ישיבת ועדה של הכנסת ה-18 מתאריך 13/02/2012

פעילות בלתי פורמלית ברשויות המקומיות - תקצוב ופיתוח - לציון יום השלטון המקומי בכנסת

פרוטוקול

 
הכנסת השמונה-עשרה

נוסח לא מתוקן

מושב רביעי *

פרוטוקול מס' 560

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שני, כ' בשבט התשע"ב (13 בפברואר 2012), שעה 9:45
סדר היום
פעילות בלתי פורמאלית ברשויות המקומיות - תקצוב ופיתוח - לציון יום השלטון המקומי בכנסת
נכחו
חברי הוועדה:
אלכס מילר – היו"ר

מוחמד ברכה
מוזמנים:
איתן טימין

_

מנהל אגף חברתי-קהילתי, משרד החינוך

יוסי לוי - מנהל מינהל חברה ונוער, משרד החינוך

רות קופר - מנחה ארצית, משרד החינוך

ריקי איגנר - משנה ליו"ר, מרכז השלטון המקומי

עופר בביוף - מחזיק תיק נוער ראש העין, מרכז השלטון המקומי

זיו בר

_

ראש תחום חינוך ונוער, מרכז השלטון המקומי

ספית חשביה - מנהלת, מרכז השלטון המקומי

יואב יצחק הלוי - חינוך, מרכז השלטון המקומי

ליאת מוסרי - מנהלת מח' נוער וקהילה, ראש העין, מרכז השלטון המקומי

איתן מזרחי - מנכל, מרכז השלטון המקומי

נדב נוסבאום - מנהל מח' נוער ביקנעם עלית, מרכז השלטון המקומי

אייל צייג - יו"ר אגודה למנהלי יח' נוער דרום השרון, מרכז השלטון המקומי

אבי קמינסקי - יו"ר איגוד מנהלי מח' חינוך, מרכז השלטון המקומי

סיגל שיינמן - יו"ר אגף חינוך ראש העין, מרכז השלטון המקומי

עמר שלומי - מנהל תחום נוער ומנהיגות באריאל, מרכז השלטון המקומי

יוסי נשרי

_

ראש עיר קריית אונו

עמיר ריטוב

_

ראש מועצה האזורית לב השרון

עודד רביבי

_

ראש עיריית אפרת

מאיר יצחק הלוי

_

ראש עיריית אילת

סיגל זוז

_

סגנית ראש עיריית, כפר שמריהו

אייל אסדי

_

מנהל מחלקת חינוך, מועצה מקומית דיר אלאסד

חיים ביטון

_

האגודה המקצועית למנהלי יחידות נוער

ישראל נדיבי

_

סמנכ"ל מרכז מועצות אזוריות

יוחאי רוטנברג - חבר מזכירות האגודה המקצועית למנהלי יחידות, עיריית ירושלים

שלומי עמר

_

מנהל תחום נוער ומנהיגות, האגודה המקצועית למנהלי יחידות נוער

דרור אלוני - ראש המועצה המקומית כפר שמריהו, חבר ועדת החינוך של השלטון המקומי

אתי אלוני - מרכז השלטון המקומי

שלמה מויאל

_

מרכז השלטון המקומי

אופק הרניק - יו"ר מועצת התלמידים והנוער הארצית

איתי כהן - סגן יו"ר מועצת התלמידים והנוער הארצית

נפתלי דרעי

_

מזכ"ל תנועות הנוער
מנהלת הוועדה
יהודית גידלי
קצרנית פרלמנטרית
מיטל בר-שלום

פעילות בלתי פורמלית ברשויות המקומיות - תקצוב ופיתוח - לציון יום השלטון המקומי בכנסת
היו"ר אלכס מילר
שלום, אני פותח את ישיבת הוועדה. רק לפני כמה חודשים העברנו את הצעת החוק של משרד החינוך בעניין של הסדר החינוך הבלתי פורמאלי. הנושא הזה בא כחקיקה עוד מהכנסת הקודמת. כמה חברי כנסת קידמו את הסוגיה הזו בחקיקה. זיהינו שהמשרד מעוניין לקדם את הסוגיה, ואמרנו שאנחנו לא מחפשים קרדיט ומה שחשוב לנו זה הפתרון. בסוף זה נעשה בצורה הטובה ביותר. החוק קיים, ואנחנו רוצים לראות האם הדברים נעשים בפועל והאם הם נעשים בצורה מסודרת.

אתי אלוני, כל העניין הרגשי, כל משחקי האגו והכבוד לא אצלי. אני מזכיר לכם שאתם נמצאים בוועדת הכנסת. אתם ביקשתם את הדיונים. הוועדה נותנת לכל מי שנמצא פה, על פי סדרי עדיפויות, להתבטא בסוגיה. אנחנו לא מקיימים כאן פאנל כזה, שכל מי שמגיע לכאן צריך כמה שיותר לדבר ולהיכנס לפרוטוקול בשביל שהדברים שלו יושמעו. אנחנו מנסים לטפל בסוגיות כלליות. נציגים שלכם קיבלו בצורה מסודרת את זכות הדיבור, מהיו"ר ועד ראשי ערים, כולל חופרי. יש ביטוי לכך גם בסיכום של הוועדה. אם יש דברים שלא מתאימים לכם, זו בעיה שלכם.
דרור אלוני
אנחנו בשלטון המקומי מאמינים בכך שילד צריך חינוך לאורך כל היום. את הפערים בחינוך לאורך כל היום אנחנו מגלים במיוחד במקומות בהם ההורים אינם מתפנים – מסיבות כלכליות, מבחינת יכולות, מבחינת מוגבלויות - לספק לילדים שלהם את מה שהחברה הישראלית אמורה או רוצה לספק לבני הנוער. בהמשך לדיון הקודם שנערך כאן בנושא של סוגי הכשרה, אני יכול לומר שגם ילדים הם לא מקשה אחת. אנחנו נמצאים בוועדת החינוך, ואנחנו מכירים את הנושא של מענה לריבוי אינטליגנציות. ילדים שונים זקוקים לפתרונות שונים, לסוג שונה של פעילות לאחר אותה מסגרת פורמאלית.

דווקא רשויות חלשות מבחינת האיתנות הכלכלית שלהן – ואני לא אומר שאין בהכרח קשר בין האיתנות של הרשות לאיתנות של התושבים - אינן מסוגלות לספק את החינוך לאורך כל היום. יום החינוך הפורמאלי מסתיים ב-13:00-14:00, כאשר יום הלימודים בבית הספר מסתיים.

אנחנו מאמינים, שחברה שהיא חפצת חיים חייבת לספק לילדים או לבני הנוער חינוך מבוקר. החינוך המבוקר גם יקנה להם ערכים, וגם ייצור מסגרות נכונות שימנעו מהם להידרדר למחוזות שאנחנו איננו מעוניינים שלשם הם יגיעו. המפגש על הברזלים הוא מפגש מסוכן. האלטרנטיבה חייבת להיות אלטרנטיבה אטרקטיבית.

פעילות בלתי פורמאלית היא פעילות ספורטיבית, פעילות לנוער שוחר מדע, פעילות לנוער שוחר קריאה וכו'. צריך לספק את זה. אם, לדוגמא, ניקח את תשתית הספורט ברשויות, נראה שברשויות איתנות יש תשתית ספורט סבירה. ברשויות חלשות יותר תשתית הספורט היא פחות זמינה, ואם יש תשתית ספורט זמינה היא ניתנת לעסקנים שיש להם כסף לממן את זה ולא לאותם ילדים, הזקוקים לזה באמת, עם מדריכים מוסמכים, בוגרי מוסדות חינוך להכשרת מורים לחינוך גופני וכו'.

עמדתנו היא, שהמדינה צריכה לקחת אחריות גם על החינוך שנמשך מעבר ליום הלימודים: חלקו במתנ"סים, חלקו במועדוני ספורט וחלקו במקומות אחרים. מי שמצוי ומכיר בצרכים הן הרשויות המקומיות. לכן, אנחנו פונים לממשלת ישראל באמצעות ועדת החינוך של הכנסת, ומבקשים לאפשר לרשויות לקיים חינוך לאורך כל היום, דווקא במקומות בהם הרשות אינה מסוגלת.
היו"ר אלכס מילר
איך זה שונה מהחוק הקיים?
דרור אלוני
החוק הקיים הוא חוק, אבל בכדי לממש את החוק צריך את המשאבים. אם היום רשות צריכה להפעיל מועדון ספורט, האם היא מסוגלת להפעיל מועדון ספורט? האם יש ברשותה את המדריכים והמשאבים להפעיל מועדון ספורט? אני אומר לך – ואני ברשות איתנה – שמאחר ואני מסיבות של התייעלות לא מעסיק רכז ספורט, אני לא מתוקצב על ידי משרד הספורט. זאת אומרת, שהמשאבים הם או שההורים מממנים או שהרשות מממנת.
היו"ר אלכס מילר
מבחינת המדיניות, האם החשיבה היא לתת תעסוקה לנוער אחרי שעות הלימודים, או שאנחנו מדברים על דרך של רשויות או מדינה לזהות פוטנציאל של נוער בתחומים מסוימים.
דרור אלוני
זה בהחלט רעיון.
היו"ר אלכס מילר
מערכת החינוך, עם כל הכבוד, לא יכולה לזהות ספורטאים פוטנציאליים. אין סיכוי שבעולם. אולי מורים בודדים לחינוך גופני יכולים לזהות מישהו ספציפי שיש לו פוטנציאל מתוך כיתה של 30 ומשהו תלמידים. בתחום הפרטי - אם זה מועדון חזק, הוא יודע לדחוף את הספורטאים שלו קדימה. אם זה מועדון יותר קטן, העניין קצת שונה. השאלה היא, האם ניתן היום לשלב ידיים עם אותם הגופים העוסקים בצורה מקצועית בתחומים שונים הקשורים לחינוך הבלתי פורמאלי, כך שהם יהיו חלק ממתן פתרונות. אני מדבר על הוועד האולימפי, הספורט הלא אולימפי, התאחדויות שונות.
דרור אלוני
אגב, גם להתאחדות התעשיינים יש מסגרת לנוער שוחר מדע, והם מקדמים את הנושא הזה.
היו"ר אלכס מילר
עד היום לא זיהיתי אסטרטגיה של גופים, המשתמשים בכלים העומדים היום לרשות השלטון המקומי או משרד זה או אחר. אתה מבין, שברגע שהם מתחילים להתעסק בזה, הפוטנציאל של כל גוף וגוף עולה כי יש יותר אנשים שמזהים אותם בגיל צעיר. אם זה בתחומים אחרים: דברים הקשורים לתנועות הנוער, לחוגי צילום וכו'. בסופו של דבר, לא רק שאנחנו נותנים פתרון בלתי פורמאלי לתלמידים שנמצאים בחוגים במקום בפארקים, אלא שאנחנו גם יודעים בגיל צעיר מאוד לזהות את הילדים שיש להם כישרון.
דרור אלוני
הנושא הוא הראייה המערכתית. אנחנו עדים עכשיו להתרעות מפני תופעת השמנה בקרב ילדים ובני נוער. אנחנו יודעים שבשביל למנוע השמנה בקרב בני נוער, אי אפשר לשחרר את הילד כדי שילך ויאכל ג'אנק פוד. צריך למצוא מסגרת, שתלמד אותו לקיים אורח של תזונה נכונה ופעילות ספורטיבית על פי המאפיינים שלו. אם אני אוהב כדורגל, יש אחרים שלא אוהבים כדורגל, בעיקר הבנות, ולכן אני צריך למצוא אלטרנטיבה: כדורגל, כדור יד, טריאתלון, ריצה ושחייה.

ניקח לדוגמא את השחמט. סביב הנושא של שחמט אני יכול לרכז קבוצה של ילדים לחשיבה לוגית, וליצור סביב מערכת שלמה של פעילות. אני חושב במפורש, שבית הספר יכול למקד את הילדים. בשעות הקצה, כל בית ספר יקבל שעה או שעתיים של תחום התעניינות נוסף ומשם ילכו איתם למועדונים להמשך הפעילות. מי שמומחה בריצה יתמקצע בריצה. מי שמומחה ברכיבה יתמקצע ברכיבה. מי שמומחה בקריאה, יתמקצע בקריאה. את הדברים האלה אפשר לשלב, אם יש ראייה מערכתית נכונה.
היו"ר אלכס מילר
אתי אלוני, בבקשה.
אתי אלוני
אני מבקשת לברך אותך, יו"ר הוועדה, על כך שנאותת ביום המיוחד והחגיגי הזה של השלטון המקומי לקיים את הדיונים. אני רוצה לומר, שביום החגיגי הזה, גם בנושא הזה, הזמנו לפה שורה של שותפים חשובים: משרד החינוך, החברה למתנ"סים, מנהלי יחידות הנוער, מועצת התלמידים, מחזיקי תיקים וראשי הרשויות. אני רוצה לשים מסגרת מסוימת לדיון הזה, ולומר מאיפה אנחנו יצאנו. אחר כך אתה לפי הסדר תיתן את רשות הדיבור.

בעידן המודרני, יותר ויותר אחוז מהזמן הופך להיות הזמן במרחב הפנוי מאשר הזמן הפורמאלי. אנחנו בדקנו ומצאנו, כי כ-25% מהזמן בלבד מבלים התלמידים במסגרות הפורמאליות. כל היתר זהו זמן פנוי למרחב הבלתי פורמאלי העירוני. זה קורה בעידן המודרני. זה לא רק אופייני למדינת ישראל. תחת הכובע המייצג את ראשי הרשויות – והם נמצאים כאן והם אחר כך ידברו – אני יודעת לומר, שהחינוך הבלתי פורמאלי, שלא רק במשקל הוא מאסה קריטית, הופך להיות לא פחות חשוב – אם לא יותר חשוב – במידת ההשפעה שלו על התנהלות, התנהגות, הטמעת ערכים, עיצוב הדמות, עיצוב הזהות, עיצוב השייכות לבני הנוער.

אנחנו מבינים שהנושא הזה של חינוך לערכים לא נגמר בשעה 12:00 או 14:00 בבית הספר. יוצאים מבית הספר, וזה הופך להיות משהו מופקע, בלתי שליט, בלתי נתון למרותו של מישהו. נדמה לי, שהייתי איתך באותה ועדה, שבה אמרנו את זה. אני יודעת שיש פה ראשי רשויות שמתנגדים למינוח הזה. ראשי רשויות יותר ויותר מתגייסים להבנה, שהם רוצים להשקיע בזמן האיכות הזה למרחב קהילתי-חברתי משמעותי מאוד. אנחנו יודעים להגיד, שמתוך 1,570,000 בני נוער שלומדים במסגרות חינוכיות פורמאליות, רק כשליש מהם נמצאים באיזושהי פעילות שהיא פעילות בלתי פורמאלית: תנועות נוער, פעילות במתנ"סים, פעילות של יחידות הנוער וכו'.

כדי לא להאריך, אני רוצה לבוא ולומר הנחת יסוד אחת שאני שומעת אותה כל הזמן מראשי רשויות: אנחנו מבינים שהדבר הזה הוא בעל השקעה אדירה, שיוצאת מקופת הרשות בלבד. אנחנו רואים בדבר הזה אתגר משותף, כאחריות להצמחת הנוער, מנהיגות הנוער, איכות הנוער, איכות הזמן הפנוי של בני הנוער. זו השקעה משותפת של המדינה ושל הרשויות המקומיות. יש לנו שותף חשוב מאוד שהוא משרד החינוך. אני רוצה לשוב ולהדגיש, שהאתגר פה הוא אתגר משותף, ולא כמו שמישהו בכיר פה פעם אמר: "זה לפתחן של הרשויות המקומיות". עתיד המנהיגות המקומית הוא לא רק עניינו של ראש הרשות, אלא גם עניינה של החברה כולה. איזו מנהיגות מקרב בני הנוער תצמח כאן, שאחר כך תהפוך להיות מנהיגות מוניציפאלית או מנהיגות צבאית או אחרת, זו עניינה של המדינה ולא רק עניינו של ראש עיר כזה או אחר, שנבחר בקדנציה כזו או אחרת.

אנחנו באנו לדיון הזה מתוך עמדה של עוצמה וכוח. הרשויות המקומיות הן חממה יוצרת בלי רגילה לעשייה רבה, שתשתקף כאן על ידי הדוברים, לעשייה חשובה ומשותפת בהשקעות יפות וחשובות של משרד החינוך, החברה למתנ"סים ואחרים, ששותפים איתנו. יש פה הרבה עשייה, ויש גם הרבה הצלחות. אולי אחר כך נעמוד גם על ההישגים בתחומים השונים של בני הנוער.
שלמה מויאל
אני גם בין אלה שרוצים לברך אותך, אדוני היו"ר, על ההיענות של השלטון המקומי לקדם את נושא החינוך. אני מאלה שחושב שההגדרה "הבלתי פורמאלי" היא לא הגדרה שצריך להשתמש בה, גם מהפן ההבנתי-תקשורתי. המילה "בלתי" נותן הרגשה של אמירה שלילית ולא של אמירה חיובית. אני הייתי חושב, שהגיע הזמן לחפש את המילה הנכונה יותר, ולקרוא לזה חינוך משלים ולא חינוך בלתי משלים. למה הוא בלתי משלים? הוא משלים מאוד.

נאמרו פה מספר דברים. אני אגע בנקודה מסוימת, שהעלה ידידי מכפר שמריהו, בנושא של ספורט. אין קשר בין משרד התרבות והספורט לבין חינוך. זה מעשה שצריך לעשות. אתה צריך לקחת את זה כיוזמה שלך, ולעשות הלימה בין מה שקורה בהתאחדות לכדורגל, בכדורסל, בכדור יד. אלה אותם ילדים שמשחקים בבתי הספר, אחר כך הולכים לליגות השונות ומתבלבלים בין מה שקורה עם אחריות וסמכות של הרשות המקומית שמקדמת ספורט בתוך כתלי בתי הספר. זה מוקצן במיוחד במגרש הכדורגל, בליגות הכדורגל של הילדים. יש הרבה מה לעשות בתחום הזה. חייבים לחבר את הילדים למה שאנחנו קוראים "חינוך פורמאלי", ולראות איך אנחנו במסגרת מערכת החינוך העירונית יודעים לעשות את הממשקים הנכונים עם אגודות הספורט ועם פעילות הספורט המגוונת שיש. אני לא מדבר על כך שיש לנו את תנועות הנוער, וצריך לתת את הדעת לימי שלישי ושישי בהם יש פעילות של נוער. צריך לשחרר את התלמידים ולתת להם את חופש הביטוי כך שכמה שיותר ילדים יגיעו לתנועות הנוער.

לגבי הפעילויות שהמתנ"ס עושה ברשויות כאלה ואחרות – צריך לתת אפשרות שהחיבור הזה יהיה לאורך כל היום. כאשר הילד מסיים את בית הספר, המתנ"ס או גוף אחר נכנס לכותלי בית הספר ונותן את הערך המוסף המשמעותי לילד. כמובן שחייבת להיות זיקה משמעותית, לאורך כל היום, בין הילדים הלומדים בבית הספר למנהל בית הספר, למחנך בית הספר ולאותו מדריך שמדריך את הילד בתחום כזה או אחר, עם ההורים ביחד. גם ההורים, גם המחנך וגם המדריך, חייבים להיות מרושתים, כדי לדעת מה קורה עם הילד ולבחון ולראות את אותם קשיים שהילד מגלה בבית הספר, להעביר אותם למי שמתעסק בחוג כזה או אחר, וגם להפך. כל זאת על מנת שנוכל להעצים את הילד ולתת לו את היכולות – כל מה שחסר לו במסגרת הלימודית הפורמאלית.
היו"ר אלכס מילר
החברה למתנ"סים, בבקשה.
איתן מזרחי
אצלנו בחברה למתנ"סים קרוב ל-30% מבני הנוער פעלים במהלך השנה, כאשר לפחות 15% מהם פועלים במהלך שבוע. כאשר מסתכלים מה משפיע על ילד ומה גורם לצעירים אחרים להיות מה שהם, אנחנו יודעים שההשפעה של תנועות נוער ושל מתנ"סים על החינוך בגיל הזה – כאשר נער או נערה בוחרים להגיע לפעילות הזו, שבאים מתוך בחירה ומקבלים אחריות, מנהלים עניינים, עושים את הפעולה לחבריהם הצעירים יותר. הם האחראים. כאשר אתה נותן אחריות לנוער צעיר כזה, הוא תמיד יודע לקחת אותה, אם זה בשעת חירום ואם זה בשוטף. אין משהו שמאמן ומלמד את הנער הצעיר יותר מלקחת את האחריות על עצמו בחינוך הבלתי פורמאלי, בתנועת נוער, במתנ"סים, בפעילות המד"צים או בפעילויות אחרות. אנחנו רואים אותם אחר כך מגיעים לשנת השירות, למכינות, בתפקידים הכי טובים בצבא ובשירות האזרחי.

המשמעות היא, שלחינוך הבלתי פורמאלי יש יכולת השפעה רבה ביותר על מה שיהיה עם הנוער בעתיד, לא פחות מבית הספר ואולי יותר. הוא מתמודד מול שעות הפנאי. בית הספר, שעות הפנאי והורים, הם הגורמים המשפיעים על הילד. זמן הפנאי היום מופרט. מדינת ישראל הפריטה את הפנאי להשקעה של ההורים. היא פחות משקיעה בו כסף.

אני בא עם ההצעה אליך, אדוני היו"ר, אל השלטון המקומי, משרד החינוך ואחרים, ואומר: שעת הוראה בבית הספר היא באזור ה-6,000 שקלים. אני מציע שמדינת ישראל תשקיע חצי שעת הוראה שנתית לתלמיד, שזה בערך 3,000 שקלים לשנה, כדי שהילד עצמו יבחר לאיזו פעילות בלתי פורמאלית הוא רוצה ללכת: תנועות נוער, מתנ"סים, מד"צים או כל פעילות אחרת. אנחנו צריכים להחזיר את האחריות למדינה. כאשר אנחנו מחזירים את הפעילות הערכית הזאת לילד, אנחנו מעבירים לשוליים את כל תופעת האלימות ותופעות אחרות. ההצעה שלי, אדוני, היא חצי שנת הוראה שנתית לילד, שעלותה היא 3,000 שקלים. שהמדינה תשקיע, ותתחיל בפריפריה. ביחד עם משרד החינוך עשינו בעבר את "התוכנית הלאומית לנגב", והיתה לזה הצלחה מסחררת. לצערנו, זה הופסק. אם זה יתחיל בפריפריה ויעבור למרכז אחר כך, תהיה חצי שנת הוראה לילד לחינוך הבלתי פורמאלי. זו הקריאה שצריכה לצאת מפה.
היו"ר אלכס מילר
אופק, בבקשה.
אופק הרניק
תודה, אדוני היו"ר. אני שמחה לשבת בישיבה בנושא שהכי קרוב ללבי – כמה חשוב החינוך הבלתי פורמאלי, הפעילות שלנו אחרי הצהריים שהיא חשובה ומשלימה את החינוך בבית הספר. אני רוצה להתייחס לחוק הרשויות, שעבר לא מזמן. עכשיו אסור לנו לנוח ולחשוב שהכל יהיה בסדר. אני רוצה לנצל את הבמה הזו - יש פה ראשי ערים – ולומר שצריך להקצות משאבים לעוד מדריכי נוער, מנחי מועצת ילדים ונוער רשותית, שזה דבר שלא מעוגן בחוק. אם נסתפק בחוק, אני לא חושבת שנגיע להישגים שאנחנו רוצים להגיע. ההשקעה בנוער היא מאוד חשובה. אני בעצמי מרגישה את זה. בשנה שעברה הייתי יו"ר המועצה בעיר חדרה, והתחברתי הרבה יותר לעיר שלי. אני רואה את עצמי אחרי הצבא והלימודים חוזרת לעיר שלי ומפתחת אותה. בגלל זה אני פונה לראשי הרשויות ואומרת: שחשוב שבני הנוער ירגישו שלרשות איכפת מהנוער ומהצעירים, שהיא מקדמת אותם ושהיא משקיעה תקציבים ושלראש העיר איכפת מה בני הנוער עושים אחרי הצהריים ואיזה תוכניות מגוונות יש להם. זו השקעה לטווח ארוך. השאיפה היא שאחרי שהם יסיימו את הצבא והלימודים הם יחזרו לרשות שלהם ויפתחו את הרשות, ולא יברחו למרכז. אם אנחנו מדברים על הפריפריה, החבר'ה יישארו בפריפריה ויפתחו את הפריפריה. אם זה במרכז, הם יישארו וימשיכו לפתח את המרכז. האמירה שאיכפת מה קורה עם הנוער אחר הצהריים, היא אחד הדברים היותר חשובים. לא צריך לחשוב, שאם יש חוק אז הכל עכשיו יהיה בסדר. זו נקודת ציון מאוד חשובה ומשמעותית שיכולה לתרום לקידום הנושא, אבל זה לא מספיק.
היו"ר אלכס מילר
עופר, בבקשה.
עופר בביוף
חוק הנוער עבר לפני מספר חודשים ופתח את הדלת לנושא של החינוך הבלתי פורמאלי ברשויות. מחלקת הנוער היום, האמונה על החינוך הבלתי פורמאלי, היא מרכז הכובד. מאחר וחוק הנוער נתן דגש רק למימון שכר מנהל יחידת הנוער או מחלקת הנוער, ולא נתן פתרונות תקציביים ומשאבים לתחומים אחרים, כמו שנאמר כאן, היום כל תקציב בפעילות הבלתי פורמאלית נופל על הרשות המקומית. ראש העין היא רשות איתנה והיא מעמידה תקציב מסוים לטובת הפעילות הבלתי פורמאלית, אבל כולנו יודעים שבכלל הערים בארץ, כאשר ממשלת ישראל מקבלת החלטות מסוימות, הגוזרות על הרשות המקומית לשאת בתשלומים נוספים לא צפויים, הגורמים הראשונים שחרב הקיצוצים עשויה ליפול עליהם אלה אותם תחומים בלתי פורמאליים. בחינוך הפורמאלי יש דברים קשיחים שיותר קשה לגעת בהם. כאשר עוסקים בתחומי שפע ויש הסכמים ארוכי טווח עם קבלנים, קשה לגעת בדברים האלה. קיצוצים כאלה ואחרים או החלטות לצמצם משאבים, בסופו של דבר באים לפתחם של אותם גורמים העוסקים בחינוך הבלתי פורמאלי. זה חשש שאני שם אותו על השולחן, כי בתקופות האחרונות עוצמת המאמצים שהרשויות המקומיות צריכות לשאת על עצמן, עשויה להוביל בטווח של השנה-שנתיים הקרובות לקיצוצים בתחום הבלתי פורמאלי. אני חושש מזה, כי זה יחזיר אותנו אחורנית, למרות החוק המדהים שחוקק.

נאמר פה קודם משפט, שהציע חצי שעת הוראה פר כל תלמיד. ועדת החינוך בראשותך חייבת לקחת את היוזמה ולהוביל לשינוי בהקצאת משאבים, בצורה ברורה, לרשויות המקומיות לטובת החינוך הבלתי פורמאלי, בתוכנית רב שנתית. אפשר להתחיל בפריפריה ולעבור למרכז. כל דבר הוא טוב, אבל צריכה להיות תוכנית ברורה על השולחן, כדי שכל מי שעוסק בחינוך הבלתי פורמאלי - ומחר אולי חלקנו לא יעסוק בזה ויעבור לתפקידים אחרים - יראה אופק, שאפשר לבנות את הנושא לטובת הנוער. כולכם יודעים שהחינוך הבלתי פורמאלי נוגע בבני הנוער בכיוונים שהחינוך הפורמאלי לעולם לא ייגע בהם. אנחנו מסוגלים דרך החינוך הבלתי פורמאלי להעצים, לגדל נוער ודור צעיר שיהיה לתפארת מדינת ישראל.
היו"ר אלכס מילר
נציג משרד החינוך, בבקשה.
יוסי לוי
אני גם מצטרף לברכות לדון בוועדת החינוך ביום החג של המרכז לשלטון המקומי בנושא של הפעילות הלא פורמאלית. דיברו פה על השם, ואנחנו מתלבטים כבר 40 שנה. לא מדובר על חינוך פורמאלי או לא פורמאלי, אלא על זירות עבודה פורמאליות וזירות עבודה לא פורמאליות. בשתיהן אנחנו עוסקים בחינוך חברתי, ערכי-קהילתי. אני חושב, שזה אמור לכסות את כל הדברים.

אדוני היו"ר, אתה דיברת על אסטרטגיות. אני רוצה לומר פה כמה מילים בשם משרד החינוך. אני לא מדבר על הרבה או קצת כסף. זה עניין של סדר עדיפויות של המדינה ושל משרד החינוך בעצמו. אתי ידידתי, אמרת שרק מרכז השלטון המקומי או רק ראשי הרשויות נושאים על כתפיהם את החינוך הלא פורמאלי. בספר התקציב של משרד החינוך, הקיים והשקוף, 160,000,000 שקלים מועברים לרשויות המקומיות בגין הפעילות הלא פורמאלית. אולי זה לא מספיק, אולי צריך עוד הרבה, אולי צריך להקים מקומות אחרים, אבל זה קיים.
קריאה
האגף לחינוך תורני אומרים שני מיליארד.
יוסי לוי
אני לא יודע מה לענות לך על זה. אני עונה על מה שאני אחראי. הפעילות הזו מתבטאת בתשלום ישיר לרשויות המקומיות – ועופר אמר שיש סכנה כזו או אחרת, כי לפעמים יכולים להיות קיצוצים. המשרד בקדנציה הזו של השר סער, הביא לאחת המהפכות החשובות ביותר בנושא הזה. יש אופק למערכת הלא פורמאלית. עצם זה שכל הפעילות של מינהל חברה ונוער בספר התקציב של המדינה משנת 2011 הם בבסיס התקציב. זה לא היה פעם. פעם היינו מחכים לעודפים ולכל מיני הסכמים קואליציוניים. היום כל התקציב הוא בבסיס. אנשים היום יודעים לבוא לרשות המקומית, להקים איתה תוכנית חינוכית לטווח של 5 שנים קדימה. גם אם יהיה 5%-3% פלט, הבסיס קיים.

בנוסף, מדובר ב160,000,000 שקלים. פעם זה הסתכם ב-20,000,000-30,000,000 שקלים. תנועות הנוער מקבלות תקציב ישירות לתנועות, ובסופו של דבר זה מגיע לתוך היישובים, כולל התוספת של טרכטנברג. אנחנו נתנו עכשיו לפריפריה. בשנת 2012 בתקנות החדשנות של התנועות, אתם תרגישו סבסוד לפתיחת סניפים חדשים ופעילות. זה נוער של היישוב, שנמצא במסגרות הלא פורמאליות, כולל באילת.

אני לא יודע איך זה במקומות אחרים. משרד החינוך בנוגע למערכת הלא פורמאלית הולך כתף אל כתף, צעד אחרי צעד, עם מרכז השלטון המקומי, מהרגע הראשון. הוא לא בא ומפתיע אותו בדברים. כל פרויקט, כל תהליך, שאנחנו מתחילים אותו בפגישה הראשונה, נעשה עם מרכז השלטון המקומי ומרכז המועצות האזוריות. החוק התהפך 100 פעמים בגלל העמדות של מרכז השלטון המקומי. זה בסדר, זה מקובל. הם הקליינטים ולא אנחנו. זו גם נקודה שצריך להגיד ביום החג הזה.

הדבר האחרון שאני רוצה להגיד, אפרופו אסטרטגיות. כמו שאופק אמרה, מינהל יחידות הנוער ומועצות תלמידים ונוער לא צריכים להירדם עכשיו עם החוק. כמו שהיו"ר אמר, צריכים לראות עכשיו איך זה מתבטא. החוק הוסיף 65-70 מנהלים. הצפי הוא לקבלה של עוד 60-70. לאט-אט זה יגדל. זו התשתית. היום יש ועדות שעובדות על זה, וגם מרכז השלטון המקומי שותף. השר ביקש מאיתנו, להגדיר תוכנית עבודה לתרבות הפנאי - זה לא היה אף פעם במשרד החינוך - ואני מתאר לעצמי שזה לא ייגמר רק במחקרים או בהצהרת כוונות. זה יהיה מלווה בתוכנית מסודרת ובתקציב מסוים. זה עדיין לא יספיק.

כמה בני נוער אמרו לי פעם: אנחנו לא משתעממים. אני חושב, שיש עוד אופק בנושא וצריך לעשות עוד הרבה. מי שוותיק ומסתכל אחורה, יודע שפרצנו דרך ברשויות המקומיות.
היו"ר אלכס מילר
אייל צייג, יו"ר האגודה למנהלי יחידות הנוער.
אייל צייג
ראשית, אני מברך על החוק. אני חושב, שזה לא מספיק. נשמע כאן כאילו אנחנו סוג של בייבי סיטר וחוגים. אנחנו לא שם. אני רואה את עצמנו כאנשי חינוך ברצף החינוכי, ולא רק כדי לסדר סידורי עבודה לילדים בשעות הפנויות. אם נעשה חישוב, נראה כי מרבית השעות הפנויות של התלמידים הם בחינוך הבלתי פורמאלי, בחופשות ובשעות אחר הצהריים. לכן, צריך לחשוב על זה. מבקר המדינה גם כן נתן את חוות דעתו על הנושא הזה לפני שנה וחצי. צריך לתת את המשאבים לעניין. זה נכון שמעמדנו הולך ועולה. גם הרמה של האנשים שמגיעים לעבוד בחינוך הבלתי פורמאלי עולה. אני רואה את עצמנו אנשי חינוך ברצף חינוכי, ביחד עם החינוך הפורמאלי. צריך לחשוב, איך אנחנו משפרים את האיכות שלנו. בסך הכל, אנחנו רוצים נוער איכותי וביקורתי, שייכנס לחברה בצורה בריאה. לא היו הרבה מחקרים, אבל אם אנחנו מסתכלים על המחקרים מחו"ל, אנחנו רואים שהדבר משמעותי לגיבוש הזהות זו הנגיעה האישית של מדריכי הנוער ופעילות בלתי פורמאלית אחרת. אני קורא לאלה שיושבים כאן, לחשוב על הנושא מההיבט המשאבי.
היו"ר אלכס מילר
אמיר ריטוב, ראש מועצה אזורית לב השרון, בבקשה.
עמיר ריטוב
אני מנצל את הבמה שניתנה לי כדי לחשוף פרויקט שאנחנו מקדמים עכשיו במרכז המועצות המקומיות, בשיתוף עם מינהל חברה ונוער, משרד החינוך ותנועות הנוער. אנחנו מדברים על כך שבני הנוער שמתנדבים לשנת שירות יעשו את זה בקהילה.
קריאה
תגיד גם משרד הביטחון.
עמיר ריטוב
ומשרד הביטחון, שמסכים להקצות פיילוט גנרי לטובת הפיילוט. אנחנו מדברים על תוכנית שבה בני הנוער יישארו בתוך היישוב שלהם, בתוך בית הספר שלהם, ששם הם יהיו מודל לחיקוי והערצה, כדי לעודד את כל מה שקשור בערכים, כל מה שקשור במנהיגות כל מה שקשור לגיוס לצבא, לגיוס משמעותי, כל מה שקשור בערכים הבסיסיים ביותר, כאשר הם אלה שהכי קרובים ויכולים לשמש למודל.

הדבר הזה נמצא בחיתוליו. למה אני מעלה אותו כאן? כי אנחנו זקוקים לכל סיוע, בעיקר בפן הפורמאלי. משרד החינוך לא יכול להעביר שעות. כולם רוצים את הפרויקט, אבל כל אחד תקוע בהיבטים של החוק. אני רואה את בני הנוער מאזור המרכז, אחרי שהם מסיימים את הצבא, שיוצאים מהפריפריה ומקימים שכונות או מחזקים שכונות קהילתיות בנגב ובגליל. את כל המכלול הזה אנחנו מובילים. אני יודע שלא דנים עכשיו בהצעות חוק, אבל יושבים כאן עכשיו הרבה גופים ששומעים אותי, ואני מקווה שבקטע הזה יתנו לנו תנופה.
היו"ר אלכס מילר
מזכ"ל תנועות הנוער בבקשה.
נפתלי דרעי
תודה על ההזדמנות לומר מספר דברים. אני מצטרף לברכות. יו"ר ועדת החינוך, זו לא פעם הראשונה שהנושא של החינוך הבלתי פורמאלי עולה לסדר היום של הוועדה. בשנים האחרונות אנחנו הדקנו את הקשר ואת התיאום בין המרכז לשלטון מקומי, משרד החינוך ותנועות הנוער. התוצאה של זה היתה אותה אמנה שנחתמה כדי להסדיר את פעילות תנועות הנוער ברשויות המקומיות. מודל התקצוב אומץ על ידי מרכז שלטון מקומי ומשרד החינוך לתמיכה בתנועות נוער. בסך הכל, שיתוף הפעולה בין תנועות הנוער לבין הרשויות המקומיות נמצא על מסלול של התקדמות והתפתחות, שמבחינתנו היא מאוד חיובית. כמובן, שאנחנו רוצים להגביר את המספר של ראשי הרשויות שמצטרפים לאמנה ומאמצים אותה ואת המודל של תמיכה בתנועות נוער. יש נקודה אחת שחוזרת על עצמה. אם שואלים אותי היום מהי הנקודה שצריך לתת עליה את הדעת בהתפתחות של תנועות הנוער וההרחבה של הפעילות שלהן - ופה אני אקדים ואומר, שדיבר יוסי על התוספות התקציביות. הנושא הזה גם כן נדון פה בוועדה, והיו"ר תמך בתוספת תקציב לתנועות הנוער. הכיוון הוא הפריפריה. גם נושא דמי החבר טופל.
היו"ר אלכס מילר
ציפור קטנה לחשה לי שיהיה בסדר.
קריאה
ציפור על העץ או ביד?
היו"ר אלכס מילר
מי שלחש לי, יודע על מה הוא מדבר.
נפתלי דרעי
הנקודה שהוזנחה ושנים רבות לא קיבלה ביטוי, היא הנושא של מבנים לתנועות הנוער. בחלק לא קטן של מקומות, תנועות הנוער פועלות מתחת לפני הקרקע – במקלטים שלא ראויים לפעילות. לפעמים גם את זה אין, וצריכים לפעול בחורשות ובמקומות פתוחים. אין שום מדיניות ברורה לנושא של הקצאת מבנים לתנועות הנוער. זה כמובן תלוי בראשי ערים, שעושים את המקסימום שהם יכולים, אבל לא תמיד יש את היכולות. לדעתי, צריך לתת את הדעת לנושא הזה ולהכין תוכנית מסודרת בנוגע להקצאת מבנים לתנועות הנוער. בזמנו, מפעל הפיס היה שותף לעניין. היום המדיניות השתנתה.
קריאה
גם היום אתה יכול לבקש הקצאה.
נפתלי דרעי
אבל בעבר היתה הקצאה צבועה של מפעל הפיס לכמות מבנים לתנועות הנוער בשנה. היום כל ראש רשות בוחר בעצמו את סדרי העדיפויות שלו, וזה בסדר. אנחנו לא באים בתלונות, אבל על ידי כסף שיועבר ממפעל הפיס אפשר לעבות את העניין הזה.
היו"ר אלכס מילר
ראש עיריית אילת, בבקשה.
מאיר יצחק הלוי
אני רוצה להגיד, שאני בוגר החינוך הלא פורמאלי, גם כמנהל מתנ"ס וגם כמנהל מחלקת הנוער, כמנהל מדור הנוער. אני לא רוצה להגיד חניך בקידום נוער.
קריאה
למה לא?
מאיר יצחק הלוי
אני רוצה לנצל את הבמה, ולהגיד שאפו גדול על חוק הנוער. אולי זה מהווה מדרגה לקראת דבר שאנחנו מדברים עליו כבר הרבה מאוד שנים - להכניס את כל הנושא של הטיפול בנוער לחקיקה. אני חושב שזה ראוי לכל העוסקים במלאכה. אני רוצה להעלות פה שלושה נושאים, שהייתי שמח שתינתן תשומת לב אליהם. הדבר האחד הוא, שתימצא הדרך למדוד רשויות על פי אחוז בני הנוער והילדים המשתמשים בפעילות חוץ בית ספרית. אני חושב, שהייתי נותן מענקי איזון מוגברים לרשות שהיתה עוברת מכסה של 50% מקרב ילדיה. אני אומר את זה בהלצה, אבל הרעיון הוא למצוא מנגנון מתגמל, שבא ואומר: עיר שמעל 50% מבני הנוער והילדים שלה נמצאים בפעילות חוץ בית ספרית, היא עיר המייצרת השבחה של איכות החיים של דור ההמשך. אני טוען, שזו אחת התשובות הטובות ביותר למנוע אלימות.

דבר נוסף: נעלם התפקיד של מדריך הנוער במדינת ישראל. פעם היה תפקיד כזה. אני חושב שצריך לבנות אותו מחדש – לבנות מדריך נוער של האלף השלישי. מדריך נוער אחר. צריך לקחת את הקדמה, ולראות איך בונים את התפקיד מחדש. בנוסף, צריך לייצר פה מסלולים של למידה אקדמית. צריך להחזיר את המסלולים של החינוך הבלתי פורמאלי לתוך האקדמיה. לטעמי, צריך להתחיל את זה כבר בבתי ספר התיכוניים. צריך להחזיר עטרה ליושנה. העידן האינטרנטי יצר דפקטים חברתיים בהתפתחות שלנו. אני חושב, שזה דבר שיהיה נכון לעשותו.

הצעה נוספת, שאני מעלה אותה מהיום שאני הייתי מדריך נוער – והיא היתה קיימת, וצריך להחזיר עטרה ליושנה – היא לראות איך בתוך בתי הספר, כאורגן בתוך הפעילות, מעודדים את מסגרות הנוער. יוסי, אתה זוכר את זה. בזמנו, יום שלישי היה יום תנועות הנוער.
קריאה
גם היום.
מאיר יצחק הלוי
היום זו שאלה של רצון טוב. אני מכיר את זה מאצלי. אני חושב, שזה צריך להיות חלק, שבו מקצים במה לכל הגופים המתנדבים, לכל הגופים הארגוניים, לתת חשיפה, לעודד את זה, להקצות לזה קצת משאבים. לא צריך יותר מדי. בהפסקה הארוכה, כל אחד חושף את מרכולתו ומדביק את השני. זה יהיה הרבה יותר טוב מאשר לדפוק סיגריה מאחורי המקלט של בית הספר. זו אמירה המעודדת את החינוך החוץ בית ספרי, שיהפוך להיות חלק מתוך החינוך הפורמאלי. לסיום - הידד ועידוד לעוסקים במלאכה.
היו"ר אלכס מילר
ראש עיריית אפרת, בבקשה.
עודד רביבי
כמובן שאני מצטרף לכל הברכות והתשבחות. חוק הנוער הציב רף חדש – איוש תפקיד של מנהל יחידת הנוער. דבר אחד שלא ניתנה עליו תשומת הלב, זה שיתוף הפעולה עם הרווחה. צריך לבוא ולהסדיר את הנושא הזה. לא צריך סיוע תקציבי. צריכה לבוא רגולציה, לתת הנחיות מפורשות איפה מחלקת הרווחה מקיימת ממשק עם ראש מטה הנוער או מנהל יחידת הנוער. הפכנו אותו לתפקיד סטטוטורי, אבל הוא לא קיבל את כל הסמכויות כדי לטפל בכלל הנוער.
זיו בר
אני מרגיש שיש תמימות דעים על כמה הנושא הזה חשוב. אפילו יש תמימות דעים על כך שיש שינוי מגמה והמצב היום הוא לא כמו בשנים עברו. החוק הוא דוגמא טובה לכך. אני כן רוצה לנסות לא להתחמק מהאתגרים שעדיין נותרו לפנינו, כי עדיין מדובר בשינוי מגמה ואנחנו רוצים בדיון הזה להפוך את זה למגמה מובילה.

אני אגיד שני דברים. מבקר המדינה אמר: "מצבן הכלכלי הקשה של רשויות מקומיות רבות וקיצוץ במענקי איזון של משרד הפנים, מגביל את מעורבותן בהפעלת מסגרות פנאי מוניציפאליות, בין היתר בהקניית חינוך חברתי, ערכי וקהילתי". כלומר, עדיין אנחנו במצב שרשויות שיש להן עושות יותר בתחום החשוב הזה של חינוך חברתי, ורשויות שיש להן פחות עושות פחות. זה מצב שאנחנו רוצים לתקן.

עוד נתון חשוב ואחרון שאני אגע בו – מימוש פוטנציאל בקרב אוכלוסיות מוחלשות: נוער בסיכון, נוער עולה ונוער עם צרכים מיוחדים, נמוך מאשר בקרב אוכלוסיות חזקות. מי שיש לו כסף ובא מבית חזק יותר, זוכה יותר לחינוך מהסוג הזה. אנחנו רוצים שזה יהיה נחלת הכלל. עלו פה מספר הצעות, איך אפשר לחזק את המגמה הזו. אנחנו ריכזנו מספר הצעות בשם השלטון המקומי – 4 הצעות אופרטיביות. אני רוצה להעביר את זכות הדיבור לאתי.
ליאת מוסרי
רצינו להציע הצעה אופרטיבית נוספת: דיברנו על כך שיש פחות ופחות מדריכי נוער. אם במסגרת עבודה מועדפת לחיילים משוחררים אפשר יהיה להיות מדריך נוער בחינוך הבלתי פורמאלי והם יהיו מתוגמלים על זה בהתאם, יותר ויותר אנשים יגיעו לתחום.
אתי אלוני
לפני שאני אומר כמה המלצות, שישבנו וגיבשנו ביחד, אני רוצה לציין כמה דברים שנעשו עד כה בעשייה משותפת. דובר פה על חוק הנוער. יוסי ושאר אנשי משרד החינוך והשלטון המקומי, אנחנו רואים בזה מהלך דרמטי. זה מהלך שנכנס לספר החוקים הלאומי, לא רק ברמה המשפטית אלא גם בעובדה ששמו בתעדוף הלאומי את העיסוק בחינוך הבלתי פורמאלי ובנוער. אני חושבת, שיש לזה משנה חשיבות. זה מהלך משמעותי, שפותח פתח משמעותי לעשייה.

גיוס לצה"ל – אין פה ראש רשות שלא מונה את זה. בכל הביקורים שלנו זה אחד המדדים לאיזושהי איכות יישובית. זה נמצא בעבודה של משרד החינוך, מינהל חברה ונוער, הכוח הסמי מקצועי שעובד בתוך הרשויות. בשנים האחרונות, ישנה מוטיבציה, במגמה עולה באופן דרמטי, לשרת כלוחמים. אחד מתוך ארבעה מלש"בים רוצה להיות לוחם בעדיפות מאוד גבוהה. למעלה ממחציתם רוצים לשרת בחטיבות החי"ר. ישנה גם עלייה משמעותית במספר המתנדבים לצה"ל, של אלה שיכולים להיות פטורים או שקיבלו פטור על בסיס רפואי. אנחנו רואים את זה כהישג של העבודה של האנשים שיושבים כאן: יחידות הנוער, ראשי הרשויות, שמשקיעים בזה ורואים בזה קטע משמעותי, ומשרד החינוך שעושה את כל העבודה והתכלול הפנים יישובי.

תנועות הנוער – שמעתי ממלמדיי פה: איתן, יוסי ואחרים, שאם אפשר היה להכפיל את תנועות הנוער ולהפוך אותן לכוח עוצמתי רב תחומי מוביל, זה מה שהיה צריך לעשות. ב-4 שנים האחרונות ישנה עלייה של מספר בני נוער המצטרפים ל-30% ממספר המשתתפים בתנועות נוער. אנחנו יודעים על יותר ויותר סניפים שנפתחו בפריפריה. אני רוצה לברך אותך, נפתלי, ואת אנשי התנועות.
נפתלי דרעי
זו הזדמנות לאחל החלמה מהירה לרון נחמן.
אתי אלוני
רציתי לומר את זה בסוף. רון, שהוא יו"ר ועדת הנוער שלנו, היה מעורב בהכנה לדיון הזה. הוא זה שמוביל את הדיון כולו במסגרת השלטון המקומי, והיה מאוד מעורב בנושא קידום חוק הנוער.

אני רוצה לציין את נושא ההתנדבות, שאין ספק שגם הוא פרמטר שרשות מקומית מראה כעוצמה שלה. רמת ההתנדבות עולה וגוברת בקרב בני הנוער. הם גם מתנדבים במסגרת פעילות התנדבותית עירונית וגם מתנדבים לשנת שירות. מניתי 4 פרמטרים, שאין לי ספק שללא כל היושבים כאן אי אפשר היה למנות אותם כהישגים משמעותיים של הפעילות הבלתי פורמאלית. מביקורים שלי ביישובים וגם מביקורים של חבריי פה, אנחנו יודעים שהם עולים בכל השקפים, בכל המצגות, כחץ מוביל שמראה עבודה.

למה אנחנו רוצים לקרוא מעל הבמה הזו? יש פה תמימות דעים שהנושא הזה הוא חשוב, אבל זה לא מספיק לומר שהוא חשוב. אמרתי לך, אדוני היו"ר, ואמרתי לשר החינוך, שהעובדה שהחינוך הבלתי פורמאלי עדיין לא מתקיים במסגרת פורמאלית, זה משהו שראוי לשינוי. זה משהו שדורש חשיבה, שבצידה תקצוב. יוסי אמר בצדק: יש הרבה יותר תקצוב. אנחנו ערים לזה ומודים על כך. אנחנו חושבים, שאם זה חשוב לכולנו, זה שדה הפעולה של כולנו. אנחנו בוחרים אם שעות אחר הצהריים יהיו הפקר או לא. אנחנו בוחרים אם יש לנו מה להגיד בהם או לא. כראשי רשויות, כאנשי חינוך נוער מובילים, זו האמירה שלנו. כפי שנאמר, אסור שבעיה תקציבית או קיצוץ במענקי איזון יגרמו לראש עיר כזה או אחר לא לטפל בזה. זה אי שוויון, זה לא נכון, זו לא מדיניות שאנחנו צריכים לדגול בה.
היו"ר אלכס מילר
האם את מציעה לנו לשקול הצעת חוק, לייעוד כספים לחינוך בלתי פורמאלי, כמו שקיים לגבי ייעוד כספי חינוך?
אתי אלוני
אני קוראת פה להשקעה משותפת. קודם כל, לקריאה משותפת.
היו"ר אלכס מילר
האם יש תקציב צבוע, שאנחנו יודעים בוודאות שמקבלים אותו והוא גמיש לשיקולו של ראש העיר?
קריאה
אני לא מכיר דבר כזה.
היו"ר אלכס מילר
אז איפה הבעיה? למה שראש העיר, שלא מקבל כסף, ישתמש בו למשהו אחר? אם הייתם באים אליי ואומרים: "כל שנה, כל רשות מקומית מקבלת איקס כסף. רובם מנצלים את זה לטובת העניין, ויש חלק שעושים עם זה מה שהם רוצים", הייתי בא וצובע את הכסף. כל עוד הכסף לא מגיע, אז אין על מה לדבר.
יוסי לוי
יש כסף שמגיע. למה אתם אומרים שלא מגיע.
היו"ר אלכס מילר
זה שאני זורק את זה, זה לא אומר שזה נכון. אל תדאג. אנחנו נבדוק כל כסף שמגיע ואיך משתמשים בו. אם יש צורך לצבוע אותו, אנחנו נצבע אותו.
אתי אלוני
הדבר השני שאנחנו מציעים, הוא להקים צוות בין משרדי בהובלת משרד החינוך, עם עוד מספר משרדים רלוונטיים. אנחנו יודעים שיש תקציבים בלא מעט משרדים: במשרד לביטחון הפנים במסגרת פרויקט "עיר ללא אלימות", במשרד הרווחה במסגרת "תוכנית שמיט". אנחנו חושבים שיש מקום לראייה הרבה יותר אינטגרטיבית וכוללת. אנחנו מדברים על מישהו שיוכל לראות את כל הדבר הזה באופן רציף אחד, על פני שולחן אחד רב משרדי, רב תחומי. כולנו יודעים שיש הרבה מאוד תחומים הנוגעים לפעילות בלתי פורמאלית ונוגעים לנוער. זה חותך את כל המשרדים. לכן, אנחנו חושבים שיש מקום לצוות הזה, לראייה הכוללת הזו. היא גם תייצר מדיניות, והיא גם תייצר ניתוב יותר נכון של התקציב.
קריאה
זה ברמת היישוב, כל אחד ברשות הפרטית שלו.
אתי אלוני
אנחנו חושבים, שברמה הלאומית אין מישהו מתכלל. אנחנו חושבים שזה הדבר הנכון. דבר נוסף – ישנה הרחבת התוכנית של תעודת הבגרות החברתית, שתוכר על ידי צה"ל והמוסדות האחרים, שמוביל בגאון משרד החינוך. אנחנו מברכים על זה. אנחנו חושבים שזו אמירה נכונה לקדם את נושא ההתנדבות. הדבר האחרון, הוא לקדם חקיקה המקדמת עבודה מועדפת לחיילים משוחררים שעוסקים בהדרכת בני נוער. יש כל מיני עבודות מועדפות שמגדירים אותן. אנחנו אומרים: שהנושא של הדרכת בני נוער ועבודה בני נוער יהיו בחקיקה של עבודה מועדפת. אנחנו חושבים שזה ייתן פוש, אנחנו חושבים שזה ייתן מרחב נכון לקידום של העניין הזה.
היו"ר אלכס מילר
ניסינו לעשות את זה בנוגע לאלה שעובדים בתחום החינוך המיוחד, ולא הצלחנו לעשות זאת. אני רוצה לסכם את הישיבה. שמענו את הדברים שנאמרו כאן על ידי כל אורחינו. אין ספק, שוועדת החינוך רואה חשיבות רבה בקידום החינוך הבלתי פורמאלי. אנחנו רואים בזה פתרון לנושאים רבים היום על סדר היום הציבורי: נושא של משמעת, אלימות, התפתחות הילד, עיסוק בתחומים ופיתוח כישרונם של ילדים. כמובן, שאנחנו מכירים את הבעיה: היום המצב הכלכלי של אזרחי ישראל מאפשר חלקית לקחת את הילדים לאותם החוגים. התשלום הוא תשלום לא קטן, וכאשר אותם הילדים מתחילים להתעסק באופן קצת יותר מקצועי בתחומים השונים במסגרת החינוך הבלתי פורמאלי, העלויות הן בהתאם.

אני הייתי חושב על סנכרון בין הגופים, שבצורה מקצועית מתעסקים בדברים מסוימים הקשורים לחינוך בלתי פורמאלי. בספורט – היום מדינת ישראל משקיעה לא מעט בספורט. יש את גופי הטוטו, מועצת ההימורים, משרד הספורט, השלטון המקומי ואגף לחינוך גופני במשרד החינוך. אני אמרתי מזמן – ואנחנו נקיים על כך ישיבה נפרדת - שחייב להיות סנכרון בין הגופים האלה. במדינות נורמאליות מזהים ספורטאים בגיל מאוד צעיר. אצלנו בארץ זה תלוי עד כמה ההורים רוצים להשקיע. אגב, חלק גדול מהתלמידים נפלטים בגלל שהופנו לתחומים לא נכונים.

בתחומים אחרים - אני מאמין שגם אפשר למצוא דרך. בדרום יש את מכללת ספיר ומכללות אחרות, שיודעות להתעסק עם תחום האומנות. אפשר להקים חוגי צילום, תיאטרון ובמה. יש את אותם סטודנטים שפועלים במסגרת פר"ח. הם מתנדבים, ולכן אפשר להקים חוגים ולחסוך עלויות. אני מאמין, שחברת המתנ"סים תפתח דלתות לכל הפעילות הזו, כאשר יש פעילות התנדבותית של סטודנטים שיכולים לתת מענה במסגרת חינוך בלתי פורמאלי.

אתי, אני מסכים איתך שללא סינרגיה וללא סנכרון בין המשרדים והגופים, כל מי שחזק יעשה את זה, וכל מי שחלש וזה לא בסדר העדיפויות שלו לא יעשה את זה. אני לא יכול לסמוך כאן על כך, שהפעילות תהיה קיימת רק בחלק מהארץ, כמו באילת – שם ראש העיר חזק ויכול לעשות דברים כאלה ואחרים. אנחנו יודעים לזהות רשויות, שם ראשי הערים שמים בסדר העדיפות שלהם את הנושא של החינוך הבלתי פורמאלי. לא סתם דיברתי על אילת. הסיור הראשון שלי בפתיחת הקדנציה שלי כיו"ר הוועדה היה באילת. אנחנו נחשפנו שם לפעילות מאוד ענפה של חינוך בלתי פורמאלי. כך גם במקומות אחרים, אבל אי אפשר לסמוך על כך שראש עיר מסוים מחליט שאצלו זה מתקדם, ואילו ראש עיר אחר מחליט אחרת.

אנחנו נבדוק את הנושא של ייעוד כספי חינוך בלתי פורמאלי. אם יתגלה צורך בחקיקה, אנחנו נחוקק הצעת חוק כזו. לדעתי, זה ייתן פתרון למקומות שהם יותר בעייתיים מבחינת השלטון המקומי: איפה שיש תחלופה של ועדות קרואות, איפה שאין תקופה ארוכה ראש עיר שיודע מהם סדרי העדיפויות. יש כספים שאנחנו מוצאים לנכון לצבעו אותם. כמובן שמשרד החינוך ומשרד הספורט יכולים לתת כאן מענה. אני לא יודע, למה אנחנו לא עושים חיבור בין המחלקה לחינוך גופני במשרד החינוך לבין משרד הספורט והאיגודים המקצועיים. לדעתי, זה פספוס. שם יש הרבה מאוד פתרונות. אני חושב, שדווקא הישיבה הזו היא דבר נחוץ ביותר. אני פונה למשרד החינוך – משרד הספורט לא נמצא כאן, ולכן נעביר להם את הבקשה - לקיום מפגש בין משרד החינוך, משרד הספורט ואיגודים מקצועיים: ועד אולימפי וועד הספורט הלא אולימפי, והשלטון המקומי. תקיימו ישיבה ותראו איך אפשר לנצל את המצב.

מוסדות השכלה גבוהה: מכללות ואוניברסיטאות – יש למצוא דרך לשילוב סטודנטים במקצועות שונים בעניין של חינוך בלתי פורמאלי, במסגרת של התנדבות כזו או אחרת. אני מוכן לשקול את העניין של עבודה מועדפת למדריכי נוער. זה עניין של סדרי עדיפויות של משרד האוצר. אם אני יכול לתת עבודה מועדפת לכל אלה שעובדים אחרי הצבא, אני מעדיף שזה יהיה בחינוך המיוחד, ששם יש משבר עמוק. שם אנחנו מפסידים כוח עצום, שהיה יכול לסייע לתלמידים עם מוגבלויות. זה עניין של תקציב של משרד האוצר, שלצערנו לא נוכח כאן היום. לסיכום, אני שוב מברך את השלטון המקומי. תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:30.

קוד המקור של הנתונים