הפקידים, שאנחנו לעולם מספיק חלשים צריכים להיות כי אנחנו באים מן המקום הזה. והמובטל של היום זה יכול להיות כל אחד ואחד מאיתנו. והתפקיד של מדינה לספק תעסוקה לאזרחיה, וזה מתחיל בזה. הייתי מוכן לומר שאפילו תעסוקה חשובה אפילו יותר מקורת גג, כי תעסוקה יכולה להביא לקורת גג. קורת גג לא תמיד יכולה להביא לתעסוקה.

יפה.

עצמאות וכבוד אלה הם הדברים המרכזיים שמדינה צריכה לספק אותם בלי כחל ושרק. בלי כחל ושרק ואסור לוותר על הדבר הזה. אבל ההחלטות האלה הן בסופו של דבר החלטות פוליטיות. אני יכול לזכור תקופות ולא ללכת ל-OECD ולא לנורווגיה, ואפילו לא לפינלנד, אלא למדינת ישראל בשנותיה הקשות. שנות ה-60, אמצע שנות ה-60, תחילת שנות ה-60. היו מה שנקרא עבודות יזומות. מדינת ישראל הבינה שלתת לאזרחים שלה עבודה זה צריך שצריך ויש להמציא אותו. אז הלכו ופיתחו תשתיות והיום יש תודה לאל הרבה מאד תחומים שאפשר לפתח עבודות בתוכם. אנחנו במהפכה גדולה של נגישות ושל סייעות ושל הכוונות ושל קאוצ'ינג ושל כל מה שאתם רוצים, מקצועות מודרניים, ואפשר לתת לכל אדם שרוצה לעבוד – עבודה.

את הדברים האלה צריך לרכז. צריך להפסיק את תיווך העבודה במדינת ישראל. זה הדבר המרכזי. יותר כסף הולך לתיווך העבודה מאשר לעבודה עצמה, וזה דבר פסול, החל בויסקונסין וכלה בכל החבורות האלה של הסרסרות כוח אדם שקיימות. עד לעובדים הזרים אני רוצה להגיע.
ואני, בעקבות הדברים שנאמרו כאן, אקרא את הודעת הסיכום של הוועדה, ואנחנו נלך מפה כדי להמשיך ולא כדי לציין V ביארצייט של יום העוני הבין לאומי כמו שקוראים לו, שזה צריך להיות יום המאבק בעוני הלאומי.

זה השם. כך זה נקרא . המאבק בעוני, זה השם.

המאבק בעוני. לא, לא, אני בכוונה אני שמעתי את הטעות שנהוגה כאן.

אולי בשנה הבאה יהיה פה שר האוצר וידברו בנוכחותו? אולי אתה יכול להזמין אותו לשנה הבאה?

תשמע, אני לא יכול להזמין אותו. אם אני אהיה שר האוצר אני מבטיח לך שאגיע.

אולי עד שנה הבאה יהיה לנו שר לענייני עוני.

פרופסור רוזנפלד, בשנה הבאה יהיה שר אוצר אחר, אני יכול להבטיח לך. קח את זה כהבטחה שלי.

אתה רואה, אני הרבה יותר צנוע ממנו, אני לא. שירות התעסוקה הוא כלי משמעותי ---

דני, אתה יכול לספר לי משהו שאני לא יודע?

לא, אני לא יכול פה בפורום הזה. זה אחד לאחד.

אתה גם לא אמור לדעת. הוא יודע דברים שאתה לא אמור לדעת.

נכון, נכון.

אבל גם הוא לא יודע, גם אני לא יודע. אף אחד בעצם לא יודע. וגם ראש הממשלה לא יודע.

הוא יודע הכל, נכון? ראש הממשלה.

יש זמן? אפשר לדבר על זה?

אי אפשר. אני קורא את הסיכום ואתה תספר לנו אחרי זה מידע פנימי:
1. שירות התעסוקה הוא כלי משמעותי, מקצועי וחשוב להשמת דורשי עבודה, הן בשוק העבודה והן במסגרות ההכשרה המקצועית המתאימות. הפגיעה ארוכת השנים בתקציבו ובמצבת כוח האדם שלו, מונעת מהשירות את האפשרות לעבוד באופן יעיל. פגיעה זו הוכרה גם בידי ארגון ה-OECD והגיע הזמן שממשלת ישראל תתקן את המצב המעוות.
2. הפער בין התקציב המקורי של שירות התעסוקה לבין התקציב על שינויו, משמעותו כי הוצאות קבועות וידועות מראש אינן מתוקצבות בבסיס התקציב, וגורם לפגיעה ביכולת שירות התעסוקה לתת את השירותים לדורשי העבודה בצורה מיטבית.
3. יש מקום שמשרד התמ"ת, שירות התעסוקה ומשרד האוצר, יערכו בחינה משותפת של צרכי שירות התעסוקה ותקציביו. מן הראוי שגורמים אלה יגבשו יחדיו תכנית הכוללת את יעדיו של שירות זה, צרכיו התקציביים וכן את היקף כוח האדם הדרוש לו, וזאת במטרה לשפר את שירות דורשי העבודה.
4. הוועדה מודה למנכ"ל רשות התעסוקה היוצא, מר יוסי פרחי, על פועלו ועל שירותו המצוין למדינת ישראל, ומאחלת לו הצלחה בהמשך דרכו.

תודה רבה.

תודה רבה.
<הישיבה ננעלה בשעה 12:15.>